פרוטוקול ישיבת ועדת החינוך והתרבות, בתאריך 04/12/2000
פרוטוקולים/ועדת חינוך/2318
ירושלים, י"ז בכסלו, תשס"א
14 בדצמבר, 2000
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 204
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, ז' בכסלו תשס"א, 4.12.2000, שעה 10:00
נכחו:
חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
יולי אדלשטיין
חוסניה ג'בארה
רחבעם זאבי
רחמים מלול
מוזמנים: חה"כ זאב בוים
חה"כ משולם נהרי
שלומית עמיחי - מנכ"לית משרד החינוך
איציק כהן – סמנכ"ל בכיר ומנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
אדי הרשקוביץ – סמנכ"ל בכיר ומנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך
משה שגיא - מנהל אגף בכיר, מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך
דליה שפרינצק - מנהלת גף כלכלה וסטטיסטיקה, משרד החינוך
אהוד בר - גף כלכלה וסטטיסטיקה, משרד החינוך
דורית פיטרמן - גף כלכלה וסטטיסטיקה, משרד החינוך
מיקי גל - משרד החינוך
יורי ספריקוט - לשכת הדוברת, משרד החינוך
מיקי רון - עוזרת מנכ"לית משרד החינוך
יעל פרבר - מתאמת השר לכנסת ולממשלה, משרד החינוך
רון חן - כלכלן, מרכז השלטון המקומי
דוד עמר - ראש עיריית נשר
מוטי סמט - סגן מזכ"ל ויו"ר סניף ירושלים, הסתדרות המורים
רן ארז - יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים
ארז פרנקל - ארגון הורים ארצי
חני לוי - ארגון הורים ארצי
אמין פארס - מרכז מוסאווא, ועדת המעקב לחינוך הערבי
ראונק נאטור - שתי"ל
חסן אלאטרש - עמותת אלאטרש לשלום, אחווה ודו-קיום בישראל
עקל אלאטרש - עמותת אל אטרש לשלום, אחווה ודו-קיום בישראל
חליל דהאבשה - מטה המאבק של הערבים הבדואים בנגב
צ'לצ'ו מנגיסטו - אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
ירון פישמן - עוזר מחקר בוועדה
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
קצרנית: טלי רם
סדר היום:
תקציב משרד החינוך לשנת 2001.
תקציב משרד החינוך לשנת 2001
היו"ר זבולון אורלב:
בוקר טוב. אנחנו מקדמים את פני כולם בברכה – גם את חברי הכנסת וגם את המנכ"לית, את סמנכ"ל בכיר לכלכלה ותקציבים, את סמנכ"ל בכיר וראש המינהל הפדגוגי ואת כל האורחים.
אנחנו היום נדון בנושא של תקציב משרד החינוך לשנת 2001 ואני אומר כמה מילות הקדמה. הממשלה הניחה על שולחן הכנסת את תקציב 2001, והתקציב טרם אושר בקריאה ראשונה, ועמדה באמת שאלה מהו המועד הנכון לדון.
אני סברתי שעלול להיווצר מצב שהקריאה הראשונה תהיה סמוך ל-1 בינואר באופן שכבר לא נוכל לדון. לכן, הואיל והתקציב הונח ושר האוצר נאם את נאומו, כדאי שנדון מה כוונות המשרד, מה תוכניות המשרד אף על פי שעדיין הכנסת לא אישרה לקריאה ראשונה, ואדרבה – זה שלב כזה שעוד אפשר גם להשפיע.
רחבעם זאבי:
לתכנן צריך על האפשרות הגרועה – כך לימדו אותי בקורס מ"כים. זה נכון גם בדרג של מדינה, והאפשרות הגרועה היא שלא יהיה תקציב עד 31 בדצמבר, לאמור שאנחנו ניכנס לינואר עם אחד חלקי 12 מדי חודש של התקציב של 2000.
היו"ר זבולון אורלב:
חשבתי שהאפשרות הגרועה היא שיאושר התקציב.
רחבעם זאבי:
זו גרועה נוספת, אבל צריך לחשוב – משרד החינוך - וודאי שצריכים להכניס שינויים, מודיפיקציות.
היו"ר זבולון אורלב:
גם נשמע מהם מה המשמעויות במידה שהתקציב לא יאושר- מה יכולות להיות המשמעויות מינואר עד אוגוסט 2001, שזה שנת הלימודים הנוכחית – אם בכלל יש משמעויות- וכן אם יש משמעויות לגבי ספטמבר-דצמבר 2001, שזה שנת הלימודים הבאה, אבל אני מודה לך על ההערה.
לכן, אנחנו דנים מתוך ידיעה שעדיין התקציב לא אושר, אבל אני חושב שזה באמת המועד הנכון.
זה דיון מסורתי ואני מודה לחברים שמגיעים ושאנחנו יכולים לקיים אותו.
שלומית עמיחי:
אני רוצה לומר כמה מלים, מה שאני קוראת ספרות עברית על הספרות, ואני רוצה לדבר במונחים ההומניסטיים של התקציב.
התקציב הזה של שנת 2001, מהיבט אחד הוא תקציב שוותיקי המשרד אומרים: שלומית, תפסיקי להילחם, זה תקציב טוב.
היו לנו ציפיות להרבה יותר, לתוספת גדולה יותר, אבל אני אומרת: התקציב הזה נותן לנו תוספת שאם אני אקח אותה בנטו – אני לא מדברת על ה"טייס האוטומטי", מיד אדי ידבר על כך, אני מדברת בנטו לפעולות חדשות - התקציב נותן לנו תוספת של כ- 360 מיליון שקל, מה שנקרא השקעת האוצר, ועוד 180 מיליון שקל השקעת המשרד, משמע היתה קביעה של ראש הממשלה שכל קיצוץ הולך לשלומית ולא ליעל – הרפרנטית של האוצר. משמע שאם אנחנו מצליחים להתייעל – וראש הממשלה או ממלא מקום שר החינוך הינחה שכך נעשה – גם מה שאנחנו מתייעלים יילך לטובת הפעולות החדשות שאנחנו מבקשים להחיל, ולכן אנחנו עובדים היום על תקציב או מתכננים תקציב של כחצי מיליארד שקל תוספת למה שהיה קודם לכן, שוב בנטו. בברוטו – עם ה"טייס האוטומטי" וכו' – אנחנו מדברים על כמיליארד שלוש מאות תוספת.
למה מכוון עיקר התוספות? – עיקר התוספות מכוונות לכותרת כללית צמצום פערים. בתוך הכותרת הכללית הזאת של צמצום פערים נכנסים הנושא של גני הילדים, ההרחבה וההחלה של אשכול 1, 2, גילאי 3-4 כמובן. נכנסת הרחבה מאד רצינית של פנימיות יום, נכנס נושא של חינוך מיוחד – מצומצם לצערי – השתלמויות מרכזי מורים גם במדעים, גם בנושאים אחרים, לצורך צמצום הפערים כלומר עם הדגש על נושא של צמצום הפערים, קידום זכאות לבגרות שהוא תחום שקיבל תנופה או דגש מאד רב בתקציב החדש, וזה מעבר למחוייבויות של קו עימות, של מזרח ירושלים. הנושאים שדיברתי עליהם הם נושאים שכל אחד מהם טומן בחובו גם את מה שקרוי תוכנית החומש במגזר הערבי, כלומר בתוך הנושאים האלה יש את הנתח שייכלל במסגרת תוכנית החומש במגזר הערבי.
אלה הן החדשות של התקציב. אני לא מונה כאן את כל הפעולות האחרות שאחר כך, במהלך הישיבה אולי צריך יהיה לדבר עליהן.
היו"ר זבולון אורלב:
גם יום חינוך ארוך?
שלומית עמיחי:
יום חינוך ארוך לא נכלל בתקציב. אין תוספת ליום חינוך ארוך.
רחבעם זאבי:
כוועדה, אנחנו צריכים לכסות גם את התרבות.
היו"ר זבולון אורלב:
זה בדיון נפרד – בתרבות וספורט אנחנו עובדים מול משרד אחר. כבר נקבע מועד. כמו כן תקציב השכלה גבוהה . יש לנו עוד שני דיונים כאלה.
שלומית עמיחי:
כיוון שנאמרה המילה תרבות, אני רק אזכיר שאנחנו בעצם סיימנו את חובנו למשרד החדש שקם בכך שבתוך תקציבנו קיצצנו 35 מיליון שקל בתקציב 2001 והעברנו אותם לתקציב המשרד.
רחבעם זאבי:
בממשלה הבאה זה יחזור. זה היה סידור ארגוני שלא הצליח.
אדי הרשקוביץ:
כמה מלים לפני שאתחיל במצגת, וזה לגבי תהליך קבלת ההחלטות. תהליך קבלת ההחלטות בתקציב 2001 היה שונה מכל ההחלטות שהיו בתקציבים הקודמים, וזאת מהסיבה שאנחנו נתקענו בפתיחת שנת הלימודים תשס"א עם החלטות שנתקבלו בשנה שעברה בנושא גני ילדים ובנושאים אחרים, ולא יכולנו לפתוח את שנת הלימודים.
מאחר שלא היה לנו שר חינוך, שר האוצר נכנס לעובי הקורה והוא כבר קבע בפתיחת שנת הלימודים – ללא קשר לתקציב 2001 – מספר החלטות, כך שלמעשה כבר בתחילת שנת הלימודים תשס"א קיבלנו תוספת של כ-300 מיליון שקל לפתיחת שנת הלימודים, שכמובן יש לכך השלכות על שנת 2001, וזה לפני כל ההחלטות של הממשלה על תקציב 2001 ומזה יצאנו די נשכרים.
לגבי המצגת עצמה, תקציב משרד החינוך גדל בעשור האחרון מ- 3.9 מיליארד שקל ל-22.3 מיליארד שקל, כאשר אני לא כולל בתוכו את התוספת של משרד הדתות שעדיין נמצאת בתקציב משרד החינוך, או לפחות מוצגת לכנסת כחלק מתקציב משרד החינוך – אני מנטרל את הסכום הזה.
רחמים מלול:
אתה מתכוון לתקציב הישיבות שאמור לעבור?
אדי הרשקוביץ:
כן. הכוונה לחלק שאמור לעבור למשרד החינוך.
זהו גידול של כ-475%. לסכומים השוטפים או במחירים השוטפים אין לכך הרבה משמעות בעשור שלם. מה שיש יותר חשיבות זה במחירים קבועים ואפשר לראות שהתקציב הזה גדל מ- 3.9 מיליארד שקל לשבעה מיליארד שקל, שזה גידול של 80%, אבל מה שחשוב כאן יותר זה לראות שמשנת 1996 עד שנת 2000 בעצם הייתי אומר תקציב המשרד במחירים קבועים היה די קבוע, סדר גודל של 6.8 מיליארד שקל – והמשמעות היא שאם התקציב לא השתנה במונחים קבועים ומצד שני היה גידול אוכלוסייה, הרי שתקציב משרד החינוך באותן שנים ספג לפחות את הגידול הטבעי של 200 מיליון שקל ויותר.
את זה אפשר לראות בבירור יותר בשקף הבא, אשר מראה את התפתחות תקציב משרד החינוך כאשר הכוונה היא להראות כאן את תוספת התקציב מדי שנה בשנה באחוזים מול תוספת התלמידים באותה שנה.
אפשר לראות כאן בבירור שהתקציב גדל בשיעורים גבוהים מאד ביחס לגידול במספר התלמידים עד שנת 1996, והחל משנת הלימודים 1996 בעצם תוספת התלמידים היתה גדולה מתוספת התקציב בכל אחת מהשנים. זאת אומרת, בין השנים 1996 ל-2000 החוסר שנוצר, זאת אומרת הגידול במספר התלמידים שהיה מעבר לתוספת התקציב, באופן מצטבר אפשר לסכם אותו בסדר גודל של 7%. אם לוקחים 7% בתקציב של כ- 21-22 מיליארד שקל, זה קרוב למיליארד וחצי. זהו הקיצוץ שנעשה בתקציב משרד החינוך בין השנים 1996 לשנת 2000.
המגמה הזאת משתנה בשנת 2001 ואתם יכולים לראות שהתקציב הפעם הוא יותר גבוה, הגידול שלו הוא כ- 3.9%, מספר התלמידים או הגידול במספר התלמידים הוא 1.9%, יש לנו כבר גידול ריאלי של 2%, לראשונה אחר ארבע שנים.
בשקף הבא אפשר לראות את הוצאות הממשלה לחינוך ולהשכלה גבוהה מכלל הוצאות הממשלה: את ההשכלה הגבוהה בנפרד ואת החינוך בנפרד. הגרף הראשון – האדום למעלה – מראה את חלקו של משרד החינוך מכלל תקציב המדינה, מנוכה חובות. יש כאלה שטוענים שהחובות אינם אינדיקציה שאומרת מהו התקציב האמיתי של משרד.
אפשר לראות כאן שבעצם תקציב משרד החינוך גדל מ- 10.1% הייתי אומר בתחילת העשור ל- 14.4%, סדר גודל של כארבעים ומשהו אחוזים, כאשר הוא יציב בשנתיים האחרונות. הוא ירד משנת 1999 ל-2000 כתוצאה מהעברת משרד הספורט והתרבות למקום אחר.
הגרף השני מראה למעשה את אותו הדבר אבל כשלוקחים בחשבון את תקציב המשרד מכלל תקציב המדינה, כולל החובות, וכאן אפשר לראות שיש ירידה בתקציב וזה כנראה כתוצאה מכך שהחובות הולכים וגדלים בתקציב המדינה. אותו דבר אפשר לראות בהשכלה הגבוהה.
היו"ר זבולון אורלב:
איך אתה מסביר את העובדה שבגרף הראשון אתה טוען שיש תוספת נטו לתקציב, והאחוז ....
אדי הרשקוביץ:
זה בראייה כוללת של המדינה, זאת אומרת מסך הכל העוגה הלאומית שלנו.
היו"ר זבולון אורלב:
זאת אומרת, בסך הכל העוגה הלאומית החלק שלך לא גדל.
אדי הרשקוביץ:
לא גדל, הוא קטן.
היו"ר זבולון אורלב:
כלומר התוספת שניתנה לחינוך היא בעצם תוספת של תקציב המדינה שהוא כולו גדל.
אדי הרשקוביץ:
נכון. את אותו דבר אפשר לראות גם בהשכלה גבוהה, גם כאן היה גידול של כ- 50%.
רחבעם זאבי:
יש שלוש דרגות בשקר: שקר, שקר וכזב, וסטטיסטיקה זו הדרגה העליונה – להראות את זה כאחוז מהמדינה.
היו"ר זבולון אורלב:
הוא ביושר מראה לך שהאחוז של ההוצאות לחינוך מכלל תקציב המדינה, מנוכה חובות, לא גדל.
רחבעם זאבי:
אבל אחוז מתוך התקציב הכולל של המדינה לא מלמד אותנו את הבעיה.
היו"ר זבולון אורלב:
אני מסכים, אבל זה עוד מבט. הרי הכל זה פאזל וזה עוד חלק אחד.
שלומית עמיחי:
אם משווים למדינות עולם, משווים גם לאחוז.
היו"ר זבולון אורלב:
נכון. קודם כל, זה נותן כלי להשוואה בעולם, ושנית – מול זה שקיבלת תוספת נטו, פתאום אתה אומר: התוספת נטו הזאת כנראה היא תוספת נטו בגידול בתקציב המדינה.
רחבעם זאבי:
אני אגיד לך איפה זה תופס – במדינה שאין בה שינויים. דנמרק – בתחילת העשור ובסוף העשור היא אותה דנמרק. אצלנו זה דבר אחר: יש לנו ביטחון, יש לנו קליטת עליה, יש לנו גורמים משפיעים כאלה שבעוגה הכללית יכולים לגרום לנו לעיוות בתמונה.
אדי הרשקוביץ:
הרעיון הוא כאן להראות סדר גודל – כמה המדינה משקיעה בחינוך.
בשקף הבא אנחנו עוברים לתקציב משרד החינוך לפי מיון כלכלי, ואני תמיד אוהב להתחיל במרכיבים של תקציב משרד החינוך. כפי שאתם יודעים, 90% מתקציב משרד החינוך מיועד לשכר, כאשר 72% מיועדים לשכר מורים, וזה אותם מורים בגני הילדים, הגננות, בחינוך היסודי, בחינוך העל-יסודי, הכשרת מורים שאנחנו מטפלים בה.
היו"ר זבולון אורלב:
זה שונה מהשקף של שנה שעברה?
אדי הרשקוביץ:
זה כמעט אותו דבר, השינויים הם לא משמעותיים – חצי אחוז-אחוז לכאן או לשם, וזה לכל המגזרים.
18% הם בעיקר תשלומי העברה לשלטון המקומי לצרכי שכר: לשרתים, מזכירים, עוזרות לגננות, סייעות טיפוליות, לבורנטים, ספרנים וכו', וכ- 10% מיועדים לקניית שירותים למערכת החינוך, כאשר למעשה נהוג לחשוב שזה הקטע הגמיש, אבל לא כן הדבר כי מתוך אותם 10% יש לנו סדר גודל של בין 3% ל- 4% שזה קניית שירותי הסעות. מה זה הסעות? – זה אלטרנטיבה לשכר מורים כי אחרת צריך לבנות בתי-ספר בכל המקומות הקטנים.
היו"ר זבולון אורלב:
זה כולל תקציב פיתוח?
אדי הרשקוביץ:
לא, זה רק התקציב הרגיל. אני אתייחס מיד גם לתקציב פיתוח בכמה מילים.
יש לנו גם את אחזקת בתי-הספר, הייתי אומר במסגרת שכר הלימוד העל-יסודי, שגם זה נותן לנו כ- 3%. יש לנו כ- 2% אחזקת המשרדים, יש לנו שישה או שבעה מחוזות.
היו"ר זבולון אורלב:
אגב, למתודיקה של הדיון, אנחנו מדברים על התקציב הרגיל ולא על תקציב הפיתוח. אנשי הפיתוח לא נמצאים כאן. אם יהיה צורך, נקיים על כך דיון נפרד.
אדי הרשקוביץ:
אני אראה לכם שקף של פיתוח באופן כללי, אבל זה רק כדי לסבר את האוזן.
מה שאני רוצה להגיע כאן, שבסך הכל מתוך אותם 10% אין יותר מ- 2% שהם דרגות חופש.
היו"ר זבולון אורלב:
אבל גם בשכר מורים יש לך חופש פעולה.
אדי הרשקוביץ:
להחליף שעות כאלה לשעות אחרות. יש כאלה שחושבים שתקציב קניות זה תקציב גמיש שאפשר לעשות בו מה שרוצים. אני רוצה לומר שמתוך אותם 10%, תהליך קבלת ההחלטות במשרד יכול להיות על שוליים של 2% לכל היותר. זה לא מעט, זה 800 מיליון שקל, אבל צריך את זה לדעת.
כאן אני מגיע לשקף על הבינוי ב-2001. השקף הזה מראה שאנחנו בונים 2,000 כיתות או התוכנית שלנו היא לבנות 2,000 כיתות בשנת 2001. כ- 1,079 כיתות מיועדות לחינוך העברי, שזה כולל את החינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי, החרדי העברי וכן הלאה, והיתר זה למגזרים אחרים כאשר החינוך הערבי והבדואי מקבל 531 כיתות והחינוך הדרוזי 54 כיתות. במלים אחרות, כ- 30% מתקציב הבינוי שלנו הולך למגזרי המיעוטים שמשקלם באוכלוסייה הוא כ- 20%, וזו בהחלט העדפה מתקנת, שזאת גם היתה הכוונה.
דוד עמר:
למה 22%?
אדי הרשקוביץ:
זה המשקל.
דוד עמר:
אבסולוטית כן, אבל יש ערים מעורבות שבהן אין בעיה של כיתות ושם המסות הגדולות, אם אתה לוקח את חיפה נניח.
שלומית עמיחי:
אבל יש שם בעיה כבדה מאד של כיתות.
היו"ר זבולון אורלב:
המגזר הערבי בחיפה הוא כאן?
דוד עמר:
אלא מה? כשמדברים על ה- 20%, צריך גם לנתח את זה. יש מקומות שבהם באמת יש מצוקה וצריך לתת תשובה.
אמין פארס:
אתה מדבר על יפו, בשכונות ערביות שיש מחסור.
דוד עמר:
אל תקפוץ, אני אתך ולא נגדך.
היו"ר זבולון אורלב:
דוד, אתה מוכן להבהיר את הערתך? לא ירדתי לסוף דעתך.
דוד עמר:
אני רוצה שיעמידו פעם את הנושא בצורה מדויקת, כי נכון – כאשר אתה מנתח את הרכב האוכלוסייה, כמות האוכלוסייה, יש 20%-21 שהם לא יהודים, אבל ישנן ערים שבהן אין בעיה ושם המאסות הגדולות. אם אתה לוקח למשל את חיפה, אין לנו בעיה כבדה בנושא של כיתות לחינוך הלא יהודי, או אם אתה לוקח את רמלה. יש לנו מצוקות אצל הבדואים.
היו"ר זבולון אורלב:
כלומר בתוך המגזר עצמו גם צריך לעשות חלוקה.
דוד עמר:
למה אני מעלה זאת? כי הייתי רוצה שמשרד החינוך, כאשר הוא הולך עכשיו לבנות את 530 הכיתות – ואני מברך על כך – שיבנה אותן היכן שיש באמת מצוקה.
היו"ר זבולון אורלב:
כפי שאמרנו, נקיים דיון נפרד על הפיתוח, אבל באופן כללי מה שמראים כאן שיש העדפה מתקנת בולטת בנושא הבינוי למגזרים שהם אינם החינוך הממלכתי.
רחמים מלול:
אתה יכול להציג חלוקה משנית בשורה הראשונה?
אדי הרשקוביץ:
אין לי את זה.
היו"ר זבולון אורלב:
חבר הכנסת מלול, נקיים דיון נפרד על הפיתוח, חבל להיכנס לכך כרגע.
אמין פארס:
לגבי ה- 530: מה מתוכם תוספת ומה מתוכם הבנייה השוטפת?
אדי הרשקוביץ:
זו בנייה חדשה. הכל תוספת.
אמין פארס:
בסדר, אבל יש חדש לפי תוכנית החומש ויש חדש לפי הגידול הטבעי.
אדי הרשקוביץ:
זה הכל ביחד.
ראונק נאטור:
כמה מתוך זה גידול טבעי?
אדי הרשקוביץ:
אני מציע שתזמינו את שניאור, הוא יתן לכם יותר פרטים.
היו"ר זבולון אורלב:
כפי שאמרתי, אני מבין שיש סקרנות רבה והיא נכונה. אנחנו נקיים על הפיתוח דיון נפרד.
אדי הרשקוביץ:
יש נושא של חינוך מיוחד שבו אנחנו בונים 80 כיתות בשנה הבאה, וגני ילדים שזו תהיה תופעה שתלך ותגבר כתוצאה מחוק חינוך חובה בגילאי 3-4, ואנחנו בונים עוד 250 כיתות. אלה פחות או יותר נתוני הפיתוח.
רחמים מלול:
אתם בונים כיתות גם לטרום חובה?
היו"ר זבולון אורלב:
ודאי, זה הופך להיות חינוך חובה.
אדי הרשקוביץ:
כאן אני רוצה לעבור לתקציב 2001- כפי שהוא משתקף בספרים שמונחים. תקציב 2001, שוב ללא התוספת שהועברה ממשרד הדתות...
רחמים מלול:
שכמה היא?
אדי הרשקוביץ:
מיליארד ומשהו.
רחמים מלול:
כמה הגידול?
אדי הרשקוביץ:
תיכף אומר. כפי שאתם יכולים לראות, תקציב 2001 ללא התוספת של משרד הדתות הוא 22 מיליארד, 328 מיליון שקל ו-516 אלף, וזהו גידול של מיליארד, 345 מיליון, 30 אלף שקל לעומת תקציב 2000.
רחמים מלול:
כמה מתוך זה "טייס אוטומטי"?
אדי הרשקוביץ:
מיד נגיע. זאת התוספת, אלה המקורות . עכשיו נעבור לשימושים של המקורות האלה. התוספות שמשרד החינוך הפעיל או מפעיל הלכה למעשה בשנת 2001 זה 805 מיליון, 157 אלף, שזה התייקרויות והסכמי שכר. גידול טבעי – 215 מיליון. יש מודל, זה המודל של השנה.
היו"ר זבולון אורלב:
גידול של 29,000 תלמידים.
אדי הרשקוביץ:
נכון. שני הסעיפים האלה: התייקרוית והסכמי שכר וגידול טבעי מכונים בשם ה"טייס האוטומטי", הוא כמיליארד שקל. זאת אומרת, מתוך אותם מיליארד, 350 מיליון שקיבלנו, כמיליארד שקל הוא ה"טייס האוטומטי".
הנושאים הבאים – קודם כל יש לנו הפחתות ואני אתייחס באופן ספציפי להפחתות של 73 מיליוני שקלים. יש לנו תוספת לצמצום פערים של 302 מיליון – אני אתייחס לכך בשקף נפרד. יש לנו תוספת לשלטון המקומי של 142 מיליון שקל – גם לזה אתייחס בשקף. לחינוך המיוחד נוספו 45 מיליון שקלים שמיועדים לשני נושאים: גידול של 6,000 שעות מעבר לגידול הטבעי, ועוד תוספת של 435 משרות של סייעות טיפוליות בחינוך המיוחד. אלה היו הצרכים, בלעדיהם לא יכולנו לפתוח את שנת הלימודים, וקיבלנו אותם.
שלומית עמיחי:
זה מהנושאים שקיבלנו בספטמבר.
אדי הרשקוביץ:
יש החלטות ממשלה על תוספות לקווי עימות ולקרית שמונה של 63 מיליון שקל, אני אתייחס לכך בנפרד בשקף, ויש עוד יוזמות ותוכניות שונות בהיקף של כ- 30 מיליון שקל שאלה סכומים קטנים של פה מיליון, שם מיליון, כשלא ניכנס לפירוט של כל הדברים האלה – יחד מיליארד, 530 מיליון שקל.
כפי שאתם רואים, היו מקורות של מיליארד, 345 מיליון שקל, ויש לנו כאן תוספות שאנחנו מפעילים בהיקף של מיליארד, 530 מיליון שקל. ההפרש הזה הוא של 185 מיליון שקל, שאותו ספג משרד החינוך. במלים אחרות, הוא שינה את סדרי העדיפויות בתוך המשרד והוא מצא מקורות נוספים בהיקף של 185 מיליון שראיתם לאן הם הולכים.
דוד עמר:
היינו מאד מעוניינים לדעת מאיפה ספגתם. אני יודע – לי חסר מיליארד וחצי, לו יש עודף.
אדי הרשקוביץ:
מה זה ה- 185 מיליון שקל? משרד החינוך החליט להתייעל בתקציב 2001, הייתי אומר השלכה של שתי שנות לימוד: גם בתשס"א וגם בתשס"ב, בנושאים שבחינוך העל-יסודי.
בחינוך העל-יסודי לא נגענו במשך עשרים השנים האחרונות והחלטנו להתייעל גם בנושא הזה. מה עשינו? קודם כל החלטנו שאנחנו לא נותנים אוטומטית מספר דברים שנתנו אותם בעבר, למשל: בעבר נתנו שעה לפיצול לחינוך גופני – בחינוך גופני צריך להתפצל בין בנים לבנות – ונתנו את השעה הזו אוטומטית.
הסתבר שיש בתי-ספר חד-מיניים, למה צריך לתת לכיתות האלה עוד שעה? החלטנו לא לתת את זה.
נתנו גמול הכנה לבגרות לכל המורים שלימדו בחינוך העל-יסודי. יש בתי-ספר שלא מכינים לבגרות, החלטנו לא לתת.
נתנו גם ותק ונושאים של הבראה – נתנו זאת אוטומטית לפי ותק ממוצע. מסתבר שאם אתה הולך לפי הוותק הפרטני, אתה יכול לחסוך הרבה מיליוני שקלים.
רחבעם זאבי:
זאת אומרת שבשנים קודמות נתנו כסף בכיסוי לא נכון.
אדי הרשקוביץ:
גם לא היו לנו מנגנונים לבדוק את זה. ככל שאנחנו משתכללים במיכון, קל לנו גם יותר לעלות על נושאים כאלה.
היו גם החלטות כגון להכביד את העומס על החינוך ההתיישבותי.
דוד עמר:
למשל: מילוי מקום – זה אסון. מילוי מקום זה אסון.
היו"ר זבולון אורלב:
דוד, תיכף נדבר על כך, אבל תן לו קודם לסיים את ההצגה שלו.
דוד עמר:
איך להנהלת המשרד לא אכפת מזה? אדוני חבר הכנסת זאבי, אתה מתאר לעצמך שמורה לא מגיעה ואין אפשרות לקחת ממלא מקום, ויש 40 תלמיד בחצר?
רחמים מלול:
רק החל מהיום השלישי.
היו"ר זבולון אורלב:
רחמים, היתה בתחשיב העל-יסודי רבע שעה למילוי מקום, ורבע השעה הזאת נמחקה – למיטב זכרוני בשנת 2000.
משה שגיא:
משנת תש"ס.
דוד עמר:
התופעה הזו קיימת יומיום בבתי-הספר.
אדי הרשקוביץ:
התייעלנו בחינוך העל-יסודי במספר נושאים, שבעצם נתנו לנו סדר גודל של כ- 80 מיליון שקל, והם מופעלים למעשה מה-1 בספטמבר הנוכחי, כך שהם כבר בתהליך ביצוע.
יש לנו עוד כ- 30 מיליון שקל שיבוצעו החל משנת הלימודים תשס"ב.
היו"ר זבולון אורלב:
הזכרת משהו לגבי החינוך ההתיישבותי?
אדי הרשקוביץ:
היה כאן דיון. הכבדנו הרי את העול בכך שלא איפשרנו למגמות ההתיישבותיות – אמרנו שהן מגמות עיוניות ולכן חייבנו אותן לקבל שכל"מ של חינוך עיוני ולא של חינוך התיישבותי.
אמרנו שאין יותר כיתות ט' טכנולוגיות. כל כיתות ה-ט' הן כיתות ט' גם בחטיבת הביניים וגם...
שלומית עמיחי:
אני רוצה לתקן. לא שאין כיתות ט' טכנולוגיות, אלא אין תשלום טכנולוגי כאשר הלימודים הם לימודים רגילים.
אדי הרשקוביץ:
בנוסף לכך אנחנו רוצים להכביד את העול גם בתשס"ב והחלטנו שלהקצאת השעות העיוניות בחינוך הטכנולוגי, ממוצע התלמידים לכיתה יהיה בהתאם לכיתה עיונית לכל דבר, וזה יחסוך לנו.
דוד עמר:
זה אפשרי? אני שואל אותך.
משה שגיא:
זה נעשה, בפועל.
דוד עמר:
בטח שזה נעשה כי זה ממומן על ידי השלטון המקומי.
היו"ר זבולון אורלב:
אני רוצה להבין. התשלום לכיתה טכנולוגית יהיה על פי הממוצע של כיתה עיונית?
אדי הרשקוביץ:
לא. בלימודים העיוניים שנמצאים בחינוך הטכנולוגי, החישוב יהיה לפי ממוצע תלמידים בכיתה עיונית, כי זה מה שקורה בפועל. הרי בית-ספר טכנולוגי מתפצל להקבצות. כשיש חינוך עיוני או לימודים עיוניים, הלימודים העיוניים לא נלמדים בכיתת-אם רגילה, יש צירופים שונים.
שלומית עמיחי:
מתמטיקה או אנגלית לומדים בכיתה רגילה, לא לומדים בקבוצה של 14 תלמידים שמשובצים למכונאות באותו רגע. לומדים בכיתה רגילה, היו מתוקצבים כאילו לומדים בקבוצת המכונאות. היום אנחנו אומרים לא. הם יתוקצבו גם כפי שהם לומדים הלכה למעשה.
דוד עמר:
זאת אומרת, שלוש כיתות כמו כיתה אחת עיונית.
היו"ר זבולון אורלב:
אני עוד לא פוסל שום דבר ולא מחווה דעה.
דוד עמר:
אדוני היושב-ראש, רק שתדע לקראת מה הם הולכים.
היו"ר זבולון אורלב:
דוד, הם אומרים שמשלמים את הכסף ללימודים העיוניים בכיתה טכנולוגית על פי המציאות הקיימת, והמציאות הקיימת כפי שהם אומרים, שזה שאנגלית, מתמטיקה, ספרות, היסטוריה וכדומה לא לומדים בקבוצות הקטנות של 14 תלמידים אלא בכיתת-אם.
דוד עמר:
אני יודע. לי יש בית-ספר עצמאי, אני משלם את זה. אני לא מופיע כדוד עמר מנשר.
היו"ר זבולון אורלב:
דוד, אם מותר לי להעיר לך לסדר – אני מציע שתרשום לך את ההערות, הרי אי אפשר כל רגע לחתוך. אני אתן לך רשות דיבור, אתה מהשלטון המקומי וחשוב לנו לשמוע, תעיר את הערותיך ואז נקבע את עמדתנו.
אדי הרשקוביץ:
כפי שאמרתי, מתוך ה- 185 מיליון שקל, קודם כל 115 מיליון שקל היו מערכת התייעלויות בשכר הלימוד העל-יסודי, שהצגתי לפניכם.
בנוסף לכך, יש לנו 20 מיליון שקל קיצוץ בסמינרים להכשרת מורים, שזה 3% לשנת לימוד.
היו"ר זבולון אורלב:
שגם על כך היה לנו דיון לפני שבוע.
אדי הרשקוביץ:
הנושא האחרון הוא קיצוץ FLAT בכל הנושאים במערכת החינוך שהם תמיכות או פעולות. בתמיכות החלטנו לעשות קיצוץ של 20%, וכשאני אומר תמיכות זה כולל תרבות חרדית, תרבות תורנית והייתי אומר שדה בוקר ורשות העתיקות – כל מה שמוגדר בחוק התקציב כתמיכות.
היו"ר זבולון אורלב:
גם התמיכות בסמינרים?
אדי הרשקוביץ:
לא. סמינרים זה שעות הוראה.
בכל הפעולות האחרות עשינו קיצוץ של 10%, מה שנקרא לרוחב.
היו"ר זבולון אורלב:
כמה זה ה- FLAT חוץ מהתמיכות?
אדי הרשקוביץ:
יחד עם התמיכות זה בערך ההפרש בין...
היו"ר זבולון אורלב:
לא. בתמיכות עשיתם קיצוץ של 20%.
אדי הרשקוביץ:
ובפעולות 10%.
היו"ר זבולון אורלב:
מה זה נקרא פעולות?
אדי הרשקוביץ:
כל דבר שאיננו שכר מורים.
היו"ר זבולון אורלב:
השתלמויות?
אדי הרשקוביץ:
אמת. כל מה שהולך לוועדת רכישות בסופו של דבר. זה ההפרש בין מיליארד, 530 לבין מיליארד, 345.
היו"ר זבולון אורלב:
ב- FLAT הזה, כמה קיבלת?
אדי הרשקוביץ:
60 מיליון שקל, הייתי אומר על הכל, בשני הנושאים האלה: גם תמיכות וגם רכישות.
אני אעבור באופן פרטני יותר לנושאים שמוצגים כאן. הנושא הראשון הוא הפחתות. הפחיתו לנו 35 מיליון שקל והעבירו אותם למשרד המדע, התרבות והספורט, מה הנימוק? הנימוק הוא שנכון שאנחנו העברנו את בסיס התקציב שהיה אצלנו ב- 1999 למשרד המדע, מה שהיה כלול אצלנו כספורט וכתרבות.
הטענה היתה שמשרד החינוך הוא משרד גדול ונוצרו לו הרבה מאד עודפים במהלך השנה או במשך השנים, והוא תיגבר מעבר לתקציב הבסיסי את התרבות ואת הספורט. זהו משרד חדש, משרד קטן, אין להם את האפשרות לעשות, ואת מה שעשינו כל שנה מחוץ לתקציב כפי שהם קראו, צריך לתת להם בבסיס התקציב.
הנושא הזה הגיע עד להכרעת ראש הממשלה, הוא הכריע שצריך להעביר להם 35 מיליון. זה קיצוץ מבחינת משרד החינוך. אנחנו קיצצנו בחינוך כדי להעביר לתרבות וספורט.
הנושא הבא הוא פנימיות. היתה החלטת ממשלה עוד מתשנ"ט שצריך להפחית 3,000 תלמידים בפנימיות במשך ארבע שנים – 750 תלמידים בכל שנה. בשנתיים הראשונות זה לא נעשה. תשס"א היא השנה הראשונה שבה כן נעשה. האוצר קיצץ לנו, זה על פי החלטת ממשלה. לנו אין הרבה מה להגיד.
שלומית עמיחי:
אני מזכירה ליושב-ראש את הסיפור של האתיופים, ה"פלאשמורה". מהילדים שלא ניתן היה לקלוט משום שזו היתה חריגה מהמכסה שהאוצר נתן.
היו"ר זבולון אורלב:
אבל זה סודר.
שלומית עמיחי:
זה סודר כי החלטנו לחרוג.
אדי הרשקוביץ:
הנושא השני זה הפחתת רוחב בכל משרדי הממשלה, שזו הפחתה בכוח אדם, הפחתה בחברות כוח-אדם, בשעות נוספות, באחזקת רכב, בקיצוץ רוחבי – 25 מיליון, זה חלקנו בעוגה הלאומית, יחד 73 מיליון שקל – זהו הקיצוץ שנאלצנו לעשות מעבר לכל הדברים האחרים.
בשקף הבא אני עובר לנושא הגדול שזה התוספות לצמצום פערים. יש תוספת לצמצום פערים בשנת 2001 בהיקף של כ- 302 מיליון שקל.
למה זה הלך? קודם כל לחינוך חובה חינם לגילאי 3-4 נוספו 110 מיליון שקל בשנת 2001, מעבר לאותם 80 מיליון שקל שהיו בשנת 2000.
היו"ר זבולון אורלב:
איזו שנת לימודים?
אדי הרשקוביץ:
זה לתשס"א.
היו"ר זבולון אורלב:
לא יכול להיות, כי לפי חוק חינוך חובה חינם לגילאי 3-4, משרד החינוך והתרבות צריך את אישור ועדת החינוך והתרבות להרחיב את החוק ולהחליט באלו ישובים זה עובד.
משה שגיא:
זו לא הרחבה, זה אותם ישובים. פשוט לא היה מיצוי מלא של תש"ס, לא כל התלמידים הצטרפו לנושא הזה, ובתשס"א יש הרחבה באותם ישובים שמופיעים.
היו"ר זבולון אורלב:
לא. אני חוזר ואומר: בשנה שעברה השר שריד החליט לכלול באופן וולונטרי, מחוץ למסגרת החוק, את אשכול 1 ו-2, וועדת החינוך והתרבות בירכה אותו על כך.
אדי הרשקוביץ:
אבל הוא לא מימן את זה, זה ההבדל.
היו"ר זבולון אורלב:
אני מדבר בפרופיל של החוק, עזוב כרגע את הכסף. הוא התנדב וולונטרית, ולמה וולונטרית? כי אי אפשר גם לכפות על המגזר הערבי כי זה גם חינוך חובה והם לא היו ערוכים, כזכור.
עכשיו, אם אתם רוצים להכניס את זה למסגרת החוק, צריך לבוא המשרד לוועדת החינוך ולבקש אישור והוועדה תדון. אני אמליץ לאשר, אבל יש פרוצדורה שצריך לעבור אותה.
שלומית עמיחי:
אני רוצה לומר שהתקצוב הזה הוא לא באמת במסגרת שאתה אומר בהרחבת החוק, אלא במסגרת הוולונטרית, עדיין. אשכול 1-2 עליהם החליט השר, תוקצב חלקית. התקציב עכשיו הוגדל כדי שיוכלו להצטרף עוד כפי רצונם או כפי יכולתם, עדיין לא הוחל חוק חובה על אשכול 1 ו- 2.
היו"ר זבולון אורלב:
כלומר, זה נכון שאני אומר שבתשס"א לא הורחב ביצוע החוק.
שלומית עמיחי:
נכון.
היו"ר זבולון אורלב:
האם יש כוונה, האם התקציב מאפשר להרחיב בתשס"ב?
שלומית עמיחי:
לאשכול 1-2, לעניות דעתי אנחנו ממצים את זה כבר.
היו"ר זבולון אורלב:
זה בעצם צילום המציאות.
אדי הרשקוביץ:
לנושא הזה כבר נוספו קרוב ל- 190 מיליון שקל: 80 מיליון בשנה שעברה ו- 110 מיליון השנה.
היו"ר זבולון אורלב:
אני כרגע אומר לחבריי הפוליטיקאים – בזוית שלנו יוצא שתש"ס ותשס"א, אני כל הזמן טענתי שביצוע החוק לא הורחב. היו כאלה שטענו נגדי שהוא כן הורחב. אמרתי: יש לי סימן פשוט, לא הביאו לוועדת החינוך בקשה להרחיב את החוק, ומה שנעשה – נעשה וולונטרי על היתרונות והחסרונות שלו.
תיאורטית, יכול לבוא שר אחר ולהגיד: אני את התוספת הזאת לא מפעיל לאשכול 1 ו-2, אלא מפעיל לאשכול 3 ו-4, עדיין המשחק כולו פתוח.
איציק כהן:
תיאורטית, זה חסר סיכוי לחלוטין – לא תיאורטית ולא מעשית. אם יש גנים, אם יש ילדים שלומדים שם כבר, מחר בבוקר סוגרים את הגן, שולחים את הילדים הביתה?
היו"ר זבולון אורלב:
אני לא מבין למה, אם יש ביצוע בפועל ואם תלמידים לומדים, למה לא מכניסים למסגרת החוק.
דוד עמר:
כנראה שאין בטחון שזה יימשך עוד הרבה שנים.
שלומית עמיחי:
חברים – אני לא יודעת – אנחנו אנשים בטוחים, כלומר לא זאת הבעיה.
דוד עמר:
אז תחוקקו את זה.
שלומית עמיחי:
אני רוצה לומר את השיקולים. השיקול היה שהחובה, יש בה הרבה מהחובה, לא רק מהזכות. החשש הוא שלא כולם יכולים להצטרף לחובה הזאת. יש בעיה רצינית מאד של מבנים ויש בעיה שלא כל היישובים באשכול 1-2 עדיין בשלים להיקלט במסגרת החובה.
לכן השר שריד בא עם הרעיון להחיל את זה לא במסגרת החוק ואנחנו המשכנו את הכיוון הזה. יכול להיות שניתן היה היום להביא את זה כבר במסגרת החובה – זה צריך להיבדק – אם כי מבחינת המבנים וכו', אנחנו עדיין בקשיים גדולים שם.
בתשס"ב אני מניחה שכבר יהיה הרבה יותר קל להביא את זה כחובה, ומי שיצטרך להחליט – יצטרך להחליט אם הוא הולך על אשכול 1-2 או החובה תהיה על אשכול 3, או אינני יודעת.
היו"ר זבולון אורלב:
מה שכאן בעצם אומרים, שבתשס"א יש תוספת של 20,000 תלמידים – אם מותר לי לומר: זה לא מדויק כי בעצם ההחלטה של אוגוסט 1999 של שריד לכלול את אשכול 3 ו-4, היא הכניסה את כל הילדים. אין כאן שום תוספת.
שלומית עמיחי:
היא לא הכניסה את כל הילדים.
דוד עמר:
היא אמרה אשכול 1 ו-2 – מי שיכול לבצע.
היו"ר זבולון אורלב:
כששר אומר שלאשכול 1 ו-2 אני נותן חינוך חובה חינם למי שיכול, תיאורטית, אם 100% היו יכולים, משרד החינוך והתרבות היה צריך לתקצב את זה.
שלומית עמיחי:
נכון.
אדי הרשקוביץ:
אבל הרי ידענו מראש שזה לא יקרה.
היו"ר זבולון אורלב:
סליחה שאני מתעקש אתכם – אבל אתה יכול לומר דבר נוסף: הרי ידוע לנו שגם במקומות שבהם החילו את החוק 3-4, המשרד איפשר לרשויות מקומיות לא לבצע את החוק.
אדי הרשקוביץ:
זה נכון.
איציק כהן:
זה לא נכון לתשס"א, זה היה נכון לתש"ס.
היו"ר זבולון אורלב:
אתה בטוח?
איציק כהן:
כן.
רון חן:
בתשס"א זה על פי הצו.
דוד עמר:
אדוני היושב-ראש, מה שזכור לי שאנחנו השנה היינו צריכים כבר לדבר על אשכול 3 ועל אשכול 4.
היו"ר זבולון אורלב:
אני מסכים.
דוד עמר:
אז איפה אנחנו עכשיו?
היו"ר זבולון אורלב:
מיד. דוד, אנחנו עכשיו במסגרת הסקירה.
אדי הרשקוביץ:
הנושא הבא הוא פנימיות היום. בתש"ס היו לנו 26,000 תלמידים בכל פנימיות היום, ובתשס"א תהיה לנו עוד תוספת של 19,000 תלמידים.
היו"ר זבולון אורלב:
האם פנימיות יום מופעלות במקומות שבהם אין יום חינוך ארוך, או שזה רק במקומות עם יום חינוך ארוך?
אדי הרשקוביץ:
הקודמים מפוזרים בכל הארץ, אין לכך קשר עם יום חינוך ארוך – ה- 26,000. לגבי ה- 19,000 הנוספים, 14,000 מהם הם ביישובים של הטיפול הנקודתי, הם מוגדרים בתוך 11 היישובים.
איציק כהן:
גם וגם. התחלנו כמובן נושא של יום חינוך ארוך. הפעלנו כניסוי במערך של גני ילדים- 350 גני ילדים. צירפנו אחר כך מספר קטגוריות נוספות – קו עימות, והכנסנו גם ישובים בטיפול נקודתי.
היו"ר זבולון אורלב:
הכסף הזה כולל גם שעות הוראה או רק דברים אחרים?
איציק כהן:
חלק מפנימיות היום מופעל על ידי מורים וחלקם מופעל על ידי קרנות: רש"י, אגודה לקידום החינוך וכו'. בקו העימות וביישובים בהם יש יום חינוך ארוך זה מופעל על ידי מורים.
היו"ר זבולון אורלב:
מותר לשאול על מה יוצא הכסף? אני חושב שהחברים כאן לא בקיאים במונח כשאומרים פנימיות יום.
רחמים מלול:
הזנה, הסעות ושכר מורים.
שלומית עמיחי:
אלה פנימיות יום לא במעיין החינוך, זה לא כולל הסעות.
פנימיות היום, בדרך כלל הן לא ניתנות לכלל האוכלוסייה, הן ניתנות לאוכלוסייה נצרכת נקרא לכך – אני מדברת בבתי-הספר.
רחמים מלול:
בכל זרמי החינוך?
שלומית עמיחי:
אני הרי מכירה גם את השאלה הזאת, אני בהחלט אשיב עליה.
היא ניתנת לאוכלוסייה על פי מדד סוציו-אקונומי. ממה שניתן, זו פעילות בתוך בתי-הספר, שניתנת קודם כל כהזנה, כלומר ארוחת צהרים לילדים הללו שמצטרפים לפנימיית היום, ופעילות חברתית ולימודית. יש במסגרת כזאת של פנימיית יום קבוצת ילדים – שהיא אגב רב-גילית, היא לא רק מאותו גיל – ניתן להם גם מדריך חברתי או מדריכה חברתית או אם-בית, תלוי בוורסיות השונות על פי החלטת היישובים, פלוס מי שמסייע להם בהכנת שיעורי הבית ובלימודי העשרה.
השהות שלהם היא עד השעה 16:00, אבל זה לא אחיד. לעתים זה ארבעה ימים בשבוע, לעתים חמישה ימים בשבוע, תלוי ביכולת של היישוב או ברצון היישוב לממן. עד כאן דיברתי על בתי-הספר, ואני אשיב על השאלה שלך.
דוד עמר:
זה גם ממומן במשולש – משרד החינוך, ההורים והשלטון המקומי.
רחמים מלול:
גם השלטון המקומי נותן ידו לאפליה הזאת, שזה קיים רק בשני זרמים ולא בזרם המוכר? האם אתם מודעים לכך?
דוד עמר:
אנחנו לא מודעים. אתה מכיר אותי שאני בעד אפלייה? אני בעצמי הייתי מופלה 20 שנה.
שלומית עמיחי:
פנימיות היום, ביישוב שהן מוחלות, יכולות להיות מוחלות לכל מי שמעוניין להפעיל אותן באמצעות השיטה שבה הן מופעלות. כלומר במקום שבו רשות מקומית לקחה על עצמה להפעיל, רשות מקומית תפעיל גם ברשת מעיין החינוך, תהיה לה אפשרות להפעיל – קרן רש"י או האגודה לקידום החינוך, הרשות המקומית – אפשר להפעיל, וזה פועל בלא מעט מקומות, גם במוסדות של החינוך החרדי או רשת מעיין החינוך.
במקומות שבהם הרשתות, החינוך העצמאי, מבקשים לשמור על ייחודן ושזה יופעל במנגנונים אחרים – לא באמצעות הרשות המקומית אלא באמצעות הבעלות שמפעילה את מוסדות החינוך – שם זה לא פועל.
רחמים מלול:
מה עם החינוך העצמאי?
שלומית עמיחי:
אותו דבר. כך פועל לגבי רשת אורט, כך פועל לגבי עמל או כל גוף בעלות אחרת שאינו רשות מקומית.
היו"ר זבולון אורלב:
פנימיות זה גם על-יסודי?
שלומית עמיחי:
יש בחטיבות ביניים. פנימיות היום מופעלות אך ורק באמצעות הרשות המקומית, אף פעם לא על ידי בעלויות ורשתות.
היו"ר זבולון אורלב:
מה מקורות המימון?
שלומית עמיחי:
מקורות המימון הם בדרך כלל שליש, שליש, שליש. למה בדרך כלל? – כי ביישובי הטיפול הנקודתי, ההורים משתתפים ב- 10% עד 15%.
דוד עמר:
בפועל, 50% זה השלטון המקומי. להורים בדרך כלל אין כסף, ואסור להזניח את הילד.
דוברת:
לא הבנתי כיצד מתחלק השליש, שליש, שליש.
שלומית עמיחי:
שליש ההורים, שליש הרשות המקומית, ושליש תקציב משרד החינוך.
היו"ר זבולון אורלב:
מישהו מהמשרד או מהשלטון המקומי יכול לציין כמה בערך הורה צריך לשלם חודשית עבור שירות כזה?
שלומית עמיחי:
עלות של ילד – שנתי זה משהו כמו 800$ אני חושבת.
איציק כהן:
3,400 שקל.
היו"ר זבולון אורלב:
זה ה- 100%.
שלומית עמיחי:
עלות שנתית.
היו"ר זבולון אורלב:
שליש זה 1,150 שקל.
שלומית עמיחי:
נכון, לשנה.
דוד עמר:
עוד שתי דקות אני אגיד בדיוק, אני אבדוק עם המשרד.
היו"ר זבולון אורלב:
זה בערך 150 שקל לחודש.
שלומית עמיחי:
זה כ- 130-140 שקל לחודש, שזה כולל ארוחות צהריים.
איציק כהן:
חוץ מהטיפול הנקודתי, שם ההורים משלמים 10%.
רחמים מלול:
לא הבנתי את התשובה שלך לגבי החינוך המוכר. אנחנו סיירנו בכמה ישובים שבהם מופעל הפרוייקט הזה, ומנהלי בתי-ספר, מנהלי גנים ששייכים לחינוך המוכר אמרו שהם היו ברשות המקומית, והרשות המקומית הגיבה כך: קיבלנו הוראה ממשרד החינוך להפעיל את הפרוייקט הזה של פנימיות יום אך ורק בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. בחינוך המוכר, שהוא כולל את החינוך העצמאי ואת מעיין החינוך התורני, אין לנו כסף, אין לנו יכולת ואין לנו רשות להפעיל את זה.
היו"ר זבולון אורלב:
זה בניגוד לחוק.
שלומית עמיחי:
זו לא הנחייה שלנו.
רחמים מלול:
אז בבקשה תגידי לי – היום, מהו המצב ואיך אפשר להפעיל את זה גם בזרם החינוך המוכר?
היו"ר זבולון אורלב:
אתה יכול להעביר לה את השמות של בתי הספר.
שלומית עמיחי:
ראשית, אני מוכנה לרענן את ההנחיות.
רחמים מלול:
בדימונה למשל, בבאר שבע. בבקשה תבדקי. וכך גם יצאו המודעות אל ההורים, יש לי העתק מן המודעה הזאת.
שלומית עמיחי:
סליחה, בדימונה רצו להפעיל את פנימיות היום על ידי הרשת, לא רצו שתפעיל אותן הרשות המקומית.
רחמים מלול:
לא, דרך הרשות.
היו"ר זבולון אורלב:
רחמים, אני חושב שיש כאן הצהרה מאד ברורה של המנכ"לית, שבכל רשות מקומית שבה חינוך מוכר שאינו רשמי מכל סוג שהוא ירצה להצטרף באותם תנאים, לאמור יופעל על ידי הרשות, לא תהיה הבחנה בין מוכר שאינו רשמי לבין חינוך רשמי. כך אמרה המנכ"לית.
רחמים מלול:
על פי התוכנית החינוכית של מי? של אותו זרם?
שלומית עמיחי:
של הגוף שמפעיל.
רחמים מלול:
כלומר הרשות?
שלומית עמיחי:
בדרך כלל זה האגודה לקידום החינוך.
רחמים מלול:
אנחנו ננסה את זה.
אדי הרשקוביץ:
מתוך אותם 302 מיליון שקלים, שני הנושאים: גני ילדים ופנימיות היום, לקחו לנו כ- 174 מיליון שקל. יתר הנושאים, מבחינת היקף התקציב, הם יותר מצומצמים.
דוד עמר:
יש לי תשובה לאדוני היושב-ראש. הפעולה עצמה עולה כ- 100,000 שקל: 50,000 שקל הקרן, 40,000 השלטון המקומי, 10,000 ההורים.
היו"ר זבולון אורלב:
כמה הורה צריך לשלם? זה מה ששאלתי.
דוד עמר:
אצלנו בנשר – 300 שקל לשנה.
רון חן:
זה 10% מתוך ה- 3,400. במקומות של השליש-שליש-שליש, החלוקה שונה.
שלומית עמיחי:
רציתי לציין בכל זאת עוד משפט – אנחנו מאפשרים דיפרנציאליות. מאחר שגם נכנסת כאן תרומה בחלק מהכסף – יש קרן רש"י שתרמה לחלק – אנחנו מאפשרים דיפרנציאליות. גם במקומות מבוססים יחסית, השליש של ההורים, יש הורים שמשלמים רק 10%, כלומר יש כאן גם איזושהי גמישות.
היו"ר זבולון אורלב:
מה שהראו בשקף זה החלק של הממשלה. זה לא השלטון המקומי ולא ההורים.
שלומית עמיחי:
נכון.
אדי הרשקוביץ:
הנושא הבא הוא העלאת שיעורי הזכאות לבגרות. הפרוייקט המרכזי כאן זה פרוייקט בגרות 2000, לזה הוספנו כ- 10 מיליון שקלים. מעבר ל- 10 מיליון שקלים שאנחנו הוספנו, משתתפת גם קרן ברנקו וייס ב- MATCHING של לפחות 10 מיליון שקלים, ובנוסף לכך יש עוד 10 מיליון שקלים שניתנו לפעולות בקו העימות.
היו"ר זבולון אורלב:
מישהו יכול להסביר מה זה פרוייקט בגרות 2000, איך זה מגדיל את הזכאות?
איציק כהן:
העיקרון הוא לעבוד עם תלמידים באופן פרטני או בקבוצות לימוד מאד קטנות. מאתרים תלמידים, בדרך כלל בשכונות ובעיירות פיתוח, מאתרים תלמידים מתקשים מאד בלימודים, ויש מורים – חלקם מורי בית הספר, חלקם סטודנטים או אחרים, שמקבלים הנחייה מקצועית לעבודה פרטנית או לעבודה בקבוצות קטנות עם תלמידים, וסך הכל זה עובד בצורה בלתי רגילה.
היו"ר זבולון אורלב:
זו שיטה חדשה, זו שיטה מנוסה?
איציק כהן:
כן. זו שיטה שהוצעה על ידי מכון ברנקו וייס לשיפור החשיבה.
דוד עמר:
מיישמים את השיטות של נשר. כדי להפעיל על פי התקנון של משרד החינוך, אני צריך 1,700 שעות שבועיות לבית הספר. אני מפעיל את בית הספר על פי 2,200 שעות. מאיפה ה- 500 שעות? – מהארנונה של הקשישים.
זה מה שנותן הישגים בבגרויות, הישגים בחינוך. זה לא דבר חדש. ברור, אין נוסחאות פלא. אתה משקיע – יש תוצאות, ואני מתפלא כאן על הנהלת משרד החינוך שבמקום לבוא ולהגיד: ועדת החינוך, תעזרו לנו, התקציב לא מספיק, הם מראים כאן כאילו הכל יפה וטוב.
זה לא מספיק, שלומית. עוד חמישה מיליארד שקל את צריכה לדרוש.
דוד עמר:
דוד, אתה כאן כדי להגיד את זה.
אדי הרשקוביץ:
הנושא הבא הוא העלאת שיעורי הזכאות לבגרות. כאן בעצם הנושא המרכזי זה תגמול דיפרנציאלי למורים ולצוותי בתי-ספר להגברת הישגים. זו תכנית קיימת שאנחנו מתגברים אותה. יש לה ביקוש גדול. בתש"ס תוגמלו 30 בתי-ספר מתוך 60 בתי-ספר שהיו מועמדים, ובתשס"א יתוגמלו 100 בתי-ספר מתוך 750 בתי-ספר שמועמדים.
שלומית עמיחי:
לא שיש ביקוש, אלא יש מחקר שמצביע על הצלחה מוכחת אפקטיבית של התכנית הזאת בהעלאת זכאות, במניעת נשירה, ובזכות זה יש גם את הביקוש ואנחנו מעוניינים בכך.
רחמים מלול:
במה מתבטא התגמול?
איציק כהן:
התגמול מתבטא גם בתוספת שכר למורים, כעין משכורת 13. אותם בתי-ספר שהגיעו להישגים – גם בהשוואה למצבם בשנה קודמת וגם בהשוואה לבתי-ספר אחרים בעלי אותם מאפיינים סוציו-אקונומיים, בתי ספר שהגיעו להישגים בשתי הקטגוריות האלה – אנחנו מעבירים תקציב לבית-הספר, חלקו מיועד לתשלום לכל סגל המורים בבית-הספר: סגל המורים, העובדים, המזכירות, וחלקו מיועד לפעולות שהנהלת בית הספר מחליטה, כמו פעולות פדגוגיות כאלה ואחרות: הצטיידות, מעבדות, נושאים שקשורים במרכזי משאבים, ספריות וכו'.
אדי הרשקוביץ:
מלגות לתלמידים להגברת הישגים – חמישה מיליון שקל, זה משהו חדש שאנחנו מפעילים בתשס"א.
היו"ר זבולון אורלב:
מישהו יכול לומר על כך כמה מלים?
שלומית עמיחי:
אנחנו התחלנו ביוזמה של קרן רש"י – בהסכמתנו כמובן – יוזמה של להציב בפני תלמידים איזשהו רף שהוא גבוה יותר ממה שהם הלכו במסלול הרגיל. למשל, תלמיד שהחליט שהוא לומד שלוש יחידות מתמטיקה, אמרנו לו בשישית או בשביעית: תיקח על עצמך ארבע או חמש יחידות מתמטיקה. אם אתה עובר את זה בסוף השנה ומקבל ציון הצלחה – אנחנו מתגמלים אותך במלגה.
המלגה היא כולה סובבת חינוך. היא או קורס מחשבים בקיץ חינם, או שכר לימוד של שנה ראשונה באוניברסיטה, או משהו בספרי לימוד, או אפילו היו ארבעה או חמישה נדמה לי שיצאו לסיור לימודי בלונדון, פגישה עם תלמידים, כלומר חילופי תלמידים.
היתה לכך הצלחה יוצאת מגדר הרגיל. כל הילדים הוכיחו באמת שהם טיפסו הרבה יותר גבוה ממה שהם לקחו על עצמם מלכתחילה. אנחנו מוצאים זאת כנושא שראוי לראות, אולי גם בו יש איזה סם של הצלחה שעד היום טרם ניסינו.
אדי הרשקוביץ:
השקף הבא – שוויון הזדמנויות לחינוך הערבי. נוספו 10 מיליון שקל גם לנושא הזה, במיוחד לכיתות מב"ר והכוון, מעבר לכל הדברים הרגילים.
שלומית עמיחי:
מחוץ לתכנית החומש.
היו"ר זבולון אורלב:
זו העדפה מתקנת.
אדי הרשקוביץ:
נכון. רשות החינוך לבדואים זכתה ל- 2.5 מיליון שקל.
היו"ר זבולון אורלב:
בתש"ס פועלות 68 כיתות מב"ר ו-113 כיתות הכוון בחינוך הערבי.
אדי הרשקוביץ:
רשות החינוך לבדואים – 2.5 מיליון, וקידום נוער מנותק – עוד מיליון וחצי.
חוסניה ג'בארה:
זו תוספת?
אדי הרשקוביץ:
הכל תוספת.
היו"ר זבולון אורלב:
תוספת לשנה שעברה, מעבר לתכנית החומש.
חוסניה ג'בארה:
זה נכלל בארבעה מיליארד שקל?
שלומית עמיחי:
לא.
אדי הרשקוביץ:
יש לנו גם שונות כמובן. יש לנו את כפרי הנוער. היו כאן הרבה דיונים בוועדת החינוך של הכנסת בנושא. בין 1999 ל-2000 היה קיצוץ של 20 מיליון שקל בכפרי הנוער. ב- 2000 הוחזרו כ-15 מיליון, ועל מנת שלא נחזור על הריטואל הזה כל שנה, זה מוכנס לבסיס וזו המשמעות של ה-15 מיליון.
היו"ר זבולון אורלב:
אני מברך אתכם על כך.
אדי הרשקוביץ:
יש השתלמויות ומרכזי מורים, שנוספו לכך 30 מיליון שקל, השתלמות מורים למדעים – כ-10 מיליון שקל, ולמרכזי מורים כולל בחינוך הערבי – עוד 20 מיליון שקל.
יש לנו תכניות נוספות לאוכלוסיות חלשות, השלמת השכלה למבוגרים – בדרך כלל בשיתוף עם משרד העבודה וחברת המתנ"סים שמפעילה את זה – 12 מיליון שקל, ויש לנו תוספת לחינוך לתרבות בשכונות וסל תרבות בבתי ספר בפריפריה.
היו"ר זבולון אורלב:
איפה "עוז לתמורה"?
אדי הרשקוביץ:
תיכף נגיע לזה. יש לנו מניעת סמים ומלחמה באיידס – שלושה מיליון תוספת, ויש לנו בקרן קרב תוספת של 12 מיליון שקל.
השקף הבא הוא החלטות ממשלה. כפי שאמרתי, יש החלטות ממשלה בנושא קו העימות. היו החלטות ותיקות לגבי קרית שמונה בקו העימות והיתה החלטה אחרונה בקיץ האחרון שדובר על כך כשיצאנו מלבנון. כל הדברים האלה – 46 מיליון שקל.
יש גם תכנית של מזרח ירושלים – השוואה בשירותים או פערים במזרח ירושלים, זהירות בדרכים, סך הכל – 63 מיליון שקל.
היו"ר זבולון אורלב:
אני אגיד הלאה, ואם חברי כנסת ירצו לעצור אותי – יעצרו אותי.
אדי הרשקוביץ:
אנחנו מגיעים לנושאים של השלטון המקומי.
היו"ר זבולון אורלב:
זה מה שאתם נותנים תוספות לשלטון המקומי.
אדי הרשקוביץ:
יפה. מה זה אומר?
היו"ר זבולון אורלב:
אחרי שהורדתם להם 115 בעל-יסודי, עכשיו אתם מחזירים להם?
רון חן:
המילה תוספות היא לא נכונה.
היו"ר זבולון אורלב:
אני מציע כך – תחזור לשקף של המגזר הערבי ונאפשר כמה הערות בנושא.
אמין פארס:
אני אמין פארס ממרכז מוסאווא וגם מייצג את ועדת המעקב לחינוך הערבי.
היו"ר זבולון אורלב:
איזה מרכז זה?
אמין פארס:
מרכז לשוויון זכויות שפועל מזה שלוש שנים ועוקב אחרי הביצוע.
דוד עמר:
עם כל הכבוד – יש נציגות בשלטון המקומי של המגזר הערבי. אי אפשר להביא לכאן כל אחד ולהשמיע אותו. עם כל הכבוד.
חוסניה ג'בארה:
למה לא דואגים שהם יגיעו?
דוד עמר:
אנחנו הודענו, אנחנו הזמנו.
אמין פארס:
אני רוצה גם לתת תשובה לשאלה שלך. בכובע שלי, אני גם מייצג את ועדת המעקב לחינוך הערבי.
דוד עמר:
מה זה ועדת מעקב?
היו"ר זבולון אורלב:
דוד, בשבילי הוא אדם, אזרח מדינת ישראל, שרוצה לדבר.
אמין פארס:
רק להזכיר למכובדים – יש ועדת חומש שהחליטה להקצות מעל מיליארד, 250 מיליון שקל, והמשרד התחיל ליישם את התכנית הזאת בשנה שעברה.
היישום של התכנית גם בשנה שעברה היה לוקה בחסר לעומת הסכומים שהמשרד היה צריך להקצות. אני אתייחס לשני סעיפים שהופיעו כאן, והם מאד חשובים לחינוך הערבי. הסעיף הראשון הוא מה שנקרא תכנית לקידום החינוך למיעוטים, או מה שנקרא כל התכניות הפדגוגיות. בשנת 1999 הסעיף הזה היה 11 מיליון, ב-2000 הוא עלה ל- 39 מיליון, כאשר התוספת היתה צריכה להיות בסביבות 57 מיליון.
זה ממשיך גם כן בתקציב השנה. התקציב השנה – 10 מיליון שקל שאתם מדברים עליהם הם תוספת לעומת 2000, זה אומר שיש לנו תוספת של 40 מיליון או פחות מזה לעומת 1999, וזה בעצם הסעיף שהיה צריך לייצג את התוספת בתכנית החומש עבור התכניות הפדגוגיות. כלומר, גם השנה יש לנו מחסור בתקציב הזה, שבאופן מצטבר זה מגיע ל – 50 מיליון שקל.
לגבי הבנייה – במסגרת תוכנית החומש היו צריכים להיבנות 1,571 כיתות נוספות.
היו"ר זבולון אורלב:
תדלג על הפיתוח, יהיה דיון נפרד.
אמין פארס:
כבוד המנכ"לית מדברת בכל הזדמנות על 100 מיליון שקל תוספת מעבר לתוספת שנמצאת בתכנית החומש. אני מבקש גם הסבר.
חוסניה ג'בארה:
אני רוצה לראות איפה מתורגמת התוספת שהבטיחו אחרי ההפגנות במגזר הערבי. איך זה מתורגם במשרד החינוך, על מה מדובר, כי הם אמרו שזה מתפרס על כל המשרדים.
היו"ר זבולון אורלב:
את מדברת על הארבעה מיליארד?
חוסניה ג'בארה:
הבטחה של ארבעה מיליארד – אני רוצה לראות איך זה מתורגם.
ראונק נאטור:
ראונק נאטור מארגון שתי"ל. אני רוצה לשאול לגבי החינוך המיוחד הערבי, שהוא אחד התחומים המקופחים בחינוך הערבי, ויש שורת המלצות של ועדת מרגלית על שיפור המצב. אני לא מצליחה לראות איך יישום ההמלצות האלה בא לידי ביטוי בתקציב, במיוחד ספציפית כשמדברים על תוספת 6,000 שעות – מה מתוך זה לחינוך המיוחד הערבי? בניית 80 כיתות – מה מתוך זה, וכן לגבי הכשרת מורים וכוח אדם. אני אשמח אם תענו על כך.
אדי הרשקוביץ:
בתקציב 2000 היקצה שר החינוך לשעבר 50 מיליון שקל כהעדפה מתקנת למגזר הערבי. 50 המיליון האלה הם בבסיס תקציב משרד החינוך, לא על כך הדיון כרגע, הוא ישנו. מה שאנחנו מציגים כאן זה את התוספות במעבר משנת 2000 לשנת 2001. זו תוספת מעבר למה שיש.
אמין פארס:
איפה זה נמצא?
אדי הרשקוביץ:
זה נמצא בתקציב משרד החינוך אבל זה לא הדיון כרגע על תקציב משרד החינוך כולו.
היו"ר זבולון אורלב:
הדיון כרגע הוא על השינויים במעבר מ-2000 ל- 2001 : גם התוספות וגם ההפחתות.
אמין פארס:
רק שאלה: השינוי הזה היה צריך לבטא גם כן את היישום של תכנית החומש, נכון? מה שהיה חסר גם כן ב- 2000.
אדי הרשקוביץ:
תיכף אני אגיע לתכנית החומש. אנחנו יודעים שבתקציב 2001 יש החלטת ממשלה להוסיף תקציב למגזר הערבי. זה איננו כרגע בתקציב משרד החינוך, זה יעבור כשהכנסת תחליט על תקציב 2001 – זה נמצא כרגע ברזרבה של האוצר – וזה יעבור לתקציב משרד החינוך.
אני לא יכול לדבר על תקציב שעדיין איננו בתקציב משרד החינוך. אני יודע שיש דבר כזה, אבל אני לא יכול להתייחס אליו ברגע זה.
דוד עמר:
רציתי לשאול אותך: בנושאי חינוך אתם לא יושבים?
היו"ר זבולון אורלב:
דוד, אני לא רוצה לאחל לך שיהיה לך חבר עירייה שיעשה לך מה שאתה עושה לי. אתה מנהל את הישיבה.
דוד עמר:
למה שהוא לא יהיה עם הצוות שיישבו ויחלקו את התוספת?
היו"ר זבולון אורלב:
תודה רבה .אפשר להתקדם הלאה בשקפים?
שלומית עמיחי:
אני רוצה להשיב לגברת נאטור. אין לי תשובה טובה. לגבי החלוקה של השעות אני לא יכולה לענות עכשיו, אבל אני בהחלט אשלים ואתן לך את התשובה כמה מתוך השעות שנוספו, נוספו – אלא אם איציק יודע במקרה.
איציק כהן:
הרוב המכריע של 6,000 השעות שניתנו, יועדו למגזר הערבי.
שלומית עמיחי:
אני זוכרת 5,000 אבל אני לא בטוחה.
רחמים מלול:
בחינוך המיוחד?
איציק כהן:
בחינוך המיוחד.
שלומית עמיחי:
אני אשלים לך. בסך הכל, אני רוצה לומר שלמרות מה שעשינו, אנחנו עוד רחוקים מאד מלהשלים את החסר. גם דו"ח מלכה מרגלית עוד לא בשלב יישומי, בוודאי לא תקציבית, כך שכל מה שאני יכולה להגיד זה מקצה קטן של שיפורים, לא משהו דרמטי.
אדי הרשקוביץ:
השקף האחרון – יש לנו מוחזקות בחטיבה העליונה. בשנת תשנ"ט החליטה ממשלת ישראל לבטל את המוחזקות בחטיבה העליונה. לאחר דיונים הוחלט לחזור אליה, אבל במימון 50% אוצר ו- 50% חינוך. במלים אחרות, היינו צריכים לספוג 50% מזה.
זה חלקו של האוצר, שהוא מוכנס כרגע לבסיס תקציב משרד החינוך בהיקף של 46 מיליון, וזה גם עד סוף שנת הלימודים תשס"א.
רן ארז:
זאת אומרת חזרתם להתחלה. זה לא שופר, זה חזר.
אדי הרשקוביץ:
אמת, אבל זה לא היה בתקציב של 2000. לכן אני מציג את זה כשינוי בין 2000 ל- 2001.
תשלומי הורים- שתי ההחלטות של תש"ס ושל תשס"א לפטור את ההורים מתשלומי חובה, תוספת של 70 מיליון שקל שמשרד החינוך היה צריך לקחת על עצמו, הוא היה צריך לספוג את זה.
רחמים מלול:
כולל ביטוח.
אדי הרשקוביץ:
זה 70 מיליון שקל – 30 מיליון בתש"ס, ו- 40 מיליון שקל בתשס"א. במלים אחרות, ההורים לא משלמים, אבל משרד החינוך היה צריך לממן את זה על חשבון פעולות אחרות.
מעבר לשבוע הוראה בן 40 שעות – כל מי שמכיר את הנושא עוז לתמורה: 18 מיליון שקל מתוקצב בתקציב המשרד.
הנושא האחרון זה הצטיידות גני ילדים לגילאי 3-4.
דוד עמר:
אני מבקש הסבר על המעבר ל- 40 שעות בשבוע.
היו"ר זבולון אורלב:
ועדת החינוך והתרבות, בהשתתפות נציגי השלטון המקומי שהוזמנו, קיימה דיון של שעתיים בנושא הזה ואני מציע לא לחזור עכשיו לדיון. הוועדה בירכה על התכנית הזאת.
רן ארז:
רציתי לשאול שאלת הבהרה בקשר לתקציב. מהדברים הקודמים שאמרתם על הסעיפים הקודמים, מה שאתם מצביעים כאן זה תוספת – תוספת למה שהיה בשנה קודמת.
אדי הרשקוביץ:
נכון.
רן ארז:
אני יודע שהתכנית הזאת "עוז לתמורה" בשנה קודמת מומנה מתקציב אחר.
אדי הרשקוביץ:
לא היה דבר כזה בשנה שעברה.
רן ארז:
1 בספטמבר 2000 זה עדיין שנת 2000. לכן אני אומר: אם אתם מתייחסים שהתקציב בשנת 2000 היה אפס, ול-2001 נותנים 18 מיליון, אין כל כוונה להרחיב ולהעמיק את הניסוי. כי אם אנחנו רוצים – ועל כך דובר – להרחיב ולהעמיק את הניסוי, הכסף הזה לא מספיק.
אם אתם מדברים על תוספת על מה שקיים, זה משהו אחר, אבל לא לפי ההבהרות הנוספות שאמרת כרגע.
מה בעצם הבעיה? כאשר עושים ניסוי כזה מהפכני וכזה רציני ומשקיעים בו כל כך הרבה: מצד אחד כסף ומצד שני משאבים בשינוי דפוסי חשיבה של מורים, הרגלי עבודה וכל השאר, כאשר הניסוי הזה מבוסס על חמישה בתי-ספר, חמישה בתי-ספר לכל הדעות הם לא מדגם שעליו אתה יכול לבסס איזושהי עבודת מחקר או איזושהי עבודה סטטיסטית.
התחלנו עם חמישה בתי-ספר בספטמבר 2000 כי לא היה כסף ליותר מזה – אתה יודע מאיפה נלקח הכסף. אם אתה אומר: עכשיו נסדר בשנת 2001 את התקציב הזה, סימן שנישאר עם אותם החמישה בתי-ספר, שום דבר לא יורחב.
רחמים מלול:
סליחה, מה גובה התקציב לכל בית-ספר?
רן ארז:
תלוי בגודלו. יש בתי ספר של 140 מורים ויש בתי ספר של 30 מורים. זה תלוי בגודלו של בית הספר.
אם אין הרחבה, אני אתן לכם דוגמה: אתם הלכתם לפרוייקט 22, למה 22? – כי חשבתם ש-22 בתי ספר שמשתתפים בפרוייקט זה מספר מכובד. הלכתם לפרוייקט 30 היישובים – 30, זה מכובד.
אי אפשר לעשות תכנית וניסוי שנוגע ל-1,000 בתי ספר על-יסודיים במדינת ישראל כאשר לוקחים רק חמישה. מספיק שבאחד מהם הניסוי לא מצליח – אתם יכולים להגיד שב- 20% הניסוי נכשל. חמישה בתי ספר, לכל הדעות, אליבא דפרופסור זמירה מברך וקילי שילד ואחרים- חמישה בתי ספר זה מעט מדי לצורך עבודת מחקר, והכוונה היא להרחיב.
שלומית עמיחי:
כמו שידידי רן ארז יודע, ההחלטה לגבי מספר בתי הספר ועצם ההפעלה, התקבלה במסגרת דיונים שהיו עם הממונה על השכר ועם אגף תקציבים באוצר בהסכם שנחתם. אשר על כן, אני מנועה מלאשר הרחבה, אלא בהסכם נוסף או בהסכמה לפחות שלהם.
דוד עמר:
זאת אומרת אחרי השביתה הבאה.
שלומית עמיחי:
אני לא יודעת. יכול להיות שנחליט שעוד חודש אנחנו בשלים לבוא אליהם ולדרוש את ההרחבה, ואז נצטרך להגיע להסכמה ואז גם נמצא את מקורות המימון להרחבה.
לא יכולנו, לא ניתן היה ולא הוסכם שאנחנו מראש מתקצבים הרחבה.
דן ארז:
זאת אומרת, לא יטענו את הטענה בחודש מאי נניח, לקראת שנת הלימודים הבאה: היינו מרחיבים, אבל אין לנו תקציב בתקציב של המדינה.
שלומית עמיחי:
אני רוצה לומר לך שגם אם יטענו, אם נחליט על הרחבה, אנחנו ביחד עם האוצר נמצא את המקורות. לא זה צריך להיות המכשול לגבי החלטה על הרחבה.
אדי הרשקוביץ:
הנושא האחרון זה הצטיידות גני ילדים לגילאי 3-4. כשאנחנו בונים בדרך הרגילה כיתות גן, אנחנו גם מציידים אותן. מה שקורה, שכתוצאה מהרחבה של אשכול 1 ו-2, הרי שוכרים הרבה מאד כיתות, וכששוכרים כיתה אין בה כמובן ציוד לגן ילדים ולשם כך אנחנו הקדשנו שמונה מיליון שקל, יחד 142 מיליון שקל.
זאת המצגת.
היו"ר זבולון אורלב:
תודה רבה.
רבותי, יש לנו עכשיו כשעה לגוף הדיון אחרי ההצגה, שאני רוצה לברך עליה ואני, ברשותכם, רוצה לקחת את רשות הדיבור.
ראשית, אני חושב שהעניין של קיצוץ 750 ילדים בפנימיות זה קצת לא עולה בקנה אחד עם מגמה חיובית שאני רואה אותה בעניין של ריכוז מאמצים תקציביים לצמצום פערים.
הרי מה זה 750 ילדים בפנימיות? זה לא ילדים מבוססים. אלה ילדים שבגלל סיבות סוציו-אקונומיות היה צורך להוציא אותם לפנימיות ושמחנכים חשבו שהטיפול הפנימייתי יסייע להם יותר מאשר הטיפול החינוכי בקהילה.
הואיל והקיצוץ הזה נדמה לי הוא סדר גודל של 12 מיליון – משהו כזה...
אדי הרשקוביץ:
12.6 מיליון.
היו"ר זבולון אורלב:
אני שואל האם המשרד יהיה מוכן, במסגרת התוספות שהוא נותן, לשקול גם לספוג את העניין הזה, כי אחרת מה זה שווה שאני מוסיף עוד ילדים בפנימיות יום, ובצד השני "חותך" בילדים בפנימיות? מה עשינו כאן? מצד אחד קיצצנו, מצד אחד הוספנו, אז מה התועלת בעניין הזה? זה נראה קצת כשתי מגמות סותרות.
שלומית עמיחי:
אנחנו מחוייבים להחלטת ממשלה שקבעה לנו גם את התקן של מספר הילדים, כלומר זו לא רק בעיה של כסף, אלא בעיה של שינוי החלטת ממשלה שהתקבלה ב- 1999.
היו"ר זבולון אורלב:
המצב התקציבי כפי שהציג אותו סמנכ"ל כלכלה, השתנה, מגמת התקציב של הממשלה השתנתה, ויש תוספת בתקציב, ההחלטה היתה אז על קיצוצים. כשהיו קיצוצים, אני מניח שלא קיבלו את ההחלטה כהחלטה פדגוגית אלא האוצר העביר החלטה כדי להבטיח שהמשרד אמנם יקצץ, לכן הוא גם ספר אותה בתקנים. כך אני מבין את הטכניקה.
הואיל והשתנתה התמונה ובאמת מדובר בילדים שאני מבין שיכולה להיות הסכמה שזו יכולה להיות הצלתם – ואני מברך על כך שיש פרוייקט להעלאת זכאות לבגרות, אלה באמת דברים חיוביים שכולנו יכולים רק לברך עליהם. זה תמוה לי שבצד השני, עושים בקיצוצים דבר- אגב מכל הקיצוצים שעשיתם זה הדבר היחידי שאני רואה שהוא סותר את המגמה של צמצום פערים – ואני מציע שהמשרד ישקול לבקש מהממשלה לשנות את ההחלטה. אגב, אין לי שום ספק שאם יבוא המשרד ויגיד: השארתם לנו שיקול דעת בשלוש מאות ומשהו מיליון או בחמש מיליון מה לקדם, הדבר החשוב עבורנו הוא זה. כמו שביטלנו את הקיצוץ במוחזקות של חטיבה עליונה, אנחנו גם רוצים לבטל את הקיצוץ הזה כי זה לא עולה בקנה אחד עם המטרות שלנו. זה גם לא נראה לי סכום בשמיים.
הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו זה עניין הסמינרים, המכללות להכשרת מורים. היה כאן דיון, היו כאן נציגים שלך, ואני אומר לחבריי במשרד החינוך: יש עלינו לחץ כבד ויש הסכמה רחבה כאן בבית לבקש מכם להסיר את הקיצוץ הזה. כלומר, אם יש קיצוץ בכל מערכת החינוך – מילא, אבל הוא נראה באמת בהסכמה רחבה קיצוץ שהוא לא ראוי בנתונים האלה. לא הגענו למצב כזה כי כפי שאנחנו מבינים היה קיצוץ של 3% ב- 2000, שאגב גם אמרנו במאמר מוסגר שאנחנו לא זוכרים שהמשרד דיווח עליו כאן בוועדה, אדי טען שכן, לא מצאנו בפרוטוקול.
כלומר, הוועדה לא היתה מודעת לכך שב-2000 יש 3%, עכשיו מוסיפים קיצוץ של עוד
3%. ללכת לקצץ בתוך שנה אחרי שנה 3% נוספים במכללות להכשרת מורים, כשמנהלי המכללות שיושבים כאן אומרים במה זה עומד לפגוע בהם, כשבסופו של דבר זה באמת הקטנת מספר הלומדים בשעה שאין תחזית לאומית מוסכמת מה המספרים שצריכים להיות, אני מבקש שהמשרד שוב ישקול את הבקשה הזאת.
הדבר השלישי שאני רוצה לומר זה נושא של יום חינוך ארוך. אני חושב שהוועדה אמרה והיא תחזור בוודאי ותאמר שאי יישום הדרגתי של יום חינוך ארוך, לדעתנו אינו עולה בקנה אחד עם החוק. כשהמחוקק אמר שהחוק צריך להיות מבוסס בהדרגה, אין פירושו של דבר שהממשלה יכולה לדלג שנה אחת, בוודאי לא שנתיים, ועל אחת כמה וכמה שלוש שנים, כי לפי התקציב כרגע, לא בתש"ס, לא בתשס"א ולא בתשס"ב יהיה יישום הדרגתי של חוק שהכנסת חשבה שהוא חוק סוציאלי חינוכי מהמתקדמים ביותר, הוא דבר בלתי מתקבל על הדעת.
הנושא הרביעי – גני ילדים. כפי שאמרתי בגוף הדיון, אני חושב שכוונת המחוקק לא היתה שאתם תפעילו בלי החוק, כלומר יש כוונה בחוק. הכוונה בחוק זה שוב להתקדם ביישום, מה עוד שיש יישום בשטח, ואם יש יישום בשטח, צריך לתת לו את הגיבוי החוקי, ואנחנו אני חושב יכולים לתבוע מכם להגיש את הבקשה כדי להחיל בחוק על שלוש-ארבע.
הנושא הנוסף הוא הרפורמה בבגרות. היו כאן דיונים רבים מאד על הנושא של הרפורמה בבגרות, שכללו בעצם מחשבה להעמיק יותר את העבודות במקום הבחינות, גם בעקבות ועדת מרים בן-פרץ וכדומה, ואני חושב שגם על כך הוועדה די בירכה. אגב, זו היתה יוזמה של שר החינוך, שאם הכוונה – כמובן היתה גם ברכה של ארגוני המורים – לפעול במתכונת של ועדת בן-פרץ או בכיוון הכללי, הוא נראה כיוון מאד חיובי. היה ברור לנו שזו עלות כבדה, כי להכין כיתה לבגרות – יושב כאן חבר הכנסת בוים שהיה מנהל מקיף לשעבר – להכין כיתה לבגרות באנגלית לעומת להכין עבודות, זה ברור שאלה עלויות שונות לחלוטין.
האם הכוונה שהמשרד ירד לגמרי מן הרפורמה, כי אנחנו לא רואים שום משאבים ואנחנו רואים שהעלאת אחוז הזכאות מופיעה בדרך אחרת ולא בדרך הרפורמה.
שאלה נוספת היא בנושא צמצום האלימות, שגם הוא נושא שהוועדה דנה בו כמה וכמה פעמים. ביצוע דו"ח ועדת וילנאי מחייב משאבים, ואנחנו לא רואים את תוספת המשאבים לנושא האלימות. אנחנו כן רואים את זה בנושא של סמים – ואנחנו מברכים על כך. אני ממש מברך על כך, גם קיבלנו דיווח כשהיתה לנו ישיבה בנושא הסמים. אני לא שמח שהתוספת היא רק שלושה מיליון, אבל הכיוון הוא כיוון נכון. מה קורה עם נושא האלימות, האם אין לו תוספות פנימיות?
שאלה לפני אחרונה בנושא התמיכות. אני יודע שחלק מהתמיכות הן תמיכות מאד חיוניות. אני מבין שבשנת 2000 היה גם כן קיצוץ, נדמה לי של 30%, בתמיכות.
אדי הרשקוביץ:
40%.
היו"ר זבולון אורלב:
אז ממה נפשך. לא עושים שם הבחנות? אם התמיכות האלה נזקקות, אז איך אפשר לקצץ 40%, ואם הן לא נזקקות, אז למה רק 40%? יש כאן דבר שהוא תמוה. יש כמה תמיכות שאני לא כל כך מבין איך יקצצו – 40% ועוד 20% וכדומה. אני גם כאן מבקש הבהרה.
שאלה אחרונה, שבעיניי היא אולי השאלה החשובה ביותר זה בנושא שעות הלימודים. אני מבקש תשובה ברורה מהנהלת המשרד מה יקרה ב-1 בספטמבר עם מצבת השעות.
אדי הרשקוביץ:
2001 אתה מתכוון?
היו"ר זבולון אורלב:
מה קרה ב-1 בספטמבר 2000 ומה עומד לקרות ב-1 בספטמבר 2001, כי כאן לא אמרתם דבר, וכולנו יודעים שיש דברים בקנה שגם דובר עליהם בישיבות קודמות. מה עומד לקרות? האם יהיה קיצוץ, לא יהיה קיצוץ, מה קרה עם ה- 20,000 שעות, עם ה- 40,000 שעות? היו כל מיני מספרים וראיתי שכאן יש איזו התעלמות.
הואיל ואני מעריך שנושא שעות הלימוד בוועדת החינוך הוא ה- MAIN STREAM העיקרי, הדבר הבסיסי העיקרי שעליו כולם רוצים להגן – אז השאלה מה באמת קורה עם הנושא הזה. אלה שאלותיי.
חבר הכנסת בוים, אתה רוצה להתייחס, אם כי לא היית בהצגת התקציב.
זאב בוים:
אני לא הייתי בהצגת התקציב, אבל אני אעיר שתיים-שלוש הערות. בעניין העבודות מול בחינות – אני קורא שיש אתר אינטרנט שבשכר באוניברסיטאות אפשר לקנות עבודות, בלי שום בעיה, כלומר מכינים כמעט את כל העבודה – משלד ועד עבודה מוכנה – ואומרים לי אפילו שמצאו איזו פירצה חוקית.
אם זה כך, אזי צריך בכלל לשנות את כל עניין העבודות. מה התועלת בעניין, באיזו מידה הטלת עבודות על התלמידים מתבצעת בצורה כזו שבאמת אפשר יהיה במידה גבוהה של ודאות לומר שתלמיד השקיע בעבודה והוא הכין אותה בכוחות עצמו, כמובן בהנחייה, בהדרכה וכו', ולא רכש את העבודה בצורה קלה. היום יש כנראה כלים שקל מאד להגיע אליהם.
אני לא יודע אם נתנו את הדעת על כך, אני שומע שזו מגיפה באוניברסיטאות.
מוטי סמט:
הסיפור הזה ידוע והוא חמור מאד.
היו"ר זבולון אורלב:
אני רוצה להוסיף עוד הערה – אני מבין מכאן שאין גם שינויים בתקצוב רשתות החינוך המעיין והחינוך העצמאי. אם לא אמרתם שיש שינויים, הפחתות ותוספות, זה גם כן להוסיף לשאלה שלי – לגבי תקצוב הרשתות.
זאב בוים:
יש לי שאלה, שאני מתנצל מראש אם דיברו עליה כאן – איך בא לידי ביטוי בתקציב המשרד איזשהו מאמץ – אם הוא קיים – לגיוס כח אדם להוראה, זאת אומרת גיוס אנשים יותר טובים או מוכשרים להוראה, האם יש איזשהן מגמות לעשות שינויים בשכר, האם יש רעיונות או אולי כבר ניסויים שמתבצעים להיכנס לנושא של שכר דיפרנציאלי.
שמעתי שיש תכנית שמבוססת על התכנית של יושב-ראש ארגון המורים העל-יסודיים רן ארז לגבי עוז לתמורה. התכנית מאד מעניינת, השאלה אם יש איזשהו ניסוי בתחום הזה, אם יש התחלות, הייתי רוצה לדעת על כך ואם יש איזשהם ביטויים תקציביים.
היו"ר זבולון אורלב:
אתה נכנס פשוט באמצע.
זאב בוים:
אני התנצלתי מראש.
היו"ר זבולון אורלב:
אני מקבל את זה. לגבי עוז לתמורה יש הסכם בין הארגון, משרד החינוך והממשלה על ביצוע תכנית שהתחיל ב-1 בספטמבר ודיווחו כאן על תוספת לבסיס התקציב של 18 מיליון שקלים, מדובר על חמישה בתי ספר.
חוסניה ג'בארה:
אני רוצה להתייחס לגני טרום חובה במגזר הערבי, הכפרים שאושרו על ידי השר לפתוח בהם גני טרום חובה. מחוסר התשתיות המתאימות, לא כל הגנים שהובטח שייפתחו בתחילת שנת 2000, נפתחו. רציתי לשאול איפה זה עומד.
הנושא השני – המגזר הבדואי, אני מבינה שזה לא כלול בתקציב המגזר הערבי. האם זה נפרד?
יעל פרבר:
הדרוזי זה בנפרד.
שלומית עמיחי:
את שואלת על פתיחת גנים?
חוסניה ג'בארה:
לא רק פתיחת גנים אלא כל מיני נושאים אחרים.
שלומית עמיחי:
זה במסגרת תכנית החומש.
חוסניה ג'בארה:
יש 10,000 ילדים בגילאי 3-4 שצריכים לחבור לגני טרום חובה ועד היום 32 גנים עוד לא נפתחו גם כתוצאה מהבעיה הזאת.
בקשר לנסיעות של ילדים שגרים בכפרים הלא מוכרים, יש הרבה ילדים שנוסעים 100 קילומטר הלוך-חזור לבתי הספר כי יש היעדר בתי ספר תיכון בכפרים הלא מוכרים. גם הנושא הזה מאד מקשה על הילדים להגיע, ואז הם מגיעים עייפים ולא יכולים לקלוט דבר.
שאלה אחרונה בקשר לחינוך המיוחד. הרי כולנו יודעים שיש פער עצום בין החינוך המיוחד בשני המגזרים: היהודי והערבי, והפער מגיע ל- 300 מיליון שקל לפי מיטב ידיעתי במגזר הערבי. רציתי לשאול איפה עומד נושא החינוך המיוחד במגזר הערבי. תודה.
צ'לצ'ו מנגיסטו:
שמי צ'לצ'ו מנגיסטו, מאגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה. אדוני היושב-ראש, גברתי הנכבדה שלומית עמיחי, רציתי לומר שמצב החינוך של יוצאי אתיופיה הוא חמור מאד. הנתונים במחקרים שנעשו על ידי מכון ברוקדייל מצביעים על כך שההישגים בלימודים ואחוז הזכאים בקרב יוצאי אתיופיה הוא נמוך מאד. זה אומר 28% לעומת 50% הממוצע הארצי.
שלומית עמיחי:
שזו הכפלה לעומת מה שהיה לפני שנתיים.
צ'לצ' מנגיסטו:
שיעור ההשתתפות בגיל הרך הוא נמוך מאד. זה אומר שילדים בגילאי 3-4 מבלים את רוב הזמן שלהם בבית עם ההורים, כך שנוצר הפער. הם לא נחשפים לדברים בסיסיים. אחוז הנושרים מבתי הספר בגילאי 14-17 הוא גבוה מאד – כפול מהשיעורים באוכלוסייה הוותיקה. עבריינות ברחובות הולכת וגדלה.
בשנת 1998 היתה ועדה שהמליצה שורה ארוכה של המלצות בנושא הגיל הרך, בנושא תגבור לימודי למניעת נשירה, חינוך בקהילה, והיא הגישה את ההמלצות שלה לשר החינוך לשעבר יוסי שריד, ומאז חוץ משתי המלצות לא יושם דבר.
היו"ר זבולון אורלב:
השאלה ברורה.
צ'לצ'ו מנגיסטו:
אדוני היושב-ראש, בתקציב של 2001 - 31 מיליון שקל – איך זה בא לידי ביטוי בשנה זו?
היו"ר זבולון אורלב:
נבקש את התשובה של המשרד.
חסן אלאטרש:
שמי חסן אלאטרש מהעמותה לשלום, אחווה ודו-קיום. רציתי להתייחס לנושא של בתי ספר תיכוניים בפזורה. אין אף בית ספר תיכון בפזורה, כאשר יש 15 בתי ספר עד כיתה ט'. הבוגרים שלהם, אין להם מסגרת שתקלוט אותם.
היו"ר זבולון אורלב:
אני אאפשר לך להמשיך לדבר, רק יש לי בקשה מכל הדוברים. זה דיון על תקציב 2001, השינויים במעבר מ-2000 ל- 2001, זו לא הזדמנות עכשיו להעלות כל נושא. אנא מכם.
חסן אלאטרש:
צריך לקחת בחשבון לגבי שנה הבאה להקים בתי ספר תיכוניים במגזר הזה.
הלימודים בפזורה הם חמישה ימים ולא שישה ימים. אני מבקש לקחת בחשבון איך להגדיל את מספר ימי הלימוד.
יש לממש את תכנית לימוד יום ארוך בפזורה - גם זה לא נעשה – ולתת עדיפות לאומית לתחום החינוך במגזר הבדואי לפחות, שזו אוכלוסייה מאד חלשה ובעייתית.
לגבי פעילות נוער בשעות אחר הצהריים אין מסגרת כזאת וזה לא מיושם.
פנימיות יום – צריך לחשוב איך לקדם את הנושא.
דבר נוסף – 2.5 מיליון שהועברו לרשות או שיעברו לרשות, מה הייעוד שלהם? לא הבנתי.
היו"ר זבולון אורלב:
דוד, בבקשה.
דוד עמר:
אני רואה שהשלטון המקומי מיותר כאן, אז עם כל הכבוד.
היו"ר זבולון אורלב:
בבקשה. אתה לא מאותת לי.
דוד עמר:
אני מציע שתתכנס ועדה, עם הנהלת המשרד, עם השלטון המקומי, ונדון באמת בנושאים הקריטיים.
אדי הרשקוביץ:
אנחנו נהיה בשלטון המקומי.
דוד עמר:
אני מאד מבקש. אני רוצה את הנבחרים, את היושב-ראש אני רוצה, שילווה את הנושא הזה מכיוון שאני יכול להגיד כמה דברים שהם בולטים.
היו"ר זבולון אורלב:
אתה היום שומע פעם ראשונה על השינויים?
דוד עמר:
בהחלט. יש כמה דברים – למרות היחסים הטובים שלנו עם המשרד, עם הנהלת המשרד – אבל זה מתחיל להגיע לאבסורד, כי מה זה שכל"מ? שכל"מ זה דבר שלאחר דיונים של הרבה שנים בין השלטון המקומי, השלטון המרכזי, המשרד, נקבע. תמורת השירות הזה והזה אתה מקבל תמורה כזו וכזו.
בשנה האחרונה – וזה למעשה כאילו חשבון עצמאי שלי - אנחנו רואים שהמשרד, בהחלטה חד-סטרית שלו עצמו, מבלי להתייעץ, מקבל החלטות, כאילו חודר לחשבון שלנו.
לדוגמה: נושא מילוי המקום, החלטה חד-סטרית. החליט שהוא לוקח 20 מיליון שקל מהשכל"מ ובכך נגמר הסיפור. למשל הנושא של החינוך הטכנולוגי – החליט שהוא משנה את צורת התחשיב, ובכך נגמר הסיפור. אנחנו הרי ממשיכים לשלם, כי מתי הוא עושה זאת? הוא עושה את זה ב-1 באוקטובר, אחרי התשלום הראשון. אתה חותם הסכם עם המורה ב-1 במאי, אם אתה רוצה שהוא יעבוד אצלך. אם אתה לא מפטר אותו ב-1 במאי, הוא קבוע אצלך. אתה מתחייב על תשלום מסוים.
החלטנו לא לשלם הבראה, לקצץ בהבראה. הוא יכול לעשות זאת לגבי העובדים שיש אצלו במחלקה או במשרד. אני, בהסכם העבודה שלי עם המורים, לא יכול להחליט מהיום למחר, אני ממשיך לשלם מה ששילמתי שנה שעברה ולפני שנתיים ולפני שלוש שנים, כי אותם ההסכמים שהם חתמו עליהם – זה מחייב אותי. אני אמנם לא חתום עליהם, אבל זה מחייב אותי.
איך אני בכלל משווה? אני לוקח מה שקיבלתי לפני שנתיים בחודש אוקטובר, מה קיבלתי לפני שנה בחודש אוקטובר, והשנה מה קיבלתי בחודש אוקטובר. השוויתי בין תלמידים, עשיתי השוואה בין כמה כיתות עיוניות וטכנולוגיות, ואני רואה שהחברים האלה, פשוט היכן שחסר להם כסף, הולכים לשכל"מ. אז לא רק שאין תוספת, אלא יש קיצוץ.
אני מדבר על התופעה עצמה. אני לא חושב שמשרד ממשלתי יכול לבצע פעולה בצורה כזו, מהסוג הזה, כי לא תהיה לנו ברירה אלא ללכת לבג"ץ ולעצור את התופעה הזו. בוא תתדיין אתי, תגיע אתי לסיכום, תגיד לי שמה-1 בספטמבר אין לך, ואז אני אפטר, אחר כך שרן ארז יעשה שביתה למה אנחנו מפטרים מורים וכו'. אין לי שום בעיה.
דבר שני – יש התחייבות של שר ואתה בונה עליה תקציבים – התחייבות בכתב, לא בהבטחה – דנו על כך שנים.
היו"ר זבולון אורלב:
למה מכוונים דבריך?
דוד עמר:
נושא ההסעות. הרי הנושא הזה משנה לשנה מכביד יותר.
שלומית עמיחי:
השר כבר הודיע גם בכתב שהוא לא יכול כרגע לעמוד בהתחייבות.
דוד עמר:
שלומית, אני אגיד מה הוא הודיע. השר התחייב בכתב. לא ייתכן שהקיבוצים והמושבים יקבלו 90%, וא
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]