פרוטוקול ועדות ערר מס' 7/16 - הסתדרות המרחב גליל מערבי (מועצת הפועלים)
מסמכים נוספים באותה ישיבה: פרוטוקול נגיש
זהו העתק סרוק של הפרוטוקול. הטקסט שלהלן הוא של פרוטוקול נגיש - אותה ישיבה, בגרסה עם שכבת טקסט אמיתית.
בפני הועדה לעררי ארנונה
שבעיר עכו
ערר מס׳ 7/16
בפני ועדת הערר:
בעניין:
עו״ד אלי סבן - יו״ר הועדה
מר יהודה אזולאי- חבר הועדה
מר אודי עייאש -חבר הוועדה
עו״ד יעל אסיף -יועצת משפטית לוועדת הערר
הסתדרות במרחב גליל מערבי (מועצת הפועלים)
ע״י ב״כעו״ד אמג׳ד אבו פול
העוררת
נגד
מנהלת הארנונה בעירייתעכו
ע״י ב״כ עו״ד דביר ליבוביץ
המשיב
החלטה
רקע כללי וטענות הצדדים:
1. ערר זה נסוב על חיובו של נכס אשר העוררת הנה בעליו והמחזיקה בו ואשר סומן בפנקסי המשיב כנכס מס׳
180160450007, המצוי ברח׳ העצמאית 13 בשטח שיפוט העיר עכו (להלן: "הנכס").
2. העוררת הגישה למשיב השגה בגין הנכס, נושאת תאריך 24.1.16, ובה ציינה, כי חל משגה בהיקף השטח המחויב,
שכן לפי הסכמות שהיו בעבר בנוגע לנכס עמד שטח הנכס על 447 מ״ר וכי כעתמשהוא הוחזר לחזקת העוררת, גדל שטח הנכס ל-סס 7 מ״ר ללא הצדקה. נטען כי לא היה שינויבשטח הנכס "למעט תקופה של חודש אחדבגין שטח בגודל 175 מ״ר״ על כן התבקש תיקוןשטח הנכס (להלן: "החשגה").
3. ביום 28.2.16 השיב המשיב להשגה (להלן: "התשובה לחשגה"). בתשובה להשגה ציין המשיב, כי עדכון שטח
הנכס נעשה בהתאם להודעות חילופי מחזיקים העוררת, שמסרה בדבר השכרת חלקים שונים מהנכס למחזיקי והעוררת חויבה ביתרת השטח שלא הושכר. צוין כיסך השטח בו מחויבהנכס הנו 356 מ״ר
4. העוררת הגישה ערר עלתשובה זו (להלן :"תעדר"). התשובה להשגה צורפה כנספח לערר, כאשר עליה מוטבעת
חותמת ״נתקבל״ של העוררת מיום 8.3.16. לערר הוצמד מכתב לוואי נושא תאריך 4.4.16 וצוין בוכי הערר נשלח בדואר רשום ובס׳ 2 צוין כי ״הערר נשלח גם לפקס 04-9956161״ הערר בפועל התקבל במזכירות וועדת הערר לראשונה ביום 11.4.16 והוטבעה עליו חותמת נתקבלשל מועד זה.
בגוף הערר הבהירה העוררת, כי לעוררת נשלחו שתי שומות, האחת אשר אכן תואמת את פשרת העבר וחיוב לפי 447 מ״ר ואולם נשלחה שומה נוספת בגין שטח של 700 מ״ר אשר מתייחס אליה הערר. על פי התשובה להשגה תוקן שטח הנכס נשוא העררל- 356 מ״ר ולכך מתייחס הערר. נטען, כישטח זה "אינונכון", כי לא חל שינוי מאז פשרת העבר ״למעט חלק משטח המבואה שהתווסף לחזקתה״, שטח של 61 מ״ר וכי עלהעוררת להיות מחויבת בשטח של 125 מ״ר בלבד. יצוין כבר כעת, כי לא להשגה ולא לערר לא צורף כל תשריט מדידה מטעם העוררת.
1
5. המשיב הגיש כתב תשובה לערר {: "כתב התשובה"). בכתב התשובה העלה המשיב טענה לסילוק הערר על
הסף, מפאת הגשתו באיחור. המשיב צירף אישור משלוח של התשובה להשגה בדואר רשום, ממנו עולה כי התשובה להשגה נמסרה למשיב כבר ביום 7.3.16 ומכאן שהיה עליו להגיש ערר עד 6.4.16. בפועל הערר הוגש ביום 11.4.16. על כן התבקש סילוק הערר על הסף. למען הזהירות הוסיף המשיב, כי דין הערר להידחות אף בשל היותו בגדר הרחבת חזית אסורה. בעוד בהשגה נטען כי חלה טעות בשטח הנכס עקב אי יישום הודעות על שינוי המחזיק, בערר נטען כי חלה טעות בחישוב שטח הנכס. עוד נטען כי טענות העוררת מבולבלות ולא ברורות ועוד נטען, כי דין הערר להידחות אף מחמת העלאת הטענות בעלמא וללא כל תימוכין, הגם שנטל ההוכחה מונח על שכמי העוררת.
6. ביום 21.6.16 התקיים דיון בערר בנוכחות נציגי הצדדים ובאי כוחם. בפתח הדיון עמד המשיב על טענתו לסילוק
הערר על הסף. ב״כ העוררת הציג אישור על משלוח הערר בפקס למספר שצוין על גבו. נציגת המשיב העירה כי המדובר במספר פקס כללי של העיריה ולא בפקס של וועדת הערר. ב״כ המשיב ביקש כי יוצג אישור על קבלת הפקס וכן אישור על משלוח בדואר רשום. ב״כ העוררת לא הציג כל אישור כאמור וביקש כי הוועדה תשקול הארכת המועד להגשת ערר מכח סמכותה להארכת מועד כאמור. בנקודה זו הוחלט על ידנו, כי בשלב זה יישמע הערר לגופו וכי טענת האיחור תוכרע בסוף ההליך וזאת מבלי לקבוע כל מסמרות בשלב זה.
לגופו של עניין, חזר ב׳׳כ העוררת על טענותיו בדבר טעויות בעדכון חילופי המחזיקים והשטחים שהושכרו, בתום הדיון הוחלט כי הצדדים ייפגשו וינסו ליישב את מחלוקותיהם ובהתאם ימסרו הודעה.
7. לאחר שקיבלנו את הודעת הצדדים כי לא עלה בידם ליישב את מלוא מחלוקותיהם, נתנו החלטה לפיה ייערך
סיור בנכס. ביום 25.1.17 קיימנו סיור בנכס. במהלך הסיור ביקש ב״כ העוררת כי הוועדה תסייד גם בחניון הסמוך לכניסה לנכס וב״כ המשיב התנגד לכך, מהטעם שהטענה לא עלתה בהשגה ובערר והיא אינה חלק המחלוקת. בתום הסיור מסרו הצדדים כי עלה בידם להגיע להבנות וביקשו שהות קצרה בת 14 <וט למסור את פרטי הסכמתם.
8. לאחר שבמשך זמן רב לא התקבלה כל הודעה מאת הצדדים זימנו את הערר לדיון בפנינו, ליום 27.9.17. הגם
שזימונים נשלחו לצדדים ונמסרו כדין, לא התייצב ב״כ העוררת לדיון. לפנים משורת הדין לא חויבה העוררת בהוצאות בגין הדיון ונקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים, ככל ועד למועד זה לא יגיעו להסכמות.
9. לאחר שלא הוגשו מטעם העוררת סיכומים במועד שנקבע, ניתנה ביום 18.3.18 החלטה לפיה ניתנת לעוררת
שהות אחרונה להגשת סיכומיה, עד 22.3.18. לאחר החלטה זו הוגשו סיכומי העוררת ולאחר מכן סיכומי המשיב.
10. בסיכומי העוררת ציינה העוררת כי עלה בידי הצדדים ליישב את מחלקותיהם בנוגע להיקף שטח הנכס ואין על
כך עוד מחלוקת. הטענה היחידה שנותרה על הפרק לשיטת העוררת הנה בנוגע לחיוב החניון ולכך התייחסו סיכומיה. נטען, כי העוררת אינה עושה שימוש ייחודי בחניון וכי חיובו אינו תואם את הוראות צו המסים של עירית עכו, מן הטעם כי כנטען שטח החניון "למיטב ידיעתה", "לא הוקצב ברישיון הבניה כדרישת צו הארנונה"
(כך במקור, ככל הנראה הכוונה היא למילה הוצמד). לא ניתנה כל התייחסות לטענה בדבר הגשת הערר באיחור.
המשיב מצדו בסיכומיו חזר על טענתו לסילוק הערר על הסף מפאת הגשתו באיחור וכן התנגד להרחבת חזית וביקש כי טענה זו תידחה על הסף. למען הזהירות הוסיף וטען המשיב כי דין הטענה להידחות אף לגופה.
2
א דיון בטענה המקדמית - הגשת הערר באיחור
11. המועד להגשת השגה נקבעבס׳ 3 לחוק הערר - כדלקמן:
"(א) מי שחויב בתשלום ארנונהכללית רשאי תוד תשעים ימים מיום קבלת הודעת ה תשלו ס להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענותאלה..." (ההדגשות שלנו).
ואלו המועד להגשת ערר על החלטת מנהלהארנונה בהשגה, נקבעבס׳ 6 (א לחוקהערר - כדלקמן:
"הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה,לערור עליה לפני ועדתערר".
בהיעדר הגשת השגה או ערר במועדים הקבועים בחוק הערר, הופכת שומת הארנונה לחלוטה (ראו לעניין זה למשל האמור בספרו של הנריקרוסטוביץ, ״ארנונה עירונית״), עמי 1322.)
12. בהתאם להכרעת בית המשפט העליון במסגרתבר״ם 901/14 ויקטור עבוד נ׳ עירית חיפה (פורסם בנבו), נקבע
כי לוועדת הערר קיימת סמכות להארכת מועד להגשת השגה וערר ואולם עליה לעשות זאת"בזהירות, במתינות ולעתים חריגות".
13. אמת מידה מחמירה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, על כל ערכאותיה, אשר דנה בסוגיתמתן אורכה
למועד אשר נקבע בחיקוק, ואשר קבעה, כי איו להקל ראש בעצם ההגשה באיחור, ונקבעה כחוט השני ופעם אחר פעם ההלכה המושרשת. לפיה כל איחור איחור הוא וגם איחור של יום אחד הוא איחור המצדיק הסבר.
ונקבע כי יש לייחס משקל למידת האיחור -
ראו למשל בע״ש 3481/98 יגיד בע״מ נ׳ מנהל מס רכוש, מיסים טו 2/ (אפריל 2001) ה36,- שםקבעה כב׳השופטת
אופיר-תום :
"...כאשר עסקינן בסטיה מהוראת חום פרוצדורלית, בוחנת הפסיקה בדרך של שיגרה את גודל הסטיה וסובעת עמדתה כלפיה בהתאם. כד, אין התייחסות הפסילה אל איחור של יום או יומיים, דומה להתייחסותה לאיחור בו שבועות וחודשים, אף שגם איחור של יום משמעותי הוא לא פעם. כך, בענין המרצה 13/95 יונס נ, פ״ש נצרת,מסים ט6/ה14,-בודחה בית המשפט בקשה להארכת מועד בגין איחור של יום אחד, וכד גם בבש״א169/87 וינשטיין מ הפועלים ליסינגבע״מ,פ״ד מא(4) 785)״ (ההדגשה שלנו).
בו ראו פסיקה מהמטריה שלפנינו-בעמ״נ 461-05-11 נצב״א אחזקות 1995 בע״מ נ׳ מנהל הארנונה בעירית טירתהכרמל (פורסם בנבו)-קבע השיסוקול -
"נקודת המוצא הנה כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק ובתקנות.זאת,לשם השגת יעילות,וודאות וסופיות ההליכים, על יסודכללים החלים באופן שווה על כל בעלי הדין ...יחד עם זאת,המדובר בנקודת מוצא שאין היא מוחלטת, שכן ניתן לסטות ממנהבהתקיים ״טעם מיוחד״ (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי,תשמ״ד - 1984 (להלן התקנות). טיבו של"טעם מיוחד" זה אינו קבוע בלשון התקנות,אולם עיוןתכליתי בהוראה זו מגלה כי למעשה מבוסס הוא על איזון בין שתי מגמות עיקריות. המגמה האחת הינה החשיבות הרבה שקיימת בהקפדה על קיום הליכים במועדם.
דברים אלו נאמרו על הגשת ערעור לבית המשפט, אולם הם נכונים שבעתיים כאשר עוסקים בהגשת הליכי השגה וערר בפני רשותמנהלית". (ההדגשות שלנו).
(יצויןבמאמר מוסגר כי פסק דין זה נהפך על ידי בית המשפט העליון, אך בנוגעלטענות שונות ושאינן קשורות לציטוטים המובאים לעיל).
ועוד ראו בדבר המשקל המשמעותי הניתן ל מידתהאיחור - האמור בבש״א 5636/06 נפתלי נשר נ׳ שלומי גפן
[ בנבו -שם נקבע כי:
3
"אין חולק בי במסגרת בחינת קיומםשל טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בי ת-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת הקליד. בכל שמתארד משד האיחור, כד תהאנטייתו של בית-המשפט לסרב ל בתש ה להארכת מועד: ומנגד, ככל ש משך האיחור קצר יותר,יתייחס בית-המשפט לבקשהביתר חיוב.
יחד עם זאת,אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד,לא תינתן הארכת המועד כדברשבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו:
דבריו של השופט שי בע״א לוין 796/79 מועלם מ מטא ואחקפ״ד לה(1) 377,376)״
כן ראו באותו פס״ד כיצד בית המשפט נותן משקל לשאלה הא בקשת האורכה הוגשה בטרם חלף המועד או
לאחר שחלף:
" לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלולשיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוד המועד הקבוע בדיןלהגשת ההליך" (ההדגשה שלנו).
ולבסוף ראו ע״מ 1089/09 מיכאל דהן נ׳ מנהל מס רכוש (פורס בנבו) - שם בית המשפט עמד על חשיבות העמידה במועדים ותוך שקבע כי "אין ספק כי קביעת מועדים, במיוחד בענייני מיסים, הנה קביעה מהותית שיש לתת לה משקל של ממש. סופיות דיון בתחוםהמס יוצרת יציבות שהיא מסד הכרחי בניהול משק כלכלי , כמו גם במשק הציבורי". באישרור דחיית התביעה נתן ביהמ״ש משקל לכך שהתביעה הוגשה באיחור של למעלה משנה, ו לאחרחלוף המועד להגשתה.
14. בכל הנוגע לנימוקים המצדיקים מתן אורכה כאשר אמת המידה הנה מחמירה- כגון "טעם מיוחד" או "בזהירות,
במתינות ולעתים חריגות", נקבע בהלכה הפסוקה, כי נדרשים נימוקים כבדי משקל למתן האורכה, הנעוצים בגורמים חיצוניים, שאינם מצויים בשליטת בעל הדין, כגון מצב רפואי, ולא נימוקים הקשורים עם
התנהלותבעל הדין או בא מחו:
"יש לזכור כי "טעמים הנוגעים להתנהלותושל המבקש ושלפרקליט המבקש אינם מהווים בדרך כלל 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. מקובל לומר כי 'טעם מיוחד'
מתקיים כאשר העיכוב נגרם כתוצאה מאירוע חיצוני להתנהלות הצדדים ולא עקב התנהלותו של בעל דין או בא-כוחו" (ההדגשה שלנו).
וראו לעניין זה:
-רע״א10436/07 ציון נ׳ בנק הפועליםבע״מ (פורסם באתר נבו).
-בע״מ 2205/09 פלוניתנ׳ היועץ המשפטי לממשלה (פורסם באתרנבו).
-בש״א 2539/09 אלברטאוחיון ואח׳ נ׳ עזרא חממי (פורסם באתר נבו).
15. וביישום לענייננו - המדוברבאיחור של 4 ימים כפי שראינו לעיל, גם איחור של יוהוא איחור המצדיק הסבר
ואלו במקרה הנדון אין המדובר באיחור שליום אחד.
16. צודק ב״כ העוררת (אשר בסיכומיו כלל לא התייחס לטענה זו) בטענתו בדיון, כי המדובר באיחור קצר מאוד,
ואולם, עדיין המדובר באיחור וכאמור, גם איחור של יום איחור הוא.
17. העוררת לא סיפקה כל הסבר לאיחור, למעט הטענה כי הערר נשלח בפקס במקביל למשלוחו בדואר רשום.
ואולם, למרותבקשתו המפורשת של ב״כ המשיב להצגתאישור על קבלת הפקס, בפרט משמדובר בפקס כללי של העיריה ולא בפקס של מזכירות וועדת הערר, לא הוצג אישור כאמור. ב״כ המשיב גם ביקש הצגת האישור על משלוח בדואר רשום, אך גם זה לא הוצג. ולא רק שאלה לא הוצגו, אלא שב״כ העוררת בחר בסיכומיו לא להתייחס לטענה זו כלל.
18. בנסיבות אלה לכל הדעות לא הוכחו התקיימותן של נסיבות "חריגות" המצדיקות מתן אורכה ובוודאי שלא
הורם הנטללהוכיח כי אכן הפקס התקבל בעיריה ו/או בדבר מועד מסירת הדואר הרשום, למעשה אף כלל לא הוכח כי אכן הערר נשלח בדואר רשום - שכן על גבי הערר לא קיימת כל מדבקה או אישורמשלוח.
19. לכל זאת נבקש להוסיף, כי המדובר בעוררת מיוצגת ולא רק זאת, אלא שהמדובר בעוררת שאין זה הערר הראשון
המוגש על ידה לוועדה זו ואף על ידי אותו בא כח. לעוררת מוכרים היטב דרכי יצירת קשר עם מזכירותוועדת הערר ולא ברור מדוע הערר נשלח לפקס הכללי ולאבמישרין למזכירת הוועדה.
4
20. על כן, לאור כל אלה, לא הוכח כי הערר הוגש במועד הקודם למועד העולה מחותמת ה״נתקבל" של מזכירות
וועדת הערר וכך גם לא הוצגו כל טעמים המצדיקים עשיית שימוש באותה סמכות מצומצמת שנקבעה בפס״ד עבוד ויקטור.
21. אמנם המדובר באיחור קצר, אך גם איחור זה מצדיק הסבר ולא ניתן הסבר כאמור. על כן, הערר נדחה מפאת
הגשתו באיחור.
ב. דמו בטענה המקדמית - הרחבת חזית
22. מבלי לפגוע באמור לעיל נוסיף ונאמר, כי דין הערר להידחות גם מחמת הרחבת חזית אסורה. כאמור, העוררת
בסיכומיה העלתה טענה אחת ויחידה, הטענה בדבר חיוב החניון המצוי בסמוך לכניסה לנכס. טענה זו כאמור לא נזכרה לא בהשגה ולא בערר והועלתה לראשונה רק בסיור.
23. ראשית נפנה בעניין זה להוראת תקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי
הרין בוועדת הערר), התשל״ז - 1977, המורה כי:
"בשמיעת הערר לא תיזקק הועדה לכל נימוק שלא יצויין בכתב הערר או בתשובה, אלא אם היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למעו הצדק".
(ההדגשה הוספה).
הוראה זו של התקנות אמנם מתייחסת לנימוק שלא צוין בכתב הערר או בתשובה, ואולם בתי המשפט התייחסו לסעיף זה כמתייחס אף לנימוק שלא צוין בהשגה או בתשובה להשגה -ההיגיון בכך הוא ברור ומקל וחומר. וכך, הוראה זו יושמה לא אחת בפסיקותיהם של בתי המשפט המחוזיים השונים, ביושבם כערכאת ערעור על החלטות וועדות ערר, ותוד מתיחת ביקורת על וועדת הערר שדנה בנושאים כאמור על אף שלא נטענו בהשגה. כך למשל
נפסק כי:
"הדרך לתקוף את הארנונה עוברת תחילה בהשגה, ונושא שהועלה תחילה בהשגה והמשיג אינו מרוצה מההחלטה בהשגה רשאי הוא לעדור לוועדת ערר באותו נושא. אין להעלות בוועדת הערר נושאים שלא פורטו ולא נטענו בהשגה שהוגשה. מכאן,שיש לבטל את החלטת וועדת הערר בנידון זה". (ההדגשה שלנו).
ראו לעניין זה: המרי 820/95 מנהל הארנונה בעירית חיפה נ׳ אליעזר שוורץ ואח׳ (פורסם בנבו).
24. סוגיה זו נדונה גם בפני בית המשפט העליון, במסגרת בר״ם 793/08 ריבוע כחול ישראל בע׳׳מ נ׳ מנהל הארנונה
עירית הרצליה (פורסם בנבו), שם נקבעה קביעה מחמירה יותר - כי אין לדון בטענה שהוזכרה בכלליות בהשגה -במסגרת סעיף סל-ואשר התבקש להעלותה בשלב מאוחר יותר במסגרת ערר, תוך שבית המשפט העליון הדגיש את העובדה כי המדובר בטענה שלא נידונה על ידי מנהל הארנונה בהשגה שהוגשה ומכאן שוועדת הערר לא היתר! מוסמכת לדון בה במסגרת הערר שהוגש לה.
25. לכל דברים אלו רלבנטיות לענייננו מקל וחומר, משהמדובר בטענה שלא נזכרה כלל לא בהשגה ולא בערר, אלא
היא עלתה לראשונה במהלך הסיור וב״כ המשיב התנגד לה מיידית. על כן המדובר בהרחבת חזית ועל כן דין הערר להידחות גם בשל כך שטענה זו הנה הטענה היחידה שנותרה להכרעה.
5
ב ל<*עלה מר תצויד - העלאת טענותבעלמא וללאתימוכין
26. עוד מבלי לפגוע באמור לעיל נוסיף, כי ממילא דין הערר להידחות לגופו, אף וזאת מפאת העלאת טענות העוררת
בכלליות ובעלמא, ללא כלתימוכין שהם.
27. עיון בסיכומי העוררת מעלה, כי הןכוללות טענות עובדתיותשונות, כגון טענה לפיה היתר הבניה של הנכס אינו
כולל את החניון וכי 'למיטב ידיעתה " שטחהחניה 'לא הוקצב ברישיוו הבמה" (כך במקור, ככל הנראה הכוונה היא למילה הוצמד)- ראשית תשומת הלב כי העוררת עצמה אינה טוענת באופן וודאי את הטענה אלא "למיטב ידיעתה". ברי כי וועדה זו אינה יכולה להסתמך על עובדות שהן "למיטב ידיעתה" ואף העוררת עצמה אינה עומדת עליהן באופן וודאי. אך בנוסף לכך, הטענה הועלתה בעלמא וללא כל תימוכין ובפרט ללא אותו רישיון בניה אליו מפנה העוררת, כלזאת, הגם שנטלההוכחה בהליך זהמוטל עלשכמה.
כך גם הטענה בדבר אופי השימוש בקרקע בעלמא הועלתה וללאכל תימוכין.
28. בדבר נטל ההוכחה מוטל על שכמה של העוררת. ראשית נפנה בהקשר זה להוראת ס׳ 318 לפקודת העיריות
[ חדש -לפיה יהוו פנקסיהמשיבה ראיה לכאורה לאמיתות תכנם-כדלקמן:
"פנקסים הנחזים ככוללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו -בלי כל ראיה -כראייה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומה ועל תקפן״.
עוד נזכיר את "חזקת תקינות המנהל" לפיה "המעשה המנהלי נהנה"מחזקתכשרות" ולפיה כל פעולה מנהלית מוחזקת ככזו שנעשתה על פי הדין והמבקש לסתור זאת, עליו הנטל להוכיח״ (השוו: עת״מ 318/04 שאול עטיה ואח׳ נ׳ עירית באר שבע-פורסם בנבו).
29. ראו לעניין זה אף פסק דינושל כבי השי ביין בע״ש 230/00 שירותי כללית בריאות נ׳ וועדת ערר ארנונה שבי ציון
(פורסם בנבו), שם נקבע כי נטל ההוכחה לטענות שהעלה העורר בפני וועדת הערר מוטל על שכמו וזאת מכח חזקת תקינות המנהל העומדת לטובת מנהל הארנונה.
30. ועוד נפנה בהקשר זה לפסיקת בתי המשפט-לפיה על הנישוםהמבקש לתקוף את חיובו במס מוטל נטל ההוכחה
לשכנע כי חויב שלא כדין - וראו לעניין זה למשל רע״א 1436/90 גיוראארד נ׳ מנהל מע׳׳מ (פורסם באתר נבו).
31. כל למרות האמור, הועלו טענות העוררת בעלמא וללאכל תימוכין. על כן, גם בשלכך דינן להידחות.
סיקוס ומסקנות:
32. אשר על כן, מתקבלת טענת המשיב לסילוק הערר על הסף מפאת הגשת הערר באיחור והן הטענה בדבר הרחבת
חזית, כן מתקבלת הטענה בדבר אי הרמת הנטללהוכחות טענות העוררת לגופן ועלכן, הערר נדחה הן על הסף והן לגופו של עניין.
33. בנסיבות העניין, לא נמצא לנכון ליתן צו להוצאות.
34. בהתאם לתקנה 20(ב לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני וועדת
הערר), התשל״ז -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לענייניםוזאת מנהליים תוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
6
35. בהתאםלהוראת תקנה 20 (ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעתארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת
הערר), התשל״ז -1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת תוך 10 ימיםמיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההחלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.
7
בפני הועדהארנונה לעררי
שבעיר עכו
ע״יעו״ד ב״כ חני רובינשטיין ואח׳
עו״ד אלי סבן- יו״ר הועדה
מר אזולאי יהודה- חבר הועדה
מר יהודהעייאש - חבר הועדה
בפני ועדת הערר:
ע.מ.מ מסעדות 2013 בע״מ (קפה קפהקניון עזריאלי) (ערר 1/16)
ע״י ב״כ עו״דחני רובינשטיין ואח׳
בעניין:
א.ג. קרים בע״מ (ערר 28/16)
ע״יב׳׳כ עו״דנמרוד לנגר
ובעניין:
בנק מרכנתיל (ערר 17/17)
ע״י ב״כעו״ד כץ, גבע, איצקוביץ
ובעניין:
אירוקה (ערר 2/17)
אופטיקה הלפרין
אפרודיטה
אריסטו שמאט
בדיל (סולוג)
גולף
גולברי
הודי ס
הודיס (טופ טן)
הודיס (קרולינה למקה)
הוט
הרמוניהלבית
וואו קוסמטיקס
זיפ
טוגו
טויסאר אס
לה לה לנד (משחקיה)
לה לה לנד(שווארמה)
לידם אקסלוסיב
סטימצקי
סקאל (נאוטיקה)
סקופ
עונות
(ג׳אמפ) עונות
ע.מ.מ. מסעדות
פוקס
(צי׳לדרנס פוקס פלייס)
פסטה
ע.ש.ן
קסטרו
שילב
תמנון
ובעניין:
יינון ביתן בע״מ (ערר 29/17)
ע״יב״ב עו״ד מוסקוביץ, אזוראל ואח׳
ובעניין:
נגד
!
מנהל הארנונה של עיריית עכו
ע״יב״כ עו״ד דביר ליבוביץ ואח׳המשיג
החלטת ביניים
1. בערר שבכותרת הוגשו תצהירי הצדדים והוא עומד בפני קביעה לישיבת הוכחות. ישיבת
ההוכחות תיקבע ליום 25.10.18.
2. לאור הודעתו של חבר הוועדה מר יהודה אזולאי כי נבצר ממנו להשתתף בדיונים ביום זה,
אלא רק לאחר השעה 16:00, מתבקשים הצדדים להודיע האם הם מסכימים לקיום הדיון בהרכב חסר, כאמור בתקנה 11ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת הערר), התשל״ז - 1977.
3. בהיעדר הסכמת הצדדים, תיקבע שעת הדיון לאחר השעה 16:00.
4. הצדדים מתבקשים ליתן הודעתם כאמורעד ליום 19.8.18 המאוחר לכל.
עו״ד אלי סבן
יו״ר הוועדה
היום ניתן: 15 לאוגוסט 2018.
2
הטקסט שהופק מהקובץ הסרוק עצמו (זיהוי תווים אוטומטי)
בפני הועדה לעררי ארנונה ערר מס' 7/16
שבעיר עכו
בפני ועדת הערר: עו''ד אלי סבן - יו''ר הועדה
מר יהודה אזולאי - חבר הועדה |
מר אודי עייאש -חבר הוועדתה וו ו 5
עו''ד יעל אסיף -יועצת משפטית לוועדת הערר
בעניין: הסתדרות במרחב גליל מערבי (מועצת הפועלים)
ע"י בייכ עו"ד אמגיד אבו פול
העוררת
נגד
מנהלת הארנונה בעיריית עבו
ע"י בייכ עו"ד דביר ליבוביצ
המשיב
החלטת
רקע כללי וטענות הצדדים:
ערר זה נסוב על חיובו של נכס אשר העוררת הנה בעליו והמחזיקה בו ואשר סומן בפנקסי המשיב כנכס מסי 7, המצוי ברח' העצמאות 13 בשטח שיפוט העיר עכו (להלן: **הנכס").
העוררת הגישה למשיב השגה בגין הנכס, נושאת תאריך 24.1.16, ובח ציינה, כי חל משגה בהיקף השטח המחויב, שכן לפי הסכמות שהיו בעבר בנוגע לנכס עמד שטת הנכס על 447 מ"ר וכי כעת משהוא הוחזר לחזקת העוררת, גדל שטח הנכס ל-700 מ"ר ללא הצדקה. נטען כי לא היה שינוי בשטח הנכס יילמעט תקופה של חודש אחד בגין שטח בגודל 175 מייריי על כן התבקש תיקון שטח הנכס (להלן : 'יההשגתי).
ביום 28.2.16 השיב המשיב להשגה (להלן : 'יהתשובה להשגה'י). בתשובה להשגה ציין המשיב, כי עדכון שטת הנכס נעשה בהתאם להודעות חילופי מחזיקים שמסרה העוררת, בדבר השכרת חלקים שונים מהנכס למחציקים והעוררת חויבה ביתרת השטח שלא הושכר. צוין כי סך השטח בו מחויב הנכס הנו 356 מ"ר.
העוררת הגישה ערר על תשובה וו (להלן: ייהערר'י). התשובה להשגה צורפה כנספת לערר, כאשר עליה מוטבעת חותמת יינתקבליי של העוררת מיום 8.3.16. לערר הוצמד מכתב לוואי נושא תאריך 4.4.16 וצוין בו כי הערר נשלת בדואר רשום ובסי 2 צוין, כי ייהערר נשלת גם לפקס 04-9956161 יי. הערר בפועל התקבל במזכירות וועדת הערר לראשונה ביום 11.4.16 והוטבעה עליו חותמת נתקבל של מועד זה.
בגוף הערר הבהירה העוררת, כי לעוררת נשלחו שת? שומות, האחת אשר אכן תואמת את פשרת העבר וחיוב לפל 7 מ"ר ואולם נשלתה שומה נוספת בגין שטח של 700 מ"ר אשר אליה מתייחס הערר. על פי התשובה להשגה תוקן שטח הנכס נשוא הערר ל-356 מ"ר ולכך מתייחס הערר. נטען, כי שטח זה ייאינו נכון'', כי לא חל שינוי מאז פשרת העבר 'ילמעט חלק משטח המבואה שהתווסף לתזקתהיי, שטת של 61 מ"ר וכי על העוררת להיות מחויבת בשטח של 125 מ"ר בלבד. יצוין כבר כעת, כי לא להשגה ולא לערר לא צורף כל תשריט מדידה מטעם העוררת.
1
10
המשיב הגיש כתב תשובה לערר (להלן : '"כתב התשובה"). בכתב התשובה העלה חמשיב טענה לסיילוק הערר על הסף, מפאת הגשתו באיחור. המשיב צירף אישור משלוח של התשובה להשגה בדואר רשום, ממנו עולה כי התשובה להשגה נמסרה למשיב כבר ביום 7.3.16 ומכאן, שהיה עליו להגיש ערר עד 6.4.16. בפועל הערר הוגש ביום 11.4.16. על כן התבקש סילוק הערר על הסף. למען הזהירות הוסיף המשיב, כי דין הערר להידחות אף בשל היותו בגדר הרחבת חזית אסורה. בעוד בהשגה נטען כי חלה טעות בשטת הנכס עקב אי יישום הודעות על שינוי המחציק, בערר נטען כי חלה טעות בחישוב שטח הנכס. עוד נטען כי טענות העוררת מבולבלות ולא ברורות ועוד נטען, כי דין הערר להידחות אף מחמת העלאת הטענות בעלמא וללא כל תימוכין, הגם שנטל ההוכחה מונח על שכמי העוררת.
ביום 21.6.16 התקיים דיון בערר בנוכחות נציגי הצדדים ובאי כוחם. בפתח חדיון עמד המשיב על טענתו לסילוק הערר על הסף. בייכ העוררת הציג אישור על משלוח הערר בפקס למספר שצוין על גבו. נציגת חמשיב העירה כי המדובר במספר פקס כללי של העיריה ולא בפקס של וועדת הערר. בייכ המשיב ביקש כי יוצג אישור על קבלת הפקס וכן אישור על משלוח בדואר רשום. בייכ העוררת לא הציג כל אישור כאמור וביקש כי הוועדה תשקול הארכת המועד להגשת ערר מכח סמכותה להארכת מועד כאמור. בנקודה זו הוחלט על ידנו, כי בשלב וה יישמע הערר לגופו וכי טענת האיחור תוכרע בסוף ההליך וזאת מבלי לקבוע כל מסמרות בשלב זה.
לגופו של עניין, חזר בייכ העוררת על טענותיו בדבר טעויות בעדכון חילופי המחציקיס והשטחיסם שהושכרו, בתום הדיון הוחלט כי הצדדים ייפגשו וינסו ליישב את מתלוקותיהם ובהתאם ימסרו הודעה.
לאחר שקיבלנו את הודעת הצדדים כי לא עלה בידם ליישב את מלוא מתלוקותיהם, נתנו החלטה לפיה ייערך סיור בנכס. ביום 25.1.17 קיימנו סיור בנכס. במהלך הסיור ביקש בייכ העוררת כי הוועדה תסייר גס בחניון הסמוך לכניסה לנכס ובייכ המשיב התנגד לכך, מהטעסם שהטענה לא עלתה בהשגה ובערר והיא אינה חלק המחלוקת. בתום הסיור מטרו הצדדים כי עלה בידם להגיע להבנות וביקשו שהות קצרה בת 16 *וט למטור את פרטי הסכמתם.
לאחר שבמשך ומן רב לא התקבלה כל הודעה מאת הצדדים זימנו את הערר לדיון בפנינו, ליום 27.9.17. הגם שזימוניס נשלחו לצדדים ונמסרו כדין, לא התייצב בייכ העוררת לדיון. לפנים משורת הדין לא חויבה העוררת בהוצאות בגין הדיון ונקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים, ככל ועד למועד וה לא יגיעו להסכמות.
לאחר שלא הוגשו מטעם העוררת סיכומים במועד שנקבע, ניתנה ביום 18.3.18 החלטה, לפיה ניתנת לעוררת שהות אחרונה להגשת סיכומיה, עד 22.3.18. לאחר החלטה זו הוגשו סיכומי העוררת ולאחר מכן סיכומי המשיב.
בסיכומי העוררת ציינה העוררת כי עלה בידי הצדדים ליישב את מחלקותיהם בנוגע להיקף שטת הנכס ואין על כך עוד מחלוקת. הטענה היחידה שנותרה על הפרק לשיטת העוררת הנה בנוגע לחיוב התניון ולכך התייחסו סיכומיה. נטען, כי העוררת אינה עושה שימוש ייחודי בתניון וכי חובו אינו תואם את הוראות צו המסים של עירית עכו, מן הטעם כי כנטען שטח החניון 'ילמיטב ידיעתתיי, יילא הוקצב ברישיון הבניה כדרישת צו הארנונה"
(כך במקור, ככל חנראה הכוונה היא למילה הוצמד). לא ניתנה כל התייחסות לטענה בדבר הגשת הערר באיחור.
המשיב מצדו בסיכומיו חזר על טענתו לסילוק הערר על הסף מפאת הגשתו באיחור וכן התנגד להרחבת חצית וביקש כי טענה זו תידחה על הסף. למען הוהירות הוסיף וטען המשיב כי דין הטענה להידחות אף לגופה.
א. דיון בטענה המקדמית - הגשת הערר באיחור
1. המועד להגשת השגה נקבע בסי 3 לחוק הערר - כדלקמן:
₪ מי שחויב בתשלום אלנונה כללית לשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום לתשיג עלית לפני מנהל האלנונה על יסוד טענה מטענות אלה...* (ההדגשות שלנו).
ואלו המועד להגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה בהשגה, נקבע בסי 6 (א) לחוק הערר - כדלקמן:
/הרואה עצמו מקופת בתשובת מנהל האדנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערל.
בהיעדר הגשת השגה או ערר במועדים הקבועים בחוק הערר, הופכת שומת הארנונה לחלוטה (ראו לעניין וה למשל האמור בספרו של הנריק רוסטוביץ, ייארנונה עירונית'י), עמי 1322).
2, בהתאם להכרעת בית המשפט העליון במסגרת בריים 901/14 ויקטור עבוד נ' עירית חיפה (פורסם בנבו), נקבע
כי לוועדת הערר קיימת סמכות להארכת מועד להגשת השגה וערר ואולם עליה לעשות ואת יצזהילות, במתינות ולעתים חריגות ".
3. אמת מידה מחמירה זו עולה בקנה אחד עס ההלכה הפסוקה, על כל ערכאותיה, אשר דנה בסוגית מתן אורכה
למועד אשר נקבע בחיקוק, ואשר קבעה, כי אין להקל ראש בעצם ההגשה באיתור, ונקבעה כחוט השני ופעם אחר פעם ההלכה המושרשת, לפיה כל איחור איחור הוא וגם איחור של יום אחד הוא איחור המצדיק הסבר, ונקבע כי יש לייחס משקל למידת האיחור -
ראו למשל בעייש 3481/98 *גיד בע''מ נ' מנהל מס רכוש, מיסים טו 2/ (אפריל 2001) ה36-, שס קבעה כבי השופטת
אופיר-תום :
יי... כאשר עסקינן בסטיה מהוראת חוק פרוצלודלית, בוחנת הפסיקה כדרך של שיגרה את ג271 הסטיה וקובעת עמלתה כלפיה בהתאם. כך, אין התייחסות הפסיקה אל איחוד ש2 יום או יומיים, דומה לתת"יחסותת לאיתור בן שבועות וחודשים, אף שגם איחודר של יום משמעותי תוא לא פעם. כך, בענין המלצת 13/95 ?ונס מי פ'/ש נצרת, מסים ט6/ ה14- , בו דחה בית המשפט בקשה להארכת מועד בגין איחול של יום אחד, וכך גם בבש'/א 169/87 וינשטיין ני הפועלים ליסינג בע"מ, פיד מאצ) 785//. (ההדגשה שלנו).
כן ראו פסיקה מהמטריה שלפנינו --בעמיינ 461-05-11 נצב'/א אחזקות 1995 בע''מ נ' מנהל הארנונה בעירית טירת הכרמל (פורסם בנבו)--קבע השי סוקול -
*שקודת המוצא הנה כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק ובתקנות. זאת, לשם השגת יעילות, וודאות וסופיות ההליכים, על יסוד כללים תחלים באופן שווה על כל בעלי הדין ...יחד עם זאת, המדובר בנקודת מוצא שאין היא מוחלטת, שכן ניתן לסטות ממנה בהתקיים /טעם מיוחד/ (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמלד - 1984 (להלן: התקנוה). טיבו של /טעם מיוחד'י זה אינו קבוע בלשון התקנות, אולם עיון תכליתי בהוראה זו מגלה כי למעשה מבוסס הוא על איזון בין שתי מגמות עיקדיות. המגמה האחת הינה החשיבות הרבה שקיימת בהקפלה על קיום הליכים במועלם.
דברים אלו נאמרו על הגשת ערעור לבית המשפט, אולם תס נכונים שבעתיים כאשר עוסקים בהגשת הליכי תשגת ועלר בפני רשות מנהלילמי. (ההדגשות שלנו).
(יצוין במאמר מוסגר כי פסק דין זה נהפך על ידי בית המשפט העליון, אך בנוגע לטענות שונות ושאינן קשורות
לציטוטים המובאים לעיל).
ועוד ראו בדבר המשקל המשמעותי הניתן למידת האיחור - האמור בבש"יא 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן
[פורסם בנבו] -שס נקבע כי:
.5
.6
7
.8
9
שאין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידתת האיתור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משדך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשת לתארכת מועל ; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב.
<חד עס זאת, אף כאשד מדובר באיחור קל בן ימים ספוליס בלבד, לא תינתן האדכת המועד כדבר שבשגרת והנטל על המכקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים תמצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו;
דבריו של השופט ש' לוין בע'יא 799/79 מועלם נ' מטא ואחי, כייד לה(1) 376, 377)/,
כן ראו באותו פסייד כיצד בית המשפט נותן משקל לשאלה האם בקשת האורכה הוגשה בטרם חלף המועד או
לאחר שחלף:
/ לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: תאם הבקשה להארכת מועד הוגשת בתוך תמועד הקבוע בדין להגשת ההליץ'/ (ההדגשה שלנו).
ולבסוף ראו עיימ 1089/09 מיכאל דהן נ' מנהל מס רכוש (פורסם בנבו) - שס בית המשפט עמד על חשיבות העמידה במועדים ותוך שקבע כי'/אין ספק כי קביעת מועדים, במיוחד בענייני מיסים, הנה קביעה מהותית שיש לתת לה משקל של ממש. סופיות דיון בתחום המס יוצדת יציבות שהיא מסד הכרחי בניהוע משק כלכלי , כמו גם במשק הציבול?/. באישרור דחיית התביעה נתן ביהמייש משקל לכך שהתביעה הוגשה באיחור של למעלה משנה, ולאחר חלוף המועד להגשתת.
בכל הנוגע לנימוקים המצדיקים מתן אורכה כאשר אמת המידה הנה מחמירה- כגון ייטעם מלוחדיי או 'יבזהירות, במתינות ולעתים חריגות'י, נקבע בהלכה הפסוקה, כי נדרשים נימוקים כבדי משקל למתן האורכה, הנעוצים בגורמים חיצונלים, שאינם מצויים בשליטת בעל הדין, כגון מצב רפואי, ולא נימוקים הקשורים עם
התנהלות בעל הדין או בא כוחו:
שיש לזכור כי +טעמים תנוגעים להתנהלותו של המבקש ושל פרקליט המבקש אינם מהווים בדרך כלל /טעם מיוחד/ המצדיק הארכת מועד להגשת עלעור. מקובל לומר כי יטעם מיוחד/ מתקליס כאשר העיכוב נגרם כתוצאה מאילוע חיצוני 2 התנהלות הצלדים ולא עקב התנהלותו של בעל דין או בא-כוחויי (ההדגשה שלנו).
וראו לעניין וה:
-רעייא 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע'ימ (פורסם באתר נבו).
-בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועצ המשפטי לממשלה (פורסם באתר נבו).
-בשייא 2539/09 אלברט אוחיון ואח' נ' עזרא חממי (פורסם באתר נבו).
וביישום לענייננו -- המדובר באיחור של 4 ימים. כפי שראינו לעיל, גם איחור של יום הוא איחור המצדיק הסבר ואלו במקרה הנדון אין המדובר באיחור של יום אחד.
צודק בייכ העוררת (אשר בסיכומיו כלל לא התייחס לטענה צו) בטענתו בדיון, כי המדובר באיחור קצר מאוד, ואולם, עדיין המדובר באיחור וכאמור, גס איחור של יום איחור הוא.
העוררת לא סיפקה כל הסבר לאיחור, למעט הטענה כי הערר נשלח בפקס במקביל למשלוחו בדואר רשום.
ואולם, למרות בקשתו המפורשת של בייכ המשיב להצגת אישור על קבלת הפקס, בפרט משמדובר בפקט כללי של העיריה ולא בפקס של מוכירות וועדת הערר, לא הוצג אישור כאמור. בייכ המשיב גס ביקש הצגת האישור
על משלוח בדואר רשום, אך גם וה לא הוצג. ולא רק שאלה לא הוצגו, אלא שבייכ העוררת בחר בסיכומיו לא להתייחס לטענה זו כלל.
בנסיבות אלה לכל הדעות לא הוכחו התקיימותן של נסיבות ייחריגותיי המצדיקות מתן אורכה ובוודאי שלא חורס הנטל להוכיח כי אכן הפקס התקבל בעיריה ו/או בדבר מועד מסירת הדואר הרשום, למעשה אף כלל לא הוכח כי אכן הערר נשלח בדואר רשום - שכן על גבי הערר לא קיימת כל מדבקה או אישור משלוח.
לכל את נבקש להוסיף, כי המדובר בעוררת מיוצגת ולא רק ּאת, אלא שהמדובר בעוררת שאין וה הערר הראשון המוגש על ידה לוועדה וו ואף על ידי אותו בא כח. לעוררת מוכרים חיטב דרכי יצירת קשר עס מזכירות וועדת הערר ולא ברור מדוע הערר נשלת לפקס הכללי ולא במישרין למזכירת הוועדה.
4
.0
41
על כן, לאור כל אלה, לא הוכת כי הערר הוגש במועד הקודם למועד העולה מחותמת ה'ינתקבליי של מוּכירות וועדת הערר וכך גס לא הוצגו כל טעמים המצדיקים עשיית שימוש באותה סמכות מצומצמת שנקבעה בפסייד עבוד ויקטור.
אמנם המדובר באיחור קצר, אך גס איחור וה מצדיק הסבר ולא ניתן הסבר כאמור. על כן, הערר נדחה מפאת הגשתו באיחור.
ב. דיון בטענה המקדמית - הרחבת חזית
2
9
4
,5
מבלי לפגוע באמור לעיל נוסיף ונאמר, כי דין הערר להידחות גס מחמת הרחבת חצית אסורה. כאמור, העוררת בסיכומיה העלתה טענה אחת ויחידה, הטענה בדבר חיוב החניון המצוי בסמוך לכניסה לנכס. טענה זו כאמור לא נזכרה לא בהשגה ולא בערר והועלתה לראשונה רק בסיור.
ראשית נפנה בעניין זה להוראת תקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי
הדין בוועדת הערר), התשלייו - 1977, המורה כי:
;בש מליעת הערר לא היזקק הועדת לכל נימוק שלא יצויין בכתב הערר או בתשובה, אלא אם היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למען הצלק".
(ההדגשה הוספה).
הוראה וו של התקנות אמנם מתייחסת לנימוק שלא צוין בכתב הערר או בתשובה, ואולם בתי המשפט התייחסו לסעיף וה כמתייחס אף לנימוק שלא צוין בהשגה או בתשובה להשגה -ההיגיון בכך הוא ברור ומקל ותומר. וכך, הוראה זו יושמה לא אחת בפסיקותיהס של בתי המשפט המחוצייס השונים, ביושבס כערכאת ערעור על החלטות וועדות ערר, ותוך מתיחת ביקורת על וועדת הערר שדנה בנושאיים כאמור על אף שלא נטענו בהשגה: כך למשל
נפסק כי:
+הדרך לתקוף את הארנונה עוברת תחילה בתשגת, ונושא שהועלה תחילה בהשגה והמש:ג אינו מדוצה מההחלטה בהשגתה רשאי הוא לעדור לוועדת ערר באותו נושא. אין להעלות.
בוועדת הערר נושאים שלא פולטו ולא נטענו בהשגה שהוגשה. מכאן, שיש לבטל את החלטת וועדת הערר בנידון זה/י. (ההדגשה שלנו).
ראו לעניץ וה: המר' 820/95 מנהל הארנונה בעירית חיפה נ' אליעזר שוורף ואח' (פורסם בנבו).
סוגיה זו נדונה גס בפני בית המשפט העליון, במסגרת ברייס 793/08 ריבוע בחול ישראל בע''מ נ' מנהל הארנונה עירית הרצליה (פורסם בגבו), שס נקבעה קביעה מחמירה יותר - כי אץ לדון בטענה שהווכרה בכלליות בהשגת -במסגרת סעיף סל--ואשר התבקש להעלותה בשלב מאוחר יותר במסגרת ערר, תוך שבית המשפט העליון הדגיש את העובדה כי המדובר בטענה שלא נידונה על ידי מנהל הארנונה בהשגה שהוגשה ומכאן שוועדת הערר לא היתה מוסמכת לדון בה במסגרת הערר שהוגש לה.
לכל דברים אלו רלבנטיות לענייננו מקל וחומר, משהמדובר בטענה שלא נוכרה כלל לא בהשגה ולא בערר, אלא היא עלתה לראשונה במהלך הסיור ובייכ המשיב התנגד לה מיידית. על כו המדובר בהרחבת חוית ועל כן דין הערר להידחות גם בשל כך שטענה זו חנה הטענה היחידה שנותרה להכרעה.
ג. למעלה מן הצורך - העלאת טענות בעלמא וללא תימוכין
.6
.7
.8
9
.0
1
.2
.3
.6
עוד מבלי לפגוע באמור לעיל נוסיף, כי ממילא דין הערר להידחות אף לגופו, וואת מפאת העלאת טענות העוררת בכלליות ובעלמא, ללא כל תימוכין שהם.
עיון בסיכומי העוררת מעלה, כי הן כוללות טענות עובדתיות שונות, כגון טענה לפיה היתר הבניה של הנכס אינו כולל את החניון וכי ילמיטב *דיעתה יי שטח החניה ילא הוקצב בריש:ון הבמיה יי (כך במקור, ככל הנראה הכוונה היא למילה הוצמד)- ראשית תשומת הלב כי העוררת עצמה אינה טוענת באופן וודאי את הטענה אלא יילמיטב ידיעתה'י. ברי כי וועדה זו אינה יכולה להסתמך על עובדות שהן יילמיטב ידיעתהיי ואף העוררת עצמה אינה עומדת עליהן באופן וודאי. אך בנוסף לכך, הטענה הועלתה בעלמא וללא כל תימוכין ובפרט ללא אותו רישיון בניה אליו מפנה העוררת, כל זאת, הגם שנטל ההוכחה בהליך זה מוטל על שכמה.
כך גם הטענה בדבר אופי השימוש בקרקע הועלתה בעלמא וללא כל תימוכין.
בדבר נטל ההוכחה מוטל על שכמה של העוררת, ראשית נפנה בהקשר זה להוראת ס' 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש] -לפיה יהוו פנקסי המשיבה ראיה לכאורה לאמיתות תכנם -כדלקמן:
/פנקסים הנחזים ככולליס אלנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודת יתקבלו -בלי כל ראיה -כראיית לכאורת על קביעת האלדנונה או על עשיית השומה ועל תקפן.
עוד נוכיר את ייחזקת תקינות המנהליי לפיה ייהמעשה המנהלי נהנת 'מחזקת כשרות' ולפיה כל פעולה מנהלית מוחזקת ככזו שנעשתה על פי הדין והמבקש לסתור זאת, עליו תנטל להוכית יי (השוו: עתיימ 318/04 שאול עטיה ואח' נ' עירית באר שבע -פורסם בנבו).
ראו לעניין וה אף פסק דינו של כבי השי ביין בעייש 230/00 שירותי בריאות כללית נ' וועדת ערר ארנונה שבי ציון (פורסם בנבו), שם נקבע כי נטל ההוכחה לטענות שהעלה העורר בפני וועדת הערר מוטל על שכמו וואת מכת חזקת תקינות המנהל העומדת לטובת מנהל הארנונה.
ועוד נפנה בהקשר וה לפסיקת בתי המשפט .--לפיה על הנישום המבקש לתקוף את חיובו במס מוטל נטל ההוכחה לשכנע כי חויב שלא כדין - וראו לעניין זה למשל רעייא 1436/90 גיורא ארד נ' מנהל מע''ימ (פורסם באתר נבו).
למרות כל האמור, הועלו טענות העוררת בעלמא וללא כל תימוכין. על כן, גם בשל כך דינן להידחות.
סיכום ומסקנות:
אשר על כן, מתקבלת טענת המשיב לסילוק הערר על הסף מפאת הגשת הערר באיחור והן הטענה בדבר הרחבת חזית, כן מתקבלת הטענה בדבר אי הרמת הנטל להוכחות טענות העוררת לגופן ועל כן, הערר נדחה הן על הסף והן לגופו של עניין.
בנסיבות העניין, לא נמצא לנכון ליתן צו להוצאות.
בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני וועדת הערר), התשלייו -1977, קיימת וכות ערעור על החלטה צו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת תוך 45 וס מיום מסירת ההחלטה.
5. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת
הערר), התשלייו -1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וואת תוך 10 ימים מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההחלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתו החלטה בהתאם.
אלי סבן, עו'יד
יור ועדת הערר
היום: בי באלול תשע"ח, 13.8.2018.
בפני הועדה לעררי ארנונה
שבעיר עבו
בפני ועדת הערר:
עו'יד אלי סבן- יו''ר הועדה
מר יהודה אזולאי - חבר הועדה
מר יהודה עייאש - חבר הועדה
בעניין:
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין:
ע.מ.מ מסעדות 2013 בע'ימ (קפה קפה קניון עזריאלי) (ערר 1/16)
ע"י בייכ עו"ד חני רובינשטיין ואתי
א.ג. קרים בע''מ (ערר 28/16)
ע"י בייכ עו"ד נמרוד לנגר
בנק מרכנתיל (ערר 17/17)
ע"י בייכ עו"ד כצ, גבע, איצקוביצ
אירוקה (ערר 2/17)
אופטיקה הלפרין
אפרודיטה
אריסטו שמאט
בריל (סולוג)
גולף
גולברי
הודיס
הודיס (טופ טן)
הודיס (קרולינה למקה)
הוט
הרמוניה לבית
וואו קוסמטיקטס
זים
טוגו
טויס אר אס
לה לה לנד (משחקיה)
לה לה לנד (שווארמה)
לירם אקסלוטסיב
סטימצקי
סקאל (נאוטיקה)
סקופ
עונות
עונות (ג'אמפ)
ע.מ.מ. מסעדות
פוקס
פוקס (צי'לדרנס פלייס)
פסטה
ע.ש.ן
קסטרו
שילב
תמנון
ע"י בייכ עו"ד חני רובינשטיין ואח'
ובעניין:
יינון ביתן בע"מ (ערר 29/17)
ע"י בייכ עו"ד מוסקוביץ, אווראל ואחי
-נגד.
מנהל הארנגונה של עיריית עכו
ע"י בייכ עו"ד דביר ליבוביץ ואתי המשיב
החלטת ביניים
1. בערר שבכותרת הוגשו תצהירי הצדדים והוא עומד בפני קביעה לישיבת הוכחות. ישיבת
ההוכחות תיקבע ליום 25.10.18.
2. לאור הודעתו של חבר הוועדה מר יהודה אזולאי כי נבצר ממנו להשתתף בדיונים ביום זח,
אלא רק לאחר השעה 16:00, מתבקשים הצדדים להודיע האם הס מסכימים לקיום הדיון
בהרכב חסר, כאמור בתקנה 11ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת הערר), התשלייג - 1977.
3. בהיעדר הסכמת הצדדים, תיקבע שעת הדיון לאחר השעה 16:00.
4. הצדדים מתבקשים ליתן הודעתס כאמור עד ליום 19.8.18 לכל המאוחר.
עו''ד אלי סבן
יו'יר הוועדה
ניתן היום: 15 לאוגוסט 2018.