פרוטוקול ועדת ערר מס' 11

בפני ועדת הערר – עיריית גבעתיים ערר 11/19

לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו – 1977

העוררת: ההסתדרות במרחב גבעתיים (מועצת הפועלים בגבעתיים )

ע"ר 589700749

ע"י ב"כ עו"ד אמג'ד אבו פול

המשיב: מנהל הארנונה עירית גבעתיים

ע"י ב"כ עו"ד יונתן מוטעי

החלטה

העובדות :

1. העוררת הגישה ערר לשנת 2019 ביחס לנכס 190400100 ברח' משמר הירדן 18 בגבעתיים. (להלן: "הנכס").

2. הנכס סווג על ידי המשיב לפי סיווג "נכסים המשמשים למסחר, משרדים ושירותים".

3. ביום 06.03.19 הגישה העוררת השגה שבעיקרה נסובה על הסיווג שניתן לנכס ע"י המשיב.

4. באפריל 2019 דחה המשיב את השגת העוררת והעוררת הגישה ערר מושא החלטה זו.

5. לפני כניסת מותב זה לתפקידו, דן בתיק זה המותב הקודם, אשר הספיק לקיים מספר דיונים ואף להורות

לצדדים להגיש תצהירי עדות, שהוגשו בפועל.

6. בתאריך 13.07.23 דחינו את בקשת העוררת להחיל את הערר הנ"ל שהוגש לשנת 2019 לכל השנים שלאחר מכן.

7. בתאריך 14.02.23 התקיים דיון קדם משפט, שבסיומו ניתנה לצדדים שהות להעברת שאלות הבהרה ותשובות

ביניהם.

8. בתאריך 08.06.23 התקיים דיון הוכחות ובסיומו הורינו לצדדים להגיש סיכומים.

9. הצדדים הגישו את סיכומיהם לתיק.

טענות העוררת:

10. העוררת טוענת, כי היא מוסד הפועל ללא כוונת רווח, המחזיק בנכס לשם קיום פעילות לטובת ציבור העובדים

ורווחת תושבי העיר גבעתיים, וכי הנכס הינו בית תרבות, שמתקיימת בו פעילות תרבות ופעילות קהילתית, מופעים, חינוך ואומנויות.

1

11. עוד טענה העוררת, כי בינה ובין המשיב הייתה בעבר מחלוקת ביחס לחיובי ארנונה בגין הנכס כאשר עיקר

המחלוקת נסבה על הסיווג והתעריף, כאשר מחלוקת זו באה לסיומה בחתימת הסכם פשרה מיום 17.06.08 שקיבל תוקף של החלטה ע"י ועדת הערר, לפיו הוסדרו חיובי הארנונה לנכס, באופן שאולם התרבות חוייב בארנונה עפ"י סיווג בתי קולנוע ולמחצית ממבנה הנכס ניתנה הנחה בשיעור של %.67 בהתאם להסכם הפשרה נקבע, כי הוראות הסכם זה יחולו עד סוף שנת ..2018

12. בתחילת שנת ,2019 שלח המשיב לעוררת שומת ארנונה, על פיה חוייבה העוררת בגין כל חלקי הנכס עפ"י סיווג

"נכסים המשמשים למסחר, משרדים ושירותים ".

13. בכתב הערר טענה העוררת, כי הנכס בנוי ממפלס תחתון ומפלס עליון. המפלס התחתון כולל אולם פטיו, אולם

תרבות גדול ובמה, ואולם המשמש לריקודי בלט, כיתות ציור ואומנות וחלק לספורט קשתות. המפלס העליון כולל מבואת כניסה/לובי כיתות ציור, כיתות לימוד וחמישה חדרי משרדים שמשמשים לניהול הפעילות של העוררת, כאשר עיקר השימוש שנעשה בנכס הנו פעילות תרבות קהילתית, אומנות וספורט, כך שחלק המשמש כמשרדים מהווה חלק טפל לעומת החלק העיקרי.

14. עוד מלינה העוררת, כי מבחר הסיווגים בצו הארנונה של המשיב הנו דל, וכי לטענתה, הסיווג של "בתי קולנוע"

הוא הסיווג הקרוב ביותר והדומה למהות השימוש שנעשית בנכס, אשר עיקרו אולם תרבות ואולמות ספורט ואומנויות.

15. לנוכח האמור, מבקשת העוררת לבטל את הסיווג שנקבע לנכס ע"י המשיב כ- "נכסים המשמשים למסחר,

משרדים ושירותים" ולשנותו לסיווג "בתי קולנוע".

טענות המשיב:

16. בכתב תשובה מטעם המשיב, נטען כי הערר הוגש באיחור ולכן דינו דחייה.

17. לגופו של עניין נטען ע"י המשיב, כי הנכס סווג וחוייב לפי מהות השימוש בו, שכן פועלים בו מספר עסקים ככל

הנראה מכוח הסכמי שכירות משנה עם העוררת, אשר מקיימים פעילות עסקית לכל דבר ועניין כגון עסק להפעלת אירועים, ימי הולדת, גני ילדים ועוד. לפיכך הסיווג הנכון של הנכס הינו כשל "נכסים המשמשים למסחר, משרדים ושירותים". ודוק, בנכס לא פועל בית קולנוע ובוודאי שלא כשימוש עיקרי בו. ראיה לכך ניתן למצוא גם באתר האינטרנט של העוררת.

18. עוד טוענת המשיב כי על אף הפניית העוררת להסכמי העבר, העירייה איננה רשאית להטיל חיוב בגין נכס שלא

לפי מהות השימוש הנעשית בו, כמבוקש על ידי העוררת, שכן יהא בכך משום מתן פטור ו/או הנחה שלא כדין.

19. בנוסף טען המשיב כי כל עוד העוררת לא הציגה לו הסכמי שכירות, לא הוכח שינוי במחזיקים. תוך הדגשה כי

בהתאם להוראות הפסיקה "דייר משנה" איננו "כשוכר משנה ", שכן כל עוד הנכס לא עובד כיחידת משנה עצמאית אין לראות בפיצול הנכס.

20. לאור האמור מבקש המשיב לדחות את הערר על הסף או לגופו.

2

דיון והכרעה:

21. כבר בפתח הדברים נציין כי דין הערר להידחות.

22. סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) מסדיר את נושא הארנונה

הכללית. סעיף קטן (8א) מסמיך את הרשות להטיל ארנונה כללית על נכסים בתחום שיפוטה שאינם אדמת בניין. עוד קובע סעיף קטן (8א), כי "הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכס". סעיף קטן (8ב) מסמיך את השרים לקבוע בתקנות "את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית". נכס שאינו בא בגדרי הסיווגים הספציפיים, תשולם בגינו ארנונה לפי התעריפים האחידים, בהתאם לסיווג השיורי 'בניינים שאינם משמשים למגורים'.

23. בהתאם לדין, אין לוועדת הערר, כל סמכות להוסיף או לגרוע מהסיווגים הקבועים בצו הארנונה, משכך טענת

העוררת כי מבחר הסיווגים בצו הארנונה של המשיב הינו דל, אין כדי להועיל לה בערר זה.

24. בענייננו, המשיב ביקש לסווג את נכס המערערת בגדרי הסיווג כ"נכסים המשמשים למסחר, משרדים

ושירותים", וזאת במקום הסיווג "בתי קולנוע", שלפיו סווג הנכס בשנים עברו על פי הסכם פשרה בין הצדדים.

25. המשיב היה רשאי להשתחרר מהסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים, לנוכח החלטת ועדת הערר בערר מס' 03/16

מתאריך ,05.09.17 על פיה נקבע בין היתר: "החל משנת ,2019 העירייה רשאית לחייב את העוררת על פי סיווג מתאים לשימוש הנכס. בכל מקרה מוסכם על הצדדים כי ההסכם משנת 2008 יבוטל בהתאם לאמור לעיל. "

26. בהתאם לדין על העוררת הנטל להוכיח, מבחינה עובדתית, על פי מבחן פיסי – אובייקטיבי, כי במהלך כל

התקופה לגביה התבקש על ידה סיווג של "בתי קולנוע", הנכס אומנם חוסה תחת סיווג זה שנגזר משימושו של הנכס בפועל.

27. עיינו בתצהירי הצדדים, ושמענו את טיעוניהם וכן את העדויות של העדים מטעמם.

28. בתצהיר עדות מטעם העוררת, שניתן מטעם העד מר עופר חתוכה, הוא העיד בסעיף 8 לתצהירו: " חלק מהמפלס

התחתון ( אולם פטיו ואולם תרבות ) מופעל ע"י מפעיל חיצוני ובהתאם להסכם הפעלה ... ", תוך הפניה להסכם נספח א'. בסעיף 9 הוא העיד: "כמו כן , חלק מהמפלס העליון משמש ככיתות לציור ומופעל ע"י מפעיל חיצוני בהתאם להסכם הפעלה", תוך הפניה להסכם נספח ב'.

29. מעיון בהסכם הרשאה נספח א', שנחתם עם שרון ציוני ומדי חגי, עולה מסעיף 3 ב' כי ניתנה להם אפשרות

לעשות בו שימוש גורף: "עפ"י דין, תב"ע וכל הסכם". בסעיף 7 להסכם שכותרתו: "מיסים , אגרות ותשלומים

אחרים", התחייבו המשתמשים לשלם את "ארנונות" לרשות המקומית, להסב את הרישומים של הנכס על שמם כמחזיקים אצל הרשות המוסמכת, וכן למסור לעוררת אישור על כך לא יאוחר מ- 14 ימים.

30. מעיון בהסכם הרשאה נספח ב', שנחתם עם ברוריה הסנר, עולה מסעיף 3 א' כי ניתנה לה אפשרות לעשות בו

שימוש בהתאם: "לנספח תנאים המסחריים", כאשר בנספח זה נקבע כי "מטרת ההרשאה – פעילות חוגי ציור

בכפוף להוראות כל הסכם ו/או תב"ע ו/או דין". גם בהסכם זה נקבע בסעיף 7 שכותרתו:"מיסים, אגרות ותשלומים אחרים",התחייבות המשתמשים לשלם את:"הארנונות לרשות המקומית", להסב את הרישומים של הנכס על שמם כמחזיקים אצל הרשות המוסמכת וכן למסור לעוררת אישור על כך לא יאוחר מ- 14 ימים.

3

במקרה זה, קיימת הפניה לנספח התנאים המסחריים ושם נקבע בסעיף 4 .:4.1 "מוסכם כי דמי ההרשאה בגין הנכס כוללים תשלום בגין צריכת המים, החשמל והארנונה".

31. בתצהיר מטעם המשיב, שניתן ע"י מר יאיר אונפסונג, הוא ציין בסעיף :5 "עוד אדגיש כי מתצהיר העוררת

והסכם השכירות שצורף לו עולה כי מדובר בפעילות עסקית לחוגים וכיוצ"ב, כך שגם לדידה של העוררת לא מדובר בבית קולנוע".

32. בדיון שהתקיים בתאריך ,14.02.23 השיב ב"כ העוררת לשאלות הועדה בקשר להסכמים הנ"ל .

"הועדה - השכרתם שם נכסים? ב2019?

ב"כ העוררת – היה שם מורשה ב2019 שהפעיל את אולם התרבות.

הועדה - קבלתם כסף? למה לא רשמתם אותו כמחזיק?

ב"כ העוררת - לא רלבנטי כי הוא יצא. זה חלק מהפעילות של ההסתדרות.

הועדה – אבל אתם השכרתם לו וקבלתם כסף. למה זה לא מסחר?

ב"כ העוררת - גם קולנוע זה סוג של מסחר, והסיווג נועד לשם כך, לדברים כאלה?

הועדה - אבל קולנוע – אם היה מפעיל של קולנוע, הוא היה מחזיק ומקבל את הסיווג, אתה כבעלים משכיר לצורכי מסחר. זו שאלה שגם הצד השני מעלה בכתבי טענותיו."

הועדה - גם לפי ההסכם המחזיק צריך לשלם את המיסים.

ב"כ העוררת - אנחנו שילמנו. היה לנו מקום אחר וסדרנו שם שחלק משלם 2/3 והחלק השני משלם מלא.

הועדה – למה שלמתם אתם את הארנונה?

ב"כ העוררת - הם לא מחזירים לנו מה ששילמנו, כל השנים שילמנו לפי בית קולנוע.

כשהארנונה עלתה הם יצאו.

הועדה - בהסכם כתוב שהם משלמים ארנונה.

ב"כ העוררת - אמרנו לו והוא יצא כי הוא לא יכול היה לשלם את זה. את התעריף המוזל הוא יכול היה לשלם. הוא יצא ב.2020

הועדה - אז ב2019 זה היה עד סוף השנה?

ב"כ העוררת- הבטיחו לנו לתת לנו אותו סכום העיריה ולא נתנו את ההנחה.

הועדה – למה לא רשמת אותו כמחזיק?

ב"כ העוררת - אבל מה זה משנה לגבי הסיווג?

הועדה - יכולת לבקש ממנו שישלם.

ב"כ העוררת - יש עוד חצי של הנכס שהוא קומה שניה. לא הכל משרדים, יש שם כיתות לימוד ואומנויות, יש אימוני קשת, גם אולמות הקולנוע מרוויחים כסף.

4

הועדה – אתם השכרתם לגברת שעושה חוג ציור, למה שהיא לא תשלם ארנונה כמו מישהי אחרת?

ב"כ המשיב – עכשיו אני מבין שזה יותר חמור, השוכרים לא נרשמו כמחזיקים, כך שהעירייה לא קבלה את מה שמגיע לה כל השנים.

ב"כ העוררת - מה פסול בזה, זה בינינו לבינם.

ב"כ המשיב – מה השאלה. זה לעשות משהו שלא צריך לעשות. זה דיווח כוזב.

הועדה – ב2019 הוא היה מסחרי לחלוטין.

ב"כ העוררת - לא. היו פעילויות של תרבות.

הועדה - לפי ההסכמים שצרפת? כי חגי ושרון זה עסק פרטי לגמרי.

ב"כ המשיב - זה לא סיווג תרבות, הוא מבקש סיווג קולנוע.

הועדה - אם היו עושים קולנוע אולי היו מקבלים סיווג קולנוע.

ב"כ העוררת - ברגע שהעירייה התחילה לחייב את התעריף החדש בניגוד להסכם שהיה –

הם עזבו שלחנו להם חשבון על התקופה שהיו– והם לא יכולים לשלם.

הועדה - עד סוף 2019 הם לא שלמו ארנונה?

ב"כ העוררת - אני לא יכול לענות על זה, צריך לבדוק. הם שלמו על פי היקר.

הועדה – אז כן שלמו. אתם שלמתם לעירייה הכל?

ב"כ העוררת – כן.

הועדה - והם שילמו לך?

ב"כ העוררת - כנראה, אני צריך לבדוק.

הועדה – זה עלול להיות עשיית עושר ולא במשפט. לכם לא היה הפסד לשנת 2019 כי קבלתם מהשוכרים.

ב"כ העוררת - הם שילמו רק על חלק מהמבנה, ואנחנו שילמנו על הכל. השטח כולו 1300 מטר והמושכר של האולם תרבות – כל הקומה של המפלס התחתון – קרוב ל700 מטר. ויש עוד חדר של חוג שציור שהשתמשו למעלה וגם מושכר. אני יכול לשלוח פירוט בהודעה מסודרת.

33. בדיון הוכחות שהתקיים בתאריך 08.06.23 העיד מטעם העוררת מר חתוכה עופר כמפורט להלן:

"ב"כ המשיב – יש לי כמה שאלות על התצהיר. בסע' 7 לתצהיר הצהרת שהנכס מחולק ל-2 מפלסים אני מקריא מהסעיף – אולם ספורט כיתות וכו'. אני לא רואה שציינת קולנוע?

עד העוררת – ציינתי אולם תרבות בסע' .8

5

ב"כ המשיב – איזה סרט אחרון הוצג שם?

עד העוררת – לא מחוייב הקרנת סרט. לא הוצג שום סרט.

ב"כ המשיב – ראיתי הסכמי שכירות שצרפת. נא אשר שהכל בתשלום וכי השוכרים משלמים ארנונה.

עד העוררת – כן מאשר

עד העוררת -...... נכון שהשכרתי כדי לקבל כסף משוכרים לממן את החשמל מים וכדומה.

זה שאתה שואל אותי מה הסרט האחרון לא זה מה שיפתור לנו את הבעיה. ... "

34. וכך העיד מטעם המשיב מר אונפסונג יאיר:

"הועדה – לעד המשיב – אתה מוזהר לומר אמת. האם בקשו ב2019 שתראה את המקום?

עד המשיב – לא ביקשו אבל אני באתי. ראיתי שם חוג ציור למעלה. היו כמה משרדים למטה יש את האולם. אני נכחתי שם באופן אישי ביום הולדת של אחד הילדים בפעילויות של שרון וחגי. היו ילדים קטנים למטה. זה מה שראיתי.

הועדה – יש תרשומת על זה?

עד המשיב – לא.

הועדה - מה גרם לשינוי סיווג?

עד המשיב - בדיקה. אין שם קולנוע. אז שינינו את הסיווג.

הועדה - הם אומרים שמה שהם עושים יותר קרוב לבית קולנוע ממסחר ותעשיה, אז איך אתה רואה את זה בסיווג שקבעת?

עד המשיב - אין הרבה תתי סיווגים. זה לא בית קולנוע. יש נכסים של תרבות ולימודים ואת כולם אנחנו מסווגים לפי מסחר, כי זה מה שקורה שם. זה עסק לכל דבר מה שמופעל שם. חוג ציור זה עסק. יש לנו כאלה בכל העיר והסיווג הכי מתאים זה שירותים ומסחר משרדים."

35. מהראיות שהובאו בפנינו, עולה כי הפעילות שהתקיימה בנכס היא פעילות עסקית והנכס סווג וחוייב על פי

מהות השימוש בו.

36. בנכס פעלו מספר עסקים מכוח הסכמי הרשאה שביצעו בו פעילות עסקית, כאשר מצד אחד ניתן לראות בפעילות

העוררת בהשכרת חלקים מהנכס כפעילות עסקית, ומצד שני ניתן לראות גם בפעילות המשתמשים מכוח הסכמי ההרשאה כפעילות עסקית, כאשר בין הצדדים עובר תשלום בגין פעילות זו.

6

37. יתירה מזו, מההסכמים ומהעדויות כמו גם מדברי ב"כ העוררת, עולה כי תשלום הארנונה אמור היה להיות

מבוצע על ידי המשתמשים או שנכלל בדמי השכירות ששולמו לעוררת,כך שבכל מקרה לעוררת לא היה אמור להיות חסרון כיס כתוצאה מתשלום הארנונה. וכפי שהעיד מר חתוכה: "ב"כ המשיב:"ראיתי הסכמי שכירות שצרפת. נא אשר שהכל בתשלום וכי השוכרים משלמים ארנונה". עד העוררת: " כן מאשר". וכך ציין ב"כ העוררת: הועדה:"אז כן שלמו. אתם שלמתם לעירייה הכל?" ב"כ העוררת:" כן". הועדה: "והם שילמו לך?"

ב"כ העוררת: "כנראה, אני צריך לבדוק."

38. פעילות העוררת בכל מקרה איננה פעילות המתאימה לסיווג "בתי קולנוע". מר חתוכה שהעיד מטעם העוררת,

ציין בחקירתו, כי לא הוצגו סרטים בנכס וכך השיב כאשר נשאל על ידי ב"כ המשיב: " איזה סרט אחרון הוצג שם?", השיב העד: "לא מחוייב הקרנת סרט. לא הוצג שום סרט".

39. לפיכך, ומאחר שסיווג הנכס נגזר משימושו של הנכס בפועל, הרי שבענייננו השימוש בפועל הינו למסחר.

40. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בפסק דין ע"א 8588-00 עיריית עפולה נ בזק חברה ישראלית לתקשורת

בע"מ ,נז ()3 337 בהתייחס לישקול הדעת הנתון למשיב לגבי קביעת סיווג של הנכס. וכך נקבע בין היתר:

"סמכות העירייה

13. כלל הוא כי הסמכות לסיווג נכסים הנתונה לעירייה היא סמכות שבשיקול-דעת.

שיקול-דעת זה לעולם אינו מוחלט. זהו שיקול-דעת מוגבל (ראו בג"ץ 4112/99 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' עיריית תל-אביב-יפו [.)]11 קביעת קריטריונים ברורים נדרשת לצורך הפעלת שיקול-דעת על-ידי רשות סטטוטורית בהפעלת סמכויותיה. מקל וחומר שכך הוא כאשר מדובר בצו שעניינו הטלת מס. קביעת קריטריונים והפעלתם מאפשרים העברת ההחלטה –

בענייננו הצו – תחת שבט הביקורת השיפוטית, במידה שנדרשת כזו. לשיטתי, משחוקק חוק ההסדרים הקובע בסעיף 8 כי הארנונה תוטל בהתאם לסוג הנכס, שימושו ומקומו, מוטלת על הרשות המקומית חובה לפעול בהתאם להוראת המחוקק ולסווג את הנכסים בהתאם לסוגם, שימושם ומקומם. הטעמים לכך נובעים הן מלשון הוראת סעיף ,8 הן מתכלית ההוראה הן מן הרקע לחקיקת חוק ההסדרים. תכליתו של חוק ההסדרים היא צמצום שיקול-הדעת הרחב שהפעילו רשויות מקומיות בעבר, וקביעת קריטריונים אחידים וברורים לשם מניעת שרירות ויצירת אחידות, ודאות, שוויון בין שווים והבחנה ראויה בין שונים. עם זאת נתונים מבחנים אלה לפרשנות רחבה, כאשר מהותם של "סוג" ו"שימוש"

מומחשת ברשימה המופיעה בתקנות שהותקנו על-ידי השרים מתוקף תפקידם.

14. התקנות מכילות רשימה שנעשה בה סיווג נכסים לקטגוריות שונות (12 במספר),

שלכל אחת מהן נקבע תעריף שונה. תקנות אלה אינן מותקפות בענייננו, לפיכך ניתן לקבוע כי הסיווג בתקנות עונה על המבחנים שבחוק. כל אחד מסוגי הנכסים המסווגים בתקנות לצורך קביעת תעריף הארנונה מגלם מאפיינים המיוחדים לאותו סוג, כגון מבני מגורים, משרדים, קרקע תפוסה וכיוצא באלה. בכך עונים הם על המדדים של "סוג" ו"שימוש" אשר נקבעו בחוק ההסדרים. משכך, נפתחת בפני הרשות המקומית יריעה רחבה של אפשרויות סיווג במסגרת הסוגים 7

שבתקנות, המצויים הם עצמם במסגרת המבחנים שבחוק. מכאן, שעל-ידי היצמדוּוּת לקריטריונים שנקבעו בחוק ההסדרים אין נשללת סמכות העירייה להפעיל את שיקול-דעתה לעניין סיווג נכסים בתחום שיפוטה לצורך קביעת ארנונה. עדיין נתון לעירייה שיקול-דעת למלא בתוכן מדדים אלה, מעבר למשמעותם הלשונית הצרה. המחשה וביטוי לסוגי נכסים שונים במסגרת החוק הם הנכסים המנויים בתקנה 1 לתקנות. כל סיווג במסגרת הסוגים השונים הקבועים בתקנות הוא לגיטימי. נוסף על כך רשאית הרשות לקבוע את סכום הארנונה בין גבולות המקסימום למינימום של התעריף הספציפי של כל סוג נכסים. כך נוצר איזון בין המגמה העומדת ביסוד הסדרת נושא הטלת הארנונה על-פי מבחנים קבועים וידועים ובין המגמה שלא לשלול מן העירייה את שיקול-

דעתה. "

41. לבקשת העוררת עיינו בפסק הדין שניתן בעע"מ 9661/16 התיאטרון הלאומי הבימה בע"מ נגד עיריית תל אביב

ואח'. במסגרת ההליך שהתנהל שם, לא היתה מחלוקת כי המערערת פועלת כתיאטרון, אך התעוררה השאלה האם יש לסווג תיאטרון ציבורי בגדר הסיווג "משרד , שירותים ומסחר ", או שמא הוא נכלל בהגדרה השיורית של "נכסים אחרים" בהעדר סיווג קונקרטי מתאים. כב' ביהמ"ש שם קבע, כי התיאטרון חוסה תחת ההגדרה השיורית של "נכסים אחרים", בין היתר לנוכח מהות פעילותו של התיאטרון הציבורי.

אנו סבורים, כי אין בפסק דין זה, כדי לסייע לעוררת בענייננו, שכן העוררת לא הוכיחה כי מתקיימת בנכס פעילות של בתי קולנוע. נהפוך הוא, מהעדויות והראיות בכתב עלה, כי בנכס התקיימה פעילות עסקית, שנמצא לה סיווג מתאים הקרוב ביותר בצו הארנונה.

42. לבקשת העוררת, עיינו גם בפסק הדין שניתן בעמ"נ 30052-12-21 נעמת – תנועת הנשים עובדות ומתנדבות נגד

מנהל הארנונה בעיריית באר שבע. במסגרת פסק הדין, התעוררה מחלוקת בשאלה: "מה הוא סיווגו הנכון לעניין הארנונה של נכס המערערת, האם הוא בגדר "כיתות לימוד במוסדות חינוך", שאז יש לסווגו לפי סעיף .13א. לצו הארנונה כטענת המערערת, או האם הוא בגדר "משרד/ ים מבנים למתן שירותים", שאז יש לסווגו לפי סעיף 23 פסקה ב. לצו הארנונה של עיריית באר שבע לשנת ,2019 כטענת המשיב.". כב' ביהמ"ש שם, קבע כי עיקר השימוש בנכס הינו לכיתות לימוד, ועל כן התקבלה טענת העוררת, כי הסיווג הקרוב ביותר בצו הארנונה הוא הסיווג שבסעיף .13א ולא כטענת המשיב .

אלא שגם פסק דין זה, אינו יכול לסייע לעוררת בענייננו, משום שהמערערת לא הוכיחה כי מתקיימת בנכס פעילות של בתי קולנוע, אלא להיפך. מהעדויות והראיות בכתב עלה, כי בנכס התקיימה פעילות עסקית, שנמצא לה סיווג מתאים הקרוב ביותר בצו הארנונה

43. בשולי הדברים נעיר, כי אין לקבל את טענת המשיב כי הערר הוגש באיחור ולכן דינו דחייה, שכן המשיב לא

הציג כל ראיה לכך ובכלל זה את אישור המסירה של המצאת ההחלטה בהשגה לידי העוררת, ולמעשה זנח טענה זו בסיכומיו.

מסקנות וסיכום:

44. לסיכום החלטה זו אנו קובעים כדלקמן;

א. אנו דוחים את הערר ומקבלים את עמדת המשיב כי הנכס אמור להיות מסווג בסיווג "נכסים

המשמשים למסחר, משרדים ושירותים" ולא בסיווג "בתי קולנוע".

8

ב. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ג. החלטת הוועדה נתונה לערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, בתוך 45 ימים ממועד

המצאת ההחלטה לצדדים.

ד. החלטה תפורסם באתר האינטרנט של הרשות המקומית.

ה. ההחלטה תשלח לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, 7 בינואר ,2024 בהעדר הצדדים.

______________ __________________ _________________

אהרן כהן, עו"ד בבת דמארי, עו"ד איתי נאור צברי , עו"ד

חבר ועדה יו"ר הועדה חבר ועדה

9