פרוטוקול ועדות ערר מס' 8/2018 - עבאדי יהודית
מסמכים נוספים באותה ישיבה: פרוטוקול נגיש
זהו העתק סרוק של הפרוטוקול. הטקסט שלהלן הוא של פרוטוקול נגיש - אותה ישיבה, בגרסה עם שכבת טקסט אמיתית.
כפני הועדה לערריארנונה ערר 8/18
1. העוררת הנה המחזיקהבנכס אשר סומן במרשמי המשיב כנכס מס׳ 18001027007 (להלן: "הנכס,׳). הנכס
הנו בית פרטי אשר בו מתגוררת העוררת.
2. העוררת הגישה למשיב ביו 11.1.2018 השגת (להלן: ״ההשגה״), בטענה כי הנה קשישה סיעודית בת 91
המתקיימת מקצבת זקנה ואינה מסוגלת לעמוד בתשלומי הארנונה ועל כן התבקשה הנחה מארנונה. לגוף
החיוב העלתה העוררת מספרטענות:
האחת, כי אין לחייב בריכת שחייה המצויה בשטח הנכס, בשטח של 48.12 מ״ר (להלן: "הכריכה"), מאחר והיא אינה בשימוש ברוב ימות השנה ואינה מקורה ולכן אין לראות בה "בניין" ובוודאי אינה "בניין המשמשלמגורים" ובהיעדרסיווג ספציפי בצוהמסים לבריכה אין לחייבה, השניה, כי אין לחייב קומת יסודותמתחת לבית בשטח של 203.86 מ״ר מהנימוק שהיא אינה בשימוש, אינה מתאימה לשימוש כמגורים ובהיותה אטומה (להלן: "קומת היסודות האטומה"). שטח זה כולל גומחה שבה היו מוצבים בלוני הגז של העוררת, בשטח של 5.15 מ״ר בגובה 1.50 מ״ר ואשר גם היא נאטמה זה מכבר (להלן : "גומחת הגז").
כן מפנה העוררת לכך שבדרישת הארנונה לשנת 2018 הוכר שטח זה כשטח לאראוי והופטר מחיוב לשלוש שנים, אך כעת מחויבלפי התעריף המזערי למגורים, השלישית, כי אין לחייב חלק מהנכס המשמש כמקלט לשעת חירום ובשטח של 17.18 מ״ר (להלן:
"המקלט"),
הרביעית, כי אין לחייב חדר מדרגות בשטח של 7.71 מ״ר (להלן: "חדר המדרגות"), בהיותו משמש את המקלט, אולחלופין לחייברק את חלל פיר המדרגות שהנו 2.57 מ״ר ולא לחייבו שלוש פעמיםכפי שנעשה בחיוב,
1
שבעיר עכו
בפני ועדת הערר: עו״ד ראמי חזאן- יו״ר הועדה
מר יהודה אזולאי- חבר הועדה
מר יהודה עייאש - חבר הועדה
בעניין שבין: עבאדי יהודית
ע״י ב״כ עו״דשלמה נו ני עבדי העוררת
נגד
מנהל הארנונה בעיריית עכו
ע״יב׳׳כ עו״ד דבירואח׳ ליבוביץ המשיב
החלטה
רקע כללי:
החמישית כי אין לחייב שטח המצוי בחצר האחורית של הנכס, המצוי מתחת לכרכוב של הנכס, מהנימוק שאינו משמש למגורים ואינו יכול לשמש למגורים ואשר הנו כנטען שטח משותף ובסה״כ בשטח של 12.77 מי׳ר (להלן: "השטח מתחת לכרכוב"),
הששית, כי אין לחייב שטח פתוח בקומת המרתף העומד על 15.52 מ״ר המצוי מתחת למרפסת הדירה ואשר מותקן בו מונה החשמל של הדירה, מהנימוק שאינו בניין למגורים ואינו יכול לשמש כבניין למגורים (להלן: "שטח קומת המרתף׳,),
והשביעית, כי אין לחייב את השטח מתחת לסככה בשטח של 26.89 מ״ר מהנימוק שמדובר בסככה המצויה מחוץ לשטח הדירה ואינה משמשת למגורים, אלא נבנתה למנוע את דליפת מי הגשם למרפסת ולדירה (להלן : "השטח מתחת לסככה").
3. המשיב השיב להשגה ביום 11.3.2018 ודחה את טענות העוררת (להלן: "התשובה להשגה"). בכל הטענות
הנוגעות למצב סוציאלי והנחות - טענות אלה נדחו על הסף מהנימוק שאינן בגדר הטענות שניתן להעלות במסגרת ההשגה והפנה את העוררת לפנות לגורמים המתאימים. הטענות שכן מצויות בסמכות המשיב נדחו לגופו של עניין, המשיב הפנה להגדרת "בניין" שבצו המסים לעירית עכו (להלן: "צו המסים")
ולשיטת המדידה שבצו המסים, שהנן הגדרות מרחיבות ועל בסיס מידות חוץ ועל כן, אין צורך לנקוט בכל פריט במפורש על מנת שייכלל בחיוב. אין להיבנות מפריטים כאלה ואחרים שלא חויבו בעבר מחמת טעות ואין להנציח את הטעות. אין גם להיבנות מכך שקיים שימוש בחלק מימות השנה ואין בכך למנוע חיוב.
לגבי המקלט הפנה המשיב לסי י׳ לפרק מגורים בצו המסים, הקובע ש מקלט שלא חויב הנו מקלט לפי תקני שלטונות הג״א ובתנאי שהוא ריק מכל אדם וחפץ למעט ציוד חירום, ואולם במקרה זה לא צורף אישו מהג״א ולא צורפו אסמכתאות על כך שה מקלט ריק מכל אדם וחפץ למעט ציוד חירום.
לגבי חדר המדרגות, צוין כי שטח חדר המדרגות חושב שלוש פעמים מאחר ובנכס שלושה מפלסים ובהתאם לשיטת המדידה בצו המסים שהנה "ברוטו ברוטו".
4. בגין החלטה זו הוגש הערר נשוא החלטה זו. לאחר דיון מקדמי בערר קיימנו סיור בנכס בהשתתפות
הצדדים ובאי כוחם. פרוטוקול הסיור והתמונות שצולמו במהלכו הומצאו לצדדים. בסיור הבחינו הנוכחים בגומחת הגז וקומת היסודות, שהיתה אטומה. בשטח קומת המרתף חנו אופניים, היו מצויים מספר חפצים וכן היה מותקן בה ארון חשמל. במהלך הסיור העלה ב״כ העוררת טענה לפיה עירית עכו אינה נוהגת לחייב שטח מתחת לפרגולה והמשיב התנגד לטענה זו מחמת היותה בגדר הרחבת חזית. כן הבחנו במהלך הסיור כי הנכס מורכב משלושה מפלסים שונים: קומת קרקע, קמה עליונה וקומת מרתף.
עוד הבחנו כי בריכת השחייה הנה מלאה במים ומוקפת דק עץ.
5. לבקשת הצדדים לאחר הסיור נקבע הערר להגשת ראיות והתקיים דיון הוכחות בו נחקרו המצהירים
מטעם הצדדים.
6. מטעם העוררת מסרה תצהיר כלתה של העוררת, הגב׳ עבדי שרה (להלן: "הגב׳ עבדי") וזאת לאור גילה
ומצבה המנטלי של העוררת והיותה קשישה סיעודית. בתצהיר צוין כי העוררת כמעט אינה יוצאת מדירתה ואף מחדרה בשל מצבה הפיזי ולמעשה משתמשת רק במפלס התחתון של הנכס, בשטח של 109.48 מ״ר התצהיר מהווה בעיקרו חזרה על טענות העוררת בהשגה ובערר.
2
7. המשיב מטעמו הגיש את תצהירה של הגב׳ פאני סמיטצקי, מנהלת אגף הגביה בעירית עכו (להלן: "גב׳
סמיטצקי"). התצהיר מהווה בעיקרו חזרה על עמדת המשיב בתשובתו להשגה ולערר. גב׳ סמיטצקי מציינת, כי במהלךהסיור המשותף שהתקיים בנכס, התרשמה כי אכן כלל השטחים שחויבו משמשים את העוררת לצורכי מגורים כחלק בלתי נפרד מהנכס ובכלל זה שטח קומת היסודות האטומה, זוהיהחלטה של העוררת לא להשמיש שטח זה ורק לפנים משורת הדין ניתן לנכס זה פטור לשלוש שנים וכעת הוא מחויב בתעריף המינימלי. עוד צוין, כי בעקבותהסיור הוחלט לפטור את שטחהמקלט מחיוב, וזאת החל מיום 1.1.2018. על כן טענה זו אינה עודבמחלוקת.
8. בחקירתהשל המצהירה מטעםהעוררת העוררת בישיבת ההוכחות מיום 10.3.19, אישרה גב׳ עבדי כי הגם
שהעוררת עצמה אינה משתמשת בבריכה, ״יש לפחות 4 משפחות שעושות שימוש בבריכה", שהנם בני משפחה ושכנים, אך לשאלה האם צריך לחלק את שטח הבריכה השיבה כי "לא צריך לחלק כלום". כן אישרה כי הבריכה הנה בריכה בנויה. כן אישרה שקומת היסודות והגומחה הנם בתוך יחידות הדיור, "בדיוק כמו העמודים של היציקה, זה חלק מזה". כן אישרה,כי אם ייפתח האיטום של גומחת הגז, ניתן יהיה להשתמש בה לאחסון בלוני גז, אותם אי אפשר לאחסן בבית. ואלו בחקירתה של הגב׳ סמיטצקי, חזרה היא על עמדתה שכל חלקי הנכס משמשים למטרה של הנכס העיקרי, שהנה מגורים, כולל שטחים המצויים מחוץ לדירה עצמה וכן העידה שאכן המשיבמחייב על פרגולות.
9. בסיכומי הצדדים חזר כל צד על עמדתו. בכלל זה העוררת שבה וחזרה בסיכומיה על טענותיה בנושא
הנחה. העוררת הוסיפה והעלתה טענה חדשה שלא נזכרה עד כה, בדבר חיובה בניגוד לדיני ההקפאה, בשים לב לכך ששטחים שלא חויבו בעבר, חויבו לראשונה כעת. המשיב בסיכומיו טען כי יש לדחות על הסף את הטענותשאינן בסמכותהוועדה וכי ממילא הוענקה זה מכבר לעוררת הנחה בשיעורשל 70%.
דייו
10. כאמור העוררת העלתה מספר טענות בהשגתה, נתייחסלכל אחת מהטענות להלן.
טענות שאינובסמכות הוועדה:
11. העוררת מעלה בעררה מספר טענות בנוגע לזכאותמארנונה. להנחות בסיכומיה הוסיפה טענה שלאנזכרה
עד כה, בדבר חיוב נגד חוקי ההקפאה. מבלי להיכנס לטענת הרחבת חזית, שלא הועלתה על ידי המשיב ביחסלטענה ההקפאה, טענות אלהממילא אינןמסוג הטענות שניתן להעלות בהשגה וערר.
12. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל״ו -1976 (להלן: "חוק הערר")
מגדיר אתסמכויות מנהלהארנונה (וכפועל יוצא -של וועדה זו), קובע כדלקמן:
#*א( מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום לח שיג עלי ח לפני מנחל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלת
*2(הנכס שבשלו נדרשהתשלום אינומצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום/ *3(נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס- גדלו או השימוש בו/ 4( הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 2 ו - :37 לפקודת העיריות/ *5( חיה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 9*ג(לחוק הסדריםחתשנ#ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותוהנכס נפרע בידי המחזיק בנכס/ •ב( אין באמור בחוק זח כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצהשל הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה חיה נגוע באיחוקיות שלא כאמור בפסקאות •2( עד *4( של סעיף קטן *א( ע
3
13. עינינו הרואות, כי המדובר רשימה סגורה של נושאישניתן להעלות במסגרתהשגה, וכתוצאהמכך, בערר.
טענות בנושא הנחות אינן בגדר הטענות שניתן להעלות בהשגה וערר. ראולעניין זה ג פסק הדין בעת׳׳מ 4208/07 אדמונד במגלו נ׳ עירית חיפה (פורסם בגבו).
14. כך ג לגבי דיני ההקפאה. ראו למשל בפסקדין שניתן בעת״מ 17205-04-13 סופר פארם ישראל בע״מ נ׳
מנהל הארנונה בעירית אילת (פורס בנבו), שם קבעה כבי השי ס. הנשיא דברת, כי טענות הנוגעות לסמכות לשנות חיוב בניגוד לדיני ההקפאה -מקומו בעתירה מנהלית בלבד (ראו ס׳ 7 לפסק הדין), כן ראו עע״מ 4068/10 עיריית חולון נ׳ קר פרי בע״מ, עמי 8 (פורסם בגבו).
15. על כן, טענותאלו נדחות על הסף מחמת היעדר סמכות.
טענות לגבי חי 1ב שטחים שלא קיימת לגביהם הגדרת ספציפית בצו המסים והמצויים מקיא לשטח
בו מתגוררת העוררת:
16. העוררת טוענת ששטחים שוני שאין לה הגדרה ספציפית בצו המסים, אינם ברי חיוב וכי אף אין לראות
בהם "בניין המשמש למגורים". בכלל זה הבריכה, שטח קומת המרתף, הכרכוב ושטחיםנוספים.
17. בסעיף 7 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ״ג־1992 (להלן
״חוק ההסדרים״) נקבע, כי המונח ״בנין״יפורש כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן:
"הפקודה"), הוא ההגדרות סעיף בפקודה.
18. בס׳ 269 לפקודה מצויה, בין היתר, ההגדרה למונח "בניין". בזו הלשון:
#כל מבנה שבתחןם תעיריח- אן חלם ממנן- לרמת שטח הקרקע שעיקר שימן שן עם המבנה כחצר אן כגינה שלאןתן מבנה///* (ההדגשות שלנו).
על היותה של הגדרה זו בס׳ 269 לפקודה הנ״ל הגדרה רחבה, עמד בית המשפט העליון בעע׳ימ 11137/04 יעקובוביץ נ׳ מועצה מקומית אעבלין (פורסם בנבו) -
#ארנונה מוטלת כין היתר- בגין נכס מסוג #בניין*/ נכס והמוגדר בסעיף :37 לפקודת תעיריןת-ןקנדרתן רחבה ביותר #/ (ההדגשה שלנו).
19. על רקע לשונה הרחב של הגדרה זו, הכירו בתי המשפט בשורה ארוכה של פריטים שחלה מחלוקת האם ניתן
לראותבהם "בניין", כמהווים חלק מהבניין.
ראולעניין זה למשל ע״ש (ת״א) 682/87 טית בית בע״מ נ׳ מנהל הארנונה עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו)
(להלן - "פס״ד טית בית")- שם התעוררה שאלת סיווגן של ממגורות אשר הכילו מיכלים עשויי פלדה ושנועדו לאחסון נוזלי או גרעינים. על מיכלי אלה אמר השופטלויט, כי הם "מתקני קבע בנויים ולכו הו מהוות "מבנה" והן בכלל בניין לעניין הארנונה פרק שבפקודת העיריות". בהתייחסו להגדרה של "בניין" ציין השופט לויט, כי את המונח "מבנה", המצוי בהגדרת ה״בניין", רחב יותר מהמושג "בניין" ולכן יש לפרש
לפי מונחו באנגלית שהוא רחב יותר וכולל גם-כדלקמן מתקנים :
#מבנה הוא מושג רחב יותר מאשר בניין/ כל מתקן בנוי הוא בכלל מבנה/מטרת פקודת העיריות הייתה-
לעניותדעתי- לחייב בארנונה את המחזיקים במתקני קבע בנויים כמו את המחזיקים בבניינים רגילים#/ (ההדגשה שלנו).
4
20. סעיף 1 לצוהמסים עוסק בחיוב בניינים למגורים, ומגדיר בניין למגורים תוך אימוץ ההגדרה הרחבה
שבפקודת העיריות:
#הגדרת בנייו למגורים
בניין פירושו כל מבנה בתחום העירית-או קלס ממנו/דירה או חדר בתוך דירה הכל לפי העניין #/ (ההדגשה שלנו).
עוד נפנה לס׳ 1(ח הקובע כי שיטת המדידה הנה #מידות חוץ#;
׳תמידות הן מידות חוץ ברוטו כולל מטבח- שירותים- מרפסות- הול- חדר מדרגות- אמבטיות- מקלחות וכל שטח בנוי או מסורת אחר ׳׳. (ההדגשה הוספה).
21. הנה עינינו הרואות, שצו המסים אימץ את המונח "כל מבנה", שפורש בהרחבה בפסיקה. זאת ועוד,
מהמילים ״מבנה או חלק ממנו״ שבהגדרת בניין למגורים - אנו למדים, כי כל חלק ממבנה הוא בר חיוב בארנונה. הדבר נלמד גם משיטת המדידה למגורים, אשר כמו שיטת המדידה לבניינים שאינם למגורים, מבוססת על "מידות חוץ" ־ כלומר כל מה שבתוך המגנה כולל מידות החוץ. כלומר, גם לפישיטת המדידה כל מה שמצוי בתוךהבניין נלקח בחשבון לצורך חיוב ארנונה.
ואם נותר מקום לספק, הרי שהמילים "וכל שטח בנוי או מקורה אחר" מסירות כל ספק לגבי כך שכל שטח ממבנה המגוריםהנו בר חיוב, מקורה או לא, בתוך הדירה או לא וכיו״ב.
22. נוסיף ונפנה גם לפסיקה ספציפית שניתנה לגבי בריכות שחייה, כגון בע״ש 6048/97 כ.א.ן פארק המים
קריות בע״מ נ׳ מנהל מס רכוש וקרן פיצויים חיפה (פורסם בנבו) וכן בה.פ. 176827/99 נופשונית בע״מ נ׳
עיירת חולון (פורסם בנבו) - שם פסקובתי המשפט כי יש לראות בבריכת שחייה כ״בניין".
23. ראו לעניין זה גם החלטה שניתנה על ידנו בערר 33/16 נציגות הבית המשותף ברח׳ בן שושן 80,82,84 נ׳
מנהל הארנונה בעירית עכו- שם קבענו, כי קומת העמודים שבתחתית הבית המשותף הנה ברת חיוב ומהווה חלק מהבניין.
24. מכאן שדין הטענה שמועלית לגבי שורה של חלקים בנכס, שאינם ״בניין״ - הבריכה, קומת היסודות,
שטח קומתהמרתף, השטח מתחת לכרכוב, השטח בקומת המרתף וגומחת הגז - דינה להידחות.
25. כך גם דין הטענה שנכסים אלה אינם "בניין המשמש למגורים", להידחות. אנו לא סבוריםשבניין המשמש
למגורים משמעו רק החלקים בהם ישנים, אוכלים או מתקלחים. כל שמשרת שטח את מטרת המגורים, הוא שטח ה״משמש למגורים".
כך למשל, שטח הבריכהמשמש את דיירי הבית ובני משפחתם (ואין נפקא מינהאם זו העוררתעצמה, או ילדיה ונכדיה ואפילו שכניה, בהסכמתה). בשוםשלב לא נטעןשיש לבריכה שימוש אחר כגון שימוש עסקי או חקלאי, פרט לשימוש לבית המגורים.
כך גם לגבי השטח מתחת לסככה - גבי עבדי עצמה הצהירה בתצהירה, ששטח זה משמש על מנת למנוע דליפת מי גשם לדירה ולשטח מחוצה לו - זהו בדיוק שימושלבית המגורים.
כך גם שטח קומת המרתף - זה משמש לשימושים שונים של הבית, אם זה לחניית אופנים ואחסון ציוד או לארון חשמל. גם גב׳ עבדי עצמה העידה ששטחים אלה הם חלק בלתי נפרד מהנכס, "כמו העמודים של היציקה".
5
26. שאלהאחרת היא, האם שטחים אלה הם ראויים לשימוש. אנולאסבורים שיש סתירה בין עמדת המשיב
ששטח קומת היסודות הוא "בניין" ובין העובדה שהכיר בקומת היסודות האטומה, כולל גומחת הגז, כ״נכס לא ראוי לשימוש" והעניקלו פטור זה. חלק זה של הנכס יכול להיות חלק בלתינפרד מהבניין והוא אכן ככזה וככזה בר חיוב. הדבר אינו סותרהכרתו כלא ראוי לשימוש בשל מצבו בהתאם הפיזי.להוראות ס׳ 330 לפקודת העיריות, פטור זה הנו פטור מלא בתקופה הראשונה של 3 שנים שכבר חלפה, ועל כן כדין הוא חויב בתעריףהמינימלי למגורים, הכל בהתאם להוראות ס׳ 330 הנ״ל
27. על כן,נדחות טענות העוררת ונקבע כי כדין חויבו כל הרכיבים שצוינו בהשגה כ״בניין המשמש למגורים".
הדבר יפה גם לשטח שמתחת לסככה ומתחת לכרכוב, המהווה גם הוא שטח המשמש למגורים ומהווה חלק בלתי נפרד ממבנה המגורים. נשוב ונפנהלעניין זה להגדרותשבצו המסים: "מידות חוץ", "כל מבנה או כל חלק ממנו" ו״כל שטחבנוי או מקורה אחר".
התייחסות לטענות ביחסלבריכת השחייה - שטח משותףושימוש עונתי:
28. כאמור בנוסף לטענה שאין לחייב את הבריכה ביותה לא "בניין" (טענה שנדחתה לעיל), הועלו טענות
נוספות - אי חיוב עקב אי עשיית שימושברוב ימות השנה והיות הבריכה שטח משותף.
29. בכל הנוגע לטענה כי הבריכה הנה שטח משותף שאינו בר חיוב מאחר וישנם כמה משתמשים בבריכה -
תשומת הלב, כי ישלהבחין בין "משתמשים" ל״מחזיקים".מתשובותיה של הגב׳ עבדי בחקירתה הנגדית עולה, כי היא אינה טוענת שישנם כמה "מחזיקים" בבריכה, אלא כמה משפחות שמשתמשות בה. הדבר גם עולה ברורות מתשובתה לשאלה האם יש צורך לחלק את הבריכה ולחייב בגינה גם את אותם משתמשים, על כך השיבה "לא צריךלחלק כלום, לא את הבריכה ושוםשטח משותף".
30. העוררת אינה יכולה להחזיקאת החבלמשני קצותיו: אם טענתה הנה כי הבריכה הנה שטח משותף, הרי
שיש לחייב כל מחזיק בה בחלקו היחסי,אך אם סבורה היא שמדובר בשטח אחד שיש לו מחזיק אחד ולכן אין לחייב לפי חלקיחסי, ממילא לא ניתן עוד לטעוןשמדובר בשטח משותף וזהו כשל לוגי.
31. למעלה מן הצורך, לא הוצגה בפנינו כל ראיה על כך שיש במקום שימוש על ידי עוד מחזיקים או
משתמשים, בביקורנו במקום לא צפינו בכאלהואין כל ראיה שממנה ניתן ללמוד כי אכן ישנו מחזיק נוסף.
שימוש של הנכדים שבאים לבקר או על ידי ילדיו של השכן, אינו הופך אותם ל״מחזיקים". על כן, כלל אין המדובר בשטח משותף. הדבר יפה גם לגבי הטענה לגביהשטח שמתחת לכרכוב.
32. כך גם דין הטענה בדבר אי חיוב הבריכה משום שברוב ימות השנה לא נעשה בה שימוש. טענה זו הוכרה
בפסיקה כטענת ״מחזיק עונתי״ -מחזיק אשר לאור סוג עיסוקו עושה שימוש בפועל בנכס רק בתקופה מסוימת בשנה - כגון בית אריזה הפועל רק בתקופת הקטיף, בריכת שחייה פתוחה הפועלת רק בקיץ ( 10-13־34145 ב״ה פול קלאב בע״מ נ׳ עירית באר שבע (פורסם בנבו) או מפעל לייצור מצות הפועל רק בסביבות חג הפסח - ע״א 1130/90 חברת מצות ישראל בע״מ נ׳ עירית פתח תקווה (פורסם בנבו). בתי
המשפט דחו טענה זו, ראו למשל בעניין חברת מצות ישראל נפסקכי :
#אנו סבורים- כי שימוש עונתי בבנייןהוא שימוש שאינו מזבח את המחזיק בבניין בפטור שניתן בגין תקופות של אי-שימוש החוצצותבין תקופות של שימוש/ במלים אחרות- שימוש חוזר בבניין בעונה או בתקופה מסוימת בשנה •כגון- שימוש במחסנים בחג הפסח- שימוש בבניין כבית אריזה בתקופת הקטיף- שימוש בדירה כדירת קיץ או חורף( מחווה שימוש בבניין במובן הוראות הפקודה בכל חשנח-חיינו גם בתקופות בהן אין בבניין נוכחות בפועל 6
של המחזיק או שימוש פעיל בו/קבלת עמדת המערערת משמעותה ראיית כל שימושעונתי כשימוש חדש- שלפניותקופה שלאי .שימוש- ולא תיא#/ נא ראו גם בפסק הדין בעמ״נ 16־0111707 צרנומורדיק נ׳ עיריית נצרת עילית (פורסם בנבו):
עינינו הרואות- שימוש שנעשה בנכס שלא לאורך כל ימות השנה איננומוציא את המחזיק בו מגדרו של #מחזיק#לשם הטלת ארנונה/ כך הוא גס- מקל וחומר- ביחס למחזיק העושה שימוש בנכס בחלק מימות השבוע/מרביתם שלבתי העסק אינם פועלים 35 שעות ביממה 476 יום בשנה/ יש שחם פועלים בימים מסוימים *קבועים( בשבוע ויש שהם פועלים בחלקים שונים של השנה-ועדיין משלמים ארנונה עבור כל השנה/ מסקנת זו מתיישבת היטב עם התכלית שבחטלתח של ארנונה- המבקשת לחייב את מי שמפיק הנאה מהחזקת הנכס בהשתתפות במימון השירותים שמעניקה לו הרשות/ 33 הדברים מדברים בעד עצמם. אין בעובדה שישנם חודשים בשנה שבהםלא נעשה שימושבבריכה, להצדיק אי חיובה בתקופות אלה. על כן, נדחותגם טענו אלה לגבי אי חיוב הבריכה.
תטעגות לגבי שטח המדרגות:
34. כאמור לעוררת טענה לפיה ישלחייב רק פעם אחת את שטח פיר המדרגות ולא בגין 3 המפלסים הקיימים
בנכס. נשוב ונפנה לעניין זה להגדרת ״בנייןלמגורים״ בתחילת הצו צוין כיבניין למגורים הנו:
'כל מבנה שבתחום העירית אוחלק ממנו/ דירה אוחדר בתוך דירה הכל לפי העניין".
נשוב ונפנה גם ל שיטת המדידה בעירית עכו, ובמסגרתה נקבע, כי 'המידות חן מידות חוץ ברוטו כולל מטבח- שירותים- מפרסות- חול- חדר מדרגות- אמבטיות- מקלחות וכל שטח בנוי או מטורח אחר# (ההדגשה שלנו/
35. מכאן שכל המצוי בתוך הנכס הוא בר חיוב, ואם בבית 3 מפלסים - כדין חויב פיר המדרגות 3
פעמים עינינו הרואות, שבצו המסים לא נמצא כל תימוכין לטענת העוררת כי יש להפחית גרם מדרגות וכי חל משגה בחיוב 3 גרמי מדרגות, על בסיס קיומם של 3 מפלסים בביתה. נא ראו לעניין זה החלטה שניתנה על ידי וועדת הערר בהרכב אחר, בראשות עוה״ד אלי סבן, בערר 30/13 ז׳קלין בן דוד נ׳ מנהל הארנונה בעיירת עבו.
סיכום ומסטגית:
36. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.
37. לאור גילה ומצבה של העוררתלאניתן צו להוצאות.
38. בהתאםלתקנה 20(ב לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בפני וועדת
הערר), התשל״ז -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה וזאת תוך 45 ימים מיום מסירתההחלטה.
39. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין
בוועדת הערר), התשל״ז ־1977, החלטה זו על נספחיה תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת 7
תוך 10 ימים מיוםהגעת ההחלטה לצדדים. הצדדי יוכלולהביע את התנגדותםלפרסו ההחלטה בתוך 5 ימים מיום ההחלטה קבלתותינתן החלטה בהתאם.
ר־ חל
ראמי חזאן, עו״ד
יו״ר ועדת הערר
ניתן היום, 4 03 נ 1^__•
8
הטקסט שהופק מהקובץ הסרוק עצמו (זיהוי תווים אוטומטי)
בפני הועדה לעררי ארנונה ערר 8/18
שבעיר עבו
בפני ועדת הערר: עו'יד ראמי חזאן-- יו''ר הועדה
מר יהודה אזולאי -- חבר הועדה
מר יהודה עייאש - חבר הועדה
בעניין שבין: עבאדי יהודית
ע"י בייכ עו"ד שלמה נוני עבדי העוררת
נגד
מנהל הארנונה בעיריית עכו
ע"י בייכ עו"ד דביר ליבוביץ ואח! המשיב
החלטה
רקע בללי:
1. העוררת הנה המחזיקה בנכס אשר סומן במרשמי המשיב כנכס מסי 18001027007 (להלן: 'יהנכסי'י). הנכסי
הנו בית פרטי אשר בו מתגוררת העוררת.
2. העוררת הגישה למשיב ביום 11.1.2018 השגה (להלן : ייההשגהיי), בטענה כי הנה קשישה סיעודית בת 91
המתקיימת מקצבת זקנה ואינה מסוגלת לעמוד בתשלומי הארנונה ועל כן התבקשה הנחה מארנונה. לגוף
החיוב העלתה העוררת מספר טענות :
האחת, כי אין לחייב בריכת שחייה המצויה בשטת הנכס, בשטח של 48.12 מ"ר (להלן: ''הבריכה''), מאחר והיא אינה בשימוש ברוב ימות השנה ואינה מקורה ולכן אין לראות בה ייבנייןיי ובוודאי אינה ייבניין המשמש למגוריסיי ובהיעדר סיווג ספציפי בצו המסים לבריכה אין לחייבה,
השניה, כי אין לחייב קומת יסודות מתחת לבית בשטח של 203.86 מ"ר, מהנימוק שהיא אינה בשימוש, אינה מתאימה לשימוש כמגורים ובהיותה אטומה (להלן: "קומת היסודות האטומהיי). שטח זה כולל גומחה שבה היו מוצבים בלוני הגז של העוררת, בשטח של 5.15 מ"ר, בגובה 1.50 מ"ר ואשר גס היא נאטמה זה מכבר (להלן: 'יגומחת הגזיי).
כן מפנה העוררת לכך שבדרישת הארנונה לשנת 2018 הוכר שטח זה כשטח לא ראוי והופטר מחיוב לשלוש שנים, אך כעת מחויב לפי התעריף המצערי למגורים,
השלישית, כי אין לחייב חלק מהנכס המשמש כמקלט לשעת חירום ובשטח של 17.18 מ"ר (להלן:
ייהמקלטיי),
הרביעית, כי אין לחייב חדר מדרגות בשטח של 7.71 מ"ר (להלן : 'יחדר המדרגות''י), בהיותו משמש את המקלט, או לחלופין לחייב רק את חלל פיר המדרגות שהנו 2.57 מ"ר ולא לחייבו שלוש פעמים כפי שנעשה בחיוב,
.6
החמישלת, כי אין לחייב שטח המצוי בחצר האחורית של הנכס, המצוי מתחת לכרכוב של הנכס, מהנימוק שאינו משמש למגורים ואינו יכול לשמש למגורים ואשר הנו כנטען שטח משותף ובסהייכ בשטח של 12.77 מייר (להלן : 'יהשטח מתחת לכרכוביי),
הששית, כי אין לחייב שטח פתוח בקומת המרתף העומד על 15.52 מ"ר, המצוי מתחת למרפסת הדירה ואשר מותקן בו מונה החשמל של הדירה, מהנימוק שאינו בניין למגורים ואינו יכול לשמש כבניין למגורים (להלן : יישטח קומת המרתף"),
והשביעית, כי אין לחייב את השטח מתחת לסככה בשטח של 26.89 מ"ר, מהנימוק שמדובר בסככה המצויה מחוץ לשטח הדירה ואינה משמשת למגורים, אלא נבנתה למנוע את דליפת מי הגשם למרפסת ולדירה (להלן : ייהשטח מתחת לסבכהי").
המשיב השיב להשגה ביום 11.3.2018 ודחה את טענות העוררת (להלן : יהתשובה להשגהיי). בכל הטענות הנוגעות למצב סוציאלי והנחות - טענות אלה נדחו על הסף מהנימוק שאינן בגדר הטענות שניתן להעלות במסגרת ההשגה והפנה את העוררת לפנות לגורמים המתאימים. הטענות שכן מצויות בסמכות המשיב נדחו לגופו של עניין, המשיב הפנה להגדרת 'יבניין" שבצו המסים לעירית עכו (להלן: יצו המסים")
ולשיטת המדידה שבצו המסים, שהנן הגדרות מרחיבות ועל בסיס מידות חוץ ועל כן, אין צורך לנקוט בכל פריט במפורש על מנת שייכלל בחיוב. אין להיבנות מפריטיס כאלה ואחרים שלא חויבו בעבר מחמת טעות ואין להנציח את הטעות. אין גס להיבנות מכך שקיים שימוש בחלק מימות השנה ואין בכך למנוע חיוב.
לגבי המקלט הפנה המשיב לסי יי לפרק מגורים בצו המסים, הקובע שמקלט שלא חויב הנו מקלט לפי תקני שלטונות הגייא ובתנאי שהוא ריק מכל אדם וחפף למעט ציוד חירום, ואולם במקרה זה לא צורף אישו מהג'יא ולא צורפו אסמכתאות על כך שה מקלט ריק מכל אדם ותחפ למעט ציוד חירום.
לגבי חדר המדרגות, צוין כי שטח חדר המדרגות חושב שלוש פעמים מאחר ובנכס שלושה מפלסים ובהתאם לשיטת המדידה בצו המסים שהנה ייברוטו ברוטויי.
בגין החלטה זו הוגש הערר נשוא החלטה זו. לאחר דיון מקדמי בערר קיימנו סיור בנכס בהשתתפות הצדדים ובאי כוחם. פרוטוקול הסיור והתמונות שצולמו במהלכו הומצאו לצדדים. בסיור הבתינו הנוכחים בגומחת הגז וקומת היסודות, שהיתה אטומה. בשטח קומת המרתף חנו אופניים, היו מצויים מספר חפצים וכן היה מותקן בה ארון חשמל. במהלך הסיור העלה בייכ העוררת טענה לפיה עירית עכו אינה נוהגת לחייב שטח מתחת לפרגולה והמשיב התנגד לטענה זו מחמת היותה בגדר הרחבת חצית. כן הבחנו במהלך הסיור כי הנכס מורכב משלושה מפלסים שונים: קומת קרקע, קמה עליונה וקומת מרתף.
עוד הבחנו כי בריכת השחייה הנה מלאה במים ומוקפת דק עצ.
לבקשת הצדדים לאחר הסיור נקבע הערר להגשת ראיות והתקיים דיון הוכחות בו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים.
מטעם העוררת מסרה תצהיר כלתה של העוררת, הגבי עבדי שרה (להלן: 'יהגב' עבדייי) וואת לאור גילה ומצבה המנטלי של העוררת והיותה קשישה סיעודית. בתצהיר צוין כי העוררת כמעט אינה יוצאת מדירתה ואף מחדרה בשל מצבה הפיוּי ולמעשה משתמשת רק במפלס התחתון של הנכס, בשטח של 8 מ"ר. התצהיר מהווה בעיקרו חזרה על טענות העוררת בהשגה ובערר.
דיו
.10
טענות שא
11
2
המשיב מטעמו הגיש את תצהירה של הגב' פאני סמיטצקי, מנהלת אגף הגביה בעירית עכו (להלן: ייגבי סמיטצקייי). התצהיר מהווה בעיקרו חזרה על עמדת המשיב בתשובתו להשגה ולערר. גבי סמיטצקי מציינת, כי במהלך הסיור המשותף שהתקיים בנכס, התרשמה כי אכן כלל השטחים שחויבו משמשים את העוררת לצורכי מגורים כחלק בלתי נפרד מהנכט ובכלל ה שטח קומת היסודות האטומה, ווהי החלטה של העוררת לא להשמיש שטח זה ורק לפנים משורת הדין ניתן לנכס זה פטור לשלוש שנים וכעת הוא מחויב בתעריף המינימלי. עוד צוין, כי בעקבות הסיור הוחלט לפטור את שטח המקלט מחיוב, וזאת החל מיום 1.1.2018. על כן טענה זו אינה עוד במחלוקת.
בחקירתה של המצהירה מטעם העוררת העוררת בישיבת ההוכחות מיום 10.3.19, אישרה גב' עבדי כי הגם שהעוררת עצמה אינה משתמשת בבריכה, יייש לפחות 4 משפחות שעושות שימוש בבריכהיי, שהנם בני משפחה ושכנים, אך לשאלה האם צריך לחלק את שטח הבריכה השיבה כי יילא צריך לחלק כלוסיי. כן אישרה כי הבריכה הנה בריכה בנויה. כן אישרה שקומת היסודות והגומחה הנס בתוך יחידות הדיור, ייבדיוק כמו העמודים של היציקה, וה חלק מזהיי. כן אישרה, כי אם ייפתח האיטום של גומחת הגו, ניתן יהיה להשתמש בה לאחסון בלוני גז, אותם אי אפשר לאחסן בבית. ואלו בתקירתה של הגבי סמיטצקי, חזרה היא על עמדתה שכל חלקי הנכס משמשים למטרה של הנכס העיקרי, שהנה מגורים, כולל שטתים המצויים מחוץ לדירה עצמה וכן העידה שאכן המשיב מחייב על פרגולות.
בסיכומי הצדדים חזר כל צד על עמדתו. בכלל וה העוררת שבה וחזרה בסיכומיה על טענותיה בנושא הנחה. העוררת הוסיפה והעלתה טענה חדשה שלא נזכרה עד כה, בדבר חיובה בניגוד לדיני ההקפאה, בשים לב לכך ששטחים שלא חויבו בעבר, חויבו לראשונה כעת. המשיב בסיכומיו טען כי יש לדחות על הסף את הטענות שאינן בסמכות הוועדה וכי ממילא הוענקה זה מכבר לעוררת הנחה בשיעור של 70%.
.
ב
כאמור, העוררת העלתה מספר טענות בהשגתה, נתייחס לכל אחת מהטענות להלן.
*נן בסמכות הוועדה:
העוררת מעלה בעררה מספר טענות בנוגע לּכאות להנחות מארנונה. בסיכומיה הוסיפה טענה שלא נזכרה עד כה, בדבר חיוב נגד חוקי ההקפאה. מבלי להיכנס לטענת הרחבת חזית, שלא הועלתה על ידי המשיב ביחס לטענה ההקפאה, טענות אלה ממילא אינן מסוג הטענות שניתן להעלות בהשגה וערר.
סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 (להלן : ''חוק הערר")
מגדיר את סמכויות מנהל הארנונה (וכפועל יוצא -של וועדה זו), קובע כדלקמן:
שיאמ שחויב בתשלום ארנונה כללית רשא תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום לתשיג עליה לפני מנחל הארונה על יסוד טענה מטענות אלת;
*2( הנכס שבשלו נדרש התשלום איט מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום/ *33 נפלת בהודעת התשקום שמשיגיס עלית טעות בציון סוג הנכס- גדקו או חשימוש כן/
4 הוא אימו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 2 ו- :37 לפקודת העיריות/ *5( חיה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף יג( לחוק הסדרים התשנאג - שחוא אינו בעל שליטת או שחוב הארטכת הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס/
*ב(אין באמור בחוק זת כדי להסמיך את מנחל הארנונת או את ועדת הערר לדון או להתליט בטענה שמעשה המועצת של הרשות תמקומית בהטלת הארמנת או בקביעת סכומית היה נגוע באי חוקיות שלא כאמור בפסקאות *2/ עד *4/ של סעיף קטן *א/יי.
3. עינינו הרואות, כי המדובר רשימה סגורה של נושאים שניתן להעלות במסגרת השגה, וכתוצאה מכך, בערר.
טענות בנושא הנחות אינן בגדר הטענות שניתן להעלות בהשגה וערר. ראו לעניין אה גס פסק הדין בעת'ימ 7 אדמונד בוזגלו נ' עירית חיפה (פורסם בנבו).
4. כך גם לגבי דיני ההקפאה. ראו למשל בפסק דין שניתן בעתיימ 17205-04-13 סופר פארם ישראל בע''מ נ'
מנהל הארנונה בעירית אילת (פורסם בנבו), שס קבעה כבי הש' ס. הנשיא דברת, כי טענות הנוגעות לסמכות לשנות חיוב בניגוד לדיני ההקפאה -מקומן בעתירה מנהלית בלבד (ראו סי 7 לפסק הדין), כן ראו עעיימ 0 עיריית חולון נ' קר פרי בע''מ, עמי 8 (פורסם בנבו).
5. על כן, טענות אלו נדחות על הסף מחמת היעדר סמכות.
טענות לגבי חיוב שטחים שלא קיימת לגביהם הגדרה ספציפית בצו המסים והמצויים מחוץ לשטח
בו מתגוררת העוררת:
6. העוררת טוענת ששטחים שונים שאין להם הגדרה ספציפית בצו המסים, אינם ברי חיוב וכי אף אין לראות
בהם ייבניין המשמש למגוריסיי. בכלל וּה הבריכה, שטח קומת המרתף, הכרכוב ושטחים נוספים.
7. בסעיף 7 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשני'/ג-1992 (להלן:
'"חוק ההסדריםיי) נקבע, כי המונח ייבנין'' יפורש כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן :
'יהפקודהיי), הוא סעיף ההגדרות בפקודה.
8. בס' 269 לפקודה מצויה, בין היתר, ההגדרה למונח ייבניין'י, בזו הלשון:
כל מבכת שבתחום הענריח- או חלק מממ- לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבכת כחצר או כגינת של אותו מבמל//א (ההדגשות שלנו).
על היותה של הגדרה זו בס' 269 לפקודה הנייל הגדרה רחבה, עמד בית המשפט העליון בעעיימ 11137/04 יעקובוביץ נ' מועצה מקומית אעבלין (פורסם בנבו) -
אארטכת מוטלת- בין חיתר- בגץץ נכס מסוג אבנל נכס זת מוגדר בסעיף :37 לפקודת העיריות - (תגדרתו רחבת ביותר + (ההדגשה שלנו).
9. על רקע לשונה הרחב של הגדרה צו, הכירו בתּי המשפט בשורה ארוכה של פריטים שחלה מחלוקת האם ניתן
לראות בהם ייבנייןי, כמהוויס חלק מהבניין.
ראו לעניין ווה למשל עייש (תייא) 682/87 טית בית בע'ימ נ' מנהל הארנונה עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו)
(להלן: ייפס'יד טית ביתיי)- שס התעוררה שאלת סיווגן של ממגורות אשר הכילו מיכלים עשויים פלדה ושנועדו לאחסון נוזליס או גרעינים. על מיכלים אלה אמר השופט לויט, כי הס יימתקני קבע בנויים ולכן הן מהוות יימבנהיי והן בכלל בניין לעניין פרק הארנונה שבפקודת העיריות'י. בהתייחסו להגדרה של ייבניניי ציין השופט לויט, כי את המונח ''מבנה'', המצוי בהגדרת ה''בניין'', רחב יותר מהמושג ''בניין'י ולכן יש לפרש
לפי מונחו באנגלית יי 518101118 יי שהוא רחב יותר וכולל גס מתקנים -כדלקמן:
אמבכח חוא מושג רחב יותר מאשר בניין, כל מתקן בטיי חוא בכלל מבנה/ מטרת פקודת העיריות חייתתר
לעניות דעתי- לחייב בארנונת את המחזיקים במתקני קבע בנויים כמו את המחזיקים בבניינים רגילים;
(ההדגשה שלנו).
.0
.1
.2
.3
.4
בל
סעיף 1 לצו המסים עוסק בחיוב בניינים למגורים, ומגדיר בניין למגורים תוך אימוץ ההגדרה הרחבה
שבפקודת העיריות :
אתגדרת במיץץ למגורים
בנייץ פירושו כל מבנת בתחום העיריח- או חלק ממט/ דירת או חדר בתוך דירה הכל לפי העניין / (ההדגשה שלנו).
עוד נפנה לסי 1(ח) הקובע כי שיטת המדידה הנה אמלדות חו/ץ%;
ייהמידות חן מידות חוץ ברוטו כולל מטבח- שירותים- מרפסות- הול- חדר מדרגות- אמבטיות- מקלחות (כ2 שטת בט: או מקורת אתנ'י. (ההדגשה הוספה).
הנה עינינו הרואות, שצו המסים אימץ את המונח ''כל מבנה'י, שפורש בהרחבה בפסיקה. זאת ועוד, מהמילים יימבנה או חלק ממנויי שבהגדרת בניין למגורים - אנו למדים, כי כל חלק ממבנה הוא בר חיוב בארנונה. הדבר נלמד גס משיטת המדידה למגורים, אשר כמו שיטת המדידה לבניינים שאינם למגורים, מבוססת על יימידות חוץ'' - כלומר כל מה שבתוך המבנה כולל מידות החוצ. כלומר, גס לפי שיטת המדידה כל מה שמצוי בתוך הבניין נלקח בחשבון לצורך חיוב ארנונה.
ואם נותר מקום לספק, הרי שהמילים ייוכל שטח בנוי או מקורה אחרי' מסירות כל ספק לגבי כך שכל שטח ממבנה המגורים הנו בר חיוב, מקורה או לא, בתוך הדירה או לא וכיוייב.
נוסיף ונפנה גס לפסיקה ספציפית שניתנה לגבי בריכות שחייה, כגון בעייש 6048/97 כ.א.ן פארק המים קריות בע''מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים חיפה (פורסם בנבו) וכן בה.פ. 176827/99 נופשונית בע"מ ני עיירת חולון (פורסם בנבו) - שס פסקו בתי המשפט כי יש לראות בבריכת שתייה כייבניין".
ראו לעניין זה גס החלטה שניתנה על ידנו בערר 33/16 נציגות הבית המשותף ברח' בן שושן 80,82,84 נ/ מנהל הארנונה בעירית עכו - שם קבענו, כי קומת העמודים שבתחתית הבית המשותף הנה ברת חיוב ומהווה חלק מהבניין.
מכאן, שדין הטענה שמועלית לגבי שורה של חלקים בנכס, שאינם ייבנייןיי - הבריכה, קומת היסודות, שטח קומת המרתף, השטח מתחת לכרכוב, השטח בקומת המרתף וגומחת הגז - דינה להידחות.
כך גם דין הטענה שנכסיס אלה אינם ייבניין המשמש למגוריסיי, להידחות. אנו לא סבורים שבניין המשמש למגורים משמעו רק החלקים בהם ישנים, אוכלים או מתקלתים. כל שטח שמשרת את מטרת המגורים, הוא שטת היימשמש למגורים'"י.
כך למשל, שטח הבריכה משמש את דיירי הבית ובני משפחתם (ואין נפקא מינה אם זו העוררת עצמה, או ילדיה ונכדיה ואפילו שכניה, בהסכמתה). בשום שלב לא נטען שיש לבריכה שימוש אחר כגון שימוש עסקי או תחקלאי, פרט לשימוש לבית המגורים.
כך גס לגבי השטח מתחת לסככה - גבי עבדי עצמה הצהירה בתצהירה, ששטח זה משמש על מנת למנוע דליפת מי גשס לדירה ולשטח מחוצה לו - זהו בדיוק שימוש לבית המגורים.
כך גס שטח קומת המרתף - וה משמש לשימושים שונים של הבית, אם זה לחניית אופנים ואחסון ציוד או לארון חשמל. גס גבי עבדי עצמה העידה ששטחיס אלה הס חלק בלתי נפרד מהנכס, ייכמו העמודים של היציקה"".
.6
7
שאלה אחרת היא, האם שטחים אלה הם ראויים לשימוש. אנו לא סבורים שיש סתירה בין עמדת המשיב ששטח קומת היסודות הוא ייבניין'י ובין העובדה שהכיר בקומת היסודות האטומה, כולל גומחת הגז, כיינכס לא ראוי לשימושיי והעניק לו פטור זּה. חלק זה של הנכס יכול להיות חלק בלתי נפרד מהבניין והוא אכן ככוּה וככזה בר חיוב. הדבר אינו סותר הכרתו כלא ראוי לשימוש בשל מצבו הפיזי. בהתאם להוראות סי 330 לפקודת העיריות, פטור וה הנו פטור מלא בתקופה הראשונה של 3 שנים שכבר חלפה, ועל כן כדין הוא חויב בתעריף המינימלי למגורים, הכל בהתאם להוראות ס' 330 הנייל.
על כן, נדחות טענות העוררת ונקבע כי כדין חויבו כל הרכיבים שצוינו בהשגה כייבניין המשמש למגוריסיי.
הדבר יפה גס לשטח שמתחת לסככה ומתחת לכרכוב, המהווה גס הוא שטח המשמש למגורים ומהווה חלק בלתי נפרד ממבנה המגורים. נשוב ונפנה לעניין וה להגדרות שבצו המסים : 'ימידות חוצ'י, ייכל מבנה או כל חלק ממנויי ו'יכל שטח בנוי או מקורה אחר".
התייחסות לטענות ביחס לבריכת השחייה -- שטח משותף ושימוש עונתי:
.8
.9
.0
.1
.2
כאמור בנוסף לטענה שאין לחייב את הבריכה ביותה לא ייבנייןיי (טענה שנדחתה לעיל), הועלו טענות נוספות - אי חיוב עקב אי עשיית שימוש ברוב ימות השנה והיות הבריכה שטח משותף.
בכל הנוגע לטענה כי הבריכה הנה שטח משותף שאינו בר חיוב מאחר וישנם כמה משתמשים בבריכה -
תשומת הלב, כי יש להבחין בין יימשתמשיסיי ליימחזיקיסיי. מתשובותיה של הגבי עבדי בחקירתה הנגדית עולה, כי היא אינה טוענת שישנם כמה י'ימחציקיסיי בבריכה, אלא כמה משפחות שמשתמשות בה. הדבר גס עולה ברורות מתשובתה לשאלה האם יש צורך לחלק את הבריכה ולחייב בגינה גס את אותם משתמשים, על כך השיבה יילא צריך לחלק כלום, לא את הבריכה ושום שטח משותףיי.
העוררת אינה יכולה להחזיק את החבל משני קצותיו: אס טענתה הנה כי הבריכה הנה שטח משותף, הרי שיש לחייב כל מחזיק בה בחלקו היחסי, אך אם סבורה היא שמדובר בשטח אחד שיש לו מחזיק אחד ולכן אין לחייב לפי חלק יחסי, ממילא לא ניתן עוד לטעון שמדובר בשטח משותף וזהו כשל לוגי.
למעלה מן הצורך, לא הוצגה בפנינו כל ראיה על כך שיש במקום שימוש על ידי עוד מחזיקים או משתמשים, בביקורנו במקום לא צפינו בכאלה ואין כל ראיה שממנה ניתן ללמוד כי אכן ישנו מחזיק נוסף.
שימוש של הנכדים שבאים לבקר או על ידי ילדיו של השכן, אינו הופך אותם ליימחזיקיסיי. על כן, כלל אין המדובר בשטח משותף. הדבר יפה גס לגבי הטענה לגבי השטח שמתחת לכרכוב.
כך גס דין הטענה בדבר אי חיוב הבריכה משום שברוב ימות השנה לא נעשה בה שימוש. טענה גו הוכרה בפסיקה כטענת ''מחזיק עונתייי -- מחזיק אשר לאור סוג עיסוקו עושה שימוש בפועל בנכס רק בתקופה מסוימת בשנה - כגון בית אריוּה הפועל רק בתקופת הקטיף, בריכת שחייה פתוחה הפועלת רק בקיצ ( 3 ב'יה פול קלאב בע''מ נ' עירית באר שבע (פורסם בנבו) או מפעל לייצור מצות הפועל רק בסביבות חג הפסח - עייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע''מ נ' עירית פתח תקווה (פורסם בנבו). בתי
המשפט דחו טענה זו, ראו למשל בעניין חברת מצות ישראל נפסק כי:
אאנו סבורים- כי שימוש עונתי בבגיין הוא שימוש שאינו מזכת את המחזיק בבמיין בפטור
שמיתן בגץ תקופות של א"שימוש החוצצות בין תקופות של שימוש/ במלים אחרות- שימוש
חוזר בבניין בעונת או בתקופה מסוימת בשנת *כגון- שימוש במחסנים בתג הפסח- שימוש
בבניין כבית אריזה בתקופת הקטין- שימוש בדירת כדירת קיץ או חורף/ מתווה שימוש
בבניין במובן הוראות הפקודת בכל השנת- חיינו גס בתקופות בהן אין בבניין מכחות בפועל
6
של המחזיק או שימוש פעלל בו/ קבלת עמדת המערערת משמעותת ראית כל שימוש עונת?
כשימוש חדש- שלפניו תקופת של א: .שימוש- ולא היא
נא ראו גם בפסק הדין ב עמ'יינ 11707-01-16 צרנומורדיק נ' עיריית נצרת עילית (פורסם בנבו) :
ענכלטו הרואות- שימוש שנעשת בנכס שלא לאורך כל ימות השנת איננו מוציא את המחזיק בו מגדרו של אמחזיק= לשם הטלת ארטנת/ כך הוא גס- מקל וחומר- ביחס למחזיק העושת שימוש בנכס בחלק מימות השבוע/ מרביתם של בתי העסק אינם פועלים 35 שעות ביממח 6 וס בשנה/ יש שחם מעלים בימים מסוימים *קבועים( בשממע: ויש שהם פועלים בחלקים שומים של תשנח- ועדיין משלמים ארטנת עבור כל השנה/ מסקנה זו מתיישבת חיטב עם התכלית שבהטלתת של ארמנח- המבקשת לחייב את מי שמפיק הנאה מחהחזקות הנכס בהשתתפות במימון השירותים שמעניקח לו חרשות/
3. הדברים מדברים בעד עצמם. אין בעובדה שישנם חודשים בשנה שבהם לא נעשה שימוש בבריכה, להצדיק
אי חיובה בתקופות אלה. על כן, נדחות גם טענו אלה לגבי אי חיוב הבריכה.
הטענות לגבי שטח המדרגות:
4. כאמור לעוררת טענה לפיה יש לחייב רק פעם אחת את שטח פיר המדרגות ולא בגין 3 המפלסים הקיימים
בנכס. נשוב ונפנה לעניין אה להגדרת ייבניין למגוריסי' בתחילת הצו צוין כי בניין למגורים הנו:
יכל מבגח שבתחוסם העיריה או חלקן ממט/ דירת או חדר בתוך דירת תכל לפי הענלקן ".
נשוב ונפנה גם ל שיטת המדידה בעירית עכו, ובמסגרתה נקבע, כי ייחמידות חן מידות חוץ ברוטו כולל מטבח- שירותים- מפרסות- הול- חדר מדרגות- אמבטיות- מקלחות (כל שטת בנמי או מקורת אחר% (ההדגשה שלנו)/
5. מכאן, שכל המצוי בתוך הנכס הוא בר חיוב, ואם בבית 3 מפלסים - כדין חויב פיר המדרגות 3
פעמים. עינינו הרואות, שבצו המסים לא נמצא כל תימוכין לטענת העוררת כי יש להפחית גרם מדרגות וכי חל משגה בחיוב 3 גרמי מדרגות, על בסיס קיומם של 3 מפלסים בביתה. נא ראו לעניין זה החלטה שניתנה על ידי וועדת הערר בהרכב אחר, בראשות עוהייד אלי סבן, בערר 30/13 ז'קלין בן דוד נ' מנהל הארנונה בעיירת עכו.
סיכום ומסקנות:
6. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.
7. לאור גילה ומצבה של העוררת לא ניתן צו להוצאות.
8. בהתאסם לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני וועדת
הערר), התשלייז -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה וואת תוך 45 ימיסם מיום מסירת ההחלטה.
9. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין
בוועדת הערר), התשלייו -1977, החלטה זו על נספחיה תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וואת
תוך 10 ימים מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההחלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאסם.
ר₪ אי חן
מף יהודה עייאש
ראמי חזאן, עו"ד
יו"ר ועדת הערר חבר הוועדה
ניתן היום, / -