ישיבת שמות והנצחה מס' 3 · דוח ועדת שמות מס' 3 כולל נספחים

עיר: ירושלים
קטגוריה: שמות והנצחה
תאריך: 24/02/2025
מקור: הקובץ המקורי באתר ירושלים

מסמכים נוספים באותה ישיבה: סדר יום לישיבה מספר 3 של הוועדה לשמות רחובות נגיש · דוח מישיבה מספר 3 של ועדת שמות והנצחה נגיש · תמליל-שמות והנצחה 3 24.02.25

1 18.11.2024)

1 .... (M.A.) . .-- . .

3 .....

6 -

10 ..

11 ....

12. .... .

13. .. ..

17 .

27 Newsweek

32 -

39 -

פרופ' יוסף יובל טובי

החוג לספרות עברית והשוואתית

Prof. Yosef Yuval Tobi

Hebrew & Comparative Literature

ט תמוז תש"ף

1 יולי 2020

אל

ועדת השמות

עיריית ירושלים

שלום רב,

הנדון: קריאת רחוב על שם הרב עמרם קרח ז"ל פונה אליכם בהמלצה חמה ביותר לקרוא רחוב בירושלים על שמו של הרב עמרם קרח. הרב הראשי האחרון של יהודי תימן, שמיום עלותו ארצה בשנת תש"י – לפי שלא רצה לנטוש את צאן מרעיתו לפני עלייתם ארצה במבצע 'על כנפי נשרים' – התגורר בירושלים עד פטירתו בשנת תשי"ג (1953.)

הרב קורח, בן לאחת המשפחות המכובדות ביותר בקרב יהדות תימן, משפחה שהעמידה זה מאות שנים תלמידי חכמים מופלגים ומשכילים רחבי דעת, הנהיג את קהילת תימן במשך כחמש עשרה שנים, כשהוא מקיים מערכת יחסים קרובה לטובת בני קהילתו עם שליט תימן בימיו, האמאם יחיא.

הרב קורח כתב כמה חיבורים חשובים, ובכללם פירוש על שירי ר' יוסף בן ישראל ור' שלום שבזי, ששיריהם ממלאים את הדיואנים התימניים, וכן פירוש מקיף על ה'תפסיר', הלא הוא התרגום הערבי של רב סעדיה גאון. חיבור מקיף זה עומד לראות אור בקרוב במהדורה מדעית על ידי פרופ' נחם אילן, מחשובי החוקרים בספרות הערבית־היהודית.

אולם דומה שחיבורו החשוב ביותר הוא 'סערת תימן', ספר ההיסטוריה של יהודי תימן מראשית בואם לארץ גלותם ועד עליית 'על כנפי נשרים' עם קום המדינה. בחיבור זה, כמו בחיבוריו האחרים, מתגלה הרב קורח כבעל השכלה כללית רחבה, בייחוד בלשון הערבית ובתרבותה, לצד – כמובן – שליטתו במקורות היהדות. הרב קורח היה ציוני נלהב, כפי שאפשר ללמוד מן הפרק המסיים את תולדות יהודי תימן בספרו זה, פרק שבו הוא מתווה את אופן ההשתלבות של העולים מתימן בחיי המדינה החדשה בארץ ציון.

מצורף בזה מאמרי 'הרב עמרם קרח כהיסטוריון', שבו עולה דמותו הייחודית של המנהיג האחרון של יהודי תימן בגלותם.

בברכה,

פרופ' (אמריטוס) יוסף יובל טובי

אוניברסיטת חיפה

הר הכרמל, חיפה 31905, טלפון 04-8249476; פקס 04-8249713 Mt. Carmel, Haifa 31905 ISRAEL, 04-8249476, Fax: 04-8249713; yoseftobi@gmail.com בס"ד

חמדת הדרום, קריית החינוך מ.א. שדות נגב, ת.ד. 412 נתיבות 8771302 טלפון 08-9937666 פקס 08-9937662 אתרhemdat.ac.il Hemdat Hadarom, Sdot Negev Regional Council, P.O.B 412 Netivot 8771302 Israel. Tel: 972-8-9937666 fax: 937-8-9937662

ט' בתמוז תש"ף 1 ביולי 2020

לכבוד

גב' יונה רוט

מזכירת ועדת השמות

streets@jerusalem.muni.il-j

כיכר ספרא 1

קומה 5

ת"ד775

ירושלים 91007

גב' רוט הנכבדה

אציג עצמי תחילה: שמי פרופ' נַחֵם אילן, ואני חוקר את ההיסטוריה האינטלקטואלית של יהודי ספרד והמזרח בימי

הביניים ובעת החדשה. בקרוב אמור לראות אור בהוצאת מכון בן-צבי ספרי אלף שנות תפסיר : פירוש 'נוה שלום' על תפסיר רב סעדיה גאון מאת הרב עמרם קֺרח (כ-550 עמודים). הספר הוא פרי מחקר שנמשך כמעט עשור. אחת מתוצאות הלוואי שלו היא היכרות אינטימית עם עולמו הרוחני והאינטלקטואלי של הרב עמרם קֺרח (להלן רע"ק), ואומַ ר במלוא הצניעות שדומני כי בזה אני שני רק לפרופ' יוסף טובי, גדול חוקרי יהדות תימן בדורנו.

אציין בקצרה אבני דרך עיקריות בחיי רע"ק. הוא נולד בז' בסיוון תרל"א (1871 )בצנעא שבתימן וחי בה את רוב חייו עד שעלה ארצה ב-1949. בשונה מרוב עמיתיו המלומדים היהודים בתימן, רע"ק קרא ערבית באותיות ערביות וכך יכול היה להיחשף לספרות ערבית מקצועית בתחומי הלשון (דקדוק, תחביר, מילון), לקוראן ולפרשנותו. הוא מילא תפקידים מנהליים בקהילה כסופר בבית הדין וכמזכיר קופת ההקדש, וכן תיווך בין בני הקהילה לשלטונות. ב-1932 נתמנה לשמש עוזר לראש הקהלה, הרב יחיא אַב יַ ץ', ומשזה נפטר בסוף 1934 נבחר רע"ק להיות המנהיג הרוחני של יהודי צנעא, ובמשתמע מכך ש ל כל יהודי תימן. הוא ניחן בתודעת מנהיגות, בלמדנות רבת פנים ובכישורים ארגוניים, ואלה מצאו את ביטוי ם בכל מפעלותיו. במשך כחמש עשרה שנים נשא בעול ההנהגה של יהודי תימן עד לחיסול גלות תימן.

מאז 1938 היהפרופ' שלמה דב גויטיין מן המכון ללימודי המזרח באוניברסיטה העברית בקשר עמו, ומשעלה רע"ק ארצה פגש אותו גויטיין כמה פעמים כדי ללמוד ממנו, שכן ראה בו מקור מוסמך ואמין לבירור מידע ומסורות על יהודי תימן, ואף כינהו 'הרב החוקר החריף'. רע"ק נפטר בירושלים כשלוש שנים לאחר עלייתו ארצה, בי"ד בתשרי תשי"ג (1952 )ונקבר בה

שני חיבוריו העיקריים של רע"ק – 'סערת תימן' ו'נוה שלום' – הם יצירות בעלות ערך מחקרי מן המעלה העליונה, וככל שנוקף הזמן ערכם מתברר עוד ועוד.

מבחינת שיעור קומתו, חשיבות יצירותיו ומעמדו כמנהיג ארצי יש להציב את רע"ק בשורה אחת עם רבנים כדוגמת הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב יצחק נסים, הרב בן -ציון חי מאיר עוזיאל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק ו הרב יעקב ריינס , זכר כולם לברכה, אשר הונצחו ברחובות בירושלים.

קריאת רחוב בירושלים על שם הרב עמרם קֺרח תהיה מחוות כבוד לדמות ציבורית ולמדנית נעלה ובה בעת ביטוי של אחריות ושל תודעת הכרת טובה תרבותית וחינוכית מטעם הוועדה אשר את עומדת בראשה.

במיטב הברכות ובתודה מראש,

פרופ' נַחֵם אילן

10/31/23, 3:05 PMחכם עזרא ציון מלמד : החכם היומי https://www.hyomi.org.il/page.asp?id=275 1/1

חיפוש

ערך ארץ

כסלו תרם"ד - כ"ו אדר תשנ"ד1994-1904

החכם היומי על לוח השנה

חשון ה'תשפ"ד >< October 2023

אבגדהוש 1 טז 2 יז 3 יח 4 יט 5כ6 כא 7 כב 8 כג 9 כד 10 כה 11 כו 12 כז 13 כח 14 כט 15ל16א17ב18ג19ד20ה21ו22ז23ח24ט25י26 יא 27 יב 28 יג 29 יד 30 טו 31 טז מקצת שבחוחכם עזרא ציון מלמד נולד לאימו ולאביו בכסלו שנתחכם רחמים מלמד הכהן( בשיראז שבפרס. 1904 תרם"דראשית תורתו ואהבתו לתורה ינק מפיאביו חכם רחמים מלמד. אביו, שחיברספר 'כסא רחמים' היה דרשן דגול ועלה( והפך 1906 לארץ ישראל בשנת תרם"ולמנהיג עדת יהודי פרס בארץ ישראל.כשנה לאחר מכן עלה אחריו חכם עזראציון מלמד לארץ יחד עם אמו. חכם עזרא ציון מלמד למד בתלמוד תורה'דורש ציון' ואחר כך בישיבות 'ציון'ו'אפריון'. לאחר לימודיו בישיבה פנהלהשתלם בלימודי היהדות במוסדות האקדמיה, והיה אחד מהתלמידים הראשונים במכון ללימודי יהדות שלהאוניברסיטה העברית. בשנת תשי"א( קיבל תואר ד"ר ובשנת תשכ"ד1941)( קיבל את תואר פרופסור שניהם 1964)מהאוניברסיטה העבריתכל חייו עסק בהוראה החל מהכיתותהנמוכות בתלמוד תורה 'דורש ציון' בוהוא עצמו למד בילדותו, במכללות שונותובאוניברסיטאות. הוא כיהן כחבר בחוגיםשונים: החוג לתלמוד באוניברסיטת תלאביב, החוג למקרא באוניברסיטה העברית, ובעקבות ידיעותיו המופלגותבלשון כיהן כחבר וחוקר באקדמיה ללשוןהעברית.לצד עבודתו בהוראה במקומות השונים,עסק גם בפעילות ציבורית ענפה שלהנהגת יהודי פרס בארץ, גמילות חסדיםודרש לבני קהילתו בבתי הכנסת בקרייתמשה בירושלים, ובישיבת 'שערי רחמים'אותה ייסד אביו. חכם עזרא ציון מלמד קיבל פרסים שוניםעל פועלו, בין הפרסים: פרס יקירירושלים, פרס טשרניחובסקי, פרס מכללת דוד ילין ופרס ישראל על פרשנותהמקרא וספרות תורנית.חכם עזרא ציון מלמד נפטר ביום כ"ו( זקן ושבע ימים בגיל 1994 אדר תשנ"ד, ונקבר בירושלים. 91 חכם עזרא ציון מלמד חיבר עשרות רבותשל מאמרים וספרים ובתוכם: 'פרקיהלכה ומנהג', 'מפרשי המקרא', 'פרקימבוא לספרות התלמוד', 'מדרשי התנאים'ועוד. הוא הוציא לאור ספרי מחקר שלחבריו ושל ומורו פרופסור ר' יעקב נחוםהלוי אפשטיין, וחיבר מילונים כמו המילוןארמי-עברי, שמשתמשים בו לומדי הגמרא.

מקצת שבחו

צדקה ומרפא

מסורת אבות

לימוד התורה

מנהג ישראל

גאולת ישראל

לדף המלא

חוברות

ניוזלטר

סרטים

להקדשתלימוד חכם יומי

הצהרת נגישות

חכם עזרא ציון מלמד

1 0

ך4

דרך

גבעת

שאול

דרו

בן

גו

ריו

גבעת

שאול

גבעתשאול

סי

טונ

אי

דרך

29 דרך

חניוןהרצוג

דרך

5 דרך

דרך

דרך 4

מגיניירו

לי

מגיניי

שלים

6 דרך

גב

תשאול

דרךיצחקשמיר

דרך

1 6

ך4

דרך

שוק סיטונאי

דרךהאמונה

דרך

דרך 1

דרך 9

דרך 2

דר

דרךהחסד

דרך

דר

3 4

14 דרךדרך

1 9

דרךד רך 3 7

דרך 3 6

יציאהלשדרותבןגוריון

יחיאלמ.שטיינברג

שדרותבןגוריון

38 דרך

2 7

טי

לו

תלפיות

מיפוי רחובות- בית עלמין גבעת שאול 9.02.2025

אירופה•חדשות

סימון אושוויץ וניצולת בצרפת הנשים זכויות חלוצת 89 בגיל מתה וייל

בפוליטיקה לאייקון נחשבת היא. להפלה הנשים זכות ואת מניעה אמצעי קידמה וייל בריאות כשרת כהונתה במהלך הראשונה האירופי הפרלמנט נשיאת והיתה הצרפתית "הארץ "ו גרדיאן

2017 ביוני 30

היום מתה, אושוויץ את ששרדה בצרפת הנשים זכויות חלוצת, וייל סימון נוכח בעיקר זכורה, צרפת בפוליטיקת אייקון, ווייל. 89 בגיל( שישי)

היתה מכן ולאחר, בצרפת להפלות הנשים זכות למען המוצלח מאבקה .בביתה מתה היא כי מסר בנה. הראשונה האירופי הפרלמנט נשיאת היא זו בתקופה. 1979-1974 בין צרפת של הבריאות כשרת כיהנה וייל יותר לקל בהם השימוש את והפכה, מניעה באמצעי השימוש את התירה חקיקה. להפלה הנשים זכות למען נלחמה היא, מכן לאחר. נשים עבור .בצרפת הנשים בזכויות דרך אבן נחשבת(, וייל חוק ) Loi Veil המכונה, זו רויטרס: צילום 2007-ב באושוויץ בביקור וייל התחברותמינוי לרכישתחיפושניווט

.הראשונה לנשיאתו והפכה, 1979-ב האירופי לפרלמנט נבחרה וייל פרנסואה הסוציאליסט הנשיא תחת בריאות כשרת שנייה כהונה לאחר כשהיתה, 2007-1998 בין האחרון הציבורי בתפקיד החזיקה וייל, מיטראן .החוקה מועצת חברת

:בטוויטר וכתב מותה על תנחומים היום הביע מקרון עמנואל צרפת נשיא שצרפת ביותר כטוב, אחרים באזרחים השראה יעורר שמותה הלוואי"

איבדה צרפת: " הוסיף פיליפ אדואר, הממשלה ראש". אליו לשאוף יכולה

פרסואה לשעבר הנשיא". מעטים רק ההיסטוריה מייצרת שכמוה אשה ".מוסרי ויושר אומץ, כבוד הדגימה " שוייל מסר הולנד כל עם השמדה למחנות ונשלחה, בנים אקוב' ז סימון בשם נולדה וייל ואמא, לליטא רכבת על לאחרונה נראו ואביה אחיה. 17 בגיל משפחתה רק. 1945-ב המחנה שחרור לפני קצר זמן, בלזן- בברגן מתה, איבון, שלה ושתי היא בהם, שרדו מאזורה שנשלחו היהודים הילדים 400 מכל 11 .אחיותיה

למאמינה אותה הפכו ההשמדה במחנות ושהותה שהשואה טענה וייל ,הריחות, התמונות, אחרי שנה 60" .אירופה אחדות בחשיבות אדוקה בראיון אמרה", אותי רודפים עדיין העשן מלאי והשמיים ההשפלה, הבכי .2005-ב

בישראל האיכותי באתר עומק ותחקירי פרשנויות, מאמרים, סקופים. הארץ בעיתון והחדשות הידיעות - והעולם מהארץ ידיעות, חדשות מ"בע הארץ עיתון להוצאת שמורות הזכויות כל© צרפתמקרון עמנואל

עוד הצג

פרויקט סינון עפרה הרמ הבית

Temple Mount Sifting Project

הקרן לקידום הארכיאולוגיה בישראל )ע"ר( Israel Archaeology Foundation מפעל הרמעפר הסינון הבית Temple Mount Sifting Project ת.ד53463, ירושלים 9153303 P.O.B. 53463, Jerusalem 9153303 טל/פקס 02-5667067 Tel/Fax: 972-2-5667067

Email: contact@tmsifting.org | website: tmsifting.org

ב' אב תשפ"ד

06/08/24

לכבוד עיריית ירושלים ,

שלום רב ,

המלצה להנצחת אילת מזר ז"ל הנדון:

כמומחה לארכיאולוגיה של ירושלים, חתן פרס ירושלים לארכיאולוגיה ויקיר או כיכר על שמה של העיר, ברצוני להמליץ בחום על הענקת שם רחוב הארכיאולוגית אילת מזר ז"ל .

לאילת מזר תרומה עצומה לידיעותינו על תולדות ירושלים הקדומה. חפירותיה עופל שינו באופן מהותי את ידיעותינו אודות ירושלים בתחילת ימי ובבעיר דוד הבית הראשון. בחפירותיה חשפה שרידים נדירים מימי דוד ושלמה, חותמות, טביעות חותם, כתובות וממצאים נדירים אחרים מימי הבית הראשון, וכן עדות נדירה לקהילה יהודית שחיה בסמוך להר הבית בשלהי התקופה הביזנטית .

אילת הייתה תרומה עצומה במאבק למניעת הרס העתיקות בהר הביתלכמו כן, .

שנת לת הובילה את פעילות הוועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית שנוסד באי 1999, עת חפירת הבור העצום בסמוך לאורוות שלמה. בעקבות פעילות זו רשות המודעות לחשיבות שימור העתיקות בהר הבית הפכה להיות נחלת הכלל, העתיקות החלה לפקח על העבודות הנערכות באתר עתיקותההרס ו קנפס.

תגליות למרבה הצער, אילת נפטרה בטרם עת, בשיא פועלה, כאשר נותרו עוד , וכעת עמלים על כך הצוות המסור ןהושלם הפרסום המדעי שלהרבות שטרם של חפירותיה. פרסומים אלו צפויים להוות נדבך מרכזי בכל מחקר ארכיאולוגי שיעשה בעתיד אודות ירושלים הקדומה .

לאור כל זאת, נשמח מאוד שעיריית ירושלים תנציח את תרומתה החשובה למורשת העיר באמצעות הענקת שם .

, בברכה

גבריאל ברקאי ד"ר

Prof. Yosef Garfinkel

Head, Institute of archaeology

tel. +972-2-5881545

fax: +972-2-5825548

email: garfinkel@mail.huji.ac.il

Mount Scopus, Jerusalem 91905, Israel 91905 ירושלים הצופים, הר

12.5.2024

לכבוד

עירית ירושלים

שלום רב

הנידון: המלצה לקריאת רחוב על שם ד"ר אילת מזר

ירושלים עיר הנצח היא מהאתרים ההיסטוריים והארכיאולוגיים החשובים בעולם. כאן חקרו במהלך השנים עשרות רבות של חוקרי העבר. לבולטים שבהם יש על שמם רחוב או כיכר :

שארלס קלרמון -גנו, לואי הו-גו ואנסן, נחמן אביגד, בנימין מזר, יגאל שילה, יגאל ידין. אף יש רחוב על שם הארכיאולוג פול אמיל בוטה שח פר במסופוטמיה. כל אילו היו חוקרים גברים, כפי שנהוג היה בדורות שעברו.

החוקר ת הבולטת של ירושלים בדור האחרון היא ד"ר אילת מזר, שחפרה בעופל ובעיר דוד.

היא גילתה מבנים מונומטאליים, חומה ושער, טביעת חותם של חזקיהו מחלך יהודה ומטמון זהב שכלל מדליון ועליו מנורה. היא הציעה לפרש ממצאים מחפירותיה כארמון המלך דוד וכחומת שלמה המלך. ד"ר מזר כתבה מעל עשרה ספרים על תולדות ירושלים, שתרמו להבנה מחודשת של תולדות העיר. היא הייתה מעורבת גם בפעילות ציבורית שכללה חברות בוועדת השמות הממשלתית, בדירקטוריון רשות הטבע והגנים, ובוועד למניעת הרס עתיקות הר הבית.

לאור פעילותה ותרומתה האדירה של ד"ר אילת מזר לחקר תולדות ירושלים ראוי לקרוא רחוב בעיר על שמה של החוקרת הבולטת של תולדות ירושלים בדור האחרון.

בכבוד רב

פרופ' יוסי גרפינקל

יðא ציח אðה לעיריית ירושלים בהמלצה להðפות שמו של אבי, צבי לב ז"ל, בכיכר ית באזור המוזיאון לטבע,ðאו ברחוב במושבה הגרמ שהוא יזם, ייסד יהלðו.

ולד בðצבי לב-4 יðביו 1905 בביאליסטוק, רוסיה )כיום פוליןופטר בירושלים בð-2 במארס 1987.

הואעלה לארץ ב-1922 .

1925-1922 תðר למורים ע"ש דוד ילין בירושלים וסיים בשðלמד בסמי 1925.

1929-1925 הðיברסיטה באתוðלמד באו

1929- 1934 למד בפקולטה למדעי הטבע בהמבורגיה,ð, גרמ ביולוגיה, פיזיקה, כימיה ופדגוגיה. הוא יה ðשאף להמשיך בלימודי הדוקטורט, אך עקב המצב הפוליטי בגרמחזר לארץ.

1940-1935 לימד ביולוגיה בבית ספר בתל אביב

1940 ר למורים ע"ש דוד ילין בירושליםðהתחיל ללמד בסמי ב-1937 סעð שוב יה ויצר קשר עם מורים למדעי הטבעðלגרמ. הם עזרו לו להכין מכשור י להוראה בתחומי הפי ðחדשזיקה, הכימיה והביולוגיה. מערך המכשירים שיצר ביוזמתו על סמך המכשירים שקיבל בחו"ל ס לðכðשימוש בהוראה בארץ כבר ב-1939 ,והמשיך לשמש בבתי ספר רבים עד 1983.

ר למורים ראהðבהיותו מורה בבית ספר ובסמי צבי לב שיש צורך במוסד להשתלמויות מורים במדעי הטבע בשל ו ðולד חזוðולוגיה. כךðההתקדמות הרבה במדעי הטבע ובטכלהקים מכון פדגוגי למדעי הטבע.

צבי לב יזם, הקים ו ðיהל את המכון הפדגוגי למדעי הטבע והמוזיאון לטבע ת ðמש 1948 עד 1980 .המכון והמוזיאון היו מפעל חייו ו בעמל רב, ðובהם השקיע את מיטב זמבמסירות ובאהבה ללא גבול. כבר ב -1948, הðעם לידתה של המדי, חזה צבי לב את הצרכים שיהיו בעתיד הק רוב והרחוק בהוראת הביולו גיה בירושלים ומא וחר יותר בארץ כולה. בדצמבר 1948 הגיש לד"ר ברוך בן יהודההל המחð, מלוךðקה לחי, הצעה להקמת מעבדה מרכזית ללימודי הטבע והחקלאות שתשרת את בתי הספר העממיים, משום שלימודי הטבע בבתי הספר לקו במחסור בחדרי מעבדה וציוד )מצ"ב העמוד הראשון של ההצעה(. תה להצעה, וðעðוךðהמחלקה לחיהמקום המתאים מצא ðברחובמוה ילבר ית.ðבמושבה הגרמ היה זה בית אחוזה טושð יðשל סוחר ארמ , קראה ðשVilla Deccan .המקום היה ח, ללא מים וללא חשמלðמוז. צבי לב הצליח לארגן תרומות כדי לפתח את המקום: מקיבוץ קריביםðית ע - גולים וכוורות דבשðלול תר; יברסיטה העברית התקבלו ðמהאופוחלצים וריהוט; מהעירייה הועבר ריהוט; מהר ðסמיע"ש דוד ילין התקבל מכשור פיזיקלי, וצבי לב עצמו תרם למקום מכשור פרטי שלו. פתח בðהמכון-1 באוקטובר 1949.

בריאיון שזך עיריðהל גðתן למðיחם לוין ðת ירושלים מי ðביו 1983 הוא סיפר על דרכו להקמת המכון הפדגוגי והמוזיאון לטבע. )זך העירייה וכמו ðמצא בגðהריאיון המודפסכן ההקלטה עצמה .( וכך אמר "יש אמרו צבי לב משוגע, איש הרוח, מה הוא רוצה להקים פה מוסד כל כך גדול: י ðאבל אהלכתי בדרכי לאט-לאט, טיפה אחר טיפה וזה הוקם".

צבי לב סע ל ðחו"לוהשתלם במוזיאולוגיה וב הדרכת מורים. הוא יצר קשר עם מר גיזברטס, ראש וך ðמחלקת החישל עיריית קלן, שעזר בפיתוח המכון. ים תרמו ðהגרמסכומים גדולים למכון ושילמו עבור מכשירים, מוצגים ועוד. ים אלðבשו של פיתוח הוא ושאים שיוצגו במכון ויעשירו את התצוגותðחיפש, ות להביא חידושים.ðיצל כל הזדמðו בין הפעילויות הרבות במכון הייתה הבאת ילדים מבתי ספר בירושלים ללמוד במעבדות המכון. ו תלמידים מבתי ספר ðמאוחר יותר אף הוזמלי טיפוח ברחבי ðטעוהארץ ליום לימודים ארוך , כולל הסעה והסעדה. מפעל זה התקיים בðשים 1964-1971 והיה גאוותו של צבי לב.

ב-1962 ך המוזיאוןðחðלטבעע"י שר הוך דאז, מר אבא אבן. ðחי שלושותðה עקרו שתיאר בריחוðחם לוין הðאיון למר מ אותו בהקמת המוזיאון, וגד ðליו היו ðעיתמיד התלמידים: החל בילדים בגיל הגן וכלה יים ðבתלמידי בתי ספר תיכוטים ומבוגרים. שלוש ðואף סטודת הות היו ðעקרו: )א( ים ðייðהצגת אובייקטים המעמעצם מהותם, שוזאור או מוצגים ðאין הם דורשים שום דבר מלבד עצמם, כגון די הדומים לו; )ב( תצוגות שיש להן משיכה אסתטית או אקטואלית, למשל, דיורמות, כיות מושכות בצורתן וכיוðרלים יפים, קוðים, מיðתצלומים שוצא באלה; )ג( תצוגות וכי או ðשתפקידן חילימודי. תצוגות אלו מספרות סיפור, מסבירות תהליך, מגדירות עיקרון מדעי וכיוצא בזה. למוזיאון התקבלו מוצגים רבים על גוף האדם, והמרשים בהם היה הלב הפועם. על ידי לחיצה על כפתור אפשר היה לראות את זרימת הדם בעורקים ובוורידים מן הלב לחלקי הגוף ובחזרה ללב. מוצג זה משך מאוד ילדים ומבוגרים שאהבו אותו והתרשמו מוðמ מאוד. מוצגים טראקטיביים ðאיהראו ות בגוף ðפעילויות שו האדם על ידי לחיצה על כפתור, כגון רפלקסים ותגובות של שרירים המקבלים הוראה מהמוח. בעזרת תצוגות אלו למדו המבקרים באופן מוחשי על גוף האדם. במוזיאון היו פוחלצים של ציפורים ויםðשל בעלי חיים שו, כגון אריה, מר ðצביושפן סלע, שמשכו מאוד את הילדים.

י ðביו 1980 יה, בעזרתו שלðהגיעו מגרמ פרופ' לודוויג ציסקט, ðפרהל המוזיאון לטבע ðמס ðבמיטיה, מומחים שטיפלו בשיקום הפוחלצים ובשימורם. מימון ביקורם ðר גרמ בארץ ציסקט לצבי לב ðהגיע מקרן ירושלים באישורו של טדי קולק. וכך כתב פרופ' פרובמבר ðב1978 :"המוזיאון בירושלים, לפי מיטב ידיעתי, הוא היחיד במזרח הקרוב המפתח פעיו, כגון ðים גדולים ממðוכית, והוא מסוגל אפילו להתחרות במוזיאוðלות חיNatural History יו יורק ðבהג'לסðמוזיאון לטבע בלום א , מוזיאון המדע ביפן , דון ðהמוזיאון הבריטי בלוועוד. יתרה מזאת, עושר ותיך המקוריים ðרעיומעמיד בצל ים ðמוזיאוי מתרשם מדי ððגדולים. במיוחד הביקוריי בירושלים מן הדרך שבה אתה ת ðי בתצוגותיך. משðממחיש את הישגי המחקר המדעי המודר 1967 בביקורי הראשוןו ðו במוזיאון של ðבמוזיאון הטבע, וכן בביקוריי הבאים למדתי רבות ממך, ויישמ דברים רבים שלמדתי כאן".

מוזיאון הטבע, שהיה אהוב ביותר על תושבי ירושלים, מצא ðכיום ת סגירה. ðבסכתושבי ות הðהשכוסמוכות - ית, בקעהðהמושבה הגרמ ועוד - כמו שאר תושבי ירושלים ת טבע ורוגע בירושלים ðו, כפי ðלחמים להשאירו על כ ðווערðיðכמרכז לילדים ולב , תו היפה, להשתתף בðות מגיðשאפשר לבקר בו, ליהחוגי טבע ו המוזיאון ðוכדומה. לצערו מתפתח, התצוגות הן מ ðאייðלפ 50-40 ראית בוðהðולוגית איðה. שום קדמה טכðשם ðאומה קהילתיתðיש בו גי מטופחת וחוגי טבע לילדים, אך אין הפעילוו ðת דומה לחזושל אב א. עצוב שאין המשכיות למפעל כה אדיר שהוקם מאפס והיה לתפארת העיר ירושלים ואף יםðבמשך ש המוזיאון ה בתחום מדעי הטבע.ðהיחיד במדי הל המכון הפדגוגי למדעי הטבע ומוזיאון ðוסף להיותו מðבהטבע, היה צבי לב מפקח ים ðיים בש ðארצי על לימודי הביולוגיה בבתי הספר התיכו 1971-1961. הוא הקפיד 3

לבקר בשיעורי הביולוגיה בבתי הספר בכל הארץ ולעקוב אחר דרכי ההוראה של המורים. הוא דאג לקורסי השתלמות למורים ולהצטיידות המעבדות. ים האלה ðבשהוא הוביל רפורמות בהוראת המדעים בבתי הספר בעזרת מומחים מארה"ב גליה.ðומא ות השישים שילב צבי לב ðבשיא פעילותו בששילוב פורה בין תפקידיו הל המכון ðכמוכמפקח על לימודי הביולוגיה וחולל מהפכה בהוראת מדעי הטבע בבתי הספר.

צבי לב היה מחלוצי הפדגוגים ללימודי מדעי הטבע בתðמדי ישראל מאז הקמתה. הוא פיתח את לימודי הביולוגיה, הפיזיקה והכימיה, ארגן השתלמויות למורים לביולוגיה ות ðהוגה במדיðת ישראל לרמה הגבוהה הðושאף תמיד להביא את הוראת התחום במדיהמערב.

וך בארץ וðבהיותו פורץ דרך ובעל חזון בתחום החיהלו של המכון ðכן יוזמו, מייסדו ומוה מוזיאון לטבע בירושלים ציח את ðו שיש להðסבורה משפחתשמו כמבוקש לעיל.

תודה על תשומת הלב,

בכבוד רב

יהודית מגן )לב(

ייד: ðטלפון 054-7689487

צבי לב ליד תצוגות במוזיאון ביקור תלמידים במוזיאון

מתצוגות המוזיאון

פרוספקט של המוזיאון

עת־מול

לבֵנה אחת משלך ""בתוך הבניין הנצחי

— שבתאי לוזינסקי

איש וספינה שפרצו דרך

יוסי שפנייר

, שכתב חיים חפר, מילות השיר המפורסם "שושנה, שושנה"

נכתבו לפי השמועה בהשראת ספינת המעפילים "שבתאי . הספינה הייתה מהיחידות Susanaלוֹזינסקי", שנקראה במקור שהצליחו לפרוץ את ההסגר הבריטי על חופי הארץ, והביאה אתה בחורף

נקראה עלה ארצה בשנת

היישוב לארגון פעילות ההעפלה באיטליה, ושם נהרג.

"האניה בת המזל של השנה"

ספינת העץ "סוּזָנה" נבנתה בשנת

1947

באיטליה. היא ניזוקה ועברה שיפוצים לצורך הפלגה בטוחה בים, ולאחר עיכובים שונים נמצאה ראויה לצאת לדרך. כינויה המנהלי היה "שושנה", עיברות של שמה המקורי. עדה סירני, שהייתה האחראית באיטליה לנושא ההעפלה, סיפרה על

הקשר שבין "סוזנה" לשבתאי לוזינסקי — האיש והספינה:

שבתאי לוזינסקי מילא להפליא את תפקידו הקשה, לדאוג לצרכי מאות אנשי המחנה במטפונטו

רוח ליום שתפליג "רוזה

אך לא זכה לראות את ההפלגה הניכספת. בליל ערפל כשנסע הג'יפ שלו במהירות לרומא, לא הבחין נהגו במכונית משא גדולה שחנתה בצד הכביש. ההתנגשות היתה עזה ושבתאי נהרג במקום. בים הפתוח ניתן ל"רוזה" השם "שבתאי לוזינסקי". "רוזה" היתה האניה חסרת המזל ביותר באותה שנה

"שבתאי לוזינסקי" היתה האניה בת המזל של השנה, היחידה .119 ' סירני, ספינות ללא דגל'(עשהגיע לחוף ארץ ישראל בבוקר

— מרצה במכללות להכשרת מורים, חוקר ההתיישבות היהודית מצפון לירושלים עד לקום המדינה. מחבר הספרים "עורי צפון" א—ב, יוסי שפניירד"ר העוסקים בהתיישבות באזור זה.

הספינה "שבתאי לוזינסקי" וקליטת המעפילים, שער בית הקברות בניצנים (פיסול: צבי עמיתי; צילום: יוסי שפנייר)

עת־מול

שבמפרץ טרנטו בדרום איטליה, ועליה

הפליגה ספינה קטנה, "אלברטינה" (נקראה גם "פיֶטרו"), עם 173

נוסעיה על "שבתאי לוזינסקי". כדי לא לעורר חשד, הספינה הפליגה לעבר חוף מצרים, ומשם פנתה מזרחה לעבר החוף הדרומי — והדליל ביישובים — של ארץ ישראל. אור ליום 12

לחוף ניצנים, ועקב הים הגועש עלתה בכוונה על שרטון חולי במרחק קצר מהחוף. בשעה חמש לפנות בוקר החלו להוריד את המעפילים לחוף בעזרת חבלים ובסיוע אנשי הפלי"ם.

כמה מהמעפילים קפצו מהסיפון והגיעו לחוף בשחייה. עם אור הבוקר התגלתה הספינה בידי משמר החופים הבריטי.

באותה עת טרם הסתיימה ההורדה מהספינה, אך רוב העולים כבר נטמעו במאות אנשי היישובים העבריים הסמוכים. אלו הוזעקו למקום כדי להתערב עם העולים, על מנת שהללו לא יזוהו כעולים חדשים ויגורשו לקפריסין. כשנשאלו לזהותם, ענו כל הנוכחים "אני יהודי מארץ ישראל". הבריטים הנבוכים

עצרו את רוב הנוכחים בחוף, יותר מ

בזיהוי העולים מקרבם העבירו אותם לחיפה, ומשם נשלחו 838

חברי היישובים שבאו לקלוט את המעפילים. "לרבים מהם היה זה 'טיול' בלתי רגיל בראשית האביב", דיווח העיתון דבר 27.3.1946(

ובהם

דני מס, איש הפלמ"ח שיהיה למפקד גוש עציון ולמפקד הל"ה שנפלו ("מחלקת ההר" הנודעת), כתב על אותו לילה: "צריך היה לראות את הצוציקים האלה, סוף כל סוף ילדים בני כשהם עומדים במים הסוערים, נלחמים בגלים ומעבירים עולים אחד אחד

שעות ללא הפסק כמעט, והיה קר והם כחולים ורועדים, אבל המלאכה נמשכת

לא זהו כנראה המכריע, כי המכריע הוא בכל זאת האנשים"

. אחד מקולטי המעפילים בחוף היה

50 'ח"(בנתיב הפלמ

משה בן שחר, חבר אצ"ל וחייל בגדוד "מוריה". תיאורו את חוויותיו מהאירוע קושר את הצלת הפליטים למפעל הלאומי

ולדמותו של לוזינסקי:

עמדה לי הזכות להיות בין מקבלי המעפילים ובין מגישי הסעד והעזרה הראשונה לאחים נדכאים, עייפים ורצוצים, רטובים ופצועים

עמוקה לכל מי שנכח במקום: אם פועל מהסביבה או איש משק ותיק, או נערים ונערות אשר זה עתה תקעו יתד לכיבוש השממה

לאוניה זו אשר נשאה את שמו ברבים. היא סימלה בכל הוד ועוז את עמידתם של הישוב והציונות בשעה זו

כי מחמת ריחוק מקום לא היה אתנו אותו בוקר הנוער .(דברמעטרות

"מצאתי גם את מקומי וגם מולדת"

שבתאי לוזינסקי נולד למשפחה דתית בבוברויסק שברוסיה הלבנה בשבט תרנ"ו

מבן דודו ליאו מוצקין, מראשי הציונים ברוסיה. שבתאי היה פעיל בגופים ציוניים ותמך בחינוך לעבודה פיזית ומעשית לקראת העלייה לארץ ישראל. בשנת

קובנר ושנתיים לאחר מכן עלו לארץ עם בנם הבכור, שאול, שהיה אז תינוק בן כמה חודשים.

עם עלייתו ארצה עבד בבניין בפתח תקווה ובראשון לציון, והיה חבר במועצת "סולל בונה". בשנת

מחבריו והצטרף למושב עטרות, שהוקם מצפון לירושלים. על המהפך הדרמתי בחייו כתב במכתב למשפחתו מיום ל' בניסן תרפ"ד

בבנין ורק לפני חצי שנה נכנסתי לעטרות איפו

מסתדר מושב עובדים. מרגיש את עצמי בארץ טוב מאוד.

מצאתי גם את מקומי וגם מולדת וזה אני חושב הכל".

הוא בנה את ביתו במקום, וכמו חברים אחרים ביסס את משקו על משק החלב, לול ומטע. הוא היה ממייסדי ומובילי משק החלב וחציבת האבן בצפון ירושלים בכלל ובעטרות בפרט. בהקדמה לחוברת שפורסמה כמה חודשים לאחר מותו,

נכתב על לוזינסקי:

"זכותו של שבתאי לוזינסקי": העברת המעפילים לחוף 29

עת־מול

הוא התקשר באדמה הסלעית של הרי ירושלים ובתוך פינה חבויה ובודדה זאת רקם את חלומו על יישוב גדול ומושרש בקרקעו, כאותם הרים-סלעים המספרים סיפורי אגדה על נצחיות העם והארץ

שבהרי ירושלים. רוחות עזות לא יעקרום וגשמים סוחפים

49. ,6 '(שבתאי לוזינסקי, עמבעוז לא ישטפום

שבתאי לוֹזינסקי ראה בארץ ישראל את מרכז החיים היהודיים בכל ההיבטים. לידידו אבא אחימאיר כתב בשנת

אני לפניי תמונה שעוד מעט והארץ — ארץ ישראל — תהיה המרכז של החיים היהודיים, המרכז של היהדות, ולא רק היהדות הרוחנית, אלא היהדות העובדת, הפועלת והיוצרת".

במכתב אחר הוא ציין "אנחנו אנשי מעשה, לנו חשובה עוד מחצבה, עוד סתתים, עוד נקודת יישוב חקלאית, עוד שכונה עברית חדשה וזאת היא הפוליטיקה שלנו". לוזינסקי עסק בבנייה ובחציבה כבר מעת עלייתו ארצה. בסקירה שכתב על עבודתו בבנייה מעט לאחר שהתיישב בעטרות, כתב על

השייכות במעשה הבניין הגדול:

מתחיל אתה לעשות את חשבון הנפש, לא מתוך האופק הצר של חייך הקטנים, או מתוך מצבך והרגשתך הפרטיים, כי מה ערך לכל אלה בתוך המחנה הגדול והעולם הנצחי

ומרגיש אתה, כי הנך שותף לתקומת עם ותחייתו. חלק מכל המחנה הגדול, בן למשפחת העובדים — וחייב אתה להניח גם לבֵנָה אחת משלך, בתוך הבניין הנצחי. זאת תעודת חייך, לסול

5. 'ד, עמ"(שבתאי לוזינסקי, רשימות, כסלו תרפדרך לבא אחריך"

"כֵּיצַד מִסְּפִינוֹת אֶל הַחוֹף

הֵם נוֹשְׂאִים אֶת עַמָּם עֲלֵי שֶׁכֶם"

כשהחלו להגיע לארץ ישראל הידיעות על הזוועה הנוראה באירופה, היה שבתאי לוזינסקי בן קרוב ל

עבד בהנהלת "המשביר המרכזי" בירושלים. הוא החליט לעזוב את מקום עבודתו, את המשק שבנה בעמל כפיו ואת משפחתו, והתנדב לצאת לשליחות באיטליה כדי לעזור לארגן את עליית פליטי השואה לארץ. בסמינר לשליחים שנערך בעוד המלחמה העולמית משתוללת, בחודש אדר תש"ה (פברואר

חפצי המעפילים בחוף ניצנים תחת שמירה בריטית, ברקע כפריים ערבים (צילום: הנס פין, לע"מ)

שבתאי

לוזינסקי

(מעבדת

ביתמונה)

משפחת לוזינסקי

בחצר המשק

בעטרות

(רותי סנדלר)

מעפילים

חומקים לקיבוץ

ניצנים (ארכיון

הפלמ"ח)

עת־מול

לחבריו את דעתו הנחרצת בעניין היציאה לשליחות בשעה זו

כבעל משפחה ומשק: "מה ערך למשק אחד בזמן שהעם נתון

בצרה? במה נוכל לגמול בעד הנס שקרה לנו, שהיד הטמאה של הנאצים לא פגעה בנו, אם לא בהתגייסות להצלה? ואשר למשק, אשרי שזכיתי שיש לי שני בנים ובת נשואה, הם יעבדו בו".

באוקטובר

מרוצ'נר". בין הדברים שעסק בארגונם במחנות היה גיבוש חברת הילדים, פעילות של ועדות שונות במחנות: ניקיון, תזמורת, מקהלה, משחקים, תחרויות ספורטיביות, חדר אוכל ועוד. בין העדכונים ששלח למשפחתו ולאיגוד המושבים מאיטליה, הוא סיפר במכתב מכ"ה בכסלו תש"ו שהוא מרכז

את כל ענייני "העובד" באיטליה למען הפליטים:

תפקידנו להפוך כל פליט לעולה וכל סתם יהודי לאיש עבודה.

התוכנית שלי היא יצירת אירגונים לעבודה חקלאית ולירקנות וטיפול בפרחים; חבורות לעבודה בבנאות, טיח, טפסנות וכו', מקצועות שמורגש בהם מחסור בארץ. פלוגות עבודה בחיצוב אבן ובעיבוד שיש, מקצוע שאף הוא נחוץ לנו בארץ; העסקת האנשים בכל יתר המקצועות כדי שלא יתהלכו בטל, כי הבטלה היא אם כל חטאת.

בעיצומה של עבודתו, ביום ראשון כ"ז בטבת תש"ז

בנסיעה לכיוון רומא, שבתאי לוזינסקי נספה בתאונת דרכים.

הוא נקבר ברומא, ובחוברת לזכרו צוין שאחרי ארונו הלכו יותר מ

חמש שעות בשיא החורף, נאמר "קדיש" בצוותא והושרה "התקווה". בעטרות, ביום ה

לעיון נוסף

[ .1

דרישת שלום ללא שיניים

בחוף ניצנים, שהתרוקן עם העברת המעפילים ומקבלי פניהם למעצר, מצא כתב "העולם הזה" תמונת תינוק. הוא חשב שנפלה מכיסו של אחד המעפילים ופרסם אותה עם הכיתוב שבגבהּ: "שיני התחתונות מציצות אליך, אך ארבעת העליונות מסתתרות מתחת לשפה. אבל גם הן מוסרות לך שלום ונשיקות. בן ששה וחצי חודש". אחד הקוראים זיהה את המצולם:

יפתח, בנו של אברהם ריקמן (קרני). אביו, איש פלי"ם, יצא בשליחות ההעפלה לאירופה כשלושה חודשים קודם והיה במלווי "שבתאי לוזינסקי". אשתו פרומה ובנו נותרו בראשון לציון, יחד עם חברי קיבוץ חצור שהתכוננו לעלייתו על הקרקע. לימים העיד:

לקחתי איתי כמה דברים קטנים ושחיתי לחוף

עם טרקטור. ניגשתי והסברתי לו שאני חייב להסתלק מהמקום, שירשה לי לחרוש במקומו עד שאגיע לסוף התלם ושם האנגלים לא יעצרו אותי. בהתחלה הוא היסס אבל הצלחתי לשכנעו. באמצע החריש פתאום ניגש אלי חייל והתחיל לחקור אותי, עשיתי את עצמי לא מבין מה הוא רוצה ממני

הצלחתי להגיע לראשון ירדתי מהאוטובוס והלכתי לקיבוץ. כשהגעתי ההפתעה והמהומה הייתה רבה

לו שאני האבא שלו, הוא לא הבין את הקורה ועשה פרצוף כשחבקתי את פרומה להפתעתי גיליתי תמונה של יפתח בן חצי שנה, שפרומה שלחה לי לאיטליה, ומתחת לתמונה כתוב שהמעפיל יכול לקבל את התמונה במערכת העיתון ''העולם הזה". ניגשתי למערכת אבל הסבירו לי שהתמונה התקלקלה כשעשו את הגלופה להדפסת התמונה.

תודת המערכת לאברהם קרני ולבניו נחום ויפתח. עוד על הספינה באתר הפלי"ם:

.www.palyam.org/Hahapala/Teur_haflagot/David_Maymon/mainpage גולוביצקי: "אנו — ילדי עטרות, שכה טיפלת בנו, שדאגת כי נגדל לתורה ולעבודה, יחד עם הילדים העולים, שכה חרדת להשתרשותם במקומנו — אנו כולנו מבטיחים נוכח קברך הרחוק, כי נמשיך כמוך לדאוג להרחבת התיישבותנו, להפרחת השממה והנכר העוטרים אותנו מכל צד".

חצי שנה לאחר מותו הועברו עצמותיו מרומא לארץ, למושב עטרות. היה זה ביום שישי, א' בכסלו תש"ח

ההלוויה נדחתה ליום ראשון ג' בכסלו, בגלל השבת. בטקס צנוע נשאו דברים אישים מן ההסתדרות וממרכז פועלי ארץ

ישראל, וכן שותפיו להתיישבות החלוצית מצפון לירושלים:

הרב ברינקר מכפר עברי (נווה יעקב), ומתושבי עטָרות שלום אולשה ולאה גולובצקי (שבעלה חיים נהרג במאורעות תרצ"ו).

העיתון "דבר" דיווח כי בין המספידים היה נער עולה, אחד מרבים שלוזינסקי גאל מגלותם.

בית הקברות של עטרות, שבו נטמנו

עד היסוד עם הרחבת שדה התעופה בימי שלטון ירדן במקום.

לאחר מלחמת ששת הימים, נאספו עצמות החללים שנמצאו בשטח ורוכזו בקבר אחים (כיום, בשטח מפעל התעשייה האווירית). מעל הקבר הוצבה אנדרטה. ספינת המעפילים שזכתה לפרוץ ארצה, חוברת זיכרון דקה, שרידי עצמות ושם חרוט על אנדרטת "שומרי המקום" באדמת עטרות — הם כל שנותר לזיכרון אדם בעל חזון ואיש המעשה, שיצא בשליחות עמו וחזר ונטמן במקום שכה אהב.

תודת המחבר לרות דנון, לרותי סנדלר לבית לוזינסקי, על המידע על תולדות משפחתה, ולד"ר נחום בוגנר על המידע בנושא ספינות המעפילים.

התמונה ב"העולם הזה" (יפתח קרני)

אוניברסיטת תל-אביב

הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין

בית הספר למדעי היהדות וארכיאולוגיה ע"ש חיים רוזנברג

דיפלומטים ללא מדינה

נציגי התנועה הציונית ליד חבר הלאומים, 1939-1919

חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה"

מאת: ערן שלומי

מנחה: פרופ' מוטי גולני

הוגש לסנאט של אוניברסיטת תל-אביב

אדר ב' התשפ"ב, מרס 2022

נוסח מתוקן אחרי הערות הקוראים

תוכן עניינים

מבוא ................................................................................................................................ 2 פרק 1 :"הזנחנו את ז'נווה": התנועה הציונית וחבר הלאומים 1925-1919 ............................... 14 פרק 2 :המשרד הציוני ליד חבר הלאומים והמהפך של ועדת המנדטים 1925 .......................... 50 פרק 3 :הפנייה לז׳נווה: בינאום הדרישות הציוניות, 1928-1926 ............................................. 81 פרק 4 :בינאום המחלוקת סביב הכותל המערבי ................................................................. 114 פרק 5 :החזית הציונית-ז'נוואית נגד המדיניות הבריטית ב-1931-1929 ................................. 135 פרק 6 :מעורבות חבר הלאומים בשאלת עתידה המדיני של פלשתינה-א"י, 1935-1931 ........... 165 פרק 7 :פעילות משולבת בחבר הלאומים: הצלת יהודי אירופה והמאבק למדינה יהודית ........ 200 פרק 8 :אחרית דבר ........................................................................................................ 235 סיכום ........................................................................................................................... 242 טבלאות ........................................................................................................................ 249 ביבליוגרפיה .................................................................................................................. 251

מבוא

ההסתדרות הציונית העולמית גיבשה בבאזל, בקונגרס הציוני הראשון, את העיקרון לפיו ייסוד בית המולדת לעם היהודי בארץ- ישראל חייב להתבסס על הסכמת ממשלות העולם ועל קבלת צ'רטר -

זיכיון שיש לו תוקף משפטי בין-לאומי לשם הסדרת התיישבות יהודית חוקית ו מאורגנת. 1 לצורך השגת הזיכיון ניהל תאודור הרצל מגעים דיפלומטיים עם הסולטאן העות'מאני, הקייזר הגרמני ופוליטיקאים רוסים ובריטים בכירים. הרצל אמנם הלך לעולמו לפני שהשיג את הזיכיון המיוחל אך הוריש להסתדרות הציונית עיקרון פוליטי ודיפלומטי מנחה, שלאורו הלכה במשך השנים

שהובילו לעצמאות ישראל: הבית הלאומי ה יהודי חייב לקום בחסותה של מעצמה עולמית

ובהסכמת הקהילה הבין -לאומית. 2

כשיצאתי לכתיבת עבודת המחקר ביקשתי לבחון את עבודת שליחי ההסתדרות הציונית , הדיפלומטים המקצועיים , שפעלו הרחק מעין הציבור כדי להשיג את חסותם של השלטונות העות'מאני ים, ולאחר מכן של הבריטיים והאמריקאי ים (ולפרקים גם הצרפתיים), וכן את הסכמת הקהילה הבין -לאומית, קרי, חבר הלאומים. ככל שהתעמקתי ב נושא ה מחקר מצאתי שהדיפלומטים המקצועיים התרכזו ממחצית שנות ה- 20 בעיקר בעבודה מול חבר הלאומיםואילו את רוב העבודה הדיפלומטית מול המעצמות החשובות עשו המנהיגים עצמם, בעיקר חיים וייצמן, חיים ארלוזורוב ו משה שרתוק. בחבר הלאומים ניצבו הדיפלומטים המקצועיים בחזית. בקרב המעצמות הם היו המסייעים, לא מובילי המהלכים. הסיוע הדיפלומטי בא לידי ביטוי יותר מכל בזירה הבין- לאומית של חבר הלאומים, שבה פעלו באופן קבוע גם מול נציגי המעצמות, וסיפקו תמיכה למגעים הבילטרליים שניהלו המנהיגים מול מעצמות אלה. המחקר על הדרג הדיפלומטי הציוני המקצועי הצריך אפוא מיקוד בז'נווה, מקום מושבו של חבר הלאומים, בשנים 1939-1919 .

מטרות העבודה והטענות המרכזיות

לעבודת מחקר זו שתי מטרות עיקריות. הראשונה, לספר את סיפורה של הזירה הדיפלומטית הציונית ליד חבר הלאומים , הריבון בפלשתינה -א"י בתקופה שבין שתי מלחמות העולם , ושל הדיפלומטים המקצועיים, נציגי ההסתדרות הציונית, שיצרו את הזירה בז'נווה ופעלו בתוכה. סיפור זה כולל ניתוח של שיטות העבודה , של הצלחות וכישלונות, של רשתות קשרים עם פקידים,

1 הקונגרס הציוני הראשון: דין וחשבון סטינוגראפי (מהד' 2). חיים אורלן (עורך ומתרגם), תל -אביב:

ההסתדרות הציונית העולמית, 1978, עמ 110 .

2 דוד ויטלהמהפכה הציונית, כרך א: ראשית התנועה. תל-אביב: עם עובד והספרייה הציונית, 1978. עמ 236-205; שלמה אבינריהרצל.. 143-142, עמ 2008 ירושלים: מרכז זלמן שזר 3

מדינאים ועיתונאים בעלי השפעה, ו של מגעים לא רשמי ים מאחורי הקלעים - במסדרונות, בטרקלינים ובבתי הקפה. הגיבור הראשי של המחקר הוא ויקטור (אביגדור) יעקבסון (Jacobson , 1934-1869), הנציג הציוני הבכיר בז'נווה בין השנים 1934-1925. יעקבסון היה חלוץ הדיפלומטי ה הציונית המקצועית. לפני מלחמת העולם הראשונה הוא היה הנציג הציוני הקבוע באיסטנבול, בירת האימפריה העות'מאנית . ב- 1925 הוא הגיע ל ז'נווה, כמו אל איסטנבול לפני כן, ללא הכשרה מקצועית או מסורות קודמות עליהן יכול היה להישען. הוא הקים וביסס בעצמו את המשרד הציוני, יצר מערכת קשרים ענפה עם אנשי חבר הלאומים והעיתונאים החשובים בז'נווה, וביחד עם שולחו, חיים וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, היה האחראי לכך ש האווירה בחבר הלאומים הייתה , ונשארה, ידיד ותית כלפי הציונות.

נחום גולדמן (Goldmann ,1982-1895,) יורשושל יעקבסון, הוא הדמות ה משנית במחקר. הוא שירת את ההסתדרות הציונית בז'נווה כחמש שנים, בין 1939-1935 ,במקביל לתקופה שבה חבר הלאומים הלך ו איבד מיוקרתו ומחשיבותו . כשנכנס לתפקיד, המשרד הציוני נהנה מזה עשור ממוניטין מבוסס למדי בז'נווה, ובחבר הלאומים שררה זה מכבר אווירה חיובית כללית כלפי הציונות, פרי עבודתם של יעקבסון ווייצמן . גולדמן היה שקוע יותר בהקמת הקונגרס היהודי העולמי ובפעילות בחבר הלאומים למען פליטים יהודים, והקדיש פחות תשומת לב לחברי ועדת המנדטים, שממילא כבר אימצו ברובם גישה פרו-ציונית. הוא גם יישם דפוסי עבודה מקצועיים יותר מאלו של יעקבסון, והלך ופיתח קריירה פוליטית ארוכה ומרשימה, שהובילה אותו לכם נשיאות ההסתדרות הציונית בשנות ה -50 וה- 60 של המאה ה-20 .

מעלליעקבסון וגולדמן ריחפה דמותו של הגיבור השלישי במחקר זה, חיים וייצמן, נשיא ההסתדרות הציוניות ומנהל-העל של הדיפלומטיה הציונית בתקופה הנדונה. וייצמן מינה את יעקבסון ואת גולדמן לתפקיד בז'נווה, התווה להם דרך, ייעץ וסייע, ובעצמו טיפח יחסים אישיים מועילים עם חברי ועדת המנדטים ועם העיתונאים החשובים בז'נווה . הקשר החשוב ביותר של וייצמן בז'נווה היה עם ויליאם ראפארד Rappard), מנהל מחלקת המנדטים ואחר כך החבר הדומיננטי בוועדת המנדטים. מערכת היחסים הארוכה והחמה בין וייצמן לראפארד, כפי שנראה להלן, היא אחת מהגורמים החשובים ביותר ל אימוץ הגישה החיובית בוועדת המנדטים כ לפי הציונות.

המטרה השנייה של עבודה זו היא לבחון את הצורות השונות שבהן ראו הדיפלומטים הציונים את תפקידו של חבר הלאומים ביחס לפלשתינה -א"י: לאחר שהצליחו לייצר בז'נווה אווירה ידידותית כלפי המפעל הציוני, הציונים ניסו לרתום את ועדת המנדטים כדי לדרבן את הבריטים 4

לפעול ביתר שאת ומהירות למען פיתוח הבית הלאומי היהודי, ובשנות ה- 30 הצליחו לגייס את ועדת המנדטים למאבקם במדיניות הבריטית בפלשתינה-א"י ובערביי פלסטין. הזירה הציונית שנוצרה ליד חבר הלאומים - מרחב פוליטי ער וידידותי, יציר כפיהם של וייצמן ויעקבסון - סייעה לציונים בזירה הפוליטית החשובה יותר, בלונדון. מחקר זה, אם כן, בוחן לראשונה את מערכת היחסים המרובעת בין הבריטים, הציונים, ה ערבים-ה פלסטינים וחבר הלאומים , ומביט בהיסטוריה הפוליטית הציונית מנקודת מבט חדשה, מז'נווה, דרך עיני הדרג הדיפלומטי המקצועי.

יש לציין כי הקודקודים של מרובע היחסים בין הבריטים, הציונים, הערבים וחבר הלאומים , לא היו שווי משקל. בפינה אחת ניצבה האימפריה הבריטית, מולה שתי תנועות לאומיות צעירות, וארגון בין-לאומי חדש, שתלוי כמעט לחלוטין ברצונם או ביכולתם של הבריטים לקיים אותו. הא-

סימטריה באה לידי ביטוי לאורך כל התקופה הנדונה : בשנות ה -20 לא הייתה מוכנה ועדת המנדטים להאיץ בבריטים בעניינים הנוגעים בפיתוח הבית הלאומי היהודי, חרף הפצרותיהם של הציונים. בשנות ה-30, אףשוועדת המנדטים מתחה ביקורת חריפה על התנהלות הממשל הבריטי בפלשתינה-א"י, ואף שביקורת זו שיבשה תכניות בריטיות שונות או עיכבה את יישומן, היא לא הייתה יכולה לאלץ את הבריטים לפעול בניגוד לרצונם. ב-1939, כאשרחברים בוועדת המנדטים פעלו יחד עם הציונים ו נים ו להתנגד לספר הלבן, הבריטים הצליחו לשבש את פעילות הוועדה, ואם היה עולה הצורך, הם היו מוכנים להתעלם מהמלצותיה לחלוטין.

המקורות הראשוניים

אפשר אמנם למצוא בספרות המחקר הציונית אזכורים לדיפלומטיה הציונית ליד חבר הלאומים, אך עד כה לא פורסם מחקר שמתמקד בזירה זו או מנסה להסביר אותה. את החסר הזה אני מבקש למלא. המחקר מתבסס על מסמכים מארבעה ארכיונים: א) גנזך וייצמן ברחובות, שם שמורות התכתבויות בין יעקבסון וגולדמן לווייצמן ולהנ הלה הציונית בלונדון ; ובין וייצמן לבין אישים שונים בחבר הלאומים. בגנזך וייצמן שמורים גם פרוטוקולים של ישיבות ההנהלה הציונית, הנהלת הסוכנות והוועד הפועל הציוני, שעסקו לא מעט בשאלות הקשורות בחבר הלאומים. ב) הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, ש ם שמורים הארכיונים האישיים של יעקבסון וגולדמן וכן של המשרדים הציוניים בלונדון ובז'נווה. פרט למכתבים בין האישים שעבדו במשרדים אלה, הארכיון אוצר גם תזכירים שכתבו אנשי שני המשרדים, וכן תעודות ופרוטוקולים של ישיבות שונות בגופים ציוניים הקשורים למחקר זה. ג) ארכיון חבר הלאומים בז'נווה שימש אותי לקריאה בפרוטוקולים של דיוני ועדת המנדטים, אליהם צורפו העתירות והתזכירים מאת תושבי השטחים המנדט ור יים, התגובות של הבריטים לעתירות אלה ומסקנות הוועדה. בארכיון חבר הלאומים שמורה התכתבות ענפה בין 5

אנשי מזכירות החבר לבין הנציגים הציוניים, ובינם לבין עצמם בנושאים הקשורים בציונות ובפלשתינה- א"י. ד) הארכיון הבריטי הלאומי בקיו Kew), שם קראתי התכתבויות בין פקידי משרדי המושבות והחוץ בנוגע ל פעילות הציונית בחבר הלאומים בפרט, ובדבר ההשלכות של האירועים בז'נווה על המדיניות הבריטית בפלשתינה-א"י בכלל.

במחקרי אני נעזר ביומנים, ספרי זכרונות ואוטוביוגרפיות של האישים הרלוונטיים, בין היתר:

נחום גולדמן, חיים וייצמן, חיים ארלוזורוב, פרדריק קיש Kisch), ויליאם ראפארד , ואלברטו תאודולי Theodoli)), יושב ראש ועדת המנדטים ה מתמדת במשך רוב שנותיה. 3 נוסף על כך מסתמך במידה רבה על ידיעות בעיתונים, בעיקר הארץ, דבר, דאר היום, הירדן ו-Journal de Genève , העיתון הנקרא ביותר בז'נווהבתקופה זו.

ספרות המחקר

ב-2007 קראה ההיסטוריונית סוזן פדרסן Pedersen) "לשוב אל חבר הלאומים: לבחון מחדש את הארגון ולח קור את ארכיון שלו, את האישים שהיו מעו רבים בו, ואת המנגנונים שפעלו במסגרתו.

בחינה מחודשת של חבר הלאומים, טענה פדרסן, יכולה לייצר תובנות חדשות על השפעתו של הארגון על הפוליטיקה בעולם לאחר מלחמת העולם הראשונה. 4 העבודה שלפנינו היא במידה רבה היענות לקריאה זו.

מאז מלחמת העולם השנייה והקמת ארגון האומות המאוחדות, אימצו מרבית המחקרים על חבר הלאומים נרטיב של "עלייה ונפילה". החבר נתפס כארגון שנוי במחלוקת בעל חשיבות משנית בהיסטוריה של תקופת בין מלחמות העולם, בעיקר משום שנכשל במשימתו העיקרית, מניעת מלחמות. 5 לכןלאורך שלושה עשורים, עד שלהי שנות ה- 80 של המאה ה-20 ,השתכחהחבר במידה רבה מההיסטוריוגרפיה ומהזיכרון הקולקטיבי. קריסת ברית המועצות וסופ ו של הסדר העולמי הדו-קוטבי הולידו שיח פוליטי-ציבורי על מאזן כוחות עולמי חדש ועל תביעות חדשות לריבונות,

3 נחום גולדמן הפרדוקס היהודי: שיחות עם ליאון אברמוביץ . רמת -גן: מסדה, 1978; נחום גולדמן

זכרונות. ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, 1972; חיים וייצמןמסה ומעש. ירושלים ותל -אביב: הוצאת שוקן,

תשי"ב; חיים ארלוזורוב. כתבים. כרך א', תל אביב: הוצאת א' י' שטיבל, תרצ"ד; פרדריק הרמן קיש. יומן ארץ-ישראלי. כרך א' ו-ב', ירושלים: אחיאסף, תרצ"ט; William E. Rappard. A la mémoire de Chaim Weizmann, principal fondateur et premier président de l'Ètat d'Israël : Ami de la Suisse. Boudry-

Neuchâtel: Editions de la Baconnièrre, 1953; Alberto Theodoli. A Cavallo di Due Secoli. Roma:

La Navicella, 1950 ,

4 112 (4), The American Historical Review to the League of Nations". Susan Pedersen. "Back 2007, pp. 1091–1117

5. London: Hutchinson, 1973; Elmer The Rise and Fall of the League of NationsGeorge Scott.

Bendiner. A Time for Angels: The Tragicomic History of the League of Nations. New York:

A. A. Knopf, 1975

ובאקלים זה גברה ההתעניינות ב עולם החדש שהתעצב בתום מלחמת העולם הראשונה, לרבות בחבר הלאומים. 6

העשרים שנים האחרונות היו פורי ות במיוחד בשדה ה מחקר של ההיסטוריה הבין -לאומית לאחר מלחמת העולם הראשונה. בספרה משנת 2001 , Paris 1919: Six Months that Changed the World, תיארהמרגרט מקמילן Macmillan) את מאמציהם שלהמדינאים בוועידת השלום בפריז ("עושי השלום", Peacemakers), ליצור סדר עולמי חדשבין היתר על ידי יצירת מדינות חדשות, שרטוט גבולות מחדש, חתימה על הסכמים בין- לאומיים ו ייסוד חבר הלאומים. לטענתה, הן בני התקופה ו הן ההיסטוריונים האשימו ש לא בצדק את "עושי השלום" בפריז בכישלון לשמור על השלום העולמי, והיא שוללת את הנרטיב שסולל את הדרך מוורסאי למלחמת העולם השנייה.7 האם "עושי השלום" בפריז אכן יצרו עולם חדש ? ארז מנלה Manela) טועןבספרו The Wilsonian Moment: Self ‐Determination and the International Origins of Anticolonial Nationalism ,שההבטחות שלוודרו וילסון (Woodrow Wilson), נשיא ארצות הברית בדבר זכות ההגדרה העצמית, נשמעו היטב הרחק מאירופה. הרטוריקה הווילסוניאנית העלתה ציפיות בקרב מנהיגים לאומיים ששאפו להשתחרר מעול השעבוד הקולוניאלי, אך אלה התאכזבו לגלות שהעולם החדש לא שינה באופן מהותי את היחסים בין מעצמות קולוניאליסטיות לבין עמים משועבדים.8 גם זארה סטיינרZara Steiner) ,בספרה The Lights That Failed, זיהתה בסדר העולמי החדש מגמות בולטות של המשכיות. היא תפסה את חבר הלאומים כמעין "קונצרט אירופי" משודרג, ובניגוד לרטוריקה של וילסון ושל אחרים שתמכו ב חבר, הארגון הבין -לאומי החדש לא החליף את הדיפלומטיה החשאית של המעצמות הגדולות. היא ראתה בחבר מנגנון נוסף לניהול דיפלומטיה רב-לאומית, שהצלחת ו או כישלונו היו תלויים בראש ובראשונה ברצונן של המעצמות האירופאיות להשתמש בו . כאשר האינטרסים הלאומיים של המעצמות לא עלו בקנה אחד עם אלו של חבר הלאומים, הן זנחו את ה חבר ורוקנו אותו מחשיבותו. 9 פדרסן הסכימה עם סטיינר שכוחו של חבר הלאומים היה תלוי ברצונן של המעצמות לשמר אותו, אך הציגה שאלות חדשות: לא עוד "מדוע נכשל חבר הלאומים", אלא, "מה עשה החבר ומה

6 1092-1091p. p, "Pedersen. "Back to the League of Nations

7. London: John Murray, Paris 1919: Six Month that Changed the WorldMargaret Macmillan.

2001.

8 Determination and the International Origins of -SelfThe Wilsonian Moment Erez Manela.

Anticolonial Nationalism. Oxford; New York: Oxford University Press, 2007, pp. 5-10 9 New . Oxford;1933-The Lights That Failed: European International History, 1919Zara Steiner.

York: Oxford University Press, 2005, pp. 349

הייתה המשמעות שלו" לאורך 25 שנות פעילותו.10 השאלות הללומינפו את שדה המחקר על חבר הלאומים לגבהים חדשים. קצרה היריעה מלפרט על שלל המחקרים שעוסקים בחבר הלאומים, לכן, בסקירה זו אתמקד במחקרים שעוסק ים במעורבותו בשאלות של ריבונות: בשיטת המיעוטים, שבמסגרתה היה החבר אחראי לפקח על יישום הסכמי ההגנה על המיעוטים שנחתמו בוועידת השלום, ובשיטת המנדטים, שבמסגרתה קיבל החבר על עצמו את הריבונות בטריטוריות הגרמניות והעות'מאניות שנכבשו ב ידי המעצמות במלחמת העולם הראשונה , ואת הסמכות לפקח על המעצמות המנדטוריות.

המחקר בנוגע ל פעילותם של אישים וארגונים למען ההגנה על זכויות המיעוטים בחבר הלאומים, ובעיקר של יהודים, פורח. רוב ההיסטוריונים מסכימים שמחלקת המיעוטים לא עשתה או לא הייתה יכולה לעשות די כדי לספק הגנה ממשית למצוקות היהודים במזרח אירופה, ושבשלהי שנות ה -30 השיטה פשטה רגל לחלוטין. קרול פינק Carole Fink) טוענת שפקידי מחלקת המיעוטים בפרט ואנשי החבר בכלל העדיפו להגן על הריבונות ועל האינטרסים של המדינות החתומות על הסכמי מיעוטים. משום כך התעלמו פקידי החבר מרוב העתירות שקבלו על הפרות סעיפי ההסכמים, חסמו הצעות לשיפור תנאי המיעוטים, והרחיקו את העותרים ממעורבות בשלבי החקירה, בין היתר, על ידי כך שפעלו בסודיות ובחוסר שקיפות. 11 ג'קלין גרניק Granick) התמקדה במחקרה בפועלו של לוסיין וולף Wolf) בז'נווה בשם הארגו נים כי"ח ויק"א, ושל צבי אברסון Aberson), נציג ועד המשלחות היהודיות (ה -uivesjgation éléddes éomitC).12 ג'יימס לפלר Loeffler), בספרו Rooted Cosmopolitans ,13 ורותם גלעדי בספרו Jews, Sovereignty, and International Law ,שפכו אור על פעילותם בחבר הלאומים של מומחים יהודים למשפט בין -

לאומי, כגון, יעקב רובינסון ונתן פיינברג (Feinberg) .14 הנסיבות הפוליטיות והמנגנון חסר השיניים של חבר הלאומים , מסכימים כל ההיסטוריונים, לא אפשר ו ליהודים להגיע ליותר מהישגים

10 1116-108p. 1p, "Pedersen. "Back to the League of Nations 11 Defending the Rights of Others: The Great Powers, the Jews, and International Carole Fink.

Minority Protection, 1878-1938. Cambridge: Cambridge University Press, 2004, pp. 274-283.

יש הטוענים שהטיפול בעתירותהמיעוטים לא נעשה בסודיות מספיקה, ולכן היה נתון ללחצים פוליטיים שהקשו על תפקוד פקידי מחלקת המיעוטים. ראו: Christian Raitz von Frentz. A Lesson Forgotten:

Minority Protection under the League of Nations- The case of the German Minority in Poland, 1920-1934. New York: St. Martin's Press, 1999, pp. 238-240 12 1929: l'accès sans -Jaclyn Granick. "Les associations juives à la Société des Nations, 1919 l'influence". Relations Internationales 151, 2012/3, pp. 103 -113; —. International Jewish Humanitarianism in the Age of the Great War . Cambridge: Cambridge University Press, 2021, pp. 109-149

13. Rooted Cosmopolitans: Jews and Human rights in the Twentieth CenturyJames Loeffler.

New Haven: Yale University Press, 2018, pp. 11-81 14 Ambivalence in Jews, Sovereignty, and International Law: Ideology and Rotem Giladi.

Early Israeli Legal Diplomacy. Oxford: Oxford University Press, 2021, pp. 13-74 8

סמליים. שיאם היה הגשת פטיציית ברנהיים Bernheim) ב-1933 ,שבזכות קבלתה במועצתהחבר זכו היהודים בשלזיה עילית להגנה מפני החוקים הגזעניים של גרמניה הנאצית, עד 1937.15 המחקר החשוב והמקיף ביותר על שיטת המנדטים ועל מנגנון הפיקוח של ועדת המנדטים הוא ספרה של פדרסן The Guardians: The League of Nations and the Crisis of Empire.16 פדרסן מסכימה עם גישתו של מנלה , ומתארת בספרה כיצד שימשה שיטת המנדטים כלי בידי האימפריות לשימור כוחן בעולם שאחרי מלחמת העולם הראשונה. בד בבד, היא טוענת שהשיטה האיצה את תהליך התפוררות האימפריות, משום שהמנהיגים של תושבי המנדטים פיתחו ציפיות לעצמאות, גיבשו תודעה פוליטית ו טיפחו יכולות בתחומי הדיפלומטיה והמשפט הבין- לאומי. פדרסן מביאה בספרה דוגמאות מכל המנדטים, כולל אזכורים של פועלם של וייצמן, יעקבסון וגולדמן. ספרה של פדרסן הוא נקודת המוצא של מחקר זה. אני ממשיך מהמקום שבו נ עצרה, מרחיב במקום שבו קיצרה.

מחקרים חשובים על המנדטים במזרח התיכון כוללים שני קבצי מאמרים, הראשון, בעריכת נדין מושי )Méouchy( ופיטר סלאגלט )t(Sluglet,17 השני בעריכת סיירוס שאייה Schayegh)

ואנדרו ארסן Arsan) ,The Routledge Handbook of the History of the Middle East Mandates .18 שני הקבציםהללו כוללים מאמרים בנושאים שונים, כגון פוליטיקה, מנהל ציבורי, כלכלה, רפואה, אלכוהוליזם, זנ ות, שיח מגדרי, משטרה וקרטוגרפיה. שניהם רואים בשיטת המנדטים צורה מאוחרת של שלטון קולוניאלי אירופאי, ומשניהם ניתן להסיק שקשה ואולי אף לא נכון לקבוע מסקנות מכלילות על המנדטים השונים, אפילו אם הם מאותו אזור גאוגרפי. אחת

15 Jews, Sovereignty, and International ; Giladi. 56-, pp. 50CosmopolitansRooted Loeffler.

Law, pp. 88-96, 116-117, 194-195

פרנץ ברנהיים היה יהודי גרמני שפוטרמעבודתו בשלזיה עילית, לאחר שגרמניה הנאצית החלה לאכוף חוקים שמטרתם לסלק יהודים ממשרות ציבוריות ומתחומים שונים בכלכלה. ב-12 במאי 1933 עתר ברנהיים לחבר הלאומים, בסיוע של ארגונים יהודיים שונים, ובראשם ועד המשלחות היהודיות. ברנהיים ביקש הגנה כמיעוט תחת הסכם הגנה, מאחר ששלזיה עילית הייתה טריטוריה במחלוקת ותחת פיקוח של חבר הלאומים מאז ראשית שנות ה-20. העתירה נחשבת לתקדים היסטורי, משום שלראשונה פנו יהודים אל המשפט הבין-

לאומי כדי להיאבק במדיניות האנטי-יהודית של הנאצים. מועצת חבר הלאומים דנה בעתירה ב-30 במאי, ולאחר דיונים רבים קיבלה את טענות העותר. על הפרשה בהרחבה, ראו: נתן פיינברג. המערכה היהודית נגד היטלר על במת חבר הלאומים (הפטיציה של ברנהיים) . ירושלים: מוסד ביאליק, 1957 ;Phillip Graf.

Die Bernheim -Petition, 1933: Jüdische Politik in der Zwischenkriegszeit . Vandenhoeck & Ruprecht, Göttingen, 2008; Nathan Kurtz. "Jewish Memory and the Human Right to Petition, 1933–1953". In: Simon Jackson & Alanna O'Malley (eds.). The Institution of International Order:

From the League of Nations to the United Nations. London: Routledge, 2018, pp. 91-102

16. Oxford: The Guardians: The League of Nations and the Crisis of EmpireSusan Pedersen.

Oxford University Press, 2015, pp. 107-194

17 Comparative The British and French Mandates in )..sed(Nadine Méouchy and Peter Sluglett Perspective. Leiden, Brill, 2004

18 The Routledge Handbook of the History of the Cyrus Schayegh & Andrew Arsan (eds.).

Middle East Mandates. London; New York, NY: Routledge, Taylor & Francis Group, 2015 9

מהתורמות לקובץהמאמרים השני, נטשה ויטלי Wheatly), כתבהמחקר מקיף על הליך הגשת הפטיציות של הציונים וערבים מפלשתינה-א"י לוועדת המנדטים. 19 עבודתהמחקר שלי משתלבת במגמה היסטוריוגרפית שקוראת להסיט את תשומת ליבו של ההיסטוריון מחקר ההיסטוריה המקומית והפרטיקולרית של עם או מדינת לאום, אל האימפריה שבתוכו התקיימו. 20 בדומה לגישת "המפנה האימפריאלי ", ההיסטוריון מוטי גולני קורא להתבונן בהיסטוריה הציונית ובנעשה בפלשתינה -א"י מבחוץ פנימה , בניגוד ל היסטוריוגרפיה ולזיכרון, בעיקר הישראליים, שנטו (ו יש שעדיין נוטים) לראות את תולדות הציונות במבט מבפנים החוצה.

גישה זו, "הציונות מבחוץ", חושפת כיצד התפתחות היישוב היהודי בארץ ו"המדינה שבדרך" תלויה בהתרחשויות הגלובליות, האימפריאליות העות'מאניות והבריטיות בנות הזמן. 21 מחקריו של גולני הסתכלו על שלהי תקופת המנדט מנקודת מבטם של הנרי גורני Gurney), המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, ושל אלן ק אנינגהם Cunningham), הנציב העליון האחרון 22 ספרו האחרון, האב המייסד: חיים וייצמן, ביוגרפיה, 1922-1952, שכתב עםיהודה ריינהרץ, מציע זווית ראייה דומה, של מנהיג הציונ ות לאחר מלחמת העולם הראשונה , שהסתכל על היישוב היהודי בארץ ישראל מבחוץ, ממקום מושבו בלונדון. 23 עבודת המחקר שלישמסתמכת במידה רבה על האב המייסד, מוסיפה נדבך חדש להיסטוריוגרפיה הציונית המסתכלת מבחוץ פנימה.

אם קידום הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל היה בלב העשייה של הדיפלומטים הציונים ליד חבר הלאומים, עיניהם נישאו קודם כל אל לונדון. לא רק משום שז'נווה הייתה מבחינה גאוגרפית קרובה יותר ללונדון מאשר לירושלים, ולא רק מפני שיעקבסון וגולדמן דיווחו לווייצמן ולאנשי ו במשרד הציוני המרכזי בלונדון. יעקבסון היה אדם אירופי מובהק. אירופה הייתה ונשארה הבית שלו, ולא בכדי הוא ביקש בצוואתו להיקבר בז'נווה, ולא בארץ ישראל. יתר על כן, פעילותם של יעקבסון ואנשיו ליד חבר הלאומים לא הייתה מוכרת לרוב הציבור היהודי בפלשתינה-א"י. לאורך

19 Natasha Wheatley. "Mandatory Interpretation: Legal Hermeneutics and the New International Order in Arab and Jewish Petitions to the League of Nations". Past and Present 227 (1), May 2015, pp. 206-248

20 יהודה שנהב. "מבוא", בתוך: יהודה שנהב (עורךהציונות ו האימפריות. תל אביב: הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2015, עמ 10-7 ;אריה דובנוב. "'המדינה שבדרך' או האימפריה מכה שנית אימפריאליזם פדרטיבי ולאומיות יהודית בעקבות מלחמת העולם הראשונה". ישראל , 2016, עמ 7 ;

Durba Ghosh. “Another Set of Imperial Turns?”. The American Historical Review 117 (3), 2012, pp. 772–93

21 מוטי גולני. "'אפקט החממה': המשגה אימפריאלית ומעשה ציוני", בתוך: דבורה הכהן ואניטה שפירא (עורכות). איש הנגב: ספר זאב צחור. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2017, עמ 330-317 .

22 מוטי גולני ימים אחרונים: הממשל המנדטורי - פינוי ומלחמה. ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2009 ;— .

הנציב האחרוןהגנרל סר אלן גורדון קאנינגהם, 1948-1945 .תל-אביב: עם עובד ; המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן, אוניברסיטת תל-אביב, 2011 .

23 מוטי גולני ויהודה ריינהרץהאב המייסד: חיים וייצמן, ביוגרפיה, 1922-1952. תל אביב: עם עובד 2020 .

רוב שנותיו בז'נווה יעקבסון לא הכיר היטב את הנהגת היישוב, ובפלשתינה- א"י ביקר רק לקראת סוף ימיו. ככלל, מנהיגי היישוב היהודי בארץ, פרט לאחדים, לא ביקרו בז'נווה ולא היו מעורבים בנעשה בחבר הלאומים. לכן, איש ים כמו דוד בן -גוריון, יצחק בן צבי או ברל כצנלסון, נעדרים מהסיפור כמעט לחלוטין.

אמנם ההיסטוריוגרפיה הציונית , גם זו שהתמקדה בדיפלומטיה, התעלמה כמעט לחלוטין מהזירה בחבר הלאומים,24 אך אפשרלמצוא מאמרים אחדים שבחנו את גישתם של חברי ועדת המנדטים אל הציונות. בזיכרונותיו כתב וייצמן שו ועדת המנדטים הייתה גוף "חסר -פניות, הגון ומשתדל בכל כוחו לעמוד על האמת", ושחברים רבים בוועדה היו ידידים של הציונות. אולם, ידידות זו "לא העבירה אותם על דעתם במילוי חובתם ולא גרמה להם לראות את העובדות אלא מתוך אובייקטיביות גמורה". 25 נתן פיינברג, מומחה למשפט בין- לאומי שפעל בז'נווה באותם ימים ועקב מקרוב אחרי עבודת ועדת המנדטים, פרסם ב -1974 מאמר שבוהתייחס לקביעתו של וייצמן. הוא טען ש לא ה ידידות של חברי הו ועדה אל המפעל הציונ י הניעה אותם לתמוך בו , "נהפוך הוא:

'אובייקטיביותם הגמורה' היא היא שהביאה אותם לפירושו הנכון של המנדאט למטרות הציונות ושאיפותיה.26

ב-1982 פרסםיהושע פרוינדליך Freundlich) מאמר שהוקדש לדיון הראשון של ועדת המנדטים על פלשתינה-א"י, אז הייתה ועדת המנדטים עדיין ביקורתית כלפי הציונות. פרוינדליך אימץ את אמירתו של הנציב העליון, הרברט סמואל, לאנשי משרד המושבות, לפיה הייתה הוועדה "מעט עוינת" כלפי הציונות, והדגיש במיוחד את עוינותו של יושב ראש הוועדה האיטלקי, המרקיז תאודולי, ואת האכזבה מהיעדר התמיכה של החבר הבריטי בוועד ה, הלורד לוגרד Lugard).27 שלושים שנהמאוחר יותר, ההיסטוריון ג'ונתן גריבץ Gribetz) ענהלטענותיו של פרוינדליך. גריבץ

24 לדוגמה, משה יגר, שחקר את הדיפלומטיה הציונית מנקודת מבטה של המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ציין אך בקצרה על אודות הקמתו של המשרד הציוני בז'נווה ב-1925. ראומשה יגר. תולדות המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. ירושלים: הוצאת הספריה הציונית, 2011, עמ 148 .ההיסטוריון אלעד בן-דרור כתב על המערכה הדיפלומטית הציונית המוצלחת סביב המושב המיוחד של האו"ם, במאי 1947, שבסיומו הוחלט לשגר ועדה מיוחדת לפלשתינה-א"י. לדבריו, הפעילות של אנשי הסוכנות היהודית במושב המיוחד, ובעיקר של משה שרתוק, הייתה "טבילת אש בזירה הבין-לאומית". אולם, כפי שאראה, שרתוק הכיר היטב את הזירה הציונית ליד חבר הלאומים, לפחות מאז שמונה למנהל המחלקה המדינית ב-

1933, וביקר בעצמו מספר פעמים בז'נווה ראו: אלעד בן-דרור. פרשת אונסקו"פ וראשית מעורבותו של

האו"ם בסכסוך הערבי-ישראלי. ירושלים: יד בן-צבי, 2019, עמ 44. גם אורי ביאלר, בספרו על ההיסטוריה

של מדיניות החוץ הישראלית - שכולל ארבעה פרקים על הדיפלומטיה הציונית לפני קום מדינת ישראל -

התעלם מהזירה הציונית בחבר הלאומים. Uri Bialer. Israeli Foreign Policy: A People Shall Not Dwell Alone. Bloomington, Indiana: Indiana University Press, 2020 25 וייצמןמסה ומעש, עמ' 367.

26 נתן פיינברג. "על גישתם של חברי ועדת-המנדאטים למנדאט הארצישראלי". גשר, 2-3 (79-80), אב תשל"ד-חשוון תשל"ה, עמ' 96 .

27 Yehoshua Freundlich. "First Debate on Palestine in Permanent Mandates Commission of the League of Nations". Studies in Zionism 5, April 1982, pp. 121 11

טען שו ועדת המנדטים שמרה על עמדה מאוזנת בדיון הראשון על פלשתינה-א"י, בהתחשב בתנאים המורכבים של המנדט. תאודולי, לטענתו, לא היה אנטי -ציוני, והתנהלותו בדיון הראשון על פלשתינה-א"י הייתה מקצועית ועניינית.28

כפי ש נראה בפרקים הבאים , ועדת המנדטים , בכללותה, לא הייתה אובייקטיבית, וגם לא מאוזנת. היא רחשה אהדה ל ציונות. 29 אכןעד אביב-קיץ 1925 ,אזהחלו הציונים להשתדל ליד חבר הלאומים, היו כל חברי הוועדה ספקנים בנוגע לציונות ונטו לתמוך בטענות הערבים על יחס לא הוגן בפלשתינה-א"י. צעד יהם של וייצמן ויעקבסון בז'נווה הפכו את החברים הדומיננטים בוועדה -

ויליאם ראפארד השוויצרי, פייר אורטס Orts) הבלגי ודניאל ואן רייס Van Rees) ההולנדי -

לידידותיים מאוד כלפי הציונים וביקורתיים כלפי הנציגים של ערביי פלסטין. גם פרדריק לוגרד, החבר הבריטי בוועדה, שלא חסך ביקורת כלפי כל הצדדים ב"משולש הארץ-ישראלי" (הבריטים, היהודים והערבים), הפך לבן ברית של וייצמן ואיש סודו. הנציגים האיטלקיים, המרקיז תאודולי וויטו קטסטיני Vito Catastini),מנהל מחלקת המנדטים שמרו על עמדה ביקורתית מאוד כלפי הציונים, אף שניסו ל הצניע עמדה זו בתקופה שבה התקרב מוסוליני אל הציונים. אולם, הגישה הביקורתית של האיטלקים בוועדה לא עמדה כמשקל-נגד מול ה" פרו-ציוניות " של ראפארד, ואן רייס ואורטס. אלה האחרונים היו החברים הדומיננטיים בוועדה, והם הכתיבו את הטון. בחשבון אחרון, ועדת המנדטים הפכה בשלהי שנות ה-20 ובמרוצת שנות ה-30 לבעלת ברית לא רשמית של הסוכנות היהודית, ולא נמנעה ממתיחת ביקורת חריפה על הבריטים ועל ערביי פלסטין, בתמיכה מאחורי הקלעים של וייצמן, יעקבסון וגולדמן.

מבנה העבודה

הפרק הראשון מתאר את הדרך שבה תפסו הוגים ופעילים ציונים שונים את חבר הלאומים לאחר הקמתו ב-1919, ואת הנתק שבין וייצמן והמשרד הציוני בלונדוןלבין זירה הדיפלומטית בז'נווה עד שלהי 1924 .נתק זהגרם לכך שההנהלה הציונית לא הצליחה להשמיע את קולה בדיון הראשון על פלשתינה-א"י בוועדת המנדטים וזו , לצער ם של וייצמן ו אנשיו, מתחה ביקורת על המהגרים היהודים לפלשתינה-א"י משום שלדעתה אינם מתאימים לעבודת האדמה בארץ.

הפרק השני מתאר כיצד הצליח וייצמן ב-1925 להפוך את ועדת המנדטיםמגוף ביקורתי כלפי הציונות לגורם ידידותי. פרק זה מתאר גם את התהליכים שהביאו למינוי של יעקבסון לנציג

28 Jonathan Gribetz. "The Question of Palestine Before the International Community, 1924: A Methodological Inquiry into the Charge of 'Bias'". Israel Studies 17(1), 2012, pp. 50-77 29 אני מחזק במחקרי את טענותיה של פדרסן 100 , pThe GuardiansPedersen. .

ההנהלה הציונית ליד חבר הלאומים, את המרחב הלא רשמי בז'נווה שבו פעל יעקבסון, ואת צעדיו הראשונים בתפקיד. הפרק השלישי מוקדש לניתוח העתירות של ההסתדרות הציונית אל ועדת המנדטים בין השנים 1928-1926, לתהליך ההיכרות ההדדי ת של מנהיגים ציונים ושל חבר הלאומים, ול התבססות של יעקבסון בחבר הלאומים, מוסדותיו ואנשיו.

הפרק הרביעי עוסק במקרה בוחן אחד: הכותל המערבי כ אתר מחלוקת בין יהודים ומוסלמים ב-1928. פרק זה בוחן את ההתייחסות של ועדת המנדטים לפרשת הכותל באותה שנה , את ההתערבות הבין-לאומית ביישוב המחלוקת , את תגובתה של הדיפלומטיה הציונית המקצועית לאירו ע זה ו להשלכותיו המדיניות האחרות. הפרק החמישי דן בביקורת החריפה של ועדת המנדטים כלפי התנהלות הממשלה בפלשתינה -א"י לפני ותוך כדי מאורעות תרפ"ט , האירועים האלימים באוגוסט 1929, וכלפי המדיניות הבריטית אחרי המאורעות. חברי הוועדה הושפעו מאוד מהדיפלומטיה הציונית בז'נווה, למרב ה כעסם של בכירים בממשלה ושל פקידים במשרד המושבות.

החלק הראשון של הפרק השישי מתמקד בדיוני ועדת המנדטים על כינו ן מועצה מחוקקת בפלשתינה-א"י, בשנים 1936-1931 ,ובשינויים בדעות חברי הוועדה בנושא בהשפעת הדיפלומטיה הציונית. החלק השני עוסק במעורבות האישית של פקידים בכירים בחבר הלאומים בשאלת עתידה המדיני של פלשתינה -א"י בכלל, ובקידום רעיון החלוקה של פלשתינה-א"י, בפרט. ה חלק השלישי של פרק זה סוקר את הפעילות הרוויזיוניסטית בז'נווה, בהנהגת זאב ז'בוטינסקי.

הפרק השביעי מתמקד במינוי של גולדמן ב- 1935 לנציג הסוכנות היהודית ליד חבר הלאומים ובשילוב הבעיה היה ודית באירופה עם שאלת פלשתינה-א"י בקרב מעגלים שונים בחבר הלאומים, ולאור ההתפתחויות ב מדיניות הבריטית ב פלשתינה- א"י, היינו, הצעת החלוקה של ועדת פיל ופרסום הספר הלבן של 1939 .ועדת המנדטים, שהתנגדה לחלוקת הארץ ולפרסום הספר הלבן, כבר הייתה בשלהי שנות ה- 30 פרו-ציו נית ברובה, אך חסרת השפעה ממשית.

הערה

במהלך העבודה השתמשתי בשם "פלשתינה- א"י " לתיאו ר חבל הארץ שהיה תחת מנדט בריטי בין 1948-1920. כשהתייחסתי אל התקופה העות'מאנית, השתמשתי בשם ארץ ישראל או פלשתינה, לפי ההקשר. בתרגום משפות לועזיות - אנגלית, צרפתית, גרמנית - תרגמתי את השם Palestine לפלשתינה-א"י, אלא אם מדובר בציטוט, ואז Palestine תורגמה לפלשתינה. השתמשתי בתעתיק המקובל "פלסטין" כשהתייחסתי לארץ מנקודת מבטם של אישים או ארגונים פלסטינים. מטעמי נוחות, וכדי לא לה חליף מונחים לעתים תכופות, המונח immigration Jewish מתורגםכ"הגירה 13

יהודית" ולא "על ייה", וimmigrates- Jewish כ"מהגרים יהודים ", ולא "עולים". היוצא דופן הוא כאשר אני מזכיר את גלי העליות (דוגמת העלייה הרביעית, החמישית), משום שכך הם מכונים.

קיצורים:

אצ"מ - הארכיון הציוני המרכזי בירושלים

ג"

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]