פרוטוקול ועדת ערר מס' 0
בפני ועדת ערר תיק ערר 13/18
לקביעת ארנונה כללית
ליד המועצה אזורית באר טובית
בין: מיכאל אברהם בן דיין, ת.1 56205933
ע"י עוהייד שי וייסבוך ו/או אהרון אהרוני
רחי המעלין 2, מודיעין
טלי: 077-3458545; פקס: 08-9458590
(להלן: ''הנישום'')
נגד
לבין: מועצה אזורית באר טוביה
באמצעות מנהלת הארנונה של המועצה
הגבי מירי טל
(להלן: ''המועצת"י)
החלטה
1. ועדת הערר נותנת תוקף של החלטה להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום
9 (להלן: ''הסכם פשרה/).
2 ועדת הערר מברכת את הצדדים על הגעתם להסדר בדרך של פשרה ביחס לחיובים על פי המועדים, הסיווגים, השטחים והסכומים המפורטים בהסכם הפשרה.
3 בנסיבות העניין מחליטה ועדת הערר שלא לחייב בהוצאות מי מהצדדים.
4. החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בתוך 45 ימים
מיום המצאת ההחלטה.
5. לפי הוראות תקנה 20 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי
הדין בועדת ערר) תשל"ו - 1977 ניתן לפרסם החלטה וו באתר האינטרנט של המועצה האזורית באר טוביה.
ניתנה ביום 30/03/2020.
-
4 0 / /
\ 2
ב
יר, עו"ד מר אשר גולדמן גב' ליאורה אוריאל
יו'ייה הועדה חבר הועדה חברת הועדה
בפני ועדת ערר תיק ערר 2019/ >
לקביעת ארנונה כללית
ליד המועצה אזורית באר טוביה
העורר: ישרקו בע"מ
ע"י בייכ עו"ד ישראל ארוגטי
מרתי הדרור 10/54 הוד השרון
טלי: 054-7878669 פקס: 03-5670101
נגד
המשיבה: מנהלת הארנונה של המועצה האזורית באר טוביה באמצעות בייכ עוהייד שגית אביב גליקסמן ואת!
דרך בן גוריון 34, בית הלפיד, רמת גן, 52573
טלי: 03-6121190; פקס : 03-7510490
החלטה
1. ועדת הערר נותנת תוקף של החלטה לבקשת העורר, בהסכמת המשיבה, למחיקת הערר
ביחס לחיוביס הנובעים משומה שנת 2019.
2. בנסיבות העניין מחליטה ועדת הערר שלא לחייב בהוצאות מי מהצדדים.
3 החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בתוך 45 ימים מיום המצאת ההחלטה.
4 לפי הוראות תקנה 0 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי הדין בוועדת ערר) תשל"ו - 1977 ניתן לפרסם החלטה זו באתר האינטרנט של המועצה האזורית באר טוביה.
ניתנה ביום 30/03/2020.
%/ \ 5
יר, עו''ד מר אשראולדמן גב' ליאורה אוריאל
יו"ר|הועדה חבר הועדה חברת הועדה
בפני ועדת ערר תיק ערר 17/18
לקביעת ארנונה כללית
ליד המועצה אזורית באר טובית
בין: יותם גרוס, ת.ז. 204671002 (''חומוס אליהו'')
מרח' שבעת המינים 17, מרכז שפירא
טלי: 052-3115978
(להלן: ''הנישום'')
נגד
לבין: מועצה אזורית באר טוביה
באמצעות מנהלת הארנונה של המועצה
הגבי מירי טל
(להלן : ''המועצה'')
החלטה
1. ועדת הערר נותנת תוקף של החלטה להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום
9 (להלן: ''הסכם פשרה'/).
2 ועדת הערר מברכת את הצדדים על הגעתם להסדר בדרך של פשרה ביחס לתיובים על פי המועדים, הסיווגים, השטחים והסכומים המפורטים בהסכם הפשרה.
3 בנסיבות העניין מחליטה ועדת הערר שלא לחייב בהוצאות מי מהצדדים.
החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בתוך 45 ימים
מיום המצאת ההחלטה.
5 לפי הוראות תקנה 20 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי הדין בוועדת ערר) תשל"ו - 1977 ניתן לפרסם החלטה זו באתר האינטרנט של המועצה האזורית באר טוביה.
ניתנה ביום 30/03/2020.
מר אשר גולדמן גב' ליאורה אוריאל
חבר הועדה חברת הועדה
בפני ועדת ערר תיק ערר 7/18
לקביעת ארנונה בללית
ליד המועצה אזורית באר טובית
העורר: נירי יצחק
משק 86 מושב ערוגות
נגד
המשיבה: מנהלת הארנונה של המועצה האזורית באר טוביה
באמצעות בייכ עוהייד גיא ממן ו/או שגית אביבי- גליקסמן ו/או אח'
דרך בן גוריון 34, בית הלפיד, רמת גן, 52573
טלי; 03-6121190 ; פקס : 03-7510490
החלטה
1. העורר הינו בעל וכויות של בר רשות במשק מס' 86 במושב ערוגות המצוי בתחום שיפוט
המשיבה ומחזיק בנכסים הידועים בספריה כנכסים מס' 41605201, 41605202, 41605203 ו- 41605205.
2 ביום 28/08/2017 השיג העורר על שומות הארנונה כפי שקבעה המשיבה.
3 ביום 09/01/2018, לאחר בדיקות מחלקת הפיקוח, נשלחה לעורר שומת ארנונה מעודכנת לשנים 2012-2018.
4 ביום 01/03/2018 פנה העורר למשיבה בכתב והאחרונה התייחסה לזאת כהשגה ודחתה את טענותיו.
5 לעורר ניתנה במקביל הודמנות לשטוח טענותיו בהסתמך על אסמכתאות בהן תשריט מדידה ערוך כדין על ידי מודד מוסמך.
6. לאחר הגשת השגה נוספת ביום 04/04/2018, העברת אסמכתאות וביקורת נוספת של
מחלקת. הפיקות ביום 11/06/2018 נקבעה לעורר שומת ארנונה מתוקנת לשנים 8 כך שהחיובים המעודכנים הושתו החל משנת 2012.
7 על כך הגיש העורר את הערר בתיק שבכותרת.
8 בתיק ה התקיים דיון ביום 29/05/2019, בנוכחות המשיבה והעורר בעצמו.
9 לאחר שמיעת הצדדים נתקבלה החלטת ביניים אשר קבעה כי:
א. בתוך 30 ימים, יעביר העורר אסמכתאות ו/או תצהירים חתומים ומאומתים
כדין בכל הקשור להוכחת הבניה ו/או הקמת התשתיות לרבות חשמל, אינסטלציה וכדו' בכל הקשור לקומה העליונה.
ב. | העורר יפנה למשיבה וישלם את תשלומי הארנונה בכל הקשור לסכומים ו/או
שטחים שאינם במחלוקת כתנאי להסרת העיקול.
ג. יתרת השטחים ו/או הסכומים שיש לגביהם מחלוקות בגין השטח ו/או הסיווג 7
התשלום יידחה עד לקבלת החלטה סופית אצל ועדת הערר אס באמצעות הסדר פשרה שיקבל תוקף ואם באמצעות פסק דין.
ד לאחר קבלת המסמכים האמורים בסעיף 1 לעיל ובתוך 45 ימים מהיום, יעבירו הצדדים הודעתם באם רצונם לקיים דיון הוכחות או הסכמתסם כי הוועדה תיתן את החלטתה בהסתמך על החומר המונח בפניה ללא קיומו של דיון הוכחות ו/או אחר.
0. בהתאם להחלטת הביניים ולאחר העברת מסמכים מטעם העורר, הודיעו הצדדים הן
העורר והן המשיבה כי אין צורך בקיום הליך הוכחות וכי הוועדה תיתן את החלטתה בהסתמך על החומר המונח בפניה.
הנכסים ותמצית המחלוקות בעניינם:
1 נכס מס' 41605202 - המסומן. בספרי המשיבה כבית מגורים בשטח של 221 מ'יר:
בין הצדדים קיימת הסכמה בעניין שטח הנכס המחולק באופן בו קומת הקרקע הינה בשטח של 116 מ"ר והקומה הנוספת הינה בשטח של 105 מ"ר. הצדדים חלוקים על מועד תחילת החיוב בגין הקומה הנוספת בשטת של 105 מ"ר, כאשר לטענת העורר הסתיימה בנייתה רק בסוף שנת 2015 ומשכך יש לקבוע את מועד תחילת החיוב ליום 01/12/2015.
עמדת המשיבה הינה כי בנייתה נסתיימה בשנת 2011 ולכן יש לחייבה החל מאותה שנה.
2 נכטי מס' 41605203 -- המסומן בספרי המשיבה כבית מגורים 65 מ'יר:
הצדדים חלוקים הן על שטח החיוב והן על סיווגו. על פי טענת העורר מדובר בנכס בשטת של 40 מ"ר בלבד (מבנה יביל) שאינו בשימוש ועל כן אין לחייבו בגינו או לחילופין יש לסווגו כמחסן חקלאי החל מיום 01/07/2018 ושלא לחייב את השטח של 25 מ"ר הנוספים אשר הינן סככות הצללה מחוררת בלבד כהגדרתו. עמדת המשיבה הינה כי מדובר בנכס אשר יש לסווגו כמגורים (נכון לתקופת הערר) בשטח כולל של 65 מ"ר.
3 נכס מס' 41605205 - המסומן. בספרי המשיבה כבית מגורים בשטח של 347 מ'י/ר:
הצדדים חלוקים הן על שטח החיוב והן על סיווגו. על פי טענת העורר מדובר בנכס בשטת של 273 מ"ר בלבד מחסן חקלאי בתוכו יחידות דיור שאינן בשימוש מכוח צו הפסקת שימוש ואשר נמצא בעבודות שיפוצים להסבה לטובת הפיכתו למחסן חקלאי ומשכך אין לחייבו כלל מכוח סעיף 0 לפקודת העיריות. עוד טוען העורר כי אין לחייבו בשטח נוסף של כ-74 מ"ר אשר הינן סככות הצללה מחוררת בלבד כהגדרתו. עמדת המשיבה הינה כל מדובר בנכס אשר יש לסווגו כמגורים (נכון לתקופת הערר) בשטת כולל של 347 מ"ר.
דיון ותהחלטות:
טענת הסף:
4. ראשית תדון הועדה בטענת הסף שעלתה על ידי המשיבה בגין הרחבות חזית אסורות
שביצע העורר בערר ובסיכומיו.
5. סעיף 6א' לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו - 1976 קובע:
''הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת הערר"'.
על פי ההלכה שנקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין, ועדת הערר היא ערכאת ערעור על
החלטות מנהלת הארנונה ואין לה סמכות לדון בטענות שלא נטענו בפניה. בערר אין
הנישום רשאי להוסיף טענות שלא נטענו בהשגה ומנהלת הארנונה לא יכולה הייתה להתייחס אליהן. ועדת הערר מוסמכת לדון ולהתייחס לשאלות שעמדו לנגד עיניה של מנהלת הארנונה, בעת מתן התשובה להשגה. על כן טענות שלא נטענו לראשונה בהשגה מהוות הרחבת חזית אסורה.
.6
.7
.8
.9
.20
.1
.2
+3
.4
.5
.6
סעיף 2 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר) תשל"ז- 1977, קובע כי נדרש העורר לפרט בהשגה את העובדות הרלבנטיות לנכס נשוא הערר ואת יסודות השומה שמחלוקת.
בטענות העורר עצמו לא מצאנו נימוק ולו אחד הסותר את טענות המשיבה בעניין העלאת טענות המהוות הרחבת חזית אסורה הן בערר והן בסיכומיו.
בהתאם לטענות המשיבה אף אנו סבורים כי הערר הינו הליך מנהלי המוגש על החלטתה של מנהלת הארנונה שניתנה בהתייחס להשגת הנישום, העורר. הערר וסיכומי העורר אינם יכולים להוות מקצה שיפורים להוספת טענות שלמשיבה לא הייתה כל אפשרות להתייחס אליהן ולבדוק אותן עס הגשת ההשגה.
לאור רצונה של הועדה לאפשר שיח חופשי ושטיחת מלוא הטענות בפניה העלה העורר את מלוא טיעוניו הן בדיון שהתקיים והן בסיכומיו. מנגד שבה וחורה המשיבה על טענתה והתנגדותה לביצוע הרחבות חזית התנגדות לה הובהר כי תיתן הועדה את התייחסותה בעת קבלת החלטה בעררו של הנישום.
חרף האמור לעיל ועדת הערר מוסמכת לדון בטענה שלא נכללה בכתב הטענות, וואת
בהתאם להוראות סעיף 17 לתקנות הערר:
'יבשמיעת הערר לא תיזקק הוועדה לכל נימוק שלא יצוין בכתב הערר או בתשובה אלא אם היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למען הצדק''.
סעיף אה מבטא את תפקידה של ועדת הערר, אשר נועד לאזן בין סדרי הדין התקיניס המחייבים את פריסת מכלול העמדות הנטענות כבר בשלב הראשון של הגשת כתבי הטענות, לבין השאיפה להשית שומת אמת על הנישומים.
במקרה הנדון כאמור, סבורה הוועדה כי נוספו על ידי העורר בערר ובסיכומיו עילות השגה חדשות המהוות הרחבת חזית. מרבית טענות אלה לא רק שלא עלו בכתב הערר, אלא שגם לא עלו במסגרת הדיון שהתקיים בתיק הנדון, ולמעשה הועלו לראשונה על ידי העורר רק במסגרת כתב סיכומיו, ולכן המשיבה לא התייחסה אליהם בכתבי הטענות ובדיון בפני הוועדה, ולוועדה לא ניתנה האפשרות לבחון אותם מהותית ועובדתית, לאור מועד העלאתן בפניה.
לאור האמור לעיל נדרשה הועדה לבחינת הטענות המהוות הרחבת חזית תוך הבחנה ברורה בין טענות אשר נטענו לראשונה בסיכומי העורר מבלי שניתנה למשיבה ו/או לוועדה היכולת לדון ו/או לבדוק אודותן ו/או מתוך הבנה כי נימוק וה נשמט שלא באשמת הנישום או באם הדבר דרוש למען הצדק.
הנישום בחר, והדבר אכן מתאפשר לו, להגיש את השגתו, את כתב הערר, להגיע לדיון ולהגיש את סיכומיו מבלי להיות מיוצג על ידי מייצג המתמחה בתחום זה.
העורר הראה הן בדיון שהתקיים והן בכתבי הטענות עקביות בעניין טענותיו אך נתן להן סיבות רבות ומגוונות שהשתנו לאורך ההליך.
ביחסי לנכס פיזי מס' 41605205: טענתו כי מדובר בנכס אשר מבוצעות בו עבודות הסבה אשר מצדיקה מתן פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש וכן כי שטח של 159 מ"ר היה בשימוש חורג עד וני 2017 ומאז הוא ריק ומצוי בהליך הכנה לשימוש כצימרים שהיתרה עודנה מחסן חקלאי לפיכך יש לוכותו עקב חיוב ביתר בין השנים 2010-2017 הינן טענות אשר הועלו לראשונה הן בפני המשיבה והן בפני הוועדה אך ורק בסיכומיו של העורר ומשכך לא ניתנה לוועדה ו/או למשיבה ההודמנות לבחון ו/או לתקור ו/או לבדוק אודות טענות אלו וליתן להן מענה.
7. ביחס לנכסים פיזיים מס' 41605205 ו-41605203: טענותיו כי מדובר ברשתות צל
מחוררת אשר אין לחייבן אכן לא עלתה במועד הגשת ההשגה ו/או כתב הערר באופן מפורש והן עלו לראשונה בפני הועדה והמשיבה במועד הדיון שהתקיים ובסיכומי העורר.
8. ביחס לטענה בעניין נכס מס' 41605203 כי מדובר במחסן חקלאי אכן טענה זו לא עלתה
באופן מפורש במועד הגשת ההשגה ו/או כתב הערר והיא עלתה לראשונה בפני הועדה וחמשיבה במועד הדיון שהתקיים ובסיכומי העורר.
החלטה בטענות הסף:
9. לאור האמור לעיל ובהתאם לפקודה ולתקנות ביחס לנכס פיזי מס' 41605205 קובעת
ועדת הערר לקבל את טענת הסף של המשיבה בגין הרחבת חזית אסורה ואין אנו נדרש לדון בהן ומשכך היא נדחית על הסף למעט בעניין חיוב שטח המרפסות כפי שיובהר להלן.
0. עם זאת, ביחסי לנכסים מס' 41605205, שטח המרפסות, ו-41605203 קובעת הועדה
לדחות את טענות הסף של המשיבה ולדון בהן כחלק מטענות העורר וזאת הן משיקולי הצדק והן מן ההבנה כי נימוק זה נשמט שלא באשמת הנישום מאחר וטענות אלו נגזרות בהכללה מהטענה הראשית בגין השטח לו מסכים העורר. וביחוד לאור זאת כי טענות אלו לרבות טענת השימוש בנכס מס' 41605203 כמחסן חקלאי עלו בפני המשיבה כבר במעמד הדיון, היא נתנה דעתה לטענות אלו ויכלה לבחור בקיומו של הליך הוכחות על מנת לסתור טענות אלו אך בחרה שלא לעשות כן.
נכס פיזי מס' 41605202:
1. המחלוקת בנכס הינה מועד תחילת החיוב של הקומה הנוספת בנכס, בסך של 105 מייך.
2. לטענת העורר סיום בנייתו של חלק וה מהנכס והתחלת השימוש בו הינם רק בדצמבר
5 בניגוד לעמדת המשיבה אשר קבעה את מועד החיוב לשנת 2011.
3. העורר טען בדיון שהתקיים כי נוכח נזּילות של מים מהגג לתוך ביתו שיפץ ובנה גג אשר
רק לאחר 3 או 4 שנים סגר אותו לכדי מגורים, החל מסוף שנת 2015.
4. לטענת העורר קיימות לביצוע הגג תכניות מה מספר שנים והמהנדס שהיה אחראי על כך
החל בעריכה לטובת ביצוע ההגשה בשנת 2017 אך רק במהלך השנה האחרונה הגיש אותן למועצה.
5. לטענת המשיבה מדובר בבניה בלתי חוקית שהתבצעה כבר בשנת 2011 ונחזית זהה גס
בשנת 2015 מועד החיוב המוסכם על העורר. לטענת המשיבה נוכח קיומה של בניה בלתי חוקית נטל הראיה הינו מוטל על כתפי העורר להוכיח כי בנה מגורים כבר רק בשנת 2015.
6. במהלך הדיון עומת העורר עס דו"ח חריגות וצילומיס משנים מוקדמות לשנת 2015 אשר
קבעו כי אכן ישנה קומה שניה חורגת והוא בחר להתגונן בטענה כי הקומה לא אוכלסה, לא היה שירותים ולא ריצוף או חלונות.
7. על פי הודאת הנישום עת עומת עס תצייא מהשנים 2011, 2013 ו- 2015 ועם דו"ח חריגות
משנת 2013 עולה כי הקומה אכן נבנתה זה מכבר אך לא שימשה או יכלה לשמש למגורים.
8. העורר נושא באשס תורם למצבו בכך שלא בנה בדרך חוקית ולא פנה לדווח למשיבה
אודות הקומה הנוספת מיד עס בנייתה כך שלא ידעה בומן אמת אודות קיומה ולא יכלה הייתה לבחון ולקבוע את סיווגה בהתאם למצבה.
.9
.10
1
.2
.3
44
.5
.6
7
.8
.9
מאידך, בהסתמך על אסמכתאות אלו שהציגה המשיבה עצמה עולה כי גם לה אשם תורם בכך שהחל משנת 2011 יכלה לוהות בתצלומי האוויר את בנייתה של הקומה הנוספת באין מדובר בשינוי מוסתר ו/או כזּה שלא ניתן להבחין בו.
במעמד הדיון הציגו הצדדים טענותיהם האחד כלפי השנייה והעורר התחייב כי יספק תצהירים ואסמכתאות מאומתיסם כדין לטובת הבהרת מועד ביצוע העבודות להכשרת הקומה למגורים.
האסמכתאות עליהם נשען העורר הינם שני תצהירים כתמיכה לחשבונית והצעת מחיר שצורפו ועניינן יצור חלונות ורשתות והרכבתן וכן ריצוף, הנמכת תקרה והרכבת מטבח.
האסמכתאות הינן משנת 2018, האסמכתא שכותרתה 'יתצהיריי אלוס קריסטל ניתן בשנת 2018 על מנת לספק מענה למשיבה בטרם הוגש הערר כך גם הצעת המחיר מטעם ייאלדד צבעים חדשיסיי אשר הינה הצעת מחיר אשר ניתנה לכאורה בשנת 2018 לטובת ביצוע עבודה אשר יש לסיימה עד ליום 03/12/2015.
אסמכתאות אלו גובו בתצהיר, כאמור, ויכלה המשיבה לקיים דיון הוכחות ולעמת מצהירים אל עס השאלות שעלו, אך נמנעה מלעשות כן ותצחירי העורר ישמשו לטובת קבלת החלטה בעניינו כאשר לאסמכתאות ולתצהירים ולשאלות העולות בעניינם ניתן משקל בהחלטת ועדת הערר.
אכן, עולה הקושי כיום להוכיח את עובדת היות הקומה הנוספת כברת שימוש למגורים החל משנת 2011 אך בחירתו של העורר לפעול בדרך של בניה לא חוקית איננה יכולה לשרת אותו מבלי שהריס את נטל הראיה החל עליו כדי הצורך.
נכס פיזי מס' 2 מוחדחווה "יחידת שומה'י אחת, המוגדרת בצו הארנונה כנכס העיקרי לרבות מעברים מקורים, אחסנה, כניסות חדר מדרגות ועוד.
בהגדרת המשנה ליייחידת השומהיי נקבע כי יישטח מקורה'י יחשב כשטח אשר יש לו תקרה מכל חומר שהוא, והוא אינו נכלל באחת ההגדרות המפורטות.
לכן ברור גס מעדותו של העורר עצמו ומאסמכתאות של המשיבה כי יחידת השומח כללה את הקומה הנוספת אם למגורים ואם לאחסנה ו/או לשטח מקורה כבר החל משנת 2011.
העורר מודה בדיון שהתקיים, עמי 21 שורה 22, כי הקירות של הקומה הנוספת היו ועניין המחלוקת הינו בגין מועד תחילת השימוש כמגורים.
לאחר שקלול הראיות והעדויות שהונחו בפני הועדה ברור כי מדובר בנכס אשר הסתיימת בנייתו כבר בשנת 2011 ועל כן הינו חייב בארנונה על פי כל דין כבר משנת 2011 גס בהיותו יישטח מקורה'י בלבד כהגדרתו בצו הארנונה.
מכל האמור לעיל דין טענות העורר ביחס לנכס פיזי מס' 41605202 להידחות. יש לחייבו בארנונה החל משנת 2011 כמבנה בהיותו ''שטח מקורה'' אשר מהווה בפועל חלק בלתי נפרד מיחידת השומה.
נכס פיזּי מס' 41605203:
.0
4
.2
המחלוקת בנכס הינה הן על שטחו והן על סיווגו.
לטענת העורר מדובר במבנה יביל אותו יש לחייב החל מיום 01/07/2018 בשטח של 40 מייר בלבד ובסיווג של יימחסן חקלאייי וזאת מבלי לחייב כלל את הציליה בשטח של 25 מייר.
לנכס זה נתנה המשיבה פטור נכס ריק לתקופה המקסימאלית האפשרית בגין התקופה שבין ינואר 2018 ליוני 2018.
.3
.6
6
.6
7
.8
.9
.0
.1
.2
.3
64
העורר בדיון שהתקיים בפנינו העלה טענה חזור ושנה כי ''אני לא צריך לשלם לכם מיסים על משהו שאני לא משתמש בויי (לדוג' דף 3 שורות 13-12 לפרוטוקול הדיון מיום
9. העורר הביע באופן קבוע הסתייגות מתשלום מס בגין מבנים אשר אינם
בשימוש.
צו הארנונה אינו קובע במפורש את הצורך בשימוש דה פקטו בנכס לצורך חיובו בארנונה ובהתאם לכך שורה של פסקי דין אשר קבעו כי מוטלת חובת ארנונה על נכס גס בהעדר שימוש בפועל.
העורר צירף לכתבי טענותיו מדידה מטעם מודד מוסמך, מר חגי כספי. המדידות שבוצעו אינם הוגדרו כמדידות לצרכי ארנונה ומשכך לא ניתן להתייחס למדידת המבנה כְכזו אשר חולקת על דעת המשיבה בעוד גם האחרונה מסכימה כי שטחו של המבנה היביל בפני עצמו הינו 40 מ"ר. בנוסף העביר העורר חוות דעת שמאי מטעסם ר.מ.י שנקבע במסגרת הליך אזרחי בין העורר לר.מ.י ובחוות דעת זו מיום 10.4.19 קובע המודך כי שטח נכס זה הוא 80 מ"ר.
העורר בסיכומיו מבקש לסווג את המבנה כמחסן חקלאי תוך שהוא מתעלם מהעובדה הפשוטה שמדובר במבנה ששימש למגורים לכל תקופת פעילותו וכן לא נעשה כל שינוי במראהו החיצוני ו/או הפנימי אשר יכול להתיישר עס הקביעה בדבר היותו מחסן חקלאי.
גם בעת בה עומת באמצעות חבר ועדה עס הצורך בהוצאת המטבתח ו/או השירותים, התשתיות המעידות על פעילות של מגורים, סרב בתוקף לעשות כן מטעמים שאינם רלוונטיים להוכחת היות הנכס כמחסן חקלאי.
העורר לא הראה שיתוף פעולה אך הראה תקיפות בהעדר הצורך לשלם בגין נכס שאינו בשימוש כיום, לטענתו.
התיק המשפטי בגינו הומצא לעורר צו הפסקת שימוש במבנה וה הינו הראיה כי שימש למגורים בתקופת השומה.
בהתייחס לשטח המבנה הוצגו בפני הועדה דו'ייחות הפיקוח וכן תמונות מהן אשר מעידות על כל כי מדובר במבנה יביל בשטח של 40 מ"ר ושטח מקורה המחובר לו בשטח של 25 מייר.
העורר מנגד לא הוכיח ולו בראשיתה של ראיה כי מדובר בצליה מחוררת כהגדרתו ולא צירף ולו ראשיתה של ראיה כדי לסתור את ראיות המשיבה.
בהעדר ראיה התומכת בטענתו ובהינתן ומדובר בסככה, גגון מקורה, נזכיר שוב כי יחידת השומה כוללת בתוכה את אותה סככה ועל כן יש לחייבה כיחידת שומה אחת ובכל מקרה גם לשיטת העורר וככל ומדובר בסככה המכוסה בהצללה מחוררת אין הדבר סותר את הצורך בביצוע החיוב בהיותו חלק מיחידת שומה. העורר לא הוכיח כי מדובר בחלק אשר אינו מחובר למבנה והינו עצמאי ו/או ארעי.
לאחר שקלול הראיות והעדויות שהונחו בפני הועדה נקבע כי מדובר בנכס אשר שימש ומשמש נכון לתקופת השומה בה אנו דנים כמגורים ובשטח כולל של 40 מ"ר. ככל ובחר או יבחר העורר להתנהל על פי המלצת חברי הועדה ישוב ויעלה טענותיו בפני המשיבה לעניין אופי החיוב ושטחו.
מכל האמור לעיל דין טענות העורר ביחס לנכס פיזי מס' 41605203 להתקבל בחלקן. יש לחייבו בארנונה בסיווג של מגורים ובשטח של 40 מ"ר.
נכס פיזי מס' 41605205:
5
.6
.7
688
.9
.0
.1
72
3
.4
-
.6
77
. המחלוקת בנכס הינה הן על שטחו והן על סיווגו.
העורר מבקש לתקן את החיוב כך שיסווג כמחסן חקלאי בשטח של 273 מ"ר בלבד.
מדובר בנכס אשר שימש ברבות השנים כיחידות דיור לצרכי מגורים בלא שיש בידו האישורים הנדרשים על פי חוק. מתוקף כך הוגש כנגד העורר כתב אישום במסגרתו ניתן גזר הדין המורה על הפסקת השימוש למגורים.
בעקבות צו הפסקת השימוש סומך על כך העורר ומבקש פטור מביצוע תשלומי הארנונה מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות.
דא עקא, התיקון לסעיף 330 לפקודה, שנועד להגביל משמעותית את הפטור מתשלום ארנונה על מבנים שאינם ראויים לשימוש, לא הוחל על המועצות המקומיות ועל המועצות האזוריות.
סעיף 162 לצו המועצות המקומיות (א) התשיייא-1950, וסעיף 74 לצו המועצות
המקומיות (מועצות אזוריות), התשיייח-1958, קובעים :
ייבנין שחלות עליו ארנונות לפי צו זה והוא נהרס או ניזווק במידה שאינו ראוי
שימוש, ואין משתמשים בו, ונמסרה למועצה הודעה בכתב על כך, לא יהיו
הבעל והמחזיק אחראים לתשלום כל שיעור משיעורי הארנונות על הבניין
שפרעונו חל אחרי מסירת ההודעה".
עד ינואר 2013 קבע סעיף 330 לפקודת העיריות הוראות דומות, שמשמעותן פטור מתשלומי ארנונה ללא הגבלת זמן למבנה שנהרס או ניזוק ולכן אין משתמשים בו.
בינואר 2013 נכנס לתוקפו תיקון לסעיף 330 לפקודת העיריות שמטרתו הייתה להגביל את תקופת הפטור.
אך תיקון זה לא הוחל בפועל על המועצות המקומיות או האזוריות.
במשרד הפנים נתקבלה החלטה עקרונית כי יש להחיל את תיקון החקיקה לסעיף 330 גם על מועצות מקומיות ומועצות אזוריות אך הדבר טרם בוצע על פי הוראות החוק.
יובהר, כי ככל ויימצאו מועצות אזוריות ו/או מקומיות אשר פוטרות מחזיקים מחובת תשלום ארנונה מכוח סעיף 330 לפקודה, פעילות וו אינה חוקית ועל כך העיר מבקר המדינה לרשויות שעושות כן.
גם בחינת הקבוע בסעיף 330 לפקודה מוסב על מצבו הפיזי של הנכס ולא על מניעות אחרת שאינה מאפשרת שימוש בו.
בית המשפט העליון הוסיף ואמר, כי הנוק בו מדובר צריך להיות יינזק משמעותייי. יינוק משמעותייי אינו מתפרש, על פי לשונו, על מניעה משפטית תכנונית, כי אס ברוב במקרים על נזק פיזי.
אשר על כן מחליטה הועדה לדחות את טענות העורר להסתמך על סעיף 330 בפקודה ולפטור אותו מתשלום ארנונה עבור הנכס.
לא ואת אף זאת, הוכח שחלק מהנכס, בגודל מצטבר של 119 מ"ר, ולא נסתר כי הנכס בתצורתו הנוכחית נותר כשהיה עת שימש למגורים תוך שהעורר מתנגד לשינוי מצבו כך שישמש לצרכים אחרים כגון מחסן חקלאי.
.8
.9
.00
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
.9
.0
יתרה מכך, העורר אף מצהיר בפני הועדה כי הגיש בקשה לאישור 4 צימרים במתחם וה כך שיכשירם ומכאן העדר הרצון לפרקם ו/או הרצון האמתי להפסקת השימוש.
בהתחשב בנסיבות ובהעדר כל ראיה המוכיחה את שינוי מצבו הפיוי של הנכס אין בצו הפסקת השימוש כדי להפסיק את חיובו בארנונה.
בהתחשב בהעדר שיתוף פעולה מצד העורר כלפי המשיבה בהוכחת הנכס כמחסן חקלאי ובהתחשב בכך כי טרם הפסקת השימוש שימש כמגורים, נכון לחיוס יכול לשמש למגורים ובעתיד כוונת העורר להשתמש בחלקו למגורים אין כל ספק בעניין סיווגו של הנכס כמגורים.
בצו הארנונה ישנה הגדרה לבניין המשמש למטרה שאינה מנויה לעיל וחיובה הינו כפול מחיוב מגורים.
ככל וטוען העורר כי אין מדובר במגורים ומנגד אינו מוכיח לרבות במעשים בפועל כי מדובר במחסן חקלאי וכל רצונו אחד הוא להעמידו עד להשמשתו חורה למגורים יכול היה להיחשב כבניין המשמש למטרה שאינה מנויה לעיל ולחייבו בהתאם.
רצונה של כל רשות היא להשמיש נכסים ולהפעילס ללא השארתם עזובים ו/או מסוכנים ומכאן רצון המחוקק להגבלת פטור הנכס הריק והגברת הרצון להשמשת הנכס.
ככל ובחר העורר להמתין עד לאישור הנכס כמגורים יישא בעלויות המתאימות לכך ככל והיה בוחר לחדול מן השימוש על דרך האמת ולהחל שימוש כמחסן חקלאי היה עושה כן ומוכיח טענותיו בנקל.
אשר על כן מחליטה הועדה לסווג את הנכס בחלקו כמגורים ובחלקו כמחסן חקלאי.
וזאת בהתאם לחוות דעת שמאי מטעסם ר.מ.י, שנקבע במסגרת הליך אזרתחי בין העורר לר.מ.י אותה הביא העורר, ובחוות דעת זו מיום 10.4.19 קובע המודד כי שטח נכס למגורים עומד על 119 מ"ר.
כאמור לעיל, העורר צירף לכתבי טענותיו מדידה מטעם מודד מוסמך, מר חגי כספי.
המדידות שבוצעו אינם הוגדרו כמדידות לצרכי ארנונה ומשכך לא ניתן להתייחס למדידת המבנה ככזו אשר חולקת על דעת המשיבה, בהעדר התייחסות במדידה לשתי הטככות המקורות המצויות בשטחה אך יחד עס ואת קיימת חוות דעת מודד מטעם ר.מ.י הקובעת כי היקף נכס וה למגורים הינו במצטבר 119 מ"ר.
בהתייחס לשטח המבנה הוצגו בפני הועדה דוייחות הפיקות וכן תמונות הסותרות את טענת העורר.
העורר מנגד לא הוכיח ולו בראשיתה של ראיה כי מדובר בצליות מחוררות כהגדרתו ולא צירף ולו ראשיתה של ראיה כדי לסתור את ראיות המשיבה.
בהעדר ראיה התומכת בטענתו ובהינתן ומדובר בסככות, גגון מקורה, נזכיר שוב כי יחידת השומה כוללת בתוכה את אותה סככה ועל כן יש לחייבה כיחידת שומה אחת ובכל מקרה גם לשיטת העורר וככל ומדובר בסככה המכוסה בהצללה מחוררת אין הדבר סותר את הצורך בביצוע החיוב בהיותו חלק מיחידת שומה. העורר לא הוכיח כי מדובר בחלק אשר אינו מחובר למבנה וחינו עצמאי ו/או ארעי.
לאחר שקלול הראיות והעדויות שהונחו בפני הועדה נקבע כי מדובר בנכס אשר שימש ומשמש נכון לתקופת השומה בה אנו דנים כמגורים בשטח של 119 מ"ר ובשטת כולל של 7 מ"ר. ככל ובחר או יבחר העורר להתנהל על פי המלצת חברי הועדה ישוב ויעלה טענותיו בפני המשיבה לעניין אופי החיוב ושטחו.
.1
מכל האמור לעיל דין טענות העורר ביחס לנכס פיזי מס' 41605205 להידחות. יש לחייבו בארנונה בסיווג של מגורים 119 מ'/ר ויתרת השטח עד 347 מ''ר כמחסן חקלאי.
תמצית החלטות הועדה:
.2
.33
.94
.-
.6
.7
8
טענות הסף:
ביחס לנכס פיי מס' 41605205 קובעת ועדת הערר לקבל את טענת הסף של המשיבה בגין הרחבת חוית אסורה ואין אנו נדרש לדון בהן ומשכך היא נדחית על הסף למעט בעניין חיוב שטח המרפסות.
ביחס לנכסים מס' 41605205, שטח המרפסות, ו-41605203 קובעת הועדה לדחות את טענות הסף של המשיבה ולדון בהן כחלק מטענות העורר וזאת הן משיקולי הצדק והן מן ההבנה כי נימוק וה נשמט שלא באשמת הנישום מאחר וטענות אלו נגזרות בהכללה מהטענה הראשית בגין השטח לו מסכים העורר. וביחוד לאור זאת כי טענות אלו לרבות טענת השימוש בנכסי מסי 41605203 כמחסן חקלאי עלו בפני המשיבה כבר במעמד הדיון, היא נתנה דעתה לטענות אלו ויכלה לבחור בקיומו של הליך הוכחות על מנת לסתור טענות אלו אך בחרה שלא לעשות כן.
בעניין נכס פיזּי מס' 41605202:
דין טענות העורר ביחס לנכסי פיזי מס' 41605202 להידחות. יש לחייבו בארנונה החל משנת 2011 כמבנה בהיותו ''שטח מקורה'' אשר מהווה בפועל חלק בלתי נפרד מיחידת השומה.
בעניין נכס פיזי מס' 41605203:
דין טענות העורר ביחסי לנכס פיזי מס' 41605203 להידחות. יש לחייבו בארנונה בסיווג של מגורים ובשטח של 40 מ''ר וזאת מכוח חוות דעת המודד מטעם ר.מ.י כפי שנמסרה בהליך המשפטי שהתנהל בין העורר לבין ר.מ.י.
בעניין נכס פיזי מס' 41605205:
דין טענות העורר ביחס לנכס פיזי מס' 41605205 להתקבל בחלקן לפיכך, יש לחייבו בארנונה בסיווג של מגורים ובשטח של 119 מ''ר למגורים ויתרת הסככה לחיוב מבנה חקלאי. וזאת מכוח חוות דעת המודד מטעם ר.מ.י כפי שנמסרה בהליך המשפטי שהתנהל בין העורר לבין ר.מ.י.
על בסיס מדיניות המועצה האזורית לא לחייב תושבים בהוצאות מחליטה הועדה שלא לחייב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בתוך 45 ימים
מיום המצאת ההחלטה.
לפי הוראות תקנה 20 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי הדין בוועדת ערר) תשל"ז - 1977 ניתן לפרסם החלטה זו באתר האינטרנט של המועצה האזורית באר טוביה.
ניתנה ביום 31.03.2020
ל
בעז עְמִיר, עו'יד מר אשר גולדמן גב' ליאורה אוריאל
הְועדה חבר הועדה חברת הועדה
9