פרוטוקול מספר 246, ועדת החוץ והביטחון, 21/05/2018

כנסת: הכנסת ה-20
קטגוריה: ועדת החוץ והביטחון
תאריך: 21/05/2018
מקור: הקובץ המקורי באתר הכנסת

הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 246

מישיבת ועדת החוץ והביטחון

יום שני, ז' בסיון התשע"ח (21 במאי 2018), שעה 9:15

אורית להב

–

מפקחת ארצית שירות נוצ"ץ – נוער, צעירים וצעירות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים מיכל נייגר פיטוסי

–

עורכת דין, ממונה על חקיקה, לשכת עורכי הדין

אריה קולקר

–

המרכז לחיילים בודדים, מחזיק דירות עבור חיילים בודדים בירושלים נועם אביטל

–

מנהל אנשים טובים למען חיילים בודדים

עינת אושרי

–

מנהלת תכנית משלי, עבור חיילים בודדים משוחררים דויד גלבוע

–

יו"ר מרחב מרכז אגודה למען החייל ומטפל אישית בחיילים בודדים אביה ריש

–

כתבת בערוץ 20

יאיר הס

–

מנכ"ל עמותת הלל

רחל כהן

–

שדלן/ית, מייצגת את עמותת הלל

ייעוץ משפטי:

איילת לוי-נחום

ראש תחום ביטחון:

אסף דורון

רישום פרלמנטרי:

ר.כ. חבר תרגומים

דיון מהיר – התמודדות צה"ל עם חיילים במצוקה כלכלית

היו"ר אבי דיכטר:

בוקר טוב לכולם. אנחנו בדיון מהיר לבקשת מספר חברי כנסת. למעשה חיברנו 2 קבוצות של בקשות.

אסף דורון:

הדיון פתוח לפי סעיף 122 ב'.

איילת לוי נחום:

120 ב' (2).

היו"ר אברהם דיכטר:

120 ב' (2). 122 ב' זה פיטורי עובדים. בעצם שתי הקבוצות, אחת עסקה בנושא בירוקרטיה וסחבת הפוגעת בחיילים בודדים החיים בגפם וזקוקים לריהוט ביתי; והקבוצה השנייה של הבקשות הייתה היערכות צה"ל לאתגר החיילים העניים. זה לא אחד לאחד זהה, אבל בחרנו לעסוק בשתי הסוגיות כמקשה אחת. הגישו את זה סדרה של חברי כנסת – פנינה תמנו וחיליק בר, שולי מועלם, אילן גילאון, נאווה בוקר, איציק שמולי, רועי פולקמן, ענת ברקו וזהו.

מתוך המגישים אני רואה שנמצאים פה איציק שמולי, פנינה, ענת. כל האחרים בחרו להגיש ולא להגיע. שיטה מעניינת, אני חושב שאפילו תמוהה במידה מסוימת עד כמה הבקשה רצינית. אני מצטער שאני אומר את זה בפני חברי הכנסת שהגיעו, שהם בהחלט יפתחו את הדיון מבחינתי.

בבקשה, פנינה.

פנינה תמנו-שטה:

בוקר טוב יושב ראש הוועדה. ראשית אני רוצה להודות לכם על כך שאתם כינסתם את הדיון הזה במהירות האפשרית ולכן אני דווקא מצרה – ויכול להיות שלא התכוונת לזה – על רצינות הבקשה. הבקשה מאד רצינית. הנושא מאד מאד חשוב ואני יכולה לומר שמאז שחזרתי לכנסת לפני כשלושה חודשים, אני עוסקת בנושא הזה וככל שאני עוסקת בנושא הזה אני מקבלת יותר ויותר פניות ציבור מחיילים בודדים, כולל הבוקר. חייל שנאלץ לישון ברחובות והוא סיפר לי בקושי רב על מצבו הכלכלי שהלך והידרדר כתוצאה מבירוקרטיה.

אין זה אומר שהצבא אינו מגיע סיוע כזה או אחר לחיילים בודדים, אבל לטעמי יש מי שנופלים בין הכיסאות ויותר ויותר אנחנו רואים חיילים שפונים ברשתות החברתיות – אדוני יושב הראש – לעזרת הציבור. כי כשחייל מקבל מפתח לדירה, אבל בסופו של דבר הוא מעלה סטאטוס שהוא נאלץ לחזור לבית ריק ולישון על רצפה, או שאין לו מכונת כביסה – בעיני זו חלמאות וגם הפרה של המחויבות שלנו כלפי החיילים, האלה שהם רכוש צה"ל. למרות שאני לא אוהבת את צמד המילים הזה, בסופו של דבר החיילים הבודדים הם בעיני חוד החנית של החיילים, מהסיבה הפשוטה שמרביתם בוחרים להתנדב ולהתגייס. הרבה מהם הם חיילים שמגיעים מחוץ לארץ.

לחשוב שיש כאלה שנאלצים, כמו שאמרתי, לישון על רצפה או לחשוב איך הם הולכים לקנות את האוכל לחג, זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת. אנחנו כחברה שמאמינה בצבא העם, בצבא שכולם משרתים בו, צריכים לדעת שהחיילים האלה לא יישארו בודדים. הם לא בודדים, אנחנו איתם ואנחנו כחברי כנסת צריכים לפקח על הנעשה.

אני אומר שמי שחושב שאין חיילים בודדים בישראל, שסובלים ממצוקה או שהם דרי רחוב, אז כנראה יש מי שבוחר להתעלם מהבעיה. גם אם ישנם 10 חיילים בודדים שנמצאים בחרפת רעב או דרי רחוב – אני אומרת שהדיון הזה מצדיק. גם אם זה 10. אפילו אחד זה מצדיק.

לכן אני מאד מקווה, אדוני יושב הראש, שמהדיון הזה אנחנו נצא לא רק כדיון לשם הדיון, אלא דיון אופרטיבי, שידאג לבדוק את כל הליקויים, איך מפשטים את הבירוקרטיה. לי בכלל הייתה הצעה שגם הגשתי אותה לשר הביטחון בעניין הריהוט, שאיך שחייל בודד מקבל מפתח לבית, או שנותנים לו, פותחים מחסן צה"לי שיש שם ריהוט ואומרים לו בא, אתה יכול לבחור מכונת כביסה, תנור, מיקרו גל ומיטה או שנותנים לו תלושים, שעושים הסכם עם אחת החברות של הריהוט, שהצבא יודע לעשות את המכרזים האלה ודואגים שהוא לא רק מקבל מפתח לבית ריק.

כך שאני בטוחה שהחכמה נמצאת לא רק בי אלא גם בחברי, חברי הכנסת שנמצאים כאן ואנחנו נצטרך להידרש לעניין הזה ולפתור את הבירוקרטיה שקיימת. תודה.

היו"ר אברהם דיכטר:

תודה רבה. אגב, רק להבהיר, כשאמרתי שאני מצטער שלא הגיעו לכאן, אני אומר שחמישה חברי כנסת שמגישים בקשה לדיון מהיר ולא מגיעים להשתתף בדיון מהר, זה לא מראה שהנושא לא רציני, זה מראה – סליחה – שחברי הכנסת לא רציניים.

פנינה תמנו-שטה:

חד משמעית.

היו"ר אברהם דיכטר:

איציק שמולי חבר כנסת רציני, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

איציק שמולי:

תודה רבה אדוני יושב הראש, אני מודה לך מאד על קביעת הדיון. אנחנו בשבועות האחרונים עוסקים הרבה מאד – טוב שכך – בעוצמה וביכולת של צה"ל לספק ביטחון לתושבי המדינה בכל גזרה שהיא.

לתפיסתי, חלק מהעוצמה הזאת טמונה בהבנה של כל חייל וכל חיילת, לא משנה איפה הוא משרת ואיזה תפקיד ואיזה תרומה הוא נותן למדינה, כל עוד זה כמיטב יכולתו, זה שגם המדינה באמצעות הצבא ובאמצעות המערכות האחרות, יעשו את הכל כדי לסייע לו לעמוד על הרגליים, תחת כל נסיבות שהן.

זה נכון, אדוני יושב הראש, שהעוני לא נולד בצבא ההגנה לישראל. החברה הישראלית היא חברה מקוטבת גם מבחינת הפערים החברתיים שלה. אנשים מגיעים לצבא גם מרקע כלכלי חברתי חלש יותר, אבל מתוקף ההגדרה של צבא ההגנה לישראל כצבא העם, זו גם אחריותו לנסות ולהתמודד בצורה נחושה ואפקטיבית עם הבעיה הזאת. אמרה ואמרה נכון חברתי, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, הצבא – בעיקר השנים האחרונות – ואני בין השאר יושב ראש שדולת החיילים הבודדים – ואני יכול להעיד שהצבא בהחלט עושה מאמצים ניכרים כדי להתמודד עם חלק מהבעיות ברמה הכלכלית חברתית של החיילים, אבל אני חושב שיש עוד הרבה מאד מה לעשות.

החוזרים בשאלה. אז אנחנו מאד ממקדים היום את תשומת הלב שלנו בחיילים חרדים, שאנחנו מאד שמחים שהם מתגייסים לצבא. הם מקבלים תשלומי משפחה מאד מאד גבוהים שהלוואי על כל חייל בודד לקבל את תשלומי המשפחה הללו. אבל אנחנו חייבים לשים לב שהחיילים בכלל, באופן כללי, איך אנחנו גם נותנים להם את מה שמגיע להם והרבה יותר ממה שמגיע להם דרך תרומות, דרך אל"ח, לתת להם באמת את שכבות ההגנה האלה וגם להעביר אותם לאזרחות באופן שהוא לא לבעוט אותם לאזרחות, אלא להעביר אותם באופן הדרגתי, לדאוג לקליטה שלהם. לדאוג לחבירה עם מנטורים לחיים. אנשים שאין להם אף אחד וגם אחרי שלוש שנים, שבסך הכל הצבא דואג להם, אז הם אומרים שברגע שהם יוצאים לאזרחות הם מרגישים שמישהו הפקיר אותם.

היו"ר אברהם דיכטר:

תודה רבה ענת.

ענת ברקו:

באמת רק כמשפט לסיום אדוני, אני יודעת שנעשתה פעילות ענפה בצבא לטובת העניין הזה. אני ממש מבקשת שגם ההכרה, גם הקטע של מצב כלכלי משפחתי וגם הקטע של המעבר לאזרחות, מעבר לליווי בתוך הצבא, יטופל בצורה מוקפדת. תודה.

היו"ר אברהם דיכטר:

תודה רבה. אני מבקש לשמוע עכשיו גם את צה"ל, מירב או מי שתחליטי ולאחר מכן גם את משרד הרווחה, כי עלה פה משהו שאני מודה, ההערה שעלתה כאן לגבי העובדה שאין הליך סדור שמעדכן את צה"ל לגבי חייל שהוא מגיע, לגבי העובדה שהוא חייל עני או מוגדר פורמאלית על ידי משרד ממשלתי, משרד הרווחה, ביטוח לאומי, כחייל עני ועל זה צה"ל צריך לעלות באופן עצמאי ואם הוא לא עולה, אז יש לנו חייל עני שנמצא בצבא והצבא לא יודע על כך. זו נראית לי סוגיה שמחייבת הבהרה, בוודאי בוועדה.

מהמלש"בים שבאים ללשכות הגיוס. זה מספר אסטרונומי, אדיר. ואנחנו עומדים במצב של סדר גודל של 90% שמטופלים לפני הגיוס, כי כמובן צריך לרצות לבוא, לשתף פעולה. חלק בכלל נעלבים מזה שאנחנו פונים אליהם, כי אנחנו עושים את זה לא דרך דברים סדורים שיש לנו, אלא מתוך מה שאנחנו מזהים. אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי שההכרה תבוצע בשלב המלש"ב ועל מנת שכאשר החייל מתגייס, תהיה לו כבר כל המעטפת התומכת על מנת לתת לו את המענה.

יותר מזה. בשלב הכניסה לשירות יש בידי קצינות הת"ש סמכויות לעשות הרבה מאד דברים לטווח קצר כמענה זמני, עד להמצאת אישורים, לסיכום הבדיקה באשר לחיילים שלא נסתיים הטיפול בהם במסגרת הת"ש לשלב המלש"ב.

פנינה תמנו-שטה:

אתה עלית על הנקודה ועל השוני בקטגוריות סיוע שאנחנו מדברים. אכן הם מדברים על אותן 100 דירות שכרגע נמצאות והם אמרו שככל שיש ביקוש ככה גם יהיה ההיצע. אני מדברת על אותה בחירה ה - - - של החיילים הבודדים. מרביתם, אם לא כמחציתם, בוחרים לקחת דירה בשוק החופשי. ואני חושבת החיילים האלה לא צריכים לפנות ברשתות לעזרה. צה"ל יכול להעמיד מחסן רהיטים, כי יש גם-. אתה יודע מה? אין לי בעיה שזה יהיה מחסן רהיטים מתרומות של אנשים טובים. אין לי בעיה שיסגרו, הרי הם נותנים תלושים, תווי קנייה. שיסגרו את זה מהם. היום ריהוט עולה יקר, עולה 40,000, 50,000 שקלים ואני חושבת שלא נכון להשאיר את החיילים האלה בלי מענה.

אפשר להמשיך ולנפנף באותן דירות, אבל אנחנו רוצים לפתור את הבעיה של אותה מחצית מהחיילים שבוחרים אחרת.

דויד גלבוע:

אולי אני יכול לעזור כאן?

היו"ר אברהם דיכטר:

לא, לא, שנייה.

קרן זר אביב:

רגע, אני רוצה לסיים.

היו"ר אברהם דיכטר:

אני רוצה לתת לצה"ל לסיים ואז לשמוע נוספים. חברי הכנסת, נא רשמו את ההערות שלכם לשלב השאלות. בבקשה.

קרן זר אביב:

שלושה דברים נוספים שאני רוצה לגעת בהם. אחד, מעבר לסיוע הקבוע שכל חייל בודד מקבל, יש את ארגז הכלים לסיוע כלכלי שהצגתי בוועדות שונות ואני אציג גם כאן. כ-60 מיליון שקלים שרובם ככולם מבוזרים לרמת מפקדים וקצינות ת"ש ביחידות. הארז מכיל כלים לסייע. בנוסף, במצבים אד-הוק, שכמפקד מגיע לביקור בית, ודרך אגב, זה עלה כאן, מפקד מחויב לפי פקודות צה"ל לבקר חייל בודד. מרגע שהוא נקלט, תוך חודש, להגיע לבית שלו, לראות איפה הוא גר ולראות אם הוא צריך סיוע. הוא לא יוכל לרהט לו את הדירה ב-40,000-50,000 שקלים, אבל הוא יכול לסייע לו במענקים, בריהוט, בציוד בסיסי ברמה מסוימת מקרן הסיוע מקופת הידידות, שזה כלי שקיים בתוך ארגז הכלים, אבל לא ברמות שאת מצפה.

פנינה תמנו-שטה:

לא, אני לא מצפה להרבה. אני מצפה למיטה ומכונת כביסה ומיקרו גל ומקרר, בואי.

קרן זר אביב:

לעתים זה חדרים מאד קטנים ולמרות שכך יש תרומות ויש שיטה חדשה שמאפשרת להם דרך אפליקציה לקבל אמצעים וסיוע תוך חודש ימים בסך הכל. כל מה שאפשר - - -

פנינה תמנו-שטה:

כולל ריהוט?

מירב קירשנר:

כולל מרכיבי ריהוט בסיסיים. מקרר שדיברת עליו – בהחלט כן, אבל הבחירה היא באמת לדחוף אותם לא להשתמש בפתרונות האלה. אלה יותר רלבנטיים - - -

דויד גלבוע:

אני עושה את זה - - -

מירב קירשנר:

הנה, הוא בדיוק עושה בזה. אלה יותר רלבנטיים לחיילים שידם משגת ומחצית מהחיילים הבודדים הם כאלה שידם משגת.

פנינה תמנו-שטה:

לא, זה רלבנטי גם לכאלה שרוצים לגור עם האחים שלהם והם יתומים. זה רלבנטי להמון חיילים שזה נותן להם את החופש לחיות אחרי מסכת חיים לא פשוטה. דווקא אלה המקרים הקשים, אני יכולה להבין מדוע הם בוחרים לחיות בשכירות. אני לא חושבת שצריך לשלול מהם את חופש הבחירה. צריך לדעת איך לפתור את זה ואיך מנגישים ומוצאים יותר פתרונות. זה מה שאני אומרת.

לא תמיד לחיות בקיבוץ, ושוב, יש קיבוצים שנותנים מעטפת נפלאה, אבל גם לפעמים אנחנו מכירים חיילים שמשרתים במקום רחוק, קיבלו דירה בקיבוץ במקום שכוח אל ומבודד והם נמצאים שם, בקצה של הקיבוץ, ברווקיות ומה לעשות, אין ארוחות. הקיבוץ הופרט, אין ארוחה בחדר האוכל, אין כבר את מה שהיה פעם בקיבוץ והם מוצאים את עצמם מבודדים. אז אנחנו גם רואים מצבים כאלה.

לכן, עצם אפשרות הבחירה של החייל לבחור את החברים שלו, את האנשים שאיתם הוא רוצה לבלות את הזמן הקצוב שבו החייל יוצא החוצה, היא חשובה וקריטית.

רגע, שנייה, אני רוצה שאתם תסיימו ואחרי זה אני רוצה לשמוע את משרד הרווחה.

קרן זר אביב:

אני רק רוצה לספר קצת על המורכבות של הכרה בחייל חסר עורף משפחתי. כי תראו, להכיר זה הכי קל, זה הכי קל. זה נשמע כאילו אני שמה את החותמת – חייל בודד. אבל כשחייל בא ומספר, יש מנעד אדיר של סיפורים, יש כאלה שהוא מביא אישור שהוא יצא למסגרת חוץ ביתית בגיל 12, הוא גר בפנימיות מאז. זה מבוזר, דרך אגב, גם ללשכות הגיוס, אבל זה מאד קל לקבל החלטה לגבי החיילים האלה, אנחנו מקבלים.

כשחייל בא ומספר סיפור שלא מגובה בכלום, בכלום, זאת אומרת לא באישור מעובדת סוציאלית, כלום. זאת אומרת הוא פשוט מספר סיפור: לפני חודשיים רבתי עם ההורים שלי, יצאתי מהבית. ההחלטה להכיר בו כבודד יש בה אלמנט - - -

דבר נוסף, נשאלנו לגבי הוצאה לחל"ת של חיילים בודדים. גם כאן ממש לאחרונה הצלחנו - - -

ענת ברקו:

דח"ש.

קרן זר אביב:

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]