פרוטוקול מספר 74, הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים, 26/11/2024

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 74

מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים

יום שלישי, כ"ה בחשון התשפ"ה (26 בנובמבר 2024), שעה 11:00

סדר היום:

<< נושא >> צעירות אימהות במצבי סיכון << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

נעמה לזימי – היו"ר

מוזמנים:

שרי אורים

–

מנהלת תחום פיתוח מקצועי, תורה והדרכה, משרד הרווחה והביטחון החברתי נורית ויסברג נקאש

–

מנהלת שירות לרווחת המשפחה והילד, משרד הרווחה והביטחון החברתי לילי דגן

–

מנהלת אגף הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

תאיר ראבוחין

–

רפרנטית רווחה, משרד האוצר

יפעת כהן פוליצר

–

עו"ד, ממונה ארצית על הליכי נוער, ייצוג הורים, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים רות מנע

–

מנהלת אגף פרט וחריגים, סגנית ראש המינהל, משרד הבינוי והשיכון ה.א.

–

אמא צעירה, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

קורל נגאוקר

–

אמא צעירה, על"ם לנוער במצבי סיכון

צפורה אור מרדכי

–

אמא צעירה, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

טלי ארז

–

מנכ"לית עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

צליל שילדר

–

מנהלת מקצועית בתחום טראומה, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון מאיה ברון

–

ראש תחום טראומה, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון אודליה צעידי זומר

–

רכזת, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

עינב בן שוהם

–

עו"ס, רכזת ליווי צעירות אימהות, אזור דרום, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון שרה נטליה בלינט

–

רכזת תוכנית אימהות צעירות, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון ליאת דרסה

–

רכזת צעירות אימהות מהלב דימונה

מרים לומברוזו גל

–

מנהלת במטה תחום טראומה, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון מיכל הוכברג

–

מנהלת תחום קידום נשים, ויצ"ו

מור שנדרוב

–

מנכ"לית עמותת "תומכות באהבה"

יעל חזן ארזי

–

מנהלת מיזם אם הדרך, עמותת אור שלום

זהר ישראלי

–

מנהלת התוכנית בבאר שבע, "אם הדרך" תכנית לצעירות אימהות איריס זלכה

–

מנכ"לית עמותת "מקום" עבור צעירות בסיכון

הדר זמירי

–

מתמחה

אלון שרף

–

מתמחה

אליהו בן מויאל

–

יו"ר שדולת הנכים בכנסת, מנהל קשרי חוץ, עמותת "מיוחדים" לילדים עם צרכים מיוחדים

מנהלת הוועדה:

דפנה סידס-כהן

רישום פרלמנטרי:

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> צעירות אימהות במצבי סיכון << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

שלום לכל הנוכחות כאן בדיון החשוב הזה של ועדת הצעירים. אנחנו מקיימים היום דיון על צעירות ואימהות בסיכון, את השילוב הזה הספציפי. אני מודה על היוזמה לדיון החשוב הזה.

לפני שאני אתחיל, אני חייבת להקריא נוסח של תחילת הישיבה, לפי סעיף 120 לפרוטוקול. "כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לאור העובדה שעלולים לעלות בישיבה נושאים רגישים הנוגעים לצנעת הפרט אנו מבקשים את כלל הגורמים להימנע מלפרט מעבר לנדרש. כמו כן, לנוכח האמור לעיל אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים שלהם, וכן לבקשת משתתף אחר אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום לו או לאדם אחר נזק". שנהיה גם רגישות לנושא הזה.

אני באמת מברכת את כל מי שנמצאות כאן על ההשתתפות בדיון החשוב הזה בוועדת הצעירים. באופן כללי הוועדה רואה חשיבות רבה בהבאת האתגרים הניצבים בפני צעירים וצעירות בסיכון ובטח ובטח בפרט אימהות וצעירות בסיכון. המטרה היום לעסוק בסוגיות המרכזיות העומדות בפני אוכלוסייה זו.

בשנת 2017 הכירה מדינת ישראל בקבוצה ייחודית בעלת צרכים מאובחנים, צעירים וצעירות במצבי סיכון, והוקמה התוכנית הלאומית ית"ד המיועדת להם. אך צעירות וצעירים הנשואים או בהורות אינם נכללים בתוכנית זו והם נשארים ללא מענה הולם. הצעירות והאימהות מהוות קבוצה ייחודית. המורכבות שלה נובעת מהצטלבות בין מצוקה וסיכון לבין האתגרים שמביא איתו המעבר להורות צעירה.

אוכלוסייה זו זקוקה להתערבות, רגישות ומדיניות ייעודית – דבר שלא קיים היום באופן רשמי. נכון להיום אין הגדרה רשמית או מדיניות ממשלתית המיועדת לצעירות אימהות במצבי סיכון. תקנו אותי אם אני טועה, זה דיון ראשון שנעשה בנושא הספציפי הזה בכנסת. דבר שמוביל לחוסרים משמעותיים במענים ובשירותים מותאמים לצרכים שלהן.

במהלך הדיון נשמע את דבריהן של צעירות אימהות, נציגות הארגונים הפועלים בתחום ונציגי משרדי הממשלה. אני מודה לכל אחד ואחת מכן שהגעתן לכאן היום. נבקש היום ממשרדי הממשלה לגבש הגדרה רשמית לצעירות אימהות במצבי סיכון ולהוביל להכרה באוכלוסייה זו כקבוצת יעד לפיתוח מדיניות ומענים ייעודיים. בנוסף נשאף לקדם הקמה של שולחן עגול קבוע לדיון ופיתוח רצף מענים ולקדם תוכנית לאומית לטיפול בצעירות אימהות במצבי סיכון וילדיהן. אני מקווה שבסיום הדיון נצא עם תובנות ברורות ומחויבות לפעולות לשיפור משמעותי במצבן של אימהות צעירות בסיכון.

אני אומר שבפגישת ההכנה שעשינו לפני כן בנושא הזה חשבתי אחר כך הרבה על חלק מהדברים שעלו. אני חושבת שיכול להיות שחלק מהדברים, כדי לעגן את מעמדן, נצטרך לעשות בחקיקה. זאת אומרת, בסוף אני חושבת שמה שאפשר לפתור ללא חקיקה כגוף מפקח זה תפקידנו וטוב להניע את התהליכים מעצמם. אבל לפעמים המערכת צריכה הגדרות רשמיות. אנחנו רואות את זה במובן הכללי של הכרה בצעירים חסרי עורף משפחתי. אני חושבת שגם בנקודה הספציפית הזו הכרה יכולה לסדר חלק מהכיוון המערכתי. אבל לא בטוח, נשמע גם את הרווחה ואת המערכות ונבין איך אפשר כן יהיה לקדם את זה בלי קשר.

בכל מקרה, אני חושבת שהסיפור הזה של ההפרדה בין האגפים ברווחה, שזה תוך משרדי, זה משהו שנצטרך לדון בו פה ובעיניי זה דבר פתיר. זאת אומרת יכול להיות אגף הבית שהוא יהיה אגף מה שנקרא זה שאותה אמא נמצאת תחתיו קטגורית, אבל המענים יכולים להיות גם מאגף אחר, בגלל שהשיוך הקטגורי המשני לצורך העניין, משני אולי יש שיגידו ראשי. ואני חושבת שזה מה שהצעתי בעיקר בעקבות הפגישה אתכן. שההפרדה הזאת, הפרדה שהיא מייצרת איזה שהוא עוול שהוא עוול מלאכותי, שאפשר לפתור אותו. ובסוף בטח שזה לא רב משרדי, אלא בתוך המשרד, אין סיבה שלא נייצר את ההאחדה הזאת במענים שתיתן את רוחב היריעה שאפשר.

נגיד לאימהות צעירות, אנחנו פה בשבילכן, בסופו של דבר. הדבר הכי מדהים שהמדינה יכולה לעשות זה לאפשר לכן להגשים את עצמכן בנוסף להורות המיטיבה. ואני מקווה שנוכל לייצר בסוגייה הזאת מענים שייתנו לכן את היכולת להגשמה ולכמה שיותר תמיכה. ותודה למי שנמצאות כאן.

רצינו לפתוח באמת עם האימהות שהגיעו היום. אבל כן אני חושבת שיהיה נכון לפתוח עם עמותת על"ם בשביל להציג את המחקר ואת המצגת.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

זה מצגת של הקואליציה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

של הקואליציה, נכון.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

כעל"ם נדבר אחר כך. וגם שתי צעירות עוד לא הגיעו, אז עדיף אולי שנדחה את זה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

מעולה. אז בעצם אתן תציגו את המחקר של הקואליציה, שעל בסיסו אנחנו נרד לפרטים ונראה איך אפשר לקדם חלק מהדברים. ושוב אני אומרת, אם נבין שיש דברים שצריך לזקק בחקיקה נוריד את זה לרמה הפרלמנטרית הבסיסית ונראה מה אפשר לעשות. תודה לכן ממש שאתן פה וגם על המחקר.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

תודה רבה. צליל שילדר, חלק ממטה טראומה בעמותת על"ם. מנהלת את תוכנית הליווי לצעירות אימהות במצבי סיכון. אני חלק מקואליציית הארגונים לקידום מענה למען צעירות אימהות במצבי סיכון. עכשיו בכובע של הקואליציה.

עשינו מצגת ובאמת אספנו חומרי רקע מתוך עבודה של כמה שנים בשטח. אני אגיד שאין מחקרים שנוגעים לצעירות אימהות. זה חלק מהעניין, זו לא אוכלוסייה שמוכרת כאוכלוסייה ייחודית, נפרדת שצריכה הכרה. וזה חלק מלמה אנחנו כאן היום, המטרה העיקרית.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

את יודעת להגיד למה לא הכירו אותן כקטגוריה? זאת אומרת, זה משהו שקרה היסטורית בלי איזה כוונה.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

אני חושבת שאלו שאלות שאפשר יהיה להפנות אחר כך, למה זה לא קרה.

(הצגת מצגת)

כאשר אנחנו מדברות על צעירות אימהות במצבי סיכון אנחנו מדברות על צעירות בגילאי 14 עד 26. אמנם 14 עד 18 זו לא המסה הרווחת של צעירות יולדות, אבל הן כן חלק מהדבר הזה. עד גיל 26 מאחר ותוכנית הלאומית ית"ד מכירה צעירים וצעירות במצבי סיכון עד גיל 26 גם אנחנו מתייחסות לטווח הגילאים הזה.

אנחנו מדברות על צעירות שרובן או בלי עורף משפחתי בכלל או עם עורף משפחתי מאוד מאוד חסר וחלקי. אנחנו בטח נשמע גם אחר כך מה המשמעות של עורף משפחתי שהוא לא תומך או קיים בצורה כזו או אחרת. העברה רב דורית ובין דורית של טראומות של גדילה בעוני ובמצבי סיכון.

חלק מהצעירות מוכרות ברווחה, חלק גדול מהן לא מוכרות ברווחה. היו מוכרות כילדות ונערות ועם המעבר לצעירות ובטח האימהות ממש יורדות מתחת לרדאר. חלק מהצעירות מוכרות לנכות נפשית, חלק בתהליכים, חלק אולי ברור שצריכות להיות מוכרות אבל לא מוכרות.

כאשר אנחנו מדברות בעצם על צעירות אימהות, באיזה עולן הן גדלו וחיות ולאיזה עולם הילדים שלהן מגיעים, אנחנו מדברות על היעדר של מודל הורי. אמונות מגבילות, הרבה פעמים אני אשאיר את ההיריון גם כי זה מה שאני יודעת ורגילה, גם אם תפיסות מסורתיות וגם אם זה לחץ שיש בבית. חלק מהן גם לא מגיעות בכלל לקבל ליווי היריון או כל מיני דברים כאלה, כי אומרות בעצם זה מה שיש, מה שיהיה ואני אתמודד עם זה. היעדר ידע גם על שלבי התפתחות ההיריון, גם סביב הלידה ובעיקר מה קורה אחרי הלידה. הרבה מהן נמנעות מלהגיע לשירותי הבריאות. היעדר נגישות כלכלית. גם אם מדברים על אמצעי מניעה, גם ידע וגם כלכלי וגם כל מה שקשור לסל היריון. ובוודאי כל מה שדרושה הכנה ללידה וחיים שאחרי הלידה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

זאת אומרת כל מה שקשור לסל היריון, גם בגלל שהן לא בהכרח בקופת החולים במסלול שמאפשר להן את כל הבדיקות המורחבות.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

נכון. וזה במידה ואין חובות בקופות החולים על בעצם אי תשלום של ההשתתפות בביטוח קופת חולים. החסם הגדול והמרכזי זה החשש משיפוטיות וביקורתיות. הן נתקלות בזה בכל מקום שהן מגיעות, בטח כאשר מדובר בצעירות ביותר. אני מדברת על 18-19, צעירות בהיריון שמגיעות כן לבקש שירותים הרבה פעמים החוויה ששופטים אותן ומבקרים אותן למה בעצם את בהיריון ועל שמירת ההיריון.

עוד חסם מרכזי – תיוג של הילד שלהן במצב סיכון כבר בהיריון ובוודאי אחרי הלידה .

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

זאת אומרת, החשש מזה שייקחו את הילד.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

החשש מזה שייקחו את הילד וגם הנטייה אני חושבת הטבעית יחסית, בטח של אנשי טיפול וגם של משרדים, לראות צעירה במצבי סיכון וכבר ישר חושבים על הילד שבוודאי יהיה ילד בסיכון.

למרות הנפילה בין הכיסאות, כשאנחנו מדברות על זה, זה באמת החלוקה הזאת בין אגפי הרווחה. אגף שנותן מענה, רצף מענים לילדים ונוער וצעירים במצבי סיכון, כשאנחנו מדברות על מענים לילדים מתמקדים באוכלוסייה של סיכון, של ילדים בסיכון, של נערים בסיכון, יש שירותים מותאמים. תהיה עו"ס נערה, עו"ס נוער. יהיו עו"סיות משפחה שאמונות על ביטחון הילדים. ההתערבות היא סביב ילד בסיכון. יש את 360, שגם תוכנית לאומית, שהמטרה שלה זה לדאוג לילדים ונוער בסיכון.

אם אנחנו מדברים על מענים של הרווחה לצעירות וצעירות הריוניות אנחנו מדברים על החוט המשולש עם הוסטל לצעירות בגיל 26 עם חמש מיטות שמוקצות לצעירות הריוניות. אבל בחודש השמיני הן צריכות לצאת משם. הן לא יכולות לקבל שירות. אותו נכון גם לית"ד.

מענים למשפחות במצבי סיכון. ההתמקדות שוב, היא ראייה משפחתית, התמקדות בטובת הילד. "נושמים לרווחה" מיקוד כלכלי. בוודאי לא כל הצעירות יכולות להשתלב שם.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

סליחה, "נושמים לרווחה", עם כל הכבוד, זה לא מיקוד כלכלי. את מכירה את התוכנית היטב.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

אני מכירה אותה היטב.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

אני מבקשת להעיר, אני פשוט אחראית. שמי נורית ויסברג נקאש, אני מנהלת את השירות לרווחת המשפחה והילד ועומדת מאחורי "נושמים לרווחה" במרכז "עוצמה", אז סליחה.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

אז נתקן. וממש מתחת שוב תוכנית- - - שיושבת תחת "נושמים לרווחה" ומאגדת בתוכה את התוכניות למשפחות במצבי סיכון. נתונים שלנו מראים שנכון לשנת 2022 רק 7% מבין משפחות בתוכניות האלה היו הורים מתחת לגיל 26.

בית שבתאי לוי לאימהות. אמא שנכנסת לשם מוותרת על המשמורת על הילד, נכנסת בצו. לא שירות ייעודי לצעירות, אלא לאימהות באופן כללי.

גורמי סיכון כשאנחנו מדברים על צעירות אימהות קודם כל ההצטלבות של מיקומי שוליים, הצטלבות של גיל מאוד מאוד צעיר, עורף משפחתי חסר או לא מיטבי ומצבי סיכון נכנסות להורות. עם כל החבילה הזאת הכניסה להורות יכולה להיות משבר מאוד גדול והן נמצאות בתוך הדבר הזה.

דיברנו על היעדר מודלים הוריים מיטביים. קשיים בהתמודדות עם משימות התפתחותיות כפולות. הן גם צריכות לצלוח את השלב המובחן הזה של בגרות והתערבות עם כל מה שזה מביא איתו. ובמקביל להתפתח בתפקיד ההורי שלהן, כשהן מגיעות עם כל החסרים האלה.

אנחנו מדברות על יעדים להתערבות מניעתית. מניעה גם של מצבי הסיכון של הצעירה ובוודאי מצבי הסיכון עבור הילד. קודם כל הצעירה והצרכים שלה. יש פה צעירה, יש פה סובייקטים, יש להם שלב התפתחותי מאובחן. המשימה העיקרית שלהן לפתח את הזהות האישית, עצמאות, להצליח, להתנהל בעולם באופן עצמאי, כלכלי, תעסוקתי. גם הפנאי והרווחה. יצירת סביבה מוגנת להתפתחות תקינה של הילד. אנחנו מדברות שם על חיזוק הקשר הדיאלי. צעירה שעסוקה בהישרדות לא פנויה באמת להיות כל כולה באימהות ובהורות. ועבודה על התקשרות. יש פה ציר של התפתחות הילד. ברור שחייבים לקחת אותו בחשבון, הוא חלק מהדבר הזה. אנחנו מדברות על שלושה צירים מקבילים ושזורים אחד בשני.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אנחנו יודעים כמה נתונים יש לנו של אב שותף?

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

אם צעירות אימהות, אני אגיד בכוכבית גדולה, אם צעירות אימהות זו אוכלוסייה שלא זוכה להכרה, לדבר על צעירים בסיכון שהם אבות זה החלום והשלב הבא. חלק מהצעירות בזוגיות, אבל לא זוגיות ממוסדת. הרבה פעמים האב בכלל לא כתוב כאב. חלק כן מתפקדים ונוכחים, חלק חוזרים, הולכים או לא נוכחים בכלל.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אבל אין נתונים בדיוק מדויקים.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

לנו לא.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

כן.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

קמו בעקבות היעדר מענים ומדיניות ממשלתית בכל מה שנוגע לצעירות אימהות במצבי סיכון, קיימים היום ארבעה מענים במגזר השלישי. חלקם כוללים דיור וטיפול, עמותת "מקום", קהילת "לביאות", שנותנת מענה לחמש צעירות חסרות עורף משפחתי והילדים שלהן. "אור שלום ויחדיו" ביחד עם קרנות הביטוח הלאומי במודל דיור טיפול שנקרא "אם הדרך". שצפוי להגיע ל-32 דירות ומשפחות מלוות. מענים בקהילה בלי דיור – עמותת על"ם מפעילה מזה ארבע שנים תוכנית ליווי לצעירות במצבי סיכון בקהילה. מאתרות, מגייסות את קשר, מלוות באופן פרטני. ושואפות לחבר אותן לשירותים שכן קיימים, לחזק את הקשר עם השירותים שיש, למצות זכויות. היום מלוות כ-90 צעירות בשנה.

עמותת "תומכות באהבה" שנותנות ליווי מיילדותי לנערות וצעירות סביב טראומה מורכבת, מצבי סיכון. מלוות לא מעט בשנה.

<< אורח >> מור שנדרוב: << אורח >>

אנחנו מלוות עד היום, כמעט שלוש שנים, ליווינו כ-140 נערות צעירות ונשים במצבי סיכון. אני מור שנדרוב, אני אשת מקצוע מתחום ההיריון והלידה. אני מלווה נשים נפגעות, שורדות טראומה מינית כמוני. ובעקבות ליווי לפני שלוש שנים של צעירה במקרה ממעון לצעירות במצבי סיכון והחוויה שלה מול בית החולים, הקמתי עמותה. את עמותת "תומכות באהבה" שבעצם מפעילה מערך מתנדבות בכל הארץ, עם מעל 240 מתנדבות. כולן נשות מקצוע מתחום ההיריון, הלידה וההורות הראשונית. אנחנו פועלות בכל הארץ ונותנות בעצם את המענה לנערות, צעירות ונשים במצבי סיכון.

אני גם מובילה את הקואליציה. סליחה, אני קצת מתרגשת. אני לא מגיעה מתחום הרווחה, פחות. בעצם ראיתי, חוויתי גם בעצמי בעצם איזה שהוא מאורע מול בעצם מערכת רפואית בריאותית ומשם הדברים בעצם התחילו להתגלגל. ולאט לאט אני מתחילה להבין בעצם את העולם הזה. זאת אומרת, הקמתי את העמותה ואז התחלתי להכיר ולא להבין בכלל מה זה פיילוט ומה זה רגע צעירות במצבי סיכון. לא הבנתי. על"ם, דרך אגב, היו השותפים הראשונים שלי, המדהימים, שבאמת רוב הצעירות שאנחנו מלוות הן מפרויקט צעירות אימהות של עמותת על"ם. ואנחנו נותנות בעצם שירות וליווי בהתנדבות מוחלטת, דרך אגב, הן לא משלמות שקל הצעירות. גם לכל מה שקשור לרווחה, גם לבריאות הנפש וגם לחינוך.

אני פה גם רגע להגיד את הדבר הבא: אני אומרת את זה גם רגע בפן של העמותה, אבל אני אומרת את זה כי אני שומעת מה קורה בשטח. אין היום רצף מענים. זאת אומרת, מתקשרות אליי עובדות סוציאליות כמה חודשים אחרי הלידה ושואלות אותי הצעירה, יש לה כבר סימנים של דיכאון לאחר לידה, לאן להפנות אותה? אין לי כמעט תשובה. זאת אומרת, אני יכולה לתת לה רגע עוד עמותה פה, עוד איזה שהוא מענה כמו למשל מרפאת חוה בשיבא וכדומה. אבל זה מאוד נקודתי, זה הרבה פעמים אפילו להגיע, צעירות שאנחנו מדברות עכשיו על דרום או צעירות מהצפון, הן לא ייסעו עכשיו עד למשל לבית החולים הפסיכיאטרי מרחבים או לשיבא, שרשימות ההמתנה הן גדולות מאוד.

אין רצף מענים מההתחלה עד אחר כך. הצעירות, אנחנו מגיעות איתן לפעמים לחדר לידה בלי תיק לידה כי הן לא מגיעות למעקב היריון, לטיפולים. בחדר לידה בתכלס, ובצדק, מתייחסים אליהן כהיריון בסיכון. הדברים שם מתחילים להתגלגל.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

מעצם זה גם שהן לא עשו את הבדיקות, מעבר לשיפוטיות ומה שאנחנו אומרים, את אומרת לא עשו את כל הבדיקות והכול. אז הלא נודע הזה.

<< אורח >> מור שנדרוב: << אורח >>

הלא נודע מכניס עוד לחץ. אם אנחנו מדברים פה לצורך העניין על צעירה שצריכה מהר מאוד לחזור לעבוד, כי אין לה איפה לגור ואין לה עבודה, היא לא יכולה עכשיו לעבור ניתוח קיסרי חירום. אלקטיבי זה משהו אחר. אבל יש פה באמת הרבה מאוד דברים שעל הדרך, לפחות בתקופה הראשונה הזאת של ההיריון, של הלידה, בטח של ההורות בחודשים הראשונים שמשפיע.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

ומה עושים במצב של דיכאון לאחר לידה?

<< אורח >> מור שנדרוב: << אורח >>

שאלה טובה.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

אבל רק רגע, כי אני מבינה שנציגת האוצר פה וכן חשוב לנו.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

כן, סליחה. תאיר.

<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>

פשוט קוראים לי במקביל לוועדת כספים.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

כן, אני יודעת.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

כן חשוב לנו.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אז נקדיש רגע שתאיר תראה את הכול.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

בהמשך למה שמור אומרת, בהיעדר מדיניות בעצם היום התוכניות של מגזר שלישי חלקן על סף סגירה, כי באמת היעדר תקציבים, היעדר מדיניות, אי אפשר לנצח לעבוד בתלות בפילנתרופיה. אלה נתונים שמשרד הרווחה, נותנים שלו על צעירות אימהות עד גיל 26 שמוכרות בשירותי הרווחה. אם נסתכל על שנת 2024 – 8,238 צעירות. נשאל אחר כך מה זה אומר שהן מוכרות ובאיזה שירותים הן משתלבות. אלה נתונים של המשרד. בארגוני המגזר השלישי בארבע שנים האחרונות אנחנו מלווים כ-450 צעירות.

השלכות בהיעדר השקעה בתוכנית לאומית לרצף מענים לצעירות אימהות. אני חושבת שאלה דברים להתייחס אליהם. קודם כל, השלכות אישיות ומשפחתיות של הצעירות. פגיעה בהזדמנויות למוביליות חברתית, קושי בהשתלבות בתעסוקה. הן נעדרות, תנאי סף מאוד מינימליים. חסמים ברכישת השכלה והכשרה מקצועית. מגורים בתנאי דיור לא יציבים. אני חושבת שצעירות יוכלו לספר מה זה אומר להחזיק דירה לבד, צבירת חובות, הצורך לעבור בין דירות.

השלכות בריאותיות: אנחנו מדברים, מור הזכירה את זה, סיכון מוגבר לדיכאון אחרי לידה לא מאובחן. אגב, איחור באיתור צרכים התפתחותיים של הילדים. אנחנו פוגשות את זה הרבה, אין לנו נתונים. הלוואי ויהיה גוף שיוכל לאסוף את הנתונים האלה באופן מקיף. קושי בנגישות לשירותי בריאות מונעת וטיפולית. הרבה פעמים צעירות לא יגיעו לקבל שירות רפואי בגלל הדברים שדיברנו וגם עם הילדים הרבה פעמים יגיעו למצב שהן מגיעות למיון בלי לעבור קודם בקופת חולים.

השלכות כלכליות על המשק ועל החברה. אם מדברים על הוצאה חוץ ביתית והשמות חוץ ביתיות של ילדים במצבי סיכון מדברים על הוצאה של בין 120,000 ל-240,000 שקלים בשנה עבור ילד. יש פה עלויות טיפול במצבי חירום במערכת הבריאות בגלל ההגעה הדחופה נגיד למיון. שנים של תלות במערכות הרווחה. אני חושבת שמי שמכיר אימהות צעירות מכיר את זה, יודע. תלות בקצבאות. התלות בקשרים עם הרווחה. תשלומי קצבאות ארוכי טווח.

השלכות כלכליות וחברתיות שמשפיעות על כולנו, לא רק על צעירות אימהות. יש פה אובדן פוטנציאל עבודה רב דורי. צעירה שלא מצליחה להשתלב, הילד שלה ככל הנראה ההעברה הבין דורית תימשך פה. עומס על מערכות הרווחה והבריאות, גם הבריאות הנפשית.

העמקת פערים חברתיים: אנחנו ממשיכים לתת להן להיות שוליים. אנחנו כן מדברות על חלון הזדמנויות, בטח עם הצעירות ביותר, בטח בהיריון הראשון. ההיריון הזה והלידה מביאים איתם מוטיבציה, מביאים תקווה, מביאים רצון לעשות שינוי. נכונות הרבה יותר גבוהה לקבל עזרה, הזדמנות לבניית אמון במערכת שלצעירות האלה אין אמון בה. בין אם זה מניסיונות שלהן ובין אם זה ממה שהן מכירות בסביבה. אבל שיקום של האמון, יש שם הזדמנות לדבר הזה. פוטנציאל לשינוי בין דורי, לא רק אצל הצעירה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

זאת אומרת אתן מזהות את הכניסה להיריון כנקודת זמן מאוד חשובה, שהיא שינוי המסלול.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

שהיא יכולה להיות פוטנציאל לשינוי מסלול. לגמרי.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אז החשיבות היא בעצם לאתר אותן בשלב ההיריון.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

או אחרי הלידה, שוב, בשלבים המוקדמים של אחרי הלידה.

<< אורח >> מור שנדרוב: << אורח >>

גם, דרך אגב, כמניעה להיריון הבא.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

עבודה בשלושה צירי התפתחות, אמרנו את זה קודם. אי אפשר להתמקד רק בצעירה, אי אפשר להתמקד רק באיזה מצבי סיכון הילד נמצא. זה חייב להיות משולב, אבל עם התמקדות, לקחת בחשבון את הציר ההתפתחותי של הצעירה.

מה ההשקעה הזאת יכולה להביא? שילוב של האימהות בתעסוקה איכותית ואולי אפילו השכלה. צמצום התלות שלהן בקצבאות ובאמת יצירה של מצב של עצמאות. צמצום הוצאות על ילדים למסגרות חוץ ביתיות, צמצום מעגל עוני בסיכון וחיסכון. אם נדבר שנייה בלי זה, חיסכון של מיליוני שקלים למשק לאורך שנים. אנחנו רוצים השקעה ממוקדת בזמן מסוים, החיסכון יגיע אחר כך.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

יותר מזה, אם הן הופכות להיות חלק מהמשק הן גם תורמות.

<< אורח >> צליל שילדר: << אורח >>

וזה השורה התחתונה, משרד האוצר. עלות של אי טיפול המשמעות שלה זה הוצאה של 120,000 עד 240,000 לשנה עבור ילד. זה לא כולל בפנים את האבחונים וטיפולים שהרבה מהילדים צריכים לעבור כבר בגילאים מאוד מאוד צעירים וזה לא כולל את הקצבאות והבטחת הכנסה. זה רק ההוצאה החוץ ביתית של הילדים.

השקעה מונעת. ואני אגיד איך הגענו למפתח הזה, ואם דיברנו על תוכנית יהב, אז בתוכניות יהב ממה שקראתי, יש את מודל פנימה. מודל שמיועד, כתוב שם במודל יהב א' מיועד לשתיים שלוש משפחות נבחרות, רשותי אני מניחה, אבל עם השקעה שיכולה להגיע ל-54,000 שקלים למשפחה. אנחנו מדברות על 90 צעירות בשנה להשקיע 54,000 שקלים, אנחנו מדברים על השקעה של 4.8 מיליון שקלים למודל מוגבר לליווי של הצעירות. 4.8 מיליון שקלים לעומת 120,000 שקלים עבור ילד. אני לא יודעת להגיד כמה ילדים נמצאים בהוצאה חוץ ביתית מגילאים מאוד מאוד צעירים, כולל קלט חירום ואומנות בגיל ארבעה חודשים ושנה. אני מקווה שיהיה מי שיכול לתת פה את הנתונים. אבל זו ההשקעה ההתחלתית שאנחנו מדברים וצריך לעשות חישובים אל מול מה יוצא אחר כך.

אלה ההמלצות, נעמה גם אמרה אותן בהתחלה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

כן, תכף גם נרחיב עליהן, כי זה הרבה מעבר לתאיר. תאיר, לפני שאת משיבה אני אספר שלפני שבוע ומשהו הייתי במקרה, בלי קשר ועם קשר, בפנימיית מגדים במגדל העמק, כחלק מהסיורים שאנחנו עושים בכל הסיפור של חיזוק מעמד עובדי המסגרות החוץ ביתיות ובכלל. ומנהלת פנימייה אמרה משהו שהוא ממש בלי קשר בשיחה. היא אמרה לי 'תקשיבי, אני פוגשת משפחות שהמדינה מוציאה עליהן, כמה ילדים והכול, בחודש כ-70,000 שקלים. והמדינה יכלה להוציא הרבה פחות כדי לתת להם עוגנים לצאת מהמצב שהם נמצאים'.

אני לא אומרת, רשת ביטחון סוציאלית דעתי ידועה, מדינה צריכה להעניק אותה ולתת לכל ילד וילדה, צעיר וצעירה הזדמנות. אבל העובדה שלא פעם זה הופך להיות מלכודת עוני ולא תוכניות ארוכות טווח, שהן תוכניות שבאמת באות לאפשר עוד מנעד, יש פה משהו שמתפספס לאורך השנים בצורה שהיא כאובה. זאת אומרת לא לוותר על התמיכות והכול, אבל גם לייצר עוד אפשרויות שללא ספק, בלי גם שתראו את הטבלה, הן פשוט זולות יותר למדינה. אבל הן גם מחזירות חזרה בהשקעה קבוצת אוכלוסייה שיכולה להיות חלק במשק.

גם צעירות בסיכון הן בשלב שהן באמת יכולות לצאת למשק ולהיות ממש חלק משוק העבודה באמת. זאת אומרת, זה גם בגיל שהוא גיל שהשינוי יכול להיות כל כך דרמטי. זה לא גיל שבו אנחנו כבר יותר מקובעות או באיזה מקום שכבר הדפוסים יותר קבועים ואין מה לעשות, ששם העבודה יותר קשה. אלא גיל שהוא ממש פוטנציאל צמיחה מדהים.

השאלה, תאיר, אם אנחנו גם במקומות של מניעה ויציאה מהמצב הזה או רק במקומות של דגים במקום החכה?

<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>

תאיר, רפרנטית רווחה וביטוח לאומי באגף תקציבים. אני אתייחס מאוד בקצרה. קודם כל אני אגיד שזה מאוד מעניין ואנחנו תמיד נשמח לקבל נתונים ומחקרים שאתם, אני בטוחה שאתן עושות ולהעמיק בהם ולא ככה על רגל אחת פה בוועדה. אז אני מזמינה אתכן תמיד גם להעביר לנו את הדברים האלה.

אני כן אגיד רגע, שוב, זה היה מאוד על קצה המזלג. אבל בוודאי שההשוואה בצורה כזו בין האלטרנטיבה לצורך העניין לילדים, כמו שהצגתם, אני לא מבקרת, אני מבינה שזה הסקופ של הנתונים שקיימים בפניכם, אבל כמובן שלא מאה אחוז מהילדים של אותן צעירות אימהות נמצאים בהוצאה חוץ ביתית. אז חלקם עולים, לצורך העניין אם אנחנו בשיח של כסף, 240,000 שקלים וחלקם עולים אפס שקלים. אז אם כבר להציג את זה בצורה כזאת, אז צריך לקחת בחשבון גם מה בפועל קורה במציאות ומה העלויות של אותן משפחות. לצד זה גם אנחנו תמיד רוצים לראות את הנתונים של הצד השני, שכן משקיעים ומתעסקים במניעה, אז גם מה הפירות שזה מניב.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

האם יש צד שני שנוכל לראות את הנתונים האלה? האם באמת יש, הרי לא מכירים בקבוצה הזאת כקטגוריה, אז לעולם לא נדע.

<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>

אנחנו, ומשרד הרווחה גם יודעים את זה, זה לא סוד, אנחנו כמשרד האוצר לא נכנסים למשרד הרווחה לסדרי העדיפויות בסדרי גודל כאלה של סכומים, באמת, משרד הרווחה - - -

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

לא, תאיר, זה נכון, אבל בסוף גם הרווחה עובדים סביב עוגה תקציבית.

<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>

בוודאי.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

הרווחה יכולה לחלום בגדול הרבה יותר אם יתנו לה הרחבה של העוגה התקציבית.

<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>

נכון. אבל המשאבים תמיד יהיו מוגבלים. כלומר יכול להיות שהעוגה, אנחנו רוצים שהיא תהיה יותר גדולה או יותר קטנה, אבל היא תמיד תהיה מוגבלת ותמיד הצרכים והרצונות, גם של האוכלוסייה וגם של היכולות של משרד הרווחה, יהיו יותר גדולים ממה שיש.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

לי יש שאלה. אם בשולחן עגול האוצר יוכל להשתתף?

<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>

אנחנו תמיד שמחים להשתתף. אני אגיד את זה פה בצורה מאוד ברורה, אנחנו לא מתערבים למשרד הרווחה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

לא, להיפך.

<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>

דיוני תקציב היו ממש לפני שבועות ספורים, בקרוב אנחנו מוציאים את תקציב 2025 ובמסגרת תוספות תקציב משמעותיות שמשרד הרווחה מקבל, על אף, אני לא צריכה לפרט על המצב שאנחנו נמצאים פה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

פה לא מדובר במשמעותית.

<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>

אז משרד הרווחה יודע ומתעדף את הדברים האלה ואנחנו תמיד נתמוך בהסטה של כמה שיותר מהמשאבים לעולמות המניעה מאשר לדברים האחרים.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אבל גם ביתד למשל, אני רואה לא פעם שעושות שם תוכניות ממוקדות ובוחנות אותן. זאת אומרת, לא כל דבר הופך להיות מדיניות בסלע, חקוקה בסלע, אלא הרבה פעמים הניסיון להתאים לצרכים ולהבין איך זה עובד ואם צריך להרחיב את זה. שאני, אגב, מעריכה את זה. אני לא חושבת שצריך כל תוכנית לקחת ישר ולהגיד זה עכשיו המדיניות אם לא בחנו אותה תקופה.

אני אומרת שגם פה בתוך שולחן עגול לשים את שירות התעסוקה, את הרווחה, את משרד הבריאות ולמצוא איך מייצרים מצב של קצבה זמנית תוך כדי הכשרה, יצירת מענים. כל מיני סוגיות כדי לראות האם תוך שנה הדבר הזה מייצר שינוי מציאות שגם מאפשר לאותה צעירה לעמוד על הרגליים בזכות עצמה, לגדל את הילד וגם להסתכל רגע קדימה.

אני יודעת שלפעמים אנחנו נוטים להסתכל על המקומות האלה כאילו זה בלתי אפשרי. אבל זה לחלוטין אפשרי ובטח אם מגדירים טווחי זמנים אם המשרדים מאגמים יחד.

<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>

מסכימה לחלוטין. אבל שוב, פה עכשיו יש דיון על אוכלוסייה באמת כנראה מאוד קטנה, מאוד ספציפית. אני עכשיו יכולה לנקוב בעוד עשרות אוכלוסיות כאלה ואחרות שאנחנו יכולים כמובן לחשוב שהם האוכלוסייה שהכי קריטי עכשיו לנסות בה את הדבר הזה. לכן אנחנו לא נתערב בדבר כזה, בסדרי עדיפויות ושיקולים של משרד הרווחה מי הקבוצה הבאה שהם רוצים לצורך העניין לנסות עליה איזה משהו כזה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אבל אתם יכולים לראות את האינטרס הכלכלי בזה?

<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>

חד משמעית אני יכולה להבין, אנחנו לגמרי בשיח של מניעה. זה דבר שהוא חשוב והכרחי גם לטובת אותם אנשים וגם טובת המדינה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אז אני חושבת שאנחנו בכל מקרה נציע לאוצר בסיכום הדיון גם להיות חלק משולחן עגול. אני חושבת שחשוב שהאוצר לא פעם יהיה בהתחלה לא כדי לסרס את החלומות שאנחנו רוצים, אלא כדי שהוא יהיה שותף. לא פעם מגיעים לתוכניות ואז השיח הוא מאיפה הכסף, מאיפה נביא. אולי דווקא אם הדבר הזה יהיה בהתחלה, אפילו בפגישה שתיים או בחלק מהדברים כדי להיות שותפים רגע לתפיסה. לנתונים ולניתוח שלהם או מה כדאי להשקיע. אני מאמינה שדווקא יש לכם מקום חשוב במובן הזה. בטח בעולמות התעסוקה.

<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>

אני לא יכולה להתחייב, אבל תמיד נשתדל ונשמח.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

בסדר. אנחנו בכל מקרה נמליץ שגם האוצר יהיה חלק מהשולחן העגול בסופו של דבר. תודה רבה, אני יודעת שאת עולה לכספים, אני אצטרף אלייך יותר מאוחר. מור, את תרצי להשלים?

<< אורח >> מור שנדרוב: << אורח >>

כן. חשוב לי להדגיש, אני רואה את זה גם אצלנו בעמותה ואני רואה את זה בכלל בעוד עמותות, הרבה עמותות שאני פוגשת בפרויקטים ואנשי המקצוע בתחום הזה. תחום הפילנתרופיה, תחום התמיכות מהמדינה, במיוחד אחרי שנים של קורונה ועכשיו המלחמה. זה ברור לחלוטין שהרבה מהמקומות האלה עושים חישוב מסלול מחדש. הבעיה היא שאלה שכן נותנים את המענים בשטח, ואני עכשיו יכולה לדבר רק על עצמי, אנחנו עם מודל תקציבי דל, מדויק, על השקל, על האגורה. המתנדבות מתנדבות ללא עלות בכלל. ובאמת, זה ברמת רואה החשבון, אתר בשביל שבאמת נוכל להפיץ את עצמנו. אבל אנחנו עומדים לקרוס. זה ברמה הזאת.

מדובר פה באמת על מענים, עוד פעם, אני אומרת את זה מהצד שלי, אבל אני גם רואה את זה ביחד פה עם - - - הקואליציה וגם עם הארגונים שאיתנו בתוך הקואליציה. אנחנו נותנים מענה בשטח. קשה לנו מאוד לשרוד ואנחנו כן רואות את זה. אנחנו כן רואות את המקום שהמדינה תוכל לעשות את זה במשותף איתנו. וכן לבוא ולהגיד את זה. יש פה ממש, היא דיברה על זה שבאמת זה אחוז קטן. אנחנו לא יודעות. אנחנו לא באמת יודעות. כי מה אנחנו מגדירות מצב סיכון? וכמה באמת צעירות יש כאלה? אנחנו לא יודעות, אין לנו מושג. אנחנו מעריכות בין 10,000 ל-20,000 בשנה. יכול להיות שזה אולי יותר.

אבל אנחנו רואות את זה, אנחנו רוצות לפחות להתחלה, לצעד הראשון, לתת את ההגדרה הרשמית. כמובן בחשיבה ובשיח, ברור לי שזה לא יהיה מחר בבוקר. וכן להתחיל לבדוק גם לאסוף נתונים, להבין יותר ולבנות את המענים. אני לא זוכרת את מי שמעתי לא מזמן שאמרו העניים יהיו עניים יותר ויהיו הרבה יותר עניים. זה זה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

זה ממש מתחבר, הייתה לי שיחה עם נעמה גולדנברג מלא עומדות מנגד, שהיא אמרה לי שבשנה האחרונה, בזמן המלחמה, הפניות עלו באחוזים גבוהים והתרומות ירדו בהתאם. וזה ממש להיות במצב שאתם בוחרים. כאילו, זה נורא. ממש צריכים לעשות את הבדיקה עם מי וזה ניכר שעמותות שעוסקות ברווחה בחיים עצמם, ביום יום. דווקא בתוך המצב הזה שהקשב הציבורי והעין הציבורית נמצאים בעוד מקומות אז המציאות גם הפכה להיות יותר קשה בזירות הקצה. וגם הפילנתרופיה מתפזרת לעוד מקומות. ששוב, מטבע הדברים אני מבינה. אבל בסוף גם יש משינה והמדינה צריכה להבין שאי אפשר לסמוך רק על פילנתרופיה ועל היד המושטת של הציבור, צריך גם את המדינה שתושיט את ידה.

וזה הכי מחמיר לב, כי אנחנו כנראה לא רואות ולא יודעות מה קורה בכל זירות הקצה. סביר להניח שאנחנו בכלל לא מודעות להרבה מהמקומות וזה כשל מדינתי לחלוטין.

אני רוצה לעבור לאימהות ואז אני אחזור לכולם, בסדר? קודם כל ה.א. את פה? אני רק אומרת, אסור לצלם, בסדר חברים? תודה שאת פה, קודם כל, אנחנו ממש מעריכות את זה. אנחנו נשמח שתשתפי אותנו במה שאת מרגישה, מה שאת רוצה.

<< אורח >> ה.א.: << אורח >>

אני אמא צעירה בת 21 לילד בן שלוש, בעזרת השם. עם חיים, היו חיים לא פשוטים. מילדות, ממש מגיל 11 הוצאתי מהבית מטעם הרווחה. אני פניתי לרווחה, אבל חשבתי שזה יעשה לי טוב, שיהיה לי מקום טוב, שיעזור לי להמשך. וההיפך, קרה ההיפך.

בגיל 17.5 נכנסתי להיריון. הכניסו אותי גם למוסדות: צופיה, מעון מסילה, מקומות שלא התאימו לי. אני לא מתאימה למקום בכלל, בשום צורה. ביציאה שלי משם ליוו אותי "מחסות לעצמאות" ומשם ליוו אותי עמותת על"ם. אני מתביישת ואני בלחץ.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

את ממש בסדר, את מצוינת.

<< אורח >> ה.א.: << אורח >>

הרווחה לא הייתה מחויבת אחר כך. כשיצאתי ממסילה, זהו, הייתי לבדי. קרה לי מקרה עם הבן שלי, עם בייביסיטרית, מקרה מזעזע, שעדיף, אני לא רוצה לפתוח את זה פה. ושמו אותי במעצר. יצאתי מהמעצר, ישירות לרווחה והגעתי למשפט. ובלי שום עזרה. יצאתי עם מפתח של בית שלא שלי כבר, 200 שקלים, בלי טלפון, בלי שום כלום. מצאתי את עצמי בלי בית, בלי עבודה. וגם אחרי הלידה זה לא שלמדתי משהו, זה לא שלמדתי גם לפני כן. זה לא שיש לי איזה קורות חיים שהם וואו, למצוא עבודה ולקדם את עצמי וזה לבד.

ופה נכנסה עינב. היא מלווה אותי והיא עזרה לי בכל. מה זה עזרה לי בכל? מה שהרווחה לא עשו היא עושה. אם זה למצוא עבודה. הרווחה כן עזרו לי איכשהו, ניסו לעזור. הפנו אותי לאיזה שהוא "מעגל החיים" וכנראה אני, לא קיבלו אותי. לא נכנסתי בקריטריונים שלהם. והיא הפנתה אותי לדואליס, שבזכותם מצאתי עבודה.

שום עזרה כלכלית, כאילו, אם היא לא הייתה עוזרת לי ואמא שלי לא הייתה עוזרת לי, אני הייתי ביום ברחוב וזה לא מעניין אותם. זה לא שמנסים באיזה שהיא דרך. אפילו אם זה דברים הכי קטנים. סלי מזון, סתם דוגמה, או לא יודעת מה. שום דבר, שום כלום. אני לא יודעת מה עוד להוסיף.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

ואיך את מרגישה עם ההורות הצעירה בתוך כל זה?

<< אורח >> ה.א.: << אורח >>

כרגע אני נלחמת להחזיר אותו. הוא יחזור בקרוב.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

איפה הוא עכשיו?

<< אורח >> ה.א.: << אורח >>

במשפחה אומנת.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

זה קרה ממה שהיה בזמנו עם המעצר?

<< אורח >> ה.א.: << אורח >>

כן. שמתי את הילד אצל בייביסיטרית והיא התעללה בו. אפילו שום עזרה, כאילו, איך אומרים? נפשית?

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

כן, בטח, ברור שצריך.

<< אורח >> ה.א.: << אורח >>

לא פסיכולוג, לא פסיכיאטר, אפילו קשר עם העו"סית שלי של הרווחה אין לי. אם לא עינב, שהשיחות שלי איתה, היא כתף תומכת.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

ומה את עושה היום?

<< אורח >> ה.א.: << אורח >>

היום אני עובדת בסינמה סיטי.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

מעולה. ויש מחשבות גם קדימה?

<< אורח >> ה.א.: << אורח >>

בעזרת השם. מדרגה-מדרגה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

כי את מאוד צעירה. זה בסדר, את יכולה לחלום על הכול.

<< אורח >> ה.א.: << אורח >>

כן. החלום שלי קודם כל שיחזור אליי. זה החלום.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

נכון. אז קודם כל חיבוק מכולנו, ממש. ממש אמיץ מצידך לבוא לפה ולספר. אנחנו צריכות לשמוע את הקולות שלך. ואני קודם כל, אני חושבת שאני מדברת בשם כולנו שאנחנו ממש מקוות שישוב אלייך בנך ממש בקרוב ושגם תצליחי להתקדם ולחשוב מה עושה לך הכי טוב ובמה את הכי טובה כדי להגשים את זה. ואנחנו פה גם בשביל שהמערכת תהיה במקום הזה. באמת. ממש תודה שבאת. אנחנו איתך. תודה עינב, ממש, גם איתך. מאוד מרגש.

אנחנו נעבור לקורל נגאוקר. קורל, תודה שאת פה.

<< אורח >> קורל נגאוקר: << אורח >>

תודה רבה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

קורל, אני מבינה שאיתך זה בסדר שאת מצולמת.

<< אורח >> קורל נגאוקר: << אורח >>

כן.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

כן. תודה קורל.

<< אורח >> קורל נגאוקר: << אורח >>

קודם כל שלום לכולם. אני קורל נגאוקר, בת 22 מדימונה. נשואה למתן ואמא לאלרואי משה בן שנה ושמונה. כשהייתי בת 15.5 הגעתי לפנימיות בעקבות פוסט טראומה מוכרת שנגרמה בגלל פגיעה מינית ממושכת בילדות. לאחר מכן הגעתי לעמותת על"ם לתוכנית "מחסות לעצמאות" של בוגרי פנימיות. בתוכנית לצעירות אימהות הגעתי בעקבות היריון לא מתוכנן שנכנסתי בגיל 19. חששתי מאוד בהתחלה מאיך הצוות בעמותה יגיב להיריון שלי. זה לא משהו שהכרתי והיה נשמע לי שזה משהו רע היות אמא צעירה. אבל הופתעתי לגלות שהתוכנית היא מאוד עוטפת, לא שופטת ומקבלת כל צעירה באשר היא ללא הבדלים.

התוכנית כיוונה אותי וחיזקה אותי במקומות שהייתי מאוד אבודה בהם. לימדה אותי את הזכויות שלי. בגיל ארבעה חודשים הבן שלי אובחן כילד עם אפילפסיה. וכך מצאתי את עצמי מתאשפזת איתו כל חודש לשבוע ימים בלי עזרה מהמשפחה, כאשר בעלי עובד שעות מרובות כדי להחזיק את הבית ואת העלויות שהטיפולים מצריכים. אני זוכרת שהייתי עם פחד וטראומה מאוד גדולה מרופאים, מבתי חולים. פחדתי על הילד שלי, כי לא ידעתי לאן אני נכנסת. להביא ילד זה לא רק להביא ילד, זה הרבה מעבר. פעם ראשונה שנכנסתי למקום הזה והבנתי את גודל האחריות שיש לי. ואני בסך הכול בת 20. הפנטזיה הכי גדולה להורים היא להביא ילד בריא, אבל במציאות נתקלנו במשברים.

עם הזמן שמתי לב לבעיות תקשורת. כשפניתי לנוירולוגית ושיתפתי אותה שאני מרגישה שהילד שלי לא רגיל היא הפנתה אותי לאבחון ראשון של נוירולוגית התפתחותית שמסרה לי שמבחינתה הילד שלי אוטיסט וסובל מבעיה התפתחותית חמורה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

את יכולה לקחת רגע זמן לעצור אם את צריכה, זה ממש בסדר קורל. אנחנו איתך כל זמן שצריך.

<< אורח >> קורל נגאוקר: << אורח >>

תודה רבה. לאחר שורה של תורים, המתנות ופגישות ארוכות ומפרכות עם אנשי מקצוע מהתחום, מה שלא קיים כמעט בדימונה והצריך נסיעות רבות לבאר שבע בתחבורה ציבורית. נשאר לי לעשות רק אבחון אחד שיאפשר לי להכניס את הבן שלי לטיפול הראוי והנכון עבורו, של פסיכולוג התפתחותי. ניסיתי ליצור קשר עם מעל לעשרה פסיכולוגיות פרטיות בקשר לאבחון. חלקן היו מלאות עד אפס מקום, חלקן לא עובדות בדרום וחלקן לא מקבלות ילדים מתחת לגיל שנתיים.

כאשר פניתי לשירותי הרווחה על מנת שיעזרו לי ויכוונו אותי ויתאימו לבן שלי מסגרת נכונה נתקלתי בתשובות סותרות, חוסר היענות. בהתחלה קיבלו אותנו והיה נראה שיש רצון לעזור. אך מאותה פגישה ראשונה ויחידה עם הרווחה הקשר עם העו"ס נותק. מצאתי את עצמי מתקשרת ורודפת על מנת לקבל איזה שהיא תשובה ולקבל הכוונה של מה עושים מכאן ונתקלתי בחוסר הבנה וחוסר רגישות. רק נאמר לי שללא האבחון אין איך לטפל בי. התחושה הייתה של שקיפות, לא רואים אותי. אני לא יודעת להגיד אם זה בגלל שאני אמא צעירה שלא יודעת ולא מבינה.

אלרואי נכנס למעון פרטי כי כל יום חשוב להתפתחות שלו. לצערי המעון לא מספק את הצרכים והמעטפת שהוא זקוק להם. הבן שלי נכון להיום מעל חצי שנה מחכה בהמתנה לאבחון של פסיכולוגית ושל הקלינאית תקשורת. זמן ההמתנה הוא זמן יקר בהתפתחות של תינוק. מאז שנהייתי אמא הטיפול בילד נהיה הדבר הראשון והכי חשוב לי ולא השאיר לי הרבה מקום ופניות לדאוג לעצמי.

מצד שני, הדחף לעבור טיפול ולהיות אמא יותר מאושרת ויותר שמחה בעבורי ובעבור המשפחה שלי גדל, אך לא מצאתי את המענה המטפל בטראומה. הרצון שלי הוא לחיות לצד הטראומה של מה שחוויתי. אני מרגישה שיש סיטואציות בחיים שהעבר שלי פוגש אותי ומקשה עליי יותר. כמו לדוגמה כשצריך לדבר מול גורמים וגם התמודדות עם התקפי חרדה שעדיין הולכים איתי. הרצון שלי הוא לדעת לחיות לצד זה ולהכיר בזה גם בתוך האימהות. טיפול נכון וממוקד יכול להועיל לי. ומה שהכי יכול לעזור לי, לדעתי, זה בעיקר מקום טיפולי שמכיר ומוכוון לצרכים שלי, כצעירה נפגעת עבירה מינית.

להיות אמא צעירה זה ללמוד להיות אמא ולגדול לצד הילד עם הדברים היפים והקשים שזה מביא. אני גאה להיות אמא. אני מקווה שבוועדה ביום הקול שלי יישמע ויבינו את הקשיים שאנו חווים עם הרשויות ועם המחסור בכוח אדם של נותנים שירותים בקהילה.

אני יודעת שאני לא האמא היחידה שנתקלת בכך. יש הרבה כמוני שנתקלות בבעיות דומות בחיים ואין מי שישמע או יקשיב להן. אז אני מביאה איתי גם הקול של כל האימהות הצעירות האלה, לצערי. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

תודה קורל. תודה רבה לך, תודה ששיתפת. אין לי מה להגיד לך, את מדהימה. וקודם כל אני רוצה רק לשאול אותך, אם אפשר, כרגע הילד ממתין לבדיקות שאת לא מצליחה להשיג תורים?

<< אורח >> קורל נגאוקר: << אורח >>

כן.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אפשר לנסות לעזור עם זה אחר כך, בסדר?

<< אורח >> קורל נגאוקר: << אורח >>

כן.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

יש עוד משהו שאת חושבת שאת רוצה להגיד כאן שצריך להציף?

<< אורח >> קורל נגאוקר: << אורח >>

לא, תודה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

ניתן לך קודם כל להירגע ואם תרגישי בסדר אז אנחנו כאן ותוכלי להגיד מה שאת צריכה.

<< אורח >> טלי ארז: << אורח >>

אני רק רוצה להגיד לך ששמעתי אותך ויש בך כל כך הרבה כוחות ותעצומות, הרבה יותר מאימהות שנולדו עם כל האפשרויות בפניהן. ואל תאבדי את התקווה, כי יש בך כל כך הרבה כוח. ואני באמת מאחלת לך שתצליחי, שיהיה לך באמת טובה ומאושרת. אבל את אמיצה בטירוף. תודה שבאת לדבר.

<< אורח >> מור שנדרוב: << אורח >>

אני גם אשמח רגע להגיד משהו, כאימא, מתמודדת עם טראומה מינית לאמא שמתמודדת עם טראומה מינית. זה קשה. זאת מלחמה שהיא מהרגע הראשון. את לא לבד.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

ממש.

<< אורח >> מור שנדרוב: << אורח >>

את לא לבד במקום הזה. זה קשה, אבל את לא לבד.

<< אורח >> קורל נגאוקר: << אורח >>

תודה, אני מעריכה את זה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

לפני שאני עוברת, נוסיף גם שאת לא לבד ואל תהססי גם לבקש עזרה. צריך גם לדעת להרים את הראש ולראות מי נמצא מסביב כדי לא להיות לבד. ואל תהססי להרים את הראש ולהסתכל מי מסביב. אנחנו צריכים שתעשי את זה גם, קורל, אנחנו איתך.

<< אורח >> קורל נגאוקר: << אורח >>

תודה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אני אעבור לצפורה מרדכי. תודה שאת פה איתנו.

<< אורח >> צפורה אור מרדכי: << אורח >>

שלום לכולם. שמי צפורה אור, אני בת 23 ואמא לאדל בת 3. קצת רקע עליי: בגיל 12 ההורים שלי התגרשו ובשל היותי אחות גדולה יצאתי לעבוד וכך גם הכרתי את העולם שבחוץ. בגיל 15 סולקתי מבית הספר בטענה שלא ייצא ממני כלום. זמן לא רב אחרי המקרה הזה אמא שלי גם הוציאה אותי מהבית, כי הייתי עושה מה שאני רוצה.

אני המשכתי את הלימודים ובערך בגיל 18 נכנסתי להיריון. החלטנו אני והגרוש שלי להתחתן, כי הוא רצה שנשמור את ההיריון. תוך כדי ילדתי ולמדתי והוצאתי תעודת הנדסאי תקשוב. באותה תקופה אני לא ידעתי לומר שחוויתי דיכאון אחרי לידה. היום אני יודעת לומר את זה.

בגיל 20 אני הפכתי לאמא לראשונה וכל ההיריון הייתי צופה בטלנובלות וסרטים והייתי רואה איך האמא מקבלת את הילד ומחבקת אותו ושמחה. אני הסתכלתי על הבת שלי ופשוט הרגשתי דחייה. אני לא רציתי את הדבר הזה. כאשר אדל הייתה בת חודשיים בלבד אני ואבא שלה נעצרנו. אבא שלה נשלח למאסר ממושך, אני נשלחתי למאסר בית של בערך 10 ימים. זה רגע שאני פשוט קולטת שאני נשארתי בלי כלום. בלי הכנסה כי הוא היה המפרנס היחידי, בלי קורת גג.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

בת כמה היית אז?

<< אורח >> צפורה אור מרדכי: << אורח >>

בת 21 כמעט. לא, 20. זה רגע גם שאני פתאום מרגישה פיזית שהרצפה קורסת תחתיי, אין שום דבר שמחזיק אותי. בלית ברירה עברתי לגור אצל חמותי, זו האופציה היחידה שהתאפשרה. ושם אני זוכרת איך הרגשתי אבודה ובודדה. לא היה לי שום מענה וכל הזמן הייתי שומעת הטחות של כמה את אמא לא טובה ואיך את לא מטפלת בילדה שלך כמו שצריך. ואם הביטחון שלי היה מעורער מלכתחילה, ברגעים האלה באמת הביטחון שלי צנח לקרקע.

ואז הבנתי שאני זקוקה לעזרה. פניתי לרכז בוגרים בבית הספר שלמדתי והוא קישר אותי לצעירות אימהות בעל"ם.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

סליחה שאני עוצרת אותך, בעצם זו הפונקציה היחידה שאמרת לעצמך אני אנסה איתו כי אותו הכרתי?

<< אורח >> צפורה אור מרדכי: << אורח >>

רק הוא היחיד שידעתי שאני יכולה לפנות אליו. והוא באמת קישר אותי.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אז מזל שהוא הכיר.

<< אורח >> צפורה אור מרדכי: << אורח >>

כן. ומשם זה סיפור אהבה, באמת, שלא נגמר עד היום. במיזם צעירות אימהות הן ראו אותי. קודם כל ראו אותי, את הצרכים שלי ולא את "אמא של". אני יודעת שלכולנו יש אתגרים, כולנו חווים אתגרים ביום יום שלנו. אבל לאימהות צעירות זה אקסטרה. איך אומרים את זה? זה על סטרואידים.

אני אתן לכם כמה דוגמאות שאני חוויתי: מיצוי זכויות בביטוח לאומי. מי יודע שמגיע לי משהו? רווחה. עד שהסתכלו עליי ברווחה. הנה, אם אם לא אודליה פה שיושבת לצידי לא רואים אותי בכלל ברווחה. עניין העבודה. איך בתור אמא אני מוצאת עבודה שגם מתאימה למעון של הבת שלי, שאני אספיק להיות איתה? תשלומים, מחירי דירה, חובות. איך אני אמורה, אני בגיל 21 הייתי בחובות של כמעט 200,000, לא כולל שכר דירה.

אני רוצה גם לשתף אתכם בחוויה אישית שלי בטיפת חלב. בטיפת חלב תמיד שמעתי שמרגישים שם כמו בבית ושם מלמדים אותך איך להתנהל ומה לעשות עם הילדה שלך. ואני רק זוכרת שהייתי בטראומה להגיע למקום הזה, כי הרגשתי שדוחפים אותי החוצה. הרגשתי מאוימת כל הזמן שייקחו לי את הילדה, כי לא היית אמא מספיק טובה בשבילה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

הרגשת את זה בתחושה או ממש בשיח?

<< אורח >> צפורה אור מרדכי: << אורח >>

בשיח. הם גם עשו לי מבחן כזה ואמרו לי את לא הכי כשירה, אולי תלכי, אולי תיקחי, אולי תעשי. וכמו שאמרתי לפני כמה משפטים, אני הייתי בדיכאון אחרי לידה. אף אחד לא ראה את זה אפילו.

אז באמת היו לי מחשבות אולי אפילו יותר טוב למסור את הילדה? אולי זה טוב בשבילה? אם אני לא מסוגלת ואומרים לי גם שאני לא מסוגלת בכל מקום שאני נמצאת בו, אז אולי באמת זה הדבר הנכון? אני הרגשתי כל כך עמוסה, לא היה לי איפה להוציא את הכול, איפה לפרוק. אף אחד לא ראה את הקושי שלי, את מה שאני חווה.

לפני שנתיים אני גם לא הייתי מוכנה להכיר בזה שאני צריכה עזרה. ואחרי שהכרתי את עמותת על"ם ואת המיזם הזה של צעירות אימהות אני היום פותחת שתי ידיים ומחבקת את העזרה הזאת, כי אני יודעת שזה מה שהציל אותי אז וזה מה שמציל אותי ואת הבת שלי היום.

אני יודעת להגיד גם שהמעטפת שקיבלתי אפשרה לי לצמוח. והטיפול הזה, זה מה שבאמת עזר לי לטפס ולהגיע לאן שהגעתי. אז לאן הגעתי היום?

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

רגע, בת כמה את היום?

<< אורח >> צפורה אור מרדכי: << אורח >>

23.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

מדהים.

<< אורח >> צפורה אור מרדכי: << אורח >>

תודה. לפני כמעט שנתיים התחלתי לעבוד באמדוקס. מי שלא מכיר זה הייטק. אני גם מורה לרשתות תקשורת. וכחלק מהתהליך שאני עוברת אני גם מלווה ב-"נושמים לרווחה" ברווחה וגם נכנסתי לאחרונה לפרויקט "אם הדרך".

אני אסגור בכך: לכל אמא, כל אמא צעירה רוצה שיראו אותה. יש לנו המון אינטריגות ואחת מהן שאני חוויתי זה העניין הזה שאת לא יודעת איך באמת להתנהל עם הצאצא הזה שהבאת עכשיו. ואף אמא, אף צעירה, אף בן אדם לא נולד להיות אמא. כמו שאומרים, גם את רומא לא בנו ביום אחד.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

כמו שאומרים צריך כפר כדי לגדל ילד. צריך את כולם. וואו, זה מעורר השראה. אתן שלושתכן, קודם כל תודה באמת שבאתן, כל אחת והמקום שהיא הביאה. מאוד מרגש לשמוע אותך. על המקום הזה של לדעת לקחת עזרה ולשאוף. זה לא כדי להוריד, זה לא כדי להיות בתוך מסגרת שהיא כביכול שמה אותך בתוך תבנית, אלא כדי לשמוח. זה כל כך מרגש לשמוע את זה. לקחת את העזרה כדי לפרוח. אני פשוט מאחלת לכולנו את הבנות האלה בגיל כל כך צעיר. ממש כל הכבוד, ואמרו פה לפני, נגיד גם לך, שאת לא לבד, באמת. ותודה. זה היה מאוד מרגש.

אני אעשה עכשיו גם פינג-פונג בין הרשויות לחברה אזרחית, כדי שנשמע באמת גם את כל השותפות שהגיעו מהרשויות. נתחיל עם הרווחה, עם שרי אורים ויש את נורית ויסברג נקאש. שתיכן הגעתם לכאן.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

בוקר טוב.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

בוקר טוב נורית, תודה שאת פה.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

אני אקח את עצמי להתחיל ולדבר. אני קודם כל רוצה להגיד לשלוש אימהות לביאות, תודה. תודה ששיתפתן אותנו. שמחתי לשמוע גם על "נושמים". ואני חושבת שההתערבות שאתן מקבלות מעל"ם היא בהחלט המודל שאנחנו רוצות להפעיל היום בשירותי הרווחה. הזכרת, צליל, בשום שכל את תוכנית "יהב". זו תוכנית שאנחנו מפעילים שכוללת עובד סוציאלי במשרה מלאה ל-12-13 משפחות, עם סל מענים גמיש וגם מלווה לכל ארבע-חמש משפחות. מה שמצליח לתת מענה מאוד מאוד אינטנסיבי ומחזיק. אנחנו רואים בזה סוג של פנימיית בית. פנימייה טובה ומטופחת לאמא ולילדים בתוך המשפחה.

אני רוצה גם להגיד שחלק גדול מהדברים שאתן מדברות עליהן זה ששירותי הרווחה עוברים תהליכים של שינוי. שינוי מאוד חשוב במעבר מלראות הורות ולראות איך אני הורה לבין לראות את ההורה כאדם אוטונומי, נפרד מהילד, עם צרכים משלו. אני אישית מאמינה, יש סיפור, אפשר לספר סיפור?

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

בוודאי.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

פעם אחת היה רב, באחת העיירות בפולניה. זה סיפור שאמא שלי סיפרה לי כשבאתי אליה עם כמה דברים. והגיעה אליו אישה ואמרה לו 'אתה יודע רב? אני מאוד רעבה והילדים שלי מאוד רעבים. יש לי שלושה ילדים ויש לי פרוסת לחם אחת. בוא תגיד לי איך לחלק את פרוסת הלחם בין שלושה ילדים'. הוא אמר לה 'לא, לא, לא אישה יקרה. את תיכנסי לחדר, את תסגרי את הדלת, את תאכלי את פרוסת הלחם ואז יהיה לך כוח להאכיל שלושה ילדים'.

אני חושבת שהסיפור הזה שאמא שלי סיפרה לי מהווה עבורי ועבור משרד הרווחה את ההשראה לפיתוח עתידי של התוכניות. בתוכנית "יהב" שהיום פועלת ב-28 רשויות, אנחנו הולכים להגדיל אותה ל-51 ואני מאוד מקווה, דוברת האוצר יצאה, אבל לגייס את התקציבים של מס פחמן ולהרחיב אותה בכל הארץ.

עכשיו גילוי נאות: התוכנית הזאת לא מוגבלת לאימהות עד גיל 26. אני חושבת שגם כאשר אמא מגיעה לגיל 28, 29, 31 ולפעמים גם יותר, היא עדיין אמא ועדיין מגיע לה לראות אותה. והרבה פעמים אני מוצאת נשים אפילו בנות 50 שהן בנפשן נערות ולפעמים גם ילדות. לכן הגיל, עם כל ההערכה שלי לגיל 26, הוא לא הקריטריון היחיד שמנחה אותנו.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אבל השאלה אם אנחנו מכירות בקריטריון כקטגוריה שצריך להתייחס אליה. בוודאי שאימהות שמצבי סיכון זה לא עד גיל 26, זה חד משמעית אני מסכימה. כמו שהקימו את יתד.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

נכון. אנחנו בהחלט בשיח למשל על צרכים של צעירים, ואנחנו הולכים. "יתד" היא תוכנית שעובדת עם צעירים. אנחנו מצאנו למשל תופעה מאוד מעניינת, אולי זה לא כל כך קשור לפה, ששירותי הרווחה ברגע שילד גדל והוא נהיה חייל, שומטת את המשפחה. ועדיין חייל הוא ילד ועדיין הוא צריך אבא ואמא. הוא צריך לדעת שהוא משרת ויש לו ראש שקט וכו'. והרחבנו את ההתבוננות על משפחות של צעירים גם כשאין שם ילדים. אז אנחנו כל הזמן בדיאלוג עם התוכנית של "יתד" ואנחנו בהחלט בעניין.

עכשיו אני רוצה לדבר על כמה נתונים ברשותכם. אני חושבת שהעובדה שאנחנו מסתכלים יותר ויותר על משפחות, והקמנו את "נושמים" ואת מרכזי עוצמה, נובעת מזה שאנחנו מכירים בשני משתנים מאוד משפיעים על אנשים, בטח אנשים שאנחנו מטפלים בהם: עוני מצד אחד וטראומה מהצד השני. וזה השיח שאנחנו מנסים לקדם.

אנחנו מנסים לשפר ולטייב את העבודה בשירותי הרווחה. אני רק רוצה לסבר את האוזן, המחסור בשירותי הרווחה ובעובדים סוציאליים הוא מורכב והוא אתגר יום יומי עבורנו. חסר לנו כמעט 600-700, תלוי איך סופרים, עובדים סוציאליים. הפתרון שאנחנו חושבים עליו הוא לא להפריט את השירותים שלנו על ידי זה שעובדים סוציאליים יופעלו במיקור חוץ בכל מיני תוכניות. אני חושבת, כתפיסת עולם שלי, ואני חושבת שגם שהמשרד, אנחנו מנסים לחזק את התשתיות של השירות הציבורי ולתת שירות איכותי.

אז אנחנו מפעלים היום את "נושמים" שקוראים לזה, "נושמים" היום הוא שם של מערך. יש שם את תוכניות "הדר" – אלה כל התוכניות שמתמקדות בעוני. יש את תוכניות יה"ב – ילדים הורים בתקווה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

בכמה "נושמים" מתוקצב היום?

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

"נושמים" ו-"עוצמה" קיבלו 20 מיליון שקלים תוספת רק השנה. אנחנו כבר מגיעים ל-200 מיליון שקלים.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

ולא מתוכנן קיצוץ ב-2025.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

לא. אנחנו הצלחנו להוסיף ויכול להיות שהודות למס הפחמן אנחנו גם נגדיל את זה ונפרוץ את זה עוד.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

זאת אומרת קיצוץ לא הולך להיות.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

אנחנו קיצצנו 11% באופן רוחבי בתוכניות "הדר".

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

בגלל הקיצוצים הרוחביים.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

לא, לא בגלל זה. בגלל שרצינו להרחיב את מספר היישובים והרשויות שבהן תפעל התוכנית. אנחנו מצאנו שאנחנו צריכים לתת את התוכנית הזאת לעוד יישובים. אז עשינו איזה שהוא סוג של קיצוץ מושכל.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

פנימי.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

פנימי, בין התוכניות. אבל בטוטאל קיבלנו תוספת של 20 מיליון שקלים. והתוספת הזאת מיועדת, ואם הפעלנו עד היום את תוכניות יה"ב, שאלה תוכניות של גם עוני וגם סיכון ביחד, וזה תמיד בא עם טראומה. אני באמת, הרבה מאוד מהאוכלוסייה שלנו היא אוכלוסייה שעברה טראומה. בדרך כלל טראומה לא מטופלת, לא מאובחנת. מאוד מורכב.

אז אנחנו כן הוספנו כספים. אנחנו רוצים להגדיל את תוכניות יה"ב כדי לתת מענה יותר מדויק וקרוב למשפחות. לנו היום בשירותי הרווחה יש לנו, אני אציין שעד גיל 26, בדקתי את הנתונים עוד פעם. יש לנו 3,262 זוגות נשואים שאחד מהם הוא מתחת לגיל 26. זאת אומרת, זה יכול להיות מישהו בן 40 עם 26. ו-2,086 פרודות, שאלה נשים שחיות שהן עומדות בראש משק בית. מעל מחצית מהן הן ערביות ושייכות לחברה החרדית.

אני כן יכולה להגיד שמקרב הנשים עד גיל 26 יש לנו 30 ילדים באומנה. עד גיל 26, ממשפחות של שני זוגות והורה אחד – 123 ילדים באומנה. זה בערך 5% מהמשפחות שמוכרות. ואני יכולה להגיד בטוטאל, אם זה חשוב, ילדים עד גיל 8, בכלל בכל המסגרות שלנו, פשוט ביקשתי תוך כדי מהר מהר שיסמסו לי, יש לנו ככה: בגילאי 0 עד 3 בכל מדינת ישראל יש 171 ילדים בפנימיות ו-768 באומנה. בין גיל 4 ל-7 יש לנו 221 בפנימיות ו-637 באומנה. אנחנו משתדלים ככל יכולתנו במדינת ישראל להשאיר את הילדים ביחד עם הוריהם. אנחנו בגדול עושים מאמצים מאוד גדולים גם לנסות ולהחזיר ילדים הביתה וגם לנסות להבטיח לילדים משפחה קבועה ומיטיבה בטווח זמן שאנחנו נגדיר אותו מתוך הזכות של הילד. אבל אנחנו בהחלט נעשה את הכול בשביל לנסות לעזור ולראות איך אפשר להחזיר ילדים להיות עם הוריהם.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

נורית, יש לי שאלה. האם אנחנו צריכים להרחיב בקשה ללמ"ס לבדוק, האם זה דבר שיכול לסייע לנו? גם אפשר לקחת אתכם, את הקטגוריות שתרצו, שנבקש הרחבה של נתונים מהלמ"ס? זה אולי יקבל עלינו קצת לנתח את הקטגוריה הזאת ולהתאים לה באמת מענים, מבחינת היקף?

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

אפשר בהחלט לבקש מהלמ"ס. דרך אגב, יש לי עוד נתון אחד מעניין. מתוך ה-3,262 משפחות יש לנו גם 1,000 משפחות עם מוגבלויות. או אוטיזם או דברים שאנחנו כן יודעים ומזהים.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

ואז המורכבות היא נוספת שנוספת.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

כן. המורכבות הנוספת, ואני אגיד עוד משהו ברשותך כבוד יושבת-ראש הוועדה. אני אגיד עוד משהו, אני יושבת פה ומדברת ראשונה. משרד האוצר, היא בטח הייתה צריכה ללכת אז רצה. הסיפור של עוני במדינת ישראל, ואני חושבת שלזה צליל מכוונת בשולחן משותף, הוא לא סיפור של משרד הרווחה. דיברתם פה על תחבורה, דיברת פה על בריאות. בריאות נפש, בריאות רגשית, טיפולים רגשיים – הם אחריות של משרד הבריאות. אנחנו הרבה פעמים עומדות כעובדות סוציאליות די חסרות אונים.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

גם תעסוקה.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

גם תעסוקה. כאשר יש לנו תור לעוד תשעה ועשרה חודשים ואנחנו מנסים לפרוץ את הדלת ולנסות לעזור. אני חושבת שחלק מהתפקיד של עובד סוציאלי, ככל שאפשר ויש במחלקה, הוא לסייע במימוש הזכויות ובהסרה של חסמים. זה במובן הזה "נושמים". יש לו אפשרות לשבת יותר טוב, כולל גם טיפולים בחובות. זה לא רק תוכנית לחובות. מאוד חשוב לנו, אנחנו כן ב-"נושמים" נותנים עזרה שהיא לא מתמקדת בהורות בהכרח, אבל אם אפשר צוברים ולוקחים עוד.

אז כן, דיברתי אתכם על תחבורה, על ביטוח לאומי. שדרך אגב, אם יש ילד אחד או יש הבטחת הכנסה או משהו כזה, באמת, זה לא מאפשר. אני מסתכלת על חברתי ממשרד השיכון, שגם שם, כדי להגיע לזכאויות בשיכון זה משהו שהוא מאוד מקובל באפשרויות שלו כיום.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

רק שאין דירות.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

לא רק דירות. גם סיוע בשכר דירה הוא מאוד מוגבל ויש אוכלוסיות ויש סדרי עדיפויות. אז אנחנו משתדלים. ואני בהחלט מאוד אשמח ברשותכן גם לראות, אישה יקרה, אמא יקרה, לקבל באמת את הפרטים ולבדוק מה קרה בכל מקום ומאיפה יושבת החוויה הלא פשוטה. ותודה לך גם, עינב, מאתנו. ואני פה לרשותכן.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

קודם כל תודה רבה. אני רק רוצה לשאול לגבי כמה דברים. קודם כל, עבודה באמת חשובה. אבל לגבי הכרה בקטגוריה באימהות צעירות בסיכון, שזה בעצם תת קטגוריה של "יתד". מה העמדה של המשרד או שלכם, הדרג המקצועי? ואיך נכון שזה ייתן רגע התייחסות פרטנית. אני מקבלת שאימהות בסיכון זה על כל הרצף הגילאי, אבל כן הגיל הצעיר הזה הוא ספציפית מהמקום שאפשר לצמוח ולצאת מזה אל הסיכון ככרוניקה. כדאי גם להבין איך אנחנו מונעים את הסיכון כמציאות כרונית.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

אני אגיד ככה: אני חושבת שבהחלט יש, ככל שיש תוכניות של יה"ב ו-"הדר" אנחנו בהחלט יכולים וחשוב לתת לשם תעדוף. אבל אני אגיד "אבל", בשירותי הרווחה יש 428,000 משפחות שמוכרות ומטופלות. 5,000 מהן עד גיל 26 או שני הורים או הורה אחד. זה משהו כמו פחות מאחוז, לא יודעת, לא טובה בחשבון, בגלל זה אני עובדת סוציאלית. אני אגיד שמכל 400 יש לנו הרבה מאוד משפחות. יושבת פה קורל. וקורל היא אמא לילד עם צרכים מיוחדים. וצרכים מיוחדים זאת אוכלוסייה ויש לנו אוכלוסייה של אלמ"ב. זאת אומרת, כדילמה, אני מנסה להעלות לדברים של מאקרו ולעבוד בשתי גישות. אנחנו עובדים בגישה של עבודה סוציאלית - - - טראומה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אני אגיד לך למה אני שואלת. אז אולי תצליחי לפתור לי את זה מסיפור אחר. בעצם ברגע שמתחילה הורות בקרב אוכלוסיית "יתד" הם יוצאים לאגף משפחה. האם אפשר להבטיח שהמענים יישארו מענים שמקבלים גם מ-"יתד" גם אם יוצא לאגף משפחה?

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

כן. אנחנו בדיוק עובדים כרגע על זה.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אוקיי, אז זה חשוב. בבקשה.

<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>

אני אמשיך את נורית. שרי, מנהלת תחום פיתוח מקצועי. אני רואה המון פנים מוכרים. אני אמשיך את נורית. אני יכולה להגיד, קודם כל כתפיסה, אני חושבת, אני רק רוצה להגיד גם תודה שהגעתן וסיפרתן וזה לא ברור מאליו. זה גם קשה לשמוע ככה את המקומות שבהן לא קיבלתן את מה שמגיע לכן לקבל ומגיע לכן לקבל ותודה שבאתן והשמעתן את הקול שלכן.

אני אגיד שכתפיסה, אני חושבת שכולנו חולשים את אותה תפיסה שברור שכאשר צעירה הופכת להיות צעירה אז היא לא רק אמא. ושברור לכולנו שכאשר אנחנו מתבוננים בסוף על צעירה, ודרך אגב, אני אגיד אחר כך גם על צעיר שהופך לאבא שזה ככה בשולי הדיון, אבל בעיניי זה יהיה הדבר הבא. ברור שבסוף אנחנו רוצים להסתכל עליה גם כצעירה, עם האתגרים של הצעירות והאתגרים של השלב ההתפתחותי שהיא נמצאת בו, וגם כאמא, עם האתגרים שזה מביא והאתגרים של השלב ההתפתחותי הייחודי הזה.

בסופו של דבר, כתפיסה, אנחנו חושבים ורוצים בכלל בכלל השירותים, שיהיה בית אחד לצעירה. זאת אומרת, לצורך העניין שיהיה גם עו"ס "יתד" וגם עו"ס משפחה וזה באמת יכול לייצר ספיטים ופיצולים ודווקא היעדר הגעה לזכויות שונות. לכן אני יכולה להגיד לכם מטעם "יתד" שזה בתוכניות העבודה שלנו. זה נכנס לתוכנית העבודה כבר בקיץ הקודם, עוד לא הייתי. ובעקבות המלחמה כמובן דברים השתנו. אני יכולה להגיד שאני חודשיים בתפקיד וכבר הייתי ב-"אם הדרך" בפגישה. מקום מדהים. נפגשנו, זוהר ויעל ואני.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אבל אני מקבלת את מה שאת אומרת לגבי בית אחד של אחריות. חד משמעית, צריכים שמישהו יידע אני אחראי. אני גם מקבלת שזה באגף משפחה, כי יש כאן ילד. חד משמעית. אבל מענים.

<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>

כן, אז הנה אני מגיעה לזה. אז אני שוב אומרת, בחודשיים שאני נמצאת הייתי ב-"אם הדרך" וגם כבר פגשתי את הנורית, זו הייתה בערך הפגישה השנייה שהצטרפתי לאלונה לפגישה. בדיוק בגלל הרצון לחזק. בגלל שזו תוכניות העבודה משותפת שלנו, בגלל הרצון שלנו לחזק את הממשק הזה. בסופו של דבר ב-"יתד" אנחנו מחזיקים הרבה מאוד באמת ידע על צעירות וצעירים במצבי סיכון ועל הידע הזה. ואנחנו בוחנים כרגע איך אפשר להשתמש בידע שלנו, של מה זה להיות צעירה במצבי סיכון, ובידע של נורית. ואיך אנחנו מייצרים איזה שהם שיתופי פעולה שבסוף ידע, וחשוב להגיד שאני אומרת ידע זה לא רק ידע על עבודה עם צעירות במצבי סיכון, זה גם ידע לגבי תוכניות.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

לא, אבל ידע זה לא משאבים. לא, אני רוצה רגע. אני שאלתי שאלה ברורה.

<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>

כן. פשוט אנחנו מדברים גם על ידע וגם על משאבים.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אוקיי, זה ממש חשוב.

<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>

מנגישים גם ידע וגם משאבים.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אז אנחנו נכניס את זה גם לסיכום הדיון, כי בעיניי זו הסוגייה. כפיפות של אחריות היא דבר שהוא לגמרי מובן וצריך שיהיה בית במובן של אחריות. אבל מענים. זאת אומרת, ברגע שצעירה בסיכון הופכת לאמא, לגזול ממנה מענים מסוימים כי זה באגף מסוים ולאפשר רק מענים ספציפיים מאגף אחר – זה בעצם מעגל לא בריא. אני חושבת שזו טעות. בסוף היא בקטגוריית "יתד", בנוסף להיותה אמא צעירה. ולראות איך אפשר כן את הליווי והסיוע ושאר הדברים שנותנים לצעירה בסיכון ייתנו לה גם בנוסף.

<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>

אני אדייק מהידע שקיים אצלי כרגע שכאשר צעירה, לצורך העניין, צעירה הופכת להיות אמא, נעשה תהליך מסודר של העברה לנורית, לאגף של נורית. ובעצם אצל נורית הם מקבלים את כלל המענה מתוך התבוננות גם כאמא וגם כצעירה. והאתגר שלנו שהוא עכשיו בתוכנית העבודה זה באמת לראות איך אנחנו מעבירים את היד. אני רוצה להגיד שבתוך ההקשר הזה צריך לבחון איזה תוכניות עדיין פתוחות, איזה תוכניות לא. וזה גם בתוך דיאלוג פרטני.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

אבל צריך לתת לנורית את ההרשאה. להגיד ל-"יתד" אני שולחת גם את התוכניות הזאת שלכם הצעירה הזאת מקבלת. זאת אומרת, בדיוק הסיפור הזה, שוב, זה גם בתוך משרד אחד. אמרתם בצדק, זה לא רק הרווחה. אנחנו צריכים לראות איך עובדים עם עוד משרדים, זה תמיד אתגר. ובסוף הכנסת תצטרך להבין שהסיפור הרב משרדי זה הסיפור הבא, כדי לעשות דברים טוב יותר. דברים לא יכולים להיות במשרד אחד. זה בלי קשר. אבל פנים משרדי, אז אם נורית היא הפונקציה האמונה, אין שום בעיה שנורית גם, בהסדרה כמובן, משפטית משרדית, תגיד התוכנית הזאת של "יתד" היא הכי מתאימה לצעירה שאצלי. והעובדה שהיא בשתי הקטגוריות מאפשרת לה להגיד אני רוצה לבחון אותה גם בתוך התוכנית הזאת.

זה נשמע לי כל כך הרבה יותר בריא וגם נכון, וזה גם הכי רווחה שיש. זה בדיוק הגישה הרווחתי שגם אני חושבת שהצגתן כאן. אני מבינה שזה לא היה עד עכשיו, אבל אנחנו כן רוצים לדחוף לזה שהדבר הזה ישתנה. זה כמו שאנחנו מדברות הרבה שנים על האוהדות עם הבריאות והרווחה. זה בין משרדי, אני יודעת שזה יותר מורכב. אבל צריך לראות איך אנחנו מטפלות בזה. אבל פה אני כל כך מאמינה שזה יכול להיפתר. שוב, אני חושבת שזה צריך להיות באגף משפחה, אני לא מומחית רווחה. אני רק חושבת שבוודאי שאמא צעירה צריכה להיות תחת אגף משפחה. אבל העובדה שהיא מתנתקת מ-"יתד" גם אם בהעברה, זה לא דבר נכון.

אז כן לקבל את זה שיש את האגף האמון. אבל "יתד" צריך להיות חלק מהמנגנון המסייע. ואני מאמינה שאפשר לייצר את זה. אני מכירה אתכן, אתן עובדות מדהים ביחד. מעבר לנהלים, זה ברמה הבין אישית. אני יודעת שזה אפשרי.

נורית, אם תרצי להוסיף על זה משהו, אני אשמח.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

לא. אני חושבת שאנחנו רגילים לעבוד יחד עם "יתד". אני כן אומרת שכאשר עוברת, ובאמת בגילוי נאות, את יודעת, אני אומרת תמיד בוועדות האלה את האמת גם אם היא לא נוחה. אני כן אומרת שהרבה פעמים הפוקוס זז מ-"יתד". כשצעירה עוזבת את "יתד" פתאום הדברים קצת משתנים וכרגע יש איזה שהוא עניין אחר. אבל אנחנו נחזור ל-"יתד", אנחנו נבדוק. ואני אומר שוב, אני רוצה שהשירות יישאר שירות ציבורי. אני רוצה שהשירותים שהמדינה נותנת והאחריות שהיא לוקחת יישארו של המדינה.

אני רואה את החברה האזרחית כחברה שמפתחת, מזרזת, מקדמת ובסוף הכול חוזר למדינה. אני כן רוצה שתוכניות של יה"ב וה-"הדר" ו-"סיכון" יגדלו. אני רוצה שהעובדים הסוציאליים ימלאו בחזרה את המחלקות לשירותים חברתיים כדי שלא יהיה מחסור בעובדות סוציאלית ומשפחה תישמט בתוך הרצף. כדי שכאשר אמא תצטרך לפגוש את הילד שלה או לנסוע, היא תוכל להתלוות עם עובדת סוציאלית ולא תיסע לבד, כי פשוט יש עובדת סוציאלית. כרגע אנחנו בהחלט נמצאים באתגר משמעותי.

אני רואה גם את הקול הציבורי להשאיר את המחלקות במקום שיש לו שליחות וערך ואני רוצה אותם אצלי במחלקות. את הטובות רק, לא את הלא טובות.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

בסדר גמור. אנחנו כמובן נוציא את הפנייה, כדי שתחת אגף משפחה יהיו גם כל המענים של "יתד", בהתאם לקטגוריה, עד שהן ייצאו מהגיל שמשייך אותן.

אני כן רוצה להגיד משהו על השירות הציבורי. אני כמובן תומכת מדינת רווחה נלהבת וכתוצאה מזה מן הסתם משרד הרווחה הוא אחד המשרדים החשובים. רק יש לומר שזה משרד שכן יושב מול צנע תקציבי שהוא מדיניות כלכלית. היא לא קשורה לדרג המקצועי, היא קשורה למדיניות לאומית. ולא פעם החברה האזרחית מכסה, לצערנו, על ייבוש והזנחה. לכן אני אשמח שבנסיבות טובות העמותות האלה ייסגרו. אבל כל עוד הנסיבות הן לא טובות העמותות האלה חשובות ואנחנו בסוף מייצרים את התמהיל הזה. אבל אני מאוד אשמח שנגיע לימים שנדבר על הרחבה תקציבית למשרד הרווחה ונוכל טיפה יותר לחלום ולא בחור בגרוש.

<< אורח >> נורית ויסברג נקאש: << אורח >>

ממש.

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

בכל מקרה, אתן כרגע חלק ממה שהוא הכרחי. אני גם כן רוצה להוסיף שחברה אזרחית בריאה ומגזר שלישי בריא הוא כזה שכל פעם מאתגר את המערכת עם מענים חדשים שלא חשבו עליהם. ובמקום מתוקן ובריא המערכת לומדת לאמץ את זה ולהפוך את זה לשלה. זה היה הגלגל הנכון שהיה קורה בחברה מתוקנת. ובחברה של צנע תקציבי זה לא קורה. העמותות מתפתחות, אבל המערכות פחות. וזה חבל.

גם את אמרת, מור, גילית סוגייה לפני כמה שנים בלבד. זה מצב בריא שחברה אזרחית מגלה סוגייה, מקימה לזה מודל. המצב הנוסף שצריך לקרות זה הגלגול הזה אל המערכות הציבוריות, שבישראל של היום קורה פחות ופחות בגלל מדיניות מכוונת. נראה לי שפה יש תמימות דעים שהלוואי והיא הייתה משתנה.

אני אחזור רגע לחברה האזרחית עכשיו. תודה לכן שרי ונורית על המידע המפורט.

<< אורח >> טלי ארז: << אורח >>

אני יכולה להוסיף רגע על הדברים שלה?

<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>

בוודאי. הבמה שלך בכל מקרה.

<< אורח >> טלי ארז: << אורח >>

קודם כל תודה על הוועדה. טלי ארז, אני מנכ"לית של עמותת על"ם. אני גם מאוד מסכימה עם הדברים שאמרתם. גם שלך שרי, וגם של נורית. ובאמת האחריות, ארגונים חברתיים וחברה אזרית לא צריכה ולא יכולה להחליף מדינה. יכול להיות שבתחילת המלחמה, בגלל שלנו היו את המנגנונים היותר מהירים ופחות בירוקרטיה. אבל בסוף אם לא משרד הרווחה שתקצב ומימן לא היינו יכולים לעשות את זה. וזו גם ההזדמנות לבוא ולהגיד תודה.

אני רוצה להגיד פה משהו מאוד חשוב. אנחנו כארגונים של חברה אזרחית מהקורונה למדנו לעבוד ביחד בצורה מאוד משמעותית. נמצאים פה כל הקואליציה. צפורה דיברה על מענה דיורי, זה חלום שהתגשם בזכות "אור שלום" והקרנות של הביטוח הלאומי. וזו בעצם איזה

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]