פרוטוקול מספר 88, הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, 25/11/2024

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 88

מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

יום שני, כ"ד בחשון התשפ"ה (25 בנובמבר 2024), שעה 11:34

סדר היום:

<< נושא >> בטיחות ילדים בדרכים << נושא >> - לציון שבוע הבטיחות בדרכים

נכחו:

חברי הוועדה:

אלי דלל – היו"ר

אושר שקלים

חברי הכנסת:

ואליד אלהואשלה

בועז טופורובסקי

יואב סגלוביץ'

יוסף עטאונה

מוזמנים:

איתן הקר

–

מנהל תחום אגף רשויות מקומיות, משרד התחבורה

אורית לוריא כהן

–

סגנית מנהל אגף בטיחות וזהירות בדרכים, משרד החינוך אריאלה לברטי הכטלינגר

–

מדריכה ארצית מרכזת זהירות בדרכים, משרד החינוך רפ"ק יונתן נגר

–

קצין זה"ב ארצי, המשרד לביטחון לאומי

אסנת אלגום מזרחי

–

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יוחאי וג'ימה

–

ראש מינהל ביטחון ותפקידים מיוחדי, מרכז השלטון המקומי עמיחי רחמים

–

סגן ראש מועצה אזורית בנימין

אינעאם אלמדהון

–

מנהלת אגף הסברה לחברה הערבית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרככים ליאת קרביץ דיין

–

מנהלת אגף הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ליאור סימן טוב

–

מנהלת תחום חינוך וקהילה, עמותת אור ירוק

ליעד קייקוב

–

רכזת מדיניות וקשרי ממשל, עמותת אור ירוק

עדי פרטוש

–

מנהלת אגף קשרי חוץ וממשל, בטרם - המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים אדיר בנימיני

–

סגן ראש עיריית נתניה, ראש ועדת תכנון ובנייה

ישראל גנון

–

יו"ר ארגון נהגי האוטובוסים

גאיה שיף

–

נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

קרני שילד

–

נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

ד"ר חנה קטן

–

רופאה בכירה, שדולת הנשים החרדית והדתית

יוסף אבי יאיר אנגל

–

סבא של אופיר אנגל שהיה חטוף בעזה ושוחרר לאחר 54 ימים גלעד שוהם

–

אבא של טל שוהם החטוף בעזה

אסתר בוכשטב

–

אימו של יגב בוכשטב שנחטף ונרצח בעזה

אליה אבוטבול

–

גיסו של איתן מור החטוף בעזה

ריקי ברוך

–

גיסתו של אוריאל ברוך שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה

משתתפים באמצעים מקוונים:

סיגלית שטרית

–

מנהלת הרשות העירונית לבטיחות בדרכים, כפר סבא, מרכז השלטון המקומי

מנהלת הוועדה:

תמי ברנע

רישום פרלמנטרי:

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> בטיחות ילדים בדרכים << נושא >>

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

חברים בוקר טוב. השבוע הוא שבוע בטיחות בדרכים ואנחנו מקיימים ישיבה על בטיחות בדרכים בנושא של ילדים ונוער. לפני זה אני רוצה להתפלל לשלום חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, רפואה שלמה לפצועי צה"ל ושכל החטופים שלנו יחזרו בשלום הביתה. וכמובן האחים ביבס, שתמונותיהם נמצאות פה.

משפחות החטופים, אני מבקש לעשות כרגע רשימה ולא באמצע ולא אחרי. אני רוצה פשוט לרשום מראש, שלא תהיה אי הבנה, שאחר כך כן נתתי לדבר או לא נתתי. יש פה את אנגל, את אסתר בוכשטב, גלעד, חנה קטן ואיליה אבוטבול. יש עוד מישהו שרוצה לדבר? ריקי.

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

יושב-הראש, בוקר טוב. יש לי רק בקשה. אני חושב שראוי לפתוח ישיבה, כל ישיבה, בכמה חטופים יש בעזה וכמה עברו מהיום שנחטפו. כי זה כבר לא הרגשה, זה כבר די אמפירי. אני בדקתי כאן, יש מסה גדולה מאוד של אנשים שנבחרו.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אני אתן לך. אתה רשום אצלי פה?

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

אבל זה לא. שיהיה נוהל.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תדבר בזמן שלך. בוא, תן לי לנהל את הישיבה. בסדר?

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

בוודאי, בוודאי, אני לא רוצה לנהל את הישיבה, אבל זה ראוי מאוד. 416 יום היום ו-101 חטופים.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אני אתן לך את הזכות לדבר.

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

תודה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

בבקשה, אנגל.

<< אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>

416 ימים עברו מאז יום השואה של ה-7.10 ועדיין 101 ישראלים חטופים נמצאים בידי הארגון הקיקיוני שגדל וצמח בעזרתו הנדיבה של ראש הממשלה מר הפקרה. שמי יוסף אבי יאיר אנגל, אני סבו של אופיר אנגל שחזר מהתופת החמאסית לאחר 54 ימים של טרור פסיכולוגי קשה.

ביום שישי כ"ט בנובמבר נציין שנה לחזרתו. אופיר שהה בגיהינום יחד עם אבי חברתו לאחר שנחטפו יחד מביתם בבארי. אבא יוסי שרעבי נהרג מאש כוחותינו לאחר 97 ימים וגופתו עדיין אי שם בעזה. ביום חמישי נציין בבית הכנסת בבארי 11 חודשים למותו. אופיר, נכדי היקר, קם כל בוקר עם רגשות אשם מדוע הוא שוחרר והאחרים לא.

היום 416 ימים אחרי שואת ה-7 באוקטובר, אי אפשר לעמוד בלי לחוש בושה, כאב ואכזבה על המחדל ב-7 באוקטובר. והכישלון המתמשך באי החזרת החטופים ולנוכח הליקויים בהתנהלות המלחמה המתמשכת, בהיעדר בהירות אסטרטגית ובהיעדר קידום תוכנית מדיניות להשלמת ההישגים הצבאיים. הכישלון של אי החזרת החטופים הוא מחדל מדיני ואנושי והוא כישלון בהגשמת ערכי מדינת ישראל המחויבת לאזרחיה. הכשלון והמחדל בהחזרת החטופים, משולב עם הדמוקרטיה הפגומה שהתפתחה אצלנו בשנים האחרונות. אילו הדמוקרטיה הישראלית הייתה משקפת את ערכיה האמיתיים של ישראל לא היינו מגיעים למצב שבו רוב העם רוצה לעשות צדק ולהחזיר את החטופים ואילו הממשלה בראשות נתניהו, מר הפקרה, למעשה נשענת על רוב פרלמנטרי פורמלי בעל אינטרסים אישיים וממשיכה להכביד ולעיתים לסכל הסדרים והצעות להחזרת החטופים.

מצב זה של גישה שלילית להחזרת החטופים באה לידי ביטוי בפרשה הביטחונית החמורה של הפעלת אדם שלא קיבל אישור ממוסדות ביטחון כנהוג, שעבד צמוד לראש הממשלה ועסק בפעילות שגרמה בהליך החזרת החטופים. מצב זה הגיע לשיאו בפיטורי שר הביטחון יואב גלנט, בין השאר בגלל המחלוקת על העסקה, ההשתמטות וועדת החקירה. במקומו מינה מר הפקרה איש ללא כל ניסיון וידע בתחום הביטחון, שכבר ביום הראשון הצהיר כי ניצחנו את החמאס ואת החיזבאללה. רחמים עליו ועלינו.

ישנו קו מחבר בין כשל דמוקרטי וכשל אי החזרת החטופים. ישנו קו מחבר בין אי החזרת החטופים והכשל של אי מינוי ועדת חקירה כתוצאה מהכשל הדמוקרטי. 416 ימים עברו כשעדיין אין אשמים במחדל הנורא ולא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית כי מר הפקרה לוחץ בכוח להעביר חוק שלא תקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את האירועים שהוא עמד בראשם. כנראה שהוא יודע למה.

עד לאן ניתן לרדת נמוך מבריחה מאחריות לאומי? 416 ימים עברו, כמה ימים עוד יעברו עד שכמה מכם, חברי הכנסת מהקואליציה, תקומו ותעשו מעשה כדי להציל את 101 החטופים ואת החברה הישראלית מאבדון. מבלי לפחד על אובדן הכיסא המרופד בכנסת. האם נאומו בן תשע הדקות שהוקלט ופורסם בשבת האחרונה, כן בשבת, ואתם הח"כים שומרי השבת, שכה דואגים לשמירתה לא אמרתם מילה. ממשלת רבין הראשונה נפלה כי F16 נחת חמש דקות אחרי כניסת שבת. הממשלה נפלה בגלל שהדתיים הפילו אותה. וכאן כלום, אף אחד לא מדבר מילה.

זה לא מעביר בכם צמרמורת הדבר הזה? האם באמת אתם מאמינים שכל העולם אשם במחדלים ורק מר הפקרה הוא הצדיק בסדום? עד מתי נצטרך להגיע לכאן מידי שבוע ולזעוק את זעקת החטופים ומשפחותיהם ולתבוע מכם, חברי הכנסת, שתעשו משהו להציל את המדינה?

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה אנגל. בבקשה גלעד.

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

שלום, שמי גלעד. אני אבא של טל שוהם, בן 39, נחטף מקיבוץ בארי שבא לבקר יחד עם הילדים שלו, הנכדים שלי נווה ויהל, בן שמונה ובת שלוש וחצי. עדי כלתי נחטפה, גם אמא שלה, דודה שלה ובת הדודה שלה, ושלושה בני משפחה נרצחו.

אני שמח כאן לראות בני נוער. תדעו לכם שלרוב מה שאתם לומדים בבית ספר, במיוחד בכמה שנים האחרונות לא שווה שום דבר. זה שיעור האזרחות היחיד שאתם צריכים לזכור. שזה מקום דמוקרטיה כאן, אמור להיות. לטובתכם, אתם דור העתיד, אוקיי? ואתם צריכים לשמור על המקום הזה בחוזקה תמיד ולעד.

מה שלא קורה עכשיו, אדוני יו"ר הוועדה, נמצאים כרגע 101 חטופים בעזה כבר 416 יום. מחציתם, כפי שראש הממשלה אמר, כבר לא בין החיים, חטופים נרצחים. מחציתם הוא אמר חיים, ואני אומר הם קבורים בחיים במנהרות 50 מטר. ובמקום הזה, במקום הנפלא הזה שנקרא כנסת ישראל, שלכאורה כל מי שנמצא כאן ונבחר אמור לעבוד עבורנו, עבור המדינה, עבור האזרחים. והיום מדברים על ילדים. ילדים זה הדבר הכי חשוב, זה הנכס הכי חשוב שיש לנו. ועדיין יש לנו שני ילדים בעזה. יש לנו שני ילדים בעזה, כפיר ואריאל, כבר 416 יום ולאף אחד בבניין הזה לא מעניין. ובכוונה אני מסתכל עליכם, תזכרו, שיעור אזרחות. לאף אחד בבניין הזה לא מעניין שעדיין כפיר ואריאל בעזה. כמובן לא מעניין אף אחד. יש נרצחים, יש חיים.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

חוץ ממך. אתה היחיד שמעניין אותו.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

אל תדבר ככה לאבא של חטוף.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

חברים, אני מבקש, זה לא ויכוח.

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

רגע, רגע, סליחה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אני מבקש.

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

אז בוא רגע.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

סליחה, גלעד, אני מבקש. אני לא פותח פה דיון. כל אחד אומר את מה שיש לו. אני מבקש, אם לא אז להפסיק.

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

לא, רק אני אגיד לו בשורה התחתונה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

לא, אני לא רוצה שתענה לו.

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

כבר דיברנו על זה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אני לא רוצה שתענה לו. בבקשה.

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

לא רק לי אכפת.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

יש לך משהו להוסיף גלעד?

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

כן, בוודאי שיש לו משהו להוסיף.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

בבקשה.

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

כיוון שאנחנו מדברים על ילדים, אז הנכדים שלי חזרו לפני שנה והמצב במקום שילך יותר טוב ויהיה שיקום, אי אפשר לשקם אותם, אי אפשר לשקם את כלתי. הנכדה שלי שואלת 'סבתא, כשאבא יחזור הוא יהיה זקן?' היא בת ארבע. 'האם כשאבא יחזור הוא יהיה זקן?', 'למה הרגו את סבא אבשל?', סבא אבשל זה הסבא השני שלהם. 'אמא, למות זה כואב?'. אלה ילדים שהיו בעזה וכאן ואנחנו מחכים ומתפללים שיחזרו החטופים שלנו. אין שום שיח על זה כבר שלושה חודשים שאף אחד לא מדבר על זה.

נודע לנו בבית משפט העליון על ידי הפרקליטות שייצגה את מר בנימין נתניהו ראש הממשלה שהוא מקבל החלטות לבד. הוא הקים גופים לא חוקיים, אוקיי? יש גופים חוקיים איך לדון בנושא של חטופים והוא דן בהם לבד והוא מקבל את ההחלטות לבד. עכשיו כל אחד יעשה חשבון אם זה טוב למשפחה שלו, אם זה טוב לעתיד של המדינה שלו או לא. וראש הממשלה שלנו כרגע עסוק בהמון דברים, חוץ מלשחרר את החטופים. והזמן שלהם קצוב. ומי שיש לו משהו להגיד שיבוא, יהיה אומץ, יגיד בחוץ. אני אדבר איתו ואני אסביר לו.

גם אני איבדתי אחיין בצוק איתן, אז אף אחד פה לא יכול להיתלות עליי. וזה היה לפני 10 שנים. ואני אומר את זה גם עבורכם. לא עושה אף אחד. וכאשר פרופ' חגי לוין לפני חודש פרסם מה קורה לחטוף אחרי שנה שהוא מאבד כל מסת שרירים ומאבד את כל האפשרויות שלו, הוא במנהרה חשוכה, אי אפשר אפילו לדעת אם הוא מדבר עם מישהו, בלי אוכל, בלי מים. מה קורה לו. ונכנס עכשיו חורף, בלי שום אפשרות לעבור את החורף בשלום. אנחנו יודעים אם יש להם בגדים, שמיכות או משהו כזה?

ומה קורה לחללים אחרי שנה? הם נעלמים. לא יישאר זכר. וגם היום צה"ל מודה שהוא כבר לא יודע איפה כולם. וכאן מה דנים כאן במקום הזה? בואו לוועדות אחרות. על מה דנים? על אגרות, על מזגנים, על איפה להציב כוורות זה, שום דבר על החטופים. בשביל זה אני אומר יושב-הראש, מן הראוי שאתה בתור חבר במפלגה השלטת כאן תוציא הוראה או תוציא בקשה שלא מתחילים שום ועדה, לא משנה מי יושב כאן, בלי להודיע כמה חטופים יש וכמה ימים עברו.

אני מודיע לך שממשלת גרמניה לא פותחת שום דיון בלי להודיע כמה היא תומכת בעם היהודי ותומכת במדינת ישראל.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה גלעד.

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

אתם יכולים לצחוק.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה גלעד. אסתר בוכשטב, שאני כואב את כאבך. תודה שבאת.

<< אורח >> גלעד שוהם: << אורח >>

רק כאן לא עושים את זה.

<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>

שמי אסתר בוכשטב, אני מקיבוץ נירים. אני נמצאת פה כי אני תמרור אזהרה, לצערי. לצערי אני תמרור אזהרה בגיהינום הזה שאנחנו חווים מה-7 באוקטובר.

ב-7 באוקטובר התעוררנו לסיוט הכי גדול של חיינו בצבע האדום הראשון שהיה בבוקר, 6:29, צבע אדום שלא נגמר. יום שהתחלנו אותו בהבנה שנרצחים אצלנו אנשים, נרצחים אצלנו בכל העוטף, באופקים, בשדרות, בכל הדרום. עוד לא הבנו שיש גם מסיבת נובה. את זה הבנו רק בערב.

תוך כדי היום הנורא הזה גם הבנתי שהבן שלי ואשתו נחטפו. הם נעדרים, הם לא קראו לזה חטופים באותו יום, הם קראו לזה נעדרים. אנחנו היינו לבד שם ביום הזה. ואחר כך אני אדבר גם על ועדת חקירה ממלכתית, אני רוצה לא לשכוח.

אבל אני פה היום כי הבן שלי ואשתו נחטפו ולשמחתי הרבה רימון אשתו חזרה במתווה הראשון, כי חוזרים רק בעסקה. אפשר לחזור בחיים רק בעסקה. הבן שלי נשאר במנהרות החמאס. הוא נשאר שם, הוא היה בריא, הוא היה במצב בריאותי סביר עם כל הזוועה שהייתה שם הוא היה במצב סביר כשרימון יצאה. אנחנו ציפינו והיינו אופטימיים שהמדינה תעשה הכול כדי להחזיר אותו. אבל לא, המדינה לא עשתה. המדינה לא עשתה עסקה כי היו כל מיני דברים אחרים, שיקולים אחרים, לא שיקולים טהורים. לא היו שם שיקולים מוסריים וטהורים.

הבן שלי נרצח על ידי החמאס כשהצבא התקרב למנהרה שלהם. ואני מאמינה שהצבא התקרב כי הוא לא ידע שהם במנהרה שם באזור. כשהצבא התקרב החמאס פשוט הוציאו אותו להורג, אותו ואת החטופים האחרים שהיו איתו במנהרה. ואנחנו נכנסנו לתוך מעגל נוסף של טרור פסיכולוגי שהחמאס עשה עלינו. ואני מזכירה שהמשפחות עוברות טרור פסיכולוגי שאני לא יודעת אם מישהו פה יכול להבין מה זה טרור פסיכולוגי. כשאנחנו נמצאים בכיכר החטופים בעצרת קופצת פתאום תמונה של יגב עם הודעה של החמאס שהוא לא בין החיים. והצבא שלנו אומר לנו אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יודעים להגיד לכם כן, אנחנו לא יכולים להגיד לכם לא. וככה במשך חודשיים היינו בחוסר ודאות עם תקווה בלב, אבל עם פחד נוראי. פחד עצום.

אחרי חודשיים אמרו לנו שכנראה יגב לא בין החיים. ואחרי עוד חודשיים הודיעו לנו סופית שיגב לא בין החיים. ואחרי חודש יגב הובא לקבורה בנירים. וזה כאילו סיפור שנגמר בטוב, כי הוא הובא לקבורה, הוא לא נשאר שם זרוק בעזה. אבל בתוך הגיהינום יש הרבה רמות. אז אנחנו ברמה הטיפה יותר טובה, שיגב וחיים פרי ונדב פופלוול ועוד אחרים הובאו לקבורה. אבל אנחנו בגיהינום, כי זה לא סוף טוב.

ואני רוצה להגיד שאנחנו החלטנו כמשפחה כשיגב הובא לקבורה, ישבנו במשפחה, כי כבר לא הייתה לנו שבעה, כי את השבעה ישבנו חודש קודם. תבינו גם את התהליכים. קודם ישבנו שבעה ואחר כך הבאנו אותו לקבורה. ואז אמרו לנו אתם כבר לא צריכים לשבת שבעה, זה מיותר. אז יום למחרת נפגשנו, עשינו פגישה משפחתית ואמרנו אחד לשני מה אנחנו עושים עכשיו? והדבר היחידי שידענו להגיד בצורה הכי ברורה שאנחנו ממשיכים במאבק להחזרת החטופים, כי אין לנו זכות מוסרית לא להיות במאבק הזה וללכת הביתה ולנסות לשקם את חיינו.

אז אנחנו לא משקמים את חיינו. אני כבר לא עובדת, אני לא יודעת כמה זמן. מה-8 באוקטובר בשנה שעברה. ואני פה, אני פה כל שבוע. והיום אני אמרתי שאני לא אגיע, אבל לא הייתי מסוגלת. קמתי בבוקר ובאתי לפה. כי אני חושבת שאני תמרור אזהרה בשביל כולכם, לכל חברי הכנסת, חברי הממשלה, לכל מי שיש לו סמכות, אבל הוא מתבלבל באחריות. יש לכם סמכות לעזור לנו להוציא את החטופים שנשארו שם עוד בחיים. וגם את הנרצחים להביא אותם לקבורה באדמת ישראל, כי זאת זכותם. וזאת חובתכם. ואני לא מצליחה להבין את הממשלה הזאת.

ואני לא מצליחה להבין את החוצפה של מישהו שבא ומנסה להעביר חוק נגד ועדת חקירה ממלכתית. אני לא מצליחה להבין איך אתם חושבים שאפשר להמשיך להפקיר, אחרי שהפקרתם אותנו ב-7 באוקטובר. ואני רוצה להסתכל פה בעיניים של כל מי שצחקק פה כשגלעד דיבר. אתם מבינים מה זה להיות מופקרים? אז אנחנו מופקרים מה-7 באוקטובר ב-6:29. ואנחנו ממשיכים להיות מופקרים על ידי כל האמירות האלה שלא צריך ועדת חקירה ממלכתית, אלא ועדת חקירה פוליטית. זה לא יכול להיות.

והדבר הכי מופקר זה החטופים שעדיין שם ועדיין אתם לא מבינים שצריך לעשות כל מעשה להביא אותם ולא לעשות שום דבר אחר. ואין לכם זכות לעשות שום דבר אחר חוץ מאשר לטפל בחטופים, כדי שלא עוד חטופים יהיו במצב של יגב ושאר החטופים. תודה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה אסתר. ד"ר חנה קטן.

<< אורח >> ד"ר חנה קטן: << אורח >>

שלום שלום, תודה רבה. אני מדברת בתור אימהות הלוחמים. אני קודם כל רוצה לדבר בשם האימהות של הלוחמים עצמם. לי אישית יש שמונה לוחמים. שבעה מילואימניקים ואחד שעכשיו התגייס לסדיר לשריון בעוד שבוע בדיוק. בעזרת השם שהשם ישמור עליו. אני קצת עייפה, כי אני לא ישנה בלילה. אני חושבת שהמשותף לכל האנשים פה זה שהם לא ישנים בלילה, כל אחד מסיבותיו הוא. כולנו בשביל כולם. מאוד כואבת את החטופים, את כולם. כולם אחים שלנו. כואבת את הפצועים, כואבת את כל המשפחות של הנופלים, פורום גבורה שנמצאת פה.

אני רוצה לומר כמה דברים. דבר ראשון, לגבי הנושא של החזרת החטופים והחזרת החיילים הביתה, כי החיילים נמצאים בעזה גם וכמובן בסיטואציה אחרת, כבר שנה וחודשיים וגם בצפון והגיעו מים עד נפש. המלחמה הזאת לא נגמרת. משהו שאנחנו עשינו עד עכשיו כנראה לא עובד נכון. אני סבורה, ואני חושב שככה סבור גם פורום תקווה, שהחזרת החטופים יכולה לקרות רק אם נשנה אסטרטגיה ואם אנחנו נגיע למצב שבו אנחנו מכניעים את האויב ולא נכנעים אליו. וזה צריך לעשות מהר ולא לאט. אפשר לעשות את זה וצריך לעשות את זה.

הדבר השני הוא לא לסכן את חיי חיילינו, שנמצאים במצב שבו ניתנת עזרה הומניטרית יום יומית לאויב שלנו. זה מחזק אותם, הם מקבלים את כל מה שהם צריכים. העזתים לא מקבלים את מה שראוי שהם יקבלו, למרות שגם הם אויבים. ובכל מקרה הדבר הזה מסכן את החיילים שלנו, מסכן את החטופים שלנו, מסכן את האזרחים שלנו. וזה דבר שלא הומניטרי בעליל.

אני רוצה להצהיר שהנושא של השוויון בנטל הוא דבר שגם אני ודומיי שותפים לו מאוד. יש גבול לכמה אפשר לשאת על הכתפיים. הבנים שלנו כבר שנה וחודשיים, גם הילדים, גם הנכדים שלי, יותר מ-40 נכדים לא רואים את אבא כמעט. הוא נכנס לשירותים הם מתחילים לבכות שאולי הוא בורח, כי אבא לא נמצא. הוא לא הולך איתם לא לבית הספר, הם חוצים את הכביש בלי אבא. זה מאוד לא בטוח בדרכים. והם מחכים שכבר יגיע הביתה. הם אמנם לא, ברוך השם, בעזרת השם יחזרו בשלום. הם יודעים שאבא עושה משהו חשוב, שאבא רוצה להחזיר את החטופים ואבא רוצה להחזיר את השלום ואת השקט, בצורה של ניצחון ולא בצורה של כניעה.

אבל זה קשה, ברמה היום יומית זה לא קל להיות בלי אבא כל כך הרבה זמן. משפחות מאוד גדולות, עם נשים שמתפקדות כמו גיבורות, לא מקטרות. אבל יש גבול כמה אפשר למתוח את החבל וזה לא מוסרי, זה לא מוסרי. זה נגד התורה. זה נגד התורה שכל העם מכל המגזרים, אני לא מציינת מגזר מסוים, שייך גם ללוחמה. ללוחמה. אפשר לפלח ולראות בדיוק כמה לוחמים יש ומאיזה מגזרים הם מגיעים. וזה חייב להיות משהו שכולנו מתגייסים לתוך העניין הזה ורק כך אנחנו באמת נוכל לנצח. אנחנו ננצח. אנחנו ננצח. אנחנו פירוש כבר מנצחים. אנחנו מכסחים אותם גם בלבנון וגם בעזה. כל חייל שחוזר מספר סיפור אחר לגמרי. הוא מספר סיפור של ניצחון. הוא מספר כמה אנחנו מתקדמים בלוחמה, כמה אנחנו בפירוש משיגים מטרות. אבל צריך לעשות יותר. ובעזרת השם נעשה ונצליח.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה רבה. אליה אביטבול.

<< אורח >> אליה אבוטבול: << אורח >>

אליה, שלום. אני אליה, גיסו של איתן מור שחטוף בעזה יותר מידי זמן. אנחנו כבר לא סופרים, אנחנו כל יום שעובר שורדים יותר ויותר. משתדלים להיאחז באמונה ובתקווה שהם יחזרו.

הסתכלתי פה על התמונות של החטופים וראיתי את העיגול הכחול הזה של "שוחרר" ואני ישר חשבתי אשכרה זה עוד לא קרה. איך עדיין הם שם? איך עוד לא הצלחנו להחזיר את כולם? כמה אני רוצה לראות את העיגול הכחול הזה פה על התמונה של איתן, שיחזור כבר. הוא וכל שאר החטופים.

מדינת ישראל צריכה תעוזה. אם אנחנו נצליח לפעול בדרכים יצירתיות ובעוצמה אנחנו נצליח להחזיר את החטופים. חטופים יחזרו הביתה. אם אנחנו ניקח להם שטח, אם אנחנו נפעל דרכם בדברים שהם שוברי שוויון, שהם לא חשבו עליהם. שהם מבינים שכל רגע שהם מחזיקים בחטופים זה נזק עצום בשבילם. אנחנו חייבים לעשות דברים שהם יוצאי דופן. הסיוע ההומניטרי, כמו שהיא אמרה לפני כן, איך הדבר הזה עדיין קורה? יש עתירות לבית המשפט העליון שהסיוע לא מספיק. חמש עתירות, סוגים שונים, אתמול היה הדיון האחרון. מה נסגר? אנחנו מאכילים אותם, מחיים אותם, כדי שהם ימשיכו אחרי זה לתקוף אותנו?

לפני רגע היינו בוועדת המשנה לחבל התקומה. אם אנחנו רוצים תקומה אנחנו חייבים באמת להשמיד אותם, להרוג אותם. רק ככה באמת אנחנו, בדרכים יצירתיות כמובן. רק כך אנחנו נצליח להחזיר את החטופים. רק ככה איתן יחזור הביתה.

אשתי בבית כל יום, אשתי אחותו, כל יום בבית קמה עם חור עצום בלב. כל יום היא מצפה מחדש אולי היום נשמע איזה בשורה חדשה, אולי היום יהיה איזה אות חיים, שיחזור כבר, משהו. אנחנו מדינת ישראל צריכים לפעול בעוצמה. אם אנחנו נפעל בעוצמה וביצירתיות, בלי לפחד מה העולם יגיד, בלי לפחד מה ארצות הברית תגיד, לא משנה ממשל ביידן, ממשל טראמפ. כשאנחנו נראה שאנחנו לוקחים את הדברים האלה בידיים עד הסוף אנחנו נחזיר את כל החטופים. אם אנחנו נמשיך להגיד 'לא, לא יתנו לנו. יעשו לנו, ייקחו לנו' – הם לא יחזרו. לא משנה איזה ממשל. אפילו דווקא בממשל שהוא יותר עוין לנו אנחנו צריכים להראות שאנחנו קובעים, כי יש פה חיים של בני אדם שצריכים לחזור הביתה. ועוד חיים של חיילים שנלחמים כדי להשיב את השקט ולהשיב את החטופים. אם אנחנו לא נפעל בעוצמה הם לא יחזרו.

אני מחזק את ידי הממשלה, תמשיכו לפעול בעוצמה וביצירתיות. ואל תעצרו רגע ותורידו את הרגל מהגז, כי רק כך אנחנו נצליח לראות את כולם ולשחרר את החטופים. תודה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה רבה. ריקי, בבקשה.

<< אורח >> ריקי ברוך: << אורח >>

אני ריקי ברוך, אני גיסתו של אוריאל ברוך. אוריאל בן 35, נשוי ואבא לשני ילדים קטנים, הגדול בן תשע והקטן חגג החודש שש. אוריאל בילה בנובה ובדרכו הביתה הוא נורה ונחטף. אנחנו לא ידענו מה המצב שלו, לא ידענו, אפילו לא הייתה ודאות לזה שהוא חטוף ורק כעבור שישה חודשים הודיעו לנו שהוא ככל הנראה נרצח וגופתו מוחזקת בידי החמאס.

אם כבר מדברים פה על ילדים, אז הילדים של אוריאל אין להם את הדבר הכי בסיסי, כמו שכבר ציינו פה לפניי, שזה בעצם לדעת איפה אבא, מה קרה לאבא. אין מקום אפילו לבכות עליו. אין כלום, פשוט תלשו את אבא מהחיים שלהם ברגע אחד. בלי שום תשובה שמניחה את הדעת, לא עלינו הגדולים, המבוגרים שמנסים להבין את הסיטואציה ובטח ובטח לא לילדים קטנים שנקלעו למצב שהוא לא הגיוני בעליל בשביל אף אחד.

אנחנו כבר בתוך הסיוט הזה למעלה משנה. העם שלנו כבר עייף, החיילים שלנו שנלחמים בגבורה גם כבר רוצים הביתה, רוצים לשקם את החיים שלהם. נהרגים לנו פה מידי יום אזרחים, חיילים. ואנחנו לא רואים את הסוף. אנחנו מבקשים להשיב את החטופים הביתה והתשובה היא שזה לא יקרה עד שלא נכניע את החמאס. אני גם מאמינה בזה, צריך להכניע אותם. הם צריכים לדעת שיש מחיר למה שהם עשו לנו ושזה לא יכול לקרות שוב. אבל לדעתי אנחנו הולכים באיזה שהוא מסלול שלא מוביל אותנו להכנעה. ככל שנהרוג בהם יותר הם יתרבו יותר, לצערי הרב. על כל מחבל שנהרג קמים מאות מחבלים חדשים שרוצים לבוא ולנקום את דמו. אנחנו צריכים לחשוב איך להבים את הרוח שלהם, איך להכניע אותם מנטלית. איך לתת להם להבין שכל מה שהם עשו וכל מה שהם נלחמים עבורו, שזה בעצם אדמות, זה לא היה שווה. הם רוצים אדמה, אנחנו ניקח להם אדמה. אנחנו נספח את השטחים שלהם למדינת ישראל. אנחנו נצהיר בעולם שיותר אין עזה. כל השטחים שישראל נתנה להם יחזרו לישראל. אולי ככה הם יבינו שלא היה כדאי להם לעשות את ה-7 באוקטובר ועוד ימים נוראיים כאלה. אולי ככה הם יבינו שכדאי להם להחזיר את החטופים הביתה, כי הם משלמים מחיר שהם לא רצו לשלם והם לא מוכנים לשלם. ואולי ככה יהיה לנו איזה שהוא קלף מיקוח מולם, כי כרגע אין לנו כלום. לא מעניין אותם כלום. אנחנו מכים בהם ומכים בהם והם מתרבים.

אנחנו צריכים לחשוב על שינוי אסטרטגי, שינוי מחשבה, ולעשות את זה במיידי. אין לנו עוד יום אחד, אין לנו חמצן, אין לנו כלום. אנחנו עומדים במקום. החיים של כולנו נעצרו, של כל המשפחות, של כל העם שלנו. הגיע הזמן שתעשו צעדים, שתיקחו אחריות על העם שלנו ותעשו דברים שייתנו פה את ההכנעה האמיתית של חמאס ויחזירו לנו את החטופים הביתה עוד היום. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה ריקי. 30 שניות הפסקה. יש סרטון שמישהו ביקש?

(מוקרן סרטון)

<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:04 ונתחדשה בשעה 12:05.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

השבוע הוא שבוע בטיחות בדרכים. אנחנו מתכנסים היום לדיון חשוב בנושא בטיחות ילדינו בדרכים. הנתונים שבפנינו על ידי עמותת אור ירוק מציגים תמונה מדאיגה במיוחד. שנת 2024 היא השנה הקטלנית ביותר לילדים. ואם אנחנו לוקחים את השנה מנובמבר שנה שעברה, זאת אומרת מיום זכויות הילד לפני שנה והיום, אנחנו מגיעים לנתונים הרבה יותר גרועים.

36 ילדים, 36 משפחות שעולמן חרב עליהן. אני לא מוכן ולא רוצה להסתכל על זה כמספר סטטיסטי. אלה החיים של הילדים שלנו, אלה החיים של העתיד שלנו. כשאני מסתכל על הנתונים דבר אחד בולט במיוחד: רוב הילדים נפגעו כהולכי רגל. בדרך הכי פשוטה, כשהם הלכו ברחוב או במעבר חצייה. ודווקא בשעות אחר הצהריים, כשהם חוזרים מבית הספר או כשהם יוצאים לשחק, הם נמצאים בסיכון גבוה. יותר מזה, חלק גדול הם גם מהמגזר הערבי לצערי.

אנו ניצבים בפני אתגר משמעותי שדורש פעולה מיידית של כל הגופים: משרד החינוך, משרד התחבורה, רלב"ד, משטרת ישראל. אנחנו לא יכולים להמשיך בצורה הזאת. לא מספיק לדבר על זה. קיימנו כמה ישיבות בשנה שעברה וגם השנה. ואני חושב שאנחנו צריכים לתת יותר תשומת לב, יותר התייחסות, יותר תקציבים. ומשרד האוצר נמצא איתנו גם בזום. וכמובן נשמע את כל הגורמים. ואני חושב שאנחנו צריכים באמת להיצמד לתוכניות. כי יש תוכניות בכל מקום. אבל להיצמד, ליישם אותן, כדי שבאמת אנחנו נוכל להיות אנשי בשורה ולהקטין כמה שיותר את הפגיעות של הילדים.

אני רוצה לתת לחברי בועז טופורובסקי זכות דיבור כי הוא אמור לצאת. בבקשה.

<< דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה אדוני יושב-הראש. לצערי אני כבר צריך לצאת. אני רק יכול כבר לסכם לך את הדיון: אין בשורה. כל מה שיגידו לך כאן זו עבודה בעיניים. האוצר לא יוסיף תקציבים. לא רק זה, גם קוצץ תקציב החינוך של הרלב"ד ושל משרד החינוך, יבואו כאן, יש כאן מאגף חינוך לזהירות בדרכים. קוצץ.

אני אגיד לך יותר מזה, אגף החינוך לזהירות בדרכים נמצא בגסיסה. בגסיסה, לקראת הרס של כל מה שבנו כאן בחינוך לזהירות בדרכים. תשתיות בדרכים סביב בתי ספר ומערכות חינוך זה מאוד פשוט – איפה שיש כסף החיים שווים יותר. איפה שאין כסף שם יש יותר הרוגים, שם המדינה לא משקיעה. שם יש בלי סוף סקרים שעושים סקרי בטיחות שרואים שיש שם סכנה לילדים. ואיזו הפתעה, ילדים מתים.

לממשלה לא אכפת. יש תוכניות, הממשלה אפילו לא דנה בהן. היא לא אומרת שזה התוכנית שלה, היא לא מיישמת אותם והיא לא מתקצבת. אין אכיפה ואין לצערי שום עתיד טוב לבטיחות ילדים בסביבות בתי ספר ובכלל ילדים בדרכים. הדם של ילדים מופקר. וכל מה שיגידו לך כאן, בגלל שאני מאוד מאוד בקיא בעניינים. ולא סתם התפטרתי מוועדת המשנה לבטיחות בדרכים. זו עבודה אחת גדולה בעיניים. ילדי ישראל מופקרים הן על ידי ממשלת ישראל והן על ידי חלק מסוים מהפקידים שנשארים בתפקידם וממשיכים ביום יום בעבודה הזאת כשהם יודעים שהם מקבלים כסף ולא עושים מספיק, בלשון המעטה, בשביל החיים של הילדים. תודה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה בועז. אני יודע כמה הנושא הזה אכפת לך. אנחנו נראה מצגת כרגע.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אפשר שתי מילים?

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

בבקשה יואב. קודם כל אני מודה לחברי הכנסת שהגיעו, אם זה יואב סגלוביץ', הוא יישא כרגע דברי, יאמר כמה דברים. ואם לחה"כ ואליד אלהואשלה.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> כמה דברים בפתח, כי מדובר באמת על הנתון המזעזע של 36 ילדים. אבל צריך להסתכל תמונה יותר רחבה. הגם שאב או אם נהרג החיים של הילדים נהרסים. זה לא רק בהקשר הזה. וצריך להסתכל על התמונה הגדולה היא הרבה יותר חמורה. 22% עלייה בתאונות דרכים בשנה הזאת. גם שנה קודמת הייתה שנה רעה. כשאתה בודק אחורה אנחנו 15 שנים אחורה נזרקנו בזמן. כשאתה בודק מדוע – זה פשוט לא מעניין. זה לא נושא. שרת התחבורה לא עוסקת בזה. השר לביטחון לאומי לא עוסק בזה. אתה מנסה לשכנע אנשים לעסוק בזה אז אתה רואה את ספר התקציב, אתה רואה שזה ירד בצורה דרמטית. זה פשוט לא נושא.

אני פונה דווקא אליך כחבר קואליציה. אני לא יכול לשלוט בעניין הזה, אבל תקציב המדינה הולך להיות. ואם זה לא יהיה אנחנו נגיע לשנה הבאה לא ב-22%, זה נכון גם למשטרה, זה לא נושא גם במשטרה. אם היה חסר ניידות לפני שנתיים או שלוש, היום חסר יותר. זה לא יעד. כשהדבר הוא לא ידע הוא לא מטופל על ידי הממשלה, זה לא קורה.

ואני אגיד, יש חוט מקשר בין מה שאמרו קודם משפחות החטופים לבין תאונות דרכים לבין מה שקורה בפשיעה. כל מה שקשור לחיי אדם לא מעניין. חיי אדם של החטופים לא מעניינים את הממשלה הזאת. העלייה בפשיעה בחברה הערבית, בחברה בכלל ובחברה הערבית בייחוד. אנחנו 216 נרצחים בחברה הערבית. אנחנו נגיע לנתונים של 2023, הנתונים הכי גרועים שהיו אי פעם. 130% עלייה במעשי רצח. 22% בתאונות דרכים. המשותף לכל: חוסר אכפתיות לחיי אדם. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה, הכי קשה. חוסר אכפתיות שמתבטא בסוף. זה לא נמצא בשיח, זה לא נמצא בממשלה. אני שואל אותך מתי ראש הממשלה עשה דיון על תאונות דרכים? עזוב עכשיו 2024. 2023 – לפני המלחמה.

<< דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> שזה גם הוראות החוק.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> מה עם שרת התחבורה? אין כלום שנעשה. שום דבר. אני אומר לך, תפעיל את השפעתך על הממשלה. כי אני כלו כוחותינו. הדברים האלה אני מדבר עליהם שנתיים. שום דבר לא זז, לא משרד התחבורה ולא המשרד לביטחון פנים. וזאת התוצאה.

לכן אין להתפלא, וזה לא משנה איזה מצגת יציגו, ואני מכבד את כל בעלי המקצוע שבאים להציג. אבל התחושה הכללית היא כישלון מתמשך ואף אחד לא אומר עד כאן. ואני אומר, הכנסת הזאת, הכול עובר. הכול עובר. אני עכשיו רץ אליך מוועדת חוקה. שם הדיון הכי חשוב בעולם זה עכשיו להתעסק עם לשכת עורכי הדין. אתה חבר בקואליציה, זה נשמע הגיוני בתקופה הזאת? אנחנו נמצאים בטרלול. חיי אדם לא חשובים לממשלה הזאת. זה הכול.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה. ואליד, אתה רוצה לומר משהו לפני שניכנס למצגת?

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אחרי המצגת.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אחרי המצגת. בבקשה. דרך אגב, הגיע פה אורח, סגן ראש עיריית נתניה, אדיר בנימיני, שהוא יושב ראש ועדת תכנון ובנייה, עוסק בנושא כבישים, מדרכות, כל מה שקשור בפיתוח. תודה רבה. אני גם נותן קרדיט לרשויות המקומיות, ואני יודע כשהנושא חשוב גם לרשות המקומית הרבה דברים גם זזים. אז יש פה הרבה מאוד היבטים והרבה מאוד שחקנים בנושא הזה. בבקשה, מי מציג?

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

אני אציג. תודה רבה אדוני יושב-הראש, צהריים טובים. אסנת אלגום מזרחי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. לפני שאנחנו נצלול למצגת, מצגת קצרה ואני רוצה גם להשאיר את הצגת הנתונים לארגונים נוספים שהגיעו לכאן, נציין רק בהמשך למה שנאמר כאן שבאמת כל הנושא הזה בכלל של היפגעות ילדים הוא חלק מנושא רחב של עלייה מאוד מאוד חדה, כשאנחנו מדברים על מבט של שני עשורים אחורה, לא רק עשור, שני עשורים אחורה. מספר ההרוגים הכולל בתאונות דרכים נכון להיום בבוקר, ותמונת המצב באתר הרלב"ד לצערנו כל הזמן מתעדכנת והמספר עולה. אנחנו מדברים על 388 הרוגים בתאונות דרכים באופן כללי. עלייה של 21%., 359 תאונות.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

בכל הגילאים, צריך להבהיר.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

בכל הגילאים, בדיוק. בכל הגילאים. 388 הרוגים מתחילת שנה. כלומר ינואר ועד אמצע נובמבר.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

למעלה מ-20%.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

למעלה מ-20%. זה מספר שיא בשני העשורים האחרונים. אנחנו אפילו עוד לא סגרנו שנה, לצערנו. והחשש האמיתי הוא שהמספר הזה יעבור את ה-400 הרוגים עד סוף השנה. החורף גם עוד לפנינו. והנתונים הם נתונים מאוד קשים.

בתוך זה, כשאנחנו מדברים היום, כי אנחנו פה באמת כדי להתמקד בילדים, אז בתוך זה יש לנו רק השנה, לפי מה שאני הבנתי מאור ירוק, 37 ילדים הרוגים, רק השנה. כאשר למעשה זה 10% ממספר ההרוגים.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

זה מתחילת השנה. אבל אם לוקחים נובמבר-נובמבר הבנתי שזה למעלה מ-50 ילדים.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

כאן אנחנו מדברים בכלל על תמותת ילדים, לא רק בתאונות דרכים. אנחנו צריכים להסתכל על שני סוגים של נתונים: יש תמותת ילדים כוללת, שזה למעלה מ-100 מילדים מאוקטובר עד נובמבר. ויש תמותה בתאונות דרכים מאוקטובר של שנה שעברה, שזה 57 ילדים.

נציין גם שהנתונים של ארגון "בטרם" שמפרסמים באמת בכל שנה את הדוח, מתייחסים גם לנוער.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אגב, אני רוצה להודות לארגון "בטרם", שבאמת מביא את הנתונים וגם עוסק בהימנעות. תודה.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

נכון, גם במניעה. אז עדי תתקן אותי, אם אנחנו מדברים גם על ילדים וגם על נוער.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> הימנעות זה הממשלה, מניעה זה הם.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

ילדים ונוער, כלומר מגיל 0 עד גיל 17, כי גם הנוער הם נהגים צעירים וגם הם רלוונטיים לגמרי לדיון שלנו. זאת אומרת יש לנו ילדים מ-0 עד 14 ויש גם את בני הנוער שזה עד גיל 17.

<< אורח >> עדי פרטוש: << אורח >>

נכון. אני רק אציין, סליחה, שארגון "בטרם" התייחס לילדים ובני נוער. בעצם כל הנתונים שלנו הם מגיל לידה עד גיל למעשה 18 פחות יום. זה הטווח מבחינתנו כשאנחנו מסתכלים על ילדים, ילדים ובני נוער.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אני חושב שצריך לחלק את זה לשניים, ואני אסביר גם את עצמי. לא תמיד אני רואה את הנתונים בחלוקה מסוימת. אבל 0-14 זה נכון ו-14-18. כי 14-18 זה כולל גם את כל נושא האופניים החשמליים, הקורקינטים.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

נכון, כלים רכובים, נכון.

<< אורח >> עדי פרטוש: << אורח >>

שמי עדי פרטוש, אני מנהלת את אגף קשרי חוץ וממשל בארגון "בטרם" לבטיחות ילדים.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אנחנו כמקבלי החלטות וגם כדי לקבל המלצות חשוב מאוד לדעת את נושא הגילאים. וגם כמובן בחלוקות שונות למיניהן. כי אני אזכיר לכם, לפני למעלה מ-10 שנים, כאשר דובר על הנושא של הקורקינטים והאופניים החשמליים עוד אפילו לא הייתה חובה עם הנושא של הקסדה ולא היה בכלל רישיון ולא הדרכה ולא שום דבר אחר.

אז אני יכול לומר גם לזכותי שלא הייתי בכנסת. הייתי בוועדות, הייתי מגיע מהשלטון המקומי. ואני חייב לפרגן פה למיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב, שביחד נלחמנו על הרבה מאוד חוקים ולשמחתי הדברים התקדמו. אבל הדברים האלה באמת לוקחים זמן ולאט. ולכן חשוב גם לראות 0-18, אבל בחלוקה של ארבע שנים, שאלה הגילאים שהם באמת מאוד פעילים ופעלתנים בכל הנושא של אופניים וקורקינטים.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

וקבלת רישיון נהיגה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

קבלת רישיון ונהג חדש. בבקשה, סליחה.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

חשוב ואני בהחלט מסכימה. לגבי ילדים, אם נתמקד רגע באמת בקבוצת הגילאים הצעירים של 0 עד 14, אז באמת לפני שאני צוללת למצגת נציין רק שבאמת ילדים הם קבוצת סיכון גם בעיקר בגלל שהם בדרך לבית הספר וחזרה הם נמצאים, אם אנחנו מדברים על תוך תחומי הרשויות המקומיות, באזורים שבהם החיכוך בין הולכים רגל לבין כלי רכב הוא מאוד גדול, בשעות הלחוצות בדרך כלל של הגעה לבית הספר וחזרה מבית הספר. וילדים עצמם, המאפיינים הייחודיים, גם הפיזיולוגיים, אבל גם הקוגניטיביים שלהם, הופכים אותם להיות עוד יותר חשופים לסכנת פגיעה. בין אם זה נטייה להתפרץ לכביש או לקחת סיכונים או הערכת מרחב, הערכת סיכונים. וגם בין אם הם קטנים ואז הנהגים עצמם פחות רואים אותם. לכן אנחנו נראה שהרבה מההיפגעות זה באמת כהולכי רגל בתוך התחום של רשויות מקומיות.

(הצגת מצגת)

אז אם נדבר בכלל על מקרים של היפגעות, למעלה מ-50% זה תאונות דרכים. כשדיברנו על הנתונים קודם של 57 ילדים ובני נוער, מתוכם 26 נהרגו כהולכי רגל. שזה, שוב, למעלה מ-50% מהנפגעים בנסיבות האלה.

אם נמשיך הלאה, אני רוצה רגע שנדבר בכלל על מספר ההרוגים. כמו שאמרנו, המספר הכולל של הרוגים בתאונות דרכים בכל אחת מהשנים בעשור האחרון הוא בממוצע 350, כאשר 30 ילדים בממוצע נהרגים בכל שנה. זה 10%, קצת פחות, קצת יותר. והשנה לבד, לצערי הגרף, העמודה של 2024 כבר מתעדכנת מאז ל-388 הרוגים. כאשר בשקופית הבאה אנחנו נראה באמת את מספרי הילדים ההרוגים בתאונות בכל שנה, גילאי 0 עד 14. כשסימנו בעיגול שלוש שנים בולטות: 2019, שבה נהרגו 34 ילדים. שנה שעברה 35 ילדים. ולצערנו השנה אנחנו כבר עוברים את השיא השלילי הזה של 37 ילדים, ששנת 2020, שנת הקורונה, בולטת במספר נמוך יותר של ילדים שנפגעו, בגלל גם הירידה בנסועה שחלה באותה שנה.

אם נעבור הלאה אנחנו יכולים לראות פערים בין החברה היהודית לבין החברה הערבית. כשאנחנו לוקחים כאן מדד גם של הרוגים וגם של פצועים קשה בתאונות, ביחס ל-100,000 ילדים. אנחנו יכולים לראות שבשנים האחרונות בחברה הערבית גם נפצעו וגם נהרגו בתאונות דרכים פי שלושה ילדים.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

הסיבה היא ברורה, אין תשתיות. אין מדרכה, אין כבישים.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

וזה בדיוק מה שאנחנו מגיעים אליו.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אני הייתי פשוט ביישובי הנגב וגם בצפון ויש קושי גדול. אתה לא יכול להגיד לילד תעבור במעבר חצייה, למרות ששם זה רוב התאונות. אבל אין מעברי חצייה.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

אין מעבר חצייה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

ואתה לא יכול לומר לילד תעבור במדרכה, כי בכל כפר ערבי אין מדרכות. ובכפרים הבדואים בכלל אין, לא מדרכה ולא כביש, הכול דרכי עפר. והולכים לבתי הספר ברגל. אני חושב שפה המדינה חייבת לעשות משהו כדי שבאמת נוכל להשקיע בתשתיות.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> היא עשתה, היא קיצצה. היא קיצצה בתשתיות. היא פירקה את תוכנית 550, היא עשתה ירידה של 18% לשלוש שנים. זה מה שהיה, אלה העובדות.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

אם אנחנו נמשיך הלאה אנחנו נראה שהפערים הם לא רק בין המגזרים, שהם פערים מאוד גדולים. הפערים האלה הם גם בתוך תחומי ערים.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

זה גם נכון. סליחה, תראו, אומר לי פה חברי ובצדק, כן, יש פה גם נושא של נהיגה, לא רוצה להגיד, אבל תראו, מחנים את הרכב בתוך חצר הבית. ויש עם זה נהיגה ברוורס. כמו שיש לא מעט דברים שקשורים, אני לא רוצה עכשיו להטיל את כל האשמה רק על הנהג, שהוא בדרך כלל זה על ידי בן משפחה, שאנחנו רואים את זה לא מעט. אבל אין ספק שצריכה להיות פה גם הסברה וגם תרבות אחרת.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> גם בזה קיצצו.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

יואב.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> תראה, אני באתי לפה לא בשביל הוועדה של חיבוקי. אני אומר לך את העניין, יש פה נתונים זוועתיים כי הממשלה לא מכינה תוכנית. ונציג משרד התחבורה צריך לשאול מה הוא עושה עם זה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

יואב, אנחנו כמובן נשמע את כולם. אבל אני רוצה להגיד לך, תראה.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אני כבר עייפתי מהדיונים. אני רץ בכמה ועדות אותו דבר 'הממשלה תעשה'. הממשלה עושה הפוך.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

יואב, אני רוצה להגיד לך עוד דבר אחד. תראה, אני הייתי בשלטון המקומי. ואנחנו מדדנו כל שנה איפה נפגעים. והיו לנו שנים של באמת נפגע אחד או שניים, באופן כללי, לא ילדים, שנפגעו בשנה. ושנה אחת זה עלה לתשעה. ובדקנו את עצמנו. מה ראינו? ראינו שרוב הנפגעים הם אנשים מבוגרים בני 70 ומעלה. מה עשתה הרשות? ואני הייתי אחראי על זה, סגן ראש העיר, הייתי אחראי על נושא התחבורה. מה עשינו? לקחנו את הנתונים, הלכנו לבתי דיור מוגן ועברנו ממקום למקום ונתתי הרצאות, אני באופן אישי. זה לא היה צריך להיות תקציב. אני לא מדבר רק על תקציב. זה נכון, אני מסכים עם כל מה שאתה אומר. אני רק אומר שיש הרבה מאוד שחקנים שיכולים לעשות מעשה.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> שחקנים לא במשחק, הם לא במשחק. הם לא באים. היינו בוועדות, לא סתם בועז אמר את מה שהוא אמר. תקשיבו, עייפנו. אנחנו את העובדות יודעים, התוכניות קיימות. הן לא מתוקצבות, זה לא מעניין. את ראש הממשלה זה לא מעניין.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תרשה לי רגע.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> זה כואב להגיד.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אתה יודע מה? לא צריך לעניין את ראש הממשלה, בסדר? אני אומר שאנחנו, גם ברשויות המקומיות, כשאני מסתכל על מה ברשות מקומית כמו נתניה כשהיה אכפת לראש העיר והיה אכפת לסגן ראש העיר, הצלחנו להוריד את תאונות הדרכים.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> מעולה. אני רק רוצה שיהיה אכפת להם, זה הכול.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

זהו, אז אנחנו, אני אומר עוד פעם, זה לא רק שחקן אחד, זה הרבה מאוד שחקנים.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אני מכיר את כל השחקנים בעולם הזה, השחקנים לא על המגרש. הם הלכו למגרש אחר. הם לא הלכו למגרש של הצלת חיים. ואני אומר עוד פעם, צריך פשוט להביא את האנשים, להגיד להם מה עשיתם? כי שואלים אותם בכל מקום, הם אומרים לא עשינו.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אני לא מתווכח, כי אני חושב שאתה צודק בהרבה מאוד דברים. מצד שני, גם במסגרת הקיימת אפשר לעשות דברים. תודה.

בבקשה, המשך המצגת.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

כן, אנחנו כבר נסיים. כמו שאמרנו, פערים יש לנו גם בתוך תחומי הרשויות המקומיות בין ערים. במסמך שלנו שפורסם כחומר רקע אנחנו בדקנו גם לפי מחוזות וסתם לצורך הדוגמה לקחנו שלוש ערים גדולות בפילוח יחד עם הלמ"ס. בדקנו את מספר הילדים שנפגעו ואנחנו יכולים לראות למשל שירושלים ניצבת במקום הראשון, 13% ילדים נפגעים. כמובן שזה גם תלוי בהרכב האוכלוסייה. ככל שהאוכלוסייה יותר צעירה אז גם סטטיסטית יותר ילדים ייפגעו. אבל אנחנו יכולים לראות שהנתונים הם גם קשים בתוך הערים עצמן, חיפה, תל אביב ובערי הדרום. בערי הדרום יש פער מאוד גדול ביחס למחוזות אחרים.

אז אם נגיע לקראת סוף המצגת, שזה בדיוק הנושאים הכי חשובים שקשורים למדיניות ולתוכניות פעולה, יש לנו למעשה כשאנחנו מדברים על ילדים בפרט ועל בטיחות בדרכים בכלל, אנחנו מדברים על שלושה אפיקי דת מרכזיים. כולם בתוך תחומי הרשויות המקומיות, אבל לא רק. אז זה גם הנושא של אכיפה, גם הנושא של חינוך והסברה, שדיברנו עליו קודם. והנושא של טיפול בתשתיות, בדגש על מקומות רגישים כמו למשל בקרבת מוסדות חינוך. בין אם זה מוסדות חינוך ובין אם זה מוסדות דיור מוגן, אגב, גם קבוצת בני 65 פלוס הם קבוצה שמצויה בסיכון להיפגעות מוגברת.

בשנים האחרונות, לצערנו, אנחנו רואים שיש כמה חסמים מרכזיים שקשורים בדיוק ספציפית לתוכניות האלה. באמת כמו שהוזכר כאן, הקיצוץ התקציבי שחל גם בנושא של תוכניות החינוך התעבורתי. אני אציין בהקשר הזה תוכנית אחת מאוד בולטת, שזה הנושא של התוכנית שנלמדת דווקא בכיתות י', תוכנית התיאוריה. מה שבעצם מקנה פטור לשלוש שנים ממבחני תיאוריה. זו תוכנית שמאוד הצליחה. היא רצה כבר אם אני לא טועה משנת 2017. בשנה האחרונה נבחנו בה 100,000 תלמידים, שזה בעצם 4,400 כיתות מתוך 5,000. זה כמעט מגיע ל-100% הצלחה גם במבחן הזה. ולצערנו, דווקא במר 2024 התקבלה החלטה לקצץ כ-5 עד 6 מיליון שקלים מהתקציב שהרלב"ד מעבירה למשרד החינוך לצורך התוכנית הזאת. וזאת דווקא תוכנית שמאוד הצליחה ושכבר הוכחה בה הצלחה. וכאן באמת גם לדברי גורמים במשרד החינוך זה מעמיד את המשך התוכנית בסיכון גבוה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

יש פה מישהו מהרלב"ד?

<< אורח >> ליאת קרביץ דיין: << אורח >>

כן.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

שלום. בתוכנית הזאת שמשרד התחבורה מקצץ לכם, האם יש כספים שמשרד התחבורה פועל מחוץ לרלב"ד? כי הם לפעמים אומרים לי שהם מתקצבים את הרלב"ד, אבל פעילות שהייתה של הרלב"ד מתבצעת בכסף של משרד התחבורה. האם אני ברור?

<< אורח >> ליאת קרביץ דיין: << אורח >>

אני חושבת שכן. אני ליאת קרביץ דיין, מנהלת אגף הסברה. ביחס לקיצוץ בחינוך התעבורתי אני יכולה להגיד שהושת על הרלב"ד קיצוץ מאסיבי השנה ונאלצנו לקצץ גם את החינוך התעבורתי. זו בהחלט תוכנית דגל שאנחנו מאוד מאמינים בה ושותפים בה. לגבי השאלה שלך אני יכולה לבדוק ולחזור עם תשובה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה. אני מבקש לרשום את זה.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

אני אציין רק עוד נושא נוסף שגם בו חל קיצוץ מאוד משמעותי בשנים האחרונות ויש לו השלכה ישירה על בטיחות של ילדים וזה הנושא של משמרות הזה"ב, שזה גם נמצא בתחום האחריות של משטרת ישראל. למעשה גם התוכנית הזאת התחילה מתקנים של 40 מדריכות או מדריכי זה"ב שמעבירים את ההכשרה לילדים בכיתות ה' ובכיתות ו' הם אמורים להיות מוצבים בפועל. בשנים האחרונות חל קיצוץ משמעותי בתקנים של השוטרים, כשזה בעצם מגיע בשנת 2024 לתשעה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

הרוב זה מתנדבים.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

לא רק, היו שוטרים.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

יש מדריכים שזה בעצם בדרך כלל שוטרות. אבל זה הכול מבוסס בדרך כלל על מתנדבים שמגיעים בבוקר.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

אני נציגת משרד החינוך, אורית לוריא כהן, סגנית מנהל אגף זה"ב ואורח חיים בטוח. הנושא של משמרות הזה"ב שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם קצין זה"ב ארצי במשטרת ישראל מתחלק בעצם לשני חלקים. לא על מתנדבים. יש את החלק שמתייחס לנושא ההכשרה, שזה בעצם החלק העיוני שמקנה לתלמידים - - -

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

זה ההסברה בתוך הכיתות וכך הלאה. נכון.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

בתוך הכיתות. ואת החלק המעשי בעצם שדורש ביצוע על ידי שוטרת, שוטרת בלבד, על פי חוק.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

שזה בדרך כלל בבוקר.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

בבוקר לרוב, כן. כשלאור הקיצוץ שבוצע בתקני השוטרות גייסנו את רכזי ורכזות הזה"ב לתת את המענה הנדרש בהיבט ההדרכתי בתוך הכיתות. אז יש פער תמיד בין היקף הכיתות שהוכשרו לבין היקף הכיתות שהוצבו בפועל ועל זה יושב הדבר.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

וזה נמצא אצל המשרד לביטחון פנים.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

משטרת ישראל, נכון.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

יש לכם מושג בכמה זה קוצץ?

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> לאומי, ביטחון לאומי.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

ביטחון לאומי, כן.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

בכמה זה קוצץ?

<< אורח >> רפ"ק יונתן נגר: << אורח >>

בוקר טוב.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

לא, כי אני רוצה לפנות לשר, אני רוצה לדעת בדיוק מה.

<< אורח >> רפ"ק יונתן נגר: << אורח >>

בוקר טוב. שמי יוני נגר, אני מטעם המשטרה, קצין זהירות בדרכים ארצי. אני אחראי על כל ההדרכות בבתי הספר בארץ. רק לסבר לכם את האוזן, מתוך 4,200 ומשהו מוסדות חינוך שרשומים בארץ, יש רק 2,100 פלוס מינוס שמאושרים להדרכות. כלומר, שפוטנציאל. זאת אומרת שבית הספר נבדק ומעטפת הבטיחות תקינה. וזו הבעיה בעצם, שמעטפת הבטיחות, התקציב למדרכות, לתמרורי ג7, מעברי חצייה, שהכול מתוקנן.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

דרך אגב, משרד התחבורה מתקצב כמעט כל רשות שמבקשת לטפל בנושא של סביבת בתי הספר. ואני אומר לכם, לפני פתיחת שנת הלימודים, שלושה חודשים לפני, היינו עושים סקר ליד בתי הספר ומגישים למשרד התחבורה ומקצים סכומים לטיפול בנושא הזה. השאלה אם הרשויות עושות את זה. מי פה מהשלטון המקומי? יוחאי, כן.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

הן עושות את זה. אבל הכסף שמגיע בדרך כלל, על פי רוב, זה על צביעה ודברים כאלה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

לא, זה לא רק צביעה. זה גדרות ביטחון, זה פסי האטה. תראה, אני לא חושב, אני זוכר, עוד פעם, אני מדבר על לפני שנתיים. כשבאתי למשרד התחבורה עם דברים ברורים, שזה אומר מעקה בטיחות, זה אומר מעבר חצייה, זה אומר פסי האטה. כשנתנו דברים מפורטים משרד התחבורה אישר את זה כמעט ללא עוררין. זה היה בדרך כלל בין מיליון למיליון וחצי.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

בדרך כלל.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אבל כשאתה בא עם נתונים, כשאתה בא עם משהו שאתה הולך לעשות אותו, מיידי. אז אני שואל, האם יש הנחיות לרשויות לבצע, לקדם?

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

על פי רוב הרלב"ד עושה כל שנה סקר ברשויות המקומיות.

<< אורח >> אריאלה לברטי הכטלינגר: << אורח >>

יוחאי, רק לתקן אותך, הסקר קורה אחת לשנתיים והוא קורה בכל מוסדות החינוך.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

בסדר. אז אני אומר, מה שאנחנו מקבלים מהרלב"ד, אנחנו מקבלים קובץ שלם של כל הרשויות שעברו את הסקר הזה. זה עובר לרשויות המקומיות. הרלב"ד גם עושה אחר כך על זה איזה שהיא בדיקה לראות מה התקדם ומה לא, לצורך המימוש.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

דרך אגב, התקציב הזה בא ממשרד התחבורה ישירות ולא מהרלב"ד.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

כן, כן, לא מהרלב"ד.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> וזה לא לכולם.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

עוד פעם, אני כבר אומר לך.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אני אומר לך שלא.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

כל רשות, תשמע.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> הרי הדברים האלה לא מהיום ולא מאתמול.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

סליחה. האם יש רשות שהגישה בקשה באמצעות הרלב"ד ולא קיבלה?

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

אלי, אני לא יודע.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אני רוצה לדעת, אבל זה התפקיד שלך.

<< אורח >> איתן הקר: << אורח >>

אני ממשרד התחבורה, אני אשמח להתייחס לנושא.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

אני רק רוצה להגיד משהו. יש עוד איזה שהוא פער. לא תמיד בית הספר איפה שהוא נמצא, במיוחד בבתי ספר ותיקים יותר, מאפשר לעשות את כל מה שאתה מדבר. גם מדרכות, גם את הגדרות וכל מה שקשור לזה, כי לפעמים בית הספר נמצא במקום שהוא בכביש מאוד מאוד צר ודברים כאלה. ושם, אני מחבר את זה בסוף לכול. כי בסוף כשאתה בא לאשר בית ספר, לצורך העניין, אז אני אומר, הפרוגרמה לא יכולה להיגמר בגדר של בית הספר.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

ברור לי, הסביבה. בוא, אני מכיר את זה היטב. אבל השאלה אם אנחנו מבקשים, האם הרשות ביקשה?

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

הרשויות מבקשות לפי נקודות חמות שקיימות ברשויות המקומיות.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

והאם יש רשויות שביקשו ולא קיבלו?

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

אני לא יודע להגיד לך.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אז תבדקו.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

אני לא יודע להגיד לך עכשיו אם יש רשויות.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

זה התפקיד שלכם.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

בסדר.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אז תראו, את הסקר הזה בדרך כלל עושים במאי, תוך חודש ימים. ואז מעבירים את זה. אני לא נתקלתי במצב שהייתה איזה שהיא בעיה בטיחותית ולא קיבלתי עליה מענה. אני חייב לומר.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אתה יהלום.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

לא, יכול להיות. אבל אני אומר שהרשות, תראו, הכול זה עניין של אכפתיות. יכול להיות מצב שלממשלה פחות אכפת. יכול להיות שבמשרד התחבורה, ואני לא רוצה באמת לומר, אבל שמי שבעצם הוא הלקוח. הלקוח זה יכול להיות בית הספר, זה יכול להיות הרשות המקומית. זה יכול להיות מי שאחראי על הנושא הזה ברשות המקומית. וכשיש אכפתיות וכאשר עושים סקר והסקר גם הוא לא צריך לעלות מי יודע מה, הוא כמעט ולא עולה. זה על ידי אנשי הרשות שעושים אותו. זה דרישות או מבתי הספר או מוועדות התנועה שמאשרות את זה ומעלים את זה הלאה.

באמת, אני לא זוכר שהייתה איזה שהיא בעיה של מעקה בטיחות, של פסי האטה או כל דבר אחר. לכן אני חושב שתפקיד השלטון המקומי לבדוק האם יש רשות שלא קיבלה, למה היא לא קיבלה, האם נעשה סקר שם. אלה דברים שהם צריכים להיות די ברורים. כי מי שמכיר הכי טוב את הסביבה ואת הסכנה בסביבה זה רשות המקומית וגם מנהלי בתי הספר.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

זה עובר דרך מטות הבטיחות ברשויות המקומיות. כאן נשאלת השאלה גם מה הקריטריונים לתקצוב של כל מטה בטיחות ברשות מקומית. זו גם שאלה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

כן, סליחה.

<< אורח >> אריאלה לברטי הכטלינגר: << אורח >>

רק לעשות סדר. אריאלה לברטי הכטלינגר, משרד החינוך, אגב זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח. בכל מוסד חינוכי קיימת ועדת בטיחות בית ספרית. היא מורכבת ממנהל המוסד החינוכי, רכז זה"ב, רכז בטיחות. בתוך אותה ועדה בשנה שמתקיים בה סקר אחת לשנה, שנה כן שנה לא, משלבים בתוך זה את הרלב"ד, את נציג מטה הבטיחות ואת המשטרה ובעצם ביחד מבצעים את הסקר הזה שחוזר בחזרה לרלב"ד ומבוקר שם אחרי תיקון הליקויים במידה ויש ליקויים. תודה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

אני רוצה להוסיף, ברשותכם, שבמערכת החינוך יש תוכנית שנקראת מעטפת הבטיחות הפיזית. מעטפת הבטיחות הפיזית, אם מעטפת הבטיחות האישית באה להקנות את הידע, מיומנויות, המערכים בתוך הכיתה, מעטפת הבטיחות הפיזית באה להסדיר את כל הכאוס שדיברת עליו קודם בכניסה וביציאה. יש חוזר מנכ"ל מסודר שמנחה את מנהלי בתי הספר ואת רכזי הזה"ב להיות שותפים.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> רגע, אבל אני שואל רגע על הנתונים.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

שנייה רגע, אני רק ברשותך אסיים את המשפט.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> לא, חשוב לי התשובה על הנתונים ,לא מעשים. 4,000 בתי ספר, 4,000 ומשהו, אומר פה נציג המשטרה שרק 2,200 מבחינתו מאושרים.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

זה משמרות הזה"ב.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> השאלה שלי פה לוועדה לפעם הבאה, מה עם ה-1,800?

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

זה בהיבט של משמרות הזה"ב. בסדר?

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> לא, לא, לא רק בהיבט של משמרות זה"ב.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

לא, לא, היא דיברה רק על משמרות זה"ב. על ההדרכה.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אני שואל עוד פעם, מה עם ה-1,800?

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

1,800 צריך לבדוק אותם פרטנית על ידי רשויות מקומיות.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> יופי, אז היא תקבל תשובה פה.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

במסגרת אותה ועדה נדרשת כדי לוודא שמבחינה בטיחותית התלמידים לא עומדים בפני סכנה. זה מה שחשוב לנו כרגע, שהתלמיד יגיע, ייצא מביתו ויחזור בשלום.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

ומי מעביר את זה הלאה? נניח שוועדת הבטיחות בתוך בית הספר מצאה שיש סכנה. לאן זה עובר?

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

זו ועדה בראשות הרשות המקומית. אז יוחאי, אני חושת שכדאי שאתה.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

אני אסביר על משמרות הזה"ב. שנייה, שנייה, יש פה מכבסת מילים. שנייה, תן לי שנייה אלי.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אני אתן לך.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

לא, אתה מגלגל הכול.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

לא, אני לא מגלגל.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

לא, זה כולם מגלגלים פה. אני אגיד לך, תראה. הסיפור של משמרות הזה"ב, בואו נגיד אותו ככה על השולחן, כולם יודעים, התקציב היה ברלב"ד בהתחלה והרלב"ד הייתה מתקצבת את משטרת ישראל כל פעם מחדש לגבי התקנים. מה שקרה, עשתה טעות הרלב"ד והעבירה את הכסף בתקציב הבסיסי של משטרת ישראל. ומכאן זה התגלגל לאיפה זה התגלגל.

כמו שאתה מכיר מאבטחת מוסדות חינוך, בהתחלה היו ניידות יפות, כתוב עליהן מוסדות חינוך. לאט לאט הן נעלמו. ומה אמרו? אמרו שהשוטר המקומי הוא זה שיעשה את ההדרכות ברשויות. עכשיו השוטר המקומי עסוק בהמון המון דברים אחרים, רק לא בהדרכות של משמרות הזה"ב. לכן הפער הוא קיים. הפער הוא גדול.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

אתה מדבר על השיטור הקהילתי.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

אני מדבר על משמרות הזה"ב.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

כן, משמרות הזה"ב, שיש פה קיצוץ של חצי כמעט, 50%.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

יותר.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

אז לכן אותו שוטר שאמור לעשות את ההדרכות בבתי הספר לא מספיק להגיע, כי יש לו עוד המון דברים אחרים לעשות. וזה הפער הגדול. זה הכול. ואם ייקחו את הכסף חזרה מהמשטרה על התקנים שנתנו ויחליטו או שזה חברה חיצונית עושה את זה, לתת פיקוח של המשטרה והרלב"ד והכול יהיה בסדר ויהיה על זה מעקב, הכול יהיה בסדר.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

מאחר ואני קצת מכיר את הדברים, אני רוצה לחלק אותם לשניים או לשלושה. יש נושא של משמרות הזה"ב, ששם בעצם חסרות קרוב ל-2,000 או 1,800 כיתות שאין בהן הדרכה. ועל זה אני אפעל מול המשרד.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

יש הדרכה, אין הצבה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אין הצבה. יפה. ופה זה בעצם כסף שהיה ברלב"ד, ניתנו למשרד לביטחון פנים וכנראה זה לא עובד, ועל זה צריך כמובן לטפל ולכן נרשום את זה בפרוטוקול.

יש נקודה אחרת, שאני מדבר שאין מדרכות לגמרי אז אין ספק שזה מתקציב פיתוח ולעיתים גם הרלב"ד משתמש בזה. אבל כשיש ליקויים בתוך מדרכה, בדרך כלל זה הרשות המקומית. או שאם חסר מעבר חצייה, אז גם פה, רשות מקומית פלוס הרלב"ד, שבדרך כלל ועדת תנועה בכל רשות או מועצה מקומית יש ועדות תנועה שהן מחליטות האם לשים מעבר חצייה, האם לשים תמרור ילדים בדרכים, האם לשים משהו מואר. כל הדברים האלה. ופה זה סקר שאני הייתי עושה אותו כל שנה במאי. ולכן אני כותב את זה בפרוטוקול ואני מבקש יוחאי, אתם תבדקו האם יש רשויות שעשו סקר.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

אני אשתדל.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

בסדר, תראו, אתם יכולים להוציא מסמך האם נעשה סקר. עכשיו אנחנו באוקטובר. אז אם נעשה סקר במאי והרשויות לא קיבלו או שלא נענו או שדברים שאולי היו בתחום הרשות והרשות לא ביצעה, או שזה היה בתחום משרד התחבורה ומשרד התחבורה לא ביצע, אלה דברים שאנחנו צריכים לדעת. כי אז אתה גם מעלה את המודעות של הרשות. כי לא תמיד הרשות יודעת שהיא צריכה לקבל את הכספים גם מהרלב"ד. בסדר?

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

לא, היא לא מקבלת מהרלב"ד.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

או שהרלב"ד מבצע.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

משרד התחבורה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

או שהרלב"ד, זה לא משנה. זו פעילות, זה לא משנה איך לקרוא לזה.

<< אורח >> יוחאי וג'ימה: << אורח >>

פעילות זה דבר אחר, זה תקציב אחר.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

בואו נסיים עם המצגת, אני מתנצל. סיימתם?

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

סיימנו. רק דבר אחרון, זה הכול נכנס בכול. צריך להבין שיש פערים בכמה תחומים. דיברנו קודם גם בנושא של משמרות הזה"ב, גם בנושא של תוכניות חינוך. החינוך התעבורתי שנלמד בכיתות י' זו הייתה רק דוגמה אחת, חל קיצוץ גם בעוד תוכניות חינוך. וגם בנושא של תשתיות, כל הנושא של מעטפת בטיחות כמו שצוין קודם, הרלב"ד עורכת בכל שנה את הסקר של כשלי בטיחות ובשנה האחרונה, וזה מתחבר בדיוק למה שדיברנו קודם, התגלה שלמעלה מ-50% מבתי הספר לא מופעל בהם מערך משמרות הזה"ב מסיבה כזו או אחרת. אם זה ממחסור בתקנים, אם זה בגלל המעטפת הבטיחותית עצמה.

הנושא האחרון שהוא גם מתקשר ומתחבר לזה ישירות אלה הפערים שהתגלו בין בתי ספר בחברה הערבית וגם בחברה החרדית. ומכאן גם עולה הצורך בתוכניות ייחודיות שמותאמות ספציפית גם לבתי הספר האלה.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> ואכיפה.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

תודה רבה.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> ואכיפה. שכחתם דבר קטן, פערים אדירים באכיפה, הידרדרות של כמה שנים.

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

נכון.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

אני אשמח להתייחס.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

כן, בבקשה.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

רשמתי לי פה כל מיני נקודות שעלו ואני אשמח ככה לשים את הדברים על השולחן. בהתייחס לשכבת הגיל שדיברת על כל המיקרו מוביליטי, אופניים חשמליים וקורקינטים ורכינוע וסגוואי יש תוכנית מיוחדת שנכתבה. ומופעלת בחלק קטן מכיתות ט', כהכנה לאותו גיל מתבקש על פי חוק, גיל 16 ומעלה, שהם רשאי לרכוב על הכלים הללו. יש תקציב חסר, אפרופו הדברים שאמר חה"כ טופורובסקי, שלא מאפשר לנו להרחיב את התוכנית לכלל שכבת הגיל.

בהיבט של החברה הערבית, לצד הקושי בתשתיות תקינות בטיחותית, יש מענה חינוכי ומותאם בכל התוכניות שלנו. יש כיתות שלומדות בצוותים, צוותי חינוך, הטמעה והסברה, שפועלים באופן מאוד מאוד הדוק ומותאם. יש שיתוף פעולה מצוין עם הרלב"ד, עם משטרת ישראל, לטובת הנושא הזה. גם החברה החרדית, זה נכון.

סביב מוסדות חינוך, אני רק רוצה להשלים את דבריי שהתחלתי קודם בנודע למעטפת הבטיחות. מעטפת בטיחות פיזית. בנוסף על משמרות זה"ב בתוך אותה מעטפת בעצם יש התייחסות לכל המרכיבים שרלוונטיים לדרך אל ומהמוסד החינוכי. ממערך היסעים ומהליכה ברגל והדרך הבטוחה של הילד או הילדה אל המוסד החינוכי. ומערך היסעים על כל הסוגים השונים: מהסעות פרטיות, מאורגנות, תחבורה ציבורית. וכל הנושא הזה ממופה אצל רכז זה"ב והמענה ניתן בהתאם לצורך הפרטני של כל בית ספר ובית ספר.

בהקשר של מפקד הבטיחות שמבוצע בשיתוף עם הרלב"ד אל מול הרשויות המקומיות, בסופו של דבר זה מזוקק אל רכז הזה"ב בתוך המוסד החינוכי שממפה בפועל את הדברים ומעלה את הממצאים, כדי שאפשר יהיה באמת לפעול ולתקן את הדרוש תיקון.

דבר אחרון, חינוך תעבורתי זה בסוף תהליך הלמידה, החינוך התעבורתי הוא צבוע רק שכבת י'. נוסף על החינוך התעבורתי יש המון המון תוכניות לחינוך לבטיחות בדרכים גם בכיתות היסודי.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

יש גם מ-א' עד ג'.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

נכון. חינוך לבטיחות בדרכים. חינוך תעבורתי זה רק ב-י' וזה מקנה לתלמיד בסוף תהליך הלמידה חמש שנים ולא שלוש.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

דרך אגב, באיזה רשויות מתנהל מדריכים בדרכים? או שזה כבר לא מתנהל?

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

מדריכים בדרכים?

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

כן. שזה עם אופניים לגילאי ג', ד', ה'? לא מכירות את זה? זה בבית ספר יסודי.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

זה תוכנית חיצונית לדעתי, לא של המשרד. זה ספק חיצוני שמפעיל.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אוקיי.

<< אורח >> אורית לוריא כהן: << אורח >>

סדר גודל של כ-4,700 כיתות סיימו את שנת הלימודים תשפ"ד וכאמור הקיצוץ בהיקף של 5 מיליון ככל הנראה לא יאפשר להפעיל אותה בהיקפה המלא בשנה הזאת. אני חייבת לומר שבחינת התיאוריה כן משרד החינוך כן מצא את המימון והיא כן תתקיים השנה. אז אנחנו מנסים.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אוקיי, בסדר, טוב שאמרת את זה. השאלה לגבי הממ"מ, האם סיימתם את המצגת?

<< אורח >> אסנת אלגום מזרחי: << אורח >>

כן, אני סיימתי.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה רבה. יש פה מצגת של "בטרם", נכון?

<< אורח >> ליעד קייקוב: << אורח >>

של אור ירוק.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

אור ירוק, בבקשה. "בטרם" יש פה מישהו?

<< אורח >> עדי פרטוש: << אורח >>

כן, אני נציגת "בטרם", אני אשמח לדבר אחר כך.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

בסדר גמור. סליחה, סליחה, חה"כ ואליד אלהואשלה ביקש ממני כבר בתחילת הישיבה ואני מתנצל. הוא בדרך כלל עדין וצנוע, אז בבקשה.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> קודם כל תודה לכולם ותודה גם ליושב-ראש הוועדה. אני מבין את הנכונות ואת הצורך והניסיון של יו"ר הוועדה תמיד לעזור ולסייע לילדים, גם כיושב-ראש ועדת זכויות הילד. אבל אנחנו רואים גם במשך שנים, במשך שנים מגיעים כאן לוועדה, מציגים דוחות והמספרים רק עולים.

אני רוצה להגיד לכם שזו מדיניות, עניין של מדיניות. כאשר אנחנו רואים שהמספרים מזנקים למעלה גם בתאונות דרכים, גם פגיעות בילדים, גם בפשיעה. ידידי יואב דיבר על זה. אנחנו רואים שברגע שהממשלה מקצצת תקציבים, מה אתם מצפים? שהמספרים ירדו? לא, המספרים ימשיכו לעלות כי זה לא מעניין אף אחד בממשלה הזאת.

לכן חשוב מאוד שיהיה שינוי בתפיסה של הממשלה איך להתייחס לדברים, איך להתייחס לחיי אדם, איך להתייחס לאזרחים. לא יכול להיות שהערבים מככבים בפשיעה, לצערי הרב כמובן, וגם בתאונות דרכים וגם במספר הילדים ההרוגים בתאונות דרכים ליד בתי ספר. 22 ילדים ב-2023 מתוך 35. ולכן יש צורך דחוף להתערב. אני חושב שצריכה להיות תוכנית אחרת למשרד התחבורה על מנת להסתכל על התמונה הכוללת של כל מה שקורה במדינה מבחינת תאונות דרכים יש עלייה של 21%. וחשוב שמשרד התחבורה ייחשב מסלול מחדש בכל מה שקורה בעניין תאונות דרכים.

אני רוצה להגיד לכם שהשבוע הבאנו הצעה לוועדת חקירה פרלמנטרית על הפשיעה, על הרצח בתוך החברה הערבית. הממשלה דחתה את ההצעה הזאת. אני גם חושב שאם אנחנו נביא הצעה על מה שקורה בתאונות דרכים הממשלה גם תדחה אותה, כי הם לא רוצים שאנחנו ניכנס ונדע בדיוק למה הדברים האלה קורים. האם השרים עושים את תפקידם כמו שצריך או לא. לכן אנחנו תולים תקווה בפקידים, הפקידים שנמצאים בתוך המשרדים הממשלתיים לעשות ולנסות כמה שיותר על מנת שאנחנו נצליח להוריד את המספרים האלו. זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו לא צריכים שרים שיושבים, מחלקים את התקציבים כמו שהם רוצים, בלי ביקורת, בלי פיקוח. אנחנו רוצים שהמספרים האלה ירדו, גם בתאונות הדרכים וגם בפשיעה, כי מדובר בחיי אדם. תודה.

<< יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >>

תודה ואליד. בבקשה, אור ירוק. דרך אגב, המשרד של אור ירוק, כשהייתי בעיריית נתניה הם היו שכנים.

<< אורח >> ליעד קייקוב: << אורח >>

נכון, היינו שכנים ממש. גם היום אני רוצה גם להודות ליושב-ראש הוועדה ולמנהלת הוועדה על קיום הדיון הזה. על קיום הדיון החשוב הזה, כי אנחנו מדברים היום על מצב חירום. מצב חירום בכבישי ישראל, בכלל, כמו שאמרה אסנת מהממ"מ. החשש הוא לא סתם שיהיה לנו מעל 400 הרוגים השנה, כי אם מסתכלים על 365 הימים האחרונים נהרגו בהם 427 בני אדם. זאת אומרת, הרבה יותר מ-400, כאשר כל אדם הוא עולם ומלואו.

(הצגת מצגת)

ואם אנחנו מסתכלים על הילדים, אז בשנה שעברה ישבנו פה בוועדה ונחרדנו מהמספרים. כי בשנה שעברה נהרגו 35 ילדים בתאונות דרכים. זה היה המספר הגבוה ביותר ב-13 שנים. היום לפני שנגמרה שנת 2024 אנחנו מדברים כבר על 37 ילדים ויש לנו עוד חודש לפנינו. המספרים האלה הם המספרים הכי גבוהים ב-14 השנים האחרונות והם לא נורמליים. אולי אני אתקן את עצמי, זה לא מספרים. אלה ילדים, משפחות, הורים שאיבדו את היקר להם מכול, תוך כדי שאנחנו מבינים שתאונות דרכים הן לא גזרת גורל. ועדיין ישבנו פה שנה שעברה והמספרים, ילדים רק מתים בכבישים.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מה הסיבה העיקרית למצב שבו יש עלייה?

<< אורח >> ליעד קייקוב: << אורח >>

זו תוצאה של הזנחה רבת שנים. כמו שכדי לטפל בתאונות הדרכים אנחנו מדברים על תוכניות ארוכות טווח, אז גם ההחמרה הזאת היא תוצאה של הזנחה ארוכת טווח. המון שנים, מאז 2005 לא הייתה פה תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים שאושרה ותוקצבה. תשתיות לא מחודשות כמו שצריך. אנחנו מדברים על קיצוצים, אם זה בחינוך ואם זה בתשתיות ואם זה במוקדי סיכון ואם זה לאגפי זה"ב דרך משרד התחבורה או הרלב"ד. זאת אומרת, המון קיצוצים שבסוף מביאים אותנו למספרים האלה ולנתונים שוברי הלב האלה.

וכדי באמת לבחון את הנתונים ולהבין איפה כדאי להתמקד, כי השמיכה קצרה והיא רק מתקצרת, התקציבים ממשיכים להתקצץ, למרות שההרוגים ממשיכים וממשיכים למות בכבישים. אז כדי שבאמת נדע איפה להתמקד עשינו פילוח של האוכלוסיות הפגיעות ביותר.

האוכלוסייה הראשונה שאני רוצה להתמקד בה היא באמת אוכלוסיית הולכי הרגל. בקרב ילדים 54% מהילדים שנהרגו השנה, בשנת 2024 נהרגו כהולכי רגל. נהרגו כהולכי רגל כי אולי הם לא מודעים לסכנות של הכביש, אולי לא רואים אותם. אולי ההורים שלהם היו עסוקים ולא היו להם את הכלים להתנהל בדרך. אחד מארבעה נהרג ברכב. נהרג ברכב שאולי הוא לא היה קשור כמו שצריך ברכב, אולי היה היסח דעת, אולי ההורים היו בהיסח דעת. אלו האוכלוסיות שבעיקר בעיקר צריך להתמקד בהן.

שימו לב שגם יש 8% של נהרגים בכלים חשמליים. כמו שאמר יושב-ראש הוועדה, בתאונות דרכים אנחנו מדברים על ילדים 0 עד 14. גיל 0 עד 14. זה אומר 1 מכל 12 ילדים שנהרג נהרג על כלי חשמלי שהוא לא היה אמור להיות עליו.

האוכלוסייה הבאה שאני אתייחס אליה זאת אוכלוסיית הפעוטות. פעוטות זה גיל 0 עד 4. מחצית מההרוגים בשנת 2024 בקרב ילדים היו פעוטות. זה נתון מצמרר. ילדים שלא הספיקו להתחיל את החיים שלהם. וצריך לחשוב טוב טוב איך עושים הכול, הכול כדי להציל אותם, הכול כדי למנוע בדיוק את הדברים האלה.

עוד עניין שמעניין להסתכל עליו הוא ש-35% מהילדים היו בגיל הגדול יותר 0 עד 14. זה הגיל שבו מתחילים לחצות לבד את הכביש. גיל שנהיים בו עצמאיים יותר. ופה צריך לשאול האם באמת עשינו את הכול כדי להביא לילדים האלה את הבסיס להתנהלות בחיים עצמאיים.

עוד גרף זה גרף שאני יודעת, הוא קצת מבלבל. כי אם מסתכלים רק על החלק הירוד פה באוכלוסיית ילדי ישראל אפשר לראות שבערך אחד מכל ארבעה ילדים בישראל הוא מהחברה הערבית, 23%, רק אוכלוסיית ילדים. אבל אם מסתכלים, בוחנים את מספר ההרוגים, בוחנים רק את מי שנהרג בגיל הזה 0 עד 14, אז אנחנו מדברים על 70%. זאת אומרת שילדי החברה הערבית נהרגים פי שלושה יותר מחלקם בילדי ישראל. זאת אומרת הגרף, תראו, הוא כמעט הפוך בצבעי

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]