הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי, התשפ"ה-2025

סוג: הצעת חוק (פרטית)

הצעת חוק לדיון מוקדם

2025-05-12

הקובץ המקורי באתר הכנסת

מספר פנימי: 2229701

הכנסת העשרים וחמש

יוזמים: חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן
אליהו ברוכי

______________________________________________
מצטרפים: חברי הכנסת יצחק קרויזר

אריאל קלנר

______________________________________________

פ/5807/25

הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי, התשפ"ה–2025

מטרה	1.	מטרתו של חוק זה היא להבטיח את יכולת הגשמת מילוי חובתו של עם ישראל לבטא את זהותו הלאומית והדתית במדינתו הריבונית, כפי שציווהו בורא עולם, לפי מנהג אבותיו ואימותיו ואת זכותו למלא חובה זו ללא חשש מהפרעה או רדיפה של בעלי סמכות, של זרים או בשל התערבות חיצונית למדינת ישראל באמצעות חוקים וכללים שנקבעו על ידי גורם שאיננו כפוף לבחירתם ואינו משרת את צרכיהם ואת רצונותיהם של אזרחי מדינת ישראל.
הגדרות	2.	לעניין חוק זה –
		"בעל סמכות" – מי שיש לו סמכות שהעניקה או שמממנת מדינת ישראל ושיש לו האחריות הניהולית להבטיח את יישומם של חוקים, כללים ונהלים לגבי מוסד או שטח ציבורי, או שיש לו השררה לאשר או לשלול את השימוש במוסד או בשטח הציבורי;
		"יהודי" – מי שהכירה הרבנות הראשית לישראל ביהדותו למטרות נישואים על פי חוק בישראל או שעומד בדרישות הרבנות להכרה כזו;
		"מוסד" – ישות משפטית שתקציבה או חלק ממנו ממומן מכספי ציבור כולל כל גוף הנהנה מתקציב שמקורו בקופת המדינה, לרבות מוסדות חינוך, אקדמיה ובתי מאסר;
		"מימון מתקציב המדינה" – בין אם באחריות המדינה לפעילות המוסד ולתקציבו, בהעברת כספים ישירה לסבסוד חלק מפעולתו או בהנחות מס דוגמת פטור מכוח סעיף 46 לפקודת מס הכנסה;
		"מרחב ציבורי" – שטח נגיש או שאמור להיות נגיש לשימוש הציבור הרחב על פי חוק בין אם השימוש בו דורש רישוי או הרשאה ובין אם לאו;
		"המשפט העברי" – דין תורה שמועצת הרבנות הראשית נוהגת על פיו ובהתאם להנחיותיו.
איסור הפרעה להנחת תפילין או תפילה במרחב הציבורי	3.	לא יפריע בעל סמכות, ולא יאפשר למישהו השוהה בתחום סמכותו להפריע, למי שהוא יהודי, להחזיק בתפילין למטרות הנחה ותפילה, להניח תפילין או לסייע למישהו אחר להניח תפילין או להתפלל במרחב ציבורי או בכל מוסד הממומן מתקציב המדינה, ובלבד שהנחת התפילין או התפילה אינם הפגנה או חלק מהפגנה, המניחים או המתפללים לא פעלו בכוונה להפריע לפעילות במרחב או במוסד ותפילתם אינה מהווה איום מידי ברור לחייהם או בריאות גופם של המתפללים, באי המרחב או המוסד האחרים.
חובה לתת רישיון איסור התערבות בנוסח ומסורת תפילה לפי מסורת המתפלל	4.	לא ימנע בעל סמכות בכל מוסד או מרחב ציבורי, אישור, ככל שזה נדרש, לקיום תפילת יחיד או רבים במרחב או במוסד כאמור, ובלבד שהתפילה אינה הפגנה או חלק ממנה או משמשת באופן ישיר ומוצהר ככלי לקידום עניין פוליטי; תפילה יהודית, על מנהגיה לפי רצון המתפללים, לא תחשב עניין פוליטי.
	5.	על אף האמור בסעיף 4 לעיל –
		(1) בבית כנסת או מוסד חינוכי שקיימת בהם קהילה יהודית מתפללת, רשאי בעל הסמכות לדרוש שתתקיים התפילה לפי מנהג יהודי המקום; על המקומות המנויים בתקנות השמירה על המקומות הקדושים ליהודים, תשמ"א–1981, יחול סעיף זה.
		(2) במרחב או מוסד ציבורי שאין בהם קהילה יהודית כאמור, יינתן האישור לפי התנאים והכללים לתפילה שמבקש האישור מאמין שישקפו נאמנה את מסורת אבותיו אותה הוא מבקש לקיים, ובלבד שישנה בישראל קהילה המתפללת לפי מסורת זו בין אם מבקש ההיתר משתייך אליה ובין אם לאו.
		(3) בכל מוסד שבו הוקצה אזור ראוי לתפילה יהודית, שנמצא בשימוש באי המקום למטרה זו, רשאי בעל הסמכות להגביל את התפילה בציבור לאזור זה.
		(4) מועצת הרבנות הראשית מוסמכת להכריע במחלוקות לגבי מעמדה של קהילה בבית כנסת או שטח בהנתן מחלוקת לגבי קיומה או מעמדה של קהילה כזו בשטח בו התבקשו ההיתר או ההרשאה למטרות החלטה אם חלים בשטח כללי סעיף (1) או (2) לעיל.
		(5) ערעור לערכאה שיפוטית על החלטה המבוססת על קביעת מועצת הרבנות הראשית כאמור בפסקה (4), יעשה רק בפני שופט או הרכב שופטים שכל אחד מהם עמד בהצלחה בבחינה לפי סעיף 7(א) לחוק זה.
חובת התקנת מזוזה או אפשרות להתקין מזוזה למעוניין בכך	6.	בכל מקום במרחב הציבורי ובכל מוסד הממומן מתקציב המדינה, חייב להתקין מזוזות בכל פתח, שנקבע לפי המשפט העברי שהוא חייב במזוזה, או לאפשר למי שחפץ בכך להתקינה בעצמו בתוך חודש מהגשת הפניה להתקין מזוזות, אם לא הותקנו במהלך החודש על ידי מנהל המקום.
חובת היכרות עם המשפט העברי	7.	(א) שר המשפטים בשיתוף עם ועדת חוקה חוק ומשפט ומועצת הרבנות הראשית, יתקין תקנות לבחינת יכולתו של כל מועמד לתפקיד שיפוטי, ושל כל שופט שמונה טרם כניסתו של החוק לתוקף, הצפוי לשבת בדין בסוגיות הנוגעות לחוק, לפעול לפי הנחיות סעיף 1 לחוק יסודות המשפט התש"ם–1980 , ולעשות שימוש במשפט העברי ככלי להכרעה בסוגיות של לקונה חוקית ולהכרעה במחלוקות הנוגעות לחוק זה.
		(ב) שופט קיים שלא עמד בהצלחה במבחני היכולת שיקבעו בתקנות, לא ידון בתביעה הנוגעת לחוק זה או מבוססת על חוק זה, בשום ערכאה.
		(ג) מיום כניסת החוק לתוקף, לא ימונה לשום ערכאה שופט שלא עמד בהצלחה בתקנות ולא יקודם שופט קיים לשום ערכאה טרם עמד בהן בהצלחה.
		(ד) הסמכות לתת סעד מן הצדק בכל הנוגע לחוק זה מסורה אך ורק להרכב שופטים שעמד בהצלחה בתקנות שתוקנו לפי חוק זה.
		(ה) הדיונים בסוגיות הנוגעות לחוק זה יהיו פתוחים לציבור ככל שיתאפשר טכנולוגית ולא ניתן לסגור את דלתיהם לציבור או למנוע את שידורם החי בכל ערכאה בה קיימת לכך האפשרות.
הגדרת העבירה והטיפול בה	8.	(א) השימוש בסמכות שהעניקה מדינת ישראל או שמממנת מדינת ישראל, כנגד היהדות או מימושה, בקבוצה או ביחידים, במרחב הציבורי, אסור.
		(ב) קיבלה המשטרה קריאה לטיפול באירוע, הכולל עבירה של שימוש בסמכות נגד היהדות כאמור בחוק זה, והוגשה תלונה על אירוע כזה, בין הוא מלווה בעבירות על החוק הפלילי ובין אם לאו, תעביר את המידע שהוגש לה לידי השר הממונה על בעל הסמכות תוך 72 שעות מיום קבלת הפניה וכל מידע חקירה נוסף תוך שבועיים מיום מהגשת התלונה הראשונית.
		(ג) קבע השר שיש במידע שהתקבל כדי הפרה של האיסור להשתמש בסמכות כאמור בחוק זה, יעבירו מתפקידו לאלתר, אף אם קיימים חוק, פסיקה או הסכם קיבוצי שהיו מונעים זאת אחרת, או לעצור לאלתר את המשך המימון הממשלתי לארגון כל עוד לא העביר את בעל הסמכות מתפקידו.
		(ד) רשאי השר, לפי שיקול דעתו הבלעדי, לקבוע קנס לאוצר המדינה עד גובה משכורת חודשית, של בעל הסמכות שנוצלה לרעה, חלף פיטוריו בגין העבירה הראשונה שעבר על החוק, אם השתכנע שבעל הסמכות לא יחזור שנית על העבירה.
		(ה) היה בעל הסמכות נבחר ציבור ברשות מקומית, יקזז משרד האוצר מההעברות המדינה לרשות המקומית את משכורתו של נבחר הציבור כל עוד הוא מפר את הנחיות חוק זה.
אכיפה פלילית	9.	(א) הפרעה ישירה או עקיפה של אזרחים לחירויות המנויות בחוק זה, או השחתת המזוזות שהותקנו במוסד בין אם על ידי מנהליו ובין אם על ידי אחרים, תהווה עבירה פלילית לפי סעיפים 171 או 173 לחוק העונשין, תשל"ז–1977, לפי העניין, ודינו יהיה לפי העונשים הקבועים בחוק לעבירה זו. לעניין סעיף 171, יהווה עבירה אף אם ההפרעה לפולחן היתה ליחיד ולא לאסיפה.
		(ב) שר המשפטים מוסמך להורות על העמדה לדין לפי חוק זה אף אם קבע פרקליט המדינה אחרת ולהורות על תעדוף הקצאת משאבי הפרקליטות לטובת העניין על חשבון סדר העדיפויות שקבע פרקליט המדינה.
חלות וכניסה לתוקף	10.	עד שיתוקנו התקנות האמורות בסעיף 7 לחוק זה, מסורה הסמכות לדון בכל תביעה על בסיס או בנוגע לחוק זה לבית הדין הרבני הגדול.

דברי הסבר

בארץ ישראל קם העם היהודי, בו עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית. בה חי עם ישראל חיי קוממיות ממלכתית. בה נכבש וממנה הוגלה בשל חטאיו לסבול אלפיים שנות גלות ורדיפה – פיסית, דתית ולאומית. אליה חזר עם תחילת הגאולה, לקיים את חובתו המוסרית ולממש את זכותו הטבעית וההיסטורית להיות עם ברשות עצמו במדינתו הריבונית.

היסטורית, בגלות או בארץ ישראל, שלטונות שביקשו להצר את צעדיהם של היהודים ולערער את קיומו של עם ישראל החלו ברדיפה של ביטויים חיצוניים של הזהות היהודית. ההיסטוריה לימדה אותנו שהפרעה להנחת תפילין, התעטפות בטלית, קביעת מזוזה או לימוד תורה היא צעד ראשון במדרון חלקלק להחריד שבסופו דיכוי אלים ורצחני.

מדינת ישראל של ימינו הוקמה כדי להבטיח את יכולתו של כל יהודי לחיות את חייו תוך ביטוי מלא של זהותו הדתית, הלאומית והתרבותית וכדי לממש את זכותנו כאומה לקיים את הברית שכרתנו עם בורא עולם בגלוי בכל מרחב ציבורי. הגנה על חופש הביטוי היהודי בישראל היא חובה מוסרית ולאומית, וחוק זה נועד לשמש חומת מגן וכיפת ברזל שיעצרו מהתהוות מגמות לשחזור עוולות העבר.

במרוצת אלפיים שנות הגלות של עם ישראל מארצו, נצברו דוגמאות אינספור לכך שדיכוי היהודים על ידי שלטון רודני מתחיל תמיד במחיקת הסממנים החזותיים של יהדותם. הגבלת היכולת להניח תפילין, להתעטף בטלית, לקבוע מזוזה או ללמוד תורה בגלוי, היא תמיד סימן מוקדם לבואן של גזירות חמורות יותר, של דיכוי ממוסד ושל רדיפות המובילות לאלימות רצחנית.

לאחר חורבן בית שני, ביקשה הקיסרות הרומית למחוק את זהותם הדתית והלאומית של היהודים כדי להבטיח את צייתנותם וכניעותם. תחת שלטונו של אדריאנוס, נאסרו קיום מצוות מרכזיות ביהדות, כולל שמירת שבת, ברית מילה, תלמוד תורה וכן לבישת תפילין, טלית והצבת מזוזות. צעדים אלו היו חלק ממדיניות כוללת שמטרתה הייתה לדכא כל ביטוי של זהות יהודית, ובמיוחד סממנים דתיים בולטים, כדי למחוק את הלאומיות היהודית. יהודים שהפרו את האיסור הוצאו להורג באכזריות שהובילה בסופו של דבר למרד בר כוכבא ולחורבן היישוב היהודי בארץ ישראל.

בימי הביניים, פעלה הכנסייה הקתולית נמרצות לדיכוי הזהות היהודית. בצרפת, מפורסמת שריפת התלמוד בפריז בשנת 1242. אלפי כתבי קודש יהודיים הועלו באש בצו הכנסייה. בספרד, נרדפו היהודים על ידי האינקוויזיציה אם נחשדו בשמירת מצוות יהודיות. תפילין, טליתות ומזוזות הפכו ל"סימנים מסגירים" של יהודים בסתר, שהובילו לחשיפתם, עינויים ואף הוצאתם להורג. במקומות רבים באירופה נאסרה לבישת תפילין וטלית בציבור, כחלק ממגבלות שהוטלו על היהודים והניסיונות להמיר את דתם בכפייה.

עדויות רבות מפרעות ת"ח ות"ט מספרות כי יהודים שנפלו בידי הפורעים הקוזאקים של חמלניצקי עונו, ולפני שהוצאו להורג נקרעו רצועות התפילין שלהם לעיניהם.

גם במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, במהלך גל הפוגרומים ברוסיה, נאסרה הצגת סממנים יהודיים, ותועדו התקפות על יהודים שהלכו בגלוי עם ציצית או תפילין. תהליכים אלו המשיכו במלוא עוזם עם עליית השלטון הנאצי. במחנות הריכוז ובגטאות, תפילין הפכו לסמל של עמידה יהודית חרף הרדיפה – וגם לכלי שבאמצעותו ניתן היה לזהות יהודים ולהענישם. הנאצים ראו בהשמדת סממני יהדות החיצוניים חלק מהתהליך הכולל של "הפתרון הסופי".

מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, הוקמה, בין היתר, מתוך תחושת החובה של העם לשמר את המורשת שכה רבים מבנינו מסרו נפשם על קידושה ושימורה. ישראל קיימת בזכות נחישותם לשמר את הייחוד היהודי למרות הקשיים והאכזריות, במטרה לאזור כוח ולמנוע את דיכוי הזהות היהודית על ידי בעלי הכוח והשררה – יהיו אשר יהיו.

אין למדינת ישראל זכות קיום אם היא אינה מאפשרת ליהודים למלא את חובותיהם כלפי בורא עולם ולחיות על פי אמונתם בגלוי וללא פחד. כפי שלימדנו העבר, סטייה מהחובה המוסרית של יהודים לבוראם, מערערת את עצם יסודותיה של המדינה היהודית. אם לא נשמור מכל משמר על הזהות היהודית וערכי החירות הדתית שלה, המדינה לא תוכל להתקיים.

למרות זאת, בשנים האחרונות אנו עדים למקרים שבהם שלילת היכולת להניח תפילין או לקיים תפילה יהודית בפרהסיה הישראלית מתרחשת, בין אם באמצעות מגבלות בירוקרטיות ובין אם דרך לחצים ציבוריים. כאשר מתבצע ניסיון לדחוק סממני יהדות מהמרחב הציבורי, עלינו להבין כי זו "הקנרית במכרה הפחם" שלנו. היהדות הגנטית שלנו, איננה חיסון מפני נפילה, שוב, לדפוסים של כפיה אנטי-דתית ודיכוי הזהות היהודית מטעמי התייוונות. כנסת ישראל חייבת לעמוד בפרץ ולוודא שהמרחב הציבורי במדינת ישראל יישאר מקום שבו יכול כל יהודי יכול לבטא את אמונתו בגאווה ובציבור.

כעם וכאומה יש לנו חובה מוסרית לעמוד בהבטחה "לעולם לא עוד" לילדינו ולוודא שישראל לעולם לא תהפוך שוב למקום שבו יהודים חוששים להיות יהודים במרחב הציבורי. אסור שהמדינה שהוקמה כאמצעי לשימור הזהות היהודית, תהפוך לכלי לדיכויה. חוק זה נועד להבטיח שהסממנים שבגינם ובאמצעותם נרדפו יהודים לאורך הדורות, לא יהפכו לשנויים במחלוקת במדינה היהודית.

--------------------------------

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

י"ד באייר התשפ"ה (12.05.2025)

חומר רקע

2026-01-25

הקובץ המקורי באתר הכנסת

ז' שבט תשפ"ו

25 ינואר 2026

הנדון: הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי, התשפ"ה-2025

עמדת המרכז הרפורמי לדת ומדינה

המרכז הרפורמי לדת ומדינה, הזרוע המשפטית והציבורית של התנועה הרפורמית - יהדות מתקדמת בישראל, מתנגד בתוקף להצעת החוק שבנדון, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

.1 ייאמר מיד, המדובר בהצעת חוק שנוגדת באופן מובהק את היות מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, וכן את היות המדינה מדינת העם היהודי, על כל זרמיו וגווניו. הצעת החוק ובפרט דברי ההסבר הם בבחינת "הקוזק הנגזל" שכן הזהות היהודית האורתודוכסית-חרדית כלל אינה נמצאת תחת איום במדינת ישראל. נהפוך הוא. מי שסובלים מאפליה קשה ונתונים להסתה שמגיעה אף לידי אלימות קשה הם יהודים רפורמיים (ראו למשל את הפוגרום שבוצע על ידי המון מוסת בבית הכנסת הרפורמי ברעננה בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשפ"ה) או נשות הכותל שמבקשות להתפלל כמנהגן במקום הקדוש ביותר לעם היהודי.

.2 הצעת החוק מבקשת "להבטיח את יכולת הגשמת מילוי חובתו של עם ישראל לבטא את זהותו הלאומית והדתית במדינתו הריבונית" (ס' 1). ואולם, הזהות הדתית היחידה שאת הגשמתה במרחב הציבורי מבקשת הצעת החוק להבטיח היא הזהות המעוגנת בהלכה היהודית אורתודוכסית כפי שנקבעת על ידי מועצת הרבנות הראשית – זהות אשר נהנית כיום מהעדפה בכל תחום.

.3 הצעת החוק מבקשת לעגן בחקיקה ראשית את הפלייתם של כל מי שאינם מזדהים כיהודים אורתודוכסיים חרדים, ובכך פוגעת אנושות בזרמי היהדות הליברלית – היהדות הרפורמית והיהדות הקונסרבטיבית – עמם מזדהה ציבור רחב של מאות אלפי ישראלים וישראליות, זרמים אשר מהווים את רוב מניינה ובניינה של היהדות בת זמננו.

.4 הצעת החוק הקובעת, הלכה למעשה, כי במרחב הציבורי במדינת ישראל יש מקום רק ליהדות אחת והיא היהדות האורתודוכסית חרדית, לא רק פוגעת בעקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית - שוויון, חופש הדת והפלורליזם הדתי והזכות לחופש מדת, אלא גם פוגעת בריבוי הפנים של העם היהודי – "שבעים פנים לתורה" – ובהיות מדינת ישראל מדינתו של העם היהודי כולו.

.5 ההגדרה בהצעת החוק בסעיף 2 של יהודי כ -"מי שהכירה הרבנות הראשית לישראל ביהדותו למטרות נישואים על פי חוק בישראל או שעומד בדרישות הרבנות להכרה כזו", סותרת את עקרונות השוויון וחופש הדת, שהינם עקרונות חוקתיים המעוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. היא גם שולחת מסר קשה ביותר ליהדות התפוצות שרוב רובה משתייך לזרמי היהדות הליברלית לפיה הם אינם נחשבים יהודים. בהקשר זה יצוין כי ועדת השרים לענייני חקיקה בהחלטתה מיום 19.10.25 (להלן:

"ועדת השרים") החליטה כי הגדרת "יהודי" בסעיף 2 תידון בכנסת ותנוסח מחדש בהסכמה. 1 .6 סעיף 3 קובע איסור הפרעה להנחת תפילין במרחב הציבורי או בכל מוסד הממומן מתקציב המדינה (למעט אם יש בכך איום על החיים או הבריאות). העובדה שלאזרחי ותושבי המדינה זכות להניח תפילין 1 https://www.gov.il/he/pages/dec3434-2025

דוד המלך ,13 ת.ד. 31936 ירושלים 9131901 | טל' 02-6203323 | פקס 02-6256260 |irac.org@irac | datumedina.org.il התנועה הרפורמית - יהדות מתקדמת בישראל (ע"ר)

במסגרת זכותם.ן לחופש דת אין פירושה שניתן לעשות זאת בכל מקום במרחב הציבורי כמעט ללא מגבלה. כידוע כל זכות במדינה דמוקרטית אינה בלתי מוגבלת. כך, למשל, לרשויות מקומיות הזכות להסדיר את נושא הצבת דוכנים במרחב הציבורי. בה במידה, הצבת דוכן להנחת תפילין בתוך מוסד חינוך צריכה להיעשות בתיאום הנהלת בית הספר.

.7 באשר לסעיף 4 העוסק במתן רישיון לקיום תפילת יחיד או רבים במרחב או מוסד ציבורי - הדין בישראל קובע כי המרחב הציבורי יתנהל לאור עקרונות הדמוקרטיה ובראשם עיקרון השוויון ובאופן המכבד את מגוון הזהויות היהודיות כמו גם את זהותם של מי שאינם יהודים. ברי כי לכל קהילה יהודית עומדת הזכות לקיים תפילה כמנהגה בתוך בית הכנסת. עם זאת, אין להתיר מצב שבו תינתן זכות בלתי מוגבלת לקיים תפילה בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי שכן תהא בכך פגיעה בלתי מידתית בשוויון המגדרי. 2 .8 סעיף 5 קובע חובת תפילה על פי מנהג המקום, כולל במקומות הקדושים, ובכלל זה ברחבת הכותל המערבי. מנוסח הצעת החוק עולה כי מי שתקבע מהו מנהג המקום היא מועצת הרבנות הראשית. ברי כי במצב דברים זה תפגע זכותם של יהודים ליברליים להתפלל תפילה שוויונית וכן זכותן של נשות הכותל להתפלל כמנהגן בכותל המערבי. המדובר בפגיעה אנושה בזכות לשוויון ולחופש דת ופולחן.

ועדת השרים החליטה להתנגד לסעיף 5 (למעט סעיף 5(3)).

.9 ביחס לחובת התקנת מזוזות הקבועה בסעיף 6 להצעת החוק, חובה זו חלה לפי הצעת החוק לא רק על מוסד ציבורי אלא על כל מוסד המקבל מימון מהמדינה – כולל מוסד שמקבל זיכוי ממס הכנסה לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה ולרבות מוסד של בני דתות אחרות. בכך יש משום פגיעה קשה בזכות לחופש מדת. בהקשר זה יצוין, כי ועדת השרים החליטה ביחס לסעיף 6 כי חובת התקנת מזוזה תחול כאשר מדובר במוסד שהוא מוסד ציבורי או שרוב המימון שלו הוא מכספי ציבור וכן שהוא משרת ציבור יהודי.

.10 סעיף 7 להצעת החוק מסמיך את שר המשפטים בשיתוף עם ועדת החוקה ומועצת הרבנות הראשית להתקין תקנות לבחינת יכולת כל שופט מכהן וכל מועמד לתפקיד שיפוטי להכריע במחלוקות הנוגעות להצעת החוק, לפעול על פי הנחיות סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם-1980 ולעשות שימוש במשפט העברי המוגדר בסעיף 2 להצעת החוק: "דין תורה שמועצת הרבנות הראשית נוהגת על פיו ובהתאם להנחיותיו". הסעיף משנה לחלוטין את הקבוע בחוק יסודות המשפט המפנה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל" ואף זאת רק במקרה של לקונה.

בסעיף אף גלומה פגיעה בעצמאות מערכת המשפט. יצוין כי ועדת השרים החליטה כי סעיף 7 יימחק מהצעת החוק.

.11 סעיף 9 קובע כי הפרת הוראות החוק תהווה עבירה של הפרעה לפולחן או פגיעה ברגשי דת לפי סעיפים ,171 173 לחוק העונשין. בהקשר זה ראוי להפנות את תשומת הלב להתנכלות הנמשכת מזה עשורים לנשות הכותל מהמבקשות להתפלל כמנהגן מדי ראש חודש ברחבת הכותל המערבי – התנכלות העולה בבירור כדי הפרעה לפולחן אולם לא הביאה להעמדה לדין של איש עד עצם היום הזה ונראה כי לא הטרידה כלל את מנסחי הצעת החוק.

2 אף בית המשפט העליון קבע בפסק הדין שניתן בעע"מ 66315-09-24 שעסק בקיום תפילת יום כיפור בהפרדה מגדרית בכיכר דיזנגוף בתל אביב, כי קיום תפילה בהפרדה תתבצע במרחב הציבורי העירוני בשים לב לכך שמידת הפגיעה בזכות לשוויון מגדרי תיגרם מקיום התפילה תהיה מוגבלת.

.12 בסעיף 10 להצעת החוק נקבע כי עד לתיקון התקנות בדבר מבחני יכולת למועמדים לשיפוט ולשופטים מוסמך בית הדין הרבני הגדול לדון בתביעות על בסיס או בנוגע לחוק זה. המדובר בסעיף המרחיב את סמכויות בית הדין הרבני המוסמך כיום לדון אך ורק בענייני נישואין וגירושין והפוסק בהתאם להלכה האורתודוכסית ולא לדין האזרחי ולחוקי היסוד וערכי היסוד של השיטה. הרחבת סמכויות בית הדין הרבני כאמור בסעיף 10 עלולה לפגוע הן בזכויות נשים, הן בזכויות של אוכלוסיות מיעוט שונות לרבות של המשתייכים לזרמי היהדות הליברלית, והן ברשות השופטת נוכח צמצום סמכויותיה. יצוין, כי ועדת השרים החליטה, בהתאם למחיקת סעיף 7 מהצעת החוק, גם על מחיקת סעיף .10 .13 סעיף 8 קובע עבירה פלילית לפיה: "השימוש בסמכות שהעניקה מדינת ישראל או שמממנת מדינת ישראל, כנגד היהדות או מימושה, בקבוצה או ביחידים, במרחב הציבורי, אסור". עוד נקבע בסעיף כי המשטרה תחויב להעביר לידי השר הממונה על בעל הסמכות מידע לרבות מידע חקירה ביחס לכל אירוע הפרה של הוראות והשר יוסמך לקבוע לפי שיקול דעתו הבלעדי כי המידע עולה כדי עבירה על הוראות החוק ולנקוט בסנקציות לרבות העברה מתפקיד של בעל הסמכות אף אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם חוק, פסיקה או הסכם קיבוצי. זאת ועוד, לפי סעיף 9(ב) להצעת החוק שר המשפטים מוסמך להורות על העמדה לדין לפי הצעת החוק אף אם קבע פרקליט המדינה אחרת ואף להורות על תיעדוף הקצאת משאבי הפרקליטות לטובת העניין על חשבון סדר העדיפויות שקבע פרקליט המדינה.

בהוראות אלה, יש כדי לפגוע פגיעה קשה בעקרון הפרדת הרשויות. זאת, נוכח סמכויות האכיפה הנרחבות המוענקות לשר הממונה על בעל הסמכות שעבר עבירה פלילית - שר הנמנה על הרשות המחוקקת המוטה פוליטית ואינו בלתי תלוי ולא על הרשות המבצעת האמונה על אכיפת הדין הפלילי באופן שוויוני ונטול פניות. הפגיעה מעמיקה ביתר שאת בפרט נוכח שיקול הדעת הבלעדי המוקנה לשר הממונה לנקוט בסנקציות חריפות נגד בעל סמכות. ועדת השרים החליטה על מחיקת סעיף 8 וכן על מחיקת סעיף 9(ב) מהצעת החוק.

.14 יובהר, כי לטעמנו, נוסח הצעת החוק כפי שיוותר גם לאחר ההתניות הקבועות בהחלטת ועדת השרים כאמור לעיל, הינו נוסח חמור שמעורר קשיים מהותיים בכל הנוגע לפגיעה הגלומה בהצעת החוק בעיקרון השוויון ובזכות לחופש הדת ולחופש מדת.

.15 טוב יעשו מנסחי הצעת החוק אם תחת לכפות בכח את מצוות היהדות על הציבור הישראלי, יפעלו ּומה־יְה ָֹוָ֞ה ּדֹורֵׁ֣ש ִמ ְמ ָ֗ך ִ ֵ֣כי ִאם־ע ֲׂ֤שֹות ִמ ְׁש ָפ ֙ט וְ ַ ֵ֣אהֲ בַ ת ה־טֹוב ָ ָֽ ברוח עקרונות מורשת ישראל - ִה ִגִּ֥יד ְל ָ֛ך ָא ָ ָ֖דם מַ ּ֑ ֹלהיך (מיכה, ו', ח').

ֶ֔ ֶחסֶ ד וְ הַ צְ נִּ֥עַ ֶ ָ֖לכֶת עִ ם־אֱ ֶ ָֽ

חומר רקע

2026-01-25

הקובץ המקורי באתר הכנסת

ז' שבט תשפ"ו

25 ינואר 2026

הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי, התשפ"ה–2025 –

הערות ארגון עתים

לקראת הדיונים בהצעת החוק שבנדון, מתכבד ארגון עתים להגיש את עמדתו בעניינה.

הצעת החוק, תחת הכותרת "הגשמת הזהות היהודית", מבקשת, לכאורה, להגן על זכותם של יהודים לקיים מצוות במרחב הציבורי. אולם, בפועל, הצעת החוק מקדמת עמדה דתית קיצונית המבקשת לכפות יהדות של "אצבע בעין", הן על המרחב הציבורי והן על המרחב הפרטי.

ככלל, ההיסטוריה החקיקתית במדינת ישראל מלמדת כי ניסיונות לחוקק "חוקים דתיים" יוצרים כמעט באופן אוטומטי את האפקט ההפוך ומרחיקה את הציבור הישראלי מזהותו היהודית. במקום לעודד את האזרחים לממש את זהותם היהודית האישית, זהות המשתלבת עם זהותם הדמוקרטית, מבקשת הצעת החוק ליצור התנגשות חזיתית בין העמדות תוך מתן עדיפות לא רלוונטית לאקטים דתיים שלא נדרשים להתבצע במרחב הציבורי (או הפרטי של אדם זר).

בכדי לעמוד על כוונותיהם של יוזמי ההצעה יש לעיין בדברי ההסבר להצעת החוק.

דברים אלה מציגים נרטיב היסטורי ועובדתי מעוות המנותק לחלוטין מהמציאות הישראלית. יוזמי ההצעה משווים בין השלטון במדינת ישראל כיום לבין השליטים שהובילו את רדיפות היהודים החמורות ביותר בהיסטוריה – החל מגזירות אדריאנוס, דרך האינקוויזיציה והפרעות ברוסיה ועד לשואת יהודי אירופה. מדובר בהשוואות מפורשות וארוכות שפשוט לא ניתן להעלות על הדעת.

בבסיס ההשוואות האלה עומדת הקביעה לפיה "בשנים האחרונות אנו עדים למקרים שבהם שלילת היכולת להניח תפילין או לקיים תפילה יהודית בפרהסיה הישראלית מתרחשת" וש"ההיסטוריה לימדה אותנו שהפרעה להנחת תפילין, התעטפות בטלית, קביעת מזוזה או לימוד תורה היא צעד ראשון במדרון חלקלק להחריד שבסופו דיכוי אלים ורצחני". אם לו דיי בהנחה ההזויה הזאת חוזרת הצעת החוק וקובעת פעם נוספת כי "הגבלת היכולת להניח תפילין, להתעטף בטלית, לקבוע מזוזה או ללמוד תורה בגלוי, היא תמיד סימן מוקדם לבואן של גזירות חמורות יותר, של דיכוי ממוסד ושל רדיפות המובילות לאלימות רצחנית".

לבסוף, הצעת החוק קובעת כי "כעם וכאומה יש לנו חובה מוסרית לעמוד בהבטחה "לעולם לא עוד" לילדינו ולוודא שישראל לעולם לא תהפוך שוב למקום שבו יהודים חוששים להיות יהודים במרחב הציבורי". האמירה המוסרית החשובה, "לעולם לא עוד", לפי יש לעשות הכל על מנת לשמור על ביטחונם של יהודים ברחבי העולם מפני השמדה שיטתית, הפכה לאמירה מגוחכת לפיה חייבים לאפשר דוכן תפילין באמצע משחק כדורגל.

לו תאושר הצעת החוק ותכנס לספר החוקים של מדינת ישראל יהיה זה אות קלון היסטורי על חברי הכנסת הנוכחית, ולו רק בגלל דברי ההסבר הבלתי מתקבלים על הדעת. גם להטרלות יש גבול.

הפער בין הצעת החוק להחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה

.8 יוזמת הצעת החוק, ח"כ דלית דיסטל אטבריאן, ביקשה לא אחת להסתתר מאחורי השינויים בחוק שנעשו במסגרת דיוני ועדת שרים לחקיקה.

.9 אכן, ועדת שרים "קיצצה" חלקים משמעותיים שח"כ דיסטל אטבריאן ביקשה להכליל בהצעת החוק.

אך עם זאת, עדיין מדובר בהצעת חוק רדיקלית ומופרכת.

.10 מעבר לכך, יש לתת את הדעת לסעיפים שקוצצו כיוון שיש בהם כדי ללמד על כוונותיה של יוזמת החוק.

בסעיפים אלה ניתן לראות איזו מציאות קיצונית, חריגה ובלתי מתקבלת על הדעת ביקשה לכונן פה יוזמת ההצעה.

.11 ראשית, יוזמת הצעת החוק ביקשה להתערב באופן בוטה בהתנהלות היומיומית של גופים פרטיים, רק בגלל שהם בעלי "סעיף 46" המכיר בתרומה אליהם כמוכרת לצרכי מס.

.12 שנית, יוזמת החוק ביקשה להתערב בהתנהלותן של קהילות פרטיות תוך מתן כח למועצת הרבנות הראשית להכריע בשאלות מקומיות פרטניות בנוגע להתנהלות בית הכנסת (סעיף 5(4)).

.13 שלישית, בהצעה המקורית נקבע כי גם מוסד שמשרת אוכלוסייה לא יהודית יהיה מחויב להתקין מזוזה אפילו אם הוא מקבל מהמדינה תמיכה של שקל אחד בלבד (סעיף 6).

.14 רביעית, יוזמת ההצעה ביקשה לבסס הליכים פליליים ומנהליים ייחודיים וחריגים ביותר בנוגע לכל מי שלא יציית לדרישות חוק זה. כך למשל ביקשה יוזמת החוק לחייב את השר לפטר לאלתר כל עובד שהשר יחשוב שהפר הוראות חוק זה. בנוסף, השר יהיה רשאי לשלול שכר חודשי של עובד ציבור אם הפר את הוראות החוק (סעיף 8). כמו כן, ההצעה ביקשה להעניק לשר המשפטים סמכות להורות בעצמו על העמדה לדין של חשוד בהפרה של חוק זה, גם אם פרקליט המדינה סבר שאין מקום להגיש כתב אישום (סעיף 9) אין צורך להרחיב עד כמה מודבר בהתנהלות חריגה.

.15 לבסוף, יוזמת החוק הטילה את השיפוט הפלילי במקרים של הפרת החוק על בית הדין הרבני הגדול (סעיף 10). שיפוט פלילי ("חילוני") בבית דין רבני סותר את המשפט העברי, את עקרונות היסוד של המדינה וכן זכויות אדם בסיסיות במדינה דמוקרטית. נראה שזה לא הטריד את ח"כ דיסטל אטבריאן.

.16 סעיפים אלה אומנם "קוצצו" על ידי ועדת שרים אך הם חושפים תמונה ברורה. לא מדובר בתיקון נקודתי שנועד לאפשר "חופש פולחן", אלא בניסיון סדור וחסר תקדים לשנות את עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל, הכל מתוך "דאגה" לדמותה היהודית של מדינת ישראל, כהגדרתה.

.17 כעת נדון בפרטי הצעת החוק, כפי שנמצאים גם לאחר עמדת ועדת שרים לחקיקה.

סעיף המטרה

.18 בדומה לדברי ההסבר להצעת החוק, גם סעיף המטרה (סעיף 1), מבוסס על נרטיב מנותק מהמציאות הישראלית בו כביכול השלטון בישראל מבקש לרדוף יהודים המבקשים לקיים מצוות, כבימי הפרעות הקשות ביותר.

.19 הצעת החוק מבקשת, כאילו, להגן על אזרחי ישראל מפני "רדיפה של בעלי סמכות, של זרים או בשל התערבות חיצונית למדינת ישראל באמצעות חוקים וכללים שנקבעו על ידי גורם שאיננו כפוף לבחירתם ואינו משרת את צרכיהם ואת רצונותיהם של אזרחי מדינת ישראל" כלשון החוק.

.20 מדובר ברטוריקה זולה שכל מטרתה היא לשסות את ההמון ברשויות השלטון, ללא כל הצדקה.

.21 בית המשפט העליון עצמו עמד על כך שסוגיות הנוגעות למרחב הציבורי, נכון להן שלא יתבררו בבתי המשפט אלא באמצעות הדברות. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט י' כשר בעע"מ -66315-09 24 עירית לינור נ' עיריית תל אביב יפו (נבו 2.4.2025):

"ראוי שמחלוקות מהסוג בו עסקינן, תיושבנה בהידברות ובנכונות להתגמש

ולהתפשר. המאבק על אופיו של המרחב הציבורי אינו יכול ואינו צריך להיות משחק

סכום אפס, בו הישגו של האחד הוא בהכרח הפסדו של האחר. דווקא בסוגיות

רגישות אלו, המעוררות מטבען רגשות עזים, נדרשת מכולנו נכונות לפשרה

ולהתחשבות בצרכיו של האחר, תוך הבנה כי המרחב הציבורי שייך לכלל הציבור על

גווניו השונים".

.22 אומנם, ב"שני צידי המתרס" ישנם גורמים המסרבים לעיתים לדון או להתפשר, אך הצעת החוק דנן רק תשפוך עוד שמן למדורה, במקום לבסס פתרונות שיאפשרו שיח אמיתי, מקומי, שיקדם פתרון שיהיה מוסכם על כלל חברי הקהילה.

תוכן החוק

.23 כאמור, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי ישנה זכות חדשה "הזכות להבעת סממנים יהודיים במרחב הציבורי" וזכות זו גוברת באופן אוטומטי על כל זכות אחרת.

.24 ראשית, גם מבחינה הלכתית ויהודית אין שום דרישה כזאת. ההפך, פוסקים רבים קבעו שאין להתפלל במרחב הציבורי ויש להעדיף בבירור תפילה במקום סגור. שנית. גם אם ישנה "מצווה" להציע לעוברי אורח להניח תפילין בוודאי שאין לעשות את זה תוך הפרעה לציבור.

.25 עצם הדרישה "להפגין" סממנים יהודיים בציבור היא זרה ליהדות.

.26 לכן, כל הסעיפים בהצעת החוק שנועדו לחייב את הרשויות השונות לאפשר "אקטים דתיים" בציבור, תוך שלילת כל שיקול הדעת של הגורם העירוני המוסמך היא פסולה מן היסוד. קל וחומר כאשר מבקשת הצעת החוק לכפות זאת על גופים שהם פרטיים לחלוטין.

.27 ליבת הצעת החוק, סעיפים 3 ו-,4 קובעת למעשה, שחובה לאפשר כל תפילה או הנחת תפילין במרחב הציבורי (ובחלק מהמקרים גם במוסדות פרטיים). מציאות קיצונית, ששוללת כל שיקול דעת מהגורמים המוסמכים.

.28 כך למשל, החוק יחייב לאפשר קיום תפילת שבת באמצע נתיבי איילון, יחייב לאפשר הקמת דוכן תפילין באמצע דיון ועדה בכנסת ויחייב לאפשר לערוך תפילת ערבית באמצע משחק כדורגל.

.29 ברור לכל בר דעת שזו מציאות בלתי נתפסת. הצעת החוק מבקשת לקדם אנרכיה תוך שלילת כל שיקול הדעת מהגורמים המוסכמים, וזאת במקום לבסס הליך מסודר שיאפשר לאזן בין הצרכים ובין הזכויות השונות באופן פרטני.

.30 ההצעה לא מסתפקת בכך ואף קובעת כי חייבים לאפשר תפילה בהתאם ל"רצון" המתפללים. כלומר, אין אפילו צורך בהלכה, מסורת או מנהג ודי ברצון המתפללים על מנת לקבוע כיצד תראה ואיך תתקיים התפילה המבוקשת.

.31 מטרת הצעת החוק היא אך ורק לעורר תסיסה ציבורית, על מנת לגרוף כותרות תקשורתיות. נדמה כי לא במקרה הצעת החוק מקודמת חודשים ספורים לפני קיום הפריימריז וגיבוש הרשימות המפלגתיות.

.32 כעת נעבור לציין בקצרה סוגיות בעייתיות נוספות בהצעת החוק.

א. הגדרת "מיהו יהודי": לא ייתכן שהחוק הקטן הזה יעניק לרבנות הראשית, לראשונה, סמכות לקבוע מיהו יהודי גם בעניינים אזרחיים. הכל, ללא דיון ציבורי מינימלי בסוגיה המהותית הזו.

נעיר כי ישנה אירוניה בכך שדווקא הצעת חוק המתבססת על רדיפות יהודים בגולה, מוחקת את זהותם של עולים רבים שהגיעו לישראל כדי להימלט מאותה רדיפה אנטישמית, אך לא יזכו להגנת החוק.

ב.

ג. התערבות בהתנהלות מוסדות פרטיים: ההגדרות של מוסדות אלה, גם לאחר החלטת ועדת שרים, אינן ברורות כלל. עם זאת, נדמה שהצעת החוק מבקשת לחייב גם מוסדות פרטיים לאפשר לאנשים חיצוניים שאין להם שום קשר למוסד עצמו להתערב בהתנהלות המוסד – אם באמצעות קיום תפילות ואם באמצעות קביעת מזוזה. למעשה, מדובר ב"כפייה דתית", בהתאם להגדרתה המילונאית.

פליליזציה של פעולות מנהליות: הצעת החוק מבקשת להטיל אחריות פלילית על עובדי ציבור הפועלים במסגרת תחום אחריותם המקצועי, ולא הובילו לפגיעה בגוף או בנפש. התנהלות זו היא דרקונית וחסרת תקדים. לא ייתכן כי חריגה מסמכות במקרים כאלה תוביל לדין פלילי.

סיכום והמלצות

.33 הצעת החוק "הגשמת הזהות היהודית" אינה מגשימה זהות יהודית אלא זורעת פירוד ושנאה בין המגזרים השונים. היא מבקשת להפוך את היהדות מכלי של חיבור ומשמעות לכלי של שליטה, כוחנות והפרת סדר. ההצעה מבקש לקדם כאוס ניהולי במוסדות המדינה ואנרכיה התנהלותית במרחבי החיים המשותפים.

.34 לאור האמור, עמדתנו היא כי יש להסיר את הצעת החוק מסדר היום של הכנסת לאלתר. במקום לכלות את זמנם היקר של חברי הכנסת על הצעות מסוג זה יש להשקיע משאבים אלה בקידום יוזמות שיחברו בין חלקי העם באופן כללי ובאמצעות חיבור לזהות היהודית המגוונת והעמוקה באופן ספציפי.

בכבוד רב,

ציפי לביא

אוהד וייגלר, עו"ד

מקדמת מדיניות

מנהל המחלקה למדיניות ציבורית

עתים – סיוע והכוונה בשירותי הדת

חומר רקע

2026-01-25

הקובץ המקורי באתר הכנסת

25 ינואר

ז' בשבט תשפ"ו

לכבוד

ח"כ שמחה רוטמן

יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט

כנסת ישראל, ירושלים

באמצעות דוא"ל: knesset.gov.il@vhuka

הנדון : הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי התשפ"ה – 2025

תנועת אומ"ץ, התנועה למען משטר תקין וצדק חברתי ומשפטי פונה אליך כדלקמן:

בהמשך להצעת החוק שבנדון תנועת אומ"ץ מוצאת לנכון להזכיר כי חלק מאזרחי מדינת ישראל היהודים אינם מאמינים בבורא עולם על אף שהם מעריכים את המסר החברתי שנמסר במסורת ישראל, וכן רואה לנכון להזכיר כי קיימים זרמים נוספים ביהדות של היום כמו קונסרבטיבים ורפורמים.

נראה לתנועת אומ"ץ כי יש מקום להגדרה מפורטת יותר מהו מרחב ציבורי, הן למקום בו אדם יכול להניח תפילין או שחייב בהתקנת מזוזה. יש בישראל מרחבים ציבוריים שהם לא בישובים יהודיים או ישובים מעורבים.

בהתאם למידע הנמצא ברשות תנועת אומ"ץ, גם היום קבלנים ובוני מבנים במרחב היהודי מתקינים מזוזות על פתחי המבנים הנדרשים וברחבי הערים ישנם דוכנים בהם מנסים לשכנע עוברים ושבים להניח תפילין באין מפריע. כמו כן יום השבת על פי חוק העבודה והמנוחה כיום שלא עובדים בו שרותי המדינה והרשויות המקומיות, למעט שרותי חרום.

בזמן האחרון אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים לתחומים נוספים כגון בוררים, מגשרים וכו'.

לבית המשפט בישראל אין סמכות לפסוק ע"פ ההלכה הדתית, ולפיכך לדעת תנועת

אומ"ץ, אין להרחיב סמכויות אלה לבית המשפט האזרחי בכל ערכאותיו.

בכבוד רב,

עו"ד שנבל מרדכי ומר שלמה קלדרון

נציגי אומ"ץ בוועדות הכנסת

פליצ'ה פנחס פלד

יו"ר תנועת אומ"ץ והנהלתה

העתקים:

חברי ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת

חברי הנהלה וחברי הנהלת מחוז צפון

חברי המועצה הציבורית שליד תנועת אומ"ץ

מנחם בגין ,44 תל-אביב

ת"א, 6100101

טל': 03-5605588 (א'-ה' 8:30-14:30)

ometz.org.il@office

פקס: 03-5600469