פרוטוקול ישיבת ועדת מעמד האישה מספר 105, בתאריך 09/02/1998

הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי

נו 0ח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 105

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

יום שני. י"ג בשבט התשנ"ח (9 בפברואר 1998). שעה 13:00

נוכחים:

חברי הוועדה: יעל דיין - היו"ר

בנימין אלון

נעמי בלומנטל

נעמי רוזן

מרינה סולודקין

ראובן ריבלין

מוזמנים: עו"ד סיגל קוגוט - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד מיכאל אטלן - לשכת היועץ המשפטי, משרד העבודה והרווחה

מאשה לובלסקי - יועצת לנושא אלימות לשר לבטחון פנים

סנ"צ מלכה סופר - קצינת מניעה במדור עבריינות נוער, המשרד לבטחון פנים

עו"ד יואב מני - עוזר היועץ המשפטי, משרד ראש הממשלה

פרופ' דפנה יזרעאלי - אוניברסיטת בר-אילן

סא"ל שרי ממן - נציגת קחנ"ר, צבא הגנה לישראל

עו"ד דניאלה דוייטש - אמונה

ד"ר מינה וסטמן - אמונה

דניאלה במברגר-אנוש- שדולת הנשים בישראל

עו"ד רחל בנזימן - יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל

היועצת המשפטית: אתי בנדלר

מנהלת הוועדה: דנה גורדון

רשמה: אירית שלהבת

סדר היום: 1. הצעת חוק הרשות לקידום מעמד האישה, התשנ"ז-1996 (של חה"כ: נ' חזן, ד' איציק, ,

ני בלומנטל, ת' גוז'נסקי, יי דיין, יי כץ, סי לנדבר, עי מאור, מי סולודקין).

הצעת חוק הרשות לקידום מעמד האישה. התשנ"ז-1996

היו"ר יעל דיין:

אנחנו ניגשים להמשך, ואני מקווה שגם לסיום, הדיון בהצעת חוק הרשות לקידום מעמד האישה,

התשנ"ז-1996. קיבלנו ממשרד המשפטים את הנו 0ה המתוקן, שכולו עבר בוועדה לאתר שהצבענו על

הסעיפים. אני אומרת את זה לתשומת לב חברת הכנסת נעמי בלומנטל ומסתייגים אחרים.

אני לא יודעת מתי אנחנו נדפיס את כל העניין אבל אני אבקש להתייחס לכך שיש לנו שינוי במספרי

הסעיפים כתוצאה מהתיקונים שהכנסנו.

אני מקווה שכל חברי וחברות הוועדה יגישו הסתייגויות - על אף שאני מקווה שהם יורידו את ההסתייגויות

בהצבעה, מאחר והדברים הוצבעו ונידונו כאן באריכות - פשוט כדי להציג את החוק במליאה. אני אשמח

להשתתפות מקסימלית של חברי ועדה וזו פשוט הדרך לדבר במליאה - 5 דק 1ת על כל הסתייגות.

אתי בנדלר:

את אומרת שאת מאשרת הגשת הסתייגויות בלי שהן יידונו בוועדה?

נעמי חזן:

כמעט כ1 לן נדונו פה.

היו"ר יעל דייו:

אני אקבל הסתייגויות גם בלי שהן נדונו בוועדה. מה שאני לא מוכנה זה ללכת אחורנית בהליך החקיקה,

פתאום לחזור. קיבלתי בקשה כזו מחברת הכנסת נעמי בלומנטל ודיברתי איתה על כך, הסתייגות לסעיף

3(ג), שנדון באריכות רבה, לגבי הכישורים של מנהלת הרשות. אני לא אפתח דיון בנושא הזה.

אתי בנדלר:

אז את מאשרת את הגשת ההסתייגויות?

היו"ר יעל דייו:

אני מאשרת את הגשת ההסתייגויות.

מרינה סולודקיו:

אז גם אני צריכה להעביר את זה בכתב.

היו"ר יעל דייו:

תואילי לכתוב, אלא אם זה על סעיף שאנחנו דנים בו עדיין. חברת הכנסת חזן הגישה הסתייגויות ודנו

בהן בוועדה ואז הצבענו עליהן. הסתייגות שהתקבלה - התקבלה כתיקון. הסתייגות שלא התקבלה, נפלה.

אפשר להגיש הסתייגויות לגבי סעיפים שכבר עברנו עליהם, הסתייגויות שלא נדונו, נושאים שאני לא

אפתח לדיון נוסף. חברת הכנסת בלומנטל אמרה שהיא דווקא תהיה כאן ואמרתי לה שאם היא רוצה ב-2

דקות להציג את ההסתייגות שלה אז אני אפנה לזה זמן, למרות שזה דבר שנדון כבר בעבר הרחוק. אני

אקרא את ההסתייגות שלה. זה היה דבר עקרוני ודנו בו באריכות, אבל אני לא רוצה להיראות כמי שפוסלת

בגלל לוח זמנים. חברת הכנסת בלומנטל הסתייגה מסעיף 3(ג). מהכישורים הנדרשים ממנהלת הרשות,

כפי שאנחנו קבענו אותם. הנה, חברת הכנסת בלומנטל הגיעה לכאן והיא תסביר לנו ותציג את ההסתייגות.

אנחנו כבר הצבענו על הסעיף הזה מזמן, ודווקא דנו עלי 1 באריכות, כך שאנחנו נרשום את זה כהסתייגות,

אלא אם כאן ישוכנעו חברי הכנסת שהם רוצים לדון בזה מחדש.

נעמי בלומנטל:

ההסתייגות שלי היא לגבי הכשירות להתמנות כמנכ"לית של הרשות לקידום מעמד האישה שתקום. אני

כמובן מברכת על כך שתקום רשות כזו. אני בדקתי בחקיקה אחרת, זו שקשורה למשל לרשות למלחמה

בסמים, 1 לא ראיתי שם התנייה שמי שעשוי להיבחר לתפקיד הזה צריך להיות בעל איזשהו ניסיון קודם

בטיפול בסמים או בנושאים אחרים שקשורים למאבק בסמים. ואילו כאן אנחנו מגבילים את האפשרות למנות

אישה זו א1 אחרת.

ראובן ריבליו:

בסעיף 3(ג) נאמר: "כשירה להתמנות למנהלת הרשות מי שהיא בעלת רקע ונסיון אקדמאי, מיקצועי או

מעשי של חמש שנים בתחומי פעולתה של הרשות". למה 5 שנים? ברשות השידור זה 3 שנים על כל שנה

אקדמאית.

היו"ר יעל דיין:

על העניין האקדמאי שעלה כאן הוספנו גם מיקצועי או מעשי, כלומר יכול להיות שאץ לה רקע וניסיון

אקדמאי אבל יש לה ניסיון מעשי ולא היינו רוצים להגביל מישהי משום החסר הזה.

נעמי בלומנטל:

מה הבעיה? אני למשל לא מתט;דת, אני בעד שתהיה מישהי שיש לה תואר אקדמאי. היום אפילו למינוי

לדירקטורים דורשים איזשהו מינימום, שזה תואר אקדמאי. דווקא בזה אני תומכת, לגבי נשים וגברים כאחד.

אבל ניסיון מיקצועי או מעשי זה משהו אחר. ידוע למשל שהרבה מאח- דלתות לתפקידים שונים פתוחות

בפני מי שהוא קצין בכיר בצה"ל. למשל מי שהתמנה עכשיו למנכ"ל הרשות למלחמה בסמים הוא איש

משטרה אבל למרות זה הוא לא עסק קודם אף פעם בנושא הזה של הסמים.

יחסית אין לנו מיגוון אדיר של נשים שהתמחו בתחום ברמה האקדמית. כמה אוניברסיטאות עוסקות

במעמד האשה?

היו"ר יעל דיין:

היום כולן, יש לנו רשימה.

נעמי בלומנטל:

לי מפריעה המגבלה הזאת של הצורך בניסיון מיקצועי או מעשי של 5 שנים בתחומי פעולה של הרשות,

כלומר בתחום מעמד האישה. יכולה להיות אישה שהנושא מעניין אותה, שהוא בנפשה, 1 היא לא תוכל

להוכיח לנו שהיא עסקה בנושא הזה. איפה היא יכלה בכלל לעסוק בו? האפשרויות מאוד מצומצמות: יש

משהו קטן ברשויות המקומיות שבו אפשר התעסק בנושא הזה, מעט מאוד.

היו"ר יעל דיין:

יש היום, רק להזכירך, וזה תוצאה של פעילות, כולל שלך, יש ממ 1 נות למעמד האישה בכל משרדי

הממשלה. ב-70 מבין הרשויות המקומיות יש מועצות נשים מאוד מאוד רציניות.

נעמי בלומנטל:

סליחה, נגיד שמישהי נמצאת במועצת נשים, אז מה ייחשב כניסיון, זה שהיא היתה חברה במועצת

נשים? אפילו בלי להוכיח שהיא 5 שנים פעלה בתחום. מועצת הנשים? אני בוודאי בעד שתהיה מישהי

שמודעת למעמד האישה ולקידומה ואולי אף שהיא סבלה מזה בעבר אבל אני חושבת שאנחנו שמים כאן

מחסום בלתי סביר.

אבי גם ראיתי, מנסיוני הרב בתחום הזה, שהניסיון האקדמאי לא תמיד רלוונטי. הכרתי אישה מאוד

בכירה מהאקדמיה, שגם ייצגה אותנו בתהומים שונים, שבפעם הראשונה שנפגשתי איתה אמרה לי שהיא

לא מרגישה שום הזדהות עם הנושא. כאשר עברו כמה הודשים והיא למדה את הנושא וראתה את כל

הבעיות היא נעשתה יותר פמיניסטית ויותר לוהמנית למען מעמד האישה מהרבה נשים וגברים שהכרתי. לכן

אני מוכרהה לומר שהסייג הזה הפריע לי. את הגברים בכל מיני תפקידים אנחנו לא מסייגים.

היו"ר יעל דיין:

את מדברת על ה-5 שנים? על אורך הזמן? או בכלל על הדרישה לניסיון מעשי? עיזבי, תואר אקדמי זה

במקום.

נעמי בלומנטל:

לגבי תואר אקדמאי אני בעד.

מרינה סולודקין:

או תואר אקדמאי או מעשי, כך זה מופיע כאן. אם זה או תואר אקדמאי או ניסיון מעשי אז זה בסדר.

כעמי חזו:

זה נכתב כ"או". לפי איך שזה מנוסה כריע אז אם אין תואר אקדמי אז נדרש ניסיון מעשי.

היו"ר יעל דייו:

אני מבקשת את תשומת הלב. כפי שאמרתי עשיתי כאן יוצא מן הכלל, חזרתי אחותית. שמענו את

חברת הכנסת בלומנטל. אני מבקשת לקרוא את הסעיף כפי שהוא.

ראובן ריבליו:

יש לי שאלת הבהרה כדי להבין את ההסתייגות. האם "אקדמאי" הוא גם כן בתחום פעולתה של

הרשות? הכל צריו להיות בתחום פעולת הרשות?

היו"ר יעל דייו:

כן. הכל בתחום הזה.

אני רוצה לומר שדנו באריכות בנושא הזה ולא היתה למ הרגשה שכאן אנחנו מצמצמים. נכון שאנחנו

מצמצמים את ההיבט הפוליטי, משום שכל ראש ממשלה קרוב לוודאי יחליף את מנהלת הרש 1ת, זה מינוי

פוליטי, זה מינ 1י של מישרת אמון. לא הייתי רוצה להרשות כאן לראש ממשלה כזה או אחר טו 1ח מינוי שה 1א

חורג בכלל מהתחום, על הבסיס שהיא תהיה מאוד מוצלחת לפי דעתו למרות שאין לה לא ניסיון אקדמאי ולא

ניסיון בתחום ועל אף שהיא לא עבדה בתחום הספציפי הזה.

יש הרבה מאוד נשים שיכולות להשתלב כאן, שלא אגיד שהן מכשירות את עצמן להיות בדיוק מנהלת

רשות אבל אני לא חושבת שצריך להקל פה בתנאים. מדובר על נשים הן מתחום האקדמיה, הן מהתחום

המעשי והן מהתחום האירגונים, כך שלכל ראש ממשלה, לא משנה מה הגוון הפוליטי שלו, יהיה מיבחר.

ראובן ריבליו:

אם היא בוגרת לימודי משפטים זה נחשב בתחום פעולתה של הרשות?

היו"ר יעל דיין:

אני חושבת ששופטת בדימוס למשל, לא נבדוק את כל התיקים שהיא עברה עליהם. אם שופטת רוצה,

לצאת לגימלאות ולעסוק בדבר הזה, שיש בתחום העיסוק שלה נושאים שקשורים לתחומי פעולתה של

הרשות - הרי אנחנו מדברים על נושאים מוגדרים.

ראובן ריבליו:

אולי חברת הכנסת נעמי בלומנטל תאמר לנו מה היא רואה כניסיון האקדמאי הרלוונטי שמתיישב יחד

עם פעולת ניהול הרשות.

נעמי חזו:

ברוב האוניברסיטאות יש הטיבות ללימודי האישה, לשיוויון בין המינים. פרופ' דפנה יזרעאלי היא אחת

מהמקימות של התחום הזה בהשכלה הגבוהה בארץ.

מרינה סולודקין:

גם אני נגד ההגבלה הזאת מכיוון שהדרישה לניסיון של 5 שנים פוגעת בעולים חדשים.

סיגל קוגוט:

זה לא חייב להיות ניסיון בארץ. אם מישהי עסקה בזה במקום אחר, זה מספק.

מרינה סולודקין:

אין הגבלות לראש הממשלה. למה דווקא פה אנחנו עושים הגבלות?

סיגל קוגוט:

יש הבדל בין מישהו שנבחר לבין מישהו שמתמנה.

היו"ר יעל דיין:

זה מינוי פוליטי. מה זאת אומרת שאין הגבלות לראש הממשלה? יש לו הגבלות של הבוחר.

היו"ר יעל דיין:

אני רואה את תחום מעמד האישה, כפי שהוא מוגדר בכל תחום הרשות, גם א-פוליטי וגם מאור

רב-תחומי. הרשות תעסו בנשים, בקידום נשים, גם בתחום הסוציולוגיה ללא ספק. כשאתה מדובר

על מעמד האישה אז אתה מדבר על מעמד האישה בתוך החברה הישראלית בכל התחומים. מדובר

בכלכלה ומדובר בייצוג...

ראובן ריבליו:

האם שופטת בדימוס יכולה להיות מנכ"לית הרשות?

רחל בנזימן:

שופטת בדימוס בבית-הדין לעבודה לדעתי תוכל להתמנות.

ראובן ריבליו:

מה זאת אומרת, האם אנחנו ניבחן את פסקי-הדין שלה?

רחל בנזימו:

יכול להיות ששופטת בדימוס זו לא דוגמא טובה.

ראובן ריבלין:

אני מנסה פשוט להבין. אני לא יודע למה התכוונה חברת הכנסת נעמי בלומנטל.

נעמי חזן:

אתה כל פעם טועה ומתקן. עדיף לא לתקן.

ראובן ריבלין:

בשביל זה הצטרפתי לוועדה הזאת, רק כשאני אפסיק לטעות אז אני אדע שאני משוחרר מהוועדה.

היו"ר יעל דיין:

ההסתייגות של חברת הכנסת בלומנטל מציעה לבטל את הסעיף בכלל.

נעמי חזו:

יש לי הערה לסדר והערה עניינית.

רק בסעיף הזה היה דיון של לפחות שעתיים. אני אומרת את זה מבחינה פרוצדורלית. היו הסתייגויות,

היה דיון, היו הצבעות. עם כל הכבוד, גם מבחינת הפרוצדורה של חקיקה לדעתי העסק הזח נגמר. אם

חברת הכנסת נעמי בלומנטל רוצה להסתייג.

היו"ר יעל דייו:

אני איפשרתי לחברת הכנסת נעמי בלומנטל להגיש את ההסתייגות בעל-פה ב-2 דקות.

נעמי חזו:

אני מבקשת, החקיקה הזאת באמת מאוד מאוד מורכבת והיא גם מייגעת. זה שבאים לאחר מעשה עם

הסתייגות, בסדר, שתגיש הסתייגות.

היו"ר יעל דייו:

תסלחי לי אבל אני איפשרתי לה להגיש הסתייגות בעל-פה. אני מנהלת את העניין.

ראובן ריבלין:

אנחנו מנסים להגיע לנוסח מוסכם כדי שלא נצטרך הסתייגות.

נעמי חזו:

עכשיו לגופו של עניין, אנחנו מנסים להקים רשות מיקצועית. עם כל הכבוד לדוגמא של הרשות למלחמה

בסמים, אם אין שם אדם מיומן אני חושבת שזו טעות ואני אגיש הצעת תיקון לחוק בעניין הזה. זה לא יתכן,

רשויות שהן רשויות ממלכתיות, אחת מנקודות החוזק שלהן באמת זה שהן מנוהלות בצורה מיקצועית. אם

אין באופן עיקבי לחלוטין ושיטתי הכנסת קריטריונים מיקצועיים להנהלת הרשויות הללו אז המערכת עצמה,

המוסד עצמו, איננו יכול לפעול כהלכה. אני לא רואה שום טעם להקים רשות לקידום מעמד האישה, והתנסים

בזה בעבר ואנחנו דיברנו על זה ארוכות, אם מי שצריך למנות לא ימנה על סמך קריטריונים מקצועיים. אם

כל מי שצריך למנות, למשל ראש הממשלה, שחייב לאסו אישה, שלא יודעת אפילו איך לבטא את המילה

פמיניזם, שלא לדבר על לפחות לתת 4 הגדרות פוטנציאליות של המונח הזה...

יואב מני:

מה, זה הופך בן אדם למנהל יותר טוב?

נעמי חזן:

התחום חזה הוא תחום מיקצועי. הרשות היא רשות מיקצועית. לא כל אדם שהיה אלוף בצה"ל יכול

לעמוד בראש הרשות לקידום מעמד האישה, אני מצטערת. ועל כן הניסיון לתת מרחב פעולה בלי הנחיות

ברורות בחוק לגבי המינוי של מנהלת הרשות, אני חושבת שזה חוטא לעיקר של מטרת הרשות.

נעמי בלומנטל:

גם הרשות למלחמה ב0 מים היא רשות מיקצועית.

היו"ר יעל דיין:

אני מבקשת ממך עכשיו - מאחר וההערה הראשונה שלך היתה ל0 דר, שלא בחן בזה...

נעמי חזו:

אמרת שלא קיבלת אותה אז אני המשכתי.

היו"ר יעל דייו:

אני חוזרת ואומרת, אני איפשרתי לחברת הכנסת נעמי בלומנטל להגיש את ההסתייגות והיא תירשם

כהסתייגות.

יואב מני:

במהלך השיחה ניתנו פה דוגמאות שאנחנו לא ראינו לנגד עינינו. אני צריך לחלוק על דברי עו"ד רחל

בנזימן, שופט שכל עניינו הוא ...

רחל בנזימן:

מי אמר שאני קובעת? זו דוגמא שלי.

היו"ר יעל דייו:

אני בפירוש לא רוצה את הוויכוח הזה. גם לא מקובלות עלי הדוגמאות שניתנו כאן. אני חושבת

שההגדרה כפי שהיא קיימת תספק לנו מספר רב מאוד של מועמדות לתפקיד. לגבי חלק מהן אני יודעת כבר

עכשיו שהן מועמדות ושהן עומדות בקריטריונים האלה. ההגדרה היא מאוד רחבה. כשאומרים 5 שנים

בתחום זה מאוד רחב כי זה לא מחייב שתהיה לה למשל תעודה מיקצועית שהיא בוגרת של 5 שנים, שיש

לה MAבנושאי מעמד האישה, אלא ה-5 שנים האלה יכולות לבוא מניסיון רב-תחומי.

נעמי בלומנטל:

יחסית כל התחום הזה של מעמד האישה הוא די חדש, כלומר זה לא תחום שעסקו בו לפני 10 שנים,

או שאז עסקו בזה רק בודדות. נמצאות פה פרופ' דפנה יזרעאלי ושמעתי הרצאות שלה גם לפני יותר מ-10

שנים באוניברסיטת בר-אילן, אבל יחסית יותר ויותר נשים היום, גם גברים לעיתים, נכנסים לתחום הזה. אני

חושבת שהמגבלה של ה-5 שנים היא מכבידה כי יהיה קשה מאוד לאישה לבוא ולהוכיח שהיא עסקה

בתחום במשך 5 שנים.

היו"ר יעל דייו:

זה יתחיל ככה. אם אנחנו ניראה שיש מצוקה בשטח, שיש חסר, אז אנחנו נגיש תיקון לחוק ונהפוך את

זה ל-3 שנים או ל-4 שנים. לא הייתי רוצה לעשות הקלות מלכתחילה כי אני יודעת שיש מועמדות ויש שמנת

שעומדים על הפרק אצל ראש הממשלה נתניהו, נשים שבהחלט עומדות בקריטריונים האלה. אין כרגע

מצוקה, לא באים ואומרים לנו כמחוקקים שנדע שהמישרה הזאת תעמוד ריקה כי אין נשים שיוכלו לעמוד

בקריטריונים, זה לא המצב.

חברת הכנסת בלומנטל, את היית בהנהלת שדולת הנשים במשך הרבה שנים, גם אני הייתי בהנהלת

השדולה. לטעמי ולהערכתי כל מי שהיתה בהנהלת השדולה באיזשהו תפקיד במשך 5 שנים היא מתאימה

לזה. לא צריך בשביל זה להיות גברת אליס שלווי שייסדה את השדולה. כל מי ש"השתפשפה" בזה. גם כל

מי שהיתה בצוות נעמ"ת.

ראובן ריבליו:

כמה כאלה יש, מאות?

היו"ר יעל דיין:

יש הרבה, לא מאות אבל עשרות.

נעמי חזו:

בכעמ"ת יש מאות.

היו"ר יעל דייו:

וגם קחנ"ריות לשעבר.

ראובן ריבליו:

אני רוצה כמחוקק להעיר משהו לגבי הנוסח שמופיע בסעיף קטן (ג). אני לא שמתי לב לכך אבל המסה

הזח מאוד לא בהיר. אני השבתי שזה אלטרנטיבי ולא קומולטיבי אם זה בתהום פעולת הרשות. בדרך כלל

כאשר בן אדם הוא אקדמאי יש לו את הכלים לדעת איך להתמודד עם כל דבר, כך חשבתי לתומי.

היו"ר יעל דיין:

בתחום אקדמאי כלשהו?

ראובן ריבליו:

לא, במדעי החברה למשל.

היו"ר יעל דייו:

אני מבקשת, אנחנו חצי שעה עוסקים בדבר שהקדשתי לו 5 דקות, אני מבקשת אתכם.

ראובן ריבליו:

אני מצטער שאני מעורר איזשהן תגובות. היושבת-ראש ציינה למשל שופטת בדימוס, שהיא כמובן

אקדמאית. שופטת בדימוס יכולה היתה לשבת ב-15 שנותיה בבית-משפט של 1ם ועוד 7 שנים בבית-משפט

מחוזי, או להיפך, בתיקים שונים ומשונים שאין ביניהם לבין קידום האישה מאומה ובכל זאת היו לה את

הכלים לבוא ולמדוד נושאים של צרכים בהתאם למטרות הרשות. לכן אני בהחלט חושב שאם יש איזשהו

ניסיון אקדמאי יותר רחב צריך לאפשר לאותה אישה להיכלל בחוק הזה.

נקודה שניה היא נקודה פוליטית. סעיף קטן (ג) יכול להיחשב כאילו הוא מגביל אנשים שנמצאים בצד

הימני של המפה הפוליטית. אני אומר את זה ואני רוצה שהדברים יהיו בהרים. למה? לאירגוני הימין כמעט

ואין פעילויות באירגונים נשיים.

היו"ר יעל דיין:

זה לא נכון. ויצ"ו ו'אמונה' הם במעמד שווה לנעמ"ת, ומדובר על נשים ממועצות נשים. אין בעיה פה.

ראובן ריבלין:

חשבתי שכדאי לשאול, להבהיר ולקבל תשובות. זאת אומרת שאתם אומרים שיש גם אירגוני בשים

ימניות והן יכולות לעמוד בקנה המידה של סעיף קטן (ג).

היו"ר יעל דיין:

זה ללא ספק.

ראובן ריבלין:

אלולא כן היה יכול אדם לבוא ולעשות לובי בתוך המליאה ולומר: בואו נקבל את סעיף קטן (ג) מהטעם

הפשוט שסעיף קטן (ג) מגביל בצורה פוליטית אנשים למעמד מסויים. אני מבין שאת לא התכוונת לזה אז

אני מתנצל בפנייך. אני פשוט רוצה להיות בטוח.

דרך אגב, אני לא ראיתי בשום חוק אחר הגבלה שהמנהל/ת יהיו במיקצוע של פעולת הרשות. זה דבר

מאוד ספציפי. אם היית אומרת שהיא צריכה להיות עובדת-סוציאלית, בסדר, אני יודע ש"בגדול" היא מטפלת

גם בנושאים כאלה, שופט "בגדול" מטפל גם בנושאים כאלה, אבל אם באים ואומרים "קידום האישה", זה

מיקצוע שלא משתלב באותה צורה. זאת אומרת שרק אחת מתוך 50 נשים שהיום קיימות בתוך האגודה

לקידום מעמד האישה יכולה להתמנות - אם היא כמובן ראוייה, כי ראש הממשלה לא יקח כל אחת רק מכיוון

שהוא נמצא בנומרוס קלאוזוס. הוא יבוא לחברת הכנסת יעל דיץ והיא תאמר ל! שהיא מצטערת אבל היא

חברת כנסת, הוא יבוא לחברת הכנסת נעמי חזן והיא תגיש שהיא מצטערת אבל היא חברת כנסת.

היו"ר יעל דיין:

המאגר הוא בפירוש רחב.

היו"ר יעל דייו:

אני חצה לסכם. אני רוצה לבקש מחברת הכנסת נעמי בלומנטל שבמקום למחוק את הסעיף תחשוב על

הסתייגות, או על מספר השנים או על הרחבת התחום, ולא לבטל את הסעיף.

אני מבקשת לומר שהדברים שציין כאן חבר הכנסת ריבלין בחלקם נובעים פשוט מחוסר הכרה של

התחום. כשאנחנו אומרים היום "מיקצועי" או "ניסיון מעשי" או "אקדמאי", זה באמת רחב מאוד. בהחלט

כשהזכרת עובדת סוציאלית, מי שיש לה כישורים, בלי אקדמיה אפילו, שלא לדבר על אקדמיה, ניסיון מעשי

של 5 שנים בתחום עבודה סוציאלית במדינת ישראל תאמין לי שזה מספיק, אם יש לה את כל הכישורים

האחרים, תה פררוגטיבה של ראש הממשלה למטת אותה לניהול הרשות.

ראובן ריבלין:

האם היא תיכנס במסגרת הזאת ולא יוכלו להגיש בג"ץ נגד ראש הממשלה מדוע הוא מינה אותה?

היו"ר יעל דייו:

בוודאי, אין לי ספק, משום שזה רב-תחומי. יש אנשים שעסקו עשרות שנים בטיפול בנושא האלימות, יש

כאלה שעסקו באבסטרקציה של ייצוג וקידום ובצד האקדמאי של זה, יש אנשים שעסקו בצד של שיוויון בין

המינים במערכת החינוך. כולם מבחינתי - ולפי דעתי כך זה גם מנוסח בהצעת החוק - כולם כשרים.

ראובן ריבלין:

צריך לפחות לכתוב "בחלק מתחומי פעולתה של הרשות".

היו"ר יעל דייו:

אני לא חושבת שמישהו אמור לעסוק 5 שנים בכל תחומי פעולתה של הרשות כפי שהם מוגדרים בחוק.

אתי בנדלר:

בדיונים שנערכו בסעיף 3(ג) לגבי כישוריה של מנהלת הרשות אכן דובר על הבחנה בין מי שיש לה רקע

או ניסיון אקדמאי, שאץ לא נדרש מספר שנים מסויים, לבין מי שיש לה ניסיון מעשי או מיקצועי, שכאן נדרש

ניסיון של 5 שנים לפחות.

אני חצה לומר כאן משהו כללי לגבי הניסוחים בכלל. כפי שאמרתי מספר פעמים, כמקובל לגבי כל

הצעת חוק שעולה לקריאה שניה ושלישית, העיבוד הסופי של הנוסח נעשה בצורה מאוד דקדקנית לפני שאני

מעלה את זה לקריאה שניה ושלישית, אחרי שאני מעיינת שוב בכל הפרוטוקולים ובכל ההחלטות לוודא

שבאמת הנוסח שעולה תואם את החלטות הוועדה.

הנה, לאור ההערות שנאמרו כאן בתחילת הדברים אני כבר רשמתי לעצמי שינוי בנוסח של סעיף קטן

(ג), כי באמת לא כל-כך ברור מהנוסח שלפניכם שה-5 שנים איננו מתייחס גם לרקע ולניסיון האקדמאי.

סיגל קוגוט + רחל בנזימן:

אני חשבתי באמת שזה כן מתייחס לניסיון האקדמאי.

ראובן ריבליו:

זה לא יהיה נכון כל עוד לא תהיה פקולטה לקידום האישה.

היו"ר יעל דיין:

יש חטיבות.

אתי בנדלר:

על כל פנים, האם כרגע זה מוסכם שה-5 שנים לא נדרש 1ת לרקע ולניסיון האקדמאי, או שכן?

היו"ר יעל דייו:

עם כל המומחיות שכאן סביב השולחן - ואני מוכנה להביא את זה להצבעה אם יש צורך - אנחנו מדברים

על 5 שנים של ניסיון מיקצועי או מעשי, ובזה יש להערכתי מאגר גדול מאוד. ביחס לרקע ולניסיון אקדמאי -

כלומר זה לא רק רקע - זה לא מספיק שהיא למדה את הנושא אלא צריך שיהיה לה גם ניסיון אקדמאי, או

שהיא לימדה או שהיא עסקה בזה או שהיא עשתה מחקרים בנושא. אני מציעה, לאור הערתה של גברת

אתי בנדלר, ולמרות הערתה של גברת רחל בנזימן, לא להגביל את הקטע הזה ב-5 שנים. זאת אומרת

שה-5 שנים יתייחסו רק לניסיון המעשי, לגבי מי שיש לה או אץ לה ניסיון אקדמאי, כי זה היה "או". זאת

אומרת, נתתי תמיד לדוגמא את עצמי, שלי אין תואר אקדמאי ואני רואה את עצמי כבעלת ניסיון מעשי כזה

או אחר של 5 שנים לפחות בתחום, אז אני רוצה את האפשרות להתמודד על המישרה הזו.

ראובן ריבלין:

אין פה צורך להתמודד. זה הרי מינוי של ראש הממשלה.

היו"ר יעל דיין:

זה מינוי, אבל נניח שאני רוצה להציע את עצמי.

לפיכך אני מציעה שבניסוח הסופי, ואולי זה גם יספק את חברת הכנסת נעמי בלומנטל, ייאמר: "כשירה

להתמנות למנהלת הרשות מי שהיא בעלת רקע וניסיון אקדמאי, או"

אתי בנדלר:

לפני שאת מציעה את הנוסח אני רוצה רק הערה אחת נוספת כדי שאז תוכלי לסכם את ההצעות שלך.

אני בדקתי לעצמי שוב, לאור ההערות שנאמרו, מה זה תחומי פעולתה של הרשות. הנושא הזה מוגדר

בסעיף 4(א), יש הגדרה של "תחומי פעולתה של הרשות". אני מפנה אתכם לכך: "הרשות תגבש, תקדם

ותעודד מדיניות ופעילות לקידום השוויון בין המינים" - אגב, לא מדובר כאן על אישה בלבד אלא על שני

המינים - "לקידום מעמד האישה, לביעור האפלייה נגד נשים ולמניעת אלימות נגד נשים". כל אלה הם תחומי

פעולתה של הרשות. יתכן, אני מציעה לך לשקול שוב, שרצוי לומר, תו הצעה: "כשירה להתמנות למנהלת

הרשות מי שהיא בעלת רקע וניסיון אקדמאי בתחום מתחומי פעולתה של הרשות או שהיא בעלת רקע

מיקצועי או מעשי של חמש שנים בתחומים האמורים."

היו"ר יעל דיין:

"בתחום מהתחומים האמורים".

ראובן ריבליו:

האם חמש שנים זו לא תקופה ארוכה מידי? ברשות השידור למשל זה שלוש שנים.

רחל בנזימן:

ואז יוצא שמי שקיבלה רק עכשיו תואר BAבחטיבה למעמד האישה יכולה להתמנות. אני לא מציעה

הצעה חדשה אבל לפי דעתי לא זו היתה הכוונה.

אתי בנדלר:

אז נעשתה עכשיו רביזיה למעשה כי היושבת-ראש איפשרה את זה.

מאשה לובלסקי:

"5 שנים" זה בכלל מיותר מכיוון שחזקה על כל ראש ממשלה שייקח באמת מנהלת מתאימה.

היו"ר יעל דיין:

ממש ... המינוי של סבטלנה על-ידי ראש הממשלה לשעבר שמעון פרס ממש לקח בחשבון את הכל...

זה היה מינוי ליועצת שהרשות מחליפה אותה. היא גם לא החזיקה מעמד 5 שנים. אני לא רוצה להעיר על

בן אדם שעזב לא מזמן.

אנחנו מציעים כאן שינוי של הפרדה בין הרקע והניסיון האקדמאי - "בתח 1ם מתחומי", כלומר זה לא צריך

להיות בכל תחומי פעולתה של הרשות - זאת אפשרות אחת לגבי מינוי; האפשרות השניה לגבי מינוי מנהלת

הוא אישה בעלת ניסיון מיקצועי או מעשי, שוב פעם "בתחום מתחומי פעולתה של הרשות".

עכשיו השאלה שנשארה היא העניין של אורך הזמן שאנחנו מבקשים לגבי הניסיון. מאחר וכבר נכנסנו

לזה, או שאנחנו נשאיר את הסעיף כמו שהוא, למעט השינוי שעו"ד אתי בנדלר הציעה, פשוט להכניס "תחום

מתחומי הפעולה" ולהפריד בין רקע וניסיון אקדמאי לבין ניסיון מיקצועי או מעשי. נשארת שאלה, שלגביה אני

מבינה שההסתייגות של חברת הכנסת נעמי בלומנטל נשארת, לגבי אורך הזמן. לגבי זה אני רוצה קודם כל

לשמוע את עמדת משרד ראש הממשלה.

יואב מני:

כעיקרון, הואיל וראש הממשלה הוא זה שצריך לבחור מבין מועמדים, אני חושב שמבחינת נוחות המינוי,

לא נוחות פוליטית אלא נוחות עניינית, ככל שיש לו מגוון יותר רחב של אנשים למנות מתוכם כך יותר נוח

לעבוד מבחינה מינהלית.

נעמי חזו:

לא ציפיתי שתגיד משהו אחר.

היו"ר יעל דיין:

אתה יכול לראות גם את הצד ההפוך של זה, שבכל זאת זה פעם ראשונה, אני מזכירה, למרות שהחוק

הוא לנצה, פעם ראשונה שמוקמת רשות כזו. אנחנו מאוד מקווים שייקבלו את זה באמת כמשמעות החוק.

יואב מני:

אזכיר לכם שהצעת החוק הממשלתית - זה לא רק משרד ראש הממשלה, זה גם ועדת השרים

לחקיקה ובכלל הממשלה - היא בכלל לא התייחסה לדרישת כשירות. אם מוסיפים דרישת כשיחת, ונטען פה

שהדרישה של 5 שנות ניסיון היא יחודית בחקיקה, אז יכול להיות ש...

אתי בנדלר:

אני לא בטוחה שהיא יחודית, אני עוד לא בדקתי.

יואב מני:

אני מדבר על 5 שנים. בגופים אחרים מדובר על 3 שנים. אז יכול להיות שיש מקום באמת למתן

במשהו. אם ממנים מישהו שאינו מתאים לתפקיד רק בגלל שהוא מינוי פוליטי, ולא משנה מי הממנה, אז זה

לא משנה אם זה 3 או 5 שנים. מצד שני אם יש מישהו שהוא מתאים בדיוק ואין לו ניסיון של 5 שנים אלא רק

של 3 אז חבל לא לאפשר לו להיבחר.

היו"ר יעל דייו:

אז אתה אומר שעדיף להכניס "3 שנים". עלי זה מקובל.

נעמי חזן:

יש לי בעיה חמורה עם זה.

היו"ר יעל דייו:

אני מבקשת להצביע על השינוי.

נעמי חזן:

אם כך אני אבקש הסתייגות בנושא הזה. -

היו"ר יעל דייו:

אנחנו מצביעים על שני שינויים: הראשון הוא שינוי סמנטי, שינוי ניסוחי, מה שעו"ד אתי בבדלר הציעה.

אנחנו לא אומרים: "בתחומי פעולתה של הרשות" אלא "בונחום מתחומי פעולתה", זאת אומרת שזה

מאפשר ניסיון באחד מהתחומים או בשניים מהם, זה לא חייב להיות כל התחומים.

קיימת כאן הפרדה גם בין רקע וניסיון אקדמאי לבין ניסיון מיקצועי או מעשי. זאת אומרת, זה "או". זה

נשאר כפי שהיה.

סיגל קוגוט:

בשביל הנוסח אנחנו רוצים רק לדעת, לגבי הניסיון האקדמאי את לא דורשת ניסיון של 3 שנים?

היו"ר יעל דייו:

אני כן דורשת את ה-3 שנים בשתי הקטגוריות. אני לא אלך ואחפש 5 שנים באקדמיה או 3 שנים ניסיון

מעשי. אם כבר זה צריך להיות להיפך, אם אני רוצה באמת להגיע לשטח ולמשמעות. אז אם אני מקטינה

את מספר השנים ל-3 שנים אני מציעה: "ניסיון אקדמאי, מקצועי או מעשי של שלוש שנים", גם לגבי בעלות

הרקע האקדמאי וגם לגבי בעלות הרקע המיקצועי או המעשי, "בתחום מתחומי פעולתה של הרשות". האם

ברור על מה אנחנו מצביעים?

הצבעה על סעיף 3(ג). עם השינויים שהוכנסו

בעד-3

נגד-1

אין נמנעים

הסעיף התקבל.

נעמי חזן:

אני נגד. אני מבקשת לרשום שאני מסתייגת ומבקשת שיידרש ניסיון של חמש שנים לשני המיקרים.

נעמי בלומנטל:

אני הצבעתי בעד אבל אני רוצה לשמור לעצמי את הזכות להסתייג כדי לדבר במליאה.

היו"ר יעל דיין:

אז תכניסי הסתייגות למה שאת רוצה. כעת את כבר לא יכולה להוריד את הסעיף. חברת הכנסת

בלומנטל, אני חוששת שלא תהיי בכנסת באותו יום, דיברנו על זה.

אתי בנדלר:

הייתי עסוקה בכתיבה ולא הרמתי את ראשי כשהיתה הצבעה ולכן לא שמתי לב, האם ההצעה שלך

התקבלה? אז אני קוראת רק את הנוסח: "כשירה להתמנות למנהלת הרשות מי שהיא בעלת רקע וניסיון

אקדמאי, מיקצועי או מעשי של שלוש שנים בתחום מתחומי פעולתה של הרשות" - זה הנוסח שהתקבל. יש

הסתייגות של חברת הכנסת נעמי חזן שמבקשת "חמש שנים".

היו"ר יעל דייו:

אני מבקשת שחברת הכנסת נעמי חזן תעביר אליך את ההסתייגות שלה.

עכשיו אנחנו עוברים לסעיף שנותר לנו, סעיף 17, שבישיבה הקודמת השהיתי את הדיון עליו עד שיהיו

נוכחים עוד חברי כנסת. בהיעדר חברי כנסת נוספים לא רציתי ליטול על עצמי את החירות, שמותרת לי,

ולאשר את הסעיף הנכבד הזה בעצמי ולכן השארתי אותו בשביל לחתום למעשה את פעולת החקיקה.

נעמי חזו:

יש לי גם בקשה להוסיף את סעיף 24, להוסיף סעיף תקציב ניפרד בתקציב משרד ראש הממשלה. אני

רוצה שנדון גם בזה.

היו"ר יעל דייו:

אנחנו נגיע לזה בהמשך.

אנחנו עוסקים עכשיו בסעיף 17. נותר לנו לדיון גם סעיף 23, שהיינו אמורים לקבל לגביו תיקון, לגבי

סעיף התחילה.

סיגל קוגוט:

לגבי פרוצדורה, אני העברתי לך נוסח מתוקן ואחרי שנגמור לדון בכל אני אפרט את הנוסח ויצטרכו

לאשר אותו. שלא ייצא שלא אושר נוסח שהעברתי לך. כל השינויים שהצענו, שתיקנו את מה שאושר

בוועדה, חייבים להיות נדונים שוב בוועדה.

סעיף אחד שאנחנו תיקנו, לפי חרעיון שחברת הכנסת יעל דיין העלתה בפעם הקודמת, שהדו"ח השנתי

יונח על שולחן הכנסת ואז הוועדה לקידום מעמד האישה - בדיוק כמו הוועדה לענייני ביקורת המדינה - היא

זאת שתדון בו ותציע לכנסת את השגותיה. את השינוי הזה הכנסנו. צריך לההליט כמה שבועות רוצים לתת

לוועדה לקידום מעמד האישה לדון בדו"ח לפני שהיא מעבירה אותו למליאת הכנסת.

אתי בנדלר:

זה דבר אחד. גם התיקון הזה עדיין לא גמור, צריך לשוב ולדון בזה. צריך לחן האם את רוצה בכלל

לחייב את הוועדה לקיד 1ם מעמד האישה להגיש המלצות או לא. כלומר יש כאן הצעה שגובשה על-ידי משרד

המשפטים, שהוועדה עדיין לא דנה בה.

סיגל קוגוט:

זה נשאר לסוף הדיון. אז זאת הערה אחת, שצריך בעצם לעבור על הנוסח שלי ולאשר או לשנות אותו.

כמו כן נשאר מה שבכלל לא דנו לגביו, זה סעיף 17, סעיף 21, שהוא סכני, וגם סעיף 23, שבו רצית לקבוע

מועדים להקמת הגופים. אלה שלושת הסעיפים שבכלל עוד לא דנו בהם.

בעמי חזן:

וכן ההצעה שלי להוספת סעיף 24.

היו"ר יעל דיין:

אנחנו ניגשים לסעיף 17. שמונה את תפקידיה של מינהלת הרשות. אני מקווה שכולנו למדנו בעל-פה

את תפקידי הוועדה המייעצת כי יש כאן הקבלה. אישרנו את סעיף 9 של תפקידי הוועדה המייעצת. עכשיו

אנחנו ניגשים לגוף המצומצם יותר שהוא מינהלת הרשות. ההצעה שלנו, שבמקום שניים יימנו שלושה נציגים

מאירגונים שאינם ממשלתיים, פחות או יותר התקבלה על-ידי הממשלה בשבוע שעבר, בהנחה שלא יהיו

הסתייגויות אחרות, זאת א1 מרת שלא נחפור בחוק הזה כהנה וכהנה. קיבלנו תשובה שהיא חיובית בעיקרון,

שמוכנים לכלול במינהלה שלושה נציגי ציבור במקום שניים. ההסכמה היתה שאנחנו לא נהפוך כאן את החוק

על פניו, שאז הממשלה תתנגד לשינוי הזה כי יש בו בעייתיות מסויימת, שלא ניכנס אליה עכשיו.

אנחנו בסעיף 17, אני פשוט אקרא: "תפקידי מינהלת הרשות

"תפקידיה של מינהלת הרשות הם:

(1) להתוות את המדיניות ואת קווי הפעולה של הרשות;"

ראובן ריבליו:

i

זה סותר את סעיף 4(א) לגבי תחומי פעולתה של הרשות. אם זה תפקידה של הרשות אז איך זה יכול

להיות תפקידה של מינהלת הרשות?

אתי בנדלר:

הרשות זה המינהלה למעשה והעובדים.

נעמי חזו:

יש כפילויות. זה לא סותר.

היו"ר יעל דייו:

אני רוצה לחזור ולהזכיר לכולנו, מה שנשמע ככפילות זה פשוט דבר שהוא צריך להיות מובן מאליו.

קיימת רשות. בתוך הרשות קיימים למעשה שלושה גופים: 1) מנהלת כללית של הרשות, שעובדת מול

הממשלה - כשאומרים "מדיניות" זו מדיניות שצריכה להיות מאושרת על-ידי ראש הממשלה שיביא אותה

לממשלה: 2) ועדה מייעצת, מועצה, שמורכבת גם ממשרדי ממשלה, גם מנציגים של גופים, כמו צה"ל,

המשטרה וכדומה, וגם מנציגים של אירגונים שעוסקים בתחום הזה. לממשלה יש רוב בועדה המייעצת; 3)

הגוף האקזקוטיבי הקטן יותר, שעומד בין המנהלת לבין הוועדה המייעצת, שהוא מינהלת הרשות.

ראובן ריבלין:

אין לי בעיה עם זה. האם פיסקה (1) שמדברת על "להתוות את המדיניות ואת קווי הפעולה של הרשות"

עולה בקנה אהד עם סעיף 4 או שיכולה להיות כאן התנגשות? זאת אומרת, האם אחד מהסעיפים מדבר על

מדיניות והשני על ביצוע מדיניות? אז למה לא לכתוב "לבצע את המדיניות ואת קווי הפעולה של הרשות"?

מיכאל אטלו:

יש מדיניות של הרשות עצמה ויש ...

ראובן ריבליו:

ומה אם יש סתירה בין המדיניות של הרשות לבין קווי הפע 1 לה שתיקבע מינהלת הרשות?

רחל בנזימן:

למה שתהיה סתירה? הרשות לא עומדת בניפרד מהמינהלת שלה.

ראובן ריבליו:

אז מה הוא סעיף 4? קווים מנחים?

היו"ר יעל דיין:

סעיף 4 זה תחום פעולה. תקרא את הפעלים שאנחנו משתמשים בהם כאן, "היא תגבש, היא תקדם

והיא תעודד".

רא 1ב1 ריבליו:

אז תרשמו "להתוות את המדיניות ואת קווי הפעולה של הרש 1ת בהתאם למטרות הקבועות בסעיף 4".

האם יש גוף נוסף, חוץ מהמינהלת, שיכול לקבוע מדיניות? השאלה שלי היא פשוטה, יש את מינהלת

הרשות. אם היא הגוף היחיד שמיישם את סעיף 4, אז אין לי בעיה. האם היא הגוף היחיד?

סיגל קוגוט:

היא והמנהלת, אבל המינהלת היא זאת שקובעת. המנהלת היא יושבת-ראש מינהלת הרשות.

ראובן ריבליו:

זאת אומרת, פרט למינהלת הרשות אין מי שיישם את סעיף 4?

היו"ר יעל דייו:

יש ועדה מייעצת שהיא תעודד ותעשה כל מיני דברים אבל היא לא מבצעת ולא קובעת.

ראובן ריבליו:

האם לוועדה המייעצת יש סמכות אקזקוטיבית?

היו"ר יעל דיין:

לא.

ראובן ריבלין:

אם כך אין לי בעיה עם האסיפה הכללית.

היו"ר יעל דיין:

אין אסיפה כללית. יש ועדה מייעצת.

נעמי הזו:

תסתכל על סעיף 9.

מיכאל אטלן:

זה מישורים שונים של מדיניות. מה שבסעיף 4 זה המדיניות של הרשות כולה, שהיא מציעה לממשלה,

בעוד שמה שמופיע בסעיף 17 זה מדיניות הפעולה של הרשות, באיזה תחומים היא מתעסקת ובאיזה

תחומים היא לא מתעסקת.

אתי בנדלר:

אני לא מסכימה איתך, מר מיכאל אטלן. לשאלתו של חבר הכנסת ריבלין, הרשות היא משהו ערטילאי.

ככל גוף משפטי היא פועלת באמצעות האורגנים שלה. האורגן המוסמך של הרשות זה מינהלת הרשות. ירוד

עם זאת, לכן גם כשאני מדברת על סעיף 4, על "הרשות תגבש, תקדם ותעודד ...", הרשות לא עושה את

זה כאיזה רוח ערטילאית אלא באמצעות המינהלה שלה והעובדים, שמקבלים את הנחיות מנהלת הרשות.

ראובן ריבלין:

אלה תחומי פעולה ואלה ביצוע פעולה.

אתי בנדלר:

לא רק זה. להת 1 ות את המדיניות זה לאו דווקא ביצוע, זה גם המדיני 1ת הכללית. מה שצריך בעצם

לקרוא בסעיף 4, כשנאמר "הרשות תגבש, תקדם ותעודד ..." זה בעצם "הרשות, באמצעות מינהלת

הרשות" תעשה את הפעולות האלה.

ראובן ריבלין:

בנוסח שקיבלתי ממחלקת חקיקה במשרד המשפטים לגבי סעיף 2,4,3, אין בכלל כותרות.

סיגל קוגוט:

זאת טעות. השמטתי פה את הכותרות. זה לא הנוסח הס 1 פי.

ראובן ריבלין:

אני רואה שבכותרת המקורית כתוב "מטרות הרשות", "תחומי פעולתה של הרשות",

היו"ר יעל דיין:

וכאן זה "תפקידים". זה נותן תשובה והסבר לשאלתך.

"(2)לעודד ולתאם את פעולות משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וגופים אחרים הפועלים בתחומי

פעולתה של הרשות;

(3) לעקוב אחר מילוי המלצותיו של מבקר המדינה הנוגעות לתחומי פעולתה של הרשות ולייעץ באשר

לדרך מילוין;

(4) לעקוב אחר מילוי המלצות הרשות בתחומי פעולתה ואם מצאה לנכון, לפרסם ח"ח על ממצאיה;"

יואב מני:

המינהלה יכולה לפרסם דו"ח מעקב.

היו"ר יעל דיין:

אבל מי זה הרשות לצורך זה, שאחריה היא תעקוב? הוועדה המייעצת?

סיגל קוגוט:

היא לא תעקוב אחרי עצמה אלא הרשות תעקוב אחרי משרדי הממשלה והגופים האחרים.

אני חייבת להעיר לפני שאת גומרת לקרוא, אנחם הוספנו הרי המון תפקידים לרשות. חייבת להיות

קורלציה בין התפקידים שהוספנו. אולי אפשר גם לעשות סעיף סל כזה, שהיא ממונה על ביצוע של כל מיני

תפקידי רשות המנויים בסעיף 5, כי אנחנו אמרנו שהיא תיפעל ליישום האמנה ושהיא תיפעל לקידום מטרות

החקיקה ושהיא תיזום מחקרים. למעשה אנחנו חייבים שתהיה לנו התאמה.

היו"ר יעל דייו:

השאלה היא האם כאשר אנחנו אומרים "תחומי פעילותה" זה כולל את מה שהסכמנו לגבי התפקידים

בסעיף 4 ובסעיף 9 לאחריו? חאם אנחנו צריכים עכשיו לחזור אחורה?

סיגל קוגוט:

לא צריך להעתיק את זה אבל צריך איכשהו לאזכר את זה, להגיד שהיא צריכה להתוות דרך ולקיים

פעילויות שמנויות בתפקידי הרשות, כאמור בסעיף 5, או משהו כזה, ליצור איזשהי קורלציה. אני מציעה

לעשות את זה כך, בגלל התפקידים שהוספנו. ניראה את הנוסח אחר-כך אם אתם תאשרו את הרעיון.

היו"ר יעל דייו:

לידיעת מי שלא היה כאן, אנחנו הוספנו לגבי תחומי פעולתה של הרשות מספר דברים. למעשה גם

בתפקידי הוועדה המייעצת אנחנו הכנסנו מספר שינויים.

סיגל קוגוט:

בוועדה המייעצת התנינו, אמרנו שהיא בעצם תמליץ.

היו"ר יעל דייו:

שהיא תמליץ על עוד מספר, זה לא תחומים, אבל הוספנו לה תפקידים.

מה שגברת סיגל קוגוט אומרת, פשוט אנחנו צריכים להתאים את זה לגבי הסעיפים הקודמים, ואלה

סעיפים שאושרו כבר, כדי שלא ייצא שתפקידי מינהלת הרשות הם פחותים מהתפקידים שהוזכרו ביחס

לרשות כולה, ובוודאי ביחס לוועדה המייעצת. הוספנו נושאים כמו מחקר, איסוף ידע, קשרי חוץ ודברים

מהסוג הזה, הכל בתחום הפעילות, זאת אומרת, לא נכנסנו פה לחפור נפט, לצערי.

אתי בנדלר:

יש לי שאלה אפיקורסית, עם כל הכבוד, למה צריך בכלל את סעיף 17? אם יש עוד תפקידים שמנויים

כאן ואינם מנויים בסעיף 5, מדוע לא להעביר אותם לסעיף 5?

היו"ר יעל דיין:

אני מצטרפת לאותה השאלה. כשאני מסתכלת על סעיף 17 אני רואה שלמעשה אפשר להסתכל אל

סעיפים 9-14 ואז לקבל את סעיף 17. צריך גם להתאים ולהרהיב את סעיף 17 כדי שזה יתאים.

יואב מני:

לא זו בלבד אלא אף שסעיף 3(א) אומר ש"תפקידי הרשות יבוצעו בידי מנהלת הרשות, והיא תסתייע

במינהלת הרשות ובוועדה המייעצת".

היו"ר יעל דיין:

אני מציעה, בהתאם למה שנשמע כאן, אלא אם יש התנגדויות, שסעיף 17 יהיה מקוצר לשתי שורות.

יהיה מעין סעיף סל, שייגדיר את תפקידי מינהלת הרשות כפי שהם הוגדרו בסעיפים הקודמים. יש דברים

שהמינהלת עושה ולא עושה הוועדה המייעצת. אנחנו לא יכולים לדלג על זה.

סיגל קוגוט:

על הוועדה המייעצת לא דילגנו.

אתי בנדלר:

יש לר הרי תפקידים מוגדרים של הוועדה המייעצת.

היו"ר יעל דייו:

אני לא מדברת על הוועדה המייעצת. אני מדברת על הקצאת משאבים למשל, שזה עניין של המינהלת;

על דו"ח שנתי, שזה עניין של המינהלת.

יואב מני:

צריך להוסיף פה גם נ1 שא של קבלת מידע.

ראובן ריבליו:

ההערה שלי קודם לגבי סעיף 4 לא היתה הערה שלא במקומה. סעיף 17 נהקק כאילו ישבתם וכל אחד

העלה רעיון ואז לפי סדר הצגת הרעיונות כך כתבתם את סעיף 17.

אני מציע שסעיף 17 יכלול שני סעיפי משנה: 1) סעיף סל גורף, שיאמר שהמינהלת אחראית ליישם את

כל התפקידים שהיא צריכה ליישם כדי למלא הוראות חוק זה, תפקידים כפי שבאו לידי ביכווי בסעיף 4 על

תהום פעולתה של הרשות ובסעיף 5 על תפקידי הרשות; 2) יש דברים שהם לא מובנים מאליהם ורצוי

להכניס אותם לחקיקה, למשל: החובה של כל משרד ממשלתי להיות כפוף לרשות כאשר מדובר באיזשהו

יישום של דו"ח ביקורת המדינה, תה דבר חשוב מאוד. סעיף כזה לא יכול להיכנס בתחום פעולות של סעיפים

4 ו-5 אלא אם כן ייאמר במפורש. פה אתם אומרים שהרשות הזאת תוכל לעקוב אחר מילוי המלצותיו של

מבקר המדינה, ולעקוב זה אומר שקודם כל סעיפים 3 ו-4 צריכים להתאחד. "לבחון ולעקוב אחר המלצות

מבקר המדינה, כפי שהן מיושמות על-ידי משרדי הממשלה השונים בתחומים הקשורים לחוק זה".

סיגל קוגוט:

כן, זה גם התפקידים. זה מנוי גם בסעיף 5 החדש.

ראובן ריבלין:

אני מציע להפריד בסעיף 17 בין הדברים האמורים כתחום פעולה שהוא מובן מאליו, כלומר מה שנאמר

בסעיפים 4 ו-5, וכן להקנות סמכויות לגבי משרדים אחרים בכל הקשור להמלצות ביקורת המדינה, תה לא

רק מבקר המדינה, יש עוד דברים מעין אלו, כמו אומבודסמן.

יואב מני:

אין אומבודסמן.

כמו לכל רשות גם פה למינהלה יהיו שני סוגים של סמכויות: סמכות אחת היא למעשה הסמכות

המהותית, הסמכות למשל להתוות מדיניות, לעודד ולתאם, לעקוב אחר מילוי המלצות, זה המהות; ויש את

הסמכות הנלווית, הסמכות לטפל בלוגיסטיקה של הרשות, להמליץ על הקצאת משאבים, להכין דו"ח שנתי

וכולי, זה למעשה הלוגיסטיקה. את הלוגיסטיקה צריך להשאיר בסעיף 17.

אתי בנדלר:

בסדר, אם אתה מדבר רק על הלוגיסטיקה אז אני מקבלת את זה.

סיגל קוגוט:

אז תעשי גם סעיף סל ואחר-כך סעיף לוגיסטיקה.

יואב מני:

סעיף סל, כפי שהומלץ על-ידי חבר הכנסת ריבלין, ומעבר לזה להוסיף את כל הסעיפים שקשורים

במינהלות.

מעבר לזה אני מבקש להוסיף גם את העניין שהסמכות לקבל מידע, לפי סעיף קבלת המידע, תהיה

במינהלה ושלא תהיה סמכות כזאת גם בוועדה, שזה הגוף היותר גדול והיותר פתוח. אני רוצה להזכיר

שלפעמים סמכות קבלת המידע נוגעת גם למידע רגיש.

אתי בנדלר:

אבל איפה הוא סעיף המידע? נדמה לי ששם אנחנו רשמנו בפירוש "מנהלת הרשות".

היו"ר יעל דיין:

זה בכלל לא שייך. סעיף המידע לא נכנס לעניין של הוועדה המייעצת. זה עומד בפני עצמו: היוועצות

וייעוץ ומסירת מידע.

יואב מני:

כל אלה תפקידים של הרשות למעשה והם יבוצעו על-ידי המינהלה.

היו"ר יעל דייו:

בכל הדברים האלה מדובר על מנהלת הרשות, או מי שהוסמך מטעמה.

בסעיף 17, כדי שלא תהיה חזרה מיותרת ולפיכך אולי לא בהירה, אנחנו מציעים לא לחזור על אותם

דברים שמופיעים כבר. אנו מציעים להפריד בין מה שנקרא תפקידים באבסטרקציה של זה לבין תפקידים

מינהלתיים, שהם נתונים בידי מינהלת הרשות ולא נתונים בידי הוועדה המייעצת או בידי הרשות

באבסטרקציה שלה כרשות. ולפיכך את הסעיפים שאתם קוראים להם המינהלתיים, את הסעיפים של

תפקידי מינהלת הרשות, להשאיר בסעיף 17. לעשות לו הקדמה של סעיף סל, כדי שיהיה בחר שכמובן

שמינהלת הרשות אחראית לביצוע המדיניות, להתוות את קווי פעולתה, אמי זה בסעיף אחד ולא בארבעה

סעיפים, כפי שזה מופיע כאן.

יואב מני:

העיקרון ברור ומקובל. אנחנו נציע נוסח.

מאשה לובלסקי:

ובכל זאת אני רואה כאן איזשהי בעיה. הקשבתי לדבריו של חבר הכנסת ריבלין. אני חצה לנמק היכן אני

רואה את הבעיה בפיסקה (3) בסעיף 17. מצד אחד כתוב כאן "לעקוב אחר מילוי המלצותו של מבקר

המדינה הנוגעות לתחומי פעולתה של הרשות", זאת אומרת, לא נוקבים כאן במשרדי ממשלה או משהו

כזה, "ולייעץ באשר לדרך מילויין". ברור שהכוונה לייעץ. לייעץ למי? למשרדי הממשלה.

אתי בנדלר:

לכל גוף מבוקר.

מאשה ל1 בלסקי:

אינני יודעת אם זה צריך להיות בסעיף 17 או במקום אחר. הרי הרשות הזאת יכולה להיות גם ריקה

מתוכן. כי מה זה לייעל? אנחנו יודעים מה זה לייעל כשיש שרים וכשיש משרדי ממשלה שיש להם סמכויות.

לכן אולי היה עדיף דווקא כן לכתוב, ולא איכפת לי איפה, "לעקוב אחר מילוי המלצותיו של מבקר המדינה לגבי

משרדי הממשלה על התחומים הללו". אחרת זה סעיף שלא יתן שום כוח בידי הרשות.

ראובן ריבליו:

לכן באה פיסקה (4).

אתי בנדלר:

את מציעה לצמצם לעומת הכתוב.

יואב מני:

זה צימצום מהותי.

מאשה לובלסקי:

אני מציעה שזה יהיה מוגדר, כי אחרת יצחקו על הרשות. אני הולכת על הפרקטיקה. יעשו ועדה י

ומינהלת וכולם ידבר 1, ומשרדי הממשלה יעשו מה שהם רוצים.

היו"ר יעל דיין:

זה לא כל-כך פשוט כי המינהלת כוללת את משרדי הממשלה ולמשרדי הממשלה יש רוב במינהלת.

מאשה לובלסקי:

אבל אנחנו יודעים איך זה פועל. אני בכל זאת חושבת שבשביל לתת איזשהו כוח לרשות צריך או לשנות

את העניין של מה שנקרא "לייעץ" ולמצוא משהו קצת יותר חזק בקטע הזה, או לנסח בניסוח הרבה יותר

חד, שהרשות תיראה את דו"ח מבקר המדינה לגבי משרדי הממשלה השונים, ולא רק בתחומיה של

הרשות.

סיגל קוגוט:

את לא אוחזת את הנוסח הסופי שאנחנו הצענ 1.

מאשה לובלסקי:

זה מה שקיבלתי. אני חושבת שצריך עוד לפני גמר החקיקה לנ 10ת לראות, בעצם זה אחד הדברים

שצריך לתת את התוקף לרשות. אם לא יהיה לרשות תוקף לגבי משרדי ממשלה, תהיה לה בעיה.

היו"ר יעל דיין:

אני לא אפתח מחדש את הדיונים שכבר עסקנו בהם. לרשות יש סמכות. מינהלת הרשות מורכבת

ממשרדי הממשלה ויש להם רוב, יש שם נציגים מ-4 הדרגות הבכירות של משרדי הממשלה, לא 5 ולא 6

אלא 4 הדרגות הבכירות. זאת אומרת, הממשלה זה לא איזה גוף חיצוני לרשות.

ראובן ריבליו:

יבוא השר וייאמר "אני לא שואל אתכם".

מאשת לובלסקי:

מ-4 הדרג 1ת הבכירות. אז מה? זה עוד לא אומר שום דבר.

ראובן ריבליו:

מי שחוקק את פיסקאות (3) ו-(4) בסעיף 17 עשה מעשה גדול, הוא נתן שיניים רציניות לרשות שתוקם,

אני מציע בהחלט לאמץ את סעיף 17 (3) ו-(4).

היו"ר יעל דייו:

אתה קטעת אותי. אני בדרך להגיד את העניין הזה.

אין לי בעיה כאן עם הסמכות של הרשות, דרך המינהלת, מש 1ם שאנחנו עוסקים בתפקידי מינהלת

הרשות. לא הצעתי להעיף ברוח את הסעיפים האלה. הסעיפים האלה קיימים, ויש כאן הרבה יותר מאשר

רק קבלת הדו"ח, יש כאן גם לעקוב אחרי מילוי ההמלצות, גם לייעץ באשר לדרך מילויין, זאת אומרת זה

דבר שהוא כבר מעשי. התפקיד של המינהלת הוא לא רק להגיד: רגע, אתם לא עושים את זה די טוב לפי

דעת המבקרת. המינהלת גם מייעצת איך כן לעשות את זה טוב. כאשר יש ביקורת המינהלת היא בעלת

סמכות גם לייעץ איך למלא את המלצות דו"ח מבקר המדינה. לפי דעתי זה הכי עמוק שאפשר להיכנס

למשרד ממשלתי על-ידי גוף חיצוני ולעקוב אחרי מילוי המלצות. זאת אומרת, לא רק שאני אגיד להם איך

לעשות את הדברים כפי שהם צריכים להיעשות אלא יש לי גם את האפשרות לעקוב האם אכן הם עשו כפי

שאני המלצתי. כך שאני לא רואה כאן בעיה.

מאשה לובלסקי:

ואז יגיד המשרד - אין תקציב. אז מה כוחה של הרשות? ואפילו אם "שבו שם הנציגים הכי בכירים.

מיכאל אטלן:

הרשות יכולה להביא לאישור הממשלה אם היא רוצה.

היו"ר יעל דייו:

אני מבקשת, מאחר ואני דנה בסעיף 17 ויש כאן סעיף 5, ואנחנו דנו בכלל בנושא המשאבים של

הרשות, כי זה לא המקום היחיד שמופיע בו עניין המשאבים ...

מיכאל אטלן:

אם סעיף 17 לא יעזור אז אפשר אחריך להשתמש בסעיף 4 וללכת לממשלה ולאשר תקציבים.

היו"ר יעל דיין:

הרי אין גבול. אני הרשות, אני לא הממשלה, ואני לא ראש הממשלה. אני מנסה כמיטב יכולתי לחוקק

חוק רשות שייתן לה סמכויות, אבל אני לא שר אוצר ואני לא יכולה להכתיב את תקציב המדינה. אני חצה

להבטיח שיהיו לרשות הזו משאבים כדי לקיים את הפעילויות שאותן אני מגדירה כאן, כדי לקיים את

תפקידיה. זה שכל שנה נריב על תקציב, אין לי בכלל ספק בכך. אני בטוחה שנריב בבית הזה, והרשות תגיש

הצעת תקציב והאוצר יתנגד לזה וראש הממשלה ידרוש את זה ובסוף יהיה תקציב, כמו בכל דבר.

אין אפשרות בחקיקה, מלבד לקבוע שהמינהלת תמליץ על הקצאת המשאבים שיעמדו לרשותם, אני לא

יודעת מה היא הדרך להבטיח מראש את התקציבים. זה יהיה מאבק של הרשות שיתקיים כל שנה.

יואב מני:

אי אפשר להבטיח תקציב מראש.

מאשה לובלסקי:

לא של הרשות בכלל אלא של המשרדים.

היו"ר יעל דייו:

של המשרדים בוודאי שלא. זה יהיה עוד גוף שילחץ על המשרדים.

מאשה לובלסקי:

בעיני צריך למצוא מילה במקום "לייעץ".

מיכאל אטלן:

אם הרשות לא מצליחה בדרך של ייעוץ היא יכולה בדרך של הבאת הצעת החלטה בממשלה מכוח

סעיף 4.

אתי בנדלר:

היתה החלטה שהתקבלה כאן לפני שהתחילו לדו 1 במילה "לייעץ".

ראובן ריבלין:

אי אפשר לקרוא את "לייעץ" מבלי לקרוא את פיסקה (4).

אתי בנדלר:

הסעיף הזה יכלול 2 פיסקאות, או שני סעיפים קטנים: 1) סעיף סל; 2) סעיף לוגיסטיקה. לא דנו מה

מתור הפיסקאות האלה זה לוגיסטיקה שצריך להישאר ומה צריך בעצם להיזרק. והנה התחילו לחן

בפיסקאות (3) ו-(4) כאילו מדובר כאן בלוגיסטיקה.

אני רוצה לחזור לסעיפים שקיימים בהצעת החוק ולטעון שלדעתי הפיסקאות האלה הן רק מקשות

ומיותרות.

בסעיף 3(א) נאמר: "תפקידי הרשות יבוצעו בידי מנהלת הרשות והיא תסתייע במינהלת הרשות ובוועדה

המייעצת". דהיינו, מנהלת הרשות היא זו שצריכה למלא את תפקידי הרשות, נכון?

אני הולכת לסעיף 5, שמדבר על תפקידי הרשות, בפיסקה (5): "לעקוב אחרי מילוי המלצותיו של מבקר

המדינה הנוגעות לתחומי פעולתה של הרשות". זה תפקידה של מנהלת הרשות, לא של מינהלת הרשות.

סעיף אחר, סעיף 7, מדבר על חובת היוועצות. בסעיף 7(ב) נאמר: "משרד ממשלתי, רשות מקומית

ותאגיד שהוקם בחוק" - הייתי אומרת שזה חלק משמעותי מהגופים המבוקרים, לא רק משרד ממשלתי -

"יוועצו ברשות בעניין מסוים הקשור בתחומי פעולתה של הרשות, אם דרשה זאת הרשות".

דהיינו, אם אני מחברת את מה שאני קראתי עד כה, זה אומר שמנהלת הרשות רשאית לעקוב אחר

מילוי המלצותיו של מבקר המדינה והיא רשאית לדרוש ממשרד ממשלתי, מרשות מקומית או מתאגיד

שהוקם בחוק להיוועץ בה באשר לדרך של יישום המלצות מבקר המדינה.

מה בא ומוסיף לי סעיף 17, פיסקאות (3) או (4)7 אני לא מצליחה להבין את זה.

סיגל קוגוט:

אם את עושה סעיף סל בהתחלה את מתייחסת לכל תפקידי הרשות.

אתי בנדלר:

לכן אני מציעה לא להתייחס לנושא הזה בכלל בסעיף 17 כי זה רק ייטעה ויתחילו לריב.

ראובן ריבליו:

אני חושב שאת מעירה הערה חשובה ביותר משום שקיים כפל תפקידים.

רחל בנזימן:

מינהלת הרש 1ת היא כמו מין מועצת מנהלים של חברה. אין כאן כפל תפקידים כי מנהלת הרש 1ת היא

לא תהיה אישה אחת שתשב לבד ותעשה את כל התפקידים. אנחנו מניחים שיהיה לה משרד.

ראובן ריבלין:

מנהלת הרשות היא מינהלת הרשות?

רחל במימו:

לא.

אתי בנדלר:

גברת רחל בנזימן, בדיוק את הסיטואציה הזאת, של ריב סמכויות בין מנהלת הרשות ובין מינהלת

הרשות, אני חצה למנוע. כשאת מונה את זה פעם אחת בין תפקידי מנהלת הרשות, שהיא רשאית

להסתייע לצורך העניין הזה במינהלת הרשות, ופעם אחרת את קובעת את זה במפורש כתפקיד של

מינהלת הרשות, אז על מי זה מוטל?

ראובן ריבליו:

היועצת המשפטית של הוועדה העירה הערה חשובה. אני ניסיתי ללמוד, דיברתי על סעיף 4(א) ואחרי כן

שאלתי את גברת בנזימן לאמור: מה הם האורגנים של הרשות הזאת? באו והסבירו לי שהאורגן היחידי הוא

מינהלת הרשות.

היו"ר יעל דיין:

לא, יש מנהלת, מינהלת, וועדה מייעצת.

ראובן ריבליו:

עדיף סוף מעשה במחשבה תחילה. אם למנהלת יש סמכויות יהודיות, שהיא צריכה למלא אותן, בניגוד

או שלא בנוסף למינהלת, שכך "אמר. אם המנהלת היא גוף מקביל למינהלת, שכך "אמר. כי מה שאתם

עשיתם כאן בסעיפי חוק, למעשה קבעתם סמכויות מקבילות, שהן יכולות לבוא בהתנגשות אהת עם השניה.

למשל המנהלת תהליט החלטה מסויימת ותבוא המינהלת ותקבל את אותה החלטה בסמכויות על-פי החוק

אך זה יהיה מנוגד להחלטת המנהלת. יהיה קונפליקט ומישהו יצטרך לתת על כך את הדעת.

בנימין אלון:

אין ניקוד בחוק אז זה יהיה נתון לפרשנות, אם זה מנהלת או מינהלת.

אתי בנדלר:

לא, למילה "מינהלת" הוספנו יי והוא יעשה את ההבדל.

ראובן ריבליו:

סעיף 17 מפרש סמכות מיוחדת מאוד שניתנת למינהלת הרשות, כפי שהיא ניתנת בסעיף 4, אבל פה

היא הרבה יותר מפורטת. יש פה שני שלבים.

כל מי שהיה בוועדה לענייני ביקורת המדינה יודע שיש דו"ח מבקר המדינה, שהוא מובא לממשלה,

שנותנת את תשובותיה. כל משרד ממשלתי נותן את התשובות לפני שהדו"ח מתפרסם. לאחר מכן הוועדה

לענייני ביקורת המדינה דנה בפרקי החוק בהתאם לזמן העומד לרשותה וה 1 ועדה גם ממליצה.

באים ואומרים כאן, יש ועדה חדשה לביקורת מדינה והיא מינהלת הרשות. היא יכולה לבוא ולבחון את

כל הכתוב בדו"ח מבקר המדינה ולהמליץ המלצות כגוף שלישי. זאת אומרת, יש מבקר המדינה, יש את

הממשלה שמשיבה, ויש את הרשות, שהיא רשות עצמאית שיכולה לבוא ולהמליץ. סעיף 4 בא וקובע שלא

רק יעשו מעקב אחר הדו"חות של מבקר המדינה אלא יעשו מעקב גם אחר ההמלצות של הרשות לקידום

מעמד האישה, שזה דבר חשוב ביותר. זאת אומרת, יש להם פה מנוף חוקי לבוא עם דרישות לכל משרדי

הממשלה, כאשר הם יבואו הנה לוועדה, אם וכאשר הם לא יעמדו בדרישות. אני מתאר לעצמי שההמלצות

האלה יופצו בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת והוועדה תזמין אליה את הרשות ואת המשרד הממשלתי

ותישאל מדוע המשרד לא מקיים את ההמלצה. המשרד יגיד: למה מי הם? החוק נתן להם את הרשות לכך.

סיגל קוגוט:

זאת היתה הכוונה.

ראובן ריבליו:

עכשיו שלא יתחילו להיות הסתבכויות. אני הייתי מציע, קחו עוד יום, עוד יומיים, עד 10 לחודש תגמרו את

העניין הזה אבל תלכו ותעשו סדר אצלכם: האם אתם רוצים לראות את האורגנים פועלים בהתאם לסמכויות

שקבועות בחוק, או שאתם נותנים סמכויות גורפות לשני האורגנים - למנהל ולמינהל. אתם צריכים לעשות

סדר ביניהם. אם יהיו סמכויות מקבילות לשניהם יכול להיווצר מצב שתתקבלנה שתי החלטות נפרדות

ונוגדות, שהמנהלת אומרת כך והמינהלת אומרת אחרת ולך תכריע ביניהם. ויבוא המשרד הממשלתי ויאמר:

תגידו מה, אתם החלטתם לשגע אותנו פה? מה אתם מבלבלים את המוח. כי לא יכול להיות שיבואו דברים

הסותרים זה את זה, תעשו סדר.

יכול להיות שתפקידי המינהלת לפקח על עבודת המנהלת, זה בסדר גמור. אם כך אז המנהלת עושה

את הכל והמינהלת היא הגוף המבקר. יש לנו היום בליכוד למשל המצאה חדשה, שמזכירות הליכוד היא לא

גוף שמורה על מדיניות אלא היא גוף שמפקח על המינהלת, זה מהיום שיש בחירה ישירה לראשות ממשלה.

כמו שהכנסת היא מפקחת על הממשלה היום, היא לא בוחרת את הממשלה.

רחל בנזימן:

צריו לחשוב גם מאיפה זה בא מבחינה היסטורית. בחוק המקורי לא היתה מינהלת אלא היתה וערה

מייעצת ומנהלת הרשות. המינהלת נולדה מתוך רצון של מי שהיתה יועצת ראש הממשלה למעמד האישה

אז, שחשבה שזה ייתן יותר כוח לרשות אם היא לא תנוהל על-ידי אדם אחד אלא היא תנוהל על-ידי נציגים

של משרדי הממשלה. היא רצתה שבתוך הרשות תהיה נציגות של משרדי הממשלה על מנת שעל-ידי

נוכחותם שם הם גם יביאו לידי ביצוע ההלטות הרשות.

ראובן ריבליו:

כמו במינהל מקרקעי ישראל.

רחל בנזימן:

אני מודה שאני ניסיתי לשווא להניא אותה מזה, ולא הצלחתי. עכשיו אני רואה, לאור מה שאומר חבר

הכנסת ראובן ריבלין, שזה בדיוק הבעיה. החשש היה שהמינהלת הזאת יכולה לכבול את ידיה של מנהלת

הרשות ואז יוצא שבעצם למנהלת הרשות אין שום מעמד עצמאי מעבר להיותה יושבת-ראש מינהלת

הרשות ומעבר לכך שיש לה שני קול 1ת במינהלת. ולכן יש כאן אכן בעיה, מי מנהל בעצם.

היו"ר יעל דיין:

השאלה היא חלוקת הסמכויות. אני מאוד מבקשת שתקשיבו כי אתם מתבקשים להשיב על זה.

השאלה שנשאלה כאן, ועולה עכשיו בסעיף 17 כשאנחנו מגדירים את תפקידי המינהלת, האם המנהלת

חייבת, או יכולה, להשתמש באישור או בהחלטות המינהלת? האם היא יכולה לנהל את הרשות וכשהיא

רוצה להביא החלטות של מדיניות למינהלת, או האם היא איננה יכולה לנהל את הרשות בלי המינהלת?

ראובן ריבלין:

מה תפקידה של המינהלת? מה מעמדה של המינהלת מול המנהלת?

יואב מני:

ההיסטוריה היא כמו שגברת רהל בנזימן ציינה אותה. היו בהתחלה שני גופים. אנחנו השתכנענו ממה

שהיועצת הקודמת למעמד האישה טענה בדבר אופי העבודה של גופי השלטון, דהיינו שאם חתמים אותם

זה יוצר יותר מחוייבות, ולכן קמה המינהלת.

אין ספק שהרשות הזאת עלולה להיתקל בקשיים אם יתנו למינהלת את כל הכוח 1ת של המנהלת. יכול

להיות מצב שיהיה לנו קרטל של משרדים שפשוט יחסום כל יוזמה. מצד שני, בלי מינהלת בכלל אנחנו

חוששים שזה יהיה אמורפי מידי, זאת אומרת שתהיה התנגדות של המשרדים לבצע את מה שרוגברת או

האדון מרחוב קפלן 3 אומרים להם לעשות.

צריו למצוא איזשהו פיתרון ביניים. הרעיון - אנחנו לא "סגורים" על זה סופית, אנחנו צריכים עוד לחזור

ולבדוק - אבל הרעיון שחבר הכנסת ריבלין העלה הוא שהמינהלת תסייע בידי המנהלת לבצע את פעולותיה,

או תפקח או תייעץ. אני חושב שהגוף הזה צריך להמשיך לפעול כדי שהוא יהיה גוף שמספיק נוח להפעיל

אותו פעם בחודש. אני רוצה שתהיה עבודת מטה מסודרת מכוח חוק.

ראובן ריבלין:

אם זו עבודת מטה אז הוא מטה והיא רק מייעצת. צריך לדעת מה מעמדה כי היא יכולה פתאום לקבל

החלטות בניגוד למנהלת. האם המנהלת גוברת או המינהלת? האם המנהלת יכולה להגיד שהיא מתייעצת

איתם אבל לעשות מה שהיא רוצה?

יואב מני:

זה מטה. זה לא גוף...

היו"ר יעל דייו:

זה גם לא גוף מצביע.

סיגל קוגוט:

לפי איך שזה מנוסח היום בוודאי שהמינהלת מנהלת את הרשות, זה ברור. המנהלת היא יושבת-ראש

המינהלת. כשיש תיקו אז הקול שלה מכריע אבל למעשה בכל הדברים החשובים של המדיניות וכדומה, היא

לא עושה דברים לבד. זה גוף שהולך יחד איתה. כך זה מנוסח כרגע.

היו"ר יעל דיין:

המדיניות כבר חוזרת לגוף הרחב יותר, לוועדה המייעצת, לממשלה, וראש הממשלה מביא את זה

כמדיניות.

סיגל קוגוט:

זה הוועדה המייעצת, היא מייעצת לה. אבל במינהלת זה חובה, שאת הדברים החשובים של המנהלת

היא תעשה דרך המינהלת. המנהלת היא חלק מהמינהלת, היא יושבת-ראש המינהלת, אבל כמ 1 שזה

מנוסח כיום היא לא יכולה להחליט לבד.

היו"ר יעל דייו:

אני אשאל אתכם בצורה Layman ית לגמרי, מה המנהלת יכולה לעשות לבד? מה ה"סכנה" שהיא

תיפעל בניפרד ולבד ובלי להתייעץ ובלי לשאול ובלי להיות כפופה למינהלת?

סיגל קוגוט:

הנה בסעיף 7 "חובת היוועצות": "מנהלת הרשות, או מי שהוסמך לכך מטעמה, "עצו לגוף מבוקר, על פי

בקשתו, בכל עניין הקשור לתחומי פעולתה של הרשות". זה היומיום שלה.

היו"ר יעל דייו:

אני מדברת מול המינהלת, לא מול גופים חיצוניים. האם היא יכולה ליזום משהו מבלי להיעזר במינהלת?

בנימיו אלון:

האם אי אפשר להיצמד למיבנה קיים במקום אחר? כמו יושב-ראש מועצת מנהלים מול מועצת מנהלים,

או משהו בדומה לכך?.

סיגל קוגוט:

זה דומה. באמת היא לא עושה דברים בלי המינהלת. י

היו"ר יעל דייו:

אני רוצה למקד את השאלה. כפי שזה היום האם למנהלת יש אפשרות לפעול בצורה עצמאית ולצורך

זה - וזה מה שמדאיג אותנו - לעקוף את המינהלת? או האם לחילופין ידיה כבולות עד כדי כך שלכל דבר

שהיא תירצה ליזום ולעשות היא תצטרך אישור והחלטת מינהלת?

סיגל קוגוט:

לביצוע יומיומי - לא, אבל ליוזמות של מדיניות - כן.

ראובן ריבליו:

דרך אגב, זה לא ברור מהחוק.

סיגל קוגוט:

אם זה לא ברור אז אפשר להבהיר אבל זו היתה הכוונה.

יואב מני:

למעשה מה שנשאר זה להשאיר למינהלת רק את סעיף 17(1} ולהוסיף לזה "לייעץ למנהלת בכל

פעולותיה".

סיגל קוגוט:

לייעץ - בשביל זה יש כבר את הוועדה המייעצת. הרי המינהלת זה גוף ביצועי.

היו"ר יעל דיין:

בשביל לייעץ אני לא צריכה את המינהלת. אני שואלת לגבי כל אחת מהשתיים, זאת אומרת איפה

מרחב הפעולה של המנהלת, שבו היא לא נזקקת למינהלת?

סיגל קוגוט:

זה התיפקוד והביצוע היומיומי אבל זה לא יוזמות.

יואב מני:

לדעתנו כל מה שהוא לא במסגרת התוויית מדיניות.

רחל בנזימן:

בעצם המינהלת מנהלת את הרשות.

סיגל קוגוט:

נכון, אבל לא ביומיום. המנהלת היא יוזמת דברים לדיונים במינהלת אבל המינהלת מחליטה. נכון,

המנהלת לא תיזום מדיניות לבד.

יואב מני:

היא לא יכולה להתוות מדיניות שהיא לא על דעת המשרדים.

היו"ר יעל דיין:

זה ברור, עניין של התוויית מדיניות. בואו לא נסתבך כאן יותר ממה שצריך. אם צריך להסתבך אז

נסתבך רק בנקודה הראויה ובמידה הראויה. הרי לא נחזור לעניין המדיניות. כל הרשות הזו פועלת על-פי

מדיניות שהיא מומלצת על-ידי הוועדה המייעצת לראש הממשלה, שאנחנו מקווים שהוא מאשר את

המדיניות בממשלה. זה גוף ממשלתי מבחינת המדיניות שלו.

אנחנו מדברים עכשיו על ביצוע המדיניות, שחלקה כרוך במשרדי ממשלה, חלק מהביצוע, לא כל ביצוע,

ולכן אנחנו מקימים את המינהלת, שבה יש נציגים ממשרדי הממשלה, לא כדי שאפשר יהיה לקבל החלטות

על מדיניות אלא כדי לבצע. למעשה המינהלת יכולה להציע מדיניות אבל אז זה צריך ללכת גם לוועדה

המייעצת, גם לראש הממשלה וגם לממשלה.

סיגל קוגוט:

בסעיף 17(1) כתוב שהיא תתווה את המדיניות של הרשות, כלומר לא של ראש הממשלה. המינהלת

היא זאת שמחליטה במה להתמקד בשנה מסויימת.

היו"ר יעל דיין:

זה סדרי עדיפויות.

סיגל קוגוט:

זה אומר שהמנהלת לא תעשה את זה לבד. כשהמנהלת רוצה ליזום בתחום מסויים, היא מביאה את

זה למינהלת ואומרת: השנה אני רוצה שנתמקד יותר ב-א' בי גי. המינהלת מחליטה על זה. לשאלתך, האם

המנהלת עושה הכל לבד, אז לא.

היו"ר יעל דייו:

השאלה שלי היתה יותר על, לא הייתי רוצה לראות אותה כבולת ידיים על-ידי המינהלת.

סיגל קוגוט:

מה זה כבולת ידיים? אם היא למשל אומרת שהיא רוצה השנה לעש 1ת דברים בבתי-ספר או לחילופין

בצבא או להשקיע את התקציב הזה במחקר זה או אחר, אז למעשה זה טעון החלטת מינהלת לגבי סדרי

עדיפויות, על מה לעשות קודם.

רחל בנזימו:

ואז שר החינוך והתרבות עשוי לפנות לחבריו השרים ולטרפד לה את היוזמה.

סיגל קוגוט:

יש שם 3 אירגונים, יש שם את משדד המשפטים, כך שאני עוד לא רואה את שר החינוך מתערב.

היו"ר יעל דיין:

אני לא כל-כך מודאגת שיטרפדו לה יוזמה לגבי משרד החינוך ושייעשו מאפיה של משרדים מולה. את

זה אפשר ל1 מר על כל נושא. לפי דעתי בחוק יש לה אפשרות לכנס את הוועדה המייעצת, שבה יש הרבה

יותר מרחב פעולה ושהיא גם כן אמונה על ייעוץ בענייני מדיניות, ולהביא את החלטת הוועדה המייעצת. אם

יש ניגוד בין השתיים, אני אומרת את הכל עם סימן שאלה, נגיד שהמינהלת לא מאפשרת לה משהו והוועדה

המייעצת כן תומכת בה, למרות שחלק מהאנשים זה אותם אנשים, אבל יתכן שהיא תשיג רוב מוחץ בוועדה

המייעצת לקיים את אותה שנת חינוך לשוויון בין המינים או איזה רעיון שהוא, שהמינהלת לא כל-כך

השתוקקה לזה. לדעתי בהתאם לחוק היא הולכת עם זה לראש הממשלה.

יואב מני:

לראש הממשלה תמיד אפשר ללכת.

סיגל קוגוט:

לא, היא הולכת כהחלטת ועדה מייעצת למרות שהמינהלת לא "משתגעת" מזה.

היו"ר יעל דייו:

אני לא בט 1 חה, משום שאם יש רוב במינהלת אז הם יכולים לעשות Overrulingלהחלטה שלה. הרי

החלטה של המינהלת שהתקבלה ברוב מחייבת.

סיגל קוגוט:

הוועדה המייעצת, מייעצת אבל היא לא תוכל לעשות את זה. היא תוכל להעביר משהו לראש הממשלה

בוודאי, לדבר איתו במסדרון, אבל לא מכוח החוק.

היו"ר יעל דיין:

אני יודעת את 18(ג) וכן הלאה. בפועל מה שאתם אומרים לי, שאם אין לה דרך לעקוף אז היא נתונה

לחלוטין בידי משרדי ממשלה, של ממשלה מכהנת, שהיא יכולה את כל העניין לחסל באיבו משום שיש לגוף

הזה סמכות גם על המנהלת וגם כמובן על הוועדה המייעצת וכמו כן המנהלת גם לא יכולה להיות עצמאית

וללכת בשם הרוב לראש הממשלה.

יואב מני:

היא יכולה אבל לא מכוח החוק. אם היא פוגשת את ראש הממשלה בשיחת עידכון שבועית, היא תעדכן

אותו.

היו"ר יעל דיין:

אבל אני לא יכולה לבנות על זה. אני לא נוטה לראות שחורות אבל יכול להיות מצב בממשלה נתונה

שחמשת המשרדים המיוצגים במינהלת, שיש להם רוב, גם אם למנהלת יש שני קולות, יחליטו למשל

שהשנה הם לא רוצים שייבלבלו להם את המוח עם כל הנושא הזה של מעמד האישה, למעט נאמר רצח

נשים. לא משרד החינוך והתרבות ירצה לעסוק בזה; משרד העבודה והרווחה יגיד שאנחנו לוקחים ממנו את

העבודה, שהוא כבר מסודר בנושא הזה ולא צריך עיצות שלנו ושאם יהי 1 כאן טענות אז שנבוא למבקר

המדינה; והמשרד לבטחון פנים, המשטרה, יגיד שיש להם גופים, שהם לא צריכים בשביל זה רשות, שהם

מטפלים בענייני אלימות. למה להם להתייעץ ולמה להם לעבור דרך הרשות בכלל?

סיגל קוגוט:

כי יש חובה בחוק שהמשרדים יתייעצו.

היו"ר יעל דייו:

נכון, יש חובה בחוק אבל יכול להיות מצב שיהיה Overuling של המנהלת. אני יוצאת מהנחה

שהמנהלת תהיה באמת עם "ראש" של קידום מעמד האישה. אני לא יכולה לצאת מהנחה שכל 5 או 6

המשרדים יהיו אוטומטית עם "ראש" קידום מעמד האישה, קשה לי מאוד להניח כך, כי אחרת לא היינו

נמצאים במצב שאנחנו צריכים רשות כזאת, אילו הנטייה הכללית החברתית היתה לפתח את הנושא.

תגידו לי אם אני לא צודקת, אבל למעשה אנחנו נותנים כאן, מתוך שלושת האורגנים שיש לנו - מנהלת,

מינהלת וועדה מייעצת - את כל הכוח, לא את מירב, את כל הכוח בידי המינהלת, שבה יש חב למשרדים,

ושלמעשה הם יוכלו גם לכבול את הידיים של המנהלת וגם להתעלם מהמלצות הוועדה המייעצת. האם

הצגת הדברים הקיצונית הזו היא פחות או יותר נכונה? אני מפנה את השאלה אליכם, כי אם

האינטרפרטציה שלי היא סתם ראיית שחורות אני אשמח להתבחת.

i

דניאלה דוייטש:

לפי המצב היום - כן.

סיגל קוגוט:

מי שמנהל את הרשות זה המנהלת, אבל היא חייבת לעשות את זה עם המינהלת. היא יכולה לתום

דברים אבל היא צריכה להביא את זה לאישור המינהלת.

יואב מני:

אני חושב שהאיזון הראוי הוא שבתחומי קביעת מדיניות ישלבו את כל המינהלה ברמת הסמכות

שבחוק, וכל השאר זה ברמת ייעוץ, למעשה גוף מסייע. בסעיף 3(א) נאמר "היא תסת"ע במינהלת הרשות

בוועדה המייעצת". צריך למצוא פה איזה איזון. אנחנו גם לא יודעים איך בפועל הדברים יתנהגו. יכול להיות

שד 1 וקא המנהלת תתמוך פחות, בגלל קונסטלציה מסויימת. בל נישכח שזה מינוי אישי בעוד ש-4 הדרגות

הגבוהות בכל משרד האנשים ממשיכים בקדנציות והמנהלת מתחלפת, כך זה יעבוד.

היו"ר יעל דיין:

אבל עליהם אין לנו שום מערכת בקרה, אנחנו לא יודעים מה קורה איתם.

סיגל קוגוט:

יש בוודאי מערכת בקרה, כל רשות צריכה לתת דין וחשבון, לכנסת למשל. אם הוועדה לקידום מעמד

האישה מזמינה נושא תפקיד לפי חוק-יסוד: הכנסת ושואלת אותו מה הולך פה, למה 90% מהוועדה

המייעצת רצתה לקדם משהו, המנהלת השבה שזה ניפלא ודווקא משרד העבודה והרווחה ומשרדי החוץ

והמשפטים פתאום אמרו שזה דבר גרוע, אז הוא חייב להתייצב. זאת אומרת, דין וחשבון וביקורת בוודאי

שכל המוסדות של הרשות הזאת צריכים לתת.

היו"ר יעל דיין:

הבעיה הזאת נתונה כמ 1ב1 לפרקטיקה וניראה בהתאם. אבל האם ניראה לכם שבניסוח הקיים אין בעיה

של הגדרת סמכוי 1ת בצורה שתאפשר למישהו מלבד 6 נציגי המשרדים לשלוט בגוף הזה?

יואב מני:

הניסוח הקיים ע1 שה בעיה אחרת, של ריב סמכויות. זה מה שגברת אתי בנדלר וחבר הכנסת ראובן

ריבלין דיברו עליו.

סיגל קוגוט:

אני לא בטוחה שזה ריב סמכויות. די במר לי שהסמכות היא של המינהלת. זה לא נותן למנהלת

סמכויות שהיא פועלת בהן לבד, חוץ מהביצוע היומיומי.

אתי בנדלר:

גם זה עניין של פרשנות. בואי נאמר שזה לפחות לא מחלק את הסמכויות ואת התפקידים בצורה בחרה

והדברים לא מוגדרים עד הס 1ף. אני חושבת שעל זה אנחנו יכולים להסכים.

יואב מני:

אני שוב מזכיר, ואז הגענו לשאלה בעצם לאן זה הולך, לצד הזה או לצד הזה. צריך ללכת איפשהו

באמצע. אני מבקש להציע הצעה, שהמינהלה מעבר לתפקידים הלוגיסטיים - גם לא בטוח שאת

הלוגיסטיקה צריך לתת לה, יכול להיות שהמנהלת תחלק את הלוגיסטיקה איך שהיא חצה - אבל מעבר

לתפקיד לייעץ, לסייע, לעש 1ת מה שהמנהלת מבקשת, יש את העניין של המדיניות. זאת אומרת, הואיל תה

בכל זאת גוף מטה ...

אתי בנדלר:

קביעת מדיניות זה ללא ספק מעיקרי תפקידיה אבל לא ייעוץ.

יואב מני:

אז חוזרים למינהלת והמינהלת קובעת מדיניות. אם הממשלה היא כזאת, הרי ראש הממשלה קובע מי

המשרדים שיהי 1. אם המינהלה היא כזאת שמטרפדת אז הממשלה היא כזאת שמטרפדת, אז ראש

הממשלה הוא כזה שיימנה מנהלת שלא תעקוף אותו. זהו, הרי המינוי פה הוא אישי. אם המנהלת היא

"טרבלמייקרית"

רחל בנזימן:

זה אידיאלי מידי.

סיגל קוגוט:

אי אפשר שלא לתת שום דבר למנהלת.

יואב מני:

במצב הקטסטרופלי שתואר פה לא תהיה מנהלת שתירצה למלא את התפקיד.

דניאלה במברגר-אנוש:

האם ברש 1ת למלהמה בסמים יש מינהלת?

היו"ר יעל דיין:

אני מבקשת להזכיר, אנחנו עדיין בסעיף 17, כאשר אנחנו מחכים בכל מקרה לניסוח מחדש של

הבהנה. עכשיו גלשנו לדבר שהוא לא בדיוק בסעיף 17. אנחנו מדברים עכשיו איך סעיף 17 בניסוחו החדש,

שמבחין בין הסל לבין הלוגיסטיקה, איך הוא עומד מול תפקידיה של המנהלת. אני רוצה פשוט להבדיל בין

הדברים. אנחנו אישרנו את סעיף 17 ונקבל אותו מנוסח מחדש בהתאם להנחיות שנתנו. ועכשיו עלה סעיף

אחר שאומר: בסדר, ההפרדה הזאת מאושרת ועכשיו ניראה איך המינהלת עומדת מול סמכויות המנהלת.

נעמי חזן:

אני לשניה רוצה להחליף כובע ולחזור למיקצוע הקודם שלי, בתחום מדע המדינה. כל מיבנה מוסדי

מדורג מהסוג הזה יוצר בעיה של הגדרת סמכויות, חלוקת סמכויות, ובפוטנציה גם התנגשות סמכויות. אם

אני מבינה נכון מה הבעיה אז יש לי דווקא בעיה עם ההגדרה בגדול של הפונקציות של כל אחד מהמיבנים.

אני נוטה לכיוון מסויים, אני תיכף אסביר אותו.

צריר לחשוב על הוועדה המייעצת בדיוק במונחים של ועדה מייעצת. זאת אומרת, היא הרי לא יכולה

לפעול, היא לא בדרג ביצועי, אבל היא כן יכולה להת 1 ות בגדול את כיווני המדיניות של הרשות, זה יעודה.

זאת אומרת, מבחינה פונקציונלית בשביל מה צריך ועדה מייעצת? למטרה הזאת, זה סיעור מוחות מיקצועי.

כל הזמן ידגישו את קו 1י המדיני 1ת הגדולים, זה תפקידה של הוועדה המייעצת.

המנהלת חייבת להיות במצב שהיא בעצם עושה שני דברים בו-זמנית, אני מדברת בניתוח פונקציונלי.

הדבר הראשון, היא צריכה להוציא לפועל ממש את היומיום, ושנית, היא חייבת להיות במצב שהיא 'חמת

רעיונות ושיש לה אוזן קשבת.

האוזן הקשבת האחת, המעוגנת, זה האוזן הקשבת של הוועדה המייעצת. האוזן הקשבת השניה

לדעתי, אם יש לה אותה, זה של ראש הממשלה, שהוא בעצם הבוס שלה. לא יהיה עידכון שבועי, אני

אומרת לך, לא יהיה עידכון שבועי.

אנחנו פה עם מינהלת. לפי דעתי צריך להגדיר בגדול את הפונקציה של המינהלת כפונקציה ביצועית ולא

אחרת. איפה הבעיה? הבעיה היא בפיסקה (1), הבעיה בהגדרת התפקיד של המינהלת כהתוויית מדיניות.

לפי דעתי זו טעות, פשוט טעות.

היו"ר יעל דייו:

אבל זה עף כבר, זה הפך להיות סעיף סל.

רחל בנזימן:

זה לא עף. זה כלול בסל.

געמי חזן:

ניקח את התפקידים: לתאם את הפעולות של המשרד, לעקוב אחר מילוי המלצות, החובה והאחריות

שיש להם לדאוג שהדברים אומנם יקרו במשרדים השונים, כך אנחנו צריכים לחשוב בגדול על התפקיד של

המינהלת. לתת לה תפקיד מדיניות, כאשר התפקיד הזה הוא בעצם הלכה למעשה התפקיד היחידי של

הוועדה המייעצת,

היו"ר יעל דיין:

בין כה זה תפקיד של ראש הממשלה, לאשר את המדיניות. הוועדה המייעצת יכולה עד מחרתיים לייעץ.

נעמי חזן:

אני חושבת על הליכי עבודה. יש פה פוטנציאל. עצם העובדה ששמים בתפקידי המינהלת בתוך הסל.

את הפונקציה הזאת של מדיניות, אני חושבת שזה מיבנה מוסדי לא נכון משום שהוא נותן פתח בחוק לסוג

החיכוכים שחברת הכנסת יעל דיין עכשיו הציגה. כפי שהסעיף מנוסח כרגע משתמע שתפקיד המינהלת הוא

בעצם לגבש מדיניות. זה פשוט יגרום לקטסטרופה מבחינה ניהולית, לא הייתי עושה את זה. אני פשוט הייתי

מוציאה את המילה "מדיניות" או "גיבוש מדיניות" מכאן. אני חושבת שזה מיבנה מוסדי לא נכון. בלא 1 הכי אם

יש לה מינהלת נוחה, היא תתייעץ עם המינהלת. אבל אנחנו צריכים לתת לוועדה המייעצת ולראש הממשלה

את המדיניות ולתת למנהלת ליזום ולעשות, והיא תחזור ותתייעץ.

יואב מני:

חברת הכנסת נעמי חזן, מנקודת המבט שלך אני שואל, מי מתווה את המדיניות?

היו"ר יעל דייו:

אני חושבת שהצגת הנושא היא ברורה. אני רוצה לחזור לתחילתו של החוק, כבר אחרי כל, התיקונים

ואחרי כל הדיונים. אנחנו התחלנו בנתיב שהיה ברור שאין לנו בו שליטה מוחלטת, של מדיניות שמותווית

על-ידי המנהלת יחד עם הו 1 עדה המייעצת, ולכן יש בה את כל גופי הציבור. המדיניות הזו מובאת לראש

הממשלה, שמקבל עליה אישור בממשלה.

יואב מני:

רק אם היא מבקשת.

סיגל קוגוט:

בסדר, אבל היא צריכה את זה משום שהממשלה תיפעל לפי זה.

היו"ר יעל דייו:

אני אומרת, ז1 המדיניות המוצהרת של הרשות.

גוף הביניים הזה הוא לא אבן נגף בעניין הזה. זאת אומרת, אין חובה שגם הוא בהצבעה יאשר את

המדיניות. לכן העניין הזה של הניסוח, אם אנחנו מכניסים כאן ביצוע המדיניות, זה לא שולל ממנו את

האפשרות. הגוף הזה יכול בהתכנסותו להציע הצעות.

רחל בנזימו:

להציע, אבל לפי מה שכתוב כאן הוא לא יכול ל...

היו"ר יעל דייו:

אני חושבת שאני מדברת מאוד מאוד ברור. אני לא אחזור על זה. יש לנו את המועצה, את הוועדה

המייעצת, שזה הגוף הרחב, יש לנו את המנהלת, יש לנו את ראש הממשלה ואת הממשלה. אם במהלך

הדברים יש רצון מצד

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]