פרוטוקול מספר 69, הוועדה המיוחדת לפניות הציבור, 27/05/2024

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שני

פרוטוקול מס' 69

מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור

יום שני, י"ט באייר התשפ"ד (27 במאי 2024), שעה 12:08

סדר היום:

<< נושא >> ייעול תהליכי מיצוי זכויות עבור חולים במחלות קשות - מיצוי זכויות של אנשים עם מוגבלות בארנונה, בניית תהליך פרואקטיבי << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

יצחק פינדרוס – היו"ר

מוזמנים:

לודמילה אליאסיאן

–

מנהלת אכף נכות כללית, המוסד לביטוח לאומי

פנינה כהן

–

יועצת מחשובית, המוסד לביטוח לאומי

שירה ביגון

–

מנהלת תחום בכיר מטה השיקום, משרד הבריאות

דינה צ'רנו

–

אגף לפיקוח על קופות חולים ושב"ן, משרד הבריאות אלנה סלוצקר

–

מנהלת תחום בכיר מטופל במרכז, משרד הבריאות

רחלה אקוקה

–

מנהלת תחום בכירה שומה רשות המיסים, משרד האוצר הדר שפיר

–

מנהלת תחום שירותים מאוחדים, מערך הדיגיטל הלאומי דבורה בן לולו

–

מנהלת תחום פ"א - פנאי ושילוב חברתי קהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי יעל בכר

–

ממונה פיתוח פדגוגי בחינוך המיוחד, משרד החינוך ויקי בר אל

–

מנהלת מחלקת שירות לאזרח, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות טובה רקנטי

–

ממונה על פניות הציבור, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אפרת מסורי

–

פניות הציבור, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מירה סלומון

–

ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי בישראל אירינה טולצינסקי

–

ראש תחום תכנון פיתוח ובקרה, אגף אחיות בקהילה, שירותי בריאות כללית בשמת בן גיגי

–

מנהלת קובץ לקוחות, קופת חולים מאוחדת

עידן מגידיש

–

יזם חברתי, מיזם "הגל הירוק"

מאיה בראון

–

מרכז טל - חלאסרטן

נעמה אלבז

–

מנהלת פילנתרופיה וקשרי ממשל, עמותת גדולים מהחיים איילת צ'ייט הצופה

–

ראש תחום סיוע פרטני, עמותת גדולים מהחיים

דליה שטרן

–

עובדת סוציאלית, האגודה למלחמה בסרטן

גליה כהן

–

מנהלת תחום בקרה תקצוב ופיתוח, משרד הפנים

כפיר יעקב

–

משרד הפנים

אלקנה ויצן

–

אח של עמיחי ויצן, חבר כיתת כוננות בכרם שלום שנרצח ב-7 באוקטובר גילה ויזל

–

אמא של רס"ר במיל' אלקנה ויזל ז"ל, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה, פורום גבורה נורית גסינברג

–

פורום תקווה

יוסף אבי יאיר אנגל

–

סבא של אופיר אנגל שהיה חטוף בעזה ושוחרר לאחר 54 ימים גל גורן

–

בנה של מיה גורן ז"ל, שנרצחה וגופתה חטופה בעזה לילה מונדר

–

ארבעה מבני משפחתה חטופים בעזה

חנה כהן

–

דודה של ענבר היימן ז"ל שנרצחה בשבי חמאס בעזה

שמעון אור

–

דודו של אבינתן אור החטוף בעזה

מנהלת הוועדה:

אתי שבתאי

רישום פרלמנטרי:

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> ייעול תהליכי מיצוי זכויות עבור חולים במחלות קשות - מיצוי זכויות של אנשים עם מוגבלות בארנונה, בניית תהליך פרואקטיבי << נושא >> << יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אני פותח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לפניות הציבור. היום י"ט באייר תשפ"ד. הנושא היום על סדר היום הוא ייעול תהליכי מיצוי זכויות עבור חולים במחלות קשות – מיצוי זכויות של אנשים עם מוגבלויות בארנונה, בניית תהליך פרואקטיבי.

נתחיל כהרגלנו בשמונה חודשים האחרונים עם משפחות החטופים. ראשון הדוברים בבקשה.

<< אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>

צהריים טובים. אם מותר לי להעיר הערה אחת לפני שאני מתחיל. בחדר הזה אין אף תמונה של החטופים. החדר הראשון שראיתי היום, הייתי כבר בשש ועדות. אין פה אף תמונה של החטופים, אנא שימו לב.

ביום שישי האחרון, בחדשות רשת ב', אחרי 230 ימים מה-7.10, כאשר 125 ישראלים חטופים עדיין בגיהינום, ראש הממשלה בביקור בגליל, שר הביטחון על ספינת החיל הים מול עזה, והרמטכ"ל בג'נין כמעט בו זמנית מבטיחים שיש לנו תוכניות מפתיעות לנצח את החמאס ולהחזיר את החטופים. האם שמעתי נכון? כמעט שמונה חודשים של לחימה עיקשת בארגון הקיקיוני לדברי ביבי בשנה שעברה, ועדיין לא רואים את הסוף. כמעט שמונה חודשים שאין פתרון אמיתי לטירוף אליו נכנסנו ב-7.10, כשפרט לסרטוני זוועה מתפרסמים מידי פעם כמו זה של התצפיתניות המתארות את מה שעברו, חברי הקיבוצים בעוטף ומבלי הנובה, אין כל אמירה רשמית לציבור בעולם. לבד מהאמירה החלולה "ניצחון מוחלט והחזרת החטופים" שכבר בשבוע הראשון של המלחמה אמרו חכמים שזו שטות מוחלטת שאינה ניתנת לביצוע. איפה ההסברה שלנו?

בשבוע שעבר חזרתי מאירוע משפחתי משמעותי בהולנד. הנצחנו את בני משפחתנו שנספו בשואה באמצעות מרצפות זיכרון מול ביתם. אירוע מטלטל בפני עצמו ובעיקר מהתחושות של אז והיום. החששות היו גדולים, כי להיות היום יהודים באירופה זו סכנה. המצב ברחובות אמסטרדם, האג או מקומות אחרים דומה מידי לשנות ה-40 של המאה הקודמת. האם זהו גלגל ההיסטוריה שאין מה לעשות נגדו? או שזה פשוט נובע מאטימות הסברתית ויהירות של האוחזים בהגה השלטון שלנו ולא מבינים לאן הם מוליכים אותנו?

ההשפלה שאזרחי המדינה עוברים בכל העולם לאן שלא מגיעים, כי העולם איננו מכיר את העובדות שבגינן הגענו עד הלום. מתי לעזאזל ימצא ראש הממשלה אדם אחד בלשכתו שיידע לחבר שתי מילים באנגלית ויסביר שהמלחמה פרצה ב-7.10 ולא ב-8.10.

הגליל נטוש ברובו. יותר מ-100,000 ישראלים כבר 234 ימים מחוץ לביתם, כאשר יישובים שלמים כמו מטולה שנוסדה ב-1896 או מנרה שנוסדה כדי לשמור על גבולות הצפון ב-1943 ועוד יישובים, נחרבו. זוהי הציונות החדשה אותה הכרנו 75.5 שנים? מייסדי המדינה מתהפכים בקברם לנוכח האירועים הקשים שעוברת המדינה היקרה שלנו ואין מושיע.

אנחנו משפחת אנגל מרמת רחל מברכים כל יום מבוקר עד ערב על המזל הגדול שהיה לנו על שחרורו של אופיר שלנו אחרי 54 ימים בשבי החמאס. גם כאן אני אברך את ראש ממשלת הולנד ושריו שעשו רבות למען שחרורו וטרחו ליידע אותנו על כל צעד שעשו. מממשלת ישראל אף אחד לא התקשר לאופיר לשאול מה שלומו אחרי שחזר. גם לפני כן לא. אבל גם אחרי שהוא חזר עד היום אף אחד לא התקשר.

במקביל, הכאב הגדול על ההודעה שיוסי שרעבי, אביה של חברתו של אופיר, יובל, מקיבוץ בארי, איננו עוד בין החיים וגופתו זרוקה אי שם בעזה כבר 133 ימים. ואחיו אלי שרעבי, מבארי, מי יודע מה איתו לאחר שקברנו את אשתו ושתי בנותיו בסוף אוקטובר. בעקבות הסיפורים אותם אנו שומעים מאופיר, ממה שעבר עליו, ולטענתו היה לו מזל, מפחיד לחשוב על מה שעובר על החטופים שעדיין שם כבר 234 ימים ועדיין בחיים. כמה עדיין בחיים? אף אחד לא יודע.

ואצלנו במדינה האהובה שלנו ראש הממשלה לא אשם בשום דבר, נקי כפיים ורב חסד. לא מאפשר לצוות שהוא מינה לנהל משא ומתן ולהשיב 125 חטופים שיביא את התוצאות. למה? מה עומד מאחורי רעיון הסירוב? לקדוש ברוך הוא פתרונים.

אם יורשה לי בסיום דבריי לקרוא מכאן לחברי הכנסת מהקואליציה לנסות ולהבין את המצב האמיתי הקשה בכל תחומי החיים במדינה אותה מוליכה הממשלה כבר כמעט שמונה חודשים. ולעשות משהו כדי שהחטופים ישובו הביתה. ואם אתם לא יודעים איך, תנו לאחרים לנסות. יותר גרוע כבר לא יכול להיות. די, אין זמן. חייבים להחזיר את כולם עכשיו. ושלא נצטרך להיפגש בשבוע הבא. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

גל גורן.

<< אורח >> גל גורן: << אורח >>

לי קוראים גל גורן, בנם של אבנר ומיה גורן ז"ל. נולדתי וגדלתי בקיבוץ ניר עוז, שלישי מארבעה ילדים. לא עשיתי את זה בוועדות האחרונות, אבל בדרך כלל כשאני מעביר שיחות וכל מיני דברים כאלה אני אוהב לספר קצת על קיבוץ יפיפה. קיבוץ יפיפה בנגב המערבי. קיבוץ עם פרדסים, שדות. קיבוץ שלא יודע אם אתם יכולים לדמיין לעצמכם מה זה אומר 400 תושבים. אבל קיבוץ שפשוט כולם מכירים בו את כולם. כולם יודעים לזהות כל חיוך, כל קול. זו הייתה המטפלת שלו, הוא היה חקלאי יחד איתו ברפת או בגד"ש. איתם שיחקתי ביחד בבית ילדים או העברתי לילות בלי שינה בנעורים. בבית שלהם הייתי אוהב לבקר. זה קיבוץ. קיבוץ קטנצ'יק. קיבוץ שהוקם כהיאחזות נחל בנגב המערבי, קילומטר וחצי מחאן יונס ומהבסאן שגם את זה זה משהו שחשוב לזכור, לפני שאנחנו בכלל מדברים על המציאות הנוכחית שלנו.

במשך ה-20 שנה האחרונות הופקרנו שוב ושוב ושוב. אני לא יודע לספור אפילו את כמות הסבבים שעברתי מאז שנולדתי ב-2002 בקיבוץ ניר עוז. וב-7 באוקטובר ההפקרות קפצה לשיא. הפקרות של 20 שנה, תפיסה יהירה ושחצנית של מספיקים כוחות מצומצמים התפוצצה בפרצוף. קיבוץ ניר עוז יחד עם שאר קיבוצי הפרסה, כינוי שיש לנו במועצה למגן, ניר עוז, נירים, עין השלושה ומגן, חוץ מבסיס כיסופים הרחוק, שגם הוא מוצב קטנצ'יק, שני טנקים ונמר אחד. מהמוצב הזה אחד משני טנקים נפגע ונשרף וצוותו נחטף. והטנק השני נלחם בגבורה בניסיון להגן על ארבעה קיבוצים, כשכל מה שהוא יודע שיש אירוע בנירים, כי שם אסף חממי נפל. ובעצם בניר עוז לא היה צבא. בניר עוז לא היה מי שיגן. כוחות הצבא נכנסו ב-14:30, כשעה לאחר נסיגת אחרון המחבלים.

ומאז ההפקרות לא הפסיקה לעולם. יש לנו 125 עדיין שם, 30 מתוכם אינם בין החיים. מניר עוז נחטפו הכי הרבה שנחטפו ממקום אחד. מספר השיא היה 77 לפני העסקה הראשונה. כיום יש 36. חצי מחטופי ניר עוז חיים נטו בזכות אותה עסקה. אל תחשבו כשאנחנו מבקשים את הפסקת המלחמה, אמרתי את זה גם בוועדה הקודמת שהייתי בה, שאנחנו מתעקשים ודורשים אותה זה לא כי אנחנו חושבים שהחמאס הוא גורם נדיב ונחמד שבא לנו לעשות איתו הסכם שלום. כי התשובה היא לא. כי מהמרפסת שלי בבית, מהבית של ההורים, חיכיתי 21 שנה שיהיה שם משהו אחר, שלא יהיה שם ארגון טרור. ובכל זאת, היום אני יושב במרפסת של ההורים שלי מידי פעם כשאני בא לבקר ואני צופה בהריסות של הבסאן שמולנו, שממנו יצאו מאות מחבלים באותו יום. ויודע שחוץ מחורבן והרס שאין ספק שמגיע לאותם בני עוולה, יושבת שם גם הגופה של אמא שלי. יושבת איפה שהוא חסרה, יושבת שם איפה שהוא בין מנהרה מופצצת כזו או אחרת. וככל שהזמן עובר מבחינתנו הנרצחים הסיכוי להשיג את הגופות הולך ויורד. ושמול העיניים שלנו יושבים בראש רון ארד ומשפחתו. אנחנו יושבים עם משפחת שאול וגולדין ומפחדים להגיע לאותה סיטואציה. וזה דבר שהכי כואב להגיד.

בתור תושב ניר עוז שיודע שלא אצליח לחזור לניר עוז בלי הרגשת ביטחון, שהפסקת המלחמה היא דרישה בלתי נמנעת לאור העובדה ששמונה חודשים אנחנו לא מצליחים להשיג בדרך צבאית את המטרה החשובה ביותר. ואני יודע שהפסקת המלחמה היא מונח הכי מפחיד שאפשר. בסופו של יום גם הטרור לא עומד להפסיק לא מחר ולא מחרתיים ולא בעוד שבועיים או שלושה. וגם ממקומות שבהם כבר היינו ונפלו בו טובי בנינו ובנותינו ובמקומות שבהם לוחמים ולוחמות שלנו נלחמו בגבורה חמאס כבר היום השתקם והפסקת המלחמה הזמנית חשוב להדגיש, הפסקה זמנית שתהיה למלחמה הזאת תיתן לנו את האופציה לחפש עוד שלל דרכים יצירתיות להביא ביטחון מחדש. היא תיתן לנו את האופציה כצבא להשתקם, לחיילי המילואים והסדיר שנייה להתאפס, לעכל, לעבור את הכול ולצאת לקרב הבא כשלצערנו במדינה כמו שלנו, יבוא. בין אם זה יהיה הקרב הבא בעזה ובין אם זה יהיה הקרב הבא בלבנון. אנחנו צריכים לתת הזדמנות לדבר הזה נטו בשביל לשמור על חברה ערכית שמקדשת את החיים ושלא רודפת את השכול והאובדן. חברה שלא תקדש את החרב. היא תמיד תחזיק בה, כי אין לנו ברירה אחרת. תחזיק בה. ותמיד תשמור על החרב הכי חדה והכי חזקה שיש. אבל היא כל הזמן תבחר בחיי אדם. כי מיטוט האויבים ייקח נצח. כי טרור לא יעלם, לא משנה מה נעשה. אבל היא תמיד תשאף לחפש איך להציל חיי אדם.

אני סבור ובטוח שלוחמי צה"ל מחפשים איך להציל חיי אדם ובכל זאת שמונה חודשים הצליחו להוציא רק שלושה בחיים. וזה לא אשמתם של לוחמי צה"ל, הם גיבורי על. כל בוקר כל מי שמוציא גופה, כל מי שמוציא חי, הם גיבורי על. אבל דרושה פה מדיניות אמיתית. מדיניות שתבחר בחיים. מדיניות שתדחה בכאב ובצער את מיטוט החמאס לטובת תוצאה מיידית של חיי אדם ולטובת קבורה של מי שהופקרו באותו יום וראויים לקבורה הזאת. תודה על הזכות לדבר פה, תמיד.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

תודה. לילה מונדר.

<< אורח >> לילה מונדר: << אורח >>

נעים מאוד. קוראים לי לילה. אני ממשפחת מונדר, גם מקיבוץ ניר עוז. ארבעה בני משפחה שלי נחטפו, שלושה חזרו. אחד נרצח בקיבוץ. ואני מאוד מפחדת על הביטחון שלי. אני רוצה לשתף אותך, חבר הכנסת, שאני מורה לאומנות בתיכון אנתרופוסופי ברמת גן. ואני מאוד אוהבת את התלמידים שלי והם מאוד מפחדים. אני עובדת בתיכון עם גילאי 14 עד 18 והם גם מפוחדים על העתיד שלהם ואני מאוד לא רוצה שהם יחוו את התחושות שאני חווה עכשיו גם בתור בת למשפחה של חטופים ונרצחים.

אני רוצה להאמין שהם יחיו בעולם הרבה יותר טוב או בתקופה הרבה יותר טובה ממה שאני חווה כרגע. ואני רוצה שיהיה להם טוב. אני רוצה שיהיה טוב לילדים שלי, העתידיים. בעיקר חשוב לי שתיקחו ממני, כל מי שפה, שהדבר שהכי חשוב לי בעולם זה שנמשיך להפיץ אהבה בתור בני אדם. ושנמשיך להרגיש מוגנים ושמורים במדינה שלנו, כי מגיע לנו. אני בטוחה שיהיה יותר טוב, כי אני בעולם הזה ואתם בעולם הזה. וכולנו יכולים לעשות הרבה יותר טוב. תודה לך.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אני מאחל לך שתצליחי להדביק באופטימיות שלך הרבה אנשים. באמת, בכנות אני אומר את זה. גילה ויזל.

<< אורח >> גילה ויזל: << אורח >>

צהריים טובים ותודה רבה על הזכות שאתם מפנים זמן כדי לשמוע את כולנו פה. תודה רבה, זה לא מובן מאליו. קוראים לי גילה ויזל, אנחנו תושבי אפרת שבגוש עציון. אני אמא של רס"ר אלקנה ויזל הי"ד. אלקנה שירת בגדוד מילואים חי"ר בגדוד 8208 והוא נהרג לפני ארבעה חודשים באסון קריסת המבנים בשכונת אל מועזי. הוא היה בן 35 וחצי והוא השאיר אחריו את גלית אשתו, יתומה מאב מגיל 3 וארבעה ילדים מופלאים שכיום הם מחזירים את חוויית הילדות של אמא שלהם.

הבן שלנו נפצע בצוק איתן ובעצם הוא היה פטור משירות מילואים, הוא לא היה חייב לחזור למילואים. זה בכלל לא עמד אצלו על הפרק והוא חזר למילואים, הוא שירת במילואים, בגדוד שלו. ורק בתקופה האחרונה הוא עשה פסק זמן מהמילואים עד שפרצה המלחמה.

אני בחרתי היום לדבר פחות על פרטי האירוע ומה קרה שם ואיך 21 חיילים נהרגו תוך שנייה. אני כן מבקשת לשתף מהרהורי ליבי וברשותכם אקריא מספר מילים. "אין לי ארץ אחרת" כתב אהוד מנור, "גם אם אדמתי בוערת. רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי, אל נשמתי. כאן הוא ביתי". ובבית שלנו שבנינו כאן כולנו בארץ ישראל שומה עלינו להיות מנצחים ביחד. ולנצח את ההתנצחות שבינינו.

אני מצטטת פה כמה משפטים מאישה שאני אוהבת לשמוע, אישה גדולה בעם ישראל שקוראים לה הרבנית ימימה מזרחי: "תחרות אינה דבר פסול, אך בסופו של יום חובה עלינו לגבור על כל המחלוקות ולנצח ביחד. כי הניצחון הפנימי של כולנו יאפשר את המשך הניצחון המוחלט על אויבינו כי יש לנו למה משותף לטובת העם והמדינה. כי ניצב מולנו אויב אכזר וצמא דם שאינו בוחל בשום אמצעי מלחמה כדי לכלותנו עד האחרון שבנו".

רעיון זה גם מובע גם במילותיו המדויקות של בנינו אלקנה במכתב הצוואה אותו השאיר בנייד שלו. ואנחנו מרשים לעצמנו לומר כי ברור שהמכתב הזה מייצג הלך רוח של הרבה מאוד לוחמים שחושבים כך, שמאמינים שזוהי הדרך הנכונה לעם חפץ חיים. דרך של המשך לחימה, מיטוט החמאס, השבת כל החטופים ומיגור אחרון המחבלים עלי אדמות. אני אקריא כאן בקצרה: "אם אתם קוראים את המילים האלה, כנראה שקרה לי משהו. קודם כל, במקרה שנחטפתי לשבי החמאס, אני דורש שלא תיעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול. אז אנא, פשוט המשיכו לפעול בכל הכוח כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ. אולי נפלתי בקרב. כשחייל נופל בקרב זה עצוב, אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה." ושרנו הרבה. "תגעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה. יש לנו הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה". ולא מדובר פה על גאולה משיחית, מדובר פה על גאולה שהיא חלק מתקומת עם ישראל בארצו. "אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם, תהיו אופטימיים, תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן".

אני ממש מאחלת לכולנו שנזכה ונהיה ראויים. אני רק רוצה להאיר פה ב-א', באהבה רבה, שני דברים שמאוד הפריעו לי היום בוועדות. אחד, מאוד קשה לי שמקרינים פה את הסרט. יעלה על הדעת שיקרינו כאן את הסרט של מה שקרה כאשר הבן שלי נהרג תוך שנייה וגופות של החיילים שלו התפזרו לכל עבר ולרסיסים? נראה לכם הגיוני שאת זה נקרין כאן בכנסת? בשביל מה צריך להקרין את הסרטון הזה? זה דבר ראשון.

דבר שני וזה מפריע לי לא פחות, אולי יותר, רק רגע, סליחה, תני לי לדבר שנייה. מפריע לי כאן שהופכים את מדינת ישראל לפיתה מהלכת. מה זה הדבר הזה? מדברים פה על מדינה, מדברים פה על ממשלה שאולי נראה שהיא יושבת על חוף הים ואוכלת גלידה וקצפת? מה נראה לכם, שאנשים פה לא פועלים? שמדינה פה לא פועלת? אף אחד לא מושלם. גם אני לא מושלמת. אבל למה לרמוס כך בזמן מלחמה? למה להפוך פה את המדינה ואת הממשלה ואת כל מי שפועל ועושה ואת צה"ל לאנשים שלא עושים? זה לא מובן לי, זה קורע את הלב שלי. לא חינכו אותי ככה. וכואב לי מאוד מאוד שהלך הרוח בכל החדרים פה הוא כזה. זה חבל. אנחנו צריכים להיות ביחד. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

תודה רבה. יהודה מאיר.

<< אורח >> אלקנה ויצן: << אורח >>

יהודה מאיר הוא גיסי, אני אדבר במקומו. קוראים לי אלקנה ויצן, אני אח של עמיחי ויצן. אחי היה חבר קיבוץ בכרם שלום. גר שם עם המשפחה שלו, חמשת ילדיו, אשתו וחמשת ילדיו. בשמחת תורה הוא נהרג על הבית שלו.

אני רוצה להגיד משהו אחד. עוד מעט עוברים שמונה חודשים וההרגשה היא ששכחו את היום הזה. ביום הזה התהפכו לנו החיים, החיים שלנו נעצרו. אני רוצה, אני פה לא בגלל אחי שנהרג. אחי עשה הרבה בקרב הגבורה הזה שהוא הציל את הקיבוץ. אני פה בשביל האחיינים שלי, בשביל העתיד שלהם. בשביל כל הילדים בשדרות שחוזרים לאותו מקום, לאותם פחדים. ועדיין נופלים עליהם טילים.

מדינת ישראל התחייבה ואנחנו כולנו הרגשנו את זה בשבוע הראשון. שאנחנו לא נפסיק את המלחמה. בשביל לנצח צה"ל חייב לשלוט בעזה. זה מה שמביא גם עכשיו את החטופים שלנו מי שאנחנו מצליחים להביא. רק ככה אפשר. סינוואר הוא מפלצת, חמאס זה רוע צרוף והם לא יתנו לנו בחיים את מה שאנחנו רוצים. רק אם הם ירגישו את החבל מתהדק להם על הצוואר.

אני רוצה להגיד לכל מקבלי ההחלטות שההיסטוריה תשפוט את כל מי שמוריד את הרוח. ההיסטוריה תשפוט את כל מי שמוריד לחיילי צה"ל את הכוח להילחם. ההיסטוריה תשפוט את כל מי שמפלג וכל מי שמתעסק עם פוליטיקה קטנה. מנהיגים צריכים לדעת לשלם מחירים. ואנחנו כחברה צריכים לדעת לשלם מחירים. העתיד שלנו הוא רק אם ננצח. אין שום אופציה אחרת. אני ממש מבקש מכולם להרים את הראש, למרות המצב הקשה, להיות ביחד. לעמוד כנגד כל אויבינו, כל האויבים שלנו מסביב. כל העולם מריח אם אנחנו טיפה נהיים יותר חלשים. אנחנו צריכים לעמוד בגבורה ולנצח. תודה רבה לכולם.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

גב' כהן חנה?

<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>

כן. שמי כהן חנה, אני דודה של ענבר היימן שהשתתפה במסיבה בנובה. היא הייתה הלפרית שם. היא ברחה לקיבוץ בארי. היא ברחה עם עוד שני חברים. לפי עדות של שני החברים ענבר הייתה בחיים, בריאה ושלמה. אפילו לא שריטה וכך היא הועלתה על אופנוע. למחרת יצא סרטון של חמאס שמראים את ענבר מובלת כמו שק קמח והיא ירויה בכל מיני מקומות בפלג גופה. לאחר מכן התברר לנו שהרצח של ענבר היה רצח אכזרי ביותר, אכזרי ביותר. ענבר נורתה בכל מקום אפשרי בגוף ובנוסף לכל עשו לה וידוא הריגה.

ענבר שלנו היא דור שלישי לשואה. המשפחה שלה עוברת שואה שנייה. זו טרגדיה בלתי נתפסת שהסבים שלה צריכים לסיים את החיים שלהם בצורה כזאת. הסרטון של ענבר נבחר כאחד הסרטונים הזוועתיים שהוצגו בעולם. אנחנו בחרנו שלא לראות אותו, שלא לשתף אותו פה.

ענבר שלנו היא כיום מוגדרת כגופה, לצערי הרב, אצל חלק ממקבלי ההחלטות. ענבר היא לא גופה. ענבר היא עטרת ראשנו, ענבר היא היהלום שבכתר, ענבר חיה בנשמתנו וגופנו. אנחנו חיים כל יום, כל שעה, כל דקה את הדמיונות, את הסיוטים של מה עבר על ענבר שלנו באותם רגעים שבהם היא הייתה מוקפת בכל כך הרבה מחבלים נאצים רק בשל היותה יהודייה. איזה פחד היא חשה, איזה עינויים לפני המוות האכזרי הזה, הרצח האכזרי. וזה לא נותן לנו מנוח.

יש לנו בקשה אחת, בקשה באמת צנועה כאזרחי מדינת ישראל שהופקרו ושילמו את המחיר היקר ביותר. אנחנו לא מוכנים לחכות לסוף העסקה, שענבר תחזור בסוף העסקה. גם אי אפשר לדעת מתי זה יקרה, מתי היא תחזור. היא יכולה לחזור גם עוד שנים. אנחנו לא נעמוד בזה, אנחנו פשוט נירצח לאט לאט כמשפחה. אנחנו רוצים שמדינת ישראל תחזיר את ענבר שלנו ואת שאר הנרצחים בעסקאות הראשונות. אני חושבת שמדינת ישראל חייבת להם את זה. היא חייבת להם את זה.

לא תוכלו להפיח רוח חיים בנשמתה של ענבר. אבל לפחות תהיו הוגנים כלפיה. תנו לה את המנוחה הגופנית. תנו לה את המנוחה לנשמה שלה, שתעלה לשמיים למנוחה. תנו לנו, שאנחנו באמת הטרגדיה של ה-7 באוקטובר לאסוף את השברים שלנו. תנו לנו להתאבל על ענבר שלנו, כמו שמגיע לכל יהודי. אפשרו לנו לאסוף את הרסיסים שלנו ולנסות ולהמשיך, לנסות להמשיך לחיות. לנסות לשקם את עצמנו. אל תסכימו להפקיר שום נרצח לסוף העסקה, תשלבו אותם בעסקאות הראשונות.

אני סומכת על קבינט המלחמה, אני סומכת על ראש הממשלה שלנו שיחזיר לנו את הילדה שלנו לקבר ישראל. הוא עצמו אח שכול. הוא מכיר ויודע בחשיבות של קבר. הוא יודע מה החשיבות של קבר. אני סומכת עליו שימצא את הדרך לשלב את ענבר שלנו בעסקאות הראשונות. ואם לא, לא תהיה לנו תוחלת להמשיך לחיות. גופות לא מייצרות מודיעין. וככל שיעבור הזמן לא ימצאו אותן. כבר היום לא יודעים על חלקן, כבר היום. אנחנו לא נוכל להיות סיפור שאול וגולדין מספר 2. לא נוכל לשרוד את זה. פשוט תבינו, לא נוכל לשרוד את זה. אנחנו הטרגדיה של הסיפור הזה, תבינו.

אנחנו מבקשים לשחרר את החיים ואת הנרצחים במקשה אחת. לא בפעימות. מאסנו בפעימות שינדלר האלה. מאסנו בהם. פשוט אין לנו כוח לפעימות האלה. תודה רבה לך. אני מודה לך מאוד שהזמנת אותי.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

תודה. שמעון אור.

<< אורח >> שמעון אור: << אורח >>

תודה רבה. שמעון אור, אני דוד של אבינתן אור שנחטף עם נועה ארגמני ב-7 באוקטובר, טבח שמחת תורה. אנחנו רואים את הטבח הזה מול העיניים. אנחנו לא יודעים עליו שום דבר מאז. הסרטון היה אולי הסרטון הראשון שיצא החוצה, כדי להפיץ ולשמור עליו בחיים, לנסות לשמור עליו בחיים.

אני חייב להגיד פה משהו, יושב-הראש, חה"כ פינדרוס. יוצא לכאורה לפעמים מצב שחושבים שיש פה שני צדדים עם משפחות החטופים. אלה שרוצים עסקה בכל מחיר ואלה שרוצים על ידי לחימה להביא את החטופים. אני מפורום תקווה. אבל צריך להגיד בצורה הוגנת שהמחלוקת הזאת או ההבדל הזה נובע מחוסר אונים. אם ממשלת ישראל הייתה עושה את מה שהיא מחליטה לעשות בצורה מוחלטת, ברורה, חד משמעית – לא היה שום ויכוח במשפחות החטופים.

אני מדבר עם משפחות החטופים שחושבים עסקה עכשיו מחוץ לדלתות של הוועדות. והם אומרים לי, וגם אומרים את זה בוועדה, שאם ממשלת ישראל הייתה אומרת כוח יביא את החטופים, אבל היו עושים את זה כמו שצריך – המשפחות היו ממתינות. אבל אנחנו יודעים שחמישה חודשים העסק הזה נעצר במקום. כאילו יש עסקה או כאילו שולחים צוותים של משא ומתן לדבר עם החמאס ולא קורה כלום. וממשלת ישראל ידעה שלא יקרה כלום, כיוון שהמטרה של ממשלת ישראל וכל המנהיגים שלה: גם גלנט, גם גנץ, גם ביבי נתניהו וגם האחרים, לא להפסיק את הלחימה. וחמאס מוכן לעסקה רק אם תהיה הפסקת מלחמה. וזה למי שמאמין לחמאס. וחמישה חודשים לא זזנו קדימה. אז המשפחות, מתוך מצב של כאוס, חוסר אונים, אומרות מה שהן חושבות. אחת לכאן ואחת לכאן.

אז להאשים את המשפחות שאין להן אמון בממשלה או שהן לא חזקות מספיק – אי אפשר להאשים אף אחד מהמשפחות בדבר הזה. גם אי אפשר להאשים את המשפחות על זה שהן חלוקות אחת על השנייה. אני מפורום תקווה ואני מטיל את האחריות היחידה שיש למצב הנוכחי, כולל ההתנגשויות הלא נעימות שיש בוועדות, על ממשלת ישראל. ממשלת ישראל הייתה צריכה ללכת בדרך שלה בצורה מוחלטת. כלומר, גם ללכת מבחינה צבאית ולסגור על חמאס וגם לסמוך רק על עצמנו, רק על עצמה, להביא את החטופים. ואנחנו קוראים לזה משילות. ומשילות זה אומר שלפחות שנה אחת, אם לא יותר, לקחת את האחריות על עזה ולהביא את החטופים החיים וגם המתים.

למה צריכה לבוא לפה קרובת משפחה או אימהות ולחשוש שאולי את הגופות לא יביאו? למה היא צריכה לחשוש על זה? ולהתחנן שזה לא יהיה בעסקה אחרונה אלא ראשונה? אז אני אגיד מה הסיבה, כי לא סומכים על הממשלה. לא סומכים על הממשלה שתעשה את הכול מאה אחוז.

ואני פה חייב לומר ואני אומר את זה בוועדות, שאם אנשים שנמצאים היום בשליטה הממשלתית: גלנט, גנץ וביבי נתניהו, שזה הפורום המצומצם הביטחוני, לא יבצעו את המעשה שהם החליטו עליו, כלומר שהפעולה שלנו תביא למיטוט החמאס והמשילות שלנו תביא ליכולת שלנו להביא את החטופים. כי כבר היום השב"כ אומר, ולא רק השב"כ, שיכולת הכניסה היום יומית לתוך עזה ושליפה של האנשים לחקירה ואחרי כן כניסה פנימה חזרה על ידי ידיעות שאנחנו מקבלים על המקומות עצמם, זה נקרא בעברית משילות. לממש את זה בצורה מלאה. ולא כל פעם כשיש איזה משהו בהאג לחזור אחורה. ולא כל פעם שיש לחץ מארצות הברית ללכת אחורה. אז אנחנו נביא את החטופים.

אבל אם לא תעשו את זה, אחי התאום כבר אומר להוריד את נתניהו. ואני אומר לו אבל בחירות זה המון חודשים. מי יודע מה יהיה במקום? הוא אומר הכול, הכול. העיקר לא להשאיר את זה במצב הנוכחי הנתון. לכן אני אומר, אם הם שומעים אותנו גלנט, גנץ וביבי נתניהו, לא מעניין אותנו המשחקים הפוליטיים ביניכם. לא מעניין אותנו גיוס חרדים, לא מעניין אותנו כלום. מעניין אותנו רק שמה שהתחלתם תעשו כמו שצריך ותסגרו את זה לגמרי. ואם לא, משני צידי המתרס אנחנו נפעל להדיח אתכם. גם מהשלטון וגם אחרי כן מההיסטוריה. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

תודה רבה. הפסקה שתי דקות ונמשיך בדיון.

<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:47 ונתחדשה בשעה 12:52.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אנחנו נמשיך עם הדיון בנושא מיצוי זכויות עבור חולים במחלות קשות ומיצוי זכויות של אנשים עם מוגבלות בארנונה, בניית תהליך פרואקטיבי. לודמילה, נתחיל איתך. איפה אנחנו נמצאים? איפה זה עובד, איפה זה לא עובד?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

המעבר יותר מידי. הכול מתגמד.

שלום, אני לודה אליאסיאן, אני מנהלת אגף גמלאות נכות בביטוח לאומי. ננסה לדבר על הנושא המקצועי. ככה, יש לנו בעצם שני תהליכים שהם תהליכים מקבילים. יש לנו תהליך שמתמקד בילדים, שיש בעצם את החלטת הממשלה 214 שבעקבותיה הוקם צוות של אדם במרכז שמתמקד בנושא, בתהליך ההכרה ומתן זכויות לילדים. שבעצם הצוות ממש בימים האלה מגיש את ההמלצות והוא מתמקד בתהליך ההכרה ומתן הזכויות וההטבות לילדים בארבעת המשרדים העיקריים: בריאות, רווחה, חינוך וביטוח לאומי. שבעצם פה לאו דווקא מי שמתחיל את התהליך זה ביטוח לאומי ובעצם יש כרגע המלצות הוגשו ויוגשו לגבי פיילוט עבור חמש מוגבלויות שזה עיוורון, חרשות, מוגבלות שכלית התפתחותית, עיכוב התפתחותי ואוטיזם. שבעצם כמובן אחרי הפיילוט אמורים להיכנס שאר המוגבלויות ובעצם התהליך אמור להתרחב.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אבל זה עוד לא התחיל, זה כרגע ברמת המלצות.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

אלה המלצות וכבר הוקמה ועדה יישומית. ובעצם מבחינת התהליך הדיגיטלי הדר נמצאת פה וכבר נבנית תשתית דיגיטלית בנושא.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אבל זה עדיין לא קורה בשטח.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

עדיין לא קורה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אפילו לא כפיילוט.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

לא, לא, עוד לא הגיע. בסדר? לא הגיע. אבל זה באמת עבודה שנעשתה גם מבחינת ההסתכלות. כי בסוף יש תהליכי הכרה שונים בין כל המשרדים. אגב, לפעמים בצדק ולפעמים פחות. כי לדוגמה, ילד שזקוק לסיוע בחינוך לאו דווקא זה ילד שבאמת זקוק לקצבה בביטוח לאומי. ובדרך כלל דווקא אצל ילדים בחלק מסיטואציות הילדים בעצם במצב יותר חמור רק זכאים לקצבה. אבל זה כן ילדים שיכולים לקבל ליווי ממשרד החינוך.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

כן, אבל ארבעת הדברים שמנית כולם יצטרכו עזרה בחינוך. מנית דברים שבהגדרה אין ספק שהם יצטרכו סיוע בחינוך, ששם הרגשנו בוועדה עד היום שאנחנו נמצאים רחוק מאיפה שצריך.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

בוודאי. אני פשוט אמרתי שהרמות, מה שמוגדר לדוגמה בחינוך ילדים עם מוגבלות בראייה זה ילדים ברמה - - -

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אני מדבר על ארבעת הדברים. כל הדברים בעצם בסוף יצטרכו באיזה שהוא מקום במערכת החינוך גם את הסיוע שלהם. זה אומר שהם לא יצטרכו לעבור ועדת השמה שוב ועוד פעם להופיע בפני ועדה או שאין לזה קשר? נצטרך לשאול את משרד החינוך אם במסגרת ההמלצות שלכם ילד כזה אחרי שעבר את כל הוועדה של ביטוח לאומי האם הוא יצטרך עוד פעם ועדת השמה?

סליחה שאני קוטע, פשוט אני מנסה להבין לפני שהיא ממשיכה. יש לכם תאריך מתי מתחיל הפיילוט? מתי הוא ייושם?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

אנחנו כרגע מגישים את ההמלצות ולאחר מכן.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

זאת אומרת אין תאריך כרגע.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

אין כרגע תאריך.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

למי אתם מגישים את ההמלצות?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

לממשלה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

לממשלה. זאת אומרת, אנחנו צריכים לחכות להחלטת ממשלה לתחילת הפיילוט.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

לא, אנחנו כבר עובדים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

זה מה שאני שואל. יש איזה שהוא תאריך יעד שאנחנו יודעים שיתחיל הפיילוט?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

אנחנו כרגע לא יודעים. אין לי כרגע תאריך יעד להגיד, לצערי. הייתי מאוד רוצה לבוא ולהגיד שנתחיל באוקטובר 2024. אבל בעצם כל משרד צריך לעבור ולתת בעצם את התוכנית.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

לא, אני הייתי ממליץ יותר על ספטמבר 2024. כי אוקטובר 2024 אתם בעם שורפים שנה. ולילדים המשמעות הכי גדולה אחרי הקצבה של ההורים מהביטוח הלאומי הוא מערכת החינוך.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

אדוני, השנה בכל מקרה כבר נשרפה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

למה?

<< אורח >> ויקי בר אל: << אורח >>

ועדות השמה הם במאי.

<< אורח >> יעל בכר: << אורח >>

אני אתייחס רגע למערכת החינוך.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

את זה רציתי למנוע. זה בדיוק מה שרציתי למנוע. ילד חירש שמגיע לוועדת השמה ביולי ומפעיל את הוועדה לפניות ציבור בשביל להיכנס לוועדה מחוץ לזה, ואז מחכה לוועדות.

<< אורח >> ויקי בר אל: << אורח >>

אם רוצים שספטמבר 2024 יופעל צריך לגשת לוועדות.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אני אומר, אם היינו יכולים את הדבר הזה למנוע היינו נמצאים במקום אחר. לכן אני שואל על ועדות השמה איפה הן מבחינתכם בתוך התהליך הזה.

<< אורח >> יעל בכר: << אורח >>

שמי יעל בכר, אני מפקחת באגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך. ממונה על יישום חוק החינוך המיוחד ועל הפדגוגיה בחינוך המיוחד.

קודם כל, לכל אחר מהמשרדים יש את החוקים שלהם למתן תמיכות והילדים, התלמידים, המבוגרים, מקבלים את התמיכות. זאת אומרת, זה לא שהם מחכים לדבר הזה, שהם יתחילו. יש להם סל אישי בכיתה רגילה, יש להם כיתת חינוך מיוחד וכן הלאה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

לא, לא. אני אחדד את הדיון שלנו בוועדה. אצלנו פה בוועדה, בחדר הזה לפחות, יש מטרת על אחת – לשרוף את הבירוקרטיה. אפשר לקרוא לוועדה הזאת האגודה למלחמה בבירוקרטיה. זאת אומרת, הדבר הזה שאומרים לנו זה הדבר שאותנו הכי מצמרר. כשאומרים לנו שמעו, יש נהלים, יש זה.

<< אורח >> יעל בכר: << אורח >>

לא, לא שיש נהלים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

לא, בסדר, לא אמרתי שלא. פה בחדר יש בעיה עם זה.

<< אורח >> יעל בכר: << אורח >>

אני רוצה להגיד על זה משהו, אבל אני רוצה להגיד שוועדת אדם במרכז באה לייעל את הדבר הזה. זה לא אומר שלפני זה תלמידים לא מקבלים סל אישי, לא מקבלים את המכשור שהם צריכים וכן הלאה. לא הכול הולך מושלם ולא הכול הולך חלק, זה נכון. אבל הם מקבלים על פי חוק החינוך המיוחד.

אני רוצה להגיד לגבי ועדת האדם במרכז שהמטרה שלה זה באמת החיבור הבין משרדי. איזה שהיא האחדה של התהליכים לטובת האדם שבמרכז, שזה הילד וההורים שלו ומשפחתו. זאת אומרת שהם יוכלו לראות בתמונה אחת את הזכויות שלהם מכל המשרדים. מה מתאים למשרד הזה ומה מתקבל במשרד הזה. לא יצטרכו להביא אבחון קצת כזה למשרד הזה ואבחון קצת אחר למשרד אחר. ואלה דברים שעליהם עמלנו כולנו אני חושבת שפתיחות רבה מאוד, אני חייבת לציין את זה, ועם נכונות רבה מאוד באמת להסתכל על הדברים האלה ולאחד אותם ככל האפשר. כמובן שיש מקומות שחייבים לשמור, על ילד בן 3 הרף שלו יהיה הרבה יותר מקל כדי שהוא יצמח ויגדל כדי שיקבל מאשר ילד יותר מבוגר.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

כן, אבל בואי, אני עצרתי אותה. שאלתי שאלה מאוד נקודתית מאוד פשוטה. האם בסופו של דבר בהמלצות שאתם מכירים כרגע, שעוד לא יצאו לפועל ואנחנו עדיין לפני הפיילוט והכול, ילד שעבר את הביטוח הלאומי לצורך העניין, אחרי בית החולים, האם זה יקל עליו בוועדת השמה או בגלל סיבה בירוקרטית כזו או אחרת הוא יצטרך, כמו שאמרה מקודם, במאי להגיע לוועדת השמה. הוא לא הגיע במאי לוועדת השמה, כי אמא שלו אפילו לא ידעה שיש ועדת השמה והיא לא ידעה שמאי זה התאריך האחרון והיא נרשמה ביוני, לצורך העניין, לגן הילדים. ואז הסבירו לה 'תקשיבי, הפסדת את ועדת ההשמה, יש ועדת חריגים'. או לא, הילד רשום לצורך העניין כעיוור, חירש, עם אוטיזם, על הרצף, ומוגדר לכם כבר במשרד החינוך מהמחשב שקיבלתם מביטוח לאומי, ביישוב יקנעם. יש לנו עשרה ילדים שמאובחנים כאלה והאוצר כבר יודע כמה ילדים הוא יצטרך לתקצב והוא לא שולח נציג מיוחד לשם, למנוע כמה שיותר ילדים ייכנסו לתוך ועדת ההשמה. האם אנחנו מונעים את זה או עדיין אנחנו נמצאים בדור שאנחנו נמצאים בו כרגע? זאת הייתה השאלה, מאוד ממוקדת.

<< אורח >> יעל בכר: << אורח >>

אני חושבת שאנחנו על סיפו של שינוי שעל פיו הוועדות יצטרכו לעסוק באיזה תמיכות הכי מתאימות לתלמידים, לילדים האלה. ובואו נזכור שזה משהו שקשור למערכת החינוך, שוועדת שפירא פועלת עכשיו. היא תוביל, מן הסתם, לתיקון חוק החינוך המיוחד, שישפיע מאוד על מה שאתה מדבר. על הפרוצדורות של הוועדות.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אז התשובה היא לא כרגע, עד ועדת שפירא. זה מה שאת אומרת.

<< אורח >> יעל בכר: << אורח >>

זה יקצר וייעל את תהליך האבחון וההכרה במוגבלות. שזה חלק משמעותי. עדיין אנשי חינוך יצטרכו לחשוב ולראות מה הילד הזה צריך. איזה סוגים של תמיכות.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

מכיוון שאני למדתי במוסד פטור, שהוא לא כפוף למערכות האלה ולא אובחנתי, אז אני קשה הבנה. אני רוצה, תנסי לעזור לי להבין דבר מאוד פשוט. אני שואל שוב, ילד ביקנעם, ישראל ישראלי, הוגדר בביטוח הלאומי בשלב שהוא יכול להיות מוגדר, הוכר, זה לא בלידה כידוע. הוגדר עם אוטיזם, על הרצף. הוא מגיע לגיל 3, השם שלו קופץ בעיריית יקנעם. אמא שלו לא הגיעה במאי להירשם לגן הילדים, היא הגיעה ביוני להירשם לגן הילדים, מאיזה שהיא סיבה. היא נרשמה בתעודת זהות שלו בדיגיטלי, נרשמה בינואר לגן ילדים טלי, ברחוב המקביל, רחוב הרימון צמוד לבית שלה. ביוני היא מבינה שמה גן טלי ומה גן נעליים, זה לא עובד. היא פונה לעירייה. היא שואלת את העירייה מה אנחנו עושים. אומרים לה תקשיבי, הייתה ועדת השמה.

האם זה התהליך שהילד הזה עובר? או שמכיוון שכבר משרד החינוך יודע עליו, קיבל את הנתונים מביטוח לאומי, הוא פונה לגב' יעל ישראלי ואומר לה תקשיבי, הבן שלך ישראל נרשם לצורך העניין לגן טלי, אבל זו טעות. הוא אמור לעבור לוועדה אצלנו שתתאים לו את החליפה. אני מסכים. אני לא ביקשתי שביטוח לאומי יתאים לו את החליפה החינוכית.

השאלה היא, בתהליך הזה שאת זה אנחנו מנסים למנוע. כי מה קורה היום בחיים האמיתיים? את צודקת, הוא מקבל סל. אם הוא בא ביוני, באופן הסביר והנורמלי, אם הוא לא מכיר את אתי, הוא מחכה למאי שנה הבאה. זה מה שקורה בסדר הנורמלי. אלא אם כן הוא מכיר את אתי. ואז הוא פונה לאתי ואתי פונה לרשות ואנחנו פונים למרכז השלטון המקומי ואומרים לו תקשיב, יש לך הרי בספטמבר ועדת חריגים. בוא תשלב אותו בגן בשבוע הראשון, בוא נתחיל באמצע השבוע ניכנס ונעבור.

השאלה אם הדבר הזה, ויש data היום בזה, ואת יודעת לפני כן שיש לך כך וכך ילדים. את אומרת לוועדה במקום להתחיל את כל התהליך, ממש את אומרת לוועדת ההשמה של יקנעם תקשיבו, יש לכם 20 ילדים כאלה, 30 ילדים כאלה, 40 כאלה, בואו נראה איך אנחנו מטפלים בהם. זאת הייתה השאלה שלי. אולי הארכתי בשאלה, אבל ניסיתי פשוט לחדד את מה שאני לא הבנתי.

<< אורח >> יעל בכר: << אורח >>

אני מבינה מה אתה אומר. יכול להיות שזה יוביל לשם. אני לא יכולה להגיד בוודאות. כן הרעיון שזה יקצר את התהליך של האבחון שמעכב מאוד לעמוד בלוח הזמנים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

זאת אומרת אחרי שהאמא פנתה, אם אני אחדד את מה שאת עונה לי. את אומרת כרגע המצב הוא שאחרי שהאמא פונה לוועדת השמה המסמכים שהיא תצטרך להביא לוועדת השמה הם פחות. אבל לא שזה ייתן לאוצר לצורך העניין כי הוא הגוף המאיים והמפחיד בוועדות השמה, כולנו יודעים את זה. לא חשבנו שמשרד החינוך הוא הגוף המאיים בעניין הזה ולא הרשות המקומית. אבל האוצר בסוף לא נערך לזה, אלא אומר לא, אני אנסה למנוע מכמה ילדים להיכנס למערכת במסגרת הדבר הזה.

<< אורח >> יעל בכר: << אורח >>

אבל יכול להיות שנגיע לשם.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

רגע לא זה המצב.

<< אורח >> יעל בכר: << אורח >>

אבל בעקבות התיקונים שאני בטוחה שיהיו בוועדת שפירא אני חושבת שהדבר הזה יקבל - - -

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

בואי נעבור את ההמלצות של הוועדה הזאת, כי גם על זה עוד לא קיבלתי תאריך.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

ההמלצות כתובות.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

איפה? גם בוועדת שפירא?

<< אורח >> יעל בכר: << אורח >>

לא, לא. פה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

בסדר, אמרתי, אבל ההמלצות לא יעזור לי. היא שלחה אותי לוועדת שפירא לעניין הזה. בסדר.

<< אורח >> הדר שפיר: << אורח >>

אני יכולה להתייחס רגע לגבי האדם במרכז? הדר שפיר ממערך הדיגיטל. אני רק אגיד שהעיקרון המנחה בפרויקט הזה, בתהליך המיוחד הזה, הוא נקרא עיקרון ההסתמכות. המטרה שככל שמגיע ילד עם אבחון שניתן להכיר בו פעם אחת על ידי משרד אחד: בין אם זה ביטוח לאומי, בין אם זה משרד הרווחה, יכירו בו פעם אחת ושאר המשרדים יסתמכו על אותה הכרה. כלומר החיסכון המתוכנן הוא בהליכי הכרה נוספים. ועדות שקובעות סלי שירותים ככל הנראה יתקיימו.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

לא, לא. דרך אגב, פה אני אהיה, אני חושב כמו משרד החינוך. חייבת להיות בסוף ועדה.

<< אורח >> הדר שפיר: << אורח >>

עבור אותו ילד.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

השאלה היא מי מתחיל את התהליך. אותה אמא שלצורך העניין, בואו ניכנס רגע לנעליים של האמא. האמא רצה ככה: מטלפון לקופת חולים שתיתן לה התחייבות לבית החולים שיקבל את הבדיקה ובבית החולים נותנים לה לחכות חמישה חודשים. אחרי חמישה חודשים היא זה, ואז רגע היא לא שמה לב, בגלל שהיה באמצע יום ירושלים ויום הזיכרון ויום העצמאות, שה-1 במאי הגיע והיא לא פנתה לעירייה בזמן ואז היא מסתבכת.

לכן אני מסכים איתך. עיקרון ההסתמכות הוא אחד. יש גם עוד משהו. אם המערכת כבר מודעת והיא נערכת, אז הלחץ הזה של האוצר שהוא אומר נכנסים לי יותר מידי ילדים לתוך המערכת ואני לא יודע להתמודד עם זה, שקוף. אגף התקציבים במשרד האוצר, בלחיצת כפתור, כשהדבר הזה קורה, יכול לדעת למה הוא צריך ללכת. נכון, הוא לא יודע בדיוק, כי משרד החינוך עוד לא ישב והתאים את הילד. לא כל ילד מתאים לו אותו דבר, לא כל עיר מתאימה אותו דבר, לא כל גן. יש ילד שנכנס לשילוב, יש ילד שנכנס לחינוך מיוחד, יש ילד שנכנס ורק צריך סייעת. הכול בסדר. אני מסכים, בסוף צריך את זה. השאלה היא איך אני מונע את התהליך הבירוקרטי. אני את ועדת ההשמה לא רואה רק כתהליך בירוקרטי. ברור שוועדת השמה זה מהי טובת הילד.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

אם בכלל צריך שתהיה ועדה. או אולי זה ועדות פנימיות.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אני רוצה לחדד. לא רק אם צריך ועדות. יכול להיות שצריך, יכול להיות שלא צריך. איך אני נערך לזה. האם חובת הפנייה היא של ההורה? בדיוק כמו שבמס הכנסה כן. גם אם מגיע לך זיכוי, מס הכנסה לא שולח לך הודעת זיכוי, על אף שהוא יודע מזה. בסדר?

<< אורח >> רחלה אקוקה: << אורח >>

אדוני, במקרה זה, אנחנו מקבלים את המידע על גמלת ילד נכה מביטוח לאומי. ואנחנו פנינו לכל ההורים שמקבלים גמלת ילד נכה, שילמו מס שמגיעה להם את ההטבה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

את פנית, לא מס הכנסה פנה.

<< אורח >> רחלה אקוקה: << אורח >>

אני מס הכנסה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

מס הכנסה פנה? רשות המיסים פנתה?

<< אורח >> רחלה אקוקה: << אורח >>

בוודאי. כך גם עשינו עם ניצולי שואה. החזרנו למעלה מ-15 מיליון שקלים לשורדי שואה מבלי שהם עשו כלום.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

רגע, אז אם משרד האוצר יודע לעשות את זה לעצמו, שיעזור לכם לעשות את זה, משרד החינוך.

<< אורח >> יעל בכר: << אורח >>

אנחנו יודעים לעשות ועשינו את זה. הכול מבוסס מידע.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

בסדר גמור. לודמילה, סליחה שעצרתי אותך, רציתי להבין את זה.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

הכול בסדר. אז זה תהליך אחד שהוא ממוקד ילדים. ובהחלט רק אני רוצה עוד טיפה לחדד. לדוגמה בביטוח לאומי אם תתקבל החלטה שהילד על הספקטרום האוטיסטי, הגמלה היא סוג של אוניברסלית. רק לילדים במצב תפקודי מאוד קשה הם מקבלים יותר. אבל אין לנו היום הבחנה בין ילדים שהם בתפקוד גבוה, בינוני וכדומה. אז פה לדוגמה אנחנו אמנם נעביר את האבחנה, אבל כמובן שהוועדה תהיה חייבת.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

זה ברור לי.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

כנ"ל גם הרווחה בעצם.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

למה את מתכוונת ברווחה?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

הילדים יכולים לקבל סיוע ברווחה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

איזה סיוע הילדים מקבלים ברווחה? אני לא מכיר.

<< אורח >> רחלה אקוקה: << אורח >>

יש הרבה דברים, מלא. סל שירותים וכל הנושא של עזר מציון עובר דרך הרווחה. בלי לפנות לרווחה אתה לא תקבל כלום. אתה צריך לקרוא את עצמך כדי לקבל משהו.

<< אורח >> דליה שטרן: << אורח >>

יש סלים שמוגדרים בחוק אבל יש סלים שמבקשים אותם מפאת מצב כלכלי.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

לא, אני לא מדבר על מצב כלכלי, את זה אני מכיר.

<< אורח >> דליה שטרן: << אורח >>

יש רגיל, חוק מעון יום שיקומי.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

עוד פעם, בסדר, זה המקביל של משרד החינוך. אז אני צדקתי, אין סל מוגדר. כמו שהיא אומרת, אין סל מוגדר סל רווחה. אלא אם כן בסדר, כלכלי זה תלוי רשות.

<< אורח >> דליה שטרן: << אורח >>

אם בחוק מכוונים לזה שיהיה סל אישי. מדברים על זה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אנחנו נגיע לפני כן לטיפול בוועדת השמה לפני שנגיע לסל אישי. בואי, בסוף אנחנו מכירים את מערכת הרווחה. כמו שאת אומרת, מעון יום שיקומי הוא המקביל של משרד החינוך, אבל אין לזה קשר.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

אז זה לגבי ילדים. בסדר עכשיו, לגבי בוגרים אנחנו בעצם גם יש סוג של תהליכים מקבילים. אנחנו בעצם קיימנו מספר ישיבות בשביל להתחבר לשדרת המידע הממשלתית. זו התחברות הדדית. ביטוח לאומי יקבל מידע מהסדרה וייתן את המידע. ואז יש בעצם תהליך שייווצר בעצם טופס אחוד שבן אדם יוכל לסמן אם הוא אחר כך, אחרי ביטוח לאומי, מעוניין שנעביר את המידע שלו לרשות המיסים, למשרד השיכון, לשלטון מקומי וכדומה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

זה כבר קורה או עוד לא?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

זה עוד לא קורה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

הצגתם את זה בוועדה פעם קודמת, אבל בפועל עוד לא קורה. למה?

<< אורח >> הדר שפיר: << אורח >>

הצגנו את זה, נכון. התהליך מוגדר ומוסכם.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

ולמה מחכים?

<< אורח >> הדר שפיר: << אורח >>

אנחנו צריכים את החיבור שלודה תיארה, של ביטוח לאומי לשדרת המידע, הוא חלק קריטי.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

ביטוח לאומי לא מחובר אליהם?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

לא.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אבל הם מחוברים כבר לזה.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

אנחנו לא מחוברים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

למה?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

כי עד עכשיו, לביטוח לאומי יש אתר אישי של ביטוח לאומי.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אז למה אתם לא מתחברים לזה?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

זה תהליך.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

מה זה תהליך? צריך לקנות מחשב, צריך לקנות שרת? מה התהליך?

<< אורח >> הדר שפיר: << אורח >>

לא, יש משאבים שביטוח לאומי צריך להקצות ולהשקיע.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

זה מחכה להחלטה של מי?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

ההחלטה כבר התקבלה. פשוט עכשיו צריך לשבת, ליישם. להקצות את המתכנתים, את המאפיינים והמתכנתים של ביטוח לאומי לטובת הנושא הזה. שיישבו ויכתבו.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

את יכולה לתת לנו תאריך? כי אנחנו ב-6 הצגנו את זה בעצם.

<< דובר >> אתי שבתאי: << דובר >>

שנה, כמעט שנה.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

לצערי אין לי כרגע לשים את התאריך. אבל אנחנו באמת שבוע שעבר קיימנו את הפגישה בעצם של הסמנכ"לים של ביטוח לאומי שהתקבלה החלטה וזה הוגדר כפרויקט מרכזי, אחד הפרויקטים המרכזיים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

עם לוח זמנים או עוד לא?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

עכשיו אנחנו צריכים בעצם לשבת שני משרדים ביחד, להגדיר לוח זמנים. כלומר זה לקבל ולתת מידע.

<< אורח >> הדר שפיר: << אורח >>

מערך הדיגיטל מקצה את כל המשאבים שצריך. יש פה התחייבות גם ברקע אני מקבלת עדכונים. כל משאב שביטוח לאומי צריך כדי לעשות את החיבור הזה אנחנו ניתן אותו.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

וגם ביטוח לאומי צריך בעצם לתת את הצוות שיעבוד יחד עם מערך הדיגיטל.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אני אשמח לקבל תאריך. תעשי בדיקה ותחזרי אלינו עם תאריך.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

בוודאי. כן.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

כי אנחנו נמצאים באירוע הזה מעל שנה. הייתי אצל השר שלכם והמנכ"ל, עם אמנון מרחב, לפני יותר משנה. שנה ורבע כבר. קיימנו פגישה והייתה החלטה לעשות את הכול.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

תראה, אני לא רוצה להגיד את זה, זה יישמע כזה גם אחרי מה שהיה קודם, זה נשמע קצת תירוצי. אבל בגדול שמונה חודשים האחרונים ביטוח לאומי היה ממוקד באירועים אחרים. וכל המשאבים בעצם, כולל בעצם גם המשאבים המנהליים וגם המשאבים המחשוביים בעיקר הם בעצם ניתנו לטובת כל המענה לנפגעי איבה. ובאמת היו שם תיקוני חקיקה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

דרך אגב, אני גם עדיין ממתין על הנייר שלכם, על פערי החקיקה מהישיבה הקודמת. זה לא אצלה, זה אצל המקבילה שלה. בסדר גמור. עוד משהו יש לנו?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

במקביל אנחנו בעצם עובדים עם כל משרד בנפרד כדי בעצם לבנות את הממשק של העברת מידע. כי פה בעצם בשונה מילדים ההחלטה של ביטוח לאומי היא טריגר ליצירת זכאות ברשות המיסים, במשרד השיכון, בשלטון המקומי.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

סתם אני שואל, כי נתקלתי בזה השבוע. גם בנושא של הבאת עובד זר, זה גם?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

כן.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

זה באותו טופס, באותה מערכת? זאת אומרת, לא יצטרכו להגיד בקשה חדשה.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

כן, כן.

<< אורח >> הדר שפיר: << אורח >>

אבל לא הכנסנו את הבקשה להיתר.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

לנו יש היום כבר ממשק. זה כבר קיים הממשק הזה. אנחנו מעבירים בין אם סיעוד ובין אם שירותים מיוחדים. הממשק הזה קיים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

זה מול משרד הפנים בעצם.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

רשות ההגירה, כן.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אז שימו לב לזה. אני פשוט נתקלתי בזה השבוע.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

הממשק הוא קיים. אבל גם פה בעצם יש פה שני דברים שכל הזמן חוזרים על עצמם. הממשק עובר, אבל התהליכים, בשונה בעצם מרשות המיסים, התהליכים הם עדיין לא פרואקטיביים. כלומר, אם בן אדם פונה היום למשרד השיכון, לרשות ההגירה או לחלק מרשויות מקומיות, לחלק זה כבר פרואקטיבי ולחלק לא.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

עוד מעט נגיע לרשויות המקומיות.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

ואז בעצם אם הוא פונה יש מידע עבורו שהוא זכאי. ואז הוא לא צריך היום כבר להעביר את האישורים כדי לקבל את ההטבה. אבל אנחנו עדיין לא נמצאים בסיטואציה שבעצם ברגע שכמו שאנחנו מדברים פה עם רשות המיסים, אנחנו מעבירים והם יוזמים. וזה בעצם התהליך. זה התהליך האופטימלי שצריך לקרות. אז אנחנו כן נמצאים בתהליך עבודה ואני יודעת מה תהיה השאלה לגבי לוחות זמנים. אנחנו כן נמצאים בתהליך העבודה גם עם רשות המיסים וגם עם משרד השיכון, כדי שהתהליך בעצם ייבנה בצורה פרואקטיבית. כלומר, הם יקבלו מאתנו את המידע וייצרו ישר כבר פנייה לגורמים גם לגבי הבוגרים. כרגע העברו להם טבלאות אקסל כדי שהם יעשו את זה.

<< אורח >> רחלה אקוקה: << אורח >>

ממש פיילוט כדי לבדוק איך התהליך עובד. אנחנו עושים עכשיו מיצוי זכויות לחולים אונקולוגיים בעיקר לשנת 2018. כשאנחנו נפנה אליהם נגיד להם מי שכבר הגיש דוחות נתקן לו בלי שהוא יצטרך לעשות כלום. אנחנו פונים ממש על דרך השלילה, אם לא תתנגד נתקן. זה מה שעשינו גם עם ילדים עם מוגבלות וגם עם שורדי שואה. אמרנו מי שלא מתנגד, מקבל. כמובן שאנשים לא מתנגדים. מי שלא מבין פונה ואנחנו מסבירים לו שאנחנו רק רוצים לתקן. אסור לנו לתקן ללא אישור שלו. ואנחנו מתקנים והם מקבלים את הכסף בלי לעשות כלום.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אני הייתי אומר בגדול או יתקנו אותי פה אם מישהו חושב שאני טועה. אני חושב ששלושת הדברים שהם הכי קריטיים בפרואקטיביות שלהם זה משרד החינוך. אני אומר זה משהו שהורה לא יודע איך להתמודד עם זה. זה מס הכנסה שאנשים לא יודעים איך להתמודד עם זה. משרד הבריאות, מס הכנסה ועיריות. אלה שלושת הדברים שכל אזרח צריך.

עובד זר למשל, אני לוקח את זה כדוגמה, אני יכול להבין שאתה אומר לו בסוף זה משהו שאדם צריך להרים טלפון לרשות האוכלוסין. ונכון, רשות האוכלוסין כבר יהיה להם את המידע של ביטוח לאומי ולא יצטרך להביא טפסים. אבל זה פחות קריטי הפרואקטיביות. נושא חינוך, נושא ארנונה ונושא מס הכנסה לדעתי הוא הכי קריטי << אורח >> רחלה אקוקה: << אורח >>

אצלנו לא צריך לפנות, אנחנו פונים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

זה בדיוק מה שאמרתי. אמרתי ששם הפרואקטיביות היא קריטית יותר.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

גם שיקום.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

שיקום פחות, כי בשיקום גם אם אתה בסוף זכאי, זה תהליך. בסוף אדם למגורים יודע ליצור לעצמו. יש משהו שהם תהליכים יום יומיים של אדם. תשלום ארנונה הוא כל שנה. החינוך הוא צריך להירשם. מס הכנסה הוא משלם. דיור כבר בסוף כל אדם עושה את השיקול שלו. לא כולם אין להם בית. לא כולם צריכים התאמה של הבית. אני יכול להבין שאתה אומר רגע, כמו עובד זר, לא כל אחד ירצה. אבל כאשר אדם רוצה עובד זר אז הוא כן ירים טלפון והמצוקה שלו תהיה זה. אבל יכול להיות שאני טועה. שלושת הדברים האלה קריטיים לדעתי בפנייה. תודה.

<< אורח >> ויקי בר אל: << אורח >>

אני מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים. מעבר לזה שהאדם לא היה היוזם, אלא המשרד יוזם צריך שיהיה מעבר של כל הטפסים. כאשר גם אם יש יוזמה, בסופו של דבר בן האדם נדרש להמציא את אותם טפסים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

לא. אז זה ה-א'-ב' עם זה התחלנו.

<< אורח >> ויקי בר אל: << אורח >>

זה משהו שהוא מאוד חשוב. ואני רוצה לחדד, משרד השיכון יש פחות פניות. אבל עדיין הבירוקרטיה היא מאוד מאוד קשה ויש מחוסרי דיור או אנשים שמגיע להם התאמות בדיור ונדרשים לבירוקרטיה שהיא לא פשוטה. אז אתה צודק. את האמת, שלושת המשרדים האלה הם הלב, אבל גם בשיכון אנחנו נתקלים בזה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אני מחדד שוב. אני לא אמרתי ששיכון לא צריך לקבל את הטפסים. אני אמרתי אם אני רוצה לקבל דירה אני צריך להרים טלפון לאיזה שהוא מקום. לא צריך להביא טפסים. טפסים אני לא צריך להביא, כי טפסים כבר קיבלו מלודמילה. האם אני צריך להרים טלפון, ליזום טלפון או לא? אני אומר בדיור בסוף, כשאני לוקח את הספקטרום, לא כל אחד רוצה עזרה בדיור. לא כל אחד שעכשיו חלה אין לו דירה. לא כל אחד הוא גר בשכירות בגלל שהוא חלה. לא כל אחד. אני אמרתי, זה שונה ממשהו שהוא שירות יום יומי. ילד בן 3 בסוף יצטרך או ילד בן שנתיים בסוף יצטרך או מעון יום שיקומי או מטפלת או סייעת. זה יקרה, אם המדינה תעשה משהו או לא תעשה, זה מה שיקרה. בסוף האמא ב-1 בספטמבר כאשר שני הילדים שלה הולכים לבית הספר הילד הזה יצטרך פתרון. וזה בכלל לא משנה מה הטופס שמולה ומי עשה ומה עשה. לכן הוא שונה.

עכשיו אותו דבר, כאשר אדם רוצה עובד זר, לא כל אחד רוצה עובד זר. אבל אדם רוצה עובד זר, אז הוא, מה שאני אומר, יהיה נדרש ממנו בסופו של תהליך זה להרים טלפון לרשות האוכלוסין ולא להביא את כל המסמכים. כי זה אמרנו זו הייתה ההתחלה, זו המצגת שהציגו מערך הדיגיטלי הלאומי. אני מתנצל שאני את השמות לא תמיד זוכר. זה מה שאמור להיות. זאת אומרת אמור להיות אצלם כל המסמכים שהם קיבלו מכל המשרדים הרלוונטיים. זה נמצא בפנים, כל משרד שצריך את זה נכנס פנימה. זה מה שאמור להיות, ומקבל את זה.

<< אורח >> הדר שפיר: << אורח >>

החיבור לשדרת המידע הוא המפתח.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

כן, אנחנו נרצה לקבל את זה, כן.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

זה אפילו קצת מעבר ואנחנו מקווים שהשלב הבא זה טיפה מעבר שבעצם המסמכים שיש בקופת חולים או בכל מקום אחר שכבר בן האדם כבר יאשר. כלומר, המסמכים האלה, ברגע שהוא יאשר הוא כבר לא יצטרך לעלות לסרוק, להדפיס. ברגע שהוא יאשר זה כבר יגיע לגורמים הרלוונטיים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

איפה משרד הבריאות מבחינת התהליך, מבחינת קופות החולים?

<< אורח >> שירה ביגון: << אורח >>

נעים מאוד, אני שירה ביגון, אני מאגף לבריאות הנפש ממטה סל שיקום.

אז בעניין של משרד הבריאות אני רגע אציג את העניין של שיקום בבריאות הנפש. בעצם ביטוח לאומי קובע את הזכאות לשירותי סל שיקום. ובעצם יש איזה שהוא פול של אנשים שבעצם זכאים ומתוכם בעצם אנחנו מנסים להבין. כי לא כל מי שבא לקבל קצבה גם רוצה שיקום. ובעצם יש איזה שהוא תהליך שאנחנו מנסים בעזרת הקופות בעצם להבין את הפער ואיפה נמצאים אותם אנשים. האם הם רוצים שיקום או לא ואם בכלל נעשה תהליך של הצעה לשיקום.

אני אגיד שני דברים בהקשר הזה. אחד שבעצם אנחנו מקבלים נתונים מביטוח לאומי כל רבעון לגבי באמת אותם אנשים זכאים. אנחנו מקבלים את זה כמטה השיקום. אז אנחנו בעצם יכולים לקחת את הנתונים ולהבין מבחינת נושא של מיצוי זכויות וכו'. אבל רגע להגיד שבשרשרת בין ביטוח לאומי למשרד הבריאות בעצם ניצבות שם קופות החולים. שבעצם האחריות שלהם היא להגיש את האנשים לסל שיקום. אז אנחנו גם עשינו פה כמה תהליכים. הכוונה שלנו באמת זה שאותם נתונים שמגיעים מביטוח לאומי יועברו בעצם לקופות חולים בעצם בדיפרנציאציה של כל קופה מיהם האנשים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אבל השאלה שלי הייתה הפוכה ואולי מישהו מקופות החולים יוכל לענות על זה. האם המידע שלכם עובר אוטומטית לביטוח לאומי?

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

לא, בדיוק הפוך.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

בבריאות הנפש הבנתי. אני שואל שאלה הפוכה.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

על הכול, לא רק על בריאות הנפש.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אתם לא מעבירים לביטוח לאומי?

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

לי קוראים בשמת, אני מקופת חולים מאוחדת. ביטוח לאומי מעביר ברגע שהילד או המבוגר זכאי לפטורים מהשתתפויות, פטורים והטבות. הוא מוגדר על רצף האוטיזם, מגיע לו 19 הנחות והתפתחות הילד וכו'. אנחנו מקבלים את המידע הזה, דרך אגב, עכשיו גם נכנס הניידות. אז אנחנו מקבלים את המידע הזה מביטוח לאומי על כל אדם ואדם. הטבות גם מגיעות לשאר בני המשפחה, למרות שהם לא חלק. והם מוגדרים אצלנו בתהליך אוטומטי. כלומר, אני לא צריכה לבקש מאותו בן אדם שימלא.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

למה זה רלוונטי לקופה? אני לא הצלחתי להבין.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

הוא מקבל את ההטבות שמגיעות לו בסל השירותים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

נחזור לכותרת של הוועדה. אדם מוגדר במחלה קשה. הבנו, כל האוטיזם, אדם מוגדר במחלה קשה. המקום הראשון שהוא הוגדר במחלה קשה זה אצל רופא המשפחה שלו. זה המקום הראשון, לא המקום האחרון.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

נכון.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

הוא עם זה רץ לביטוח הלאומי. נכון? לכן שאלתי. האם יש העברה שלכם לביטוח לאומי. ביטוח לאומי יכול להתחבר ישירות למחשבים שלכם, הוא מקבל את המידע או לא?

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

לא.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

הוא לא מקבל.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

לא, ביטוח לאומי הוא אוטוריטה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

כי זה מה שלודמילה אמרה. אם היא הייתה מקבלת את המידע בהסכמה כמובן, הכול מדובר בהסכמה של החולה. אם היא הייתה מקבלת את זה אוטומטית, אז עוד פעם, הוא לא צריך לרוץ. בסדר? אם הוא נמצא או בבית חולים או - - -

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

אבל הוועדות וכל הקביעה אם הוא זכאי או לא זכאי היא לא מתבצעת בקופה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

לא, ההתחלה. איפה התחנה הראשונה?

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

התחנה הראשונה אצל רופא.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אצלכם בקופה. יפה. הוא עכשיו צריך לאסוף חומר. הוא לא יודע אפילו איך לקרוא את זה. הוא לא יודע בדיוק איך לקרוא את זה, כתוב כל מיני שמות כאלה לטיניים. הוא צריך את כל החומר הזה לאסוף. הוא לא יודע אפילו אם זה הטופס הנכון ושולח את זה לביטוח הלאומי. הרי כך מתחיל תהליך.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

יש לנו בשביל זה, סליחה, בבתי החולים. ואנחנו מתחילים היום פיילוט.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אז אני שואל שוב, האם אתם יכולים, יש דרך שיעבור?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

לא, זה לא אוטומטי.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

המחלקה הסוציאלית מתערבת ועוזרת?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

בכל בתי החולים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

איזה מחלקה סוציאלית? בבתי החולים.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

אצלנו בקופות. אני יכולה להגיד אצלנו במאוחדת.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

לא מכיר. אני מכיר מאוחדת, לא מכיר.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

צוות של עבודה סוציאלית. היא מקבלת, מעבירים את הלקוח.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

אנחנו מתחילים. מרחיבים גם לקהילה וצריך לקרוא לילד שמו. זה לא תהליך אוטומטי.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

הוועדה הייתה בסיור בבתי חולים. את אומרת שהולך להיות גם בקהילה? אבל כרגע אני לא יודע.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

יש לנו תקשורת מול ביטוח לאומי בדברים אחרים, עם פעולות איבה. כלומר התקשורת קיימת לכל קופות החולים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

את אומרת שהיום אתם הולכים לעשות בעצם מחלקה ראשונה? אני לא מכיר את זה שזה קיים.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

זה לא קיים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

עובדים סוציאליים שמכינים את החומר עבור קופות חולים?

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

עוזרים ללקוח. הלקוח מגיע לרופא.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

כמה עובדים סוציאליים יש לכם בירושלים?

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

מי שהייתה אמורה להיות כאן זה עובדת סוציאלית ארצית.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

כמה פלוס מינוס, סדר גודל?

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

אין לי מושג, אני לא, אני לקוחות. אני מתנצלת.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אני נמצא בקופת חולים מאוחדת הרבה מאוד שנים. לא מכיר. בסדר, יכול להיות.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

לכל מרפאה, לכל אזור יש עובד סוציאלי.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

כן, אבל רק אם פונים אליהם.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

כן, לגמרי. כן, זה חשוב להדגיש ולחדד. הלקוח כשהוא בא למזכירות והוא אומר אני צריך, מביאים לו, מצוותים לו עובד סוציאלי וככה זה מתקדם.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

טוב. אז אם ככה, אני חוזר בי.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

החידוד נכון. הלקוח הוא לבד הולך. העובד הסוציאלי עוזר לו במילוי הטפסים, בבדיקות. אבל לביטוח לאומי הוא הולך לבד.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אני רק מנסה להבין, למה לכם אין דרך לקבל ממערכות הרפואיות אוטומטית מידע? לא, כמו שאני מנסה שאתם תעבירו למשרד החינוך.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

בתי חולים זה מערכות מידע.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

שאלה מאוד טובה.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

אני מצטערת, אני לא בקיאה ברמה של רחל בתך הקטנה, אבל בתי חולים עובדים עם מערכת ממוחשבת מסוג X וקופות החולים מסוג Y. יש בעיה של סנכרון.

<< אורח >> רחלה אקוקה: << אורח >>

אנחנו לא עובדים באותה שיטה ואנחנו הגדרנו את הנתונים שאנחנו צריכים.

<< אורח >> בשמת בן גיגי: << אורח >>

תמיד אפשר לפתוח תהליך.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

דיברנו על זה בוועדה לא פעם ולא פעמיים. לא יכול להיות ש-90% צריכים לסבול בשביל 10%. 90% מהאנשים רוצים שהמידע הרפואי שלהם יעבור לגוף הרלוונטי שאמור לטפל בהם. ובמקום שהוא יבוא ויבקש במדפסת ואני לא רוצה לדבר על בתי חולים מאוד גדולים שיש להם בעיות של מדפסות, יבקש מהמדפסת שיעבירו לו את החומר. והוא רצץ עם החומר ומחפש לזה סורק. בסדר? ובסריקה שולח את זה לביטוח לאומי וחוזר חזרה. במקום זה הוא אומר לחבר'ה מהביטוח הלאומי. בסוף בית החולים הוא ממשלתי, קופת החולים הם שירות ממשלתי. בואו לא נשכח את זה. אנחנו צריכים להזכיר את זה לעצמנו כל הזמן.

רק דבר אחד הוא יצטרך לעשות, אני מסכים. ודיברנו על זה כמה פעמים. הוא צריך לסמן 'אני מבקש להעביר את המידע'.

<< אורח >> שירה ביגון: << אורח >>

אני כן אגיד בהקשר של בתי חולים.

<< אורח >> הדר שפיר: << אורח >>

יכול להיות חוק של מידע רפואי שעולה עכשיו לוועדת שרים, יכול להיות שהוא יעזור לנו באספקט הזה.

<< אורח >> שירה ביגון: << אורח >>

אני כן אגיד רגע, סליחה כבוד יושב-הראש. בבתי החולים יש בעצם חמישה בתי חולים שמתקיים בעצם איזה שהוא פיילוט של מיצוי זכויות בתוך בית חולים. בתחום של בריאות הנפש יש בית חולים כפר שאול שמפעיל בעצם גם את הנושא של מיצוי זכויות והוא בעצם עוזר לאנשים ממש לעשות door to door ברמה של אשפוז.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

דומה למחלקה ראשונה שיש בבתי החולים.

<< אורח >> שירה ביגון: << אורח >>

בדיוק.

<< אורח >> איילת צ'ייט הצופה: << אורח >>

אני רוצה רגע להגיד משהו. שמי איילת מעמותת גדולים מהחיים. יש פה דיון מאוד ער על הכול, רק אף אחד לא דיבר על ילדים חולי סרטן. בתוך כל הפיילוט גם של - - -

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

למה, למה?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

כל הילדים מקבלים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

היא דיברה על זה. זה היה בחמישה דברים שהיא דיברה.

<< אורח >> איילת צ'ייט הצופה: << אורח >>

לא, זה לא היה בחמישה. לא, לא, לא. לודה ואנחנו משתפים פעולה בצורה מדהימה. אבל בתוך הפיילוט לא היה מדובר על ילדים חולי סרטן. יש לנו כ-500 ילדים חולי סרטן בשנה.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

למה אתם לא מכניסים אותם?

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

אין בעיה, שוב, אנחנו רוצים קודם כל, אני אגיד ככה, שנייה אחת צעד אחד אחורה. פנו אליי גם עמותת איל"ן ופנו אליי לא מעט עמותות כשהם שמעו בעצם שהם לא בתוך הפיילוט. אין ספק שכולם צריכים להיות בפנים. אבל בשביל להראות היתכנות ולהראות שהתהליך עובד אתה צריך להתחיל עם איזה שהיא קבוצה קטנה ומבוקרת. ברגע שזה יעבוד אני רוצה וכולנו רוצים שזה יהיה כולם. כלומר, זה לא משנה, כמובן שאלו יהיו גם ילדים עם מחלות אונקולוגיות וגם אנשים עם בעיות פיזיות. וכל הילדים צריכים להיכנס לתוך התהליך הזה. אין ספק. פשוט מה שצריך, צריך שהפיילוט ירוץ.

<< אורח >> איילת צ'ייט הצופה: << אורח >>

העניין הוא, לודה, שילדים חולי סרטן יש 500 בשנה ולא כמה אלפים כמו באיל"ן או בארגונים כאלה. וילדים חולי סרטן לא מוגדרים כילדים עם מוגבלות.

<< אורח >> רחלה אקוקה: << אורח >>

אצלנו כן, אצלנו אין הבדל. כל מי שמקבל שקל גמלת ילד נכה זכאי להטבות. ואנחנו פונים אליהם.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

להטבות כאן. אני מדברת פה על העניין של מה שבזמנו קראו הגל הירוק. היום מדברים על שדרת המידע. אין פה העברה מסודרת של מידע בין כל הגופים והמשרדים. הורים מוצאים את עצמם רצים בטירוף כדי להצליח למצות את כל הזכויות שמגיעות להם. הרבה פעמים הם לא מצליחים. הרבה עמים אנחנו פונים באופן ישיר ללודה או לאתי שעובדת בביטוח לאומי כדי להצליח להוציא את הזכאות המלאה של הילדים האלה. ואין שום הצדקה לזה. לא לודה צריכה להתעסק בזה ולא אף אחד אחר בביטוח לאומי. זה צריך להיות בצורה הכי ברורה והכי נגישה לכל אחד מההורים.

<< אורח >> לודמילה אליאסיאן: << אורח >>

תראו, אני רוצה להתייחס, ברשותכם. ילדים חולים אונקולוגיים זה ילדים שבעצם קודם כל מבחינת הפוקוס ניהולי במחלקה ראשונה זה ילדים שנמצאים הכי בפוקוס ניהולי. ואני מאוד רוצה לקוות שבבתי חולים שילדים מטופלים מגיעים - - -

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

זה לא ועדת ביקורת עכשיו, אנחנו ועדת פניות הציבור. אני באמת מנסה. זה עלה פה מאוד חזק ואני אולי לא שמתי לב כשאמרת את החמישה דברים. פה הבעיה המרכזית מעבר לכל הבעיות שיש במיסים והכול. וכמו שאמרנו, זה הנושא של החינוך. ואמרנו זה ממש נופל, בגלל שמערכת החינוך היא מאוד מאוד מורכבת. דיברנו קודם על ועדות השמה, היא מאוד מורכבת. סל השירותים מאוד מורכב וזה עלה פה בצורה מאוד חזקה לפני שנה בדיון. ונכון, גם אנחנו כוועדה בגלל המלחמה הזזנו ורוב הדיונים שלנו היו על המלחמה ועל המפונים ואת יודעת את זה. אבל הזנחנו את הדבר הזה.

יש פה, כפי שהיא אמרה קודם, 500 ילדים שרובם מורכב להם לקבל את הסיוע בבתי הספר. זה לא מגיע בסוף ודיברנו על זה. דיברנו על הפיצול בין השלטון המקומי למשרד החינוך. המידע איפה הילד נמצא, מי מטפל בילד, מי אחראי להודיע לילד שהוא צריך עזרה או לא צריך עזרה. לא כל מנהל בית ספר, ובגלל שזה מספר מועט ואני שמח, אני מקווה שיהיה פחות, אבל בגלל המספר לא כל מנהל בית ספר בכלל מודע לזה. תעשי בדיקה, תרימי טלפון רנדומלי למנהלי בתי ספר, הם לא יודעים בכלל שילד חולה סרטן מגיע לו שעות, מגיע לו סיוע, מגיע לו דברים ויש לו סל. הוא לא יודע מזה אפילו מנהל בית הספר.

ופה יש איזה שהוא באג שאנחנו צריכים למצוא לו פתרון. אני לא בטוח שהגל הירוק, כמו שאת אומרת, שצריך לחכות לסוף הפיילוט של הגל הירוק. גם צריך פה איזה שהוא פתרון לדבר הזה. שמשרד החינוך תהיה לו דרך ושם הוא חייב להגיע לילד. אין דרך אחרת. אין דרך אחרת. ההורה אין לו מושג בכלל. ההורה שולח אותו לבית הספר ומנסה לנהל משא ומתן עם המנהל המקומי שאין לו מושג גם שהוא יכול לקבל סיוע.

<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>

הנושא הזה מטופל.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

את החוק הזה לא כל מנהלי בתי הספר ומערכות החינוך במדינת ישראל מכירים. זאת הבעיה. זה עלה פה בצורה מאוד חזקה בוועדה כמה פעמים. הורים שתיארו את מה שהם עוברים אמרו את הדבר הזה המנהל לא יודע. זה שיש, אנחנו מודעים. הבעיה שההורה לא יודע את זה. ההורה לא יודע את זה, המנהל לא יודע את זה. וכתוצאה מזה, אם לא היה אדם במרכז התלמיד לא יודע מזה. והשאלה איך את זה אנחנו מסנכרנים ועושים משהו. אז אני מבין שלודמילה אומרת שבסדר, זה לא במסגרת הפיילוט. אבל צריך איזה שהוא פתרון אחר. אם מדובר על מספר של 500, לא יודע.

<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>

זה מטופל בוועדת החינוך בימים אלה ממש. אנחנו בדיונים איתם.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

ומה זה אומר? שבוועדת חינוך ידונו על זה ב-30.6.2025 שוב? על זה אני שואל.

<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>

דיונים, כל שבועיים שלושה מכנסים עוד אחד. זה מתקדם מאוד יפה. יש תיקונים ותקנות לחוק ילדים חולים כדי ליישם אותו בשטח ביחד עם איגוד מנהלי בתי הספר עם משרד החינוך. דווקא זה מתקדם יפה. אבל שאר הנושאים שאמרה איילת, מאחר והילדים האונקולוגיים אינם מוגדרים כילדים מוגבלים הם לא נכללים באותן חמש קטגוריות שלודה הציגה בתחילת הדיון.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

בסדר, לודה הציגה את זה כפיילוט, אני מבין. אנחנו במקביל לדיון, אנחנו נשמח לקבל עדכון ממשרד החינוך כיצד הוא נערך בשנת הלימודים 2024. לקבל עדכון או שאני נכנס לנעליים של יוסף טייב. הוא בחור טוב, אבל אני רוצה להבין איך זה נסגר.

<< אורח >> איילת צ'ייט הצופה: << אורח >>

והשאלה היא באמת גם החיבור בין כל המשרדים של העברת המידע. שברגע שילד מוכר, קודם כל מגיעים לביטוח לאומי לקבל את ההכרה בנכות. ברגע שהוא מקבל את ההכרה בנכות בביטוח לאומי זה צריך לעבור אוטומטית לכל שאר המשרדים.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אז דיברנו, מס הכנסה מטופל, זה כבר היא אמרה.

<< אורח >> איילת צ'ייט הצופה: << אורח >>

מס הכנסה מטופל. חברת חשמל הם לא יודעים מה מגיע להם. רשות מקומית הם לא יודעים מה מגיע להם.

<< יור >> היו"ר יצחק פינדרוס: << יור >>

אנחנו כבר נגיע לרשות מקומית.

<< אורח >> קריאה: <<

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]