פרוטוקול ישיבת ועדת חוקה מספר 161, בתאריך 28/02/1994

הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי

נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מסי 161

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, י"ז באדר התשנ"ד (28 בפברואר 1994). שעה 10:00

(ישיבה פתוחה)

נכחו: חברי הועדה;

ד' צוקר - יו"ר

א' גולדשמידט

מ' זנדברג

י' כץ

י' לוי

ג' פת

א' רביץ

מוזמנים:

שר-החקלאות י' צור

שלום ברלנד - משרד החקלאות, היועץ המשפטי

דורון דינאי - " " יועץ השר

מיכל גולדמן - " " הלשכה המשפטית

תמי מור - " " " "

מיכל סגן-כהן - " " " "

דנה אלכסנדר - האגודה לזכויות האזרח

יהושע שופמן - " יי "

איל ארליך - חברת מיטראל

איסר בנאי - סטיקהאוז וויטהול

רובי גוברין - " "

שלמה גוברמן - משרד המשפטים, משנה ליועץ המשפטי לממשלה

יהודית קרפ - " " משנה ליועץ המשפטי לממשלה

דייר כרמל שלו - " יי

מיכאל הילב - התאחדות התעשיינים

מירון הכהן - משרד התעשיה והמסחר, היועץ המשפטי

ד"ר יפה זילברשץ - אוניברסיטת בר-אילן

שלמה לשם - המרכז החקלאי, יו"ר אגף המשק

ד"ר זאב סגל - אוניברסיטת תל-אביב

צבי עמית - איגוד לשכות המסחר, מנכ"ל

יונית רביב - " " " יועצת משפטית

ינון שפירא - " " "

צבי רייך - מועצת החלב והבשר, מנכ"ל

זיו מטלון - " " " סמנכ"ל

יועצת משפטית; ד' לחמן-מסר

מזכירת הוועדה; ד' ואג

קצרנית; אי אשמן

סדר-היום; הצעת חוק יסוד; חופש העיסוק (תיקון)(נוסח חלופי)

הצעת חוק יסוד: חופש העיסוק (תיקון) (נוסח חלופי)

היו"ר ד' צוקר;

אני פותח את הישיבה. על סדר היום: הצעת חוק יסוד: חופש העיסוק (תיקון)(נוסח)

חלופי) - הצעת חוק ממשלתית. אנחנו מתחילים בדיון כללי. בשלב זה אנחנו שומעים

משלחות ומקיימים דיון כללי. מהמשלחות שנמצאות כאן אבקש שאחרי הצגת השקפה כללית

בענין החוק יתייחסו גם לסעיפים, ואם יש להם הצעות קונקרטיות לסעיפים יביאו גם

אותן. סדר הדברים יהיה כדלקמן: ראשונה הממשלה מציגה את התיקון, נשמע את שר

החקלאות ואנשי משרדו, המרכז החקלאי, מועצת החלב והבשר, ייבואני בשר - וויטהול

ומיטראל, התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר. ננסה את שמיעת המשלחות למצות עד

השעה שתים-עשרה וחצי או אחת, ואחר כך יתחיל הדיון בועדה.

אם כי החוק הזה רווי גם מרכיבים פוליטיים, והדברים ידועים לכל, אני מבקש

שהדיון כאן יתנהל כראוי לדיון בחוק יסוד. אני מבקש מכל המשלחות לעשות מאמץ גדול

לא להתיייחס לענין הפוליטי, לא להתייחס למחלוקות המפלגתיות שסביב הענין הזה, ויש

מחלוקות כאלה, אלא להתייחס לחוק היסוד שלפנינו. אנחנו מחוקקים לא עוד חוק אחד,

אנחנו מחוקקים חוק יסוד ואני מבקש מכולם יחס ראוי לחוק מן הסוג הזה.

מר שלמה גוברמן, משנה ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה.

ש' גוברמן:

אדוני היושב ראש, הדברים שהביא שר המשפטים בדיון במליאת הכנסת בקריאה הראשונה

פרטו את הצעת החוק פירוט ממצה, וכל ניסיון שלי להתחרות בשר המשפטים צפוי לכשלון.

אני חושב שכל מה שאוכל לעשות עכשיו זה רק לתת כנגה הסברים ממצים לסעיפים של החוק,

ואני מתייחס לנוסח החלופי של הצעת החוק, משום שכל התייחסות קודם ולדיונים קודמים

לא תקדם את הענין, כי הרי זה הנוסח אשר המליאה הצביעה עליו וזה הנוסח שהועדה

מתבקשת לאשר.

סעיף 1 לחוק בא לקבוע תשתית אחידה לחוק יסוד: חופש העיסוק ולחוק יסוד: כבוד

האדם וחירותו, וכיוצא בזה גם לשלושת חוקי היסוד אשר הועדה הנכבדה הזאת אישרה

להנחה לקריאה ראשונה על שולחן הכנסת, כוונתי לחוקי היסוד זכויות במשפט, חופש

הביטוי וההתאגדות וזכויות חברתיות, שגם בהן הסעיף הפותח, סעיף המטרה הוא באותה

מתכונת. כאשר כל חוקי היסוד בנושא זכויות אדם יהיו במתכונת אחת, הדבר יאפשר

פרשנות אחידה, הדבר יאפשר דין מהותי אחיד לחוקי היסוד, ובצורה כזאת יאפשר בבוא

היום ראיה של כל זכויות היסוד כמקשה אחת לענין הפרשנות וכוונת המחוקק.

על כן מוצע בסעיף 1 לומר: ייחוק-יסוד זה, מטרתו להגן על חופש העיסוק כדי לעגן

בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

יהיה זכור שהמשנה לנשיא בית המשפט העליון הציע בענין זה שהנוסח יהיה "מטרתו

להגן על כבוד האדם וחירותו"- בענין זה יש הבדלי גישה, ובעת הדיון אעמוד על כך.

היו"ר ד' צוקר:

זה נושא שיעמוד לדיון - אם ליצור רק מתכונת אחידה או ליצור נוסח אחיד לסעיף

המטרה בחוקי יסוד. ארנה מציע שנשאיר את הפולמיקה הזאת לשלב הבא בדיון.

שי ג וברמן:

סעיף 2 חוזר למעשה על ההוראה הבסיסית של החוק הקיים: "כל אזרח או תושב של

המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד".

הדבר הזה פותח גם הוא הרבה שאלות. למשל השאלה אם הביטוי "כל אזרח או תושב"

מתייחס גם לתאגיד. לדעת חמשנה לנשיא השופט ברק החוק חל גם על תאגיד, אבל אני חושב

שיש גם מקום להרהור אם אכן כך.

היו"ר ד' צוקר:

מדוע ראתה הממשלה לנכון לשנות את סעיף 2 במתכונת הקודמת?

ש' גוברמן:

בסעיף 2 אין שינוי לעומת הסעיף הפותח בחוק הקיים. הסעיף הפותח בחוק הקיים

אומר: "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד;"

ואחר כך באה פיסקת ההגבלה "אין מגבילים זכות זו אלא בחוק, לתכלית ראויה ומטעמים

של טובת הכלל". את פיסקת ההגבלה אנחנו מציעים לכלול בסעיף 2א, שכותרת השוליים

שלו היא "פגיעה בחופש העיסוק". אנחנו מציעים להפריד בין הקביעה הפוזיטיבית של

הזכות, שהיא בסעיף 2, לבין פיסקת ההגבלה, שהיא סעיף 2א, שתעמוד בפני עצמה.

סעיף 2א בא להעתיק, בשינוי מסוים שמיד אעמוד עליו, את פיסקת ההגבלה של סעיף 8

לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כותרת השוליים של סעיף 8 היא "פגיעה בזכויות" והוא

קובע: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת

ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש."

אנחנו מציעים בסעיף 2א נוסיוה במעט שונה, ואעמוד על השינוי. "אין פוגעים

בחופש העיסוק אלא בחוק או בתקנות מכוח הסמכה מפורשת בחוק, ההולמים את ערכיה של

מדינת ישראל, שנועדו לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש."

ו

יש כאן תוספת "בתקנות מכוח הסמכה מפורשת בחוקיי. התוספת הזאת היא אחת הסיבות

המרכזיות לתיקון שמציעה הממשלה בחוק הזה. התברר שבמציאות, זה הוברר עוד בחקיקת

החוק המקורי, יש הגבלות על חופש העיסוק לא רק בחקיקה ראשית אלא גם בחקיקת משנה,

ובהיקף גדול מאד.

נכון שעל הגבלה של חירויות ושל זכויות אדם בחקיקת משנה יש כבר פסיקה, כמעט

הייתי אומר עתיקת יומין, של בית המשפט העליון אשר קבע שבחקיקת משנה אין לפגוע

בזכויות יסוד של אדם אלא אם כן חקיקת המשנה הזאת נעשתה מתוך הסמכה מפורשת בחוק

שמכוחו נעשתה אורגה חקיקת משנה. פסק הדין הקלאסי בענין זה הוא פסק הדין בענין

מיטראני, שהובא בדברי ההסבר בחוברת הכחולה של הצעת החוק המקורית.

היו"ר ד' צוקר:

חבר-הכנסת גולדשמידט, אני מבקש שתחליף אותי בניהול הישיבה. תודה.

שי גוברמן:

אני מברך את היושב ראש. הדגשתי את השינוי בסעיף 2א לעומת פיסקת ההגבלה בסעיף

8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בזמן ששם פיסקת ההגבלה קובעת שמותרת פגיעה אך

ורק בחוק, אנחנו מציעים שלענין חופש העיסוק, אני לא רוצה להתייחס לזכויות אחרות,

לעני ן חופש העיסוק אנחנו מציעים שתהיה מותרת פגיעה בחופש העיסוק לא רק "בחוק

ההולם את ערכיה של מדינת ישראל" אלא "בחוק או בתקנות מכוח הסמכה מפורשת בחוק,

ההולמים את ערכיה של מדינת ישראל". בזה אנחנו נותנים ביטוי למה שכבר קבע בית

המשפט העליון בענין מיטראני בשנת 1981, אני מצטט: כבר לפי החוק הקיים מותרת

פגיעה בחופש העיסוק ובזכויות יסוד בחקיקת משנה רק משהוקנרה לכך על ידי המחוקק

הראשי סמכות ברורה, גלויה ומפורשת לטפל בסוגיה האמורה בדרך ההגבלה או האיסור, לפי

הענין.

הצורך במתן אפשרות לפגוע בחופש העיקוק בדרך של הגבלה, שלילה או איסור, נובע

מכך שהכמות של ההגבלות לחופש העיסוק היא עצומה. רק להזכיר את המיגזר החקלאי, גם

ייצור וגם שיווק, את הייבוא והייצוא, חוק רישוי עסקים, חוק הפיקוח על מצרכים

ושירותים. ההגבלות על חופש העיסוק נקבעות רובן ככולן בחקיקת משנה.

נכון, יש לפעמים שחקיקת המשנה הקיימת אין לה הסמכה מפורשת בחוק. ללקיקת משנה

כזאת אנחנו לא מציעים כרגע, בכפוף למה שאומר לענין סעיף 6, אנחנו לא מציעים שזה

יהיה הכלל. הכלל שאנחנו מציעים הוא שכל הגבלה בחקיקת משנה צריכה להיות מופרשת,

צריך שיהיה לה בסיס בחוק המסמיך.

אני עובר לסעיף 2 לחוק. כאן אנחנו מציעים את הנוסחה המאפשרת סטיה מפיסקת

ההגבלה המוצעת בסעיף 2א. לאמור, אם יש צורך בסטיה מפיסקת ההגבלה, דהיינו אם יש

צורך בפגיעה בחופש העיסוק שאינה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל - יש לי קושי להגן

על פגיעה בערכים של מדינת ישראל, אבל יכול להיות שיש ספק אם הפגיעה נועדה לתכלית

ראויה, ובעיקר אם המידה עולה על הנדרש, אזי מוצעת אפשרות להוסיף בסעיף 5 סעיף קטן

האומר "הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק שלא בהתאם לסעיף 2א, לא תהא תקפה אלא אם כן

נכללה בחוק" - כאן רק בחוק - "שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש שתקפו

הוא על אף האמור בחוק-יסוד זה". נוסף על כך יש עוד סייג גדול: "תקפו של חוק כאמור

יפקע שישה חודשים לאחר הבחירות לכנסת שתכהן אחרי זו שחוקקה אותו, זולת אם נקבע בו

מועד מוקדם יותר."

מכיוון שמדובר פה ברקיקה שהיא קשה, שהיא פוגעת בפיסקת ההגבלה של סעיף 2א, אזי

מוצע שהדבר יתאפשר רק בתנאים מאד מאד מחמירים. אין זה סוד שהמחשבה שעלתה היא

לאפשר חקיקה של חוק הקובע שייבוא של בשר יהיה ייבוא של בשר כשר. אם לומר שיש בזה

משום פגיעה בחופש העיסוק, נכון שזו פגיעה מיוחדת במינה, כאשר החקיקה הזאת תידון

הכנסת לנאמר את דברה בענין זה, אבל הרעיון הוא שמין חקיקה שכזאת צריכה להיות הולמת

את ערכיה של מדינת ישראל, אבל היא לא עונה על הסייגים של פיסקת ההגבלה ועל כן

תוקפה של חקיקה כזאת יהא תוקף מאד מאד מוגבל, ולקבלת חוק כזה יידרש רוב של חברי

הכנסת.

היו"ר א' גולדשמידט;

המשמעות של דבריך היא שחוק שלא ייאמר בו "על אף האמור בחוק-יסוד זה", ייכנס

למסגרת סעיף 2א; וחוק שייאמר בו "על אף האמור בחוק-יסוד זה" נכנס במסגרת סעיף

5(ב) החדש. כלומר, ברגע שייאמרו המלים "על אף האמור בחוק-יסוד זה", המחוקק אומר

שאנחנו מסכימים שהחוק אינו תואם את ערכיה של מדינת ישראל.

שי ג וברמן;

לא. יכול להיות שהמחוקק קובע את המלים "על אף האמור בחוק-יסוד זה" כדי למנוע

פרשנויות וויכוחים מיותרים. יכול להיות שאילו העמידו את העניו למבחן של בית

המשפט, בית המשפט היה קובע שזה לא פוגע, אבל לשם יתר בטחון המחוקק אומר "על אף

האמור", למרות שזה לא בהכרח נוגד את חופש העיסוק.

היו"ר א' גולדשמידט;

כאן כתוב במפורש "הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק שלא בהתאם לסעיף 2א" ייאמר

בה כך וכך. כדי שלא יהיו לנו אחר כך בעיות שנביא חוק לאיסור ייבוא בשר לא כשר

ויאמרו שאם אומרים "על אף האמור בחוק-יסוד זה" איסור ייבוא בשר לא כשר נוגד את

ערכיה של מדינת ישראל, הייתי מציע בסוף סעיף 5(ב) לומר שאין בעובדה שהוראת החוק

קובעת שעל אף האמור... אישור שזה איננו הולם את ערכיה של מדינת ישראל. אני חושב

שתדבר צריך להאמר במפורש כדי להסיר ספק.

שי גוברמן;

כדאי לשקול את הדבר הזה. בעת שנדון בסעיפים אולי נתייחס לזה.

סעיף 3 בא לקבוע סדר מסוים, שהיום בית המשפט נוהג על פיו בלי הסמכה מפורשת.

אם בית משפט מגיע למסקנה שחיקוק בטל מפני שהוא סותר את חוק היסוד, בעיקר משום

שהוא סותר את פיסקת ההגבלה, מוצעים כאן שני כללים בשני מישורים. כלל אחד הוא שמי

שיכול לקבוע שהחיקוק בטל הוא רק בית המשפט העליון ולא בית משפט אחר. הכלל השני

הוא שמועד הביטול יהיה מיום פסק הדין ואילך ולא למפרע, וזאת כדי לא לפגוע במה

שנעשה לפני קביעת בית המשפט. יש לזכור שבית המשפט עשוי להידרש לאותו חיקוק זמן

רב לאחר חקיקתו, כי המציאות היא שמכתיבה לצדדים מתי לפנות לבית המשפט. יכול להיות

שעברו הרבה שנים מאז דקיקת החוק, נעשו עיסקאות, אנשים נהגו על פי אותו חוק, והנה

בא בית המשפט היום וקובע שאותו חוק בטל. הכלל המוצע כאן שהביטול יהיה מיום פסק

הדין ואילך, אבל מסמיכים את בית המשפט לקבוע גם הוראה אחרת, על פי הנסיבות

המיוחדות של הענין. לאמור, שהביטול יהיה למפרע, למפרע ממועד מסוים שייראה לבית

המשפט סביר כדי לא לפגוע בזכויות של אנשים.

ד' לחמן-מסר;

האם ההוראה הזאת מוסיפה משהו ולולא ההוראה המפורשת המצב היה שונה?

ש' גוברמן:

היא מוסיפה שני דברים. קודם כל היא מוסיפה בכך שהיא קובעת שרק בית המשפט

העליון הוא שיכול להכריז על בטלותו של חוק ולא כל בית משפט.

ד' לחמן-מסר;

ההוראה אומרת שרק בית המשפט יכול להחליט על בטלותו של חוק כלפי אדם שלא היה

צד להליך.

שי גוברמן;

כשאני מדבר על בטלות כוונתי כלפי כולי עלמא.

ד' לחמן-מסר;

גם היום קביעה של בית המשפט מחייבת. לכאורה ההוראה לא מוסיפה כהוא זה.

ש' גוברמן;

לא הייתי אומר שהיא לא מוסיפה כהוא זה. זה מבהיר את הדברים. אכן בית המשפט

העליון, לפחות בשתי הזדמנויות שאני זוכר ויתכן שהיו הרבה יותר, האחת בענין בחירות

למועצות מקומיות, קבע בית המשפט מפי השופט ברק שביטול הצו שבו דובר יתחיל שישה

חודשים מיום פסק הדין - פסק דין בענין בורשטיין.

הכוונה היא לאפשר למחוקק להתאים את הוראות החוק למצב המשפטי שקבע בית המשפט.

נכון שהסעיף הזה לא מחדש חידוש גדול, אבל הוא מחדש בכך שהוא מסדיר את הנושא.

הסעיף האחרון, סעיף 6, בא להתאים חיקוקים, בעיקר חקיקת משנה אבל לא רק חקיקת

משנה. הסעיף החדש המוצע בא להכשיר ולתת תוקף לחיקוקים אשר עומדים בסתירה לחוק

היסוד החדש כפי שהוא מוצע והוא נותן אפשרות של שנתיים נוספות לתוקפם של אותם

חיקוקים, וזאת כדי לתת שהות נוספת למחוקק ולמחוקק המשנה להתאים את החיקוק למצב

המשפטי המתחייב מחוק יסוד; חופש העיסוק המתוקן. הכוונה היא למנוע ביטול המוני של

דברי חקיקה, ובעיקר חקיקת משנה. החוק המקורי נתן תוקף לשנתיים לאותם חיקוקים שהיו

בתוקף ביום קבלת חוק היסוד. לצערי הגדול, מעט מאד מהחיקוקים האלה הותאמו לחוק

היסוד, ונמצא שאי המשך התוקף של אותם חיקוקים עלול לגרום משבר כלכלי חמור כמעט

בכל מיגזרי החיים הכלכליים ואולי לא רק בהם.

אזכיר רק כקוריוז, לא שזה משנה הרבה במאקרו, בחוק לשכת עורכי הדין יש איסור

על עורך דין לעסוק במקצועות מסוימים. למשל, בחוק נקבע שאסור לעורך דין לעסוק

בראית חשבון, ונאמר שאפשר לקבוע עיסוקים" נוספים וזה בחקיקת משנה, בתקנות. ואכן

נקבעו תקנות שאוסרות על עורכי דין לעסוק בתיווך, אסור להם לעסוק כחוקרים פרטיים.

התקנות האלה יצטרכו ליפול ב-12 במארס, זה המועד האחרון לשנתיים שנקבעו בחוק

המקורי.

הממשלה מציעה עכשיו להוסיף עוד שנתיים ולתת עוד שאנס למחוקק ולמחוקק המשנה

להתאים את החיקוקים לחוק החדש, בתקווה שבמשך שנתיים אלה הדברים אכן ייעשו. תודה

רבה.

א' זנדברג;

שתי שאלות למר גוברמן. במבוא להצעת החוק המקורית יש התייחסות לועדה של

משפטנים, שמינה שר המשפטים, שהמליצה על תיקון חוק היסוד כמובא להלן. אחד הסעיפים

שמציעים לתקן הוא סעיף 2, כלומר הוספת סעיף קטן (ב) לסעיף 5 לחוק המקורי. האם

התיקון המוצע לסעיף 5 היה כלול בהמלצות של הועדה?

שי גוברמן:

לא.

א' זנדברג;

איד התגלגלו הדברים?

שי גוברמן:

אחרי שהועדה הגישה את הדין וחשבון לשר המשפטים, ושר המשפטים אימץ את המסקנות

של הועדה, הוחל בהכנת הצעת החוק. תוך כדי הדיונים שקיים משרד המשפטים להכנת הצעת

החוק, עלה הרעיון להוסיף את סעיף קטן (ב) לסעיף 5.

א' זנדברג:

במבוא להצעת החוק כתוב מפורשות: הועדה המליצה על תיקון חוק היסוד כמובא להלן.

אני מבין שההמלצה היא למעט התיקון הזה.

שאלה שניה לגבי השנתיים שחלפו מאז נחקק החוק ועד היום. אני מבקש לדעת מה עשתה

הממשלה במשך התקופה הזאת על מנת לבדוק את דברי החקיקה האחרים שעומדים בסתירה או

עלולים לעמוד בסתירה לחוק יסוד: חופש העיסוק. אני יודע שאתה לא הנציג הפוליטי,

ובכל זאת אני שואל אותך. היום באים ואומרים לנו שצריך עוד שנתיים כדי ללמוד את

הענין. אם לא למדו בשנתיים שחלפו, מה הערובה שילמדו בשנתיים הבאות? אם נעשתה

בדיקה משפטית ונמצא שהחוק הזה לא מתיישב עם חוק לשכת עורכי הדין, האם גובשה הצעה

לתיקון חוק לשכת עורכי הדין? האם נעשתה עבודה בנושא הזה?

שי גוברמן:

שר המשפטים הודיע מעל במת הכנסת, בוודאי שמעת את הדברים, שיוקם צוות מיוחד

שיעסוק בבקורת של החקיקה הקיימת והתאמתה לחוק היסוד, דבר שלא נעשה עם קבלת החוק

המקורי. אבל האחריות למעשה מוטלת על הממונה על ביצוע כל חוק, בכל משרדי הממשלה

וברשויות הנוגעות בדבר.

היו"ר א' גולדשמידט:

נשמע עתה את המוזמנים. כיוון ששר החקלאות טרם הגיע, אבקש ממר שלמה לשם להציג

את עמדת המרכז החקלאי. בבקשה.

ש' לשם:

חוק היסוד: חופש העיסוק, התקבל בימים האחרונים של הכנסת הקודמת, במספר

קולות, להערכתנו כמעט מקריים, של חברי כנסת שנכחו במליאה, ללא דיונים מעמיקים

וללא בדיקת ההשלכות החמורות שלו על המשק הישראלי בכללותו, ובעיקר העדר נימוקים

כלכליים כגורם מגביל את חופש היסוד. די אם אציין נושאים כמו הפיקוח על הבנקים,

רישוי הביטוח, סיור במטבע חוץ, הגבלות הקיימות כיום בכל מדינה נאורה כולל ישראל.

החוק במתכונת שהתקבל יפגע בוודאות באורח אנוש בחקלאות ובחקלאים הפזורים בכל

רחבי ישראל, וכל זאת החל ב-12 במארס 1994. אביא לדוגמה שלושה תחומים שהם אבני

יסוד של המדיניות החקלאית אפשר להגיד של כל ממשלות ישראל. א. החוק יבטל כל אפשרות

למנוע ייבוא מוצרים חקלאיים לישראל. ב. החוק ימנע את האפשרות הקיימת לרכז את

הייצוא החקלאי מישראל בחטיבות ייצוא בסדרי גודל הכרחיים והגיוניים. ג. החוק

יקעקע את התכנון החקלאי בענפי יסוד בהם הוא קיים.

כידוע, החקלאות בכל העולם זוכה להגנה ולהתערבות ממשלתית ברמות שונות. היא

היתה הנושא המרכזי שעיכב שנים רבות את ההחלטות בהסכמי גאא"ט. שלושת התחומים

שציינתי - הגבלת הייבוא, תמיכה בייצוא והגנה על החקלאים באמצעות מדיניות חקלאית

הבנויה בין השאר על מכסות -היו נושאים מרכזיים בדיוני גאא"ט, סיבוב אורגוואי

שנמשך כמעט שבע שנים, ורק לאחר שהושגה הסכמה רחבה בין כל המדינות, שקבעה במפורש

תקופת מעבר של עשר שנים או שש שנים, ישראל היא בין המדינות הזכאיות לתקופה של עשר

שנים, בהן יחולו שינויים מבוקרים והדרגתיים במדיניות החקלאית של המדינות השונות,

אושרו ההסכמים. בענין הייבוא, לאחר שבכל אחת מהמדינות בהסכם גאא"ט יהיה צילום

המצב הנוכחי, תהיה ירידה בגובה המכסים בשעור 24% בעשר שנים, תוך מתן אפשרויות

שונות להגן במיוחד על ענפים רגישים.

א. ייבוא. על פי חוק יסוד: חופש העיסוק במתכונתו הקיימת לא תהיה שום בעיה

לייבא לישראל למשל מוצרי חלב, חמאה, אבקת חלב וגבינות במחירי היצף, ולהרוס במחי

יד את ענף החלב, ממנו מתפרנסים בכבוד אלפי מתיישבים בכל רחבי ארץ-ישראל. אין אף

מדינה בעולם המאפשרת בקלות-דעת כזאת לבצע את הייבוא.

ב. הייצוא הישראל. כל מי שמכיר ומלווה מקרוב את הנושא הייצוא יודע להעריך את

היתרון הגדול שיש לישראל ולחקלאיה בייצוא התוצרת הישראלית לשוק התחרותי באירופה

ולשוקים אחרים באמצעות אגרקסקו או על ידי גורם שמרכז לפחות 30% מהמגדלים באותו

ענף - אנחנו עדיין לא בטוחים שהתיקון הזה היה נכון, אבל בענין אגרקסקו אנחנו

משוכנעים. מתן רישיונות ייצוא ללא שום מגבלה יפגע קשות בייצוא הישראלי ויגרום

תחרות בלתי הגיונית בין החקלאים הישראליים, בין חברות שונות וגורמים שמייצגים

אותם בחו"ל.

ג. חוק יסוד: חופש העיסוק כפשוטו יפגע אנושות בתכנון החקלאי הנהוג בישראל

בענפי יסוד כמו חלב, לול, חלק מהירקות - גזר, בצל ותפוחי אדמה, בננות. ענף החלב,

לדוגמה, מאורגן להפליא בתוקף חוק החלב. הוא מתבסס על שיטת המכסות ואיננו נהנה

מתמיכה ממשלתית כלשהי, ולמרות זאת הוא מתפקד, מספק את התוצרת לציבור ושומר על רמה

של רווחיות נאותה. מתן אפשרות לכל אחד להקים רפת או ליצר חלב ללא מגבלת מכסה,

תהרוס בוודאות את הענף.

החקלאות בישראל כמו בעולם המערבי סובלת מעודפי ייצור, שבעקבותיהם באים משברים

ונדרשת מעורבות ממשלתית. הרי פורמות שנעשו רק לאחרונה בענפי הפטם והביצים מבוססות

כולן על מתן הגנה כלשהי לבעלי מכסות בלבד. מושקעים בריפורמות האלה סכומי כסף

גדולים, והכל במטרה לווסת את השוק ולהגן על החקלאי. בימים אלה מעבדים הצעה דומה

גם לענפי הירקות. חוק יסוד: חופש העיסוק יהרוס בוודאות מתכונת בסיסית זו.

נציגי ישראל במשא ומתן עם הפלשתינים נאבקים על השגת איחוד מכם כתנאי ליחסי

סחר פתוחים עם האוטונומיה, והריפורמות שמניתי לעיל באות להשלים את האפשרות להנהיג

יחסי סחר כאלה. בחוק יסוד: חופש העיסוק, אם נפרוץ את הדברים לכל רוח, נתקע

לעצמנו גול עצמי ונפגע בוודאות בחקלאות.

סעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע "אין בחוק-יסוד זה כדי לפגוע

בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק-היסוד". חלק גדול מההגבלות ומההגנות

הקיימות לגבי החקלאות מוסדרות בחקיקת משנה, מכוח הסמכה של המחוקק הראשי. הגבלות

אלה אינן מתבססות רק על בריאות הציבור, מוסר וכו', אלא מביאות בחשבון טעמים של

מדיניות כלכלית וחקלאית.

חוק יסוד: חופש העיסוק בגירסה בה התקבל מתעלם מכך ואינו מאפשר לממשלה, לשרים,

לכנסת, להערך לבחינת ההסדרים בתחום הכלכלי והחקלאי כדי שיהיו תואמים את

עקרונות חוק היסוד. לכן טוב שהכנסת אישרה בקריאה ראשונה תיקונים בחוק יסוד:

חופש העיסוק, והאריכה בשנתיים נוספות את האפשרות לבחון את הדברים ולהכניס

תיקונים והתאמות, וכן להגביל את חופש העיסוק לא רק בחקיקה ראשית של הכנסת אלא

גם בתקנות שיתקינו השרים בהסמכה מפורשת של החוק.

לשאלה ששאל בראשית הישיבה יושב ראש הועדה חבר-הכנסת דדי צוקר, היינו

מציעים לכלול בחוק יסוד: חופש העיסוק סעיף דומה לסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד

האדם וחירותו. ועוד היינו מציעים שהחקלאות תוכר כמיגזר שלגביו יש מגבלות, כפי

שנהוג בעולם הנאור, באופן ישיר ולא באופן עקיף כמוצע כאן. אבל לחלופין נהיה

מוכנים להסתפק בהצעת הממשלה שעברה בכנסת בקריאה ראשונה. תודה רבה.

היו"ר א' גולדשמידט:

נעשה הפסקה בנושא החקלאות עד שיבוא שר החקלאות. נעבור עתה למשרד התעשיה

והמסחר ונשמע את מר מירון הכהן. בבקשה.

מ' הכהן:

חוק יסוד: חופש העיסוק עלול לפגוע בכמה דברים שראש וראשון להם הוא נושא

הייבוא והייצוא, שמשרדנו מופקד עליו. יזמנו כבר הליך חקיקה, זו גם ,תשובה

לשאלתו של חבר-הכנסת זנדברג, יזמנו הליך חקיקה לתיקון פקודת הייבוא והייצוא על

מנת שתעמוד בדרישות החוק. הכוונה היא לדרישות הטכניות. אין לנו בעיה עם

העקרונות של חוק יסוד: חופש העיסוק אלא שיש בעיות טכניות מפני שיש דרישה

שתהיה הסמכה מפורשת בחוק, וזה לא קיים בחלק גדול מהחוקים שמשרדנו מופקד עליהם.

פקודת הייבוא והייצוא היא ראשונה, יש גם הרבה מאד צווים מכוח חוק הפיקוח

על מצרכים ושירותים, שמסדיר הלק ניכר מאד מהפעילות הכלכלית במשק, וגם שם יש

בעיה של הסמכה מאחר שההגבלות מנוסחות בצורה של צווים ולא בחקיקה ראשית. הענין

הזה יצטרך לבוא על תיקונו. כמובן שבנושא הזה הבעיה הרבה יותר גדולה מורכבת

ומסובכת מאשר בפקודת הייבוא והייצוא שצריכה תיקון מקומי.

יש חוק נוסף, שעדיין לא הופעל מפני שאנחנו מחכים לראות מה יעלה בגורלו של

חוק יסוד: חופש העיסוק, והוא חוק רישוי בעלי מלאכה. יש חוק שמאפשר רישוי של

בעלי מלאכה, הטלת מגבלות והצבת דרישות מסוימות, וגם בענין הזה יצטרכו לעשות

שי נוי ים.

יש הרבה מאד עבודה. אני מברך על הקמת הצוות של משרד המשפטים, כי מזה

חודשים רבים מאד כבר ביקשנו, ביחד עם משרד החקלאות, שיוקם צוות כזה על מנת

לעשות סקירה, כי מדובר במאות חוקים ובמאות צווים.

היו"ר א' גולדשמידט:

אם מותר לי כיושב ראש זמני, אני מבקש להביע תהיה איפה היו כל משרדי

הממשלה בשלהי הכנסת הקודמת כשבאה הצעת חוק כזאת - - -

א' רביץ:

היתה ריצת אמוק לעשות את החוק.

היו"ר א' גולדשמידט;

אני יודע שיש בעיה, האנשים שיושבים פה לא ישבו אז - - -

א' זנדברג;

תשאל איפה היו מי שהיום שרים בממשלה ואז ישבו בועדת החוקה ותמכו בהצעת

החוק.

היו"ר א' גולדשמידט:

אתם מדברים על עשרות ומאות חוקים שצריך לתקן ולהתאים, והדברים עברו

בממשלה הקודמת מבלי שמישהו בכלל תבחין בזה.

די דינאי:

זו היתה הצעת חוק פרטית. היא לא עברה מסלול של הצעת חוק ממשלתית.

י י כץ;

מר שלמה גוברמן התריע כמה פעמים, זה רשום בפרוטוקול. הוא ייצג את הממשלה.

היו"ר א' גולדשמידט;

כל הצעת חוק פרטית עוברת לועדת השרים לעניני חקיקה. בועדת השרים יש ייצוג

לשרים הממונים על המשרדים העיקריים.

י י כץ;

הם לא הוזמנו.

היו"ר א' גולדשמידט;

אבל הצעת החוק היתה לפני עיניהם.

עי כץ;

בפרוטוקול מצאתי שהיו רק אנשי משרד המשפטים.

היו"ר א' גולדשמידט;

כדי ביזיון וקצף.

א' זנדברג;

קיימו שבע ישיבות ולא הזמינו אף אחד? זה לא נראה לי הגיוני.

ש' ברלנד;

אפשר לבדוק בפרוטוקולים. אנחנו לא הוזמנו והענין לא הובא לידיעתנו כלל

וכלל.

א' זנדברג;

ומה עשיתם מאז נחקק החוק?

שי ברלנד:

אנחנו התחלנו בפעולה. משרד החקלאות היה הראשון שהתחיל בפעולה. בתחילת

הדברים פניתי ליועץ המשפטי לממשלה וביקשתי ממנו חוות דעת איך אפשר להתמודד עם

החוק הזה לאור חיקוקי משרד החקלאות. בזה התחיל התהליך, שאמנם היה איטי למדי.

היו"ר א' גולדשמידט;

החוק עבר בקריאה שניה ובקריאה שלישית. היה דיון בועדת החוקה, היו נציגי

הממשלה. איך יכול לקרות דבר כזה?

אי זנדברג;

אולי ראוי להזמין למתן עדות את היושב ראש הקודם של הועדה אוריאל לין, הוא

היה פעיל מאד בחקיקת החוק הזה.

היו"ר א' גולדשמידט:

ו

זה כבר חורג מסמכויותיו של יושב ראש זמני.

שי ברלנד;

מענין מאד לעשות בדיקה, אולי לעשות דוקטוראט על תהליך של חקיקה

קונסטיטוציונית. מענין מאד לבדוק איך התקבל החוק הזה. בכל אופן, כשאנחנו

קיבלנו אותו זה היה לנו דבר חדש לחלוטין.

היו"ר א' גולדשמידט;

אני מעלה את התמיהה הזאת גם בקשר לשנים - שלושה חוקים נוספים שעברו בכנסת

הקודמת, כמו למשל חוק חובת מיכרזים, שהיום אנחנו ממלאים כבר כרך שני של סייגים

להוראות החוק. אבל מה, העברנו חוקים, איזה יופי...

מר מיכאל הילב, מהתאחדות התעשיינים, בבקשה.

מי הילב;

אני רוצה לנגוע באספקט אחר לגמרי, לא האספקט הכלכלי. בענין זה אין לנו

הערות להצעת החוק שלפני הועדה.

אנחנו רואים תקלה המורה מאד בחקיקת החוק. למען האחת, התעוררנו בדקה

האחרונה. נדמה לי שבזמנו חבר-הכנסת פרופי אמנון רובינשטיין היה יוזם החוק, מיד

לאחר חקיקת החוק כתבנו לו מכתב, אבל לא נעשה דבר.

אנחנו מציעים, הגשנו לועדה גם תזכיר בכתב בנושא זה, אנחנו מציעים לחוקק

ולקבוע באופן ברור וחד משמעי, שלא יהיה ספק שהחוק הזה חל רק ביחסים שבין ובין

האזרח, והוא לא יחול ביחסים חוזיים, ביחסי עובד ומעביד, ביחסי קבלן ומזמין או

סוכן ומי שהוא מייצג. אחרת עלולה להיות פגיעה חמורה מאד והדברים יגיעו לבית

המשפט. בזמנו הערתי לענין זה את תשומת-לבו של משרד המשפטים, וקיבלתי תשובה.

יש הרבה הגבלות בחוזים. אדם שעובד במקום מסוים מקבל על עצמו כל מיני

הגבלות בעיסוק, אם זה שמירת סודות מסחריים, אם זו התחייבות לא לעבוד אצל

מתחרה, אם זה לא לעבוד אצל מתחרה תקופה מסוימת גם אחרי גמר החוזה. כרוכים בזה

אינטרסים כלכליים חשובים. יש הגבלות על עובדים במקום העבודה. לדוגמה, לעובד

מדינה אסור לעבוד במקום אחר בתקופת שירותו במדינה. גם לאחר שהוא עוזב את שירות

המדינה יש עליו כל מיני הגבלות.

היו"ר א' גולדשמידט;

אולי נשמע,תשובה לנקודה הזאת.

ש' גוברמן;

יש לי תשובה, אני לא בטוח שהיא תשובה סופית. השאלה היא מה תהולתם של חוקי

היסוד בענין זכויות אדם, אם הם חלים אך ורק ביחסים שבין השלטון ובין האזרח או

שמא יש להם גם תחולה ביחסים שבין אדם לחברו. נכון שהכלל הגדול הוא - זה נקבע

בסעיף 3 לחוק יסוד: חופש העיסוק, ונקב גם בסעיף 11 לחוק יסוד: כבוד האדם

וחירותו - אני קורא מסעיף 3: "כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את חופש

העיסוק של כל אזרח או תושב".

היו"ר א' גולדשמידט:

אבל סעיף 1 מדבר על הכל.

ש' גוברמן:

כותרת השוליים של סעיף 3 היא "תחולה". הרעיון שעולה מתוך הניסוח הוא

שהחוק הזה חל רק ביחסים שבין השלטון לבין האזרח, ולא ביחסים שבין אדם לחברו.

ואכן היחסים שבין אדם לחברו מושתתים לא על חוק יסוד: חופש העיסוק אלא הם

מושתתים על חופש ההתקשרות החוזית. חוק יסוד: חופש העיסוק, וכמוהו חוק יסוד:

כבוד האדם וחירותו, יש להם השלכה על הקביעה מהי תקנת הציבור. כך נפסק למשל

בפסק הדין בענין חברה-קדישא - קסטנבוים, לענין הכיתוב על מצבה. נאמר שם שחוק

היסוד קובע את המהות של תקנת הציבור לענין חופש ההתקשרות החוזית.

היו"ר א' גולדשמידט:

יגידו שחוזה שמגביל את חופש העיסוק בהברה מתחרה לשנתיים לאהר גמר העבודה

הוא הוזה שמנוגד לתקנת הציבור.

ש' גוברמן:

לא, להיפך. בתי המשפט ובית הדין לעבודה אכן פסקו יותר מאשר פעם אחת שיש

סייג עד כמה מותר לאדם לקבל על עצמו סייגים על חופש העיסוק שלו להבא. זו שאלה.

אם אדם יתקשר בהסכם שכאשר יפרוש ממקום העבודה כל ימי חייו הוא לא יעסוק באותו

תחום של העסק ממנו פרש, קרוב לוודאי שבית המשפט יאמר שזה לא תקין.

היו"ר א' גולדשמידט:

אבל אם ההגבלה היא סבירה מבחינת הזמן והנסיבות - - -

א' זנדברג:

מציגים את השופטים בבית המשפט העליון, שהכל מתנקז אליהם, כאנשים תלושים

לחלוטין מן המציאות. הרי המטרה שלהם היא לא להחריב את ההסכמים ואת החוזים, הם

ישקלו את הדברים בהיגיון.

י י קרפ;

יש כבר פסיקה מפורשת, אחרי חקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק. יש פסיקה של בית

הדין לעבודה - - -

מי הילב:

לא הי ו ערים לחוק הזה.

רי גוברין;

בשנה האחרונה היו שני פסקי דין, גם בענין טלפון(?) וגם בענין פי י נשמיט

נגד האיסי(?). הטענה עלתה שהגבלה על חופש עיסוק נוגדת את חופש העיסוק, ונדחתה

מכל וכל על ידי השופט גולדברג. זה ענין לא רק של בית הדין לעבודה.

היו"ר א' גולדשמידט;

עם כל הכבוד לביו; הדין הארצי לעבודה, הוא כפוף לבקורת של בגייצ. אם הענין

הגיע לדיון בבג"צ לאחר שנחקק חוק יסוד: חופש העיסוק?

ש' גוברמן:

למיטב ידיעתי, לא.

היו"ר א' גולדשמידט:

עד היום אין לנו פרשנות משפטית של בגייצ לאחר קבלתו של חוק יסוד: חופש

העיסוק. האם סעיף 1, האומר "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל

עיסוק, מקצוע או משלח ידיי, יעמוד מעל כל התנאה חוזית להגבלת הופש עיסוק? יכול

מהר בג"צ להגיד: המצב המשפטי ערב קבלת החוק היה כזה, המצב המשפטי לאחר קבלת

החוק השתנה.

חבר-הכנסת זנדברג, עם כל הכבוד, זאת לא שאלה של התייחסות לשופטי בית

המשפט העליון. זו שאלת הפרשנות שלהם לחוק.

ד' לחמן-מסר:

גם בחוק המקורי נאמר "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק,

מקצוע או משלח יד", ומעולם לא נטענה הטענה שכתוצאה מזה החוזים בין מעביד לעובד

אין להם תוקף.

היו"ר א' גולדשמידט:

כי החוק התעכב שנתיים.

ד' לחמן-מסר:

גם לא במדינות אחרות.

א' זנדברג:

חבר-הכנסת גולדשמידט, גם אם נקבל את שיטתך, סעיף 2א המתוקן לא עוסק

ביחסים בין עובד ומעביד. משמע שהחשש, לדעתי הוא לא קיים, אבל אם הוא קיים הוא

נותר בעינו. התיקון לא יפתור את הבעיה שאתה מעלה. לדעתי, הבעיה בכלל לא

קיימת, אם אנחנו רואים פסיקה עקבית - - -

היו"ר א' גולדשמידט;

פסיקת בג"צ לא עמדה עד הלום מול הוראות חוק יסוד זה.

ד' לחמן-מסר:

יש פסיקה של מדינות אחרות שיש להן חוק יסוד זכויות האדם.

היו"ר א' גולדשמידט:

זה ענין של כללי פרשנות.

מ' הילב;

זה חוק חדש. לעניות דעתי, גם השופטים עדיין לא ערים למשמעויות ולתוצאות,

שהן מעבר לכל מה שהתכוונו בחוק הזה. היתה הרצאה של המשנה לנשיא כבוד השופט ברק

והוא נתן רמזים מסוימים. הוא אמר שהוא מדבר כמרצה, הוא לא יודע מה יהיה כשענין

מסוים יגיע לפניו בבית המשפט. זאת בעיה חמורה הן במערכת יחסי העבודה, הן

בחוזים המסחריים. זו לא רק בעיה של בתי הדין לעבודה, יש בעיה גם ביחסים בין

קבלן ומזמין.

י' קרפ;

חופש העיסוק כשלעצמו הוא לא המצאה של חוק היסוד. חופש העיסוק קיים על פי

פסיקה של בית משפט מאז הקמת המדינה. בתי המשפט חזרו ופסקו לא אחת, על יסוד

קיומו של חופש העיסוק, שהסכמים שמגבילים את חופש העיסוק, במידה שהם סבירים

ומתיישבים עם תקנת הציבור, הם תקפים על אף קיומו של חופש העיסוק.

מי הילב;

זה צריך להיות כתוב בחוק. אל נשכח שזה חוק יסוד.

י' קרפ:

חוק יסוד צריך להבין על יסוד המבנה שלו.

מי הילב:

מי צריך להבין אותו, בית המשפט?

י' קרפ;

גם בית המשפט.

החוק הזה נוקט בלשון מוחלטת של זכויות, וההנחה היא, גם בגלל קיומה של

פיסקת ההגבלה, שאנחנו מדברים באיזונים של זכויות, אנחנו לא מדברים בזכויות

מוחלטות. אי אפשר לקרוא לא את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולא את חוק יסוד;

חופש העיסוק כחוק שבא להקנות זכויות מוחלטות שכל הזכויות האחרונות נסוגות

בפניהן. זו קריאה שגויה של החוק. לא הכנסנו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וגם

כאן לא נכניס אמירה שהזכות הזאת נסוגה או שהיא צריכה להיות מאוזנת על ידי

זכויות אחרות, משום שזה הבסיס להבנת החוק.

היו"ר א' גולדשמידט;

בהנחה שאת מדברת על התנגשות של זכויות, אם מחר בג"צ יתמודד עם הסכם בין

סוכן ומזמין שמגביל את חופש הפעולה של אותו סוכן, השאלה היא אם חוק היסוד הזה

כשלעצמו יגרום לבג"צ לפהות לפרש בצמצום את ההוראה הזאת.

י' קרפ:

בג"צ פרש בצמצום גם קודם לכך.

הי ו"ר אי גולדשמידט;

הוא פרש בצמצום, הוא קבע ענין של הגיון ושל נסיבות. השאלה אם קיומו של

סעיף בחוק יסוד, שעדיין לא נבחן בבית המשפט הגבוה לצדק, לא יגרום לו לפרש את

זה פרוש עוד יותר מצמצם.

ש' גוברמן;

זה מותר.

מ' הכהן;

החוק הזה נועד למנוע פגיעה בחופש העיסוק. חלק מחופש העיסוק של אדם הוא גם

החופש שלו להתקשר בהסכם עבודה. משל למה הדבר דומה, בחוק יסוד: כבוד האדם

וחירותו כתוב שלא פוגעים בקניינו של אדם, האם יעלה על הדעת שמי שמכר חפץ שלו

לחברו והיום הוא נדרש למסור אותו לידיו, הוא יוכל להתגונן באמצעות חוק יסוד:

כבוד האדם וחירותו ולהגיד שלא פוגעים בקנין שלו? הוא הסכים למכור, הוא הסכים

להעביר אותו חפץ. כמובן, הכל במסגרת של תקנת הציבור.

מי הילב:

הערות השוליים בחוק הן לא הלק מהחוק.

שי גוברמן:

זה חידוש. הערות השוליים הן בוודאי כלי פרשנות.

קריאה:

הכוונה לדברי ההסבר.

הי וייר אי גולדשמידט:

רבותי, אני קצת אשם בזה שהויכוח נפתח. אני סוגר בזה את הויכוח. נחזור

למסלול. מר הילב, תסיים את דבריך.

מי הילב:

אפשר יהיה להתערב, וזה כן ענין של בתי הדין לעבודה, בכל מיני הגבלות שאדם

מקבל על עצמו תוך כדי עבודה. למשל, אסור לו לעבוד במקום עבודה אחר. יכול להיות

שזה אפילו לא נקבע בהסכם אישי, זה נקבע בהסכמים קיבוציים. עובד מדינה, עובד

בנק או עובד בכל מקום עבודה אחר, המעסיק לא רוצה שהוא יעבוד גם במקום אחר.

חוק היסוד גובר על כל ההגבלות שיש בהסכמים קיבוציים.

אני בטוח שלא זאת היתה הכוונה. אני מקבל את ההנחה של המשנה ליועץ המשפטי.

צריך להוסיף כאן דבר פשוט, אני לא חושב שיהיה עליו ויכוח פוליטי, שהחוק הזה חל

רק ביחסים שבין המדינה לאזרח, ולא מעבר לזה.

היו"ר א' גולדשמידט;

מר אייל ארליך, חברת מיטראל, בבקשה.

א' ארליך;

אני מצר צער רב שרבים מחברי חועדה אינם נמצאים כאן.

א' רביץ;

מה עושה החברה שלך?

אי ארליך:

מייבאת בשר שאינו כשר.

אי רביץ;

מי הסר לך בועדה?

אי ארליך;

חבר-הכנסת רביץ אתה לא חסר, אתה כאן.

היו"ר א' גולדשמידט;

מר ארליך, יש חזקה חלוטה שכל חבר ועדה קורא כל מה שכתוב בפרוטוקול.

אי ארליך;

נרגעתי.

לגופו של ענין, מי שקצת מצוי וחי את הנושא המשפטי, יודע ומבין שזה אחד

הנושאים הכי חשובים בתחום התחוקתי בישראל. המהפכה החוקתית, כמו שהגדיר את זה

כבוד השופט, שהחלה לפני שנתיים, התבטאה בזה שלראשונה בתולדות המדינה באה הכנסת

כרשות מכוננת ונתנה מעמד על לזכויות אדם. בזה התחילה הכנסת לבנות את החוקה. עד

אז לא היתה חוקה, וממארס 1992 יש חוקה. אמנם רק שני קטעים של החוקה, אבל זו

התחלה חשובה מאד. רוב המדינות המערביות הדמוקרטיות החליטו שחוקה היא חשובה

וחיונית.

חוקה, להבדיל מחוקים רגילים, באה להגן על זכויות האדם ולתת להן מעמד על,

שלא ייפגעו בכל משב רוח פוליטי, בכל משבר קואליציוני בבית המחוקקים ובגלל כל

לשון קואליציונית שמפעילה לחץ כזה או אחר. זכויות האדם - כך חושבות מדינות

מערביות נאורות, בעיני - הן זכויות הראויות להגנה וראויות לעיגון חוקתי. זו

המטרה של חוקה. ברוב שיטות המשפט, אם יש חוק שנוגד את החוקה, החוק הזה בטל.

הדברים נאמרו במפורש על ידי השופט ברק בהרצאתו, והנחתי על שולחן הועדה את

עיקרי הדברים.

כאמור, במארס 1992 לראשונה קבעה הכנסת זכויות אדם בחוקי יסוד. והנה לא

עברו שנתיים והמשבר הקואליציוני הראשון כבר מפעיל את המכבש הקואליציוני וכבר

נשמעת הדרישה מצד הממשלה, כדי ליישב את המשבר הקואליציוני, לבטל למעשה את כל

ערך החוקה על ידי השתלת סעיף 5(ב), שלדעתי הוא סעיף שחור, סעיף שמעקר ומסרס את

החוקה.

י' לוי:

בניגוד לסעיף "הלבן" שלכם...

אי ארליך:

לדעתי, חוק היסוד במתכונתו הנוכחית הוא חשוב מאד. לא רק אני חשבתי כך,

חשבו כך כל חברי הכנסת הקודמת שהצביעו בעדו.

א' רביץ:

שאלה. מר ארליך אומר שחברי הכנסת בהחלטתם הראשונה פעלו לפי מיטב מצפונם

והבנתם, ובהחלטה השניה הם פועלים בגלל לחצים קואליציוניים. אני מבקש לדעת את

מקור הידיעות שלו.

אי ארליך:

בתשובה לשאלתו של חבר-הכנסת הנכבד, אני יכול להגיד שמקור הידיעות הוא

קודם כל תצהיר שהגיש שר התעשיה והמסחר לבגייצ בענין חברת מיטראל, שבמידה רבה

באשמתה אנחנו יושבים כאן היום, או באשמת בג"צ שהחליט שהטענות שלנו צודקות

ואיפשר את ייבוא הבשר שאינו כשר. שם נאמרו הדברים ברחל בתך הקטנה, שהפעולה של

הממשלה לנסות לבלום את ייבוא הבשר שאינו כשר נובעת משיקולים קואליציוניים, ולא

רק זה אלא שהזכירו גם את השם המפורש שייס.

אני מדבר כאן כנציג של חברה וכאזרח המדינה, ואני רוצה לומר שכאן הולכים

להרוס את חוק היסוד, את החוקה. יכול להיות שציפיתם שהעסק הזה יעבור בשקט,

ישמעו את נציגי החקלאים וכוי וכולם יגידו כן, ושלום על ישראל. אני חושב שיש לי

זכות להתבטא ולהשמיע את השגותי גם כי יבואן שמלאכתו עומדת להפגע וגם כאזרח.

אני מבקש לקרוא לחברי הועדה, אלה שנמצאים ולרוב החברים שאינם נמצאים, לא

להחפז בנושא הזה. כאן המהירות מהשטן. מדובר בעתידה של הדמוקרטיה הישראלית.

השאלה שעומדת על הפרק היא אם מדינת ישראל מכאן ואילך, ולא לטווח של חודשיים או

משבר קואליציוני זה או אחר, אם המדינה בעשרות השנים הבאות היא מדינה שתיתן

לזכויות האדם מעמד על, אם לזכויות האדם יהיה מעמד כזה שלא כל משב רוח

קואליציוני יוכל לפגוע בהם. חופש העיסוק הוא עוד הדבר הפחות חשוב, הדבר היותר

חשוב הוא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הצעת החוק שמביאים עכשיו בעצם מסרסת

את חוק יסוד: חופש העיסוק על ידי הכנסת סעיף 5(ב), שקובע את ההיפך מחוקה.

החוקה קובעת שלזכויות אדם יש מעמד על-, ואם חוק רגיל פוגע בזכויות - החוק הזה

בטל. זו המשמעות של חוקה. בא סעיף 5(ב} ואומר לא, יש חוק שסותר את החוקה,

תסלחו לי על הביטוי, חוק שמצפצף על החוקה ועל זכות האדם, ויש לו תוקף חוקי.

אולי תגידו, חופש העיסוק מילא, לא תהיה פרנסה לטיפוסים כמו י יבואני בשר

שאינו כשר. מחר אולי לא תהיה פרנסה לבעלי עסקים אחרים, עסקים שעובדים בשבת, כי

בגלל המשבר הקואליציוני הבא יחוקקו חוק שבת ואי אפשר יהיה לפתוח בשבת מסעדות

ובתי קולנוע או שמוניות לא יוכלו לנסוע בשבת. לא נורא, ייפגע חופש העיסוק של

בעלי עסקים, בעלי מסעדות, בעלי מוניות, מילא.

אני אומר שאם יתקבל סעיף 5(ב) לחוק יסוד: חופש העיסוק, הסעיף המסרס,

הסעיף שלא נותן עדיפות לחוקה, יכול לקרות שיבוא סעיף מסרס דומה, באותו נוסח,

גם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ושם כבר לא מדובר בחופש עיסוק, שם מדובר כבר

בחירות. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נותן הגנה כדי שהשלטון לא יחליט בצורה

שרירותית להגביל את החירות. נניח לכבוד, נדבר על החירות שהיא הדבר המרכזי.

נניח שמחר תחליט מפלגת השלטון, בחוק, להכניס למעצר בית את כל ראשי האופוזיציה.

י' לוי:

לכל חוק כזה יש סעיפים מגבילים, וכל מה שסביר הממשלה יכולה לעשות והחוק

יכול לעשות.

ד' לחמן-מסר:

חוק בלתי סביר הוא לא בהכרח בלתי חוקי.

א' זנדברג:

הבעיה היא שאנשים מנסים לתת פה פרשנות הכי בלתי סבירה למה שעתיד בית

המשפט לקבוע.

י' לוי:

הבעיה היא שהכנסת רוצה להיות הפרשנית, ושלא בית המשפט יהיה הפרשן.

י' קרפ:

אבל גם מה שלא סביר - - -

י' לוי:

מה שלא סביר בעיני מי? אם הכנסת מחוקקת, זה סביר.

אי ארליך:

אני פונה אל חברי הועדה ואני קורא להם לא להחפז. מדובר בעתידה של

הדמוקרטיה הישראלית. אסור לאפשר את ביצוע ניתוח הסירוס הזה בחוקה, שתהיה לו

משמעות רחבה לטווח ארוך, לאיכות החיים של תושבי המדינה במאות השנים הבאות.

השאלה הבאה שאני רוצה להעלות היא אם יש בכלל אמיתי בשינוי דחוף בחוק.

לעניות דעתי, דרך אגב, אני עצמי עורך דין בהכשרתי, ולפי ייעוץ משפטי שקיבלתי,

אין שום צורת באותה פאניקה שנוצרת כאן, שהנה או-טו-טו מגיע ה-12 למארס ושואה

צפויה לחקלאים ולחקלאות, אסון עומד לקרות. פסק דין איגלו שניתן לאחרונה בבית

המשפט העליון התייחס לראשונה לשאלה מה באמת יקרה אחרי 12 במארס. באותו ענין

ספציפי דובר על ייבוא של ברגים מרוסיה. העתירה נדחתה, והשופטת דורנר התייחסה

בדיוק לשאלה הזאת. היא לקחה את המונח ייטובת הכלליי שמופיע בסעיף 1 לחוק יסוד:

חופש העיסוק, ונתנה לו פרשנות מאד רחבה. מן הסתם זה מה שיקרה בעתיד אם חוק

היסוד הזה אכן יתקע בועדה ולא יבוא למליאה, ומטעמים של טובת הכלל יגנו על

החקלאות, ומטעמים של טובת הכלל יגנו על התעשיינים, כשהדבר נחוץ. יכול באמת

להיות שייבוא של מוצרי חלב הוא לא רצוי, ובית המשפט יחליט שצריך להגן על הענף.

לסיום דברי אני רוצה להקריא שתי פיסקאות מדברים שאמר השופט ברק בערב עיון

על חוק יסוד: חופש העיסוק, ב-26 בדצמבר 1993. השופט ברק אמר שהוא מודע לכך

שב-12 במארס 1994 אכן עשויות להתעורר שאלות רבות הנוגעות לחוקיותם של הסדרים

שונים שקיימים היום. אבל כאן בא השופט ברק בדברי הרגעה: במעבר למשטר חוקתי

צפויות להתעורר בעיות, אבל זה טבעי לחלוטין. זו רק ההתחלה. אם הילד הקטן צורח

בבית וקשה אתו, זה לא נורא, הרי זה תענוג לגדל ילד. זה הקטן גדול יהיה, ואנחנו

סוף סוף נעבור למשטר חוקתי. אנחנו אחת המדינות הבודדות בעולם המערבי שאין להן

חוקה, אנחנו וניו-זילנד, וגם הם קיבלו ב-1990 חוק יסוד זכויות אדם. אנחנו

המדינה המפגרת בעולם המערבי. הגיע הזמן שנצטרף למספר הגדל והולך של מדינות

דמוקרטיות נאורות שאינן רואות כל סתירה בין זכויות אדם לבין אינטרס הציבור

והמקיימות משטר חוקתי המגן על זכויות האדם.

היו"ר א' גולדשמידט:

זה ציטוט מדבריו של השופט ברק, שאנחנו מדינה מפגרת?

אי ארליך:

כן. אם תרצו, אביא לכם את ההקלטה. זה נאמר במפורש במאמר שהוא פירסם.

היו"ר א' גולדשמידט:

שאנחנו מדינה מפגרת?

י' קרפ:

מפגרים בהקשר הזה.

אי רביץ:

מר ארליך, אתם מתכוננים לייבא בשר כשר לאחר שאנחנו נעשה את השינוי בחוק?

יש לכם ארגון, מערך שיווק.

א' זנדברג:

אל יתהלל חוגר כמפתח, עוד לא העברת את החוק.

אי רביץ:

אני שואל מפני ששמעתי שזה מה שהם הולכים לעשות.

אי ארליך:

אם אכן יתקבל החוק הזה ואכן יוגבל חופש העיסוק, אני מציע להוסיף שאם יש

חוק שנוגד את חוק יסוד: חופש העיסוק והוא פוגע בעיסוק של אזרחים ישרי דרך,

לפחות יהיו פיצויים. אני חושב שזה סעיף מהותי. אם יש איסור של עיסוק, שהוא

נוגד את חוק היסוד אבל הוא נכנס תחת המטריה של סעיף 5(ב}, לפחות יהיו פיצויים

לנפגעים.

מ' הכהן:

מר ארליך ציטט את פסק דין איגלו, ולדעתי הדברים הוצאו מהקשרם. בבג"צ

איגלו ישבו השופטים אור, בך ודורנר. השופטת דורנר אמנם אמרה את דעתה, אבל שני

השופטים האחרים הלקו עליה. אני מצטט מדבריו של השופט אור: כשלעצמי הייתי משאיר

שאלה זו בצריך עיון, שכן ההכרעה בענין זה איננה נדרשת בעתירה. יש לי גם ספקות

לגבי התוצאה והלק מההנמקה בפסק דינה של הברתי. אם הפרשנות האפשרית שהזכרתי היא

הנכונה, ההוראות בדבר הצורך בקבלת רישיון ייבוא וההוראות בדבר שלילת הזכות

לקבלתו המצויות בצווים בהם עסקינן עומדות בסתירה להוק היסוד בדבר הדרך המשפטית

להגבלת הופש העיסוק ולשלילת הזכות לרישיון, כשהעיסוק מותנה בקבלת רישיון.

הסיבה היחידה לדחית העתירה היה אותו סעיף שדחה את התחולה של חוק יסוד:

חופש העיסוק.

היו"ר א' גולדשמידט:

מר ארליך, כשאני הייתי מופיע בבתי משפט הייתי מצטט את כל השופטים, במיוחד

אם הי ו דעות סותרות.

אדוני שר החקלאות, בבקשה.

שר-החקלאות י' צור:

אני רוצה להגיד- דבר אחד כללי על היראה והמורא בנושא זכויות הפרט, חופש

העיסוק. אני חושב שאנחנו חיים בחברה ואנחנו יודעים שלפעמים זכויות טוטאליות

לא מרוסנות הן פרס לחזק. אנחנו יודעים שאהד הדברים החשובים בחברה הוא להבטיח

איזונים. אם נבנה חברה שבה מותר לכל אחד לעשות מה שהוא רוצה, תהיה לחזק אפשרות

ללא ריסון להשיג את הכל. אחת הבעיות שאני ראיתי בחוקים האלה היא שאין בהם מידת

האיזון שמחייבת ריסון, כי מלבד זה שהחברה מבטיחה את החירות יש בה גם מימד

האחריות. לא פעם האיזון בין אחריות וחירות מחייב בלמים וריסונים.

עכשיו לענין החוק ולענין של משרד החקלאות בחוק הזה. אני רואה את חובתה של

המדינה בתחום החקלאות להסדיר את דרך עבודת המערכת החקלאית, שיש לה דרכים משלה

בכל מקום בעולם. במערכת החקלאית יש צורך בהרבה איזונים ובהרבה שיקולים. למשל,

יש יעד חברתי לאומי לקיים ישובים כפריים בגליל. קל יותר לגדל ביצים וחלב באזור

תל אביב, יש לזה יתרונות. ובכל זאת המדינה והחברה הישראלית בסולם ערכיה, נוסף

לערך המוחלט שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה,

יש לה עוד כמה ערכים. היא החליטה ליישב יהודים בגליל, וכדי שיהיה להם ממה

להתפרנס, היא אמרה שנותנים להם הקצבה לגדל כך וכך, כי הם לא חיים בגוש דן ואין

להם אפשרויות תעסוקה אחרות. זה חלק מהמודל החברתי שבנינו, והוא לא עשה אותנו

למדינה מפגרת. יש ערכים כאלה.

החלטנו על עוד כמה דברים שהם בתחום הערכים. למשל, החלטנו שאת רוב המוצרים

החקלאיים ייצרו אלפי חקלאים ולא חברות גדולות של ביזנס. יכול להיות שזה פוגע

בחירות הפרט, אבל החלטנו על זה במסגרת הערכים של החברה הישראלית. מתי? לאורך

כל ההיסטוריה. ברגע שהחלטנו שיהיו 20 ,30 ,40 אלף יצרנים חקלאיים, התברר

שאנחנו חייבים גם להסדיר כמה בעיות בתחום השיווק והייצוא. אילו היו כמה חברות

עסקיות גדולות, יכול להיות שכללי השוק החופשי היו מספיקים.

מההחלטה הערכית שקיבלנו יש מסקנות. אם יש הרבה מאד יצרנים ולא מסדירים את

מערכת הסחר באיזה שהם כללים מרסנים, מערכת השיווק משתלטת על היצרנים, כי מערכת

השיווק היא יותר חזקה מאלפי יצרנים. יש-כללים אחרים, וחנאורות במדינות העולם

מרבות עוד יותר מאתנו בכללים האלה.

גם אנחנו יודעים שמה שהיה לפני שלושים שנה לא עומד היום, ושצריך בכל פעם .

למצוא איזון חדש בין הסדר המערכת לבין פתיחות ותחרות חופשית. אתן לכם דוגמה.

עד לפני שלוש שנים ייצוא ההדרים היה ביד אחד. יום אחד זה שונה, אמרו: מי שרוצה

- ייצא. אומר לכם את האמת, לנו אין ספק שזה הוריד מחירים של התוצרת הישראלית.

עכשיו מסיימים מחקר אוביקטיבי בנושא זה, שעורך אחד הפרופסורים, נראה את

התוצאות. לעומת זה אמרנו בתחום הייצוא החקלאי, בתקופת הכהונה שלי, יד אחד זה

יותר מדי ריכוזי, אם 30% מייצואני האפרסמון יחליטו לא לייצא באמצעות אגרקסקו,

ניתן להם, יהיו שתי חברות, אבל לא יותר מזה. תהיה פתיחה מבוקרת. אפשר להגיד

שאני מגביל את הרפש הפרט.

א' זנדברג:

אתה חושב שאתה מגביל אותו מטעמים לא הגיוניים?

שר-החקלאות י' צור:

אגיע לזה. אני רוצה לשכנע אתכם שאופי תהליך הייצור החקלאי והאופי החברתי

שקבענו לייצור החקלאי יוצרים אילוצים שמחייבים להסדיר אותו, לא רק על פי כללים

של תחרות חופשית. זה לטובת היצרן וזה גם לטובת הצרכן, בסופו של דבר. וזה

מגביל את חופש העיסוק.

כשאני עוסק בחוק יסוד: חופש העיסוק במודל הראשון שלו, יש שתי אפשרויות:

או שהיתה כאן טעות או שהיתה כוונה. אם זאת היתה טעות, צריך לתקן אותה. אם זאת

היתה כוונה, צריך להלחם נגדה. אגיד מה הסכנה שבזה. הסכנה היא שהממשלה, כמי

שקובעת את המדיניות החקלאית, תצטרך עכשיו להעביר את כל המערכת הזאת לשיפוט בלי

שתהיה לה יכולת לקבוע מדיניות מראש ובצירה מוסדרת. קבענו מדיניות חקלאית, וב-

14 במארס יהיו עשרים עתירות לבג"צ והכל יעבור לשיפוט. אני לא חושב שהממשלה

והכנסת צריכים לוותר על סמכותם לקבוע מדיניות. גם היום המדיניות עומדת לבקורת

בג"צ. יש לנו מספיק בג"צים בתחום החקלאות. ב-13 בחודש נעמוד במצב לא ברור,

כאילו כל מה שעשינו בארץ הזאת בתחום החקלאות צריך לעבור שיפוט.

עכשיו בואו נראה לפי איזה קריטריונים. ראשית, בחוק המקורי נאמר "לתכלית

ראויה ומטעמים של טובת הכלל". זה מושג מאד כללי. בעיה יותר גדולה יש בסעיף

השני, שם נאמר "היה עיסוק מותנה בקבלת רישיון," - למשל מכסות, ייצוא, גם בדיני

עבודה אבל בזה אינני עוסק - "לא תישלל הזכות לרישיון אלא על פי חוק" - כלומר

לא בתקנות, נצטרך כל דבר לקבוע בחוק , "ומטעמים של בטחון המדינה, תקנת הציבור,

שלום הציבור ובריאותו, בטיחות הסביבה, או הגנה על המוסר הציבורי." אדם סביר

שקורא את הפירוט הזה, אני לא עורך דין, אומר שזה פירוט של מה שנקרא תכלית

ראויה וטעמים של טובת הכלל, כי זה הגיוני של הפירוט.

מה אין כאן? אין טובת הכלל מבחינה כלכלית, מבחינת תפיסת החקלאות כערך

חברתי. האם אני צריך להתבייש בזה בפני מישהו? אני צריך לדבר על זה בלשון סגי

נהור? כאילו איזה כוח עליון אוסר עלי לדבר בעברית פשוטה, להגיד: נכון, יש לנו

מדיניות חקלאית בישראל, ואולי גם דיני עבודה, היו לנו ערכים נוספים ואנחנו

רוצים לשמר אותם. אסור לכנסת הזאת להגיד את זה? אסור למדינה להגיד את זה? מה

קרה לנו?

אילו לא היה הקטלוג הזה של ענינים, אפשר היה להגיד שהדבר אולי נשאר פתוח.

אני לא הייתי מסתפק בזה. אבל מרגע שיש כאן פירוט ומתוך ההן אתה שומע גם את

הלאו, אתה רואה מה אין כאן. לפעמים אני שואל את עצמי מה קרה לנו, לאיזה עולם

נכנסנו, אני לא יכול להגיד שאני רוצה להגן על מי שיושב בדובב, במרגליות

ובמנרה, שתהיה לו מכסת ביצים ומכסת חלב-כי אני רוצה שהוא יחיה שם. אני רוצה

לדעת איפה זה מופיע בחוק.

א' -זנדברג;

תכלית ראויה, טעמים של טובת הכלל, תקנת הציבור.

שר-החקלאות י' צור;

בסעיף 2 יש פירוט שאומר מה זה. את הכל תולים במושג "תקנת הציבור", שאף

אחד עוד לא יודע איך יפרשו אותו, כל אהד מביא רמזים מה אמר השופט ברק באחד

הנאומים או באחת המסיבות החברתיות שהשתתף בהן, ובזה צריך לתלות את כל היכולת

של הכנסת ושל הממשלה לקיים מדיניות הקלאית - על הביטוי "תקנת הציבור" שאיש עוד

לא יודע איך יפרשו אותו.

אי זנדברג:

זה לא חוק יסוד: החקלאות. זה חוק יסוד שבא לטפל בנושאים רבים. אני שומע

את דבריך ואני מבין שיש לך מדיניות. לכל ממשלה יש מדיניות, לכל שר חקלאות יש

מדיניות מסוימות. אני נותן את הקרדיט, ואני חושב שהדברים שאמרת כאן מוכיחים את

זה, שהמדיניות שלך נובעת משיקולים שהם לגיטימיים, הגיוניים וסבירים. אני לא

מבין למה סביב השולחן הזה נקבצו אנשים החושבים שבית המשפט העליון תמיד יבחר

בשיקול לא סביר, לא הגיוני. בכל ענין יש טעמים של סבירות, יש רמות של סבירות.

אנחנו תמיד אומרים שבית המשפט מקובל עלינו וכו' וכו', פתאום בנושא הזה הכל

נשבר ולא מוכנים אפילו לתת את הקרדיט.

אי רביץ:

תראה מה שעשה בית המשפט העליון בענין ייבוא בשר לא כשר.

צי עמית:

למה לא לכתוב את המילה חקלאות בחוק, ועל זה תצביע הכנסת.

שר-החקלאות י י צור:

הצענו תיקונים יותר פשוטים. ראשית, הורדנו את הרשימה. הפירוט לא היה

בהצעת ההוק המקורית שחבר-הכנסת אמנון רובינשטיין הציע, הוא נוסף ברגע האחרון.

הרשימה הזאת היתה לרועץ.

בסך הכל מה נאמר בסעיף 2א בתיקון המוצע? "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא

בחוק או בתקנות" - לא רק בחקיקה ראשית - "... שנועדו לתכלית ראויה, ובמידה

שאינה עולה על הנדרש". אין כאן פירוט, הדברים יוכלו לעמוד לשיפוט.

יש מדינות שבהן יש חוק יסוד לחקלאות. לשוק האירופי יש חוק חקלאות. אם יש

חוק מיוחד לחקלאות, יש איזונים. כמו שיש חוק יסוד זכויות האדם, יכול להיות

חוק מאזן - חוק יסוד זכויות חברתיות. אם אין חוק מאזן, אני מוכרח להבטיח שב-13

בחודש לא נכנס לבלתי נודע.

גם בפסקי דין שהיו במשך התקופה הזאת בנושאים שקשורים בפתיחת הייבוא

והייצוא וכוי, בחלק מפסקי הדין אמרו: נחכה ל-13 במארס. שמענו דוגמה של פסק דין

שממנו לא ברור מה השופטים יחליטו. לפני שאני מחוקק אני רוצה לדעת מה רוצים.

לכן אנחנו יזמנו את הדיון בחוק הזה לפני הסטייק, כלומר לפני שעלה נושא הבשר

הלא כשר.

אם נאמר כאן לא להחפז, זו לא הצעה, זו הכרעה. לא להחפז פרוש הדבר שב-13

במארס חוק היסוד יכנס לתוקפו. זו לא הצעה, זו הכרעה. אני מאד מבקש שהכנסת

תקבל החלטה.

ר' גוברין;

אני מייצג את חברת סטייקהואז וויטהול בע"מ,

אי רביץ:

מה זה?

י' לוי;

ווייט סטייק...

ד' לחמן-מסר;

לא. לא בשר לבן.

ר' גוברין:

צרפו אותנו באופן טכני אל חברת מיטראל כייבואנים. אנחנו איננו ייבואנים.

אנחנו ייבואנים מכורח, לא מרצון. אנחנו חברה שיש לה מפעל בשר ורשת מסעדות,

שמעסיקה היום 70 עובדים. באנו הנה כדי לתת דוגמה, מעבר לכל הערכים

והאינטרסים, כיצד הופכים את הנוסח הנוכחי של חוק יסוד: חופש העיסוק, כפי ,שפורש

בענין מיטראל ובענין אלמגור נגד מורו, לחוק יסוד: הגבלת חופש העיסוק. אסביר

איפה המילכוד מבחינתנו; שהוא לחלוטין לא קשור לכל המחלוקת הפוליטית שסביב החוק

הזה. אין לנו שום ענין להתקוטט עם אף אחד בנושא הזה.

חומר הגלם בעסק שלנו הם נתחים נבחרים בבשר בקר: פריים ריב, סינטה, פילה.

בשרטוט שמסרתי לחברי הועדה החלקים האלה מסומנים במספרים 1, 11 ו-12. המפעל

שלנו עושה עישון בשר בתהליך טבעי ייחודי, ויכול להשתמש לכך אך ורק בנתחים

מובחרים של בשר טרי של בקר בן שנה.

משנת 1990 יש שתי מגמות בתחום שבו אנחנו עוסקים. מצד אחד, מספר העגלים

שנולדים מדי שנה הוא פחות או יותר קבוע, מסיבות שקשורות במכסות חלב, באזורי

מרעה, סיבות שונות שלא קשורות אלינו. לעומת זאת, הביקוש לבשר טרי גדל והולך

מדי שנה. התוצאה החשבונית היא פשוטה, מתחיל להווצר מחסור. מחירי העגלים עלו

בשלוש וחצי השנים האחרונות כמעט ב-500%. יש בידי גראף שממחיש את זה, אתם

יכולים לראות את העליה הדרמטית. הנגזרת מכך היא עליה דרמטית במחיר חומר חגלם

שלי.

העסק שלנו, מכיוון שהוא תלוי לחלוטין בחומר הגלם הזה, היה נכון לשלם מחיר

יקר והולך עד שהרווחיות שלו נשחקה לחלוטין. יותר מזה, הגענו למצב שגם כשהיינו

מוכנים לשלם - לא היה. זאת אומרת, כמות הנתחים המובחרים שהיתה בהיצע, במחיר

שעוד מאפשר לקיים עסק של שבעים איש או יותר, לא היתה מספקת. בדלית ברירה פנינו

למשרד התעשיה ומסחר בבקשה לייבא נתחים נבחרים בלבד. וכמובן נדחינו, לאור

המדיניות הקודמת. עתרנו לבגייצ, צורפנו לעתירה של מיטראל. מכיוון שבג"צ קיבל

את ההחלטה להפריט, נאמר לנו: בעיתכם נפתרה, צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים,

במידה שעדיין תישאר לכם בעיה, תבואו אלינו שוב, אנחנו תמיד כאן.

ד' לחמן-מסר:

למה חקלאים מקומיים לא הגדילו את הכמות?

ר' גוברין:

חלק מהפעילות של משרד החקלאות היא אמנם מדי פעם בפעם להגדיל, להביא עגלים

חיים. אבל בעליות מחירים אדירות כפי שהיו יש רק מרוויח אחד, הציבור בוודאי לא,

מגדלי הבקר בוודאי לא, כי הם משלמים מחיר יקר יותר - הגשתי לבג"צ תצהיר של

מגדל מכפר-יהושע ושל שווק עגלים ושם הוסבר- שאכן יש בעיה, המחירים עולים עד כדי

כך שהמגדלים עצמם חוששים להכנס לעסק הזה.

לאור ההחלטה בבג"צ השני של מיטראל, מראשית השנה הזאת יש ייבוא חופשי.

התוצאה בשטח היתה דרמטית מבחינתנו. ראשית, מחירי הבשר לנו ולמי שאנחנו מוכרים

בשר ירדו ב-30%. השוק מקבל בשר טרי זול יותר. הוא מקבל גם בשר טוב יותר.

מדוע? כי בעת מחסור נוצר ואקום, והוא התמלא על ידי בשר רע, בשר ללא פיקוח

וטרינרי, שהוברח מהשטחים. מדינת ישראל במדיניות שלה ממש עודדה הבאה של בשר לא

טוב ורווחים בשוק שחור. עסק כמו שלנו חרת לעצמו עקרון שהוא בשר כזה לא קונה.

התוצאה היא שאנחנו ממיטים על עצמנו כליה לעומת אחרים.

הפרשנות שניתנה בבג"צ לחוק יסוד: חופש העיסוק בהקשר שלנו, הצילה את

העסק. יותר מזה, אנחנו עוסקים היום בתוכנית עסקית שהמשמעות שלה היא הוספת

מסעדה לרשת בעוד שנה, בהגדלת המפעל כבר תיתה השקעה של חצי מיליון שקלים. בכל

מסעדה יש לפחות 25 או 30 עובדים, והרשת פרושה במקומות שונים בארץ.

אי רביץ;

כדי להבין, לכם לא איכפת שתהיה הגבלה שהייבוא יהיה רק של בשר כשר?

ר' גוברין;

אנחנו מוכנים שיספקו לנו בישראל את הבשר הדרוש. אנחנו י יבואנים מכורח, לא

מרצון.

ד' לחמן-מסר;

עדיין לא הוסבר מדוע השוק המקומי לא סיפק את הבשר הדרוש?

היו"ר א' גולדשמידט;

צריך לשאול את משרד החקלאות.

רי גוברין;

אני רוצה להסביר את הבעיותיות. הנתחים הנבחרים מהווים 6% בלבד מבשר

העגל. אין כדאיות כלכלית לשחוט פרה שלמה בשל ביקוש רב לנתחים הנבחרים האלה,

שבשבילנו חם חומר גלם. אפשר להבין את זה. לעומת זה כשמייבאים בשר מחו"ל,

מייבאים רק את הנתחים הדרושים, לא דורכים על היבלות של היצרנים המקומיים.

בדקתי ומצאתי שבעלי הרפתות הם היום המרוויחים מהמצב הקיים, והם הרוויחו בגדול.

חייב להיות איזה שהוא איזון במשק כדי להגיע למחיר סביר.

היו"ר א' גולדשמידט;

עד כמה שאני יודע, יש סמכות למשרד התעשיה והמסחר ומשרד החקלאות להתיר

ייבוא בשר בעת מחסור. אתה תמיד יכול לתקוף בבג"צ מדיניות שאיננה מדיניות נאותה

לענין זה.

ר' גוברין:

זה במצב הנוכחי.

היו"ר א' גולדשמידט:

אם החוק מסמיך את שר התעשיה והמסחר ואת שר החקלאות להתיר ייבוא בשר בעת

מחסור, זה יעמוד גם לאחר שיתקבל החוק החדש. האם אפשר יהיה לתקוף החלטה ולטעון

בבג"צ ששיקול הדעת לא היה נכון?

ד' לחמן-מסר;

זאת שאלה קשה, אם יש חוק מאוחר שאומר - - -

ר' גוברין:

כשהוזמנתי לישיבה הזאת חשתי שאני צריך להביא לדוגמה עסק שכתוצאה, לא מחוק

יסוד: חופש העיסוק אלא מהמשמעות הנלווית המידית שלו, שהיא השינוי בענין ייבוא

בשר כשר בלבד, גוזרים כליה על העסק חזה.

אי רביץ:

ו

הבינותי שלך לא מפריע שהייבוא יהיה רק של בשר כשר. אתה מדבר על פרות.

רי גוברין;

הבעיה היא כזאת, שני החלקים של הרבע האחורי של הפרה מחייבים ניקור.

הניקור הורס את חומר הגלם, הוא מונע שימוש בנתחים האלה בתהליך העישון המיוחד

שלנו. לכן ייבוא הנתחים הדרושים לנו לא יהיה אפשרי.

אנחנו נמצאים בין הפטיש ובין הסדן. אין לנו שום ענין להלחם עם אף אחד,

אבל המשמעות של קבלת התיקון לחוק היא גזירת כליה טוטאלית על העסק שלנו.

היו"ר א' גולדשמידט;

גם אם המשרדים יתירו את הייבוא הזה?

ש' ברלנד;

אני לא מבין מה הבעיה. משרד החקלאות נותן רשיונות, גם משרד התעשיה והמסחר

נותן רשיונות.

רי גוברין:

כרגע יש לנו פתרון. השינויים הנדונים כאן והמשמעות שתהיה להם בחוק

שיאסור ייבוא בשר שאיננו כשר גוזרים עלינו כליה, כי לא יהיה לנו פתרון.

אי רביץ:

יש לי פתרון, אבל אני לא רוצה להגיד לך אותו. אגיד רק זאת, מרגע שההחלטה

תתקבל ויביאו בשר כשר, ורק בשר כשר, זה ישפיע על השוק המקומי. יותר מזה אני לא

רוצה להגיד לך.

ר' גוברין:

אני חושב שרצוי לקחת בחשבון את העסקים האלה. זכותו של אדם להתפרנס בכבוד,

הוא לא פוגע באף אחד. כשהקשבתי לדיון כאן, מצד אחד שמעתי על ערכים מפי שר

החקלאותם, ומצד שני שמעתי על אינטרסים. אני חייב לומר, מאחר שהייתי קשור בבג"צ

בענין אפרסמון, אני חייב לומר שאותם גורמים אינטרסנטיים התנגדו נמרצות גם

למגמה שהשר הנכבד הציג לאפשר ייצוא עצמאי לקבוצה של 30%.

היו"ר א' גולדשמידט;

השר הוביל את המגמה הזאת.

רי גוברין;

אני יודע. התכתבתי אתו, כי אני ייצגתי את מורו בעתירה של אלמגור נגד

מורו. זו היתה עתירה של חקלאים, שמאחוריהם עמדו כפי הנראה גורמים הרבה יותר

חזקים, נגד החלטת השר. העקרון המקודש של יד אחת היום הוא כבר לא כה מקודש.

שי לשם:

לא אלף פרחים יפרחו...

רי גוברין:

אני מסכים שלא צריך לעשות את ההיפך. נראה מחר אם הנכונות והליברליות

הזאת תהיה גם באבוקדו.

היו"ר א' גולדשמידט:

תרשה לי להעיר שלפחות בהדרים, לאחר שהיתה הפרטה מוחלטת והשיווק הוא

חופשי, כל הפרדסנים - על הפנים. אני יודע שיש הרבה שאלות, ויש היום ועדה

שבודקת את הדברים.

רי גובריו:

אני לא הצעתי צעד קיצוני. מה שרציתי לומר הוא שכפי שמשרד החקלאות מצא

לנכון למצוא איזה שהוא איזון בין הצרכים של המרכזים החקלאיים ובין הצרכים של

חברות השיווק ושל המגדלים עצמם שפנו לחברות השיווק וביקשו לייצא בעצמם, אני

חושב שכך ראוי גם להתחשב בענין שאני עכשיו מייצג אותו, עסקים שחומר הגלם שלהם

חסר בארץ. חוק בשר ימנע את הייבוא ויגזור כליה על עסקים. אפשר למצוא איזון.

היו"ר א' גולדשמידט:

תודה למר רובי גוברין.

אני מבקש ממשרד החקלאות תשובות על שתי שאלות שנשאלו כאן. האחת בענין מחיר

הבשר. נאמר שמחיר הבשר עלה ב-500% תוך שלוש וחצי שנים.

שי ברלנד:

מר רייך יוכל בוודאי להשיב.

צ' רייך:

אני לא רוצה להכנס כאן לדיון כלכלי, -זה לא הפורום, אבל לא נכון שהמחיר

עלה ב-500%. יש לנו מספרים מדוייקים ונוכל למסור אותם לועדה. בשלוש השנים

האחרונות שבהן הענף התחיל להיות מסודר - לזה אנחנו שואפים, זה מה שאנחנו רוצים

עבור ציבור החקלאים, אנחנו לא הולכים להקים מסעדות, אנהנו רוצים שהחקלאים

יחיו ויתפרנסו בכבוד - בשלוש השנים האלה המחיר עלה ריאלית ב-50%. זה המספר

שצריך להביא בחשבון. ואם המחיר עלה בשעור כזה, פרוש הדבר שבמשך שנים החקלאים

הפסידו כסף וזו אחת הסיבות לכך שהענף הזה לא התפתח. עכשיו הענף עלה על מסלול

מסוים, ואנחנו רוצים לשמור על המסלול, החקלאי המגדל מקבל היום מחיר ריאלי והוא

מתפרנס בכבוד.

היו"ר א' גולדשמידט;

אני שואל שוב את משרד החקלאות ומשרד התעשיה והמסחר, במצב של מחסור - מה

המדיניות לייבוא בשר על פי התקנות הקיימות?

ש' ברלנד;

זה נגזר מפקודת הייבוא והייצוא. אגף הכלכלה במשרד החקלאית ביחד עם

הממונים על הנושא במשרד התעשיה והמסחר מוציאים את הרישוי כמתבקש, בכל מקרה

לגופו של ענין. ידוע לנו שלא פעם ניתנים רישיונות. יכול להיות שיש גם בעיה של

כשרות, אני לא מכיר את הסוגיח. יכול להיות שאי אפשר לייבא בשר מהסוג שהוא גם

מתאים למבקש הזה וגם עומד בדרישות כשרות. אני לא יודע. אבל כשיש מחסור,

ניתנים רישיונות לפי חחקיקה הקיימת.

ד' לחמן-מסר;

כשיהיה חוק שיאסור ייבוא בשר לא כשר, האם תוכל מכוח סמכות כללית של חוק

לאפשר ייבוא של בשר לא כשר? לא. יהיה חוק ספציפי מאוחר שיאסור ייבוא בשר לא

כשר לישראל כדי למלא מחסור.

א' רביץ;

אני הבינותי שמדובר בבשר כשר.

ד' לחמן-מסר:

לא. מדובר בחלקי בשר שניתן להכשירם.

ר' גוברין;

מדובר בנתחים מובחרים. סינטה ופילה הם חלקים ברבע האחורי של הפרה ועל כן

הם מחייבים ניקור, גם בשחיטה כשרה למהדרין.

אי רביץ:

זו תהיה בעיה משפטית מענינת. אנחנו נחוקק את החוק, החוק יאמר שאפשר לקבל

החלטה אבל רק בתנאי שהבשר יהיה כשר. יבוא מר גוברין ויאמר: אני מייבא בשר כשר,

אני קונה בשר משחיטת סטמר בניו-יורק, את הניקור אעשה במפעל שלי, אם ארצה.

השאלה היא מה תעשה הרבנות במקרה כזה. הוא יכול לומר להם שזה עומד בגבולות

החוק. הוא לא רוצה לנקר, לא רוצה להמליח, לא רוצה להכשיר. הבשר כשר, אבל עדיין

אינו כשר לאכילה, צריך לעשות בו עוד משהו. מה יעשו? יכול להיות שהוא יוכל

להמלט דרך סדק בחוק, הוא יוכל להסתדר.

היו"ר א' גולדשמידט;

איפשרתי את הדיון כאן כדי להבהיר את ההשלכות של חוק יסוד: חופש העיסוק.

מר צבי עמית, מנכ"ל איגוד לשכות המסחר. אני מבקש שתתיחס גס לעמדה שהציג

כאן נציג התאחדות התעשיינים בענין הגבלה על התקשרויות. בבקשה.

צי עמית:

היועצת המשפטית שלנו, שנמצאת כאן, וכן עורכי דין בתחום משפט העבודה שאתם

התייעצנו, חושבים שאין בעיה כזאת. ההתקשרות החוזית אינה נופלת בגדר חוק היסוד.

י י רביב:

יחד עם זאת אין לנו ספק שהחקיקה של השינוי בחוק תחלחל לרבדים של ההסכמים.

מרגע שיש חיק יסוד: חופש העיסוק אין ספק שתהיה יותר מודעות ציבורית לנושא הזה,

למרות שההסכמים הם הסכמים והחוק פוגע בהם.

י' קרפ:

יש מחלוקת באיזו מידה חלים חוקי היסוד על הפרט, בהבדל מרשויות המדינה. יש

דעה שחוקי יסוד נועדו לחול רק על רשויות המדינה. גם הדעה המרחיקה לכת ביותר,

והיא דעתו של השופט ברק, היא לא שחוקי היסוד חלים באופן ישיר על הפרט אלא שהם

חלים בעקיפין מכוח פרשנות של מושגים כלליים, כמו תום לב, טובת הכלל, שדרכם

נכנסים- העקרונות של חוקי היסוד. אין שום גירסה, למיטב הבנתי, שאומרת שחוקי

היסוד האלה חלים באופן ישיר על הפרט.

צי עמית:

אני רוצה להתייחס דווקא לקטעים אחרים בחוק ולצאת מנקודת המוצא של הדברים

של מר גוברמן. הוא תאר לנו תמונת מצב שיש עשרות ואולי מאות, ואם לכלול חקיקת

משנה בוודאי אלפי דברי חקיקה שיעמדו בסכנה אם יישאר החוק במתכונתו הקודמת.

לדעתי, היא הנותנת. המציאות הכלכלית של מדינת ישראל היא כזו שמגבילה את חופש

העיסוק. מדינת ישראל, אני מצטער על ההקצנה בביטוי, היא במידה מסוימת עדיין

מדינה בולשביקית, שבה פקידים חושבים מה טוב ומדינה מחליטה במידה רבה מה תעשה

ואיך תעשה ומדוע תעשה. את הדברים האלה מתכוון החוק למנוע.

היו לי שיחות ארוכות עם יוזמי החוק, במיוחד עם היושב ראש הקודם של ועדה

נכבדה זו חבר-הכנסת לשעבר אוריאל לין. הדברים נשקלו, נשקלו לעומקם, נדונו על

כל השלכותיהם, והכוונה היתה ברורה: להוציא מידי המדינה את האפשרות להגביל, ולא

לתת בידיה אותן אפשרויות, שכדוגמה, שר החקלאות מבקש מכם להעניק לו.

לכן אני מאד מאד תומך בחוק המקורי. אני חושב שהחוק כמות שנתקבל נותן

אפשרות להגביל מסיבות סבירות, בדברים שהם בטובת הכלל, בתקנת הציבור, והוא מסלק

ושומט את השטיח, ובצדק, מתחת לכל מעשי החקיקה האהרים. ודווקא הדוגמה שהביא מר

גוברמן היא הנותנת. מה איכפת לנו אם יעסוק עורך דין גם בראיית חשבון? מה יקרה?

במי זה יפגע? איזו סבירות יש כאן ומהי תקנת הציבור?

היו"ר א' גולדשמידט:

ומה יקרה אם אדם שישב עשרים שנה בבתי משפט והקשיב למשפטים ירצה לעסוק

בעריכת דין בלי אישור של לשכת עורכי הדין?

צ' עמית;

לצורך זה יהיה רישיון. אני דיברתי על הגבלה של עורך דין מלעסוק בראית

חשבון. אם תסבור המדינה, ובית המשפט יאשר, שתקנת הכלל מחייבת שעורך דין צריך

רישוי, יהיה רישוי. אם יחשבו שאין צורך ברישוי, אני לא רואה שום אסון בכך שלא

יהיה רישוי לעורך דין. אני אהליט אם אני רוצה לפנות לפלוני שלמד והורשה, ואחר

יחליט שדי לו באלמוני שלא למד ולא קיבל רישיון אבל הוא טוען מצוין והוא מבין

את החוק. מה קרה? לא קרה כלום?

היו"ר א' גולדשמידט;

אני רק מקווה שלא תעשה את זה ברפואה.

צי עמית:

זה בדיוק ענין של רישוי לתקנת הכלל. נתתי רק דוגמה, אינני מהווה דעה

בשאלה הזאת, קטונתי מלקבוע אם עורך דין צריך רישיון אם לא. על פניו אני לא

רואה אסון אם לא יהיה רישוי, כמו במקצועות אחרים שהיום אין בהם רישוי. חוק

רישוי שהתייחס אליו היועץ הנכבד של משרד התעשיה והמסחר מדבר על רישוי לסנדלר.

למה צריך רישוי לסנדלר? אם הוא לא מתקן טוב את הנעלים, לא אלך אליו. ספר צריך

רישיון? מתקין וילונות, שרברב ועוד בעלי מלאכה צריכים רישיון? אפשר להביא את

הדברים עד אבסורד. יתכן שבאמת צריך רישוי לעורכי דין, ישקלו את הדבר, ,הענין

בוודאי יבוא לועדה מכובדת זו והיא תחליט.

היו"ר א' גולדשמידט;

לא לועדה מכובדת זו, צריך יהיה ללכת לבית המשפט העליון.

צי עמית;

קודם כל יהיה חוק, החוק יבוא לפני הועדה הזו, או ועדת כנסת אחרת, ישקלו

חברי הכנסת ויחליטו.

ד' דינאי;

כבר יש חוק. הענין לא יגיע לועדה המכובדת.

י י קרפ:

כמי שתומך בחוק כפי שנחקק, האם אתה חושב שבשינוי פיסקת ההגבלה או בפירוט

עילות אחרות שמתאימות לעילות של חוק יסוד; כבוד האדם וחירותו, בזה יש שוני

לעומת ההסתמכות על טובת הכלל? האם בזה נפגם התיקון?

צי עמית;

אינני משפטן, אבל אני רוצה לומר שלא זה הסעיף נגדו אני יוצא. שמעתי חוות

דעת שהקטע הזה לא משנה מהותית את הענין. אני מבקש להציג את הצורך בחקיקה שתמנע

את הגבלת חופש העיסוק. אני רוצה עוד להתייחס לדוגמה אחת ספציפית, אליה התייחס

גם השר בדבריו על ייבוא תוצרת חקלאית, חלילה וחס, ואליה רמז גם היועץ המשפטי

של משרד התעשיה והמסחר, ולדבר על אותו סעיף שעל פיו מוסדרים נושאי סחר ההוץ

במדינת ישראל.

על פי פקודת הייבוא והייצוא יש צו מתן רישיונות ייבוא, והוא אומר כך:

בכפוף להוראות צו זה, אסור לייבא כל סחורה לישראל. כלומר, הכל אסור אלא מה

שהותר במפורש. דרך אגב, הצו הזה נקרא צו ייבוא חופשי... הגדרה מתאימה ל-1984,

ואנחנו כבר ב-1994.

בבג"צ מיטראל התייחס השופט חשין לענין הזה. הדיון היה בענין בשר, אבל

כמובן שזה נוגע לכל ייבוא. אמר השופט חשין: הכלל הוא שאסור לייבא בשר לישראל

והרשות המוסמכת רשאית לסרב ליתן רישיון אף בלא שתיתן טעם בצידו של סירוב. אכן

כך נקבע דין בתקופת מלחמת העולם השניה ואף בשנותיה הראשונות של המדינה, בשנות

החמישים והשישים. באותן שנים של רזון במצרכים ובמטבע חוץ, נקבעה הלכה על פי

מטרותיה המקוריות של פקודת הייבוא והייצוא, אז פקודת הסמכויות

השופט חשין סוקר דברים שאמר השופט אגרנט ואז הוא אומר: דברים אלה נשמעים

באוזנינו כמו באו מעולם אחר, ואכן מעולם אחר באו. כך היה בשכבר הימים, בימי

מלחמת העולם השניה ובשנים הקשות שלאהר קום המדינה, בימים של צנע וקופה ריקה.

האמנם ניתן לטעון כך כיום? והרי אסמינו ומחסני נו מלאו כל טוב, החנויות גדושות

בשפע מן המיטב בעולם כולו. אכן קונסטרוקציה זו של איסור והיתר, איסור ככלל

והיתר כיוצא מן הכלל, אבד עליה הכלח והרי היא כלא היתה. הצו על מכונו עומד.

נדרשתי לדברים אלה כדי להצביע על אותן תופעות ועל אותם מעשי חקיקה, שזו

רק דוגמה אחת להם, שאבד עליהם הכלה, כלשונו של השופט, ושעל פיהם סבור מאן-דהוא

שהוא זה שצריך לקבוע לאחרים מה לעשות וכיצד לעשות.

דבריו של השר צור יכולים אולי להמחיש את הענין. בא השר צור ואומר: אנחנו

חושבים שצריך להושיב אנשים בגליל, אנחנו חושבים שהם צריכים לעסוק בחקלאות,

אנחנו חושבים שהם צריכים לייצר ביצים, ולכן ניתן להם מכסת ביצים. זוהי

פטרונות, שאני חושב שאין לה עוד מקום. אם המדינה חושבת שצריכים אנשים להתיישב

בגליל, אולי תקים להם וילות ויעסקו דווקא בייבוא בשר לא כשר. מי אמר שאדם שחי

במושב בגליל לא יכול לייבא בשר לא כשר? הם יכולים לעסוק בכל עיסוק אחר.

בשורש הדברים האלה עומדת התפיסה: אנחנו יודעים מה טוב לך, אנחנו יודעים מה

תעשה, אנחנו נחליט, אנחנו ניתן. את הדברים האלה בא החוק לסלק.

א' רביץ:

אני מוכרח לצאת להגנת השר. השר בטיעונים שלו לא אמר מה טוב לי ומה טוב

לך. הוא דיבר על האינטרסים הבטחוניים והיישוביים של המדינה, והוא אמר שצריך

להושיב שם ישובים ולתת להם להתפרנס בכבוד. נכון שנגזר מכך שמגדלי ביצים במרכז

הארץ אולי לא יקבלו סובסידיה.

צי עמית:

למה דווקא ביצים? אולי ירצו לייצר רהיטים.

א' רביץ:

צריך לדייק. השר צור לא דיבר כפטרון עלינו. הוא דיבר על ערכים מאז הקמת

הישוב היהודי המתחדש. הוקמו ישובים בגליל ובנגב וצריך לדאוג להם לפרנסה.

צי עמית:

אני רוצה לצטט את שר החקלאות הקודם כץ-עוז, שאינו חשוד בשנאת חקלאים,

והוא אמר שיש יותר מדי חקלאים. הגענו ליעילות כזאת שהחקלאים הקיימים מייצרים

יותר מכפי הצורך, וצריך לצמצם את מספר החקלאים.

הקשר בין החקלא

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]