פרוטוקול מספר 212, הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, 01/05/2018

הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 212

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ט"ז באייר התשע"ח (01 במאי 2018),

שעה 10:35

סדר היום:

פיקוח על הפעלת צהרונים – דיון מעקב.

נכחו:

חברי הוועדה:

יפעת שאשא ביטון – היו"ר

קארין אלהרר

חברי הכנסת:

איתן ברושי

רחל עזריה

מוזמנים:

חיים הלפרין – מנהל היחידה לתכניות

משלימות למידה, משרד החינוך

מיכל חורון – עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי,

משרד החינוך

ד"ר חוה אלטמן – דיאטנית אחראית ארצית,

בריאות הציבור, משרד הבריאות

אורי שלומאי – עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה,

משרד המשפטים

ורדה מלכה – ממונה ארצית צהרונים, משרד

העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מיכל מנקס – סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז

השלטון המקומי

לירון אשל – עו"ד, המועצה הלאומית לשלום

הילד

ענת פליישמן מאור – מנהלת הדרכה, רשת

צהריים טובים, החברה למתנ"סים

נועה צור ברוש – מנהלת רשת הגן הקיבוצי,

התנועה הקיבוצית

שיר דגן – חברת ועד, פורום וועדי ההורים

הישוביים

זאב גולדבלט – מנכ"ל, פורום וועדי ההורים

הישוביים

אמציה דויטש – חבר הנהלה, פורום ועד

ההורים הישוביים

עדי מן – יו"ר, ועד הגנים הארצי

ספי שמרוני – גננת, חיבה, איגוד הגנים

הפרטיים

דגנית חיון – גננת, יו"ר לשעבר, חיבה,

איגוד הגנים הפרטיים

קרן נואם – עו"ד, חיבה, איגוד הגנים

הפרטיים

קונסטנטין שוויביש – מנכ"ל, איגוד מורים

עולים

אינסה ליאחוביצקי – רכזת גני ילדים,

איגוד מורים עולים

ראומה שלזינגר – רכזת ועד עובדות

הצהרונים, ארגון כוח לעובדים

שלי רוזיליו – מנהלת צהרונים אזורית,

ויצ"ו

נעמי נייברג – מנהלת אזור, ויצ"ו

מוטי מיקלס – הורה, ועד הגנים הארצי

מירי נחמיאס – עורכת דין במחלקה המשפטית,

המרכז הרפורמי לדת ומדינה

דניאל שטיין – סטודנטית, אונ' תל אביב

לינוי פאר – סטודנטית למשפטים,

אוניברסיטת תל אביב

אליס ז'וזט וינסקו – סטודנט, אוניברסיטת

תל אביב

שיר אמיר – סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב

עומר אופיר – סטודנט, אוניברסיטת תל אביב

מיכל גנון – סטודנטית, אוניברסיטת תל

אביב

גיא מולדובסקי – כתב ועדות, תאגיד השידור

הציבורי

מנהלת הוועדה:

תמי ברנע

רישום פרלמנטרי:

עופרה ארגס - חבר תרגומים

פיקוח על הפעלת צהרונים – דיון מעקב

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

ברשותכם אני מבקשת לפתוח את דיון הוועדה

בנושא פיקוח על הפעלת צהרונים – דיון

מעקב. אנחנו למעשה כבר לפני מספר חודשים

התכנסנו כאן, מבחינת שנת הלימודים זה היה

בתחילת שנת הלימודים, לבדוק מה קורה בשטח,

איך הדברים עובדים, מה אנחנו צריכים

ללמוד על מה שקורה כדי שנוכל להפיק לקראת

השנה הבאה ושנעשה את זה מספיק בזמן כדי לא

להכניס עוד פעם לאיזו שהיא פניקה את

המערכות, בין אם היא מוצדקת ובין אם לא

ולכן אנחנו נפגשים כאן שוב.

בדיון האחרון שהיה בעצם ביקשנו ממשרד

החינוך גם שיעשה מיפוי מלמידה בשטח של כל

הדברים שאנחנו צריכים לעשות להם פיין

טיונינג ולראות קצת נתונים כדי שאנחנו

נוכל באמת לעשות את הדברים על בסיס ידע

ולא רק על בסיס שביעות רצון של הורה כזה

או אחר או פניה כזאת או אחרת, אלא באמת

בהסתכלות על המקרו ומכך לקבל החלטות.

אנחנו נפתח עם חברי הכנסת, אתם רוצים

עכשיו לדבר?

קארין אלהרר (יש עתיד):

אנחנו נשמע קודם.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת ברושי גם אתה בהמשך?

איתן ברושי (המחנה הציוני):

כן.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אוקיי. אז אנחנו נפתח עם משרד החינוך, עם

חיים, נקבל קצת נתונים על מה שהיה, איך

הדברים עבדו, המערכת שבעצם הייתה צריכה

לדווח, כל מה שהעלינו בדיון הקודם נשמח

לקבל עדכון. בבקשה.

חיים הלפרין:

בוקר טוב לכולם. אני חושב שהדיון הזה

בעיתוי הנוכחי חשוב גם כדי לדעת מה קורה

וגם מה צפוי לקרות. אנחנו עשינו הפקת

לקחים מתמשכת במהלך השנה הזאת, תוך כדי

העובדה שבתוכה חלק מהיושבים כאן יודעים

שנכנסו גם ברגע האחרון עם "ניצנים בחופשה"

כלומר לקראת פסח, חמשת הימים שלפני פסח,

בהתארגנות מאוד מאוד לחוצה גם של המשרד

וגם של הרשויות המקומיות וכמו שאתם

יודעים, הנושא של חופשת הפסח חורג

מניצנים הרגיל בשני ממדים, אחד זה שכיתה

ג' היא בפנים ובניצנים הרגיל זה רק א' ו-ב',

ושניים – הוא מאפשר גם לרשויות שלא

זכויות לניצנים ליהנות מניצנים בחופשות,

זה יצר עומס מאוד גדול. התוצאה היא שיש

בערך עוד 200,000 ילדים שנכנסו לניצנים

בחופשות ומבחינתנו זה משקף את העובדה שזה

בעצם הפוטנציאל האמיתי שצריך להיערך

אליו לקראת השנה הבאה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אם כי צריך לומר, לפחות בתפיסה שלי גם כמי

שמכירה את המערכת, שהנושא של חופשת פסח

יותר קרוב וקשור לבית הספר של החופש

הגדול מאשר לתכנית ניצנים של הצהרונים.

חיים הלפרין:

התודעה גם של הרשויות וגם של ההורים, זה

לא עובד ככה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

זה לא עובד ככה. אוקיי.

חיים הלפרין:

מהסיבה הפשוטה שבעצם מי שמפעיל את המערכת

הזאת בחופשות זה עובדי ניצנים וכל

הרשויות שנערכו, בערך 70 רשויות שאנחנו

יודעים עליהן שנערכו מראש עם ההורים

למהלך של שנה שלמה, הם רשמו בתוך זה את כל

הימים האלה כחלק מאותה תכנית. כלומר

במובן הזה תפיסת העולם של מי שמפעיל את

התכנית במהלך של שנה שלמה מראש חודש

ספטמבר ועד סוף יוני ואולי אפילו יותר,

כוללת גם את ימי החופשה, גם את חנוכה וגם

את פסח.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אז קול הזעקה שקם על נושא של גיוס צוותים

וכולי, זה על הדלתה של אותם ילדים שאתה

מדבר.

חיים הלפרין:

נכון. על העיתוי ועל הפער בין הנמצאים

לבין אלה שרוצים להצטרף. אז בעצם

מבחינתנו זה משקף את הפוטנציאל שאליו

אנחנו חושבים שצריך, גם אנחנו וגם

הרשויות המקומיות צריכים להיערך לשנה

הבאה. זה דבר אחד.

דבר שני שהוא חשוב לא פחות זה תוך כדי

השנה גם אנחנו וגם הרשויות המקומיות

למדנו את גבול הגמישות או את הדברים

שצריך להתגמש בהם ואנחנו בקול קורא החדש

שנוציא בעזרת השם לקראת סוף מאי, אנחנו

נאפשר יותר גמישות פנימית תוך הקפדה על

תשלום ראוי לעובדים, אבל נאפשר לרשויות

יותר גמישות פנימית בתוך הרכיבים של

השכר, כולל גם גמישות כל נושא ההעשרה,

לאפשר יותר גמישות בתוכו. אנחנו מאד

נקפיד שהתקורה לא תעלה על מה שאנחנו

מסכימים כי - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כי אז אנחנו מפספסים בעצם את המהות.

חיים הלפרין:

נכון. וזו בעצם ההיערכות שלנו לשנה הבאה.

במקביל כמובן לתהליך של החקיקה והתקנות

שעליו מיכל תוכל להרחיב.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

יש מישהו שמפקח על כל הנושא של התקורות

כדי לוודא שלא תיווצר מציאות כפי שקרה

בחלק מהמקומות, שהתקורה נשארה כפי שהיא,

ואת היתר בעצם נתנו להפעלה של המעונות

ואז בצדק שמענו מהורים שפתאום, זה לא רק

הרמה ירדה, זה השירותים ירדו. בוויכוח

מתמשך כשאתה פותח פתאום את הדברים, אתה

רואה, "אוקיי, יש פה רכיב שנשאר כמו בשנים

קודמות ואז הוא השאיר ממש מעט בשביל

לעשות את מה שצריך ולא לזה אנחנו התכוונו"

חיים הלפרין:

אנחנו קיבלנו תלונות כאלה, הדרך שלנו

לוודא אותן היא באמת באמצעות דו"חות

הביצוע. בגלל שהשנה כזכור, יצאנו בשני

קולות קוראים, אחד עד דצמבר והשני מינואר,

אז היו כבר בעצם דו"חות ביצוע של דצמבר

שאמורים עכשיו לגמור להגיש אותן כל

הרשויות המקומיות, דרכם אנחנו נוכל ללמוד

באופן ודאי לא באמצעות - - -

איתן ברושי (המחנה הציוני):

אתה יכול לתת מספרים על ההיקפים?

חיים הלפרין:

של מה שהיה בניצנים השנה?

איתן ברושי (המחנה הציוני):

של פעילות.

חיים הלפרין:

בערך 200,000 ילדים היו השנה.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

מתוך כמה?

חיים הלפרין:

הפוטנציאל הוא בערך 600,000. אבל אנחנו

יודעים שהיו עוד מסגרות אחרות שפעלו

במקביל. יש רשויות שישבו על הגדר ולא רצו

להיכנס.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

יש מקומות שיש להם יול"א ויוח"א.

חיים הלפרין:

לא, היו גם רשויות שאמרו "אנחנו לא יודעים

איך זה עובד השנה, אנחנו נחכה".

איתן ברושי (המחנה הציוני):

מה המספרים במרחב הכפרי, במועצות

האזוריות?

חיים הלפרין:

לא עשיתי ניתוח כזה, אני יכול לעבוד

אחת-אחת ולהגיד לך. לא עשיתי ניתוח של

מועצות אזוריות אבל יש מועצות אזוריות

שנכנסו ויש כאלה שלא נכנסו.

זאב גולדבלט:

שם המשבר גדול בעיקר בגלל ההיסעים.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

בגלל זה אני שואל.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני יכולה להגיד לך שבמקומות שבהם פנו

אלינו והתערבנו, אפילו יצא לי בפסח

האחרון לבקר בחלק מהמקומות והם הפעילו את

זה והפעילו את זה במחירים האלה והדברים

הסתדרו.

חיים הלפרין:

אני יכול להגיד ככה, אין חתך שאומר

שהמועצות האזוריות שבחרו לא להיכנס

לעומת אלה שבחרו להיכנס, זה שונה באופן

מובהק מרשויות אחרות, כלומר רשות שרצתה

להיכנס יכולה, אנחנו גם אפשרנו - ואתה

יודע את זה – לרשויות להפעיל - - -

איתן ברושי (המחנה הציוני):

אתה מדבר על - - -

חיים הלפרין:

על המגזר הכפרי.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

לא, אתה מדבר על הצהרונים או על ה - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

על הצהרונים.

חיים הלפרין:

על הצהרונים אני מדבר.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

הצהרונים, הייחוד של המרחב הכפרי היה

שתיקנו את החוק ואמרנו שאפשר לעשות את זה

בתוך הישובים ולא בתוך בית ספר, ואז

חוזרים הביתה ועושים את זה שם במרכז

קהילתי ולא דווקא בבית ספר.

חיים הלפרין:

נכון. זה מה שאפשרנו.

זאב גולדבלט:

נכון. וזה פתר את ההסעות גם.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

נכון זה הרעיון. אגב, חלק מהישובים עשו את

זה עוד הרבה לפנינו. לא המצאנו את החוכמה

הזאת, הבאנו את זה מהניסיון של אחרים.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

נכון, אבל פה היה ניסיון להשתלב בתכנית

ממשלתית עם המשאבים גם.

קרן נואם:

יש התייחסות למוכר שאינו רשמי בתוך

הדו"חות?

חיים הלפרין:

המוכר שאינו רשמי מבחינתנו נכון לעכשיו,

הצהרונים הוא חלק מהרשות המקומית. יש

רשות שהמוסדות המוכרים הרשמיים שלהם

נכנסו ויש כאלה שלא.

קרן נואם:

השנה היינו בהחרגה והשנה הבאה כשנכנסים

לתוך המתכונת יש היערכות מתאימה?

חיים הלפרין:

את שואלת עכשיו על החוק, לא על ניצנים.

קרן נואם:

לא, אני שואלת על היערכות לשנה הבאה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תיכף נדבר על התקנות. כשאתם מדברים תציגו

את עצמכם כי זה חשוב לפרוטוקול. אוקיי

חיים, תמשיך את הסקירה. מבחינת הדיווח,

אפרופו, דיברת על העניין של הדיווח, הוסדר

כל הנושא של המערכת מבחינת הנגישות שלה,

קלות בשימוש בה, כי גם על זה - - -

חיים הלפרין:

אנחנו מקבלים עליה רק הדים חיוביים

ותשבחות על העובדה שהיא נגישה, היא קלה,

היא אוטומטית במובן הזה שברגע שאתה מגיש

מידע שגוי או לא מדויק אז היא מגיבה לך

באופן אוטומטי. באמצעותה אנחנו גם שולחים

תזכורות לרשויות המקומיות, היא עובדת

נפלא.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

מצוין. טוב לשמוע. אוקיי, מישהו רוצה

לשאול משהו לגבי ההפעלה של ניצנים? אנחנו

ניתן גם לשלטון המקומי במסודר, אבל לפני

שאנחנו עוברים לתקנות? אז נעבור לנושא של

התקנות, גם נשמע לגבי השנה, גם ההתכווננות

לגבי השנה הבאה, לוודא שאנחנו לא מוותרים

על שום דבר ממה שסוכם סביב השולחן אז

בוועדת החינוך. בבקשה.

מיכל חורון:

החוק עצמו נחקק והוא בעצם מוריד הרבה

מההנחיות, קובע שרוב ההנחיות, רוב

ההוראות ייקבעו בתקנות. גם התנאים להפעלה

של צהרון ייקבעו בתקנות וגם המחיר

המקסימלי לגביה מהורים לילדים בצהרון

ייקבעו בצו.

אני מפרידה לרגע, נדון רגע בתנאים להפעלת

צהרונים. מבחינתנו היום יש לנו נוסח,

אנחנו עובדים, קיבלנו הנחיות ממשרד

הבריאות, מכיוון שהחוק קובע שהתקנות

בעניין התנאים ייקבעו בהסכמה של שר

הבריאות כי יש שם המון שאלות של תברואה

והזנה, שאלות מקצועיות של בריאות, קיבלנו

את ההוראות של משרד הבריאות. היום אנחנו

נמצאים מול מחלקת נוסח.

קארין אלהרר (יש עתיד):

יש שם על איזה שולחן עגול שישבתם עם

צהרונים, אני אגיד, כולנו היינו שותפים

להצעה אבל אני חושבת שיש חשיבות מאוד

מאוד גדולה לעובדה שבעצם ישבו עם אנשים

שעוסקים בנושא, למדנו באחד הדיונים

הקודמים שהם נתקלים בהמון המון בעיות מול

הרשויות כדי להפעיל, כדי לעמוד בסטנדרטים

ובעיני לפני שקובעים בתקנות, זו מלאכה

מאוד מאוד לא פשוטה בלאו הכי, שווה לקיים

שולחן עגול גם עוסקים במלאכה כדי להבין

איפה עשויות להתעורר בעיות, שלא בעצם

נציב אותם באיזה שהוא מצב שהם לא יוכלו

לעמוד בתנאים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שניה, חברת הכנסת קארין אלהרר אני חייבת

לומר כאן משהו. ראשית, כל הפקת הלקחים וכל

השיח בכלל שנוצר בשנה הנוכחית אחרי שכבר

היינו שם, הוא בא מפניות מהשטח, בין אם זה

ממפעילים ובין אם זה מהורים. צריך לזכור

שמפעילים הם גם בעלי אינטרס, אינטרס טוב

אבל אנחנו צריכים רגע לזכור גם את זה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

ברור לגמרי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שורה תחתונה, אם אנחנו היינו מקשיבים

באותו יוני לזעקת המפעילים לא היו היום

צהרונים, ועובדה, יצאנו לדרך אנחנו שם וזה

עובד. אני אהיה צנועה אם אני אגיד לא רע - -

-

קארין אלהרר (יש עתיד):

אנחנו לא בוויכוח.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא בוויכוח, אני רוצה לומר לא לך רק אלא

בכלל לסובבים כדי להסיר ספק. כל מה שעולה

כאן, גם הגמישויות למיניהן בנושא של השכר,

הכל בא מתוך פניות מהשטח של אנשים

שנמצאים שם. מה שלי חשוב לחדד בתקנות זה

שאנחנו לא הולכים לוותר על כלום ולא

הולכים להקל על שום קבוצה כמו שעשינו

בשנה שעברה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני לא חושבת שהמקום הוא מקום של ביטול.

אבל אני שומעת את הדברים, משרד הבריאות

בוודאי צריך להיות מעורב - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הוא חייב, זה בחוק.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני אומרת, זה גם מאוד הגיוני בסך הכל

ולוגי, ואני בטוחה שהרוב, אני לא אגיד

כולם, אבל הרוב המכריע רוצה לעשות גם את

הדבר הנכון.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לגמרי.

קארין אלהרר (יש עתיד):

לכן אני אומרת, כדי שהם יעשו את הדבר

הנכון וכדי שאנחנו נוכל להסתכל על עצמנו

ביושר ולהגיד שעשינו הכל כדי שהם יוכלו

לפעול למן היום הראשון ולא להסתבך

בבירוקרטיה, שגבירתי יודעת שהבירוקרטיה

בסוף הורגת את הרעיון הכי יצירתי והכי

נכון, אז אני אומרת, כן יש מקום, בוודאי עם

הרשויות שמבינות מה הן דורשות, בוודאי עם

המפעילים שמבינים גם מה הצרכים בשטח.

אני חייבת לומר גבירתי, יש לי אמנם ילדים

משל עצמי, אבל אני לא יודעת מה זה להפעיל

גן או צהרון לצורך העניין.

מיכל חורון:

בשביל זה אנחנו כאן, אנשי השטח. לפי הנוהל,

הנוהל שמחייב אותנו בעצם מחייב אותנו

לפרסם טיוטות של תקנות להערות הציבור

והטיוטות שלנו פורסמו להערות הציבור,

לחלק מהנושאים קיבלנו הערות, אנחנו

מתחשבים בהן כמובן. מעבר לזה, התקנות

אמורות להגיע לאישור בוועדת החינוך של

הכנסת. אישור. לא התייעצות אלא אישור. אז

אני מניחה שגם שם אפשר יהיה לדון שוב מחדש

בהוראות.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לדון מחדש, ואני בכוונה אומרת את זה כי

באמת התמודדתי עם זה מהרגע שהרמנו את

האצבע וזה עבר ועד לרגע הזה. אז נעשה הכל

כדי לשמור על האינטרס של הילדים וההורים,

תוך התחשבות גם באינטרס של המפעילים. זו

הנוסחה שצריכה להיות כי אחרת אנחנו נמצא

את עצמנו במקום שהיינו בו לפני כן.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני הולכת יותר חמור ממך. האינטרס הראשון

הוא האינטרס של הילדים. בעיני אין אינטרס

אחר, אבל בואו נעשה את זה באמת, נגרום לזה

לקרות.

מיכל חורון:

היום אנחנו באמת בשלב של הנוסח אחרי

הערות של הציבור, אבל אם יש לכם עוד, ואפשר

למצוא את זה - - -

קרן נואם:

אני ישבתי בוועדה במשרד החינוך שאנחנו

נקראנו ראשי הארגונים לשבת על תקצוב

בפועל.

מיכל חורון:

על הצו. תיכף נדבר על זה.

קרן נואם:

אנחנו ביקשנו שברגע שתהיה טיוטה אנחנו

נקבל ולא קיבלנו. אני שומעת את זה

לראשונה.

מיכל חורון:

לא, אנחנו מדברים על טיוטה, שוב, אני אוכל -

- -

קרן נואם:

- - - מה שאני קוראת לו ריג'קטים אפילו כדי

להגיב את דעתנו. אני שומעת את זה פעם

ראשונה.

מיכל חורון:

לא, אז הטיוטה של התקנות פורסמה אחרי

הישיבה ההיא ולהערות הציבור - - -

קרן נואם:

אנחנו ביקשנו גם שמישהו יודיע לנו כי

אנחנו לא נכנסים כל יום לאתר של הכנסת.

מיכל חורון:

אני יכולה - - - אין בעיה.

קרן נואם:

אנחנו נשמח.

מיכל חורון:

בגלל שאנחנו נמצאים עדיין בשלב של הנוסח

אפשר לשמוע, אנחנו יכולים לקבל כל הזמן

הערות. אנחנו רוצים שהנוסח יהיה, אלה

תקנות שמסדירות בפעם הראשונה המון המון

נושאים בגלל זה הן מורכבות והדיוק בהן

מחויב, לכן כל הערה טובה תתקבל. זה סט אחד

של תקנות.

הנושא האחר זה הצו של המחירים. המחיר

המקסימלי לגבייה מהורים.

קריאה:

גם אותו פרסמנו להערות הציבור.

מיכל חורון:

גם אותו פרסמנו להערות הציבור.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

מה פרסמתם? את המחיר שקבעתם בשנה שעברה?

מיכל חורון:

האמת שאת הצו הזה פרסמנו כמה פעמים בגלל

שהיו שינויים במהלך ה- - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא תקין אגב שהוועדה לא מיודעת בזה, אבל

אוקיי. מה המחיר שפורסם?

מיכל חורון:

בשלב הראשון פרסמנו את ה-650 ו-935, בעצם מן

משהו מדורג, 650 זה לצהרונים שפועלים עד

השעה 16:00 בלי חופשות, 935 זה לצהרונים

שפועלים עד השעה 16:30 עם חופשות, גם שם

התקבלו הערות.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בסופו של דבר על איזה סכום אנחנו עומדים?

מיכל חורון:

בסופו של דבר היום פרסמנו, כן הגענו

למסקנה שצריכים לחשוב על מדרגה נוספת,

שלישית של 985 שקלים של צהרונים קטנים יותר

של פחות מ-20 ילדים, ושהילדים מוסעים

אליהם.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

זה רק לצהרונים קטנים? שהילדים מוסעים?

מיכל חורון:

שם יגבו - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אתם תעמדו על זה? כי אני אומרת לך, אני

היום יודעת להגיד עוד יותר בביטחון ממה

שידעתי להגיד לפני שנה, כי ראיתי את זה

בשטח ואנחנו כבר בסוף שנה, שיש צהרונים

במקומות, בלמ"ס גבוה, ואני בכוונה אגיד את

זה ככה, כי כל פעם כשדיברנו אמרו "אה בטח,

זה רק בישובים הקטנים" אז לא חברים, בלמ"ס

גבוה של 8 ומעלה, שהפעילו את זה עם שני

אנשי צוות כולל בבתי הספר, בכל כיתה, אני

לא מדברת רק על הגנים שאנחנו ביקשנו, כולל

שלושה חוגים, ידעו לשחק עם המספרים ב-875

שקלים. זה בדוק. אני יכולה לשלוח אתכם

לראות עכשיו, אתם תראו את זה אחרי

הצהריים. בגלל זה אני אומרת שאנחנו

צריכים להיות נורא זהירים עם הקביעה של

המחיר ולהקפיד על זה שאנחנו באמת

מתייחסים למי שקבוצה קטנה, שאני יודעת

שיש מצוקות כאלה ומי שמוסע.

מיכל חורון:

כן. זו המדרגה - - -

איתן ברושי (המחנה הציוני):

יש פה סתירה בין גודל הקבוצה וההסעות. מה

זה קבוצה קטנה?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

פחות מ-20.

מיכל חורון:

פחות מ-20, שבהם זה מייקר את ההפעלה של

הצהרונים.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

אנחנו עסקנו בזה. בכל זאת, השאלה במרחב

הכפרי, אם נשארים בבית הספר אז הקבוצה לא

קטנה. אם חוזרים הביתה למושב או לקיבוץ או

לישוב הקהילתי, אז יש קבוצות קטנות. אנחנו

בהחלט עמדנו על כך שיהיה ביטוי להגדרה

הזאת של קבוצה קטנה, אבל צריך לחדד את זה.

ברגע שאתה נשאר יום ארוך או משהו כזה - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

זה לא ההסעות של הישובים הכפריים. זה לא

קשור, אני אעשה לך סדר בישר. בלי ללכת

מסביב.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

איפה זה?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אנחנו מדברים על ישובים, ערים מסוימות

שבהן גם המרחקים, מה לעשות, גם בתוך תל

אביב לפעמים המרחקים גדולים וגם במקומות

נוספים, והילדים מוסעים מכל מיני סיבות

ושם לפעמים יש מצב שאתה יודע, לא כל

ההורים שולחים לצהרון. יש הרבה הורים

שרוצים לקחת את הילד הביתה ואז יוצא

שהביקוש הוא מאוד מאוד קטן אז מוותרים

עליהם? לא, לא מוותרים עליהם אבל מאפשרים

להם לגבות יותר. אני יכולה להגיד לך רק

במאמר מוסגר שבישובים הכפריים - - -

איתן ברושי (המחנה הציוני):

הקטנים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בישובים הכפריים בדרך כלל, מה שהם עושים

– שוב, בלי עזרה שלנו, הם עשו את זה גם

לפנינו – הם יוצרים קבוצות של א'-ב', ג'-ד',

ה'-ו'.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

רב גילי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כן. או יש כאלה שגם אפילו עושים תלת שנתי.

אז שם אין בעיה, מהבחינה הזאת הם גם יודים

לעשות את זה יפה מאוד. אפשר ללמוד מהם

אפילו. השלטון המקומי בבקשה.

מיכל מנקס:

אני סמנכ"ל חינוך וחברה במרכז השלטון

המקומי. אחרי זה אני אדבר בכלליות על

ניצנים אבל ספציפית על הצו ועל אותם 50

שקלים, אז קודם כל אני מברכת על העובדה

שאתם מאפשרים אותה, אלא שבשיחות, ואת זה

אני אגיד יותר מפעם אחת, אנחנו עובדים

בשקיפות מלאה ובשיתוף פעולה מלא גם עם

משרד החינוך, אחרי זה אני אתייחס ליתר

הגופים, ואני מברכת על כך.

הסיפור הוא שאנחנו ביקשנו, ובאמת ממצוקות

של השטח, לאפשר את אותם 50 שקלים בהתנייה

של עליה לוועדת חריגים. זאת אומרת, רשות

שמוצאת עצמה נדרשת, או מפעיל, זה לא הרשות,

הרשות היא בא כוחו של המפעיל לצורך

העניין, שמוצאת עצמה נדרשת לתוספת כספים

והסיבות הן לא רק בגלל הסעות, ההיפך, חוות

דעת של היועצת המשפטית שלנו היא שאל לנו

להכניס הסעות לתוך צו משום שמדובר

בסובסידיה, זה מסוכן להשלכות שיהיו,

הסעות אף פעם לא היו בשום משהו מוסדר ואני

לא חושבת שזה נכון לעשות עכשיו. כל צורך

של ארגון הסעות, הרשות יודעת לעשות,

ההורים משתפים פעולה וזה נפתר. הסיפור של

קבוצות קטנות הוא בהחלט מענה באמצעות ה-50

שקלים, אבל ישנן רשויות, ואנחנו היינו

עדים לכך גם בחופשות ובכלל, שקשה להן

לגייס כח אדם. בשעה שמעלים את השכר טיפה

יותר, אפשר לעניין יותר אנשים ובכל זאת,

חסר הכסף הזה בכדי לא לפגוע בשאר הדברים,

כי ככל שהגמישות תהיה בין יתר הרכיבים, אם

תעלה את רכיב השכר יותר זה יהיה כמובן על

חשבון אחרים ופעילות - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כן אבל השאלה עד כמה נפקח בנושא של הרכיב

של השכר. אני אגיד לך את זה משני טעמים,

פעם אחת, אם את זוכרת כשהחוק רק יזמנו

אותו, כשרק הבאתי אותו, אז הייתה מתקפה

חסרת תקדים דווקא מצד ארגוני נשים, ראינו

את זה בתקשורת, של ויצו וכאלה, שאמרו "מה,

אנחנו לא יכולים לשלם את ה-60 שקלים האלה"

וכשאתה מבקש מהם לפתוח שכר, בואי, כולנו

יודעים כמה קיבלו המטפלות שם. השאלה אם יש

מישהו שבא ובודק באמת ברחל בתך הקטנה

שכשמצהירים על שכר אנחנו יודעים שזה מה

שהמטפלת מקבלת, או לחילופין מי שמפעיל את

החוג, כי גם שם היה עניין, ולראות גם שזה

בגבול הסביר, כי שאני לא באה לצ'פר מישהו

על חשבון ההורים עכשיו.

מיכל מנקס:

והוא מתוך מערך הדיווחים והבקרות שהפעיל

המשרד, כולל חברה חיצונית שמבקרת. אין ספק

שכל שקל אפשר לראות לאן הוא הלך. זה ברור

לי.

מה שאני רוצה לסכם זה בבקשה של כן לאפשר

את אותם 50 שקלים בהתניית עלייה לוועדת

חריגים ואז שתטען הרשות מדוע היא רוצה

לעלות, וכמובן שדילגתי על המובן מאליו,

בהסכמת ההורים. אם ההורים לא מוכנים - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא מסכימים אז אין מה לדבר. וזה יהיה

התנאי הזה?

מיכל חורון:

לא, רגע.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

למה?

מיכל חורון:

לפני זה, אחד- לגבי ועדת חריגים, הנוסח של

החוק היום לא מאפשר לנו ועדת חריגים. החוק

אומר שמי שיקבע את המחיר, את התעריף, זה

השר. והתעריפים ייקבעו. ייכתב מספר. אני

לא יכולה היום להסמיך בצו כזה איזה גוף

אחר - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אז מה, אז כל מי שירצה יעשה 935 שקלים, אז מה

עשינו בשביל ההורים? אז בואו נקפל את

עצמנו ו- - -

מיכל חורון:

לא, 935 אם הוא יעמוד בתנאי של עד 16:30

וחופשות, ו-985 שקלים, ה-50 שקלים הנוספים זה

במקרה, את אומרת שהסעות לא - - -, שוב, בגלל

שהוספנו את המדרגה של ה-50 שקלים נוספים

פרסמנו את זה שוב להערות הציבור כי חשבנו

שראוי שהציבור יראה את התוספת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אוקיי, אז נצא מנקודת הנחה שהסעות יורד כי

מיכל אומרת שיש פה בעיה משפטית ומהותית

לעשות - - -

קריאה:

הוא לא יסכים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

למה לא יסכים? בכלל לא מדובר על המרחב

הכפרי. חוץ מזה שהמרחב הכפרי מוסע

באוטובוסים הצהובים, המצב שלהם יותר טוב

גם ממקומות אחרים. זה לא רלבנטי למרחב

הכפרי.

מיכל חורון:

היום זה היום האחרון להערות האלה. אנחנו

קיבלנו כמה הערות, אז עכשיו אני מבינה שיש

גם איזה שהוא קושי.

מיכל מנקס:

עוד לא כתבנו לכם מסודר.

מיכל חורון:

בסדר, אז אנחנו מבינים שיש קושי ונדון

בזה.

אמציה דויטש:

אבל יודעים לעשות ועדת חריגים גם בתל"נ,

גם בצפיפות כיתות.

מיכל חורון:

אבל כל הנושאים האלה לא קבועים בחקיקה.

אין חוק שמסמיך אדם אחד לקבוע בצו מחירים.

אמציה דויטש:

תל"נ מסמיכים את השר לקבוע כמה מותר לגבות

בתל"נ ועובדה שלפעמים אנחנו יודעים לתת

חריגים. זה מסלול מאוד מקביל.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תקנה לא יכולה לתת את הכוח, נכון, קבעתי את

זה בחקיקה אגב, בכוונה גם עשינו את זה כדי

שאף אחד לא יבוא וישנה לנו את הסרט

בבחירות הבאות. בסדר? השאלה אם התקנות אין

להן מספיק כוח כדי לקבוע שתהיה מדרגה

נוספת שכפופה לוועדת חריגים.

מיכל חורון:

אנחנו דנו ברעיון הזה, השלטון המקומי הוא

שותף שלנו. הרעיון הזה של ועדת חריגים עלה

אי שם בתחילת הדרך ובדקנו את זה ומשפטית

הגענו למסקנה שזה בלתי אפשרי. אולי יש דרך

לחשוב על סל של שירותים שהוא יעלה את

המחיר, אבל צריך שוב - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני מפחדת שזה יהיה גורף ואני מפחדת

שההורים בסוף יצא שהם ישלמו יותר ואם זה

המחיר, אני אומרת לך, אז שלא תהיה מדרגה

נוספת. הם ידעו לעשות את זה השנה, הם ידעו

לעשות את זה גם בשנה הבאה. תסמכי עליהם.

אחרי שאנחנו יצאנו לדרך, ואחרי כל הרעש

וכל הבלגן וכמי שהביאה את החוק יחד עם

החברים שלי, אבל בקיץ כנראה אחרים היו להם

תכניות, ספגתי את כל האש והדם והכל, ירדתי,

יש פה הורים שפגשו אותי בשטח. באמת.

לוויתי עד הדבר הקטן ביותר. בסופו של דבר

יצאנו לדרך ואת יודעת מה, אני לא אגיד

כולם אבל רובם, כדי להיות שמרנית אני לא

אומרת כולם, הרוב הגדול שמח וטוב לב. אין

שום סיבה שאנחנו נכניס עכשיו עז שבעצם

תייתר את כל המאבק שעשינו בשביל זה בשנה

שעברה.

מיכל חורון:

זו התשובה המהותית, גם משפטית קשה לנו עם

ועדת חריגים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אז שלא תהיה מדרגה נוספת. שלא תהיה. אם אתם

לא יודעים לאכוף את זה, שלא תהיה מדרגה

נוספת.

מיכל חורון:

לא, אני לא אומרת שאנחנו לא יודעים לאכוף

את זה. להיפך, יש לנו יחידה של אכיפה, ברגע

שיהיה צו אפשר יהיה לבדוק על מה נגבים

הדברים, לוודא שאותם - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא, אני מדברת, אם אתם לא יודעים לאכוף את

זה מהבחינה שההורים שותפים ושלא עכשיו

באופן אוטומטי מעלים לכולם, אז אין, אנחנו

- - -

חיים הלפרין:

מבחינתנו בכל מקרה בתהליך קביעת המחיר

ההורים שותפים. אין דבר כזה של ועדת היגוי

ללא הורים. בכל מקרה ההורים שותפים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא, ההורים עכשיו שותפים בזה שבמקומות

מסוימים יהיה אפשר לגבות 935 שקלים. עכשיו

יש אנשים שגם גובים מהם פחות מ-935 שקלים

והם יושבים בבית ושומעים, ובשנה הבאה,

וואלה, יש להם לגיטימציה להעלות את זה

בעוד מדרגה. להורים אין שום סיי. אין להם

סיי בתוך הישוב.

חיים הלפרין:

בכל ועדת היגוי כל שנה מחדש ההורים

שותפים לקביעה מהם השירותים ומה הוא

מכיל.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בכל ישוב?

חיים הלפרין:

ודאי. מבחינתנו זה חלק מהתנאי.

שיר דגן:

זה חלק מהתקנות.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תקשיבו, אני מפחדת. כי אני יודעת על

מקומות, הרי לא כולם בסוף, יש בסוף ועד

הורים שנבחר, אנחנו כולנו מכירים את זה,

יש לו גם מאוויים משלו ולפעמים גם חיים

משלו ובישוב יש הרבה מאוד הורים, ואפשר

לכפות על הורים שהיום משלמים הרבה פחות

לשלם את הסכום הגבוה הזה, אז כאילו יוצא

שבאנו לברך ויצאנו מקללים ואני לא רוצה

שנהיה שם.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אז מה גבירתי מציעה?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שהם ינסו למצוא איזו שהיא דרך, שהדבר הזה

בכל מקרה יהיה בהסכמה של הורים, לא של

הורים רק של איזה נציג שהגיע ועכשיו אולי

גם פוליטית רוצה לעשות שם משהו, ואני

אומרת את הדברים הכי ישיר שבעולם ואני

יודעת שאני - - - גם על זה, אני רוצה שבאמת

ההורים שמשלמים את הכסף בכל מקום יגידו

"רוצה אני" או "לא רוצה אני". "טוב לי עכשיו

ב-900 שקל".

מיכל מנקס:

זה לא אפשרי, כי אני ממש, כל הכבוד להורים

שיושבים פה ושותקים אבל זה בלתי אפשרי,

משרד החינוך מכיר בוועד ההורים היישובי

כמוסד, כאורגן שמייצג את ההורים, הבחירות

הן דמוקרטיות - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

מיכל, את העלית את זה בעצמך גם.

מיכל מנקס:

אבל אני אומרת - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שההורים חייבים להסכים ואם ההורים לא - - -

מיכל מנקס:

בוודאי, אבל ועד ההורים היישובי כמייצג

את ההורים. הם בוחרים את עצמם, כל הורה

שרוצה להשפיע על הוזלת המחיר, מוזמן

להיבחר לוועד. זה נורא יפה לשבת כהורה

ולצקצק בלשון ולהעביר ביקורת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

את יודעת מה המשמעות של זה, מיכל? אנחנו

יודעים את זה כי זה קרה בחלק מהישובים.

בחלק מהישובים שכן ידעו להפעיל את אותו

דבר, ההורים העידו שהם קיבלו את אותו דבר

בדיוק, אוקיי? אפילו קצת יותר ופתאום העלו

להם את המחיר. למה?

מיכל מנקס:

ויש ישובים רבים אחרים שהלינו על הירידה

באיכות. דרסטית. יש מהכל. יש מהכל.

קרן נואם:

אני רוצה לדבר על המרכיב של העובדות.

קארין אלהרר (יש עתיד):

איזו דרך יש לנו להגיע לכל ההורים - - -

קרן נואם:

אין.

אמציה דויטש:

שניה, דבר ראשון יש דרך לפעמים. אצלי בעיר

עשינו סקר. מדברים על עיר של 30,000 תלמידים.

במודיעין.

קריאה:

אפשר רגע לדבר בשם תל אביב?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כן. מיד תל אביב תדבר. אגב הרבה מהחוכמה

שיושבת פה בשולחן היא מהשיח בתל אביב.

קארין אלהרר (יש עתיד):

בסופו של דבר הרוב - - -

אמציה דויטש:

ולפי החלטת הרוב החלטנו את הרכיבים

הנוספים שמותר לעשות. אבל אני אומר, גם מה

שאת אומרת זה נכון, יכול לקרות, וגם מצד

שני צריך לסמוך על הוועד. הוועד הוא גוף

נבחר, הוא מקבל הרבה החלטות, לא רק בנושא

הזה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני סומכת על הוועד. אני לא סומכת תמיד על

מי שמפעיל או על הרשות שיש להם אינטרסים

נוספים, שוב, לגיטימיים לחלוטין, שחם

וחלילה לא יישמע שהאינטרס שלהם לא

לגיטימי. הוא לגיטימי אבל בשביל זה אנחנו

פה כרגולטור צריכים לפקח.

אמציה דויטש:

לכן אני חושב שעדיין צריך להתעקש מול

הסירוב הזה של המשרד בנושא ועדת חריגים.

עושים את זה, אני חושב שצריך לחשוב איך כן

לעשות את זה. ועדת חריגים זה בדיוק

הפתרון, כי זה אומר שאחרי שעברו אותנו

בתוך העיר עם ההורים, עוברים עוד גוף נוסף

שהוא הרגולטור בסוף, והוא יחליט אם עכשיו

סתם בא לנו לשלם עוד 50 שקל או שיש באמת

בעיה אמיתית. אני חושב שזה אפשרי, זה לא 200

ומשהו ישובים יגיעו לוועדה הזאת. לא

יגיעו כל כך הרבה.

מיכל חורון:

לא, זה לא קושי - - -

אמציה דויטש:

כי אמרתם שיש גם קושי ניהולי לעשות את זה.

מיכל חורון:

לא לא - - -

אמציה דויטש:

לא, הזכרתם גם שפרקטית זו בעיה ואני חושב

שפרקטית זו לא בעיה ואני חושב שאפשר

למצוא גם את העניין המשפטי כי עובדה, אתם

עושים את זה ופועלים בצפיפות כיתות,

בתל"נ, ב-1001 דברים, אני חושב שאפשר לעשות

את זה גם בזה.

חיים הלפרין:

החוק פה לא מאפשר את זה, בשונה מכל הדברים

האחרים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אנחנו תיכף נבדוק את זה, וחוץ מזה, אם

נצטרך לעשות שינוי או תיקוני חקיקה,

אנחנו כמי שיזמנו גם את החוק הקודם נבוא

ונעשה את זה.

מיכל חורון:

דבר אחרון לגבי הצו, שוב, היום זה המועד

האחרון להעברת הערות, אנחנו נקבל את

ההערות של השלטון המקומי כמובן בכל רגע

ובתנאי שלא נתעכב יותר מדי. דבר אחרון

באמת, כמו שנאמר, אנחנו ישבנו עם גורמים

של המוכר שאינו רשמי, מפעילים של צהרונים

במבנים של מוכר שאינו רשמי, כי זה גם חלק

מהחוק. מבנים פרטיים, והגענו למסקנה

שמדובר, יש הרבה יותר מדי גורמים, יש

שונות גדולה בין הגורמים השונים. לכן הצו

עם התעריפים שיקבע השנה תעריפים רק

לצהרונים שמופעלים על ידי רשויות

מקומיות והחברה למתנ"סים, החברה

הממשלתית.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

עוד פעם, הצו הזה קובע - - -

מיכל חורון:

- - - במרחב הציבורי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

ואת מי הוא מייתר, עוד פעם?

מיכל חורון:

הוא מייתר בעצם את הגופים הפרטיים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני לא מאמינה שאתם אומרים את זה. את אלה

שאנחנו דחינו לשנה הנוכחית, אתם עכשיו

מוותרים עליהם לגמרי?

מיכל חורון:

לא, חס וחלילה. התקנות, התנאים יחולו

עליהם. המחיר בשנה הקרובה, הצו הזה לא

יחול.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

למה? למה? אנחנו דחינו אותם שנה כדי לתת

לכולם להתארגן. עכשיו אני רוצה להבין

איזה לובי הם הפעילו במשרד החינוך כדי

שאנחנו נחריג אותם גם השנה. איזו סיבה,

אני רוצה לשמוע בהגיון סיבה אחת למה

להחריג אותם עוד שנה. נתנו להם אויר עוד

שנה, למה עכשיו אני נותנת להם חופש? מחר

כולם יהפכו להיות פרטיים. מה צריכים

אותנו בכלל, משרד החינוך?

קרן נואם:

לא, הבעיה הייתה חוק התכנון והבניה,

בשונות הגדולה שלו בין הרשויות המקומיות

השונות.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

מה קשור?

קרן נואם:

אני אגיד לך מה קשור, כי אז התקורה של גן,

נניח בתל אביב, לעומת גן שהוא בירושלים או

בבאר שבע משתנה, ואנחנו הגענו לסכומים גם

של חצי מיליון שקל, שמי ששוכר מבנה פרטי

מגוף פרטי, העלויות אחזקה שלו הן הרבה

יותר גבוהות ולא יכולות בשילוב ביחד של

התקצוב - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

מה זה שוכר פרטי מגוף פרטי?

קרן נואם:

אדם פרטי ששוכר מפרטי. נניח, גננת ששוכרת

דירה לטובת הפעלת גן שבבוקר מתוקצב 700

שקלים על ידי משרד החינוך - - -

חיים הלפרין:

אז היא לא בתכולת החוק.

אמציה דויטש:

שניה, אני הייתי בכמה דיונים בנושא הזה.

קריאה:

היא בחוק.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בואו אני אספר לכם את זה לא בנקי. בסדר? זה

לא אותם אנשים שגם לא מסובסדים, הם לא

באמת פרטיים פר אקסלנס. הם מסובסדים

בבוקר על ידי משרד החינוך. אז בואו, שאף

אחד לא יספר לנו סיפורים פה, אנחנו

התווכחנו עליהם מספיק, ישבנו והתעמתנו

איתם, הם אמרו לנו "חברים, אנחנו מוכנים

להיות שם ולהתארגן. תנו לנו שנה" אני רוצה

להגיד לך, לא חייתי בשלום עם השנה הזאת.

יודע את זה חיים. אבל היה גבול גם כמה אפשר

ללכת עד הסוף בשביל להניע את העגלה הזאת

והייתי מוכנה למחול על כבודי, להוריד את

הראש ולחכות שנה. אנחנו לא מחכים עוד שנה.

אין שום סיבה. הם מקבלים מכם כסף בבוקר,

שיעמדו בתנאים. שיעמדו בתנאים. אם היא

מסוגלת להחזיק את זה, היא גם מסוגלת

להחזיק את זה אחרי הצהריים. אני אגיד לך

מה הם עושים. הם לוקחים ומנסים לממן את

הכל על חשבון הכסף, הם כאילו בבוקר לא

יכולים לגבות כסף, אז הם גובים 2,000 ו-3,000

שקל כדי לכסות, חבר'ה, לא נולדנו אתמול.

קרן נואם:

אז אני אסביר לך משהו, בציבורי מי שמממן

את שכר הסייעות ואת שכר הגננות זה משרד

החינוך והרשות המקומית.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אתם מסובסדים בשביל זה.

קרן נואם:

אבל 700 שקלים לילד - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לילד, אתם מסובסדים.

קרן נואם:

אבל 700 שקלים לילד לא מכסה את העלויות,

אנחנו ישבנו ועשינו טבלאות ואנחנו בדקנו

את זה עם משרד רואה החשבון של משרד

החינוך. ואנחנו הגשנו את הדברים בצורה

ריאלית עם 20%.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

מה יקרה, הם לא מוגבלים במחיר? אנחנו

יוצרים שוק פרוץ.

אמציה דויטש:

אבל איזה עלויות נוספות יש להם שהן

חריגות.

קרן נואם:

אנחנו צריכים שהרשויות המקומיות יישרו

קו על חוק התכנון והבניה.

אמציה דויטש:

מה, איפה הכסף? תסבירי, אני מנסה להבין

איפה העלויות הנוספות.

קריאה:

יש באמת טווח מאוד גדול, יש פערים גדולים

בין גופים שונים.

חיים הלפרין:

היינו צריכים לאפשר מחירים של 2,000 שקל - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הם במגזר הדתי.

חיים הלפרין:

לא.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כן. יש גם הרבה, חבר'ה, אני זוכרת עם מי

ישבתי בשנה שעברה וגם מי הגיע אלי למשרד.

הרבה מהם, אנחנו יכולים לצעוק "לא" כמה

שאנחנו רוצים, אבל הרבה מאוד מהם הם במגזר

הדתי ולא חלילה שיש לי משהו נגד המגזר

הזה. אבל אני יודעת איך הם מתנהלים. אני

מזכירה לכולם שאני באה גם מהשלטון המקומי

וגם לי היו גנים כאלה שם. ואני יודעת גם

כמה הם מוכנים ועד כמה מוכנים לגבות

מההורים והרבה פעמים הם גם הרבה יותר

אטרקטיביים ממה שאנחנו יודעים להציע. אני

אומרת לכם בלב נקי, אין לנו שום סיבה, שום

סיבה שבעולם להחריג אותם לשנה נוספת, בטח

ובטח לא לקבוע איזה שהיא תקרה, אנחנו לא

יכולים להשאיר את השטח הזה שטח הפקר.

קארין אלהרר (יש עתיד):

יפעת, אני פשוט רוצה לשאול שאלה. אם אנחנו

מבינים, זה נכון שהם מקבלים 700 שקלים?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הם מקבלים סבסוד לשעות הבוקר על כל ראש.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני רוצה שניה לעשות סדר. אני כבר קצת

התבלבלתי בסיפור. יש את הפרטי לגמרי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא נוגעים בו, לא מעניין. מעניינים, אבל לא

יכולנו לגעת בהם.

קארין אלהרר (יש עתיד):

בסדר, זה פרטי לגמרי, לא נוגעים. עכשיו

אנחנו מדברים על 3-4 שבעצם מקבלים - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

מוכר שאינו רשמי.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מקבלים סמל משרד החינוך והם מפעילים אחרי

זה צהרון. ממשרד החינוך הם מקבלים 700

שקלים. כדי להפעיל צהרון זה כאילו עוד

שעות, מתי מסתיים הגן? מ-14:00 עד 16:00 או עד

17:00. והחוק בעצם קבע שהצו יחול עליהם כמו

שזה חל על גן עירייה רגיל.

חיים הלפרין:

משנת הלימודים הקרובה.

מיכל חורון:

החוק קובע שהשר רשאי לקבוע תעריפים לכל

סוגי הצהרונים והוא יכול לעשות הבחנות

בין סוגי הצהרונים השונים.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אוקיי. ולא הבנתי, השונות היא במה?

מיכל חורון:

במבנה. בעוד שהרשות המקומית וגופים אחרים

פועלים בתוך מבנים של רשות מקומית או

מבנים ציבוריים, ודרך אגב, הרוב הגדול לא

משלמים על זה. הצהרונים האלה שוכרים בעצם

- - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר'ה, זה לא מדויק.

מיכל חורון:

או בונים בתים - - -

אמציה דויטש:

מבלבלים אותנו עם הנתונים פה קצת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בדיוק. יש גם כאלה שמקיימים את זה במתנ"ס

והם משלמים שכירות עבור המתנ"ס.

אמציה דויטש:

סליחה רגע, אתם מדברים בכותרות. מה הכסף,

תסבירו לנו איפה הכסף הנוסף הזה?

חיים הלפרין:

אני מבקש, אל תשליך על אחרים עם כותרות.

אנחנו עניינים, אנחנו ישבנו עם החבורה

הזאת, הם הציגו את הנתונים, אנחנו בחנו

אותם.

אמציה דויטש:

אז אני מבקש שנדע, אנחנו עכשיו בדיון.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אי אפשר לנהל ככה דיון. אנחנו גם לא נצליח

להבין מה קורה פה עד הסוף. אני רק לא אוהבת

את המחטף הזה.

קרן נואם:

אני רוצה לתת דוגמה למשל לעניין התזונה.

כשרשות מקומית יוצרת שיתוף פעולה עם ספק

לתזונה ונותנת לו חצי מונופול או

מונופול, עלויות המנה יכולות להגיע ל-10, 11

שקלים. כשגן פרטי מזמין ממפעיל קייטרינג

שהוא מוכר על ידי משרד הבריאות, אנחנו לא

מצאנו מנות בפחות מ-18 שקלים כי הכמות היא

קטנה, זה לא בית ספר שמזמין - - -

אמציה דויטש:

מה עם המכרז של המשרד? למשרד יש מכרז כללי.

מיכל חורון:

אנחנו לא - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שמעת? תשמעי מה אמרה מיכל.

אמציה דויטש:

המכרז של המשרד נותן לכל מי שרוצה להצטרף.

קרן נואם:

אנחנו לא הצלחנו להיכנס ואני יכולה להגיד

לך שגם ההורים, אפרופו ועד - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

קרן, אני איתך. 20 שקלים מנה. זה עוד 10

שקלים. את יודעת כמה גובים בגנים הפרטיים

עבור הדבר הזה? 2,000 שקל, 2,500 שקל וגם יותר.

שום סיבה שבעולם.

קרן נואם:

אנחנו לא רצינו למקום הזה. יפעת, אנחנו לא

רצינו להגיע למקום הזה, אנחנו חישבנו את

הפער. מה שנקרא בין הרצוי למצוי, למי

ששוכרת מבנה ב-20,000 שקל לא מהרשות המקומית

ומשלמת ארנונה עסקית.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מה הפער?

קרן נואם:

הפער הוא בקירוב 30% והסכום הממוצע שאנחנו

הגענו אליו הוא 1,492 שקלים שיכסה עלויות

שכר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תבטלו את החוק. שמדינת ישראל, שההורים

יחזרו לשלם כמה שהם שילמו ולכו תסבירו

להם. חבר'ה, זה לא מקובל.

קרן נואם:

התנאים לא יחולו עליהם.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברים, אני לא רוצה רק שהתנאים האלה, אני

אומרת לכם, אין שום סיבה שבעולם שזה יגיע

לסכומים כאלה כי אל תשכחו שגם בבוקר הם

מקבלים את התקצוב של משרד החינוך וגם

מקבלים את תשלומי ההורים ועדיין על השלוש

שעות הנוספות האלה, הארבע שעות, אני לא

יודעת כמה, תחשבו את זה. אני יודעת, יש

מקומות שהם אומרים שזה מ-14:00 עד 16:30 ואחרים מ- 13:30 עד 16:30.

קרן נואם:

אבל - - - עד הערב.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני לא מממנת עד 18:00. אני גם לא אחתל את

הילד, אקלח אותו ואביא אותו הביתה. באמת.

תכנסו להגיון.

קרן נואם:

זו אותה עובדת, אתם צריכים להבין שזה שעות

נוספות, זה תנאים נוספים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

קרן, זה לא מעניין אני אגיד לך למה.

קרן נואם:

את שוללת מההורים את הזכות לבחור.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני רוצה לומר לך משהו, עד 16:30 אני שם.

מ-16:30, אני אומרת את זה בצורה הכי בוטה

שבעולם, זה לא מעניין. זה לא מעניין. אז

אני לא צריכה עכשיו שהאנשים האלה בגן

ישלמו את הסכום הזה. עכשיו אני יכולה

להציע לך משהו. את עד 16:30 עושה מה שמשרד

החינוך קבע.

קרן נואם:

אני לא אעמוד בזה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

רגע. ומ-16:30 עד 18:00 תגבי כמה שההורים

מוכנים לשלם. אבל לא בגלל שאת מחליטה

שכולם יישארו עד 18:00.

קרן נואם:

אנחנו נישאר עד 14:00 כי אנחנו לא נעמוד בזה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אתם תעמדו.

קרן נואם:

לא, תאמיני לי בדקנו את זה. הרי הייתה לנו

שנת ניסיון. אני לא יודעת מה קורה במגזר

הדתי, אני יודעת מה קורה במגזר שלי ואני

בדקתי ואת מכירה אותי ואת יודעת שאני אדם

אחראי ואני לא אתן לדברים שאין להם

כשירות, יד.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

קרן, אני לא נותנת יד ל-1,400 שקל. ואני בטוחה

שגם החברים שלי כאן.

קרן נואם:

אז בואי, אני רוצה להגיד לך משהו. יהיה להן

יותר קל לסגור בשעה 14:00 ולהגדיל את כמות

ה-200,000 שהיא חצי כמות ריאלית ל-400,000.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא מאיים. לא מרשים. את יודעת למה? שייכנסו

למערכות המוכרות ורשמיות.

קרן נואם:

אבל למה אני כהורה לא יכול לבחור? אם אני

רוצה להישאר במסגרת פרטית מהשעה 14:00

ואילך ולקבל אקסטרה חוגים, אקסטרה כח אדם,

אוכל טוב, אחריות, כח אדם מעולה. למה אני

לא יכולה לבחור.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני רוצה להגיד לך משהו, גם כאשת חינוך. כל

הסיפורים האלה עכשיו של "אנחנו עושים שני

חוגים ביום או חמישה חוגים בשבוע

ומכניסים לילד כל יום משהו" חבר'ה, א. גם לא

צריך לשגע את הילדים, אנחנו כל הזמן

מחפשים רק איפה להעמיס. ב. בואו לא נשכח

שיש שם צוותים, ואני דיברתי עם קבוצה של

גננות שהייתה אצלי במשרד במהלך השנה הזאת

ואנחנו יודעים שגם הן יכולות להפעיל את

הילדים ולתת העשרה והכל, אז מה אני אעשה

קרן, את יודעת, יש לנו הרבה שיתופי פעולה

בשלוש השנים האחרונות, אני לא קונה את זה.

אומרת לך הכי אמיתי. לא קונה את זה. אתן

מסוגלות, אני לא מדברת עד שעה 18:00. מ-16:30 עד 18:00 תעשי מה שאת רוצה. עד 16:30 לא קונה את זה.

קרן נואם:

אל תשכחי שאנחנו גם חברה בע"מ. המוכר

שאינו רשמי הוא חברה בע"מ. משלמים מס כפול,

המסים - - -

אמציה דויטש:

בסדר, גם חלק מהמפעילים הם חברות עם מע"מ

והכל.

קריאה:

אבל הם לא משלמים מס על המבנים.

קרן נואם:

תקשיבי, מורידים לנו על הדבר הזה 17% מע"מ.

הן לא מסתדרות. הסכום הוא לא נקי. הן לא

מקבלות 935 שקלים. יורד להן מזה המע"מ, מס

הכנסה, כי זה נחשב להן להכנסה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

מה זה הן לא מקבלות? זה לא אמור להיות

הרווח הנקי שלהן.

קרן נואם:

לא רווח. אני מדברת שזה חלק מההכנסה, זה

נחשב להן להכנסה. מה-935 הזה יורד שני

פרמטרים, 17% מע"מ, 30% מס.

אמציה דויטש:

אבל גם אצל המפעילים האחרים של העיריה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אוקיי. אני מעלה לך את זה ב-17% ואני סוגרת

לך את הסיפור של המע"מ.

קרן נואם:

ושכר הדירה, שהרשות המקומית - - -

אמציה דויטש:

שכר דירה את משלמת עוד שעות אחרי צהריים?

שילמת שכר דירה גם אם לא יהיה אף צהרון.

באמת, נו.

קרן נואם:

אבל אני משלמת על צוות.

אמציה דויטש:

את משלמת פר שעה שכר דירה?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אבל זה לא השכר דירה. נכון.

קרן נואם:

לגמרי. אתה יודע מה, אז תשים את זה בצד.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

פתרתי לך. נוסיף להם 20%. זה עוד 180 שקלים, זה לא 1,450 שקל. תקשיבו, בואו - - -

קרן נואם:

עם 30% אנחנו נוכל להסתדר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

גם 30%, לא מגיע ל-1,450 שקל.

קרן נואם:

מגיע ל-1,300. וזה בדחילו ורחימו.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

למה? 930 תוסיפי עוד 200 שקל, אני מדברת על 20%.

הם יסתדרו. אז תסגרו ב-14:00. בואי נראה אתכם.

משרד החינוך, אני אומרת לכם, בואו באומץ,

שיסגרו ב-14:00. פעם אחת אנחנו יכולים

להרוויח את הילדים בתוך המערכת הרגילה,

לצורך העניין. פעם שניה אני אומרת לך קרן,

הנה, אני מוקלטת פה, מצולמת פה, הכל. אתם לא

תסגרו. כי אתם תראו שאתם יכולים להסתדר.

קרן נואם:

אבל אני מבקשת שגם תקחו בחשבון שעל המגזר

הפרטי, כשהמגזר הציבורי מקבל - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

את לא פרטי פרטי.

קרן נואם:

אבל המדינה מתייחסת אלי כפרטי. אני בשעות

הבוקר לא מקבלת ממשרד החינוך - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

קרן, את לא פרטית. את מוכר שאינו רשמי. את

רוצה להיות פרטית, אני מוציאה את ידי משם,

תעשי מה שאת רוצה.

קרן נואם:

גם במוכר שאינו רשמי אחר הצהריים הן

צריכות את החומרי ניקוי ואת הנייר טואלט.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כולם צריכים. גם המוכרים והרשמיים.

קרן נואם:

אבל הם מקבלים על זה תקציב שנתי. אנחנו לא

מקבלים.

אמציה דויטש:

לא, זה נמצא בתוך הסל. זה לא נכון. זה ב-900

נמצא גם החומרי ניקוי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אבל גם בבוקר אתם מקבלים תקצוב, עזבי, לא

קונה את זה קרן. אני אומרת לך, איך שאנחנו

לא מסתובבים עם זה, לא קונה את הסיפור.

קרן נואם:

אני אשמח שהם יסבירו בעצמם.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

רק להגיד לך משהו, חברת הכנסת קארין אלהרר

כי באמת זה עלה כאן, את השכירות היא משלמת

אותה שכירות. מה זה משנה עכשיו עד מתי.

קארין אלהרר (יש עתיד):

רגע, אני לא באה לומר מה הסכום המדויק, כן

או לא. אני רק אומרת, אני נוטה לחשוב בימים

זוגיים, שמשרד החינוך אם הוא מצדד - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אנחנו ביום זוגי היום?

קארין אלהרר (יש עתיד):

כן, היום במקרה יום - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

קארין, אתם שיבשתם לנו אתמול עד 4 בבוקר את

הראש. תראי מה זה עושה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מה לעשות, רוצים לצאת למלחמה, רק ראש

הממשלה ושר הביטחון. שלא לדבר על הלאום,

בואי לא נפתח את זה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

על המשפט העברי. יש לי תיכף להגיד על זה

משהו למשרד החינוך, אבל אני שומרת את זה

לסוף.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מעניין מה יהיה למשפט העברי להגיד על

הדיון שלנו הבוקר. לא באמת אבל הנה אמרתי

את זה. אני רוצה לומר, בימים מסוימים אני

נוטה לחשוב שמשרד החינוך שהוא אמור להיות

הגורם המקצועי במדינת ישראל, הוא לא מקבל

החלטות שרירותיות או לא, לא מקבל - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אבל הוא גם לא חף מלחצים.

קארין אלהרר (יש עתיד):

שניה. אף אחד לא חף מלחצים. כולנו בסופו של

דבר מתחרים לטיעון יותר או פחות, לפעמים

בצדק, לפעמים שלא בצדק. כולנו טועים,

כולנו צודקים בדברים מסוימים.

עכשיו אני הייתי שמחה אם משרד החינוך

שישב עם הגורמים יסביר, בצורה אבל נקיה,

ישרה וברורה, איפה הפער. השכירות להבנתי

עם כל הכבוד ל- - - היא לא פער. כי השכירות

היא לא פר שעה, היא פר חודש. אז זה לא. פער

שאני יכולה לחשוב עליו גבירתי, הוא פער

שבאמת של מועסקות, של עובדות, שהן עובדות

יום שלם ולא רק שעות של משרד החינוך וצריך

לשלם להן אקסטרה והדבר הנוסף - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

היא משלמת בכל אקסטרה בכל מקרה, קארין.

קארין אלהרר (יש עתיד):

בסדר, יכול להיות. שניה, פער נוסף שאני

רוצה לעמוד עליו, את נושא הצהרונים

גבירתי יודעת, חרשנו מקצה לקצה. אני מצאתי

בדיקה שהגיעה אלי, בראשון לציון עיר

מגוריי, אני מרשה לעצמי לומר את זה כי זה

פורסם, שבצהרון של רשות ישבה ילדה בת 16

ושמרה על ילדים אחרים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אבל זה פשע של הרשות. זה לא אמור להיות.

מיכל מנקס:

של המפעיל. סליחה. הרשות לא מפעילה, זה

המפעיל, הוא מפוקח ומבוקר.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני לא עוסקת באשמים. אני עוסקת בנקודה.

הנקודה שלי באה ואומרת את הדבר הבא, אני

רוצה שצהרון יוכל לשמר את העובדים שלו.

וגבירתי, אני אגיד עוד דבר. כשמישהו שם את

הבן שלו במוסד שהוא חצי פרטי, פרטי, אז

כאילו יש איזה משהו שהוא מצפה ליותר. על

היותר אני לא רוצה לדבר. אני חושבת שהם

צריכים לקבל אותו דבר כמו האחרים. אבל אני

באה ואומרת, אני רוצה לשמוע, משרד החינוך

היקרים, תסבירו לי איפה אתם מצאתם פער.

אולי יש משהו שאני לא מבינה, אולי אני

הבנתי נהדר ולא צריך - - -

מיכל מנקס:

אנחנו לפני דקה התקשקשנו על אותם 50 שקלים

שבסופו של יום הם לרוב התלמידים והמסגרות

הקיימות, ואנחנו בספק אם נאפשר, הדיון

שעלה פה, שיש מצוקה שלשכר שאנחנו רוצים

לשלם יותר בשקלים בודדים, לא בסכומים

שאנחנו שומעים. אז מרבית הילדים לא

יכולים ליהנות מהטיוב השירות, לעומת אותו

משרד שמאפשר לחלק מהילדים - - -

קארין אלהרר (יש עתיד):

למקום אחר לעשות ב-1,450 שקל.

מיכל מנקס:

אז אני מבקשת גם את הזכות הזו.

שיר דגן:

אבל מצד שני זה גם קצת דיקטטורה להגיד לנו

ההורים שאין לנו גם שום זכות בחירה. אני

יכולה להגיד לך, אני אימא לארבעה ילדים,

את הילדים שלי בהתחלה כשהייתה לי את

האפשרות הכלכלית, היום עם ארבעה לא, בחרתי

לשים בגן פרטי כי זה קבוצות יותר קטנות,

זה יותר אנשי צוות, זה יותר דאגה, אני יותר

סמכתי על זה, מאשר לשלוח ילד בגיל שלוש

לגן עירייה שהם 30 ומשהו ילדים, לא כולם

גמולים, עם איש וחצי ששומר עליהם. אבל גם

לנו מותר שתהיה לנו איזו שהיא זכות בחירה.

מי שמעוניין גם לשלם יותר גם צריך לתת לו

את האפשרות הזאת ולא לכבול את ידינו עד

תום. זה לא הוגן גם.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שיר, אני מסכימה איתך. את יודעת? מאוד.

מסכימה איתך לגמרי, יש לך זכות בחירה. את

רוצה פרטי, תלכי לפרטי. הם לא פרטיים. זה

ההבדל. הם לא פרטיים. אגב, יש גם הרבה מוכר

שאינו רשמי שאני לא רוצה לספר לכם באיזה

תנאים הם נמצאים, הפרטיים האלה. אוקיי?

והייתי שם. יש לי גם תמונות. מי שבספק, אני

מוכנה להעביר את הטלפון.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אפשר פרטי בגיל שלוש?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בטח. פרטי, יש לך פרטי פרטי אבל. שלא מקבל מ

- - - אתם רוצים פרטי? שיר? שיהיה פרטי עד

הסוף. אבל אי אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. אי

אפשר. אם האנשים מסובסדים, אם הקבוצות

האלה מסובסדות על ידי משרד החינוך, שיהיו

כפופות לנורמות שאנחנו קובעים כי זאת

האחריות שלנו.

שיר דגן:

את צריכה להבין שהנורמות, הורידו את

האיכות בהרבה מקומות. אני היום חברת ועד

הורי תל אביב, אבל בתפקיד שלי מה שאני

עושה, אני מרכזת את כל הנהגות ההורים של

בתי הספר היסודיים בתל אביב. תל אביב זו

עיר שיש בה פערים סוציו אקונומיים

דרסטיים. יש לנו את דרום העיר, באמת שזה - -

-

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

מכירים. אנחנו כבר היינו שם. אנחנו

יודעים.

שיר דגן:

- - - הסוציו אקונומי הנמוך ויש לנו סוציו

אקונומי מאוד מאוד גבוה ויש לנו גם את

האמצע. עכשיו אני לא מדברת על הנמוך כי

לנמוך עירית תל אביב, יש לנו עירייה

מדהימה ודואגת להם באמת ברמה מטורפת, יש

להם יום לימודים ארוך, הם דואגים להם.

עכשיו בואי נדבר רגע על האמצע ועל הגבוה.

אני פניתי אליהם, יש לנו אצלנו הנושא של

שילוב הורים חזק מאוד בעיר, יש לנו ממונה

בכל בית ספר שהוא - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שיר, אני מכירה, הגעתי עד אליכם. אני

מכירה, גם פגשתי אותם. אני מכירה את השמות

ואת הפנים. בואי.

שיר דגן:

אז אני דיברתי איתם - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אתם דרשתם 50 שקלים, הנה, עלה פה בדיון.

שיר דגן:

אבל הם אומרים שאני לא קשורה לזה, זה

לקבוצות - - - זה לא פותר לי את הבעיה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

רגע, שניה. דיברה פה מיכל ואמרה, אנחנו

פותחים את זה ואני לא סתם אמרתי לך, אמרתי

לך את זה, יכול להיות שאחרים גם לא שמעו.

הרבה מאוד מהחוכמה שיושבת פה מהשולחן זה

מהמפגש גם עם האנשים בתל אביב. אמרתם 50

שקלים חסרים לנו כדי לשמר את מה שיש. באו

ואמרו לנו, אנחנו נותנים 50 שקלים להסעות

ולקבוצות קטנות. באה מיכל ותיקנה, "לא,

אנחנו צריכים לתת את ה-50 האלה בגמישות",

שלא הייתה אגב בשנה קודמת, "כדי לאפשר עוד

פרמטרים בפנים" שאלתי אם זה מדיד, אמרו לי

"כן.". עשיתי בריף רגע על השיח שהיה פה. אז

את הסיפור שלכם פתרנו. הסיפור של המוכר

שאינו רשמי שהם מתעקשים לקרוא לעצמם

פרטיים, את זה אנחנו לא פתרנו. כל הוויכוח

שמתקיים עכשיו זה על זה, לא על מה שאתם

מבקשים.

שיר דגן:

אז קודם כל על ה-50 שקלים לפי מה שהבנתי הם

אמרו שתל אביב לא נכללת ורק קבוצות מתחת

ל- - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שיר, חכי. סיכמתי את הדיון?

שיר דגן:

לא, אני יודעת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

יופי.

שיר דגן:

אבל יש לי כמה דברים. א. אני רוצה להגיד

שהאיכות של הצהרונים בתל אביב ירדה באופן

דרסטי מבחינת כמויות אנשי צוות על כמות

מספר ילדים, שזה מבחינתי א'-ב' של צהרון.

אוקיי? אז אנחנו בתל אביב ספגנו את האש,

ואנחנו לוקחים את המחיר - - -

חיים הלפרין:

את מדברת על בתי הספר.

שיר דגן:

h5

h5

$

&

(

*

Œ

¦

¨

ª

¬

ø

ü

L

P

p

h5

h5

h5

瑹ಋÅЀp

r

t

v

Ð

Ô

î

ð

ò

ô

h5

h5

h5

h5

h5

h5

h5

h5

h5

hV

hV

摧ᕖ

摧ᕖ

摧ᕖ

摧ᕖ

摧ᕖ

摧ᕖ

摧ᕖ

摧ᕖ

h5

h5

nH

o(tH

@

Þ

&

(

Ô

Ö

B

D

h5

h5

h5

h5

摧ǘ:᠀רוצה לספר לך מה הולך בגנים כי אני

נראה לי את הילדים שלי לא אשלח בשנה הבאה

לצהרון שלכם, בגנים. אוקיי?

חיים הלפרין:

לכם ולא לו.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא משנה, זה אתה מפעיל. זה לא המפעילים

שאגב, פה בדיוק אני נכנסתי בעניין, עד

היום אגב תל אביב לא הביאו ספרים. זוכרים

כמה ביקשנו? ישבו פה נציגים, ישבה פה ענת

בדיון הקודם, פה בכיסא הריק, שאולי מחכה

לה. תביאו ספרים נפתח, אם אתם באמת עשיתם

יותר, תקבלו. לא הביאו ספרים עד היום.

עכשיו אנחנו לא יודעים אם זה כי הם לקחו

את זה לתקורות ופשוט מי שמשלם את המחיר זה

הילד, או שיש שם סיפור אחר.

שיר דגן:

אז אני יכולה להגיד לך שאני את הבקשה שלך

העברתי לעירית תל אביב, שירלי רימון שהיא

מנהלת מינהל חינוך אמרה "אם יפעת אומרת

היא יכולה לקחת מה שהיא רוצה" אין שום

בעיה, הכל פתוח בפנייך, תרימי אליה טלפון

את מקבלת מה שאת רוצה. אוקיי? זה א. דבר

נוסף - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני איתה ישבתי. אני יודעת, תקשיבי, אני

ישבתי איתם. אמרו לי, תל אביב, ואני מוכנה

לעמוד גם בבית משפט אחרי שישמעו את זה

יחליטו אם אני אומרת משהו שהוא לא מדויק,

כן? וסיפרו איך הם מסבסדים מהכספים שלכם

אתם פעילויות של בלתי פורמלי ופעילויות

של קשישים במקומות אחרים. אמרו את זה אצלי

במשרד. אז סימן שנשאר שם עודף. עכשיו

השאלה, הסיפור - - -

שיר דגן:

אני יכולה להגיד לך שהיום לא רק שלא נשאר

עודף, עירית תל אביב שמה כספים בשביל

שמפעילים יסכימו לעבוד אצלי בעיר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שיר, הפשע היחיד שאני עשיתי, ואני מודה

שעשיתי אותו, זה שגזרתי את הקופון של

הרשויות. יודעת את זה, מורידה את הראש, גם

מיכל, אני כל הזמן מודה את זה בפניהם,

לוקחת את האחריות. זה הסיפור.

שיר דגן:

אז אני אומרת לך שאנחנו, עירית תל אביב,

היינו צריכים הרבה כספים שהיא תכניס

בשביל שמפעילים יסכימו להיות בעיר שלנו.

יש לנו מפעילים - - -

קריאה:

- - זה לא תל אביב.

שיר דגן:

אבל אני מייצגת את תל אביב, אז מותר לי

לדבר גם עליה. יש לנו מפעילים מאוד טובים

שעזבו את העיר עקב זה, ואני יכולה להגיד

לך שאיכות הצהרונים ירדה באופן דרסטי,

אנחנו מגיעים למצב שילדים, בכל החודשים

הראשונים שלהם בכיתות א' בוכים בגלל שהם

הולכים לצהרון, בגלל שהקבוצות נורא נורא

גדולות, מפצלים כיתות והם לא עם החברים

שלהם. ילדים עברו טראומה בתחילת שנה

מהצהרון מהבחינה הזאת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא הבנתי, יש כסף לממן פיצול אבל אין כסף ל

- - -

שיר דגן:

לא לממן. מפצלים את הכיתה בשביל לאחד אותם

עם הכיתה הזאת ועם הכיתה הזאת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

למה? למה מפצלים בשביל לאחד - - -

שיר דגן:

בגלל שיש - - - ילדים בקבוצה. כי זה התקנות

שנתתם לנו. יש לנו ככה, יש לנו את הנושא

שאז העליתי, ואמרתם שאתם צריכים לדון בו,

שב-650 שקלים לא החשבתם מע"מ בכלל, אצלנו

מפעילים פרטיים בעיר, אני מבקשת לראות מה

פתרתם ב-650 שקלים שלא החשבתם את ה-17% מע"מ

ואצלנו שוב, הילדים מופסדים בגינו.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

זה מה שאמרתי. במקומות שיש מע"מ, אמרתי את

זה, נכון? אמרתי איפה שגובים מע"מ, בבקשה,

אנחנו נותנים אוטומטית את ה-17% האלה.

מיכל מנקס:

יש בעיה לכתוב את זה בצו.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שיכתבו את זה במחירים. שיש אפשרות. אמרנו.

תקשיבי שיר, יש דברים שהם הגיוניים, אני

לא מתווכחת איתם בכלל. ראית גם פה, הם אמרו

אנחנו משלמים 17%, אמרתי שאני לא מתווכחת,

הנה 17% יותר. סגרנו את הפינה הזאת. אנחנו

לא שם, אנחנו במקום של לפתור את הדברים.

אבל אני אומרת לך שאני אעמוד פה על המשמר,

גם אם אצטרך לחטוף את כל האש. אנחנו לא

נאפשר למחירים להגיע חזרה ל-1,400 ו-1,500 שקל

כי אחרת בואו כולנו נקום, חבל על הזמן ועל

האנרגיות ונוותר על הכל.

שיר דגן:

מצד שני גם צריך לאפשר את זכות הבחירה

להורים. וזה משהו ש- - -

קרן נואם:

אבל בית ספר לא מוציא יותר לשימוש חורג,

הוא לא מוציא רבע מיליון שקל פעם בחמש

שנים .לנו יש הוצאות שיושבות עלינו מול

הרשות המקומית אחת לפרק זמן, שמתחלקת

בתקורה לכל השנים האלה. יפעת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת ברושי רצה לומר מילה.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

גבירתי יושבת הראש, קודם כל אני רוצה לשבח

על המפעל הזה ואותך על הנחישות. אני חושב

שאנחנו נמצאים בנקודה שהיא שונה מזאת

שהייתה. עכשיו השאלה היא לא אם אלא איך

ולכן זו נקודה יותר טובה, לפעמים יותר

קשה. אומרים שבכל מהפכה היום השני הוא

היום הקשה כי לחולל את השינוי לעתים זה לא

פשוט אבל זה נעשה, והנה את נתקלת בקשיים

של היום השני והייתה לי את הזכות - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

ברושי, אחרי כל מה שעברתי שנה שעברה, אני

מחושלת. זה כבר נופל על צלקות.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

חשבתי שתגידי לי אחרי שעברתי את כל מה שיש

בקרית שמונה זה קטן עלי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

קריית שמונה מותק.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

כן. אני יודע. עכשיו אני רוצה להגיד עוד

משהו, תראו, יש מרכיב גדול של שכר בכל מה

שקשור לחינוך. שני מרכיבים. אחד זה עולה

הרבה כסף, וב. זה התנאי להצלחה. איכות

החינוך מותנית בכח האדם והתקציב של

החינוך חלקו הגדול הולך לשכר. זה לא חדש

בחדר הזה. אני חושב שהיה צריך לטפל ואולי

לסייע בתחום כח האדם, ביכולת להביא כח אדם

איכותי ולהביא את השכר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

זה מה שהם עשו, הם העלו אפילו את התעריף.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

לא, אני רוצה להגיד משהו לממשלה. ובמקרה

גם לסיעת כולנו. מונח על השולחן חוק שאת

חתומה עליו יחד איתי ואני מודה לך, על

עבודה מועדפת בחינוך. אנחנו מדברים,

תקשיבו טוב, 25 מיליון שקלים בשנה מכספי

הביטוח הלאומי, ניתנים לעובדי תחנות

הדלק. ועדה שהוקמה על ידי שר האוצר הנוכחי

כשהיה שר הרווחה - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תגיע ישר לשורה התחתונה. חבל, אנחנו

מבזבזים את הזמן על חוק אחר אפילו שאני

חלק ממנו.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

החוק הזה היה צריך, תראו, גם כשהייתי

בעיריות העלו את השאלה של הסייעות ואת כח

האדם בגיל הרך ועוד מעט ידברו פה על מועצה

לגיל הרך, שהדבר הכי חשוב, עוד פעם, זה כח

האדם. איך אפשר לדבר על הגיל הרך בלי כח

אדם שהוא נשען בכלל - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בלי שזה מפוקח בכלל.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

שהוא נשען על שירות לאומי. הממשלה הולכת

וטוב שכך, בהרבה דברים קדימה, אבל בלי

לגבות בכח האדם, לא באיכות ולא בשכר. מי

יעבוד בחינוך - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אבל ברושי, מה שלא קרה בצהרונים, להיפך. פה

העלו את השכר ברמות שרשויות ביקשו לאפשר

להן לשלם פחות. נכון?

איתן ברושי (המחנה הציוני):

רגע, סליחה - - -

ראומה שלזינגר:

סייעת משתכרת 2,500 שקלים לחודש.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

על שעתיים ביום, נו.

ראומה שלזינגר:

ממש לא. אז את לא מכירה.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

אבל אני רוצה לומר את הדבר המרכזי. אני

אומר שבידיכם הדבר הזה. אני פניתי גם

לבנט, שהתקציב שלו, כשהוא מתפנה לעסוק

בחינוך, התקציב שלו הוא התקציב הגדול

ביותר שהיה אי פעם בחינוך.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בזכות כולנו.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

אומר שר האוצר "אני מוכן שהוא ייתן את זה".

היה צריך ליצור כללים לעבודה מועדפת

בחינוך, כמו עבודה מועדפת, עבודה מועדפת,

על יד עבודה מועדפת, שהיא מגבה כח אדם

איכותי ביותר בתוספת שכר משמעותית לחצי

שנה, למשל בחקלאות עברנו מחצי שנה לשנה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

איך הגענו מהצהרונים לחקלאות.

רחל עזריה (כולנו):

אצל ברושי זה לא משנה מאיפה מתחילים, הכל

נגמר בחקלאות.

זאב גולדבלט:

אצל ברושי זה מתחיל ונגמר בחקלאות. לא

משנה על מה דנים.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

הכל מתחיל באדמה. אבל אני רוצה לומר לכם,

אתם לא מטפלים בעיקר. מעבר - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא, ברושי, לא יפה להגיד ככה. אתה יודע, אני

אוהבת אותך אבל זה לא מדויק להגיד את זה.

נקודת המוצא שלנו הייתה כח האדם.

איתן ברושי (המחנה הציוני):

אני מציע פתרון. הפתרון שאני מציע הוא

לעמוד על כך שהעבודה המועדפת תהיה

בחינוך. ברגע שתהיה עבודה מועדפת בחינוך

זה מגייס כח אדם משמעותי. עכשיו אני אומר

לכם, זה אפשרי.

זאב גולדבלט:

השאלה אם הנשירה לא תהיה בגמר התקופה. אני

מזכיר לך שכבר היום הם נושרים צ'יק צ'ק.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

ברושי, אני איתך. אתה צודק, אבל זה לא

רלבנטי לוויכוח מהטעם הפשוט, כי עם

העבודה המועדפת או בלי העבודה המועדפת

אנחנו צריכים לפתור את הסוגיות שעלו כאן

כי את כח האדם הקבוע אנחנו צריכים בכל

מקרה, ואת הנושא של המע"מ יש לנו בכל מקרה,

הסוגיות האלה הן בלתי תלויות בחוק החשוב

הזה, אבל אני שמחה שהנה נתתי במה, עוד פעם,

נדבר על זה אחר כך.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אפשר במחילה לשמוע ממשרד החינוך איזה

עלויות נוספות הם ראו?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כן, עכשיו משרד החינוך ואחר כך הגברת

שמחכה בסבלנות. רחל, כשתרצי לדבר תגידי

לי.

רחל עזריה (כולנו):

בסדר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בבקשה חיים.

חיים הלפרין:

מה שאנחנו גילינו, גם בישיבה הגדולה

שהייתה עם כל נציגי הגופים, ואגב, רובם לא

היו מהמגזר החרדי, עלה בעצם כמה הוצאות

שיש להם בממשק עם השלטון המקומי, כל אחד

ברשות שלו, שמושתות עליהם בסכומים מאוד

גדולים, שיצר בעצם שונות שגם אם יש כאלה

שאתה יכול להגיד שהם יכולים לגבות 1,200

שקל, יש כאלה שהעלויות שלהם יוצאות יותר

מ-2,000. לכן אם היינו מגדירים טווח זה היה

יוצר סוג של חוכא ואיטלולא, ולכן חשבנו,

בהתחשב גם בעובדה שבעצם אנחנו מזהים גם

בתוכם שזו קבוצה שקטנה והולכת, כלומר

הרבה מאוד גנים פרטיים כאלה מבינים שלאט

לאט הם צריכים להסגר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אבל סליחה, הם ילכו ויתרחבו כי אם אני

אזהה - - -

חיים הלפרין:

לא לא.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בוודאי חיים, כי אם אני אזהה שאני יכולה

לקבל ממך כסף בבוקר, בסדר? ולקבל אחרי

הצהריים כמה שבא לי, והיום ההורים זה טרנד

קצת ללכת לפרטי, אתה יודע, במיוחד מי

שיכול, למה שאני אשאר אצלכם בכלל? למה

שאני אשאר?

אמציה דויטש:

והם גם יקחו את הכח אדם מהמגזר הציבורי.

אתה מאבד אותם.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

זה כמו שקורה בבריאות, חבר'ה, תקשיבו, אני

לא אתן לזה לקרות, גם אם אני אצטרך להילחם

על זה אני לא יודעת עד כמה, אני לא אתן לזה

לקרות. ואתה רוצה שאני אראה לך למה זה, אני

לא אגיד פיקציה כי זו מילה קשה ואני לא

רוצה לפגוע באנשים פה, אבל כמה זה לא באמת

משנה? כי אם מחר אנחנו לא ניתן לקרן את מה

שהיא רוצה, וקרן יודעת, אני אוהבת אותה

ואנחנו בקשר והכל ואני מרשה לעצמי להשתמש

בשם שלה. אם אנחנו לא ניתן לקרן את מה שהיא

רוצה, והיא תסגור את הגן ב-14:00 זה לא ישנה

את העלויות שהיא משלמת לשלטון המקומי, זה

גם לא ישנה את העלויות שהיא משלמת

לשכירות וזה גם לא ישנה את החשמל. אז

אנחנו בעצם מאפשרים לה לגבות עוד 985 שקלים

לצורך העניין, על השעתיים וחצי הנוספות,

וזה הרבה ממה שיהיה לה אם היא תסגור ב-14:00,

מה לעשות? מתמטיקה פשוטה.

קרן נואם:

רגע, אבל הוא צודק. מתשע"ב, מטרכטנברג,

מחוק חינוך חובה מגילאי 3, אנחנו רואים

ירידה של 28% בכל שנה בגנים שמגישים בקשה

לחידוש רישיון המוכר שאינו רשמי, שעד

היום, אני מזכירה לך, הם יכלו לגבות כמה

שהם רוצים אחרי הצהריים. ומה שקרה מכח

האינרציה שעל אף ההגבלה בבוקר של 700

שקלים, גם ההורים היה להם רף עליון שהם

היו מוכנים לשלם על הצהרון. אני אומרת לך

יפעת, 28% מתשע"ב עד היום, כל שנה בירידה.

הכמות של הגנים הזאת כל כך הצטמצמה, שגם

אם תורידי להם את היכולת מלגבות בצורה

משוחררת ל-1,400 שקלים, עדיין הקבוצה הזאת - -

-

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא יהיה 1,400 שקלים. לא תחת השם שלי.

קרן נואם:

רגע, גם אם. גם אם. הקבוצה הזאת הולכת

ומתמעטת מכיוון שההוצאות שלהם כל כך

גדולות שהמכה של 700 שקלים בבוקר גם כבר

גמרה אותם חצי דרך. אנחנו בפחות ממחצית.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בסדר, קרן, תעשו את הבחירות שלכם. אני לא

נכנסת לכם לכיס ולא לשיקולים. אבל אני

אומרת לך שאם את גם לא תקבלי את התנאי של

משרד החינוך ותסגרי ב-14:00 את תמשיכי לשאת

בעלויות שהם גם ככה שם. בבקשה.

ראומה שלזינגר:

אני מארגון כח לעובדים שמייצג 900 עובדות

גננות וסייעות הצהרונים בירושלים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אתם דווקא עושים עבודה - - -

ראומה שלזינגר:

כן. אם מה שלמדתם מתל אביב, אז אפשר ללמוד

גם הרבה ממה שקורה וקרה בירושלים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני מסכימה. לא, רגע, אני אתקן. את כל

הבעייתיות והלקחים למדנו מתל אביב, את מה

שאפשר לעשות טוב אנחנו למדנו מירושלים

במקרה הזה.

רחל עזריה (כולנו):

היינו הפיילוט של המדינה. התחלנו את זה

לפני כולם.

ראומה שלזינגר:

כן. עוד לפני התכנית של ניצנים. כשאני

מדברת על שכר הסייעות, אני מדברת על שכר

הסייעות בניצנים כיום, ואני לא הראשונה

שמדברת, אנחנו מסביב כל השולחן ובוודאי

עם ההורים. אני מאוד מודאגת ממה שנאמר על

זה שאין תכנית ואין כוונה להתייחס לגובה

השכר ולהעלות אותו כי השכר השעתי הוא

באמת אכן יפה, אבל העובדות עובדות שעתיים

וחצי ביום.

רחל עזריה (כולנו):

בירושלים זה שעתי? בירושלים זה לא שעתי.

הוא חודשי.

ראומה שלזינגר:

השכר בירושלים הוא חודשי. הוא עדיין

מתפרש רק על עשר משכורות בשנה. כל שנה

בחודש יולי-אוגוסט הן חותמות אבטלה, וככה

זה ברשויות רבות.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כן, אבל זה אופי התפקיד. עד שנטפל בסיפור

של יום חינוך ארוך, את לא יכולה להעסיק

עובד בשעתיים ולשלם לו משכורת של שמונה

שעות.

רחל עזריה (כולנו):

שניה, קודם כל עשינו את זה בירושלים,

הייתה מחאה מאוד גדולה של ההורים כשרצו

לשנות את השכר של הסייעות.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הוא שונה, רחל. אנחנו מדברים על 40 ועל 60

שקלים. זה כבר לא - - -

ראומה שלזינגר:

הוא 37 שקלים ועכשיו נדרשת הגמישות ואז

אנחנו נראה מצב שהגננות מקבלות פחות,

הסייעות, אני מברכת על כך אם הן יקבלו

באמת יותר, אבל צריך לזכור שכשסייעת

מתחלפת מי שסובל בסוף בפועל, מלבד הילדים

שכל פעם צריכים להתרגל לדמות חדשה, זו

הגננת שצריכה כל פעם מחדש ללמד את הסייעת

המתחלפת את המקצוע ואנחנו רואים תחלופה

אדירה. בירושלים אנחנו מדברים על 50% - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אתם לא משלמים לסייעות שנשארות, לצורך

העניין יש סייעות בשלטון המקומי, זה

עושים בהרבה מאוד מקומות, ואז משאירים

אותן בעצם את הזמן של הצהרונים ואז הן

מרוויחות גם את השכר של הבוקר וגם את השכר

התוספתי של הצהריים.

ראומה שלזינגר:

זה לא קורה בכל הרשויות, בירושלים זה גם

לא המצב, יש הרבה רשויות - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אז שווה לכם. זה משפר. את מבינה רחל? יש פה

מערך שמאפשר גם לשפר את השכר שהיה להם

בפוטנציאל עד היום.

קרן נואם:

אבל תכנית ניצנים מתבססת על גיוס כח אדם.

מיכל מנקס:

בהקשר הזה, היות וסוגיית העסקת הסייעות,

אנחנו רצינו להיטיב עימן, ופתרנו אותו

מול ההסתדרות ומול הסכמי השכר ושלחנו

עדכון לכל הרשויות גם מה ניתן לעשות ואיך

להעסיק, וכמה תוספת אפשר לתת וחיים שאתנו

און ליין בהקשר של כשאין גננת מה ניתן

לעשות ואיך ניתן להעלות את שכר הסייעת

שבמקום הגננת. אני חושבת שבנושא השכר

טיפלנו בצורה יפה, המחירים סבירים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא רק. גם פתחנו אופציות שלא היו לפני

ניצנים.

ראומה שלזינגר:

יפעת, נקודה חשובה שדווקא לא דוברה פה

שאולי כן צריך לחשוב עליה - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

רגע, אם זו נוספת. אני רוצה לסגור את ה - - -

ראומה שלזינגר:

נוספת. דבר נוסף על ועדות ההיגוי שעלו,

ועדות ההיגוי, אנחנו כל הזמן מדברים על

הצד של המפעיל, על הצד של פורום ההורים

היישוביים, אני חושבת שראוי ומתאים שזה

גם נציגות העובדות יהיו חלק מהם, חלק

מהתקנות, ואני גם אשמח לראות את התקנות

שהיום נחשפתי אליהן לראשונה.

חיים הלפרין:

כשהן מפורסמות לציבור את מוזמנת לראות

אותן חינם.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני חושבת שלהיפך, זה פותח פה הזדמנות שלא

הייתה. אם אנחנו נעשה את זה נכון כולם

ירוויחו, זה באמת win-win לכולם. אז זה גם

פותר את הסוגיה של רק שעתיים או רק עשרה

חודשים.

קארין אלהרר (יש עתיד):

פחות הבנתי מה - - - לגבי הדברים של חיים.

לגבי העלויות הנוספות.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא יהיה 1,400 שקל, אמרתי. לא תחת השם שלנו,

קארין. שישבו ויראו, את ה-17% של המע"מ אני

יכולה להבין, זה משהו שאנחנו לא יכולים

להתווכח איתו. אנחנו יכולים לא לאהוב, אבל

לא להתווכח. קארין תקשיבי, כל היתר מה שהם

מספרים, הם ישלמו איתנו או בלעדינו. עם

ניצנים ובלי ניצנים. את מבינה? כל העלויות

שהם מדברים שבגלל שהם לא מקבלים מבנה אז

הם משלמים שכר דירה, ברור לנו שהם ישלמו

גם אם לא יהיה להם ניצנים וזה שהם משלמים

לרשויות המקומיות, אני לא יודעת את הסכום,

שאגב שווה מיכל, שבלי שום קשר לסיפור

שהשלטון המקומי יקיים איזה שהוא שיח

ויראה איך הוא עוזר להם בשביל הילדים. אני

לא בביקורת, אני אומרת לשבת ולחשוב. אני

מדברת על ההיטלים השונים. שווה לשבת

ולראות איך בשלטון המקומי מנסים להקל

בשביל שזה יצליח, אבל שוב אני חוזרת

לנקודת הפתיחה, אלה סכומים שישולמו איתנו

או בלעדינו אז זה לא ממש רלבנטי וקשור ל- -

-

ראומה שלזינגר:

אני לא מבינה בתחום הזה אני גם לא רוצה

להיכנס אליו, אני גם לא בטוחה שצריך.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא, לא להיכנס. רק לבקש לראות איך אפשר

להקל.

ראומה שלזינגר:

אפשר לבקש גם מבעלי הבניינים להוריד להם

בשכירות. זה לא ענייננו. זה חלק מהשיקול,

בכל הכבוד.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אוקיי. רחל רצתה לומר משהו ואחר כך עדי.

רחל עזריה (כולנו):

אני רוצה לומר כמה דברים. קודם כל, כל

הכבוד על הדיון, אני חושבת שזה דיון מאד

חשוב ותמיד כדאי לעשות את המעקב ולראות

איפה הדברים עומדים.

כמה נקודות קצרות. אחד – לגבי הגנים

הפרטיים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הם לא פרטיים. הם מוכרים שאינם רשמיים.

רחל עזריה (כולנו):

מוכרים שאינם רשמיים. בסדר. לא, הם היו

פרטיים והפכו להיות מוכרים שאינם רשמיים

בתוך התהליך של טרכטנברג, אבל הם התחילו

כגנים פרטיים.

קריאה:

לא

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]