החלטה ערר 14/16 מתאריך 11.10.18

א.

ב.

ג.

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית ערד

בעניין שבין:

חיים דן איינפלד

רחוב שמעון 50/23 ערד

מנהלת הארנונה בעיריית ערד

החלטה

רקע עובדתי

ערר לשנת השומה 2016.

ערר 14/16

'יהעוררתיי

'יהמשיבהיי

העורר חוייב בתשלום ארנונה עסקית בטענה שמחזיק בדירת המגורים שלו עסק של מכירת מוצרי טסקסטיל.

דיון בעניינו של העורר התקיים ביום 3.5.2018. במסגרת החלטת ביניים מיום 26.7.2018 קבעה הוועדה דיון השלמות שאמור היה להתקיים ביום 11.10.2018. וימון לדיון נשלח כדין. למרות ואת, העורר ו/או בייכ לא התייצבו לדיון בנושא ולא הודיעו למזכירות על כך מבעוד מועד.

טענות העורר

לטענת העורר בדיון: יי בחודש ה-6 בשנת 2016 היה ביקור של העירייה בנכס ברחוב שמעון 50/23 לנושא שימוש

הבית כעסק, לאחר הביקור קיבלתי חיוב שכל הדירה הינה עסק. הדירה בת שני חדרים בגודל של 88 מ"ר.

למרות שהשימוש היה רק בחלק מהדירה החיוב ניתן על כולה."

כמו כן נטען כי: יי העסק הינו מכירת מוצרי טקסטיל. היום מקומו של העסק השתנה והוא נמצא בחנות

במרכט'י.

בסיכומים מטען העורר נטען כי רק בחדר אחד מתקיים מסחר. וכי שאר הדירה הינה דירת מגורים.

טענות המשיבה

הפיקוח בנכס תואם עס העורר ונציגי הקהילה (כבוד הרב ביאלסטוצק.

.10

1

.12

3

בביקור לא עולה שימוש למגורים. כך למשל, הציוד מאוחסן גס בשירותים והדירה קטנה בכדי לעשות פיצול.

למשפחה קיימת עוד דירת מגורים בערד.

דיו

אין מחלוקת עובדתית כי במקום היתה חנות לטכסטיל, כך גס עולה מעדותו של העורר. אין מחלוקת גס כפי שעולה מעדותו של העורר כי הוא ומשפחתו מתגוררים בדירה אחרת (רחוב שמעון 39 בערד) הרשום גס במרשם האוכלוסין. העורר מציין כי לא לן בדירה אך מציין כי היתה לו האפשרות ללון בדירה וכי ייהייתי שם בשעות הלילה המאוחרות והכנתי לי את האופציהיי. וכי יי האישה והילדים לא (לנו - א.ב). לי הייתה האפשרות בגלל

שעות העבודה הארוכות, אך לא לנתי. הסיווג של הדירה הוא מגורים השתמשתי רק בחלק מהדירה לעסק ובשאר יכולתי להשתמש לצורך מגורים."

במקרה וה סיווגו של נכס על-פי מבחן השימוש בו בפועל הינו חד-משמעי וואת לאור העובדה כי הפרמטרים כולם מעידים על שימוש מסוים, שימוש מסחרי. נראה כי העורר משליך יהבו על מבחן הפוטנציאל למגורים. דא עקא, לענייני ארנונה יש לבחון את השימוש בפועל. העורר לא הצליח להרים את נטל ההוכחה כי נעשה שימוש למגורים בנכס, אף לא בחלקו הקטן. לאור האמור, לא נדרש אפילו לדון אס המדובר במתקן רב תכליתי הניתן להפריד בין חלקיו.

נראה כי המיטה (מיטת הסוכנות) שהוצבה בדירה אינה מלמדת על מגורים בפועל, בטח לא לא של משפחה.

בתמונות ניתן לראות מקלחת המלאה בציוד.

הוועדה נדרשה לטענות העורר בסיכומיו ונתנה מענה להן כאמור בהחלטת הביניים מיום 26.7.2018. לעורר ניתן יומו בפני וועדת הערר. ואף הוועדה הסכימה לקיים דיון השלמות נוסף בעניינו של העורר, אליו העורר לא הגיע ואף לא יידע את המזכירות בנושא תוך כדי בובוז משאבים שיפוטייס ששוריינו לדיון בנושא.

יש לחייב את העורר בהוצאות בסך 3,000 ש"ח.

החלטת

יש לדחות את הערר.

העורר חוייב בהוצאות בסך 3,000 ש''ח.

החלטת הוועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים בבבאר שבע בתוך 45 ימים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים.

ההחלטה תפורסם באתר האינטרנט של עיריית ערד.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתן היום בי חשוון תשע"ט, 11/10/2018

מר אריה קליין 4 עו"ד ורו'יח, ארו בוקאי משפטן, אברהם מלול