פרוטוקול מספר 126, הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, 27/10/2025

הכנסת העשרים-וחמש

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 126

מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

יום שני, ה' בחשון התשפ"ו (27 באוקטובר 2025), שעה 9:30

סדר היום:

<< נושא >> מענים רגשיים ונפשיים לילדים מהחברה הערבית << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

קטי קטרין שטרית – היו"ר

עאידה תומא סלימאן – מ"מ היו"ר

חברי הכנסת:

סמיר בן סעיד

אחמד טיבי

מוזמנים:

שירין חאפי נטור

–

מנהלת אגף בכיר חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך זוהרה פלורסהיים

–

מנהלת אגף ייעוץ, שירות פסיכולוגי, משרד החינוך מיכל אנגלרט

–

מנהלת אגף פסיכולוגיה חינוכית, משרד החינוך

סנא גבארין אגבאריה

–

מפקחת מורים יועצים מגזר בדואי, משרד החינוך

בלה בן גרשון

–

עו"ס, מנהלת מחלקה חוסן נפש וטראומה, משרד הבריאות ד"ר נור עבדאלהאדי שחברי

–

ראש מטה יישום תוכנית הבריאות, משרד הבריאות

אסתי דורון

–

מנהלת תחום פ"א חוסן קהילתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי ליאור ילין פריינד

–

מנהלת תחום פ"א תוכניות מניעה, משרד הרווחה והביטחון החברתי איילת רצון

–

מנהלת תחום פ"א מחלקות לש"ח, משרד הרווחה והביטחון החברתי חגי ברוש

–

ראש תחום בכיר טיפול ושיקום, הרשות לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי נור איברהים

–

עו"ד, רכזת תחום החברה הערבית, המועצה הלאומית לשלום הילד דניאלה זלוטניק רז

–

עו"ד, מנהלת תחום מחקר משפטי ומדיניות, המועצה הלאומית לשלום הילד פהד דהאמשה

–

מנהל אגף חינוך ומינהל ציר קהילתי

ד"ר ג'מאל דקדוקי

–

מנהל שירות פסיכולוגי כפר כנא

אמיר ואקד

–

פסיכולוג, מנהל שלוחה מרכז חוסן, משאבים, אשכול גליל מערבי ד"ר ענאן סרור

–

סגן מנהל שירות פסיכולוגי חינוכי, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית ד"ר עדית סרגוסטי

–

אחראית קידום מדיניות, ארגון בזכות

בקי קשת

–

עו"ד, הפורום למאבק בעוני

רבקה ליאון זדה

–

עו"ס, רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים לונה קמפיאס

–

מנהלת פרויקטים, עמותת רופאי חלום

איברהים אלעטאונה

–

מנהל חוסן החברה הבדואית, הקואליציה לטראומה

סלין אגשר

–

נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

מוחמד אבו אל חוף

–

מנהל מחלקת נוער, דיר חנא

משתתפים באמצעים מקוונים:

סיגל אלון סידליק

–

פסיכולוגית ארצית, שירותי בריאות כללית

אחמד אסמר

–

הערכת איכות, המועצה להשכלה גבוהה

מנהלת הוועדה:

תמי ברנע

רישום פרלמנטרי:

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> מענים רגשיים ונפשיים לילדים מהחברה הערבית << נושא >> << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

בוקר טוב. נושא הדיון שלנו הוא מענה נפשי ורגשי במערכת החינוך במגזר הערבי. בדיון האחרון כשדיברנו על חוסן נפשי, חברת הוועדה עאידה תומא סלימאן העלתה את הבעיה במגזר הערבי, שהיא גדולה יותר לטעמה. לכן אמרנו רגע, בואו נראה. בואו נשמע, בואו נראה כמובן מה יש למשרדים להציע כדי למצוא פתרונות טובים יותר. הטענה של חברת הכנסת הייתה בעיקר שאין מענים למגזר הערבי. אנחנו פה היום כדי לשמוע אם אכן יש מענים. ואם לא, אז נראה איך אנחנו מתקדמים.

אני מתכבדת לפתוח את דיון ההמשך, שהוא בעצם דיון המשך של הנושא של החוסן הנפשי, שהוא נושא חשוב מאוד בעיניי. מענה נפשי ורגשי לילדים במערכת החינוך במגזר הערבי. על זה נתמקד היום. בחודש ספטמבר האחרון קיימנו דיון מקיף שבו עלתה תמונת מצב קשה. מערכת שמתקשה לספק את המענים הנדרשים, מחסור חמור באנשי מקצוע, היעדר תוכנית כוללת שתבטיח טיפול שוויוני ונגיש לכל ילד וילדה. אחרי דוחות, המלצות, ישיבות ומכתבים נדמה ששום דבר מהותי לא השתנה או לא זז. בואו נרה אם אכן זה נלקח לתשומת הלב של הנוגעים בדבר ואולי באמת נמצא איזה שהוא מזור היום.

בדיון הקודם הדגשתי מספר המלצות ברורות של הוועדה. דרשנו הקמת תוכנית בין משרדית מסודרת שתאגד את משרד החינוך, הבריאות ומשרד הרווחה. קראנו כמובן להגדלת מספר התקנים לפסיכולוגים החינוכיים והיועצים דוברי ערבית. המלצנו על שילוב תכנים של חוסן נפשי ומודעות רגשית בתוך מערכת החינוך עצמה. ביקשנו גם הנגשה של שירותים רגשיים ופסיכולוגיים בקהילה ובתי הספר, תוך רגישות אמיתית לשפה, לתרבות.

היום אני רוצה לקבל תשובות ברורות כמה מההמלצות שהדגשנו מיושמות או מיועדות ליישום. איפה עומדת התוכנית הבין משרדית שהובטחה. ילד שלא מקבל תמיכה רגשית בזמן הוא יתקשה. הוא יתקשה בלימודים, הוא יתקשה בחברה, להתפתח, להשתלב, להאמין בעצמו. מערכת החינוך אינה נותנת מענה רגשי לילדיה. היא לא מספיק נותנת מענה רגשי לילדיה.

אנחנו כאן היום כדי לוודא שכל ילד וילדה במדינת ישראל ובמגזר הערבי, שהדגשנו גם שיש עלייה במגזר הערבי באלימות. פעם אם חשבנו שמדובר רק באנשים מבוגרים, אז היום אנחנו מוצאים שגם ילדים משלמים מחיר, גם זקנים, גם נשים. אין קודים בעולם הזה. אני מדברת על העולם העברייני ועולם הפשע. ומי שמשלם את המחיר זה כמובן הילדים.

אנחנו רוצים לשמוע היום, כי האחריות היא בעצם עלינו, על חברי הכנסת, על כל מי שנמצא פה. לכן כתוצאה מכך עלינו לדבר על הנושא הזה, להיכנס לעובי הקורה, עם צעדים ברורים שבאמת יביאו שיפור אמיתי.

אנחנו נפתח במצגת של שלום הילד. אחמד, אנחנו גם אחר פונים בזיגזגים. כן, בבקשה.

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

(הצגת מצגת)

שלום גברתי יושבת הראש. נור איברהים, אני עורכת דין, רכזת תחום החברה הערבית במועצה לשלום הילד. קודם כל אני רוצה להודות על הדיון החשוב הזה. המועצה לשלום הילד פעילה בחברה הערבית בכל תחומי פעילותה. היא מפעילה מרכז פניות בשפה הערבית, מרכז ליווי לילדים נפגעי עבירות מין ואלימות בשפה הערבית. פעילה בשטח באמצעות שיתופי פעולה עם רשויות מקומיות ומבצעת הליכי שיתוף עם נוער מהחברה הערבית בנושאים קריטיים כמו הבטחת מוגנות של נוער וילדים בצל הפשיעה המתפשטת והשלכות המלחמה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אגב, איפה אתם נמצאים? בכל מקום?

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

בקמפוס חרוב בתוך האוניברסיטה העברית. אנחנו פועלים ארצית.

הגעתי היום באמת כדי לשפוך אור על מצבם של ילדים ונוער בחברה הערבית ועל הצרכים שלהם כפי שהם עולים מעבודתנו בשטח. לא ניתן לדבר על תופעת האלימות המתפשטת באגרסיביות בחברה הערבית משלי לדבר על ילדים ונוער. ועם כל הצער שבדבר, לא ניתן לדבר על ילדים ונוער בחברה הערבית מבלי לדבר על השפעת האלימות על חיי היום יום שלהם שאך פוגעת בזכותם הבסיסית לחיים.

תשעה מקורבנות האלימות והפשיעה בחברה הערבית בשנה הנוכחית שעוד לא נגמרה הם ילדים ונוער מתחת לגיל 18.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

תשעה מתוך?

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

213.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

יש לך נתוני עבר? יש עלייה?

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

אני יודעת שיש עלייה. לגבי נתוני עבר אין לי כרגע. אני יכולה לבדוק.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

כן. נשמח לדעת גם באחוזים כמה עלייה הייתה.

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

ניתן לבדוק.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

יש קודים, לצערי הרב. לא שמענו על פגיעה בילדים. אבל עכשיו זו תופעה שהיא מאוד, גם הילדים שנרצחו ברמלה, נכון אחמד? עם הפיצוץ שהיה שם.

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

כן, גם ברהט לא מזמן.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

כן. ירי, את יודעת, שלא משנה, ירי לכיוון מטרה מסוימת. ילדים נפגעים באמצע זה בסדר.

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

היום בבוקר נרצח נער, ילד בן 18, סיים תיכון. הבוקר בעראבה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

נכון. אז כל יום אנחנו שומעים דברים כאלה.

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

כמו שאמרתי, 213 קורבנות, ביניהם תשעה ילדים ובני נוער מתחת לגיל 18. ולמה אני מזכירה גם את ה-213? 213 בני אדם נהרגו או נרצחו כתוצאה מהאלימות, כאשר חלק גדול מהם קשור בדרך כזו או אחרת לנוער וילדים. ומה בעצם, מה זה אומר? או שהילדים והנוער מאבדים הורה או שהם מאבדים חבר לספסל, או שהם מאבדים בן משפחה. או שהם פשוט, למרבה הצער אני אומרת פשוט, כי אני מכירה את זה, עדים למקרה רצח או מקרה אלימות ברחוב.

מהליך שיתוף שקיימה המועצה עם נוער מהחברה הערבית עלו קולות מדאיגים ביותר בקרב הנוער, שמהווים בעינינו נורות אדומות ומסוכן מאוד להתעלם מהם. אני מזכירה עכשיו אמירות של בני נוער מהחברה הערבית ביחס לאלימות. "המציאות הזאת קשה וכואבת, היא משפיעה עליי באופן אישי, על הבריאות הנפשית שלי. אני חיה בפחד מתמיד ובחרדה שאהיה הקורבן הבא". נער אחר אמר: "אני מרגיש שאין ביטחון. האלימות והפשיעה נמצאת בכל מקום, אנחנו צריכים הגנה". "אם אני יוצאת מהבית אני לא יודעת אם אני חוזרת". "אני מכיר הרבה אנשים בסביבה שלי שנהרגו או נפצעו כתוצאה מהאלימות והפשיעה. הרבה אנשים נאלצים לעזוב את היישוב ולעבור למקום מרוחק".

זה בני נוער אמרו, מתחת לגיל 18. ואני אזכיר משפט נוסף שלא כתוב במצגת, של נער בן 16 שאמר "אנחנו דור שאין לו עתיד". וזה מסוכן מאוד.

עכשיו אני אעבור ואתייחס להשפעת המלחמה על ילדים ונוער בחברה הערבית. 88% מההורים בחברה הערבית דיווחו על מצוקה רגשית בקרב ילדיהם בעקבות המלחמה. 37% מההורים בחברה הערבית דיווחו שהמצב הרגשי של ילדיהם הורע מאוד בעקבות המלחמה. 28% מההורים בחברה הערבית דיווחו שילדיהם חווים מצבים של לחץ או פחד יום יומי בעקבות המלחמה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אתם מתייחסים רק למלחמה? אתם לא מתייחסים למה שקורה ברחובות?

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

השקופית הזאת ספציפית מתייחסת למלחמה, בנפרד מתופעת הפשיעה. זה משפיע לצערי לא בנפרד, ביחד.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

כן. כאן את מדברת על החוסן הנפשי.

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

כאן אני מדברת בכללי על ההיבטים הרגשיים כפי שהם עולים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

מאה אחוז.

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

הליכי שיתוף נוער שקיימה המועצה לשלום הילד בהם לקחו חלק נערים ונערות מהחברה הערבית שיקפו את המצוקות שעימן התמודדו במלחמה. בקול שלהם המשתתפים העידו על תחושות חרדה, לחץ ותשישות פיזית ורגשית לצד תחושות של תסכול וחוסר אונים. כמו כן, הם תיארו תחושות חוסר ביטחון נוכח החשיפה למקרים של איומים והסתה גזענית, הן במרחב האינטרנטי והן במרחב הפיזי. ולעיתים אפילו הביעו חשש לצאת מהבית ומחוץ ליישובים שלהם. נער אחד שיתף שמורים בכלל לא מבינים כמה אנחנו מותשים נפשית. לא יכולים להתרכז. אף אחד אפילו לא שואל איך אנחנו מרגישים. מרגישים שקופים.

לא רק שהמצוקות עלו בחברה הכללית ובטח בחברה הערבית, אלא שהמצוקות האלה הולכות וגוברות ופוגשות מערכת שנמצאת בתת ספיקה. אחת הדוגמאות לתת ספיקה הזו היא דוגמה שקשורה בכוח האדם הטיפולי. קיים מחסור אדיר בכוח האדם הטיפולי בחברה הערבית. רק 12% ממסיימי ההתמחות בפסיכולוגיה חינוכית הם מהחברה הערבית. רק 4% מהפסיכיאטרים לילדים ונוער הם מהחברה הערבית.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

רגע, את אומרת 12% ממסיימי ההתמחות? זאת אומרת מה? הם נושרים? מה הסיבה שהם לא מסיימים?

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

אני תכף אתייחס גם לעידוד.

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

לא, 12% לא ממי שלומדים, 12% מסיימים. יחסית ליהודים. היית מצפה שהיחס יהיה - - -

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

מכלל הבוגרים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

מכלל הבוגרים?

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

מכלל הבוגרים. היית מצפה שהיחס יהיה כמו היחס של החברה הערבית באוכלוסייה וברגע שזה נמוך יותר נוצר פער.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אוקיי.

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

שהייצוג שלהם יהיה כמו הייצוג שלהם באוכלוסייה.

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

חשיבות של עידוד לימודים אקדמיים במקצועות. תכף אתייחס לזה בשקופית הבאה והאחרונה. כמו שאמרתי, רק 4% מהפסיכיאטרים לילדים ונוער הם מהחברה הערבית. 11% בלבד מהעובדים הסוציאליים הם מהחברה הערבית.

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

אפשר להוסיף לזה, סליחה, גם בערך 5% מהפסיכולוגים הקליניים בישראל הם מהחברה הערבית.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

את יודעת אולי למה אין? הרי בואי, יש הרבה בוגרי רפואה מהחברה הערבית. את יודעת אולי למה הם לא ניגשים לתחום הזה של פסיכיאטריה?

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

פסיכיאטריה זה סיפור נפרד.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

יש לך את המידע הזה? או שאולי מישהו אחר יש לו את המידע? הרי יש הרבה בוגרים ברפואה שמגיעים להתמחות והם עושים התמחות בפסיכיאטריה. הם לא בוחרים להתמקצע בנושא הזה? אין לכם את הנתון הזה.

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

זה לא מקצוע מבוקש.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אני לא יודעת למה, אני חושבת שזה אחד הנושאים המרתקים ביותר.

<< אורח >> ענאן סרור: << אורח >>

ענאן סרור, פסיכולוג.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אתה יודע אולי למה הם לא ניגשים?

<< אורח >> ענאן סרור: << אורח >>

אין לי נתונים. אבל ממה ששמעתי מהחברים שלי, רובם לא מתקבלים להתמחויות. פסיכיאטריה אפשר ללמוד רק בבית חולים ובתי חולים לא מקבלים אותם בהעדפה מיוחדת.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

מה זאת אומרת? לא מקבלים אותה מה? להתמחות שם?

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

רופא מסיים רפואה קלינית. אחר כך הוא צריך להתמחות. או פנימית או עיניים או פלסטיקה או פסיכיאטריה. אחד הדברים הקשים ביותר העומדים בפני רופא ערבי בוגר זה תקן ההתמחות. ואני כנבחר ציבור מוצף בבקשות להתמחויות ויש קושי רב.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אבל דווקא יש קושי בפסיכיאטריה?

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

לא. גם בפסיכיאטריה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אתה יודע, כל הדיונים שקיימנו בוועדת בריאות כל הזמן משרד הבריאות אמר שחסר שלא ניגשים להתמחות בתחום הפסיכיאטריה.

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

אבל לא רק פסיכיאטריה. ראינו גם נתונים של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. כלומר, ההליכה בכיוון הזה היא פחות מאשר ללכת ללמוד פרמקולוגיה, או רוקחות למשל. כמה? יש יותר מ-40%-50% רוקחות? כי א', יש רצון. ב', יש זמינות של מקומות לימוד. גם בארץ וגם בחוץ לארץ. ולאחר מכן יש עבודה. השיקולים האלה נלקחים גם.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אבל אחמד, כל דיון שקיימנו בוועדת בריאות בנושא בריאות נפש ודיברנו על פסיכיאטריה, אני אומרת לך אין פעם שלא נאמר לנו שיש מחסור עצום ומשוועים. גם רוצים לעשות תוכנית מיוחדת כדי, אתה יודע, כדי שתהיה מוטיבציה לעבור לתחום הזה של הפסיכיאטריה.

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

אני אומר לך, יש מחסור בתקנים או קושי או מכשול, גם מסחור וגם מכשול.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

מאה אחוז. נציגת משרד הבריאות פה, ד"ר נור.

<< אורח >> ג'מאל דקדוקי: << אורח >>

אני ג'מאל דקדוקי, מנהל השירות הפסיכולוגי בכפר קנא. אנשים הולכים להתמחויות, אם זה אורתופדיה, אם זה כירורגיה, לא משנה, גם פסיכיאטריה, אנשים הולכים. אבל הבעיה היא בתקן, לא בבחירת סוג ההתמחות. אין תקנים בבתי חולים לתת לרופאים כדי להתמחות.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

זה מוזר.

<< אורח >> ג'מאל דקדוקי: << אורח >>

לאחרונה יש מספר מועט של רופאים שהולכים לעשות התמחות בפסיכיאטריה. יש לנו פסיכיאטרים של ילדים, של מבוגרים, אבל המספר הוא מאוד דל.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

יש לנו פה נציגים ממשרד הבריאות? השאלה אם יש תשובה לזה.

<< אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >>

יש פה שתי נציגויות, אז אנחנו נשלים אחת את השנייה. אני בלה בן גרשון, אני ממונה על טראומה נפשית בבריאות הנפש, משרד הבריאות. כל הנושא של הפסיכיאטריה הוא נושא כאוב. זה מקצוע במצוקה. אנחנו מחפשים בנרות בהרבה מאוד מקומות.

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

גם בכנסת מחפשים פסיכיאטר.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

מחפשים כמה. אבל זה סותר את מה שנאמר כאן, שיש רצון ואין תקן. אז אני לא מבינה, יש פה מישהו שלא מדייק. אני לא יודעת מה הולך פה.

<< אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >>

אני כן יכולה להגיד שאנחנו מחפשים בנרות וכן יש לנו פסיכיאטרים ממגזר הערבי ואנחנו מברכים על כך. הנושא התקנים, יש מקומות מסוימים, לפעמים גם חסר תקן. אבל באופן כללי אין, חסר, אנשים לא הולכים למקצוע הזה מהרבה מאוד סיבות. לכן גם בהסתדרות הרפואית אנחנו כל הזמן מסבירים על זה שזה מקצוע במצוקה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

קודם כל נצא בקריאה שאם יש רופא שרוצה להתמחות בפסיכיאטריה אז יש תקנים, רק תבואו. כן, תמשיכו.

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

ברשותך רק דקה אחת אסיים. ההמלצות המרכזיות שלנו - - -

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

היא אמרה שתיים.

<< אורח >> נור עבדאלהאדי שחברי: << אורח >>

נעים להכיר, אני נור, ד"ר נור עבדאלהאדי שחברי, ראש מטה חברה ערבית במשרד הבריאות. אני כן אחלק את התשובה לשני חלקים: בין פסיכולוגיה לפסיכיאטריה. בפסיכולוגיה יש מסע ארוך, בוא נגיד של שבע שנים. החברה הערבית כן ניגשת ללימודי פסיכולוגיה במרביתה, מבחינת תואר ראשון. אבל הקושי הוא מעבר בין תואר ראשון לשני. מבחן מתאם ברוב המקרים הוא החסם העיקרי למעבר של החברה הערבית להתמחויות בפסיכולוגיה. אנחנו כן היום עובדים עם הפסיכולוג הראשי של משרד הבריאות, גבי פרץ, בעניין של התאמת המבחן לחברה הערבית על מנת שיתקבלו יותר סטודנטים מהחברה הערבית לפסיכולוגיה, עד שיגיעו לקבלת הפנקס של הפסיכולוגיה.

מבחינת פסיכיאטריה, אני כן ממשיכה את הכיוון בקו של בלה וד"ר אחמד, שפה מדובר גם בחסמים שהם יותר חסמים מערכתיים וגם חברתיים. בעניין של החברתי, הנושא של פסיכיאטריה לא מושך כמו אורתופדיה, מבחינת שכר, מבחינת סטטוס חברתי. ומצד שני, כן יש מחסור בתקנים. או לא מחסור בתקנים, הנגישות של התקנים לחברה הערבית בבתי החולים שנמצאים בפריפריה, איפה שהחברה הערבית מרוכזת, היא קצת יותר מאתגרת. וגם המימון של התקן לחברה ערבית בגלל שהיא מרביתה מתחת לקו העוני צריכה סבסוד ומימון שהיא בתמיכות ממשלתיות על מנת שכן נאפשר את השוויון והזכות לחברה הערבית שתגיע להתמחות בפסיכיאטריה בתקנים של בתי חולים שהם כרגע זמינים אבל לא מיואשים בכל - - - של התאמה תרבותית.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

תודה רבה.

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

אני רוצה לסקור בחצי דקה אפילו. ההמלצות המרכזיות שלנו, אני ממש נגעתי בקצה הקרחון של הבעיות. אני רוצה להתייחס רק לארבע המלצות מרכזיות: צריך לגבש תוכנית ממשלתית בין משרדית לקידום בריאותם הנפשית של ילדים ונוער, תוך התייחסות להרחבת המענים וחיזוק כוח האדם בחברה הערבית. צריך לנקוט באמצעים לעידוד לימודים אקדמיים במקצועות הטיפוליים בקרב החברה הערבית באמצעות מערך תמריצים ייעודי. צריך לפתח מענים מותאמים ליתומי האלימות והפשיעה בחברה הערבית. חשוב גם להרחיב את ההגדרה של נפגע עבירה ובעצם ליצור מנגנון או סל שירותים מותאם לטיפול בילדים ונוער שחוו אירוע אלימות טראומתי על רקע האלימות והפשיעה בחברה הערבית.

תודה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

תודה. קצר ולעניין. אחמד, אתה רוצה עכשיו או שאנחנו ממשיכים הלאה?

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

תמשיכי.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

נמשיך הלאה. בואו נתחיל במשרד החינוך. מי נמצא פה? שירין פה?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

יש לנו מצגת.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

מצוין.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

(הצגת מצגת)

אנחנו רוצים לחלק, אני רוצה להתחיל מהסוף לאור האמירה שהמשרד לא נותן תשומת לב לעניין הזה ולומר בשקף הבא, ברשותכם.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אני רוצה לציין, כדי שחם וחלילה אף אחד פה לא ייפגע. בדיון הקודם שעשינו בנושא חוסן נפשי, אנשי המקצוע שהגיעו הם אלה שציינו שאין מספיק מענים. לכן כינסנו את הדיון הזה, כדי שתחזרו למשרדים, תעשו שיעורי בית ותחזרו אלינו עם המענים. אני מאוד שמחה שאת מגיעה עם מענים.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

חזרנו עם שיעורי בית.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

מצוין.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

הנושא השנתי בחברה הערבי מתמקד בחיזוק החוסן ומניעת אלימות. הקצנו עבור זה, זה היה ממש באופן שהצגנו את זה לכל המחוזות, לכל האגפים, ארבעה אחוזים מהתוכניות שנרכשות בגפ"ן יהיו בתחום הזה. המשרד היום הולך בכיוון של לתת את המשאבים למנהלי מוסדות החינוך, לרשויות, כדי שהם יעשו את המיפוי. ודרך המיפוי, באמצעות המיפוי שהם מקיימים הם נותנים את המענים שאנחנו מספקים להם.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אבל שירין, זה גפ"ן וגפ"ן זה בחירה של מנהל. מה אתם עושים כאשר מנהל לא מעוניין?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אז אני אגיד.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

זה חובה?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

בדיוק, זה לצבוע 4% חובה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

הם צבועים? אוקיי, מצוין. התקדמתם.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

זאת האמירה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

כי אני אגיד לך למה, ברגע שנותנים מרחב למנהל בית הספר, שזה יפה, אני לא נגד מרחב למנהל בית הספר. אז הוא יכול לבחור דברים אחרים שהם יותר מעניינים או משרתים איזה שהוא כיוון שהוא מעונין בו, כי זו המטרה בעצם. אבל אם זה חובה, אז אם זה כך, מצוין.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

זו חובה. ובעצם זה השינוי שרצינו לבשר עליו. שמנהל בית הספר, אנחנו יודעים שבשנים האחרונות יש באמת עלייה בפשיעה. ותכף אני אציג את ההבדל בין אלימות לפשיעה. ואולי השקף הבא - - -

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

קטי, אפשר לשאול שאלה?

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

עד שהמצגת תגיע, כן, אפשר.

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

- - - 4% כשממירים את זה למספר שעות כשילד בבית הספר.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

לא, זה בהתאם לגודל בית הספר. הרי לוקחים את סך כל התקציב של הגפ"ן הבית ספרי ומתוך כל התקציב הבית ספרי צובעים 4% עם מענים משרדיים שאנחנו שמים לו בתוכניות משרדיות. לא ספקים חיצוניים. דרך זה הוא יכול לרכוש טיפול פסיכולוגי ועובדים סוציאליים. יש שם תוכניות משרדיות, לא ספקים חיצוניים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

רגע, רגע.

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

אני שואלת על ה-4%.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אנחנו רוצים רגע לדבר על הנתונים, כי דיברתם כאן על הנתונים. אז אנחנו רוצים, מבחינתנו הנתונים הם נתונים של ראמ"ה ואפשר לראות שכאשר אנחנו בודקים את הנתונים שמדברים על אלימות בתוך כותלי מוסדות החינוך שלנו ואנחנו משווים אותם, אז אפשר לראות, ובאמת חשוב לנו גם כל הזמן להשוות בין החברה היהודית לחברה הערבית.

אנחנו רואים שבחברה הערבית בתשפ"ד הממוצע הכללי על דיווח על אירועי אלימות היה 18%, לדוברי חברה ערבית היה 15%. אלימות פיזית 8% לעומת 8%, אותו דבר. תחושת שייכות, כמה תלמידים העידו על תחושת שייכות בבית הספר – 70% העידו תחושת שייכות, 83% בקרב דוברי הערבית הרגישו שהם מרגישים תחושת שייכות. עידוד למעורבות חברתית.

לגבי תשפ"ה, מתוך כבוד לוועדה - - -

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

מעורבות חברתית במגזר הערבי יש יותר מעורבות חברתית?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

כן. אלה נתונים שמבוססים, נתוני אמת ששואלים תלמידים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אז אם יש מעורבות, אז למה לא לעשות באמת תוכניות כאלו שאת יודעת, כמו אח גדול.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

תכף אני רוצה רגע, צורת העבודה שלנו במשרד זה לצמוח ולבנות תוכניות מתוך הנתונים. ואלה הנתונים הרשמיים שלנו. לגבי תשפ"ה, למרות שעדיין אין פרסום, עינב לוק, מנהלת אגף בכיר שפ"י ביקשה מהשר, ואנחנו חושפים פה נתונים שעוד לא נחשפו באופן פומבי.

בתשפ"ה אנחנו מדברים על 18%, אתם רואים שאין עלייה על דיווחי אירועי אלימות. זה ממש נתון אחרון.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

רגע, את מדברת על השורה השלישית.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אני מדברת על תשפ"ה בחברה היהודית. וכאשר מגיעים לחברה הערבית יש ירידה. 12% בלבד מדווחים על אירועי אלימות במוסדות החינוך.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

יש לזה הסדר? יכול להיות זה נובע מחשש?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

לא, לא, אני רוצה לומר שיש פער בין אלימות בין כותלי בית הספר לפשיעה ברחובות. אלימות יש שם היגדים איך מוגדרת תופעת אלימות בתוך בית הספר. אלימות פיזית שילד תוקף ילד או ילד, יש אלימות פיזית, אלימות מילולית.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אבל מביאים לפעמים את האלימות של הרחוב, מביאים לבית הספר. מה שחה"כ עאידה תומא סלימאן סיפרה, לא זוכרת באיזה יישוב זה היה, של אלימות כזאת שהייתה, שהתחילה כמובן מחוץ לכותלי בית הספר. הם הגיעו, שתי חמולות, ויכוחים. בסוף יצאו כמה מורים ותלמידים באמבולנס.

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

בג'לג'וליה. לפני כמה שנים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

לא, לא, לא, היא דיברה על עכשיו, בדיון הקודם. בדיון הקודם היא ציינה את זה. באותו בוקר היא סיפרה את זה שזה קרה.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

קודם כל, ברור לנו שיש לנו אתגר מאוד גדול. אני לא באה עכשיו לייפות את המציאות ולומר שאין אלימות בתוך בתי הספר בחברה הערבית. מה שאני מנסה רגע לומר שכאשר אנחנו בונים תוכניות, אנחנו מאוד זהירים כמשרד. לבנות את התוכניות ולהתייחס לפי הנתונים שאנחנו מקבלים מראמ"ה. ואלה הנתונים, הנתונים מעידים על זה ש-12% מקרב התלמידים מדווחים על אלימות, לעומת 18% בקרב החברה היהודית. כשאנחנו מדברים על אלימות פיזית 7%. זאת אומרת, אם אני מסתכלת על הממצאים האלה יש ירידה בדיווחים. ולגבי השאר אין עדיין פרסום.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

את יכולה להגיד למה יש ירידה?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

קודם כל אני רוצה לומר שיש מנהלים שהם הרבה יותר מודעים, גם לחשיבות של הסקר, בואו נהיה מספיק הוגנים. ויש גם הרבה מאוד תוכניות שקשורות. אם תלכי לבית ספר בחברה הערבית את תראי המון מורים בחוץ שדואגים בעצם לאקלים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

את מדברת על ההפסקה? בתחום הזמן של ההפסקה?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

גם במהלך ההפסקה וגם במהלך השיעורים, מתוך מה שציינתי קודם, כדי לשמור על האווירה הכללית וכדי שלא יהיה מגע וכדי שלא יהיו ריבים וכדי שזה לא יתרחב. יש הרבה מאוד מנהלים שמודעים לעניין היום. המצב מורכב. הרי בתי הספר שלנו הם חלק מהחברה והחברה בחוץ מדממת. אין סטריליות, בתי הספר הם חלק מהחברה הערבית. והסכסוכים בחוץ נכנסים פנימה.

מנהלי בתי הספר והצוותים עושים הכול, לא תמיד בהצלחה, כדי לשמור על זה שבתי הספר יהיו באמת מקום מספיק בטוח.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אבל אני לא ראיתי שם - - -

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

רגע, נגיע למענים. אלה הנתונים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

לא, אני מחפשת נתון אחר, כי לא הדגשתם אותו פה. דיברתם על שייכות, על אלימות, על דיווח. מה קורה עם הנושא הזה שלמשל ילד שכבר חווה, למשל אם אחד מבני משפחתו נרצח.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

את מדברת על טיפול.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אני שואלת האם התמקדתם בזה?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

תכף נגיע. אלה הנתונים ותכף נגיע למענים.

בשקף הבא, חילקנו, קודם כל יש פה גם סקר של פרופ' יוסי הראל, יש פה בעיה יהודים וערבים, בפונט, כנראה בגרסאות. לא הסתפקנו בראמ"ה ודרך המדענית הראשית ושפ"י אנחנו מזמינם סקר שעושה אותו פרופ' הראל ובדקנו רגע כמה ילדים מעידים על סימפטומים נפשיים ואם יש שינוי.

אנחנו יכולים לראות שלעומת החברה היהודית, אנחנו מדברים על הנתון האחרון, 49.5% מקרב הילדים מעידים. ולכן זה מה שחיזק את התחושה שאנחנו חייבים לקחת את הנושא הזה כנושא שנתי מרכזי ולתת לו חשיבות ולבנות תוכנית משרדית שאנחנו בדיוק בשנה הזאת - - -

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

למרות שזה פחות מהמגזר היהודי. הזוי. שדווקא הם שחווים יותר אלימות.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

נכון, אבל אלה הנתונים. וזה נתון לא של ראמ"ה, זה סקר של פרופ' הראל.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

יכול להיות שזה תת דיווח ולא מדווחים?

<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>

זה גם מושפע מזה שזה שנת מלחמה. אני זוהרה פלורסהיים, מנהלת אגף ייעוץ, אגף בכיר שפ"י.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אני אומרת, אולי הם לא מדווחים פשוט.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

את מדברת בעצם על הפער בין מה שמוצג כאן לבין הנתונים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

כן, זה נשמע הזוי. אני הייתי מצפה לאור כל האלימות לראות, הנתונים שאתם הצגתם שדווקא כן תהיה עלייה.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אלה הנתונים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

יכול להיות. תמי המנהלת אומרת שאולי יכול להיות שהמענה לסקר הזה היה יותר התייחסות למלחמה, ששם באמת אולי המגזר - - -

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אני רוצה רגע לתת לאנשי המקצוע גם, כי יש פה אנשי מקצוע מדהימים שיכולים לתת לכם את המענים. אני רוצה רגע לעבור, כי הבנו באמת שיעורי בית.

השקף הבא מראה את המענים שקיימים. קודם כל, אנחנו מחלקים את המענים הרגשיים לעומת המענים החברתיים, כי הם בתחום אחריות שונה במשרד. על המענים הרגשיים אחראים שפ"י, שתכף יציגו את עצמם. גם במישור של יועצות בתי הספר והפסיכולוגים. ופה אני אתן להם את הבמה. יש פה, באמת ניסינו להכניס את המענים המרכזיים והם ידברו עליהם. מה יש היום, מהם המענים הקיימים במוסדות החינוך. אז בבקשה.

<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>

כמו שאמרתי, אני זוהרה, מנהלת אגף ייעוץ. אנחנו מבחינת מענים טיפוליים הוספנו 1,200 שעות ייעוץ ברחבי הארץ לתגבור שעות הייעוץ. אנחנו בעלייה של שיבוץ יועצות בבתי הספר. אני אגיד שהקושי הכי גדול שלנו הוא במזרח ירושלים. שם החסר ביועצות הוא הגדול ביותר. תגבור שעות הייעוץ זה חלקם זה החלטת ממשלה 549 של מניעת, צמצום האלימות. ואנחנו עוד מעט נציג פעולות שאנחנו עושים באמצעות התוכנית.

אני אגיד שבתוכנית הכוחות שבדרך, אם אתם רואים, זה הריבוע למטה, יש לנו כישורי חיים מגן ועד י"ב ואנחנו בשנים האחרונות לא מתאימים ומה שנקרא "מגיירים" את התוכנית לטובת החברה הערבית. אנחנו כותבים כתיבה ייעודית שתיתן מענה לצרכים הספציפיים של החברה הערבית. אם זה בחינוך לקריירה ואם זה בקבלת האחר. אם פעם היינו עושים, אוקיי, זאת התוכנית, עכשיו נתאים אותה טיפה לחמד, נתאים אותה טיפה לחברה הערבית, אנחנו כבר לא במקום הזה. אנחנו כבתיבה ייעודית ייחודית. כשאנחנו לומדים את הצרכים מתוך השדה, מתוך בתי הספר. יש תוכניות מאוד משמעותיות.

אני אדבר גם על תוכנית מערכתית למוסדות החינוך במוקד אקלים. זיהינו בתי ספר ורשויות שהנושא האקלימי שם מה שנקרא אדום מאוד ולשם אנחנו מייעדים תוכנית. אני אזמין את סנא, מפקחת על הייעוץ, להציג תוכנית שאנחנו עושים בחורה כמענה. סנא היא מפקחת הייעוץ במחוז דרום, סנא בבקשה.

<< אורח >> סנא גבארין אגבאריה: << אורח >>

שלום לכולם, אני סנא גבארין אגבאריה, אני מפקחת על הייעוץ. אני חלק מהצוות הנהדר שדיבר לפניי.

ברשותכם אני לא אחזור על מה שנאמר פה, אבל בציפייה לייצג את השטח ואיך הדברים האלה מתורגמים בשטח. אם יורשה לי במשפט אחד לשקף משהו קצת בנימה אישית. כאשת חינוך ערבייה וכמפקחת על הייעוץ וכערבייה שחיה במדינת ישראל, אני חייבת לציין, ויש לי ותק במערכת החינוך, הבעיה שלנו ושל כולנו באמת זה לא משאבים, זה לא תקציבים ולא תוכניות, בכלל לא. ההיפך. אני חושבת גם שלא חסר אנשי חינוך מקסימים שבאו לעבוד מתוך שליחות וגם לא מוסדות חינוך שמנוהלים באופן באמת למופת - - - כל המשאבים והתקציבים והחוזק. באמת אני אומרת את זה בנימה מאוד אותנטית ואישית, שאין לי אינטרס.

אני חושבת שהבעיה היא שלצד היותנו חברה ערבית שנמצאת בסולם החברתי ברמה הגבוהה במיוחד לצערי, לצד המצוקות של העולם והמדינה. ציינה זוהרה, מלחמה וקורונה, שגם פגעו בנו. לצערנו הרב הרחוב הערבי מדמם. וכשהוא מדמם, לצד כל העשייה ובתי הספר המצטיינים האלה, שכולנו מכירים. ואגב, אני לא מדברת רק על מחוז דרום. אמנם אני מייצגת, באתי מהשטח של מחוז דרום, אבל אני נחשפת לכל המחוזות ולכל הארץ ולכל העבודה הנפלאה שנעשית במטה.

אני חושבת שהעוצמה של האירועים האלה והרצח גולש וכובש את המוסד החינוכי והוא לא רק פוגע בתהליכים. אני חייבת להאיר עוד זרקור כאן, הוא פוגע בחוסן של האנשים שנועדו לחבק ולתמוך. הוא פוגע בצוות המנהלים, אנחנו חיים בתוך עמנו ואנחנו שומעים כמה מנהלים לצערנו ואנשי חינוך נפגעו. הוא פוגע ביועצים והוא פוגע בילדים.

אני אשתף אתכם רק בדוגמה אחת. ילד שאני נכנסתי יחד עם המנהל במסגרת התוכנית שאני אחשוף קצת פה, הוא מצביע עליו ואומר לי במסגרת חמולות, ילק מקסים, מחונך, אגב. אבא שלו נרצח במסגרת ריב חמולות. אימץ אותו סבא שלו. אבא שלו בעוד שנה, אחרי שהוא התרגל לסבא שלו, עוד פעם נרצח על אותו רקע. אימץ אותו אבא שלו ואז הדוד שלו נרצח. תבינו איזה ילד ואיזה חוסן ואיזה פגיעות יש לנו בצוותים ובמורים.

הייתי חייבת לציין שהמצב הזה מעמיד אותנו כאנשי חינוך בשני צמתים. אין ברירה אחרת. או שאנחנו מרימים ידיים ואומרים אין מה לעשות, או שאנחנו אומרים שכן בכוחנו לעשות דברים ולשנות, מתוך אמונה בכוח ובתקווה. וזה קיים, לא רק בקלישאות, אגב, כי קיים על אדמת המציאות שלנו. כך בראייה שלי.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אמרת את הכול, אבל איך, תצביעי על הנקודה.

<< אורח >> סנא גבארין אגבאריה: << אורח >>

בדיוק.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

כי את אומרת אין מחסור בתקציבים ואין מחסור בכוח אדם טוב. אבל בכל זאת.

<< אורח >> סנא גבארין אגבאריה: << אורח >>

בכל זאת, במסגרת אי הרמת הידיים אני א' כל לא רק מה שאני אשתף עכשיו, שאני אנסה להשיב על מה שכבודך מנסה לדעת. אבל זה מלווה אותנו לאורך כל התקציבים וכל התוכניות וכל השיח הרגשי. אבל אני מביאה דוגמה, מדגם מייצג דווקא שיצא מהממשלה, במסגרת החלטת ממשלה.

היישוב חורה, שאני מפקחת עליו נבחר להיות אחד משלושה יישובים בחברה הערבית כמדגם לקדם פיילוט רב מערכתי, אני שמה דגש פה, למניעת אלימות. התמודדות עם מה שקורה, הגלישה הזאת מהחוץ לפנים, ואיך אנחנו מתמודדים.

חורה הוא יישוב בדרום. הוא אמנם יישוב קטן, יש לו הרבה מורכבות ואתגרים, אבל לא בגלל שהוא אלים במיוחד. בגלל החזון שלו באמת לקדם. הוא רוצה בחיים הטובים, הוא נבחר. והפיילוט הזה, אני בין היתר שנבחרתי ושמחתי על כך, לתכלל את הדבר הזה. אבל עקרונית המטרה שלו ברמה רב מערכתית זה לקדם מוגנות, שייכות וחוסן אישי ואחריות וכל מה שאנחנו מדברים עכשיו.

מה גרם לפיילוט הזה להצליח? וכאן אני באמת אנסה למקד. עצם האמירה של ממשלה שלמה, וכאן התמקדו, כי אני באה עם המלצה אישית לגמרי, שאני שומעת אותה בכל מיני פורומים. אבל כל דבר כזה מעיד על המדגם המייצג הזה ובאמת נותן לי את האומץ לשים את ההמלצה שלי פה.

עצם האמירה של הממשלה שאנחנו רוצים באמת לגעת בדבר הזה, זה בכלל יצר מחויבות בקרב כלל העוסקים במלאה. כלל העוסקים במלאכה זה לא רק, זה אמנם המטה, משרד החינוך מתחיל באמת לתכלל ולכוון, אבל זה מייצר מחויבות וזה "מאלץ" במובן הטוב להקצות את זה כיעד או לסמן את זה כיעד בתוכנית עבודה רשותית, משרדית ורב מערכית. זה רווח אחד.

שתיים, אני חייבת לציין, וזה באמת במציאות. התוכנית הזאת, כמו מלא תוכניות, מלוות במשאבים. משאבי הדרכה, שעות תוספתיות. גב' זוהרה ציינה את זה. וזה באמת אפשר לנו עומק, להגיע באמת כמה שאפשר לעומק. להגיע לאחרון התוכניות, לאחרון התלמידים. זה גם חלק.

הרב מערכתיות, וזה באמת מאוד קרוב להמלצה, מתחבר להמלצה שלי. עצם העובדה שהתוכנית מצפה שאנחנו, וזה קרה בפועל ועשינו את זה, והצלחנו, אגב, כי זה יצר מחויבות מלמעלה. שולחן עגול שהמטה שותף לו. וראש הרשות והמחוז, מוסדות החינוך, הקהילה גם, דיברנו על מורים, הורים, תלמידים. זה כבר חוזק. מוסדות קהילתיים של טיפול, רווחה, שפ"חים, מרכזי חוסן. כל אלה שותפים לתוך הדבר הזה ומתחברים לכל זה.

אני מדברת באמת על מערך שבא מתוך, השולחן העגול קרה לא רק באופן סימבולי אלא קורה בפועל. אבל גם לצידו יש את החיבורים, את כל התוכניות הנהדרות שקיימות בכל המוסדות הטיפוליים בקהילה ויש לנו במקרה שותפים שיושבים פה ויודעים שזה באמת פלוס.

זה גם מאפשר לנו להבנות וזה גם קשור להמלצה שלי בסוף. זה מאפשר ואפשר לנו להבנות מתווה משותף של כולנו ביחד, שהוא מבוסס על נתונים. דיברו על ראמ"ה כאן, אנחנו לא סתם בנינו וזה מותאם לצרכי החברה הערבית. החברה הערבית יש לה את הצרכים, אני לא אחזור על הדברים, מה שנאמר פה. המתווה הזה באמת גם מניעתי וגם טיפולי. אולי תשאלו אותי, יש מחסור, ואמרתם מחסור, אני לא מתעלמת משום מחסור ומשום חסר. אני פה רוצה להאיר את הזרקור על הכוח של יד ביד ושילוב ידיים. ועל מה שכן יש. כשאני אומרת יש, אז יש והכוח הוא אדיר פה.

התוכנית היא מניעתית וטיפולית. התוכנית נוגעת בכל אוכלוסיית היעד. הצוותים מדברים על יעד משרד החינוך - - - צוות. אני לא רוצה, הלוואי ויש לנו זמן לתאר את המצוקות של המורות שבאות, אבלות, שכולות על הבנים שלהם. שוב, זה נוגע בכל. המורים לפני שיחבקו הם צריכים מישהו שיחבק אותם. אז זה גם חלק שאנחנו מהגיל הרך ועד העל יסודי. וזה הכול מלווה בתכנים, בפיתוח תכנים ובהטמעת הכשרה. וכל הדבר הזה כמובן מלווה, מודגש, מדגישים במסגרתו את הילדים ונוער בסיכון.

שנה שעברה ממש התחלנו, בנינו את התשתית. לא שזה מבטל את השגרה, אני מיליון שנה במערכת, אבל אני מדברת ספציפית על הפיילוט עכשיו. השנה הערך המוסף של השנה זה באמת להתמקד סביב הילדים הספציפיים האלה ומה נעשה סביבם ואז אנחנו בתהליך של מיפוי.

כל הדבר היפה, ובאמת כל הדבר היפה ואת זה אני רוצה להדגיש, מלווה ועטוף בלמידה החברתית הרגשית. זה לא סיסמה, אלא במבנים. שיעורי כישורי חיים, שאגב, יצרנו מנגנון מעקב ובקרה שהוא גם ככה בשגרה. אבל סביב התוכנית הזאת צוות פיקוח שלם: מנהלת מחוז, מטה, כולנו על הדבר הזה לוודא. אני לא אגיד שעכשיו אני צובעת את המציאות בוורוד, ממש לא. אבל אני רוצה להגיד שהמדגם המייצג הזה לימד אותי ואותנו כמדגם ובאמת תהליך מרתק. מספיק שכולנו התייחדנו סביב שולחן עגול לומר אמירה רגשית סביב אמירה חברתית כזאת עוצמתית, בשבילי זאת היסטוריה והצלחה ענקית לממשלה.

עכשיו אני רוצה ברשותכם לשים את ההמלצה האישית שלי, שהיא לגמרי מקצועית ואני שומעת אותה ופוגשת אותה גם בעוד שולחנות. אומרים, יש אמירה שהיא לא קשורה, אבל אני אשים אותה פה. אומרים happy wife happy life. אני מתרגמת אותה תרגום אישי. אני אומרת אזרח מאושר, מדינה שקטה. זאת תפיסה לגמרי בעיניי והיא מאוד מחוברת לאקלים החברתי גם.

מה שאני אומרת, משרד החינוך לבד לא יכול. הוא עושה מלא, מלא. כמו שאני יודעת שמשרד הרווחה עושה מלא, כולנו עושים מלא. אבל אחד לבד לא מספיק. ההמלצה שלי, עקב הפיילוט הספציפי הזה שאני מאוד מאמינה בכוחותיו, זה באמת שאולי הגיע הזמן, כמו שאנחנו התחייבנו לייעד, לצבוע את היעד בתוך תוכנית עבודה רשותית מחוזית של מטה, אולי הגיע הזמן, ותרשו לי על התעוזה, אבל אני אומרת שאולי הגיע הזמן שהממשלה באמת תשב סביב שולחן עגול. לא רק משרד החינוך.

ואני כן רואה שהזירה פה היא משרד חינוך, כלכלה - - -

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

סנא, זה מה שביקשנו בדיון הקודם. וביקשנו לדעת האם יש עבודה בין משרדית וכן הייתם צריכים להציג את זה היום.

<< אורח >> סנא גבארין אגבאריה: << אורח >>

אני לא באה, אני יודעת שיש. אבל אני רוצה רק לדייק מה הציפייה שלי כאשת חינוך, ממש פשוטה, מפשוטי העם. אני הכי פשוטה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

גם אני, תאמיני לי.

<< אורח >> סנא גבארין אגבאריה: << אורח >>

אני אומרת שהכוונה מהשולחן העגול זה באמת לייצר קודם כל את השפה ולהגיע מתוך השליחות. כי התופעה היא לא תופעה של חברה ערבית. היעד צריך להיות מסומן כיעד של מדינת ישראל. בגלל זה אמרתי מה שאמרתי. תסלחו לי, אני חיה ביישוב יהודי, מן הסתם. אבל העיריות מהסביבה וכולנו רואים, זה מגיע לכל החברה. לכן הכוונה שלי מהשולחן העגול זה באמת לנעוץ ביחד את היעד, להבנות את המתווה. בדיוק כמו שתיארתי בפיילוט הקטן שלנו שהצלחנו. ובאמת לדאוג לעקוב וזה, כי יד ביד זה כוח.

זהו, זו התקווה שלי. תודה.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אני רק רוצה להגיד משהו.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

שנייה. הכלל הוא שכאשר חברי כנסת מבקשים לדבר.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

לא, לא. חה"כ ד"ר טיבי, בבקשה.

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

תודה רבה. א', אני מברך על עצם הדיון בנושא שכמעט ולא מרבים לדון בו. נושא של מענים רגשיים יש לו היבטים רבים. א' ההיבט החברתי הפנימי של החברה הערבית, ב' הממסדי המערכתי. דובר כאן על משהו ארצי. למשל ההקשרים של מלחמה, קורונה, תאונות. בנוסף, בחברה הערבית פשיעה. פשיעה יום יומית. רק היום נרצח נער בן 18, קאסם עאסלה, בדרכו לעבודה. רצח אכזרי נורא, טראומתי מאוד.

זה מחייב מתן דגש בחברה הערבית, יותר בשל האלמנט הנוסף של הפשיעה והטראומה של מעשי רצח או פשיעה. אגב, לא מדווחים על פציעות, אבל יש המון פציעות מירי או פציעות מאלימות. וגם הם טראומתיים.

יש מחסור במומחים. הדברים האלה הוצגו כאן, גם נור הציגה. חשוב להציג את זה שוב. 4% מהפסיכיאטרים לנוער בארץ הם ערבים. רק 4%. 11% עובדים סוציאליים הם ערבים ו-12% מהפסיכולוגים החברתיים הם ערבים, כפי שהוצג.

זה אומר הכול. זה משתלב בתמונה הכללית - - -

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

למרות שלא חסרים תקציבים ולא חסרים תקנים.

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

אני לא בטוח שזה נכון.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

לפי מה שסנא אמר.

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

אני לא בטוח שזה נכון. אני בממשק עם משרד הבריאות ועם הבוגרים ועם בתי החולים. אני אומר לך, בכל פעם כשאנשים מבקשים להתקבל לתקן מסוים בהתמחות אומרים יש מחסור בתקנים ויש מחסור בתקציבים. כך שהממשלה יכולה להגיד יש תקציבים. מה עוד שתקציבי החברה הערבית לא כולם הוזרמו לחברה הערבית. חלקם הוקפאו על ידי משרד האוצר, על ידי המשרד לשוויון חברתי. ולכן המחסור בולט יותר.

יש גם נושא נוסף, הנגישות הגיאוגרפית והלשונית. לשונית זה לגבי המומחים ודוברי השפה. ילד חייב דובר שפה ערבית, ילד ערבי, שידבר איתו. ולא עברית, אנגלית או צרפתית. התקשור בינו לבין המומחה המטפל חייב להיות קל, זורם. אחרת הטיפול ייכשל. יש יישובים רבים בפריפריה, לרבות יישובים ערבים, שאין בהם מרכזים לבריאות הנפש והתיאומים הקיימים לא מותאמים חברתית.

עכשיו הנושא של הסטיגמה, אני רוצה להציף את זה. יש סטיגמה של כן ללכת לטיפול פסיכיאטרי נפשי וכדומה. אגב, לא הכול הוא טיפול פסיכיאטרי. יש טיפולי תמיכה רגשי, יש סיוע, יש משרד רווחה, משרד חינוך. מה עוד בנושא הזה? יש כמה משרדים שצריכים להיות מתואמים בנושא הזה. לגבי הסטיגמה זה מחייב פעולה פנימית. מה זה פעולה פנים קהילתית? משפחה, אנשי חינוך, אנשי דת, מובילי דעת קהל, רופאים. אנשים מומחים שיסבירו, גם באופן ישיר למשפחה, לאמא ולאבא ולילד, שטיפול פסיכיאטרי זה לא בעיה, אלא הוא כלי בטיפול.

אני חוזר על עניין התקצוב. יש אי שוויון של תקצוב בין החברה הערבית לחברה היהודית בתקצוב בריאות הנפש. לגבי שירות פסיכולוגי חברתי, ברשויות הערביות יש לעיתים פסיכולוג חינוכי אחד על כל כמה אלפי תלמידים. אגב, כאשר דיברתי על משרד חינוך ורווחה, המשרד השלישי הוא בריאות. אלה שלושת הקודקודים שצריכים.

לכן יש גם עניין של מניעת טראומה. יש ילדים רבים שנחשפים לאלימות, תאונות דרכים וכו'. אין מערך תמיכה, שירין תסביר אם יש בכל בית ספר מערך תמיכה רגשי, מובנה בכל בית ספר. נדמה לי שאין. והנושא הזה, - - -

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אתה מתייחס ליועצות, שיש מחסור ביועצות?

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

יועצים, תומכים רגשיים, מרכזים וכדומה. מרכזי החוסן הם דבר חשוב והם לא זמינים, במיוחד בפריפריה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אנחנו נשמע את זה גם ממשרד הבריאות. אתה מרים את היד, מי אתה אדוני?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אפשר רגע להשלים? רק בהמשך, היכולת שלנו לא לקפוא על השמרים. כל הזמן להבין שקורה משהו ואנחנו מתעדכנים. כי יש תחושה שאנחנו כמשרד חינוך ממשיכים בתוכניות הרגילות. הפיילוט הזה שדיברנו עליו הוא פיילוט שבא מהשטח.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

את סיימת, שירין, את כל המענים?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

לא, רגע, אז אני אומרת. אלה המענים הרגילים שאנחנו רגילים אליהם, והם מענים מאוד ייחודיים, מותאמים פר רשות, פר מוסד. מעבר לכך, לקחנו את 549, דרך אגב יש שולחן בין משרדי ב-549 שאנחנו שותפים מאוד פעילים בו.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

את פשוט עונה על השאלה של אחמד, להערה של אחמד יותר נכון.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

לא, ההארה שלך למה אין שולחן בין משרדי.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

זה היה בסיכום הקודם.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

יש שולחן בין משרדי שיש לנו חלק מאוד פעיל בו. משרד רה"מ מתכלל אותו, רועי כחלון.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

את יכולה לדבר על זה, שירין? כי זה אחד הדברים שבסיכום של הדיון הקודם.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

יש שולחן שיושבים בו כל משרדי הממשלה שמפעילים את 549. אני לומדת ממנו המון. הפיילוט היישובי נולד משם. חזרנו יחד עם שפ"י ובנינו, בעקבות השולחן הבין משרדי הזה, פיילוט שמדגיש את המקום של הרשות כדי לתכלל את האירוע. מה שקורה, שברמה הרשותית, לרשות יש את היכולת להביא את כל הצוות שמטפל בילד סביב שולחן אחד. לכן נבחרו ג'דיידה מכר בגלל האלימות שהייתה שם בצורה בלתי רגילה. לקחנו את חורה ולקחנו את אום אל פאחם.

דרך אגב, יש לנו היום מודלים מדהימים להתערבות ברמה רשותית, שאנחנו שותפים כמשרד. כי הרשות היא המפתח, היא המתכללת. אז גם שולחן עגול יש, שיש לו לוח גאנט מאוד קבוע סביב נושאים, כל פעם סביב נושא. הדבר השני זה הרמה הרשותית, שהיא מאוד חשובה, כי הבנו ששם הפיצוח.

אז אם ממשיכים רגע, כל התוכניות האלה הן תוכניות שקיימות היום.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

דיברת על שולחן עגול. נור דיברה - - -

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

היא גם חלק מהשולחן העגול.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

לא, לא, אני מדברת על נור משלום הילד. אתם גם מעורבים בזה?

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

אני אשמח לדיוק, כדי שאני אענה.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

549 יש שולחן עגול של משרדי הממשלה ששותפים ל-549.

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

אנחנו לא מעורבים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

כי הם השטח. אני כל הזמן מציעה.

<< אורח >> נור איברהים: << אורח >>

אנחנו נמצאים בשטח, פועלים להתרחב.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אני רוצה לתת לשפ"י להשלים את הסקירה, כי החלק השני חוץ מהיועצות זה הפסיכולוגים. אז בבקשה.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

זה מתקשר גם למה שחה"כ ביקש. שמי מיכל אנגלרט.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

רק הערה, פשוט אולי להכניס כן גורמי שטח שמכירים את השטח מלמטה. כי את מה שאת מציגה עכשיו, אם לא היה דיון על המגזר הערבי הייתי אומרת לך שזה יכול להיות לכל מגזר. אני רוצה לדעת מה ייחודי למגזר הערבי, היות והוא שונה גם. הוא שונה בקטע הזה שיש אלימות של פגיעה שצריך להתייחס אליה אחרת מאשר למשל קורונה ומלחמה. זה שונה.

סיפרה עכשיו סנא על ילד שאבא שלו נרצח, אז העבירו אותו לסבא. הסבא נרצח אז העבירו אותו לדוד. הדוד נרצח. כאילו, אני מנסה להבין, הילד הזה מבחינתי, איזה חוסן הוא מקבל?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

האינטנסיביות של האירועים היא לא רגילה, זה בדיוק מה שאמרנו. כמות האירועים שמנהל בית ספר נדרש לטפל בהם היא לא נורמלית. המנגנון קיים, אבל צריך לתת עוד. לכן רגע מבחינה מקצועית אני רוצה להסביר את ההבדל בין מה שיועצת נותנת לפסיכולוג. לכן סנא מייצגת את היועצות.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

סליחה, יש פה חבר כנסת חדש. אני לא זיהיתי. אנחנו מהפגרה רק בשבוע.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הוא לפני הפגרה.

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

חה"כ סמיר בן סעיד. הוא מתע"ל, מחד"ש תע"ל והוא מהנגב.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

נעים מאוד.

<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>

ד"ר סמיר בן סעיד.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אני רוצה להגיד, יש מענים בתוך בית הספר שיועצות נותנות ויש מענים שפסיכולוגים נותנים. אני רוצה רגע, כי אמרתם אין מענים. אז רגע אנחנו מציגים לכם מה המענים ואנחנו גם מדברים על האתגרים. אנחנו לא אומרים שהכול, צריך גם לחזק את המענים האלה, להרחיב את המענים, להעמיק את המענים. אבל יש מענים. אז בבקשה רגע נדבר על המענים שהפסיכולוגים נותנים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

שירין, אני חייבת לציין לשבח שאת מנהלת את העסק מצוין, את המטה. באמת. מותר להגיד גם מחמאות.

אבל רגע שירין, חברת הכנסת רוצה לשאול אותך שאלה על הטבלה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> קודם כל, אני מתנצלת על האיחור. אני באמת ביקשתי את הדיון הזה, אבל לצאת מהבית ב-6:00 ולהגיע רק עכשיו זה שיא חדש שאני צריכה לרשום אותו ולשלוח לשרת התחבורה את זה.

האמת, אני עקבתי אחרי השידור של הדיון כל הדרך. ואחד הדברים שמשכו את תשומת ליבי, קודם כל, כל מה שיש סטטיסטיקה פה זה מיוחדת של האוכלוסייה הערבית? כשאומרים 1,200 שעות זה רק בבתי ספר ערבים?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

כן.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 250 בית ספר יש להם כזה, זה בתוך.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

רק מענים לחברה הערבית.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני שמחתי לשמוע שיש איזה שהוא פיילוט יישובי. וזה חשוב, כי בעיניי אחד הדברים שתמיד הכעיסו אותי, וכולם יודעים את זה כבר, אפילו ד"ר שירין, לפני שהצטרפת לתפקיד שלך, כישורי חיים. זאת מילה שהייתה משגעת אותי, כי אני בדיוק יודעת מהן התוכניות ואיך מועברות בבתי הספר. וכמה מאמץ באמת שמים בתוך התוכניות האלה. ואיך מנהלי בתי הספר משתמשים במשאב הזה שנקרא זה.

בעיניי האוכלוסייה שלי נמצאת במצב חירום לא פחות ממצב החירום המלחמתי הכללי. אנחנו נמצאים במלחמה. לא רק בעניין פשיעה, אלא גם בואו ניקח תאונות דרכים, בואו ניקח תאונות עבודה. זה נושא שהוא, תאונות עבודה זה יכול להגיע ל-70 עובדים בשנה שנהרגים. חוץ מאשר אלה שפצועים ועם נכויות והמשפחה צריכה להתמודד עם אובדן הכנסה ואובדן אדם שמפרנס.

יש מרחב של בעיות שאי אפשר כל הזמן לשלוף כישורי חיים מולם. אני חושבת שמשרד החינוך, ולא רק משרד החינוך, בוועדת עבודה ורווחה אני מדברת על משרד הרווחה ובבריאות נדבר על הבריאות. אבל לפחות שלפני שנתיים-שלוש כאשר התחילו כל הבעיות האלה לראות אותם כמגפה בתוך החברה שלנו, שיוקם צוות שיבוא ויגיד התוכניות האלה לא עושות את שלהן.

אני גם הקשבתי לסנא, שאמרה אין בעיה עם תקציבים, אין בעיה עם כלום. לא, יש בעיה. בואו נודה בזה. לא צריך לדבר ככה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

לא, היא אמרה יש, אבל לא מספיק.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני הקשבתי.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

היא אחר כך תיקנה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הרבה דברים הם הבעיה שלנו, כולל כמה המדינה משקיעה כדי להוציא אותנו מהמצב שלנו. והמדינה לא משקיעה מספיק. לא מבחינת חשיבה, לא מבחינת יצירתיות ולא מבחינה תקציבית. ואני חושבת שצריך לבוא ולמדוד את ההצלחות של התוכניות האלה, מה שנקרא כישורי חיים. אני חושבת, כל הכבוד שבאתם ואמרת 4% מהתוכניות. אני הייתי אומרת אין דבר כזה 4%, 4% מינימום.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

זה מינימום. זה המחויבות.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

המינימום 4%.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני מבינה את הלחצים על מנהלי בתי ספר. היום צריך תוכניות מיוחדות למנהלי בתי ספר ליועצים, לכולם. גם לתמוך בהם.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

לא, כי תוכניות גפ"ן זו בחירה. עאידה, תוכניות גפ"ן זה בחירה.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

ו-4% הם מחויבים המנהלים.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני יודעת. אנחנו כבר שבועיים בסיפור על תוכניות.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

יש לנו שקף שמראה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני רק שואלת גם, כפי שמדברים על פגיעה נפשית נכון, מה עם הצוותים? אני יודעת על מורים שמפחדים. מורים שיורים להם ונכנסים לבתי הספר ומרביצים להם בתוך בית הספר.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אגב, זו הערה נכונה. את יודעת למה? אני באה מתחום החינוך. אז היו לנו קורסים שהמנהלת הייתה מחליטה להביא לחדר המורים, שרק המורים. אומרת עאידה האם יש גם תוכניות כאלה שמורים יגידו גם מה הפחדים שלהם. כי עם כל הכבוד, אפשר ללמד אותם ידיעת הארץ, אפשר ללמד אותם זה, יש המון נושאים אני זוכרת שהיו. השאלה, בגלל שמדובר בפשיעה בתוך החברה הערבית, הם מפחדים, הם גם מפחדים לדבר.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

יש לנו להראות לכם, הכנו בהערכה רבה מצגת שאמורה לענות לכם על כל ההערות שלכם. אני אשמח שתתנו לנו להראות את זה. גם הכנו, דרך אגב, את מה שיש בגפ"ן כמענים שכל המנהלים, חוץ מהסל, כדי שתראו את התקציבים שהולכים לתוכניות.

עשינו בדיקה כמה מנהלים רוכשים תוכניות למענים רגשיים מעבר ל-4%. הנה, יש לנו תמונה, אתם תראו.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל שירין, אני שמעתי אותך בדרך לפה מציגה גם את מקרי האלימות שהיו. הצגת שלא הייתה עלייה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

לפי הנתונים זה לא הראה עלייה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> סליחה, זה הזוי.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

זה מה שאמרתי, לא שמעת אותי?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

רגע, לגבי הגפ"ן.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

זה לא נשמע נורמלי. לכן שאלתי אם אולי זה תת דיווח.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

לא, רגע, אני אגיד שבתשפ"ה יש פה נתונים מהשנה ומשנה שעברה. זה חודש.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

נכון, נכון.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אבל אתם רואים שמנהלי בתי הספר יש ביכולתם לרכוש מענים מתוך הגפ"ן ואתם רואים שהם רוכשים.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

תשפ"ו? חודש וחצי 14?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

כן, כן, כבר רכשו מענים. זה מהחודש האחרון.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

זה נתון מדהים.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

דרך אגב, עובדה שהנתונים של ראמ"ה לא גרמו לנו להניח דברים ולהגיד אין נושא שנתי שנקרא חוסן ואין תשומת לב ואין מודלים יישוביים. אנחנו מבינים שהנתונים האלה לא משקפים את המציאות איך שהיא. לכן אנחנו נעים כל הזמן. יש צוות שעובד סביב העניין הזה. אני אזמין אתכם אם תרצו, לא רק בוועדה. קודם כל, הדיון הזה הוא סופר חשוב. אבל אני באמת רוצה, אני באופן אישי מוכנה ללמוד. אני לומדת מכל דיון בכנסת ואני מוכנה להקשיב. והשטח הוא יושב לידי.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אנחנו פה לעזור לכם.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

ברור, אנחנו נעזרים בזה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

לא פה לתקוף או משהו חלילה וחס.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

יש לנו פורום של מנהלי אגפי חינוך שמלמד אותי מה קורה בשטח. אנחנו הרבה בשטח, בשיח כל הזמן עם השטח. אבל אני רוצה רגע שתראו גם מה ברמה של הפסיכולוגים, שתראו מה אנחנו עושים ברמה של פסיכולוגים. זה מראה את הצורך, 14 מיליון זה מראה את הצורך.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

אני אשמח להתייחס גם לחה"כ עאידה. אני אשמח להתייחס גם. שמי מיכל אנגלרט, מנהלת אגף פסיכולוגיה בשפ"י ואני אשמח קודם כל להגיד שאנחנו במשרד החינוך יחד עם משרד הבריאות אנחנו בעצם מדברים על מודל ריבוד. מודל הריבוד מדבר על שלוש רמות של התערבות. ברמה הרחבה ביותר של המשולש במודל הריבוד אנחנו מדברים על מענים כלל ארציים, לכלל התלמידים וצוותי החינוך. ברמה השנייה אנחנו מדברים על ילדים בקבוצה מאותרת שמגלים קשיים. וברמה העליונה שאנחנו רואים במשולש, כמובן ככל שמתקדמים במודל הריבוד אנחנו מדברים על מענים שצריכים להינתן על ידי אנשי מקצוע, עם מומחיות ספציפית. זה מודל כלל ארצי, בוודאי בחברה הערבית. כאשר אנחנו אומרים שבכל אחד משלבי הריבוד יש את אנשי המקצוע המתאימים לתת את המענה המדויק.

למשל הנושא הזה של תוכניות הכוחות שבדרך הוא בהחלט מתאים למודל הריבוד למה מסוימת. טיפול קבוצתי, טיפול פרטני שניתן על ידי מומחי שפ"י ניתנים ברמת ריבוד שתיים. וברמה של פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אנחנו מדברים על רמת ריבוד העליונה ביותר, שפה אנחנו מדברים על אחוזים הולכים וקטנים.

זה ככה מבחינת תפיסת העולם גם של משרד החינוך וגם של משרד הבריאות. אנחנו מתאימים את המענים במי צריך לתת ואיזה סוג של מענים לכל אחת מהרמות האלה.

אני אשמח רגע להתייחס מספר דקות למענים של אגף פסיכולוגיה בשפ"י, בשיתוף פעולה כמובן עם עבודה שוטפת עם הייעוץ ויש לנו פה גם נציגים מהרשות המקומית, מנהל אגף החינוך ומנהל השפ"ח, מכפר כנא, שנשמח שגם הם יראו את העבודה הזאת איך היא נעשית גם בשותפות בתוך הרשויות המקומיות באיזה שהוא מודל.

אבל אני כן רוצה רגע להגיד משהו מאוד חשוב לגבי אגף פסיכולוגיה ועל הפסיכולוגים החינוכיים. כמובן שבעידוד של השר והמנכ"ל נחתם סוף כל סוף הסכם שכר ראוי לפסיכולוגיה הציבורית בכלל וכולל את הפסיכולוגים החינוכיים ואנחנו מברכים על כך. אנחנו רואים עלייה משמעותית באחוזי התקינה בכל הארץ וגם בחברה הערבית. אנחנו ממשיכים לעקוב אחר ההשפעה. בסך הכול עלה מעל 116-120 תקנים בשנה האחרונה. גם בחברה הערבית אנחנו רואים שבכל חודש יש לנו, רק במחוז צפון אנחנו יכולים לראות על שלושה תקנים במחוז צפון לחברה הערבית.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שלושה תקנים במחוז צפון?

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

רק אני רוצה, אני מדברת על כל, אני רוצה לדבר בכלל הארץ, בסביבות 120 תקנים. אנחנו ממשיכים לעקוב אחר משמעות הסכם השכר.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

רגע, תסבירי. אני לא הבנתי את הנושא של התקנים.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

מה שאני רוצה לומר שבעצם הסכם השכר - - -

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

הוסיף לכם 120?

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

לא. כתוצאה מהסכם השכר אנחנו רואים שאנשים רוצים להיכנס לאייש את התקנים.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> קודם זה היה משכורת רעב.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

מה שזה אומר שחלק מהם זה הרחבה של פסיכולוגים הרחיבו את משרתם. הרי לא נולדו עוד מלא פסיכולוגים. אז חלק מהם, באמת בשיתוף הפעולה שאנחנו עושים עם השלטון המקומי, כמובן בתמיכת השר, הרחיבו את אחוזי המשרה וחלק הגדילו את - - -

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אז 120 תקנים זה 120 תקנים מלאים?

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

כן, מלאים. 120 תקנים באופן כללי.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

מלא, מלא, היא אומרת מלא.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

מלא. מבחינת פילוח כרגע אין לי את הפילוח מבחינת החברות.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

למה?

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> למה? זה מעניין. מגיעים לדיון על האוכלוסייה הערבית ואין לך את הפילוח.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

רגע, אני רוצה להסביר.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בדיוק כמו הסיפור הקודם.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

רגע. יחד עם זאת אני כן רוצה להגיד שמשרד החינוך מעולם לא הייתה לנו בעיה של תקנים. יש לנו בעיה של איוש כוח האדם ולא של התקינה, בפסיכולוגיה חינוכית. וזה חשוב להגיד.

אני כן רוצה להגיד על מהלך נוסף בעידוד השר ובשותפות עם משרד הבריאות הייתה פנייה למל"ג, למוסדות להשכלה גבוהה, והוקם צוות מיוחד לבחינת מודל הלימודים של הפסיכולוגיה בכלל, הפסיכולוגיה בכלל בארץ, כדי לחשוב מה ההשפעה של מודל הלימודים כמו שהוא היום לחברות מוחלשות, בסיכון. כולל התייחסות לכל המגזרים השונים. מי שעומד בראש הוועדה זה פרופ' גדעון הנהולד. נערכים דיונים במטרה לחשוב איך אפשר באמת לעודד לימודים בפסיכולוגיה חינוכית של מגזרים שונים. זה גם משהו שחשוב לי לציין, כי חבר הכנסת העלה את הסוגייה הזאת וגם אתם דיברתם על זה בנושא הזה על כניסה ללימודים בפסיכולוגיה באופן כללי.

מה שחשוב לי להגיד, תכף אני רוצה להגיד נתונים של החברה הערבית. מבחינת העבודה שלנו בשירותים הפסיכולוגיים החינוכיים אנחנו מתייחסים לעבודה שניתנת בתקן וגם בתקציבים תוספתיים שניתנים על ידי המשרד. אנחנו רואים את זה כסל אחד של מענים שניתנים דרך השירות הפסיכולוגי החינוכי, שאחראי על הבריאות הנפשית של ילדים ותלמידים והקהילה כולה. תכף אתם תשמעו איזה שהוא מודל שנעשה באמת בכפר כנא.

מעבר לתקן יש תוכניות תוספתיות שניתנות, כמו למשל בסלי תגבור שניתנים לחברה הערבית ספציפית בהחלטת ממשלה 549, אבל גם במענים בסלי תגבור שניתנו בכלל לחברה הכללית, שמתוכם היו גם סלי תגבור שהשירותים הפסיכולוגיים בחברה הערבית קיבלה. יש לי את הנתונים. מדובר בסך הכול בתגבור של 5,840 שעות מענים פסיכולוגיים שתוגברו בחברה הערבית בשנתיים האחרונות.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

צפון, דרום?

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

בכל הארץ.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

ביישובים שהם מוקדים, שהיה בהם מוקד אלימות שהצית - - -

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

מי מחליט?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

המחוז.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

השירות הפסיכולוגי פונה למחוז.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> השאלה מה המדדים לקבוע שזה עיר או כפר שהוא - - -

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

למשל תמרה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

מה בתמרה?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

תמרה היה, יש גם מלחמה וגם אלימות מאוד קשה. לכן יש מפקחת מחוזית. היא בקשר רציף עם המטה. ויש דיון סביב העניין ויש צורך. ואז באמת מבקשים ומקבלים מענים, סל תוספתי ליישוב שחווה סדרה של רציחות.

<< אורח >> ג'מאל דקדוקי: << אורח >>

היה אירוע מאוד קשה בתמרה במלחמת איראן, שנהרגו הרבה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> נכון. אבל לא רק. גם היו הרבה רציחות.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

לא רק זה, גם אירועים פליליים.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היום בבוקר אני שומעת עראבה, תשעה נרצחים מתחילת השנה.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

אז אנחנו מדברים באמת על סלי תגבור שירחיבו את המענים של הפסיכולוגים החינוכיים בתוך השפ"חים.

אני כן רוצה להגיד שבנוסף לזה יש לנו כל מיני תוכניות נוספות כמו חדרי שלווה ומסגרת 360 שמופעל על ידי השירותים הפסיכולוגיים ב-250 בתי ספר של החברה הערבית. הנתונים פה הם רק של החברה הערבית.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אפשר לדעת כמה בתי ספר בכלל באוכלוסייה הערבית?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

יש לנו כ-500 יסודיים וכ-290 על יסודי. אלה המספרים.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כדי שהמספרים יקבלו פרופורציה. את אומרת 250. מתוך מה?

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

כ-35% מהאוכלוסייה נמצאת במחוז צפון. 21% בדואים בדרום ו-21% במזרח ירושלים. אלה המוקדים הגדולים.

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

אפשר לשאול? יש לכם הערכה לגבי הצורך? כמה שעות ייעוץ, שעות פסיכולוגים חינוכיים או תקנים, משהו? לגבי החסר. נוספו 1,200 שעות ייעוץ. מתוך 20,000 שחסרות, מתוך 5,000 שחסרות?

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

יש לנו מפתח תקינה לשירותים הפסיכולוגיים החינוכיים. ואנחנו עוקבים אחרי זה ובודקים. בכל אופן, מה שאני אומרת, הנושא הזה של תקינה היא לא בעיה. דיברו פה על משרד הבריאות ועל הפסיכיאטריים. מבחינת הפסיכולוגים החינוכיים זאת לא הבעיה שלנו.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

רגע, אז עשיתם הסכם, הכול טוב ויפה. אבל מפתח התקינה?

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

מפתח התקינה זה משהו שאנחנו - - -

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

ממתי הוא נקבע?

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

מזמן. אנחנו בודקים אותו.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

לא כדאי אולי לנסות לבדוק אותו?

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

זה משהו שאנחנו בודקים. אנחנו בתהליך יחד עם המנכ"ל והשר לגביו. אבל כן חשוב לי להגיד, מפתח התקינה הוא לא חסם. כי גם בשירות פסיכולוגי בו יש 100% כיסוי או תקינה מלאה, תקינה רצויה, מומלצת, עדיין כאשר מנהל שפ"ח פונה בהסכמת הרשות כמובן, אנחנו מדברים על שיתופי פעולה תמיד בין שפ"ח לבין הרשות. תמיד, אין מישהו שביקש ולא קיבל עוד תקן.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אתם מחכים שהרשות תבקש?

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

השירות הפסיכולוגי החינוכי.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל העניין של מפתח התקינה הוא דבר החשוב ביותר. מפתח התקינה גם עושים אותו כאילו לרוחב, לכלל האוכלוסייה. כאשר יש אוכלוסיות שיש להן בעיות נוספות.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

יש שונות, יש שונות. ממה שהיא מכירה יש שונות.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

חשוב לי להדגיש, לגבי הפסיכולוגיה החינוכית.

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

אבל מפתח התקינה, מתי - - -

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה מה שאני שואלת, מתי נקבע?

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

מפתח התקינה הוא מיושן. אבל עדיין חשוב לי - - -

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כמה זמן מיושן?

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

30 שנה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

אבל מה שחשוב לי לומר, אוקיי, יש על זה דיונים, על הנושא של מפתח התקינה.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

כי גם דברים השתנו. דברים משתנים.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

חשוב כן להגיד, כן חשוב להגיד, רגע.

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אותו מפתח תקינה לא קביל לקורונה, לא קביל למלחמה, לא קביל - - -

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> חלק מזה שאתם מתייחסים כאילו צריך לדרוש את הייעוץ או את העבודה של שפ"י רק במקרים של crisis, אני לא יודעת.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

אני מבינה. עוד פעם, המצב הוא לא, בואו נשים את הדברים על השולחן. המצב הוא איננו אידיאלי.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני רק רוצה להבהיר משהו. יכול להיות שאני יותר מידי חופרת.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

לא, זה בסדר.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל הכוונה שלנו היא לשפר את המצב.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

נכון.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני מצפה מכם שלא רק תגידו לנו על הדברים הנפלאים שאתם עושים. תגידו לנו מה חסר לכם, כדי שתמלאו את התפקיד ותתנו את הצרכים. זה התפקיד שלנו, להילחם. עם כל הכבוד לזה שאת חוזרת בתמיכה של השר וזה. עד שלא עשינו פה מאבק אדיר בעניין שכר הפסיכולוגים זה לא היה זז.

אז בואו, תיעזרו בנו. תגידו לנו מה חסר לכם. תגידו לנו - - -

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

אם הבעיה היא תקינה, אז אנחנו נלחץ על תקינה.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

הבעיה כרגע אינה תקינה.

<< אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >>

אפשר גם מטעם כללית להתייחס לדברים החשובים שנאמרים?

<< יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >>

זה מישהו בזום.

<< אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >>

נכון.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> קופת חולים כללית.

<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>

אני רוצה אם אפשר כמה מילים להגיד. אנחנו ממשיכים, במשרד החינוך, בשפ"י, לדייק את המענים בעקבות המציאות הקשה בחברה הערבית. הנושא הזה לפתחנו. אנחנו גם הקמנו צוות של השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים ברחבי הארץ. צוות שגם ענאן שותף בו כנציג מחוז. לחשיבה על מודלים לפעולה ולעשייה ולפרוטוקולים ולמודלים של מענים למען תלמידים וצוותים בחברה הערבית, בשל המצב.

אנחנו כל הזמן הולכים ומדייקים את המודלים של העבודה בתוך זה. ויש לנו מספר תוכניות, גם התוכנית הלאומית של חדרי שלווה. הנושא הזה של עבודה עם הורים והרצאות להורים. ואני אשמח אם אפשר לשמוע באמת את השילוב - - -

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> רק אפשר לשאול שאלה אחת? בשנה שעברה או השנה הזו נהרסו 5,000 בתים או מבנים בנגב. זה משפחות בלי קורת גג. אלה משפחות, ילדים שחיים עכשיו באוהלים ואיבדו את הדבר שאני יודעת שבמערכת החינוך מלמדים אותם מה זה בית. כבסיס לחום, לאהבה, להגנה וכו'. יש תוכנית מיוחדת לטפל בילדים האלה? בדקתם - - -

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אני רוצה להגיד משהו, חברת הכנסת. כשאני מרימה טלפון אישי למנהל אגף החינוך בשגב שלום ואני שואלת אם אנחנו יכולים לעזור ואז הוא אומר שהוא ומחוז דרום פועלים בשטח ונותנים את המענים ומדברים עם מנהלת המחוז ומנהלת המחוז אומרת שהיועצות בשטח ונותנים את המענים. והשירות הפסיכולוגי נמצא. אני מדברת אישית. כשקורה משהו בעראבה היום, בעוד שעה אני ארים טלפון למנהל אגף החינוך בעראבה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני יודעת שאת עושה את זה.

<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>

אני שואלת. זה לא איזה שהיא תופעה. אנחנו היום במשרד עוסקים בזה, אנחנו שמים את

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]