ההחלטה שנתנה הועדה לאחרונה בתיק ערר 6 18 בנק דיסקונט לישראל

3 7 :וי 0 87-06-0819

בסייד

בפני ועדת ערר תיק ערר 6/18

לקביעת אונונה כללית

ליד עיריית בני ברק

העורר: בנק דיסקונט לישראל בע'ימ

ע'יי ב''כ עוה'/ד ר. פלג ואח/

מדרך מנחט בגין 52 תל אביב

טל. 03-6372500 פקס. 03-6372520

נגד

המשיב: מנחל הארנונה, עיריית בני ברק

ע''י ב''כ עוה''ד ד. ליבוביץ ואח/

מרח' בן גוריון 13 בני ברק

טל. 03-6081757 פקס. 03-6081758

החלטה

1 העורר מחזיק בנכס שברחי בן גוריון 13 בני ברק ומשתמש בו לפעילות בנקאית.

2 העורר מלין על כי עד יום 1.11.2017 חוייב בארנונה כללית לפי סיווגים של: בנקים ועסקים אזור בי. ממועד זה ואילך חוייב ע"י המשיב לפי סיווגים: בנקים ו-בנקיט-משותף.

סיווג 'יבנקיס- משותף" מתייתס לשטח של 86.24 מ"ר, אשר נקבע לפי חלקו היחסי של העורר בכלל השטחיט המשותפים שבבנין ותוייב בארנונה לפי סיווג: בנקיט, הוהה לסיווג השטח העיקרי, לצרכי ארנונה.

3 העורר טוען כי השטח המשותף אינו משמש אותו כלל הואיל והכניסה לנכס בו מחזיק העורר היא בקומת קרקע נפרדת מן הכניסה הראשית לבניין.

עוד נטען כי העורר אינו עושה שימוש ייבנקאייי בשטח המשותף. נטען כי יילכל היותריי העורר בר רשות להשתמש בשטח המשותף ככל דייר אחר או עובר אורח.

4 הואיל ולטענת העורר אין גישה מן הנכס אל השטח המשותף והוא אינו מחזיק בו ואף אינו עושה בו כל שימוש, הרי אין מקום לחייב העורר בתלקו היחסי בשטח המשותף בארנונה ולחילופין אין לחייבו לפי סיווג ייבנקיסיי אלא לפי סיווג ייעסקיטיי או יימעברים בקניון".

5 עוד נטען ע"י העורר כי חברת הניהול של הבניין, היא זו שעושה שימוש כלשהו בשטח המשותף ולכן חוא מופטר מתשלום ארנונה לגביו. |

3 7 3 019ם-8\מ-₪7

7%

6. בתשובתו, טוען חמשיב טענה מקדמית כי הערר חוגש באיחור בן 21 יום לעומת המועד שנקבע

לכך בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן: התוק).

לפיכך נטען כי דין הערר להדחות על הסף. |

7 עוד טען חמשיב כל חיובו של העורר בגין חלקה היחסי בשטח המשותף ובסיווג בנקים, נעשה כדין.

[|

8 הצדדים הגישו, כל צד, תצהיר עדות ראשית מטעמו. המצהיריט נחקרו בפנינו והוגשו כתבי סיכומים. הנה כי כן, הכרעתנו בערר.

9 אשר לטענה המקדמית שהעלה המשיב בהרחבה בכתב התשובה כי העורר איחר בהגשת הערר איחור בן 21 יום. טענה זו כלל לא זכתה להתייחסות במסמכים שהגיש העורר אלא באמירת אגב, בסיום סיכומלו.

0. בתצהיר מנהלת הכנסות העיריה שהוגש מטעם המשיב אין זכר לטענה עובדתית זו בדבר איחור

בהגשת הערר. משמע, טענה וו נזנחה ע"י המשיב ולא הוכתה בפנינו. לפיכך תמהנו מה מקום מצא המשיב לחזור על טענה זו בהרחבה, בסיכומיו.

מכל מקום, בנסיבות הענין טענה מקדמית זו של המשיב, נדתית על ידינו.

1. בהשגה שהגיש העורר, בערר, בישיבת קדם משפט שהתקיימה בפני הועדה ואף בתצהיר שהגיש

סגן מנהל סניף העורר המתנהל בנכס, טען העורר באופן ברור וחד משמעי שאינו עושה כל שימוש בשטח המשותף נשוא חיוב הארנונה, הן עובדיו והן לקותותיו.

2. בחקירה הנגדית שנתקיימה למר יצחק עובדיה, המצהיר מטעם העורר, התבררו עובדות אתחרות

לגמרי.

נמצא בין היתר כי חעורר עושח שימוש מלא בכל תשתיות הבניין כגון חשמל, מים וביוב. יביאת החרום וממייד המשמש את עובדי ולקוחות העורר מצוי בבניין, בקומה שמעל הנכט.

לעורר לקוחות המגיעים מן הבניין שמעל הנכס. מנהל וסגן מנהל סניף העורר, משתמשים בחניית רכבים שמתחת לנכס ועוברים דרך הבניין כדי להגיע לנכס. כך גם דינו של לקות המחנה מכוניתו בשטח החניה שמתחת לבניין. מערכת החיווט הטלפוני מגיעה מהבניין. כמו כן הוגש לנו הסכם שכירות לפיו משלם העורר דמי שכירות, מסיט והיטלים גס חלקו בשטחים משותפים. משמע הודאה מפורשת של העורר כי הוא אכן משתמש בשטשחיס משותפים.

3. הנח כי כן הובהר כי העורר עושה שימוש ממשי בתלקיס נרחבים של השטת המשותף ויש לו

ויקח בלתי ניתנת לניתוק לכל תשתיות הבניין. בכך הופרכה טענתו המרכזית בערר וה.

64. טענת המצהירה מטעם המשיב בדבר אופן חישוב החלק היחסי של העורר בשטח המשותף

והשימוש שהעורר עושה בו, לא נסתרו.

5. לפי הוראת סעיף 4.1 לצו הארנונה של עירית בני ברק שטח נכס'שלא למגורים, המשמש את

המחזיק בנכס, גם אם אינו משמש אך ורק אותו, אין מניעה לחייב משתמש זה בגין חלקו היתסי בנכס בו נעשה שימוש גם משתמשים אחרים.

3 7 ו 3 019ם-87-0\8

.6

7

.8

97

.0

3

עמדתנו זו נקבעה בשורה של החלטות חלוטות שניתנו על ידי ועדח צו. שתי החלטות שלנו בעניין זה עמדו לבחינת בית המשפט חמחוזי בתל אביב- יפו בשבתו כבית משפט מנהלי בתיק עמיינ 8 מטאור מ.צ.א. נכסים בע"מ נ. עירית בייב ובתיק עמ"נ 69255-03-17 גיא אופיר נ.

עירית בני ברק, ואושרו.

החלטות אלו ניתנו על ידינו בהתבסס על פסקי דין של בית המשפט העליון והמחוצי שדנו

בסוגיה זו ובין היתר מאז עייא 8838/02 אבי גולהמר ושות' נגד מנהל הארנונה בעירית חיפה ועד עמיינ 1716-11-15 צמיגי אסחאק נ. מנהל הארנונה בעירית חיפה.

לא למותר להזכיר את תוכן ההחלטה שניתנה בתיק עמיינ 25769-11-14 בנק הפועלים בע"מ נ.

מנהל הארנונה עירית טירת הכרמל בו הנסיבות דומות למקרה דנן.

בהחלטה זו אף נקבע כי סיווג חלקו של העורר בשטת המשותף נקבע לפי סיווג השטח העיקרי בו הוא עושה שימוש. כך גם נקבע בברייס 4991/04 מנהל הארנונה בעירית חיפה נ.שילוח חברה לביטוח בע"מ וכן בעמ'ינ 52784-03-17 נובה מכשירי מדידה בע"מ נ. עירית נס ציונה.

הטענה כאילו העורר עושה שימוש בשטח משותף בשיעור 5.87 מ"ר בלבד (ולא- 86.24 מ"ר) לא נטענה בתצהיר שהוגש מטעם העורר וממילא לא הוכחה כלל. יתר על כן. טענה זו, אף כטענה חילופית, אינה עולה בקנה אחד עם טענת העורר כי אין לו כל שימוש ברכוש המשותף. ראה תקנה 72 (ב) לתקנות סדר הדין האזרתי.

אשר לטענת העורר בדבר תעריף מוזל בו יש לחייב בארנונה בגין השטת המשותף, כנהוג בעיריות אחרות, הרי לועדה אין סמכות עניינית לדון בכך, בשים לב להוראת סעיף 3 לחוק.

לאור המקובצ לעיל אנו דוחים את הערר ומחייבים העוררת לשלם למשיב הוצאות ושכייט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדים ובאי כוחם, ביום 7.8.19

א. 1%

1 %

י. מצגלית, 19 א: פאלוך, עו"ד

ייר הועדה חבר הועדה חבר הועדה

20