פרוטוקול ועדת ערר לארנונה מס' 1

ועדת הערר לארנונה

שע'יי המועצה המקומית משגב

בפני חברי הועדה:

יו'יר: מיבאל אלקובי, עו'יד

חברה: אפי פדידה, עו"ד

חבר: סלאח סואעד, עו"ד

בענין שבין: | העוררת: רחל אפל ע''י אפוטרופא שושנה ליבובי\

ע"י ב''כ עו''ד עמית ליבובי\

- | נגד -

המשיבה: מנהל הארנונה

מועצה אזורית משגב

ע'יי בייב עו"ד קורין

החלטהת

בללי

הערר דנן, עוסק בנכס המוחזק על ידי העוררת במתחם הידוע בשם פארק תעשיות משגב (מס' נכס 382120/6), ובתחומה של המועצה האזורית משגב.

לטענת העוררת הנכס נשוא הדיון הינו חלק ממבנה המצוי בפארק תעשיות משגב ואשר מושכר לה על ידי בעל הנכס לתקופה של כ- 10 שנים.

המתחסם בו מצוי הנכס, ואשר הינו בבעלות המשכיר, כולל מבנה מסחרי אחד אשר מסביבו כביש היקפי וחניות וחלקיס שונים ממנו מושכריס למספר שוכרים.

חיוב הארנונה נעשה בהתאם לצו הארנונה של המועצה האזורית שהוצא מתוקף סמכות המועצה לפי חוק ההסדרים במשק (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

תשנ"ג - 1992 (להלן : יצו הארנונה'')

במשך שנים, חוייבה העוררת בארנונה בגין שטח המצוי במבנה בלבד ללא חיוב בגין השטח המצוי מסביב למבנה (כביש היקפי וחניות) מבלי ששטח זה הוגדר באופן כלשהו לצרכי ארנונה..

בחודש יוני 2013 בוצעה מדידה מחודשת מטעם המועצה האזורית משגב, ובעקבות כך עודכן גודל השטחים והסיווגים מחדש על ידי המשיבה באופן הבא: 659 מ"ר מתוך השטח סווגו כיישטחים לתעשיהיי. 448 מ"ר סווגו כייקרקע תפוסהיי. לטענת המשיבה, בוצעו המדידה והסיווג בהתאם לשימושים בפועל של העוררת במבנים ובשטח. החיוב בגין הקרקע התפוסה בשטח במסביב לבנין, שאינה בחוקה ישירה

של מי מהמחזיקים בבנין, נעשה בהתאם לגודל הנכס המוחזק על ידי כל אחד מהמחציקיס ביחס לשטח כלל הנכסים בבנין.

7?. לעוררת נשלח תשריט ובו פורטו השטחים הספציפיים, גודלס וסיווגם על ידי

המשיבה.

ב. טענות הצדדים

8 תמצית עמדת העוררת

לטענת העוררת, אין מקום לחייבה בחיוב עבור קרקע תפוסה :

א.

ב.

במשך כל השנים בהם החזיקה בנכס לא חויבה עבור קרקע תפוסה.

כביש הגישה והחניות אינסם קרקע תפוסה בשימוש בלעדי של העוררת אלא של כל דיירי המבנה.

השטח נשוא הערר הינו שטח 'ייחד עם הבנייןיי כביש הגישה הוא חלק אינטגראלי מהמבנה אשר בלעדיו לא ניתן יהיה לעשות שימוש בבניין.

אחזקתה של העוררת בשטתח הינה אחזקה עקיפה. השטח הינו ציבורי עושים בו שימוש גם יתר שוכרי המבנה וכן כל אדם יכול לעשות בו שימוש אין בו שימוש ייחודי של העוררת.

בחוזה השכירות נאסר על העוררת לעשות שימוש מעבר למבנה עצמו

סעיף 13 להסכם :

ייהשוכר לא יהיה רשאי לעשות שימוש כלשהו במדרכות, בכבישים ובכל שטח ציבורי אחר שמחו למושכר, כהגדרתו לעיל, אלא לשמסם נועדו שטחי ציבור אלה, ואין שום שימוש שהוא ייחודי."

העוררת אינה מונעת מאף אחד לעשות שימוש בשטח ואין גידור או שלטים המונעים או אוסריס על חניה או שימוש.

העוררת צרפה לטענותיה פסיקה התומכת לגישתה בפרשנות הגדרת הקרקע כלא תפוסה.

9. תמצית עמדת המשיבה

לטענת המשיבה, רכיביו השונים של הנכס חויבו בארנונה בהתאם לשימוש שנעשה בהם בפועל ולפי דין, וכי אופן החיוב הן באשר לגודל השטחים והן באשר לסיווגם, הינו התואם ביותר את צו הארנונה.

א. לטענת המשיבה, השטח שחויב כקרקע תפוסה נמצא על קרקע פרטית שאינה

ציבורית ועל כן מתקיימים בו יסודות החיוב כקרקע תפוסה.

ב. כביש הגישה כולל את הכביש המוביל לנכס ואת הכבישים הפנימיים המקיפים

את הנכס והמשמשים את העוררת לפריקה וטעינה ולחניה.

ג. | כביש הגישה נמצא בדרך ללא מוצא שאינה ציבורית אשר משמשת את המבנה

בלבד.

ד. לטענת המשיבה הסיווג ייקרקע תפוסהיי מתייחס לקרקע המצויה בחוקת

ובשימוש הנישום שנעשה בה שימוש שלא יחד עם הבניין.

ה.

המשיבה צרפה לטענותיה פסיקה התומכת לגישתה לפרשנות הגדרת הקרקע כתפוסה.

ג. המחלוקות שבין הצדדים

0. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים עוסקת בפרשנות להגדרת קרקע תפוסה בצו

הארנונה ולקביעה כי על כבישי הגישה והחניות לקבל סיווג של קרקע תפוסה.

1. על פי הגדרת סעיף 269 לפקודת העיריות על מנת שקרקע תוגדר כתפוסה צריכים

להתקליסם שלושה תנאים מצטבריסם :

א. עושים בקרקע שימוש שיש בו תועלת כלכלית

ב. השימוש שנעשה בקרקע אינו יחד עס הבניין

ג. הקרקע אינה אדמה חקלאית.

הצדדים חלוקים בעניין התועלת הכלכלית והשימוש שאינו ביחד עם הבניין.

ד. דיון ותהכרעת

2. חיובי הארנונה במסגרת המועצה האזורית משגב לשנת 2013 הס בהתאם לצו

הארנונה הכללית לשנת 2013.

3. המתחם המותזק על ידי העוררת הינו חלק ממבנה שלם אשר בו עושים שימוש

מספר מחזיקים.

4. עמידה בדרישות החוק לתנאים המצטברים בהם קרקע תחשב כתפוסה:

א.

ג.

קרקע שאינה חקלאית: אין חולק כי מדובר במבנה תעשיה ולא בקרקע

חקלאית.

השימוש בקרקע הינו לתועלת כלכלית:

לטענת המשיבה והתימוכין בפסיקה אותם הביאה מאחר והקרקע משמשת בין השאר לפריקה וטעינה של סחורות וחניה עבור המבקרים במבנה והעובדים בו ניתן לקבוע כי הקרקע משמשת לצורך תועלת כלכלית. אולם מהפסיקה אף עולה כי במידה והקרקע מהווה קרקע לשימוש הציבור הרחב (כגון רחוב ציבורי) ולא לשימוש העוררת בלבד לא תיחשב הקרקע כתפוסה לצורך סיווגה לחיוב בארנונה.

למרות שהעוררת אינה מציבה מחסום המונע גישה של הציבור הרחב לכביש, בשל צורתו הסגורה וההיקפית של כביש הגישה והאופן בו הוא מקיף את המבנה נראה כי לא מדובר ברחוב ציבורי וכי הינו משמש בעיקר את באי המבנה וכי כל המשתמשים בכביש זה ובחניות מגיעים אליו לשם הביקור בבניין עצמו.

מעיון בתשריט ובפסיקה אותה צרפה המשיבה עולה כי ניתן לקבוע כי השימוש בכביש הוא לצורך תועלת כלכלית.

השימוש שנעשה בקרקע אינו יחד עס הבניין

המשיבה טוענת כי אין להגדיר את השימוש בשטח כיייחד עם הבניין'י לשיטתה הגינון והמדרכות המקיפות את המבנה הן שטח אשר ביחד עס הבניין ואילו הכביש והחניות אינם עונים על הגדרה זו.

5. סעיף 269 לפקודת העיריות קובע הגדרות כדלהלן:

.6

'/בנין"' ‏ -- כל מבנה שבתחום העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקו;

''קרקע תפוסה'' - כל קרקע שבתחום העיריה שאינה אדמה חקלאית, שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עם בנין;

הגדרת 'יבניןיי כוללת בתוכה שטח קרקע שעיקר שימושו עס המבנה ייכחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנהיי.

הפסיקה בעניין גה מפרשת את התוספת הנייל לבנין כתוספת של חצר או גינה וכן שבילים מסביב לבנין או גרמי מדרגות המוליכים לבנין. השימוש בתוספות אלו אינו עומד בפני עצמו והוא נועד לשמש את שטח הבניין הן מבחינה פונקציונאלית והן מבחינה חזותית (נוי).

זאת ועוד, בדרך כלל המדובר הוא בשטחים הצמודים לבנין ללא הפרדה כלשהיא.

ככל שניתן להפריד בין שטחים אלו ובין הבניין (באמצעות מדרגות או מפלסים למשל), וככל שניתן לעשות שימוש בשטחים אלו ללא קשר לבנין, לא יכללו שטחים אלו בהגדרת בנין.

הגדרת ייקרקע תפוסהיי היא הגדרה שיורית. ככל ששטחים לא יחשבו כקרקע חקלאית , וככל שנעשה בהם שימוש על ידי המחזיק שלא ביחד עם בנין- יחוייב המחזיק לפי סיווג של קרקע תפוסה.

ברמ 2969/13 מנהלת הארנונה של עיריית יבנה נ' מקורות חב' המים בע'ימ

"...לצורך סיווג שטח כקרקע תפוסה לצרכי ארנונה, אין די בהצגת השאלה מיהו 'יבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכסיי, אלא יש לבחון תחילה קיומה של וכות משפטית-קניינית בקרקע או לחלופין ייהחוקה בפועליי, במובן של שליטה פיזית מספקתיי.

בפסיקת בית המשפט בעייש (חיי) 5268/99 חברת גני כרמל בע''מ נ' מנהל הארנונה של המועצה המקומית זכרון יעקב, (ואשר הובאה על ידי המשיבה) עסקה במקרה דומה להפליא, ושם נדרש בית המשפט לאבחנה של שימוש בשטחים 'ייחד עם

בנין'י:

'ייש להבחין לדעתי בין שתי שאלות: האחת היא, האם ההחזקה והשימוש הם לצרכי המלון, לבין השאלה אס מחזיקים ומשתמשים בשטח ''יחד עם הבנין''. האבחנה היא לא קלה ונסביר אותה בקצרה.

לכל בנין במוד בדרך בלל שטח קרקע מינימלי שבלעדיו לא יתכן שימוש בבנין, כגון מדרגות, שבילים, חצר וגינון. כל אלה נחשבים חלק בלתי נפרד מהבנין וממילא לא יכולים להוות ''קרקע תפוסה'י. הדבר מוצא ביטויו הברור בהגדרת "בנין'' בסעיף 269 לפקודת העיריות הכוללת ''שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או גינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה - - - *' וגם בצו המיסים של זכרון יעקב בסעיף 5 כאשר מדובר על חישוב שטחים, נכלל בגדר הבנין גם חצר וגינה בגבולות מסוימים.

למעשה, ניתן לאמר שצויך לקרוא את הגדרת ‏ '"קרקע תפוסה""

כ'יקרקע שמחזיקים ומשתמשים בה ושאינה נופלת בהגדרת בנין''

(ראה פסק דינו של השופט הומינר בעייש 144/92; 143 רשת הריבוע הכחול נ' מנהלת הארנונה, פסה/''ד מצוטט ברוסטוביץ, ארנונה עירונית פסקי דין כרך א' ע' 534).

1

2

ויר למיכא אלב עמיד | תברה: אפי פדידה, עו"ד

1 2 - שםב 548222 54121:חסעס

לעומת זאת, קרקע תפוסה היא נפרדת מבנין ועצט העובדה שהיאת עשויה במקרים מטוימים לשרת פעילות המתבצעת בבנין או מקדמת

אווצה אינה הופכת אותה חלק אינטגרלי של תבנן. בך למשל, יבול להתקיים מגרש חנייה מול בנין במגרש אחר ועצם העובדה שהחניון משות את באי תבניין, אינו עושה אותו לקרקע המוחזקת 'ביחד עם בני''.

(ההדגשות שלי א.א.פ)

9, מבדיקת נסיבווג המקרה דנן לאור הפסיקה הנייל, נכונה בעיננו טענות העוררת כל הכביש המקיף את המבנה המשמש את כל דיירי המבנה הינו חלק אינטגראלי מן המבנה וניתן להגזדירו כיייחד עס הבנייןיי. לעוררת אין זמות קנייניתמשפטית על השטת בכללותו ואף לא על חלק ממנו באופן ספציפי השולל את השימוש בו על לדי אתרים באופן מוחלט. יתרה מכך, אף נאסר עליה בהסכם השכירות לעשות בו שימוש לצרכיה מלבד חשימוש המוגדר לכלל דירי המבנה. (הניות ופריקה וטעינה). כמו כן אנו נוטיט לטענותיה של העוררת כי במבנה שכל שימושו מסחרי שטח המאפשר למשאיות גישה למבנה לצורך פריקה וטעינה הינו חלק מן המבנה בדומה למדרכות ובלעדיו לא ניתן והיה לעשות שימוש מסחרי במבנה אשר לשמו נועד.

0. ואת ועוד, גם המשיבה עצמה אשר מדדה את השטת לא הצביעה על שטח שבו

עושה העוררת שימוש באופן בלעדי המונע שימושם של אחרים, ואף שיטת החישוב שבו נערכה שומת הארנונה לעוררת (וליתר המחזיקים בבנין)לגבי השטת שמסבוב לבנין, נעשתה בצורה של גודל הנכס המוחזק על ידי כל אחד מהמחציקים בלתט לשטח כלל הנכטים בבנין.

1. אשר על כן, נראה לגו כי הפרשנות הנכונה עבור השטח המצוי מסביב למבנה, עונה

כל ההגדרה כיייחד עם הבניין"י, השטת אינו עומד בשלושת התנאים המצטברים לסיווג קרקע תפוסה על פי חוק.

ה. סוף דבר

2, מכל האמור לעיל הגענו למסקנה בי וש לקבל את טענות העוררת כי כביש הגישה הינו שטח אשר מיתן להגדירו כ ייחד עס הבמיןיי ועל כן אין לחייב אותה בחיוב עבור ייקרקע תפוסה'".

3, בנסיבות הענין אין חיוב בהוצאות.

8. ניתן בהעדר הצדדים היום 1.12.2014

5, בהתאם לסעיף 20 (ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)

(סדר דיך בועדת ערר), תשליט- 1977, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור על החלטת הועדה בפני בית משפט לעניינים מנחליים בתוך 45 ימיט ממועד המצאת הההלטה לצדדים.

5

2

/

29-18-2015 6

ועדת הערר לארנונה

שע"י המועצה המקומית משגב

בפני חברי הועדה:

יו"ר: מיכאל אלקובי, עו"ד

חברה:

אפי פדידה, עו"ד

חבר: סלאח סואעד, עו"ד

בענין שבין: | העוררת: ליפוג'ין מוצרים (9000) בע"מ - אילן פרי מנכ"ל

א.

4

ע"י ב"כ עו"ד דוד רוטגורג

‎ -‏ נגד-

המשיבה: מנהל הארנונה

מועצה אזורית משגב

ע"י ב"כ עו"ד קורין

החלטת

החלטה

בללי

הערר דנן, עוסק בנכס המוחזאק על ידי העוררת במתחם הידוע בשם פארק תעשיות

משגב (מס' נכס 382120/3), ובתחומה של המועצה האזורית משגב.

לטענת העוררת הנכס נשוא הדיון הינו חלק ממבנה המצוי בפארק תעשיות משגב ואשר מושכר לה על ידי בעל הנכס משנת 1997. העוררת לא הציגה הסכם שכירות.

המתחם בו מצוי הנכס, ואשר הינו בבעלות המשכיר, כולל מבנה מסחרי אחד אשר מסביבו כביש היקפי וחניות וחלקיס שונים ממנו מושכריס למספר שוכרים.

כאשר את החלק הארי של המבנה שוכרת העוררת.

חיוב הארנונה נעשה בהתאם לצו הארנונה של המועצה האזורית שהוצא מתוקף סמכות המועצה לפי חוק ההסדרים במשק (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

תשנ"ג - 1992 (להלן: ייצו הארנונה")

במשך שנים, חויבה העוררת בארנונה בגין שטח המצוי במבנה בלבד ללא חיוב בגין השטח המצוי מסביב למבנה (כביש היקפי וחניות) מבלי ששטח וה הוגדר באופן כלשהו לצרכי ארנונה.

6. בחודש יוני 2013 בוצעה מדידה מחודשת מטעם המועצה האצורית משגב, ובעקבות

כך עודכן גודל השטחים והסיווגיס מחדש על ידי המשיבה באופן הבא: 1118 מ"ר מתוך השטח סווגו כיישטחיס לתעשייהיי. 892 מ"ר סווגו כייקרקע תפוסהיי. לטענת המשיבה, בוצעו המדידה והסיווג בהתאם לשימושים בפועל של העוררת במבנים ובשטח. החיוב בגין הקרקע התפוסה בשטח שמסביב לבנין, שאינה בחוקה ישירה של מי מהמחזיקים בבנין, נעשה בהתאם לגודל הנכס המוחזק על ידי כל אחד מהמחזיקים ביחס לשטח כלל הנכסים בבנין.

7. לעוררת נשלח תשריט ובו פורטו השטחים הספציפיים, גודלס וסיווגס על ידי

המשיבה.

8 לאחר השגתה של העוררת בוצעה מדידה נוספת והשטח אשר סווג כייקרקע תפוסהיי הוקטן ותוקן ל 760 מ"ר.

ב. טענות הצדדים

9. תמצית עמדת העוררת

לטענת העוררת, אין מקום לחייבה בחיוב עבור 'יקרקע תפוסה'י:

א. במשך כל השנים בהם התזיקה בנכס לא חויבה עבור קרקע תפוסה.

ב. על המשיבה לחייב את העוררת בחיוב קרקע תפוסה רק על קרקע אשר

בה נעשה שימוש בפועל של העוררת על ידי מתקנים או ציוד המונח או מאוכסן על קרקע זו. כביש הגישה והחניות אינם קרקע תפוסה בשימוש בלעדי של העוררת.

ג. דוחה את טענות המשיבה לאחריות העוררת לגבי רשלנות המשיבה

במדידת הנתונים בשטח לאשורס לשם ביצוע החיובים.

0. תמצית עמדת המשיבה

לטענת המשיבה, רכיביו השונים של הנכס חויבו בארנונה בהתאם לשימוש שנעשה בהם בפועל ולפי דין, וכי אופן החיוב הן באשר לגודל השטחים והן באשר לסיווגם, הינו התואם ביותר את צו הארנונה.

א. לטענת המשיבה, השטח שחויב כקרקע תפוסה נמצא על קרקע פרטית שאינה

ציבורית ועל כן מתקיימים בו יסודות החיוב כקרקע תפוסת.

ב. כביש הגישה כולל את הכביש המוביל לנכס ואת הכבישים הפנימיים המקיפים

את הנכס והמשמשים את העוררת לפריקה וטעינה ולחניה.

ג. | כביש הגישה נמצא בדרך ללא מוצא שאינה ציבורית אשר משמשת את המבנה

בלבד.

ד. לטענת המשיבה הסיווג '"קרקע תפוסה'' מתייחס לקרקע המצויה בחוקת

ובשימוש הנישום שנעשה בה שימוש שלא יחד עם הבניין.

ה. המשיבה צרפה לטענותיה פסיקה התומכת לגישתה לפרשנות הגדרת הקרקע

כתפוסה.

ג. המחלוקות שבין הצדדים

1. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים עוסקת בפרשנות להגדרת קרקע תפוסה בצו

הארנונה ולקביעה כי על כבישי הגישה והחניות לקבל סיווג של קרקע תפוסה.

2. על פי הגדרת סעיף 269 לפקודת העיריות על מנת שקרקע תוגדר כתפוסה צריכים

להתקיים שלושה תנאים מצטברים:

א. עושים בקרקע שימוש שיש בו תועלת כלכלית

ב. השימוש שנעשה בקרקע אינו יחד עס הבניין

ג. הקרקע אינה אדמה חקלאית.

הצדדים חלוקים בעניין התועלת הכלכלית והשימוש שאינו ביחד עס הבניין.

ד. דיון והכרעה

3. חיובי הארנונה במסגרת המועצה האזורית משגב לשנת 2013 הס בהתאם לצו

הארנונה הכללית לשנת 2013.

4. המתחם המוחזק על ידי העוררת הינו חלק ממבנה שלם אשר בו עושים שימוש

מספר מחזיקים.

5. עמידה בדרישות החוק לתנאים המצטברים בהם קרקע תחשב כתפוסה:

א. קרקע שאינה חקלאית: אין חולק כי מדובר במבנה תעשיה ולא בקרקע

חקלאית.

ב. השימוש בקרקע הינו לתועלת כלכלית:

לטענת המשיבה והתימוכין בפסיקה אותם הביאה מאחר והקרקע משמשת בין השאר לפריקה וטעינה של סחורות וחניה עבור המבקרים במבנה והעובדיםס בו ניתן לקבוע כי הקרקע משמשת לצורך תועלת כלכלית. אולם מהפטיקה אף עולה כי במידה והקרקע מהווה קרקע לשימוש הציבור הרחב (כגון רחוב ציבורי) ולא לשימוש העוררת בלבד לא תיחשב הקרקע כתפוסה לצורך סיווגה לחיוב בארנונה.

למרות שהעוררת אינה מציבה מחסום המונע גישה של הציבור הרחב לכביש, בשל צורתו הסגורה וההיקפית של כביש הגישה והאופן בו הוא מקיף את המבנה נראה כי לא מדובר ברחוב ציבורי וכי הינו משמש בעיקר את באי המבנה וכי כל המשתמשים בכביש וה ובחניות מגיעים אליו לשם הביקור בבניין עצמו.

מעיון בתשריט ובפסיקה אותה צרפה המשיבה עולה כי ניתן לקבוע כי השימוש בכביש הוא לצורך תועלת כלכלית.

ג. השימוש שנעשה בקרקע אינו יחד עם הבניין

המשיבה טוענת כי אין להגדיר את השימוש בשטח כיייחד עס הבניין'י לשיטתה הגינון והמדרכות המקיפות את המבנה הן שטח אשר ביחד עם הבניין ואילו הכביש והחניות אינם עונים על הגדרה זו.

6. סעיף 269 לפקודת העיריות קובע הגדרות כדלהלן:

''בנין'' - כל מבנה שבתחום העירייה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקו;

1

1 כש שצ:0 1 וושנע

0, מבדיקת נסיבות המקרה דנן לאור הפסיקה הנייל, נכונה בעיננר טענת העוררת כל הכביש המקיף את המבנה המשמש את כל דיירי המבנה הינו חלק אינטגראלי מן המבנה וניתן לחגדירו כיייחד עס הבנייןי. לעוררת אין וכות קניינית משפטית על חשטח בכללותו ואף לא על חלק ממנו באופן ספציפי השולל את השימוש בו על ידי אחרים באופן מוחלט. כמו כן אגו נוטים לטענותיה של העוררת כי במבנה שכל שימושו מסחרי שטח המאפשר למשאיות גישה למבנה לצורך פריקה וטעינה הינו חלק מן חמבנה בדומה למדרכות ובלעדיו לא ניתן יהיה לעשות שימוש מסחרי

במבנה אשר לשמן נועד. :

1. זאת ועוד, גם המשיבה עצמח אשר מדדה א השטת לא הצביעה על שטח שבו

עושה העוררת שלמוש באופן בלעדי המונע שימושם של אחרים, ואף שיטת התישוב שבו נערכה שומת הארנונח לעוררת (וליתר המחציקים בכנילגבי השטח שמסביב לבנין, נעשתה בצורה של גודל הנכט המוחזק על ידי כל אחד מהמחגיקים ביחס לשטח כלל הנכסים בבנין. ו

2. אשר על כן, נראה לנו כי הפרשנות הנכונה עבור השטח המצוי מסביב למבנה, עונה

כל ההגדרה כ'ייחד עם הבנייןיי, השטה אינו עומד בשלושת התנאים המצטצרים לסיווג קרקע תפוסה על פי חוק.

ה. סוף דבר

3 מכל האמור לעיל תגענו למסקנה כי יש לקבל את טענות העוררת כי כביש הגישת הינו שטח אשר ניתך להגדירו כ יייחד עם הבנייןיי ועל כך אין לחייב אותה בתיוב עבוך ייקרקע תפוסהיי.

4. בנטיבות העניין אין חיוב בהוצאות.

5. ניתן בהעדר הצדדים הלום 1.12.2014

6. בתתאט לטעלף 20 (ב) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)

(טדך דין בועדת ערר), תשל"י- 1977, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור על החלטת הועדה בפני בי משפט לעניינים מנהליים בתוך 45 *מים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים.

0 740102 :טב