פרוטוקול ועדות ערר מס' 79/18 - מאי מרקט מ.י בע"מ
מסמכים נוספים באותה ישיבה: פרוטוקול נגיש
זהו העתק סרוק של הפרוטוקול. הטקסט שלהלן הוא של פרוטוקול נגיש - אותה ישיבה, בגרסה עם שכבת טקסט אמיתית.
בפגי ועדת ערר לענייני ארנונה שליד עיריית עכוערר מס' 79/18
בפגי ועדת הערר: עוה״ד ראמי עלי - יו״ר הועדה
מר יהודה עייאש- חבר הועדה
מר רועי קרליץ -חבר הועדה
בענייו: מאי מרקט מ.י. בע״מ
ע״י ב״כ עוה״ד תאבר עסאף
העוררת
נגד
מנהל הארנונהבעיריית עכו
ע״י ב״כעוה״ד דביר ליבוביץ ואח׳
המשיב
החלטה
רקעכללי וטענות הצדדים;
1. ביום 19.3.2018 הגישה העוררת למשיב השגה בנוגע לנכס שסומן במרשמי העירייה כנכס מס׳
18006105001 (להלן: ההשגה ו- הנכס בהתאמה), זאת בטענה כי יש לפוטרו מחיובי ארנונה עירונית בהיותו נכס בלתי ראוי לשימוש ומכוח סעיף 330 לפקודת העיריות [ חדש ההשגה התייחסה לשנת המס 2018.
2. במסגרת תשובת המשיב מיום 24.4.2018, דחה האחרון את ההשגה מהנימוק שהנכס נמצא,
בביקורת שנערכה בנכס, כראוי לשימוש (להלן: התשובה להשגה), אשר נשלחה לעוררת בדואר רשום ונמסרה ליעדה ביום 4.5.2018.
3. העוררת לא השלימה עם התשובה להשגה וביום 13.9.2018 היא הגישה עליה ערר לועדת ערר בהתאם
לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל״ו־ 1976 (להלן: חוק הערר). אלא שהערר הוגש למעלה מארבעה חודשיםממועד קבלת התשובה להשגה.
4. משכך ובד בבד עם הגשת הערר, הגישה העוררת בקשה להארכת המועד להגשת הערר(להלן : בקשת
הארכה). העוררתהעלתה מספר נימוקים בבקשתהארכה שבכוחם, לטענתה, להוות בסיס להארכת המועד להגשת הערר. ראשית, טענה העוררת כי הנכס אינו ראוי לשימוש, נטוש ומוזנח ועל כן, אין להשית שומת חיוב על העוררת בגינו רק בשל הגשת הערר באיחור וכן, העובדה שהעוררת ניהלה בעבר הליכי השגה וערר ועמדה במועדים וכי בדרך כלל העוררת מקפידה על המועדים. כמוכן נטען כיבקשת הארכה מוגשת "למען הזהירות".
1
5. המשיב השיב לערר ולבקשת הארכה ובכתב תשובתו לערר העלה טענה מקדמית לסילוק הערר על
הסף מחמת הגשתו באיחור ושלא במסגרת המועד להגשת ערר הקבוע בחוק הערר.
6. ביום 25.6.2020 התקיים דיון בפנינו בנוכחות הצדדי ובאי כוחם. במהלך הדיון הציגה העוררת
מכתב שנשלח לה ע״י המשיב ביו 17.2.2019 שבו הוא מציין כי״בהמשך לפנייתכם מיום 19/3/2018 הריני להודיעכם כי בעקבות סיור בנכס נמצא כי המחסן בגודל 1898.94 מ׳ אינו ראוי לשימוש ,אושר לכם פטור לנכס לא ראוי לפי סעיף 330 החל מיום ההודעה" (המכתב הנ״ל הוגש וסומן ע/1.) על בסיס מכתב זה, טען ב״כ העוררת כי לא חל איחור בהגשת הערר שכן, מכתב זה מתייחס גם לשנת 2018 וכן הציג פטור שניתן לנכס לשנת המס 2020 (לפי מכתב שהוגש ע׳יי העוררת וסומן ע/2.)
ב״כ המשיב חזרה על העמדה לפיה הערר הוגש באיחור וכי בקשת הארכה הוגשה רק עם הערר וכאשר האיחור כבר חל. היא הוסיפה וטענה כי אין במכתבים שנשלחו לאחר שהערר הוגש כבר באיחור ״להכשיר״ את האיחור שנעשה עוד קודם לכן. הפטור משנת 2020 אינו רלבנטי לתקופה שבמחלוקת וכך גם הפטור לגבי שנת 2019. למעלה מן הצורך, הסבירה כי הפטור שניתן בשנת 2019 ניתן רק לגבי שנת המס 2019 ולאחר המכתב שהוצג ע״י ב״כ העוררת כאמור (מוצג ע/1) נשלחו שני מכתבים מתקנים, האחד מיו 24.2.19 והשני מיו 4.6.19 שבהם הוברר כי הפטור מתייחס רק לשנת המס 2019 (המכתבים הוגשו ע״י ב״כ המשיב וסומנו מ/1 ו מ/2 בהתאמה
7. בתו הדיון אפשרנו לצדדים להגיש השלמת טיעון בנוגע לטענה המקדמית הנ״ל והצדדים הגישו
השלמות טיעון מטעמם בהתאם.
8. בהשלמת הטיעון שהגישה העוררת מבקשת היא להסתמך על המכתבים (ע/1 מיום 17.2.2019 ו מ/2
מיו 24.2.2019 ושניה צורפו להשלמת הטיעונים מטעמה) והיא טוענת כי מאחר ובמסגרת המכתב (ע/1) תוקנה השומה לשנת 2018 והדבר אף עודכן בספרים, הרי שיש לראות את טענת האיחור שמעלה המשיב לגבי ערר המתייחס לשנת מס זו כחוסר תו לב, מעשה הטעייה וכאקט שעומד בניגוד לחובת ההגינות המנהלית. העוררת טוענת כי המכתבים שהוצאו לאחר מכן ואשר ביקשו לתקן בדיעבד את האמור במכתב מיום 17.2.19 (ע1,) הוצאו בחוסר תום לב ובניגוד לחובת ההגינות המנהלית.
9. ואילו המשיב בהשלמת הטיעון שהוגשה מטעמו, חוזר הוא על האמור בתגובתו שהוגשה כנגד בקשת
הארכה ומוסיף וטוען כי המדובר באיחור ניכר לגביו אין מחלוקת וכי העוררת למעשה לא הציבה שום טעם או הסבר לאיחור, ובוודאי לא טעם מיוחד לפי דרישת הפסיקה בעניין זה. המשיב טוען כי אין דבר וחצי דבר עם תכתובת שנעשתה בשנת 2019, לאחר שהערר כבר הוגש באיחור ולאחר שהסתיימה שנת המס 2018, מכל מקום ממילא התשובה (ע/1) התייחסה לפנייה של העוררת שהוגשה בשנת המס 2019 ולא לפנייה מושא הערר.
10. על מנת להשלים את התמונה נציין, כי לפניית העוררת מיום 19.3.2018 (המאוזכרת ב־ ע/1) ניתנה
תשובה מטע המשיב ביו 24.4.2018 (הפנייה והתשובה הנ״ל צורפו לכתב הערר־ נספחים א׳ ו- ב׳
הימנו). עוד נציין כי הן בבקשת הארכה והן בהשלמת הטיעון שהוגשה על ידה לאחר מכן, העוררת לא כפרה בעובדה כי מכתב המשיב מיו 24.4.2018 (התשובה להשגתה) נתקבל אצלה ולידיה.
2
בהתאם לאסמכתאות שהציג המשיב עולה, כי התשובה לעיל נשלחה לכתובת העוררת בדואר רשום ביום 26.4.2018 והיא נמסרה לעוררת ביום 4.5.2018 (העתק אישור משלוח התשובה בדואר רשום ומעקב משלוחים מחברת הדואר על פריט רשום, צורפו כ״נספח 2״ לכתב התשובה לערר שהוגש ע״י המשיב).
דיון בטענה המקדמית - הגשת הערר באיחור
11. סעיף 3(א בחוק הערר קובע כי "מי שחויב כתשלום ארנונה כללית רשאי תו ד תשעים ימים מיום
קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה..." (ההדגשות שלנו).
ואילו המועד להגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה בהשגה, נקבע בסעיף 6(א בחוק הערר כדלקמן:
"הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי,תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה,לערור עליה לפני ועדתערר".
12. בבר״מ 901/14 עבוד ויקטור נ׳ עיריית חיפה [ בנבו 6.7.2014) (להלן עניין עבוד), נדונה
השאלה האם בכלל יש לוועדות הערר סמכות להעניק ארכה להגשת השגה וערר, משזאת לא נזכרה בתקנות. נפסק כי קיימת סמכות לוועדת הערר להארכת המועד להגשת השגה וערר, אך זאת רק "מטעמים מיוחדים" ולעתים חריגות, במתינות ובזהירות". שכן, הגם שנקבע שלוועדות הערר קיימת סמכות להארכת מועד, נפסק כי ״סמבות - לחוד, ושיקול דעת - לחוד״, והסמכות צריך שתהא מופעלת אך באורח חריג,כדרך הארכות מועד״.
13. לאחר פסק דין בעניין עבוד ניתנו פסקי דין רבים אשר יישמו את אמת המידה המחמירה שנקבעה
בו. נפנה לעניין זה, למשל, לפסק הדין שניתן בעמ״נ 11487-12-17 פירו נ׳ עיריית ירושלים ואח׳
[ בנבו (להלן: עניין פירו). החל מפסקה 26 בפסק הדין דן כבי ביהמ״ש בבקשת המערער שם לארכה להגשת ערר ועומד על חשיבות ההקפדה על המועדים ועל חשיבות יישום אמת המידה שהציב ביהמ״ש העליון בפס״ד עבוד. לאור דבריו של ביהמ״ש העליון בעניין עבוד, קובעת כבי השי כהן לקח, כי אמת המידה בה יש לעשות שימוש למתן הארכה היא אמת המידה המחמירה ביותר הקיימת -
טעמים מיוחדים שיירשמו:
״נראה כי נדרשים ״טעמים מיוחדים שיירשמו״ כדי להאריך מועד זה (השוו: תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האז ר חי, התש מ״ד - 1984) . הדרישה האמורה ל״טעמים מיוחדים שיירשמו", מאפשרת לאזן בין אינטרס סופיות השומה מחד גיסא, לבין אינטרס הפרט להביא את עניינו לפני הגורם המוסמך כדי להבטיח תשלום מס אמת מאידך גיסא"
(ההדגשות הוספו).
14. הפסיקה קבעה, כחוט השני, כי כאשר אמת המידה למתן הארכה היא "מטעמים מיוחדים
שיירשמו", הרי שנדרשים נימוקים כבדי משקל למתן הארכה, הנעוצים בגורמים חיצוניים, שאינם מצויים בשליטת בעל הדין (ראו למשל: רע״א 10436/07 ציון נ׳ בנק הפועלים בע״מ [ בנבו 28.4.2008;) כך גם, נקבע כי אין להקל ראש בעצם ההגשה באיחור, ונקבעה כחוט השני ופעם אחר פעם ההלכה המושרשת, לפיה כל איחור איחור הוא וגם איחור של יום אחד הוא איחור המצדיק 3
הסבר ונקבע כי יש לייחס משקל לגודל האיחור- ראו למשל עמ׳׳נ 461-05-11 נצכ״אאחזקות 1995 בע״מ נ׳ מנהלהארנונה טירת בעירית הכרמל [ בנבו 23.7.2012.)]
15. ההלכה הפסוקה ג קבעה, כי יש ליתן משקל למועד שבו נתבקשה לראשונה הארכה והא היא
התבקשה לפני חלוף המועד או לאחר שזה כבר חלף. ראו לעניין זה האמור בבש״א (עליון) 1832/04 קוטלר נ׳ אגף מס הכנסה - היחידה לפירוקים [ בנבו 13.4.2004,) ש נפסק כי:
"המבקש להאריך את המועד לנקיטת הליך, חייב לתגיש בקשת למתן ארכת מיד לכש מתברר לו הצורך בארכה,או תוך זמן סביר אחרי כן" (ההדגשות הוספו)
עודראו האמור ברע״א 1778/07 יעל עופר נ׳ רבקה דיין [ בנבו 1.3.2007,] שם נדחתה בקשה להארכת מועד מן הטעם שהוגשה לאחר חלוף המועד להגשה ולאבטרם חלף.
וכן ראו:
המי 13/95 יונס נ׳ פ״ש נצרת, מסים ט6/ ה14; בש״א 169/87 וינשטיין נ׳ הפועלים ליסינגבע״מ, פ״דמא(4) 785) ; בש״א הדר נ׳ הדר, תקצירפ״ד כרך מ״ב -23 ע׳ 366 ; ע״א 796/79 מועלם נ׳ מטא ואח׳, פ״דלה(1) 376.
16. נוסיף ונפנה לפסיקה נוספת בעמ״נ 43172-04-17 גלילות מחזור פסולת בע״מ נ׳ עירית רמת השרון
[ בנבו 15.4.2018,] שם נפסק, כי איחור בהגשת השגה הוא עניין מהותי אשר מחייב דחיית
הערר על הסף:
"המועדים הקבועים בחוק הערר להגשת השגה וערר הס מהותיים. פניית המערערת מיום 17.11.13 ,אשר לא הוגשה במועד הקבוע בחוק הערר,אינה מהווה כלל "השגה" בחוק כמשמעותה הערר. משחלף המועד להגשת השגה הופך החיוב חלוט וסופי ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר במקרה הדומה יותר להתיישנות מהותית, כאשר זכות הנישום לחלוק על חיובי הארנונה בהםחויב מתבטלת עם חלוף המועד להגשת ההשגה והרשות המקומית יכולה לכלכל צעדיה ותקציבה בהתבסס על הידיעה שמדובר בשומה חלוטה... מדובר במועד הקבוע בדין, אשר אי עמידה בו מבטלת את הזכות, שהוענקהבדין ,לתקוף את החיוב"
ובנקודה זו, מפנה בית המשפט לפסיקה הענפה שניתנה בנושא זה ועמדה על חשיבות המועדים:
״וראה: בר״ס 9179/05 המקום של ש .שמחה בע״ מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (12.7.06;)
עמ״ג (מחוזי ת״א) 220/04 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' אפרתי מדפים נכסים בע״מ (16.1.06;) עמ״נ (מחוזי ת״א) 167/07 פאנץ, ליין בע״מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (31.12.07;) עמ״נ 241/08 (מחוזי ת״א) רם-חן חניונים נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (31.5.09) וערעור לביתהמשפט העליון שנדחה - בר״ס 6339/09 רם-חן חניונים בע״מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (11.10.09;) עמ״נ (מחוזי ת״א) 15918-12-09 רם-חן חניונים בע״מג'
עיריית תל אביב (4.5.10;) עת״ם (מחוזי ת״א) 277/09 עלם דוברונסקי נ' עיריית תל אביב (6.6.11;)
עת״ם (מחוזי ת״א) 184/09 א.ר .י מזרחי ובניו בניה והשקעות בע״מ נ' עיריית בת ים(11.9.11;)
עמ״ג (מחוזי חיפה) 57263-11-13 רפאל טורמן נ׳ עיריית חיפה (23.3.14;) עמ״נ (מחוזי ת"א)
4
32429-12-12 יצחק בלוף נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (24.4.14) וערעור לבית המשפט העליון שנדחה - בר״ס 3811/14 ישראל בלוף נ> מנהל הארנונה (5.3.15;) הנריק רוסטוביץ ארנונה עירונית ברך ב' 1323-1322(2007)״
דומה כי עמדתה העקבית של הפסיקה ברורה ולא ניתן לחלוק עליה. נדרשים טעמים נדירים, חריגים וטעמים מיוחדים שיירשמו - אמות המידה המחמירות ביותר שיש, לצורך הצדקת איחור וכן יש ליתן משקל למועד שבו מבוקשת הארכה, האם הוא טרםהמועד חלוף אובדיעבד והאםהוא בסמוך לאחר שחלף או זמן רב לאחר מכן.
הכלל מן אל מפרט
17. כאמור הערר שבנדון הוגש ביום 13.9.2018- למעלה משלושה חודשים לאחר המועד האחרון
להגשתו לפי חוק הערר. העוררת הגישה בקשת הארכה רק לאחר שכבר התקיים האיחור ובד בבד עם הגשת הערר. בבקשת הארכה העוררת אינה חולקת על עצם הגשת הערר באיחור ולמעשה לא מעלהכל נימוקאו הסבר מדוע הוגש הערר באיחורלמעט, כי"סיכויי הקבלה של הערר הםגבוהים מאדיי וכי יש לקיים "דיון מקצועי ובדיקה מעמיקה של טענות העוררת" וכן, היא מציינת כי הנזק שעלול להיגרם לה באם תדחה בקשת הארכה עולה על הנזק שעלול להיגרם למשיב אם בכלל כתוצאה מדחיית בקשת הארכה.
18. בפנינואיחור משמעותי של למעלהמשלושה חודשים. במהלך כל תקופה זו, העוררת לאדרשה ארכה
להגשת הערר אלא זו נתבקשה בד בבד עם הגשת הערר במסגרת בקשת הארכה שבה לא הוצג שום נימוק המסביר או המצדיק את האיחור בהגשת הערר לא כל שכן, נימוק ו/או הסבר המהווים "טעמים מיוחדים" להארכת המועד להגשת ערר לפיחוק הערר.
19. מעבר לכך שהטעמים שהועלו בבקשת הארכה ובהשלמתהטיעון שלהאינם כוללים הסבראו נימוק
לעצם האיחור, ממילא אין בהם רלבנטיות לשאלת האיחור. העוררת נשענת בנימוקיה להארכת המועד להגשת הערר, על מכתבים מאת המשיב שהוצאו בשנת 2019 (ע1 ו מ/2,) קרי במועד מאוחר להגשת הערר עלידיה זאת בחודש 9/2018. העוררת אינה יכולה להיבנות מתכתובת שהתנהלה עם המשיב לאחר שכבר הסתיימה שנת המס בגינה הוגש הערר, לאחר שכבר הוגש הערר, לאחר שכבר התקיים האיחור ולאחר שהעוררת עצמה כבר הגישה בקשת ארכה להגשת הערר. מקובלת עלינו עמדת המשיב כי אין בתכתובת מאוחרת משנת 2019 "להכשיר בדיעבד" את האיחור בהגשת הערר לגבי שנת המס 2018. ככל שישלעוררת טענות ביחס לתכתובת זו,ממילא אין מקומן במסגרת הערר שבפנינו.
20. המשיב הציג שני מכתבים מאוחרים שתיקנו ו/או הבהירו את תוכן המכתב (ע/1) בכך שהפטור ניתן
לנכס רק מיום 1.1.2019 ולא החל מיום 19.3.2018 כפי הנטען ע״י העוררת. גם אם נתייחס לתוכן ההתכתבות בין הצדדים (שהיא משנת 2019,) הרי אין בו כדי להוות "טעם" ואף לא "טעם מיוחדי׳
להארכת המועד להגשת הערר כפישאין בעצםקיומם כדי להוות בסיס להארכת המועד כאמור שכן, העוררת מנסה להיבנות מתוכן מכתב (ע/1) לפיו ולטעמה היא, הפטור ניתן החל מיום 19.3.2018 זאת משום שנכתב בו כי״בהמשך לפנייתכם מיום 19.3.2018...אושר לכם פטור לנכס לא ראוי לפי סעיף 330 החל מיום ההודעה״.
5
ואולם פניית העוררת מיום 19.3.2018 הנ״ל (צורפה כנספח א׳ לכתב הערר), קיבלה מענה דרך תשובת המשיב מיום 24.4.2018 (צורף כנספח ב׳ לכתב הערר) שעליה החליטה העוררת לערור לפני ועדת הערר;לא ניתן לומר, אפוא, כי מכתב המשיב מיום 17.2.2019 (ע1) התייחסבנוסף לשנת המס 2019 גם לשנת המס 2018 ולגביה באופן רטרואקטיבי והדבר אינו סביר כלל בהינתן בדיקת הנכס (מיום 10.4.2018) שנערכה עי׳י המשיב בסמוך לאחר פניית העוררת מיום 19.3.2018 ושבה נמצא כי הנכס אינו בלתי ראוי לשימוש (נספח ב׳ לכתב הערר ונספח 1 לכתב התשובהלערר). זאת ועוד, מכאן לידתם של מכתבי ההבהרה של המשיב (מ/1 ו־ מ/2) שתוכנם מעיד כי הם נועדו להבהיר כי הפטור ניתן אך בגין שנת המס 2019. גם אם נלך בהתאם לקו טיעונה של העוררת כאילו ניתן להביןמתוכן המכתב (ע/1) כי הפטור חל גם על שנת 2018 (ואנו לא סבורים כך כפי המפורט לעיל), הרי בסמוך מאד (כשבוע ימים בלבד) לאחר הוצאת המכתב (ע/1- מיום 17.2.2019,) המשיב הוציא מכתב נוסף מיום 24.2.2019 (מ2) שתוכנו הסיר כל ספק בעניין זה. זאת ועוד, ממכתב (מ/2) עולה כי העוררת פנתה ביום 31.1.2019 למשיב לקבלת פטור בגין הנכס בהיותו לא ראוי לשימוש זאת בהתייחס לשנת המס 2019 ואכן הנכס נבדק ע״י המשיב ביום 14.2.2019 ונמצא כי הוא עונהעל הגדרת נכסלא ראוי לשימוש ופועל יוצא, ניתן פטור בגינו לאותה השנההנ״ל.
דהיינו, בדיקת הנכס ביום 14.2.2019 באה בעקבות פניית העוררתמיום 31.1.2019 ולא עקבפנייתה מיום 19.3.2018 כאשר פנייה לגבי זו, נערך ביקור בנכסביום 10.4.2018 (שבה נמצא כי הנכס אינו בלתי ראוי לשימוש) ושלאחר מכן, ניתן מענה בכתב לפניית העוררת זאת במכתב המשיב מיום 24.4.2018 (נספח ב׳ לכתב הערר) שעליו החליטה העוררת לערור לפני ועדת הערר כאמור. האמור מהווהחיזוק נוסף לכך, כי המכתב (ע/1) לא באכדי ליתן פטור לנכס גם לגבי שנת המס 2018 ומכל מקום, וככל שהדבר לא הובן כראוי ו/או במפורש מתוכנו או ככל שנפל בו אי דיוק מסוים בעניין היקף תחולתו, הדברים באו על תיקונם, כמעטבאופן מידי ובסמוך מאד למועד הוצאתו, באמצעות מכתב המשיב הנוסף מיום 24.2.2019 (מ2.)
21. כך גם אין בטענות העוררת בדבר ניסיונההקודם בהגשת השגותועררים או בטענה בדבר מצבו הפיזי
של הנכס, להצדיק הארכת המועד להגשת הערר. מבלי שנחווה דעה לגבי צדקת או אי צדקת טענות העוררת לגבי מצבו הפיזי של הנכס, נציין כי ממילא סיכויי הערר אינם ממין הטעמים שנקבעו בפסיקה כטעם להארכת מועד להגשת ערר. ואילו לגבי הטענות בדבר ניסיון קודם של העוררת בהגשת השגות ועררים, הרי הדבר רק עומד לה לרועץ, עת למרות שהיא בעלת ניסיון עבר, הגישה בקשות פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש ומודעת למועדים, הגישה את הערר נשוא החלטה זובאיחור ניכר ללא הצגת כל הסבר ו/או נימוק לכך וממילא ללא הצגת "טעמים מיוחדים" כמצוות הפסיקה והדין.
22. על כן, לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין הערר להידחות על הסף מחמתהגשתו באיחור ושלא
לפיפרק הזמן הקבוע בסעיף 6(א בחוק הערר.
סיכום ומסקנות
23. אשר על כן, טענת המשיבה לעניין סילוק הערר על הסף מחמת הגשתו באיחור מתקבלת בזאת וכפועל
יוצא מכך, הערר נדחה על הסף.
6
24. בנסיבות העניין, אנו לא עושי צו ביחסלהוצאות.
25. בהתאם לתקנה 20(ב בתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרידין בפני
וועדת הערר), התשל״ז־ 1977. קיימת זכות ערעור על החלטה זו לפני בית המשפטלעניינים מנהליי וזאת תוך 45 יום מיו מסירת ההחלטה.
26 בהתאם להוראת תקנה 20 (ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת הערר), התשל״ז־ 1977, החלטה זותפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת תוך 10 מיום ימים הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסו ההחלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.
27. מזכירות ועדת הערר תמציא החלטה זו לב" כ הצדדים בדואר רשום ובפקס׳ ותוודא קבלתה
טלפונית.
ניתנה היום: 22.2.2021. .
סו עייאש
\ ועדת הערר
ראמי עלי, עו״ד
יד׳ ר ועדת הערר
מר רועי קרליץ
חבר ועדת הערר
הטקסט שהופק מהקובץ הסרוק עצמו (זיהוי תווים אוטומטי)
בפני ועדת ערר לענייני ארנונה שליד עיריית עבו ערר מס' 79/18
בפני ועדת הערר: עוה''ד ראמי עלי - יו''ר הועדה
בעניין:
מר יהודה עייאש- חבר הועדה
מר רועי קרליץ -חבר הועדה
מאי מרקט מ.י. בע''מ
ע"י בייכ עוהייד תאבר עסאף
העוררת
נגד
מנהל הארנונה בעיריית עבו
ע"י בייכ עוהייד דביר ליבוביץ ואחי
המשיב
החלטה
רקע כללי וטענות הצדדים:
ביום 19.3.2018 הגישה העוררת למשיב השגה בנוגע לנכס שסומן במרשמי העירייה כנכס מסי 1 (להלן: ההשגה ו- הנכס בהתאמה), ואת בטענה כי יש לפוטרו מחיובי ארנונה עירונית בהיותו נכס בלתי ראוי לשימוש ומכוח סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. ההשגה התייחסה לשנת המס 2018.
במסגרת תשובת המשיב מיום 24.4.2018, דחה האחרון את ההשגה מהנימוק שהנכס נמצא, בביקורת שנערכה בנכס, כראוי לשימוש (להלן: התשובה להשגה), אשר נשלחה לעוררת בדואר רשום ונמסרה ליעדה ביום 4.5.2018.
העוררת לא השלימה עס התשובה להשגה וביום 13.9.2018 היא הגישה עליה ערר לועדת ערר בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976 (להלן: חוק הערר). אלא שהערר הוגש למעלה מארבעה חודשים ממועד קבלת התשובה להשגה.
משכך, ובד בבד עס הגשת הערר, הגישה העוררת בקשה להארכת המועד להגשת הערר (להלן: בקשת הארכה). העוררת העלתה מספר נימוקים בבקשת הארכה שבכוחם, לטענתה, להוות בסיס להארכת המועד להגשת הערר. ראשית, טענה העוררת כי הנכס אינו ראוי לשימוש, נטוש ומוזנח ועל כן, אין להשית שומת חיוב על העוררת בגינו רק בשל הגשת הערר באיחור וכן, העובדה שהעוררת ניהלה בעבר הליכי השגה וערר ועמדה במועדים וכי בדרך כלל העוררת מקפידה על המועדים. כמו כן נטען כי בקשת הארכה מוגשת יילמען הזהירות'י.
.10
המשיב השיב לערר ולבקשת הארכה ובכתב תשובתו לערר העלה טענה מקדמית לסילוק הערר על הסף מחמת הגשתו באיחור ושלא במסגרת המועד להגשת ערר הקבוע בחוק הערר.
ביום 25.6.2020 התקיים דיון בפנינו בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. במהלך הדיון הציגה העוררת מכתב שנשלח לה ע"י המשיב ביום 17.2.2019 שבו הוא מציין כיייבהמשך לפנייתכס מיום 19/3/2018 הריני להודיעכם כי בעקבות סור בנכס נמצא כי המחסן בגודל 1898.94 מי, אינו ראוי לשימוש, אושר לכם פטור לנכס לא ראוי לפי סעיף 330 החל מלום ההודעהיי (המכתב הנייל הוגש וסומן עע). על בסיס מכתב וה, טען בייכ העוררת כי לא חל איחור בהגשת הערר שכן, מכתב וה מתייחס גם לשנת 8 וכן הציג פטור שניתן לנכס לשנת המס 2020 (לפי מכתב שהוגש ע"י העוררת וסומן ע/2).
בייכ המשיב חזרה על העמדה לפיה הערר הוגש באיחור וכי בקשת הארכה הוגשה רק עס הערר וכאשר האיחור כבר חל. היא הוסיפה וטענה כי אין במכתבים שנשלחו לאחר שהערר הוגש כבר באיחור יילהכשיריי את האיחור שנעשה עוד קודם לכן. הפטור משנת 2020 אינו רלבנטי לתקופה שבמחלוקת וכך גס הפטור לגבי שנת 2019. למעלה מן הצורך, הסבירה כי הפטור שניתן בשנת 2019 ניתן רק לגבי שנת המס 2019 ולאחר המכתב שהוצג ע"י בייכ העוררת כאמור (מוצג ע/1) נשלחו שני מכתבים מתקנים, האחד מיום 24.2.19 והשני מיום 4.6.19 שבהם הוברר כי הפטור מתייחס רק לשנת המס 2019 (המכתביסם הוגשו ע"י בייכ המשיב וסומנו מ/1 ו- מ/2 בהתאמה).
בתום הדיון אפשרנו לצדדים להגיש השלמת טיעון בנוגע לטענה המקדמית הנייל והצדדים הגישו השלמות טיעון מטעמם בהתאם.
בהשלמת הטיעון שהגישה העוררת מבקשת היא להסתמך על המכתבים (ע/1 מיום 17.2.2019 ו- מ/2 מיום 24.2.2019 ושניהם צורפו להשלמת הטיעונים מטעמה) והיא טוענת כי מאחר ובמסגרת המכתב (ע/1) תוקנה השומה לשנת 2018 והדבר אף עודכן בספרים, הרי שיש לראות את טענת האיחור שמעלה המשיב לגבי ערר המתייחס לשנת מס זו כחוסר תום לב, מעשה הטעייה וכאקט שעומד בניגוד לחובת ההגינות המנהלית. העוררת טוענת כי המכתבים שהוצאו לאחר מכן ואשר ביקשו לתקן בדיעבד את האמור במכתב מיום 17.2.19 (ע/1), הוצאו בחוסר תום לב ובניגוד לחובת ההגינות המנהלית.
ואילו המשיב בהשלמת הטיעון שהוגשה מטעמו, חוזר הוא על האמור בתגובתו שהוגשה כנגד בקשת הארכה ומוסיף וטוען כי המדובר באיחור ניכר לגביו אין מחלוקת וכי העוררת למעשה לא הציבה שום טעם או הסבר לאיחור, ובוודאי לא טעם מ*וחד לפי דרישת הפסיקה בעניין זה. המשיב טוען כי אין דבר וחצי דבר עס תכתובת שנעשתה בשנת 2019, לאחר שהערר כבר הוגש באיחור ולאחר שהסתיימה שנת המס 2018, מכל מקום ממילא התשובה (ע/1) התייחסה לפנייה של העוררת שהוגשה בשנת המס 2019 ולא לפנייה מושא הערר.
על מנת להשלים את התמונה נציין, כי לפניית העוררת מיום 19.3.2018 (המאווכרת ב- ע/1) ניתנה תשובה מטעם המשיב ביום 24.4.2018 (הפנייה והתשובה הנייל צורפו לכתב הערר- נספתיס אי ו- בי הימנו). עוד נציין כי הן בבקשת הארכה והן בהשלמת הטיעון שהוגשה על ידה לאחר מכן, העוררת לא כפרה בעובדה כי מכתב המשיב מיום 24.4.2018 (התשובה להשגתה) נתקבל אצלה ולידיה.
2
בהתאם לאסמכתאות שהציג המשיב עולה, כי התשובה לעיל נשלחה לכתובת העוררת בדואר רשום ביום 26.4.2018 והיא נמסרה לעוררת ביום 4.5.2018 (העתק אישור משלוח התשובה בדואר רשום ומעקב משלוחים מחברת הדואר על פריט רשום, צורפו כיינספת 2'י לכתב התשובה לערר שהוגש ע"י המשיב).
דיון בטענה המקדמית - הגשת הערר באיחור
.1
.12
33
.4
סעיף 3(א) בחוק הערר קובע כי 'ימי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה...'' (ההדגשות שלנו).
ואילו המועד להגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה בהשגה, נקבע בסעיף 6(א) בחוק הערר כדלקמן:
+הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל האדנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לעדור עליה לפני ועדת עדר"י.
בבריימ 901/14 עבוד ויקטור נ' עיריית חיפה [פורסם בנבו, 6.7.2014] (להלן: עניין עבוד), נדונה השאלה האם בכלל יש לוועדות הערר סמכות להעניק ארכה להגשת השגה וערר, משזאת לא נזכרה בתקנות. נפסק כי קיימת סמכות לוועדת הערר להארכת המועד להגשת השגה וערר, אך ואת רק *מטעמים מלוחדיסיי וילעתים חריגות, במתינות ובזהירותיי. שכן, הגם שנקבע שלוועדות הערר קיימת סמכות להארכת מועד, נפסק כי ייסמכות - לחוד, ושיקול דעת - לחוד'י, והסמכות צריך שתהא מופעלת אד באורח חליג, כדרך האלכות מועד/.
לאחר פסק דין בעניין עבוד ניתנו פסקי דין רבים אשר יישמו את אמת המידה המחמירה שנקבעה בו. נפנה לעניין וה, למשל, לפסק הדין שניתן בעמיינ 11487-12-17 פירו נ' עיריית ירושלים ואח/ [פורסם בנבו] (להלן : עניין פירו). החל מפסקה 26 בפסק הדין דן כבי ביהמייש בבקשת המערער שס לארכה להגשת ערר ועומד על חשיבות ההקפדה על המועדים ועל חשיבות יישום אמת המידה שהציב ביהמייש העליון בפסייד עבוד. לאור דבריו של ביהמייש העליון בעניין עבוד, קובעת כבי השי כהן לקח, כי אמת המידה בה יש לעשות שימוש למתן הארכה היא אמת המידה המחמירה ביותר הקיימת -
טעמים מיוחדים שיירשמו:
*נראה כי נדרשים *טעמים מיוחדים שיירשמוי כדי להאריך מועד זה (השוו: תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרתי, התשמיד-1984). הדרישה האמורה ל'יטעמיס מיוחדים שיירשמוי, מאפשרת לאזן בין אינטרס סופיות השומה מחד גיסא, לבין אינטרס הפרט להביא את עניינו לפני הגודם המוסמךן כדי להבטיה תשלום מס אמת מאידךץ גיסא?
(ההדגשות הוספו).
הפסיקה קבעה, כחוט השני, כי כאשר אמת המידה למתן הארכה היא י"מטעמים מיוחדים שיירשמויי, הרי שנדרשים נימוקים כבדי משקל למתן הארכה, הנעוציס בגורמים חיצוניים, שאינם מצויים בשליטת בעל הדין (ראו למשל: רעייא 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע''ימ [פורסם בנבו, 8;, כך גם, נקבע כי אין להקל ראש בעצם ההגשה באיחור, ונקבעה כחוט השני ופעם אחר פעם ההלכה המושרשת, לפיה כל איחור איחור הוא וגם איחור של יום אחד הוא איחור המצדיק
3
.5
.6
הסבר, ונקבע כי יש לייחס משקל לגודל האיחור- ראו למשל עמיינ 461-05-11 נצב''א אחזקות 1995 בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית טירת הכרמל [פורסם בנבו, 23.7.2012]).
ההלכה הפסוקה גס קבעה, כי יש ליתן משקל למועד שבו נתבקשה לראשונה הארכה והאסם היא התבקשה לפני חלוף המועד או לאחר שזה כבר חלף. ראו לעניין וה האמור בבשי'א (עליון) 1832/04 קוטלר נ' אג(ף מס הכנסה - היחידה לפירוקים [פורסם בנבו, 13.4.2004], שס נפסק כי:
''יהמבקש להאריך את המועד לנקיטת הליך, חייב להגיש בקשה למתן אדכה מיד לכש מתברר לו הצורך באדכה, או תוך זמן סביר אחד* כןיי (ההדגשות הוספו)
עוד ראו האמור ברעייא 1778/07 יעל עופר נ' רבקה דיין [פורסם בנבו, 1.3.2007], שס נדחתה בקשה להארכת מועד מן הטעם שהוגשה לאחר חלוף המועד להגשה ולא בטרם חלף.
וכן ראו:
המי 13/95 יונס נ' פ''ש נצרת, מסים ט6/ ה14; בשייא 169/87 וינשטיין נ' הפועלים ליסינג בע''מ, פייד מא(4) 785); בשייא הדר נ' הדר, תקציר פייד כרך מייב -23 עי 366; ע'יא 796/79 מועלם נ' מטא ואח', פייד לה(1) 376.
נוסיף ונפנה לפסיקה נוספת בעמיינ 43172-04-17 גלילות מחזור פסולת בע''מ נ' עירית רמת השרון [פורסם בנבו, 15.4.2018], שס נפסק, כי איחור בהגשת השגה הוא עניין מהותי אשר מחייב דחיית
הערר על הסף:
*/המועדים הקבועים בחוק העדר להגשת השגה ועדר הס מהותיים. פניית המעדעדת מיום 3, אשר לא הוגשה במועד הקבוע בחוק הערר, אינה מהווה כלל /השגתי/ כמשמעותה בחוק העדד. משחלך המועד להגשת השגה הופך החיוב חלוט וסופי ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר במקדה הדומה יותד להתיישנות מהותית, כאשר זכות הנישום לחלוק על חיובי האדנונה בהם חויב מתבטלת עם חלוף המועד להגשת ההשגה והרשות המקומית יכולה לכלכל צעדיה ותקציבה בהתבסס על הידיעה שמדובר בשומה חלוטה... מדובר במועד הקבוע בדין, אשר אי עמידה בו מבטלת את הזכות, שהוענקה בדין, לתקוף את החיוב/
ובנקודה זו, מפנה בית המשפט לפסיקה הענפה שניתנה בנושא זה ועמדה על חשיבות המועדים :
וראה: ברים 9179/05 המקום של ש.שמחה בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (12.7.06);
עמנ (מחוזי ת''א) 220/04 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' אפרתי מדפים נכסים בע/מ (16.1.06); עמל'כ (מחוזי ת'/א) 162/07 פאנץ' ליין בע"מ ג מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (12.07.); עמלנ 241/08 (מחוזי ת'/א) רם-חן חניונים נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (31.5.09) וערעור לבית המשפט העליון שנדחה - ברים 6339/09 דם-חן חניונים בע/מ נ? מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (11.10.09); עמ/נ (מחוזי ת'/א) 15918-12-09 דס-חן חניונים בעי/מ 2 עיריית תל אביב (4.5.10); עת'יס (מחוזי ת'/א) 277/09 עלם דוברונסקי נ' עיריית תל אביב (66.6.11;
עת'ים (מחוזי ת'/א) 184/09 א.ד.* מזרחי ובניו בניה והשקעות בע''מ ני עיריית בת ים (11.9.11);
עמ'נ (מחוזי חיפה) 57263-11-13 רפאל טורמן ני עידריית חיפה (23.3.14); עמי/נ (מחוזי ת'/א)
4
2 יצחק כלוף ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (24.4.14) ועדעור לבית המשפט העליון שנדחה - ברס 3811/14 ישראל כלוף גי מנהל האלנונה (5.3.15); הנדריק רוסטוביץ אדנונה עידונית כרך ב' 2007(1323-1322)/.
דומה כי עמדתה העקבית של הפסיקה ברורה ולא ניתן לחלוק עליה. נדרשים טעמים נדירים, חריגים וטעמיס מיוחדים שיירשמו - אמות המידה המחמירות ביותר שיש, לצורך הצדקת איחור וכן יש ליתן משקל למועד שבו מבוקשת הארכה, האם הוא טרם חלוף המועד או בדיעבד והאם הוא בסמוך לאחר שחלף או זמן רב לאחר מכן.
מן הכלל אל הפרט
7
.8
.9
.20
כאמור, הערר שבנדון הוגש ביום 13.9.2018- למעלה משלושה חודשים לאחר המועד האחרון להגשתו לפי חוק הערר. העוררת הגישה בקשת הארכה רק לאחר שכבר התקיים האיחור ובד בבד עס הגשת הערר. בבקשת הארכה העוררת אינה חולקת על עצם הגשת הערר באיחור ולמעשה לא מעלה כל נימוק או הסבר מדוע הוגש הערר באיחור למעט, כיייסיכויי הקבלה של הערר הם גבותים מאדיי וכי יש לקיים יידיון מקצועי ובדיקה מעמיקה של טענות העוררתיי וכן, היא מציינת כי הנוק שעלול להיגרם לה באם תדחה בקשת הארכה עולה על הנזק שעלול להיגרם למשיב אס בכלל כתוצאה מדחיית בקשת הארכה.
בפנינו איחור משמעותי של למעלה משלושה חודשים. במהלך כל תקופה זו, העוררת לא דרשה ארכה להגשת הערר אלא זו נתבקשה בד בבד עס הגשת הערר במסגרת בקשת הארכה שבה לא הוצג שום נימוק המסביר או המצדיק את האיחור בהגשת הערר לא כל שכן, נימוק ו/או הסבר המהווים ייטעמיס מיוחדיסיי להארכת המועד להגשת ערר לפי חוק הערר.
מעבר לכך שהטעמיס שהועלו בבקשת הארכה ובהשלמת הטיעון שלה אינם כוללים הסבר או נימוק לעצם האיחור, ממילא אין בהם רלבנטיות לשאלת האיחור. העוררת נשענת בנימוקיה להארכת המועד להגשת הערר, על מכתבים מאת המשיב שהוצאו בשנת 2019 (ע/1 ו- מ/2), קרי במועד מאוחר להגשת הערר על ידיה ואת בחודש 9/2018. העוררת אינה יכולה להיבנות מתכתובת שהתנהלה עס המשיב לאחר שכבר הסתיימה שנת המס בגינה הוגש הערר, לאחר שכבר הוגש הערר, לאחר שכבר התקיים האיחור ולאחר שהעוררת עצמה כבר הגישה בקשת ארכה להגשת הערר. מקובלת עלינו עמדת המשיב כי אין בתכתובת מאוחרת משנת 2019 '*להכשיר בדיעבדיי את האיחור בהגשת הערר לגבי שנת המס 2018. ככל שיש לעוררת טענות ביחס לתכתובת זו, ממילא אין מקומן במסגרת הערר שבפנינו.
המשיב הציג שני מכתבים מאוחריס שתיקנו ו/או הבהירו את תוכן המכתב (ע/1) בכך שהפטור ניתן לנכס רק מיום 1.1.2019 ולא החל מיום 19.3.2018 כפי הנטען ע"י העוררת. גס אס נתייחס לתוכן ההתכתבות בין הצדדים (שהיא משנת 2019), הרי אין בו כדי להוות 'יטעס'י ואף לא ייטעם מיוחדיי להארכת המועד להגשת הערר כפי שאין בעצם קיומם כדי להוות בסיס להארכת המועד כאמור שכן, העוררת מנסה להיבנות מתוכן מכתב (ע/1) לפיו, ולטעמה היא, הפטור ניתן החל מיום 19.3.2018 זאת משום שנכתב בו כיייבהמשך לפנייתכם מיום 19.3.2018...אושר לכם פטור לנכס לא ראול לפי סעיף 330 החל מיום ההודעה"ל.
ואולם, פניית העוררת מיום 19.3.2018 הנייל (צורפה כנספח אי לכתב הערר), קיבלה מענה דרך תשובת המשיב מיום 24.4.2018 (צורף כנספח ב' לכתב הערר) שעליה החליטה העוררת לערור לפני ועדת הערר! לא ניתן לומר, אפוא, כי מכתב המשיב מיום 17.2.2019 (ע/1) התייחס בנוסף לשנת המ 9 גס לשנת המס 2018 ולגביה באופן רטרואקטיבי והדבר אינו סביר כלל בהינתן בדיקת הנכס (מיום 10.4.2018) שנערכה ע"י המשיב בסמוך לאחר פניית העוררת מיום 19.3.2018 ושבה נמצא כי הנכס אינו בלתי ראוי לשימוש (נספת בי לכתב הערר ונספח 1 לכתב התשובה לערר). ואת ועוד, מכאן לידתס של מכתבי ההבהרה של המשיב (מ/ ו- מ/2) שתוכנס מעיד כי הס נועדו להבהיר כי הפטור ניתן אך בגין שנת המס 2019. גס אס נלך בהתאם לקו טיעונה של העוררת כאילו ניתן להבין מתוכן המכתב (ע/1) כי הפטור חל גס על שנת 2018 (ואנו לא סבורים כך כפי המפורט לעיל), הרי בסמוך מאד (כשבוע ימים בלבד) לאחר הוצאת המכתב (ע/1- מיום 17.2.2019), המשיב הוציא מכתב נוסף מיום 24.2.2019 (מ/2) שתוכנו הסיר כל ספק בעניין אה. את ועוד, ממכתב (מ/2) עולה כי העוררת פנתה ביום 31.1.2019 למשיב לקבלת פטור בגין הנכס בהיותו לא ראוי לשימוש זאת בהתייחס לשנת המס 2019 ואכן, הנכס נבדק ע"י המשיב ביום 14.2.2019 ונמצא כי הוא עונה על הגדרת נכס לא ראוי לשימוש ופועל יוצא, ניתן פטור בגינו לאותה השנה הנייל.
דהיינו, בדיקת הנכס ביום 14.2.2019 באה בעקבות פניית העוררת מיום 31.1.2019 ולא עקב פנייתה מיום 19.3.2018 כאשר לגבי פנייה זו, נערך ביקור בנכס ביום 10.4.2018 (שבה נמצא כי הנכס אינו בלתי ראוי לשימוש) ושלאחר מכן, ניתן מענה בכתב לפניית העוררת ואת במכתב המשיב מיום 8 נ(נ(נספרז ב' לכתב הערר) שעליו החליטה העוררת לערור לפני ועדת הערר כאמור. האמור מהווה חיוזוק נוסף לכך, כי המכתב (ע/1) לא בא כדי ליתן פטור לנכס גס לגבי שנת המס 2018 ומכל מקום, וככל שהדבר לא הובן כראוי ו/או במפורש מתוכנו או ככל שנפל בו אי דיוק מסוים בעניין היקף תחולתו, הדברים באו על תיקונס, כמעט באופן מידי ובסמוך מאד למועד הוצאתו, באמצעות מכתב המשיב הנוסף מיום 24.2.2019 (מ/2).
1 כך גס אין בטענות העוררת בדבר ניסיונה הקודם בהגשת השגות וערריס או בטענה בדבר מצבו הפיזי של הנכס, להצדיק הארכת המועד להגשת הערר. מבלי שנחווה דעה לגבי צדקת או אי צדקת טענות העוררת לגבי מצבו הפיזי של הנכס, נציין כי ממילא סיכויי הערר אינם ממין הטעמים שנקבעו בפסיקה כטעס להארכת מועד להגשת ערר. ואילו לגבי הטענות בדבר ניסיון קודם של העוררת בהגשת השגות ועררים, הרי הדבר רק עומד לה לרועץ, עת למרות שהיא בעלת ניסיון עבר, הגישה בקשות פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש ומודעת למועדים, הגישה את הערר נשוא החלטה זו באיחור ניכר ללא הצגת כל הסבר ו/או נימוק לכך וממילא ללא הצגת ייטעמיס מיוחדים'' כמצוות הפסיקה והדין.
2]. על כן, לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין הערר להידחות על הסף מחמת הגשתו באיחור ושלא לפי פרק הזמן הקבוע בסעיף 6(א) בחוק הערר.
סיכום ומסקנות
3. אשר על כן, טענת המשיבה לעניין סילוק הערר על הסף מחמת הגשתו באיחור מתקבלת בזאת וכפועל
יוצא מכך, הערר נדחה על הסף.
ראמי עלי, עו'יד
יו"'ר ועדת הערר
ד ץ0 6080060