פרוטוקול ישיבת ועדת ועדת הכספים מספר 480, בתאריך 20/03/1995

הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי

נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 480

מישיבת ועדת הכספים

יום שני. י"ח באדר בי התשנ"ה (20 במרץ 1995). שעה 00;10

נכחו;

חברי הוועדה: ג' גל - יו"ר

חי אורון

אי גולדשמידט

י' ונונו

א"ח שאקי

מ' שטרית

אי שפירא

די תיכון

מ"מ: ר' אלול

חי אורון

מי איתן

אי ויינשטיין

ר' נחמן

ע' עלי

ג י שגיא

מוזמנים; אי שי, ג' ארז - משרד התמ"ס

ר' איילון , ג' בינשטוק, י י ביבי - משרד האוצר

ג י קורן - משרד החוץ

י' שטרן - לשכת המסחר

די קרמרמן, אי רובינשטיין - התאחדות התעשיינים

די קלאוזנר - מנכ"ל החברה לביטוח סינוכי סחר חוץ

א' חייק - מנכ"ל מכון היצוא

לי חלאבין - חלאבין קוסמטיקה

שי פורמן - "עלית"

י' בן-שלום - "תדיראן"

לי קושרובסקי - "אורביט"

י' רדשקוביץ - "ידע מחשבים ותוכנה"

אי ארנון, אי טואף - בנק הפועלים

אי קפיטולניק, עי קפיטולניק - אנזטה אינטרנשיונל,

תערוכת ישראל במוסקבה

אי רון - הקיבוץ הארצי

אי הלפרין - יו"ר המטה לביצוע הסדר הקיבוצים

יועץ משפטי; אי שניידר

מזכיר/ת הוועדה; אי קרשנר

יועצת כלכלית: ס' אלחנני

קצרנית: אי לוין

סדר-היום: 1. הצעות לסדר היום

2. הסחר עם חבר העמים

3 .שינויים בתקציב לשנת 1995

הצעות לסדר היום

היו"ר ג' גל;

אני פותח את הישיבה.

די תיכון:

אני מבקש לסדר.

כמרכז האופוזיציה בוועדת הכספים ולאור האירוע הדרמטי שהיה אתמול, שבו הוצגה

תכנית כלכלית חדשה - ואני רק מצטט - אנחנו מבקשים לזמן בדחיפות את הצמד נגיד בנק

ישראל ושר האוצר, כדי שיציגו בפנינו את התכנית. שהרי בעצם זרקו את הכדור אל תוך

מגרשנו ואנחנו לא יודעים דבר. מקובל מזה שנים שלמחרת ההכרזה ואולי אפילו באותו

יום מתכנסת ועדת הכספים כדי לקבל מידע באשר לתכנית.

אי ויינשטיין;

ביקשתי לזמן את השמאי הממשלתי הראשי בקשר למספנות ישראל.

די תיכון:

הצבענו אתמול.

אי ויינשטיין:

אני מוותר על ההופעה שלו. קיבלתי פרטים. מאחר והחברים לא מתעניינים בסוגיה

הזאת בהקשר שאני מתעניין, מבחינתי אני מוותר על ההופעה שלו.

א"ח שאקי :

האם מצבם של העובדים במספנות ישראל הוטב, כפי שפורסם - היום כאילו נאמר שלא

- אבל האם יש סיכוי שחלק מתביעותיהם לפחות יבוא על פתרונם?

היו"ר ג' גל:

אתחיל ממספנות שיראל. העובדים גם, דומני, במפגש כאן, וגם בשיחות לא מעטות

שהיו לי אתם, ביקשו שלושה דברים: 1. שמשך הזמן שבו הם יהיו זכאים לפיצויים

מוגדלים כפי שקיבלו בגל האחרון של הפיטורים יהיה לא שנתיים, כפי שהציעו להם, אלא

חמש שנים. 2. הם רצו ביטחון שאכן אם יקרה משהו הם יקבלו את הכסף. 3 .אם מישהו

מהם ירצה לעזוב את העבודה, שיקבל פיצויים גם אם יתפטר ולא רק יפוטר.

בשיחות אתם אמרתי לי שהדרישה השלישית היא דרישה קשה מאוד, שאם כוונת הממשלה

למכור את המפעל כדי שיהיה להם מקום עבודה, לא יעלה על הדעת שהטובים יקבלו פיצויים

גם אם מתפטרים ולא יישאר מי שיעשה את העבודה. לגבי שאר הדברים אמרתי שיש הגיון

במה שהם מבקשים, ואכן העברתי את הדרישה הזאת גם לקונים. דומני שאתמול בדיון אתם

קיבלו תשובות טובות לשלוש השאלות.

הקונה התחייב לתת להם פיצויים אם הם יפוטרו לחמש שנים ללא דירוג. הסכימו גם

שאם 20 איש, שיהיה מוסכם עליהם, ירצו להתפטר, יקבלו פיצויים. וזה בהחלט עונה על

הדרישות. אני חושב שבזה הבעיה נפתרה מהבחינה הזאת. אלא מאי? יש ספק באיזו מידה

המחיר תואם את הרכוש שיש שם. ציין כבר חבר הכנסת אריאל ויינשטיין שהערכת השמאי

היא הרבה יותר גבוהה וזה נכון. יש לי עצמי את הערכת השמאות. אבל יש שאלה מה ערך

של שמאות אם אין קונה שמוכן לתת.

די תיכון:

אבל זה לפחות צריך לשמש מחיר מינימום.

היו"ר ג' גל;

זה בכל אופן מעורר שאלות וספקות האם בדרך אחרת לא ניתן מהפוטנציאל הזה לקבל

מחיר יותר גבוה.

בפגישה עם העובדים ביום שישי אמרתי להם שמבחינת המדינה יש להניח שהדבר הטוב

ביותר היה לסגור את המספנות ולתת להם פיצויים כפי שהם קיבלו בפעם הקודמת, ואחר פך

למכור את הדבר הזה חלקים חלקים. הם אמרו לי, הם לא הסתירו זאת אנשי הוועדה, וגם

העובדים במחיאות הכפיים לאמירה מסוימת שאמרתי, הבינותי שהם רובם כנראה מעדיפים

לקבל פיצויים וללכת למקום אחר. כאן גם נשמע דבר מאוד מעניין. אנחנו בצדק כל פעם

כשסוגרים מפעל ומפטרים אנשים מזדעזעים. אבל בבדיקות שעשיתי, לא יסודיות, אקראיות,

בשנים האחרונות, ביקשתי לבדוק בכמה מפעלים מה קרה עם האנשים שפוטרו. הסתבר שרובם

המכריע מוצא עבודה ומסתדר בעבודה, חלק גם בעבודה יותר טובה. אמר לי את זה גם

מנכ"ל מספנות ישראל לגבי 800 שפוטרו עד עכשיו. תשובה מעניינת ביותר קיבלתי

מהוועדה כששאלתי אותם ביום שישי: מה יקרה אתכם אם תלכו? והם אמרו: אנחנו נסתדר

בעבודה. אנחנו במקצוע מבוקש, נסתדר בעבודה.

ר' נחמן:

האם אתה חושב שאפשר יהיה להחיל את זח על כל יחסי העבודה במה שקרוי אבטלה

חיכוכית?

היו"ר גי גל:

לא. אני חושב שאם יש במקום 200 אנשים מיותרים, לא קורה שום אסון אם מפטרים

אותם, והם הולכים ויוצרים דבר חדש במקום חדש. רובם לא הולכים לאיבוד.

מכל מקום, אני מתכוון ביום רביעי לכנס את הוועדה. היום יש להם אסיפה. גם

הודעתי להם שלפי דעתי אין להם שום סיבה לתבוע תביעות נוספות, אלא אם כן הם רוצים

לעזוב את העבודה, ואז באמת ייתכן מאוד שהמדינה עבור הנכס תקבל יותר כסף.

אי ויינשטיין:

אנחנו תמיד באים בטענות לגורמים שמופיעים כאן שלא הכינו שיעורי בית. אני

מפציר בך כבר חודשים, יש לנו יחידות גדולות מאוד להפרטה. לאור הנסיון הזה

שהצמיגים נשרפים והבעירות מועילות, לא משנה אם צודקים או לא צודקים, אנחנו

עלולים לעמוד בפני אותן בעיות בחברות מאוד גדולות. לכן ההצעה שלי היא שההסתדרות,

ועדי עובדים והאוצר יקבעו להם כשטנץ מה הן זכויות העובדים בהפרטה, כמו שיש הסכמים

קיבוציים. כך נמנע בטרם מועד - ואני אומר זאת בפעם שביעית - את כל הבזיונות שיש

לנו. שיביאו לנו את מחיר העובדים כמו שמביאים לנו את מחיר הקרקע והציוד.

די תיכון:

אנחנו לא הזרוע המבצעת.

היו"ר ג' גל:

נכון שאתה אומר את זה בפעם השביעית, ואני אומר לך בפעם השלישית שכל מה

שיקבעו עכשיו יהיה בסיס לשריפת צמיגים ולתביעות נוספות. עם זה, אני בהחלט מציע

לך, אתה יכול להעלות את זה כהצעה לסדר.

א' ויינשטיין:

פעם שישית העליתי את זה גם במליאה.

היו"ר ג' גל:

אתה יכול גם לשלוה מכתב.

להערה של חבר הכנסת דן תיכון: הוא ביקש לזמן לתכנית כלכלית. לו היתה תכנית

כלכלית ודאי שהייתי עושה את זה באופן כמעט אוטומטי, אלא שאנהנו כנראה הלוקים

בדעותינו אם מדובר בתכנית כלכלית או בצעדים מינוריים, לפי דעתי, פרט להורדת ריבית

שהיא לא מינורית, היא חשובה מאוד. לא מזמן נפגשנו עם הנגיד. אבל אני מקבל את

האתגר ואציע גם לנגיד וגם לשר האוצר לבוא בשבוע הבא ולקיים אתנו דיון.

הסחר עם חבר העמים

היו"ר ג' גל;

אנחנו עוברים לנושא שעל סדר היום: הסחר עם חבר העמים.

חבר העמים, שוק שהיה סגור כמעט לחלוטין בפנינו נפתח. זהו שוק גדול. שוק

פרובלמטי מאוד. שוק לא פשוט. בכל אופן, שוק שבמדינה כשלנו, קולטת עלייה, קולטת

חיילים משוחררים, צומחות, כל שוק פוטנציאלי, כל שוק אפשרי. יש לנו יתרון יחסי על

פני אחרים בגלל העולים חרבים שבאו מחבר העמים. הם מכירים את השוק הזה. יש להם

נגישות אל השוק הזה, ומי שעוקב יודע שיש גם הרבה יזמויות גם בשיווק וגם ביצירת

מקומות עבודה בארץ שקשורים בחבר העמים.

החלטנו להקדיש חלק ניכר מהישיבה הזאת לדיון שמטרתו בראש וראשונה לקבל דיווח

מה התפתח בשנתיים האחרונות או בשלוש השנים האחרונות בשוק הזה, וגם לחשוף, בעיות

ולהציג אותן בפנינו. נמצאים פה גם נציג משרד התמ"ס, אנשי איגוד לשכות המסחר

שעוסקים בעניין, יש פה גם נציגי תעשייה, התאחדות התעשיינים, ואנחנו נפתוח בסקירה

של אמנון שי ממינהל סחר חוץ.

אי שי;

עם כל סדרי העדיפויות היום ביצוא הישראלי אנחנו מייחסים חשיבות רבה לארצות

חבר העמים או ליתר דיוק לרוסיה בעיקר כשהיא שותפת הסחר העיקרי שלנו באזור הזה.

הפעולות שעשינו בזמן האחרון כדי לאפשר סחר סדיר יותר עם רוסיה, בהתחלה עם

אוקראינה, זה קודם כול שהגענו להסכם סחר אומה מועדפת, דבר שהיה תנאי הכרחי כדי

שנוכל להתחיל לדבר עם השלטונות בכיוון של יצירת תנאים סבירים יותר לאנשי העסקים

הישראליים לפעול שם.

במסגרת הזו התחילה הפעילות לפני חודשים ספורים ביותר אחרי שכל ההסכמים

אושררו, ורוסיה הורדה מרשימת הארצות אשר חייבים ברישוי לגביהן. הארץ השנייה עמה

חתמנו על הסכם, שטרם אושרר עדיין מסיבות שלא תלויות בנו, זה עם אוקראינה, וזה

יהיה השלב השני. לכן למעשה הארץ העיקרית לפעילות היום נראית לנו הפדרציה הרוסית.

כדי לקדם את העניינים שנדונו בהסכם הזמנו את סגן ראש הממשלה והשר לסחר חוץ

דווידוב, שאמור כנראה לבקר בארץ בסוף אפריל כאורח שר התעשייה והמסחר. אנחנו גם

מתכננים כינוס ועדה מעורבת במוסקבה לדיון בכל הבעיות שמעכבות סחר בשני הצדדים

כמובן, כדי לנסות למצוא להם פתרון לאור הנסיון של הפעילות של ההסכמים שנחתמו.

בוועדה המעורבת נדבר בעיקר על טכניקות וכל המכניזמים האפשריים לאיתור

הזדמנויות ברוסיה. אנחנו ננסה, מה שהובטח לנו פחות או יותר בדיונים מוקדמים,

לגייס את המערכת הרשמית שם לסייע לאנשי העסקים הבודדים בשידוך מקומי, וגם נדבר

ונבחן את האפשרויות של קרנות משותפות בנושאים של מו"פ משותף בין ישראל לרוסיה.

אחת הבעיות שעולות כל פעם כאשר ניגשים לנושא עסקים ברוסיה היא הסיכון הרב

שישנו שם. אני מבין שבנושא זה נשמע ממנכ"ל החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ. אבל

גם לפני שנחתם ההסכם היזמה הישראלית מצאה את מה שאפשר לעשות שם. והא ראיה

שבתחומים של מזון ותשומות מסוימות לבנייה ובנושאים בטיחותיים, הקשרים נמצאו,

והיצוא הולך וגדל. בינתיים לא נראה שיש מניעה כלשהי שתגרום לירידתו. השאלה איך

אפשר להגדיל אותו עוד יותר. כאמור, אנחנו מנסים לעשות מה שאנחנו יכולים לעשות.

יש גם מנגנון בתוך המשרד שמאפשר ליצואן הבודד שנתקל בהוצאות או בעלויות

מיוחדות במערך השיווק שלו ברוסיה או בסביבה, וזה קרן השיווק של המשרד. לפי

מיטב ידיעתי, יצואנים שחשבו לנכון, פנו לקרן הזו ונענו.

באופן עקרוני אנחנו חושבים שהסיכוי ברוסיה הוא גדול מאוד. אם אני אומר

רוסיה אפשר להשליך את זה גם לארצות האחרות. אבל אנחנו גם מודעים לכך שהסיכון

הוא גדול.

די תיכון:

אתה יכול לתת מספרים? יש מדינה שהיצוא גדל מ-5 ל-10 מיליון ואומרים שזו

פריצת דרך.

אי שי:

היצוא שלנו ב-1992 לרוסיה היה 44 מיליון דולר. ב-1993 - 113 מיליון

דולר. ב-1994 - 140 מיליון דולר. התחזית ל-1995 היא כ-300 מיליון דולר.

זה ברוסיה.

היו"ר ג' גל:

יש פרטים על ארצות חשובות אחרות?

אי שי:

כל היתר הן בפיגור רב מאוד אחרי רוסיה.

מה שאני כן צריך לעמוד עליו כאן, שמתוך היצוא הזה, למעלה מ-55% היה מוצרי

מזון. רוב היצוא הוא מוצרי צריכה. אחת הבעיות שקיימות ברוסיה, שמערכי שיווק

ותשתיות שיווק והפצה מפותחות כמו שבעולם המערבי לא קיימות עדיין, וזו אחת

הסיבות שתורמות לסיכון.

די תיכון;

אולי נוכל לקבל קצת יותר נתונים על ערבויות, מימוש.

היו"ר גי גל;

במהלך הדיון אני בטוח שיתבהרו הדברים.

נמצא אתנו דורון קלוזנר, מנהל הבסס"ח. בבקשה, תן את הדברים מנקודת

התצפית שלך - כמה ערבויות ניתנו, באלו ארצות, מה היה היבול, האם היו הפסדים.

די קלוזנר;

אני רוצה להבחין בין שני דברים: פה מדברים על סחר. אני רוצה להבחין בין

סחר שזהו אשראי לטווח קצר, לבין אשראים לטווח בינוני. אתחיל בטווח הבינוני.

לגבי הטווה הבינוני הממשלה החליטה לפני כשנתיים, או קצת יותר, לתת עדיפות

לעסקות עם מזרח אירופה. במסגרת הזאת הבסס"ח נתן אישורים בכ-700 מיליון דולר,

לפי קריטריונים ליברליים והרבה יותר ליברליים מאשר מדינות אחרות, ויישמה

לחלוטין את כוונת הממשלה, והתממשו עסקות במספר מדינות - ברוסיה, בקזחסטן,

בתורכמניסטן ובאסטוניה, וניתנו אישורים לגבי מספר רב של מדינות אחרות - לטביה,

ליטא, קירגיסטן וכוי. האמת היא שאלו עסקות רק ליצוא ציוד השקעה, מכונות,

פרוייקטים חקלאיים כו'. בתחום הזה אנחנו עומדים בכבוד במטלה ששמנו לעצמנו.

הסיכון היחיד שאנחנו רשאים לקחת בתחום הזה זהו סיכון פוליטי.

היו"ר גי גל;

700 זה הנפח הכולל?

די קלוזנר;

700 זה הנפח שאישרנו, אולי אפילו יותר. האמת היא שאני חושב שאחוז ההצלחה

מעסקות שאנחנו מאשרים נא בין 10 ל-20 אחוז, כי אנשים פונים אלינו בשלב די

מקדמי לגבי עסקות שהם במשא ומתן ולפעמים הם מצליחים, לפעמים יש תחרות וכוי.

זהו התחום ויישמנו לחלוטין את מדיניות הממשלה בתחום הזה.

אני חושב שנושא הדיון כאן מתייחס יותר לגיבוי שניתן על ידנו בתחום הסחר

לטווח קצר. מקובל שאשראים עד 180 יום, ופה הייתי רוצה להציג בעייתיות מסוימת.

להערכתי, צורת הסחר הכלל-עולמית עם רוסיה זה סחר רק כנגד תשלום במזומן או

תשלום על ידי בטוחה קשה - מכתב אשראי של בנק או תשלום במזומן, כאשר האשראי

בסיכון, שאנחנו קוראים לו אשראי פתוח, הוא קטן מאוד, גם של יצואנים ישראליים

וגם של יצואנים זרים.

אני חולק על כתוב, אם יורשה לי, על המכתב של דייר שטרן בו הוא אומר,

שחברות סיכוני סחר חוץ באירופה נותנות ביטוח סיכוני סחר חוץ לאשראי פתוח

לעסקות ברוסיה. להערכתי, זה לא המצב, לפי ידיעתנו. אולי באופן חריג, ממשלת

גרמניה. באופן כללי, לא ניתן ביטוח סיכוני סחר חוץ לסיכונים מסחריים לעסקות

ברוסיה. אני מדבר על רוסיה בעיקר, כי זה השוק הגדול. כיוון שיש קושי לחברות

סיכוני סחר חוץ להעריך את הסיכון של הקונים הרוסיים. הקונים הרוסיים אלו הם

חברות, חלקן מחזורים גדולים מאוד, חלקם רק לפני שנתיים, שלוש וארבע, ויש קושי

גדול להעריך את הסיכון.

אי ויינשטיין;

איך אתה מעריך סיכון באפריקה?

די קלוזנר;

אני לא נותן ביטוח לאפריקה. אנחנו מבטחים יצוא של 2.5 מיליארד דולר בטווח

הקצר בסס"ח לכל העולם, כאשר מרבית הנפח זה בארצות הברית ואירופה. למזרח אירופה

מעט מאוד, בגלל הקושי להעריך סיכונים.

המנדט של הממשלה הוא הסיכונים הפוליטיים לטווח קצר, כאשר סיכונים מסחריים

אין לנו ערבות ישירה של המדינה, אין לנו מנדט לקחת על עצמנו סיכונים מסחריים

אם אנהנו לא בדקנו שיש לנו יכולת להעריך אותם. 2.5 מיליארד דולר הסיכונים

שבסס"ח לוקחת, יש לנו ביטוח משנה של חברות מסחריות. זאת הנקודה ואני רוצה לגעת

בה.

נכון להיום, היכולת שלנו לתת כיסוי לסיכונים מסחריים ברוסיה היא מאוד

מוגבלת. יצרנו מספר תקדימים כשנתנו גיבוי למספר חברות סחר בבעלות עולים,

חלקם ותיקים, חלקם פחות, מרוסיה, ולקחנו סיכון שהוא בשוליים בתחום האפור שהם

יודעים לכלכל את צעדיהם, אבל זה מייצג רק חלק קטן מהסחר של 200 מיליון דולר.

להערכתי, סחר שמבוטח על ידי בסס"ח הוא לא יותר מ-10% מהנפח הזה.

שיטת עשיית העסקים בטווח הקצר ברוסיה, כיוון שהבעיה נכונה לכל המדינות,

היא שהיצואנים בדרך כלל יש להם מחסנים שלהם או מחסנים שנאמנים שלהם מעבירים את

הציוד לרוסיה, משתררים את הציוד, כאשר מרבית התשלום נעשה במזומן כנגד שחרור

הציוד. זוהי שיטת העבודה.

היו"ר גי גל;

מחסן ערובה שם?

די קלוזנר;

כן. יש היום אפשרות בארץ לבטח את המוצרים לא ביטוח סיכוני סחר חוץ, ביטוח

גניבה, כי היתה בעיה גדולה, עד שהציוד מגיע למחסן. האמת היא שככל שהזמן עובר

ויצואנים עובדים עם לקוחות ברוסיה, הלקוחות מבקשים אשראי מסוים. בעיה שנוצרת

שלנו אין הפתרון במסגרת המנדט והכלים שיש לנו מטעם המדינה. האפשרות היחידה,

ורעיון כזה העליתי כבר בשיחות באוצר וגם בתמ"ס, שאם תחליט המדינה שהצורך

הלגדיל את הסחר לרוסיה הוא כזה שרוצים לתת לו גיבוי מדינה, יצטרכו להציג את זה

לכנסת ולקבל אישור שבסס"ח תוכל גם לקחת סיכונים מסחריים בערבות מדינה ישירה,

כיוון שזה לא כלכלי לחלוטין. להערכתי, נוכל לנהל את זה בסבירות מסוימת, אבל יש

חשש שיהיו הפסדים גדולים.

ר' אלול:

החשש להפסדים גדולים במדינות מסוימות או בכלל?

די קלוזנר;

לגבי רוסיה. כי אין לי יכולת. אם מחר אני אצטרך לתת לחברה מסוימת אשראי

לביטוח לגבי קונה ברוסיה ב-2 מיליון דולר, היכולת שלי לבדוק את זה ולהניח את

דעתי שיש סבירות גדולה שהוא ישלם היא קשה מאוד. זאת אומרת, הייתי אומר שבמידה

מסוימת זה טוטו. זאת אומרת, אני נותן למישהו ביטוח ב-2 מיליון דולר ואין לי

היכולת שיש לי בארצות הברית, בספרד או בכל מדינה אחרת, להעריך על פי כלים

מקצועיים של ניתוח מאזנים, של קבלת אינפורמציה מחברת אינפורמציה בחו"ל, כי

הכלים המקצועיים האלה אינם קיימים ברוסיה, וזה הקושי שאנחנו מתמודדים אתו. אם

המדינה תחליט, אולי אפשר לבנות איזו מערכת עם פיזור גדול, להגדיר את הסיכונים,

על מנת לעודד את החברות הקטנות שרוצות ויש להן קשרים וצריכות ויצטרכו בעתיד

לתת יותר אשראי פתוח.

ר' אלול:

זה בלי קשר למעמד המשטר שם?

די קלוזנר;

זה לא מעמד המשטר. מעמד המשטר הוא סיכון פוליטי. לסיכון הפוליטי יש לנו

מנדט מטעם הממשלה במסגרת כמות הסיכון שאנחנו מוכנים לקחת. אם לאחרונה אישרנו

לחברת בטמן הנדסה עסקה ברוסיה של 25 מיליון דולר, אז אנחנו מוכנים לקחת את

הסיכון הפוליטי ב-25 מיליון דולר. לדעתי, אנחנו צריכים לתחם אותו. אם נגיד

100 מיליון דולר, יש לנו עדיין מספיק נפח לסיכון פוליטי. הקושי בגיבוי של

בסס"ח הוא סיכון מסחרי, וכאשר בא יצואן קטן ואתה אומר לו; אני אתן לך רק סיכון

פוליטי, הוא אומר: עם הנייר הזה לא אוכל לעשות שום דבר. זאת בעיית הבעיות.

די תיכון;

הערה לסדר. מדובר בפוטנציאל של שוק בן מאות מיליוני תושבים. תחזיות

ענקיות היו. ישראל רצתה לתפוס פלח גדול מן השוק. מה קרה לפלח הזה? מה קרה

לתחזיות? מה קרה לציפיות, שההר הוליד עכבר?

היו"ר גי גל:

הכול תשמע. אני לא יודע מה היו הציפיות. אני זוכר שכאשר חזרתי מקזחסטן

אמרתי לכם ששמעתי ישירות מהנשיא, שהוא רוצה לעשות דברים גדולים, שהעם יראה את

זה מהר, ושאין לו כסף לשלם בשביל זה. זה מה שהתרשמתי.

די תיכון:

קזחסטן זה לא רוסיה.

י' שטרן:

ראני מציג פה עמדה, היא גם כתובה, גם של לשכת המסחר, שבה אני אחראי על

הקשר עם ברית המועצות, והייתי כמו שחלק מכם יודע, נציג של לשכת המסחר במוסקבה

לפני שחודשו היחסים הדיפלומטיים, וגם של התאחדות יזמים חדשים, שזו עמותה

שמאגדת עולים בעלי עסקים, שבחלקם הגדול עוסקים בסחר עם ברית המועצות, והיא

פועלת במסגרת לשכות המסחר.

קודם כול לגבי הציפיות והעכבר כביכול שנולד. זה לא עכבר. סך היצוא שלנו

למדינות ברית המועצות לשעבר מסתכם ב-300 מיליון דולר, כשמזה 190 מיליון זה

רוסיה, ו-107 מיליון ליתר הרפובליקות. מדובר אך ורק על יצוא ישיר, כאשר אם

מוכרים בדצמבר פרחים מהולנד, הפרחים האלו באים מנגב, וכשהדנים מספקים לשם ציוד

לעיבוד מזון החלקים הגדולים ממנו מגיעים מפה.

די תיכון:

ברוסיה קונים פרחים?

י י שטרן:

כן. מכרו בשנה שעברה פרחים טריים ב-2 מיליון דולר.

רק לשים בפרספקטיבה - העסקה הראשונה שלנו עם ברית המועצות נרשמה בשנתון

הסטטיסטי ב-1988. יבוא משם של 200 אלף דולר ויצוא אפס. ב-1991 היה יצוא של

17.7 מיליון דולר, וכמו שאמרתי, בשנה שעברה 300 מיליון דולר. קצב גידול מכובד

ביותר.

עוד השוואות: היצוא שלנו לקנדה, שנחשבת למדינה מכובדת בסחר החוץ שלנו,

בשנה שעברה היה 102 מיליון דולר. היצוא שלנו לאפריקה כולה כ-200 מיליון דולר.

זה כולל גם את דרום אפריקה. היצוא שלנו לדרום אמריקה ב-1993 היה 400 מיליון

דולר. לכן אינני הושב שזה עכבר, בהתחשב בנקודת המוצא שהיא לא אפס אלא היתה

מינוס.

300 מיליון דולר, מזה כמחצית מוצרי מזון מעובדים בדרך כלל. כרבע מיצוא

מזון מעובד של מדינת ישראל היום זה לברית המועצות. כלומר, אם השוק הזה יתמוטט,

חלילה, מתמוטטים פה מפעלים רבים. מה זה 300 מיליון דולר יצוא? זה בערך 10

אלפים מקומות עבודה שמטבעם החלק הגדול שלהם זה מקומות עבודה של העולים. הם

דרושים פה כמהנדסים, כאנשי קשר, כמתורגמנים, מעבר לפועלים יצור. הפרספקטיבה

יכולה להיות ורודה מאוד ויכולה להיות גם מאוד שחורה.

די תיכון:

מי מייצא? באלו ענפים?

י י שטרן:

מהצית זה מזון. חמישית בערך ציוד מתוחכם שזה ציוד מזון, מיני מפעלים

למיניהם, ואלקטרוניקה כולל טלקומוניקציה.

רובו של היצוא הוא יצוא תעשייתי. בואו לא נזלזל גם ביצוא שירותים. רק

בענף התיירות בשנה שעברה הגיעו 140 אלף תיירים. מתוכם 10% לבתי מלון 5 כוכבים,

וזה 7% מסך התיירות הנכנסת למדינת ישראל.

היו"ר גי גל;

וגם לטיפולים רפואי ים.

י י שטרן;

גם לטיפולים רפואיים משלמים הרבה כסף.

הפקדונות בבנקים שמצאו לזה בעיתונות שם לא יפה של הלבנת הכסף, זה מיליארד

דולר לפחות.

די תיכון:

מיליארד דולר פקדונות של הרוסים?

י י שטרן;

כן. אנהנו מדברים על אזור שמבחינה גיאופוליטית הוא חשוב לנו ביותר.

מבחינה פוליטית גרידא המדינות האלה יכולות להיות לא לטובתנו אם אנחנו לא ניצור

אתם מערכת יחסים נאותה.

אציין נקודה יהודית עלייתית קליטתית שהיא מבחינתי אולי החשובה. אתן דוגמא

ממדינה אחרת. מדינת ישראל מקימה חווה חקלאית לדוגמא בסין. משקיעה בכך מיליון

וחצי דולר BACK TO BACK עם הכסף הסיני. יכול להיות שתצמח מזה תועלת רבה

לחקלאות הישראלית. אם תקים הווה כזאת באחת הרפובליקות של ברית המועצות, תצמה

מזה גם תועלת כלכלית וגם עלייה וגם קליטה מוצלחת. אין בסין יהודים. ברוסיה

ישנם, באוקראינה ישנם. כל דבר שאנחנו יוצרים במרחב הכלכלי המשותף עם מדינות

חבר העמים הוא אוטומטית מבסס את העלייה בארץ ומבטיח המשך העלייה. אני הושב

שהנקודה הזאת צריכה לעמוד מול העיניים שלנו כאשר אנחנו חושבים על המדיניות

הכלכלית מול המרחב הזה. הדגש המרכזי פה הוא על מדיניות הממשלה ולכן ביקשתי

את הישיבה הזאת.

טוב מאוד שבסס"ח מבטחת לנו את הסיכונים הפוליטיים בארצות הברית. אני חושב

שכולנו מעריכים אותם כדי נמוכים. המערכת הממשלתית לא צריכה להתאמץ מדי כאשר

מדובר על מדינות יציבות, מדינות שיש לנו עמן סחר מפותח, שהלוגיסטיקה שלהן

פועלת טוב. המקום להתערבות הממשלתית הוא דווקא מול המדינות שאצלן העסק הפרטי

והעסק הקטן הישראלי - כי גם ההברות הישראליות הגדולות שלנו הן קטנות במושגים

בין-לאומיים - שם צריכה המדינה, אם היא רואה עדיפות בתחום הזה, לתת יד. לכן כל

מה שאנחנו לא עושים בברית המועצות פוגע בהברות שלנו, ואסור למחוק אותנו ממפת

השוק העתידי.

אתן מספרים נוספים: בינואר 1993 שוק הפרסום ברוסיה נאמד ב-3 מיליון דולר

בחודש. בנובמבר 1994 הגיעה ההשקעה בפרסום, שהרוב בא ממדינות זרות, מחברות

מערביות, ל-120 מיליון דולר לחודש. גידול תוך פחות משנתיים שמצביע על משהו

מבחינת התנהגות של חברות רבות. אם אנחנו נחפש איפה ב-120 מיליון דולר האלו

גרוש ישראלי, פרט ל"עלית" ול"תדיראן" ואולי עוד אחד או שניים, אין. בתערוכות

המסחריות הרבות שמתקיימות בברית המועצות ותמיד מהוות פריצת דרך לשווקים הדשים,

החברות הישראליות בקושי משתתפות. חברה ישראלית אחת מזה שנה שלישית מקיימת

תערוכה לאומית לתפארת במוסקבה במרכז הירידים הכי גדול והכי מפואר של ברית

המועצות לשעבר והיום של כל המרחב הזה - באקספו סנטר, ואין גרוש ממשלתי שהושקע

בזה. לא מצד מכון היצוא ולא מהתמ"ס.

די תיכון;

תערוכות וירידים לא משתתפים?

י י שטרן:

לא. כי בשביל שמכון היצוא יממן תערוכה הוא צריך לכלול אותה בתכנית שלה

שנתיים מראש.

אני מניח שרבים מכם זוכרים את החגיגות שהיו לנו מסביב לפולין ומסביב

לבולגריח לפני שנתיים-שלוש. אלו היו שווקים הדשים שנפתחו וראינו שם הזדמנויות

רבות. בשנה שעברה חלה נסיגה, ירידה ב-35% ביצוא שלנו למזרח אירופה, פרט לברית

המועצות. הגורמים שהביאו לכך שהיצואנים הישראליים לא הצליחו בסוף בשוקי מזרח

אירופה, אותם גורמים פועלים גם בשוק הרוסי. נכנסות לשם חברות ענק, מגובות על

ידי ממשלות שלהם, קודם כול ממשלות אירופיות. יש להם יכולת הובלה הרבה יותר

גדולה משלנו, הנוכחות הפיסית גדולה יותר, והן משתמשות בכל אותם הכלים שאנחנו

מזניחים. בהיעדר פרסום מתאים, בהיעדר ביטוח מתאים של סחר חוץ, בהיעדר תמיכה

ממשלתית לתערוכות ולפעילויות שיווק קבוצתיות שלנו בברית המועצות, ברוסיה,

באוקראינה וכוי, אנחנו עלולים לאבד את השוק הזה. אנחנו מנצלים מזה שנים יתרון

אהד ויחידי - היתרון היהודי שיש לנו, בגלל העולים, בגלל היהודים שם. ליתרון

הזה יש בסך הכול יכולת מוגבלת לקדם אותנו עד כאן. אחר כך צריכים כבר לנצל את

האמצעים הנורמליים של קידום השוק החדש.

די תיכון;

יש שם שוק יהודי?

י י שטרן:

היהודים היום תופסים עמדות מפתח ברוב המערכות הכלכליות - הפרטיות

והממשלתיות. זה עוזר לנו הרבה. הודות לעולים פה הסחר הזה מתקדם. אבל יש לזה

גבול. אם החברה לא מתפרסמת ואין לרוב החברות שלנו היכולת לשלם 15 אלף דולר על

דקת פרסום בטלוויזיה הרוסית, ואם החברות שלנו אינן מיוצגות שם, ואם אין בית

מסחר ישראלי במוסקבה כאשר יש לך בית מסחר אוסטרי ובתי מסחר גרמניים וקוריאנים

וכוי, אנחנו עם כל הקשרים היהודיים וכל הקונסטלציה הבין-לאומית הזאת נאבד את

השוק, ונאבד אותו, פירושו של דבר, מכה קשה ביותר לאוכלוסיית העולים בארץ. אני

שוב מזכיר את הנקודה הזאת.

אני רוצה להתייחס לנושא של הסכמי סחר. נכון הוא שבשנה שעברה היתה פריצת

דרך מאוד מאוד חשובה בכך שחתמנו הסכמי סחר ברוסיה - כשהיה ראש הממשלה שם

באפריל, ואחר כך כשהיה שר החוץ באוקראינה. נכון גם שהסחבת בחתימת ההסכם עם

רוסיה נמשכה שלוש שנים, והרוב באשמתנו. אחר כך כשחתמנו על הסכם עם אוקראינה,

והצד האוקראיני מסיבות שלו איננו מאשרר את ההסכם הזה, חברות ההיי-טק שלנו

עלולות לאבד את השוק האוקראיני בעסקות של עשרות מיליוני דולר. נתתי חומר בנושא

הזה לחבר הכנסת גדעון שגיא, שהוא מרכז הוועדה הפרלמנטרית ישראל-אוקראינה. יש

שם עסקות עתידיות ואקטואליות בעשרות מיליוני דולרים.

די תיכון:

למה לא אשררו את ההסכם?

י י שטרן:

לאמריקאים יש אתם הסכם, ולכן החברה האמריקאית נכנסת לשם ללא מכם או עם

מכם נמוך. לעומת זאת, החברה הישראלית יש עליה מכם 40%. הם לא אישרו את זה

מתוך סחבת שלהם. במקרה כזה המדינה היתה צריכה להתגייס כולה לא רק פניות של

השגרירות שנעשו, אלא ממש לחץ מסיבי על האוקראינים, ויש לנו כלים, בשביל שיאשרו

את ההסכם, להוריד את המכס של 40% על מוצרי היי-טק ועל המוצרים האחרים, ויבטיחו

לנו את השוק. כי לאבד עסקות כאלו זה לאבד לא רק עסקה ספציפית אלא גם את העסקות

העתידיות.

אני קורא לוועדה להגיע לשתי מסקנות. המסקנה העקרונית מכל הסיבות שניסיתי

לציין פה,שפעילות של ההברות הישראליות בשוקי ברית המועצות לשעבר מחייבת גיבוי

ממשלתי ומדיניות ממשלתית כוללת. אני מציע שהוועדה תבקש ממשרדי הממשלה

הרלבנטיים - תמ"ס קודם כול, אבל גם חקלאות, מדע והאוצר, להציג תכניות לפעילות

כוללת. אני מצביע על התערוכה שתתקיים בחודש יולי. אני מאוד מקווה ששר התמ"ס

יפתח את התערוכה, כשבשנה שעברה פתחו אותה שר האוצר ושר הקליטה. אני מבקש

בהזדמנות זו ממכון היצוא וממשרד התמ"ס לתת לתערוכה זו גיבוי, כי היא התערוכה

הלאומית היחידה שלנו שם.

היו"ר גי גל:

נשמע עכשיו נציגים מהתאחדות התעשיינים.

ד' קרמרמן:

אני גם מייצג את התאחדות התעשיינים ואני גם יושב ראש לשכת מסחר ישראל-

רוסיה וחבר העמים.

נדמה לי שרוב הדברים שנאמרו על ידי יורי שטרן הם דברים שרציתי לומר, ולא

אחזור עליהם אלא אולי במילה או שתיים כדי לחזק.

דבר אחד שאולי הוא לא הדגיש מספיק: במסחר עם רוסיה ועם חבר העמים יש

הזדמנות שלא היתה קיימת כמעט בסחר שלנו עם רוב מדינות העולם. אין שם דברים שיש

הרגלי קנייה. יש שם אדמה די בתולית בעניין הזה. לישראל יש שם טוב. אין שם

המותגים הבין-לאומיים ההולנדים, או האנגלים או האמריקאים, שחדרו לתודעה של קהל

צרכנים בעולם במשך שנים. למקומות שבהם קיימים המותגים האלה שנים, קשה מאוד לכל

חברה ישראלית שרוצה לההדיר מוצר ישראלי, כי היא צריכה להתחרות עם מותגים

שקיימים בעולם. ברוסיה יש לנו מבחינה זו הזדמנות בלתי חוזרת, שאנחנו נכנסים

בלי שיש למישהו קדימות. אנחנו נכנסים כמו כולם, כשיש לנו כמה יתרונות משלנו,

למשל אנשים שמבינים במנטליות, מבינים את השפה, מבינים את הקשר, קל לנו למצוא

מנהל יצוא שמדבר את השפה שלהם. לכן לא רק שאנחנו פה לא בעמדת נחיתות כמו

שאנחנו בהרבה שווקים בעולם, אלא להיפך, אנחנו נכנסים עם עמדת יתרון.

לכן, כהשקעה לטווח ארוך, אני חושב שכדאי למדינה לעזור בסיכוני סחר חוץ

לעסקה ספציפית כדי לקדם את היצוא. אני חושב שפה לקיחת הסיכון צריכה להיות

בהתאם לסיכוי. חבל שמנכ"לבסס"ח יצא, כי אני חושב שלקיחת הסיכון צריכה להיות

בפרופורציה לסיכוי שהוא מעבר לכל מה שאנחנו מכירים במקומות אחרים.

די תיכון:

הרגשתך שאנחנו "מפספסים"?

די קרמרמן:

אני חושב שאנחנו מפספסים את זה. אני לא אומר שכבר עברנו, אבל אני חושב

שאם לא נפעל עלול להיות "פספוס". יש פה מין אטימות. הזכיר יורי את עניין

התערוכה. פנינו גם בכתב לעזרה. זו תערוכה שמייצגת את ישראל. בניגוד לארצות

אחרות, אנשים רעבים שם לצריכה והם באים לתערוכה לא ספציפית לביגוד מסוים או

לאוכל מסוים, אלא באים לתערוכה כללית גם לראות מה זה ישראל. יש הערכה שמדינת

ישראל היא מדינה שיכולה לייצר דברים מעניינים, ולמרות זאת אין עזרה. היו

פניות, בכל מקום מנענעים בראש, אבל מעבר לזה לא התקבלה שום עזרה.

אם המדינה תעזור אולי מקרן השיווק באופן ספציפי גם לתערוכות, גם למחסן

אחסון, יש שם חשיבות עליונה לכך שהסחורה במקום, ולא לחכות חמישה חודשים עד

שהיא תגיע. כל הדברים האלה הם בהחלט בהישג יד, לא קשים במיוחד, כשהסיכוי

להיכנס שם להכרה בתדמית חיובית היא חשובה.

די תיכון:

מה אתה עושה שם?

ד י קרמרמן:

אני גם מייבא עצים משם, אבל אני גם עוסק בחברה טכנולוגית שמעסיקה כאן

צוות של מהנדסים. חלקם ישראלים ותיקים, חלקם הגדול רוסים. אנחנו מעצבים חלקי

מוצרים שיכולים בתשתיות שקיים שם הצבאיות לשעבר לתת לנו, ואנחנו מייצרים בארץ

עם חלק מהמרכיבים שאנחנו מקבלים מהם משקפות לראיית לילה לשדה האזרחי, ומוכרים

אותם בכל העולם בכמויות גדולות, בסכומים הולכים וגדלים. מבחינה זו אני מייבא

משם מוצרים כשאולי 2-3% נשארים בארץ ו-98% מיוצאים לכל העולם.

מי שטרית:

מייצרים כאן או מרכיבים?

ד י קרמרמן:

אנחנו מייצרים חלקים מסוימים, מרכיבים את זה ומוכרים לשאר העולם.

די תיכון;

של מי הטכנולוגיה?

ד י קרמרמן;

הטכנולוגיה חלקה ישנה אצלם. מה שאין להם, זה אנחנו נותנים להם - את

העיצובים הספציפיים, את הדרישות הספציפיות לשוק הזה. באמת מצליחים למכור את זה

בכל חלקי תבל - ארצות הברית, יפן, אירופה וכו 7י.

יש מקום להתגייסות לא בצורה הרגילה אלא בצורה מעבר לרגילה כדי לא להפסיד

הזדמנות.

היו"ר ג' גל:

אבקש את יוסי בן-שלום מ"תדיראן", אולי גם מהנסיון האישי - במה אתם

עוסקים, נפחים, אפשרויות ובעיות.

י י בן-שלום:

מרבית המוצרים של הברת "תדיראן" הם מוצרים בתהום ההשקעה, ולכן במצב

הפוליטי שקיים היום ברוסיה שמוצרים מהסוג הזה מחייבים אשראי ארוך, אנחנו בשנים

עברו מכרנו מעט מאוד, למעט עסקות צבאיות שגובו למעשה בביטוח של החברה לביטוח

סיכוני סהר חוץ, למשל אסטוניה, ששם נפח העסקות גדול.

לאחרונה נכנסנו במספר קטן, במיוחד מוצרי תקשורת, לשוק הפרטי, כשאלו

מוצרים שאנחנו יכולים למכור אותם באשראי קצר ולמעשה לא באשראי. אנחנו מוכרים

אותם במזומן לפני מסירה, כפי שהמצב ברוסיה קיים היום. פתחנו משרד שם, אנחנו

משקיעים שם בשוק הזה. היינו קרוב מאוד לאפס לפני כשנתיים. ב-1994 נמכור מעל

מיליון דולר בסוג המוצרים הזה, ואנחנו מצפים ב-1995 להגדיל את זה באופן

משמעותי.

די תיכון:

איך אתה מקבל כסף?

יי בן-שלום:

אנחנו מספקים את הסחורה לאחר שכסף בחשבון בנק שמקובל עלינו - אם זה בנק

מערבי או בנק ישראלי - אנחנו רואים אותו בעין. אין ספק שזה מגביל את היכולת

למכור.

מ' שטרית:

לא עובדים עם LC?

יי בן-שלום:

לא. לגבי LC קיים מספר מאוד קטן של מוסדות פיננסיים רוסיים שניתן לקבל

LC שלהם. אנחנו לא מקבלים בכלל, אלא דרך בנק מערבי או בנק ישראלי שמוכן להבטיח

את ה-lc הזה. בדרך כלל זה בתהליך כזה שהבנק הרוסי מפקיד כסף כנגד ה-lc הזה.

בדרך כלל הלקוח הרוסי צריך להפקיד כסף כנגד LC-n שפותחים. לכן זו לא טכניקה

שנותנת יתרון מאוד גדול מול הטכניקה של מכירה במזומן.

אין ספק שהמכירה במזומן מארד מגבילה את היכולת לצמוח שם. מצד שני, אני

במידה רבה מסכים עם דורון קלוזנר בהקשר הזה, שמתן אשראי לגופים שם הוא ברמת

סיכון שלרוברה כמונו זה יהיה מעשה לא כלכלי מבחינתנו לעשות. לכן אם מדינת ישראל

רואה בזה פוטנציאליים שמעבר לתועלת הכלכלית הישירה שלנו כחברה מסרחית, היא

צריכה לתת לעניין הזה תמיכה מעבר לתמיכה המסחרית הישיררה. אין ספק, כפי

שאנחנו עושים את זה גם במדינות אחרות ברמת סיכון גבוהה, באותם מקרים שהמדינה

מצמצמת את הסיכון שאנחנו רואים מול העיניים, הסיכון שאנחנו מוכנים לקחת גם הוא

גדל. כלומר, אנחנו בדרך כלל במדינות אחרונות ברמות סיכון גבוהות סיכנו בעבר

וגם בהווה את הרווח למשל על מנת לגדול ולצמוח, ובמידה ומדינת ישראל תתמוך

בפעילות שם גם אנחנו נהיה מוכנים לקחת חלק מהסיכון על עצמנו. במצב הנוכחי, כפי

שקיים היום, היקף המשאבים שאנחנו משקיעים הוא קטן. הסיכונים שאנחנו לוקחים הם

מאוד קטנים, ומטבע הדברים התוצאות הן בשלב זה מאוד נמוכות.

לגבי הפעילות בתחום מוצרי התשתית, שהיא פעילות אחרת, היה לנו בעבר

פוטנציאל עסקות מאוד גדול. בשום מקרה לא הצלחנו, וזה לא טענה לחברה; אני מבין

את המגבלות שדורון העלה פה, אבל לא הצלחנו לקבל בטוחות על ידי ביטוח של הקונה

הרוסי, שזה בדרך כלל בזקים מקומיים. לכן העסקות לא יצאו לפועל. כי הגופים האלה

דורשים אשראים של חמש, שבע ועשר שנים, וכשאין בטוחות סבירות, מבחינתנו זה

ביטוח של החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ או של גוף מערבי אחר, אלו סיכונים

שאנחנו לא יכולים לקחת. אני יכול להגיד שעסקות מהסוג הזה באופן מאוד משמעותי

לא יצאו לפועל.

היו"ר ג' גל:

האם "עלית" ו"אוסם" יכולים להגיד להסכמה מי מכם מציג את העניין?

די פורמן:

לגבי "עלית" מה עשינו ומה עומדים לעשות. התחלנו את הפעילות שלנו בערך

באמצע 1992. עד אז מכרנו בשנה בערך ב-10 אלפים דולר ב-1992. פתחנו את מחלקת

היוצא למזרח אירופה והתחלנו לטפל בכל המדינות המזרח אירופיות, כשמההתחלה ראינו

שההבדל הוא ענק בין רוסיה וקזחסטן לבין צ'כיה, סלובקיה, הונגריה ופולין. ההבדל

הוא ענק בזה שברוסיה קודם כל מבחינת תושבים יש הרבה תושבים. הפוטנציאל הוא

גדול מאוד, וגם בגלל זה שהמדינות האלה היו מפותחות פחות והיתה הרבה פחות סחורה

שם, לכן היה קל יותר לחדור. כמו כן, למדינות כמו פולין, ציכיה, הונגריה, הן

ממש שכנות עם הגרמנים ועם ההולנדים והאוסטרים, ולכן שם היה הרבה יותר קשה לנו

לחדור, כי החברות הגרמניות והחברות השכנות לא פחדו לקחת סיכון ולהעביר סחורות.

לכן ראינו שלמעשה לנו כמעט אין מה לעשות שם, ואז התרכזנו יותר במדינות חבר

העמים.

די תיכון:

בהונגריה יש רשת שיווק ישראלית.

די פורמן:

הם קנו מספר סופרמרקטים. אבל כל הסחורות שם למעשה הן גרמניות. יש שם אולי

קצת "אוסם". אנחנו וגם "אוסם" אני חושב שבתחום המזון לא הצלחנו במדינות האלה.

לעומת זאת, במדינות חבר העמים ראינו שלא קיים מה שנקרא "בראן". אנחנו

ונסטלה ברוסיה יכולים להצטייר כיצרנים של שוקולד וקפה, למרות שההבדל בינינו

ובין נסטלה הוא הבדל ענק.

די תיכון:

איך אתה מסביר את זה?

די פורמן;

לא היה שם "בראן".

די תיכון:

גם בציכיה והונגריה לא היה זה ולא היה זה.

ד' פורמן:

אבל שם זה נכנס הרבה יותר מהר. כיוון שהם שכנים ואין להם בעיה לשלוט.

היתרון שלנו ברוסיה היה בזה שאנחנו למשל ונסטלה התחלנו מאותה נקודה.

הרוסי הממוצע לא יודע שנסטלה זה קונצרן של מיליארדי דולרים ששולט בכל מדינה

ויוצר בכל מדינה. הוא טועם את הקפה של "עלית", טועם את הקפה של נסטלה, ובמקרה

הקפה שלנו יותר טוב.

די תיכון:

יותר טוב ויותר זול?

ד' פורמן:

הוא יותר טוב, הוא גם קצת יותר זול. פה לנו יש עדיפות. למשל בקטע הזה יש

לנו עדיפות על נסטלה ועל כמה מפעלים אירופיים בזה שבכל זאת ההובלה דרך הים

השחור, ואחרי זה מאוקראינה לרוסיה, היא הרבה יותר זולה, היא בערך חצי, אם כי

בזמן זה קצת יותר. באירופה זה במשאיות וזה יוצא יותר יקר. ההובלה שלנו בערך

עולה חצי.

התחלנו מאותה נקודה וברגע שאתה מתחיל מאותה תשתית ואתה מתקדם ולפי הכללים

של מרקטינג אתה משקיע גם בפרסום, גם בבניית מותג, אתה גם מביא סחורה לשוק הזה

ופה אני רוצה לגעת בנקודה פשוטה: לקחנו סיכונים. להבדיל מ"תדיראן" ולהבדיל

מכל האחרים, אצלנו מפעל פרטי שפשוט הצלחנו לשכנע את ההנהלה שחייבים לקחת

סיכונים, והתחלנו לקחת סיכונים. בהתחלה לקחנו עם חברות של עולים חדשים, נתנו

להם אשראי, ואמרנו להם, אתם עובדים שם, ניתן לכם להתחיל מ-100 אלף, מ-150 אלף,

ניתן לכם אשראי. לקחנו סיכונים, וגם התחלנו לקחת סיכונים על חברות רוסיות

שממש ללא נציגים בארץ. זאת אומרת, חברות שהן רוסיות ברוסיה עצמה ללא נציגים

מקומיים. אחרי בדיקה של תשתית, מחסנים, משרדים וכוי, לקחנו איזשהו סיכון. לאור

העובדות האלה ראינו שאנחנו מצליחים. כמו כן, במקביל פרסמנו, ותקציב הפרסום

שלנו - - -

די תיכון:

מה זה מצליחים?

די פורמן:

אגיד כמה עשינו וכמה עומדים לעשות.

אנחנו מפרסמים במיליון דולר בשנח ברוסיה בטלוויזיה הממלכתית

"אוסטנטינו". אנחנו מפרסמים כל חודש.

גי שגיא;

מה החלק של הפרסום ב"אוסטנטינו" בפרסום?

די תיכון:

מה -זה "אוסטנטינו"?

די פורמן:

זו תהנה ממלכתית ראשית, ערוץ 21 בכבלים. רואים את התחנה הזאת כמעט בכל

חבר העמים. והצפיה בתכניות שיא, בתכניות שאנחנו מפרסמים, לפעמים מגיעה עד 70

מיליון איש .

מ' שטרית:

כמה "עלית" מפרסמת בשנה בארץ?

די פורמן:

בארץ אנחנו מפרסמים יותר מזה.

ב-1992 עשינו בערך 6 מיליון דולר יצוא בהצי שנה. ב-1993 עשינו 16.5

מיליון דולר יצוא. ב-1994 - 18.5 מיליון דולר. ב-1995 התכניות שלנו הן

להגיע ל-28 מיליון דולר.

די תיכון:

מתוך כמה יצוא שעושה "עלית"?

די פורמן:

כיום היצוא של "עלית" פחות מהיצוא לרוסיה. כלומר, היום היצוא של "עלית"

יהיה אולי 20 מיליון דולר לשאר המדינות. נהיה מעל 60%.

די תיכון:

בפולין עשיתם מפעל משותף?

די פורמן:

פולין זו פעילות נפרדת לגמרי. בפולין בשביל להיות שם בשוק היינו צריכים

להיות שם, וקמה חברה בשיתוף עם פולנים, חברה מקומית. החברה בפולין ממש עובדת

כחברה פולנית גם בשיתוף מפעל גרמני. זו פעילות נפרדת לגמרי. אבל הרוב הם קונים

תוצרת גרמניה.

היו"ר גי גל:

כמה סחורה שלכם נמצאת שם שלא קיבלתם עדיין עבורה כסף?

די תיכון:

כמה הפסדתם?

די פורמן:

עד היום לא הפסדנו אפילו דולר אחד.

די תיכון:

כולם שילמו?

די פורמן:

כולם שילמו. יש לנו חשבון פתוח עם מספר חברות. אנחנו חשופים בערך בסדר

גודל של 4-4.5 מיליון דולר, כשביטוח סיכוני סחר חוץ שאני מנהל אתם רומן כבר

שנה הולכים לתת לנו עכשיו כיסוי, אולי כיסוי פוליטי, ב-2 מיליון דולר, אבל לא

כיסוי כלכלי. בישיבה האהרונה של הדירקטוריון שלנו הוהלט, שכנראה אם הם יתנו

לנו את זה לא נלך אתם, כלומר, לא נהדש את הפוליסה.

די תיכון:

מה זה כיסוי לא כלכלי? כיסוי פוליטי?

די פורמן:

אם תהיה מהפכה שם נקבל את הכסף ב-70%.

אני רוצה לסכם את הנושא: הפוטנציאל הוא אדיר. לנו יש יתרון. למשל, אני

בקשר עם כל ההברות הגרמניות הגדולות.

מ י שטרית:

מה זה אדיר?

די פורמן:

בתחום שלנו ההערכה היא שאנחנו יכולים לעשות שם בין 100 ל-150 מיליון

דולר, שזה הצי ממה שאנהנו מייצרים בארץ.

די תיכון:

לאן אתם מי יצאים?

די פורמן:

אנחנו מייצאים בעיקר לרוסיה עצמה, בעיקר לשלוש ערים גדולות: מוסקבה, סט-

פטרסבורג ויקתרין-בורג.

די תיכון:

מה זה יקתירין-בורג?

די פורמן:

עיר תעשייתית בהרי אורל, נקראה בעבר סברדלובסק.

הפוטנציאל טמון ברוסיה עצמה. כשתיקה את כל הרפובליקות, כולל קזהסטן, כולל

אוקראינה, כולל כולם, הם לא מגיעים להצי הפוטנציאל של רוסיה. הכסף נמצא

ברוסיה.

היו"ר ג' גל;

קושרובסקי, תגיד כמה מלים על החברה שלך. אני רואה שהגעת ליצוא של 15

מיליון דולר.

לי קושרובסקי:

אנחנו לא יצרנים, אנחנו מתווכים ומייצאים כל מיני דברים, בעיקר מוצרי

מזון. הצלחנו לייצא מהארץ במשך שלוש שנים כמה עשרות מיליוני דולרים. דווקא

בסס"ח עזרה לנו בזה, לא בגדול, בסביבות 20%. כל מה שייצאנו לרוסיה, קיבלנו כסף

בחזרה.

די תיכון:

אתם חברת יצוא?

לי קושרובסקי:

כן.

היו"ר גי גל;

איפה המשרד שלכם?

לי קושרובסקי;

בכיכר המדינה.

בסס"ח מההתחלה עזרה לנו בגדול, אבל בשנה שעברה היינו פגועים בגדול

מהבסס"ח. לא קרה שום דבר, פשוט בגלל הבעיה בנמל אודסה, בנמל הים התיכון, היה

איחור בסחורה בכמות די גדולה מ"גניר". דובר על 35 קונטיינרים, זה המון סחורה,

בכל מכולה יש 15 קרטונים של ליטר. הסהורה הגיעה בסוף העונה. הסכמנו עם הספק

שנשלם באיזשהי שיטה שמקובלת על הספק. בסס"ח ביטלה את כל קווי האשראי ופגעה

במוניטין שלנו בגדול. מה היתה התוצאה? לקחנו סחורה ממדינות אירופיות ונפח

הפעולות שלנו ירד פי שניים.

די תיכון;

לא הבנתי. הסחורה לא הגיעה?

די פורמן;

הסחורה הגיעה באיחור ולכן הם לא שילמו בזמן. הם הופיעו בפיגור בביטוח

סיכוני סחר חוץ.

היו"ר ג' גל;

ובמקום ב"גניר" קונים סחורה אחרת.

לי קושרובסקי:

אם המימון מכל מיני גורמים פה בארץ יהיה יותר גדול נוכל לייצא יותר,כי

מה שאנחנו מקבלים היום מבסס"ח זה רק 20% מנפח הפעולות שלנו . "עלית" נותנת

לנו אשראי ספקים. "כרמל מזרחי" נותן לנו אשראי ספקים. סך הכול זה עוד 20%.

היו"ר ג' גל:

נשמע עכשיו את הבעיות של הבנקים. נמצאים פה מבנק הפועלים אהוד ארנון וד"ר

אפרים טואף.

ד"ר אי טואף;

אני אציג באופן כללי, ורוצה להתייחס לשלוש נקודות שעלו כאן.

קודם כול, כדי לקבל את המושג אם זה הר או עכבר: הפדרציה הרוסית בשנת

1994 ייבאה 28 מיליארד דולר.

גי שגיא:

מה אתה עושה בבנק?

ד"ר אי טואף:

אני אחראי על תכנון ופיתוח בחו"ל וקידום עסקים עם מזרח אירופה.

הפדרציה הרוסית בשנת 4199 ייבאה 28 מיליארד דולר וייצאה 48 מיליארד דולר.

סך הכול 76 מיליארד דולר. כדי לקבל פרופורציות, השנייה בתור זאת אוקראינה

שייבאה מיליארד וייצאה שניים. סך הכול סחר בין-לאומי 3 מיליארד. השלישית

בתור, אם אינני טועה, זאת קזחסטן, עם בסך הכול 600-650 מיליון דולר סחר בין-

לאומי. זאת אומרת, יש רוסיה ואחר כך כל היתר.

די תיכון:

בילורוסיה לא קי ימת?

ד"ר אי טואף:

בילורוסיה כ-660 אלף דולר.

כשהיו מייצאים מבקו מאות מיליוני דולר בשנה, האשראים הדוקומנטריים היו

תמיד במוסקבה. כל הידע של ניהול הסחר הבין-לאומי היה במוסקבה, וזה נשאר עד

היום המרכז המסחרי גם ליתר הרפובליקות.

מתוך זה, אם נניח בפדרציה הרוסית אנחנו ייצאנו בשנה שעברה 190 מיליון

דולר, זה כ-6 פרומיל, די הרבה, ולבנות את זה מאפס, כשאנחנו לא מדינה מסורתית

אצלם. בקזחסטן, כשבסך הכול כל מה שייבאה בשנה שעברה היה 243 מיליון דולר, אם

היא ייבאה מישראל 15 מיליון דולר זה המון. 15 מתוך 240 מיליון, כ-6%. כך

שאנחנו לא לגמרי עכבר יחסית למה שהם סוחרים עם העולם.

מבחינת רמת הסיכונים שבהם מדובר, הסיכונים הם רחוק מאוד ממה שניתן להגדיר

סיכון בנקאי, גם בגלל הממד הפוליטי וגם בגלל הממד של היעדר רקורד, כמו שהוזכר

כאן קודם על ידי דורון, וגם הונאות בקנה מידה שלא נודע כמוהו. לפני זמן קצר

חתמנו על חוזה שנכבד כרטיסי אשראי של חברת כרטיסי אשראי רוסית בארץ, והנסיון

היה מרתק מבחינה זו שהם פחדו לתת למתכנתים שלהם לעשות אפס קצהו של תכנות מחשש

למעילה פנימית. הם העדיפו לקנות חבילות מוכנות כדי לא לתת לאנשים שלהם לגעת

בשום דבר. זה רק כדי לתת קנה מידה לקושי לתת אמון מסחרי בשום דבר שמקורו

ברוסיה, ובוודאי על הסיכון הפוליטי והמורשת שסטלין השאיר להם של הערבוב

הדמוגרפי, לא צריך להרחיב את הדיבור.

אם כן, רמת הסיכון היא אסטרונומית. מה כן אפשר לעשות, ואנחנו רוצים לעשות

עסקים - בנק הפועלים, ולמיטב ידיעתי גם יתר הבנקים נוקטים אותה מדיניות, משתדל

- א. לשמור על קשר קורספונדנטי עם כמה שיותר בנקים מ-30 המובילים במוסקבה.

כשאני אומר קשר קורספונדנטי זה אקוויוולנטי להחלפת כרטיס ביקור. אתה מכיר

אותי, אני מכיר אותך, אם אתה רוצה להעביר לי את הכסף אתה יודע איך. זה לא אומר

שאני נותן בו אמון, והם לא נעלבים, הם רגילים לזה. הבנקים היחידים בעולם

שמוכנים לתת להם קונפורמי ישן, וגם אנחנו בודקים באותה דרך, זה כאשר יש לנו כסף

ששוכב מופקד אצלנו. זה נזכר גם על ידי "תדיראן" - תשלום מזומן מראש, ואז אני

מוכן לקיים את האשראי הדוקומנטרי שלו.

אם כן, דבר ראשון זה לשמור על צנרת פתוחה. לפחות שחילופי כרטיסי הביקור

יהיו קיימים. הדבר השני במסגרת הצנרת הפתוחה הזאת זה צנרת פתוחה שתשרת עולים

חדשים ואנשי עסקים - הסכם עם חברות כרטיסי אשראי כדי שיוכלו למשוך פה כסף

בצורה יותר חלקה. משיכת הכסף פה פירושה העברה כספית בסכומים לא גדולים, אבל זה

קיים וזה מקל. הדבר השלישי שאנחנו עושים, וגם הבנקים הישראלים האחרים עוסקים

בו - היות וחסר להם ידע בנקאי, אנחנו מוכרים ידע בנקאי. כלומר, כנגד מזומן

מראש, לפעמים במסגרת של הבנק העולמי. הם מעוני ינים בידע, לנו יש הידע ודוברי

השפה - - -

היו"ר ג' גל:

זה דבר משמעותי?

גי שגיא:

זה משמעותי מבחינת הקשר עם הבנקים?

דייר אי טואף:

יצוא ידע במיליון דולר זה לא משמעותי. אם נגיע ל-10 או 20 מיליון דולר זה

יתחיל להיות יותר משמעותי.

מי שטרית:

אני מבקש לשאול: לי ידוע שיש קבוצות של אנשים או אנשים שמבקשים להעביר

לבנקים בארץ כסף מזומן בסכומים של עשרות ומאות מיליוני דולרים. מתקשרים לבנקים

ומבקשים להפקיד כסף בבנקים בארץ. מה קורה בתחום הזה אצלכם? ממי מקבלים כסף?

איך מקבלים? יש הנחיות של בנק ישראל?

דייר אי טואף:

יש הנחיות של בנק ישראל, וההנחיות של בנק ישראל הן יותר מחמירות מאלה

השוויצריות. אבל העובדה היא שלמרות המסננת הזאת, גם מעבר למה שבנק ישראל

מכתיב, הבנקים - אני מדבר בשם בנק הפועלים אבל אני משוכנע שגם הבנקים

הישראליים האחרים לא רוצים לשבור את הראש עם כספי פשע - למרות זאת מגיעים לארץ

סכומים די גדולים, חלקם באמצעות עולים חדשים. חלק גדול מהתשלום ליצואנים

הישראלים מבוצע באמצעות אותם כספים שכבר מופקדים בבנקים בארץ, ואחר כך משמשים

לתשלום ליצואנים הישראלים.

די תיכון:

לא זאת היתה השאלה.

מי שטרית:

כמה כסף למשל הופקד בבנק הפועלים?

די תיכון;

מה עם הכספים שיורי דיבר על מיליארד דולר?

דייר אי טואף;

המספר הזה מוטה כלפי מעלה. אין לי הנתון לגבי כל הבנקים הישראליים.

די תיכון;

אתם רואים זרמים בחודשים האהרונים? יש דבר כזה שמישהו מגיע באווירון עם

מזוודה של דולרים ופותח חשבון?

דייר אי טואף;

כמדיניות הן של הבנקים עצמם והן של בנק ישראל, מישהו שבא עם מזוודה לא

מקבלים אותו.

מי שטרית;

מה הכללים של בנק ישראל?

די תיכון;

איך עובד המיליארד דולר שלהערכתך הוא סכום מוגזם?

דייר אי טואף;

הכללים של בנק ישראל הם שצריך איזשהי הוכחת סבירות.

מי שטרית;

יהודי עולה חדש בא עם כסף, אתה לא מקבל?

דייר אי טואף;

ואומר שהוא מייצג חברת אקספורט-אימפורט, ומהר בבוקר אותו כסף אכן משמש

כבסיס לסהר, זה כשר וישר.

מ' שטרית;

יהודי עולה חדש בא לפתוה השבון בנק ולהפקיד כסף. אתה לא תפקיד לו?

דייר אי טואף;

אני בוודאי אפקיד לו בסכומים מתקבלים על הדעת. אם הוא מכר את הדירה שלו

במוסקבה ב-100 אלף דולר - - -

מי שטרית:

ב-200 אלף דולר, ב-300 אלף דולר?

ד"ר א' טואף:

כן.

ד' קרמרמן:

אבל לא 100 מיליון דולר.

היו"ר גי גל:

ד"ר חלאבין נמצא בארץ כעשרים שנה והקים מפעל לקוסמטיקה בשם "חלאבין".

דייר חלאבין, ספר לנו בכמה מלים מה הקמת בארץ.

ד"ר חלאבין:

החברה שהקמנו אבי ואני בשנת 1973 היא חברה שעוסקת בייצור ושיווק מוצרי

קוסמטיקה, ומשנת 1975 מייצאים קוסמטיקה לעולם הגדול, ל-17 מדינות. מאז 1991 גם

ל-30 אזורים בתחום ברית המועצות לשעבר.

די תיכון:

אילו מוצרים?

ד"ר חלאבין:

טיפול וטיפוח העור.

הפוטנציאל של השוק הוא אדיר. הברות בעלות שם עולמי ודאי שנכנסו לשווקים

גם בתחום הקוסמטיקה. חברת "חלאבין" רק בשנת 1994 עשתה קרוב ל-2 מיליון דולר

מכירות בשוק הרוסי בעיקר. נכון שהשוק הרוסי הוא השוק הבגדול של ברית המועצות

לשעבר. ברפובליקות האחרות זה פרומילים לעומת האחוזים השלמים של הפדרציה

הרוסית. אנחנו עובדים בשוק הזה במתכונת של תיתן כסף תקבל סהורה.

ללא גיבוי ממשלתי מסיבי בוודאי שאף אחד לא יילך לקת ריזיקו בתקווה

להרחיב את הפעילות בשוק הזה על הבטחות תשלום לא מגובות בבטחונות אמיתיים.

אנחנו גם משקיעים הרבה כסף בפרסום בברית המועצות לשעבר, ומפורסמים בטלוויזיה

הרובית. רק בשנה שעברה פרסמנו ב-300 אלף דולר שם.

היו"ר גי גל:

כמה אתם מייצאים לרוסיה?

דייר חלאבין:

2.2 מיליון דולר.

היו"ר גי גל:

יש לכם חלק במחסן ערובה?

ד"ר חלאבין:

לנו יש מחסן ערובה משותף עם חברה רוסית.

די תיכון;

כמה זה מסך כל היצוא שלכם?

ד"ר חלאבין;

מסך כל היצוא זה 50%. מצד שני, יש כבר שינוי מגמה בתוך הרפובליקות

הבודדות של ברית המועצות לשעבר.

יש לי תואר נוסף, אני משמש כקונסול כבוד של לטביה בישראל. אני יכול להגיד

שהמדיניות למשל של הבנק המרכזי של לטביה היא לא לאשר אשראים בערבויות מדינה

לטבית כלפי ספקים מחוץ למדינה. אם למשל מתוכנן רכש בטחוני בלטביה של 35 מיליון

דולר, אתה יכול להבטיח למשל לחמישים שנה שיתנו לך ערבויות לתשלום, הם לא יילכו

לזה. הם יגידו לך, 35 מיליון דולר, יש לך כסף, בזה תמכור ובזה נגמור את

העסקה. זאת אומרת, יש גם שינוי. יש כבר מדינות שמבינות שעם העולם הגדול צריך

לעבוד בגדול ובצורה אמיתית וכנה.

בוודאי שאם יינתן גיבוי ממשלתי, אם יוקמו מחסני ערובה על מנת שהסחורה

תהיה זמינה בזמן קצר ביותר לאותו לקוח פוטנציאלי שיכול לקחת את הסחורה, אפשר

להרחיב את הפעילות. מצד שני, אם המחסן הזה יהיה קיים אבל לי לא יהיה ביטחון

שהכסף שאני משקיע בהזמנת חומרי גלם, באריזות, בייצור המוצר ובשליחה שלו לאותו

מהסן ערובה, ואני לא יודע מתי אקבל את הכסף, אני לא אשלח גם אם יגידו לי שיש

שם מחסן. אני צריך שיהיה לי גיבוי ממשלתי שאם אני לא אמכור את זה או סחורה

תינזק באיזשהי דרך, בכל זאת אני אקבל חלק מהכסף שלי בחזרה.

היו"ר ג' גל:

אילנה ועוד קפיטולניק, אני מבין שאתם עורכים תערוכות במוסקבה. מה אתם

עושים?

אי קפיטולניק;

יזמנו לפני כשלוש שנים ארגון תערוכה לאומית של ישראל בחבר העמים.

היו"ר ג' גל;

אתם אנשים פרטי ים?

אי קפיטולניק;

פרטיים לגמרי. בחרנו במוסקבה, כי כמו שציינו פה, עושים עסקים בכל חבר

העמים אבל למוסקבה כולם באים. זאת הסיבה שעשינו את זה שם.

בשנה הראשונה, ב-1993, בקושי מילאנו כ-500 מטר, כשחלק מהמשתתפים פה

השתתפו אתנו בתערוכה.

די תיכון;

זו תערוכה רק לישראל או במסגרת תערוכה בין-לאומית?

אי קפיטולניק:

זו תערוכה לאומית שנקראת ISRAEL ONLY, והיא במרכז הירידים במוסקבה

"אקספו-סנטר" שאנחנו מייצגים אותו בארץ. בשנה הראשונה סגרנו אלפיים מטר שם,

אבל מימשנו רק 500 מטר. זו היתה תערוכה קטנה אבל מוצלחת.

די תיכון:

כמה מבקרים?

אי קפיטולניק;

אין לי מעקב אחרי מבקרים כי הם לא נרשמים.

די תיכון:

כמה עסקות?

אי קפיטולניק;

נעשו הרבה עסקות.

השנה זו השנה השלישית, ואף אהד לא היה בא אתי שנה שלישית סתם, אלא הם

באים כי הם עושים עסקים.

די תיכון;

כמה מטרים את סוגרת השנה?

אי קפיטולניק;

בשנה שעברה סגרנו אלפיים מטר. התערוכה היתה מוצלחת, אבל היה לנו עוד הרבה

מה ללמוד בקשר לפרסום. השנה סגרתי שלושת אלפים מטרים, כשהתערוכה גדלה, ואת

הפרסום לתערוכה ביוני התחלתי בדצמבר 1994.

גי שגיא;

איפה את מפרסמת?

אי קפיטולניק;

אני מפרסמת שם בכל המדיה - בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים. בסך הכול ההרשמה

נעשית. אתם מדברים פה על יצואנים גדולים. מי שאני מנסה לייצג כאן זה יצואנים

יותר גדולים שקשה להם לשלם. התערוכה היא גדולה לישראל אבל היא קטנה לעולם, כך

שהמחיר לשטח יוצא יקר כי אני עושה את כל הפרסום ואת כל העיצוב.

די תיכון;

מכון היצוא עוזר לך?

אי קפיטולניק;

מכון היצוא מנסה לעזור לי ואני מקווה שהוא יצליה. זו לא עזרה לי, אני

אצליח לעשות כנראה את מה שאני עושה בכל דרך, אבל למה שאני מבקשת זה עזרה

ליצואנים יותר קטנים שרוצים לבוא ואומרים לי; אני "מת" לבוא, אני לא יכול

לשלם, אני צריך עזרה מהממשלה.

ד' תיכון;

כמה עולה שם ביתן של 10 מטרים?

אי קפיטולניק;

בסביבות ארבעת אלפים דולר. זה כולל את הבנייה והשהייה 4 ימים, את הפרסום

ואת האינדקס. אבל יש אנשים שזה יקר להם. יש אנשים שבאים ולא מתו וכהים כי והם

יודעים שזה יחזור להם. כל מה שאני יודעת זה שאם אפשר לעזור ליצואנים, לא לי,

שבאים לתערוכה, או לפרסום של ישראל, שזה מה שאני עושה שם, הייתי שמהה.

היו"ר גי גל;

נמצא אתנו מר חייק, מנהל מכון היצוא. אנו מברכים אותך בתפקיד החדש שלך.

נדמה לי שבתחום הזה זו הופעתך הראשונה כאן, אז ודאי שיאזינו לך בסבלנות.

בבקשה.

אי חייק;

ברשותכם אני רוצה לתקן כמה דברים שאמר יורי. אני רוצה לתת קצת נתונים.

היצוא של מזון, משקאות וטבק הוא 34% למדינות חבר העמים. מתכת, מכונות

ואלקטרונירקה 32%. כל השאר מינרלים וכימיקלים - 8.4%, ומוצרים מבעלי חיים

וצמחים - 7.4 מיליון דולר. זה ל-1994.

די תיכון;

אבל ה-190 הוא 190?

אי חייק;

כן. 190 לרוסיה. 294 לכל חבר העמים.

אני לא רוצה לחזור על החשיבות של התמיכה והסיוע והפוטנציאל הרב של השוק

הזה.

היו"ר ג' גל;

מה הלקו של מכון היצוא בפעילות שם?

אי חייק;

יש לנו השנה תערוכת מחשבים שאנחנו משתתפים בה שם. בנושא התערוכה שדיברה

עליה גבי קפיטולניק, בשיחה שהיתה לי אתה כעת, מסתבר שהיו לה שיחות במכון, אבל

לצערי אין סיכום כתוב מה הובטח ומה סוכם.

ד' תיכון;

היא דיברה עם האנשים הלא נכונים? תכל'ס מה אתה אומר לה?

אי חייק;

אני אבדוק את העניין הזה והיא תקבל תשובה מסודרת. צריך לבדוק את זה גם

מעוד היבט. הגב' קפיטולניק מייצגת חברה פרטית שעוסקת בתערוכה לייצוג ישראל

בלבד. אני צריך לבדוק גם את ההיבטים המשפטיים שלנו להתקשרות עם חברה כזו

כמכון יצוא.

די תיכון:

בוא נהיה תכליתיים. תודיע לנו מה סיכמת?

אי חייק:

לפרוטוקול: אני מוכן להודיע בכתב לועדה מה מכון היצוא עושה בנוגע לתערוכה

הזאת.

דבר שני: בנוגע להערתו של יורי על זה שמכון היצוא צריך לקבל התראה של

שנתיים-שלוש על תערוכה, א. אנחנו עובדים לפי תכניות עבודה. כמו כל גוף מסודר

נמשיך לעבוד לפי תכניות עבודה גם אם -זה לא ימצא חן בעיניך.

י' שטרן:

למה אתה כועס עלי?

אי חייק:

אני כועס כי ההערה לו במקום. יש מקרים שבהם מכון היצוא גמיש ביותר

ואני חושב שאי אפשר לטעון נגד מכון היצוא על חוסר גמישות.

לגבי התערוכה הזאת תקבלו תשובה.

מי שטרית:

מה ההשקעה השנתית של מכון היצוא בעידוד היצוא? האם יש היום חלק כלשהו

מזה שהולך לברית המועצות?

די תיכון:

מה תקציב מכון היצוא?

אי חייק:

תקציב מכון היצוא הוא 65 מיליון ש"ח.

מ' שטרית:

כמה מזה הולך לברית המועצות?

אי חייק:

אין לי פה הנתונים. 50% מהתקציב הוא תקציב ממשלתי ו-50 מהחברים.

היו"ר ג' גל:

נמצא פה נציג משרד החוץ, גרי קורן. אודה לך אם תתייחס לשאלה שנשאלה פה

לגבי ההסכם עם אוקראינה.

גי קורן:

נתחיל בזה שאני ישבתי שלוש שנים במוסקבה בכובע גם של נציג מסחרי.

די תיכון;

אין נציג מסחרי למשרד התמ"ס?

גי קורן:

לא.

נאמרו פה הרבה דברים לעניין. אני אענה לגבי ההסכם עם אוקראינה. בביקורו

של שר החוץ בקיץ, ביוני, נחתם ההסכם באנגלית בלבד. מסיבות טכניות הצד

האוקראיני לא הכין נוסח אוקראיני. אני לא רוצה להטריח את כולכם. המשמעות היא

שבעצם אי אפשר לאשר את ההסכם אם הוא לא קיים בשלושת הנוסחים. ההסכם עד עכשיו

הוא רק בנוסח אנגלי. טכנית ההסכם מקובל על שני הצדדים. כל עוד הצד האוקראיני

- ואנחנו כל הזמן פועלים: השגריר נפגש כבר פעמיים עם שר החוץ האוקראיני בנושא

הזה - מסתבר שגם השר שחתם מצדם, השר לסחר חוץ בינתיים התחלף - אבל הבטיחו לנו

שזה עניין של זמן יחסית קצר.

סגנית היועץ המשפטי של משרד החוץ רק בשבוע שעבר הוציאה תזכורת לשגרירות.

אנחנו מקווים שאכן ההסכם יושלם ואז יאושרר, ואז יקרה מה שמייחלים לו כל החברים

פה, שהחברות שלנו לא ייתקלו ביחס מפלה לעומת חברות של מדינות שלהן יש הסכם עם

אוקראינה לסחר מועדף.

אני לא רואה טעם לחזור. אני הרבה דברי טעם נאמרו. אני אשמח להיפגש עם

אמיר חייק, אבל המלצה חמה למכון היצוא כגוף ממשלתי, יש דבר אחד שמכון היצוא

יכול לעשות בהסתייע במשלחת המסחרית שהיא מהקיץ נמצאת במוסקבה - נושא של סקרים.

השווקים האלה בגדול עדיין לא מוכרים ולא ידועים לנו. מרבית החברות הישראלית

מפעילות בשטח חיילים רגלים. זאת אומרת, נציגים, עולים חדשים, אנשי שטח, שהם

עצמם יש להם תחושות נכונות ותחושות טובות. במרבית החברות הקטנות ההיכרות עם

השווקים של חבר המדינות מאוד מוגבלת, ולפי דעתי, פה מכון היצוא יכול לעשות

הרבה מאוד.

אי חייק:

גבי קירטיליס ביקרה בארץ לפני כשבוע וישבה אתי על הנושא הזה. ביקשתי ממנה

תכניות בכתב, והנושא הזה אכן יטופל.

היו"ר ג' גל:

אחרון אחרון אתן לרצלקוביץ שעוסק במחשבים.

י' רצלקוביץ:

אני עוסק במחשבים. אני בעצמי יליד רוסיה. הגעתי ב-1973. הקמתי פה חברה.

היום היא חברה ציבורית - "ידע מחשבים".

אנחנו עוסקים בשני תחומים בסחר עם רוסיה: 1. היי-טק. פח התוצאות פחות

טובות. 2. אנחנו עוסקים ממש בסחר בין-לאומי, כשאנחנו מוכרים את הידע שלנו בסחר

בין-לאומי לחברות רוסיות ואוקראינות, כמו שנציג הבנק אמר, שזה מאוד חסר להם.

מדובר פה על מחזורים מאוד גדולים, רווח יחסית לא רע. מה שחשוב, הכסף נשאר

בארץ.

עקב כך הבאנו הרבה חברות סחר רוסיות כלקוחות לבנקים ישראליים. מדובר על

הרבה מאוד כסף ועל כסף לגיטימי ביותר שמגיע דרך הבנקים, והוא נשאר פה בארץ

משתי סיבות: נוח להם לעבוד עם מערכת בנקאית בארץ. זו מערכת יחידה שמסוגלת לדבר

שפה רוסית, וכל הבנקים, גם הבנק הזה והבנק הגדול השני שאנחנו הקליינטים שלו,

הקימו מחלקות מיוחדות שמשרתות את הקהל. הקהל מורכב גם מעולים חדשים וגם מאנשי

עסקים ברוסיה. אנחנו מדברים על תופעת יבוא הון לצורך ניצולו. הם לא מסוגלים

לנצל את ההון שיש בידיהם, ומדובר בהון גדול מאוד, בתוך רוסיה, והם מסתייעים

במערכת בנקאית ומערכת מסחרית ישראלית כי זה קרוב, מדברים את שפתם ויש להם פה

עם מי לדבר.

רק אתן דוגמא מאוד קטנה שנוגעת לתחום הזה. אני לא יודע אם רבים יודעים

שקפריסין היום, שזו מדינה קטנה על ידנו, הפכה למרכז גדול מאוד של סחר לאנשי

עסקים רוסיים. מתפרסמים נתונים שמדובר על עשרות אלפי חברות שנמצאות בבעלות

אנשי עסקים רוסיים שמופעלות בקפריסין, וזה מביא הרבה מאוד כסף לאי הזה. אם

הייתם שם לאחרונה, אפשר גם להרגיש את זה.

דייר אי טואף:

אבל שם ובדובאי זה הרבה יותר כסף מפה.

י' רצלקוביץ;

תחום השירותים הפיננסיים והידע הפיננסי שלנו הוא תחום גדול.

מ' שטרית:

מה אתם מוכרים?

יי רצלקוביץ;

כולם אומרים שאין נתונים ברוסיה וקשה מאוד להציג נתונים לגבי חברות.

הנתונים ישנם. הם פשוט מונחים לא נוח כמו שמונחים בארצות הברית ובאירופה,

ואותם החיילים הרגליים יודעים להגיע לזה. עובדה, אדון פורמן נותן למישהו אשראי

והוא לא מסתכל לו בעיניים, הוא גם מבקר במשרדים ומקבל דיווחים ממערכת בנקאית

רוסית. פשוט בסס"ח או אולי משרד החוץ או אולי מישהו אחר צריך לקחת ולקבל את

זה, ואז לחלק לאנשים הנכבדים האלה והם יוכלו להיעזר בשירותים.

מ' שטרית;

מה אתם מוכרים?

יי רצלקוביץ;

א. ממש היי-טק. מדובר במחשבים, פרוייקטים מיוחדים.

מי שטרית:

אתם מוכרים חומרה או תוכנה?

יי רצלקוביץ;

גם זה וגם זה.

מי שטרית;

אתה מדבר על "ידע מחשבים" שמוכרת אפל?

י י רצלקוביץ;

כן. התחום השני שהוא יותר גדול זה הידע והשירותים שלנו בעסקות בין-

לאומיות של רוסיה ואוקראינה.

גי שגיא;

קודם כול אני רוצה להודות לכל אלה שהגיעו לכאן וגם התבטאו בנושא. יש פה

תופעה שהיא מרשימה מבחינת הדינמיות שלה והיא מחייבת תשומת לב מיוחדת. אני שמח

שמקיימים בנושא חזה דיון בוועדת הכספים. מה שנצטרך לעשות זה גם לוודא שלדיון

הזה תהיינה השלכות מעשיות. זה מה שחשוב, משום שיש פה תחושה למי שנמצא בתוך

התחום הזה שיש הזדמנות גדולה וחשש גדול שנחמיץ את ההזדמנות הזאת.

לכן פה צריך להיות שינוי גדול מאוד בהיערכות. אני לא רוצה להרחיב את

הדיבור על הסיבות. אני אזכיר אבל חלק מהדברים. אין שום ספק שמדובר על שוק

בתולי, שוק אדיר, שאליו אנחנו נכנסים לא רק במצב של שוויון אלא גם עם יתרונות

מאוד ברורים ביחס למתחרים בעולם. בראש וראשונה הדבר הזה נובע מהעובדה שיש פה

הרבה מאוד עולים שיש להם קשר של שפה ושל מנטליות, הם מכירים את המערכת, הם

מייצגים אותנו בשפה שמדוברת שם, ולא רק מדובר על שפה, מדובר על קשרים אישיים,

חבריים. אני לא מכיר הרבה מדינות שהיוצאים מאותן מדינות יושבים כאן בארץ ויש

להם חוויות מגן הילדים עם מנהיגי המדינות. פה זה ישנו. הם בילו בילדותם עם

אנשים שהם אנשים קובעים בתוך המערכות והם יכולים לדבר אתם ללא מחיצות ובאופן

ישיר. זה כמובן נותן לנו יתרון עצום.

דבר שני, ואנילא יודע מאיפה הוא בא, לישראל במדינות חבר העמים יש מוניטין

בלתי רגיל. אנחנו נחשבים למדינה שיודעת לעשות את הכול יותר טוב בכל התחומים -

גם שוקולד, גם בתחומי הידע וכוי. המוניטין הזה בשלב הזה קיים. יש תחושה קשה

לכל אלה שעוסקים שהדבר הזה איננו מנוצל.

דבר נוסף, חלק מהאנשים הם אנשים שהשתתפו במחקר שם ונמצאים היום פה. כל

התחום של מחקר, פיתוח וידע, חלק מהאנשים שישבו שם במכונים נמצאים היום פה ויש

להם הקשר האישי וגם הקשר לתחומי הפעילות שעסקו בהם שם. מהבחינה הזאת שוב יש

יתרון שאין לשום מדינה אחרת במערב, ואנחנו גם מחוברים וגם נמצאים ביניהם. אבל

יחד עם זאת, חלק מהמערכת מדברת אתם באותה שפה מדעית, באותו שפת מחקר, וזה,

כמובן, נותן לנו שוב יתרון גדול.

מבחינת מדינת ישראל יש חשיבות לשוק הזה מצד השיקולים הפוליטיים. חשיבות

ממדרגה ראשונה. צריך להיות עניין לישראל להשקיע, ואנחנו את המעמד הפוליטי שלנו

נקבע על פי מערכת הקשרים העסקיים עם אותן מדינות. זאת הבעיה שעומדת בראש

מעייניהן. אלו מדינות שיצאו מהמסורת של סטליין. אני לא יודע אם המסורת היא של

סטלין או של רספוטין, אבל הן במשבר עמוק מאוד, והמשבר הוא בעיקר משבר כלכלי.

בעיקר כשהגבולות פתוחים מסביב פתוחים וקנה המידה להשוואה הוא גרמניה ומדינות

אירופיות מתקדמות אחרות והם תופסים כמה הם מפגרים. יציבות המשטר שם, הם

יודעים, תיקבע על ידי המצב הכלכלי. אני רוצה להבהיר שיש לנו עניין פוליטי

מאוד רציני להתחבר אל המדינות האלה. יש חשיבות בכך גם לרפובליקות, לא רק

לרוסיה, בעיקר לרפובליקות האיסלמיות שגובלות באירן ובכל המדינות האחרות. יש פה

חשיבות גדולה מאוד להתחבר אליהן מבחינה פוליטית. דווקא עם המסורת שיש לנו

במערב,בארצות הברית, הקטע הזה מאוד חשוב. אבל זה שוק בעייתי.

אני חושב שבין הדברים שנשמעו כאן על ידי החברים והדברים הובהרו, השוק

מאוד לא אמין, איננו בטוח ואם אנחנו רוצים למצות את הפוטנציאל הוא מחייב לאפשר

לאנשים להיכנס לשם. אילו וזירז מדובר בשוק נורמלי ואפשר היה לראות התחייבות

כהתחייבות ו-LC-כ- LC-, העסקים היו זורמים. אף אחד לא היה פונה ולא היה זקוק

לשולחן הזה. אבל המצב שם מאוד קשה מהבחינה הזאת. את זה מזהים מדינות המערב

שמסייעות לאנשי עסקים שלהן בצורה מאוד מסיבית, ואנחנו בנושא הזה בפיגור גדול.

לכן אני רוצה שנדע אנחנו שאם קיים פה לא שוק של 300 מיליון דולר, זה לא

הסיפור, הסיפור הוא פוטנציאל אדיר שפותח לנו גם קשרים פוליטיים. אם יש לנו כאן

איזשהו הישג, זה רק בזכות המערכת הבלתי ממוסדת שמיוצגת על ידי האנשים כאן.

המערכת הממוסדת, הביורוקרטית, ואני כרגע לא רוצה לומר - מכון היצוא, משרד

החוץ, משרד התמ"ס, משרד האוצר, בנק ישראל, כל הגורמים האלה הם מערכת

ביורוקרטית. אני לא אומר את זה מתוך ביקורת, זאת עובדה. מערכת שלא מסוגלת

לזוז, שהיא קשה מאוד ונוקשה מאוד. איך אמר אמיר חייק, בצדק אולי מבחינתו? יש

בעיה, אני צריך לבדוק איך הדבר הזה עולה מבחינה משפטית ואם אני יכול לעשות

משהו. אלה המערכות שלנו. כאן מחוייבות דינמיות הרבה יותר גדולה. משום מה

אנחנו תקועים בבדיקות - אני לא מתייחס במיוחד למכון, זה נכון לגבי כל המערכות

- אם אנחנו יכולים לעזור ואם חוקי או זה לא חוקי, ובינתיים הגרמנים רצים

והקוריאנים רצים והיפנים רצים, ואנחנו מאחור, וזאת החמצה נוראה.

אני חושב שהפתרונות שמוצעים, ויש פה נייר שיורי הכין, עם כל מה שדרוש,

לפי דעתיח, אנחנו חייבים לאמץ את הדבר הזה בצורה רצינית. התשואה שלנו מסיוע

קליל בתחום הזה יתן אוויר לכל הגורמים שמיוצגים כאן, ויש עוד הרבה אלפים שהם

בדרך ובפוטנציאל להיכנס לשווקים האלה. את זה אנחנו הייבים לעשות.

אני מציע שלא נגמור את הדיון הזה רק בכך ששמענו אינפורמציה והערנו כמה

הערות. אני חושב שאנחנו צריכים לבדוק איך באופן מעשי, למרותש אנחנו בסך הכול

כנסת ולא הממשלה, איך אנחנו יכולים לדחוף את הגורמים שעוסקים בעניין הזה כדי

לסייע.

אני רוצה לציין גם את יורי, את היזמים החדשים, את לשכת המסחר, את התאחדות

התעשיינים וכל הגורמים שעוסקים בזה. אני חושב שהם עושים עבודה שראויה לכל

סיוע.

ד' תיכון:

אני מוכרח לומר שלא הייתי מצוי אצל הנושא. אבל אני זוכר שהיו ציפיות

ענקיות, שכן נפתח שוק אדיר. אני לא יודע למה הדיון כאן נסב סביב ברית המועצות

לשעבר והוא לא כולל את מדינות מזרח אירופה. אני הושב שגם שם יש בעיות קשות

ודומות. לפני שנפתח הצוהר לאסיה הציפיות היו אדירות, והוועדה הזאת כשנתבקשה

העמידה גם ערבויות מדינה לשני יצואנים בסכומים אדירים של מאות מיליוני דולרים.

לא כל כך שמעתי מה יצא מהערבויות הללו מלבד לעקוב באמצעות העיתונות אהר פירורי

אינפורמציה שנמסרו, והאינפורמציה כשלעצמה ודאי היתה יזומה. לא שמעתי מה קרה

לתכניות הגדולות ולאישורים שהנפיקה הוועדה הזאת. אבל הרגשתי היתה שההר הוליד

עכבר. זאת אומרת, נפתחו שווקים ענקיים ובסופו של דבר בשל אירועים פנימיים

ונזקים שנגרמו לגל הראשון שניסה להגיע והוא נכווה, נוצר דימוי נוראי. שמעתי

כאן את חבר הכנסת גדעון שגיא שאומר שהמשאיות נשדדות בדרך. ההרגשה שבכלל רוסיה

נשלטת על ידי המאפיה, וכל מי שנכנס לאותו שוק נפגע. אין ספק שהראשונים

נפגעו.

מה שמטריד אותי כאן זה חוסר האונים או הזנהת הטיפול על ידי הממשלה. זאת

אומרצת, הממשלה צריכה היתה להיערך והיא נערכה בשלב הראשוני כהלכה, אבל משהחלו

להגיע הידיעות הראשונות שבעצם אין עם מי לדבר, היום אתה מדבר עם איש כזה ומחר

עם איש אחר, והכסף לא מגיע ומוטב לזנוח את העניין, גם הממשלה זנחה את הנושא

הזה והיא לא נערכת בעקבות מצב חדש שצריך ללוות אותו. השוק הוא עצום. אני יודע

שמדינות מערב אירופה כולן מסתערות לעבר השווקים הללו. נכון שהמצב לוט בערפל,

ישנן מהפכות, ישנו עולם תחתון. כל מה שאתה רוצה מצוי בברית המועצות לשעבר. אבל

השאלה: אם לא צריכה הממשלה לשבת ולהיערך מחדש ולשקול את העניין מחדש ולא

להסתפק בעובדה שנציג משרד החוץ מברך את המנהל החדש של מכון היצוא, והיערכות

כלכלית של השגרירויות לא קיימת. בבחינת מה שאמרתי שההר הוליד עכבר. זה שוק

דינמי, שוק שמשתנה ומספיק שהתל"ג יתחיל לגדול שם, מספיק ששכבת העשירים כנראה

הולכת וגדלה וזה דיו כדי לפתוח אופקים חדשים בפני היצוא הישראלי. כי בסך הכול

מה שנחשב אצלם לנישה קטנה, קרי - ישראל, לגבנו הוא מהותי ביותר. אני רואה כאן

שהיצוא הגיע ל-300 מיליון דולר, ואינני מזלזל בכך. אלו הם סכומים התחלתיים

יפים ביותר, וגם קצב הגידול לאחר ירידה מסוימת כנראה בתחילת שנות התשעים הולך

ומתחזק.

היו"ר גי גל;

אז למה עכבר?

די תיכון:

אומר לך מדוע ההר הוליד עכבר. אני מתכוון להיערכות של הממשלה. הממשלה

מפגרת אחר כל העניין הזה והיא צריכה לשבת ולעצב לעצמה ולאמץ לעצמה מדיניות

חדשה. יכול להיות שהם יגיעו לאותה מסקנה שאפיינה את הממשלה בשנים שעברו,

שהסיכון הוא כל כך גדול שלא להיכנס לעניין הזה, ויכול להיות שהיא תגבש לעצמה

מסקנות אחרות. אני לא כל כך מבין רוסית, אבל התחנה הרוסית פתוחה אצלי במשך

שעות רבות ואני עוקב אחר הפרסומת של החברות הישראליות, ואני חושב שמי

שמעוניין להשקיע מיליון דולר, אני בטוח שהם יודעים מה שהם עושים. הם לא זורקים

את הכסף הזה אם הם היו הושבים שהפוטנציאל הוא קטן.

אם אני צריך לסכם את מה שאני אומר, הייתי מציע לך, אדוני היושב ראש,

להחליט כאן על גישה חדשה. קרי - אנחנו נתאם בין משרדי הממשלה, ובתוך חודש ימים

נחזור לעניין הזה, כשמשרדי הממשלה מציגים לנו הנחת עבודה חדשה לגבי מה שקורה.

יכול להיות שהם יחזרו לכאן ויאמרו מה שהיה הוא שיהיה, עדיין לא הגיע הזמן

לחשוב מחדש. אבל נדמה לי לאור מה שאני קורא ורואה, בעיקר בגרמניה, איך הם עטים

לעבר השוק הרוסי, הייתי מציע שנקרא לממשלה לגבש נייר עבודה, הערכת עבודה,

ולהציג בפנינו כשהעניין מגובה גם בתקציבים. נדמה לי שאנחנו חיים עדיין מתוך

הרגשה שאין מה לעשות בעסק הזה, והעסק הזה הוא בבחינת שוק מת ללא פוטנציאל. זה

היה נכון במשך שנים בעבר, אבל הענק הזה מתחיל להתעורר והוא שוק אדיר לא פחות

מאשר סין. אולי הוא פחות מאורגן וכאן הפוטנציאל הענקי של ישראל. הופתעתי לשמוע

שברוסיה חושבים ש"עלית" זה נסטלה, וכנ"ל לגבי "אוסם". אני גם לא כל כך מבין את

מה שקורה בברית המועצות לשעבר. הכול מבולבל, אבל נדמה לי שמי שצריך לעקוב אחר

העניין הזה קצת זנח את הנושא, ומכאן אנחנו מגיעים לחוסר תיאום, לחוסר ידע.

אולי לא לחוסר הבנה אבל לחוסר מדיניות, וזה מה שמטריד אותי.

אם הדיון הזה תורם לכך שתהיה מדיניות ממשלתית ברורה בתוך פרק זמן קצר,

הרי שהדיון היה חיובי. מכל מקום, הנושא הוא מרתק, עולם חדש עומד בפנינו,

והלוואי ולא נחמיץ את הצוהר שנפתח בשל קונצפציות שגויות והרגשה שאין מה לעשות.

ניסינו, נכווינו, הלכנו הביתה, ובגל השני לא מצאו אותנו כי היינו שקועים בתוך

עצמנו.

מי שטרית:

אני מוכרח לומר שהדיון הזה לפחות אותי ריתק בנתונים שצוטטו לפנינו. אני

מוכרח להגיע שלא היינו מודעים לזה בכלל. אני זוכר בתחילת ההיערכות בארץ והגעת

גלי העלייה, ואני שמח לראות חלק מהפעילים באותה תקופה היום פעילים בצד העסקי,

גם יורי וגם ליאוניד. אני זוכר את הימים הראשונים שהם הגיעו לישראל ושמח לראות

אותם שותפים. זאת אפשרות יוצאת מן ר5 כלל לשלב חלק מהעלייה. אני חושב שזוז ניצול

יוצא מן הכלל של הפוטנציאל הטמון בעלייה מברית המועצות כדי להפוך אותה הזרה

למנוף לא רק לאלה שהגיעו עם ידע בסיסי אלא מנוף ליצוא של מדינת ישראל.

עם כל ההתפתחות שהיא באמת מדהימה, עלייה ביצוא להיקף של 300 מיליון דולר

בשנה, נראה לי שהממשלה מחמיצה פה דבר גדול מאוד. נציג בנק הפועלים אמר קודם

שהיקף הסחר של רוסיה לבד מגיע ל-76 מיליארד דולר בשנה. אילו הייתי ממשלה ואילו

הייתי שר התמ"ס הייתי שם לעצמי מטרה תוך תקופת זמן מסוימת להגדיל, תוך שנה,

את היצוא למיליארד דולר בשנה, ואחרי שנה עוד מיליארד. אני חושב שהשוק שם פתוח.

יש לנו יתרונות יחסיים שאין למתחרים בשוק - ידיעת השפה והכרת המערכת בברית

המועצות. כדי לעשות את זה, משרד המסחר והתעשייה צריך להקים מטה מיוחד לעידוד

היצוא לברית המועצות, ולהעמיד לרשותו תקציבים רציניים.

אני מוכרח לומר לך שכאשר אני יודע שהמשרד משקיע מאוד מיליוני דולר כל שנה

בעידוד תעשיות בארץ, בעידוד משקיעים מחו"ל להקים תעשייה דרך המענקים, הפ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]