פרוטוקול ועדות ערר מס' 33/17 - לזר חודדטוב
מסמכים נוספים באותה ישיבה: פרוטוקול נגיש
זהו העתק סרוק של הפרוטוקול. הטקסט שלהלן הוא של פרוטוקול נגיש - אותה ישיבה, בגרסה עם שכבת טקסט אמיתית.
בפני הועדה לעדרי ארגונהערר 33/17
שבעיר עכו
החלטה
א. רקע בללי וטענות הצדדים:
1. הערר שבנדון נסוב על חיובו של נכס המצוי במרכז רסקו בעיר עכו, בתחום שיפוטו של המשיב ואשר
סומןבפנקסי העיריה כנכס מס׳ 18016137006 (להלן: "הנכס").
2. העוררהגיש למשיבהשגה בגין חיובו של הנכס, במסגרתה העלהטענה כנגד הוספת שטח של 1/18 משטח
המדרגות המובילות למשרדים בקומה 1 ושטח משותף בקומה הראשונה המשמש מעבר ושירותים למשרדים. נטען כי שטח זה אמור להיות רשום בקומה 1 של הבניין בו מצוי הנכס (להלן: "הבניין") ולא בקומה 0 וכי הוא אינו משמש את העסקים בקומת הקרקע ולכן אין לחייבו אלא רק אתשטח המשרדים עצמם בקומת הקרקע (להלן; "ההשגה").
מפאת החשיבות, להלן הטענהבמלואה כפי שנכתבה:
בחישוב שערכה חב. א1 פק לפ׳דווק הנספתם 1/18 משמח המדרגות המ 1ב*ל1ת ימשרד׳נז בק-11 שטח משותף בקומה ראשונה המשמש מעבר זשעזתיס למשרדים א1 לחלק מהם.
לא רק ששטח זה (השטח המשותף) אמור להיות רשום בקומה 1 ולא בקומה 0, דבר המהווה הטעיה, הוא איננו משמש את העסקים בקומתהקרקע.
3. ביום 4.9.17 השיב המשיב להשגה ודחה את ההשגה, מהנימוק כיהעמסת השטחים המשותפים נעשתה
בהתאם להוראות צוהמסים, המבוסס על שיטת חיוב "ברוטו ברוטו", הכוללתאת כל חלקי הנכס ובכלל זה גם שטחים משותפים (להלן: "התשובה להשגה").
4. על תשובה זו הוגש הערר שבפנינו. בעררו חזר העורר על טענתו והוסיף כי על פי בדיקה שערך בטאבו,
השטחים המשותפים שבגינם חויב הנכס בחלק יחסיהוצמדו בטאבו ליחידות אשרמצויות כולן בקומה הראשונה לבניין ועל כן יש להורות על ביטול חיובו בגינם (להלן: "הערר").
בפני ועדת הערר: עו״ד ראמי חזאן- יו״ר הועדה
מר יהודה אזולאי - חבר הועדה
מר יהודה עייאש- חבר הועדה
עו״ד יעל אסיף -יועצת משפטית לוועדת הערר
בעניין שבין: לזר חודדמוב
העורר
-נגד-
מנהל הארנונה של עיריית עכו
ע״י ב״כ עו״ד דביר ליבוביץ ואח׳ המשיג
5. המשיב הגיש תשובתו לערר וחזר עלטענותיו.
6. ביום 30.11.17 התקיים דיון בעררבנוכחות הצדדים. בערר טען העורר כי אין מחלוקת על היקף השטח
שחויב, אך ישנה טענה לפיה אין להעמיס חלק יחסי בשטחים משותפים לגבי רכוש שהוצמד לדירות מסוימות בבניין. הצדדים הסכימו כי מאחר והמדובר במחלוקת משפטית, ייקבע הערר לסיכומים.
בהתאם הגיש כל צד סיכומיו.
7. בסיכומי העורר מרחיב העורר את הטענה בדבר אי חיוב שטחים שהוצמדו כחלק משטח משותף ומפנה
להוראות שונות בחוק המקרקעין. בנוסף מעלה העורר טענת ביחס לשינויים שחלו בצו הארנונה של עירית עכו במשך השנים ומעלה טענה בדבר שינוי מדיניות ובדבר אי יישום חובת חיוב מדורג, אי חוקיות, טענות ביחס לצו המסים של עירית עכו לעומת ערים אחרות ולאורכל אלה ביקש לבצע תיקון רטרואקטיבי לשומת העורר ולבטל את הוצאות הגביה בהתאם, כמו גם לשאר דייריהבניין.
8. המשיב בפתח סיכומיו העלה טענת הרחבת חזית אסורה וטען כי דין כל הטענות החדשות שהועלו
בסיכומי העור להידחות על הסף. המשיב מוסיף כי גם טענת ההצמדות הנה טענה חדשה אשר מפנה לדיני המקרקעין, לא נזכרה בהשגה. המשיב הוסיף וטען כי המדובר אף בטענות שאינן מצויות בסמכות הוועדה. למעלה מן הצורך התייחס המשיב לטענות לגופן וטעןכי דינן להידחות אף לגופו של עניין.
ב. דתו והכרעה:
9. לאחר שעיינו עיין היטב בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות על הסף מפאת
הרחבת חזית אסורה.
10. כאמור הטענה היחידה שהועלתה בהשגה הנה טענה לפיה אין לחייב את הנכס בחלק יחסי מהשטחים
המשותפים בו חויב, שכן העורר אינו עושה בו שימוש אלא הוא משמש את העסקים בקומה הראשונה בבניין. הא ותו לא. ואולם, הערר התמקד בטענה חדשה, אשר כלל לא נזכרה בהשגה, לפיה יש לבטל את החיוב בשטחים משותפים בהיותם מוצמדים בטאבו לעסקים בקומה הראשונה. בסיכומיו אף הרחיב העורר והפנה לדיני המקרקעין וכן העלה שורה שלטענות נוספותכגון אי חוקיות, שינוי מדיניות, תעריף מדורג ואף העלה טענה בגין תיקון שומה רטרואקטיבי הן לעורר והן לכלל המחזיקים בקומה ואף לא רק לשנת המס אלא לשנים קודמות. לעומת זאת, הטענה המקורית בדבר אי עשיית שימוש בחלק היחסי המשותף בו חויב העורר, נזנחה לחלוטין בסיכומי העורר.
11. תקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי הדין בוועדת הערר),
התשל״ז-1977 (להלן : "תקנות הערר"), מורה כי:
"בשמיעת הערר לא תיזקק הועדה לכל נימוק שלא יצויין בכתב הערר או בתשובה, אלאאם היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדיןהמבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למען הצדק״. (ההדגשה הוספה).
הוראה זו של התקנות אמנם מתייחסת לנימוק שלא צויןבכתב הערר או בתשובה, ואולם בתי המשפט התייחסו לסעיף זח כמתייחס אף לנימוק שלא צוין בהשגה או בתשובה להשגה -ההיגיון בכך הוא ברור ומקל וחומר. וכך, הוראה זו יושמה לא אחת בפסיקותיהם של בתי המשפט המחוזיים השונים, ביושבם כערכאת ערעור על החלטות וועדות ערר, ותור מתיחת ביקורת על וועדת הערר שדנה בנושאים כאמור
על מאח שלא נטענו בהשגה. כך למשל נפסק כי:
"הדרך לתקוף את האר נונה עוברת תחילה בקש גה ,ונושא ש הועלה תחילה בהשגה והמשיג אינו מרוצה מההחלטה בהשגה רשאי הואלערור לוועדת ערר באותו נושא. אין להעלות בוועדת הערר נושאים שלא פורטו ולא נטענו בהשגה שהוגשה. מכאן,שיש לבטל את החלטת
וועדת הערר בנידוןזח". (ההדגשה שלנו).
ראו לענייו זה: המר׳ 820/95 מנהל הארנונה בעירית חיפה ג׳ אליעזר שוורץ ואה׳ (פורסם בנבו).
12. סוגיה זו נדונה גם בפני בית המשפט העליון, במסגרת בר״ם 793/08 ריבוע כחול ישראל בע״מ נ׳ מנהל
הארנונה עירית הרצליה (פורסם בנבו), שם נקבעה קביעה מחמירה יותר - כי אין לדון בטענה שהוזכרה בכלליות בהשגה -במסגרת סעיף סל -ואשר התבקש להעלותה בשלב מאוחר יותר במסגרת ערר, תוך שבית המשפט העליון הדגיש את העובדה כי המדובר בטענה שלא נידונה על ידי מנהל הארנונה בהשגה שהוגשה ומכאן שוועדת הערר לא היתה מוסמכת לדון בה במסגרת הערר שהוגש לה.
13. לכל דברים אלו רלבנטיות לענייננו מקל וחומר, משבשלב הסיכומים נותרו על כנן אך ורק טענות שלא
נזכרו כלל בהשגה וחלקן אף לא בערר ואף לא בדיון, אלא עלו לראשונה בסיכומים.
14. במצב דברים זה, לכל הדעות המדובר בטענות אשר לא עלו בפני המשיב בעת בחינת ההשגה על ידו ואינן
מהוות חלק מההחלטה בגינה הוגש הערר. אנו סבורים, כי ערכאה זו מטרתה לשמש כערכאת ערר על החלטת המשיב כפי שניתנה ולא כערכאה במסגרתה נידונות לראשונה טענות שכלל לא באו בפני המשיב.
הדבר חוטא לאופיה ומטרתה של וועדה זו.
15. כך גם, הדבר אף הוסדר מפורשות בתקנות הערר ואף עולה מפסיקה מחייבת של בתי המשפט שוועדה זו
כפופה לה. חזקה על המחוקק שעת קבע הוראה מפורשת זו, לקח בחשבון את כל השיקולים הרלבנטיים, בניהם השיקולים שמעלה העוררת בדבר היזקקות להליכים אחרים, היכולת להעלות את הטענה בשנת מס עוקבת וכולי, אך המחוקק מצא לנכון באיזון של כל שיקולים אלה להעדיף את עקרון היציבות וההסתמכות של הרשות, על חזית המחלוקת כפי שעלתה בשלב ההשגה.
16. לאור כל זאת ובפרט לאור נוסחה הברור של תקנה 17 לתקנות הערר, אנו אף סבורים שמדובר בטענה
שניתן להעלות בכל שלב של הדיון והוועדה אף מוסמכת להעלותה מיוזמתה, גם לא עוררו זאת הצדדים.
קל וחומר כאשר המשיב העלה טענה זו וביקש סילוק הערר על הסף בשל הרחבת חזית זו.
17. על כן, לאור כל אלה, מצאנו לנכון לקבל את טענת המשיב ולהורות על דחייה על הסף של כל הטענות
שלא נזכרו בהשגה. ומאחר ולמעשה הטענה שהשכרה בהשגה כלל לא נזכרה בסיכומים, הרי שאין מנוס מדחיית הערר במלואו.
18. למען הסר ספק נבהיר, כי אין בהחלטה זו לקבוע כל מסמרות לגבי טענות העורר לגופו של עניין מאחר
והן כלל אינן נדונות עקב דחיית הערר על הסף. בכלל זה אין בהחלטה זו לקבוע כל קביעה לגבי סמכות הוועדה לדון בטענות אלו, אם כי נבקש לציין, כי וועדה זו מוסמכת לדון אך ורק בסוגיות אשר נמנות בס׳
3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל״ו - 1976 והפסיקה על פיו, ובכלל זה אינה מוסמכת לדון בטענות כגון חריגה מסמכות, אי חוקיות, חיוב רטרואקטיבי ובוודאי שאינה מוסמכת לדון בטענות השבה ו/או טענות אשר אינן נוגעות לשנת המס בגינה הוגש הערר.
ראו לעניין זה למשל ההלכה הפסוקה בה נקבע, כי המאפיין את סמכויות וועדת הערר הנמנות על ס׳ 3 לחוק הערר הוא, כי הן מצומצמות לעניינים טכניים - עובדתיים ולא לשאלות משפטיות מובהקות. ראו לעניין זה למשל בג״צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים נ׳ עירית קרית אתא (פורסם בנבו), עע״מ 5640/04 מקורות חברת מים בע״מ נ׳ מועצה אזורית לכיש (פורסם בנבו) ועוד.
עוד ראו בעע״מ 5640/04 מקורות חברתמים כע״מ נ׳ מועצת אזורית לכיש ואח׳ (פורסם באתר נבו) וכן בבר״ם 4991/04 מנחלת תארנונת בעירית חיפה נ׳ שילוח חברת לביטוח בע״מ (פורסם בנבו) -שם נפסק
כי:
״המחוקק קבע את סמכויותיה של ועדת הערר, ואין הןכוללות - חוששני - את הסמכות לדון בטענות כגון סבירותהתעריף״. (ראו פסק דינו של כבי הש׳ רובינשטיין, עמ׳ 7 לפסה״דפיסקה שניה).
19. על כן, אין באמור למנוע העורר לפעול במסגרת המועדים הקבועים בחוק הערר ובשנות מס אחרות
להעלאתהטענות אשר מצויות בסמכות וועדה זו.
ג. סיכום:
20. על כן, לאור כלהאמור לעיל, הערר נדחה. בנסיבות העניין, לא מצאו לנכון ליתן צו להוצאות.
21. בהתאם לתקנה 20(ב לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני
וועדת הערר), התשל״ז -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה וזאת תוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.
22. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין
בוועדת הערר), התשל״ז ־1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט שלעיריית עכו, וזאת תוך 10 ימים מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההחלטה בתוך 5 מיום ימים קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.
י/
ראמי חזאן, עו״ד
יו״ר ועדת הערר
ניתן בהעדר הצדדים, /25.9.2018
הטקסט שהופק מהקובץ הסרוק עצמו (זיהוי תווים אוטומטי)
בפני הועדה לעררי ארנונה ערר 33/17
שבעיר עכו
בפני ועדת הערר+ עו''ד ראמי חזאן- יו''ר הועדה
מר יהודה אזולאי - חבר הועדה
מר יהודה עייאש - חבר הועדה
עו'יד יעל אסיף -יועצת משפטית לוועדת הערר
בעניין שבין: לזּר חודדטוב
-נגד-
מנהל הארנונה של עיריית עבו
ע"י בייכ עו"ד דביר ליבוביץ ואחי המשיב
החלטה
א. רקע כללי וטענות הצדדים :
41
3
.4
הערר שבנדון נסוב על חיובו של נכס המצוי במרכוּ רסקו בעיר עכו, בתחום שיפוטו של המשיב ואשר סומן בפנקסי העיריה כנכס מסי 18016137006 (להלן: *'הנכסיי).
העורר הגיש למשיב השגת בגין חיובו של הנכס, במסגרתה העלה טענה כנגד הוספת שטת של 1/18 משטח המדרגות המובילות למשרדים בקומה 1 ושטח משותף בקומה הראשונה המשמש מעבר ושירותים למשרדים. נטען כי שטח זה אמור להיות רשום בקומה 1 של הבניין בו מצוי הנכס (להלן: 'יהבניין'י) ולא בקומה 0 וכי הוא אינו משמש את העסקים בקומת הקרקע ולכן אין לתייבו אלא רק את שטת המשרדים עצמם בקומת הקרקע (להלן: ייתהשגתיי).
מפאת החשיבות, להלן הטענה במלואה כפי שנכתבה:
בחישוב שערכה חב. אופק לפידות, הוספתם 1/18 משטח המדרגות המובילות למשרדים בק-1 ושטח משותף בקומה ראשונה המשמש מעבר ושירותים למשרדים או לחלק מהם.
לא רק ששטח זה (השטח המשותף) אמור להיות רשום בקומה 1 ולא בקומה 0, דבר המהוזה הטעיה, הוא איננו משמש את העסקים בקומת הקרקע.
ביום 4.9.17 השיב המשלב להשגה ודתה את ההשגה, מהנימוק כי העמסת השטחים המשותפים נעשתת בהתאם להוראות צו המסים, המבוסט על שיטת חיוב ייברוטו ברוטויי, הכוללת את כל חלקל הנכס ובכלל זה גס שטתים משותפים (להלן: ''התשובה להשגה").
על תשובה וו הוגש הערר שבפנינו. בעררו חור העורר על טענתו וחוסיף כי על פי בדיקה שערך בטאבו, השטחים המשותפים שבגינם חויב הנכס בחלק יחסי הוצמדו בטאבו ליתידות אשר מצויות כולן בקומה הראשונה לבניין ועל כן יש להורות על ביטול תיובו בגינם (להלן: ''הערר').
ב.
המשליב הגיש תשובתו לערר וחזר על טענותיו.
ביום 30.11.17 התקיים דיון בערר בנוכתות הצדדים. בערר טען העורר כי אין מחלוקת על היקף השטת שחויב, אך ישנה טענה לפיה אין להעמיס חלק <חסי בשטחים משותפים לגבי רכוש שהוצמד לדירות מסוימות בבניין. הצדדים הסכימו כי מאחר והמדובר במחלוקת משפטית, ייקבע הערר לסיכומים.
בהתאם הגיש כל צד סיכומיו.
בסיכומי העורר מרתיב העורר את הטענה בדבר אי תיוב שטחים שהוצמדו כחלק משטח משותף ומפנה להוראות שונות בחוק המקרקעין. בנוסף מעלה העורר טענת ביחס לשינויים שתלו בצו הארנונה של עירית עכו במשך השנים ומעלה טענה בדבר שינוי מדיניות ובדבר אי ישום חובת תיוב מדורג, אי חוקיות, טענות ביתס לצו המסים של עירית עכו לעומת ערים אחרות ולאור כל אלה ביקש לבצע תיקון רטרואקטיבי לשומת העורר ולבטל את הוצאות הגביה בתתאם, כמו גם לשאר דיירי הבניין.
המשיב בפתח סיכומיו העלה טענת הרחבת חוית אסורה וטען כי דין כל הטענות החדשות שהועלו בסיכומי העור להידחות על הסף. המשיב מוסיף כי גם טענת ההצמדות הנה טענה חדשה אשר מפנה לדיני המקרקעין, לא נזכרה בהשגה. המשיב הוסיף וטען כי המדובר אף בטענות שאינן מצויות בסמכות הוועדה. למעלה מן הצורך התייחס המשיב לטענות לגופן וטען כי דינן להידחות אף לגופו של עניין.
דיון והכרעה:
9
10
+1
לאחר שעיינו עיין חיטב בטענות הצדדים, הגענו לכלל מטקנה כי דין הערר להידחות על הסף מפאת הרחבת חזית אסורה.
כאמור, הטענה היחידה שהועלתה בהשגה הנה טענח לפיה אין לחייב את הנכט בחלק יחסי מהשטחים המשותפים בו חויב, שכן העורר אינו עושה בו שימוש אלא הוא משמש את העסקים בקומה הראשונה בבניין. הא ותו לא. ואולם, הערר התמקד בטענה חדשה, אשר כלל לא נוכרה בהשגה, לפיה יש לבטל את החיוב בשטחים משותפים בהיותס מוצמדיס בטאבו לעסקים בקומה הראשונה. בסיכומיו אף הרתיב העורר והפנה לדיני המקרקעין וכן העלה שורה של טענות נוספות כגון אי חוקיות, שינוי מדיניות, תעריף מדורג ואף העלה טענה בגין תיקון שומה רטרואקטיבי הן לעורר והן לכלל המחויקיס בקומה ואף לא רק לשנת חמס אלא לשנים קודמות. לעומת זאת, הטענה המקורית בדבר אי עשיית שימוש בחלק היחסי המשותף בו תויב העורר, נזנחה לתלוטין בסיכומי העורר.
תקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי הדין בוועדת הערר),
התשלייו - 1977 (להלן: ''תקנות הערריי), מורה כל:
*בשמיעת הערר לא תיזקק הועלת לכל נימוק שלא *צויין בכתב העדל או בתשובה, אלא אס היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושת <מען קצלקי. (ההדגשה הוספה).
הוראה זו של התקנות אמנם מתייחסת לנימוק שלא צוין בכתב הערר או בתשובה, ואולם בתי המשפט התייתסו לסעיף וח כמתייחס אף לנימוק שלא צוין בהשגה או בתשובה להשגת --ההיגיון בכך הוא ברור ומקל ותומר. וכך, הוראה גּו יושמה לא אחת בפסיקותיהם של בת* המשפט המחוגייט השונים, ביושבס כערכאת ערעור על החלטות וועדות ערר, ותוך מתיחת ביקורת על וועדת הערר שדנה בנושאים כאמור
על מאף שלא נטענו בהשגה. כך למשל נפסק פי:
*הדרך לתקוף את האלנונת עוברת ונתילה בהשגת, ונושא שהועלה תתילה בהשגה והמש:ג אינו מרוצת מההחלטה בהשגה רשאי הנא לערוד לוועדת ערל באותו נושא. אין להעלות בוועדת העלר נושאים שלא פולטו ולא נטענו בהשגה שהוגשת. מכאן, שיש לבט 2 את החלטת
.3
4
.15
16
17
.8
נועדת העדר בנידון זלליי. (ההדגשה שלנו).
ראו לעמ זה: המר' 820/95 מנהל הארנונה בעירית חיפה נ' אליעזר שוורץ ואח' (פורסם בנבו).
טוגיח זו נדונח גם בפני בית המשפט העליון, במסגרת בריים 793/08 ריבוע כחול ישראל בע''מ נ' מנהל הארנונה עירית הרצליה (פורסם בנבו), שס נקבעה קביעה מחמירה יותר - כי אין לדון בטענה שהוצכרת בכלליות בהשגה -במסגרת סעיף סַל -ואשר התבקש להעלותה בשלב מאוחר יותר במסגרת ערר, תוך שבית המשפט העליון הדגיש את העובדה כי המדובר בטענה שלא נידונה על ידי מנהל הארנונה בהשגה שהוגשת ומכאן שוועדת הערר לא חיתה מוסמכת לדון בח במסגרת הערר שהוגש לה.
לכל דברים אלו רלבנטיות לענייננו מקל וחומר, משבשלב הסיכומים נותרו על כנן אך ורק טענות שלא נוכרו כלל בהשגה וחלקן אף לא בערר ואף לא בדיון, אלא עלו לראשונה בסיכומים.
במצב דברים זה, לכל הדעות המדובר בטענות אשר לא עלו בפני המשיב בעת בחינת ההשגה על ידו ואינן מהוות חלק מההתלטה בגינה הוגש הערר. אנו סבורים, כי ערכאה זו מטרתה לשמש כערכאת ערר על החלטת המשי 5ב כפי שניתנה ולא כערכאה במסגרתה נידונות לראשונה טענות שכלל לא באו בפני המשיב.
הדבר חוטא לאופיה ומטרתה של וועדה זו.
כך גס, הדבר אף הוסדר מפורשות בתקנות הערר ואף עולה מפסיקה מתייבת של בתי המשפט שוועדה זו כפופה לה. חזקה על המחוקק שעת קבע הוראה מפורשת צו, לקח בתשבון את כל השיקולים הרלבנטיים, בניהם השיקולים שמעלה העוררת בדבר חיוקקות להליכים אחרים, היכולת להעלות את הטענה בשנת מס עוקבת וכולי, אך המחוקק מצא לנכון באיוון של כל שיקולים אלה להעדיף את עקרון חיציבות וההסתמכות של הרשות, על חוּית המחלוקת כפי שעלתה בשלב ההשגה.
לאור כל ואת ובפרט לאור נוסחה הברור של תקנה 17 לתקנות הערר, אנו אף סבורים שמדובר בטענה שניתן להעלות בכל שלב של הדיון והוועדה אף מוסמכת להעלותה מיוזמתה, גם לא עוררו זאת הצדדים.
קל וחומר כאשר המשיב העלה טענה צו וביקש סילוק הערר על הסף בשל הרחבת חזית צו.
על כן, לאור כל אלה, מצאנו לנכון לקבל את טענת המשיב ולהורות על דחייה על הסף של כל הטענות שלא נזכרו בהשגה. ומאחר ולמעשה הטענה שהשכרה בהשגה כלל לא נוכרה בסיכומים, הרי שאין מנוס מדחיית הערר במלואו.
למען הסר ספק נבחיר, כי אין בהתלטה זו לקבוע כל מסמרות לגבי טענות העורר לגופו של עניין מאחר והן כלל אינן נדונות עקב דחיית הערר על הסף. בכלל וה אין בהחלטה זו לקבוע כל קביעה לגבי סמכות הוועדה לדון בטענות אלו, אם כי נבקש לציין, כי וועדה גו מוסמכת לדון אך ורק בסוגיות אשר נמנות בסי 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו - 1976 והפסיקה על פיו, ובכלל וה אינה מוסמכת לדון בטענות כגון חריגח מסמכות, אי חוקיות, חיוב רטרואקטיבי ובוודאי שאינת מוסמכת לדון בטענות השבה ו/או טענות אשר אינן נוגעות לשנת המס בגינה הוגש הערר.
ראו לעניין אה למשל ההלכה הפסוקה בה נקבע, כי המאפיין את סמכויות וועדת הערר הנמנות על סי 3 לחוק הערר הוא, כי הן מצוּמצמות לעניינים טכניים - עובדתלים ולא לשאלות משפטיות מובהקות. ראו לעניין וה למשל בגייצ 764/88 דשנים וחומרים בימיים נ' עירית קרית אתא (פורסם בנבו), עעיימ 4 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש (פורסם בנבו) ועוד.
עוד ראו בעעיימ 5640/04 מקורות חברת מים בע''מ נ' מועצה אזורית לכיש ואח' (פורסם באתר נבו) וכן בברייס 4 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ'/ שילוח חברה לביטות בע'ימ (פורסם בנבו) -שס נפסק
כי:
שתמחוקק קבע את סמכויותיה של ועדת הערר, ואין תן כוללות - הוששני - את הסמכות ללון בטענות כגון סנילות התעל*9'/. (ראו פסק דינו של כבי השי רובינשטיין, עמי 7 לפסתייד, פיסקה שניה).
9 על כן, איו באמור למנוע העורר לפעול במסגרת המועדים הקבועים בחוק הערר ובשנות מס אחרות להעלאת הטענות אשר מצויות בסמכות וועדה זו.
ג. סיכום :
0. על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה. בנסיבות העניין, לא מצאו לנכון ליתן צו להוצאות.
1. בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני
וועדת הערר), התשלייו -1977, קיימת וכות ערעור על החלטה וו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בתיפח וזאת תוך 5 למים מ*וס מסירת ההחלטה.
2. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין
בוועדת הערר), התשלייו -1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וואת תוך 10 ימים מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההתלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההתלטה ותינתן התלטה בהתאם.
6 0
ראמי חזאן, עו'יד
יו'/ר ועדת הערר
יהודה ע
חבר הוועדה
ניתן בהעדר הצדדים, /25.9.2018