פרוטוקול ועדות ערר מס' 50/17 - אדהם עואד

בפני הועדה לעררי ארנונה ערר 50/17

שבעיר עכו

בפני ועדת הערר:

(בהרכב חסר) עו''ד ראמי חזאן - יו'יר הועדת

מר יהודה עייאש - חבר הועדה

בעניין: אדהם עואד

ע"י בייכ עו"ד קפאח שהין

כפר אבו סנאן 24905 ת.ד. 1060

טלפקס: 04-9553387 העורר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית עבו

ע"י בייכ עו"ד דביר ליבוביצ ואתי / המשיב

החלטה

רקע בללי:

4

בפתח החלטה גו יצוין, כי התלטה וו ניתנת במותב חסר, לאור כך שנבצר מחבר הוועדה מר יהודה אזולאי להשתתף בדיונים בערר והכל בהתאם להסכמות הצדדים אשר ניתנה לנו בפתת הדיון מיום 8 ובהתאם להוראת תקנה 11ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)

(סדרי דין בפני וועדת הערר), התשלייו -1977.

הערר נסב על חיובו של העורר בגין נכס שבבעלותו וחמצוי ברחי בן עמי 7 בעיר עכו, אשר אין מחלוקת בין הצדדים כי הוא משמש כמשרד עורכי דין (לחלן: '*'תנכסיי). הנכס מצוי בקומת הקרקע של בניין, אשר קומת הקרקע שלו הנה קומת מסחר וקומותיו העליונות משמשות למגורים (להלן: ייהבניין).

חיוב הנכס כולל את שטת פנים משרד עורכי הדין עצמו, אשר הצדדים אינם חלוקים כי שטחו 29 מ"ר (להלן: 'יהמשרדיי) וכן שטח נוסף המהווה חלק יחסי ברכוש המשותף בבניין, הוא השטח השנוי במחלוקת. שטח זה בשלב ראשון תויב בהיקף של כ-15 מ"ר, לאחר הגשת ההשגה צומצם ל-10.79 מ"ר ובעקבות הדיון שהתקיים בוועדה ולאחר בדיקה נוספת של המשיב, צומצם שטח וה ל-5.1 מ"ר (לחלן:

ייהשטח שבמחלוקיי). \

נביין כבר כעת כי בעבר נתגלעח מחלוקת בין שוכרת הנכס למשיב, ביחס לשטח המצוי בחצית הבניין והמהווה את חלקו תתתתון של בניין מגורים אשר המשרד ממוקם בקומת הקרקע שלו, כאשר חקומות העליונות יוצרות מעין קירוי מעל שטת קרקע זה (להלן : ייהשטח המקורתיי), עת הוסף לנכס חיוב בגין החלק היחטי בשטת המקורה, ואת במסגרת ערר 16/13 (להלן: ייהערר הקודסיי). ביחס לשטה המקורה נטען בערר הקודם, כי השטח המקורה מהווה יירתוביי אשר הופטר מחיוב בהתאם לפקודת העיריות

1

[נוסח חדש] (להלן: 'יהפקודה'י), בהיותו פתוח לכל עבר ומשמש את העוברים והשבים ברתוב, בעוד המשיב טען כי המדובר בשטח אשר הנהנה העיקרי ממנו הוא משרד עורכי הדין המצוי בנכס, באשר חוא משמש כמשטת קירוי והצללה לבאי המשרד וכשטח גישה וכניסה למשרד. הערר הקודם נידון בפני וועדת הערר בראשות לוחייר עוהייד אלי סבן. לאחר שוועדה זו ערכה טיור בנכס בתשתתפות הצדדים, ביום 2.12.14 ניתנה החלטה, במסגרתה הונקבל הערר ובוטל חיוב השטח המקורה. על החלטה זו לא הוגש ערעור והיא חלוטה.

5. העורר הגיש השגה וערר ובחם טען, כי יש לבטל את התיוב בגין השטח במתלוקת וכל יש לחייבו אך בגין

השטח העיקרי, שכן הוא אינו עושה כל שימוש בשטח שבמחלוקת, שטח זה אינו כלול בהיקף השטת שנרשם על שס העורר בטאבו והוא אף מפנה להחלטה בערר הקודם, אשר בח נקבע גה מכבר שאין לתייב בגין השטת המקורה.

6. ביום 29.5.18 התקיים בפנלנו דיון בערר. לאור חוסר הבחירות שעלה עקב אי מתן פירוט בדבר אופן

חישוב החלק היחסי בשטח המשותף, לבקשתנו, מסר המשיב פירוט כיצד תושב שטת גה וממה הוא מורכב ואת במסגרת הודעות המשיב מיום 25.6.18 ומיום 15.7.18. מהודעות אלו התברר, כי השטח שבמתלוקת, אשר מהווה כאמור התלק חיתטי של העורר בשטחים המשותפים, עומד בסהייב על 221.91 מייר, מורכב מחלק יחסי בתדרי המדרגות שבבניין והמובילים לדירות המגורים, שטח הלובי, גנרטור ומעבר בקומת המרתף, מבואה ומעברים בקומת הקרקע, מעלית ולובי קומתי וכן התברר, כי החלק המקורה -- העומד על 60.14 מ"ר-- נלקח בחשבון בחישוב סך השטח המשותף, אשר כאמור העורר חויב בחלק יחסי ממנו, כאשר חלקו היחסי של העורר הנו לפי אחוז של 0.023% מטך השטת המשותף.

7. לאתר קבלת ההבהרות מאת המשיב, התבקשו הצדדים להגיש סיכומיהס ובהתאם הגיש כל צד

סיכומלו. העורר בסיכומיו חצר על עמדתו כי אין לחייבו בגין השטח שבמתלוקת בהיותו שטח שאינו כלול בשטת שנרשסם על שס העורר בטאבו והוא אינו עושה בו שימוש וכי לגבי החלק המקורה אף קיים מעשה בית דין לאור ההתחלטה בערר הקודם.

8 ואלו המשיב טען, כי בהתאם לצו המסיט של עירית עכו, כל הכלול בשטת המבנה הנו מחויב ובכלל וה שטחים משותפים, כפי שקבעה וועדת הערר בהחלטות קודמות. על כן השטחים המשותפים הס ברי חיוב ללא קשר לשאלה איה שימוש עושה בהם בפועל דייר כזה או אחר או אס הם מופיעים ברישום בטאבו או לא. לגבי החלק המקורה טוען חמשיב כי אין לראוות בהתלטה בערר הקודם מעשה בית דין, שכן באותו המקרה חויב הנכס רק בגין חלקו היחטיי בשטת המקורה ויתרת השטת המקורה לא חויבה ועל כן כלל לא עמד על הפרק חיוב כל השטח המקורה. אלו כעת חויב מלוא השטח המקורה במסגרת חיוב כלל חדיירים בגיץ השטח המשותף בבניין ועל כן המדובר בשאלה שונה. לבסוף מפנה המשיב לתכנית הבניין שהוגשה לוועדת התכנון בטרם בניית הבניין ואשר על בטיסה ניתן היתר בניח, ממנה עולה כי השטת המקורה מהווה חלק מהבניין ומצרפת העתק התכנית ואף מפנה לתחלטת הוועדה בערר 6 נציגות הבית המשותף ברת' בן שושן 80,82,84, שם בין היתר נקבע על בסיס העובדה שקומת העמודים הופיעה כחלק מהבניין, כי היא מהווה חלק מהבניין ולא יירחוביי וטוען שיש להגיע לאותה מסקנה גס במקרה זה.

דיון:

9. כאמור, המחלוקת נוגעת אך ורק לחיוב בגין התלק היחסי בשטחים המשותפים. צודק בייכ המשיב

בטענתו כי שטחים משותפים הנס ברי חיוב כחלק מהנכס בהתאם לצו המסים של עירית עכו, כפי שכבר 2

.0

1

.12

.3

14

קבעה וועדה גו וועדה נוספת בראשות עוהייד אלי סבן בהחלטות קודמות (ראו למשל ההחלטות בערר 4 גולף בע"מ ני מנהל הארנונה בעירית עכו, 28/14, 31/14 פוקס ולזל ואחי ני מנהל הארנונה בעירית עכו, ערר 39/15 הרמוניה לבית בע"מ ני מנהל הארנונה בעירית עכו ועוד).

התלטות אלו התבססו על הגדרת ''מבנה שאזינו למגוריסיי שבסי 5א לצו המסים של עירית עכו (להלן:

ייצו המסייםיי), הכולל יימבנה או תלק ממנויי -- כלומר את כל המצוי במבנה והמהוות חלק ממנו הנו בר חיוב. נציין לעניין ערר אה כי קיימת הגדרה דומה גם לגבי מבני מגורים - בסי 1 הקובע כי ייבניין פירושו כל מבנה בתחום העיריה או חלק ממנויי. ראו גס שיטת המדידה בסי 5ג לצו המסים, המבוססת על יימידות תוצ'י. מכל אלה עולה, כפי שכבר התלטנו בעבר, כל גם שטתים משותפים הנס ברי חלוב. מאתר וחיוב הארנונה מבוסס על הוראות צו המסים ולא על המופיע ברישומיס בטאבו, אין רלבנטיות לכך שהמדובר בשטתים שלא נרשמו על שם העורר בטאבו.

מוסיף העורר וטוען, כל אין לחייבו בתלק היתסי בשטחים המשותפים בהם חויב, מאחר והוא אינו עושת בהם שימוש, לא בחדרי המדרגות והלובי והשטחים הטכנייט ולא בשטח המקורה. מאחר והנכס מצוי בחזית, הוא אינו נדרש לשימוש בחדרי המדרגות וגם לקוחותיו אינם מגיעים אליהם.

בכל הנוגע לכלל השטתיס בהם חויב העורר פרט לשטח המקורה - אין בידנו לקבל את גישת העורר, לפיה היעדר שימוש בפועל בחלקים כאלה ואחרים מהרְכוש חמשותף מצדיקים אי חיובו. אנו סבורים, כי כאשר קלימים שטחים משותפים בבניין, התביס בארנונח לפי צו המסים, יש לחלקם באופן יחסי בין כל הדיירים וללא ביצוע בתינה איוה דייר משתמש באיוה תלק. גישה זו גם יכולה להוביל לכך שדייר בקומה הראשונה יבקש לא להיות מחיוב בחלק היתסי בקומות העליונות או במעלית, שבה אינו משתמש, והדייר בקומה השניה יבקש לא להיות מתויב בקומה השלישית, או כי דייר שאין לו רכב יבקש לא לחיות מתויב בשטח חניה משותפים בבניין, וכן הלאה. הדבר אינו מתיישב עם הזיגיון ועשוי להעצים את המחלוקות בין האורח לרשות ולהטיל על המשיב נטל שלא יוכל לעמוד בו.

נפנה בהקשר גה להלכה הפסוקה שדנה בנושא וּהופסקה, כל אין הכרח כי ייעשה שימוש ספציפי של נישום בכל חלק וחלק מהרכוש המשותף, על מנת שיחויב בגין חלקו היתסי ברכוש זת. ראו לענייץ וה למשל פסק דינו של כבי השי רון שפירא בעמיינ 25769-11-14 בנק תפועלים בע'ימ נ' מנהל הארנונת עירית טירת הכרמל (פורטס בנבו) (להלן: ייפס'יד בנק הפועליטיי), שם נפסק כי הגם שהמדובר בנכס אשר שוכן מחוץ למבנה המשרדים המרכזי שבו מצויים השטחים המשותפים שחויבו והגם שהמערער אינו מקבל לקוחות בתדרי המדרגות של הבניין הסמוך לנכס ואינו פותח חשבונות עובר ושב בחדרים

הטכניים של המבנה הסמוך לו, נפסק, כי:

*צו הארנונת החל על הצדדים אינו מבחין בין הנישומים על פי המיקום שלהם בבניין ועצם העובדת שלמעדער כניסה נפרדת לבניין אינת פוטרת אותו מתשלום אלנונה על פי הצו/:,

למעלה מן הצורך הוסיף כבי חשי שפירא, כי גם אם מבחן השימוש בפועל היה המבחן הרלבנטי, עדיין יש לראות במערער ככוה העושה שימוש בשטחים המשותפים, שכן שטחים אלה משמשיט גם את המערער בהובלת תשתלת התשמל וחמים לנכס שלו.

. ראו גם האמור בעמיינ 122/07 אליעד שרגא ושות משרד עורכי דין ג' מנחל הארנונה בעירית תל אביב יפו (פורסם בגבו) (להלן: 'יפס'יד אליעד שרגאיי), שם נפסק, ע"י כבי השי מיכל רובינשטיין, כי אין

בעובדה שדייר כזה או אחר סטטיסטית עושה שימוש רב יותר בחלק כוה או אחר מהשטחים המשותפים, להביא לכך ששטח זה ייחשב כשטח שאינו משותף לכל הדיירים- כדלקמן:

;שטחי השירות נתונים לשימושם תפוטנציאלי של כל דיירי הבניין ושל כל מבקריו של הבמניון, והמערעל או מי מעובדיו אינו יכול להגביל את כניסתם לשטחים אלו... תעובדה כי מבחינת סטטיסטית בשטחים אלו נעשה השימוש הרב ביותל על :די עובדי המערעד ומבקליו אינה מעודת מיניה וביה על כי הוא המחזיק של אונם השטתים. כך גם העובלה כי שאר דייר הבניין עושים שימוש מופחת באותם שטחי מבואת. על פי תנתת זו, הרי שגם הלקו של גרם מללגות המוביל לקומה העלליונה בבניין שאינו מיועד למגורים ייחשב כמוחזק על ידי דרי הקומה העליונה רק משוט שהם אלו שעושים בו את תשימוש הלב ביותל ומשום שיתר ליירי הבניין ממעטיס לעשוז בו שימוש?.

5. תשומת הלב לאבחנה שנעשתה לעיל בפסייד אליעד שרגא לעיל, בין מצב בו הוגבלה הכניסה לחלק

מהשטח חמשותף ובין שטת משותף שהכניסה אליו הנה חופשית, ופשוט מבחינה סטטיסטית בפועל לא מגיעים אליו או מגיעים אליו פתות. אכן, גס לטעמנו, שונה הדבר כאשר נאסרה הגישה לחלק כזה או אחר משטח משותף ואכן לא מגיעים אליו - אז לטעמנו אכן קיימת בעיה לראות במי שנאסרה עליו הגישה כאמור כאחד המתזיקיס בשטת וה וכחייב בחלק יחסי בגינו, ובין מצב שבו לא נאסרה או נמנעה הגישה ופשוט בפועל לא מגיעים לחלק כזה או אחר ביומיום.

6. במקרה דנן לא נטען על ידי העורר בשום שלב ובוודאי גם לא הוכח, שנאסר או נמנע ממנו השימוש

בשטחים המשותפיט בהם חויב, אלא רק נטען כי הוא לא משתמש בהם בפועל. אין בכך לטעמנו די על מנת שלא יחויב בגינם. למעלה מן הצורך נוסיף, כי בדומה לפסייד בנק הפועלים, גם כאן מן הסתם התשתיות המשמשות להובלת חשמל ומים לנכס ואשר יש להנלח שעוברות דרך הרכוש המשותף שבבניין, בוודאי משרתות גם את העורר ועל כן לאור זאת גס לא ניתן לומר שלא נעשה על ידי העורר שום שימוש בחלקים אלו. אך כל ואת כאמור במאמר מוסגר בלבד, שכן מטקנתנו הנה כאמור, שאין די בכך שהעורר לא עושה שימוש בפועל בשטתיס אלו ומשהס חלק מהבניין בו מצוי הנכט והנם ברי היוב וכל עוד לא נאסרח עליו הגישה אליהם, גם עליו לשאת בחלקו היחסי בגינם.

7. על כן, מסקנתנו הנה, כי בנטיבות המקרה, כדין תויב העורר בתלק יתטי בשטחים המשותפים שפורטו

בהודעות המשלב, פרט לשטת המקורה.

8. ואולם, לא כך דעתנו בכל הנוגע לתלק המקורה. בניגוד לעמדת המשיב, לטעמנו אין ולא ניתן להתעלם

מקביעותיה המובהקות של וועדת הערר בערר הקודם, ביחס לחלק זה. עיון בההלטה בערר הקודט מעלה, כי לאחר שביקרה במקום והתרשמה באופן ישיר ובלתי אמצעי מהשימוש שנעשה בחלק תמקורה ומהנסיבות המיוחדות, הגיעה הוועדה למטקנה כל חלק זה הנו חלק בלתי נפרד מהמדרכה, ועל כן הנו בגדר יירתוביי הפטור מארנונה ועל בטיס מטקנה זו ביטלה את חיוב העוררת שם בגין החלק המקורה.

כך גם, הגם שבאותו המקרה אכן עסק הערר בתיוב הנכס בגין חלק יחסי בלבד מהשטח המקורה, עדיקן עיון בהתלטת הוועדה מעלה כי הוועדה העלתה רשמית ומטקנותיה ביחס לכל השטח המקורה ולא רק ביתס לחלק היחסי שמצוי בפתח הנכסי.

לעניין וה ראו במיוחד האמור בסי 21-22 להחלטה בערר הקודם :

/בנסיבות אלה, וכך גם היתת התרשמותנו החד משמעית במהלך ביקורנו בנכס, לכל הדעות לא נלתן לקבוע באופן קונקפוסיבי וחד משמעי כפי שנקבע בפסייד בנק לאומי, כי העוררת היא הנהנה

4

העיקל?? או ה'/מרכזלי מהשטת המקולה. אנו התרשמנו באופן פוזיטיבי כי העוררת אינת תנהנית העיקלית מהשטת המקורת השנוי במחלוקת בין הצדדים (התרשמנו שבאותו שטת נעשת שימוש עשי כלל קציבור ללא כל תפלעת או מגבלה מצד העולרת, שככל הנלאה גס לא :כועת למנוע את אותו שימוש גס אס היתת הפצת בכך...

אמנם, צודק ביכ המשיב בטענתו כי בצמידוונ לשטח המקודה קייט המשך של מדרכת אבן משולבת המהווה שטח רחב המגיע עד לשפת הכביש, אועם, מביקורנו בנכס לא התלשמנו שקיים הבדל מהות!

בין הלק המדרכה המקורה, שבגינו חויבה העוללת, לבין שטת המלדכה המשולבת שאינו מקורת, אשכ לוביל אותנו למסקנה שניתן לתפריד ביניהם ולקבוע כי שטת אחד הוא '/מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג ?עבור בוי? (ראה הגדרת רחוב בפקולת הפרשנות) (השטת השני הוא /*חלק ממכנת?,

חד משמעית זוהי אינה התרשמותנן. .

התרשמותנו היא כי אין כל תבדל מהותי בין שני חלקי המדרכת והעובדה שחלקת האחד מקורה והשני לא, אינה משנה את העובדה שהשטח בכלעותו הוא שטח פתות לציבוד העובלים והשבים, המשמש כמלדכת נכמעבר בתות לתולכי רגל ואשר הנתנתה העיקרי ממנו הוא אותו ציבול.

דווקא בימי גשס (בימי שמש *ותר סביר להניה שרוב העוברים והשבים משתמשים בחלק המקודת לצורכי מעבר יותר מאשר בחלק הבלתי מקודת.

9. כאמור, על בסיס וּה ביטלה הוועדה בערר הקודם את התיוב בגין החלק המקורה. אנו לכל הדעות רואים

בכך מעשה בית דין בכל הנוגע לכל החלק המקורה ולא רק ביחס לחלק היחס: לנכט נשוא הערר.

20. ההלכה הפסוקה עסקה במתח שבין סוגיית !ימעשה בית דין'י ובין ההסדר המיוחד הקייט בדינים

הפיסקליים, המאפשרים הגשת השגות מדי שנת מס. בעמינ 15019-11-10 עיריית פתח תקווה ואת' מ נורקייט בע''מ (פורסם בנבו) (להלן: 'יפס'יד נורקליטיי) נפסק, כי הגם שלאור הוכות לחגשת השגה מדי שנת מס, לכאורה וועדת הערר איגה כבולה בהתלטות שנתנה בשנים קודמות, ואולם, מסום בו לא השתנה דבר מבחינת המצב העובדתי או המשפטי, בפרט משחנישומה לא הציגה כל ראיות חדשות על שינול המצב באופן מהותי, אכן אין מקום לסטות מהתלטה קודמת שניתנה לגבי אותו נכסי:

לבכר גם לא השתנה במצב העובדתי של הנכס, בין השנים 2006 - 2008 לבין השנים 2009 -- 2010.

אס לא הביאה המשיבה כאיות, שיכולה הייתת להביא בערעורים הקודמים (באשר לאפשרויות סעודה של מזדמנים) הרי שההחלטת הקודמת מחייבת אותת. אוסיף כי אין בשוני המועט תנטען בענייננו, באשר לצמצום האפשרדות של סעודת מזדמנים, כדי לשנות את סיוזג הנכס. בנסיבות אלד לא היה מקום שהוועדה תסטה מהחלטתה הקודמת:.

ראו גס האמור למשל בעת'ימ 183-08 חניון צמרת חולון ע''י אורי לבון ני שפר שושנה, מנהלת תארנונה בעיריית חולון (פורסם בנבו), שם נעשתה הפרדה בין החלק של הממצא העובדתי שנקבע בהחלטה לבין החלק של המטקנה המשפטית על בסיס אותו ממצא. בכל הנוגע לממצא העובדתי - נקבע כי המטקנה צריכה להוטיף יילעמוד על תילה'י, כל עוד לא הוכח שחלו ייהתפתחויות בשימוש בנכסיי. ואלו לגבי המסקנה המשפטית, נקבע, כי מסקנה משפטית לא תוכל להוסיף ולחול מקום שבו חל שינוי בדין מאו מתן ההחלטה הקודמת (השוו גם עייא 165/84 עיריית תל אביב נ' כהץ פייד ית(3) 302, 307; בג"ץ 764/88

דשנים וחומרים כימיים נ' עיריית קריית אתא פ"ד מו(1) 793).

.1

.2

.3

.4

ד

.5

.6

7

ואלו במקרה הנדון, לכל הדעות לא חל כל שינוי מאו מתן ההחלטה הקודמת, לא במצב העובדתי ולא במצב המשפטי. מכל מקום, אף לא אחד מהצדדים ובפרט המשיב לא טען כי חל שינוי במצב העובדתי או בדין. על כן, איננו רואים מקום לשינוי מסקנות הוועדה לגבי אותו חלק מקורה, בערר הקודם.

בשים לב לאמור בהתלטה בערר הקודם, אשר הפכה חלוטה ובהתתשב בנסיבות הספציפיות של המקרה שפורטו שם בהרחבה (ולא נחזור עליהם כאן ונפנה בעניין זה להתלטה בערר הקודם המדברת בעד עצמה), לא חיה מקום לטעמנו לחייב את החלק המקורה כחלק מהרכוש המשותף, בהיותו חלק מהמדרכה ומהרחוב.

על כן, מסקנתנו הנה כי יש לבטל את החיוב בגין החלק המקורה ולהפחיתו מסך השטח המשותף שנלקת בתשבון לצורך חיוב העורר, וכתוצאה מכך את חלקו הלחסי.

בטרם טיום נציין, כי לא נעלמה מעינינו הפניית המשיב לתכנית הבניין ולהחלטתנו בערר וועד הבית ברחוב בן שושן, אלא שאנו סבורים שקיים שוני מהותי בין המקרים. בעניין וועד הבית ברחוב בן שושן, דובר בקומת עמודים, אשר אינה מצויה בצמידות למדרכה כמו במקרה וה, צוין בהתלטה כי לא התקבל הרושם שנעשה בה שימוש נרחב על ידי הציבור - בניגוד למקרה וה בו צוין בהחלטה בערר הקודם שהתרשמות הוועדה היתה כוו שרוב הציבור דווקא עובר בחלק המקורה יותר מאשר במדרכה התיצונית, באותו מקרה אף נצפה שימוש נרתב ספציפי של דיירי הבנלין בקומת העמודים כגון התקנת חיפוי דקורטיבי, שימוש ככניסות לתדרי המדרגות, עמדות בלוני גו, גישה למחטני חדיירים ועוד -

כאשר כל ואת אינו מתקיים במקרה וה. בנוסף לכל ממצאים אלה, בין היתר התבססה ההחלטה גם על היות קומת העמודים רשומח כחלק מהבניין בתשריט הבית המשותף, כלומר במכלול השיקולים, אך לא כשיקול בלעדי וגם לא מרכזי.

על כן, עובדת היות החלק המקורה מטומן בתכנית הבניין כחלק מהבניין לבדה בפני עצמה, כאשר כאשר כל השיקולים האחרים שצוינו בעניין וועדת הבית ברחוב בן שושן אינם מתקילימים כאן וכאשר מסקנת הוועדה בערר הקודם לאחר שביקרה במקום היתה שהוא מהווה תלק בלתי נפרד מהמדרכה ומשמש את עוברי האורח - אין בעובדה זו לבדה לטעמנו להכריע את הכף ולשנות את מסקנת וועדת הערר בערר הקודם כי המדובר ברתוב.

סיכוט ומסקנות:

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר מתקבל באופן חלקי, במובן וה שמהיקף החלק המשותף שנלקח בתשבון כדי לחשב את חלקו היחסי של העורר ברכוש המשותף, לופחת שטחו של התלק המקורת (העומד על 60.14 מ"ר) ובהתאם, היקף החלק היחסי של העורר בשטח המשותף יופחת ל-3.72 מ"ר וסך החיוב יעמוד על 33.22 מ"ר (29.5 מ"ר שטח עיקרי ו-3.72 מ"ר תוספת חלק יחסי בשטח משותף).

מאחר ורק העורר הנו צד להליך וה, אנו מוסמכים ליתן החלטות רק לגביו ולכן ההתלטה מתייחס לעורר בלבד ואולם מומלא למשיב לבצע את אותה הפחתה גס לגבי החלק היחסי ברכוש המשותף גם לגבי הדיירים האחרים בבנייו.

בנסיבות העניין, לא נמצא לנכון ליתן צו להוצאות.

8. בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני

וועדת הערר), התשלייו -1977, קיימת זכות ערעור על המלטה גו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בתיפה וזאת תוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

9. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערד על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת הערר), התשלייו -1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת תוך 10 ימים מיום הגעת ההתלטה לצדדים. הצדדיט יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההחלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.

ניתן היום, וו