פרוטוקול מספר 124, הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, 21/10/2025

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 482

מישיבת ועדת החינוך

פרוטוקול מס' 124

מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

יום שלישי, כ"ט בתשרי התשפ"ו (21 באוקטובר 2025), שעה 13:00

סדר היום:

<< נושא >> ישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד וועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: "תופעת האלימות והוונדליזם בבתי הספר" << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט

קטי קטרין שטרית – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד עאידה תומא סלימאן

חברי הכנסת:

סימון דוידסון

מאיר כהן

עדי עזוז

מוזמנים:

עינב לוק

–

מנהלת אגף בכיר שירות פסיכולוגי ייעוצי, מרד החינוך חגית גולדשטיין מלחי

–

מפקחת על הייעוץ בת"א-יפו, משרד החינוך

טליה חדאד

–

מפקחת ייעוץ, מחוז דרום, משרד החינוך

ורד גיל

–

ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך גילי מדמון

–

ק' מניעה והסברה מחוז ת"א, המשרד לביטחון לאומי אהרון דגן

–

ק' חקירות נוער ארצי, המשרד לביטחון לאומי

אתי וייסבלאו

–

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יובל וורגן

–

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אופיר ביכלר

–

מנהל אגף החינוך בנחל שורק, מרכז השלטון האזורי לירון כרמלי

–

מנהלת אגף חינוך רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי עמרי רווח

–

סגן ראש עיריית נס ציונה

אתי בן סעדון

–

יו"ר צוות מוגנות ארצי, ארגוני הורים

נשמתיה סומך

–

נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

עינב דלח

–

הנהגת הורים ארצית

אייל טל

–

חבר צוות מוכנות, הנהגת הורים ארצית

מור דקל

–

יו"ר העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

איילת קציר

–

יו"ר התנועה מובילי חינוך בישראל

דניאל נאור

–

מייסד ומנהל שותף בפרויקט שינוי IL

יובל דרוקמן

–

מייסד ומנהל שותף בפרויקט שינוי IL

חן חיים

–

מלווה ילדים עם קשיים חברתיים

לילי הלפרין

–

ראש מרכז אמת לסובלנות

ע'

–

תלמיד שעבר חרם

מרוואן ג'אבר

–

יוצר תוכן ופעיל חברתי בנושא חרמות

ולרי זילכה

–

איזי שפירא

משתתפים (באמצעים מקוונים):

סוזן בן עזרא

–

מנהלת תחום בכירה פיתוח מניעה, המשרד לביטחון לאומי

ייעוץ משפטי:

תמי סלע

מנהלות הוועדה:

אתי דנן – מנהלת ועדת החינוך

תמי ברנע – מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

רישום פרלמנטרי:

רויטל יפרח

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> ישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד וועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: "תופעת האלימות והוונדליזם בבתי הספר" << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אני מתכבד לפתוח את הישיבה המשותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט והוועדה המיוחדת לזכויות הילד בנושא: "תופעת אירועי האלימות והוונדליזם בבתי הספר". קודם כל, אני רוצה לברך אותך, קטי, כי המינוי שלך היה בסוף המושב הקודם.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה לזכויות הילד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אבל אני לא עוזבת את ועדת החינוך.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

זה הרווח שלנו, שהיא גם חברת ועדת החינוך וגם יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד.

תראו, מן הראוי היה שהוועדה הזאת עוד תתכנס בפגרה לאור האירועים החריגים מאוד שנחשפנו אליהם גם בתל-אביב וגם בבאר-שבע, ולצערנו בעוד הרבה מקומות. אין מקום לוונדליזם ולאלימות במוסדות חינוך. אין מקום בכלל אבל בוודאי לא במוסדות החינוך. אני חושב שהתופעה הזאת צריכה להיות מטופלת מהשורש, ולכן מצאנו לנכון גם לקיים ועדה משותפת של זכויות הילד וועדת החינוך ביחד.

אני שמח שהמשרד לקח את האירועים האלה ותפס את השור בקרניו. נכנס לעובי הקורה בכל הכוח, ואנחנו נקבל את הסקירה. אני שמח גם שמחוז תל-אביב נמצא כי לפעמים יש תחושה בשיח הציבורי שהאלימות היא בפריפריה. לצערנו האלימות נמצאת בכל מקום, לפעמים גם פה, בבניין הזה, גם אם זו לא אלימות פיזית אבל אלימות מילולית ודאי קיימת, ואני אמרתי את זה אתמול בפתיחת המושב.

אנחנו מדברים על חינוך? אז קודם כל שניתן דוגמה אנחנו, נציגי הציבור. אפשר להעביר ביקורת, ואמרתי את זה אתמול גם למשפחות החטופים בלי להעביר ביקורת, ואני לא נוהג להעביר ביקורת, ודאי לא על משפחות החטופים והמשפחות השכולות אבל אנחנו חייבים לשנות את הטרמינולוגיה. הטרמינולוגיה חשובה לא פחות לפעמים מהתוכן שאנחנו רוצים להעביר. אפשר להעביר ביקורת וצריך להעביר ביקורת. אף פעם לא נחשוב כולם אותו דבר וטוב שכך, וטוב שהמדינה היא מדינה דמוקרטית וכל אחד יכול להגיד אשר על ליבו, אבל יש צורה להגיד. אפשר להעביר ביקורת, לפעמים ביקורת קשה ולפעמים היא גם ביקורת מוצדקת אבל לשנות את הטרמינולוגיה. אם נתחיל מכך, אין לי ספק שבסוף זה יגלוש גם למערכות החינוך ולנוער. בסוף הנוער הזה הוא דור העתיד של מדינת ישראל.

בבקשה קטי, דברי פתיחה.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לך כי התחושה הכללית היא תחושה של זעזוע. אני חושבת שלא היה אדם במדינת ישראל שראה את הסרטונים ולא הזדעזע, לא רק מעצם האלימות אלא מעצם הצילום. הצחוק של המצלמת או המצלם. אני מתייחסת לזה כאל כתב אישום חמור כנגד כולנו.

אני הייתי ראש מטה של שר החינוך, אני מכירה את נושא החינוך שנים רבות, אני מגיעה מהתחום הזה. אני שואלת את עצמי, לאור הסרטונים האלה, איפה טעינו? איפה צריך לתקן? מה צריך לתקן? ואני חושבת שלא צריך להסתפק רק בתכניות כאלה ואחרות, צריך אפילו לנסות להגיע – אני חשבתי על זה, כי לילדים האלה יש הורים, ואולי אפילו להתחיל בענישה כי אני לא יודעת מה קורה עם ילד שעושה את מה שהוא עושה, אז אוקי, משעים אותו מבית הספר למספר ימים, נוזפים בו, אומרים לו נו,נו,נו, ומה הלאה? מי מבטיח שהילד הזה לא יחזור לסורו?

ראינו אלימות כלפי ילדה כשמסביבה מספר ילדים בתיכון באזור תל-אביב. לא יתכן שילדה שמגיעה לבית הספר במדינת ישראל, במקום שאמור להיות הכי בטוח עבורה – היא תצא ממנו מושפלת, מוכה, פגועה פיזית ונפשית. זה לא נתפס.

אז אני חושבת שחשוב לנו להגדיר את התופעה. אנחנו לא צריכים לטאטא את זה מתחת לשטיח, התופעה חמורה. אלימות בבית הספר, זה המשפט שאנחנו צריכים להגיד – יש אלימות בבתי הספר במדינת ישראל. מדובר בתרבות שהיא תרבות של השפלה, להשפיל את אותם ילדים. תיעוד שלהם. צפייה באלימות כאילו שמדובר באיזה שהוא אירוע תרבות או בידור. הילדות האלה לא הרימו ידיים. לא רק שהן לא הרימו ידיים, הן פגעו בנפשה של אותה ילדה. הן גם צילמו את זה ותעדו את זה ושלחו את זה, וזה סימן שמשהו עמוק מאוד מאוד נשבר במערכת הערכים שלנו.

יש לי נתונים משנת תשפ"ד. סטטיסטית כ-210 תלמידים חוו אלימות כל שהיא. ותקשיבו טוב – סטטיסטית, 90,000 תלמידים חוו אלימות פיזית קשה. אני חושבת שאנחנו לא צריכים לצאת לתכניות כאלה ואחרות נקודתיות, אנחנו צריכים לצאת לתכנית חירום לאומית. וקיבלתי ממשרד החינוך ואני יודעת שיש אנשים מדהימים אבל קיבלתי מהמינהל הפדגוגי את כל הנושא של ההתייחסות וגם אתה קיבלת את זה. ואני עוברת מסעיף אחד לסעיף שני, ואני מגיעה לסעיף של תכנית "גיבורי האל". נשמע טוב, נשמע מצוין. במחוז דרום, מחוז חיפה, מחוז ירושלים. איפה מחוז תל-אביב? איפה מחוז המרכז? איפה מחוז השפלה? שם אין אלימות? שם לא קורה כלום? זה לא נשמע הגיוני וזה גם לא מקצועי.

לכן אני רוצה לקבל על כך תשובה. ולא רק זה – אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שזו לא תהיה הישיבה האחרונה. אני חושבת שנתחיל בתהליך טיפול בנושא אלימות בבתי הספר. אלימות במרחב הציבורי זה דבר שגורם בשלב מסוים לאותם ילדים להפוך אחר-כך לילדים מאוד פרובלמטיים בחברה הישראלית, ואחר-כך גם לכו תדעו מה קורה איתם. אנחנו צריכים להבין שאנחנו מגדלים בחברה הישראלית ילדים שיכולים בפוטנציה שלהם להיות עבריינים גדולים. ולכן צריך לגדוע את זה ולהסביר את זה בצורה הברורה ביותר.

עכשיו, הלכתי למספר רשויות מקומיות ושאלתי מה קורה אצלן. לדיון הזה גם הבאתי נציגות מעיריית נס ציונה. יושב פה סגן ראש העיר בשם עמרי רווח, שפועל באופן עצמאי, ללא סיוע ממשרד החינוך, ללא סיוע מהמשרד לביטחון לאומי. הוא פועל בצורה מאוד יצירתית ואני אשמח גם שהוא יגיד מה קורה אצלו ביישוב, וכן רואים שיש ירידה באלימות באזור נס ציונה, שזה דבר מאוד מכובד ומאוד יפה. אז אפשר למצוא פתרונות אבל צריך לרצות למצוא את הפתרונות וצריך פה שיתוף פעולה. יש פה משולש של רשות/משרד החינוך, של הורים ותלמידים. פה צריכה להיעשות עבודה מקצועית. אי אפשר להגיד שנעשה פה תכנית ושם תכנית ובזה אנחנו פוטרים את עצמנו. לא, הבעיה הולכת וגדלה והופכת להיות מגיפה במדינת ישראל, וצריך לפתור את הבעיה הזאת.

אדוני היושב-ראש, אני חושבת שכדאי שנתחיל כי יש פה מספר גדול של דוברים.

<< דובר >> תמי סלע: << דובר >>

רק משפט קטן לדיון עצמו: בלי פרטים מזהים כשמדברים על פגיעות בקטינים. אנחנו בדיון עקרוני ולהימנע מהדברים האלה, להגן על הפרטיות של הילדים ולשמור על הוראות החוק גם בנושא הזה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

מועצת התלמידים, בבקשה.

<< דובר >> נשמתיה סומך: << דובר >>

שלום לכולם. אני בת 16 בכיתה י"א באולפנת "הדר גנים" שבפתח תקווה, ואני נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני אתחיל ואומר שהוועדה הזו לא סתם מתכנסת. כולנו מבינים שבארץ יש לנו תופעה מאוד רחבה של אלימות בבתי הספר ושל וונדליזם, ושהדברים האלה קורים ומתרחבים, וזה רק גדל וגדל וגדל.

אני אדבר בשם עצמי ובשם התלמידים בארץ, שבסוף זו מציאות שאנחנו לא יכולים לנרמל אותה. זה גורם לתלמידים לתחושה של חוסר מוגנות, של חוסר בטיחות, להסתובב בבית הספר ולראות מכות. אגב, זה פוגש גם מחוץ לבית הספר, ברחובות, ולא רק אלימות פיזית, גם אלימות מילולית וסרטונים שמפרסמים ודברים שעוברים במדיה. לצערנו, זה משהו שקורה ממש הרבה.

אני אשמח גם להגיד לגבי ממה זה נובע ומה אנחנו צריכים. אני אגיד שבעניין הוונדליזם, יש ילדים שמחפשים לבטא את עצמם ובתי הספר צריכים למצוא לזה פתרונות יצירתיים. למשל, אתמול הציעו לי רעיון לעשות בבתי ספר קיר שיהיה אפשר לצייר עליו.

עוד עניין שאני רוצה להגיד לגבי ילדים שמתנהגים באלימות ובוונדליזם: נכון, אנחנו לא צריכים לתת לזה לגיטימציה אבל אנחנו גם צריכים להיות רגישים לדברים האלה כי בעייני, אין ילד רע אלא יש ילד שרע לו, ואנחנו ממש חייבים להבין מה שורש הבעיה.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> הגדרת את זה יפה.

<< דובר_המשך >> נשמתיה סומך: << דובר_המשך >>

אני באמת חושבת שאנחנו צריכים לתת לזה את המענה הראוי לאותם תלמידים. ואגב, השפעות המלחמה רק הוסיפו לזה, למצב הנפשי של התלמידים - -

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> ולפני כן קורונה.

<< דובר_המשך >> נשמתיה סומך: << דובר_המשך >>

נכון. אנחנו בשנים שמערכת החינוך בשנים לא פשוטות והתלמידים בשנים לא פשוטות. אנחנו חייבים להבין איך אנחנו מתייחסים לזה בצורה הכי נכונה. אנחנו, כתלמידים וגם כמועצה הארצית, אנחנו רוצים להתייחס לנושא הזה ולפעול בצורה הכי נכונה והכי מיטבית, ולעשות כל מה שאפשר כדי למגר את התופעה הזאת ברחבי הארץ. תודה על ההקשבה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

מרוואן, בבקשה.

<< דובר >> מרוואן ג'אבר: << דובר >>

שלום לכולם. היום באתי לסגור מעגל. למי שעדיין לא מכיר – שמי מרוואן ג'אבר, בן 17,דרוזי שעוסק בהסברה ישראלית. דיברתי כבר על נושא החרם, גם על החרם שעברתי. באמת ניסיתי לעשות הכל בשביל לשנות את הדבר הזה, אבל פעם אחרונה סיפרתי כאן, בוועדה הזאת, שעברתי חרם וקיבלתי מכות. הייתה אלימות ואפילו צחקו על הסרטונים שאני עושה. ממש בריונות. אני כל-כך מרגיש בנוח כאן כי המקום הזה שינה אותי. אז מילד שהיה מפחד לדבר, עכשיו כל המדינה שומעת אותי וגם כל העולם.

אז אני כל-כך שמח ואני רוצה לבשר לכם בשורה, שמכאן באמת הכל השתנה. המצב החברתי שלי כל-כך מעולה, אחרי שדיברתי על מה שאני עובר, מכאן הכל השתנה ועכשיו יש לי מצב חברתי מעולה. זאת אומרת, אני רוצה ללכת לבית הספר כל יום ואני כל-כך שמח. אז באמת, תודה רבה.

יש לי מסר חשוב כל-כך לאנשים שעוברים חרם ואלימות: קודם כל, תישארו כמו שאתם ותהיו חזקים כי בסוף הכל יעזור. תנסו לעשות הכל בשביל השינוי. תעשו יוזמות, תעשו הכל, אל תישארו לבד. תפתחו גם את הלב שלכם ותדברו על הנושא הזה כי זה באמת כל-כך חשוב. אם גם אתם צריכים עזרה או משהו, אתם יכולים לפנות אלי ואעזור לכם. באמת, גם אני יכול להגיע לבית הספר שלכם ולעשות שם חינוך לכל מי שמציק לכם.

בסוף יצאתי מזה בטוב. רציתי להגיד שתהיו חזקים, באמת הכל הולך להשתנות. רוצה להעביר גם מסר לכל אלה שמנסים לעשות צחוק מאנשים והכל – אל תהיו אנשים רעים, תהיו אנשים טובים. אתם לא יודעים באמת לאן תגיעו ולאן זה יביא אתכם. כל-כך חשוב להיות אנשים טובים. וגם אם ראיתם ילד שיושב בצד או מקבל מכות, תעזרו לו. אל תתחילו לצלם כי לא כל דבר צריך צילום. תעזרו לו. באמת כואב לי הלב שעדיין יש אנשים אלימים ויש אנשים שמקבלים מכות. באמת קשה לראות את הדבר הזה בשנת 2025.

רציתי להגיד תודה קודם כל לחברת הכנסת קטי שטרית וגם לחבר הכנסת יוסף טייב וגם לכם, ששמעתם אותי, וגם למנהלת בית הספר שלי חוזמה, וגם למנהלת התכנית "סנאבל", זהרה ברכאת. תודה לכם, כולכם, שהקשבתם לי ועזרתם לי. אני כל-כך שמח אבל אני באמת לא אעצור עד שזה לא ייגמר. זה לא ייגמר אבל יהיה פחות. באמת, מי שרוצה עזרה – אני כאן. תודה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

<< דובר_המשך >> מרוואן ג'אבר: << דובר_המשך >> זה בזכותכם, באמת. זה בזכותכם.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

חברי הכנסת, התייחסות קצרה עד שנקבל את הסקירה ממשרד החינוך, מה שהיה ומה שהם פעלו, בוודאי במקרים הספציפיים האלה אבל בכלל.

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

שלום אדוני היושב-ראש. אני אקדים ואציין שב-27 משנותיי ניהלתי בתי ספר, שכולם היו בתי ספר הטרוגניים לגמרי, בתי ספר שנעו בין 1,000 ל-1,500 תלמידים. ותמיד אומרים לי שמה שהיה אז הוא לא היום. זה דבר שחוזר על עצמו. גם אז הייתה אלימות כמו שהיום. נכון שלא היו רשתות והמרחב של הרשתות מאפשר לשבת ליד המקלדת ולכתוב מה שרוצים. דווקא היום אני יוצא מאזור הנוחות שלי ואני רוצה לפנות למנהלי בתי הספר, למורים ולמשרד החינוך. ראיתי עכשיו, אדוני, את תכניתו של שר החינוך לחזק את היהדות. הקמת בתי מדרש בתוך בתי ספר, לימודי חגים ואלף ואחד דברים שעשיתי. הייתי מנהל בבית ספר ממלכתי לגמרי והיה לי בית כנסת בתוך בית הספר. ושאלתי את עצמי מתי יגיע שר חינוך שלא ידבר על חיזוק המתמטיקה, שלא ידבר על חיזוק העברית, שלא ידבר על חיזוק היהדות. שידבר על האטמוספירה האלימה בתוך הספר כי משם הכל יוצא ולשם הכל חוזר.

ואני אציע את זה ליואב, שבאמת התכנית הרב-שנתית, תכנית החומש הבאה של משרד החינוך צריכה להיות אך ורק בדברים האלה. תזכרו, אנחנו יכולים להגיד על הנוער שלנו מה שאנחנו רוצים. יש לנו את הפקולטות לרפואה בין הטובות בעולם. יש לנו היום בתי ספר יוצאים מן הכלל מבחינת הישגים. אני בא מדימונה. 98% מתלמידי דימונה, ויאשרו את זה אנשי המשרד, יש להם בגרויות. רוב תלמידי דימונה ניגשים לחמש יחידות... הכל יש. אבל דבר אחד שכחנו במרוץ המטורף הזה להישגים, שזה הדבר החשוב – האטמוספירה בתוך בתי הספר. אנחנו צריכים להגיד למנהלים את מה שאמרתי לעצמי, ואמרתי את זה כראש עיר ואמרתי את זה כשר – כשאתה סוגר את הדלת של בית הספר שלך ואתה סוגר את השער, אתה אימפרטור בתוך בית הספר. מה שהמורה מציב לו כאתגר וכיעד – זה מה שיקבלו. עשרות פעמים נתקלתי במנהלים שלא רצו להוציא אירועים מתוך בית הספר כי פחדו על הרייטינג, ואז הם יצאו ברשתות. אי אפשר להעניש תלמידים? אפשר גם אפשר. את צודקת, יושבת-ראש מועצת התלמידים - -

<< דובר >> נשמתיה סומך: << דובר >>

אני לא יושבת-ראש, אני נציגה.

<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה, הנציגה. אם הייתי תלמיד, הייתי מצביע בשבילך בגלל משפט אחד שאמרת - -

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> שהילד המכה הוא ילד שרע לו.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

הרי בסופו של דבר, האדם טוב מטבעו. דברים נרכשים. ולכן אני חושב שמשרד החינוך, אני פונה אליכם: אם יש לכם תכנית טובה להציג, תציגו אותה. אם לא, לכו הביתה, שבו ביחד עם השר ותגידו: תורידו קצת לחץ מהישגים. מה שמאיים על החברה הישראלית זה לא אם אנחנו יודעים מתמטיקה יותר או פחות. מה שמאיים זה השיח, שחלקו יוצא מכאן, מבית הנבחרים וראינו מה היה אתמול, שיח אלים, רווי כמו טנק דלק שמספיק שאתה זורק גפרור והכל...

מספרים לי מנהלי בתי ספר על השיח עם ההורים. על הורים שבאים וחושבים שהם מנהלים את בית הספר, והילד שעושה מקרה של אלימות והמנהל או המנהלת רוצים להעניש אותו, ההורים באים ושולחים מכתבים למשרד החינוך ומשרד החינוך מתרכך.

אז אלה הדברים שצריכים לדבר עליהם, ותודה על הדיון הזה קטי ויוסי. אני חושב שמעבר לשאלות הפוליטיות, זה אחד התפקידים החשובים של הוועדה הטובה הזאת. תודה.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> דווקא בגלל שהילדים שלנו נמצאים הרבה ברשתות, אז אולי צריך לקחת את הרשתות ולהפוך אותן למשהו חיובי במקרה הזה, כמו מרוואן שהשתנה ב-180 מעלות. הוא השתמש ברשת ובוועדה שהייתה פה כדי לפתור את הבעיה שלו. הוא הציג את הבעיה בדיון בוועדה, ומזה הבינו אותם מכים, אותם - -

<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, ככל שהטכנולוגיה מתפתחת. ולכן אני אומר למשרד החינוך: אתם צריכים לשנות גם את מהות תפקידו של המורה. אנחנו כבר לא מרכזי ידע. הבן שלי, אני אומר לו איך מטוס טס, בשתי דקות הוא אומר לי מה שאני הייתי לומד מ-100 ספרים. צריך לדעת איך לשחות בתוך הדבר הזה, איך לדעת להגיב לרשתות. ואנחנו שומעים את זה מילד מקסים בן 17 שאומר שהוא בעצמו פיתוח לו מיומנויות לעשות את זה. תודה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

חברת הכנסת עזוז, בבקשה.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

תודה רבה. תודה על הדיון וגם חברת הכנסת קטי שטרית, היה לנו השבוע עוד דיון השבוע על אלימות ברשתות החברתיות - -

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> מחר יש לנו דיון מאוד קשה על זנות של קטינים. זה דבר נוראי.

<< דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אני רוצה להתחבר לדברים שאמר חברי, חבר הכנסת מאיר כהן, על האטמוספירה ודווקא לדבר על המקום שלנו, מאיפה האטמוספירה מגיעה. מערכת החינוך אמנם נמצאת בבעיה של אלימות קשה אבל היא לא בחלל ריק. אפשר לדבר גם על הבית הזה ועל מה שקרה פה אתמול בערב עם חברי הכנסת, עם חבר הכנסת, ועל אלימות מהפודיום במליאה ואיך זה יוצא החוצה. מערכת החינוך היא לא בחלל ריק והילדים לא בחלל ריק וכל החברה לא בחלל ריק. ראינו את זה גם בבלומפילד ואנחנו רואים את זה כמעט בכל מקום. החברה הפכה אלימה. ישראל הפכה למדינה אלימה וזה פוגש את הילדים.

לי יש ילדים קטנים – ילד בן שבע וילדה בת 10. ילדים מתוקים והחברים שלהם גם מתוקים ולפעמים הם רבים. יש להם הרבה עניינים ואינטריגות. להורים באמת יש חלק בזה וגם למערכת החינוך יש חלק בזה. אבל אני חושבת שמהוועדה הזאת צריך לצאת מסר, וחברי הכנסת שיושבים פה שכל אחד הוא מסיעה אחרת צריכים להעביר מסר שאפשר לשבת ואפשר לדבר ואפשר לחלוק מחלוקות מרים וויכוחים מרים גם בבתי הספר עם ילדים וזה מבורך. להתווכח זה טוב אבל צריך לכבד האחד את השני.

והילדים שרע להם, אני באופן אישי בעניין החינוך פחות בעניין ענישה. אני באמת מאמינה שאין ילד רע אלא ילד שרע לו. אני באמת מאמינה בזה. וגם רואה בעיניים שלי את המורים שהם חסרי אונים, אין להם כלים.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> זה לא רק עניין שאין להם כלים. הורה יכול להגיע לבית הספר ולהכות את המורה. זה לא דברים תלושים, אז אנחנו באים בטענות לילדים. יש פה גם משהו שצריך להסתכל עליו גם מההיבט של התא המשפחתי, מה קורה בתא המשפחתי שהאלימות הזאת גולשת בחזרה לכל מיני מסגרות שבהן הילד נמצא. זה דבר שגם ההורים צריכים להבין. ניסיתי לחשוב על פתרונות ואפילו חשבתי על לחוקק חוק שאם ילד מכה ופוגע בילד, ההורים שלו צריכים להבין שהענישה חלה גם עליהם. וזה שאומרים להם: אתה תהיה בבית שלושה ימים כי היכית, זה לא פותר את הבעיה.

<< דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בא לי להגיד לך כן אבל אני אמת מרגישה שבסוף המשפט הוא לא חזות הכל, אי אפשר לעשות הכל בחקיקה.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> את צודקת.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

אני חושבת שיעזור למרחב זה גם לראות דוגמה מלמעלה. אם חבר הכנסת אמסלם יתנצל בפני מירב בן ארי, המסר לציבור הוא כאין שיעור לעומת כל חקיקה שנוציא מהבית הזה.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אבל אי אפשר לקחת את כל מה שקרה אתמול ולהפוך אותו - -

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

בכללי, החברה אלימה.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >>

אני מבהירה עוד נקודה: יש לי אחות מנהלת בית ספר. היא אומרת שעד לפני כמה שנים הורים לא היו מגיעים לבית הספר, לא היו נכנסים. היום ההורה נכנס, הוא יכול להיכנס לכיתה ולהכות את הילד שהיכה את הבן שלו אתמול. אלה דברים שהם לא נורמליים.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

שיתלוננו במשטרה שיבואו ויעצרו אותו.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> השאלה היא האם משטרת ישראל, שמקבלת תלונה כזו, מה קורה לאותו הורה שנכנס לבית הספר? כי אי אפשר אחר-כך לבוא ולצפות שהילד יתנהג אחרת. מרגישים את זה גם בכמות הציבור שניגש ללימודי הוראה. פעם להיות מורה היה דבר מאוד מכובד. זה לא עניין של משכורות וכל הזמן חושבים שאם יתגמלו את המורה, בזה פתרנו את הבעיה. מורה היום נתקל בבעיה מאוד רצינית, ואמרתי את זה אתמול בוועדה. המורה היא גם אחות כי אם יש לה ילד עם אלרגיה וחס וחלילה יש צורך, היא הופכת לאחות כי היא מזריקה לו את המזרק. היא הופכת להיות גם מלצרית כי יש ארוחת צהריים שנותנים לילדים - -

<< דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אמורות להיות סייעות רפואיות. אני מכירה מרחבים אחרים.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> הסייעות הרפואיות הן עד כיתה ג'. מה עם ילד בכיתה ד'? זהו? גמרנו? מישהו פעם ראה ילד שחוטף התקף אלרגיה? כל הגוף שלו הופך לג'לי. אני רוצה לראות ילד כזה שמצליח לפתוח את התיק, להוציא את המזרק, אם הוא בכלל קיים. לפעמים הוא שוכח את המזרק. הוא צריך לקחת את המזרק ולדקור את עצמו. תקשיבו, זה הזוי. זה פשוט הזוי. וכמות הילדים האלרגיים במדינת ישראל גדלה. אז גם להיות מורה, גם מחנכת, גם מלמדת את החומר הנלמד ויש לה אחר-כך מבחנים שבוחנים אם הילדים יודעים את החומר הנלמד, גם צריכה להיות מלצרית וגם להיות מטפלת – זה כמויות אדירות של תפקיד על אדם אחד. כמה אפשר? ולכן אני חושבת שהמערכת - -

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה היה התפקיד כל הזמן. מה השתנה?

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

מעמד המורה, מעמד המטפלות והגננות. בוא נתחיל מזה.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> מעמד המורה נשחק כי אם הורה נכנס לבית הספר - -

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה כל-כך קל להגיד שמעמד המורה נשחק - - -

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אם הורה נכנס לבית הספר ומשתמש באלימות מילולית או פיסית, אל תתפלאי שהילד שלו לא ימשיך את דרכו.

<< דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת שטרית, אני יכולה להגיד לך שאני מכירה מבתי הספר של הילדים שלי שאף הורה לא מעז להיכנס לבית הספר, כולם מפחדים מהמנהלת אבל עדיין יש מקרי אלימות. עדיין יש מקרי אלימות. הטלפון הזה, זו הסכנה הכי גדולה של הילדים האלה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

עאידה, בבקשה ועבור למרכז המחקר והמידע כדי לקבל נתונים שנדע על מה אנחנו מדברים, ונתקדם לאנשי המקצוע מהמשרדים. בבקשה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. תודה לשני יושב-הראש על קיום הדיון הזה, שאני חושבת שהוא דיון לא רק חשוב אלא חיוני ביותר בתקופה הזו. אני מסכימה שמעמד המורים נשחק, וחלק מהשחיקה במעמד המורים היא לא הסיבה לקיום האלימות. חלק מהשחיקה היא גם כן מהתוצאה של האלימות המשתוללת גם כלפי המורים אבל גם בתוך בתי הספר. אי אפשר להתעלם מהעובדה שבתי הספר הם הרבה פעמים ראי לחברה עצמה. אסור לעצום עיניים אלא לדבר על זה ולמצוא דרכים להתמודד עם זה. אי אפשר להגיד שכאילו ברגע שהילדים נכנסים לתוך בית הספר וסוגרים את השערים, הם נמצאים בעולם אחר. לא, הם מביאים את העולם החיצוני ואת הערכים של העולם החיצוני של החברה לתוך בית הספר, ולצערי הרב גם המורים והמורות. המערכת החינוכית היא גם השתקפות למה שקורה בתוך החברה, והרבה פעמים המערכת עצמה, המורים והמורות, צריכים לעבור איזה שהוא שינוי חברתי כללי באיך להתמודד עם הבעיות הקיימות.

נכון, ה"סושיאל" מדיה והטלפונים והמציאות מאות מאתגרת. תמיד הייתה אלימות אבל כל זמן והאתגרים החדשים שלו, והאתגרים עכשיו מאוד קשים. לצערי גם הכלים בידי המערכת החינוכית מוגבלים ולא מושקע מספיק זמן כדי לחשוב ולפעמים אין להם גם זמן לחשוב על הדברים האלה. תסתכלו על תכניות הלימוד – אני מסכימה איתך. 350 מיליון שקל הוקדשו לעניין של חיזוק הזהות היהודית, ואף אחד לא מדבר על חיזוק הזהות האנושית. אף אחד לא מדבר על חיזוק הזהות המוסרית של התלמידים.

אני אומרת את זה ואני מאוד כועסת כי רק אתמול הגיע לאוזניי שבית ספר תיכון פרטי, מהטובים במדינת ישראל, התקיימה בו תגרה גדולה בין התלמידים כשהתוצאה שלה הייתה שתי מורות ושני תלמידים ותלמידה שהוצאו באמבולנסים לטיפול רפואי, וקבוצה של תלמידים שקיבלו את השוק של החיים שלהם, כולל חלק מהמשפחה שלי. היה שם גז מדמיע שהיה בשימוש התלמידים, והיה גם סכינים וכל מיני דברים.

בבית ספר אחר נכנסו משפחות, היכו תלמידים על רקע איזה שהוא סכסוך מחוץ לבית הספר. לפני יומיים נרצח שומר בבית ספר בכפר יאסיף כאשר דקות היה בינו לבין זה שכל התלמידים יהיו בחצר ויהיו עדים לרצח הזה. למחרת, נרצח סגן מנהל בית ספר מכפר איבטין. על מה אנחנו מדברים? זה לא מחייב לעצור את הכל במשרד החינוך ולהגיד שזה כבר הפך לסכנת חיים לשלוח את הילדים שלנו לבתי הספר? אתם מודעים לזה? סליחה, השר מודע לזה? הוא הולך לאותם בתי ספר כמו שלנו? אני רוצה להתווכח עם הבת שלי אם היא תשלח את הילדים שלה לבית הספר כי היא מבוהלת ומפוחדת, והיא מאמינה כבר יותר בחינוך ביתי? מה קורה? מישהו חשב היום, עכשיו, לפני שעה בראיון ברדיו, היושב-ראש של ועד ההורים בעיר נצרת אומר שבאחד מהביקורים שלו אתמול באחד מבתי הספר מצא עם תלמידת חטיבת ביניים נשק. הוא לא אמר איזה נשק, זה יכול להיות סכין ויכול להיות משהו אחר. יש לכם איזו שהיא חשיבה שאומרת איך אנחנו מתמודדים עם המצב הזה? מתקיים איזה שהוא דיון במשרד החינוך של שאלות כמו התלבטות אם לעשות חיפוש על ילדים או לא? מתי המשטרה נכנסת לתמונה? בבית הספר שדיברתי עליו המשטרה נכנסה לתמונה. אני מאוד מקווה שהמשטרה הולכת להוציא את כל המצלמות מתוך בית הספר ולראות מי היה מעורב בקטטה ההמונית הזאת, ולעשות דין וחשבון. זה לא יכול להיות שזה ממשיך ככה.

אני באמת ארצה לשמוע אם יש לכם בכלל תיעוד על מקרי האלימות במשרד החינוך וכמה התיעוד הזה נמצא. פעם, כשהייתי יושבת-ראש הוועדה לפני שנתיים, שלוש, שאלתי אם יש להם תיעוד על תלונות של מקרי אלימות מינית בתוך בתי הספר, התברר שלא אוספים את המידע מכל בתי הספר ואין - - -

השאלה בנושא האלימות – זה קורה בעניין אלימות תלמידים? אלימות מורים? של אלימות של הורים שנכנסים לתוך בתי הספר? של איך הפשיעה בחברה הערבית מתחילה להיכנס לתוך בתי הספר? אני שומעת מתלמידים על מכירת סמים בתוך בתי הספר. על מכירת כל מיני דברים כמו גז פלפל וגז מדמיע וכל מיני דברים. אתם מודעים לזה? יש מישהו במשרד החינוך שזה התפקיד שלו, לחשוב על פתרונות כאלה?

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> עאידה, את אומרת משרד החינוך אבל זה לא רק משרד החינוך, זה גם המשרד לביטחון לאומי כי המאבטחים של בתי הספר, משכורתם משולמת דרך המשרד לביטחון לאומי. יש כל מיני ארגונים כאלה כמו של"ג וכל מיני ארגונים של כוח אדם, שהם מביאים את המאבטחים. איזה מאבטחים מגיעים לבית הספר? בני 70,80? זו גם נקודה שצריך לדבר עליה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> השאלה מה התפקיד של מאבטח.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> יפה מאוד. אז אולי ההגדרה זה לא רק לשבת בבודקה בכניסה.

<< דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בסדר, אבל אני גם מדברת על האטמוספירה בתוך בית הספר. אני מדברת גם על האחריות של ההורים. אני מסכימה שאין ילד רע, יש ילד שרע לו אבל בין הגבול של לדבר על ילד שרע לו לבין ילד אלים שפוגע באחרים – זה משהו אחר לגמרי. כאשר החברה כולה משבחת אלימות, כולל הבניין הזה, כולל המקום הזה, כאשר משבחים אלימות, כאשר אלימות הופכת לדרך חיים וכאשר אפשר לרמוס את כבודם של האנשים בצורה הכי קלה ולא להזדעק מזה, אני חושבת שזו האחריות של כולנו. גם האחריות שלנו כהורים, האחריות שלנו כמשפחות שמגדלות את הילדים. אבל איזה תכניות מתייחסות גם למשפחות האלה? אני מאמינה שצריך להקשיב לצעירים כדי לבנות תכניות לימוד. צריך להקשיב להם, על האתגרים שעומדים בפניהם. על הקושי שלהם כאשר הם מאוימים על-ידי תלמידים אחרים, ומה כן מצליח או מה לא מצליח כשמדברים איתם. כמה אתם עושים את השיח הזה? אז זה באמת חשוב שנדבר לעומק ולא רק סטטיסטיקה ומה עשינו ומה לא עשינו.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. בואו נקבל סקירה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אחרי זה אני רוצה לשמוע את התגובה של המשרד לביטחון לאומי.

<< דובר >> אתי וייסבלאי: << דובר >>

אני אציג כמה נתונים שמשרד החינוך פרסם לאחרונה, ומשרד החינוך בוודאי ימשיך ויעדכן. סקר התלמידים של ראמ"ה, שפורסם באפריל האחרון – שמונה אחוזים מהתלמידים חוו אלימות פיסית בשנת הלימודים התשפ"ד, את כל סוגי האלימות לעיתים קרובות, כשבולט במיוחד לרעה החינוך היסודי העברי – 27% מהתלמידים דיווח כי חוו לפחות אירוע אלים אחד לעיתים קרובות. גם בחינוך היסודי-ערבי הנתונים מעט יותר נמוכים אבל עדיין מאוד גבוהים – 21% מהתלמידים חוו אירועי אלימות - -

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> מה הסיבה? כי הם לא מדווחים?

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה סטטיסטיקה מסקר?

<< דובר_המשך >> אתי וייס בלאי: << דובר_המשך >> סטטיסטיקה מסקר שערך משרד החינוך, סקר שנתי - -

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> השאלה אם הם מזהים מהי אלימות?

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> - - -

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל הם ידווחו ברגע שמה שהם חוו זה אלימות.

<< דובר_המשך >> אתי וייסבלאי: << דובר_המשך >> במשרד החינוך ראינו במצגת שיש להם נתונים גם על תשפ"ה, אז אולי אני אתייחס ספציפית גם לנקודות האלה. כמו שנאמר פה, בוועדה, גם דובר הרבה מאוד על הקשיים האישיים בעקבות המלחמה וכל האירועים. מבקר המדינה פרסם ממש הקיץ דוח שעסק בפעילות של השירות הפסיכולוגי-חינוכי במשרד החינוך והוא דיבר על היעדר תקינה מתאימה, וזה משהו שצריכים לדבר עליו.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

המשרד לביטחון לאומי, בבקשה. יש נציג של המשרד?

<< דובר >> לירון כרמלי: << דובר >>

אני מנהלת הדרכה במרכז השלטון האזורי. כבוד יושבי-הראש, אתם מדברים על הרשות ועל התקציבים ועל הבעיה. התקציב של המשרד לביטחון לאומי לרשויות בארץ קוצץ. היה קיצוץ משמעותי - -

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> על מה?

<< דובר_המשך >> לירון כרמלי: << דובר_המשך >>

יש מדריכי מוגנות, והתקציב הזה של הרכזים והפעילות קוצץ השנה משמעותית. והדבר השני – המאבטחים שהזכרת, חברת הכנסת קטי שטרית, גם עוד לא הגיע לרשויות ובינתיים אנחנו ממנים את זה בעצמנו. אז יש לי עוד מה להגיד אבל זה בנושא הזה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כדאי מאד להגיד כמה קוצץ כי אנחנו לא יודעים באמת את הגדול האמתי של הקיצוץ, כולל הרצון שלנו לדעת.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה היה צריך להיות 120 - - -

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

אני רק רוצה להגיד שאחד הדברים שמקוממים אותי זה התפקיד הזה של מדריכי המוגנות בבתי ספר. זה התפקיד של המורים, של מנהל בית הספר. ברגע שמכניסים לתוך בית הספר סוכנים אחרים, אומרים למורים ולמנהל – אתם לא יכולים להתמודד, מישהו אחר יעשה את זה. זה טירוף מוחלט. את הכסף הזה היה צריך להכניס לתוך בתי הספר, לתכניות, להכשרת מורים, להכשרת מנהלים. אז שימו לב מה שקורה – משתחררים מאחריות. איזה מין דבר זה? 27 שנים הייתי בבית ספר ומעולם לא חשבנו על דבר כזה. אם המורים, אם המנהלים לא יכולים לפתור את הבעיות וצריכים להכניס לתוך בית הספר מישהו שיתנהל במקומם – איפה זה נשמע? אמרה כאן מישהו שהורים לא באים לבית הספר כי הם מפחדים מהמנהל. טוב ששמעתי את זה, ברוך השם, כי חשבתי שכל אחד יכול לבוא ולפסוח על המנהל. יש מנהלים ויש מנהלות טובים בתוך המערכת וצריך לחזק אותם וללמוד מהם ולשכפל אותם. משרד החינוך צריך לקחת את המקומות הטובים ולהפוך אותם למקור לחיקוי ולא להביא תקציבים לעוד אנשים שיהיו במקומי בבית הספר.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> מאיר, קח בחשבון שמנהלים ומורים עוזבים את המערכת כי אין להם גיבוי. אין להם גיבוי. יושבת פה חברת כנסת עם ארבע תלונות למשטרה על אלימות כלפי – אחת לא טופלה, אחת. כולל שמשה. זוכרים את השמשה של איימן עודה, שזה פתח מהדורות? גם לי שברו שמשה. מישהו יודע על זה? לא. ואותו אחד שאיים עלי, על חיי?

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> רק להגיד לך שגם אלה שזרקו על השמשה של איימן עודה, עד היום לא טיפלו בהם.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אתה מבין? אז למה שלא ישברו לנו את העצמות, את הרגליים, את הידיים? למה לא?

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

סוזן, בבקשה.

<< דובר >> סוזן בן עזרא: << דובר >>

אני מנהלת תחום מניעה ברשות הלאומית לביטחון קהילתי. אני מתנצלת שאני בזום. לצערי, בעקבות העומס בתנועה היום לא יכולתי להגיע כי כל הכבישים סגורים. אני כן אגיב לחלק מהדברים, קצת הוכנסנו באיחור אבל אני כן רוצה להתייחס לחלק מהדברים. חבר הכנסת מאיר כהן, דיברת על התכנית של מדריכי המוגנות. הייתה לי הזכות לעבוד איתך ב - - - שם פיתחנו את התכנית הזאת לפני הרבה שנים. אז יש גם הרבה דברים טובים בתכנית הזאת.

אני אפתח ואגיד שהרשות הלאומית, בעזרת המנהלים היישוביים, מעבירה תכניות בתוך כ-250 יישובים. המנהלים אחראיים לתכניות של מניעת אלימות, מניעת שימוש בסמים ואלכוהול - -

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

זה ממש מצליח.

<< דובר >> סוזן בן עזרא: << דובר >>

- - ובעצם באמצעות העובדים של הרשות לביטחון קהילתי, הם עוברים הכשרות, הם עוברים תהליכים שבהם יוכלו להעביר גם במרחבים הפורמליים וגם במרחבים הבלתי-פורמליים פעילויות ותכניות.

בנושא המוגנות בבתי הספר – אני אתמקד שם. אז באמת השנה יש לנו בערך כ-350 מדריכי מוגנות בבתי הספר בישראל. זה מעט לעומת כמות בתי הספר. אי אפשר להפנות את כל תהליך המוגנות על מדריכי המוגנות - -

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

את יכולה בבקשה להגיד לוועדה שניים, שלושה דברים שזה באחריות המדריך למוגנות. מה הוא עושה בתוך בית הספר?

<< דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> המדריך למוגנות הוא מענה בלתי פורמלי בתוך בית הספר, הוא לא מחליף את המורה, הוא לא מחליף את הצוות החינוכי, וזה גם בהתייחסות לדברים שאתה מעלה. תפקידו הוא להיות עוד זוג עיניים שנותן איזה שהוא מענה לילדים שיצאו מהכיתה, שמסתובבים. בשיח בית ספרי שהוא קולט, והוא מוכשר לקלוט. לאתר ולזהות שיח על אלימות, שיח על - -

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

זאת אומרת, אם אני כמורה רואה תלמיד בחוץ, אז אני קורא למדריך למוגנות?

<< דובר >> סוזן בן עזרא: << דובר >>

לא, לא. הוא לא מחליף למורה. המורה יכול להיעזר - -

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

אז מה תפקידו?

<< דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> תפקידו של מדריך המוגנות הוא להיות חלק מצוות בית הספר. הוא אינו מחליף את המורה. אבל במידה ומורה יכול לאתר לדוגמה, יחד עם היועצת, שניים או שלושה תלמידים שכרגע נמצאים באיזה שהוא תהליך והם צריכים מענה פרטני, לשוחח על הקשיים שלהם, לשוחח על המקום שבו הם נמצאים, הוא כן יכול לתת את המענה הזה ולהוות משלים מעבר לצוות החינוכי.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >>

יש לי שאלה: מה ההכשרה שלו, של המדריך למוגנות?

<< דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> מדריכי המוגנות מגיעים ממרחב מגוון מאוד של הכשרות.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> בלי מרחב. מה ההכשרה שלו?

<< דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> אנחנו נותנים למדריכי המוגנות הכשרת אוריינטציה בסיסית שבה הם מקבלים את כל תחומי התוכן של הרשות. הם מכירים את כל השותפים ואת - - - ברשות המקומית, וגם בנוסף הם נכנסים לכל היקף ההכשרות המאוד רחב שיש לנו ברשות כל השנה. כבר עכשיו - -

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

מה מספר ההכשרות שהוא מקבל?

<< דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> אין לי מספר שעות כרגע לתת לך. הוא מקבל חמישה ימי הכשרת אוריינטציה בשנה, ולאחר מכן יש הכשרות ממוקדות - -

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

לפני כניסתו לתפקיד?

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אוריינטציה זו לא הכשרה.

<< דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> במהלך כניסתו לתפקיד כי הוא צריך להכיר. אבל הוא כן מקבל הדרכה בתוך היישוב. זאת אומרת - -

<< דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מתחום חינוך? - - -

<< דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> תנו לי לסיים את המשפט.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

בואו נסכים כי אנחנו טוחנים קמח. גברת סוזן, ברשותך, הוועדות מבקשות לקבל סילבוס מפורט מה הם מקבלים מבחינת שעות ההכשרה ומתי הם מקבלים את זה. האם זה בתוך ההעסקה שלו או טרם כניסתו לתפקיד?

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מה תנאי הקבלה?

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אין, זה מדריך.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. משטרת ישראל, אפשר התייחסות לגבי מקרי אלימות? כמה מקרי אלימות הגיעו לידיעתכם? על-ידי מי הם הגיעו לידיעתכם ואיך זה טופל?

<< דובר >> אהרון דגן: << דובר >>

צוהריים טובים. אני לא יודע להגיד לך כמויות כי לא התבקשתי להציף את הנתונים האלה ולא התבקשתי לבדוק את הנושאים האלה.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> זה לא ביקורת כלפיך אלא ביקורת כלפי מי ששולח אותך אבל תדעו שכל דיון כזה מתחילים בנתונים. איך אפשר לפתור בעיה אם אתה לא יודע מה חלקיה? אתה צריך להשלים סוג של פאזל. צריך לדעת האם יש 20 מקרים, אז זו תופעה והיא נקודתית. בוא, זה מראה על חוסר רצינות.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היינו נועלים את הישבה והולכים הביתה.

<< דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >>

אני קצין חקירות נוער ארצי. אני יכול להגיד לך שאם אני ארצה לעשות שליפת נתונים על כמה אירועי אלימות קורים בתוך בתי הספר, אני לא אצליח להגיד לך מספר מדויק מאחר וכל חוקר שיושב, מזין אירוע בבית ספר או שהוא לא מזין אירוע בבית הספר או שהוא מזין אירוע בכתובת מסוימת ולא בבית ספר. אז לעשות שליפה של נתון כזה, זה לא - -

<< דובר >> תמי סלע: << דובר >>

בדיונים קודמים ביקשנו וקיבלנו לפי מוסד חינוכי. אולי צריך להיות שדה שכן מזינים אותו.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אגיד לך משהו כי ההגדרה של התפקיד שלך היא הגדרה מאוד מכובדת. אני חושבת שצריך לקחת את הנושא הזה יותר ברצינות. אני חושבת שברגע שאתה מבין שהנתונים הם נתונים, ואני אומרת לך מבלי לבדוק שהמספר עלה, ועלה מאוד מבחינת אלימות כי היום אתה רואה את זה – עזוב שאתה רואה את זה גם ברשתות כי זה סוג של חשיפה אבל אין מצב כזה שחוקר יודע שהוא יושב בפני מישהו שמתלונן על תלונה או מנהל בית הספר והיא לא נרשמת. אין דבר כזה.

<< דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >>

לא אמרתי שהתלונה לא נרשמת. כל תלונה שתגיע למשטרת ישראל תטופל במלוא הרצינות.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> נכון, אבל אתה סטטיסטית לא יודע כמה יש.

<< דובר >> אהרון דגן: << דובר >>

אני יכול לעשות לך שליפה. אני מדבר איתך הכי פתוח שבעולם. אם החוקר בהגדרות של התלונה לא יזין מקום ביצוע העבירה, בית ספר, אז כבר התיק הזה לא בהכרח ייספר לך בסטטיסטיקה כי אני לא יכול לעשות עכשיו שליפה לפי כתובת בית ספר. יש עשרות ומאות בתי ספר בארץ ואני לא יכול עכשיו להיכנס למערכת ולהתחיל לרשום רחוב אחוזה 200 ברעננה. אני לא יכול להתחיל להזין שליפה של כתובת - -

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

אדוני, זה שאתה אומר את זה, זה לא אומר שזה תקין. זה לא תקין.

<< דובר >> אהרון דגן: << דובר >>

בסדר, אני שם דברים על השולחן.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

יש אירוע שקרה בבית ספר ויש אירוע שלא קרה בבית ספר.

<< דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >>

יש אירוע – האירוע יטפול. זה לא אומר שזה לא יטופל.

<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא אמרתי שזה לא יטופל אבל תכניות עבודה נמדדות מזה שאני מסתכל אחורה ורואה מה היקף התופעה ומנתח אותה. והכלי הכי פשוט, שיש סטטיסטיקה פשוטה - אני חושב שיש איזה חוסר הבנה. אני לא מאמין שבמשטרה אין איזה כפתור שכשלוחצים עליו הוא לא נותן לך נתונים על כמה מקרי אלימות היו בבתי ספר תיכון או בבתי ספר יסודיים או בכל בתי הספר. לא מאמין.

<< דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >>

יש אפשרות לתת ואתה יכול לקבל את הנתונים האלה. אני שם את הדברים על השולחן ואני אומר לך שהנתון הזה לא יהיה מדויק ב-100%.

<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, ב-80%?

<< דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >>

הוא יכול לתת לך כיוון ביחס לשנים קודמות, את זה תוכל לקבל אם יש עליה או לא.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> האם נרשם מקום העבירה?

<< דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >>

מקום העבירה – הוא יכול לרשום לפי כתובת, הוא יכול לרשום אם זה בית חולים, בית ספר כזה או אחר. יש 2,500 חוקרים במשטרה, זו ההנחיה לבצע, לפתוח ככה. ככה מלמדים כל חוקר ביום הראשון שלו, איך פותחים תיק חקירה. אבל מה, את יודעת, אם לא יעשו את הפיקוח והבקרה ביום יום, אז מי שכן ירשום בית ספר – כן, מי שלא ירשום בית ספר – אז לא יראו אותו אבל זה לא אומר שהעבירה לא תטופל.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

2,500 חוקרי נוער, כן אדוני?

<< דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >>

2,500 חוקרים במשטרה, 250 חוקרי נוער אבל זה לא קשור כי חוקר נוער מטפל בקטינים שחשודים בעבירה פלילית. אם בא קטין ומתלונן על מתנהל או על איש צוות חינוך כזה או אחר שהוא הרביץ לו, זה לא מטופל על-ידי יחידת הנוער.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אגיד לך יתרה מזאת וזה כן יטופל: אם מורה או מנהל יתבטא, זה כן יטופל.

<< דובר >> אהרון דגן: << דובר >>

חד-משמעית. יש הנחייה - -

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> סליחה, אני אגיד לך משהו: אנחנו כאן צריכים להבין האם יש שינוי מגמתי בסוג האלימות כי זה יכול להיות אלימות מילולית X, אלימות פיסית Y. אנחנו צריכים לדעת האם יש, וזה אתה כן צריך לדעת כי זה במסגרת העבודה שלך – אתה צריך לבדוק את התופעה האם חלה החמרה בנושא הזה של אלימות פיזית כי המקרים הולכים וגדלים. למה? כי יש את האמצעי הזה של הפלאפון שאפשר לצלם אז הדבר הזה נחשף. החשש שלי, ואני אומרת לך בכנות שהחשש שלי זה שמשטרת ישראל מנסה איך שהוא למוסס את הנושא הזה של הכמות שעולה וגואה. אני אומרת לך שזו הופכת להיות מגמה ואפילו זה הופך להיות מגיפה. זה לא משהו שצריך להתייחס אליו בצורה כזו של "אין לי נתונים", "אני לא יודע", "אני לא רוצה לשלוף" וכולי.

<< דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >>

אני לא חושב שנכון להגיד שמשטרת ישראל מנסה למוסס. אם אני מתרגם את זה, את אומרת: בוא לא נטפל בתיקים האלה ונראה שאין נפח פשיעה בבתי ספר.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> לא, אבל גם אם הייתי מעירה אותך בלילה היית צריך לדעת את הנתונים. למה? כי זה מראה על סוג של בעיה מאוד גדולה בחברה הישראלית במדינת ישראל וצריך להגיד את זה, כי זה לא רק אתם. צריך פה מספר משרדים שצריכים לחבור יחד ולבדוק את התופעה הזאת, וזה לא רק אתם. זה גם משרד החינוך, זה גם משרד הרווחה. זה המון משרדים שצריכים להיכנס למצב - -

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תרבות וספורט.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> תרבות וספורט. צריכים להיכנס למצב של SOS. אנחנו במצב של SOS. יש לנו גם ילדים שיכולים לגמור בהתאבדות, יש ילדים שיכולים לגמור במוות. אומרת לך חברת הכנסת פה שמורים ותלמידים הגיעו באמבולנס, יצאו מבית הספר באמבולנס.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

למשרד החינוך יש נתונים?

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אז אני לא אומרת לך שהבעיה רק שלכם כי היא לא רק שלכם. נכון, אתם גורם אכיפה מרכזי אבל יש פה עניין של כמה משרדים שצריכים לבוא ולהגיד שיש בעיה בחברה הישראלית.

<< דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >>

אני רוצה להגיד שאם יש אירוע אלימות בתוך בית הספר ולצערי הרב, הצוות החינוכי סוגר את זה בצורה פנימית, משטרת ישראל לעולם לא תדע על האירוע הזה. אנחנו לא קמים כל יום בבוקר ומרימים טלפון למנהלי בתי הספר לשאול מה עניינים ומה קורה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

ברור, אנחנו מדברים על מי שהגיש תלונה.

<< דובר >> אהרון דגן: << דובר >>

בדרך כלל זה נתונים שמגיעים אלינו דרך ההורים שמתערבים ואז הם מגיעים עם הילד לבית הספר ומתלוננים או שזה באמת עבירה כלפי איש צוות חינוכי, ואז בית הספר דואג להגיע לתחנת המשטרה ולהגיש את התלונה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אני מבקש ממשטרת ישראל להביא לדיון הבא, דיון ההמשך, נתונים של שלוש השנים האחרונות על מקרי האלימות בבתי הספר. אנחנו רוצים לראות אם הייתה עלייה או לא הייתה עלייה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה אומר שאין הכרה בבעיה כאשר - -

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל אני סביר לך עוד רגע למה אין סטטיסטיקה ותבינו את הכל. קודם כל, צריך לדבר על זה שנושא של חינוך הוא לא בזמן בית ספר בלבד. הוא בחינוך הבלתי-פורמלי אחר הצוהריים. רוב המקרים הכי קשים קורים אחרי שהילד יוצא משער בית הספר, וצריך לחשוב על החינוך כחינוך. ואת יודעת את הדעה שלי ודיברתי על זה עשרות פעמים, ואני יוצא עכשיו מ"קרן העושר" אחרי שהצלחנו באמת להשיג 30 מיליון שקל לקירוי של מגרשי ספורט. ולמה אני אומר את זה? כי בסוף, כשהילד עסוק ולא משנה במה, לילד הזה אין ג'וקים בראש והוא יגיע פחות לסמים ואלכוהול. וכשאני אומר סמים ואלכוהול, אני אתן לכם דברים מהנתונים שאני כחבר וועדה למניעת סמים ואלכוהול מקבל יום יום, וכל פעם סם חדש וכל פעם מקרים הרבה יותר קשים. מה שקרה במדינת ישראל מהקורונה דרך המלחמה והנתונים של הילדים שצורכים אלכוהול וסמים, ואני מדבר איתכם על סמים קשים, הם מפחידים ברמות שאני לא יודע איך אנחנו ישנים בליל.

ועכשיו קטי, אני חייב להסביר לך מה קרה: עד 2016 הייתה רשות למניעת סמים ואלכוהול. היתרון של הרשות חוץ מהתקצוב עצמו, שהיא הצליחה לחבר שולחנות עגולים, וכמו שאתה אומרת בדיוק, היא חיברה את כל המשרדים הנוגעים בדבר כדי לפעול למען צמצום השימוש בסמים ואלכוהול, והייתה לזה הצלחה אדירה. ב-2016 גלעד ארדן סגר את הרשות, העביר אותה למשרד לביטחון לאומי והיום יש את הגוף הקיקיוני הזה שהגברת דיברה עליו קודם. כל הכבוד לה אבל הוא לא מתוקצב, אין שם כמעט אנשי מקצוע, אין סטטיסטיקה וזה מה שהיה בזמן הרשות. בזמן הרשות חיים מסינג היה יו"ר הרשות ועבדו שם אנשי מקצוע ופעלו ועשו הרבה מאוד דברים. ואני פעם שלישית מעלה את החוק להחזרת הרשות למניעת סמים ואלכוהול ולא מצליח להעביר אותו. אני נותן לך אותו. תעבירי אותו את על השם שלך.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> תעביר לי אותו, אני אעשה את זה.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אין דבר יותר חשוב מזה, חברים. כמעט 16% מהילדים במדינת ישראל מוגדרים כמסוממים. מסוממים. ואנחנו יושבים פה בשקט. אין ילד שלא שותה אלכוהול במדינת ישראל, ואני לא מדבר אתכם על כוסית של קידוש. לכו תראו לפני מסיבות, יושבים עם בקבוקים של וודקה, עולים על רכבים שיכורים לגמרי. אף אחד לא מטפל בזה. מה אתם רוצים, שהמורים יטפלו בזה? המשטרה תטפל בזה? זה נושא של מניעה. אנחנו חייבים לחנך אותם, חייבים לפעול, חייבים לתקצב אחרת אנחנו נאבד אותם ויהיו לנו פחות אנשים בצבא ופחות לוחמים. זה מעגל שלם. והמדינה תשלם פי 10 עליהם כשהם יגיעו לבתי כלא, כשהם צריכים להוציא אותם מהתמכרויות לסמים. אתם יודעים כמה עולה גמילה? אתם יודעים מה זה לטפל אחרי זה באסירים? אתם יודעים כמה זה עולה?

אז עכשיו, השר לביטחון לאומי קיצץ את הדבר היחידי שנשאר בביטחון הקהילתי. היו שם 120 מיליון שקלים, 80 מיליון שקלים הוא קיצץ. גם זה במלחמה, עצרנו את זה שלא יקצץ במקומות של הפריפריה. המדריך האחרון שיכול לעזור לילד – גם זה לא נמצא.

חברים, אנחנו הולכים אחורה בצעדי ענק. אם לא נעשה סטופ ונקים את הרשות הזאת עם אנשי מקצוע שיחברו את המשרדים, כמו שאמרת אדוני היושב-ראש, כי זה מה שצריך לעשות. זה נוגע למשרד הרווחה ולביטחון ולבריאות ולמשרד הספורט ולחינוך. זה נוגע לכולם אבל כולם צריכים לעבוד ביחד ולהסתכל על הילד בקצה כי יושבים פה ילדים ממועצת התלמידים – אני טועה במשהו? מה קורה אצלכם בבתי הספר? מה קורה במסיבות אצלכם? סמים ואלכוהול? לא קנאביס, אתם לא מבינים איזה.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

לא בהכרח.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתם לא מבינים איזה.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> מה זה לא בהכרח? ישבת פעם בבית קפה? אני יושבת בבית קפה ואני מריחה את זה ממרחק. הם יושבים בבית הקפה ומעשנים גראס.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> ברור. איפה אתם חיים?

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

שנייה. הדיון התחיל באלימות בתוך בתי הספר. הדברים נאמרים מתוך הלב אבל יש משהו - -

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> שתי בנות, בנות 16 ו-17 הכנסתי לרטורנו.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לכו לרטורנו, תראו מה קורה ברוטורנו. לא תאמינו מה קורה שם.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> בנות ממשפחות טובות, אבא הייטקיסט, אימא רופאה והבת נרקומנית עם גראס. בת 16.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

חבר'ה, אבל בין זה לבין היום, כדאי לא להיסחף בדברים על מערכת החינוך שלנו שגם מוציאה את מיטב הבנים והבנות שלנו, שמגנים על המדינה הזאת. צריך תמיד להיזהר כשאנחנו עושים הכללות. אתה צודק, סימון, יש בבתי הספר – יש לי נכדה מקסימה, כפרה עליה, בכיתה ט'. כן, היא מספרת את מה שאת מספרת, שבאמת יש איזה רפיון בלתי רגיל. את הרפיון הזה, אפשר לבלום אותו ואסור לנו לעשות עוול לכל המורים ולכל המנהלים. יש היום אנשי חינוך שעומדים בפרץ הזה ונותנים את נשמתם גם כשקשה וכמעט בלתי אפשרי. ויש הורים מצוינים ויש ועדי הורים שמבינים את ההבדל בין מעורבות להתערבות. אבל היות וזה מתחיל לפשות וזה מתחיל לעבור את הגדול, אז אנחנו חייבים לטפל בזה אבל להיזהר מלשים אקסיומות כאלה שאומרות: אין מה לעשות, כולם מסוממים, כולם מעשנים.

אומרת לי מישהי: הבעיה שלי בתוך בית ספר תיכון היא שאנחנו ואתם מדברים עברית אבל בשתי שפות שונות. אתם לא מבינים את השפה שלנו. המורים לא מבינים שאנחנו יוצאים לטיול שנתי, יש לנו בתיקים אלכוהול אבל המורה אומר: אסור לי לבדוק. אני אומר לכם שאני כל חיי, אני וצוות המורים פני יציאה לטיול שנית, בדקנו.

אפילו פעם אחת היה שמפו שקראו לו "נקה שבע". פתחו אותו, ניקו אותו טוב טוב, מילאו אותו אלכוהול וסגרו. אז למדנו להריח גם את השמפו. זה בדיוק התפקיד שלנו, המורה צריך לצאת מגדרו. ברגע שתוקעים לו בבית הספר רכז מוגנות, שכמו שאמרת קטי, אין לו שום ניסיון, אז הוא אומר: יש מישהו שאני יכול - -

<< דובר >> עינב דלח: << דובר >>

זה צריך להיות של המשרד ולא של המשרד לביטחון קהילתי.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

כי אם הוא יגיע למשרד, המשרד יחייב אותו בהכשרה - -

<< דובר >> עינב דלח: << דובר >>

יפה, זה לא שצריך אותו. הוא פשוט צריך להיות כפוף למשרד החינוך וזה ההבדל.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

לא, מה תפקידו מול המורים. אבל מה שאמר סימון, זה...

<< דובר >> קריאות: << דובר >>

אתה כל-כך צודק כי זה בדיוק אותו דיון על עומס תפקידים של המורה כי ברגע שעושים סדר עדיפויות נכון, מה קשור לחינוך ומה לא קשור לחינוך - -

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

יובל בקצרה. משרד החינוך, אתם מיד לאחר מכן, אפשר להעלות את המצגת. בבקשה יובל.

<< דובר >> יובל דרוקמן: << דובר >>

שלום. אני יו"ר פורום המאבק בחרמות. אנחנו מדברים כאן על תופעה מאוד רחבת היקף ואני רוצה לקשר אותה רגע לעשייה שלנו. אנחנו מקדמים יחד אתכם, חברי הכנסת שטרית וטייב, את חוק החרם. החוק הזה עבר קריאה טרומית במרץ 2024 כמדומני.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אבל הוא מיושם. הוא כבר לא רלוונטי כי הוא מיושם בחלקו.

<< דובר >> יובל דרוקמן: << דובר >>

כן, אבל אנחנו חושבים שאפשר - -

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שאמר פה חבר הכנסת, זוכר? עוד פונקציה שתטפל בזה?

<< דובר_המשך >> יובל דרוקמן: << דובר_המשך >>

לא. אנחנו חושבים שאפשר לקיים דיון של הכנה לקריאה ראשונה כאן בוועדה, ולפתוח את הסעיפים מחדש ולבדוק אילו עריכות ושינויים אפשר לעשות, והנושא הזה חייב להיות מדובר כאן גם עם מסקנות שהוועדה מוודאת שהן מקוימות כי בסופו של דבר, אנחנו יודעים שכל המשרדים עושים עבודה אבל יש גם את ה"first risponders" האלה, את התגובה המידית שכל תלמיד וכל בית ספר חייב לדעת שעושים משהו. הדבר הזה לא יכול להישאר באוויר.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

משרד החינוך, בבקשה.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

אלה התלמידים מהמערכת - - - אנחנו גאים בכם, כל הכבוד.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

משרד החינוך, בבקשה.

<< דובר >> עינב לוק: << דובר >>

(באמצעות מצגת)

אני אתחיל ואגיד בפתיח דבריי שאני מאוד מברכת על הדיון הזה כי מבחינתנו, הנושא של מוגנות, שייכות – אני אציג את עצמי. אני מנהלת את השירות הפסיכולוגי-ייעוצי של משרד החינוך. נמצאת איתי גם ורד גיל, הממונה על אקלים חינוכי מיטבי, ונמצאות איתי שתי מפקחות – מפקחת ממחוז תל-אביב ומפקחת ממחוז דרום.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

איפה בדרום? דימונה הכי טובים, אני מודיע לך.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אפשר לבקש לפחות בדיונים כלליים כאלה, שתהיה אתכם גם נציגה של הציבור הערבי? מפקחת מהציבור הערבי?

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אני מייצגת גם את הציבור הערבי.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני חושבת שהגיע הזמן לכלול. גם בהתחלה כשדיברתי, אם לא הייתי מציגה את מה שהצגתי היום פה, אולי הקול הזה היה נעלם. ולהגיד לך את האמת? בא לי כל הזמן לדבר בכללי על הנושאים אבל בגלל שאף אחד לא מזכיר את הציבור שלי אז אני - -

<< דובר >> עינב לוק: << דובר >>

אז חברת הכנסת, לקחנו לתשומת ליבנו ואני חושבת שזה חשוב. אז אני אגיד שבאמת המשימה שאנחנו רוצים לדבר עליה היא כמובן מניעת אלימות, פגיעה על כל סוגיה. אבל להגיד שמעבר לזה, אנחנו רוצים והמשימה הכי הכי גדולה שלנו זה לייצר מוגנות, תחושת שייכות ושילדים ירגישו מוגנים ושייכים בבתי הספר. אנחנו יודעים שלתחושות השייכות – האהבה לבית הספר, הקשר לבית הספר, יש תפקיד מאוד מאוד מרכזי לתלמידים שמרגישים שייכים, מוגנים והם נמנעים ממצבים של אלימות. ולכן אנחנו מברכים על הדיון ועל השיח בנושא הזה.

אני אתחיל בקצרה ואגיד שהנתונים שבידיכם, כמו שהציג מרכז המחקר והמידע של הכנסת, יש לנו נתונים מסקר ראמ"ה אלימות, שלאורך השנים מהווה עבורנו מדד לנושא של אלימות ברמה הארצית וברמה המוסדית. זאת אומרת, גם לכל בית ספר יש את הנתונים שלו ביחס למדדי האלימות שמילאו התלמידים.

הנתונים שהתפרסו בתשפ"ג – ואני מתחילה מתשפ"ג אבל אני אציג גם את תשפ"ד ואומר שהנתונים של תשפ"ה, לא בכדי לא הצגתי אותם למרכז המחקר והמידע כי הם עדיין לא התפרסמו, והיה לנו מאוד חשוב להביא אותם היום לוועדה כדי שיהיו נתונים הכי רלוונטיים, ואני מקווה שכל הנתונים במלואם יתפרסמו בהקדם.

אז נגיד שמדד האלימות בתשפ"ד, לגבי אחוז התלמידים שנפגעו מאימות פיזית לעיתים קרובות – זה שמונה אחוזים מהתלמידים. אחוז התלמידים שחוו לפחות אחד מסוגי האלימות, שזה כולל גם את המילולי, גם מקוון, פיזי וחברתי, זה 18%. בתשפ"ה אנחנו רואים יציבות בנתונים.

אלה הנתונים שיש לנו מסקר ראמ"ה. כמובן הפילוח והפירוט של תשפ"ה יתפרסם בקרוב ונוכל להתבונן בהם לעומק.

אני אגיד שסקר ראמ"ה מהווה לאורך השנים כלי משמעותי למוסדות החינוך מכיוון שמעבירים את השאלון הזה אחת לשלוש שנים, ובין לבין הם מעבירים סקרים פנימיים, כשאנחנו מדברים על מספר סקרים פנימיים. מסד הנתונים הוא זה שמאפשר לבית הספר לבנות תכנית התערבות מבוססת על נתונים כי הוצגה כאן תמונה רחבה אבל יש בה שונות מאוד גדולה בין שלבי החינוך – איך זה נראה בבתי הספר היסודיים, ששם האלימות מדווחת על-ידי התלמידים כאלימות יותר גבוהה לעומת חטיבת הביניים והחטיבה העליונה. אנחנו רואים שונות בין - - - לאוכלוסיות. יש שונות בין כל בית ספר ובית ספר, ולכן מסד נתונים בית ספרי הוא קריטי לבניית תכנית התערבות.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

אני שואל שאלה: כשמנהל בית ספר מקבל נתונים של בוגרים בבגרויות, והיה ומשרד החינוך לא שבע רצון, הוא קורא למנהל ומתחיל בזה טיפול. האם אתם מחזירים לבית הספר את הדירוג הזה של ה - - - ויושבים עם מנהל בית הספר כדי לייצר תכנית התערבות?

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

תודה על השאלה כי באמת כשמסתכלים היום על בית הספר, מסתכלים על תמונה חינוכית שכוללת רכיבים, ואחד הרכיבים הוא האקלים הבית ספרי. זאת אומרת, מתוך המחוזות מתקיים מעקב אל מול בתי הספר. בתי הספר שרוכשים תכניות באמצעות הגפ"ן, כאשר אנחנו רואים בבית ספר שיש מיקוד בנושא האלימות, נדרש תהליך ליווי לבית הספר הזה. ואני אגיד שמשרד החינוך - -

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

ליווי?

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

ליווי ובחירת תכניות מותאמת למצב שבית הספר נמצא ומעקב. בעצם המפקחים מקיימים תהליך של ליווי ומעקב אחר בתי ספר שבהם רמת האלימות היא גבוהה ביחס לממוצע הארצי או ביחס לנתונים המצופים מתוך בתי הספר. אז בהחלט, זה מה שמאפשר את המעקב ואת הליווי אחר הנתונים. אלה הנתונים החיצוניים של בית הספר. יחד עם זה, אני אגיד שיש לנו 250 מדריכים שזאת המומחיות שלהם בכל האוכלוסיות, בכל המגזרים ובכל המחוזות, כאשר המשימה והידע המרכזי שמחזיקים מדריכים למניעת אלימות היא איך להתמקד בנתונים ולסייע לבית הספר לבנות תכנית התערבות המבוססת על הנתונים.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לא הבנתי, המדריכים של...

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

לא, ממש לא. אני אסביר. אני אגיד שהנושא של קידום אקלים, שייכות וצמצום אלימות, הוא יעד מרכזי. ולכל מפקח ולכל מחוז יש מדריכים מומחים שעוברים הכשרה שנים. הם מדריכים בעלי תואר שני בייעוץ חינוכי, הם אנשים שלמדו התמחות בקידום אקלים ומניעת אלימות. זאת ההתמחות שלהם, בטיפול באירוע ובבניית תכנית התערבות מבוססת נתונים. לכל מחוז יש מספר מדריכים. המדריכים האלה, ביחד עם מפקחות על הייעוץ ואם תרצו, המפקחות יתארו את זה יותר בהרחבה איך זה נראה ברמת המחוז. מזהים את תמונת המצב המחוזית, מזהים בתי ספר שזקוקים לליווי, תמיכה ומעקב מטעם הפיקוח ועוזרים להם לבנות תכנית התערבות מבוססת נתונים. הם מדריכים מומחים וזה התפקיד שלהם. גם כשקורה אירוע מאוד קיצוני ומורכז ומגיע לפיקוח, אז באמצעות המדריכים אנחנו גם מלווים את הטיפול באירוע יחד עם הפיקוח ויחד עם המדריכים.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אפשר לשאול שאלה? קודם כל, כמה בתי ספר עכשיו, בצילום מסך, עוברים תכנית מיוחדת לשיפור המוגנות ולמאבק באלימות בתוך בתי הספר באופן כללי? דבר שני, זה סקר. האם יש מסד נתונים על מקרים של אלימות בתוך בתי הספר במשרד החינוך? כלומר מה שיטת הדיווח בין בית הספר לבין משרד החינוך, והאם יש איסוף של הנתונים האלה וניתוח שלהם באיזה שהוא שלב?

<< דובר >> תמי סלע: << דובר >>

אפשר לשאול גם שאלה: הדיון הזה נקבע לאור איזו שהיא תחושה שיש החמרה בתופעת האלימות, והנתונים שלכם דווקא לא מראים את זה. אני מניחה שיש נתונים מעוד מקומות כמו מהמשטרה, תלונות מילדים והורים. האם אתם מצליבים את הכל והאם אתם שותפים לתחושה הזאת? זה לא בא לידי ביטוי בנתונים.

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

ברשותכם, אני אנסה להמשיך בהצגה כי אספנו את כל הדברים. רשמתי לעצמי את כל השאלות ואני אתייחס לכל השאלות.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אסור לפספס את הפואנטה.

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

אני אתייחס גם לשאלתך. אני רק רוצה לעבור על כל הנתונים ואז אתייחס גם לשאלות. אני אגיד שמדדים נוספים שאנחנו בודקים מעבר למדדי האלימות ואנחנו חושבים שהם מאוד קריטיים לבדיקה ולצערי, יש לי פה נתונים רק של תשפ"ד ואני מקווה שבימים הקרובים יהיו סך כל הנתונים של תשפ"ה. זה שלושה נושאים חשובים: קודם כל, תחושת המוגנות של ילדים בבית הספר, באיזו מידה הם מרגישים מוגנים? אפשר לראות כאן ששישה מכל 10 ילדים דיווח שהם מוגנים בבית הספר. זאת אומרת שיש בהחלט אוכלוסייה שמרגישה מוגנת. באיזו מידה ילדים מרגישים תחושת שייכות לבית הספר? שבעינינו זה רכיב קריטי בתוך המוסד החינוכי, ובאיזו מידה התלמידים מרגישים שבית הספר מעודד אותם לעשייה חברתית? נדמה לי שזה עלה פה בדברים של לא מעט מכם, שככל שילדים עסוקים, פעילים, שותפים לעשייה חברתית, הם מרגישים יותר שייכים ומוגנים בתוך המוסד החינוכי.

יש לנו שני סקרים פנימיים - -

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

כן, אבל יש פילוח. אנחנו מדברים בכל זאת על 40% של התלמידים שאינם מרגישים תחושת מוגנות. יש הבדלים בין הפריפריה לערים הגדולות?

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

אז אין לי נתון כזה לשלוף בעל-פה אבל אני בהחלט אבדוק את הנתון הזה ואחזור לוועדה כי יש את כל הפילוחים האפשריים. בראמ"ה יש פילוחים של מגזרים ופילוחים של פריפריה. כל פילוח אפשרי קיים בנתוני ראמ"ה.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כל זה מאוד מדאיג ש-40% מהתלמידים מרגישים מוגנות.

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

אני מביאה את הנתונים איך שהם, ויש פילוחים – כל פילוח שתרצו קיים להציג אותו. אנחנו יושבים על הפילוחים כי הם הכלי שלנו ליצירת תכנית עבודה יחד עם המחוזות ויחד עם מוסדות החינוך. זה כלי קריטי כי הוא באמת מראה ומשקף את החוויה הרגשית והסובייקטיבית של הילדים שעונים על השאלון ומקדישים לזה.

אני אגיד שבנוסף לזה אנחנו מעבירים שאלונים פנימיים. מעודדים את בתי הספר להעביר שאלונים פנימיים, שהם לא חיצוניים, ואין לנו את הנתונים עצים כי מטרתם שהם יהיו סקר פנימי. למשל, סקר "מה נשמע" זה סקר שפותח דווקא בתקופת המלחמה שבדק אם הילדים מרגישים מוגנים ושייכים? יש להם חברים? באיזו מידה הם מרגישים שיש קושי סביבם ואם הם רוצים לכתוב משהו בעניין הזה. בתשפ"ד ובתשפ"ה, כ-130,000 תלמידים מילאו את הסקר ואנחנו ממשיכים לעודד שימוש בסדר. הוא מהוו כלי קריטי לתלמידים.

סקר נוסף שאנחנו מפעילים אותו זה סקר שאלון אח"מ, שהוא דומה במהותו לסקר אקלים, ואנחנו מודדים - -

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

מה עושים עם התוצאות של הסקר? זה לא ברור. מה עושים עם התוצאות? 130,000 זה נהדר. זה סקר שאפשר להסיק ממנו.

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

אז אני אומרת שהסקר הזה, יש לנו סקר חיצוני שהוא של המשרד, שהוא בודק את הסקר. המטרה של הסקר, ואת זה אנחנו עושים, ומורים שעושים את זה משתמשים בזה. ואני אגיד עוד משהו מעניין לגבי הסקר "מה נשמע" – אחד הדברים היפים שקורים בסקר הזה, זה סקר שפותח עם חברה, הוא באפליקציה וילדים יכולים למלא אותו בקצרה. זה סקר קצר. לעיתים הסקרים ארוכים. המורה שמעבירה את זה לכיתה שלה, היא מקבלת תמונת מצב. ובנוסף לתמונת המצב היא מקבלת מאגרים ורעיונות של תכניות ופעילויות בהתאם למה שהכיתה שלה מדווחת. זאת אומרת שאם בכיתה מסוימת - -

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

כלומר אם אני מורה בכיתה, אני מעביר את הנתונים האלה של התלמידים.

<< דובר >> עינב לוק: << דובר >>

נכון.

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

השלב שחסר לי זה האם אני לוקח מהמאגר הזה רעיונות ביחד עם התלמידים? כלומר התלמידים רשאים להתערב ברעיונות ולהגיד לי: המורה, אנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים את זה.

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

אז אני אנסה להגיד את זה יותר מדויק: בעצם הסקר בודק באיזו מידה התלמידים מרגישים שייכים, שיש שם חרם בכיתה. הם מרגישים שהמורה מתעניינת בהם, שיש להם למי לפנות לעזרה וכולי. סקר כזה. ואז במידה ועולה מתוך הסקר שבכיתה שלי, שאני העברתי את השאלון, ילדים מרגישים שיש בכיתה שלנו דינמיקה של דחייה חברתית, ואני לוקחת את זה כדוגמה, בעצם הסקר מציף למורה כלים ותכניות שיוכלו לסייע לו לפתח את התכנית. חלק מהתכניות הן תכניות שקשורות בחיזוק השותפים, בקידום השותפות עם התלמידים, לשאול את התלמידים מי יכול לעזור להם לגייס שותפים בתוך בתי הספר, וחלק מהתכניות הן סדנאות בנושא, שיעורים בנושא מותאם גיל. הוא מקליד שהוא עשה את זה בכיתה ד' - -

<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>

אם מותר לי להציע, במקום מאגר הרעיונות שתשאלו את התלמידים מה טוב. הם יודעי לפעמים יותר טוב מאיתנו, תאמיני לי. תקשיבו לילדים האלה, אני יכול להביא להם 100 רעיונות מהגפ"ן, הם יכולים להביא מתוך השטח רעיון של מה צריך לעשות, והוא עולה פי 100 על כל הגפ"ן. גם אם אתם עושים, תבורכו, אני לא אומר את זה כביקורת.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >>

אני רוצה להעיר הערה: תראי, חשבנו על הדיון הזה בגלל האירוע שהיה בתל-אביב. הסקרים נחמדים, הכל טוב ויפה אבל אשמח מאוד לדעת איך טופל הנושא הזה. זה הטריד לא רק אותי, זה הטריד את כל מדינת ישראל. את הנושא הזה, האם אפשר כי באמת הסקר מאוד חשוב, השאלון חשוב. תנו לי דוגמה כי גם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן הביאה דוגמאות. אני לא יודעת אם התחלתם לטפל במה שהיא סיפרה אבל לפחות משהו שקרה לפני מספר חודשים, אפשר לדעת איך אתם מטפלים? כי נורא חשוב אחר-כך לשמוע את סגן ראש עיריית נס ציונה, איך הם מטפלים בנושאים האלה.

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

אז אני תכף אעביר למפקחות לתאר - -

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אני אומרת לך די, אני עייפה מתכניות וסקרים. את יודעת, איך אומרים הילדים? אני רוצה תכלס, לשמוע איך מקרה כזה מטופל.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אל תגידי כמו שאומרים הילדים כי אפילו מה שאנחנו חושבים שהם משתמשים בו, הם כבר הפסיקו להשתמש בו. יש להם שפה אחרת לגמרי.

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

אז ברשותכם, אני אעשה סקירה מאוד מאוד מהירה ואעביר למפקחות שיתארו איך מטופלים האירועים בתוך המחוזות בשיתוף פעולה, בהיבטים פרואקטיביים וריאקטיביים - -

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אני חושבת ששם זה הקצר עם המשרדים. מתי אתם מסיימים, מתי המשטרה נכנסת, מתי משרד הרווחה נכנס? זה מה שמעניין אותי.

<< דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >>

ברשותכם, אני אעשה עצירה, אתן למפקחות לתאר ואז נחזור לדיון.

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> זו מהות הדיון. אנחנו שעתיים מדברים...

<< דובר >> עינב לוק: << דובר >>

בבקשה. אז ברשותכם, אתן שתי דוגמאות של שתי מפקחות שיתארו איך הן מטפלות כאשר - -

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> תני לי רק את תל-אביב, אני לא צריכה את שתיהן.

<< דובר >> עינב לוק: << דובר >>

בבקשה.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אגיד לך למה? יש פה שני מחוזות.

<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> וגם היא אחראית על האוכלוסייה הערבית?

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אין לי בעיה. אוכלוסייה כזו ואוכלוסייה כזו.

<< דובר >> חגית גולדשטיין: << דובר >>

אני מפקחת על הייעוץ בתל-אביב. אני אגיד שאנחנו שתי מפקחות על ייעוץ בתל-אביב בגלל גודלה של העיר וכמות התלמידים בבתי הספר. את רוצה להתייחס למקרה הספציפי אבל אני אגיד שכל מקרה שק

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]