פרוטוקול מספר 304, ועדת הבריאות, 04/02/2025

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 304

מישיבת ועדת הבריאות

יום שלישי, ו' בשבט התשפ"ה (04 בפברואר 2025), שעה 9:30

סדר היום:

<< נושא >> פריסתם של השירותים האונקולוגיים בפריפריה << נושא >> - דיון לציון יום הסרטן הבינלאומי

נכחו:

חברי הוועדה:

יונתן מישרקי – היו"ר

יאסר חוג'יראת

טטיאנה מזרסקי

חברי הכנסת:

אימאן ח'טיב יאסין

יסמין פרידמן

עאידה תומא סלימאן

מוזמנים:

פרופ' עידו וולף

–

ראש מועצה לאומית, משרד הבריאות

מירי כהן

–

מנהלת קשרי ממשל ותוכניות לאומיות, משרד הבריאות ד"ר חני שרודר

–

מנהלת אגף לתכנון מדיניות, משרד הבריאות

ד"ר יסכה כהן

–

מתמחה במנהל רפואי, חטיבת רפואה, משרד הבריאות

משה בר-חיים

–

מנכ"ל, האגודה למלחמה בסרטן

רבקה זלצר-פרייליך

–

מדיניות ציבורית למניעה וגילוי מוקדם, האגודה למלחמה בסרטן פאתן ג'טאס

–

מנהלת הפעילות בחברה הערבית, האגודה למלחמה בסרטן אפרת ליכטמן

–

מנכ"לית, גדולים מהחיים

איילת צ'ייט הצופה

–

ראש תחום סיוע פרטני, גדולים מהחיים

נעמה אלבז

–

מנהלת קשרי ממשל, גדולים מהחיים

גאולה קשת

–

מתנדבת, גדולים מהחיים

קרן ביתן שמש

–

מנכ"לית העמותה, העמותה הישראלית לסרטן העור

מיכל בר-דורון

–

סמנכ"לית מחקר ומדיניות, חלאסרטן

אמנון נצר

–

מנהל כספים, העמותה הישראלית לסרטן העור

ד"ר חדוה גונן

–

יו״ר הוועד המנהל, העמותה הישראלית לסרטן העור

ד"ר דנה ברנע

–

מנהלת מרפאת מחלימים, איכילוב

גיא תבורי

–

מנהל, עמותת אולקן

אוסנת אטלי-בריאנד

–

יועצת תקשורת, עמותת אולקן

איריס פריד מייזל

–

יועצת תקשורת, עמותת אולקן, לוגוס תקשורת

רחל בר דוד

–

שדלנית, עמותת אולקן

דרור וין

–

סטודנטית, אוניברסיטת בר אילן, עמותת אולקן

אורי ניר-וינטר

–

מנהלת, קרן אדוות

רינא זועבי

–

מנכ"לית, עמותת ניסאן

טלי רוזין

–

מנכ"לית, עמותת אחת מתשע

צליל דואניאס

–

יועצת משפטית, עמותת אחת מתשע

אורלי קנובל

–

דוברת, חליל האור

ירון לוטן

–

חליל האור

בר לוי

–

מנכ"לית, הבית של בר

עמר שאול

–

דובר, הבית של בר

דינה להב

–

ועד מנהל, גנים טובים - עמותת נשאיות ונשאי BRCA נסרין דביאת ביטאר

–

מנכ"לית, עמותת אדמא

שמעון רגובי

–

יו"ר, ארגון מזור

נתנאל נגלר

–

מזור, קשרי קהילה

אודרי גרבר

–

מרכזת פרויקטים, עמותת לימונדה ישראל

מלי קושא

–

משנה ליו"ר החברה הישראלית לאיכות ברפואה, MEDONNA - נשים בשביל הבריאות ד"ר ברכה זיסר

–

יו"ר, עמותת עזר מציון

שרון רימונד

–

מנהלת, שתפים אסטרטגיים

לוי מזוז רומנו

–

אסטלס פארמה

נאוה רואה

–

נוברטיס, קשרי מטופלים

חיה ברנפמן

–

מנכ"לית, חיה ברנפמן - סלון פאות

שחר עבוד

–

מנכ״ל, צו מניעה

גריגורי איסקוב

–

מחלים מסרטן, חבר ועד מנהל, העמותה לסרקומה וגיסט רן מלמד

–

מנכ"ל, נקודת מפנה

פרופ' תמר ספרא

–

מנהלת המרכז לסרטן האישה, המרכז הרפואי אוניברסיטאי הדסה מור בר נתן

–

מנהלת תחום אונקולוגיה, MSD - חברת תרופות

עדי רכס

–

Health System Partner, רוש ישראל - חברת תרופות ד"ר ענת בם-כגן

–

מנהלת קשרי ממשל, אסטרהזניקה - חברת תרופות

ענת טל

–

סמנכ"לית קשרי חוץ, אסטרהזניקה - חברת תרופות

מרגלית קרן

–

מנהלת קשרי קהילה, Merck - חברת תרופות

טל ספיר

–

סמנכ"לית המערך הרב מקצועי, צבר רפואה

ד"ר דודי האוזנר

–

נציג איגוד הרופאים הפליאטיביים, צבר רפואה

עירית אהרוני

–

מטופלת, צבר רפואה

פרופ' ערן בן אריה

–

ועד החברה לרפואה משלימה בהסתדרות הרפואית, החברה לרפואה משלימה קרן אשכנזי

–

מנהלת קשרי חוץ, ג'ונסון

רונן אהל

–

אח של אלון אהל שחטוף בעזה

עמית לאופר

–

חברה של אלון אהל שחטוף בעזה

משתתפים באמצעים מקוונים:

נאוה זיגלמן

–

ראש תחום אונקולוגיה, מכבי שירותי בריאות

ד"ר נעם אסנה

–

מנהל תחום אונקולוגיה, קופת חולים מאוחדת

מוריה אברהמי

–

מטופלת תושבת רמת הגולן

מנהלת הוועדה:

מיכל דיבנר כרמל

רישום פרלמנטרי:

נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> פריסתם של השירותים האונקולוגיים בפריפריה << נושא >> << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות שתעסוק היום בנושא פריסתם של השירותים האונקולוגיים בפריפריה. אני מבקש לפתוח את הישיבה הזו, אנחנו נמצאים למעשה בימים של תקווה, של תפילה, הרבה מאוד אופטימיות, ומקווים ומתפללים שנזכה לשובם של כל החטופים הביתה במהרה, מי לקבורה ראויה ומי לשיקום. אנחנו נוהגים תמיד לפתוח את הישיבות בתפילה הזו. דווקא בימים האלה, כשאנחנו נמצאים בתוך העסקה, אנחנו מביעים את דעתנו בקול רם וברור ואומרים שאנחנו צריכים להמשיך אותה עד הסוף ולהחזיר את כולם הביתה. כמובן אנחנו מבקשים גם כן להתפלל מכאן לרפואתם של כלל הפצועים במלחמה הקשה הזו.

אני מבקש לפתוח, לפני דברי המשפחות, גם כן היה אירוע קשה אתמול של הרצח, רצח הרופא בכפר יאסיף, ד"ר עבדאללה עווד במרפאה בה הוא עבד. אני מבקש להשתתף בצער המשפחה, כמובן אנחנו לא נוכל לעבור על זה לסדר היום, זה לא נתפס, בלתי נתפס שמוסדות רפואיים שמוקדשים להצלת חיים יהפכו חלילה לזירות שבהן מטופלים או צוותים רפואיים חשים איום על חייהם. כמובן שאני קורא מכאן למשטרה להשלים את החקירה במהירות ולנקוט ביד קשה נגד האחראים לפשע המזעזע הזה.

כמובן לפני שנצלול לתוכן הדיון, אני אבקש לכבד ולאפשר למשפחות לדבר. רונן, בבקשה.

<< אורח >> רונן אהל: << אורח >>

שלום לכולם, אני רונן אהל, אני אח של אלון אהל, אלון שנחטף מהנובה, אלון שנחטף מהמיגונית מול רעים, אלון שנחטף עם הירש, אלי-ה ואור, אלון הפסנתרן או כל אחד מהתארים שהוא קיבל בתקופה הזו, שאף אחד מהם לא משנה לי, מהתארים האלה. אני מחכה לתואר היחיד שאכפת לי ממנו, אלון ששרד את השבי וחזר, וזה משהו שכבר 487 ימים אנחנו נלחמים בשבילו. אני יודע שבכל התקופה הזו השאלה הכי גדולה היא לא האם להחזיר את החטופים, כולם רוצים לראות אותם בבית, לא משנה מי, השאלה היא בתמורת מה. וכבר 487 ימים עם אותו תירוץ שביטחון מדינת ישראל חשוב יותר.

אני אגיד שלהחזיר את החטופים זה ביטחון מדינת ישראל, זה הביטחון שלנו, של האזרחים, של המדינה ושל הקיום שלה פה. זו הזכות שלנו להיות פה, לשמור על האזרחים שלנו. אלון נחטף מהנובה, אלון הוא אזרח בן 23 שנחטף. אני אגיד לכם שכל התקופה הזו אנחנו מקבלים מלא הודעות מהעם המדהים שלנו שתומך בנו ואיתנו לאורך כל הדרך.

הודעה אחת שבלטה בשבילי, אימא כלשהי מהמדינה שולחת לי הודעה שהבן שלה מצא תמונה של אלון, בדיוק כזו, לקח אותה הביתה והיא מספרת שהילד הקטן שלה מביא את אלון לאכול איתם ארוחות, חוגג איתם את החגים, והם חוגגים לו ימי הולדת, וזה ממש עוזר לילד הקטן שלה להתמודד עם התקופה הזו. ואנחנו המשפחות דיברנו מספיק על כמה חשוב שהיקירים שלנו יחזרו אלינו, למשפחות, אבל כמה חשוב לאותו ילד קטן שלא מכיר את אלון שאלון יחזור הביתה, שהוא לא מכיר אותו בכלל. כשהוא עוד ילד קטן והוא דור העתיד, הוא יצטרך להתגייס ולהילחם על המדינה הזו, הוא צריך לדעת על מה הוא נלחם. וזה בדיוק מה שזה אומר שאלון הוא אח של כולנו. הוא אח של כולנו, לא רק שלי, הוא חבר של כולנו, הוא חלק מאיתנו, וזה ביטחון מדינת ישראל.

מה זה בעצם ביטחון? משהו שקצת איבד את המשמעות שלו במלחמה הזו. אני אגיד לכם מה זה ביטחון, זו אשליה, אין דבר כזה. אף אחד לא יכול להבטיח לי שלא יקרה לי כלום, אף אחד לא יבטיח לי שלא יבוא אויב אחר שירצה לפגוע בנו, אף אחד לא יבטיח לי שלא נהיה מופתעים שוב ממשהו שיקרה, אי אפשר לדעת את זה. אני עומד פה עם החברים של אלון, חבר'ה צעירים שכולם תרמו את חלקם למדינה, ואנחנו זה דור העתיד.

אנחנו, מי שעומד פה, זה מי שיחווה את הצרות הבאות של המדינה שאולי כנראה יקרו, אנחנו מי שיהיו פה לחוות אותן, ולנו הכי חשוב לסמוך על המדינה, הכי חשוב שאנחנו אלה שנסמוך על המדינה ועל הממשלה. אנחנו מי שנהיה פה בשנים הבאות והדרך היחידה שנוכל לעמוד במה שיקרה לנו במדינה היא אם נדע בוודאות שהמדינה תעשה הכול והממשלה תעשה הכול כדי להילחם על האזרחים שלה ולהציל אותנו, את האזרחים. כי זה הדבר היחידי שהממשלה יכולה להבטיח לנו. לא ביטחון, כי זה לא קיים, להבטיח לנו שהיא תעשה הכול, וזה מספיק בשבילי. אל תשקרו לנו עם הביטחון הזה. אני רוצה לדעת שזה מה שתבטיחו לי, זה הדבר היחיד שאתם יכולים להבטיח לי והדבר היחיד שאתם צריכים לקיים.

אנחנו עומדים פה דרוכים ונחושים לעשות הכול כדי להחזיר את אח שלי, וזו די סיסמה כי אנחנו לא באמת יודעים מה צריך לעשות, לא יודע אם מישהו יודע מה צריך לעשות, אבל אנחנו באים לפה, אליכם, לחברי הכנסת, בשביל לקבל מהידע שלכם, מהמעמד ומההשפעה שלכם בשביל לבקש עזרה. לא באנו לכעוס, לא באנו לצעוק ולא באנו להאשים, זה לא הזמן לזה, אולי יהיה זמן לזה אחר כך, ולחטופים כרגע אין זמן בכלל. בכל רגע שאח שלי חי שם הוא יכול לחזור גם לא בחיים, בכל דקה שאנחנו פה.

אנחנו חווים בתקופה האחרונה רגעים מדהימים של תקווה עם העסקה שקורית עכשיו. אי אפשר לתאר כמה אנחנו מתרגשים לראות חטופים וחטופות שחוזרים הביתה. ואני רוצה לראות את אלון ואת שאר החטופים, או ברשותכם אני אקרא להם השבים הבאים, אלה שישובו, ולראות אותם בבית. אני רוצה להגיע למצב שאני אומר תודה לחברי הכנסת, תודה לממשלה שהם החזירו את כולם הביתה.

אתמול היה היום ה-16 לעסקה וזה אומר לכולנו שמתחיל הדיון על השלב הבא. חייבים להמשיך את זה, זה חייב להיות כולם כמו שהבטחתם, עסקה כוללת. אי אפשר לעצור את זה עכשיו, זה המומנטום. אל תפקירו את מי שהולך להישאר פה במדינה, מי שיחווה את הדברים הבאים. אנחנו מי שצריכים לחזור הביתה. תדאגו שהעסקה תתממש. תודה לכם על ההקשבה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה, רונן. כמובן שאנחנו כאן גם אומרים לך שאנחנו תומכים במאבק שלכם, הנכון והצודק והמוסרי, וגם כמובן מחויבים להמשך התהליך של החזרה של כולם הביתה. עמית לאופר, בבקשה.

<< אורח >> עמית לאופר: << אורח >>

בעיקרון כתבתי משהו, אבל רונן אמר די הרבה. קוראים לי עמית לאופר והחבר הכי טוב שלי הוא אלון אהל. נראה לי שכל אחד פה יכול שנייה לדמיין ולהבין שבזמן שכל הזמן אומרים משפחות החטופים ומדברים, לפעמים זה נוגע אלינו ולפעמים אנחנו יכולים לדמיין את אח שלנו שם, לפעמים אנחנו יכולים לדמיין את אבא שלנו שם, את אימא שלנו, אבל כל אחד פה יכול ממש לחשוב על החבר הכי טוב שלו. ולא סתם עומדים מאחוריי כל החברים הכי טובים של אלון, כי חבר הכי טוב זה בן אדם שאיתך תמיד, זה בן אדם שבחרת בו להיות במקום הזה, זה בן אדם שעובר לצידך את החיים, ואלון הוא האדם הזה בשבילי ובשביל כל מי שעומד מאחוריי.

ואמרו לכם כבר הרבה ואני יודעת שכל יום באים, אני לא יודעת לכמה ועדות אתם נכנסים וכמה אתם נוכחים וכמה שומעים את החטופים, אבל אני יודעת שתמיד יש בן אדם שבא ומדבר. ואני יודעת שגם לפעמים צועקים וכועסים ויש לכם מעמד מאוד מאוד מורכב בתקופה הזאת ולא לכולם פה יש את האחריות או "מה אני קשור לחטופים?", אני פה להגיד שאתם קשורים לזה, אתם קשורים לזה כמו שאני קשורה לזה וכמו שכל מי שעומד מאחוריי קשור לזה. כי זה לא חייב להיות החבר הכי טוב שלכם או איש המשפחה שלכם בשביל שתבינו שמה שאנחנו עוברים זה לא מה שאנחנו צריכים לעבור.

אני בת 24 ואני אמורה לבנות פה חיים, משפחה, להקים פה בית. וכרגע, כל עוד אלון לא כאן וכל עוד יש חטופים בעזה אני לא יכולה לדמיין את הסיטואציה הזאת. ואני כאן לבקש את מה שרונן ביקש, אבל להגיד שתחשבו עלינו, שתקומו בבוקר עם הפרצוף שלי, עם הפרצוף של כל מי שעומד מאחוריי ותגידו, הם לא אמורים לעבור את זה, אלון אמור להיות בבית. ותעשו הכול, לא משנה אם אתם מדברים פה על בריאות או על כל דבר בעולם, תעשו הכול. אני מבקשת מכם שתעזרו לנו להחזיר את החבר הכי טוב שלנו הביתה. תודה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה, עמית. תודה לכם.

אנחנו נעשה את המעבר לנושא הדיון, מעבר שכמו שתמיד אני אומר, הוא קשה לאחר הדברים שבאמת יוצאים מן הלב של בני המשפחות. היום אנחנו מציינים את יום הסרטן הבינלאומי, יום שנועד להעלות מודעות למחלה ולחזק את המאמצים לשיפור המאבק בה, הן במניעה, הן בטיפול והן בתמיכה במטופלים ובבני משפחותיהם. הנושא שבחרנו היום לדון בו במסגרת היום הזה ולהניח אותו על השולחן הוא פריסת השירותים האונקולוגיים בפריפריה. זה נושא שאנחנו עוסקים בו הרבה בוועדה בנושאים אחרים, כל שכן כשאנחנו מדברים בחולים שסובלים מהמחלה.

אנחנו כמובן נשמע עוד מעט בפירוט רב את הנתונים שכבר פורסמו על הפערים הקיימים בהגעה לטיפולים באזורי פריפריה, וכמובן שאנחנו ננסה לדון פה בכלים וביכולות ובאפשרויות שקיימות היום כדי לצמצם את אותם פערים. כפי שאתם רואים, החדר ברוך השם מרובה משתתפים ובאמת הרבה מאוד עמותות וארגונים ומשרדים שאחראים ומטפלים ויוזמים תהליכים לטובת המטופלים ובני משפחותיהם. אני אבקש, אני באמת רוצה לאפשר לכולם לדבר ואני מבין את החשיבות של כל אחד להביע דעתו, אני אבקש מאוד מראש לתמצת את הדברים, כל אחד שיאמר פה את המסר או את הרעיון או את מה שהוא מבקש לומר בצורה מתומצתת וברורה. אני אשתדל גם כן לעמוד בלוחות זמנים כדי שכולם יספיקו לדבר.

חברי הכנסת, תרצו לפתוח? אני מאפשר ליאסר בגלל שהוא היה חלק מיוזמי היום. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

<< דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בוקר טוב לכולם. שוב, זה בוקר קשה לכולם ולנו בחברה הערבית במיוחד. אתמול היה יום ממש קשה, שישה נרצחים, ובסופו של יום נרצח רופא שבסך הכול הגיע למרפאה לתת שירות לאותם לאנשים בתוך מקום שאמור להיות שמור, בתוך מקום שאמור להיות בו ביטחון לכל אחד ואחד. באמת אנחנו מזועזעים לא רק מהרצח של הרופא, מכל מה שקורה בתקופה האחרונה, בשנתיים האחרונות אפילו יותר, ואנחנו כל הזמן זועקים את הזעקה, מדברים ואפילו אנחנו כחברה כבר מתוסכלים.

ואני חושב, אנחנו לא צריכים לעבור על זה רק בזעקה ורק להגיד כאן אנחנו משתתפים בצערן של המשפחות והמשפחה של הרופא באופן מיוחד, אלא צריך לעשות מעשה. אני לא יודע איך, אבל אנחנו כאן בבית הזה כחברי כנסת צריכים לעשות מעשה בשביל שהמצב הזה יפסק. זו לא גזירת לא גזירת גורל, זו יד של אדם וצריך לגדוע את זה וצריך לטפל בזה. אני מקווה לנו, כי היום אנחנו מציינים את יום הסרטן, אנחנו נשמע את כולם כאן ויש לנו עוד מה להגיד בסוף היום במליאה. אני מאחל לכולם שיהיה יום פורה לכולנו ושיהיו המלצות לטובת כל האנשים ובמיוחד לחולים והמשפחות שלהם. תודה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להודות לד"ר יאסר חוג'יראת שיזם את היום הזה, ואני אצטרף גם לזעקה וזעם וכעס. מה שקורה בחברה הערבית, שאתמול נרצח רופא במרפאה בזמן שביצע את התפקיד, לא ייתכן שזה קורה ואין סנקציות ואין משילות, והדבר הזה חייב להשתנות. זה צריך להיות זעזוע לכולם, לא רק לנו, גם לממשלה, לשר לביטחון לאומי, לביטחון פנים, צריך להחזיר לדעתי את השם, צריך לעשות סדר.

לעניין היום המיוחד לציון מחלה אונקולוגית, העובדה שהתחלואה עולה, יותר ויותר אנשים חולים, ומטופלים אונקולוגיים עוברים תקופה מאוד מאוד קשה. יש את אלה שזו תקופה יותר קצרה, יש יותר ארוכה, אבל הטיפולים הם אינטנסיביים והחיים של כל המשפחה משתנים. ומה לעשות? חסרים רופאים, חסרים מומחים, במיוחד בפריפריה. ויש שלבים שונים במחלה, במפגש של החולה עם המחלה הזאת. יש אבחון, יש אבחון מתקדם יותר, יש בדיקות, יש ביקורים במרפאה, יש בדיקות דימות, ולבסוף קביעת הטיפול וטיפולים שנמשכים. יש התערבות כירורגית במידת הצורך, תרפיה כזו או אחרת.

ומטופלים תושבי הפריפריה נאלצים לכל טיפול, לכל בדיקה, לנסוע שעות, זמן רב, נסיעות ארוכות, ועושים את הנסיעה לא לבד, הם זקוקים לליווי של בן משפחה או מישהו שילווה אותם, כי במצב של איך שמרגיש חולה או חולה אונקולוגית אי אפשר להסתדר לבד. למוחרת עוד בדיקה במקום אחר, בשבוע אחר כך עוד בדיקה שהוא נוסע שעות עם מלווה.

אני מציעה לפעול לאיחוד של כל הטיפולים וכל הבדיקות למכונים ומרפאות ייעודיות, מכון אונקולוגי, לא רק אחד במחוז. במיוחד בפריפריה כשיש במרחקים גדולים, להקים מרפאות ייעודיות או מכונים ולרכז שם את כל השירותים לחולים אונקולוגיים. גם בדיקת רופא, גם מעבדה וגם מתן טיפולים אמבולטוריים במשך יום. ואם לא נעשה את זה, אנחנו נמשיך גם לסכן את החולים, גם לגרום להם סבל. אנחנו חייבים לרכז את כל הטיפולים בפריפריה ולעשות אולי שניים-שלושה ימים בשבוע מרוכזים, אבל כן ללכת לקראת הכיוון כי אין פתרון אחר. תודה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה, טטיאנה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני אעשה את זה ממש קצר. לחלות בסרטן זה נורא, לחלות בסרטן אם אתה גר בפריפריה זה עוד יותר נורא. כי מעבר לטיפולים שלצערי הם מעטים יותר מבמרכז, גם שלב האבחון הוא בעייתי. כי אם אני אצטרך CT, אני צריכה להמתין מינימום שלושה חודשים כדי לקבל CT. אני לא מדברת על MRI, שצריך להמתין שבעה-שמונה חודשים. לא סתם אנחנו מתים קודם בפריפריות, אנחנו מתים קודם כי אפילו יותר קשה לאבחן אצלנו את המחלות, זה לוקח הרבה יותר זמן. ואין שום סיבה בעולם, לא מחסור ברופאים, לא מחסור במבנים, שאנחנו נמות קודם מאנשים אחרים, שום סיבה. אנחנו דורשים את אותם טיפולים, את אותם הפסיליטיז שיש בכל מקום אחר. תודה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה, יסמין. אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בוקר טוב לכולם. האמת, למרות שקשה להגיד את המילה הזאת גם אחרי הימים הקשים שאנחנו עוברים, ובמיוחד החברה הערבית, ובמיוחד אחרי שנרצח אתמול רופא, ואני חייבת להגיד, לא מספיק לנו להזדעזע, לא מספיק ששר הבריאות אומר שהוא מזועזע וגם נשיא המדינה וגם שר הפנים. אני חושבת שדווקא בידי אלה שמזועזעים יש אפשרות לעשות מעשים, וצריך לקום ולעשות מעשה. ואני מזמינה שוב פעם מהבמה הזאת את כל מי שחושב ומאמין בקדושת החיים ומאמין שיש אפשרות לכל אזרח לחיות כאן בכבוד, לקום ולעשות מעשה, ויש אפשרות לעשות מעשה, רק צריך ליישם את התוכנית, זה מה שצריך, לא משהו אחר.

לענייננו, עניין יותר קשה. קודם כול, תודה על היוזמה, גם ד"ר יאסר, גם כבוד היו"ר. הנושא הזה, באמת, אני יכולה לדבר עליו מדם לבי, גם כחולה אונקולוגית בעבר. ואני יכולה להגיד לכם בוודאות, חולה סרטן או חולת סרטן פעם זה חולה לתמיד. הגוף מקבל מכות שאי אפשר לצאת מהן, פשוט מאוד, אי אפשר לצאת מהן, ולתופעה הזאת יש הרבה פנים. גם הסוגיה של הפריפריה זאת סוגיה מאוד רצינית שבידי הממשלה לתת את הטיפול בה ולתת מענה לאנשים ולחסוך בשעות ובכאב ובבזבוז, אני קוראת לזה בזבוז זמן, לא רק של החולה עצמו והוספת עוד נטל עליו ועוד מעמסה ועוד בזבוז אנרגיות שלו, אלה גם בני המשפחה שמלווים אותו.

הדבר השני שאנחנו לרוב מתעלמים ממנו הוא כל הסוגיה של הטיפול הרגשי. חולי סרטן הרבה פעמים עוברים כריתות בגוף. ויש כאלה שהם נראים, יש כאלה שהם עקרוניים, יש כאלה שהם בסיסיים ושאי אפשר להמשיך את החיים ולא לחיות עם האובדן הזה. זה אובדן של חלק מהגוף, אי אפשר, אי אפשר להמשיך בצורה נורמלית.

הדבר השני, מה עם שאר המשפחה? מה עם הילדים הקטנים? ואל תגידו לי שבבתי הספר כאילו מטפלים בילדים, לא מטפלים ולא בטיח. אני אומרת לכם, אנחנו משלמים על זה רגשית וכספית כשהילדים יותר גדולים. ואיפה הממשלה בצד הזה? לא נותנים את הטיפול הראוי.

עוד סוגיה, לגבי המומחים ולגבי הרעיון של מרפאות ייעודיות, זה רעיון מצוין, מצוין. למה חולה סרטן צריך להגיע, למשל, אני לא יודעת אם השתנה הדבר עכשיו, ברמב"ם, שהוא מרפאה ובית חולים כל כך מכובד, צריך לעשות את בדיקות הדם במקום ואחר כך ללכת למקום אחר ולהביא את הבדיקות ואז להחליט מה עושים? בקלי קלות אפשר לעשות את הכול במקום אחד, למה לטרטר את החולה? למה לטרטר את החולה?

וחוץ מזה, כל הסוגיה של ההוצאות הכלכליות. בתקופה כזאת זה נטל כלכלי מאוד רציני. הבן אדם החולה משותק לגמרי, במיוחד אם אנחנו נדבר על מישהו שהוא ראש משפחה, אימא או אבא. מה יעשו עם הצרכים המיוחדים שבאה מישהי שעתיים שלוש פעמים בשבוע? מי יעשה את העבודה בבית? מי יכין אוכל לילדים? הרבה צרכים, הרבה דברים. ואני חושבת שמגיע לאזרחים שמשלמים את כל החיים שלהם ואחרי המחלה הם ממשיכים לשלם גם דמי ביטוח וגם דמי בריאות, מגיע להם לקבל החזר. ויש הרבה מה לעשות בסוגיה של חקיקה ותקנות וכבר יש לי שניים-שלושה חוקים בקנה שעומדים ולא מתקדמים ואשמח מאוד אם מישהו יקח ויקדם. תודה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה. אני רק אציין שאנחנו נעשה בהמשך היום - - -

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כן, ראיתי, בוועדת הרווחה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני וד"ר יאסר חוג'יראת מקיימים היום אירוע באודיטוריום, כמובן שכולם מוזמנים, יחד עם אולקן אנחנו עושים את האירוע הזה, שבחלק ממנו אנחנו נדבר בפאנלים גם כן על הנושא של בני המשפחה וההשלכות שיש עליהם בהקשר, כפי שהזכרת. תודה רבה.

משרד הבריאות, פרופ' עידו וולף, ראש המועצה הלאומית למניעה, אבחון וטיפול במחלות ממאירות, בבקשה.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

שלום לכולם ותודה רבה לראש הוועדה, חברי הכנסת, על זה שבאמת הקמתם אירוע כל כך חשוב וגדול ביום הזה. 12,000 איש, 12,000 איש מתים בכל שנה בישראל מסרטן, זה המספר, 12,000. זה לא בקטנה, זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. ואפשר להשפיע בהרבה מאוד דרכים.

שתי מילים עליי שתבינו מאיזו פוזיציה אני מגיע. אני לא איש משרד הבריאות, אני רופא, אני מטפל בחולי סרטן כל יום כל היום, אני ראש המערך אונקולוגי באיכילוב, אני ראש בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב וחבר בוועדה לשדות הקליניים של המדינה ואני גם אחרי על שיתוף הפעולה בין איכילוב לברזילי ולניאדו, כך שאני מבלה חלק גדול מזמני בפריפריה וחלק גדול מהזמן שלי בשנים האחרונות מוקדש בדיוק למאמצים האלה, איך לחזק את הפריפריה החל משלב הסטודנטים לרפואה, קבלת סטודנטים לרפואה אלינו, וכמובן בתחום האונקולוגיה.

בתחום האונקולוגיה יש חוסרים גדולים מאוד מאוד. מחר הולך להתפרסם סל הבריאות, רוב התרופות שלנו, האונקולוגיות, לא יכנסו לסל השנה, רק הטופ של הטופ יכנסו. הרבה בדיקות סקירה שאנחנו רוצים לא קיימות. אנחנו מושפעים מהסביבה, ברור לחלוטין שבשנה האחרונה הרבה מאוד משאבים הלכו לשיקום, לבריאות הנפש, זה ברור לחלוטין, זה כמובן משפיע עלינו וברור לנו שהשמיכה היא קצרה, אי אפשר להתעלם מזה. אפשר להגיד תנו את כל המשאבים לאונקולוגיה, אנחנו יודעים שזה לא יקרה, ברור לנו שהשמיכה היא קצרה ומוגבלת.

למרות זאת, יש הרבה מאוד מה לעשות, הרבה מאוד ממה שניתן לעשות הוא לאו דווקא ברמת הכסף, מסתבר שהוא ברמת התהליכים. ואני שמח שבשנתיים האחרונות רצים כמה תהליכים מאוד עמוקים לא ברמה של בואו נבקש עוד כסף, אלא בואו ננתח מה קורה וננסה לשפר. הכי חשוב, משרד הבריאות הקים ועדה לאומית, פעם ראשונה מאז קום המדינה, בראשות פרופ' יהונתן הלוי, והוועדה הזאת ממפה את כלל שירותי האונקולוגיה בישראל מכל הסוגים והמינים, גם רפואה, סיעוד, פסיכולוגיה, עובדים סוציאליים וכולי, מרכז, פריפריה, חינוך רפואי. ועדה שישבה בערך שנה וממש עכשיו כבר יש לנו את הטיוטה, ואני מאוד מקווה שהטיוטה הזאת תאומץ ותופעל, כי אם היא תופעל, היא תשיג מהפך.

לא דרשנו בוועדה תביאו לנו 500 אונקולוגים, כי לא יהיו, לא יהיו. עם המחסור ברופאים ב-2026 אפשר לצעוק כמה שרוצים תביאו 500, לא יהיו. אנחנו מציעים הרבה פתרונות חליפיים איך אפשר לעשות דברים אולי קצת אחרת ותכף חני תציג. כדי להגיע לבסיס הנתונים עשינו, שוב, בפעם הראשונה בתולדות המדינה, ניתוח מסודר בעזרת מערכות מחשוב וגיאוגרפים כדי להבין בדיוק מה הפריסה, איפה המצוקות, מה הבעיות במכונים השונים. ובאמת יש הרבה מה לעשות, אני שמח שאנחנו באיזשהו תהליך שלפחות סוף-סוף רואים תהליך שהוא מובנה, מוסדר ואני מקווה שבעוד חודשיים נגיע עם דרישת התשלום, עם מסקנות הוועדה. חני תציג את העבודה שעשינו כאן.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אוקיי, כמובן שאנחנו נשמח ללוות את הסוגיות ואת הפתרונות או את ההמלצות שאתם תעלו בסיום העבודה הזאת. ד"ר חני שרודר, בבקשה.

<< אורח >> ד"ר חני שרודר: << אורח >>

(מוקרנת מצגת)

אני מצטרפת באמת לכל מה שפרופ' עידו וולף אמר, אנחנו מאוד שמחים על הוועדה ועל העיסוק בנושא הזה. תודה גם לאולקן שנמצאים פה ושיזמו את המהלך. כמו שפרופ' עידו הציג, אנחנו לראשונה ניתחנו את נתוני הפריסה של חולים אונקולוגיים. בכל שנה מאובחנים בישראל כ-31,000 מטופלים אונקולוגיים ואנחנו ניתחנו את הנתונים שלהם בפריסה ארצית. פה אפשר לראות איפה נמצאים הריכוזים של החולים, אפשר לראות שרובם נמצאים, כמו שאתם רואים, בערים הגדולות. ובנוסף, אמרנו שזה לא מספיק לנו לראות איפה המטופלים נמצאים, אנחנו רוצים לראות איפה הם בוחרים לקבל טיפול. ולכן ביצענו את הניתוח הבא.

כמו שאתם רואים, יש פה דאטה מיותר ממיליון מקרים של אנשים שבחרו לקבל טיפול ואפשר לראות פה את הפריסה של בתי החולים בפריסה ארצית בישראל ואפשר לראות שסך הכול יש פריסה יחסית רחבה של הטיפולים האונקולוגיים, אבל יחד עם זה, אנחנו רואים שהמטופלים בוחרים בכל זאת לפנות לארבעה בתי חולים מרכזיים, שלושה מהם באזור המרכז.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אולי בגלל שמרכזים את כל סל הטיפול, אולי בגלל שהתהליכים - - -

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

אני אתן הסבר קצר על השינוי שקרה באונקולוגיה ב-15 השנים האחרונות. בעבר אונקולוג היה אונקולוג כללי והיה יושב לבד בחדר ומקבל החלטות כמו רופא משפחה. היום אנחנו יודעים שאונקולוג חייב לפעול בעבודת צוות. כדי לעבוד בעבודת צוות צריכים צוות. אם נדבר על ארבעת בתי החולים הגדולים ברשימה, לכל אחד מהם יש בין 40 ל-50 אונקולוגים. למשל, רק בתחום סרטן השד בכל אחד מבתי החולים האלה יש בין שלושה לארבעה רופאים מומחים לתחום סרטן השד שיכולים לעשות עבודת צוות.

אם נסתכל על שמונת בתי החולים הקטנים שברשימה, בכל אחד יש בין אחד לשלושה אונקולוגים בלבד. זאת אומרת, גם אם פרסנו הרבה מקומות קטנים, יש לנו בפוריה ויש בדרום, זה שפרסנו שם מרכז אונקולוגי ושמנו בו שניים-שלושה אונקולוגים, זה עוד לא אומר שנתנו לחולה את המערכת המלאה של צוות גדול שיכול לדון בעניינו.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

זו הנקודה בעצם.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

זו אחת הנקודות הכי קריטיות ועליה אנחנו דנים, אבל בפירוש, זה שפתחנו מרכז אונקולוגי בפריפריה, זה עדיין לא אומר שנתנו לחולה בפריפריה את אותה רפואה כמו שהוא מקבל במרכז. וזו המטרה, המטרה כאן היא לא לפרוס עוד, כי הפריסה היא נהדרת, הפריסה היא על כל המדינה, השאלה היא איך אנחנו לוקחים את המקומות הקטנים והופכים אותם לכאלה שיתנו רפואה בסופו של דבר שווה. מבחינתי, כשנכנסו לברזילי האמירה הייתה פשוטה, חולה בברזילי וחולה באיכילוב צריכים לקבל טיפול בדיוק באותה רמה. זו הייתה האמירה שלנו כשעשינו את שיתוף הפעולה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אתה יכול לומר לנו מה הם ארבעת בתי החולים הגדולים שבהם כן יש את כל היכולת?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

ארבעת הגדולים הם כרגיל: איכילוב, שיבא, בילינסון ורמב"ם, אלה ארבעת הגדולים. מתחתם ברשימה אלה הדסה, שערי צדק, סורוקה. זו בערך הפריסה ותכף תראו עוד פרטים על הפריסה, כולל מכוני קרינה.

<< אורח >> ד"ר חני שרודר: << אורח >>

נכון. כמו שאתם רואים, בכלל הנושא הזה של פריסה של שירותים ופערים בין פריפריה למרכז זה נושא שהוא בליבת העשייה שלנו. כאן אפשר לראות ניתוח שעשינו שאפשר לראות שמרבית המטופלים שנוסעים לבתי החולים הללו באזור המרכז הם בעיקר מאזור הדרום. ומבחינת הטיפולים, 21% מהטיפולים, המטופלים מהפריפריה בוחרים לקבל באותם בתי חולים. בנוסף יש לנו אפשרות בתוך המערכת, פה אתם רואים סנאפשוטים מתוך מערכת GIS שבנינו עם הדאטה הזאת כדי שגם נוכל למפות את המצב עכשיו, אבל יותר נכון, יותר חשוב לנו גם לראות איך החלטות המדיניות שלנו משפיעות גם קדימה באמת על הפריסה והשימוש של השירותים בפועל.

כאן אפשר לראות, בחרנו פה עיר מסוימת במרכז, פתח תקווה, לאילו בתי חולים המטופלים בוחרים לנסוע לקבל את הטיפולים לעומת עיר בדרום, בשדרות. אפשר לראות שבשדרות בתי החולים המרכזיים שמהטופלים נוסעים אליהם הם סורוקה, ברזילי, שיבא ואסותא אשדוד. זאת אומרת שמטופלים מהדרום לרוב כן בוחרים לקבל את הטיפולים קרוב לבית וצריך, כמו שפרופ' וולף אמר, לראות איך מחזקים את זה.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

שליש מהמטופלים בדרום מעדיפים לקבל טיפול לא בדרום. זאת אומרת, חלק גדול מהבעיה איננו המרחק, אלא העדפה ללכת לקבל טיפול במקום שהוא נתפס יותר טוב, נראה אחרת. זאת אומרת, הבעיה איננה הפריסה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא נתפס, הוא באמת כנראה יותר טוב לפי מה שאתה אומר.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

אני נזהר מלתת ציונים.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא, אתה אומר, יש בתי חולים שההתייעצות שם היא משמעותית.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

כן, וגם לזה תכף נציג פתרונות צריך להבין את זה, חלק גדול מהנסיעות זו בחירה. וכמו שלומדים באונקולוגיה, וזה משהו נהדר, באונקולוגיה כל חולה סרטן יכול לבחור היכן להיות מטופל.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זו לא באמת בחירה כשאתה מנסה להציל את החיים של עצמך.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

לא, מבחינת קופת חולים.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני מבינה, אבל מבחינת החולה זו לא באמת בחירה, הוא רוצה לנסוע איפה שיהיה לו הכי הרבה סיכוי להציל את החיים שלו.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

נכון.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אם הוא יכול לנסוע, אם יש מישהו שיסיע אותו, אפילו שנותנים החזר על מונית, זה לא זה.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

נכון, החזקים יותר הם אלה שגם יסעו. החזקים יותר בפריפריה הם אלה שיגיעו יותר מהר לשיבא, איכילוב, בילינסון.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> הם גם אלה שישרדו כנראה.

<< אורח >> ד"ר חני שרודר: << אורח >>

אני רוצה רגע להדגים באמת מה קורה כשאנחנו מוסיפים מכונים בפריפריה. בדקנו את הנושא של קרינה, אנחנו יודעים שחלק מהטיפולים שמקבלים הם טיפולים רדיותרפיים. יש פה את נתוני הפריסה של המאיצים השונים שהצטרפו בשנים האחרונות ואפשר לראות שלאחרונה צורפו זיו ואסותא אשדוד ושאנחנו גם מתכננים להוסיף בשנים הקרובות מאיצים גם במרכזי בעמק בצפון וגם בסוראסקי לפתוח מרכז לפרוטונים שייתר את הצורך של ילדים היום לנסוע לחו"ל כדי לקבל את הטיפולים הללו.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

זה שיפור אדיר. המדינה השקיעה עשרות רבות של מיליונים כדי להגיע לפריסת קרינה שבעבר הייתה מאוד בעייתית. הוסיפו את צפת, הוסיפו אשדוד, מוסיפים העמק, ופרוטונים, שלא יצטרכו לנסוע לחו"ל, זו השקעה אדירה. אבל כאן יש הבדל בין להשקיע במכונות ובבניינים לבין הקושי של כוח אדם, זה לא אותו דבר.

<< אורח >> ד"ר חני שרודר: << אורח >>

כשאנחנו מסתכלים, ב-2019 הוספנו מכון רדיותרפיה באסותא אשדוד, וכמו שאתם רואים, כשאנחנו מנתחים את הנתונים, ב-2018 הרבה מהמטופלים באמת נסעו לבתי החולים במרכז, אפשר לראות שב-2023 31% מהטיפולים של מטופלים מאזור הדרום בוצעו באסותא אשדוד, ככה גם בזיו צפת. אפשר לראות שאם התוספת של רדיותרפיה בצפון, 33% מהמטופלים בצפון בוחרים לקבל את הטיפול בזיו. זאת אומרת שההוספה של מכונים ושל אפשרות לקבל טיפולים קרוב לבית באמת משפיעה גם על הצריכה של המטופלים.

אני רוצה להגיד שמבחינתנו, הניתוח של הדאטה הוא רק חלק אחד וחלקי מהעבודה, ויחד גם עם אולקן וגם עם אגודות נוספות אנחנו עכשיו יצאנו לתהליך של שותפות ציבור ואנחנו נשמח גם לעזרה שלכם בלהגיע לעוד קהלים. חשוב לנו לשמוע מהמטופלים מה חשוב להם כשהם מקבלים טיפול, איך אנחנו יכולים מצד אחד לשפר את לשפר את הנגישות לטיפולים ומצד שני גם באמת לא לפגוע באיכות. יש לנו פה, הדפסתי פליירים בשפות שונות, אני אשמח אם תוכלו לעזור לנו גם בהפצה של זה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

מה אתם יכולים להגיד על המשובים שאתם מקבלים היום?

<< אורח >> ד"ר חני שרודר: << אורח >>

הנה, בבקשה. זו ממש שאלה מצוינת כי הכנתי. בינתיים יצאנו עם התשאול הזה. אני אגיד שיש היענות מאוד גבוהה, הנושא הזה מאוד מעסיק ואנחנו שמחים לראות. פה הבאתי ממש ניתוח על קצה המזלג של הנתונים הראשונים שיש לנו. אפשר לראות שכשמטופלים בוחרים איפה לקבל את השירות הרפואי, כמובן שהנושא של איכות הטיפול הוא הנושא הראשון שהכי מעסיק אותם, אבל הנושא השני בדירוג הוא המיקום הגיאוגרפי ולכן באמת חשוב לנו לשפר את הנגישות.

אני אגיד שבנוסף לעבודה שלנו, גם חשוב לנו להגיע לצוותים בשטח ולשמוע את נקודת המבט שלהם. פה הבאתי קצת דוגמאות, היינו באילת, בנצרת וגם בסוראסקי. עידו, אם תוכל להציג בבקשה את המסקנות של הוועדה.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

זה להציג ב-30 שניות ועדה שעובדת תקופה מאוד ארוכה לגבי פריסה. אני רוצה להתייחס לשני דברים שהם מאוד עקרוניים. אחד הוא בניית מודל לשיתוף פעולה בין המכונים הגדולים לקטנים. בנינו מודל מסוים שעובד כרגע בין איכילוב לברזילי, משרד הבריאות לקח את זה כמודל שהוא מנתח, עכשיו משקיעים כסף בחקר המודל הזה. נציגות בכירה של המשרד, היינו שם בברזילי יחד בשבוע שעבר. אם המודל הזה אכן יפעל בצורה טובה, המטרה היא להרחיב אותו לעוד. יש מגבלות רבות למודל הזה, כולל זה שצריך מודל תימרוץ לבתי החולים הגדולים שיהיה להם אינטרס לעשות את זה וכולי, אבל המודל הבסיסי כבר קיים וצריך לראות איך מרחיבים אותו עוד ונדרשים לזה משאבים.

דבר שני שאני רוצה לציין הוא חוזר משרד הבריאות שיצא לפני שנתיים וביום שישי הקרוב יש כנס כדי ליישם אותו ונשמח מאוד אם כולכם, בוודאי ראש הוועדה, תוכלו להגיע. חוזר שמחייב דיון רב-צוותי על כל חולה סרטן בישראל. כשרצינו להוציא את החוזר הייתה התנגדות גדולה מאוד, בפרט של בתי חולים קטנים שלא היו מוכנים, איך נעמוד בזה. אבל המטרה שלנו היא שכל חולה סרטן שיש לו טיפול מורכב יעבור דיון רב-צוותי. בבתי חולים קטנים שיש בהם רופא אחד או שניים אין שום בעיה. דיון רב-צוותי יכול להיות בזום, יכול להתנהל עם בתי חולים אחרים.

יש לנו עוד מודלים. למשל, החולה יכול להגיע פעם בשלושה חודשים לקבלת החלטות למרכז גדול, אבל את כל הטיפולים פעם בשבוע לקבל ליד הבית. זאת אומרת, יש לנו כמה מודלים אפשריים ובוועדה אנחנו מציגים את הדרגות השונות של המודלים. אין שום סיבה שחולה שצריך לקבל את העירוי של הכימותרפיה, את הטיפול - - - לא יקבל אותו ליד הבית פעם בשבוע.

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> הבעיה של ההתחשבנות בין בתי חולים לקופות החולים והנפקת טופס 17, זאת הבעיה.

<< אורח >> פרופ' פרופ' עידו וולף: << אורח >>

זה חלק מהדברים שאנחנו באמת דנים בהם בוועדה על המסקנות וזה באמת איפה שצריך לתת מודל תימרוץ כדי שהדברים האלה ירוצו. כי מבחינה רפואית אין שום בעיה שהטיפול הרגיל, המטרטר, יהיה ליד הבית, אבל קבלת ההחלטות תהיה במרכז גדול. היישום של החוזר הרב-צוותי הזה שנכנס לפני שנתיים הוא מאוד מאוד קשה, לכן ביום שישי הקרוב יש כנס שנמצאים בו באמת כל הבכירים הרלוונטיים בארץ, מאוד מאוד נשמח להשתתפות שלכם.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> איפה יהיה הכנס?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

הכנס יהיה באגודה למלחמה בסרטן, בחסות האגודה, בחסות רבים מאוד מאנשים שיושבים כאן. ואנחנו נעשה שולחנות עגולים, כנס עבודה, כשהמטרה של כל שולחן עגול הוא להמליץ למשל איך לעשות את זה כמדד איכות למדינת ישראל, איך לשפר את הדיווח הדיגיטלי, איזה מודל תימרוץ לעשות. כי זה כאילו נשמע פרט טכני, דיון רב-צוותי על כל חולה, אבל אם נגיע ליישום של דיון רב-צוותי לכל חולה זה אומר ששיפרנו המון המון המון שלבים בדרך והתקרבנו מאוד לנקודה שיהיה טיפול זהה לכולם ברמת ההחלטות גם אם העירוי לווריד ינתן ליד הבית.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> איפה יושבת האגודה, בתל אביב?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

בגבעתיים.

<< דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> יש לי שאלה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

בסוף חודש אוקטובר משרד הבריאות פרסם מחקר על הנושא של הפערים, יש לכם פה אפשרות להציג לחברי הכנסת נתונים?

<< אורח >> ד"ר חני שרודר: << אורח >>

הנתונים שהצגתי הם מתוך המחקר.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

קצת יותר לעומק אם אפשר, לבקשת חברת הכנסת.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> יש מישהו שיכול לתת סקירה על הפערים בפועל? מישהו ממשרד הבריאות שיכול?

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

את יודעת מה? אני כבר אשאל את השאלות, כבר רשמתי לפניי תוך כדי הצגת המצגת. קודם כול, אני רוצה להבין, ראינו מקודם שמבין כל המחוזות, מחוז צפון, הכי פחות מטופלים באותו מחוז. זאת אומרת, מי שנזקק בצפון יוצא החוצה, לחיפה, למרכז, לירושלים, הכי פחות נמצאים באזור הצפון. השאלה שלי היא למה.

<< דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כי אין מרכזים.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

מה הכוונה לפתח? מה אנחנו חושבים לעשות?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

ברור שבשנה וחצי האחרונה יש השפעה גדולה על מחוז הצפון. זאת אומרת, היינו כאן בוועדה בדיון לפני שנתיים על הפריפריה והצגנו אז איך קופת חולים כללית העמק פתחו מרכז לטיפולים בקריית שמונה. ברור שעכשיו כל המצב פגע מאוד בפריסה בפריפריה, אין ספק, בצפון בפרט. אנחנו נצטרך לראות איך חוזרים. היו לנו הרבה תוכניות על צפת ועל קריית שמונה ועל העמק וכאלה. כרגע אני חושב שאנחנו לא שם בנקודה הזאת.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אולי עכשיו כן. לא היינו עד עכשיו בתקופת האחרונה בעקבות המלחמה, אבל - - -

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> למה לא על נצרת?

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

יש בנצרת.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> יש, אבל גם צריך לשפר. אנחנו יודעים שבתי החולים בנצרת הם לא בתי חולים ממשלתיים, אבל מצד שני הם מאוד ציבוריים, למרות שהם נחשבים פרטיים, הם גם ברמה מאוד גבוהה. אני יכולה להביא עדות עכשיו על מה שיצא לגבי מחלקות פנימיות. כאשר משווים את המחלקה הפנימית בסקוטי בנצרת לשיבא ולאיכילוב ולעוד מקומות במרכז זה אומר כל הכבוד קודם כול לבית החולים שבכוחות עצמו מצליח להגיע למקום הזה, ואני חושבת שצריך להושיט יד, כי זה לא לבית החולים, זה לחולים עצמם שהם האזרחים.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

בתחום האונקולוגיה פתחו שם דווקא עכשיו מחלקה מאוד יפה, אני חושב שגם הייתי שם בביקור. בתחום האונקולוגיה נצרת התחזקה מאוד.

<< אורח >> ד"ר חני שרודר: << אורח >>

מאוד התחזקה.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני יודעת, אבל יש עוד צורך בהרבה דברים.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

אנחנו באונקולוגיה כרגע.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בהרבה דברים, וזו יוזמה אישית, מה עם משרד הבריאות בקטע הזה?

<< דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בתחום האונקולוגי, יש בית חולים בנצרת, האיטלקי, שהוא לקח על עצמו להתמחות בזה, אבל יש להם את הכול והם ביקשו רישיון להפעיל מאיץ מקרין בשביל הקרנה ועדיין לא קיבלו את זה, ואז האנשים סובלים. מגיעים, עושים את כל הבדיקות, ואחר כך בשביל הטיפול הם צריכים לנסוע או לרמב"ם או למקומות אחרים. הרעיון, מה שנאמר כאן, לעשות One-stop shop, שהמטופל מגיע, עושה את הבדיקות, ואז אפשר לטפל באותו מקום ולא צריך לשלוח אותו למקומות אחרים, זה צריך להיות הרעיון. כמו שיש באיכילוב את כל הפסיליטי, גם לעשות נגיד בנצרת שיהיה מקום אחד, לפתח אותו, הגרעין הוא קיים, צריך לפתח אותו. בצפת אני יודע שיש, שם זה מתקדם, נהריה, פוריה, ואז אתה מכסה את הצפון.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

מכוני קרינה, עומד להיפתח בשנה הקרובה מכון קרינה בבית חולים העמק, ומכון קרינה בבית חולים העמק אמור לתת מענה.

<< דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אבל למה לא נצרת?

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> למה לא בנצרת? באמת.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

רגע, זה לא דיון ספציפי, אני רוצה רגע למסגר.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לא, זה לא ספציפי, זה אזורי, זה מגזרי, זה לא ספציפי.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

יש לי עוד יש לי עוד 100 שאלות על מקומות ספציפיים. שישבו איתי מנהלי בתי חולים על סוגי של טכנולוגיות שרוצים לקדם.

<< דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני שואל בכללי, One-stop shop.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

זה לא פה, הפלטפורמה. אני רק רוצה להגיד משהו, שנייה, ד"ר חוג'יראת.

<< דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> רציתי לשאול שאלה לגבי הטיפולים.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני אתן לך, רק שנבין. צוות הוועדה שאותה הקים המשרד ובוחן, הוא יורד ממש לרזולוציה שמדברת על סוג בדיקה, טיפול, כמה רופאים, כמה סוגי מטפלים יש?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

ברמה של כל מקצועות הבריאות. כמה צריך לתגבר עובדים סוציאליים, כמה צריך לתגבר מרפאים בעיסוק, את כל המקצועות, כל המקצועות הרלוונטיים.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

קודם כול, אני מברך על זה.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

אבל גם כאן אני חייב להגיד שכשישבנו בוועדה העלו צרכים של צריך להכפיל את המספר והיה לנו ברור שלא יוכפל. לכן בגדול שמנו תוכנית עלייה של 20%, 25%, וזה לא יענה על הצרכים האמיתיים. אבל אם היינו באים בכל המקצועות שלנו בעלייה של 100%, כולנו היו לוקחים את הדו"ח ושמים אותו בפח, כי היו אומרים שאי אפשר לדרוש כל כך הרבה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

מה שנקרא רצוי ומצוי.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> שאלה, למה לא יוכפל?

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

הוא אומר שיש פער בין הרצוי למצוי, אבל הוא אומר אני רוצה לעבוד על המצוי מאשר על הרצוי.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> נכון, אבל אני שואלת מה המצוי, מה הבעיה במצוי. אין רופאים או אין הכשרות?

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אוקיי, זה הדו"ח, הדו"ח יסיק את המסקנות, ידווח לנו ונדון בו.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> הדו"ח יראה בפועל שיש הרבה רופאים שמחפשים תקנים להתמחות.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אוקיי, תודה רבה. שאלה נוספת. בבקשה, שכחתי, סליחה.

<< דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> רציתי לשאול לגבי הטיפולים. יש את כל הטיפול של הקרינה וכולי וכולי, אבל מה עם הקדמה והטיפול המותאם אישית? האם במערכת הבריאות באונקולוגיה, וזה מתקדם באונקולוגיה, הם הולכים לכיוון הזה?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

ישראל היא אחת המדינות, וכאן באמת משהו לחיוב, ישראל היא אחת המדינות הכי מפותחות בעולם בתחום הזה. לרוב החולים במחלה גרורתית, לא לכולם עדיין בגלל מגבלות סל, אבל לרובם עושים היום את הבדיקות הגנומיות, פרופיל מולקולרי, כמעט כל חולה עם מחלה גרורתית עובר. משנה לשנה אנחנו מצליחים להכניס לסל עוד התוויות, רוב התרופות הרלוונטיות עד לפני שנה-שנתיים נכנסו. מה שמגביל אותנו כרגע בקפיצה הנוספת זה כמובן סל הבריאות. אם יש תרופות נהדרות, מותאמות אישית שהן לא בסל ומטופלים קונים אותן ב-80,000 וב-100,000 שקל בחודש, יש לנו בעיה. יש את אחת התרופות שכנראה לא תיכנס לסל שרלוונטית לכמה מאות חולים שעולה היום 80,000 שקל בחודש, מי יכול לעמוד בזה? רק מי שיש לו ביטוח פרטי.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני יכול לומר שאנחנו חושבים, לפחות מפניות שהגיעו אליי וגם לחברי הוועדה, יש עדיין טכנולוגיות שהמדינה, אני אומר עוד פעם, אני לא איש מקצוע בתחום, אבל לפחות ממה שאני שומע, המדינה עדיין נמצאת קצת מאחורה בהכנסת הטכנולוגיות האלה או לפחות בפריסה שלהן. ככה לפחות ממה שאני שומע, כמובן שזה נושא לדיון בפני עצמו, אבל אני חושב שעל זה התכוון יאסר לשאול.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> יש התייחסות בדו"ח לגילוי מוקדם? הרי אנחנו יודעים שגילוי מוקדם הוא אחד המפתחות הכי חשובים להישרדות. יש איזשהו - - -

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

הוועדה לא התעסקה בגילוי מוקדם כי זה נושא אחר. גילוי מוקדם, סופו באונקולוגיה, אבל התחלתו היא לא באונקולוגיה. זאת אומרת, קבוצת המומחים שעוסקת בגילוי מוקדם איננה אנחנו האונקולוגים, אלא אנשי בריאות הציבור, והשיקולים של גילוי מוקדם הם שיקולים אחרים, ומי שעוסק בזה אלה יותר תחומים כמו רפואת המשפחה וכולי. לכן זה למעשה לא נושא שעלה אצלנו. אין ספק שצריך לעשות עוד, למרות שההישגים בישראל בגילוי מוקדם הם באמת מדהימים, כולל, ראינו בחברה הערבית, הממוגרפיה, שיעור הממוגרפיה שהוא הרבה מאוד עבודה של האגודה למלחמה בסרטן, שיעור הממוגרפיה בישראל הוא ממש ממש יפה. הירידה בתמותה מסרטני שד, ריאה ומעי גס בשנים האחרונות בישראל היא מדהימה. זו הצלחה מאוד יפה של המדינה.

<< אורח >> ד"ר חני שרודר: << אורח >>

אנחנו שיאנים.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל עדיין קיים פער בין התמותה למשל אצל נשים ערביות מסרטן שד לבין נשים יהודיות, כי הכול תלוי בעניין של מתי מגלים.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

נכון, אבל בממוגרפיה - - -

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> וההנגשה שהם עשו, זה תרם.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

היא הייתה מאוד יפה.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לא רק זה, הנשים הערביות מבחינת גיל חולות יותר מוקדם ממה שמוכר וממוצע בתוך החברה הישראלית היהודית באופן ספציפי, ועדיין הבדיקות שהקופות מממנות ומבקשות לא מותאמות לגיל של הערביות. אני מדברת ספציפית על סרטן שד.

<< אורח >> ד"ר חני שרודר: << אורח >>

אני אגיד אולי משהו לגבי זה. במסגרת תוכנית אחרת שלנו שעוסקת בצמצום פערים גם בחברה הערבית, אבל בחברה החרדית, שמה יש את הפערים הכי משמעותיים לפי הנתונים, אנחנו עכשיו בונים תוכניות ייעודיות.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אנחנו שותפים בהרבה דברים עם החרדים, גם בעוני וגם במחלות. לא בכספים הקואליציוניים.

<< אורח >> ד"ר חני שרודר: << אורח >>

נכון. אני אגיד שאנחנו בונים תוכניות ייעודיות בדיוק לעניין הזה, ליישוג. ואני אגיד אפילו שאתמול שוחחנו על זה, אנחנו עושים פעילות יפה מאוד עם הרשות לפיתוח כלכלי-חברתי של החברה החרדית כשזרוע הביצוע שלנו היא החברה למתנ"סים. אתמול דיברתי עם מנהל התוכנית, הוא סיפר לי משהו מאוד מרגש. הוא אמר, עשו פעילות באחת המתנ"סים, יום אחרי זה התקשרו אליו מאחת מקופות החולים שבאזור, אמרו עלייה משמעותית בכמות הנשים שנרשמות לעשות בדיקות ממוגרפיה.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אין על החברה למתנ"סים בעבודה קהילתית.

<< אורח >> ד"ר חני שרודר: << אורח >>

אנחנו עכשיו מתחילים עבודה על הדבר ואנחנו עובדים עם הקהילות. אנחנו מכוונים גם לזה וזה נושא שהוא גם במיקוד.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה. עאידה, אני אתן לך מיד, רק לגבי אילת, מה קורה באילת?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

קודם כול, אני חייב להגיד שאילת נפגעה מאוד מסגירת שדות התעופה, נתחיל מזה. כשהיה שדה תעופה בתוך העיר והיה את שדה דב, החולה היה מגיע לאיכילוב בקלי קלות. ברגע שסגרו את שני שדות התעופה, המצב באילת היה קשה מאוד.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> קטסטרופלי.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

קופת חולים כללית פתחה שם עכשיו מרכז לטיפולים, אבל זה מרכז לטיפולים, זה עדיין לא מכון אונקולוגי. אני יכול להגיד שבשבת נאלצנו לקחת חולה מאילת שהבנו שמצבו מאוד בעייתי ולשים אותו על אמבולנס ולהביא אותו לאיכילוב לאשפוז. באופן רגיל אולי לא היינו מאשפזים, אבל היינו צריכים לאשפז אותו כדי לעשות את כל הבירור באשפוז. זאת אומרת, המצב באילת כרגע הוא לא אידיאלי.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

לא, הוא מצב רע.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אין קרדיולוג באילת בבית החולים, מדברים על טיפולים?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

גודל האוכלוסייה שם לא מאפשר להקים מרכז אונקולוגי גדול. חלק מזה כללית נותנת עכשיו, זו יוזמה מאוד יפה של כללית בתוך יוספטל. וחלק מהדברים, לצערי - - -

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

זה בתוך עבודת הצוות שדיברת עליה מקודם, שהזכרת מקודם? זאת אומרת, יש איזשהו פרק שמתייחס לאילת?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

לא, אילת היא ספציפית תחת כללית, זו קופת חולים כללית וצריך לראות, כי הם מרכזים את כל הפרויקט של יוספטל. אבל יש שם טיפולים כימותרפיים שכללית בנתה מאוד יפה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אבל לא אבחונים או בדיקות.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

תראה, זו כבר שאלה לא רק של אונקולוגיה, זו שאלת יוספטל, זו שאלה אחרת לחלוטין. אני לא מוסמך.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> יש MRI?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

לא, אבל צריך לזכור - - -

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אין MRI בכלל?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

אני לא עד כדי כך בקיא בפריסה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני לא יודע, אני לא רוצה להגיד סתם. אני לא חושב שאין.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

אני לא חושב שיש MRI. שוחחתי עם ראש עיריית אילת לא מזמן בהקשר אחר, רוצים להקים שם פקולטה לרפואה ויש תוכנית מאוד יפה לחזק מאוד יפה לחזק מאוד את יוספטל.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

כן, הוא דיבר איתנו על זה כאן בוועדה. היו רעיונות של חיבורים עם אוניברסיטאות בעולם.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

בדיוק. בינתיים הכול עדיין לא קרה. אין ספק שאונקולוגיה היא לא הנושא העיקרי בחיזוק יוספטל. רק כשאתה מחזק את כל יוספטל גם האונקולוגיה מתחזקת.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אוקיי. בבקשה, עאידה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה, כבוד היושב ראש. אני רוצה להגיד קודם כול תודה על קיום הישיבה. אומנם אני לא מצליחה הרבה להגיע לוועדה הזו.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

מוזמנת.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מפספסת, אני יודעת, אתה רואה? חשבתי שאני בוועדה הכי חשובה, בכספים, בביטחון לאומי, אבל מילא. אני חייבת להגיד, אם אני כבר הגעתי ואני לא יודעת אם החברים התייחסו לזה, אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שהיום אנחנו לצערי הרב קוברים רופא שנרצח אתמול.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

כן, פתחנו עם זה והתייחסו לזה כולם.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני מודה על זה ואני חושבת שזה מקרה מאוד מזעזע. רציתי להתייחס לסל התרופות ולשינויים הקורים. ואני מודעת לזה שבשנה שעברה הוגדל סל התרופות, אבל עדיין הנושא של תרופות לאונקולוגיה לוקה בחסר.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

מאוד.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מאוד. ובמיוחד, אני חושבת שאני לא רחוקה מהאמת כאשר אגיד במיוחד גם סרטנים שקשורים לנשים, שם גם כן סל התרופות לא מממן בצורה הנכונה. השאלה היא, כאשר אנחנו מדברים על הנגשה, הנגשה לפריפריה, הפריפריה היא לא רק המרחק הגיאוגרפי, אלא גם כן העוני, העוני נחשב פריפריה מאוד חזקה, הוא יכול להתקיים גם בתוך המרכז. וכאשר אי אפשר להשתמש, אני הייתי צריכה השנה שלוש פעמים לפנות לשר באופן אישי על מקרים שאני מכירה באופן אישי שהתרופות שיכולות להציל את החיים שלהם היו לא בסל התרופות.

אני לא הייתי רוצה אפילו לחשוב על מה מרגישים אנשים שיודעים שקיימת אי שם תרופה שתציל את החיים של הבת או של בת הזוג והם לא יכולים לממן את זה. מה מתוכנן בעניין הזה? הנגשה לפריפריה חייבת לכלול ראייה כזו, לא רק לדבר על מרכז וצפון ודרום. אומנם התוצאה של הפריסה בצפון היא מזעזעת בעיניי, ואהבתי שכתבו במה שהראיתם, כתבו "כך וכך בחרו לקבל את הטיפול מחוץ למחוז שלהם", אני לא בטוחה שהצלחתם בבחירת המילה, "בחרו", הם לא בחרו, נכפה עליהם. וכמי שליוותה חולה אונקולוגי, במקרה הזה הייתי היה לנו את המזל הזה שהטיפול היה ליד הבית, אבל אני ראיתי אנשים שמגיעים באוטובוסים ועוברים שני אוטובוסים כדי להגיע לטיפול. בואו נחשוב על מושג שכולל גם עוני עוני.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה.

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

לגבי סל הבריאות, התייחסות. אני חייב להגיד שאני זה שיושב ואומר לחולים, אתה צריך לקנות תרופה ב-30,000 שקל כי היא יכולה להציל את החיים שלך.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לא 150,000 שקל?

<< אורח >> פרופ' עידו וולף: << אורח >>

תלוי, גם וגם, יש לי הכול, לצערי. ואני יכול להגיד שכרופא זה שובר את הלב, כי מגיעים אליי אנשים מכל הארץ, אין להם ביטוחים פרטיים, ואתה אומר לחולה, אם תקנה את התרופה, חייך ינצלו, אם לא תקנה, אז לא. ואנשים נכנסים להלוואות ומוכרים את הבית והכול. והפתרון לגבי זה הוא מאוד פשוט, להגדיל את סל התרופות ל-2 מיליארד במקום 650, זה מה יש.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

לא מקנא בהחלטות שמקבלים חברי הסל, זה באמת קושי בל יתואר.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> ההחלטה היחידה שצריכה להתקבל זה להגדיל אותו.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> ההחלטה היא בדרג הפוליטי, להחליט שהם מקצים תקציבים לזה ולאו דווקא למקומות אחרים. זאת החלטה פוליטית, ואז העבודה שלהם תהיה יותר קלה, של ועדת התרופות.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני מסכים עם זה. תודה רבה, פרופ' וולף וד"ר שרודר על הצגת הדברים. אנחנו נעבור לשמוע את משה בר חיים, מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן, יש גם מצגת. שלום וברכה.

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

(מוקרנת מצגת)

בוקר טוב. תודה רבה על היום הזה, חשוב לנו מאוד להיות כאן וגם לראות את ההשתתפות של חברי הכנסת, אני חושב שזה אחד הדברים החשובים. פרופ' ברוך ברנר היה אמור להיות לפניי ולדבר על נושא של מדדי איכות, אבל הוא ידבר בזום לאחר מכן. כמובן שהנושא של מדדי איכות הוא אחד הנושאים שגורמים לצמצום פערים.

ישנם דברים שאפשר לעשות לא רק בפריסה, כמו שאנחנו מדברים, אלא גם בפעולות נוספות, ומדדי איכות הם אחד מהכלים כי זה גורם לתחרות, ותחרות באופן טבעי מייצרת כלים. קחו בחשבון שמנהל בית החולים, כשהוא משקיע, הוא סופר בדיוק כמו גוף כלכלי איפה הוא יכול להשקיע יותר, איפה הוא יכול להשקיע פחות. לכן, באמת מדדי איכות וכלים נוספים הם כלים שמאפשרים להגביר את הריפוי ולהעלות את היכולות של בתי החולים. בארץ, כאמור, ישנם פערים, דיברתם על כל מיני סוגים של פערים, אבל אנחנו חושבים - - -

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אם שמיכת האונקולוגים היא קצרה – גם אם תביא לו עכשיו כסף, אתה גורע אותו ממקום אחר. אנחנו צריכים במקור לטפל בעיבוי או בקליטה.

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

כשאנחנו מדברים על מדדי איכות, לדוגמה, אחד המדדים הוא מרגע של הגילוי עד הרגע שהוא קיבל את הקרינה או קיבל את הטיפול. ברגע שהמדדים האלה נספרים ונבדקים ונמדדים, זה גורם לשינויים מאוד גדולים. לא תמיד זה הרבה כסף, הרבה פעמים אלה דברים נוספים. זה צוות רפואי יותר רחב, זו התמקדות, וכך הלאה. לכן המדדים הם מאוד חשובים, אבל אני לא רוצה כאן להיכנס לתוך המצגת של ברוך ברנר, זה יהיה בהמשך.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא, אני שואלת, אם אתה מדבר על תחרות, איזו תחרות יש לנו בפריפריה? התחרות תהיה רק במרכז. בסופו של יום, אם אני גרה בירוחם או בדימונה, האופציה היחידה שלי היום היא סורוקה, על איזו תחרות אתה מדבר? ואם אני גרה בצפת, אין לי.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> יכולת לקבל תור ל-CT או ל-MRI תוך תקופה קצרה, זו התחרות.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> התחרות, בסופו של דבר, לפחות מהידע המועט שלי, התחרות תישאר במרכז.

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

זאת ועדת בריאות, אבל בעולם הכלכלי, השגיות נעשית על ידי תחרות. וכשאני מדבר על תחרות, הכוונה היא להישגיות, כל מקום רוצה להיות בהישגים הגבוהים שלו. אבל בואו נניח לפרופ' ברנר בהמשך לדבר על נושא מדדי איכות, רציתי רק לתת את ההקדמה כי הוא היה אמור להיות לפניי.

כאמור, את הפערים הללו ניתן לצמצם, לסגור, לא רק על ידי כל הכלים שאתם דיברתם, זה חלק מהכלים, ואני כאן אציג כלים שאנחנו משתמשים באגודה למלחמה בסרטן באמת בכל רחבי הארץ בשנים האחרונות, עם דגש על כל נושא הפריפריה, צפון, דרום. כמובן שבזמן מלחמה קשה היה מאוד להתייחס לדברים האלה, אבל למרות זאת אנחנו פעלנו גם בזמן המלחמה כי החולים נשארו חולים והדברים לא עברו.

כמובן יש ישנה בעיה של נגישות. דיברו כאן על הנושא של רופאים, הנושא של רפואה, אבל תסתכלו, יש כאן נושא של סביבה תומכת. סביבה תומכת, זה אומר שאתה בונה מרכז ואתה דואג שהוא יגדל ושהוא יתרחב ושיהיו בו כל הכלים, כולל אוניברסיטה וכולל פעילויות וכולל מתמחים. וסביבה תומכת זה פוליטיקה, פוליטיקה זה אצלכם.

כאן אני אראה דברים שאנחנו עשינו במהלך השנתיים-שלוש האחרונות. פתיחת מיון אונקולוגי בשערי צדק, מימון לשלוש שנים, אנחנו נממן אותו. אפשר לעשות את זה בעוד בתי חולים. זה שירות שהחולה מקבל, במקום להגיע למיון הרגיל הוא מגיע למיון אונקולוגי, הוא מקבל את הטיפול בצורה מידית. אני יכול להגיד לכם שבתי חולים אחרים שיש להם את המיון האונקולוגי נאבקים במימון שלו, גם באזור המרכז. אנחנו פתחנו את זה בשערי צדק ואפשר להרחיב את זה במקומות אחרים. בשקף אתם יכולים לראות תמיכה שלנו בהלל יפה, בית חולים שנמצא במרכז הארץ, אבל למעשה כל השירות האונקולוגי שלו הוא בדיוק כמו בפריפריה. ואנחנו השנה תומכים בו, הוא פתח מרכז אונקולוגי חדש.

מרכז יום המטואונקולוגי בסורוקה, אנחנו למעשה הפאונדרים שלו. המכון הוא לילדים, הוא נראה כמו משנות ה-30 אולי, זה משהו כמו סוכת מציל, ושם הילדים מקבלים טיפול המטואונקולוגי. ההורים רחוקים, לא יכולים לשבת ליד הילד, הרופא בקושי יכול לטפל בילד, חדר חינוך נמצא באמת ברמה הכי נמוכה שיש. ולפני כמה שנים הראו לי את זה ואנחנו הרמנו את הכפפה והצטרפנו, שמנו את התרומה הראשונה, הצטרפו אלינו חברות נוספות, קופת חולים כללית הצטרפה גם כן. המלחמה עיכבה את זה. יהיה להם שמה מכון המטואונקולוגי חדש, מרכז יום לילדים בעוד שנה או שנתיים, ברגע שהם יוכלו להתחיל, אבל זו דרך שאפשר לעשות את זה.

ואחרון חביב כמעט, אפשר לראות כאן תמיכה שלנו בהוספיס אשפוזי בחיפה. למעשה, כ-10 מיטות אונקולוגיות, בסך הכול בארץ יש כ-70 מיטות בתחום הזה. אנחנו נממן את זה לשלוש או ארבע שנים.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

מה זה אנחנו נממן?

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

נממן זה אומר שהאגודה שמה כסף לבית החולים ועוזרת לו להרים את הפרויקט.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

מה זה שונה ממחלקות אחרות? למה אתם צריכים בשערי צדק, בבינוי?

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

אני אגיד לך למה זה שונה. הסיפור הוא כזה, שבמערכת הבריאות, ובאמת, אני אומר את זה לא פעם, יש רופאים מדהימים, צוות מדהים במשרד הבריאות עם הרבה תשוקה ורצון. חבר'ה, התפקיד שלכם הוא להביא כסף. משרד הבריאות הוא זה שמממן את הכול, ויש לו הרבה מחלות. אנחנו בתחום של האונקולוגיה, התפקיד שלכם הוא לא רק לבוא ולהגיד לנו מה אין ומה אין ומה אין, אנחנו יודעים מה אין. מה שעידו סיפר, זאת ועדה שיושבת, ישבה עשרות שעות, עשרות דיונים, אם הוועדה לא תקבל כסף, היא תגיע למגירה.

התפקיד שלכם הוא לא רק לדבר על הפערים, הפערים נובעים מזה שצריך לשים כסף בתחומים הללו. אנשי המקצוע יודעים בדיוק, משרד הבריאות יודע בדיוק, האגודה, ולסיום, אני אדבר על האגודה, מה שאנחנו עושים זה בשביל להראות שזה אפשר. אפשר לעשות את הדברים האלה, זה מה שנקרא Unmet need. אני שם נושא, הנושא הזה נדרש לקהילה, אנחנו באים לממן אותו, אנחנו מצפים שלאחר מכן משרד הבריאות, משרד האוצר, כל המערכת תצטרף אליו. חלק מהפעילויות הן פעילויות שבאות להוכחה, חלקן מגיעות לסל הבריאות, אבל הרעיון הוא לבוא ולהוכיח את הנחיצות שלהן ואת התוצאות שלהן.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אבל למה?

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מה יש להבין? הם עושים מה שהמדינה לא עושה.

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

הרבה מאוד פעמים אנחנו מורים את הדרך. נמצא כאן פרופ' ערן בן אריה שאנחנו עזרנו לו לפי דעתי בנושא של טיפולים אינטגרטיביים למעלה מ-10 שנים וזה נמצא עכשיו בסל הבריאות, אולי יכנס לסל הבריאות.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

למה?

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מה לא הבנת?

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

המטרה שלנו היא להוכיח נושאים שהמערכת עוברת עליהם ואומרת בואו נמשיך הלאה. נושא נוסף שאני יכול להראות לכם כאן, ואם דיברנו כאן על כספים, תראו, אני כאן לא אנקוב בשמו של בית החולים, אבל לפני ארבעה חודשים באחד מבתי החולים הפריפריים מכשיר שנקרא ביופסיה תחת ממוגרפיה הפסיק לעבוד. המכשיר הזה הוא בן 10 שנים, תיקנו אותו מספר פעמים, הוא המכשיר האחרון במדינת ישראל. אישה שמגיעה לטיפולים בסרטן שצריכה אותו, לא תמיד זה מסודר, הרבה פעמים הרופא מחליט שהוא רוצה עכשיו. המכשיר התקלקל, תיקנו אותו ולא היה מכשיר נוסף. אנחנו התגייסנו לקנות להם את המכשיר הזה, חצי מיליון שקל. לא, זה לא התפקיד שלנו, חבר'ה, זה לא התפקיד שלנו, באמת שלא, אבל לחולים לא היה, אנחנו קנינו.

דיברתם על ריחוק מהפריפריה. תראו, יש באזור המרכז כמה מלוניות, אחת המלוניות היא של מעון קלור שמאפשר לחולים מהפריפריה לקבל טיפולים בשקט. בואו, תקבלו את הטיפול באזור המרכז, ותוכלו לשהות בו, תוכלו לקבל השגחה רפואית, כמובן נסיעות במונית לבית החולים בבוקר ובערב, ארוחות כמו שצריך, בילוי חברתי וכך הלאה.

נושא נוסף שאנחנו עושים בכל הארץ, דיברתם כאן על נושא של קבוצות תמיכה. יש לנו השנה יש לנו השנה 240 קבוצות תמיכה ברחבי הארץ בכל הפריסה ופאתן מהחברה הערבית שפעיל אצלנו בבית החולים האיטלקי אגב, הוא נמצא שם, יספר בהמשך על הנושא הזה. ובנוסף לכל אלה, אנחנו עדיין מממנים כל מיני תקנים בבתי החולים, תהליך שאנחנו התחלנו לפני 30 שנה ולאט לאט הפסקנו אותו. התנאי שלנו למימון התקנים הללו הוא שבית החולים יקלוט. דהיינו, אני נותן לך תקן לחמש שנים, למעשה כמעט בכל בתי החולים זה לקח חמש ועשר ו-15, ואתה תקלוט את התקן בסופו של דבר.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> יש להם זמן.

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

יש להם.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אל תאיץ.

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

לסיום אני רוצה לחזור על מה שאמרתי קודם.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

כמה תקנים אתם מממנים היום בסך הכול?

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

תראה, אני יכול להגיד לך שלמשל בעמק אנחנו מממנים פסיכולוג.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

לא, יש לך סך הכול? אתה יודע להגיד?

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

לא, אין לי כאן סך הכול, אני יכול להגיד לך שבבית החולים צפת אנחנו מממנים - - -

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני אשמח לקבל נתונים על זה. אני לא יודע, לא מצליח להבין בדיוק למה אנחנו צריכים להישען על תרומות בעולמות האלה?

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

תראה, קודם כול זאת מדיניות של משרד האוצר להישען על תרומות.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> יוני, באופן אישי, אני ופאתן ועוד קבוצה של נשים בנצרת עשינו מבצע התרמה, באופן אישי הלכתי מעסק לעסק של 500,000 דולר כדי לקנות מכשיר ממוגרפיה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני אחדד את השאלה. אני מודע לכך שמערכת הבריאות נשענת בהרבה מאוד דברים או מקבלת הרבה מאוד תרומות, וזה בסדר, זה דבר שקורה ואנחנו מבינים גם את המגבלות התקציביות.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכשיר ממוגרפיה, זה לא אמור להיות בתרומה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

זו למשל דוגמה טובה לשאלה. דבר שני, למה אנחנו צריכים מיטה או למה אני צריך פתיחה או ציוד בסיסי בשביל להישען על תרומות בהקשר הזה? זה מה שאני מתכוון לשאול.

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

אני מציע להעביר את זה למשרד האוצר.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

בסדר.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> איפה השר? נשאל אותו היום.

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

אבל אני באמת רוצה לסיים במה שאני כבר אמרתי קודם. יש כאן מערכת בריאות מפוארת במדינת ישראל עם סל בריאות מפואר, תמיד יהיה חסר. יש כאן צוות רפואי מדהים, יש כאן משרד הבריאות עצמו שעמוס מעל לראש וגם שם האנשים מדהימים. הנושא של המימון הוא חלק מתפקיד של מערכת רגולטורית, ואני מפנה את זה אליכם, באמת. דיבר כאן עידו וולף על סל הבריאות.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני אשמח לקבל ממך רשימה שמסכמת בכמה אתם תומכים למעשה בתקנים ואילו תיקונים ואיפה, בסדר?

<< אורח >> משה בר-חיים: << אורח >>

בסדר גמור. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה על הצגת הדברים. אני אבקש מהחברים שאני עכשיו אאפשר לדבר, אשתדל כמה שיותר, אבל אם אפשר, לתמצת את המסרים בצורה מתומצתת וקצרה. ד"ר ברכה זיסר, בבקשה.

<< אורח >> ד"ר ברכה זיסר: << אורח >>

בוקר טוב, אני ד"ר ברכה זיסר ואני מנהלת את כל פעילויות הסרטן בעמותת עזר מציון. אנחנו מנהלים את כל פעילויות הסרטן בעמותה ממקום שנקרא בית אורנית שנמצא בפתח תקווה והוא סמוך למרכזים רפואיים של שיבא, בילינסון, שניידר, השרון, הרבה מאוד בתי חולים.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> עבודה נפלאה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

מאוד.

<< אורח >> ד"ר ברכה זיסר: << אורח >>

ובנושא הזה, מאחר ודיברנו פה על הקרבה לבתי חולים, יש במקום 30 חדרי אירוח ואנחנו נותנים לשהות בחדרי אירוח ממש ללא תמורה לחולים שבאמת הם תושבים של הצפון או הדרום ומטופלים במרכז הארץ, רוצים להיות מטופלים בבתי החולים שבמרכז הארץ.

אני רוצה לציין שבתחילת המלחמה, חולים שהיו בתוך הטיפולים הרפואיים והיו צריכים טיפולי סרטן הגיעו אלינו. אנשים משדרות, מנתיבות, מכל העוטף וגם מהצפון, הגיעו משפחות שלמות שיש בהן מטופל שהוא חולה סרטן וגרו אצלנו בבית אורנית. המשפחות האלה התגוררו אצלנו, במקום ללכת למלונות היו אצלנו משהו כמו ארבעה חודשים, כמובן ללא תמורה וללא תשלום. אני כן מציינת פה שהקהילה בפתח תקווה נרתמה ועזרה גם, אבל מרכז הנטל כמובן נפל על עמותת עזר מציון, לארח כמות גדולה מאוד של משפחות ואנשים בתוך מרכז אורנית כדי שהם יוכלו להמשיך עם הטיפולים שלהם ולא יצטרכו להפסיק.

סביב הנושא הזה שאנחנו מארחים משפחות של חולי סרטן יצרנו באמת מרכז שלם שעוסק בפעילויות לחולי סרטן, גם לאלה שמתארחים אצלנו, אבל הרבה מאוד כאלה שלא מתארחים אצלנו. יש לנו נציגים בכל המחלקות האונקולוגיות, גם ילדים וגם מבוגרים בבתי החולים בארץ, נציגים. כשמגיע מטופל שהוא מאובחן כחולה אונקולוגי, פוגש רופא ואת הצוות מטפל, אבל הוא פוגש גם נציגה או נציג שלנו שמציעים לו את כל השירותים שלנו. חוץ מהאירוח בבית אורנית יש הרבה מאוד חוגים, גם למבוגרים חולי סרטן, גם לילדים חולי סרטן וגם לבוגרים, כשכל החוגים האלה הם גם בנושא של תמיכה נפשית ורגשית, כמו טיפולים רגשיים באמנות, טיפולים במוזיקה. ובאמת כל המטפלים שלנו הם אנשים שעברו הכשרה לנושא.

זה אחד הדברים שאני מוכרחה להגיד לכם, לצערי, גם מניסיון אישי, בעלי היה חולה סרטן במשך שנים ארוכות וגידלתי חמישה ילדים לצד המחלה, ואני מוכרחה היום להכות על חטא ולהגיד שאני כל כך הייתי עסוקה בלטפל בבעלי ולהתמודד עם המחלה ופחות להסתכל על מה שקורה עם הילדים, ולמדתי על בשרי שברגע שיש חולה סרטן במשפחה, המשפחה זקוקה לתמיכה, צריכה מישהו שיתן לה יד ולהעביר אותה, וזה באמת החזון שלי והמטרה שלי בבית אורנית. משפחה שמגיעה עם מישהו שהוא חולה סרטן, אנחנו מבקשים מהמשפחה להגיע, אנחנו יושבים עם צוות רב-תחומי, עושים הערכה למשפחה ורואים איפה אנחנו צריכים באמת להיכנס ולטפל, מי באמת פה נמצא שהוא הפגיע וזקוק לתמיכה הזאת.

אנחנו מוכרחים להגיד שגם כשיש ילד שהוא חולה סרטן ואחד ההורים נמצא יחד איתו בבית אורנית, ההורה השני נמצא בבית וצריך להתמודד גם עם לטפל בילדים האחרים, גם במטלות הבית, וגם כמובן המשך עבודה ושכר, ומשפחות פשוט מתפרקות בנושא הזה, ובאמת עזר מציון בנושא הזה עוזרת. תחום נוסף שיש בתוך בית אורנית הוא הקטע של מאגר מח עצם.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

כן, פרויקט חייך.

<< אורח >> ד"ר ברכה זיסר: << אורח >>

המאגר הוקם בשנת 1998, בשנת 2005 חברנו לצה"ל, יש לנו תחנה בתוך שרשרת החיול וכל חייל וחיילת שמתגייסים מתבקשים להצטרף, זה באמת נתן את הפוש הגדול למאגר. היום המאגר מונה 1,300,000 תורמים. זה אומנם נשמע לנו פנטסטי, אבל עדיין אנחנו לא מצליחים למצוא לכל החולים תורמים מתאימים. אנחנו מצליחים למצוא לכ-70%, נוגעים ב-70%, עדיין יש 30% שלא מוצאים להם תורמים, וכשיש ילד שצריך תרומת מח עצם או מבוגר שצריך תרומת מח עצם ולא מוצאים לו, זה אומר שזה סוג של גזר דין מוות. חשוב לי לציין שאנחנו עובדים גם עם עמותות במגזר הערבי, כמובן יש לנו ייצוג במאגר של כל המגזרים, זה ממש המאגר הלאומי של מדינת ישראל ומייצג את כל המגזרים.

ומה בדיוק חשוב לנו במיוחד? הנושא של התמיכה הרגשית שהוא ממש בדמי, כי עברתי את זה באופן אישי. אנחנו ממש צריכים לנסות ולבקש את עזרתכם לדחוף את קופות החולים או משרד הבריאות או אני לא יודעת מי, לעזור לנו במימון הטיפולים הרגשיים האלה. כי אנחנו בכל חודש עושים מאות טיפולים רגשיים שאנחנו יודעים שהם מאוד מאוד חשובים אחר כך להמשך התפקוד של החולה עצמו ומשפחתו, אבל אלה גם עלויות מטורפות שעזר מציון ממש לא מסוגלת לעמו

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]