פרוטוקול מספר 8, ועדת החוץ והביטחון, 05/12/2016

הכנסת העשרים

מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 6, 8, 9>

מישיבת ועדה משותפת לוועדת החו"ב וועדת

העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בפרק ה'

סעיף 44 (הוראות לעניין פרישה משירות קבע

ופנסיית גישור) ופרק ה', סעיפים 45 עד 56

(יישום המלצת ועדת גורן) מתוך הצ"ח

ההתייעלות הכלכלית

יום שני, ה' בכסלו התשע"ז (05 בדצמבר 2016), שעה 9:54

<סדר היום:>

<1. הצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע

מאגפי השיקום והמשפחות במשרד הביטחון

(תיקוני חקיקה), התשע"ה-2015>

<2. פרק ה', סעיפים 45 עד 56 (יישום המלצת ועדת גורן), מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית

(תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות

2017 ו-2018), התשע"ז-2016>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

אברהם דיכטר – היו"ר

אלי אלאלוף - היו"ר

אמיר אוחנה

מיכל בירן

מירב בן ארי

עמר בר-לב

ענת ברקו

אילן גילאון

מרדכי יוגב

מאיר כהן

שולי מועלם-רפאלי

עמיר פרץ

עפר שלח

חברי הכנסת:

דוד ביטן

יואב בן צור

איל בן ראובן

יחיאל חיליק בר

איתן ברושי

זהבה גלאון

שלי יחימוביץ

עליזה לביא

מנחם אליעזר מוזס

יוליה מלינובסקי

עודד פורר

אלעזר שטרן

<מוזמנים:>

תא"ל מירב קירשנר – רמ"ט אכ"א, צה"ל

תא"ל ששון חדד – היועכ"ל, צה"ל

סא"ל גלעד לין – פרויקטור חקיקה, פצ"ר,

צה"ל

סא"ל נעמי ענתבי – רע"ן תקציבי מינהל

ושיקום, צה"ל

עמרי לביא – צה"ל

איתמר הכהן – ראש היחידה להכרה בקביעת

זכאות, אגף משפחות, משרד הביטחון

יהודית דויטש – ראש היחידה לתביעות

וקביעת זכאות, אגף השיקום, משרד הביטחון

ערן יוסף – עו"ד, סגן היועץ המשפטי, משרד

הביטחון

דרור גרנית – עו"ד, משרד המשפטים

עופר מרגלית – רכז ביטחון, אגף התקציבים,

משרד האוצר

אורן גבע – רפרנט בריאות, אגף התקציבים,

משרד האוצר

אפרת פרוקצ'יה – עו"ד, הלשכה המשפטית,

משרד האוצר

רוני מר – עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד

האוצר

נדב שינבאך – משרד האוצר

עודד ברוק – עו"ד, היועץ המשפטי, כבאות

והצלה, המשרד לביטחון פנים

משה אלפנדרי – עו"ד, ייעוץ משפטי, משטרת

ישראל

סנ"צ מיכל יעקובוביץ – רמ"ד נפגעים, אמ"ש,

המשרד לביטחון פנים

ליאור ברק – פיקוח על קופות חולים, משרד

הבריאות

מיטל שקלרש בן שבת – עו"ד, מינהל הכנסת

רותם אלון – מתמחה, הלשכה המשפטית, מינהל

הכנסת

שלומי מור – עו"ד, הלשכה המשפטית, המוסד

לביטוח לאומי

אלעד זכות – המוסד לביטוח לאומי

בקי גולדמן – המוסד לביטוח לאומי

ד"ר אלי יפה – סמנכ"ל מגן דוד אדום

הלל דשן – ראש אגף תקציבים, קופת חולים

כללית

אירית פינק – מנהלת מחלקת ארגון שירותים

רפואיים ובקרת תהליכים, קופת חולים

לאומית

שרית יחזקאל – מנהלת מחלקת הכנסות, קופת

חולים מכבי

מאיר חלבי – נכה צה"ל

ציפי גרונשטיין – נציגת ארגון נפגעי

פעילות האיבה

לוטם בכר – שדלנית (גלעד לובינג) מייצגת

את קופת חולים מאוחדת

איתן אלון – שדלן (גלעד לובינג) מייצג את

מד"א

<ייעוץ משפטי: >

עידו בן יצחק

נעה בן שבת

<מנהל הוועדה:>

שמואל לטקו

<רישום פרלמנטרי:>

אהובה שרון, חבר המתרגמים

<הצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי

השיקום והמשפחות במשרד הביטחון (תיקוני

חקיקה), התשע"ה-2015>

<פרק ה', סעיפים 45 עד 56 (יישום המלצת ועדת

גורן), מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית

(תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות

2017 ו-2018), התשע"ז-2016>

<היו"ר אברהם דיכטר:>

חבר הכנסת שלח, אתה ביקשת לפצל את הצעת

החוק הזאת מחוק ההסדרים.

<עפר שלח (יש עתיד):>

נכון.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אתה עומד בעמדתך?

<עפר שלח (יש עתיד):>

כן. אולי בהמשך לדברים שאמר קודם מוטי

יוגב. אני מוצא את עצמי במצב מוזר בכל

תהליך החקיקה הזה כי גם קיצור השירות וגם

יישום מסקנות ועדת גורן, כמדומני שאין

חבר כנסת בשתי הכנסות האחרונות שמזוהה עם

זה יותר ממני. כידוע גם לאנשים שיושבים

בצד השני של השולחן, הגשתי על זה הצעת חוק

פרטית בכנסת הקודמת.

לא שאני חושב שבנושא הזה עוד יותר מאשר

בסוגיית קיצור השירות, שהיא תוספת שאני

מרשה לעצמי עכשיו כשהעברנו את זה להטיל

ספק אם היא תיושם אי פעם, כאן, ביישום

מסקנות ועדת גורן, האבסורד של הצמדת הדבר

הזה לחוק ההסדרים מגיע לשיא שהוא בעיני

אפילו בעייתי ביותר ברמה הערכית.

לחוק הזה יש משמעויות תקציביות אבל הן

זעירות. אם יש משהו שנוגע ליישום מסקנות

ועדת גורן שיש לו משמעויות כספיות, זה

בכלל מה שנוגע לענייני רכב, שיקרה או לא

יקרה אבל הוא לא כלול בחוק הזה. השינוי של

ההגדרה מי יהיה נכה, מי יוכר כנכה וחלל

צה"ל, כפי שהוא מוצע, ואחרי סירוס מסיבי של

המסקנות והרוח של ועדת גורן, שלא ניכנס

אליהן עכשיו, המשמעויות הכספיות של זה הן

שוליות. מה שיש לו, אלה משמעויות ערכיות

אדירות והן עלו גם בדיונים. בסך הכול

הדיונים בוועדה הזאת היו דיונים רציניים

ואנשים כאן טענו טענות, ושוב, כמו בסעיף

הקודם, אם כל חבר כנסת היה מצביע כאן על פי

מצפונו, הדבר הזה לא היה עובר. גם אני

הייתי בקואליציה ואני מכיר את זה גם מהצד

השני אבל בוא נשים גם את זה על השולחן.

זה קצת מצחיק שנציגי האוצר טוענים כאן

טענות ערכיות בנושא. אני לא מזלזל במערכת

הערכים שלהם אבל מהאוצר אנחנו לא מצפים

כאן לעסוק בערכים. כל זה כדי לחפות על

הסכם, שאני אומר לכם אחרי הדיון בכל

החוקים שנגזרים ממנו ואחרי שאמר עליו גם

מבקר המדינה את מה שהוא אמר, נוסח ברישול,

נוסח בחופזה, הוספו לו כל מיני דברים שלא

היו צריכים להיות בו או כן היו צריכים

להיות בו, ואנחנו נדרשים תחת זה לדון

בדיון הערכי הכבד הזה. עלו כאן גם על ידי

נציגי נכי צה"ל, גם על ידי נציגי ארגונים

אחרים שאלות ערכיות סופר כבדות האם אנחנו

רוצים להחזיר את החוק הזה לרוח החוק

שהייתה עת חוקקו אותו בשנות ה-50, ומי

כמוני מסכים לזה שהתרחקנו מהרוח הזאת.

אבל כדי לחזור אליה אנחנו צריכים לדון

בזה באופן רציני, ערכי, ארוך.

אדוני היושב ראש, אתה יודע שיש לי כבוד רב

אליך אבל בנושא קיצור השירות הבאת לכאן

את פרופסור אסא כשר שידבר על אתיקה. בנושא

הזה שהוא קשור לאתיקה פי מאה מקיצור

השירות, שמענו כאן את נציגי האוצר מדברים

על אתיקה. אני חושב שבנושא הטעון הזה, אם

אנחנו לא ננהל דיון, מראית העין כאן היא

גם מהות. אם הכנסת לא תנהל על הדבר הזה

דיון ראוי באורכו, בעומקו, ברוחבו, בכל

הממדים שאתם יכולים, ואנחנו נחוקק את זה

כאילו זה עוד סעיף טכני מחוק ההסדרים,

אנחנו נעשה עוול.

הגשתי הסתייגויות וחברים כאן הגישו

הסתייגויות לסעיפי החוק ואנחנו גם

שינינו אותו ושינינו אותו לטוב ובהסכמה

בין חברי הוועדה. אבל עצם העובדה שהוא

נדון בצורה הזאת, היא הפרה של המהות

הערכית שבדיוק אליה אנחנו רוצים לחזור.

תודה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

תודה. יש עוד מישהו שרוצה להעיר הערות

קצרות? עמר בר-לב בבקשה.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

בניגוד לחוק הקודם שלדעתי היה פשוט

יחסית, הנושאים הערכיים הלכו רק לכיוון

אחד של השוואת הנטל או צמצום הפערים בנטל,

כאן אני בהחלט מסכים לדבריו של עפר שלח.

חוק מאוד מורכב. אנחנו נוגעים רק בחלק קטן

שלו, מה שאומר שבכל היתר יידחה לשנים

וצריך לטפל בו כפי שחבר הכנסת שלח טיפל בו

בשנים האחרונות.

לכן אני בהחלט חושב שזה לא נכון ולא ראוי

לדון בו במסגרת חוק ההסדרים. אני גם מקבל

את המחמאה שאולי לא במתכוון קיבלתי מחבר

הכנסת שלח שאמר שבחוק הקודם כולם הצביעו

לא על פי מצפונם או חלקם.

<עפר שלח (יש עתיד):>

אמרתי בקואליציה.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

לא. לא אמרת בקואליציה. קיבלתי בעקיפין

מחמאה. אני חושב שזאת נקודה חשובה כי אני

חושב שכולנו, בלי כל קשר לקואליציה או

אופוזיציה, כמעט בלי כל קשר, באמת מנסים

בנושאים האלה לדון לגופו של עניין. בנושא

הזה של החוק הזה שהוא כל כך מורכב, הוא כל

כך ערכי, הדיונים בו היו קצרים יחסית,

ואני בהחלט מסכים שזה לא נכון לדון בו

במסגרת חוק ההסדרים ואני בהחלט מצטרף

לדרישה לפצל אותו.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

אדוני היושב ראש, שני יושבי הראש, אני

רוצה להגיד בצורה שאינה משתמעת לשתי

פנים. אנחנו גורמים להרבה מאוד חיילים

ללכת ולהתדיין בבתי משפט כי החוק הזה הוא

לא סגור וסעיפיו אינם סגורים. אנחנו

גורמים עוול גדול מאוד לאנשים האלה ואני

לא מבין למה שר האוצר להוט כל כך להעביר

חוק כזה שחשוב שתהיה לו חיות משלו, בגלל

מה שעפר אמר. למה דוחקים ודוחסים דבר כזה

לחוק ההסדרים?

אני רק אומר לכם שבציבור זה מתקבל לא טוב.

כל דבר בחיפזון, לא טוב. כאחראי על הביטוח

הלאומי, הייתי פעם אחראי על הביטוח

הלאומי, אנחנו בדיוק שולחים את האנשים

האלה לעבור את הוויה דולורוזה. זה לא

הוגן. היה צריך להקדיש הרבה יותר זמן. זאת

החלטתכם, חבל מאוד.

אני פונה לחברי הכנסת במיוחד של סיעת

כולנו. היו זהירים בחוק הזה. היו זהירים

בחיפזון שמשום מה תקף אתכם. נכון שיש

הסכמים קואליציוניים ונכון שיש מחויבות

לשר האוצר, אבל זאת חרב פיפיות. זה יבוא

אליכם. זאת חרב פיפיות. תודה רבה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

תודה. אני מבקש לעבור להצבעה אלא אם עוד

מישהו רוצה להתייחס.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אני אשמח.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

את רוצה בלי סעיף 7. בסדר.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

לא.

<מירב בן ארי (כולנו):>

זה אנחנו. לא הם. היה הייתה חיה טוב עם

סעיף 7.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אני שייכת לקואליציה ואני מקבלת עלי את

המשמעות של הדבר הזה בהצבעה הזאת. יחד עם

זאת אני כן חשה שחשוב לי באופן אישי מאוד

לחזק את הדברים שנאמרו כאן. אני חושבת

שזאת תחושה שחוצה את רוב חברי הקואליציה.

ברור לנו לחלוטין החשש ששוב זה יימרח. אני

מסתכלת על חבריי באוצר, כולנו שנים רבות

בתוך מסקנות ועדת גורן שלא הצליחו

לצערנו, לצערו של כל מי שחושב שצריך לתקן

את הדברים.

יחד עם זאת, גם בדיונים וגם בפגישות

אישיות העלינו נקודות קשות שעוד לא נמצא

להן פתרון. לחלקן יימצא פתרון בתוך

ההסתייגויות והשינויים שעשינו. אני

אומרת בכנות את האמירה המשמעותית והיא

שאני חושבת שמדובר כאן בחוק ערכי שנכון

וראוי היה לכולנו לנהל עליו עוד ועוד שיח.

אני מקבלת עלי את ההבנה שבגלל שלא הצלחנו

להתקדם מהמקום הערכי ולהביא את החקיקה

הזאת לכדי סיום, אנחנו עושים את זה היום

תחת המטריה שהיא בעיניים יותר כלכליות.

אני כן מצרה על כך עבורנו חברי הקואליציה

והאופוזיציה כאחד. אני חושבת שהמסר שחייב

לצאת מכאן גם אחרי ההצבעה שנצביע הוא

ההבנה העמוקה של המחויבות של כל מי שיושב

כאן, אופוזיציה וקואליציה כאחד, לחיילי

צה"ל בשירות חובה, לתיקונים שחייבים

להיעשות, לטיפול ההמשכי במי שאנחנו

מוציאים מתוך המערכת, לתיקון שצריך להיות

בתוך המערכת שנשארת והשינויים שצריכים

להיעשות בתוכה כמו שדיברנו בוועדה. תודה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

אני רוצה לומר שזה אחד החוקים שלי לפחות,

מהיום הראשון שאני בכנסת, גרם לי לכאב

בטן. ממש. זה לא היה קל לעבור את התהליך

הזה אבל אני חושבת שאנחנו נמצאים במקום

אחר ממה שהתחלנו את החוק הזה. עברנו תהליך

מאוד מאוד קשה והשתדלנו לשמור. אני בטוחה

שתוך כדי תנועה ועם יישום החוק יהיו עוד

תיקונים שנצטרך לעשות אבל אין מה להשוות.

זו בדיוק העבודה שנעשתה כאן. אני חושבת

שהיא חוצה מפלגות. אין מה להשוות בין מה

שהונח על השולחן בהתחלה, כאשר החוק היה

בלתי קביל לחלוטין ולא ניתן היה לקבל

אותו, והשיקולים שהיו שם באמת היו

שיקולים צרים, כלכליים ובעיני לא ערכיים,

לבין מה שאנחנו מוציאים היום בעבודה

משותפת. אני כן חושבת שהיה כאן תהליך והיו

דיונים מעמיקים במשך הרבה מאוד שעות. אני

מניחה שנצטרך עוד לתקן אותו לפי הדברים

שיעלו בשטח.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

תודה רבה.

<אילן גילאון (מרצ):>

אפשר הערה?

<היו"ר אברהם דיכטר:>

בבקשה.

<אילן גילאון (מרצ):>

קודם כל, אני רוצה לברך על התיקון לפיו

החיילים הסדירים נשארו ולא נוגעים בהם.

<ענת ברקו (הליכוד):>

על זה הייתה המלחמה.

<אילן גילאון (מרצ):>

זה דבר נכון. אבל בגדול אני חושב שזה חוק

שגוי. אני חושב שהדיפרנציאליות היא

שגויה. אני חושב שהמתחם מכל העם צבא ועד

מה שעושים כאן, הוא דבר לא נכון. ההסתכלות

למדינת ישראל כעל עסק, היא לא נכונה, היא

בלתי אפשרית ומי שלא מאמין לי, שינסה

למכור את המפעל הציוני במחיר שהושקע בו.

אם הוא יקבל את המחיר, סימן שהוא צודק, ואם

הוא לא יקבל את המחיר, כנראה שהוא לא צודק

אלא אני צודק. לכן אני חושב שבגדול צריך

לעשות צמצום סוגריים וכינוס איברים ולא

בדיוק להפך כפי שהחוק הזה עושה. להחיל את

האחריות במטריה ככל שניתן יותר רחבה. כאן

עובר תהליך הפוך. זה לא נכון, לא מוסרי

ובסופו של דבר לגבי העתיד – הוא גם לא

ציוני.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

תודה רבה. לפני שאנחנו עוברים להצבעה אני

רוצה להסב את תשומת הלב של חברי הכנסת

שנמצאים כאן והם לא חברים בוועדה, לא מטעם

ועדת העבודה ולא מטעם ועדת החוץ

והביטחון. תאמרו לי אם אתם מחליפים מישהו.

חברת הכנסת שלי יחימוביץ.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

אני חברת ועדה. אני מצביעה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

במקום מי?

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

למה במקום? אני חברת ועדה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

זו ועדה משותפת לחוץ וביטחון ולוועדת

העבודה, הרווחה והבריאות. יש שמונה מכל

ועדה.

מיכל בירן, אני מבין שאתה מחליף אותה,

חיליק.

<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>

כן.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אם כן, אני מבין שאת לא מחליפה אף אחד. את

יכולה להיות כאן אתנו, אבל את לא יכולה

להצביע. אנחנו מאורים שהצטרפת לכוח.

יוליה, את מי את מחליפה?

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

את רוברט אילטוב.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

יואב, את מי אתה מחליף?

<יואב בן צור (ש"ס):>

את מלכיאלי.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על בקשה לפצל

את הצעת החוק מחוק ההסדרים.

מי בעד הפיצול? מי נגד?

הצבעה

בעד – 6

נגד – 10

נמנעים – אין

הבקשה לפיצול לא נתקבלה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

הבקשה לפיצול לא התקבלה.

אנחנו עוברים להצעה למיזוג הצעת החוק הזו

עם הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת עפר שלח.

<עידו בן יצחק:>

הצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי

השיקום והמשפחות במשרד הביטחון (תיקוני

חקיקה), התשע"ה-2015.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

חבר הכנסת שלח, בבקשה.

<עפר שלח (יש עתיד):>

אני על קרני הדילמה. אני מוריד את הצעתי.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

תודה רבה. ההצעה למזג של חבר הכנסת עפר

שלח ירדה. אם כך, אנחנו עוברים לקריאת

סעיפי החוק.

<עידו בן יצחק:>

אני אציג את השינויים ביחס לנוסח שדנו בו

ביום חמישי. השינוי הראשון, בעמוד 2,

בהגדרת מחלת שירות. אנחנו שאבנו לתוכה את

המונח ייחודי ומיוחד.

"מחלת שירות" – כל אחד מאלה, ובלבד שנגרמה

עקב מאורע שאופיו, מהותו ונסיבותיו

ייחודים לשירות הצבאי או עקב תנאי שירות

שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות הצבאי:".

הנגזרת של התיקון הזה באה לידי ביטוי

בסעיפים נוספים בהצעת החוק, גם בהגדרה של

חייל נספה במערכה, גם בפסקה (2), גם בפסקה

(3).

בעמוד 3, סעיף 2ד, משרת בשירות קבע לתקופה

קצובה בהמשך לשירות החובה. קודם כל,

הבהרנו שזה שירות חובה ולא שירות סדיר.

דבר שני, התקופה המדוברת היא תקופה קצרה

משנה ולא של 11 חודשים. יש מספר הסתייגויות

על העניין הזה ומיד נדון בהן.

בפסקה (5) בעמוד 3 האומרת: "בסעיף 23(ב) אחרי

"ככל האפשר" יבוא "ולא יאוחר מהמועדים

שקבע השר"", צריך להיות כאן "או לפי סעיף

זה" או "לפי סעיף 45".

<היו"ר אברהם דיכטר:>

עידו, אני מבקש שתחזור ותסביר כי יש חוסר

בהירות.

<עידו בן יצחק:>

הקראתי עכשיו תיקונים שנעשו בסעיף 2ד

בעמוד 3. יש גם הסתייגויות לעניין הזה

ותכף נדון בעניין הזה לעומק.

<ענת ברקו (הליכוד):>

גם הדח"ש.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

יש מישהו מחברי הכנסת שלא מאופס על המסמך

ועל המיקום?

<עידו בן יצחק:>

אני אקרא את סעיף 2ד.

2ד. משרת בשירות קבע לתקופה קצובה בהמשך

לשירות החובה

לעניין חוק זה, יראו חייל בשירות קבע

שהתחייב לשירות קבע לתקופה קצרה משנה

ברציפות לשירות החובה כהגדרתו בחוק

שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות),

התשמ"ה-1985, כאילו היה חייל שאינו חייל

בשירות קבע בתקופה שאליה התחייב כאמור

ובלבד שההתחייבות לשירות קבע הייתה תנאי

לשירותו בתפקיד או במקצוע מסוים במהלך

שירות החובה.

יש הסתייגויות לעניין הזה וכאשר נדון

בהן, נדון בזה יותר לעומק.

<ענת ברקו (הליכוד):>

יש לך את הדח"ש.

<עידו בן יצחק:>

נגיע לזה.

בנוסף לכך יש את פסקה (5): בסעיף 23(ב) אחרי

"ככל האפשר" יבוא "ולא יאוחר מהמועדים

שקבע השר". חסר כאן בנוסח וצריך להיות "לפי

סעיף זה" או "לפי סעיף 45". זה אומר שהשר

יקבע מועדים למתן התשובה בהחלטה.

לגבי הדח"ש יש הסתייגויות. כרגע זה לא חלק

מהנוסח. כשנדון בהסתייגויות, נראה אם

לשלב בנוסח בהתאם להחלטת הוועדה.

אלה התיקונים שנעשו בסעיף 45 לעניין תיקון

חוק משפחות חיילים שנספו במערכה.

לסעיף הזה הוגשו שמונה הסתייגויות

שנמצאות בדף ההסתייגויות שמונח בפניכם.

ההסתייגות הראשונה של חברת הכנסת ברקו.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

ענת, בבקשה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

מאחר שאנחנו לקחנו בחשבון כל דבר שנוגע

לחיילים סדירים מבלי להיכנס לפרטים, אין

שום סיבה להגדיר את הנושא של חבלה ולצמצם

את החוק. לכן לדעתי צריך למחוק את המילה

חבלה" ובהגדרה "חבלת שירות" לומר "או חבלה

שנגרמה". גם יבוא הנושא של הנזק עליו

דיברנו, נזק אנטומי לגוף. אני לא אקריא את

כל הדברים. צריך למחוק את המילה "חבלה" כי

אנחנו מכירים בכל דבר שנוגע לחיילים

סדירים, ולכן למה צריכה להיות המילה הזאת?

<נעה בן שבת:>

ההסתייגות שלך היא לגבי ההגדרה "חבלה"?

<ענת ברקו (הליכוד):>

כן. לא. למחוק אותה. לא צריך אותה.

<נעה בן שבת:>

למחוק אותה, ואז מה שנשאר אלה מחלות.

<ענת ברקו (הליכוד):>

אם אנחנו אומרים שלגבי חיילים סדירים

אנחנו מכירים בכל דבר, למה להגדיר חבלה?

<נעה בן שבת:>

לגבי חיילי קבע יש הבחנה בין מה שהוא חבלה

לבין מה שהוא מחלה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

שימו את זה בנוגע לחיילי קבע. הבעיה היא

שאנחנו נכנסנו לזה והשתמשנו במונחים

האלה גם לגבי חיילים סדירים. למה? זה

לחלוטין מיותר.

<ערן יוסף:>

ההגדרות נדרשות כי אנחנו עושים הבחנה בין

חבלה ומחלה לגבי אנשי הקבע ויש לזה אחר כך

השלכות על חוקים אחרים שנגזרים מזה.

אנחנו לא מוציאים שום דבר מתחולת החוק

כיוון שההגדרה של מחלה אומרת כל הדברים

שלהלן למעט חבלה. זאת אומרת, כל פגיעה של

חייל תהיה או במסגרת חבלה או במסגרת מחלה.

אנחנו לא מוציאים שום דבר. אין שום דבר

שלא ייפול באחת משתי ההגדרות האלה.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

מבקשת חברת הכנסת ברקו שעכשיו תתחילו עם

ההבחנות האלה לגבי חיילים סדירים.

<ערן יוסף:>

זה מה שתיקנתם עכשיו. לגבי חיילים סדירים

אין הבדל. אין פגיעה שיכולה ליפול בין

הכיסאות.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אם זה לא משנה, שזה לא ישנה.

<קריאה:>

זה כן משנה אבל לא לגבי הסדירים.

<ערן יוסף:>

הגדרנו שאנחנו מכירים בחבלה או מחלה

שאירעה תוך שירותו ועקב השירות.

<ענת ברקו (הליכוד):>

זה לא מצמצם. בסדר. אני מוכנה להסיר את

ההסתייגות הזאת.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

ההסתייגות של חברת הכנסת ענת ברקו מוסרת.

תודה רבה.

חבר הכנסת שטרן, בבקשה.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

לסעיף (4) אחרי סעיף 2ב.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אתה מתייחס להסתייגות שהגשת?

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

לא. לשאלה. אני חושב שאולי יש כאן בעיה.

כתוב בסעיף "לצורך חוק זה, דינים של מועמד

ליחידת התנדבות ושל חניך בהכשרה קדם

צבאית, כדין חייל שאינו חייל בשירות קבע".

מבחינת הניסוח, העברית שלי לפחות, חייל

שנקרא, יש לך ביד צו ואתה עכשיו מתאמן

לקראת הגיבוש ליחידת התנדבות, החוק הזה

חל עליו.

<ערן יוסף:>

בלי הסעיף הזה החוק הזה לא חל עליו כי הוא

לא גויס. כל המטרה של הסעיף הזה היא להחיל

על גיבושים וקד"צים את הדין.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

הבנתי את זה אבל אני אומר שאנחנו מכירים

מקרים של פציעה וגם של מוות של אנשים

שקיבלו צו, התחילו להתאמן וחטפו דום לב.

הוא נקרא כבר. תגידו אם אתם מתכוונים לזה.

העברית שאני מבין היא לא שהוא בתוך

הגיבוש. כתוב שהוא נקרא לגיבוש. יגידו

המשפטנים.

<קריאה:>

הרעיון שזה במהלך הגיבוש.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

אני מבין אבל אתה מרחיב את זה.

<נעה בן שבת:>

במהלך המבחנים. החשש הוא שנקרא למבחנים,

זה לא שהוא נמצא במהלך המבחנים.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

אני רק מעיר לכם.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אם הטלת ספק, הם יסירו את הספק. תודה רבה

על ההערה.

<עידו בן יצחק:>

ארבעת ההסתייגויות הבאות הן של חברי

הכנסת דיכטר, שלח, ברקו ובר-לב. הן נוגעות

לאותם חיילים שמגויסים לתקופת קבע בסמוך

לתקופת הסדיר שלהם עקב תפקיד מסוים. כל

הסתייגות מציעה תקופה אחרת מכפי שקבוע

בסעיף המוצע שמדבר על תקופה קצרה משנה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

הכוונה היא שאנשים שיש להם התחייבות

מראש, כמו למשל קורסי קצינים, הכשרות

ארוכות, הכשרות בצוללות או הכשרות של

לוחמים שהן יותר ארוכות ויש התחייבות

שהיא עולה על שנה, בעיני שנה וחצי זה הזמן

הנכון כיוון שחלק מההתחייבויות הללו, לא

הייתי רוצה שמישהו שיצא לקורס קצינים,

יראו בשירות שלו שירות קבע כי זה לא שירות

קבע ממש. זאת התחייבות שנובעת. זה רצף אחד

עם השירות הסדיר. רוב החבר'ה האלה

משתחררים לאחר ההתחייבות הראשונית שלהם

ולכן אסור לעשות את ההבחנה הזאת ולהכניס

אותם לסל אחד עם אנשי הקבע. זה יכול להביא

לסיטואציות שיגרמו ממש לאפליה, אם חס

וחלילה קורה אסון, בין סגן צעיר או צעירה

שיושבים בתרגיל או בנסיעה ברכב לעומת

חייל סדיר. אני לא חושבת שצריך לעשות את

ההבחנה הזאת ולכן במובן הערכי לדעתי שנה

וחצי ואפילו אולי לקבוע מנגנון בתוך הצבא

שיאפשר לדון בחריגים ויהיו כאלה. יש

הכשרות עם שנתיים של התחייבות מוקדמת.

<ששון חדד:>

יש גם שמונה שנים.

<ענת ברקו (הליכוד):>

כן, אבל על זה אנחנו לא מדברים. מישהו

התחייב לשמונה שנים, הוא התחייב לקריירה.

אבל מי שהתחייב לשנה וחצי, שנתיים, בגלל

הכשרה, צריך לקחת את זה בחשבון. לכן

באיזשהו אופן צריך לקבוע איזשהו מנגנון,

אני לא יודעת אם זה אפשרי, בתוך הצבא כך

שיהיה אפשר לומר שאלה המקרים החריגים

שאנחנו שמים אותם בסל אחד עם הסדירים.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח.

<עפר שלח (יש עתיד):>

ההסתייגות שלי היא טכנית. היות והייתה לי

תחושה שהגענו בדיון הפנימי בינינו לכך

לשני קריטריונים. האחד, שזה שירות קבע

שנגזר משירות החובה. זאת אומרת, הוא תנאי

לצורך העניין לשירות החובה שלך כי הסייג

הרעיוני ששמנו כאן הוא שאנחנו מגינים על

חיילי החובה, ולכן אמרנו שמי שמתנדב

ליחידה בה הוא חייב להתחייב מראש לשירות

קבע וכן הלאה. והדבר השני, שהרוב המכריע

נופל תחת שנה. מכיוון שבנוסח שראינו

הופיעה תקופה קצרה משנה, ובעיני קצרה

משנה זה גם לא ברור, כתבתי שאינה עולה על 12

חודשים ובזה אנחנו סוגרים את זה לשנה.

אגב, אני אתמוך גם בהצעה של ענת. מבחינתי

זה רק היה לחבר לקונצנזוס של הוועדה ואני

לא מתנגד ל-18 חודשים.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

תודה רבה. חבר הכנסת בר-לב.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

אני באותה רוח. אני חושב שמי שהולך לקורס

קצינים והיום יש לו חובה של שירות שנה,

ברור שבינו לבין חייל סדיר לא צריך להיות

הבדל. זה לא איש קבע שקשר את עתידו

בקריירה צבאית.

אני חושב יותר מזה. אני חושב שצריכות

להיות שנתיים.

<ענת ברקו (הליכוד):>

הלוואי.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

כשאני התגייסתי, מי שהלך לקורס קצינים

היה צריך לחתום חצי שנה. היום זאת שנה.

עכשיו מקצרים את השירות ל-32 חודשים.

<עפר שלח (יש עתיד):>

זה לפי יתרת שירות. היום זה שנה וארבעה

חודשים או שנה ושמונה חודשים.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

זה רק מחזק את מה שאני אומר. מקצרים את

השירות. קודם דיברנו על קיצור השירות. יש

הרבה מקומות שאתה חותם מראש לשנה אבל יש

הרבה מקומות שתוך כדי השירות אתה מחליט

ללכת לקורס קצינים או רוצים שתלך לקורס

קצינים. שוב, אם אני לוקח את סיירת מטכ"ל

לדוגמה, בדרך כלל אלה שנתיים חתימת קבע.

אם עברת את השנה, אתה כבר לא נכלל

בקטגוריה הזאת? או אם אתה מתחת לשנה, אתה

כן נכלל בקטגוריה הזאת?

לכן אני חושב שצריך להיות מה שנקרא הרחבה

מכוונת לכיוון שנתיים. כמובן השאלה היא

איפה הגבול. אני חושב ששנה זה ממש עלול

לגרום עוול לחלק גדול מהקצינים והקצינות

הצעירים וגם לאחרים. אני חושב שכדי להיות

הוגן, זה צריך להיות שנתיים ושם המקום

לשים את הגבול הזה ולא בשנה וגם לא בשנה

וחצי.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

שוב, אם מה שברור כאן זה לא משנה לכמה זמן

התחייבת, אלא על כמה זמן לוקחים עליך

אחריות. אתה בקורס צוללות מתחייב ליותר,

האם כתוצאה מזה אתה מפסיד גם את השנתיים

הראשונות או את השנה וחצי, כמה שיקבעו

כאן?

<נעה בן שבת:>

מפסיד מאיזו בחינה?

<קריאה:>

אם מישהו עשה זמן יותר ארוך, האם השנה

הראשונה נחשבת לו?

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

הקריטריון לא צריך להיות תקופת

ההתחייבות לקורס כמו שכתוב כאן אלא

הסמיכות לשירות החובה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

תודה רבה. אני רוצה להתייחס להסתייגות

האחרונה. יש הסתייגות נוספת שלי, אני

אסביר אותה ואז אתן לכם את ההזדמנות

להתייחס. אני רוצה לומר לעצמנו חברי

הכנסת, אנחנו התחלנו את העיסוק בסוגיה

הזו בגלל ששמנו מיקוד על אוכלוסיית חיילי

החובה כי זו האוכלוסייה שאנחנו ככנסת,

כמדינה, נותנים אותה לצה"ל ואמרנו

שהאוכלוסייה הזו, אנחנו רוצים לוודא

ולהבטיח שהיא לא תיפול חס וחלילה בשום

סדק ולו הצר ביותר. אחרי שקבענו את

האוכלוסייה הזו של חיילי החובה, ואני

חושב שזה אולי היה הערוץ המרכזי שהתמקדנו

בו גם בדיונים מול הגופים, הגענו למסקנה

שיש שוליים, יש שול אחד לפני הגיוס ושול

שני אחרי הגיוס. השול שלפני הגיוס הוא כל

נושא הקד"צים והגיבושים שנדמה לי שסיכמנו

אותו ואני לא זוכר באיזה פרק זמן זה, אבל

בסופו של דבר כל מי שבא לקד"צ או עושה

גיבושים, קיבל את הביטחון מבחינת הוועדה.

אז אמרנו שנבנה את השול הנוסף ואלה הם

כאלה שהתגייסו לשירות חובה ובקצה שירות

החובה נדרשים להמשיך עוד תקופה. לא

דיברנו בהתחלה על זה בהקשר של הסתייגויות

שהיו כאן לגבי חתימה לקבע בגין הליכה

לקורס קצינים וכיוצא בזה. דיברנו על

חודשי שירות או תסלחו לי אם המונח הצבאי

הוא שונה, אבל אלה חיילים שהצבא דורש מהם

להאריך בחודשים ספורים את השירות לצורך

מילוי או השלמת משימות שהתחילו בזמן

שירות החובה.

אני בדקתי עם מערכת הביטחון וקיבלתי

תשובה שרוב האוכלוסייה הזו נמצאת סביב

שישה חודשים. לכן ההסתייגות שלי אמרה שאת

השול הזה נקבע ונקבע על שישה חודשים, עד

שישה חודשים אחרי, אבל מאחר ואמרו לי שיש

חריגים, ונדמה לי שזה עלה כאן, אמרתי

שהרמטכ"ל יוכל להחליט על בין שישה חודשים

לשנה לגבי חיילים שהנגזרת של שירות החובה

שלהם היא מעבר לשישה חודשים אבל לא יותר

מ-12 חודשים. זה היה הרקע להסתייגות שלי.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אם כן, כל מי שהלך לקורס קצינים בחוץ.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אנחנו יודעים היטב מה המשמעות של קורס

קצינים אבל כשאנחנו רוצים לעשות מיקוד על

חיילי החובה, כדאי שנהיה ממוקדים בחיילי

החובה. לקחנו קצת שמאלה או קצת לצד אחד

וקצת לצד אחר. אני חשבתי שזה יותר ממלא את

התכלית בה התחלנו כוועדה. צריך להודות

ולומר לחברי הוועדה שלא היו לאורך כל

הדיונים, ואני מרשה לעצמי אפילו לומר

בניגוד או בשונה מעמדת משרד הביטחון,

מערכת הביטחון, צה"ל, האוצר, בכלל, העיסוק

מעבר לחיילי החובה, אבל חשבנו שכוועדה זה

תחום האחריות שלנו.

בזה נדמה לי אנחנו מסכמים את ההסתייגויות

בנושא הזה.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

זה מה שעלול לנבוע מהחוק הזה, שאנחנו

נגרום לעיוותים, בחור או בחורה שהולכים

לקורס קצינים, זאת לא קריירה צבאית, עושה

עוד שנה או בחור שמתגייס למגלן וחותם

אחרי הגיבוש על שנה קבע, זאת לא צריכה

להיות החלטה של הרמטכ"ל.

<עפר שלח (יש עתיד):>

אם אנחנו מושכים את השמיכה לשנה-שנה וחצי,

זה לא משנה, העיקר שהיא מכסה את כולם. אתה

לא מכניס את הרמטכ"ל לזה שעכשיו הוא יצטרך

לדון אם מישהו כזה או אחר הוא נכה צה"ל.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

נשמע את מירב, את עופר ואחרי כן את חברי

הכנסת.

<מירב קירשנר:>

אנחנו רואים בנוסח המוצע כבעייתי עוד

יותר. ראיית צה"ל, עדיף לייצר הפרדה

קטגורית בין קבע לחובה מאשר ליצור הפרדה

בין משרתים בגין נסיבות החתימה או משך

החתימה ואני מיד אסביר.

לפי ההצעה הנוכחית מי שבכניסה לשירות

התחייב עבור שירות בגלצ"ר נאמר לתקופה של

שישה חודשים, יוכר. אבל מי שהתחייב על 12

חודשים כי הוא לוחם במגלן, אגוז או סיירת

מטכ"ל, לא יוכר. זאת דוגמה אחת.

דוגמה נוספת. לפי ההצעה הנוכחית, מי

שייפצע חודש לאחר שירות החובה שלו אבל

הוא חתום למשך שנתיים, לא יוכר. לעומת זאת,

מי שייפצע תשעה חודשים אחרי שירות החובה

שלו וחתום רק ל-11 חודשים, הוא יוכר.

אלה נסיבות מאוד בעייתיות בעינינו שגם

יוצרות הפרדה בין משרתים באותו סטטוס

וגם, אם יורשה לי, לא מעודדות חתימה לקבע.

לכן מה שאנחנו חושבים זה שיש שתי

אפשרויות, או לייצר הפרדה קטגורית בין

קבע לחובה, או לקבוע תקופה מתום שירות

חובה ללא סייגים.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

12 חודשים.

<ששון חדד:>

אני רוצה להשלים את הנושא מבחינתנו.

הלכתי לרמטכ"ל ושאלתי אותו אם הוא רואה

הבחנה כזאת והתשובה שלו היא חד משמעית.

הוא רואה הפרדה בין קבע לחובה. אנחנו לא

רואים את הסיפור של גורם בא בקבע בכלל,

עובדה שהצעת החוק הזאת מקובלת עלינו.

ברגע שאמרנו את זה, אנחנו לא רואים הפרדה

בין החודש הראשון בקבע לבין החודש ה-12 או

ה-24 בקבע. אנחנו לא מבינים את ההבדל הזה.

<עופר מרגלית:>

אני רוצה להזכיר. הלוחמים בקבע נמצאים

בחוקי השיקום אם הם נפצעים בפעילות או

באימון. חברים, האוכלוסייה עליה אנחנו

מדברים היא אוכלוסייה צעירה. זאת לא

אוכלוסייה שיש לה כל מיני מחלות. זאת

אוכלוסייה שאם היא נפגעת, היא נפגעת או

באימון או בפעילות, כנראה באחוז מאוד

גבוה והיא תהיה מוכרת כנכה צה"ל. אף אחד לא

עוזב אותם מחוקי השיקום. כאן עשינו הפרדה

שהיא ברורה והיא לא שרירותית ודווקא

הדיון הזה כאן שכל אחד יש לו דעה, ודעה

לגיטימית - אחד חושב 18 חודשים, אחד חושב

שלושים חודשים, אחד חושב חמישה חודשים –

מחדדת את הנקודה שצריך קו מאוד מאוד ברור.

הקו הזה שנבחר עוד לפנינו ואנחנו דבקים

בו הוא בין חובה לקבע בגלל המרכיב הזה של

בחירה והמרכיב של קבלת שכר. ברור שאפשר

לתת הרבה טיעונים למה צריך יותר ולמה

פחות, אבל אנחנו חושבים שההפרדה הזאת היא

הכי נכונה, היא הכי נקייה, היא לא תיצור

עיוותים ואנחנו ממליצים לרדת מהסעיף הזה

ולהשאיר את ההבחנה בין חובה לקבע.

<אפרת פרוקצ'יה:>

כמו שאמרנו, יש הבחנה ברורה בין קבע

לחובה. אחד חייב לשרת, השני מתנדב לשירות,

אחד מקבל תשלום והשני לא מקבל תשלום.

יצירת הקבוצה השלישית הזאת היא מסוכנת לא

רק לגבי החוק הזה. כל החוקים האחרים

שמתעסקים בחיילי קבע ובחיילי חובה,

לדוגמה חוק הגמלאות של משרתי הקבע, עכשיו

יצרנו קבוצה שלישית ויתחילו שאלות

פרשניות כמו האם האדם הזה משויך באמת

לסדיר או שהוא משויך לקבע, האם אדם כזה

שאנחנו מצרפים אותו יכול לחזור לתקציבית

או לא יכול לתקציבית. אנחנו מתחילים

עכשיו כאן סאגה של שאלות שלא נצא מהן כי

אין תקדים ליצירת קבוצה שלישית עכשיו

שהיא בעצם לא כאן ולא כאן או גם כאן וגם

כאן. אנחנו מאוד חוששים מזה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

סדיר נוסף בתנאי קבע.

<אפרת פרוקצ'יה:>

אנחנו חושבים שההבחנה הקטגורית בין קבע

לבין סדיר חייבת להישמר כי אחרת אנחנו

יוצרים כאן בעיות שאנחנו לא יודעים כרגע

למנות אותן.

<ערן יוסף:>

השאלה היא לא איך יקראו לזה בחוק. אם הוא

בשם"ן בתנאי קבע, הוא בשם"ן. השאלה היא מה

סוג החתימה שלו. בשם"ן, אני מזכיר, התנאים

הם אחרים גם מבחינת החייל. לכן הבחירה היא

של החייל ושל המערכת באיזה מסגרת הוא

נמצא. אבל אם הוא נמצא במצב של קבע, הוא

חתם קבע, אז הוא בקבע, גם אם הוא בחודש. גם

היום, עוד לפני קיצור השירות, יש תקופה

קצרה נוספת.

<דרור גרנית:>

המצבים שאת חוששת מפניהם, אני חושב שהחשש

שחברת הכנסת ברקו מציפה, התשובה שעופר

נתן היא מאוד מאוד מדויקת. החשש –

כמדומני, תקני אותי אם אני טועה – שלך הוא

סיטואציות בהן - - -

<ענת ברקו (הליכוד):>

תהיה הבחנה בין חיילים סדירים.

<דרור גרנית:>

נכון, אבל אם הם נפגעים באותה פעילות,

כנראה שהפעילות שהם היו בה היא פעילות

מבצעית.

<ענת ברקו (הליכוד):>

ואם זאת תהיה תאונת דרכים? אם הם יצאו

הביתה בשעה 1:00 בלילה, וזה קורה מיליון

פעמים.

<עופר מרגלית:>

דיברנו על האוכלוסיות האלה. אלה

אוכלוסיות לוחמות. הפעילות שלהן היא מיום

ראשון עד יום שישי, היא מבצעית, היא

אימונים או פעילות. זה מה שהם עושים.

<ענת ברקו (הליכוד):>

ואם הם יוצאים הביתה, חייל וה-מ"מ שלו, מה

יהיה?

<עופר מרגלית:>

זו בדיוק ההבחנה שהיא ברורה. מה ההבדל בין

אחד שהיה שנה או שלוש שנים בקבע? זה לא

פייר, למה ההוא כך וההוא כך. ההבחנה היא

חובה או קבע כי זאת בחירה או מחויבות.

אנחנו מציעים שתהיה אופציה גם להצבעה

להוריד את הסעיף הזה. זה מה שאנחנו

מבקשים.

<עפר שלח (יש עתיד):>

מה שמירב אומרת, יש בו הגיון. הוא קצת אולי

קשה לניסוח אבל יש בו הגיון. הדברים

שמועלים כאן על ידי נציגי האוצר, הם פשוט

מרתיחים את הדם. אנחנו מדברים על האנשים

שמתנדבים ליחידות המובילות של צה"ל וזה

תנאי להגיע ליחידות האלה. זה תנאי. אתה לא

יכול ללכת לגצ"ר או לסיירת בלי שאתה תחתום

מראש קבע. זה תנאי לשירות החובה שלהם. זה

הסייג ששמנו בהצעת החוק. אנחנו מחילים

עליהם את ההגנה - כן, ההגנה שמעבר להגנה

שאנחנו נותנים לאנשי קבע - שנתנו לחיילי

החובה. זאת אומרת, המסר שעולה מהדברים

שאתם מציגים הוא שתהיה הגנה לחיילי החובה

אבל לא לחיילי החובה שעושים הכי הרבה

וששירות הקבע שלהם, שההבדל היחיד בינו

לבין שירות החובה הוא העובדה שהם מקבלים

בשבילו כסף, כי אלה צרכי הצבא, וההבדל הזה

יקבע גם את ההבדל. ברמה הערכית זה דבר

חמור בצורה בלתי רגילה, עצם הרעיון הזה.

שני החיילים האלה שיוצאים הביתה, הרי כמו

שנאמר נכון, אנחנו מגינים עליהם בזמן

הפעילות המבצעית, אבל כשהם יוצאים הביתה

ותהיה להם תאונת דרכים בשבת, אז אחד בגלל

שהוא בחובה והשני בגלל שהוא בקבע שנגזר

מהחובה שלו. ערכית הדבר הזה פשוט מופרך על

פניו. זה רעיון מטורף. אם הולכים לכיוון

שמירב הציעה שהוא נראה לי קשה לניסוח, עוד

מילא, יש בזה איזו קונסיסטנטיות.

<ענת ברקו (הליכוד):>

שס"ן של לוחמות, לא נכנס. נכון? לוחמות

שנדרשות היום לשירות של שלוש שנים.

<עופר מרגלית:>

שס"ן זה כמו שירות סדיר.

<מירב קירשנר:>

שס"ן בהגדרתו הוא חובה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

אבל זה לא מוגדר בחוק.

<עופר מרגלית:>

לא צריך להגדיר את זה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

שלפחות יהיה בדברי ההסבר.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

חבר הכנסת עמיר פרץ.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

אני דווקא חידדתי כאן את הדברים עם ידידי

ממשרד המשפטים והשתכנעתי לא לתמוך

בעמדתו. אני שאלתי אותו לגבי המעמד של

אנשי מילואים שנקראים. הרי אנחנו מכירים

את התופעה הזאת שקוראים לפעמים למישהו

שרוצים אותו מאוד והוא לא רוצה להתגייס

לקבע. לכן קוראים לו למילואים בתנאי קבע

מה שיכול לפעמים להימשך חצי שנה, שנה

וכולי וכולי. ביקשתי את ההבהרה הזאת כי

היא הייתה מאוד חשובה לי. על סמך ההבהרה

הזאת קבעתי את עמדתי ואז הסתבר לי שבעצם

מילואים בתנאי קבע מקבל זכויות כמו חייל

חובה. זאת אומרת, הוא נמצא בהגדרה של אותו

חייל חובה.

לכן ההבחנה הזאת לומר שהוא לא נקרא אלא

התנדב, מישהו מאלה שחתם קבע חצי שנה הסתער

על הקריה ואמר חבר'ה, עכשיו תחתימו אותי

בכוח? לא. גם אם הוא עשה זאת בגלל נסיבות

קודמות של תהליך של השתלמות, של קורס, של

כל אתגר שהצבא העמיד, צה"ל הוא מוסד

שבסופו של דבר גם אם אדם בא מתוך מוטיבציה

פנימית, עדיין זה להיקרא אליו. זה לא לבוא

ולהסתער עליו. איש לא הלך שם ונכנס לשם כי

הוא דרש להיכנס. זה חלק מתפיסת עולם כוללת

ולכן אני בהחלט חושב שצריך לתמוך בעמדתו

של עפר שלח לבטל את ההבחנה הזאת.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

זה מאוד לא רציני לשמוע ממשרד הביטחון

שרוב החיילים. מה זה רוב החיילים? רוב

החיילים הם שמונה חודשים. מה זה רוב

החיילים? אני רוצה לשאול כמה חיילים

שמבקשים מהם להישאר יותר, כמה מהם עד חצי

שנה, כמה מהם עד שמונה חודשים.

<ענת ברקו (הליכוד):>

אולי אפילו תגידו כמה מסלולים. יש המון

מסלולים.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

אבי הציע חצי שנה ואמרת שמשרד הביטחון

אמר רוב.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

זה מה שנאמר לי. המסה העיקרית של חיילי

חובה שבתוקף תפקידם בחובה נדרשים להמשיך

לחודשים נוספים, רובם עד שישה חודשים.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

אם 600 מתוך אלף חיילים נדרשים, הרמטכ"ל

צריך לשבת ולתת אישור מיוחד ל-400.

<ששון חדד:>

אני אסביר את השאלה הקודמת שלך. לצורך

העניין, עד שישה חודשים, אלה חודשי קבע כי

מרגע שאתה עובר את זה, אתה צריך תקן. לכן

רוב אלה שנדרשים מה שנקרא למלא חורים, הם

עד שישה חודשים כי אחרת צריך לשים את

התקן.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

ואז הרמטכ"ל מתערב?

<ששון חדד:>

אין הרמטכ"ל. הרמטכ"ל לא מתעסק לצורך

העניין. מרגע שהוא גמר את ששת החודשים,

צריך לשים לו תקן קבע. אני מסביר מה שנאמר

לחבר הכנסת דיכטר. מהרגע הזה, כמו שאני

מבין את ההצעה של יושב ראש הוועדה, ברגע

שהוא גמר את ששת החודשים, אז השנה תהיה

נקודתית. עם הדבר הזה יש לנו בעיה קשה

כמערכת.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אני חושב שכוועדה לא סביר שאנחנו נחתוך

את זה חיתוך חד בלי לתת לרמטכ"ל שום סמכות

לגבי חריגים. אני חושב שבכלל אנחנו

כוועדה לא יכולים לקטום כל מסלול או

אפשרות של חריגים. זו ההחרגה הסבירה

ביותר שנראית בעיני. שישה חודשים, לא

ידעתי שזה נכנס לתקן, אבל שישה חודשים כל

חייל שבהמשך לשירות החובה שלו נדרש או

מתבקש על ידי צה"ל להאריך את השירות, בין

אם כתנאי ובין אם כצורך, או גם שניהם יחד,

אז ששת החודשים שלאחר שירות החובה

במתכונת הזאת, הם שירות חובה לצורך

העניין הזה של תגמולים. לגבי כאלה שהצבא

דורש מהם באופן מיוחד להאריך לחודש

השביעי, שמיני וכולי, אתה לא רוצה שזה

יהיה פרוץ לגמרי. חשבתי שמתן סמכות כזו

לרמטכ"ל עד שנה לגבי אותם חריגים מתוך ה-400

ולא כל ה-400.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

למה?

<מאיר כהן (יש עתיד):>

אי אפשר לקבל נתונים ממשרד הביטחון על

שנה שעברה, כמה התבקשו להישאר בצבא? זה

נתון בסיסי.

<מירב קירשנר:>

אפשר.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

אבי, זה מעבר לזה. מה שהוא אומר, זה לא משהו

חריג. יש יחידות שמובנה שחייל משרת עוד

שנה קבע. יש יחידות, לא מעט יחידות, ויתכן

שזה יעלה כתוצאה מקיצור השירות, שחייל,

בחלק מתחייב מראש ובחלק מתחייב תוך כדי

לשירות מובנה של שנה. לכן זה לא מקרה חריג

שבו הרמטכ"ל יתעסק. לדעתי, אני לא יודע אם

זה חצי מהיחידות המיוחדות בצה"ל או רבע או

מחר בבוקר זה יהיה שני שלישים. לכן זה

חייב להיכלל בחוק. זה לא יכול להיות מקרה

חריג עליו הרמטכ"ל ידון ויחליט.

<דרור גרנית:>

אם מה שאתה אומר, חבר הכנסת בר-לב, ממה

שאתה אומר צריכה לנבוע איזושהי אמירה -

אני חושב. אני מציע – שצריך לקשור את

הזכות הזאת עם תוספת השירות שאתם מבקשים

או שהתבקשה ממנו לכתחילה. כלומר, באמת כל

שירות החובה שלו נצבע.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

זה לא משנה. אם הצבא לא מתכלל כמו שצריך

ולא מבקש. בעיני זה דבר מוזר. אם אתה באת

למשרד המשפטים לשנתיים-שלוש, פתאום אמרו

לך שלא חשבו שיצטרכו אותך לעוד חצי שנה,

אתה תשלם מחירים על כך? שישלם מחיר מי שלא

חשב שצריך אותך ליותר זמן. איזו גישה זאת?

החייל הזה שהתבקש להישאר והסכים להישאר

למרות שהצבא לא תכנן את זה, הוא צריך לקבל

תעודת כבוד ולא עונש. מה זה הדבר הזה?

<היו"ר אברהם דיכטר:>

יש הבדל. אני מנסה לעשות סיכום ביניים בין

הפערים. נדמה לי שכרגע הפער הכי משמעותי

הוא בין כאלה שתוך כדי שירותם החליטו

לצאת לקורס קצינים. נתבקשו או החליטו.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

מה זה החליטו?

<היו"ר אברהם דיכטר:>

תוך כדי שירותם.

<קריאה:>

הצבא רוצה אותם.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אני חושב שכשאתה לוקח את האבולוציה של

הסוגיה הזו בוועדה, זה לא התחיל בנושא הזה

של שירות קבע של כאלה שיצאו לקורס קצינים

ובגין זה נדרשו לחתום. זה התחיל בגין

העובדה שאמרנו שמי שהחובה שלו מתארכת,

פועל יוצא של צורך שהתעורר תוך כדי שירות

החובה, זאת חובה פלוס. לא התכוונו לנושא

הזה של קורס קצינים.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

אני אמליץ לכל החיילים לא להוסיף יום. אם

הצבא רוצה אותם, שיגייס אותם למילואים.

<אמיר אוחנה (הליכוד):>

למה? בגלל הכסף?

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

הם ייקראו למילואים ואז הם זכאים לכל. אני

אומר באופן רגוע, אתה מבין שאני לא הולך

לקרוא למרד של מישהו, שזה לא הוגן שחייל

יגיד מחר תודה רבה, אתם צריכים אותי לעוד

כמה חודשים בגלל בעיה כזאת ואחרת, גייסו

אותי למילואים. הוא יגיד שאין לו בעיה,

הוא מוכן להסכים להתגייס לשלושה חודשים

מילואים, לארבעה חודשים מילואים, והוא

יהיה זכאי לכל. למה להיכנס לכל מיני

טריקים? אנחנו נסביר לחיילים את

זכויותיהם. חובתנו להסביר לו שאם הוא

יהיה חייל מילואים בתנאי קבע, יש לו יותר

זכויות מאשר מישהו שהסכים להאריך את

השירות שלו בכמה חודשים. חובתנו להסביר

לו. אנחנו נסביר לילדים שלנו? דבר הכי

בסיסי.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

אדוני היושב ראש, אומרת תא"ל מירב קירשנר

שכשמונים אחוזים, זה הנתון ששמעתי,

מתבקשים להישאר יותר משישה חודשים. עד

שנה.

<ששון חדד:>

לא יותר. עד שנה.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

לכן ההסתייגות של עפר היא ההסתייגות

הנכונה. צריך להצביע על שנה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

זה לא מכסה.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

אומרים נציגי משרד הביטחון שזה פותר.

<ששון חדד:>

לא. זה לא פותר.

<מאיר חלבי:>

אני רוצה לומר שבמקום הסעיף הזה, שאם זה

שנה או שנתיים או חודש או חודשיים, למה לא

להחליף את הסעיף הזה? כל חייל שחויב, לא

רצה אבל חויב, לחתום קבע, הקבע ייראה

כשירות חובה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

אין מושג כזה.

<מאיר חלבי:>

אחד שהולך למגלן, מחייבים אותו לחתום שנה.

מה שאתם עושים, אתם לא לוקחים חיילים

איכותיים שישרתו בצבא ואתם דוחקים אותם

פנימה. אם הסיפור הזה יפורסם בציבור, זאת

תהיה ממש קטסטרופה. חייל שחויב לחתום קבע,

ייראה הקבע כשירות חובה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

טייס יהיה שמונה שנים.

<מאיר חלבי:>

כן. טייס שמונה שנים אם אתה רוצה את

הטובים לטיס.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

מה הועילו חכמים בתקנתם?

<מאיר חלבי:>

כל התקנה הזאת של ועדת גורן, אין לי כל ספק

שמספר אנשים שההתנהגות שלהם בהכרה

בזכותם כנכי צה"ל הביאה להקמת ועדת גורן

אבל את המטרה העיקרית אתם פספסתם. למה

פספסתם? ארגון נכי צה"ל מטפל בנכי צה"ל,

למעלה מ-56 אלף נכים, 64 אחוזים מכלל הנכים

הם בגיל שבעים. זאת אומרת, תוחלת החיים

שלהם היא קצרה מאוד. בסעיף הזה, מספר נכי

צה"ל הולך וקטן, מדברים על עשרים-שלושים

אלף שקלים שמדינת ישראל תחסוך.

<אילן גילאון (מרצ):>

מה שהוא אומר, זה הגיונן צרוף.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אפשר לעצור כאן את הדיונים ולחזור אחורה

ולהגיד שאנחנו לא רוצים את החוק הזה.

<מאיר חלבי:>

עשיתם טעות.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אם אנחנו פותחים את הדלת שוב לכולם.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

כבר הצבענו על זה.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

נכון.

<אילן גילאון (מרצ):>

הוא מדבר על תקופת החובה כתוצאה מזה.

הכריחו אותו לחתום. הוא לא יכול בלי זה.

ברגע שהוא הלך לקצונה, יש לו מסלול מסודר

והוא לא יכול פחות מזה.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

טייס שהולך לשמונה שנים.

<זהבה גלאון (מרצ):>

אבל לא מדברים על טייס. אנחנו חותכים את

זה בשנה וחצי.

<אילן גילאון (מרצ):>

זה קל וחומר.

<אמיר אוחנה (הליכוד):>

אחרי הדיון הזה הייתי שמח לשמוע שוב את

הצבא, אם יש לו הערות אחרי כל הדברים

שאמרנו.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אנחנו רוצים לשמוע עדכון לנוסח.

<נעה בן שבת:>

לנוכח החשש של האוצר שזה יחלחל גם לחוקים

אחרים, מכיוון שאנחנו מדברים כאן על משהו

מאוד ספציפי לחוק הזה, אנחנו נאמר: יראו

אותו לעניין חוק זה. אז אנחנו מבטיחים שזה

רק לעניין החוק הזה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

יש לכם עוד התייחסויות?

<דרור גרנית:>

אני רוצה לחדד ואני אומר את הדברים גם

ביחס לדבריו של חבר הכנסת שלח. המחשבה שלי

הייתה שככל שיותר משירות החובה נצבע

בדרישה נוספת, הדרישה הנוספת צריכה

להיות. זאת הלוגיקה. זאת אומרת, אם הציבו

לך את הדרישה בתחילת הדרך לפני שהתגייסת

או בבקו"ם, בשער הכניסה, ואמרו לך שאם אתה

רוצה לשרת ביחידה מסוימת את ה-32 חודשים,

תתחייב עכשיו מראש לעוד ארבעה חודשים, יש

הגיון לצבוע את התקופה הנוספת.

<ענת ברקו (הליכוד):>

ברור. זה מה שאומרים לו.

<דרור גרנית:>

כי כל ה-32 חודשים צבועים בדרישה הזאת.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

יש כאלה שאומרים להם בשנה השלישית.

<דרור גרנית:>

בדיוק, אבל זאת בדיוק הנקודה. אם הציבו לך

בחודש השלושים כשאתה כבר רואה את השחרור

ומריח אותו והוא קורה עוד חודשיים ובאים

ואומרים לך בוא תחתום עוד קצת, אז באמת יש

לך אפקט הרבה יותר גדול.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

אם זה בחודש הראשון, זה בסדר?

<דרור גרנית:>

מרחב הבחירה הרבה יותר גדול.

<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>

העדכון הזה שעשה האוצר הוא עדכון שלא

עומד במבחן המציאות. יש צרכים בצה"ל,

יכולים להיות לצורך העניין בהאזנה

כשהחליטו עכשיו שיש ציר חדש וצריך את

החבר'ה האלה שיודעים סינית ואומרים להם

שחייבים אותם עכשיו למשך ארבעה חודשים.

הזכיר כאן עמר את סיירת מטכ"ל כשאומרים

להם שלא הצלחנו ואנחנו צריכים אתכם עכשיו

לעוד חצי שנה. באותה מידה במקומות אחרים.

יכול להיות שיהיה משהו בסייבר ובהחלט

יכול להיות שאומרים לבן אדם שמוכרחים

אותו עכשיו כי בעוד ארבעה חודשים נגיע

לתוצאה. זה נכון שזה בא עכשיו ואתה מוכרח

לתת לו את הגיבוי של החוק. זה לא משנה שהוא

בחר ונעתר לצורכי המערכת.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אני רוצה לשמוע את התייחסות הצבא. סבב

אחרון של התייחסויות של משרד הביטחון,

צה"ל ואוצר. את משרד המשפטים שמענו. יש עוד

משהו?

<מירב קירשנר:>

אני רוצה רק להסביר את העניין הזה של

עיתוי החתימה, כפי שהייתה כאן התייחסות

של משרד המשפטים. אתה יכול למצוא שני

חיילים שמשרתים באותו צוות ביחידה

מובחרת, אחד באמת חתם ביום הראשון כפי

שאתה מבקש שיקרה והשני יצא לקורס טים, נשר

אחרי מספר חודשים, הגיע לפי שיטת המיון

בצה"ל לראיונות ושובץ לאותו צוות ואחר כך

חתם. הוא חתם אחרי שישה חודשים בצבא בהם

בינתיים הוא רכש רובאות.

<ששון חדד:>

אני שוב רוצה להדגיש. כל תיקון שנעשה כאן

כשהוא מותנה במשהו, יגרום לשינוי מהותי

בבחירה של האנשים או ביכולת של צה"ל לעשות

את הדברים האחרים. למשל, אם אתם רוצים,

יגידו שישה חודשים, אז כמובן שכולם ירצו

ללכת לששת החודשים ולא לשמונת החודשים

ולהפך. לכן אני חושב שבשיקולים שלנו ככל

שזה משהו מוגדר היטב, לא תלוי באף אחד אלא

מוכתב, זה יותר טוב ועדיף מבחינת ניהול

כוח אדם.

<ענת ברקו (הליכוד):>

אבל מה מבחינה מוסרית?

<ששון חדד:>

מבחינה מוסרית, ברגע שהוא התגייס לצה"ל,

הוא בצה"ל. ברגע שהוא בקבע, הוא בקבע.

ברשותך, אני רוצה לענות לזה. נתנו כאן את

הדוגמה של תאונות הדרכים. זה לא שאנשי

הקבע פתאום לא מקבלים כל טיפול. הם הולכים

לביטוח לאומי כמו שכולם הולכים. אגב,

בהיבט הזה בהרבה מקרים – ודיברנו על זה

בעבר – הם מקבלים טיפול יותר טוב בביטוח

לאומי מאשר בשיקום. זה תלוי במידת הנכות

שלהם.

<קריאה:>

אם כן, בוא נעביר את כולם לביטוח לאומי.

<עפר שלח (יש עתיד):>

ששון, כל הסיפור כאן הוא ערכי. הוא לא

תועלתי ולא כספי.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

הוא הבהיר את עמדתו. אנחנו שומעים עכשיו

את האוצר.

<עופר מרגלית:>

מעבר לזה, ואני חושב שששון חידד את זה

עכשיו, היא גם בעייתית לצבא והיא תיצור

תמריצים ועיוותים בתוך המערכת שאנחנו לא

יודעים לצפות אותם וזה לא רציונלי.

לגבי הדוגמאות שלכם, אני חייב להתייחס, של

היחידות בהן חותמים. גם אני שירתי ביחידה

כזאת. חותמים בבקו"ם. מחייבים אותך כדי

שתישאר עוד שנה קבע ואז פתאום, כמו שאמרת,

יש איזה מבצע וכמה חבר'ה נשארים עוד חמישה

חודשים. לפעמים הוא נדחה בעוד שנה והם

נשארים שמונה חודשים. מה ההבדל בין

האנשים האלה? זה שרירותי. היה ביחידה מעמד

מאוד ברור בין מי שהוא סדיר לבין הקבע. זה

שלב כזה שעוברים וזה מאוד קל ומאוד חותך.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

זה ממש לא נכון.

<עופר מרגלית:>

התכוונתי חובה וקבע. סליחה. האנשים האלה

מקבלים שכר ויש הבדל. גם נחדד לגבי חיילים

שבאמת לא רוצים ויש להם בעיה, הם יכולים

לצאת גם על תקופת הקבע הזאת והם לא הולכים

לכלא. גם את זה חשוב לחדד.

אנחנו מציעים שתהיה הצבעה על הורדת הסעיף

הזה ולשמור את ההבחנה בין חובה לקבע

ברורה ונקייה בלי צד שרירותי שייצור

עיוותים.

<ענת ברקו (הליכוד):>

אני מוטרדת מהדוגמה שעמיר נתן לגבי

המילואים בתנאי קבע לחיילים סדירים. למה

אנשים שהם במילואים בתנאי קבע צריכים

לקבל הכרה?

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

לא העליתי את זה כדי שנפגע.

<ענת ברקו (הליכוד):>

למה הם חיילים סדירים ואנשים שיש להם

התחייבות בדיוק על המסלולים האלה שאנחנו

מדברים, למה הם לא? זה ללכת למצב סופר

אבסורדי כי מילואים בתנאי קבע, זה הרבה

פעמים אנשים מקצועיים שבאים מהמשק לתת

איזו חצי שנה לתגבור, לבחירות, לכל מיני

דברים כאלה שנתקלנו בהם בצבא אבל חייל

סדיר שהולך למסלול והוא יחד עם החברים

שלו, זה ממש לא קבע של קריירה. לדעתי צריך

לעשות את ההבחנה הזאת.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

אני יכול להציע או אתה מציע?

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אתה יכול לדבר.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

אני חושב שבכל הדיון הזה אנחנו כבר דשנו

ודשנו ואני חושב שפשרה הוגנת לבחינה של

שנה יכולה להיות פשרה שכולם יסכימו עליה.

כך אני מקווה. לדעתי. השינויים כבר התקבלו

ואנחנו עושים עכשיו מקצה תיקונים.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

אמרתי כאן לעפר שלדעתי המספרים, גם

הדוגמאות שעמר נותן, הם בעייתיים. רוב

החבר'ה האלה הם חבר'ה שהם לא ביחידות

קרביות. רוב החבר'ה שיהיו בצבא בשנת ה-ריש

או בשנה הרביעית, אלה לא הדוגמאות

שנותנים כאן.

<קריאה:>

צריך לעשות הפרדה.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

לא. החוק לא עושה את ההפרדה הזאת, שלפחות

אנחנו נדע. אם אתה מצביע או לא, אתם תחליטו

אבל אתה על הגב שלהם מכניס הרבה אנשים

שתוך השירות או הלכו ליחידות אלקטרוניקה

או לקורס קצינים בסיסי או לא משנה למה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

מי שהלך לקורס קצינים, מגיע לו.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

שתדעו את המספרים.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אני רוצה לסכם את זה אבל לפני כן להזכיר

לעצמנו פעם נוספת שאנחנו לא עוסקים

בהטבות למי שחותם קבע מעבר למה שקבוע

היום בתקנות צה"ל או משרד הביטחון. אלה

דברים קבועים. אנחנו לא עוסקים שם

בשינויים ולא בהטבות. כל הרציונל שלנו

הוא לגבי חיילי חובה שמסיבות שהצבא דרש

אותן או ההתניות ערב גיוסם חייבו אותו

לעשות שירות חובה נוסף, או כפי שאמרנו

באחד הדיונים, שסנ"ק, שירות סדיר נוסף

בתנאי קבע.

<ענת ברקו (הליכוד):>

שס"ן בתנאי קבע.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

זה פחות או יותר היה הדבר הכי קרוב למה

שאנחנו רוצים לשדר. השסנ"ק הזה - לצורך

העניין שם זמני – הוא בעצם הנושא לדיון.

אני חושב שאפשר לסכם את העמדות ואני מציע

שנצביע על שתי אפשרויות. אפשרות אחת, ללא

שום התניות למה הוא חתם ואיך הוא חתם. כל

חייל וחיילת חובה ששירותו הוארך מסיבה

כלשהי לפרק זמן של או שישה חודשים או 12

חודשים – אלה שתי ההצעות – יחשב לצורך

העניין שלנו כחייל חובה. אני מזכיר, זה רק

לצורך העניין של תגמולים על פי הסעיף

עליו אנחנו מדברים כאן.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

לא הבנתי את ההצעה שלך.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

כל מי שבקבע, בלי קשר.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אני אקרא את זה. "לעניין חוק זה יראו חייל

בשירות קבע שהתחייב לשירות קבע לתקופה

קצרה משנה ברציפות לשירות החובה כהגדרתו

בחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל

(גמלאות), התשמ"ה-1985, כאילו היה חייל שאינו

חייל בשירות קבע בתקופה שאליה התחייב

כאמור ובלבד שההתחייבות לשירות קבע

הייתה תנאי לשירותו בתפקיד או במקצוע

מסוים במהלך שירות החובה".

כאן אני מציע שאת ההצבעה נעשה על שתי

התקופות. האחת, על ההצעה האומרת תקופה

קצרה משנה או עד שנה לצורך העניין כמו

שעלה כאן.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

נגד בחיל הקשר, יגידו לו שאם הוא רוצה

תפקיד אחרי שנתיים וחצי, תחתום שנה. מה

שאמרת בהגדרה למעשה אמרת שכל מי שנמצא

בחצי שנה נוספת או בשנה נוספת בצה"ל קרוב

לכך וכך.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

לצורך העניין הספציפי הזה.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

כן, אבל אין מישהו שהתפקיד לא מותנה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

בסדר. נכון. זה כדי לפשט כי הצבא אמר את

הדילמה שלו וביקש שלא יטילו עליו את

הגידור. בסדר. הבנו. אני אומר שאנחנו

כוועדה מבינים.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

אבל המילה הזאת "תנאי" אומרת שאתה הולך

כאן לערעורים בשביל עשרה אנשים. לשם מה

המילה האת, "תנאי"? זה מיותר לגמרי. או שאתה

מאריך בשנה לכולם בלי תנאי.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אני קראתי את המסמך המשפטי.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

חזרנו אחורה. אם כן, מה עשינו?

<עידו בן יצחק:>

הנוסח כפי שמדבר כרגע מדבר רק על תקופה

קצרה כתנאי.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

מה זה התנאי הזה?

<עידו בן יצחק:>

אני מיד אומר. מה שהצבא אומר זה שאם כבר

קובעים, אז לחתוך את נקודת הזמן בלי קשר

לאם זה צמוד לשירות, נגזר, תפקיד, כן או לא.

אז המשמעות היא שלמשל טייס, הוא חותם לשבע

שנים, בשנה הראשונה הזו הוא יהיה כחייל

סדיר.

<ענת ברקו (הליכוד):>

נכון.

<עידו בן יצחק:>

לעומת זאת, ההצעה המקורית שמונחת על

השולחן, מדברת רק על תנאי - - -

<אמיר אוחנה (הליכוד):>

אני מבקש לא לבלבל במושגים. סדיר זה כולל

גם קבע. תגיד חובה וקבע.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

שניהם חיילים סדירים.

<עידו בן יצחק:>

בסדר. כשאני מדבר משפטית, חושבים שאני

יותר מדי.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

דבר משפטית ברורה.

<נעה בן שבת:>

השאלה אם עמדת הצבא מתייחסת גם למי שמגיע

לשירות קבע לא ברציפות לשירות חובה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

זה לא יכול להיות. הם באים לקבע ויש להם

כוונה לקבע.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

זה ברור שלא. נשמע את הניסוח המוצע.

<עידו בן יצחק:>

השאלה לאיזה כיוון רוצים ללכת. האם רוצים

שכל מי שחותם לקבע, לא משנה באילו נסיבות,

בשנה הראשונה יהיה כמו חייל סדיר.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

חייל חובה.

<עידו בן יצחק:>

כאשר הוא נמצא במסלול שמתוקף התפקיד שלו

הוא חתם לתקופה של עד שנה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אם אני מפרש נכון את בקשת הצבא, היא הייתה

אל תטילו עלינו לעשות את הגידור הזה אלא

תקבעו כוועדה, ככנסת, וזה מפשט עבור הצבא

את הנושא. הבנתי נכון?

<ענת ברקו (הליכוד):>

זה גם הגיוני.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

בסטנוגרמה לא רואים את הראש. צריך להגיד

כן.

<מירב קירשנר:>

כן. אמרנו כן. זו ההפרדה הקטגורית.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

התשובה היא כן.

<עופר מרגלית:>

בלי הנסיבות.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

בלי התנאי ובלי הבלבול מה זה סדיר ומה זה

חובה. כולם חיילים סדירים אבל חייל קבע

בשנה ייחשב כחייל חובה.

<קריאה:>

או חצי שנה.

<עופר מרגלית:>

אנחנו באופציה רצינו לבטל את זה לגמרי.

זאת אחת האלטרנטיבות. האופציה היא להשאיר

את המצב כמו שהוא.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אנחנו קודם כל דנים על הוורסיות והאופציה

השלישית תהיה לבטל לגמרי.

<מאיר כהן (יש עתיד):>

מה זה אתם רוצים? אני לא מבין.

<קריאה:>

זאת הצעת חוק ממשלתית.

<אמיר אוחנה (הליכוד):>

הוא לא אמר שהוא דורש. הוא אמר שהוא רוצה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

הבנו את המסר. עידו, אנחנו מבקשים לקרוא

את הסעיף בניסוח העדכני שלו.

<עידו בן יצחק:>

תוך כדי התנועה אני אנסח.

"לעניין חוק זה, יראו חייל בשירות קבע

שהתחייב לשירות קבע לתקופה שאינה עולה על

שנה" - - -

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

לא חייל בשירות קבע. אתה טועה. בהתחלה,

כשאתה מקריא, חייל בשירות סדיר שהתחייב

לשירות קבע. לא חייל בשירות קבע שהתחייב

לשירות קבע.

<קריאה:>

אם הוא בסדיר, אין בעיה.

<עפר שלח (יש עתיד):>

חייל בשירות קבע. זה בשנה שלו של הקבע. זה

חייל בשירות קבע. חייל בקבע שהתחייב

לשירות קבע.

<עידו בן יצחק:>

"לתקופה שאינה עולה על שנה – או אם תרצו

תקופה אחרת, תקופה אחרת – ברציפות לשירות

החובה כהגדרתו בחוק שירות הקבע בצבא הגנה

לישראל (גמלאות), התשמ"ה-1985, כאילו היה

חייל שאינו חייל בשירות קבע באותה תקופה".

<עפר שלח (יש עתיד):>

אני מתרגם ממשפטית מדוברת למשפטית

ספרותית. לא צריך להגיד באותה תקופה כי

בחוק הזה שאנחנו מדברים, כל פעם שאנחנו

אומרים – וזה נאמר הרבה פעמים במהלך החוק

– חייל שאינו בשירות קבע, אנחנו מתכוונים

לחייל שהוא או בחובה או במילואים. לכן זה

נופל תחת ההגנה שלנו. אם אתה אומר לעניין

חוק זה יראו חייל בשירות קבע שהתחייב

לשירות קבע לתקופה – אני מציע שאינה עולה

על 12 חודשים – ברציפות לשירות החובה

כהגדרתו בחוק זה, כאילו היה חייל שאינו

בשירות קבע. נקודה. לא צריך יותר.

<עידו בן יצחק:>

אני אגיד לך למה כן צריך.

<עופר מרגלית:>

אתם רוצים שכל קצין שלישות או קצין בקריה

בשנה הראשונה שלו יהיה כמו חייל חובה? זאת

המטרה?

<עפר שלח (יש עתיד):>

כן. התשובה היא כן.

<עופר מרגלית:>

זה מה שעושים. אין כאן כל הבחנה.

<גלעד לין:>

כדי לחדד כי הניסוח שהוצע כאן, אני חושב

שהוא לא משקף בדיוק את מה שאנחנו התכוונו

אליו.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

מה הניסוח שאתה מציע?

<עידו בן יצחק:>

בוא נדבר על העיקרון ואחר כך נסגור.

<גלעד לין:>

כן. העיקרון כמו שאמרה רמ"ט אכ"א הוא

שרוצים – בהנחה שחברי הכנסת יתמכו בכך –

שההחלטה תהיה שבשנת הקבע הראשונה ללא

תנאים וללא מגבלות יראו את החייל כאילו

היה בשירות חובה. בהצעה שנוסחה דיברו על

משך החתימה שהיא יכולה להיות שרירותית.

יכולה להיות חתימה על 12 חודשים, יכולה

להיות חתימה על 13 חודשים ועל 14 חודשים.

לכן אני מציע ניסוח מעט שונה שאני חושב

שלפחות ישקף את ההצעה.

"לעניין חוק זה יראו חייל בשירות קבע

שהתחייב לשירות קבע לתקופה רציפה לשירות

החובה כהגדרתו בחוק שירות הקבע כאילו היה

חייל שאינו חייל בשירות קבע בשנה הראשונה

לשירותו בשירות קבע".

אפשר עוד לשפר קצת את ההגדרה אבל בשנה

הראשונה לשירות הקבע יראו אותו כאילו היה

בשירות חובה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אם סיימנו את ההערות ואת הבעיות

הניסוחיות, יש שלוש אפשרויות להצביע

ואנחנו נצביע על כל אחת. האפשרות הראשונה

היא לבטל את הסעיף הזה לחלוטין. האפשרות

השנייה היא להצביע על עד שישה חודשים

והאפשרות השלישית היא להצביע על עד 12

חודשים.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

לא. יש לי הסתייגות. אם זה כך, ההסתייגות

שלי היא עד 24 חודשים.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

בסדר. בואו נצביע על ההסתייגות הראשונה.

<אמיר אוחנה (הליכוד):>

אפשר להצביע על יותר מהצעה אחת?

<היו"ר אברהם דיכטר:>

כל הצעה עומדת בפני עצמה.

<עידו בן יצחק:>

מבחינת התקנון, אם מסיבה כלשהי שתי הצעות

זוכות לרוב, מצביעים עליהן זו מול זו.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

הצעה ראשונה, ההסתייגות של עמר בר-לב

שמדבר על עד 24 חודשים.

<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>

תתחיל קודם בביטול הסעיף. אם מבטלים, לא

צריך את ההסתייגות.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

מי בעד ההסתייגות של עמר בר-לב? מי נגד?

הצבעה

בעד – מיעוט

נגד – רוב

נמנעים - אין

ההסתייגות לא נתקבלה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

ברוב קולות ההסתייגות של עמר בר-לב לא

התקבלה.

אנחנו מצביעים על ההצעה השנייה שעלתה

כאן. מי בעד הוצאת הסעיף הזה מהחוק? מי

נגד?

הצבעה

בעד – 1

נגד – רוב

נמנעים – אין

ההצעה לא נתקבלה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

ההצעה לא התקבלה. הסעיף נשאר.

אנחנו עוברים לוורסיה השלישית שהיא

מפוצלת. מי בעד ההצעה כפי שהקריאו אותה

גלעד ועידו ולומר עד שישה חודשים? לאחר

מכן נצביע על 12 חודשים. מי בעד עד שישה

חודשים?

הצבעה

בעד – 5

נגד – 6

נמנעים – אין

ההצעה לא נתקבלה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

ההצעה לא התקבלה.

מי בעד ההצעה של עד 12 חודשים?

<אמיר אוחנה (הליכוד):>

חלק מהאנשים מצביעים פעמיים.

<עפר שלח (יש עתיד):>

כל הצעה עומדת בפני עצמה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

זה בסדר.

הצבעה

בעד – 11

נגד – מיעוט

נמנעים – אין

ההצעה נתקבלה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

זאת התקופה שהוועדה המליצה עליה להכניס.

<עופר מרגלית:>

אנחנו מבקשים להגיש הסתייגות בשם שר

האוצר.

<עידו בן יצחק:>

הם רשאים להגיש הסתייגות למליאה.

<נעה בן שבת:>

שהמשמעות שלה היא למחוק את הסעיף.

<אמיר אוחנה (הליכוד):>

או שישה חודשים. אולי כדאי לחשוב על זה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

שישה חודשים לא נותנים כלום.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אנחנו ממשיכים הלאה.

<עידו בן יצחק:>

ההסתייגות הבאה, הסתייגות מספר 6 של חברי

הכנסת עפר שלח וענת ברקו וגם חבר הכנסת

עמר בר-לב הצטרף להסתייגות הזאת בעניין

הדח"ש.

<ענת ברקו (הליכוד):>

אני מאוד מודאגת מהסיפור של דחיית שירות

על רקע פציעות. יש הרבה פעמים שאנחנו

רואים דחיית שירות על רקע פציעה ומחכים

להחלמה ואחר כך חוזרים לשירות.

<קריאה:>

מתי קרתה לו הפציעה?

<ענת ברקו (הליכוד):>

במהלך שירות החובה. בואו נאמר שיש אופציה

להתנדב לצורך טיפול רפואי. אבל יש גם

חיילים שנפצעו ומעדיפים להיות בדח"ש מבלי

להתנדב. זה קורה. אז אנחנו מכניסים אותם

בעצם למצב שהם בתחילת שירות ולא במעמד

חייל מתנדב והמשמעות היא כאילו הם

השתחררו מצה"ל. לכן זה כמובן דופק אותם.

לכן אני מבקשת לעשות את ההבחנה. אם מדובר

בפציעה, בדח"ש על רקע פציעה במהלך השירות,

גם אם החייל לא התנדב, לא יהיה מצב

שיתייחסו אליו כאל חייל שהשתחרר.

<עפר שלח (יש עתיד):>

מי שאנחנו מבקשים לכסות כאן – יכול להיות

שגם כאן נגיע לאיזה ניסוח יותר משופצר –

אלה אנשים, ויש לא מעט כאלה, ששוחררו

משירותם על ידי הצבא כתוצאה מזה שהם

נפצעו או חלו במחלה. זו מתודה שהצבא משתמש

בה מדי פעם. הוא אומר לחייל, אתה משוחרר

לחצי שנה, הולכים למה שנקרא ר"מ ד' ושם

משחררים לחצי שנה. החייל לא מחליט על זה

בעצמו. הוא לא ביקש דחיית שירות, אלא הוא

שוחרר על ידי הצבא. האנשים האלה שהיו

בשירות חובה, שוחררו על ידי הצבא וזה בלי

קשר כמובן לעילת התביעה על המחלה. אנחנו

מדברים על משהו שיקרה בזמן הזה. אנחנו

רוצים לתת להם הגנה כמו לחיילי החובה

בזמן הזה מפני שהם שוחררו משירות החובה

באופן זמני שלא מרצונם. זה ההיגיון של

הדבר הזה.

<גלעד לין:>

אני רוצה לחדד כדי שנבין. אני מתייחס

לדברים שנאמרו כאן. בעיית אותם חיילים

שנפצעו במהלך שירות החובה מוכרת וגם היו

לאורך השנים ניסיונות להתמודד אתה

באפיקים כאלו ואחרים, למשל תיקון לחוק

שירות ביטחון שהוסיף את סעיף 17(א) שמאפשר

במקרים מסוימים, תנאים כאלו ואחרים לאותם

חיילים להתנדב לצורך טיפול רפואי. זה

בוודאי לא פותר את כל הקשיים או את כל

הבעיות שהחיילים הללו מתמודדים אתם. אני

לא בטוח אם ההצעה שמועלית כאן ושנועדה

בעצם לבוא ולומר שבתקופה שאותם חיילים,

אפילו לא נכון להתייחס ולומר שהם חיילים

כי חוק שירות ביטחון אומר שמי שנמצא בלתי

כשיר ארעית, הוא לא חייל. ההצעה לראות בהם

כחיילים לעניין דיני השיקום, כך שאם הם

נפצעו באותה תקופה הם יוכרו, או אם הם

יענו על הקריטריונים הם יוכרו על ידי

אגפי השיקום, אני לא בטוח אם היא תשיג את

המטרה כי אחד התנאים עדיין באותם חוקים

הוא שהפציעה נגרמה עקב השירות. אם הם לא

בשירות באותה תקופה, אני פשוט מתקשה

לדמיין את הנסיבות בהן יגידו שהם נפצעו

עקב השירות.

<ענת ברקו (הליכוד):>

אני אעזור לך. חייל ריסק את הקרסול.

הוציאו אותו לדחיית שירות. נפל מאיזושהי

סיבה כי כמובן הוא עם קרסול מרוסק. דחיית

שירות שנכפתה עליו כי באותו זמן גם הפז"ם

שלו יכול היה לעבור בשירות. זה קרה לו עקב

השירות.

<ששון חדד:>

לדעתי גם היום זה מוכר.

<ענת ברקו (הליכוד):>

לא תכיר בו?

<ששון חדד:>

גם היום זה מוכר כי זאת החמרה של פציעה

קיימת.

<ענת ברקו (הליכוד):>

V

X

Z

\

Z

2

L

b

v

Ž

¦

º

Þ

ð

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

n

p

¦

¨

Ä

Æ

ð

ò

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

摧紧h᠀לא. הוא נפצע ברגל השנייה אבל הוא לא

יציב בגלל שיש לו קרסול מרוסק כתוצאה

מהשירות.

<רחל עזריה (כולנו):>

לכן הוא צריך להיות מוכר כנכה צה"ל? אני לא

מבינה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

הוא נפצע בשירות. אחרת לא היו משחררים

אותו.

<רחל עזריה (כולנו):>

זה לא קשור.

<ענת ברקו (הליכוד):>

פעם לא היו משחררים על הדברים האלה. חייל,

גם עם גימלים של חודשיים, שלושה וארבעה,

היה נשאר בצבא. היום אתם ממהרים להזדכות

עליו.

<גלעד לין:>

יש הבדל בין חיילים שמקבלים גימלים לבין

חיילים שנמצאים בלתי כשירים ארעית

לשירות. יש קריטריונים שקבועים בחוק או

בתקנות ואין שיקול דעת לגורמי הצבא

להחליט להותיר אותם בשירות הצבאי.

<רחל עזריה (כולנו):>

זה טוב שזה כך.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

ענת, הבנו את המחלוקת.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

אני יכול לתת שתי דוגמאות. דוגמה של בן של

חברים מעכשיו ודוגמה של חבר של הבן שלי

שהיה בשירות. החבר של הבן שלי, הייתה לו

בעיה ברגליים, איזושהי בעיה רפואית,

הוציאו אותו לניתוח, אמרו לי שעכשיו הוא

צריך חצי שנה או משהו כזה לשבת בבית ולנוח

ובעצם עשו לו דחיית שירות. זאת אומרת, תוך

כדי השירות אמרו לו שעכשיו, חצי השנה הזאת

לא נספרת בתקופה הזאת. אם בתקופה הזאת,

בחצי השנה הזאת, הייתה קורית לו תאונת

דרכים או משהו, הוא לא במסגרת החוק.

דוגמה אחרת. בן של חברים יצא לקורס טים,

לצערו הודח כעבור כמה זמן, עבר גיבוש

למגלן, עבר את הגיבוש בהצלחה, אמרו לו

שהגיוס הוא רק בחודש זה וזה ועכשיו תצא

לשלושה-ארבעה חודשים הביתה. כמובן

שבמצבים האלה הצעירים האלה, הם לא יכולים

להתחיל חיים אחרים, חלקם לא יכולים לעבוד

וזאת תקופה כזאת שמבחינתם היא תקופה מתה

ומבחינתם, מכיוון שהם רוצים לשרת – אם זה

להמשיך מסלול כזה או אחר וכן הלאה – הם גם

מתנדבים וגם המערכת אומרת להם שעכשיו הם

לא חיילים. את זה אנחנו רוצים לתקן.

<ערן יוסף:>

אני רוצה להתייחס. לדעתי יש כאן בלבול.

אנחנו כרגע בתיקון לחוק המשפחות ולחוק

הנכים. חוק המשפחות וחוק הנכים חלים על

אירוע תוך כדי ועקב השירות. בשני החוקים

האלה התנאי הוא תוך ועקב השירות. החייל

הספציפי שמדברים עליו הוא בעצם לא חייל

אלא הוא כרגע במצב של פציעת שירות. הוא לא

יכול ליהנות מחוק הנכים ומחוק המשפחות

כשלעצמם. החוק שחל על חיילים שלא נמצאים

בשירות, זה חוק חבלה שלא בעת מילוי תפקיד,

זה חוק אחר שתכף נגיע גם לתיקון שלו. לכן

כל תיקון שתעשו כאן, לא רלוונטי. בחוק

הספציפי ההוא, בחוק חבלה שלא בעת מילוי

תפקיד, תנאי בסיסי הוא שהחופשה לא עולה על

שלושים ימים כי גם אותו חוק בא ואמר

שאנחנו לא נותנים את ההגנה האין סופית

הזאת על חייל בחופשה כאשר מדובר על

חופשות שהם מעבר לשלושים ימים. אתם

לוקחים כאן דבר ואומרים שאנחנו ניקח חייל

שנמצא בדח"ש, זה עוד פחות מחופשה רגילה

מהצבא, וניתן לו הגנה על כל התקופה שהוא

נמצא בדחיית שירות.

יש לו אופציה. בכל המצבים האלה של שחרור

מטעמים רפואיים, הוא יכול לבקש להתנדב

לשירות רפואי ואז הוא נחשב חייל לכל דבר

ועניין ויש לו הגנה בחוק. לאדם הזה יש

בחירה בין להישאר במצב של חייל בהתנדבות

לטיפול רפואי ואז הוא מוגן מכל הבחינות,

לבין מצב לצאת לדחיית שירות בה הוא אזרח

לכל דבר. יראו בזה, בין תנאים של חייל

לתנאים של לא חייל, פשוט לא הגיוני.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

אני רוצה לומר משהו שאחרי הדברים האלה

אולי הוא שייך למקום אחר. אני חושב שגם

בקשר למשפחות וגם לחיילים, הרי כל הסיפור

הזה כאן, אני חושב, ואני יודע שאולי אין על

זה קונצנזוס ולא בגלל לקיחת שלוש שנים

אלא המעמד של נכה צה"ל הוא בגלל שיש חירוף

נפש בצה"ל. אני חשבתי ואני גם חושב עכשיו,

ואני אומר את זה בהקשר להערה הזאת, שחייל

שהתגייס לצה"ל לשירות קרבי, צריך לתת לו

מטריה של שלוש שנים גם אם יש לו משהו שהוא

לא עקב אלא הוא רק תוך. אנחנו מעיפים את

האנשים האלה הרבה מאוד פעמים החוצה

ואנחנו שוכחים מהם. אם הם חס וחלילה

נפטרים, אני לא אומר שהמשפחה תקבל

תגמולים אבל אני לדוגמה אומר שתהיה לו

כמו שהיה בצדק לטעמי לתמר הלוויה צבאית

ומצבה צבאית בלי הסיפור של תגמולים

למשפחה.

<ערן יוסף:>

אבל זה חוק אחר.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

זה משהו יותר הצהרתי.

<אלעזר שטרן (יש עתיד):>

אני אומר שוב שאני אסתכן אם אני אגיש את

זה כהסתייגות לחוק או בתוך חוק נפרד אבל

אני חושב שהביטוי הזה מתוך הפחד שלנו

לעשות את ההבדל בין קרבי ללא קרבי, אנחנו

איבדנו את מה שכל המושג הזה של נכה צה"ל

קיים עליו.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אני רוצה להעלות את הנושא הזה להצבעה אבל

לפני כן אני רוצה לומר מילה. אני חושב

שבאיזשהו מקום אנחנו קצת מרחיבים פתח,

לדעתי ללא הצדקה. אני חושב שגם בדיונים

הקודמים סימנו את זה כסוגיה לא נכונה. רוב

או מיעוט, תכף נראה, אבל לעניות דעתי אין

לזה הצדקה. אם אתה מעביר את זה, אתה עכשיו

צריך להחליט איזה פרק זמן זה, אם זה חודש,

חודשיים, שלושה חודשים, שנה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

לדח"ש יש הגבלה.

<עפר שלח (יש עתיד):>

הצבא קובע.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

הצבא קובע אבל אנחנו צריכים את החוק שלנו

לכמה זמן. האם זה ליום, לחודש, לשנה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

דח"ש זה שישה חודשים מקסימום.

<עפר שלח (יש עתיד):>

לזמן שבו הצבא שחרר אותו.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אני חושב שזה לא סביר.

<ענת ברקו (הליכוד):>

זה לא שחרר. הוא רק דחה שירות. אם הוא היה

משחרר, מילא.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

הוא דחה שירות. אתה יכול להתחיל את זה

מדחיית שירות עד שהצבא קובע שהוא כשיר

להיות מוחזר.

אני מעלה את זה להצבעה. אנחנו נצביע על זה

כשלוש הסתייגויות או כהסתייגות אחת?

<קריאה:>

שלוש.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

שלוש הסתייגויות.

<עידו בן יצחק:>

לא. הסתייגות אחת.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

בסדר. הסתייגות אחת. מי בעד ההסתייגות של

חברי הכנסת ענת ברלב, עפר שלח ועמר בר-לב?

מי נגד?

הצבעה

בעד – 4

נגד – 5

נמנעים – אין

ההסתייגות לא נתקבלה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו ממשיכים.

<עפר שלח (יש עתיד):>

רביזיה.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

רביזיה.

<היו"ר אברהם דיכטר:>

אני מעדכן שיש דרישה לרביזיה. יש שתי

דרישות לרביזיה, אחת על הצעה על

ההסתייגות הזאת של עמר בר-לב, עפר שלח

וענת ברקו. רביזיה שנייה הוגשה והיא של

רחל עזריה על פרק הזמן של 12 חודשים בסעיף

הקודם.

על שתי הרביזיות האלה נדון משעה 12:00

ואילך.

<עידו בן יצחק:>

הסתייגות מספר שבע, אני מבין שחבר הכנסת

בר-לב בעצם הצביע בהסתייגות מספר שש

במקום זאת.

הסתייגות מספר שמונה של חבר הכנסת בר-לב

לגבי מילואים בתנאי קבע.

<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>

אני לא יודע אם כולם בקיאים, אבל יש דבר

שנקרא מילואים בתנאי קבע. מילואים בתנאי

קבע הם לא מילואים למרות שהמילה מילואים

נמצאת וזה גם לא קבע. זה אחד הכלים

הזמינים להארכת שירות מעבר לשירות החובה.

ההצעה הזאת שמונחת כאן בטיוטה לא מתייחסת

למילואים בתנאי קבע. לכן כדי לוודא שגם מי

שממשיך לא בקבע – אישרנו את זה עד שנה –

כי אם במילואים בתנאי קבע, ייכלל באותה

קטגוריה. חייבים לכלול את זה. חייבים

להזכיר את זה. זה חייב להופיע בחוק.

<ערן יוסף:>

אני רוצה להבהיר. חוק הנכים וחוק המשפחות,

המילה חובה והמילה מילואים לא מופיעה בו.

יש לנו שני סוגי חיילים, חייל בשירות קבע

וחייל שאינו בשירות קבע. חייל בשירות קבע

כולל את כל המשטרה, שב"ס וכל הגופים

הנוספים. חייל שאינו בשירות קבע, זה חובה

ומילואים. לכן ממילא

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]