פרוטוקול מספר 609, ועדת החוקה, חוק ומשפט, 22/05/2018
הכנסת העשרים
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 609
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, ח' בסיון התשע"ח (22 במאי 2018), שעה 12:30
סדר היום:
הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ו-2016
נכחו:
חברי הוועדה:
ניסן סלומינסקי – היו"ר
יעל גרמן
רויטל סויד
מוזמנים:
ע' ליועמ"ש לממשלה, משרד המשפטים
–
גבריאלה פיסמן
מנהלת מחלקת חנינות, משרד המשפטים
–
נחמה פוליטיס
מתמחה-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
–
ופא מופלח
עו"ד-יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
–
יפעת רווה
יועץ משפטי, משרד הרווחה
–
אודיה איפרגן
משפטנית, משרד הבריאות
–
שרונה עבר הדני
רמ"ד חקיקה, משרד הביטחון
–
מזי מקונן
ק' ייעוץ וחקיקה מיד"פ, המשרד לביטחון פנים
–
לימור לוי ברדה
ר' חו' יעוץ וחקיקה מיד"פ, המשרד לביטחון פנים
–
ליאורה סולטן
עו"ד, המשרד לביטחון פנים
–
רויטל גור
ס.מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה
–
חנן אהרון
סגל אקדמי, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים
–
רות קנאי
עוזרת ראשית, נציבות שירות המדינה
–
אן רייפלד-ביגמן
מנהל מחלקה וממונה ארצי על ייצוג אסירים, הסנגוריה הציבורית –
גיל שפירא
יוע"מ לנשיא המדינה, בית הנשיא
–
אודית קורילנדי סירקיס
פורום פלילי, לשכת עורכי הדין
–
רלי אבישר רווה
עו"ד, המועצה לשלום הילד
–
לירון אשל
יועץ לתכנון ובניה, מרכז השלטון המקומי
–
יוסי אוחנה
יועמ"ש, מרכז השלטון המקומי
–
מירה סלומון
מת"ל, הוועדה לזכויות הילד
–
ורד וינדמן
ממונה חקיקה, לשכת עו"ד
–
פנחס מיכאלי
ייעוץ משפטי:
נועה ברודסקי-לוי
מנהל/ת הוועדה:
אסף פרידמן
רישום פרלמנטרי:
תמר פוליבוי
הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ו-2016, מ/1071, הצעת ח"כ רויטל סויד
היו"ר ניסן סלומינסקי:
צהרים טובים לחברותיי חברות הכנסת, צהרים טובים לאנשי הממלכה, לכל הגופים שמצטרפים ולמשרדי הממשלה האחרים, ללשכת עורכי הדין, לנציבות ולכל האחרים.
נועה ברודסקי-לוי:
צהרים טובים לכולם. בדיון הקודם עצרנו בסעיף 27 במרשם המשטרתי, שעורר כמה שאלות. אמרנו שנמשיך לדון בהן היום, גם לגבי אותם תיקים ששם אין זיכוי, גם לגבי תיקים תלויים ועומדים. אני מציעה שנמשיך מהנקודה הזאת.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
נמשיך קדימה, לא אחורה.
קריאה:
נועה, את לא רוצה להתייחס לסעיף 24?
נועה ברודסקי-לוי:
אז אולי אני אעדכן את הוועדה. סעיף 24 זה סעיף שדנו בו בדיון הקודם לגבי עבירות שאין בהן התיישנות ואין בהן מחיקה. אמרנו שנעשה איזושהי בדיקה של הנושא הזה. אנחנו כבר ישבנו עם משרד המשפטים והמשטרה, אבל כן חשבנו שכדאי שנשב על זה עוד לפני שאנחנו מחזירים את זה לוועדה. עלו גם שאלות לגבי העניין של עבירות הביטחון, האם כל העבירות שמנויות שם באמת צריכות להיות בפנים, האם כולן ממש עבירות ביטחון. נעשה עוד איזושהי בדיקה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
בקיצור, אתן רוצות עוד פסק זמן. בסדר, מאה אחוז.
נועה ברודסקי-לוי:
אני מציעה שאנחנו נביא את זה לדיון הבא. כן היתה הסכמה עם הממשלה, שבעיקרון עבירות המין החמורות ביותר צריכות להיות שם, אבל אנחנו נעשה עוד השלמה, בעיקר של עבירות ביטחון, כדי שנביא איזשהו נוסח בפני הוועדה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תזדרזו, שזה לא מה שיעכב אותנו.
נועה ברודסקי-לוי:
זה לא מה שיעכב אותנו, זה יהיה לדיון הבא. בוודאי שזה לא יהיה מה שיעכב אותנו.
יעל גרמן (יש עתיד):
יפה מאוד, אני מברכת.
נועה ברודסקי-לוי:
אז נחזור לסעיף 27 בנוסח הכחול עצמו, עמוד 1303. אני אקרא שוב את הסעיף, כי עברו שבועיים. אני אקרא שוב:
"פרטי הרישום במרשם המשטרתי
27.
(א)
המרשם המשטרתי יכלול את הפרטים המנויים להלן לגבי עבירות מסוג פשע ועוון, וכן נתונים נלווים:
(1)
מידע בדבר משפט פלילי תלוי ועומד וחקירה פלילית תלויה ועומדת, לרבות מידע על התליית הליכים כאמור בסעיף 94א לחוק סדר הדין הפלילי (להלן – מידע על תיק תלוי ועומד);
(2)
מידע על תיק שנסגר בשל אחד מאלה (להלן – תיק סגור):
(א)
החלטה שלא לחקור לפי סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי;
(ב)
החלטה שלא להעמיד לדין כאמור בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי, אלא אם כן ההחלטה ניתנה בשל חוסר אשמה;
(ג)
סגירה בהסדר לפי סעיף 67ו לחוק סדר הדין הפלילי;
(ד)
אישום שבוטל לפי סעיף 94(א) או (ב) לחוק סדר הדין הפלילי;
(ה)
אישום שבוטל בשל טענה מקדמית לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי;
(3)
מידע על משפט שעוכבו בו ההליכים (להלן – תיק שעוכבו בו ההליכים) לפי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי;
(4)
מידע על משפט שהסתיים בזיכוי הנאשם".
אמרנו שנדון בזה כשנגיע לסעיף 32.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
הסעיף היחיד מכולם שאנחנו מבינים זה רק זה, זאת אומרת שעליו נדון, וכל האחרים – סעיף זה, סעיף זה, מה אנחנו יודעים על הסעיפים האלה?
נועה ברודסקי-לוי:
כבר נעבור עליהם, אני רק אשלים לקרוא:
"(ב)
על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאית המשטרה שלא לכלול במרשם המשטרתי מידע כאמור בסעיף קטן (א)(2)(א), וזאת בהתאם להוראות שייקבעו לעניין זה בפקודות המשטרה".
אנחנו מדברים עכשיו על המרשם המשטרתי, שהוא מרשם נפרד מהמרשם הפלילי שעד עכשיו דיברנו עליו, ויש בו בעצם מידע שהוא לא בדבר הרשעות, אלא מידע נוסף. זאת הרשימה של הדברים שמוצע שיהיו בו.
יעל גרמן (יש עתיד):
לפני שאנחנו צוללים לזה, אולי כדאי שנבין מה קורה עם המרשם המשטרתי – למי המשטרה נותנת את הפרטים שנמצאים במרשם המשטרתי ומי זכאי לראות אותו?
נועה ברודסקי-לוי:
על זה תיכף נדבר בסעיפים הבאים, כי על כל אחד מהפרטים האלה יש הסדר שונה, זאת אומרת יש הבדל בין תיקים סגורים לבין תיקים תלויים ועומדים לבין תיקים שיש בהם זיכוי, ותיכף נעבור סעיף, סעיף בסעיפים הבאים ונדון. אני חושבת שנכון יותר לדון בכל סוג.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
בסוף ימצאו את כל זה באיזה פח זבל, כמו שמצאנו לפני כמה זמן. אל"ף, אמרתי משהו שתחייכו, וחוץ מזה היה מקרה לא לפני הרבה זמן שמצאו בתוך פח משהו עם כל הנתונים והרישומים המשטרתיים על הכול, תיקים שלמים. אני זכרתי וגם יעל זכרה.
נועה ברודסקי-לוי:
הנקודה הראשונה זה העניין של מידע על תיקים תלויים ועומדים, שתיכף נגיע לזה גם בסעיף 30 שם יש הסדר, מי אמור לקבל את המידע על תיקים תלויים ועומדים?
הפרט השני מדבר על מידע שנסגר באחד מהמצבים שמנויים כאן. הראשון זה החלטה שלא לחקור בכלל, ועלתה שאלה בדיון הקודם, האם בתיקים שבהם אפילו המשטרה החליטה שלא לחקור בכלל, באמת צריך שהמידע יישמר.
גבריאלה פיסמן:
לזה יש סעיף (ב), שמדבר על סמכות המשטרה להחליט שהיא לא כוללת מידע לפי הסעיף הזה. דיברנו על זה בדיון הקודם.
נועה ברודסקי-לוי:
הנקודות האחרות כן נותרו פתוחות יותר. יש עניין של ההחלטה לא להעמיד לדין; יש עניין של סגירה בהסדר מותנה; לגבי עניין של אישום שבוטל, אמרנו שבזה נדון גם אם יהיו תיקים שיש בהם זיכוי.
עלתה גם השאלה בסעיף (ה) לגבי "אישום שבוטל בשל טענה מקדמית", ועלתה שאלה למה למנות רק את הטענה המקדמית שמפורטת פה ולא טענות מקדמיות אחרות.
גבריאלה פיסמן:
לעניין סעיף 149(ה), לעניין "אישום שבוטל בשל טענה מקדמית", אותה טענה מקדמית ספציפית, חשבנו שיש היגיון בטיעון של הסנגוריה, ולא בטוח שההבחנה הזו היא אכן נדרשת. אני לא הספקתי לעשות את הבחינה הזאת מול הפרקליטות, אז אני אבקש עוד מעט זמן כדי לעשות את הבחינה הזאת מול הפרקליטות.
נועה ברודסקי-לוי:
השאלה אם אתה רוצה שנעבור לסעיפים הבאים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
כן, תתקדמי.
נועה ברודסקי-לוי:
סעיף 28:
"פרטי רישום משטרתי מהאזור
28.
נוסף על פרטי הרישום המנויים בסעיף 27, רשאית משטרת ישראל לכלול במרשם המשטרתי פרטי רישום כאמור, בשינויים המחויבים, בשל עבירות לפי הדין החל באזור".
היו"ר ניסן סלומינסקי:
ברגע שיש את המילה "באזור", כדאי להסביר.
גבריאלה פיסמן:
דיברנו על זה בהקשר של פרטי הרישום. בהקשר של פרטי הרישום, יש סעיף נפרד שמתייחס למידע על עבירות שבוצעו באזור. אמרנו שהמידע הזה חיוני. כדי לקבל תמונה מלאה על ההיסטוריה הפלילית של אדם, אנחנו צריכים לדעת אם אותו אדם עבר עבירה של גניבת רכב ופעם אחת הרכב נמצא בתוך ישראל ופעם אחת הרכב נמצא מחוץ לישראל, המידע מהמרשם הפלילי חייב לכלול את כל ההיסטוריה הפלילית של אדם. אנחנו מדברים על אזור גיאוגרפי, שאין מה לעשות, הוא גובל, ולכן המידע הזה חיוני ונדרש. אנחנו רק מבקשים גם בהקשר של פרטי רישום מהמרשם המשטרתי לעבור עם אותו קו חשיבה, זאת אומרת שגם חקירות מהאזור יהיו - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
נניח שאדם מעל בכספים או עשה כל מיני דברים, נניח בארצות הברית, אזרח ישראלי, הוא מישראל והוא גם מעל בישראל. לא יהיה רשום באף מקום שהאיש הזה כבר עשה דברים כאלה בעוד כמה מקומות, הוא לא תמים וזו מן שיטה?
גבריאלה פיסמן:
יש שיתופי פעולה בין לאומיים לקבלת מידע פלילי ממדינות שונות בעולם.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
קיבלת עליו מידע מארצות הברית נניח, מה את עושה עם המידע? רושמת אותו?
גבריאלה פיסמן:
כרגע אני לא יכולה לרשום אותו במרשם הפלילי. אני כן יכולה להתחשב בו, אני כן יכולה להביא אותו בפני בית משפט. מאחר שאין לי אפשרות לתת איזושהי תמונה שהיא קוהרנטית, גורפת ביחס לכלל העבירות שנעברו מחוץ לישראל, התוצאה תהיה בלתי שוויונית. אם אני אכניס ביחס לאדם מסוים, שיש לי לגביו מידע ספציפי שקיבלתי מצרפת ולגבי אדם אחר פשוט לא היה איזשהו הליך שאפשר את זה – מאוד קשה לנו לתוך הדין הישראלי הוראות שמתייחסות לדין זר.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז מה אתם עושים עם החומר שאתם מקבלים מארצות הברית, נניח על יעקב?
גבריאלה פיסמן:
שוב אני אומרת, יש שיתופי פעולה, יש חוק עזרה משפטית, יש דרכים שונות לקבל מידע ממדינות זרות. זה עובד באופן שוטף, זה לא עובד לגבי כל המדינות, זה לא עובד בכל העבירות. יש לנו עבירות שאין להן מקבילה בישראל ואי אפשר יהיה בכלל לעשות את התרגום הזה, אבל הוא כן יובא בחשבון במסגרת פעולות חקירה, אפשר להציג אותו בפני בית משפט מאחר שהחוק לא חל עליו, בכלל אין מניעה, אפשר להעביר אותו בין גופים כשהוא רלוונטי; אבל להכניס אותו לתוך המסגרת של החוק הזה יהיה מאוד מאוד קשה, כיוון שהתוצאה תהיה פשוט שרירותית, אין לנו דרך להבטיח שכל המידע הזה ייאסף באופן כולל.
יעל גרמן (יש עתיד):
ובכל זאת אני רוצה לשאול, את מדברת על הצד שבו אנחנו פונים ומקבלים, אבל מה קורה אם האינטרפול מעביר למשטרה מידע על – עבריין מין לצורך העניין, איפה זה נאגר?
גבריאלה פיסמן:
קודם כל, יש לנו סעיף שנוגע להעברת מידע מחו"ל, לרבות העברת מידע מהאינטרפול, מהיורופול. יש יחידה בה המשטרה זה הוא תפקידה, והמידע הזה נמצא שם ונאסף בצורה מסודרת, והמשטרה עושה בו שימוש שוטף.
ורד וינדמן:
זה כבר קיים היום? כי הרי אנחנו נתקלים בבעיות של עברייני מין שמבקשים מעמד בישראל והמרשם הפלילי שלהם לא ידוע למשטרת ישראל.
גבריאלה פיסמן:
כן כן, זה כבר היום. היום יש את פרט (כג) לתוספת הראשונה שמתייחס להעברת מידע מהאינטרפול ומרשויות ממלכתיות אחרות. שוב, אחד הדברים שאת מתארת זה הקושי לכלול את כל המידע הזה בתוך החוק, כי המידע הזה באמת לא נמסר בצורה שיטתית, לא נמצא כאן בצורה שיטתית, יש מדינות שאי אפשר בכלל לקבל את זה מהן, ואז אנחנו יוצרים איזשהו מצב לא שוויוני.
נועה ברודסקי-לוי:
אני ממשיכה:
"סימן ב': מסירת מידע מהמרשם המשטרתי
גישה ישירה למרשם המשטרתי
29.
המרשם המשטרתי, למעט מידע על זיכויו של נאשם, יהיה פתוח לפני הגופים המנויים בסעיף 10 והם יהיו רשאים להעביר ביניהם מידע מן המרשם האמור, הכול במידה שהדבר דרוש למילוי תפקידיהם; על גישה למידע כאמור ועל העברתו, יחולו ההוראות לפי סעיף 10, בשינויים המחויבים".
סעיף 10 זה אותו סעיף של הגישה הישירה שדיברנו עליו, של המידע שעובר לשב"כ, למוסד, למצ"ח, אלה אותם גופים שיכולים לראות את מלוא המידע.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז אם אדם זוכה, זה לא עובר לאף אחד, את זה שומרים בסוד. למה לא מעבירים גם שהאיש זוכה?
גבריאלה פיסמן:
על הזיכוי נדבר עוד מעט, ואני אסביר מה התפיסה שלנו לגבי הזיכוי, גם היו לנו דיונים על זה בוועדת קנאי.
נועה ברודסקי-לוי:
חשוב להבין שכל המידע הזה שנאגר במאגר המשטרתי – זאת אומרת, תיקים תלויים ועומדים וגם תיקים סגורים בעצם – יש גישה ישירה לאותם גופים שיש להם גישה ישירה להרשאות, יש להם גישה ישירה לפי הסעיף המוצע גם לאותם תיקים פתוחים וגם לתיקים הסגורים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז למה כתוב בסעיף 29 "למעט מידע על זיכויו של נאשם"? מה קורה עם הזיכוי?
גבריאלה פיסמן:
לזיכוי יש סעיף ספציפי.
נועה ברודסקי-לוי:
בסעיף 32 מוסדר הנושא של הזיכוי. גם שם יש לאותם גופים גישה ישירה, אבל בצורה מצומצמת יותר.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
הרבה פעמים את האשמה תמיד מפרסמים, ואת הזיכוי באיזשהו מקום קטנצ'יק שם בסוף, לפחות בעיתונות, אז שלא יהיה פה דבר כזה.
יעל גרמן (יש עתיד):
אבל אנחנו צריכים להיות מעוניינים שמי שזוכה לא יהיה בשום מאגר. שכולם יידעו – זה עניין של תקשורת, ואתה צודק. אבל פה זה דבר אחר, כאן זה לשמור את זה ולהשתמש בזה בדרך כלל - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
עד שהוא זוכה הוא היה בהרבה מאגרים.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא בטוח שזה נכון, הנה כבר סעיף שכנראה יורידו.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
הוא נמצא בהרבה מאגרים. עכשיו הוא נניח הוא זוכה, מה עושים? הוא צריך להיות מחוק, אבל הרי השם שלו נמצא בשב"כ ובכל ועכשיו הוא זוכה.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא, השם שלו צריך להימחק.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
זו השאלה, כי כאן כתוב שאם מעבירים וכתוצאה מזה יימחק בכל המקומות, זה מצוין, אבל אם לא?
יעל גרמן (יש עתיד):
זאת שאלה נכונה. האם בתוך המאגר תימצא כל ההיסטוריה שלו, אם לא החליטו לחקור? אבל אם החליטו להעמיד אותו לדין והוא זוכה, יימחק הנושא שהוא זוכה ואולי תישאר ההעמדה שלו לדין?
גיל שפירא:
לא, למחוק הכול.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אם אתה לא מעביר לכל המאגרים שהוא זוכה, איך הם יידעו למחוק? אבל בוא נחכה ל-32.
נועה ברודסקי-לוי:
מה שסעיף 29 אומר זה שכל הגופים שמקבלים גישה ישירה למרשם הפלילי בעצם מקבלים גישה ישירה גם למרשם המשטרתי, שכולל את התיקים הפתוחים והתיקים הסגורים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
כל הגופים שיש להם גישה ישירה למרשם המשטרתי? מה זה המרשם הפלילי ומה זה המרשם המשטרתי?
נועה ברודסקי-לוי:
המרשם הפלילי זה אותם תיקים שבהם יש כבר הרשעות והמרשם המשטרתי זה מה שאנחנו מדברים עכשיו, שזה אותו מרשם שיש בו תיקים פתוחים, תלויים ועומדים ותיקים סגורים.
יעל גרמן (יש עתיד):
כשלמעשה מדובר על הגופים האלה שמנינו, שזה המשטרה, השב"כ, המשטרה הצבאית, אגף מודיעין, המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים, אגף הממונה על הביטחון במערכת הביטחון ומח"ש.
ליאורה סולטן:
זה גם המצב היום, למעט מח"ש שלא מוסדרת ומלמ"ב ומוסד שלא מוסדרים בגופי גישה ישירה, אבל כמובן שהם מוסדרים בתוספות ומקבלים את אותו מידע גם היום.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז מה החידוש כאן? הגישה הישירה או עצם זה שיש להם גישה?
נועה ברודסקי-לוי:
הסדרה של שני מרשמים. זה היה מנוי בחוק גם ככה, אבל לא היתה הסדרה של שני מרשמים נפרדים.
ליאורה סולטן:
לא היתה הסדרה, ומעבר לזה, כל העניין של הזיכוי עצמו, שזה בעצם החידוש, השוני. את המידע הם מקבלים כבר היום.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
כן, אבל על הזיכוי אנחנו לא מדברים.
ליאורה סולטן:
נכון, אבל היום זו הסדרה, הוספת הגופים הללו שאמרנו, המוסד והמלמ"ב כגופי גישה ישירה, וההסדרה של מח"ש.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אני מבין שהמרשם המשטרתי הוא גדול יותר מהמרשם הפלילי, כי הוא כולל דברים שבמרשם הפלילי לא יהיו; ופה אנחנו נותנים גישה גם לחלקים שלא היתה אליהם גישה קודם.
נועה ברודסקי-לוי:
לא, יש להם גם היום.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
רגע רגע, אחרת מה אנחנו מתעקשים פה בסעיף הזה?
ליאורה סולטן:
אנחנו לא, אנחנו רק מסדירים את זה, מה שלא היה היום, אם אדוני יראה, לא מוסדרים בצורה נכונה. סעיף 4(א), שזה הסעיף שקיים היום, לא מסדיר את כולם, אבל אם אדוני יסתכל, הוא יראה שלמשל המוסד מנוי בתוספת השלישית, מנוי בתוספת הראשונה ומקבל את אותם היקפי מידע כמו גישה ישירה היום, זו פשוט הסדרה.
רות קנאי:
כל העניין של הרישום המשטרתי לא היה מוסדר עד כה כהלכה בחוק, ואחד החידושים בחוק הזה, שעושים פרק מיוחד על הרישומים המשטרתיים. אני פשוט לא הייתי בפעם שעברה, ואני לא יודעת אם כבר הסבירו. דיברו על זה?
ליאורה סולטן:
את רוצה לדבר על סעיף 1(ג)?
רות קנאי:
לא, לא להיכנס עוד למוקשים, רק נאמר שחשבנו בוועדה – וזה מה שהחוק גם עושה – שגם רישומים משטרתיים צריך להסדיר בתוך החוק של המידע הפלילי; להבדיל ביניהם ובין המרשם הפלילי והרישום המשטרתי, שיהיו שונים, וזה חשוב שהם יהיו שונים, אבל כן להסדיר אותם בתוך החוק. מה עמד מאחורי זה? למשל שמאגרים שבתוך החוק הזה שמורים הרבה יותר טוב מאשר מאגרים לפי החוקים הרגילים של שמירה על מאגרים, ורצינו שהדבר הזה גם יקבל את אותה הגנה. לכן יש פה סעיפים שלא משנים מצב קיים בעצם, אבל הם מסדירים אותו בצורה מסודרת, וחשבנו אז – ואני רואה שהצעת החוק גם חושבת את זה – שזה דבר שגם צריך להסדיר, קודם זה היה נופל בין הכיסאות, זה הכול.
ורד וינדמן:
הזכרנו את זה קודם וגבי השיבה לי, אבל אני מבקשת לשאול שתי שאלות בהקשר הזה, ואם זה לא המקום, נועה תגדיר את ההקשר הנכון. אנשים שמגיעים לישראל מחו"ל, חלקם מבקשים מעמד בישראל ורוצים לעבוד למשל במוסד חינוכי, זה בהמשך לשאלה שהעלתה חברת הכנסת גרמן.
בהינתן שיש כבר מידע שמגיע מהאינטרפול, אבל צריך להודות שהמידע מגיע מהאינטרפול כאשר רוצים לתפוס עבריינים או להסגיר אותם בהקשרים כאלה ולא בהקשרים אחרים, אבל בהינתנן שיש מידע כזה, האם המידע הזה ייכנס למרשם הפלילי על מנת שלמשל אותו אדם ירצה לעבוד במערכת החינוך והדבר הזה יהיה גלוי ופתוח למי שצריך להחליט לגבי ההעסקה שלו?
הנושא של מב"דים שנמצאים במדינות זרות ובא אדם ומבקש מעמד בישראל, האם המידע הזה בדרך של שגרה עובר? כי למיטב הבנתי וידיעתי, הדברים האלה לא עוברים, אלא מבקשים הצהרה. אלה שתי שאלות מאוד חשובות, אני חושבת שצריך לתת עליהן תשובה.
ליאורה סולטן:
לגבי שתי השאלות, התשובה היא שלילית. כעיקרון, כפי שגם גבי הסבירה, המידע הזה אינו נכנס למרשם הפלילי או למרשם המשטרתי לצורך העניין כמב"דים. עם זאת, אני הייתי נוכחת בוועדה – הרי שר הפנים אחראי על המעמד, אם הוא ייתן מעמד קבע, ארעי, או אפילו איזושהי ויזת תייר או ויזה לתקופה מסוימת. באותה ישיבה במפורש, אנשים שהיו בישיבה ובאו כאזרחים שמבקשים מעמד וממתינים, כולם ממקום הקבע שהם באו ממנו היו צריכים להביא מרשם פלילי מארץ המוצא מתורגם נוטריונית לכאן, כי המידע הזה איננו קיים. עזבי את הדברים החריגים כמו שגבי הסבירה, הרי אנחנו מדברים על הכלל כרגע.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
לא הבנתי. נניח מגיעה משפחה מארצות הברית, יש לה חוק השבות שהיא יכולה לחזור. כדי לתת לה את זה, היא צריכה להביא תעודות יושר מארצות הברית?
ליאורה סולטן:
כן, בוועדה הזאת כולם הצטיידו בזה ואמרו שהם הביאו את כל הנתונים.
ורד וינדמן:
זאת חובה? איפה זה כתוב?
ליאורה סולטן:
זה מה שהיה בוועדת הפנים, אני לא זוכרת אפילו מתי זה היה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
לא ידעתי שדורשים תעודת יושר.
ליאורה סולטן:
זה מה שהיה אז.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מי יכול להוציא בארצות הברית?
ליאורה סולטן:
זה הדבר היחידי והמקום היחידי שהבנתי שבעצם יש יכולת לקבל מידע. מה שאת אומרת, הוא באמת בעייתי, את צודקת. אם אדם רוצה לבוא לכאן ובאמת מבקש מעמד ונניח ואין שם רישום לגבי ההתנהלות שלו, נכון הוא שהוא יכול כעיקרון להתחיל לעבוד פה ולא יהיה עליו מידע. את צודקת, אבל את העבירות הוא לא ביצע פה, הוא לא ביצע בתוך תחומי מדינת ישראל.
המקום היחיד שיש מצב שאנחנו נמצאים כיום באמצע ההליכים זה לגבי חוק לנשיאת עונש מאסר בתוך תחומי ישראל, סעיף 10(א), ששם אנחנו אומרים שאדם שהוא אזרח ישראלי ומרצה עונש באחת המדינות שהן לא ישראל, הורשע שם ורוצה להגיע לפה מבחינת אמנות, מבחינה הומניטרית, כי אנחנו מדינה סוציאלית ורוצים להביא אותו לכאן, הוא ירצה את עונשו בתוך תחומי מדינת ישראל, אבל יצטרך להיות ביטוי בתוך המרשם הפלילי, כי הוא כבר ממשיך לרצות פה את העונש.
ורד וינדמן:
זה החריג שבחריג.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אבל אני לא רואה איך זה אפשרי. נניח הוא מגיע מארצות הברית, בארצות הברית יש הרבה מדינות, כל מדינה בטח יש לה המרשם שלה. מאיפה יודעים שלא היו לו כמה דברים בקנדה? נתחיל לבקש מכל עולה?
ליאורה סולטן:
לא, רק אם הוא נושא עונש מאסר כיום במדינה והוא אזרח ישראלי.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מאיפה יודעים?
ליאורה סולטן:
הם רוצים להעביר אותו לכאן. הוא מבקש לעבור.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
לא לא, היא שאלה סתם על מי שעולה.
ליאורה סולטן:
על זה עניתי כבר, אמרתי שלא.
יעל גרמן (יש עתיד):
היא אומרת שיש לקונה, זה חסר.
ליאורה סולטן:
אין, אני לא יכולה להגיד שזו לקונה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
לא נכון, הם לא מבקשים, אי אפשר. תבקשי מכל עולה שרוצה לעלות לארץ להביא תעודת יושר, מאיפה? מכל העולם?
יעל גרמן (יש עתיד):
אבל מצד שני, אם מישהו ריצה מאסר, הוא כבר מואשם ומגיע לארץ - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אבל איך תדעי שהוא ריצה? נניח שהוא אמריקני אבל ריצה מאסר בקנדה, בפרו או בקובה, איך תדעי את כל זה?
יעל גרמן (יש עתיד):
אני משערת לעצמי שיש דרך. איך אמרת בסוף הישיבה הקודמת? תמיד יש דרך, צריך לראות מה צריך לעשות כדי שלא תהיה לקונה, שלא יהיה מצב שאדם שביצע את העבירה – אני מצטערת, אבל ככה אנחנו חושבים תמיד על הכיוון של עבירות מין ופדופיליה שאדם רוצה לברוח ומגיע לארץ חדשה ואף אחד לא יודע.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
זו יכולה להיות כל עבירה. השאלה איך תדעי, כי אל"ף זה לא הדיון, ובי"ת זה גם משתרע על עולם שלם, הוא עולה מארצות הברית, אבל יש לו איזה רקע פלילי במדינות אחרות בכלל, איך אפשר יהיה לדעת?
נועה ברודסקי-לוי:
אני חושבת שעולות פה שתי שאלות: אחת – אולי זה כבר מעבר לגבולות הדיון שלנו כרגע, אבל זו באמת השאלה מה בכלל המשטרה בודקת במצבים האלה; שתיים – מה קורה כשלמשטרה כבר כן יש את המידע, והאם היה נכון לתת לזה איזשהו ביטוי בתוך המרשם?
היו"ר ניסן סלומינסקי:
זו השאלה הראשונה ששאלתי, כשאמרו שרק - - -
ליאורה סולטן:
החוק אומר רק בית דין או בית משפט ישראלי, זה המצב היום.
נועה ברודסקי-לוי:
מה החוק אומר אני יודעת, אבל - - -
ליאורה סולטן:
זה המצב היום.
נועה ברודסקי-לוי:
נכון, וגם לפי ההצעה. השאלה אם יש מקום - - -
ליאורה סולטן:
אני לא יודעת אם חשבו על זה בוועדת קנאי.
רות קנאי:
לא חשבו על זה, אבל זה בלתי אפשרי. זה מרשם פלילי של מדינת ישראל. לא יתכן שאנחנו על פלוני נכניס כי במקרה אנחנו יודעים, אבל על אלמוני אנחנו לא נכניס כי אנחנו לא יודעים. צריך לקבוע, יש גבולות. יש לך מרשם פלילי ששייך למה שנעשה בישראל פלוס האזור. זה לא שייך למדינות אחרות. צריך למצוא פתרונות לכל השאלות האלה, ואומרים לך שיש פתרונות דרך עזרה משפטית והאינטרפול, אבל גם אם תדעי, את לא תכניסי את זה למרשם. זה בשום פנים לא יתכן שנכניס במקרה אחד את זה ובמקרה אחר את זה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אוקי, בואו נמשיך, כי זה גם לא קשור במאה אחוז. זה נושא מעניין מאוד שיש לו אולי השלכות - - -
קריאה:
זה חשוב, זו לקונה רצינית.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
יכול להיות מדאיג, אבל גם תלוי מאיזה היבטים.
יעל גרמן (יש עתיד):
אותי זה מדאיג. מי שמבקש ויזה לארצות הברית, הם יעשו את כל החקירות והם יידעו.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
הם יידעו לגביך אם את באה מישראל, אבל הם לא יידעו אם עשית באירופה דברים שלא ייעשו.
יעל גרמן (יש עתיד):
אם אני הואשמתי, בוודאי שהם יידעו.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
איך הם יידעו? הם מבקשים מכל העולם? אז מאיפה הם יידעו? את באה מישראל, אבל היו לך כמה פרשיות נניח בצרפת, איך הם יידעו?
יעל גרמן (יש עתיד):
אתה צודק, השאלה אם אצלנו עושים בדיקה כאשר אנחנו מקבלים עולים חדש, אם מישהו טורח לראות. אבל אתה צודק שזאת לא האכסניה, זאת בעיה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
זה לא פשוט. גם אם נמצא שהיה לו משהו, בגלל זה לא נקלוט אותו? זה לא קשור.
ורד וינדמן:
אבל אנחנו מדברים על עבירות מאוד חמורות, שיכול אדם לבוא ולהיות מורה בישראל.
יעל גרמן (יש עתיד):
אבל שהמידע יהיה במקום שנוכל להשתמש בו לטובת הציבור, לא אומרת לא לקלוט.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
זה מקרה פרטני שאת לוקחת. המקרים האחרים זה לתת לו אולי אפשרות להתחיל חיים, אולי, אבל לא חשוב.
נועה ברודסקי-לוי:
אני ממשיכה לקרוא:
"מסירת מידע על תיקים תלויים ועומדים
30.
(א)
המשטרה תמסור מידע על תיקים תלויים ועומדים, לגופים ולבעלי תפקידים שהיא רשאית למסור להם מידע מן המרשם הפלילי לפי הוראות חוק זה, בעת מסירת המידע מן המרשם הפלילי.
(ב)
הגופים המנויים בסעיף 11(ב) עד (ד) רשאים למסור מידע על תיקים תלויים ועומדים לגופים ולבעלי התפקידים שהם רשאים למסור להם מידע מן המרשם הפלילי כאמור באותו סעיף, והכול בהתאם לכללים שנקבעו לפי סעיף 11(ה), בשינויים המחויבים.
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תמסור המשטרה מידע על תיק תלוי ועומד שטרם הוגש בו כתב אישום, לגופים ולבעלי תפקידים כאמור בסעיפים 11 ו-12 שהמידע נדרש להם לצורך מתן זכות או ביטול זכות, אם חלפה תקופה ממועד פתיחת התיק שקבע השר לעניין זה".
למעשה, זה סעיף שכל פעם אמרנו שנגיע אליו, אותו סעיף שמדבר למי יימסר המידע על תיקים פתוחים. לפי מה שמוצע, כל אותם גופים שזכאים לקבל היום מידע מהמרשם הפלילי, יקבלו את המידע גם על התיקים הפתוחים, למעט תקופות שחשבו לקבוע בתקנות, שיגבילו תיקים שלא התקדמו ולא הוגש בהם כתב אישום, משרד המשפטים חשב להגביל את התקופה שהמידע הזה יעבור. אולי כדאי שגבי תרחיב.
גבריאלה פיסמן:
לגבי תיק תלוי ועומד, יש לנו סטטוס ייחודי. מצד אחד, אנחנו מדברים על מידע שהוא המידע הפלילי העדכני ביותר אודות אדם – נפתחה חקירה לא מזמן, היא יכולה להיות בכל עבירה, ומצד שני אנחנו מדברים על מידע שמבחינת רמת הראיות יכול להיות ברמת ראיות משתנה, ויש לנו קושי אמיתי עם זה שאנחנו מעבירים את המידע הזה לגופים לצרכי העסקה.
המנגנון שקבענו פה מצד אחד כן מאפשר לאותם גופים שרשאים לקבל מידע מהמרשם הפלילי לקבל את המידע הזה; מצד שני הוא בא ואומר: תשמעו, ביחס לתיקים שלא הוגש בהם כתב אישום, אנחנו נקבע פרקי זמן מוגבלים, שאפשר יהיה להעביר את המידע הזה. כמובן שגם שאלת ההתחשבות בו היא עניין שצריך להביא אותו בחשבון, ובחלוף פרקי הזמן האלה שייקבעו בתקנות – ואנחנו כן התחלנו לעשות עבודה בהקשר הזה גם עם המשטרה וגם עם הפרקליטות – בחלוף פרקי הזמן האלה, אם לא הוגש כתב אישום, אותו גוף לא יוכל להמשיך ולראות את המידע.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
זה אותו גוף שכבר העברת לו, או שלא תעבירי לו?
גבריאלה פיסמן:
הרי הגופים מבקשים את המידע בנקודת זמן מסוימת. היום אדם מגיש בקשה להיות חבר בלשכת עורכי הדין, היום מועבר עליו מידע. יבקש בעוד חמש שנים, אנחנו נעביר את המידע לעוד חמש שנים.
הרעיון הוא שאם אנחנו מדברים על מידע שהוא מידע פלילי עדכני, המידע הזה כן יהיה בפני אותו גוף שצריך לשקול את המידע. הוא אמור לתת למידע הזה משקל שהוא פחות, זו תפיסתנו וזה בא לידי ביטוי גם באמות המידה וגם אמור לבוא לידי ביטוי בנהלים הפנימיים של הגוף. בלי קשר, יהיו גם תקנות שיגידו פרקי זמן. אנחנו חשבנו, למשל, שצריכה להיות באותן תקנות גם הבחנה בין עבירות חמורות יותר לחמורות פחות, הבחנה בין חטא, עוון ופשע.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
גם אם הוא לא יצא זכאי אלא עבר זמן ולא התקבלה החלטה בתיק, אז מה קורה?
גבריאלה פיסמן:
במקרה כזה, אם לא התקבלה החלטה בתיק, אי אפשר יהיה לראות את המידע.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אבל הם כבר ראו את המידע. לגופים שעובר אליהם מידע, יש להם מאגרים, נכון? מה שעובר, נכנס למאגר שלהם, אז מה קורה? מי שיש לו תיק פתוח, הוא כבר אצלם במאגר.
גבריאלה פיסמן:
יש סעיף שאומר שגורם שזכאי על פי דין לקבל את המידע, לא יוכל להביא אותו בחשבון, אם הוא לא זכאי להביא בחשבון את המידע לפי חוק זה. זאת אומרת שאם חלף פרק הזמן, גם אם המידע ידוע לו ואדם זוכר מזיכרונו האישי שהובא בפניו המידע, החוק אוסר עליו להביא אותו בחשבון.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
יש מאגרים אליהם עובר המידע, זה עובר לאדם שזוכר את זה או שיש לו מאגר ששומר את זה?
נועה ברודסקי-לוי:
משרד הבריאות קובע אם לתת רישיון לרופא, אז הוא בודק את זה באותה נקודת זמן שביקש את הרישיון, ולכן הוא רואה לנגד עיניו את המידע.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
משרד הבריאות זה קל.
נועה ברודסקי-לוי:
רוב הגופים הם כאלה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
נניח השב"כ.
נועה ברודסקי-לוי:
לשב"כ יש גישה ישירה, הוא ממש רואה ישירות את המידע. השב"כ בסעיף 29, אבל לדוגמה גופי חקירה אחרים שמנויים בתוספת הראשונה, כמו רשות המיסים לצורך העניין, אני מניחה שיש לה את המאגרים שלה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
כשאנחנו מדברים על העברת מידע - - -
גבריאלה פיסמן:
היא גם רשות חוקרת.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
היא גם רשות חוקרת, המידע עובר לגוף שיש לו מאגרים משלו?
גבריאלה פיסמן:
לא, באופן עקרוני, הגופים אמורים לשמור את המידע הזה פר הבקשה הספציפית. הגיש אדם מועמדות לחברות בלשכת עורכי הדין, זה יישמר באיזשהו תיק שלו. לא אמור להיות מאגר מידע חלופי, אין התייחסות לזה בחוק, אבל ברור ששום גוף אחר לא מסוגל לאכוף את הוראות חוק המרשם הפלילי, הרי אנחנו מדברים על מחיקות, על התיישנות. המאגרים האלה לא אמורים להתנהל בדרך הזו אצל הגופים האלה.
נועה ברודסקי-לוי:
גוף כמו לשכת עורכי הדין שומר את זה בתיק של אותו אדם, אבל לכאורה נגיד שאותו אדם מגיש אחרי שנה בקשה מחודשת.
אודית קורילנדי סירקיס:
אבל נועה, זה נכון גם לגבי רישום פלילי שנמחק. גם רישום פלילי שנמחק, אם ביקשת אותו לפני שנמחק והיית זכאי - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
זו השאלה.
יעל גרמן (יש עתיד):
מה עושים? מה זה שווה?
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אודית, על זכאי אמרו תחכו לסעיף 32. שאלנו את אותה שאלה גם על זכאי, כלומר מה קורה אם גוף מקבל נניח אינפורמציה על תיק לא סגור, מה הוא עושה עם האינפורמציה הזאת? הוא שומר אותה? הוא צריך אותה למשהו, נכון?
יעל גרמן (יש עתיד):
איך מוחקים אותה?
אודית קורילנדי סירקיס:
אסור לך לשקול את זה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מה זה אסור? אבל איפה אני שוקל את זה?
יעל גרמן (יש עתיד):
אני לא שוקלת את זה, אני מעבירה את זה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
נניח שאתם מעבירים לי מידע על מישהו שיש לו תיק פתוח. אני לא יודע מה אני עושה, עברה נניח תקופה של שנה, ואז צריכים לא להתחשב בזה, אם לא התקדם התיק. מצפים שאני עורך הדין שקיבל אזכור בעוד שנה שהיה לי תיק ושעליי למחוק? אלא אם כן אני רושם את זה באיזה מקום.
גבריאלה פיסמן:
החוק אומר בסעיף 38, שעוד לא הגענו אליו "בעל סמכות על פי דין לא יביא בחשבון מידע פלילי שאינו זכאי לקבלו לפי חוק זה". זאת אומרת שאם אני נמצאת היום בנקודת זמן שהיה לי מידע קודם בתיק הפיסי, לא נלך ונקבע הוראות לגבי מחיקת בקשות של אנשים - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
בתיק הפיסי של אותו אדם רשום, שיש לו תיק לא סגור. בלשכת עורכי הדין, ועדת האתיקה, רשום שלעורך הדין יעקב משה יש תיק לא סגור, תיק פתוח.
גבריאלה פיסמן:
אם פניתי בחלוף שנה והמידע הזה לא קיים, אסור לי להביא אותו בחשבון.
גיל שפירא:
אבל אם הם לא פנו בחלוף שנה?
ליאורה סולטן:
הם צריכים להוציא מידע עדכני לפני שהם נותנים רישיון?
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מה, כל החיים יהיה רשום שם הדבר הזה? גם אם הוא יהיה זכאי?
גיל שפירא:
זו הבעיה.
ליאורה סולטן:
אני רוצה לתת דוגמה. אני הייתי נציגת משטרת ישראל בוועדה לחוקרים פרטיים עד לפני חודש. הוועדה הזאת נותנת רישיונות לחוקרים פרטיים. הוועדה מקבלת היקף מידע של הרשעות עד תום תקופת ההתיישנות ותיקים פתוחים, מידע מצומצם, אבל תיקים פתוחים. ברגע שאדם מגיש את הטפסים, קיבלנו את המידע שלו, יש לו תיק פתוח, כשהוא עולה לוועדה, אנחנו מוציאים מידע עדכני. אם התיק נעלם והוא איננו פתוח, נגמר הסיפור. מבחינתנו, זה בכלל לא משנה, אם היה זיכוי, נסגר התיק; כל עוד הוא נעלם ואיננו מקבל ביטוי של הרשעה, לא שוקלים אותו.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא הבנו מה זה נעלם.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
נניח את נמצאת בוועדה שצריכה לקבוע לגבי החוקרים, מגיע אליכם מועמד ואתם מבקשים לקבל את הרישום הפלילי שלו. מה קיבלתם? קיבלתם נייר, קיבלתם משהו, מה אתם עושים עם זה?
ליאורה סולטן:
נכון, קיבלנו נייר שכתוב בו שיש לו תיק מב"ד פתוח מלפני חצי שנה, ואז ברגע שהוא עולה לוועדה, אנחנו בוחנים אם התיק הזה שעמד לו לרועץ - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
החלטתם לקבל אותו או לא לקבל אותו, בסדר.
ליאורה סולטן:
- - לא, אם התיק הזה לא עומד לו לרועץ יותר - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מה זה לא עמד לו לרועץ?
ליאורה סולטן:
לא לא, אם התיק הוא פתוח, ונניח שזה בעבירה שאנחנו יכולים לחשוב – כמובן יש שיקול דעת איזה עבירות מגבילות ואיזה לא, מי יקבל רישיון ומי לא, כמובן שכל מקום כזה חייב לדעת איזה עבירה רלוונטית - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
נניח החלטתם לא לקבל אותו.
ליאורה סולטן:
אם התיק פתוח - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
לא, התיק פתוח, אבל אתם החלטתם נניח את האיש הזה שיש לו תיק פתוח לא לקבל, מה קורה עכשיו? הרי יש לכם תיק עליו, ושם כתוב שיש לו תיק לא סגור.
ליאורה סולטן:
במקרה הזה אנחנו מזמינים אותו לשימוע, שם בוועדה מזמינים את כולם לשימוע.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
לא, אני שואל אחר כך. נתתם לו תשובה שלילית או תשובה חיובית, מה קורה עם התיק שלו?
ליאורה סולטן:
אני בכוונה עוצרת, כי לא נתנו לו עוד שום דבר. במקרה בוועדה הזו אין דבר כזה, מזמינים לשימוע.
גיל שפירא:
אבל הפתק נשאר בתיק, זאת הבעיה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
הזמנתם לשימוע, הוא עבר הכול, ועכשיו אתם החלטתם לקבל אותו נניח.
ליאורה סולטן:
לתת לו רישיון על אף התיק הפתוח.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אתם מחזיקים תיק של אדם.
ליאורה סולטן:
אנחנו לא מחזיקים תיק, זה נייר.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
נייר, מה אתם עושים עם הנייר הזה? זורקים אותו? משמידים אותו?
גבריאלה פיסמן:
אדוני, זה מידע ששימש בסיס לקבלת החלטה מנהלית.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
הבנתי, קיבלתם את ההחלטה, מה עושים עכשיו עם הנייר הזה?
ליאורה סולטן:
הוא חייב להשאיר את זה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
הוא חייב להשאיר? איפה משאירים את זה?
ליאורה סולטן:
בוודאי, יש להם תאים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
יופי, יש להם תאים, אז הנייר הזה יישאר שם. מאחר שאנחנו אומרים שאם לא היה שום טיפול בתיק שנה, תיק לא סגור ייסגר, מי יזכור בעוד שנה ללכת לאותו תא?
ליאורה סולטן:
אני לא צריכה לזכור.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
הוא עובד כחוקר ויש לו תיק אצלם, תיק עם משהו פתוח.
גבריאלה פיסמן:
אבל בכל קבלת החלטה, מגיעה בקשה נוספת? הוא צריך לקבל מידע עדכני מהמרשם הפלילי. המידע הזה לא יהיה שם? הוא לא יכול להביא אותו בחשבון, זה לא קיים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
איך המידע לא יהיה שם?
ליאורה סולטן:
כי התיק נסגר.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
קיבלתם חוקר ואתם שומרים את התיק שלו.
ליאורה סולטן:
אדוני, אנחנו לא שומרים שום תיק.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז מה אתם שומרים, את הפתקים? שומרים איפה?
ליאורה סולטן:
מקבלים את המידע.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
איפה אתם שמים את המידע הזה?
ליאורה סולטן:
יש לכל חוקר תיק עם בקשה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז את אומרת שיש לו תיק עם בקשה, אני לא מצליח להבין. אז יש לו תיק עם בקשה.
ליאורה סולטן:
לא, זה תיק של בקשה להיות חוקר פרטי.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
קיבלתם אותו, נתתם לו תשובה שהוא התקבל ועכשיו הוא כבר משמש כחוקר, מה אתם עושים עם התיק הזה למחרת?
ליאורה סולטן:
כמו בכל משרד, יש תיקים לכל אדם שמבקש רישיון. ברור, זה לא רק מידע פלילי, זאת בקשה, זה פרטים אישיים, קורות חיים, המלצות.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מאה אחוז, יש הכול, אז יש לכם תיק שבו כתוב שיש לו תיק פתוח, ולמרות הכול קיבלתם אותו. כעבור שלושה חודשים, אם היו קצת בעיות עם החוקר הזה, אמרתם: בואו נבדוק. אתם ניגשים, מוצאים את התיק שלו, לראות מה קורה אתו, ומה אתם בודקים? אתם רואים שיש לו תיק לא סגור, למרות שבפועל התיק הזה כבר מזמן נסגר.
גבריאלה פיסמן:
אז אנחנו מוציאים מידע עדכני, אנחנו לא משתיתים את ההחלטה החדשה - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז למה אתם צריכים לשמור את התיק? תזרקו אותו וכל פעם שתהיה לכם בעיה, תוציאו מידע.
גבריאלה פיסמן:
אם אדם החליט לעתור על ההחלטה הראשונה, המידע צריך להישמר. מדובר בהחלטה מנהלית. המידע לא נשמר מתוקף איזה ניסיון, חלילה, לפגוע באותו אדם. יש כללים לקבלת החלטה של רשות מנהלית, היא צריכה לשמור את החומר שהיווה בסיס לקבלת ההחלטה. ההוראה הקריטית מבחינתנו שחייבים לעמוד עליה, היא ההוראה שמחייבת אותו לא להביא את המידע הזה בחשבון. אסור להביא מידע בחשבון, שגוף לא זכאי לקבל אותו.
יעל גרמן (יש עתיד):
את נותנת לו הוראה, כאשר בחיים את לא תדעי מה עובר לו בראש.
גבריאלה פיסמן:
אבל אם הוא הביא את זה בחשבון, אפשר לתקוף את ההחלטה.
יעל גרמן (יש עתיד):
אבל איך את יודעת? הוא יגיד: אני לא הבאתי את זה בחשבון, אני הבאתי בחשבון את העובדה שהוא היה מרושל ולא היתה לו עניבה.
גבריאלה פיסמן:
אני יכולה להעלים לו את המידע מהראש?
גיל שפירא:
אבל זו הבעיה.
גבריאלה פיסמן:
לכן אני מחייבת אותו בחוק לא להביא את זה בחשבון.
יעל גרמן (יש עתיד):
יש לנו פה חוק, שכל הכוונה שלו היא לבוא ולומר, שבמקרים מסוימים אנחנו מוחקים לאדם את עברו ונותנים לו אפשרות להתחיל מחדש. זה לא יכול להיות שאנחנו נסתמך על זה שמישהו יגיד: החוק אומר שעכשיו אתה לא צריך לקחת את זה בחשבון. צריך להעלים את זה בפועל, כדי שאף אדם לא יידע את זה ולא יוכל להביא את זה בחשבון.
גבריאלה פיסמן:
אם היה פרסום בעיתונות, יש לי דרך למחוק את כל הפרסומים שהיו אי פעם בעיתונות? אנחנו צריכים להיות ריאליים, ולכן ההוראה הריאלית היא הוראה שמחייבת את אותו גוף לא להביא אותו בחשבון.
יעל גרמן (יש עתיד):
אבל התשובה לשאלה שלך היא שכן יש היום אפשרות. את יודעת שבפייסבוק עוד מספר חודשים תהיה אפשרות לבקש שימחקו את כל ההיסטוריה שלך.
ליאורה סולטן:
בפייסבוק? מה זה יעזור אם יש בגוגל?
יעל גרמן (יש עתיד):
תהיה אפשרות למחוק.
גבריאלה פיסמן:
אין אפשרות כזאת, זה לא ריאלי.
ליאורה סולטן:
מה זה לא ריאלי? אז מה החוק הזה שווה, אלוהים? לבוא ולומר שאני רואה מידע ואומרים לי: אל תתחשבי בזה? זה בלתי אפשרי.
גבריאלה פיסמן:
אדוני, אין פה ויכוח, אנחנו מבקשים להגיע לאותה תוצאה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אין לנו שום דרך למצוא מנגנון, בטח זה מסובך מאוד, שהמשטרה תדע מי ביקש מידע על כל מיני אנשים.
גבריאלה פיסמן:
יש לה, היא רושמת, היא יודעת.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
שנייה, לא שמעתם את ההמשך שלי, את זה בטח שיש לה – ואז כשחל שינוי במעמד של אותו אדם, היא מבהירה לאותם אלה ששאלו: חל שינוי, הוא יצא זכאי, זה כבר לא תיק פתוח. אז אני יודע שאותו גוף שקיבל אינפורמציה שהיתה נכונה לפני שלושה חודשים, וכתוב במקום העבודה של יעקב מוישה שהוא סוחב אתו תיק פתוח. בינתיים התיק הזה נסגר או שהוא יצא זכאי.
ליאורה סולטן:
אין מידע, הם יוציאו את המידע ויראו שהוא לא קיים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מאיפה הם יוציאו את המידע? די, קיבלו החלטה ועכשיו יש תיק שפותחים אותו.
גבריאלה פיסמן:
אבל אדוני היושב ראש, במקרה הזה אני לא רוצה להעביר מידע פוזיטיבי על סגירת תיק לגוף שאסור לו לקבל את המידע על תיקים סגורים. הרי פה אני מחטיאה את כל מטרת החוק, אני לא רוצה במקרים האלה להעביר מידע – לא על הזיכוי ולא על התיק הסגור.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אם הוא זכאי, למה שלא נפיץ?
נועה ברודסקי-לוי:
תיק שהוחלט לא להעמיד בו לדין, יש רשימה יותר מצומצמת של גופים שמקבלת את המידע.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
פה הם לא אמרו את זה.
נועה ברודסקי-לוי:
כן על תיקים פתוחים. ברגע שיש החלטה לגבי התיק, אם התיק נסגר, יש כבר רשימה הרבה יותר מצומצמת של גופים שיכולים לקבל את המידע.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אם הוא יצא זכאי, למה?
ליאורה סולטן:
אין בעיה, גם את זה הם לא יידעו.
גבריאלה פיסמן:
הרעיון הוא שהגוף יכול להתחשב רק במידע עדכני, והוא לא מוסמך להתחשב במידע, שהחוק לא מאפשר לו לקבל אותו.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
נניח שיש לי תיק על יעקב מוישה וקיבלתי אותו לעבודה, למרות הכול. הוא עובד ואני צריך לצורך מסוים להסתכל בתיק של יעקוב מוישה ואני מוצא שיש לו פרשיה לא סגורה, כשבפועל סגרו לו את זה מחוסר אשמה היו צריכים למחוק, רק לא מחקו לו, אז אני נשאר עם הידיעה הזאת.
גבריאלה פיסמן:
אז אתה מדבר על מצב של טעות?
היו"ר ניסן סלומינסקי:
לא טעות, לא הודיעו.
גיל שפירא:
הפתק נשאר בתיק.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תגידו שלא פותחים את התיק, אלא צריכים כל פעם להתעדכן מחדש מה קורה. אם כן, למה צריכים תיק? תזרקו את התיק, כי בין כה וכה כל פעם אתם צריכים להתעדכן מחדש.
ליאורה סולטן:
היום האדם שאתה עכשיו מתאר אותו, אנחנו כל הזמן אומרים קיבלנו אותו. בוא נקבל החלטה הפוכה, לא קיבלנו אותו על סמך התיק הפתוח. הוא רוצה לעתור לבג"צ ומחליט לעשות את זה שנה אחרי. אם הם לא ישמרו את המידע הזה, הם לא יוכלו – אל"ף, לתקוף את הבג"צ שהם יקבלו, ויותר מזה, אני כמשטרה לא אוכל לסייע להם, למה? כי אני לא שומרת את נקודת הזמן שהם הוציאו את המידע, אני לא יכולה לשחזר להם את זה, זה ממשיך הלאה. נקודת הזמן שאני אוכל להוציא להם זה היום החדש שהם יבקשו, ולכן לא אוכל לסייע להם בנקודה הזו.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
את זה אני מבין, אם הוא לא התקבל. אבל תגידי לי מה אם קיבלו אותו.
ליאורה סולטן:
הם חייבים לשמור את המידע, ואני לא אוכל לסייע. עד כאן מובן.
אם קיבלנו אותו לעבודה, והוא אחרי שנה מבקש חידוש רישיון, ככה זה עובד נניח בוועדה של חוקרים פרטיים שכל שנה מחדשים, בתיק המב"ד הזה שדיברנו עליו, אני אפילו לא מסתכלת על זה, כי אין דבר כזה, מוציאים מידע עדכני.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז למה את צריכה את התיק הזה?
ליאורה סולטן:
אני לא מסתכלת על זה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז למה את צריכה לשמור אותו? למה לשמור דברים שרק יכולים להזיק?
ליאורה סולטן:
שוב אני חוזרת לנקודה שהסברתי, זה לא מזיק.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
זה כן מזיק.
ליאורה סולטן:
זה לא, כי קיבלתי אותו לעבודה על סמך תיק פתוח, אז היום אין יותר תיק פתוח, אני בכלל לא אסתכל. איפה האחריות של הגוף שמבקש לקבל אדם לעבודה או לתת לו רישיון? איפה זה נמצא? כל משקל הכובד שאדוני כרגע מפנה הוא אלינו. יש לאותו גוף אחריות לבדוק מה המצב העדכני כשהוא רוצה לאדם רישיון, מה המצב העדכני כשהוא רוצה לקבל מישהו לעבודה, אז למה שהוא יסתמך על משהו שלא קיים?
היו"ר ניסן סלומינסקי:
נכון שהוא לא הסתמך, וכמו שאת אומרת, הוא לא ייגע בתיק, אלא הוא יקבל נכון לעכשיו מידע עדכני, אבל למה צריכים לשמור את התיק הזה שנה ועוד שנה ובעוד חמש שנים יהיה תיק שמי שיסתכל בתיק יגיד את כל זה על יעקב מוישה? נכון שאת לא תסתכלי, אבל יש תיק, למה לשמור את התיק הזה? למה צריכים אותו?
ליאורה סולטן:
קודם כל, יש כללים שהוא מחויב לשמור חומר כזה לתקופה מסוימת, לכל הפחות שנתיים, בגלל שיכולות להיות עתירות או כל מיני סיטואציות שמחייבות בירור.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני מוכרחה ללכת. לפני כן אני רוצה לומר מה שמטריד אותנו במהלך הדיונים, וזו לא הפעם הראשונה, זה תרשים הזרימה של העברת המידע.
גבריאלה פיסמן:
לא אמורה להיות העברת מידע נוספת, אחרי שהמידע מועבר מהמשטרה.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני רוצה להבהיר, שלי מפריע שישנן כל כך הרבה עיניים שרואות את המידע. אנחנו כבר העלינו את הרעיון הזה בעבר, וכן הייתי רוצה שנחזור ונחשוב, אי אפשר שיהיה איזשהו גוף שהוא יקבע אם להעביר לה את המידע? אני, עם כל אהבתי והערכתי, לא סומכת עליה שכאשר היא רואה, היא תגיד: אוי, אני רואה, אבל אסור לי לחשוב על זה. אני לא רוצה שהיא תראה את זה בכלל, אבל כדי שהיא לא תראה את זה בכלל, צריך להיות איזשהו גוף, איזשהו חיץ.
אן רייפלד-ביגמן:
אני מטפלת בקבלת מועמדים בעלי עבר פלילי, שהם פטורים מחובת מכרז. זה אומר שכל המשרות הזוטרות ביותר עוברות אצלי, וזה כולל – ואני בכוונה משתמשת בדוגמה הזאת של – כוח עזר. כוח העזר – יש בהם שחקנים חוזרים, מה זה אומר? שלפני שנתיים X רצה להיכנס לתל השומר, והיום הוא רוצה להיכנס לאסף הרופא ומחרתיים להיכנס לרמב"ם, ובכל אחת מהתחנות האלה אותו X נוחת לה על השולחן. כבר היו מקרים שבהם אפילו זכרתי את השם וזכרתי שיש מידע, וכשראיתי את המידע החדש – בין אם המידע הוא שזה הסתיים ללא הרשעה; ובין אם המידע הוא שזה הסתיים עם הרשעה אבל הענישה היא כל כך נמוכה, שאין מניעה לקלוט אותו; ובין אם המידע הוא שהתיק נסגר מחוסר ראיות ואסור לי לקחת אותו בחשבון – זה מה שנעשה.
לפני שבועיים עמדתי בפני ממלא מקום נציב שירות המדינה ואמרתי לו: יש פה מצב מורכב, אבל על תיק מסוים אני מנועה מלדבר אתך, כי אתה לא אמור לדעת עליו. זה כן אפשרי ואנחנו כן יודעים לעשות. את העבודה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אתו זה קל, אבל אם את מנועה מלדבר עם עצמך, זה כבר יותר מסובך. זה כבר יותר מסובך.
אן רייפלד-ביגמן:
אמנם כשזה משרות זוטרות זה פחות בסכנה, אבל אני מטפלת גם במשרות אמון. מחר בבוקר אני אחליט שאני מקבלת נהג של שר. רוב הסיכויים שתהיה איזושהי עתירה. אני תמיד יודעת, שעוד עיניים יבחנו האם פעלתי כדין או לא. אתה יודע מה גבי תעשה לי, אם אני אבחן משהו שאסור לי?
היו"ר ניסן סלומינסקי:
נניח יעקב באמת רצה להתקבל למשרת נהג שר. ביקשת אינפורמציה לגביו, קיבלת וראית שכתוב אצלו שיש לו תיק פתוח, אז אמרת: אנחנו לא מסתכנים ופסלת אותו. כמו שאת אומרת, כעבור חודש הגיעה שוב בקשה, הפעם הוא רוצה להיות נהג של המנכ"ל של משרד אחר, ואת זוכרת וכבר ישר פוסלת אותו.
אן רייפלד-ביגמן:
אני לא פוסלת אותו, אסור לי. בתיק החדש יש נתונים חדשים, שרק אותם מותר לי לשקול ורק אותם אני מפרטת בחוות הדעת ורק אותם, וזה מה שנכנס לחוות הדעת, אני יכולה לחשוב עליו מה שאני רוצה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז למה את צריכה לזכור? את לא צריכה להפעיל את הזיכרון.
אן רייפלד-ביגמן:
אדוני, אני גם לא אמורה להפעיל את הזיכרון, זה בדיוק העניין. אני אמורה לעבוד לפי העובדות שיש בזמן הרלוונטי.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מאחר שלאדם יש זיכרון - - -
ליאורה סולטן:
אבל אדוני, זה לא עובד ככה.
גבריאלה פיסמן:
זה לא אמור, רשות מנהלית אמורה לקבל החלטה על סמך המידע שבפניה.
ליאורה סולטן:
אם הם לא יעבדו ככה, אז מי כן?
גיל שפירא:
ראשית, אי אפשר לקבל את ההחלטה לפי המקרים הפרטניים של איך דברים מתנהלים בוועדה לרישוי חוקרים פרטניים או בנציבות שירות המדינה. אנחנו מעצבים כאן איזשהו הסדר כללי שחל על מגוון רחב ועל שורה רחבה של גופים, וכמו שקורה הרבה פעמים – אגב, גם בענייני אפליה שבהם עסקנו בבוקר – הרי שהגורם המפלה לא בא ומודיע באופן מפורש: כן, הפליתי פה, ביצעתי פה אפליה, אלא מנמק את זה בצורה שונה שמכסה על האפליה עצמה, ולכן יש כאן איזושהי פיקציה, וצריך לקחת את זה בחשבון וצריך להיזהר מפני זה.
לגופו של עניין, הנקודה של תיקים תלויים ועומדים, מה שמכונה תיקי מב"ד, הם תיקים שלא ניתן לדעת מה מצבם, כלומר: זה תיק שגורלו לא הוכרע. על סמך תיק שתלוי ועומד, להכתים אדם באופן שיכול להישאר בהמשך, או יכול להשפיע באיזשהו אופן בעתיד, זה דבר שהוא גם נוגד את העיקרון של חזקת החפות. אנחנו חושבים שברירת המחדל צריכה להיות בכלל הפוכה, גופים לא צריכים לקבל מידע על תיקי מב"ד, אלא במקרים מאוד מפורטים לתכליות מאוד מסוימות וגופים ספציפיים שייקבעו. כאן הולכים בהצעה הנוכחית על ברירת מחדל הפוכה, כולם יקבלו תיקי מב"ד, כלומר כל הגופים שזכאים למידע על המרשם הפלילי יקבלו גם תיקי מב"ד, אלא אם ייקבע אחרת או בהתאם לתקנות וכו'. לטעמנו ברירת המחדל צריכה להיות הפוכה. המאפיינים של תיקי מב"ד, העובדה שמדובר בטענות שלא התבררו בכלל – זו יכולה להיות תלונה של שכן, זו יכולה להיות תלונה אגב סכסוך גירושים, אלה יכולים להיות דברים מגוונים אחרים, שאין בהם תשתית מינימלית ושאחר כך מתבררים כעורבא פרח, ובכל זאת הדבר הזה ישמש כדי להכתים שמו של אדם בניגוד לעיקרון החפות בזמן שברירת המחדל צריכה להיות בכלל הפוכה. לכן אנחנו מציעים לשנות את התפיסה הזו ולהפוך את ברירת המחדל.
גבריאלה פיסמן:
ברור שאני מזדהה עם הדברים שגיל אמר בהיבט הזה, שאני חושבת שההשפעה של המידע הזה צריכה להיות מינימלית; וברור שאנחנו מדברים על כך שבוודאי שבשלבים שטרם הוגש כתב אישום, ההשפעה של המידע הזה צריכה להיות מינימלית.
אבל מצב שבו אנחנו לא מאפשרים בכלל לגוף, כמו משרד החינוך, לקבל מידע על עבירת מין שנפתחה נגד החקירה בעבירת מין, או על - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
זאת הדוגמה שתמיד נותנים, אבל תעזבי את זה, זה מקרה פרטני.
גבריאלה פיסמן:
רוקח שנפתחה נגדו חקירה לאחרונה בעבירות של סחר בסמים, או באמת כל דוגמה אחרת. אני יכולה להציג שורה ארוכה של מידע רלוונטי.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מה הצפי שיעשו עם המידע הזה? איך יתייחסו אליו? כחייב, נכון?
אן רייפלד-ביגמן:
לא.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
איך יתייחסו אליו? אם לא כך, למה את מעבירה?
גבריאלה פיסמן:
אני חושבת שברירת המחדל צריכה להיות הנחיה בתוך הנהלים הפנימיים, אולי אפילו אפשר לקבוע את זה בתוך אמות המידה שהצענו כאן, שברירת המחדל צריכה להיות שהמידע הזה ככלל לא יפגע ברהביליטציה של אדם, לא יפגע בהעסקה שלו.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז בשביל מה אנחנו שולחים את זה? האדם מלאך?
גבריאלה פיסמן:
הסברנו את זה גם בהקשרים קודמים. אני לא יכולה לצפות מבחינת שיקול הדעת של הגוף, אם המשרד להגנת הסביבה נניח מבחינתו מתקשר עם איזשהו גורם ודווקא אותה עבירה זניחה של השלכת פסולת היא העבירה הרלוונטית מבחינתו בהתקשרות עם אותו גורם שהוא זוכה במכרז של פינוי פסולת, אני לא יכולה לכוון מראש - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
זה משהו אחר כשהוא אשם, אבל אם תיק פתוח - - -
גבריאלה פיסמן:
לא, סליחה, כשהחלה החקירה – השתמשתי במינוח הלא נכון, אני מדברת על פתיחה בחקירה. יכול להיות שהאמירה של אותו גוף צריכה להיות, שהוא כרגע משהה את קבלת ההחלטה בהקשר של אותו אדם וממתין לראות מה קרה עם אותו תיק.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז הוא ייקח את הבא בתור. אם יש שלושה שמתמודדים, הוא ייקח את השני ונגמר הסיפור.
נועה ברודסקי-לוי:
כי זאת באמת יותר הבחנה בין מצבים שבהם זה מתן רישיון, ואז זה פר אדם ואולי אפשר להשהות את ההחלטה, לבין לדוגמה העסקה של אדם, ומאוד קשה להתעלם - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
בטוח שישימו אותו בצד וייקחו את הבא בתור ונגמר. לא מדברים עליך, אן, אני יודע שאת תיקחי אותו.
אן רייפלד-ביגמן:
זה לא עניין אישי, זה עניין עובדתי, שהדברים שאדוני אומר הם פשוט לא מדויקים. אנחנו עכשיו עושים דוח שנתי של אגף המשמעת. למעלה מ-90% מהפניות אלי הם גם מורשעים וגם תיקים פתוחים, הם עובדים שהתקבלו לשירות המדינה. אז כשאדוני אומר באופן פסקני, דיון אחר דיון, שאדם עם רישום פלילי כזה או אחר, ישימו אותו בצד וייקחו את השני, זה פשוט לא נכון עובדתית, בנציבות המדינה לפחות.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אולי אצלך.
אן רייפלד-ביגמן:
אבל אני שירות המדינה, ואני המעסיק הגדול ביותר לדעתי.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אבל את עושה רק תחום קטן בתוך הנושא הזה. ההיגיון אומר, ואני לא חושב שמישהו יכחיש את זה, שאם יש לך חמישה מועמדים שאתה צריך לבחור ביניהם ויש לך מישהו אחד נניח, שקיבלת אינפורמציה שהתיק שלו – אם הוא הורשע, זה משהו אחר.
אן רייפלד-ביגמן:
למה זה משהו אחר?
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אם הוא מורשע, עכשיו צריך לדעת אם ההרשעה הזאת היא גורם שבגינה לא מגיע לו שיקבלו אותו לאותה עבודה וזה סיפור אחד. אבל אני מדבר כרגע אפילו על משהו יותר קל, תיק פתוח, יכול להיות שייצא זכאי, אבל כשהבא בתור אחריו נקי לגמרי, מי ילך לקחת את זה ולא את זה?
נועה ברודסקי-לוי:
כשאת מקבלת מידע על תיק פתוח, את מצליחה לברר מה יש בתיק?
אן רייפלד-ביגמן:
כן, אני מתקשרת לחוקר ושואלת אותו. אם הוא אומר לי שהתיק הולך לסגירה, אני מתעלמת.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
השם ישמור, תמחקו את זה מהפרוטוקול.
גיל שפירא:
הנה הבעיה בהתגלמותה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אן, מה שאת אומרת עכשיו עוד יותר גרוע, זה אסור בכלל. היא אומרת שהיא מתקשרת לחוקר במשטרה לשאול אותו מה המצב של התיק.
גבריאלה פיסמן:
היא לא דיברה על מידע מהחקירה, היא דיברה על השאלה האם זה הולך לכיוון של הגשת כתב אישום.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
היא שואלת את החוקר? את החוקר? הוא קובע? השם ישמור, ואו.
ליאורה סולטן:
קודם כל, הוא יכול לדעת מה הכיוון.
גיל שפירא:
החוקר? אסור לו לתת המלצות היום.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מה הכיוון והוא נותן המלצה?
אן רייפלד-ביגמן:
הוא לא נותן המלצה, הוא אומר לי אם התיק - - -
ליאורה סולטן:
אתם כאילו כולכם מנותקים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
יש לכם טלפון של החוקר? אפשר לקבל טלפון אחד או שניים של חוקרים? מה זה, להתקשר לחוקר וחוקר עונה לאנשים כאלה?
גיל שפירא:
לשכת רואי החשבון תרים טלפון לחוקר ותבקש מידע על תיק החקירה?
גבריאלה פיסמן:
כגוף שמקבל החלטה מנהלית, היא מנסה לקבל את מקסימום המידע, כדי לקבל החלטה. היא עושה את זה כדי לאפשר את קבלתו לעבודה, לא כדי לא.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
או לא לקבל. קודם כל, הקשר בין זה לחוקר? אני לא מדבר על זה שיכול להיות קשר בין אדם לחוקר, הרי זה לא יעלה על הדעת.
גיל שפירא:
מה, לשכת עורכי הדין תתקשר למשטרה ותבקש פרטים על החקירה?
אן רייפלד-ביגמן:
אני צריכה לקבל החלטה האם לקבלו או לא. אתם לא תוציאו ככה את שמי לרעה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
חס ושלום, לא הוצאנו את שמך לרעה.
אן רייפלד-ביגמן:
אני עושה את העבודה שלי, אני צריכה לברר לאן התיק הולך. אני לא מקבלת חומר על הראיות, אני לא מקבלת שום דבר, אני מקבלת אינדיקציה. אם החוקר אומר לי: אני מרגיש שהתיק חלש, בלי לפרט, אני אומרת: אוקי, יש פה יותר משקל לקבל אותו.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
תיק פתוח, ובעוד חודש התיק הזה יתפתח?
נועה ברודסקי-לוי:
השאלה הגדולה היא האם יעבור מידע על תיק פתוח או לא. ברגע שכן עובר מידע לגבי תיק פתוח - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
על זה אנחנו מדברים.
נועה ברודסקי-לוי:
כן, אבל אם הוועדה מאמצת את זה שכן עובר המידע על תיק פתוח, אין אפשרות לגורם המכריע להבין אפילו על מה החשד.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
ואז הוא מתקשר לחוקר?
נועה ברודסקי-לוי:
השאלה היא איזה מנגנון לבנות, אבל הוא רואה כותרת באיזה עבירה מדובר.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אני מדמיין לעצמי שאת מתקשרת למישהו ביחידה לשאול אותו מה מצב התיק. ואו, השם ישמור.
אן רייפלד-ביגמן:
אדוני, איך אתה חושב שמתקבלת החלטה על השעיה של עובד מדינה על תיק תלוי ועומד?
גיל שפירא:
זה משהו אחר, יש הסדרים ברורים להעברת חומר בהחלטה על השעיה. זה לא אותו דבר.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אני לא יודע, אין לי מושג, אבל על תיק פתוח שעדיין בחקירה - - -
אן רייפלד-ביגמן:
לכן אני עושה את הבירור הזה. הרי הייתי יכולה להגיד: יש תיק תלוי ועומד, אני לא יכולה לדעת, אז לא אקבל אותו. זה בדיוק בקו ישיר לטיעוניו של אדוני לאורך כל הדיונים, אבל אני לא עושה את זה, אני מבררת את העובדות כדי לתת לאותו אדם כמה שיותר סיכוי.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אן, קודם כל אני מלא הערצה למה שאת עושה.
אן רייפלד-ביגמן:
אני לא אקבל את זה שאנשים יגידו שהם מנסים לקבל בירור עובדתי של מצב כדי לקבל החלטה מנהלית מושכלת לטובת האזרח, ואתה תגיד - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אל"ף, אני אמרתי שאני מלא הערצה למה שאת עושה.
אן רייפלד-ביגמן:
אני לא זקוקה להערכה שלך, אדוני. אני זקוקה לזה שיובן שמתקבלת פה החלטה מנהלית, שחייבים לקחת בה את כל השיקולים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
לזה אני מסכים, וכדי שאת לא תצטרכי לעמוד בפיתוי הזה, אני חושב שקשר – לא בינך, נניח בין שרונה לבין חוקר בתיק פתוח, אני לא מדמיין לעצמי שיכול להיות דבר כזה, ושהוא עוד ייתן אינפורמציה. הוא חוקר, אני לא יודע איזה חוקר בדיוק. ייקחו את מפקד יח"א, ייקחו את הסגן שלו או ייקחו את החוקר או ייקחו את החוקרת שם וישאלו אותם מה מצב התיק.
גבריאלה פיסמן:
אדוני היושב ראש, הוא לא אמור לתת שום אינפורמציה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אז מה הוא יגיד לשרונה שמצלצלת?
נועה ברודסקי-לוי:
מה שהיא מבקשת לדעת בסך הכול זה האם התיק הולך לכיוון של כתב אישום, ואז המידע הזה ממילא - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אל"ף, החוקר לא יודע, ואם הוא יודע הוא יגיד? לחוקר יש את הסמכות להגיד?
גיל שפירא:
ואז לא יקבלו אותו על סמך זה וזה שיבוש חקירה.
ליאורה סולטן:
אוי באמת, שיבוש חקירה? מה קורה פה?
היו"ר ניסן סלומינסקי:
לא שיבוש חקירה.
גבריאלה פיסמן:
אין פה שום שיבוש חקירה, אנחנו לא מדברים על מידע מתיק חקירה. יש פה ממש הטיה של הדיון. גיל, הגשת כתב אישום זה מידע שממילא היא זכאית לקבל.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אם הוחלט על כתב אישום, כולם יודעים מזה, בסדר.
גבריאלה פיסמן:
לכן, יכול להיות שאנחנו היום יום לפני הגשת כתב אישום, הוא בדיוק משלים את השורות האחרונות, והיא כרגע החליטה לקבל את אותו אדם לעבודה. אנחנו מצפים שבנהלים הפנימיים שכל גוף כותב לעצמו ובאמות המידה, הוא יגדיר מראש באילו עבירות של מב"דים נכון להתחשב. אנחנו לא יכולים לקבוע את זה בעצמנו, כי זה באמת דברים שמשתנים והם פלואידיים, ודיברנו על זה בדיונים האחרים. אבל אנחנו כן מצפים מכל גוף שזכאי לקבל מידע מהמרשם, שיעשה לעצמו בחינה פנימית של כל העבירות, ויגיד באילו עבירות באמת המידע הזה נדרש.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
גבי, כמה תיקים שהמשטרה כבר המליצה – לא תיק פתוח, המשטרה המליצה כבר להגיש – והפרקליטות הפילה? נניח מתקשרים לחוקר, אל"ף אין לו סמכות, לא הוא המחליט, בי"ת 80% או 70% מהדברים האלה בכלל נופלים בפרקליטות, ואולי היועץ המשפטי לממשלה עוד החליט. אז אם תגידי לי שמתקשרים נניח לשי ניצן או לאביחי שהוא אולי סמכות, אני לא יודע, אבל לחוקר? החוקר הזה מה הוא יגיד לך?
גבריאלה פיסמן:
- - לפרקליט המדינה, הוא לא יוכל לתת את המענה לגבי תיק ספציפי.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
החוקר אומר מה דעתו על זה?
גבריאלה פיסמן:
הוא לא אומר מה דעתו, היא מבקשת ממנו מידע אינפורמטיבי כדי לדעת האם נכון להתחשב במידע הזה בנקודת הזמן הזו או לא נכון להתחשב במידע הזה בנקודת הזמן הזאת.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
איך חוקר יכול לתת אותו?
אן רייפלד-ביגמן:
אני אגיד לאדוני איך, כי אם בתיק אחר חוקר אומר לי: אני לא משיג את המתלוננת כבר חמישה חודשים וברור לי שהתיק ילך לסגירה - - -
גיל שפירא:
זה לא פרטים מתוך החקירה? הוא לא משיג את המתלוננת חמישה חודשים, זה לא פרטים מתוך החקירה?
גבריאלה פיסמן:
אנחנו ממילא מבקשים לקבוע בתקנות את אופן ההתחשבות במידע על תיק שלא הוגש בו כתב אישום. אני מבקשת שכל הדיון הזה יתקיים לכשיגיעו התקנות לוועדה. אני באמת לא רואה סיבה לעכב את הקידום של החוק הזה.
נועה ברודסקי-לוי:
אבל גבי, הוועדה כן צריכה לקבל החלטה עכשיו מה ברירת המחדל, האם ככלל כן עובר מידע על תיקים פתוחים או לא.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
יכול להיות שלא צריך לעבור מידע על תיקים פתוחים לפי זה. יש חשש, אני מבין מה שאת אומרת, זה לא סתם, בוודאי שיש בזה היגיון, אני רק אומר שיש צד שני לזה. עכשיו השאלה מה להעדיף. יש פתרון אחד שאמר: אני מחבר את שניהם יחד, אני שנמצא פה כדי לא להפיל מישהו מהעבודה, מצלצל לחוקר ומברר אתו ולפי זה קובע. אני חושב שהקשר הזה, אני לא מאמין שהוא קיים, אני לא מאמין שהוא יכול להיות. אולי אני טועה, אבל אני חושב שלא. בהנחה שאין, שאי אפשר לבדוק אם זה תיק פתוח, חקירה, יש אפשרות אחת שאת אומרת שצריכים להגיש, כדי שמי שמקבל אנשים לעבודה יידע שהתיק פתוח ויתחשב בזה. הצד השני אומר בדיוק הפוך, שאם זה כך, זה כמעט כמו חיוב, כלומר אף אחד לא יקבל איש כזה בהנחה שהוא לא יכול לעשות בדיקה, כי למה לו לקחת מישהו שיש לו עדיין תיק פתוח, כשהוא יכול לקחת מישהו שאין לו? שני העקרונות האלה נמצאים בפנינו, ואנחנו צריכים להחליט מה עדיף, החישוב שלך או החשש הזה. אם זה השיקול, אני חושב שעדיף שלא יעבור מאשר שיעבור ויפסול את האנשים.
גבריאלה פיסמן:
תסביר את זה להורים בבתי הספר - - -
מירה סלומון:
אבל זה לא רק מקרה אחד.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
גם במקרה של האיש הזה, אם זאת חקירה פתוחה שלא מסתיימת עוד, זאת אומרת שזה לא משהו שהוא ברור, אני לא יודע למה התיק פתוח, אבל בינתיים הפלת את האיש הזה מכל המכרזים. הפלת אותו מכל המכרזים, לא רק מהמכרז לבית הספר.
גבריאלה פיסמן:
לכן התקופה הזאת תהיה תקופה מוגבלת. זה מה שאנחנו אומרים בסעיף (ג), שהתקופה על מסירת מידע על תיק שלא הוגש בו כתב אישום תוגבל בזמן.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
ומה יקרה אחרי הזמן הזה?
גיל שפירא:
אבל המידע קיים.
גבריאלה פיסמן:
מה זאת אומרת? אסור לו להתחשב במידע הזה.
גיל שפירא:
אבל הוא לא יגיד לך שהוא מתחשב.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
כמה הזמן שאתם מדברים עליו?
גבריאלה פיסמן:
אנחנו עשינו מיפוי לפי סוג העבירה, זה יכול להיות חצי שנה, זה יכול להיות שנה וחצי, זה יכול להיות שנתיים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אני אצטרך את זה לחוק אחר, זה טוב.
נועה ברודסקי-לוי:
זה שיקולים אחרים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
זה לא שיקולים אחרים, אבל לא חשוב, לחצי השנה הזו שאת מדברת האיש הזה לא יוכל לקבל שום עבודה בגלל שיש עליו תיק פתוח.
ורד וינדמן:
אבל אדוני, זו הסיבה שאנחנו מבקשים קביעת אמות מידה לכל גוף שמקבל מידע מהמרשם הפלילי, ובפרט אני אומר שלגבי תיק תלוי ועומד, צריך להיות ברור שההתייחסות אמורה להיות מינימלית, המשקל של התיק הזה אמור להיות מינימלי. אבל לא להביא את המידע הזה בפני גורם עם הפתיחה בחקירה - - -
היו"ר ניסן סלומינסקי:
את אומרת נניח למישהו, שזה יהיה שיקול קטן מה שנקרא. יש לו חמישה מועמדים, אחד יש לו תיק פתוח והשני נקי, אז הוא עושה שיקול קטן מה שנקרא, אבל הוא ייקח את השני.
ורד וינדמן:
הסיפור של המב"דים הוא סיפור מאוד מאוד מאוד קריטי. אני מצטערת ששוב אני מזכירה את הדוגמה של עבירות מין, כי בהקשר של ילדים אלה עבירות שמאוד מאוד מטרידות אותנו, והן לא רלוונטיות רק למשרד החינוך, אלא רלוונטיות do למשרד הבריאות, למקומות של אשפוז פסיכיאטרי לקטינים והם רלוונטיים לפנימיות של משרד הרווחה, למקומות של חסות הנוער למשרד הרווחה, זה לא יכול להיות שהמידע הזה, אנחנו נגביל אותו. אני אפילו חושבת שהסעיף שמופיע פה הוא מצומצם מדי, כי אני לא רוצה שאחרי חצי שנה המידע הזה ייעלם מתוך מערכות שחושבות אם להשעות מורה. אני מזכירה לכם שהמקרה של שמאי, שרק עכשיו התפרסם גזר דינו, הסיבה שהוא המשיך לעבוד בבית הספר, זה מכיוון שמי שהיה צריך לראות, לא ראה את המידע הזה בזמן אמת וזה היה מב"ד.
ליאורה סולטן:
זה ממש לא נכון.
ורד וינדמן:
מה לא נכון? שזה היה תיק פתוח?
ליאורה סולטן:
ממש לא נכון.
ורד וינדמן:
אז מה, שהיה כתב אישום?
ליאורה סולטן:
המידע הזה היה בפני משרד החינוך.
ורד וינדמן:
היה, זה מה שאמרתי, אבל מי שהיה צריך לראות אותו לא ראה. זה לא עניין של משטרה. מה שאמרתי היה מדויק, רק לא דיברתי על המשטרה. מה שאמרתי היה מדויק, מי שהיה צריך לראות אותו זה לא המשטרה, זה משרד החינוך, אז תקשיבי טוב, כי זה לא עניין של המשטרה.
אני רוצה להתחבר דווקא למה שגיל אמר. גיל אמר, בצדק, שאנחנו מתייחסים פה לסל מאוד רחב של עבירות ומקומות, וזה נכון. זה באמת נורא קשה לנהל דיון כזה, על אין ספור מקומות של מעסיקים ואין ספור עבירות.
מה שצריך להיות ברור מנקודת המבט שלנו כמועצה לשלום הילד, שמקומות כמו משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד החינוך, מב"דים צריכים להיראות, הם לא צריכים לא להיראות אחרי חצי שנה, ואנחנו צריכים להסכים על הדברים שיש קונצנזוס, ואז לפחות אפשר יהיה לקיים דיון משמעותי.
נקיים דיון נורא נורא רחב על 1,000 מקרים, עבירה קלה כחמורה, עבירת מין כעבירה של גניבה, לפחות המקרים האלה צריכים להיות ברורים, והסעיף הזה שבעיני כמועצה לשלום הילד, בהקשר של העבירות שאני הזכרתי, הוא מצומצם מדי. אני לא רוצה שאחרי חצי שנה יגידו שהעבירה הזאת, כבר לא יראו אותה שיש מב"ד בעניין הזה. בשום פנים ואופן, לא תשכנעו הורים לילדים מבית הספר ולא הורים של ילדים שנמצאים בפנימייה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
לא יראו אותם, הכוונה שאם הוא יצא בסוף זכאי או שהתיק נסגר.
ורד וינדמן:
אני מדברת על תיק תלוי ועומד.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
את לוקחת עוד פעם את המקרה.
ורד וינדמן:
אם המועצה לשלום הילד לא תעשה את זה, מי יעשה את זה?
היו"ר ניסן סלומינסקי:
כל אחד כאן לוקח את המרכול שלו, אבל כאן מדובר על חוק כולל שמדובר על כולם.
ורד וינדמן:
אי אפשר שחוק כולל יפגע במקרים ספציפיים.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
יכול להיות שאם יגידו שבדרך כלל מב"דים לא מעבירים, אבל נניח במקרה שהוא מטפל בנושא ספציפי וכו', להעביר, יהיה דיון. אבל כרגע אנחנו מדברים על הכול, לא לקחת רק לפינה אחת. הרי מדברים על "הכול", ו"הכול" – המשמעות היא שהאנשים האלה, שאנחנו רוצים בתקנת השבים שלהם, בפועל אנחנו מפילים אותם כשיכול להיות שבסופו של דבר לא היה צריך, כי התיק נסגר, ובינתיים הפלנו אותו. זה שיקול לא פשוט, בטח מה שאת אומרת זה ערך מסוים שאני מבין אותו, אבל יש גם ערך שני. כשצריכים להחליט ביניהם, בהנחה שאני לא מסכים עם מה שמאפשר לחבר בין שניהם על ידי דיבור עם החוקר, כי קשה לי, אז בין שני הערכים האלה יכול להיות שהערך הזה גובר ולא להעביר מב"דים, אלא אם כן נחריג שבמקרה א' או ב', או כשיש על מישהו משהו בנושא ביטחון המדינה, יכול להיות שכן צריכים להחריג אחד או שניים, יכול להיות, אבל לא ככלל.
אן רייפלד-ביגמן:
על בסיס מה אדוני קובע שברגע שיש רישום פלילי פתוח אדם נופל מכל המכרזים שהוא ניגש? כי אני לא מכירה נתון כזה, אלא אם לאדוני נתון סטטיסטי שזה מכשיל אנשים. כדי שזה יחסום אנשים, זה צריך להיות מכרז עם נתון, שכמעט שלא מופיע במכרזים – ואת זה אני יכולה להגיד לך, למרות שאני לא עוסקת במועמדים של מכרזים, שזה היעדר רישום פלילי. זה למשרות מאוד מאוד מצומצמות.
ליאורה סולטן:
זה גם לא רישום פלילי, זה רישום משטרתי תיק פתוח.
גבריאלה פיסמן:
על אחת כמה וכמה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אם נניח היו אומרים לך שאסור לך להתקשר לך לחוקר כדי לבדוק, נניח היו אומרים לך את זה, מה היית עושה אז, כשאת מקבלת על עובד מסוים תיק פתוח? מה היית עושה אז?
אן רייפלד-ביגמן:
איך אתה רוצה שאני אבדוק?
היו"ר ניסן סלומינסקי:
מה היית עושה אז?
אן רייפלד-ביגמן:
אם זו עבירה שנחשבת by the book לעבירה יחסית קלה, שהקשר שלה לתפקיד הוא יחסית נמוך, למרות שאני לא יודעת כלום ושום דבר לאן התיק הזה הולך, כנראה שאני אקבל אותו על תנאי לפי התפתחות התיק ואעקוב אחרי התפתחות התיק ככל שאני יכולה. אם אני אראה שיש קשר אינהרנטי, אני אצטרך לפסול אותו, גם אם החוקר חושב שבתיק אין כלום, כי אז אם החוקר יאמר לי את זה, אני לא - - -
רות קנאי:
הדיון בוועדה בנושא הזה היה גם כן חם – לא כל כך חם כמו פה, אבל הוא היה חם – כי באמת כמו שאדוני אמר, יש פה איזו שקילה מסוימת. אני חושבת שבסופו של דבר ההחלטה היא ברורה, שלא הכול מקבלים וכבר דבר אחד נעשה פה, שעד שלא מוגש כתב אישום, מוגבלות התקופות. היום זה לא כל כך פשוט, אבל יש פה עניין של הגבלת התקופות עד שלא מוגש כתב אישום. אחרי שמוגש כתב אישום, אין לנו הגבלה.
מה עומד מאחורי זה? שהרבה מאוד תיקים לא מגיעים לכתב אישום, ולכן שם צריך לעשות הגבלה יותר גדולה. בוא נדבר רק על אלה שעוד לא הוגש כתב אישום, ויש לנו באמת כאלה שאנחנו מאוד רוצים שכן יבוא המידע, ויש כאלה שאנחנו באמת לא רוצים שיעבור המידע.
לומר שבוודאי יפסלו אותו – זה על כל המרשם הפלילי אפשר לומר: אל תתנו מרשם פלילי, כי בוודאי ייקחו את האדם שאין לו מרשם פלילי, בגופים שכן מקבלים עד ההתיישנות. ברור לי שיש הבדל קטן – הוא לא כל כך קטן אפילו, כאן זה רק מב"ד וכאן זה תיק סגור – אבל עצם האמירה הזאת, שברור שלא יקבלו, היא קצת קשה, כי היא חלה גם בתיקים שיש הרשעות.
אבל לגופו של עניין, אני חושבת שבסופו של דבר, אנחנו נחלקים בשאלה איפה אנחנו שמים את ברירת המחדל, פה בעצם המחלוקת. יכול להיות שאפילו אם נעבור לברירת מחדל הפוכה, כמו שהסנגוריה רוצה, שבדרך כלל לא מעבירים ורק נאמר כאן וכאן וכאן וכאן מעבירים, וכשאנחנו אומרים כאן וכאן וכאן מעבירים, בוודאי זה ישפיע גם על התקופות, ויכול להיות שנעשה את זה לתקופות יותר קצרות, יותר ארוכות, לפי סוגי העבירות ולפי כל מיני נושאים אחרים. בסופו של דבר, יתכן שההבדל לא יהיה כל כך גדול. הוא יהיה גדול מבחינת האמירה, מבחינת התחושה שמב"ד הוא פחות מאשר תיק שיש בו הרשעה, אבל אפשר גם בברירת המחדל ההפוכה להגיע לדברים שהם יהיו די דומים למקרים שמוצעים פה.
עוד הערה אחת על מה שמוצע פה. אני חושבת שבוועדה מאוד רצינו, שזה לא יהיה תקופות שיקבע השר, אלא זה כבר יהיה באופן עקרוני בחוק קצת מפורט יותר בחוק. זה מבחינת הוועדה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
בסדר, עוד לא הגעתי לזה.
רות קנאי:
אני חושבת שעמדו מאוד על זה שיש פה קביעה בחוק ולא בתקנות.
ההבדל בין מרשם משטרתי ומרשם פלילי אמור להיות מאוד ברור בתוך הדפים שמקבלים, ויש לזה כבר משמעות מסוימת. חשוב גם לזכור, שהמקרים שאדוני דיבר עליהם – אני זוכרת משהו מהמקרה הקודם – הם לא היו רוב המקרים. הרי רוב המקרים יהיו מקרה שאתה פעם ראשונה מבקש, ואז אנחנו אומרים: אם זאת חצי שנה ראשונה או שנה או שנתיים, לא משנה, תקבל, ואם לא – לא תקבל, ואין לה שום דבר בראש. הרי המקרים שזאת בקשה חוזרת הם לא רוב המקרים, הם המיעוט של המקרים. רוב המקרים יהיו הבקשה הראשונה. לכן יש משמעות לזה שיהיו תקופות שתקבל ויהיו תקופות שלא.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אמרת מה ההבדל אם יש לו כבר רישום פלילי לבין תיק פתוח.
רות קנאי:
ברור שיש הבדל.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
את צודקת, ההבדל הוא פחות בצד הזה, אבל בערך הזה. הרי האיש כאן התלבט ויכול להיות שהוא לא יקבל אם יש לו רישום פלילי ולא יקבל גם אם יש לו רישום פתוח, אבל פה הנקודה, אם יש לו רישום פלילי, אני מחויב להעביר את הידיעה הזאת למי שמקבל, שיידע שהוא לוקח אחריות כשהוא לוקח מישהו לעבודה. יכול להיות שזה יפגע באותו אדם, אבל אני צריך לתת לו. כשיש תיק פתוח, למה אני צריך להעביר? הרי לא בטוח שיש הרשעה, לא בטוח שתהיה, יכול להיות שלא ייצא מזה כלום, יכול להיות שייצא זכאי, אז למה כבר עכשיו אני צריך לפגוע באיש ובאפשרות קבלתו לעבודה? לכן אני אומר שעדיין יש הבדל בין זה לבין זה, ולכן אני חושב שאם זה רק תיק פתוח, אולי יצטרכו להחריג תחום מסוים או משהו, אני חושב שבסיטואציה הזאת לא כדאי להעביר את זה ולקחת את הסיכון מאשר להפך.
גבריאלה פיסמן:
האמירה "לקחת את הסיכון", מאחר שיכולות להיות לה בכל זאת השלכות הרות גורל, ועדיין אני חושבת שהמסר המרכזי צריך להיות שהמידע הזה לא יובא בחשבון, אני רוצה להציע משהו אחר – אולי נציע לקבוע בתוך אמות המידה איזשהו סעיף נפרד, הוראה פוזיטיבית, שאומרת שככלל לא ישקול גוף בצרכי העסקה, מתן רישיון, לצרכי מתן זכות מידע על מב"ד, אלא אם כן – או הצעה של מנגנון מסוים – ייתן אישור לשקילת המידע. אבל באמת נקבע את ברירת המחדל ההפוכה.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
אבל הברירה הזאת לא עוזרת. נניח יש קב"ט של משרד מסוים או גוף, את מעבירה לו אינפורמציה שיש על אחד המועמדים תיק פתוח, ואת אומרת לו: אבל אל תתחשב בזה. אנחנו עושים צחוק? אותו אחד יגיד: הם טיפשים? למה הם מעבירים לי? הם מעבירים לי ואומרים לי לא להתחשב? אז למה הם מעבירים? חוץ מכל זה, מרגע שהוא יודע, כבר קשה מאוד מאוד – הוא יכול, אבל בתוכו פנימה זה כבר קשה מאוד –להתעלם מזה.
גבריאלה פיסמן:
אבל מה זה קשה? כשיש הוראת חוק, שאומרת שלילד אסור לנהוג אם אין לו רישיון נהיגה, אז הוא לא נוהג אם אין לו ריש
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]