פרוטוקול מספר 353, ועדת הפנים והגנת הסביבה, 23/03/2025

כנסת: הכנסת ה-25
קטגוריה: ועדת הפנים והגנת הסביבה
תאריך: 23/03/2025
מקור: הקובץ המקורי באתר הכנסת

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 353

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום ראשון, כ"ג באדר התשפ"ה (23 במרס 2025), שעה 10:00

סדר היום:

<< הצח >> 1. סעיף 16 (שימוש בהיטלי השבחה לתחזוקת שבר) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025), התשפ"ה-2024 [פוצל לפי סעיף 84(ב) לתקנון] << הצח >> << הצח >> 2. סעיף 24 (הארכת פטור מהיטל השבחה למתקנים פוטו-וולטאים) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025), התשפ"ה-2024 [פוצל לפי סעיף 84(ב) לתקנון], של ח"כ יעקב אשר << הצח >> << הצח >> 3. סעיף 21(1)(ב), (5) ו-(6) (הרחבת האפשרות להעביר היתרים לרשויות רישוי ארציות) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025), התשפ"ה-2024 [פוצל לפי סעיף 84(ב) לתקנון] << הצח >> << הצח >> 4. סעיף 21(1)(א) (היתר לפי תכנית ללא תשריט) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025), התשפ"ה-2024 [פוצל לפי סעיף 84(ב) לתקנון] << הצח >> << הצח >> 5. סעיפים 21(2), (4) ו-22 (הסמכת רשות רישוי ארצית בשטחים גליליים) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025), התשפ"ה-2024 [פוצל לפי סעיף 84(ב) לתקנון] << הצח >> << הצח >> 6. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 160), התשפ"ה-2024 << הצח >> << הצח >> 7. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 161), התשפ"ה-2025 << הצח >>

נכחו:

חברי הוועדה:

יעקב אשר – היו"ר

יוראי להב הרצנו

מוזמנים:

נתן אלנתן

–

יו"ר, המועצה הארצית לתכנון ובנייה, מטה התכנון הלאומי, משרד הפנים בני ארביב

–

עו"ד, סגן יו"ר, מטה התכנון הלאומי, משרד הפנים יוסף צמח

–

יועץ ליו"ר, מטה התכנון הלאומי, משרד הפנים

יהודה זמרת

–

עו"ד, היועץ המשפטי, משרד הפנים

תום פישר

–

עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משפט אזרחי, משרד המשפטים רותם ברמלי

–

רכז פנים, אגף תקציבים, משרד האוצר

מאי אלון

–

רפרנטית אנרגיה, אגף תקציבים, משרד האוצר

אפרת נחלון

–

עו"ד, לשכת משפטית, משרד האוצר

נועה שוקרון

–

אגף תקציבים, משרד האוצר

שקד כסלו

–

עו"ד, יועצת משפטית, משרד האוצר

רענן אמויאל

–

מנהל אגף בכיר, תכנון וקרקע חקלאית, משרד החקלאות וביטחון המזון אמיר גינוסר

–

ממונה תחום ייצוא וקידום מכירות במרכז לסחר חוץ, משרד החקלאות וביטחון המזון מלכה שניאור

–

סגנית מנהל אגף בכיר תכנון, משרד הבינוי והשיכון רון אייפר

–

ראש חטיבה, חטיבת אנרגיה מקיימת, משרד האנרגיה והתשתיות רפי אלמליח

–

מנכ"ל, מינהל התכנון

רון רוקח

–

מנהל אגף בכיר, רשות רישוי ובנייה ארצית, מינהל התכנון אפרת ברנד

–

עו"ד, סגנית היועצת המשפטית, מינהל התכנון

תהל ברנדס

–

עו"ד, לשכה משפטית, רשות המים

אפרת קניגסברג

–

אגף תכנון, רשות המים

שירלי לוי

–

מנהלת אגף בכיר, תכנון וסביבה, רשות החשמל

מירה סלומון

–

ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי

רן קניגסברג

–

מנהל תחום תשתיות ופיתוח עירוני, מרכז השלטון המקומי יעקב ראבד

–

עו"ד, משנה ליועץ המשפטי, עיריית בני ברק

מאיה קרבטרי

–

מנהלת מחלקת סביבה, אקלים ותכנון, פורום ה- 15

יפית טווסי

–

עו"ד, סגנית מנהלת, אגף יזמות ובנייה, התאחדות הקבלנים בוני הארץ אייל בן דוד

–

סמנכ"ל פיתוח ולקוחות, מקורות חברת מים בע"מ

סיוון גליקמן גבעוני

–

עו"ד, לשכה משפטית, מקורות חברת מים בע"מ

דודו כחלון

–

עו"ד, יועץ משפטי, מקורות חברת מים בע"מ

אפרת הכרם

–

סטטוטוריקה ורישוי, מרחב מרכז, מקורות חברת מים בע"מ איתן פרנס

–

מנכ"ל ומייסד, איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל חנה היימן

–

סבתה של ענבר היימן, משפחות החטופים

חיים היימן

–

אביה של ענבר היימן, משפחות החטופים

שמי קלדרון

–

דודו של עופר קלדרון, משפחות החטופים

אייל קלדרון

–

בן דודו של עופר קלדרון, משפחות החטופים

יוסף אבי יאיר אנגל

–

סבו של אופיר אנגל, משפחות החטופים

איילה מצגר

–

כלתם של תמי ויורם מצגר, משפחות החטופים

ענבל צח

–

בת דודה של טל שוהם, משפחות החטופים

ברק עוז

–

בן דודו של בר קופרשטיין, משפחות החטופים

משתתפים באמצעים מקוונים:

ריטה דלל

–

נציגת עיריית תל אביב

ייעוץ משפטי:

תומר רוזנר

רוני טיסר

רעות בינג

ליאור אלחזוב – מתמחה

מנהלת הוועדה:

לאה קריכלי

רישום פרלמנטרי:

איה פרידמן, איטייפ

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

>> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

בוקר טוב ושבוע טוב שמבשר בשורות טובות. אני פותח את ישיבת הוועדה. סדר היום מפורט ואני אפרט אותו עוד פעם בפתיחה הבאה. בינתיים נמצאות איתנו משפחות ואנחנו נתחיל עם חנה היימן.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

שלום חבר הכנסת אשר.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

שלום חנה, בוקר טוב.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

אני אתמול לא ישנתי כל הלילה. היה לי לילה שחור, לא לילה לבן וקמתי צרודה. ישנתי שעה וקמתי צרודה ואז שאלתי את עצמי, לא צעקתי ולא בכיתי אבל הנשמה שלי צעקה. הנשמה שלי כנראה צרחה כל הלילה מכאב.

חשבתי לעצמי שאנחנו כבר שנה וחצי בתוך הסאגה הזאת, השואה הזאת ואני אגיד לך את האמת. שנה וחצי אנחנו מתחבטים בשאלה שהיא החלטתי שאני חושפת אותה ושיאמרו שאני לא נורמלית. מאין הוודאות שענבר לא בין החיים? מדינת ישראל קברה אותה כי ככה נוח. אני רוצה - - - לא רק אני, כל בני המשפחה מאמינים שכל עוד לא הוכח אחרת, ענבר בחיים.

אנחנו רוצים לראות את הילדה ולקבל אותה בחזרה. אם היא בחיים, אני אעשה משתה שמדינת ישראל תדבר עליו שנה שלמה ולא היה כמותו בכל מדינת ישראל ואם היא לא בחיים אז אני אתן לה את הכבוד שהיא לא קיבלה. אם היא לא בחיים, אני אתן לה את הכבוד ואף הלוויה לא הייתה כמו ההלוויה שתהיה לה. איך אני?

זה הוגן למדי, נכון? אבל יש ספק, ספק אחד. בכדי לקבוע מוות צריכים להתקיים מספר פרמטרים, פה קבעו מוות בשיטת שדה ואני לא מקבלת אותה. אנחנו כמשפחה מסרבים לקבל את קביעת המוות של ענבר. תוכיחו לנו כמדינת ישראל שענבר שלנו לא בין החיים. אנחנו רוצים לראות כי המוח שלנו מתעתע בנו.

שלוש נשים נשארו מאחור, ג'ודי, ענבר ועופרה קידר. יצאו בפעימה 33 חטופים, ביניהם גם אישה שכולם ידעו שהיא לא בין החיים וחללים. ידעו שיש שמונה שהם לא בין החיים בעסקה הזו רק שלא ידעו בדיוק מי. אני שואלת, לא מבינה ועד היום לא קיבלתי תשובה. ענבר שהיא צעירת הנשים, נשארה מאחור. ג'ודי ועופרה נשארו מאחור והן נשים.

כל עוד לא הוכח שענבר שלנו לא בין החיים, מדינת ישראל הייתה מחויבת להחזיר לנו אותה הביתה וגם היום היא מחויבת להחזיר לנו אותה הביתה. זו לא רק דעתי ולא רק נקודת המוצא שלי. לפי הערכת מדינת ישראל יש 35 חטופים שהם לא בין החיים ואני חוזרת ואומרת שהמשפחות של רובן לא מקבלות את קביעת המוות של מדינת ישראל וביניהם, אנחנו.

זה מה שאתם תשמעו מאיתנו מהיום והלאה. ענבר היא בחורה בת 27 בחיים כל עוד לא הוכח אחרת וכל עוד לא ראינו אחרת ומדינת ישראל הייתה מחויבת להחזיר את ענבר בעסקת הנשים. למה לא שחררו אותה? אתה יודע שהיום ענבר היא האישה הצעירה ביותר שזרוקה בעזה ואף אחד לא מדבר עליה.

אף אחד לא מדבר עליה. איפה ענבר? איפה הילדה שלנו? אתה יודע שברגעים אלה אני יושבת וחושבת לעצמי – אני באמת מתחבטת בשאלה – יכול להיות שברגעים אלה היא מוחזקת באיזשהו בית ומדינת ישראל קברה אותה כי נוח לקבור אותה?

זה נוח לשיטת הסלקציה. אנחנו נוציא את החיים ואנחנו נשאיר את החללים אבל מי קבע ולפי מה קבעתם שהם חללים? מה ראיתם? ראיתם תמונה? ראיתם סרטון שבו לוקחים אותה? אולי הצליחו להציל אותה והיא נמצאת באיזשהו בית? באמת, הראש שלי מתעתע בי. תצילו את המשפחה שלי מהספק האכזרי הזה. אנחנו חיים שנה וחצי בחוסר וודאות.

מדינת ישראל קבעה שהילדה שלנו לא בחיים אבל לא התקיימו פה כל הפרמטרים בשביל להוכיח לנו שהילדה שלנו לא בין החיים וגם אם היא לא בין החיים והיות ואתם החלטתם שהיא לא בין החיים, היא אישה והיא הייתה צריכה להשתחרר בעסקת הנשים. אישה נשארת אישה גם לאחר מותה וגם לאחר לכתה.

אנחנו הולכים לבית העלמין ומה אנחנו רואים שרשום שם על המצבות? אשתי, בתי, ילדתי, בעלי, הבן שלי. לא רשום "גווייתי" ולא רשום "הגופה שלי". מה זה אומר? זה אומר שאישה נשארת אישה. למה ראש הממשלה שלי, של ענבר, של עופרה ושל ג'ודי לא החזיר אותן הביתה בפעימה הראשונה, בעסקת הנשים? למה? למה הוא לא החזיר אותן הביתה?

אני רוצה לראות מה המצב של הילדה. זכותי? זכותם של ההורים שלה לקבל וודאות על מצבה של הילדה. לא תהיה שום ודאות גם אם אתם תספרו לנו אלף פעמים שהילדה לא בין החיים וגם אם תגידו לנו אלף פעמים שהיא חלוטה, חליטה יש רק בתה. כשאני שותה תה זה חליטת תה. אני לא מקבלת את זה.

אני לא מקבלת את הפסיקה שלכם שהילדה שלנו לא בין החיים. תחזירו לנו אותה הביתה ואנחנו נקבע וזה מה שאתם תשמעו מאיתנו מהיום והלאה כי אנחנו לא העזנו להגיד את זה. אנחנו חשבנו את זה במשך שנה וחצי ולא העזנו להישמע פסיכים ולא נורמאליים אבל לא אכפת לי שתגידו עלי שאני פסיכית ולא נורמאלית. אני מוציאה את זה מהיום מהחשיבה החוצה. הילדה שלנו, ענבר הימן, בחיים.

זאת המשימה שלכם להוכיח לנו שהיא לא בין החיים וכשאנחנו נקבל אותה בחזרה אז אתם תוכיחו לנו אם היא בחיים או לא. למה לא הוציאו את שלשת הנשים האלה מעזה? למה לא הוצאתם את ענבר? היום היא צעירת הנשים שנמצאת בעזה. למה לא הוצאתם את ענבר הביתה? חבר הכנסת יעקב אשר, תענה לי על השאלה. אני בטוחה שיש לך תשובה עבורי.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

את יודעת שאם הייתה לי תשובה אז הייתי אומר לך אותה עוד לפני הישיבה.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

אני סומכת עליך באמת. אתה בין הבודדים שאני סומכת עליהם בממשלה הזו, אני אומרת לך את האמת אבל איפה הילדה שלנו? אתם אומרים שהיא לא בין החיים? מדינת ישראל הוציאה הודעה שענבר לא בין החיים. אתם רוצים לדעת כמה חטופים מדינת ישראל חלטה והם יצאו בסוף בריאים ושלמים? יש כאלה וענבר לא חלוטה כי אמרתי לכם שחליטה יש רק בתה. אני לא מקבלת את זה.

ענבר בחיים. אני רוצה לקבל את הילדה שלנו בחזרה. אמא שלה זכאית לקבל אותה. הילדה שלנו הופקרה על ידי מדינת ישראל. מדינת ישראל הפקירה את הילדה שלנו ב-7 באוקטובר והיא ממשיכה להפקיר את הילדה שלנו גם היום וגם את המשפחה שלי.

נוח למדינת ישראל להגיד שענבר שלנו לא בין החיים. נוח למדינת ישראל לקבוע שיש חטופים חיים וחטופים חללים. לא. זו שיטת הסלקציה שמדינת ישראל בחרה לעצמה לנקוט בה. הילדה שלנו בחיים כל עוד לא יוכח אחרת. 59 חטופים, כולם בין החיים. כולם. כל 59 החטופים בחיים. תוציאו לנו את כולם. תוכיחו לנו שחלק מהם לא בחיים.

<< דובר >> חיים היימן: << דובר >>

אני אתן את זכות הדיבור שלי לחברי פה כדי שיספר וקצת ימחיש את מה שחנה דיברה עליו.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אם תרצה, אתה גם תוכל לדבר.

<< דובר >> שמי קלדרון: << דובר >>

שלום. אני שמי קלדרון, דודו של עופר קלדרון שחזר מהשבי. כשאני ראיתי את חיים ואת חנה הבוקר התלבטתי אבל החלטתי לספר להם את מה שסיפרתי להורים של איתי חן. יש לי חבר ילדות בשם איציק יהב, זכרונו לברכה, הוא נפטר מסרטן לפני שנתיים.

איציק יהב היה נווט פנטום 201 במלחמת יום הכיפורים. הוא יצא לתקיפה בסוריה ובאותה תקיפה נפגע המטוס והוא נעלם. אחרי כמה ימים המשפחה קיבלה הודעה שהוא מת והם צריכים לשבת שבעה והוריו החליטו לשבת שבעה. אשתו, אילנה יהב – אמנית החול, למי שמכיר – החליטה שעד שהיא לא רואה את גופתו, היא לא יושבת שבעה. זו החלטה קשה אך החלטה אמיצה.

לימים, שלחה לה דודתה מאוסטרליה תמונה שהתפרסמה בעיתון באוסטרליה שבה רואים שבוים ישראליים וביניהם את איציק יהב, בעלה. אחרי חודשיים – חודשיים, לא שנה וחצי – הוא חזר ארצה. כמו שאמרתי, לפני שנתיים הוא נפטר מסרטן, לדאבוני. חיים, אולי אתה תמשיך ואני אבקש את הרשות בחזרה אלי.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

בבקשה, חיים.

<< דובר >> חיים היימן: << דובר >>

אני מצטרף למה שחנה אומרת כאבא של ענבר. עד שענבר לא תושב לפה ונראה אותה, אני לא יכול לקבוע שענבר לא בין החיים. תמיד יקנן הספק, בטח ובטח אחרי הסיפור ששמענו פה שהוא עדות חותכת לכך שיכולים להיות גם מקרים והלוואי שכך יקרה ויהיה נס וענבר היא בחיים ויחד איתה גם עוד 35 חטופים שנקבע מותם.

לכן, כמו שחנה אומרת, אנחנו צריכים להסתכל שיש לנו 59 חטופים שכולם צריכים לחזור הביתה בפעימה אחת. די עם הסלקציות האלה. די. צריך להסתכל על כולם כמקשה אחת וצריך להחזיר את כולם. אחרי שנה וחמישה חודשים, יש פה כישלון. יש פה כישלון של מדינת ישראל. ענבר הופקרה ב-7 באוקטובר על ידי הצבא, השב"כ, הממשלה וכעת היא ממשיכה להיות מופקרת על ידי הממשלה.

שנה וחצי שענבר לא חזרה ואני לא יודע איך צריך להחזיר אותה. אני לא בא לפה מעמדה של להגיד לממשלה איך לעשות את זה אבל אני כן בא מעמדה שאומרת שיש פה כישלון. אחרי שנה וחצי, הממשלה לא הצליחה להביא את כל החטופים. נשארו 59 חטופים.

לפעמים אני שומע את ראש הממשלה מתגאה בחטופים שהוא החזיר, הוא מתגאה בהם. אין ניצחון בזה שהוא החזיר אותם כי הוא צריך להסתכל על כלל 59 החטופים שנשארו.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

אפילו אחד שיישאר.

<< דובר >> חיים היימן: << דובר >>

אפילו אם אחד יישאר יש כאן כישלון. לכן, זו לא סימסה כשאומרים "עד החטוף האחרון כי ברגע שהחטוף האחרון לא יחזור אז זה לא משנה כמה החזרת, תסתכל כמה השארת מאחור ופה הכישלון.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה. שמי, תמשיך?

<< דובר >> שמי קלדרון: << דובר >>

ברשותכם, אני אצטט דברים שאמרה אתמול נועם עידן בן עזרא, אחותו של צחי עידן, זיכרונו לברכה. "אני צחי עידן. ב-7 באוקטובר פרצו אלי הביתה מחבלי חמאס ונחטפתי לעזה. אפשר היה להציל אותי בהמשך הפסקת האש הראשונה אבל הוחלט לחזור ללחימה. כאשר השובים שלי הבינו שצה"ל מתקרב, הם רצחו אותי ונסוגו. הלחץ הצבאי הרגע אותי ועלול להרוג את החטופים שנותרו מאחור.

למשפחתי, חברי ועמי, זו בקשתי וצבאתי. אני ננטשתי, מושפל, מפוחד וחזרתי ללא רוח חיים אבל ישנם במנהרות אחים שלי שעדיין חיים. אל תרשו לזה לקרות גם להם. אל תעצרו. המשיכו במאבק להשיב את החטוף האחרון. אין לנו ארץ אחרת ואחרת, אין לנו ארץ".

זה לא קטע מתוך תסריט ולא קטע מתוך הצגה, זאת המציאות. אנחנו, כשעופר חזר, לא נפסיק ולא נחדל להיות עם המשפחות ועם עם ישראל כי יש כאלה שלא קולטים בדיוק מה קרה שם ומה קורה שם למרות שהדברים ברורים.

אם פעם בתחילת הדרך, אנחנו תיארנו לעצמינו מה קורה שם לחטופים, יצאו עדויות החוצה. יצאו עדויות החוצה ואנחנו יודעים בדיוק מה קורה שם או לא כל כך יודעים אבל אנחנו גם יודעים שהלחץ הצבאי הזה, לא הוא זה שיציל את החטופים. אנחנו יודעים שרוב החטופים חזרו בעסקה. 41 נרצחו בעזה. כמה עוד צריך להקריב ולמה צריך להקריב?

אני פונה אליך, חבר הכנסת יעקב אשר. אתה יושב בקואליציה ואתה יושב עם מפלגה שיכולה וצריכה להשפיע. אנחנו לקראת חג החירות. איזה חירות? אני יושב וקשה לי להסתכל על העיניים של משפחות החטופים. אני נוסע עלי חולצה של מתן אנגרסט, חייל צעיר, ילד שהיה על טנק ואמר "אני לא נסוג. מאחורי יש אזרחים, אני מגן עליהם ולא מוותר. המלחמה היא קשה, אני לבד אבל אני לא מוותר, אני אמשיך להילחם" והוא נחטף.

הוא נחטף ואני לא אפרט דברים שאסור לנו לפרט אבל הוא בהחלט פצוע, כולכם ראיתם וזה לא מהאוויר. בימים האלה שצה"ל תוקף אני חושב מה קורה לו ומה עושים לו, לו ולשאר החטופים החיים ואיפה החטופים שנרצחו והם שם עדיין? ימצאו אותם? מה יקרה? איזו מדינה בנינו?

אני יודע שכשאני הייתי בבה"ד אחד אז השיעור הטוב ביותר שקיבלתי שם זה לא להשאיר אף אחד מאחור. זה הבסיס ליציבות שלנו כאן בארץ הזאת ומישהו התבלבל ושכח את זה. מנסים לגרור אותנו לפוליטיקה והפוליטיקה היחידה שלנו זה החטופים. באמת, החטופים.

קורים פה דברים איומים וגם עליהם אני אלחם אבל קודם כול, החטופים. זה לא ירד מסדר היום. את זה רוצים להוריד מסדר היום וכולנו כאן צריכים להביע את דעתנו ברחובות כדי שלא ניפול חלילה מהיסודות הבריאים שלנו כיהודים וכישראלים, אסור למוטט אותנו. זכות הקיום שלנו הייתה תמיד העוצמה היהודית והישראלית. הביטחון שלנו היה בכוחנו ובאחדותנו וזה לא קורה עכשיו. יש מישהו שדואג להחמיר את זה.

לא, לא תגררו אותי לפוליטיקה אבל זאת האמת. אנחנו רוצים קודם כול את החטופים ואז נוכל לרפות לא רק את החטופים החיים, לא רק את משפחות החטופים שנרצחו, לא רק את כולם אלא את כל עם ישראל וזה תהליך שייקח זמן אז לזה אנחנו צריכים לחתור.

לחץ צבאי לא עוזר ולא עזר. יקום מישהו שיגיד לי שזה עוזר, שיוכיח, לא יגיד לי. זה קשקוש. הדיבורים האלה הם קשקושים. אני קורה כאן לכל הציבור שיושב כאן ולכל המשפחות שלכם, צאו ובקשו את החירות שלנו ועוד לפני פסח. תודה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

בבקשה. אייל קלדרון?

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

בוקר 534. אני אייל קלדרון, בן דוד של עופר קלדרון ואני מתחבר לכל הדברים שנאמרו כאן. אני רוצה להדגיש שגם אם חס וחלילה היו 59 חללים בעזה, אז גם אותם מדינת ישראל הייתה מחויבת להחזיר וכבר מזמן אבל אנחנו גם יודעים מהעדויות שיש 24 אנשים שהם בחיים ו-35 שיכול להיות שם חללים ויכול להיות שלא. אנחנו לא יודעים, כמו שחנה אמרה.

כרגע, מה שמדינת ישראל בחרה לעשות זה לגרום לרצח 24 החטופים והיעלמות 35 החללים. כשאנחנו יושבים פה עכשיו ואנחנו מדברים, כולנו במזגן עם בקבוקי המים ולבושים טוב, יש חיילים שקיבלו עכשיו פקודה והם מצייתים לה כי אנחנו מדינת חוק.

יש חיילים שבעצם פעולתם עכשיו, בלי שהם רוצים, הם מסכנים את חיי החטופים החיים ומעלימים את החללים ושלא יתפרש פה בטעות שאני קורה לסרבנות חס וחלילה. אני סרן במילואים, קצין בחיל הים ומעולם לא עלתה בדעתי מחשבה כזאת אבל אני כן אומר לכם משהו לגבי הדרג הצבאי, הרמטכ"ל ומפקד פיקוד דרום שבטקס ההחלפה שלו הוא קצת התבלבל. הוא הגדיר שהמשימה הראשונה היא חיסול החמאס והמשימה השנייה היא החזרת החטופים.

אני עשיתי בה"ד 1 לפני 21 שנה והוא עשה עשר השנים לפני וכנראה שהוא שכח בעשר שנים האלה אז אני אזכיר לו, בצניעותי – רק כסרן במילואים – שיש את ערכי צה"ל ובערכי צה"ל הערך הראשון מדבר על דבקות במשימה וחתירה לניצחון.

ב-7 באוקטובר הצבא פספס את הערך הזה. לא הייתה דבקות במשימה ולא חתירה לניצחון – אני מדבר כצבא ולא כבודדים, כמובן – אבל לפחות את הערכים הבאים בתור כמו ערך הרעות, ערך השליחות וערך חיי האדם - - - את זה כנראה שכחת, מפקד פיקוד דרום ואולי אני צריך להזכיר לך את זה אז אני כאן ואומר פה מעל הבמה הזאת לדרג הצבאי, יש לכם אחריות.

יש לכם אחריות, אתם תישאו באחריות הזאת ואתם תישאו בדין על כל חטוף וחטוף ששערה תיפול מראשה או שייעלם. אתם לא תנוקו מהאשמה ואתם לא תתחבאו מאחורי הדרג המדיני שתכף נגיע גם אליו אבל אתם אחראיים להגיד לראש הממשלה ולכל השרים והפוליטיקאים שיושבים בישיבות הקבינט "ראש הממשלה, בהחלטה להיכנס לפעולה צבאית אתה לוקח בחשבון שאתה יכול לגרום לרצח והיעלמות חטופים, אזרחים וחיילים".

אם הם לא עושים את זה אז הדם על הידיים שלהם לא פחות וכשאני מדבר על אחריות אז אני מדבר גם אליך, חבר הכנסת יעקב אשר. כחבר כנסת שנמצא בקואליציה, יש לכם את היכולת להגיד "עד כאן. עד כאן. אנחנו לא מוכנים להקריב את האחים והאחיות שלנו למען שום מטרה".

מה קרה פה מאז שחזרנו ללחימה? מה קרה? אני לא מצליח לתפוס חטופים מרוב שהם נופלים מהשמים. מה קרה פה חוץ מלסיים את השיחות, חוץ מטילים שנופלים עלינו וחוץ מחיילים שמסכנים את עצמם? אלוהים יודע מה קורה עכשיו לחטופים. לא שמעתם את השבים? לא הקשבתם למה שהם אומרים? אני מצטער להגיד לך אבל הדם גם על הידיים שלך. האחריות היא גם שלך.

לשבת פה ולנהל סדר יום? מצטער, זה לא קורה כאשר בגלל החלטות ממשלה, האחים והאחיות שלנו יכולים להיעלם ויכולים להירצח. סדר היום פה לא יימשך. הוא לא יימשך עד שאתם לא תעצרו ותגידו סטופ, זה לא קורה. האחריות היא עליכם, הדין יהיה עליכם והדם של 41 אנשים שכבר נרצחו ונהרגו הוא על הידיים של כולם פה, כל מי שהיה יכול לעיצור ולא עצר ואני לא רוצה לחשוב של מי עוד.

חברים יקרים, עם כל הכבוד שבאתם לכאן, כולנו רוצים שהמדינה הזאת תתנהל בצורה תקינה ושיהיה סדר יום נורמלי ושפוי אבל אף אחד מאיתנו לא יכול להמשיך בסדר יום כרגיל ולהתעלם מהעובדה שחיי אדם לא נחשבים פה, הם לא נחשבים. 534 ימים. 534 ימים שקול אחינו זועק מן האדמה, באופן מילולי.

<< דובר >> שמי קלדרון: << דובר >>

ומתעסקים בפיטורים.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

מתעסקים באלף ואחד דברים. ביום חמישי היה צריך להיות דיון בנושא החטופים והחליטו לבטל אותו, לדחות אותו כי מה יותר חשוב? מה יותר חשוב? אני אשמח שמישהו יענה לי. אם יש משהו יותר חשוב אז אני אשמח לדעת. סדר היום לא יתנהל עד שממשלת ישראל תחזיר לכאן את האנשים. מצטערים. ניסינו בטוב במשך הרבה מאוד זמן.

ויטקוף אמר בעצמו, ממשלת ישראל והעומד בראש פועלים כנגד דעת הציבור, כנגד בקשת הציבור ומסכנים את חיי החטופים. במצב הזה, אף אחד מאיתנו לא יכול להמשיך את חייו כרגיל, הוא לא יכול. זה המצב וזאת הסיטואציה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה. יוסף אבי יאיר.

<< דובר >> יוסף אבי יאיר אנגל: << דובר >>

אני מאוד מתרשם מהכמות הרבה של חברי הכנסת שבאים לישיבה על נושאי חקיקה בכנסת ישראל, כל הכבוד. 534 ימים עברו מאז האסון הנורא שהביא עלינו הארגון שטופח וגדל בעזרתו האדיבה של מר הפקרה וצוות עובדיו המסורים בלשכתו. 59 ישראלים שנחטפו באותו יום נורא, עדיין שם בידיו האכזריות של הארגון שמר הפקרה וחבריו לממשלה טענו כבר כמה פעמים במהלך הימים הארוכים שהוא חוסל. ממשלת ישראל, בראשותו של מר הפקרה, הפסיקה לפעול למען החזרת החטופים שעל פי המידע הקיים, 24 בניהם עדיין חיים.

ישנם נושאים הרבה יותר חשובים לעסוק בהם בימים טרופים אלה כמו פיטורי ראש השב"כ והיועצת המשפטית, הפכיה משפטית ומשטרית שתרסק את החברה הישראלי, חלוקת משאבי המדינה למקורבים לצלחת, הצלתו של מר הפקרה מהמשפט שנדחה עוד ועוד כי אין לנאשם זמן להגיע לדיונים או הניסיונות למנוע חקירה של הקשר בין האויב קטאר ללשכתו, אירוע המכונה "קטאר-גייט" ופתיחת מלחמה חדשה ללא תוחלת וללא יעדים, המסכנת את החטופים שעדיין חיים.

ומה עם 59 החטופים? כלום. ואתם, חבר הכנסת מהקואליציה, נותנים יש לכל הטירוף הזה שפוקד אותנו מסייעים להרחיק את הפעילות להחזרתם של החטופים החיים להבראה ושל המתים לקבורה מכובדת, כפי שכל אחד מכם היה רוצה לעשות עבור בן משפחתו.

התשובה שקיבלתי מכמה מכם, שזה לא עניינכם אלא עניין הקבינט, לא מקובלת כלל. אתם לא עציצים, כפי שהתבטא מר הפקרה בסרטון שהפיץ בערב שבת. כבודו, אני מקווה שראית במוצאי שבת את הסרט הנורא הזה.

חברי הכנסת, שמענו את הקריאות הנואשות של החטופים שחזרו לאחרונה מהשבי כמו קית' סיגל ואלי שרעבי. האם מי מכם ביקש להיפגש איתם, לשמוע ממקור ראשון על מה שעברו בגיהינום וללמוד מעט על מה שעובר על החטופים שעדיין חיים שם במנהרות הארגון שחוסל?

אלי שרעבי שאחיו יוסי נהרג מאש כוחותינו וגופתו עדיין שם בעזה, התקבל בכבוד על ידי הנשיא טראמפ יחד עם כמה והחטופים והחטופות שחזרו, הוא התקבל בכבוד אצל ראש ממשלת בריטניה, התקבל ונאם נאום מרטיט ומרגש במועצת הביטחון של האו"ם וכאן בארצו שלו, כלום. האם זה נראה לכם הגיוני?

לפני כמעט שנה ב-3 באפריל 2024, אחרי 180 ימים אמרתי כאן בכנסת, בין היתר, את הדברים הבאים "השבוע הצהיר ראש הממשלה שהוא עושה הכול לשחרר את החטופים. כבודו, אם לא הצלחת לשחרר את כולם אחרי 180 ימים, אולי אתה לא מסוגל ואולי כדי לתת למישהו אחר לנסות?".

השבוע, אחרי 530 ימים, אמר השליח ויטקוף "הציבור בישראל רוצה את החטופים בחזרה, נתניהו הולך נגד הרוח הציבורית". כמה שהוא צודק. נתניהו מקבל מכם גב לא להחזיר את כל החטופים. כנראה שהוא מפחד ממשהו ואתם, חברי הקואליציה, משתפים פעולה עם הנורא מכול. מה קורה כאן? מתי ייפול האסימון אצל חלקכם, לפחות ותתחילו גם לשאול איך הגענו עד הלום, מה הלאה ועד מתי?

בשבוע שעבר ביום חמישי הייתה ישיבת ממשלה ש-33 שרים השתתפו בה, על הדחתו של רונן בר אחרי שרונן בר הגיש מכתב עם כל מיני פרטים מאוד מעניינים. אף אחד מ-33 השרים לא שאל שאלה אחת בשביל לברר למה, מדוע, כמה, איך או משהו. כלום. בבת אחת כולם הצביעו כמו כת אחרי ראש הכת. איפה אתם? מר אשר, איפה אתם?

זה לא ייתכן ש-534 ימים, אתם יושבים בממשלה הזאת, כל הזמן אומרים שהחטופים נורא חשובים ולא עושים כלום כדי להחזיר אותם. זה לא ייתכן, זה לא הגיוני, זה לא יהודי, זה לא ישראלי וזה לא מה שאנחנו חונכנו עליו. אנחנו מצפים שלפחות אלה שטוענים שהם יהודים ושומרי מצוות יעשו משהו למען החטופים השבויים.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה.

<< דובר >> שמי קלדרון: << דובר >>

כבוד יושב-הראש, אני חושב שאולי באמת צריך שתנהל את הדיון לגבי החטופים וסוף-סוף יהיו מישהו שינהל דיון. אני מתאר לעצמי שיש פה אנשים מאוד נכבדים שגם להם בטח יש מה לומר בנושא הזה וזה אולי יהיה תחילת תכנון ובנייה של עם ישראל אז אולי אפשר להסית את הדיון לדיון החשוב יותר? אני אשמח לתגובה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אני התחלתי לומר שאנחנו נצא להפסקה ואני אגיד לך, אדוני כמו שכבר מכירים אותי האנשים כאן. אני לא עושה הצגות, בטח לא בדיונים פומביים ובטח לא בנושא הזה. לוועדה הזאת יש את הסמכויות שלה והיא לא עובדת בשביל הממשלה בלבד, היא עובדת בשביל הציבור. אנחנו מקדישים את כל הישיבות, לפי הזמן שצריך בשביל לתת לנושא הזה לעלות על סדר היום. בכל דבר פומבי שייעשה פה עכשיו, מבחינת דיון הוועדה או האנשים שנמצאים כאן, אין בו שום דבר שהוא לתועלת העניין עצמו.

<< דובר >> שמי קלדרון: << דובר >>

אז אני רק אסביר.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

דקה, תיתן לי רק לסיים. תכבד אותי כי אני כיבדתי אותך. לכן, אני אמרתי ואומר גם עכשיו שאנחנו נצא להפסקה של עשר דקות וננסה להתכנס ולחדש את הדיונים בנושאים שנמצאים על הפרק. אני אשמח לשבת איתכם באופן פרטני כמו שישבתי עם כולם וכפי שצריך.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

כמו שאמרתי, אנחנו אחרי 534 ימים וברגע שאנחנו יודעים שהחיים של החטופים וגורלם של החטופים החללים בסכנה ועל ידי ממשלת ישראל, הסדר הציבורי הרגיל לא יכול להתקיים. אני באמת הייתי שמח לא להיות פה בכלל. אני לא רוצה להיות פה. יש לי דברים כל כך הרבה יותר חשובים לעשות כמו להתפרנס ולפרנס את הילדים שלי אבל אני כאן.

אני כאן כי אין לי ברירה ולכן, הדבר היחיד שצריך להיות בראש מעיניו של כל מי שנמצא כאן זה שחרור החטופים. ממשלת ישראל בחרה לסכן את החטופים ולכן, סדר היום הציבורי שיכול להיות על הפרק הוא רק מה עושים כדי לשחרר אותם. שום דבר אחר לא יכול להתנהל כאן מעבר לכך. אני מתנצל בפני כל מי שבא ורצה לנהל - - -

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה. תודה רבה.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

אני באמת מבין אתכם. גם אחרי ההפסקה אנחנו נהיה כאן כדי לוודא שמה שמדברים עליו זה החטופים ולא שום דבר אחר. אתם מוזמנים לבוא לנהל איתנו את הדיון הזה וגם אתה, חבר הכנסת יעקב אשר.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אנחנו נחדש את הדיון בשעה 11:30 ואני אומר שוב שמי שרוצה יכול לבוא ולשבת איתי באופן פרטני.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

אתם מוזמנים.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה, הישיבה יצאה להפסקה.

<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:38 ונתחדשה בשעה 11:45.) << הפסקה >> אני פותח את הדיון ומאפשר למשפחות להשלים את ההמשך מתחילת הדיון שהיה מקודם, אם הם רוצים כי התווספו. איילה, כן.

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

שמי איילה מצגר. חמי וחמותי, תמי ויורם מצגר, נחטפו מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר, הבת השנייה שלי הייתה שעות מתחת למיטה בזמן שמחבלים היו בתוך הבית. במזל גדול היא יצאה מזה, בנס לא נכנסו - - - כלומר, נכנסו הביתה אבל הפכו את הבית לחמ"ל אשר מסביב רוצחים ושורפים בתים.

זאת ילדה חודש לפני גיוס שמאז התגייסה והיא משרתת בצה"ל עם טראומות, עם מפקד שמסתכל עליה כל הזמן כדי לוודא שהיא בסדר, עם טלפון לאבא ולאמא כשיש מטווח כי יש התקף חרדה והיא מתמודדת עם זה, לא מרצון אלא מהחלטה מודעת שהיא חלק מהנטל שצריך לקחת כדי לשמור על הבית.

היא התגייסה בזמן סבא עדיין חטוף ועוד כשאנחנו יודעים שהוא חי. סבא נרצח. תמי הוחזרה בנובמבר בעסקה וסבא נרצח שם, לפי צה"ל ב-14 בפברואר. עד יוני, עד אפריל אנחנו לא ידענו כלום. איפשהו באפריל התחילו להגיד לנו שיש סיכוי שהוא מת וביוני הודיעו לנו שהוא מת.

אני יכולה לספר שעד שלא קיבלנו את גופתו, לא ישנו טוב בלילה. לא ישנו כי המעגל לא נסגר. מעצבן אותי שאומרים לי שעושים הכול. אנחנו אנשים נחמדים. השכן שלי, אייל – הוא במקרה שכן שלי – יכול להעיד שאני הייתי פעם בן אדם נחמד וגם היום אני בן אדם נחמד. אני לא באתי לקלל פה אף אחד ולא כלום אבל זה לא יכול להיות שכבר שנה וחצי אני הופכת כל אבן ומחפשת איך להחזיר אותם. כל אבן.

אני קמה בבוקר בשעות לא שעות כדי לקרוא עיתונות מכל העולם וללמוד כל דרך אפשרית. אני מורה, מורה לאומנות שמתחברת עם כל מי שרק אומר לי בדרך שיש לו דרך. אני מחפשת כל דרך ואני לא - - - באמת, אני בן אדם שבונה, יודע לבנות ויודע מה זאת קהילה, רוצה את טובת הציבור ובטח שאני לא רוצה להפריע לקדם תהליכים שיהיו לטובת הציבור אז אנחנו בדילמה.

לא יכול להיות שחברי כנסת שקיבלו את כל הכוח לידיים שלהם, אומרים לי "אנחנו עושים הכול" וזה מסתכם בשיעור ניסים בחנוכה, בתפילות, בלסמוך את ידיו של ראש הממשלה וזהו. לא יכול להיות. אנחנו שנה וחצי לתוך האירוע.

שנה וחצי שאנשים מגיעים אלי ברחוב, נופלים עלי ובוכים. עדיין בוכים. שנה וחצי שסילביה, אמא של דוד ואריאל, לא ישנה. שנה וחצי שגד סובול, סבא של גלי וזיו ברמן שעבד איתי בבית ספר, פנסיונר מאשקלון שגיליתי בדיעבד, כמה חודשים אחרי שגם הוא בתוך האירוע, הוא לא ישן. אבא שלהם עם אלצהיימר, לא מסוגל לדבר ובכלל לא מסוגל לבוא ולעשות משהו, להשמיע את הקול שלהם. עוד שני אחים.

אנחנו צריכים לסיים את הסאגה הזאת. לא תהיה פה בנייה, לא יהיו פה מים טובים ולא יהיה פה חינוך טוב כשהערכים הבסיסיים שלנו נמחקים. הם נמחקים. אנחנו פשוט עומדים כרגע מהצד ולא עושים. זה מין חוסר אונים, "אנחנו לא יודעים מה לעשות". יש לכם את הכוח, אתם הסייעות ואתם חברי הכנסת פה. תדרשו שינוי פאזה ושינוי דיסקט.

לא יכול להיות שנישאר במלחמה מתמשכת לאורך שנים עכשיו ונחזור למעשה, ל-6 באוקטובר 2023 בלי הסכמים ובלי כלום, פשוט נמשיך להפציץ כשצריך, מתי שנח לנו? ברגעים האלה ממש אנחנו מפציצים אותם, את החטופים. עינב מפורקת ועוד הורים רבים מפורקים, בכלל לא מסוגלים לצאת לדבר כשהם יודעים שמפציצים להם את הילדים.

לימדו אותנו בבית ספר ששנים שאלנו "איך זה קרה הרבה שנים קודם לכן בארץ רחוקה?", לעולם לא עוד ולא לעמוד מנגד ואנחנו עומדים מנגד. כל עוד הממשלה הזאת מתפקדת, בונה ומטפלת בדברים היא עומדת מנגד. זה האירוע, אנחנו עומדים מנגד כי סיפרנו לעצמנו שאנחנו חסרי אונים ואין לנו יכולת.

יש לנו יכולת, יש הצעה מצרית על השולחן והיא הצעה טובה. אף אחד מחברי הממשלה לא הציע לשבת שם בשביל לשמוע מה היא ההצעה ולשפר אותה לטובת ישראל, אף אחד. יותר קל בגן הזה להפנות גב ולהגיד "לא, איתו אני לא מדבר. הוא לא שכן טוב". אני רוצה להגיד לכם שאני חיה ליד אשקלון. כשמישהו שופך ביוב בעזה, אני שוחה בביוב הזה בחוף זיקים ובחוף אשקלון.

בסופו של דבר, אני אצטרך לעשות איזשהו הסכם ולא שלום, לא ריקודי הורה ולא אהבה אבל איזשהו הסכם עם השכנים שלי ועד שלא תשתכנעו, אני לא בטוחה שזה בכלל העניין. יכול להיות שבממשלה הזאת זה רק עניין של כוח ועמדות כוח אז לא יהיה כלום והם בטח לא יחזרו אז אנחנו נמשיך לסבול, להרוג את החטופים, להרוג חיילים ואנחנו מגדלים ילדים שימשיכו למות בשביל אג'נדה של מלחמת נצח.

תשנו דיסקט, יש לכם אחריות. אני מאוכזבת קשות מהסיעות החרדיות בממשלה. יש לכם אחריות ויש לכם כוח בממשלה פה וחוץ מלגלות אמפטיה ולחזק את ידי ראש הממשלה אתם לא עושים כלום. בינתיים התפילות לא עזרו אז אני מכבדת את מי שרוצה להתפלל, זה בסדר אבל תפילות צריך לחזק גם במעשים.

59 אנשים צריכים לחזור הביתה. חלקם חברי כיתות כוננות שיצאו בגבורה עילאית, עזבו נשים וילדים בבית שהם יכלו לחזור אליהם בכל רגע להסתגר בממ"ד והם הלכו לשמור על הקיבוץ, חלקם חיילים וחלקם אנשים שהיו במסיבה. זה בשר מבשרנו וזה פצע שימשיך פה לדורות.

אני אומרת מניסיון שהרבה יותר קל לבוא אחר כך ולנחם כשמודיעים שמישהו מת. כולנו מכירים את המשבצת הזאת בטטריס אבל את החוויה של להחזיק את זה שיש מצב שהם חיים, את הדאגה הזאת, אני לא יכולה אפילו להסביר לכם. אי-אפשר להסביר אותה וזו לא חוויה רק של המשפחות, עם ישראל שלם מסתובב פצוע. הוא פצוע וזה יהיה פצע לדורות וזה לא משנה מה נשים במים – סליחה, אייל. אני בעד איכות הסביבה, בעד בנייה ובעד הכול – תעשו מעשה, תודה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. ענבל צח.

<< דובר >> ענבל צח: << דובר >>

כל מי שעם הטלפון, אני רואה אתכם ואני מבינה שזה לא מעניין אבל אני פה ואנחנו כולנו פה עם תמונות של חטופים אז אפשר להוריד טלפונים ולהקשיב לנו עם המבט אלינו, בתור התחלה. יום 534 לכולם. לכאורה, אני לא אמורה להיות פה. אני קיבלתי את שלי והמשמרת שלי כאילו נגמרה אבל היא לא. יש לי עוד 59 אחים ואחיות שנמצאים בעזה.

ספציפית יש את גיא גלבוע דלל ואת אביתר דוד שמרבית מימיו של טל בשבי היו עם אביתר ועם גיא. גיא ואביתר נשארו שם וביום שטל שוחרר הביאו אותם לראות איך נראה שחרור ואז הם חזרו למנהרות. ככה נראים חברים הכי טובים מכיתה א', מי מכם שאולי לא מכיר את גיא ואת אביתר - - -

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

שנה וחצי.

<< דובר >> ענבל צח: << דובר >>

מגיל שנה וחצי, טעות שלי – גיא ואביתר לא בבית 534 ימים. אמא מרב ואמא גליה מחכות להן. דיברת על סילביה אז יש גם את ענת, אמא של מתן, את דני אבא של עומרי, הבנות של עומרי מחכות לו - - -

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

אשתו.

<< דובר >> ענבל צח: << דובר >>

אשתו וכולנו כמשפחות. אני רוצה לשאול אתכם שאלה, מי מכם מכיר את אלקנה? מי מכם יודע שיש חטוף בשם אלקנה? הוא נחטף מהנובה וגר במבשרת. אלקנה נשוי לרבקה, יש לו ילד בשם ראם והיום הוא מציין יום הולדת שני בשבי. היום אלקנה בן 36 והוא לא בארוחת בוקר מפנקת עם אשתו והילד, גם לא עם אמא רוחמה או אח שלו יעקב אבל אתם מכירים את אלקנה? מישהו יודע שיש בכלל אלקנה שחטוף שם?

יש פה אחד בחדר הזה חוץ מאיתנו שהוא עם סיכת חטופים? אחד או שהחטופים הם רק שלנו עכשיו? אנחנו נמשיך ונילחם עבור החטופים שלנו כי הם שלנו? אז אני אגיד לכם שאנחנו, אני, משפחת קלדרון ואיילה סיימנו משמרת אבל חנה וחיים לא קיבלנו עדיין את ענבר אז אנחנו נמשיך ונתנהל כרגיל ואיזה כיף היה בפורים, נכון? ראיתי את התמונות של כולכם. איזה כיף שתכף פסח, לאן אנחנו נטוס? את מי נארח?

אנחנו הולכים לעשות ליל סדר שני בכיכר החטופים. כמה מכם הולכים להיות שם ביחד איתי? את משפחת קלדרון ברור שאני אראה, את חנה וחיים ברור שאני אראה ואת יפעת אשתו של חיים. זה בר, כמה מכם מכירים את בר? יש פה מישהו בחדר הזה שמכיר את בר או שמכיר את האבא הגיבור של בר, טל? לא ציפית לשמוע תשובה של כן.

אני חושבת שתתביישו לכם כי אחרי 534 ימים הגענו למקום שבו הם חטופים רק שלנו ורק אני מכירה אותם, רק חנה מכירה אותם ושמי ואייל ואיילה וחיים וכל החמודים שבאו לפה להיות איתנו. אלה אנשים שיכלו ללכת לעבוד היום אבל הם בחרו להילחם על חטופים שהם לא מכירים. הם לא הכירו אותנו קודם, אלו אנשים שמתנדבים במטה, בכיכר או פשוט מגיעים להיות פה עם משפחות.

כמה מכם היו בכיכר אתמול? בבגין? בקשתות? בכרמי גת? אין פה אף יד שמורמת. אני לא יודעת אם אני יותר מתביישת בכם או יותר בא לי לצרוח. 59 חטופים וחטופות ואנחנו נילחם עליהם. זה יותר חשוב מתכנון ובנייה שאני רואה שבזה עוסקת הוועדה עכשיו.

אנחנו לא בונים שום דבר אם אין לנו את מה לשקם. מה אני אמורה לבנות? בשלב שאנחנו נמצאים בו אולי בונים בית על הגב של ענבר, חס וחלילה – סליחה שאני אומרת – אולי החטופים שעוד היו בחיים אתמול בבוקר, היום כבר לא. אולי מישהו הוריד עליהם איזשהו פצצה עכשיו ואני לא מקנאה בלוחמים של חיל האוויר ובלוחמים שנשלחים לשם. הם מבינים שאם הם לא ילכו להילחם אז הם ילכו לכלא. אני לא מקנאה בהם אבל אם חס וחלילה, מישהו בונה עכשיו בית על חשבון הילדה שלהם אז אני לא מקנאה בכם. באמת.

יש שם ילדים שנשלחו מטעם המדינה להיות שם, ילדים שהלכו לרקוד ואנשים שגרים בקיבוצים. הם לא נחטפו מאיזה קרטל בבוליביה, אנחנו מתבלבלים אלא זה הגבול הריבוני של המדינה הזאת ואנחנו מוותרים עליהם ומפקירים אותם. הם הופקרו.

תושבי העוטף הופקרו בכל יום עד 6 באוקטובר 2023 כי אני הייתי שם ושמעתי את המנהרות נחפרות. אנחנו שמענו את העדויות של התצפיתניות שאמרו שזה קורה. הן מול הגדר ואמרו להן "זה לא קורה ואם תגידו את זה שוב - - -".

אישרו את המסיבה הזאת בנובה, מישהו נתן לה אישור כלשהו אז הם הופקרו ב-6 באוקטובר 2023, הם הופקרו ב-7 באוקטובר והם מופקרים בכל יום מאז. רוצים שקהילת בארי, קהילת ניר עוז, קהילה כפר עזה ונירים יחזרו להשתקם, לבנות ולהיבנות אבל על מה אנחנו בונים ונבנים? על זה שאנחנו מפקירים את האחים שלנו מאחור?

אני לא מפקירה אותם ואני מצפה מכל אחד בחדר הזה להגיע בימים הקרובים לבגין, לעוטף קריה ושכל אחד יביא גם את השכן שלו, את אמא שלו ואת הדוד שלו. צריכים להיות אלפים במדינה, לא משפחות חטופים. 534 ימים אנחנו משפחות חטופים והגיע הזמן שגם אתם תהיו חלק מאיתנו ולא שאני אלך פה במסדרונות ואני אשמע שיחה של מישהי על איפה עושים את החג. את החג עושים בכיכר החטופים אלא אם כן מחר בבוקר 59 חטופים בבית ועד אז, כל אחד - - -

אני רוצה ללכת פה ולראות אתכם עם סיכות החטופים, כמוני. אני הולכת עם סיכות של כל החטופים וסיכת חטופים אבל אף אחד מכם אפילו לא עם הדסקית פה אז אני מבינה שוויתרתם עליהם. אני לא וויתרתי עליהם. חנה וחיים, אני מחזירה לכם את טל, אני מחזירה לכם את ענבר.

כולנו לא נעצור עד שהם יהיו בבית וגם אתם. אתם תהיו איתנו בבגין, אתם תהיו איתנו בכיכר, בקשתות ובירושלים. לא באמת אכפת לי. תתלו שלט באורך המדינה על הבניין שלכם. 59 חטופים שהם האחים והאחיות, לא רק שלי ושל המשפחות אלא גם שלכם ואם לא נתעורר אז יהיו לנו 59 ארונות, אולי כי אולי הם גם נעלמים בזמן שאנחנו יושבים פה ומדברים על תכנון ובנייה של אלוהים יודע איפה. תתחילו להיות אקטיביים, לא לדבר אלא לקום, לעשות ולהיות חלק כי במבחן המציאות ההיסטוריה תשפוט אותנו אם היינו שם או לא.

אני לא אשכח משפט שאמרה לי אביבית יבלונקה, אחות של חנן יבלונקה שנרצח ונחטף מהנובה. אני זכיתי לקבור את אח שלי. איזה משפט מדהים להגיד "אני זכיתי". היא זכתה לקבור את אח שלה ואני מקווה לזכות להגיע להלוויה של ענבר. איך את אמרת, חנה? "שיהיה לי איפה להניח פרח, תמונה וציור". זה המשפט שחנה אמרה לי לפני חודשים רבים. אנחנו קיבלנו את טל הביתה ואני אמורה להסתכל למשפחות שעוד נלחמות על הילדים שלהם בעיניים.

אני אסיים את הדברים שלי עם גיא ואביתר ועם ה-59. תסתכלו להם בעיניים, בבקשה. אני מדברת אליכם, חברים. אני רואה שזה לא מעניין אף אחד.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

ענבל, את לא רואה שאת משמעממת אותם?

<< דובר >> ענבל צח: << דובר >>

אני משעממת אותם.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

לגמרי.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

לא, לא.

<< דובר >> ענבל צח: << דובר >>

59 חטופים, בהם גיא ואביתר. נכון ל-22 בפברואר 2025, לפני חודש ויום, ביום שטל השתחרר הם היו בחיים. אם ובגלל שאישרנו לחזור ללחימה, משהו יקרה לאחד מהחטופים החיים או שייעלמו חטופים שהם חללים, זה על כולכם, כל אחד בחדר הזה שיושב ולא מרים את המבט שלו אלי כי כמו שאמרת, אני כנראה משעממת אותם.

אני מצפה מכל אחד פה להגיע לכיכר החטופים, להגיע לדבר עם משפחות ולהבין שמעבר לתמונה היפה מאוד של הילדה הזאת היא עולם ומלואו. בואו תשמעו עליה טיפה ותכירו אותה, מה היו התחביבים שלה, למה היא הייתה בנובה. היא אפילו לא הלכה לרקוד בנובה, אם מישהו מתעניין. היא הלכה לעזור לאנשים אחרים, זאת ענבר.

זה גיא ואביתר שהלכו לנובה לבלות. עוד פעם, זאת מסיבה שאישרו אותה, לא משהו שלא אושר. מאחורי יש תמונה של מתן ושל בר. בר גם היה בנובה, מתן נחטף מהטנק, דוד מניר עוז עם שתי הבנות שלו ואשתו. הן שוחררו והן שואלות "איפה אבא?". לי-שי, רוני ועלמה של עומרי היו בנחל עוז וראו איך אבא נחטף יחד עם צחי עידן.

כמה מכם היו בניחום האבלים של צחי בשבועיים האחרונים? חשבתי ככה. מישהו מכם בהלוויה בניר עוז של ליפשיץ? של יהלומי? מישהו מכם יצא לדרכם האחרונה של שירי והילדים? שלמה מנצור, סליחה. מישהו מכם? וואו. זאת רמת ניתוק שהיא באמת - - - אני מקווה שהדברים שלנו יעוררו בכם משהו וביום שבת הבא בכיכר תבואו ותגידו לי "ענבל, באנו לפה כי שמענו אותך. באנו לתמוך במשפחות".

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

אני רק רוצה להוסיף שענבל כועסת ויש לכולנו הרבה כעס והרבה זעם. הזעם הוא בעיקר על מקבלי ההחלטות.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תפנו את זה אלי ולא אליהם. הם פקידי ממשלה, הם לא יכולים גם אם הם רוצים.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

לא, אני רוצה לומר שאני בטוח שכולכם רוצים להחזיר את החטופים ואני גם בטוח שחלקכם אם לא רובכם, גם שותפים בדרך כזו או אחרת. יש הרבה דרכים לתרום למאבק להחזיר אותם.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

נכון.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

אין לי ספק שחלקכם הגדול הוא גם שותף. הטענות הן לא אליכם. יש לנו הרבה מאוד תסכול והרבה מאוד זעם. היינו שמחים מאוד שהציבור יגלה סולידריות גם ברגליים ובמעשים אקטיביים יותר. אתם יודעים שאם כל האנשים שיצאו ללוות את שירי אריאל וכפיר בדרכם האחרונה, היו יוצאים ואומרים "די, עד כאן" - - -

עוד פעם, זה לא פוליטיקה, לא ימין ולא שמאל. כמו שאלי אמר, זה רק ישר. זו רק הדרישה שלנו לקיים את החוזה בין האזרחים לבין המדינה ולקיים את הערבות ההדדית והסולידריות שכולנו גדלנו, התחנכנו והתגייסנו על פיה.

אם כולנו היינו עומדים ודורשים את זה ממקבלי ההחלטות ומההנהגה שלנו אז אני בטוח שהדברים היו שונים. זו הזעקה שלנו וזה התסכול. זה הדבר היחיד, אין פה האשמה אישית לאף אחד ואחד מכם אלא כציבור, כולנו צריכים להסתכל לעצמנו בעיניים ולהסתכל לילדים שלנו בעיניים. כשישאלו אותנו מה עשינו כש-59 אנשים – היו כבר הרבה יותר – זעקו והושיטו יד שנציל אותם אז מה כל אחד ואחד מאיתנו עשה כדי להחזיר אותם לכאן.

כל אחד צריך להסתכל לתוך הלב שלו, עמוק ולחשוב טוב, טוב מה עונה לילדים שלו, לסובבים שלו ולמשפחה שלו כי זה הכוח שלנו להחזיר אותם. במקום שאין אנשים, היה איש. זה המשפט וזה הפתגם שצריך להוביל את כולנו ואם יש פה הנהגה שלא מבינה את הדרך ולא יודעת את הדרך אז זו אחריות של הציבור להראות לה את הדרך.

התיקון צריך לבוא מאיתנו כי לצערי, במשך 534 ימים לא הצלחנו להביא את זה מלמעלה. זה צריך להגיע מלמטה, לצערי. אני אומר את הדברים האלה בכאב גדול. אין פה לאף אחד אשמה אישית אלא בקשה וזעקה של כולנו שכולנו נהיה שותפים לדרך הזאת בצורה אקטיבית ובצורה שבה כל אחד ואחד מאיתנו יוכל להסתכל על עצמו עמוק בפנים ולהגיד "עשיתי כל מה שביכולתי כדי לתקן ולהחזיר את החברה הזאת למסלול ואת המדינה הזאת למסלול". לא ימין, לא שמאל, רק ישר.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה. לפני שאני אתן לברק ולחנה לסיים.

<< דובר >> ברק עוז: << דובר >>

אני גם אשמח.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אני אתן לך גם כן אבל אני רק רוצה לומר משהו. קודם כול, חנה אמרה היום זווית חדשה שלא נאמרה קודם ואני חושב שהיא לגיטימית לחלוטין. כל עוד שלא ראית, חלילה, חלל אז מבחינתך זה - - - אני חושב שזו נקודה נכונה למרות שאני תמיד אמרתי לך שאת הראשונה שהעלית כאן במסדרונות הכנסת – אני לא אומר את זה מהשפה אל החוץ, אמרתי את זה גם כן וגם בשיחות – את הנושא של חשיבות החללים. את החשיבות של החיים כל אחד מבין אבל את העלית את החשיבות של החללים ולכן הדבר הזה הוא חשוב. אני אתן לברק ואחר כך לך וחנה תהיה אחרונה. כן, בבקשה.

<< דובר >> ברק עוז: << דובר >>

שלום לכולם, קוראים לי ברק עוז ואני בן משפחה של בר והחבר הכי טוב שלו. אני ובר זה חברות שהיא בלתי ניתנת להפרדה. אנחנו ביחד 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע ואין דבר שלא עשינו ביחד לטוב ולרע. אנחנו מבלים, יוצאים, שיחות ודברים קשים, עוברים בכול ביחד. בר זה הבן אדם הכי יקר לי ואין גבול לאהבה שלי אליו. הוא בן אדם שהוא פשוט גיבור, גם בחיים שלו עצמם וגם במסיבה.

אני אסביר לך קצת מי זה בר באמת. בר זה ילד שבגיל 16 אבא שלו עבר תאונת דרכים קשה בזמן שהלך להציל חיים של ילדה בת ארבע – גם אבא שלו היה מתנדב באיחוד הצלה – ומאז החיים שלו השתנו מקצה לקצה. מגיל 16 בר מפרנס את הבית ועושה כל מה שהוא יכול בשביל שהבית ישמור על עצמו.

מה שיפה בבר זה שלא משנה מה עבר ולא משנה מה הוא עובר, בר תמיד מחייך. יש לו עיניים כחולות הכי יפות בעולם. אגב, זה בר למי שלא מכיר. בר הוא הבחור הכי שמח, הכי מאושר והכי כיפי בעולם. אומרים שמלימון עושים לימונדה אז בר מכל לימון רקוב עושה את הלימונדה הכי טובה שיש. בר הוא בן אדם מדהים עם לב כל כך גדול. בר היה מתנדב בארגון ידידים.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

בן כמה בר?

<< דובר >> ברק עוז: << דובר >>

בר יהיה עכשיו בן 23, ב-1 באפריל 2025. בעזרת השם, המשאלה שלי היא שהוא יבוא לכאן ונחגוג ביחד. זאת היום הולדת השנייה שלו שם. בר היה מתנדב בארגון ידידים. מי שלא יודע, זה ארגון שמחלץ אנשים באמצע הדרך כשהם נתקעים או מכל סיבה שהיא והם לא מקבלים על זה שום תגמול, כמובן. זה הכול מהלב.

הייתם צריכים לראות את בר. בכל פעם שרק היה יוצא לו לעזור למישהו, העניים שלו היו מתמלאות בניצוץ של אושר שאין לי אפילו איך להסביר אותו. ניצוץ של אהבה ושל סיפור עצמי, סיפוק אדיר ולמה? בגלל שהוא עזר לבן אדם שנתקע באמצע הדרך ולא משנה מי זה, זה בר.

במסיבה, בר היה יכול להינצל מספר פעמים. הוא יצא ונכנס מאזור המסיבה כמה וכמה פעמים עד שהוא נחטף. הוא נלחם, הוא לא וויתר והוא הציל כל כך הרבה אנשים באותו יום. הוא פתח נתיב מילוט ובזכותו הרבה אנשים ניצלו.

יצא לי להיפגש עם כמה שורדי המסיבה וכולם אמרו לי את אותו משפט. כל מי שהיה שם במסיבה לא ידע מה לעשות ולאן ללכת ובר הוא פשוט בן אדם חסר פחד. הוא חסר פחד. רואים אותו בסרטון שהוא כבול בידיים וברגליים והוא קיבל מכות בפנים. רואים אותו צועק עליהם "אני בר, השם שלי זה בר. תעזרו לו, תטפלו בו".

אתם מבינים איזה בן אדם גדול הוא? אפילו כשהוא כבול באזיקים, שוכב על הרצפה כשמחבלים מעליו עם רובים למה הוא דואג? לבן אדם אחר שהוא אפילו לא מכיר. זה בר, בר הוא פשוט אישיות שאין דברים כאלה.

, דיברתי עם כמה חבר'ה שבאמת ניצלו באותו יום במסיבה וקודם כול, כולם אמרו לי את אותו משפט, שהם חייבים לבר את החיים שלהם ואם בר לא היה נמצא שם אז הם לא היו נמצאים היום כאן. הם באו וחיבקו אותי כאילו שלי מגיע החיבוק הזה והחיבוק הזה הוא רק בשביל בר. בר הציל אותם, פתח להם את הדרך והוציא אותם. היה לו שם סוג של ג'יפ והוא עשה נגלות וחילץ אנשים ועשה חוסם עורקים לבחורה. עד הרגע האחרון, בר לא הפסיק להילחם.

היום טל לא איתנו אבל טל עבר תאונת דרכים קשה והוא נהיה סיעודי. אחרי שהוא עבר שבע ניתוחים, בניתוח האחרון הוא קיבל אירוע מוחי. טל נלחם את המלחמה של בר בכל יום. טל עובד עם קלינאית תקשורת והיום הוא מצליח לדבר ואלה דברים שהוא לא היה יכול לעשות. היום הוא מצליח גם לעמוד והוא עושה את כל הדברים האלה רק בשביל בר. לבר הייתה רק משאלה אחת כשהוא הלך - - -

כשכל מה שקרה לאבא שלו קרה אז בר שלח לי סרטון ובסרטון הזה הוא פשוט ביקש שני דברים. הלוואי שאבא שלי יחזור לעמוד והלוואי שהוא יחזור לדבר. אמנם בר לא יודע את זה עדיין אבל כשהוא יחזור והוא יבין מה אבא שלו, האלוף הזה, עושה בשבילו ושהוא מגיע, נלחם, מדבר, הולך, קם ועושה את כל הדברים האלה אחרי כל מה שהוא עבר, הוא פשוט יהיה בשוק והוא לא יאמין.

אני כל הזמן אומר את זה לטל, שהוא גם השראה בפני עצמו אבל אתם מבינים מי האבא? ככה הבן. אין משהו אחר. איך שחינכו אותך, ככה תמשיך ללכת. האבא היה מתנדב באיחוד הצלה, בר היה מתנדב בידידים. האבא גיבור, הבן גיבור. אין משהו אחר, ככה עובדים החיים.

האמת היא שלי אין שום בקשה, שום משאלה או שום דבר. מאז 7 באוקטובר החיים שלי השתנו לגמרי. אני עזבתי הכול, אני לא עובד ואני לא - - - הכול, לגמרי. אני פה במאה אחוז ואני עושה את כל מה שאני יכול בשביל שבר יחזור. זה הדבר היחיד שחשוב והיחיד שמעניין אותי, שבר יחזור ושכולם יחזרו, כל החטופים וכל החללים, כולם.

אותנו, משפחות החטופים, המלחמה לא מעניינת. אותנו מעניין רק שהם יחזרו הביתה. לנו אין עוד משאלה ואין לנו עוד בקשה. בכל יום שבו אנחנו שומעים שאנחנו חוזרים ללחימה, הלב שלנו לא עומד בזה וזה שורף אותנו מבפנים כי אנחנו רוצים אותם קודם בבית ואחר כך הכול.

אני חושב שהגיע הזמן, הגיע הזמן מזמן. 534 ימים בהם הם נמצאים שם בתת תנאים, בלי אוכל, בלי שתייה ובטוח שקר להם. אתמול היינו בכרמי גת והייתה שם עצרת מאוד יפה אבל היה כל כך קר שלא יכולתי לדבר מרוב שקפאתי והדבר היחיד שחשבתי עליו זה "או-קיי, אני אוכל, אני בבית, אני ישן, אני לבוש והם, מה? לא ישנים, לא אוכלים, לא לבושים, לא מתקלחים ולא עושים שום דבר".

אין להם את המינימום שבן אדם צריך בשביל לסבול ותמיד אני אומר, לנו יש בבית חדר עם מזגן על חום או על קור, אוכל, טלוויזיה וטלפון. כמה זמן אפשר להיות בתוך החדר? שבוע והגזמתי. הם נמצאים במנהרות בלי שום אמצעי, כל שעה אצלם זה נצח. אני מאוד מקווה שהם בכלל יודעים באיזו שנה אנחנו נמצאים ושהם לא חושבים שהם שם כבר עשר שנים כי - - -

אני ניסיתי. ניסיתי לשבת בחדר בלי אור, עם חלון פתוח וכמה זמן אפשר לשרוד ככה? הצלחתי שש שעות. אמרתי שאני רוצה להרגיש את מה שהם מרגישים למרות שזה רחוק שנות אור משם, כן? אבל תבינו שהמצב שלהם הוא לא הגיוני. התנאים האלה שלהם זה לא דבר שהוא אפשרי בכלל. אנחנו חייבים להחזיר אותם הביתה. כל השאר באמת לא מעניין.

אני פונה לכל מי שיש לו צד בעניין, לאנשי חמאס, אני לא יודע כבר למי. די, מספיק מלחמות. במלחמות אין מנצחים, רק מפסידים. תודה רבה שהקשבתם לי.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה. בבקשה.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

אני שומעת אותו ואני אומרת לעצמי שפעם חשבתי על מאפיין משותף לילדי הנובה ובאמת יצא לי לחקור על כמה מהם והמאפיין המשותף לכולם זה שהם ילדים יפים גם מבחוץ וגם מבפנים וכך גם הייתה ענבר שלנו, אולי היא עדיין. כמו שאמרתי לך, אני לא יודעת.

ענבר בכלל לא הייתה צריכה להיות במסיבת הנובה, היא באה להתנדב. היא באה להשגיח על אנשים שלא מרגישים טוב בשביל לתת להם מענה, לתת להם סיוע ולתת להם עזרה. אלה היו ילדי הנובה ואנשי הקיבוצים, ארץ ישראל היפה שלנו. באמת, ארץ ישראל היפה.

באשר למה שאמרת, חבר הכנסת אשר, אתה יודע שאני מאוד מעריכה אותך, באמת. אתה אחד מחברי הכנסת ששומע באמת, מקשיב, סבלני ואני לא סתם אומרת את זה, אני אומרת את זה מניסיון אישי שלנו אבל לתנועת ש"ס אסור היה לתת את היד לעסקה חלקית.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אני אתקן אותך. אני לא מש"ס, אני מיהדות התורה.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

יהדות התורה, זה אותו דבר מבחינתי. אמא שלי, פעם בוחרת ש"ס ופעם בוחרת ביהדות התורה אז זה אותו דבר. אמא שלי פעם בוחרת בכם ופעם בוחרת בש"ס אבל מבחינתה זה אותו דבר. היא כל הזמן אומרת "צריכה להיות מסורת במדינה". אתה רואה, אני לא מכירה את חברי הכנסת בכלל?

מה שאני רציתי להגיד זה שזה שנתתם את ידכם לשחרור של חטופים בשיטת הסלקציה זה דבר חמור ביותר בפני עצמו. לא ידעתם שנשארים 59 חטופים מאחור? לא ידעתם שאתם נותנים את ידכם לשחרר רק 33 חטופים שעד היום אני לא בטוחה שהם נבחרו בשיטה כזו טהורה לפי מי שאני רואה שיצא ומי שנשאר.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

חנה, אני אתקן. אין סלקציה מהבחינה הזאת שההסכם היה אמור להמשיך עד הסוף, פשוט מישהו החליט לעצור אותו.

<< דובר >> שמי קלדרון: << דובר >>

החליט לא לקיים אותו.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

כן אבל לא, לדעתי מלכתחילה הלכו על הסכם חלקי רק שאנחנו נרדמנו ולא שמנו לב.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

את מדברת על הרשימה מההתחלה.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

כן.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

זאת אומרת, מהאמצע. שלב א' ושלב ב'.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

כן.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

זה באמת נצח.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

אני חושבת לעצמי מתי אנחנו נגיע לחטוף האחרון בשיטה הזאת? אם זו השיטה שמשחררת בשיטת הסלאמי כל פעם עוד עשרה, עוד 20, עוד 33 אז מה יהיה עם השאר? אתם לא חושבים שהיה אסור לכם לתת מלכתחילה יש לעסקה כזו של פעימות בשיטה כזו? מה הבטיח את זה שאנחנו נגיע ל-59 החטופים? הרי, לא הייתה ערובה לכלום, הכול היה באוויר וכולנו ידענו שהמחלוקות כבדות המשקל הולכות לפעימה השנייה.

מה עשינו בזה? אני שואלת את עצמי, מה עשינו בזה? הצלנו 33 ואני לא אומרת - - - כל אחד הוא עולם ומלואו אבל לפי איזו שיטה הלכנו? למשל, איך החלטתם את מי לשחרר מהנשים ואת מי לא? השתחררו גם חללים וגם נשים שהן בין החיים ואנחנו לא יודעים אם ענבר בחיים או לא, אתם החלטתם ככה, מדינת ישראל. לפי מה? מישהו יודע שנשארו למשל, שלוש נשים מאחור? מישהו יודע את זה? אף אחד לא יודע שנשארו שלוש נשים מאחור. מישהו יודע? את אישה, את יודעת שנשארה ענבר, צעירת הנשים, מאחור? את יודעת שנשארה ג'ודי? את יודעת שנשארה - - -

הנה, אלה השלוש. מישהו יודע? מישהו מכיר אותן? שלוש נשים, מישהו מכיר? אף אחד לא מכיר. אתם יודעים למה? כי הן הלכו לאיבוד. הן הלכו לאיבוד ושכחו אותן. הפקירו אותן בפעם השנייה. זה לא מעניין אף אחד. אפילו ביום האישה אף אחד לא הזכיר את זה פה. לפי איזה שיטה הלכתם, באמת? יהדות התורה, לא ש"ס. סליחה. לפי איזה שיטה הלכתם?

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

אין נשים גם בכנסת, זה בסדר.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

איזו שיטה? אני רוצה לדעת. אני לא ידעתי שענבר היא ארנבת, אני כל הזמן חשבתי שהיא אישה. עד היום לא ידעתי שהיא ארנבת או שאולי היא ארנבת ואני לא יודעת אז לא צריך לשחרר אותה. אני שואלת ואני לא מוצאת תשובה, למה הילדה שלנו לא יצאה?

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

גם ארנבות אין בעזה עכשיו.

<< דובר >> חנה היימן: << דובר >>

למה? למה היא לא יצאה עם עסקת הנשים? למה עופרה לא יצאה? למה ג'ודי לא יצאה? למה, לעת זקנה לגמור את החיים בצורה כזו, זרוקות? אני לא מבינה. זאת הילדה הכי צעירה. לפי מה? מישהו יודע? יש למישהו תשובה?

חבר הכנסת אשר, איך נתתם ידכם לעוולה כזאת? איך נתתם ידכם לעוולה כזאת? השארתם מאחור פצועים שהם באמת פצועים. השארתם שלוש נשים מאחור אבל אתם אומרים לי "אנחנו נתנו ידנו לכל עסקה"? אני לא רואה את זה בחיוב, באמת שלא. זו עסקה קלוקלת, אין לה שם אחר מבחינתי. הפקרתם 59 חטופים ולך תדע מתי אנחנו נקבל אותם, אם בכלל אנחנו נקבל אותם.

יכול להיות שלא נקבל אותם, האמת צריכה להיאמר פה על השולחן. יכול להיות שאנחנו לא נקבל את ענבר הביתה, יכול להיות שלא נקבל את ג'ודי, לא נקבל– צר לי מאוד לאכזב, באמת – את בר. זה יכול להיות, צריך לקחת הכול בחשבון. יש לנו פה 59 חטופים שהופקרו ויכול להיות שלא נקבל אף אחד מהם. איך נתתם ידכם לעוולה כזאת? איך? אני מעריכה אותך מאוד כבן אדם, באמת. חבר הכנסת אשר, את באמת אחד המוערכים עלי ואני בטוחה שעל הרבה אנשים אבל אני לא מבינה איך נתתם ידכם לעוולה הזו. אני לא מבינה.

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

חבר הכנסת אשר, תודה לכם.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

הוא רצה לדבר.

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

סליחה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

כן, בבקשה.

<< דובר >> שמי קלדרון: << דובר >>

את יכולה להגיד.

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

תודה לכם על הזמן. תודה לך על הזמן שנתת לנו. אם תרצו, אני מחכה שתזמינו אותי לפגישה עם הסיעה ותסבירו לי מה אתם עושים כדי להחזיר אותם. מה אתם עושים חוץ מתפילות ואני מאוד מכבדת תפילות. מי שעדיין לא מבין, יש אלטרנטיבה ובינתיים יש מלחמה שיכולה להימנע ואנחנו עושים דברים רעים מאוד שם במסגרת המלחמה והורגים את עצמנו. מי שעדיין לא מבין שיש אלטרנטיבה ואפשר להחזיר אותם מוזמן לפגוש אותי בחוץ ליד הקפיטריה החלבית ולדבר איתי. אולי נמצא פתרון. תודה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. בבקשה, שמי.

<< דובר >> שמי קלדרון: << דובר >>

אני שלחתי היום ברכת יום הולדת לעילאי דוד. עילאי דוד הוא אח של אביתר שנמצא בשבי.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אני יכול להפסיק אותך לשנייה? אני אתן לך להמשיך אבל אני רוצה לומר שאחד מהדברים – אני אמרתי את זה, אני אומר את זה ואני מרגיש את זה בכל רגע – רוב האנשים שנמצאים כאן ופעילים בעניין, למעט חנה, חיים וברק אלו אנשים שכאילו נסגר להם התיק האישי שלהם. אני חושב שזה כבוד לנו כאומה וכעם יהודי ואני מעריך את זה בצורה בלתי רגילה. אני אומר את זה לא במקום משהו אחר שאני צריך להגיד, אני אומר את זה כי זה מה שאני מרגיש. אני אומר את זה ועכשיו תמשיך לדבר.

<< דובר >> שמי קלדרון: << דובר >>

תודה. כמו שאמרתי, עילאי דוד מציין היום יום הולדת ושלחתי לו ברכה ב-whatsapp. כמה זמן לוקח לכתוב ברכה ב-whatsapp? דקה, שתיים, שלוש, ארבע? במשך שעה התלבטתי מה לכתוב לו. מה לכתוב לו? הרי, זה יום שהיה צריך להיות היום השמח בחייו. מה לכתוב לו? אח שלו שם.

ברשותכם, אני אמשיך בעוד ציטוט מאתמול מכיכר החטופים. אני עמדתי אמש על הבמה בכיכר החטופים ועלתה על הבמה בפנים קפואות, דורון. דורון שהייתה בשבי.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

שטיינברכר.

<< דובר >> שמי קלדרון: << דובר >>

שטיינברכר, כן. היא הייתה בשבי ואני לא יודע איך הילדה הזאת קיבלה כוח להגיע אבל ראיתי אותה נחושה לומר דברים ושוב אני אצטט את הדברים שהיא אמרה.

"הייתי פה. הייתי פה בחלומות שלי בשבי. הייתי פה באישון לילה שבוע וחצי אחרי שחזרתי. באתי לראות. הייתי פה בכיכר. ידענו שיש כיכר. ידענו שיש מקום בו כל שבת נמצאים אנשים. שיש איזשהו מקום או מקבץ אנשים שיודעים שיש חטופים ושלא המשיכו את כל חייהם הלאה, שהם עוצרים לרגע וזה נתן לנו כוח. הרבה כוח. אפילו לרגעים זה משכיח את הפחד ששכחנו.

ביום חמישי 30 בנובמבר 2023 אמרו לי שאני הולכת הביתה אבל אחרי כמה שעות אמרו לי שאני לא הולכת בשעות הקרובות אלא שזה קורה מחר, ב-1 בדצמבר. לא ישנתי באותה הלילה מהתרגשות שאני חוזרת הביתה. לצערי הרב, הבוקר נפתח ברעשי פיצוצים ואיתם ההבנה שלי שאני לא חוזרת הביתה. אתם קם לפיצוצים וזאת ההודעה, אתה לא חוזר הביתה ואין לי מושג מתי אחזור.

ביום שלישי האחרון 18 במרס 2025 לא קמתי לפיצוצים, קמתי להודעות whatsapp כשחלק מאחלים לי מזל טוב כי זה יום ההולדת שלי וחלק כאלה שמעדכנים במה קורה הלילה, חזרו להילחם. חטופים לא חוזרים. ב-7 באוקטובר 2023 נחטפתי ממיטתי תחת יריות, משכונת הדור הצעיר בכפר עזה, נכנסו אלי לחדר וירו. ירו מלא. חטפו אותי מהמיטה שלי. כל הסדין שלי מחורר, זה נס שנשארתי בחיים. זה נס שחזרתי. זה נס שחזרתי בחיים.

המקום בו גדלתי שתמיד בו היה צחוק, שמחה ומוסיקה, המקום הזה עומד כמו גל עד. נרצחו שם רבים מחברי, עמית ואמלי חזרו, אלון ויותם נהרגו בשבי מאש כוחותינו וגלי וזיוי עדיין חטופים. פוגשים אותי עכשיו ושואלים אותי אם אני בסדר, אני עונה שכן עם חיוך כזה קטן והטיית ראש אבל אני לא בסדר.

אני באה לפה כי זה הדבר הנכון, כי הציבור חייב להבין שזה הדבר היחיד שחשוב, כי זה לא יכול לרדת מהכותרות, כי המשפחות והחברים לא יכולים להיות לבד וכי אני הבטחתי לעצמי לשאול כל פעם מה צריך לעשות, שזאת המשימה החשובה ביותר ושאני שם, עושה מה שצריך, נוסעת למי שצריך, מדברת, פועלת, לא מוותרת.

יש בי פחדים וכאבים אבל לא אלה שאתם חושבים. יש בי פחד שהם לא יחזרו הביתה. יש בי פחד למשפחות שלמות, יש לי כאב למשפחות שלמות, יש בי פחד לחטופים ששם, יש לי כאב לחטופים ששם ויש לי כעס למי שחושב שזה בסדר לחזור להילחם. איפה אתם? איך אתם לא מקשיבים לנו? איך?

גם שם יש הרבה מאוד פחדים. יש את הפחד שישכחו את הפחד, שילמדו לחיות לצד הלחימה והפחד שילמדו לחיות לצד זה שאנחנו לא פה, שיש חטופים ושזה יהיה נורמלי. ההתמודדות עם הפחד גם פה וגם שם היא שיש אנשים, יש אתכם, יש ציבור ישראלי שלא משאיר לבד ואתם מדהימים, קשובים ואמפתיים אבל זה לא מספיק. החוויה שם אחרי כל כך הרבה היא שוויתרו עליך וזה כאב שלא ניתן להסביר במילים.

אני לא פוליטית ובדיוק כמו שאמר אלי שרעבי, זה לא שמאל או ימין, זה ישר ועדיין יש בי כעס וזעם וכאב ופחד. אנחנו לא יכולים לוותר עליהם, פשוט לא. אנחנו אומרים שאנו, החטופים שחזרנו, לא יכולים להתחיל את תהליך השיקום שלנו עד שכולם לא פה אבל גם המדינה לא יכולה להתחיל את השיקום שלה, החברה, הקהילות, המשפחות השכולות, החיילים, האזרחים, הפצועים בגוף ובנפש, כולם.

החברה הישראלי הכואבת והשבורה לא תתחיל את דרכה החדשה, את השיקום ואת הבנייה עד שלא כל החטופים החיים והחללים יהיו פה. חלמתי על לעמוד פה ולצעוק. תחזירו את כולם הביתה עכשיו. תחזירו אותם בפעימה אחת".

כל כך הזדהיתי, כל כך הזדהינו, עם ישראל כל כך צריך להזדהות גם בדברים וגם בזעקה שלה, בואו. זה לא משנה לאיפה, בואו ותשמיעו את הקול השפוי במדינה הזאת. יש פה אנשים טובים אבל הרבה מאוד אנשים יושבים בבית ולא מבינים שאנחנו במדרון תלול. התחלנו להתדרדר וסדר היום מתחיל באמת להשתנות, זאת הסכנה.

סדר היום צריך להיות קודם כול החטופים ואחר כך החמאס. קודם כול החטופים ואחר כך שפיות. זה מה שאנחנו מבקשים, זה מה שאנחנו דורשים וזה מה שצריך לקרות בארץ הזאת. לא יהיה זכות קיום אם החטופים לא חוזרים. החיים לשיקום וחלילה, הנרצחים לקבורה יהודית ראויה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. תודה רבה לכולם. אנחנו נצא - - -

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

ואחד מוסלמי.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

רק לסיכום, בהקשר של הדברים שלך לגבי הערבות ההדדית. דורון, ביום שני שעבר, את יום הולדתה הראשון אחרי כמעט 500 ימים בשבי, החליטה לציין פה מחוץ לכנסת ולהצטרף למשפחות. זאת ערבות הדדית.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

נכון.

<< דובר >> אייל קלדרון: << דובר >>

אני מצפה שאתם, ההנהגה שלנו, תלמדו ממנה. תלמדו מהשבים שבמקום לעסוק בשיקום שלהם אחרי שהיו בגיהינום, כל מה שהם עושים זה רק לזעוק כדי להוציא את האנשים האלה מהגיהינום שהם נמצאים בו.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אלי שרעבי נסע לאו"ם.

<< דובר >> שמי קלדרון: << דובר >>

נכון, אחרי שהוא כבר היה בארצות הברית וחזר.

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

אחרי שמכפישים אותו, שולחים אותנו - - -

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

חס וחלילה. אוי ואבוי, מי?

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

תודה חבר הכנסת.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה.

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

תעשו מעשה.

<< דובר >> חיים היימן: << דובר >>

בדיוק.

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

הם מתים שם.

<< דובר >> חיים היימן: << דובר >>

פעולה.

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

הסיפורים שלנו ממש לא מעניינים.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. אנחנו נחדש את הישיבה - - -

<< דובר >> איילה מצגר: << דובר >>

תודה וסליחה שהפרענו.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

לא הפרעתם. לא הפרעתם. אנחנו נחדש את הישיבה ב-13:00. אתם תספיקו לאכול? אם אתם רוצים, אני לא צריך. אפשר 13:05.

<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:23 ונתחדשה בשעה 13:20.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אני פותח את ישיבת הוועדה ואני אקריא את סדר היום. על סדר היום הנושא - - - לא, כולם זה נושאים.

<< דובר >> תומר רוזנר: << דובר >>

יש שבעה נושאים בסך הכול.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

שבעה נושאים לסדר היום. סעיף 24 הארכת פטור מהיטל השבחה למיתקנים פוטו-וולטאים מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התשפ"ה 2024.

<< דובר >> תומר רוזנר: << דובר >>

להלן, חוק ההסדרים.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

להלן, חוק ההסדרים וזה פוצל לפי סעיף 84(ב) לתקנון פ/4195/25, מ/1882 ביחד עם הצעת החוק של חבר הכנסת יעקב אשר וחבר הכנסת אליהו ברוכי.

<< דובר >> תומר רוזנר: << דובר >>

הצעת החוק שמוזגה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

הצעת החוק שמוזגה. הנושא השני זה סעיף 16 – אני לא קורא את זה לפי סדר הדיון – שימוש בהיטלי השבחה לתחזוקת שבר, מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית וכולי, להלן חוק ההסדרים. סעיף 21(1)(א), היתר לפי תוכנית ללא תשריט. זה שוב מאותה תוכנית של חוק ההסדרים שפוצלה. סעיפים 21(2), (4) ו-22, הסמכת רשות רישוי ארצית בשטחים גליליים, מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית. זה אותו חוק.

סעיף 21(1)(ב), (5) ו-(6) הרחבת האפשרות להעביר היתרים לרשויות רישוי ארציות, מתוך אותה הצעת חוק שפוצלה. נושא נוסף זה הצעת חוק התכנון והבנייה, תיקון מספר 160, התשפ"ה 2024, מ/1825. הצעת חוק תכנון ובנייה תיקון מספר 161, התשפ"ה 2025, מ/1832 וזהו. היועץ המשפטי, כמה מילים על סדר הדיון ועל הנקודות. שלום ליוראי.

<< דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> שלום.

<< דובר >> תומר רוזנר: << דובר >>

צוהריים טובים. לפנינו מספר הצעות חוק, כפי שהיושב- ראש תיאר, חלקן פוצלו מחוק ההסדרים ונידונת כאן כנושאים שעומדים בפני עצמם בשלב זה. הסעיפים הוקראו והצעת החוק שמוזגה לתוכם, הצעת החוק הפרטית שוועדת הכנסת אישרה למזג בנושא הפוטו-וולטאים.

זאת אומרת, יש לנו מתוך חוק ההסדרים מספר נושאים ובנוסף, יש שתי הצעות חוק ממשלתיות נוספות שעל סדר היום והן הצעת החוק מספר 160 והצעת החוק מספר 161. כל ההצעות כרגע הן הצעות חוק שעומדות בפני עצמן ולאחר שיודנו, תשקול הוועדה אם לבקש את מיזוגן להצעת חוק אחת בוועדת הכנסת.

לפי הנחיית יושב-ראש הוועדה, אנחנו הכנו נוסח שמאחד את כל הצעות החוק להצעת חוק אחת וזה כמובן כפוף להחלטה של הוועדה אם היא תחליט למזג את כל הצעות החוק להצעת חוק אחת וגם לאישור ועדת הכנסת לאותו מיזוג, ככול שיוחלט עליו.

כפי שפורסם מראש, הדיון יתבצע בסדר שהוא שונה מסדר הסעיפים כפי שהם מופיעים בסדר היום בהצעה. אנחנו נפתח בהסדרים שנוגעים לתיקון מספר 160 ומספר 161. לפניכם מונחים כל החומרים הרלוונטיים שהם הצעות החוק הממשלתיות המקוריות, הצעת החוק הממוזגת או המיועדת למיזוג כפי שנוסחה בידי הוועדה, הערות שהתקבלו ככול שהתקבלו מהציבור לנושא הזה ורשימת הסעיפים שבהם אנו עוסקים.

אדוני היושב-ראש, אני מציע שבשלב הראשון אנחנו נקרא את הסעיפים הרלוונטיים לשני הנושאים הראשונים שהם תיקונים 160 ו-161, כפי שפורסם במצע לסדר היום.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תקריא והממשלה תסביר.

<< דובר >> תומר רוזנר: << דובר >>

הממשלה תסביר ואנחנו נסביר.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אתם תסבירו את הנקודות.

<< דובר >> תומר רוזנר: << דובר >>

את הנקודות הנוספות שיש בהם ולאחר מכן יתקיים דיון, כמובן.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

בבקשה.

<< דובר >> תומר רוזנר: << דובר >>

אנחנו רק נגיד מראש את מספרי הסעיפים שאנחנו נקריא.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אגב, על כל דיון יהיה הערות על הדיון הזה בלבד ואחר כך נרוץ הלאה.

<< דובר >> תומר רוזנר: << דובר >>

כן. אנחנו נקריא כרגע את כל הסעיפים שנוגעים לתיקונים 160 ו-161. אנחנו נתחיל בסעיף (4) בעמוד 4 לנוסח המוצע למיזוג. כשכולם יגידו שהם מוכנים אנחנו נתחיל בהקראה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

כולם מוכנים?

<< דובר >> תומר רוזנר: << דובר >>

בסדר? אפשר לקרוא, בבקשה.

<< נושא >> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 160), התשפ"ה-2024, מ/1825 << נושא >> << נושא >> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 161), התשפ"ה-2025, מ/1832 << נושא >> << דובר >> רוני טיסר: << דובר >>

תיקון סעיף 62א

בסעיף 62א לחוק העיקרי –

בסעיף קטן (א) –

במקום פסקה (9) יבוא:

"(9) (א) כל ענין שניתן לבקשו כהקלה לפי סעיף 147(א)(2), בכפוף להוראות סעיף 151 או כל עניין ששר הפנים קבע לפי סעיף 145(ב)(2) שניתן לקבל לגביו היתר בלא צורך בהליך של מתן הקלה, אף אם העבודה שבעדה מבוקש ההיתר היא בסטייה מהוראות תוכנית; אין בהוראות פסקה זו כדי לפגוע בסמכות הועדה המקומית לתת הקלה לפי סעיף 147, או בסמכות רשות רישוי מקומית לתת היתר לעבודה בסטייה מהוראות תוכנית לפי סעיף 145(ב)(2), ואולם, א יאושרו הקלה או היתר לעבודה בסטייה כאמור, אלא בכפוף להפחתה של הזכויות שנקבעו בתכנית שאושרה לפי פסקה זו; שר הפנים יקבע את דרכי הפרסום של הפקדת תכנית לפי פסקה זו;

לעניין פסקת משנה (א) יקראו את סעיף 147(א)(2) כאילו המילים " לגבי בניין קיים שבנייתו הושלמה שמונה שנים או יותר ממועד הגשת הבקשה להקלה" – לא ייקראו.

<< דובר >> תומר רוזנר: << דובר >>

תמשיכי לסעיף הבא.

<< דובר >> רוני טיסר: << דובר >>

(ב) בפסקה (13ב)(א)(1), במקום "נמצא במגרש בניין שאינו מבנה הטעון חיזוק כהגדרתו בסעיף 70א, ונקבע" יבוא "נקבע".

(ג) בפסקה (13ג)(א) בפסקת משנה (1), המילים "שאינו מבנה הטעון חיזוק כהגדרתו בסעיף 70א – יימחקו.

(ד) בפסקה (16)(א), אחרי פסקת משנה (1) יבוא:

"(1א) במגרש שלא נמצא בו מבנה הטעון חיזוק כהגדרתו בסעיף 70א, ושלא ניתן להגדיל את השטח הכולל המותר לבנייה בו לפי פסקה (13ב), המיועד לפי תוכנית שאישרה הוועדה המחוזית –

למגורים בבנייה רוו

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]