הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 29) (פריסת תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו), התשפ"ד-2024

כ"ז בחשוון, תשפ"ה

28 בנובמבר 2024

לכבוד

ועדת החוקה

שלום רב,

הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית ביחס להצעת חוק המרכז לגביית קנסות (תיקון מס'

29)(פריסת תשלום בעד חוב שטרף חלף המועד לתשלומו), התשפ"ד-2024

לקראת הדיון בהצעת החוק שבנידון, הסניגוריה הציבורית מבקשת להביע את תמיכתה בהצעת החוק, וזאת בכפוף לאמור להלן.

ככלל, במסגרת ההליך הפלילי, לא קיים בידי בית המשפט, ואף לא בידי התביעה או ההגנה, כלי אפקטיבי לחקירת יכולת כלכלית של הנידון. בבואו להטיל על הנידון סנקציה כלכלית, לרוב תהיה בידי בית המשפט תמונה מעורפלת וחסרה של יכולתו הכלכלית של הנידון לעמוד בסנקציה שהוטלה עליו. כך קורה, שלעיתים קרובות מוטלות על נאשמים חסרי אמצעים סנקציות כלכליות שהם מתקשים מאד לעמוד בהן. כך למשל, ידוע כי כ-%80 מהמאסרים חלף קנס שמופעלים בישראל הם בגין קנסות הנמוכים מ-5,000 ₪.

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בהכרתם של כלל הגופים המעורבים במערכת המשפט הפלילי בחשיבות הטיפול והשיקום, ובכלל זה השיקום הכלכלי, עבור אוכלוסיות של עוברי חוק.

בין היתר הוכר הקשר שבין חובות לבין עבריינות ורצידיביזם (עבריינות חוזרת), והצורך לפתור בעיות אלו מן העומק, בדומה למענים שניתנים במסגרת בית המשפט הקהילתי.

בהתאם לכך עוסקת הסניגוריה הציבורית בשנים האחרונות בטיוב הייצוג שניתן מטעמה בסוגיות הנוגעות להטלת סנקצ יות כספיות במסגרת ההליך הפלילי על עוברי חוק חסרי אמצעים. במסגרת זו, פועלת הסניגוריה הציבורית להעלאת המודעות של כלל המעורבים בהליך הפלילי בדבר החשיבות של התאמת הסנקציה הכספית ליכולותיו הכלכליות של הנידון (כפי שהורה גם המחוקק במסגרת סעיף 40ח לחוק העונשין, התשל"ז-1977), ובין היתר בחשיבות קביעתם של המועד לתשלום ופריסתו לתשלומים באופן מודע ומתחשב, על מנת לאפשר גבייה יעילה, מבלי שהחיוב יצבור תוספות וריביות ותאבד המוטיבציה לשלמו.

יצוין, כי רבים מלקוחות הסניגוריה הציבורית, בהם אסירים רבים, חווים מצוקה ממשית בשל חוסר יכולתם לשלם את חובותיהם במרכז לגביית קנסות. אי עמידה בתשלום החובות עלול להוביל להפעלה של מאסר חלף קנס; לעיקול חשבונות קנטינה של אסירים, כך שהם נותרים ללא מקור

כספי לתשלום עבור צרכים בסיסיים בכלא, וכתוצאה מכך חשופים לניצול בידי אסירים אחרים;

מניעת קציבה מאסירי עולם ומניעת שחרור מוקדם של אסירים בעלי חוב; עיקול חשבונות ומשכורות של עוברי חוק משוחררים, שמתקשים להשתקם ולהתפרנס בשל העיקולים, ועוד. יוזכר כי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-,2018 החריג ממתן ההפטר את הסנקציות הכלכליות, כך שמדובר בחובות נצחיים שתופחים לאורך זמן, ולכן יש חשיבות רבה לפריסה מידתית של החיובים.

הסניגוריה הציבורית מברכת איפוא על הרחבת סמכויותיו של המרכז לגביית קנסות לפריסת החיוב לתשלומים בשלב טרום החוב וכן לביטול תוספות פיגורים. אלו הערותינו להצעת החוק:

.1 יוצע להרחיב את סמכויות מנהל המרכז לגביית קנסות לפרוס תשלומים בסכומים הגבוהים מ-50,000 ₪ בשלב טרום החוב, וזאת אף אם יימצא שהמנגנון המוצע בחוק – פריסה עצמאית באמצעות אתר האינטרנט – יותאם רק לתשלומים בגובה נמוך יותר. נכון לעכשיו, הצעת החוק מותירה את מנהל המרכז ללא סמכות לפרוס תשלום חוב העולה על 50,000 ₪ בשלב טרום החוב.

.2 בסעיף 3 להצעה מוצע, כי תנאי לפריסת התשלום יהיה ש"החוב לא נפרס כבר לשיעורים בהתאם לפסק דין או החלטה של בית המשפט", ובהמשך מוצע כי על אף האמור, מנהל המרכז יהיה רשאי להיענות לבקשה לפרוס חוב שכבר נפרס בהחלטה או בפסק דין, "אם מצא כי חל שינוי מהותי בנסיבות אשר יש בו כדי להשפיע על יכולתו של המשלם לשלם את יתרת החוב". דברי ההסבר מבארים כי "מדובר במצב שבו אדם שמשלם את התשלום על פי ההסדר שנקבע בגזר הדין או בהחלטת הגורם שהטיל את התשלום, במשך תקופה ארוכה, מבקש לשנות את ההסדר שנקבע, בשל שינוי מהותי בנסיבות. רק במקרה כזה, ואף על פי שנקבע הסדר בגזר הדין או בהחלטת הגורם מטיל התשלום יוכל מנהל המרכז לשנות את הפריסה לתשלומים שנקבעה בגזר הדין או בהחלטה. במקרה כזה, הסדר התשלומים שייקבע אינו חייב להיות לפי המתווה הקיים בתוספת השישית כנוסחה המוצע. יובהר, כי מטרת סעיף קטן זה לעגן בחקיקה את המצב המשפטי הנוהג כבר כיום".

הסניגוריה הציבורית סבורה כי יש לבטל תנאי זה ולאפשר פריסה בהתאם לתוספת השישית גם בעניינם של אלו שכבר נפרסו תשלומיהם במסגרת פסק דין. כאמור לעיל, לא קיימים בידי בית המשפט הפלילי כלים לחקירת יכולת ולהערכה נכונה של יכולותיו של עובר החוק לעמוד בתשלום שהוטל עליו. קושי זה בא לידי ביטוי גם בקשר לפריסת התשלומים. התוצאה האבסורדית היא שדווקא באותם מקרים שבהם נתן בית המשפט את דעתו לצורך להקל על הנידון ולפרוס את החיוב לתשלומים, אך לא דייק בפריסה, לא תתאפשר פריסה מידתית יותר. ואילו באותם מקרים שבהם בית המשפט לא נתן דעתו לעניין, או שסבר שאין צורך בפריסה כלל, דווקא אז כן תתאפשר פריסה בהתאם להצעת החוק.

יצוין, כי בניגוד לאמור בדברי ההסבר, ההצעה אף אינה משקפת את המצב המשפטי הקיים. כיום, על אף שבסמכות בית המשפט לפרוס את התשלום, לעיתים קרובות סבורים בתי המשפט כי עניין זה לא נוגע להם, אלא למרכז לגביית קנסות, ומפנים סניגורים שמבקשים פריסה שונה של תשלום עבור לקוחותיהם לבקש זאת מהמרכז לגביית קנסות.

לא סתם הזהיר בית המשפט העליון את השופטים כי "הטלת קנס בכלל ומאסר חלף קנס בפרט, צריכה להיעשות במתינות ולאחר מחשבה, ולא כסרח עודף לעונש העיקרי בגזר הדין", וכן: "השורה התחתונה העולה מן הדברים היא 'שופטים הזהרו בקנסותיכם, בפריסותיכם ובמח"קכם'. כאשר בית המשפט גוזר דינו של נאשם לקנס בכלל, ולקנס ומאסר תחתיו בפרט, עליו לקחת בחשבון את יכולתו הכלכלית של הנאשם לעמוד בקנס ולפרוס מראש את הקנס לתשלומים סבירים שהנאשם יוכל לעמוד בנטל פרעונם... זאת, על מנת לשפר סיכויי הגבייה, על מנת ליתן לנאשם הזדמנות הוגנת לעמוד בנטל פרעון הקנס, ועל מנת שלא לפגוע בסיכויי השיקום של הנאשם. קנס בלתי מידתי עלול לפגוע בשיקומו של הנאשם, שהרי הקנס לא נועד להשית עונש נוסף, בדמות חדלות פרעון, עונש שאינו מוכר בחוק העונשין. פריסה לא הגיונית של הקנס עלולה לקלוע את הנידון לסחרור..." (ע"פ 4919/14 שמעון אזולאי נ' מדינת ישראל (6.3.2017), פסקאות ,1 72 לפסק הדין) [ההדגשות נוספו].

חרף האזהרה האמורה, הטלת סנקציות כספיות במסגרת ההליך הפלילי אכן נעשית לעיתים קרובות כ"סרח עודף", ללא השקעת תשומת לב וללא כלים אובייקטיבים לאומדן היכולת הכלכלית של הנידון לעמוד בתשלום ובפריסה. לכן יש חשיבות לכך שהמרכז לגביית קנסות יהיה זה שיתקן טעויות בפריסת התשלום ויאפשר פריסה מידתית של התשלומים, בהתאם ליכולת הכלכלית של הנידון. אלמלא יתאפשר נתיב זה, ייאלצו נידונים להגיש ערעורים לערכאות גבוהות יותר בעניין הפריסה בלבד, ובכך להעמיס על הערכאות השיפוטיות העמוסות ממילא.

.3 בנוסף לאמור לעיל, יש לוודא כי הצעת החוק הנוכחית עולה בקנה אחד עם תיקון 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-,1961 וזאת בעיקר בכל האמור בהמרת תוספת הפיגורים ב"דמי פיגורים" והטעמים העומדים ביסוד שינוי זה.

בכבוד רב ובברכה,

עו"ד מורן כרמון

עו"ד ישי שרון

ראשת התחום הכלכלי

מנהל מחלקת חקיקה ומדיניות

הסניגוריה הציבורית הארצית

נוסח מעודכן מטעם הממשלה לדיון ועדת החוקה ביום :18.11.2025

כ"ו בחשוון התשפ"ו

17 בנובמבר 2025

חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' ...), התשפ"ו–2025 תיקון סעיף 2

.1

בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה–11995 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2(ב1), בפסקה (5), במקום "סעיף 5ב(ב)" יבוא "סעיפים 5ב(ב) או 5ג(ב)".

תיקון סעיף 2ב

.2

בסעיף 2ב לחוק העיקרי –

הוספת סעיף 2ג

.3

(1) בסעיף קטן (א), אחרי "וחשב הגוף הנוגע בדבר" יבוא "(בסעיף בחוק זה

– אישור לקבלת תשלום מוקדם)";

( 2)

אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(א1) באישור לקבלת תשלום מוקדם רשאים שר המשפטים והשר הנוגע בדבר לקבוע כי ההוראות לעניין פריסת התשלום כאמור בסעיף 2ג לא יחולו על סוג החוב המפורט באישור, אם שוכנעו שתשלום מלוא סכום החוב הוא תנאי לביצוע הפעולה שבעדה הוא משולם."

אחרי סעיף 2ב לחוק העיקרי יבוא:

1 ס"ח התשנ"ה, עמ' 170; התש"ף, עמ' .14

1

"פריסת תשלום בעד2ג.

חוב שטרם חלף

המועד לתשלומו

(א) ניתן לגבי חוב מסוים אישור לקבלת תשלום

מוקדם, כאמור בסעיף 2ב, רשאי האדם שנדרש

לשלם את החוב כאמור (בסעיף זה – המשלם)

לשלמו בתשלומים, בהתאם לכללים שיקבע מנהל

רשות האכיפה והגבייה (להלן – כללי מנהל

הרשות); שילם המשלם את התשלומים החודשיים

בהתאם לכללי מנהל הרשות, לא יווספו על החוב

הפרשי הצמדה, ריבית, או תוספת פיגורים לפי

העניין אלא אם נפסקה על קנס ריבית שיקלית

בהתאם להוראות סעיף 66(א) לחוק העונשין; על

אף האמור בסיפא, אם מדובר בחוב פיצוי כאמור

בפסקה (6) להגדרה "חוב" תתווסף עליו ריבית

שיקלית.

להוראות סעיף זה, אם מתקיימים כל אלה, ובלבד

שלא נקבע לפי הוראות סעיף 2ב(א1), באישור

כאמור, שהוראות סעיף זה לא יחולו לגבי אותו

חוב:

(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על חוב כאמור

בסעיף קטן (א) שהינו כמפורט להלן:

(1) סכום החוב אינו עולה על 50,000

שקלים חדשים והחוב אינו בשל עיצום כספי

שנקבע בחיקוק;

2

(2) החוב לא שנפרס כבר לשיעורים

בהתאם לפסק דין או החלטה של בית

המשפט או בהתאם להחלטה של גורם אחר

על

שהטיל את התשלום; ואולם (ד)

אף הוראות סעיף קטן (א)(2), רשאי מנהל

המרכז לגביית קנסות, לבקשת חייב שחובו

נפרס לשיעורים במסגרת פסק הדין או

במסגרת החלטה של גורם אחר שהטיל את

התשלום, לשנות את הפריסה שנקבעה

בפסק הדין או בהחלטה, אם מצא כי חל

שינוי מהותי בנסיבות אשר יש בו כדי

להשפיע על יכולתו של המשלם לשלם את

יתרת החוב.

(3) המשלם מסר את הפרטים כמפורט

להלן, באמצעות אתר האינטרנט של רשות

האכיפה והגבייה, לא יאוחר משבעה ימים

לפני המועד האחרון לתשלום החוב:

(א) סכום התשלום החודשי שהוא

מבקש לשלם, בשקלים חדשים

שלמים, ובלבד שהסכום האמור לא

יפחת מסכום התשלום החודשי

המזערי כמפורט בטור ב' לתוספת

השישית בהתאם לסכום החוב

כמפורט בטור א' לתוספת האמורה;

(ב) יום קבוע שבו הוא יבצע את

התשלום, בכל חודש, מתוך רשימת

מועדים שיפרסם מנהל המרכז

ברשומות ובאתר האינטרנט של

רשות האכיפה והגבייה (בסעיף זה –

יום התשלום);

3

מספר טלפון נייד וכתובת

(ג) דואר אלקטרוני של המשלם, לצורך

יצירת קשר עימו באופן דיגיטלי, ואם

קבע שר המשפטים פרטים אחרים

שעל המשלם למסור לפי סעיף קטן זה

לצורך כך – הפרטים שקבע.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א)(3), משלם

המנוי בתוספת השביעית רשאי, במקום לבצע את

הפריסה לתשלומים באמצעות אתר האינטרנט

כאמור באותו סעיף קטן, להגיש למנהל המרכז

בקשה בכתב לפריסת תשלומים, ובלבד ששלח את

הבקשה לא יאוחר מ-10 ימים לפני המועד האחרון

לתשלום החוב; בבקשה כאמור יפרט המשלם את

הפרטים האמורים בסעיף קטן (א)(3)(א) ו-(ב) וכן

את הדרכים ליצירת קשר עימו.

נפרס חוב לתשלומים בהתאם להוראות

(ג) סעיף זה, יחולו הוראות אלה:

(1) המשלם ישלם את התשלומים

החודשיים כפי שפירט לפי סעיפים קטנים

(א) או (ב), לפי העניין, מדי חודש בחודשו,

ביום התשלום; לעניין זה יראו תשלום בתוך

30 ימים מיום התשלום כתשלום במועד;

(2) שילם משלם את התשלומים

החודשיים כאמור בפסקה (1), לא ייווספו על

החוב הפרשי הצמדה, ריבית או תוספת

פיגורים, לפי העניין;

4

(3) על אף האמור בכל דין, לעניין חוב

שהוא קנס כהגדרתו בפרטים (2) או (3)

להגדרה "חוב", רואים משלם שביקש לפרוס

את חובו לתשלומים לפי סעיפים קטנים (א)

או (ב), לפי העניין, כאילו הודה באשמה לפני

בית המשפט והורשע כאמור בסעיף 229(ח)

לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

התשמ"ב–21982;

(4) המשלם לא יהיה רשאי לבצע פריסה

נוספת של אותו חוב לתשלומים, לפי סעיף

זה;

(5) לא שילם משלם תשלום חודשי

במועדו –

(א) תתבטל הפריסה לתשלומים,

ויתרת החוב תעמוד לפירעון מיידי;

(ב) ייווספו על יתרת החוב הפרשי

הצמדה, ריבית או תוספת פיגורים,

לפי העניין, החל ממועד התשלום

האחרון לפי הפריסה לתשלומים אשר

לא שולם במועדו; לא שילם המשלם

את התשלום הראשון במועדו,

ייווספו על יתרת החוב הפרשי

הצמדה, ריבית או תוספת פיגורים,

לפי העניין, לפי המועד המקורי

לתשלומו;

2 ס"ח התשמ"ב, עמ' .43

5

משלם ימסור בהודעת תשלום החוב

(ג) בתשלומים, פרטים ליצירת קשר כפי שייקבע בכללי

מנהל הרשות; על אף האמור בסעיף 5(א), דרישה

לתשלום החוב למשלם שמסר פרטים ליצירת קשר

כאמור בסעיף קטן (א)(3)(ג), תישלח רק באמצעות

פרטי הקשר שמסר בהתאם להוראות אותו סעיף;

דרישה שנשלחה כאמור יראו אותה כאילו הומצאה

כדין גם בלא חתימת המשלם על אישור המסירה,

בתום שלושה ימים מיום שנשלחה, אלא אם כן

הוכיח המשלם שלא קיבל את הדרישה מסיבות

שאינן תלויות בו; על הודעת תשלום כאמור בסעיף

זה יחולו הוראות סעיף 3ג(2), 3ג(5) ו-3ג(7) לחוק

תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח–

.2018

(6) מנהל המרכז רשאי לבטל פריסה

לתשלומים לפי סעיף זה, מטעמים שיירשמו,

אם מצא כי מתקיים לגבי המשלם האמור

בסעיף 5(ד)(1)(א) או (ב).

(ד) על אף הוראות סעיף קטן (א)(2), רשאי מנהל

המרכז, לבקשת חייב שחובו נפרס לשיעורים

במסגרת פסק הדין או במסגרת החלטה של גורם

אחר שהטיל את התשלום, לשנות את הפריסה

שנקבעה בפסק הדין או בהחלטה, אם מצא כי חל

שינוי מהותי בנסיבות אשר יש בו כדי להשפיע על

יכולתו של המשלם לשלם את יתרת החוב.

(ה) שר המשפטים רשאי, בצו, לשנות את

התוספת השישית והתוספת השביעית."

תיקון סעיף 5ג

.4

בסעיף 5ג לחוק העיקרי –

(1) האמור בו יסומן "(א)" , ובו, במקום הסיפה החל במילים "אם שוכנע" יבוא "בהתקיים האמור בסעיף 5ב(א)(1) או (2), בשינויים המחויבים, וכן אם החייב שילם את החוב או חלקו בהתאם לפריסה או לדחייה שנקבעה לו לפי סעיף 5ב";

6

( 2)

אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(ב) סמכות מנהל המרכז לקבוע כללים, הנתונה לו לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב בהתאם להוראות סעיף 5ב(ב), תהיה נתונה לו גם לעניין פטור מתשלום ריבית ותוספת פיגורים, כולה כולן או חלקהחלקן, לפי סעיף זה."

הוספת תוספת

שישית ותוספת

שביעית

.5

אחרי התוספת החמישית לחוק העיקרי יבוא:

"תוספת שישית

(סעיף 2ג(א))

פריסה לתשלומים בהתאם לסכום החוב

טור א'

סכום החוב (בשקלים חדשים)

עד 1,000

מעל 1,0000 עד 5,000

מעל 5,000 עד 10,000

מעל 10,000 עד 15,000

מעל 15,000 עד 20,000

מעל 20,000 עד 30,000

מעל 30,000 עד 40,000

מעל 40,000 עד 50,000

טור ב'

תשלום חודשי מזערי (בשקלים

חדשים)

250

500

600

650

800

1,000

1,200

1,375

תוספת שביעית

(סעיף 2ג(ב))

הרשאים להגיש בקשה בכתב לפריסה לתשלומים

( 1)

משלם הנתון במשמורת בית סוהר;

( 2)

משלם שבמועד הגשת בקשת הפריסה לתשלומים גילו מעל 70 שנים;

7

(3) משלם שהצהיר לפני מנהל המרכז כי אין ביכולתו להגיש את הבקשה באמצעות אתר האינטרנט, ומנהל המרכז סבר כי אכן אין ביכולתו של המשלם לעשות כן."

תיקון חוק סדר

הדין הפלילי

.5

בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–,1982 בסעיף 229 –

(1) בסעיף קטן (ח), במקום "אדם את הקנס" יבוא "אדם את הקנס, כולו או חלקו,";

( 2)

תיקון חוק העבירות .6

המנהליות

בסעיף קטן (ח2), אחרי "את הקנס" יבוא "או את חלקו".

בחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו–,1985 בפרט 2ג(1) אחרי "הוא שילם בשלה" יבוא "או החל לשלם בשלה".

תחילה

.6

תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו (בחוק זה – יום התחילה).

הוראת מעבר

.7

רשות מקומית שערב יום התחילה ניתן לגבי חוב המשולם לה אישור לקבלת תשלום מוקדם, כאמור בסעיף 2ב לחוק העיקרי (בסעיף זה – אישור לקבלת תשלום מוקדם) רשאית להודיע למנהל המרכז, בתוך שלושה חודשים מיום התחילההפרסום , כי הוראות הסעיף האמור לא יחולו לגבי אותו חוב; הודיעה רשות מקומית כאמור, יראו ממועד ההודעה כאילו לא ניתן לגבי אותו חוב אישור לקבלת תשלום מוקדם; הודעה על הפסקת התחולה של הסדר אישור לקבלת תשלום מוקדם לגבי חוב המשולם לרשות מקומית, בהתאם להוראות סעיף זה, תפורסם ברשומות.

8

כ"ו בחשוון התשפ"ו

17 בנובמבר 2025

אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט

מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה

מסמך הכנה לדיון ביום 18.11.25 – הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס'

29) (פריסת תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו), התשפ"ד–,2024 מ/1772

בפני הוועדה הצעת חוק ממשלתית לתיקון חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה– 1995 (להלן: החוק או חוק המרכז), שנועדה להסמיך את המרכז לפרוס חיובים מסוימים לתשלומים עוד בטרם הפכו לחובות (לפני חלוף מועד הפירעון). בנוסף, מוצע להסמיך את מנהל המרכז לפטור חייבים מתשלום תוספת פיגורים במקרים מסוימים, ולקבוע כללים בעניין זה.

התיקון המוצע

המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המרכז), פועל מכוח החוק, כאחת מהזרועות של רשות האכיפה והגבייה, ותפקידו, ככלל, הוא לגבות חובות עבור אוצר המדינה. בשנת ,2018 נוסף לחוק המרכז סעיף 2ב שכותרתו "קבלת תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו", ובמסגרתו הוסמך המרכז לקבל סוגי חיובים שאישר שר המשפטים, גם בתוך התקופה לתשלום, כלומר – בטרם חלף מועד הפירעון (להלן במסמך זה: חוב שטרם חלף מועד פירעונו יכונה "חיוב" וחוב שחלף מועד פירעונו יכונה "חוב"). עם זאת, ובשונה מחובות שחלף מועד פירעונן, לא הוענקה למנהל המרכז הסמכות לפרוס, לדחות או להפחית את החיובים האמורים בתוך התקופה לתשלום.

לפי דברי ההסבר להצעת החוק הממשלתית, בשנים האחרונות היו פניות מרובות למרכז בבקשה לפרוס חיובים כבר ב"שלב החיוב", ולכן הוצע, בתנאים מסוימים, לאפשר לאדם שגובה חובו הוא עד 50 אלף ש"ח לבצע "פריסה חד-פעמית של החיוב לתשלומים" באופן "אוטומטי וממוחשב", כבר בשלב זה (דברי ההסבר להצעת החוק הממשלתית, בעמ' 1154).

כמו כן, התבקש תיקון לסעיף 5ג לחוק, שיאפשר למנהל המרכז לקבוע כללים לעניין פטור מתשלום תוספת פיגורים (בשלב החוב), בדומה לסמכותו הקיימת לקבוע כללים לפי סעיף 5ב לעניין פריסת חוב (סמכות שכפי שיפורט להלן, טרם נעשה בה שימוש). כך, יוכלו חייבים לפרוס חובות ולהפחית תוספות פיגור באופן מעין-אוטומטי, מבלי שמנהל המרכז או מי מטעמו יידרש להפעיל שיקול דעת ביחס לחוב או לתיק הספציפי.

יודגש כי לפני הדיון בוועדה התנהל שיג ושיח בין יו"ר הוועדה והייעוץ המשפטי לגורמי המקצוע בממשלה, שבעקבותיו שלחה הממשלה נוסח מבוקש מעודכן. נוסח מעודכן זה הוא שיוצג להלן (כנוסח משולב), כאשר לצד מסמך ההכנה יפורסם גם נוסח לדיון – ממנו תתבצע ההקראה ושבו ניתן להבחין בשינויים ביחס להצעה הממשלתית שאושרה במליאה בקריאה הראשונה.

שאלות כלליות

.1 כבר היום סעיף 5ב לחוק המרכז מאפשר פריסת חובות, בהתאם לכללים "מעין-אוטומטיים" או בהתחשב בנסיבות החוב או החייב. ככל שהצעת החוק נועדה כדי להסמיך את המרכז לפרוס גם חיובים (בשלב שלפני חלוף מועד הפירעון), נשאלת השאלה מדוע יש צורך בכתיבת הסדר חדש לגמרי, במקום להחיל את סעיף 5ב הקיים גם על פריסת חיובים ולקבוע כללים לפי הסמכות שכבר היום נתונה למנהל המרכז מכוחו (למשל, ניתן היה להסתפק בתיקון ההחרגה בסעיף 2ב(ג) העוסק בגביית חיובים: "הסמכויות לפי חוק זה, למעט הסמכות לקבל תשלום בעד חוב לפי 1

סעיף זה והסמכות לפרוס או לדחות תשלום חוב לפי סעיף 5ב, יחולו לעניין חוב כאמור בסעיף קטן (א) רק לאחר

שחלף המועד לתשלומו").

.2 ככל שנדרש הסדר שונה ומפורט יותר מזה הקיים היום בחוק, כפי שמבקשת הממשלה לאשר, נשאלת השאלה העקרונית מה הסיבה להבחנה בין אופן פריסת תשלומים לפני ואחרי מועד הפירעון, ואם יש לכך הצדקה – האם נכון להגביל יותר את שיקול הדעת של המרכז בעת פריסת חיובים, באופן שעשוי "להחמיר" דווקא עם מי שמבקש לפרוס את חיובו בטרם הגיע המועד לתשלום ובטרם הפר את חובותיו החוקיות, לעומת אדם שלא עמד בחובותיו ומבקש לפרוס את חובו בחלוף מועד הפירעון?

מלבד הדיון בשאלות הכלליות האמורות, להלן הנוסח המעודכן שהממשלה מבקשת לאשר,

והסברים ושאלות לגביו.

נוסח ושאלות לדיון

סעיף 1 להצעת החוק – כללי האצלה

.2 המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות

(ב1) מנהל המרכז רשאי לאצול מסמכויותיו גם לעובד המרכז בעל ותק מקצועי של חמש שנים לפחות, שעבר הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו, ובלבד שלא יאצול לעובד כאמור את הסמכויות האלה:

(1) הסמכות למינוי גובה;

(2) הסמכות למתן הצעה לגביית חוב באמצעות המרכז, כאמור בפסקאות (13), (14), (16) או (16א) להגדרה "חוב";

(3) הסמכות למתן הצעה לקבלת תשלום לפי סעיף 2ב;

(4) הסמכות לפנות לרשם לענייני המרכז בבקשה לפי סעיפים 5(ד), ,7 7א או 8;

(5) הסמכות לקבוע כללים לפי סעיףסעיפים 5ב(ב) או 5ג(ב);

(6) הסמכות להורות על ביצוע תחליף המצאה לפי סעיף 5(ג).

סעיף 2(ב1) מסמיך את מנהל המרכז לאצול מסמכויותיו לגורמים מסוימים, ומחריג סוגי סמכויות אותם נאסר עליו לאצול. כך למשל, בענייננו, המנהל רשאי לאצול את הסמכות להכריע בבקשת פריסה של חייב מסוים, אך לא את הסמכות לקבוע כללים רוחביים בעניין זה.

בסעיף 4 להצעת החוק, שיוצג להלן, מוצע להעניק למנהל המרכז סמכות לקביעת כללים לעניין פטור מתשלום ריבית ותוספת פיגורים, בחלוף מועד הפירעון. כעת מוצע לקבוע שמנהל המרכז לא יוכל לאצול את הסמכות לקבוע כללים כאמור, בדומה לאיסור הקיים לאצול את הסמכות לקבוע כללים לעניין פריסת חובות בחלוף מועד הפירעון.

סעיף 2 להצעת החוק – אישור לקבלת תשלום מוקדם

2ב. קבלת תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו

המרכז רשאי לקבל מאדם תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו, ובלבד ששר המשפטים והשר הנוגע

(א) בדבר אישרו לקבלו לפי הצעת מנהל המרכז וחשב הגוף הנוגע בדבר (בחוק זה – אישור לקבלת תשלום מוקדם); הודעה על אישור כאמור תפורסם ברשומות.

באישור לקבלת תשלום מוקדם רשאים שר המשפטים והשר הנוגע בדבר לקבוע כי ההוראות לעניין פריסת

(א1)

התשלום כאמור בסעיף 2ג לא יחולו על סוג החוב המפורט באישור.

מידע שהגיע למרכז לפי סעיף קטן (א) ישמש רק לצורך קבלת תשלום כאמור באותו סעיף קטן.

(ב) הסמכויות לפי חוק זה, למעט הסמכות לקבל תשלום בעד חוב לפי סעיף זה, יחולו לעניין חוב כאמור בסעיף קטן

(ג) (א) רק לאחר שחלף המועד לתשלומו.

2

סעיף 2ב מסמיך את המרכז לגבותחיובים שטרם חלפו מועדי תשלומם, לאחר קבלת אישור שר המשפטים והשר הנוגע בדבר לגבי סוג התשלומים.

כעת מוצע להסמיך את שר המשפטים והשר הנוגע בדבר לקבוע סוגי חיובים שהמרכז יוכל לגבות לפני חלוף מועד הפירעון, אך מבלי שתהיה למרכז הסמכות לפרוס אותם לתשלומים ב"שלב החיוב", קרי, התיקון דנן לא יחול על חיובים אלה.

נקודות לדיון –

.1 מההיסטוריה החקיקתית עולה כי הסמכות לפרוס חובות ולדחות את מועד תשלומן נועדה לייעל את מנגנון הגבייה ולתת מענה לקשיים בגבייה. בהתחשב בכך, מוצע כי הוועדה תדון בשאלה אם יש בסעיף המוצע כדי לפגוע בתכלית זו, והאם מקור או סוג החוב רלוונטי לשאלת יכולתו של החייב לשלמו במועד.

.2 ככל שהוועדה סבורה שיש מקום להסמיך את השרים לקבוע שבסוגי חיובים מסוימים לא תהיה סמכות לפרוס את החוב, בשום מקרה או נסיבות, מוצע כי הוועדה תשקול להכווין את שיקול הדעת של השרים בבואם לקבל את ההחלטה הזו. בהקשר זה יצוין כי בנוסח הקריאה הראשונה הוצע לקבוע שהפעלת הסמכות תותנה בכך שהשרים "שוכנעו שתשלום מלוא סכום החוב הוא תנאי לביצוע הפעולה שבעדה הוא משולם", ולפי דברי ההסבר, הכוונה היא לאפשר למנוע פריסת חיובים במקרים דוגמת תשלום בעד רישיון מקצועי או תשלום אגרה (שם, בעמ' 1154). ככל שזו עדיין מטרת הסעיף, מוצע לבחון את ההצדקה שלא לאפשר תשלום "בתשלומים" במקרים אלה, כפי שנעשה הדבר כעניין שבשגרה בשוק החופשי.

סעיף 3 להצעת החוק – לב הצעת החוק: הסמכות לפרוס תשלום בעד חיוב שטרם חלף המועד לתשלומו ואופן הסדרתה כאמור לעיל, החוק הקיים מעניק למרכז סמכות לגבות תשלום בעד חיוב שטרם חלף המועד לתשלומו, ללא סמכות לפריסתו או דחייתו. כעת מוצע לקבוע סעיף מיוחד, המסמיך את מנהל רשות האכיפה והגבייה (להלן: מנהל הרשות) לקבוע כללים לעניין פריסת חיובים בטרם חלוף מועד פירעונם, ולשנות את כללי ההמצאה בהקשר זה.

נזכיר כי הנוסח המוצע שונה ומצומצם יותר מהנוסח שהופיע בהצעת החוק הממשלתית ואושר בקריאה הראשונה.

סעיף קטן (א) המוצע

2ג. פריסת תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו

(א) ניתן לגבי חוב מסוים אישור לקבלת תשלום מוקדם, כאמור בסעיף 2ב, רשאי האדם שנדרש לשלם את החוב כאמור (בסעיף זה – המשלם) לשלמו בתשלומים, בהתאם לכללים שיקבע מנהל רשות האכיפה והגבייה (להלן – כללי מנהל הרשות); שילם המשלם את התשלומים החודשיים בהתאם לכללי מנהל הרשות, לא יווספו על החוב הפרשי הצמדה, ריבית, או תוספת פיגורים, לפי העניין, אלא אם נפסקה על קנס ריבית שיקלית בהתאם להוראות סעיף 66(א) לחוק העונשין;

על אף האמור בסיפא, אם מדובר בחוב פיצוי כאמור בפסקה (6) להגדרה "חוב" תתווסף עליו ריבית שיקלית.

רקע – הסמכות לפרוס או לדחות תשלום של חוב

חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967 (להלן: חוק ההוצל"פ), מאפשר תשלום חובות בתשלומים לפי החלטת רשם ביחס לתיק או חייב ספציפי, או בהתאם לכללי ההוצאה לפועל (הוראות לתשלום 3

חובות פסוקים), התשע"ד–2014 (להלן: כללי מנהל ההוצל"פ). כללים אלה מאפשרים לחייב שאינו תאגיד ושסכום חובו נמוך מ-50,000₪ לבצע פריסה בצורה מעין-אוטומטית, ובלבד שיעמוד בהחזר חודשי מזערי קבוע.1 משכך, "פריסה בשיקול דעת" והוצאת צו תשלומים ע"י רשם הוצל"פ נעשית רק למי שחובו גבוה מ-50,000₪ או שהוא זקוק לפריסה ייחודית, בכפוף להגשת בקשה פרטנית.

בדומה להוצאה לפועל, בשנת 2018 תוקן סעיף 5ב לחוק המרכז, כך שכבר היום הוא מסמיך את מנהל המרכז לפרוס או לדחות תשלום של חוב (אחרי חלוף מועד הפירעון), והוא קובע כך:

"5ב. סמכות המנהל לפרוס או לדחות תשלום חוב

(א) מנהל המרכז רשאי, על פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, באחד מאלה:

(1) בהתאם לכללים לפי סעיף קטן (ב);

(2) אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי-תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחייה של התשלום כאמור.

(א1) [...]

(ב) מנהל המרכז רשאי לקבוע בכללים הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב לפי הוראות סעיף זה; הכללים יפורסמו ברשומות".

עד כה לא נקבעו כללים מכוח ס"ק (ב) האמור (כדוגמת כללי מנהל ההוצל"פ), כך שלפי הדין החל, פריסת חובות במרכז לגביית קנסות נעשית על-פי שיקול דעת מנהל המרכז בלבד,2 ובהתחשב בנסיבות כל פנייה ותיק, בהתאם לפס' (א)(2) המובאת לעיל.

נקודות לדיון לסעיף קטן (א) –

.1 כללי מנהל רשות האכיפה והגבייה: בנוסח הקריאה הראשונה הוצע כי כמעט כל אדם המעוניין בכך, יוכל, לבחירתו, לשלם חיוב בתשלומים, ובלבד שסכום החיוב נמוך מ-50,000 ש"ח ושסכום התשלומים החודשיים לא יפחת מסכומים שננקבו בתוספת מוצעת. בתוספת הוצע לקבוע סכומים הזהים לסכומים הקבועים היום בכללי מנהל ההוצל"פ (ר' בה"ש 1).

בכדי לאפשר למרכז גמישות בהפעלת ההסדר (ביחס למועדי הגשת בקשות, אופן הגשתן, וכד';

ראו את ההוראות הטכניות שנכללו בנוסח הקריאה הראשונה) – בנוסח המעודכן מוצע מודל הדומה יותר לזה של חוק ההוצל"פ ולזה שטרם מומש לפי סעיף 5ב לחוק המרכז, המסמיך את מנהל הרשות לקבוע כללים לעניין פריסת חיובים במרכז. להלן מס' שאלות בעניין:

א. חריגים ושיקול דעת – בהסדרים המקבילים בהוצל"פ ובמרכז, בנוסף לסמכות לקבוע

כללים לפריסה "סמי-אוטומטית" נתונה גם סמכות ל"פריסה בשיקול דעת". לעומת זאת,

בתיקון דנן, הממשלה ביקשה לתת מענה למספר רב של בקשות פריסה המופנות למרכז

שאין בסמכותם לאשר היום משסעיף 5ב חל רק ב"שלב החוב", תוך יצירת מנגנון מהיר

ויעיל שלא יצריך עוד כוח אדם, ולכן הציעה לאפשר פריסת תשלומים בצורה "מעין-

אוטומטית" בלבד – פריסה שבעל חוב יכול לבצע בעצמו, באתר האינטרנט של המרכז.

מוצע כי הוועדה תדון בשאלה האם יש מקום להסמיך את המרכז לאפשר פריסת

תשלומים, ללא כל סמכות להפעלת שיקול דעת, דוגמת מקרה בו אדם פספס תשלום בשל

יציאה למילואים או שחובו עומד על 51,000 ₪ (ולא 50,000), אך הוא יוכל לשלמו אם 1 כך, כללי מנהל ההוצל"פ, שנקבעו מכוח סעיף 69א לחוק ההוצל"פ, קובעים שהתשלום החודשי המזערי לחוב של עד 1,000₪ עומד על 250₪, לחוב של 1,000-5,000₪ – 500₪, וכן הלאה, עד לחוב של 40,000-50,000₪, שם התשלום החודשי המזערי עומד על 1,375₪. סכומים אלה זהים לסכומים שהוצעו בנוסח הקריאה הראשונה בענייננו.

2 יצוין כי לפי סעיף 7 ד לחוק, במקרים מסוימים גם רשמי המרכז מוסמכים לפרוס או לדחות את מועד תשלומו של חוב, לבקשת חייבים, והוראות סעיף 5 ב האמור חלות על סמכות זו, בשינויים המחויבים.

4

ייפרס. בהקשר זה מוצע לשים לב לכך שקביעת כללים מכוח סעיף 5ב הקיים, עשויה

להפחית משמעותית את העומס המוטל היום על המרכז, כאשר בהיעדר כללים נדרשת

הפעלת שיקול דעת ביחס לכל בקשה ובקשה המוגשת לו.

ב. הצורך בכללים מכוח שני סעיפים נפרדים – כאמור לעיל, מוצע לקבוע סעיף חדש בחוק העוסק בכללים ביחס ל"שלב החיוב", ולא להחיל את הסמכות הנתונה כבר היום לקביעת כללים ב"שלב החוב" גם על שלב "הטרום". משכך, מוצע לשמוע האם בעקבות התיקון המוצע, בכוונת מנהל המרכז לקבוע כללים גם מכוח סמכותו הקיימת בסעיף 5ב(א) לעניין פריסת חובות (אחרי מועד הפירעון). במידה וכן, מוצע לשמוע האם יש הבדל מהותי באופן הפריסה הצפוי, המצדיק קביעת שני "סטים" נפרדים של כללים על-ידי שני גורמים שונים – האחד, ע"י מנהל הרשות לחיובים שטרם חלף מועד פירעונם והשני, ע"י מנהל המרכז לחובות אחרי כן. זאת, בפרט בהתחשב בכך שבנוסח המקורי הייתה הבחנה בין "תוספת" לשלב החיוב ו"כללים" לשלב החוב, למרות שמהתוספת שהוצעה עלה כי בכוונת הממשלה לקבוע ב"שלב הטרום" הסדר פריסה זהה לזה הקבוע כבר היום ב"שלב החוב" בהוצל"פ, לפי כללי מנהל ההוצל"פ.

ג. אישור ופרסום הכללים – ככל שהכללים המוצעים צפויים לכלול הסדרים משמעותיים יותר מאלה שנכללים כבר היום בכללי מנהל ההוצל"פ;3 מוצע כי הוועדה תדון בשאלה מי נכון שיהיה חתום עליהן – מנהל המרכז, מנהל הרשות או אולי אפילו שר המשפטים, והאם יש מקום לדרוש את אישור הוועדה כתנאי לכניסתן לתוקף. כן מוצע לשקול לקבוע חובת פרסום ברשומות, בדומה לחובה הקיימת בסעיף 5ב(ב) לעניין פרסום כללי פריסה של חוב (בחלוף מועד הפירעון).

.2 פטור מתשלום ריבית –

הנושא האחרון שמוצע להסדיר בס"ק (א) נוגע לרכיבים הנלווים לחוב. ההוראה הבסיסית המוצעת, העוסקת באי-הוספת תוספות פיגור או הפרשי הצמדה וריבית לחובות המשולמים בתשלומים (ללא החריגים), הופיעה כבר בנוסח המקורי של הצעת החוק, שפורסם כתזכיר מטעם הממשלה ביוני ,2023 טרם חקיקת חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ד–2023 (להלן: תיקון 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה) וחוק העונשין (תיקון מס' 149), התשפ"ד–2024 (להלן: תיקון 149 לחוק העונשין), שנכנסו לתוקף בינואר האחרון.

עד לחקיקת תיקון ,9 חייב היה נדרש, ככלל, לשלם "ריבית פיגורים" ממועד הפירעון ועד לתשלום בפועל, ועל אותה ריבית פיגורים חל מנגנון של "ריבית דריבית", דבר שגרם ל"ניפוח" מהיר של חובות. אחד השינויים המשמעותיים ביותר בתיקון 9 חילק את אותה "ריבית פיגורים" לשני מרכיביה הכלכליים: ריבית הבסיס – שנועדה לפיצוי הנושה ולשמירה על ערך הכסף, ודמי הפיגורים (המוגדרים בחוק המרכז כ"תוספת פיגורים") – שנועדו לתמרץ את החייב לשלם בהקדם. בנוסף, נקבעו הוראות על אופן ומועדי הגבייה וההצטרפות לחוב של כל אחד מהרכיבים האמורים, שיתאימו לתכליותיהם התמריציות. במסגרת זו תוקנו גם חוקי ההוצל"פ והמרכז, ונקבע בהם שכעניין אוטומטי, לא ייווספו דמי פיגורים לחובו של חייב

3 לדוגמא, בנוסח הקריאה הראשונה נכללו הוראות שעניינן במניעת הגשה ידנית, ובמניעת האפשרות "לשוב" להסדר אחרי אי עמידה בתשלום אחד, בניגוד להסדר שהוועדה חוקקה לאחרונה בחוק ההוצל"פ.

5

המשלם לפי הוראה לתשלום בשיעורים – שהרי בתקופה בה הוא עומד בהסדר פריסה, אין כל היגיון בהטלת סנקציה שנועדה לתמרץ אותו להקדים ולשלם את חובו. לעומת זאת, נקבע שריבית הבסיס, שנועדה לשמור על ערך הכסף ועל כן מהווה מעין זכות של הנושה – תמשיך להתווסף לחוב, ושניתן להפחיתה (או לפטור כליל מתשלומה) רק אם רשם ההוצל"פ או מנהל המרכז, לפי העניין, סברו שראוי לעשות כן ובתנאים שנקבעו בכל אחד מהחוקים האמורים.4 על פי ההיגיון האמור, היה צריך לקבוע שגם בענייננו, ריבית הבסיס5 – שהיא הרכיב הכלכלי המשמר את ערך הכסף למול האינפלציה, ולכן במקרים רבים מתווספת כבר ב"שלב החיוב"

– תמשיך להתווסף לחוב כרגיל. ואולם, בנוסח המעודכן מוצע לקבוע כי אם אדם עומד בהסדר פריסה שנקבע לפני חלוף מועד הפירעון, לא ייווספו על החיוב הפרשי הצמדה, ריבית או תוספת פיגורים, אלא אם כן בית משפט שדן בהליך פלילי קבע שתתווסף ריבית שקלית לפי סעיף 66(א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 או שמקור החיוב הוא בפסיקת פיצוי לנפגע עבירה (קרי, החוב לא משולם לאוצר המדינה או לקופת רשות מקומית). במקרים אלה תתווסף ריבית שקלית על אף העמידה בתשלומים, אך לא ריבית מסוג אחר, הפרשי הצמדה או תוספות פיגורים (במקרים הרלוונטיים).6 מתן פטור בחקיקה מתשלום הריבית השקלית בענייננו, משמעו הלכה למעשה שחיקת כספי החובות הנגבים במרכז. נראה כי מתן פטור זה נועד לייעל את הגבייה ולתמרץ חייבים להגיע להסדר תשלומים בטרם חלוף מועד הפירעון, גם במחיר של "ויתור" המדינה על חלק מהכספים המגיעים לה. ואולם, בחינת ההסדר בכללותו מעוררת מספר שאלות:

א. במסגרת הצעת החוק מוצע גם מנגנון שככל הנראה יאפשר לחייב לקבל את אותו הפטור מתשלום ריבית שקלית גם בחלוף מועד הפירעון, באופן שעלול לאיין תמריץ זה.

ב. בהסדר מוצעים שני חריגים לפטור הגורף מריבית שקלית. האחד, עניינו בחובות שמקורם בפסיקת פיצוי לנפגעי עבירה, שהמרכז גובה בעבור אותם נפגעי עבירה, משום שקשה היה להצדיק מצב שבו המדינה הייתה מוותרת על כספים המגיעים בדין לגורם אחר, פרטי.

החריג השני, עניינו במקרה בו בית המשפט פסק במפורש שריבית שקלית תחול גם בתקופת הדחייה, ולהבנתנו, אין כוונה לגבור כאן על החלטה שיפוטית.

מוצע כי הוועדה תבחן האם ההיגיון שהצדיק את הוספת שני החריגים הללו לנוסח

המעודכן עשוי לחול גם במקרים נוספים. כך למשל, ייתכנו מצבים נוספים שבהם חלה

ריבית שקלית מכוח החלטה שיפוטית, והם אינם כלולים בסעיף אליו מפנה הנוסח.

בדומה, יש עוד מקרים בהם המרכז גובה חובות שאינם מיועדים לאוצר המדינה, בראש

ובראשונה – כשהוא גובה חובות בעבור רשויות מקומיות. לעניין זה, כלולה בהצעת החוק הוראת מעבר שתאפשר לרשויות מקומיות להפסיק להשתמש בשירותי המרכז לצורך גביית

4 סעיפים 69ב20 ו-81א4 לחוק ההוצל"פ וסעיף 5ב(א1) ו-5ג לחוק המרכז, כפי שתוקנו בסעיפים 8 ו-59 לתיקון 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה.

5 ריבית הבסיס המשמשת כברירת המחדל כתוצאה מתיקון 9 היא "ריבית שקלית", שכמעט שווה בערכה הכלכלי למונח "ריבית והצמדה" שהיה נפוץ בעבר, משום שהיא כוללת בתוכה גם חישוב של צפי שיעור הפרשי ההצמדה. ואולם, משום שייתכנו גם ריביות אחרות שיתווספו לחובות, יודגש שכשנעשה שימוש במונח "ריבית בסיס" במסמך זה, הכוונה גם לריבית צמודה והפרשי הצמדה, ככל שנפסקו שני אלה.

6 לכאורה, על פי הנוסח המעודכן, אם ביהמ"ש פסק ריבית שקלית על קנס – יתווספו גם הריבית השקלית וגם יתר הרכיבים (דמי פיגורים), בשונה מהמקרה של פיצוי לנפגע עבירה, אז תתווסף הריבית השקלית בלבד, אך נדמה כי מדובר בעניין של נוסח בלבד ולא זו הכוונה.

6

חובותיהן כתוצאה מהתיקון דנן (ר' בסעיף 7 להלן). ואולם, מוצע לשקול האם ראוי,

למעשה, להתנות בחוק את השימוש בשירותי המרכז בתלות בוויתור חלקי על החוב

(למעשה, שחיקת ערך הכסף כמוה כמתן הנחה מסוימת על הקרן), והאם סעיף זה יתמרץ

ביזור של השימוש בסמכויות גבייה, חלף המגמה של העברת חובות נוספים לטיפול המרכז.

ג. אחד מהנושאים שנדונו בתיקון 149 לחוק העונשין, ושהוביל לחקיקתו באופן בו נחקק, היה רצון המחוקק – ועדת החוקה בכנסת הזו – לייצר תמריץ לתשלום חובות פליליים למדינה לפני חובות אחרים (ראו פירוט להלן, ביחס לס"ק (ב) המוצע). בנסיבות אלה, מוצע כי הוועדה תיתן דעתה לאופן שבו מתן "הנחה" אוטומטית למי שמוכן לשלם את חובו "הפלילי" בתשלומים, מתיישב עם ההיגיון שהוביל לקביעת מעין סנקציה נוספת על אותו החוב בדיוק (תוספת פיגור בשיעור %30 מגובה החוב, המוטלת מייד בחלוף מועד הפירעון, בנוסף לדמי הפיגורים שתוארו לעיל).

ד. לבסוף, מוצע לשמוע על ההיערכות הארגונית והמחשובית לתת מענה לקיומו של כלל

וחריגים, המשתנים גם הם לאורך "חיי החוב" (כתלות בשאלה האם הסדר הפריסה בוצע

לפני/אחרי מועד הפירעון).

נוכח כל האמור, מוצע כי הוועדה תשקול האם נכון להעניק פטור אוטומטי מתשלום הריבית השיקלית, או שיש להותיר זאת לשיקול דעת מנהל המרכז, כפי שנעשה בהסדרים המקבילים. בפרט, מוצע לבחון האם ישנו חשש כי המנגנון המוצע עשוי להוות תמריץ לפריסת חיוב גם בידי מי שיש בידו לשלם את מלוא החוב לפני חלוף מועד הפירעון, והאם וכיצד הוא מתיישב עם עמדת הממשלה שהוצגה בתיקון ,149 לפיה הדרך לתמרץ תשלום מוקדם של חובות כלפי המדינה היא דווקא בהשתת חיוב נוסף על החייב.

.3 נפקות אי העמידה בהסדר הפריסה והמועד להתווספות תוספות פיגור – היום, כאשר חייב אינו עומד בהסדר פריסה חלה הוראת סעיף 5ב(א1) לחוק המרכז, לפיה:

"פרס או דחה המנהל חוב לתשלומים כאמור בסעיף קטן (א), לא תתווסף לחוב תוספת פיגורים בעד התקופה שבה חלה הפריסה או הדחייה כאמור; הפסיק החייב לשלם את התשלומים כאמור והפריסה או הדחייה של תשלום החוב בוטלה, תתווסף תוספת פיגורים, לפי העניין, החל ממועד התשלום האחרון לפי הפריסה או הדחייה, שלא שולם".

לפי המוצע, הוראה זו לא תחול על פריסת חיובים לפני חלוף מועד הפירעון, מכיוון שההסדר אינו מתקן את סעיף 5ב הקיים אלא מוצע בסעיף חדש. יתרה מכך, בנוסח המוצע אין הוראה מקבילה הקובעת מה קורה אם חייב לא עומד בפריסה שנקבעה.

בנסיבות אלה, מוצע כי הוועדה תבחן אם להחיל את סעיף 5ב(א1) גם במקרה של אי עמידה בפריסת חיוב, או שתסדיר את נפקות אי העמידה בהסדר הפריסה באופן אחר. בתוך כך, על הוועדה להידרש גם לשאלה מתי תוספת פיגורים הופכת להיות רלוונטית ביחס לחיוב שנפרס ב"שלב הטרום". במילים אחרות, במקרה בו במועד אי העמידה בהסדר התשלומים טרם חלף מועד הפירעון המקורי – האם יש מקום להעמיד את החובו כולו לפירעון מיידי? ואם לא, האם ההתייחסות לתשלום שלא שולם תהיה כאל חוב "חדש" העומד בפני עצמו לעניין חישוב תוספות הפיגור (השוו למשל לסעיף 66(ב) לחוק העונשין)?

7

סעיף קטן (ב) המוצע

2ג. פריסת תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו

[...]

(א) הוראות סעיף זה לא יחולו על חוב כאמור בסעיף קטן (א) שהינו כמפורט להלן:

(ב) (1) חוב בשל עיצום כספי;

(2) חוב שנפרס לשיעורים בהתאם לפסק דין או החלטה של בית המשפט או בהתאם להחלטה של גורם אחר שהטיל את התשלום; ואולם רשאי מנהל המרכז לגביית קנסות, לבקשת חייב, לשנות את הפריסה שנקבעה בפסק דין או בהחלטה, אם מצא כי חל שינוי מהותי בנסיבות אשר יש בו כדי להשפיע על יכולתו של המשלם לשלם את יתרת החוב.

הסעיף מונה סוגי חיובים שלא ניתן יהיה לפרוס לתשלומים בהתאם לכללי מנהל הרשות, נוסף לאלה שייקבעו על ידי השרים לפי סעיף 2ב(א1) המוצע לעיל.

נקודות לדיון לסעיף קטן (ב) –

.1 החרגת חיוב בשל עיצום כספי – מוצע לקבוע איסור קטגורי בחקיקה על פריסת עיצומים כספיים ב"שלב החיוב" (אך לא ב"שלב החוב"). לפי דברי ההסבר להצעת החוק, עיצום כספי נועד למנוע "הפרה יעילה" של הדין, ולכן תשלומו המלא והמיידי הכרחי, ופריסתו עלולה לשנות באופן משמעותי את התחשיב הכלכלי בכל הנוגע לכדאיות ההפרה לעומת חומרת הסנקציה.

על פניו נימוק זה עשוי להיות נכון גם ביחס לסוגי חיובים נוספים הנגבים במרכז, ובראש ובראשונה – קנסות פליליים. ראשית, נדמה שעיקר המחקרים העוסקים בקשר שבין הרתעה למיידיות הענישה והגדלת הסיכוי להיתפס, עוסקים בראש ובראשונה בדין הפלילי (ראו למשל בדו"ח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים 19 (2015)). שנית, רק בכנסת הזו דנה ועדת החוקה בחשיבות של תשלום חובות בהקדם האפשרי, ובעת שהיא דנה בתמריצים שמייצרים רכיבים כלכליים שונים שניתן להוסיף לחובות, היא התייחסה גם לסדרי העדיפויות לתשלום. כך, בעוד שבתיקון 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה נקבע תמרוץ "רגיל" ביחס למועד תשלומם של עיצומים כספיים – בתיקון 149 לחוק העונשין הוועדה אימצה את עמדת גורמי המקצוע בממשלה, ומלבד הרכיבים הרגילים של חוק ריבית והצמדה, התווספה "סנקציה" ייחודית המוטלת על אדם המתעכב בתשלום חובות שמקורם בקנסות פליליים (סעיף 67(א) לחוק העונשין). בדברי ההסבר לקריאה הראשונה של התיקון לחוק הובהר כי:

"תוספת זו, שאינה קבועה במרבית החקיקה האזרחית, משקפת את החומרה המיוחדת של אי־

תשלום קנס פלילי במועד [...] היא נועדה לתמרץ אדם לשלם חוב הנובע מחיוב בדין פלילי לפני תשלום חובות אחרים" (ה"ח הכנסת ,994 בעמ' 58). נדמה כי מניעה קטגורית של האפשרות לפרוס חובות מינהליים בשל הרצון שישולמו באופן מיידי, תוך מתן אפשרות אוטומטית לפרוס חובות פליליים – חותרת תחת ההיגיון שאימץ המחוקק.

מעבר לשאלת הצידוק להחריג דווקא עיצומים כספיים, החרגה קטגורית בחקיקה עלולה לייצר גם קשיים מעשיים – הן משום שהדבר לא יאפשר לרשות גמישות, במידה ותשנה את עמדתה בעניין בעתיד (כפי ששינתה, למשל, לגבי עצם הרצון לאפשר פריסה בשלב החיוב); הן משום שניתן לראות בכך הסדר שלילי, כך שגם אם הרשות תרצה להחריג מהכללים חובות נוספים (או חובות מעל סכומים מסוימים), ייתכן שיהיה עליה לעשות זאת בחקיקה. לבסוף, נבקש להזכיר את השאלה שנשאלה לגבי ס' 2 לעיל, והיא האם מקור או סוג החוב רלוונטי לשאלת יכולת החייב לשלמו במועד, ככל שזו אכן תכלית הפריסה (השוו, למשל, לס' 69א לחוק ההוצל"פ).

8

בנסיבות אלה, מוצע כי הוועדה תשקול את ההצעה להחריג, בחקיקה, עיצומים כספיים

מההסדר המסמיך את המרכז לפרוס חיובים, ובתוך כך תבחן כיצד ההצעה לקבוע שיש לשלם חובות בשל עיצומים כספיים במלואם לפני תשלום חובות בשל קנסות פליליים מתיישבת עם דברי החקיקה האחרים שיצאו אך לאחרונה תחת ידיה.

.2 החרגת חיוב שנפרס בהתאם לפסק דין, החלטה של בית משפט או החלטה של גורם אחר

שהטיל את התשלום – מוצע להחריג מההסדר דנן, במפורש, חוב שנפרס לתשלומים בהחלטה על הטלתו, אלא אם מנהל המרכז ימצא, לבקשת חייב ולפני חלוף מועד הפירעון, כי "חל שינוי מהותי בנסיבות אשר יש בו כדי להשפיע על יכולתו של המשלם לשלם את יתרת החוב". במקרה כזה, לא יחול הסדר הפריסה שנקבע בכללים ויהיה למנהל המרכז שיקול דעת מוחלט בנוגע לפריסה זו.

א. מוצע כי הוועדה תדון בהצדקה לקביעת חריג זה: מחד, הממשלה והרשות השופטת סבורות שלא נכון לתת למרכז לגביית קנסות אפשרות "לעקוף" החלטה שיפוטית על פריסת חוב.

מנגד, הסניגוריה הציבורית סבורה כי במקרים רבים לגורם המחליט על הטלת חוב אין

יכולת מעשית לבחון את יכולתו הכלכלית של החייב הספציפי, ולפיכך נכון לאפשר פריסה דרך המרכז גם אם ניתנה החלטה אחרת בעניינו של החייב. עוד היא סבורה, כי כתוצאה מקבלת ההסדר המוצע עלול להיווצר מצב בו דווקא מי שביהמ"ש ראה לנכון לפרוס את חובו, יקבל פריסה "פחות טובה" מזו של אדם מן השורה או אדם שביהמ"ש דחה – בצורה פוזיטיבית – את בקשתו לפריסה, משום שלפי ההסדר המוצע חייב כזה לא יוחרג מהתיקון.

זאת, בשל קושי של המרכז "לקרוא" את החלקים שאינם אופרטיביים בפסקי הדין

ובהליכים המשפטיים, במטרה לברר האם נדחתה בקשת תשלומים, אם לאו.

ב. מועד הפירעון והרלווטיות שלו לסמכות הפריסה – היום, חוק המרכז "שותק" בשאלת היחס שבין פריסה הנעשית בהחלטה להטיל את התשלום לפריסה הנעשית במרכז (לפי ס' 5ב לחוק). לכן, מוצע כי חברי הוועדה יבררו איך הדברים נעשים היום בפרקטיקה – באיזו מידה מנהל המרכז לוקח את העובדה הזו בחשבון במסגרת שיקוליו וכיצד, ככלל, הוא מכריע בבקשות לפרוס חובות שכבר נפרסו בהחלטות השיפוטיות על הטלתן.

יצוין כי לפי דברי ההסבר, מתן שיקול הדעת למנהל המרכז נועדה "לעגן בחקיקה את המצב המשפטי הנוהג כבר היום" (בעמ' 1159). ואולם, הסעיף אינו עוסק בסמכותו הקיימת של המנהל לפרוס חובות, אלא מוסיף לו סמכות לעניין חיובים בלבד. בנסיבות אלה, מוצע כי הוועדה תיתן דעתה לכך שככל שתחוקק ההוראה דנן בנוסח המוצע, הדבר עשוי להתפרש כהסדר שלילי, לפיו למנהל המרכז סמכות לשנות החלטה שיפוטית, בלי טעמים מיוחדים, בחלוף מועד הפירעון. מחד, ניתן לטעון שזה ההסדר הרצוי – משאין זה סביר שההחלטה השיפוטית על הפריסה תשונה מיד לאחר שניתנה או משום שהפיכת החיוב לחוב בחלוף מועד הפירעון מהווה, אינהרנטית, "שינוי מהותי בנסיבות" היכולה להצדיק פריסה לתשלומים. מנגד, ניתן לטעון כי מועד הפירעון בדרך כלל קרוב למועד מתן ההחלטה, כך שתיתכן סמיכות זמנים להחלטה השיפוטית גם אחרי שחלף; ושככל שבכלל נדרשת הפרדה בזמן, אזי שבבחירה בין להקל עם מי שכבר הפר פסק דין ולא עמד בחובתו, לעומת הקלה עם מי שמלכתחילה מבקש להימנע מהפרה, עדיף לבחור דווקא באחרון.

נוכח האמור, מוצע כי הוועדה תבחן את ההצדקה למנוע פריסה מחודשת של חיוב שכבר

9

נפרס בהחלטת ביהמ"ש. ככל שלעמדת הוועדה יש מקום לקביעה זו, מוצע לבחון האם

נכון להחיל את האיסור רק על חיובים או גם על חובות (ע"י תיקון סעיף 5ב הקיים).

סעיף קטן (ג) המוצע

2ג. פריסת תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו

(א-ב) [...]

משלם ימסור בהודעת תשלום החוב בתשלומים, פרטים ליצירת קשר כפי שייקבע בכללי מנהל הרשות; על אף

(ג) האמור בסעיף 5(א), דרישה לתשלום החוב למשלם שמסר פרטים ליצירת קשר כאמור בסעיף זה, תישלח רק באמצעות פרטי הקשר שמסר; דרישה שנשלחה כאמור יראו אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימת המשלם על אישור המסירה, בתום שלושה ימים מיום שנשלחה, אלא אם כן הוכיח המשלם שלא קיבל את הדרישה מסיבות שאינן תלויות בו; על דרישת תשלום, כאמור בסעיף זה יחולו הוראות סעיף 3ג(2), 3ג(5) ו-3ג(7) לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח– .2018

סעיף 5(א) לחוק קובע כי לפני נקיטת הליכים לגביית חוב, המרכז לגביית קנסות נדרש לשלוח לחייב דרישה לתשלום החוב בשתי דרכים במקביל: בדואר רגיל ובהמצאה, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק.

יצוין כי לפי תיקון שאישרו ועדת החוקה והכנסת בחוק ההסדרים האחרון, צפויה להתווסף דרך נוספת של המצאה – "המצאה בדרך של הזדהות דיגיטלית" – אך תוקפה של ההוראה תלויה בהתקנת תקנות ראשונות, שלמיטב ידיעתנו טרם הותקנו (פרק ב' לחוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 (להלן: חוק ההסדרים לשנת 2025)).

מכל מקום, כעת מוצע לחייב אדם המבקש לפרוס חיוב לתשלומים למסור למרכז פרטי יצירת קשר שייקבעו בכללי מנהל המרכז, כאשר להבנתנו הכוונה היא לדרוש מסירת כתובת דוא"ל ומספר פלאפון. לאחר מכן, דרישה לתשלום חוב תישלח לחייב באמצעות פרטי קשר אלה בלבד, ולא לפי הוראות ההמצאה בחוק. לעניין זה מוצע כי בתום שלושה ימים מיום שנשלחה דרישת תשלום לפרטי הקשר האמורים, יראו אותה כאילו הומצאה כדין גם בלי חתימה על אישור מסירה, אלא אם המשלם יוכיח כי לא קיבל את הדרישה מסיבות שאינן תלויות בו.

בנוסף, מוצע להחיל על דרישת התשלום מספר הוראות מחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח–2018 (להלן: חוק תקשורת דיגיטלית), לפיהם יש לוודא כי המסר ניתן לשמירה ולאחזור, כי ננקטו אמצעי הגנה סבירים כדי להבטיח שהמסר לא ישתנה משליחתו עד קבלתו, וכי המסר כולל הסבר על דרכי הפנייה לגוף הציבורי בעניינו.

נקודות לדיון לסעיף קטן (ג) –

.1 הצורך בתיקון – ככלל, כללי ההמצאה נועדו לוודא שאדם קיבל בפועל את ההודעה או הדרישה לתשלום, ומודע אליה, לפני שננקטים נגדו הליכים שמטבע הדברים מגבילים אותו או פוגעים בזכויותיו. בכך עוסק גם חוק תקשורת דיגיטלית, שנועד לקבוע את הסטנדרטים הנדרשים כשרשות ציבורית שולחת מסר לאזרח באמצעי דיגיטלי, ובכלל זה – לוודא את ה"שקילות" בין הדואר הפיזי לפנייה הדיגיטלית, לעניין המצאה וחזקות מסירה.

יתרה מזאת, כבר היום החוק מאפשר למרכז להמציא מסמכים בדרכים מגוונות – המצאה

אלקטרונית, בפקסימיליה, בדואר או בהמצאה אישית לפי פרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–,2018 או בדיוור דיגיטלי באופן השקול לשליחה בדואר רשום, בדואר רשום עם אישור מסירה או למסירה אישית לפי הוראות סעיפים 3ו ו-3ז לחוק תקשורת דיגיטלית.

10

בנסיבות אלה, מוצע כי הוועדה תשקול האם יש מקום לקבוע הסדר המצאה חדש בחוק

המרכז, ותבחן את ההצדקה לסטות מכללי ההמצאה הרגילים רק בעניינו של אדם המבקש

לפרוס חיוב לתשלומים ב"שלב הטרום".

.2 עקרונות חוק תקשורת דיגיטלית – לטעמינו, ההסדר המוצע כעת אינו עומד בעקרונות חוק זה, משני היבטים מרכזיים:

א. חזקת המסירה: כאמור, חוק תקשורת דיגיטלית מבקש לוודא כי גם כאשר הרשות

הציבורית מתקשרת עם האזרח באמצעים דיגיטליים, נשמרת שקילות והאזרח-הנמען

מקבל בפועל את ההודעה. לטעמינו, ההסדר המוצע נעדר את אותן הוראות "שקילות":

ראשית, בנוסח המעודכן מוצע להחיל חלק מהוראות סעיף 3ג(א) לחוק תקשורת דיגיטלית על הודעת התשלום דנן, אך לא את כולן. כך למשל, הושמטו הפסקאות בסעיף הדורשים שהמסר יישלח בתהליך שליחה מאובטח; שמסר הנשלח לכתובת דוא"ל יהיה נגיש בהתאם להוראות נגישות שירות באינטרנט; ושאם הוא נשלח לאדם שמונה לו אפוטרופוס או שהופעל לגביו ייפוי כוח מתמשך – הוא יישלח גם אליו (סעיף 3ג(א)(3), (6) ו-(7))).

שנית, ההנחה לפיה בחלוף שלושה ימים משליחת הודעה לתשלום ניתן לראות אותה כאילו הומצאה כדין, גם ללא אישור, כלל אינה מתיישבת עם הוראות השקילות בחוק תקשורת דיגיטלית, ונדמה שאם היה בכך משום שקילות לא היה צורך בתיקון (לאור הגדרת "המצאה" בחוק, המפנה כבר היום לסעיפים 3ו ו-3ז).

ב. התניית שירות במסירת המידע – מעבר לכל האמור בנוגע ל"שקילות" המסירה, בעת

חקיקת חוק תקשורת דיגיטלית ועדת החוקה הביעה את עמדתה המפורשת לפיה היא

מתנגדת לכך שרשות ציבורית תוכל להתנות מתן שירות במסירת מען דיגיטלי שישמש

להמצאה, והדבר קיבל ביטוי בהליך החקיקה ובנוסח החוק עצמו (ראו בסעיף 3ד(ד) לחוק האמור). במקרה דנן, לא רק שהממשלה מבקשת לסטות מעקרון זה, ולחייב אדם למסור פרטי מידע אישיים כדי שיוכל לפרוס את חיוביו –ההסדר המוצע גם מונע מהמרכז סמכות לשלוח הודעות בדרכים אחרות, מבלי להציע פתרונות לגבי מסירת דרישות תשלום לאוכלוסיות שאינן משתמשות באופן שוטף באמצעים דיגיטליים, דוגמת אוכלוסייה מבוגרת, אוכלוסיית אסירים וכיוצ"ב.

נוכח כל האמור, מוצע לבחון עם נציגי הממשלה מה ההצדקה לסטייה מעקרונות חוק תקשורת דיגיטלית דווקא במקרה זה – הן לעניין חזקת המסירה, הן לעניין התניית שירות במסירת מידע, והן לעניין הוראות נוספות בחוק תקשורת דיגיטלית, דוגמת השאיפה לייצר מערכת אחודה שתצמצם פגיעות בפרטיות של אזרחי ישראל.

סעיף 4 להצעת החוק – הפחתת ריביות ותוספות פיגור

5ג. סמכות לפטור מתשלום ריבית ותוספת פיגורים

מנהל המרכז רשאי לפטור חייב, על פי בקשתו, מתשלום, ריבית ותוספת פיגורים, כולן או חלקן, שהתווספו

(א) על פי דין לחוב כהגדרתו בסעיף ,1 למעט לפי פסקה (6) להגדרה "חוב", אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, כי החייב שילם את החוב או חלקו בהתאם לפריסה או לדחייה שנקבעה לו לפי סעיף 5ב או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פטור כאמור.

סמכות מנהל המרכז לקבוע כללים, הנתונה לו לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב בהתאם להוראות

(ב) סעיף 5ב(ב), תהיה נתונה לו גם לעניין פטור מתשלום ריבית או תוספת פיגורים, כולן או חלקן, לפי סעיף זה.

11

בעוד שסעיף 5ב לחוק המרכז, עליו דובר עד כה, עוסק בסמכות מנהל המרכז לפרוס או לדחות תשלום של חובות; סעיף 5ג לחוק מסמיך את מנהל המרכז לפטור חייב מתשלום ריבית או תוספת פיגור, לפי בקשת החייב ובהתקיים תנאים מסוימים.7 בדומה לכך, סעיף 81א4 לחוק ההוצל"פ מסמיך את הרשם להפחית תוספת ריבית ודמי פיגורים הנצברים בתיק הוצל"פ, ובלבד שהפחתת ריבית הבסיס תיעשה "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

כעת מוצע להסמיך את מנהל המרכז להעניק פטור מתשלום ריבית או תוספת פיגורים, בחלוף מועד הפירעון, גם באמצעות כללים. לפי דברי ההסבר, תיקון זה נועד להתמודד עם כך שבמרבית הבקשות שמוגשות ע"י חייבים נכללת גם בקשת לפריסה של החוב וגם בקשה להפחתת תוספת הפיגורים.

נקודות לדיון –

.1 מוצע כי הוועדה תברר מה בכוונת המרכז לכלול בכללים דנן, ומה השיקולים שידריכו את מנהל המרכז8 בבואו להחליט על מתן אפשרות כמעט-אוטומטית לחייבים לפטור את עצמם מתשלום ריביות ותוספות פיגור שכבר התווספו לחובותיהם. זאת, במיוחד משום שההסדרה המוצעת שונה מההצעה בסעיף 3(א) לעיל המעניקה לכלל החייבים פטור גורף בחקיקה ב"שלב החיוב" (ואף מנוגדת להסדר שכאמור שם, נקבע רק לאחרונה, בתיקון 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, לעניין "חייב משלם" בהוצל"פ ובמרכז). יתרה מכך, מהסדר זה גם הושמטו החריגים שהוצעו בסעיף 3(א) המוצע לעיל, לעניין גביית פיצוי לנפגע עבירה וריבית שקבע בית המשפט לפי חוק העונשין.

.2 כאמור, הצעת החוק הממשלתית גובשה לפני חקיקת תיקון 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, באופן שלא איפשר חשיבה מחודשת על היחס בין השניים. כך למשל, היכולת הקיימת היום להפריד בין הריבית השומרת על ערך הכסף, לתוספות הפיגורים שנועדו לתמרץ חייבים לשלם במועד, אמורה להפחית מההצדקה לפטור מתשלום ריבית בלי לבחון את נסיבות המקרה הספציפי, כפי שגם נעשה בנוגע לאותם "חייבים משלמים" והוצג לעיל, בדיון על סעיף 3(א) להצעת החוק.

זאת, בפרט בהתחשב בכך שהבקשה לאשר למנהל לקבוע כללים בנוגע לפטור מריבית (בשונה מפטור מתוספות פיגורים), לא נכללה בהצעת החוק שאושרה בקריאה הראשונה, אלא נוספה בנוסח המעודכן מטעם הממשלה, והיא עלולה גם לשמוט את ההצדקה למתן פטור גורף מתשלום ריבית למי שמתחייב להסדר תשלומים לפני חלוף מועד הפירעון, כאמור לעיל. על כן, מוצע לשמוע מנציגי הממשלה על ההצדקות להסדר המוצע.

.3 מעבר לכך, מוצע לברר באופן ספציפי את הרציונאל במתן פטור בכללים מתשלום תוספות פיגורים. כאמור לעיל, תוספות הפיגורים – ובהן גם התוספת בשיעור %30 מהקנס הפלילי המוטל לפי תיקון 149 לחוק העונשין – נועדו כדי לתמרץ חייבים לשלם את חובותיהם בזמן, ובאופן ספציפי: לפני שרכיבים אלה יתווספו לחוב. על פניו, נראה שההסדר המוצע חותר תחת רציונאל זה, שהרי עצם הידיעה של חייב על כך שכשירצה להסדיר את חובו הוא יוכל, באתר 7 יצוין כי לפי סעיף 7 ד לחוק, במקרים מסוימים גם רשמי המרכז מוסמכים לפרוס חוב, לדחות את מועד תשלומו או לתת פטור מתשלום תוספת פיגורים (ולא ריבית), לבקשת חייבים, והוראות סעיפים 5ב ו-5ג האמורים חלים על סמכות זו, בשינויים המחויבים.

8 יוזכר כי , לפי הצעת הממשלה, הכ ללים שהוצעו לעיל בנוגע לפריסת ודחיית חובות – כללים שעל פניו הם יותר טריוויאליים ושי להם כבר מקבילות היום – נקבעו ככללים שיוציא מנהל רשות האכיפה והגבייה (הכוללת את ההוצל"פ ואת המרכז), ולא מנהל המרכז לגביית קנסות.

12

האינטרנט של המרכז, להזין לעצמו פטור גורף ורטרואקטיבי מתוספות פיגורים שכבר

התווספו לחובו – תפחית את תחושת הדחיפות להסדיר את החוב לפני התווספות

ה"סנקציות" על הפיגור. האין בכך כדי לשמוט את כל ההיגיון הכלכלי והתמריצי בבבסיס הטלת תוספות פיגור, מלכתחילה?

נוכח האמור, מוצע כי הוועדה תבחן את ההצדקה לתקן את סעיף 5ג לחוק באופן המבוקש. ככל שהיא סבורה שיש לתת את הפטור באופן גורף ולא רק לפי נסיבות כל מקרה לגופו – מוצע שתשקול האם הדרך הנאותה להסדרת הפטור וההפחתות המבוקשות היא במסגרת כללים של מנהל המרכז.

סעיף 5 להצעת החוק – תיקון חוק סדר הדין הפלילי

.229 תשלום הקנס

שילם אדם את הקנס, כולו או חלקו, רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את

(ח) עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף .230 לא שילם אדם את הקנס או את חלקו, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה

(ח2)

על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס, ואולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם שבקשתו לביטול הודעת תשלום קנס הוגשה שלא במועד אך התובע דן בה מכוח סמכותו לפי סעיף קטן (ה) וביטל את הודעת תשלום הקנס, או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף .230

לפי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן: החסד"פ) שעניינו בעבירות קנס, אם שילם אדם קנס שהוטל עליו בדרך של "ברירת משפט" – רואים אותו כאילו הודה באשמה לפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. סעיף קטן (ח2) קובע כי במקרים בהם אדם לא שילם קנס כאמור, וחלפו המועדים להגשת בקשה לביטולו או בקשה להישפט, או שבקשה לביטול הקנס נדחתה, יראו אותו כאילו הורשע בבית המשפט והקנס נגזר בהתאם להודעת התשלום.

כעת, משמוסדרת האפשרות לשלם קנסות באמצעות הסדר פריסה עוד בטרם חלף מועד הפירעון, מוצע לקבוע כי הוראות אלו יחולו גם במקרים בהם שולם חלק מהקנס לפי ההסדר החדש. כך שגם במקרה בו נפרס החיוב, יראו את המשלם כאילו הודה באשמה או הורשע בבית המשפט, לפי העניין.

סעיף 6 להצעת החוק – תיקון חוק העבירות המינהליות

.2 קנסות מנהליים

(ג) קנס מינהלי קצוב יכול שיהיה בסכומים או בשיעורים שונים לגבי תאגידים, לגבי עבירה מינהלית נמשכת, לגבי עבירה מינהלית חוזרת ולגבי נסיבות שונות של ביצוע העבירה; לענין זה, "עבירה מינהלית חוזרת" – עבירה מינהלית שעבר אדם בתוך שלוש שנים מיום שעבר לפני כן אותה עבירה (בחוק זה – העבירה הקודמת), והתקיים לגבי העבירה הקודמת אחד מאלה:

(1) הוא שילם בשלה או החל לשלם בשלה קנס מינהלי או הורשע בשלה;

(2) חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הקנס או להודעה על בקשה להישפט והוא לא הגיש בקשות כאמור או שנדחתה בקשתו לביטול ההודעה על הטלת הקנס.

בדומה לפרק ז' לחסד"פ ביחס לעבירות קנס – חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו–1985 עוסק בעבירות פליליות שאדם יכול לשלם בגינן קנס "ברירת משפט", המוטל בדרך מינהלית. ואולם, לא 13

נדרש תיקון מקביל לזה שנעשה בחסד"פ משום שכשמדובר בקנס מינהלי על סכום קצוב,9 אין הוראות הנוגעות להודאה באשמה או הרשעה (העשויות להיות רלוונטיות למצב של תשלום הקנס בשיעורין), אלא נפקות תשלום הקנס היא רק בסיום התשלום, בכך ש"כופרה העבירה" (סעיף 23).

מכל מקום, חוק העבירות המינהליות קובע ששר המשפטים יכול לקבוע בצו סכום קנס שונה מהרגיל, במקרה של עבירה מינהלית חוזרת – כזו שבוצעה בתוך 3 שנים ממועד ביצוע העבירה הקודמת. בנוסח המעודכן מבקשת הממשלה לתקן את התנאים לכך שעבירה מינהלית תיחשב כחוזרת ולקבוע שדי בכך שאדם החל לשלם את הקנס המינהלי הקודם שהוטל עליו.

משתיקון זה כלל לא הופיע בנוסח שאושר בקריאה הראשונה, מוצע לשמוע מגורמי המקצוע מדוע התיקון נדרש.

סעיף 7 להצעת החוק – הוראת מעבר

.7 הוראת מעבר

רש ות מקומית שערב יום התחילה ניתן לגבי חוב המשולם לה אישור לקבלת תשלום מוקדם, כאמור בסעיף 2ב לחוק העיקרי (בסעיף זה – אישור לקבלת תשלום מוקדם) רשאית להודיע למנהל המרכז, בתוך שלושה חודשים מיום התחילההפרסום, כי הוראות הסעיף האמור לא יחולו לגבי אותו חוב; הודיעה רשות מקומית כאמור, יראו ממועד ההודעה כאילו לא ניתן לגבי אותו חוב אישור לקבלת תשלום מוקדם; הודעה על הפסקת התחולה של הסדר אישור לקבלת תשלום מוקדם לגבי חוב המשולם לרשות מקומית, בהתאם להוראות סעיף זה, תפורסם ברשומות.

מוצע לקבוע הוראת מעבר שתאפשר לרשויות מקומיות שהמרכז גובה בעבורן חיובים, ולא מעוניינות שהסדר פריסת החיובים המוצע יחול על הקנסות שהטילו – להודיע על כך למנהל המרכז בתוך שלושה חודשים מיום פרסום החוק, והמרכז יראה באותם חובות כאילו לא ניתן לגביהן אישור לקבלת תשלום מוקדם.

מוצע לבקש מנציגי הממשלה הסבר על הצורך בסעיף זה, ובתוך כך על מספר הרשויות שנעזרות היום בישרותי המרכז לגביית חיובים (בטרם חלוף מועד הפירעון), ולגבי כמה ידוע – אם בכלל – שבכוונתן להפסיק את השימוש בשירותי המרכז כתוצאה מההסמכה לפרוס חיובים.

9 למיטב ידיעתנו, מעולם לא נעשה שימוש בפרק בחוק המתייחס לסכום שאינו קצוב.

14