פרוטוקול מספר 341, ועדת החינוך, התרבות והספורט, 07/01/2025

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 341

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ז' בטבת התשפ"ה (07 בינואר 2025), שעה 10:36

סדר היום:

<< הלסי >> 1. הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "סיום שנת הלימודים האקדמית לסטודנטים משרתי מילואים" << הלסי >> << הלסי >> 2. הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "פיקוח על מתן התאמות לסטודנטים שבמילואים" << הלסי >> << הלסי >> 3. הצעה לדיון מהיר בנושא: "תשלומים לסטודנטים משרתי מילואים" << הלסי >>

נכחו:

חברי הוועדה:

יוסף טייב – היו"ר

מיכל מרים וולדיגר

משה טור פז

קטי קטרין שטרית

חברי הכנסת:

שרון ניר

אריאל קלנר

מוזמנים:

נועה ליפשיץ

–

ר' יחידת סיוע נוסף, השכלה והכשרה מקצועית, משרד הביטחון סא"ל במיל' יוסרי זינאלדין

–

יועץ קמל"ר לענייני חקיקה, כנסת וממשל, משרד הביטחון הדיל יונס

–

עו"ד, משרד המשפטים

שירה ברלינר פולג

–

מנהלת מה"ט, משרד העבודה

עטרת נס שטרנברג

–

עו"ד, לשכה משפטית, זרוע עבודה, משרד העבודה

לירן גורדון

–

תכנון ומדיניות, מל"ג

יאיר הראל

–

פיקוח ואכיפה, מל"ג

יוסי סבג

–

תקצוב, מל"ג

רות ארנברג

–

תקצוב, מל"ג

דבורה מרגוליס

–

ראש מינהל, ור"ה

פרופ' אורית חזן

–

חברת סגל וראש פורום חינוך בחירום, הטכניון ומוסד שמואל נאמן סיון קורן

–

יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית

מתנאל חגואל

–

יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת הרצוג

מאי חנגל

–

יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות

נעמה פלג

–

יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטה העברית הדס קורמש בלישה

–

יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטת בר אילן ליגד שגן

–

יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכון הטכנולוגי חולון הראל קליינר

–

יו"ר סטודנטים בחזית

עדי שושן

–

יו"ר סטודנטים בחזית

אלעד מרגלית

–

סטודנט באוניברסיטה העברית, מילואימניק פעיל

עינב אשכול

–

אחים לנשק

ליאת אבידור פלג

–

אחים לנשק

עידית רייכרט

–

עו"ד, אחים לנשק

עלמה ארליך

–

רכזת פרלמנטרית וקשי ממשל, פורום ארלוזורוב

אילת פלר מימון

–

ראש תחום פרלמנטרי, אימהות בחזית

עומר ולדמן

–

המילואימניקים דור הניצחון

נועם אייזקס

–

יועץ פרלמנטרי של חה"כ משה טור פז, מילואימניק וסטודנט דני אלגרט

–

אח של איציק אלגרט החטוף בעזה

משה לביא

–

גיסו של עמרי מירן החטוף בעזה

קריאה

–

קריאה

צח בסול

–

רפרנט תקשורת באגף תקציבים, משרד האוצר

פרופ' יפעת ביטון

–

יו"ר ור"מ ונשיאת המכללה האקדמית אחוה

פרופ' עודד רבינוביץ'

–

משנה בכיר לנשיא הטכניון

ייעוץ משפטי:

תמי סלע

מנהלת הוועדה:

אתי דנן

רישום פרלמנטרי:

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "פיקוח על מתן התאמות לסטודנטים שבמילואים", של ח"כ משה טור פז (מס' 301). << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ז' בטבת התשפ"ה, 7 בינואר 2025. הנושא היום הצעות לסדר היום. עומדות על סדר היום שלוש הצעות דחופות: פיקוח על מתן התאמות לסטודנטים שבמילואים, ואנחנו כפי שביקשנו גם המל"ג ור"הוור"מ, נרצה לקבל את הנתונים.

הצעה על נושא של תשלומים לסטודנטים משרתי מילואים, של חה"כ קינלי והצטרפו גם כמובן חברי כנסת נוספים.

הצעה שלישית, סיום שנת הלימודים האקדמית לסטודנטים משרתי המילואים. בעצם בקשה לאור הגיוס של אנשי המילואים, של הסטודנטים במילואים, שכנראה חלקם הגדול לא יוכל לסיים את המטלות. לתת לו את האפשרות לסיים את המטלות לאחר שנת הלימודים, כדי שבאמת יוכלו לנסות לא להפסיד שנה אקדמית נוספת.

לקחתי את ההחלטה לרכז את כולם סביב דיון אחד, ארוך, שנצליח למצות. אני לא יודע אם נצטרך את כל הזמן שקבענו, אבל היה חשוב לבוא ולתת בסוף סיוע והתאמות לסטודנטים שמשרתים במילואים.

בפתיחת הדברים, דני, בבקשה.

<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>

בוקר טוב לכולם. שמי דני אלגרט, אח של איציק אלגרט שנחטף מקיבוץ ניר עוז ביום השואה ה-7 באוקטובר 2023.

אני באתי לפה להזכיר לכם שיש חטופים בעזה. משום מה, אתמול כולם רעשו וגעשו והתרגשו. אמרו רשימות. לא הבנתי על מה כל המהומה, על מה כל ההתרגשות. כאילו שגילינו אתמול שיש חטופים בעזה. וראו פתאום רשימות וראו פתאום שמות וכל הארץ געשה ורעשה. ולדעתי רק ראש הממשלה ישב ככה מול הטלוויזיה וחיכך ידיים וחייך ואמר 'הנה, שוב משחקים הנערים לפניי. שוב אני מצליח לשגע אותם, שוב אני מצליח להטריד אותם. שוב אני מצליח להפעיל עליהם טרור פסיכולוגי. והם כל כך חושבים שאני הולך להחזיר אותם'.

אנחנו יודעים שראש הממשלה קיבל החלטה לא להחזיר את החטופים חיים. זה לא טוב לו, זה לא מתאים לו. הוא צריך להחזיר את המנדטים. ואי אפשר להחזיר חטופים ומנדטים ביחד היום. אתה צריך להחליט אם אתה מחזיר את המנדטים או שאתה מחזיר את החטופים. כיוון שתמונות של חטופים, מוזלמנים, מספרים, מדברים על מה שעבר עליהם שם. זה לא טוב לקמפיין. אף אחד לא ייצא מקמפיין כזה ואף אחד לא יראה כאלה תמונות אם הוא רוצה להיבחר.

אז עדיף שהם יגיעו בשקים שחורים ואז יגידו שהחמאס פסיכופט, יגידו שהחמאס אכזר. פתאום אנחנו גם נגלה שהחמאס הוא ארגון טרור, פתאום אנחנו נבין. ואז כולם באמת יחבקו אותו וכולם יגידו שהוא עשה הכול והשתדל ורצה. הוא פגש את המשפחות ואמר בשלה השעה. ואני הדבר היחיד שאני הוצאתי אתמול מהרשימות האלה זה פשוט תמונה של מי שעשה את הרשימות האלה. מי שעמד על הרציף והחליט מי לחיים ומי למוות. פשוט עמד על הרציף והחליט מי לחיים ומי למוות. עמדו מולו 100 חטופים והוא עשה את הסלקציה. זה לחיים וזה למוות, זה לחיים וזה למוות, זה לחיים וזה למוות. כך נעשתה הסלקציה וכך נבנתה הרשימה הזאת.

וכך אנחנו בעצם נמצאים במצב של ראש ממשלה שחי בתוך הבועה של עצמו, בתוך האינטרסים שלו. הוא היה מוכן לסכן את חייו, בניגוד להצעת הרופאים, ולהגיע לכנסת כדי להציל את הממשלה. הוא לא מוכן לסכן את הממשלה כדי להציל את החטופים. לחטופים הוא לא מוכן לסכן, אבל למען הגעה לפה להציל את ההצבעה על התקציב הוא היה מוכן לסכן את חייו. הוא יצא בניגוד להמלצת הרופאים. היום הוא מבקש שבועיים לשבת בבית, הוא מתאושש מהניתוח.

אז אני מתערב אתכם שבשבועיים האלה אתם לא תראו אותו יושב בבית. בשבועיים האלה הוא ידאג לעשות יח"צנות. בשבועיים האלה הוא ידאג לטפל בכל העניינים האחרים, חוץ מאשר לנוח. ויכול להיות שהוא גם יטוס בשבועיים האלה לארצות הברית, להכתרה של טראמפ. ואז סוף סוף הוא יפגוש את מי שירדה מהארץ, אשתו. אשתו ירדה מהארץ, אם אתם לא יודעים. היא כבר למעלה מ-40 יום לא בארץ. והיא חיה שם על חשבוננו. מאבטחים אותה על חשבוננו. והיא לא נמצאת בשום משימה לאומית. שום משימה לאומית, היא פשוט ברחה מהארץ. היא פשוט ירדה מהארץ. ואנחנו שומעים אותה באה גם בטענות אלינו, למה החטופים לא אמרו לה תודה כשהם חזרו. היא היום 40 יום בארצות הברית, במיאמי, היא באה בטענה למה החטופים שחזרו לא אמרו לה תודה.

תראו, אנחנו נמצאים בוועדת חינוך. אני איש חינוך, אני מורה, אני מלמד בבית ספר תיכון בראשון לציון. אני מלמד אסלאם ומזרח תיכון. ובסוף, אדוני יושב-הראש, כאשר מקלפים את הכול, את כל הקליפות, מגיעים לגרעין. והגרעין זה חינוך. הסיבה לכל מה שאנחנו עוברים עכשיו במדינה זה חינוך. בזמנו הייתי קצין משטרה, הייתי מפקד משטרת אשדוד. וטיפלתי בכל הכישלונות של החינוך. כל מי שהגיע אליי לתחנה והיינו צריכים לעצור אותו או לתפוס אותו, זה היה כישלון של החינוך.

היום אנחנו רואים את הכישלונות של החינוך, אבל לא בתחנות המשטרה, אלא יושבים בתוך הכנסת. אנשים כמו בן גביר, אנשים כמו סמוטריץ', תומכי טרור שנכנסו בדלת הראשית לכנסת. כהניסטיים, גזענים, משיחיים.

אתם היום דנים על תשלומים לסטודנטים משרתי המילואים. היום ייקברו שני קצינים במילואים שנהרגו בעזה והיום הם ייקברו. כמות המילואימניקים שנהרגו לחינם, אני אומר לכם לחינם. החיילים שנהרגים היום בעזה נהרגים לחינם. כבר הרבה זמן. והיום ייקברו עוד שניים. אתם תדונו על איזה תנאים ומה לתת להם ואם מגיע להם ואם לא מגיע להם ומה מגיע להם.

אני לא יודע, יכול להיות שעדיף אולי שעכשיו תקומו, תלכו ללוויות שלהם, תראו מה קורה שם ואחר כך תבואו לדון על זה. כי אתם לא מחוברים למה שקורה. לא מחוברים. אתם יושבים ועושים את הדברים בניתוק מוחלט ממה שקוראים למילה הזאת.

אני אמרתי אתמול ואני אומר גם היום, ראש הממשלה לא רוצה לעשות שום עסקה ולא תהיה פה שום עסקה. אני פה למטה בצומת שובת רעב כבר 95 ימים. 95 ימים אף אחד מחברי הקואליציה לא טרח לעצור פה בצומת כשהוא עובר עם הרכב. לא טרח לבוא להסתכל, לראות, להגיד מה קורה? איך אתה מרגיש? אתה אזרח במדינה, אולי גם הצבעת עבורי. אני לא מעניין אותם, בגלל שהחטופים לא מעניינים אותם.

אני לא מעניין אותם כמו שהחטופים לא מעניינים אותם. וכמו שהם יתנו להם לגווע שם ברעב, ונותנים להם לגווע שם ברעב במנהרות, גם אני פה יכול לגווע ברעב בצומת למטה. זה לא מפריע לאף אחד. זה לא מזיז לאף אחד אם אני אמות למטה פה בצומת מרעב. ובכלל, אני לא קשור אליהם.

אנחנו נקלענו לצערי לסיטואציה שראש הממשלה שיש לו מדינה, היא לא מדינה שיש לה ראש ממשלה. אנחנו לא מדינה שיש לה ראש ממשלה. ראש הממשלה הוא זה שבעצם יש לו מדינה, אנחנו פה אם לא שמתם לב עד עכשיו, בדיקטטורה מוחלטת. כל מה שמעניין אותם זה איך לפטר את האנשים שעוד איכשהו שמים עליהם מגבלות. כל מה שמעניין אותם זה איך להאשים את הצבא, איך להאשים את השב"כ, איך להאשים את המוסד, איך להאשים את כולם. ולא להשיב את החטופים.

באופן פרדוקסלי, דווקא חברי הכנסת הדתיים לא מקיימים את כל המצוות שבין אדם לאדם. דווקא הם. דווקא הם לא רואים את פדיון השבויים, דווקא הם לא רואים את פיקוח הנפש, דווקא הם עומדים על דם רעך. דווקא הם רוצים להחליף את אלוהים ולהגיד לנו מה יהיה בעתיד. ואם יהיה בעתיד ככה וככה אז בואו נקריב עכשיו 100 קורבנות אדם, כדי שבעתיד יהיה לנו יותר טוב.

יושב-ראש הוועדה, אתם מקריבים קורבנות אדם כדי שבעתיד יהיה לכם יותר טוב. אתם מקריבים למולך קורבנות אדם כדי שבעתיד יהיה לכם יותר טוב. הוא פוחד מסינווארים בעתיד, הוא פוחד מנאנסות בעתיד. מי חיסל את התושבים שם בפיגוע הטרור? אנשים ששוחררו מהכלא? לא. הם נולדים כל יום הסינווארים האלה. הם נולדים כל יום המחבלים האלה. אז מה? אז עכשיו אנחנו נקריב 100 קורבנות כדי שמה?

ואני אמרתי לאיתמר בן גביר, אני מוכן, אני מוכן ואני חושב שגם אחי מוכן, להיות קורבן השלום. אם הם ימותו שם ואחר כך יהיה פה שלום ולא ייוולדו יותר סינווארים ולא יהיו יותר נאנסות, וזה יהיה המחיר לשלום ולסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני – יכול להיות שזאת עסקה שווה. יכול להיות. נקריב עכשיו 100 אנשים ואז יהיה לנו שלום ואז הכול יהיה בסדר. אבל אתם יודעים שזה לא יהיה ואתם מוכרים לאנשים סיפורים, כי אתם לא רוצים שלום. אתם לא רוצים שלום, אתם רוצים שהם יעזבו מרצון. אתם רוצים להתיישב על הקברים או על הגופות של החטופים בעזה. לבנות עליהם בתים.

אני לא יודע מתי תתעוררו, טייב, מתי תחזרו להיות באמת, מה שנקרא להחזיר עטרה ליושנה. מתי תחזירו עטרה ליושנה? מתי? הרי אתה יודע שאם הרב עובדיה יוסף היה בחיים החטופים היו כבר פה. הם היו פה. בלי שום ספק הם היו פה תוך שעה. הוא היה נותן לאריה דרעי בעיטה בתחת ואומר לו לך תביא אותם מיד, כמו שהוא נתן לו באוסלו. לך תביא אותם.

אתם פועלים בניגוד לאמונה שלכם, בניגוד לרבנים שלכם, בניגוד לכל הכללים. רק בשביל מה? עוד קצת כסף, עוד קצת מוסדות חינוך, עוד קצת עמותות? בשביל מה? תבינו מה אתם שמים פה על הכף. אתה אדם מאמין ואתה יודע שאתה תגיע יום אחד לתת דין וחשבון על המעשים שלך, מה תגיד על התקופה הזאת? מה תגיד שעשית בתקופה הזאת, טייב? ישאלו אותך למה לא הצלת את האנשים האלה. מה תגיד לקדוש ברוך הוא למעלה, כשהוא צריך להחליט אם אתה הולך לגן עדן או גיהינום. מה תגיד לו?

או שאתם כבר לא מאמינים? אתם חושבים שזה חרטא למעלה ולא יקרה כלום, אז אתם לא מאמינים. מה תגידו? איך תצדיקו את עצמכם? איך תהיו מליצי יושר על עצמכם ותגידו אנחנו גרמנו לזה ש-33 חטופים עד עכשיו כבר מתו כתוצאה מהלחץ הצבאי וכנראה לא יגיעו אף אחד. איך תעמדו בפני בורא עולם ותגידו לו ותנסו להיות מליצי יושר על עצמכם? איזה טיעון יש לכם?

הייתי שמח אם היית יכול לענות לי כאן, עכשיו.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אני לא מתכוון לענות.

<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>

אתה לא מתכוון כי אין לך מה להגיד.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

יכול להיות.

<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>

אין לך מה להגיד. אין לכם מה לומר. אתם פשוט קמים בבוקר וכנראה ניפצתם את כל המראות אצלכם בבית כדי שלא תראו את הפנים שלכם. כדי שלא תתביישו בעצמכם. ניפצתם את כל המראות. אני בטוח שאתה לא מסתכל במראה. ואם אתה מסתכל במראה אתה לא מבסוט ממה שאתה רואה.

חברים, אתה יודע, זה כבר נדוש להגיד את זה, אבל תחשוב שהילדים שלך שם. תחשוב שהילדים שלך שם. ואני אספר לך רק סיפור קטן, ובזה אני אסיים. אני הייתי בארצות הברית. ישבנו עם קונסול ישראל בארצות הברית אופיר אקוניס. הוא היה בממשלה כאשר שואת אוקטובר קרתה. ואני אמרתי לו תשמע אקוניס, אתה היית, אתה אחראי. ואתה צריך להתחיל לפעול מפה, מארצות הברית, להחזיר את החטופים. אחרת יהיה עליך ועל משפחתך ועל ילדיך אות קין. אתה יודע מה קרה לו? ברגע שאני אמרתי את המילה 'ילדיך' הוא קפץ. ומה הוא אמר לי? 'עד הילדים'. 'עד הילדים' הוא אמר לי. וישבו שם הורים של ילדים שחטופים בעזה. הורים של ילדים שנרצחו, הוצאו להורג בעזה. והוא אומר לי 'עד הילדים'. כאילו שהילדים שלו הם, לא יודע, יש להם דם כחול, אצילים, אסור לדבר עליהם.

זאת אומרת, מה שאני מבין מההיגיון אולי הלא מפותח שלי, שאם הילדים של אקוניס היו בשבי אז הוא היה פועל אחרת. הוא היה מביא אותם. מה זה 'עד הילדים'? עומד שם מישהו שהיה שר במדינת ישראל והיום הוא קונסול ישראל בארצות הברית. מעניין אותו רק הילדים שלו. 'עד הילדים'. זכור את המילה הזאת. 'עד הילדים'. תלך איתה הביתה, 'עד הילדים'. זה מה שהוא אמר אקוניס 'עד הילדים'. תגיד הכול, 'עד הילדים' אבל. לא שלי. הילדים שלך, תקריב אותם. שלי 'עד הילדים'.

חבר'ה, תזכרו את שתי המילים האלה, שנבחר ציבור אומר לאמא שהילד שלה חטוף. את תדברי איתי 'עד הילדים'. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

כן, בבקשה קינלי.

<< אורח >> משה לביא: << אורח >>

סליחה, גם אני נרשמתי פה, אני מעונין לדבר.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אוקיי, בבקשה.

<< אורח >> משה לביא: << אורח >>

בוקר טוב לכולם. שמי משה, אני גיסו של עמרי מירן. אחיה של אשתו לישי לביא. אני לא אאריך במילים, אבל רק אציין כמה דברים. הדבר הראשון שחשוב לציין בוועדה כמו זו היא שנתנו לי לצטט את ז'אן ז'אק רוסו: plants are shaped by cultivation and men by education. תפקידה של כל מערכת, כמו מדינה, כל מוסד, לוודא שהחברים בה והחברות בה זוכים לחינוך ראוי.

במהלך ה-15 החודשים האחרונים אנו רואים שהוועדה הזאת וממשלת ישראל נכשלים בין השאר גם בתפקיד הזה. שימור החינוך עבור ילדי ישראל, ילדי החטופים. ואני פה מדבר בשם רוני, בת ה-3, ועלמה בת השנה וחצי. שהיו שבויות של החמאס במשך שעות בביתן בנחל עוז. ומאז שאביהן נחטף מול עיניהן הן גדלות ללא אבא. הן גדלות ללא אבא וגדלות במדינה שאינה מוכנה לעשות את מה שמצופה ממנה על פי החוזה החברתי החתום בין מדינה דמוקרטית לבין אזרחי המדינה. עוד מושג מעולמו של ז'אן ז'אק רוסו – האמנה החברתית.

האחייניות שלי גדלות בחברה בה אין אמנה חברתית. הן גדלות בחברה, כמו שראיתי בשבוע שעבר בוועדת הכספים, בה אנשי אופוזיציה ואנשי קואליציה טורפים אחד את השני. וכל זה לא על מנת לוודא כי דברים נעשים לטובת משימת השעה. ומשימת השעה היא החזרת החטופים, סיום המלחמה, שיקום עוטף עזה, המקום בו גדלתי, בו משפחתי חיה. אלא על מנת לדון בכספים שיועברו או לא יועברו למוסדות עצמאיים במדינת ישראל כחלק מהתקציב של השנה שעברה, 2024. עודפים. העודפים לא הועברו לשיקום, לא הועברו למשפחות החטופים, לא למשפחות השכולות. כמו שדני ציין, שתיים הצטרפו היום למשפחות השכולות וחבל שהוועדה לא פתחה בזה.

אז אני פה לדבר בשם כל ילדי ישראל, לא רק ילדי החטופים. כי כולם גדלים במדינה שלא אכפת לה מאזרחיה. למדינה שבה נבחר ציבור מעז לומר שהוא לא מתכוון להגיב לדברים של שלו אשר בחרו בו. כשאני מדבר בקונגרס האמריקאי, שם אני נמצא הרבה, כי אני יושב בניו יורק בימים אלו, מעולם נבחר ציבור, לא משנה מה אמרתי, לא הגיב לי שאין לו מה לומר או שהוא מסרב לומר לי משהו. מהסיבה הפשוטה שהעקרונות הדמוקרטיים והאמנה החברתי ביני, האזרח, לבינך נבחר הציבור, מורות לך לענות לכל שאלה. אסור לך לחסום אותי, אסור לך להתעלם ממני. למרבה הצער, נבחרי ציבור עושים גם את זה. בין אם ברשתות החברתיות, או כמו שראינו אתמול במקרה של עינב צנגאוקר אשר נמנעה כניסתה לכנסת.

אז אני מקווה שתרענן את הלימודים שלך, של מה תפקידך במדינה דמוקרטית. אמנה חברתית, א'. ואתה לא, אה, יפה, אתה גם מניד את הראש בזלזול. אני ממליץ גם לעבוד על הבעות הפנים שלך, שאזרח, בן למשפחת חטופים, אדם ששירת את המדינה שש שנים כקצין. אדם שגדל בשדרות, לטרור ורקטות. האופן בו אתה עכשיו הגבת לי, מבלי לומר מילה, מעיד כי נכשלת בלימודי הדמוקרטיה והאזרחות שלך.

אסיים בדברים האלה: ילדי ישראל נולדים כלוח ריק. התפקיד שלנו, אזרחי המדינה, לוודא שאנחנו יוצקים את הערכים המתאימים לאזרחים במדינה דמוקרטית. ערכים של אכפתיות, ערכים שמעידים על כך שיש הדדיות בין אזרח לאזרחית. כיום הם גדלים במדינה בה יש 100 חטופים, בה זכויותיהן, זכויות של אחייניות שלי לדוגמה, לא מקוימות להן. בה האמנה החברתית בין המדינה לאזרחים נשברה לחלוטין, כפי שהיא נשברה לפני כמה דקות כשסירבת לענות לאח של חטוף וכפי שנשברה לפני שתי דקות כאשר הנעת את ראשך בזלזול רב. כמו שעשית שוב.

אני מקווה שאתם דנים על סוגיית המילואים, ולי זה מאוד חשוב גם. תוודאו שאתם חושבים על אנשי המילואים שנכנסו לעזה על מנת להחזיר חטופים, ברובם המוחלט. שמגנים עלינו על מנת להחזיר חטופים. שמעוניינים להמשיך ולשרת את מדינת ישראל, כל אחד בתפקידו החשוב, בין אם בחזית או בעורף, על מנת להחזיר את החטופים ולשמר את האמנה החברתית שלנו.

אתם האזרחים, למרבה הצער לנבחר הציבור לא ממש כנראה אכפת מאתנו. אני מקווה שהשאר שפה כן. תודה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

יש שעה צריך לשמוע את חרפתו בבחינת ידון וישתוק, וכך אני אנהג. קינלי, בבקשה.

<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>

אדוני יושב-ראש, תודה.

<< אורח >> משה לביא: << אורח >>

זאת לא תגובה ראויה לאזרח, יושב-הראש.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> בסדר, מאה אחוז.

<< אורח >> משה לביא: << אורח >>

תודה רבה. לא, אני מעונין לקבל תגובה לדברים שנאמרו פה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

זו תגובתי.

<< אורח >> משה לביא: << אורח >>

לא, זו לא תגובתך.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

טוב. תודה רבה.

<< אורח >> משה לביא: << אורח >>

גברת חברת כנסת, אני אזרח.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> נתנו לך לדבר.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

קטי, קטי לא להגיב.

<< אורח >> משה לביא: << אורח >>

אני אזרח. אני מעונין לקבל תגובה לדברים שנאמרו. מה הוועדה מתכוונת לעשות לשמר את זכויות הילד בישראל, לרבות זכויות ילדי החטופים? איך היא משמרת את האמנה החברתית שבבסיס המדינה הדמוקרטית? מה ששמעתי חזרה זה זלזול. מה ששמעתי חזרה זה חרון אף. לא שמעתי דברים שאני מצפה מנבחר ציבור. ואני מסוגל לעמוד גם בביקורת, אם יש. אני מעונין לשמוע, מה תפקידו בכוח? כיצד הוא מסייע לחינוך ילדי ישראל?

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אדוני מוזמן להשתתף בכלל הוועדות שהוועדה התכנסה לטובת ילדי החטופים ולא אחת ולא שתיים. אתה מוזמן גם לפנות לחבריך אזרחי ישראל שהשתתפו בוועדות האלה והיו חלקים ממנה. ולקבל מהם את התשובות ולראות מה הוועדה - - -

<< אורח >> משה לביא: << אורח >>

אני נמצא פה כרגע איתך. אתה יכול לספק לי את התשובות.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

כשאני לקחתי על עצמי החלטה לא לתקוע משפחות החטופים, שנייה.

<< אורח >> משה לביא: << אורח >>

מה נתקע? מי תקועים כרגע בעזה?

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

- - - משפחות החטופים. ולכן אם אדוני לא סיים את דבריו, בבקשה. אבל אם אדוני סיים, אז אני רוצה.

<< אורח >> משה לביא: << אורח >>

אני מעוניין לשמוע את דבריך, זה יותר חשוב. אתה נבחר הציבור.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. קינלי, בבקשה.

<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>

אדוני יושב-הראש, אנחנו היום מרכינים ראש עם חמש משפחות שכולות מאתמול. שני קצינים שנפלו בקרב בצפון הרצועה ועוד שלושה אנשים שנרצחו בפיגוע. אני חושב שאתה נוהג נכון. אני חושב שעם שכול ועם משפחות חטופים צריך לשמוע, להפנים, ללמוד ובוודאי לא להתווכח או להתנצח.

במיוחד שבחרת היום לעסוק בשלושה נושאים שקשורים לאנשי המילואים ושוב תודה על זה. אנחנו כאן יודעים, יש איזה תחושה, גם קשור לטלפונים שאני מקבל בימים האחרונים, שכאילו התרגלנו. התרגלנו לשכול, התרגלנו לחטופים. וגם התרגלנו לזה שיש מאות אלפים בכל רגע נתון שנלחמים בצפון ובדרום, חיילי סדיר, חיילי מילואים וגם שדאגנו להם.

אני רוצה לומר כאן, בעיקר לחברינו מהאקדמיה, זה נכון, דאגנו להם ונעשו דברים ב-15 חודשים האחרונים שהם ללא תקדים, מקום המדינה. לכן אני לא רוצה לטעון כאן לאטימות וגם לא לטעון כאן לחוסר התקדמות. יחד עם זאת, גם בשעה שאנחנו נמצאים יש הרבה מאוד דברים שבהם אנשי המילואים מתמודדים איתם. בנוסף לכך שהם נלחמים על חייהם ובנוסף על כך שהם מנסים להשיב את החטופים הביתה, בנוסף לכך שהם נושאים בעול המדינה. רק שלשום ועדת החוץ והביטחון סיירה בגבול הצפון עם אלוף פיקוד הצפון. היה ברור שמה שאלוף פיקוד הצפון צריך זה פי כמה וכמה על מה שהיה פה ב-7 באוקטובר. ואת הפער הזה לצערנו הרב צה"ל לא הקים בשנה וחצי האחרונות, אף יחידה חדשה או כמעט אף יחידה חדשה. בטח לא משהו שהוא רלוונטי לעול. ולכן אנשי המילואים נושאים וימשיכו לשאת בעול חלק גדול מחובות הביטחון מעל ומעבר למה שאני התרגלתי לשאת ב-30 שנים. כל חייל רגיל היום עושה 100, 200 ו-300 ימים. כשאני עשיתי 100 ימים זה היה נראה לי מופרך ומעל ומעבר לפני עשור והיום זה נורמה.

לכן שלושת הנושאים שביקשנו היום לקיים עליהם את הדיון הם שלושתם רלוונטיים ויש נוספים. גם סוגיית ההתאמות לסטודנטים, גם סוגיית התשלומים, גם סוגיית סיום שנת הלימודים. ואני שוב אומר כאן, לחברינו בהשכלה הגבוהה, הדברים לא באים להפחית ממה שעשיתם, אלא להעלות את הדברים שעדיין לא נעשו.

אני כאן רוצה, היות וחיברת את שלושת הדיונים ואני חושב שטוב עשית, לגעת בכמה נקודות שכרגע לא מטופלות. הן נוגעות לשלושת חלקי הדיון ושאנחנו צריכים לשפר את הטיפול באנשי המילואים כרגע. וגם יש להם כתובות שונות, אני אפנה אותם לכתובת הרלוונטית. אז אנחנו לא מתחילים פה את הדיון מקומה ראשונה, אלא מקומה שלישית וכבר אמרתי, כל מי שיושב פה השתתף בדיונים האלה.

קודם כל סוגיית חובת הנוכחות. כרגע בחלק מהמוסדות האקדמיים סטודנטים במילואים ששבים, שוב, מ-100, 200, 300 ימים, נידונים בשנת הלימודים הזאת, תשפ"ה, בחובת נוכחות דומה או זהה למי שלא משרת במילואים. וזה על אף שבמתווה ניתן לזה לכאורה מענה, אבל זה פשוט או לא נאכף או לא ניתן מענה כמו שצריך.

זה אומר שאנחנו אוטוטו מגיעים למה שנקרא חופשת הסמסטר, תקופת הבחינות. סטודנט שנעדר נגיד ממחצית מהסמסטר הראשון וסוחב איתו חובות משני הסמסטרים של שנה שעברה, הפער, הדרישה של הנוכחות כרגע לא נותנת מענה. הוא עדיין חייב בחלק מהקורסים בחובות נוכחות שהוא לא יכול לעמוד בהם. המשמעות היא או פיגור בציונים או נכשל או לחזור על הציונים שוב. וזה יושב במגרש ההשכלה הגבוהה, המכללות והאוניברסיטאות, זה אצלכם. אני אומר שוב, יש פה גם סטודנטים מסביב, הם יוכלו לספר ממקור ראשון עם מה הם מתמודדים.

יש מגרש שני והוא מגרש המדינה, אדוני יושב-הראש. זה אצלנו אוצר, משרד החינוך. יש עדיין, רוב הסטודנטים בתשפ"ה במילואים משלמים שכר לימוד רגיל. ואומר סטודנט 'רגע, אני שליש מהשנה במילואים'. לא מופרך, שליש מהשנה. כלומר, שליש מהשנה לא למדתי. אני משלם 14,000 או 16,000 שקלים אבל שליש מזה לא הייתי. מי לקח אותי מפה? המדינה. אז מי צריך להחזיר את זה? המדינה. תתחשבן המדינה עם המוסדות האקדמאיים. אני לא מצפה עכשיו לא ממכללת אונו ולא מאוניברסיטת תל אביב שתספוג את השליש הזה. כי מה, כבר הסבירו לנו כאן ואני מקבל את זה, הם תכננו. זה לא שהם חסכו את הכסף כי יש פחות 10% או 20%. ואם כן, שהאוצר יראה שכן. אבל אני לא חושב שזה המצב.

אז המדינה צריכה לשפות את המוסדות האקדמיים והם צריכים בתורם לשפות את הסטודנטים. אבל זה לא הגיוני שסטודנט משלם 16,000 שקלים ומקבל שירות של 10,000, כי אנחנו, שוב, זה לא כוח עליון, זה לא כוח טבע, אנחנו לקחנו אותו לשליש מהשנה. זה במדינה, זה באוצר יושב, להבנתי.

<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אבל הם לא קיבלו מענק על זה?

<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>

לא. לא לשנה הזאת. מה שנדון שנה שעברה, לא לשנה הזאת, תשפ"ה. מיכל, תודה שאת מזכירה, חלק מהבעיות שנפתרו בתשפ"ד עברו אוטומטית לתשפ"ה בלי הפתרונות. אין מענק השנה. יפה, אז זה שתיים. ואני מזכיר שאנחנו בחודשי תקציב, אז זה עכשיו.

שלוש, לצבא. עדיין בהרבה מאוד יחידות מילואים אין מקום לסטודנטים ללמוד. עכשיו אני אומר שוב, בתור מי שהקים את הפיילוט הראשון ביוזמה של סטודנטית שהייתה אצלי באוגדת עזה. שבאה ואמרה אם תמצאו לנו חדר, תעשו לנו קישוריות לאינטרנט ונוכל לשבת פה ללמוד, זה יוריד חלק מהלחצים. זה קורה בחלק מיחידות צה"ל וברור שגם בחלק אולי זה לא אפשרי או שזה קשה מאוד בחרמון הסורי לעשות חדר למידה עם אינטרנט, אני מניח, לא בדקתי. אני מכיר רק את החרמון הישראלי בעוונותיי. אבל יש מקומות רבים ביחידות צה"ל שעדיין אין היערכות לסטודנטים ולאנשים עובדים לטובת השלמות. זה חונה במגרש הצה"לי.

נקודה רביעית, כבר הזכירה מיכל, אז אני רק מתמצת אותה: מענק סטודנטים. מן הראוי שמה שבוצע באיחור בתשפ"ד יבוצע גם בתשפ"ה, לפי אמות מידה דומות או מעודכנות. קרי מענק לסטודנטים שמשרתים בשנת הלימודים תשפ"ה בסכום דומה, בשיקולים דומים לתשפ"ד.

נקודה חמישית: חלק מהמוסדות האקדמיים, אני חוזר אליכם, כאילו פתרו את הבעיות של תשפ"ד, אבל בתשפ"ה הסטודנטים עדיין בפיגור. זו אחת הפניות הכי נפוצות שאנחנו מקבלים פה. כלומר, סטודנט לא השלים את סמסטר ב', התחיל שנה אקדמית חדשה והפיגור נצבר. ואני אומר לכם כאן כי זו פנייה מאוד נפוצה. זה חוזר למוסדות. כלומר, המתווה התייחס לתשפ"ד, התייחס לתשפ"ה. בהקשר לנושא ריבית הפיגורים, סליחה שאני לוקח מושג מוועדת הכספים, לא ניתן מענה שלם. שוב, יש פה סטודנטים מסביב אם הנקודה לא ברורה. אני אומר לכם, צריך יותר, כי הם מאבדים שנים אקדמיות.

נקודה שישית: יש עכשיו עדכון של המתווה על ידי צה"ל. גם אנחנו בוועדה וגם בוועדת חוץ וביטחון דיברנו על כך שיש מקומות שבהם, סליחה על הביטוי, הימ"מ נשפך כמים. כלומר, היו פה גדודים ויחידות שהיה בזבוז של ימי מילואים כדי לשמר כוח אדם. מצד שני, ביחידות הלוחמות ובתומכי הלחימה, ואני עכשיו ממקד את זה לסטודנטים, אנחנו מקבלים ריג'קט שמה שהם קיבלו בשנה שעברה הופחת השנה. הם נפגעים מזה. איפה זה בא לידי ביטוי? אני אמקד אתכם, כי זה פתרון בזרועות של הצבא. ימי הסתגלות. יותר ימי הסתגלות. הורדתם חלק מהפער הזה בתשפ"ה והסטודנטים נאנקים. בעיקר ביחידות הלוחמות.

<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תסביר, לא הבנתי.

<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>

אני אסביר. חייל שמשתחרר היום מצה"ל, להבדיל מפעם, לא מקבל יום או יומיים. בשנה שעברה נגיד חיילים קיבלו 10 ו-12 ימים נוספים כדי להסתגל לאזרחות, לחזור ללימודים, לעשות השלמות וכו'. הדבר הזה במתווה החדש של צה"ל צומצם, בעיקר ביחידות הלוחמות. יש פה המון פרטים, אני לא נכנס אליהם. אבל בואו נבין, מי שלמשל לא לקח ימי חופשה, כי פשוט היחידה הייתה בחוסר כוח אדם. כולנו מכירים, זה כבר לא סוד, שיש פה יחידות מילואים עם התייצבות של 60% ו-70%. אז יש חיילים שכמעט ולא יצאו בחודשיים האלה הביתה. זמן היערכות שלהם לחזרה, ועכשיו אני ממקד בסטודנטים, הוא גדול יותר. הצבא לא נתן לזה מענה. מן הראוי, ואני עכשיו ממקד, שסטודנטים שבאים מיחידות לוחמות ייעשה עוד רף של התחשבות כדי להשלים להם. כי גם היכולת שלהם ללמוד תוך כדי הלימודים היא קטנה יותר.

נקודה אחרונה ואני אעביר כאן, כי יש כאן עוד דוברות חשובות וגם שותפים להצעות האלה. אני אומר כאן עוד משהו. עדיין אנחנו נתקלים בפער בין המוסדות האקדמיים. היו לנו פה אין סוף דוגמאות בוועדה והצעות חוק שגם אני התנגדתי אליהם, להיכנס לתוך עולם ההשכלה הגבוהה ולקבוע לו בקישקעס. אבל דבורה, גם אלייך וגם לאחרים פה, אתם חייבים לעזור לנו בזה. אנחנו לא רוצים הצעות חוק על הראש שלכם. ואני מבין למה אתם רוצים לשמור על מעמד האקדמיה, גם אנחנו רוצים. אבל אם יש מוסד שמרשה לעצמו לצפצף על הסטודנטים שלו אנחנו נצטרך לטפל בו.

ואני אומר, לטפל זה גם לעשות פה שיימינג בוועדה. עשינו את זה בשנה הקודמת במקרי קצה. וגם אם לא תהיה ברירה, תייצר חקיקה שמייצרת יישור קו. כי בסוף מעמד ההשכלה הגבוהה חשוב לנו, אבל הסטודנטים האלה שנותנים מנשמתם למדינתם ישראל, נשמתם כפשוטו, חייב להיפתר. ואנחנו מבקשים מכם את שיתוף הפעולה שלכם בהקשר הזה. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. קטי, בבקשה.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תראה, דיברנו כל כך הרבה. אני מעדיפה לקבל תשובות. אבל אני רואה לאיזה כיוונים הולכות האוניברסיטאות. אתה יודע, אני כל יום מקבלת, פשוט נמאס לי גם להמשיך ולקבל מסטודנטים תלונות על מה שנעשה. זה כאילו ניתוק. כאילו שתי מדינות נפרדות.

יש מדינה שנמצאת במלחמה, עם סטודנטים שחלקם הגדול שותף להגנה על המדינה הזו. ויש החלטות באוניברסיטאות. אדוני יושב-הראש, זה לא הנושא, אבל אני חייבת להגיד לך, אני אבקש דיון דחוף בנושא הזה. אבל אני מקבלת תלונות מאוניברסיטת חיפה שמחייבים את הסטודנטים בכפייה, להשתתף בהרצאות על הנכבה. אני מנסה להבין לאיזה כיוונים אנחנו הולכים. אנחנו כל הזמן מנסים להיטיב עם המילואימניקים שחוזרים. הם חוזרים מלחימה, שהם רואים את המוות מול העיניים ומכריחים אותם באוניברסיטה ללמוד על הנכבה. אני מנסה להבין את ההיגיון האם זו העת, האם זה הנושא הכי דחוף? האם זה הכי חשוב? אני באמת מנסה להבין את ההיגיון, לא מצליחה להבין.

יש פה בהרצאות האלה תופעה שהולכת וגוברת על הסתה נגד החיילים. אנחנו מדרים על חיילים שחוזרים למילואים, שראו במו עיניהם את החברים שלהם נהרגים, נפצעים. הם צריכים לבוא לכיתה, בכפייה בקמפוס, לקבל הרצאה שהיא על הנכבה. תופעה שהיא הולכת וגוברת, אגב, באוניברסיטאות. אין לי מושג מה הכיוון.

אני חושבת אדוני יושב-הראש, שזה לא פחות חשוב. כי אנחנו גם צריכים להכין בסיס טוב לחיילים שחוזרים, לאותם סטודנטים. שלמדו בתוך הטנק או כמה דקות לנסות להשלים את הפערים שלהם. כי חד משמעית אני אומרת לך אדוני יושב-הראש, אכן יש לי את החוק של העדפה מתקנת לחיילים. אני הרבה פעמים חושבת שכדאי אולי להגיע להסכמות. כפי שאגב אני עושה עם משרדים אחרים, שאני מגיעה להסכמות רחבות מאוד. למשל בנושא הזקן מול משרד הביטחון או כל מיני נושאים אחרים שיש ואנחנו מגיעים להסכמות. גם במשרד החינוך שהגענו עכשיו להסכמה מדהימה על פתיחת מוקד חירום לנידוי וחרם בבתי הספר.

אבל באוניברסיטאות יש סוג של אטימות מוחלטת. אין ראיית המציאות. אין שום בעיה, אתם רוצים להלל ולשבח את הנכבה, כפי שקורה? תעשו את זה לא בכפייה. לא לכפות על הסטודנטים להגיע להרצאות האלה. מי שירצה ייכנס. אני כבר מיואשת מלדבר על תוכנית הלימודים שנעשית באוניברסיטאות. מתייאשת. אבל לפחות לא לחייב בכפייה את אותם סטודנטים שחוזרים מהקרבות, צריכים ללכת לראות מה עושים.

אני אומרת לך, אני מבקשת דיון בנושא הזה, שבפעם הבאה אנחנו מדבר על אמצעים מינהליים לאכיפה מה ניתן לעשות. לחייב סטודנטים? בשום פנים ואופן לא.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. מיכל, בבקשה.

<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה. האמת היא שגם זמננו קצר ואני באמת רוצה לשמוע את התשובות לנקודות חשובות שהעלה קינלי. אני כן אוסיף עוד נקודה שבעיניי היא חשובה לא פחות וזה החוסן. כל הדברים שאמרת, קינלי, זה נכון. אבל הנקודה הבסיסית בעיניי זה שבעצם מוריד את חוסנם של הסטודנטים. הם מגיעים אחרי קרבות. אני מדברת בעיקר באמת על לוחמים ותומכי לחימה, אבל אני מניחה שכל אחד אחר גם שתרם למען המדינה ועזב את האוניברסיטה, את העתיד שלו שם רגע בצד והשקיע למען המדינה. ואז הוא חוזר והוא נתקל לפעמים בקיר אטום.

אנחנו שוברים אותו. בסוף חוסן ויכולת לבנות עתיד ולבנות תוכניות לעתיד מתחילה בחוסן. בתחושה שיש על מי לסמוך ויש פה מישהו שמקשיב ורואה ומעריך את העשייה. והרבה פעמים הם נתקלים גם בהשכלה הגבוהה באיזה סוג של אוקיי, מאה אחוז, עשיתם, יופי, בואו חזרה.

אני חייבת להתחיל, כמו שאמר גם קינלי, אתם לא אטומים. אני רואה כן התקדמות. אני ממש לא רוצה, אני לא רואה בהשכלה הגבוהה אויבים. להיפך, אני חושבת שהם לגמרי חלק ממדינת ישראל ובניית העתיד של מדינת ישראל. אבל כן, לפעמים יש סוג של אטימות שבעיניי, אני מבינה מערכת, גם אנחנו כמדינה, גם שמענו את הדיבורים מקודם. המדינה היא מדינה בגלל כוחה. ללכת ישר ולא לזוז על כל תנודה. אבל לפעמים כן צריכים להיות יותר גמישים. אז א', מגמישים בנקודות שהעלה קינלי. ו-ב', לתת להם, גם אם אומרים להם את ה-'לא', השאלה איך אומרים לא. גם אם זה בלתי אפשרי. כי בסוף אנחנו רוצים את הרופאים הכי טובים ואת עורכי הדין הכי טובים ורואי החשבון הכי טובים ואת המורים הכי טובים. לכן בשביל זה צריך ללמוד ולהשקיע. ולפעמים, מה לעשות? בסוף שנה הלכה והם לא למדו. יש דרך איך להגיד את זה.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> יש מגזרים אחרים שמקבלים העדפה.

<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> יש דרך איך לומר את זה ואיך לראות את האדם מולך ולא רק את התואר שהוא אמור לקבל. זו נקודה בעיניי שהיא חשובה לא פחות.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. שרון, בבקשה.

<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה אדוני. אז ראשית, כחברת ועדת חוץ וביטחון היה לי חשוב להגיע לוועדה שלך, שאני לא חברה בה מן המניין. אבל דווקא בגלל שידעתי שיושבים כאן כל כך הרבה נציגים של האקדמיה והיה חשוב לי להעביר את המסר.

אנחנו נמצאים במערכה מתמשכת. זה לא מערכה שיש לה התחלה וסוף, זו מערכה מתמשכת ובהסתכלות קדימה היא עוד תימשך. מדובר כבר ב-15 חודשים של לחימה בשבע זירות פתוחות. ולמרבה הצער, הזירות הולכות ומתעצמות. ואנחנו צריכים לדעת לתת מענה. והתשתית למענה זה אותם אנשי מילואים, שידוע ש-70% מאנשי המילואים הם סטודנטים באקדמיה. זה פחות או יותר המספרים שצריך להכיר אותם.

לכן העבודה המשותפת של השירות בצבא והיכולת להיות מתחת לאלונקה, לשאת בעול הביטחון, להילחם במלחמה הצודקת ביותר שיכולה להיות. הרצון של אותו איש מילואים, המוטיבציה שלו להתייצב זה גם חלק בלתי נפרד מהיכולת של אותם גורמים שנמצאים כאן להבין שיש להם את החובה המוסרית. יש לכולנו את החובה המוסרית להבין שכאשר הם הולכים וחוזרים הם לא צריכים להשתרך אחרי כולם, הם צריכים להתקבל ולהיות מתועדפים על פני כולם.

זו צריכה להיות תפיסה מושרשת שהם מתועדפים. זאת אומרת, הם חוזרים לאקדמיה והם מקבלים פתרונות. אני בכוונה רוצה לדבר בשפה של פתרונות ולא בשפה של בעיות. הבעיה היא לא שלהם, הפתרונות הם של כולנו. ואנחנו צריכים לעשות delivery לפתרונות עבור אותם סטודנטים. פירט את זה בהרחבה חה"כ טור פז, את כל הנושאים שמתבקשים. אבל אני חושבת שאחד הדברים החשובים זה באמת את אותה טולרנטיות, אותה גמישות, אותה נכונות שהייתה לנו בחודשים של ה-7 באוקטובר ובשנה הקודמת. כולל מענקי לימודים, כולל פתרונות יצירתיים של דחיית מועד כזה או אחר – חייב להימשך. זה חייב להיות חלק בלתי נפרד, אינהרנטי בתפיסת העולם של המוסדות האקדמיים. וזה מה שאנחנו כמחוקקים מבקשים.

אנחנו מבקשים כי אנחנו צריכים להבין, אנשי המילואים בסוף הם 70% מהסד"כ הלוחם. הם אמנם 4% מהחברה הישראלית, אבל הם 70% מהסד"כ הלוחם. ואנחנו חייבים לדעת באמת לשאת אותם על כפיים באמת בתפיסת עולם שהם עטרת ראשנו. אלה שמוכנים לעשות גם וגם וגם – הם עטרת ראשנו. וכך צריכים להתנהל מולם ולהתנהג מולם באקדמיה. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. סיון קורן, יו"ר התאחדות הסטודנטים. מזל טוב על התפקיד החדש. בהצלחה רבה.

<< אורח >> סיון קורן: << אורח >>

תודה רבה. צהריים טובים. יו"ר הוועדה, תודה רבה. אז כמו שאמרת, אני סיון קורן, יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הנכנסת. ואני מייצגת קרוב ל-400,000 סטודנטים וסטודנטיות במדינת ישראל.

שמחתי לשמוע את חברי הכנסת המכובדים. אני שמחה מאוד שאתם עומדים לצידנו ומורגש גם שאתם נוגעים בנקודות הנכונות. אנחנו עשינו הרבה למען מילואימניקים ב-15 חודשים שחלפו. גם דאגנו למאות מיליוני שקלים שהגיעו גם לכיס של הסטודנט. גם דאגנו למלגות לסטודנטים, סיוע בחקלאות. כל מקום בעצם שהיו צריכים אותנו לשרת את צרכיה הלאומיים של מדינת ישראל, היינו שם והתייצבנו.

לצערי, למרות שכן, נאמר כאן גם סביב השולחן, שהייתה עשייה מבורכת בתחום, אנחנו עדיים רחוקים ויש פער משמעותי בין הרצוי למצוי. ואני ארחיב. על אף שהייתה שנה שלמה להתכונן למוסדות האקדמיים, עדיין יש פערים, כפי שחה"כ טור פז ציין, שלא מקבלים מענה הולם. גם ברמה הכלכלית: לא יתכן שסטודנט שלא הייתה לו חופשת סמסטר, לא הייתה לו חופשת קיץ. בעלי היה 300 יום בגבול לבנון. לא הייתה לו חופשת קיץ. הוא חזר ישר לספסל הלימודים. לא הגיוני שיידרש ממנו לשלם את שכר הלימוד שלו השנה. זו באמת נקודה מאוד חשובה. המדינה צריכה לשים פה יד בכיס, אין מה לעשות.

בהיבט הנפשי, כפי שמיכל ציינה. אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל רק ביום ראשון האחרון יצא סקר של בית חולים אסותא שבעצם דווח שם על 60% מבנות זוג של משרתי מילואים שהודיעו שיש עלייה משמעותית בהידרדרות שלהם, במצב הנפשי והבריאותי שלהן. של בנות זוג של משרתי מילואים. שגם אותן לא יותר מידי סופרים. אני אישה נשואה ללא ילדים, לומדת באוניברסיטה העברית. אין לי שום הקלות. אם בעלי היום היה בלבנון לא הייתי מסוגלת לפתוח ספר. אבל זה המצב. מתחשבים רק בבנות זוג שהן נשואות עם ילדים. ואני חושבת שזו נקודה מאוד קריטית שעולה כל פעם מחדש ולא מקבלת התייחסות.

לחלק הבעייתי בעיניי ביותר – הטבות האקדמיות. סטודנט לא זוכה לאותן הקלות אקדמיות כפי שזכה להן בשנה שעברה. יתרה מכך, סטודנט שקיבל 10 נקודות זכות מהמוסד בשנה שעברה השנה מקבל אפס. זה המצב. יתרה מזה, ועוד מעט תשמעו פה את השטח שיושב לידי. סטודנט היום נתון לחסדיו של המרצה באקדמיה. אין שום עיגון של הכללים האלה בצורה מסודרת.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

לא רק שכל מוסד עושה רק מה שהוא רוצה, כל מרצה עושה.

<< אורח >> סיון קורן: << אורח >>

כל מרצה עושה מה שהוא רוצה. ואני היום בדרך לכאן העליתי סטורי תמים שכתבתי הולכת לכנסת לדבר. מה יש לכם להגיד? אתה יודע איזה תגובות. כן, נשרתי מהדוקטורט כי אין לי התאמות. הכשרות מעשיות שלא מטופלות כמו שצריך. באמת, ים דברים שצריכים לקבל התייחסות נקודתית.

דיברו פה תמיד על חליפה אישית. החליפה האישית לא נתפרת למידות הנכונות. אני אגיד שאני חושבת שאת אחוזי הנשירה המשמעותיים של סטודנטים משרתי מילואים באקדמיה אנחנו עוד לא קרובים לראות. לדעתי אנחנו נצפה בתופעה הזאת לקראת סוף השנה הנוכחית ותחילת שנה הבאה, כאשר אנשים באמת יבינו שזה גדול עליהם.

יו"ר הוועדה, עמדת לצידנו בשנה שעברה ולצד הסטודנטים משרתי המילואים ובני ובנות זוגם. אני ו-400,000 סטודנטים שעומדים מאחוריי מצפים לקדם יחד חקיקה שתיגע בכל הנקודות שהצגתי עד עכשיו: כלכלי, נפשי, אקדמי. אני סומכת עליך והסטודנטים סומכים עליך. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. נועם, בבקשה. סטודנט, חזר ממילואים. והוא לא בניגוד עניינים בכלל, הוא סך הכול יועץ פרלמנטרי של חה"כ קינלי.

<< אורח >> נועם אייזקס: << אורח >>

אני אתחיל בגילוי נאות. לפרוטוקול, נועם אייזקס, בדרך כלל אני יושב ביציע כיועץ פרלמנטרי של קינלי. הפעם אני מדבר בגלל שאני מקווה שהדברים שאני אגיד יצליחו לעזור לי בגיוס של הסבב הקרוב באפריל. אני רוצה להתריע על העובדה שיש כאן סכנה לאומית, שאנחנו בעצם מדברים עליה בדיון הזה.

אני מ"מ של 26 לוחמים. אנחנו כולנו עם 255 ימים עד עכשיו, עם צו נוסף באופק לאפריל. מתוך ה-26 לוחמים שלי יש לי 13 שהם סטודנטים. המשמעות מבחינתנו היא שלפני כל גיוס, פחות או יותר חודש-חודש וחצי מראש, אני מתחיל טלפונים בניסיון לבנות איזה שהם מתווים כאלה ואחרים, לכל אחד חליפה אישית, על איך הוא יוכל להגיע וללמוד במקביל. כאשר בעצם החיילים אומרים לי שהם נתנו מספיק ושהם מפסידים את התואר, הם מפסידים כסף. הם דוחים את ההתקדמות שלהם בחיים. וכל פעם מחדש אנחנו מעמידים אותם בפינה שאני אומר להם 'חבר'ה, בסוף מדינת ישראל צריכה אותנו. אנחנו צריכים להתגייס, אין ברירה. ואם לא תגיעו אז יהיו פחות לוחמים, לא יהיו פחות משימות'.

אני חושב שאני רוצה להגיד כלפי המוסד שבו אני אישית לומד, אני סטודנט לתואר שני ביחד עם סיון. אני רוצה להגיד שאני באופן אישי מקבל באמת את כל מה שאני מבקש ומתייחסים אליי בצורה מאוד יפה. אבל אני יודע להגיד על הרבה מהחיילים שלי שהם לא מקבלים את זה. ושיש כאן באמת הרבה מאוד קשיים. הצבא יכול לעזור לנו. כל מי שנמצא במוצבי הקצה בעצם לא מקבל הרבה מאוד דברים שההנחה בצה"ל זה שאנחנו כן מקבלים אותם.

לצורך העניין, אני הייתי צריך למצוא ספק wi-fi למחלקה שלי ולמצוא להם מכולה ולהפוך אותה לחדר לימוד ולייצר אפשרות שיהיו מספיק חדרים גם לכל החיילים לישון וגם שיהיה חדר פנוי ולא יהיו בו תדריכים לפני פעילויות. והדבר הזה זה כל מיני משחקים שאנחנו עושים כדי באמת להצליח לגייס חיילים ולשמור גם על הזכויות שלהם.

אני חושב שהצבא יכול לעזור לנו גם בשאלת הצפי לגיוס. יש הרבה מאוד סטודנטים שבעצם לא יודעים מתי יהיה הסבב הבא שלהם. ואז מה שקורה שהם מתחילים להיערך לשנת לימודים, מקבלים פתאום זימון, פתאום קולטים שהם לא יכולים ללמוד והולכים להתחשבן, כן להיכנס, לא להיכנס. כן להתגייס, לא להתגייס.

באופן כללי אני רוצה להגיד, אנחנו שמחים וגאים בזכות שלנו לשרת. אבל החיילים אחרי עומס מאוד מאוד גדול צריכים גם שיבואו לעזרתם. ואני מודה שוב על הדיון ועל כל ההתעסקות של כולם. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה נועם. אנחנו נמשיך עם סבב השולחן. רק אם אפשר, שלוש דקות לכל אחד. כי בסוף אנחנו צריכים להגיע לדובדבן שבקצפת וזה לקבל את הנתונים ואת התשובות כמובן. ניתן פה כמובן את הזכות גם למוסדות וגם למל"ג וכל מי שצריך להביא תשובות, להביא אותן בצורה מכובדת ומספיק זמן.

אני אלך לפי הסדר. הדס קורמש בלישה, בבקשה. אגודת הסטודנטים בר אילן.

<< אורח >> הדס קורמש בלישה: << אורח >>

צהריים טובים, תודה רבה על זכות הדיבור. יצא לי ככה בישיבת ועדת החינוך האחרונה באמת להציג נקודות רבות שאני קצת מרגישה ייאוש לחזור עליהן שוב ושוב כל פעם שאני מגיעה לכאן. כן חשוב לומר שרואים התקדמות. רואים השתפרות, רואים את הנכונות. נגיד אצלנו באוניברסיטה בבר אילן התחילו להתקדם לכיוון קיום של ימי היערכות, אבל עדיין זה לא מספיק. בסופו של דבר הסטודנטים שלנו ממשיכים כבר אוטוטו לסיים סמסטר שלם במילואים. הסטודנטים והסטודנטיות שלנו עדיין לא יודעים מה קורה איתם, עדיין לא קיבלו את כל ההערכות החלופיות שלהם. עדיין כל משרתי הקבע, כוחות ביטחון, אזרחים עובדי צה"ל, עדיין לא מקבלים את מה שבאמת מגיע להם. עדיין סטודנטיות וסטודנטים, בני ובנות זוג שאינם הורים לילדים לא מקבלים שום התייחסות אקדמית.

כן חשוב לי להתייחס, אני אתחיל מהסוף להתחלה. בני ובנות זוג שאינם הורים לילדים יכולים לקבל הארכה בהגשת המטלות. הם גם יכולים לקבל הערכות חלופיות. ובדיוק כמו שסיון יו"ר ההתאחדות בדיוק אמרה את זה גם. המצב הנפשי שלהם, ולא רק ברמה סובייקטיבית, גם ברמה הסטטיסטית, לא משתפר, הוא רק מדרדר. הם מחזיקים משק בית לבד, הם מחזיקים את החיים שלהם לבד. הם צריכים לבחור בין הלימודים לבין בני ובנות הזוג שלהם.

משרתי קבע וכוחות ביטחון ואזרחים עובדי צה"ל, הם לא עושים פחות ממשרתי מילואים. וגם אני לא צריכה לספר גם כמה מהלוחמים שחירפו את נפשם ונפלו בקרבות הם משרתי קבע וכוחות ביטחון. הם לא פחות ממילואים. גם להם מגיע קצת יותר, אם לא הרבה יותר ממה שהם מקבלים היום.

משרתי המילואים שלנו. מגיע להם להפסיק להרגיש שקיפות. מגיע להם שיבינו שהמלחמה עוד לא נגמרה. לכולם מגיע להרגיש שהמלחמה עוד לא נגמרה. אנחנו כבר בחודש ינואר, עוד חודש אנחנו יוצאים לתקופת מבחנים. לצערי עדיין לא בכל המוסדות האקדמיים התחילו להיערך עם השלמות לחומר הלימודי. צריך לתגבר. עדיין לא כולם קיבלו את ההערכות החלופיות. לא כולם יודעים אפילו מה ההערכה החלופית שמגיעה להם. לא כולם יודעים איך הם ניגשים לתקופת המבחנים שלהם. כי אין מה לעשות, במיוחד הסטודנטים והסטודנטיות שנמצאים בתחומי ה-STEM. הסטודנטים והסטודנטיות שגררו את הלימודים שלהם משנה שעברה. הפערים רק הולכים וגוברים.

חייב למצוא דרך, בין אם חקיקתית, בין אם לאו, בין אם זה ברמת פנים המוסדות ובין אם לאו. צריך לייצר איזה שהוא מתווה השלמות, איזה שהוא מתווה תגבורים. איזה שהוא מתווה שלא ייתן להם למשוך עוד שנים קדימה לתארים שלהם. זה לא הגיוני שסטודנטים כבר פתחו עוד שנה, הולכים לפתוח עוד שנה נוספת. ואחת כמה וכמה כשהם ממשיכים לשלם על שנה רגילה.

חשוב לומר וחשוב לשים את זה על השולחן. המוסדות האקדמיים והמדינה עשו מאמצים רבים וטובים מאוד לתת מענקים וסבסוד כספי לשנת הלימודים תשפ"ד. אנחנו בתשפ"ה, המלחמה עדיין מתנהלת. הסטודנטים והסטודנטיות שלנו עדיין בשטח. הסטודנטים והסטודנטיות נשארים לבד בבית. הסטודנטים והסטודנטיות מגדלים ילדים לב. והגיע הזמן לראות אותם ולראות שהמלחמה עדיין מתנהלת, זה לא סוד. צריך למצוא את הדרך לתת להם את הסבסוד הזה, את ההקלה הזאת, את ההתאמה הזאת. פשוט לתת להם להרגיש נראים ולא שקופים. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. עינב אשכול בבקשה, אחים לנשק.

<< אורח >> עינב אשכול: << אורח >>

צהריים טובים או בוקר טוב. אני לא אגזול מזמנה של הוועדה והדוברים החשובים פה. אני רק רוצה להגיד שאני פה באמת כנציגת אחים לנשק, ארגון אזרחי שפשוט חשוב לנו לבוא ולתמוך בסטודנטים, במילואימניקים, בכל המגזרים שלוקחים חלק במאמץ המשותף הזה. ואנחנו פשוט רוצים להגיד שאנחנו פה עומדים איתם ומאחוריהם.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. אלעד מרגלית.

<< אורח >> אלעד מרגלית: << אורח >>

שלום. שמי אלעד מרגלית, אני בן 24, במקור מצור יגאל. כיום תלמיד באוניברסיטה העברית, שנה א' לפק"מ. אני משרת מילואים פעיל, למעלה כבר מ-100 ימים. ממש פה עם מדים בתיק, מפה נוסע ישירות לבסיס.

קודם כל אני אציין שאני מסכים עם חבריי לספסל הלימודים ברוב הנקודות שעלו פה. צריך להגיד שזה דיון חשוב מאוד בעיניי. אני שמח גם שנפלה בחלקי הזכות להביע את קולם של אלו שלא יכולים לקחת פה חלק.

אדוני יושב-הראש, המלחמה דרשה מכולנו הקרבה ותעצומות נפש רבות. קשה לי להאמין שמישהו יטען גם שהמילואימניקים לא מקבלים איזה שהוא חיבוק, איזה שהוא יחס מהעם, מהכנסת. אבל נדמה שככל שהזמן עובר החיבוק הולך ונחלש. הציבור פחות מתרגש למראה חייל במדים. אנשים התקדמו קדימה והרבה אנשי מילואים כן נשארו מאחור.

ישנם לא מעט אנשי מילואים שבשנה האחרונה שירתו כמה מאות ימי מילואים ונשענו כלכלית על המשאב הזה. אולם להבדיל מעבודה רגילה, צו המילואים ניתן להפסיק בפתאומיות ללא שום התראה מראש ובמיידיות. הדבר גורם לאובדן הכנסה של אותם משרתי המילואים שנשענו על ההכנסה הזאת כדי לשלם שכר לימוד, לכלכל משפחות, לשלם שכר דירה.

גם אי הוודאות אותה מרגישים הסטודנטים אשר לא יכולים לשלם על דירה ומעונות, כיוון שהם יודעים שמחכה להם סבב נוסף של חודשיים בעזה. גם זה משהו ששווה לקחת בחשבון. נוסיף על הבעיה הזאת תופעה שנתקלתי בה באופן אישי, שאנשים שאולי יש להם עבודה לחזור אליה, אבל הפער שנוצר, המקצועי ביחס למקומות העבודה, גורם להם לאיזה שהוא פיגור. במקרה הטוב הם ילכו לשבת בבית בכוחות עצמם. במקרה הפחות טוב המעסיק יחכה חודשיים או כמה שאומר החוק עד שיוכל לפטר אותם. אפשר לראות את זה, אגב, בכל מיני יוזמות חברתיות שבאמת באות ועוזרות לאנשי מילואים אחרי שירות ארוך למצוא איזה שהוא מקום עבודה אליו יוכלו לחזור.

אני אציין גם שאצל אוכלוסיית הסטודנטים ישנו הצע נמוך יחסית של משרות רלוונטיות שאותן אפשר לשלב יחד עם הלימודים. מרביתן גם נתפסות יחסית בתחילת השנה. בכדי לדאוג לאותם אנשי מילואים, אותם אלו ששירתו מאות ימים, אני מבקש סיועכם כך שאותם אנשי מילואים יוכלו להשתלב בשוק העבודה בצורה מהירה וחלקה, כדי שלא תיפגע רמת חייהם עקב הסתמכותם הכלכלית על צו 8.

אדוני יושב-הראש, אני מציע הקמת תוכנית סיוע להשתלבותם של אנשי המילואים בחזרה בשוק העבודה או לחילופין הגדרת עדיפות להעסקתם של משרתי המילואים. חשוב לזכור שככל שהשנה מתקדמת וסטודנטים רבים משתחררים משירות ארוך וחוזרים לספסל הלימודים וכן העובדה כי אנשים רבים בעלי משפחות צריכים למצוא פרנסה חדשה, גורמת לבעיה הזאת לגדול בממדיה בכל יום שעובר. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. שמור על עצמך ועל חבריך ללחימה. שתזכו לכתר ניצחון ושיפלו תחת ידיכם כל אויבינו. ליגד שגן, בבקשה. יו"ר אגודת הסטודנטים מכון טכנולוגי חולון.

<< אורח >> ליגד שגן: << אורח >>

נכון מאוד. שלום כבוד יושב-ראש הוועדה, חברי הוועדה הנכבדים. אני אציג את עצמי. קוראים לי ליגד, אני יושבת-ראש אגודת הסטודנטים במכון הטכנולוגי חולון. אני כאן כדי לייצג את הסטודנטים שלנו במכון. בעיקר את אותם 30% שמשרתים במילואים מתחילת המלחמה. ואת אלה שנוטים לשכוח מהם לא מעט, משרתי כוחות הביטחון, משרתי הקבע והסדיר, שגם הם סטודנטים שצריכים להתמודד עם המצב הזה.

אני מבקשת לדבר היום על אתגר מרכזי, הצורך בהתאמות גורפות וברורות במקום ההתנהלות הנוכחית שבה האחריות נופלת על הסטודנטים עצמם. היום סטודנט שחוזר משירות אינטנסיבי נדרש לפנות לכל מרצה באופן פרטני, להסביר את המצב שלו ולבקש את ההתאמות שמגיעות לו. זה מצב בלתי נסבל. זה לא יכול להיות שסטודנט צריך לנהל איזה שהוא משא ומתן על הזכויות שלו או להיות תלוי בטוב ליבם של המרצים. לא יכול להיות כל השוני הזה בין קורס לקורס, בין סטודנט לסטודנט. הם משרתים ביחד, הם לומדים ביחד, הם צריכים לקבל את אותן התאמות. אין סיבה שסטודנט יחשוש לפנות למרצה שלו, אולי בגלל איזה שהיא נקמה אחרי זה בציון או שפשוט לא נעים לו לדבר על המצב שלו ולחזור ולדבר כמה הוא צריך את ההתאמות האלה.

כל זה קורה בגלל חוסר התאמות גורפות ומובנות והיעדר פיקוח ואכיפה על המתווה. אני אתן דוגמה שקרתה אצלנו במוסד בשנה שעברה. מתווה המל"ג שהוצג הסכים על כך שיש לתת פטור משמונה נקודות זכות לסטודנטים לומדי הנדסה. מה שקרה אצלנו בפועל זה שקיבלנו רק שש נקודות זכות. רק במקרה אני גיליתי על זה והתחלתי לפעול מול הצינורות המקובלים, ביחד עם המוסד שלי מול קמל"ר, מול רשם המהנדסים, כדי באמת לתת את ההתאמה שמגיעה לסטודנטים שלנו. זה לא יכול להיות שאין איזה שהוא פיקוח על זה, שזה יכול פשוט ליפול בין הכיסאות.

אני רוצה לדבר קצת פרקטית מה הסטודנטים שלנו באמת צריכים בפועל. הם צריכים התאמות גורפות, ביטול מטלות ורק את הדחייה שלהן. סטודנט שחוזר מחודש שלם של מילואים בזמן סמסטר לא יכול עכשיו להשלים את כל המטלות שהוא פספס. הערכות חלופיות במקצועות ה-STEM. אצלנו כמעט כל המקצועות זה מקצועות ה-STEM. אין היום גמישות בנושא הזה. זה מאוד מקשה על הסטודנטים.

חובת הקלטות בשיעורים. סטודנטים מפספסים את השיעור, אין חובה להקליט. לא יכולים להשלים את מה שהם הפסידו. חזרה של תגבורים פרטניים. שנה שעברה היו המון תקציבים לתגבורים, השנה זה הופסק. אני לא יודעת למה, המלחמה ממשיכה, הסטודנטים מרגישים שלא שמים לב שהמלחמה ממשיכה. הם מרגישים שהשגרה ממשיכה כרגיל ורק הם נשארים מאחור בלחימה.

פיקוח ואכיפה, כמו שאמרתי, שוב, זה לא יכול להיות שיש שוני בין מוסדות, שוני בין מרצים. אנשי קבע, סדיר וכוחות ביטחון. לצד משרתי המילואים הם גם מתמודדים עם עומסים כבדים, הם נדרשים לעמוד בדרישות אקדמיות מחמירות. חשוב לזכור שכולם משרתים יחד. לא יתכן שהעומסים והתרומות לא יקבלו את ההכרה הראויה.

ושינוי הגישה. הגישה צריכה להפסיק להיות שהסטודנט הוא זה שצריך להיות פרואקטיבי. הוא לא צריך לרדוף אחרי אף אחד כדי לקבל את מה שמגיע לו.

השורה התחתונה זה שהשגרה ממשיכה עבור כולם, אבל עבור המשרתים היא לא ממשיכה כרגיל. הם מרגישים שאנחנו חזרנו כרגיל לשגרה מלאה והם עדיין במלחמה הזאת. המלחמה ממשיכה. היא ממשיכה והיא פוגעת בהם. אני קוראת לנו באמת לשנות את המצב הזה. הסטודנטים שלנו מגנים על המדינה והמדינה צריכה להגן עליהם בחזרה. נכון, המוסדות עושים המון, אני מאמינה שגם המל"ג והוועדות. וכולם עושים כל מה שהם יכולים כדי לעזור. זה לא מספיק, זה לא יורד מספיק לשטח. הסטודנט בקצה לא מרגיש את זה וזה מה שחשוב שתבינו. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. חה"כ קלנר, בבקשה.

<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>

אני אתייחס במהרה. אני מתנצל שאני גם מדלג פה בין דיונים וגם חייב לצאת, כי יש פה משלחת של חברי פרלמנט מגרמניה שאני צריך לקבל.

באמת אני חושב שהנושא הזה הוא נושא כאוב מאוד. הוא נושא שבאמת הסטודנטים שנותנים ומחזיקים את המדינה הזאת, בנפשם, בגופם ממש. בגופם, מזמנם, ממרצם בריאותם והם אפילו מסכנים את חייהם. והם צריכים אחרי זה לרוץ ולהיות מתוזזים ולא לקבל את הזכויות המגיעות להם.

הדיון הזה הוא מאוד חשוב. אנחנו צריכים לראות שמוסדות להשכלה גבוהה שמתוקצבים על ידי מדינת ישראל, שאמורים לשרת את מדינת ישראל, נותנים את המענה הראוי שדברים לא נופלים, לא חלילה בזדון, אבל גם לא מבירוקרטיה כזו או אחרת שאנשים נופלים בין הכיסאות. כל הדברים האלה צריכים להיפתר.

יש הצעת חוק שגם אני הגשתי והיא תמוזג פה כנראה עם הצעות חוק נוספות, הגשתי את זה ביחד עם חבר'ה מילואימניקים, דור הניצחון, שזכיתי באמת לעבוד איתם על הגשת הצעת החוק הזאת, שאמורה לקבוע טריבונל שיבוא וייתן בהליכים מקוצרים לסטודנטים שמשרתים במילואים מענה באקדמיה. שיהיה שם נציג של הפקולטה, נציג אגודת הסטודנטים ונציג של המוסד עצמו, של דיקן הסטודנטים שייתן מענה ראוי ומהיר, כמה שיותר מהיר, עם סטודנטים. בין אם הוא חווה התעמרות מכוונת ובין אם הוא חווה פשוט חוסר יחס וחוסר התחשבות בשירות המילואים שלו.

זו מחויבות על שלנו כחברה, בטח לצעירים, בטח לסטודנטים ובטח ובטח, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר פה באוכלוסייה שמחזיקה את כל המדינה הזאת על הכתפיים. אז הדיון הזה ישר כוח, חשוב מאוד. חשוב שאנחנו נרד פה לרזולוציות הנמוכות ביותר. באמת לראות עד הקצה שיש מענה מערכתי בכל מקום ומקום ולא תלוי הרצון הטוב של מוסד כזה או אחר ככל שיהיה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. מתנאל חגואל, אגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכללת הרצוג, בבקשה.

<< אורח >> מתנאל חגואל: << אורח >>

בוקר טוב. אני רק רוצה לפתוח לפני זה באמת בתנחומים למשפחות השכולות מאתמול. איתן שנפל למד שנה מתחתיי במכינה. באמת אדם יקר וזו אבדה גדולה לעם ישראל.

אדוני יושב-הראש, המכללה שאני מייצג את הסטודנטים שלה, מכללת הרצוג, שחבר הכנסת קינלי, שאני רואה שהוא כבר לא פה, הוא בוגר שלנו גם. מוסד שכיום יש לו 40% מילואימניקים. בשיא הגענו למעל 50%. כמות המילואימניקים שיש היא אדירה. אבל מעבר לזה שיש כמות מילואימניקים גדולה גם ימי המילואים שעושים גדולים.

אתמול דיברתי עם חבר מהלימודים שעשה השנה 400 ימי מילואים. איך בן אדם כזה אמור להשלים את השנה האקדמית שלו? איך המתווה של המל"ג אמור לעזור לו? המכללה עוזרת, המתווה באמת מנסה לבוא ולסייע. אבל יש פה צורך של המל"ג ושל האקדמיה עצמה להבין שהיא צריכה לחתוך בבשר החי. היא צריכה להבין שיש פה פלסטרים על גבי פלסטרים על גבי פלסטרים. והמלחמה לא הולכת להיגמר בזמן הקרוב. מדברים פה על 60 ימי מילואים בשנה לכל מילואימניק.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

70.

<< אורח >> מתנאל חגואל: << אורח >>

איתי דיברו על 60 ביחידה. יכול להיות עם ימי היערכות זה מגיע ל-70. אבל שזה המון במהלך השנה. אני את סמסטר ב' לא הולך להיות בו, כי אני הולך להיות במילואים באזור עזה. אישית עשיתי גם באזור 200 ימי מילואים. אני מסיים את סמסטר ב', מגיע לתקופת מבחנים. איך אני אמור להשלים את המבחנים? עכשיו אני יום לפני אקשיב לכל ההקלטות? יום לפני המבחן אני אחרוש את כל החומר ואני אדע מה אני עושה? אז אני אגיד עברתי. אני יכול להראות איך ממוצע הציונים יורד בצורה דרסטית של המילואימניקים. עברתי, נניח.

נתנו מתווה מל"ג, פתרון מבורך, של נ"ז. להגדיר כמה נקודות זכות על פי ימי המילואים. אמה מה, הנ"זים האלה הם על קורסים, שמחילה מכבוד כולם, בדיחה. קורסי הבחירה. מה יעשה מילואימניק, אני לדוגמה, שבשנה א', אני סטודנט שנה ג', בשנה א' שלי סיימתי כבר את כל קורסי הבחירה. לא נשאר לי קורסי בחירה להשתמש בנ"זים האלה. על מה אני אשים אותם? אני לא יכול. אולי אני אוריד מזה קורסים שהם לא קורסי בחירה? לא. אי אפשר. אז מה אם הקורס הוא פילוסופיה של החינוך? קורס חשוב לכל הדעות, באמת. אבל הוא לא חלק אינטגרלי מהתואר. הוא לא המהות.

אומרים פה כל הזמן במל"ג מדברים על זה איך אני יכול להיות מהנדס אם הוא לא יודע את כל הדברים? נכון. אבל יש קורסים שהם קורסי חובה שאפשר להגדיר לחתוך אותם. וגם בקורסים שהם חובה ואי אפשר לחתוך אותם אפשר לבוא ולהגדיר בהם מה האחוז הרצוי למילואימניק. כמה חומר הוא באמת יכול לבוא וללמוד.

אני אוסיף עוד דבר קצר. העניין הנפשי. סטודנט שחזר מזירת קרב, אני חובש פלוגתי במילואים שלי. אני לא מאחל פה לאף אחד לראות את הדברים שאני ראיתי. ולא לדבר על זה שאני גם משפחה שכולה, שדוד שלי נרצח במסיבת הנובה. שאשתי בן דודה נפל בכפר עזה. אשתי רצה בין הלוויות להלוויות בזמן שאני מכין טנקים בשיזפון.

איך אתה חוזר לשנת לימודים כזאת? איך אשתי, שיש לה ילדים, אז היא מקבלת את ההקלות הרלוונטיות. אבל מי שאין לה ילדים, איך היא מקבלת את ההקלות הרלוונטיות? איך מילואימניק שחוזר עכשיו מלטפל בפצועים, לטפל בחברים שלו שנפצעו, חוזר עכשיו ישר לתוך שנת הלימודים? איך? המתווה לא נוגע בזה.

המתווה גם לא נוגע בעוד אוכלוסייה, אוכלוסייה חשובה כאן לכולנו: פצועים. פצועי צה"ל. יש לי חבר בפלוגה שנפצע ממש בתחילת התמרון. ברוך השם, הוא בסדר. אבל הוא בהליך שיקום. הוא לומד באחד מהמוסדות האקדמיים הגדולים בארץ. לא נגיד את שמו, אבל שמו עלה כמה פעמים פה בוועדה בדיונים קודמים. כאשר אני שואל אותו מה שלומו ואיך הולך בלימודים, אף אחד לא מתייחס אליו. ימי המילואים שלו לא נספרים, כי ר"מ 2 לא נספר לימי מילואים. אז חלק מהמתווה לא מגיע אליו, אבל הוא פצוע צה"ל.

אני אציין שהקמל"ר בהתחלה עזר לו. אני הפניתי אותו לקמל"ר והקמל"ר סייע לו בהתחלה. אבל בהמשך, ביחס אל מול האוניברסיטה ומה המתווה של המקום שהוא נמצא בו – הוא לא מקבל את הזכויות הרלוונטיות שלו.

חברים, מכובדים פה, המלחמה לא הולכת להיגמר בזמן הקרוב. גם אם אנחנו מחר יוצאים מעזה, מסוריה או מכל מקום, בעזרת השם, היום כל החטופים חוזרים. המלחמה לא הולכת, יש פה אויב רצחני. אם זה בתוך הארץ או מחוץ לארץ. מצב הכשירות של הצבא הוא לא גבוה, בעזרת השם אני מקווה שהכנסת תפתור את זה גם. אבל במצב הנוכחי הצבא נשען על משרתי המילואים ומשרתי המילואים ברובם הגדול הם סטודנטים. צריך להבין שהמתווה הזה הוא לא פלסטר, הוא משהו שצריך להתכונן אליו במשך שנים רבות. זה מה שהולך להיות כאן. תודה רבה לכם.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. אני רציתי להתחיל לקבל נתונים ותשובות בהמשך, אבל פרופ' יפעת ביטון נמצאת איתנו בזום ואמורה לעבור לפגישה אחרת. אז נקבל ממנה כרגע כיו"ר ראשי המכללות את הנתונים ומכאן נמשיך.

אני רק רוצה לומר, אני שמח מאוד שאתם מתכוונים לתת לנו את הנתונים האלה בוועדה. אבל כשאני מגיע לוועדות אני אוהב להכין את עצמי. ואני חושב שזה לא ראוי ולא מכובד שלא נקבל את הנתונים שדרשנו, נתנו מספיק זמן. כל מיני טענות שאין מספיק זמן ואנא תדחה את הוועדה בעוד חודש. כל האמירות האלה לא מקובלות עליי. אני רואה בזה זלזול בוועדה. ואני אומר את זה עכשיו. אני לא אחזור אחרי זה שוב, לא לור"ה ולא למל"ג. הוועדה דרשה נתונים, הוועדה צריכה לקבל את הנתונים. אין שום סיבה בעולם, ונתנו פרק זמן מספיק גדול, שהוועדה עד רגע זה אנחנו יושבים, לא קיבלה לשולחנה את הנתונים האלו.

אני מקווה שלפחות פה בוועדה אנחנו נקבל אותם. אבל מן הראוי שתתנו לנו זמן להתארגן, לי ולחברי הוועדה, עם כל הכבוד. פרופ' יפעת ביטון, בבקשה.

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

שלום, צהריים טובים. קודם כל אני רוצה לומר, הדברים שעלו פה הם דברים קשים, מטרידים והאתגרים שמתמודדים איתם הסטודנטים המילואימניקים, בעיקר סטודנטים וגם סטודנטיות, מוכרים לנו היטב. אני חושבת שרובם דאגו גם לומר שהמוסדות מוכוונים אליהם. אני מזכירה שור"מ מאגדת תחתיה 24 מוסדות, 24 מכללות. וממה שידוע לנו הייתה תלונה קונקרטית שהגיעה אלינו לור"מ על מכללה אחת, שטופלה מיידית. ותוך יומיים העניין הזה הוסדר. זה לא צריך להיות ככה, נכון. אבל זה מעט שבמעט התלונות על אי עמידה במתווה.

אף אחד גם לא מצפה שזה יהיה עניין של סטודנט או סטודנטית מול מרצה. אלא יש לנו בכל המוסדות המתווה פורסמו, המוסדות עומדים מאחוריהם. ור"מ עומדת מאחורי המתווה ביחד עם ור"ה. יחד ישבנו לנסח אותו. אנחנו רואים את עצמנו אחראים למול הסטודנטים והסטודנטיות על העמידה על המתווים האלה. לכן אתם לא צריכים להרגיש לבד. אתם לא לבד. זה לא משהו שהוא מול מרצה כזה או אחר, מי שיתחשק לו יעשה ומי שלא, לא.

יש לנו גם מנגנון שהסדרנו שלנו, של עמידה על המתווה. ובאמת, כמו שאמרתי, הדוגמה היחידה שמוכרת לי טופלה בתוך יומיים.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

פרופ' ביטון, האם יש לור"מ איזה שהוא מספר טלפון שבמקרה וסטודנט נתקל בסירוב כזה או אחר או במרצה שאין הוא עומד במתווה שהוא יכול לפנות לשם? איזה שהוא מייל, פניות ציבור?

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

לא. ור"מ הוא לא ארגון מוסדר ומתוקצב. יש, שוב, לא צריך לחפש בעיות איפה שאין. בכל המוסדות בכל המוסדות יש למי לפנות. תמיד יש דיקן סטודנטים, אין דבר כזה שפונים לדיקן סטודנטים ודיקן סטודנטים לא עונה מתוך איזה שהיא שיטתיות. אנחנו לא מכירים דבר כזה. לא מכירים את זה מכל המסגרות שדיקני סטודנטים עובדים בהם. ובטח לא למען הסטודנטים המילואימניקים שהמוסדות מחוברים אליהם.

אני שומעת פה קול מאוד גדול של כאב, שעם כל הכבוד, צריך מאוד לשים לב לאן הוא מופנה. תלונות על איך, על כמה המלחמה הזאת נמשכת, על המחירים שהיא גובה, אלה דברים שכולנו שותפים להם כחלק ממי שבעצמנו, המשפחות שלנו והחברים שלנו גם שילמו מחירים, גם היו בשדה הקרב וחלקם עדיין בתוך שדה הקרב. אין פה אנחנו והם.

יש פה מדינה שמנוהלת על ידי ממשלה. אלה החלטות של כמה תימשך המלחמה בתנאים האלה, שאנשים נקרעים מהמשפחות שלהם, מהקריירות שלהם, מהלימודים שלהם, זו החלטה שהיא החלטה מנהיגותית.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אבל יפעת, אין מחלוקת על המלחמה. אין מחלוקת על המלחמה, המלחמה מתקיימת. ההיפך, מתפתחות זירות חדשות.

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

יש מחלוקת על המחירים שלה.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> שנייה. מתפתחות זירות חדשות. לא זאת הנקודה, את הולכת לכיוון הלא נכון. אני פשוט חייבת למקד אותך.

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

אני מבינה למה זה לא נכון לפוליטיקאים, אבל הוא מאוד נכון מבחינת - - -

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא. אנחנו מדברים מטעמם של הסטודנטים. לא היינו מגיעים - - -

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

אני גם מדברת מטעם הסטודנטים - - -

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני לא הייתי מדברת על חוקים ולא הייתי מדברת על - - -

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

אני מדברת רק מטעם הסטודנטים, תומכת בכל הסטודנטים שלי. אנחנו מאחוריהם, אנחנו איתם. המחירים של המלחמה הזאת הם הרבה מעבר.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אז השאלה שלנו היא על ההטבות, על לבוא לקראת הסטודנטים. הרי מה בסופו של דבר יהיה?

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

קודם כל, אם אני מסתכלת פה על הפרוטוקול מה שנקרא, ומה שדיברו עליו הסטודנטים, תראו באופן מובהק על הפגיעה הכלכלית בהם. הם דיברו על חוסר תמיכה נפשית בהם, דיברו על ההוצאה החוזרת ונשנית שלהם ממעגל החיים. כל הדברים האלה לא קשורים לאקדמיה. המקומות שבהם האקדמיה קשורה אנחנו איתם שכם אל שכם.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

פרופ' ביטון, אבל אי אפשר לטמון את הראש בחול ולא להגיד שחלק מהסטודנטים דיברו פה על חוסר מענים. אם זה בנקודות זכות.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> על נקודות זכות.

<< אורח >> מתנאל חגואל: << אורח >>

המלחמה אינה קשורה לאקדמיה, פרופ' ביטון, אבל ההתמודדות של האקדמיה קשורה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

חברים.

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

בוודאי, אני לא אמרתי שהיא לא קשורה. רק אמרתי שאם אני מסתכלת על הפרוטוקול ועל רשימת הדברים שהעלו פה האנשים שדיברו פה מדם ליבם, הסטודנטים והסטודנטיות, הם דיברו בעיקר על דברים שהם מחוץ לאקדמיה. הם אמרו, ישב פה הסטודנט הנהדר האחרון שדיבר, הוא אומר המכללה מאוד מנסה לעזור לי. יש סיפור של איזה קורסים אפשר לאפשר לי. אגב, אפשר לאפשר כל קורס שרוצים להוציא. יש מגבלה על מספר הנקודות. הוא בעצמו אמר.

<< אורח >> נעמה פלג: << אורח >>

זה לא נכון, זה רק על קורסי העשרה. זה ממש לא על כל קורס. רק על קורסים כלליים, העשרה.

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

קורסי העשרה זאת בעיה קשה. אנחנו אתכם, אפרופו הנציגה של HIT. אנחנו ביחד אתכם מנסים גם בהקשר של ההנדסה, גם בהקשר של בריאות. זה בכלל לא המכללות והאוניברסיטאות. מי שאחראי על זה זה המוסדות נותני הרישיון. לכן אני מציעה לדיונים כאלה להזמין אותם, לראות מה הם מוכנים לאפשר. במכללה אחת ראינו שלא נתנו את המקסימום ומיד פעלתי כדי להסיר את הדבר הזה. אבל יש פה עבודה אל מול הגופים שנותנים את הרישיונות.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> רגע, יפעת, אני רוצה להעיר משהו. אין טענה כלפייך ברמה האישית או כלפי המוסד שאת מנהלת. אני רוצה להבהיר דבר אחד, כי אני יודעת איך את עובדת ואני יודעת כמה שאת מתחשבת ואני יודעת איך הגישה שלך כלפי הסטודנטים. מה שמציגים הסטודנטים זה לא תמיד בהלימה למה שבאמת אתם התכוונתם, אתם רוצים, אתם עושים. כי למשל יש ויכוחים של סטודנטים עם מרצים או עם מכללה מסוימת או עם אוניברסיטה מסוימת. הדברים הם להערכתי, אני חושבת, ואם אנחנו רוצים לבנות משהו ביחד, צריך להורות על כללים מדויקים. אני יושבת עכשיו עם הצבא על נושא הזקן. לכאורה זה נושא שנשמע מאוד, את יודעת, פשוט. מה זה כבר זקן? אם הם רוצים לגדל קצת.

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

זה מורכב. החבר של הבת שלי בשריון והם כל היום מתעסקים בזה.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> יפה. את יודעת מה אמר לי ראש אכ"א? אנחנו צריכים לרענן את הפקודות. כי לדוגמה, חייל שבא ואומר אני רוצה לגדל זקן על רקע דתי מעבירים אותו מבחן ביהדות. אבל ביהדות לא הדברים בסיסיים, אלא ממש מבחן. כשאני אומרת לו אתם יודעים שיש כזה דבר? הוא אומר 'לא, לא ידענו'. למה אני מביאה לך את הסיפור הזה ואת הדוגמה הזאת? לפעמים הכוונות שלכם לא מחלחלות למטה, למוסדות, וצריך לפעמים להבהיר ברמה פרטנית הכי פשוטה. חייל מילואים שנכנס עם מדים לא מסלקים מהכיתה. אגב, זה קרה. בעברית זה קרה.

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

- - - אני לא מגנה על העברית.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני מסבירה לך למה אני מתכוונת. יש עניין של רצוי ויש עניין של מצוי. הרבה פעמים הרצוי הוא מאוד חיובי וטוב, אבל כשאת מחפשת את זה במצוי את לא מוצאת את זה. לכן אני אומרת, אולי כדאי להעביר את כל הנושאים האלה, את כל הנהלים האלה, את כל ההוראות הללו. לחלחל בתוך המוסדות. כי להערכתי זה לא נמצא שם. זהו, זו הבעיה, זה הפער.

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

חה"כ שטרית, אני מזכירה שמדובר על עשרות אלפי סטודנטים במילואים. גם אם היו לנו פה עכשיו 1,000 תלונות, אנחנו מדברות באחוזים על מספרים מאוד נמוכים. אנחנו בכלל לא מתקרבות לשם. אנחנו מדברות פה על - - -

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

טוב. אבל את זה לא נוכל לדעת, פרופ' ביטון.

<< אורח >> מתנאל חגואל: << אורח >>

פרופ' ביטון, דיברו על הנגשה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

שנייה. פרופ' ביטול, על זה אנחנו לא נדע כל עוד אין לנו נתונים. אז קודם כל אני רוצה להבין, אמור להיות בכל מוסד רכז מילואים. נכון?

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

נכון.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

האם הפרטים של אותו רכז מפורסמים ומועברים גם לקמל"ר והוא מפרסם אותם?

<< אורח >> יאיר הראל: << אורח >>

הפרטים גם מפורסמים באתר המל"ג ליתר ביטחון. כל מוסד גם מחויב, ובדקנו את זה גם בתחילת השנה. כל מוסד מחויב לפרסם באתר האינטרנט שלו וזה מפורסם. בדקנו. גם אצלנו יש את זה.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה שזה מחויב זה בסדר, השאלה אם זה מבוצע.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

שנייה. זו הייתה שאלה ראשונה.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אתם בודקים את זה?

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

לגבי הטענות שלך, פרופ' ביטון, הטענות של הסטודנטים למוסדות, ולא רק על המלחמה. מה שעלה פה יש לי פה רשימה: נקודות זכות בקורסי בחירה, מענה נפשי, ביטול מטלות ולא דחייה, מתווה השלמות ותגבורים, הערכות חלופיות גמישות במכללות טכנולוגיות במקצועות STEM. כל הדברים האלו הם דברים שקשורים אליכם, לא קשורים לאף אחד אחר.

<< אורח >> פרופ' יפעת ביטון: << אורח >>

אני ישבתי פה בוועדה ושמעתי בדיוק את רשימת התלונות. אני שמעתי היטב את הפרופורציות של כמה דברים הם קשורים לאקדמיה. אני לא אומרת את זה כדי להחזיר את הכדור אליכם, כבוד יושב-הראש, אני מאוד מכבדת אותו. אני אומרת את זה כדי שנבין שיש פה מארג ומערך של מציאות מאוד קשה שכולנו נמצאים בה וכולנו עושים את המאמצים המרביים. כל אחד מאתנו צריך להשתדל מאוד במרחב שלו לתת מענה לסטודנטים האלה. המצב שלהם קשה מאוד בגלל ימי המילואים האין סופיים שהם

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]