פרוטוקול מספר 948, ועדת הכספים, 06/02/2018

הכנסת העשרים

מושב רביעי

<פרוטוקול מס' 948>

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, כ"א בשבט התשע"ח (06 בפברואר 2018), שעה 11:15

<סדר היום:>

<הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 27),

התשע"ז-2017>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

משה גפני – היו"ר

יצחק וקנין

מיקי לוי

מיקי רוזנטל

<מוזמנים:>

משה אשר – מנהל רשות המסים, משרד האוצר

אבי ארדיטי – ראש מינהל המכס, רשות המסים,

משרד האוצר

גיא גולדמן – עו"ד, ממונה חקיקה, רשות

המסים, משרד האוצר

ענבל קורקוס – ממונה מכם, רשות המסים,

משרד האוצר

אורן בן שבת – מנהל אגף בכיר חירום,

ביטחון, מידע וסייבר, רשות המסים, משרד

האוצר

דוד חורי – מנהל תחום בכיר, ייצוא, רשות

המסים, משרד האוצר

אבירם אברמוביץ – מנהל תחום בכיר תש"ר,

רשות המסים, משרד האוצר

זיו בוטבול – מנהל תחום ביטחון, רשות

המסים, משרד האוצר

יצחק עירון – רו"ח, מרכז בכיר מיסים, רשות

המסים, משרד האוצר

סוזי בן יאיר – מנהלת תחום מעקב מטענים,

רשות המסים, משרד האוצר

ירון ימין – עו"ד, עוזר ראשי, המחלקה

המשפטית, רשות המסים, משרד האוצר

לילי אור – עו"ד, עוזרת ראשית, המחלקה

המשפטית, רשות המסים, משרד האוצר

אריאל צבי – עו"ד, משרד המשפטים

ליז בר-לב מונטיליו – עו"ד, משרד המשפטים

שרית פרבר – עו"ד, משרד המשפטים

אנואר חילף – הממונה על חוקית היבוא,

משרד הכלכלה והתעשייה

רז הילמן – מנהל אגף יבוא, מכם ותקינה,

איגוד לשכות המסחר

אמיר שני – יו"ר ארגון התאגידים של סוכני

המכס והמשלוח, איגוד לשכות המסחר

שמואל גרוסמן – עו"ד, יועץ משפטי לארגון

התאגידים של סוכני המכס, איגוד לשכת

המסחר

אלעד לוינגר – עו"ד, יועץ משפטי לארגון

התאגידים של סוכני המכס, איגוד לשכות

המסחר

יעקב יהודה רודד – מנכ"ל איגוד יבואני

הרכב

חגי אודרי – מוזמן/ת

דפנה פביאן – שדלן/ית (פוליסי בע''מ)

מייצג/ת את ארגון התאגידים של סוכני המכס

והמשלחים הבינאלומיים (שמות לקוחות

קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם

באופן ישיר: ebay, דואר ישראל)

חניתה חפץ – שדלן/ית (פוליסי בע''מ)

מייצג/ת את ארגון התאגידים של סוכני המכס

והמשלחים הבינאלומיים (שמות לקוחות

קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם

באופן ישיר: ebay, דואר ישראל)

טל אלוביץ – שדלן/ית (פוליסי בע''מ)

מייצג/ת את ארגון התאגידים של סוכני המכס

והמשלחים הבינאלומיים (שמות לקוחות

קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם

באופן ישיר: ebay, דואר ישראל)

<ייעוץ משפטי: >

שיר שפר

<מנהל/ת הוועדה:>

טמיר כהן

<רישום פרלמנטרי:>

אהובה שרון, חבר תרגומים

<הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 27),

התשע"ז-2017>

<היו"ר משה גפני:>

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים בהצעת חוק

לתיקון פקודת המכס. בישיבה הקודמת ביקשנו

לבדוק כמה דברים ולעשות שינויים במה

שנדרש ואני אבקש, אם אפשר לקרוא את

התיקונים ולהסביר אותם.

<שיר שפר:>

התיקון הראשון נתבקש לגבי ההגדרה נמל

בפסקה (4). הוועדה ביקשה לבחון את העניין

ואולי להוריד את עניין שר האוצר שיקבע מה

יהיה נמל.

<משה אשר:>

ברשותכם, הייתי רוצה דקה בפתח הדברים.

אנחנו קודם כל רצינו לעדכן את חברי

הוועדה. ב-14 בינואר העלינו את המערכת

ואבי, ראש מינהל המכס כאן לצדי, ואנשים

ממינהל המכס והמחשוב וכל הדברים האלה

ומל"מ, והעלינו את זה בהצלחה רבה.

<היו"ר משה גפני:>

אני קורא שיש ביקורת על זה.

<משה אשר:>

זאת ביקורת קטנה כי אם היא לא הייתה

עובדת, היית שומע מכל העולם ואחותו.

<היו"ר משה גפני:>

אני לא מאמין לעיתונים.

<משה אשר:>

כן. העיתונים לפעמים.

<היו"ר משה גפני:>

לפעמים העיתונים כותבים שאני משבח את

משרד האוצר.

<משה אשר:>

אחת מערכות המחשוב המורכבות ביותר

במדינת ישראל. למעשה כל הסחר של מדינת

ישראל עובר דרך הדבר הזה. זה עלה. עדיין יש

תיקונים ובאגים שצריך לטפל בהם, ברור

שצריך לעשות את זה, אבל באמת יישר כוח לכל

מינהל המכס והמכשור וכל מי שעסק בזה. היום

למעשה אנחנו ממשיכים את החקיקה שאמורה

לקבע את הדברים ולהכניס אותם לסטנדרטים

החדשים.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה.

<לילי אור:>

בהגדרה של נמל מחקנו את מה שהיה רשום

בסעיף (4). נמחק "מקום אחר ששר האוצר קבע

בצו" והכנסנו במקום זה "תחנת גבול לפי צו

הכניסה (תחנת גבול), התשמ"ז-1987 שהמנהל אישר

לעניין פקודה זו".

<שיר שפר:>

עכשיו מדובר בצו עם אפשרויות סגורות.

<לילי אור:>

כן. זה צו של שר הפנים.

<שיר שפר:>

המנהל יכול לאשר רק מה שכתוב בצו הזה.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר.

<לילי אור:>

היה לנו את סעיף 52א שחובה להשיב על שאלות,

להגיש מסמכים לעניין אניעה. ביקשתם שיהיה

סעיף מאוחד.

<שיר שפר:>

אמרת קברניט של אנייה ואמרנו שכלל אמצעי

ההובלה יאוחדו להיות ביחד.

סעיף 18 להצעה.

<לילי אור:>

הוספנו אחרי סעיף 55 יבוא:

"55א. חובה להשיב על שאלות ולהגיש מסמכים

המגיש מצהר חייב להקל על פקיד המכס

המוסמך לכך את הכניסה אל כלי ההובלה. כן

עליו להשיב על כל שאלה ולהגיש כל מסמך

בנוגע לכלי ההובלה ולטובין אלה. קברניט

של אנייה וחברת התעופה המובילה, או כל אדם

אחר המכניס טובין לישראל בכלי הובלה,

עובדיהם שהוסמכו לכך על ידם, ובעלים של

כלי ההובלה חייבים להשיב לפקיד מכם גם על

שאלות בעניין כלי ההובלה, צוות עובדיו,

נוסעיו, צידתו ומסעו".

בעצם לקחנו את הסעיפים שהיו לגבי הימי

ולגבי יבשתי-אווירי ואיחדנו לסעיף אחד.

<שיר שפר:>

סעיף 16, לנוסח. הגשת מצהר. שינוי שעשיתם

ב-53(א)(1)(א).

<קריאה:>

אני רואה כאן בנוסח משהו שלא תיקנתם.

בסעיף 3 דיברנו על שעות ועל ימים.

<גיא גולדמן:>

כן. אמרנו ששיר תשנה.

<שיר שפר:>

כן. זה תיקון טכני. זה בסדר. אני אתקן.

<ענבל קורקוס:>

המחלקה המשפטית. אחרי שבדקנו את ההערה

הזאת שלגבי מצהר יבשתי, כשמובלים טובין

בדרך היבשה, את המצהר צריך יהיה להגיש 24

שעות ולא כמו שהיה כתוב בנוסח המקורי, יום

קודם לכן. בפועל לא מגישים 24 שעות לפני

אלא מגישים ערב לפני בגלל כל מיני הליכים

שתלויים באישור שינוע של הטובין האלה

באמצעות רשת. לכן אנחנו לא רוצים להחמיר

ולהגיד 24 שעות כי מבחינתנו ערב קודם זה

זמן מספיק טוב בשביל לשדר את המצהר. לכן

אנחנו מבקשים להשאיר את הנוסח המקורי ולא

לעבור לשעות, בגלל התהליכים המיוחדים

במעברים.

<שיר שפר:>

שיהיה כתוב יום קודם.

<ענבל קורקוס:>

יום קודם. כן.

<היו"ר משה גפני:>

מבחינתי זה בסדר אבל אני לא מבין את מה

שאמרת.

<אמיר שני:>

אני אסביר.

<היו"ר משה גפני:>

תן לי, שלא ייראה שאני בכלל לא מבין את מה

שהיא אומרת. אם זה 24 שעות או מגיש ערב

קודם, אז מה קורה? זה לא בסדר? זה אותו

הדבר. יום, הפירוש הוא 24 שעות על פי כל קנה

מידה בעולם.

<יצחק וקנין (ש"ס):>

אולי תיקח את המושג של ההלכה. מעת לעת.

<היו"ר משה גפני:>

את יודעת מה? אני לא מתווכח. את אומרת

שצריך יום, אז יהיה יום. אני לא מבין בזה

אבל לא נורא. אני לא חייב להבין הכול. מה

זה יום קודם?

<ענבל קורקוס:>

זה יותר מדויק להגיד ערב קודם אבל הכוונה

היא שזה לא עד 24 שעות.

<היו"ר משה גפני:>

אז חבר הכנסת וקנין צודק. שיהיה כתוב יום

לפי ההלכה. אם אתם מתעקשים על זה, אין לי

בעיה. זה לא משנה.

<אמיר שני:>

אנחנו דיברנו בפעם הקודמת שלמעברי הגבול

אין את הכלים, במיוחד כשתלוי בירדנים, אני

מזכיר לכם, שאני יכול לספק את זה יממה

קודם. נקודה.

<היו"ר משה גפני:>

אבל זה לא קשור ליום או ל-24 שעות. זה קשור

לזה שצריך לכתוב, ואני לא יודע באיזה שלב

נעשה את זה אבל נעשה את זה, שבמידה וזה לא

תלוי בסוכן או בזה שאמור להביא את זה, אז

אנחנו נצטרך להתייחס לזה. זה לא קשור

לדיון הזה. הדיון הזה הוא דיון סמנטי.

<שיר שפר:>

אני רק מבקשת לחזור לנוסח, לסעיף 16 לנוסח.

זה יוצא סעיף 53(א)(1)(א). יש כאן גם שינוי

שעשיתם.

<לילי אור:>

כן. כדי להבחין בין המשלח לבין סוכן

האנייה.

לעניין מטען שהובל לישראל דרך הים –

לצורך פריקתו בישראל -

יגיש סוכן האנייה ובאין סוכן אנייה –

קברניט האנייה את המצהר לא יאוחר מ-24 שעות

לפני הגעת האנייה לישראל, או בעת יציאת

האנייה לישראל מהנמל האחרון שבו הוטען

מטען המובל לישראל, לפי המאוחר.

הנוסח שהבוקר היה בפניכם הוא:

יגיש משלח בינלאומי את המצהר לא יאוחר

ממועד פריקת הטובין בנמל.

אני אקריא מה אנחנו רוצים להכניס.

יגיש משלח בינלאומי את המצהר 24 שעות לפני

הגעת האנייה לישראל. על אף האמור, בהפלגה

לנמל בישראל שצפויה להימשך פחות מ-48 שעות,

יגיש משלח בינלאומי את המצהר לא יאוחר - - -

<היו"ר משה גפני:>

איך הגענו כאן למשלח בינלאומי?

<לילי אור:>

זה הפיצול שעשינו.

<היו"ר משה גפני:>

אבל החלטנו שעל משלח בינלאומי עוד נדבר.

אתם מסכימים למשלח בינלאומי?

<קריאה:>

זה בהסכמה.

<היו"ר משה גפני:>

לא שאלתי אתכם. אתם בהסכמה, זה ברור. אתם

מסכימים?

<קריאה:>

לא.

<אמיר שני:>

אנחנו כרגע, עד שנקבל מסמך שנראה, לא

מסכימים.

<לילי אור:>

על זה דיברנו לפני הישיבה.

<אמיר שני:>

דיברנו אבל אני רוצה לראות מסמך.

<לילי אור:>

אני מקריאה אותו.

<היו"ר משה גפני:>

איזה מסמך אתה רוצה לראות? זו הייתה

המחלוקת העיקרית ביניכם. משלח בינלאומי.

הגעתם להסכמה, אז הגעתם להסכמה. זה מותנה

בזה שיראו לכם מסמך, אז אני רוצה לדעת מה

המסמך.

<יצחק וקנין (ש"ס):>

לא מסמך. לדעתי זה הסעיף.

<קריאה:>

זה הניסוח.

<אמיר שני:>

אנחנו רוצים לראות את הנוסח ואת הניסוח

בחוק.

<לילי אור:>

אני מקריאה אותו.

<יצחק וקנין (ש"ס):>

הם מקריאים עכשיו. מקובל עליך הניסוח כפי

שהם הקריאו אותו?

<לילי אור:>

אני יכולה להקריא שוב.

"יגיש משלח בינלאומי את המצהר 24 שעות לפני

הגעת האנייה לישראל. על אף האמור, בהפלגה

לנמל בישראל שצפויה להימשך פחות מ-48 שעות,

יגיש משלח בינלאומי את המצהר לא יאוחר מ-24

שעות מהגעת האנייה לישראל. יום שישי ויום

שבת לא יבואו במניין 24 שעות".

<שמואל גרוסמן:>

אני יכול להתייחס לזה?

<היו"ר משה גפני:>

כן.

<שמואל גרוסמן:>

אנחנו ישבנו הבוקר בפגישה די חטופה כדי

לנסות להגיע להסכמות. אמנם התקדמנו אבל

קשה לומר שהגענו להסכמות.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר. תגיעו להסכמות בהמשך.

<שמואל גרוסמן:>

יש נושא של מצהר ושל תת מצהר. אני מצטער

שאני נכנס לדברים טכניים אבל הם חשובים.

מצהר הוגדר ויש נושא של תת מצהר. משלח

בינלאומי רלוונטי רק למושג שנקרא תת

מצהר.

<היו"ר משה גפני:>

אני ממשיך הלאה. נחזור לעניין הזה. תצטרכו

עוד לשבת ולגמור את זה. אני לא רואה כאן את

הבעיה הגדולה.

<אבי ארדיטי:>

אנחנו מסתובבים סביב הנושא הזה כל כך

הרבה זמן.

<היו"ר משה גפני:>

אתם לא תסתובבו עוד הרבה זמן. כנראה היום

זה יסתיים. כנראה. אתם תצטרכו להיות

גמישים ולהגיע לפתרונות.

<שיר שפר:>

בפסקה (ב)(2) היה שינוי. הוועדה ביקשה לבחון

כאשר הנסיעה היא פחות משישה ימים אם אפשר

לתת יותר זמן, לשלוח את המצהר.

<לילי אור:>

שינינו את זה לתקופה ארוכה יותר.

בפסקה (ב)(2) היה רשום בעת יציאת האנייה מכל

נמל שבו הוטען מטען המובל לישראל ואנחנו

שינינו את זה ובמקום זה יבוא: "24 שעות לפני

הגעת האנייה לישראל או בעת יציאת האנייה

מנמל הפקידה האחרון, לפי המאוחר".

<היו"ר משה גפני:>

בסדר. תמשיכי.

<שיר שפר:>

בסימן ה': הצהרת יבוא. ביקשנו לבדוק את

עניין שטרי הביטוח והביטוח. פסקה (ג)(1).

רצינו להבין למה רשום פעמיים.

<היו"ר משה גפני:>

אנחנו בסעיף 62(ג)(1). שאלנו למה צריך שיהיה

כתוב שטרי הביטוח והביטוח. למה צריך

פעמיים? אתם מוחקים אחד או אתם מסבירים

אחד?

<אבירם אברמוביץ:>

היכן שמופיע לנו דמי הביטוח, לפעמים זה

יכול להיות שטר הביטוח, לפעמים דמי

הביטוח, אבל צריך לציין במפורש שאם זה שטר

הביטוח, אנחנו צריכים שתמיד יופיעו גם

דמי הביטוח, שלא יחסר נתון אחד.

<היו"ר משה גפני:>

בפסקה (1) כתוב חשבונות המכר, שטרי הביטוח

ואז אתם מפרטים עוד דברים. אחר כך

ממשיכים: לרבות דמי ההובלה, הביטוח ושאר

תשלומים ששולמו בשלהם. הביטוח כבר כתוב

קודם לכן.

<אבירם אברמוביץ:>

הכוונה לרבות דמי הובלה ודמי הביטוח

במידה והם לא היו מצוינים בשטר הביטוח. אם

שם לא מופיע דמי הביטוח, צריכים לציין

במפורש שזה כולל גם את דמי הביטוח באותו

שטר.

<אבי ארדיטי:>

למעשה דמי הביטוח, זה מה שהכי חשוב לנו

אדוני כי אנחנו צריכים את דמי הביטוח.

למעשה זה מה שהכי חשוב לנו.

<אמיר שני:>

לכן צריך להוריד את שטר הביטוח כי זאת

הפוליסה ופוליסה, אף אחד לא נותן אותה.

דמי הביטוח, זה בסדר. לא צריך גם וגם.

<אבי ארדיטי:>

לפעמים, כדי לדעת שדמי הביטוח הם סבירים

או לא סבירים, אנחנו צריכים לדעת גם מה

הפוליסה. זה חלק מהרעיון.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר. הלאה.

<שמואל גרוסמן:>

סליחה, יש כאן עוד בעיה אחת. זה הוזכר

בישיבה הקודמת. יש כאן משהו שמבחינתנו

הוא מעורפל ולא ברור וחשוב שהוא לא יהיה

מעורפל כי יש כאן גם חובות שכרוכים

בעיצומים כספיים. נאמר מסמכים אחרים

הנוגעים לטובין ומלמדים על ערכם במקום

קנייתם. זה נוסח שאי אפשר להבין מה עומד

מאחוריו.

<היו"ר משה גפני:>

מה עומד מאחוריו?

<שמואל גרוסמן:>

צריכה להיות רשימה סגורה.

<היו"ר משה גפני:>

מה עומד מאחוריו?

<ענבל קורקוס:>

מה שעומד מאחוריו, יש בפקודת המכס פרק שלם

על איך מעריכים טובין לצורך חישוב מסי

יבוא. יש כל מיני תשלומים שמוסיפים, חוץ

מחשבון הספק, יכולים להיות כל מיני

תשלומים כמו למשל תשלום עבור תבניות, כל

מיני דברים אחרים, שבעצם צריך להוסיף

אותם לערך הטובין.

<היו"ר משה גפני:>

תסבירי שוב. את ההתחלה שמעתי. הם צודקים,

זה מעורפל.

<ענבל קורקוס:>

אנחנו לא יכולים עכשיו לכלול כאן רשימה

סגורה של מסמכים כי למשל המסמך המרכזי

הוא חשבון ספק אבל יכולים להיות כל מיני

צורות של כל מיני מסמכים שקשורים לאותם

נתונים שצריך להוסיף לערך הטובין. לגבי

מה שעורך דין גרוסמן אומר בעניין

העיצומים, לעניין העיצומים למיטב הבנתי

הסיכומים אתם דיברו על עיצומים, על

מסמכים מאוד מסוימים ומאוד מאוד מוגדרים

כך שזה לא פוגע.

<היו"ר משה גפני:>

הנוסח הזה, אני מסכים, בסופו של דבר אתם

יכולים תמיד לתפוס סוכן ולהגיד שזה חל על

זה, האמירה המעורפלת הזאת. אם אתם יכולים

להיות יותר מדויקים, היה הרבה יותר קל. זה

די מעורפל, כי כתוב מסמכים אחרים, כללית,

הנוגעים לטובין ומלמדים על ערכם במקום

קנייתם. זה אפשר כמעט על כל דבר לומר

שהייתם צריכים להביא את זה. אם ישב שם

פקיד עם לב רע, הוא יעשה נזקים לסוכן.

<קריאה:>

אין פקידים כאלה במכס.

<היו"ר משה גפני:>

לא. אני לא מתכוון בקדנציה הזאת.

<ענבל קורקוס:>

אנחנו יכולים פשוט להוסיף את זה. מדובר

במסמכים שכוללים את ההוצאות.

<היו"ר משה גפני:>

אני מבקש שתנסחו את זה יותר ספציפי ולא

אמירה מעורפלת כזאת.

<ענבל קורקוס:>

בסדר.

<היו"ר משה גפני:>

אני לא מתכוון לקדנציה הזאת. אני אמרתי.

<קריאה:>

שטרי הביטוח יורד. נשאר רק דמי הביטוח,

נכון?

<היו"ר משה גפני:>

לא.

<אמיר שני:>

אין לנו שטרי ביטוח.

<היו"ר משה גפני:>

רבותיי, נעשה סיכום בסוף. שטרי הביטוח לא

ירד. הטענה שלכם על נוסח מעורפל, התקבלה.

<אמיר שני:>

אבל שטרי ביטוח, אין דבר כזה בכלל.

<היו"ר משה גפני:>

כל מה שתגידו אני צריך לקבל? נחזור בסוף

ונראה. אני חושב שהם הסבירו את הנושא הזה.

<שיר שפר:>

דבר אחרון מהדיון הקודם הוא סעיף 62(ג)(4).

גם אז ביקשה הוועדה לבדוק לגבי מסמכים

שיקבע שר האוצר, אם אפשר להוריד משם את

סוגיית שר האוצר.

<לילי אור:>

נכון. מה שעשינו, הוספנו את סעיף קטן (4):

מסמך העברת בעלות לפני הגשת הצהרת יבוא.

ב-(5), במקום שר האוצר רשמנו: כל מסמך אחר

שקבע המנהל בכללים.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר.

<שיר שפר:>

עכשיו אנחנו ממשיכים היכן שהפסקנו. סעיף

65(ב).

<לילי אור:>

אני ממשיכה בהקראה.

65. התרה לגבי טובין הכלולים בהצהרת יבוא

הוגשה הצהרת יבוא, רשאי המנהל לתת, באופן

מקוון, התרה לגבי הטובין הכלולים בה.

על אף הוראות סעיף קטן (א), לא ייתן המנהל

התרה כאמור באותו סעיף קטן אם מתקיים אחד

מאלה:

המנהל מצא כי לא קוימה הוראה לפי כל דין

בקשר לייבוא הטובין, ובכלל זה מצא כי

מתקיים אחד מאלה:

ההצהרה כוללת פרטים לא נכונים.

ׁ(ב) ההצהרה אינה כוללת פרטים שיש לכלול

בה לפי הוראות סעיף 62(ג).

ׁ(ג) להצהרה לא צורפו מסמכים שיש לצרף לה

לפי הוראות סעיף 62(ג), או שצורפו לה מסמכים

כאמור שאינם שלמים או שאינם ניתנים

לקריאה.

(ד) לא שולמו מסי יבוא כדין.

(ה) לא שולמה הוצאה שנתחייב בה אדם על פי

פקודה זו בקשר לטובין המיובאים.

לא ניתנה ערובה לקיום הוראות פקודה זו

שדרש המנהל.

נתן המנהל התרה לגבי טובין הכלולים

בהצהרת יבוא, כאמור סעיף קטן (א), ינהגו

בטובין האמורים על פי ההצהרה.

החליט המנהל, כאמור בסעיף קטן (ב), שלא לתת

התרה, יודיע על כך למגיש ההצהרה.

על אף הוראות סעיף קטן (ג), נתן המנהל התרה

לגבי טובין הכלולים בהצהרת יבוא כאמור

בסעיף קטן (א), והיה לו יסוד סביר להניח,

טרם מסירתם של הטובין לצריכה בארץ, כי

מתקיים לגבי הצהרת היבוא שהם נכללו בה

האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא להתלות את

ההתרה או לבטלה.

65א. שמירת מסמכים

הוגשה הצהרת יבוא, ישמור בעל הטובין את

ההצהרה וכל מסמך שצורף אליה לפי סעיף 62(ג),

בהתאם לכללים שיקבע המנהל.

65ב. חובה להשיג על שאלות

מי שמגיש הצהרת יבוא חייב להשיב על כל

שאלה בנוגע לטובין הכלולים בהצהרה, אם

נדרש לכך בידי פקיד מכם.

<היו"ר משה גפני:>

למה זה כתוב בחוק?

<ענבל קורקוס:>

זה כבר הופיע בחוק. פשוט העברנו את הסעיף

הזה למקום הרלוונטי.

<היו"ר משה גפני:>

אם המכס מבקש מזה שמייבא, הוא שואל אותו

מה יש לו כאן או מה אין לך כאן, לא חשוב מה,

צריך שיהיה כתוב בחוק? זה לא ברור וזה לא

מובן מאליו מהחקיקה הכללית?

<ענבל קורקוס:>

הוא יכול להגיד שאתם דרשתם בחקיקה לצרף

רק מסמכים מסוימים ופרטים מסוימים ודי

בכך. אבל אם נדרשות הבהרות, כדאי שתהיה

סמכות מפורשת כדי שאף אחד לא יטען טענות

בעניין הסמכות. זאת דעתנו.

<אבי ארדיטי:>

לפעמים הדברים מעורפלים ואתה צריך

להבהיר אותם. יש לנו את זה יום יום ושעה

שעה.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר. אז להוסיף את המלים "אך ורק", בגלל

שאז הוא מתחיל לשאול אותו כל מיני שאלות

ואומר שיש לו סמכות. ב-65ב. מי שמגיש הצהרה

חייב להשיב על כל שאלה בנוגע לטובין. אך

ורק בנוגע לטובין.

<שרית פרבר:>

רציתי להעיר שעצם זה שהסעיף שם, מעבר לכך

שהוא מקנה סמכות, הוא גם גודר אותה למה

הוא יכול לשאול.

<היו"ר משה גפני:>

אמרתי. אך ורק. משרד המשפטים מסכים אתי.

אני התכוונתי שיכול בקדנציה הבאה כמובן,

לא בקדנציה הזאת כי פקידי המכס כולם

טובים בקדנציה הזאת אבל יהיה איזה פקיד

רע והוא יראה מישהו שהפרצוף שלו לא מוצא

חן בעיניו, אז הוא יתחיל לשאול אותו

שאלות. כל דבר הוא יגיד לו, זה בנוגע

לטובין. לכן אני מבקש להדגיש שהשאלות, מה

שהיא אמרה לגבי הנושא הזה של המכס, יהיה

אך ורק לנושא של הטובין. שהוא לא יוכל

לבוא ולשאול אותו שאלות כמו מה השעה. לא

עכשיו. בקדנציה הבאה.

<לילי אור:>

65ג. הגשת מסמך אחר במקום הצהרת יבוא

על אף הוראות סעיף 62(א), רשאי המנהל להתיר,

דרך כלל או בסוגי מקרים קבע, הגשת מסמך

אחר, במקום הצהרת יבוא. התיר כאמור, יראו

מסמך כאמור, לעניין כל דין, כהצהרת יבוא".

קודם תיקנו את סעיף 67 ועכשיו אנחנו

מבטלים אותו בגלל מה שהוספנו ב-55א.

21. ביטול סעיף 67

סעיף 67 לפקודה בטל.

22. החלפת סעיף 68

במקום סעיף 68 לפקודה יבוא:

"68. רישיון מחסן

בעל מחסן לא יאחסן בו טובין הנתונים

לפיקוח רשות מכם אלא אם כן ניתן לו רישיון

לכך מאת המנהל ובהתאם לתנאים שקבע המנהל

ברישיון (בפרק זה – רישיון מחסן). המנהל

רשאי לקבוע ברישיון את סוגי הטובין שניתן

לאחסן כאמור במחסן.

בעל רישיון מחסן יאחסן במחסן בהתאם

להוראות לפי סעיף קטן (א) רק טובין שהוגשה

לגביהם הצהרת יבוא לשם אחסנה, כאמור

בסעיף 62(א)(2), וניתנה לגביהם התרה (בפרק זה

– טובין שהותרו לאחסנה), ואולם רשאי

המנהל, מטעמים מיוחדים או בסוגי מקרים

שיקבע, להורות על אחסנת טובין שלא הוגשה

לגביהם הצהרה כאמור.

שר האוצר יקבע אילו סוגי טובין ניתן

לאחסן במחסן רשוי מכל סוג, ותנאים לאחסנת

טובין כאמור".

23. תיקון סעיף 74

בסעיף 74 לפקודה –

בכותרת השוליים, במקום "ההחסנה" יבוא

"האחסנה".

במקום "שנרשמו להחסנה" יבוא "שהותרו

לאחסנה" ובמקום "ההחסנה הוגמרה" יבוא

"האחסנה הסתיימה".

24. תיקון סעיף 75

בסעיף 75 לפקודה, במקום "שנרשמו להחסנה ולא

הוחסנו" יבוא "שהותרו לאחסנה ולא אוחסנו".

25. תיקון סעיף 76

בסעיף 76 לפקודה, במקום "שנרשמו להחסנה"

יבוא "שהותרו לאחסנה", ובמקום "עריכת

הרשימה" יבוא "הגשת הצהרת היבוא לגביהם".

26. תיקון סעיף 86

בסעיף 86 לפקודה, במקום "רשמון" יבוא "הגשת

הצהרת יבוא".

<היו"ר משה גפני:>

אתם עוקבים אחרי כל מה שהיא מקריאה.

<קריאה:>

עד כה הכול בסדר.

<לילי אור:>

27. החלפת סעיף 91

במקום סעיף 91 לפקודה יבוא:

"91. הצהרה על טובין מוחסנים והתרתם

בעל טובין מוחסנים המבקש להוציא טובין

כאמור, כולם או חלקם, ממחסן רשוי, יגיש

עליהם למנהל הצהרה שהיא אחת מאלה:

הצהרת יבוא לשם צריכה בארץ.

הצהרת יצוא.

הצהרת יבוא לשם אחסנה במחסן רשוי אחר.

לעניין הגשת הצהרה כאמור בסעיף קטן (א)

ולעניין מתן התרה לגבי הטובין הכלולים בה

יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות

הסעיפים המפורטים להלן, לפי העניין:

לעניין הצהרה כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (3)

– סעיפים 62(ב) עד (ה) ו-63 עד 65ג.

לעניין הצהרה כאמור בסעיף קטן (א)(2) –

סעיפים 103(ב) עד (ו) ו-104".

28. תיקון סעיף 92

בסעיף 92 לפקודה, במקום "טובין שהוחסנו או

שנרשמו להחסנה או למסירה מן המחסן" יבוא

"טובין שאוחסנו, טובין שהוגשה לגביהם

הצהרת יבוא לשם אחסנה או טובין מוחסנים

שהוגשה לגביהם הצהרה כאמור בסעיף 91(א)",

ובמקום "סילוקם" יבוא "העברתם".

29. תיקון סעיף 93

בסעיף 93 לפקודה, במקום הרישה עד המילים

"או לשם ייצוא" יבוא "טובין מוחסנים

שהוגשה לגביהם הצהרה כאמור בסעיף 91(א)(2)

או (3), וניתנה לגביהם התרה".

30. החלפת סעיף 94

במקום סעיף 94 לפקודה יבוא:

"94. אחסנה להלכה

טובין שהותרו לאחסנה, לרבות טובין שהוגשה

לגביהם הצהרה כאמור בסעיף 91(א)(3) (בסעיף זה

– ההצהרה הראשונה) וניתנה לגביהם התרה,

ולפני שאוחסנו הוגשה לגביהם הצהרת יבוא

כאמור בסעיף 91(א)(1) או (3), יראו אותם כטובין שאוחסנו בהתאם להצהרה הראשונה".

31. תיקון סעיף 98

בסעיף 98 לפקודה, במקום "שנרשמו ברשמון

שנקבע, להפקדה" יבוא "שהותרו לאחסנה",

ובמקום "מיום שהופקדו" יבוא "מיום

שאוחסנו".

32. החלפת סעיפים 103 ו-104

"103. הצהרת יצוא

בעל טובין המבקש לייצאם מישראל, יגיש

עליהם למנהל הצהרת יצוא.

על אף הוראות סעיף קטן (א) וחוק סוכני

המכס, רשאי המנהל לקבוע תנאים או נסיבות

שבהתקיימם רשאי אדם שאינו בעל הטובין

להגיש הצהרת יצוא בעבור בעל הטובין.

הצהרת היצוא תהיה ערוכה במבנה ולפי פרטים

שקבע המנהל בכללים, דרך כלל או לסוגי

מקרים, ויצורפו לה כל המסמכים המפורטים

להלן, כשהם שלמים וניתנים לקריאה:

חשבונות המכר, שטר המטען ומפרט אריזות.

אם יצוא הטובין חייב בהיתר יצוא, רישיון

יצוא או אישור יצוא – היתר, רישיון או

אישור כאמור.

מסמכי העדפה או חשבונית הצהרה כמשמעותה

בהסכם בדבר הקמת אזור תעשייה מוכר (Qualified

Industrial Zone – QIZ), לפי העניין.

כל מסמך אחר שקבע המנהל.

על אף הוראות סעיף קטן (ג), רשאי המנהל

לפטור מהחובה לצרף מסמכים כאמור באותו

סעיף קטן, כולם או חלקם, בהתקיים תנאים או

נסיבות שקבע.

הצהרת יצוא תוגש בטרם יוצאו הטובין

מישראל, ואולם רשאי המנהל לקבוע פרטים או

מסמכים שיהיה ניתן להגיש או לצרף להצהרה

עד תום חמישה ימי עסקים ממועד יצוא

הטובין.

הגשת הצהרת יצוא לפי הוראות סעיף זה יכול

שתיעשה בידי סוכן מכם כאמור בסעיף ,168

ובחוק סוכני המכס.

הוראות סעיפים 64 עד 65ד יחולו לעניין

הצהרת יצוא, בשינויים המחויבים ובשינוי

זה: על אף האמור בסעיף 65(ב), המנהל לא ייתן

התרה אם מצא כי לא קוימה הוראת דין בקשר

לייצוא הטובין, או אם הטובין לא הובאו

לאתר בפיקוח המכס.

104. טובין שלא יוצאו

טובין שהוגשה לגביהם הצהרת יצוא וניתנה

לגביהם התרה, או טובין שהיו תחת פיקוח

המכס לצורך יצואם, ולא יוצאו מישראל, רשאי

בעל הטובין להגיש, בתוך שלושה חודשים

מיום מתן ההתרה לגביהם או מיום שהובאו

למקום שנקבע לייצוא, לפי העניין, ולעניין

טובין המיוצאים דרך האוויר – בתוך 45 ימים

מהמועד כאמור, בקשה לשחרורם מפיקוח המכס.

לא יוצאו טובין כאמור בסעיף קטן (א)

מישראל ולא הוגשה בקשה כאמור באותו סעיף

קטן עד תום התקופה כאמור בו, רשאי גובה

המכס למכור את הטובין או להשמידם.

בקשה כאמור בסעיף קטן (א) תוגש בדרך שיקבע

המנהל".

33. תיקון סעיף 105

בסעיף 105 לפקודה –

בכותרת השוליים, במקום "תעודות" יבוא

"מסמכים".

במקום "תעודות לטובין שנרשמו ליצוא" יבוא

"כל תעודה או מסמך הנוגיים לטובין שהוגשה

לגביהם הצהרת יצוא" ובמקום "במקום שנרשמו

לו" יבוא "במקום האמור בהצהרה".

34. תיקון סעיף 119

בסעיף 119 לפקודה, במקום "לרשמון היצוא"

יבוא "להצהרת היצוא".

35. תיקון סעיף 120

בסעיף 120 לפקודה, במקום "נרשמה לצריכה

בארץ" יבוא "הוגשה לגביה הצהרת יבוא לשם

צריכה בארץ וניתנה לגביה התרה".

36. תיקון סעיף 123

בסעיף 123 לפקודה, במקום "לרשמם כדרך

שרושמים סחורה או להחסינם" יבוא "להגיש

לגביהם הצהרת יבוא או לאחסנם".

37. הוספת סעיפים 123א ו-123ב

תחת כותרת פרק שמיני לפקודה יבוא:

"123א. החייב במכס

החייב בתשלום מכם על טובין הוא בעל

הטובין.

על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי אדם שאינו

בעל הטובין, בהסכמת המנהל ובתנאים שיורה,

לקבל על עצמו את תשלום המכס על טובין

מסוימים, כולו או מקצתו, ויראוהו מעת

הסכמת המנהל כאמור כחייב במכס על אותם

טובין.

123ב. תשלום המכס

המכס על טובין מיובאים שחלה חובה להגיש

לגביהם הצהרת יבוא לפי הוראות סימן ה'

בפרק רביעי, ישולם בעת הגשת הצהרת היבוא.

המכס על טובין שיובאו בדואר ישולם בעת

הגשת הצהרת היבוא, ואם לא הוגשה הצהרת

יבוא – בעת קבלתם בסניף הדואר.

<אמיר שני:>

זאת פריבילגיה שנותנים לדואר ישראל. כל

מדינת ישראל צריכה לשלם את המסים ביום

הצהרת היבוא. לדואר ישראל אומרים או ביום

ההגעה או בסניף הדואר. למה?

<אבי ארדיטי:>

אין אפשרות לדואר ישראל. דואר הוא דואר.

בתוך הדואר יש הליך שנקרא סוג של הליך של

בלדרות. אין אפשרות להגיע טכנית גם לדואר

פיזית ולמתחם במודיעין ולקבל את החבילה.

כל הדואר בעולם, השיטה עובדת בצורה כזאת

שאתה מגיע לסניף הדואר, מקבל את החבילה

ומטבע הדברים, ברגע שאתה מקבל את החבילה,

אתה משלם. יש לך את החיבור לתשלום. כך זה

עובד. זה עובד כך במשך שנים. צריך אולי

לתקן את חוק הדואר אבל זה לא צריך להיות

כאן.

<אמיר שני:>

מה ההבדל מחברות הבלדרות? DHL, פדרל אקספרס,

UPS, TNT שמגיעות לשדה התעופה.

<היו"ר משה גפני:>

היום אתה מקבל את זה שם?

<אמיר שני:>

אתה משלם ביום ההגשה. הבלדרים משלמים.

<היו"ר משה גפני:>

אני שואל האם אתה מקבל את זה לא בדואר. את

החבילה.

<אמיר שני:>

בטח שלא בדואר. בבית. מכל חברות הבלדרות,

מביאים לך עד הבית בדיוק כמו הדואר, אחד

לאחד.

<אבי ארדיטי:>

בדואר אתה לא מקבל את זה. זה לא אותו הדבר.

<אמיר שני:>

אותו הדבר בדיוק.

<אבי ארדיטי:>

זה לא אותו דבר. אנחנו לא הכתובת. זה חוק

הדואר.

<היו"ר משה גפני:>

אני שואל אותך האם היום הסוכן או לא חשוב

מי יכול לקבל את זה שלא בדואר. הוא יכול

לקבל את זה בחברת בלדרות שהיא לא דואר.

<אבי ארדיטי:>

בוודאי שכן.

<היו"ר משה גפני:>

אז למה אתם כותבים כאן דואר?

<אמיר שני:>

זאת פריבילגיה לדואר.

<אבי ארדיטי:>

השיטה בדואר, גם האגרות שהדואר גובה וגם

השיטה היא שיטה שונה לגמרי. דואר ישראל

במקור אמור לספק מכתבים ובשנים האחרונות

מיום ליום הכמות של החבילות הולכת וגדלה.

אין לנו איזשהו רעיון.

<היו"ר משה גפני:>

אתם כותבים כאן מכם על טובין שיובאו

בדואר. מכם על טובין שלא יובאו בדואר אלא

בחברת בלדרות אחרת שהיא לא הדואר, מה אתו?

<ענבל קורקוס:>

כל מקרה שמגישים הצהרת יבוא, הכלל הוא

שמגישים הצהרת יבוא כדי לשחרר את הטובין.

בעת הגשת הצהרת יבוא משלמים את מסי היבוא

בהתאם להצהרה. בדואר אין את כל המנגנון,

למעט תהליך הבלדרות של הדואר ועוד מקרים

חריגים, אין את כל התהליך של הגשת הצהרת

יבוא. יש שם תהליך אחר יש הצהרת שולח

שמודבקת על גבי החבילה ועובדי המכס

מכינים שומות לצורך העניין.

<היו"ר משה גפני:>

אני שואל מה אתם כותבים או מה אתם אומרים

על מכם על טובין שיובאו בחברת א', ב', ג'.

<ענבל קורקוס:>

אבל החברות האחרות וגם סוכני מכם אחרים

מגישים הצהרת יבוא. אנחנו בסך הכול כאן

מעגנים את המצב שקיים כבר שנים. אני בטוחה

שהמכס גם היה שמח לקבל הצהרות יבוא

מהדואר אלא שצריך לעשות שינוי.

אני גם רוצה לציין שיש דיונים. מעלים כל

מיני טענות על פערים בין תהליכי דואר

לחברות בלדרות ומשלוחים אחרים ואנחנו

דנים בזה במסגרת איזושהי ועדה שהוקמה

לבקשת משרד המשפטים ואנחנו בוחנים את כל

זה.

<היו"ר משה גפני:>

אנחנו רואים את המילה דואר. אנחנו מקבלים,

אני לא רוצה לומר דברים קיצוניים, אבל אני

קיבלתי הזמנה בדואר לחתונה שהייתה בל"ג

בעומר בשנה שעברה, קיבלתי את זה בשבוע

שעבר. זה לא נורא. זה מקרה יחיד כי במקרים

הרגילים מקבלים את מה ששלחו ב-ט' באב,

מקבלים עכשיו ולא בל"ג בעומר. יש לנו

טענות קשות. התקיימו כאן דיונים על הדואר.

אני מניח שזה מה שהם מתכוונים. הם אומרים

שהם רוצים לקבל את החבילה, הם עברו את

המכס, עשו את כל הדברים האלה והם רוצים

לקבל את החבילה בחברת בלדרות. למה אתם

נותנים בחוק פריבילגיה רק לדואר? למה אתם

לא כתבים משפט לגבי חברת בלדרות אחרת? אני

רוצה לקבל את זה מהר.

<ענבל קורקוס:>

אין קשר למהירות של קבלת הדואר. חברות

בלדרות וסוכני מכם וכל גורם אחר שהוא לא

דואר, כדי לשחרר את הטובין, מגיש הצהרה. עם

ההגשה של ההצהרה הוא משלם את מיסי היבוא.

בדואר אין לי את התהליך הזה של הגשת

הצהרה. הדואר לא מגיש לי הצהרות.

<אמיר שני:>

למה דבר כזה נאמר? יש סוכן מכם בדואר, סוכן

מכם, חבר הארגון שהוא עובד עבור הדואר

והוא מגיש הצהרות יבוא ביום הדין.

<ענבל קורקוס:>

יש כאן בלבול. נכון שיש גם תהליך של

בלדרות בדואר, ה-EMS, ושם מוגשות הצהרות ושם

באמת משלמים את מיסי היבוא עם הגשת

ההצהרה. אנחנו מדברים על שאר הצהרות של

הדואר ששם זה לא תהליך בלדרות. על זה

אנחנו מדברים ולא על תהליך ה-EMS.

<היו"ר משה גפני:>

תעשו בבקשה סדר בעניין הזה.

<אבי ארדיטי:>

אדוני, אני אסביר לך.

<היו"ר משה גפני:>

לפני כן. אם היה כתוב כאן שבמידה וזה יובא

בדואר, בגלל שבמקרים שזה לא יובא בדואר לא

צריך את הסעיף הזה.

<אבי ארדיטי:>

אני אסביר. חברת הבלדרות של הדואר,

ההתנהלות שלה וכל דבר שקשור, הוא בדיוק

כמו חברות הבלדרות הרגילות. אין שום הבדל.

זה אותו הדבר בדיוק. לגבי התהליך של דואר

רגיל, אין מסר, כשהבן שלי או הבת שלי תזמין

משהו מהאינטרנט, הדואר לא יודע מראש מה יש

בתוך החבילה. צריך לייצר מסר. אנחנו עכשיו

עושים איזושהי רפורמה, מינהל המכס דווקא

מושך את הדואר לרפורמה מאוד משמעותית

בנושא הזה לפיה כל חבילה שתגיע למדינת

ישראל, באמצעות קלדניות יקלידו את

הנתונים והם ידעו ויהיה איזשהו מסר. צריך

להפריד בין הבלדרים לבין בלדרות שבתוך

הדואר.

<היו"ר משה גפני:>

אני פחות אופטימי ממך. אני סוכן מכם, אני

לא רוצה להביא דרך הדואר אלא אני רוצה דרך

חברת בלדרות. למה אתה מוציא אותי מהחוק?

<אבי ארדיטי:>

אני מזמין את אדוני לראות.

<היו"ר משה גפני:>

לא, לראות לא. אני מגיע לדואר לקחת הזמנה

מלפני שנה.

<אבי ארדיטי:>

אנחנו צריכים עוד כמה חודשים ואני מבטיח

לך.

<היו"ר משה גפני:>

לא, אל תבטיח לי את זה. גם אני הבטחתי

כיושב ראש הוועדה שאנחנו בתוך ארבעה

חודשים נייעל את הדואר. כדאי לך להגיד בלי

נדר כשאתה אומר את זה. זה בסדר מה שאתם

אומרים על הדואר, לא מפריע לי, אבל אני

שואל למה אין בחוק שאני יכול להביא את זה

בדרך אחרת.

<ענבל קורקוס:>

זה רק כיסוי תשלום.

<שיר שפר:>

הכוונה היא שמה שהיום קורה באופן אוטומטי

בחברות בלדרות מסוימות, לא קורה בדואר

ולכן רוצים לרשום את זה.

<אבי ארדיטי:>

כי אין להם מסר. הם לא יודעים מראש. הם לא

מקבלים מראש מסר מהחברה בחוץ לארץ שאומרת

שבחבילה הזאת יש כך וכך.

<שיר שפר:>

זה סעיף שמשווה בין הדואר לבין החברות.

<ענבל קורקוס:>

הוא לא משווה. הוא בסך הכול אומר מתי

משלמים.

<גיא גולדמן:>

הוא לא קובע מהותית משהו שאפשר בדואר ואי

אפשר בחברה אחרת.

<אמיר שני:>

אני אתן לחברות הבלדרות לבוא. אני אמרתי

את שלי. אני חושב שזו אפליה אבל אני לא

רוצה להתווכח.

<היו"ר משה גפני:>

תגיד. אני לא מחכה לאף אחד.

<אבי ארדיטי:>

במה שקשור לבלדרות, במה שקשור לחברות

הבלדרות בדואר, אין שום אפליה. זה בדיוק

כמו תהליך בחברות בלדרות רגילות.

<שמואל גרוסמן:>

אני רוצה במילה להסביר. אין ספק ואין

מחלוקת שהיום הדואר הוא שחקן מרכזי בתחום

היבוא של הסחר הבינלאומי. זה כבר מזמן לא

מעטפות ומכתבים. הוא שחקן מרכזי היום כמו

חברת בלדרות ביבוא ובסחר הבינלאומי. שני

הסעיפים האלה יוצרים אפליה. הם אומרים

שכל אחד אחר, חברות בלדרות, משלמים את

המכס בעת הגשת הצהרת היבוא, הדואר הוא

היחיד שהוא פטור מזה והוא יכול לדחות את

התשלום רק כאשר הוא מוסר את החבילה בסניף

הדואר. זאת אפליה.

<אבי ארדיטי:>

חברת הבלדרות של הדואר לא פטורה.

<שמואל גרוסמן:>

מי שנפגע מהאפליה הזאת בעיקר אלה חברות

הבלדרות שלא נמצאות כאן עכשיו. לא באנו

ללחום את מלחמתן. אבל צריך להיות ברור

ומוסכם.

<היו"ר משה גפני:>

למה יש אפליה?

<שמואל גרוסמן:>

משום שחברות הבלדרות עושות בדיוק את אותה

עבודה כמו הדואר, הן צריכות לשלם את המס

בעת הגשת הצהרת היבוא.

<ענבל קורקוס:>

אבל הן לא מגישות הצהרת יבוא.

<שמואל גרוסמן:>

לא ישלמו את המס בעת הגשת הצהרת היבוא –

הן לא יוכלו לשחרר את הטובין. הדואר הוא

היחיד שיכול לשחרר את הטובין ולקבל תשלום

בעת מסירת הטובין בסניף הדואר. חברות

הבלדרות לא מורשות לעשות את זה. הן לא

יכולות להוציא את הטובין מפיקוח המכס אלא

לאחר השחרור. יש כאן אפליה ואני חושב

שכולם מכירים בה.

<היו"ר משה גפני:>

למה אתם מפלים את הדואר?

<אבי ארדיטי:>

זאת לא אפליה. אין אפליה אדוני. אני

הדגשתי. יש שני תהליכים שהם שונים. יש

תהליך אחד של חברות הבלדרות שנמצאות בתוך

הדואר, שחברת הבלדרות של הדואר הרגילה

היא מתנהלת בדיוק כמו שאר חברות הבלדרות.

<היו"ר משה גפני:>

אבל אם הוא לא משלם בעת הגשה?

<אבי ארדיטי:>

הוא משלם בעת ההגשה.

<היו"ר משה גפני:>

אבל כתוב בסעיף לא. אם לא הוגשה הצהרת

יבוא, בעת קבלתם בסניף הדואר.

<ענבל קורקוס:>

אם לא הוגשה הצהרת יבוא אבל חברת הבלדרות

של הדואר כן מחויבת בהגשת הצהרת יבוא כך

שממילא היא צריכה להגיש במועד הצהרת

היבוא.

<היו"ר משה גפני:>

אבל למה כתבתם את הסעיף הזה? אם לא הוגשה?

הרי הם חייבים.

<ענבל קורקוס:>

אנחנו מעגנים את המצב הקיים. זה תהליך אחר

לחלוטין. הדואר כדואר, שאר הטובין שלא

מגיעים דרך חברת הבלדרות, אין לנו הצהרות

יבוא. זה המנגנון שקיים.

<היו"ר משה גפני:>

אם אתם יכולים להתקשר לחברת הבלדרות, אם

הם לא באים לכאן. סדר היום הוא פומבי. אם

הם לא באים לכאן, סימן שהם סבורים שזאת לא

אפליה.

<אמיר שני:>

אדוני צודק במאה אחוזים.

<היו"ר משה גפני:>

אתם באים בהתמדה, הייתם גם בישיבה הקודמת

ואתם נמצאים כאן כל הזמן. אם אחרים לא

באים, סימן שהם סבורים שזה בסדר.

<אמיר שני:>

נכון. אני מסכים לכל מילה.

<לילי אור:>

תשלום המכס לפי הוראות סעיף זה ייעשה

בדרך שיקבע המנהל.

אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות

סעיף 81".

38. החלפת סעיף 124

במקום סעיף 124 לפקודה יבוא:

"124. המועד הקובע לעניין שיעור המכס

מכם ישולם לפי השיעור החל במועד התשלום.

על אף הוראות סעיף קטן (א), המכס על טובין

שיובאו באמצעות הדואר ולא הוגשה לגביהם

הצהרת יבוא, ישולם לפי השיעור החל במועד

עשיית השומה עליהם.

המכס על טובין מיובאים שחלה חובה להגיש

לגביהם הצהרת יבוא לפי הוראות סימן ה'

בפרק רביעי, ולא הוגשה לגביהם הצהרה

כאמור, ישולם לפי השיעור החל בעת יבואם,

ואם מועד יבואם אינו ידוע – בעת עשיית

השומה עליהם.

על אף הוראות סעיף 123ב(א) שוחררו טובין

מפיקוח רשות המכס בפטור מותנה, והוכח

להנחת דעתו של המנהל כי חדל להתקיים

לגביהם תנאי מהתנאים למתן פטור, תחול

החובה לשלם את המכס בעד אותם טובין במועד

שבו חדל להתקיים התנאי כאמור, ואם המועד

האמור אינו ידוע – במועד הגשת הצהרת

היבוא, ולפי השיעור החל במועד כאמור.

לעניין זה – "פטור מותנה" – פטור או הקלה

משיעור המכס החלים לגבי טובין מיובאים

בהתקיים תנאי הנוגע לשימוש בטובין, למעט

פטור או הקלה החלים בכניסה זמנית, שקבע שר

האוצר בצו לפי פקודת תעריף המכס הפטורים.

שוחררו טובין מפיקוח רשות המכס בפטור

ממכם לפי סעיף 162, והוכח להנחת דעתו של

המנהל שלא התקיים לגביהם תנאי מהתנאים

לפי אותו סעיף למתן פטור, יחולו לעניין

החובה לשלם את המכס בעד אותם טובין,

ולעניין שיעור המכס שיחול, הוראות סעיף

123ב(א) והוראות סעיף קטן (א) בהתאמה.

אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מההוראות

לפי סעיפים 140 ו-160ב".

39. תיקון סעיף 140

בסעיף 140 לפקודה –

בכותרת השוליים, במקום "בתסקיר" יבוא

"במצהר".

במקום "בתסקיר של כלי הובלה" יבוא "במצהר"

ובמקום "התסקיר על הטובין" יבוא "המצהר

שהטובין נכללים בו".

40. תיקון סעיף 143

בסעיף 143 לפקודה, במקום "ולפני שנרשמו

הטובין לצריכה בארץ" יבוא "ולפני שהוגשה

לגבי הטובין הצהרת יבוא לשם צריכה בארץ,

כאמור בסעיף 62(א)(1)".

41. תיקון סעיף 144

בסעיף 144 לפקודה, במקום "תסקיר על האנייה"

יבוא "מצהר על האנייה ומטענה".

42. ביטול סעיפים 146 ו-147

סעיפים 146 ו-147 לפקודה – בטלים.

43. תיקון סעיף 153

בסעיף 153 לפקודה –

ברישה, במקום "ונרשמו לשימוש בה" יבוא

"והוגשה לגביהם הצהרת יבוא לשם צריכה

בארץ".

בפסקה (1), במקום "רישומם לשימוש בישראל

לאחר שהוחזרו אליה" יבוא "הגשת הצהרת

היבוא לגביהם לאחר שהוחזרו לישראל",

במקום "שנרשמו כאמור" יבוא "שהוגשה לגביהם

ההצהרה כאמור", במקום "ורישומם לראשונה"

יבוא "והגשת הצהרת היבוא לגביהם לראשונה",

ובמקום "הרישום לשימוש בישראל אחרי

שהוחזרו אליה" יבוא "הגשת הצהרת היבוא

לגביהם לאחר שהוחזרו לישראל".

בפסקה (2), במקום "שנרשמו לשימוש בישראל

לאחר שהוחזרו אליה" יבוא "שהוגשה לגביהם

הצהרת היבוא לאחר שהוחזרו לישראל", במקום

"שנרשמו כאמור" יבוא "שהוגשה לגביהם

ההצהרה כאמור", ובמקום "ורישומם לראשונה"

יבוא "והגשת הצהרת היבוא לגביהם לראשונה".

44. תיקון סעיף 154

בסעיף 154(ג) לפקודה, במקום "ברשמון הטובין"

יבוא "בהצהרת היבוא".

45. תיקון סעיף 156

בסעיף 156 לפקודה –

בסעיף קטן (א), המלים "תשעים אחוז מסכום"

יימחקו.

שימו לב, זה לא מה שהיה בעבר.

<קריאה:>

אפשר להסביר את השינוי הזה?

<אבי ארדיטי:>

אנחנו מיטיבים עם הציבור. בעבר אם היית

מייצא טובין ומחזיר אותם לספק בחוץ לארץ,

היינו מאפשרים עד תשעים אחוזים מהתשלום.

עכשיו אנחנו מאפשרים עד מאה אחוזים, החזר

של המסים.

<רז הילמן:>

איגוד לשכות המסחר שמאוד מברך על התיקון

הזה. זה משהו שאנחנו גם ביקשנו. בניסוח

יוצא משפט לא מחובר. קודם כל, צריך גם את

המילה "של" למחוק ואחרי המילה השבון, צריך

להוסיף את המילה "מלא". יותר עליהן השבון

מלא.

<לילי אור:>

הוא מדבר על הנוסח שיוצא בסעיף 156.

<רז הילמן:>

כן. אחרי התיקון. המשפט הוא: טובין שיובאו

ואז יש כל מיני קריטריונים, יותר עליהם

השבון וצריך להיות שיותר עליהם השבון

מלא.

<שיר שפר:>

השבון המכס ששולם.

<אבי ארדיטי:>

כתבנו תשעים אחוזים. המשמעות היא שזה מלא.

<לילי אור:>

במקום השבון של המכס אתה רוצה השבון של

מלוא המכס?

<רז הילמן:>

כן. שלא יהיו אי הבנות.

<אבי ארדיטי:>

זאת אותה משמעות.

<רז הילמן:>

רק שלא יהיו אי הבנות.

<היו"ר משה גפני:>

להוסיף את המילה מלא. השבון מלא. אם טובים,

אז עד הסוף.

<לילי אור:>

בסעיף קטן (ב), במקום "לשנה" יבוא "לשלוש

שנים" והסיפה החל במלים "ובאישור שר

האוצר" – תימחק.

סעיף קטן (ג) – בטל.

46. תיקון סעיף 162א

בסעיף 162 לפקודה –

במקום כותרת השוליים יבוא "אי מתן התרה

לגבי טובין הכלולים בהצהרת יבוא".

במקום "כאמור בסעיף 160" יבוא "כאמור בסעיף

קטן (א)(2) של סעיף 160ב", אחרי "שקבע המנהל"

יבוא "כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) של

הסעיף האמור", ובמקום הסיפה החל במילים

"רשאי גובה המכס" יבוא "רשאי המנהל שלא לתת

התרה לגבי טובין של החייב שנכללו בהצהרת

יבוא אחרת שהגיש עד לתשלום המכס והריבית".

47. תיקון סעיף 167

בסעיף 176(ב) לפקודה, במקום "רשמונות" יבוא

"הצהרות".

48. החלפת סעיף 168

במקום סעיף 168 לפקודה יבוא:

"168. סוכן מכם

בעל טובין רשאי לקיים הוראה מההוראות לפי

פקודה זו באמצעות סוכן מכם.

סוכן מכם לא יפעל בעבור בעל טובין, כאמור

בסעיף קטן (א), אלא אם כן הגיש לרשות המכס

כתב הרשאה חתום מאת בעל הטובין, בטופס

שקבע המנהל ובאופן שקבע. חתימתו של בעל

הטובין על כתב ההרשאה כאמור תאומת בדרך

שיקבע המנהל.

כתב הרשאה כאמור בסעיף קטן (ב) יוגש למנהל

באמצעות מסר אלקטרוני לפי הוראות פרק 14

א'. בהגשת כתב הרשאה לפי הוראות סעיף קטן

זה, בידי בעל הטובין, לא יידרש אימות

חתימתו כאמור בסעיף קטן (ב).

<אמיר שני:>

כאן זה לא רק אלקטרוני. הוא יכול להגיש את

זה גם בכתב.

<היו"ר משה גפני:>

דיברנו על זה בישיבה הקודמת.

<אמיר שני:>

אין לו כרטיס חכם, הוא מעביר את זה ידני.

אני מאמת אותו. או לכתוב לרבות או להוריד

את המילה.

<אבי ארדיטי:>

אפשר לומר לרבות אימות פיזי.

<אמיר שני:>

כתוב כאן רק מסר אלקטרוני. יש לקוח שאין

לו כרטיס חכם, הוא יבואן קטן, הוא מגיע

ומציג.

<היו"ר משה גפני:>

מה שאבי אמר. להוסיף את זה. לרבות אימות

פיזי.

<לילי אור:>

על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי נוסע

להסמיך כל אדם לפדות בעבורו טובין שהם

מטען לוואי של הנוסע".

49. תיקון סעיף 196

בסעיף 196 לפקודה, במקום "שנרשמו שלא כדין"

יבוא "שהוגשה לגביהם הצהרת יבוא או הצהרת

יצוא שלא כדין".

50. תיקון סעיף 197

בסעיף 197 לפקודה, במקום "רשמון" יבוא

"הצהרה לפי פקודה זו".

51. תיקון סעיף 198

בסעיף 198 לפקודה –

בכותרת השוליים, במקום "רשמון נכון" יבוא

"הצהרה נכונה".

במקום "או רישומם לשם תשלום מכם או למטרות

שבגללן נתבע פטור ממכם" יבוא "או הפרטים

שנכללו לגביהם בהצהרת היבוא או בהצהרת

היצוא" ובמקום "להתיר כל רשמון עליהם"

יבוא "לתת התרה לגבי הטובין הכלולים

בהצהרה כאמור".

52. תיקון סעיף 204

בסעיף 204 לפקודה –

בפסקה (9), במקום "רשמון, חשבון מכר" יבוא

"הצהרת יבוא, הצהרת יצוא, חשבון מכר".

בפסקה (14), במקום "ברשמון" יבוא "בהצהרת

יבוא או בהצהרת יצוא".

בסופו יבוא "בסעיף זה, "טובין חבי מכם" –

לרבות טובין שחלים עליהם מסי יבוא אחרים".

53. תיקון סעיף 212

בסעיף 212 לפקודה, בסעיף קטן (א) –

בפסקה (4), במקום "רשמון כוזב או לא נכון"

יבוא "הצהרת יבוא או הצהרת יצוא כוזבת או

לא נכונה".

בפסקה (12), במקום "בתסקיר של האנייה" יבוא

"במצהר".

<היו"ר משה גפני:>

עד עכשיו ההערות שהיו לכם, מחוץ לאלו בהן

נדבר בסוף, אני סומך על זה שאתם אומרים

שזה בסדר. אני סומך על כך שעד עכשיו לא היו

בעיות.

<אמיר שני:>

אמת.

<לילי אור:>

54. הוספת פרק שלושה עשר א'

אחרי סעיף 223 לפקודה יבוא:

"פרק שלושה עשר א': אמצעי אכיפה מינהליים

סימן א': הגדרות

223א. הגדרות

בפרק זה –

"יבואן" – בעל טובין המיובאים לישראל

שהוא אחד מאלה:

מי שמייבא טובין לצורכי עסק כהגדרתו בחוק

מס ערך מוסף.

מלכ"ר או מוסד כספי, כהגדרתם בחוק מס ערך

מוסף, המייבא טובין לצורך פעילותו.

מי שמייבא טובין לשימוש עצמי כהגדרתו

בסעיף 129, שמתקיימים לגביו תנאים שקבע שר

האוצר, בהסכמת שר המשפטים.

<היו"ר משה גפני:>

למה אתם לא מכניסים כאן את ועדת הכספים?,

לא צריך? גם שר האוצר וגם שר המשפטים. לא

צריך גם אותנו? שיר, מה את אומרת? טוב.

אנחנו חלשים היום.

<לילי אור:>

"יצואן" – בעל טובין המבקש לייצאם מישראל,

שהוא אחד מאלה:

מי שמייצא טובין לצורכי עסק כהגדרתו בחוק

מס ערך מוסף.

מלכ"ר או מוסד כספי, כהגדרתם בחוק מס ערך

מוסף, המייצא טובין לצורך פעילותו.

מי שמייצא טובין לשימוש עצמי כהגדרתו

בסעיף 129, שמתקיימים לגביו תנאים שקבע שר

האוצר, בהסכמת שר המשפטים.

סימן ב': עיצום כספי

223ב. עיצום כספי

מי שהגיש מצהר הוכלל פרטים לא נכונים,

בניגוד להוראות סעיף 53(א), רשאי המנהל

להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות סימן

זה בסכום של 2,500 שקלים חדשים. האמור בסעיף

זה לא חל על משלח בינלאומי.

<שיר שפר:>

למה?

<היו"ר משה גפני:>

נתחיל קודם ב-2,500 שקלים. אם אני מייבא

סחורה ב-100 אלף שקלים או שאני מייבא סחורה

ב-2,000 שקלים, אותו עיצום כספי?

<לילי אור:>

כן.

<היו"ר משה גפני:>

למה?

<אבי ארדיטי:>

זה לא מי שמייבא אלא מי שמוביל.

<היו"ר משה גפני:>

למה אין הבדל בגובה המשלוח?

<אבי ארדיטי:>

קודם כל, המצהר הוא משהו עצום. מצהר הוא לא

ספציפית לזה. אנחנו מדברים על סוכני

אנייה. המצהר, אנחנו חייבים את המצהר כדי

לנטר את המשלוחים שאנחנו רוצים לבדוק

אותם עוד לפני שזה מגיע למדינת ישראל, הן

ביטחונית.

<היו"ר משה גפני:>

את זה הבנתי. בסדר אבל אני שואל לגבי הקנס.

<אבי ארדיטי:>

אנחנו מדברים על אלפי מכולות. לא תמיד זה

ערך כספי.

<היו"ר משה גפני:>

אבי אומר שמצהר, הכוונה למשלוח ענק.

<אמיר שני:>

זאת יכולה להיות מכולה וזאת יכולה להיות

כל האנייה.

<אבי ארדיטי:>

נכון.

<אמיר שני:>

אנייה עם אלף מכולות. זה יכול להיות מאה

קילו וזה יכול להיות 150.

<היו"ר משה גפני:>

למה משלח בינלאומי לא? עוד לא הבנו מה זה

משלח בינלאומי, אבל למה לא?

<קריאה:>

הוא לא אחראי על המצהר.

<אמיר שני:>

הוא לא אחראי על מצהרים, לא בארץ ולא

בעולם.

<היו"ר משה גפני:>

אבל משלח בינלאומי, עוד לא סיכמנו.

<שמואל גרוסמן:>

אני רוצה לומר מילה אחת לגבי מצהרים. צריך

להבין שמצהרים זה מושג שהוא חל על עולם

סוכני האנייה. זה שידור שמלמד מה יש בכל

האנייה ובכל המטוס. זה לא בעולם של סוכני

המכס ולא של המשלחים הבינלאומיים.

<היו"ר משה גפני:>

נראה לי שאחרי החוק הזה אני עוזב את הכנסת

ואו שאני אהיה סוכן מכם או אני עובר לעבוד

במכס.

<משה אשר:>

או שתהיה קברניט על האנייה.

<היו"ר משה גפני:>

על זה לא חשבתי.

<לילי אור:>

מי שהפר הוראה מההוראות לפי פקודה זו,

כמפורט להלן, רשאי המנהל להטיל עליו

עיצום כספי לפי הוראות סימן זה, בשיעור של

10 אחוזים ההפרש מסי היבוא, או 5,000 שקלים

חדשים, לפי הגבוה:

יבואן שהגיש, בעצמו או באמצעות סוכן מכם,

הצהרת יבוא הכוללת פרט לא נכון, או שלא

צירף להצהרת היבוא שהגיש כאמור מסמך שהיה

עליו לצרף לה, בניגוד להוראות לפי סעיף 62.

<אמיר שני:>

תיקון קטן. ב-223ב(א) שאמרתם לא משלח

בינלאומי, גם לא סוכן מכם כי במצהר יבשתי

זה סוכן מכם ולא משלח. דיברנו וגם הסכמנו

על כך. בסעיף 223ב(א), מצהר הכולל פרטים לא

נכונים בניגוד להוראות סעיף 53א, רשאי

המנהל להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות

סימון 2,500 שקלים, לא כולל משלח ולא כולל

סוכן מכם כי במעברי הגבול זה סוכן מכם.

המצהר הוא לא של סוכן המכס אלא הוא של

הירדנים לצורך העניין. אנחנו מדברים על

ירדן.

<אבי ארדיטי:>

החובה של סוכן המכס להגיש את המצהר. מה

זאת אומרת?

<אמיר שני:>

ממש לא.

<סוזי בן יאיר:>

אפשרנו ביבשתי בגלל שאין לנו משלח.

הסמכנו את סוכני המכס להתנהג כמו משלחים.

<אמיר שני:>

משלח. נכון.

<שיר שפר:>

אם הוא מגיש מצהר לא נכון, לא יהיה עיצום?

<סוזי בן יאיר:>

בוודאי שכן.

<אמיר שני:>

כמו שבאוויר אין לי או בים אין לי מצהר. זה

לא תלוי בנו. אלה החברות הירדניות

שמעבירות משאיות.

<היו"ר משה גפני:>

אבי, אנחנו סיכמנו שבסוף נגיד שבמקום שבו

הסוכן – הם כל הזמן מדברים על הירדנים –

זה לא תלוי בו, לא יהיה לו את העיצומים. אם

זה לא תלוי בו, הוא לא אחראי.

<אבי ארדיטי:>

אנחנו מדברים על מקום שזה כן תלוי בו.

<היו"ר משה גפני:>

אם זה תלוי בו, למה לא תהיו אחראים?

<אמיר שני:>

היכן שתלוי בי, אין שום בעיה.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר. אנחנו ננסח את זה.

<רז הילמן:>

הערה. הקריאו את סעיף 223ב(ב)(1) שמתייחס

לעיצומים על יבואנים. שוחחנו עם הצוות.

<היו"ר משה גפני:>

אבי, אני מבקש שתחשבו כבר עכשיו איך

פותרים את הבעיה הזאת כי הטענה הזאת היא

טענה נכונה.

על איזה סעיף אתה מדבר?

<רז הילמן:>

אני מדבר על הסעיף של עיצומים כספיים על

יבואן. סעיף 223ב(ב)(1). דיברנו עם נציגי המכס

על עקרונות בהם יבואנים יהיו פטורים

ואנחנו צריכים לנסח את זה. הם סיכמו אתנו

שזה ידובר בהמשך.

<היו"ר משה גפני:>

מה סיכמתם?

<רז הילמן:>

במקרים בהם יבואן מתנהל כך שהוא מצהיר

ונותן את כל המידע לסוכן המכס, לא יהיה

מצב שהוא יהיה חשוף לעיצום כספי.

<היו"ר משה גפני:>

אבל מדובר כאן על יבואן שהגיש הצהרת יבוא

שכוללת פרט לא נכון או שהוא לא צירף

להצהרה מסמך שהיה עליו לצרף.

<רז הילמן:>

אנחנו מדברים על סעיף שבעצם יאמר שאם

היבואן את המידע המלא מסר לסוכן המכס שלו,

לא יפנו אליו ויטילו עליו עיצום כספי.

האופן המדויק בו זה ינוסח, תלוי בפרטים.

יש גם נושאים שקשורים לתקנות ההפחתה

שצריכים לעשות שם התאמות.

<גיא גולדמן:>

אנחנו חודשים רבים יושבים עם סוכני המכס.

<היו"ר משה גפני:>

זה שאתם יושבים, על זה אתם מקבלים משכורת.

אני מקבל משכורת כדי להפריע לכם. הוא מדבר

על ניסוח, אז ניסוח, בסדר.

<רז הילמן:>

לא. זאת גם מהות.

<גיא גולדמן:>

הם מבקשים הקלות בדומה להקלות שסוכמו עם

סוכני המכס אלא שסוכני המכס פנו אלינו

לפני חודשים רבים ואיגוד לשכות המסחר פנה

לפני ימים, לפני שבוע, ולכן זה עדיין לא

הבשיל.

<היו"ר משה גפני:>

אבל למה זה לא צריך להיות אותו הדבר?

<ענבל קורקוס:>

יש ניואנסים. יש הבדלים.

<היו"ר משה גפני:>

אני מבקש ניסוח לפני שאני מצביע.

<לילי אור:>

יצואן שהגיש, בעצמו או באמצעות סוכן מכם,

הצהרת יצוא הכוללת פרט לא נכון, או שלא

צירף להצהרת היצוא שהגיש כאמור מסמך שהיה

עליו לצרף לה, בניגוד להוראות לפי סעיף 103.

סוכן מכם שפעל בעבור בעל טובין בלא שהגיש

לרשות המכס כתב הרשאה, בניגוד להוראות

לפי סעיף 168(ב).

בהתאם להסכמות שהיו עם סוכני המכס העברנו

את זה לסעיף אחר שיופיע בסוף כסעיף (ח)

ואני מקריאה.

<קריאה:>

אנחנו מנסים להבין לאן הוא נכנס.

<לילי אור:>

אני מסבירה. היה סעיף (3) וביקשנו לעשות בו

קצת שינויים. אני מוציאה אותו מ-(3), היכן

שהוא היה, ואנחנו קובעים לו יישום חדש

שיהיה בסוף הסעיף, כסעיף קטן (ח). הוא

השתנה מעט בהתאם למה שסיכמנו אתם הבוקר.

"סוכן מכם שפעל בעבור בעל טובין והגיש

לרשות המכס כתב הרשאה שלא מטעמו של בעל

הטובין, בניגוד להוראות סעיף 168(ב)".

זה יהיה סעיף קטן (ח) בתוך סעיף 223ב.

<היו"ר משה גפני:>

את יכולה להסביר לנו למה אתם מזיזים את

זה? למה המקום הזה לא טוב?

<לילי אור:>

כי הם רצו לשנות את גובה העיצום. זה היה

בסעיף שהעיצום עליו הוא 25,000 שקלים חדשים.

<היו"ר משה גפני:>

ולאיזו הסכמה הגעתם? שזה לא יהיה 25,000

שקלים אלא כמה?

<לילי אור:>

5,000 שקלים.

<היו"ר משה גפני:>

למה אי אפשר לכתוב את זה ולהפסיק לבלבל

אתנו? במקרה הזה יהיה 5,000 שקלים.

<לילי אור:>

זה יהיה 5,000 שקלים.

<היו"ר משה גפני:>

למה זה צריך להיות במקום אחר?

<לילי אור:>

זה בתוך אותו סעיף של העיצומים של ה-5,000.

זה פשוט יצא מהקטגוריה של 25,000 שקלים.

<שמואל גרוסמן:>

אנחנו ישבנו הבוקר ומנסים להתקדם. צריך

לראות את הכול כתוב. אני רוצה לומר משהו

לנושא כתב ההרשאה. אנחנו מסכימים להפריד

בין שני סוגים של הפרות. הפרה אחת היא

הפרה קלה יותר. סוכן מכם בטעות לא מאמת. זה

לא 5,000 שקלים אלא 400 שקלים. מה שהקריאה

עורכת הדין לילי אור כרגע, אלה מקרים מאוד

חמורים שסוכן מכם למעשה מזייף ייפוי כוח.

הוא מגיש ייפוי כוח בכלל של מישהו אחר או

שאין לו ייפוי כוח והוא מתחזה. אני רוצה

שיהיה ברור ושהנוסח ישיג את המצב שעיצום

כל כך גבוה של 5,000 שקלים מתייחס באמת

לזיוף של ייפוי כוח.

<היו"ר משה גפני:>

הם טוענים, ואתם כנראה מסכימים לזה, כנראה

הסכמתם לזה בבוקר, שיש שני סוגי עיצומים.

יש עיצום על עבירה שהעבירה הזו נעשתה

במזיד ואז הסכום הוא 5,000 שקלים וזה בסדר.

אבל יש עבירות או עיצומים על סעיפים שהם

סעיפים טכניים ושם הסכום הוא לא 5,000 שקלים

אלא 400 שקלים.

<לילי אור:>

נכון. זה מופיע.

<שיר שפר:>

אני רוצה להבין. פסקה (3) לגמרי יורדת

והופכת להיות (ח) בהמשך.

<לילי אור:>

נכון.

<שיר שפר:>

את פסקה (3) מורידים.

<לילי אור:>

כן.

מי שהפר הוראה מההוראות לפי פקודה זו,

רשאי המנהל להטיל עליו עיצום כספי כמפורט

להלן, לפי הוראות סימן זה, בגובה 1 אחוז

מהפרש מסי היבוא שנוצר, אך לא יותר מ-5,000

שקלים חדשים ולא פחות מ-500 שקלים חדשים.

סוכן מכם שהגיש הצהרת יבוא הכוללת פרט לא

נרכן, או שלא צירף להצהרת היבוא שהגיש,

מסמך שהיה עליו לצרף לה, בניגוד להוראות

לפי סעיף 62.

סוכן מכם שהגיש הצהרת יצוא הכוללת פרט לא

נכון, או שלא צירף להצהרת היצוא שהגיש,

מסמך שהיה עליו לצרף לה, בניגוד להוראות

לפי סעיף 103.

<אמיר שני:>

ביצוא לא היה חסר.

<שמואל גרוסמן:>

לא יכול להיות חסר ביצוא.

<קריאה:>

הסעיף כאן לא רלוונטי. דיברנו על זה

בבוקר. הוא לא צריך להיות כאן.

<היו"ר משה גפני:>

למה זה לא יכול להיות בהצהרת יצוא?

<אמיר שני:>

כי אין מסים ביצוא. אין בכלל מסים.

<ענבל קורקוס:>

הסעיף מתייחס גם ליבוא וגם ליצוא. ביבוא

יכול להיות חסר.

<היו"ר משה גפני:>

אני שואל לגבי היצוא.

<ענבל קורקוס:>

כן, אבל הסעיף, המדרגה הזאת מתייחסת גם

להצהרת יבוא וגם להצהרת יצוא. ביבוא יכול

להיות חסר ולכן כדי ליצור כמה שפחות

מדרגות, אין צורך.

<היו"ר משה גפני:>

את היצוא תורידו.

<קריאה:>

אבל לא פחות מה-500.

<ענבל קורקוס:>

כן. 500 היא מדרגה של 500.

<משה אשר:>

גם אם אין לך גירעון ביצוא, יש לך את הרף

של ה-500.

<שמואל גרוסמן:>

ממש שלא.

<אבי ארדיטי:>

ביצוא יכולים למסור לנו מסמכים לא נכונים

שהם יכולים להשתמש בהם. יכולים להגיש

מסמכים פיקטיביים כדי להלבין הון, כדי

להבריח כסף לחוץ לארץ.

<משה אשר:>

או לעשות עסקאות סיבוביות.

<אבי ארדיטי:>

או לעשות עסקאות סיבוביות.

<שמואל גרוסמן:>

אין בעיה, אבל תגדירו את זה נכון.

<אמיר שני:>

כרגע על כל טעות בחשבון – 5,000 שקלים.

<היו"ר משה גפני:>

אני לא מבין למה המכס לוקח על עצמו לדאוג

להלבנת הון. תפשטו את הדברים. אתם מדברים

על יצוא, אתם מדברים על מקרים מוגדרים ולא

על חסר. אתם מדברים על כך שהוא הגיש

מסמכים לא נכונים וכולי. זה צריך להיות

שונה. הם לא יכולים לעשות את היצוא ואת

היבוא אותו הדבר. אני מבקש לשנות את

הניסוח.

<לילי אור:>

אתם רוצים שיהיה ברור שהמדרגה היא 500.

<היו"ר משה גפני:>

כן.

<אמיר שני:>

ליצוא.

<היו"ר משה גפני:>

ולכתוב מה הבעיה ביצוא בניגוד ליבוא. מה

שאתם אומרים כאן, שיהיה כתוב.

<לילי אור:>

בסדר.

לא נוצר הפרש מסי יבוא בשל הפרה כאמור

בסעיף קטן זה, רשאי המנהל להטיל על המפר

עיצום כספי לפי הוראות סימן זה בגובה 500

שקלים חדשים.

מי שהפר הוראה מהוראות כאמור בסעיף קטן

(ג)(1), ההפרה בוצעה באחת הנסיבות המפורטות

להלן, ולא נוצר הפרש מסי יבוא בשל הפרה

כאמור בסכום העולה על 500 שקלים חדשים

להצהרת יבוא בודדת, רשאי המנהל להטיל

עליו עיצום כספי לפי הוראות סימן זה,

בסכום של 150 שקלים חודשים בגין כל הצהרת

יבוא:

סוכן המכס הגיש הצהרת יבוא הכוללת פרט לא

נכון אחד לפחות מבין הפרטים הבאים:

מספר יבואן.

סוג מטבע.

מקור הטובין.

מספר שטר המטען.

סיווג הטובין.

סוכן המכס לא צירף אחד או יותר מהמסמכים

הבאים במקרים בהם צריך היה לצרפם

והמסמכים היו בידיו בעת הגשת הצהרת

היבוא:

חשבון מטענים או שטר מטען ימי או שטר מטען

אווירי.

חשבון הובלה.

מסמך העדפה.

חשבון מכר.

מי שהפר הוראה מההוראות לפי פקודה זו,

כמפורט להלן, רשאי המנהל להטיל עליו

עיצום כספי לפי הוראות סימן זה, בסכום של

25,000 שקלים חדשים:

<היו"ר משה גפני:>

אתם מסכימים לזה?

<שמואל גרוסמן:>

לא. פרצנו במרוץ קדימה. אני רוצה לומר

משהו כללי. ראשית, נושא העיצומים הכספיים

על סוכני המכס, זה בנפשנו. זה הנושא הכי

חשוב מבחינתנו בכל הצעת החוק הזאת. הגענו

להבנות שמצאו את ביטויין באיזשהו מסמך

שהוחלף בין הצדדים כבר לפני כמה שבועות.

כרגע, לפי הבנתנו, ישבנו על זה גם הבוקר

פעם נוספת, מ-9:00 בבוקר עד עכשיו, יש אי

התאמה בין המסמך אותו סיכמנו ובו נכללו

כל ההסכמות על העיצומים הכספיים, תכף

נפרט את ההסכמות באופן כללי, ויש פער

משמעותי בין מה שסוכם ומצא את ביטויו

בכתב לבין מה שנמצא היום בחוק שכרגע מונח

על השולחן, בנושא העיצומים הכספיים. אני

מדבר רק על העיצומים הכספיים.

אנחנו סיכמנו, והדברים כתובים, להפריד

בין שני סוגים של עבירות – עבירות קלות,

כמו שאדוני אמר, עבירות טכניות, לגביהן

נקבע שלגבי העבירות הטכניות האלה שלא

נגרם בהן חסר, מדובר על עיצום כספי קבוע

של 150 שקלים. יש לגבי העבירות הקלות

הטכניות שקורות כל הזמן, אין מנוס מהן, יש

גרייס של אחוז אחד מכמות הרשמונים שכל

אחד מסוכני המכס מגיש. זה נושא אחד והוא

סוכם בכתב.

נושא שני הוא עבירות חמורות יותר בהן גם

נגרם חסר. אגב, אחד התנאים בהם נגרם חסר

לגבי העבירות החמורות האלה, נקבע

שלגביהן, ראשית, אין גרייס, ושנית, העיצום

הכספי עליהן הוא גבוה יותר. הוא מינימום

500 שקלים. הוא אחוז אחד מהחסר, אם נגרם ואם

לא נגרם אין עיצום כספי והמקסימום הוא 500

שקלים. זה פרק ב'.

יש פרק ג' שאלה העבירות הפליליות החמורות.

הזיופים וההונאות. זה בכלל לא בעיצומים.

זה בבית משפט במישור הפלילי.

כל הדברים האלה מצאו את ביטויים במסמך.

<היו"ר משה גפני:>

הבנתי. אתה אומר את זה פעם שלישית. אין 25,000

שקלים בעיצומים.

<שמואל גרוסמן:>

לגמרי אין ולא היה. אין חיה כזאת. אני אומר

שאין התאמה. אנחנו כרגע נבוכים.

<היו"ר משה גפני:>

מי משיב על המסמך?

<גיא גולדמן:>

יש התאמה מלאה, אדוני. לא בזווית המשפטית

אבל יש התאמה מלאה. עברנו עליה בבוקר.

<שמואל גרוסמן:>

אתה ראית שאין התאמה. הבוקר ראית שאין

התאמה.

<גיא גולדמן:>

היו לכם שתי הערות נכונות שקיבלנו

והסכמנו לתקן.

<שמואל גרוסמן:>

אז תתקנו. בוא נראה את זה כתוב.

<היו"ר משה גפני:>

אמרתם את דבריכם והכל ברור. עכשיו הם

יאמרו את דבריהם ונראה מה עושים עם זה.

<ליז בר-לב מונטיליו:>

משרד המשפטים. ההסכמות קיימות. פשוט יש

הבדל מה מכניסים בחקיקה הראשית ומה

מכניסים במדיניות האכיפה. בתוך החקיקה

הראשית נכנסים כל הפחתות הסכומים שסוכמו.

כלומר, כמו שהצבעת, ההפרות הנמוכות - 150

שקלים להפרה וזה אמור להיכתב בחקיקה

הראשית כי עם זה אנחנו לא משחקים. ההפרות

החמורות יותר, כתבנו את הסכום.

לגבי זה שיהיה גרייס של אחוז ועל מה בדיוק

הוא יחול, אלה דברים שנכנסים במדיניות

האכיפה. כלומר, רשות המסים תפרסם מדיניות

אכיפה שהיא מוסכמת - היא פשוט לא מופיעה

כרגע מול היושב ראש כי אנחנו מדברים כרגע

על החקיקה – בה יהיה כתוב שאחוז אחד, והוא

לא הגיש את המסמכים האלה והאלה, לא יהיה

במקרה הזה.

<היו"ר משה גפני:>

הוא טוען שאין 25,000 שקלים בחוק. זה הולך

לפלילי.

<ענבל קורקוס:>

לא. ה-25,000 שקלים, גלשנו למצהרים. הם פשוט

החזירו אותנו חזרה לסוכני המכס.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר. תמשיכו. על הנושא של העיצומים ארצה,

לפני שאנחנו מצביעים, שנגיע להסכמות

מדויקות כי אני רואה שאין מחלוקת אלא

צריך לדעת מה מכניסים ומה לא. הבנתי.

<לילי אור:>

מי שלא הגיש מצהר במועד, בניגוד להוראות

החלות לגביו, כמפורט להלן, לפי העניין:

סוכן אנייה, קברניט אנייה, משלח בינלאומי

או חברת הספנות – בניגוד להוראות סעיף

53(א)(1).

<שיר שפר:>

משלח בינלאומי זה משהו שהוסף לאחרונה.

<אמיר שני:>

אין הסכמה לגבי משלח בינלאומי. למה עוד

פעם הכנסתם את זה? הרי לא הסכמנו להכניס

משלח בינלאומי. אמרנו שמורידים.

<גיא גולדמן:>

אם הוא לא הגיש מצהר, כן. אם הייתה לו טעות

במצהר, אז לא. זה היה הסיכום.

<אמיר שני:>

אנחנו במצהר לתת מצהר.

<אבי ארדיטי:>

F

H

J

`

b

d

f

¨

ª

H

瑹⑚ŽЀH

J

b

f

ª

瑹⑚ŽЀª

¬

Ä

È

瑹⑚ŽЀª

¬

Â

Ä

Æ

È

8

:

<

P

R

T

V

¦

¨

ª

¾

À

Â

Ä

:

瑹⑚ŽЀ:

<

R

V

¨

瑹⑚ŽЀ¨

ª

À

Ä

␃ਃ&䘋

␃ਃ&䘋

␃ਃ&䘋

h

h

h

h

h

h

hW

hW

hW

h

N

P

b

d

Ì

Î

à

â

4

6

H

L

N

f

h

Ê

Ì

ä

æ

2

4

L

摧Ὓ~᠀L

N

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

hW

hW

hW

nH

o(tH

摧䈀Bᨀבתת מצהר, אני צריך שאתה תגיש את התת

מצהר. אין כאן שאלה בכלל. אי הגשה של התת

מצהר, על זה יש עיצום כספי. על התיקון של

התת מצהר, שם אנחנו לא מטילים שום עיצום

כספי וזה מה שסגרנו. אני חייב את זה.

<אמיר שני:>

יש דברים שהיום מקובלים באירופה המכובדת

ואתה יודע את זה. יש אמנות. אנחנו לא

ממציאים את הגלגל. באמנות האלה שקיימות

באירופה - - -

<אבי ארדיטי:>

אתה לא תגיש מצהר?

<אמיר שני:>

מצהר לסוכן אנייה או לחברת מטוסים. לא

למשלח בינלאומי.

<אבי ארדיטי:>

ידידי, אנחנו לא אירופה, עם כל הכבוד.

אנחנו מדינה עם אתגרים ביטחוניים מאוד

משמעותיים ומעבר לעיצום כספי כזה או אחר.

מה שקשור לתת מצהר, חד משמעית אנחנו

חייבים את זה. אם משלח בינלאומי לא יגיש

את התת מצהר, יהיה עיצום כספי. אין כאן

שאלה. הנקודה שאתה אומר שיש תיקון כזה

ותיקון אחר, אתה צודק. אנחנו לא מתכוונים

לחייב אותך על תיקונים והורדנו את זה

מהעיצום הכספי.

<אלעד לוינגר:>

סיכמנו שתהיה הבחנה בין מצהר לתת מצהר.

<אבי ארדיטי:>

אנחנו מדברים על תת מצהר.

<אלעד לוינגר:>

מצהר מעולם לא היה באחריותי.

<אבי ארדיטי:>

אני לא מדבר על מצהר. המצהר הוא על סוכן

המכס. תת מצהר הוא על המשלח הבינלאומי.

<היו"ר משה גפני:>

אדוני מנהל המכס, אפשר להמשיך הלאה? במקור

זה לא היה משלח בינלאומי ואנחנו נחזור

לדיון של משלח בינלאומי בכלל. לא שמתם את

זה במקור. הכנסת לא הצביעה על משלח

בינלאומי אבל אתם רוצים עכשיו להוסיף את

זה. אנחנו נדבר על כל הסוגיה. זה לא נמצא

במקור.

אגב, סוכן כן מופיע.

<אמיר שני:>

נכון.

<לילי אור:>

חברת תעופה מובילה – בניגוד להוראות

סעיף 53(א)(2).

סוכן מכם של יבואן – בניגוד להוראות סעיף

53(א)(3).

בעל רישיון מחסן שפעל בניגוד לתנאי

הרישיון, בניגוד להוראות סעיף 68(א).

בעל רישיון מחסן שאחסן במחסן טובין בלא

שניתנה לגביהם התרה, בניגוד להוראות סעיף

68(ב).

בעל רישיון מחסן שהפר הוראה מההוראות לפי

סעיף 232, כמפורט בטור א' בתוספת, רשאי

המנהל להטיל עליו עיצום כספי בסכום הקבוע

בטור ב' לצדה.

סוכן מכם שלא אימת חתימה של בעל הטובין על

כתב ההרשאה בניגוד לסעיף 168(ב), רשאי המנהל

להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות סימן

זה בגובה 400 שקלים חדשים.

<אמיר שני:>

לגבי (ג), סוכן מכם של יבואן. שוב אני חוזר.

זה יחזיר אותנו למעברי הגבול. 25,000 שקלים.

על מה אנחנו מדברים?

<קריאה:>

סעיף 223(ה)(1)(ג).

<לילי אור:>

יש לך שם עיצום של 25,000 שקלים על סוכן מכם

של יבואן.

<אמיר שני:>

אנחנו מדברים שוב על מעברי הגבול בירדן.

25,000 שקלים. מה אנחנו מעבירים שם?

<אבי ארדיטי:>

אפשר להעמיד את זה על 5,000 שקלים.

<אמיר שני:>

על מה? מה הוא אשם?

<אבי ארדיטי:>

שהוא לא מגיש את המצהר?

<אמיר שני:>

מה הוא אשם?

<אבי ארדיטי:>

זה לא הוא מגיש את המצהר. זה הסוכן.

<אמיר שני:>

אין סוכן. אין משלח במעברי הגבול.

<היו"ר משה גפני:>

אתם בכוונה עושים את הוויכוחים האלה אחרי

שסיכמנו שנדבר על זה בסוף? אם אתם עושים

את זה בכוונה, זה בסדר.

למה הוספתם את פסקה (ז)?

<ענבל קורקוס:>

אלה ההסכמות עם סוכני המכס על העיצום

הכספי.

<היו"ר משה גפני:>

אתם מסכימים לזה?

<אמיר שני:>

כן.

<לילי אור:>

רק על אימות החתימה ואחר כך ייכנס אותו

סעיף שקראנו קודם.

<גיא גולדמן:>

אדוני, עד עכשיו דיברנו על עיצומים. עכשיו

מגיע פרק ארוך מאוד שמדבר על הליך הטלת

העיצומים.

<קריאה:>

שהוא גנרי.

<גיא גולדמן:>

כן. גנרי.

<לילי אור:>

223ג. הודעה על כוונת חיוב

היה למנהל יסוד סביר להניח כי אדם הפר

הוראה מההוראות לפי פקודה זו, כאמור

בסעיף 223ב (בפרק זה – המפר), ובכוונתו

להטיל עליו עיצום כספי לפי אותו סעיף,

ימסור למפר הודעה על הכוונה להטיל עליו

עיצום כספי (בפרק זה – הודעה על כוונת

חיוב).

בהודעה על כוונת חיוב יציין המנהל, בין

השאר, את אלה:

המעשה או המחדל (בפרק זה – המעשה) המהווה

את ההפרה.

סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו.

זכותו של המפר לטעון טענותיו בפני המנהל

לפי הוראות סעיף 223ד.

הסמכות להוסיף על סכום עיצום הכספי בשל

הפרה נמשכת או הפרה חוזרת לפי הוראות

סעיף 223ו, והמועד שממנו יראו הפרה כהפרה

נמשכת לעניין הסעיף האמור.

223ד. זכות טיעון

מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי

הוראות סעיף 223ג רשאי לטעון טענותיו,

בכתב, לפני המנהל, לעניין הכוונה להטיל

עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30

ימים ממועד מסירת ההודעה, ורשאי המנהל

להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת

שלא תעלה על 30 ימים.

223ה. החלטת המנהל ודרישת התשלום

המנהל יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו

לפי סעיף 223ד, אם להטיל על המפר עיצום

כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום

הכספי לפי הוראות סעיף 223ז.

החליט המנהל לפי הוראות סעיף קטן (א) -

להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו

דרישה, בכתב, לשלם את העיצום הכספי (בפרק

זה – דרישת תשלום) שבה יציין, בין השאר, את

סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה

לתשלומו.

שלא להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו

הודעה על כך, בכתב.

בדרישת תשלום או בהודעה, לפי סעיף קטן (ב),

יפרט המנהל את נימוקי החלטתו.

לא טען המפר את טענותיו לפי הוראות סעיף

223ד, בתוך התקופה האמורה באותו סעיף, יראו

את ההודעה על כוונת חיוב, בתום אותה

תקופה, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד

האמור.

223ו. הפרה נמשכת והפרה חוזרת

בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי

הקבוע לאותה הפרה, החלק החמישים שלו לכל

יום שבו נמשכת ההפרה.

בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי

הקבוע לאותה הפרה, סכום השווה לעיצום

הכספי כאמור. לעניין זה, "הפרה חוזרת" –

הפרת הוראה מההוראות לפי פקודה זו, כאמור

בסעיף 223ב, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של

אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום

כספי או שבשלב הורשע.

223ז. סכומים מופחתים

המנהל אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום

הנמוך מהסכומים הקבועים בסימן זה, אלא

לפי הוראות סעיף קטן (ב).

<שמואל גרוסמן:>

לגבי הסכומים המופחתים. נקבעה כאן הוראה

שאנחנו לא מסכימים לה והיא גם לא נראית

לנו נכונה.

העיצום הכספי הוא נושא שתלוי בשיקול דעתו

של המנהל. אין שום הגיון לבוא ולומר

שהמנהל אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום

הנמוך מהעיצומים שקבועים בחוק. זה נכון

שהוא לא יכול להטיל עיצומים בסכומים

גבוהים יותר, אבל בהחלט נתון לו שיקול

הדעת שבנסיבות ראויות הוא יכול להפחית את

הסכום. זה סכום מקסימלי. אין שום סיבה

למנוע מהמנהל את שיקול הדעת להפחית אותם.

<ליז בר-לב מונטיליו:>

מנגנון העיצומים הכספיים עובד בצורה

כזאת שהחוק קובע סכום פיקס שככלל המנהל

צריך להטיל אותו. כל הנסיבות וכל

השיקולים צריכים להופיע בתקנות וזה מה

שאומר סעיף (ב) וזה נועד כדי להבטיח שזה

יפעל כלפי כולם בצורה שוויונית. כלומר, כל

הפחתה שיש בעיצום הכספי, תהיה בתקנות

מסודרות ותוחלנה על כולם באחוזים שווים

ובצורה ברורה ושקופה.

<היו"ר משה גפני:>

שר האוצר רשאי להוציא צו, נכון להיום,

שמעלה מסים באישור ועדת הכספים. שר האוצר

רשאי להוציא צו שמפחית בלי אישור של אף

אחד. הם צודקים בטענה הזאת. אתם רואים

ראייה כוללת והכול בסדר, אבל אם הוא רוצה

להעלות, גם צריך אישור, אבל אם הוא רוצה

להפחית, מה הבעיה? במי הוא פוגע?

<ליז בר-לב מונטיליו:>

התפיסה שלנו היא שמנגנון העיצומים

הכספיים צריך להיות מופעל כלפי כולם

בצורה שווה. אנחנו דואגים למצב שבו

רגולטור יפחית לאחד במאה אחוזים ולשני

בעשרה אחוזים ולכן זה צריך להיות בתקנות

בצורה מסודרת.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר. אני סומך על שר האוצר שלא יעשה דבר

כזה ולכן אני מוריד את הסעיף הזה. את

ההפחתה. ההפחתה לא צריכה להיות ברגולציה

כזאת דורסנית. למה? הוא מפחית. הוא מבקש

להפחית. אין שר אוצר שאני מכיר שיבוא

ויעשה דבר של אפליה. הרי אתם תעמדו על

המשמר ותגידו לשר האוצר.

<ליז בר-לב מונטיליו:>

זה מה שהסעיף אומר.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר, אבל במקרים הרגילים אין דבר כזה.

הוא רוצה להפחית.

<ליז בר-לב מונטיליו:>

אבל אדוני, אם לא יהיה כתוב כלום, לא תהיה

הפחתה.

<היו"ר משה גפני:>

אני מוריד את זה.

<ליז בר-לב מונטיליו:>

המשמעות של ההורדה של זה היא שלא תהיה

הפחתה.

<היו"ר משה גפני:>

תהיה הפחתה.

<ליז בר-לב מונטיליו:>

סעיף (ב) אומר שתהיה הפחתה. אז לא צריך

להוריד כלום.

<היו"ר משה גפני:>

להוריד את הרגולציה. שר האוצר רשאי

להפחית. הוא לא רשאי להעלות.

<ליז בר-לב מונטיליו:>

זה מה שהסעיף אומר.

<היו"ר משה גפני:>

תקראי את סעיף (ב).

<לילי אור:>

שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע

מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם ניתן יהיה

להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים

הקבועים בסימן זה, ובשיעורים שיקבע.

<היו"ר משה גפני:>

יהיה כתוב שר האוצר רשאי לקבוע מקרים,

נסיבות ושיקולים וכולי. לא בהסכמת שר

המשפטים.

<ליז בר-לב מונטיליו:>

הסכמת שר המשפטים בדרך כלל נדרשת.

<היו"ר משה גפני:>

הבנתי. אני לא מקבל את זה. ועדת הכספים

בהרכבה הנוכחי, פה אחד מתנגדת לזה.

<ליז בר-לב מונטיליו:>

הסכמת שר המשפטים נדרשת כדי שזה יהיה

באופן שוויוני.

<היו"ר משה גפני:>

אם אתם רוצים, אפשר ששר האוצר ידווח לשר

המשפטים.

<שרית פרבר:>

אכיפה מינהלית נעשית עכשיו באופן רוחבי

בכל מיני חקיקות.

<היו"ר משה גפני:>

נכון. אני עשיתי את זה.

<שרית פרבר:>

"המומחיות" להטלת עיצומים נמצאת במשרד

המשפטים. כדי שההפחתות יהיו לפי הנדרש

ולפי הכללים המתאימים, הגורם שיודע זה שר

המשפטים.

<היו"ר משה גפני:>

שר האוצר ידווח לשר המשפטים ושר המשפטים

יוכל להגיד לו שאסור לו לעשות את זה בגלל

א', ב', ג' ואז שר האוצר לא יעשה את זה. אבל

במקרים הרגילים הוא עושה את זה כרגיל. למה

אתם מתערבים בזה?

לא משנה. הוויכוח מיותר. אתם יכולים להגיש

הסתייגות.

אי אפשר את הרגולציה הזאת. אנחנו עושים

כאן חוק שמעמיד את סוכני המכס בפני חוק

מודרני, רציני, הם יודעים בדיוק את אשר

לפניהם ואתם לא צריכים להתערב בכל דבר, עם

כל הכבוד. בא שר האוצר, אחרי שאומר לו מנהל

המכס - - -

<שרית פרבר:>

אנחנו לא מתערבים ברגולציה.

<היו"ר משה גפני:>

אני הבנתי. בא שר האוצר אחרי שאומר לו

מנהל המכס שהוא איש המקצוע בעניין הזה,

הוא אומר לו שהוא רשאי כאן להוריד את

העיצומים, להפחית אותם, והוא מונה לו את

הסיבות ושר האוצר מפחית ומדווח למשרד

המשפטים.

<שרית פרבר:>

משרד המשפטים לא מתערב.

<היו"ר משה גפני:>

אין ויכוח יותר.

<אמיר שני:>

אני רוצה להעיר שב-223ו יש הפרה נמשכת

והפרה חוזרת. אני רואה את זה היום פעם

ראשונה. אני מתנצל. עשינו עבירה ועוד

עבירה. דיברנו על כך שיש לנו כמעט שלושה

וחצי מיליון רשמונים. סביר להניח שסוכן

מכם יהיו לו יותר ממאה טעויות. כתוב כאן

בהפרה חוזרת, יכפילו, ישלשו. אני לא מבין

מהיכן זה בא.

<ליז בר-לב מונטיליו:>

אם עכשיו עשית איזושהי הפרה על כמה

רשמונים, זאת עדיין לא תהיה הפרה חוזרת.

הפרה חוזרת בהגדרה שלה היא רק אם סיימת

הליך מינהלי מלא והבהירו לך מה אתה צריך

לעשות מבחינת החקיקה ובחרת לעשות זאת

שוב.

<אמיר שני:>

כמות העבירות הטכניות שאנחנו מבצעים

בהס

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]