פרוטוקול מספר 407, ועדת הפנים והגנת הסביבה, 09/09/2025

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 461

מישיבת הוועדה לביטחון לאומי

ופרוטוקול מס' 407

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, ט"ז באלול התשפ"ה (09 בספטמבר 2025), שעה 10:00

סדר היום:

<< נושא >> חדירה של ארגוני פשיעה למכרזי השלטון המקומי ולמכרזים ציבוריים << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

צביקה פוגל – יו"ר הוועדה לביטחון לאומי

יצחק קרויזר – יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה

מירב בן ארי

עמית הלוי

מיכל וולדיגר

אכרם חסון

משה סעדה

גלעד קריב

יעל רון בן משה

נאור שירי

מוזמנים:

רואי כחלון

–

ראש המטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית, משרד ראש הממשלה תהילה קיסרמן

–

משפטנית, הרשות לאיסור הלבנת הון

קרן אבירם

–

עו"ד, עוזרת משפטית למשפט, המשרד לביטחון לאומי רפ"ק אלכסנדר וייסבורד

–

קצין מדור אח"מ, יועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק ענת סיגל

–

ראש יחידת חותם, המשרד לביטחון לאומי

יעל גודר

–

עוזרת משפטית, משרד הפנים

רון אלמוג

–

משרד הפנים

אפרת פרוקצ'יה

–

יועצת משפטית, משרד הבינוי והשיכון

ענת חיימובסקי

–

משטרת ישראל

רפ"ק איריס מוריק

–

רפ"ק מחקר ארגוני פשיעה, משטרת ישראל

קרן דהרי בן נון

–

ייעוץ וחקיקה משפט פלילי, משרד המשפטים

שגית שער לקור

–

מנהלת אגף מיסוי מקרקעין, רשות המיסים, משרד האוצר אורן חוג'ה

–

מנהל תחום שירותים מקוונים, רשות המיסים, משרד האוצר ליאת קילנר

–

ראש ימ"ר ארזים, משרד הביטחון

עלאא איוב

–

עו"ד, הפרויקטור לענייני החברה הערבית, פרקליטות המדינה תום וינד

–

פרקליטות המדינה

רמי שוורץ

–

חוקר, ממ"מ, מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל

עפר מעוז

–

סגן היועמ"ש לעניינים פליליים, רשות התחרות

לורן רבני

–

רכזת חברות, רשות החברות הממשלתיות

מירה סלומון

–

ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי

טל שביב

–

יועמ"ש חברה למשק וכלכלה, מרכז השלטון המקומי

הילה הרפז

–

עו"ד, אגף ייעוץ משפטי, התאחדות הקבלנים בוני הארץ דוד נזר סונינו

–

עו"ד, הפורום להתחדשות עירונית

אופיר פאר

–

לוביסט ציבורי, לובי 99

אסתר בוכשטב

–

אימא של יגב ז"ל

מיכל

–

אימא של אביתר

עומר אמסלם

חגי עזרן

גיא זקן

מנהלות הוועדה:

לאה גופר – מנהלת הוועדה לביטחון לאומי

ליאת סעדון – סגנית מנהלת ועדת הפנים

רישום פרלמנטרי:

הילה לוי

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> חדירה של ארגוני פשיעה למכרזי השלטון המקומי ולמכרזים ציבוריים ישיבה משותפת עם ועדת הפנים והגנת הסביבה << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

מכובדיי, בוקר טוב, תודה לכל מי שעשה מאמץ הבוקר להגיע לדיון החשוב הזה, לטעמי. זה דיון משותף של הוועדה לביטחון לאומי עם ועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו הולכים לדון ביחד ב\נושא שנמצא אצלנו על השולחן כבר די הרבה זמן – חדירה של ארגוני פשיעה למכרזים.

רגע לפני שנתחיל, אנחנו ביום ה-704 למלחמה. כבר 704 ימים יש לנו 47 חטופים וחטופה אחת. אנחנו 24 שעות אחרי שנוספו למעגל הבלתי אפשרי של משפחות השכולות עוד 11 משפחות – משפחה של שוטר, משפחות של שישה נרצחים בצומת רמות, משפחה של ארבעה גיבורים בטנק ברצועת עזה. וכמו תמיד, רגע לפני שאנחנו מתחילים, יש פה נוכחות של המשפחות ואנחנו לא רק מכבדים אלא גם מוקירים, ומבקשים מהמשפחות לומר את דברם. בבקשה.

<< דובר >> אסתר בוכשטב: << דובר >>

בוקר, בוקר 704. אני רוצה להתחיל ולהעביר את תנחומיי למשפחות הנופלים. זה כואב, זה כאב. זה עצב גדול. אני לא יכולה לחשוב על להיות במקום הזה. אני נמצאת במקום הזה כבר שנה, וזה מקום שהוא בלתי אפשרי מבחינת הכאב והעצב, האובדן. זה לא להאמין שזה קיים, כזה כאב קיים.

אבל אני פה היום שוב להזכיר לכולם שיש 48 חטופים בעזה. הבן הבכור שלי יגב נחטף מנירים, ואני מספרת את הסיפור שלו בכל פעם מחדש. הוא נחטף יחד עם אשתו רימון. רימון השתחררה בעסקה הראשונה, בעסקה הגדולה של נשים וילדים. הייתי איתה אתמול אחר הצוהריים, הכאב שלה כל-כך גדול; הכאב גם על יגב, גם על חטופים אחרים שיצאו משם, על מה שהיה שם, וגם על החטופים שעדיין שם. הפחד שלה כל-כך גדול על החטופים שעדיין שם. אני לא יכולה להעביר את זה במילים, מה עובר עליה, כשהיא יודעת מה היה שם ומנסה להגן עליי במילים כדי לא לספר כמה התחושות קשות, כשהיא ראתה בשבוע שעבר את הסרטון של גיא דלל ואלון אהל. היא לא הכירה אותם, היא לא פגשה אותם במנהרות, אבל היא יודעת מה קורה שם במנהרות. והיא הייתה רק 53 ימים.

אני לא יודעת איך אני יכולה להעביר את המסר הזה כאן, שחייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם. יגב, הבן שלי, נשאר במנהרות עם עוד חטופים מנירים וניר עוז. הם היו שבעה חטופים וצה"ל הגיע קרוב למנהרה שלהם. המחבלים, הנוח'בות – בכל פעם שאני חושבת באיזה כינוי אני צריכה לכנות אותם, אין לי מילים. אין לי מילים להסביר כמה אכזריות הייתה להם – הוציאו אותם להורג בירייה.

יגב הובא לקבורה באוגוסט 2024, ואין על זה נחמה. מה שאני רוצה זה שכל מי שפה יעשה הכול כדי להחזיר את החטופים ששם, גם את החיים וגם את החללים, כי גם משפחות החללים צריכות לקבל ודאות. שוב אני אומרת, אין נחמה, אבל יש ודאות. הרגע שהבנתי שיגב לא בין החיים זה הרגע שהארון ירד. רק כשראיתי את הארון הבנתי שזה אמיתי, שזה נכון, שנסגר מעגל, כשיגב הובא לקבורה. אני חושבת ככל שהזמן עובר, אי הוודאות ואובדן האמון של המשפחות הולכים ואולי ואולי ואולי. תמיד יש איזה אחוז קטן של תקווה שאולי יש טעות. לנו היו טעויות; לנו היו בדרך טעויות בהודעות.

אני מבקשת מכל אחד שפה שתעשו הכול כדי להחזיר את החטופים. את כולם. תודה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

אסתר, אני רוצה להסיר לך את הספק, את מצליחה להעביר את המסר, עם כל הקושי. תודה.

עוד מישהו מהמשפחות רוצה לדבר?

אנחנו נעשה הפסקה של דקה, נירגע כמה שאפשר, וננסה לחזור לשגרה. תודה.

<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:06 ונתחדשה בשעה 10:07.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

מכובדיי, אנחנו ממשיכים. אני מזכיר שאנחנו נמצאים פה בדיון משותף של הוועדה לביטחון לאומי יחד עם ועדת הפנים והגנת הסביבה, כשהנושא שאליו אנחנו מכוונים את הדיון הזה הוא החדירה הבלתי אפשרית של ארגוני פשיעה למכרזים, גם ציבוריים, גם בשלטון המקומי, גם ממשלתיים. תכף נדבר מה זה עושה ואיך זה קורה, אבל אני מגדיר כבר מראש שמטרת הדיון הזה היא להמליץ לגורמים הרלוונטיים, הממשלתיים, המבצעיים, באיזה פעולות נוספות צריך לנקוט כדי למנוע עד כמה שאפשר – הלוואי לחלוטין – את כניסתם של אותם ארגוני פשיעה למכרזים, דבר שמאפשר להם להלבין לא מעט כסף.

חבר הכנסת קרויזר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, ואני, מיום שנכנסנו לכנסת שמנו צלב-על על ארגוני הפשיעה מכל הכיוונים האפשריים – מפרוטקשן דרך אמצעי לחימה, דרך פריצה למחנות צה"ל. כל דבר שעולה על דעתכם. אבל יש נושא אחד שאני חייב להודות שאנחנו לא ממש מצליחים בו, וזה חדירה למכרזים בכל מיני מקומות. אנחנו מצליחים חלקית, יחד עם גורמים נוספים, אבל זה לא מושלם כמו שאני חושב שזה צריך להיות. אני מזכיר לכולם, ארגוני הפשיעה הם ארגונים מאוד מאוד מסודרים שכבר מזמן לא עובדים רק עם נשק ביד ומתחת לשולחן. הם שולטים בקבלנים ובספקים, הם מגישים הצעות פיקטיביות למכרזים כדי לגרום לזה שהם בסופו של דבר יזכו בהם, הם מפעילים אמצעים של שוחד והפחדה על מקבלי ההחלטות, והיו גם לא מעט מקרים של איומים ואלימות. זאת דרכם, ועם זה אנחנו צריכים להתמודד.

יש לזה השפעה מדהימה על המערכת הציבורית, שאנחנו חלק ממנה. קודם כול, זאת פגיעה באיכות השירות. בסופו של דבר, לא מי שיכול היה לתת את השירות הטוב ביותר, נותן אותו. זה בזבוז אדיר של כספי ציבור שיורדים לטמיון, ואנחנו גם שוחקים את אמון הציבור, ובצדק. ברגע שהם רואים שמי שחוזר וזוכה בזה, ולא מממש את המשימות כמו שצריך, אלה אותם ארגונים. זאת בראש ובראשונה התעצמות של אותם ארגונים, שצוברים עוד ועוד כסף למאגר שלהם. לא מזמן הודיעה משטרת ישראל על כל אגפיה שהצליחו להפיל את ארגון אבו לטיף. המספרים שנדונו שם, שהם למעלה ממיליארד שקל, זה משהו בלתי אפשרי. זה ארגון פשיעה במדינת ישראל; זה תקציב מטורף.

לכן, התכנסנו כאן כדי לנסות לתת לזה באמת פתרונות נוספים. א', כי אין לנו זמן; ב', אין לנו מועד ב' ואנחנו חייבים לפעול.

אנחנו נפתח בכמה דברי פתיחה של עמיתי חבר הכנסת יצחק קרויזר, ואחרי זה ניתן גם לחברי הכנסת יעל ונאור לומר דברי פתיחה. בבקשה.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> תודה רבה, חברי, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, חבר הכנסת צביקה פוגל על הדחיפה לקיום דיון משותף של שתי הוועדות שבסמכותן הנושא הזה חונה. גם בוועדה אצלך מבחינת גורמי ביטחון הפנים ובוועדת הפנים בנושא השלטון המקומי והשלטון האזורי. דייקת ואמרת נכון, שמרגע שנכנסנו לכנסת שמנו את הצלב בצורה מדויקת על ארגוני הפשיעה, בוודאי ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. שם, לצערנו הרב, הפשיעה רווחת ונמצאת בממדים מאוד גדולים. כפי שציינת, סכומי הכסף גבוהים מאוד. נלחמנו וחוקקנו ביחד את חוק הפרוטקשן, חוק הנשק, הגנה על בסיסי צה"ל והסמכויות לחיילי צה"ל כדי שלא ייגנבו כלי נשק שאיתם מבצעים גם פשיעה, וגם אירועי טרור, לצערנו הרב. ראינו את המאבק הלא פשוט שהיה באום אל-פחם בארגוני הפשיעה של המשרד לביטחון לאומי, של המשטרה ושל מג"ב, כולל שוטר שנפל שם בעת מילוי תפקידו.

ארגוני הפשיעה האלה הם ממש צבא, וכשאתה שואל את עצמך, כפי שאמרת, מאיפה מגיע כל הכסף הזה – מדובר על מיליארדים רבים – זה משהו זועק. זה לא משהו במחשכים שאי-אפשר לשים לב אליו, לטירות, לרכבים, לנכסים.

החקיקה שדיברתי עליה הייתה מכוונת למגזר הפרטי. הפרוטקשן שסחט קבלנים פרטיים, שסחט אזרחים, בעלי עסקים. כאן אנחנו מדברים על פגיעה במוסדות מדינת ישראל, ברשויות, בשלטון. מכרזים של מדינת ישראל עבור אזרחי מדינת ישראל. מדובר בכסף ציבורי, ואנחנו רואים שארגוני הפשיעה מתנהלים שם כארגוני טרור לכל דבר. הורגלנו והכנסנו לתוך הטרמינולוגיה את האמירה טרור חקלאי. זאת לא פשיעה חקלאית; זה טרור חקלאי, וארגוני הפשיעה, צריך להתייחס אליהם כאל ארגוני טרור לכל דבר ועניין. כלי הנשק שלהם – אנחנו יודעים וזה דבר שנמצא על השולחן – כלי הנשק האלה סוחטים את הקבלנים, סוחטים את הרשויות, סוחטים את בעלי העסקים, את החקלאים. הם קונים אותם ומבריחים אמצעי לחימה, או מייצרים את אמצעי הלחימה כאן. כלי הנשק האלה נסחרים וכפי שאמרתי, הם מגיעים פעם אחת לפשע ופעם שנייה לטרור. לשם אנחנו מכוונים. כפי שציינת ודייקת, אנחנו מכוונים לפגוע בכיס של אותם עבריינים, לעקור את הרצון שלהם ואת הראייה שלהם ואת תפיסת העולם שלהם, שמשתלם להיות פושע, משתלם להיות עבריין, משתלם להיות טרוריסט. לכן אנחנו כאן, מקיימים את הדיון החשוב הזה.

שוב, להודות לך על היוזמה ועל הדחיפה. זה נושא שקידמת ודחפת אותו אצלך בוועדה. אני מאמין שביחד, בשילוב כוחות, אנחנו נגיע כאן לצוות מנצח ביחד עם האורחים והנציגים המכובדים שהגיעו הנה. תודה רבה גם לכם שהגעתם לסייע לנו כדי לשפוך אור על הנושא החשוב מאוד הזה. ברשותך, אנחנו נתחיל בדיון.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

תודה, חבר הכנסת יצחק קרויזר. אני מתנצל מראש ששכחתי להזכיר גם את חבר הכנסת עמית הלוי. אני נותן לכם, חבריי חברי הכנסת, משפט פתיחה כדי שנוכל לשמוע את כולם. חברת הכנסת יעל, בבקשה.

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, והשותף היושב-ראש. קודם כול, נשלח מכאן השתתפות בצער המשפחות של כל האזרחים, החיילים והשוטר. כולם נפלו ב-24 השעות האחרונות והם יובאו לקבורה. חלק כבר הובאו וחלק יובאו עוד היום. אנחנו גם נהיה במקומות האלה, כפי שצריך להיות.

משפחות החטופים כבר לא כאן, אבל טוב עשיתם שנתתם להם לדבר, אם מותר לציין. גם אם זה היה לוקח חצי שעה או שעה, אני חושבת שזה צריך להיות בראש סדר העדיפויות. טוב עושים הכנסת ויושבי הראש שנותנים לדיונים האלה מקום.

לנושא עצמו, כמי שהייתה מנכ"לית בשלטון המקומי בגליל שלנו במשך שש שנים, אנחנו מתריעים על זה בגליל, גם על מה שאתה מגדיר כטרור חקלאי וגם על הפרוטקשן ברחובות הערים, בשלטון המקומי ובכל אתר בנייה. אני מניחה שאנחנו מחזיקים בעמדות דומות ויכול להיות שהפתרונות שנכוון אליהם דומים.

הייתי אתמול יום שלם בלוד. חלק מהיום היה עם ראש העירייה יאיר רביבו וחלק עם התושבים. המצב שם מאתגר מאוד, ומה שאני אומרת זה בהמעטה. שמענו על כמויות כלי נשק ועל סוגי כלי נשק שמסתובבים שם, לעומת מחסור בכוח אדם במשטרה בתחנה המקומית של לוד. יש שני שוטרים במשמרת לילה בעיר מוכת פשיעה, וזה לא סוד. זה לא הנושא הראשון שעל סדר-היום כאן, אבל בוודאי שהדברים קשורים. ארגוני הפשיעה הם ארגוני פשיעה הם ארגוני הפשיעה. הנשק מהמערכה הראשונה, נפגוש אותו פעמים רבות גם באירועי טרור.

אני רוצה לשאול שאלה בפתח הדיון, האם יש אולי גורמים ממשלתיים שנהנים מהמצב הזה? הסיכום אחרון שיש כאן הוא מפברואר 2024, לפני שנה וחצי. אנחנו בתקופה של מלחמה, אבל אמרנו שזה לא חלק נפרד מהמלחמה. במשך שנה וחצי השלטון המקומי, בעלי עסקים פרטיים, חקלאים ובעיקר הציבור לא יכול להסתובב ברחובות בערים מסוימות. לא רק בשעות החושך אלא באף שעה ביום. האם יש גורמים בממשלה ובקואליציה, שאתם חלק נבחר ממנה, שנהנים מהבלגן הזה? אני אשאיר את זה ככה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

תודה, חברת הכנסת יעל. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

אני מבקש שחלק מהדיון לא יהיה רק על נקודת הקצה שכבר הגענו אליה, כשהתאגיד מתמודד למכרז, אלא איך הגענו למצב שבו למשפחת פשע יש לה תאגיד עתיר ניסיון, עם תקציבים ותשתיות וכו'. אני חושב שזה נוגע לעבודת תשתית שצריך לעשות. אם מדובר עכשיו על משפחות פשע בחברה הערבית, צריך לעשות את העבודה בחברה הערבית. אפרופו כלי הנשק שהזכרת, מה נעשה בהקשרי תשתית? מתי נעשה בפעם האחרונה איסוף נשק בצורה לא מנומסת?

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

לא, אנחנו לא התכוננו לדיון הזה.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

אני מעלה את הזווית שלי. לא חייבים להסכים וגם לא חייבים להתייחס. אנחנו פוגשים תמיד את הדיונים בנקודת הקצה. אתה אומר – עכשיו התאגיד מתמודד, בוא נסכל אותו כדי שהוא לא יתמודד; בוא נסכל את המחבל שמגיע עכשיו לתחנת האוטובוס – משגה עמוק מאוד שלנו כבר המון שנים. אנחנו צריכים להתעסק בתשתיות שמובילות את אותה משפחת פשע להיות תאגיד עם הרבה ניסיון, הרבה שנים והרבה תקציבים. כל זה לא קורה סתם, זה לא קורה בחלל ריק. זה קורה בדרך כלל באזורים החברתיים האלה, שאנחנו מדברים עליהם, כשיש הרבה כוח, הרבה נשק, הרבה הפעלת כוח. שם צריך להתחיל את המניעה, לא רק את הטיפול אחרי שהתופעות כבר פורחות.

לכן, אני אשמח שתהיה התייחסות גם לדבר הזה. איך הגענו למצב הזה, איזה סוגי התמודדויות – לא רק איזה תיקון מודיעיני במשרד האוצר. אני לא מקל ראש בפעולה כזאת וכל דבר חשוב, אבל גם שאלות על התשתית, מה נעשה עד כה ומה מתוכנן לעשות. תודה.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> היושב-ראש, חבר הכנסת עמית דיבר על מניעה בתור התרופה הטובה ביותר, איך אתה יכול למנוע ולסנן נציגים בשלטון המקומי והאזורי, ברשם הקבלנים.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

מה הקשר לאיסוף נשק?

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

הנשק הוא בדרך כלל אמצעי.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> בסוף נשק נמצא בקצה.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

זה דיון אחר.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> הוא חלק מהסקאלה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

תודה. הייתי גם בדיון הקודם, החסוי, שהיה רק בוועדה שלנו. אני חושב שהאירוע המרכזי פה הוא המשילות, ואני מבקש מכם להפסיק להגיד החברה הערבית כי אני חושב שאתם עושים לעצמכם חיים קלים. אני, גם כמי שהיה נבחר ציבור כמה שנים, כנראה יש חוסר הבנה מהותי בוועדה כמה ארגוני הפשיעה – זה לא חייב להיות ארגון גדול עם שמות מפוצצים, אפילו ארגון מקומי – כמה הוא חדר לשלטון המקומי ולא רק במכרזים. גם נבחרי ציבור, גם במכרזים שלא רואים וגם בחברות עירוניות. בכל מקום.

אין משילות, ולא רק שאין משילות, אלא שאפילו נבחרי ציבור לא סומכים על המשטרה לבוא להגיש תלונה, כי הם יודעים ששום דבר לא ייצא מזה. הדיון הקודם היה לפני כשנה, דיון חסוי, ואני בטוח שלא הרבה השתנה. אני חושב שלמשטרה ולמדינה אין כלים להתמודד עם זה. היא לא מקצה משאבים, היא לא מקצה משאבים להתמודד עם שחיתות שלטונית; היא לא מקצה משאבים להתמודד עם ארגוני פשיעה שחודרים למועצות מקומיות; עם נבחרי ציבור שהם בעצמם נציגים של אותו ארגון פשיעה. אני באמת אומר לכם, תפסיקו לומר החברה הערבית. למרות שזאת מדינת ישראל והם עדיין, למורת רוחכם או של חלק מאיתנו, הם עדיין אזרחים פה עד שתהפכו גם אותם לאזרחים סוג ב'. זאת חברה ישראלית. החברה הערבית סובלת, החברה היהודית סובלת. כן, קרויזר, אתם עושים עבודה נהדרת.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> אני חושב שאתה מדייק וצודק שהפשיעה לא מכוונת לחברה הערבית. יכול להיות ששם זה יותר - - -

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

אתם עושים הנחה לעצמכם, כי כמעט שלוש שנים אתם בממשלה, ועזוב את 18-17 השנים הקודמות. זאת לא תופעה חדשה; זה לא מהיום, זה מושרש בתרבות שלטונית קיימת. גם הבוקר אנחנו עדים לכך שגם מתוך המשטרה – זה לא משהו חדש. כדי לטפל בתופעה כזאת צריכה לקום יחידה מיוחדת שעוסקת אך ורק בזה, שמנקה את זה עם כלים מתאימים ועם תקציב. עד שזה יהיה, אפשר לעשות הרבה דיונים ובמילים הרבה יותר מפוצצות, אבל זה לא ישתנה. קצת צניעות עם ההצלחות שמניתם קודם, אבל על זה נדבר בהמשך.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

תודה צביקה ותודה קרויזר. לפני הכול אני רוצה להשתתף בצערה של משפחתו של סגן מתן אברמוביץ', סמ"ר אורי למד, סמל עמית אריה רגב, סמל גדי כוטל. ארבעה לוחמי שריון מגדוד 52 שנהרגו אתמול בבוקר. כמובן, אני משתתפת גם בצערם של כל נפגעי הפיגוע הרצחני אתמול ברמות בירושלים. יום קשה, יום שכולו שברון לב. האחריות לרצח והרג של אזרחים וחיילים היא על הממשלה ולא על שום גורם אחר. זה לא יעזור לאף שר פופוליסטי שמגיע לזירה, מבזה את הנרצחים ומאשים את בית המשפט העליון. זה לפני הכול.

מדהים שקבעתם את הדיון היום, כשהבוקר אנחנו שומעים על חדירה של ארגון פשיעה, יוסי מוסלי, יהודי לחלוטין, גר בסביון. ארגון פשיעה של יהודים נטו. היה כאן איזשהו שיח עם נאור. ארבעה שוטרים נחקרים במח"ש ומה אפשר עוד לומר, עד לאן המשטרה תידרדר. זה נורא. כמובן, לא צריך להכתים את כל משטרת ישראל אבל ארבעה שוטרים נחקרים היום. לא יודעת מתי זה קרה בשנים האחרונות, אבל יש חשד שארבעה מהם העבירו מידע רגיש למשפחת פשע.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

אחד מהם חוקר בתיק נתניהו. אנקדוטה.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

ראיתי, קראתי, זה מרתק אותי באופן אישי.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

מכובדיי, הזמנו לכאן הרבה מאוד אנשים שמסוגלים לתת לנו גם כיווני פתרון. בואו נשמע גם אותם, כי את ההשמצות הרגילות אני שומע.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

תאמין לי, בניגוד לאחרים, אני יודעת לעמוד בשלוש הדקות שלי.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

לכן אני מבקש ממשך, לא מאחרים.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

ארגוני פשיעה נכנסים היום למשטרה, והינה דוגמה מהבוקר. נכנסים לשב"ס, נכנסים לעוד ארגונים ולצערי גם למכרזים של משרד הפנים.

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הם נבחרים לרשויות המקומיות.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

זה לא אירוע של משטרה בכלל; משטרה זה עוד גוף. אירוע של משרדי ממשלה. שוב, בניגוד לממשלה הכושלת הזאת, בממשלה הקודמת הוקם מסלול בטוח, נכנסו לתוך משרדים של משרד הפנים. צריך לציין לחיוב את יאיר הירש, אגב, לוחם, גיבור, מנכ"ל משרד הפנים הקודם, שלקח את זה כמשימת חייו, בפירוש משימת חייו. הוא נכנס מתוך תוכנית לאומית שעשו. הוא מדבר על שולחן של המשטרה, ואני חושבת הרבה מעבר למשטרה. מנכ"ל משרד הפנים נמצא כאן? אני לא מכירה אותו. את יאיר הירש, בתור יו"ר הוועדה הקודמת, הכרתי מעולה.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

יש ממלא מקום.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

עזוב אותי מכל ממלאי המקום האלה.

את יאיר הירש הכרתי כי הוא לקח את זה כמפעל חייו. קראתי עליו לא מזמן כתבה שהוא באמת לחם בעזה, והוא הציל שם, אז ניתן לו את הקרדיט. אני לא זוכרת את הפרטים, אבל נציין אותו לחיוב. החדירה של ארגוני פשיעה למכרזים, מג'דיידה מכר שקרוב לשנה וחצי, אולי שנתיים לא מפנים שם אשפה, כי יש שם ארגון פשיעה שהשתלט על פינוי האשפה, ועד דוגמאות אחרות. צריך כאן ממשלה מתפקדת עם משרדי ממשלה שמתכללים. תקשיבו, זה אירוע נוראי, בעיניי, שארגוני פשיעה נכנסים למגזר הציבורי. זה מקסיקו, זה מקסיקו.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

חברת הכנסת מירב בן ארי, תודה. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה.

<< דובר >> אכרם חסון: << דובר >>

בוקר טוב לכולם, אני מתנצל על האיחור. נסענו שלוש שעות בכביש 6, כביש אגרה, על מנת להגיע מדלית אל כרמל לכאן. זה גם סיפור שצריך לעניין כל אחד.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

זה משרד אחר.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

השרה בודקת פתרונות.

<< דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> אין ספק שעברנו אתמול יום קשה מאוד, ואנחנו משתתפים בצער המשפחות. חברים יקרים, אתם מחזירים אותי בדיון הזה ארבע-חמש שנים אחורה. ישבתי כאן עם דודי אמסלם, קיימנו כמעט 50 דיונים עם המפכ"ל, עם ראש אגף החקירות ועם כל מי שמקבל החלטות במשטרת ישראל, כמעט כלום לא נעשה. הזהרתי אז ואמרתי שהנשק והפשע שיש בטירה, במשולש, או בטייבה, יגיע לכפר סבא ולהרצליה. אותו דבר בצפון ובכל הערים. אם מישהו חושב שזה לא יגיע למגזר היהודי, הוא עושה את טעות חייו. היה קשה אז לשמוע שיש 400,000 כלי נשק שמסתובבים, מאיימים. שמענו איך בדרום מקבלים דמי חסות, גם בדימונה וגם בבאר שבע ובכל מקום.

קודם כול, אני מברך על הדיון, אבל הגענו מאוחר מאוד. אם לא יהיה כאן צעד דרסטי כמו שהיה בגיאורגיה – אם מישהו לא יודע מה קרה בגיאורגיה, שיבוא אליי ואני אספר לו מה עשו שם. יש כאן עיתונאים ואחרים, ולא צריך להגיד כאן כל דבר. אני אומר לכם שאם לא נעשה צעד כמו שנעשה, חבל על כל הדיונים האלה. זה יישאר על הנייר, אף אחד לא יבצע. כל אחד עושה מה שהוא רוצה ואנחנו מתעוררים רק כשיש אסון; אנחנו מתעוררים רק כשיש בעיה קשה מאוד. אחרי יומיים אנחנו שוכחים וממשיכים בסדר-היום עם הביורוקרטיה המיותרת שיש לנו במדינת ישראל.

אני איש אופטימי בדרך כלל, ולכן באתי לכאן מדלית אל כרמל במיוחד, כדי לתת כתף. יש לי ניסיון, הייתי ראש עיר ובשלטון המקומי הייתי סגן יושב-ראש השלטון המקומי במשך חמש שנים עם עדי אלדר. נלחמנו גם אז בתופעות האלה, ונחנו חוזרים על אותו סרט גם היום. באתי לעזור ולהיות חלק מהעשייה, אבל צריך לעשות מעשה ולא רק דיבורים. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

תודה רבה לך, חבר הכנסת אכרם חסון, אלה בדיוק הדברים שצריך לשמוע. אנחנו הולכים לחפש פתרון ולא את מי להאשים. זה תמיד קל. אם אתם רוצים, אני מוכן לפתוח רשימה ארוכה. חבר הכנסת משה סעדה, בבקשה. בואו נראה לציבור שצופה בנו ולציבור שכאן, שאנחנו גם יודעים להיות ענייניים ולא רק מחרטטים. בבקשה, חבר הכנסת סעדה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

ביום שליש נאמר בו פעמיים כי טוב במהלך הבריאה, אבל על היום הזה קשה להגיד. כשאתה חושב על המשפחות, עשרות משפחות כי אלה הרבה מעגלים ומאות אלפי חברים שמתרסקים, מתרסקים לרסיסים. מאתמול הם יחיו בצל של החיים. זה קשה מנשוא לכולנו, וכמובן בעיקר למשפחות. זה לא מספיק להצטער. כולנו מצטערים, כולנו שותפים בצער, וזה לפתחנו. אני אומר את זה לפתחנו כחבר בקואליציה. לפתחנו.

פוגל, אני יודע שהנושא הזה בנפשך וגם של קרויזר, ואחים אנחנו בעניין הזה. כולנו אחים בעניין הזה.

נסעתי לסיור עם רגבים על כביש 443, והם אומרים לי: בוא תראה. חשבתי שיראו לי פרצה. לא פרצה, הכול פרוץ. אין חומה, אין חומה. הכול פרוץ. אני מסתכל ואני לא מאמין. הוא דיבר איתי בכלל על גנבי רכב. אפילו מכשול אין. אין מכשול. מ-443 אתה עובר במעבר בטוח לאן שאתה רוצה תוך שניות. שאלתי אותו: מי נלחם בתופעה? חברת איתוראן ועוד חברה, כי זה עניין כלכלי. ומה עושה המשטרה, אני שואל את רגבים, כלום. הם אומרים שצה"ל אחראי, צה"ל אומר שאין לו סד"כ והינה התוצאה. אני אומר שזה לפתחנו.

דבר שני, שאפשרי וגם בדקתי אותו, שר הביטחון ישראל כץ צריך להודיע הבוקר למשפחות של אותם רוצחים – הם הודיעו אתמול בגאווה גדולה שהם גאים בילדים שלהם. הודיעו, שלא תתבלבלו. כל מה שצריך לעשות, וזה פשוט ומותר על פי חוק – הם לא אזרחי מדינת ישראל – זה להעביר אותם לתוך הרשות, מצד אחד לצד שני. הרי הם תומכים בחמאס, הם גאים בכך. בואו, קחו אותם לשם ישירות לחמאס בעזה יחד עם החורבות, ותעבירו את כל המשפחה. אתה מבין איזו הרתעה זה יוצר? כי אז כולם רואים, כל השכנים שלהם רואים מה קורה באותו רגע, ולא בעוד שנה. לא מעניין אותנו שיהרסו עוד בית כי אז יש מרוץ לבניית הבית. פעם זה ארבעה חודשים, פעם זה שנה, עיצוב כזה, עיצוב אחר. את מי זה מעניין? הוא גר באוהל היכן שהרסנו לו את הבית. הוא נאחז בקרקע. צריך להוציא אותו מהקרקע הבוקר.

לא עוד ראווה על עוד בית שהפצצנו. הבית שהפצצנו בעזה לא מעניין אותי ואני שואל למה לא עשית את זה שנתיים. אתה מדבר על ראווה – הפצצנו 50 בתים. כמה זמן זה לוקח? כמה מטוסים מורידים כמה פצצות. ואם זה כל-כך חשוב ואלה מתקנים של החמאס, בסדר, למה לא עשית את זה לפני שנתיים? אבל זה חשוב, זה פורץ דרך וזאת ההזדמנות לעשות את זה.

אני קורא לכם, צביקה וקרויזר, כי אני יודע שדיעותיכם כדעותיי, אולי אפילו כולנו, לקרוא לממשלה הבוקר, הבוקר, בסוף הדיון הזה, לקחת את האנשים. להוציא צו אלוף ולגרש אותם לעזה. אני חושב שבזה נשנה את המציאות, ואין לי ספק שנמנע דם. אתה יודע כמה הנושא הזה כואב לי. בדרך כלל, לדיונים האלה מגיעים קרויזר, אני ועוד כמה בודדים פה. את רוב האנשים במדינת ישראל זה לא מעניין, הפשיעה בחברה הישראלית, לאו דווקא ערבים. גם יהודים, וזה מגיע לכולנו. זה נושא משמעותי וכל יום נהרגים. אתמול היה פיגוע וזה איום ונורא, אבל כל יום יש פיגוע. בכל יום שניים, שלושה, ארבעה, ילדים, אנשים, זקנים וזקנות. כל יום נרצחים, ואפילו לא עושים פה דיונים על זה.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

פה היו הרבה דיונים על זה. אולי כדאי שראש הממשלה שלך יעשה דיונים על זה. הוא עושה הרבה דיונים על זה. הבעיה לא כאן; הבעיה שיש לך ממשלה שלא מתפקדת וכל יום נרצחים אנשים ברחובות.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

הבעיה שלי היא לא פוגל. הוא עושה דיונים והוא מאלה שאכפת להם. הבעיה שלי היא החברה הישראלית. בעניין הזה, זה לא על סדר-היום שלה, ואנחנו מחוקקים פה חוקים חשובים.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

הממשלה, אולי זה לא על סדר-היום שלה. למה אתה לא מסוגל להגיד? דווקא אתמול ברדיו אמרת.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

חברים, בואו נקשיב. אני משתדל שכל אחד מכם יאמר את שלו, כדי שהציבור ישמע אתכם. תודה, חברת הכנסת מירב.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

לסיום, משהו חשוב. כמו שמבקרים את הממשלה מתי שצריך, וצריך, צריך גם לבקר את היוע"שית כשצריך.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

אההה.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

באמת.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אי-אפשר לבוא לכאן בכל דיון, ולהאשים את כל העולם כשחלק מהדברים מוצדקים, וזה בסדר להאשים, אבל כאשר זה מגיע ליועמ"שית – קדוש, קדוש, קדוש. אני אומר לכם, שלוש שנים מיום שאני בכנסת היא קושרת את הידיים לשוטרים, היא מכסה להם את העיניים ואומרת להם: תפענחו תיקים בלי שיש להם יכולת. אי-אפשר לפענח תיק בלי שיש רוגלות. נקודה, סוף. עובדה שבמשך שלוש שנים היא לא אפשרת את זה, היא לא מאפשרת את זה. היא יודעת שכתוצאה מזה לא מפצחים תיקים ולא מונעים - - -

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

- - -

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

די, מירב, די. מירב, אל תביאו אותי עכשיו להתחיל לקרוא לכם קריאות. תנו לו לסיים. אתם סתם גוררים את הזמן.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

היועמ"שית?

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> כשדיברו על הממשלה, מחאת כפיים. כשמדברים על היועמ"שית - - -

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

- - -

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> אבל תני לו לסיים. חשבתי שיש לך משהו נגד הממשלה ובעד היועמ"שית.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

בואו נתקדם, אני מבקש מכם.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

הדבר הזה יוצר יכולת למשטרה לפצח תיקים, גם מונע את הרצח הבא וגורם גם לרוצח שרצח – אם אני לא מפצח את התיק ואני לא מגיש כתב אישום, מה קורה לרוצח שרצח? אין לו בעיה לבצע עוד רצח. יש לו כבר חסינות. לכן אני אומר שהדבר הזה חייב לקרות. אני זועק את זה שלוש שנים, וכמו שזה נראה, נשלים פה את הקדנציה וזה לא יקרה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

משה סעדה, חבר הכנסת, תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

ראשית, אדוני, יש לי הרבה כבוד אליך. אתה יודע את זה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

זה הדדי, אתה גם יודע.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

אם זה הדדי, הערות של חברי כנסת הן לעולם לא בגדר חרטוטים. תפקידה של האופוזיציה בהגדרה הוא לבקר את הממשלה ואנחנו נבקר את הממשלה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

אם אתה רוצה לעשות את זה על חשבון זמן דיון שאליו זימנתי, אני לא אתן לך. בוא נתקדם.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

אנחנו בהערות פתיחה ונתת לי את רשות הדיבור.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

אני לא אתן לך, אלה לא הערות פתיחה.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

זאת הערת פתיחה. אם אתה רוצה לדבר על ענייניות, בוא נתחיל עם הדברים שבוחר ראש הממשלה ובוחר השר לביטחון לאומי לומר בזירת פיגוע. אם אתה רוצה שנהיה ענייניים.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

אם זה קשור למכרזים, אני מוכן לשמוע. התכנסנו כאן – תראה כמה אנשים הגיעו לכאן כדי לדון בעניין הזה.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

חבל, אני אקצר. תגלה סבלנות לשלוש דקות.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

מתי לא גיליתי סבלנות, גלעד?

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

אנחנו לא מחרטטים, אנחנו עושים את תפקידנו בלבקר קשות את הממשלה הכושלת. דבר שני, מכיוון שהוזכרו כאן היועמ"שית וחוק הרוגלות, והינה אנחנו מתקרבים לנושא הדיון, הרי חוק הרוגלות תקוע על דבר אחד, על סירוב עיקש של שר המשפטים להכניס את נושא השחיתות השלטונית לתוך הגדרת הפשעים החמורים שמצדיקים את השימוש באותם כלים מתקדמים. אי-אפשר לבוא לכאן ולדבר על חדירת שחיתות של פשע מאורגן אל תוך מכרזים, להשמיץ את היועצת המשפטית ולתלות בה את אי-הפעלת הכלים, כאשר הממשלה מתנגדת להפעלת הכלים המתאימים לבחינה של מעורבות ארגוני הפשיעה המאורגנים לתוך המכרזים. הרי אתה תמיד אומר, ואני הולך בעקבותיך, שהפשיעה המאורגנת, להבדיל מארגוני הטרור, היא פשיעה שהולכת בעקבות הכסף. לכן, צריך לומר בצורה ברורה שאם לא ניתן יהיה להפעיל את כלי החקירה המתקדמים בסוגיות של שחיתות שלטונית, הפשע המאורגן בישראל ימשיך לפרוח והוא עוד יתעצם, מכיוון שזה יהיה הנתיב שבו פושעים יידעו שהם לא תחת הרדאר של המשטרה.

הכול צריך להיעשות תוך הקפדה דרמטית על זכויות, והכול להיות תחת מערכת בקרה מאוד מאוד הדוקה ואינטנסיבית. הבית הזה, מצד לצד דיבר על הצורך ללמוד את כל הלקחים מההפעלה היותר בעייתית שהייתה בנושא הרוגלות. אבל בואו לא ניתמם; הכדור לא חונה לרגע במגרש היועמ"שית; הוא כל כולו במגרש הממשלה, שמבקשת לתת לארגוני הפשיעה חסינות מפני הדברים האלה.

הערה אחרונה שנוגעת לנושא. אדוני, אנחנו בהחלט צריכים לשמוע תשובות מהמשטרה, מהפרקליטות וממשרד המשפטים, אבל יש עוד צד לעניין והוא החוסן והעוצמה של הרשויות המקומיות, בדגש על אותן רשויות שהפכו להיות טרף קל עבור ארגוני הפשיעה. חלק גדול מהן במגזר הערבי, לא כולן. חוסן הרשויות המקומיות וטיב הקשרים והדיאלוג של משרדי הממשלה עם הרשויות המקומיות זה פיצ'ר מרכזי בסיפור הזה. ככל שהממשלה מפקירה רשויות מקומיות מקהלים שונים, מסוגים שונים, וכולנו יודעים היכן מרכז הכובד של העניין, מבוטלות תוכניות, ויש שרים שמבקרים ברשות מקומית אבל לא ייפגשו עם כל גורם מהעיר, כי כל מטרת הביקור היא התרסה ולא בניין פעולה משותפת במאבק בפשיעה, אז עם כל הכבוד למשטרה ועם כל הכבוד לפרקליטות, שום דבר לא יקרה. לכן אנחנו צריכים לשאול את עצמנו בצורה אדוקה, רצינית ואמיתית האם המדינה פועלת ביחד ובתיאום עם הרשויות המקומיות במאבק הזה? בחלק גדול מהמקרים של הרשויות המוחלשות בישראל, בדגש על הערביות, לצערי התשובה שלילית.

כותרת מהדקות האחרונות – יושבת לצידי חברת הכנסת וולדיגר ואתמול דיברנו בנושא – לוחם נוסף שם קץ לחייו ערב חופתו. עברתי בדרך בשני המאהלים בכניסה לכאן, מאהל המשפחות הוותיק וגם במאהל הלומי הקרב. אם יש נושא אחד שבו אנחנו באמת לא אופוזיציה וקואליציה, והכול מתעלה מעבר לדברים הללו, זה הטיפול בלוחמים שלנו, ובתוכם הלומי הקרב. אנחנו באמת חייבים לשנס מותניים בסוגיה הזאת.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

נעשה את זה ביחד, בהחלט. תודה על הדברים, חבר הכנסת גלעד קריב. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, את לא רוצה להגיד משהו? אם כך, נעבור לסבב התייחסויות גם על מה שקורה וגם על מה שכדאי שיקרה, ועל המלצות של הפורום לנו. אנחנו פה כדי להקשיב לכם. ברשותכם, נתחיל עם ראש המטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית מטעם משרד ראש הממשלה, חברי, ואני חייב לומר שהוא גם מאוד מקצועי, רואי כחלון, בבקשה.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

תודה רבה. אני ראש המטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית במשרד ראש הממשלה. אני אחלק את ההתייחסויות שלי לדברים שאמר ראש הממשלה בדיון האחרון של ועדת המשנה למאבק בפשיעה בחברה הערבית. כך היא נקראת, למרות שאני מסכים עם חבר הכנסת שירי, שהשם צריך להיות בחברה הישראלית, אבל זה שם הוועדה. ראש הממשלה אמר שארגוני הפשיעה מהווים איום קיומי על מדינת ישראל, ויש להתייחס אליהם כאל ארגוני טרור. הוא הורה לי וליועצת המשפטית לממשלה לקדם עבודת מטה כדי לבחון את האפשרות שמדינת ישראל תשנה את הפרדיגמה של ההתייחסות כלפי אותם ארגוני פשיעה רצחניים.

חבר הכנסת אכרם דיבר על שינוי דרסטי, ואני חושב שזה משנה את תפיסת ההפעלה של מדינת ישראל כלפי אותם ארגונים. לא ניתן פה הרצאה על כל החסמים והמורכבויות בטיפול בארגוני פשיעה, אבל חלק גדול מהדברים יכולים להיפתר. כמובן, נצטרך להפעיל כלים בצורה זהירה, מדודה וכלפי גורמים מאוד מאוד ספציפיים בפיקוח של מערכת אכיפת החוק, על מנת שהכלים האלה יופעלו כלפי הגורמים הנכונים, כדי שמדינת ישראל תוכל להפעיל כלים עוצמתיים הרבה יותר מאלה שיש לה היום. צריך להגיד ביושר שהכלים הקיימים באופן כללי שיש היום, ולא רק כלים טכנולוגיים, לא מתאימים לגודל הצונאמי שמתפוצץ על מדינת ישראל. צריך להגיד את הדברים האלה. יש צונאמי עצום, וכל אחד שפותח חדשות שומע כל רגע – נרצח הבוקר, נרצחים רבים בשבוע שעבר, שוטר שנורה תוך כדי מרדף אחרי סוחרי אמל"ח. הבעיות רבות, וזה לא פתרון קסם. אני חושב במצב שבו אנחנו נמצאים היום במדינת ישראל, השינוי הזה הכרחי ונדרש, ויכול לסייע למדינת ישראל במאבק הזה.

אני אשמח את תעלו את השקף ששלחתי לגבי התפיסה שהבאתי עם כניסתי לתפקיד, וזאת מתוך פרספקטיבה לא רק מהתפקיד הנוכחי. בתפקידי הקודם הייתי ראש צוות פשיעה כלכלית בפרקליטות המדינה, ועסקתי רבות בפשיעה כלכלית ובמאבק בארגוני פשיעה ובתאגידי פשיעה, ובחדירה של ארגוני פשיעה ותאגידי פשיעה למערכת הממשלתית, למשרדי הממשלה ולשלטון המקומי. לכן, אני מכיר את הסוגיה של חדירת אותם תאגידים לתוך המכרזים.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

של אותם ארגוני פשיעה לתוך תאגידים?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

תכף אני אסביר. ארגון פשיעה הוא תאגיד לכל דבר ועניין, ואם מישהו חושב שמדובר בכנופיה של כמה ילדים שהולכים ויורים ברחובות, הוא לא מבין את האירוע. מדובר בתאגיד עוצמתי שחלקו עברייני לחלוטין.

<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כשאתה אומר תאגיד, אתה מתכוון לתאגיד על פי חוק? או שאתה מתכוון לביטוי תאגיד?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

חלקו תאגיד על פי חוק, וחלקו בנוי בצורה של חברה מאורגנת עם מנכ"ל, עם איש כספים, לצערי לפעמים גם עם ייעוץ משפטי שמסביר להם איך לחמוק ממערכת אכיפת החוק. מדובר בתאגיד לכל דבר ועניין שמסביר להם איך לחדור לתוך המכרזים. הם בנויים היום בצורה מאוד מאוד מאורגנת ושיטתית.

התפיסה שהבאתי, קראתי לה חברת מופת, והיא קצת משנה את הדרך שבה אנחנו תוקפים את האירוע הזה. לפני שאני אדבר על התחומים, אני אדבר על עקרונות התפיסה.

עיקרון אחד, קודם כול, ממוקד בצורה משמעותית בסוגיית התאגידים. זה הכלל הראשון. אנחנו עוסקים בתאגידים, ולשאלת חברת הכנסת וולדיגר, כן זה ח"פ, מספר כך וכך, ואותו אנחנו מבקשים לתקוף. דבר שני, אנחנו מחפשים את הכסף של התאגיד ולאו דווקא להכניס אחד מחברי הארגון לכלא. כלומר, אנחנו מנסים לתקוף אותם כלכלית בצורה מאוד משמעותית, ותכף אני ארחיב איך אנחנו עושים את זה.

דבר שלישי זה כלים מינהליים נגד תאגידים. כולם הולכים לסוגיית המעצרים המינהליים, ובתאגיד אתה לא יכול לעצור במעצר מינהלי, אבל יש המון המון כלים מינהליים שקיימים היום ונמצאים היום אצל הרגולטורים הממשלתיים ואצל מערכת אכיפת החוק. אפשר וניתן כבר היום להחיל אותם על תאגיד, ואנחנו פוגשים את זה הרבה פעמים אצל עסקים שהספרינקלר לא נמצא במקום, והוא יכול לקבל צו, או שהבשר בקצבייה אין לו מדבקה נכונה, ואפשר להחרים לו. אלה פעולות מינהליות שאפשר להפעיל על תאגידים.

הדבר הרביעי והחשוב ביותר הוא השיטה שבה שאנחנו תוקפים את התאגיד, וזאת תשתית מודיעינית ולא בכלים של המשפט הפלילי הקלאסי, של ראיות במשפט פלילי. אנחנו עושים את זה באמצעות פרפרזות ומידע מודיעני שמייצרת מערכת אכיפת החוק, משטרת ישראל יחד עם פרקליטות המדינה.

אלה העקרונות שאנחנו מביאים, ותכף אני אספר איך אנחנו לוקחים את העקרונות האלה ומחילים אותם על אירועים קונקרטיים. כבר היום אנחנו מתחילים להחיל אותם, ולמעשה זה משנה את השיטה מקצה לקצה. כלומר, אם בעבר כפרקליט כדי להעמיד תאגיד לדין זה היה לוקח לי שנים – עדיין מתנהלים תיקים שלי כפרקליט, אחרי שעזבתי את הפרקליטות – זה כלי מהיר, כלי מאוד אפקטיבי ומאוד מכאיב לאותו תאגיד. בחלק מהמקרים אנחנו פשוט מוחקים את התאגיד או מעלימים אותו לחלוטין, ואז זאת מכה כלכלית אנושה לבעל התאגיד או לראש ארגון הפשיעה.

יושבת פה חברתי, עורכת הדין פרוקצ'יה, היועצת המשפטית של משרד הבינוי והשיכון. קידמנו חקיקה שתאפשר לרשם הקבלנים למחוק תאגיד קבלני מפנקס הקבלנים על בסיס מידע מודיעיני שמשטרת ישראל מייצרת לו, ובפיקוח של פרקליטות המדינה שבודקת את המידע, על מנת להגן עליו אחר כך בבית המשפט. הכלי הזה הופעל כבר פעם אחת וקבלן נמחק מהרישום. עודכנתי הבוקר שהוא גם משך את הערעור שהוא לבית המשפט המחוזי, כי הוא מבין על מה אנחנו מדברים. זה תאגיד שבאבחת חרב מהירה הצלחנו למחוק מרשם הקבלנים. הפגיעה הכלכלית באותו ארגון פשע – קטלנית. זה תאגיד שמגלגל עשרות או מאות מיליוני שקלים.

<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> על מה התבססה המחיקה?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

המחיקה התבססה על מידע מודיעיני שקושר אותו לארגון פשע בצורה משמעותית. יש מסה מודיעינית משמעותית שמשטרת ישראל מייצרת על אותו תאגיד, הפרקליטות בוחנת את המידע כדי לראות שבאמת אפשר להגן עליו אם מוגשת עתירה מינהלית, ואז יש פיקוח - - -

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

החקיקה קיימת, אתה אומר.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

זאת חקיקה שאנחנו קידמנו. דרך אגב, זה היה בוועדה הזאת אצל חבר הכנסת אשר. זאת חקיקת בזק שעברה בצורה מאוד מאוד מהירה, והיא מאוד אפקטיבית. אני יכול להגיד שיש כבר תאגידים נוספים בקנה שנלך ונעביר, אבל זאת סנונית ראשונה שבדקנו, עברנו את המשוכה הזאת ונפעיל אותה בצורה יותר טובה. כמובן, זה מודל חדש, זה מודל שנצטרך לחזק את משטרת ישראל, את פרקליטות המדינה ואת הגופים האלה בגורמים מתאימים, שיוכלו לבצע את העבודה הזאת. בסופו של דבר, משטרת ישראל והפרקליטות מתוחות עד הקצה, ולכן נצטרך לחזק את זה. התחייבנו למערכת אכיפת החוק הרלוונטית שעוסקת בנושא הזה, גם שנחזק אותה בתקנים, וביקשנו לראות איך המודל הזה עובד. זה מודל אחד שמצליח.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

- - -

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

אנחנו פועלים נגד החברה ולא נגד האורגנים עצמם.

<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> פשוט מחקו אותו מהרשימה.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> במקום לרדוף אחרי אותו אדם, אתה מפרק את התאגיד.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

שאלת שאלה טובה ואני אענה. בשביל להיות קבלן, צריך ניסיון. אם הוא רוצה לפתוח ח"פ חדש, הוא יכול, אבל בשביל להיות קבלן סוג 5, ייקח לו הרבה מאוד שנים לקחת מכרזים במיליארדי שקלים. יכול להיות שהוא יוכל לבנות בשכונה, אצל חברים ודברים מהסוג הזה. מכרזים ממשלתיים או מכרזים לרשויות מקומיות, ייקח לו הרבה מאוד זמן לקבל. גם עם הח"פ החדש משטרת ישראל תגיע אליו דרך מידע מודיעיני.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> אתה יודע לרדוף אחריו גם אם הוא רוכש סיווגים - - -

<< דובר >> אפרת פרוקצ'יה: << דובר >>

אני יועצת משפטית של משרד הבינוי והשיכון. העברנו חקיקה לפני פחות משנה, שבדיוק באה לתת פתרון לעניין הזה. חלק מהדברים שחשבנו עליהם נוגעים בדיוק להערה שלך. יש אפשרות לרשם הקבלנים לא לתת רישיון מלכתחילה למישהו שהוא חושב שלגביו יש מידע מודיעיני. מן הסתם, אם חברה אחת התחפשה להיות חברה אחרת, יהיה לגביה מידע ולכן היא לא תקבל רישיון קבלן.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

מה לגבי קבלן משנה? הרי הוא ייקח קבלן משנה אחר.

<< דובר >> אפרת פרוקצ'יה: << דובר >>

לגבי קבלן משנה, אנחנו מטרגטים גם את קבלן המשנה וגם הוא צריך להחזיק ברישיון. אם לגבי קבלן המשנה יש איזשהו מידע מודיעיני, גם הוא יהיה ברשימה ולא יקבל רישיון.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

האם יהיה מידע מודיעיני לגבי הזיקה של קבלן המשנה לאותו אדם?

<< דובר >> אפרת פרוקצ'יה: << דובר >>

לרשם יש מידע גם לגבי קבלני המשנה. בסופו של יום, כחלק מהמאמצים שלו יש חוקרים שמגיעים לשטח ויכולים לראות מה קורה. רואים את הקשרים בין קבלן המשנה לקבלן הראשי, ואז ניתן לטרגט גם את קבלני המשנה. זה לא הרמטי, כמובן, וזה גם כרוך במספר האנשים שיינתנו לרשם כדי שהוא יוכל לבצע אכיפה בפועל, ולראות מי באמת מגיע לשטח. במסגרת החוק הגברנו את הסמכויות של הרשם לבוא ולאכוף בשטח, אבל זה גם פונקציה של כוח אדם שיגיע לרשם.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> אפרת, שאלה נוספת. כמו שאמרת, רואי, אותו תאגיד, אותו ח"פ נמחק, וזה מבורך ומצוין, והחברה הקבלנית לא רלוונטית יותר.

<< דובר >> אפרת פרוקצ'יה: << דובר >>

אנחנו לא נותנים רישיון קבלן לאותה חברה, זה לא שהחברה נמחקת.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> נניח שפסלתם לי חברה שנקראת קרויזר הנדסה, ואני רוצה לפתוח חברה קבלנית חדשה עם ההשכלה והניסיון שלי. מספר הרישיון שלי, ההסמכה המקצועית שלי נפסלת? אני לא יכול לגשת בחזרה? הפרסונלי, לא התאגיד. פסלתם לי את קרויזר הנדסה ואני אפתח חברה בשם קרויזר תשתיות.

<< דובר >> אפרת פרוקצ'יה: << דובר >>

השאלה היא האם אתה מדבר על הרישיון שלכך כחברה או כקבלן. כקבלן אנחנו פוסלים את מי שנרשם כקבלן.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> את פוסלת את התאגיד או את הפרסונל?

<< דובר >> אפרת פרוקצ'יה: << דובר >>

את מי שנרשם. לפעמים זה היחיד ולפעמים זאת החברה, וזה מבוסס על בסיס הרישום. יבוא מחר אדם אחר, ויגיד: אני אדם חדש, אבל נבדוק ונראה שהוא בעצם אותו אדם קודם בתחפושת, אנחנו לא ניתן רישיון גם לחדש.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> כלומר, גם בעל המקצוע, העבריין שמתלבש על המהנדס כדי שהוא ייגש לפתוח חברה קבלנית, אותו מהנדס כבר מוקפץ אצלכם.

<< דובר >> אפרת פרוקצ'יה: << דובר >>

אם יהיה לנו מידע מודיעיני, גם הוא ייפסל כי רשם הקבלנים יכול לא לתת מראש.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> רשם המהנדסים יודע לפסול עוד לג אחד אחורה?

<< דובר >> אפרת פרוקצ'יה: << דובר >>

את תיקון החקיקה הזה קידמנו ספציפית לשוק הנדל"ן, רשם הקבלנים.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> כדי להגיע לרשם הקבלנים אתה צריך להיות הנדסאי או מהנדס. השאלה היא האם יש אפשרות לייצר חקיקה כדי שאותו מהנדס לא יוכל לגשת שוב כדי לפתוח חברה קבלנית חדשה.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

למה המהנדס לא?

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

מי אמר לך שקבלן חייב להיות מהנדס?

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> כדי להיות קבלן עם סיווג, כמו שנאמר, אתה יכול להיות אדריכל, יכול להיות מהנדס או הנדסאי.

<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> הוא צריך מהנדסים בתאגיד שלו.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

אתה צריך שיהיה לך בחברה. בואו נתקדם.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

הדבר הזה עוד לא נבחן ברמה הזאת, ואני יכול להגיד לך שאם אותו אדם מזוהה עם ארגון פשיעה והוא עבר לתאגיד אחר, נוכל לפסול את התאגיד על בסיס זה שאותו אדם עובד אצלו. לכן צריך לדעת שהמידע המודיעיני הוא גם פרסונלי ולא רק על התאגיד, ואפשר לפסול תאגיד גם על בסיס אדם שעובד אצלו.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

כמה קבלנים מועמדים יש כאלה? 50? 100?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

כמו שאמרתי, אחד נפסל, ואני יכול להגיד לך שיש מספר תאגידים נוספים שכבר נמצאים בקנה באופן מיידי, ומשטרת ישראל עובדת על מספר נוסף של תאגידים נוספים, ואני לא אגיד מספרים, להעביר לרשם כדי לבחון.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

שלושה או 30?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

מעל עשרה. אני מזכיר שזה מודל חדש וגם המשטרה בוחנת עם עצמה את הדרך. זה שינוי תפיסה גם בתוך משטרת ישראל של האיסוף המודיעיני של משטרת ישראל. יש פה כל מיני דברים שמשתנים בדרך שבה אוספים מודיעין. בעבר, היית מחפש מודיעין רק על הנשק או בעיקר על הנשק. היום יש מיקוד באיסוף כלכלי משמעותי, ולכן אתה יכול לייצר מסה מודיעינית לפסילה מהסוג הזה. בעבר קיבלנו מידע מודיעיני לפסילה מהסוג הזה, אבל הוא לא היה מספק לצורך מהלך שהוא דרמטי יחסית. בסוף אתה פוסל תאגיד ויש פה חופש עיסוק ועוד כל מיני זכויות שאנחנו צריכים לאזן ביניהן. לכן, אתה צריך מסה משמעותית ולא חיסולי חשבונות וגם אלה דברים שיכולים להיות בין תאגידים. אנחנו לא רוצים לפגוע באנשים חפים מפשע. זה ציר אחד שדיברנו עליו ברשם הקבלנים.

ציר נוסף ומאוד משמעותי התחיל בפרקליטות המדינה, עם נוהל בחשב הכללי, במשרד האוצר, שאנחנו זיהינו חדירה של ארגוני פשיעה ותאגידי פשיעה לתוך מכרזים ממשלתיים, מכרזים במשרד הביטחון. אני בתור פרקליט טיפלתי בתיק שארגון פשיעה נכנס לבנייה של בסיס חיל האוויר בכרמיאל. הם עושים את זה באמצעות תאגידים לגיטימיים, וצריך להגיד את זה. זה לא שאבו לטיף ניגש למכרז; הוא ניגש באמצעות תאגיד לגיטימי ויש קושי לאתר אותו, בטח בשלב המודיעיני.

בפרקליטות המדינה התחילו תהליך יחד עם החשב הכללי, משטרת ישראל ושותפים נוספים רבים, ובנו נוהל מסוים שאפשר לפסול תאגידים על בסיס אותו מודל שדיברתי עליו ברשם הקבלנים, על בסיס מידע מודיעיני, ללא צורך בחקיקה.

<< דובר >> טל שביב: << דובר >>

קבלן מוכר?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

אנחנו מדברים על קבלנים מוכרים, אבל רק לגבי מכרזים ממשלתיים. כשאני נכנסתי לתפקיד קיבלתי משימה מראש הממשלה ויחד עם יוראי מצלאוי ממשרד האוצר הובלנו מהלך שהגיע כבר לכנסת ונקרא חוק עסקאות גופים ציבוריים, שמשנה את התפיסה. דיברת על יאיר הירש – הוא לקח את המודל של משרד הפנים, ואני חלקתי עליו ברמה המקצועית, שהוא פחות אפקטיבי. הובלנו מודל שלמעשה לוקח את רשם הקבלנים ומעתיק אותו לכל תאגיד שרוצה להתמודד בכל מכרז ציבורי, החל מאדם שרוצה לצבוע את המדרכות ברשות המקומית, ועד מכרזים ממשלתיים לקופת חולים, לחברת החשמל. כל גורם שרוצה לגשת למכרז ציבורי. תאגיד מהסוג הזה יצטרך לקבל מעין תעודת יושר ממשרד האוצר. אנחנו מקימים בחשב הכללי גוף מקצועי שיקבל את המידע המודיעיני ממשטרת ישראל, ויחד עם הפרקליטות יפקח על המידע ויבחן אותו. אותם תאגידים שלא יקבלו תעודת יושר לא יוכלו להתמודד באף מכרז ציבורי במדינת ישראל. זה אירוע דרמטי שמשנה מקצה לקצה את כל התפיסה אייך אותם תאגידים חודרים למכרזים ציבוריים. זה שינוי משמעותי. עבדנו על החקיקה הזאת למעלה משנה יחד עם הייעוץ המשפטי לממשלה ויחד עם הפרקליטות. אתם יכולים לראות בשקף את מספר השותפים. החוק עבר לוועדת שרים לחקיקה והוא מחכה על שולחנה של הכנסת.

<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אז כן צריך חקיקה. אמרת שלא צריך חקיקה.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

קידמנו מהלך רק בפן הממשלתי, וכשרצינו להרחיב אותו גם לרשויות מקומיות וגם לחברות ממשלתיות, היינו חייבים - - -

<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> רק במכרזים ממשלתיים הצלחתם כבר? זה כבר עובד?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

יש ועדה בחשב הכללי שכבר פסלה שבעה תאגידים רק למכרזים ממשלתיים. ברגע שהחקיקה תעבור – היא מונחת על שולחנה של הכנסת ואנחנו מחכים לקריאה ראשונה. המורכבות ברורה – נוכל להרחיב את זה לכל מכרז ציבורי. צריך להבין את האירוע הזה. לרשויות מקומיות היינו חייבים חקיקה ספציפית, ולא ניכנס עכשיו לפן המקצועי.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

סעדה שם האירוע, שם עיקר הבעיה.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

בשביל להחיל את המודל הזה על רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות, היינו חייבים חקיקה ספציפית. ברגע שהחקיקה תעבור, אני חושב שתהיה פה מהפכה משמעותית. לגבי מה ששאל חבר הכנסת עמית הלוי, יש התייחסות בחקיקה גם לקבלני משנה ולא רק לקבלן הזוכה, כי אם הוא יתחפש ויביא קבלני משנה, יש התייחסות בחקיקה גם אליהם. זה מודל חדש, אנחנו בוחנים אותו ואני מקווה שהוא יוכל להביא בשורה משמעותית בחדירה של תאגידים למכרזים.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

יש לי שאלה כי אני צריך ללכת לדיון אחר, שמיכל הולכת אליו עכשיו. חברת מופת, זה שם התוכנית?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

כן.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

התפקיד שלך הוא לא מה שלשמו התכנסנו, נכון? אתה מרכז את הפעילות הממשלתית בפשיעה בחברה הערבית?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

נכון.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

תוכנית מופת זאת תוכנית מתוקצבת? יש בה כוח אדם? כתבת שאתם שותפים, כלומר זה משהו מבוסס? זה שולחן שמתכנס פעם בחודש ואומר מה עושים?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

זה מודל שאנחנו הבאנו ברמה המקצועית.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

אבל אתה בא מהחברה הערבית.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

אני אסביר. קודם כול, חלק מהבעיות פוגשות את החברה הערבית בצורה משמעותית, ומכיוון שאנחנו רואים את ההתעצמות של ארגוני הפשיעה בחברה הערבית, הנושא זה לא רק בחברה הערבית. אני מסכים איתך שזה יפתור בעיות, ולא רק בחברה הערבית.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

כשאתה אומר שאתה רואה את זה כמשהו שבא בעיקר מהחברה הערבית, זה נובע מחוסר הבנה שזה הרבה יותר בחברה היהודית.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

לכן אמרתי שהמודל שהבאנו לא רק על החברה הערבית.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

לכן אני שואל, הוא תוכנית? מלבד שני סטים של חקיקות שהבאת.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

הבאנו חקיקה של רשם הקבלנים, שחלה על כל קבלן במדינת ישראל – יהודים, ערבים, מכל סוג. החקיקה של עסקאות בגופים ציבוריים חלה על כל מכרז ציבורי במדינת ישראל.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

אין גוף אחד שתפקידו להתעסק אך ורק בשחיתות השלטונית ובחדירת ארגוני הפשע לעולם הציבורי?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

אני לא מצליח להבין.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> אתה רוצה שיהיה פרויקטור במקום שנמחק אצל רואי את הפשיעה בחברה הערבית?

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

אני חושב שהפשיעה הערבית, יש לה מספיק עבודה, פי 20 ממה שיש היום.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

האם קם גוף מטה שמתכלל את הנושא הזה?

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> הוא לא מתעסק רק בחברה הערבית. האדוות של התיקונים, החקיקה והמודלים הם על כלל הרשויות.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

כשאנחנו מתקנים חקיקה שקשורה לאמל"ח, לדוגמה, בוודאי שזה לא חל רק על החברה הערבית. אם תדייק את השאלה, אני אשמח לענות.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

זאת שאלה שהיא אמירה, כמו כל שאלה של חבר כנסת. כשאין גוף אחד שיתכלל את האירוע הזה, חדירה של ארגוני פשיעה לעולם הציבורי, הן בסקטור הנבחר והן בסקטור המקצועי.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

יש מערכת אכיפת חוק וזה תפקידה.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

נכון, אתה צודק. תפקיד המשטרה הוא גם להילחם בפשיעה בחברה הערבית, והממשלות עדיין ראו סיבה נכונה, בצדק, לייצר פרויקטור שיתכלל את האירוע הזה. דווקא בגלל שזה נוגע בכמה אפיקים ווקטורים שונים, יש בזה - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אתה אומר – תרחיב את זה לכל הפשיעה.

<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>

אם יש דבר אחד שצריך לצאת מהדיון הזה, הוא שממשלת ישראל תקים גוף שמתעסק אך ורק בזה, בשחיתות בשלטון המקומי. היא מתחילה מראשי ערים שיש להם חברה קבלנית, והם יו"ר ועדת תכנון ובנייה, וכלה במכרזים כאלה ואחרים. זה וקטור אחד, יחסית מצומצם, ואני מייחס לארגוני הפשיעה הרבה יותר שכל ממה שאנחנו חושבים, ואני חושב שכל האירוע של קבלן רשום, הם יודעים לעקוף אותו, בלי שחברי ועדת המכרזים המקומית יידעו בכלל במה הם דנים ובמי הם דנים.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

אני יכול להגיד לך בצורה מאוד ברורה, וחבר הכנסת נאור שירי, שאני אימצתי את הבקשה שלך. אני חושב שהיא בקשה נכונה, והיא גם תופיע בסיכום. אני חושב שזה דבר נכון, צריך להסתכל על זה באופן כולל ולראות איך אנחנו נאבקים. הכותרת של רואי כחלון משפיעה על דברים אחרים, אבל צריך מישהו שיהיה ממוקד בעניין הזה. אני חושב שזה רעיון טוב, תודה.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

מעבר למישהו ממוקד, היושב-ראש, ראינו פה קריאת כיוון והשאלה היא האם יש תוכנית פעולה. יש רעיון, יש פיילוט מוצלח בנושא הקבלנים, אבל האם לעשות כבר עכשיו תוכנית עבודה רב-שנתית, מתוקצבת. זאת השאלה.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

אני אענה על זה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

נענה על זה, אבל אני רוצה לתת לחברת הכנסת יעל לשאול שאלה.

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> קודם כול, תודה רבה, רואי, על הסקירה המקיפה והמעניינת.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

עוד לא סיימתי.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

רגע, איזה סקירה מקיפה? הוא סיפר רק על הקבלנים.

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גם תקדים של מחיקת הקבלן זה הישג מרשים ויפה מאוד, וגם שבעה-שמונה בחשב הכללי. אני לא ידעתי על זה, את כנראה ידעת ואני למדתי. תודה על זה. דיברת על חקיקה שממתינה פה על שולחן הכנסת, ודיברת על המורכבויות הידועות. אדוני היושב-ראש, האם זה על שולחנך ומה המורכבויות? נראה לי שיש פה בשלות יתרה לדון בזה ולא להמתין שנה וחצי נוספות.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

לחלוטין.

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה מודע לזה?

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

כן, בהחלט. אנחנו עוקבים אחרי זה גם בדיונים חסויים וגם בפגישות שאינן ועדה. בדיוק בגלל זה, חשבתי שנכון להעלות את זה עכשיו, מרגע זה נתחיל בדיוני מעקב. ההערה שלך היא הערה נכונה, ותודה, חברת הכנסת יעל.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> אני רוצה לחדד את מה ששאלתי קודם. האם באותו מערך-על של רשם הקבלנים יש עוד אפשרות לבחון הכנסה מדרג אחורה של רשם המהנדסים, כדי שאותם בעלי הסמכה – כמו שאמרת, אותו תאגיד יצטרך לבוא עם תעודת יושר ואני כבעל הסמכה, לפני שאני הולך להירשם כבעל הסמכה לאותו תאגיד שרוצה לבקש את הסיווג שלו, יגידו לי: תראה לי שיש לך תעודה, אחרת אני לא חותם אצלך כי אני עלול לאבד את הרישיון שלי, אם ימצאו שאתה מקושר עם ארגוני פשיעה.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

אני יכול להגיד שלא עסקנו ברמת המקצוע הספציפי, ויש פה כל מיני מורכבויות, כולל משפטיות בהיבטי חופש העיסוק. אין הרבה מקצועות שיש בהם רגולציה שאתה יכול לפסול אדם מעיסוק בנושא מסוים. יש מספר מקצועות כמו עריכת דין, לדוגמה, או ראיית חשבון, אבל זה לא מקצוע שיש בו רגולציה מהסוג הזה. רשמתי לי לבדוק גם את הנושא הזה, ואני יכול להגיד שלמעשה יש לנו כיסוי, כי אם אותו מהנדס יעבור לתאגיד אחר, אנחנו נוכל לפסול את התאגיד למרות שלאותו מהנדס יישאר הרישיון.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> אני רוצה לשים על אותו מהנדס איזושהי נורת אזהרה, ולומר לו: חבר, אם אתה תתגלגל בין ארגוני הפשיעה, גם רישיון המהנדס שלך בסכנה.

<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>

אמרת כמה תאגידים פסלת?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

החוק עבר לאחרונה ברשם הקבלנים ותאגיד אחד נפסל. נפסל קבלן אחד, ובקרוב ייפסלו קבלנים נוספים. במודל של נוהל החשב הכלל נפסלו כבר שבעה קבלנים ובקרוב ייפסלו תאגידים וקבלנים נוספים בנוהל הזה. ברגע שחוק עסקאות גופים ציבוריים יעבור, ואני מקווה שנוכל לפסול יותר תאגידים בפריזמה יותר רחבה, לא רק של קבלנים, אלא תאגידים שעושים עבודות נוספות ולא רק עבודות קבלנות.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

בבקשה, רואי, תמשיך עם הדברים שרצית.

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

בנוסף, כמו שאמר קודם חבר הכנסת הלוי, אנחנו רוצים ללכת אחורה. לכן, בכל אחד מהתחומים אנחנו מנסים ללכת אחורה. לדוגמה, ברשות המיסים עשינו מיקוד מאוד מאוד משמעותי בכל הסוגיה של חשבוניות פיקטיביות, כחלק מהבעיה התאגידית. תאגידים היו מייצרים חשבוניות פיקטיביות, ולמעשה הם יכלו ליהנות מאי-תשלום מיסים, וגם להעצים את הפעילות הפיננסית שלהם. חשבוניות ישראל זה מודל שנכנס ב-2024, ואני לא יודע אם אתם יודעים כמה כסף הוא חסך בפיילוט שלו, בחצי השנה הראשונה. אפשר להגיד את זה– 30 מיליארד שקל בפיילוט בחצי השנה הראשונה, עם חשבוניות של למעלה מ-25,000 שקלים. בינואר 2025 הפיילוט ירד ל-20,000 שקלים, בינואר הקרוב הוא ירד ל-10,000 שקלים וביוני הוא ירד ל-5,000 שקלים. אני מקווה שזאת תהיה מכת מוות לעולם החשבוניות הפיקטיביות. אני יכול להגיד לכם שאחד התיקים שעזבתי בתפקידי האחרון היה תיק חשבוניות פיקטיביות של מיליארד שקל, תיק אחד, והיה צורך בצוות פרקליטים שינהל אותו. בעולמות המניעה אנחנו מצליחים לייצר פתרון טכנולוגי מאוד מיוחד, מודיעיני, שיכול לייצר מניעה לפני שאותו תאגיד מנפיק את החשבונית הפיקטיבית.

<< דובר >> אכרם חסון: << דובר >>

הבנקים משתפים פעולה איתכם?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

באירוע הזה אין בנקים. ברגע שאדם מבקש להוציא חשבונית, הוא צריך לקבל מספר הקצאה. ברגע שהוא פונה לרשות המיסים, על בסיס מערכת טכנולוגית מסוימת, רשות המיסים יודעת להגיד האם החשבונית פיקטיבית או לא פיקטיבית.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

איך?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

זאת מערכת מודיעינית מתוחכמת. לאותו אדם יש אפשרות לגשת לשימוע ברשות המיסים, ושם הוא יוכל להוכיח שהרשות תעטה, לקבל הקצאה ולהנפיק חשבונית. המערכת עובדת, הפרויקט שנקרא חשבוניות ישראל עובד בצורה נמנעה. יש תאגידים ששופכים מאות חשבוניות בשניות, כמו תאגידי ענק, ותוך פחות משלוש שניות מקבלות הקצאות. כלומר, זה לא מעכב את המשק ולכן זה אירוע כלכלי משמעותי. אני חייב להגיד שזה אירוע שיש רק במדינת ישראל. אין מודל כזה באף מקום בעולם, וזה סטרט-אפ ישראלי.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

כמה סירובים היו?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

היו המון סירובים, ואנחנו מדברים על קרוב למיליארד שקל בחודש חיסכון, שמערכת חשבוניות לישראל חוסכת.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

מה החיסכון שאתם צופים כשזה יגיע ל-5,000 שקל?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

בפיילוט זה עבד טוב. עבדנו במשך חצי שנה על חשבוניות של 25,000 שקל ומעלה, והצלחנו לזהות חשבוניות בסכומים של 30 מיליארד שקל בחצי שנה.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

כמה מתוכם משפחות פשע?

<< דובר >> רואי כחלון: << דובר >>

אני לא יודע להגיד לך, אבל זה לא באמת משנה, כי הפגיעה בקופה הציבורית דרמטית במספרים בסדר הגודל הזה. זה מה שאנחנו עושים ברשות המיסים בעולמות התאגידים.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

מכובדיי, קחו אוויר מכיוון שהצטרפו אלינו עוד כמה אנשים, ואני חושב שחובה לתת להם את הבמה לומר את דבריהם. אנחנו נתחיל עם מיכל ואחרי זה עם נציגי הלומי הקרב. מיכל, בבקשה.

<< דובר >> מיכל: << דובר >>

תודה רבה על ההזדמנות להגיע לכאן. אני חושבת שעצם ההגעה שלי לכאן היא נס כמו כל הצעדים שקרו. אני אימא, אני עוד ממד למה שכולנו חווים ועוברים מהאירוע הטרגי שעברה כל המדינה. זה לא אירוע נקודתי לאדם מסוים. הוא לא סקטוריאלי; הוא חוצה את כל האנשים, את כל הלבבות. לכל אחד יש חבר אחד בעבודה, לכל אחד יש ילד של מישהו, של שכנה, של מישהו. כל אחד מאיתנו, בין אם מי ששירת בצבא ובין מי שלא משרת פעיל כרגע, יודע ומבין את המשמעות של מה שקרה ברגע שכולנו התגייסנו כמשפחות ב-7 באוקטובר.

כאימא זאת לא רק האימהות שלי בזמן השירות. אני אימא למילואימניק, קסם של ילד, בן 26. יום ההולדת שלו ב-6 באוקטובר. בבוקר 7 באוקטובר כל התקרה של הסלון הייתה עם בלונים אדומים של מנצ'סטר יונייטד. ככה חגגנו. כמו כולם, התמודדנו עם זה אחרי שעתיים. לא חיכיתי להבדלה של החג או לצאת החג. אספנו את הכול. כולי הייתי בצמרמורות ואספתי אותו עם כל מה שאפשר בתיקים. מאותו רגע חייתי כמשרתת צה"ל וכמשרתת המדינה. נסעתי לשדרות ולכל מקום שהוא היה בו, עם מכונית מלאה בדברים. חייתי את החיים הללו, נתתי באהבה למקום הזה, של המדים שכיבסתי, את כל מה שאימא יכולה לתמוך כדי להקל על המערכת. לא לחכות אם חסר פנס. חייתי בריקושט, חייתי בסופר-פארם, חייתי כדי להקל על המערכת ולא לחכות שמישהו יביא לך. צריך משהו? אני הולכת ועושה.

קרה ואביתר נפצע, נפצע פציעה פיזית שאפשר לרפא, והפציעה המשמעותית שהיא שקופה ולא ניתנת כל-כך להבנה, היא הפציעה של הנפש שלו. גם אני כאימא, שאני האדם הראשון שפוגש אותו, לא באמת הבנתי, לא באמת החלתי את האירוע הזה. בחלק מהזמן התנגדתי לו, לא רציתי להבין שקיבלתי מישהו אחר, שקיבלתי אדם אחר. לא באמת סיפרו לי מה המשמעות של מישהו שראה דברים קשים בקרב; של חייל שהיה לפני כן סוחר בשוק ההון, חכם, מלא שמחת חיים. לא הייתה שנייה אחת בבית של שקט ממוסיקה. הילד הזה פרח ממקום למקום, ופתאום אין מישהו. פתאום זאת דממה, פתאום זאת התמודדות עם פחדים ועם התנהגויות שאין להן שום קשר. נזרקנו לתוך עולם.

אנחנו לא מחכים שמישהו יבוא וירים את הכפפה. כולנו מבינים שהאירוע הזה גדול גם בקנה מידה של מדינת ישראל העצומה. קרה לנו דבר קשוח וקשה גם לתפעל אותו, גם לכבוד הגדול שיש לי לכל מה שעושים באגף השיקום. ניסיתי ואני מנסה בכל דרך לתת יד ולעזור ולהגיע לכל תרופה וטיפול, אבל גם לנו אין כלים. כל מה שהגעתי אליו זה דרך מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו, מ-ChatGPT, משעות שאני ערה בלילה ומחיפושים של פרופסורים בעולם לכל סוגי ההפרעות של ההתנהגויות. אני פשוט שאלתי את ChatGPT מה זה אומר שמישהו מתנהג ככה. אף אחד לא עצר ואמר: אימא, את הראשונה שפוגשת אותו, תראי מה מחכה לך, ככה תגיבי ואל תעשי דברים שבמקום לעזור, יכול להיות שהזקתי מחוסר ידיעה. מכוונה טובה הובלתי אותו לגיהינום הפרטי שלו.

התמודדנו עם רגעים קשים מאוד במשך ימים ארוכים. זכינו והילד נמצא כרגע בשיקום באסף הרופא. אני ואחי והמשפחה העוטפת שלו, אבא, מחזיקים לו את המעטפת הכי קרובה שאפשר לתת לו כוח, כדי להרחיק אותו מרגע של חולשה. אני אומרת שוב שגם אנשים מקבלים את הטיפול באסף הרופא בקרבה אליי, יש שם אנשים שעשו אקזיט, יש שם אנשים חכמים, יש שם אנשים מעולם ההייטק, יש שם אנשים מדהימים מהחברה, החבר'ה הטובים שהם העתיד שלנו. הם אלה שיתפסו את המקומות שלנו בעתיד, הם אלה שיקימו את העם הזה, והם זקוקים עכשיו להבנה שלנו. הדבר הראשון שהם זקוקים לו זה שאנחנו נראה אותם, שכל אחד יראה אותם. גם אני עוברת את התהליך הקשה הזה ורואים אותי בעבודה. דרכי אנשים מבינים מה המשמעות של הלם קרב.

זאת איזושהי פגיעת נפש, אבל אנשים מבינים שקורה משהו במלחמה. אנשים מבינים שכל אחד שנכנס לשם יוצא מטולטל בנפש שלו ממה שקורה. אנחנו מבקשים שכל אחד מאיתנו יעצור לדקה, יפתח את הלב וינסה להבחין אולי מי שיושב לידו חווה משהו, ראה משהו, ואיך אפשר להביא אותם למרכז, להעמיד אותם. הם יצאו להילחם עבורנו והם חוזרים משם. הם לא חוזרים אותם אנשים. לכולם יש אימהות, יש בנות זוג, ולא כולן שורדות את זה. הילדים, לא כולם שורדים את האירוע הזה שהם מקבלים מישהו אחר.

הילד שלי חוגג בעוד חודש 26. מעולם לא חוויתי ילד שמרד בגיל ההתבגרות, לא חוויתי ילד שהרים קול, לא חוויתי ילד שזעק לעזרה. והיום אני חווה ילד שפתאום כואב ועצוב. סיפרתי לו לפני שבאתי לכאן, ביקשתי רשות בנימוס ושאלתי אם זה בסדר, אביתר, שאני אבוא ואשתף את הכאב שלנו, ואני אשתף מה קורה לכל המעטפת. הוא אמר: אבל תגידי להם שהם לא ינצלו אותך. זה מילה במילה. שאלתי אותו: למה אתה אומר את זה? הוא אמר: כי בטוח לי שיכאב להם עלייך, אבל אולי הם ישכחו אחר כך, אז אל תתלי תקוות. אבל אני כן תולה תקוות כי יש לי ניסיון ממקום העבודה שלי ויש לי מעטפת של חברים, וכולם מנסים לעזור. מישהו שמכיר מישהו מקרב אותי, וככה הגענו לאנשים, וככה הגענו לטיפול.

אין לי ספק שאם כל אחד מאיתנו במעמד שלו, בכוחות שלו, יחשוב להתחיל עם צעד קטן ואחר כך לעשות צעדים גדולים, אני בטוחה שאנחנו יכולים לשמור על הנפש של הגיבורים האלה, שהם הגברים הכי טובים שאפשר לדמיין, הכי יפים שאפשר לדמיין, הכי מוצלחים שאפשר לדמיין והכי נדיבים.

הוא עצר את החיים שלו. הוא היה בראיונות לבית השקעות בלונדון, והוא עצר את החיים שלו. הוא לא חשב אפילו לדקה. הוא לא רצה לחכות. הוא אמר: או שאת מקפיצה אותי עכשיו, או שאני הולך. הוא לא עצר לדקה. הוא היה נדיב, והוא לא חזר הביתה בגלל שהחבר השותף שלו היה עם ילדים, והוא אמר לו: לך, אני אכנס. זה הילד הכי יפה שאפשר לדמיין שיש בצה"ל. אני חושבת שמגיע לו שהוא יראה בעיניים של כל אחד את ההערכה שאנחנו נותנים לו, ואת הידיעה שרואים אותו ושהוא לא צריך להגיד: הלוואי שהייתה נקטעת לי היד, את היית מבינה אותי. אני חושבת שזה הדבר הראשון שאנחנו יכולים לעשות, ואם נגיע לנקודה שכל אחד רואה כל חייל או כל אחד שלחם, שהיה שם, שנכנס לשם, שעצר את החיים שלו, משם אנחנו נוכל להמשיך הלאה ולעשות דברים גדולים. זה העתיד שלנו, זה החוזה הבסיסי שיש לנו בארץ הזאת. אני באמת מודה לכם.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

מיכל, תודה רבה לך.

<< דובר >> יצחק קרויזר (יו”ר ועדת הפנים): << דובר >> יושבים עוד יהלומי קרב.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

תן לי להודות למיכל על האמת הכל כך חשופה הזאת. תאמיני לי שאני יודע על מה את מדברת. תאמיני לי. בבקשה.

<< אורח >> עומר אמסלם: << אורח >>

קודם כול, אני בטוח שלכולם פה יש לוחמים בבית, או לחלקכם – שכן, דוד, דודה. בסופו של יום אתם יושבים עכשיו, ביום הזה, בזמן שהלום קרב התאבד. זה הלום הקרב ה-61 מתחילת המלחמה, והיום החופה שלו, היום הוא היה אמור להתחתן. הביום הזה הוא דפק לעצמו כדור בראש. אני מבקש מכם, תתחילו להתעורר. עכשיו הודיעו, עוד לא פרסמו שם. אני מבקש מכם, תתחילו באמת להתעורר. אנחנו זועקים את זה כבר שנים בוועדות בכנסת, לא משנה באיזו ועדה. תתחילו להיות איתנו, תתחילו לנסות לחוות את מה שאנחנו חווים כדי שתוכלו לטפל בנו באמת. אני מבקש, החיים שלנו נהרסו. אתם צריכים להבין, קיבלנו כדור שקוף. אנחנו עם שתי ידיים, שתי רגליים, אבל כל אחד פה חי על הקצה בכל יום מחדש.

שואלים פה כל אחד: מה העתיד שלך? מה החלומות שלך? כולם אומרים: להגיע למחר. להגיע למחר, זה החלום שלנו. אתם צריכים להבין. תסתכלו לי בעיניים ואתם תראו עמוק עמוק שאני מת. אני לא חי. הוא לא חי, הוא לא חי. אף אחד פה לא חי. אתם צריכים להבין, כל היום אנחנו בעצבים, בטריגרים, בכוננות. כל היום. גם עם הנשים שלנו. הנשים שלנו לא יודעות איך לשרוד אותנו. אין להן ארגז כלים, לא לנשים ולא לילדים. למה? למה אין לנשים שלנו? למה הנשים שלנו צריכות לקרוא לנו מפלצות ברגע שאנחנו שוברים את הבית? למה? למה בכלל להגיע למצב שלוחם יוצא מעזה, דוחפים לו כדורים במקום להגיד לו: אתה גיבור ישראל, בוא תן חיבוק. ולתת לו מעטפת, לא ריטריט של יומיים אלא שלושה חודשים, לו ולמשפחה שלו. באמת לעטוף אותו. באמת לנסות להבין את מקור הבעיה ולא רק לזרוק אותה לשים פלסטר של כדורים.

אתה יודע איזה כדורים? תחלופה לסם. קלונקסים. זורקים את הכדור הזה בכלא לנרקומנים שמזריקים. למה הלום קרב גיבור ישראל שיוצא מהמלחמה וחוזר, מבחינת המדינה הוא מטומטם. הוא סתום, הוא פסיכופט. לא, אנחנו לא פסיכופטים. אנחנו זועקים לעזרה במשך שנים, והמלחמה הזאת רק הראתה לכם מה הולך לקרות פה במדינה, כי הגל יבוא. אני מבטיח לכם, אתם לא תצליחו לשבת פה. אנחנו פה ארבעה לוחמים, ארבעה הלומי קרב, ובפעם הבאה, בעוד חודש-חודשיים, אתה תראה פה אלפי הלומי קרב. שמים אותם פה על הגרדום, באמצע. באמצע שמים אותם על הגרדום.

אתם לא מבינים את הזעקה שלנו. אף אפעם לא הבנתם, אני מצטער להגיד. זה לא אישי לאף אחד פה. המערכת הזאת אף פעם לא ידעה איך לטפל בהלומי קרב. אף פעם. גם איציק סעידיאן שרף את עצמו, רפורמה נפש אחת לא מדברת בכלל על

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]