פרוטוקול ועדות ערר מס' 45/16 פארק אלרום

בפני הועדה לעררי ארנונה ערר 45/16

שבעיר עכו

בפני ועדת הערר: עו'יד ראמי חזאן- יו''ר הועדה

מר יהודה אזולא? -- חבר הועדה

מר יהודה עייאש - חבר הועדה

עו'יד יעל אסיף -יועצת משפטית לוועדת הערר

בעניין שבין: פארק אלרום

ע"י בייכ עוה'יד עידו אמיר ואת! העוררת

בגד

מנהל הארנונה בעיריית עכו

ע"י בייכ עו"ד דביר ליבוביץ ואתי המשיב

החלטה

רקע בללי:

41

.2

הערר שבכותרת נסוב על חיובס של שני נכסים (להלן: 'יהנכסיםיי), אשר סומנו בפנקסי העיריה כנכסי מס' 18041049105 (להלן: יינכס 105'י) ונכס מסי 18041049119 (להלן: ''נכס 119 / מועדון האלופים''י), שהנס חלק ממתחם המצוי בא.ת. עכו, אשר סומן בפנקסי המקרקעין כגוש 10412 חלק מחלקה 14 וגוש 1 חלק מחלקה 4 והידוע בכינויו ייפארק אלרום'י (להלן: ייהמתתטיי), המצוי בבעלות העוררת, אשר קיבלה את החזקה בו החל מיום 10.3.2011.

במסגרת ערר קודם שהוגש לגבי המתחם ובכלל זה הנכסים, אשר טומן 8/13 (להלן: *יהערר הקודם'י), העלתה העוררת טענה לפיה יש לפטור את הנכסים מתיוב ממועד תחילת חזקת העוררת בהם, בהיותם לא ראוים לשימוש ומכח הוראת סי 330 לפקודת העיריות [נושסח חדש] (להלן: '*הפקודהיי). בעקבות סיור שנערך במתתם במסגרת הערר הקודט, כפי העולה מפלוגתאות ומוסכמות שהגישו הצדדים בערר הקודם ביום 23.2.15 (להלן: ''הפלוגתאות ומוסכמותיי), הסכים המשיב להכיר בנכסים כלא ראויים לשימוש ולפטור אותם מחיוב, כאשר את נכס 119 הסכים לפטור מתיוב עד למועד השכרתו לשוכר מועדון האלופים (סי 8 לפלוגתאות ומוסכמות) ולגבי נכס 105 הסכים לפוטרו מחיוב בגין מלוא תקופת חיוב העוררת. במהלך הטיור שקיימה הוועדה בנכס ביום 26.3.15, הודיע חמשיב כי הוא מסכים לפטור את העוררת מחיוב לגבי נכס 119 גם לאחר תקופת השכרתו למועדון האלופים. לאור זאת, צומצמה המחלקות בסוגיה זו והיא לא היוותה חלק מההחלטה שניתנה בערר הקודם, אשר לימים גם הוגש בגינה ערעור שנדחת.

ביום 18.12.16 הגישה העוררת למשיב השגה בגין הנכסים (להלן: "יההשגתי), וואת בעקבות הודעה שקיבלה העוררת על חיוב הנכסים. העוררת מציינת בעררה כי ההודעה שהתקבלה היא דרישת תשלום וכי חיא החודעה הראשונה ששלת המשיב לגב* תיוב הנכסים ומצרפת לתמלכה את מכתבה של הגבי פאנל סטמיאטיצקי מנהלת הגבייה (להלן: ייגבי' סטמיאטיצקייי), מיום 7.11.16, ואולם, עיון במכתב וח מעלה כי הוא אינו דרישת תשלום ואינו פנייה ראשונה אלא מענה לפנייה קודמת של העוררת מיוסם 10.7.16

ובמסגרתה צוין כי חיוב הנכסים נעשה בעקבות ביקורת שנערכה בנכסים ביום 28.7.16, בה נמצא כי הס ראויים לשימוש ולכן חויבו (להלן: ייהמכתב לגבי חיוב הנכסים'יי).

נציין כבר כעת, כי עד היום לא הוצגו בפננו לא את אותה פנייה ראשונה של העוררת מיום 10.7.16 ולא את המסמך שבתגובה אליו נערכה אותה פנייה ועל כן, לא נוכל להתייחס אלו כאל דרישת תשלום כנטען או כפנייה ראשונה ממנה נלמד על החיוב כנטען, ועל כן היא מכונה ''מכתב לגבי חיוב הנכסיטיי.

בגוף ההשגה נטען כי אין לאפשר למשיב לתזור מעמדתו במסגרתה פטר את הנכסים מתיוב וכי וש בכך להוות השתק ומניעות. נטען כי הנכסים היו ועדיין במצב מעטפת ואינט ראויים לשימוש. לתמיכה צורפה חוות דעת של שמאי מקרקעין דותן דרעי מיום 31.12.12 (להלן: ייחוות הדעת'י), שס צוץ כי הנכסים הנס במצב מעטפת ואינם ראויים לשימוש.

בתגובה למכתב לגבי תיוב הנכסים הוגשה ההשגה ובמסגרתה נטען, כי יש לפטור את הנכסים מחטוב בהיותם לא ראויים לשימוש וכן בשל הסכמת המשליב במסגרת הערר הקודם לפוטרס מחיוב, דבר אשר מחווה ייהודאת בעל דיויי ואשר יש בו לחייב את חמשיב. עוד נטען כי טרם הוצאה הודעת שומה כדין אלא כל שהתקבל הוא דרישת חיוב והתבקשו פרטים נוספים.

ביום 12.2.17 השיב המשיב להשגה (להלן: ייהתשובה לתשגה'י) ובמסגרת תשובתו הודיע כי הוא מסכים לפטור מחיוב את נכס 105, ואולם מאחר וחלפה תקופת הפטור הראשונה שקבועה בסי 330 לפקודה, הוא מחויב בתעריף המינימלי לפי סיווג תעשיה ואלו לגבי נכס 119, הוחלט להותיר את תיובו כראוי לשימוש ובסיווג תעשיה בהיותו נכס ריק, לאור ממצאי הבדיקה שצוין שנערכה בנכס ומצבו. העוררת התבקשה לתמוך בראיות את טענתה כי נכס זה לא ראוי וחמשיב חזר על עמדתו כי אין בהטכמות העבר לכבול אותו לעתיד מקום שבו נמצא כי הנכס ראוי לשימוש עובדתית (להלן: *הותשובה להשגתי).

בגין תשובה זו הוגש הערר שבפנינו. בערר חזרה העוררת על טענותיה וציינה כל רק ביחוד עם התשובה להשגה התקבלה לראשונה הודעת שומה וגם זו חסרה בפרטים ולכן דין כל התיוב להתבטל. הוכחש מכל וכל אותו ביקור שנטעם שנערך בנכס ב-28.7.16, לעוררת לא ידוע על כך ומכל מקום, לא חל כל שינןול עובדתי במצב הנכסים מאז הסיור שנערך במסגרת הערר הקודם. עוד נטען כי אין לחייב את הנכסים כלל מאחר וטרם יצאה לגביהם הודעת שומח מסודרת ולכל המאוחר ניתן לחייבס רק ממועד קבלת המכתב לגבי חיוב הנכסים. עוד נטען כי הסכום המינימלי בו חויב נכס 105 הנו שגוי, שכן הוא נלקח מטבלת התעריפים המינימליים של שנת 2017 ולא 2016. כך גם נטען כי ככל שלא תתקבל הטענה לגבי נכס 119, הרי שגם אותו יש לחליב בתעריף המינימלי לפי שנת 2016.

המשליב השיב לערר וחור על טענותיו, הכחיש את אי עריכת ביקורת בנכס ביום 28.7.16 וחזר על עמדתו כי עובדתית הנכס ראוי לשימוש וכי חל שינוי במצבו וכן חור על הטענה כי טענת העוררת לגבי מצב הנכס הועלתה בעלמא ופרט לחוות הדעות שאינה רלבנטית לתקופת החיוב, לא הומצאה כל ראיה.

לאחר דיון מקדמי שקיימנו בערר, ערכנו סיור בנכס בהשתתפות הצדדים ביום 30.7.17. פרוטוקול הסיור והתמונות שצולמו במסגרתו הועברו לידי הצדדים.

לאחר הטיור ביקשו הצדדים שהות להידברות ולקבלת פרטים נוספים אודות החיוב מהמשיב, אולם לאתר הידברות וו הגישו הצדדים הודעות מהם עלה כי לא עלה בידט להגיע להסכמות ובכלל וה גס לא לגבי התקופות שבהן הוענק פטור מלא לנכסים ועל כן קבענו את הערר להגשת תצהירים,

.10

.1

.2

מטעם העוררת הוגש תצחירו של מנהל העורר מר אלי גסר. לתצהיר צורפה חוות הדעת כתמיכה בטענה בדבר מצבם חפיוי של הנכסים וכן צוין כי הנכסים במצב מעטפת שלא השתנה ואינם ראויים לשימוש.

עוד הוצהר כי לא ידוע לעוררת על כל ביקורת שנערכה בנכס ב-28.7.16 על אף נוכחותו האינטנסיבית של המצהיר בנכס.

בכל הנוגע לנכס מועדון האלופים, מצהיר מר גסר כי הנכס הושכר ליימועדון האלופיסיי לצורך שימוש כמכון כושר ב-1.6.13 ומצרף את הסכם השכירות (להלן: ייהסכם השכירותיי) ומפנה לס' 8.3 להסכם השכירות במסגרתו ניתנה לעוררת תקופת שגרייסיי בת 90 יום לביצוע עבודות שיפוץ והתאמה לנכס, בחן לא תשלם דמי שכירות. עוד ציין מר גטר כל ידוע לו שהעוררת פנתה לוועדת התכנון בבקשה לשימוש חורג בנכס אשר צוץ כי ידוע לו כי השימוש החורג אושר עקרונית ובתנאים ואף שולם היטל השבחה על ידי מועדון האלופים בגין שימוש תורג ה, אך לא הושלמו התנאים שהתקשו על ידי וועדת התכנון וצורפו מסמכים תומכים. צוין כי מר גסר אינו יודע על טיב התנהלות מועדון האלופים אל מול העיריה אך *דוע לו כי נרשמת כמחזיקה וכי ביקשה וקיבלה הנחה בגובה 100% בגין עבודות השיפוץ - הנתה אשר לטעמו אנח מהווה פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש. עוד ציין כי לאור הפרות חוזרות ונשנות הסתיים השכם השכירות ביום 1.10.14 ובמועד וּה עצב מועדון האלופים את הנכס תוך השארת הרט רב ונטילת מערכות חיוניות מהמושכר וצירף ראיות על סיום השכירות.

לאור ואת מציין מר גסר כל יש שלא למנות את התקופה בה הושכר הנכס למועדון האלופים במניין התקופות בהן ווכה הנכט בפטור לנכס שאינו ראול לשימוש ולכן יש לוכותו בפטור מלא גם בשנת 2016.

כמו כן, מאתר ולא אושר השימוש החורג באופן סופי, הרי שלא ניתן לומר שנעשה בנכס שימוש לעסקים ולכן ככל שלא יופטר מתיוב, יש לחייבו בסיווג מינימלי תעשיה ולפי תעריף שנת 2016.

חמשיב מטעמו הגיש תצהיר מטעם הגבי סטמיאטיצקי. בכל הנוגע לנכס 105, ציינה הגבי סטמיאטיצקי כי כפי העולה מספרי העיריה, נכס זה זוכה בפטור לתקופת 2 -- 2015 31.12 ולכן זוכח במלואו בגין תקופת הפטור המלא הראשונה הקבוע בס'י 330 לפקודה ולכן חויב בתעריף מינימלי לתעשיה החל מ-1.1.2016. לא צוין לפי תעריף מינימלי של איזה שנה חויב נכס זה, למרות שמדובר בסוגיה במתלוקת.

ואלו בכל הנוגע לנכס 119 -- צוין כי לפי מרשמי העיריה הנכס זוכה בפטור בתחילה לתקופה 1.9.2011 = ואוח,, לתמיכח צורפו תדפיסיים ממסכי העיריה, הודעת מועדון האלופים על השיפוצים וההחלטה על מתן פטור לשיפוצים עד 31.10.13.

לאחר מכן והחל מיום 1.1.14 ועד 31.10.16 חויב הנכס בסיווג *עסקיטיי מאחר ונעשה בו שימוש בפועל על ידי מועדון האלופים, והחל מיום 1.11.14 ועד 31.12.15 קיבל שוב חנכס פטור נכס לא ראוי לשימוש.

על כן, מוצתה כל תקופת הפטור הראשונה ועל כן חויב הנכס החל מ-1.1.16 בתעריף המינימלי לסיווג תעשיה, בהתאם להוראות תיקון 131 לסי 330 לפקודה. (נציין כבר כעת כי המדובר בטעות שכן כפי שיפורט בהמשץך, מניין התקופות לגבי התקופה הראשונה מתחיל בהתאם להוראות הפקודה רק מיום 3 ועל כן למעשה לא חלפו 3 שנים מתוך תקופת הפטור הראשונה אלא רק שנתיים וחודשיים).

ביום 9.4.18 התקיימה ישיבת הוכתות במסגרתה נחקרו עדי הצדדים. בפתח הישיבה מסר בייכ המשיב (ככל הנראה בעקבות אותה טעות שצוינה לעיל), כי הוחלט להוטיף עוד 10 חודשי פטור, כך שהפטורך יחול עד ליום 1.11.16 וכן הוחלט לשנות את חיוב הנכס 119 החל ממועד זה לתעריף המלנימלי לתעשיה

.3

6

- בכך למעשה חזר בו המשיב מהטענה שהנכט 9 ראוי לשימוש ומכיר בו ככוה שאינו ראוי לשימוש, המצוי בתקופת הפטור השניה, אחרת לא היה מחייבו בתעריף המינימלי לתעשית.

ובכך למעשה, התייתרו כל המחלוקות הנוגעות לשאלה האם תנכסים ראויים לשימוש או לא, האם רשאי חמשיב לשנות את עמדתו לגבי תיובס אלו לא והמחלוקת צומצמה אך ורק לשאלה מהם השנֶים בהן הוענק. פטור והאם מוצתה תקופת הפטור הראשונת . מה המשמעות שבתלק מהתקופה הוענק הפטור למחזיק ולא לבעלי הנכס ועל בסיס וּה, באיוה תקופת פטור מצויים הנכסים, לפי איה תעריף מינימלי של איוה שנה יש לחייב את הנכסים ככל שיימצא שהם בתקופת הפטור השניה וכן לטענת לפיה יש לבטל את התיובים עקב אי משלוח הודעת שומה.

לאתר ישיבת ההוכחות נקבע הערר לסיכומים והצדדים הגישו סיכומיהם. העוררת בסיכומיה תוזרת על טענותיה בערר וטוענת, כי אין לקחת בחשבון בתקופות הפטור את התקופה בה הוענק הפטור למועדון האלופים, שכן פטור וה לא היה מכת ס' 330 לפקודה אלא כמעין 'יהנחה בגין שיפוציטיי ולכן יש לראות בנכס ככוּה שהיה פטור רק עד לכניסת אלוף האלופים ומכאן שהוא עדיין בתקופת הפטור הראשונה. כן הופנתה תשומת הלב לכך שבחקירתה הנגדית לא ידעה גבי סטמיאטיצקי ליתן הסבר מה קרה בתודשייס שבין סוף הפטור למועדון האלופים ותתילת החיוב בסיווג עטקים (11-12.2013), על כך השלבת כי אינח <ודעת וכל יייכול לחיות שטעיתליי ועל כן, גם נטען על ידי העוררת כי גם חודשיים אלו אינם יכולים להיחשב כחודשי פטור.

לחלופין נטען כי משהתתלפה החצקה בנכס, ממילא יש להתחיל מהתחלה את מניין התקופות של תקופת הפטור הראשונה ולא להחשיב את התקופה בה הושכר למחזיק אחר, שכן הפטור כנטען מתייחס למחויק ולא לנכס ו'ימתאפסיי כל אימת שמתתלף מחזיק בנכס.

ולגבי נכס 105 נטען, כי יש לקבוע שהפטור הוענק מיום תחילת חוקת העוררת בנכס קרי 3/3011 ולא 2 אשר צוין באופן סתמי וללא הסבר על ידי המשיב, תוך הפניה לכך שגם בחקירתה הנגדית של גבי סטמיאטיצקי לא היה בידה ליתן הסבר מדוע מתחיל הפטור ממועד וה ולא מהיום בו החלה החזקה של העוררת בנכס.לבסוף נטען, כי ממילא צריכים התיוביס להתבטל עקב אי הוצאת שומה בשנת 2016 .

המשיב בסי 8 לסיכומיו מציין, כי הפטור הראשון שהוענק לנכט 119 היה לתקופה 1.9.11 -- 31.12.13 כאמור לאתר מכן בתקופה 1.1.14-31.10.14 תויבה אלוף האלופים בסיווג ייעסקיםיי ומיום 1.11.14 ניתן בשנית פטור לנכס עד ליום 1.11.16 וכאמור כעת אושר פטור גם מיום 1.11.16 ואילך, כפי שנמסר בפתת דיון ההוכחות.

בכל הנוגע לטענה בדבר בטלות השומה עקב אי הוצאת הודעת שומה מסודרת ולטענה כי תחילת תקופת הפטור לנכס 105 הנה 1.3.11 ולא 1.12.12 --- טוען המשיב טענת הרחבת חצית וכי המדובר בטענה שלא נּכרה בהשגה ובערר. כך גם נטען כי הטענה בדבר טעות בחישוב המועדים לגבי נכס 105 לתקופת הפטור הראשונה (א? תתילת הפטור מיום התזקה), הנה בגדר הרחבת חצית משלא נזכרה בהשגה ובערר.

למען הזהירות לגוף הטענה טוען המשיב כי ממילא אין למחלוקת זו רלבנטיות, שעה שממילא תיקון 1 לסי 330 לפקודה קובע כי מניין התקופות יימנה רק מיום 1.1.2013 והמתלוקת מתייחסת לשנים שקדמו למועד זה. עוד טוען המשיב כי העוררת עצמה סותרת עצמה ובחלק מטענותיה היא עצמה מציינת שתתילת החוקה היתה ייבסוף 2011 , כמו בסי 5.1 לערר ולא ממרף 2011.

כך גם נטען כי דין הטענה שלא נשלחה הודעת שומה בגלן שנת 2016, להידחות לגופה ומפנה לעדותה של הגבי סטמיאטיצקי אשר העידה כי השומה נשלחה וטוענת כי עדות וו לא הופרכה.

המשיב מוסיף וטוען כי העיריה מחויבת לפעול לחיוב הנכסים בהתאם למצבם העובדתי וגם אם נעשו טעויות בעבר, אין חן מחייבות את חמשיב. נטען כי הפטור שבסי 330 הוא פטור לנכס ולא פטור למחזיק ולכן יש לספור את כל התקופווג בהן ניתן פטור לנכס, גס אס הוא ניתן למחזיקים שונים ולא רק לבעלים וזאת בהתאם ללשון החוק ולתכליתו. הפטור שניתן למועדון האלופים הוא פטור מכת ס' 330 ואין למשיב כל סמכות שבדין להעניק פטור אחר עקב שיפוץ ולכן גם לא *יתכן שהפטור שניתן אינו מכח סעיף זה. לכן חיוב הנכס נעשה בהתאט למצבו ובחתאם לדין.

5. בתגובה לסיכומי המשיב הגישה העוררת תגובת במסגרתה התנגדה להעלאת טענת הרחבת התזית

והפנתה לסעיפים בהשגח ובערר בהם צוינה במפורש הטענה לבטלות תחיובים עקב אי הוצאת הודעה שומה מסודרת.

דיון:

6 כאמור, לאחר שהתקבלו חלק מטענות העוררת בהשגה, נותרו מספר סוגיות להכרעה, כדלקמן:

= מהו התקופות בחן זוכה הנכס בפטור נכס לא ראוי לשימוש מכח סי 330 לפקודה והאם ! הפטור שבס' 330 חנו פטור לנכס או פטור למתזיק

= מהו התעריף המינימלי הרלבנטי לחיוב הנכסים ככל שלא תתקבל הטענה שיש לפוטרס

ן = טענת בטלות החלובים עקב אי משלוח הודעת שומה

7 ראשית נציין בפתח הדברים, כי בנסיבות ערר וּה, בהן הודיע המשיב מספר פעמים על שינויים בעמדתו | לגבי תקופת הפטור, תוקף הפטור, אופן הסיווג וכיוייב, ממילא לא יכולה להישמע כל טענה בדבר | הרחבת חזית ומוטב שטענה זּו לא היתה נטענת. משלב מוקדם של ההליך תלו שינויים בעמדת המשיב, אשר המשיכו לכל אורך שמיעתו וגם בפתח ישיבת ההוכחות ובמהלכה. בייכ העוררת מטבע הדברים היה , צריך להתאים את טענותיו לשינויים בעמדה והדבר יותר מלגיטימי. על כן, אין זה לטעמנו המקרה | המתאים להפעלת תקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין ' בוועדת הערר), התשלייז -1977 ואף לא היה מקום להעלות את הטענה. למעלה מן הצורך, ממילא אין | בידינו לקבל את הטענה שטענת אי משלוח שומה הנה טענה חדשה, משטענות אלה עלו באופן מפורש הן

בהשגה (סי 7) והן בערר (ס' 6.4, 6.9). על כן, טענת הרחבת החזית נדחיות.

א. מהן התקופות שיש לקחת בחשבון לצורך פטור לנכס לא ראוי לשימוש:

[

108 כאמור טענה וו עלתה ביחס לשני הנכסים, בכל הנוגע לנכס 105 - טוען המשיב כי העניק את הפטור | לתקופה 1.1.2012 - 31.12.2015 - במשך שלוש שנים רצופות ולכן הנכס מצוי בשנת הערר (שנת 2016)

ו

' בשנה הרביעית, שהנה תקופת הפטור השניה שבתיקון 131 לס' 330 לפקודה.

9. העוררת מעלה טענה לפיה אין כל היגיון בכך שתקופת הפטור לגבי נכס 105 החלה ב-1.1.12 כאשר אין

חולק שהחזקה בנכס החלה עוד קודם לכן וכי לא היה בידי גבי סטמיאטיצקי בחקירתה הנגדית לספק כל מענה כיצד הגיעה דווקא לתאריך זה. אכן, עיון בעמי 4 לחקירתה של הגבי סטמיאטיצקי מעלה, כי

5

לא היה בפיה כל מענה משנשאלת כיצד הגיעה לתאריך זה ומדוע לא הוענק הפטור בספרים מיום תחילת הח%קה במרצ 2011, על כך השיבה כי אינח יודעת, כי היה אי סדר רב וכי ייאין לי מח להגיד תו משאנל אבדוק את זה". נצילן, כי לכאורה צודק בייכ העוררת ויש בכך לסתור את חזקת התקינות העומדת לטובת המשיב באשר לעבודה זו.

אלא, שאין בכך רלבנטיות והשפעה על חיוב העוררת, שכן ממילא בהתאם להוראות תיקון 131 לסי 330 לפקודת העיריות, תחולת התיקון ועמו תקופות הפטור, הנה מיום 1.1.2013, למעט נכס אשר הופטר מחיוב למעלה מ-12 שנים לפני 1.1.2013 (מה שאינו מתקיים כאן) (נא ראו לעניין אה הוראת סי 3 (א)

לחוק לתיקון פקודת העיריות (131), התשעייב - 2012 (להלן: ''תיקון 131י).

על כן, ממילא כל פטור שניתן טרם 1.1.2013 , אינו נלקח בחשבון לצורך חישוב תקופת הפטור הראשונה אלא רק מיום 1.1.2013. על כן, המדובר במחלוקת תאורטית שאין בה להשפיע על ההחלטה האופרטיבית.

על כן, ביחס לנכס 105, ומאחר והספירה לצורך תקופת הפטור הראשוה מתחילה ב-1.1.2013, הרי שהסתיימה תקופת הפטור הראשונה והחל מיום 1.1.2016 כדין חויב הנכס בסזווג המינימלי לתעשיה.

0. בכל הנוגע לנכס 119 - בהתאם לעמדתו העדכנית של המשיב ולאחר השינויים שערך בה במהלך הדיון,

התקופות בהן לעמדתו ניתן פטור חנן כדלקמן:

תקופה א: 1.9.2011 - 31.12.2013 כלומר מיום תחילת התוקה ועד לתום הפטור שניתן למועדון

האלופים שהנה 1.6.13 --31.12.13. (כך לעמדת המשיב).

תקופת ביניים: 1.1.14 - 31.10.14 - בה חויבה מועדון האלופים בסיווג ייעסקיסיי ועד סיום החזקתה

תקופה ב: 1.11.14 - 1.11.16 -- בה הופטר הנכס מחיוב בשנית בהיותו לא ראוי לשימוש

תקופת ג: מיום 1.11.16 ואילך - מה שמהווה לעמדת המשיב תקופת הפטור השניה שבה חויב הנכטי

בסיווג מינימלי לתעשיה - דבר אשר נמסר בפתת ישיבת ההוכחות.

כלומר שנה בשנת 2013 מאז תחילת תחולת תיקון 131 ועוד שנתיים בין 1.11.14-1.11.16 ובסה"כ 3 שנים, המסתיימות ב-1.11.16 והמהוות את תקופת הפטור הראשונה.

1. לעמדת העוררת יש להפחית תקופות שונות משלוש שנים אלה וכך לקבוע ששנת המס 2016 כן נמצאת

עדיין בתקופת הפטור הראשונה.

2. ראשית, נטען כי אין לקבל את גרסת חמשיב כי הפטור בתקופה אי ניתן עד ליום 31.12.13 אלא לכל

המאוחר הוא ניתן עד ליום 31.10.13. נאמר כבך כעת כי מסובלת עלינו טענה גו של העוררת. גבי סטמלאטיצקי אמנם ציינה בסי 8 לתצהירה כי הפטור שניתן למועדון האלופים ניתן עד ליום 31.12.13, אך במסגרת אותו הסעיף היא מצרפת לתמיכה כנספת 5, את העתק בדיקת הנכט בעקבות בקשת הפטור של מועדון האלופים ואת ההתלטה להעניק לו פטור עד ליום 31.10.13 ולא צורפה החלטה נוספת על הענסת פטור לתקופת נוספת. קיימת האפשרות שלאתר מכן הוחלט להאריך את הפטור בעוד חודשיים, אך באותח מידה קיימת האפשרות שהפטור הסתיים במועד המקורי. משלא הוגשה כל ראיה לתמיכה בטענה שהפטור הוארך עד לסוף השנה, ממילא שתי האופציות אפשריות באותה המידה.

3. בכך לא די. גבי סטמיאטיצקי נשאלה על כך בחקירתה הנגדית, בעמ' 4 לפרוטוקול, והיא עצמה אישרה

שלאחך ה-31.10.14 מועדון האלופים החל להיות מחויב. ראו גס תשובתה לשאלת יו"ר חוועדה מדוע

נרשם בתצהיר 31.12.13, עליה השיבה במפורש כי ייתכן שצאה מתמת טעות :

6

שש: אתם אישרתם הנחת על נכס בשיכוץ לפי הטופס שצודך עד 31.10.23, מה קרה מה-2.11.13 מבחינת חיוב בארנונה?

ת: אחלי הפטול הוא התתיל להינת מחויב לגיע,

עול תזאן: למה בסי 9 לתצהירץ לשום 1.1.16 מחויב שימוש עסקי, מה עס החולשים 11,12 72013

ת: <כול לתיות שטעיתי?

4. משאף המצהירה מטעם המשיב מסכימה כי ייתכן שמדובר בטעות ומשהיא עצמה מאשרת שלאתר

3 הת חיוב רגיל, לא ניתן לומר שלא נסתרה חוקת התקינות העומדת לטובת המשיב ועל כן אנו קובעים כי בתקופה 1.11.13 - 31.12.13 לא זוכה הנכס בפטור.

5. העוררת מוסיפה וטוענת, יש גם להפתית את כל התקופה שבה החזיקה אלוף האלופים בנכס מתקופת

הפטור הראשונה, הן התקופה בה ווכה הנכס בפטור והן בתקופה תויב ולמעשה להתחיל את טפירת התקופה הראשונה רק מיום החורת החזקה לעוררת, קרי - 31.10.14, וזאת משני טעמים.

הטעם הראשון -- הטענה כי הפטור שהוענק. למועדון האלופים הוא ''הנחה מנהלית'' ולא פטור לפי ס' 330:

6. הטעם הראשון הנו; כי לעמדת העוררת, אין לראות בפטור שהוענק למועדון האלופים בתקופה 1.6.13 -

83, כפטור מכת סי 330 לפקודה, אלא כייהוראת פטור מנהליתיי בגין שיפוצים, שאינה קשורה לסי

0. את טענה זו מבססת העוררת על טופס הבדיקה של בקשת אלוף האלופים את הפטור, הנושא

כותרת 'יבדיקת נכס ריק / שיפוץ / לא ראוייי ואשר צורף כנספת 5 לתצחיר המשיב - ממנו מבקשת ללמוד העוררת כי המדובר בסוג אחר של פטור שהנו מעין ייפטור מנהלייי. גבי סטמיאטיצקי נחקרה על כך בחקירה הנגדית, בעמי 4 לחקירתה והשיבה כל ייזה טופס סיטנדרטי ששינינו אותוי!.

7 נציין כבר כעת כי אין בידינו לקבל את טענה וו של העוררת. לוועדה זו לא ידוע כל קיומו של ייפטור מנהלייי לנכס והעוררת לא הצביעה על כל מקור שבדין לפטור מעין וה. הלכה פסוקה היא, כי אין פטור מארנונה ללא הוראה מפורשת הקובעת את הפטור וכי הפטור הוא החריג לכלל. ראו לעניין ּח למשל פסק דינו של כבוד השופט ריבלין בפסק דינו בבגייצ 26/99 עיריית רחובות ו-4 אח' נ' שר הפנים ו-13

אחי, פייד נז(3), 97, עמי 121 :

י... הכלל הוא כי מועצה רשאית להטיל מדי שנה ארנונה על הנכטייס שבתחום שיפוטה. מתן הפטור מארנונה הוא ברגיל חריג לכך"'.

בבסיס הרציונל להקפדה על אי מתן פטור למי שאינו וכאי לכך והכלל הפסיקתי בדבר פירוש סעיפי פטור מארנונה בצמצום, נמצאת העובדה, שהענקת פטור מוטעית לפלוני מגדילה את נטל התשלום על יתר תושבי העיר ופוגעת באיכות ובכמות השירותים הניתנים להם ללא כל הצדקה. ראה לעניין וה קביעתו של ביהמייש העליון בבגייצ 6741/99, ארנן יקותיאלי ואח' נ' שר הפנים ואחי, נה (3) 673.

טעם נוסף שצוין למתן פירוש מצמצם לפטור מארנונה הינו תלוקה שוויונית של נטל הארנונה בין נישומים שונים, שכן, כפי שצוין לעיל, שחרור נישום אחד מתשלום ארנונה ביחס לנכס מסוים, משמעו הטלת עלות מימון פעילות הרשות המקומית ביחט לאותו נכס על כתפיו של יתר ציבור הנישומים.

מכאן, שבתי המשפט, על כל ערכאותיהט, פסקו בדבר ההקפדה החשובה על כך שלא יוענק פטור ללא סמכות לכך. העוררת כאמור לא הצביעה על כל סמכוות למתן אותו ייפטור מנהלייי לנכס בשיפוצ וכאמור לוועדה לא ידוע על פטור כזה. גס נציגת המשיב הגבי סטמיאטיצקי העידה כי אין פטור כזה אלא הפטור ניתן מכח סי 330 ובהתאם לשיקול דעת המשיב בהפעלתו וכי המדובר בטופס בלבד. נוטיף בהקשר זח, כי ממילא אין טופס שהנפיק המשיב יכול להוות מסור חוקי למתן פטור, אלא התוק בלבד.

7

נציין, כי אין גס היגיון בפיצול סוגי הפטור בין פטור לשיפוץ אשר גורם לנכס להיות במצב שאינו ראול לשימוש ובין נכס שנמצא במצב שאינו ראוי לשימוש, מסיבה אחרת. מאחר והבסיס לפטור חנו מצבו הפיצי האובייסטיבי של הנכס (ראו למשל בריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלת נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב ואח' (פורסם בנבו), אין נפקות האם מה שהביא למצבו הנו שיפוץ או גורם אחר, ועל כן, כלל לא סיים גם צורך להפריד בין טוגי הפטור והוא יכול להינתן וגם ניתן בפועל, מכח סי 330.

על כן, אנו קובעים, כי טענת העוררת שלא לכלול את תקופת הפטור שניתנה למועדון האלופים, קרי 3 --31.10.13, דינה להידחות ותקופת זו תובא במניין הימים לחישוב התקופה הראשונה.

הטעם השני -- האם הפטור בס' 330 הוא לנכס או למחזיק :

8. הטעם השני שמעלה העוררת, הנו, כי יש להתתיל מחדש את חישוב תקופת הפטור הראשונה עס עציבת

מועדון האלופים את הנכס, קרי רק החל מיום 1.11.14, שכן לעמדתה, הפטור חנו עבור כל מחציק לנכט ויימתאפסיי כל אימת שמתחלף מחציק בנכס.

9. נציין כבר כעת, כי אין בידינו לסבל עמדה וו. מפאת החשיבות, לחלן נוסחו של הסעיף לאחר תיקון 131 :

אנהלס בממין שמשתלמת עליו אדנונה לפי תודאות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסנר מחזיק הבנין לעיריה תנדעה על כך בכתב, ויתולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הלום או ניזוק - ,

(1) עם מסירת ההודעה לא *היה תייב בש:עורי אדנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מס:רת ההודעה (להל( - תקופת הפטור הראשונת);

(2) הלפה תקופת הפטור הדאשונת יהיה היב באלנונה לגבי אותו בניין בתמש השנים שמתוס אותה תקופה, בסכום המזעדי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק הסדרים כמשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת *עדי התקציב), התשנייג- 1992, הקצוע לסוג הנכס המתאיט לבניין על פי השימוש האתרון שנעשה בבננין (בסעיף זה - תקופת התשלום);

(3) חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב ש5 נכס הלוט או ניזוק כאמור ימסול מתזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהית חייב בשיעורי אלנונה נוספים ;

(4) התקופות כאמוד בפסקאות (1) (-(2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר;

אין האמור גודע מתבותו של מחזיק בשיעורי תארנונה שהגיע זמן לפירעונס לפני מסירת ההודעתי. (ההדגשות הוספו).

0. ראשית נפנה ללשונה של הוראת הפטור. עיון בהוראת הפטור מעלה, כי הפטור הנו לבניין > 'ינהרס בנלין

-וכי המחזיק הווּכר בסעיף וּח אך ביחס לחובה למסירת הודעה. קרי, הוטלה על המחזיק בנכס למסור הודעה לגבי מצבו בזאמן אמת, ואולם הפטור עצמו מתייחס לבניין. כך גס לא ניתן למצוא בשום מקום בלשון הסעיף, אמירה מפורשת על כך שהפטור יוענק למחזיק ויתתדש כל אימת שיחולו חילופי מחזיקים בנכס. נהפוך הוא, לשון הסעיף מציין, כי התקופות ייספרו ייבין ברציפות ובין במצטבר -

כלומר גם אם התחלפו המחזיקים ובניהס חלו תקופות פטור כאלה ואחרוונ - כולן יילקתו בתשבון ולא תהיה יהתאפסותיי.

1. הלכה פסוקה היא, כי *דיני המס יפודשו לפי לשון החוק'' (ראו למשל ת.צ. 6940-05-16 מולכו מגן גי

עירית ירושלים (פורסם בנבו). עוד נציין בהקשר זה, כי כאשר תפצ המחוקק להעניק פטור למחציק בנכס ולא לנכס עצמו, הוא עשה כן במפורש. ראו לעניין וה למשל הוראת תקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחות מארנונה) התשנייג -1993 (להלן: ייתקנות ההנחותיי), שס נקבע לגבי פטור לבניין ריק :

(א) *מועצת רשאית לקנוע תנחה בשיעוד המפורט להלן, למחזיק של בניין ריק שאין משתמשים כו

בתקופת מצטבדת, כממולט להלן...' - יימחויס של בניין ריפיי לעומת יינתרס בנייןיי אשר יילא יחיה חייביי -כפי שננקט בלשון סי 330 לאתר תיקון 131. לו רצה המחוקק שחפטור יוענק לכל מחזיק, היה 8

.2

3

6

5

בידו לנהוג כפי שנהג בתקנות ההנחות ולנקוט בלשון טפציפית, כגון יילא יהיה תייב המחציק של אותו בנייןיי, אך הוא נמנע מלעשות כן וייחש את הפטור לבנינן.

ראו גס בהמשך, תקנה 13 (0:

הכה כאמול בתקנת משנה א תינתן לתקופה המעטברת הנזכרת בפסקאות שבת (לתלן - התקופה המצטבלה), מש הקופת בעלותו של אדם בבניין וכל עוד לא שונתה הבעלות בו'' - עינינו הרואות, כי חלק זה של התקנות מגביל את הפטור באופן מפורש לתקופת בעלות וקובע מפורשות שכאשר תל חילוף בבעלי הנכס, ניתן לקבל את ההנחה בשנית -- ואת בשונה מנוסח ס' 330 אשר אינו כולל הוראה מפורשת מסוג זה.

ראו לעניין זה גם תקנה 12 לתקנות ההנחות, שם הוענק פטור י<מחזיק שתוא הבעל תראשון של בניין חדש, ליק שנסת:ימת בנייתו והוא ראוי לשימוש ואין משתמשים צן...'' - גם בתקנה זו נקט המחוקק בלשון מפורשת לגבי מחזיק.

בנוסף לכך שאין כל עלגון בלשון התוק לעמדת העוררת ואת בשונה מתוקים אחרים, לטעמנו עמדה זו אף אינה עולה בקנה אחד עס תכלית תיקון 131 הנייל. לטעמנו, כל תכליתו של תיקון אה הנה למנוע מצב שבו יוותרו נכסים הרוסים במצבס לאורך זמן ומכאן רצון המחוקק לתגביל בומן את תקופת הפטור הניתנת. מתן פרשנות לפיח כל אימת שמתחלף מחציק ''מתאפסתיי תקופה זו, עלולה לסכל את מטרת החוק ולהאריך משמעותית את כוונת המחוקק, הדבר יכול להוביל לייתכנוני מסיי והעברת חוקה בנכסים בין מתזיקים ותברות, לצורך הארכת הפטור ועקיפת ההגבלה שבסי 330.

אנו מוצאים תיווק למסקנתנו זו בהצעת החוק לתיקון האמור לטי 330, בה צוין בדברי ההסבר מדוע

מוצע תיקון זה ויצירת תקופות פטור המגבילות את משך הפטור:

שכדי למנוע מצב של מתן פטור מאדנונה לנכסים שניתן להשמישס בעלות סבילה...מוצע להגביל את הפטוד מארנונה לפי הסעיף האמוד לתקופה מצטבלת של שמש שנים. (נא ראו הצעת חוק הממשלה, תוברת 541, עמי 64).

ראו לעניין וה גס החלטת וועדת הערר בירושלים, בערר 427/16 עמותת *ד שרה נ' מנהל הארנונה בעירית ירושלים (פורסם באתר עירית ירושלים), אשר מנתה את כל הטעמים שהובאו לעיל והגיעה למסקנה, כי הפרשנות לפיה תקופת הפטור י*מתאפסתיי כל אימת שמתחלף מתזיק, מנוגדת הן ללשון החוק והן לתכליתו ולו רצה המחוקק לקבוע הסדר ספציפי לגבי כל מתויק, היה עושה כן במפורש, כפי

שעשה בהוראות חוק אחרות - ראו במיוחד האמור בס' 12 להחלטה:

>קבלת טענת. העוררת עלולה להביא למצב שבו מחזיקים :דנותו בכל שלוש שנים על שינויי חזקה בנכס לא ראוי לשימוש אך ורק על מנת לקבל את הפטור מחיוב ארנונה, דבר שיביא לנטל כבד על הרשויות המקומיות שהמחוקק לא התכוון אליו. בנוסף, קבלת טענת העודרת תגרום למחזיקים ותתמלץ אותם שלא להפוך נכסים לשמישים, דבר שנוגד את מטרת תיקון 131/.

על כן ולסיכום הדברים, אין בידינו לקבל את טענת העוררת כי יש יילאפסיי את מניין התקופות מיום סיום התוקה על ידי מועדון האלופים. ולסיכום חלק זה, מתקבלת טענת העוררת אך ביחס לתקופה 3 -- 31.12.13 ולגבי שני חודשים אלה לא הוכח כי הס ווכו בפטור ועל כן יש להוסיפס לתקופת הפטור הראשונה, כך שחיא תסתיים ב-31.12.2016 ולא ביום 1.11.16 כפי שחייב חמשיב.

תשומת הלב, כי בכך ממילא הופטר נכט 119 בגין מלוא שנת המס 2016, שממילא הנה שנת חמט היחידה הרלבנטית לערר וּה והמצויה בסמכותנו במטגרת ערר וה.

ב. מהו התעריף השנת? המינימלי הרלבנטי לחיוב בתקופה השניה:

6. כאמור מחלוקת נוספת הנה בשאלה מהו התעריף המינימלי השנתי לגבי תעשיה שבו יש לחייב את

הנכסיים, ככל שלא יופטרו מחיוב. שאלה זו כאמור נותרה רלבנטית רק לגבי נכס 105. המשיב כאמור הסכים כל נכס 105 יחויב בסיווג ייתעשיתי', אולם חייבו בתעריף המינימלי שפורסם לגבי שנת המס 2017 ולא לגבי שנת 2016. בתצחירה של הגבי סטמיאטיצקי לא ניתנה כל התייחסות לכך.

7, בנושא זה עמדתנו הנה כעמדת העוררת. נשוב ונפנה להוראת ס' 330, ביחס לתקופת הפטור השנית:

(2) תלפה תקופת תפטור הלאשונה *היה תייב בארנונה לגבי אותו במיין בתמש השכים שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להודאות לכי סעיפים 8 (-7 לתוק הסדוים במשק המלינת (ת*קונ חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשניג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאניס לבניין על פי השימוש האתדון שנעשה בבניין (בסעיף זת - תקופת התשלום);

8. לשון סי 330 אינה מציינת באיוה מהתעריפים המפורסמים מדי שנה יש לחליב את הנכס, פרט לכך שיש

לחייבו בתעריף המינימלי לפי חשימוש האחרון. אלא, שלטעמנו אין בכך צורך שכן הדבר מובן מאליו:

כאשר בשנת מס מסוימת נכנס הנכס אל תקופת הפטור השניה, ברור מאליו שהתעריף הרלבנטי לתיובו הנו אה שפורסם באותן שנות מס של אותה תקופה. כל מסקנה אחרת הנה מנוגדת לכל חיגיון ומכל מקום, בוודאי שאין כל חיגיון בחיוב על פי התעריף המינימלי של שנת המס העוקבת.

9. מאחר וערר וה עוסק בשנת המט 2016 ומאחר ולפי שיטת המשיב עצמו, הנכס 105 נכנס אל תקופת

הפטור השניה מיום 1.1.2016, הרי שביתס לשנה וו יש לחייבו לפי התעריף המינימלי לתעשיה שפורסם לגבי שנת 2016. ובשנת 2017 (שכבר אינה חלק מערר זה)- לפי ההעריף שפורסם בשנה גו וכן הלאה.

על כן, אנו קובעים כי נכס 105 יחויב בשנת הערר (2016) בתעריף המינימלי לתעשיח שפורסם לגבי שנת המס 2016.

ג. טענת בטלות חיוב הנכסים עקב אי משלוח נטען של הודעת שומה:

0. בטרם סיום נתייחט לטענת העוררת בדבר בטלות החיובים עקב אי משלוח הודעת שומה. כבר כעת נציין

כי אין בידינו לקבל טענה או.

1. ראשית נציין, כי גם אס היח מוכת כי לא נשלחו לעוררת שומות בשנת המס 2016, אין בכך להביא

לבטלות השומה. הלכה פסוקה היא, כי חובת תשלום הארנונה הינה מכוח היותו של העותר מחזיק בנכס, ולא מכוח משלוח הודעת השומה.

יפה לעניין זה פסק דינה של כבי השופטת מוסיה ארד ב עתמ (י-ס) 1105/09 הכליה - שירותי רפואה

ומכונים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים שם נפסק כל:

*י החובה לשלם ארנונה מוטלת על המחזיק בנכס, בהיותו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

מקורה של חובה זו בסעיף 8(א) לחוק ההסדוים דלעיל וכן בהחלטות הרשות המקומית בדבר הטלת ארנונה, המתקבלות ומתפרסמוות בהתאם לקבוע בסעיפים 276-277 לפקודת העיריות. חובה זו אינה נובעת ממשלוח דרישת תשלום לאזרח. שומת הארנונה או דרישת הארנונה אינה יוצרת את נטל המט, אלא רק עושה אותו בר-ביצוע (ע''א 4452/00 ט.0.

10

טכנולוגיה מתקדמת בעי'מ נ' עיריית טירת הכרמל, בייד נו(2) 773) (להלן - פרשת ט.ט.

טכנולוגיה)).

+.++ד+-

סעיף 300 לפקודת העיריות קובע כי ''החייב בתשלום ארנונה ישלם אותה במועדה/. 'יסעיף זה מטיל על הנישום חובה לשלם את הארנונה במועד שנקבע בצו הטלת הארנונה. חובה זו היא פועל יוצא של סעיף זה, אין היא תלויה במשלוח הודעת שומה... החובה הרעיונית בארנונה נובעת מכוח הדין ולא מכוח משלוח הודעה כלשתי, והוא הדין במועד התשלום (רוסטובי\, ארנונה עירונית ספר ראשון, 398).'* (ההדגשה הוספה).

(ראה גם עייא (חל) 4170/07 טיסו זיוה נ' עיריית קרית אתא, פורסם בנבו ניתן ביום 24/6/2008). ראה גם עתיימ 1259/09 גלשן שווקים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים (ניתן ביום 9/11/09 פורסם ביינבו").

12 הדברים מדברים בעד עצמם. למעלה מן הצורך, ממילא לא הוכח כי לא נשלחה הודעת שומח. כפי שצוין בפתח התלטה וו, העוררת אמנם ציינה בהשגתה כי המכתב לגבי חיוב הנכסים מיום 7.11.16 היה ההודעה האשונה שקיבלה בגין תיוב הנכסים, ואולם, עיון במכתב וה מעלה כי הוא מהווה מענח לפנייה קודמת של העורר. העוררת לא הציגה את חפנייה שלגביה מתייחס מכתב זה ו/או את הפנייה שקיבלה שבעקבותיה מלכתחילה פנתה למשיב. ואת ועוד, בחקירתה הנגדית של גבי סטמיאטיצקי העידה היא, כי סביר להניח שקיימת שומת לגבי שנת 2016 וכי מכל מקום השומה הראשונה שיוצאת בינואר 2016 היא שומה לכל דבר ועניין ועדותה וו לא נסתרה. ומכאן, שלא הוכת כי אכן לא הוצאה או נשלחה שומה ביחס לנכסים בשנת 2016. על כן, הטענה נדחית.

סיכום ומסקנות:

3, אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר מתקבל באופן חלקי, במובן אה שלגבי נכס 119 נקבע כל יש להוסיף חודשיים לתקופת הפטור הראשונה (לאחר 10 התודשים שהוסיף כבר המשיב בהודעתו בפתת דיון ההוכחות), כך שתקופת הפטור הראשונה מסתיימת ביום 31.12.2016. לגבי נכס 105 -

תקופת הפטור הראשונה מסתיימת בלום 31.12.15 כפי שקבע המשיב ומיום זה יתויב הנכס הנייל בסיווג המינימלי לתעשיה כפי שנקבע בתעריפים שפורסמו לשנת 2016, ביחס לשנה זו.

4. יתר טענות העוררת נדחות.

5. בנסיבות, בשים לב לכך שהערר התקבל בתלקו וכן בשיט לב לכך שהמשיב קיבל במהלך הערר

טענות נוספות של העוררת אשר התקבלו בעקבות הגשת הערר, נמצא לנכון לתייב את המשיב לשלם לעוררת הוצאות הליך וה בסך 4,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מיום החלטת זו.

6. בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפנל

וועדת הערר), התשלייו -1977, קיימת זכות ערעור על התלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה ואת תוך 45 ימים מיום מטירת ההתלטה.

7. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי

דין בוועדת הערר), התשלייו -1977, החלטה זו על נספחיה תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וואת תוך 10 ימים מיום הגעת ההתלטה לצדדים. הצדדיט *וכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההתלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.

11

ו ת-ן

ראמ" חזאן, יק

*'יר ועדת הערר

מר יהודה עייאש

חבר הוועדה

חבר הוועדה

ניתן בהעדר הצדדים, = 0]7)) \י 2018

12