פרוטוקול מספר 9, הוועדה המיוחדת לעניין הקרן לאזרחי ישראל, 21/11/2021

הכנסת העשרים-וארבע

מושב שני

פרוטוקול מס' 9

מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין הקרן לאזרחי ישראל יום ראשון, י"ז בכסלו התשפ"ב (21 בנובמבר 2021), שעה 10:00

סדר היום:

<< נושא >> סיור במפעלי ים המלח << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

מוסי רז – היו"ר

סמי אבו שחאדה

שרון רופא אופיר

מוזמנים:

נדב פודולור

–

הכלכלן הראשי, משרד האוצר

לב דרוקר

–

הכלכלן הראשי, משרד האוצר

עמי צדיק

–

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

נתנאל קופראק

–

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מאיר מרגי

–

נשיא חטיבת האשלג, ICL

מיטל לאון

–

מנהלת איכות הסביבה באתר, ICL

טובי שור

–

מנהל תשתיות ים המלח, ICL

מיכה דהן

–

מנהל כספים, ICL

לילך גבע הראל

–

יועצת משפטית ICL

אוריאל עלייט

–

מנהל צוות מגה פרויקטים ים המלח, ICL

שיר גולדובסקי

–

ארגון חיים וסביבה

מירב עבאדי

–

עו"ד, אדם טבע ודין

נדב טל

–

ארגון אקופיס

שמעון מלכה

–

דובר הוועדה

ייעוץ משפטי:

ורד קירו-זילברמן

מנהלת הוועדה:

נטלי שלף

רישום פרלמנטרי:

סמדר לביא, חבר תרגומים

<< נושא >> סיור במפעלי ים המלח << נושא >>

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

שלום לכולם. אני מוסי רז, יושב ראש הוועדה למעקב אחר הקרן לאזרחי ואזרחיות ישראל. אזרחיות אני הוספתי. במסגרת זה גם מפעלי ים המלח משלמים מס יתר. נדבר על זה בהמשך.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

מה שנעשה, אני מעדיף פחות מצגות, לתת איזה שהוא הסבר רקע מאוד מאוד כללי מה הולכים לעשות היום, מה נראה, קצת טיפה על תהליכי הייצור בים המלח, טיפה על ים המלח, לאחר מכן מיטל תיתן מצגת קצרה על כל הנושא של הפעילות הסביבתית שאנחנו עושים פה במרחב. מאוד מעניין, אני לא בטוח שאתם מכירים וחשופים לכל הפעילות, וטובי ייתן בכמה מילים לגבי מפלס ים המלח כי זה עניין שבהחלט מעניין אתכם, אני מניח.

נצא מכאן לכיוון המפעלים, נעשה תצפית וסיור בבריכה 5, זו למעשה הבריכה הצפונית, לאחר מכן ניסע לפרויקט קציר המלח, גם כן שממוקם בבריכה 5. לאחר מכן ניסע למפעל, ארוחת צהריים קלה ונמשיך משם לאגם הברבורים, זה איזה שהוא מאגר מים בנחל אשלים. למעשה טיפחנו את הסביבה שם והיום יש שם מאגר מים שמכיל גם ציפורים נדירות וצמחייה. סך הכול באמת אטרקציה פה במרחב.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

סלח לי על החוצפה, מאיר, מתי אנחנו מדברים עם מנהל הכספים? תוך כדי? הוא איתנו כל היום?

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

כן, כן.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

לגבי המרחב, קצת אוריינטציה. אתם משום מה החלטתם לנסוע דרומה, לכיוון הזה. זה הצפון, זה ים המלח, אנחנו כרגע נמצאים בנקודה הזו, תחנת שאיבה שנקראת P9. הצד המערבי זה הבריכות, אלה המפעלים, מפעלי ים המלח, ובצד המזרחי של הירדן ניתן לראות את המפעלים או הבריכות, מאוד מאוד דומות לתהליך אצלנו, של הירדנים. השטח של הירדנים הוא קטן מהשטח שלנו, אבל סך הכול התהליך בצד הירדני הוא מאוד מאוד דומה מבחינת התהליכים ומבחינת ניצול המחצבים.

לגבי ים המלח, למעשה ראשית הצירים בנקודה הזו, זו P9 שתחליף בעתיד את P88, מה ההבדל בין התחנות? אנחנו היום נמצאים ב-P9, P88 זו תחנת שאיבה שממוקמת פה ממש בדרום, בים המלח. המטרה של הבריכה זה לשאוב את התמיסות מים המלח, יש לנו פה תעלת הזנה, קטנה, אתם לא רואים אותה, ולהעביר את התמיסות לבריכה 5, זו הבריכה הצפונית ביותר מבחינת התהליך, כשבבריכה 5 יש לנו שני מוקדים של מלונות.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

רק להגיד מה מוכרים, אשלג, ברום, מגנזיום?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

תכננתי להגיע בהמשך, אבל אם שאלנו, המוצר המרכזי כמובן זה אשלג. אנחנו מייצרים בשנה קרוב לארבעה מיליון טון אשלג טהור. למה הוא אדום? כי הוא מתחמצן. יש תחמוצות מתכתיות בעובי האדמה וכתוצאה מההתחמצנות זה נראה אדום. אצלנו מאחר שחומר הגלם הוא שונה האשלג הוא לבן, אנחנו גם מוסיפים פיגמנט של צבע ומייצרים אשלג אדום. זה בדרך כלל מיועד לברזיל, אירופה, ארה"ב. הסינים למשל קונים אשלג כפי שהוא, בצבע לבן, הצבע פחות מעניין אותם.

לגבי המוצרים עצמם, אשלג בסדר גודל של ארבעה מיליון טון, מגנזיום אנחנו כרגע יורדים ביצוא בהתאם לשווקים, אז כרגע אנחנו בקצב של 20,000 טון בשנה מגנזיום מתכתי. זאת אומרת אם אנחנו מדברים על התעשייה, מצד אחד יש את התעשייה הכימית, שזה מלח, מצד שני המגנזיום שייך יותר לעולם המטלורגי, המחלקה של מתכות. בנוסף אנחנו מייצרים ברום בסדר גודל של 180,000 טון ברום בשנה, ברום אלמנטרי, חלקו בשיווק ישיר ללקוחות, חלקו עולה לנאות חובב לצורך ייצור של תרכובות ברום, ובנוסף יש לנו עוד מפעלי ייצור קטנים למלח, מגנזיום כלוריד, שזה סדר גודל של 100,000, 120,000 טון. הם הרבה יותר קטנים, פחות משמעותיים. זאת אומרת יש פה קומפלקס שלם של מוצרים.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> זה עונה על כל הצורך שלנו בארץ והרוב הולך ליצוא?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

כן, הרוב המכריע הולך ליצוא.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כי כמויות קטנות הרבה יותר מספיקות לכל מה שאנחנו צריכים במשאבים האלה בארץ? זאת אומרת אין לנו יבוא של משאבים כאלה מחו"ל.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אנחנו לא מייבאים אשלג, אנחנו כמובן לא מייבאים מגנזיום, לא מייבאים מגנזיום כלוריד.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> גם ברום לא?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

לא.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

מי המתחרים העיקריים של האשלג?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אנחנו סדר גודל בעולם נחשבים מהצריכה העולמית כ-6%, מהאספקה העולמית. כושר הייצור בעולם עומד היום על 80 מיליון טון, כאשר הדרישה היא סדר גודל של 70 מיליון, אז אם תעשה את החשבון אתה תראה שאנחנו סדר גודל של 6%. היצרנים הגדולים זה כמובן הקנדים, הבילרוסים והרוסים. יש גם את הגרמנים שסוגרים עכשיו מפעל באירופה ומעבירים אותו לארה"ב, זה קלציום זאלץ, זה פחות או יותר מובילי השוק מבחינת כמויות.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

מה עם ים המלח? אתה יכול להסביר קצת על הכמויות של השאיבה אל מול הירדנים?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

זה טובי ייתן הסבר. אנחנו ניתן כמקשה אחת את כל הנושא של שאיבות, מפלס הים וכן הלאה, ניתן את זה כנושא בפני עצמו כי אני יודע שזה מעניין ואלה דברים מאוד טכניים שחשוב שנדבר עליהם.

אז לגבי תהליך הייצור, אנחנו שואבים פה בקטע הזה מ-P88. עוד פעם, מאחר שמפלס ים המלח עם השנים יורד אנחנו נאלצים להעתיק את התחנה מהאזור הזה, מ-P88, צפונה כשניים-שלושה קילומטרים ל-P9, שזה למעשה המיקום שאנחנו נמצאים פה כרגע. אנחנו נמצאים בסוף הפרויקט, בבנייה של P9 כשלמעשה P9 זו תחנה שבתצורה הנוכחית שלה היא יודעת לעבוד עד 2030, 2032, לאחר מכן נצטרך להאריך אותה ולהיכנס פנימה לים כי הים יורד סדר גודל של קרוב למטר בשנה. לכן אנחנו כל הזמן צריכים לרדוף אחרי מפלס הים על מנת לשאוב את התמיסות לתהליך.

כפי שאמרתי, שואבים את התמיסות מהדרום. הבריכה הראשונה שפוגשת את התמיסות נקראת בריכה 5 כשלמעשה בבריכה 5 ממוקמים גם המלונות. זאת אומרת אנשים, תיירים, שמגיעים בטוחים שהם מגיעים לים המלח, אבל בפועל הם מגיעים לבריכה 5. יש כמובן את המלונות הצפוניים של עין בוקק ואת המלונות הדרומיים בזוהר. למעשה המלונות יושבים על בריכה 5.

התפקיד המרכזי של בריכה 5 זה להיפטר מהמלח. אנחנו מעוניינים בכמה שפחות מלח שיגיע לתהליכי הייצור ולכן מה שאתם רואים פה, את הסוללות, זה לא סוללות מקריות שנבנו, אלא אנחנו מתייחסים לבריכה הזו כריאקטור, מה הכוונה ריאקטור? הכוונה שהכניסות של המים יזרמו בין הסוללות, להאריך את זמן האינקובציה, זמן השהייה, בריאקטור באותה בריכה ולשקע כמה שיותר מלח.

למעשה בריכה 5 מסיימת באזור הזה. שטח הבריכה הוא כ-80 קמ"ר, זאת אומרת זו בריכה עצומה, 80 קמ"ר זה שטח מאוד מאוד גדול. מבריכה 5 אנחנו מזרימים את התמיסות באמצעות תעלת הזנה בתחנות שאיבה כי אנחנו כל הזמן צריכים לעלות בגובה. תחשבו שהנקודה הכי נמוכה נמצאת פה בצפון והנקודה הכי גבוהה נמצאת פה בדרום ים המלח.

כאן יש לנו שתי תחנות ישיבה, חוץ מ-P5, למטה, התמיסות ותעלת ההזנה, זה למעשה תחנת שאיבה ראשונה, ולאורך תעלת ההזנה יש לנו עוד שתי תחנות שאיבה שלמעשה מעלות את התמיסות לגובה גבוה יותר ואנחנו מגיעים הנה לדרום, אלה עדיין בריכות מלח ששם אנחנו משקעים עדיין מלח, עושים איזה שהוא פיין טיונינג בתהליך, לשקע את יתרת המלח שלא הצלחנו לשקע בבריכה 5 ולמעשה מכאן וצפונה אנחנו מתחילים שוב להזרים את התמיסות צפונה בגרביטציה. הבריכה הדרומית היא הבריכה הגבוהה ביותר ואנחנו מזרימים צפונה את התמיסות.

מה שקורה למעשה בבריכות הדרומיות בניגוד לבריכות הצפוניות, אז פה אנחנו משקעים את המלח ובדרום אנחנו משקעים קרנליט. למעשה קרנליט זה אותו גביש שמכיל אשלג בתוכו. ככל שאנחנו מתרכזים יש סדר שמה ששוקע ראשון, מה שמתמוסס ראשון בתהליך, אז המלח שוקע ראשון, לאחר מכן יש את הקרנליט. הקרנליט שוקע בבריכות, יש לנו סך הכול 13 בריכות קרנליט ויש לנו שבע דוברות שמפוזרות בין הבריכות.

מה שעושות הדוברות, בצורה מאוד פשטנית, זה יחידות ציוד שיש להן על גבי אותה יחידה, זה מעין רפסודה, אפשר להגיד כלי שצף, יש מערכת יניקה שקוצרת את הקרנליט שנמצא בתחתית ושואבת את זה הנה לאזור המפעלים. המפעלים ממוקמים בקטע הדרומי של הבריכות, מול בריכות הקרנליט והקרנליט למעשה משונעת גם כן בצורה של תמיסות, בצורה נוזלית, אל המפעלים, ופה זה עובר תהליכים בעיקר פיזיקליים של סינון וייבוש ומפיקים את האשלג, את הברום, את המגנזיום על בסיס התמיכות שאנחנו שואבים מהבריכות הדרומיות.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> למה אנחנו באמת מתחרים? הרי זה יותר קטן מבריכה בעולם. למה אנחנו מתחרים? מה כל כך מיוחד?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

התשובה מאוד פשוטה, אנחנו חוזרים שוב לכימיה. מאחר שים המלח מרוכז בהשוואה לים התיכון אז ריכוז המינרלים פה הוא בסדרי גודל הרבה יותר גבוהים מרוכז מאשר בים התיכון. למשל אשלג יש פה פי 40, זה סדרי גודל, ואז זה משליך על כל התהליך.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> ועלויות הייצור הן שונות.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

בוודאי, אתה צריך פחות לייבש מים ופחות אנרגיה. חשוב גם להגיד שגם מבחינה אנרגטית התהליכים אצלנו הרבה יותר יעילים מאשר המתחרים במכרות. אני מכיר גם את המכרות כי אני מנהל את האתר בספרד, אנחנו רואים שם את עלויות הכרייה, הן מאוד יקרות, גם בהיבט של אנרגיה וגם בהיבט של כלים מכניים וכן הלאה ו-CO2 כמובן. עצם הרעיון שאנחנו מסוגלים לרכז את התמיכות באמצעות השמש ולקבל את התמיסות מרוכזות יותר זה משליך באופן ישיר על רמת האנרגיה שצריך להשקיע על מנת להוציא את המוצקים מהתמיסות.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

מצד שני אתה משקיע אנרגיה בקציר המלח.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אני משקיע, נכון, אבל כשאתה לוקח את קציר המלח, אנחנו יודעים גם לכמת אותו מבחינת מגה וואט לטון, הוא הרבה יותר נמוך מאשר תיקח את המתחרה שלי, הוא משקיע בחשמל למעשה במכרות. זאת אומרת אם אתה מסתכל על טביעת רגל פחמנית, מיטל תדבר על זה, בין התהליכים או בין התעשיות, טביעת הרגל הפחמנית של הייצור בים המלח היא נמוכה מהמתחרים. יש על זה מאמרים.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

יש לך מקור לזה?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

בוודאי.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

של המפעל או מקור בין לאומי?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

לא, ממקורות חיצוניים.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

אני אשמח לראות.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

אנחנו עשינו חישוב לטביעת הרגל הפחמנית למוצרים שלנו עם חברה ש - - -

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> מה זה טביעת רגל פחמנית?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

זה כמה CO2 נפלט לטון מוצר. עשינו עבודה מקצועית במשך כמעט שנה עם חברה מאנגליה, שזה העיסוק שלה, יש לנו את המספרים.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

אבל זו עבודה שלכם, זה לא עבודה בין לאומית? זו חברה מאנגליה שעשתה את זה לבקשתכם?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

זו עבודה שלנו, אבל אפשר לבדוק אותה, כל הנתונים פתוחים, אין שום בעיה.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

אני לא אמרתי שזה לא – אני לא מדבר על מה שלא ראיתי, אני רק אומר שזה לא איזה שהוא משהו - - -

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אני אגיד, רצינו לייצר פה איזה שהוא רפרנס, להבין איפה אנחנו נמצאים ביחס למתחרים. זאת אומרת אני לא יודע להגיד כמה המתחרה, אבל יש חברה שכן מכירה את התהליכים וכן יודעת לכמת את הנושא של טביעת הרגל הפחמנית מה שנקרא המנורמלת לטון אשלג, והעבודה הזאת בוצעה. אנחנו בהחלט במקום טוב בעניין הזה.

דרך אגב, זה גם נכון למגנזיום. אני במקור איש מגנזיום, אני ניהלתי את המגנזיום מקרוב, אני עבדתי במגנזיום 20 שנה, אני גם מכיר את התהליכים. אם ניקח את המגנזיום בים המלח, וגם את הברום, ותנרמל את טביעת הרגל הפחמנית בהשוואה לסינים כדוגמה, דרך אגב גם בהשוואה לאמריקאים, אז אנחנו בסדר גודל יותר יעילים מהם בהיבט של טביעת רגל פחמנית בתהליך הייצור.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> הים פה יורד, אמרת לנו מטר בשנה.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

סדר גודל.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> מה התרומה שלכם למטר הזה?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

תיכף טובי ידבר.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

נדבר על הכול בצורה מסודרת.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אנחנו נציג את זה, יש מספרים.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

מתי ICL תהיה באפס טביעת רגל פחמנית?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אפס?

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

שמנו לעצמנו יעד של נרמול ב-2050, אפס. אלה דברים שלוקחים כמובן זמן. ויש גם תחנת ביניים ב-2030.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

כן, יש לנו תכניות לעשות את זה. חוץ מדיבורים יש תכניות.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אז יש כמה דברים שקשורים לטביעת הרגל הפחמנית. דבר ראשון, חשוב שקצת נזכיר, לא נרחיב את הדיבור, אבל אני בכל זאת אזכיר, יש פה את המתחם הזה, למעשה כל האזור הזה שהוא אזור שבעבר היה ים בו ולמעשה הים נסוג לצפון, אנחנו קוראים לאזור הזה בריכה 6. אנחנו כרגע עושים בחינה כלכלית ואת היכולת לבנות פה שדה סולרי על שטח של עשרה קמ"ר, זה פחות או יותר מקביל ל-1,000 מגה וואט של חשמל ירוק. אנחנו לא צריכים את ה-1,000 מגה וואט, צריכים הרבה פחות, אז כמובן שחלקו יילך לצרכים פנימיים. אנחנו שוקלים לעשות הסבה לחלק מהמפעלים פה לייצור מימן, שהיום זה גם כן דלק שהוא הרבה יותר נקי מבחינת איכות הסביבה, באמצעות אלקטרוליזה, לקחת מים ולפרק אותם למימן, אז הדברים האלה נבחנים, אבל אנחנו בהחלט בכיוון.

דבר נוסף שעשינו, זה קורה ממש עכשיו, יש לנו תחנת כוח בים המלח שמייצרת 230 מגה וואט ובמרץ הקרוב הכוונה לעשות הסבה לחלק מהתחנה ולהפחית קרוב ל-15,000 טון על בסיס שנתי בנושא של CO2, טביעת רגל פחמנית. מעבר לכך יש פה בחינה של לא מעט פרויקטים איך להיות ירוקים יותר, להוריד את טביעת הרגל הפחמנית.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

התחנה פחמית היום?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

חס ושלום, גז טבעי.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

כל המפעלים שלנו הם גז טבעי.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

גם פה, גם במישור רותם, גם בנאות חובב. זאת אומרת כל האתרים של ICL עובדים על גז. אבל צריך גם לדייק, השאלה היא נכונה, אבל אנחנו גם ערוכים במידה של תקלה לעבוד עם סולר, אבל זה בהיתר מיוחד. אנחנו עובדים על גז ואנחנו גם מעדיפים לעבוד על גז כי המערכות הרבה יותר נקיות, הרבה יותר יעילות מבחינה אנרגטית, מבחינת השריפה. לעבוד עם סולר מזוט זה לא אנרגטי.

קצת נתונים, שתכירו את התעשייה פה. אנחנו מעסיקים באתר פה, זה אתר ענק של 1,800 דונם, אנחנו מעסיקים 1,500 עובדים ישירים, האתר הזה עובד 24/7. אנחנו לא מסוגלים לעצור מכמה סיבות, כי חלק מהמפעלים זה מפעלים חמים, בפרט המגנזיום, זה התך, זה נוזל שנמצא ב-700 מעלות וברגע שאתה משתק לו או חשמל או להזין אותו בחומרי גלם אתה פשוט עלול לאבד את המפעל. אלה מפעלים מטלורגיים, הם פשוט צריכים לעבוד 24/7.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כמה מכוח העבודה הישיר הם ערבים?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אני יכול להגיד לך שמבחינת מנהלים בכירים יש לנו קרוב לעשרה מנהלים בכירים, ברמה של ראש אגף מחקר, הוא פה מהפזורה, יש לנו מנהל מפעל שהוא מהצפון, יש לנו מהנדסות תהליך, מהנדסי תהליך, ומעבר לכך אנחנו כמובן שותפים לתעסוקה של הבדואים מהפזורה, יש לנו מעל 800 עובדים של קבלנים.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני מדבר על הישיר, עזוב עכשיו את הלא ישיר. בלא ישיר, אני מבין שאת כל העבודות הקשות הם עושים. מה בישיר?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

לא ספרתי, אבל אני מניח שיש לנו סדר גודל של 20 עובדים ישירים, מעבר לכך מתוכם עשרה בתפקידים בכירים.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> יש לך 1,500 ויש 20 עובדים ערבים, מתוכם עשרה בכירים.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

לפחות הערבים הם בכירים.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> זה מדהים.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אני יכול להתייחס לנתונים. לא יודע אם זה מדהים או לא מדהים, אבל אלה המספרים.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> לא משנה איך תסביר אותם זה לא ייצא טוב. עזוב.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אני לא מנסה להסביר. שאלת על מספרים, אני מסביר מספרים, לא איך זה נתפס, אני לא שם. אבל אני כן יכול להגיד שמבחינתנו מי שנמצא ומתאים לעבודה אנחנו קולטים, אין שום בעיה. זו החלטה.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> זו החלטה, החברה מחליטה והיא עושה את זה, 20 מתוך 1,500 קשה להסברה.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

עוד פעם, אני מדבר על מי שבא כאקדמאי וכמנהל ועומד בדרישות, הדרישות הן זהות לכולם ומי שעומד בהן מבחינתנו נכנס ונקלט.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אין מדיניות של העדפה מתקנת?

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

יש לחברה מדיניות של תעסוקה מגוונת, אני לא יודעת להגיד מה היא כוללת, אבל כן יש שאיפה לגיוון תעסוקתי. אני יודעת שבמשאבי אנוש כן נעשים מאמצים בעזרת העובדות שמתעסקות בתעסוקה של אוכלוסייה ערבית לעשות את החיבור ולהביא עובדים למבחנים. זה קשה, זה מאמץ. אנחנו כן משקיעים בזה מאמץ.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

בשביל להתחבר למה שדנה אמרה, הגיוון התעסוקתי, שזה באמת נשים, גם אוכלוסיות יותר חלשות, מוגבלים וכמובן גם גיוון תעסוקתי מבחינת עובדים מהמגזר הערבי, זה אחד מה-KPI שלנו כארגון כדי ללכת ולהשתפר במדדים קדימה.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

לא, אבל איפה המספרים?

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

לא, אבל צריך להתחיל מאיפה שהוא. זה נכון שחבר הכנסת סמי דיבר על תעסוקה ישירה, אבל צריך להבין, יש פה הרבה הרבה הרבה תעסוקה עקיפה.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> נהגי משאיות יהיה הרבה.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

תראי, הרי אנחנו יודעים שיש בעיות, אבל ברגע שאת מגיבה בצורה כזו זה רק מחמיר את הבעיה. אנחנו יודעים שתעסוקה עקיפה זה משהו אחר ואנחנו יודעים יש פה בעיות היסטוריות, אנחנו יודעים את כל זה, אז מה שצריך להגיד זה: אוקיי, שאלת, קיבלת תשובה, 20 מ-1,500, שזה אחוז ושליש, ננסה לשפר בעתיד. אני לא חושב שמה שאת אומרת – את רק חופרת את הבור.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

אני רוצה לומר, זה לא עניין של להיכנס - - -

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

את אמרת על נשים ובעלי מוגבלות, לא שאלנו על חרדים כי פשוט אין פה אף אחד מש"ס ומיהדות התורה, זה גם תמיד שואלים.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

גם זה יש לנו.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

יש לך מספרים על האוכלוסיות האלה?

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

אין לנו מספרים. דרך אגב, אנחנו גם לא מודדים את זה, זה דבר שהוא קצת רגיש למדוד בהיבט של - - -

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

קודם כל אנשים עם מוגבלות אתם חייבים למדוד.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

אז אני אומרת, זה יש דברים שמותר למדוד ויש דברים שהם יותר רגישים בהיבט של משאבי אנוש, אבל למה כן דיברתי על המעגל העקיף? כי אני אומרת, צריך גם להבין, סתם לשם הדוגמה, כמו מפעלי רותם, גם כשאנחנו מדברים על תעסוקה במעגל העקיף, אם יש 1,200 עובדים ישירים, סתם כדי לסבר את האוזן, יש 10,000 במעגל העקיף. אני לא אומרת שכולם מהמגזר הבדואי או הערבי, הרבה גם יהודים ומהמגזרים האחרים.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

לא, אבל מה שאת לא אומרת ומה שאנחנו יודעים, שאין להם את אותם זכויות. בדרך כלל, תמיד יש את החריג שאני אוכל להראות שהוא יועץ תכנות.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

יש פה מתודולוגיה שלמה על איך להתייחס לעובדי קבלן ובבדיקות מאוד מאוד מחמירות וברמת זכויות מאוד מאוד גבוהה. אז אני אומרת, העקיף לא נועד כתשובה בהכרח, אלא רק כדי להדגיש לכם שהנושא של התעסוקה העקיפה פה הוא מכפיל את מעגלי התעסוקה בהרבה.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

מבחינת מה שנקרא תעסוקה בלתי ישירה או בלתי אמצעית אנחנו מעסיקים או בקשרים כאלה ואחרים עם 5,000 קבלנים פה בסך הכול. זאת אומרת האתר הוא בהחלט נקודה מרכזית פה בתעסוקה בדרום ואפשר להגיד שנותנים פה מקור הכנסה לקרוב ל-10,000 משפחות. זה בהחלט מקור משמעותי לתעסוקה בדרום.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

רק צריך להגיד שעובדי קבלן זה לא עובדים שעובדים קבועים באתר, עובדי קבלן זה פרויקטים שעושים אצלנו, יש אצלנו המון פרויקטים.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

ואז הם נמצאים פה כל היום.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

זה לא רק ניקיון ושמירה.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

עובדי האתר הם עובדי חברה.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

זה פחות או יותר, ממש בקצרה, על האתר. אז כפי שאמרתי, אנחנו עובדים 24/7, אנחנו עובדים כ השנה, בנוסף לתהליכי הייצור יש לנו פה תחנת כוח שמייצרת 230 מגה וואט חשמל, זה מעבר לצריכה המקומית אז אנחנו מוכרים חלק לרשת.

פרויקטים גדולים, אנחנו נמצאים כרגע ב-P9, זה פרויקט שנועד להחליף את P88, שזו התחנה הישנה. יש לנו את פרויקט הקצר, שתיכף ידבר עליו אוריאל, ואנחנו עושים פה לא מעט פעילות סביבתית.

ואני חייב להגיד, מעבר לפעילות הסביבתית שאנחנו מאוד מעורים באוכלוסייה פה, אם זה בדימונה, אם זה בערד, ירוחם, באר שבע, אנחנו מאוד מעורים באוכלוסייה במגוון של פעילויות והתנדבות. לא רק התנדבות פיננסית, אלא ממש לעזור לילדים ולאוכלוסייה כזו או אחרת במצוקה. אנחנו שם גם כהנהלה וגם כעובדים, סך הכול הנושא של ההתנדבות מאוד מאוד מפותח.

בסופו של יום צריך לזכור שאשלג זה מוצר שנרצה או לא נרצה, אבל ברור לנו שזה מינרל שהכרחי לחקלאות, זאת אומרת את האשלג חייבים לייצר, זה לא מוצר שניתן לקיים חקלאות בלעדיו כי למעשה כל צמח בגדול צורך שלושה מרכיבים, NPK זה חנקן, פוספט ואשלג ובלי המרכיבים האלה פשוט לא תהיה לנו חקלאות, אז צריך להבין שזה מרכיב שהוא חיוני, חיוני לחקלאות, לצמיחה, ואנחנו מסתכלים על זה גם בהיבט הזה.

וכמובן יש פה את הנושאים הסביבתיים, אני אומר את זה בגאווה בכל פורום שמגיע הנה, אם הוא קטן ואם הוא גדול, אין לזה משמעות, סך הכול האתר הזה משקיע מיליוני דולרים, כשאני אומר מיליונים זה עשרות מיליוני דולרים, לעמוד בתנאי הסביבה. אין לנו שום אכיפה או שום התנהלות של המשרד להגנת הסביבה כנגד האתר, זאת אומרת אנחנו עומדים בכל הרגולציה, אם זה בנושא של שפכים.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

כי אין לו סמכות.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

לא, יש לו סמכות. מוסי, בוא נדייק את הדברים, יש רגולציה שמגדירה ומכתיבה מה הם תנאי הסף, אם זה בשפכים ואם זה בחוק אוויר נקי, לכן אני אומר שלאתר כאתר אין שום חריגה מערכי הסף שנקבעו על פי חוק. אני לא נכנס כרגע לפוליטיקה, זה לא מעניין אותי, אני מדבר ברמה המקצועית הטהורה.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

בוודאי שיש לו סמכות. יש לו המון סמכויות.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

חבר'ה, אני מתעקש להגיד את זה, א', כי חשוב לנו להגיד את זה - - -

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> זה נושא שהוא חשוב לחברה והחברה לוקחת אותו בחשבון ועושה מעבר.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

עושה מעבר.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אוקיי, יש לי שאלה אחרת, החברה, בנוסף למשאבי הטבע, היא השקיעה גם בענפי כלכלה אחרים, נגיד חלק מהמלונות פה שייכים לכם, עבודות התשתית?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

המלונות לא שייכים לנו, רק צריך להגיד שאילולא ים המלח למלונות האלה אין זכות קיום, ואני אסביר גם למה. כי אם אנחנו לא נשאב את התמיסות לבריכה 5 פשוט לא יהיה להם מים. בהנחה שים המלח מפסיק את הפעילות צריך להבין שלמלונות לא תהיה בריכה.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

לא, מעבר לזה אנחנו השקענו, כל העבודה שנעשתה היום על ידי החברה להגנת ים המלח בהיקף של מעל מיליארד שקל בשיפור החופים וכל האזור המלונאי מפעלי ים המלח לקחה על עצמה 40% מזה, שזה בערך 400 מיליון קל. אם אתם תעברו עכשיו באזור המלונאי ותראו שם שהוא בעצם נראה כמו אזור חדש, אז אנחנו השקענו 40%.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

ההסדר בינינו לבין המדינה, כפי שאמר טובי, זה 60-40, אנחנו מדברים על סכומים של מאות מיליוני שקלים. גם עכשיו עומד על הפרק, מי שנסע באזור המלונות, כל ההרחבה של הטיילת, אז אנחנו נושאים גם בחלק מהוצאות השיקום שכרגע קורה שם.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

יש שיתופי פעולה עם המפעלים הירדניים בצורה כלשהי?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

יש שיתופי פעולה ברמת ידע, לא מסחרי, כי סך הכול צריך להבין נקודה חשובה, צריך להבין שלמעשה יש לנו גבול משותף שזה נחל ערבה. לא רציתי להיכנס לזה, אבל בכל זאת אם שאלת, אחד הדברים שמעסיקים אותנו זה הנושא של יציבות הסוללה. תחשוב שיש פה סוללה, עם לחץ הידראולי אדיר, בסך הכול השטח הזה הוא 150 קמ"ר, תחשוב שיש לחץ הידראולי משמעותי על הסוללה, למעשה באורך של 23 קילומטר, על הסוללה המזרחית, לכיוון נחל ערבה.

יש את אותה בעיה לירדנים ולכן אנחנו נמצאים כרגע בפרויקט משותף שנקרא מניעת התחתרות של נחל ערבה, כי ככל שהים נסוג יש התחתרות של השיטפונות, כניסות שבאות מהמפעלים, מתחתרים ואז למעשה מחלישים לנו את בסיס הסוללות. לכן כרגע אנחנו הולכים על איזה שהוא מיזם משותף, לבנות פה סכר שלמעשה יעצור את ההתחתרות לכיוון צפון. זה אחד הקשרים שיש לנו עם הירדנים.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אתם צריכים לזה אישור כלשהו מגורם או אתם מחליטים?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

לא, יש לנו אישורים מהצבא, מכל הרשויות במדינה.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כמה הירדנים מהשוק?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

הירדנים מייצרים סדר גודל של 1.8 מיליון, במקסימום שני מיליון טון אשלג בשנה. הוא באיכות טובה, אין להם שום בעיה של איכות. הייתה להם פה לפני כמה שנים תקלה משמעותית.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> לעומת כמה אנחנו?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

כמעט פי שניים.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

כלומר הם בערך 3% מהשוק.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

הם מייצרים ברום, אבל על זה נדבר פחות, על הירדנים, אבל בהחלט שיתופי המידע הם בצד התהליכי, הם לא בצד העסקי.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אתם יכולים להיפגש ככה? אתם צריכים לעבור את הגבול, איך זה הולך?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

לא, זה לא עניין של החלטה של יום. אנחנו על פי חוק נדרשים לדווח על הפגישה, מה מטרת הפגישה, מה התכנים שלנו בפגישה, זאת אומרת הנושא הזה מנוהל כי יש פה חשש לניגוד עניינים אז אנחנו מאוד מאוד מקפידים על העניין הזה וכמובן שכשהם מגיעים אז הצבא מכיר, יודע, יש את היקל"ז ששותף לפעילות שאנחנו עושים פה בנחל ערבה. יחידת קישור לצבאות זרים, אנחנו לגמרי מתואמים עם כל הגופים וכל הגורמים.

עוד שאלות, חבר'ה?

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

שאלה לא קשורה לייצור פה, כשאתם משנעים את הסחורה לחו"ל, נניח להודו, אז את האשלג ואת הברום, זה צי אוניות שלכם או של גורמים זרים?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

גורמים זרים.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

פעם היו איזוטנקים של הברום.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

זה עדיין. זה איזוטנקים שלנו.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

הם לוקחים לנמל ומהנמל זה על האוניות ואז זה לא האוניות שלנו.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אז אתם סובלים מהעלויות.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

מהעלויות של התובלה, נכון.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

האיזוטנקים שלנו והספינות, אנחנו יוצאים לשוק, למכרזים, למי שיוביל. דרך אגב, בניגוד למכולות אנחנו מוכרים את האשלג בבאלק, בתפזורת, זו שיטה שונה, המכולות זה עולם שונה לגמרי של לוגיסטיקה.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

הברום חומר מסוכן מטבעו.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

הברום הוא חומר מסוכן מאוד ולכן אנחנו מקפידים פה על כל הנושא של הבטיחות ברמה מאוד מאוד גבוהה, גם בברום. אנחנו מייצרים פה גם כלור באתר, שזה מוצר לוואי של המגנזיום, בייצור המגנזיום יש תוצר לוואי שנקרא כלור, היחס הוא בערך אחד לשניים, על כל טון מגנזיום אנחנו מייצרים שני טון כלור, הוא לא מספיק לנו ברמה הכמותית ולכן גם במפעל הברום יש מפעל נוסף, אלקטרוליזה, שמייצר כלור מתמיסות.

הכלור זה לשימוש עצמי, אנחנו מוכרים כמויות ממש ממש קטנות, לא משהו בקנה מידה גדול, זה לשימושים פנימיים בארץ, כי יש עניין לשנע את הכלור בים, הנושא הבטיחותי הוא קצת יותר מורכב.

אז אנחנו משנעים בבאלק, למזרח אנחנו משנעים דרך אילת, אנחנו מוציאים את המשאיות לאילת, להודו, סין, לאירופה ולברזיל כמובן דרך נמל אשדוד.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> יש מחלות נפוצות בקרב העובדים בגלל העבודה עם החומרים האלה?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

זו שאלה טובה. אז אנחנו מנטרים. יש לנו בהגדרה עמדות שהן על פי חוק מחויבות ניטור, למשל אם אתה עובד עם עופרת אז אתה חייב לנטר. אנחנו עושים ניטור ולשמחתי אין לנו מחלות מקצוע שאופייניות פה לאתר. זאת אומרת אנחנו מנטרים, על פי חוק אנחנו גם מחויבים, ואנחנו עומדים יפה מאוד בחוק.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

שאלה פיננסית, בשני הרבעונים האחרונים מחירי האשלג עלו בצורה מאוד חדה והרווחים שלכם עלו, מחלקים במקרה כזה בונוסים לעובדים?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

קודם כל תמיד מחלקים בונוסים לעובדים, במידה שזה מתאפשר. מיכה מבין יותר ממני בזה.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

כן, אני חושב ששאלות כספיות נשאל את מיכה.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

כן, את הכסף נשאיר לנסיעה, שלא ישעמם לנו.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

יש לנו שאלות על מים, על קציר מלח ועל כסף.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אבל אני מציע שנדבר על עוד דברים ותוך כדי תנועה גם נענה על שאלות.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

אז מה עכשיו, מים?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

כן. אז כמו שהצגתי את עצמי קודם, קוראים לי מיטל, אני מנהלת איכות הסביבה פה באתר כבר עשר שנים, לפני זה עבדתי בשירות המדינה 12 שנה במשרד להגנת הסביבה וכל מה שלמדתי שם אתגרתי את עצמי ואמרתי נבוא לפה כדי לראות מה אני יכולה לעשות, מה אני יכולה לשנות. אני שמחה מאוד על הצעד הזה. אני ילידת באר שבע וגרה במיתר.

קצת מהנימה של השאלות אני קולטת שאולי אתם חושבים שזה פה איזה שהיא חברה שקיבלה זיכיון בסוף העולם ואנחנו חיים עם כללים משלנו, לא כל כך מבקרים אותנו, הרשויות פה אולי לא בטוח נכנסות. הדבר הזה הוא לגמרי לא נכון, אנחנו נמצאים פה תחת זכוכית מגדלת כל הזמן, אין פה שום צעד, שעל, בור שאנחנו חופרים בלי שיש לנו את האישורים ויש לנו המון רישיונות והיתרים שאנחנו מאוד מקפידים לעבוד לפיהם, אם זה רישיונות עסק והיתרי רעלים והיתרי הזרמה לים והיתר פליטה לאוויר. אצלי רק ביחידה שלי הקטנה אנחנו עשרה מהנדסי כימיה וסביבה שמטפלים בסוגיות הסביבתיות של המפעלים האלה שלנו.

אז אני רוצה ממש על קצה המזלג לספר עלינו קצת. מה שקודם מאיר הסביר במילים רואים את זה מאוד יפה בשקף הזה. בעצם ים המלח הוא מקור חומר הגלם, גם לייצור של אשלג, אנחנו אומרים מפעלי ים המלח, אבל כמעט שלא מייצרים מלח, מלח בישול, אלא בעיקר אשלג, אבל גם יש לנו חטיבה שמייצרת מלח בישול ופתיתי מגנזיום.

אותו קרנליט שהוא חומר הגלם ששוקע בבריכות, הוא מועבר למפעל המגנזיום, הוא חומר הגלם של מפעל המגנזיום. בתהליך הייצור נפלט כלור שמשמש את מפעל ייצור הברום. ברום ומוצרים שלו שמיוצרים פה הם, כמו שמאיר אמר, חלק מהברום יוצא לחו"ל וחלק מהווה את הבסיס לייצור תרכובות ברום במפעל בנאות חובב.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אתם יצרני המלח היחידים בארץ?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

לא, וזו גם כמות יחסית קטנה וזניחה מבחינתנו, ברמה של 120,000 טון.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> מלח ישראל מייבאת או מייצאת?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

מייצרת.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> איפה?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

עתלית וגם באילת.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

אבל מלח הוא כל כך זול שלא שווה לשנע אותו.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

כן, לא שווה לשנע אותו, המלח הוא מוצר זול. ועוד מפעל אחד ניזון מהים וזה מפעל פריקלאס במישור רותם, גם מפעל של ICL, הוא מייצר מגנזיה, לבנים חסינות אש, מהתמיסה של ים המלח. הברום הוא בעיקר לתרופות, לתעשייה של מעכבי בעירה. כל המכשירים האלה היו מתחממים אם לא היו בהם מעכבי ברום. גם בבגדים שלנו יש מעכבי בעירה. מגנזיום המתכתי, שזה המוצר של מפעל המגנזיום, זו מתכת מאוד קלה ואיכותית, בעיקר משתמשים בה לצמיגים, לתעשיית המטוסים, מנצלים את המשקל הקל של המתכת הזו.

והאשלג, כאמור, אוכלוסיית העולם גדלה, צריך להאכיל את כולם. אנחנו מדברים הרבה על ההתחממות הגלובלית ועל זה שצריך לעשות שינויים, אבל האמת היא שאנחנו מתרבים וצורכים יותר ובסופו של דבר כדי לספק את כל הצרכים האלה צריך את המוצרים האלה ואשלג הוא אחד מהם.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כמה יש אשלג? מבחינת הייצור, נגיד עכשיו כמו שאתם נמצאים פה היום, נשארים באותן כמויות ייצור, לכמה זמן יש לנו אשלג בארץ?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

מאות שנים. ים המלח לא יכול להיעלם, אבל לזה טובי יתייחס.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

מאות רבות של שנים יש פה אשלג.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

אז דיברתי על כלכלה מעגלית, מה זה הכלכלה הזו? זה שימוש נכון ויעיל במשאבים. פה באתר הזה, זה מדהים, כל זרם שיוצא ממפעל אחד הוא תוצר לוואי ומשמש בעצם חומר גלם למפעל אחר. כמעט אין זרם שפכים שלא יוצא ממפעל אחד ומשמש מישהו אחר, עוד ניצול והתייעלות. אותו דבר בפסולת. אנחנו מוציאים החוצה או מעבירים לאתרי פסולת ממש את המינימום שבמינימום שנדרש, הכול עובד פה מאוד מאוד בסינרגיה וככה היה מאז ומתמיד, אבל באמת זה הולך ומתגבר בשנים האחרונות בגלל החשיבות של הדבר הזה.

מה שמייחד אותנו, אין הרבה מפעלים שרואים אותם מה-Google earth, יש לנו טביעת רגל סביבתית משמעותית, אנחנו מודעים לזה. אני רואה שאתה מחייך, ואנחנו חייבים לטפל בהשפעות הסביבתיות של המפעלים שלנו, בשביל זה אנחנו פה.

כמו כל מפעל, מייצרים שפכים ומזרימים גם לים שפכים ותמלחות. יש לנו הרבה מאוד, מעל 50, ארובות במתקנים, זה אתר ענק, יער של ארובות, עושים שימוש בחומרים מסוכנים, דיברנו קודם על הכלור והברום, הם חומרים שמאוחסנים פה בכמויות של אלפים, אבל אנחנו מאוד מאוד מקפידים בהם. נגיד על זה מילה.

כמובן שואבים מים לתעשייה, כל תעשייה חייבת מים, אנחנו שואבים מים באיכות יחסית נמוכה מהאקוויפרים לצורך תהליך הייצור, כמובן שאנחנו משפיעים על מפלס הים וטובי ידבר על זה. כורים חומר ואדי כדי לבנות את הסוללות ואת הדרכים פה. בקיצור אנחנו מכירים בכל ההשפעות האלה שלנו על הסביבה ומטפלים במה שאנחנו יכולים אחד לאחד.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

בכמה מים אתם משתמשים?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

סדר גודל 25 מיליון מטר קוב בשנה.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

ולא משלמים על זה?

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

על חלק כן, על חלק לא, נתייחס לזה.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> המים, כולם עוברים ייבוש, או שחלק מהם חוזר?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

אנחנו מכניסים את זה לתוך המתקנים שלנו, חלק הולך לבריכות, חלק מתאדה.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

הולך לבריכות זה אומר שזה הולך לים המלח אחר כך.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כמה?

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

כשטובי ידבר הוא יתאר את כל התהליך, אני חושבת שזה יעשה סדר.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אני לא רוצה לעצור אתכם מלשאול שאלות כי זה מעולה שאתם שואלים שאלות, אבל אני כן מוטרדת שאנחנו בסוף נבלה את כל היום פה בחדר ולא בשביל זה באתם.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

אנחנו לא מוטרדים. יש לנו שאלות חשובות, מקסימום לא נראה כמה דברים נקבע עוד פגישה, השאלות הן הכי חשובות כאן.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

לא, השאלות חשובות ואני רוצה שתשאלו, אבל רציתי להציע אולי שהם יציגו את המצגות. טוב, תשאלו.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

נמשיך. דיברתי על זה שיש לנו טביעת רגל סביבתית משמעותית וכדי לדעת איפה אנחנו עומדים אנחנו חייבים למדוד כל הזמן, לנטר. אנחנו גם מנטרים את האוויר, גם שפכים, גם מנטרים את הים וגם את מי התהום, בכל המישורים האלה.

זה אתר, הראה לנו מאיר בדרום, זה אזור המפעלים שלנו, מפעל המגנזיום, מפעל הברום, מפעלי ייצור האשלג. מכיוון שאנחנו עוסקים עם הרבה חומרים מסוכנים והרבה פליטות לסביבה מכל מיני סוגים, אנחנו מנטרים בעצם את עצמנו בשלושה מעגלים. קודם כל את הארובות שלנו. רוב הארובות שלנו מנוטרות ומחלק לא קטן מהארובות הנתונים מועברים און ליין למשרד להגנת הסביבה. אני מוכרחה להגיד לכם שכמעט שאין דבר כזה שיש לנו חריגות. ממש ככה.

עוד מעגל ניטור זה על הגדר, של חומרים מסוכנים, תיכף אני אראה את זה, ואנחנו מנטרים גם את איכות האוויר במרחב סדום. יש לנו שלוש תחנות ניטור. אין הרבה מפעלים כמונו שמפעילים כאלה תחנות, אנחנו היינו מהחלוצים, מהראשונים.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

מה סוג הפליטות?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

זה מגוון. אם אנחנו מדברים, שלא יכעסו עליי שאני מתחילה לדבר על חלקיקים, אם אנחנו מדברים על ייצור אשלג בעיקר הפליטות הן של חלקיקי אשלג, מה לא טוב בחלקיקים? זה חלקיקים שעלולים לנשום ולכן זה דבר שהוא מבוקר. פליטות של HCL כתוצאה מייבוש האשלג בתנורים. HCL זה מזהם שהוא חומצי.

תקני הפליטה שלנו מאוד נמוכים. תקן פליטה זה מה שהמשרד להגנת הסביבה קובע במוצא הארובה. התקנים הם ממש קרובים למינימום שבמינימום. זה לא היה כך מעולם, התקנים הוחמרו בשנים האחרונות והיינו צריכים לעשות הרבה כדי להגיע אליהם, מאוד מאתגרים.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

המשרד להגנת הסביבה הוא זה שמנטר?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

לא, אנחנו מנטרים לפי הנחיה.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אתם בודקים את עצמכם?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

אנחנו בודקים את עצמנו, אבל הנתונים מועברים און ליין לאתר שלהם, הם כל הזמן יושבים, אני לא צריכה להעביר, זאת אומרת אני לא עושה שום מניפולציה על נתונים, אני לא יכולה לשנות אותם, מה שהמכשיר מודד מיד מועבר אליהם. לא רק זה, לשמחתי הם לא מסתפקים בזה, הם מגיעים לפה לבדיקות פתע, אין לנו חריגות בבדיקות הפתע. יש לנו ארובה אחת שהיא יותר מאתגרת, מפעל המגנזיום, הולכים לעשות עכשיו פרויקט של עשרה מיליון דולר כדי להסדיר שם את פליטת החלקיקים ואז נוכל להגיד שבכלל המצב פנטסטי.

אלה הם מכשירי הניטור בארובות. הגדר שלנו, כל הנקודות הירוקות אלה מכשירים ניטור לברום וכלור, למגנזיום יש בעיקר כלור, למפעל הברום יש גם ברום וגם כלור. הגלאים האלה הם ממש נושקים למתקני הייצור והם גרמו לנו רק ללכת ולבקר את עצמנו יותר טוב ולשפר את הביצועים, למה? כי כל קריאה של הגלאי, זה גלאים שמשודרים און ליין למשרד, המשרד מיד מקבל את הקריאה. הם ממש יושבים צמוד צמוד למתקני הייצור שלנו, כמעט שלא קורה שהגלים האלה קורים. מבחינתי זה הישג מאוד גדול של האתר הזה שיודע להכיל את ההשפעה שלו בקטע הזה פנימה מבלי שהסביבה תראה את הדבר הזה.

עוד דבר חשוב, היישובים, יש לנו שני מושבים בדרום, נאות הכיכר ועין תמר, אזרחים שם, שמונה קילומטרים מאיתנו, הם חוששים, הם יודעים שיש פה חומרים מסוכנים. כל פעם שהם הריחו משהו הם תמיד היו קושרים את זה למפעל הזה, אולי משהו פה קורה, אולי יש פליטת חומרים מסוכנים והם בסכנה, אז אנחנו נתנו להם מכשור למדידה נייד, לקב"ט שלהם, ובכל פעם שמשהו מתעורר, שיש שאלה, הם בעצמם מפעילים את המכשיר ואנחנו יוצרים איתם קשר ישירות. בכלל אנחנו נמצאים עם התושבים בקשר ישיר, זה מאוד חשוב לנו, והם יכולים להירגע שהכול בסדר.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> ב-150 קמ"ר שיש לכם יש גם תושבים בדואים באיזה שהוא מקום?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

לא, אין פה התיישבות במרחב, אין אצלנו.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> היה בעבר והם כבר לא?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

לא, לא הייתה פה התיישבות בדואית. זה אזור קצת בעייתי לחיות בו. באזור שלנו לא היו. רק חשוב לציין, מה שאמרה פה מיטל לגבי שיתוף האוכלוסייה, אנחנו אחת לשנה עושים פה תרגילי חירום, מדמים פליטה של חומרים מסוכנים וכל האוכלוסייה פה במרחב שותפה לתרגול. זאת אומרת אנחנו יצרנו פה נוהל דיווחים ונוהלי עבודה מול האוכלוסייה על מנת לייצר שקיפות מול המועצה. אנחנו איתם בשקיפות מלאה. גם אם חלילה יש איזה שהוא אירוע אנחנו תמיד מעדכנים את התושבים כי חשוב לנו שהם יכירו מה שקורה אצלנו באתר.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

יש לנו מעבר לזה גם פורום משותף עם התושבים, פגישות אחת למספר חודשים, יושבים איתם, הם שומעים איתנו, יש דיאלוג, ומאוד מאוד חשוב לנו שיתוף הפעולה הזה והתקשורת הטובה איתם.

המעגל השלישי והאחרון זה הניטור במרחב של סדום. אנחנו מפעילים תחנות ניטור סביבתיות. גם פה הנתונים משודרים און ליין לאתר אינטרנט פתוח לציבור. סך הכול איכות האוויר פה מצוינת חוץ ממה שלא קשור אלינו, זה סופות חול ואובך, אבל זה רק בידיים של אלוהים, לא כל כך אנחנו.

דיברתי קודם על ניטור אוויר, זה ניטור שפכים. אנחנו גם עושים דיגום בים פעם בשנה, לפי הנחיה של המשרד להגנת הסביבה, המכון הגיאולוגי מסייע לנו בניתוח של הנתונים, סך הכול לא רואים השפעה של השפכים שאנחנו מעבירים לים. מפעלי ים המלח, מפעל הברום, מפעל פריקלאס במישור רותם ומפעל חיפה כימיקלים, אלה ארבעת המפעלים שמזרימים שפכים לים המלח.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> איזה שפכים אלו בדיוק?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

קודם כל התמלחות. אנחנו מקבלים הרי מים, מים מהים, עושים את תהליך האידוי והייצור, כל השארית חוזרת חזרה לים. אז זה מוגדר כשפכים, אבל מעבר לזה גם לחיפה כימיקלים וגם לפריקלאס במישור רותם יש תהליכי ייצור שפכים, הם עומדים בקריטריונים של אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, מותר להם להזרים את השפכים האלה לים. גם בעיקרון הרבה תמלחות. אגב זה הרבה יותר עדיף מאשר לעשות פתרון אחר, שזה לבנות בריכת אידוי שם במישור רותם ושהמים האלה יישבו על פני הקרקע ויתאדו ויהוו מקור אולי לפגיעה בתת הקרקע וכו'. זה פתרון עדיף סביבתית להזרים את זה לים.

התחום הכי כבד אצלנו זה, כמו שאמרתי קודם, איכות האוויר. מה עשינו בשנים האחרונות כדי לשפר או לצמצם את טביעת הרגל שלנו על הסביבה? קודם כל עבדנו בעבר, עד לפני עשור, עם מזוט, שרפנו מזוט בתחנת הכוח. המזוט הזה סולק, הפסקנו להשתמש בו מזמן. גז טבעי מגיע לכאן. אנחנו היינו בטוחים שבתחנת הכוח החדשה שבנינו לפני שלוש שנים, שזה חזית הטכנולוגיה, היינו בטוחים שעשינו צעד ענק ועכשיו מסתבר שזה לא מספיק, שאנחנו צריכים להתקדם לאנרגיות ירוקות וזה הפרויקט שמאיר דיבר עליו, סדום ירוקה זה החזון שלנו, לייצר את אותם 1,000 מגה וואט חשמל ירוק שזה בעצם יאפס לנו את טביעת הרגל הסביבתית של סדום, כי היום היא עובדת על 1 מיליון טון CO2 בשנה.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> היה לנו דיון בוועדה, בישיבה האחרונה, לגבי ההשפעה באמת של מעבר ממזוט לגז טבעי, כמה במדידות שלכם, כמה באמת הרגשתם הבדל, אם יש, ועד כמה הוא משמעותי?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

זה משמעותי מאוד. קודם כל כשאתה שורף גז טבעי כמעט שאין חלקיקים, מה שנקרא הפיח הזה, אין כמעט חלקיקים, וגם לא סוקסים, שזה תחמוצות של גופרית שגורמות לגשם חומצי, זה גם כמעט שלא קיים, למה? בגלל שזה הרכב אחר. זאת אומרת עדיף לשרוף גז טבעי, בוודאי, אבל הגז הטבעי כמו כל דלק אחר ממקור פוסילי מייצר CO2, לא יעזור כלום, כי יש בו פחמן בתוכו. צריך לעשות בשכל את האיזון, לשלב את האנרגיות המתחדשות עם הגז הזה כדי שנוכל להמשיך לדבר פה גם בעוד עשר ו-20 שנה.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

יש יעדי ביניים, או ש-2030 אפס פליטות?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

עד 2030 אנחנו נוריד 30%.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

עד 2030 30% ועד 2050 להגיע לניטרליות של אפס.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

ב-2050 כל המדינה מגיעה לניטרליות.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

אוה, נראה את זה.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

בוא נראה שזה קורה, יש לנו כבר תכנית עבודה.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

זה לא יעד שאפתני בכלל. גם אצלם נראה את זה. דיבורים זה גם במדינה וגם בחברות.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

אבל אני חושבת שההבדל הוא שלנו יש כבר תכנית עבודה, אני לא ראיתי את תכנית העבודה של המדינה. אני רואה את תכנית העבודה שלנו ואנחנו צריכים גם שהמדינה תדחוף את זה ותעודד אותנו לכיוון הזה.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> היצרנים הגדולים הם הכתובת.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

אבל אני לא מסתכלת על המדינה, אני אסתכל על עצמי.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> שנייה, בבקשה. תמיד יש פערים בין התכניות, אבל במקרה שהיצרנים הגדולים, המשמעותיים במשק, כן עומדים ביעדים האלה ואולי גם עושים צעד אחד יותר טוב לכיוון הנכון, במקום 2050 יגידו שהם החליטו בגלל שהם עושים מיליארדים במדינה לתרום קצת יותר לעניין הזה ולהיות לפני המדינה, נהיה ב-2040, תוכל המדינה כן להגיע בהחלט.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

קודם כל אנחנו יותר מנשמח ודווקא פה אתה אמרת משפט מאוד מאוד נכון, כי דווקא המפעלים התעשייתיים הם הגורמים שהכי יכולים להשפיע, זאת אומרת כמו שהם הכי משפיעים לכיוון האחד הם יכולים גם להשפיע הכי לכיוון השני וכאן דווקא אנחנו כן קוראים לסיוע.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

איזה סיוע אתם צריכים?

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

לדוגמה, אנחנו עובדים מול רשות מקרקעי ישראל, יש לנו מפעל שרוצה לעבור אז באים ואומרים שזה לא ייעוד תעשייתי, אנחנו לא מבינים למה זה לא ייעוד תעשייתי כי זה נועד בעצם לשמש מפעל.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

איזה מפעל?

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

פריקלאס, לדוגמה, ששם כבר אנחנו רוצים לעבור, כי יש לנו את הכול כמעט מוכן ואנחנו ממש ברמה של תכנית עבודה במיידית. אנחנו בשיחות ארוכות מול רשות מקרקעי ישראל כדי לקבל את האישורים וכדי להוציא את זה לדרך. אנחנו צריכים את משרד האנרגיה איתנו, אנחנו צריכים שכולם יהיו איתנו ואנחנו מוכנים לעשות את הצעד הזה ומוכנים גם לקחת על עצמנו יעדים מאוד מאוד שאפתניים, אבל פה זה באמת צריך להיות משהו שהוא משותף. אנחנו נשמח גם לסיוע שלכם, לכל סיוע בנושא הזה.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

יכול להיות שאנחנו יכולים לעזור מול רשות מקרקעי ישראל.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

אנחנו נשמח לכל סיוע. דווקא בסדום יותר פשוט לנו בגלל שזה שטח הזיכיון, אז יש לנו יותר חופש פעולה, אבל במקומות אחרים שאנחנו כן צריכים וכן תלויים - - -

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

אבל למה בסדום אי אפשר להקים –

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

בסדום יש לנו תכנית עבודה ברורה.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

2050 זה רחוק.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

לא, אנחנו מדברים על 2030.

<< אורח >> לילך גבע הראל: << אורח >>

2050 להגיע לניטרליות.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

עוד פעם, זה מאוד אתגרי מהטעם הפשוט, כי הסביבה פה בסדום היא מאוד ייחודית מבחינת קרינה, יש פה סינון, בגלל המיקום וכן הלאה, לא ניכנס פה לצד התהליכי, וזה מחייב אותנו לעשות פה לא מעט פיילוטים. הפיילוט למעשה כבר התחיל, לא יודע אם יהיה לנו זמן היום, אבל הקמנו פה פיילוט שבודק את הנצילות, את היעילות החשמלית או את ההמרה, יותר נכון, בתחילת העבודה. למשל הזכירה פה לילך, אנחנו יודעים שבפריקלאס בגלל המיקום הנושא הזה הרבה יותר אפקטיבי מבחינה אנרגטית ופה צריך באמת לראות איך עושים את ההתאמות.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

איפה הוא ממוקם?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

במישור רותם. צריך להבין, דיברנו על המדינה, יש פה עניין של תשתיות עצומות, כי להוביל 10,000 או 100,000 מגה וואט זה תשתיות שלא קיימות היום, צריך פה גם את חברת חשמל, כי אני לא יודע איך הם יודעים להכיל את הכמות הזאת. זאת אומרת הספקטרום הוא הרבה יותר רחב, זה מעבר להסתכל על ים המלח ולהגיד אוקיי, בואו נעשה את כמות המגה וואטים הנוספת. השאלה איך אנחנו כמדינה יודעים להכיל את זה מבחינה תשתיתית.

היום אני יכול להגיד לך שיש לי בתחנה לעתים עודפים של 70-60 מגה וואט ואני לא מצליח להוציא אותם לרשת בגלל היעדר תשתיות, ואני מדבר ברמה של עשרות מגה וואטים ואנחנו מדברים פה על - - -

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

חברת חשמל לא רוצים לעזור?

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

זה לא חברת חשמל, זה מנהל הרשת.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

גם תכנונית, גם תכנית להוציא לפועל את הפרויקט זה ייקח לנו כמה שנים. זה מה שלוקח בישראל.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

נכון, אבל פה זה גם תשתיות מאוד גדולות ברמת מדינה.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

בקיצור כל סיוע לדחוף אותנו, לעזור לנו לקדם את זה, אנחנו נשמח מאוד מאוד. אנחנו מבין הראשונים ממפעלי התעשייה בארץ שיישמו את תקן ניהול האנרגיה, את התקן של 2018.

קודם אמרתי בכמה מילים, וגם מאיר הזכיר, שהשקענו בנושא איכות אוויר כדי לצמצם את הפליטות לסביבה. זה רק מעט מהיחידות שהוקמו פה בשנים האחרונות. אני מעריכה שסדר גודל של יישום חוק אוויר נקי נסיים אותו במעל 120 מיליון דולר, אבל זה יחידות שנותנות תוצאות מצוינות ונכנסו לעבודה ובסך הכול מצמצמות מאוד את הפליטות שלנו לסביבה במקומות הבעייתיים.

זה למשל מתקן מיוחד, מתקן שריפה, שהותקן במפעל הברום, אחד המוצרים שם EDB, הוא חומר חשוד כמסרטן, אנחנו אוספים את כל הפליטות שלו, שורפים את הפליטות וממש עומדים בקרוב לאפס במוצא הארובה.

אנחנו גם לא שוכחים לטפל בדברים. בעבר הייתה פחות מודעות, פחות תשתיות כמו שצריך, ואנחנו צריכים לטפל במה שאני קוראת מפגעי העבר, אם זה חוות המזוט הישנות, שהיום כאמור כבר אין מזוט, המזוט סולק מהאתר, תחנת דלק ששימשה את האתר, וכמו רוב תחנות הדלק בגיל הזה במדינת ישראל כולן דולפות. אנחנו עשינו תכנית שיקום והתחלנו להניע אותה. אתר פסולת ישן שעבד בתחום המפעלים, כי בזמנו זרקו פסולת מעורבת באיזה שהיא פינה במפעל, הוצאנו תכנית שיקום, התכנון עכשיו הסתיים ואנחנו מתקדמים עם זה.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כל העבודות והידע והמחקר הזה, זה נעשה על ידי שיתופי פעולה, נגיד עם אוניברסיטת בן גוריון או אוניברסיטאות אחרות בארץ? אקדמית, מבחינת המחקר, החברה עובדת פה או שלומדת מהניסיון הבין לאומי ומעבירה לפה?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

אנחנו היינו בפיגור אחרי אירופה, היא הרבה יותר מתקדמת מאיתנו, אז כל מיני טיפולי קצה ומתקני קצה, אנחנו רוכשים את הידע הזה מבחוץ.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> העולם לפנינו.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

העולם לפנינו לגמרי ואנחנו היינו צריכים לרוץ כדי להשלים את הפערים. למשל בנושא השפכים הסניטריים, שזה דבר לא מאתגר בכל מקום אחר ואצלנו, בגלל שהמים הם מלוחים והשפכים הם מלוחים, אנחנו לא יכולים להוציא אותם לשום מתקן טיפול חיצוני ונאלצנו בעצם להקים מתקן, זה דווקא כן עם מוחות מקומיים, שעושה טיפול שלישוני בשפכים האלה. אם בעבר את השפכים הסניטריים, גם של המלונות, המועצה הייתה מזרימה לים או לבריכה 5, אין כבר, הסיפור הזה לא קיים. השפכים של כל האתר הזה מטופלים בטיפול מצוין וכל הקולחיים, זאת אומרת הזרם המטוהר חוזר חזרה לתהליך הייצור, אנחנו מנצלים אותו לגמרי.

זה היה בתוך הגדרות שלנו, אני מקווה שלא עייפתי אתכם, יש עוד קצת דיבור על מה שקורה בסביבה. אנחנו פועלים באזור מאוד מאוד רגיש, יפה, שמורות טבע, הרבה אקולוגיה, ואנחנו לא יכולים להתעלם מהדבר הזה ולכן בשנים האחרונות אנחנו עשינו ועדיין עושים הרבה פרויקטים בסביבה מחוץ לגדרות.

זה פה על שקף אחד, ממש על רגל אחת, שיקום של שטחים פתוחים. מה זה שטחים פתוחים? אלה שטחים שבהם עבדנו בעבר, בשטחי הזיכיון, היינו צריכים להעביר איזה קו אז העבירו קו תת קרקעי או על קרקעי, עשו שם שיבושים בערוצי זרימה של מים, השליכו פסולת פה ושם, את כל האזורים האלה היינו צריכים לעבור לשקם עם אנשי מקצוע לפי תכנית מסודרת. הסתיים הפרויקט הזה.

רשות הטבע והגנים לימדה אותנו שאזור סדום הוא אזור שעוד אפשר להגן עליו מפלישות ביולוגיות כי הוא יחסית אזור מבודד. נכנסנו יחד איתם לפרויקט ביעור צמחייה פולשת. פה בשטח המפעלים שלנו, שהוא לא קטן, אנחנו עקרנו 150 עצים שמוגדרים כמינים פולשים. מה הבעיה עם המינים האלה? ציפורים לוקחות את הזרעים ופתאום מוצאים כל מיני צמחייה שלא קשורה בנחל ערוגות, בנחל דוד. אחרי שהשתכנענו שכנראה זו הדרך הנכונה - - -

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> איפה הפגיעה הזאת, תחרות על מים?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

מה זה מין פולש? מין פולש זה מין שהביאו אותו ממקום אחר, אדם העביר אותו למקום אחר, מתי הוא מוגדר פולש? כשהוא משתלט.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כמו עצי האורן והברוש.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

הוא פולש יותר חזק מהמינים המקומיים.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

הוא מחליש את המינים המקומיים שלא יכולים לחיות וזו בעיה. אז, שוב, זה היה טיפול נקודתי. אגב, זה שעקרנו, אני מאוד צמחייה, אז היה לי קשה, אבל - - -

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כי הוא מתחרה איתם על המים המעטים שנמצאים?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

הוא גם בדרך כלל יותר ערס כזה.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

יש גם ציפורים כאלה.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

כן, הדררות, המיינות.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> השאלה אם ההתערבות שלנו בטבע ברמה הזאת – אני לא מבין בזה, זה לא עולם הידע שלי.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

לא, להיפך, המין הפולש הוא כתוצאה מההתערבות שלנו.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

האתר המדהים הזה מחכה לנו, זה אתר כרייה ראשון שלנו, כרייה של חומר ואדי שהוא כבר מעל 20 שנה לא פעיל. היה שם בור פעור, נגיע אליו בקצה הדרך, הקמנו פה מצפור, פתחנו את המקום הזה לרווחת הציבור, מאוד גאים בו, נדבר עליו, אני מקווה שנספיק להגיע אליו בסוף היום.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

ייאמר לזכות מיטל שכל חודש היא מוציאה ממני עוד ועוד כספים לתחזק את האזור הזה, אבל זה אזור מקסים.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

מה ההוצאה על הסביבה מסך המכירות? יש לכם נתון כזה?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

מסך המכירות?

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

הלמ"ס מפרסמים כל שנה את ההוצאה הלאומית על סביבה, גם הממשלתית וגם הפרטית.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

השאלה אם אתה לוקח את כל הפרויקטים שקשורים ל - - -

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

בטח.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אז יש לנו את זה, בהחלט.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

כן, אם תרצו אפשר להעביר נתונים. זה הרבה כספים.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

זה לא מעט כסף.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כשזה לא מעט כסף זה לכל הצדדים. כשאומרים לא מעט כסף, אני משלם הרבה מס הכנסה, זה דבר טוב.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

אני חושבת שזה כסף שאנחנו מקבלים את התרומה שלו, הרבה נהנים ממנה וככה צריך להיות. ובכלל הגישה שלנו בשנים האחרונות, אם פעם היו כאן אמירות של זה שטח זיכיון, אפשר לעשות מה שרוצים, הדברים האלה כבר לא נאמרים פה כמה וכמה שנים טובות.

מכיוון שאנחנו, אתם בטח יודעים, שואבים ממקור טבע שהוא שייך לכלל אזרחי מדינת ישראל ובכלל, לא שייך לא לנו, אנחנו חייבים, אחת, לשמור ולהיות אחראים, אבל דבר נוסף, במקומות שבהם אנחנו יכולים גם להביא תועלת נוספת לציבור זו חובה שלנו לעשות את זה ואגם הברבורים, זה הכינוי שלו, זו דוגמה מצוינת לדבר הזה.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

וזה פתוח לציבור?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

כן, זה פתוח לציבור. עוד פרויקט קטן ויפה שהוא גם בכיוון הזה זה בריכה 5. השוליים שלה, אזור תמרית, זה אזור שהיה אתר פסולת פיראטי, לא פסולת שמפעלים זרקו אלא כל מיני עוברי אורח, מאוד מוזנח הרבה שנים.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> מה זה עוברי אורח באזור הזה בכמויות שהן מפריעות?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

מה הבעיה? מישהו שהוא משאית זבל ורוצה לפרוק אותה בלי לשלם כסף לאתר, ואז שופכים.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

למה הוא לא עושה את זה בשטחים? כולם הולכים לשטחים לעשות את זה.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

מי שעושה פה שיפוצים, לא חסר. בקיצור, לנו היה צורך לעשות ניקוי של המלח מהשוליים של הבריכה ובעצם הצגנו לרשויות כאן רעיון לעשות עם המלח הזה שיקום של האתר המוזנח הזה ולקחנו אדריכל נוף, שוב, אני מקווה שאנחנו נגיע לשם, אתם תראו, יצאה תצפית מדהימה שהיא כולה על טהרת המלח, שאצלנו זה גם מתקשר לכלכלה מעגלית.

יצרנו ארבע גבעות יפהפיות. את זה רואים מלמעלה, יש פה ארבע גבעות, תצפית ממש מדהימה, 360 מעלות על כל המרחב. פסולת הבניין נקברה מתחת, למה? כי אם היינו צריכים לפנות אותה למקום אחר כנראה שהפרויקט הזה לא היה יוצא אל הפועל, אז הרשויות היו צריכות טיפה להתגמש, אבל אחרי שהם חשבו טוב הם הבינו שאין ברירה אחרת. הרי אם היינו לוקחים את זה לאתר אחר זה היה יושב מתחת לאדמה במקום אחר.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

איזה נחל זורם שם?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

זוהר, חימר. זו מלחת זוהר. יש לנו עוד תכנון לחימר לשיקום של אזור חימר, אפשר לדבר על זה גם בהמשך.

זה, אחרון חביב, פרויקט מדהים. זו תעלת ההזנה שמובילה מים מפה, מ-P9, חוצה את מניפת נחל צאלים דרומה עד לבריכה 5. כשהיינו צריכים להוסיף את החתיכה הזו החשש היה שאנחנו נחסל את כל מה שקורה במניפה, שיש בה הרבה אקולוגיה, בעלי חיים מיוחדים, צמחייה. זה מערב וזה מזרח. מה שנעשה זה מתעלים שמאפשרים את זרימת השיטפונות כדי להמשיך לאפשר את החיים במניפה הזו. אני חושבת שזה פרויקט מקסים, יש לנו כמה שכבות של ניטור אקולוגי, של תת הקרקע, של המניפה, כדי לוודא שהיא תמשיך להתקיים ושלא נקלקל אותה.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

מה לגבי בולענים באזור?

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

בולענים יש בעיקר באזור האגן הצפוני מהסיבה שקו החוף נסוג, חושף מלח וכו'. אצלנו, בצד הדרומי, בגלל שקו המתאר קבוע כמעט שאין.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

אני מזכיר שוב, קוראים לי טובי שור, אני מקיבוץ שובל, אני עובד 14 שנה בחברה פה ובעצם התפקיד שלי, יחד עם מיטל, הוא להיות אחראים על כל הקשר עם גורמי חוץ, מיטל מתמקדת יותר בנושא של המשרד להגנת הסביבה, אני הרשויות האחרות, הגורמים הירוקים, רט"ג וכו'. אנחנו עובדים הרבה מאוד בשיתוף פעולה ובאמת בשנים האחרונות הנושא של העבודה מול גורמי החוץ הפכה להיות משהו מאוד כבד כי אני טוען, וזה קצת יפתיע אתכם, שאין גוף מבוקר ומפוקח בכל מדינת ישראל יותר ממפעלי ים המלח.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אתה יודע כמה גופים בארץ יושבים על 150 קמ"ר?

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

נכון, יותר מ-150 קמ"ר, הזיכיון הוא יותר מ-150 קמ"ר. אז נכון, אנחנו לא מתלוננים.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

חשבתי שאתה רוצה להגיד: אתה יודע כמה גופים בארץ אומרים שהם הגופים הכי מבוקרים?

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

אנחנו לא מתלוננים, אבל היה פה פשוט איזה רמז כאילו שיש דברים שאסור, אז אנחנו עובדים לפי כל הכללים, לפי כל החוקים, לפי כל הדינים, לגמרי לגמרי.

אז אני באמת רוצה בכמה מילים לעבור על הנושא של נסיגת המפלס, ראיתי שהשאלה הזו עלתה הרבה מאוד. אני חוזר על מה שאנחנו עושים, אנחנו שואבים מים מנקודה אחת ומזרימים אותה מהאגן הצפוני, שהוא אגן טבעי, לאגן הדרומי שהוא אגן מלאכותי ובעצם פורסים אותם על פני שטח גדול. זו הפעולה שגורמת לאידוי או להגדלת האידוי. אנחנו לא עושים עם המים שום דבר באופן פיזי, אנחנו לא מפיקים את המים, אנחנו מפיקים את המינרלים ששוקעים כתוצאה מהאידוי. כלומר בעצם המים עוברים מפה, זורמים בכל התהליך הזה וחוזרים חזרה ומה שמתאדה באגן הדרומי זה מה שאנחנו, במרכאות, לוקחים מהים.

מה שמתאדה זה דבר קבוע, למה זה דבר קבוע? כי שטח האידוי קבוע. כל עוד שטח האידוי לא גדל אנחנו לא יכולים לשאוב יותר. כשאני מדבר על לשאוב יותר אני מדבר על שאיבה נטו, כי ככל שאנחנו שואבים יותר, וזה יכול להיות כתוצאה מתנאי מזג האוויר, אנחנו גם מחזירים יותר, אבל כיוון ששטח האידוי קבוע אנחנו יכולים לגרוע מהים כל שנה כמות קבועה. זה דבר שצריך לזכור היטב, אנחנו לא יכולים להגדיל את השאיבות שלנו מהים גם אם אנחנו רוצים. אנחנו לא רוצים, אבל גם אם אנחנו רוצים אנחנו לא יכולים להגדיל את השאיבות שלנו מהים.

המספרים הם מספרים מאוד פשוטים. אנחנו בגדול שואבים סדר גודל של 450 מיליון קוב מהים, ועוד מעט אני אתייחס, מוסי, לשאלה שלך לגבי הכסף. אנחנו שואבים סדר גודל של 450 מיליון קוב מהים, מה שמתאדה לאורך הבריכה הזאת זה סדר גודל של 160 מיליון קוב, זה פחות או יותר, זה משתנה משנה ל שנה בטולרנס של 5% מקסימום, אבל זה סדרי הגודל.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

כמה בצד הירדני מתאדה?

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

הירדנים, שוב, לפי שטח האידוי שלהם. שטח האידוי שלנו הוא 150 קמ"ר, בגדול האידוי של מי ים המלח זה אידוי יחסית קטן, זה 1.1 מטר בשנה, כלומר אם אצלנו זה 150, זה סדר גודל של 160, 165. הירדנים, שטח האידוי שלהם הוא 120 קמ"ר ולכן האידוי שלהם הוא בערך 125 מלמ"ק. אלה סדרי הגודל. כלומר החלק של הירדנים הוא בערך 60% מהחלק שלנו.

אז אנחנו שואבים סדר גודל של 450 מלמ"ק, כאמור זה משתנה משנה לשנה. מה שמתאדה פה זה סדר גודל של 160 מלמ"ק, זה יכול להיות 155, זה יכול להיות 165, אבל זה פחות או יותר הטולרנס ואנחנו מחזירים חזרה 290 מיליון קוב. 450 פחות 160 זה 290 מיליון קוב.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

הנטו, מה התרומה שלכם לירידה בנטו?

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

קודם כל צריך לזכור, הסיבה העיקרית לירידת המפלס זה העובדה שלא מגיעים מים מהצפון. יכול לשאול פה מישהו אם זה אני אומר, תשאלו את כל גורמי המקצוע - - -

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

לא, אנחנו מסכימים איתך.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

כולם יודעים את זה, רשות המים, המשרד להגנת הסביבה, כל מי שמתעסק עם זה יודע שזו הבעיה העיקרית. הירדן קיבל בעבר, במאה הקודמת, הוא קיבל סדר גודל של 1.3 מיליארד קוב, היום הוא מקבל כלום, כמעט כלום. ים המלח מהירדן. הירדן היום מזרים סדר גודל של 100 מיליון קוב לים המלח, כל השאר נלקח על ידי כל מדינות האזור, אנחנו מכירים את זה היטב. יש כמובן את הצד הירדני, שגם הוא לוקח את החלק שלו, ובסופו של דבר החלק שלנו, ואני אראה לכם אחר כך את החישוב, הוא לא מסובך, זה סדר גודל של 25 סנטימטר, 23%.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

מתוך 1.1 מטר.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

כן, זה 25% מתוך 1.1 מטר וכאמור, סדר הגודל הזה לא משתנה.

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

למה 1.1 מטר? זה הממוצע השנתי?

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

הים נסוג בסדר גודל של 1.1 מטר. אפשר להראות את זה בכל מיני צורות, אבל גדול השטח של האגן הצפוני הוא 630 קמ"ר. שוב, אנחנו משתמשים פה בנתונים לא שלנו, כי יותר חשוב לנו להסתמך על נתונים של רשות המים והמשרד להגנת הסביבה והמכון האקולוגי, אלה שלושת הגורמים העיקריים שמתעסקים עם הנתונים האלה, אז הגירעון השנתי של הים הוא סדר גודל של 700 מיליון קוב, למה? בגדול נכנס 300 מיליון ויוצא מיליארד.

איך יוצא מיליארד? סדר גודל של 700 ומשהו יוצא על ידי אידוי ועוד סדר גודל של 250 עד 300 יוצא על ידי אידוי באגן הדרומי על ידי המפעלים הירדניים והישראליים. זה פחות או יותר סדר הגודל. אם תיקחו 700 מיליון ותחלקו אותם ב-630, שזה השטח של האגן הצפוני, זה 1.1 וזה באמת בחשבונות שאנחנו רואים בשנים האחרונות, אפילו בעשר, 20 שנה האחרונות, זה סדר גודל של 1.1 מטר בשנה.

איך אני מחשב את החלק שלי? 160, שזה, מה שאמרתי, הגירעון שלנו, חלקי ה-700, שזה הגירעון הכללי, תעשו חשבון, 22.8%, תכפילו את זה ב-1.1, 25 סנטימטר. אז אם החשבון לא היה ברור אני יכול לחזור עליו עוד פעם.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

25 סנטימטר, אבל גם לירדנים יש.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

הירדנים זה 15 בערך.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אז זה 25 פלוס 15?

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

כן, 40 יחד.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

40 סנטימטר זה לא מעט.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

אף אחד לא אמר שזה מעט, אבל אלה המספרים.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

אני לא אומר שזה מעט או הרבה. כמו שאמר קודם חבר הכנסת, הכול תלוי בעיני המתבונן, אבל צריך לדעת שאלה המספרים. בזמנו היו לי לא מעט ויכוחים עם המכון הגיאולוגי כי במכון הגיאולוגי היו מציגים שהחלק של התעשייה הוא 40 סנטימטר, או 40%, ואני אמרתי לאיתי גבריאלי: כשאתה אומר תעשייה תגיד מה זה תעשייה, כי הרבה פעמים אומרים אה, התעשייה הישראלית זה 40 סנטימטר, והרבה שנים היה בתקשורת שהחלק שלנו הוא סדר גודל של 50%-40%.

אז כאמור, אם מדובר על התעשייה מדובר על התעשייה הכימית, שזה גם אנחנו וגם הירדנים, החלק שלנו 25 סנטימטר. ושוב, החלק הזה לא משתנה, אם הנסיגה תהיה יותר גדולה החלק הזה יהיה יותר קטן ברמה של האחוזים, אבל 25 סנטימטר נשאר 25 סנטימטר.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> יש לי שאלה, היא לא נוגעת למפעלים. יש טיפול בעניין הזה של ירדן ושל השיקום, ההחזרה, משהו?

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

השאלה הזאת היא שאלה מאוד מורכבת, אני אגיד לך למה. הרבה פעמים מדברים על תעלת הימים, יש אפשרות לדבר על תעלת הימים מדרום או ממערב, כלומר מים סוף או מהים התיכון, ויש אפשרות לדבר על שיקום הירדן. שיקום הירדן זו בעיה מאוד גדולה, למה? כי היום כל מתקני ההתפלה במדינת ישראל מספקים סדר גודל של 600 מיליון קוב. 600 מיליון קוב, אם אתה מזרים את כל המים האלה לים המלח זה בערך חצי מהכמות, למה? כי מים מתוקים, ברגע שאתה מזרים לים המלח אז האידוי שלהם הוא הרבה יותר גדול. לכן אם אתה מזרים את כל המים האלה רק לים המלח, אתה לא משקה אף אזרח במדינת ישראל ואתה בקושי מצליח לגרום לחצי מהכמות הזאת להחזיר חצי מהכמות של נסיגת המפלס.

יותר מזה, האמירה אומרת שאם אתה מעביר מים בירדן רוב הסיכויים שרוב המים האלה יילקחו בעיקר מהצד המזרחי כיוון שלירדנים יש מצוקת מים מאוד מאוד קשה בירדן ולכן סביר להניח שהמים האלה אמנם יוזרמו לירדן, אבל רובם לא יגיעו לים המלח. לכן הפתרון הזה הוא פתרון בעייתי.

צריך לזכור עוד דבר, ככל שאתה מוסיף מתקני התפלה, גם להם יש עלויות סביבתיות. כלומר לא רק הבעיה של ים המלח היא בעיה סביבתית, כל בעיה סביבתית הרבה פעמים אנחנו פותרים בבעיה שיוצרת בעיות סביבתיות אחרות. מתקני התפלה, לא צריך להגיד, CO2.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אז הכיוון של הפתרון של תעלת המים הוא - - -

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

גם לתעלת הימים יש בעיות אחרות, הבעיה היא שאנחנו מכניסים פה מים שהם מים אחרים לגמרי מים המלח והשאלה האם אנחנו רוצים למלא את האמבטיה הזאת בכל מחיר.

<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כלומר המים שאתם מחזירים הם מים - - -

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

עדיין הם הרבה יותר מלוחים.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

וזו אחת מבדיקות הניטור שמיטל דיברה עליהן שנעשות אמנם על ידינו, אבל לפי הנחיות של המשרד להגנת הסביבה, בודקים האם יש איזה שהוא שינוי בהרכב של הים כתוצאה מהמים האלה שחוזרים. הבדיקות מעידות חד משמעית שאין שום שינוי בהרכב הים כי הכמות היא יחסית קטנה לגודל הגדול של הים. לכן המים שאנחנו מחזירים בעצם לא משנים את ההרכב של הים בכלל.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

גם מעבר לזה, מה שאנחנו מחזירים זה זרם של מי ים המלח מינוס המינרלים שלקחנו, זה לא שזה איזה שפכים רעילים. כי כששומעים שפכים זה מיד מעורר קונוטציה –

<< יור >> היו"ר מוסי רז: << יור >>

לא, הוא לא אמר שפכים, הוא לא אמר רעילים.

<< אורח >> מאיר מרגי: << אורח >>

אבל מרבית המינרלים חוזרים, כמו מגנזיום, קלציום, כל שאר המינרלים חוזרים, חוץ מהשפכים.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

כיוון שזמננו מוגבל, אז עוד מילה אחת לגבי הנושא של ים המלח, יתייבש או לא יתייבש. הוא לא יתייבש. ים המלח לא יתייבש, אמנם המפלס שלו יקטין את השטח שלו. שוב, לפי עבודות שנעשו על ידי המכון הגיאולוגי, הם מראים שהמפלס יתייצב בעוד סדר גודל של 200-150 שנה, השטח שלו יהיה בערך 75% מהשטח הנוכחי שלו. אנחנו מדברים כל הזמן על האגן הצפוני. העומק המקסימלי שלו יהיה בערך 200 מטר, והמפלס יתייצב בגלל שככל שהתמיסה מתרכזת ושטח הפנים יורד האידוי קטן. האידוי יהיה כבר כל כך קטן ביחס למים שנכנסים שתהיה חזרה, נחזור לאיזון הידרולוגי, כמובן בכמויות הרבה יותר קטנות של מים ותמיסה שיוצאת החוצה.

ועדיין זה יהיה גדול פי שלושה מהכנרת, כלומר זו לא תהיה ביצה, זה לא יהיה איזה אגמון קטן, זה עדיין יהיה פי שלושה מהכנרת, בגודל וגם בעומק, פי ארבעה בערך מהעומק של הכנרת, כלומר זה עדיין יהיה משהו מאוד משמעותי.

<< אורח >> מיטל לאון: << אורח >>

הכנרת היא עם 50 מטר עומק גג.

<< אורח >> טובי שור: << אורח >>

כמובן שצריך לזכור שאם אותם 25

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]