פרוטוקול ועדות ערר מס' 35/17 - רפי לוי · פרוטוקול סרוק

בפני הועדה לעררי ארנונה ערר 35/17

שבעיר עכו

בפני ועדת הערר: עו'יד ראמי חזאן - יו''ר הועדה

מר יהודה אזולאי - חבר הועדה

מר יהודה עייש - חבר הוועדה

עו'יד יעל אסיף -יועצת משפטית לוועדת הערר

בעניין: רפי לוי

העורר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית עבו

המשיב

החלטה

רקע בללי:

4

ערר וה נסוב על חיובו של נכס אשר סומן בפנקסי העיריה כנכס מס' 18005112150 והממוקם ברתי בן עמי 5 עכו, בשטח שיפוטו של המשיב (להלן: 'יהנכס''). העורר הוא המחזיק בנכס ומפעיל במקום כעסק לממכר קופות ומכונות אשראי.

העורר הגיש למשיב השגה על חיובו בגין הנכס, בטענה כי יש לשנות את סיווג חלקו העליון של הנכס (להלן : ייהחלק שבמחלוקת'י), בסיווג יימחסןיי שבסי 5(ב) (9) לצו המסים לעירית עכו (להלן : ייצו המסים'י)

ולא כפי שחויב החלק שבמחלוקת ויתרת הנכס- בסיווג ייעסקיסיי, שבסי 5(ב)(7) לצו המסים. השגתו של העורר נדחתה, מהנימוק שהחלק במחלוקת אינו עונה על הגדרת ''מחסן'' שבצו המסים ומכאן עררו.

במסגרת הדיון המקדמי שהתקיים בערר הוחלט על קיום סיור בנכס. סיור כאמור התקיים ביום 7.1.18 בנוכחות הצדדים ונציגיהם. פרוטוקול הסיור והתמונות שצולמו במהלכו הומצאו לצדדים. כפי שפורט בפרוטוקול הסיור, החלק שבמחלוקת הנו מעין מבנה רעוע אשר העלייה אליו הנה בסולם צר, בקושי רב וכך גס תקרתו נמוכה והשהייה בו מאוד לא נוחה. קיים מעליון קטן בצד הסולם. הבתנו כי בחלק שבמחלוקת קיימים מדפים וארוניות בהם מצויות קופות ישנות, חלקים של קופות ומכונות אשראי שנראים ישנים ( נא ראו תמונות 4-7, 10-11). במקום גס היה מצוי ארגז עס חשבוניות ולא נצפו במקום מלאי או סחורה המיועדת למכירה ולא נצפתה כלל סחורה ארוזה.

העורר אף מסר במהלך הסיור, ביחס למה שנצפה בחלק שבמחלוקת, כי המדובר בקופות ישנות מאוד שהוא עושה בהם שימוש לחלקי חילוף או סתם שומר אותם במקום. העורר ציין כי אינו מחזיק למעלה סחורה חדשה, שיטת העבודה שלו היא כזו שסחורה שמגיעה ישר יוצאת ללקות ולא נשארת בנכס. העורר ציין כי הוא למעשה סוכנות של נריפון, כי הוא מקבל תעודת משלות והסחורה ישר יוצאת ללקות וכי הוא כלל אינו מחזיק מלאים.

בתום הסיור הודיעו הצדדים כי הס מוותרים על הגשת ראיות. העורר גם וויתר על הגשת סיכומים וביקש

להסתפק בטענותיו שהועלו עד כה והעוררת ביקשה שהות להודיע האם תוותר על סיכומים. ביום 19.2.18 1

הגישה העוררת סיכומים מטעמה וחזרה על טענתה כי אין לראות בחלק שבמחלוקת מחסן. המשיב ביקש להפנות לקיומו של המעליון, המצביע על הצורך בהעלאת סחורה לחלק שבמחתלוקת ומבקש ללמוד מכך שנעשה בחלק שבמחלוקת שימוש מסחרי ולכן אין הוא יכול להיחשב כמחסן.

דיון:

.5

7

כאמור, הצדדים חלוקים לגבי סיווג השטח שבמחלוקת ולמעשה העמידו להכרעתנו שני סיווגים מצו המסים : ''מחסניי (לשיטת העורר) או ייעסקיםיי (לשיטת המשיב).

מפאת חשיבותם יובאו להלן במלואם נוסתס של שני סיווגים אלה - שהנו והה בכל צווי הארנונה בשנים

הרלבנטיות לעררים שלפנינו:

שעסקים -פירושם חנולות מכל הסוגים, מסעדות, אולמות לשמחות, קיוסקים, דוכנים או כל עסק אחל שלא הוזכר כאן למעט משרדים או מפעלים.

/מחסן - מבנה המשמש את העסק לאחסון בלבל ולא נעשית בו כל פעילות מסחליק://. (ההדגשה שלנו).

למקרא הסיווג יימחסןי'י עולה, כי סיווג וה מציב מסי תנאים, כדלקמן:

כי המדובר במבנה.

המבנה משמש עסק.

השימוש הוא לאחסון בלבד.

לא נעשית בנכס כל פעילות מסחרית.

= > צ

ככלל, סיווגו של נכס כלשהו, לצרכי הטלת ארנונה מתבצע על פי השימוש שנעשה באותו נכס. כלל וה מעוגן בהוראת סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשמ"ג

- 1992, הקובע:

>מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה, שאינם אדמות בני[; האדנונה תתושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכס/.

מהוראת סעיף וה עולה, כי סיווג העסק לצורך קביעת שיעור הארנונה, יקבע על פי השימוש שנעשה בפועל בנכס - ראו לעניין וה אף בגייצ 345/78, 364, 461, 462 ירדניה חברה לביטוח בע''מ ואח' נ' עירית ת'/א-

יפו, פייד לג(1), 113.

ההלכה הפסוקה הנהוגה כיום בשאלת פיצול נכס לצרכי סיווג ארנונה נסקרה על ידנו ועל ידי הרכב נוסף ארוכות ביותר מהחלטה אחת. נפנה לעניין וה למשל להחלטת וועדת הערר בעכו בראשות עוהייד אלי סבן, בערר 23/13 גולף בע''מ נ' מנהל הארנונה בעירית עכו (להלן : '"ההחלטה בערר גולף'י). נפנה לעניין זה גס לסקירה שנערכה בהחלטתה שניתנה על ידי הרכב וּה, בעררי מאי מרקט נ' מנהל הארנונה בעירית עכו (להלן: ייההחלטה בעררי מאי מרקטי''). בקליפת האגוצ נציין, כי במסגרת אותה הלכה פסוקה ענפה נקבע, כי ככלל, יש לחימנע מפיצול סיווגו של נכס, אך ואת פרט למצב בו קיים סיווג ספציפי בצו המסים, שכן במקרה כצה כוונת מתקין צו המסים חיתה ליתן לסיווג מסוים התייחסות נפרדת ועל כן ובהתאם יש לסווגו באופן נפרד ומובחן.

ראו גס ההלכה הפסוקה אשר נסקרה ארוכות בהחלטות האמורות, ואשר עסקה בסלווג באופן ספציפי של חלק אחורי של חנות, המשמש לאחסון המלא שנמכר בחנות (למשל חנות נעליים המאחסנת בחלק וה את המידות השונות, סופרפארס המאחסן בחלק זה מלאי של המוצרים הנמכריס בחנות) וכן המשמש בנוסף לשימושים נלווים נוספים כגון פינת אוכל לעובדים. בשורה של פסקי דין נקבע, כי אין שימוש מעין וה בא

.?

10

.1

בגדר יימחסןיי וזאת מאחר וקיימת וּיקה משמעותית בין השטח שבמחלוקת לחנות הצמודה לו, והיותו הכרתי למימוש תכלית הנכס העיקרי, הצמידות והנגישות שבניהס.

על בסיס פסיקה זו, במסגרת ההחלטה בערר גולף נדחתה הטענה כי יש לסווג את הנכס כמחסן, וואת בשים לב לצמידות הפיוית, לקשר ההדוק והאינטנסיבי והתלות של החלק העיקרי בחלק זה -אשר הנו הכרחי לקיומו באופן שוטף.

ראו למשל בסי 34 להחלטה בערר סופרפארס ציטוט דבריה של נציגת העורר בערר סופרפארס לגבי החלקים האחורייס שהתבקש סיווגם כיימחסןי'י, לפיהם מילוי של מוצרים מחלקים אלה מתבצע מידי יום וכי אין במקום סתורה המוחוקת במשך שנים. על בסיס זה התליטה הוועדה, כי:

שבתיות הסחודה המאוחסנת בשטת שבמחלוקת מלאי המיועד להימכר בחנות (אשרד באופן שוטף, דינאמי ואינטנסיבי מועברת לתנות לפי הצורך ברי כי פעילות זו מהווה חלק בלתי נפרד ואף הכרחי מפעילות המכירת המתבצעת בחנות ואין לראות באיחסונו בשטח שבמחלוקת כפעילות שאינה //מעילות מסחרית/י. על כן, רק בשל כך לא ניתן לומר כי השימוש בשטח שבמחלוקת בא בגדר הגדדת י*ימחסן?

שבצו המסים?. (ההדגשה במסור).

על בסיס זה הוחלט כי לא רק שהחלק האחורי אינו עומד במבחני הפסיקה לפיצול סיווג של נכס, אלא הוא אף אינו עומד במבחנים שבהגדרת ''מחסן"" שבצו המסים - מאחר שראינו בצמידות וויקה זו

כמבססת פעילות מסחרית בתוך המחסן.

וכל ואת בנוסף לשימושים שונים שאינם אחסון שנצפו על ידי הוועדה במהלך הסיור בנכס ואשר צוינו בהחלטה (סליל מדבקות והדבקת התוויות, החוקת כספות וניירת, שירותים, מטבחון ועוד) - כל אלה הזוו גס הס נימוק לקביעה כי אין בחלק האחורי לבוא בגדר ייאחסון" מאחר ולא נעשה בו שימוש לאחסון בלבד כדרישת צו המסים.

לעומת זאת, בהחלטה בעררי מאי מרקט התקבלה הטענה בדבר סיוג כמחסן, תוך שהודגש כי המדובר בנסיבות שונות בתכלית מערר גולף. בין היתר ניתן דגש לכך, שאמנם היחידות שימשו לאחסון סחורה, אך לא סחורה המשמשת את הסופרמרקט באופן יומיומי, דינאמי ואינטנסיבי, שכן בסופרמרקט קיימת יחידה אחורית וצמודה שבה מאוחסנת סחורה למללוי מיידי ויומיומי ואלו האחסון ביחידות נשוא הערר הנו לאורך טווח ולא התרשמנו כי מתבצעת פעילות מסחרית באותן יחידות.

וכפי שצויו בגוף ההחלטה:

,לכל הדעות התרשמנו, כי לא קיימת אותה זיקה הנדרשת בפסיקה בין יחידות האחסון לסופרמרקט, הן אלנן הכלחיות לשימוש תכליתו ולכל הדעות לא התרשמנו כי קיימת פעילות מסחדית המבוצעת בתוך יחידות האחסון - היחידות נפרדות פיזית ומהותית מהסופרמדקט, לא מתקיים בניתן קשר דינאמי ואינטנסיבי אלא קשר שולי בלבד -ובוודאי לא כזה ההופך את יחידות האחסון לכאלה שמבוצעת בהן פעילות מסחרית -השוללת ס*ווגן כמחסן. כל זאת להבדיל מהחלק האחולי של הסופרמדקט -שכן עומד בתנאים אל.

במסגרת ההחלטה בעררי מאי מרקט אף התלייחסה הוועדה לאופן בו מפרש המשיב את הסיווג יימחסן'י שבצו המסים, וקבעה כי פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עס לשונו של המונח בצו המסים ונעדרת כל

אחיזה לשונית בו, כדלקמן:

,על פי פרשנותה, כל נכס בו מאוחסנת סחודה אשר עתידה בסופו של תהליך להימכר, ולא משנה מה פלק הזמן בו מאוחסנת הסחורה בנכס ו/או תדירות כניסתה ויציאתה מהנכס, בכל מקרה כזה אין לראות בנכס כ'/מחס(/ אלא בנכס שבו מתבצעת פעילות מסחרית. לשיטתה, הסיווג /אחסון מכוון אך ורק

לנכסים בהם נעשת ש: מוש לאחסון ציוד בו העסק עושה ש*מוש כגון טרקטודים.

אין בידינו לקבל טענה זו. לטעמנו, פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם לשונה של ההגדדה ואף עם תכליתה. מקו בלת עלינו טענת ב''כ העולר, כי פרשנות זו נעדרת כל אחיזה לשונית בכשון ההגלרת -אשר לכל הדעות אינה כוללת הוראה מפורשת האוסדת על אחסון סחורות ו/או הוראה מפודשת הקובעת כו

3

.2

.3

.14

.5

.6

רק צינד המשרת את העסק יבוא בגדר /מחסן/. כל שנאמר הוא כי לא תיעשה בו פעילות מסחרית וכו *שמש את הנכס /לאחסון בלבליי. לא נאמר למשל *משמש את העסק לאחסון ציוד בלבל//.

כך גם לשון ההגדרה אשר כוללת את המילת בו לטעמנו מכוונת לכך שלא תועשה פעילקות מסחרית בתוד הנכס - כגון קיומה של קופת דושמת בתוך הנכס, קבלת קהל לקוחות בתוך הנכס וכיו/ב -מה שלא מתקלים במקדה זה לגבי יחידות האחסון.

על כן, לטעמנו, בהחלט יש טעם רב בקביעה כי יחידה המצויה בצמידות פיזית ממש לעסק ואשר משרתת אותו באופן כת שוטף, דינמי ואינטנסיבי עד כדי כך שיש לראות בו חלק בכתי נפרד מפעילות.

המכירה בנכס העיקרי -ובכך אכן הוא אינו עומד בתנאי ההגדרה לכך שלא נעשית בו כל פעילות מסחרית/ - אך מכאן ועד קביעה כי כל נכס בו מאוחסנת סחורה שמיועדת למכירה אינו אחסון ודק אחסון ציוד הוא אחסון- המרחק לב. כמלחק מזרח ממערב, ולטעמנו, מדובר בקביעה גולפת ומרחיקת לכת מדיי אשר אינה מתיישבת עס לשון ההגדרה כלל ועיקל/. (ההדגשה במקור).

אף הוספנו וקבענו, כי פרשנות מעין זו אינה מתיישבת עס תכליתו של סיווג וה :

שלטעמנו תכליתו של הסיווג -בשים לב לכותרתו -אחסון - הנה ליתן תעריף חיוב מופחת לנכס אשר משמש אך ודק לאחסון ואינו כולל שטח מכירה/ אינו מקבל לקוחות, אין בו קופה רושמת, אלא מהווה *חידה עודפית המסייעת לעסק -ובלבד שאינו חלק בלתי נפדד מהמכירת שבעסק. קיים טעם בחיוב ש:מוש מעי] זה בתעריף מופחת. פרשנות לפיה *וענק סיווג מופחת זה רק לאחסון ציוד יוציא מגדדו כמעט את כל סוגי הנכסים בהם מתבצע אחסון, שכן מעטים הס העסקים המחזיקים ציוד כגון טרקטורים המצריך אחסון ביחידה נפרדת בפני עצמה. פרשנות מעין זו אף אינה מסוג הפרשנות אשד מבוססת על החזקה כי אין מטרת חקיקת המס לכגוע בקניין המישום -שתיא הפרשנות הנהוגה כיום בדיני המס (ראו למשל עע/ס 4105/07 עירית חיפת ואח' כ עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה ואת (פודסם בגכו)/. (ההדגשה במקור).

וביישום לענייננו, נאמר כבר כעת כי לאחר שעיינו חיטב בסיכומי המשיב ובממצאי הסיור בו השתתפנו, הן בחלק שבמחלוקת והן ביתרת הנכס ולאחר שהתרשמנו באופן בלתי אמצעי מהשימוש שנעשה הן בנכס והן בחלק שבמחלוקת, מסקנתנו החד משמעית הנה, כי בנסיבות הייחודיות של מקרה זה עונה הנכס על המבחנים שבסיווג ''מחסן'' בצו המסיים.

מסקנתנו זו נשענת על ממצאי הביקור בנכס, במסגרתו למדנו על אופי העבודה של העורר בנכס ועל השימוש שנעשה בו. נזכיר בהקשר זה, כי הצדדים, ובכלל וה המשיב, וויתרו על שמיעת ראיות והסכימו לכך שנסתפק בדברי העורר באותו סיור ובהתרשמות מהביקור. מכאן, שהמידע שמסר העורר מתקבל כמידע שלא נסתר, מה גס שהוא עלה בקנה אחד עס ההתרשמות הבלתי אמצעית מהביקור במקום.

כפי העולה מדברי העורר, הנכס אינו משמש לאחסון מלאי ושיטת העבודה היא כזו שכל סחורה שמגיעה מיד יוצאת ללקוח. פועל יוצא מכך, שהחלק שבמחלוקת אינו משמש לאחסון סחורה. כאמור, דברים אלה לא נסתרו. יתרה מכך, דברים אלה עולים בקנה אחד עם ביקורנו במקום, בו נצפו בחלק שבמחלוקת קופות ישנות מאוד, שלא נראות ככאלה הנסחרות ונמכרות, פנקסי הנהלת חשבונות וכיוייב שום דבר שמשמש באופן מיידי ואינטנסיבי את פעילות המכירה שבחנות. הדבר גס עלה בקנה אחד עם הסברי העורר שמדובר רק במכונות ישנות. גם לא נצפתה במקום קופה רושמת, לא נצפתה פעילות נוספת כגון שירותים, מטבח, בוודאי שלא עמדת מכירות או טלפון, שכן המקום רעוע מאוד ואינו מתאים לשהייה ממושכת. ולסיכום, התרשמנו כי המדובר בחלק המשמש כעור בלבד ולא כחלק בלתי נפרד מהמכירות, כך שלכל הדעות אין מתבצעת בו יפעילות מסחריתיי. לטעמנו, בדיוק לחלק מעין זה מכוןן הסיווג '*מחסןיי והוא עומד בדיוט בתנאי הסיווג.

באשר לטענת המשיב לגבי המעליון הקיים במקום, לאחר ששקלנו את הטענה ועל בסיס התרשמותנו מביקורנו הבלתי אמצעי במקום, לא שוכנענו כי יש בכך לשנות ממסקנתנו. המדובר במעליון קטן מאוד, המצוי בפינה צרה מאוד ולא התרשמנו כי נעשה בו שימוש אינטנסיבי ויומיומי, ובוודאי לא כזה אשר הופך את החלק שבמחלוקת, שהנו כאמור רעוע גס כך, לשימוש המהווה חלק בלתי נפרד מהפעילות , עד

4

.6

17

באשר לטענת חמשיב לגבי המעליון הקיים במקום, לאחר ששקלנו את הטענה ועל בסיס התרשמותנו מביקורנו הבלתי אמצעי במקום, לא שוכנענו כי יש בכך לשנות ממסקנתנו. המדובר במעליון קטן מאוד, המצול בפינה צרה מאוד ולא התרשמנו כי נעשה בו שימוש אינטנסיבי ויומיומי, ובוודאי לא כוּח אשר הופך את החלק שבמחלוקת, שהנו כאמור רעוע גס כך, לשימוש המהווה חלק בלתי נפרד מהפעילות , עד כדי הפיכתו לייפעילות מסחריתיי. גס אס קיים שימוש כוה או אחר באותו מעליון, לא הוכח כי הדבר משמש להעלאת סחורה ובוודאי לא בהיקף שהוא מעבר לשולי והבא בגדר ייהטפל ההולך אחר העיקריי.

אשר על כן, לאור כל אלה השתכנענו כי הנכס עונה על מבחני הסיווג ''אחסון'י שבצו המסים. איננו מקבלים את פרשנות המשיב למונח זה ולטעמנו, כאשר המדובר בנכס שאין מתבצעת בו פעילות מסחרית ואינו לוקת חלק אינטנסיבי ושוטף בפעילות המסחרית והוא משמש לאחסון בלבד ואין בו קופת רושמת או קבלת לקוחות ובפרט כאשר הוא כולל גס סתורה ישנה אשר כבר אינה נמכרת בחנות, ברי כי הוא עונה על סיווג 'יאחסוןיי שבצו המסים.

סיכום:

.8

על כן, מתקבלת טענת העורר לסיווג החלק שבמתלוקת כיימחסןיי , השתכנענו כי בדיוק לשימוש מעין וה מכוון סיווג יימחסןיי ועל כן הערר מתקבל.

9. בנסיבות העניין, ובשים לב לקבלת הערר באופן חלקי, לא ניתן צו להוצאות.

0. בהתאם לתקנה 0 (ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דיך בפני

וועדת הערר), התשלייו -1977, קיימת וכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה ואת תוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

1. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת הערר), התשלייז -1977, החלטה וו על נספחיה תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת תוך 0 ימים מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע בתוך 5 ימים מיום קבלת ההתלטה ותינתן החלטה בהתאם.

התנגדותם לפרסום ההחלטה

יו'יר ועדת הע

חבר הוועדה

ניתן היום, %] . 27.