פרוטוקול ועדות ערר מס' 51/17 - יעקב טובי
מסמכים נוספים באותה ישיבה: פרוטוקול נגיש
זהו העתק סרוק של הפרוטוקול. הטקסט שלהלן הוא של פרוטוקול נגיש - אותה ישיבה, בגרסה עם שכבת טקסט אמיתית.
בפני הרעדה לעדרי ארנונה
שבעיר עכו
ערר 51/17
בפני ועדת הערר:
(בהרכב חסר)
עו״ד ראמי הראן - יו״ר הועדה
מר יהודה עייאש - חבר הוועדה
בעניין שבי(:יעקב טובי
ע״י ב״כ עוה״ד ברק טוביהעורר
־נגד־
מנהל הארנונה של עיריית עכו
ע״י ב״כ עו״ד דביר ליבוביץ ואח׳המשיב
החלטה
רקע כלל* וטעמת הצדדי 0;
1. בפתח החלטה זונציין, כיערר זה נשמע בהרכב חסר ובהתאם החלטה זו ניתנת בהרכב חסר, בהתאם
להסכמת הצדדיםשניתנה ביום 29.5.18 וביום 21.6.18 ובהתאם להוראות תקנה 11ג לתקנות הרשויות המקומיותעל (ערר קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת הערר), התשל״ז - 1977.
2. הערר נשוא החלטתנו הוגש על החלטת המשיב בהשגה שהגיש העורר מכח חוק הרשויות המקומיות
(ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל״ו 1976 (להלן: "חוק הערר"), על חיובו בגין החזקתו בנכס המשמש כחנות בגדים, אשר סומן בפנקסי העיריה כנכס מס׳ 18007022003 והממוקם ברח׳ בן עמי 36/2 בעיר עכו (להלן - ״הנכס״). העורר חולק על אופן סיווג שטח של 15.79 מ״ר הנמצאים בחלקו העליון של הנכס ואשר בעבר סווג כ׳ייציע" (להלן- "החלק שבמחלוקת"). עקב שינוי סיווג החלק שבמחלוקת מ״יציע" ל״עסקים" הוגשה השגת העורר, ההשגהנדחתה ומכאן הערר.
3. בעררו טוען העורר כי המדובר ביציע המשמש למטרות שוליות של העסק, אין גישה של לקוחות אליו
וכן מלין על היעדרם של קריטריונים בצו המסים מהם ניתן יהיה ללמוד כיצד מקבל המשיב את ההחלטה מהו יציע ומה לא. המשיב טוען מנגד כי המדובר בחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהפעילות העסקיתשבנכס, נצפתה בו סחורה ועליה מחירים, קיימת גישה של לקוחות למקום באמצעות מדרגות ולכן סווג כדין ובהתאם לשימוש שנעשה בו בפועל.
4. ביום 29.5.18 התקיים דיון בערר בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. במהלך הדיון הציגו הצדדים תמונות
שצילמו בנכס. ב״כ המשיב הצביעה על קיומה של תמונה בה נצפית בחלק שבמחלוקת סחורה עליה שלט עם מחיר וטענה כי יש ללמוד מכךעל קיומה של מכירה ונוכחות לקוחות בחלק שבמחלוקת. ביחס לכך טען העורר כי המדובר בסחורה ישנה שהוא העלה לחלק שבמחלוקת כאשרנותר עליה השלט, אך הוא עומד על כך שאין גישה של לקוחות ליציע ולא מתקיימת בו מכירה. כן טען העורר כי הגישה אל החלק שבמחלוקת אינהנוחה, התקרהנמוכה ובגובה 1.70 והמקום אינו נוח ואינו מיועד לשהייתאדם.
עוד נטען כי המקום משמש בעיקר לאחסון סחורה ישנה של בגדי חורף בעת הקיץ ולהפך. נטען כי יש 1
לאבחן מקרה זה מהחלטות שניתנו על ידי וועדת הערר לגבי עסקים אחרים, שם ניכר כי החלק העליון היווה חלק מרכזי מהפעילות בעסק ולא שימש כמדף שולי, כבמקרה זה.
בתום הדיון הסכימו הצדדים כי הערר ייקבע לסיור הוועדה בנכס בהשתתפות הצדדים.
5. סיור כאמור התקיים ביום 21.6.18. פרוטוקול הסיור והתמונות שצולמו במהלכו הופצו לצדדים. כפי
שצוין בפרוטוקול הסיור, במהלך הסיור הבחנו כי המדרגות המובילות לחלק שבמחלוקת הנן צרות, לא יציבות וארעיות וכי העלייה בהן אינה נוחה ואינה יציבה. הגישה אליהן היתה חסומה בקולב בגדים מודולרי. השהייה בחלק שבמחלוקת היתה לא נוחה. במקום נצפתה בעיקר סחורת חורף אך גם נמצאו במקום בגדי ים. נצפה מקרר משרדי קטן, מתקן מי עדן ומיקרוגל. פרט לאלה לא נותר כמעט מקום לעמוד ולשהות בו. בקומה התחתונה של הנכס נצפתה סחורה בהיקף נרחב המאוחסנת בו, רחב בהרבה מזה שנצפה בחלק העליון. בתום הסיור התבקשו הצדדים למסור עמדתם וככל שלא יגיעו להסכמות, האם יסכימו להסתפק בממצאי הסיור וקביעת הערר לסיכומים. בהתאם הודיעו הצדדים כי הם מסכימים לקביעת הערר לסיכומים ובהתאם הוגשו סיכומיהם.
6. העורר בסיכומיו חזר על טענותיו בדבר היעדר קריטריונים לסיווג יציע בצו המסים, חזר על טענתו כי
המדובר במעין מדף שבו נעשית פעילות שולית לעסק ולהבדיל מעררים אחרים בהם ניתנו החלטות וועדה זו ונדחתה טענת סיווג כיציע, עת באותם מקרים היתה בחלק זה פעילות מרכזית של העסק.
7. המשיב בסיכומיו חזר על טענתו כי המדובר בחלק אינטגרלי מהעסק, בו מתבצעת מכירה ללקוחות,
אחסון סחורה ואף קיים במקום מטבחון. המשיב הוסיף טענה חדשה, לפיה סיווג כיציע יביא לחיוב חלק אינטגרלי מעסק בתעריף נמוך מתעריף המינימום הקבוע בתקנות ההסדרים לגבי עסקים ובכך יהיה החיוב לא חוקי ומנוגד לתקנות ההסדרים.
8. כאמור המחלוקת נסובה סביב חיובו של החלק שבמחלוקת ובשאלה האם הוא מהווה יציע או לאו.
9. ככלל סיווגו של נכס כלשהו, לצרכי הטלת ארנונה מתבצע על פי השימוש שנעשה באותו נכס. כלל זה
מעוגן בהוראת סעיף 8(א לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)
תשמ״ג- 1992, הקובע
"מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה, שאינם אדמות בנין; הארנונה תחושבלפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכס".
מהוראת סעיף זה עולה, כי סיווג העסק לצורך קביעת שיעור הארנונה, יקבע על פי השימוש שגעשה בפועל בנכס - ראו לעניין זה אף בג״צ 345/78, 461,364, 462 ירדניה חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳
עירית ת״א-יפו, פ״ד לג(1,) 113.
10. המשיב כאמור סיווג את החלק שבמחלוקת בסיווג "עסקים" בעוד בעבר סיווגו כ"יציע".
11. עיון בצו המסים מעלה, כי לא ניתנה כל פרשנות למונח ״יציע״, ובס׳ 5ב (8) לצו מופיע אך ורק הפריט
"גלריה עילית או יציע" מבלי שניתנה פרשנות כלשהי למונח זה. היינו, לא עומדת בפנינו פרשנות מתוך לשון צו המסים ועלינו לתת את הפרשנות או ההסבר הראויים.
2
12. כפי שכבר הבענו עמדתנו בעבר (ראו למשל ערר 29/16 שלמה סדור נ׳ מנהל הארנונה בעירית עבו, ערר
15/16 מוסך האחים פרטוש נ׳ מנהל הארנונה בעירית עכו), לטעמנו, המונח "יציע" שבצו המסים מכוון למתחם ארעי. שולי. המשרת את החלק העיקרי של הנכס ואת פעילותו המרכזית ולא כזה המהווה הומה בפני עצמו ואשר נעשה בו אותו שימוש מרכזי של הנכס.
ראו לעניין זה הפרשנות שניתנהבפסיקה למונח זה, במסגרתה ראו ב״יציע" כמעין "מדף רחב ממדים", שהותקן בחלקו העליון של נכס לצורך ניצול מכסימלי של שטח ולצורד מטרות שוליות לעסק כגוו אחסון. ראו לעניין זה דבריכבי השופט ישעיה בפסק דינו בעמ״ג(תל אביב ־ יפו) 200/02 מנהל הארנונה של עירית הרצליה ג׳ אברהם יהודית (טרם פורסם) סוף פיסקה 4 ־ לא"הגלריה... נועדה לשמש לשהיית אדם בה ,או לניצולת כחלק משטח החנות אלא לאחסנת סובין...
לא יעלה על הדעת לחייב בעל עסק בניןכך בתשלום ארנונה, בשם שלא יעלה על הדעת לחייבו בשל התקנת מדפים לאחסון לאורך הקירות או בחלל העליון של החנות,אין שוני עקרוני בין מדפים או מחיצות המותקנים לאורך קירות המבנה או בחלק העליון שלו לבין התקנת גלריה בחלק העליון של תקנות שהיא. למעשה, מדר רחב מימדים המשתרע על פני מרבית החלל העליון או על פני חלקו..."
[ הוספו
13. כפי שציינו בעבר, לטעמנו פרשנות זו מתיישבת עם ההיגיון ועם המטרות שמבקש מתקין צו המסים
להגשים בקובעו את מונח זה, שכן לדעתנו, הרעיוו העומד מאחורי חיוב בארנונה מופחת הוא שימושו למטרות שוליות ונלוות לניהול העסק בנכס, ולטעמנו תוצאה לפיה התכוון מתקין צו המסים ליתן הצחה משמעותית זו לשטח שהוא למעשה קומה עליונה המהווה מתחם בפני עצמו לכל דבר ועניין והיכוללשמש, והמשמש בפועל לפעילות עסקית עיקרית הזהה לזו המתרחשת בקומה הראשונה של העסק, רק משום ששטחה קטן במקצת משטחה של הקומה התחתונה ו/או רק משום שהמדרגות אליה יוצאות מהקומההראשונה, כלל אינה מתיישבת עם ההיגיון ועם מטרות .הצו
14. זוהי לעניות דעתנו המסקנה ההגיונית המתיישבת עם המטרות שמבקש להשיג צו המסים, קרי,
להעניק הקלות בחיוב ארנונה במקרים המצדיקים זאת, ויש לפרש את המונח "יציע" במקרה זה בהתאםלאותן מטרות.
יפים לעניין זה דבריו של כבי השופט ש׳ חשיןבבג״צ 282/51 הסתדרות העובדים הלאומית בא" י ואח׳
ג׳ שרת־ העבודה ואח׳ (פ״ד ו 245,237) ;
"...חוק שכוונת מחוקקו לא הובעה בו בצורה ברורה די צרבה,יש לפרשו פירוש אשר יורה על כוונה העולה בקנה אחד עם נוחות,הגיון,צדק ועקרונות חוק מקובלים...".
15. וביישום לעניינו, לטעמנו החלק שבמחלוקת עונה אחד לאחד לפרשנות זו. המדובר בנכס קטן וצפוף,
קטן משמעותית משטח הקומה שמתחתיו, נמוך (בגובה 1.70 מ״ר כך שקשה לעמוד בו באופן זקוף ולהישארבו לאורך זמן, העלייה אליו הנה צרה ולא נוחה ואף לא במרביתו יציבה, הוא משמשלאחסון סחורה שאינה נמכרת באופן שוטף בחנות ומהווה מחסן לסחורה של העונה הקודמת, חלקו הקטן מאוד משמש למקרר קטן ומיכל מים - כך שמעבר לכך כמעט ולא נותר מקום לעמוד בו, דבר אשר לטעמנו עומד בסתירה מוחלטת לטענת המשיב כי לכאורה יש במקום קבלת לקוחות. הדבר גט אינו מתיישב עם היות הגישה למדרגות חסומה במתקן מודולרי וארעיות המדרגות וחוסר יציבותן, ומכל מקום, התרשמותנו הבלתי אמצעית מביקורנו במקום הנה, כי לכל הדעות החלק שבמחלוקת אינו משמש לקבלת לקוחות אלא כמעיו מדר חנותו תמיכה לפעילות המרכזית בנכס. המתבצעת בחלקו התחתון. נפנה גס לאחסוו הנרחב של הסחורה השוטפת שמבוצעת בקומה התחתונה. הנרחבת בהרבה מהאחסוו המבוצע בחלק שבמחלוקת.
3
16 .נציין בהקשר זה, כי התרשמותנו מביקורנו בנכס מעלה, כי המדובר במקרה שונה בתכלית מהחלטותינו בעררי טרור ומוסך פרטוש שצוינו לעיל.
17. כך במוסך פרטוש, במסגרת הסיור שערכנו בנכס התרשמותנו היתה כי הפעילות המתבצעת במפלס
העליון אינה פעילות שולית כלל ועיקר אלא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהשימוש העיקרי והעסקי בנכס ואף חלק מהותי ומשמעותי מאוד ממנו. בכלל זה נמצאכי הקומה העליונהכוללת שלל משרדים, בניהם סוכנות הביטוח והמימון שמנהלת העורר בנכס (כפי שפורט גס באתר האינטרנט), משרדי ההנהלה, חדר ישיבות רחב ידיים, פינת ישיבה מפוארת עם ספות וטלוויזיה, מטבחון, חדר אוכל, מקלחות ועוד - כל אלה לכל הדעות אינם פעילות שוליתאלא לב לבו של העסק.
18. ואלו בעניין שלמה טרור, מדובר היה בקומה שלמה ורחבת מימדים, בה מאוחסנים רהיטים רבים
המיועדים למכירה, מתקיימת במקום קבלת קהל והקומה למעשה משמשת כחלל תצוגה נוסף של רהיטים ואין כל אי נוחותבשהייהבקומה, אליה מובילות מדרגות רחבותידיים.
נסיבות לכל אלההדעות שונות בתכלית מנסיבות מסרה זה ולכו יש לאבק ו החלטות אלו.
19. לאור כל האמור לעיל, ממצאי הסיור שנערך בנכס והתרשמותנו הישירה מהנכס. הגענו לכלל מסקנה כי
החלס שבמחלוקת בא אחדלאחד בגדר "יציע" ובהיותו סיווג ספציפי בצו המסים המתייחס לנכס מסוג זה ובהתאם לפסיסה והחוק לפיהם יש לסווג נכס לפי שימושו - יש לסווג את החלס שבמחלוקת כ״יציע" וכפי שסווג על ידי המשיב בעבר.
20. בשולי הדברים, נתייחס לטענתו של המשיב שעלתה בס׳ 32-39 לסיכומיו בדבר היות התעריף הקבוע
ליציע נמוך מתעריף המינימום הקבוע בתקנות ההסדרים לגבי עסקים. כיחס לטענה זו נאמר כי איו לנו אלא להביע פליאה רבה על עצם העלאתה על ידי המשיב.
ראשית, המדובר בטענה שלא נזכרה כלל לא בשלב התשובה להשגה ולא בשלב התשובה לערר אלא עלתהלראשונה בשלב הסיכומים תוך הרחבת חזית אסורה.
שנית, כפי שהמשיב עצמו טוען לעתים תכופות בעררים רבים, טענות כנגד סבירותו או חוקיותו של צו המסים אינן בגדר הטענות שניתן להעלות בהשגה או ערר. נפנה לפרוטוקולהדיון מיום 29.5.18, בו באת כח המשיב עצמה טענה טענה זו. כן נפנה להוראת סעיף 3 לחוק הערר, המגדיר את סמכויות מנהל הארנונה (וכפועל יוצא -של וועדה זו), הקובע כדלקמן -
"(א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום
להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסודטענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום.
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.
3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1ו -269 לפקודת העיריות.
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג לחוק הסדרים התש נ" ג -שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.
(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי חוקיות שלא כאמורבפסקאות(1) עד (3) של סעיף קטן (א) ע (ההדגשות שלנו).
ואלוס׳ 6 לחוק הערר קובע כי ■. עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, 4
תוך שלושים יום מיום שנמסרה לוהתשובה,לעדור עליה לתני ועדת ערר".
עינינו הרואות, כי חוק העררהסמיך את מנהל הארנונה, ובהיותה ערכאת ערר על החלטותיו של מנהל הארנונה -גם את וועדת הערר -לדון בנושאים ספציפיים ומוגדרים בלבד, אשר פורטו במסגרת רשימה סגורה שבס׳ 3 לחוק הערר. עוד עולה כי הנושאים שפורטו בס׳ 3 הנם בעלי אופי עובדתי - טכני.
גם במסגרת ההלכה הפסוקה עמדו על כך בתי המשפט, ועל חשיבות השמירה על הגבולות הברורים שהציב חוק הערר לסמכויותיה של ועדות הערר -ראו למשל פסק דינו של ביהמ״ש העליון בשבתו כבג״צ בבג״צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע״מ גי׳ קרית אתא, פ״ד מ״ו (1) 793 (להלן: "פס״ד
דשנים וחומרים כימיים״),אשר קבע בזו הלשון:
״סמכותו של מנהל הארנונה מצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכניים וברורים בלבד.
שאלות עקרוניות יותר, כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה וכד', אין הוא רשאי להידרש. אם זה הדין בסמכותו של מנהל הארנונה, ממילא זהו גם הדין לגבי סמכותה של ועדת הערר...". (ההדגשה שלנו).
נפנה במיוחדלס״ק 3(ב הקובע כדלקמן:
(ב) אין באמור בחוק זהכדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומי ה היה נגוע באי חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעי ף קטן (א) ע (ההדגשותשלנו) .
משהסיווג "יציע" מופיע בצו המסים ואין כלהוראה המגבילה שימוש בו בכלהנוגע לנכסים המשמשים כעסקים, ממילא וועדה זו מחויבת להוראותיו של צו המסים כפי שהן מופיעות בצו, ואינה מוסמכת לבחון את סבירותם אוחוקיותם. עלכן, טענה זו נדחית.
21. כך גם ומאותם נימוקים נדחית טענת העורר בדבר היעדר קריטריונים לסיווג "יציע", כפי העולה
מהמובא לעיל, המדובר בטענה שאינה בגדר הטענות שניתן להעלות במסגרת השגה וערר. למעלה מן הצורך נציין, כי איננו סבורים שהיעדרקריטריונים בפני עצמו מצדיק פסילת הסיווג, קיימים סיווגים רבים בצווי מסים שאינם כוללים רשימת קריטריונים וההלכה הפסיקה יצקה לגביהם תוכן, כפי שנעשה לגבי ״יציע״ - ראו לעניין זה למשל בבר״ם 4021/09 מנהל הארנונה של עירית תל אביב נ׳
חברת מישל מרסייה בע״מ (פורסם בנבו) - שם נקבעו המבחנים לגבי הסיווג ״מלאכה״, ע״ש 180/96 מינסק סחר בע״מ נ׳ עירית חיפה (פורסם בנבו) - שם נקבעו המבחנים לגבי הסיווג "תעשיה" וכיו״ב.
ואולם, זאת כאמור אך ורקבגדר למעלה מן הצורך ובמאמר מוסגר, זו משוועדה ממילא אינה מוסמכת לדוןבטענה זו. כך גם, ממילא במקרה זהולאור מסקנתנו כי המדובר ב״יציע", דיון זה הנו תאורטי.
סיכום:
22. לאור כל האמור לעיל, הערר מתקבל.
23. בשים לב לתוצאה אליה הגענו, ישא המשיב בהוצאות העורר בסך של 2,000 .₪
24. בהתאם לתקנה 20(ב לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני
וועדת הערר), התשל״ז -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה וזאת תוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.
5
25. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין
בוועדת הערר), התשל״ז ־1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת תוך 10 ימים מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההחלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.
ן־ו
ו״ד
ע ראמי חןאן
יו״ר ועדת הערר
מר יהודה עייאש
חצר הוועדה
ניתןהיום, ___
6
הטקסט שהופק מהקובץ הסרוק עצמו (זיהוי תווים אוטומטי)
בפני הועדה לעררי ארנונה ערר 51/17
שבעיר עכר
בפני ועדת הערר: עו''ד ראמי חזאן - יור הועדה
(בהרכב חסר) מר יהודה עייאש -- חבר הוועדה
בעניין שבין: יעקב טובי
ע"י בייכ עוהייד ברק טובי העורר
- נגד.
מנהל הארנונה של עיריית עכו
ע"י בייכ עו"ד דביר ליבוביץ ואחי המשיב
החלטת
רקע בללי וטענות הצדדים:
1
בפתת החלטה וו נציין, כי ערר זה נשמע בהרכב חסר ובהתאט התלטה זו ניתנת בהרכב חסר, בהתאם להסכמת הצדדים שניתנה ביום 29.5.18 וביום 8 ובהתאם להוראות תקנה 11ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת הערר), התשלייז - 1977.
הערר נשוא התלטתנו הוגש על החלטת המשיב בהשגה שהגיש העורר מכח חוק הדשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 (להלן: ייחוק הערל'"), על חיובו בגין התזקתו בנכסי המשמש כחנות בגדים, אשר סומן בפנקסי העיריה כנכס מסי 18007022003 והממוקם ברתי בן עמל 2 בער עכו (להלן: י'הנכסי). העורר חולק על אופן סיווג שטח של 15.79 מ"ר, הנמצאים בחלקו העליון של הנכס ואשר בעבר סווג כיייציעיי (להלן: 'יהחלק שבמחלוקתיי). עקב שינוי סיווג החלק שבמחלוקת מיייציעיי לייעטקיסיי הוגשה השגת העורר, ההשגה נדחתה ומכאן הערר.
3. בעררו טוען העורר כי המדובר ביציע חהמשמש למטרות שוליות של העסק, אין גישה של לקותות אליו
וכן מלין על היעדרם של קריטריונים בצו המסים מהם ניתן יחיה ללמוד כיצד מקבל המשיב את ההחלטה מתו יציע ומה לא. המשיב טוען מנגד כי המדובר בחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהפעילות העסקית שבנכס, נצפתה בו סתורה ועליה מחירים, קיימת גישה של לקותות למקום באמצעות מדרגות ולכן סווג כדין ובהתאם לשימוש שנעשת בו בפועל.
ביום 29.5.18 התקיים דיון בערר בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. במהלך הדיון הציגו הצדדים תמונות שצילמו בנכס. בייכ המשיב הצביעה על קיומת של תמונה בה נצפית בחלק שבמתלוקת סחורה עליה שלט עם מתיך וטענת כי יש ללמוד מכך על קיומה של מכירת ונוכתות לקוחות בחלק שבמחלוקת. ביחס לכך טען העורר כי המדובר בסחורה ישנה שהוא העלה לחלק שבמתלוקת כאשר נותר עלית השלט, אך הוא עומד על כך שאין גישה של לקוחות ליציע ולא מתקיימת בו מכירה. כן טען העורר כל הגישה אל החתלק שבמתלוקת אינה נותה, התקרה נמוכה ובגובה 1.70 והמקום אינו נוח ואלנו מיועד לשהלית אדם.
עוד נטען כי המקום משמש בעיקר לאחסון סחורה ישנה של בגדי חורף בעת הקיף ולהפך. נטען כל יש 1
.0
.1
לאבחן מקרה זה מהחלטות שניתנו על ידי וועדת הערר לגבי עסקים אחרים, שם ניכר כי החלק העליון היווה חלק מרכזי מהפעילות בעסק ולא שימש כמדף שולי, כבמקרה וה.
בתום הדיון הסכימו הצדדים כי הערר ייקבע לטיור חוועדה בנכס בהשתתפות הצדדים.
סיור כאמור התקיים ביום 21.6.18. פרוטוקול הסלור והתמונות שצולמו במהלכו הופצו לצדדים. כפי שצוין בפרוטוקול חסיור, במחלך הסיור הבחנו כי המדרגות המובילות לחלק שבמחלוקת הנן צרות, לא יציבות וארעיות וכי העלייה בהן אינח נוחה ואינה יציבה. הגישה אליהן היתה חטומה בקולב בגדים מודולרי. השהייה בחלק שבמחלוקת היתה לא נותה. במקום נצפתה בעיקר סחורת חורף אך גס נמצאו במקום בגדי ים. נצפה מקרר משרדי קטן, מתקן מי עדן ומיקרוגל. פרט לאלה לא נותר כמעט מקום לעמוד ולשהות בו. בקומה התחתונה של הנכס נצפתה סחורה בהיקף נרתב המאוחסנת בו, רחב בהרבה מה שנצפה בחלק העליון. בתום הטיור התבקשו הצדדים למסור עמדתם וככל שלא יגיעו להסכמוות, האם יסכימו להסתפק בממצאי הסיור וקביעת הערר לסיכומים. בהתאם הודיעו הצדדים כל הם מסכימים לקביעת הערר לסיכומים ובהתאם הוגשו סיכומיהס.
העורר בסיכומקו חזר על טענותלו בדבר היעדר קריטריונים לסיווג יציע בצו המסים, תור על טענתו כל המדובר במעין מדף שבו נעשית פעילות שולית לעסק ולהבדיל מערריס אחרים בהם ניתנו החלטות וועדה זו ונדחתה טענת סיווג כיציע, עת באותם מקרים היתה בתלק וה פעילות מרכזּית של העסק.
המשיב בסיכומיו תזר על טענתו כי המדובר בחלק אינטגרלי מהעסק, בו מתבצעת מכירה ללקותות, אתסון סתורה ואף קיים במקום מטבתון. המשיב הוסיף טענה חדשה, לפיה סיווג כיציע יביא לחיוב חלק אינטגרלי מעסק בתעריף נמוך מתעריף המינימום הקבוע בתקנות ההסדרים לגבי עסקים ובכך יחיה החיוב לא חוקי ומנוגד לתקנות ההסדרים.
כאמור, המחלוקת נסובה סביב חיובו של החלק שבמחלוקת ובשאלה האם הוא מהווה יציע או לאו.
ככלל, סיווגו של נכס כלשחו, לצרכי הטלת ארנונה מתבצע על פי חשימוש שנעשה באותו נכס. כלל גה מעוגן בהוראת סעיף 8א) לחוק ההסדרים במשק המזינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)
תשמ"ג - 1992, הקובע:
<מועצת תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה, שאינם אדמות בנין; הארנונה תחושב לפ *חידת שטת בהתאם לסוג הנכס לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכסי?,
מהוראת סעיף זה עולה, כי סיווג העסק לצורך קביעת שיעור הארנונה, יקבע על פי השימוש שנעשהת בפועל בנכס - ראו לעניין וה אף בגייצ 345/78, 364, 461, 462 ירדניה חברת לביטות בע''מ ואח' ג'
עירית ת'/א-יפו, פייד לג(1), 113.
המשלב כאמור סיווג את התלק שבמחלוקת בסליווג ייעסקיסיי בעוד בעבר סיווגו כיייציעי!.
עיון בצו המסים מעלה, כי לא ניתנה כל פרשנות למונח יייציעיי, ובסי 5ב (8) לצו, מופיע אך ורק הפריט ייגלדיה עילית או יצע יי מבלי שניתנה פרשנות כלשהי למונח זה. היינו, לא עומדת בפנינו פרשנות מתוך לשון צו המסים ועלינו לתת את הפרשנות או ההסבר הראוליים.
.12
כפי שכבר הבענו עמדתנו בעבר (ראו למשל ערר 29/16 שלמה סרור גי מנהל הארנונת בעירית עבו, ערר 6 מוסך האחים פרטוש נ' מנהל הארנונה בעירית עכו), לטעמנו, חמונת "יציעיי שבצו המטים מכוון למתחם ארעי, שולי, המשרת את החלק העיקרי של הנכס ואת פעילותו המרכזית ולא כוה המהוות קומה בפני עצמו ואשר נעשה בו אותו שימוש מרכזי של הנכס.
ראו לעניין זה הפרשנות שניתנה בפסיקה למונח וה, במסגרתה רא ביייציעיי כמעין יימדף רחב ממדים"י, שהותקן בתלקו העליון של נכס לצורך נלצול מכטימלי של שטח ולצורך מטרות שוליות לעסק כגון אחסון. ראו לעניין זה דברי כבי השופט ישעיה בפסק דינו בעמייג (תל אביב - יפו) 200/02 מנהל הארנונה
של עירית הרצליה נ' אברהם יהודית (טרם פורסם) סוף פיסקה 4:
+תגלריה...לא נועדה לשמש לשתיית אלם בה, או למיצולה כחלק משטת החנות אלא לאחסנת טובין..-
לא *עלה על הלעת להייב בעל עסק בגין כך בתשלום ארנונת, כשם שלא יעלה על הדעת לחייבו בשק התקנת מלפיס לאחסון לאודך הקירות או בחלל העלנון של החנות, אין שוני עקרוני בין מדפים אן מחיצות תמותקנים לאולך קילות המבנה או בחלק העליון שלו לבי( התקנת גלריה בחלק העליון של ההתנותת ש תיא, למעשת, מל 4 לחב מימדים המשתלע על פני מלבית החלל העכיון או על פני חלקנ..+ [ההדגשות הוספו].
3. כפי שציינו בעבר, לטעמנו פרשנות זו מתיישבת עם ההיגיון ועם המטרות שמבקש מתקין צו המסים
להגשים בקובעו את מונח זה, שכן לדעתנו, הרעיון העומד מאתורי חיוב בארנונה מופתת הוא שימושו למטרות שוליות ונלוות לניהול העסק בנכס, ולטעמנו תוצאה לפיה התכוון מתקין צו המסים ליתן הנחה משמעותית זו לשטח שהוא למעשה קומה עליונה המהווה מתחם בפני עצמו לבל דבר ועניין והיכול לשמש, והמשמש בפועל לפעילות עסקית עיקרית הזהה לזו המתרחשת בקומה הראשונה של העסק, רק משום ששטחה קטן במקצת משטחה של הקומה התחתונה ו/או רק משום שהמדרגות אליה *וצאות מהקומה הראשונה, כלל אינה מת*ישבת עם הה*גיון ועם מטרות הצנ.
. ווהי לעניות דעתנו המסקנה ההגיונית המתיישבת עם המטרות שמבקש להשיג צו המטים, קר?
להעניק הקלות בתיוב ארנונה במקרים המצדיקים וּאת, ויש לפרש את המונת ייציעיי במקרה וה בהתאם לאותן מטרות.
יפים לעניין זה דבריו של כבי השופט שי תשין בבגייצ 282/51 הסתדרות העובדים הלאומית בא'יי ואחי
נ' שרת- העבודיה ואח' (פייד ור 237, 245):
ש,..חזק שכוונת מחוקקו לא הובעה בו בצורת ברורת די צרכה, יש לפרשו פירנש אשר יורה על כווכה העולה בקנה אחד עס נוחות, הגיון, צדק ועקרונות חוק מקובלים..%,
. וביישום לעניינו, לטעמנו התלק שבמתלוקת עונה אחד לאחד לפרשנות וו. המדובר בנכס קטן וצפוף, קטן משמעותית משטח הקומה שמתחתיו, נמוך (בגובה 1.70 מ"ר) כך שקשה לעמוד בו באופן וקוף ולהישאר בו לאורך זמן, העלייה אליו הנה צרה ולא נותה ואף לא יציבה, במרביתו הוא משמש לאחסון סחורה שאינה נמכרת באופן שוטף בתנות ומהווה מחטן לסחורה של העונה הקודמת, חלקו הקטן מאוד משמש למקרר קטן ומיכל מים - כך שמעבר לכך כמעט ולא נותר מקום לעמוד בו, דבר אשר לטעמנו עומד בסתירה מוחלטת לטענת המשיב כי לכאורה יש במקום קבלת לקוחות. הדבר גם אינו מתיישב עם היות הגישה למדרגות חסומה במתקן מודולרי וארעיות המדרגות וחוטר יציבותן, ומכל מקום, התרשמותנו הבלתי אמצעית מביקורנו במקום הנה, כי לכל הדעות החלק שבמתלוקת אינו משמש לקבלת לקוחות אלא כמעין מדף הנותן תמיכה לפעילות המרכוית בנכס, המתבצעת בתלקו התחתון. נפנה גס לאתסון הנרחב של הסחורה השוטפת שמבוצעת בקומה התחתונה, הנרחבת בהרבה מהאחסון המבוצע בתלק שבמחלוקת.
.6
.17
.8
.9
.20
נציין בהקשר וה, כי התרשמותנו מביקורנו בנכס מעלה, כי המדובר במקרת שונה בתכלית מהתלטותינו בעררי טרור ומוסך פרטוש שצוינו לעיל.
כך, במוסך פרטוש, במסגרת הסיור שערכנו בנכס התרשמותנו היתה כל הפעילות המתבצעת במפלס העליון אינה פעילות שולית כלל ועיקר אלא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהשימוש העיקרי והעסקי בנכס ואף חלק מהות? ומשמעותי מאוד ממנו. בכלל וּה נמצא כי חקומה העליונת כוללת שלל משרדים, בניהם סוכנות הביטוח והמימון שמנהלת העורר בנכס (כפי שפורט גם באתר האינטרנט), משרדי ההנהלה, חדר ישיבות רתב ידיים, פינת ישיבה מפוארת עס ספות וטלוויוית, מטבחון, תדר אוכל, מקלחות ועוד -- כל אלה לכל הדעות אינם פעילות שולית אלא לב לבו של העסק.
ואלו בעניין שלמה סרור, מדובר היה בקומה שלמה ורחבת מימדים, בה מאוחסנים רהיטים רבים המלועדיס למכירה, מתקיימת במקום קבלת קהל והקומה למעשה משמשת כחלל תצוגה נוסף של רהיטים ואין כל אי נוחות בשהייה בקומה, אליה מובילות מדרגות רחבות ידליס.
נסיבות אלה לכל הדעות שונות בתכלית מנסיבות מקרה גּה ולכן יש לאבחן החלטות אלו.
לאור כל האמור לעיל, ממצאי הסיור שנערך בנכס והתרשמותנו הישירה מהנכס, הגענו לכלל מסקנה כי החלק שבמתלוקת בא אחד לאחד בגדר *יציעיי ובהיותו סיווג ספציפי בצו המסים המתליחס לנכס מסוג גה ובהתאם לפסיקה והחוס לפיהם יש לסווג נכס לפי שימושו -- יש לסווג את התלק שבמחלוקת כיייציעיי וכפי שסווג על ידי חמשיב בעבר.
בשולי הדברים, נתליחס לטענתו של המשיב שעלתה בסי 32-39 לסיכומיו, בדבר היות התעריף הקבוע ליציע נמוך מתעריף המינימום הקבוע בתקנות ההסדרים לגבי עסקים. ביחס לטענה זו נאמר כי אין לנו אלא לחביע פליאה רבה על עצם העלאתה על ידי המשיב.
ראשית, המדובר בטענה שלא נזכרה כלל לא בשלב התשובה להשגה ולא בשלב התשובה לערר אלא עלתה לראשונה בשלב הסיכומיט תוך הרחבו חזית אסורה.
שנית, כפי שהמשיב עצמו טוען לעתים תכופות בעררים רבים, טענות כנגד סבירותו או חוקיותו של צו המסים אינן בגדר הטענות שניתן להעלות בהשגה או ערר. נפנה לפרוטוקול הדיון מיום 29.5.18, בו באת כח המשיב עצמה טענה טענה גו. כן נפנה להוראת סעיף 3 לתוק הערר, המגדיר את סמכויות מנהל
הארנונה (וכפועל יוצא -של וועדה זו), הקובע כדלקמן:
שא מי שחניב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת תודעת התשלום
להשיג עליה לפני מנהל תארנונת על יסוד טענת מטענות אלת:
() תנכס שבשלו מדלש התשלום אינו מצוי באזול כפי שנקבע בהודעת התשלום.
(2) נפלת בהולעת תתשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדפו או תשימוש בו.
3 הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו - 269 לפקודת העיליות.
(9) היה הנכס עסק כמש מעותו בטעיך 3(8) לתוק הסדרים התשמייג - שהוא אינו בעל שליטת או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס .
(ב) אין באמול כחוקן זת כדי להסמיך את מנהל האלנננה או את ועדת העדר לדון או להחליט בטענה שמעשה תמועצה של הלשות המקומית בהטלת האדנונה או בקביעת סכומית היה נגוע באז חוקיות שלא כאמוד בפסקאות (1) עד (3) של סעייך קטן (א)יי. (ההדגשות שלנו).
ואלו סי 6 לחוק הערר קובע בי:ייהלואה עצמו מקופח בתשובת מנהל האלרנונת על השגתו לשא?,
4
תוך שלושים: וס מיום שנמסדה לו התשובה, לערוד עלית לפני ועדת על ".
עינינו הרואות, כי חוק הערר הסמיך את מנהל הארנונה, ובחיותה ערכאת ערר על החלטותיו של מנחל הארנונה --גם את וועדת הערר -לדון בנושאים ספציפיים ומוגדרים בלבד, אשר פורטו במטגרת רשימת סגורה שבסי 3 לחוק הערר. עוד עולה כי הנושאים שפורטו בסי 3 הנם בעלי אופי עובדתי - טכנל.
גם במסגרת ההלכה הפסוקה עמדו על כך בתי המשפט, ועל חשיבות השמירה על הגבולות הברורים שהציב תוק הערר לסמכויותיה של ועדות הערר -ראו למשל פסק דינו של ביחמייש העליון בשבתו כבג''צ בבגייצ 764/88 +שנים וחומרים כימיים בע''מ נ' קרית אתא, פייד מייו (1) 793 (לחלן: 'יפסייד
דשנים וחומרים כימ*יםיי), אשר קבע בזו הלשון:
>סמכותו של מנתל הארנונה מצומצמת. היא (מוגבלת למשאים עונלתיים, טכניים ובלודים בלבל.
שאלות עקלוניות: ותל, כמו הקליטרינניס שנקצעו לאופן הטלת הארונה, סבירות גובה האלנונה
וכל', אין תוא רשאי להידרש. אם זה הדין בסמכותו של מנהל הארנונה, ממילא זהו גם הדין לגבי סמכוה של ועלת העלל...י. (ההדגשה שלנו).
נפנה במיוחד לסייק 3 הקובע כדלקמן:
(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל האלגונה או את ועדת העדר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הדשות המקומית בתטלת הארגונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי חוקיות שלא כאמול בפסקאות (1) על (3) של סעיף קט (א)יי. (ההדגשות שלנו).
משהסיווג יייצועיי מופיע בצו המסים ואין כל הוראה המגבילה שימוש בו בכל הנוגע לנכסים המשמשים כעסקים, ממילא וועדה זו מחויבת להוראותיו של צו המסים כפי שהן מופיעות בצו, ואינה מוסמכת לבחון את סבירותם או חוקיותם. על כן, טענה זו נדחית.
1, כך גס ומאותם נימוקים נדחית טענת העורר בדבר היעדר קריטריונים לסיווג יייצועיי, כפי העולה מהמובא לעיל, המדובר בטענה שאינה בגדר הטענות שניתן להעלות במסגרת השגה וערר. למעלה מן הצורך נציין, כי איננו סבורים שהיעדר קריטריונים בפני עצמו מצדיק פסילת הסיווג, קיימים סיווגים רבים בצווי מסים שאינם כוללים רשימת קריטריונים וההלכה הפסיקה יצקה לגביהם תוכן, כפי שנעשה לגבי 'ייציעיי - ראו לעניין זה למשל בבריים 4021/09 מנהל הארנונה של עירית תל אביב ני חברת מישל מרסייה בעי'מ (פורסם בנבו) -- שם נקבעו המבתניס לגבי הסיווג 'ימלאכהיי, עייש 180/96 מינסק סחר בע'/מ ג' עירית חיפה (פורסם בנבו) -- שס נקבעו המבחנים לגבי הסיווג ייתעשיהיי וכיוייב.
ואולם, ואת כאמור אך ורק בגדר למעלה מן הצורך ובמאמר מוסגר, משוועדה וו ממילא אינה מוסמכת לדון בטענה זו. כך גם, ממילא במקרה וה ולאור מסקנתנו כי חמדובר ביייציעיי, דיון וה הנו תאורטי.
סיכום:
2. לאור כל האמור לעיל, הערר מתקבל.
3, בשים לב לתוצאה אליה חגענו, ישא חמשיב בהוצאות העורר בסך של 2,000 ₪.
4. בהתאם לתקנה 0(ב) לונקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (טדרי דין בפני
וועדת הערו), התשלייז -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה וזא תוך 45 ימים מיום מטירת ההחלטה.
5. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית) (סדרל דין
בוועדת הערר), התשלייג -1977, התלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וואת תוך 10 ימים מיום הגעת ההתלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההחלטה בתוך 5 גמים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.
מר ימודה עייאש
ר הוועדה
לוייר ועדת הערר
ניתן ח*ום, ו