פרוטוקול החלטות ערר לענייני ארנונה עירונית מס' 5

ועדת הערר לענייני ארנונה ערר מס' 5-2026

שליד עיריית גני תקווה

העוררים רונן ודניאלה הגין

המשיבה

= | גד =

מנהלת הארנונה בעיריית גני תקוה

החלטה

ביום 2.9.2026 התקבל ערר לשנת 2026.

הערר נוגע לחיוב רטרואקטיבי שהוציאה המשיבה לעורריס ביחס לשנות הכספים 2022-2026.

דין הערר להיות מסולק על הסף, שכן לועדת הערר לענייני ארנונה כללית אין סמכות לדון בטענת חיוב למפרע.

המסגרת הנורמטיבית המגדירה את סמכויות ועדת הערר מצויה בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו-1976 (להלן : 'יהחוקי).

בסעיף 6(א) לחוק נקבע כי 'יהרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר''. מסעיף ה עולה שסמכות ועדת הערר לענייני ארנונה כללית נגזרת מסמכותו של מנהל הארנונה.

בסעיף 3 לחוק נקבע שסמכות מנהל הארנונה הינה כדלקמן:

''3. השגה

(א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג

עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו;

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשני'ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס".

בעי'א 5640/04 מקורות חברת מים בע''מ נ' מועצה אזורית לכיש נקבע בין היתר על ידי כבי השופט

(כתוארו דאז) א' גרוניס, כי:

"חוק הערר אף מדגיש כי דרך התקיפה שעל פיו מוגבלת היא, כאמור בסעיף 3(ב) שזו

לשונו:

''אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-

חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)''.

המאפיין של הטענות המפורטות בסעיף 3(א) לחוק הערר הוא שהן נוגעות לעניינים עובדתיים וטכניים המצריכים לעיתים את בדיקת המצב בפועל, ולא מדובר בשאלות בעלות היבט משפטי מובהק, כגון הקריטריונים לקביעת הארנונה או סבירות גובה הארנונה..

מה הדין כאשר הטענה אותה מבקש החייב בארנונה להעלות איננה נמנית עם הטענות המפורטות בסעיף 3(א) לחוק הערר! במקרים אלה על החייב ללכת במסלול שונה. עליו להגיש עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים ובגדרה יוכל הוא לתקוף את החיוב בארנונה בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3(א) לחוק הערר (בכפוף לאמור בסעיף 3(ג) לחוק הערר, המצוטט בפיסקה 5 לעיל).

זאת, על פי האמור בפרט 1 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט מינהליים, לפיו מוסמך אותו בית משפט לדון ''בעניני ארנונה לפי כל דין'י."

בעניין עעיימ 1280/10 מעונות מכבי נ' עיריית רמת גן הבהיר כב' המשנה לנשיא (כתוארו דאז) אי ריבלין, כי אף במקרה שלנישוס ישנן טענות שחלקן בסמכות ועדת הערר וחלקן בסמכות בית

המשפט, יש לדון בכל טענה בקווארוס המתאים לה:

'יסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים כערכאה ראשונה בתחום הארנונה

1. סעיף 3(א) לחוק הערר קובע כי ניתן להשיג על חיוב בתשלום ארנונה בפני מנהל הארנונה על

יסוד מספר עילות, וביניהן טענה כי ''נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו'' וכן טענה כי הנישום אינו מחזיק בנכס. סעיף 6 לחוק הערר קובע כי ניתן לערור על החלטת מנהל האונונה בהשגה כאמור בפני ועדת הערר. עוד קובע הסעיף כי הנישום ומנהל הארנונה רשאים לערער על החלטת ועדת הערר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. במקביל, סעיף 1 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניניס מינהליים, התש''ס-

0 מסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון ב''ענייני ארנונה לפי כל דין''. הפרשנות המקובלת לכפילות זו היא כי הליך ההשגה בפני מנהל הארנונה וועדת הערר מוגבל לעילות המצוינות בחוק הערר ואילו בתי משפט לעניינים מנהליים מוסמכים לדון בכל טענה אחרת הנוגעת לארנונה..

עיון בכתבי הטענות שהגישו המערערות מורה כי הן הפרידו בין טענותיהן לעניין זהות המחזיק, סיווג הנכס ושטחו אשר הוגשו לוועדת הערר, ובין טענות משפטיות כלליות ובראשן הפגם שמצאו בחיוב הרטרואקטיבי, אשר הוגשו לבית המשפט. פיצול זה, שנעשה במצוות המחוקק, זכה אמנם בעבר לביקורתו של בית משפט זה (פרשת מקורות, בפס' 8) אך עודנו עומד בתוקפו..

משהסתמכו המערערות על הגדרת סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, וערכו את טענותיהן בהתאסם, הכרעת בית המשפט בנושאים בהם לא התבקש להכריע קמה על בסיס עובדתי רעוג."

בבריימ 2985/17 קיבוץ עינת אגודה שיתופית חקלאית בע''מ נגד המועצה האזורית דרום השרון נקבע על ידי כבי השופט כתוארו דאצ, ע' פוגלמן, כי 'יעל טענות שאינן נתונות לסמכותה של ועדת הערר כמפורט בסעיף 3(א) לחוק הערר.., להתברר מלכתחילה במסלול שיפוטי, במסגרת הליך של עתירה מינהלית המוגשת, על פי רוב לבית המשפט לעניינים מינהליים (סעיף 1(5) לחוק בתי

.10

.1

12

סיכום:

9+

.6

5

משפט לעניינים מינהליים). במקרה זה - רשאים הצדדים להגיש ערעור בזכות לבית משפט זה על פסק הדין בעתירה המינהלית. כפי שצוין בפסיקתנו, הליכים אלה ''נבדלים זה מזה הן במהותם, בהיותם מוקדשים לעניינים שונים, הן בצורתם, בהיותס שונים זה מזה מבחינת סדרי הדין הנהוגים בכל אחד מהם'' (עע''ס 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, פ''ד נט(6) 411, 417 (2005)). הגשת עתירה מינהלית היא אפוא דרך המלך לבירור טענות שאינן מנויות בחוק הערר."

יתרה מכך, בעמיינ 38593-04-21 אומני הורייזן בע''מ נ' מ. א. לב השרון ערערה חברת אומני הורייזן בין היתר על כך שועדת הערר סירבה לדון בטענת החיוב למפרע. כבי השופט ש' בורנשטיין קבע כי ''הוא הדין בטענה כי המדובר בחיובים רטרואקטיביים וכי היה על הוועדה לדון בטענה זו.

סמכותה של הוועדה קבועה בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל'יו - 1976, וסמכות זו אינה כוללת דיון בטענה מהסוג האמור, כפי שקבעה בצדק הוועדה בהחלטתה."

במסגרת תשובתה להשגת העוררים, ציינה המשיבה בין היתר כי ''2. כמו כן יצוין, כי ככלל יש לפנות להליך של עתירה מנהלית בגין ערעור על חיוב רטרואקטיבי ולא כהשגה. אולם לפנים משורת הדין אתייחס לטענותייך''.

בעניין ה שגתה המשיבה, שכן הכרעה בהחלטה על חיוב למפרע אינה מסורה לה בהתאם לסעיף 3א) לחוק. בהתאם, אף אס התייחסה המשיבה לטענת העוררים בתשובתה להשגה, אין בכך כדי להקנות לועדת הערר לענייני ארנונה כללית סמכות לדון בטענה זו.

התוצאה - הערר מסולק על הסף בשל העדר סמכות לועדת הערר.

לרשות הצדדים עומדת זכות ערעור על החלטנו זו לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 5 ימים מיום מטירת החלטה זו

ההחלטה ניתנה היום, ה-06.09.2026 בהעדר הצדדים.

- / | - /

4 /\ ון /

ן ברל

ענת צבי, עו''ד קארן בכור, עו''ד מוריה בן יוסף, עו''ד יו"ר חברה חברה