פרוטוקול ישיבות מועצה מס' 3 · 22/03/2026
לשכת ראש המועצה
בס"ד
כ"ה ניסן תשפ"ו
22 מרץ 2026
לכבוד
חבר/ת המועצה,
שלום רב
פרוטוקול ישיבת מועצה מן המניין מס' 03.26 מיום ד' ניסן התשפ"ו, 22.03.2026
משתתפים: ישראל ברמסון, יוסי בן דרור, ר' גיל שוקר, תמר סיקוראל, בועז העצני. נוכחים: ידידיה זלינגר, נעה דניאל. לוחמי כוח 100 ומשפחתם: מאיר בן שטרית, סיון בן שטרית, דוד בן יעקוב ואמו - , נחום בן יעקוב, איתיאל דהרי, ספיר דהרי, ציפורה דהרי, פרץ דהרי, עו"ד אפרים דמרי. רשם: משה בוזגלו.
סדר יום ישיבת מליאה:
1. ערב חגיגי והענקת תעודת הוקרה והערכת לחיילי צוות כוח 100 תושבי עיר האבות קרית
ארבע חברון
2. שונות
1. ערב חגיגי והענקת תעודת הוקרה והערכת לחיילי צוות כוח 100 תושבי עיר האבות קרית
ארבע חברון
ישראל ברמסון: פותח את הישיבה בדברי פתיחה והצגת המשתתפים ומציג את מטרת הישיבה
שנועדה להביע הוקרה והערכה בפנ י לוחמי כוח 100 תושבי הקריה. זאת הזדמנות נהדרת בשבילנו להוקיר את פועלכם, מבקש מחברי המועצה לבצע סבב התייחסות ומילות ברכה והוקרה ולאחר מכן נשמע את המשפחות.
בועז העצני: איך קורא דבר כזה, שעושים עוול כל כך גדול ללוחמים?
עו"ד אפרים דימרי: אני אענה לך בסוף לשאלה.
תמר סיקרואל: חשוב לנו מאוד לחזק אתכם ולחבק את אתכם ואת המשפחות, חיזקו ואמצו בדרך
אותה אתם עוברים.
יוסי בן דרור: ללוחמי כח 100 – גיבורי הרוח והמעש איננו יודעים מדוע נקראים אתם כך ומי קבע
את שם יחידתכם. אך היום אנו יודעים ששמכם - "כח 100", נושא עמו משמעות עמוקה השזורה בתולדות עמנו. חז"ל מלמדים אותנו כי בימי דוד המלך, כאשר מגפה פקדה את ישראל בה מתו כל יום מאה אנשים, תיקן דוד המלך את מאה הברכות בכל יום ובכך נעצרה המגפה. הברכה היא הכרת הטוב, היא הבהירות לראות את האמת ולהודות עליה.
לשכת ראש המועצה
גם בימינו אנו, ניצבים אנו מול מגפה. אך מגפה שיסודה הינה מסוג אחר – לא מגפה של מוות וב"ה לא כל יום מאה מתים אלא מגפה של בלבול דעות, של עיוות המוסר הטבעי הישראלי ושל ניסיונות להחליש את רוח העם ואת צדקת דרכו. זוהי מגפה המבקשת לטשטש את ייחודו של עם ישראל, את קישורו לארצו ואת עוז הרוח של חיילינו. אתם, בעמידתכם האיתנה, הייתם כחיץ בפני המגפה הזו.
בכוחכם וביושרכם הדפתם עלילות שווא, הגנתם על כבודו של "צבא קודשנו" ולא נרתעתם מול רוחות זרות המבקשות להתייפות בעיני העמים על חשבון האמת שלנו. אנו יודעים כי הדרך לא הייתה סוגה בשושנים. שילמתם מחירים אישיים כבדים, עמדתם בלחצים, אך לא הרכנתם ראש. ואולי כשם שמפעלו של דוד המלך בתקנת מאה הברכות בכל יום עצר את המגפה כך אף אתם בפועלכם זה, לא רק שהגנתם על ביטחון הגוף, אלא רוממתם את כבוד האומה והשבתם לנו את הגאווה במידותינו הנאצלות ובמוסר האמית ונטלתם חלק משמעותי בהליך עצירת מגפת דורונו. אנו מוקירים ומעריכים את מסירות נפשכם. יהי רצון שחפץ ה' בידכם יצלח, וישלם ה' שכר פועלכם ותהי משכורתכם שלמה מעם אלוקי ישראל. בהוקרה ובהערצה גדולה.
הרב גיל שוקר: אנחנו נמצאים בערב חג, זמן של ביעור חמץ, זמן של בירור, בירור עמוק וכואב ובע"ה
לבער את החמץ הפנימי והחמץ החיצוני על ידי עשיית טוב וסור מרע.
עשה טוב, אנחנו בארץ ישראל ויש לנו צבא שלנו, עם ישראל חי בארצו, אנ חנו אומרים בפסח, שנה הבאה בירושלים הבנויה. הכוונה פה לומר שבארץ ישראל יש קדושה, ארץ ישראל עולה מדרגה ועוד מדרגה וכל מי שמנסה להחליש או להוריד אותנו, שידע שזה בדיוק הפוך. עם ישראל רק הולך ומתחזק.
מספרים על הרב שמעון בן ציון שהיה לובש את מדי הצבא, היה מברך שהחיינו, אנחנו גאים בצבא שלנו. עם זאת יש לנו עוד מה לתקן, ואנחנו צריכים להכניס כוחות שלנו, עם אמונה חזקה של תרומה לעם ישראל.
ציפורה דהרי: שמעתי את דברי חברי המעוצה, ואני רוצה לשתף מהמסע הזה שאנחנו עוברים ועברנו.
מסע מאוד כואב. מסע מאוד מאוד קשה.
נראה לי נכון לשים לב שבמסע שהוא לאומי ולא אישי, אומנם הוא מסע אישי גם, אבל בעיקר מסע שהוא לאומי, יש לי כאדם שגדל בקריית ארבע, ואני גדלתי בקריית ארבע עוד מלפני שהייתה קריית ארבע. ואני גדלתי וחוויתי איזושהי מציאות מדהימה של כולם בשביל אחד.
אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. ונראה לי כשהרב גיל מדבר על בירור עמוק שלפעמים הוא גם כואב, זה ברור אמיתי לא של בואו ניתן תעודות עכשיו, בואו נושב ביחד, בואו נגיד כל הכבוד לכם וזהו. משום שבדרך, במסע כשהיינו בתוך הדרך היינו לבד. והמשפט אחד בשביל כולם מחייב שכולם בשביל אחד.
זאת אומרת שחייבת להיות מסירות נפש, הדדית, גם אם בפועל כרגע אני לא יכולה ללכת לעזור למישהו, אני אשלח לו הודעה ואני אגיד לו אני איתך, אני חושבת עליך, אני בצד שלך, כשאני אוכל אני אגיע, וזה נותן תחשוה טובה. כי אחד הדברים הכי קשים, במיוחד במצבים כאלה, זה החוויה הזאת המטלטלת שאני נמצא פה לבד. אני מוסרת נפשי, אני מוכן ללכת עד הסוף, אבל אני נמצא כאן לבד. הצורך הכי גדול של אדם במציאות כואבת, מטלטלת, מתסכלת של חוסר עונים, זה להרגיש שהוא לא לבד.
לשכת ראש המועצה
אני זוכרת כילדה קטנה בכל כך הרבה אירועים של עוד לפני שקם השומרון בכלל, שרק קרית ארבע הייתה כאן, אני זוכרת שהיו כאן כל כך הרבה שיתופי פעולה שהמנהיגים שהיו בראש היו איתנו כל הדרך. ואני חייבת להודות שזה אחד הדברים שאנחנו חייבים לעשות עליו בירור כעת, כי המסע שלנו עדיין בדרכו.
זאת אומרת, היה מה שהיה, בעזרת השם יהי רצון שהדברים האלה שעכשי ו יורדים מאיתנו, יאפשרו לנו לטפל בעצמנו ולהתקדם.
הבן שלי מתחילת, א' שיהיה בריא, מה- 7 לאוקטובר הוא כמעט לא הוריד את מדי הצבא, הוא לא לבש בגדי שבת. הוא היה על מדים, 24-7, חודשים על גבי חודשים התינוק שלו נולד, כשהוא היה במלחמה, התינוק שלו לא הכיר אותו.
כשכלתי הכניסה את התינוק, לבית המעצר וא' הושיט לו ידיים, התינוק ברח ממנו, כי הוא לא הכיר אותו. המחירים שאנשים שילמו כאן, שבתות, חגים, חודשים, ארוכים, הם מחירים קשים, ואנחנו מוכנים לשלם כל מחיר, כי זה העם שלנו. אבל אנחנו זקוקים להרגשה שכשאנחנו נקראים אל הדגל, גם המנהיגים שלנו נקראים אל הדגל באותה מידה, במרחב שהם פועלים בו.
לצד הדברים שאמרתי, חשוב לי להגיד תודה רבה על המפגש, והשיח שמתקיים כאן, שיח חשוב מאוד.
מיקו בן שטרית: קודם כל, אני רוצה להגיד תודה רבה לראש המועצה על החשיבה, על העשייה
והמפגש הזה. זה חשוב מאוד.
הבעיה שלנו המרכזית שאני רוצה לדבר עליה, היא על האנשים השקופים, שאם אתה לא חוטף כדור, ואני מכיר בקרית ארבע, בתור תושב קרית ארבע, את האנשים שחטפו את הכדור, הם שכנים שלנו, זה קתעו לו את הרגל, זה את היד, זה יצא לו עין. והקושי הגדול שלא סופרים אותך.
זה בעיה קשה מאוד בחברה שלנו, שאנחנו נקראים שקופים, כאילו, הם לא רואים את החוסר שינה, הם לא רואים את הריבים, את החוסר הסבלנות שלי לילדים. כפוסט-טראומטי של קרב ציר המתפללים וכל הפיגועים של קרית ארבע, ואז גם בא לי פרשת שדה תימן על הראש, לקחתי אותה אני אישית, מאוד ללב, עם התחייבויות מחדרי חקירות, עם מילים מאוד מאוד גבוהות, והנה אני עכשיו שמח. אבל לא באתי להתמקד בזה, אני שמח מאוד שהמועצה עשתה את הדבר הזה, כי חשוב לי מאוד ההרגשה של אשתי, ההרגשה של ספיר, ההרגשה של הבת זוג של דוד – זה מחזק את הנפש.
אני אומר לכם את האמת, הדבר הכי קשה זה להיות שקוף, ואני אומר לכם שקוף ברמה שאנשים סגרו לי את הדלת, סגרו לי דלתות.
ואני אומר פה, תשימו לב לשקופים, לילדים שלנו הדברים הם חשובים, להסתכל מסביב, ולחשוב על המקרה הבא, זה שם.
דוד בן יעקוב: ראשית תודה רבה על המפגש החשוב והמרגש, נותן לנו הרבה כוח להמשך הדרך.
מצטרף לדברי חבריי.
עו"ד אפרים דמרי: משתף את החברים בתהליך מיום שנעצרו חיילי כוח 100 ועד סגירת התיק
לשכת ראש המועצה
ישראל ברמסון: לפני שנסיים, נרים כוסית לחיים, לחיי צוות כוח 100 והמשפחות, לחיי עם ישראל
ונחלק לכם חיילי כוח 100 תושבי הקריה תעודות הוקרה והערכת מטעם מליאת המועצה
2. שונות
ישראל ברמסון: כעת נמשיך את הישיבה ונעבור להצגת עדכונים ונושאים לדיון, ללא הצבעות.
תמר סיקוראל: מעלה כמה נושאים לדיון ועדכונים, מה הסטטוס של ההפרדת המוסדות בין ת"ת
זילברמן לברקאי, נושא שני – איך מתקדמים עם תוכנית האב בהקשר של גבעת הבונבונירה,
ישראל ברמסון: משתף את תמר ומעדכן בתהליך ההפרדה של המוסדות בין תלמוד תורה זילברמן
לתלמוד תורה ברקאי.
תמר סיקוראל: מציע ה לעשות יחד את התכנון של הבונבורניה עם בנייני 1,2,3 ויעקובי– כל המרחב,
כחלק מהתחדשות עירונית.
נושא נוסף, מה קורה עם המשמר האזרחי? והאם קיימים שיתופי פעולה ותרגילים של כלל הכוחות יחד.
משה בוזגלו: נעשו מספר תרגילים ושיתופי פעולה בשילוב כלל הכוחות. וניתן לעשות עוד תרגילים
בנידון, מציע לעלות בשיח מול קב"ט המועצה, ככל ויש דרישה של חברי מועצה לקיים עוד תרגילים-
נקדם זאת יחד עם קב"ט המועצה.
גיל שוקר: מבקש סקירה על תיכון שחר, לקראת שנת הלימודים הבאה.
ישראל ברמסון: נותן סקירה לחברים על האתגרים וההשלכות של פתיחת שנה נוספת בתיכון שחר.
ישראל ברמסון: תודה רבה לחברים על הישיבה, שבוע טוב ומבורך!
הישיבה נעולה
ישראל ברמסון
ראש המועצה המקומית
קרית ארבע חברון