החלטה ערר 10/16 מתאריך 10.04.18

א.

ב

ג.

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית ערר 10/16 שליד עיריית ערד

בעניין שבין:

*חזקאל שושנקין

מרח' שלזף 4/5 ערד

'יהעוררתיי

- נ ג ד-

מנהלת הארנונה בעיריית ערד

ייהמשיבת"י

החלטה

עו"ד ורוייח ארז בוקאי - יו"ר הועדת

רקע עובדתי

ערר לשנת חשומה 2016.

העורר חויב בתשלום ארנונח עסקית בטענה שמתזיק בדירת המגורים שלו עסק של גן ילדים.

החיוב נעשה לכל שטח הדירה באופן ש-50% חויב לפי סיווג עסקיים ו-50% לפי סיווג מגורים.

טענות העורר

לטענת העורר, רעייתו התזיקה בזמנו פעוטון בבית של 4 נפשות, ביתו הקטנה בשלב מסוים הייתה גוררת כסאות

והשכנה מסרה כי לעירייה שמתנהל גן עם 10 ילדים בבית. אך לטענתו חיו 4-5 ילדים כפי שמתירה לטענתו העירייה.

הגיעו מהעירייה לפיקות והוחלט לחייב חצי עסקי וחצי מגורים, על כן הוגש ערר .

בכתב ערר טוען טענות בקשר עם מצבו הכלכלי והרפואי של רעייתו.

לטענת נציג הקהילה בדיון מדובר בשימוש בתוך סלון חבית זה לא שימוש עיקרי בבית שימוש של כמה שעות ויש ליישם את עקרון הטפל הולך אחרי העיקר

טענות המשיבת

קבלנו מידע על התנהלות גן ופיקות במקום מצא פעילות עס 4 ילדים בבית, נחשב לשיטתח כפעילות עטקית .

התל מ 1.1.2017 מחויב תחת סיווג מגורים

.0

.1

ד

12

.3

4

.15

.6

7

בחתאס למדיניות העירייה בכל מקום שיש שימוש מעורב במגורים הסיווג יחיה מחצית מהנכס לשימוש מסחר ומחצית סיווג מגורים ביחס לכל הנכס.

העורר מלין במרבית כתב הערר על נושאים כלכליים ורפואייס שאינם עילה להשגה וערר.

דיו

ועדת הערר לענייני ארנונה אינה האכסנייה לתקיפת מדיניות העירית.

אין מחלוקת עובדתית כי במקום התקיים משמחתון. לטענת העורר, אין המדובר בעסק, בשל מספר חילדים הנמוך. אני סבור, כי לא ניתן לראות בפעילות זו כשימוש טפל למגורים, כפי שטען חעורר. לעניין וה יפים דברי בית חמשפט בעניין עמיינ 43643-05-16 אהרונסון ואחי ני מועצה מקומית קרית טבעון (פורסם בנבו):

/י השימוש לצורך צהרון נעשה למטרה עסקית והוא אלנו ''טפליי למגורים והזמן בו מופעל הצהרון א*נו שולי, מדובר בעסק פעיל במהלך מספר שעות שבועיות רב למדיי ולמספר רב של משתמשלם."

בנוסף, וועדת הערר, עם כל הרצון חטוב, אינה אכסנייח להעלאת טענות של מצוקה כלכלית או רפואית. הוועדה הסבירה לעורר בדיון כי דרך המלך חינה פניה להגשת חקלה בוועדת ההנתות. עוד ציינה הוועדה כי הוא רשאי להתייעץ עם עובדי מחלקת הגבייה בעניין שיסבירו לו את הדרישות לקבלת הנחות.

יחד עם זאת, דומח כי במקרה דנן חמדובר במתקן רב תכליתי שניתן להפריד בין מתקניו השונים, ולפיכך, ייעשה הסיווג לפי חשימוש וחתכלית של כל חלק בנפרד.

אני סבור, כי בנסיבות העניין השטח שעשול להיות נשוא לארנונה הינו אך ורק השטת 'יהציבורייי בדירת המגורים, קרי סלון, מטבח, מבואות, שירותים וכוי. ברי כי אזורים פרטיים (כגון חדרי שינה) אינם משמשי כשטח משנמחתון, ואף מהראויות לא הוצג שימוש שכזה בחדרי חשינה. במקרח דנן, לא נטען ולא הוכת כל השטח הציבורי משמש אך ורק לצרכי המשפחתון. ברי כי השטת חציבורי משמש חן למגורים והן לפעילות המשפתתון. במילים אחרות, בדירה האמורה יש תלק שתינו במובהק חלק פרטי המשמש למגורים, וחלק ציבורי שמשמש לשימוש מעורב (משפחון ומגורים).

כך בעניין אהרונסון כאשר מדובר בימתקן רב-תכליתיי בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקמו חשונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד שם נכתב:

ייבמקרה זה אין זיקה בין הצהרון לבין דירת המגורים, ילדי הצהרון מגיעים למקום העסק לשעות קצובות תמורת תשלום, אין להם עניין בבית המגורים וה גם לא עושים שימוש בחלקים שאינם משמשים לצהדון.

העובדה כי במבנה מטבח אחד שמשרת גם את קומת המגורים וגם את באי הצחרון, אינה הופכת את התכליות לקשורות ביניהן. יי

'יאין מחלוקת כי בנכס שני שימושים נפרדים ועצמאיים אשר אינם תלויים זה בוה, אין זיקה כל שחיא בין הצחרון לבין בית המגורים, למעט העובדה כי דיירי בית המגורים הם בעלי העסק, זיקה שאינה מתחום דיני הארנונה ואינה רלבנטית. אין מניעה לקיים את המגורים גם ללא הצהרון כפי שקורה למשל בימי שישי ושבת והצחרון *כול להתקיים במקום אחר ללא תלות בדירת המגורים הספצימית. במקרה זה לא קיימת זיקה תכליתית בין שתי הפעילויות. 'י

.8

19

.20

1

2

.3

.4

אף אחד מהצדדים לא חהציג תתשיב מדויק לגבי השטח הציבורי והשטח המשותף. יחד עם זאת, מבחן השכל הישר מצביע כי בדירת מגרים סטנדרטית כמתצית מהשטח הינו ציבורי ומתציתו פרטי.

לאור חאמור אציע כי השימוש בנכס יבחן ביחס לשטח הציבורי בלבד, שכאמור רק השימוש בו מעורב.

בעניין עמיינ 20620-02-11 דפנה ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו נכתב:

'ייש מקרים בהם סיווגו של נכס על-פי מבחן השימוש בו בפועל הינו חד-משמעי כאשר הפרמטרים רובם בבולם מעידים על שימוש מסוים. ואולם, יש מקרים, כמו בענייננו, שהשימוש בנכס אינו מובחק ויש בנמצא ממצאים לכאן ולכאן. כיום, רבים הס המשרדים והעסקים המנוהלים מתוך דירת מגודים, תוך הקצאת שטח ייעודי לכך. נכסים אלה מכונים בשם 'עכסים מעורבים'' (עעיים 259/05 דוד שי נ' נצרת עילית פסקה 2 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 6.1.2011)) או נכס ביישימוש מעורב'י ח''מתייחס בעיקר לסיטואציות בהן חלק מדירת מגורים משמש לצורכי עיסוק של המתגורר בדירה...אין זה משנה אם חדר מסוים ביחידת מגורים אחת משמש בשעות היום כמשרד ואילו בשעות הלילה לשם שינה או שאותו חדר משמש כמשרד בלבד ולא נעשה בו שימוש נוסף אחריי (עיים ‏ 304/97 ועיים שבנגד 315/99 אליעזר קינדרמן נ' מדינת ישראל פייד נט(1) 64, 68 (1997)). בהקשר לנכסים אלה נקבע כי הסיווג שלהם על-פי מבחן חשימוש ייקבע על-פי השימוש העיקרי בנכס. יי

בנסיבות הערר, הקביעה מחו השימוש חעיקרי בנכס הינח מורכבת. מחד קיימת פעילות עסקית שלא נסתרה במשך שעות חיום. מנגד אין חולק כי מדובר בדירת מגורים בה מתגוררים בפועל. לפיכך, אני סבור כי סיווג הנכס למתקן רב תכליתי, כאשר תתלק חציבורי יחשב כשטת בעל שימוש מעורב ואילו השטח הפרטי יחשב כשטח למגורים, הינו סביר בנסיבות העניין. לעניין אופן התלוקה של החלק בעל השימוש המעורב אני סבור כל ניתן ליישם את מדיניות העיריה לחיוב בשיעור של 50% כאמור לעיל.

המשיבח טוענת כי כעניין של מדיניות, יש לסווג מחצית מהשטת כשטת מגורים ומחצית כשטח עסקי. כאמור, וועדת הערר לענייני ארנונה אינה האכסנמה לתקיפת מדיניות העירייה, שיכול שמטעמים של יעילות חגביה, וצמצום מתלוקות עובדתיות, קבעה כלל אצבע של חיקף חשימוש העסקי והיקף השימוש הפרטי בדירת מגורים המשמשת גם לצורך עסקי (קרי שימוש מעורב). לפיכך, אציע שלא להתערב בכלל אצבע זה. יחד עס ואת, כמוסבר לעיל, לדידי חשטת עליו יש ליישם את כלל אצבע זח הינו השטח הציבורי בלבד, כלומר תשלום ארנונה בתעריף עסקי בשיעור של 50% על השטת הציבורי בדירה בלבד.

לאור חאמור, אציע לקבוע כי רק ביחס ל-25% משטח הדירח יוטל תיוב ארנונח בתעריף עסקי, בתקופה הנדונת.

בנסיבות העניין אציע כי כל צד יישא בחוצאותיו.

מר אריה קליין, חבר ועדת

אני מסכים.

מר אבחהרם מלול, משפטן חבר ועדת

אני מסכים.

החלטת

1. לאור האמור לעיל, הוחלט לקבל את הערר באופן חלקי, ולקבוע כי רק ביחס ל-25% משטח הדירת יוטל

חיוב ארנונה בתעריף עסקי, בתקופה הנדונה.

2. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.

החלטת הוועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים בבבאר שבע בתוך 45 ימים ממועד המצאת ההחלטת לצדדים.

התחלטה תפורסם באתר האינטרנט של עיריית ערד.

המזכירות תשלח העתק ההחלטת לצדדים.

ניתן הלום *ח' באייר תשני'ח, 3/5/2018

עו"ד ורו''ח ארז בוקאי מר ארית קליין מר אברהם מלול ,משפטן

יו'יר ועדת ערר חבר ועדת ערר חבר וועדת ערר

0 ו ."יע

כ

== ]" 6