פרוטוקול מספר 45, ועדת הכספים, 29/06/2021

הכנסת

הכנסת העשרים-וארבע

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 43, 44, 45

מישיבת ועדת הכספים -הזמנית

יום שלישי, י"ט בתמוז התשפ"א (29 ביוני 2021), שעה 11:00

סדר היום:

<< הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 225 והוראת שעה) (הוראות מיוחדות לעניין דמי אבטלה ודמי לידה), התשפ"א-2021 << הצח >>

נכחו:

חברי הוועדה:

אלכס קושניר – היו"ר

ניר אורבך

ינון אזולאי

ולדימיר בליאק

מירב בן ארי

קרן ברק

מאי גולן

משה גפני

שרן מרים השכל

מיכל וולדיגר

אחמד טיבי

מאיר יצחק-הלוי

אופיר כץ

יוראי להב הרצנו

מיכאל מלכיאלי

עידית סלימן

בצלאל סמוטריץ'

חוה אתי עטייה

יצחק פינדרוס

שלמה קרעי

יעל רון בן משה

אפרת רייטן מרום

מוסי רז

קטי קטרין שטרית

חברי כנסת:

סמי אבו שחאדה

דוד אמסלם

אורנה ברביבאי

ג'ידא רינאווי-זועבי

יום טוב חי כלפון

נעמה לזימי

אורי מקלב

אוסאמה סעדי

עיסאווי פריג'

גלעד קריב

מוזמנים:

מירב כהן

–

השרה לשוויון חברתי

מאיר כהן

–

שר הרווחה, העבודה והשירותים החברתיים

חמד עמאר

_

שר במשרד האוצר

גלעד גושר

–

לשכה משפטית, משרד האוצר

איציק דניאל

–

רכז תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

אסף וסרצוג

–

סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

טלי ארפי

–

סגנית בכירה ליועץ המשפטי במשרד האוצר, משרד האוצר הגר יהב

_

מנכ"לית, נשיאות הארגונים העסקיים

טלי לאופר

–

מנכ"ל, התאחדות משרדי הנסיעות

אמיר חייק

–

נשיא, התאחדות המלונות בישראל

מאיר שפיגלר

–

המנהל הכללי, המוסד לביטוח לאומי

יוני שפירא

–

יו"ר מורשת דרך - עמותת מורי הדרך בישראל

בועז אחד העם

_

יו"ר המרכז הישראלי ללימודי חרשות

פיטר סמיט

_

חבר המשמר החברתי

מרק כצנלסון

–

יו"ר אגודה ישראלית לתיירות רפואית

ללי דרעי

–

מנהלת קידום מדיניות, מוזמנים שונים

אמיר רובין

–

מנהל תחום בכיר מדיניות , אגף בכיר אסטרט, משרד הכלכלה בקי כהן קשת

–

עו"ד, רבנים למען זכויות אדם

נתן חנינה

–

ממונה שילוב בתעסוקה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הדס אגמון

–

ממונה משפטית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תמר בן דרור

–

עו"ד בקו החם, איתך - משפטניות למען צדק חברתי

ייעוץ משפטי:

נועה בן שבת, שמרית גיטלין שקד, ענת מימון

מנהל הוועדה:

טמיר כהן

רישום פרלמנטרי:

אתי בן-שמחון, מוריה אביגד, אור שושני, הדר אביב << נושא >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 225 והוראת שעה) (הוראות מיוחדות לעניין דמי אבטלה ודמי לידה), התשפ"א-2021, מ/1420 << נושא >> << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. היום ה-29 ביולי, י"ט בתמוז תשפ"א. היום על הפרק יש לנו את חוק החל"ת. אני רק רוצה שנמסגר את הדיון ונבין איפה אנחנו נמצאים. מחר ב-30 לחודש, המתווה של החל"ת שנקבע בעקבות משבר הקורונה מסתיים. זאת אומרת, אם אנחנו לא מעבירים את החוק הזה - אף אחד לא יהיה זכאי לשום מתווה בחל"ת. ולכן, חשוב מאוד שאנחנו נתמקד כאן בדיון רציני ומעמיק על החוק, ונוכל להעביר את זה. צריך להבין, שהמטרה של החוק היא קודם כל להחזיר את המשק לשגרה, ולעודד חזרה לעבודה של אנשים, ככל שאנחנו יכולים.

ברגע שאסיים עם משרד האוצר להציג את החוק, ואני אבקש מחברי הכנסת, אחרי שאני אתן לכם אפשרות הצעות לסדר-היום, לתת למשרד האוצר להציג את החוק, ואחר-כך, כמובן, ניכנס לדיון ונתייחס. יש מספר נקודות שאני חושב שכדאי להתעכב עליהם. הנושא של אוכלוסיית 67 פלוס, צריך לראות איך מוצאים להם פתרון. דבר שני, הנושא של אוכלוסיית הנשים ההרות והיולדות. הדבר הנוסף, היה מתווה של מענק חזרה לעבודה לעובדים בשכר נמוך.

אמרתי, מענק חזרה לעבודה לעובדים בשכר נמוך, אני חושב שיש צורך להאריך את זה, כדי לתת לאנשים אפשרות להיכלל בשוק התעסוקה. זה איזשהו פתרון שהוא מחוץ לחוק הזה, הוא לא כלול בחוק, אבל חשוב שנדבר עליו, וננסה לפתור את הסוגיה כאן. הדבר הנוסף – זה פיל בחדר, הוא גם לא קשור לחוק, אבל אסור לנו שלא להתייחס אליו ולא לדבר עליו, זה הנושא של ענף התיירות – לראות איך המדינה מאפשרת לענף הזה להמשיך לשרוד את התקופה הקשה. אני אבקש ממשרד האוצר במהלך הדיון להתייחס ולתאר לנו את המתווה שמתגבש כרגע בין משרד האוצר למשרד התיירות.

חברים, שוב פעם אני אומר, מחר, במידה ואנחנו לא מעבירים את החוק – האנשים נשארים ללא דמי אבטלה וללא דמי חל"ת. ולכן, אני אבקש מכולם, אני יודע שיש פה הרבה דרישות ויש פה הרבה סוגיות, ואנחנו נדבר ונדון על כולם. אבל חשוב מאוד לשמור על מסגרת הדיון כדיון מקצועי, ודיון מעמיק שקשור לסוגיה שבה אנחנו מטפלים. לא נוכל לפתור פה את כל הסוגיות של המשק הישראלי. אנחנו נמשיך לפתור אותם גם בשבוע הבא. החוק הזה מתייחס לשכירים, ואני רוצה שנתמקד בשכירים. וגם בענף התיירות, כי זה משהו שממש קריטי לדבר עליו ולראות איך פותרים אותו. שאר הסוגיות, ויש פה הרבה מאוד סוגיות, נוכל להמשיך ולדון בהן.

כרגע, חברי הכנסת, הצעות לסדר-היום שלא קשורות לחוק. נושאים שלא קשורים לחוק. בבקשה, בצלאל סמוטריץ'.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בוקר טוב, אנחנו קיבלנו הבוקר הודעה על המשך יום הדיונים כאן בכנסת ברציפות בוועדה הזאת, בוועדת החוקה, שהוקמה בניגוד לחוק, ולמוסכמות כאן עם איזה רוב עודף וחסר פרופורציה לקואליציה אל מול מה שיש לה במליאה, ובוועדה מסדרת, ועוד פטורים מחוקים. כבר הלילה, יום דיונים נוסף ארוך, אחרי שסיימנו את הלילה הזה בשבע וחצי בבוקר, עם עוד חוקים, גם קריאה ראשונה, גם שנייה, שלישית, כאילו אסורים על הגדרות.

תראה, החוק הזה, אני מבין את הדחיפות. כמו שאמרת נכון, הוא הולך לפוג, ואם לא נחוקק וניתן מענה, יש אנשים שלא יקבלו מענה. יש עוד כמה חוקים כאלה. שורה שלמה של חוקים לא דחופים, לא פיקוח נפש, הסורים לא על הגדרות. ואתם, כהמשך, לצערי, להתנהלות שלכם בכל השבועיים, שלושה אחרונים בדורסנות שמתעלמת לחלוטין מכל מה שהיה מקובל כאן. אני מזכיר, ימי שלישי, בדרך כלל בכנסת הם לא ימים של חקיקה שלא בהסכמה. בוודאי שלא בהתראה כזאת שמהיום אחת עשרה בבוקר, או עשר וחצי בבוקר, לכולנו יש פגישות, סיורים ודיונים. הכנסת היא מקום עבודתנו המרכזי, אבל יש לנו גם עיסוקים נוספים בעניין הציבורי שלנו.

אני אומר זה לא תקין. זה כהמשך לדיון שכינסתם בלילה בוועדה המסדרת, תוך כדי דיונים והצבעות במליאה, ובניגוד לתקנון גם ערכתם שתי הצבעות בוועדה המסדרת. אני יכול לומר רק דבר אחד, אדוני היושב-ראש, בדרכך לחברך בקואליציה. זה טוב. אנחנו נתעד את ההתנהלות הזאת. תראו, תמיד כשהימין בשלטון, אז הוא משתדל להיות ממלכתי, פיינשמקר כזה. להתחשב, לבוא לקראת. להגיע להסכמות עם האופוזיציה. לשמור על איזה מינימום של מוסכמות, ושל כללי משחק שמקובלים כאן הרבה מאוד שנים בכנסת. הממשלה שלכם בקושי קמה – כבר רומסת כאן כל נורמה וכל מוסכמה. הכול חד-צדדי, בלי סיכומים, בלי כלום. אנחנו נחזור, בעזרת השם, מהר לשלטון, פשוט כי המחנה הלאומי הוא הרוב בציבור הישראלי. בסוף אנחנו בדמוקרטיה ייצוגית, זה כנראה השתקף כאן בכנסת. ונלמד מכם איך לעבוד, ובבליץ' חקיקה מטורף לתקן את מערכת המשפט. הוא יחיל את הריבונות, ולהחזיר את המשילות. אנחנו נלמד מצוין מכם. אל תשכחו שהכדור בפוליטיקה הוא עגול. תודה.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

תודה רבה, חבר הכנסת סמוטריץ'. רק אני רוצה להזכיר לך במילה אחת. גם בממשלה הקודמת, היית יחד איתי באופוזיציה.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> שהיו דחופים. אני הייתי איתך באופוזיציה, אתה צודק. לא היה דבר כזה שמהיום להיום, ובימי שלישי, נכון, הם הביאו את חוקי המשילות המטורללים שלהם, שאתם עכשיו מטרללים עוד יותר. זה היה בימי החקיקה הקבועים. זה היה בפרסומים של סדר יום מראש. זה היה אחרי שכבר היו ועדות מאוישות שהוקמו בהסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה. תראו, אתם לקחתם לעצמכם רוב בוועדת כספים ובוועדת חוקה, שהוא לא חוקי, מכיוון שבסוף אנחנו ביחסי כוחות של 61/59, לא בטוח את זה אפילו שיש 61, אבל נניח. ולא אמור להיות לכם רוב של יותר מאחד בכל ועדה. לקחתם לעצמכם חד צדדית רוב – אני לא הולך לבג"צ נגד הכנסת כתפיסה. זה לא דבר שאמור לעבור מבחן בג"צ מינימלי של כללי המשחק הדמוקרטי. אם יש לכם רוב של אחד – אז מקסימום רוב של אחד בכל ועדה. עכשיו, אם עושים את זה בהסכמה, והאופוזיציה מסכימה, והיא מקבלת פיצוי בוועדות אחרות, כמו שהיה בכנסת ה-20, עם ועדת כלכלה שהרוב לאופוזיציה, זה דבר שמקובל כאן. חד-צדדי ודורסנות, ותוך שבירת כל הכללים והמוסכמות – תגיד מה בוער. ראיתי עכשיו את החוקים שאתם הולכים להעביר בקריאה ראשונה. אין שם אף חוק דחוף. אתם פשוט רומסים ודורסים, ויהיה פה עוד לילה.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

בצלאל, אז בוא נתרכז בחוק הזה.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> בסדר. אני רק אומר לכם, תזכרו שהכדור הוא עגול, ואנחנו פשוט נלמד מכם לעבוד. נשתמש בזה אחר-כך לצד השני. אם ככה אתם רוצים את הדמוקרטיה הישראלית מתנהלת, ואת יחסי הכוחות של קואליציה, אופוזיציה – זה מה שתקבלו.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

תודה.

חבר הכנסת אזולאי. בבקשה.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

שלום, תודה רבה לך, קודם כל, בצלאל, אני רוצה להצטרף לדברים שאמרת, רק להוסיף על זה. המעניין הוא כשאתה פותח את החדשות, אתה שומע תמיד איך האופוזיציה דהיום התנהגה כשהייתה קואליציה, אבל אף פעם אתה לא שומע את הכתבים איך הם גינו את מה שהם עשו אז, ואיך שהם היום מפרגנים – זה אתה אף פעם לא שומע. אז אתה מבין שגם התקשורת לוקחת פה צד, וזה המשחק. לצערנו, המשחק הוא לא הוגן, אבל אין מה לעשות. אנחנו חיים במקום הזה, ואיך אמרת – בעזרת השם, נחזור לשם. אנחנו נחזור לשם ובגדול. אנחנו נזכור את הכול, ונעשה את זה פעם הבאה גם בלי בושה. כמו שהם עשו את זה, אתה יודע, והם מסתכלים על זה, ועושים מה שרוצים – גם לנו מותר להיות בצורה הכי בוטה שיש כלפי אותם אלה, כמו ראשי הממשלה הרזרביים, וכל הנלווים אליו.

בקשר להצעה לסדר-היום. אנחנו העלינו פה בעבר לפני שבועיים, ממש בערב הקמת הממשלה והוועדה. העלינו את נושא מעונות היום. מעונות היום שעדיין לא פורסמו התבחינים שלהם, נמצא אצל שר האוצר. היה פה נציג של משרד האוצר, ודיבר גם בשם איציק דניאל, שגם הוא שלח אותו ודיבר בשמו. אסף, אתה מכיר את זה. התבחינים של מעונות היום, עדיין לא פורסמו. ועוד פעם להגיד, כשהתבחינים במעונות היום עדיין לא פורסמו, ואני עוד פעם אגיד, שאשתי מנהלת מעון, לא מעון שלי. ואני אומר את זה כדי שתהיה הכי שקיפות שיש. יש למשפחה של אשתי מעונות. אין לי בזה שום יד, חוץ מהמשכורת של אשתי. אבל אני בא מהמקום שאני מכיר את זה. בשנה הבאה יש לי ילד במעון. ואני אומר לך את הדבר הפשוט. היה פה אמיר מדינה ואמר את זה. אם התבחינים לא יפורסמו, כרגע הם כבר נמצאים באיחור של חודש. ואם הם לא יפורסמו רק לקראת חודש מרץ, אפריל, אולי יקבלו את הדרוג. הווי אומר – שהורים, אותם מסכנים, אלה שעכשיו אנחנו הולכים להמשיך להם את האבטלה, נראה, אולי לא ימשיכו, והאטימות תמשיך להיות – אז גם הם הצטרכו לשלם 2,800 שקלים. 2,800 שקלים – מאיפה יש להם? למה אתם לא משחררים את זה? אני מצטער שאני לא זוכר את אותו אחד שהיה פה. הוא אמר, תשמע, אנחנו מחכים לשר שיבוא. לא משנה התערבות פוליטית, אנחנו עוצרים את זה. חיכינו לשר שיגיע. תנו לו את זה שישחרר את זה.

היו פה חבר'ה מישראל ביתנו. היה פה יבגני סובה, ונראה לי שגם אתה היית פה. אמרתם במפורש, ויבגני אמר – אני גם בעד זה, ואנחנו נדאג שזה יהיה בשבוע הראשון. נתנו לכם שבועיים, לא שבוע. אני קורא לשר האוצר היום להוציא את זה. היום, תוך כדי הישיבה פה שאנחנו עם התבחינים שיוציא את זה, כי אם לא, אנחנו נצטרך לעכב את הדיונים, עם כל הכבוד, כמו שאנחנו רוצים לדאוג למובטלים, אנחנו רוצים לדאוג למאות אלפי הורים.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

תודה רבה, חבר הכנסת ינון אזולאי.

חבר הכנסת יצחק פינדרוס. בבקשה.

<< דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני חושב שאכן, אמרת נכון שיש פה דבר שהוא חשוב. אנחנו נמצאים ביום האחרון לאשר את זה – אנשים יהיו בלי. כמו שאמר גם בצלאל וגם ינון – נכון, נעשים דברים על-ידי קואליציה במשילות, ובשביל להראות שלטון. וגם באים לעשות דברים דחופים וזה מובן. אבל לבוא לאופוזיציה ולדרוש אחריות ציבורית כשאין אחריות ציבורית, ואנחנו נמצאים כרגע בשעה 11:15, ובשעה 12:15 מתכנסת הוועדה המסדרת לסדרה של 15 החלטות ביום שלישי, כפי שאמר בצלאל, על דברים לא רלבנטיים, לא דחופים. אולי עם ישראל לא יודע, ונשמע לו שוועדה לבחירת דיינים זה המשהו הכי דחוף שיש. אז למיטב ידיעתי, אין בחודשים הקרובים בכלל אפשרות לבחירת דיינים, כי אין תקנים פנויים בכלל. אז משהו בהול, או באמצע הלילה או עכשיו - סידרת חוקים. נתנו לנו סדר-יום להיום בלילה של – לא ספרתי, כמות אין סופית של חוקים. כשיש באמת דבר דחוף, אז אפשר להגיע להסכמה עכשיו. נכון שיש בעיה כשמדובר בקואליציה של שמונה ראשי ממשלה, זה מאוד מורכב לנהל את השיח הזה עם שמונה ראשי ממשלה, אבל אפשר להגיע להסכמה כבר עכשיו.

שנתמקד כולנו במאמץ משותף להעביר את הדברים הדחופים גם בחוק הזה, וגם כל התקנות שפוקעות, ובא לציון גואל, ואז אין ויכוחים, ואין דיונים. יש אולי הסתייגויות, וגם לנו יש הסתייגויות, אנחנו נצטרף גם להסתייגויות שינון הגיש. אבל מכאן ועד לבוא אלינו ולהגיד – תגלו אחריות ציבורית, כשאתם מבקשים את זה בעצם רק מצד אחד כשאין בכלל אחריות, הרי כולנו נלך הלוך חזור כפינג-פונג, ובשביל לשמור על הסטטוס, אז כולנו נעשה פה את מה שנצטרך לעשות כאופוזיציה. אז אפשר להגיע להסכמה עכשיו. אם יש לך דרך, אני לא יודע אם זה בקבוצת וואטסאפ השמונה ראשי ממשלה איך הם מדברים ביניהם. אבל אם יש איזושהי דרך להגיע להסכמה עם שמונה ראשי ממשלה – באמת, ב-24 השעות הקרובות נתמקד כולנו במאמץ משותף. נעביר את ההחלטות שפוקעות ב-30, זו לא החלטה היחידה, יש עוד כמה תקנות קורונה, ותאמין לי, כולם יילכו הביתה, הכול יהיה בסדר. שבוע הבא יהיה שבוע מעניין. יהיה לנו נשיא חדש במדינת ישראל, אולי דברים ייראו אחרת. אבל כרגע בוא נתמקד בדבר הזה, ונעשה את זה כולנו יחד. אני חושב שזה יהיה טוב לעם ישראל וטוב לכולנו.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. אין הצעות לסדר-היום. אנחנו עוברים לדיון על החוק.

חבר'ה, אני מבקש מכם להקשיב בסבלנות למתווה שיציגו לנו. אני בטוח שלכולם יש הערות. לכולם יהיה במה לדבר, גם חברי כנסת וגם נציגי החברה האזרחית שנמצאים כאן. אנחנו ננהל את הדיון הזה בצורה מקצועית ומעמיקה, ובסופו של דבר, נצא עם חוק הכי טוב שרק אפשר.

בבקשה, אסף מאגף התקציבים באוצר.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

אני אציג בקצרה את החוק, ואז, כמובן, אנחנו נענה בשלב הדיונים לענות על כל דבר. לפני שאני אגע בפרטים של החוק, אני אתן הקדמה ממש קצרה.

הטרמינולוגיה היא מאוד חשובה, שמעתי את זה הרבה במהלך השבוע האחרון. וגם כששוחחנו על זה עם נציגים שיושבים פה, וגם מחוץ לחדר הזה. המדינה לא החליטה לסיים את החל"ת, החל"ת פשוט הגיע למועד סיומו. לפני בערך כשנה, באמצע יולי, אם אני זוכר נכון, הממשלה קיבלה החלטה שאושרה לאחר מכן בכנסת, בחוק תכנית כלכלית לסיוע לתקופת הקורונה. היה בעצם סיוע שנקבע עד לתאריך 30 ביוני, לפי קריטריונים, נתן מענה לעסקים, עצמאים, שכירים, וכן הלאה. הרציונל היה לראות את זה שנה קדימה, זה היה בעצם התרחיש ייחוס שהממשלה ראתה לנגד עיניה באותה נקודת זמן, וכאמור הכנסת אישרה.

המשק הישראלי חזר להיפתח ב-21 לפברואר, כלומר, קצת לפני למעלה מארבעה חודשים. ב-7 במרץ, הוא נפתח באופן כמעט מלא לחלוטין. אפשר להגיד בערך 99% מהמשק. למעשה, ביום חמישי, כשיגיע ה-1 ביולי, אנחנו נהיה כארבעה חודשים שבהם המשק פתוח בצורה מלאה וחוזר לעבוד. לצד הדבר הזה, אנחנו מסתכלים על נתוני האבטלה, אנחנו רואים ירידה מאוד משמעותית בשיעור האבטלה, בוודאי ביחס להיקפים שהיינו במהלך הסגר הראשון, או במהלך החודשים הראשונים של הקורונה. אבל גם בהשוואה למשברים קודמים, וגם בהשוואה לתקופות רגועות במדינת ישראל.

שוב לחודש מאי, אנחנו נמצאים מתחת ל-7% אבטלה, בקרוב נראה גם את הנתונים של יוני וכן הלאה. ומן הסתם, גם החזרה לחל"ת תשפיע על הנתונים האלה. שיעור התעסוקה נמצא בעלייה ומצמצם את הפער לעומת התקופה ערב הקורונה. מספר המשרות של המשק נמצא בשיא של עשור. כשמסתכלים גם על מדדי הפעילות המשקית של המשק, כמה שניתן לסקור גם לפי נתוני כרטיסי אשראי, פעילות משקית וכדומה, בסך הכול, רואים שמשק בתהליך של חזרה, אבל משק שחוזר לשגרה. לאור הנתונים האלה והניתוח הזה, בעצם, עולה השאלה האם הארכת דמי האבטלה – זה בעצם החוק שלפניכם, האם נכון להמשיך להאריך את דמי האבטלה באופן גורף כמו שנעשה עד היום. בעצם, התכנית הכלכלית מה שעשו בלי הבחנה, ובלי תבחין, החל מה-15 במרץ 2020, ועד לסוף יוני 21', כלומר, כמעט שנה וארבעה חודשים, דמי אבטלה הוארכו באופן גורף לכולם – גם מי שפוטר, גם מי שהתפטר, מי שבחל"ת וכן הלאה.

הדבר הזה כמובן היה צורך נדרש בעת תקופת הקורונה במשבר הייחודי הזה, אבל הוא גם מייצר עיוותים במשק. כמו שראינו ועלה בהרבה שיח, וגם יושבים פה נציגים שהמגזר העסקי יכולים להעיד, אבל היו הרבה דיונים בוועדה גם סביב זה, על כך שזה עלול להקשות על אנשים לחזור מחל"ת, על כך שבסוף דמי אבטלה הם לא קיצבה שאמורה להחליף קיצבאות רווחה וכן הלאה, ולא הוגשו כל הדברים האלה. בעצם, החוק מגיע לסיומו, ואין טעם להאריך.

כן, יש סביב הדיונים שעלו צורך לתת מענים לאוכלוסיות ספציפיות וזה עלה במסגרת האמירות של שר האוצר. להאריך למעל גיל 45 – אוכלוסייה שמתקשה יותר במציאת עבודה. כן יש סיוע נפרד ומנגנון של עובדים בשכר נמוך, מה שקרוי חל"ת גמיש, שהוא נעשה עבור ענפי התעופה, תיירות וכו'. אבל הוא גם כמובן פתוח לכלל המשק, ואנחנו רואים שימוש דיי נרחב פה. מנכ"ל הביטוח הלאומי פה, הוא יכול גם אחר-כך להתייחס למספרים אם תרצו.

כמובן, יש כלי סיוע ספציפיים שיו"ר הוועדה דיבר, נדון עליהם אחר-כך ונרחיב אם כמובן תרצו. אני מזכיר שבמסגרת תקציבי הקורונה הוקצו 2 מיליארד שקלים לעולמות של הכשרות מקצועיות, סיוע לאוכלוסיות מעוטות השתתפות וכן הלאה, שהם עדיין ממשיכים להתקיים ולרוץ וכו'. אז בעצם אני אגע בנקודות המרכזיות שהחוק נוגע בהן, וכמובן, אשמח להרחיב ולפרט כל דבר.

הדבר הראשון, וציינתי קודם, אנחנו בעצם ממשיכים את דמי האבטלה מישהו מעל גיל 45, שניצל את כל ימי הזכאות שלו בתקופת הקורונה. מה החידוד הזה אומר? אם אני היום בן-אדם מעל גיל 45, ולא יצאתי לאבטלה בתקופת הקורונה, מחר בבוקר מפטרים אותי מהעבודה, אני זכאי לימים הרגילים שלי, בזה החוק לא נוגע. אם לעומת זאת בתקופת הקורונה ניצלתי את כל הימים שלי, או חלק מהימים שלי, על אותם ימים שניצלתי, אני אקבל עכשיו 50% ימים נותרים. כלומר, אם אדם מעל גיל 45, זכאי ל-175 ימי אבטלה לפי חוק, כך עובד הביטוח הלאומי לפי מטריצה של גיל ומספר תלויים. מעל גיל 45, זה המקסימום בחוק 175 ימים, כלומר, שהוא ניצל את כולם בתקופת הקורונה, הוא יקבל 88 ימים נוספים לנצל עד סוף השנה. החל משנת 2022, אנחנו חוזרים בעצם למצב שהיה ערב הקורונה, הכול מתאפס וחוזר חזרה לכולם. מה זה אומר 88 ימים – זה שקול בערך לשלושה וחצי חודש אבטלה, כי חודש אבטלה הוא 25 ימים ולא 30 בממוצע.

אנחנו לא נוגעים בגובה דמי אבטלה שהוא מקבל רק לימים. הוא יקבל מחצית מהימים רק אלה שהוא ניצל בקורונה.

<< אורח >> מאיר שפיגלר: << אורח >>

לא, הוא יקבל 90%.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

סליחה, נקודה חשובה. הכנסת פה אישרה בחוק הקורונה דמי אבטלה יורדים בהדרגה. מה זה אומר? ברגע שיורדים מתחת ל-10%, דמי אבטלה יורדים ל-90% מגובה הזכאות. ברגע שיורדים מתחת ל-7.5%, שאנחנו כבר נמצאים שם, דמי אבטלה אמורים להתבטל לגמרי. כלומר, גם לפי התאריך וגם לפי מדדי האבטלה שהכנסת הגדירה אנחנו עומדים, והיינו צריכים להפסיק את דמי האבטלה.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

מה כתוב שם - המאוחר ביניהם או הנמוך ביניהם?

<< דובר_המשך >> אסף וסרצוג: << דובר_המשך >>

מה שבא קודם. מבחינת לוחות הזמנים, היו אמורים להתחיל מה-20 וקצת ביוני, רק לקזז, אז אין באמת הבדל, הבדל של כמה ימים אבל זה פחות מהותי. אבל הייתה ירידה של 90%, על הירידה הזאת אנחנו שומרים, כי בעצם זה שומר על אותו כי אנחנו ממשיכים את אותו חוק. תודה, הערה חשובה ודגש חשוב.

דבר נוסף, אנחנו ממשיכים את קיצור תקופת האכשרה עד סוף השנה במתווה עולה. בימים רגילים, בשביל להיות זכאי לדמי אבטלה - אתה צריך 12 חודשים מתוך ה-18 חודשים אחרונים שעבדת בהם כדי להיות זכאי לדמי אבטלה. אנחנו בעצם שומרים שבמהלך השלושה חודשים הקרובים מיולי עד ספטמבר כולל, תהיה זכאי לדמי אבטלה גם אם עבדת רק שישה חודשים מתוך ה-18 חודשים שקדמו. במהלך השלושה חודשים לאחר מכן – אוקטובר עד דצמבר – 10 חודשים מתוך ה-18 חודשים שקדמו, ובינואר אנחנו כבר חוזרים למתווה הרגיל של 12 חודשים.

<< דובר >> שמרית: << דובר >>

רק לציין, הזכאות גם לדמי היא חלקית, מחצית מימי האבטלה.

<< אורח >> מאיר שפיגלר: << אורח >>

אם היה בחצי תקופת אכשרה, זאת אומרת מדובר על 44.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

נכון. אבל צריך להגיד זה לא מדבר רק על גילאי 45 פלוס, זה מדבר על כל האוכלוסייה.

<< אורח >> מאיר שפיגלר: << אורח >>

לא נכון.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

חבר'ה, בואו ניתן לאסף להציג.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

הקיצור תקופת אכשרה היא רלבנטית לכל האוכלוסיות בכל הגילאים. מה זה אומר – למשל, אני בן-אדם בן 30, עבדתי ובחודש יולי פוטרתי מעבודתי, ואני עובד רק שבעה חודשים מתוך ה-18 חודשים אחרונים, אני אהיה זכאי לדמי אבטלה, למרות שאני לא עומד בתנאי של 12 חודשים, אבל אני אקבל מחצית מימי האבטלה שאני זכאי להם. זה המנגנון שהיה עד היום בחוק, אנחנו פשוט ממשיכים אותו עם מתווה עולה עד שאנחנו חוזרים חזרה בתחילת 22' ל-12 מתוך 18 חודשים.

<< דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> השינוי זה רק ההדרגתיות. העיקרון הוא אותו עיקרון שהיה בתקופת הקורונה.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

בדיוק. אנחנו פשוט עושים מתווה מדורג שיוצא מזה.

<< דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> בעצם לא נשאר לו. מה שהיה תקופה של חצי שנה לא נשאר לו.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

לא. עוד הפעם. כדי להיות זכאי לדמי אבטלה במצב רגיל, לא בתקופת קורונה, לא בשינויים שעשינו, אתה צריך לעבוד 12 חודשים מתוך ה-18 אחרונים. בקורונה שינינו את זה, ככה שאתה תוכל להיות שישה חודשים מתוך 18. אבל אם אתה רק שישה או שמונה, אתה תקבל 50% מימי האבטלה שלך. אנחנו ממשיכים את הרצף הזה עם מתווה עולה. שישה חודשי אכשרה לעוד שלושה חודשים. 10 חודשי אכשרה לעוד שלושה חודשים לאחר מכן. וב-1 בינואר 22' חוזרים למתווה הרגיל.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אני לא מבין. אם מדובר במובטל חדש, הכוונה שהוא חזר לעבודה, ואחרי שישה חודשים פוטר. אז למה המכנה שלך 44 ימים?

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

לא, זה בלבול, לא קשור. אם אני אדם מעל גיל 45, לצורך הדוגמה שלך, זכאי ל-175 ימים. עכשיו, פיטרו אותי וקיבלתי 12 חודשים לצורך העניין מתוך ה-18 האחרונים עבדתי ב-12 חודשים, אני אקבל את ה-175 ימים הרגילים שלי, אין הבדל.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> גם אם קיבלתי בתקופת הקורונה - - -

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

עבדת בתקופת הקורונה, אתה מראש זכאי.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אבל עם עבדתי שישה חודשים.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

אתה מדבר על מקרה מאוד פרטני. נגיד שבתקופת הקורונה ניצלת את כל ה-175 ימים. חזרת לעבוד לשישה חודשים ופוטרת. במקרה הספציפי הזה אתה תקבל מחצית מה-88 ימים.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

זה המצב. בצלאל, זה המצב.

<< אורח >> מאיר שפיגלר: << אורח >>

כתוב 87, לא 88. כך כתוב.

<< דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כתוב לא.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

הנושא הבא זה נושא כפל הקיצבאות. היה נושא של קיזוז קיצבאות. בעצם, המשמעות היא שעד סוף השנה ימשיכו לראות – זה תיקון שהיה בחוק הקורונה, הכנסה מאבטלה, תיחשב כהכנסה מעבודה, ולכן, עניין כפל קיצבאות, לא יקזזו את זה מקיצבה אחרת שמתקבלת.

כל מה שאני אומר עכשיו, זה בהוראת שעה עד סוף השנה. בינואר 22' אנחנו חוזרים למצב דברים רגיל. תשלום כפל קיצבאות חל על כולם. הדבר היחיד שהוא ייחודי לגילאי 45 פלוס, זה רק הארכה של דמי האבטלה אם ניצלת את כולם בתקופת הקורונה.

דבר נוסף שאנחנו ממשיכים בהוראת שעה עד סוף השנה, יש לנו גם שאיפה להפוך את זה לקבוע, אבל זה תלוי עניין של תקציב. החוק קובע שמי שהולך להכשרות מקצועיות, למעט מה שהוחרג בתוספת, והוא זכאי לדמי אבטלה, מפחיתים לו 30% מגובה דמי אבטלה, אנחנו מתקנים את זה כך שלא יופחתו לו ה-30% מגובה דמי אבטלה, הוא פשוט ימשיך לקבל דמי אבטלה רגילים, כמובן, אם זכאי להם.

לגבי יולדות – אשה שיולדת וזכאית למענק דמי לידה, מה קורה אם היא בעצם לא עבדה ערב הלידה מכיוון שהיא הייתה מפוטרת – היא תמשיך, בעצם, תקבל מענק לידה שיחושב כפי שקבוע בחוק על בסיס גובה דמי אבטלה שלה.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

אבטלה או מה שהיא עבדה לפני כן? כלומר, אתה מוריד לה 30%, זה לא כמו שאם היא יולדת.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

זה בין 20% ל-30% תלוי.

<< דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> השכר האחרון שלה כן נלקח - - -

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

לא. אם היא הייתה באבטלה, היא תקבל לפי הממוצע של האבטלה טרם הלידה. אם היא עבדה, היא תקבל לפי התעסוקה. אם היא מובטלת, היא מקבלת לפי גובה דמי אבטלה.

שתי נקודות אחרונות – תודה על ההקשבה. נושא החל"ת – כדי להיות זכאי לדמי אבטלה לפי חוק שהוא במצב רגיל, צריכים שיפטרו אותך. אם אתה מתפטר מעבודה, אתה לא זכאי לדמי אבטלה במשך 90 יום - זה המצב הרגיל. סוגיית החל"ת הייתה קיימת טרם המשבר, אבל היא הייתה באיזשהו מנגנון מסוים שלא נוצל כי המטרה היא לא לאפשר בעצם אפשרות לעובד כביכול להתפטר ולהיות זכאי לדמי אבטלה בדרך עוקפת. המנגנון של החל"ת נועד לאפשר מקרים מסוימים שהמעסיק רוצה להוציא עובד כרגע לחופשה כפויה, וכן לאפשר לו להיות זכאי לדמי אבטלה בצורה מסוימת. הדבר הזה היה יציר של פסיקה, היה צריך לקבל אסדרה חקיקתית. בזמן משבר הקורונה לא הייתה לחוקק את זה. אנחנו כמובן רוצים להסדיר את זה בחקיקה, ולהחזיר את החל"ת למה שהוא היה ערב הקורונה. המשמעות היא שבעצם שלושת הכללים המרכזיים הם – כדי ליהנות מאבטלה בתקופת חל"ת, כן, עובד יכול לצאת לחל"ת ברצונו, אם הוא רוצה בהסכמה עם המעסיק, אבל הוא לא זכאי לאבטלה. כדי להיות זכאי לדמי אבטלה בתקופת חל"ת – אתה צריך שהמעסיק יוציא אותך, כלומר, שזה יהיה הוצאה כפויה. אתה צריך שזה יהיה למשך 30 יום לפחות, וקודם כל מקזזים את ימי החופשה של העובד, לפני שהוא מקבל דמי אבטלה, קודם כל הוא אוכל את ימי החופשה שלו, ורק לאחר מכן הוא מקבל. זה היה מצב הדברים ערב הקורונה. אם מסדירים את זה, זה גם פירצה. החל"ת היה משהו שהוא נכון בתקופת המשבר. לא נכון להשאיר אותו כפירצה לאחר-מכן, כי אז בעצם יכולנו להכשיר איזושהי דלת מסתובבת מאוד בעייתית.

דבר אחרון. יש את מענק עובדים בשכר נמוך, או החל"ת גמיש שיו"ר הוועדה דיבר עליו. אני רק אסביר. זה בעצם מענק שהתחלנו אותו, הוא היה עד סוף אפריל, הארכנו אותו גם בתנאים מיטיבים עד סוף יוני. זה לא מגיע פה בחקיקה, זה בסיכום עם הביטוח הלאומי שאחר כך עובר להתייעצות עם ועדת העבודה והרווחה של הכנסת הקבועה, ברגע שתקום כמובן, אז נגיש אותו. אבל מה שהמענק הזה אומר בפשטות – אם היית מובטל מעל 75 יום, כלומר מעל שלושה חודשים, וחזרת לעבוד בין אם אצל אותו מעסיק, או אצל מעסיק אחר, ואתה מקבל שכר נמוך יותר לעומת מה שהיה לך ערב הקורונה, קרי, חלקיות משרה, אתה מקבל מענק משלים מביטוח לאומי.

<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> חזרת עד מתי?

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

כרגע, אנחנו מאריכים את זה עד ה-30 ביוני. עובד שחזר לתעסוקה שהיה מובטל מעל 75 יום, חזר אל אותו מעסיק, או מעסיק אחר בחלקיות משרה, לא משנה כמה, מקבל מענק משלים מביטוח לאומי. המענק הזה, יחד עם ההכנסה מעבודה חלקית שלו, במשך ארבעה חודשים הוא יכול ליהנות מהמענק הזה.

<< אורח >> מאיר שפיגלר: << אורח >>

משלים זו לא מילה טובה.

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

כמענק חזרה לעבודה.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

המענק מביטוח הלאומי, ביחד עם ההכנסה שהוא מקבל מעבודה, מעל דמי אבטלה שלו, זה בערך 80%, 85%, קרוב ל-100%, תלוי, ככל שאתה עובד יותר, אז המענק מקרב אותך יותר ל-100% שהיה לך ערב הקורונה. מענק שבנוי לתמרץ חזרה גם חלקית, בעיקר גם לסייע למעסיקים וגם לעובדים שלא עובדים במשרה מלאה, ולא לפגוע – מצד שני, ללכת לשפר את מצבו של העובד.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

אסף, מתי ההסכם הזה אמור להיחתם?

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

להיחתם זה ייחתם כל יום. אנחנו צריכים את ועדת העבודה כדי להגיש להתייעצות לפי חוק.

<< דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> צריך למנות ועדת עבודה קבועה.

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

אם לא מגישים את זה בשבוע הקרוב?

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

הוא לא צריך להגיש.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אבל מה הרציונל? אתה רוצה להחזיר אותם עכשיו לעבודה. אתה מפסיק להם עכשיו את האבטלה, ורוצה להחזיר אותם לעבודה, תן להם עכשיו את המענק.

<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>

- - -

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

חכו, תנו להשלים את ההסבר. חכו. יהיה לכם זכות דיבור. כולנו נדבר, הכול בסדר. חברים, אתם מתחילים לנהל ויכוחים אחד עם השני, וזה לא תורם לאף אחד, וגם לא תורם לפיתרון. תנו לו לסיים לדבר, אחר-כך כל אחד ידבר, ונעלה את הסוגיות וננסה לפתור אותן.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

המענק הזה, אנחנו לא מכריזים עליו היום. הוא הוכרז כבר לפני מספר רב של שבועות, לדעתי, עוד לפני תחילת מאי. זה ידוע, ברור. אנחנו גם מיטיבים איתו, כי בעצם כדי להיות זכאי למענק, אתה חייב להיות זכאי לחודשי אבטלה. אנחנו גם מרכיבים את התנאים, חלק מהסיוע פה לענף התיירות וגם התעופה, ככה שגם אם אתה לא זכאי לדמי אבטלה, אתה בעצם תקבל את המענק הזה. לדבר הזה יש עלויות משמעותיות. אתה שואל למה לא עד סוף השנה. זה מענק מאוד חריג, מייצר גם עיוות מסוים.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אתה רוצה לראות את האנשים בעבודה. אתם לא יכולים לא להסתכל הוליסטית. עד היום אנשים קיבלו אבטלה. אתה בא ואומר – יש 130 ומשהו אלף משרות במשק, אני מפסיק להם היום את האבטלה, שיילכו לחפש עבודה. עכשיו הם יילכו לחפש עבודה, וימצאו עבודה עם הכנסה נמוכה יותר. לשיטתך אתה אומר, עד היום נתתי אבטלה, מהחודש הזה אני אפסיק את האבטלה, ורוצה להוציא אותם חזרה לעבוד. עכשיו זה הזמן שאתה צריך לתמרץ אותם, ולהגיד, חבר'ה, מי שעכשיו הפסקתי לו את האבטלה, לך לעבוד, תעבוד גם בשכר נמוך, כל מי שייקלט לעבודה מכאן והלאה, גם יקבל את זה בחודשים הקרובים. אם אתה מסתכל עכשיו בראייה כוללת, על המענק, על החוק הזה, כשאתה מסתכל היום איך אני משקם את שוק התעסוקה - - -

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

איך אני מחזיר אנשים לעבודה. מענק חזרה לעבודה זה מעכשיו.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אין לי בעיה גם מי שחזר כבר. אבל גם מי שיחזור מעכשיו עד סוף השנה, תאריך את זה עד סוף שנה. מה אתה נותן חבילה של חצי שנה של תמריץ שלילי – אני מפסיק לך את האבטלה, ותמריץ חיובי על המענק. אני לא מבין את הראייה.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

הבעיה היא שאנחנו כבר לא מחליפים את האבטלה. כמו שאמרתי, הרחבנו את זה בצורה משמעותית, כך שגם אם אתה לא זכאי לאבטלה.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> זה לא משנה.

<< דובר_המשך >> אסף וסרצוג: << דובר_המשך >>

זה כן משנה.

<< דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כמה מובטלים יש לך היום.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

סביב 200 ומשהו אלף.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> יופי. אתה רוצה להחזיר אותם לשוק התעסוקה, כדי ש-130 מתוך ה-200 האלה יילכו לעבוד. תן להם עכשיו את המענק. אני עכשיו אשאל אותך, יש לך פילוח של ה-130 משרות אלה? באיזה ענפים, מה רמות השכר. אבל זה שכר נמוך. אז אתה רוצה שהבן-אדם ייצא מהבית לעבוד. תן לו – צא לעבוד, ותקבל את המענק. אתה לא יכול לא להסתכל בראייה כוללת.

<< דובר_המשך >> אסף וסרצוג: << דובר_המשך >>

תודה.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

אני רוצה לפתוח לחברי הכנסת.

ינון אזולאי. בבקשה.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

לפני כן, אני רוצה להגיש את ההסתייגויות שלנו. של כל הסיעה שלנו. אנחנו מצטרפים לכל ההסתייגויות.

תודה רבה. אני רוצה להעלות מספר נושאים שהם חשובים מאוד. לגבי גיל 67 – אומרים שכנראה זה עז שהאוצר הכניסו, ועכשיו הם יאשרו את זה. אבל רק שתבינו, לפעמים גם העז שאתם מכניסים בגיל 67, אלה שמעל גיל 67, לפעמים יכול לעשות התקף לב לאנשים.

"אשה בשם לאה, עבדה כל חייה ונותרה ללא פרנסה. היא מדביקה את השיניים שלה במקום ללכת לרופא. ואתם עוד מתעללים בה בגיל 67 בשביל לשחק איתנו פה בוועדת כספים". זו כתבה של ציון אלוש. אתם צריכים להבין שאנשים מעל גיל 67 אין להם אופק תעסוקתי. אלה אנשים שבוחרים מה לקנות היום – לקנות את פרוסת לחם שלהם, או לקנות משהו לנכד שלהם שהגיע, וראינו את זה גם בכתבה. לכן אני אומר, גם כשאתם רוצים להכניס לנו עז, אל תשחקו. יש דברים שלא משחקים בהם.

הדבר הנוסף הוא - הבאתם מעל גיל 45 באופן שרירותי, ופה סגרתם את הסיפור. יש מתחת לגיל 45. מה קורה עם אדם שיש לו חמישה ילדים בגיל 40, מה הוא שונה מאדם בגיל 45?

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

מאוד חשוב לי לענות, כי זה נכון לדברים שעלו לגבי אוכלוסיות מיוחדות, וזו נקודה שחשובה וקשה להגיד אותה. אני יודע שאתה תקשיב לי. זו סוגיה מאוד קשה - אתה יורד לרמת הפרט. הסיפורים הם קשים ולכולנו, במשבר הזה, מכיר לפחות בן-אדם שחייו נפגעו בצורה לא פשוטה מהקורונה לכל הפחות. וכל אוכלוסייה כזאת שמתקשה, ויש פה הרבה. שמענו את כולם, וכולם גם מגיעים אלינו, ואנחנו רואים את פניות ציבור, ואנחנו רואים את ההתייחסויות. וזה לא משנה אם אתה הורה יחידני, או בעל מוגבלויות. או שלילדך יש צרכים מיוחדים, או אם אתה בגיל 40, או לא משנה מה. הקושי הוא קושי אדיר. אבל צריך רגע להבין ולהפריד בין העובדה שאנחנו עושים פה משהו מאוד חריג ומייצרים עיוותים גדולים במשק, לבין המצב שהיה ערב הקורונה.

יש אוכלוסיות שמתקשות למצוא תעסוקה לפני, והתפקיד שלנו כממשלה זה לעזור לה למצוא עבודה, ולשים תקציבים מיוחדים, ולתת את הדעת כדי לאפשר להם לקבל עבודה, ועבודה טובה, ולא משנה כרגע מה הגיל שלהם, או מה מצב המשפחתי, או מצב הרפואי שלהם, לבין החוק הספציפי הזה. אם מה שאתה אומר הוא - - - אז למה הארכתם לגיל 45? שרירותי זה לא. יש מחקרים רבים שמראים על הקושי במציאת עבודה מעבר. אפשר גם להחליט שלא כלום. אבל זה קצת מוזר, כי אז אתה אומר, אוקיי, כדי לא להגיד למה אתה נותן לאחרים, בוא לא ניתן לאף אחד. וזה חשוב לי להגיד. זה לא שאנחנו לא רואים את האנשים, אנחנו לא אנשים מרי לב, כולנו בני אדם בסוף כמוכם. אבל רגע צריך לעשות קט, והפרדה מאוד ברורה בין הארכה גורפת לכלי מאוד מעוות במשק, עם הרבה משמעויות לא רק תקציביות, לבין מצב כאילו חזרה לשיגרה.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

שמעתי את מה שאתה אומר, אבל אף על-פי כן, אני חושב שזו החלטה שרירותית מעל גיל 45 ללא דרוג לא יכול להיות. אתה צריך לפעמים להיכנס ולהבין שאי אפשר למדר את אלה שיש להם ילדים. יש כאלה שברוך השם זכו בילדים, משפחות ברוכות ילדים, וגם משפחות עם שני ילדים. צריך לעשות איזשהו דרוג. משפחה שיש להם ילדים עם צרכים מיוחדים, שקשה להם, ואתה יודע שבכל תקופת הקורונה יכול להיות שהילד שלהם עוד ממשיך להיות חולה, לא יודע מה - צריך לתת את הדעת על הדברים האלה.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

אבל זה לא דרך דמי אבטלה, אבטלה היא לא קיצבה.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

לא ביקשתי משהו שהוא רוחבי לכול. פה ראינו משהו אחד – ראינו מעל גיל 45, עד גיל 67, זה מה שראינו. ראינו שאתם פוגעים ביולדות. לא יכול להיות שיולדת, בגלל שהיא באבטלה - 30% פחות מהמשכורת שלה שלפני זה. אם אתה זוכר, בקורונה, עשינו מהעבודה האחרונה שלה, ונתת להן מזה את ה-90%, אתה יודע, הייתי אומר בסדר. אבל אתה בא ואומר – פוגע באותה יולדת. אתה עוד פעם בא ופוגע בילדים. רק שתבין, כאילו יש פה איזו יד מכוונת לפגוע באותם אלה שרוצים להביא ילדים. זה הסיפור. תסתכל, אתה לא נוגע בילדים. לא נוגע באנשים עם צרכים מיוחדים. לא נוגע במשפחות שיש להן צרכים מיוחדים. מה אתה רוצה שנסתכל על זה לא כשרירותי, לא כאטימות – איך אתה רוצה? תסתכל על האבטלה בפריפריה.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

בחוק הביטוח הלאומי - - -

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

אני שמעתי אותך, כיבדתי אותך, תכבד, ואני אשמע אותך.

לגבי הפריפריה והדברים האלה, הייתם צריכים לעשות איזשהו שיקול מסוים. במה שמונח לפנינו אנחנו לא רואים שיקול. באמת שאנחנו לא רואים שיקול – לא ביולדות, לא בילדים עם צרכים מיוחדים, לא בענף התיירות שאתם נמצאים איתם במשא-ומתן, ענף התיירות של חו"ל, אנחנו יודעים מה קורה שם, הם עוד לא חזרו. איך אתם נותנים להם פה את המענה, למורי הדרך? אתה יודע, דברים שעוד יעלו אותם, אני לא רוצה להעלות הכול, כי לכל אחד פה יש זכות דיבור שלו. אבל קח את האנשים עם המוגבלויות, קח את הילדים ואת היולדות – אין דבר כזה שיעבור היום בלי הדברים האלה, אין דבר כזה. עזוב, הגשתי הסתייגויות הכול בסדר. אבל העניין הוא לפתור את הבעיות. אנחנו נמצאים פה כדי לפתור את הבעיות, כי אנחנו רוצים להביא בשורה באמת במקום הזה למחר, ורק כך אנחנו רוצים.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

מה שאתה מבקש, זה פשוט להעלות קצבאות.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

לא. לא נכון. אל תיקח אותי למקום הזה. תשמע, ישבנו יחד, אני לא טמבל, אני יודע על מה אנחנו מדברים. אתה יודע שאני לא מפספס ישיבה אחת. ישבנו, ואנחנו מדברים על אותם אלה של החל"ת. אני לא מדבר על קיצבאות, קיצבאות זה נושא אחר, זה לא פה בכלל, הכול בסדר. אני מדבר על החל"ת, על אותם אלה. רגע, גם יולדות זה קיצבאות? אתה פוגע גם בהן.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

דמי לידה זה כאילו אבטלה בתקופת לידה. כשאתה מדבר על כל סוגיה אחרת, כל סוגיה מתקשה.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

גם 40 עם שלושה ילדים זה גם קיצבאות? אני לא נכנס איתך לקיצבאות.

<< דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> זה עניין נוסף של איזושהי הגדרה שאני חושבת - - -

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

אפרת, את לא בזכות דיבור, אני מבקש. אסף, אני מבקש לא להיכנס לוויכוח. יש פה חברי כנסת שרוצים להביע את עמדתם, צריך לכבד את זה.

בבקשה, חבר הכנסת אופיר כץ.

<< דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, שבועיים האחרונים המייל שלי מופצץ. מופצץ באנשים מרגישים מאוימים, כי כנראה לא יהיה להם איך לגמור את החודש. הם מרגישים שהם בסכנה, אם זה מבחינת דיור, שכר דירה, אם זה מבחינת אוכל. ואותם אנשים בגילאי 67 פלוס, כל אחד כותב לי ומספר לי את הסיפור האישי שלו, וכמה הוא מפחד, וכמה הוא חושש, וכמה הוא לא יודע מה הולך להיות איתו. זה לא אנשים שאמורים להתעשר מהכסף הזה.

השר מאיר כהן, הגיע. הגיע גם בזמן. בדיוק דיברתי על גילאי 67 שאני מופצץ, ומקבל מאות מיילים מאנשים בגילאי 67 ומעלה, שהם באמת חוששים שלא יהיה להם מה לאכול. שלא יהיה להם מה לעשות עם שכר הדירה. לא מדברים פה על סכומים גבוהים. סך הכול, אנשים חרוצים שצריכים לעבוד, הם עבדו לפני הקורונה. הם היו הראשונים שפיטרו אותם, והם האחרונים שיחזרו, כי מה לעשות, הם לא בדיוק יכולים לעבוד במלצרות או בדברים מהסוג הזה. מדובר על מקסימום של 4,000 שקל לאנשים האלה. לא מתכוונים להחזיר אותם בקרוב, למרות שיש להם רצון גדול לעבוד. היינו בסרט הזה בפעם הקודמת כשהחוק הועבר לפה בראשונה, וגם אז האוצר אמר שהוא מחליט לתת להם רק עד דצמבר. היה פה מאבק משותף של כל חברי הוועדה עם גפני, והיושב-ראש הנוכחי, וחבר הכנסת ינון, וכולנו – אופוזיציה, וקואליציה, ונלחמנו, ובסוף האריכו את זה ביחד עם גיבוי של השר, האריכו את זה עד יוני 21'. אם לא היינו נלחמים על זה - תבינו שמדצמבר 20' הם היו נשארים בלי מענק הסתגלות הזה.

באמת, אני לא מצליח להבין מה עובר עליכם שם באוצר שהרשיתם לעצמכם שוב להפקיר את האוכלוסייה הזאת, לא להתייחס אליה. להשאיר אותה בחוץ כאילו הם לא קיימים. באמת, האוכלוסייה הכי חלשה שהכי זקוקה לכסף הזה, למחיה שלהם. גם בשבועיים האחרונים אנחנו רואים את הסיפורים הנוגעים ללב. אתמול את הכתבה בערוץ 12, על אותה אישה שמכינה את הגבינה לבד, כי היא לא מרשה לעצמה לקנות גבינות. אנחנו לא מדברים על אנשים שזה כסף שיהיה להם למותרות. האנשים צריכים את זה למחיה שלהם. אני אומר לכם, כמו שנאבקנו פעם שעברה, גם עכשיו אנחנו אופוזיציה וקואליציה בעניין הזה כיד אחת. אנחנו נעשה פה חיים קשים עד כדי כך, שאם הם לא יקבלו את מענק ההסתגלות לאותם תאריכים שאחרים קיבלו – אף אחד לא יקבל. אנחנו איתם, ואנחנו נתמוך בהם. אנחנו נדאג שהתוספת של גילאי 67 ומעלה, ייכנס היום לחוק בלי הבטחות, בלי משאים ומתנים, ובלי שום דבר. היום הם ייכנסו לחוק וגם יקבלו את הכסף.

נושא נוסף – ענף התיירות. לא יכול להיות שאנחנו אומרים לאנשים – הם לא יכולים לעבוד, כי אנחנו סוגרים את שדה התעופה, כמו רשות שדות התעופה, או חברות תעופה, או סוכני נסיעות של התיירות הנכנסת, מורי דרך, אנשים שאנחנו אומרים להם שהם לא יכולים לעבוד. מצד שני, אנחנו מתייחסים אליהם כאילו הם לא זכאים, כאילו הם כן יכולים לקבל מקום אחר. הם לא יכולים לקבל מקום אחר, זה מקום שעובדים בו הרבה מאוד שנים, הם לא יכולים להתפטר ולהחליף מקום שכן אפשר לעבוד בתקופת הקורונה, וגם להם אנחנו מחויבים לתת מענה. תודה.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

תודה רבה.

הצטרפו אלינו שני שרים – ברוכים הבאים. שר העבודה, הרווחה והבריאות מאיר כהן. השרה לשוויון חברתי – מירב כהן.

בבקשה, מאיר כהן.

<< דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: << דובר >> שלום לכולם, בוקר טוב, אחרי לילה יגע, עוד ישבנו. אין סביב השולחן הזה ויכוח, לא ביני, ולא ביניכם. אמרתי אין ויכוח. לא צריך להיות ויכוח סביב השולחן הזה. יוצאים להחלטה לגבי גילאי 45, ההחלטה צריכה להיות תקפה לגבי 67 ומעלה. זה שלושה חודשים זכרו – היו כל מיני הצעות שזה יהיה רק ביולי, ובאוגוסט, אבל רבותיי, בספטמבר זה חגים. שערו בנפשכם שאנחנו ניתן רק חודשיים. לכן, בלי הרבה פילוסופיה ובלי הרבה קשקושים. אנחנו פונים ודורשים שהתוספת תהיה חצי, כמו 45. שלושה חודשים תשלום של 90%. יישבו, יחליטו, אבל מה שמקבלים 45, ואני חוזר על זה, הצטרכו לקבל החבר'ה מ-67. ככל שאנחנו נוברים במספרים, חברים, זה לא המספרים שהם בשמיים. אני מקבל את דעתם, אגב, של האוצר שאומרים – אנחנו לא רוצים להפוך את זה לקיצבה, גם אנחנו לא רוצים להפוך את זה. גם אנחנו לא רוצים להפוך את המציאות שבה אף אחד לא ייצא מהמציאות שבה הוא לא עובד, ואנחנו נותנים לו קיצבה, וזה מפריע לו לצאת למעגל העבודה.

אבל בנושא של גילאי 67 ומעלה, שזה הגיל שלי ושל סופר, אסור שתהיינה פשרות. כץ, אסור שתהייה פשרות. חבר'ה, זה הגיל. אלה האנשים. הם חיים איתנו. אנחנו רואים אותם, פוגשים אותם יום יום. צריך מה שנותנים לגילאי 45, לתת להם.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

תודה רבה, אדוני השר.

גברתי השרה, בבקשה.

<< דובר >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר >> קודם כל, אני מצטרפת לדבריו של שר הרווחה. חשוב לי לומר שהדברים גם נאמרו בישיבת הממשלה. היה ברור שזה מענה שחייבים לתת לבני ה-67 פלוס. צריך לזכור שהמענק הזה של בני 67 הוא מענק צנוע של עד 4,000 שקלים, רק למי שיש לו פנסיה נמוכה של עד 5,000 שקלים. זאת אומרת, באמת, נותן מענה לאלה שעובדים כדי לשרוד.

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

אז הממשלה תומכת? לא הבנתי.

<< דובר >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר >> כן, בוודאי, זה גם נאמר בדיון בממשלה.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

אז למה זה לא בחוק?

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

אז למה זה לא כתוב בתזכיר, זה עבר אתמול.

<< דובר >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר >> מה שקרה, קרה דבר פשוט. אנחנו בגלל דחיפות הזמנים, אמרנו שאנחנו נתקן את זה כאן בוועדה, ולא נעכב את החקיקה כדי שלא נעבור את הדד-ליין, ואז כל האוכלוסייה במדינת ישראל לא תוכל לקבל חל"ת. בגלל זה אמרנו שנבוא ונעשה את זה כאן יחד עם חברי הכנסת. ברור שצריך לתת לזה מענה.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

כבוד השרה, נכון את לא מאמינה לזה? את נלחמת על הזקנים ועל הקשישים, כל הזמן נלחמת, אני לא מאמין - -

<< דובר >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר >> מאמינה. אגב, אני רוצה להגיד לך, שגם לשר האוצר זה היה חשוב. וכדי לעמוד בלוחות הזמנים, כיוון שביום רביעי הדד-ליין מגיע, ולכן, אנחנו כל הלילה עבדנו על זה. סיכמנו שנעשה את התיקונים האלה כאן. והעיקרון שאומר שאותו כלל יחול על בני 45 פלוס, ועל בני ה-67 פלוס הוא נכון. אמירה אחת לסיום. כך או כך, מדובר בפתרון מאוד קצר טווח, זה פלסטר. בזמן הזה, אנחנו משרדי הממשלה, צריכים להכין תכנית יותר עמוקה לתעסוקת מבוגרים, כדי שהזמן הזה ינוצל כדי להחזיר אנשים שרוצים ויכולים לעבוד כדי לייצר פתרון בר קיימא. זה משהו שיעזור לאנשים להעביר את החודשים האלה בזמן שאנחנו מתארגנים והם מנסים לחזור לעבודה. אני מזכירה, הצעירים חוזרים למקומות עבודה כרגע. למבוגרים הם מנסים ונתקלים בקושי.

אז לסכם – אני חושבת שההצעה של שלושה חודשים עם 90% זו הצעה טובה, מאוזנת.

<< דובר >> נועה: << דובר >>

סליחה, האם זה ה-90% מה-90%?

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

מה הנוסח המוצע?

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

אני רוצה שנבין את המסגרת. הנושא הזה של המענק וגם של האבטלה היה אמור להיגמר ב-30 בחודש. אנחנו פה מנסים למצוא פתרון איך להאריך את זה.

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

דרך אגב, זה היה אמור לפי החוק. ואז היה הסדר קודם שהיה גמילה הרבה יותר ארוכה ממה שהיה. ההסדר הקודם היה אחר לחלוטין. אנחנו ראינו את הטיוטות של ההסדרים הקודמים. אחרת ב-30 בחודש זה לא היה נגמר בכל מקרה. תדייק את זה.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

אני אדייק. אבל אני מבקש לא לקטוע אותי, כמו שאני לא אקטע אותך. אני רק רוצה לומר, שמשיחות שלי עם שר האוצר, יש נכונות להגיע למתווה הזה. אנחנו נבוא למתווה הזה. לגבי אחוזים המדויקים – משרד האוצר בודק כרגע את הקופסאות התקציביות, ואנחנו נקבל במהלך היום החלטה לגבי 67 פלוס.

<< דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>

מה זה בודקים? מה, הם לא בודקים כמה זה עולה?

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

השר, אתה יכול - - - המשפטי של זה?

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

אני אומר לכם שהחוק הזה לא יעלה לקריאה שנייה ושלישית בלי שיהיה לנו פתרון ל-67 פלוס.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

כלומר, לא נצביע פה בוועדה לפני שאנחנו נדע.

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

אבל אסף עכשיו נתן סקירה לזה. לא היה יותר עדיף שהם יגידו את זה לפני הסקירה של השר?

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

השרים דיברו.

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

כבוד היושב-ראש, יש פה שני שרים ויש פה נציג אוצר, שניהם נציגי הממשלה מבחינתנו, כל אחד אומר משהו אחד, אני צריכה תשובות מהם. אתה אמרת משהו אחד. אנחנו ישבנו כאן, והקשבנו לסקירה מעמיקה של נציג האוצר ארוכות. לא היה צריך לבזבז זמן להסביר לנו את הרציונל מאחורי הסעיף הזה. ישב והסביר, ואז באו שניכם, ואני מכבדת אתכם ואמרתם משהו אחר לחלוטין. למי משני צידי הממשלה אני אמורה להתייחס פה בוועדה.

<< דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: << דובר >> את יודעת, קרן, תמיד, את לא נמצאת פה בחודש הראשון. תמיד האוצר אומר כך והממשלה אומרת ככה. גם בין האוצר לבין הממשלה יש ויכוח.

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

נכון. אבל כרגע, מה שכתוב לי מול העיניים זה מה שהוא אמר, לא מה שאתה אומר.

<< דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: << דובר >> מה שכתוב לך בעיניים, זה שאין כלום. אז אני אומר לך, ואני חוזר למה שהשרה אמרה, לא יהיה מצב שלא יהיה כלום, יהיה. אנחנו מתווכחים עם האוצר, ואתם מתווכחים, וכולנו מתווכחים. בסופו של דבר, אמר יושב-ראש הוועדה, לא יעלה החוק הזה כמו שהוא נראה, לא יעלה החוק הזה כשהוא פוגע בבני 67 ומעלה, לא יעלה.

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

מאה אחוז. אז מתי לדעתך אנחנו נקבל את הסעיף שאנחנו נוכל להתייחס אליו פה בוועדה, כי כרגע אתה אומר זה לא, ואין לנו משהו אחר.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

יש לנו אלף נושאים פה, אנחנו נגיע גם לזה. ברגע שנגיע לסיכום עם האוצר, נקבל את זה ונדון בו.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

אתה אומר לא יהיה את המשפט – לא יהיה כלום, כי לא היה כלום, זה לא יהיה.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

חברת הכנסת זועבי. בבקשה.

<< דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> הקואליציה הזאת כשהוקמה, היא הבטיחה שינוי גם בנושא של השקיפות. חשוב מאוד שאנחנו היום בתוך הוועדה ניקח את ההחלטה, נשקף אותה על הציבור. כל הנושא של החל"ת, היה ברדק שלם בממשלה הקודמת, ואנחנו חייבים את זה לציבור שלנו.

<< דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>

אנשים דרך הפלאפון הגישו וקיבלו.

<< דובר_המשך >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר_המשך >> למה אני ביקשתי את הנציג ממשרד האוצר – כי כיום יש 430 אלף מקבלי אבטלה בישראל. ביניהם יש 290 אלף מתחת לגיל 45 על-פי נתוני הלמ"ס. נכון שיש במשק 130 אלף משרות לא מאוישות. אבל יש פער של 160 אלף אנשים שגם אם הם ינסו לקבל עבודה, הם לא יקבלו אותה. ולכן, מה שאני ממליצה, זה לבטל את החל"ת, לא באופן מיידי, אלא באופן מדורג, ככה שנוכל להביא למצב שבו במהלך ארבע פעימות חודשיות, יש דרוג של צמצום של החל"ת של 75%, ל-50%, ל-25%, ל-0%. מה היתרונות של הדרוג הזה? – זה כן מתמרץ את האנשים חזרה לעבודה, אבל זה גם מונע את ההזנחה של אותם 160 אלף שלא יהיה להם משרות להגיש.

שנית, אולי אנחנו רואים חזרה של הקורונה, המודל הזה גם ייתן איזשהו יכולת של דינמיות, של גמישות במהלך ארבעת החודשים הבאים. זה גם יעיל כלכלי, כי זה מונע מצב שבו אנשים ירוצו למשרה הראשונה שהם מוצאים. אני ממליצה שאנחנו ניקח את המודל המדורג של יציאה מהחל"ת. כל הנושא של החרגת נשים בתקופת לידה – שמעתי את הנציג של האוצר. ואני רוצה להדגיש, מאחר שנשים שיצאו לחופשת לידה תוך כדי החל"ת, צריך לחשב את השכר האחרון שכל דבר כזה יילקח בחשבון בעת חישוב דמי האבטלה. גם לקחת בחשבון את הנושא הזה שבסופו של דבר, אישה שהיא בהריון - היא מתקשה הרבה יותר למצוא עבודה כשהיא חוזרת מחופשת לידה.

בנושא של דמי הסתגלות לגילאי 67. אני מסכימה שצריך להמשיך לתת להם את דמי ההסתגלות, כי אלו שיהיה להם הכי קשה לחזור למעגל התעסוקה. ואז, אם אנחנו נראה שיש איזשהו שינוי במשק, אז אפשר גם לבטל את המענק הזה בסוגיה הזו. אני גם מסכימה עם ההצעה של החרגת מקצועות ייחודיים בנושא של ענפי תיירות ותעופה. תודה.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. בבקשה.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אני לא רואה פה את אסף ואת אנשי האוצר. היושב-ראש, אני מתחיל בחבריי באופוזיציה, אשמח אם תהיו בהקשבה. אני מציע לחבריי באופוזיציה לנסות לחזור בדיון הזה לפחות, דבר שהיה מקובל כאן אצל גפני. אם נצליח להגיע כאן להבנות ולתקן מה שצריך, ושהמתווה הזה יהיה כזה שכולנו נרגיש שהוא אכן עושה את מה שהוא צריך לעשות, ודואג למי שהוא צריך לדאוג, אז לא לנהל פה פיליבסטרים ואלפי הסתייגויות, בסוף כמה הסתייגויות ענייניות. אבל אני אומר לך, אמרתי את זה גם אתמול לשר חמד עמאר. בסוף זה מאוד תלוי ביכולת שלכם לייצר כאן הידברות אמיתית, אני חושב שכולנו רוצים לטובת העניין. בחוקים אחרים נתיש אתכם פה, אני חושב שזה חוק שכולנו רוצים שהוא יעבור והוא יעשה טוב. אני יכול לומר לפחות עלינו, אם תהיה פה הסכמה, אנחנו לא נעשה פה התשות. אם לא, אז בסדר. גם לנו יש אלפי הסתייגות מוכנות.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

אתה יודע שהדעה שלנו היא דעה של כולם. אנחנו משתמשים בזה ככלי, עשינו אצלך גם קורס. אנחנו גם אומרים את זה, אני אמרתי את זה בהתחלה חד וחלק.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אני רוצה ללכת להערות המהותיות. קודם כל, נורא קשה לנהל דיון כזה, בלי הנתון הכי בסיסי של פילוח המשרות הפנויות במשק.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

משרד האוצר יש לכם את הנתון הזה?

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אז ביחס ל-30 אלף, או 29 אלף משרות, התאחדות המגזר העסקי נתנו פילוח משרות יחסית טובות, בשכר טוב, אבל זה 29 אלף משרות מתוך ה-130 אלף שאתם אומרים שיש. צריך להבין את ההתפלגות, כי אם יש לנו 200 אלף ומשהו מובטלים, ו-130 אלף משרות – צריך לראות את זה בפריסה גיאוגרפית, זה חתכים נורא קלים, רק צריך טיפה להכין אותם. פריסה גיאוגרפית, סוגי משרות, רמות שכר במשרות האלה, זה קשור גם למה שאמרנו, שוב, לדעתי אם רוצים לתמרץ אנשים לחזור לעבודה, קח להם את האבטלה או החל"ת, אבל תן להם את התמריץ אם אתה שולח אותם למשרות בשכר נמוך, תן להם את היכולת לקבל את ההשלמה כדי לתמרץ. צריך לראות איזושהי תמונה כוללת. לי כרגע הנתון הזה הוא חור שחור. אני לא יודע לומר אם יש התאמה בין המובטלים.

זה לא ברמת דיוק אף פעם של מאה אחוז. אבל לקבל מושגים סטטיסטיים, לדעתי, הם חייבים להיות מסוגלים לתת – שרות התעסוקה, ביטוח לאומי, אנשי משרד האוצר.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

משרד האוצר, יש לכם נתון כזה?

<< אורח >> גלעד גושר: << אורח >>

הנתון של 130 אלף משרות פנויות, זה נתון שהלמ"ס מפרסם אותו נכון לחודש מאי. אנחנו רואים שבעצם מחודש מרץ שהמשק כבר היה בפתיחה מלאה. אנחנו במספר משרות מאוד גבוה שהוא גבוה בכמעט 50% ממה שהוא היה לפני המשבר.

<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>

- - - הלימה.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> פילוח, זה איזשהו מתאם לאנשים שיושבים בבית ולא עובדים. אנחנו יודעים איזה ענפים – באל-על, יש 2,000 עובדים שנמצאים בחל"ת כבר שנה וחצי. אנחנו יודעים פחות או יותר בקבוצות, אני לא אומר עכשיו ברמת פרט. אבל סטטיסטית אנחנו יודעים פחות או יותר איזה ענפים בשוק נפגעו ואיזה עובדים נפלטו, ואיזה תחומי עיסוק כרגע יושבים בבית, ואותם אנחנו רוצים להחזיר חזרה לעבודה. אנחנו אמורים לדעת איזה סוג של משרות פנויות, ואז אנחנו גם יודעים איפה צריך השמה, ופעם היה דיבור - - - ואז לראות האם העובדה שאנחנו נסיר את התמריצים השליליים לצאת לעבודה מצד אחד, ואולי גם ניתן – אם אתם תקבלו את הבקשה הזאת, את העידוד אם יש רמות שכר נמוכות, אז באמת, יהיה כאן איזו התכנסות, הפאזל הזה התחבר. שני החלקים אולי התחברו. אם נראה שאין שום קשר בין המשרות הפנויות לבין הביקוש שאמור להיות למשרות, ואנחנו לא יודעים כרגע לגשר על הפער כמדינה עם השמות וכו', זה שלא עשינו את זה אולי שנה אחורה, זה לא כל כך משנה. אז אנחנו פשוט נגזור על אנשים סוג של חרפת רעב, כי מצד אחד, נפסיק להם, לא באמת נאפשר להם לחזור לעבודה, כי אין שום התאמה. תראו, אפילו המשרות הטובות במשק – יש פה 4,000 נהגים בתחבורה ציבורית, זה נכון, זה חסר גדול.

אבל צריך לדעת, זה לוקח כמה חודשים הכשרה. אם תבואו ותגידו – יש 4,000 משרות, בואו ניקח את ה-4,000 האלה, ניתן להם עכשיו ארבעה חודשים לימודי רישיון וסוג של מענק, כמו שעושים את זה אם בהשמה מקצועית. תן להם סוג של מענק. אז הפתרון הוא פתרון, נורא נוח לנו לבוא ל-4,000 ולהגיד – חברים, נתנו לכם פתרון, בואו תלמדו רישיון נהיגה על חשבון החברות זה כבר קיים. בואו תקבלו בתקופה הזאת סוג של מלגת קיום בתקופת הלמידה ותשתלבו בתחבורה הציבורית. אבל להגיד להם – אמורפית 4,000 נהגים אנחנו צריכים. אין להם רישיון. נניח שהם יילכו עכשיו לעשות את הרישיון, הצטרכו לשלם עליו מכספם 40 אלף שקל - - -

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

החברות כן מממנות את הרישיון.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> זה תלוי בתקופות ובתקציב של משרד התחבורה. לפעמים המשרד יודע לממן, לפעמים לא. אני לא יודע להגיד לך. אני מתכוון להגיד, שאם היו מציגים לנו כאן איזה שקף שאומר – תראו, אלה המשרות הפנויות. אלה הביקושים, או ההיצע. מבחינתי ההיצע זה המשרות והביקושים זה האנשים. יש חלק האמורים להתכתב ישירות. יש חלק שאנחנו נצטרך לייצר כאן איזה אנזים שיחבר ביניהם, איזושהי השמה. והנה, תכנית ההשמה שלנו לתקופה מסוימת. מה שקורה כרגע, שאנחנו מייצרים את הגרזן שמוריד את התמריץ השלילי, בסדר, הוא נכון, הוא חייב להיות חלק מהאירוע. אני רואה את הצד השני - - -

אני פשוט לא מצליח לראות את הצד השני שמראה לנו שהדבר הזה מתכתב, כי ללכת רק עם המקל ולא עם הגזר – בעיניי זה מורכב. זאת הערה ראשונה. יכול להיות שזה עובד, אבל בואו נראה נתונים, אחרת אנחנו מצביעים על עיוור, אנחנו לא באמת יודעים אם זה אמיתי. ביקשתי את זה מאגף תקציבים קודם ולא קיבלתי. אני לא יודע אם זה קיים. שיכינו, שיעבירו – יש פה כמה שעות דיון, אז אפשר לעשות את זה.

נקודה שנייה שכבר הוזכרה, ואני רוצה להציג את הרציונל שלו. נכון שחוק הביטוח הלאומי היום מייצר אבחנות רק של גילאים ושל מספר תלויים. אלה הפרמטרים שהחוק מכיר בהם היום. אבל מה הרציונל של הפרמטרים האלה? הרציונל הוא שיש אוכלוסיות שבשיגרה יותר קשה להם להשתלב בשוק התעסוקה, והקושי הזה, כמובן, מתעצם כשאתה מדבר על משק במשבר, שיוצא עכשיו מהמשבר, ונכנס לתקופות התאוששות. אתה מכיר ברציונל שאנחנו לא עובדים גורף – יאללה, יש משרות פנויות לכו לעבוד. אתה יודע, יש אוכלוסיות שקל להם להשתלב בשוק התעסוקה. ויש אוכלוסיות שקשה להם. זה רציונל של הגיל. הרציונל הזה, נכון שכרגע בחוק הקריטריונים לא קיימים, אבל הרציונל קיים גם ביחס לקבוצות נוספות של האוכלוסייה. דיברנו על נשים הרות, דיברנו על אנשים עם מוגבלויות, דיברו על הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אנשים שבשיגרה קשה להם למצוא עבודה. אנחנו יודעים כמה דם יזע ודמעות צריך כדי לשלב אותם בשוק התעסוקה. אני סתם נותן דוגמה. אשה בהיריון בחודש השישי, שפוטרה – הלוואי וזה לא היה וקטור, והמעסיקים היו מיד רצים – אנחנו יודעים עובדתית שכאשר היא באה עם כרסה בין שיניה, יותר קשה לה להתקבל לעבודה. זה לא מספרים גדולים. נדמה לי שהעלות התקציבית פה דובר על מיליארד, מיליארד וחצי - - -

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

1.7.

<< אורח >> אסף וסרצוג: << אורח >>

1.5.

<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> שוב, אני מעריך, וגם זה פילוח שהם יודעים לתת אותו סטטיסטית. בסך הכול, אתה יודע להגיד שאנשים עם מוגבלויות הם איקס אחוז בשוק התעסוקה הכללי. להריץ את זה אלגוריתם שיגיד לנו פחות או יותר בהערכה כמה מתוך ה-230 אלף מובטלים הם כאלה, זה לא דבר נורא. אני מעריך – זה עוד 100 מיליון שקל, זה לא אירוע מטורף. אמרתי, אנחנו רוצים שיחזרו לעבודה, זה הרעיון. אבל בואו נראה כמו שאמרתי קודם שיש מתאם בין ההיצע לביקוש. ואם אין מתאם, בואו נראה שאנחנו כמדינה, נותנים את החבילה המשלימה כדי לייצר בעצמנו, לעזור לאנשים לייצר את המתאם הזה. דבר שני, בואו נראה שאנחנו מתייחסים לא רק דיכוטומית לגיל 45, 67 שזה נכון. אלא לעוד קבוצות אוכלוסייה לא גדולות מספיק. זה שנוריד להם עכשיו את החל"ת, את דמי האבטלה, ונתמרץ אותם בהיבט השלילי, זה לא יפתור את הבעיה, כי הם יילכו. להגיד יותר מזה – להגיד לך שאישה בהיריון בחודש שישי, או שביעי, יכולה להיות מלצרית עכשיו ולעמוד על הרגליים 12 שעות, כנראה שלא, אנחנו חייבים להיות הגיוניים. זה לא הרבה כסף. זה כן קצת מסובך. מה ענו במשרד האוצר, היושב-ראש? זו טענה שאני מבין אותה, אני מכיר אותה פה רוחבית מחמש שנים שאני כאן בוועדה. מה אמרו לי אנשי משרד האוצר, אני מבין את הטענה, אני לא כופר בה, על-פיה אנחנו יודעים להתמודד. אמרו לי, אמרו לי תשמע, אנחנו מבינים את הרציונל, אבל כיוון שבסוף התיקון הזה הוא תיקון לחוק ביטוח לאומי, אנחנו מפחדים לייצר פרצות. אם עכשיו נכיר בחוק בעוד כל מיני סקטורים, אני אומר, זה לא קיצבאות. התשובה של קיצבאות, היא לא נכונה. זו לא קיצבה. זה אותו רציונל שקיים לגילאי 45, למה ב-40 לא, וב-45 כן? כי אתה מבין ש-45 קשה להשתלב בשוק. אותו רציונל בדיוק, זו לא קיצבה. יש קיצבאות בעולמות אחרים. זו הבנה שקשה להם, ולכן, לוקח להם זמן להשתלב בשוק התעסוקה, ולכן, צריך לתת להם יותר זמן כדי לעזור להשתלב כמו שאתה עושה מעל גיל 45. כיוון שאנחנו בהוראת שעה, אני טוען שאין כאן פירצה אמיתית. זו הוראת שעה. אפשר לייצר את ההבחנה. אמרתי, לא הרבה כסף. אני מבין שהביטוח הלאומי יודע לעשות אותה בסוף. ועכשיו אני מסיים בלחבר את שני הדברים. כי אם הייתה פרוסה בפנינו המפה של ההיצע והביקוש עם הפילוח של ההיצע והפילוח של הביקוש, יכול להיות שהיינו מתעקשים לעשות זו לא בעיה. או זו לא בעיה ב-95%. אז 5%, בסדר, אנחנו מדינה, מנסים לתת מענה לרוב.

אני מעריך שעל רקע פריסת המשרות הפנויות במשק, זה לא ייתן מענה לאותן אוכלוסיות שממילא קשה להם להשתלב בשוק. בוא נגיד את האמת. זה בדרך כלל אוכלוסיות שעובדות במקצועות הכי – אני אתן דוגמה. אוכלוסיות שעובדות במקצועות כמו תחזוקה, ניקיון וכו'. כיוון שעולם המשרד השתנה לחלוטין בכל שוק הקורונה, עבודה מהבית וכו', וזה ברור שהוא לא יחזור למה שהיה. אלפי משרות שהיו במשק מתאימות לציבורים האלה – נעלמו. עובדי ניקיון, עובדי תחזוקה, עובדי שמירה. צריך להבין, זה אלפים, היושב-ראש. זה אלפים. יש לך עולמות שלמים. אפילו בתחום התעופה, ניקיונות של מטוסים. זה אוכלוסיות יחסית חלשות – בלי השכלה, שמשתלבות, וזה בשכר מינימום שכר. המשרות האלה לא קיימות. זה שתוריד להם עכשיו את דמי האבטלה ולא יצרת להם משרות אחרות, אתה לא תחזיר אותם לשוק התעסוקה. אני רוצה לבקש מכם. אתמול אמר לי השר עמאר, שיש נכונות. סליחה על האריכות ותודה על ההקשבה.

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

תודה.

חבר הכנסת פינדרוס. בבקשה.

<< דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אני חייב לומר לך שדברי בצלאל הגיוניים. אבל אני רוצה קודם כל ללכת על רובד הרבה יותר פשוט. אמר פה קודם אסף – לא רוצים בחוק הזה לייצר קבוצות ייחוס חדשות ודברים חדשים. אבל עשו פה משהו שמתעלמים ממנו. בחוק המקורי היו קבוצות ייחוס. כל מה שאנחנו מבקשים – כשאתם באים עכשיו לתקן ולעשות, תתייחסו לקבוצות ייחוס כמו שהם היו קודם. זאת אומרת, אם הורדנו דרגה לאוכלוסייה שבטוח נכנסים עכשיו לשוק העבודה, והולכים להיכנס לתוך אותם 130, 150 אלף משרות – אז נתייחס אליהם. התייחסתם לגיל 45, קבוצות הייחוס שהיו בתוך ה-45. אם זה בני 35 עם ילדים. קבוצות הייחוס שהיו, נשים בהיריון היו בייחוס. בחוק המקורי הרי היו. היו פה דיונים והיו תיקונים. אני אומר, תיקחו את אותן קבוצות ייחוס, צרו טבלה חדשה. הלוואי, אם הייתם מגיעים למצב שבצלאל אומר – אני גם את זה מוכן. אבל קודם כל הטיעון שלכם שאתם לא רוצים לייצר משהו חדש, אל תייצרו משהו חדש. תיקחו את מה שהיה קודם.

מה הייתה קבוצת הייחוס, למה ייחסו אותם ועל-פי זה תתקנו את החוק החדש. לבוא היום ולהגיד, לא, אנחנו לא רוצים לייצר ביטוח לאומי חדש, אנחנו לא רוצים לייצר קיצבאות חדשים. הייתי מאמין לכם אם הייתם בעצם לוקחים לפחות את קבוצות הייחוס הקודמות שהיו ומכניסים אותן פה פנימה לאותו מקום. אני מקווה שאסף יקבל את השאלה ויענה עליה גם.

<< מנהל >> (היו"ר ולדימיר בליאק, 12:18) << מנהל >> << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >>

חברת הכנסת ברק. בבקשה.

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

אסף, לי יש כמה נושאים, זה חשוב. אנחנו קיימנו פה בוועדה מספר דיונים, גם בתקופת ממשלת המעבר, וכל הדיונים עסקו – אני לא שומעת את עצמי. מצטערת.

<< מנהל >> (היו"ר אלכס קושניר, 12:21) << מנהל >> << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

מאז שהושבענו לכנסת, קיימנו מספר דיונים פה בוועדה, לגבי המשך - - -

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

בבקשה, השר נכנס. ביקשתם שר – קיבלתם שר.

<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>

רק תראו כמה חשובה הוועדה הזאת – זה רק אלכס יכול להביא שלושה שרים בפחות משעה...

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

אני צריכה אותך מרוכז. במהלך החודשים האחרונים עשינו פה כמה דיונים, כי ניסינו להתכונן ליום שמגיע המחר. זה מה שעשינו פה. אני יזמתי פה כמה דיונים על ענף התיירות, ודיון נוסף על המגזר של אנשים עם מוגבלויות שהיה אמור להתקיים מחר. אלה היו הנושאים שהתעסקנו בהם. ידענו שה-30 ביוני מגיע, והוא לא מגיע בעוד שבוע, אסף, הוא מגיע מחר. אמרנו – צריך להתכונן אליו מבעוד מועד, כי יש אנשים שלא יחזרו לעולם, ולכן, צריך להיות גם 30 יום התראה לפני פיטורים. אמרנו – בוא נתכונן ליום הזה. א-ממה, מה קרה באמצע? באמצע התחלפה הממשלה, כי את ההסכמים וההסדרים עם הממשלה הקודמת ועם משרד האוצר שלפי ידיעתי אנשי אגף התקציב לא השתנו בזמן הזה. אבל כן התוצאות של המשא-ומתן איתם השתנה, זה מה שאנחנו רואים עכשיו. כי לא יתכן כי כאשר אנחנו התעסקנו בזה אז, דיברנו על ענף התיירות כענף, ודיברנו על מגזר אנשים עם מוגבלויות שהיה אמור להתקיים מחר דיון, ואני אנצל את הבמה לדבר על זה עכשיו כמגזר.

אי-אפשר להתייחס לחזרה מחל"ת בקטע הגילאי. הקטע הגילאי עושה עוול ענק ועצום. יש אנשים בגילאים מאוד מוכשרים בגילאים האלה, אנשים שעובדים ויכולים להיות כשירים מאוד, ויש כאלה שלא. אני לא מצליחה להבין את החלוקה הגילאית. החלוקה הייתה והסכמנו פה, ואתה היית חלק מהדיונים האלה, יושב-ראש הוועדה. הסכמנו שזה לא צריך גילאי, שצריך להיות ענפי, ענפי ומגזרי. כשמדברים על המגזר של אנשים עם מוגבלויות, שמה לעשות, שיש ביקוש של משרות פנויות, ואתה יכול לבחור איזה עובד תקבל לעבודה, אתה, כנראה, למרות כל הכאב בדבר, אתה לא תחזיר ראשונים את האנשים עם מוגבלויות. תחזיר אותם, יש לך מגוון וביקוש עצום. אז תחזיר אותם אחרונים. זה אנשים שזה לא אנושי לא להחזיר אותם לעבודה. זה לא מאלה שחושבים שיש לנו כיס עמוק ואפשר לחלק כסף לכל דורש, ממש לא. אני בן-אדם מאוד אחראי בחלוקת הכסף, ואני מבינה שצריך לחלק את הכסף. אני פשוט לא מצליחה להבין את החלוקה הגילאית. לא מצליחה להבין את ההיגיון הזה.

אנשים עם מוגבלויות שלא יכולים לחזור לעבודה, ויקבלו לפניהם עשרה עובדים אחרים ולא אותם, אנחנו לא יכולים להשאיר אותם ללא אוכל, ללא פרנסה, ולא מדובר על מספרים גדולים של אנשים. אנחנו צריכים לתת להם את המענה כאן, היום – זה במגזר. לגבי ענף התיירות. אנחנו מדברים על ענף – אני יזמתי פה שני דיונים, וכולנו הסכמנו שזה ענף שאנחנו רוצים להשאיר אותו חי. זה לא שאנחנו אומרים תקשיבו – לא תהיה תיירות אף פעם. חבר'ה, תתארגנו על מקומות עבודה חדשים. תעשו שינוי תעסוקתי, אתם לא יכולים לחזור. לא, זה אנשים שאנחנו רוצים שהם יחזרו לעבוד, ואנחנו רוצים שנשמור אותם עם הראש מעל המים שיעברו את התקופה הזאת, כי אחרי זה אנחנו מבינים שתיירות תחזור לשיא, כמו שאנחנו הבאנו לשיא את מספר התיירים שנכנסו לארץ. אז, בעת הזאת, דוגמה אחת – יש את המענק לעידוד חזרה לעבודה. מה קרה? תשאל, יש פה חלק מהעסקים שהם נושא התיירות והם גם עסקים קטנים, אף אחד לא יודע שם, זאת אומרת, זה נגמר מחר המנגנון הזה. אבל הם לא מיודעים שקיים המנגנון בכלל של חזרה לעבודה של עידוד תעסוקה של המענקים האלה. ולכן, זה לא משהו שאתה יכול להגיד, תקשיבו – אנחנו - - - להם את זה היום, ואז מחר הם התארגנו. לא. זה משהו שצריך זמן, ולכן צריך להיגמר עד סוף השנה. כנ"ל עם ענף המלונאות. מה אמרנו פה? אמרנו שבתוך ענף התיירות - - -

<< יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >>

את מתפרצת לדלת פתוחה. בתחילת הדיון אני אמרתי שאנחנו חייבים לטפל בפיל שנמצא בחדר, וזה ענף התיירות. אגף התקציבים בהמשך הדיונים, יציג את המתווה שלו ללא קשר לחוק, כי החוק לא יכול לתת לזה פתרון מלא. אבל אנחנו כן נשמע את הפתרון של אגף התקציבים ומשרד התיירות לנושא הזה.

<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>

אז אנחנו כאן גם כדי לסייע. למשל, התכנית שאמורה להסתיים מחר, ואף אחד לא מיודע עליה שזה קשור לתיירות, בכלל, קשור לעסקים קטנים ובינוניים שאני ראש שדולה של זה. זה משהו שאתה לא יכול ללחוש באוזן ולצפות שאנשים יידעו על זה. אנחנו צריכים שאנשים יידעו על זה. ואם הם לא יודעים על זה, אז אנחנו צריך להאריך את התקופה כדי שהם יוכלו להשתמש במענקים האלה. הרי אנחנו רוצים שהם יחזרו. לא כתבנו אות מתה. רוצים לתת כסף כדי שיחזרו לעבודה, לעודד אותם להחזיר. אז אנחנו צריכים להאריך את תקופת הרישום של זה עד סוף השנה.

דבר נוסף - המלונאות. המלונאות – אנחנו בכלל לתפור להם חליפה אחרת לחלוטין, כי שם בכלל לא עובדים שבוע מלא. חוץ מאשר ליד ים המלח, בעיקר עובדים רק בסופי שבוע. אז איך אנחנו מתאימים את המנגנון הזה של כן תשלום מענקי חזרה לעבודה, אבל לא על מאה אחוז ימים, אלא רק על חצי שבוע – גם לזה יש פתרונות, רק הם צריכים להיות יצירתיים ולתפור את החליפה המדויקת למלונאות.

דבר נוסף – התעופה. באירועים הקודמים כשישבנו פה בדיונים, הכנסנו את נושא התעופה לתוך עולם התיירות. פתאום גיליתי שנושא התעופה בכלל לא נכנס לענף התיירות, הוא נכנס לעולם התחבורה. אבל מה לעשות, תעופה זה תיירות. אם לא טסים לפה תיירים, ואנחנו לא מטיסים החוצה, העובדים האלה גם צריכים פתרון. כל ענף התיירות, אבל תכניסו לתוכו גם את התעופה, כי כשאתם מדברים על תעופה והמטוסים עומדים, ולא טסים, ואנחנו רוצים שהם יטוסו יום עוד פעם, זה לא שאנחנו רוצים לסגור את חברות התעופה. אנחנו רוצים לחכות ליום שבו הם יחזרו לעבוד. אז אם אנחנו רוצים להשאיר אותם חיים – אנחנו רוצים לתת את הפער הזה, את ה-gap הזה לסגור. את ה-gap הזה אי-אפשר לחלק לתעופה כתיירות, יום אחד כתחבורה. הם חלק מעולם התיירות בעת הזאת של הקורונה כי הם סגורים בגלל הקורונה. ולכן, גם להם אנחנו צריכים לתפור חליפה. דיברנו על זה, אתה היית חלק מהדיונים האלה. דיברנו ודיברנו, אמרנו שהענף הזה זה תת ענפים שצריך לתפור להם חליפות מיוחדות. תודה רבה.

<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני שמח שכולם התכנסו סביב הצורך להאריך את מעגל ההסתגלות לבני 67, וגם התחייבות של השרים כהן, וגם התחייבות של יושב-ראש הוועדה, שה

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]