פרוטוקול ישיבת מועצת העיר

מועצה שלא מן המניין 1 16.9.2020

עיריית כפר סבא

פרוטוקול מס' 35/18-13/20

מישיבת מועצה שלא מן המניין, מיום רביעי, כ "ז באלול ה'תש"ף (16/09/20 )

משתתפים (לפי א"ב): רפי סער ראש העיר

אורן כהן חבר המועצה, משנה לראש העיר

אמיר סילבר חבר המועצה

אמיר קולמן חבר המועצה

ד"ר אסנת ספורטה חברת המועצה

עו"ד יוסי סדבון חבר המועצה

הדר לביא חברת המועצה

דני הרוש חבר המועצה, סגן ראש העיר

לירית שפיר שמש חברת המועצה

מאיר מנדלוביץ' חבר המועצה

עו"ד עדי לוי סקופ חברת המועצה

עילאי הרסגור-הנדין חבר המועצה, סגן ראש העיר

פינחס כהנא חבר המועצה

פליאה קטנר חברת המועצה

עו"ד קרן גרשון חגואל חברת המועצה

ד"ר רפי קובי חבר המועצה

רו"ח תהילה מימון חברת המועצה

חסרים: עו"ד אהוד יובל לוי חבר המועצה

עו"ד איתן צנעני חבר המועצה, סגן ומ"מ ראש העיר ממה שיינפיין חבר המועצה

צביקה צרפתי חבר המועצה

נוכחים: ד"ר אורי ארבל מנהל אגף חינוך

איתי צחר מנכ"ל העירייה

עו"ד אלון בן זקן יועמ"ש העירייה

אליסה ניקיטין מנהלת לשכת מנכ"ל

עו"ד בתיה בראף יועמ"ש

דוד ציון תורג'מן מבקר העירייה

מועצה שלא מן המניין 2 16.9.2020

טלי רונה יועצת ראש העיר לקידום מעמד

האישה ושיתוף הציבור

יובל קדוש יו"ר הנהגת הורים

צבי אפרת סגן ומ"מ גזבר העירייה

שני חן מנהלת הרשות החדשה למלחמה

אלימות, סמים ואלכוהול בכפר סבא

מועצה שלא מן המניין 3 16.9.2020

ישיבת מועצה שלא מן המניין - 16.09.2020

עלסדר היום:

1. דיון מיוחד בנושא מיגור אלימות מינית וחינוך למיניות בריאה בקרב בני

נוער בכפר סבא.

מועצה שלא מן המניין 4 16.9.2020

דיון מיוחד בנושא מיגור אלימות מינית וחינוך למיניות בריאה בקרב בני נוער בכפר סבא.

ראש העיר: ערב טוב לכולם, אנחנו פותחים את ישיבת המועצה

המיוחדת. אני אמתין שיסיימו לדבר בטלפון. ערב

טוב לכולם. כינסתי הערב ישיבת מועצה מיוחדת

שלא מן המניין , בנושא אלימות מינית ומיניות

בריאה בקרב בנות ובני הנוער , בעקבות האירוע

שאירע בשבוע שעבר בתיכונים בעיר ואירוע נוסף

שאירע גם השבוע. הישיבה הזו היא רק אחת משורה

של צעדים עליהם הנחיתי בעקבות פרשת השלטים

בתיכונים העיר. שלטים שהכינו תלמידי שכבת י"ב

ובהם מסרים מבזים, פוגעניים כלפי בנות הנוער

בכפר סבא . וגם כתובות גרפיטי שנכתבו בתיכונים

נוספים, ובהם כתובת פוגענית. חשוב לי להבהיר כי אנחנו לא נקבל התנהגויות פסולות ומש פילות. כל

נערה ונער זכאים למרחב חיים מוגן ומכבד. כבר

בשבוע שעבר, מיד עם היוודע המקרה, נפגשתי עם

תלמידות ותלמידים בתיכון כצנלסון ושוחחתי איתם

על כך . בהמשך קיימתי גם פגישה עם נציגויות

מתיכונים שונים בעיר כדי לשמוע את תחושותיהם,

לחוש אותם , ולפעול יחד ליצירת שינוי. אני חושב שאני אוריד את המסכה כדי שישמעו אותי יותר טוב.

זה היה מפגש קשה מאוד, אבל אחד מהמפגשים

החשובים שקיימתי מאז כניסתי לתפקיד ראש העיר

כפר סבא. מפגש עם נערות, שרוצות להרגיש בטוחות

בבית שלהן, בבית הספר שלהן ובעיר שלהן. זה כל

מועצה שלא מן המניין 5 16.9.2020

מה שהן רוצות. אני מבטיח כאן שאני אעשה כל מה

שאוכל כדי שתחושת הביטחון תחזור לכל אחת ואחת

מהן במהרה. האירוע הזה שנחשפנו אליו גרם לכולנו כאב גדול. זה שיקוף של תמונת מצב הדורשת תיקון.

אני, ואנחנו לא מתחמקים מאחריות , להיפך, זאת

הזדמנות להוביל תיקון מהותי של מערכת החינוך

בכלל, אבל לא ר ק. זה שינוי חברתי, זה שינוי

תרבותי, שדורש מערכת שלמה של פעולות רוחביות

שיגעו בכולם. רק כך אפשר לשפר ולתקן את מה

שנעשה. על אף החומרה של המקרה, כמו שאמרתי,

אנחנו לא יכולים רק את התמונה המצומצמת,

ואנחנו נעשה פה בדק בית מקיף . חשבון הנפש

והתיקון יהיו יחד. וכל זה בשיתוף מלא עם המנהיגות החינוכית, המנהיגות המקצועית , שותפות מלאה של

כל מי שירצה להיות שותף לעשייה הזאת. בנושא הזה אין קואליציה ואין אופוזיציה. אין פוליטיקה. כולם ילדים של כולנו, ואנחנו חייבים לשתף פעולה ביחד.

לא במאבקים, אלא להיפך. ולכן אני גם נכון לשמו ע כל הצעה. אנחנו נושיט יד לשיתוף פעולה מלא בכל

נושא. משפט אחרון בדברי הפתיחה הקצרים , לצד

החומרה והרצון להוביל שינוי, אני חייב להגיד פה משהו לבני הנוער שלנו. יש לנו נוער טוב, נוער מצוין.

יש לנו צעירים וצעירות מעוררי השראה. מודל

ודוגמה. הם פעילים בתנועות הנו ער, מתנדבים בכל מקום. ולכן, צריך גם את זה להגיד, שהם יהיו גם

שותפים לשינוי ולתיקון של מה שנעשה. תודה.

מנכ"ל העירייה. אגב, בשביל הסדר הטוב, מנכ"ל

מועצה שלא מן המניין 6 16.9.2020

העירייה יישא דברים, לאחר מכן הצוות המקצועי

כל אחד בזמנו ייתן סקירה, ולאחר מכן נפתח את

הישיבה לדיון, שכל אחד מחברי המועצה יהיה בזכות דיבור של חמש דקות.

איתי צחר: ערב טוב. יש נקודות בחיים או מצבים בחיים

שמחייבים את כולנו לעצירה, להתבוננות, למחשבה.

לא לרוץ ולחפש פתרונות כמו שאנחנו מורגלים מחיי היום-יום, כמו שהתפקיד שכולנו ממלאים בעירייה

מחייב אותנו, אלא לעצור, להתבו נן, לחשוב, לבדוק ולבחון את עצמנו. ואנחנו, כמו שאמר ראש העיר

וכמו שמן הסתם יעלה בדיון הערב, כולנו מחויבים

לבחינה מעמיקה, אמיתית, פתוחה, כנה, מתוך רצון

אמיתי לבדוק, לבחון ולשפר כל מה שצריך לשפר.

כמה דברים שחשוב לתת עליהם את הדעת, לדעתי,

בבואנו לעשות את הבחינ ה הזו, זה לא לצאת

בהאשמות כנגד הנוער, לא לצאת בהאשמות כנגד

העירייה, לא לצאת בהאשמות כנגד אף אחד, מאחר

והמצב הזה לטעמי לא יטפל בבעיה עמוקה, שאגב,

היא לא מאפיינת רק נושא של אלימות מינית שבו מן הסתם מתרכז הדיון הערב, אלא בכלל בתחושת

המוגנות של בני הנוער. אם אני ארצה להרחיב את זה אפילו עוד יותר, אז בתחושת המוגנות של כולנו

בחברה. היחס של כולנו לאוכלוסיות חלשות יותר,

או שנתפסות כחלשות יותר. ואני חושב שזה חובה

אמיתית של כולנו. לגבי הנוער, יש תופעה שהיא לא חדשה, להאשים את הנוער בקלקולים חברתיים

כאלה ואחרים. יש שלוש ה מובאות וציטוטים שאני

מועצה שלא מן המניין 7 16.9.2020

מכיר כמעט בעל פה. אחד מהם הולך אחורה עד 1937 .

בספר "מכתבי ם מנסיעה מדומה" כותבת לאה

גולדברג, "בין כה וכה השיחה ליד שולחני לובשת

צורה טרגית. מישהו בוכה על הנוער בימינו, הרי ק והפוחז, שליבו רק לכדורגל ולריקודים. על הצעירים הללו שאינם פותחים ספר ואינם מחשיבים את

המדעים". זה נכתב ב -1937 .לא השבוע ולא לפני

שבועיים. גם בן גוריון ידע לכתוב, שנוער

קרייריסטי, שעיניו לבצע, לחיים קלים, לרווחים

קלים, לקיום פרזיטי, הנוער הזה יהווה את הנשק

הסודי שלא אויביו. ולא רק אויבנו החיצוניים, גם אויבינו הפנימיים. ועוד ציטוט שמוכר מהשיר "זה נוער, זה? זה בררה", במקור לא נאמרה המילה

בררה, אלא מילה אחרת בוטה יותר. אברהם שפירא

אמר את זה גם כן לפני 40 ,50 שנה. הנוער שלנו הוא נוער מצוין בדיוק כמו שהיה נוער מצוין לכל אורך הדורות. נוער שהקים את המדינה, נוער שנ שא

באחריות הציבורית, וזה אותו נוער שבעוד זמן קצר יגיע תורו גם הוא לשרת את המדינה אם בצב א ואם

לאחר מכן, כקהילה יצרנית ותומכת, וחשוב מאוד

לטעמי לזכור את זה. הדבר השני שלטעמי עליו עלינו לתת את הדעת זה הרוב הד ומם. הרוב הדומם זה

המצע האמיתי שעליו ועל גביו יכולות להתאפשר

תופעות כאלו. כי בסופו של יום , תופעות שוליים

תמיד תהיינה, והן יכולות לקרות לטעמי רק כאשר

הרוב מאפשר את זה. מאפשר את זה בדרך כלל

במחדל ולא בעשייה. בלא לקום ולא להתערב כאשר

מועצה שלא מן המניין 8 16.9.2020

יש אמירה פוגענית, כאשר יש מעשה פוגעני, כאשר

מישהו עושה משהו שראוי לגינוי אבל אין איש

בסביבה או בחדר שקם ומגנה. וגם על זה אנחנו

צריכים לתת את הדעת. והרוב הדומם הזה יכול

להיות מקרב מערכת החינוך, הוא יכול להיות מקרב

חברים לכיתה, הוא יכול להיות מקרב עובדי עירייה, יכול להיות מקרב המשפח ות וההורים, ויכול להיות מקרב כל אחד שעוטף את הנוער ואת כולנו כחברה

גם יחד. הדבר השלישי שאני חושב שעליו עלינו לתת את הדעת, זה לא לרוץ ולחפש פתרונות. לפעמים, כמו שאמרתי במשפט הראשון, חשוב לעצור לרגע, לנשום

עמוק, להביט, לבחון, ולא לחפש את פתרונות הקסם

ופתרונות בית הספר. יש לנו רשימה ארוכה של

פעולות שאנחנו עושים כרשות מקומית, ומערכת

החינוך כמערכת חינוך אנחנו יכולים להציג אותה

באקסל מפורט עם תאריכים, שמות, יעדים, מטרות,

משימות, ועדיין אנחנו נמצאים בדיוק איפה שאנחנו נמצאים והגענו לאן שהגענו. כנראה שהפתרון והדרך הרבה יותר מורכבת משורה ארוכה של משימות

ופעולות נקודתיות. אני מקווה שגם הדיון הערב וגם הפעולות האחרות שאנחנו מתכוונים לבחון ולעשות,

יביאו לשיפור במצב. הצלחות של מאה אחוזים

כנראה שאף פעם לא יהיו, אבל אני בטוח שגם

מהמצב שבו אנחנו נמצאים אפ שר לצמוח ולעלות.

אורי, ד"ר אורי ארבל, אנא הצג בבקשה את הפעילות ואת דברייך. תודה.

ד"ר אורי ארבל: ערב טוב לכולם. אני כמובן מאוד מברך על הדיון. לא

מועצה שלא מן המניין 9 16.9.2020

על הנסיבות כמובן, אבל אני שותף למה שמתחולל

כאן, על ההזדמנות שיש לפנינו רגע לעצור ולהסתכל ולחשוב, להסתכל פנימה ול הקשיב גם. אני רוצה

להסתכל על הנושא, לפחות מנקודת המבט שלי, ואני

אשמח אם תהיה הקשבה ולא נכנס לאיזשהו ויכוח

כרגע. כמובן אם אחרי זה יהי ו שאלות, אבל אני

חושב שהסוגייה היא רחבה מאוד ואני מציע מבט רגע רחב, שוב, לא ממקום של האשמה, אלא ממקום של

תפיסת אחריות. כי הד יון, כמו שהוא הוזמן לפחות, הוא מפנה זרקור אל מערכת החינוך. מערכת החינוך

במדינת ישראל בכלל ובכפר סבא בפרט, עושה הרבה

מאוד דברים. אני לא אפרט, אחרי זה שני וטל י

תפרטנה. אני יכול להגיד לכם בצורה שאין מה לחלוק עליה. הנתונים קיימים. מערכת החינוך מקיימת

מאות פעיל ויות בנושאים האלה מידי שנה, לשכבות

הגיל, מהגיל הרך ועד כיתה י"ב. על זה אין מחלוקת.

בעיניי הנתונים האלה רק מחדדים את השאלה, "אז

מה קורה כאן?", כי אם נעשה כל כך הרבה, כל כך

הרבה מתודות, ובמשך כל כך הרבה שנים, ואנחנו

עדיין מוצאים את עצמנו מתמודדים עם תופעה

חברתית רחבה, אז מה זה אומר לנו? אני חושב שיש

כמה הנחות יסוד. אפשר עליהן לחלוק, אבל אני רגע אציג אותן. ההנחה הראשונה היא שמערכת חינוך

בכל מקום היא בבואה . היא אספקלריה של החברה

שבה היא פועלת. היא לא אינקובציה, היא לא

אינקובטור, היא לא מנותקת, היא לא אוטונומיה.

נהפוך הוא, אם היא לא תהיה בבואה של החברה

מועצה שלא מן המניין 10 16.9.2020

שבתוכה היא פועלת, אין לה זכות קיום. כי

התלמידים והתלמידות שנכנסים אליה נכנסים מתוך

החברה וחוזרים אל החברה. מטרתה של מערכת

חינוך זה להיות המסע והדרך לקראת היותם של

הילדים הרכים לאזרחים בוגרים, והתלמידות

הצעירות לאזרחיות בוגרות כחלק מהחברה. ולכן ,

כשמתסכלים על מה לא עובד לכאורה במערכת

החינוך, אני מציע לשאול, כהנחת יסוד, מה לא עובד בחברה. לא יכול להיות פער מאוד מאוד גדול בין

השניים. וכשאנחנו מסתכלים על תופעות כמו

אלימות, כמו הטרדות מיניות, כמו אלכוהול, כמו

סמים, כמו בכלל, כל מה שקשור בהפרות של חוק,

אנחנו נמצא את התופעות האלה בכל רחבי החברה.

יתרה מכך, אנחנו נמצא אותם כסימבולים,

כסימבולים חברתיים. אלימות נמצאת בכל מקום,

הטרדות מיניות בטח ובטח בתקשורת, במיצגים

שונים, בספרות, בטקסטים. אתם יכולים לראות, אני מציע לכם להיכנס ל-YouTube, להריץ איזה סרטון

שאתם רוצים של כוכבי הנוער העכשוויי ם, ותראו

איך הם מופיעים. אני לא מדבר על מידת החשיפה

בלבוש, זה דיון נפרד. אני מדבר על המדע של

הדברים. מה זה בדיוק מייצג. וכולנו רואים וכולנו שותקים את זה . זה מה שהילדים שלנו רואים.

הסימבולים האלה אני אומר, הם לא קיימים

במערכת החינוך. במערכת החינוך לא תיכנסו

ותמצאו שירים ופורנוגרפיה ומיצגים שקוראים

לאלימות. לא אלימות מינית ולא אלימות בכלל. אבל מועצה שלא מן המניין 11 16.9.2020

הם עוטפים את כל מה שהתלמידים והתלמידות חיים

ביום יום. הנתונים הם מאוד מאוד מדאיגים בחברה

הישראלית וחלק מהחברה המערבית. ילדים מקבלים

היום סמארטפון בגיל שבע, והם חשופים לתוכן

פורנוגרפי בממוצע בגיל תשע. אני אגיד את המשפט

הזה עוד פעם. בגיל תשע הם חשופים לתוכן

פורנוגרפי. וכמו שכולנו יודעים, הפורנוגרפיה רחוקה מהמציאות, וגם היא מציגה את המציאות בצורה

מאוד מאוד סטראוטיפית, מאוד מאוד קיצונית

ומאוד מאוד רחוקה מכפי שאנחנו חיים את חיינו או היינו רוצים לחיות את חיינו. והחברה החומרנית

הזאת, שמבוססת על תפ יסות מאוד חומרניות, היא

חברה שבה, בואו נודה על האמת, תפיסת המגיע לי

היא תפיסה מאוד מאוד נוכחת . ולכן, אם מה שאני

חושב שמגיע לי אני לא יכול להשיג אותו, אני

אשתמש בכוח, וזה אך לגיטימי. וזה נכון בכל מיני מישורים, וזה בטח ובטח יהיה נכון בגיל ההתבגרות אצל בני הנ וער, ששיקול הדעת עדיין רחוק מלהיות מאוזן, ועדיין רחוק מלהיות רחב, ועדיין רחוק

מלהיות מבוסס על אינטלקט וניסיון חיים. אני חושב שהשאלה מה עושים , לא רק איתם, אלא גם באמת

כמו שאיתי אמר, מה עושים עם החברה מסביב. וגם

כאן אנחנו רואים את הנתונים המאוד מאוד

מדאיגים, כי ברוב רובם של המקרים אנחנו המומים

פעמיים. אנחנו המומים ממי שעשה, ודרך אגב,

הנתונים האחרונים מלמדים שרוב מי שעשו זה לא

האתוס הישן של שנות ה -60 וה-70, של מי

מועצה שלא מן המניין 12 16.9.2020

שממשפחתו ואין מסגרת והכל , לא, אנחנו עוד

המומים כשאנחנו אומרים כל פעם את המשפט הקצת

שחוק הזה של "בנ י טובים". אבל כן , רוב הנתונים מצביעים על זה שנערים, גם נערות, אבל נערים

בעיקר, בכל מה שקשור בהטרדות מיניות, הם אלה

שבאים ממשפחות מבוססות , מסביבה נורמטיבית

לגמרי. ובכל זאת התופעה הזאת שרירה וברירה

וקיימת. אני רוצה להגיד משהו שוב אל מערכת

החינוך. ואני כל פעם אציג את הדברים בהקבלה.

החברה, המשפחה בתוך החברה ומערכת החינוך.

מערכת החינוך במדינת ישראל, בחוק חינוך ממלכתי, כפופה ל -13 מטרות 13 סעיפים שמגדירים מה

מטרות מערכת החינוך בישראל. אין עוד מערכת

חינוך בעולם המערבי דמוקרטי שבחוק יש כל כך

הרבה מטרות כמו במדינות ישראל. אין. בעצם ,

מערכת החינוך נדרשת לעשות הכל. לחנך אדם לאהוב

אדם, לאהוב את עמו ואת ארצו, נאמן למדינת

ישראל, להנחיל את העקרונות שבהכרזת המדינה,

להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

וכו' וכו'. ללמד את תולדות ישראל ומדינות ישראל, ללמד את תורת ישראל והעם היהודי, מורשת ישראל

וכו' וכו'. לפתח את אישיות הילד והילדה, את

יצירתיותם ואת כישרונותיהם השונים, להרחיב

אופקים, תרבות וכן הלאה וכן הלאה. לבסס ידיעות

של הילד והילדה בתחומי הדת והמדע השונים,

ביצירה האנושית וכו ' וכו'. לחזק את כ וח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה

מועצה שלא מן המניין 13 16.9.2020

עצמאית, יוזמה, מודעות, ערנות לתמורות

וחידושים, להעניק שוויון הזדמנויות וכו' וכו'. לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית ועוד ועוד ועוד.

גלגלו בראשכם מטרה כלשהי, היא נמצאת בחוק.

האם מישהו באמת מעלה על הדעת שכל מה שיקרה

או לא יעבוד בחברה הישראלית באחת מהמטרות

האלה, האצבע המאשימה תהיה באופן אוטומטי

מערכת החינוך? אני סבור שלא. זה לא אומר שאני

חושב שמערכת החינוך לא צריכה לעשות תיקונים

ושינויים ושיפורים, היא צריכה. והיא צריכה לעשות הרבה. אבל היא צריכה לעשות הרבה כי החברה

צריכה לעשות הרבה. כי היא חלק מהחברה. ואם

תסתכלו על ההתבטאויות בפייסבוק אל מול האירוע

האחרון שהיה, אני אומר לכם שחלקן מטרידות אותי

הרבה יותר. היו קריאות להגלות את הנערים האלה

מהעיר פחות או יותר. להשאיר אותם כיתה במשך

שנה, שיראו וייראו. להעיף אותם ממסגרת החינוך , כי הם לא ראויים להיות במערכת חינוך. ואני אומר לכם שחברה, שלא מבינה שזה התיקון שהיא צריכה

לעשות בתוכה, ותהליך חינוכי זה משמעותו, זו

משמעותו, אז היא חברה שיש לה בעיה. אני יכול

להבין זעם, ואני יכול להבין חרון אף ואני יכול להבין כעס, אבל זה לא רלוונטי שאנחנו מדברים במערכת

חינוך. חינוך הוא תהליך שיש בו אמירה של נורמה

ברורה, שמבוססת על ערכים ברורים, והנורמה הזאת

צריכה להיות מוסברת עוד ועוד ועוד, בלי סוף. וגם אכיפה. ולכן התהליך החינוכי תמיד יכלול גם את

מועצה שלא מן המניין 14 16.9.2020

החלק המשמעתי, גם את החלק הטיפולי וגם את

המשך החלק הקוגניטיבי, ההתנהגותי, ההסברי וכן

הלאה. וזה לא תהליך שיגמר ביום אחד. בתי הספר

הם בתים של חינוך. הם לא בתי משפט, הם לא חורצי דין והם לא מערכת שיטור. זאת מערכת שיודעת

לטפל בכלים חינוכיים. ואני מבי ן שכשיש תופעות

כאלו, כולנו, באופן טבעי, רוצים שהם יפסקו כאן

ועכשיו. אבל בהמשך למה שהמנכ"ל אמר, אני חושב

שאם אנחנו רוצים לעשות תהליך כחברה , כקהילה

בעיר הזאת, אנחנו צריכים רגע לשים את הרצון שזה יפסק כאן ועכשיו, ודווקא לקחת אחריות ולהבין

באומץ שזה דורש זמן, זה דורש שילוב ושיתוף פעולה של החברה, הקהילה כולה, ובעיקר של המשפחות

והבתים. התלמידים והתלמידות, או התלמידים,

אנחנו לא יודעים מי היה מעורב, לפחות בחלק

מהמקרים. אבל התלמידים שהגיעו וריססו את

הכתובת בתיכון רבין, אם מדובר היה בתלמידים,

שלוש שעות קודם לכן בילו ב שדות במסיבה מאוד

מאוד גדולה של אלכוהול, ואולי עוד דברים, למרות שמנהלי ומנהלות התיכונים התריעו בפני המשפחות

והתריעו בפני הקהילה שיש ביניהם מידע, שיש

התארגנות. אני כבר לא מדבר על הקורונה, אני מדבר על עצם העניין. ובכל זאת, הנערים והנערות הגיעו למסיבה הזאת. וא ני אומר את זה שוב, לא כי אני

מסיר אחריות ממערכת החינוך שעליה אני כרגע

אחראי. מי שמכיר אותי יודע שאני לא יודע לברוח

מאחריות. אני אומר את זה כי אני חושב שמערכת

מועצה שלא מן המניין 15 16.9.2020

חינוך לא יכולה להצליח אם היא לא תדבר ותשתף

ותהיה משותפת בשפה וברצון ובהסכמה, על תמונת

המצב עם הקהי לה שסביבה. והרבה מאוד פעמים

כשאנחנו מזמינים הורים לדבר על מה קורה עם

הילדים שלהם במערכת חינוך, אנחנו נתקלים בהרבה

מאוד התנגדויות. כי קשה. גם אני אבא לנער

במערכת החינוך העירונית, וכשקוראים לי ואומרים

לי שמשהו לא בסדר, קשה. כי הוא הבן שלי, הוא

הינוקא שלי. קשה. אבל אם אנחנו רוצים לעשות

דרך, אנחנו חייבים להסכים שכולנו, קודם כל,

בעיניי, אני אורי, אבא של ילדיו, קודם כל הבית

החברה שבה אני פועל, ומערכת החינוך בתוך זה.

אחרת זה לא יעבוד. וכן, אני עוד פעם מדגיש ואומר, שלא ישתמע, יש הרבה מה לעשות בתוך מערכת

החינוך. ויש לבדוק את כל מאות הסדנאות שתכף שני וטלי ידברו ויסבירו. פספסנו אולי. אולי צריך לשנות משהו. אולי צריך להקדים, אולי צריך לעשות אחרת.

אני אגיד אפילו אולי, לא אולי, נוריד את ה -אולי, בטוח. אבל אני חושב שזה חלק קטן מהתמונה כולה.

דרך אגב, בסדנאות שעוד מעט שני תציג לכן,

הנתונים מראים שבסדנאות שההורים מוזמנים ,

מגיעים פחות ופחות הורים. הרבה מאמצים נעשים

לחבר את המשפחות אל תוך מה שקורה במערכת

החינוך, ואנחנו לא מספיק מצליחים. אין לי מענים, אין לי הסברים. יש השערות. אבל שוב, נתון נוסף, בררתי היום את הנתונים של מוקד ה הטרדות

המיניות, 6,000 פניות פחות או יותר בשנה. האנשים מועצה שלא מן המניין 16 16.9.2020

שם יאמרו שהפניות שמגיעות אליהם ה ן בדרך כלל

היותר קיצוניות, הם מעריכים שבערך יש פי ארבע ה או חמישה. מתוך 6,000 הפניות, הרוב, כ-25% אולי זאת אומרת, הרוב ביחס לכל היתר, לא הרוב

המוחלט, אלה הטרדות שנעשות בא ינסטגרם,

בפייסבוק, במקומות שבהם התלמידים והתלמידות

נמצאים רוב הזמן כשהם לא בבתי הספר. הקושי

בהתמודדות הוא בדיוק בעיניי הקושי לשלב ידיים

בכל המערכות. למשל, איתי אמר לא לקפוץ

לפתרונות, אבל אני רגע מסמן. לא כי זה הפתרון

הקונקרטי. האם החברה שלנו והקהילה יכולה

להחליט שהיא לא מזמינה אומנים מסוימים

שמזוהים עם תופעות לא רצויות? אולי. או אולי לא מקרינה סרטים מסוימים. או אולי לא מאפשרת

בתוכה מייצגים וסימבולים מסוימים , שמבטאים

בדיוק את התופעה הכה לא רצויה הזאת בתוכנו.

והדבר האחרון שאני רוצה לומר, שני דברים בעצם.

קצרצרים. ואני חוזר עוד פעם לקריאות שהיו

בפייסבוק כנגד הנערים שפעלו. אני אומר לכם

שהמקרה שלעצמו טופל. אפשר לחשוב שאולי אפשר

היה אחרת, אבל שוב, מערכת החינוך היא מערכת

שפועלת לפי סטנדרטיים מקצועיים וכללים,

והמקרה ה זה טופל. בטוח יש הרבה הרבה עוד מה

לעשות, אבל הקריאות האלה, שהיו כל כך קיצוניות, אני אומר, מדאיגות אותי הרבה הרבה יותר. בתקנת

השבים, מ י שמכיר, יש רק מקרה אחד שבו החברה

לא מאפשרת לחזור לתוכה . וזה לא המקרה הזה.

מועצה שלא מן המניין 17 16.9.2020

המקרה היחיד שתקנת השבים לא מאפשרת לאדם

לחזור ולקבל אותה לתוכה זה כשמישהו בעל תפקיד

ציבורי רם עבר עבירה כלפי הציבור. כל יתר

המקרים, החברה אומרת, חלק מהטיפול וההחלמה

ומיגור התופעה זה לקבל את אותם אלה שעשו את

ההתנהגויות הלא רצויות ולתת להם מקום. ואני ככה הייתי רוצה לראות את החברה שלנו. שגם השיח נגד

יהיה שי ח שיש בו סובלנות ויש בו הכרה, ואין בו אלימות ואין בו בוטות. כי בסוף זה חלק מאותם

מעגלים. הדבר האחרו ן, ובאמת איתי כבר התייחס,

זה איך אנחנו עושים עבודה יותר טובה, הרבה יותר טובה, על מי שעדים לתופעות האלה ולא משמיעים

את קולם. כי מי שלא מבין שאסור לו לעשות משהו,

אז הוא לא מבין. זה עבודה אחת. אבל מי שעומד

מהצד ויודע שמה שהוא רואה עכשיו הוא לא טוב,

והוא שותק כי הוא חושש לשלם מחיר חברתי כזה או

אחר, שם העבודה המשמעותית, ומערכת החינוך

עסוקה בזה הרבה מאוד. היא לא מצליחה כמו

שהיינו רוצים, אבל היא עושה את זה. היא עובדת על זה. זהו. אני את התפיסה הרחבה, ושני עכשיו?

ראש העיר: כן. שני, את מוזמנת.

איתי צחר: שני חן היא מנהלת הרשות למניעת אלימות, סמים

ואלכוהול, ומנהלת את מרכז ההורים העירוני.

ראש העיר: יש לה הרבה מה להגיד.

** חברת המועצה פליאה קטנר הצטרפה לישיבה.

שני חן: ברשותכם, אני וטלי בחרנו לשבת פה, כי אנחנו באמת

מתרגשות מהיום הזה לדעתי . כי מבחינתנו זה

מועצה שלא מן המניין 18 16.9.2020

הזדמנות גם להציג את המהות של למה אנחנו קמות

בבוקר, ובאיזה עשייה בחרנו לעסוק ולמה אנחנו

עוסקות בה. זו הזדמנות שלנו, של כולנו, להתאחד

ולעשות צעד אחד קדימה. אז אני מקווה שת בינו,

ואנחנו בינתיים פה. אז ערב טוב, שמי שני, אני

מנהלת את הרשות החדשה למניעת אלימות, סמים

ואלכוהול, ואת מרכז ההורים העירוני. ולא בכדי

הדברים שלובים זה בזה. התנהגויות סיכוניות הן

סימפטום, והן קצה קרחון של משהו אחר לגמרי. הן

ביטוי של קושי, של בדידות, של מצו קה, של היעדר כלים לפעול או לה תמודד בצורה נורמטיבית עם

סיטואציות, ולפעמים הן הראי של החברה שבה

אנחנו חיים. למעלה מ-20 שנה פועלת בעיר כפר סבא הרשות למניעת התמכרויות, ולמעלה מ -11 שנים

התוכנית למניעת אלימות. אלו תוכניות ארציות

שהוקמו במטרה לתת מענה נרחב רב גיל אי בתחום

המניעה והטיפול. אני אקדים ואציין שלושה

פרמטרים שחשוב לדעת על תחום המניעה. הראשון,

הוא כי התנהגויות סיכוניות היו משחר ההיסטוריה

של האנושות. אנחנו לא נכחיד אותן לחלוטין, אבל

אנחנו בהחלט יכולים לצמצם אותן ביחד. שנית,

תחום המניעה לעולם יהיה זול ואפקטי בי יותר

משיקום וטיפול. ופה אני אצדד בפרויד, שאמר כי

כמה שיותר מוקדם יותר טוב. והפרמטר האחרון,

כמו שאמר אורי, כי תחום המניעה , העוסק

בהתנהגויות האנושיות, הוא ריצה למרחקים ארוכים

ואין פה שום פתרונות קסם . לכן אנחנו פועלים

מועצה שלא מן המניין 19 16.9.2020

ופעולות לא מעט. ולא רק יחידה אחת אלא יחידות

רבות, שנותנות כל אחת מהפן המקצועי שלה וביחד

מחברות את השלם. כל אחת מהיחידות מרכיבה את

הפאזל הזה שנקרא קהילה חזקה ובריאה. אגף נוער,

צעירים וקהילה, בהובלתה של מירב הלפמן ,

שמתכלל ללא ל אות, ימים כלילות, מנהיגות ערכית בקרב בני הנוער ובקהילה. אגף שח"ק, בהובלת רוזי נוימן, שמעניק טיפול וסיוע ברגעי לחץ ומשבר,

ומנהלים גם את המרכז לשלום המשפחה לטיפול

במשפחות שחוות אלימות. גברים, נשים, ילדים. אגף הביטחון, ובתוכו השיטור העירוני, שי זייד, אלעד נחום. מועצת נשים, שמובילה טלי רון, העוסקת

בהנחלה והקנייה של ערכים ש ל שוויון מגדרי.

המחלקה לבריאות וח וסן עירוני של שרון ג' ורג'י, ואגף החינוך, שנמצא עם הילדים של כולנו, לפחות

מחצית מהיממה, ועוד טובים ורבים. החברה שאנחנו

חיים בה זו חברה שחיה בסטרס תמידי. אנחנו למודי מלחמות, ודי במבט חטוף בתרבות הנהיגה שלנו

להבין איך אנחנו נראים, איך אנחנו מתנהגים אחד

לשני ואיך אנחנו נוהגים. אבל, וזה אבל גדול בעיניי, יש לנו מדינה, ואנחנו עדיין מדינה צעירה בבנייה, ויש לנו את הזכות לחיות במדינה דמוקרטית. וגם

עכשיו, בקורונה, אנחנו נשמור על אורח החיים של

מדינה דמוקרטית. ויש לנו את החופש לעשות ולהיות כל עוד לא נפגע באחר. וזה הבסיס לפעילות שלנו, וזו נקודת המוצא ממנה אנחנו פועלים. הזכות לחיות

ולהיות מה שאנחנו רוצים מבלי להיפגע, והזכות

מועצה שלא מן המניין 20 16.9.2020

להיות מוגנים. וזה מרכז עיסוקנו. להיות ערבים זה לזה, לקבל זה את זה ולא לפגוע באחר. זה אומר

שאנחנו מלמדים ל דבר בשפה מכבדת כבר מגיל הגן.

ולא רק את הילדים. זה אומר שאנחנו מלמדים את

הילדים שלנו מה הגבול בין בדיחה לפגיעה. וזה אומר שאנחנו מלמדים שאנחנו לא עוצמים עין או נותנים

יד לחרמות. וזה אומר שאנחנו לא מעבירים הלאה

תמונה או מידע מביך על מישהו אחר. זה אומר

שאנחנו מלמדים חשיבה ביקורתית . כזאת שלא

ניזונה מחצאי אמיתות. וזה אומר שאנחנו פונים גם למבוגרים ומלמדים גם אותם וגם את עצמנו. אנחנו

לא מתעלמים באופן קבוע למשל מהורה ספציפי

בקבוצות הוואטסאפ, ואיך אנחנו שומרים על שיח

מכבד גם כשאנחנו ממש כועסים . זה אומר

שכשמישהו כותב ברשת, "נמאס לי מהחיים האלו",

אנחנו מלמדים שישר אנחנו נחלצים לעזרתו. זה

אומר שאנחנו לא שותים ונוהגים. לא רק כי אנחנו

עלולים להיהרג, אלא כי אנחנו עלולים גם להרוג. וזה אומר שכשאנחנו יוצאים אנחנו תמיד שומרים אחד

על השני, אחת על השנייה, ושאנחנו מלמדים את

הילדים שלנו לצערנו, שזאבים אין רק בסיפור כיפה אדומה. זה עבודה לא פשוטה, שנוגעת בתכנים מאוד

לא פשוטים, ואין לעבודה שלנו סוף. אנחנו פה בסופי שבוע ובחופש הגדול, בערב יום העצמאות ובערב ל"ג בעומר, ופה גם בקורונה. עובדים ומתנדבים, וחברי סיירת הורים ומדריכי המוגנות ומד ריכי הנוער,

כולם מגיעים לפה מתוך תחושת שליחות. בתקופה

מועצה שלא מן המניין 21 16.9.2020

האחרונה אנחנו עדים לצערנו להתנהגויות קיצון

שהרחיבו את השוליים בו הן היו מצויות. עוד לפני איה נאפה ולפ ני האונס המזעזע באילת, אנחנו

מתעוררים חדשות לבקרים למקרי אלימות לא

פשוטים בחברה שלנו. אלימות כלפי יל דים בגני

ילדים, אלימות קשה ומקרי רצח בעיקר של נשים,

הטרדות מיניות ומקרי אונס ועוד. ועכשיו הגיע הזמן לעצור ולחשוב מה עוד אנחנו יכולים לעשות ומה עוד לא עשינו. בדיקה המחייבת כל אחד מאיתנו פנימה,

ובטח שמחייבת גם אותנו כארגון. לפני שנתיים

החלטנו להקים את מרכז ה הורים העירוני שפועל

כתפיסה הוליסטית ומהבנה בסיסית ועמוקה ,

שהמבוגר המשמעותי ביותר בחיי ילד הוא ההורה.

וכאמא אני אומרת, שאין לתפקיד ולמשמעות שלנו

בחיי ילדינו תחליף. אני כן חושבת שהעולם שלנו

השתנה מאוד בתקופה מאוד קצרה. כולנו צריכים

להיות מודעים למהירות ונגישות המידע בתרבות בה

אנו חיים, וכיצד זו משפיעה על המחשבות שלנו,

ההתנהגויות שלנו, על הרגשות שלנו. אנחנו צריכים להיות מעודכנים וללמוד כל הזמן כיצד לשמור על

הילדים שלנו ועל כולנו. היחד שלנו, הורה, מורה, רשות, אחד לצד השני ולא אחד מול השני, רק הוא

יצליח להוביל אותנו לחברה טובה יותר ובטוחה

יותר, סולידרית יותר ומוגנת עבור הילדים שלנו

ועבור עצמנו. אמר ויניקוט שהכל מתחיל בבית. וזה פונה בראש ובראשונה אל הבית הפרטי שלנו, וגם אל הבית הכפר סבאי שלנו. תודה.

מועצה שלא מן המניין 22 16.9.2020

ראש העיר תודה רבה, שני. טלי ר ונה. טלי גם תציג את עצמה, היא יועצת ראש העיר למעמד האישה. תציג את

עצמה ואת כל הפעילות.

**צבי אפרת יצא מהישיבה.

טלי רונה: תודה רבה. תודה רבה לכל הדוברים עד עכשיו. אני

רוצה להציג לכם שלט ולהקריא אותו. "כ ל טוטה

הייתה מבסוטה למחזור כמו שלנו". השלט הזה לא

מהשנה. השלט הזה לא מעכשיו. הוא היה תלוי ולא

הייתה כתבה. לא הייתה צעקה. לא הייתה הפגנה. לא הייתה ישיבת מועצה. הוא עבר כבדיחה, כמסורת,

כתרבות. כחלק מהחיים שלנו. מסר שיש לו מקום.

ומה השלט הזה אומר בעצם? כל נערה הייתה מרוצה

להיות כאן, כי יש כאן את הנערים שידאגו לה. ברור לנו איזה דאגה. זה מפחיד אותי, זה צריך להפחיד

את כולנו. זה לא שלט תמים או הומוריסטי, זה שלט שאומר, "היא בכלל לא נערה, היא איבר מין". זה לא 12 באיה נאפה, זה לא 30 באילת, זה מחזור שלם. זה כולם. התווכחתי עם חברים שאנחנו חיים בחברה

אלימה ואלימה מינית, והם אמרו שזו בדיחה ואני

מגזימה, וזו חוויה אישית. ואז הזמנו את הבת של

החבר ושאלתי אותה איך הייתה קבלת הפנים שלה.

ואחרי שהוא מוצאת את התמונה הזו, שהיא לא

הוסתרה, מהפייסבוק היא הוציאה אותה, הם הבינו,

והייתה שתיקה. מאז זה לא עוזב אותי. וקשה לי עם זה שאני מרגישה שאני צריכה לשכנע, לתת את

הכוחות כל הזמן, לספר סיפורים אישיים, לטלטל.

והנה, תראו, גם היום , כשישבתי וחשבתי מה אני

מועצה שלא מן המניין 23 16.9.2020

רוצה להגיד, הבנתי שאני חייבת ללכת לבטן הרכה

של כולנו. של כולכם. האסימון הזה חייב ליפול

עכשיו. לפעמים אני חושבת לעצמי מה עוד אני צריכה לעשות כדי שיאמינו או שיבינו, שאנחנו נבין שיש

כאן סביבה רעילה. היא פו גענית. היא אלימה. היא משתקת. היא מסוכנת מאוד. החיים האלה קצרים,

איך אנחנו נותנים לכל כך הרבה אלימות לעטוף

אותם? להרוס אותם? אובדן ערכים, כבוד, ע רבות

הדדית, חופש, תחושת ביטחון, תקשורת. שלא לדבר

על צמיחה, גדילה, הצלחה, שגשוג, פריצת גבולות,

הגשמת חלומות. ואני לא רוצה לדבר על המאבק

בכלל, אני רוצה לדבר על הטוב , על הרוב, על היחד, ועל איך כן. אני עומדת כאן בתחושת שליחות כמו

רבות ורבים כאן. והם לא כולם נמצאים פה, אבל

אנחנו ביחד בזה. אני עומדת בתחושת שליחות

כיועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה, והתפקיד

שלי ושלנו הוא למנוע אלימות כלפי נשים. למנוע את מה שיכול לקרות מחר לנשים, לנערות, לילדים שלנו, לילדים, ועכשיו ז ו שעת חסד. שעת חסד, אמרנו את זה, שעת חסד לק שב, לנושא הכל כך חשוב הזה

שאנחנו מתעסקות בו שנים בלא מעט כאב. שעת חסד

של הזדמנויות לשינוי שורשי. שעת חסד להתאחד.

אנחנו קהילה, זה לא סתם מילה. כפר סבא היא עיר

של קהילה. אנחנו צריכות, חייבים שכפר סבא תהיה

דוגמה ומופת לישראל כולה. מהעיר שלנו תצא

הבשורה. קיבלנ ו הזדמנות לתיקון האפליה. לא

לאפליה מתקנת, לתיקון האפליה. ושביחד נייצר כאן מועצה שלא מן המניין 24 16.9.2020

תוכניות לקידום שוויון מגדרי במערכת החינוך

שיהוו מודלים למדינה כולה. מגדר ומ יניות בריאה מגיל אפס. דרך בתי הספר היסודיים, העל יסודיים, החינוך הבלתי פורמלי, הורים, צוותים חינוכיים,

תלמידות ותלמידים. אני בתפקיד הזה שלוש שנים,

ועכשיו התחדד לי החלום, המשאלה. אני רוצה שנשב

ביחד ונדבר על זה. שיח. גם עם הנוער שלנו, גם עם עצמנו, בתוכנו. זה תהליך שינוי חברתי. ריפוי חברתי של כולנו ביחד. תודה רבה.

ראש העיר: תודה רבה, טלי, על הדברים שיצאו מהלב וג ם

מהניסיון. וגם לך, שני. ולאורי ארבל גנץ . אנחנו נפתח את הישיבה לדיון. אני מעביר את זכות הדיבור לעדי לוי סקופ.

עו"ד עדי לוי סקופ: תודה. השבוע המטלטל האחרון, שהוביל את כל

הקהילה שלנו לנקודת קיצון, החל אולי בשלטים,

אבל אני מבקשת לסיימו בתקווה גדולה ומשותפת

לקראת בואה של שנה חדשה עלינו לטובה. גם לפני

עשר שנים קיבלו את פני בנותינו ובנינו שלטים,

מילים, מעשים. פה, ובכל מקום אחר בארץ ובעולם.

ההבדל המהותי הוא שהיום אנחנו בפתחה של

מהפכה אמיתית ונקודת ציון היסטורית ומכוננת

בתולדות המאבק באלימות מינית ובשווין מגדרי.

ההבדל המהותי הוא שהיום ניתנה לנו הזדמנות פז

לקחת את המשבר ולייצר ממנו שינוי דרמתי ומהותי.

מצד אחד, על פניו נראה שהתקדמנו גם בזירת

השוויון המגדרי והדרת נשים. מאידך,

הסטראוטיפים וההבניות החברתיות הנושנות עדיין

מועצה שלא מן המניין 25 16.9.2020

עומדות בעינן, ממשיכות להכות שורשי ענק

כמבקשות להישאר כאן לנצח. ובעיקר בכל נושא

המיניות. בנים לומדים שעליהם לכבוש ולהשיג, בנות לומדות שהן צריכות להיות יפות אבל לא קלות

ונותנות. אין פה בכלל שאלה של רצון, ולפעמים

אפילו של הסכמה. וזה ממשיך בדיון על מכנסיים

קצרים, וההתעסקות האין-סופית בגופן של הבנות

והנערות, עם סרגלים ו -"גשי למזכירות", והפרדה

בשיעורי הספורט, הבנים לכדורגל והבנות לריקוד,

והדרת נערות ממדעים, ואפילו בגזלת החופש לצבע,

בכחול לבנים וורוד לבנות. למה? ככה. יש נקודה

אחת משותפת לכל הביטויים הללו, והיא נקודת

המפגש השברירית כל כך בין העולם השובינ יסטי,

הסטראוטיפי והמפלה של העבר , ובין העולם שעובר

שינוי תפיסות ועמדות חברתיות לעבר שוויון.

ובמרכזה של הנקודה עומדים ועומדות הילדים

והילדות שלנו, חשופים, מבולבלים, כועסים

וכועסות, ומוצפים. ושם בדיוק אנחנו צריכים להיות עבורם ועבורן. הפתרון כמובן הוא תמיד בחינוך. אבל כשאני מדברת על חינוך, ואני שמחה שדיברו על זה

גם כאן לפני, אני לא מתכוונת רק לחינוך של הילדים והילדות שלנו. התהליך החינוכי הוא לא מופע יחיד, חד פעמי, שמתבצע רק במוסדות חינוך. מדובר

במדיניות ברורה, עם מופעים רבים ומגוונים,

שותפים ושותפות רבות, שכולם מובילים לאותה

מטרה, יצירת סביבה שוויונית , מכבדת, נעימה,

בטוחה, מאפשרת והוגנת עבור כולן וכולם. החינוך מועצה שלא מן המניין 26 16.9.2020

לשוויון מגדרי ולמיניות בריאה חייב להיות ברמה

הלאומית. הוא חייב להתחיל מהגיל הרך, את

הילדים והילדות שלנו משחקים ביחד, קוראות ביחד, מגלים ומגלות ביחד את העולם וחוקרים את גופ ן.

שם הכל מתחיל. ומהנקודה הזו, המסרים הברורים

חייבים להתחיל לחלחל. החינוך חייב להתחיל

בחינוך גם שלנו ההורים , ואנשי או נשות החינוך

מסביב. האימהות והאבות, המנהלים והמנהלות,

המורים והמורות, מפעילי ומפעילות החוגים, ואפילו בפרסומים תקשור תיים ובאירועים. כולנו ביחד

סוכני וסוכנות השינוי, ולכולנו ביחד היכולת

להשפיע על עיצוב התפיסות המגדריות לחיוב

ולשלילה, להרחבה ולצמצום אפשרויות. העולם כולו, התרבות כולה צריכה להשתנות מהיסוד. וזו הנקודה

הארכימדית, נקודת החוללות בה אנו נמצאות

ונמצאים כיום. כאן, במפגש הזה של כולנו , מתרחש שינוי. זה השינוי. צריך להכיר בו. חובה להכיר בו.

כיו"ר מועצת נשים, החזון של מועצת נשים עירונית הוא לפעול למען קידום שוויון מגדרי ברשות ולשרת את זכותן של כל בנות או נשות העיר לכבוד, שוויון, ביטחון, תקווה והזדמנות שווה. להוביל, להנה יג

ולקדם שינוי תפיסות ועמדות חברתיות, המשוחררות

מסטראוטיפים מגדריים והבניות חברתיות. כפר

סבא אכן פורצת דרך בפעילות המגדרית שלה

ונאבקת באלימות נגד נשים באופן בלתי מתפשר

לאורך כל ימ ות השנה, עם התגייסות עירונית

וקהילתית רחבת היקף. רק בימים האחרונים השקנו

מועצה שלא מן המניין 27 16.9.2020

את קהילת הורות לשוויון המהפכנית. אנחנו מהווים מודל לחינוך מודע מגדר, עם תוכנית שנתית של

חינוך מאפשר בגני הילדים וערכות משחק שוויוניות חדשות. אבל כפי שאמרתי, הדרך היא ארוכה. העולם

כולו, התרבות כולה צריכה להשתנות מהיסוד. ושינוי הוא גם ויתור. הוא ויתור על בדיחות עבשות

ופוגעניות, ושינוי וויתור על הרגלים שבטווח הארוך לא מיטיבים איתנו, ופרידה מנורמות של ריצוי, לחץ חברתי. תפקיד. תפקיד הגבר ותפקיד האישה.

והשינוי הוא של כולנו ובידנו ביחד, כקהילה אחת

ומאוחדת. יש לנו אחריות חברתית משותפת לייצר

עבור הילדים והילדות שלנו עולם שוויוני, סובלני וסבלני, בו קשת אפשרויות הבחירה והביטוי רחבה, פתוחה לרווחה ומאפשרת כבוד, שוויון, ביטחון,

תקווה והזדמנות שווה. חברים וחברות יקרות,

הקהילה הכפר סבאית עוב רת טלטלה , אך אנ ו נוכל לה. אנו נתגבר ביחד. אנו מחויבים ומחויבות

להצלחת המאבק למען הילדים והילדות שלנו ולמען

החברה כולה. זוהי השליחות המשותפת של כולנו.

אני מבטיחה לכ ן ולכם, ובכל ליבי ובכל הכוח, זוהי גם שליחות חיי. תודה.

ראש העיר: כן, מי עוד רוצה? מאיר מנדלוביץ', בבקשה. מי עוד?

יוסי סדבון. כן, מאיר.

**צבי אפרת הצטרף לישיבה.

מאיר מנדלוביץ': אני רוצה להתחיל בזה שאחרי שהיה, קרה המקרה

הנוראי באילת, להרבה מאיתנו הייתה תגובה, בוא

נודה על האמת, זה היה נראה כמו משהו רחוק. לא

מועצה שלא מן המניין 28 16.9.2020

משהו שלנו. לא משהו מהקהילה שלנו. זה משהו

שקורה במקומות שיש בהם, אנשים עושים את זה,

אנשים עם תיקים במשטרה , עבר של אלימות, לא

אנשים כמו שאנחנו מכירים, ילדי הטובים שלנו

בכפר סבא. במובן מסוים השלטים בתיכונים פתחו

את עינינו, כמו שאמרו פה. האלימות המינית היא

קיימת גם פה, אבל היא פושטת ולובשת צורה. אז

אולי, ו אנחנו שמחים על כך שזה לא נעשה בתורים

בבתי מלון, אבל יש פה אלימות מינית ושמו לנו את הזרקור על זה. ואני שמח על כך שאנחנו עכשיו

מנצלים את ההזדמנות הזאת, ובמקום להתעלם

ממנה אנחנו מעלים את זה ואנחנו דנים פה, ואנחנו נביא לשינוי. עכשיו, שמעתי נתון שבוע שעבר שפשוט הדהים אותי. הוא כל כך הדהים אותי שחשבתי שהוא

פייק, והלכתי לחפש את המחקר. בראיונות

באוניברסיטאות טובות בארצות הברית, 15%

מהסטודנטים הודו שהם קיימו יחסי מין בלי הסכמה

מלאה של הצד השני. עכשיו, כששאלו אותם אחר כך

בראיונות האם הם מגדירים את עצמם אנשים או

משהו, אמרו, "לא, לא, לא, מה פתאום? אבל אנחנו", אבל וכאלה. זה נתון שמזעזע את הכל , בגלל שהוא

מראה את המציאות. הוא פתאום מראה גם בני

טובים, גם אנשים נפלאים, מוצאים את עצמם

בדברים האלה. ועל 15% הסטודנטים שהודו בזה

בקיום, יש כנראה עוד כמה שלא הודו בזה, ויש עוד הרבה יותר כמו שציינו פה, כמו שאיתי ציין וציינו אחרים, יש עוד הרבה יותר שראו מהצד ונתנו

מועצה שלא מן המניין 29 16.9.2020

לדברים לקרות. א ז דבר ראשון חשוב לי להגיד, זה לא בעיה של נשים. זה בעיה של כולנו כחברה. גם

הגברים. בגלל זה חשוב לי להגיד את הדברים האלה

עכשיו כגבר. זה בעיה שלנו לא בגלל שלנו י ש נשים ולנו יש בנות, זה בעיה שלנו , כי חברה שיש בה

אלימות מינית היא חברה לא טובה, היא חברה לא

שווה, היא חברה שאנשים חיים בה במצוקה וחברה

שלא מגיעה למלוא הפוטנציאל שלה. ולתקן את זה

זה האתגר של כולנו. גברים ונשים. אהבתי שציינו פה הרבה על הנושא של ההורים. אני בעקבות כל מה

שקראתי ולמדתי, אני חייב להגיד שבעצמי נדהמתי.

לא חשבתי לדבר עם ילד בגיל יסודי על כל הנושאים האלה. אבל אי אפשר להשאיר היום את הדברים.

שמחתי מאוד לגלות את הקבוצה בפייסבוק

שהקמתם, של מרכז הורים, ואת ההרצאות שקורות,

ואני מבין שהולכות לק רות. דיברתי עם עדי, אני

מבין שהולכות לקרות עוד הרצאות , וטוב שכך. אני חושב שהאחריות של כל הורה של ילדים, כן, גם

הורים בגילאי יסודי, גם בנים וגם בנות, לפחות, את המינימום הזה, לבוא ולשמוע. שמעתי חלק

מההרצאות, הן באמת מדהימות. שעה תעזור לכם

להכין את הילדים שלכ ם לעולם בצורה הרבה יותר

טובה. זו הדרך של הורה לבוא ולשפר את העולם

שמסביבו. מלבד זאת כמובן, מערכת החינוך. (לא

ברור) שמחתי לשמוע את הדברים. גם הועברו נתונים בימים האחרונים, הייתה התכתבות, הבנתי שיש

שאלון ומיפוי של בתי הספר. אני חושב שאנחנו

מועצה שלא מן המניין 30 16.9.2020

יכולים להפוך את כפר סבא להיות לא עיר שעושה את הממוצע, אלא עיר שעושה מעל הממוצע ומובילה את

הדברים בארץ. הסיבה שהדברים האלה צפים פה זה

בגלל שיש לנו אוכלוסייה נפלאה שמאוד מודעת. זה

כמו שהיו תופעות אחרות שקיימות, היו בהרבה

ערים, אבל כאן הן יצאו. אז גם התופעה הזאת כאן

יצאה, ואנח נו מכאן נוביל את הפתרון ואת השינוי.

ויש הרבה רעיונות ותוכניות על איך במערכת החינוך, מגילאי גן ועד גילאי התיכון, עושים, אנחנו

מצטרפים לעשייה, ואנחנו נגבה ונעזור כמה שיותר

לביצוע של הדברים. תודה רבה.

ראש העיר: תודה רבה, מאיר. יוסי סדבון.

עו"ד יוסי סדבון: ערב טוב. אני מאוד שמח על הדיון, ואני חושב שנושא

החינוך זה אחד הדברים החשובים ביותר שיש לנו פה בעיר. אני רוצה בפתח הדברים לומר שהבעיה היא לא רק בכפר סבא, היא בעיה ארצית. אנחנו מכירים

אותה ממקומות אחרי ם. זה לא רק מאילת, זה

בצפון, מקרים מזעזעים שהיו גם עכשיו וגם לפני

מספר שנים. השאלה איך מתמודדים עם זה. לא שיש

בעיה, אנחנו יודעים שיש בעיה, איך מתמודדים עם

קשר השתיקה? על הרבה מאוד דברים אנחנו אפילו

לא יודעים משום שהילדים חוששים מלדווח. הם

רואים בזה הלשנה. הם חוששים מה יעשו להם אם

הם יגלו מה שבאמת קורה. אם זה תקיפות מיניות או אם זה אלימות סתם. קשר השתיקה הזה צריך לנפץ

אותו. צריך להסביר לנוער שדיווח יכול לגרום

להצלת חיים. ובעניין הזה אני לא שמעתי פה שום

מועצה שלא מן המניין 31 16.9.2020

דבר או תוכנית מה נעשה עד היום, ויותר חשוב מזה מה יעשה בעתיד. השאלה כמה כסף העירייה ובאיזה

תוכניות היא הולכת לשנו ת את המציאות כפי

שהייתה עד היום. זה שאנחנו במצב קשה, זה בסדר,

איך הגענו למצב הזה, בוא נאמר זה בעיה לא רק של כפר סבא, אנחנו סיכמנו את זה. יש פה פתיחות

לאתרים פורנוגרפיים, ציין את זה ראש האגף , ואני מסכים. יש מתירנות , יש לחצים חברתיים, יש

אלימות, סמים, אלכוהו ל. הייתי באירלנד, שם יש

תוכנית מגן הילדים עד י"ב. משקיעים הרבה מאוד

אנרגיה. לא מכניסים משטרה בכלל לטיפול בילדים

אלימים או כאלה שעוברים עבירות של אלימות

ואלכוהול. ילד שנתפס שלוש פעמים מבצע עבירה

בגיל 12, יוצא ממערכת הלימוד, עובר למערכת

מיוחדת, או שהוא חוזר למעגל העבודה או שהוא

חוזר למעגל הלימודים. יש מה לעשות. אפשר ללמוד

גם מניסיון של מדינות אחרות ומקומות אחרים גם

פה בארץ. אני לא שמעתי איזה כלים אנחנו הולכים לתת לילדים ואיזה תוכניות נפעיל פה בכפר סבא. אני שואל. ואני אשמח מאוד לקבל תשובה. למה האירוע

הזה ש-, ה אירוע שזעזע את כל כפר סבא, בדבר

השילוט, נודע לנו מהתקשורת ולא נודע מיוזמה של

העירייה? עלינו על זה במאמץ משותף בבתי הספר.

המורים, או צוות ההוראה, גילה את זה. זה היה

מספיק חשוב בשביל לכנס אותנו ולעשות, למנף את

זה, כדי להתריע על הבעיה ולפתור אותה. לא צריך

לא את הדס שטייף ולא שום עיתונאי שיגלה לנו שיש מועצה שלא מן המניין 32 16.9.2020

לנו פה בעיה. וכשיש בעיה כזאת לא צריך לטאטא

אותה ולא צריך להחביא אותה מתחת לשטיח, צריך

להעלות אותה לדיון ציבורי בדיוק כמו שאנחנו

עושים עכשיו. אבל דיון ציבורי כזה שאנחנו שומעים דברים, באמת, כל מי שדיבר פה דיבר פה ממש יפה.

אבל עם כל הכבוד לכל הדוברים, ואני מקבל את כל

מה שנאמר פה, זה סיסמאות. זה לא שום תוכנית

אופרטיבית, מה עושים כדי לקדם פתרון אפשרי

כלשהו. ואני מודע לזה שזה הרבה מאוד עבודה, אבל יש מה לעשות. יש מה לעשות עם טיפוח מנהיגות

נוער, יש מ ה לעשות עם יצירת אווירה שדוחה

אלימות. הדברים האלה נעשים במקומות אחרים.

אני לא רוצה להיכנס פה במקום בעלי המקצוע , אני מצפה ממועצת העיר ומהמנהיגים של העירייה

שיגידו, "זאת הבעיה, אנחנו מקצים סכום כסף

מסוים, אנחנו מפתחים תוכניות א', ב', ג' על מנת שהמצב בעתיד יה יה טוב יותר. יש מה לעשות ". אני לא שמעתי שום דבר מה הולכים לעשות, שישנה את

המציאות הקיימת. תודה.

ראש העיר: הדר ואחר כך אמיר קולמן.

עו"ד יוסי סדבון: אם אפשר, אני הייתי שמח, יש פה אחת האימהות

שהייתה רוצה גם לדבר. אם תוכל לאפשר גם בגמר,

אחרי שחברי המועצה מדברים, למספר דקות קטנות,

אני אשמח מאוד אם אפשר יהיה לאפשר לאם לדבר.

הדר לביא: ערב טוב. אני רוצה קודם לברך את ראש העיר על

הדיון הזה. את כולנו. למיטב זכרוני זאת הפעם

הראשונה שאתה מביא דיון, את הנושא לדיון

מועצה שלא מן המניין 33 16.9.2020

במועצת העיר ויש לברך על כך. כן ירבו אני רוצה

להתמקד בדבריי בשני נושאים. אחד הדברים ש -,

הנושא הראשון זה תהליך קבלת ההחלטות. אחד

הדברים שמכעיסים ומקוממים את הציבור, שכולנו

שמענו, העובדה שבמשך שבוע היה ידוע על המקרה,

לא ברור בדיוק מי ומה, והנושא לא הובא לידיעה

ציבורית. אני גאה בנערות שדיווחו על העניין, אבל גם מובכת שהנושא היה צריך לעלות על במת

התקשורת הארצית ולא מטופל כבעיה על השולחן

פה, אצלנו בבית. מדיווח מנהלת התיכון אותו

קראתי, ברור כי הנושא טופל לפי הנוהל והועבר

לעירייה. לא ברור לאיזה גורמים. במהלך הנאומים

הבאמת יפים שננאמו, לא קיבלנו הסבר כצ יבור או

כנבחריו על הסיבה לפיה הדברים נעצרו על ידי

גורמים עירוניים. חלק מלקיחת אחריות הוא תחקיר

והסבר לציבור. ואני רוצה לשאול , ומקווה לקבל

תשובה ולא התעלמות, בטח בדיון שעוסק בתכנים

מסוג זה, מה היא שרשרת הדיווח העירונית? מי

מקבל את ההחלטה בנוגע לטיפול באירוע ? מי מקבל

את ההחלטה על העדכון לציבור? במקרה הזה אי

עדכונו. האם אנחנו מרוצים מדרך קבלת ההחלטות

או חותרים לשנות אותה? האירוע קרה לפני שבוע,

אני מניחה שתחקיר ראשוני לפחות כבר בוצע ויש

תשובות לשאלות האלה. אנא גלו בנו כבוד ושקיפות, וענו לנו ולציבור על השאלות הא לה. אחרת הדיון

הזה הוא באמת אסופת נאומים. יפים ככל שיהיו,

אבל אסופת נאומים. הנושא השני שאני רוצה

מועצה שלא מן המניין 34 16.9.2020

להתייחס אליו הוא הפרדיגמה הפדגוגית של אנשי

חינוך כיום, ופה אני רוצה לפנות ישירות לאנשי

חינוך בעיר ובכלל, ולהציע את זווית הראייה שלי, בתקווה שהיא תספק פרספקטיבה, כלי, משקפיים

אחרות להסתכל דרכן, ואולי אולי להביא לתיקון

עולם בזעיר אנפין . אני מתבוננת בעבודה הקשה

שלכם ובמסירות שלכם בגאווה, וסומכת עליכם

לחלוטין בתחום הפדגוגי, גם כאמא. אבל לדעתי,

ואני אומר זאת בזהירות, הדרך בה אתם תופסים את

המקצוע שלכם, אינה מעודכנת. הפרדיגמה של

מעורבת הורים אבל לא התערבות הורים, אינה

רלוונטית לדעתי בעולם בו מידע עובר בקלות במגוון רשתות. אני חושבת שצריך לקבל, כתפיסה חינוכית,

שהמידע היום עובר. הוא לא יכול להיות מוסתר

והוא לא צריך להיות מוסתר. גם אי אפשר להסתפק

בדיווח לפי הנוהל. צריך להשקיע , וזה לא פשוט, בדיווח, בתיווך, בתקשור של המעשה החינוכי שלכם.

החוויות שלכם כמנהלים וכמנהלות, כאנשי חינוך,

כנשות חינוך, צריכות להיות מתווכות במערכת

החינוך ומחוצה לה. שקיפות כזאת, תיווך כזה, ימנעו לדעתי הרבה מאוד פעמים שיימינג שאתם חווים, וגם יאפשרו לביקורות רלוונטיות ולגיטימיות שיגיעו,

מרחב אמיתי אצלכם לשיפור.

ראש העיר: אמיר קולמן, אחר כך עילאי, לירית ופליאה.

אמיר קולמן: ערב טוב.

ראש העיר: ואסנת.

אמיר קולמן: אני רוצה לדבר הערב, התכנסנו לדבר על אלימות

מועצה שלא מן המניין 35 16.9.2020

מינית ועל שוויון מגדרי, ואני חושב שהנושא רחב

יותר. כי כשאנחנו מדברים היום על תחושת המוגנות של הילדים שלנו במוסדות החינוך ובחברה בכלל,

אנחנו מדברים גם על אלימות מינית, וגם על אלימות מילולית, וגם על חרמות , וגם על קבלת השונה, ועל מנעד מאוד מאוד רחב של נושאים שמביאים לפעמים

את הנוער שלנו למצבי קצה. אנחנו נתקלים בתופעות של שימוש בסמים, אלכוהול, גם מקרי אובדנות, וכל הנושאים האלה צריכים לקבל התייחסות לא רק

במערכת החינוך, אלא גם ובעיקר, הגורם המנטר

הראשון לטעמי הוא הבית. וכשהנושאים האלה

נמצאים על השולחן, וכשהם מדוברים, וכשאנחנו

כהורים, אני פונה אלינו כהורים, מנעד ערכים מאוד רחב שאנחנו רוצים להנחיל לילדים שלנו, מאפשרים

לילדים לדבר בחופשיות ובפתיחות, ואנחנו מדברים

גם על מיניות בריאה וגם על כל אות ן תופעות כמו שאמרתי, של סמים, והילדים מרגישים מספיק

חופשי לבוא ולדבר ולהכיר, ו גם למנן לעצמם , כי בתרבות שאנחנו נמצאים ובחשיפה של הילדים

לתופעות תרבותיות, הילדים מקבלים הרבה מאוד

אינפורמציה והרבה מאוד מידע, ומתקשים לסנן

אותו. הם מתקשים להפריד את המוץ מן התבן

ולהבין מה חשוב יותר ומה חשוב פחות , ואיך

להתייחס לכל אחד מהאלמנטים האלה. וכשאלילי

תרבות שרים כל מיני שירים, ודרך אגב, אנחנו, גם כרשות, לפעמים מזמינים את אותם זמרים אלינו

לפה, להופעות, ובשיר מדברים על בנות חמות כמו

מועצה שלא מן המניין 36 16.9.2020

עוגיות ובנים עם קוביות וזה שיר אחד, זה דוגמה

אחת, אבל שומעים אותם כולם. דרך אגב, אני לא

עושה הבחנה פה בין מגזרים. גם במגזר הדתי זה

קיים כל התופעות שאני מדבר עליהן. אז כן, אז יש פה בעיה בהעברת המידע לנוער וביכולת שלו לבוא

ולהבין מה אנחנו רוצים ממנו. דרך אגב, ברמה של

הכשרות, יוסי, דיברת על מה דברים נעשים. אני

מכיר עשרות ויותר תוכניו ת מוגנות שקיימות היום בבתי הספר. בכל מוסדות החינוך. מדריכי מוגנו ת, אנחנו בימים אלה גם מכשירים מדריכי מוגנות

נוספים. ומדריך מוגנות תפקידו לבוא ולהיות נוכח בבית הספר, ולבוא ולשמוע מבני הנוער, מבני ובנות הנוער את הדברים, להרים דגל, והדברים האלה

נעשים. הדברים האלה נעשים כל הרצף, לא בעקבות

אירוע כזה או אחר. יש לנו היום למעלה מ -20

קבוצות מנהיגות, למעלה מ-4,500 בני נוער שפעילים בקבוצות המנהיגות האלה. אז אני לא חושב שהכל

שחור. אבל בתופעות האלה שאנחנו נתקלנו בהם ב-1

לספטמבר לצורך העניין, אלה תופעות קשות שצריך

לטפל בהן. וצריך לטפל בהן בחומרה. אבל אנחנו גם צריכים לדעת לקחת את אותם בני נוער, ואחרי

שאנחנו נותנים להם בראש , גם להרים אותם. וחלק

מהצלילים שנשמעו ברשתות ובעוד מקומות , היו,

"בוא נוריד להם את הראש, נתלה אותם בכיכר העיר

ויאללה הפועל". אני חושב שאנחנו כמחנכים,

כהורים, צריכים לבוא וגם, גם אנחנו לבוא ולשים

איזושהי מסננת, או לחשוב פעמיים לפני שאנחנו

מועצה שלא מן המניין 37 16.9.2020

מעבירים כל מיני מסרים. תודה

עו"ד קרן גרשון חגואל: אני רוצה רגע להגיד משהו אחד קטן. אני מסכימה

שהתגובות, קודם כל, אני מסכימה על זה שההורים

באמת, חינוך מתחיל מהבית. אין אפס. המערכת של

החינוך העירונית, היא צריכה לתת איזושהי מעטפת, איזושהי סגירה לכל הדבר הזה, למי שאין לו בבית .

למי שלא מבין את הדברים בצורה מתאימה. אבל גם

לבוא ולהגיד ש-, או, כאן אני מתחברת רגע למה ש-, אנחנו לא יודעים איך דרך הטיפול הייתה. ומבחינתי, לשמוע שהנושא הזה נסגר בהשעיה, זה משהו שהוא,

אומנם אני לא רוצה לתלות אותם בכיכר העיר, אבל

השעיה מבחינתי זה לא פתרון שאני מצפה שיקרה.

אם חס וחלילה זה היה קורה לאחד מהילדים של

מישהו כאן, זה כנראה היה מאוד כואב ומאוד,

אנשים היו כועסים על הדבר הזה. אני לא מבינה איך אנחנו היום יושבים פה בישיבה ומסוגלים לבוא

ולהגיד שהשעיה זה דבר שהוא מספיק בשביל האירוע

שקרה. וזה משהו שלא עובר. זה לא מתקבל לדעתי.

אמיר קולמן: לא זוכר שהתייחסתי לסנקציה כזאת או אחרת,

להשעיה כזו או אחרת.

עו"ד קרן גרשון חגואל: אמרת, לא, רק אמרת על,

אמיר קולמן: נתתי את האירוע של ה -1 לספטמבר כדוגמה, לא

דיברתי על שום דבר אחר מעבר לזה. אני אומר, אני חושב שהדיון הזה הוא הרבה יותר רחב ממקרה כזה

או אחר. אני חושב שהדיון שאנחנו צריכים לנהל הוא דיון על מוגנות, והוא לא דיון אחר. הטריגר לקיום הדיון הזה היה אירועי ה -1 לספטמבר, כמו שאפשר

מועצה שלא מן המניין 38 16.9.2020

לקרוא להם. אבל אני אומר, אם אנחנו באמת רוצים

לנהל דיון רחב ומקצועי, אז הדיון צריך לגעת בכל התחומים ולא בגלל מקרה כזה או אחר.

עו"ד יוסי סדבון: אמיר, אני, רק הערה אחת קטנה. כל מה שאמרת ,

ידוע לי. אני הפעלתי מדריכי מוגנות עוד בתפקיד יי הקודמים, וש וטר קהילתי, שוטר בית ספרי, מה

שפעם היה נתפס כבלתי אפשר בכלל ששוטר ייכנס

לבית ספר, כדי לפתוח את הילדים לדווח ולעלות על דברים שהם בעייתיים. אין ספק שנעשים דברים. גם

בכפר סבא וגם במקומות אחרים. השאלה מה אנחנו

עושים בהמשך ואיך אנחנו עושים יותר.

ראש העיר: אנחנו נתייחס לזה.

עו"ד יוסי סדבון: בסדר? אני אשמח מאוד לשמוע. אני חושב שזו

המטרה של הדיון.

ראש העיר: כן, נכון.

אמיר קולמן: אני לא דובר העירייה.

עו"ד יוסי סדבון: לא אמרתי שאתה צריך להיות דובר העירייה, אבל

אתה מציג תמונה שלכאורה הכל בסדר. אז יש

קבוצות מנהיגות, יש מדריכי מוגנות, הכל פיקס.

אמיר קולמן: לא, זה לא מה שאמרתי.

עו"ד יוסי סדבון: עובדה שהגענו למציאות הזאת.

אמיר קולמן: זה לא מה שאמרתי.

עו"ד יוסי סדבון: לא רק פה, דרך אגב. ואני לא מאשים רק את כפר

סבא.

אמיר קולמן: לא, זה לא מה שאמרתי. אני אמרתי שהגענו

למציאות הזאת לא רק בגלל דברים שנעשים או לא

נעשים פה ברשות, אמרתי שההתיי חסות לדברים

מועצה שלא מן המניין 39 16.9.2020

האלה היא רחבה, היא מתחילה בבית, היא נוגעת גם

לטיפול במערכת החינוך. אבל אני אומר שיש דברים

שאנחנו נוגעים בהם במסגרת המרחב העירוני , יש

דברים שאנחנו לא נוגעים בהם ואנחנו צריכים לגעת בהם, ואנחנו צריכים לטפל בחומרה דרך אגב. ושלא

יהיה ספק, אני לא מנסה לצבוע את הדברים בצורה

ורודה. אני רחוק מזה. אבל אני אומר, יש דברים

שנעשים, ונעשים לא בגלל מקרה כזה או אחר , יש

דברים שנעשים על הרצף.

עו"ד יוסי סדבון: אמיר, אני מסכים איתך.

ראש העיר: טוב, לירית?

לירית שפיר שמש: אני כחברת מועצה, אני מרגישה שאחת

מההתחייבויות שלנו לכלל התושבים בעיר היא

למרחב פתוח לכולם, ובוודאי לנשים שבינינו. כולנו רוצות ללכת בביטחון ובחופשיות בלילה. שאף אדם

לא יפגע בגופנו ובנפשנו מפינה חשוכה. אף אחת

מאיתנו לא רוצה להיתקל יותר לעולם, בשום שעה

ביממה, בשום כתובת, או מחווה פוגענית כלפינו, אך ורק בגלל היותנו נשים, נערות וילדות. אחד הגורמים החשובים לביטחו ן האישי הזה הוא התאורה. אני

יודעת שאנחנו מטפלים בזה טוב בעיר , אבל, כדי

להבטיח את המרחב, אבל במידה וישנם אזורים שהם

עדיין חשוכים בלילות, אין לי ספק שהם יזכו לטיפול מאיר עיניים תרתי משמע. כולנו נדווח על כך, כולנו נבטיח את המרחב המואר שלנו, גם בדרך למוסדות

החינוך שלנו וגם בחזרה מהם אל ביתנו. דבר נוסף, העניין הזה של האווירה זה אחד הדברים הכי

מועצה שלא מן המניין 40 16.9.2020

חשובים בכל הסיפור הזה. בשבוע שעבר הדגשתי

בוועדת הביטחון העירונית, כחברה בוועדה , את

חשיבות פעילות המניעה של אווירה פוגענית. דהיינו, מחיקה והסרה מהירות של כל מסר פוגעני על קירות

ושלטים, גם במסגרות החינוך , זאת לפני שראו זאת בכלל אנשים שעליהם עלולה להיות השפעה מאוד לא

טובה, הן כפוגעים, הן כנפגעים. אני רוצה להוסיף בהזדמנות הזו נקודה נוספ ת וייחודית את אותן

נשים, נערות, ילדות עם מוגבלויות. ידוע שהן

מועדות לאלימות מינית בשיעור של פי שתיים

בהשוואה לאותן נשים, נערות וילדות ללא

מוגבלויות. הנתון הכואב הזה הובא מכמה סיבות .

זה התלות בבני משפחה, חברה ומטפלים, חוסר

מודעות שלהן לנושא של פגיעה מינית, חוסר היכולת שלהן לדווח על הפגיעה, ניצול של הפוגעים בהן

בהנחה שהנפגעות לא יספרו וקושי של המטפלים בהן

לאבחן שהייתה בכלל פגיעה שכזאת. אני משוכנעת

שגם בעיר שלנו נוכל לאתר את אותן נשים עם

מוגבלות מסוגים שונים, שזקוקות לתוכניות

ייעודיות להתמודדות מול האלימות המגזרית הזו.

זאת חובתנו המוסרית להעניק לאותן נשים את

הזכות למרחב בטוח, בדיוק כמו לנשים ללא

מוגבלות. ממש ממש לא פחות מכך. ואני לסיום

חוזרת למערכת החינוך, כי גם שם מן הסתם ישנן

ילדות ונערות עם מוגבלויות, בין אם במסגרות של

החינוך המיוחד, בין אם במסגרות הרגילות, במסגרת של שילוב והכלה, מאוד חשוב שתהיה פעילות

מועצה שלא מן המניין 41 16.9.2020

ייעודית לאותן ילדות ונערות, כדי להפחית בשיעור ניכר את הסיכון שהן ייפגעו פגיעות מיניות, הן בתוך במערכת והן מחוצה לה. זה צריך להיות אחד

התפקידים של מערכת החינוך שלנו פה, בעיר הזאת

שרואה את עצמה כמאירה פנים לכלל האנשים עם

מוגבלויות שחיים כאן בתוכה, שווים בין שווים.

תודה.

ראש העיר: פליאה. תודה, לירית.

פליאה קטנר: טוב, אני רק רוצה להדגיש קודם כל, שאלימות מינית

זה לא משהו שמופנה רק כלפי נשים וילדות ונערות, הוא מופנה גם כלפי גברים בכל מיני צורות, כלפי

ילדים. אחד הבחורים, אחד האנסים לכאורה

מהאונס באילת, כבר הסתבר שהיה איזה בחור

שסיפר עליו שהוא הוריד לו את המכנסיים בזמנו. זה מגיע בכל מיני צורות. אלימות מינית מגיעה גם כלפי טרנסים וטרנסיות, גם כלפי הקהילה ההומואית. לא

חסר, וזה לא משהו שממוקד בקבוצה, כלפי קבוצה

אחת. אבל, אני רוצה לדבר על משהו שלא ממש

הועלה פה, וזה שתי מילים מאוד פשוטות. אני מניחה שכולם יודעים שאני במקור באמת מגיעה מפעילות

פמיניסטית, פעילות שטח, שלפני עשר שנים הלכתי

עם חברות וחסמנו את רחוב ויצמן, איפה שנמצא בית המשפט בתל אביב, בשל סגירת תיקים מהירה בכל

נושא האלי מות המינית, ואני חושבת שלא חשבנו

שזה יתגלגל למה שזה היום. אגב, היום מכירים את

אותה חסימת כביש שעשינו, אותה צעדה, בשם צעדת

השרמוטות, שהיום מגיעות אליה 50,000 איש

מועצה שלא מן המניין 42 16.9.2020

ואישה. ובאמת , מתוך הדברים האלה , יצא מונח

שאנחנו משתמשות בו, "תרבות האונס". שתי מילים,

"תרבות האונס". לא נאמר פה. אנחנו חיים בתרבות

האונס. מה זה אומר? זה אומר שכל דבר שקשור

לאונס עובר אצלנו ככה מתחת לאף כאילו לא קרה

כלום, בצורה מאוד פשוטה, ואנחנו, מבחינתנו זה

דבר שהוא הגיוני כמו לא יודעת, לחכות לאוטובוס , או היום לשים מסכה בתקופת הקורונה. משהו שהוא

נורמטיבי. באמת כל הבדיחות האלו שהועלו פה , זה מתקבל גם אצל אנשים מבוגרים כאילו לא קרה שום

דבר. כשאני התלוננתי על כל מיני דברים, אנשים

מקבלים את זה כאילו, "לא יודע על מה אתה

מדברת", או, בעיקר העניין הזה של, "למה אין לך

חוש הומור?", או, " boys will be bo ys", וכל מיני אמירות כאלה , וככה זה מחלחל. אז לא, boys לא

will be boys, ואני ועוד אחרות לא פמיניסטיו ת

חסרות חוש הומור סתם כי אנחנו כאלה פשוט חסרות

חוש הומור, אלא כי זה באמת לא מצחיק . ואני

חושבת, דווקא מתוך אותן נשים שהן פעילות שטח ,

צמחו לאט לאט כל מיני תוכנ יות, שהן מבוססות

באמת על ניסיון ועל איך גורמים לשינוי. למשל

עמותת "כולן", שהיא העמותה שעומדת מאחורי

צעדת השרמוטות, וזו באמת פעילות שטח שאי אפשר

להתעלם ממנה, שהביאה צעדה של עשר נשים,

שבעבר כולם קראו להן קוקואיות ומשוגעות, היום

זה נראה כמו איזה משהו כזה נורמ טיבי, ומתחילים מועצה שלא מן המניין 43 16.9.2020

דיונים, "אני כן איתם, אני לא איתם, למה השם

הזה, למה לא השם הזה", אבל זה משהו שהוא הגיע

באמת לשיח, והוא פותח כל מהודרת חדשות וכל אתר

אינטרנט שמכבד את עצמו, בתאריך שזה קורה. וכמו

ששמנו לב במצעד הגאווה לפני שנה, אפילו כדאי

להתחשב כשקובעים איזשה ו אירוע עירוני בצעדה

הזו. אז הם למשל העלו תוכנית, הן מעבירות

הרצאות למשל , ברכה ברד, האישה שעומדת בראש

הארגון. זה בהחלט משהו שאפשר לקחת אותו

בחשבון. עוד דבר שאפשר לקחת אותו בחשבון זה

תוכנית, שם הן באמת מעבירות תכוניות, מידע אמין על מין, גם כן משהו. והכל בגובה העיניים , לחבר'ה הצעירים, וגם למורים למורות. אני חושבת שהם גם

צריכים להיות מאוד מודעים לזה ולא לנפנף למשל

תלמיד או תלמידה שמתלוננים ככה, "טוב, אז

תחליק", או "תחליקי". אז אני באמת חושבת

שבמקום לדבר גבוהה גבוהה, ורוב מה שעשינו היום

בישיבה היה לדבר גבוהה גבוהה, ואני מצטערת, זה

באמת, אתם פה חברים וחברות שלי, אבל חברים

וחברות, זה לא גבוהה גבוהה. אם ממשיכים לדבר

גבוהה גבוהה, זה לא יורד לשטח. ותשאלו את מי

שהצליחו להעביר אירוע של עשר נשים שחושבים שהן

מטורפות, לאירוע שפותח כל מהדורת חד שות. אז

אני מציעה שבאמת נתחיל לרדת לשטח . וזה צריך

להיות ברמה הזו, ולהביא אנשים מהשטח וממש

ברמה בזו. אגב, אני גם חושבת , לא רעיון רע בכלל למשל, להביא הרצאה כזו לחברי וחברות המועצה,

מועצה שלא מן המניין 44 16.9.2020

לעובדי ועובדות עירייה, וכהנה וכהנה. כי יש המון דברים, וזה משהו שחשוב להבין , י ש המון דברים

שנעשים, כל מיני התנהגויות, שבגלל שאנחנו חיים

בתרבות האונס הם פשוט מתקבלים. גם על ידי האדם

שנפגע. כאילו זה בסדר. זה, ואם הוא מרגיש את

הפגיעה, אז הפגיעה כאילו להשאיר אותה בפנים ולא להוציא אותה החוצה, כי זה חלק מהתרבות שלנו.

אנחנו חיים בתרבות האונס. תודה.

ראש העיר: תודה, פליאה. אסנת ספורטה.

ד"ר אסנת ספורטה: אז פליאה, בהמשך לבקשה שלך לרדת מהמילים

הגבוהות לקונקרטי, אז אני מבקשת לנצל את חמש

הדקות שהוקצו לי לבקש שלוש בקשות קונקרטיות.

ושלושת הבקשות האלו הן בסמכותך, ראש העיר.

הבקשה הראשונה מדברת על הקמה של צוות עבודה.

הבקשה השנייה קשורה לתוכנית האסטרטגית

לחינוך, והבקשה השלישית קשורה לכבוד. דקה וחצי

על כל אחת מהבקשות האלו. אני מבקשת קודם כל

להקים צוות עבודה פנימי. למה? כי האירועים האלו הם לא הבעיה. הם רק סימפטום של משבר שהוא

עמוק יותר, והמשבר בבסיס שלו הוא בסיס של משבר

אמון. אני מבקשת לבנות אמון מלמטה. ולכן אני

מבקשת להקים צוות עבודה. לא ועדה, לא צוות

חקירה, אלא צוות עבודה. מי יהיה בצוות הזה?

האנשים שלנו. ושמענו כאן את שני וטלי, ואני מכירה את העבודה של שי ושל רוזי ומירב ואחרים . יש לנו אנשים מעולים בעיר , ואני מבקשת שבצוות העבודה

הזה ישבו כל האנשים הטובים שלנו. מנהלי בתי

מועצה שלא מן המניין 45 16.9.2020

הספר, הנהגת ההורים העירונית, נציגי התלמידים

השירות הפסיכולוגי הייעוצי שלנו, הנהלת אגף

החינוך, הם האנשים שחיים את המציאות בשטח

והם היחידים שגם יוכלו ליצר את המציאות החדשה

שכולנו רוצים להגיע אליה. אז זו הייתה הבקשה

הראשונה, להקים צוות עבודה עירוני פנימי, שישב

ויבנה תוכנית עבודה שתביא אותנו למציאות אחרת.

הבקשה השנייה שלי היא להחזיר את התוכנית

האסטרטגית לחינוך לשולחן העבודה, קודם כל שלנו, של חברי המועצה. התחייבנו מספר פעמים להביא את

התוכנית האסטרטגית לחינוך לדיון במועצת העיר.

הגיע הזמן שנעשה את זה. זאת תוכנית שהושקעו בה

מעל חצי מיליון שקלים, מאות שעות עבודה,

כשנתיים של דיונים, קבוצות חשיבה, שולחנות

עגולים, כתיבת מסמכים, סקרים, המון המון עבודה

של אנשים מאוד מקצועיים, ומן הראוי שאנחנו נדון בה. אנחנו גם פרגנו לתוכנית. כולנו אמרנו

שהתוכנית בעיקרה היא תוכנית מאוד ראויה, מאוד

נכונה, וזה בסדר אם נמצא לנכון להכניס בה שינויים כאלו ואחרים, אבל אני מבקשת שנחזיר אותה

לשולחן העבודה. דיברנו שהחינוך בראש סדר

העדיפויות, זה צעד שהוא מיישם או מממש את

האמירה, "החינוך בראש סדר העדיפויות". ולמה

תוכנית אסטרטגית? כי ארגון שאין לו אופק, שאין

לו תוכנית אסט רטגית, תוהה בערפל. הבקשה

השלישית שלי קשורה לכבוד. ואני רוצה לבקש ממך

באופן אישי, ראש העיר, לא להתערב בהרכב של

מועצה שלא מן המניין 46 16.9.2020

הנהגות ההורים. הנהגות ההורים הם גוף וולונטרי, שנבחר בבחירות דמוקרטיות, ואני מבקשת ממך

ומכל אנשי המקצוע ומכל נבחרי הציבור , לכבד את

הבחירות של ההורי ם ולא להתערב, לא במיישרים

ולא בעקיפין , בהרכב של הנהגת ההורים. זה מחזיר אותי לבקשה הראשונה ולאמירה הראשונה, מדובר

במשבר אמון, ואמון משקמים מלטה בדברים הכי

הכי קטנים. תודה רבה.

ראש העיר: עילאי, בבקשה.

עילאי הרסגור הנדין: הקשבתי באמת בקשב רב לדברים שנאמרו כאן.

נאמרו כאן הרבה מאוד נכונים, ואני לא אחזור

עליהם, כי אין טעם לחזור על דברים שנאמרו. דיברו כאן על הרבה מהדברים שהתכוונתי לדבר עליהם

הערב. לכן אני אקצר, ואני אתייחס אולי לסיכום של הדברים ולדרך שאני חושב שצריך ללכת בה. אם

אפשר לתמצת את הדברים ואת ה רוח שאנחנו

צריכים להנחיל כאן בכפר סבא, אני חושב שאפשר

להשתמש בשתי מילים. פליאה דיברה על שתי מילים

מסוימות, אני רוצה לדבר על שתי מילים אחרות.

היא דיברה על שתי מילים של הבעיה, אני אדבר על

שתי מילים שלטעמי הן הפתרון לבעיה הזאת ולבעיה

הרבה יותר גדולה. שתי המילים הן, כבוד האדם. זה מה שצריך להיות בראש מעייננו. לכך אנחנו צריכים לחנך. ואם נחנך לכבוד האדם , או כבוד האישה , או כבוד האחר, כולנו כמובן בני אדם ובנות אדם, תהיה כאן חברה הרבה יותר בריאה, הרבה יותר נכונה,

הרבה יותר בטוחה , שבה אישה לא רק תוכל

מועצה שלא מן המניין 47 16.9.2020

להסתובב בלילה ולא לחשוש אם הרחוב מואר או לא

מואר, כי בעיניי זה נורא. זה נורא שאני כגבר יכול להסתובב בלילה ברחוב חשוך ואני לא אפחד, ואישה

כן. זה דבר נוראי, שבשביל שאישה תוכל ללכת

ברחוב כמו שלירית ציינה, אנחנו צריכים תאורה

טובה. זה בגלל שיש כאן אנשים שלא רואים את כבוד האדם, שלא קיבלו חינוך בבית. ואני מסכים

שמערכת החינוך יש לה תפקיד מאוד מאוד חשוב,

אבל חינוך מתחיל מהבית. אנחנו כחברה איבדנו

משהו. או לא איבדנו, או שתמיד היינו כאלה. הראו כאן שלט מלפני שנים, ובוא נגיד את האמת, כולנו

מכירים תופעות כולנו. כולנו היינו בצבא, אנחנו

מכירים יפה מאוד את הדיבורים שיש בצבא בחברה

של גברים, מכירים יפה מאוד דיבורים שיש בסרטים, וראינו לא מזמן את עיריית תל אביב מוחקת את

הציור המאוד מאוד בעייתי בלשון מעטה, שהיה

בחוף, שהתבסס על תרבות כזאת. תרבות שלא כיבדה

את האדם. תרבות שהתבססה על ביזוי. ביזוי האחר.

אם הכבוד שלנו, אם הערך העצמי שלנו נובע מביזוי האחר, אז יש לנו כאן בעיה מאוד גדולה. וזה לא רק כלפי נשים ולא רק כלפי אוכלוסיות שנמצאות כאן

בעיר. חלקן כן בעיר, כלפי הומואים, לסביות,

ערבים, אנשים עם צבע עור שונה, אנשים שהיגרו

לכאן, פליטים . כל הדברים האלה, מ בלי להמעיט

בכלל בחומרה של התופעה המזעזעת של התקיפות

המיניות, אבל זה ביטוי של אותו דבר בסופו של דבר.

של בעיה של אי כיבוד כבוד האדם. אי הפנמה של מה מועצה שלא מן המניין 48 16.9.2020

הם בני אדם. מה זה גוף של בן אדם. במובן מסוים

למרות שאני הזדעזעתי מאוד מהשלטים האלה, אני

מאוד שמח שנפתח כאן דיון. וגם אני מאוד גאה בכפר סבא, בעיר שלי, על כך שנפתח הדיון הזה. כי כולנו יודעים שתופעות כאלו קרו גם בערים אחרות ולא

נפתח עליהן דיון ציבורי. וכאן כן נפתח דיון ציבורי, כי אנשים לא היו מוכנים לקבל תופעה כזאת, כי

החברה הכפר סבאית היא חברה חזקה, מלוכדת,

שיכולה להתגבר על קשיים כאלה. ואנחנו, כנציגי

הציבור של החברה הכפר סבאית, אנחנו מתכנסים

כאן ולא שותקים, ומדברים על מה צריך לעשות. ואני כן חושב, ואני לא רק חושב, אני גם יודע, שיהיה כאן תיקון מאוד גדול. לא תיקון למשהו שהיה בעבר טוב והתקלקל, לא, תיקון של עשרות שנים ומאות שנים

ואלפי שנים כנראה, של חברה אנושית מקולקלת.

חברה אנושית לא שוויונית. אנחנו עכשיו בזמנים

אחרים. משהו כאן השתנה. לא הנאור השתנה, לא

הנאור התקלקל, אנחנו כחברה הפכנו להיות מודעים

יותר. אנחנו כחברה מציבים בפני עצמנו סטנדרטים

הרבה הרבה יותר גבוהים, ומכאן יתחיל התיקון.

תודה.

ראש העיר: תודה, עילאי. תהילה. יש עוד מישהו מחברי המועצה

אחרי תהילה שרוצה לשאת דברים? פינחס כהנא,

אמיר סילבר, לאחר מכן ניתן לאמא אחת מהקהל

וליובל קדוש שביקש גם. יובל קדוש פה? אז גם יובל יהיה ברשות דיבור. אז בבקשה, תהילה.

רו"ח תהילה מימון: ערב טוב. קודם כל אני מברכת על הדיון. אין ספק

מועצה שלא מן המניין 49 16.9.2020

שיש חשיבות גדולה לעצור שנייה, לחשוב ולהסתכל

על מה שקרה פה. הציגה פה טלי את השלט המזעזע,

לא מהשנה , אז מסתבר שהיו שנים שהתעלמו מזה,

ואני ממש שמחה שאנחנו פה היום ולא מתעלמים

מהנושא הזה. ביום שאני ראיתי את השלטים האלה,

אז התהפכה לי הבטן. בעיניי זה מקרה חמו ר ואסור שהוא יקרה, והלוואי והוא לא היה קורה. אבל הוא

קרה, ואנחנו צריכים להשתמש בזה כמו שכבר נאמר,

כהזדמנות חינוכית, ולא לפספס את ההזדמנות

הזאת. וזה ההתחלה של מה שאנחנו עושים פה

עכשיו. נתחיל מזה, כמו שאמרו גם, שיש לנו אחריות כהורים. אני מקווה שכל אחד תפס את הילדים שלו

לשיחה משמעותית. אני עשיתי את זה. יש לי שלושה

בנים, כל אחד בהתאם לגיל שלו, דיברתי איתו על

הנושא של אלימות בכלל ועל אלימות מינית בפר ט,

בהתאם לגיל כמובן. לגבי מערכת החינוך, אני כן

רוצה לשים זרקור על החשיבות של הדיווח ושל הדיון הציבורי. נוצר פער זמן בין המקרה לבין זמן הדיווח, ולהערכתי חשיפה של מקרים, העלאה שלהם לסדר

היום, תקדם אותם בצורה משמעותית, תייצר מצב

שיותר נערות יבואו ויספרו , יותר נערים ידווחו, יעצרו וימנעו את המקרים הבאים. תייצר יותר אמון במערכת ובגב שהם יקבלו, גם הנערים וגם הנערות.

זה קריטי . אנחנו נוכל לחשוף הרבה יותר מקרים

ולהתחיל להתמודד עם כל המקרים האלה. ברור שיש

הרבה מקרים שאנחנו פשוט לא יודעים עליהם. אני

חושבת שאת נושא הפער ועידוד התקשורת הפתוחה

מועצה שלא מן המניין 50 16.9.2020

בין תלמידים והורים, בין תלמידים ומורים, בין

מורים להנהלת העיר , ולהנהלת בית הספר ולהנהלת

העיר, זה משהו שאנחנו צריכים לקדם אותו. כחברת

מועצה, אחרי המקרה הזה, כמו שהמנכ"ל הציע

לעשות, אני בהחלט נשמתי ונתתי למערכת לפעול.

אנחנו צריכים להיו ת פה כחברי מועצה כדי להציע

ולדחוף ככל יכולתנו את הנושא של מניעת אלימות,

ולא פחות חשוב , לתת לכם, ששמענו אתכם הערב,

רוח גבית לכל הפעולות שמקודמות ולכאלה שעוד

יקודמו בהמשך. הדיון גם דיבר פה על שווין מגדרי, אז אני אזכיר שגם פה, סביב השולחן הזה, יש הרבה מה לעשו ת. סביב שולחן מועצת העיר. הייתי שמחה

לראות יותר מובילות ועדות, דירקטוריונים מגוונים עם נשים. אנחנו בכיוון הזה, יש עוד הרבה מה

לעשות. אין לי ספק שיש לזה משמעות גם באופן

ניהול של תהליכים וגם באופן של ההתמודדות,

כשהמשבר כבר נמצא כאן. ואם אני חוזרת רגע

לנושא ש אליו התכנסנו, אז מחובתנו כחברי מועצה

לא לתת לזה לרדת מסדר היום ולעזור לכם לקדם את

כל מה שאתם עושים. תודה.

פינחס כהנא: אני הקשבתי ברב קשב לעובדי העירייה שבאמת

הציגו מערך סדור בנושאים מגוונים. זה היה באמת

תענוג לשמוע את אנשי המקצוע מהתחומים השונים.

ההרגשה שלי בדיון הזה אבל, שלא, שאי אפשר להגיד שדברים ש -, שמהיום מה שהיה הוא שיהיה. ולא

שמעתי כאן דברים, שהם דברים שאומרים שיש כאן

דבר שצריך לטפל בו די מיידית. אני חושב ש -, אני מועצה שלא מן המניין 51 16.9.2020

הייתי יו"ר ועד הורים בכצנלסון, באמת לפי 25 שנה במשך חמש או שש שנים, כששלושת ילד י למדו שם.

אני זוכר שהיה לנו תהליך, לא היה אינטרנט כזה ולא וואטסאפים, היה תהליך של אמנה בין הורים, מורים והתלמידים והילדים. זה היה תהליך שהוא באמת

תהליך מדהים, של הידברות מתמדת ואמיתית, עם

חשיפה, עם דיבור מתמיד. אני כל יום שישי הייתי

בבית ספר לזמן ארוך. אני חושב שגם התקופה עכשיו היא תקופה שזה זמן לעשות שינויים שהם שינויים,

ודרך חשיבה שהיא דרך חשיבה אחרת. לי יצא לראות

את הדור שלי, את הדור של הילדים ואת הדור של

הנכדים, ואני יכול כאילו לנסות לראות מה מוצא חן בעיניי ומה לא מוצא חן בעיניי, אבל אני חושב

שהקורונה הזאת גרמה ונותנת הזדמנות להסתכל

יותר טוב בתוך המערכת החברתית. אני חושב שזאת

הייתה הזדמנות להסתכל על התייחסות להורים

ולאנשים מבוגרים, זו הזדמנות להתייחס לנושא

החברתי בתוך המשפחה, ואני חושב שחייבים לנצל

את ההזדמנות הזאת וגם בנושא הזה לטפל בצורה

שהיא צורה שונ ה בכל התחומים. אם אני רואה גם

את הפתרונות שמנסים לתת, גם לנושא של

הלימודים, היה צריך לעמוד לנו בראש שהדבר הכי

חשוב זה לא לזרוק את הילדים למערכות שהן

אינטרנטיות, אלא לעשות את כל המאמץ כדי

שאנשים יפגשו באזורי למידה. זה חלק מהתהליך

שהיה צריך ללמוד אותו. אני לא למדתי היום דברים שיש כאן טיפול של, אלא מה שהיה הוא שיהיה. אני

מועצה שלא מן המניין 52 16.9.2020

חושב שהקורונה גם אמרה, חבר'ה, הרשויות

המקומיות יש להן תפקיד. אנחנו לא יכולים להגיד, "זה אנחנו נעביר, זה אחריות של המערכת הארצית,

וזה התהליכים שקורים בעולם". כפר סבא אף פעם,

בשום תחום, לא אמרה דברים כאלה. אנחנו עיר עם

יותר מ-100,000 תושבים, וחובתנו וזכותנו לקחת את האחריות. ככה אנחנו יושבים כאן כחברי מועצה. זה האחריות שלנו היום בדיון הזה, לשמוע מה אנחנו

עושים ומה אנחנו עושים בצורה חדשנית. כי אי

אפשר להגיד, שמענו כבר על תופעות כאלה , אבל

העובדה היא שאצלנו, אנחנו הסתכלנו על מה שקרה

ולכולם התהפכה הבטן בצורה מאוד מאוד רצינית.

ואני מצפה לשמוע שימוש בכלים חדשים , שיתנו

מענה רב תחומי, לכלול את הענפים החשובים שלנו,

את השדות של הספורט והתרבות, ולראות איך אנחנו

מתמודדים, ולא להשאיר את זה לתשובות שהן

תשובות אר ציות כוללות. ויש לנו את בעלי

התפקידים בכל תחום. באמת, נתנו סקירה מעולה.

אני התרגשתי לשמוע. יש תחומים שאני לא מכיר

אותם ביסוד, אבל זה, צריך כ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]