פרוטוקול מספר 42, ועדת החינוך, התרבות והספורט, 27/10/2021

הכנסת העשרים-וארבע

מושב שני

פרוטוקול מס' 42

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, כ"א בחשון התשפ"ב (27 באוקטובר 2021), שעה 9:00

סדר היום:

<< הלסי >> דיון מהיר בנושא פגיעה דרמטית בכ-78,000 תלמידים בחינוך היסודי מהאוכלוסיות החלשות ביותר << הלסי >>

נכחו:

חברי הוועדה:

שרן מרים השכל – היו"ר

משה טור פז - מ"מ היו"ר

אימאן ח'טיב יאסין

אמילי חיה מואטי

עלי סלאלחה

יוסף שיין

חברי הכנסת:

יעקב אשר

איתמר בן גביר

ג'ידא רינאוי זועבי

אחמד טיבי

אמילי חיה מואטי

אורית מלכה סטרוק

מאיר פרוש

שלמה קרעי

מוזמנים:

דודי מזרחי

-

מנהל אגף בכיר תקציבים, משרד החינוך

לירן שפיגל

-

ממונה ייעוץ משפטי ראמ"ה, משרד החינוך

עו"ד עיסאם אבו נסאר

-

מזכיר הוועדה

משתתפים באמצעים

מקוונים:

שיר

-

אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

ייעוץ משפטי:

מירב ישראלי

מנהלת הוועדה:

יהודית גידלי

רישום פרלמנטרי:

מיטל פורמוזה, חבר תרגומים

<< נושא >> דיון מהיר בנושא פגיעה דרמטית בכ-78,000 תלמידים בחינוך היסודי מהאוכלוסיות החלשות ביותר, של ח"כ שלמה קרעי, יעקב אשר, איתמר בן גביר, אחמד טיבי (מס' 38). << נושא >> << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

בוקר טוב לכולם. אני שמחה לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. בדיון מהיר, מאוד מאוד חשוב, שנדון פה מספר פעמים והועלה על ידי מספר חברי כנסת. הדיון המהיר הוא בנושא פגיעה דרמטית ב-78,000 תלמידים בחינוך היסודי מהאוכלוסיות החלשות ביותר. מציעי הדיון המהיר: חברי הכנסת שלמה קרעי, יעקב אשר, אחמד טיבי ואיתמר בן גביר. הנושא מאוד מאוד חשוב, בנושא בתי הספר המוכשרים. דנו פה בוועדה מספר פעמים ואני שמחה באמת על הדיון המהיר הזה. בכוונה קבענו דיון מהיר, ארוך, עם כל הגורמים המקצועיים, כדי לראות איך ניתן. אני מניחה שלא נפתור את הכל ביום אחד, אבל לפחות להתחיל לטפל בבעיה אקוטית וחמורה, שמשאירה ילדים באמת מהאוכלוסיות החלשות ביותר. אוכלוסיות שהמדינה לא דאגה להם לפני כן וזקוקים בעצם לבתי הספר האלו. והם נשארים למעשה ללא מימון בבתי הספר. אנחנו מה שנעשה, נפתח כמובן עם חברי הכנסת המציעים, על מנת שיוכלו לומר את דברם. חבר הכנסת אחמד טיבי, המציע הראשון, בבקשה.

<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> למען ההגינות, אני לא המציע הראשון. הציעו לפניי. אבל אני סתם ישבתי פה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

לא, זה פשוט יושב. חבר הכנסת שיזם את הדיון וגייס את חברי הכנסת הוא חבר הכנסת שלמה קרעי.

<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> וההצעה שלי קצת שונה משלו, לכן הוא יפתח.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

הבנתי, אוקיי. אז חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. לאחר מכן חבר הכנסת אחמד טיבי. יעקב אשר לא נמצא איתנו. ובן גביר לא נמצא איתנו. אורית, את תרצי לנמק במקומו?

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אני לא יודעת אם זה במקומו, אני אשמח לנמק.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

פרוש, אתה תנמק במקום יעקב אשר? בסדר.

<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אני מוניתי אתמול על ידי שלמה קרעי.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

תודה, גברתי יושבת הראש.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

והמחליפים לאחר מכן. אז אם תוכל לעקוב, עוד 10 דקות אני אצטרך לצאת, אז תעקוב אחרי הדוברים. בסדר.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

תודה גברתי יושבת הראש. אני מודה לך על הדיון, שאת מקיימת את הדיון בזמנו. לא תמיד דיונים מהירים נקבעים בזמן שלהם ולא תמיד נותנים להם את תשומת הלב שהם דורשים. כאן קבעת דיון ארוך של שעתיים. נושא מאוד מאוד חשוב. נושא שהוא בליבת העשייה, לטעמי, שלנו כחברי כנסת, נציגי ציבור. ישנן קבוצות אוכלוסייה חזקות יותר שמיוצגות כאן על ידי לוביסטים, על ידי קבוצות כוח למיניהן. ודווקא החלשים ביותר כמעט והקבוצות האלה לא מיוצגות כאן. והדיון הזה בא לייצג את אותה אוכלוסייה שנפגעת, שמופלית לאורך שנים ארוכות, עשרות שנים. וככל שעובר הזמן, האפלייה הולכת ומעמיקה. ואני חושב שצריך לתת לזה מענה. ביקשתי ממך אז כשדיברנו לעשות את הדיון לפני אישור התקציב, שאולי נצליח להמיס את ליבם של פקידי האוצר או פקידי החינוך ולגרום להם לשנות את מה שמופיע כבר עכשיו בתקציב. אני לא יודע אם נצליח לעשות את זה. אני לא מתייאש מעניין כזה. ובעיניי אפשר, ואפשר לשנות. ביום אחד אפשר. כי מדובר כאן בסך הכל על כסף, על שוויון בתקצוב. אבל מה שנצליח להשיג אני מקווה שיהיה משהו פרגמטי, שיהיה משהו שמניע את ההליך שבאמת יתחיל את השוויון הזה.

על מה מדובר כאן? יש בתקציב המדינה, באופן ממש מביש, תקציב לשנת הכספים 2021. אני מחזיק כאן את הדף שכולם קיבלו אותו. יש קבוצה של תלמידי המוכר שאינו רשמי. יש קבוצה של הרשמי, יש קבוצה של החינוך העצמאי, קבוצה של מעיין החינוך התורני והמוכר שאינו רשמי. כאשר המוכר שאינו רשמי כולל בתוכו תלמידי החינוך הערבי במזרח ירושלים, תלמידים חרדיים, שלא משויכים למעיין החינוך ולחינוך העצמאי. תלמידי מתלמודי התורה החרדים לאומיים, התורניים לאומיים. וכל מיני בתי ספר נוספים: חינוך כנסייתי ועוד. ובתקציב המדינה תלמיד כזה מוערך כנראה סוג ג', אולי סוג ד'. התקציב שמוקצה עבורו בשנה הוא פחות מ-5,000 שקלים. לעומת תלמידים ברשתות הרשמיות או המוכר שאינו רשמי, של מעין החינוך והחינוך העצמאי, שמקבלים בסביבות, בממוצע 15,000 שקלים בשנה. פי 3. זאת אומרת תלמיד במוכר שאינו רשמי, זה יכול להיות בית ספר שאפילו אם מדברים, לפעמים מדברים על לימודי ליבה וכל זה, בתי ספר שלומדים לימודי ליבה. זה בתי ספר שעוברים פיקוח מלא של משרד החינוך. הם מפוקחים 100%, לא 30%. והם מתוקצבים 30%. מתוקצבים שליש מתלמיד רגיל.

הדבר הזה הוא פוגע ביכולתם של התלמידים לרכוש השכלה. לרכוש מקצועות העשרה, לגייס מורים טובים יותר או מורים שמוכשרים ומיועדים למקצועות מסוימים שיכשירו את אותם תלמידים. אני מניח שמדובר גם בהרבה בתי ספר כאלה גם בפריפריה. ולכן אנחנו חייבים לתת מענה לאפליה הקשה הזאת. יש לנו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע שצריך להיות שוויון. כולם זכאים לשוויון. בטח ובטח בנושא הכל כך בסיסי, שאנחנו כמדינה מעניקים אותו כחוק חינוך חובה, בחינם כביכול, למרות שיש עוד דברים שהם לא כל כך בחינם. אבל הבסיס צריך להיות שוויוני. וכשהבסיס כל כך מפלה, כל כך פוגעני, אנחנו לא יכולים לעבור על זה בשתיקה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

מצבם של אותם בתי ספר כרגע? זאת אומרת, זה כמעט רבע מהמימון שלהם. מה האתגרים העיקריים שלהם?

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

יש אתגרים מאוד משמעותיים. כמו שאמרתי, גם לגבי העשרה, חוגי העשרה, שעות נוספות שנותנים להעשרה במקצועות מסוימים. גם מורים שמשתכרים שכר נמוך יותר. גם בתי ספר שלא משופצים, שמוזנחים מבחינת התשתיות שלהם. כי בסופו של דבר זה חינוך מוכר שאינו רשמי, שזה עמותות שמפעילות. ברגע שהם לא מקבלות תקציבים מינימליים הם בסוף לוקחים את זה מהילדים. בסופו של דבר מי שנפגע בסוף זה הילדים. יש גם את המורים בדרך שנפגעים, יש הרבה דברים מסביב. אבל בסוף בסוף, ילד בכיתה א' שעולה לכיתה שהיא מלוכלכת, שהיא לא משופצת, שאין תשתיות מספיק טובות, שאין לו גן משחקים בחוק, שאין לו מגרש כדורגל בחוץ.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אני רק אבקש מקינלי שיחליף אותי, בבקשה. אני מתנצלת, אני יוצאת לרבע שעה ואני אחזור. כמובן שנמשיך לנהל את הדיון והכל כמו שצריך.

(היו"ר משה טור פז)

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> שרן, הכי חשוב אבל שנשמע גם את,

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

בוודאי. נשמע גם את הדרג המקצועי, אבל קודם ניתן לפונים ולחברי הכנסת.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

אדוני יושב הראש, אני לא רוצה להאריך באמת, כדי שנוכל לשמוע. אבל חוץ מהחינוך היסודי המוכר שאינו רשמי, אנחנו מכירים את זה שזו אפליה לאו דווקא ביסודי. אנחנו נלחמנו בשנתיים וחצי האחרונות לטובת גני הילדים בחינוך המיוחד המוכר שאינו רשמי. שגם שם אנחנו בדיונים מולם וסיפרו סיפורים והגענו להסכמה שכן בחינוך המיוחד לפחות, בגני הילדים, יתחילו את התהליך השוויוני וגם הוא עדיין לא הסתיים. וכשאנחנו רואים בתקציב, במסמך רשמי, שאנחנו פה חוגגים העברת תקציב ואומרים העברת תקציב היא חברתית והמדינה לא יכולה בלי תקציב - אז הילדים האלה לא יכולים עם תקציב. עם תקציב כזה פוגעני ילדים לא יכולים ללכת ללמוד בבתי ספר.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

תודה רבה חבר הכנסת קרעי. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.

<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה. האמת היא שאני ביקשתי לדון בנושא הזה כי לצד בתי הספר החרדיים של חבר הכנסת קרעי, יש בתי ספר ציבוריים דתיים בנצרת וביישובים נוספים לצד מצוקה בבתי ספר באותה קטגוריה בירושלים המזרחית. א', צפיפות חדרי לימוד. 40 תלמידים בכיתה, פלוס מינוס. שזה מקשה על ההליך הלימודי. בנצרת, בבתי ספר כאלה, בגלל המצוקה הכספית, מנהלי בתי ספר עסוקים כל הזמן בגיוס כספים. זה יוצר אווירה לא נעימה בין ההורים, בין ההנהלה, המורים. כי התלמידים והמשפחות חושבים שהם משלמים, אומרים שהם משלמים סכומים גבוהים יותר מאשר בתי ספר אחרים. בבתי ספר האלה אין "אופק חדש" ולכן זה פוגע בשכר המורים, שצריך לתגמל אותם גם ולעודד אותם. זה גם פוגע בסל החינוך של התלמיד עצמו. בהרבה מהתכניות של משרד החינוך הם לא יכולים להשתתף. תלמיד בחינוך רשמי מתוגמל ב-18,000 שקלים, לעומת תלמיד בבתי ספר האלה בנצרת, ירושלים המזרחית או מה שהוזכר כאן על ידי חבר הכנסת קרעי, ב-5,000 שקלים בלבד.

יש גם אפליה של תלמידים עם ליקויי למידה. הם אמנם יש להם ליקויי למידה ולחלק יש צרכים מיוחדים, אבל לא מתוגמלים כמו התלמידים בחינוך הרשמי המקביל. אני שב ומדגיש כי זה חל לא רק על בתי הספר בנצרת והישובים בסביבה, אלא גם על בתי ספר בירושלים המזרחית. גם שהמצוקה והצפיפות שם, לצד הנקודות שאני הזכרתי, הם גדולים מאוד. תודה רבה.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

תודה רבה חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת סטרוק?

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> כן. תודה רבה.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

אני רק חוזר על סדרי הדיון. אנחנו נשמע את חברי הכנסת ולאחר מכן את הדרג המקצועי שנמצא כאן. תודה רבה.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אני רוצה קודם כל אדוני יושב הראש להודות ממש מקרב לב לחבר הכנסת שלמה קרעי שתוך עומס העבודה האדיר שיש עליו, ובאמת אני חושבת שהוא בשורה הראשונה של הח"כים שעובדים כאן ללא הפסקה בכלל.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

את יודעת שזה פוגע לו בפריימריז, אז צריך להפסיק להחמיא לו.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

לא, ממנה זה לא פוגע.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

אה, רק ממני. הבנתי.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> לא, לא. המלצות שלי בליכוד לא פוגעות בפריימריז, אדוני יושב הראש. צריך קצת ללמוד "ליכודיאדה" בשביל העניין הזה. תאמין לי שההמלצות שלי רק יעזרו לשלמה ואני אשמח שהוא יעלה מעלה מעלה.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> יש קורס בליכודיאדה? אני פשוט רוצה להירשם.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אני מוכנה להעביר.

<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>

כן, אני חושב שאנחנו צריכים לעבור יוסי, כי לא עברנו אותו.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אני אעשה קורס בליכודית.

אבל נחזור לעניין שלנו. אני רוצה ממש ממש להודות לחברי, חבר הכנסת קרעי, שהוא לא מרפה מהנושא החשוב הזה כבר הרבה מאוד זמן. והוא זועק את זעקתם של בתי הספר ואת זעקתם של התלמידים ואת זעקתם של ההורים.

ואני רוצה באמת להאיר את האירוע הזה ואת הנושא הזה מנקודת המבט של ההורים. כי אני בעצמי הייתי הורה כזה. זאת אומרת, אני בעצמי שלחתי את הבנים שלי ללמוד בתלמוד תורה. וכיוון שהקדוש ברוך הוא חנן אותי בשישה בנים, מתוך 11 ילדים שיש לי שישה הם בנים. אני יכולה להגיד לך אדוני היושב ראש, שההחלטה הערכית הזאת שבלי ואני קיבלתי העיקה על התקציב המשפחתי שלנו באופן שלא יתואר. באופן שלא יתואר. היו לזה נגזרות לא רק באיזה חופשות כן או לא יכולים להרשות לעצמנו, אלא אפילו ברמה של מה יש במקרר ומה הילדים ילבשו. ממש ככה. ואנחנו בכל מקרה דבקנו בהחלטה הזאת, כי לנו זה היה מאוד מאוד חשוב. הערך של לימוד תורה והמשקל שיש בתלמודי התורה בין הלימודים הכלליים לבין הלימוד של תורה לשמה, לנו זה היה מאוד מאוד חשוב ועשינו את זה.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

אפשר לשאול באיזה תלמוד תורה הם למדו?

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> כן. הילדים שלי למדו בתלמוד תורה ברקאי בקריית ארבע.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

יפה. שיטת ברקאי למי שלא מכיר.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> ולי, האישי שלי, אני ברוות הימים התגלגלתי להיות חברת כנסת. לא חשבתי על זה, לא חלמתי על זה, זה לא היה בתכניות שלי, אבל זה קרה. וכשהייתי חברת כנסת בכנסת ה-19 הדבר הראשון שעשיתי, אדוני יושב הראש, היה ללכת לתלמוד התורה אצל הילדים שלי ולהשלים את החובות העצומים שהיו לי שם. היו לי שם חובות שלא יתוארו. בעשרות אלפי שקלים זה הסתכם, שישה ילדים בתלמוד תורה. אני לא יודעת מה עושים הורים אחרים שלא הגיעו להיות חברי כנסת.

אני חושבת שזה לא יכול להיות. אני חושבת שבמדינת ישראל, שהיא מדינה עם מגוון גדול של דעות ושל גישות חינוכיות, לא יכול להיות שהורים שרוצים שהילד שלהם ילמד בתלמוד תורה יהיו נידונים לעומס הכלכלי, לבור הכלכלי הנורא הזה שאני נפלתי לתוכו. זה באמת לא יכול להיות. וצריך להיות שוויון בעניין הזה. ואנחנו רחוקים משוויון כרחוק מזרח ממערב. זה באמת לא הגיוני. אני אומרת שוב, זה לא נמדד רק בשירותים שהילדים האלה מקבלים ובמשכורות שהמורים המסורים האלה מקבלים וביכולת של בתי הספר לספק תכניות. זה נמדד בסוף במצוקה מאוד קשה של הורים שחשוב להם מאוד החינוך של הילדים שלהם בכיוון המסוים הזה. מבחינתנו, אנחנו לא היינו מוכנים לוותר על זה. מבחינתנו, העניין של לימוד תורה כמשהו מאוד מאוד עמוק, שמקיף את רוב סדר היום של הילד - לנו זה היה מאוד מאוד חשוב. ואני חושבת שאנחנו צריכים לדעת כמדינה להתחשב בהורים כאלה ולאפשר להם את זה. ואני באמת שמחתי לשמוע משלמה שיושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת השכל, מוכנה לנסות להתגייס לזה. אני מבקשת גם ממך, לי די נראה שאתה לא שלחת את הילדים לתלמוד תורה. אבל אני עדיין רוצה להאמין שגם אתה וגם חברים אחרים פה בכנסת יכולים להבין לליבם של הורים שזה כן חשוב להם ולהתגייס לתקן את העוול הזה. את הפער הזה, שהוא באמת בלתי נסבל.

ואני רק רוצה לסיים ולומר: חכמנו ז"ל אמרו שהעולם עומד על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. אני באמת באמת מאמינה בדבר הזה. ואני באמת חושבת שאם אנחנו פה בכנסת נדע לתקן את העוול הזה ולאפשר לילדים ללמוד תורה, כמו שלומדים בתלמודי התורה, לאלה מהם שחפצים בכך, למשפחות שחפצות בכך - עשינו לנו זכות מאוד מאוד גדולה. תודה.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

תודה רבה. חברת הכנסת זועבי, את רצית לדבר?

<< דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> כן, תודה.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

תודה. אחר כך חברת הכנסת ח'טיב יאסין וחבר הכנסת שיין.

<< דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> בוקר טוב לכולם. תודה לך כבוד יושב ראש הוועדה.

אני רוצה לספר לכם סיפור על חברה שלי, שהיא אישה ערבייה, צעירה ונמרצת, דוקטורנטית למדיניות ציבורית. והיא באה ממשפחה קשת יום. משפחתה, הוריה החליטו כשהיא הייתה בתיכון לייעד את מירב ההכנסות שלהם כדי לשלוח אותה לבית ספר, מה שנקרא בית ספר מוכשר. פרטי ולא ממשלתי. וזה בניגוד לחינוך שאחיה קיבלו. אחיה הלכו למערכת החינוך הרגילה הערבית. התוצאה הייתה זה שהיא הפכה להיות עכשיו דוקטורנטית ואחיה כמעט ולא סיימו תיכון. ואני מספרת את הסיפור הזה כי הרבה פעמים אני שומעת שמדברים על בתי הספר הללו כאילו שהם בתי ספר של משפחות עשירות או בתי ספר של איזה שהיא אוכלוסייה שיכולה להעניק מבחינה פיננסית, כספית, כלכלית. אבל מכיוון שלצערי הרב במשך עשורים מדינת ישראל הזניחה בצורה סיסטמתית את מערכת החינוך הממלכתית הערבית. אם זה בתקנים, אם זה בתקציבים, אם זה בתשתיות ואם זה באיכות ההוראה, המצב הוא שהורים שרצו באמת להביא למצב שיבטיחו מוביליות חברתית לילדים שלהם - הם היו צריכים לחסוך ולחסוך על עצמם כדי לשלוח את הילדים שלהם לבתי הספר המוכשרים. בתי הספר הערביים, שזה יכול להיות בתי ספר ערביים כנסייתיים או לא כנסייתיים.

ולכן אני מפה חושבת שהדיון הזה הוא דיון חשוב מאין כמותו. אני רוצה להודות לחברי שלמה קרעי, על היוזמה. וגם לשאר היוזמים. אני בטוחה שאנחנו בקואליציה נוכל גם לבדוק את הסוגיה לעומק ולתת לה מענה שיהיה מענה ראוי לחינוך של הילדים של כולנו. תודה רבה.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

תודה רבה. חברת הכנסת ח'טיב יאסין, בבקשה.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> בוקר טוב לכולם. אין ספק, דיון חשוב ברמה שאין לדעתי כמוה. כי אני מאמינה שחינוך זה היסוד שדרכו אנחנו יכולים לבנות ולשנות את כלל החברה ולייעד אותה למקום שאנחנו רוצים שנגיע אליו. האמת, גם בקדנציה הקודמת, גם בקדנציה הזאת, מהיום הראשון שהגעתי, חזרתי לכנסת, הייתה לי פגישה עם שרת החינוך בנושא. ואחר כך היו לי גם ישיבות עם יושבת הראש, גב' ח"כ שרן. ואנחנו בהתדיינות כל הזמן. וגם ישבתי עם יושב ראש ועדת הכספים, אני וחברתי ראידה. הנושא הזה בעיניי א' הוא נוגד את זכויות היסוד שאנחנו מאמינים בהם ואני חושבת שכולנו, לא רק סביב השולחן הזה, לפחות מצהירים אותם. ואומרים שאנחנו בני אדם מגיע לנו להיות שווים. ואנחנו מדברים על חינוך, לא על משהו אחר. לא יכול להיות שביסוד של חוק התקציב נקבע בסעיף ד' שהסכום שנקבע בסעיף תקציב לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות הציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים. ואני מדגישה, מבחינים מבחנים שוויוניים. ואחר כך נבוא ונגיד שסעיף זה לא יכול על הוצאות הממשלה לצורך תמיכה בתאגיד מרכז החינוך העצמאי, הוצאות הממשלה לצורך תמיכה בתאגיד מרכז מעיין. אני לא מביאה את הדוגמאות כדי להגיד שלא מגיע להם. לכולנו מגיע. אבל שוויוני. שוויוני. אנחנו מדברים בילדים שלנו, בעתיד של המדינה. בעתיד של החברה.

אני אומרת לך, אני אישית בחרתי כי רציתי להיות בטוחה שהילדים שלי נמצאים במקום שהם מלמדים חינוך וגם סביבה בטוחה. כי אני ראיתי את מה שאנחנו חווים כיום בתוך החברה הישראלית, מתופעה של אלימות. ובמיוחד בתוך החברה הערבית. ואני רציתי ללכת למקום בטוח יותר.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

אפשר לשאול לאן שלחת אותם חברת הכנסת?

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> הילדים שלי למדו בבית הספר הבפטיסטי בנצרת.

אני רוצה להגיד לכם, שהבן שלי, שהוא עכשיו שנה רביעית באוניברסיטת חיפה, ניתוח מערכות מידע ופיתוח אפליקציות. שאמר לי בכיתה א' 'אמא, הכיסא כואב, לא נוח. יש לי כאבי גב נוראיים'. ואני הולכת לבית הספר, מדברת עם ההנהלה והם אומרים 'אנחנו מחפשים חלקת אדמה כדי לבנות בית ספר ולהתרחב'. 'אנחנו מנסים לגייס כסף למבנה'. הוא סיים תיכון ובית הספר ואותו כיסא ואותו שולחן, עדיין אותו כיסא ואותו שולחן. תתארו לעצמכם, בואו תסתכלו בעיניים על בית הספר. לא רק זה, כל בתי הספר של המוכשר בחברה הערבית. חצר כמו החדר הזה, של קרוב ל-900 תלמידים. תנאים פיזיים נוראיים. ובכל זאת, יש לנו ילדים מצטיינים. שהולכים להייטק ולרפואה ולמדעי החברה ומובילים בתוך החברה. האם לא מגיע לילדים האלה ליהנות מתנאים כמו שאר הילדים? אני אומרת לכם במפורש, אני שילמתי, כשהייתי עוד בתחילת דרכי, והמשכורת שלי כעובדת סוציאלית לא הגיעה ל-3,000 שקלים. ובן הזוג שלי שעבד גם בהוראה וגם לא קיבל יותר מזה, ועדיין בלי בית, בלי אוטו, בלי כלום. אנחנו אמרנו אנחנו רוצים לתת את הטוב ביותר לילדים שלנו מבחינת חינוך. אנחנו רוצים לייעד אותם למקום יותר טוב. ואני מביאה את זה לא כדי לספר על הילדים שלי באופן אישי, כי האישי הוא פוליטי. האישי הוא ציבורי. זה המצב שלנו בתוך החברה הערבית.

אני אומרת לכם, אני למדתי בבית ספר ציבורי. יצאו משם המון אנשים במקומות מאוד טובים שיכולים להביא רק טוב לחברה. אבל מה לעשות? לצערנו הרב מערכת החינוך הציבורית לוקה בהרבה דברים. ועל זה צריך להביא דיון מעמיק. צריך להקים ועדה בסוגיה הזאת ולדבר על כל השיטה של הכשרת המורים, על כל השיטה של מינוי המורים. על כל התוכן של הדברים, על איך שנותנים איפה ואיפה לכל מיני מקומות. ובסוף, זה החברה שלנו. בסוף זה מה שאנחנו מקבלים. הילדים שלנו זה הכי יקר. ולכן אני חושבת שצריך לתת חינוך שוויוני, לפחות בנקודת הזינוק. אנחנו מדברים בחברה הערבית על 78,000 תלמידים ביסודי. 30,000 במזרח העיר. והשאר מחולק בין בתי ספר כנסייתיים ובתי ספר שקמו עמותות בתוך ישובים, כמה ישובים שיכלו להתארגן. וזה דבר לא קל. לא קל למשפחה שמשתכרת בקושי שכר מינימום לשלם 6,000 שקלים על ילד. ותתארו לעצמכם אישה כמוני, שהיו לה שלושה ילדים ברצף, בהפרש של שנה, שנה, שנה. מה היא עושה? הם לא מגיע להם חינוך אפילו מגיל לידה. למה הייתי צריכה לשלם כמעט 80% מהמשכורת שלי על הדבר הזה?

אז אני אומרת, הגיע הזמן. הדבר הזה נחקק בחקיקה. וזה הבית של המחוקקים וצריך לחוקק שיהיה שווה לכולם. אנחנו לא מבדילים בין אף אדם לאדם. בואו תבחנו, מערכת חינוך המטרה שלה זה לחנך וללמד. תבדקו על הבסיס הזה מה הם לומדים שם.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

תודה חברת הכנסת. אני רוצה שעוד ידברו. בסדר.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> אני רוצה רק להגיד עוד משפט אחד. שנהיה מודעים למציאות. בתי הספר האלו, במיוחד בחברה הערבית, התלמידים יוצאים רובם משם ב-33 יחידות לימוד. אני מדברת 5 פיזיקה, 5 אנגלית, 5 עברית. 10 אלקטרוניקה, מדעי רפואה, את כל מה שצריך. אז הגיע הזמן לתקן את העוול הזה. תודה רבה.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

תודה. חבר הכנסת שיין ואז נשמע את משרד החינוך.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני יושב הראש, הנושא הזה שאני לומד אותו בימים האחרונים ואוסף עליו חומרים רבים, הוא נושא מאוד סבוך ברמה לא רק תקציבית. הוא קשור באמת להווייתה של החברה הישראלית ולאתגרים של החברה הישראלית, לאור ההתפתחות המטאורית שלה מבחינה דמוגרפית וההתפתחות הסקטוריאלית שלה שבאה לידי ביטוי יותר מכל מקום אחר במערכות החינוך. הדברים האלה הם דרמטיים בכל צורה ולא צריך להכביר עליהם מילים. אנחנו רואים את הנתונים מידי שנה כשפותחים את שנת הלימודים, איפה נמצאים הילדים הישראלים, באיזה זרמים וכן הלאה.

ולכן הטיפול בנושאים האלה לדעתי לא יכול להיות עניין רק של דיון תקציבי. כי גם מונח השוויוניות שעליו מדובר, ואני מכבד את המונח שוויוניות, אבל הוא מונח ברמה הזאת די דיפוזי. כי החברה הישראלית באופן טבעי, או לא באופן טבעי, באופן שנקרא לו דה פקטו, היא חברה שיש בה זרמים שונים. כל אחד עם ההעדפות שלו וכל אחד רוצה חיים שונים. ויש בה שסעים אתניים ושסעים לאומיים ושסעים בין דתיים וחילוניים וחרדים וכן הלאה וכן הלאה. כל הדברים האלה לא חידשתי דבר בדקה שדיברתי. ולכן יש מספר שאלות, אם אנחנו רוצים להתחיל בכלל לטפל בדברים האלה, שקשורים למה שקרה בעבר. אז כבר בעבר אנחנו יודעים שהנושא הזה עלה לדיון. ועלה לדיון בסוגיות של בג"צים, כולל את מה שאמרה גם השופטת דורנר לפני כ-30 שנה. וזה גם קשור למה שאמר חבר הכנסת קרעי, לגבי חוק כבוד האדם וחירותו. שחוקק למעשה חודשיים אחרי שחוקק חוק יסוד אחר שאנחנו יודעים עליו. ולכן אנחנו יודעים שיש פה סוגיות סבוכות. עכשיו, השאלה היא איפה אפשר להתחיל לטפל בבעיה הזאת, כשבאמת אפשר לטפל. והאם אפשר להגיע, מה שאנחנו קוראים, לאיזה נקודת התחלה שנסכים עליה. מה שאנחנו לא רוצים להשתמש בשפה זרה, base line. האם יש איזה base line.

אני חושב שהבעיה המרכזית שאנחנו נמצאים בה, שבשנת 2021 יש קריטריון פוליטי דה פקטו, שקובע תקציב בחינוך היסודי. והקריטריון הפוליטי דה פקטו מעוות את הדבר הזה. העובדה שקיימים זרמים שמתוקצבים דה פקטו פוליטית, ללא שום קשר ללימודי ליבה בכלל, הם העיוות הכי חמור במדינה הזאת. והוא הולך ומחמיר.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

אתה יכול להרחיב למה אתה מתכוון חבר הכנסת שיין?

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> כן. אנחנו מדברים על כך שבשנת 2021 כל מי שלומד פחות לימודי ליבה, בחינוך התורני למשל, במעיין, אני אתן לך את המספרים. כ-20% תלמידים מהציבור החרדי, שחשובה לו מערכת החינוך המנותקת מהפוליטיקה השולטת בשתי הרשתות שהוחרגו: רשת החינוך העצמאית של יהדות התורה ורשת מעיין החינוך, פועלות בחסות ש"ס. הן שתי מערכות שהן מקבלות דה פקטו כסף. הן שתי מערכות פוליטיות שמקבלות דה פקטו.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

לומדים שם לימודי ליבה, חבר הכנסת שיין.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> חלקם לומדים לימודי ליבה, אבל חלקם ב-70% לימודי ליבה ועדיין מקבלים יותר מזה. לעומת זאת יש 6,500 תלמידים במוסדות תורניים ציוניים שלומדים לימודי ליבה, שמבקשים חינוך תורני הדומה לחינוך החרדי. יכול להיות שחברת הכנסת סטרוק שלחה את ילדיה לשם, אך מבלי לוותר על ערכים ציוניים ושותפות והם מקבלים סכומים מגוחכים. עכשיו, יש כל מיני עיוותים כאלה. מצוי הדבר גם בחינוך כנסייתי, שם רוצים כפי שכבר שמענו מחברות הכנסת היקרות להציל את ילדיהם ממקומות אחרים. לכן הבסיס לכל מדינה, ואם תבדוק כל מדינה, כל מדינה שהלכתי לבדוק וביקשתי דיווחים מהעוזרים שלי. ב-OECD, איך התקצוב הולך? אתם תבחרו את המדינה ואני אגיד לכם, לפי הטבלאות. אתם תבחרו. אם זה בצרפת או באנגליה. כולל הרשתות האלה שנמצאות. עם חקירות שנמצאות באנגליה ובארצות הברית וכן האלה, שרוצות לצאת מתוך המערכות. אין דבר כזה דה פקטו לאשר להם לחיות בצורה כזאת.

ולכן, מה צריך לעשות כאן? קודם כל, לפני שאנחנו מתחילים בדיון הזה, אנחנו לא רוצים הרי ליצור חלילה עיוותים, חלילה למנוע מילדים חינוך. חלילה למנוע מילדיה של חברת הכנסת סטרוק את החינוך וחלילה שהמקרר שלה יהיה ריק. אנחנו רוצים למלא את המקרר ל-11 הילדים שלך. אבל זה לא הנושא. הנושא האם מוכנים לקבל במדינת ישראל לימודי ליבה לכולם? ולא ב-70% ולא ב-60% ולא ב-40%. לימודי ליבה זה המנוף ליצירת חברה.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> על זה אנחנו מדברים.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> על זה אני גם מדבר.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> שתבין, בבית הספר הזה שהילדים שלי למדו מחייבים אותנו לחתום על תקנון, שזה בית ספר נזירתי כאילו. והילדים שלנו לומדים גם דת נוצרית. אין לי בעיה. להכיר את כל הדתות באמת אין בעיה. אני רוצה שהילדים שלי יקבלו חינוך טוב. זה מה שאני רוצה. אני יודעת לחנך את הילדים שלי בבית.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

קרעי, אצלנו היו קוראים לזה כפייה דתית, לא? יש דברים שמותר. סליחה חברת הכנסת. כן, שנייה, ניתן לחבר הכנסת להשלים.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> אני לא רוצה לנאום יותר מידי פה. דיברנו די. אני אומר, כמו שהמלומדים שעוסקים בנושאים האלה ומעבירים לחברי הכנסת, ואני מודה להם, דוקומנטים חשובים. אנחנו לא רוצים יותר לעסוק בחצר האחורית, כי אנחנו יצרנו את החצר האחורית. החצר האחורית ניתנה כגושפנקה פוליטית. אם בעבר, בתחילת ראשית המדינה היו כל מיני כאלה שאמרו זרם העובדים וכן הלאה, פירקנו את הדבר הזה. ומה יצרנו? יצרנו בעיות חדשות מאוד, שמפרקות גם את החברה הישראלית. עכשיו, יש כאלה שחושבים שכרגע בגלל אילוצים קואליציה וזה, ומתחילים בשפה, וחבר הכנסת קרעי, שאנחנו לא ניכנס פה לוויכוחים פוליטיים. אנחנו לא פה לוויכוחים פוליטיים. ואני שומע גם את דבריך לפעמים שהם דברים ממש קשים בכנסת. רואים פערים עצומים בינינו לבין זרמים אחרים בחברה. זוהי מדינת ישראל. ואם רוצים להתחיל באיחוי קרעים ואם רוצים לא להמשיך את השסע ולפורר אותו לגמרי, זאת נקודת התחלה שאם נקבל את ההכרעה שלימודי ליבה ברורים, עם פיקוח ברור, עם סייגים ברורים. ואני רוצה להקריא לכם פה 100% ליבה כחלק אינטגרלי ממערכת החינוך הישראלית. ברגע שזה בא, היתר אפשר להתחיל לדון בו. עד שדנים בנושא של 100% ליבה אני טוען שכל עיקרון השוויוניות הוא עורבא פרח. הוא אחת הרמאויות הגדולות בלשון. שמעתי פה את חבר הכנסת אייכלר שנכנס לכאן, אני חושב שזה היה אייכלר לדעתי או שאני לא אעשה עוול.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

פרוש.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> פרוש, סליחה. פרוש אמר זה בכלל לא, איך אמר לי חבר הכנסת גפני? ממלכתי וחרדי זה תרתי דסתרי. פה הוא אמר את זה בחדר הזה, יהודית זוכרת. צעק לי את זה ככה. עכשיו, אם זה תרתי דסתרי הממלכה שלנו קודמת לכל דבר אחר. לא במובן הזה של כפייה. אלא זוהי מדינת ישראל. ולכן אנחנו חייבים להתחיל בממלכתיות הישראלית.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

תודה רבה לחברי הכנסת.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

אני רוצה לומר שני משפטים.

<< דובר >> היו"ר משה טור פז: << דובר >>

אני אתן לך שני משפטים ואז אני אתן למשרד האוצר להתייחס, כי אני חושב שאנחנו רוצים לשמוע את הדרג המקצועי. כן.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

קודם כל, אני רוצה לומר לגבי מה שאמר חבר הכנסת שיין. הוא מדבר דברים ברומו של עולם, אבל אנחנו לא צריכים לשכוח, כמו שאמרתי, את הילדים הקטנים שנפגעים. ילד שמגיע בסופו של דבר לבית הספר, גם אם לומדים בו 70% או 80% לימודי ליבה, אין בעיה. מבחינתי שיגיעו, שיישרו קו. צריך לדאוג לפיקוח. ואף אחד לא מתנגד. בעיקר במוכר שאינו רשמי. למרות שאני בעיניי גם מוסדות הפטור, ילדים לא צריכים לסבול כי ההורים שלהם רוצים שהם ילמדו יותר לימודי תורה או יותר לימודים אחרים או מבתי ספר שונים. בסוף הילדים הם אלו שסובלים. ולכן התקצוב צריך להיות שוויוני. לימודי הליבה צריכים להיות קו מקביל לתקצוב, בלי התניה. המדינה צריכה לוודא שלומדים כאן לימודי ליבה. שמכשירים את הילדים לעתיד הכלכלי שלהם. בד בבד לא יכול להיות שילדים יסבלו, שיגיעו לתת תנאים בבתי הספר שלהם, זה אחד.

הדבר השני, חברת הכנסת סטרוק מאוד ריגשה אותי בדברים שהיא אמרה. לי לא היה הניסיון כהורה שמסר את נפשו באופן כזה על חינוך הילדים. אבל היה לי את הניסיון להיות בן להורים כאלו. אני בכור ל-17 אחים ואחיות. וההורים שלי, לא היה לנו לא חופשות ולא מסעדות ולא שום דבר. קודם כל זה היה החינוך. ולמדתי בתלמוד תורה ולמדתי בישיבה חרדית גם, עד הצבא. ויחד עם זאת, השלמתי את כל מה שצריך, כשהחלטתי שאני פונה למקום אחר. לא ממשיך כאברך שתורתו אומנותו. ולכן הוריי סללו עבורי את הדרך. והדרך, אנחנו העם היהודי, לאורך כל שנות הגלות תמיד הקפידו התורה ולימודי הקודש. עם הספר, זה מה ששמר אותנו. והיום אנחנו כבר כמצב כזה שהמוכר שאינו רשמי שאנחנו מדברים עליו, בכלל זה רק תוספת. זה לא במקום, זה לא תחליף ללימודי לידה. בתלמוד תורה לומדים עד 16:00, עד 17:00, עד 18:00 אחר הצהריים. זה לא לימודי הקודש באים במקום הלימודים הכלליים. ולא יכול להיות שלא רק שלא מתקצבים את הלימודים הנוספים האלו, שזה מה שהיה צריך להיות, אלא גם גורעים מהתקציב הבסיסי של הלימודים הרגילים.

(היו"ר שרן מרים השכל)

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> שרן, אני ברשותך רוצה, את אמנם לא שמעת אותי בסיבוב הראשון. וגם לא שמעת את חבר הכנסת שיין, אבל אני למרות זאת רוצה להגיב לדבריו שלא שמעת.

מה שעשה חבר הכנסת שיין הוא הכניס לתוך הדיון שמתקיים פה על השוואת התנאים של תלמידי בתי הספר של החינוך המוכר שאינו רשמי, הוא הכניס לפה את סוגיית לימודי הליבה והצורך ללמד אותם את כלל תלמידי ישראל.

אני רוצה באמת להבהיר שתי הבהרות: אחת דומה למה שהבהיר שלמה קרעי, שבאמת בתלמוד תורה של הילדים שלי וברוב תלמודי התורה שאנחנו מדברים עליהם, אין שום מחסור בלימודי ליבה, אלא פשוט יש תוספת של לימודי קודש. הילדים לומדים הרבה יותר שעות והתוספת היא בתוספת של קודש. אבל מעבר לזה אני רוצה להגיד, הדיון פה לטעמי לא צריך לעסוק בדרישה לאיזה שהיא תכנית לימודים אחידה לכלל התלמידים.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אז אנחנו נשמע באמת גם ממשרד החינוך.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> משום שבסופו של דבר אנחנו עוסקים בזכות של הורים גם לבחור עבור ילדיהם תוספת מכיוונים שונים לעולם הרוחני שלהם, לעולם התודעתי שלהם.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

בסדר. אנחנו ניתן לחבר הכנסת פרוש גם כן להגיב לדברים, משום שהוא מחליף את חבר הכנסת יעקב אשר בעניין ההצעה. בבקשה, חבר הכנסת פרוש.

<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אני פשוט מעדכן את הבקשה של חבר הכנסת הרב יעקב אשר. אנחנו מבינים שלתקציב החדש יוסיפו עשרות מיליוני שקלים לחתולי רחוב.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

כל יום אתה מגיע עם הנושא של התקציב של הכסף הקואליציוני.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> האמת שעברנו מעולם שבו חתולים מחכים לשאריות של בני האדם. היום אנחנו בני אדם שמחכים לשאריות של החתולים.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

טוב שלא הגזמנו. אני אשמח מאוד לפרט לכם את מגוון הנושאים לנוער ותלמידים ומוסדות חינוך שקיבלו תקציבים. כולל מסגרות בלתי פורמליות.

<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אני הבנתי שיש גם חתולים מרעננה, כי יש עתיד קיבלה, יש חברת כנסת שקיבלה לחתולי רחוב ויש גם במרצ. אז כנראה אלו לרעננה ואלו בדימונה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

וקיבלו גם לנושא תקיפות מיניות איגודי הסיוע וקיבלו לילדים ולחינוך בלתי פורמלי.

<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>

זה לא מעניין, כי זה חשוב, אז לא ידברו על זה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

כן. אבל לא עסקינן בנושא הכסף הקואליציוני פה.

<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> לא, אז יש לי שאלה למשרד החינוך. אני יודע שבתקווה חדשה לא ביקשו ארוחה.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

אבל זה חתולים חילוניים, זה לא משהו.

<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> יש לי שאלה דווקא ליושבת ראש, אני מבקש את תשומת ליבך. אני רוצה שיעקבו אחרי זה אחר כך. יושבת הראש?

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

פרוש, שומעים אותך.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> לא, הוא רוצה שהיא תשמע.

<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> יושבת ראש, מאחר ונצטרך מעקב של הוועדה פה, אני פונה למשרד החינוך - האם בחוזר מנכ"ל יש כבר הנחיות כמה לימודי ליבה החתולים יצטרכו ללמוד?

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אוקיי, אנחנו נבדוק את העניין. תודה רבה לך חבר הכנסת פרוש.

<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אולי חתולים וחתולות, אחרת זה לא ייכנס לפה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

תודה. חבר הכנסת בן גביר, אורית סטרוק נימקה את העניין במקומך, משום שלא היית בוועדה. לשם העניין ומשום שהגעת אני אתן לך, אבל ממש בשתי דקות. כי אנחנו כן רוצים לשמוע את עמדת המשרדים. אנחנו כבר כמעט שעה לתוך הדיון וטרם שמענו את העמדות המקצועיות. אני רוצה לקיים את הדיון המקצועי הזה.

<< דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> אני מודה לך. אני מודה לגברתי יושבת הראש. פשוט הייתי בוועדה אחרת ובאתי לכאן בגלל שהנושא הוא כל כך חשוב ובנפשנו. אין לי ספק שחברת הכנסת סטרוק תמצתה את העניין. אבל אני אגיד רק את המשפטים הבאים: אי אפשר להפלות בין דם לדם ובין ילד לילד. וזה משהו שאי אפשר לקבל. שאי אפשר לקבל. עכשיו, אנחנו עוסקים כאן באפליה. אין מה לעשות, הנתונים, העובדות, הכל זועק כאן בצורה הכי ברורה והכי פשוטה שיש כאן אפליה. עכשיו, אני רוצה שנבין כולם מה האפליה הזאת יוצרת. היא יוצרת תסכול, יוצרת פגיעה, היא יוצרת פערים, היא יוצרת אי שוויון לפי פסיקת בית המשפט העליון גם. זה אחד הדברים שמובילים לאנרכיה. ואני שומע את זעקת ההורים שפונים אליי פעם אחר פעם ובאמת לא מבינים. לא מבינים למה מבדילים בין דם לדם. בין הילד שלהם לילדים אחרים. אני חושב שצריכים כאן לתת תשובות ולתקן את הסיפור הזה בצורה הכי ברורה. יש דבר אחד שאני מקווה גברתי יושבת הראש, שכולנו מסכימים. יש לנו מחלוקות כאן, חתולים, לא חתולים. אגב, אני מאלה שאוהב חיות מאוד מאוד. אני חושב שבני אדם קודמים לחיות. והם לא פחותים מהחיות. אבל אני חושב שכולנו מסכימים שבילדים אסור לגעת. שבילדים אסור לפגוע. ואני רוצה את התשובות כאן, שבאמת המשרדים, שיסבירו מה הולך כאן.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

על פי עיקרון של בלי הבדל בין דם לדם. נכון?

<< דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> נכון גברתי יושבת הראש, בהחלט.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אוקיי. מצוין, תודה רבה על הדברים.

<< דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, תודה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אני בהזדמנות הזאת רוצה לתת גם לנציג שהגיע לפה, עורך הדין איסאם אבו נסאר שהגיע והוא מייצג את בתי הספר הכנסייתיים. שגם פנו לוועדת החינוך בעקבות משבר מאוד מאוד קשה, שהבנו שיצא מכתב לאחרונה שלמעשה מונע מהם איסוף של תשלומי הורים. ולמעשה מספר בתי ספר עומדים כרגע בפני סגירה, משום שכמו שאמרנו וכמו שהציג חברי הכנסת קרעי, הם מקבלים כמעט רבע, קצת פחות משליש, נעשה להם הנחה. פחות או יותר שליש מאותו תקצוב שמגיע לכל ילד וילד. כלומר, המדינה הרי קבעה סל שאותו מגיע לכל ילד. וילד שהוא נאות לאותו גידול של הילד, כל הפעילות החינוכית מסביב. ולמעשה הם לא מקבלים את זה. וכרגע גם יצא צו או מכתב למיטב הבנתי שמונע מהם למעשה גם לאסוף תשלום מההורים ולכן אותם בתי הספר נמצאים בפני קריסה של ממש וסגירה. אז עורך הדין איסאם אבו נסאר, בקשה. אנחנו נשמח שתסביר לנו את הבעיה גם אצלכם, מבחינת התקציב ומבחינת התשלום. ואנחנו נקבל לאחר מכן תשובות ממשרד החינוך.

<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אולי שגם יפרט על ה-50,000,000 שקלים של הכנסייתיים. האם זה היה רק חד שנתי או שזה היה כל שנה? סליחה, ה-50,000,000 שקלים שקיבלתם בסוף דרך השרה לשוויון חברתי.

<< אורח >> עיסאם אבו נסאר: << אורח >>

אני אתחיל בזה. קודם כל, תודה ליו"ר ולכל חברי הכנסת הנוכחים על הדיון החשוב הזה. שהוא, איך אומרים? זו סדרה שנמשכת איזה שהיא תקופה. מתגלגלת כמה שנים. אני אציג, אני רוצה להציג כמה דברים ותמונת מצב על בתי הספר הכנסייתיים. אבל אני אתחיל בשאלה של חבר הכנסת. הסיפור של ה-50,000,000 זה היה סוג של פשרה אחרי השביתה הגדולה שהייתה בגלל המצב הכלכלי הקשה והגרעונות הנצברים ב-2015. וזה הועבר באופן חד פעמי לתמיכה, בצורה כזו או אחרת, דרך המשרד לשוויון חברתי אם אני לא טועה. זה היה חד פעמי וזה לא נכנס לבסיס התקציב.

עכשיו, בתי הספר הכנסייתיים, אני ברשותכם בשתי דקות רוצה רק להציג מה הם בתי הספר הכנסייתיים. כי לא כל כך מבינים ומה ההבדל בינם לשאר המוכשרים מצד אחד. ומצד שני, גם את התקצוב, אני אתמקד כמובן ביסודי, כי הדיון היום מתייחס ליסודי. בתי הספר הכנסייתיים הם בתי ספר שנמצאים בכל המדינה. זאת אומרת, הם משרתים את האוכלוסייה, במיוחד בחברה הערבית, בכל המדינה. החל ממליה בצפון, כולל ביפו ורמלה ובכל המקומות במדינה יש בתי ספר. הם משרתים סדר גודל של 30,000 תלמידים. רוב בתי הספר מתחילים מגן חובה. רובם מגיל 3 שנים עד י"ב. כלומר, זה בתי ספר שמקיפים, מקבלים את הילד בתור תינוק ונותנים לו לצאת מבית הספר בגיל 18 כגבר צעיר נקרא לזה. עכשיו, עכשיו, בתי ספר, להבדיל אולי מחלק מהסטיגמה על המוכשר שהם בתי ספר של עשירים או בתי ספר סלקטיביים, וזה גם לא רק אני אומר. הייתה איזה שהיא ועדה שנקראת ועדת שושני, שדנה בבתי ספר וקבעה בצורה מפורשת שאלה לא בתי ספר סלקטיביים. אבל בתי הספר האלה משרתים את החברה איפה שהיא נמצאת. אם ניקח לדוגמה את העיר נצרת ואת העיר חיפה, כ-60% מתלמידי העיר נצרת נמצאים בתי ספר האלה וכ-70% מהתלמידים מהחברה הערבית בבתי הספר של חיפה נמצאים שם.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

כמה תלמידים סך הכל?

<< אורח >> עיסאם אבו נסאר: << אורח >>

סדר גודל, לא רק ביסודי, בכל, זה כ-30,000 בכל המערכות. עכשיו, התקציב של בתי הספר ברמת העיקרון מורכב משלושה, נקרא לזה משלושה מקורות. מקור ראשון זה משרד החינוך ותכף אני אתייחס לזה. מקור שני זה הרשות המקומית והמקור השלישי זה תשלומי הורים. בקשר לרשות המקומית, כמעט אנחנו מקבלים אפס מרוב הרשויות המקומיות. אין לנו דרך לקבל כלום מרוב הרשויות. יש כאלה שנותנים, אז זה לא מאה אחוז אפס, אבל כמעט אפס ברוב הרשויות המקומיות.

<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> מה שקרוי חוק נהרי אתם גם לא מקבלים? כאילו, זה סעיף 11(ב)?

<< אורח >> עיסאם אבו נסאר: << אורח >>

לא, לא מקבלים זה הרבה שנים. יש כמה עיריות, אולי חיפה נותנים. אבל מעבר כמעט אנחנו לא מקבלים, אפילו שקל אחד. אז המקור התקציבי הזה הוא לא נמצא מה שנקרא בסל התקצוב שלנו, בהכנסות שלנו.

בקשר למשרד החינוך - קודם כל, כשאני מדבר על יסודי, להבדיל מבתי הספר הממשלתיים, יסודי אצלנו זה א' עד ח'. אוקיי? זה לא עד ו', כי אצלנו אין חטיבת ביניים. א' עד ח' זה יסודי ו-ט' עד י"ב זה התיכון. מקבלים תקצוב לפי, זה שני סעיפים עיקריים בתקציב. כולם יכולים להיכנס ולראות. הסעיף של התקן. זאת אומרת כל כיתה מתוקצבת לפי תכנית הליבה. שזה בכיתה א' מתחיל מ-29 שעות שבועיות פלוס 5 שזה 2 של ניהול ו-3 של חינוך. וזה הכל, זה המאה אחוז. מזה אמור להיגזר בין 60% עד 75% תלוי בחוסר התקצוב של בית הספר. ריאלי 75 זה נומינלי. אבל ריאלית המאה אחוז ממה שגוזרים לנו זה רק הבסיס. לכן מגיעים לתוצאה שחבר הכנסת קרעי הציג, שזה למעשה בפועל זה 30%. הדבר השני, לוקחים את מספר השעות לפי מספר הכיתות ואז יש לנו את הפול נקרא לזה, של התקן של מה שאנחנו מקבלים בתור שעות תקן. על זה מוסיפים עוד לפי ראש מה שנקרא, לפי מספר תלמידים, איזה שהוא סכום שקבעו אותו. שזה נדמה לי 50 ומשהו שקלים פר תלמיד. שזה עבור מה שנקרא שרת ומזכירה. עכשיו, קחו בית ספר רגיל של רק כיתה אחת מ-א' עד ח' ותגידו לי איך אפשר להסתפק ברק מזכירה ורק שרת, שגם יהיה בכניסה בשער, גם בתור שוער וגם בתור נניח עובד ניקיון או כל הדברים. אז מפה כבר מתחילים לראות כבר את התקן עצמו, שיש איזה שהיא בעיה.

בעיה אחרת היא בפרופיל עצמו. הרי איך מחשבים את השעה? מה שאנחנו מקבלים עבור כל שעה זה לפי איזה שהוא פרופיל. מה זה פרופיל? זה ממוצע תעודות והוותק של כל המורים בתוך בית הספר. אז אם יש לי מה שנקרא פרופיל 19, זאת אומרת אם אני לוקח את כל התעודות מי שיש לו דוקטורט ויש לו B.A ואם יש לו תואר שני, כולל הוותק, אז כאילו שכולם יש להם תואר ראשון ב-19. עכשיו, הפרופיל עצמו בנוי לפי משכורת ממוצעת והכל לפי ממוצעים. עכשיו אני אתן דוגמה, רק כדי שתבינו את התקצוב בתוך הפרטים. כי לפעמים, איך אומרים? הדברים, גם בפרטים אפשר לראות אותם יותר. הפרופיל בנוי למשל על מה שנקרא גמול הכשרה. מה זה גמול הכשרה? כל מורה מקבל 6% שהוא לא מחנך, גמול הכשרה, 6%. זה הפרופיל, ככה בנויה המשכורת הממוצעת של מורה לפי הפרופיל. עכשיו, אם יש לי 10 כיתות ביסודי אני צריך לשים 10 מחנכים. מחנך מקבל 10% בתור גמול חינוך. זאת אומרת, אני כבר בתת תקצוב של 40% רק במרכיב הזה. וכמובן אנחנו לא מתוקצבים למשל עבור יועצות. יש עוד כמה דברים שבכלל לא נכנסים ועדיין לא נגעתי בכל העניין של הבניין והשיפוצים וכל הדברים שמסביב. מה שחברת הכנסת ח'טיב דיברה, החצרות וכל העניינים. אז אנחנו בתת תקצוב מאוד מאוד עמוק.

ראוי לציין, לא אכנס לכל הוויכוח שהיה על לימודי הליבה. אבל אנחנו מלמדים את לימודי הליבה. אנחנו מקיימים את תכנית משרד החינוך במלואה, אפילו מעבר. זאת אומרת, התכנית אצלנו זה לא במקרה שיוצאים אצלנו תלמידים מצטיינים. ואני לא אדבר רק על ההישגיות, אני רוצה דווקא להתייחס לתלמידים החלשים. הרי החינוך אצלנו זה מכוח השליחות של הכנסייה. וכל כנסייה, מקור המשפחות הכנסייתיות. אז אנחנו נלחמים על כל תלמיד חלש. אין לנו כזה תלמיד חלש שלא יסיים י"ב. אין לנו כמעט נשירה, ואתם יכולים לבדוק את כל הנתונים. עכשיו, מצד שני, כל התלמידים שמצריכים את כל הטיפול המיוחד נקרא לזה, כמו חינוך מיוחד, שילוב. יש לנו המון מאובחנים במספר בתי ספר. אבל התקציב הוא תקציב, איך אומרים? למסם. הוא כזה מספר, plug number כזה שנותנים אותו לבית הספר על פי גודלו. הוא לא מתייחס להרכב של בית הספר. לכן יש גם בעיה בכל מה שקשור בילדים בעלי צרכים מיוחדים. הם לא ברמה של לא בית ספר רגיל, אלא לשלב אותם. ואתם מכירים את המדיניות. עכשיו, זה מה שנקרא בעיה של התקצוב של משרד החינוך.

אם אני אלך לעניין של תשלומי ההורים. הרי מה תשלומי ההורים? חוזר המנכ"ל שנעשה אומר ברמת העיקרון משהו שהוא מאוד פשוט ונשמע מאוד הגיוני, לפחות ברמה, איך אומרים? בתור רק עורך דין, אם אני לא צולל לפרטים. אפשר להבין ש-אוקיי אפשר להסכים לזה. זה נראה שזה מצוין. אם אתם מקבלים 75% אז משלימים לכם את ה-25% ואתם מקבלים איזה שהיא תקורה של 20% אם אני לא טועה היום. עכשיו, קודם כל בעניין התקורה. הרי בית ספר עם 50 זה לא כמו בית ספר שיש בו חצי. גם את התקורות צריך לבדוק לדעתי לפי מצב של כל בית ספר. עכשיו, המספר הזה הוא למעשה השלמה. ויש כמובן את כל תשלומי החובה שהכנסת קובעת. ברגע שהתקציב של היסודי נסמך בעיקר על תשלומי ההורים, יש לנו גם את הבעיה של אחוזי גבייה. זאת אומרת, חלק מהאוכלוסייה, וחלק לא קטן, הוא גם חלש מבחינה כלכלית. ואנחנו גם נותנים פטורים. אבל אני מדבר על אלה שכן ישלמו. אז אם שכר לימוד אצלנו נע בין 4,000 עד 6,000 שקלים בבתי הספר, ביסודי אני מדבר. שכר לימוד אני מתכוון לכל תשלומי ההורים, מכל סוגיהם, גם החובה וגם הרשות. לאו דווקא את הסעיף שמה שנקרא שכר לימוד ספציפי או דמי לימוד. ואנחנו מקבלים בתקצוב סדר גודל של 5,000 שקלים, עוד פעם, בממוצע, לתלמיד. אז אפשר לעשות את החישובים איפה יש לנו את הבעיות. כי אם זה היה כל ההורים היו משלמים אז היינו אולי יכולים, איך אומרים? להיות לפחות מבחינה תקציבית בלי גרורות.

עכשיו, לעניין האחרון שהיו"ר התייחסה אליו. אנחנו כבר מאז חוזר המנכ"ל היו לנו המון ישיבות עם משרד החינוך, כולל בזמנו עם יושב ראש הוועדה שהכינה את חוזר המנכ"ל לדורותיו. גם עם עו"ד שפיגל חברי ועם כל מיני גורמים כאלה ואחרים במשרד החינוך בעניין של החוזר, כדי להסדיר את עניין התשלומים. אנחנו לא נגד להסדיר. אבל הבעיה, החוזה בעצמו built-in יש בו איזה שהיא בעיה, כי הוא לא מתייחס לתת תקצוב הנמצא. עכשיו, כל שנה אנחנו נתקלים בבעיה שמוציאים מכתב שאסור לנו לגבות כל עוד אין אישור של אפיק. אפיק זה המערכת שצריך להזין בה את מערכות החינוך. עכשיו, אנחנו עדיין בשלבי הסדרה מסוימים. אנחנו כמעט לקראת סוף. שנה שעברה רוב בתי הספר שלנו הגישו דרך המערכת. לפני זה הייתה איזה שהיא הסדרה של ועדת החריגים. עכשיו, העניין שלנו מטופל לרוב ברמה הארצית. זאת אומרת, משרד החינוך ברמה הארצית. ואז פתאום במחוז מסוים מחליטים, מוציאים מכתב שכן אסור לקבל וכן מותר לקבל. וזה גורם לסרבנות של ההורים לשלם. אנחנו בשנתיים האחרונות במיוחד, בשלוש שנים האחרונות, נאלצים לגשת לבתי משפט כדי להגיש תביעות נגד הורים. זה לא מצב נוח בשבילנו, כי אנחנו לא באנו, הכנסייה לא עשתה את בית הספר כדי להעסיק, אוקיי, מבחינתי בסדר, אני רוצה לקבל עוד תעסוקה כעורך דין. אבל לא להעסיק עורכי דין בבתי משפט. אנחנו רוצים לפגוש את ההורים בבית הספר, לחנך את ילדיהם, לתת להם. איך אומרים? להיעזר בהם. לאו דווקא לתפוס אותם וזה כמובן משרה איזה שהיא אווירה קשה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

רק לסיכום.

<< אורח >> עיסאם אבו נסאר: << אורח >>

לסיכום, לדעתי צריך קודם כל גם לבדוק את העניין של בסיס תקציב של ה-30%, בפועל, הריאלי. צריך לראות איך מעלים אותו רמה כדי שיהיה שוויון בין כל התלמידים. וצריך להתייחס לבתי הספר הכנסייתיים בתוך המושב בתור ייצור שהוא קצת שונה. כמובן, כל אחד יש לו את הייחודיות שלו כמובן, אבל צריך גם להסתכל על הבעיה הספציפית של בתי הספר הכנסייתיים בתוך המכלול.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

תודה רבה.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> הרצון הזה שיהיה שוויון בחינוך, כבוד היו"ר.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

כן שרן, בדיוק זה מה שרציתי לומר. הנציג הנכבד הסתכל על הסעיפים הקטנים, על התמונה. ולא דיבר על כל מיני סעיפי תקצוב. אני כרואה חשבון למדתי שבסוף, גם כשנכנסים לפרטים הקטנים המאזן בסוף צריך להיות מאוזן.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

זה מה שצריך להיות. נכון, נכון.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

עוד נקודה אחת אחרונה שלא הזכרתי, החינוך המוכשר גם נפגע בנושא של הסעות. כאשר יש בית ספר שונה, שאתה שולח. ומוכשר זה בדרך כלל בתי ספר נישתיים יותר.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

יותר רחוק. כן.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

אז משרד החינוך שולל ממך לגמרי את תקציב ההסעות. הוא לא אומר לך טוב, תקבל הסעה כאילו אתה בבית הספר הקרוב ביותר אליך. אם החלטת לעבור בית ספר 200 מטר.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

רגע, לבתי הספר בעצם של שני הזרמים הם כן מקבלים הסעות?

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

הם מקבלים הסעות. אבל אם בחרת, בגלל שזה מוכר שאינו רשמי. והנישות הן שונות לפעמים בדקויות שמשרד החינוך לא, הוא בדרך כלל לא מתייחס לזה. הוא אומר זה תורני, יש לך תורני ליד הבית. ואז שוללים לגמרי את התקציב.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

לא מקבלים הסעות. אוקיי. טוב, משרד החינוך, דברים לא פשוטים. אנחנו יודעים שזו בעיה של כמה שנים. אבל יש פה שאלות מהותיות.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> רציתי כמה מילים לפני.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

לפני? אנחנו פשוט כבר שעה לתוך הדיון ועוד לא שמענו את הגורמים המקצועיים. אני אתן לך תוך כדי, בסדר? אני אתן לך את זכות התגובה הראשונה.

תראו, זו שאלה רצינית. יש מקומות שבהם המדינה לא נכנסה ואין את מוסדות החינוך שאותם ההורים דורשים ללימודים לילדים שלהם. עכשיו, חוק חינוך חינם קובע חוק שלמעשה צריך לתקצב את כולם באופן שווה. שכל אחד זכאי לחינוך חינם מהמדינה. עכשיו, ברור שבסופו של דבר יש זרמים שונים, מגזרים שונים. כל אחד רוצה שילדו יתחנך באופן המיטבי על פי תפיסתו התרבותית, דתית, ערכית. עכשיו, השאלה פה היא קודם כל על בסיס מה נעשית האפליה? עכשיו, מילא אותם בתי ספר הם לא ממלכתיים, אוקיי? זה עניין אחד. אבל יש בתי ספר שהם לא ממלכתיים שהם מתוקצבים כמו בתי הספר הממלכתיים. אנחנו רוצים פה להיכנס ממש לתוך הפרטים. איפה הקריטריונים? מה האפליה? מה שונה? למה אלה כן ואלה לא? עכשיו, יש פה זרמים שלמים. אתם יודעים, אולי בזרם היהודי אפשר להגיד אבל אנחנו מאפשרים פה. שזה גם לא מקובל, משום שהם מוכרים על ידי משרד החינוך. אבל אתם שומעים, יש פה זרמים שלמים גם בחינוך הנוצרי, חינוך מוסלמי, שלא נתתם, משרד החינוך לא נתן להם פתרון ללימודים אחרים. כלומר, אין להם בתי ספר. ואין להם יכולת לשרוד ככה. אם מחר אותם בתי הספר הכנסייתיים, אם נסגרים מחר 20 מוסדות חינוך שם, אז זה 30,000 ילדים שלא יהיה להם בית ספר. ומשרד החינוך לא יכול להקים להם בית ספר נוצרי, בטח שלא על פי הסטנדרטים שאותם הורים רוצים. בטח שזה ייקח זמן. מה עושים איתם? שאתם גם מקשים עליהם וגם אין להם מסגרת אחרת. אז זה העניין הראשון. אנחנו רוצים לשמוע באמת מכם. קודם כל, את תפיסת העולם שלכם לגבי נושא בתי הספר המוכשרים ולאחר מכן באמת את ההבדלים, את האפליה על בסיס מה. על בסיס איזה קריטריונים? איך נקבע הדבר הזה?

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

אנחנו לא רוצים אפליה. לא רוצים קריטריונים לאפליה. שלא תהיה אפליה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

לא, אבל אני מנסה להבין קודם כל מה המצב היום. אחר כך נבין איך אנחנו משפרים אותו. מה ההמלצות בעצם של ועדת החינוך. זה צריך קודם כל לבחון את זה.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> המילה אפליה היא מילה מתעתעת. אנחנו יוצרים מתחילת הדרך, בגלל שפי שאמרה גברתי יושבת הראש.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> אפליה לטובת קבוצה מסוימת.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> הנושא הוא שיש זרמים, העדפות בזרמים בחינוך הישראלי. כל אחד בוחר לו, נתנו גושפנקה לזרמים מחוץ למערכת הממלכתית. זה הכל. ברגע שזה ניתן, זה ניתן גושפנקה. נתינת גושפנקה הזאת יצרה עיוותים באופן כרוני. עכשיו השאלה, כפי שאמרתי מקודם, האם ניתן להסדיר עיוותים באופן כרוני שאנחנו יצרנו ולא חשוב למה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אבל קודם כל, זה לא אנחנו. לא חברי הכנסת שיושבים פה בוועדה.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, לא אנחנו. אני מדבר המדינה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אז בוא שנייה נשמע את משרד החינוך. נשמע מה הם אומרים ונראה מה יהיו ההמלצות שלה.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> יוסי, המדינה יצרה את זה מתוך אוזלת יד וחוסר רצון להתמודד.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, לא, זה לא אוזלת יד. אני לא רוצה להפריע לדוברים כאן.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

רגע, אני מבקשת. אנחנו כבר שעה לתוך הדיון. ופעם ראשונה שמשרד החינוך.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

גם השופטת דליה דורנר לפני 30 שנה שהזכרת, אמרה המחוקק צריך ללכת בדרך שהותוותה לגבי הרשתות גם לגבי שאר מוסדות החינוך. זו ההתוויה של בג"צ.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אז משרד החינוך, אני מבקשת קודם כל סקירה ונתונים על בתי הספר המוכשרים שיש בידיכם. ולאחר מכן לענות לאותן טענות של חברי הכנסת. בבקשה.

<< דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> גברתי יושבת הראש.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אני אתן לך את זכות הדיבור לאחר מכן. אחרי משרד החינוך והאוצר אנחנו ניתן.

<< דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אני הייתי מהמגישים, אבל לא הצלחתי להגיע.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אני יודעת. נימק חבר הכנסת פרוש נימק במקומך באמת בצורה מיטבית.

<< דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אני מבקש להוסיף.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אני אתן לכם הזדמנות לאחר משרד החינוך ואחרי משרד האוצר. בבקשה, משרד החינוך.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

בוקר טוב. דודי מזרחי, מנהל אגף בכיר תקציבים, משרד החינוך. קודם כל, קצת אולי חריג, אבל אני מבקש קודם כל ברמה האישית, חבר הכנסת קרעי, התייחסת בדבריך בהתחלה. גם אמרת, אני מנסה להמיס את ליבם של פקידי החינוך. אז רק שתדע, אנחנו עובדים מסורים, עובדי מדינה, משרתי ציבור. ואנחנו מיישמים את המדיניות של הממשלה והכנסת ולא להיפך. ואני אתייחס לזה גם במהלך דבריי.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

ובסוף בסוף אתם לא עומדים על הרגליים האחוריות שהילדים האלה לא יפגעו.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> זה לא, זה התפקיד שלנו, שלמה קרעי.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

שלמה קרעי, זה באמת מדיניות ממשלה, שבסוף הם אמונים על לבצע אותה. אגב, מי ב-10 שנים האחרונות הוציא לפועל את המדיניות הזאת? באמת.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

מדיניות הממשלה, שרן, הייתה 75% תקצוב. בקריטריונים שהם קבעו.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אנחנו עכשיו נשמע את משרד החינוך.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> קרעי, רק לגבי הדינמיקה - אנחנו קובעים מדיניות. והחינוך מבצעת.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

ואם יש צורך עכשיו לתקן בממשלה הנוכחית, אנחנו נמצא את הדרך לתקן את מה שלא נעשה.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

נמיס את ליבם של נבחרי הממשלה? של שרי הממשלה?

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

שרי הממשלה. בבקשה. צודק במאה אחוז.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

מתנצל, פשוט הייתי חייב להגיד את זה. אוקיי. אז אני רוצה רגע ברשותכם רגע לתת איזה שהיא פריזמה קצת יותר רחבה, אם תרשו לי עוד דקה רגע לדיון. כי אני חושב שזה דבר שהוא קריטי כדי שהדיון יהיה רחב.

תראו, בעולם יש כל מיני מודלים של חינוך פרטי וחינוך מוכר שאינו רשמי הוא בעצם סמי פרטי, הוא סמי ציבורי. יש מודלים שבהם המדינה לא מתקצבת בכלל. יש מודלים של וואוצ'רים, שבהם המדינה מתקצבת מלא כנגד מדידה קפדנית. יש כל מיני מודלים.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אני רוצה להיכנס ממש drill down. כמה מודלים יש?

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

אני נכנס רגע. תרשי לי דקה, אני מבטיח, אני אכנס.

במדינת ישראל, בעשרות השנים האחרונות המדיניות של הממשלה והכנסת היא כדלקמן: כל הורה יכול לבחור עבור הילד שלו חינוך רשמי ציבורי, שמתוקצב במאה אחוז. בין אם זה פיקוח ממלכתי יהודי, בין אם זה פיקוח ממלכתי דתי יהודי, ממלכתי חרדי החל מלפני 5 שנים נוסף הזרם של הממ"ח וגם המגזר הערבי, הדרוזי, הבדואי יש חינוך רשמי שמתוקצב במאה אחוז ובאופן מלא.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

ובנוצרי?

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

גם לנוצרי. אנחנו לא בולמים ולא מונעים את האפשרות לכל אחד.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אבל יש מוסדות שמתוקצבים במאה אחוז?

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

הם יכולים לקום. אנחנו לא מונעים אותם. משרד החינוך לא פותח בעצמו את בתי הספר. הוא מנהל במשותף עם הרשויות המקומיות את מערכת החינוך. אז אני אומר, זה ככלל. עכשיו, מעבר לכך קיימות שתי הרשתות: החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני, שעו"ד ערן שפיגל יתייחס אחרי זה מהזווית המשפטית. בהגדרה בחוק מתוקצבות ככלל ילדי ישראל במאה אחוז תקצוב, בדומה לחינוך הרשמי. ההבדל היחידי בתקצוב בינם לבין החינוך הרשמי, העובדה שרפורמת "אופק חדש" לא חלה בשתי הרשתות וזו הסיבה לפערים הללו.

לאחר מכן יש לנו את החינוך המוכר שאינו רשמי. החינוך המוכר שאינו רשמי.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

גם הם מוכר שאינו רשמי.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

נכון. גם שתי הרשתות הן מוכר שאינו רשמי. ועל כך יתייחס עורך הדין והתייחסנו לזה גם קודם. בגלל הסיפור של חוק היסוד מתוקצבים במאה אחוז.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> קבעו בחוק היסוד משהו אחר.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

המוכר שאינו רשמי, ואגב, אני שם את זה רגע על השולחן, זה מעולה שיש על זה דיון ציבורי. זה נושא מורכב. יש לו היבטים לכאן או לכאן, אבל צריך לשים את כל היריעה. בסדר?

המוכר שאינו רשמי הוא חינוך סמי פרטי. הוא מתוקצב בין 65% ל-75%. הפער בין 65% ל-75% זה בהתאם למידת הסלקטיביות של בית הספר ויש קריטריונים. עכשיו, << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> סליחה, סליחה, צריך להוסיף לזה את כל הדברים האחרים ואז אנחנו נגיע ל-30.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

אני מבטיח שאני אתייחס לכל גברתי.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> ואז נגיע ל-30. כי המספר הזה שאתם כל הזמן אומרים לנו במציאות זה לא קיים.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

אני מבטיח להתייחס לכל אם תתני לי. אני אתייחס לכל.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> לא, אבל זה כאילו סוג של הטעיה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אימאן, שנייה, ניתן להם לסיים את המצגת.

<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>

מה שהיא אומרת שבסוף את משווה ילד מול ילד.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

זה ברור. אמרו את זה פה כל הזרמים השונים.

<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>

אז זה לא 60% ולא 70%.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

נכון. שליש מהתקציב. אבל בואו ניתן לו שנייה לסיים את דבריו.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

משרד החינוך והממשלה לא מסתירים את הנתונים. יש פערים. הפערים הם יותר גדולים מ-75%. באמת בגלל שיש רכיבים שונים כמו שהתייחסתי, לדוגמה רפורמת "אופק חדש", שזה הסכם שכר ספציפי שנחתם עם עובדי המדינה. ויש רכיבי תקצוב נוספים, שמי שמקבל אותם זה החינוך הרשמי והרשתות. והסיבה המוצהרת של הממשלה. בסדר? זה לא האג'נדה הפרטית של עובד ציבור כזה או אחר. עמדה מוצהרת של הממשלה והכנסת והתקיימו, לי יצא לפחות להשתתף ב-7-8 דיונים כאן בחדר הזה בכנסת. ויש דעות לכאן ולכאן. העמדה המוצהרת של הממשלה הייתה לפחות לתעדף את החינוך הציבורי, הרשמי ואת הרשתות. זאת הייתה המדיניות המוצהרת ולכן הפערים.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> אני לא מבינה איך שוויון.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אתה יכול להסביר את הרציונל?

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

זה עד היום. יש עכשיו ממשלה חדשה. עד היום זה היה ככה, זה התעדוף.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אתה יכול להסביר את הרציונל?

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

אין בעיה, אני יכול לקבל את האמירה הזאת, רק תתקנו את זה.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> שנייה, אני רוצה לשאול אותך.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

אני אסביר את הרציונל.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אני רוצה לדייק את השאלה שלי ברשותך.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

בבקשה.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> יש רציונל אחד לתעדף את החינוך הממלכתי, המוסדר, בסדר. מה הרציונל בלתעדף את הרשתות על פני מה שלא ברשתות?

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אז הוא אומר, זו הצהרה של הממשלה. הממשלה הנחיתה עליו הוראה. בסופו של דבר זה תעדוף של הממשלה עצמה, עד היום.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> מה קרה לך? את מיתממת? ההחלטה היא פוליטית. מדינת ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה, ולכן אמר מר מזרחי, אתה דיברת על וואוצ'רים וכן הלאה. אין בשום מדינה דמוקרטית בעולם זרם פוליטי, אין דבר כזה. זה הדבר שצריך לשים על השולחן.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

זה לא, טוב, פוליטי? יש דתי.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, אין זרמים דתיים.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

יש, יש זרמים דתיים.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> לא כזרמים שמתוקצבים כזרמים פוליטיים. גם כנסיות בעולם, תבדקי.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

לא מתוקצבים במאה אחוז. זה נכון.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> הכל. חלק בבריטניה, בצרפת, בדקתי בנורבגיה. איפה שתבדקו. אין דבר כזה בכלל. יש base line.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

הילדים שלומדים שם הם לא פוליטים.

<< דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> ברשותכם, הסוגיה כאן היא לא פוליטית. הסוגיה כאן היא דתית ובמדינת ישראל קיים עיוות שהדתי, << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

בסדר, אבל הדתי מבוטא פוליטי.

<< דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אתה מתרגם את זה לפוליטיקה. אתה מתרגם את זה לפוליטיקה, זה לא פוליטי.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אנחנו רוצים להמשיך לשמוע את משרד החינוך.

<< דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> גברתי יושבת הראש, אני חייבת להגיד משהו. אני חייבת להגיד משהו קטן.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אנחנו לא נתקדם אבל ככה.

<< דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> לא, זה לחבר שלנו, פרופ' יוסי שיין. ילדים לא נולדים שמאל, ימין או סבתא שלי. ועל כן, כשההורים מחליטים לשלוח את הילד למסגרת דתית הם שולחים אותו במסגרת שתאפשר איזה שהיא המשכיות בין הבית לבין המסגרת הלימודית שלו.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> אין בעיה. לזה אין בעיה.

<< דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> הם לא שולחים אותו למסגרת ימנית.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל לא היית בדיון עד עכשיו. הדיון היה ארוך.

<< דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> אבל אני מכירה את הדיון הזה כבר שנים.

<< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל לא היית עד עכשיו.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

חברים, אנחנו לא נפתח עכשיו את הדיון הפוליטי. אנחנו רוצים להמשיך לשמוע את משרד החינוך. דודי, בבקשה.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

המדיניות של משרד החינוך, וזה עשרות שנים שכל הממשלה הייתה לתעדף בתי ספר ציבוריים רשמיים. לתעדף בתי ספר גדולים, לתעדף בתי ספר לא סלקטיביים. ומודל התקצוב וההבדלים בתקצוב בסוף הם השתקפות של הדבר הזה. כאשר מדברים על חינוך מוכר שאינו רשמי צריך לזכור שמהצד השני, ודובר כאן רבות על שוויון, בתי ספר סמי פרטיים מהצד השני של המתרס, ואי אפשר להתעלם מזה, הם מרוקנים את החינוך הציבורי הרשמי מתלמידים חזקים יותר. מרוקנים אותם. ויש לזה משמעות גם כלכלית וגם מבחינת המרקם החברתי.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

תהיו תחרותיים. אם יהיה טוב בציבורי אף אחד לא ילך לפרטי או למוכר שאינו רשמי.

<< דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> שלמה קרעי, במדינת ישראל כמו מדינת ישראל מסגרות פרטיות לא אמורות להתקיים בכלל. מה זה תהיו תחרותיים?

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

תהיו תחרותיים. שבית הספר יהיה טוב, שהמורים יהיו טובים.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

חבר'ה, להשאיר את האידיאולוגיה שנייה בצד. אנחנו רוצים לסיים עם משרד החינוך. יש לנו מספיק זמן לוויכוחים הפוליטיים.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

אנשים הולכים למסגרת לא רשמית כי לא טוב לה בממלכתי.

<< דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> הם הולכים כי אין להם ברירה.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אמילי וקרעי, אני מבקשת. אני מבינה שתפיסות העולם שלכם סותרות גם בעניין הכלכלי וגם בעניין החינוך. אני מבקשת אבל רגע לתת למשרד החינוך לסיים. אנחנו לא נתקדם ככה. אנחנו רוצים שנייה לתת להם לסיים. אני מבקשת בלי דיון כרגע, לתת להם לסיים את הדברים שלהם ולאחר מכן נפתח לדיון את הדברים שנאמרו. תודה.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

רק בהקשר של המגזר החרדי והרשתות. דובר על רשתות והפוליטיקה, אני לא נכנס להיבט הזה. בתפיסה אבל רוחבית של מדיניות התפיסה הייתה שכל הורה יוכל לבחור את הזרם עבור הילדים שלו, בהתאם להשקפת העולם שלו. בין אם זה חינוך חרדי, ממלכתי דתי, ממלכתי, ערבי, לא משנה. ולאפשר בהתאמה גם חינוך בתקצוב מלא. זה אחד הדברים שעמדו אגב גם מאחורי הנושא של הממ"חים ומאחורי התקצוב המלא של הרשתות. ואגב, התייחסת חברת הכנסת, בנוגע לסוגיה של המגזר הערבי. המדינה הוסיפה מיליארדים כדי לשפר את החינוך במגזר הערבי בשנים האחרונות. כדי לחזק את החינוך הציבורי. אגב, את החינוך הציבורי בכללותו. יש כאן גם היבטים משפטיים. אני מציע שאולי עו"ד ערן שפיגל יתייחס.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

רגע, אבל אנחנו רוצים לקבל ממך את הסקירה באמת של איזה תכניות יש ואיך הן מתוקצבות. כמה תכניות יש במשרד החינוך לתקצוב של בתי ספר שהם לא בתי ספר נקרא להם ממלכתיים.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

רשמיים, רשמיים. כולנו ממלכתיים. הממלכה היא של כולנו.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

לא.

<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אופק חדש יש במוכר שאינו רשמי?

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

חבר'ה, נראה לי שמשרד החינוך הבין את כוונתי. תודה על ההסברים. אני רוצה להבין. חבר'ה, אני אתחיל לקרוא לסדר. אני מבקשת, אנחנו לא נתקדם ככה. אני אתחיל לקרוא אתכם לסדר.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

מה, אני לא ממלכתי? הילדים שלי לא ממלכתי? אני חבר כנסת.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

קרעי.

<< דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >>

הילדים שלי לא ממלכתיים?

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

קרעי, אני מבקשת, אתה ביקשת את הדיון הזה ואתה מונע ממשרד החינוך. אני אתחיל לקרוא לכם לסדר, נו באמת.

<< דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> עד אתה מגיע.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

קדימה, בבקשה. כמה, מסלולים נקרא לזה, יש לעניין המוכשר?

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

הרכיבים המרכזיים שהם גם משקפים את הפערים בתקצוב, כמו שמשתקף גם בדוחות הפומביים שלנו, זה דבר אחד זה רפורמת "אופק חדש" שזה הסכם שנחתם מול עובדי במדינה. ולכן הוא לא חל על המוכר שאינו רשמי. אגב, גם לא על הרשתות.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

רק במוכר שאינו רשמי. הדיון היום על מוכר שאינו רשמי. אז אני רוצה להבין אך ורק לגביהם.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

אני חשבתי ששאלת לגבי הפער ביניהם.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> כן, הפער. אבל רק הדבר הזה?

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

אני לא שאלתי על הפער ביניהם. אני שאלתי בתוך המוכשר, יש לכם מספר מסלולים נקרא לזה. אוקיי? מסלול אחד שזה שתי הרשתות, שבעצם שם אתם מממנים את הכל במאה אחוז. אוקיי?

<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> לא מאה אחוז.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

שנייה. רגע, אני רוצה לשמוע ממנו. מסלול שני, לא יודעת אפס אחוז. מסלול שלישי 30%, מסלול רביעי 75%. איך, כמה מסלולים יש ואיך אתם למעשה מחליטים? בית ספר היום רוצה להירשם, לאיזה מסלול אתם לוקחים אותו מבחינת התקצוב? במוכשר?

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

בהתאם לחוק. במוכשר, אם הוא שייך לאחת משתי הרשתות, בהתאם לחוק ולפסיקה הוא מקבל תקצוב של מאה אחוז. להוציא רפורמת "אופק חדש" שלא חלה במוסדות שהם לא מוסדות רשמיים. מוסדות מוכרים שאינם רשמיים שלא שייכים לשתי הרשתות התקצוב שלהם נע בין 65% ל-75%.

<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> לא נכון.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

רגע, רגע. שנייה, אנחנו נעשה drill down ונגיע לזה גם כן.

<< אורח >> דודי מזרחי: << אורח >>

כאשר הפרמטר המרכזי שם שהוא מבדיל בין ה-65% ל-75% מתייחס למידת הסלקטיביות של בית הספר.

<< יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>

מה זה אומר מידת הסלקטיביות?

<< אורח >> ד

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]