ישיבת מליאה בתאריך 10/12/2018 בשעה 16:00

שמות שהוסתרו: 0

דברי הכנסת

ט / מושב חמישי / ישיבות שפ"ו–שפ"ח /

ב'–ד' בטבת התשע"ט / 10–12 בדצמבר 2018 / 9

חוברת ט'

ישיבה שפ"ו

הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-ושש של הכנסת העשרים

יום שני, ב' בטבת התשע"ט (10 בדצמבר 2018)

ירושלים, הכנסת, שעה 16:00

תוכן העניינים

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7

נאומים בני דקה 9

טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 9

עודד פורר (ישראל ביתנו): 10

מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 10

אילן גילאון (מרצ): 11

מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 12

סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 13

עיסאווי פריג' (מרצ): 13

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 14

דב חנין (הרשימה המשותפת): 14

נחמן שי (המחנה הציוני): 15

סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 15

מיכל רוזין (מרצ): 16

תמר זנדברג (מרצ): 17

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 17

הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018 18

יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 18

עיסאווי פריג' (מרצ): 19

מיכל רוזין (מרצ): 20

מוסי רז (מרצ): 22

סתיו שפיר (המחנה הציוני): 24

עמר בר-לב (המחנה הציוני): 26

מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 27

רויטל סויד (המחנה הציוני): 28

נחמן שי (המחנה הציוני): 30

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 32

יוסי יונה (המחנה הציוני): 34

איל בן ראובן (המחנה הציוני): 36

משה מזרחי (המחנה הציוני): 37

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 39

ענת ברקו (הליכוד): 42

דב חנין (הרשימה המשותפת): 42

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 45

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 48

סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 50

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 52

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135), התשע"ט–2018 79

ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 79

ענת ברקו (הליכוד): 81

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 136), התשע"ט–2018 81

עאידה תומא סלימאן (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): 82

אורלי לוי אבקסיס: 84

עליזה לביא (יש עתיד): 88

הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 36), התשע"ט–2018 92

מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 92

רויטל סויד (המחנה הציוני): 93

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 96

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 97

הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018 97

איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 97

הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול (תיקון), התשע"ט–2018 100

השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 100

דב חנין (הרשימה המשותפת): 102

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 103

חיים ילין (יש עתיד): 105

סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 106

מיכל בירן (המחנה הציוני): 106

עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 108

רויטל סויד (המחנה הציוני): 109

עיסאווי פריג' (מרצ): 110

נחמן שי (המחנה הציוני): 112

איציק שמולי (המחנה הציוני): 113

יוסי יונה (המחנה הציוני): 114

יואל חסון (המחנה הציוני): 116

יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 117

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 118

לאה פדידה (המחנה הציוני): 119

עליזה לביא (יש עתיד): 120

יהודה גליק (הליכוד): 122

רוברט טיבייב (המחנה הציוני): 123

ישראל אייכלר (יהדות התורה): 126

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 127

השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 128

הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 34) (חלקה תלת-ממדית), התשע"ט–2018 133

שר התקשורת איוב קרא: 134

דב חנין (הרשימה המשותפת): 135

ישראל אייכלר (יהדות התורה): 136

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 138

מאיר כהן (יש עתיד): 139

סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 140

רויטל סויד (המחנה הציוני): 142

עיסאווי פריג' (מרצ): 143

נחמן שי (המחנה הציוני): 145

איל בן ראובן (המחנה הציוני): 147

יהודה גליק (הליכוד): 149

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 151

מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 152

טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 153

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 155

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 155

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 159

פנינה תמנו (יש עתיד): 160

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 161

רוברט טיבייב (המחנה הציוני): 163

ציפי חוטובלי (הליכוד): 165

שרת המשפטים איילת שקד: 168

הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 14 והוראת שעה), התשע"ט–2018 173

שרת התרבות והספורט מירי רגב: 174

עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 175

עיסאווי פריג' (מרצ): 176

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 177

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 177

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 180

רוברט טיבייב (המחנה הציוני): 181

שרת התרבות והספורט מירי רגב: 183

הצעת חוק שדה התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות) (תיקון), התשע"ט–2018 189

סגן שר האוצר יצחק כהן: 190

עמר בר-לב (המחנה הציוני): 191

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 192

איל בן ראובן (המחנה הציוני): 194

לאה פדידה (המחנה הציוני): 195

רוברט טיבייב (המחנה הציוני): 196

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 199

איציק שמולי (המחנה הציוני): 204

סגן שר האוצר יצחק כהן: 206

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 212

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 212

הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 90) (מינוי מומחה מטעם בית המשפט), התשע"ז–2017 212

ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 212

הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 4) (מניעת שחרור על תנאי ממאסר של מי שהורשע ברצח או בניסיון לרצח), התשע"ט–2018 213

עודד פורר (ישראל ביתנו): 213

מיכל רוזין (מרצ): 217

ענת ברקו (הליכוד): 218

נחמן שי (המחנה הציוני): 219

מוסי רז (מרצ): 220

עיסאווי פריג' (מרצ): 221

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 226

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 233

שרן השכל (הליכוד): 237

רוברט טיבייב (המחנה הציוני): 243

נורית קורן (הליכוד): 247

מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 248

הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 258

מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 258

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

חברי הכנסת, היום ב' בטבת תשע"ט, 10 בדצמבר 2018, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.

הודעה למזכירת הכנסת.

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –

לדיון מוקדם – החל מהצעת חוק פ/5912/20 וכלה בהצעת חוק פ/5931/20: הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – מעמד אזרחותם של חסידי אומות העולם וצאצאיהם), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת נחמן שי, קסניה סבטלובה, יואל רזבוזוב, איתן ברושי, סתיו שפיר, איציק שמולי, תמר זנדברג, אילן גילאון, מוסי רז, לאה פדידה, סאלח סעד, יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, מיכל בירן, יהודה גליק, יחיאל חיליק בר, מיקי רוזנטל, רוברט אילטוב ודב חנין; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – פיקוח על מקלטים משותפים), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת אבי דיכטר, עמיר פרץ, ענת ברקו, מרדכי יוגב, שולי מועלם-רפאלי, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, אמיר אוחנה, שרן השכל, יפעת שאשא ביטון, יהודה גליק, דוד ביטן, מירב בן ארי, רוברט אילטוב, ניסן סלומינסקי, זאב בנימין בגין, נורית קורן, נאוה בוקר ואלי אלאלוף; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – ביטול הסכמת סיעה לשימוש באות או באותיות), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים, טלב אבו עראר, עבד אל חכים חאג' יחיא וסעיד אלחרומי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – ספירת פתקי ההצבעה לראש הרשות תחילה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', מיכל רוזין, אילן גילאון, תמר זנדברג ומוסי רז; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – מינוי סגן ראש רשות), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, מרדכי יוגב, רוברט טיבייב, יואב בן צור, רוברט אילטוב, אלי אלאלוף, מסעוד גנאים ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה (תיקון – שלילת קצבה ממורשעים בעבירות ביטחון חמורות), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת אמיר אוחנה; הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון – פיצויים ביישוב עורפי), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת משה גפני, חיים ילין, עפר שלח, מירב בן ארי, מיכל בירן, איתן ברושי, איילת נחמיאס ורבין, עמר בר-לב, אלעזר שטרן, בצלאל סמוטריץ ועודד פורר; הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים (שילוב אופניים בתחבורה ציבורית ותמריצים לשימוש בהם), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת דב חנין, איתן כבל, יעל כהן-פארן, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, תמר זנדברג, רחל עזריה ועמיר פרץ; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הליך פסילה לכהונה של חבר מועצה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, אורי מקלב, חיים ילין, מאיר כהן, יעקב מרגי ויעל גרמן; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקומות העבודה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין ודב חנין; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן הזוג), התשע''ט–2018, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ענת ברקו, נורית קורן, אורלי לוי אבקסיס, יהודה גליק, יואל חסון ולאה פדידה; הצעת חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות) (תיקון – עונשין על קיום פעילות), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, אבי דיכטר, דוד אמסלם, יואב קיש, רועי פולקמן, אמיר אוחנה, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, שרן השכל, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, נורית קורן, מכלוף מיקי זוהר, ענת ברקו, יעקב מרגי, יואב בן צור, יצחק וקנין, דוד ביטן, דן סידה, מנחם אליעזר מוזס, מיכאל מלכיאלי, רוברט אילטוב, עודד פורר, יהודה גליק, אכרם חסון, אברהם נגוסה, נאוה בוקר, ינון אזולאי ואורי מקלב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תרומה למוסד ציבורי באזורי עדיפות לאומית), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, משה גפני, מיקי רוזנטל, דן סידה, יפעת שאשא ביטון, אורלי לוי אבקסיס, אכרם חסון, מנחם אליעזר מוזס, אברהם נגוסה, איציק שמולי, נחמן שי, לאה פדידה, עמר בר-לב, איתן כבל, יהודה גליק, מכלוף מיקי זוהר, מיקי לוי, משה מזרחי, רוברט טיבייב ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – חסינות לכוחות הביטחון של מדינת ישראל), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הוצאה לפועל של החלטות של ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה לפי חוק התכנון והבנייה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ויוסף ג'בארין; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – בחינה מסכמת כתנאי להתמחות), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק איסור פרסום והפצת שמות נפגעים, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, אבי דיכטר, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, ניסן סלומינסקי, נורית קורן, אברהם נגוסה, יואב בן צור, נאוה בוקר, בצלאל סמוטריץ, מיכאל מלכיאלי, דן סידה, יעקב אשר, אלי אלאלוף, יחיאל חיליק בר, שרן השכל, אוסנת הילה מארק, דוד ביטן, יואב קיש, יואל חסון, עודד פורר, חמד עמאר, דב חנין, יעל גרמן, רוברט טיבייב, נחמן שי, יוסי יונה, יעל כהן-פארן, אורלי לוי אבקסיס, רועי פולקמן, משה גפני, איילת נחמיאס ורבין, אכרם חסון, עפר שלח, מאיר כהן, קארין אלהרר, חיים ילין, קסניה סבטלובה, איתן ברושי, איל בן ראובן, סאלח סעד, לאה פדידה, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, איציק שמולי, יאיר לפיד, יעקב מרגי, שולי מועלם-רפאלי, ישראל אייכלר ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (ביטול סמכות שר הפנים לעניין חוקי עזר בדבר פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, אילן גילאון, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הליך ההשעיה בגין הגשת כתב אישום), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, מוסי רז, איל בן ראובן, יעל גרמן, דב חנין, משה מזרחי, עאידה תומא סלימאן ועיסאווי פריג'; הצעת חוק הרחבת טווח חובת מיגון ביישובי קו עימות בעוטף עזה, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יעקב מרגי, נחמן שי, מיכל בירן ומוסי רז.

עוד אודיעכם, כי חברי הכנסת אחמד טיבי ורחל עזריה ביקשו להסיר את שמם מהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הגנה על קטינים בפני תכנים פוגעניים באינטרנט), התשע"ט– 2018, שמספרה פ/2522/20. כמו כן, חבר הכנסת יוסי יונה ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סינון אתרי הימורים ותכנים המציגים דברי תועבה באינטרנט), התשע"ו–2016, שמספרה פ/2435/20. תודה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה למזכירת הכנסת.

נאומים בני דקה

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. חבר הכנסת טלב אבו עראר יפתח היום את הנאומים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר.

עיסאווי פריג' (מרצ):

הרשימה עוד לא נגמרה – – –

טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):

תודה, מכובדי היושב-ראש. התוכנית שמקדמת המדינה להקמת מפעל חדש לתעש בנגב תוביל לפינוי של אלפי תושבים בדואים מבתיהם, והגוף שאמור לדאוג לאינטרסים שלהם ולהכרה בהם מפקיר אותם ומפרסם שקרים בתקשורת. הגוף שנקרא "הרשות להריסת בתיהם של הבדואים" פרסם ביום חמישי האחרון באתר של ישראל היום הודעה ובה נכתב כי הוועדה המחוזית דרום דחתה התנגדויות לתוכנית של 1,000 משפחות, זאת אומרת כ-5,000 תושבים המתגוררים בשטח; אלא שבדיקת כלכליסט מלמדת כי הוועדה כלל לא קיימה דיון בהתנגדויות.

גוף כזה, רשות כזאת, שכל תפקידה לעקור יישובים בדואיים, להרוס בתיהם של הבדואים ולהמשיך להפיץ שקרים במקום להגיד את האמת לפחות – שהוועדה בכלל לא דנה בהתנגדויות – היא מפרסמת הודעה שההתנגדויות נדחו על ידי הוועדה. עד מתי אפשר לסבול באמת גוף כזה או רשות כזאת? תודה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חבר הכנסת אבו עראר. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בשפה העברית יש כל מיני ביטויים שיש בהם מין ניגודיות כזאת, שהיא שמבטאת את המצב, כמו למשל "שתיקה רועמת", או ביטוי שלקוח גם מהשפה האנגלית – "שתיקת הכבשים". ממש כך אפשר לתאר את מה שקורה בממשלה נוכח הפיגוע הנפשע הזה שבוצע בעופרה, והשתיקה הזאת לגבי הגינויים לחמאס, שעשה חגיגות מהפיגוע הזה. לא שמעתי אף אחד משרי הממשלה, ולא את ראש הממשלה, מגנה את החמאס, שפצח בחגיגות, וזאת אחרי שהחמאס קיבל רק ביום חמישי האחרון 15 מיליון דולר מזומנים טבין ותקילין ככה, במזוודות. אז בעצם, מה שעושה הממשלה הזאת כרגע – משלמת לחמאס מצד אחד, ומאפשרת לו לתמוך בטרור מהצד השני, וכל הכבשים שיושבות בממשלה שותקות ומפחדות להפיל אותה.

רק מה, על מה כן שומעים את הממשלה מתבטאת? כמובן, אותו מינוי מיועד של סגן ראש עיר בחיפה שמתנגד למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. וגם כאן, במקום לצעוק ולדבר, ראוי שהממשלה תתמוך בהצעת החוק שאני הנחתי על שולחן הכנסת, אדוני, שתחיל את אותם הכללים על חברי המועצה, כפי שיש על חברי כנסת, לגבי מניעת יכולת להתמודד במקרה של תמיכה בארגון טרור או במאבק המזוין נגד מדינת ישראל. אם הכללים האלה חלים על מי שרוצה להתמודד לכנסת, קל וחומר שהם צריכים להיות מוחלים לא רק על רשימה למועצה, כפי שהם חלים עכשיו, אלא גם על מועמד, ואז אותו אחד שחבר במועצת העיר חיפה פשוט לא יוכל להיות חבר מועצה. תודה, אדוני.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חבר הכנסת פורר. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אילן גילאון.

מרב מיכאלי (המחנה הציוני):

תודה, אדוני. העובדות והעובדים הסוציאליים שובתים שוב. הם שבתו לפני כמה חודשים, ועכשיו השביתה היא בגלל שחייהם מאוימים ממש. יש אלימות שמופנית כלפיהם שוב ושוב, והם אומרות ואומרים: אנחנו לא יכולות ויכולים להמשיך להיות חשופות וחשופים ככה לאלימות. והם צודקות וצודקים.

חבריי וחברותיי, העובדות והעובדים הסוציאליים עומדות בחזית של המצוקה במדינת ישראל, ואלוהים יודעת שיש המון מצוקה: הממשלה הזאת מסרבת להעלות את קצבאות הקשישות והקשישים שלנו; מסרבת להקצות כסף לאלימות כלפי נשים, לטיפול באלימות הזאת; מסרבת להקצות כסף כדי להרים את העניות והעניים שלנו מעל קו העוני. ולא רק שהיא מסרבת לטפל במצוקות עצמן, היא מסרבת גם לתת לעובדות ולעובדים הסוציאליים את הכלים להתמודד עם המצוקות האלה. אנחנו מדברות ומדברים על מצב שבו לעובד/עובדת סוציאלית יש 600 תיקים בממוצע. זה ברור שהמצוקה תעלה על גדותיה; זה ברור שמרוב חוסר אונים, תסכול ובאמת כאבים מכאבים שונים, הזעם יופנה אל העובד או העובדת הזאת, שאין להם דרך לתת תשובה. ככה מפקירה הממשלה הזאת גם את אלה שהמצוקה שלהם היא נוראה, וגם את אלה שאמורות ואמורים לתת תשובה למצוקה שלהם היא מפקירה.

אנחנו חייבות וחייבים לעשות כל מה שאנחנו יכולות ויכולים בשביל לטפל בשני הצדדים האלה, אבל קודם כול, באמת להגן על חיי העובדות והעובדים הסוציאליים.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.

אילן גילאון (מרצ):

תודה, אדוני היושב-ראש. היום הוא ערב יום זכויות אדם – היום הוא יום זכויות האדם?

מרב מיכאלי (המחנה הציוני):

היום.

אילן גילאון (מרצ):

בכל מקרה, בתור אדם שמגיע מתוך בית מדרש שזה המסד שלו, זכויות האדם, שמאמין שהאדם הוא תכלית הכול, ושהכול בא לשרת אותו, אני רואה בזכויות האלה זכויות טבעיות של האנשים – להגיע למחוז חפצם מכובדים ועצמאיים בכל חברה. זכויות אינן מותנות בכוח וביכולת פוליטית, בכוח למאבק; בכלל לא צריכות להיות תלויות במאבק. הן צריכות להיות בנויות על מסד של הגינות, שבה הסולידריות היא המפעפעת.

אין שום ספק שכאן צריך בהחלט להזכיר את המאבק שאין צודק ממנו, המאבק של העובדים והעובדות הסוציאליות. ואין אדם ציני אחד שהולך לקבוצה הזאת, משום שאם הוא היה כזה הוא לא היה הולך לבחור במשימה הזאת. והינה אנחנו שופטים אותם לחומרה ובאופן לא נכון, והינה, זה הפך לפרולטריון המרכזי והמשמעותי ביותר שישנו כיום.

כאשר אני אומר על זכויות שהן בנויות על מסד של הגינות, אני אומר שלא על כל דבר צריך להיאבק בחיים האלה, כי אתה יודע, אדוני, החיים קצרים, ומסתבר שבחיים האלה חיים רק פעם אחת. חבל להתיש את כולם על דברים שלא צריכים להיות בכלל תלויים במאבק. זכויות יסוד של אדם הן שלא יהיה לו יותר מדי קר בחורף ולא יותר מדי חם בקיץ, שיהיה לו אוכל במקרר, שהוא לא יצטרך להתלבט לגבי טיפול רפואי, ובמקרים האחרים – שאנחנו נוכל להגיע לרווחה מסוימת.

ולכן, יום זכויות האדם – שאני חשבתי שזה רק מחר, כי מחר הדיון בכנסת – כדאי שנציין את הדברים האלה. אנחנו נאבקנו כל כך הרבה מאות של שנים. הגיע הזמן שיהיה פחות מאבק ויותר הגינות. ככל שתהיה יותר הגינות, כך יהיה פחות מאבק.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי.

מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול השתתפתי עם תושבי הכפרים במועצה האזורית אל-בטוף – עראב אל-הייב, רומאנה, אל-עוזייר – בעצרת מחאה על סגירת הכניסה לכפרים האלה, שנמצאים על כביש 77 בצפון. בכביש הזה היו עבודות הרחבה ופיתוח, והוסדרה באמצעות גשר הכניסה ליישוב הושעיה, שנמצא מול הכפרים האלה מהצד הדרומי, אבל משרד התחבורה שינה את הכניסה לכפרי אל-בטוף ובזה הקשה יותר על תושבי המקום ועל הנהגים.

אני קורא למשרד התחבורה או להחזיר את המצב לקדמותו, ואם זה קשה – למצוא חלופה קלה ונוחה יותר ליותר מ-6,500 תושבים, כדי שלא ייגרם להם סבל יומי. אי-אפשר שהקלה על צד מסוים תגרום לסבל לצד השני. אנחנו רוצים גם להקל על תושבי הושעיה אבל גם להקל על תושבי כפרי המועצה האזורית אל-בטוף.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.

סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):

תודה, אדוני היושב-ראש. תושבי היישוב ביר הדאג' בדרום מפגינים זה שבועיים בכל יום מחוץ ליישוב בגלל מדיניות הריסת הבתים ביישוב ביר הדאג'. ביר הדאג' הוא יישוב שנועד להיות חקלאי. אנשי היישוב מגדלים עדרים בכמות אדירה. אבל במקום לממש את התוכנית של היישוב ביר הדאג', הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בעצם משנה את הכללים תוך כדי משחק ומנסה עכשיו להקים יישוב עירוני שם, בניגוד לרצונם של התושבים. ובמקום לעשות משא ומתן עם האנשים ולמצות את המשא ומתן הזה, משתמשים בזרוע החוק להריסת הבתים ומציגים את התושבים בעצם כעברייני חוק.

אני קורא כאן לכל הגורמים הרלוונטיים: תשבו עם האנשים, תמצו את המשא ומתן. ביחד אפשר לקדם את היישוב הזה, ולא באמצעות הריסות בתים.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חבר הכנסת אלחרומי. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל-חכים חאג' יחיא.

עיסאווי פריג' (מרצ):

אדוני היושב-ראש, חברים, בדיוק ביום שבו מציינת הכנסת את יום זכויות האדם הבין-לאומי מגיע לישראל שר הפנים האיטלקי מתאו סלביני, מי שהפך את השנאה ואת ההסתה לכרטיס הביקור הפוליטי שלו. מי שביקש להשאיר בלב ים מאות פליטים לחכות למותם, מי שמביט בנוסטלגיה אל הפאשיזם הרצחני של מוסוליני – זה החבר החדש של ישראל, אורח הכבוד של ראש הממשלה. מזל שיש את ריבלין. ועכשיו, סלביני האיטלקי ואורבן ההונגרי ודומיהם הם החברים החדשים של ממשלת נתניהו, חברים במועדון הפגיעה בזכויות האדם ובחופש הביטוי, מועדון שתחת נתניהו, ישראל הולכת ונעשית לחברת כבוד בו. בסופו של דבר, גם אצלנו זכויות האדם לא במיטבן – כל עוד האדם לא יהודי, כמובן.

הגיע הזמן שישראל תפסיק להיות מכונת הכביסה של הפאשיסטים. תודה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת עבד אל-חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אחרי ההתבטאות של ראש עיריית עפולה בקשר לערבים – ייכנסו לפארקים, לא ייכנסו לפארקים – אתמול ועדת השרים לענייני חקיקה מאשרת הצעת חוק להרחיב את הנושא, את החוק של ועדות קבלה, כדי למנוע מערבים להיכנס לעוד ועוד יישובים. הצעת החוק הזאת הוסיפה כמה דברים לחוק שחוקק ב-2011. החוק הקודם דיבר על יישוב בן 400 תושבים; הצעת החוק הזאת שאישרו מדברת על 700, כדי להוסיף עוד כ-200 יישובים חדשים בקטגוריה הזאת. והיום, באותה הצעת חוק, גם מבטלים את הסמכות של בית משפט לדון בערעורים על החלטות אותן ועדות, ובתנאים, מעבר לכל התנאים הגזעניים, מוסיפים גם שירות צבאי לאפשרות שהם יתקבלו.

לכן, אני אומר: האם זה ההמשך של חוק הלאום? האם זו הגזענות או זו האמת של הממשלה הזאת, שבאותו יום שאנחנו מדברים על זכויות אדם, אני חושב שמה זה אדם – כנראה שבממשלה הזאת עוד לא מבינים.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חבר הכנסת עבד אל-חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי.

דב חנין (הרשימה המשותפת):

אדוני היושב-ראש, ביום רביעי ויגיע לבקר ביד ושם מתאו סלביני, שר הפנים האיטלקי. מיהו האיש הזה? זה האיש שביום ההולדת של בניטו מוסוליני, ב-29 ביולי, כתב: tanti nemici, tanto onore – הרבה אויבים, הרבה כבוד. זו אמירה של מוסוליני בשינוי נוסח קטן. זהו האיש שמדבר על "איטליה לאיטלקים". מיהם האנשים שאינם איטלקים, שאיטליה לא שייכת להם? למשל יהודים, למשל צוענים, שסלביני הורה לסמן ולתייג ולספור אותם. סלביני הוא האיש שעצר את ספינת הפליטים אקווריוס – 629 פליטים, 134 קטינים ללא ליווי, שבע נשים בהיריון, אנשים במצב אנוש בגלל היפותרמיה. זה לא מזכיר לנו את הספינה סנט לואיס במאי 1939, שבה היו 937 פליטים יהודים בעקבות ליל הבדולח, ושגם הם לא מצאו לעצמם מקלט בקובה ובארצות הברית? לא במקרה השבועון הקתולי פמיליה כריסטיאניה קורא לסלביני "השטן". ברית עם השטן. לאן הגענו? אדוני היושב-ראש, איפה הימים שבהם מנחם בגין, מנהיג תנועת הליכוד, מנהיג תנועת החרות, הוביל את הקו של "לא נשכח ולא נסלח" והתנגדות להסכם השילומים עם גרמניה? איפה הליכוד היום?

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר כנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר.

נחמן שי (המחנה הציוני):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, הניצבים נופלים כמו זבובים. נופלים כמו זבובים. ואילולא היה לי כבוד למשטרה הייתי אומר אולי דברים יותר גרועים. אבל כמו זבובים, כבר שלוש שנים – מחזור א', מחזור ב', מחפשים מפכ"ל. ודרך אגב, אנחנו רואים מחזה שלא ניתן בכלל לתאר אותו: ניצב אחרי ניצב, הדרגה השנייה הבכירה ביותר במשטרה – לא מסוגלים למצוא מפכ"ל, מפקח כללי של המשטרה, בתוך שורות המשטרה. זה דבר שלא היה אפשר להאמין לו ואי-אפשר לתאר אותו, ועכשיו אנחנו נוכחים בו ומסתכלים בו בעיניים מופתעות לחלוטין. השר ארדן אולי ניהל את התהליך פורמלית, נכון, אבל הוא כשל – הוא כשל פעמיים בתוך שלוש שנים בבחירת מפכ"ל מתוך המשטרה, ולדבריו, אפילו הבחירה שהוא עשה בסוף לא הייתה טובה, כי עובדה שהוא שמח על פרישתו של המפכ"ל הקודם.

אני קובע פה שיש פגיעה עמוקה באמון של הציבור במשטרת ישראל, שהיא אחת ואין שנייה לה, כמובן, ובפיקוד הבכיר שלו. איך אנחנו יכולים להאמין למשטרה הזאת, שמלווה אותנו 24 שעות בחיינו בכל מקום, בכל צומת, בכל עניין, ובסוף, כשהם באים למבחן העליון – להוציא מתוכם מפקד אחד שיכול להוליך אותם – הוא לא נמצא?

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין.

סופה לנדבר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, איחולי החלמה למי שנפצע אתמול בצומת עפרה; מקרה ששוב מתווסף למקרי הטרור. אבל, רבותיי, שורה ארוכה של פעולות טרור – אין ספק שהדבר נעשה ביוזמת חמאס. וכאשר היום הם חוגגים העברת עוד 15 מיליון – שתיקה מוחלטת של הקואליציה.

אגב, אני הייתי רוצה לשאול: איפה הממשלה ואיפה הקואליציה, ולמה השתיקה הזאת כאשר מעבירים כסף והכסף הזה מוזרם לטרור? אני שואלת: איפה אתם, רבותיי?

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חברת הכנסת לנדבר. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג.

מיכל רוזין (מרצ):

תודה, יושב-ראש הכנסת. יום זכויות האדם הבין-לאומי הוא יום חשוב, שמדגיש לא רק את זכויות האזרח והאזרחית בכל מדינה, שמוענקות מתוקף חוק, מתוקף רגולציות, מתוקף אמנות חברתיות של כל מדינה בפני עצמה; יום זכויות האדם הבין-לאומי מזכיר לנו שיש זכויות טבעיות לאדם, זכויות להגנה, זכויות מינימליות לחיים בכבוד, לעבודה בהוגנות, לחינוך, לביטחון אישי, למנוחה, לרמת חיים מינימלית.

יש פה, בארץ, עשרות אלפי מבקשי מקלט זרים שאינם בני-הרחקה, שמדינת ישראל בוחרת מצד אחד לא להרחיק אותם, אבל מצד שני פשוט עוצמת את עיניה, במצעד של איוולת, מלראות אותם, לא דואגת לזכויות הבריאותיות שלהם, לא דואגת לזכויות הרווחה שלהם. ועדה בין-משרדית שהוקמה בעקבות דרישתו של בג"ץ והמלצה של היועץ המשפטי לממשלה ישבה וקבעה סל, סל שירותים, בעיקר בנושאי רווחה, בנושאי בריאות. יש תקציב, האוצר הסכים, ולצערנו הרב, כבר שנתיים העניין לא יוצא לדרך, ורבים רבים נופלים תחת העול של חיי היום-יום, של הקשיים. רבים הגיעו אחרי מסע קשה במדבר, עם טראומות קשות, עם פגיעות נפשיות וגופניות קשות, וזה לא מטופל. אנשים שהם באמת במצב של סיכון חיים לא מקבלים טיפול. כמובן, כולנו זוכרים את הרצח הנורא של הנערה בדרום תל אביב, שנרצחה על ידי בן זוגה של אימה, שמוסדות הרווחה הכירו אותה, ידעו עליה ועדיין היא לא זכתה להגנה ולטיפול הראוי. הגיע הזמן שנתעורר ונדאג לזכויות הטבעיות הבסיסיות של אותם זרים לא בני-הרחקה עד שהם יוכלו לחזור בשלום למולדתם. תודה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חברת הכנסת רוזין. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.

תמר זנדברג (מרצ):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון. לפיכך, חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה". במילים האלה נפתחת ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם שקיבלה העצרת הכללית של האו"ם ב-10 בדצמבר1948, בדיוק היום לפני 70 שנה. מאז זה הפך להיות היום שבו מצוין יום זכויות האדם הבין-לאומי.

ואותנו כאן, בישראל, זה תופס ברגע עגום, במצב שלדעתי זכויות האדם וההגנה על זכויות האדם והמאבק למען זכויות האדם נמצאים באחד מרגעי השפל שלהם בכל הזמנים. לא זו בלבד שזה למעלה מ-50 שנה מתקיימת תחת אחריותנו הפרה חמורה ומתמשכת של זכויות אדם, תחת שלטוננו בגדה המערבית, אלא שעצם המאבק למען זכויות אדם הפך בשנים האחרונות לשנוי במחלוקת, למושתק, לבוגדני, לנרדף.

המילים הנשגבות האלה שבהן מתחילה הצהרה אוניברסלית – יש לי חשש כבד שאם היו מובאות היום כהצעת חוק, חס וחלילה, לא מטעם ממשלת ישראל – שרק לאחרונה סירבה להכליל את המילים "מדינת ישראל תקיים שוויון בין כל אזרחיה ללא הבדל דת גזע ומין" בחוק-יסוד – יש לי חשש כבד שמא המילים האלה לא היו חוצות כאן את רף החקיקה, בוודאי לא כחוק-יסוד; מה שמראה שביום זכויות האדם הבין-לאומי ה-70, כאן, במדינת ישראל, יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה לעשות להגנה על זכויות האדם. תודה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין תהיה אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בזמן שאנחנו יושבים כאן, מנהלים העובדים הסוציאליים של מדינת ישראל מאבק מאוד מאוד מאוד חשוב על התנאים שלהם, אבל יותר מכך – על התנאים שבהם הם יוכלו לטפל בחוליות הכי חלשות בחברה הישראלית.

צריך להגיד שבניגוד למה שחושבים, העובדים הסוציאליים לא באמת מטפלים רק בשוליים של החברה. הם מטפלים הרבה פעמים במשפחות שאנחנו פשוט לא יודעים – אנחנו קוראים להן "נורמטיביות" אבל גם הן זקוקות לתמיכת העובדים הסוציאליים. העובדים הסוציאליים נמצאים במערכת החינוך, במערכת הבריאות, וכן, גם במערכות הרווחה. הם סובלים בעת האחרונה ממקרים קשים של אלימות. ואדוני היושב-ראש, מה הפלא? הם מטפלים בלמעלה מ-250 תיקים בממוצע לעובד סוציאלי.

אם יש מאבק הגון, ראוי וחשוב לחברה להתגייס לו, ובוודאי לבית הזה – ומכאן אני קוראת לשרים, גם לשר הרווחה וגם לשר האוצר, ובוודאי לראש הממשלה, לוודא שהעובדים הסוציאליים במדינת ישראל לא יהיו אחרוני המועסקים. אנחנו נוהגים לומר את זה על המורים ועל הרופאים, אבל כן, יש גם את המקצוע המיוחד הזה שנקרא "עובדים סוציאליים". אני מאוד מאוד מאוד מקווה שהם יוכלו לקבל תנאי עבודה הרבה יותר ראויים מכפי שיש להם היום. תודה רבה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.

עד כאן נאומים בני דקה.

הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018

[מס' מ/1277, פ/5835/20; דברי הכנסת, חוב ז', ישיבה 380, עמ' 32081, חוב' ו', ישיבה 379, עמ' 31977; נספחות.]

(קריאה שנייה וקריאה שלישית)

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצעות חוק בקריאה שנייה ושלישית, ולאחר מכן – בקריאה ראשונה. הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, אדוני.

יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

תודה, כבוד היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, ראשית, כמובן – שולחים מפה ברכת החלמה מהירה לכל פצועי ונפגעי אירוע הטרור מאתמול בערב.

אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), לקריאה שנייה ושלישית. סעיפים 7א עד 7ג לחוק למניעת הסתננות נוספו לחוק בשנת 2013 כהוראת שעה לתקופה מוגבלת. הסעיפים קובעים איסור של הוצאת כספי מסתנן מישראל, שהפרתו מהווה עבירה פלילית לפי סעיף 7ג לחוק. סעיף 7א לחוק קובע איסור כאמור על המסתנן עצמו, וסעיף 7ב לחוק קובע איסור על אדם אחר להוציא כספים מישראל עבור המסתנן. איסור זה מסייע בהתמודדות עם תופעת ההסתננות בכך שהוא יוצר אפקט מרתיע ומביא להקטנת הכדאיות הכלכלית שבהסתננות לישראל, ובדרך זו – לצמצום התמריץ להסתננות לישראל ולעידוד המסתננים לצאת מרצונם מישראל.

פקיעתה של הוראת השעה, ומכאן – פקיעתו של האיסור הנזכר להוצאת כספי מסתנן מישראל, עלולה, חלילה, לאפשר הוצאת כספים מישראל בלא הגבלה, דבר שעלול להוות תמריץ לפשיעה כלכלית ואף תמריץ להסתנן לישראל ולהמשיך להישאר בה. זאת ועוד, בשל הקפאתו לעת הזאת של המתווה להרחקה של מסתננים למדינות שלישיות, ועקב פקיעתן של הוראות פרק ד' לחוק, שהסדיר את הקמתו של מרכז השהייה למסתננים, נותרו רשויות האכיפה בלא כלים מספיקים להתמודדות עם אוכלוסיית המסתננים. במצב דברים זה, האיסור של הוצאת כספי מסתנן מישראל מהווה כלי הכרחי להתמודדות עם אוכלוסיית המסתננים, ומוצע, על כן, להאריך את תוקפו.

לצערי, רשויות האכיפה לא הצליחו עד היום לממש כתבי אישום בעבירה האמורה, אבל אנחנו מתארים היום מצב שמחזק את הצורך באותה הוראת שעה. מעבר לכך, באנו בפירוש בתלונות ובדרישות מרשויות האכיפה לפעול בצורה אקטיבית יותר משמעותית על מנת לממש את החקיקה. אנחנו מציעים להאריך את תוקפה של הוראת השעה בשנתיים נוספות, שבמהלכן, כמובן – אני פונה שוב ואומר, כפי שאמרנו בוועדה, אל זרועות החוק והאכיפה, לממש את החקיקה הזאת ולהגיע לידי מצב שגם קובעים כתבי אישום ופועלים באופן יעיל לטובת אכיפת החוק.

להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. כאמור, אין הסתייגויות לחוק אבל יש בקשות רשות דיבור. אני קורא את רשימת המבקשים, מי שמעוניין – ודאי מוזמן לדוכן. אילן גילאון, חבר הכנסת גילאון – מוותר. עיסאווי פריג' – מעוניין. בבקשה, אדוני.

עיסאווי פריג' (מרצ):

אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, כפי שציינו בנאום בן דקה, 10 בדצמבר זה יום זכויות האדם הבין-לאומי, וביום הזה, לפחות מטעמי כבוד לכותרת שאנחנו, חלק, חתומים על האמנה הזאת, חקיקה שיש לה גישה וקרבה ועניין בזכויות האדם – מטעמי כבוד לא הייתי מעלה אותה ביום הזה. מה זה זכויות אדם? כשאני מביא חוק לחידוש הוראת שעה של מסתננים באותו יום שבו חל יום זכויות האדם הבין-לאומי, איך זה מסתדר? אני לא מבין, מה בוער לכם? עוד יום, עוד יומיים, שהבן אדם יוכל להתמודד בינו לבין עצמו. היום אנחנו מציינים – מחר בכנסת והיום בכל העולם – את יום זכויות האדם הבין-לאומי. באותו יום חקיקה ראשונה שצריכה לפתוח את המושב היא חקיקה אנטי-זכויות אדם. אנטי-זכויות אדם. איך זה מסתדר? אתם שוברים שיאים בכל המחשבה הזאת.

וכשאנחנו מתעמקים, מה זה החוק הזה – אתם כל שנה מתעקשים, מתעקשים לחזור על אותה טעות, על אותו דבר: הוראת שעה – חידוש. הוראת שעה – חידוש, במקום חקיקה. למה? כי אם אתם לא שלמים עם כל המהלך שאתם עושים, ברגע שעושים הוראת שעה – טוב, בוא, אני אצא ידי חובה, אולי זה ייפתר בשנה הקרובה. זה לא בא על פתרונו, אז טוב, נעמוד במצב של אי-נעימות שוב ונביא את החוק בהוראת שעה נוספת.

מונח אצלנו חוק המסתננים – כביכול; הפליטים בעיניי – שהוא הוראת שעה שחוזרת על עצמה. הוראת שעה – למה באה? אני שואל את חברתי מיכל רוזין, שהיא מתמחה בסוגיה הזאת ועוסקת בה, ואני שואל אתכם: הוראת שעה שבאה לאסור ולמנוע העברת כספים של פליטים שמרוויחים כאן כסף, להעביר למשפחותיהם, הצעת חוק הוראת שעה שבאה למנוע את זה, זאת לא פגיעה בזכויות אדם? שמעתם על זה? ביום זכויות האדם, שמעתם על זה? וזה קיים וממשיך להיות קיים, ופותח את השבוע בממשלת בנימין נתניהו, הממשלה שאיתה הכול מותר. לא סופרת אף אחד; לא סופרת שום ערך שהוא. חברים, אתם מתביישים בחקיקה הזאת, חקיקה שאין לה שום יתרון. אין לה שום יתרון מלבד חקיקה פופוליסטית שבאה לדבר ל-base, כמו כל תהליך החקיקה והחוקים שאתם מנסים להעביר.

משום כך, אדוני, אני מתבייש שבשבוע הראשון, ביום הזה, אני צריך לעמוד כאן ביום זכויות האדם הבין-לאומי, והצעת חוק ראשונה – בלי רגישות, לדון בהצעת חוק אנטי-זכויות אדם. תודה, אדוני.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג.

מיכל רוזין (מרצ):

תודה, כבוד יושב-ראש הכנסת. חברים וחברות יקרים, חברי הכנסת, כשאנחנו באים לאשר, לתמוך או לא לתמוך בהצעת חוק, יש שני היבטים. היבט אחד חשוב, מרכזי, הוא נושא מוסרי-ערכי – האם אנחנו מאמינים בהצעת החוק ומה היא רוצה לקדם; הנושא השני לגבי כל הצעת חוק – האם זה פרקטי? האם זה ישים? האם ניתן לאכוף את הצעת החוק? אז הוראת השעה הזאת בהצעת החוק שאנחנו מבקשים – שאתם מבקשים היום מהממשלה להאריך – במשך חמש שנים שבהן קיימת הוראת השעה הזאת לא הוגש ולו כתב אישום אחד. ועם כל הכבוד, לא די בהצעות חוק שאנחנו מעבירים פה, ואחר כך הציבור אומר: היי, אתם סתם מעבירים, מדברים, מעבירים הצעות חוק, ובעצם במציאות, בשטח, לא קורה שום דבר. אז חמש שנים לא היה כתב אישום אחד, ובוודאי שמה שהצעת החוק הזאת עשתה היא לעודד כמה שיותר כוחות עברייניים, שבעצם מנצלים היום את מבקשי המקלט, את הזרים שאינם בני-הרחקה – מנצלים אותם שיעבירו דרכם כספים; רק חיזקנו שוק שחור, שוק אפור, גורמים עברייניים, במקום לאפשר את זה בצורה ראויה, נאותה, ואפילו רשומה בצורה כזאת ואחרת.

אבל באמת, הנושא החשוב פה הוא הנושא של אותם זרים שאינם בני-הרחקה, שממשלת ישראל לא רק שאינה יכולה, אינה רוצה ולא מבצעת, לשמחתי, גירוש של אותם מבקשי מקלט, אלא גם מסרבת, או סירבה, לאחר מסיבת עיתונאים מפוארת שראש הממשלה פיאר בה את ההסכם שהוא הגיע אליו עם האו"ם – הסכם שהיה מוציא מפה לפחות מחצית, בשלב ראשון, של אותם מבקשי מקלט, ומחצית נוספת, מפזר אותם ברחבי הארץ עם זכויות אדם בסיסיות – מההסכם הזה חזרו תוך כמה שעות; יש ויכוח אם שש, שמונה, זה לא חשוב – גם 48, זה ממש לא חשוב. חזרו מההסכם הזה, ביטלו את המינהלת לדרום תל אביב שהייתה אמורה לסייע בחצי מיליארד שקלים לשקם את דרום תל אביב. השאירו את המצב כמו שהוא. אמרנו מהרגע הראשון: אתם מבטלים, לא נותנים אלטרנטיבה, והמצב יישאר כמו שהוא, במקום באמת לקבל את הסכם האו"ם, שהיה מייצר הכשרה, היה מייצר פיזור של האוכלוסייה ברחבי הארץ עם הכשרה נאותה, עם העסקתם, עם תנאים.

היום המצב נמשך, ויש פה עשרות אלפים שאינם מקבלים מעמד, שום מעמד, שום זכויות בסיסיות; נכים שנוצרו מתוך זלזול ומתוך סוג של אטימות קשה. שמענו היום בוועדה, כבוד היושב-ראש, על אישה שנאלצו לקטוע לה רגל, חולת סוכרת, רק בגלל שהיא לא הייתה מטופלת, כי אין להם ביטוח בריאות והיא לא הייתה מטופלת. אני טיפלתי אישית בעבר בגבר שעבד בבניין והיה לו זיהום ברגל, אבל מכיוון שהמעסיק שלו לא היה יכול לקחת אותו לשום רופא, הזיהום התפתח וקטעו לו את הרגל. עכשיו, ברגע שקוטעים רגל, המדינה פתאום אומרת: רגע, הוא נכה קשה, אז עכשיו ניתן לו עזרה, ניתן לו שיקום.

מי שמבין ברפואה, ברווחה, בטראומה, יודע שהסוד זה לטפל כאשר הדברים עדיין ניתנים לטיפול. כשאנחנו מרגישים חולים, מצוננים, עדיף שנלך לרופא ונקבל אנטיביוטיקה, מאשר שנגיע לחדר מיון. אם אנחנו במצב שבו אנחנו כבר עם דלקת ריאות ומגיעים לחדר מיון זה כבר מצב מתקדם ובאמת סכנת חיים שמערכת הרפואה בישראל חייבת לטפל בה. זה יותר טוב לנו, זה יותר נכון לנו; זה מציל אותם, אבל זה מציל גם אותנו. מי שלא מחוסן שם מדביק גם אותנו. מי שהוא עם בעיות נפשיות, הוא פוגע גם בסביבתו, וחלק מהסביבה הזאת הוא החברה הישראלית. חייבים לדאוג לטפל בדברים האלה – לעשות רפואה מונעת, טיפול רווחה מונע; לא להגיע למצב של סכנת חיים, לא להגיע למצב של סיכון אחרים. בסופו של דבר זה הרבה יותר יעיל, זה הרבה יותר פרקטי, זה הרבה יותר חכם.

אם הם פה – תנו להם לחיות בכבוד, תנו להם להתנהל בכבוד, ובואו נמצא את הפתרון ההולם והנכון והצודק למדינת ישראל מול אותה אוכלוסייה. תודה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת תמר זנדברג, מעוניינת? מוותרת. חבר הכנסת מוסי רז.

קריאה:

– – –

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

לא, זה לפי הרשמה מוקדמת. בבקשה, חבר הכנסת מוסי רז.

מוסי רז (מרצ):

אדוני היושב-ראש, חברות, חברי הכנסת, איזו דרך מצאה לה הכנסת לציין את יום זכויות האדם הבין-לאומי – הצעה ראשונה על סדר-היום, הצעה שכל-כולה הסתה נגד אנשים והפרה של זכויותיהם.

ראשית, אני רוצה לפתוח באיחולי החלמה לפצועים מאתמול, לאימא ולרך הנולד. הזכות לחיים היא בראש זכויות האדם – הזכות לחיים של כל אחד – ואחריה, כמובן, הזכות לשוויון, אדוני היושב-ראש.

כשאנחנו באים לפה לדבר על הצעת החוק הזאת אני רוצה לפני זה להזכיר שהיום, 10 בדצמבר, אנחנו מציינים 70 שנה להחלטת האומות המאוחדות, העצרת הכללית של האומות המאוחדות, הצהרה לכל באי עולם בדבר זכויותיהם, בדבר זכויות האדם. פעם ראינו את זה כדבר משמח, והיום נראה לי שיש פה אנשים שלא ממש בקטע הזה. אנחנו גם נביא את זה ביום רביעי להצבעה, את ההצעה שנכניס לספר החוקים שלנו שמדינת ישראל תקיים שוויון זכויות מדיני וחברתי גמור בין כל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין, ונראה כאן מי תומך בזה ומי מתנגד לזה. זה יהיה מעניין מאוד לבחון את הדבר הזה.

היום, בשעה הזאת, מקבל ארגון בצלם החשוב פרס מממשלת צרפת על פעילותו למען זכויות האדם. וכשישראל תהיה קצת יותר טובה – לפני שלא יהיה צריך את ארגון בצלם, כי לא יהיה כיבוש ולא יהיו הפרות של זכויות אדם בשטחים הכבושים – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – – על איך שהם יורים במפגינים?

מוסי רז (מרצ):

– – יקבל בצלם את פרס ישראל.

לגבי הצעת החוק הזאת – –

ענת ברקו (הליכוד):

– – – מגינים זוהרים?

מוסי רז (מרצ):

– – אני רוצה לתהות כיצד יכול להיות שישנה הוראה בספר החוקים, לא משנה באיזה נושא, שקיימת חמש שנים, שכל-כולה נועדה להפנות אצבע מאשימה כלפי אנשים שבאו הנה לבקש מקלט – להפנות אצבע מאשימה כלפיהם בשל אוזלת ידה של הממשלה בטיפול בהם ובשכניהם, בטיפול בדרום תל אביב ובנתניה ובמקומות אחרים. אני לא חושב שיש שר שרוצה להיות כאן, נכון, אדוני היושב-ראש?

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

למה? השרה גמליאל דווקא מעוניינת להיות כאן. היא אפילו פה.

מוסי רז (מרצ):

אפילו פה. בבקשה. שלום, השרה גמליאל. יכול להיות שהיא לא מעוניינת לשבת ליד שולחן הממשלה.

כישלונה של הממשלה לטפל בבעיה של השכנים של מבקשי המקלט ושל מבקשי המקלט עצמם מביא אותה פעם אחר פעם לחוקק חוקים שמפנים אצבע מאשימה. החוק לא ממומש, לא הוגש אף כתב אישום בגין החוק הזה, אבל יש חוק – אפשר לנצל את הזמן, אפשר להעביר את הזמן פה בכנסת בלהגיד: עשינו, במקום לעשות באמת. אז עכשיו באים להאריך את זה בעוד שנתיים, כי לא עשינו כלום חמש שנים – נמשיך לא לעשות כלום עוד שנתיים. אבל לא נטפל בבעיות – בבעיות החינוך, הבריאות, התשתית בדרום תל אביב, בנתניה, במקומות אחרים שאליהם הגיעו מבקשי המקלט, אלא עוד פעם נסית נגדם: אסור להם להוציא כסף, מותר להם להוציא כסף – כל המשחקים האלה שאין להם סוף.

הגיע הזמן שנתחבר למה שקורה בעולם. בעולם יש עשרות מיליוני מבקשי מקלט. אלינו הגיעו עשרות אלפים, ככל הנראה כ-50,000. לא באים אלינו כבר שש שנים. כל שנה עוזבים כמה אלפים – כנראה אנחנו לא כל כך ידידותיים אליהם; הם עוזבים לקנדה, הם חוזרים חזרה למקומות שמהם באו, הם הולכים למדינות אחרות. אבל אנחנו ממשיכים להתמודד עם הבעיה הזאת, הקטנה, של 30,000 מבקשי מקלט שפזורים בכל הארץ, עם כ-15,000 בדרום תל אביב, וממשיכים ומציגים את הדבר הזה כאילו זו בעיה שמדינת ישראל הגדולה והחזקה לא יכולה לפתור. היא יכולה לפתור בקלות, אבל אז לא נוכל לסכסך אזרחים במבקשי מקלט, לא נוכל להאשים אותם, ואז ידע כל אחד ותדע כל אחת שמי שאשמה זו הממשלה, ואת זה הממשלה לא רוצה שנדע – שהיא זו שאשמה במצב.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה, חבר הכנסת רז. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, גברתי.

סתיו שפיר (המחנה הציוני):

תודה, כבוד יושב-ראש הכנסת. אני שמחה מאוד שאתה כאן להקשיב לדברים האלה, כי הבוקר ניהלתי דיון בוועדת השקיפות בנושא שקיפות בתהליכי ההפרטה ובתקצוב והניהול של הוסטלים לאנשים עם אוטיזם ועם מוגבלות שכלית-התפתחותית. אחד הגופים שדרשתי מהם להגיע לוועדה זה חברה פרטית שמנהלת עשרות הוסטלים ברחבי הארץ לאנשים עם אוטיזם ועם מוגבלות שכלית מכל מיני רמות. לחברה הזאת קוראים חברת דנאל. היא אחת מהרבה חברות. היא חברת כוח אדם שרכשה את בית אקשטיין, שזה הוסטלים, לאוטיסטים בעיקר, ומרכזי תעסוקה, והחברה הזאת מקבלת את כל התקציב שלה לטיפול בדיירים, את כולו היא מקבלת מהמדינה. שקל אחרי שקל מגיעים מכספי המיסים של אזרחי ישראל, אבל להורים ולמשפחות של הילדים או הבוגרים עם האוטיזם או הפיגור השכלי הם לא מוכנים לדווח על כלום. ולוועדה שלנו בכנסת, שבסך הכול מתכנסת כדי להבין מה התקציב ואיך זה עובד, למה המדריכים והמטפלים שם מרוויחים בקושי שכר מינימום ועוזבים את העבודה אחרי שנה – וזה כמובן לא רק אצלם; זה ככה גם בחברות וגם בעמותות שמנהלות הוסטלים – קשה לי עם הרעש הזה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

חברי הכנסת יונה ויחימוביץ, זה מפריע, הרעש.

סתיו שפיר (המחנה הציוני):

תודה. למה החברות האלה לא נותנות לעובדים שלהן הכשרות – עובדים שצריכים לעבוד עם אוכלוסייה עם אוטיזם, שצריך הכשרה לשם כך? למה התקנים כל כך נמוכים, ובן אדם אחד צריך לעבוד עם ארבעה או חמישה או לפעמים שישה אנשים? וזה קשה מאוד. למה לפעמים בחלק מההוסטלים שלהם – אני כבר כמעט שנתיים עושה ביקורי פתע במקומות האלה, תוך שאני משתמשת בחסינות שלי כדי להיכנס, ואני מגלה מקומות שבהם יש מנעולים על כל הדלתות של החדרים, ככה שהדיירים – שהם בני אדם, להזכירכם – לא יכולים להיכנס לחדר שלהם לבד או לנוע בחופשיות בבית; או אין שטיח בחורף, כי החברה מתקמצנת על לשים שטיח, כי היא מעדיפה לגרוף על זה רווח; ואין מספיק חופש תנועה; אין פעילויות פנאי; אין תרפיה. בחלקם חסרה עובדת סוציאלית במשך שנה ואין לזה טיפול.

את כל הדברים האלה הבאנו לוועדה, אבל החברות הפרטיות לא מוכנות להגיע לוועדה. מה אמר לי הנציג של דנאל וחברות אחרות בטלפון? הוא אמר לי: לא. אני מספק שירות למשרד הרווחה, לא לך. סליחה? חברה שבידיים שלה הופקד שירות שהמדינה אמורה לתת לאוכלוסייה הכי מוחלשת שיש, לאוכלוסייה שהרבה פעמים לא יכולה לדבר בשם עצמה וצריכה שאנשים אחרים יצעקו את זעקתה, והחברה הזאת לא חושבת שהיא צריכה לתת דין וחשבון, לא למשפחות של הדיירים ולא לכנסת? היא תקבל את כל התקציב שלה מאיתנו והיא תהיה אמונה על אחד הנושאים הכי חשובים והכי יקרים למדינה שדואגת לאזרחיה, אבל היא לא תבוא להגיד, לא תבוא לענות על שאלות, לא תבוא להסביר מדוע מהכסף שהיא קיבלה היא לא דואגת לאוטיסטים? זה מצב הגיוני, שהכנסת מאפשרת?

אדוני, את אותו זלזול שלפעמים אנחנו רואים על ידי פקידי ממשלה, אנחנו רואים אותו קורה על ידי חברות שמנהלות בפועל את משרד הרווחה. הן בעצם אלה שמספקות את השירותים הללו, זה לא המשרד.

מאיר כהן (יש עתיד):

אבל יש פיקוח ממשלה.

סתיו שפיר (המחנה הציוני):

אוה, יש פיקוח. אני, כבוד שר הרווחה לשעבר, בחלק מביקורי הפתע גם הלכתי לעשות ביקור פתע על הפיקוח, כי מאוד הסתקרנתי למה הפיקוח לא רואה כל מיני דברים שכל בן אדם שיש לו במשפחה אדם עם מוגבלות רואה כל הזמן, למשל את העובדה שהממשלה טוענת שהיא משלמת 40 שקל לשעה למטפל. לא פגשתי בחיים שלי מטפל בהוסטל שמרוויח 40 שקל לשעה. כמעט כולם על שכר מינימום, ואני מכירה אחד – הוא היה אצלי בוועדה – ש-15 שנה של ותק העניקו לו את השכר המופקע של 32 שקלים לשעה. איזה בן אדם מסוגל לעבוד בעבודה כל כך קשה, כל כך שוחקת, לפעמים תוך חשיפה לאלימות, עם המון קשיים – באמת עבודה מדהימה, אבל מאוד מאוד קשה; אני לא יודעת אם מישהו פה היה מסוגל לעשות אותה – ולעשות את זה בשכר מינימום לאורך שנים? אף אחד לא יכול.

ובלי הכשרה. עכשיו, למה אין הכשרה? כי המקומות לא רוצים לממן אותה, והמדינה לא מציעה אותה בתמורה לעוד תקציב. וככה זה נראה. האנשים החלשים ביותר, אלה שהכי זקוקים לנו, למדינת ישראל, כדי לשמור עליהם, כדי לספק להם איכות חיים, ובפרט אלה שהמשפחות שלהם כבר לא איתם כדי להגן עליהם ולהגן על הזכויות שלהם, מופקרים לחלוטין. ומה עושים כשאין מספיק כוח אדם, אדוני? זורקים עליהם תרופות על גבי תרופות על גבי תרופות, כדורי הרגעה, כדי שיירגעו וישבו בשקט ולא יפריעו. על הדברים האלה המדינה אחראית.

ואני ביקשתי היום ממשרד הרווחה שיחייב את החברות הללו להופיע לפני הכנסת, ואני מציעה גם לך: אם הדבר הזה לא ייעשה על ידי משרד הרווחה, אני מציעה שאנחנו נחוקק פה חוק שמחייב חברות שאמונות על שירותים חברתיים, אם הן מרוויחות מכך כסף, שיתייצבו וייתנו לנו דין וחשבון כדי שנוכל לשפר את איך שהן מתנהלות. תודה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

בהחלט. תודה, חברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, אדוני.

עמר בר-לב (המחנה הציוני):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לדבר על הזיכרון הקצר של הציבור, של הציבור הישראלי. ובאיזה הקשר? בהקשר של מתווה הגז. אני נחשפתי למתווה הגז רק לפני חמש שנים, כשהצטרפתי לכנסת הקודמת. אבל חברת הכנסת שלי יחימוביץ נאבקה כנגד מתווה הגז במשך שנים ארוכות, וגם היו לא מעט הישגים דרך פרופ' ששינסקי וכן הלאה.

אבל בסופו של דבר המתווה שנחתם ויושם כלל עדיין הרבה מאוד בעיות מאוד מאוד קשות. וכבר אז אחת הבעיות – שוב, בתור אחד שהיה חדש ונחשף יחסית מאוחר לנושא המתווה, הבנתי דבר אחד פשוט: שברגע שהיה מצוין שמחיר הגז לחברת חשמל יהיה צמוד לדולר פלוס 1% לשנה, המשמעות היא כפולה: דבר אחד – שהוא מנותק ממחירי הגז והנפט בעולם, שירדו באופן עקבי; והדבר השני שזה אומר – שבמשך שמונה שנים מחיר אנרגיית הגז למדינת ישראל דרך חברת חשמל ילך ויעלה באופן קבוע, 1. על פי ההצמדה לדולר – ואנחנו רואים שבאמת מאז אותן שנים הדולר התחזק, בוודאי בזמן האחרון – ודבר שני: תוספת של 1% לשנה.

לכן, גם אם אנחנו מסתכלים על מחיר הגז לצרכן ליחידת גז, אם ב-2013 הוא היה 5 שקלים ו-4 אגורות, היום הוא כבר 6 שקלים ו-20. עכשיו אנחנו מדברים על תוספת של 6% במחיר הגז, במחיר האנרגיה, במחיר ליחידת אנרגיה לחברת חשמל שיושת עלינו, על הצרכנים. למיטב ידיעתי החישוב הכולל עד שנת 2021, שאז יהיה אפשר לשנות את זה, זה בערך, עד כמה שאני זוכר, תוספת של קרוב ל-8 מיליארד שקל שאנחנו הציבור נצטרך, ניאלץ, לשלם. עבור מה? עבור הסכם כושל, אם לא הסכם מטופש, שהמדינה עשתה עם חברות הגז.

הינה, עכשיו, אנחנו, הציבור, ב-1 בינואר – המחיר הולך לעלות לנו ב-6%, ואנחנו פשוט מקבלים את זה ואנחנו נשלם את זה. זה דבר כל כך בסיסי שאפילו אני – שכפי שאמרתי לא הייתי מומחה בנושא ולא הכרתי את מלוא הפרטים של ההסכמים המורכבים – דבר אחד הבנתי: שברגע שמצמידים את מחיר יחידת גז למחיר הדולר ועוד 1% לשנה, המשמעות היא שבניגוד לירידת מחירי הגז בעולם והאנרגיה בעולם, המחירים לאזרחי מדינת ישראל עד שנת 2021 ימשיכו לעלות.

זה מה שקורה וזה מה שיקרה ב-1 בינואר, ואני מקווה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אני לא מקווה, אני בטוח שאנחנו נמשיך לעשות את כל מה שאפשר בשביל לפחות לפקוח את העיניים לציבור, שלא יאפשר טעויות נוספות כאלה לממשלה, ואם אפשר יהיה לתקן את זה, אז בוודאי. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, חמש דקות.

מרב מיכאלי (המחנה הציוני):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי חברות הכנסת, שוב אנחנו מעבירות חוק שכל תכליתו להתעלל במבקשי ומבקשות המקלט שהגיעו לכאן כבר לפני הרבה מאוד שנים, ובכל השנים האלה מנסה ממשלת נתניהו – פשוט אין לי מילה אחרת מאשר להתעלל ולהתעמר בהם.

הדיבור הוא כל הזמן דיבור על גירוש, גירוש, גירוש, אבל אי-אפשר לגרש אותם. פשוט אי-אפשר. אבל לעומת זאת, ממשלת נתניהו מתעקשת שלא לעשות את מה שאפשר וצריך לעשות עם האנשים האלה – לא רק לטובתם, בגלל שמדובר בבני ובנות אדם שבאו ממקומות ומאירועים קשים ביותר ומשום שזה הדבר המוסרי לעשות, אלא בשבילנו. בגלל שהאנשים האלה נמצאות ונמצאים כאן בתוכנו, בריכוזים של אוכלוסייה ישראלית, וכשיש בתוכה כל כך הרבה נשים וגברים מוזנחים, מופקרות, שאין להן כתובת לפנות אליה, הם הופכות והופכים להיות בעיה גם לחברה שמסביבם.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך, העובדה שאנחנו מזניחות ומזניחים ככה את מבקשות ומבקשי המקלט האלה גורמת לזה שהם ממש הופכים לבעיה ובאמת מקשים על החברה ועל האוכלוסייה שמסביבם. אנחנו מסרבות לתת להם בריאות, רווחה; עכשיו אנחנו גם לא נותנים להם גישה לנכסים שלהם, לכסף שלהם; אנחנו מקשות ומקשים על כל מי שמבקש להעסיק אותם, גורמים לאנשים ישראלים לעבור על החוק בזה שיעסיקו אותם. מה שזה מביא זה עוד ועוד מצוקה, כמו מוגלה, כמו מוגלה שמתפתחת בתוך החברה הישראלית. ואם נדמה לכם ולכן, חבריי וחברותיי, שזה יישאר פצע סגור, אז יש לי חדשות בשבילכם, משום שהמוגלה הזאת גורמת לדלקת מסביבה וגורמת למצוקה הולכת וגדלה בתוך החברות שבהן נמצאים האנשים האלה.

השיטה הזאת של ממשלת נתניהו להשתמש באנשים האלה בשביל הסתה, בשביל שיסוי, בשביל פירוד ובשביל להישאר בשלטון היא פשוט שיטה אחת מרבות שגורמת נזק גדול לחברה הישראלית ולמדינת ישראל. לכן, אנחנו נצביע נגד החוק הזה, ואתם תמשיכו לספר מעשיות, אבל הציבור כבר יודעת שאתם פשוט משקרות ומשקרים להם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה.

רויטל סויד (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, השר – יש פה שר?

היו"ר ישראל אייכלר:

השרה נמצאת.

קריאה:

השרה גילה גמליאל.

רויטל סויד (המחנה הציוני):

השרה נמצאת פה? אני לא רואה אותה. אין שרה.

היו"ר ישראל אייכלר:

היא הייתה פה.

רויטל סויד (המחנה הציוני):

כדאי ורצוי לקרוא לשרה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרה שאיננה נמצאת פה, יש נושא שבו לדעתי כל הבית הזה מאוחד – הוא מאוחד ברמה הזאת שכולנו יודעים ובטוחים וברור לנו שצריכת פורנוגרפיה על ידי קטינים זה דבר חמור. חשיפת קטינים, ילדים, לתכנים פורנוגרפיים זה בוודאי דבר שמאחד פה את כל הבית. כולנו נגד זה, כולנו רוצים למנוע את זה וכולנו נעשה באמת הרבה מאוד חשיבה וסיעור מוחין איך אפשר להימנע מהתופעה הזאת.

אבל מה שקורה כאן, בוועדה המיוחדת שהוקמה, זה דבר שהוא מסוכן. כי תחת האצטלה של מאבק בפורנוגרפיה אנחנו רואים כיצד חבר הכנסת מיקי זוהר וחברת הכנסת שולי מועלם – שאולי הכוונות שלהם בקידום מניעת צריכת פורנוגרפיה על ידי קטינים הן טובות – מביאים חוק, והחוק הזה הוא חוק מסוכן, כי זה חוק שבא ובעצם מנסה לגרום לכך שכל הרשת תהיה מבוקרת, מסוננת ותחת שליטה. אנחנו ממש משווים את זה למדינות כמו סין, צפון קוריאה או איראן, בטח לא משהו שמאפיין מדינה דמוקרטית.

עכשיו, כאשר אנחנו באים ואומרים לבן אדם: אנחנו נסנן לך את הרשת, זו בדיוק אותה צנזורה, אותו כוח שהממשלה רוצה לקחת לעצמה, אותו הכוח שהוא בדיוק כמו חוק הנאמנות. כמו שיש חוק הנאמנות בתרבות – כמעט היה – זה חוק הנאמנות ברשת: אנחנו נשלוט על התכנים שעוברים לך; אנחנו בכל רגע נתון נחליט מה תראה ומה לא תראה.

אתמול, אחרי שראש הממשלה בעצמו בא ואמר שהוא מתנגד לחוק הזה, מכיוון שאנחנו לא רוצים להגביל את הרשת, בא חבר הכנסת זוהר ותיקן את החוק, והיום החוק אפילו עוד יותר חמור, כי הוא למעשה מאפשר שלוש ברירות. מעכשיו כל אזרח שרוצה לגלוש יצטרך לעמוד מול שלוש אפשרויות: האחת – שהוא שם קוד חסימה כדי שהוא יוכל לגלוש חופשי וילדיו יהיו תחת סינון; השנייה – שהוא אומר: אני רוצה את הרשת פתוחה; והשלישית – שהוא רוצה לחסום את הרשת. עד כאן הכול מצוין.

מה קורה אם האזרח הגולש לא מביע את עמדתו? למה? כי לא בא לו. למה? כי הוא לא רוצה. למה? כי הוא רוצה להחליט לגלוש, לראות ולצפות בסרט זה או אחר בלי שאי שם בממשלה מישהו יעשה איזו רשימה כדי לראות עם תעודת זהות ושם מי גולש איפה. ואתם יודעים מה קורה לאדם שמחליט שהוא לא בוחר באף אחת מהאופציות – לא בחסימה, לא בלתת מספר זהות שלו ולא בעובדה שהכול פתוח? לפי הצעת החוק יורידו לו את השלטר; יחסמו אותו מכל גישה לאינטרנט. למה? תחליט. תתייחס. זה בדיוק אותו משטר שאנחנו צריכים לרעוד ממנו. מעבר לזה שאנחנו מדברים פה על רשימה – רשימה שחורה; כל אחד ייכנס לאותה רשימה. ואנחנו גם יודעים מה קורה עם רשימות – עד כמה קל להדליף אותן, עד כמה יש פה פגיעה בפרטיות.

אז אנחנו רוצים בהחלט למנוע מקטינים כל צפייה בתכנים שהם תכנים אסורים, אבל אנחנו לא מוכנים לא למשטרת מחשבות, לא לממשלה שסוגרת את האינטרנט, לא להחשכה של הרשת ובכלל של החברה, לא לרשימות שחורות, לא לפגיעה בפרטיות, לא לצנזורה, ובטח ובטח שלא לוועדה שתשב שם ותקבל את ההחלטה מה מותר ומה אסור.

הפסל של מיכלאנג'לו, דוד – האם יבוא יום אחד שיהיה לנו פה איזה שר חינוך – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

רויטל סויד (המחנה הציוני):

– – ואולי מאיזו מפלגה, הבית היהודי, שיקבל החלטה שגם בזה אסור לנו לצפות?

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.

נחמן שי (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום נפל דבר. סוף-סוף המשטרה פשטה על בתיהם של 12 אנשים, שברגע זה הם נחשבים חשודים, ועצרה אותם על הונאה ומרמה של מה שקרוי "קשישים", בעקבות מחויבויות שהם יצרו כלפיהם ברשת הטלמרקטינג והחובות הגדולים שהם צברו.

זוהי פריצת דרך. זוהי פריצת דרך חשובה שאני מאוד מקווה, בעקבות הלחצים שהופעלו – גם בתקשורת, ואני בהחלט צריך לתת את האשראי לחדשות ערוץ 2, שניהלו קמפיין חשוב ויפה בעניין הזה, וגם לכנסת הזאת, וגם לחברים ולשדולה, יחד עם חברי איציק שמולי ואיתי, שפעלנו ודרשנו לבלום את מסע הרמייה הזה וההטעיה והעושק של אזרחים ותיקים, שהיו פונים אליהם בטלפון בלשון חלקלקה ומציעים להם מתנות. איך הם למדו עליהם? כי בעבר אותם אנשים התעניינו ברכישת מוצר כזה או אחר, ומישהו דאג להעביר להם את מספרי הטלפון. ואז הם היו אומרים: תשמעו, יש לנו בשבילכם הצעה מצוינת, ונשלח לכם מתנה הביתה, ואנחנו נמשיך איתכם בקשר ותוכלו להזמין עוד, וכן הלאה – בקיצור, משכו אותם בדברי חלקלקות לתוך המלכודת הזאת, והתחילו לחייב אותם בתשלומים; ואולי גם שלחו להם משהו. אולי גם שלחו להם משהו. אני תמיד זוכר שביתו של אבי, זיכרונו לברכה, היה עמוס בכל מיני דברים שהוא קנה או לא קנה, הזמין או לא הזמין – הכול – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מציעס.

נחמן שי (המחנה הציוני):

מה?

היו"ר ישראל אייכלר:

מציעס.

נחמן שי (המחנה הציוני):

כן, מציעס. בדיוק. כשהיינו באים, אבא ז"ל היה נותן לי משהו ואומר: תיקח את זה. אני אומר לו: אבא, אני לא צריך את זה. היה אומר: לא חשוב, קיבלתי את זה. זה לא עולה כסף בכלל, קיבלנו את זה במתנה. תראה, רק על המשלוח שילמתי; הדבר עצמו – זה לא עולה כסף. תשמע, זו ממש עסקה מצוינת. טוב, לא רציתי לקלקל לו את מצב הרוח. לקחתי – זרקתי. אלה כמובן היו שטויות.

אבל השיטה, השיטה הדפוקה הזאת, שבה מנצלים את חוסר הידיעה, את החולשה של אנשים מבוגרים, שלא מבינים מי טלפן אליהם, שלא יודעים מה רוצים מהם, שהם מציעים להם משהו חינם, והם אומרים: ואללה, יום טוב היה לנו – אפשר לקבל משהו בלי לשלם עליו, ואחר כך מתברר שבחינם הזה יש הרבה כסף, ושזה עולה להם, והם הולכים ומסתבכים.

ובאמת, היו הרבה שותפים לשמחה הזאת היום. אני רשמתי את כל הקרדיטים: משטרת מחוז תל אביב, והרשות להגנת הצרכן, ורשות המיסים, והרשות להגנת הפרטיות, והמוסד לביטוח לאומי. אתם יודעים שכשכבר עושים משהו, אז כולם קופצים על החגיגה הזאת; המסך נופל מרוב לחץ של האנשים שכולם רוצים לקבל קרדיט.

אז אני אומר לכם, זה לא סוף המערכה; זו רק תחילתה. עד שישימו יד על כל החברות האלה – ויש יותר מאחת – שמטעות ועושקות – אגב, לא רק אזרחים ותיקים, אבל יותר קל להם עם אזרחים ותיקים, בגלל אותה חולשה שהזכרתי אותה; ועד שלא יעצרו להן את העסקאות הכספיות שלהם ויבלמו אותן גם בחברות האשראי – חברות האשראי צריכות להפסיק לעבוד איתן, ואז, אם אין להם את חברות האשראי, הן נחנקות, הן לא יכולות לעבוד יותר; ורק כאשר גם יעסקו בהסברה ויגיעו בכלי התקשורת ובדרכים אחרות למיליון אזרחים ותיקים במדינת ישראל – טוב, לא כולם נופלים בגדר הזאת, אבל רבים כן – ויבהירו להם להיזהר מאותן הצעות מפתות שכאילו מוגשות להם, כך שהמאמץ – וכן הלאה וכן הלאה; אני יכול ליצור לכם פה תוכנית לאומית ממש לעניין הזה – אז הפעולות האלה כנראה תימשכנה, כי הן מאוד כלכליות, הן מאוד כדאיות, ואתם יודעים, זה כמו מים: אם עוצרים אותם מפה הלוא הם מוצאים לעצמם דרך אחרת לצאת ולהגיע.

אני חושב שצריך להיות פה מאמץ גדול. אני הייתי מצפה מהמשרד לאזרחים ותיקים להוביל אותו. אם המשרד לאזרחים ותיקים לא יעשה את זה, אנחנו נעשה את זה ויעשו את זה אחרים, כדי לשמור על אותם אזרחים ותיקים, שלא ייפלו בפח ושלא ניתן יהיה לעשוק אותם יותר. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – איננה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מחוץ לכותלי הבית הזה מתנהל מאבק שהוא מאבק של אנשים שהם האצבע בסכר החברתי שלנו, אדוני היושב-ראש – העובדים הסוציאליים. מה שמעניין במקצוע הזה של העובדים הסוציאליים הוא שאם היינו הולכים לבתי הספר לעבודה סוציאלית והיינו שואלים את האנשים האלה – במיוחד במרקם החברתי המורכב של מדינת ישראל – היינו שואלים אותם למה הם הולכים ללמוד עבודה סוציאלית, מה הייתה התשובה שלהם? פשוט כי אנחנו רוצים לעזור; פשוט כי אנחנו רוצים להיות שם כדי להושיט יד למי שזקוק לעזרה.

מה שמעניין בתפקיד הקשה, הלא-מתגמל הזה, הכפוי-טובה אפילו, הייתי אומרת – בצער אני אומרת את זה – זה שאנחנו נוטים לחשוב שעובדים סוציאליים, אנחנו נפגשים איתם רק במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, ובאמת רק בסיטואציות הכי קשות של החיים. אבל האמת היא, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, שעובדים סוציאליים נמצאים במערכת החינוך, ונמצאים במערכת הבריאות, ואנחנו בממשקים איתם כל הזמן, כל אחד מאיתנו. וגם מה שנהוג לכנות משפחות נורמטיביות, אותן משפחות לידינו, כשאנחנו, נדמה לנו שהכול בסדר בהן, אבל פתאום ההורים נפרדים, שלא נדע, או קורים אירועים עצובים של טרגדיות, שלא נדע, אחד ההורים נפטר או דברים מהסוג הזה, כולנו בסופו של דבר – החברה נזקקת לעובדים סוציאליים.

אבל מה קורה? במקום שהעובדים הסוציאליים יהיו כמו המורים וכמו הרופאים, שאנחנו לא אחת מעלים כאן על נס, שהם יהיו מהמקצועות הכי נאצלים פה, ושאנחנו באמת באמת נדאג להם לאותה מעטפת ביטחון, לא רק שהם מקבלים משכורות רעב, לא רק שכל אחד מהם – וחברי חבר הכנסת מאיר כהן כבר כמה פעמים העלה את החוק המוצדק שלו להגבלת תיקים פר עובד סוציאלי, כי כל אחד מהם מטפל בממוצע ביותר מ-250 תיקים – במקום שאנחנו נעטוף אותם ונבטיח את הביטחון שלהם, הם גם סובלים מאלימות.

אני העברתי הצעת חוק, יחד עם חבר הכנסת מוטי יוגב, שטיפלה בנושא של הענישה כלפי מי שפוגע בעובדי הוראה. אנחנו עובדים עכשיו בוועדת העבודה והרווחה על חקיקה בנושא של אלימות כלפי צוותים רפואיים. אבל באמת שגם עובדים סוציאליים – ואני מצירה על כך, כי אני יודעת שאנחנו לא נצליח להרחיב את זה בלי גבול, אבל אני יודעת שהם בדיוק מקצוע בעל אותו מאפיין, מקצוע שבו כאשר הם מותקפים, הם פשוט לא מוגנים. ואני רואה את המחאה שלהם. ואדוני היושב-ראש, אני אומרת את זה בצער: הממשלה הזאת, לצערי, לא רואה אותם. אני מדברת הרבה מאוד עם שר הרווחה חיים כץ ואני יודעת שהוא דווקא כן מנסה לראות איך הוא מייצר עבורם סביבת עבודה יותר נוחה, אבל אי-אפשר, באמצעים – כשאתה מרעיב את המערכת שמכונה מערכת רווחה, את אותה מערכת שהיא חיונית כדי לשמור על חברה חזקה מבחינת החוסן הפנימי שלה, כשאתה מרעיב את משרד הרווחה, איך אתה יכול לצפות בסופו של דבר שהאנשים שהם השגרירים שלך בשטח יהיו מסוגלים לעמוד במשימות שמוטלות על כתפיהם?

והמחאה שלהם היא מהמחאות המוצדקות ביותר שראינו כאן, ועדיין, תראו איזה מחאה שקטה. ראיתי שחברי איציק שמולי הצטרף אליהם אתמול להפגנה בירושלים. הצטערתי כי לא יכולתי להגיע, אבל איציק, אלה בדיוק האנשים שאנחנו אמורים – אתה יודע, נכון שיש מבחן אמון כזה, שאנשים נופלים אחורה ואתה רוצה לדעת שמישהו יכול לתפוס אותם? מבחינת החברה הישראלית אלה האנשים שאני רוצה לדעת שאם מישהו בחברה הזאת נופל אחורה, הוא יוכל ליפול עליהם, כי הם יהיו מספיק חזקים להחזיק אותם. במקום זאת אנחנו ממשיכים להרעיב אותם כבעלי מקצוע; ממשיכים להרעיב אותם כמשרד, כמערכת.

מישהו חייב לשמוע את הזעקה שלהם, אדוני היושב-ראש, ואני מצפה מהממשלה, מהשרים, להידרש למחאה שלהם בהקדם. אנחנו זקוקים להם והם זקוקים עכשיו לנו, שאנחנו נדאג להם. 20 שנה, אדוני היושב-ראש, הם בלי הסכם עבודה. 20 שנה. לא יכול להיות שאנחנו נשב בשקט נוכח המאבק הכל-כך מוצדק שלהם. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת יוסי יונה.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בכל פעם שאני עומד כאן על הבמה, אדוני היושב-ראש, אני מתמלא בהשתוממות איך זה שחברות וחברי הקואליציה נעדרים, ובכך משקפים היעדר כבוד לכנסת הזאת, למה שהיא מסמלת. תראו את המפגן המאוד-מאוד-מביך הזה, שאין שום חבר או חברת כנסת מהקואליציה. מן הסתם אמור להיות שר תורן בדיונים, אז אנחנו צריכים לחפש את השר התורן.

קריאה:

גילה גמליאל.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

סליחה. נכון, הינה גילה, שמנסה לחלץ את כבודה של הכנסת. את הנציגה היחידה מקואליציה בכנסת, שימי לב. נכון שאנחנו מתביישים שככה נראית הכנסת? פשוט לא סופרים חברי כנסת.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

וגם היושב-ראש.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

גם היושב-ראש, נכון. כמה אנשים התאמצו פה כדי להיבחר, להגיע למקום המכובד הזה. אני חייב להגיד לכם שמעולם לא התרגלתי למקום הזה. משה מזרחי, חברי היקר, בכל פעם שאני עומד כאן יש בי איזה מין חשש, איזה מין התרגשות. אתה בכל זאת אומר: המקום הזה – מי עמד כאן? עמדו גדולי הלאום שלנו, גדולי המדינה: בן-גוריון, אשכול, שרון, בגין. עמדו גם גדולי עולם מעל הבימה הזאת ונשאו דברים.

היו"ר ישראל אייכלר:

קוראים לזה "אימתא דציבורא" – אימת הציבור.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אימתא דציבורא, כן. אני בהחלט מאמץ את הביטוי הזה, אימתא דציבורא – החשש הזה שאני עומד כאן ואני מדבר אל הציבור הרחב. אני מכבד את הכנסת הזאת, ובאמת, ליבי נחמץ בכל פעם שאנחנו נכנסים לכאן ורואים את המושבים הריקים הללו של הקואליציה, שבעצם אומרת: הביטו, בלאו הכי מעמדה של הכנסת הוא בשפל. אנחנו לא סופרים את הכנסת. ההחלטות מתקבלות במסדרונות אחרים – במשרדי הממשלה, אולי במסדרונות הכנסת עצמה, אבל לא פה.

ואני חושב שזה מפגן מאוד מאוד מביש. אתה יודע מה? אני בכל זאת חלק מזה, אז אם יש כתם על מצחו של מישהו, הכתם הוא גם על מצחנו שלנו. אנחנו חברות וחברי כנסת, ואני חושב שאנחנו מזלזלים בתפקידנו בהיעדרות המאוד-מביכה.

עכשיו בקשר לחוק ההסתננות, אדוני היושב-ראש. אני לא רוצה להתייחס באופן ספציפי לחוק הזה, כי זה שוב – תרגילים מתרגילים משונים שממשלת ישראל מנסה לעשות כדי לכאורה להתמודד עם מה שהם רואים כבעיה. והם לא מתמודדים איתה, כי אתם זוכרים, חברות וחברי כנסת יקרים, הייתה הצעה מאוד מאוד קונקרטית שהובאה על ידי מוסדות בין-לאומיים, ובכלל זה האו"ם, לממשלת ישראל, באשר להעברתם של המסתננים, או לפחות של חלק ניכר מהמסתננים, מהגרי העבודה והפליטים. הם נמצאים עכשיו באיזו קבוצה, משום שיש כאן איזה כישלון – מכוון, דרך אגב – של משרד הפנים, כדי לא להתחקות אחר עקבותיהם, לומר מיהו המסתנן, מיהו מבקש המקלט הלגיטימי, מיהי או מיהו מהגר העבודה. לא נעשתה שום עבודה רצינית. זה באמת כישלון מביך.

הייתה הצעה, אדוני היושב-ראש, שראש הממשלה, ברגעים של פיקחון – ויש לו את זה; חייבים להגיד שראש הממשלה, לעיתים יש לו רגעים של פיקחון או מפוקחות – אימץ – איך נכנה זאת? את המודל או המתווה, שמעבירים כמחציתם של האנשים מסודן ואריתריאה לארצות אחרות, וחלקם נשארים כאן וגם עוברים תהליך כדי לבדוק את מעמדם האמיתי. והינה, כמה זמן לקח – שעתיים או יום? אני לא זוכר – הנסיגה המאוד-מביכה של ראש הממשלה בשעה שהוא ראה – היה זה, אני חושב, בזמנו, השר בנט שעקף אותו שוב מימין, וזה היה גם השר כחלון, ששוב עקף אותו מימין, והוא מייד שינה את ההחלטה שלו.

האם אתם חושבים שבשעות הספורות הללו, משעה שראש הממשלה סמך את ידיו על המתווה עד לרגע שבו הוא שינה את עמדתו, באו לו תובנות חדשות? קיבל אינפורמציה חדשה? לא. לא. פשוט ראש הממשלה הוציא את אצבעו למעלה, לאוויר, ראה מה בעצם מזג האוויר, ראה את התלהטות הרוחות – שבמידה מאוד רבה הוא אחראי לקיומה, להתלהטות הזאת של הרוחות – ואמר: אוקיי, אני נסוג. מדוע אני נסוג? כי מאוד יכול להיות שזה יעלה לי ביוקר; לא חס וחלילה שהשמאל לא יצביע לו, אלא עוד פעם, המאבק הפנימי הזה בתוך הגוש, שאולי השר בנט – אני מסיים – או השר כחלון ינגסו באיזה רבע מנדט מהכוח שלו. ולכן הוא שינה את עמדתו. בעצם, השינוי של העמדה פגע באינטרסים שלנו, באינטרסים של מדינת ישראל, באינטרסים של הציבור הישראלי, וכן, גם באינטרסים של המצביעים שלו. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה.

איל בן ראובן (המחנה הציוני):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אצביע נגד החוק הזה, כי זהו חוק שעניינו הארכת תוקף ההתעללות באנשים אומללים – הארכת תוקף ההתעללות הן במבקשי המקלט והן בתושבי דרום תל אביב.

כבוד היושב-ראש, הייתי נוכח היום בדיון בוועדת ביקורת המדינה. שלי, יושבת-ראש הוועדה, אני מניח שתסכימי איתי שהייתה סיבה טובה לצאת מהדיון היום בתחושת קבס, חוסר אונים ושאלה קשה מה עושים מול ממשלה, מול מדיניות שבמקרה הטוב אקרא לה "מבולבלת", אבל זוהי מחמאה; זה חמור בהרבה – זוהי מדיניות לעשות רע לאנשים אומללים. זאת התחושה שאני יצאתי איתה מהדיון היום.

נדרש היה בעבר לעצור את שיטפון מבקשי העבודה. הוקמה גדר בדרום, יצאו כל מיני הנחיות – בסדר, מקובל. יש היום במדינה כ-30,000 אנשים, כבוד היושב-ראש, שזועקים לעזרה. לצערי, אני אומר, חלקם יצטרכו לעזוב. אני מקבל את זה בצער, אבל גם את זה – את אלה שיצטרכו לעזוב – אפשר לעשות בצורה מכובדת, בכבוד.

אבל יש, כבוד היושב-ראש, כמה אלפים, לדוגמה יוצאי דארפור, שיש הנחיה – שמענו היום בדיון, של ראש הממשלה – לבדוק את זכאותם לזכויות של פליט, כשברור שבכל העולם הם קיבלו את הזכויות האלה; שגם פה הם יקבלו את זה. שאלתי: כמה זמן תיק הבדיקה של האנשים האלה? התשובה שקיבלתי: שנתיים וחצי. תגידו אתם, מי שיושב פה: לצחוק? לבכות? לצערי, במקרה הזה – לבכות, כי מדובר באנשים, במשפחות, בילדים, שמגיעה להם הזכות שנטפל בהם. אתם יודעים למה? קודם כול בגלל שאנחנו מדינה שמחזיקה מעצמה – אני כך מחזיק מעצמי – מדינה ערכית, מוסרית, הומניטרית, שכשהיא רוצה לטפל באנשים מסכנים היא יודעת ויכולה לעשות את זה, והיא הוכיחה את זה בכל מיני מקרים. לצערי, מה שאנחנו רואים היום, גם בחוק הזה – אנחנו הולכים ומאבדים את זה. אנחנו מאבדים את התחושה הזאת של עצמנו.

כבוד היושב-ראש, הייתה ועדה בראשות פרופ' שלמה מור-יוסף, שיש לי הערכה גדולה אליו; הלב שלו נמצא במקום הנכון. אתה יודע, הסתכלתי עליו כשהוא הציג את הדברים. הוא הציב ועדה, הוא הוציא מסקנות לוועדה. הוא הסתכל היום, אני מניח, יחד איתי, על נציגי הממשלה, שהיו אמורים להציג לנו איך הם מממשים את מסקנות הוועדה הזאת. הם היו אומללים, כי הם הציגו תוכנית, רק היה חסר לתוכנית הזאת, לתוכניות שלהם, דבר אחד קטן, וזה משאבים. ומי כמוך יודע שזאת לא תוכנית – כשאין לתוכנית מטרות, יעדים, שיטה, איך עושים ומשאבים, זה לא תוכנית, זה קשקוש. וזה מה שראינו היום.

חברי הכנסת, היה פתרון. לראש הממשלה כבר היה פתרון ביד – פתרון סביר, נכון. הוא נמלט ממנו הימלטות מבישה, באמת מבישה. זה הזמן, אני אומר. בואו, תחזירו לנו את הכבוד, לנו, לאזרחי מדינת ישראל. תנו לראש המל"ל, לשלמה מור-יוסף, תנו לאנשים שאכפת להם, לבנות תוכנית פעולה מעשית שמדינת ישראל יכולה לעמוד בה, ואז, במקום לעסוק בחוקים כמו זה שמונח פה היום להארכת ההתעללות, נייצר תוכנית לטיפול והצלה לאנשים אומללים, לילדים שניתן לעזור להם ולהפוך אותם לשגרירים טובים – לנו, קודם כול לעצמנו, שיעזרו לנו להסתכל בראי של עצמנו, כאזרחי מדינת ישראל, שאנחנו כן יודעים ורוצים לעזור לאנשים שקופים ואומללים.

אני משוכנע שטיפול באנשים האלה יעזור גם לטיפול נכון וחשוב בתושבי דרום תל אביב, וביתר שאת. לצערי, חלק מהם רואים בנו אויבים, ממש מתייחסים אלינו כאויבים, כי חשובים לנו גם אותם מבקשי מקלט. לא. אנחנו חושבים שבמדיניות נכונה ניתן לעזור גם לאנשים האומללים האלה, שהגיעו אלינו מכל מיני מקומות, וגם, וביתר שאת, לתושבי דרום תל אביב. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת משה מזרחי. חמש דקות.

משה מזרחי (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שזה לא כל כך פופולרי ומפרגן לדבר על קבוצת בני האדם האלה, שאנחנו מכנים אותם בכל מיני שמות: מסתננים, מבקשי עבודה, מהגרים; לפעמים גם פליטים, כשיוצא לנו טוב מהפה. אנחנו כל הזמן שוכחים שמאחורי ההגדרות האלה – חלקן מבישות, כמו ששמענו מכמה פוליטיקאים בכירים – עומד בסופו של דבר חבר של בני אדם, כמונו, אנשים שרוצים לחיות ולהתקיים, בלי קשר לפתרון, לאיך נפתור את מעמדם היום או מחר.

זה מזכיר לי את האוהל של אברהם והאורחים הבלתי-קרואים או קרואים שהגיעו אליו ואת קבלת הפנים שהוא נתן לזרים האלה שהגיעו למשכנו הצנוע. אנחנו לא שם; גם לא צריכים להיות שם, זה בסדר. ואני חושב – היום התקיים דיון בוועדה לביקורת המדינה אחרי דוחות חריפים ביותר של מבקר המדינה. היום היה דיון מעקב כדי לראות איך מדינת ישראל המתוקנת, שאיננה עולם שלישי, הדמוקרטית, מדינת ישראל, זו שהייתה מהיוזמות של האמנה הבין-לאומית להסדרת מעמדם של הפליטים ברחבי העולם כתוצאה מהניסיון המר של העם היהודי בתפוצות – כי מי כמונו אמורים לדעת מה זה להיות פליט ואיך לטפל בו ואיך לקבל אותו, כשאותנו דחו על הסף כשחיפשנו את מקום המפלט, כדי שמישהו יציל את חיינו, וקיבלנו דלת טרוקה – ואנחנו למרבה התדהמה נמצאים בדיוק באותו מקום.

אלוהים אדירים. שמענו היום בוועדה על תמונות מחפירות שקשה לך לקבל אותן, ואני באמת אומר את זה. זה לא פופולרי. עולים פה לדבר בהקשר של החוק הזה, הוראת השעה שדיברתי עליה – שהיא אות מתה; היא לא אומרת כלום – ביחד עם עוד חוקים דומים לה, שנועדו לדחוק לפינה את חבר בני האדם. אבל מה ששמענו היום בוועדה – באמת תמונות מזעזעות של עולם שלישי, של אנשים שלא מקבלים את הטיפול הבריאותי והרווחתי האלמנטרי. "פצצת זמן", הם קוראים לזה. יש שם אלפי ילדים שגדלים בלי שום השגחה.

אני חושב שמדובר לא על עובד זר, אלא מדובר על פליטה או מבקשת מקלט שילדה תינוק, חלתה בסרטן, נפטרה, וקולגה שלה, שגם היא לא "מורשית" להיות פה, במירכאות – לא יודע אם ראיתם את זה בטלוויזיה; זה היה מזעזע. אף אחד לא ידע שהיא איננה, שהותירה תינוק בן כמה ימים מאחוריה, וקולגה שלה, חברה שלה, לקחה את התינוק לטפל בו – אלוהים אדירים – והרשויות של המדינה, שעוצמות את העיניים למצב הזה, נזכרו אחרי תשעה חודשים, אם אני זוכר טוב, אפילו יותר, שיש איזה תינוק שמתגלגל אצל מישהי, שגידלה אותו במסירות בלתי נתפסת, ואז הם נזכרים להוציא אותה מידי ההורים שלקחו על עצמם לטפל בתינוקת הזאת כשהרשויות שלנו בכלל לא שם; הן מסובבות את הגב. זה פשוט מחפיר. אין לי מילה אחרת לומר על זה, ולא חשוב פתרונות הפלצבו, שיש איזו ועדה עכשיו – ודיבר על זה גם חברי היקר בן ראובן, על הסיפור של הוועדה ששרים מתנגדים למסקנות שלה; מסרבים לחתום עליה ולתת את התקציב הראוי.

מילא אתם דוחקים אותם בחקיקה הזאת, אלוהים אדירים, אבל למה לדחוק אותם במובן ההומני שלהם, כבני אדם, בנושא של הטיפול הרפואי, שאם אתה לא מת, אתה לא מקבל טיפול? ואני אומר לעצמי: איזה מדינה נהיינו? גם זה פתרון – לדחוק אותם מבחינת הרווחה והבריאות שלהם, ולהתייחס אליהם כמו בעלי חיים? אין לי הגדרה אחרת. מה אתם חושבים, שיותר מתים זה פחות פליטים?

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה, חבר הכנסת משה מזרחי. חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; מסעוד גנאים – מוותר; ג'מאל זחאלקה – איננו; אחמד טיבי – איננו; עאידה תומא סלימאן – לא נוכחת. עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. חמש דקות.

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת קיש, שעלה והציג את החוק הזה, בא ואומר – הוא רוצה באמצעות החוק הזה ללחוץ על מסתננים כדי שלא יגיעו. אין שקר יותר גדול מזה. למה? אני לקחתי נתונים ואציג אותם בפני הכנסת על הנושא, בין שזה מסתננים ובין שזה מבקשי מקלט; נקרא להם איך שאתם רוצים. המספרים אומרים שמדינת ישראל הקימה גדר, ומאז אין אנשים שיכולים להיכנס – אפילו אנשים שהם בסכנת חיים; אפילו אנשים שהם נרדפים; אפילו אנשים שחובה על מדינת ישראל, שהיא חברה באו"ם, לתת להם את האפשרות להיכנס כפליטים. אפילו את זה היא לא עושה.

אבל בואו נראה את המספרים, כך שלא נתבלבל. ב-2012 נכנסו 10,445, ואז הוקמה הגדר. ב-2013 – 43. אתם שומעים את המספר? 43 אנשים הצליחו להיכנס למדינת ישראל בכל שנת 2013. ב-2014 – 21. בשביל 21 אנשים אתם רוצים ללחוץ על האנשים כלכלית כדי שלא יגיעו? ואנחנו מדברים ביום זכויות האדם העולמי. 21 אנשים נכנסים ואתם מחוקקים חוק שאתם מקשים על האנשים, מקשים את החיים שלהם; לא נותנים להם אפשרות לעבוד, קונסים את אלה שמעסיקים אותם ואז דוחפים אותם להגיע למצב שהם גם גונבים, גם עושים מעשים בלתי חוקיים – כי אתה לא מאפשר לו לחיות; הוא נמצא פה, הוא לא מהגר, הוא לא עוזב את הארץ, ואתה לא נותן לו לעבוד. אז במצב כזה, אתה, עם החוק – אני אמשיך גם עם המספרים. ב-2016 – 18, ב-2017, כל 2017 – אפס. אף אחד לא נכנס. ואני מדבר על נתונים של מרשם האוכלוסין; לא נתונים שלי, אלא נתונים רשמיים של המדינה, שאומרת שאנשים לא נכנסים.

לכן, החוק הזה הוא חוק גזעני; החוק הזה חוק שנוגד את זכויות האדם; החוק הזה חוק פוגעני. במקום לבוא ולהגיד – תשמעו, אנחנו מדברים – שתדעו גם חלק מהמספרים: בסך הכול בכל השנים נכנסו למדינת ישראל 64,000 מבקשי מקלט. היום, או עד סוף 2017, תחילת השנה, יש 37,238, וחלק מהמספר הזה כבר עזבו את הארץ. אז אנשים כאלה, עם במחסור בידיים עובדות, עם הצרכים שלהם, עם הילדים שלהם שנולדו פה, שנמצאים בתוך בתי הספר – ואנחנו מדברים על בני אדם. אתם לא בני אדם? באמת, הממשלה הזאת, אין לה רגישות לחיי אדם, לכבודם, לאפשרות שלהם לחיות?

חבר הכנסת קיש רוצה למנוע, שלא תהיה מוטיבציה שיגיעו.

יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

ברור. ברור – – –

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

לא מגיעים. זה אחד השקרים הגדולים. הם לא מגיעים.

יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

לא נכון. אם הייתה פה מוטיבציה כלכלית, הם היו באים – – –

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

ב-2017 אין. אפס. אפס אנשים.

יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

אסור לתת להם מוטיבציה כלכלית.

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

לכן צריך לתת להם לחיות. מי שירצה לעזוב – יעזוב. אנשים לא יישארו פה לעד. משרד הפנים והמדינה צריכים לזרז את האפשרות של אנשים להגיש בקשה להיות פה, להיקלט פה, ויש קריטריונים בין-לאומיים – לבדוק אותם לפי אותם קריטריונים – – –

ענת ברקו (הליכוד):

– – – לכפרים – – –

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

שיבוא לכפרים – הם יקבלו כבוד שאת לא מכירה.

ענת ברקו (הליכוד):

– – – למסגדים – – –

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

הם יגיעו, והם נכנסים למסגדים ומתפללים במסגדים.

ענת ברקו (הליכוד):

– – – במסגדים, נכון?

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

הם נמצאים גם במסגדים, מגיעים – לא ישנים – – –

ענת ברקו (הליכוד):

אסלאמיסטים סלפיסטים, תגיד את זה.

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

הם לא ישנים במסגדים. הם באים להתפלל, וזה מה שמפריע לך ומפריע לקיצונים כמותך.

ענת ברקו (הליכוד):

סלפיסטים אסלאמיסטים שאתם קולטים במסגדים. בגלל זה אתה רוצה שהם יישארו.

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

אנחנו היום ביום זכויות האדם. אנשים צריכים לקבל את הזכויות שלהם. הם נרדפים – נרדפים במדינת מוצאם ונרדפים פה. לכן, הסאגה הזאת צריכה להסתיים. החוק הזה הוא חוק גזעני, חוק מיותר, וצריך להצביע נגדו ולהפיל אותו, ועדיף אם הממשלה תמשוך אותו – היא תקבל קצת כבוד שחסר לה. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.

ענת ברקו (הליכוד):

אולי תדבר על סגן ראש העיר חיפה? למה לא? נשמע קצת משהו מעניין.

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

אף אחד לא שומע אותך ולא מתעניין – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת חנין זועבי – איננה.

ענת ברקו (הליכוד):

סגן ראש העיר חיפה – זה נושא מעניין. נשמע דעות.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת דב חנין.

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

ב-2017 – אפס אנשים.

ענת ברקו (הליכוד):

יש שקט בצד הזה. יש בצד הזה שקט. טרור ודאעש, ותומכים, וזה לא מעניין את המחנה הציוני, שתומך בראש העיר חיפה. יפה.

דב חנין (הרשימה המשותפת):

אתה שותף, אתה סולידרי עם המורכבות הזאת.

תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לכל מילה מהדברים החשובים שאמר חברי חבר הכנסת חאג' יחיא כאן. וחבל חבל חבל שמספסלי הימין לפעמים במקום להקשיב, צועקים וצועקות.

אני רוצה לקדם בברכה את נשים עושות שלום, שמכבדות אותנו כאן ביציע. כל הכבוד לכן. כל הכבוד על כך ששבוע אחרי שבוע אתן מגיעות לכאן, למליאת הכנסת, כדי להזכיר לכולנו שהאתגר הגדול, ההיסטורי, החשוב ביותר שלנו, הוא לעשות שלום. שלום הוא הדרך לחיים; שלום הוא הדרך לעתיד.

ענת ברקו (הליכוד):

נכון.

דב חנין (הרשימה המשותפת):

שלום הוא האלטרנטיבה שתמיד צריך להעדיף אותה.

ענת ברקו (הליכוד):

צריך שיהיה עם מי.

אוסנת הילה מארק (הליכוד):

השאלה היא עם מי – – –

דב חנין (הרשימה המשותפת):

אני מברך אתכן על הנוכחות שלכן כאן, ואני מבקש מכן להמשיך ולהגיע כדי להזכיר לחברי הכנסת ולחברות הכנסת מה החובה שלנו, מה התפקיד שלנו ומה אנחנו צריכים לעשות.

אוסנת הילה מארק (הליכוד):

דווקא אחרי הפיגוע של אתמול אולי לא היית אומר שיש עם מי לעשות שלום.

דב חנין (הרשימה המשותפת):

אדוני היושב-ראש, ביום זכויות האדם הממשלה מקדמת חוק שעוסק בהתעללות. מה החוק הזה עושה? מונע מאנשים שמשתכרים שכר באופן חוקי – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

חברי הכנסת ממרצ, מה יש לכם נגד דב חנין?

דב חנין (הרשימה המשותפת):

החוק הזה מונע מאנשים שמשתכרים שכר באופן חוקי להשתמש בכסף הזה למה שהם רוצים. יש אנשים שרוצים בכסף לתמוך במשפחות שלהם. מה רע בזה? כאשר אוסרים על אנשים להעביר כסף בצורה חוקית לחוץ לארץ, למשפחות שלהם, מעודדים בעצם תעשייה לא חוקית של הוצאת הכסף הזה בצורה אחרת – –

אוסנת הילה מארק (הליכוד):

בכלל לא – – – כסף.

דב חנין (הרשימה המשותפת):

– – פוגעים באנשים עובדים, פוגעים בשכר שלהם, פוגעים בזכויות האדם שלהם.

אני רוצה להזכיר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, את המציאות שבה למבקשי מקלט בארץ היו קרובי משפחה שהוחזקו בכל מיני מחנות עינויים כבני ערובה. בעזרת הכסף שהשתכרו בארץ יכלו לשחרר, לפדות את השבויים האלה – שזו אגב מצווה גדולה, גם באסלאם וגם ביהדות – אבל עכשיו רוצים לאסור עליהם לעשות את זה. זו מדיניות אכזרית, ומאחורי המדיניות האכזרית הזאת עומדת אותה תפיסה: אם לא מספיק לכם שנייסר אתכם בשוטים – נייסר אתכם בעקרבים.

זו המדיניות של הממשלה וזו המדיניות שאנחנו ראינו היום בדיון בוועדת העבודה – סליחה, בוועדת ביקורת המדינה של הכנסת, כאשר ראינו שלממשלה אין שום פתרונות לשאלות הרווחה הבסיסיות ביותר של בני אדם שנמצאים כאן – לנשים מוכות, ליוצאי מחנות העינויים שהיו קיימים בסיני, לבעלי מוגבלויות. לכל האנשים האלה אין פתרונות, והסיבה לכך שאין פתרונות היא שהצבע שלהם שונה; שהם מבקשי מקלט. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, זו גישה ותפיסה גזענית.

גם בתחום הבריאות אין פתרונות. הדבר היחידי שמאפשרים לאנשים זה שכשהמצב מגיע לקריסה ואנשים נזקקים לבתי החולים, הם יכולים להגיע לבתי חולים, ולפי החוק בישראל הם מקבלים טיפול בבתי חולים. מה התוצאה? התוצאה היא שבמקום לתת מענה רפואי בשלב המוקדם ולמנוע הידרדרות, נותנים לאנשים לקרוס, שולחים אותם לבתי חולים, ובסופו של דבר הם סובלים יותר, אבל זה גם עולה יותר לחברה הישראלית. ולכן, למדיניות הזאת שהממשלה מקדמת, מדיניות ההתעללות במבקשי המקלט ובתושבי דרום תל אביב, יש קודם כול מחיר אנושי כבד למבקשי המקלט ולסביבתם, אבל יש לה גם מחיר כלכלי גדול לחברה הישראלית כולה.

ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, לחוק הזה צריך להתנגד. את המדיניות הזאת צריך לשנות. צריך להתייחס בכבוד ובאנושיות לבני האדם שנמצאים כאן. צריך לתת פתרונות לתושבי דרום תל אביב במקום להמשיך ולהשתמש בסיסמאות ריקות מתוכן ובניסיון להסית קבוצה מוחלשת אחת נגד קבוצות מוחלשות אחרות. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו. יוסף ג'בארין, בבקשה.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום, 10 בדצמבר, הוא היום הבין-לאומי לזכויות האדם. הייתי מקווה שביום כזה נוכל לציין את ההישגים של הממשלה, של הכנסת, בתחום של זכויות האדם. אבל מה לעשות, מה שיש לציין, לצערי, זה דווקא הנסיגה בתחום של זכויות האדם. וככה, במקום להתקדם בהגנה על הערכים הבסיסיים של זכויות האדם, ערכי השוויון, דמוקרטיה, סובלנות, נראה שדווקא הכנסת הזאת, אם נרצה להסתכל על החודשים האחרונים, צועדת ממש בכיוון ההפוך.

גולת הכותרת, אולי, הייתה ב-19 ביולי, כשנחקק חוק הלאום – חוק שמנוגד לכל תפיסה אוניברסלית של זכויות אדם. חוק שמנוגד לכל תפיסה אוניברסלית של זכויות האדם. במקום לדבר על אותם ערכים שציינתי, של השוויון ושל האזרחות המשותפת, מה עושה החוק? מה עושה החוק? רק מרחיב את הפערים בתוך החברה הישראלית – –

ענת ברקו (הליכוד):

אתה לא ביקשת – – –

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

– – ועושה קלסיפיקציה של האזרחים, ממש קלסיפיקציה פורמלית בחוק. יש אותם אזרחים ששייכים לקבוצת הרוב, שנהנים מכל ההסדרים המיטיבים שחוק הלאום מעניק, ויש קבוצת אזרחים, 20% מאזרחי המדינה, שנשארים מחוץ להסדרים הללו – אזרחים סוג ב'. אזרחים סוג ג'. זה מה שעושים בשבוע זכויות האדם בישראל.

ענת ברקו (הליכוד):

– – – זה נכון. יהיה חוק – – –

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

זה מה שעושים. רואים איך באופן גס ולפעמים אפילו אלים דורסים את זכויות האדם – דורסים את זכויות האדם שעוד ב-1948 באה ההכרזה האוניברסלית כדי לקדם אותן.

ואם נציין את הנוכחות של תנועת נשים עושות שלום ופעילות נשים עושות שלום, נראה לי שזה המקום, קודם כול, לברך אותן ולחזק את ידיהן, ולציין ביום הבין-לאומי לזכויות האדם שאולי ההפרה הכי גסה והכי בוטה והכי אלימה של זכויות האדם היא הימשכותו של הכיבוש זה יותר מחמישה עשורים.

ענת ברקו (הליכוד):

– – – בחיפה?

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

ההתנגשות החזיתית.

ענת ברקו (הליכוד):

איפה? תגיד, תגיד. אז תגיד, תגיד, אנחנו – – –

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

אמרתי, זה יותר מ-50. בלי דמגוגיה. בלי דמגוגיה. אמרתי. את יודעת איזה כיבוש היה ב-67'. לא צריכים להסביר לך.

ענת ברקו (הליכוד):

אתה רוצה הסדרה של קולקטיב לאומי? אתה לא מוכן להכיר שהרוב כאן הוא גם לאומי.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

כשמדברים על זכויות האדם, הזכות הבסיסית, שמופיעה גם במגילת זכויות האדם וגם באמנות הבסיסיות של זכויות האדם, זאת זכות העמים להגדרה עצמית. זכות העמים להגדרה עצמית.

ענת ברקו (הליכוד):

כך הגדרנו את עצמנו.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

ואין ספק שכשמסתכלים על המשך הכיבוש והדיכוי וההתכחשות לזכות הבסיסית הזאת של העם הפלסטיני, אין ספק שלא רק שאין מה לחגוג ואין מה לציין ביום הבין-לאומי לזכויות האדם בישראל, אלא שזה הזמן שוב ושוב להעלות את הקריאה ואת השאיפה לשלום שמושתת על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' – –

ענת ברקו (הליכוד):

– – – זכויות האדם בעזה, ברשות הפלסטינית, תדבר על זה גם – – –

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

– – מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל – שתי מדינות דמוקרטיות, שתי מדינות שמכבדות את זכויות האדם ושתי מדינות שישימו כנר לרגליהן את האמנה הבין-לאומית לזכויות אדם. היום הזה, עדיין נייחל לו ונשאף אליו, למרות כל התנאים החשוכים שאני מצביע עליהם. תודה רבה.

ענת ברקו (הליכוד):

אם הייתה מדינה פלסטינית היית מעדיף לגור בה? בטח שלא, כי אתה יודע שפה יש לך זכויות אדם, ובשום מקום אחר לא.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

יש משהו שאת לא מסכימה איתו במה שאמרתי? לא הבנתי.

ענת ברקו (הליכוד):

בטח. נגיד מדינה יהודית ודמוקרטית – את זה אתה מוכן להגיד – – –

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

מה דמוקרטית?

ענת ברקו (הליכוד):

תגיד "יהודית", כי אתה רוצה פלסטינית בעזה, אתה רוצה פלסטינית בגדה ואתה רוצה פלסטינית פה – – –

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

אני רוצה שתי מדינות דמוקרטיות.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. אפשר להמשיך את הוויכוח בחוץ, חברת הכנסת ברקו.

ענת ברקו (הליכוד):

למה? שכולם ישמעו. זאת האמת.

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום זכויות האדם הבין-לאומי אני רוצה, על רקע חוק המסתננים, לדבר על חוק מסתננים אחר, מסוג אחר, והוא נמצא הרבה יותר קרוב אלינו.

ענת ברקו (הליכוד):

– – –

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת ברקו, חברת הכנסת ברקו, לא שומעים מה שאת אומרת, ובסך הכול את לא מאפשרת לאנשים לדבר. חבל. קריאות הביניים היו מספיקות.

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):

טוב, לכל אחד יש תפקיד, לא?

היו"ר ישראל אייכלר:

אה, אם זה לא מפריע לך, לי זה ודאי לא.

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):

היא עושה את התפקיד שלה, כנראה – להפריע.

ביום חמישי פורסם באתר ישראל היום: ועדה מחוזית פרסמה כאילו דחתה התנגדות של 5,000 אנשים בדואים שחיים בדרום, על אזור תעשייה שהולך לקום בדרום. ולמען האמת – כאילו התנגדותם של אנשים שהתנגדו לאזור התעשייה הזה הוגשה לוועדה המחוזית ונדחתה, למרות שזה שקר וכזב; זה אפילו עדיין לא נדון. הוועדה המחוזית מפרסמת שהעניין עדיין לא נדון. ובכלל, כשפנו לרשות להתיישבות הבדואים – שהיא גם אחראית, הפכה להיות גם דוברת של הבדואים – הם אמרו במפורש: טעות בהעברת המידע גרמה להצגת השלב הנוכחי כאילו כבר התקבלה ההחלטה שסביר להניח שתתקבל. תאר לעצמך, הרשות להתיישבות הבדואים – לא רק שהוועדה עדיין לא דנה בהתנגדויות של אנשים שגרים שם, הרשות הוציאה כבר הודעה לעיתונות ולתקשורת שהיא נדונה ונדחתה. והולך להתקבל בוועדה נוהל לא תקין, חוק מסתננים מס' – לא 2, מס' 1. המסתנן מספר אחת זה הרשות. דבר שני, דבר לא חוקי שעושים – הוועדה המחוזית אפילו לא שמעה עדיין את האנשים, ומרשים לעצמם להוציא הודעה כאילו שמעו את האנשים, שזה דבר שלא רק שהוא לא חוקי, הוא אפילו לא לגיטימי. דבר מינימלי ביותר – אמורים לשתף את האנשים שגרים שם. מתכננים אזור תעשייה שאנשים נמצאים שם, ולא שואלים אותם, לא מתייעצים איתם. דבר מינימלי ביותר.

אדוני היושב-ראש, כביש 6 אמור לעבור שם. הכביש אמור לקחת 100 מטר מכל צד. אורי אריאל מפרסם שהוא הולך לפנות, במקום 100 משפחות – 5,000 משפחות. לא מעניין אותו. אנשים כאילו מספרים; אין להם בתים, אין להם ילדים; הם לא קיימים שם, לא בתוכניות העתידיות שלו ולא במצב הנוכחי. דורסים את האנשים כאילו הם נמלים. לא ייתכן דבר כזה במדינה נאורה, לא ייתכן דבר כזה במדינה דמוקרטית, לא ייתכן דבר כזה במדינה נורמלית אפילו, ביותר, שיש שם 110,000 בכפרים הבלתי-מוכרים, קיימים על הקרקע, המדינה מתכננת, וכל התכנון והפיתוח שעובר בנגב פוסח עליהם. לא שואלים אותם, כאילו הם לא קיימים. דבר כזה לא יכול להימשך עד אין-סוף. דבר כזה זה לא הוגן; דבר כזה זה לא דמוקרטי; דבר כזה זה לא אנושי. ואחר כך מדברים על חוק מסתננים. המסתנן מספר אחת זה הרשות להתיישבות הבדואים – הרשות לטיהור הבדואים. ואנחנו לא מסכימים לדבר כזה שימשיך לעשות את הדברים, לתכנן אותם כאילו אנשים לא קיימים.

ענת ברקו (הליכוד):

מה עם סחר בנשים? מה עם פוליגמיה? מה עם פוליגמיה? סחר בנשים?

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):

אדוני היושב-ראש, זה דבר שלא רק שהוא לא חוקי – זה גם לא אנושי. ענת, זה גם אפילו מגעיל ולא ייתכן.

ענת ברקו (הליכוד):

מה עם זה? מה עם פוליגמיה? אולי תתייחס.

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):

את יושבת פה רק על מנת לענות על דברים ולהפריע לאנשים לשמוע את עצמם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה, חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, חמש דקות.

סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את תנועת נשים עושות שלום. תודה על הנאמנות לדרך והנאמנות למצע שלכן ולעשייה, שאתן מתמידות לבוא לכנסת ולהשמיע את הסיסמה שכולנו זקוקים לה: כן, לעשות שלום, כי זאת הדרך היחידה להצליח ושכולנו נחיה בשלום כאן.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום מציינים את יום זכויות האדם בכל העולם. אנחנו, מטבע הדברים, מציינים את זה כאן, בארץ. צר לי מאוד שנושא כזה וחוק כזה מביאים למליאת הכנסת דווקא ביום זכויות האדם – חוק שמתייחס לקבוצה הכי מוחלשת היום במדינה. אנחנו מדברים על מבקשי המקלט, על אנשים שעברו ארצות שונות ורובם המוחלט יצאו מגיהינום של מלחמה, מארצות שהסיכוי שלהם לשרוד שם הוא קלוש. חלק מהם היו נשלחים בחלק מהצבאות של המדינות האלה למלחמה, ואנחנו יודעים שבאזורים האלה המלחמה היא דבר שבשגרה.

ומה אומר החוק שהכנסת כאן והקואליציה מבקשת מאיתנו לאשרר אותו, שכבר חמש שנים מאשררים אותו? איסור על העברת כסף – שמבקש מקלט שנמצא כאן לא יעביר כסף למשפחה שלו שנמצאת בארץ המוצא. וכאן שני מישורים שהחוק הזה נופל בהם: דבר ראשון, אם אין דרך חוקית להעביר את הכסף, אז בוודאי מבקש המקלט הזה ייפול לידי גורמים שיעבירו לו את הכסף. הכסף בסופו של דבר יעבור, אדוני היושב-ראש, אבל יעבור בדרך לא חוקית, והאדם הזה, העובד הזה – יעשקו אותו. חלק אחר עושה את זה בדרך אחרת – הוא בכלל לא ידווח שהוא עובד. יעסיקו אותו בצורה לא חוקית, הוא לא יקבל תלוש שכר, הוא יוגדר כמובטל, אבל יעסיקו אותו באופן לא חוקי, ישלמו לו בצורה לא חוקית, וכמובן, הוא לא יקבל את השכר הראוי בעד העבודה שהוא מבצע.

נכון שישנה מצוקה מסוימת; נכון שהריכוז שלהם, של מבקשי המקלט, בדרום תל אביב יצר תמונת מצב של עוול לתושבי דרום תל אביב. אבל לא ככה הם פני הדברים. מי שמביא אותם לדרום תל אביב, מי שריכז אותם במקום אחד, זה המדינה. הם לא באו מעצמם וביקשו להתרכז בדרום תל אביב או במקום אחד. לפני לא הרבה זמן התבשרנו על ידי ראש הממשלה בערב אחד כזה שהינה, הגענו להסכם עם האו"ם, סוגית מבקשי המקלט באה על פתרונה ולפחות מחצית מהם, האו"ם ידאג להחזיר אותם ולדאוג לביטחונם בארצות שונות, וחלק מהם יחזרו לארץ המוצא שלהם. שומו שמיים, יומיים אחרי זה, המדינה חוזרת בה. ראש הממשלה, שר הפנים והקואליציה חוזרים בהם.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים, הכנסת, כבר כמה שנים, והמדינה רועשת על עשרות אלפים. ישנן מדינות שיש בהן מיליוני פליטים, והחברות שם והמדינות שם ידעו איך להתמודד עם הסוגיה הזאת. זה לא משהו שאי-אפשר להתמודד איתו. ישראל היא מדינה חזקה. ישראל היא מדינה שיש לה היכולת להתמודד עם הסוגיה הזאת בלי לדרוס את זכויות האדם ברגל גסה, בלי לגרום לסבל נוראי לקבוצה החלשה והמוחלשת הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת ניבין אבו רחמון, ואחרי זה ישיב השר אופיר אקוניס.

ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת):

מוותרת.

היו"ר ישראל אייכלר:

מוותרת. אז בבקשה, השר אופיר אקוניס. בבקשה – ישיב בשם הממשלה.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אדוני, במשך כמעט שעתיים אופוזיציה שלמה בישראל מתגייסת לימינם של פורעי החוק שהסתננו מאפריקה באופן בלתי חוקי, תוך רמיסת כל כלל, כל חוק של מדינת ישראל, והפכו את חייהם של עשרות אלפי – עשרות אלפי – ישראלים טובים, תמימים, שומרי חוק ולא פורעי חוק, שנולדו כאן, שגדלו כאן, שגידלו כאן את ילדיהם, הפכו את חייהם ב-15 השנים האחרונות, חבר הכנסת מזרחי, לגיהינום. מתי בכלל מישהו מן הספסלים האלה היה בשכונות דרום תל אביב? מתי? ירים את ידו.

מרב מיכאלי (המחנה הציוני):

חוצפה. חוצפה.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מתי בפעם האחרונה – את בכלל מתייצבת לצד פורעי חוק, חברת הכנסת מיכאלי. מתי בפעם האחרונה, אדוני היושב-ראש, מישהו מן היושבים על הספסלים האלה היה בשכונות שלמות באילת שהן תחת כיבוש? הכיבוש האפריקני. תכף נגיע לכיבוש של הסיעות הערביות.

יואב קיש (הליכוד):

השר אקוניס – פתח תקווה, קריית מלאכי.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מתי בפעם האחרונה מישהו מן הספסלים האלה, אדוני היושב-ראש, היה בשכונות שלמות בבני ברק, בפרדס כץ?

משה מזרחי (המחנה הציוני):

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מתי? ירים את ידו. אין. אף אחד. הידיים נשארות למטה, אדוני היושב-ראש. תרימו יד – מי היה בפעם האחרונה בפתח תקווה?

משה מזרחי (המחנה הציוני):

השר אקוניס, מי זרק אותם שם?

קריאות:

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מי היה שם? חברת הכנסת נחמיאס דיברה פה. מי היה בפעם האחרונה בשכונת התקווה? אין קול ואין עונה, אדוני היושב-ראש. צעקות – זה כן. צווחות – כן. אף אחד לא מרים או מרימה את ידה. אף אחד.

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

חברת הכנסת יחימוביץ מרימה את ידה. הייתה אתמול איפה?

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

אתמול הייתי בתחנה המרכזית הישנה.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

בתחנה המרכזית. באיזו ארץ או באיזו עיר?

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

ולפני שלושה ימים – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

האם את ראית, חברת הכנסת יחימוביץ, את הגיהינום – – –

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

רגע, שאלת. שאלת. שאלת. ולפני שלושה ימים – בשכונת התקווה. ואני גם גרה די קרוב לאזור הזה, יותר קרוב ממך.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

טוב, את לא גרה בדיוק באזור של שכונת התקווה.

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

יותר קרוב ממך.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

את גרה ליד הים, אבל לא ניכנס כאן לזה. לא נחשוף את מקומך – בדיוק בצד השני.

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

ליד הים, בדרום. אתה גר בצפון.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

בדיוק בצד השני. בדיוק בצד השני.

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

אבל אתה גר בצפון ואני גרה בדרום, זה ההבדל בינינו.

משה מזרחי (המחנה הציוני):

מי שם אותם שם? מי שם אותם שם?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני אגיד לך, חבר הכנסת מזרחי. אענה על הכול.

משה מזרחי (המחנה הציוני):

מי שם אותם שם?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

לא היה כאן איש או אישה, למעט חברת הכנסת יחימוביץ, שאמרה – – –

איציק שמולי (המחנה הציוני):

– – – ברמת אביב ג'.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

לא הרימו את ידם.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

והמגדל ברמת אביב ג' – – – תגיד, אתה רציני – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

ובכן, הגיהינום הזה, הגיהינום הזה, אשר – מסתנני אפריקה, המסתננים מאפריקה, הפכו את חייהם – –

איציק שמולי (המחנה הציוני):

מתי אתה היית בדרום תל אביב? מתי היית בלוד? מתי היית ברמלה? מתי היית בבאר שבע? מה אתה יודע על – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – של תושבי דרום תל אביב לא מעניין אתכם.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

מה אתה יודע על השכונות האלה?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אתם מייצגים את המסתננים.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

מי הביא את המסתננים מאילת לדרום תל אביב?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אתם מייצגים את פורעי החוק. אתם, שמדברים בשם הדמוקרטיה וזכויות האדם ושמירה על החוק – –

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

למה אתם לא פותרים את זה? למה אתם לא פותרים את זה?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – הראשונים שרומסים את הדמוקרטיה.

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

איפה אתם?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

הראשונים שמפירים את החוק, או לפחות נותנים תמיכה, חבר הכנסת מזרחי, למפירי חוק. משום שלא יעזור שום דבר, אדוני היושב-ראש. שום מכבסת מילים, שום מכבסת מילים לא תשנה את העובדה שמדובר על מסתננים פורעי חוק. מקומם של רוב מוחץ שלהם, חבר הכנסת פרץ, מקומם הוא בארצות, באחת מן הארצות שהם הגיעו אלינו מהן, באריתריאה או בסודן – –

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

אז איפה אתם?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – או במקומות אחרים.

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

אז איפה אתם? איפה אתם? למה אתם לא עושים כלום?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

ואתם, המכנים את עצמכם המפלגות החברתיות – –

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

אבל למה אתם לא עושים כלום? למה? איפה אתם?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – אנשי הצדק החברתי, עושים את הכי הרבה חוסר צדק חברתי, חבר הכנסת שמולי – –

איציק שמולי (המחנה הציוני):

מי הביא אותם לשם? אולי תענה. מי הביא אותם לשם?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – לתושבי דרום תל אביב.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

למה אתה משקר לציבור? מי הביא? מי?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אתה תכף תקבל תשובה גם על זה. מייד תקבל תשובה.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

אתם. אתה והממשלה הזאת והקודמת.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

ובכן, אדוני היושב-ראש, לא מבקשי מקלט, חבר הכנסת חנין, ולא פליטים, לחברת הכנסת מיכאלי, ובוודאי שלא, אדוני היושב-ראש, המונח החדש, העדה האריתריאית, יש להם עכשיו גם עדה. עכשיו גם יש להם עדות. אולי נתחיל לציין את חגיהם ומועדיהם של בני העדה האריתריאית, מסתנני אריתריאה.

ולא, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בוודאי שלא כל השוואה מופרכת, מקוממת, מטורפת, שנשמעת בשיח הציבורי, חבר הכנסת טיבייב, בשנים האחרונות, בעיקר בשש-שבע השנים האחרונות – משווים את מצבם של המסתננים פורעי החוק למצבם של היהודים באירופה, ובמקומות נוספים ברחבי העולם; למצבם של המסתננים.

תתביישו לכם. האופוזיציה הזאת יש לה הרבה מאוד מה להתבייש בעצמה, חבר הכנסת חסון. הרבה מאוד, כל יום. כל יום.

יואל חסון (המחנה הציוני):

– – –

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

מזל שיש את מי להאשים – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

שלום לך, חבר הכנסת בר. אני באמת שמח שחזרת אלינו מן הנכר.

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

תודה לך על הדאגה.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני שמח. תסביר לי איך היית שבועיים בסין – –

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

שבוע.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – ואני, בשלושה ימים, בשלושה ימים חותם על הסכם חדש בשנגחאי, פותח את הביתן הישראלי בשנגחאי, עושה עשרות פגישות, חוזר – ב-72 שעות. אולי הלו"ז שלי הוא יותר, לא יודע, צפוף; אולי הלו"ז שלך כזה. אני מודה לך – – –

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

אנחנו שמחים שיש לך את מי להאשים – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אם כבר חזרת מסין, חבר הכנסת בר – אדוני היושב-ראש, ברוך הבא. אם חזרת, צא היום, הלילה – אני נותן לך עצה ידידותית טובה, ואני יודע שאתה אדם חרוץ, ואני באמת אומר את זה, לא בסגי נהור: סע לדרום תל אביב הלילה. קח איתך את חברת הכנסת זנדברג, קח איתך את מכבס המילים דב חנין – – –

מוסי רז (מרצ):

מה הקשר?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מה הקשר? קשר גדול. צריך לראות, צריך לראות מה קורה שם, מי אתם מתייצבים לימינם – –

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

אני שואל מי אשם בזה.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – אוטומטית.

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

אבל אני שואל מי אשם בזה. אתם בממשלה, אנחנו עדיין באופוזיציה.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני חייב לתת לך תשובה ברורה. לא, אתם מתייצבים אוטומטית לימינם של המסתננים, תמיד ובכל מאבק.

וכמובן, השקר שהופץ כאן, אדוני היושב-ראש, על פגיעה בזכויות האדם, על פגיעה בזכויות אזרח. הרי מי פוגע בזכויות האדם? מי? בוא נחשוב. האם מסתנני אפריקה – – –

מיכל רוזין (מרצ):

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

חברת הכנסת רוזין, שלום לך. לא ראיתי אותך מזמן. את המגינה מספר אחת של המסתננים.

מיכל רוזין (מרצ):

מה הפתרון שאתה מציע?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

לזכותך ייאמר – – –

מיכל רוזין (מרצ):

מה הפתרון שאתה מציע – – – פקה פקה – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

לזכותך ייאמר – אני אתן לך את הפתרון, חכי – לזכותך ייאמר שאת המגינה מספר אחת של פורעי החוק, אשת החוק, אשת הצדק החברתי, אשת המוסר, האישה המוסרית.

קריאה:

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

תלכי לנשים, לנשים שהוכו על ידי מסתננים ומסתננות. אה, זה לא. מה פתאום, אדוני היושב-ראש? אליהן הם לא ילכו.

אני, חבר הכנסת פרץ, הלכתי לביתה של לא משנה מי, שהוכתה בקרש עם מסמרים על ידי מסתננת סודנית.

מיכל רוזין (מרצ):

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

את יודעת את זה ואת מעלימה. את לא תוציאי גינוי. את לא תגידי מילה. את לא תפגיני ולא תארגני הפגנות. תתביישי. הוכתה בקרש על ידי סודנית אלימה – –

מיכל רוזין (מרצ):

– – – נפגעות ונפגעים – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – פראית, פורעת חוק באופן כללי ואלימה באופן ספציפי. והיא כמובן לא היחידה; היו עוד רבות והיו עוד רבים שהוכו על ידי החבורה הזאת שהסתננה. אבל עליהם, אדוני היושב-ראש, לעולם לא תשמע, לא תקרא ציוץ, חבר הכנסת יונה. מה לך ולזה? מה באת לכאן – – –

יוסי יונה (המחנה הציוני):

מה לי ולזה?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מה באת לכאן להגן על מסתננים?

יוסי יונה (המחנה הציוני):

מה באתי לכאן?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אתה איש הצדק החברתי – –

יוסי יונה (המחנה הציוני):

ראש הממשלה שלך – תקשיב, תקשיב.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – האיש שהרים את דגל הצדק החברתי. אתה עושה צדק חברתי?

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אקוניס, תקשיב. ראש הממשלה שלך היה יכול להוציא חצי מהם. הוא לא עשה את זה.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

לא, אני אתן לך תשובה.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

חצי. כי הוא פחד. הוא פחד. בוודאי, הוא פחד מהידידים שלו.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אנחנו מתכננים להוציא את כולם, ותחכה בסבלנות.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

הוא פחד מבנט. הוא פחד מכחלון.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

חכה בסבלנות.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אתה יודע שלא תוציאו את כולם. אתה יודע שאתם מוליכים אותם שולל.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

חברת הכנסת רוזין, תפסיקי לצעוק. אני יודע שאת מתביישת – – –

קריאות:

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני יודע שאת מתביישת שאת לא מגנה פעם אחת את מעשי האלימות של העדה האריתריאית. צמחה לה, אדוני היושב-ראש, קמה עדה חדשה בישראל. איזו מכבסת מילים.

חבר הכנסת חנין, תתבייש לך. העדה האריתריאית. אין דבר כזה. המצאתם. אתם ממציאים פה אנשים, אתם ממציאים ולא אכפת לכם כלום – לא משכונת התקווה, חברת הכנסת נחמיאס – – –

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אופיר, אתם מנעתם את היציאה שלהם.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

חברת הכנסת נחמיאס, היא דיברה איתך.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אתם מנעתם. אתם מנעתם.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

חבר הכנסת יונה.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אתם מנעתם.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אנחנו ממש לא מנענו.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

בוודאי.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

בית המשפט העליון מנע – – –

יוסי יונה (המחנה הציוני):

ראש הממשלה שלך מנע.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אל תגיד – תדייק לפחות.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

ראש הממשלה שלך מנע.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מי שמנע הוא בית המשפט העליון.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

הייתה להם אפשרות להוציא חצי והוא לא הוציא.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מי שמנע הוא בית המשפט העליון, ותכף נגיע לבית המשפט העליון.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין דיברה פה. ראיתי לפחות על פי תנועות הידיים – היה לך נאום מאוד נלהב, מאוד מוסרי. הכול אצלכם מוסרי. את גדלת בשכונה של עולי יוון ועולי טורקיה – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

לא אני, אבל אבא שלי כן.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – ועולי בוכרה, בשכונת שפירא, סמוך לבית של ההורים של אבא שלי.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

לא אתה ולא אני גדלנו שם.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

בית ליד בית.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

ההורים שלנו.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

חצר ליד חצר.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אמת.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

הם חלקו חצר משותפת. ואני מסתובב, חברת הכנסת נחמיאס, בשכונה – –

קריאות:

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – בשכונה היפה הזאת. ואת נותנת – – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

איפה אתה גר עכשיו?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מה זה קשור? ואת נותנת – – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אני גרה עדיין קרוב – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

את נותנת בדברייך רשות, את מבינה – – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אתה לא הקשבת, אז למה אתה אומר? אני דיברתי על המאבק של העובדים הסוציאליים, השר אקוניס.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

את מבינה את חייהם – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אני מבינה יותר ממך – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – של המסתננים ולא מבינה מה קרה לתושבי – – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

לא. מבינה מאוד. מבינה. מבינה מצוין.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מה קרה? נו, מה קרה להם?

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אל תטיף לנו. אני מבקשת ממך, תפסיק להטיף לנו.

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

השר, רק תגיד לנו מה אתם עושים, באמת.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אם אתם לא יודעים לפתור את הבעיה, אל תטיף לנו. זה הכול.

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

באמת, מה אתם עושים? תגיד מה הממשלה מתכוונת לעשות, לא מה אנחנו לא עושים.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

בדיוק. מה אתה מטיף לנו? אתם לא רציתם לפתור את הבעיה בגללכם, לא בגללנו.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

עכשיו, הצביעות שלכם, הצביעות שלכם מהדהדת מחוץ לכותלי הבית הזה, חברת הכנסת נחמיאס. היא יוצאת מכאן. כאן אתם נרשמים לדיון, עושים מיני-פיליבסטר, רוצים שנצא סמוך לשעת חצות – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

לא עושים מיני-פיליבסטר. רוצים שתעבדו.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – מגינים על המסתננים – –

קריאות:

– – –

יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):

פיליבסטר של האופוזיציה – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – מגינים על המסתננים הבלתי-חוקיים.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אתם לא מסוגלים לתת תשובות לדרום תל אביב.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

והדבר הזה, הדבר הזה מחלחל לכל בית בישראל, בשכונת התקווה ובשכונת שפירא ובפרדס כץ ובאילת. כולם רואים אותנו.

יואל חסון (המחנה הציוני):

מה עשית – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

הבית הזה חשוף לגמרי. הבית הזה חשוף לגמרי.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אני גרה לידם. אתה לא. אתה לא. אני גרה לידם.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

הבית הזה חשוף לגמרי והוא רואה הכול, וזה מחלחל – – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

איפה בגין?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

גם חבר הכנסת בן ראובן דיבר בעד.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

איפה בגין?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מחלחל לציבור הישראלי, והם רואים – –

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אופיר, שפי פז הפגינה נגדכם. שפי פז הפגינה נגד ראש הממשלה. לא שאנחנו אוהבים אותה, אבל הפגינה נגדכם.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – מי מגן עליהם ומי מגן על המסתננים, מי מגן על המסתננים פורעי החוק.

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

במה אנחנו מפריעים לכם לעשות?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אגב, אם אתם מפריעים לנו – – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

למה אנחנו מפריעים לך, בעצם? למה אתה לא עושה מה שצריך בשביל תושבי דרום תל אביב?

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

תגיד מה אתם עושים ואיפה אנחנו עכשיו.

קריאות:

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

חבר הכנסת בר, אם אתם רוצים לסייע לנו – –

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

מאוד רוצים.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – תצביעו בעד החוק.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

במיוחד לך, בפריימריז, אנחנו רוצים לסייע.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אם אתם – חבר הכנסת רוזנטל, אני מאוד מודה לך על דאגתך לפריימריז שלי – –

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

אני מאוד דואג – – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – או של חבריי בליכוד.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

המצב לא נשמע מלהיב.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

תאמין לי, כולם יסתדרו, כולם ייכנסו. יהיו פה עוד 40 מנדטים בזמן שאתם נאבקים על שמונה.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

אבל 40 עורכי דין יש כבר.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אתם נאבקים של תשעה.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אז למה אנחנו הבעיה שלך – – –

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

אתם – – –

קריאות:

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אל תתחיל איתי. אל תתחיל – – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

לא, אבל למה אנחנו הבעיה שלך?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אל תכניס לכאן, אל תכניס לבית הזה את סוגיות הבחירות המקדימות במפלגות, כיוון שאני מאמין שכל היושבים על הספסלים הללו משמאלי – –

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

אתה רוצה להתערב?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – יהיו כאן – – –

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

אתה רוצה להתערב על זה?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

כן, אני רוצה להתערב על זה.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

אוקיי. על מה התערבנו?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

בוא נראה כמה מנדטים יהיו למפלגת העבודה.

יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):

– – –

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

לא, בוא נתערב שלא כולם יהיו. מחציתם לא יהיו.

קריאות:

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אל תדאג. כמה מנדטים יהיו?

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

התערבנו.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

כמה?

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

לא, התערבנו, הכול בסדר.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

בוא. אתה רוצה?

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

על מה? על מה נתערב?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

הרי הדברים מוקלטים.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

על ארוחה.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

יהיו לכם שמונה או 11.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

מצלמים. מצלמים. התערבנו.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אגב, אני יכול להגיד לך משהו אופטימי. משהו אופטימי.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

– – –

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מ-12 אפשר להשתקם – הינה, נתתי לך אופטימיות זהירה. מ-12 – – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

השר אקוניס, אני לא מבינה למה אנחנו הבעיה שלכם. אם אתם רוצים להוציא מכאן את המסתננים, בבקשה תעשו את הפעולות הנדרשות כדי להוציא את המסתננים.

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

זה מה שאתה לא מסביר – מה אתם עושים.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני אומר לכם – – –

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

אנחנו אשמים.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אנחנו לא מתנגדים. אנחנו רוצים שתטפל בבעיית האלימות בדרום תל אביב, חד-משמעית. רגע, אתה תולה את האימפוטנטיות שלכם במנדטים שלנו?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מ-12, תאמינו לי, אפשר להשתקם, אז אל תדאג. אני לא מדבר על כל מה ששוריין לכם שם בהצבעתכם, חבר הכנסת רוזנטל. זה כבר עניין שלכם.

ולעצם העניין – – –

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אופיר, אופיר, רק שנייה. האו"ם מודיע שהתוכנית שלו לגבי הוצאתם של חצי מהמסתננים עדיין עומדת בעינה. ראש הממשלה כושל, הוא לא רוצה לעשות את זה, כי הוא פוחד מבנט ומכחלון. על מה אתה מדבר?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אדוני היושב-ראש, שאלה טובה. ממש שאלה מצוינת. חבר הכנסת יונה, הצעת האו"ם דיברה – זאת הייתה הצעה שאכן הציעה – – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

ראש הממשלה קיבל אותה – – –

יוסי יונה (המחנה הציוני):

זו הצעה שמפלגת העבודה הביאה. מפלגת העבודה הביאה את ההצעה הזאת.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מה אתם צורחים פה? תמתינו בסבלנות. מה אתם צועקים?

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אנחנו תמכנו בכם.

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

כי אתה לא עונה לנו. אנחנו שואלים מה אתם עושים.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני עונה לכם. התוכנית הזאת הייתה עלולה – עלולה – זה נכון שהייתה אמורה להוציא מחצית, אבל הייתה אמורה – עלולה, וגם זה בספק – – –

יוסי יונה (המחנה הציוני):

תגיד עוד פעם, תגיד עוד פעם: אמורה להוציא מחצית.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

הייתה עלולה להשאיר כאן – הייתה עלולה להשאיר כאן את המחצית השנייה, ואת זאת אנחנו לא רוצים.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אה, אז בגלל זה השארתם את כולם?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אדוני היושב-ראש, בניגוד להתייצבותה האוטומטית של האופוזיציה בעד המסתננים, החוק הזה יסייע – יהיה אחד מן הצעדים שיסייעו לאזרחי ישראל להיאבק בתופעה הזאת; לממשלת ישראל להיאבק בתופעה הזאת. ובעזרת השם, לא נוציא חצי, חבר הכנסת יונה – נסלק מכאן את כל המסתננים פורעי החוק שחדרו לכאן בניגוד לחוק הישראלי. תודה רבה.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

עד כה נכשלתם. עד כה נכשלתם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת אופיר אקוניס, לשר אופיר אקוניס, שר המדע. אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לכך שלחוק הזה אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע בקריאה שנייה על כל החוק כפי שנוסח בוועדה, ואחר כך – קריאה שלישית.

ובכן, מי בעד הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018, בקריאה שנייה? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה מס' 2

בעד סעיף 1 – 69

נגד – 39

נמנעים – אין

סעיף 1 נתקבל.

היו"ר ישראל אייכלר:

69 בעד, 39 נגד ואין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.

עכשיו אנחנו נצביע בקריאה שלישית. מי בעד הצעת החוק למניעת הסתננות בקריאה שלישית?

הצבעה מס' 3

בעד החוק – 69

נגד – 39

נמנעים – אין

חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018, נתקבל.

היו"ר ישראל אייכלר:

69 בעד, 39 נגד. הצעת החוק למניעת הסתננות התקבלה בקריאה שלישית, וכך החוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135), התשע"ט–2018

[מס' מ/811; דברי הכנסת, חוב' ד', ישיבה 372, עמ' 31685; נספחות.]

(קריאה שנייה וקריאה שלישית)

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135), התשע"ט–2018. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.

דב חנין (הרשימה המשותפת):

– – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה תיגש אליי, אני אסביר לך.

ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת ענת ברקו, שאושרה על ידי ועדת החוקה לקריאה שנייה ושלישית.

היום מי שגונב בגנבה רגילה, דינו שלוש שנות מאסר. הצעת החוק הזאת באה ואומרת שאנחנו רוצים להחריג גנבת נשק שבה נרצחים בני אדם, מכל המגזרים – להחריג אותה ולהחמיר את העונש עליה, שלא תהיה כמו גנבה רגילה. צריכים גם להעניש וגם להרתיע.

קריאה:

– – –

ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

הינה, סיימתי. לכן, הצעת החוק הזאת באה ואומרת שהעונש על גנבת נשק יהיה עשר שנים. צריכים לדעת שבפועל אין שינוי ממשי, כי גם היום בתי המשפט מאשימים מי שגונב נשק גם בנשיאת נשק, ואז העונש על נשיאת נשק הוא כבר עשר שנים, רק שהחוק הזה בא לומר שאנחנו רוצים להבדיל ולייחס חשיבות לשמירת חיי אדם, כך שהגנבה כשלעצמה תהיה גם היא עשר שנים.

אין לזה הסתייגויות, ואני מבקש מחבריי להצביע בעד. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברי הכנסת, להצעת חוק העונשין לא הוגשו הסתייגויות ולא בקשות דיבור, ולכן אנחנו ניגשים מייד להצבעה בקריאה שנייה. מי בעד הצעת חוק העונשין? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה מס' 4

בעד סעיף 1 – 92

נגד – 2

נמנעים – 3

סעיף 1 נתקבל.

היו"ר ישראל אייכלר:

92 בעד, שני מתנגדים ושלושה נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה.

ועכשיו אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? חברת הכנסת יחימוביץ הצביעה נגד בטעות, והיא בעד, כן? כן. אני לא משנה את התוצאה.

הצבעה מס' 5

בעד החוק – 89

נגד – 2

נמנעים – 3

חוק העונשין (תיקון מס' 35), התשע"ט–2018, נתקבל.

היו"ר ישראל אייכלר:

בקריאה שלישית: בעד – 89, שניים נגד, שלושה נמנעים. החוק עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת ענת ברקו, יוזמת החוק, מבקשת לברך בקצרה.

ענת ברקו (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה, שרים, כנסת נכבדה, החוק הזה להחמרת ענישה לגנבי נשק מוקדש למילואימניקים, לאלה ששומרים, לחיילים שלנו, אלה שבבסיסים הצבאיים שמתוכם נגנב הנשק הזה, שקוטל באזרחי ישראל, ובכולם.

הצעת החוק שהבאתי לכם בקריאה שנייה ושלישית מבקשת להוסיף לספר החוקים את הגנבה כעבירה בפני עצמה, כי היום, עד היום, גנבת תמונה, יצירת אומנות, זכתה לענישה מחמירה יותר. נשק לא נגנב למטרות צדקה; הוא פצצה מתקתקת והוא משמש כלי מסוכן לפשיעה ולטרור.

אני רוצה להודות לשרת המשפטים איילת שקד, ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, למנהל הוועדה אסף פרידמן, ליועצים המשפטיים גור ונעמה ולצוות שלי, סופי, סוזי ומאיר. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 136), התשע"ט–2018

[מס' מ/1262, פ/3852/20, פ/4775/20, פ/5242/20; דברי הכנסת, חוב' ד', ישיבה 371, עמ' 31635, מושב רביעי, חוב' כ"ג, ישיבה 330, עמ' 28550 ועמ' 29552; נספחות.]

(קריאה שנייה וקריאה שלישית)

היו"ר ישראל אייכלר:

ההצעה הבאה – סעיף מס' 4 בסדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 136), התשע"ט–2018, גם היא לקריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 136), התשע"ט–2018. הצעה זו היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית ושל שלוש הצעות חוק פרטיות שהוגשו על ידי חברות הכנסת יפעת שאשא ביטון, אורלי לוי אבקסיס ועליזה לביא, יחד עם חברות כנסת נוספות.

סעיף 352 לחוק העונשין קובע עבירה פלילית שלפיה מי שמפרסם ברבים שם או פרטים מזהים של נפגע עבירת מין או מתלונן בעבירת מין, דינו – מאסר שנה. איסור הפרסום רחב, וכולל כל פרט שיכול להוביל לזיהוי הנפגע, כמו קול, סביבה או דמויות הקרובות לו. סעיף קטן (ב) קובע סייג שלפיו המפרסם לא יישא באחריות פלילית אם הנפגע או המתלונן ששמו או זהותו פורסמו נתן את הסכמתו לפרסום בפני בית המשפט, או אם בית המשפט התיר את הפרסום מטעמים מיוחדים שיירשמו. מטרת הסעיף הייתה לאפשר לנפגעות עבירת מין להגיש תלונה במשטרה ללא חשש שזהותן תיחשף בניגוד לרצונן.

במהלך השנים שחלפו מאז נחקק הסעיף נשמעה ביקורת מצד נפגעות עבירות מין על כך שהתרת הפרסום נעשית רק אם ניתנת הסכמה בפני בית המשפט, והדבר מגביל מתלוננות ונפגעות – – אני לא שומעת את עצמי.

היו"ר ישראל אייכלר:

שקט. אפשר לדבר, אבל בשקט, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):

– – לחשוף סיפורן האישי באמצעים שונים כמו כלי תקשורת, בהשתתפות בדיוני ועדות הכנסת ועוד.

בנוסף, התברר שבפועל כמעט לא בוצעה אכיפה של איסור הפרסום, וכלי תקשורת רבים פרסמו פרטים של נפגעות עבירות מין והתבססו רק על הסכמתה של הנפגעת לפרסום, ולעיתים – אף על רצונה של הנפגעת לחשיפת שמה. כמו כן, נפגעות לא פנו לבית המשפט על מנת להתיר את פרסום שמן. אנו מכירות רק מקרה אחד של פנייה לבית המשפט, של בחורה אמיצה בשם לי זוהר, שביקשה לחשוף את שמה בדיון של הוועדה שלנו, ואכן, ניתנה החלטה של בית המשפט שאפשרה לה לעשות כן.

בשל כל אלה, הוגשו כמה הצעות חוק פרטיות בנושא שביקשו לשנות את הסעיף כך שאיסור הפרסום יוסר ככל שהמתלוננת מבקשת לעשות כן ללא צורך לפנות לבית המשפט. הצעות החוק הפרטיות עברו בקריאה טרומית בחודש מאי השנה, אולם לבקשת הממשלה ההצעות לא קודמו והמתינו להצעת חוק ממשלתית בנושא. כאמור, ההצעה שלפניכם היא מיזוג של הצעת החוק הממשלתית והצעת החוק הפרטית.

הצעת החוק מבקשת לקבוע – תרצו לדעת על מה אתם מצביעים? הצעת החוק מבקשת לקבוע כי מתלונן בעבירת מין או נפגע עבירת מין יוכל להביע את הסכמתו בכתב לפרסום פרטיו או זהותו בלי שיידרש כי ההסכמה תינתן בפני בית המשפט. ההסדר האמור חל על בגירים בלבד, בעוד בכל הנוגע לקטינים יישמר המצב החוקי הקיים, שמעוגן בחוק הנוער, שלפיו לא ניתן לתת הסכמה לפרסום פרטיו של קטין נפגע עבירת מין.

מאחר שהקראתי את הניסוחים המשפטיים, ברצוני להגיד שבדיונים שהתקיימו בוועדה לקידום מעמד האישה להכנת הצעות החוק האלה נשאלנו ושאלנו את עצמנו אם די בהסכמה בכתב של הנפגעת, וכיצד נוודא כי הנפגעת שנותנת את הסכמתה לפרסום מודעת להגנה הרחבה שהיא מוותרת עליה ולהשלכות שיכולות להיות לפרסום שמה. עוד הובהר בדיון שברגע שהנפגעת מסכימה לפרסום פרטיה, הרי שמדובר בהסכמה רחבה ולא מסויגת לפרסום פרטיה ושמה בכל אמצעי הפרסום האפשריים, לרבות כלי תקשורת שונים. אנו מקוות כי התיקון שלפניכם לא יוביל להפעלת לחצים פסולה ובלתי הוגנת על מתלוננות, כמו שאנחנו עדות לה בתקופה האחרונה, אם זה על ידי מדיה שמנסה או על ידי הפוגעים עצמם, ואם על ידי כל מי שחפץ בחשיפה כזאת כדי להשמיץ, ולהפעיל לחצים על הנפגעת עצמה.

אני רוצה להגיד שברגע שהתלבטנו בדיון בוועדה אם החתימה שלה מספקת, הזהרנו את עצמנו: בל נהיה משחקות את אותו תפקיד של – – –

יואל חסון:

אדוני היושב-ראש – – –

עאידה תומא סלימאן (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):

זה דווקא חוק חשוב.

דווקא, כשאנחנו עושות את זה, אנחנו לא משחקות תפקיד, במקום של פטרנליזם – של מטרנליזם, בניסיון להגן על הנפגעות.

הצעת החוק הזאת – ואני רוצה לברך את המציעות, וגם את שרת המשפטים, שהתגייסה לנושא הזה – היא נקודה היסטורית במאבקן של הנשים באופן כללי, וגם של נפגעות תקיפה מינית. אנחנו היום מחזירות לנשים את השליטה ואת היכולת להחליט איך הן מתמודדות עם הפגיעה שלהן. אני מאוד מקווה שכל המצבים האבסורדיים שעמדנו בפניהם כיושבי-ראש ועדות, שהצטרכנו לכבות מצלמות, עברו כבר מהבית הזה, כשנפגעות תקיפה מינית יתחילו להופיע בפני הוועדות, ואי-אפשר שלא לציין שעידן ה-Me Too כנראה השפיע גם על המחוקקות והמחוקקים. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור של ארבע חברות כנסת. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בבקשה.

אורלי לוי אבקסיס:

תודה רבה לך, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, חברתי עאידה תומא סלימאן – שבאמת לא בזבזה זמן, וברגע שקיבלה את האישור להתחיל ולקדם את הצעות החוק הפרטיות אכן עשתה זאת, ועשתה זאת בישיבות ארוכות, תמציתיות, שיורדות לשורש הבעיה ומנסות לתקן את המצב האבסורדי שבו אנחנו נמצאים. את הצעת החוק הזאת אני כתבתי כמעט לפני שנה וחצי, שנתיים. היא נפלה פה בכנסת כאשר העליתי אותה להצבעה בנובמבר 2017. מייד לאחר מכן כתבתי אותה שוב. את זוכרת, חברת הכנסת עליזה לביא, שניהלנו פה מאבק הירואי מול הקואליציה, ואפילו דרשנו מראש הממשלה שלא יהפוך להיות אצבע שמורמת, כי זה לא רק לא נכון לו – זה לא נכון לפני החברה הישראלית שראש הממשלה ירים את ידו כנגד אותה נפגעת תקיפה מינית שבסך הכול רוצה לספר את הסיפור שלה.

אדוני היושב-ראש, האבסורד הזה, שאני חושבת שחלק גדול מאוד מאותם צופים בטלוויזיה הרבה פעמים לא הבינו, שכאשר היה מדובר בנפגעת תקיפה מינית – מדוע פניה מוסתרות; מדוע שמים עליה פיקסלים; מדוע שמים פאות ומצלמים בזוויות, שלעיתים גם יכולות להיות מאוד מפחידות; מעוותים את הקול, שחלילה וחס לא יבינו שמדובר באישיות, בבן אדם, בנפש פגועה שבאה ואומרת: זה אפילו חלק מהטיפול שלי.

הצעת החוק הזאת היא בעצם פועל יוצא של תיקון, שלצערי הרב הרבה פעמים מתרחש הרבה אחרי שהחברה שלנו משתנית. אנחנו כל הזמן צריכים לעמוד עם האצבע על הדופק מול ספר החוקים של מדינת ישראל ולחפש את אותם חוקים שלא רלוונטיים כדי להוציא אותם החוצה. לא היה קל לעמוד מול משרד המשפטים ולשכנע אותם לתמוך בהצעת החוק הזאת. אין ספק שקמפיין Me Too הפך את העבודה שלנו לטיפה יותר עם יכולת להביא לתוצאות, כאשר גם ראש הממשלה, ובהמשך גם שרת המשפטים איילת שקד, אימצו את הרעיון, ויכולנו להתקדם בחקיקה.

הצעת החוק הזאת, אומנם אני כתבתי אותה, אבל היא הייתה פרי שהגיע אליי מתוך ריאיון נורא אמיץ ברדיו שהובילה השדרית האמיצה העיתונאית יעל דן. למי שלא יודע, החוק עד היום, עד לעצם תיקון זה, אמר והכריז שכל נפגעת תקיפה מינית שרוצה לספר את הסיפור שלה לא יכולה לעשות זאת. אם תחליט לעשות זאת – – –

אני נורא אבקש שקט, כי זה נושא באמת באמת חשוב, וזה שהח"כים מוצאים להם עיסוקים אחרים, זה קצת – חברים בקואליציה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אפשר לדבר בשקט, בבקשה, רבותיי.

אורלי לוי אבקסיס:

טוב, אנחנו בכל מקרה נמשיך. אבל הצעת החוק הזאת, בעצם, הייתה בה מידה מסוימת של פטרוניזם, שבא ואומר: אני יודע יותר טוב מן האישה מה נכון לה. היא פגיעה. היא עלולה לקבל החלטה לא מושכלת להיחשף לתקשורת, לספר את הסיפור, אז אנחנו, כאנשים בוגרים ואחראים, נפרוס את חסותנו על אותה ילדה תמימה, שעלולים להוליך אותה שולל. ומתייחסים אליה עוד פעם כאל קורבן שלא יודעת מה היא רוצה או לא רוצה, שלוקחים לה את הקול ואת הפנים ואת הסיפור. והיום אנחנו באים ושמים לזה סוף.

זה התחיל באמת באותה תוכנית רדיו של יעל דן, ששם היא חשפה את הסיפור של אורלי פרוינד. ואורלי פרוינד האמיצה הזאת אמרה: גם אם העונש על החשיפה הוא שנה בכלא – ודרך אגב, שתבינו, לא רק לאותה נפגעת עבירה שחושפת את עצמה, שנחשבת לעבריינית עד לתיקון הזה, אלא גם למי שנתן לה את הבמה, זאת אומרת לגופי התקשורת ולעיתונאים שנותנים את הבמה להביע או לספר את הסיפור שהוא חלק מהטיפול, ולא יכולים לעשות זאת הרבה פעמים בגלל יועצים משפטיים שבאים ואומרים: אנחנו מסתכנים בתביעה.

אז החוק הזה עובר היום אחרי מאבקים רבים ובזכות עבודה קשה עם לוחמות ולוחמים אמיתיים. אנחנו לא יכולים שלא להזכיר מצד אחד את אותן נפגעות אמיצות, ובהן גם נשים מדהימות שרצו לספר את הסיפור שלהם גם פה בכנסת והחשיכו את התמונה פה, במגדל השן – מה שאמור להוות מגדלור לחברה, במיוחד בקמפיין Me Too.

היו"ר ישראל אייכלר:

תזכרי את התודות שאת רוצה.

אורלי לוי אבקסיס:

ולכן אני רוצה קודם כול להודות לנשים האמיצות האלה, כמו אורלי פרוינד, עירד מרציאנו צייגר, לי זוהר, שרצו לעמוד עם הזהות שלהן, עם ההשתקפות שלהן, בקולן ובדמותן, ונוסף לזה לאותם כלי תקשורת אמיצים, ובהם בפרט ליעל דן, והייתה גם התוכנית הצנרת עם גיא לרר, שליוו פעם אחר פעם, ונתנו את הבמה, וחשפו את הנפגעות שרצו לספר את הסיפור שלהן.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

אורלי לוי אבקסיס:

ובנקודה זו אני רוצה לומר כמה תודות. אז פרט לנשים שהובילו את המאבק הזה, ובעקבותיהן אני כתבתי את הצעת החוק הזאת ואחר כך הגיעו הצעות חוק נוספות, אני רוצה להגיד תודה לצוות המשרד שלי – אני רוצה להגיד תודה לעידן, לרעות, לגלעד סממה, ואני רוצה לומר תודה גם לבר החדשה שלנו, כי בסופו של דבר אנחנו עומדים פה על הפודיום – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה. תודה רבה, חברת הכנסת.

אורלי לוי אבקסיס:

– – אבל הרבה פעמים שוכחים שזו תוצאה של עבודה לא פשוטה גם של אלו שעומדים מאחורי הפרגוד ועושים לא פחות, אז כאן יש הרבה שותפים. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ואחריה – עליזה לביא.

שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי השרים וחברי הכנסת, אנחנו נמצאים בפני עוד נקודה על רצף התיקונים שעושה הבית הזה בשילוב כוחות שבין קואליציה לאופוזיציה, בין נשים לגברים, של אנשים ונשים שיש להם עמדות שונות בהרבה מאוד נושאים, אבל בתיקון העולם במלכות שדי ביחס למוסריות, לאנושיות, לערכיות, לפנים האמיתיות שהחברה הישראלית מגלה כלפי נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אנחנו משתפים פעולה בכל הכוח.

אני רוצה להודות מאוד לעאידה על הובלת הנושא הזה בכל הכוח והבאתו לידי סיום בזמן קצר וממוקד; לחברתי שרת המשפטים, שהבינה שמדינת ישראל, שמשרד המשפטים של מדינת ישראל, לא יכול שלא לתת את הבחירה לנפגעות ולנפגעים, שמבקשים בעצמם לקחת שליטה על החיים שלהם – לקחת שליטה, להחזיר לעצמם את אותה שליטה שהתערערה עד היסוד בתקיפה המינית שהם חוו, להחזיר לעצמם את השליטה, לאפשר לכל אחד ואחת מהם את הבחירה איך להתמודד.

כשאנחנו נפגשים עם נפגעות ונפגעי תקיפה מינית שמבקשים לספר לנו את הסיפור, הרי אנחנו מבינים שגם בסיפור עצמו, שהוא קשה להם כקריעת ים סוף – מי שלא חווה אובדן טוטלי של העצמיות שלו בתקיפה המינית לא באמת יכול להבין לא מה הם עוברים ולא מה החשיבות של לספר בעצמם ובעצמן את הסיפור. והדבר הזה בעצם מביא עכשיו תיקון. אנחנו אומרים שני דברים עיקריים: האחד – אנחנו מאמינים לכם. אנחנו מאמינים לכן, הנפגעות; אנחנו מאמינים לכם, הנפגעים. אנחנו בצד שלכם, אנחנו לא בצד של התוקפים. אף אחד ואף אחת מחברי הכנסת שיצביעו תכף בעד הצעת החוק הזאת לא יצטרך יותר להוכיח שהוא לא בצד של התוקפים. באמירה הזאת, בהצבעה בעד השינוי המהותי הזה, אנחנו אומרים אמירה ברורה: אנחנו מאמינים לכם – גם לאלה שבוחרים ובוחרות לספר את הסיפור, ובעיקר לאלה שבחרו לשתוק עד היום, ואולי בזכות התיקון הזה יסכימו לספר.

הדבר השני שאנחנו אומרים להם זה שאנחנו לא מחליטים בשבילם מה הדרך הנכונה להתמודד. כל אחת ואחד יבחרו את הדרך שלהם בעצמם: יהיו כאלה שימשיכו לשתוק, ואנחנו נכבד את הבחירה הזאת שלהם – אנחנו נכבד את הבחירה שלהם לשתוק, ואנחנו נכבד אפילו את הבחירה שלהם להישאר בעילום שם במקומות מסוימים; יהיו כאלה שיבחרו לשתף, מעבר לשיתוף שהן תעשינה בתהליכי הטיפול שלהם. אנחנו נכבד את הבחירה שלהם לשתף גם בכלי התקשורת, כי אני חושבת שהמאבק הזה, להגיד: אנחנו מאמינות לנפגעות ולנפגעים בתקיפות המיניות – אנחנו חייבים לתת להם את הדרך הזאת של לבחור במדיום שבו הם בוחרים לשתף.

ואחד הדברים המזעזעים ביותר שייפסקו, בעזרת השם, בעקבות התיקון הזה, זה שכשתבואנה לכאן נפגעות תקיפה מינית, אל הבית הזה, לקבל תמיכה, אנחנו לא נצטרך להגיד להן יותר: רגע, צריך לסגור את מערכת השידור; רגע, צריך לא לאפשר שיזהו את קולכן, או שמא יזהו את השם שלכן. אנחנו אומרים לכן ולכם מכאן: אנחנו מאמינות לכם. אנחנו בצד שלכם, נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת מועלם-רפאלי. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. יש לך חמש דקות, כולל התודות.

עליזה לביא (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, זה באמת רגע מרגש מאוד, אבל הוא רגע מרגש פעמיים: פעם אחת, כי החזרנו לנפגעות ולנפגעים את הקול שלהם, ופעם שנייה – תאמינו בעצמכם ובעבודה שלכם. גם אם מצביעים נגדכם, וגם אם החוק שלכם נופל, אבל אתם מאמינים בו ואתם יודעים שהוא נכון וצודק וראוי והכרחי, תמשיכו את העבודה. זה מה שאנחנו עשינו כאן. לפני שנה החוק הזה נפל, וצחקתם עלינו, והרמתם אצבע נגדנו. ועשינו פה עבודה, גם מול המשרדים, ובעיקר מול שרת המשפטים איילת שקד, שזה המקום – גברתי, אני מודה לך, השרה שקד. אני מודה לך.

אז באמת אני רוצה לברך על הרגע ההיסטורי והחשוב הזה, שהנפגעות והנפגעים יוכלו להיחשף על פי הרצון שלהם, במידה שהם ירצו, במינון שלהם, ללא אישור בית המשפט וללא סנקציה פלילית של מאסר. וכמו ששמעתם עד עכשיו, אז החוק הזה אסר על נפגעת עבירה לפרסם את השם ואת סיפור, וזה באמת מנותק מכל השינוי החברתי המבורך שאנחנו עוברים בתקופה הזאת, בעידן שבו מתרחש קמפיין Me Too, שמעודד נשים רבות וגברים לדבר, לספר, לשתף. וגם כאן חברות כנסת שיתפו, אז מה, הן עברייניות? אז מה, צריכה להיות נגדן סנקציה פלילית? לא. ממש לא.

והחוק הזה, כמו שפתחתי ואמרתי, הוא דוגמה לכך שהכנסת מובילה את הממשלה גם בחוק הזה, והכנסת אומרת את דברה. העלינו את זה, והחוק נפל, ואנחנו מחזירות את זה, חברות הכנסת אורלי לוי ויפעת שאשא ביטון. לא נכנענו, ואנחנו מעלות את החוק הזה שוב, ובאמת תודה. ואני רוצה להודות ליו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, חברתנו חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. ממך צריך ללמוד מה זה חוק בזק – איך מחוקקים חוק בזק, כמו שהבטיח לנו ראש הממשלה על חוק האיזוק האלקטרוני: אני אעביר אותו כחוק בזק. החוק הזה היה אמור להגיע היום לכנסת ישראל. אתמול הוא עבר בוועדת שרים, ואפשר היה להעביר אותו, כי כשהממשלה רוצה להעביר חוקי בזק, היא יודעת לעשות את זה. תראו מה היה עם חוק הקולנוע – הוא עבר בוועדת שרים, מייד הגיע אלינו פה לכנסת, ולמוחרת כבר היה דיון בוועדת החינוך. אז כשהממשלה רוצה להעביר בזק, היא יודעת. אז למדנו ממך שבאמת אפשר. וכאן צריך להבין שזה קול מציל חיים, משום שנפגעת/נפגע שמדברים בשמם ומספרים את הסיפור – הם מעצימים, הם מחזקים.

במושב הקיץ הזמנתי לדיון בוועדה על חוק האיזוק את לי זוהר, ולי רצתה לשתף אותנו. היא נפגעת תקיפה מינית, ורצתה לספר ולשתף את הסיפור ואת הקושי שאיתו היא חיה. האישה האמיצה הזאת רק רצתה לשתף ולספר, והמבוכה שאחזה בכל מי שהיה בחדר נוכח האיסור שהוטל עליה היה מאוד מעיק. והיא כותבת – ואני רוצה לשתף אתכם במה שהיא כותבת: הגעתי כדי לספר לכם את הסיפור שלי. אולי אני נאיבית, כי חשבתי שכאן, בכנסת, יקשיבו לי. אבל החוק ציווה עליכם להשתיק אותי, ובזמן שדיברתי המצלמות בערוץ הכנסת כבו, הצלמים התבקשו לצאת, והייתה הוראה מפורשת לטשטש את שמי. מי שכבר נשאר בחדר, לא הצליח למצוא פתרון עבורי. אז נאלצתי לעבור מסע מפרך שדרש המון כוחות נפשיים, זמן וכסף מכספי הפרטי כדי שאני לא אצטרך להתחבא עוד, להשיג אישור מבית המשפט רק כדי שתסכימו להשמיע את קולי.

אבל זאת הזכות הבסיסית. אז לי, אנחנו מחזירים היום את הזכות הבסיסית הזאת – את הזכות הזאת להשמיע את הקול. וזה קרה רק בזכותכן, נשים יקרות, שלא מוכנות לשתוק; שמוכנות לפרסם, לשתף ולהעצים נשים אחרות. הדרך של המתלוננות מלכתחילה היא קשה, היא מייגעת. הפחד להיחשף, האטימות של הרשויות, שופט ששואל שאלות מחפיצות ומשפילות, מפכ"ל לשעבר שאמר פעם שתלונות אנונימיות לא ייבדקו – אז במציאות הזאת נשים בוחרות לבוא, לשתף, לדבר, ואנחנו מסירים את האיסור, האיסור שבעבר אולי ביקש להגן, אבל במציאות שנוצרה, תודה לאל, אפשר להחזיר להן את קולן על פי בחירתן. נשים מבקשות לשתף, מבקשות לספר – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עליזה לביא (יש עתיד):

– – ואנחנו רוצים לעזור ולסייע, ולפעמים החשיפה והשיתוף הם שמונעים את הפגיעה הבאה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון תגיד תודה אחרי החוק.

אז אנחנו ניגשים עכשיו להצבעה. אפשר לשבת, בבקשה. מי בעד הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 136)? מי נגד? מי נמנע? בקריאה שנייה, ואחריה נעשה קריאה שלישית.

הצבעה מס' 6

בעד סעיף 1 – 62

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 1 נתקבל.

היו"ר ישראל אייכלר:

62 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.

עכשיו אנחנו ניגשים לקריאה שלישית – הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 136). מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה מס' 7

בעד החוק – 62

נגד – אין

נמנעים – אין

חוק העונשין (תיקון מס' 136), התשע"ט–2018, נתקבל.

היו"ר ישראל אייכלר:

בעד – 62, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק הועבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון תעלה להודות.

סתיו שפיר (המחנה הציוני):

– – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מה?

סתיו שפיר (המחנה הציוני):

אתה יכול להוסיף אותי? אני בעד. לא הספקתי להצביע.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא הספקת להצביע. חברת הכנסת מודיעה שהיא לא הספיקה להצביע.

סתיו שפיר (המחנה הציוני):

אני לא ישבתי, אבל אני בעד.

היו"ר ישראל אייכלר:

כן, אבל אני לא משנה את התוצאה.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מה? לפרוטוקול, גם חברת הכנסת איילת נחמיאס רצתה להצביע.

יפעת שאשא ביטון (כולנו):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מברכת מאוד על החוק הזה שעבר בזה הרגע. כשאני הייתי בדיוני הוועדה היה חשוב לי מאוד להעביר מסר אחד: שצריך להפסיק את עידן הפטרונות. הגיע הזמן להפסיק לחשוב שכל אחד או כל אחת יודעים יותר טוב עבור אנשים או עבור כל נפגע מה טוב להם ומה נכון להם. נכון שהצעת החוק מדברת על כל נפגע בכלל, בין שהיא אישה ובין גבר, אבל באמת השיח היה בעיקר סביב הנושא של נשים. ואני חושבת שיש פה מסר חברתי שמאוד מאוד חשוב לנו להוציא החוצה: אישה היא ישות עצמאית. היא יכולה להיות אחראית לעצמה. היא מספיק חזקה ומספיק נבונה לדעת מה נכון לה ומה טוב לה.

ולכן, אני באמת מברכת קודם כול את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יושבת-ראש הוועדה, שניהלה את הדיונים בצורה רצינית ומעמיקה, אז תודה רבה; לשרה איילת שקד, על התמיכה בהצעת החוק; לחברות הכנסת השותפות – חברת הכנסת שולי מועלם, חברת הכנסת עליזה לביא, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שמסתבר שכולנו נרתמנו מייד לפנייה של יעל דן, שמסתבר שזה באמת באמת בנפשה; וכמובן לכם, כל חברי הבית, על התמיכה פה אחד בהצעת חוק חשובה זו. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת שאשא ביטון.

הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 36), התשע"ט–2018

[מס' כ/812; דברי הכנסת, חוב' ה', ישיבה 374, עמ' 31779; נספחות.]

(קריאה שנייה וקריאה שלישית)

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו עוברים לסעיף הבא – הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 36), התשע"ט–2018, לקריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת מירב בן ארי, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אין הסתייגויות, יש רק בקשת דיבור של חברת הכנסת רויטל סויד, ואנחנו נאפשר לך את זה. בבקשה.

מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):

תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס׳ 36), התשע"ט–2018. הצעת החוק הזאת מקורה בהצעת חוק פרטית שיזמה חברתי חברת הכנסת רויטל סויד יחד עם חברי כנסת נוספים.

חוק הביטוח הלאומי קובע כי המוסד לביטוח לאומי מממן שירותי קבורה לנפטר רק אם הקבורה נעשית ברשות המקומית שבה התגורר הנפטר או ברשות המקומית שבה הוא נפטר, אולם במצבים שבהם מבקשים קרוביו של אדם לקוברו ביישוב אחר הם נדרשים לשאת בעלויות הקבורה בעצמם. כאשר מדובר באדם שנפטר כתוצאה מפעולת איבה, נאלצים קרובי משפחתו להתמודד עם שאלת מקום הקבורה, וגם עם מימון עלויות הקבורה, דווקא בשעות הקשות ביותר. בשל כך, בהצעת החוק שבפניכם מוצע לקבוע כי קרוב של נפגע פעולת איבה שנפטר יהיה זכאי לבחור את מקום קבורתו ללא תלות במקום מגוריו של הנפטר או במקום פטירתו, בדומה להוראה הקבועה לעניין חיילי צה"ל שנפטרו בחוק בתי קברות צבאיים.

בנוסף, מוצע לקבוע כי קרובי המשפחה של הנפטר לא יישאו בתשלום כלשהו בשל הקבורה, וכי כל התשלום בשל רכישת חלקת הקבר עבור הנפטר יועבר ישירות מהמוסד לביטוח לאומי לחברה שמטפלת בקבורה. הסכום שיועבר יהיה לפי הנהוג והמקובל לגבי קבורה באותו בית עלמין ובאותה חלקה, ולא יעלה על כפל התעריף הקבוע לקבורה באותו יישוב לפי חוק שירותי הדת היהודיים. הצעת החוק מבהירה כי הכלל יחול גם על בתי עלמין סגורים וגם על חלקות חריגות שהוקצו במיוחד לחברות הקבורה על פי הסכם בין הביטוח הלאומי לחברות הקבורה.

אני רוצה להגיד לרויטל שמדובר בהצעת חוק חשובה, שאמורה להקל ולו במעט את הסבל של המשפחות של נפגעי פעולות האיבה, שדווקא בימים הכי קשים צריכות להתמודד עם פרוצדורה ורגולציה. החוק הזה הוא חוק כל כך משמעותי עבורן, אז אני רוצה להודות לך. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף, שניהל את הדיון, וכמובן לכל הצוות הנפלא והנהדר של ועדת העבודה והרווחה, שהביא את החוק הזה, קידם אותו ודאג באמת שהוא יגיע לכאן, לקריאה שנייה ושלישית.

ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות. אני פונה ומבקשת מהכנסת ומכולכם לאשר את הצעת החוק החשובה בקריאה שנייה ושלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה וברכות לך.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. כמו שאמרנו, אין הסתייגויות לחוק הזה. יש בקשת רשות דיבור של חברת הכנסת רויטל סויד, שיזמה את הצעת החוק הזאת יחד עם קבוצת חברים.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מה, מברכים לפני הצבעה?

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, יש לה זכות דיבור.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

חשבתי שהיא מברכת.

רויטל סויד (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, אתמול בערב התבשרנו על עוד פיגוע טרור שפצע ופגע בשבעה אזרחים, ובהם אם צעירה, שהייתה בהיריון ולאחר מכן גם ילדה תינוק, ושניהם עדיין במצב קשה.

היו"ר ישראל אייכלר:

ברשותך, מסרו לי את השמות: היולדת – שירה יעל בת ליאורה שרה, והרך הנולד – בן שירה יעל. לרפואה שלמה.

רויטל סויד (המחנה הציוני):

שירה יעל והרך הנולד בן שירה יעל, שתהיה באמת רפואה שלמה. כולנו פה מתפללים להחלמתם המהירה ובאמת נאחל להם פה, מעל הדוכן, החלמה מהירה ונתפלל שאלה יהיו, בעזרת השם, הפצועים האחרונים, ושלא נזכה, חס וחלילה, לעוד פיגועים פה בארץ.

מימיה הראשונים של התנועה הציונית נאבקו העולים והתושבים בארץ בטרור שגבה מאיתנו פה את מיטב בנותינו ובנינו, לוחמי ולוחמות צה"ל. מעל 27,000 חיילים וחיילות, אזרחים ואזרחיות, נפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה. רק בשנה האחרונה הטרור הרצחני גבה את חייהם של 11 ישראלים, ובהם קצין צה"ל ושלושה חיילים, וגרם לפציעתם של עשרות נוספים. מתחילת השנה אירעו 32 אירועי טרור שונים ברחבי הארץ.

לצערי הרב, החוק שעומד לפניכם נדרש נוכח המציאות הביטחונית שישראל מצויה בה מיום היווסדה. הצעת החוק הזאת נולדה לאחר הפיגוע הרצחני הנורא בשרונה בחודש יוני 2016. שני מחבלים נכנסו אל לב המרכז המסחרי, הגיעו למסעדה ופתחו באש על היושבים. מהירי נרצחו עידו בן-ארי, זיכרונו לברכה, מיכאל פייגה, זיכרונו לברכה, מילה מישייב, זיכרונה לברכה, ואילנה נבעה, זיכרונה לברכה. לאחר הפיגוע הנורא פנה אליי חברי שהיה אז ראש המועצה בעיר יבנה, מאיר בן הרוש, וסיפר לי על משפחתו של עידו בן-ארי, זיכרונו לברכה, שהותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחיות, אישה ושני ילדים, בן ובת, משפחה המומה וכואבת. כשהם היו בהכנות ללוויה של עידו הם ביקשו לטמון אותו סמוך אליהם, בעיר הולדתו, עיר נעוריו, יבנה, למרות שאז התגורר ברמת גן. פה התחילה סאגה אין-סופית, איומה, של ביורוקרטיה, שבסופה גם הגיעה דרישה לתשלום כספי שיכול להגיע עד 120% מעבר לסכום, לעלות הקבורה, שלא לדבר על כך שהם ביקשו לטמון אותו ביבנה, ובעצם האישור היה רק לטמון אותו ברמת גן.

הסיטואציה הזאת, שבה בן משפחה נרצח בפיגוע טרור והמשפחה שמאבדת את יקירה נאלצת בשעות הכי קשות להתעסק עם הביורוקרטיה, לשאת בהוצאות כספיות, להילחם רק כדי לטמון אותו קרוב אליהם, היא בלתי נסבלת. זה עיוות. מכאן הגיעה הצעת החוק, שאותה הקדשתי לעידו בן-ארי, זיכרונו לברכה, וגם הייתי בקשר עם אימו ומשפחתו לאחר מכן. היא באה לתקן את העוול, באה להסדיר את הקבורה של נפגע פעולת הטרור ולאפשר לטמון אותו ללא עלות כספית בכל מקום, בדיוק כמו חיילי צה"ל.

עלינו מוטלת האחריות והמחויבות כמדינה וכחברה להעניק למשפחת השכול את כל התמיכה הראויה. אני שמחה שכולנו הצלחנו להירתם כדי שהחוק הזה יעבור. הוא חוצה מפלגות, חוצה סיעות – גם ביטוח לאומי, חברה קדישא, חברות הקבורה ושאר חברי הכנסת.

וכאן זה המקום להודות – להודות קודם כול לשר דוד אזולאי, זיכרונו לברכה, שר הדתות, שמייד כאשר פניתי למשרדו עם הצעת החוק הזאת הוא לא היסס לשנייה והעביר אותו, וגם לצוות וגם לעוזר המסור שלו, שטיפל בהצעת החוק הזאת; לשר הבריאות דאז, השר ליצמן, היום סגן השר, שמשרדו כמובן נרתם לכך; וגם לשר הרווחה; ולשר האוצר משה כחלון; ותודה מיוחדת ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה אלי אלאלוף, שנמצא פה, שניהל את הדיונים ביד רמה, לא הסכים להתפשר על אף אחת מההסתייגויות שהייתה שם, לא הסכים שהמשפחה תישא ולו בעלות של שקל אחד – גם מול הביטוח הלאומי, גם מול משרד הדתות, גם מול האוצר. תודה רבה לך, אלי אלאלוף, על ההירתמות. ותודה רבה לצוות היקר שלי, ובמיוחד לעו"ד אדר הרשקוביץ, היועצת הפרלמנטרית שלי, שעשתה הכול כדי שהצעת החוק הזאת תעבור.

ואין לי אלא לסיים: הצעת החוק הזאת תעבור עכשיו, וכולי תקווה שהצעת החוק הזאת תהיה אות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל, ושלא נשתמש בה לעולם. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

קודם כול, יישר כוח על החוק הזה, אבל הגיע הזמן אולי לחשוב על עוד אפשרויות. היום החוק מאוד נוקשה בעניין הזה. לעשות איזושהי ועדה מיוחדת למקרים טרגיים מיוחדים, שלא יעמדו בתוקף שרק במקום המגורים, ובשום פנים ואופן. יש הרבה מקרים. אני לא רוצה להאריך. צריך לתת עוד אופציות, אפשרויות, שהביטוח הלאומי יאשר לא רק במקום המגורים. תודה רבה לך.

רויטל סויד (המחנה הציוני):

תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו ניגשים להצבעה. אין מסתייגים ואין בקשות דיבור נוספות. מי בעד הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 36), בקריאה שנייה?

הצבעה מס' 8

בעד סעיפים 1–2 – 53

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר ישראל אייכלר:

53 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה.

עכשיו אנחנו עוברים לקריאה שלישית. כל מי שלא הספיק בקריאה השנייה יכול לעשות את זה בקריאה השלישית. מי בעד ומי נגד הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 36)?

הצבעה מס' 9

בעד החוק – 57

נגד – אין

נמנעים – 2

חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 36), התשע"ט–2018, נתקבל.

היו"ר ישראל אייכלר:

57 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

היו"ר ישראל אייכלר:

הודעה למזכירת הכנסת.

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי חברת הכנסת רויטל סויד ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ביטול תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, שמספרה פ/2903/20. תודה.

הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018

[מס' מ/1248; דברי הכנסת, חוב' ב', ישיבה 366, עמ' 31305; נספחות.]

(קריאה שנייה וקריאה שלישית)

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, איתן. לחוק זה אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, אז מייד אחרי הדברים שלו אנחנו ניגש להצבעה.

איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):

אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשמות פרלמנטריות, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016, נכנס לתוקף ב-18 באוקטובר 2016, ומסדיר באופן מקיף תחומים שונים בענף הרכב, ובהם יבוא רכב, שירותי תחזוקה לרכב ושמאות רכב. אחת ממטרותיו של החוק הייתה לקבוע הסדרים עדכניים בחקיקה ראשית לעניין ענף הרכב שיחליפו את צווי הפיקוח – חמישה צווים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח–1957, שהם חקיקה לשעת חירום ובה הוסדרו תחומים אלו עד חקיקת החוק.

לשם יישום מלא של הוראות החוק, הכולל למעלה מ-250 סעיפים, יש צורך בהתקנת מספר רב של תקנות, חלקן באישור ועדת הכלכלה. כדי לאפשר למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים להשלים את הליך התקנתן של אותן תקנות נקבע בסעיף 247 לחוק כי צווי הפיקוח, וכן הוראות נוהל שנקבעו מכוחם, ימשיכו לעמוד בתוקף לכל המאוחר עד תום שנתיים מיום תחילתו של החוק, כלומר עד 18 באוקטובר 2018, אלא אם כן יותקנו קודם לכן תקנות שיחליפו אותם.

מאז נכנס החוק לתוקף הושלמה התקנתן של חלק מהתקנות לפי החוק, וכתוצאה מכך בוטל צו הפיקוח בנושא יבוא רכב, אולם תקנות בנושאים נוספים, למשל בתחום ייצור הרכב, טרם הותקנו, ולכן ביקשה הממשלה להאריך את תוקפם של צווי הפיקוח בשנה נוספת, עד 18 באוקטובר 2019.

בעת הדיון שקיימה ועדת הכלכלה בהצעת החוק, דיון שבו מילא את מקומי חבר הכנסת יעקב אשר, ביקשו נציגי משרד התחבורה הארכה נוספת של התקופה שבה צווי הפיקוח יהיו בתוקף, בשל החשש שעד לחודש אוקטובר 2019 לא ניתן יהיה להשלים את התקנתן של כל התקנות שיאפשרו את ביטול הצווים.

על אף החשיבות הרבה שאנו מייחסים לביטול חקיקה לשעת חירום ולהחלפתה בחקיקה עדכנית, החליטה הוועדה לקבל את בקשת המשרד ולקבוע כי צווי הפיקוח והוראות הנוהל שנקבעו מכוחם יוסיפו לעמוד בתוקף לכל המאוחר עד ל-31 בדצמבר 2019, בין היתר בהתחשב בכך שהשנה הקרובה צפויה להיות שנת בחירות. מאחר שב-18 באוקטובר 2018 פקעו למעשה צווי הפיקוח, מוצע לקבוע שהתיקון ייכנס לתוקף באותו מועד, כדי להימנע ממצב של לקונה משפטית בהסדרת תחומים מסוימים בענף הרכב. אני מקווה שבשנה הקרובה המשרד יפעל במלוא המרץ להשלמת התקנתן של כל התקנות הנדרשות ליישום החוק.

אני רוצה להודות שוב לחברי יעקב אשר, חבר הכנסת יעקב אשר, על שהוביל את הדיון. זוהי הזדמנות להודות גם לעו"ד איתי עצמון מהלשכה המשפטית של ועדת הכלכלה, שליווה את הכנת הצעת החוק, וכמובן ללאה ורון, מנהלת הוועדה, ולכל צוות הוועדה.

חברי הכנסת, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל.

אנחנו ניגשים להצבעה. הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018 – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה.

הצבעה מס' 10

בעד סעיפים 1–2 – 51

נגד – 5

נמנעים – אין

סעיפים 12– נתקבלו.

היו"ר ישראל אייכלר:

51 בעד, 5 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק הועברה בקריאה שנייה.

ועכשיו אנחנו ניגשים להצבעה לקריאה שלישית – הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 4). מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):

אדוני, בלוח זאת הצעת חוק נפגעי פעולות איבה.

מירב בן ארי (כולנו):

כן, יש בעיה. הצבענו על החוק הלא-נכון.

שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):

הצבענו לא נכון.

היו"ר ישראל אייכלר:

המזכיר יבדוק את העניין הזה.

הצבעה מס' 11

בעד החוק – 48

נגד – 3

נמנעים – אין

חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018, נתקבל.

היו"ר ישראל אייכלר:

48 בעד, נגד – שלושה. חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018, עבר בקריאה שלישית.

רויטל סויד (המחנה הציוני):

רגע, תוסיף אותי.

קריאות:

– – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אני רוצה להוסיף לפרוטוקול את חברי הכנסת רויטל סויד, יואל חסון ונחמן שי.

הצעת החוק הועברה בקריאה שנייה ושלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול (תיקון), התשע"ט–2018

[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1272); נספחות.]

(קריאה ראשונה)

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו עוברים עכשיו לקריאות ראשונות עם רשימות דוברים. הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול (תיקון), התשע"ט–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן.

השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם ולבקש מכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול (תיקון), התשע"ח–2018.

עניינו של תיקון החוק הוא שינוי הרכב הוועדה המייעצת לעניין מאבק בסמים ובאלכוהול כפי שנקבע בסעיף 6(ב) לחוק. חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, התשע"ז–2017, קובע כי במשרד לביטחון הפנים תוקם הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול אשר תפעל למניעה של אלימות, עבריינות והתנהגות אנטי-חברתית, וכן למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול, ומונה את הפעולות שרשאית הרשות לבצע לשם כך. לאור חשיבותו ומורכבותו של נושא המאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול ונגיעתו לכמה משרדי ממשלה וגופים נוספים, ועל מנת לסייע לרשות במילוי תפקידיה, נקבע בהוראת סעיף 6(ב) לחוק כי השר לביטחון הפנים ימנה ועדה מייעצת לעניין מאבק בסמים ובאלכוהול, שתייעץ לרשות בהתוויית המדיניות בנושא, וכן, לבקשת הרשות, בכל עניין אחר הנוגע לתפקידיה. בהתאם להוראות הסעיף, בוועדה המייעצת יהיו חברים נציגי משרדי ממשלה רלוונטיים, נציג משטרת ישראל ונציגי ציבור. סעיף 6(ב)(1) לחוק קובע כי מנהל הרשות ישב בראש הוועדה.

הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לערוך שינוי בהרכב הוועדה כפי שנקבע בחוק, ולקבוע כי כיושב-ראש הוועדה ישמש אחד מנציגי הציבור שימונה כחבר הוועדה במקום מנהל הרשות, אשר מופיע כיום בחוק, ויימחק מרשימת חברי הוועדה – זאת, משום שייעודה של הוועדה המייעצת הוא, כמשתמע משמה, לייעץ לרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, שהמנכ"ל בעצם עומד בראשה, והגענו למסקנה שזה לא סביר ולא הגיוני שהמנכ"ל ישב גם כיושב-ראש הוועדה המייעצת לעצמו או לרשות שאותה הוא מנהל.

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת החוק. לאור האמור, אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה הראשונה ולהעבירו לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתו לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לכבוד השר. יש לנו סך הכול 55 נרשמים.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

מה? מה זה?

היו"ר ישראל אייכלר:

אז אני סוגר את הרשימה. ראשון הדוברים – דב חנין. איננו? כן, ישנו. מה זה? תמיד פה. שלוש דקות לכל דובר.

דב חנין (הרשימה המשותפת):

תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, "מאבק באלימות" – זו הכותרת של הצעת החוק הזאת, וזה אחד הכישלונות הגדולים ביותר של הממשלה הזאת. הממשלה הזאת מדברת על ביטחון. איפה הביטחון? איפה הביטחון של נשים ברחובות? איפה הביטחון באוכלוסייה הערבית? ביישובים של האוכלוסייה הערבית? איפה הביטחון ברחובות של דרום תל אביב?

אדוני היושב-ראש, הממשלה לא מטפלת באלימות; הממשלה לא מקדמת מאבק באלימות; הממשלה נכשלת בהתמודדות עם האלימות הקשה נגד נשים ובתוך ציבורים רחבים מאוד בחברה הישראלית. אנחנו ראינו, אדוני היושב-ראש, מחאה מרשימה של נשים שאמרו – בהתייצבות מרשימה של ארגונים, של נשים, של גברים, יהודיות, ערביות, בכל רחבי הארץ, בפעולת מחאה רחבה וחסרת תקדים – אמרו לממשלה הזאת: די. אנחנו לא מסכימות יותר לתירוצים; אנחנו לא מסכימות יותר לגרירת רגליים. אנחנו דורשות עשייה אמיתית. אנחנו דורשות שינוי אמיתי.

כאן, בכנסת הזאת, ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, שהובלה על ידי חברתי יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, הופלה בקולות הקואליציה. תתביישו לכם. היום לדבר על מאבק באלימות? איפה אתם ואיפה המאבק באלימות.

אדוני היושב-ראש, מאבק הנשים שהתרחש לאורך כל הימים האחרונים הוא לא מאבק שהולך להיכנס בחזרה לאיזשהו ארון; הוא לא מהלך שהולך להיסגר מחדש באיזושהי קופסה. המהלך הזה דורש שינוי אמיתי, דורש קידום של צעדים אמיתיים, דורש התחלה של שינוי בכיוון הנכון. אבל איפה נמצאת הממשלה, אדוני היושב-ראש? הממשלה הולכת בדיוק בכיוון ההפוך. השר לביטחון פנים, שדיבר כאן לפני כמה דקות, הוא שמקדם בכנסת ובממשלה את המהלך המופקר והמסוכן של הרחבת התפוצה של כלי הנשק בחברה שלנו. המחקרים מראים שככל שיש יותר כלי נשק יש יותר פציעות, יש יותר הריגות, יש יותר מעשי רצח. המחקרים והמהלכים הרבים שהובלו על ידי קואליציית "אקדח על השולחן במטבח" מלמדים אותנו שכלי נשק רבים הם יותר אלימות, יותר פגיעה בנשים, יותר פגיעה בחפים מפשע. אבל זה בדיוק הדבר שהממשלה הזאת מקדמת, אז איך אתם יכולים לדבר איתנו על מאבק באלימות?

כשמדברים על מאבק באלימות, אתם, ממשלת נתניהו, אתם לא יכולים להיות הפתרון, כי אתם הבעיה. אתם הבעיה. אתם אלה שמקדמים את המהלכים הכי מסוכנים, הכי בעייתיים; מפיצים נשק, אינפלציה של כלי נשק בחברה הישראלית. איזה מהלך יותר חמור, יותר מופקר ויותר מסוכן אפשר לתאר מהמהלך הזה?

ולכן, אדוני היושב-ראש, הדרישה שלנו בכנסת צריכה להיות מאבק אמיתי באלימות, צעדים בכיוון הנכון, אבל קודם כול, תפסיקו להוליך אותנו בכיוון ההפוך. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חיים ילין.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, מזה כמה חודשים אני מטפל מול השר שטייניץ, שר האנרגיה, בעניין חיבור לחשמל, ביישוב ג'ת וביישובים נוספים, של עשרות בתים ששילמו לפני 15 שנה לפי צו פואד בן-אליעזר. רבים חוברו לפי הצו וחלק לא חוברו למרות ששילמו, כך שהמדינה נשארת חייבת להם, כי היא קיבלה כסף והם לא התחברו. נערכו כמה פגישות עם השר שטייניץ ואנשי משרדו והיועץ המשפטי. היו כמה חסמים משפטיים. אתמול קיבלתי העתק ממכתבו של השר ליושב-ראש הנהלת חברת החשמל יפתח רון טל שמסיים את העניין, וכעת זו בשורה לתושבי ג'ת וחלק מהיישובים שהבתים של כל אלה שלפני 15-10 שנים שילמו יחוברו לחשמל. (אומר דברים בערבית: זו בשורה משמחת לתושבי ג'ת.)

הייתי בקשר עם עו"ד מוחמד ותד, ראש המועצה, יחד עם עמיתי אוסאמה סעדי, ואכן, זה מאבק שנמשך שנים ומגיע לסופו. אבל זה פתרון חלקי לקבוצה של כמה עשרות בתים. יש לפתור את כל הבעיות של אלפי בתים שלא מחוברים בגלל שאין טופס ארבע. (אומר בערבית: טופס ארבע.) זה מחייב השקעת מאמץ, בעיקר מול הייעוץ המשפטי לממשלה, ונמשיך לפעול בנושא הזה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: זה הוא מסר חשוב לתושבי ג'ת שראש המועצה, האח החבר מוחמד ותד, אוסאמה סעדי ואני, הצלחנו במאמץ משותף לדלג על כל החסמים המשפטיים, ותוך ימים ספורים יתחיל, אינשאללה, חיבור הבתים האלה לחשמל. מזל טוב.)

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

אה, נשארו לי דקה וחצי.

היו"ר ישראל אייכלר:

הוספתי לך, כי – לא משנה.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

בדיוק. אני רוצה לדבר על נושא הכנס שערך חברי חבר הכנסת אמיר אוחנה. היום הוא קיים ביוזמתו כנס מתמחים, מתמחי משפטים, שקופחו – עבדו קשה כדי להצליח בבחינה, והבחינה נועדה לא לבדוק את הידע שלהם אלא להכשיל. 2018-2017. ואתה ראית את האנרגיות, והרצון להיעזר בנו, חברי הבית הזה, בכנס הזה, בוגרים, מתמחים, יחד עם המשפחות שלהם, שהשקיעו חודשים כדי ללמוד, כסף, כאב, מאמץ, ובסוף מישהו מסנן אותם. למה מסנן? היא מתנהגת, הלשכה, כאילו היא רגולטור של השוק. זה לא תפקיד הלשכה. יש גם כאלה שיורדים, עושים עליהום על תלמידי המכללות. זה לא הוגן. זה לא פייר. אני מכיר כמה בוגרי מכללות שזכו בתואר שני, לומדים ב- London School of Economics – LSE, בברקלי, באוניברסיטאות יוקרתיות בארצות הברית ואירופה.

אמיר אוחנה (הליכוד):

יש כמה שהלכו ונהיו חברי כנסת.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

חלק מהם הגיעו לכנסת.

לכן, תפסיקו עם הסטריאוטיפים, תפסיקו עם ההכפשות. התפקיד של הבחינה הוא לבדוק ידע ומקצועיות, ולכן היא לא מסננת כדי לתאם כמה עורכי דין יש, כמה יש במכללות, כמה יש באוניברסיטאות.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

עמדנו יחד כולנו, מכל סיעות הבית. הנושא היה עד כדי כך חשוב, שתמכנו בהצעה של אמיר אוחנה ואוסנת מארק, מכל סיעות הבית. נמשיך במאבק הזה עד שיקבלו את מה שמגיע להם. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה.

חיים ילין (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום חמישי, בלי הרבה תקשורת – הפעם לא צילמו את זה – הועברו 15 מיליון דולר לשלטון הטרור של החמאס בתוך רצועת עזה. קטונתי מלהבין את הסוגיה הזאת, כאשר ראש הממשלה נואם ואומר שיש מדינות אירופיות שרוצות לעצור את הטרור דרך זה שהן עושות עסקאות כלכליות עם איראן, ושהן חושבות שאם הן יעבירו כסף לאיראן, כבוד היושב-ראש, אז לא יהיה טרור. לכן, אחרי שהוא אומר את כל הדבר הזה הוא יכול להרשות לעצמו להעביר כסף לחמאס, כי אין לו שום בעיה. אבל זאת לא הסוגיה. הסוגיה היא שקטאר בעצם באה ואמרה שהיא לא מוכנה יותר לסאגה הזאת – אם היא כבר נותנת כסף – שישפילו אותה. אז דרמר, שגריר ישראל בארצות הברית, בא ואומר תודה לקטאר על שהיא רוצה לשקם את רצועת עזה – כן, שיקום עזה ב-15 מיליון דולר – וככה מדינת ישראל מודה לקטאר על שהיא מעבירה את הכסף.

כבוד היושב-ראש, כל האנציקלופדיה שראש הממשלה כתב בנוגע למלחמה מול הטרור ירדה לטמיון, לחלוטין. לחלוטין. אני מצפה מראש הממשלה לשנות מדיניות ולהחזיר את ההרתעה, אבל מצד שני, אם הוא רוצה באמת לשקם את רצועת עזה, שלא יעביר 15 מיליון. זו פשוט בושה.

ועכשיו מגיעה סאגה נוספת, שכולנו מכירים אותה מוועדת החוץ הביטחון: 60% מהמיסים, בעצם מכל מה שמועבר לתוך רצועת עזה, עובר לטרור, לטילים ולמנהרות. אז כבוד היושב-ראש, אני קטונתי מלהבין את הסוגיה הזאת שנקראת אצל ראש הממשלה ושר הביטחון "המלחמה מול הטרור".

זו הזדמנות גם להגיד לכל מי שנפצע בפיגוע החבלני המתועב הזה אתמול החלמה מהירה, אבל מי שחושב שאין קשר בין העברת הכסף להמשך הטרור הוא טועה ומטעה, כי אנחנו רואים את זה. היום בזיקים – כרגיל; ביום שישי היו 12,000. הטרור לא נעצר על ידי זה שמעבירים פרוטקשן וכסף; הטרור נעצר בגלל שנלחמים.

הערה אחרונה, כבוד היושב-ראש: יושב פה השר ארדן, עובד קשה כשר לביטחון פנים. תשאל אותו אם הוא מצליח לישון בלילה ואם הוא מצליח להשלים את כל המשימות שלו, כי היום הוא קצר, הוא באמת קצר. הוא צריך עוד כמה שעות. אני אומר את זה לזכותו, כי אני יודע מה הוא עושה. אבל קטונתי מלהבין איך ראש הממשלה יכול להיות ראש ממשלה, שר החוץ, שר הביטחון, שר הקליטה, שר הדתות ושר הבריאות. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה, חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג.

סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):

תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו מציינים את יום זכויות האדם, העולם מציין את היום הזה, אבל באותו זמן אנחנו מציינים, לצערי הרב, מספר גדול מאוד של הרוגים ושל נרצחים, ובעיקר של נשים שנרצחו השנה במדינה, כאשר מחצית מהנשים האלה הן נשים ערביות. לצערי הרב, אלה נשים שלא נספרו, ואף אחד לא דיבר על הזכויות שלהן, ואף אחד לא דיבר על הזכות שלהן לחיים – ולהעניש את העבריין ולהעניש את הגורמים שהביאו לכך שהנשים האלה אינן בין החיים.

אבל מה יש בחוק הזה? מה מוצע עכשיו? במקום לטפל ברצינות באלימות ובפשיעה, ובעיקר במגזר הערבי, אנחנו מקבלים הצעה שהרשות הזאת תהיה תחת המשרד לביטחון פנים. הרי אנחנו יודעים שרק לפני חודש וחודשיים בערך, אחת הסיבות שלא הוארכה הכהונה של המפכ"ל רוני אלשיך הייתה הטיפול בפשיעה במגזר הערבי. כאשר המשרד לביטחון הפנים נכשל בטיפול בפשיעה, בעבריינות, ברצח של אנשים, ושל נשים בפרט – בעצם מבקשים מהכנסת גם לאשרר את המצב הקיים, במקום להקים רשות עצמאית לטפל באלימות, לתקצב אותה, וזו אולי תהיה אחת הדרכים – לא כולן, אבל אחת הדרכים לטפל בנושא האלימות.

הפשיעה, יש דרך אחת לטפל בה ולמגר אותה, והיא ענישה, הקצאת משאבים למשטרה, הקצאת חוקרים – זה הקצאת כל מה שצריך כדי לטפל בפשיעה ולגרום לכך שאנשים ילכו ברחוב ולא יחששו לחייהם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

מיכל בירן (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש הפעם את הדקות שעומדות לרשותי לדבר על ההחלטה ההזויה של חברת הכנסת נאוה בוקר לתת פרס מטעם שדולת הזמר העברי לזמר אייל גולן.

יואל חסון (המחנה הציוני):

מטעם עצמה.

מיכל בירן (המחנה הציוני):

דה פקטו זה מטעם עצמה, אבל הציבור לא מבין את הרזולוציות האלה. מבחינת הציבור, הכנסת נותנת פרס לאייל גולן. עמדה מולי חברת הכנסת נאוה בוקר ואמרה, בצדק, שהאיכויות והיכולות המוזיקליות של אייל גולן – ואני מסכימה לזה – הן ללא עוררין. ואני מודה שטרם הפרשייה גם אני נהגתי לזמזם משיריו של אייל גולן, והיכולות שלו, אין עליהן עוררין.

אבל אי-אפשר להפריד בין הדברים. לא מדובר בשתי תופעות לא קשורות, כי למעשה, כל מה שעמד מאחורי הפרשייה – בחלק שהוא מודה בו, בחלק שהוא מקבל אותו, לא בחלק שיש עליו ויכוח עובדתי – בחלק הזה היה ברור שאייל גולן, במערכת משומנת של אביו – ואני לא אנקוב פה מעל הדוכן בשם של הרכב שבו הם נהגו לאסוף נערות, וזה דבר שאייל גולן לא מכחיש – הם השתמשו במעמדו כזמר; הם השתמשו במעמדו כסלבריטאי בשביל לנצל נערות צעירות, מעריצות.

עכשיו, זה שמשהו לא הגיע לרף החוקי – וחבל. הוא לא זוכה מחוסר אשמה. בסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום מחוסר ראיות. אבל רף מוסרי נורמטיבי של חברה, וודאי של כנסת ישראל, זה רף אחר. אין עוררין על זה שהוא השתמש במעמדו כזמר בשביל לנצל נשים, בשביל לנצל נערות צעירות. אבא שלו הפך את זה לפס ייצור. נאווה בוקר מחליטה לא לעמוד לצידן של נערות ונשים שנוצלו אלא לעמוד לצידו של המנצל.

מוסי רז (מרצ):

מיכל, מחר היא שרה איתו דואט.

מיכל בירן (המחנה הציוני):

היא שרה איתו דואט? זה נשמע מזעזע מסיבות אחרות, בלי קשר. אבל אני לא יודעת איך היא שרה.

מוסי רז (מרצ):

אני רק מצטט מהטלוויזיה.

מיכל בירן (המחנה הציוני):

הדבר הזה הוא בושה לכנסת ישראל. הוא עלבון צורב לכל אישה באשר היא, גם כזאת שנוצלה מינית וגם, אם יש, באופן תיאורטי, כאלה שלא. עוד לא מאוחר. זה קורה מחר. נאוה בוקר עוד יכולה להתחרט ולא לבזות את המשכן הזה, ולא לבזות את כל נפגעות התקיפה המינית לדורותיהן. הדבר הזה פשוט יהיה כתם שלא יימחה על כנסת ישראל, למרות שבעצם זה פרס מטעם עצמה.

אני קוראת לחברת הכנסת נאוה בוקר: זה עוד לא מאוחר. תחזרי בך מההענקה המזעזעת של הפרס מטעם עצמך לאייל גולן.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת מוסי רז – מוותר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):

כבוד היושב-ראש, אולי אנחנו, אולי הבית הזה, מרוב שאנחנו משתתפים בחקיקה שהיא לפעמים בלתי נסבלת במהירות שבה היא מועברת, שוכחים שב-2017 פורקה הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול כרשות סטטוטורית והועברה כרשות – הוסף לה נושא האלימות, והיום היא רשות מתחת למשרד הבט"פ.

במקרה היום הגשתי שאילתה דחופה: ברצוני היה לדעת במה עוסקת הרשות היום. האם הוקצו לה התקציבים? למרות שבזמנו אנחנו התנגדנו למעבר הזה וחשבנו שרשות, קודם כול, צריך שתישאר רשות סטטוטורית, אבל גם צריך לא לעשות את הערבוב הזה בין סמים ואלכוהול לאלימות. הטיפול באלימות מחייב שיתוף פעולה הרבה יותר רחב בין כמה וכמה משרדים, ונכון, במיוחד כאשר מדובר באוכלוסייה הערבית. ואני הפסקתי מזמן לדבר על זה בשפת "אלימות"; זה יותר פשע, ופשע מאורגן, מה שקורה באוכלוסייה הערבית – שנכשלו כל משרדי הממשלה לא בלטפל; נכשלו אפילו בלחשוב על הבעיה ולתכנן איך רוצים לטפל בה.

היום מביאים לנו עוד שיפור או עוד שינוי שהוא לא כל כך מהותי ברשות – מי יעמוד בראשה ואם נציגי ציבור יכולים לעמוד בראשה או לא. אני חושבת ששינויים קוסמטיים אנחנו לא רוצות ואנחנו לא רוצים. מה שאנחנו דורשים, מתוך אחריות לגורלם של האנשים והנשים שבחרו בנו, זה שהממשלה תיקח על עצמה אחריות ותעשה שינוי מהותי בגישה שלה לנושאים שהם לא סתם נושאים שבוערים בנפשנו ולא נושאים שהם פוליטיים, אלא הם דיני נפשות. כאשר משנת 2000 עד היום יותר מ-1,300 צעירים וצעירות, נשים וגברים ערבים, נרצחו בתוך האוכלוסייה, זה אמור לזעזע כל אחד מאיתנו.

מישהו יודע איך הרשות הזאת שהוקמה, למאבק באלימות, סמים ואלכוהול – איך היא מתפקדת? מישהו יודע כמה תקציבים הוקצו לרשות הזאת? איזה תוכניות בכלל יש להם? אני חושבת שכל עוד אין דין וחשבון, כל עוד אנחנו לא יודעים מה בדיוק הרשות עושה, אנחנו לא מחויבים לשום שינויים קוסמטיים שאולי גם עומדים מאחוריהם דברים שלא מעלים אותם בהצעת חקיקה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד.

רויטל סויד (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה שנעשה איזשהו ניסוי, ניסוי קצר, ונדבר על משהו שלפעמים, לרובנו, במהלך היום-יום קצת קשה לדבר עליו – כפוליטיקאים, כחברי כנסת, כאנשים – וזה להודות, להודות שטעינו ולהתנצל. ההגדרה של התנצלות היא פעולה של גורם שפגע בגורם אחר ובה הפוגע מודה באשמה, מביע חרטה ומבקש את הסליחה של הנפגע. ההתנצלות נעשית לעיתים באופן אישי, בין הפוגע לנפגע, ולעיתים היא בפומבי כחלק מתיקון העוול שנגרם. החוקרת ברברה קלרמן אמרה שמאפייני התנצלות מושלמת חייבים לכלול הודאה בטעות, לקיחת אחריות, הבעת חרטה, הבטחה שהפגיעה לא תחזור על עצמה, ושהכול יהיה בעיתוי הנכון.

ובכן, חברי הכנסת, מעולם לא היה עיתוי יותר נכון מאשר עכשיו שממשלת הימין שנמצאת פה תגיע לדוכן ותתנצל – תתנצל בפני השופט גולדברג וועדת גולדברג על העוול שהם עשו לה. שרת המשפטים איילת שקד, היית הראשונה להתבטא נגד ועדת גולדברג. קראת לבטל אותה. את צריכה להתנצל. השר יריב לוין, שבכל דבר שהממשלה הזאת נכשלת אתה מפנה אצבע מאשימה למערכת המשפט, ומאיים עלייה כל יום מחדש – גם אתה צריך להתנצל. השר בנט, שר החינוך, זה שמוביל קמפיין ה"לא מתנצלים", תקום עכשיו ותתנצל בפני כבוד השופט גולדברג. אתם מוזמנים לחזור ולהתנצל. השופט גולדברג לא התרגש מכל הקריאות, והוכיח שוב ושוב שלא ניתן לסמוך על הממשלה הזאת – מכל קריאה שיוצאת ממנה. זאת הייתה סאגה, וזאת הייתה פארסה.

אבל בואו נודה על כמה דברים: האחד – כמה טוב שיש את ועדת גולדברג. דווקא מה שקרה עם מינוי המפכ"ל מוכיח יותר מתמיד עד כמה ועדת גולדברג נחוצה; השני – אתם לא מפספסים שום הזדמנות בממשלה הזאת, בקואליציה הזאת, לרמוס את שומרי הסף, לרמוס את החוק, לרמוס את בית המשפט העליון ולנסות להחליש אותו. מה יש לכם, לעזאזל, נגד חוקים ונגד החוק? והדבר השלישי והאחרון – אתם רוצים שומרי סף מוחלשים; אתם רוצים מפכ"ל שיתיישר איתכם, יצדיע, יהיה כפוף לכם לפני, אחרי ותוך כדי. אז אנחנו לא נאפשר לכם את זה. ובטח ובטח לא הוועדה. הגיע הזמן שתתנצלו, תביעו חרטה, קחו אחריות. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

בדיוק על השנייה, איך תכננת את זה – זה בסדר גמור. תודה רבה.

אם את מדברת על סליחה, מישהו בערב יום כיפור הלך למישהו להתנצל, אבל הוא לא היה מסוגל. אז הוא דפק בדלת ואמר: סליחה, גרה כאן משפחת כהן, אולי? אז הוא כבר אמר סליחה.

חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה. עיסאווי פריג', בבקשה.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

– – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

כן, כן, תחזור למקורות.

אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, אני רוצה לדבר בנושא כנס עורכי הדין שהיה היום, כנס מתמחים. חברים, הכי קשה, שאתה נותן ציפייה לאדם ונותן לו לחיות באשליות. זה דבר שעושה הרס עצמי שאין לו גבולות לאדם.

היום התקיים דיון לגבי המתמחים שניגשו לבחינות ההסמכה בשני המועדים האחרונים. ביום חמישי יש בחינת הסמכה שחלק ניכר מהנוכחים אמור לקחת בה חלק. מסתובבת בווטסאפ בקרב החברים תחושה שאו-טו-טו, בעוד יום, יומיים, הכנסת תעביר הצעת חוק ותיתן פקטור של 15 נקודות, ואז כולם עוברים, או 80%, 90% מהם עוברים. זה גורם לתחושת רפיון וחוסר הכנה אצל התלמידים. זה קיים ברגע זה. היום בכנס של המתמחים עמדו נציגי המפלגות, ואני אחד מהם; עמדו על הבמה. היו 500 איש, אולם מלא. והתחיל יואל חסון, נציג המחנה הציוני, ואמר: בשם המחנה הציוני, אנחנו מצביעים בעד הצעת החוק.

קריאה:

מה יש לך נגד יואל חסון?

עיסאווי פריג' (מרצ):

עלה אחריו אחמד טיבי בשם המשותפת, ואמר: אנחנו 13 קולות – מצביעים בעד החוק; עלתה קארין אלהרר אחריו ואמרה: אנחנו 11 קולות – מצביעים בעד החוק; אני עליתי, אמרתי: מרצ – חמישה קולות; עלתה מירב בן ארי ואמרה: אנחנו, כולנו, עשרה קולות – מצביעים בעד החוק; עלה מלכיאלי מש"ס: אנחנו שבעה קולות – מצביעים בעד החוק; ואוחנה ואוסנת, יוזמי הצעת החוק. יחד הגיעו ל-75 קולות.

קמו המתמחים מהכיסאות, ומחיאות כפיים, ויצאו – וזה עד עכשיו, עד עכשיו זה הולך בתחושה שאנחנו עוברים. ועכשיו, ביום חמישי הקרוב, יש בחינה, וחלקם הגדול של הנוכחים היום מתכוננים לבחינה. ועכשיו הוא אומר: מה אני צריך ללמוד? החוק או-טו-טו עובר, עומד לעבור, 75 ח"כים. תראו איזו ציפייה היום אנחנו, כח"כים, יצרנו אצל המתמחים. אנחנו עושים גול עצמי, ומי שהוביל לגול העצמי הזה צריך להיות ער לכך – אני מסיים, אדוני. ער לכך. חבר הכנסת אמיר אוחנה, שיזם – ומבורך – את הכנס הזה, מוטלת עליו אחריות, אחריות כבדה. הוא יצר אשליה, ואם הוא לא יקיים אותה, היא תקבור אותו.

ואני אומר בשם המתמחים: אני התחייבתי בשם מרצ, ואנחנו נעמוד בזה, אבל לאשליות – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

עיסאווי פריג' (מרצ):

– – שהיו שם היום אנחנו לא אחראים. תודה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, ואחריו – איציק שמולי.

נחמן שי (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שתי הערות שנוגעות לציבור של האזרחים הוותיקים במדינת ישראל. אני לא יודע כמה מכם ראו את הידיעה שהופיעה בדה-מרקר בשבוע שעבר, שעסקה בפסק דין שקיבל בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה. הוא קבע כי מדיניות של בנק אוצר החייל לא לאשר באופן קטגורי ערֵבים שגילם גבוה מ-55 בהלוואות שעולות על עשר שנים וערֵבים מעל גיל 65 בהלוואות קצרות יותר היא אפליה אסורה – –

היו"ר ישראל אייכלר:

עיסאווי, הקול שלך עובר מסוף האולם ועד סופו.

נחמן שי (המחנה הציוני):

כן, אלה בטח דברים חשובים.

– – אסורה ללא הצדקה עניינית שאינה מתחייבת ממהות השירות. הרשם הבכיר צחי אלמוג אמר כי אפליה כזאת אף פוגעת, מעליבה, שכן היא משדרת לאנשים בני גילו של התובע כי הם בעייתיים או לא שווים מספיק לבנק. הוא הוסיף: ספק בעיניי אם הבנק היה מסרב לקבל כערב טייקון כלכלי מוכר בגילו של התובע, וכו'.

דרך זה עליתי כמובן על בעיה של הגילנות – ההתייחסות לאנשים בשל גילם. אבל תשימו לב, נניח שאנשים – תמיד ההגדרה מה זה קשיש, מתי אתה מתחיל להיות קשיש. אנחנו קוראים לזה "אזרחים ותיקים"; אני חושב שהטרמינולוגיה הזאת היא הכי נכונה. אבל אני מדבר על כך שחברות במשק, למשל ביטוח, מסרבות לבטח לנסיעות ארוכות אנשים מעל גיל מסוים. הן לא לוקחות את הסיכון, כי אולי יקרה להם משהו. בגיל מסוים, מבחינתם אנשים כבר צריכים להסתגר בבית ולא לצאת יותר.

היו"ר ישראל אייכלר:

אין איזה חוק נגד אפליה מטעמי גיל?

נחמן שי (המחנה הציוני):

אנחנו בודקים כל דבר ודבר במכתבים, בפניות וכדומה. ברור שיש, אבל הם מוצאים כל מיני שיטות, כי יכול להיות שיש איזה – ברור שאנשים בגיל 80 הם כבר חולים, או שהם קובעים תעריף ביטוח כל כך גבוה שאנשים אומרים: בעלויות האלה אני לא מוכן לנסוע. אבל כאן יש לנו מקרה מאוד קונקרטי, שבנק אוצר החייל פוסל אנשים בגיל 55 מלחתום על ערבות לעשר שנים קדימה, או בני 65 – אפילו על הלוואות יותר קצרות.

אני חושב שזה מחייב פעולה. אני לא מתכוון לעבור על הדברים האלה לסדר-היום. אני מצפה שהממונה על שוק ההון והביטוח יטפל בעניין הזה ויפעיל את סמכויותיו. לא יכול להיות, לא 55, לא 65 וגם לא 75, ולא רק מפני שתוחלת החיים במדינת ישראל כבר עוברת את גיל 80 – ואו-טו-טו נקבל את ההערכה של שוק הביטוח כמה הוא הולך וגדל וכל הבעיות. צריך להתייחס לאנשים בכבוד וצריך לכבד את הגילים האלה, בוודאי ובוודאי 55 ו-65. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. שלוש דקות, בבקשה.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, בשבוע שעבר פורסם נתון שזעזע אותי מאוד. הנתון פורסם דווקא ביום שבו ציינו את שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות. פורסם כי 89% מההורים לא היו רוצים לראות שהילד שלהם משתתף באותו החוג עם ילד שיש לו מוגבלות. ואני שואל: מי המוגבל פה? מי המוגבל פה, ועד איזה שפל החברה הישראלית רוצה להגיע?

נחמן שי (המחנה הציוני):

איפה ראית את זה, איציק? איפה ראית?

איציק שמולי (המחנה הציוני):

בסקר בידיעות אחרונות. והדבר הזה מדכא, כי מסתבר שדור הילדים הוא הרבה יותר מתקדם מהדור של ההורים, מכיוון שבגני הילדים ובבתי הספר ילדים עם מוגבלויות שונות כבר משולבים, והילדים הקטנים לומדים כבר בגילם הצעיר להבין ש"המפלצת", במירכאות כפולות ומכופלות, לא נוראה כל כך, למעשה, ושכל הצדדים יכולים להפיק ממנה הרבה מאוד.

ואנחנו צריכים לזכור ולהזכיר כל הזמן בבית הזה: אנחנו אומנם מנגישים מדרכות ותחנות אוטובוס ואולמות ספורט. מה שאנחנו לא מנגישים מספיק זה את התודעה שלנו – את התודעה ואת ההבנה שלנו שאנשים עם מוגבלות הם קודם כול אנשים ורק אחר כך בעלי מוגבלות. כמו לכל בן אדם יש להם קשיים ומגבלות, אבל יש להם גם יכולות וכישורים. והעובדה שהחברה הישראלית בוחרת בכל פעם מחדש להסתכל עליהם רק דרך הפריזמה של הנכות, הדבר הזה הוא בלתי נסבל וצריך להסתיים.

אנחנו כאן, בכנסת – וצריך להגיד את זה לזכותה – הכנסת יזמה כבר לפני הרבה מאוד שנים את ההעסקה של אנשים עם מוגבלות כאן, בכנסת, ולפני כשנתיים או שלוש שנים, ביום המיוחד, אני, בנוכחות מנכ"ל הכנסת ויושב-ראש הכנסת, העליתי בקשה, ציפייה, שצעירים עם מוגבלות ישתלבו בעבודת הכנסת, אבל לא רק במסדרונות; שלא יהיו רק עוזרים וסדרנים – שיעסקו בליבת העבודה של הכנסת. ואחרי מאמץ מאוד מאוד גדול הצלחנו להביא למימוש של החלום הזה, שבו צעירים מדהימים שיש להם מוגבלות, כן, אבל הם אקדמאים, יש להם הכשרה, יש להם ניסיון, יש להם הרבה מאוד מוטיבציה ורצון להוכיח את עצמם – שמונה או תשעה מתמחים כאלה נכנסו ללשכות של הח"כים, וח"כים ממפלגות שונות רואים איזו ברכה הדבר הזה מביא.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

משפט סיכום, בבקשה, חבר הכנסת שמולי.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

בסופו של דבר זה רק הספתח, ואני חושב שהאחריות של כולנו היא לוודא שכמה שיותר צעירים ישתלבו בשוק התעסוקה בכלל, ובכנסת ישראל בפרט. תודה רבה.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת. חבר הכנסת יוסי יונה, אדוני, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי, אם היא תיכנס אל האולם. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.

יוסי יונה (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מן הסתם חלקנו יודעים שלמעשה היום מציינים את יום זכויות האדם העולמי. אני רוצה לומר כמה מילים בהקשר הזה, וגם בהקשר שלנו, ההקשר הישראלי.

מדינת ישראל מאז ומתמיד ראתה את עצמה כדמוקרטיה ליברלית. ואחד מהמאפיינים של סוג כזה של דמוקרטיה, אדוני היושב-ראש, זה השילוב בין האופי היהודי שלה – ורובנו, אני מתאר לעצמי, סומכים את ידם ומחזקים את האופי היהודי הזה, את האופי היהודי של מדינת ישראל, אבל יד ביד אנחנו מעלים על נס את החשיבות של זכויות אדם. מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא מדינה שבו בזמן צריכה גם להגן על הזכויות הללו, ומפה, כפי שגם המקורות היהודיים אומרים לנו, אור לגויים, כן, שענייננו הוא באמת בזכויות האוניברסליות הללו של האדם.

וזכויות – אנחנו יודעים היום, חברות וחברי כנסת יקרים, עד כמה אנשים הם נעדרים זכויות, עד כמה אנשים לא נהנים מביטחון אישי, עד כמה אנשים חיים בעוני מרוד, עד כמה אנשים הם חסרי דיור בעולם בכללותו, ובוודאי גם בחברה שלנו. לכן אני רוצה להקדיש את הדברים שאני אומר כאן עכשיו, אדוני היושב-ראש, לעניין הזה, מה גם שאני לא יודע אם חלקכם יודעים על העובדה שהאגודה לזכויות האזרח בישראל היום יצאה בקמפיין להתרים את הציבור הרחב כדי לאפשר את הפעילות שלה. אני מאלה שנעתרו, ואני מקווה שגם רבים אחרים יעשו זאת. נעתרתי לתרום לאגודה כדי שתעשה את העבודה המופלאה שלה בהגנה על זכויות האדם בישראל באשר הן, ללא הבדלי דת, גזע, מין, לאום, מעמד כלכלי, זהויות מיניות ועוד כהנה וכהנה.

ואני קורא לכולנו לתמוך בפעילות שכזאת, משום שהפעילות הזאת היא אחד מהאדנים המאוד-מרכזיים שמשמרים את החברה שלנו כמדינה דמוקרטית. זאת אומרת, אני מדגיש את החשיבות של ארגוני חברה אזרחית, שזה עניינם. דמוקרטיה ליברלית או דמוקרטיה בכלל שנעדרת ארגוני חברה אזרחית היא דמוקרטיה לוקה. לכן אנחנו התברכנו הן בארגון הזה והן בארגונים אחרים שזה תפקידם.

אני רוצה מכאן לנצל את ההזדמנות ולברך את האגודה לזכויות אדם שהיא תוכל להמשיך את הפעילות שלה כל עוד פעילותה נדרשת, ועל פניו, פעילותה תידרש להמון זמן. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יואל חסון (המחנה הציוני):

רגע, רגע, אדוני, אני מוצא קטע מסוים, אם תיתן לי רגע.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

אתה יכול לחפש אותו במשך קצת פחות משלוש דקות, ואז להקריא אותו כמה שניות.

יואל חסון (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תקשיבו טוב לטקסט הזה: יפה, אז עכשיו, כשסוף-סוף מותר להשתמש במילה הזאת, אני אגיד את מה שכולם במדינה חושבים. עמותות השמאל במימון ממשלות זרות ועוינות, הפוליטיקאים מהשמאל ואנשי התקשורת שמצדדים תמיד בצד של האויב ותמיד נגד האינטרס היהודי, ליבם גס גם בקורבנות מתנחלים או קורבנות של המסתננים, ומצד שני, ליבם מלא חמלה לכל מתפרע פלסטיני שנפצע על גבול עזה – הם בוגדים. הגיע הזמן לומר את האמת הפשוטה. על פי כל סטנדרט אנושי בסיסי ומוסכם על כל לאום בהיסטוריה, הם בוגדים לכל דבר ועניין.

מי אמר את זה?

יעל גרמן (יש עתיד):

יאיר נתניהו.

יואל חסון (המחנה הציוני):

יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה. מעולם לא דיברתי על בנו של ראש הממשלה או על אשתו של ראש הממשלה. יש לי מה להגיד רק לראש הממשלה, ואני אגיד לראש הממשלה את הדברים האלה. ראש הממשלה, שמיהר להסתייג מדברי בנו, לא מיהר לעשות את זה במקרים אחרים, כאשר הוא שהלהיט את הרוחות, והוא שהיום משלם את המחיר גם בבית שלו על הלהטת הרוחות בחברה הישראלית, כי מה שאומר היום בנו של ראש הממשלה – לצערי, בחסות נתניהו – אומרים גם ברחוב ואומרים גם במקומות אחרים, ועכשיו פתאום ראש הממשלה רואה שזה גם נכנס אליו הביתה. זה גם נכנס אליו הביתה. זה מסוכן, חברים. זה מסוכן מאוד, מה שקורה בחברה הישראלית. הפילוג והשיסוי אחד בשני שנתניהו מוביל ועושה כאן בחברה הישראלית שנים – אז עכשיו זה אצלו בבית. ועכשיו, ראש האופוזיציה, שאת זוכרת שביקשת ממנו להתנער מאמירות של בוגדים, הוא עכשיו מתנער מהאמירה של הבן שלו. זה הגיע אליך הביתה, אדוני ראש הממשלה, אבל האמת היא שזה מציף את החברה הישראלית כבר שנים, ואתה זה שנושא באחריות על הדברים הללו.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ואחריה – חבר הכנסת יהודה גליק. עד שחברת הכנסת כהן-פארן עולה – ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.

יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):

אמן. אמרת בפעם השנייה נכון את שמי. בפעם הראשונה לא. תודה, היושב-ראש. חבריי חברי וחברות הכנסת, אתם זוכרים שלפני שבוע היינו כאן ביום שני בשעה 13:00, ואני, כנציגת המחנה הציוני, הצגתי את הצעת האי-אמון בממשלה בשל היחס שלה לכל הנושא של רצח הנשים, ודיברו דוברים נוספים – הצעות האי-אמון היו מכל סיעות הבית. ובאופן מדהים לא היה כאן אף אחד מחברי הקואליציה; היה רק סגן יושב-ראש הכנסת, שנאלץ להיות בדיון כי זה היה התור שלו, ושר הרווחה כץ, שנאלץ להיות כי זה היה התור שלו. וממה שאני הבנתי כששאלתי חברי קואליציה ברחוב, מחוץ למליאה, אמרו להם שאין שום דבר. אין כלום. אמרו לכם לא להגיע, ולא רק לא להגיע כי אתם לא רוצים להצביע באי-אמון הזה, כי כנראה הבנתם שלא תהיו כאן מספיק אנשים וזאת תהיה פדיחה, אלא פשוט אמרו לכם שאין כלום במליאה.

עבר שבוע מאז, אבל לא התכנסנו כאן כל כך הרבה, ולי זה יושב כאן, בבטן, מה זה כואב, מה זה מעליב. אין עלבון יותר גדול מזה שאתם אמרתם, בנוסף להצבעה נגד ועדת החקירה בנושא רצח הנשים שהצענו כאן, חברת הכנסת תומא סלימאן, חברת הכנסת מיכל רוזין, חברת הכנסת עליזה לביא ואני – מעבר לזה, גם באי-אמון אמרתם שאין כלום במליאה. הזלזול הזה, הציניות שלכם – לאן אנחנו מגיעים?

למוחרת, ביום שלישי, היו הפגנות. כל הנשים כמעט בכל הארץ שבתו; הפגנות מבוקר עד ערב; עשרות אלפים אם לא מאות אלפים שבתו ויצאו לרחובות. ואז התעורר ראש הממשלה, וכינס איזושהי ישיבה ביום רביעי ב-09:00, ומה יצא מהישיבה שכינס ראש הממשלה? נחשו. ניחשתם נכון: כלום. עוד פעם כלום, כי הרי אין כלום במליאה, ולא היה כלום ולא יהיה כלום, וגם בנושא רצח הנשים לא תהיה ועדת חקירה; לא יהיה תקציב לתוכנית למניעת אלימות במשפחה ואלימות נגד נשים. הדבר היחיד – יצאה הודעה מאותה ישיבה לגבי הצעת החוק של איזוק אלקטרוני, אזיקים אלקטרוניים לגברים אלימים, כדי שלא יתקרבו לנשותיהם או לבנות זוגם אם הם נמצאים במצב של הרחקה. והיום היינו אמורים להצביע עליה בקריאה ראשונה, אבל נחשו מה? כלום. אין כלום.

אז חבריי חברי הכנסת בקואליציה, תתביישו לכם שוב, גם על ההצבעה על ועדת החקירה, גם על כך שכשהיה פה אי-אמון אמרתם שאין כלום במליאה, וגם במיוחד ראש הממשלה, על זה שכשהוא מכנס סוף-סוף איזושהי ועדה בנושא הזה – אני אפילו לא יודעת מי ישב שם – לא יוצא ממנה כלום.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. יש הרבה שעות פה בכנסת שבהן אנחנו מתווכחים, מתקוטטים, רבים. אני לא מתכונת להתייחס לאופן שבו כינה אחד מקרובי המשפחה של ראש הממשלה את עמותות השמאל או את חברי הכנסת מהשמאל. אני החלטתי לעלות ולדבר על משהו קטן וטוב וחשוב – תנועת נוער מדהימה שקוראים לה "כנפיים של קרמבו". כנפיים של קרמבו היא תנועה שהוקמה לפני עשור על ידי בחורה מדהימה, שלימים נבחרה לאחת המנהיגות העתידיות של העולם הזה, ששמה עדי אלטשולר. היא אותה יזמית חברתית שהקימה את זיכרון בסלון; אותה יזמית חברתית שהקימה השנה לראשונה והתניעה את בתי הספר המכילים, כלומר בתי ספר שיש בהם ילדים שאינם סובלים ממוגבלויות וילדים שכן סובלים ממוגבלויות.

ועמותת כנפיים של קרמבו פתאום מצאה את עצמה מול שוקת שבורה לפני כמה שבועות, והיא לא ידעה אם היא יכולה להתחיל את שנת הפעילות הבאה שלה. אנחנו מדברים על תנועה שיש בה 3,000 חניכים. הדבר המדהים בה הוא השילוב בין חניכים שיש להם מוגבלויות מסוגים שונים לבין מדריכים וחניכים אחרים שאין להם מוגבלויות – כמובן, מוגבלויות נראות לעין. העמותה הזאת מצאה עצמה מול שוקת שבורה.

אני מוכרחה לומר שמשרדי הממשלה – גם משרד האוצר, גם משרד הרווחה, גם משרד החינוך – מנסים למצוא פתרון לבעיה הזאת, אבל הסיבה שהחלטתי לעלות ולדבר על כנפיים של קרמבו היא שבימים כל כך כל כך עכורים, אדוני יו"ר הקואליציה, כנפיים של קרמבו היא קרן אור. ויש את הרגעים האלה – הרבה פעמים אנחנו נשפטים על הוויכוחים האלה, אבל אני רוצה לדבר דווקא על המקומות של הכוח, של העוצמה של החברה הישראלית, שבאה לידי ביטוי במקום כמו כנפיים של קרמבו. כנפיים של קרמבו היא תנועה שחייבת להיות מתוקצבת על ידי המדינה באופן שבו לעולם לא יהיה לה חשש שהיא לא תוכל לפעול.

ואז מתחילים – תסלחו לי, אני מאמינה בפרוצדורה, היושב-ראש סמוטריץ. אני לא מתעלמת ממנה. אבל אני ממש ממש מבקשת מאיתנו. יש רגעים שבהם הפרוצדורה הופכת לביורוקרטיה, וזה מה שקרה בכנפיים של קרמבו.

טלי פלוסקוב (כולנו):

הבעיה נפתרה.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אני יודעת. אני יודעת. חברת הכנסת פלוסקוב, הרי אמרתי פה ששר האוצר – לא צריך לעזור לי אם ממילא אמרתי את זה, אבל עדיין אני אומרת לך: א. אני רוצה לראות באמת שזה מגיע לכדי פתרון, ואני רוצה לראות באמת שהם עומדים במבחני התמיכות, שעכשיו הם אמורים להצדיק את קיומם – שהם התנועה היחידה, והיחידה שעושה את זה, וכו' וכו' וכו'. אבל הרגשתי צורך, למרות שזה נמצא בפעולה – וצריך לומר תודה לחברתי חברת הכנסת מירב בן ארי, שבאמת יוצאת מגדרה כדי לעזור בעניין הזה. אני מעורבת בכנפיים של קרמבו בהרבה צורות שחברי כנסת לא תמיד מדברים עליהן, על הפעילות האישית שלנו, אבל אני אומרת לכם, עליתי לדבר עליהם משום שהרגעים המוארים האלה של החברה הישראלית לא תמיד מגיעים לידי ביטוי כאן, על הפודיום, ואני הייתי חייבת לדבר על כנפיים של קרמבו, כי זו תנועה שנותנת גם לי כנפיים. תודה.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבועות האחרונים אנחנו פוגשים כמה סקטורים, אנשים, נשים במיוחד, שיוצאים לרחובות וזועקים את הזעקה שהבית הזה היה צריך לזעוק. כן, גם מחר ישבתו העובדים והעובדות הסוציאליות, אבל אין מה לעשות, 89% מהם הם נשים, ובבית הזה – שקט בחלק הזה. והן צועקות והן זועקות את זעקתם של החלש והחלשה ביותר, והם נתקלים ב-124 תיקים לכל עובדת סוציאלית, ו-360 איש זה הרי לא אנושי, זה הרי בלתי אפשרי. אנחנו הרי לא מסוגלים לעשות את זה בשום מסגרת, לא בגן הילדים ולא בבית הספר ולא בבית הפרטי. כיצד אנחנו מצפים מאותה עובדת שתקשיב ותהיה קשובה ותיתן טיפול הולם ובאותו רגע ובאותו הזמן ותוכל לתת פתרון אם אנחנו מעמיסים עליה 150 תיקים, 360 איש?

וכן, הקהל הזה, שקשה לו וצר לו, מגיב בבוטות ולעיתים באלימות, אבל האשמה היא בחוסר התקינה, בחוסר היחס, בחוסר תשומת הלב. אנחנו עוד פעם רואים איך הקואליציה הזאת מפנה עורף לחלש ולחלשה ביותר בחברה. אנחנו עוד פעם רואים את אותה ממשלה שקוראת לעצמה חברתית, את אותה ממשלה שקוראת לעצמה מדינת רווחה, מצפצפת, מזניחה ולא שמה לב ולא נותנת תשומת לב. למה אתם מצפים, שיקרה עוד מקרה נורא ומזעזע כמו עם האחות? מה אתם רוצים, שהן תקרוסנה? שמערכת הרווחה שעובדות סוציאליות מחזיקות אותה בשיניים ובידיים, שזאת שליחות בעיניהן – הרי מי היה הולך לעבוד בעבודה כזאת תמורת 6,500 שקלים? רק מי שמרגיש שליחות; רק מי שהלב והאוזן שלו שווים; רק מי שיכול לעשות את זה מתוך אמונה. אז מה, נדרוך עליהן? הן, השליחות, נשים אותן בחזית בלי הגנה? לא שולחים ככה עובדות סוציאליות. לא שולחים ככה אנשים לאוכלוסייה שצריכה אותנו, לאוכלוסייה שמסתכלת עכשיו על הבית הזה, פותחת טלוויזיה, מביטה ואומרת: הם אמורים לדאוג לי.

אז הגיע הזמן שכיסאות הקואליציה יהיו טיפה יותר מלאים, ויממשו את מה שהם אמורים לעשות – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

משפט סיכום, בבקשה.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

– – להיות הרבה יותר חברתיים, כי העובדות הסוציאליות צודקות. ותפסיקו להראות לנו שאתם ממש ממש לא חברתיים. תודה.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם נגוסה – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא, גברתי רוצה לדבר?

עליזה לביא (יש עתיד):

כן.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

בבקשה, שלוש דקות לרשותך. גברתי, בבקשה.

עליזה לביא (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי, חבריי, חברי הכנסת, לפני כשבוע ראש הממשלה הבטיח לנו שמכל החבילה הזאת של התוכנית למאבק באלימות הוא מזהה דבר אחד שצריך להעביר אותו מהר, והוא הבטיח שהוא יעביר את זה בחקיקת בזק, ואתמול באמת החוק, חוק האיזוק האלקטרוני, שאני מנסה להוביל אותו פה כבר שלוש שנים, עולה לוועדת שרים לענייני חקיקה. את החוק הזה הנחתי ב-2014, אחרי הרצח של אביטל רוקח, אישה יקרה, זיכרונה לברכה, שמגיעה לבית המשפט ומבקשת שלא ישחררו את בעלה. היא מתלוננת, והשופט שהיה שופט תורן מחליט על צו הרחקה, והבעל, שגר בנפרד, לא מקפיד על צו ההרחקה, ויותר חמור מזה – הוא בא ורוצח אותה.

ואז אמרתי לעצמי: מה עושים? ומאז אני מנסה לקדם את הצעת החוק הזאת. ואני אומרת לכם כאן, אתמול החוק עולה בוועדת שרים אחרי שלוש שנים – שלוש שנים שיכולנו למנוע רצח של נשים. והחוק היה צריך להגיע היום לכנסת. כאן, עכשיו, אדוני היושב-ראש, הכנסת הייתה צריכה להצביע עליו כמו שהכנסת יודעת והממשלה הזאת יודעת להעביר חקיקת בזק. ראינו את זה בחוק הקולנוע: זה היה בוועדת שרים, מייד הגיע לפה, לכנסת, ועוד לא גמרנו להצביע – כבר היה דיון בוועדת החינוך.

אז זהו, שחוק האיזוק האלקטרוני – שעבר פה לפני שנה; העברתי אותו בטרומית יחד עם חברתי חברת הכנסת תומא סלימאן – החוק הזה לא נמצא פה היום, הוא לא נמצא פה למרות שראש הממשלה הבטיח לנו חקיקת בזק. מהבדיקות שעשיתי, במקרה הטוב הוא יגיע לכאן בעוד שלושה שבועות, חודש. אז זאת חקיקת בזק?

אז לא, חברים. אל תעבדו עלינו. כשאתם רוצים בבהילות – בבהילות יצאנו ממצרים, אז חוק האיזוק האלקטרוני הוא "בבהילות יצאנו ממצרים", הוא חוק מציל חיים. ואנחנו כולנו חייבים לראות איך עושים את זה. ואני רוצה מכאן להזכיר לראש הממשלה: הבטחת מהירות בזק לחוק הזה. אדוני ראש הממשלה, אתה הבטחת במילים שלך לפני שבוע. תעמוד במילותיך. זה לא עוד נושא, זה לא עוד משהו. זה משהו מרכזי.

בשנת 2018 24 נשים נרצחות. מחצית מהן היו מוכרות לשירותי הרווחה, למשטרה; הן הגישו תלונות. חוק האיזוק האלקטרוני, בתרגום, זה ידע טכנולוגי – אנחנו מדינת הסטרטאפ ניישן – ידע טכנולוגי שיסייע בידי נשים שיש נגד הגברים צו הרחקה על ידי שופט, ואם הן לא רוצות ללכת למקלט – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

משפט סיכום, בבקשה.

עליזה לביא (יש עתיד):

– – יש אפשרות טכנולוגית לבוא ולסייע.

אז במשפט הסיום אני רוצה לחזור מכאן לראש הממשלה ולבקש שיממש את ההתחייבות שלו. אדוני ראש הממשלה, הבטחת חקיקת בזק. חוק מציל חיים; אפשר לחוקק אותו בחודש. אנא, תעמוד בהבטחה שלך. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה, חברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק, אדוני, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.

יהודה גליק (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חברים, אני רוצה להעלות נושא, ואני רוצה לברך את יושב-ראש ועדת הרווחה שהחליט להעלות את הנושא לדיון מיוחד השבוע ולהתחיל בו בעצם דיון.

חברים, אני רוצה לספר לכם שילדי ישראל מחולקים בישראל לתת-קטגוריות, וכך המדינה מכירה בהם ודנה בחובות שלה כלפיהם. מעמד היתומים בישראל מעולם לא נדון במדינת ישראל, אלא אם כן היה מדובר ביתומי צה"ל או ביתומים של טרור. אבל יתומים אזרחיים מעולם לא קיבלו הכרה ומעמדם מעולם לא נדון.

ילד יתום מגיע לבית הספר אחרי השבעה על אביו או על אימו, ומשרד החינוך לא מגיש עבורו אפילו חוזר מנכ"ל. טוב ליבה, גודל השראתה של המנהלת, היועצת, המחנכת, הם יקבעו את גורלו. תבדקו ותגלו שיש חוזר מנכ"ל לילדים אחרי גירושין, לילדים חולים, לילדים עם אלרגיות, אבל במשרד החינוך מעולם לא דנו והכירו בילדים יתומים אזרחיים. ילד יתום לא מקבל מענה נפשי ורגשי בשל מעמדו כיתום. משרדי הבריאות והרווחה, באמצעות קופות החולים, לא משתתפים בהוצאות פסיכולוג לילד יתום. ילד יתום עם הפרעת קשב וריכוז יקבל איזושהי הכרה מכיוון שמדינת ישראל מכירה בהפרעות קשב וריכוז, אבל מדינת ישראל לא מכירה במעמד של ילד יתום.

הביטוח הלאומי מקציב להורה 700 שקל לילד יתום בחודש בקצבת שאירים, אבל 1,000 שקל לזוג הורים עובדים עבור ילד עם סוכרת. לפני שבועיים ביקרתי בנתניה אצל משפחה שהגורל התאכזר אליה: האבא נפטר לפני כשמונה חודשים ולפני חודשיים האימא נפטרה. מחלקת הרווחה בנתניה עושה לילות כלילות, אבל מקבלת לידיה מקרה כזה ומתחילה לשבת על המדוכה. אין חוקים עוקפים, אין צו שעה למקרים טרגיים כמו המקרה הזה. הילדים היתומים יכולים לחכות ולהיות נעים ונדים עד שהאחות תחליט שהיא לוקחת את הילדים אליה כאומנה. היא תצליח לעבור ועדות, לבנות את שני החדרים עבורם על הגג של דירתה. הסבתא שרה בת ה-74 תתמסר וכו' וכו'.

בעזרת השם, ביום רביעי הקרוב, ביוזמת יושב-ראש הוועדה, ובאמת בהמלצה של עמותה חדשה בשם "אמיצים", שלקחה על עצמה לטפל באלמנות ויתומים צעירים, אנחנו נתחיל סדרה של דיונים כדי להסדיר את מעמדם של ילדים יתומים בישראל. אני מזמין אתכם להצטרף לדיון.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – מוותרת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חברת הכנסת ענת ברקו – מוותרת; חבר הכנסת דן סידה – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – אינו נוכח. חבר הכנסת רוברט טיבייב, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

תודה, אדוני היושב-ראש. באמת אני צריך להגיד כמה מילים על הצעת החוק, אבל אני רוצה לחסוך לעצמי את הזמן ולדבר על דברים אחרים. הסאגה שהייתה בשבוע שעבר – מה לא כתבו עליי. היום הגעתי לישיבת סיעה, ישיבת סיעה של המחנה הציוני, ושאלתי שתי שאלות פשוטות, הכי פשוטות שיש: האם הם חושבים שאני צריך לחזור לרוסיה, אדוני היושב-ראש? פה אחד אמרו: לא. אתה צריך להישאר פה.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

מזל.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

שאלתי עוד שאלה אחת: האם אתם, רבותיי, חושבים שקיבלתי איזשהן טובות בגלל הסאגה באותה הצבעה? רק אחת הייתה אמיתית, חזקה. רק אחת – מיכל בירן. אני מאוד מברך את זה שהייתה אמיתית ואמרה לי: כן, אני חושבת שקיבלת משהו. אבל בוא נמשיך הלאה. ממש אחרי עשר דקות קיבלתי טלפונים מכל אנשי התקשורת מכל העולם עם השאלה הכי פשוטה: האם הקלטתי את ישיבת הסיעה? זה בדיוק העניין. אני אף פעם לא מקליט אף אחד, אבל תבינו איך הסיעה מתנהלת. זאת בדיוק הבעיה של הסיעה של המחנה הציוני. אם מישהו לא רוצה לקבל את הביקורת, שלא יקבל, אבל התפקיד שלי – להגיד את הביקורת.

פעם אמרה לי יושבת-ראש האופוזיציה ציפי לבני שאני בן אדם אמיץ, חזק ואמיתי. גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, אני לא אאכזב אותך. אני אהיה אמיץ, חזק ואמיתי. ואנחנו ממשיכים.

חבריי הליכודניקים, אתם איתנו, לא? דודי אמסלם. אומרים שאני איתכם ואתה יושב עם הגב אליי. זה בדיוק המצב, והם חושבים שאני איתכם, וזה לא. בבקשה.

דוד אמסלם (הליכוד):

קודם כול, אתה איתנו בארץ ישראל.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אני מבקש מכם, אל תשחקו איתי ככלי במשחקים של הקואליציה, כמו שאני מבקש – אל תשחקו איתי ככלי במשחקי האופוזיציה. ואני שואל אותך, דודו אמסלם: אתה יודע מה זה גח"ל? יודע או לא? אני שואל שאלה.

דוד אמסלם (הליכוד):

נו, ו-

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

מה נו, ו- – כן או לא?

דוד אמסלם (הליכוד):

מה אתה חושב?

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

מה שאני יודע זה גוש חרות ליברלי, נכון? נכון?

דוד אמסלם (הליכוד):

רק שנייה, דקה. שמולי – – – לא הצענו לא דבר. אתה הכפשת אותו סתם, על לא עוול בכפו. אבל לא חשוב. עשית עליו סיבוב, מה שנקרא. אבל היות שאתה איש טוב – – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

אדוני יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת אמסלם, אתה רוצה לגייס כאן באמצע הלילה?

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אז אתה יודע מה זה גח"ל או לא?

דוד אמסלם (הליכוד):

גוש חרות ליברלי.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

יופי, יופי, מצוין. ואנחנו יודעים שהסטיגמה על מפלגת העבודה – שהמפלגה אוכלת ראשיה, נכון? וזה לא בדיוק נכון להיום. אתה יודע מה זה גח"ל? גח"ל, עכשיו, על חשבון מפלגת העבודה אוכלת ראשיה, זה גבאי, חסון ולבני. הם מנהלים את מפלגת העבודה – הליכודניקים. אתם שלחתם אותם לשם. אתם שלחתם אותם לשם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה לחבר הכנסת רוברט טיבייב. חברת הכנסת סופה לנדבר – מוותרת; חבר הכנסת עודד פורר – מוותר. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איווט ליברמן. אני מתלבט, חבר הכנסת ליברמן, אם זה תענוג לקרוא לך חבר כנסת איווט ליברמן או לא – או שזה צער גדול.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אחרי שאני אדבר אתה – – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

עשיתי לך את זה במודע, אתה יודע. בשמחה רבה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח את דבריי בבקשה תפילה לרפואתם של הפצועים של הפשע של אתמול בלילה, ניסיון הרצח, הפיגוע במשפחה הצעירה, עמיחי ישי בן פייגא גיטל גלילה והאישה שעכשיו, בעזרת השם, מקווים שהיא תצא מזה, אבל בינתיים היא נאבקת על חייה, שירה יעל בת ליאורה שרה, והרך, התינוק בן שירה יעל, לרפואה שלמה.

האירוע הזה והמצב של הפצועים מקשר אותי לנושא קרוב, אבל לא ממש הנושא של הפיגוע. היה אמור להיות מחר משהו מביש ומזעזע – הפגנה של עשרות, אולי מאות כלי רכב, אופנועים של איחוד הצלה, להפגין נגד משרד הבריאות בגלל שהם לא מקבלים מידע ממד"א, שיש לה איזשהו מונופול על המידע, על פצועים ועל נזקקים. אני קודם כול רוצה לבשר לכנסת: התבשרתי לא באופן רשמי שיש איזשהם מגעים עכשיו למנוע את השביתה המבישה הזאת, המבזה כל אחד, כל אזרח בישראל, כי משרד הבריאות הגיע לאיזושהי נוסחה שתאפשר שיתוף פעולה.

אני ממש בוש לעמוד פה ולדבר על זה, כי אנחנו יודעים שהצלת חיים, פיקוח נפש, זה הדבר היקר ביותר. אין דבר יותר יקר בחיים מאשר החיים עצמם, שהקדוש ברוך הוא נתן מתנה לאדם שהוא חי. זה פלא ונס שאדם יכול לחיות, הוא יכול לנשום, הוא יכול להתקיים כמה שנים שהקדוש ברוך הוא נותן לו. הצלת חיים זה המצווה הגדולה ביותר, אז לכאורה, אנשים שעוסקים בהצלת חיים היו צריכים לפעול באהבה ואחווה ושלום ורעות בצורה הכי מותאמת, לדווח אחד לשני, למסור מידע, לפעול ביחד, להציל נפשות ביחד. ואנחנו בושים ונכלמים שבמשך השנים אנחנו שומעים כל הזמן שיש סכסוכים. ואני לא נוקט שום צד, לא לצד מד"א ולא לצד איחוד הצלה; ברוך השם, בקהילה שלנו יש לנו מתנדבים גם כאן ומתנדבים גם כאן. אבל לא ייתכן דבר כזה. במשך שנים אנחנו שומעים שיש איזושהי תחרות, לא קנאת סופרים תרבה חוכמה, אלא תחרות שמסכנת חיים של חולים ושל פצועים בתאונות או באירועים.

ולכן, אני רוצה לברך את שר הבריאות שנכנס לעניין ואני מקווה שהפעם, בניגוד לפעמים קודמות, יהיה הסדר ברור וחד-משמעי שבהצלת חיים אין הבדל בין ארגונים; כולם צריכים לפעול במשותף ובסינכרוניזציה. וכבר הציע פעם מישהו, אני לא זוכר מי, הצעת חוק שיהיה 199 – נדמה לי שזה בארצות הברית – שזה טלפון הצלה לכל הארגונים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

911.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

911. אותו דבר צריך לעשות גם פה. לא ייתכן שמישהו ישמור איזה נכס של מידע כשיש איזה אדם שזקוק לעזרה. תודה רבה.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת איווט ליברמן, ואחריו יסכם השר לביטחון הפנים. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אנחנו מדברים על אלימות, ואני רוצה לדבר על אלימות מסוג אחר. היום ראשי חמאס בירכו על פיגוע הטרור ליד עפרה; הם בירכו על הפגיעה באישה הרה. יתרה מזו, הם אמרו היום, בהודעה רשמית של חמאס, שזאת הדרך היחידה של ההתנגדות שהציונים מבינים, קרי, צריך להמשיך בפיגועי הטרור.

לא שמעתי שום ציוץ מממשלת ישראל. לא שמעתי שום תגובה מהקבינט. אבל ראיתי שגם היום מחמוד א-זהאר, מראשי חמאס, נותן ריאיון. ומה הוא אומר? מעולם, לא ישראל, לא הקטארים, לא התנו בשום דבר העברת 90 מיליון דולר. הם לא ביקשו שום התניה – לא הפסקת האלימות, לא הפסקת ייצור הרקטות ולא החזרת החיילים והאזרחים השבויים בידי חמאס. כלומר, אנחנו נמשיך להעביר 15 מיליון דולר גם בפעם הבאה, גם בחודש הבא, אחרי שחמאס בירך היום על הפיגוע הזה ליד עפרה. איפה הממשלה הלאומית? אדוני, אתה חבר, דומני, במפלגה שנחשבת למאוד מאוד לאומית. לא שמעתי מהמפלגה שלך ציוץ אחד בנושא. מה זה צריך להיות, ההפקרות הזאת?

גם ברגע הזה שאנחנו נמצאים בכנסת חמאס ממשיך לפתח תשתיות טרור ביהודה ושומרון. ראינו רק לפני שבועיים ששב"כ חשף תשתית טרור ביהודה ושומרון, חוליות תחת הפעלה ישירה של ראשי חמאס מעזה, לא משוחררי שליט, עם הוראה ברורה לבצע פיגוע חמור בתוך מדינת ישראל. הם ממשיכים את זה גם עכשיו. אנחנו, מעבר ל-15 מיליון דולר, מספקים שמונה שעות נוספות של חשמל לרצועת עזה, קרי, המחרטות שמייצרות רקטות עובדות גם היום, גם עכשיו. ברגע זה אנחנו יושבים בכנסת ובעזה מייצרים רקטות. גם אגף המו"פ, מחקר ופיתוח של חמאס, עובד כרגע על הגדלת הרש"ק – להגדיל את הטווח של הרקטות, לשפר את הדיוק – הכול בכסף שאנחנו מעבירים לרצועת עזה.

גם בנושאים אחרים – אני פשוט לא מבין מה ממשלת ישראל, שהיא נחשבת לממשלה ימנית – למה היא עוד מצפה? הרי אותו – – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

משפט סיכום, בבקשה, אדוני.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אותו מערך של מנהרות בעזה – גם עכשיו, תדע, גם היום, ברצועת עזה ראשי חמאס עבדו על השיפור, על הארכה והרחבה של תשתיות מנהור בעזה. גם היום הם עבדו על הרחבת מנהרות בעזה. הם עבדו היום על ייצור רקטות, והם היום עבדו על הקמת עוד חוליות.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אני דורש מממשלת ישראל – ואני חושב שזאת חייבת להיות דרישה שלכם – להודיע לאלתר: אין יותר העברת כסף. אין יותר 15 מיליון דולר. אין יותר חשמל נוסף. אנחנו מעבירים שמונה שעות נוספות, הוספנו חשמל. אין יותר פינוקים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה, אדוני. לוקח זמן לתקן שנתיים מדיניות שלך במשרד. זה לא קורה ביום. יסכם את הדיון השר לביטחון הפנים, חבר הכנסת גלעד ארדן. אני הרשיתי לעצמי להגיב רק כיוון שהוא דיבר עליי לא מעט בתוך הנאום. בדרך כלל אתה יודע שאני נמנע מזה בשבתי כיושב-ראש הדיון. בבקשה, אדוני.

השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:

אני לא שמעתי שהוא דיבר עליך, אדוני היושב-ראש. שמעתי שהוא דיבר על מפלגת הבית היהודי.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

דיבר אליי, על מפלגתי, אז הזכרתי.

השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:

רק הזכיר שאדוני חבר במפלגה הזאת.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

נכון, המפלגה הזאת שביקשה לקבל את תיק הביטחון כדי לתקן ולא קיבלה.

השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:

אבל לעומת זאת שמעתי גם את ידידי ראש המפלגה שלך – באמת ידידי – שאומר שאנחנו לא ממשלת ימין. גם את זה שמעתי. אז אני לא מסכים לא עם ידידי שר הביטחון לשעבר ולא עם ידידי שר החינוך בהווה. לצערי, כל הדברים כנראה נאמרים, אולי, כי ריח הבחירות עולה באפם של ראשי מפלגות אחרים, והם קצת שוכחים את המדיניות שלהם ואת המעשים שלהם. אבל הכול בסדר. הציבור רואה ושומע וחכם.

נחזור לחוק, אדוני היושב-ראש – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

מאוד חשוב.

השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:

– – שאותו נתבקשתי – או ביקשתי – לסכם. החוק הזה הוא, על פניו, לא חוק בעל חשיבות אדירה, אבל הוא עוסק בגוף ממשלתי שיש לו חשיבות אדירה. ולכן, אני מבין שיש פה היום רצון להפגין כישורים כאופוזיציה, אבל אני בטוח שאם חבריי מהאופוזיציה יעיינו בתיקון המונח בפניהם, הם יבינו שמוטב לתמוך בו; כי בסך הכול לא מדובר פה בתיקון חוק שיש בו איזושהי משמעות אם אתה מהקואליציה או מהאופוזיציה. הרי מה שיש בפניכם זו הצעת חוק שמדברת על רשות ממשלתית חדשה שלקחה ואיחדה כמה תוכניות ממשלתיות למניעת אלימות. לאחת קראו "עיר ללא אלימות", לאחת קראו "מצילה". ביחד עם הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול, התובנה של ועדה מקצועית במשרד לביטחון הפנים הייתה שצריך לאחד את כל התוכניות הללו והגופים למניעת אלימות, סמים ואלכוהול, כי זה יצר כפילויות וניהול בלתי יעיל. כשאנחנו מבינים ששימוש מופרז באלכוהול או שימוש בסמים קשורים בקשר ישיר לפעמים גם לנושא של אלימות ו-vice versa, אז הרשות הזאת לקחה על עצמה את האחריות לטפל בכל החוליים הללו בחברה הישראלית. ולכן האינטרס שלנו, קואליציה ואופוזיציה כאחד, הוא שהרשות הזו תתפקד באופן המיטבי.

מה שקרה, כדי שהרשות הזאת תהיה יעילה ותעבוד בצורה אפקטיבית יותר, הוחלט גם לשנות את המבנה הניהולי שלה. קודם הייתה לה מועצה מייעצת של עשרות חברים, והמועצה החדשה הורכבה כמועצה הרבה יותר מצומצמת, יעילה, שיכולה לייעץ למנכ"ל הרשות לגבי הנושאים שצריך לתת לגביהם את הדגש: איזה אוכלוסיות, איזה מקומות, דרכי טיפול חדשות שמקובלות בעולם, מה הציבור חושב וכן הלאה וכן הלאה. מה שקרה הוא שבהרכב של המועצה המייעצת, המחשבה הייתה – שוב, כדי למנוע סרבול ודיונים מיותרים וארוכים עם יותר מדי נציגות ונציגים – נקבע בהצעת החוק המקורית שאושרה שמנכ"ל הרשות הוא גם יושב-ראש הוועדה המייעצת.

הרשות הזו התחילה לפעול, דומני, במרס השנה – פברואר או מרס השנה. לאחר כמה חודשים היה די ברור שהמבנה הזה הוא לא מספיק טוב, כי מנכ"ל הרשות נמצא בעומס כל כך אדיר, שוודאי – אפילו מעבר לסוג של ניגוד עניינים אולי שיש בין האמירה שמנכ"ל הרשות גם יהיה בראשות הוועדה המייעצת שאמורה לייעץ לו, שזו בעיה מובנית, אבל גם מבחינת העומס שמוטל עליו זה פשוט מהווה פספוס אם אדם שאמור לעמוד בראש הוועדה המייעצת לא מגיע בכלל להרחבת היריעה ולהסתכלות על הנושאים הציבוריים הנוספים שהיינו רוצים שהרשות תעשיר את עשייתה בהם.

ולכן, התיקון שמונח בפניכם מציע דבר מאוד מאוד פשוט: הוא מציע שבמקום שמנכ"ל הרשות הלאומית למאבק באלימות, סמים ואלכוהול – במקום שהמנכ"ל יהיה גם יושב-ראש הוועדה הציבורית המייעצת, במקומו אחד מאנשי הציבור שחברים במועצה הזאת הוא זה שהשר ימנה כיושב-ראש הוועדה המייעצת. משרד האוצר – כמובן, הדבר המרכזי שהטריד אותו זה אם יושב-ראש הוועדה המייעצת, אם זה איש ציבור, אם זה אומר שהוא גם, חס וחלילה, יקבל שכר או הוצאות. הסיכום היה – כרגע בהצעת החוק אין התייחסות לנושא הזה, כי זה לא העניין ולא המהות. המהות זה לטייב ולשפר את עבודת הרשות הזאת, ולכן, כאשר החוק יגיע – אני מקווה, אם הוא יאושר – כאשר הוא יגיע, דומני – זה אמור ללכת לוועדת הפנים והגנת הסביבה, נכון? לאן זה מיועד, אדוני היושב-ראש?

קריאה:

– – –

השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:

אז כאשר החוק יאושר והוא יגיע לוועדת הפנים והגנת הסביבה, אנחנו נבקש באמת לכלול כחלק מהדיון גם את השאלה הזו לגבי החזר ההוצאות ליושב-ראש הוועדה המייעצת של הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול.

ולכן, כפי שאמרתי, חבריי וחברותיי, כיוון שמדובר בהצעת חוק שעוסקת בגוף שהוא לא גוף שיש לו איזשהן השלכות פוליטיות אלא להפך – השלכות חברתיות פר אקסלנס – ואני בטוח שכולנו, אופוזיציה וקואליציה כאחת, רוצים שהגוף הזה יפעל באופן מיטבי, אז אני מבקש מכל חברות וחברי סיעות הבית לתמוך בהצעת החוק – – –

קריאות:

– – –

השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:

טוב. כנראה לא שכנעתי מספיק, את אומרת, בחשיבות הצעת החוק. בסדר. אז אני עוד פעם חוזר ומדגיש.

לרשות הזאת היו הישגים אדירים. דרך אגב, למיטב זיכרוני, מכיוון שדיבר כאן קודם יושב-ראש ישראל ביתנו, השר ליברמן, אין לי ספק שישראל ביתנו תתמוך בהצעת החוק הזאת, כי למעשה, מי שהקימה את הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול – זה היה בזמן כהונת השר אהרונוביץ, ואני חושב שזו הייתה יוזמה של תנועת ישראל ביתנו במקור, יוזמה מבורכת, לרכז מאמץ בכל הנושא הזה של מאבק בסמים ואלכוהול. ולכן, כאשר אנחנו היום מנסים לשפר את פעילותה של הרשות הלאומית, אז אין לי ספק שגם מפלגות ששייכות לאופוזיציה, ואפילו ישראל ביתנו, למרות הדברים הקשים שאמר כאן קודם יושב-ראש המפלגה, אין לי ספק שגם אתם תתמכו בהצעת החוק הזאת.

ואני שוב, לסיכום, פונה לכל חברות וחברי הכנסת ומבקש לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעביר אותה לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה לשר לביטחון הפנים. חברים, נא תפסו את מקומותיכם.

אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול (תיקון), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד?

הצבעה מס' 12

בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54

נגד – 50

נמנעים – 1

ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול (תיקון), התשע"ט–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

54 תומכים, 50 מתנגדים.

מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):

– – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

חבר הכנסת מיקי זוהר מבקש – לפרוטוקול – אמר שהוא טעה בהצבעתו והוא מבקש להצטרף למצביעים בעד.

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):

– – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, היית במקום?

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):

– – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

לא נלחץ לך?

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):

– – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

מבקש לצרף גם את הצבעתו, נגד. על כל פנים, התוצאה היא כזאת שהצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה והיא עוברת, בעזרת השם, להמשך הכנה בוועדת הפנים והגנת הסביבה.

הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 34) (חלקה תלת-ממדית), התשע"ט–2018

[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1275); נספחות.]

(קריאה ראשונה)

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 34) (חלקה תלת-ממדית), התשע"ט–2018, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים?

קריאה:

– – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

יש לנו מישהו מהממשלה שמציג את הצעת החוק במקום שרת המשפטים? אדוני יושב-ראש הקואליציה.

קריאה:

השר קרא.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

השר קרא. אדוני מציג את הצעת חוק המקרקעין? בבקשה, אדוני. השר קרא, בשמה של שרת המשפטים, יציג את הצעת החוק לקריאה ראשונה.

יואב קיש (הליכוד):

– – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

לאדוני. בבקשה, אדוני.

שר התקשורת איוב קרא:

אדוני היושב-ראש, הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 34) (חלקה תלת-ממדית), התשע"ט–2018, נועדה להגביר את יכולת הניצול של הקרקע באמצעות האפשרות להפרדת הבעלות במקרקעין לחלקות תלת-ממדיות, שיהוו נושא נפרד לעסקאות ולזכויות בשכבות השונות של הקרקע – תת-הקרקע, פני הקרקע ומרחב הרום.

התיקון נדרש שכן במצב המשפטי הקיים אין אפשרות להעביר ולרשום זכויות בעלות בחלקים של שכבות קרקע שונות. בנוסף לכך, גם בפן הרישומי, בהיות מרשם המקרקעין דו-ממדי, הוא אינו מאפשר רישום של זכויות בעלות בחלק מסוים מן המרחב האנכי. מגבלות הדין הקיים מובילות לקשיים משפטיים ומעשיים שונים אשר הולכים ומתעצמים בשנים האחרונות, ובמיוחד במקרים שבהם מדובר באזורים צפופים שנדרשים לשטחים לצורכי ציבור ותשתיות, כאשר אין בנמצא קרקע פנויה שיכולה לספק מענים אלו.

על רקע כל אלה, בשנים האחרונות הולך ומתבהר כי קיים צורך חיוני לאפשר חלוקה גמישה יותר של מקרקעין, ובפרט במדינת ישראל, אשר נדרשת להתמודד עם משאבי קרקע מוגבלים. באמצעות התיקונים תתאפשר התאמה של הדין הקנייני לתכנון הדינמי הקיים היום, המאפשר שימושי קרקע שונים בשכבות השונות של הקרקע, דוגמת מנהרות תת-קרקעיות וגשרים עיליים לתחבורה או לתשתיות.

הצעת החוק תאפשר לרשום עסקאות ברבדים השונים של הקרקע. גבולותיה של חלקה תלת-ממדית ייקבעו ויירשמו בפנקסי המקרקעין באופן תלת-ממדי כך שהבעלות בה תהיה מוגבלת גם בממד הגובה. בכך יתאפשר ניצול יעיל יותר של הקרקע, וכן יהיה בכך כדי להקל את הפיתוח, בפרט במקומות שבהם שימושי הקרקע מעורבים. גם במצבים שבהם נדרשת הפקעת קרקע ניתן יהיה במקרים המתאימים להפקיע רק את חלק הקרקע ההכרחי להפקעה.

יצוין כי על מנת להבטיח את המשך קיומו של מוסד הבית המשותף, על הוראותיו הייחודיות המסדירות את היחסים בין בעלי הדירות, הצעת החוק קובעת כי דירה בבית משותף לא תוכל להירשם כחלקה תלת-ממדית.

נוכח האמור לעיל, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה, אדוני השר. אנחנו נעבור כעת לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין. זה פלא גדול. חבר הכנסת חנין, חבר הכנסת דב חנין, אדוני רוצה לדבר?

דב חנין (הרשימה המשותפת):

– – –

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

אתה לא חייב לדבר – – – אתה לא חייב.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

רשימת הדוברים סגורה. בבקשה, אדוני.

דב חנין (הרשימה המשותפת):

תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, אני מציע לחברי הכנסת להסתכל ולראות אילו נזקים הממשלה הזאת מתכוונת להמשיך ולעשות בתקופת הזמן הקצרה שעוד נותרה לנו.

מה עוד יש לכם בקנה? אילו עוד דברים הזויים, מוזרים, משונים ובעייתיים אתם מתכוונים להטיל עלינו? אני שומע שביום רביעי מתכוונים להביא בפני הכנסת את הצעת החוק שמתכוונת לצמצם את סמכויות שיקול הדעת של נשיא המדינה בתפקידו כמי שמחליט על מי הוא מטיל את הרכבת הממשלה. למה בעצם מביאים את הצעת החוק הזאת? האם המערכת הזאת של נשיא המדינה כשלה? האם אנחנו רואים איזושהי בעיה בלתי אפשרית שצריך לתקן אותה? ואולי נשיא המדינה הנוכחי לא ראוי לאמון? אולי הוא לא מפגין מספיק נאמנות? למה צריך לתקן את החוק הזה?

אני שומע שחבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר גדעון סער מקים מחנה בליכוד. אז בשביל זה משנים חוקי-יסוד? יש לכם בעיות פנימיות בליכוד ואתם לא יכולים לפתור אותן, אז אתם רוצים לשנות את המבנה הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל? עמיתיי חברי הכנסת, האם לכנסת הזאת אין גבולות? האם כל משחק פרסונלי ואישי צריך להתגלגל בסופו של דבר לשינוי חוק? האם כל רעיון, כשמישהו קם על הצד הלא-נכון, צריך להוביל לשינוי קונסטיטוציוני כאן?

הדברים האלה ימשיכו לקרות כל עוד בבית הזה יהיו להם משתפי פעולה. כל עוד יהיו משתפי פעולה במרכז לחוקי הנאמנות בתרבות, חוקי הנאמנות בתרבות יקודמו; כל עוד במרכז יהיו כאלה שישתפו פעולה עם עונש מוות, חוקי עונש מוות יקודמו; כל עוד במרכז יהיו כאלה שישתפו פעולה עם מהלכים הזויים, כמו חוק גדעון סער או חוק נשיא המדינה או כל שם אחר שאתם תיתנו לחוק הזה, מהלכים כאלה יקודמו, עמיתיי חברי הכנסת.

ולכן, אל תבואו בטענות על זה שהממשלה השתגעה. אתם, עמיתיי חברי הכנסת, יכולים להחליט. אתם יכולים להפיל את החוקים ההזויים, הבעייתיים, המסוכנים, שהממשלה הזאת מביאה עלינו, וזה מה שצריך לעשות עכשיו.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, שרי הממשלה, חברי הכנסת, יש פה חוק מקרקעין. דואגים למי שיש לו כמה קרקעות בתלת-ממד – איך לרשום את זה. יש רבבות זוגות צעירים ומשפחות ברוכות ילדים שאין להם קורת גג; יש רבבות אנשים שחיים בשכירות יקרה מאוד. העוול הגדול ביותר שנעשה לכל האזרחים האלה זה עניין המקרקעין. כאשר מדינת ישראל שולטת ב-90% מהקרקעות היה אפשר לאזן ולווסת את זה באופן שמי שרוצה לקנות דירה ראשונה יכול לקבל קרקע, וזה לא היה עולה כסף. ברגע שעברו לעניין של מכרזים, של קרקעות במכרזים לכל המרבה במחיר, לפני 15 שנה בערך או יותר, גרמו לכך שהאוצר יתעשר מקרקעות הבנייה, ממכרזי הבנייה, והציבור יתרושש.

רוב האנשים היום לא יכולים להגיע לדירה; לא רק בירושלים, שבה רק משקיעי חוץ יכולים לקנות, אלא אפילו באזורים שהיו פעם פריפריה, שהיה אפשר להשיג בהם דירה, היום אי-אפשר. זוג צעיר לא יכול לקבל דירה. אז הוא רוצה לגור בשכירות – אז השכירות עולה עד השמיים. וכאשר אני הצעתי הצעת חוק פיצול דירות – להכיר במציאות: שאנשים שיש להם דירות גדולות של יותר מ-100 מטר, יאפשרו להם לעשות יחידות להשכרה לצעירים, שזה היה עוזר גם לזקנים וגם לצעירים, וזה היה מוריד את מחירי הדירות – מה עשו מזה? אנשי כולנו הלכו ועשו מהחוק הזה – רק במקומות שיש שם בניין של שתי קומות וקרקעות לחניות. בקיצור, רק לעשירים עשו את פיצול הדירות.

רחל עזריה (כולנו):

אני בעד – – –

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אני יודע שאת בעד, אבל את חוקקת חוק שמאפשר רק לעשירים לעשות פיצול דירות ולא לעניים.

רחל עזריה (כולנו):

לראשי הערים – – – בואו נעשה שכל ראש עיר – תקשיב – – –

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

פשוט הזמן שלי קצר פה.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

ששש.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אני רוצה להגיד עוד משהו. מחיר למשתכן – זאת הייתה בשורה של השר כחלון. אבל הוא היה עושה יושר אם הוא היה אומר: רק קבלן שיש לו היתר בנייה יכול להיכנס במחיר למשתכן, או דירה, בניין, שנמצאים בשלבים האחרונים של אישור. אבל מה עשו? הוציאו עשרות אלפי זוגות צעירים משוק הדירות על ידי אשליה – על ידי דירות שאין להן עדיין אישור תוכניות בנייה. עוד יותר מכך, עשו תוכניות מחיר למשתכן, ואלפי זוגות צעירים זכו בהגרלה לדירה כשאפילו לא הוגשה בקשה להיתר בנייה. תקשיבו טוב: האנשים האלה לא יקבלו בעוד שבע שנים, כי עד שהקבלן יגיש את התוכניות ועד שיעבור את כל הוועדות הסטטוטוריות ועד שיתחיל לבנות, יעברו שבע שנים. איפה יגור הזוג הצעיר הזה בשבע שנים? בשכירות גבוהה, והוא ישלם גם משכנתה.

אדוני ראש הממשלה, יש לך, ברוך השם, הצלחות גדולות מאוד בזירה הבין-לאומית, ויש לך הצלחות גדולות בכל התחומים.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

משפט סיכום, בבקשה, אדוני.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

בעניין הדיור אני לא יודע איך אנחנו ניגשים לבחירות כאשר לזוגות צעירים אין דירות. זו המשימה הכי חשובה עכשיו, עוד לפני הבחירות: לעשות תוכניות להוריד את מחירי הדירות או לפחות את מחירי השכירות. תודה רבה.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה, תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אין ספק שנושא האלימות בחברה הערבית – הנשק המשתולל, פשיעה גוברת ביישובים רבים, רצח נשים – זה הנושא הכואב והכאוב ביותר בפני החברה הערבית. אם עושים סקר, זה מקום ראשון בדאגות, 40%–45%, ומאחוריו נושאים אחרים: חינוך, מצב כלכלי, העוני, תכנון ובנייה; בהפרש גדול.

ולמה אני אומר את זה? כי יש מעשי רצח שמתרחשים והתרחשו. מאז שנת 2000 – 1,303 הרוגים, מספר נורא בכל קנה מידה. ולעיתים יש דברים שחושבים שהם פחות מרצח, אז כאילו זה לא נורא, אבל זה נורא. למה זה נורא? למשל בג'דיידה-אל-מכר ירו על בית ספר עדי לנהיגה. ירו. בית הספר שייך, אגב, לראש המועצה הנבחר, סוהיל מלחם.

יש אנשים שהנשק בידיהם הוא דבר נורא ומשתמשים בו כדי להפחיד, לאיים, לפגוע, לירות, לפצוע; להרוג, לפעמים; או לירות על בית, או על בית ספר, או על בית ספר לנהיגה, כמו שהיה כאן, בג'דיידה-אל-מכר. זה נורא. זה מחייב את המשטרה לעשות הרבה יותר מאמץ. זה מחייב את הממשלה והמשטרה לגדוע את מסלול ההברחות מבסיסי הצבא אל היישובים הערביים. 90% מהנשק שמגיע ליישובים הערביים מקורו בהברחות מבסיסי הצבא. זה מחייב מאמץ מערכתי, מאמץ יתר. והמאמץ הזה לא קורה מספיק. לא קורה מספיק. התוצאות – בשטח, חבר הכנסת בגין.

זאב בנימין בגין (הליכוד):

יש התקדמות רבה.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

לך תסביר למי שירו עליו, הרגו את הבן שלו, שיש התקדמות.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

משפט סיכום, בבקשה, אדוני.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

זה נורא, ולכן זה מחייב את המשטרה ליותר מאמץ, אבל זה גם מחייב את הפושעים לדעת שהם בוגדים בחברה שלהם, והם מפעילים פחד ואימה, והם עושים דבר נורא, נורא ביותר.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מאיר כהן. אדוני, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי, אם הוא יהיה כאן. שלוש דקות, אדוני. בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים – אדוני ראש הממשלה, אם תואיל להקשיב אני אשמח מאוד. אני רוצה לנצל את הדקות האלה לדבר על הנגב ועל שאלת הבדואים בנגב. אדוני שר החקלאות, הסיפור הזה קרוב אליך. אנחנו כולם מדברים, אדוני היושב-ראש, על חשיבות יהודה ושומרון, ועושים כל אחד על פי תפיסתו ואמונתו, אבל הנגב הולך ונעלם. מדיניות הסתר הפנים שאתה מוביל, אדוני ראש הממשלה, המדיניות הזאת סופה להתנפץ מול פנינו באכזריות בלתי רגילה. ועל מה אני מדבר? אני נוסע כל יום מדימונה לירושלים. אני חי בנגב. לצערי הגדול, האי-הסדרה של שאלת הבדואים הופכת את הנגב למערב הפרוע של מדינת ישראל.

ההתיישבות חסרת המעצורים הופכת כל פינה וכל גבעה מוריקה בנגב. בכל בוקר כשאני עובר יש עוד פחון ועוד צריף ועוד אוהל. אדוני בני בגין, אתה זוכר שטיילנו על הגבעות. ליוויתי אותך, וכתבת חוק מצוין, והצעת הסדרה יוצאת מן הכלל. לצערי הגדול, דווקא ממשלת ימין, שהעומד בראשה מדבר על חשיבות ארץ ישראל, מפקירה את הנגב. זו לא שאלה שצריך לא – – –

זאב בנימין בגין (הליכוד):

מאיר, כל הספסלים האלה יצביעו נגד.

מאיר כהן (יש עתיד):

כולם, גם אתם. זו לא שאלה של טובים ורעים, חלילה. אני לא מטיל דופי באזרחים הבדואים. אבל במקום שמדינת ישראל לא מתנהגת כריבון, במקום שמדינת ישראל נוהגת בהסתר פנים – במקומות כאלה אנחנו מאבדים את הריבונות.

חבריא, אדוני היושב-ראש, מה שקורה בנגב הוא חסר מעצורים. מה שקורה בנגב זה התפתחות של מערכת חוק שהיא רק של הנגב. אלה מקומות שהם אקס-טריטוריאליים. יש יישובים בלתי מוכרים שלא נכנסים אליהם – המשטרה לא נכנסת וגם אנחנו לא נכנסים, לא עם רפואה ולא עם חינוך.

על כן, אנחנו צריכים להתחיל לנהוג כריבון. אני לא פונה אליך בטענות. אני יודע כמה שהמדיניות של החבר'ה שעובדים – אתה יודע איפה – עושים כמיטב יכולתם. אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא שצריכים להתנהג כריבון. במקום שהם פולשים צריכים להוציא אותם מיידית, ובמקום שהם יושבים על פי חוק צריכים לתת להם את כל הזכויות שלהם. אבל חייבים להפסיק עם זה. אני זועק את הזעקה הזאת כבר כמה שנים, וזעקתי נופלת על אוזניים ערלות.

אדוני ראש הממשלה, תתעורר. אנחנו מאבדים את הנגב. ואל תגיד בעוד עשר שנים: לא ידענו. תודה רבה.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אני סגרתי את הרשימה. אם אדוני לא רשום – הודעתי קודם שהרשימה סגורה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):

תודה, אדוני היושב-ראש. האחרון שרציתי לשמוע ממנו את הדברים האלה זה אתה, מאיר. האחרון שידבר על הבדואים ועל השתלטות על הנגב זה אתה, מאיר. אתה ראש עיר של דימונה, שרצינו לעשות אחווה ודו-קיום. כורנוב, אבו סולב, לידך – כמה שנים המדינה לא מכירה בהם? אתה האחרון שצריך לדבר בצורה הזאת.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה טועה.

קריאות:

– – –

סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):

אתה האחרון שצריך לדבר על זה, מאיר. אתה האחרון שצריך לדבר על הבדואים בצורה הזאת. מצער אותי מאוד.

קריאות:

– – –

סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):

בשנת 2017 נהרסו 2,200 בתים של האוכלוסייה הבדואית בנגב. 35 יישובים לא מוכרים בנגב.

זאב בנימין בגין (הליכוד):

לא – – –

סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):

אל תדבר על פלישה. אין פלישה בנגב. היום הורסים כל בנייה בנגב. האנשים לא חיים, חיים בתת-תנאים בנגב, כי המדינה לא נותנת שירות; כי האנשים עומדים כאן, מעל הבמה הזאת, ומסיתים נגד האוכלוסייה הבדואית.

אני רוצה לשמוע אותך בא ואומר שביישובים שבהם המדינה הכירה אין חשמל, אין מים, אין כבישים. באום בטין – איפה הממשלה באום בטין? איפה הממשלה בדריג'את? איפה הממשלה באל-הדאג', בקסר א-סר? על כך תדברו. אל תדברו על השתלטות. אתם יודעים על כמה שטח יושבים הבדואים? על פחות מ-3% משטח הנגב. לזה אנחנו קוראים השתלטות? תפסיקו, רבותיי. תפסיקו עם ההסתה הזאת. תפסיקו. זה לא יגיע לשום מקום. זה ידרדר אותנו, כי אנחנו בעצם משסים את האוכלוסייה, במקום לדבר על המצוקות. יישובים שהמדינה כבר מכירה בהם, שהיו בהם בחירות לפני כמה ימים – לאן הגענו?

זאב בנימין בגין (הליכוד):

תסלח לי, אדוני. סליחה, תחזור רגע, אני רוצה לשאול אותך שאלה – – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חברת הכנסת תמר זנדברג – בטלפון; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת; חבר הכנסת מוסי רז – לא מקשיב; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. חמש דקות, בבקשה, לרשותך. מבטיח לא לעצור אותך באמצע. את מכירה אותי.

רויטל סויד (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים מתנהלת מחאה, יותר נכון זעקה, של אלפי אנשים, עובדים סוציאליים שכל מהותם ומיהותם זה רק לעזור, לסייע ולהציל אנשים ונפשות בחברה הישראלית. הם זועקים על תנאי השכר שלהם; הם זועקים על העומס הרב שהם נמצאים בו – תחשבו שבכל רגע נתון לכל עובד סוציאלי יש 650 תיקים לטפל בהם על השולחן; והם זועקים בעיקר על אוזלת היד ועל העובדה שהם הופכים לשק אגרוף של כל מי שהם לא מצליחים לטפל בו, והם חווים אלימות על בסיס יומי וקבוע.

שר הרווחה, שר האוצר, ראש הממשלה, שעכשיו היה פה במליאה – איפה אתם? למה אנחנו מחכים? רק בשבוע שעבר עובדת סוציאלית נפגעה על ידי אישה שהכתה בה בפטיש. זה התווסף לעוד חמישה מקרים של עובדים סוציאליים שנפגעו והותקפו במקום העבודה שלהם. זאת חבורת אנשים יוצאת מן הכלל, מסורים, שכל מה שהם עושים הם עושים בשליחות, במסירות, למען שכבות חלשות בחברה. הם מוצאים פער עצום בין העשייה שלהם, הרצון שלהם, לבין העובדה שאין אף אחד שיעמוד ויגן עליהם.

ממש ברגעים האלה עומדים ומפגינים מאות אנשים. היום זה היה באשקלון ובבאר שבע, ושלשום זה היה בצפון – במוקדים בכל רחבי הארץ. למה הם צריכים להגיע למצב שהם משביתים את העבודה שלהם כדי שמישהו פה בכלל יסתכל עליהם ויראה אותם? למה אי-אפשר לטפל בזה עכשיו? למה צריך להגיע למצב שהם מדווחים שהם נמצאים בחוסר אונים מוחלט? הם לא יכולים לבצע את העבודה שלהם – לא עם תנאי השכר האלה, לא עם העומס, אבל בעיקר לא עם תחושת האלימות ועם האלימות שהם סופגים על דברים על בסיס קבוע. הם מגיעים למקום העבודה שלהם והם לא מוגנים.

צריך לשמוע את זעקת העובדים הסוציאליים ולטפל בה. הם לא אמורים להיות עכשיו ברחובות. תודה.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג'.

קריאה:

– – –

היו"ר בצלאל סמוטריץ:

השר אקוניס, אנחנו לא מוותרים על התענוג, זה לא שהוא לא מוותר. שלוש דקות, אדוני, לרשותך.

עיסאווי פריג' (מרצ):

אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, חבל, השר אקוניס, שראש הממשלה לא נמצא כאן.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אנחנו מייצגים אותו.

עיסאווי פריג' (מרצ):

מייצגים אותו. טוב.

עיסאווי פריג' (מרצ):

אני שואל אותך שאלה: כמה ילדים, שיהיו בריאים, יש לך, אדוני השר?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

שניים. שיהיו בריאים. בני כמה הם?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

15 – – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

15 – די בוגר ומבין עניין.

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

הוא הבין את – – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

ואתה מחנך אותו בצורה יפה; איך אומרים? מלח הארץ. יפה מאוד. ומה שהוא אומר בבית זה בדרך כלל מה שהוא שומע, נכון? אז אני רציתי לדבר על הבן של מר נתניהו, וחבל שהוא לא נמצא כאן.

איימן עודה (הרשימה המשותפת):

– – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

לא, חבל שהוא לא נמצא כאן. תראה, בשבועות ובחודשים האחרונים אנחנו שומעים כל מיני אמירות של בריון קטנצ'יק, כל מיני דברים, ולוקחים את זה – יאללה. היום ראש הממשלה אמר: אני דוחה את השימוש במילה "בוגד". למה? כי ג'וניור נתניהו אמר, והאשים את עמותות השמאל, את התקשורת ואנשי השמאל, בבגידה. פתאום ראש הממשלה קם ואמר וצייץ: אני דוחה את השימוש במילה "בוגד".

ואני שואל את ראש הממשלה – איך אמר חברי חבר הכנסת טיבי? שומעים את זה פעם אחת בבית, ומבקשים סליחה, אבל כשזה חוזר על עצמו כל הזמן, כל הזמן – הוא שומע זמירות אחרות בבית. לימדו אותנו: אתה רוצה לדעת את האמת של מישהו? תשאל את הילדים. ושואלים את הילדים, כי זה מה שהם שומעים בתוך הבית. ואכן, זה החינוך שמקבלים: מקבלים חינוך שכולם בוגדים – אני הגיבור.

על דברים כאלה, חברים, אני שואל אתכם: האם דברים כאלה לא מהווים הסתה לאלימות? האם הדברים האלה לא מחייבים פתיחת חקירה פלילית נגד הטוען לכתר? אנחנו במרצ פנינו לפתוח בחקירה פלילית נגד בנו של ראש הממשלה על הסתה לאלימות, כי זה החוק – כי בגידה זאת העבירה הקשה ביותר שנמצאת בספר החוקים של מדינת ישראל.

זה החינוך, אדוני ראש הממשלה, שאתה נותן. וכל האמירות והזמירות שתשמיע לנו – חלאס, די, רואים את זה.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה.

עיסאווי פריג' (מרצ):

תודה, אדוני.

היו"ר חמד עמאר:

חבר הכנסת נחמן שי. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

נחמן שי (המחנה הציוני):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו שמענו אתמול, בצער רב, את הידיעה על מותו של יגאל בשן. השמועות במדינת ישראל עוברות יותר מהר מהאור, וכמובן נפוצו שמועות לגבי סיבת המוות. אבל היום אלמנתו מיקה שמה קץ לרכילות הזאת ואמרה בגלוי, בריאיון רדיו, כי יגאל בשן שם קץ לחייו. היא אמרה: כשאדם בוחר את הסוף שלו, שום דבר אינו עוזר. והיא תיארה את השנים האחרונות שהובילו לקראת אותו רגע שבו הוא שם קץ לחייו. ואני חושב שבתוך הכאב הגדול הזה על זמר, יוצר, שגם לי היה הכבוד להכיר אותו הרבה הרבה שנים, אני חושב שהדברים של אלמנתו, של מיקה, הם חשובים ביותר, כדי להציף את הנושא הזה ולהביא אותו לתודעה הלאומית שלנו.

אני חושב שזה היה בתקופתך, יעל גרמן, כשהיית שרת בריאות, שהקצית בפעם הראשונה תקציב לנושא של מלחמה באובדנות, נכון? וגם סייעת – – –

יעל גרמן (יש עתיד):

– – –

נחמן שי (המחנה הציוני):

נכון. ואני חושב שסייעת גם לעמותה בשביל החיים, ואפילו צעדת איתנו ברחובות תל אביב פעם.

יעל גרמן (יש עתיד):

כל שנה.

נחמן שי (המחנה הציוני):

כל שנה אפילו. ואני מאוד מודה לך על זה, ומעריך את זה, כי אני חושב שצריך לסייע להכרה הציבורית שמחלת נפש היא מחלה כמו כל מחלה אחרת, ושהיא גם בת-טיפול. וחלק מהטיפול הוא להכיר בקיומה, לא לדחוק אותה ולא לטאטא אותה ולא להתעלם ממנה, ולא להסתייג מאנשים שמתמודדים עם מחלות נפש.

לפני שבוע כינסו חברותיי פנינה תמנו-שטה ולאה פדידה שדולה פה, בכנסת, למען המתמודדים, והתייצבו שם הורים, וסיפרו בגלוי למצלמות ולנוכחים בחדר על הקשיים שעוברים ילדיהם שלוקים במחלת נפש. וגם בזה אני רואה מעשה אמיץ ממדרגה ראשונה, כי שוב, נהוג היה להסתיר ולמנוע ולהרחיק ולהתעלם.

עצם העובדה שאנחנו מוכנים היום, אני מקווה, יותר ויותר להניח את הנושא הזה לפנינו ולטפל בו – אני לא יודע אם התוכנית ממשיכה להיות מתוקצבת.

יעל גרמן (יש עתיד):

הורידו את התקציב, אנחנו לא יודעים מדוע, והיא לא פועלת.

נחמן שי (המחנה הציוני):

זה מה שחששתי. הייתה לי התחושה שמשום מה השר היום קיצץ. אני לא יודע, זה שווה שנבדוק את זה מחדש.

אבל אני חושב שהחברה הישראלית כן צריכה תקציבים, כי בלי תקציבים אי-אפשר. והיא צריכה גם הכרה ציבורית ופומבית בכך שיש בתוכנו אנשים שמתמודדים התמודדות קשה ביותר עם מחלות נפש, ואפשר להציל אותם – אפשר להציל אותם אם מגישים להם עזרה ואם פועלים למענם. ואני חושב שאפשר שזאת תהיה אולי קרן אור אחת מהמקרה העצוב מאוד והקשה ביותר של חברנו יגאל בשן, זיכרונו לברכה. תודה רבה.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי – איננו. חבר הכנסת איל בן ראובן, עד שלוש דקות. אדוני, בבקשה.

איל בן ראובן (המחנה הציוני):

כבוד היושב-ראש, כבוד חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים שנמצאים פה – ואני מבקש שתקשיבו, כי אני הולך להגיד פה דברים שלא קשורים לאופוזיציה–קואליציה אלא לעניין אמיתי – אני רוצה לדבר על נושא שבעיניי חייב לעמוד בראש סדר העדיפות היום, והוא נושא מיגון הצפון.

בשבועיים האחרונים שמענו את ראש הממשלה מדבר – אני קורא לזה: מפחיד אותנו בנאומים חוצבי להבות – על התקופה הרגישה שבה אנחנו נמצאים, על ההקרבה שתידרש מאיתנו, על תוכניות חיזבאללה לכיבוש הגליל, על הטילים. הכול נכון, אבל יש דרך להציג את הדברים. לא חייבים לגרום לפחד – ובציניות אני אומר: לגרום לתושבי זרעית, יערה, משגב עם, היישובים שבצפון, אני קורא לזה "לישון עם נעליים". צה"ל עושה את עבודתו נאמנה, ואני מזכיר לכולנו שחיילי צה"ל ומפקדיו נמצאים בשעה זו, שאנחנו יושבים פה, עכשיו, במבצע חשוב מאין כמוהו בצפון, ואני כמובן מברך אותם.

דבר אחד, כבוד השרים, נשכח, ולאורך זמן, וזה הגנת תושבי הצפון במיגון אישי, בממ"דים, שחשיבותם אדירה. וראינו את זה בעזה, ובצפון הדבר הזה הרבה הרבה הרבה יותר משמעותי. עמדתי פה והתרעתי בנושא, על דוכן זה, כבר כמה פעמים, ואני אומר לכם: המצב רע. רבים מהאזרחים – כבוד היושב-ראש, אתה מכיר את זה – אינם ממוגנים במה שנדרש. ומה שנדרש הוא מיגון אישי; עשר שניות מאזעקה צריך להיות לכל אזרח את היכולת למגן את עצמו. ויותר מדי אזרחים היום, יהודים וערבים – ואינני רוצה לנקוב כאן במספרים, זה לא חשוב כרגע – אין להם את המיגון הזה.

במאי האחרון הכריזה הממשלה – האוצר, שר הביטחון – על תוכנית רחבת היקף למיגון יישובי הצפון בטווחים של עד 45 ק"מ מהגבול. אני בירכתי על התוכנית. עם חברי חיים ילין ביטלנו כינוס עם ראשי רשויות בנושא, אבל הבטחנו שנעקוב אחרי ביצועה. צר לי, אני עוקב אחרי הביצוע, וכרגע אנחנו בסעיף כותרות. בסעיף כותרות – בשטח לא קורה מה שצריך לקרות. 150 מיליון ש"ח שהוקצבו לפני ההכרזה הגיעו ליעדם. שאר הכסף, שתוכנן לזמן הקרוב, חצי מיליארד שקל – 360 מיליון כבר היו לפני זה במשרדי ממשלה, ולכן זה לא בסדר העדיפויות, זה לא לממ"דים; 110 מיליון שקל שמתוכננים כרגע לאפס ק"מ עד 1 ק"מ מהגבול גם הם אינם כרגע בשטח.

אני רואה שזמני נגמר, אז אני רוצה לסכם ולומר: המצב כרגע – כבוד השר אריאל, אני מבקש מכם להעביר את זה הלאה. זה ממש עניין מהותי. לפחות תנו לתושבים בצפון את ההרגשה שמישהו באמת מתעסק עם זה, כי הייתה הכרזה, וכרגע אין בשטח שום דבר שקורה בנושא הזה. ולכן, מול המצב המתפתח, אני חושב שחייבים לתת לזה הרבה הרבה יותר תשומת לב, ושנראה דברים שקורים בשטח. תודה רבה.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. אלעזר שטרן – מוותר; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת; חבר הכנסת יוסי יונה – איננו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני.

נאוה בוקר (הליכוד):

– – – רוצים ללכת – – – חבל שנכנסת לכנסת בכלל.

אמיר אוחנה (הליכוד):

די, די, די, נו.

נאוה בוקר (הליכוד):

לא לא לא, אל תגיד לי די.

היו"ר חמד עמאר:

עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

יואל חסון (המחנה הציוני):

מה את רוצה, ללכת לכתוב את התעודה לאייל גולן? מה, למה את לחוצה ללכת הביתה?

יהודה גליק (הליכוד):

אדוני – – –

נאוה בוקר (הליכוד):

– – –

יהודה גליק (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי – ששש, אני לא יכול – חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חברים, בשנתיים האחרונות הותקפתי והושמצתי מעל גבי הבמה הזאת פעמים רבות על ידי חברי כנסת רבים על כך שאני מעז להיפגש עם שטראכה. שטראכה – הרי שטראכה הוא נאצי. לא משנה ששטראכה מביע את תמיכתו במדינת ישראל, לא משנה ששטראכה פועל נגד אנטישמיות – שטראכה הוא נאצי. איך אתה מעז לפגוש אותו?

חברים, בעיר חיפה, אתם, אותם אנשים שתקפתם אותי, השבוע פעם אחרי פעם הגנתם – על מי הגנתם? על רג'א זעאתרה, שאומר שהוא מעריץ של נסראללה, הוא מעריץ של אסד. אתם, במפלגת העבודה ומרצ, תומכים בו. האיש הקים את – –

מוסי רז (מרצ):

– – –

יהודה גליק (הליכוד):

– – ארגון ה-BDS הישראלי. אל תפריע לי, בבקשה. הוא התבטא בצורה גסה כלפי נשים – הוא פנה לאישה, פעילת חד"ש, ואמר לה שהוא יחשוף את העבר המיני שלה. כן, הוא אמר את זה. אבל אפשר לתמוך בו, כי הוא שמאל. הוא פנה לפעילה פמיניסטית והוא אמר לה: מעניין כמה את עולה בשוק השפחות של דאעש. הוא אמר: סוריה לא תיפול, אל-קודס לא תאבד. הוא אמר שדאעש למד את כל הפשעים שלו מהציונות. חברים, הוא בסדר, עליו אתם הגנתם, אבל אני, שהעזתי לפגוש את האיש שמכריז מעל כל במה, ומעיף כל אנטישמי מהמפלגה שלו – איתו אסור להיפגש.

חברים, לפני כמה שבועות היה פיצוץ בשכונת דאחייה, של החיזבאללה, והאיש הזה העלה תמונה לפייסבוק שלו, ככה: שולח לכם מחיפה לדאחייה. זה האיש, והוא בסדר; הוא יכול להיות סגן ראש עיר בישראל. אבל כשאני נפגש עם אנשים שמגנים אנטישמיות, ופועלים למען מדינת ישראל, ופועלים נגד אנטישמיות ונגד גזענות, אז אתם משמיצים אותי? הא הא הא הא.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה.

קריאה:

יהודה.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

יהודה, אני לא יודעת מה זה היה. לא משנה מה – – –

היו"ר חמד עמאר:

חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה.

קריאה:

היית גדול, יהודה.

היו"ר חמד עמאר:

חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה.

אילן גילאון (מרצ):

עם מי נפגשת? עם מי נפגשת? יהודה, אוהבים אותך.

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, אני אמשיך את מה שאמרתי בנאום הדקה, בקשר לוועדות קבלה, אבל אני אדבר מהכיוון של הנגב, כי דובר פה על הנגב ועל החוק מ-2011 שאישר ועדות קבלה, ועל כך שיישובים יהודיים מסוימים לא יקבלו ערבים לתוכם. אני לא איכנס לסיבות כמה זה גזעני, אבל אני אוכל להגיד לכם שאז, באותו חוק, היו 434 יישובים שלא יקלטו, והקריטריונים היו שמספר התושבים שלהם הוא פחות מ-400. אני תוהה: כשמדברים על 35 יישובים בנגב, שהם לא מוכרים; אחד מהם אני מכיר מקרוב, ביקרתי שם, מכיר אנשים, יש לי חברים – א-זרנוק. א-זרנוק – גרים בו 5,000 אזרחים. אותו רוצים לפנות. 434 יישובים עם פחות מ-400 תושבים – משאירים אותם, ומכירים בהם, ונותנים להם את כל השירותים. זה גזענות לשמה, וזה מה שנקרא לפגוע באזרחים, חוץ מזה שבאים ורוצים לתקן את החוק.

אבל אני, לחוק שאנחנו מדברים עליו, חלקה תלת-ממדית, אני אתנגד מכמה סיבות – אני רואה שהזמן קצר – כי הם יכולים לפגוע בבעלות. מי שקנה דירה, הוא קנה אותה בתוך מבנה שיש בו כמה דירות, כמה תושבים. התוספת הזו, שאתה יכול ללכת ולקחת את הגג, לקחת את הקרקע – אתה עושה לו פקקים, אתה פוגע בקניין שלו, ואתה גם יכול ליצור בתוך המבנה עצמו. דובר על זה שאתה יכול להקים חניונים תת-קרקעיים באותו יישוב. היום, אפילו לחיזוק מפני רעידת אדמה – אתה צריך את ההסכמה שלהם. אתה בא באופן דורסני, פוגע בכל הזכות של הקניין. מי שקנה את הדירה – יש לו את הזכויות עליה. המדינה לא יכולה להיות במערב פרוע ולגנוב לאנשים את הזכויות שלהם.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.

מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):

לא, לא, אני מדבר על מצב הדיור.

מוסי רז (מרצ):

גיור?

מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):

בדל"ת, דיור. אם לא יהיה דיור, איפה יהיה גיור? איפה יארחו אותם?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דבר, דבר על גיור, מוזס.

מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):

אם לא יהיו דירות, לאיפה יבואו הגרים? איפה הם יגורו?

היו"ר חמד עמאר:

בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.

מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):

כן, תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שרי הממשלה, תשמעו, במשרד השיכון עדיין קיימים כאלה דברים מוזרים, שצריך להיות גאון כדי להבין איך הדברים האלה קורים. השתתפות בשכר דירה – אתם יודעים שזוג צעיר – דבר מאוד מעניין: רק אם אחד משני ההורים, משני הזוגות, מרוויח בין 5,700 ל-7,000 שקל, אז מקבלים השתתפות בשכר דירה. אם שני ההורים מרוויחים את זה – לא מקבלים. הרי אתם מדברים כל הזמן על לעודד יציאה לעבודה, אז למה אם ההורים, שני ההורים, יוצאים – תסבירו לי, מדוע לא מגיעה להם השתתפות בשכר דירה? רק אחד צריך להרוויח סכום של בין 5,700 ל-7,000, אחרת הוא לא זכאי. וגם, מה ההשתתפות בשכר הדירה? תשמעו איזה אבסורד: בין 570 שקל, אם יש ילד אחד, ל-1,750, אם יש שלושה ילדים. משלושה ואילך – אין עלייה; לא מכירים בילדים האלה. כאלה דברים שאני לא יודע מי הממציא הגאוני של הדברים האלה. איזה היגיון יש בדברים האלה – מישהו יכול להסביר לי?

זה בדיוק כמו סיפור מחיר למשתכן. אני לוקח את בית שמש כדוגמה. בא האוצר ומפרסם שהסבסוד הממוצע בבית שמש לדירה זה 200,000 שקל, אבל אתם יודעים מה מחיר הפיתוח לדירה בבית שמש? למה מחיר הפיתוח צריך להיות 300,000 שקל? ויש דירות של 350,000 שקל, הפיתוח. מישהו לחש לי באוצר, הוא אומר: מה, אתה חושב שאנחנו פראיירים כאלה? מה, נותנים כאלה מתנות? הרי צריכים את כביש 38, בית שמש–שער הגיא עד בית ג'וברין; צריכים את המט"ש, מפעל טיהור שופכין של בית שמש, שעולה קרוב ל-400 מיליון. מאיפה נממן את זה? בוודאי, מממנים את זה על גבם של הזוגות הצעירים, או על גבם השפוף של ההורים שלהם, ושוכחים לגמרי שב-2017 הכנסות רמ"י, רשות מקרקעי ישראל, היו – אתם יודעים כמה? 15 מיליארד שקלים. 15 מיליארד שקלים. אילו היו מכניסים את זה למשק סגור ובאמת רוצים לעזור לזוגות צעירים, אז הינה, יש מקור כספי. אבל מה לעשות, האוצר לקח את זה כאחד מהמקורות לתקציב המדינה, את רמ"י, כמו שהוא לקח את הביטוח הלאומי.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה.

מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):

לסיכום, אני לא רואה עדיין את הפתרון למצוקת הדיור. תודה רבה.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. חברת הכנסת לאה פדידה – איננה; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):

תודה. מכובדי היושב-ראש, מכובדיי השרים, דיבר לפני כמה זמן ידידי וחברי מאיר כהן, שאכפת לו מהבדואים, והוא פנה וביקש משר החקלאות, המופקד על תיק הבדואים, להגיע להסדרה. אני שואל מכאן, מעל דוכן זה: מה הפירוש? מה ההגדרה להסדרה? האם הסדרה מתבטאת בהפקעת קרקעות ובהריסת בתים?

ענת ברקו (הליכוד):

שלא תוכל לעשות – – –

טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):

אני רוצה לומר לכל שר בממשלת ישראל, כולל אורי אריאל: הריסת הבתים היא לא הפתרון. הפתרון – וכך ציפיתי ממאיר כהן, שאכפת לו מהבדואים, ואנחנו יודעים שלאף אחד מאלה לא אכפת מהבדואים – הפתרון הוא להכיר ביישובים. להכיר ביישובים. אני רוצה לשמוע את יש עתיד אומרת מכאן: הפתרון הוא להכיר ביישובים. מה זאת אומרת לעקור יישוב בדואי כדי להקים שם יישוב יהודי? בדיוק כך אתם מבקשים – –

יעל גרמן (יש עתיד):

טלב, אתה יודע – – –

טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):

– – ואם לא, יהיה מערב פרוע, כך אתם אומרים. אתם האחראים לכל מה שיקרה שם. ומה אתה אומר, מכובדי שר החקלאות, לגבי הרשות שעליה אתה מופקד, רשות העקירות, רשות ההריסות, רשות השחיתות? כ-1,000 משפחות, 5,000 תושבים, הגישו התנגדויות להקמת מפעל תעש בנגב. בא האיש שלך, אורי אריאל, בא יאיר מעיין, יושב-ראש המינהלת, ואומר שכל ההתנגדויות האלה נדחו על ידי הוועדה המחוזית. איך אתה תתנהג, מכובדי שר החקלאות, איך אתה תפעל מול אדם שקרן, רמאי, כמו אדם כזה? ואתה מינית אותו להיות מופקד על כ-100,000 בני אדם. בן אדם רמאי ושקרן, וגם נוכל. לא הגיע הזמן לפרק את המינהלת הזאת? לפרק את המינהלת.

ודרך אגב, אני רוצה לקנטר אותך, מכובדי השר: כל אלפי הבתים שהרסת לא עזרו לך. אף בדואי אתה לא תצליח לפנות; אף בדואי לא יהגר ממקום יישובו, מושבו ומולדתו. זו האדמה שלנו לפני שאתה עלית, לפני שמישהו מכם עלה. זו האדמה שלנו, ואנחנו לא נשכח את טבח אל-עזאזמה, טבח דוואימה. כשקמה המדינה הרגתם מאות וגירשתם אלפים. אנחנו כך, נמשיך בחיים. ישב כאן שר הרווחה, שהוא מנוע, הוא וגם שר התחבורה – אתם מנועים מלעשות, בוא נגיד, שירותי בריאות, רווחה – –

היו"ר חמד עמאר:

תודה.

טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):

– – גם שירותי תחבורה. עד היום בימי הגשם היישובים האלה מנותקים מהעולם, לא יכולים לצאת, לא יכולים להיכנס ליישובים שלהם. לכן, מכובדי – משפט סיכום: שר החקלאות אורי אריאל, אתה מתבקש להכיר ביישובים, יישוב-יישוב. להכיר ביישובים. לא נאפשר לך ולתוכניות שלך לעקור את היישובים הערביים ולהקים במקומם יישובים יהודיים.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה, תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אמרתי בדבריי קודם לכן שהיום, 10 בדצמבר, זה היום הבין-לאומי לזכויות האדם, היום שמציין את ההכרזה הבין-לאומית לכל באי העולם בדבר זכויות האדם מ-1948, שנחתמה ב-10 בדצמבר. אני שמח לבשר לאלה שעוד לא יודעים ולא קיבלו את הבשורה שהיום, בלשכת משרד המשפטים הצרפתי, הוענק פרס הרפובליקה הצרפתית לזכויות האדם לשני ארגונים מובילים בתחום הזה של הגנה על זכויות האדם: ארגון בצלם והארגון הפלסטיני אל-חאק. שני המנכ"לים של הארגונים, חגי אלעד, המנכ"ל של בצלם, ושעואן ג'בארין, המנכ"ל של אל-חאק, קיבלו מטעם הארגונים שלהם את הפרס המכובד הזה. אז כאן, מעל דוכן הכנסת, אני רוצה לשלוח להם את ברכותיי ולהגיד להם שהם עושים עבודת קודש בקידום זכויות האדם, בהגנה על זכויות האדם, ושהם בעצם מובילים את המאבק למען סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67', לצד מדינת ישראל.

אי-אפשר לדבר על היום הבין-לאומי לזכויות האדם בלי להדגיש את הנושא הזה שהעם הפלסטיני עד היום, עד היום, משולל ושוללים ממנו את זכותו הבסיסית להגדרה עצמית. במקום ליהנות ממדינה עצמאית ריבונית, כמו שאר עמי העולם, המציאות שלו היא מציאות של דיכוי, מציאות של הרג ומציאות של נישול. הגיע הזמן לסיים את המציאות הזאת. הגיע הזמן לעבור לעתיד אחר, שמכבד את זכויות האדם. ואם ירבו ארגוני זכויות האדם כמו בצלם ואל-חאק, ואם ירבו מגיני זכויות האדם כמו חגי ושעואן, הדרך של כולנו למען עתיד יותר טוב תתקצר. תודה רבה.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח – איננו נוכח; חבר הכנסת אברהם נגוסה – איננו. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אתמול ביקרנו בכמה יישובים בנגב, כולם במצב סוציו-אקונומי 1, בתחתית הסולם; כולם חיים – חלק גדול מהתושבים חיים במצב של פחד תמידי שמא ייהרס ביתם. אנשים שדיברנו איתם אמרו: איך אנחנו יכולים לחשוב על דברים אחרים כאשר הבית שבו אנחנו גרים אינו בטוח? אנחנו לא יודעים מתי יבואו ויהרסו לנו את הבית.

ממשלת ישראל יכולה לטעון הרבה דברים; יכולה ללכת לאו"ם. יכולים לעלות כאן חברי כנסת ולדבר על דמוקרטיה, על זכויות אדם. בנגב לא שמעו על זה. 2,200 בתים – מבנים, סליחה, לא בתים, כי זה כולל גם חנויות ודברים אחרים – נהרסו בשנה שעברה. ישנה עלייה תלולה בהרס הבתים. הממשלה, במקום לבנות – הורסת. וזה אחד המקומות היחידים בעולם שבו הורסים לקבוצה אחת ובונים לקבוצה אחרת וטוענים שזאת דמוקרטיה. גם לחוצפה אין גבול.

שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:

ולשקר?

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

אין גבול לחוצפה. אין גבול לנישול. אני חושב שצריך להזמין משלחת של האו"ם – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אוה. אוה.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

– – שתחקור מה קורה בנגב כאשר ממשלה מתעללת באזרחים, כאשר ממשלה מנשלת אותם, עוקרת אותם, הורסת את בתיהם, ולא נותנת להם אופק לחיים נורמליים. זה דבר – – –

נורית קורן (הליכוד):

זאת בנייה בלתי חוקית.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

הבנייה של הכיבוש של הנגב, הכיבוש של הקרקע, מה שאתם קוראים גאולת קרקע, הוא הלא-חוקי.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

הכיבוש של הנגב?

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

לנשל אנשים, להרוס בתים שלהם, זה הלא-חוקי. אתם עוברים על החוק הבסיסי: אל תהרוס. גם חמורבי הטיל עונש כבד מאוד על אותו בנאי שברשלנותו – –

היו"ר טלי פלוסקוב:

נא לסיים, אדוני.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

– – נהרס – בגלל רשלנותו נהרס הבית. מה נגיד על אותם שהורסים במו ידיהם בכוונה תחילה – –

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

– – בזדון, בפשע ידוע מראש? אני חושב שאת אלה צריך להעניש – –

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

– – ולא את התושבים המסכנים שאתם הורסים להם את הבית.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי.

קריאה:

אוה.

קריאה:

על כל חוק צריכה לדבר.

יהודה גליק (הליכוד):

מה קרה? מה יש? מה קרה?

מיקי לוי (יש עתיד):

אם תמשיכו ככה כולם יעלו.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

כן, בדיוק.

היו"ר טלי פלוסקוב:

עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יהודה גליק (הליכוד):

תעזבו אותה. לפחות היא מדברת לעניין.

מיקי לוי (יש עתיד):

כל תגובה כזאת – עוד עשרה איש יעלו.

קריאה:

וואו, איך אני מפחדת. אני כולי ברעידות.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אני רוצה להגיד לכם משהו. האמת היא, גברתי היושבת-ראש וחבריי חברי הכנסת, לא הייתי בטוחה שאני רוצה לעלות, אבל אז הקשבתי לחבר הכנסת זחאלקה, שמדבר על כיבוש הנגב; שמעתי את חבר הכנסת ג'בארין, שמדבר על יום זכויות האדם. ואני חושבת שזכויות אדם זה דבר מאוד מאוד חשוב. זכויות אזרח ודאי הן דבר חשוב. אבל ביום שבו נלחמת בבית החולים האימא שירה על חייה שלה, והתינוק אביחי, שנולד אחרי שטרוריסט מפגע עלוב נפש, ארור יהיה הוא ומשפחתו, ירה לה בבטן – אתה, עם כל הכבוד, אדוני, לא תדבר איתנו על כיבוש הנגב.

יהודה גליק (הליכוד):

– – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

כי אתה, אתה זה שמשמר את הנרטיב שבו לעולם לא יהיה אפשר יהיה להגיע להסדר עם הפלסטינים. ואני לא מוכנה להאמין שהפלסטינים הם כמוך, חבר הכנסת זחאלקה. אני משוכנעת שיש בינם אנשים שבאמת רוצים להגיע בסופו של דבר לשלום.

יהודה גליק (הליכוד):

– – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

גם אם הצד הזה לא מאמינים בזה, בצד הזה אנחנו עדיין מאמינים בזה.

יהודה גליק (הליכוד):

– – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אל תעזור לי, חבר הכנסת גליק. אני מסתדרת לבד. הוא לא חייב להקשיב לי, אבל אני גם לא חייבת להקשיב לך, חבר הכנסת זחאלקה. אתה פעם אחת בחיים שלך תגיד משהו על זה שהרשות הפלסטינית משלמת תמריצים כספיים לטרוריסטים עלובים. פעם אחת בחיים שלך תגיד משהו על זה. פעם אחת תוקיע את זה. אבל למה שאתה תוקיע את זה? למה שאתה תוקיע את זה?

ואני לא התכוונתי להתפרץ ככה. וכל מה שאני רוצה עכשיו זה שהאם הזאת שירו לה בבטן תשרוד ושהתינוק שלה ישרוד. תודה רבה.

היו"ר טלי פלוסקוב:

אמן. קשה. תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך.

פנינה תמנו (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, תחילה אני רוצה להצטרף לדברים של איילת, שבאו מעמקי ליבה, ולאחל החלמה מהירה לשירה ולתינוק ולכל הפצועים. מדינת ישראל מחויבת וחייבת לרדוף את המפגעים צמאי הדם.

ולנושא אחר. היום אנחנו מציינים – השבוע – את יום זכויות האדם. הבוקר דנו בדוח הגזענות, דוח פלמור, שראה אור, אפשר לומר, בעקבות מחאת יוצאי אתיופיה ב-2015, כשמדינת ישראל בפעם הראשונה הייתה מוכנה לבדוק את עצמה, להסתכל באומץ רב ולראות איזה פעולות צריך לנקוט כדי למגר אפליה וגזענות. ואני חייבת לומר שבתוך הדיון, מצד אחד הייתה אופטימיות זהירה על דברים שמתבצעים, לדוגמה מינוי של מתאם המאבק באפליה וגזענות בכל משרד ממשלתי, אבל לצד זה נדמה שהממשלה עדיין לא באמת מסוגלת לקחת אחריות על אדם או אזרח פרטי שנפגע מגזענות ואפליה.

השבוע עלתה הצעת חוק שלי בשנית – הצעה לתיקון חוק איסור אפליה במוצרים ושירותים ציבוריים שבאה להגדיל את הפיצויים ללא הוכחת נזק בגין אפליה וגזענות מ-50,000 שקל ל-100,000 שקלים. ייאמר לזכות שרת המשפטים שהיא הסכימה, כתוצאה מכך שאני הוכחתי לה שהממוצע היום של אזרח שנפגע מגזענות – כי עשו לו סלקציה במועדון, לא מכרו לו מוצרים, לא הכניסו אותו לחנות כזאת או אחרת – והוכחתי שבאמת בסופו של דבר הממוצע בפיצויים שבתי המשפט פוסקים עומד על בין 20,000 ל-30,000 שקלים. הרי זאת בדיחה – זאת בדיחה מכיוון שמי שלא חווה גזענות מימיו לא יכול להבין מהי ההשפלה של אדם שצריך להתמודד איתה רק בגלל שהוא זה הוא, בגלל שצבע עורו זה הצבע שלו, בגלל שהוא נולד לעדה המסוימת או בגלל שהלאום שלו שונה.

ובאמת הייתה לי תקווה שממשלה תסתכל על זה באומץ ותגיד: אנחנו מאותתים לבתי המשפט שאנחנו לא נסכים שאף אזרח ישראלי ייפגע מגזענות ואפליה. אבל עוד פעם, הוועדה בחרה לדחות, והתשובה שאני קיבלתי: בגלל החרדים. ואני שואלת: מה מפריע לחרדים? כי גם חרדים אמורים ליהנות מהחוק הזה, בטח לא להתבדח או לבוא ולעשות צחוק מהאזרחים. גם ככה רואים שיש מיעוט של תביעות על פי החוק זה, והמיעוט נובע מזה שאם אתה לוקח עורך דין שעולה לך 50,000 שקלים, אתה מתרוצץ בבתי משפט, נאלץ להתמודד עם עוגמת הנפש, ובסוף יגידו לך: לא הכניסו אותך לאוטובוס כי אתה ילד אתיופי, אז לא נורא – קח 10,000 שקלים ולך הביתה. בעיניי זו בושה וכלימה.

ואין בזה ימין ושמאל ואין בזה מרכז.

היו"ר טלי פלוסקוב:

נא לסיים.

פנינה תמנו (יש עתיד):

מה שיש זה שמדינת ישראל צריכה לדעת לכבד זכויות אזרחים וזכויות אדם בלי להסתכל פוליטית. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת דן סידה – מוותר. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו, אם תהיה באולם, ואחרונת הדוברים – חברת הכנסת ציפי חוטובלי.

קריאה:

– – –

היו"ר טלי פלוסקוב:

רוברט טיבייב? אצלי לא רשום. בסדר. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, עלה לפני כמה דוברים חברי מאיר כהן, שאני מעריך אותו מאוד, ודיבר דברים כאן במליאה כאילו הוא מאשים את הקורבן, לא מאשים את זה שמשתלח בקורבן. אני חושב שהדברים של אדוני, גברתי היושבת-ראש ואדון מאיר כהן – אני רוצה לשאול רק כמה שאלות: דבר אחד – האם קיים דבר כזה רשות התיישבות הבדואים או רשות חוץ מאשר בנגב? והיושב-ראש שלה, אורי אריאל, שעובד מתוך טעמים אידיאולוגיים גרידא, מה שמבקשים ממנו, אפילו הממשלה, הוא עושה פי שניים – פי שניים לרע, זאת אומרת. לא קיים גוף כזה לא בצפון ולא במרכז, ולא רשות התיישבות היהודים ולא רשות התיישבות הגליל. אך ורק ממשלה בתוך ממשלה – יש ראש ממשלה שנקרא אורי אריאל ויש שר ביטחון פנים שנקרא בצלאל סמוטריץ ועמותת רגבים, ויש צבא שנקרא יחידת יואב.

אני רוצה לראות במדינה מתוקנת איפה יש מקום בעולם שהורסים 2,200 בתים בשנה ואף אחד לא מסתכל על עצמו בראי; לא קיים אחד שיסתכל על עצמו בראי. ולמה הורסים? אין שום סיבה. ומה הפתרון? אין פתרונות. אני רוצה לראות – הנגב עובר פיתוח אדיר, וזה דבר מבורך, אבל הפיתוח הזה פוסח על אוכלוסייה שלמה של 250,000 תושבים, שהם 32% מאוכלוסיית הנגב. בשביל לעשות שינוי – והממשלה רוצה לעשות שינוי דרסטי בצורת החיים של אנשים – צריך לעשות שני דברים: דבר אחד – לדאוג למקור פרנסה של האנשים שהם משנים את צורת החיים שלהם. מי שחי על חקלאות ועל גידול צאן, הוא לא יכול להיות אקדמאי וללכת לגור בעיר ולגדל כבשים. אין דבר כזה. ודבר שני – לדאוג למגורים, אבל המגורים, שיהיו בהתייעצות עם התושבים. לא עושים את זה בממשלה הזאת. שר החקלאות, שהיה פה קודם ועזב, הוא לא עושה, ובכוונה תחילה; הורס בשביל להרוס. והיום הגיעו למצב כזה שאנשים אפילו הורסים בתים שלהם במו ידיהם, ואם אתה לא הורס קונסים אותך, מזמינים אותך לחקירות. מרחק של שבעה מטר מתוכנית המתאר, לא מוכנים להרחיב את המתאר. למה? כי הסמכות בידו. לא יכול להיות מצב כזה.

היו"ר טלי פלוסקוב:

נא לסיים.

ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):

ואנחנו מתריעים שהמצב הזה לא טוב לאף אחד, לא ליהודים ולא לערבים. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה רבה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חברת הכנסת ענת ברקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת רוברט טיבייב, בבקשה. יש פה קצת שינוי – רוברט טיבייב, סופה לנדבר, עודד פורר וציפי חוטובלי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

תודה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה להמשיך את הנושא שהתחלתי בנאום הקודם, ואני חושב שלרובם ברור מה הנושא. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה תזכיר לי מי יושב לידך. אני שכחתי איך קוראים לו.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

זה אדון דוד ביטן.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אה, אוקיי. עכשיו אני זוכר. זה אדון דוד ביטן. אז אני ממשיך. כשירדתי מהנאום הראשון מתקשרת אלי עיתונאית, דפנה מערוץ 2, והיא אומרת: אמרו לי שאחרי שירדת מהנאום סגרת עם מישהו שאתה מקבל את תיק הקליטה. רבותיי, תפסיקו. אני באמת לא מבין מי עושה את זה.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

יש נושא אחר שהוא לא רוברט טיבייב שאתה יודע לדבר עליו? כי עד היום שמעתי רק רוברט טיבייב. לא, באמת.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אני לא אשם ואני לא התחלתי. מישהו מהמפלגה שלך התחיל, ואני יודע שאתה קצת מתוסכל. אני מבין את זה, אני יורד לסוף דעתך, אבל מה לעשות. למדו אצלי: מישהו עשה לך טוב? תחזיר לו פעמיים. מישהו עשה לך רע? לא, מה פתאום, אני לא התחלתי את זה. אני לא התחלתי את זה, רבותיי.

קריאה:

– – –

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

תודה. אני מאוד מכבד אותך, אבל תודה. הבנתי את זה, ואני ממשיך בדרכי. אני כבר יודע ששלחו אנשים ליועץ המשפטי של הכנסת בשביל לתפוס אותי במשהו. תמשיכו, תמשיכו. אני רק התחלתי, ואני אומר לכם שרק התחלתי. דרך אגב, איציק שמולי, חבר הכנסת – סליחה, איך קוראים לו?

איציק שמולי (המחנה הציוני):

זה החבר הטוב שלי, חבר הכנסת דוד ביטן.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

חבר הכנסת דוד ביטן. תודה, איציק. אתם מחפשים מספר 62? למה אתם עובדים קשה? יש לכם: יואל חסון. הוא מוכן. תנו לו איזשהו תיק של שר – הוא יעבור לממשלה. לא צריך לעבוד קשה. לא צריך. למה אתם עובדים קשה? למה אתם מפזרים כל מיני שמועות גם מהצד הזה וגם מהצד הזה? שלום לך, חבר הכנסת יואל חסון.

יואל חסון (המחנה הציוני):

אתה מבייש את עצמך, רוברט.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אני לא מבייש את עצמי.

יואל חסון (המחנה הציוני):

אתה מבייש את עצמך.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אה, אוקיי, כואב לך. כואב לך. הפעילו פה משרדי פרסום.

יואל חסון (המחנה הציוני):

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. אתה מבייש את עצמך, זה הכול.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אני ממשיך עם האמת שלי, ואני רוצה שחבר'ה שמצביעים "אמת" ידעו שמי שמנהל אותם אף פעם לא הצביע "אמת". תודה רבה.

יואל חסון (המחנה הציוני):

הצבעתי "אמת" בבחירות.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה רבה לחבר הכנסת רוברט טיבייב. חברת הכנסת סופה לנדבר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה, גברתי. אחרונת הדוברים.

שרת המשפטים איילת שקד:

לא אני?

היו"ר טלי פלוסקוב:

היא כחברת כנסת, את מסכמת.

שרת המשפטים איילת שקד:

אבל היא סגנית שר.

היו"ר טלי פלוסקוב:

היא יכולה לדבר גם כחברת כנסת. בבקשה.

ציפי חוטובלי (הליכוד):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול בערב, ליל נר שמיני של חנוכה, כולנו הזדעזענו מהפיגוע הקשה והנורא בעפרה. בזמן שאנחנו הדלקנו נרות ורצינו להאיר את העולם, יש אנשים שליבם הוא לב קר ואכזר ורוצים להביא חושך. והאנשים האלה לא מבדילים בין אישה בהיריון, בחורה בת 21 – כולנו כאן שותפים לתפילות האלה לרפואתה של שירה סילברשטיין. אני מכירה אותה כשירה סילברשטיין, בתו של חיים סילברשטיין, מהאנשים היקרים שנלחמים למען ירושלים.

ואני רוצה לומר לכם על האחריות שלנו כמדינה במסגרת המאבק בטרור. גברתי שרת המשפטים, אני רוצה לפנות אלייך, כי אנחנו חלק מממשלה שבה יועץ משפטי לממשלה, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אמר כאן בפומבי שהרצח של עדיאל קולמן לא היה רצח על רקע לאומני. יש משהו יותר מביך מהתבטאות כזאת?

שרת המשפטים איילת שקד:

הוא לא אמר את זה.

ציפי חוטובלי (הליכוד):

בעצם מערכת המשפט מתגייסת כדי לנקות אחרי רוצחים שפלים והופכת להיות כלי שרת בידי מערכת הטרור והרשע, במקום לעשות צדק ולהביא טוב.

מוסי רז (מרצ):

היועץ המשפטי – – – הרוצחים?

ציפי חוטובלי (הליכוד):

אמרו בפקולטה למשפטים שבה למדתי שדמוקרטיה נלחמת בטרור עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, כי אנחנו שוחרי זכויות אדם. אבל לא יעלה על הדעת שדמוקרטיה תילחם בטרור עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב. המציאות הזאת, שבה הממשלה מחליטה על הריסת בתי מחבלים, והתוצאה המשפטית, בגלל מערכת המשפט, היא דקדוקי עניות שאין להם דבר וחצי דבר עם צדק, שלמשפחות שמהן יצאו מחבלים שפלים, שתמכו, ועודדו טרור, בוחרים להחריב חדר אחד מתוך בית שלם – הדבר הזה פוגע בהרתעה. ואני חושבת שזה התפקיד שלנו לומר שמערכת המשפט הישראלית צריכה לשרת עקרונות של צדק, ולא להגן על מחבלים.

אנחנו נמצאים היום במציאות בלתי אפשרית. כשאנחנו רואים את משפחות הנפגעים – היום כינס חבר הכנסת בן צור שדולה חשובה למען משפחות שכולות, משפחות שכולן נפגעות טרור, והייתה להן רק בקשה אחת; לא חוקים לתגמולים ולא חוקים להטבות, אלא רק בקשה אחת: שהן יהיו המשפחות האחרונות שיבואו כאן כדי לדבר על העניין הזה של טרור אזרחי.

עכשיו, הטרור הזה מלווה אותנו כבר 100 שנה. מגבים אותו ראשי ההנהגה הפלסטינית, וגם היושבים בבית הזה לא טורחים לגנות אירועים מהסוג שראינו אתמול. לא משנה כמה הם אכזריים – – –

שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):

וגם סגן ראש עיריית חיפה החדש.

ציפי חוטובלי (הליכוד):

וגם סגן ראש עיריית חיפה החדש.

היו"ר טלי פלוסקוב:

נא לסיים, גברתי.

ציפי חוטובלי (הליכוד):

אבל האחריות שלנו כאן היא אחת: לקזז את הכספים מהרשות הפלסטינית, שהעומד בראשה מצהיר שגם אם יהיה לו שקל אחרון הוא יקדיש אותו למען השהידים.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה.

ציפי חוטובלי (הליכוד):

והתפקיד שלנו זה לדאוג לכך שמערכת המשפט הישראלית לא תמנע מאיתנו להרוס בתי מחבלים; לא תמנע מאיתנו לעשות את מה שמוטל עלינו כדי לייצר הרתעה אפקטיבית.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה, גברתי.

ציפי חוטובלי (הליכוד):

ושרת המשפטים, אני רוצה לומר לך שעניין עדיאל קולמן מצוי לפתחך.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה.

ציפי חוטובלי (הליכוד):

כי לא יעלה על הדעת – –

היו"ר טלי פלוסקוב:

השרה עולה להשיב.

ציפי חוטובלי (הליכוד):

– – שבגלל שיש איזושהי טענה שהאיש לא היה שפוי – כל מי שמבצע רצח כזה אכזרי הוא לכאורה לא שפוי, אבל מכאן ועד לשלול שזה היה רצח על רקע לאומני זו פשוט איוולת, ואנחנו לא צריכים לאפשר לזה לקרות.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה רבה לחברת הכנסת ציפי חוטובלי. תשיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה, גברתי.

שרת המשפטים איילת שקד:

תודה, גברתי היושבת-ראש. סגנית השר ציפי חוטובלי, עליי אל תעשי סיבובים מעל דוכן הכנסת. תפני קודם – תפני בבקשה לראש הממשלה, שהוא גם שר הביטחון. הוא עכשיו עומד בראש הפירמידה. הפצ"ר קיבל את ההחלטה הזאת, לכן לא היה לך קשה לבוא ולהגיד – – –

ציפי חוטובלי (הליכוד):

– – –

שרת המשפטים איילת שקד:

נוח לך לבוא ולהגיד – – –

קריאה:

בחירות, בחירות.

ציפי חוטובלי (הליכוד):

את עומדת בראש המשרד הזה.

שרת המשפטים איילת שקד:

אני חושבת שאת פוליטיקאית ישרה, אז לפחות תהיי ישרה.

ציפי חוטובלי (הליכוד):

אני ישרה, אבל הנושא הזה הוא לא סביר.

שרת המשפטים איילת שקד:

מי שנותן את חוות הדעת זה הפצ"ר. אני שמחה שהצלחתי לעורר את האופוזיציה המנומנמת. אחלה.

קריאה:

בחירות, בחירות.

היו"ר טלי פלוסקוב:

חברים, נא להירגע. חבר הכנסת מיקי.

שרת המשפטים איילת שקד:

אני לא יודעת איך החוק של חלקה תלת-ממדית תמיד מצליח לעורר כאלה אמוציות. אולי שיעור קצר: מי שנותן את חוות הדעת על הריסות בתים זה הפצ"ר. סיימנו את השיעור.

הצעת חוק המקרקעין (חלקה תלת-ממדית) נועדה להגביר את יכולת הניצול של הקרקע באמצעות האפשרות להפרדת הבעלות במקרקעין לחלקות תלת-ממדיות שיהוו נושא נפרד לעסקאות ולזכויות בשכבות השונות של הקרקע – תת-הקרקע, פני הקרקע ומרחב השמיים.

חיים ילין (יש עתיד):

– – –

שרת המשפטים איילת שקד:

העיקר שהצלחתי להעיר אתכם. אני לא אוהבת שעושים עליי סיבובים שקריים. סיבובים אמיתיים אפשר.

התיקון נדרש שכן במצב המשפטי הקיים אין אפשרות להעביר ולרשום זכויות בעלות בחלקים של שכבות קרקע שונות. בנוסף לכך, גם בפן הרישומי, בהיות מרשם המקרקעין דו-ממדי, הוא אינו מאפשר רישום של זכויות בעלות בחלק מסוים מן המרחב האנכי.

אתם לא רוצים להצביע בעד ונסיים עם זה?

חיים ילין (יש עתיד):

לא.

שרת המשפטים איילת שקד:

החוק הזה הולך אליך? סיכמנו, איתן?

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

לוועדת פנים.

שרת המשפטים איילת שקד:

לוועדת פנים.

חיים ילין (יש עתיד):

איילת, אל תעשי עלינו סיבוב, בבקשה.

שרת המשפטים איילת שקד:

למה? זה חוק שאתם בעדו.

קריאות:

– – –

שרת המשפטים איילת שקד:

הם סתם הפילו אותו. מגבלות הדין הקיים מובילות לקשיים משפטיים ומעשיים שונים, והם הולכים ומתעצמים בשנים האחרונות, ובמיוחד במקרים שבהם מדובר באזורים צפופים שנדרשים לשטחים לצורכי ציבור ותשתיות, כאשר אין בנמצא קרקע פנויה שיכולה לספק מענים אלו. על רקע כל אלה, בשנים האחרונות הולך ומתבהר כי קיים צורך חיוני לאפשר חלוקה גמישה יותר של מקרקעין, ובפרט במדינת ישראל, אשר נדרשת להתמודד עם משאבי קרקע מוגבלים.

באמצעות התיקונים תתאפשר התאמה של הדין הקנייני לתכנון הדינמי הקיים היום, המאפשר שימושי קרקע שונים בשכבות השונות של הקרקע, דוגמת מנהרות תת-קרקעיות וגשרים עיליים לתחבורה ולתשתיות. הצעת החוק תאפשר לרשום עסקאות ברבדים השונים של הקרקע. גבולותיה של חלקה תלת-ממדית ייקבעו ויירשמו בפנקסי המקרקעין באופן תלת-ממדי כך שהבעלות בה תהיה מוגבלת גם בממד הגובה. בכך יתאפשר ניצול יעיל יותר של הקרקע, ויהיה בכך להקל את הפיתוח, בפרט במקומות שבהם שימושי הקרקע מעורבים. גם במצבים שבהם נדרשת הפקעת קרקע, ניתן יהיה במקרים המתאימים להפקיע רק את חלק הקרקע ההכרחי להפקעה.

יצוין כי על מנת להבטיח את המשך קיומו של מוסד הבית המשותף על הוראותיו הייחודיות המסדירות את היחסים בין בעלי הדירות, הצעת החוק קובעת כי דירה בבית משותף לא תוכל להירשם כחלקה תלת-ממדית.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

כן, אבל זה עד קומה חמישית.

שרת המשפטים איילת שקד:

בסדר, כן, אני אסביר תכף. אם יש בעיות, תתקנו בוועדה.

נוכח האמור לעיל, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. מה שהחוק אומר זה שאפשר יהיה עכשיו לרשום זכויות בתת-הקרקע ומעל הקרקע, וזה דבר שיפתור הרבה מאוד בעיות תכנוניות. אגב, מי שיזמו את החוק הם ארז קמיניץ וכרמית יוליס מהמשרד שלי, ואני מודה להם על כך.

עכשיו אני אספר לכם משהו משמעותי שקרה היום, שמשום מה פחות עניין את אמצעי התקשורת, אבל זה דבר מאוד מאוד משמעותי עבור מדינת ישראל, הישג בלתי רגיל. מדינת ישראל היום התקבלה לארגון FATF, שזה ארגון בין-לאומי מאוד חשוב שאחראי לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. מדינת ישראל היא המדינה הראשונה שמתקבלת בניסיון הראשון, על הפעם הראשונה.

ציפי לבני (המחנה הציוני):

תנצלי את ההזדמנות לציין שההזמנה הגיעה ב-2014.

שרת המשפטים איילת שקד:

ציפי לבני אומרת פה שההזמנה הגיעה ב-2014. באמת, מאז אנחנו עובדים במשרד בצורה אינטנסיבית על מנת שזה יקרה. מגיע הרבה תודה לאמי פלמור מנכ"לית המשרד ולשלומית ווגמן, מי שעומדת בראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, וגם למשרד האוצר ולמשטרה, למשרד הבט"פ. שלושת המשרדים האלה ביחד בעצם הובילו את המהלך המשמעותי הזה.

מדינת ישראל היא המדינה ה-36 – – –

שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):

תדייקי – – – במקום שלוש – – –

שרת המשפטים איילת שקד:

תכף אני אסביר, עוד לא הגעתי. מדינת ישראל היא המדינה ה-36 בלבד שמצטרפת לארגון הזה. עד היום היו 35 מדינות, ואנחנו במקום השלישי אחרי ארצות הברית ואנגליה באפקטיביות. זאת אומרת, מבחינת אפקטיביות, המלחמה שלנו בהלבנת הון ומימון טרור – אנחנו במקום השלישי. תחשבו מה זה. כשמדברים על שלטון חוק ועל אכיפה, אז תראו באיזה מקום נמצאת ישראל. זה דבר שכמובן יתרום משמעותית לכלכלת ישראל, יאפשר השקעות, ואני חושבת שזה הישג בלתי רגיל למדינה ולממשלה. תודה רבה.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה רבה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד.

רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. כעת נצביע על הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 34) (חלקה תלת-ממדית), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.

הצבעה מס' 13

בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57

נגד – 48

נמנעים – אין

ההצעה להעביר את הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 34) (חלקה תלת-ממדית), התשע"ט–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר טלי פלוסקוב:

בעד – 57 חברי כנסת, 48 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 34) (חלקה תלת-ממדית), התשע"ט–2018, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.

השר בנט, אתה מבקש להירשם כתומך בהצעת החוק – לפרוטוקול, תודה.

הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 14 והוראת שעה), התשע"ט–2018

[רשומות (הצעות חוק, חוב' 1278); נספחות.]

(קריאה ראשונה)

היו"ר טלי פלוסקוב:

אנחנו עוברים להצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 14 והוראת שעה), התשע"ט–2018, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

תודה רבה לך, כבוד היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, השרים, הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 14) – ב-1 בינואר 2019, בעוד חודש מהיום, ייכנס לתוקף חוק ההתייעלות הכלכלית. חוק ההתייעלות הכלכלית לשנת 2019 קבע כי החל מ-1 בינואר 2019 יחולקו כספי התמיכה בספורט מתקציב משרד התרבות והספורט, וזאת, כמובן, בסיכום עם שר האוצר.

בהמשך לזאת, המשמעות היא שהמועצה להסדר ההימורים בספורט תפסיק לחלק תמיכה לגופי הספורט השונים. מטרת השינוי בחוק ההתייעלות היא לנתק את התלות של תחום הספורט מרווחי ההימורים בספורט ולקבוע כי הטוטו יהיה מוסמך לארגן ולערוך הימורים על תוצאות של משחקי ספורט ותחרויות ספורט בלבד, וכי חלוקת התמיכות לספורט תיעשה על ידי המדינה מתקציב המדינה. במסגרת זו, כלל התמיכות בתחום הספורט ירוכזו על ידי גוף אחד, האמון על קביעת המדיניות הכוללת וארוכת הטווח בתחום הספורט, וכך נביא להקצאה אופטימלית של תמיכות, מתוך ראייה רוחבית של התחום ושל צורכי הגופים, כפועל יוצא, ולהקניית ודאות תקציבית לגופי הספורט הנתמכים, אשר ייתמכו באותה מדיניות.

במהלך ההיערכות ליישום חוק ההסדר החדש התברר כי יש צורך להקים מערך כולל אשר יבטיח את רציפות חלוקת התמיכות לגופי ספורט השונים, ולכן אנחנו נדרשים לזמן נוסף. משכך, מוצע ליצור הסדר ביניים, שבו הדיון בבקשת התמיכה ייעשה בוועדה משותפת, שתכלול נציגים מהמדינה ומהמועצה להסדר ההימורים בספורט. לצד זאת, בשנת 2019 המערך הקיים שיש בטוטו ימשיך לחלק את התמיכות לאגודות הספורט ולמרכזי הספורט. עוד מוצע כי העברת סכום התמיכה תיעשה בכפוף להסכם שייערך בין המדינה למועצה, וכי הסכם זה יכלול, בין היתר, הוראות לעניין בקרה ופיקוח של המדינה על העברת סכום התמיכה כאמור בידי המועצה לגופים הנתמכים.

הסדר זה, אשר כאמור נקבע לתקופה קצרה, כהסדר ביניים, יבטיח מצד אחד בקרה של המדינה על כספי התמיכה שניתנים על ידי המדינה, ומצד שני יותיר זמן לשם היערכות כוללת ליישום ההסדר שנקבע בחוק ההתייעלות. מוצע כי ההסדר יחול עד 31 בדצמבר 2019, ושר התרבות – שרת התרבות – ושר האוצר יהיו אחראים כמובן להסדר הזה לשנה נוספת.

בשל דחיפות העניין, וכיוון שההסדר החקיקתי במסגרת הרפורמה עתיד להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2019, נדרש לקיים הליכי חקיקה בדחיפות על מנת למנוע פגיעה בהעברת הכספים לגופי הספורט. לכן, אני מבקשת להצביע בעד הארכה ומבקשת להעביר את החוק לדיונים בוועדת החינוך, התרבות והספורט.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה רבה לשרה.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

אנחנו צריכים דיון, לא?

היו"ר טלי פלוסקוב:

כן, כמובן. יש רשימת דוברים. תודה רבה לשרת הספורט חברת הכנסת מירי רגב. רבותיי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים, ובכך אני גם נועלת את הרשימה. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חברת עאידה תומא סלימאן – מדברת. בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יואל חסון. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך.

עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):

גברתי היושבת-ראש, אני לא הולכת להתייחס להצעת החוק, כי עכשיו בדיוק קיבלתי הודעה שהערב היה ירי בכפר ירכא שבו נורו שתי צעירות, אחת מהן בת 19, ולצערי הרב, לפחות לפי הידיעה שקיבלתי, כנראה התווספה עוד אישה, נרצחה בדיוק עכשיו, ואם דיברנו עד עכשיו על 24 נשים שנרצחו, כנראה, לצערי הרב, ספירת הגופות נמשכת ונשים עדיין נרצחות. ואני, קשה לי להגיד את זה, אבל דיברו לפניי חברות כנסת, דיברו על חקיקת בזק ועל תהליכים מואצים – שאנחנו בינתיים לא רואים אותם; מה שאני רואה בינתיים זה רצח בזק שמתבצע יום אחרי יום. ואנחנו עומדות פה וצועקות ואומרות שוב ושוב שצריך לנקוט אמצעים יותר קשים ולזרז תהליכים ולהקצות תקציבים.

לצערי, ראש הממשלה לא נמצא עכשיו במליאה, אבל אני פונה שוב ואני אומרת: כנראה המציאות היא הרבה יותר מהירה מאשר החלטות הממשלה, ואם רוצים לעשות משהו בנושא הזה – שיכריזו עכשיו, עכשיו, על תקציב שיוקצה לתוכנית הקיימת והתחלת פעולה יותר אינטנסיבית. אי-אפשר לסבול את המצב הזה יותר.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה רבה לחברת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר סעיד אלחרומי – מוותר; חבר מוסי רז – מוותר; חבר איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא, חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.

עיסאווי פריג' (מרצ):

גברתי היושבת-ראש, חברים, למה החלטתי לדבר? בהצעת החוק הזאת אני לקחתי חלק. הייתה רפורמה – אתה מכיר, כשמתחילים תקציב מדינה, מתחילים רפורמות. הרפורמה שהצעת החוק הזאת באה לעשות נקראת "רפורמת שוד כספי הטוטו". הייתה רפורמה ששמה "שוד כספי הטוטו": גנבו את כספי הטוטו לאוצר בשביל שלשרה רגב יהיה אבו עלי לחלק כסף לקבוצות. זה מה שהיה. אני לקחתי חלק בדיונים, ואמרנו שכולו כלאם פאדי, לא תעמדו בזה. הרפורמה הייתה אמורה להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2019, והינה, הגענו למועד. היה דיון בוועדת החינוך, ומנכ"ל משרד התרבות הודיע: חברים, אני מודאג, אנחנו לא מוכנים. וגם ב-small talking הוא אמר: לא נעמוד בזה ולא נהיה מוכנים. העיקר שעשיתי רפורמה. העיקר שלקחתי את הכסף.

אז התיקון שבא היום, והוא הוראת שעה לדחות את יישום שוד כספי הטוטו, יישומו, בשנה – הם השאירו אצלם את הדג הגדול: את הכספים של התשתיות, החלוקה לבניית מגרשים. הם שחרורו את האגודות ואת המרכזים והשאירו את התקנים אצלם. בין היתר, חברים, כשהביאו את הרפורמה הזאת, שוד כספי הטוטו, הועברו לאוצר יותר ממיליארד שקל; ב-1 בינואר יועברו לאוצר יותר ממיליארד שקל, כספים שהיו מיועדים לבניית מתקנים, מתקני ספורט, שעד עכשיו אף אחד לא יודע מה הולך לקרות איתם.

הצעת החוק המביישת שעברה כאן, עכשיו שרת התרבות בבושה נוספת מבקשת ארכה לשנה נוספת, כי אין לה ברירה – המשרד לא מוכן ליישום, כי לא היה ואין לו שום סיכוי ליישום. ואני אומר לכם: היא ביקשה דחייה לשנה. אנחנו בעוד שנה – תזכרו טוב – אנחנו בעוד שנה נבקש דחייה נוספת או תיקון לחקיקה. זה מה שקורה כשעושים דבר שמבוסס על פוליטיקה. בינתיים שר האוצר נגד הימורים ולוקח את הכסף של ההימורים אליו. תודה, גברתי.

היו"ר טלי פלוסקוב:

תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):

בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כשאנחנו מדברים על הימורים, יש צד אחר מעבר לכסף: אם מניבים ומכניסים לאוצר המדינה, ויש ויכוח מי יחלק וכמה, ואם יקנה משהו בחלוקה הזאת או לא יקנה, מה יעשה. מעבר לזה יש משהו אנושי יותר חשוב: 1. אנשים שנכנסים להימורים, ויש כאלה שמכורים להימורים, הם נכנסים לחובות, בתיהם חרבים עליהם, את כל הרכוש שלהם, של המשפחה, הם מאבדים. וכל מה שחשוב לממשלה – כמה כסף ייכנס ואיך נחלק אותו. זה דבר אחד. 2. יש את הכרטיסים של הלוטו, של הטוטו – רשומות עליהם אזהרות. אני תוהה: האזהרות האלה, גם כשמגיעים ליישובים הערביים – לא יכולות להיות האזהרות האלה בשפה הערבית? למה אין?

רוב האנשים, בלי שירגישו, מאבדים את הכסף שלהם בווינר, כשהם יושבים מול המחשב, על הנייד. שם אין אזהרות בשום שפה – לא בעברית, לא בערבית ולא כלום. אבל אלה המקומות שבלי להרגיש, הוא רק משחק עם המקלדת ומפסיד הון תועפות. לכן, אני חושב שאם מישהו חושב שיש תועלת – אין תועלת. אני לא מאמין שיש תועלת בהימורים האלה, אפילו אם עושים מזה כסף ובונים פה ושם, ועוזרים לזה ולאחר. מה שקורה במשפחות, מה שקורה לאזרחים, הנזק שנגרם להם הוא יותר חשוב ויותר גבוה מהתועלת שמישהו חושב שיש. לכן, אני פונה לאנשים לא להגיע, לא להמר.

אני אומר בשפה הערבית כמה מילים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני פונה לציבור הערבי: הישמרו לכם מההימורים האלה. קוראים להם "משחקי מזל". משחקי המזל אסורים. איזה רווח שיהיה מההימורים האלה, אם בכלל, הוא רווח אסור. לא תהיה ברכה ברווח זה והוא יביא להפסד, לכם ולמשפחותיכם. הביטו סביבכם ותראו שמי ששיחקו במשחקי מזל הפסידו את בתיהם, משפחותיהם ורכושם, וחלקם ברחו מהארץ בגלל הלוואות שלקחו בשוק השחור במטרה לכסות את הוצאות ההימורים האלה. לכן, אני פונה באופן אישי לכל תושב ערבי במדינה הזאת: הישמר לך מכל סוג של משחקי מזל, שכן הם אסורים.)

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים חברי אוסאמה סעדי ואני ביקרנו בכמה יישובים ערביים יחד עם נציגי משרד התחבורה, אגף הרישוי, והוחלט לפתוח משרד לתיאוריה בטייבה ובתמרה וקורס ריענון – ניקוד – בשני היישובים, בשתי הערים. הדברים האלה הם חלק מהנגשת השירות הממשלתי אל תוך היישובים הערביים, כי למה חייב אזרח מטייבה לנסוע – – –

היו"ר חמד עמאר:

משרד הרישוי שנפתח היה כשליברמן היה שר התחבורה, ואני פתחתי אותו בשפרעם.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

איפה?

היו"ר חמד עמאר:

שפרעם.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

זו זכותם של תושבי שפרעם.

היו"ר חמד עמאר:

נכון.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אנחנו לא שומעים אותך, אחמד. אנחנו סקרנים לשמוע. אני לא שומע.

היו"ר חמד עמאר:

אנחנו מנהלים שיחה.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

מנהלים שיחה. למה תושב שפרעם צריך לנסוע לעיר שכנה? למה תושב טייבה צריך לנסוע לנתניה?

היו"ר חמד עמאר:

נכון מאוד.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

למה מטמרה צריך לנסוע ליישוב יהודי שכן, או מסח'נין לנסוע לכרמיאל, או אעבלין, או ג'דיידה-מכר, או כפר מנדא, או ריינה, או אִכסאל? לא סביר. ולכן זה חלק מהנגשת השירותים האלה. אנחנו עושים את זה כך גם בסניפי דואר – אוסאמה סעדי עושה. זה מקרב את השירות אל האזרח.

ביטוח לאומי, למשל, שהבאתי לטייבה – במקום שתושבי טייבה וקלנסווה ייסעו לנתניה – הרי מי צריך ביטוח לאומי? אנשים נזקקים, אנשים מבוגרים, נשים. כשאתה שם להם את זה ליד הבית, אתה חוסך להם מאמץ ומתח ביישוב אחר. כשאנחנו פותחים לשכת משרד פנים, בטייבה למשל, במקום לנסוע לנתניה הם מקבלים את כל השירות, וגם הסביבה של טייבה מקבלת את השירותים. כך צריך לעשות ביישובים רבים באזורים שונים, וכך אתה חוסך מאנשים את הנסיעה, הטרחה, העייפות והטרוניות מכלל האזרחים.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

חבר הכנסת טיבי, אנחנו רוצים לשמוע.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

שו בידכ?

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

רוצים לשמוע.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

סליחה?

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

רוצים לשמוע. אתה מדבר – – – ואנחנו לא שומעים אותך.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

הוא ניהל איתי שיח בנושא של הנגשת שירותים ממשלתיים לאזרח – להביא את השירותים של משרד הפנים, משרד התחבורה, תיאוריה, אל תוך היישובים הערביים.

קריאה:

– – –

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

לא שמעתי.

קריאה:

אנחנו לא שומעים.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

אוקיי. נא להתחיל מחדש.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

תודה רבה.

היו"ר חמד עמאר:

חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – איננו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – איננה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – איננו; חבר הכנסת איל בן ראובן – איננו; ענת ברקו – איננה; מרב מיכאלי; חבר הכנסת עפר שלח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; חבר הכנסת אברהם נגוסה – מוותר; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות, בבקשה.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

כבוד היושב-ראש, קשה לתמוך בהצעת חוק שעושה העברה של סמכויות בין משרד התרבות והספורט לבין המועצה להימורים בספורט, הטוטו, כי ההעברות האלה אינן כוללות את המתחייב מצד הממשלה והמדינה כאשר היא מקבלת לידיה סמכות כזאת וכספים כאלה. אם הצעת החוק הייתה כוללת מימון דיפרנציאלי על פי מצב סוציו-אקונומי של יישובים, על פי הצרכים של יישובים, על פי הצרכים בתשתיות ובתמיכות בקבוצות ספורט הישגי וספורט עממי, היינו תומכים בזה. אבל אנחנו לא יכולים לתמוך בהצעת החוק הזאת ביודענו שהשימוש שייעשה בה, במקרה הטוב ישמר את המצב הקיים, ובמקרה הרע מתעורר בליבנו חשד שהשרה הנוכחית יכולה לעשות שימוש לרעה בסמכות שניתנת לה.

לכן, קודם כול אני מקווה שההצעה לא תעבור ושתבוא הצעה אחרת במקומה, אבל אם חס וחלילה היא תעבור, אני חושב שיש לערוך בה תיקונים רציניים, שיבטיחו חלוקה צודקת והוגנת. אחת המילים שנעלמו ונדרסו בגסות בכנסת היא המילה הגינות. חבר הכנסת ליצמן, המילה הגינות ביהדות, יש לה משקל; בכל הדתות, אבל ביהדות, אני יודע, וגם באסלאם וגם בנצרות. להיות הוגן או לא הוגן זה לא דבר קל. להגיד למישהו שאתה אדם לא הגון זה תוכחה קשה ביותר, זה לא דבר קל. אמרתי לו: הוא לא הוגן. מה זה לא הוגן? כאילו, בדיבורים זה דבר לא נחשב. אני חושב שמשרד ממשלתי שמחלק תקציבים בצורה לא הוגנת נכשל בתפקידו, ולמשרד כזה לא צריך לתת עוד כספים לחלק בצורה עוד יותר לא הוגנת. תודה רבה.

היו"ר חמד עמאר:

תודה. חברת הכנסת חנין זועבי; חברת הכנסת שרן השכל; חבר הכנסת דן סידה – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן; חבר הכנסת מאיר כהן; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה; חבר הכנסת עמיר פרץ; חברת הכנסת רחל עזריה. חבר הכנסת רוברט טיבייב.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני רוצה להמשיך בכיוון שהתחלתי בו לפני – אדוני השר אופיר אקוניס, בבקשה אל תפריע לי. לפני כשבוע קיבלתי עונש. מה העונש? אסור לי להצביע בוועדות. השאלה היא באיזה ועדות. גם זה תקדים בכנסת, שלושה חודשים מאז שנכנסתי לכנסת – לא קיבלתי שום ועדה. כתבתי מיילים לאבי גבאי, לציפי לבני.

דוד אמסלם (הליכוד):

גבאי?

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אל תפריע לי, בבקשה. תודה רבה. ואמרו לי: זה לא בסדר. בסופו של דבר, עם מלחמה קיבלתי את ועדת הקליטה בראשות אברהם נגוסה, שאני גאה להיות חבר בה. אבל זה העונש שקיבלתי. על מה קיבלתי עונש? על מה? אף אחד לא מבין. אף אחד לא יכול להסביר לי על מה קיבלתי עונש.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

תעלה את הקול. לא שומעים אותך.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אשתדל להעלות את הקול. עכשיו אתה שומע אותי? תודה רבה.

רבותיי, אני רוצה להגיד לכם. אני באמת במצב לא כל כך פשוט. הליכוד הוא באמת כמו תמנון – זורק את הזרועות שלו לכל מקום; הגיע גם למחנה הציוני ומנהל אותו. מחזיק אותם על גחלים – לא גחלים שאתם התכוונתם; גח"ל אחר לחלוטין, אחר לגמרי.

אמיר אוחנה (הליכוד):

גוש חרות ליברלי.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אני באמת לא יודע, ולא נעים לי וכואב לי שזה ככה. אבל עוד פעם, אני לא התחלתי את הסיפור, אבל אני בטוח – אני אסיים אותו. אתה ממהר?

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני נהנה לשמוע אותך.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

חבל שאתה נהנה, הצד הזה לא נהנה. זה באמת חבל. אני באמת חושב ובטוח שצריך להחליף את הממשלה, אבל לא בכלים שהאופוזיציה משתמשת בהם. אין להם כלים אחרים. כל הכלים שיש להם הם מפעילים נגדי, ואם הם חושבים שאני החוליה החלשה, ואם הם חושבים שאפשר לשלוח אותנו לרוסיה – תרשה לי, אדוני היושב-ראש, משפט אחד ברוסית.

היו"ר חמד עמאר:

שניים.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

(אומר דברים ברוסית.)

היו"ר חמד עמאר:

תסכם את הדיון שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לצערי, שמענו כאן דברים של חברי כנסת שבאמת לא מכירים את החוק, אבל זה לא מפתיע אותי.

עיסאווי פריג' (מרצ):

את לא מכירה את החוק.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

זה לא מפתיע אותי, שהרי הכי נוח לי היה להישאר במצב הנוכחי – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

את לא מכירה את החוק.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

– – שהטוטו יחלק את התקציבים של ההימורים. אבל משום שראינו שתקציב ההימורים רק הולך ויורד, ולכן גם תקציב הספורט הולך ויורד – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

– – –

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

– – באנו בהצעה שהיא באמת בעייתית לכאורה לקופת המדינה, אבל היא צודקת.

עיסאווי פריג' (מרצ):

את לא מכירה את החוק.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

אמרנו: אנחנו נפריד, בעצם נקטע את אותו קשר בין ההימורים לתקציב הספורט. תקציב הספורט יבוא מבסיס תקציב המדינה, תקציב ספורט קבוע, וכך נוכל לתכנן אותו.

עיסאווי פריג' (מרצ):

אם לא יהיו הימורים, מה תעשי?

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

קודם כול, אני רוצה להגיד לך שהלוואי שלא יהיו הימורים.

עיסאווי פריג' (מרצ):

אז המדינה תשלם?

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

אגב, היום המדינה משלמת. היום המדינה משלמת יותר מ-200 מיליון שקלים בתקציב לספורט.

עיסאווי פריג' (מרצ):

זה קרן מתקנים. זה לא נכון.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

אתה טועה. מעולם המדינה לא נתנה את זה, ואתה יודע את זה. אתה יודע שמעולם המדינה לא נתנה את זה, ואתה יודע שבפעם הראשונה חצי מתקציב המיליארד הם מתקני הספורט – אתה יודע גם את זה – ותקציב הספורט בכלל.

עיסאווי פריג' (מרצ):

לא נכון.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

מה עשינו? ניתקנו את ההימורים מתקציב הספורט. אמרנו: ההימורים יעלו, ההימורים ירדו – זה לא ישפיע על תקציב הספורט. לאן ילך הכסף? לאוצר המדינה. אנחנו מביאים תקציב קבוע שבבסיסו 800 מיליון שקלים לספורט הישראלי.

עיסאווי פריג' (מרצ):

לכמה שנים התחייבתם ל-800,000?

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

לשום שנים לא התחייבנו. אתה טועה.

עיסאווי פריג' (מרצ):

זה יהיה אחרת.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

הספורט, הדבר היחיד שהתחייב משרד האוצר זה שעל זה לא יהיה flat. את זה אתה יודע?

עיסאווי פריג' (מרצ):

לא נכון. יהיה flat. אני שאלתי את זה.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

תקציבי הספורט יהיו תקציבים קבועים, ונוכל לחלק אותם בצורה מסודרת לענפים האולימפיים, הפראלימפיים, ל"אילת", לספורט עממי, לחלק אותם על פי הקריטריונים של המועצה הלאומית לספורט.

אתה יודע – בעצם אתה לא יודע, כי אתה לא מסתובב מספיק ביישובים הערביים. אתה רואה את הפריחה במתקני הספורט ביישובים הערביים,

עיסאווי פריג' (מרצ):

לא נכון.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

ובמקום לבוא ולהגיד: ואללה, אני מתווכח איתך, אנחנו לא מסכימים על הכול, אבל בנושא הספורט ובנושא התרבות אנחנו יודעים להגיד תודה.

עיסאווי פריג' (מרצ):

אני – – –

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

אבל אתה יודע מה, תלמד מהחברים שלך – – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

תעזבי את החברים. את חברה של אחמד?

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

תלמד מהחברים שלך – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

תיקחי את אחמד לראש העין.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

– – שמסתובבים בשטח וקצת יודעים מה קורה.

עיסאווי פריג' (מרצ):

זה לא נכון. זה שקר.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

אבל אתה לא מסתובב ואתה לא יודע.

עיסאווי פריג' (מרצ):

זה שקר.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

ולכן, כל הדברים שאתה אומר – אין להם קשר בכלל – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

זה שקר.

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

– – למציאות.

אכן, אנחנו נאריך בשנה את אותו סיכום שעשינו עם האוצר, כדי שההעברה תהיה העברה מסודרת, עניינית, שיהיו מספיק תקנים. ולמה לא העברנו את המרכזים ואת האגודות? כדי לא לפגוע ביחידות הקצה שלנו, כדי לא לפגוע בקבוצות בפריפריה, כדי שהביורוקרטיה לא תהרוג אותם, ולכן החרגנו אותם. אבל גם בזה אתה לא מבין, וגם בזה אתה לא יודע, אבל לדבר – אתה, כנראה, לא מפריע לך לדבר וגם לשקר. ולכן, החוק הזה יעבור.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לדבר ולהגיד כמובן כמה מילים על יגאל בשן, זכרו לברכה. מחר יערכו גם ההלוויה וגם טקס האשכבה בהבימה. יגאל בשן היה אחד מענקי הזמר הישראלי, ודורות גדלו על שיריו. הוא כמובן זכה גם בפרס אקו"ם על מפעל חיים. הוא היה שייך ללא ספק לפסקול נפלא של הזמר שלנו, והוא יהיה חתום עליו לעד. הוא הותיר יותר מציפור אחת בלב – הוא הותיר מורשת נפלאה של זמר שכולנו אהבנו, ילדים ומבוגרים; מוזיקה שהיא חוצת גילים, מגזרים וז'אנרים. המנגינות שהותיר יגאל בשן בלכתו הן בהחלט מנגינות חיינו, ואנחנו במשרד התרבות נחשוב באיזו דרך אנחנו ננציח את המורשת הנפלאה של יגאל בשן. חשבנו לצרף את המורשת הזאת לפרס שאנחנו מעניקים לאומנים ותיקים על שם אריק איינשטיין, אבל חשבנו שלא יהיה נכון לחבר את הפרסים, ולכן, נחשוב על דרך אחרת, יחד עם המשפחה, שתנציח כמובן את יגאל בשן, על כל התרומה האדירה שלו לתרבות הישראלית ולמוזיקה הישראלית.

במעבר חד, אני רוצה לדבר על הפיגוע בעפרה, הפיגוע הנוראי. מעל בימת הכנסת אני רוצה לאחל איחולי החלמה לאם ולתינוק, שמצבם עדיין קשה, ולהתפלל יחד עם אזרחי המדינה להחלמתם ולהחלמת הפצועות והפצועים מהפיגוע. אנחנו עדים שוב לפיגוע טרור חמור, שמבוצע על ידי מחבלים שפלים, פחדנים, ששולפים נשק מתוך רכב ויורים, כמו במטווח, על אישה הרה ועל אזרחים חפים מפשע. איזו בושה. מול איזו אוכלוסייה של בהמות אנחנו נמצאים, של חיות אדם, שאינם מתביישים לפגוע בנשים הרות, בילדים, בקשישים. זה דבר נורא ואיום. ואנחנו חייבים לעשות את הכול כדי שאותה משפחה של המחבל תגורש מהארץ, שהבית שלו ייהרס, וכדי שלא תמשיך הדלת המסתובבת הזאת, שאותו מחבל ישתחרר מהכלא אחרי שנה. הם צריכים להירקב בכלא. המחבלים האלה צריכים להירקב בכלא, ואנחנו, כממשלה, צריכים לעשות הכול כדי להחזיר את הביטחון ליהודה ושומרון.

אני מציעה לכם, כמובן, ואני מבקשת להצביע בעד החוק שמונח בפניכם.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה.

אנחנו עוברים להצבעה – חברי הכנסת, נא לשבת – על הצעת החוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 14 והוראת שעה), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. נא להצביע.

הצבעה מס' 14

בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 66

נגד – 26

נמנעים – אין

ההצעה להעביר את הצעת החוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 14 והוראת שעה), התשע"ט–2018, לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר חמד עמאר:

בעד – 66, נגד – 26, אין נמנעים. הצעת החוק עברה, ותועבר לוועדת הכספים להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

נחמן שי (המחנה הציוני):

– – – תוריד אחד.

היו"ר חמד עמאר:

חבר הכנסת נחמן שי, לפרוטוקול, לחץ פעמיים, פעם בשבילו ופעם בשביל – בשביל מי פעם שנייה?

נחמן שי (המחנה הציוני):

בגלל שאני מאחור – – –

הצעת חוק שדה התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות) (תיקון), התשע"ט–2018

[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1280); נספחות.]

(קריאה ראשונה)

היו"ר חמד עמאר:

אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק שדה התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות) (תיקון), התשע"ט–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה.

קריאות:

– – –

סגן שר האוצר יצחק כהן:

אני אתפוס אותך במילה. חיליק, ערב טוב.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק שדה התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות) (תיקון), התשע"ט–2018 – שדה התעופה בתל אביב על שם דב הוז משמש כשדה תעופה לתעופה צבאית ולתעופה אזרחית. ביום א' בניסן התשע"ז, 28 במרס 2017, נחקק חוק שדה התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017, ובו נקבע כי על אף האמור בכל דין או הסכם, שדה דב ימשיך לשמש שדה תעופה לתעופה אזרחית כל עוד משמש השדה לתעופה צבאית. כמו כן קבע החוק כי שר הביטחון יודיע לשר התחבורה לפחות 60 יום מראש על המועד שבו תופסק הפעילות בשדה התעופה הצבאי.

כמו כן קבע החוק כי על המדינה להתחיל לפעול ללא דיחוי, ולא יאוחר מהמועד הנקוב בחוק, להעברת שירותי התעופה האזרחית הניתנים במסוף הנוסעים הקיים בשדה דב לשדה אחר, לשדה המשמש את שירותי התעופה הצבאית, ובו להקים מסוף חדש, זמני, שישמש למתן שירותי תעופה אזרחיים עד למועד הפסקת הפעילות. איציק שמולי, אתה לא מקשיב.

מועד המעבר המאוחר ביותר של שירותי התעופה האזרחית למסוף הזמני, שנקבע בנוסחו המקורי של סעיף 3(א) לחוק, הוא יום י"ג בכסלו התשע"ח, 1 בדצמבר 2017. מועד זה נדחה על ידי שר האוצר, בהתאם לסמכותו לפי אותו סעיף, ליום י"ט באב התשע"ח, 31 ביולי 2018, לפי צו שדה התעופה דב הוז (שינוי מועד המעבר) התשע"ח–2017, ולאחר מכן נדחה ליום כ"ג בטבת התשע"ט, 31 בדצמבר 2018, לפי צו שדה התעופה דב הוז (שינוי מועד המעבר) (תיקון), התשע"ח–2018.

ביום כ"ד בסיוון התשע"ח, 13 ביוני 2018, הודיע שר הביטחון לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק, על הפסקת הפעילות הצבאית בשדה דב החל מיום כ"ח בסיוון התשע"ט, 1 ביולי 2019. לאור הודעת שר הביטחון, ובהתאם לסעיף 3 לצו רשות שדות התעופה (מתן שירותים בשדה התעופה דב הוז [תל אביב]), התש"ן–1989, פרסם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, ביום כ"ו באלול התשע"ח, 6 בספטמבר 2018, הודעה באתר האינטרנט של המשרד, ולפיה עד ליום כ"ח בסיוון התשע"ט, 1 ביולי 2019, תופסק התעופה האזרחית בשדה התעופה דב הוז.

במסגרת בדיקת יישומה של הוראת סעיף 3 לחוק, המחייבת את הקמתו של המסוף הזמני, נבחן מפרט הבינוי הנדרש שלו ושל התוספות הנלוות לו בהיבטים שונים, ונמצא כי העלות המשוערת של הקמת המסוף הזמני עומדת על כ-60 מיליון ש"ח, ומשך הזמן הנדרש להקמתו הוא כשמונה חודשים. מכיוון שעד היום טרם החלו העבודות להקמת המסוף הזמני, המועד המשוער המוקדם ביותר להשלמתן הוא יולי 2019. בהינתן האמור, אין טעם בבניית המסוף הזמני, שכן מועד הפסקת הפעילות הצבאית בשדה, שהוא כאמור ביום כ"ח בסיוון התשע"ט, 1 ביולי 2019, יחול עוד בטרם המועד המשוער להשלמת הבנייה. בהתחשב בעלות הכספית הגבוהה הנדרשת להקמת המסוף הזמני ובעובדה שככל הנראה לא ייעשה בו שימוש, מוצע בהצעת חוק זו לבטל את החיוב להקמת המסוף הזמני.

אבקש מחבריי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת נחמן שי; חבר הכנסת יהודה גליק; חבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת עמר בר-לב.

עמר בר-לב (המחנה הציוני):

עיסאווי, עיסאווי, אפילו אתה לא יודע שאני הייתי תושב אילת שנתיים. אה, תודה שלא ידעת.

עיסאווי פריג' (מרצ):

אני יודע שאתה גר בכוכב יאיר, והיה לך עסק ליד כפר – – –

עמר בר-לב (המחנה הציוני):

יש לי קילומטרז' על הכביש. הייתי שנתיים תושב אילת, ואני אומר לכם ששדה התעופה שדה דב הוא ערוץ חמצן של אילת. אנשים רבים באילת, שחיים באילת, קמים בבוקר, טסים לשדה דב, נוחתים ב-07:00, ב-08:00, בבוקר, עושים יום עבודה, וחוזרים חזרה בסוף היום לאילת. אותו הדבר הפוך – אנשים כאלה ואחרים, בעיקר אנשי עסקים שבאים מהמרכז, נוסעים וחוזרים.

החלופה הנוכחית, שהיא לא חלופה, שזה נתב"ג – זה סיפור. תאר לך, אדוני היושב-ראש, אילתי שקם בבוקר, נגיד ב-06:00, לוקח מטוס, נוחת ב-08:30 בנתב"ג, ואז תקוע בפקקים עד תל אביב. ואותו דבר בדרך חזרה, ב-17:00, 18:00, אחר הצוהריים, בפקקים שיוצאים מתל אביב. זה ערוץ החמצן של אילת, וברגע שרוצים לבטל את שדה דב, בעצם סוגרים את ערוץ החמצן.

אדוני סגן השר, אדוני סגן השר, בתור תושב אילת לשעבר אני מדבר איתך. זה ערוץ החמצן, ואתם צריכים למצוא חלופה. הייתה לכם אפשרות. יש רעיונות לחלופות, יש חלופות כאלה וחלופות אחרות, ועד שלא תהיה חלופה אזרחית – – –

סגן שר האוצר יצחק כהן:

מה אומר החוק? החוק אומר שאותו מסוע, שעולה 60 מיליון שקל, ולא ישתמשו בו – – –

עמר בר-לב (המחנה הציוני):

אני מבין, אני מבין, אבל המטרה שלכם, אדוני סגן השר, זה ברגע שהשדה הצבאי יתקפל, לקפל את השדה האזרחי. אדוני סגן השר – אה, אתה מסביר לשלי. אוקיי. אז אני אדבר במקביל.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

אני מקשיב למה שאתה אומר.

עמר בר-לב (המחנה הציוני):

הביטול הזה יגרום לכך שבתוך זמן מאוד קצר לתושבי אילת לא יהיה שדה תעופה. ולכן, למרות שמדובר במסוף זמני – וכפי שאנחנו יודעים, במדינת ישראל הזמני זה הקבוע ביותר – אנחנו צריכים כן לעמוד על כך שייבנה מסוף זמני. אני בטוח שאפשר לבנות מסוף זמני גם בפחות מ-60 מיליון שקל, וזה ישמש את תושבי אילת עד שתימצא חלופה ראויה. והחלופה של נתב"ג היא לא חלופה ולא ראויה, ולכן אנחנו נתנגד להצעה הזאת. תודה רבה.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, עד שלוש דקות, בבקשה.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני מבטיחה לך להיות קצרה ולעניין – בערך קצרה ולעניין כמו שלוקח לתושב אילת להגיע מאילת לתל אביב אם הוא יהיה תלוי אך ורק בשדה התעופה בן-גוריון. ועל כן, אני עליתי לדבר, משום שאני חושבת שאני מבינה לאן הממשלה מכוונת. במקרה צריך להגיד ולהודות על האמת שחלק גדול מהזמן אני לא מבינה לאן הממשלה מכוונת, אבל במקרה הזה יש פה איזושהי סוגיה משפטית כבדת משקל. לאורך שנים יש בעלי זכויות בשטח של שדה התעופה דב, וצריך לראות איך מאפשרים להם לממש את זכויותיהם. עניין לגיטימי לחלוטין. אבל מה? מדינת ישראל היא מדינה שסובלת ממחסור קיצוני בשדות תעופה נגישים. ומי הכי מושפעים מזה, באופן טבעי, חבר הכנסת חמד עמאר? תושבי הפריפריה. אילת סובלת מניתוק אינהרנטי. מה זאת אומרת? שר התחבורה פועל להרחיב את קווי הרכבת במדינת ישראל – מצוין. עד שתהיה רכבת לאילת, שזה עדיין חזון רחוק – מה לעשות – צריך לראות איזה פתרון אנחנו מציעים לתושבי אילת, ובמיוחד, בדרך כלל, לאלה, צריך להגיד, שסובלים מבעיות רפואיות. ועם כל הכבוד, מה לעשות, בית החולים יוספטל לא יכול לענות על הצרכים, לפחות על רוב הצרכים הרפואיים של תושבי אילת, ואז הם צריכים לטוס למרכז. אבל כמובן שאם הם יצטרכו לטוס לנתב"ג, אנחנו מבינים מה אנחנו מזמנים להם.

מה הקטע? יש פתרון הנדסי מצוין, שמצד אחד שומר על תוכנית שבחלקה, ברובה לפחות, היא ממומשת – כלומר, בעלי הזכויות הפרטיים יקבלו את רוב הזכויות שלהם – ועדיין שומרת על מסלול אחד אזרחי, שזה המסלול הקריטי. ואת הבעיה הזאת ניתן היה לפתור. במקום שהממשלה תלך לפתרון שמשלב בין הצרכים – – –

סגן שר האוצר יצחק כהן:

– – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

תודה רבה לך, סגן השר איציק כהן, שאתה פה. אני מודה לך. אני מאוד מאוד אוהבת ומעריכה אותך, אבל אני חושבת שאתם טועים כאן. צריך לשמר איזושהי תצורה של שדה תעופה אזרחי בשדה התעופה דב הוז, משום שאחרת אין לכם פתרון לתושבי אילת, ואין לכם דרך להנגיש להם את המרכז. ואתם יודעים את זה. ואתם יודעים שאנחנו חסרים שדות תעופה אזרחיים. חבר הכנסת וקנין, שהוא יושב-ראש ועדת המשנה בנושא שדות תעופה בוועדת הכלכלה, לא נמצא כרגע במליאה, אבל גם הוא היה אומר לכם, אילו היה נמצא כאן, שאין פתרונות נוספים במרכז הארץ.

איתן כבל (המחנה הציוני):

הוא פה.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

רגע, אני אשים לכבודך משקפיים. איפה חבר הכנסת וקנין? הוא לא שומע. חבר הכנסת וקנין, אני מדברת עליך. מדברת עליך – לא אליך, אלא עליך. הזכרתי שאתה יושב-ראש ועדת המשנה לשדות תעופה בוועדת הכלכלה ושגם אתה יודע להגיד שיש מחסור קיצוני בשדות תעופה במרכז מדינת ישראל. אנחנו יודעים את זה.

איציק כהן, רצית להגיד לי משהו, אבל כבר הסתיים לי הזמן.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

– – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

אבל אתם לא פותרים את הבעיה, אבל אתם לא פותרים את הבעיה, חבר הכנסת איציק כהן. אני רוצה שתפתרו את הבעיה לתושבי אילת. אני ואתם יודעים שזאת בעיה שצריכה להיפתר, ואתם לא מציעים חלופה. תודה רבה לכם.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חברת הכנסת שרן השכל; חברת הכנסת חנין זועבי; חברת הכנסת מיכל בירן; חבר הכנסת מאיר כהן; חברת הכנסת מיכל רוזין; חבר הכנסת יוסף ג'בארין; חברת הכנסת מירב בן ארי; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה; חברת הכנסת סתיו שפיר; חבר הכנסת טלב אבו עראר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא; חבר הכנסת יואל חסון; חבר הכנסת ישראל אייכלר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי; חברת הכנסת תמר זנדברג; חברת הכנסת מרב מיכאלי; חברת הכנסת קארין אלהרר; חברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת איל בן ראובן.

איל בן ראובן (המחנה הציוני):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, תראו, החוק הזה מבטא דבר אחד ברור לחלוטין: אתם הולכים לסגור את שדה התעופה האזרחי שדה דב, ואתם עושים טעות גדולה. לצערי, במאבק שבין הפריפריה לבין הטייקונים והנדל"ן והכסף, פעם נוספת, בממשלה הנוכחית, הכסף והנדל"ן מנצחים. אתם, במודע, הולכים לגרום נזק בלתי נסבל לפריפריה בכלל ולאילת ולאזור שלה בפרט, שהן, כבוד היושב-ראש, צריך להודות, הן מרחב מיוחד – הן מרחב מיוחד, רחוק, שדורש וצריך את המרכז.

אנחנו בחוק הזה, אם הוא יעבור ושדה התעופה ייסגר, מייצרים מצב של ניתוק תושבי אילת והסביבה מהמרכז. המענה שמוצע להם היום, שדה התעופה בן-גוריון, איננו מענה רציני ורלוונטי בשום אופן. כבוד היושב-ראש, במקום 40 דקות טיסה ועוד חצי שעה לחולה שצריך להגיע לטיפול בתל השומר, אנחנו מדברים על חצי יום שהוא יצטרך להיסחב בדרך לשם, ואחר כך בדרך חזרה. תחשבו על אנשים שצריכים את הטיפול הזה. פה אני מדבר על העניין הרפואי; אני מדבר על עניינים עסקיים, שבן אדם צריך להגיע בבוקר למשרד, לעבוד, לחזור בלילה. יש אנשים באילת שככה הם חיים. אנחנו סוגרים להם את האופציה הזאת. זה פשוט בלתי אפשרי.

עכשיו, תראו, אם לא היה פתרון אחר – אבל ישבנו בדיונים, באו מומחים, אני הייתי בשדה עם מנכ"ל ארקיע, שהוא אחד מהמשתמשים. יש פתרונות אחרים, ויש פתרונות אחרים בשדה דב, בשדה עצמו. יש חלופה של הארכת המסלול, יצירת שדה שימשיך לשרת את אזרחי אילת. הקשר עם המסלול הצבאי, עם הפינוי הצבאי, הוא מיותר. צריך לבנות מסוף זמני צנוע עד שתיבנה חלופה ראויה, וראוי שתהיה שם בשדה התעופה שדה דב בתל אביב. בכל העולם היום פותחים שדות תעופה, ואנחנו סוגרים. זה פשוט שטות מוחלטת, וחבל שאנחנו לא עוצרים את התהליך הזה בזמן.

אני מוכרח להגיד לחבריי בקואליציה: אני מתפלא. לפני זמן לא רב ישבנו כאן כולנו מאוחדים והצבענו בעד זה ששדה התעופה שדה דב ימשיך לחיות, ועכשיו אנחנו הולכים לסגור את השדה הזה. אז אני מבקש מחבריי לקואליציה: תשקלו עוד פעם מה אתם עושים בעניין הזה. החוק הזה עושה טעות גדולה מאוד ברמה הלאומית לתושבי אחד האזורים החשובים ביותר שיש לנו בדרום. אנחנו, כמובן, נצביע נגד החוק הזה. תודה רבה.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. חברת הכנסת לאה פדידה, שלוש דקות, בבקשה.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייבת להבין, איך אפשר לסמוך עליכם, חברי הכנסת מהקואליציה? יושבים בוועדת הפנים, רוב חברי הכנסת של הליכוד נכנסים, מסתכלים לראש עיריית אילת בעיניים, מסתכלים לתושבים של אילת: אנחנו איתכם, נילחם, שדה דב לא ייסגר, והופס, הינה הצעת חוק שסוגרת את שדה דב. איך אתם ישנים בלילה, חברי קואליציה, חברי כנסת? אחד בפה, אחד בלב. עד מתי? כמה אפשר לשחק ולתעתע? הרי אתם יודעים, בדיוק כמו שהסברתם בוועדה, ששדה דב הוא חיוני, הוא חיוני ביותר לתושבי אילת.

אני ירדתי לפני שבועיים בנתב"ג, מאילת. זה לוקח חצי יום כדי להגיע לסידור בתל אביב. אז אותם אנשים מאילת שצריכים ביקור רפואי בתל אביב, אתם גוזרים עליהם גזר דין. אותם אנשי עסקים, אותם אנשים שרוצים ללכת ללימודים, אקדמיה – אתם מנתקים את אילת. ואתם מנתקים את אילת כי החשיבה שלכם היא בדיוק אותה חשיבה לאורך כל השנה בבית הזה, שהדרום והצפון – יאללה, סתם אזרחים; יסתדרו גם אם לא ניתן להם. מה נסגר? איך אפשר? חבל שחבר הכנסת יואב קיש לא נמצא פה. באיזה פתוס בוועדת הפנים: אני אילחם איתכם, לא ייסגר, אילת חשובה. מה קרה? כמה פעמים אתם יכולים לשקר לציבור בעיניים? כמה פעמים אתם יכולים לוותר על הפריפריה הצפונית והדרומית? כמה פעמים אפשר להגיד ולא להתכוון?

בואו נסתכל על זה בצורה רציונלית, בצורה רציונלית לטובת האזרח והאזרחית. איך אפשר לנתק את אילת? הרי לא דאגתם למערכת בריאות מפוארת בעיר אילת, לא דאגתם לכל השירותים שצריכים להיות בעיר הכי דרומית בארץ, אז לפחות תנו לה נגישות, תנו לה אפשרות, תנו לה יכולת. אל תעצמו עיניים ושוב תורידו מסך על הפריפריה: תסתדרו, לא אכפת לנו. כמה פעמים אפשר להיות אטומים? כמה פעמים אפשר לסגור את הלב, להסתכל בעיניים של תושבי אילת ולהגיד להם: לא אכפת לנו מכם? כן, הם תושבים. הם צריכים מערכת בריאות – –

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

– – הם צריכים מערכת לימודים. תפסיקו להגיד ולעשות דבר אחר.

היו"ר חמד עמאר:

תודה.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

תדאגו לאנשים כמו שצריך.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח; חבר הכנסת יוסי יונה; בצלאל סמוטריץ. רוברט טיבייב, חבר הכנסת רוברט טיבייב.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר חמד עמאר:

שלוש דקות, אדוני.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

חבריי חברי הכנסת, אני מדבר עכשיו על העונש שקיבלתי מהמחנה הציוני. אני רוצה להיזכר ולהזכיר להם את אותו סיפור בדיוק בכנסת השמונה עשרה. אני זוכר את הלילה ששאול מופז רצה להצטרף לקואליציה. אני זוכר את ישיבת הסיעה ב-02:00. העירו את כולם ופתאום הכריזו שאנחנו – חבר הכנסת דוד אמסלם, דודי. אדוני היושב-ראש, בבקשה תעזור לי. תעזור לי.

היו"ר חמד עמאר:

אתה מפריע לו. הוא רוצה שאתה תקשיב לו. חבר הכנסת בני בגין, חשוב לו מאוד.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אני זוכר את אותו לילה בישיבת הסיעה שהכריזו שאנחנו מצטרפים לקואליציה. לא הבנתי כלום אז – אתמול, לפני כמה שעות, קיללנו את בנימין נתניהו, ואחרי שעתיים אנחנו רוצים להצטרף לאותה קואליציה של בנימין נתניהו. אז הייתה הצבעה בישיבת הסיעה. הצבעתי נגד. ואני לא אגיד את שמו – אחר כך אני אזכיר לו, ואני משאיר לעצמי איזושהי אופציה – הוא אמר: למה? אותו בן אדם אמר לי: אתה לא רוצה שאני אהיה שר? אמרתי: אני רוצה, אבל אני נגד ממשלת בנימין נתניהו. דרך אגב, גם עכשיו אני מתנגד. אז קיבלתי עונש. למה קיבלתי עונש? שאני מתנגד להיכנס לממשלת נתניהו. ועכשיו למה קיבלתי עונש? שמישהו חשב שאני רוצה להיכנס לממשלת נתניהו.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

– – –

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אחמד. אחמד.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

בוא נפתח את זה.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אחמד, איזו אמת אתה רוצה לשמוע? וממי? ממני? אני אמרתי את כל האמת על השולחן.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

לא הקשבתי, כי אני שומע את פיירוז.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

אז בפעם הבאה, בבקשה, תקשיב. יש גם כאלה שלפעמים לא מקשיבים ואחר כך משלמים על זה חשבון, וישלמו על זה חשבון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר חמד עמאר:

תודה רבה. חברת הכנסת סופה לנדבר – מוותרת. מסכם את הדיון – – –

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

לא לא לא. אני, אני.

היו"ר חמד עמאר:

קראתי את השם שלך. בטח.

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

לא קראת.

היו"ר חמד עמאר:

בטח.

קריאה:

קרא. קרא.

היו"ר חמד עמאר:

עכשיו קראתי. אני אאפשר לך, אבל אני קראתי את השם שלך.

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

אני רשמתי את עצמי אחרון. סליחה. לי קוראים בצלאל סמוטריץ, אדוני.

שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:

הוא קרא.

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

קרא?

היו"ר חמד עמאר:

קראתי.

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

שם יפה יש לי? אז תקרא לי שוב.

איתן כבל (המחנה הציוני):

הוא דיבר בטונים גבוהים. בצלאל, הוא דיבר בטונים גבוהים.

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

אדוני היושב-ראש, תקרא לי שוב. יש לי שם יפה.

היו"ר חמד עמאר:

בבקשה, אדוני.

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, צר לי שאני מדבר בשעה מאוחרת זו של הלילה, אבל הנושא סופר-קריטי. סגירת שדה התעופה שדה דב היא איוולת שאסור לקבל בשום פנים ואופן.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

אז אתה מצביע נגד?

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

ראשית, היא פוגעת בעורק חמצן הכרחי לאילת, על תושביה, על עובדיה, על חוליה, שהשם ישלח להם רפואה שלמה. היא פוגעת בכל טיסות הפנים של מדינת ישראל – אף אחד לא יכניס מטוסים לטיסות פנים רק בשביל מחניים. היא פוגעת בפריפריה כולה. סגירת שדה דב בשנת 2018 זה אומר להשאיר את מטרופולין תל אביב ללא שדה תעופה. זאת איוולת שמנוגדת לכל עיקרון תכנוני שמקובל בעולם.

סגירת שדה דב היא איוולת חברתית, היא איוולת כלכלית. צריך לזכור, אדוני היושב-ראש: זאת התחבורה הציבורית לאילת. אין כמעט אוטובוסים. יש כביש אחד שהוא כביש דמים. אגב, זאת איוולת ברמת חיי אדם אם הנסועה בכביש הדמים של כביש הערבה תגדל כתוצאה מזה שהטיסות שם ייסגרו.

נתב"ג לא ערוך, וחברי איציק שמולי ואנוכי מלווים את הסיפור הזה כבר תקופה מאוד ארוכה. היינו שם, בדקנו.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

זה רק עוד עשר שנים.

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

לא ערוך.

אני אומר לאזרחי ישראל: אתם, שעומדים בתורים הארוכים בתקופות השיא בנתב"ג, תחשבו מה זה יעשה לתורים שלכם. אין סלוטים – אין יכולת היום להוסיף סלוטים לנחיתות ולהמראות בנתב"ג כדי לקבל את טיסות הפנים האלה.

סגירת שדה דב היא אירוע שאסור בשום פנים ואופן לקבל אותו. ויש כאן קואליציה גדולה מאוד, אגב, מקיר לקיר, קואליציה-אופוזיציה, מכל סיעות הבית, שמתנגדת למהלך, שהעבירה את הצעת החוק הקודמת שאפשרה את פעילותו של השדה עד היום.

איל בן ראובן (המחנה הציוני):

איפה היא?

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

מה קרה – – –

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

יש לנו הצעת חוק נוספת, שגם עליה חתמו למעלה מ-60 מחברי הבית הזה – ימין, שמאל, קואליציה, אופוזיציה – שמאפשרת גם בינוי – –

לאה פדידה (המחנה הציוני):

נו, אז מה קרה?

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

– – גם להשאיר את המסלול הקיים, עם טרמינל קטן בצידו, גם פינוי חלק גדול מהשטח של שדה דב כדי לבנות 8,000 יחידות דיור, שלא לפגוע בזכויות אנשי הגוש הגדול.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

– – –

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

יש כאן פער תקציבי מסוים, יש על זה ויכוח – בין 8 ל-10 מיליארד שקלים למימון של צה"ל דרומה. מדובר על תקציב שיהיה פרוס להרבה מאוד שנים, ואפשר וצריך למצוא אותו ממקורות אחרים. יש גם קרקעות נוספות בצפון, באזור תל אביב, הרצליה, שאפשר לשווק במקום.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

– – – באמת – – –

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

לצבע אין כסף. אני אומר כאן מעל הבמה. שר התיירות תומך בהשארת השדה פתוח; שר הבריאות תומך בהשארת השדה פתוח; רוב השרים הרלוונטיים תומכים.

אני אומר, הצעת החוק הזאת חמקה לי מתחת לרדאר. ראיתי אותה רק היום. איציק שמולי עורר אותי לעניין. אני אומר כאן ומתחייב כאן: הניסיון של הממשלה לבטל עכשיו את ההתחייבות לבנות טרמינל זמני לא יביא לסגירת שדה דב. אנחנו נביא בשבועות הקרובים את הצעת החוק החדשה, שרובכם חתומים עליה. רובכם חתומים עליה. אנחנו נביא אותה להצבעה. נביא אותה לוועדת שרים ונביא אותה להצבעה במליאה. אני סמוך ובטוח שהיא תעבור. בשנת 2018 לא סוגרים את שדה דב.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

לא משאירים את מטרופולין תל אביב בלי שדה תעופה ולא פוגעים פגיעה כל כך אנושה בתושבי אילת.

החוק הזה הוא בפירוש לא סוף פסוק. אגב, גם יושב-ראש ועדת הפנים – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

– – חבר הכנסת קיש מאוד בעניין.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

– – –

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

אני אומר לכם שגם את החוק הזה הוא לא יזרז, בלשון המעטה. אנחנו על זה – מותר לי להגיד לכם להצביע נגד?

היו"ר מאיר כהן:

סמוטריץ, תודה רבה.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

מה זה על זה? מה זה על זה?

קריאות:

– – –

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

גם אם החוק הזה יעבור בקריאה ראשונה, זה רחוק מלהיות סוף פסוק. אני אצביע עכשיו בעד, בגלל מחויבות קואליציונית, אבל החוק הזה עובר עכשיו רק בקריאה ראשונה, הוא לא סוף פסוק. יבוא חוק שישאיר בעזרת השם את שדה התעופה שדה דב פתוח, כי לדעתי 90% מהיושבים בבית הזה חושבים שזה המהלך הנכון. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, סמוטריץ.

קריאות:

– – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

תצביע נגד.

יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):

אז תצביע נגד.

היו"ר מאיר כהן:

שמולי, בבקשה. חבר הכנסת שמולי, אחרון הדוברים.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

אל תצביע בכלל. סמוטריץ, אל תצביע בכלל – – –

קריאות:

– – –

איציק שמולי (המחנה הציוני):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים – –

היו"ר מאיר כהן:

חברים, אני מבקש. אחרון הדוברים.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

– – חבריי וחברותיי חברי הכנסת, זה נכון שלכאורה, מה שיש בחוק הזה זה פינוי של טרמינל קטן כדי לחסוך כסף למדינה. 60 מיליון שקל זה לא סכום שהולך ברגל, וזה למעשה מה שכתוב בחוק. אבל יש פיל בחדר, יש פיל באמצע אולם המליאה, והפיל הזה זה פינוי שדה דב. ופינוי שדה דב כאשר אין חלופה אחרת שהיא רלוונטית – לא מבחינת הצרכים הבריאותיים של תושבי הדרום וחבל הערבה, לא מבחינת הצרכים התיירותיים – כל המומחים, כולל משרד התחבורה, שדיבר על זה גם בבית המשפט, אמרו והודו בצורה ישרה: המעבר של הפעילות משדה דב לנתב"ג אומר בהכרח חיתוך משמעותי של מספר הטיסות לאילת, וזה אומר גם עלייה של המחיר. וההחלטה הזאת לקחת את צינור החמצן העיקרי של העיר הזאת, של חבל הארץ הזה, ולחתוך אותו בלי שיש חלופה ראויה אחרת זה דבר שהוא חסר אחריות.

צריך להגיד באמת מילה של הערכה לכל הבית הזה, שלפני כשנתיים התגבר על כל המחלוקות וביחד כל המפלגות העבירו כאן את הצעת החוק שבאה ואמרה בקול ברור: השדה האזרחי לא יפונה כל עוד פועל השדה הצבאי; אנחנו התבשרנו שבהחלט שר הביטחון הודיע לשר התחבורה שהשדה הצבאי הולך להיות מפונה, אבל היה עוד תנאי אחד – אמרנו לאורך כל הדרך שחייבת להיות חלופה, וכל מי שאומר בנקודת הזמן הזו שנתב"ג הוא חלופה, טועה ומטעה. נתב"ג הוא לא חלופה, לא מבחינה אטרקטיבית בנוגע לתיירות, לא מבחינה של הצרכים התיירותיים והכלכליים של העיר אילת, ואנחנו אומרים את זה כל הזמן. ההחלטה – – –

אלי אלאלוף (כולנו):

– – –

איציק שמולי (המחנה הציוני):

נכון. צודק חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. צריך להגיד גם מילת הערכה לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שעמדתו בעניין הזה ברורה.

ואנחנו אומרים – זה גם התיירות, זה גם הכלכלה, זה גם הצרכים הבריאותיים של העיר אילת. אנשים פה עולים לפודיום הזה ואוהבים לחבק את הפריפריה ולהצדיע לפריפריה, ומה שאתם רוצים. בסוף בסוף בסוף, המשמעות של לקחת את שדה התעופה הזה – שנכון, הוא יושב בתל אביב, אבל הוא משרת בעיקר את תושבי הפריפריה הרחוקה, שבלי השדה הזה פשוט ינותקו ממדינת ישראל – הדבר הזה לא יכול לקרות ולא יקרה. אנחנו נילחם וניאבק על הצעת החוק – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

– – שעליה דיבר קודם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, למעשה העתק של הצעת החוק הקודמת שהעברנו – –

לאה פדידה (המחנה הציוני):

– – –

איציק שמולי (המחנה הציוני):

– – לפני כשנתיים בתמיכה של 80 חברי כנסת. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. סגן השר איציק כהן, בבקשה.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא מבין מה הכעס. כולנו דואגים לאילת. אין פה אחד שלא דואג לאילת. אילת יקרה לנו וחשובה לנו.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

שמים רגל – – –

סגן שר האוצר יצחק כהן:

חס וחלילה. יש חלופות.

קריאה:

מה החלופות?

סגן שר האוצר יצחק כהן:

נתב"ג. טסים מנתב"ג לאילת. טסים.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

נתב"ג הוא לא חלופה.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

למה לא חלופה? הפקקים מצפון תל אביב הרבה יותר חמורים מהפקקים לנתב"ג.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

אני לא בא מצפון תל אביב, אני לא יודע.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

משדה דב. על כל פנים, אתם לא הבנתם את מהות החוק. החוק בסך הכול בא לבטל סעיף שמחייב לבנות מסוף ב-60 מיליון שקל, שייהפך להיות פיל לבן. אתה לא רוצה לבזבז כספי ציבור, איציק. החוק, מה שאנחנו מבקשים להצביע עכשיו – – –

איציק שמולי (המחנה הציוני):

מי שלא רוצה טרמינל, לא רוצה גם שדה תעופה. זה נורא ברור.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

רגע, אתה רוצה שיבנו את המסוף הזה?

איציק שמולי (המחנה הציוני):

אני רוצה את שדה דב, את השדה האזרחי.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

אבל יש שיקולים אחרים.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

מה?

איציק שמולי (המחנה הציוני):

מצידי שאנשים לא יעברו בטרמינל, שיעברו – – –

סגן שר האוצר יצחק כהן:

אוהו. המון שיקולים.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

לא, אני יודעת מה השיקולים שם, אני מכירה. אני מכירה – – –

לאה פדידה (המחנה הציוני):

למה תמיד נותנים לך להגיד בשורות – – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

לא, באמת.

עמר בר-לב (המחנה הציוני):

נדל"ן במרכז. נורא פשוט.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

עכשיו, אני אגיד לך משהו. יש שם בעלי זכויות מועטים. אין בעיה. יש תוכנית שהיא רלוונטית, היא שומרת על מרבית הזכויות למי שלא משנעים אותם, ועדיין יש מסלול אזרחי.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

על כל פנים, אני לא מאמין שאחד מהאופוזיציה יתנגד לחוק שבא למנוע בזבוז כספי ציבור, לבנות מסוף מיותר ב-60 מיליון שקל – – –

נחמן שי (המחנה הציוני):

– – – פתרון לאילת. מה הפתרון שלך לאילת?

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

מה שאתם עושים זה בזבוז כספי ציבור – – –

קריאות:

– – –

לאה פדידה (המחנה הציוני):

אנחנו דואגים לפריפריה.

נחמן שי (המחנה הציוני):

מה עם אילת?

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

תציעו חלופה – – –

סגן שר האוצר יצחק כהן:

אילת יקרה לי לא פחות מאשר היא יקרה לך.

נחמן שי (המחנה הציוני):

יקרה לכולנו. יש לך פתרון לתושבי אילת?

סגן שר האוצר יצחק כהן:

כן, בטח.

נחמן שי (המחנה הציוני):

מה הפתרון?

סגן שר האוצר יצחק כהן:

הוא קיים.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

מה? מה?

סגן שר האוצר יצחק כהן:

יוצאות טיסות מנתב"ג.

נחמן שי (המחנה הציוני):

לאן – – –

קריאות:

– – –

סגן שר האוצר יצחק כהן:

טסה לאילת מנתב"ג?

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

איציק, תראה לי – – –

קריאות:

– – –

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):

סגן השר, תראה לנו, תראה לנו – – –

עמר בר-לב (המחנה הציוני):

בחייך, איציק – – –

סגן שר האוצר יצחק כהן:

לא. אוקיי, תודה רבה. אנא תמנעו בזבוז כספי ציבור ותצביעו בעד החוק.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעה.

אם כן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק שדה התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות) (תיקון), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד?

הצבעה מס' 15

בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55

נגד – 28

נמנעים – אין

ההצעה להעביר את הצעת חוק שדה התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות) (תיקון), התשע"ט–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

55 בעד, 28 מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת הפנים להכנה לשנייה ושלישית.

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

היו"ר מאיר כהן:

הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה.

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין המועצה הפדרלית השווייצרית בדבר שירותי אוויר סדירים. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 90) (מינוי מומחה מטעם בית המשפט), התשע"ז–2017

[נספחות.]

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים להצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 90) (מינוי מומחה מטעם בתי המשפט), התשע"ז–2017. יציג את הצעת הוועדה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. ניסן, בבקשה. חבר הכנסת סלומינסקי, אנא.

ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי חברי הכנסת, חבריי חברי הממשלה – בקשה של הוועדה לפיצול. יש הצעת חוק ממשלתית למינוי מומחה מטעם בית המשפט; הצעת חוק רחבה מאוד. יש הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שרוצה לדבר על הנושא של מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעת נזיקין בשל עבירות מין. אנחנו רוצים לאחד אותן, הוועדה רוצה לאחד אותן, ולכן, לצורך זה, אנחנו רוצים לפצל את הצעת החוק הממשלתית, שכל הנושאים האחרים של מומחה לבית משפט יהיו מפוצלים, ונשאיר בהצעת החוק הזאת רק את הנושא של תביעת נזיקין בשל עבירות מין, ואז זה יאוחד – הצעת החוק הממשלתית עם הצעת החוק הפרטית. אבקש מכולם לתמוך בזה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת ורבין – מוותרת.

אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, ברשותכם. נא לשבת. הצעת ועדת החוקה – מי בעד ומי נגד?

הצבעה מס' 16

בעד ההצעה – 86

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 90) (מינוי מומחה מטעם בית המשפט), התשע"ז–2017, נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

86 בעד, אפס מתנגדים. אם כן, החלטת ועדת החוקה אושרה.

הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 4) (מניעת שחרור על תנאי ממאסר של מי שהורשע ברצח או בניסיון לרצח), התשע"ט–2018

[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/821); נספחות.]

(קריאה ראשונה)

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה בסדר-היום: הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 4) (מניעת שחרור על תנאי ממאסר של מי שהורשע ברצח או בניסיון לרצח), התשע"ט–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה. סדר-היום סגור. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני שמח להציג בפני הכנסת לקריאה ראשונה – – –

היו"ר מאיר כהן:

חברים, מציגים הצעת חוק, אנא מכם. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חברים, אני שמח להציג בפני הכנסת את הצעת חוק המאבק בטרור (מניעת שחרור על תנאי ממאסר של מי שהורשע ברצח או בניסיון לרצח). תראו, חברים, מדינת ישראל נאבקת לאורך תקופה ארוכה מאבק מאוד מאוד חשוב – – –

היו"ר מאיר כהן:

אדוני. אני מבקש מכולם שקט. חבר הכנסת דודי אמסלם, יושב-ראש הקואליציה, אנא ממך. השר לוין. אנא מכם. בבקשה, עודד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני. מדינת ישראל נאבקת מאבק מאוד מאוד חשוב בטרור, ובעיקר, אפשר לומר שבתקופה האחרונה ובקדנציה הזאת הושם דגש על הנושא הזה של מלחמה בטרור. לא זו בלבד אלא שאפילו טרחנו לחוקק כאן את חוק המאבק בטרור ולהבדיל את העבירות שנעשות בהתאם לחוקי העונשין והעבירות על דיני העונשין מן עבירות שנעשות בטרור, כתוצאה מפעילות טרור, כחלק מהעובדה שאנחנו מבחינים בין רצח שבוצע בנסיבות פליליות לרצח שבוצע בנסיבות של טרור.

מוסי רז (מרצ):

אז רצח נשים זה סבבה, אבל רצח – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ובסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, מסתבר שדווקא אנשים שהורשעו ברצח או בסיוע לרצח – –

מיכל רוזין (מרצ):

ראש הממשלה אמר שזה טרור מגדרי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – דווקא האנשים האלה מוצאים את עצמם נהנים, או מצליחים ליהנות, מכל מיני הטבות כאלה ואחרות כשיש רצון לשקם – רצון לשקם אסירים כאלה ואחרים.

אממה, כמו שאומרים? אדוני היושב-ראש, טרוריסטים זה לא משהו שהוא בר-שיקום. זה לא שעכשיו מישהו יעבור איזשהו תהליך, והאידיאולוגיה שלו, הרצח כתוצאה ממניע אידיאולוגי – אפשר לשקם אותו בזה שנלמד אותו מקצוע מסוים בכלא, או השכלה. עד עכשיו גם ראינו שכל ההשכלה שרכשו האסירים הביטחוניים בין כותלי בית הסוהר הופנתה בסופו של דבר כדי למקסם את היכולות שלהם בארגוני הטרור אחרי שהם משתחררים מהכלא.

לשמחתי, אדוני, הקואליציה קיבלה את עמדתנו ותמכה בחוק הזה מתחילת הדרך. אני חייב לציין כאן גם את חבר הכנסת מיקי זוהר, שלקח את הנושא הזה וקידם אותו במהירות כדי שנוכל להביא אותו לקריאה ראשונה, ובוודאי גם את חברת הכנסת ענת ברקו, שעוד תעלה פה בוודאי אחריי, שהגישה הצעת חוק דומה ומיזגנו את שתי הצעות החוק.

אחד המניעים להצעת החוק הזאת, אדוני, היה העובדה – – –

שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):

חשבתי – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

סליחה? אחד המניעים להצעת החוק הזאת היה העובדה שמצאנו מישהו, או שנחשפנו לכך, שמי שסייע לרצח הדס מלכה אמור להשתחרר על תנאי; ככה עבר בתוך ועדת השחרורים. זה מה שהוביל לאותה הצעת חוק, הצעת החוק הזאת.

לצערי, בהתאם להסכמות שהגענו עם ועדת השרים לענייני חקיקה – עדיין לא ממקסמת את מה שרצינו. היא חלה, לפחות בתנאים האלה, רק על מי שהורשע ברצח או בניסיון לרצח. אבל אנחנו חושבים בהחלט שצריך להרחיב אותה לכלל העבירות הביטחוניות.

אם אני מסתכל למשל על אחד מרוצחי קטי דוד, השם ייקום דמה, שהשתתפו בריצוץ גולגולתה וברצח מזוויע, רצח ממניע טרור – כשהודיעו למשפחה שהוחלט לקצוב את עונשו של הרוצח, המשמעות היא שבשלב מסוים הוא יוכל לבקש וגם לקצר שליש ממאסרו. לשמחתי, כשנעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ושלישית אפשר יהיה למנוע מכל אותם מחבלים להשתחרר בשליש.

יחד עם זאת, אדוני היושב-ראש, לפני סיום אני חייב לציין: מלחמה בטרור – עושים אותה בכל החזיתות, גם בחזית של מניעת מימון טרור. אדוני ראש הממשלה כתב ספר מאוד מאוד רחב על נושא המלחמה בטרור. בין היתר מפרט שם ראש הממשלה שאחת הדרכים להילחם בטרור היא מניעת המימון של הטרור. לצערי, אדוני, הממשלה הזאת גם מעבירה כספים לארגוני טרור. רק ביום חמישי האחרון ראינו אותם מעבירים 15 מיליון דולר, מאפשרים העברה של 15 מיליון דולר לארגון חמאס. צריך להבין איך העניין הזה התבצע. צריך להבין איך העניין הזה התבצע.

נורית קורן (הליכוד):

גם ב-2016 – – – היה שר הביטחון. גם אז הועברו – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נחת מטוס קטארי בשדה התעופה בן-גוריון – לא בשדה התעופה דב, אני חייב לומר. הוא נחת בשדה התעופה בן-גוריון. ירד ממנו השליח הקטארי עם מזוודות עם 15 מיליון דולר במזומן, ולווה אחר כבוד על ידי קציני צה"ל כדי להעביר אותם לארגון חמאס, שכמובן בירך על הפיגוע שהתבצע בעפרה רק לאחרונה.

מוסי רז (מרצ):

ומי היה שר הביטחון?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני הייתי מאוד מאוד שמח אם חבריי, שבאמת כתף לכתף היינו בקואליציה עד לא מזמן, יתעשתו במובנים האלה, יעצרו את הזרמת הכספים הזאת לארגון חמאס ויעצרו את העברת הדלק הקטארי לחמאס, כי בסופו של דבר כל התהליך הזה – כל הנושאים הללו מוליכים לטרור ומממנים טרור. אז אי-אפשר בצד אחד להילחם בטרור ובצד השני לאפשר לטרור הזה לעבור.

אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, ששמעתי היום ריאיון עם שרת המשפטים בגלי צה"ל שבו היא מתארת שאנחנו צריכים לעשות מאמץ מעבר לחוק שאושר כאן שיאפשר לקזז כספים מהרשות הפלסטינית, כספים שהרשות הפלסטינית משלמת למחבלים שיושבים בבתי הכלא. היא אומרת: אנחנו צריכים למצוא את הדרך להגיע ישירות לכספים האלה ולמנוע את הגעתם למחבלים שיושבים בבתי הכלא.

לצערי, אדוני, אומרת את זה שרת משפטים שיושבת בקבינט שאישר העברה של 15 מיליון דולר במזומן לארגון טרור, שעומדים ומחלקים את זה שם לפעילים שלהם. ולאן הם מגיעים, הפעילים? ביום שישי, גם ביום שישי האחרון, מגיעים לגדר – גם היום, באזור זיקים, בהתפרעויות כאלה ואחרות. וכמובן – ייצור הרקטות וחפירת המנהרות, שגם היא נמשכת במלוא המרץ באותם כספים.

יחד עם זאת, כשאפשר לשתף פעולה עם הקואליציה למלחמה בטרור, כמו שאפשר לעשות בעניין החוק הזה, בהחלט אני חושב שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו כתף אל כתף, ואני מקווה שיחד עם הקואליציה נצליח להעביר את החוק הזה בקריאה ראשונה עכשיו, ובקריאה שנייה ושלישית במהרה בימינו. אני אבקש מהחברים לתמוך בהצעת החוק. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. מיכל רוזין, בבקשה. אחריה – דב חנין. הרשימה סגורה.

מיכל רוזין (מרצ):

סגן יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, שרים, חברי וחברות כנסת, טרור זה דבר נורא; רצח זה דבר זוועתי. אבל ההייררכיה הזאת של המוות היא מיותרת, הייררכיה לא נכונה – כי מה, רוצחי ילדים הם לא רוצחים מזוויעים? ורוצחי נשים לא ראויים לעונש החמור ביותר? ראש הממשלה אמר לפני שבוע: מדובר בטרור מגדרי. אז איפה הזעקה שתקום פה בכנסת ותגיד: כל מי שרוצח נשים, כל מי שרוצח ילדים, אנחנו ננקוט נגדו את העונשים הכי קשים. לא, רק הפופוליזם סביב טרור, טרור וטרור, ואתם יודעים טוב מאוד שאת הטרור לא תנצחו בדרך הזאת, של כל מיני חקיקות וכל מיני הקשיות.

הרי אנחנו יודעים, אנחנו שומעים מכל כוחות הביטחון – לא יעזרו לא גירוש ולא הריסת בתים, ואפילו לא עונש מוות. אומרים לכם את זה מהבוקר ועד הערב – זה לא מה שיחסל את הטרור. מה שיחסל את הטרור זה דבר אחד בלבד, כי אין פתרון צבאי לבעיה המדינית, אבל יש פתרון מדיני למצב הביטחוני.

ביום רביעי הקרוב – וחבל שלא נמצאת פה שרת המשפטים – ביום רביעי הקרוב יעלה חוק בוועדת חוקה – אנחנו דנים בעבירות המתה. מדברים על נסיבות מחמירות, וכמובן, טרור יהיה חלק מנסיבות מחמירות, אבל משרד המשפטים, ובראשו שרת המשפטים, מתנגדת שרצח נשים יהיה נסיבה מחמירה. מדברים פה – כל הממשלה כינסה ועדה, אמרה: זה חמור, בואו נחשוב איך להקשות. ראש הממשלה אמר לתת אגרוף לגברים האלימים, אבל אתם לא מוכנים שרצח נשים יהיה חלק מנסיבות מחמירות. לזה אין תמיכה; לזה אין קול צעקה פה בכנסת. אבל כל היום רק להחמיר עם הטרור, כי החוקים האלה הם בדיוק מה שיפסיק את הטרור.

אתם צריכים להבין שאין פתרון צבאי לבעיה המדינית הזאת, וכדי לחסל את הטרור צריך לתת תקווה, צריך לתת הוגנות, צריך לתת צדק. צריך להגיע פה להסדר מדיני ולהגיע לשלום. זו הדרך היחידה לחסל את הטרור, לא כל הדרכים האחרות; הן לא יחסלו את הטרור. ותתחילו לפעול גם נגד פושעים במדינת ישראל כשהם מחבלים בתוך החברה הישראלית, לא רק נגד אויב מבחוץ; מדינה צריכה להגן גם מפני אויב מבית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה.

ענת ברקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מאחר שהחוקים שלנו הוצמדו, אני רוצה להתייחס לנושא של הצעת החוק למאבק בטרור – להוסיף את הכלל שמי שעשה מעשה טרור לא יהיה זכאי להקלות בעונש הקיימות מכוח חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשע"ה–2001. אני רוצה לומר שההצעה שלי במקור הייתה רחבה יותר מהצעתו של עודד, שבאמת, אנחנו חלקנו את אותם הרעיונות במובן הזה שגם לא ניתן יהיה לקצוב את העונש; הנשיא יהיה רשאי לתת חנינה, אך לא ניתן יהיה לקצוב את העונש. בסופו של דבר הוחלט בוועדה – וזו ההזדמנות להודות לחבר הכנסת מיקי זוהר, שמוביל את הוועדה: אנחנו מודים לך על העבודה המאומצת והמהירה – לאחד את ההצעות ולא להכניס את העניין הזה של קציבת העונש.

מה שיש לומר זה שקרה אתמול פיגוע נורא, ועדיין אימא ורך נולד, תינוק שאך נולד, לכאוס הזה, לאחר פיגוע רצחני – יכול להיות שמחר יתפסו את הרוצחים הללו, את המחבלים השפלים הללו, שאף אחד כאן לא טרח לגנות אותם; היא לא אישה? היא לא עמדה להירצח? לא כיוונו לרצוח אותה? עניין מישהו שהיא בהיריון? אלה האנשים שיושבים בבתי הכלא בישראל. אלה האסירים הביטחוניים. הם רק סופרים גולגולות; לא מעניין אותם אם זה יהודי, אם זה אימא, אם זה תינוק. הם בונים על המוסריות שלנו.

מעבר לזה, כשאנחנו מדברים על כליאה של האנשים הללו, אנחנו צריכים להביא בחשבון שאין שיקום במקום שאין חרטה. הם מרגישים שהם עשו משהו טוב מבחינתם. אין חרטה. החברה שלהם מחבקת אותם, מהללת אותם, מחלקת בקלאוות כשהם רוצחים יהודים. כל פיגוע כזה זוכה לתשואות רמות בחברה שלהם. אין שום דבר שמגיע לאנשים שחותרים תחת הסדר החברתי. לא מדובר בעבריינים קונבנציונליים, שהרעיון הוא לשקם אותם ולהחזירם לחברה; זה לא קיים במקרה של פשיעה אידיאולוגית, ולכן הם לא ראויים לרחמינו.

אני בהחלט מבקשת שכולם כאחד יתמכו בחוק כה צודק, שיעשה צדק עם אלה שאנחנו רואים אותם בכנסת – עם המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן. והם מחפשים צדק, הם מחפשים גם לראות שהצדק נראה וגם מושב על כנו, ולא שהכליאה שלנו, שהיא מאוד מתקדמת – ואני מאוד שמחה שהיא מאוד מתקדמת, אבל היא גם צריכה להיות הגיונית. שלילת החופש היא עונש חמור, אבל מעבר לזה, לא צריך לקצר את תקופת העונש ולא לתת ועדות שחרור, כי לא מדובר בשום אלמנט של שיקום; הוא לא קיים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי.

ענת ברקו (הליכוד):

האנשים האלה גם מתוך הכלא מפיקים פיגועים, לפעמים בעזרת האנשים שיושבים פה, כמו שראינו את חבר הכנסת גטאס. ולכן, אני מבקשת מכולם לתמוך בחוק. תודה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת נחמן שי.

נחמן שי (המחנה הציוני):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא לא חוק קל ולא חוק פשוט, והוא לא דבר שהוא מובן מאליו. אבל אני חושב, בסופו של דבר, שגם מי שמאמין, כמוני וכמו חבריי, בפתרון מדיני, גם מי שרוצה להגיע להסדר וגם מי שיתמוך בבוא הזמן בהיפרדות מהשטחים כמעט באופן מוחלט – על פי איזושהי תוכנית שאני מקווה שיום אחד תאושר – גם הוא וגם היא יכולים לתמוך בחוק הזה, מפני שטרור הוא טרור הוא טרור הוא טרור, וצריך להילחם בו בכל דרך שהיא.

אני אומר את זה גם לא רק על רקע מה שקרה אתמול אלא על רקע מציאות מסוימת, וגם העובדה שלצערי בתוך הבית הזה לא נשמעו היום מצד חברינו חברי הכנסת הערבים – אני אומר: חברינו חברי הכנסת הערבים – דברי הסתייגות ממעשי טרור. אני חושב שכולנו צריכים להיות שותפים, ביום מן הימים, למאמץ להגיע להסדר. ומי שיכשיל, ומי שמכשיל עכשיו, בעצם הימים האלה, את ההסדר, הם אנשים שעושים טרור, שהורגים, שפוגעים, שרוצחים. בדרך הזאת הם מרחיקים – הטרור. אני יודע שבסוף גם נצטרך לשבת עם האנשים האלה, ונשב איתם – ככה זה, זו דרך העולם. אבל בשום פנים ואופן אני לא יכול להסכים שיהיו איזושהי הקלה ואיזשהו רצון לסייע להם. אולי כשנגיע להסדר. אולי. עד אז צריך לנהוג ביד קשה, קשה ככל האפשר, כדי להרתיע וכדי למנוע טרור. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה.

מוסי רז (מרצ):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני תמיד חשבתי שרצח הוא רצח הוא רצח, ורצח הוא דבר נורא. היום מבקשת הכנסת לחוקק חוק שרצח הוא לא כמו רצח אחר; יש רצח ויש רצח: רצח על רקע טרור זה דבר נורא ואיום שצריך להחמיר את הענישה עליו; רצח נשים זה סבבה. זו כנראה התשובה שלנו לנשים ולגברים שיצאו לרחובות בשבוע שעבר, השביתו את המדינה, יצאו להפגין נגד רצח של 24 נשים בשנה אחת – לצערנו הרב, יותר מהרצח שיש על הרקע של הטרור. זו התשובה שאתם נותנים להן? אתם אומרים להן: רצח נשים, לדעת ממשלת ישראל של היום, זה סבבה.

לא רק רצח. שימו לב מה כתוב בהצעה. כתוב: אפילו ניסיון לרצח. זאת אומרת, ניסיון לרצח על רקע טרור זה יותר גרוע מרצח על רקע אחר. ניסיון לרצוח על רקע טרור הוא גרוע יותר מרצח נשים – זו ההודעה שלכם וזו התשובה של הממשלה לאלה שיצאו לרחובות. אתם אומרים להם: תרצחו נשים, זה סבבה.

סופה לנדבר (ישראל ביתנו):

מה קשור?

מוסי רז (מרצ):

מה קשור?

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת חיים ילין – לא נמצא; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת תמנו-שטה – לא נמצאת; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – לא נמצא; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג'.

משה גפני (יהדות התורה):

תגיד, עיסאווי, מה קרה לך?

עיסאווי פריג' (מרצ):

– – –

היו"ר מאיר כהן:

קדימה, זה הזמן שלך, עיסאווי. חיים, תן לו.

שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):

עיסאווי.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני.

עיסאווי פריג' (מרצ):

אדוני היושב-ראש, שלום לכל הנוכחים – הנוכחים בלבד. הנוכחים. תראה, יש מחלה שנכנסה לאולם הזה בחודשים האלה. היא נקראת מחלת גדעון סער. ואני שואל את חברינו מישראל ביתנו: תגידו, זה על חשבון הדיל עם גדעון? מה כל הדיל?

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

אנחנו מתנגדים לחוק גדעון סער.

עיסאווי פריג' (מרצ):

לא, שאנחנו נבין, זה מנה ראשונה לפני יום רביעי? תגידו.

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

מתנגדים לחוק גדעון סער.

עיסאווי פריג' (מרצ):

כן, כן. ואיפה השרה רגב פה?

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

מה השאלה הבאה?

עיסאווי פריג' (מרצ):

השרה רגב כועסת עליכם.

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

מה השאלה הבאה? אוה, אז היא כועסת.

עיסאווי פריג' (מרצ):

המחלה – הדיל של גדעון משגע את כל המליאה הזאת, ואלה דמי גדעון שאתם מקבלים היום, אדוני היושב-ראש.

אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת פורר: תגיד, זה חוק פול גז בניוטרל. אתה יודע למה פול גז בניוטרל? מאז – תגיד לי שנים – מתי מישהו שיושב בכלא והוא רוצח טרור היה בוועדת שליש, ועדת שחרורים? אי פעם, מתי?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

קודם כול – – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

אני שואל. עזוב אותי מהפילוסופיה שלך, תגיד לי מתי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תן לענות.

היו"ר מאיר כהן:

עודד, לא, הוא שואל אבל לא – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

רטורית.

היו"ר מאיר כהן:

זהו. הבנת, הבנת.

עיסאווי פריג' (מרצ):

תענה לי מתי, בלי הסבר מיותר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

תקשיב, פול גז בניוטרל. אתם פופוליסטים. חקיקת בחירות שקופה. חקיקת בחירות שקופה. אבל איפה – –

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

אבל למה לשקר?

עיסאווי פריג' (מרצ):

– – אתם לא תקבלו – – –

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

אני לא מבין למה לשקר.

עיסאווי פריג' (מרצ):

אתם לא תקבלו הכשר, תעודת הכשר, על הקריאה הראשונה, כי השרה רגב, נותנת ההכשר, לא נמצאת, כי היא הפסיקה להיות נאמנה לכם, כי אתם לא נאמנים לה. אתה מבין?

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

אני לא מבין. מה, זה מדאיג אותך?

עיסאווי פריג' (מרצ):

עכשיו, הדבר השני והמעניין – ואמרו את זה לפניי חברי מוסי רז וידידי בני: ניסיון ההייררכיה של הרצח, שאתם קובעים סטנדרט והייררכיה לרצח, זה דבר מעניין. אבל תקשיב, ניסיון לרצח, אם זה על בסיס טרור – יעני אני זורק אבן על בסיס לאומי ובמקביל אני רוצח מגדרי או אונס ורוצח, או רצח כלשהו – זה דין וזה דין.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עיסאווי, כשאתה מבריח טלפונים לאסירים ביטחוניים, איפה זה נופל?

עיסאווי פריג' (מרצ):

עודד, נמכרתם. מכרו אתכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, עיסאווי.

עיסאווי פריג' (מרצ):

זה פופוליסטי. זה זול. ותזכור, פול גז בניוטרל זה אתם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

עיסאווי פריג' (מרצ):

ואתם תתאדו מהמושב הזה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

עיסאווי פריג' (מרצ):

תקשיב טוב למה שאני אומר. איך אמר יוסי שריד?

היו"ר מאיר כהן:

עיסאווי.

עיסאווי פריג' (מרצ):

Read my lips? אתם תתאדו. אתם פול גז בניוטרל.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת, תודה.

עיסאווי פריג' (מרצ):

איך אומרים ברוסית – – –

היו"ר מאיר כהן:

אני, המרוקאי, אגיד לך תכף, כן.

עיסאווי פריג' (מרצ):

נאדה, משהו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. תמר זנדברג, חברת הכנסת – מוותרת; חברת הכנסת לאה פדידה – –

לאה פדידה (המחנה הציוני):

מוותרת.

היו"ר מאיר כהן:

– – מוותרת; איילת נחמיאס ורבין – לא נמצאת; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; טלב אבו עראר – לא נמצא; יהודה גליק – מוותר; יוסי יונה – לא נמצא; איל בן ראובן – לא נמצא; מרב מיכאלי – לא נמצאת; עפר שלח – לא נמצא; אברהם נגוסה – מוותר. יוסף ג'בארין, יאללה, חביבי, בבקשה, ג'בארין.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת פורר, אני חושב על ישראל ביתנו, שלא מצליחים בסקרים להגיע לאחוז החסימה, וכל פעם חושבים על עוד הצעת חוק שתהיה פופוליסטית, דמגוגית, שאולי תציל את המפלגה.

ענת ברקו (הליכוד):

היא מעצבנת אותך?

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

פעם עונש מוות לפלסטינים, ועכשיו טורח חבר הכנסת פורר עם הצעת חוק שלא מאפשרת שליש לאסירים הפלסטינים. לשמוע ולא להאמין. חבריי חברי הכנסת, מישהו שמע על אסיר ביטחוני, אסיר פוליטי פלסטיני, שקיבל שחרור בשליש? שמעתם על זה בכלל?

ענת ברקו (הליכוד):

– – –

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

שמעתם על זה בכלל? אז זו הצעה דמגוגית.

ענת ברקו (הליכוד):

אני שמעתי. אני שמעתי. והרוצח של הדס מלכא?

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

זה עוד ניסיון להציל את המפלגה לפני שהיא קורסת, עוד ניסיון פופוליסטי זול. זה ספסור בדם של העם הפלסטיני.

נורית קורן (הליכוד):

אתה מגנה את הרצח שהיה?

ענת ברקו (הליכוד):

אני רואה שזה מעצבן אותך.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

ואני רוצה להגיד לכם, אין גבול להצעות הללו.

ענת ברקו (הליכוד):

אתה רוצה להגיב על הפיגוע? אתה רוצה להגיב על הפיגוע של אתמול?

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

המציאות של הכוח, של הדיכוי – אין לכם גבולות כאן? אולי פעם נשמע מכם משפט אחד – משפט אחד שיכול להיות יותר שוויון, שיכול להיות יותר שלום עם העם הפלסטיני?

נורית קורן (הליכוד):

בוא נשמע שאתה מגנה את הטרור.

ענת ברקו (הליכוד):

אולי נשמע ממך – – –

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

מה אתם מציעים, דיכוי ועוד דיכוי ועוד דיכוי? מה אתם מציעים?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שירות לכולם. שוויון.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

מה אתם מציעים – לעם שלכם, קודם כול? מה אתם מציעים?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עוד שוויון? שירות לכולם.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

3 מיליון פלסטינים בגדה, 2 מיליון פלסטינים בעזה, חצי מיליון פלסטינים בירושלים המזרחית. מה אתם מציעים?

קריאות:

– – –

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

נישול? נישול? נישול, דיכוי והרג אזרחים ומאסר והריסת בתים וגירושים?

נורית קורן (הליכוד):

מי שתומך בטרור ועושה טרור – זה מה שיהיה.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

אין גבולות לכוח? אין גבולות לכוח? לאן זה יוביל אתכם? לאן זה יוביל אתכם?

נורית קורן (הליכוד):

לאן? לצדק.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

רק להנציח את הסכסוך ולהוביל את שני העמים לתהום.

ענת ברקו (הליכוד):

לאן זה יוביל את הפלסטינים? אנחנו חיים במדינה שלנו.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

תקשיבו אולי למה שאנחנו אומרים.

ענת ברקו (הליכוד):

לאן זה יוביל את הפלסטינים? אני אגיד לך: לג'הנם.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

תקשיבו, אנחנו הקול השפוי. אנחנו הקול השפוי בכנסת הזאת, הגיע הזמן שתקשיבו לנו. אמרתי היום כמה פעמים: איזו אירוניה – –

שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):

הקול השפוי שמעודד פיגועי טרור ורצח.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

– – איזו אירוניה – –

היו"ר מאיר כהן:

חברים, תנו לו לדבר.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

– – איזו אירוניה שהיום זה היום הבין-לאומי לזכויות האדם. איזו אירוניה שהיום הוא היום הבין-לאומי לזכויות האדם.

ענת ברקו (הליכוד):

איזה יופי, נציג זכויות האדם – אתה והמפלגה שלך. ממש זכויות אדם. הדמוקרטים – – –

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

במקום לבוא לכאן ולדבר על שלום בין שני העמים, לדבר על זכות הפלסטינים להגדרה עצמית, להציע משהו, משהו – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. תודה רבה.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

– – לקדם את השלום, במקום שפת הכוח הזאת.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, תודה רבה.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

אבל כנראה שהפריימריז, יש לו את הכללים שלו.

ענת ברקו (הליכוד):

אתה רוצה לגנות את הפיגוע?

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

הפריימריז, יש לו את הכללים שלו.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, תודה רבה.

יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

ענת ברקו (הליכוד):

אתה רוצה לגנות את הפיגוע של אתמול?

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, חברת הכנסת. חבר הכנסת זחאלקה.

ענת ברקו (הליכוד):

לא, אנחנו רוצים לשמוע מילה, גינוי לפיגוע. לא. זאת הסיבה שיש חוקים כאלה, אתה מבין? כי אתה בעצמך רואה את זה כנורמטיבי. זאת הסיבה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

ענת ברקו (הליכוד):

אף אחד מכם לא גינה פיגוע שירו באישה בהיריון. אף אחד מכם.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

קריאה:

איפה השרה רגב? איפה השרה רגב?

עיסאווי פריג' (מרצ):

– – –

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני.

קריאות:

– – –

היו"ר מאיר כהן:

חברים, אני מבקש שתאפשרו לחבר הכנסת זחאלקה לדבר. חברת הכנסת. בבקשה.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת.

ענת ברקו (הליכוד):

– – –

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

אדוני, קצת שקט, אני – – –

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת ברקו, אני מבין את ההתרגשות שלך, אבל אנא ממך – – –

ענת ברקו (הליכוד):

אני – – –

היו"ר מאיר כהן:

לא לא לא. אנא ממך, תאפשרי לו, בבקשה.

ענת ברקו (הליכוד):

אנחנו יודעים שיש כאן חסידי אומות עולם.

היו"ר מאיר כהן:

אפשרתי לך לדבר, אז זהו. בבקשה.

ענת ברקו (הליכוד):

קדימה, נשמע את הגינוי.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, אני חוזר ומאפס. בבקשה.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

כן, כבוד היושב-ראש, רבותיי וגבירותיי חברי וחברות הכנסת, הצעת החוק הזאת היא לא הוגנת, לא צודקת, לא מועילה, ואפילו אין בה צורך, כי אין שחרור מוקדם שאת באה למנוע אותו, שבאים למנוע אותו, כאילו; אין שליש, שמונעים את השליש. זה נדיר מאוד מאוד מאוד שיש אסיר ביטחוני שיש לו שחרור מוקדם. אז בשביל מה הצעת החקיקה הזאת? בשביל מה היא מועילה? איזה בעיה היא באה לפתור?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה שוחררת על שליש?

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

עזוב, בחייך, תגיד דברים – – –

ענת ברקו (הליכוד):

מספיק שהיא מעצבנת אותך, זה כבר שווה.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש, מספיק, נו, באמת.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

היא לא מעצבנת אותי, כי – –

ענת ברקו (הליכוד):

אני רואה – – –

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

– – כי היא באמת לא חשובה.

ענת ברקו (הליכוד):

– – – אני יודעת שזה מכעיס אותך.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

אני חושב שזה לא נכון גם מבחינת תפיסת העולם או התפיסה של ההענשה של אדם שנמצא בכלא, שאתה אומר לו: לא תהיה הקלה בעונש שלך. לא תקבל שליש. לא תקבל את זה. אתה בעצם דוחק אותו לפינה. בשביל מה זה טוב? בשביל מה זה מועיל?

אני רוצה להזכיר שלפי תפיסת העולם הליברלית, ההומנית, הדמוקרטית אפילו, אסירים הם בני אדם, ויש להם זכויות של אדם. וכמו שאסור להפלות בין אזרחים – שזה נורמה, לצערנו, כאן – אסור להפלות בין אסירים. אם אסיר, על פי התנהגות ועל פי אמות מידה מסוימות, מגיע לו שליש, כולם צריכים לקבל. אם אסירים, על פי אמות מידה ועל פי קריטריונים ברורים, מגיע להם שחרור מוקדם, כולם צריכים להשתחרר. אם עושים שחרור מוקדם של אסירים כדי להקל את הצפיפות בבתי הכלא, אסור להגיד שבמקום אחד – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – –

היו"ר מאיר כהן:

עודד, השמעת את קולך, הצגת את – תנו לו לדבר.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

השעה מאוחרת, השעה מאוחרת. עודד, שוואיה-שוואיה.

היו"ר מאיר כהן:

עודד, אני מבקש ממך.

דוד אמסלם (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, רק שים לב שהאופוזיציה מפריעה – – – לא להוסיף זמן.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

אני מציע לאמץ חוק הפוך – שלא תהיה אפליה בין אסירים, לא בעניין שחרור מוקדם ולא בעניין שליש. זהו הצדק. ולכן אני הגדרתי את הצעת החוק – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):

– – שהוגשה כאן כלא צודקת ולא הוגנת. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. תודה רבה לך. חברת הכנסת זועבי – לא נמצאת. חברת הכנסת השכל, בבקשה.

דוד ביטן (הליכוד):

את עושה צחוק או מה?

קריאה:

למה?

היו"ר מאיר כהן:

החבר'ה אומרים לך שהם מזדקנים. את מבינה?

שרן השכל (הליכוד):

כן. לא, אני פשוט חייבת להגיב – –

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

שרן השכל (הליכוד):

– – על תיאטרון האבסורד שהיה פה לפני כן. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ברור שאתה תתנגד לזה. הרי ישבת בכלא על עבירה ביטחונית. בזמן שישבת בכלא גם הצלחת להשלים תעודת בגרות. לך קיצרו שליש על העבירה הביטחונית הזאת? האמת, קצת התאכזבתי מיוסף. לא ציפיתי ממך, כאביר זכויות האדם, לא לדעת שאולי זכות האדם הבסיסית היא לחיות, היא עצם הקיום שלנו והחיים. ואנחנו פה, במדינת ישראל, הזכות הבסיסית שלנו היא לחיות, ולחיות בביטחון. וכאשר אדם פוגע בזכות הבסיסית הזאת בעבירה ביטחונית ובעבירת טרור, אז כן, אין שום מקום להקל בעונשו. הצעת החוק הזאת היא הצעה נהדרת.

עצוב לי, לעומת זאת, לשמוע פה את חברי הכנסת של מרצ. נחמן שי עלה ואמר באמת בצורה אמיתית שיש הבדל בין העבירות האלה. ופה לא צריך להיות ימין או שמאל בנוגע לעבירות טרור, עבירות שבהן נלקחים חיי אדם. אנחנו אמורים לשמור על הביטחון של האזרחים שלנו. ואתם באים להשוות – – –

מוסי רז (מרצ):

את באה להגן על רוצחי נשים.

שרן השכל (הליכוד):

בואו, אל תגידו לנו – – –

מוסי רז (מרצ):

– – – רוצחי נשים.

שרן השכל (הליכוד):

ואל תבואו ותהיו טהרנים – –

מיכל רוזין (מרצ):

– – –

שרן השכל (הליכוד):

– – ותאמרו לנו כאילו אנחנו בעד רצח של נשים.

מוסי רז (מרצ):

– – –

שרן השכל (הליכוד):

תגידו, אתם השתגעתם?

מוסי רז (מרצ):

זה מה שאת עושה עכשיו.

שרן השכל (הליכוד):

אתם השתגעתם? איך אתם מסוגלים אפילו – – –

מוסי רז (מרצ):

אתם מגינים על רוצחים, זה מה שאתם.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת מוסי רז, שב, תירגע. מה קרה?

מיכל רוזין (מרצ):

– – –

שרן השכל (הליכוד):

הבעיה היא שכנראה אין לכם מושג בסיסי בהבדל בין העבירות הפליליות לעבירות הטרור, משום שבואו תנסו להראות לי – –

מיכל רוזין (מרצ):

– – –

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת רוזין.

שרן השכל (הליכוד):

– – אסיר שישב על טרור, מישהו שרצח – –

מיכל רוזין (מרצ):

– – –

שרן השכל (הליכוד):

– – שעבר שיקום, שהתחרט על מה שהוא עשה. אין דבר כזה.

מיכל רוזין (מרצ):

– – –

שרן השכל (הליכוד):

האסירים הפליליים, חלקם יושבים ועוברים תהליך – עוברים תהליך של חרטה – –

מיכל רוזין (מרצ):

– – –

שרן השכל (הליכוד):

– – ושיקום. לא כולם, אבל בשביל זה יש ועדה – – –

מוסי רז (מרצ):

עדיין לא הבנתי למה לא הסכמתם לוועדת חקירה.

שרן השכל (הליכוד):

בואו, אל תטיפו לנו מוסר. אם אתם עומדים מאחורי פעילי טרור וחושבים שאולי כדאי לקצר להם בשליש. זה חוסר אחריות. חוסר אחריות.

ואני אומר עוד דבר אחד על חוסר אחריות – –

מוסי רז (מרצ):

– – – שום דבר – – –

שרן השכל (הליכוד):

– – שהיה בשבוע שעבר. כשאנחנו במצב ביטחוני רגיש, כשאנחנו במצב ביטחוני רגיש, אנחנו כחברי כנסת צריכים לשקול כל מילה ומילה שאנחנו מוציאים מהפה. אנחנו צריכים להבין שהאינטרס הביטחוני שלנו הוא במעלה הראשונה. ובמקום זה, אתם, חברי הכנסת, גם מהמחנה הציוני ומהאופוזיציה, מפיצים כל מיני תיאוריות קונספירציה.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

– – –

שרן השכל (הליכוד):

ובמקום שאנחנו נוכל להילחם בחיזבאללה, חיזבאללה מוציא בהודעות דוברות את הציוצים שלכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

די, די. אל תעבירי לנו שיעור בפטריוטיות.

שרן השכל (הליכוד):

אתם למעשה מחמשים אותם בכלי נשק נגדנו בזירה הבין-לאומית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

אל תעבירי שיעור בפטריוטיות.

שרן השכל (הליכוד):

תיקחו אחריות, בעיקר בנושאים הביטחוניים.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

מה עשית בכלל.

שרן השכל (הליכוד):

תראו לעם ישראל שאולי גם אתם ציונים – –

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת – – –

תמר זנדברג (מרצ):

– – – את יכולה – – –

שרן השכל (הליכוד):

– – כי כרגע אתם לא שם. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

איציק שמולי (המחנה הציוני):

חצופה. מה, את מעבירה שיעורים בפטריוטיות?

היו"ר מאיר כהן:

דן סידה – מוותר, אדוני; עומר בר-לב – לא נמצא; מיכל בירן – מוותרת; אזברגה ג'מעה, חבר הכנסת – מוותר; ישראל אייכלר – לא נמצא; ענת ברקו – כבר דיברה; בצלאל סמוטריץ – לא נמצא; חברת הכנסת סופה לנדבר – מוותרת. חבר הכנסת רוברט טיבייב.

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

לא מוותר.

קריאה:

רוברט, אנחנו – – –

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מדובר על חוק המאבק בטרור. אם אנחנו מסתכלים על הספסלים הריקים של האופוזיציה – ככה הם רוצים להיאבק בטרור. זו האופוזיציה, אין מה לעשות. אדוני אבי גבאי, עם הצוות הזה אתה לא תנצח אותם. אתה לא תצליח, כי הם לא מסוגלים אפילו לשבת חצי שעה. לא מסוגלים.

עיסאווי פריג' (מרצ):

זה הבית שלך – – –

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

זה הבית שלי.

עיסאווי פריג' (מרצ):

זה הבית שלך – – –

רוברט טיבייב (המחנה הציוני):

זה הבית שלי, נכון, אתה צודק. אתה צודק. אתה צודק, אבל הם לא מסוגלים.

עיסאווי פריג' (מרצ):

– – –

איציק שמולי (המחנה הציוני):

רוברט, זו הזכות שלך, זו הזכות שלך, אבל – – –

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

איציק, אני מאוד מכבד אותך, אבל אני – – –

איציק שמולי (המחנה הציוני):

אתה זורק אבנים לתוך הבית. מה אתה עושה?

עיסאווי פריג' (מרצ):

– – –

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

אתה מוסיף לי קצת זמן?

היו"ר מאיר כהן:

לא, אני לא מוסיף לך. סליחה, חברים. חברים, אני מבקש. בבקשה.

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

אתה מוסיף לי קצת זמן?

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, דבר.

קריאות:

בטח, מגיע לו, מגיע לו זמן. תוסיף לו זמן.

היו"ר מאיר כהן:

אמרת שאתה לא מתערב בין האופוזיציה – אני מבקש, אמרת שאתה לא.

עיסאווי פריג' (מרצ):

דבר כמה זמן – – –

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

בבקשה, תוסיף לי קצת זמן, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

דבר, דבר.

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

אז מותר לי להמשיך – – –

היו"ר מאיר כהן:

חברים, קואליציה, אתם לא אמורים להפריע.

קריאות:

– – –

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

אבל הם לא נותנים. תעשה סדר.

מירב בן ארי (כולנו):

הוא אופוזיציה? הוא בכלל לא באופוזיציה. התבלבלת – – –

היו"ר מאיר כהן:

עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני.

דוד ביטן (הליכוד):

תוסיף לו עוד – – –

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

אל תפריע לי. אל תפריע לי.

דוד אמסלם (הליכוד):

לא שמעתי חבר כנסת אחד – – –

היו"ר מאיר כהן:

עיסאווי, אתה מפריע.

עיסאווי פריג' (מרצ):

תן לו שלוש דקות ממני, על חשבון יום רביעי.

היו"ר מאיר כהן:

עיסאווי, קריאה ראשונה. עיסאווי, תפסיק. זהו, מספיק. בבקשה.

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

אני פונה לכיסאות הריקים של המחנה הציוני: רבותיי, בואו נתחיל להיאבק בטרור. אבל אתם בורחים – ממה? מהטרור אתם בורחים או מהקואליציה? אתם מפחדים מהם, כנראה. כנראה זו בדיוק הבעיה. אדוני אבי גבאי, אני מבקש ממך, תנסה להעניש אותם. הם בורחים. אנחנו צריכים להצביע. איפה הם? עם מי? אתה רוצה לשבת בכיסא של יושב-ראש האופוזיציה בכנסת הבאה? כנראה אתה לא תצליח. פשוט לא תצליח. תנסה לנהל את האופוזיציה כמו שצריך. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. סגן השר, מה זה?

מירב בן ארי (כולנו):

אתה מפספס את הזמן – – –

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה, ואחריה – מיקי יסכם את הדיון אחריה. בבקשה, גברתי. שלוש דקות. נא להקפיד, אנחנו בסופו של יום.

נורית קורן (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אם יש לנו כזאת עזרה מהאופוזיציה בדמות חבר הכנסת טיבייב – אני אפילו לא צריכה לדבר. אבל אני אומר לכם, אני אומר לכם – – –

שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:

– – –

נורית קורן (הליכוד):

אז זהו. זה הדבר החמור. זה הדבר החמור. הצעת חוק כל כך חשובה, כל כך חשובה – כל הכבוד לחברת הכנסת ענת ברקו ולחבר הכנסת עודד פורר. הצעת חוק חשובה. רק אתמול ראינו את הטרור, וגם עכשיו יש דיווח על טרור, עוד פעם. כל חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, כל מי שעלה לפה, לא גינה במשך כל היום את הטרור הזה של אתמול. אישה בהיריון, תינוק – לא אמרתם שום מילה. העיקר זכויות אדם. איפה הזכויות שלנו לחיות פה במדינה בלי שתרצחו אותנו רק בגלל שאנחנו יהודים? זה הדבר החמור ביותר. ואיפה כל מוגי הלב שהלכו הביתה במקום להצביע על ההצעה החשובה הזאת?

אני מבקשת מכל חבריי: תתמכו בהצעה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. יסכם את הדיון חבר הכנסת מיקי זוהר, שהוא בין המציעים. חבר הכנסת זוהר. יושב-ראש הקואליציה, מצביעים או שאתה מסכם? בבקשה, אז תעלה. קדימה.

מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברגעים אלו ממש עולה במדרגות ראש הממשלה להגיע להצבעה במליאה, בשעה 01:00. הינה, הוא נכנס.

שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:

12:00 בלילה.

מוסי רז (מרצ):

איזה 01:00?

מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):

12:00 בלילה, סליחה. 12:00 בלילה. הינה, אדוני ראש הממשלה נכנס. אדוני ראש הממשלה נכנס להצביע על חוק שהוא למאבק בטרור. מה קורה, אדוני ראש הממשלה? אם תסתכל, אדוני ראש הממשלה, אם תסתכל לימינך, אתה תראה את כל הקואליציה. אדוני ראש הממשלה, אם אתה תסתכל לימינך, אתה תראה את כל הקואליציה יושבת ומחכה בסבלנות להצבעה על מאבק בטרור, אבל אם אתה תסתכל לשמאלך, אתה תראה שהאופוזיציה לא כאן, כי זה לא מעניין אותם. זה לא מעניין אותם.

לאה פדידה (המחנה הציוני):

אנחנו כאן.

מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):

מאבק בטרור זה לא חלק מהעניין.

נחמן שי (המחנה הציוני):

אל תחלק לנו ציונים.

מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):

אבל מי שכן נמצא באופוזיציה, אדוני ראש הממשלה, הם אלו שרוצים להתנגד לחוק כדי לעודד את הטרור, זאת אומרת שמי שפה, הוא רוצה לעודד את הטרור, לא להתנגד אליו.

ואנחנו פועלים נגד הטרור – אמר את זה חבר הסיעה שלכם, לא אני.

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

דווקא אנחנו בעד. למה אתה סתם אומר? דווקא אלה שפה בעד החוק. למה אתה סתם אומר?

מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):

לא אתם. מי שיצביע בעד הוא נגד הטרור; מי שיצביע נגד החוק מעודד את הטרור.

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

אנחנו בעד.

מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):

אז תצביעו בעד, יפה.

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):

נצביע בעד.

נחמן שי (המחנה הציוני):

אם תמשיך לשכנע אותנו נצביע נגד.

מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):

אז אוקיי, תצביעו בעד. זה מבורך.

ועל כן, חברים, אני מבקש לסכם ולומר, תודה רבה לכולכם שבאמת נשארתם עד שעה כזאת מאוחרת, למרות שהחוק היה עובר גם אם לא הייתם נשארים. אני רוצה להודות למחוקקים של החוק הזה, חברתי חברת הכנסת ענת ברקו, שעשתה עבודה נהדרת בקידום החקיקה יחד איתי, בוועדה שאני ניהלתי, וכמובן לחברי חבר הכנסת עודד פורר, שהוביל את החקיקה הזאת יחד איתנו. אנחנו מודים לכם. עשיתם חוק נהדר, ואין לי ספק שהוא יגמור בימים הקרובים – – –

עיסאווי פריג' (מרצ):

זה הדין של – – –

מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):

לא, אין שום דין ואין שום דבר. הדבר היחידי שיש זה להילחם בתופעת הטרור במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אם כן, ביקשתם הצבעה שמית – הממשלה ביקשה. בבקשה, גברתי, אנא, להתחיל את ההצבעה השמית. בבקשה, גברתי.

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

טלב אבו עראר – אינו נוכח

עיסאווי פריג' (מרצ):

– – –

היו"ר מאיר כהן:

עיסאווי פריג, בבקשה, אדוני. אתה נחמד, אבל לפעמים – אל תפריע. תודה.

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

ניבין אבו רחמון – נגד

יולי יואל אדלשטיין – בעד

אמיר אוחנה – אינו נוכח

מיכאל אורן – בעד

ג'מעה אזברגה – נגד

ינון אזולאי – בעד

ישראל אייכלר – אינו נוכח

רוברט אילטוב – בעד

אלי אלאלוף – בעד

קארין אלהרר – אינה נוכחת

סעיד אלחרומי – נגד

זאב אלקין – בעד

דוד אמסלם – בעד

אופיר אקוניס – אינו נוכח

גלעד ארדן – בעד

אורי אריאל – אינו נוכח

יעקב אשר – אינו נוכח

זאב בנימין בגין – בעד

נאוה בוקר – אינה נוכחת

היו"ר מאיר כהן:

מירב, זה מפריע. ששש.

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

דוד ביטן – בעד

מיכל בירן – בעד

מירב בן ארי – בעד

אלי בן-דהן – בעד

יואב בן צור – בעד

איל בן ראובן – אינו נוכח

נפתלי בנט – אינו נוכח

יחיאל חיליק בר – בעד

איתן ברושי – אינו נוכח

עמר בר-לב – אינו נוכח

ענת ברקו – בעד

יוסף ג'בארין – נגד

אילן גילאון – נגד

יהודה גליק – בעד

יואב גלנט – בעד

גילה גמליאל – אינה נוכחת

מסעוד גנאים – נגד

משה גפני – בעד

יעל גרמן – אינה נוכחת

אבי דיכטר – בעד

צחי הנגבי – בעד

שרן השכל -– בעד

יצחק וקנין – בעד

מכלוף מיקי זוהר – בעד

חנין זועבי – נגד

ג'מאל זחאלקה – נגד

תמר זנדברג – נגד

עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד

ציפי חוטובלי – בעד

אורן אסף חזן – אינו נוכח

דב חנין – נגד

אכרם חסון – אינו נוכח

יואל חסון – אינו נוכח

אחמד טיבי – נגד

רוברט טיבייב – בעד

מרדכי יוגב – בעד

יוסי יונה – בעד

שלי יחימוביץ – אינה נוכחת

חיים ילין – אינו נוכח

איתן כבל – אינו נוכח

אלי כהן – בעד

מאיר כהן – בעד

יעל כהן-פארן – אינה נוכחת

חיים כץ – בעד

ישראל כץ – בעד

עליזה לביא – אינה נוכחת

ציפי לבני – אינה נוכחת

אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת

מיקי לוי – בעד

יריב לוין – בעד

אביגדור ליברמן – בעד

יעקב ליצמן – אינו נוכח

סופה לנדבר – בעד

יאיר לפיד – אינו נוכח

אוסנת הילה מארק – בעד

מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח

שולי מועלם-רפאלי – בעד

ירון מזוז – בעד

משה מזרחי – אינו נוכח

מרב מיכאלי – אינה נוכחת

מיכאל מלכיאלי – בעד

אורי מקלב – בעד

יעקב מרגי – אינו נוכח

אברהם נגוסה – בעד

משולם נהרי – אינו נוכח

איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת

בנימין נתניהו – בעד

קסניה סבטלובה – אינה נוכחת

רויטל סויד – אינה נוכחת

דן סידה – בעד

ניסן סלומינסקי – בעד

בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח

סאלח סעד – אינו נוכח

איימן עודה – נגד

רחל עזריה – בעד

חמד עמאר – בעד

לאה פדידה – בעד

רועי פולקמן – בעד

עודד פורר – בעד

טלי פלוסקוב – בעד

עיסאווי פריג' – נגד

עמיר פרץ – אינו נוכח

נורית קורן – בעד

יואב קיש – אינו נוכח

איוב קרא – בעד

מירי רגב – אינה נוכחת

מיכל רוזין – נגד

מיקי רוזנטל – אינו נוכח

מוסי רז – נגד

יואל רזבוזוב – אינו נוכח

יפעת שאשא ביטון – בעד

יובל שטייניץ – בעד

אלעזר שטרן – אינו נוכח

נחמן שי – בעד

עפר שלח – אינו נוכח

איציק שמולי – בעד

סתיו שפיר – אינה נוכחת

איילת שקד – אינה נוכחת

עאידה תומא סלימאן – נגד

פנינה תמנו – אינה נוכחת

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש לקרוא בשמותיהם של אלה שלא ענו.

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

טלב אבו עראר – אינו נוכח

אמיר אוחנה – אינו נוכח

ישראל אייכלר – אינו נוכח

קארין אלהרר – אינה נוכחת

אופיר אקוניס – אינו נוכח

אורי אריאל – אינו נוכח

יעקב אשר – אינו נוכח

נאוה בוקר – אינה נוכחת

איל בן ראובן – אינו נוכח

נפתלי בנט – אינו נוכח

איתן ברושי – אינו נוכח

עמר בר-לב – אינו נוכח

גילה גמליאל – אינה נוכחת

יעל גרמן – אינה נוכחת

אורן אסף חזן – אינו נוכח

אכרם חסון – אינו נוכח

יואל חסון – אינו נוכח

שלי יחימוביץ – אינה נוכחת

חיים ילין – אינו נוכח

איתן כבל – אינו נוכח

יעל כהן-פארן – אינה נוכחת

עליזה לביא – אינה נוכחת

ציפי לבני – אינה נוכחת

אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת

יעקב ליצמן – אינו נוכח

יאיר לפיד – אינו נוכח

מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח

משה מזרחי – אינו נוכח

מרב מיכאלי – אינה נוכחת

יעקב מרגי – אינו נוכח

משולם נהרי – אינו נוכח

איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת

קסניה סבטלובה – אינה נוכחת

רויטל סויד – אינה נוכחת

בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח

סאלח סעד – אינו נוכח

עמיר פרץ – אינו נוכח

יואב קיש – אינו נוכח

מירי רגב – אינה נוכחת

מיקי רוזנטל – אינו נוכח

יואל רזבוזוב – אינו נוכח

אלעזר שטרן – אינו נוכח

עפר שלח – אינו נוכח

סתיו שפיר – אינה נוכחת

איילת שקד – אינה נוכחת

פנינה תמנו – אינה נוכחת

היו"ר מאיר כהן:

יש חברת כנסת או חבר כנסת שלא קראו בשמם?

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

מירי רגב – – –

סופה לנדבר (ישראל ביתנו):

לא, היא מזמן הלכה.

היו"ר מאיר כהן:

אם כן, תמה ההצבעה. בבקשה, גברתי.

אלי אלאלוף (כולנו):

היא אמרה שאתם אופוזיציה, היא לא רוצה – – –

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

איפה הפוליטיקה – – – שלה?

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת ברקו, ההצבעה היא ידנית.

ענת ברקו (הליכוד):

אה, נכון.

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

זו השעה, השעה.

ענת ברקו (הליכוד):

אני כבר עייפה.

היו"ר מאיר כהן:

את עייפה, חברת הכנסת ברקו.

ענת ברקו (הליכוד):

– – – באותו יום.

היו"ר מאיר כהן:

טוב.

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו במתח.

היו"ר מאיר כהן:

אם כן, חברים, הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 4) – 57 בעד ו-17 מתנגדים. אם כן, ההצעה עברה, התקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר בחזרה לוועדה המשותפת לוועדת הכנסת וועדת החוקה להמשך הכנה לשנייה ושלישית.

הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת

היו"ר מאיר כהן:

הודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת, אדוני.

מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת):

יש גם הצבעה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

יש גם הצבעה, אז אנא מכם.

מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת טלי פלוסקוב ודב חנין, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. הודעה זו, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מצריכה את אישור הכנסת.

הכנסת החליטה בישיבתה ביום – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אני לא מבין למה – – – שלא מתאים – – –

מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת):

איזה? אתה מדבר על הסעיף הקודם או על הסעיף הזה?

מיקי לוי (יש עתיד):

על מקרקעין.

מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת):

לא, מקרקעין – העברנו את זה לוועדת העבודה והרווחה.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה הקשר?

מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת):

לא, לא, זה היה בהסכמתו של היועץ המשפטי – גם של היועץ המשפטי וגם של ראשי הוועדות.

הכנסת החליטה בישיבתה ביום ט"ו בחשוון התשע"ט 2018, להעביר את הצעת החוק מעונות הסטודנטים, התשע"ח–2018, של חבר הכנסת רועי פולקמן, לוועדת הכלכלה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק הנ"ל מוועדת הכלכלה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

אם כן, אנחנו מצביעים על הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת.

הצבעה מס' 17

בעד הצעת ועדת הכנסת – 5

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק מעונות הסטודנטים, התשע"ח–2018, מוועדת הכלכלה לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

ובכן, חמישה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הודעתו של יו"ר ועדת הכנסת אושרה על ידי הכנסת.

תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, אם ירצה השם, ג' בטבת התשע"ט, 11 בדצמבר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 00:10.