פרוטוקול ועדת ערר לארנונה מס' 4

ועדת הערר על קביעת ארðוðה כללית ערר 09/22

שליד מועצה אזורית משגב

בפðי חברי ועדת הערר:

יו"ר: אביעד קליג', עו"ד

חברה: ðלידה כהן, עו"ד

חבר: שי ליאון, עו"ד

העורר: עוז ברðדיðג בע"מ ח.פ 513297036

ð ג ד -

המשיב: מðהל הארðוðה במועצה אזורית משגב

החלטה

1. בפðיðו ערר שהוגש על ידי העורר המחזיק ביחס לðכס אשר ðמצא בהחזקתו וממוקם

באזור התעשיה מðוף.

2. במסגרת הערר מבקש העורר להתייחס לשתי טעðות שעיקרן הוא:

א. יש לראות את בית העסק כולו כמשתייך לתחום הדיגיטלי וההייטק ובהתאם

לכך לשðות את הסיווג שלו לסיווג "בית תוכðה" תחת הסיווג הðוכחי של "משרדים שירותים ומסחר".

ב. לבטל את החיוב בגין שטח הגלריה המצוי בðכס ואיðו בשימוש בגודל של כ-50

מ"ר.

3. לצורך תמיכה בטעðת העורר צורף אישור מרואה החשבון של המחזיק )שטייðמיץ

עמיðח( לפיו חלק ðיכר מפעילות החברה מתמקד בעבודות מיחשוב ותכðות כגון תכðות אתרי איðטרðט ואפליקציות, תכðות מידע שיווקי ועוד.

4. המשיב הגיש את כתב תשובתו והתðגד לבקשות העורר, בין היתר, בטעðה כי לאור

סיור שהתבצע במקום ðוכח לדעת כי העסק איðו עוðה לסיווג בית תוכðה וכי אופי הפעילות העסקית מאופיין במתן שירות אישי בתחום הדיגיטל והדפסת מוצרי דפוס כגון לוחות שðה, קטלוגים ועוד.

דיון והכרעה:

2

5. בדיון שהתקיים ביום 6.6.2023 הופיעה בפðי הועדה הגברת אורית עוז )להלן:

אורית"( הבעלים והמðכ"ל של העורר אשר שטחה את טעðותיה ביחס לקושי הקיים לðהל עסקים בישראל ובמשגב, על תחושת חוסר ההתחשבות ועל ההרגשה לפיה כל פעם מגיעה מכה חדשה שðיחתת על בעלי העסקים במשגב.

6. במסגרת הדיון היא ðשאלה שאלות רבות אודות אופי העסק אותו היא מðהלת, בין

היתר, שאלות ביחס למספר העובדים המעצבים והמתכðתים ביחס לשאר עובדי החברה, ביחס למוצרים אותם הם מייצרים וביחס לסיווג המבוקש.

7. בתשובתה ביחס למספר העובדים צייðה אורית כי בחברה מועסקים 35 עובדים

מתוכם 7 כמעצבים גרפיים ועוד כחמישה מתכðתים, כלומר כ-%35 מסך העובדים.

8. ביחס למוצרים אותם החברה מספקת צייðה אורית כי הם איðם מייצרים מוצרי

מדף אשר ðמכרים ומסופקים לכל דורש. לדבריה הם מייצרים מוצרים דיגיטליים בהתאמה אישית ללקוח – אתר איðטרðט אישי, אפליקציה מפותחת ומתואמת אישית לצורכי הלקוח, רכיב כלשהוא המיועד להטמעה עבור יצרן מדפסות ואף מוצרי דפוס שוðים כגול קטלוגים, לוחות שðה אריזות ועוד.

9. בהתאם לכך עולה כי אופי השירות של העורר – הגם שהוא הפקה של מוצר דיגיטלי

באופן כזה או אחר – הוא מתן פתרוðות ממוחשבים ללקוחות בהתאמה אישית.

כלומר אף אם בסופו של יום יוצא מוצר דיגיטלי הרי שהוא לשמוש מאד ספציפי של לקוח מסוים ולא כמוצר לשוק הרחב ועל כן מדובר במכירת שירותים שאולי אפשר למתוח את היריעה ולקרוא להם שירותים דיגיטליים.

10. בפסיקה ðקבעו זה מכבר לא מעט מבחðים לצורך הקביעה האם עסק יוכל להיות

מוגדר כבית תוכðה )ראו עמ"ð )מחוזי ת"א( ,186/07 ע"א 1960/90 עמ"ð -24907-10 (21 לרבות מבחן מרכז הגרביטציה של העסק )ע"א 798/85 פקיד השומה ירושלים ð' חברת ðיקוב שירותי מחשב ירושלים פ"ד מב).((4

11. יצויין כי אמðם אין מדובר במבחðים מצטברים אך כן מדובר באיðידקציות שיש

להתייחס אליהן לצורך בחיðת הפעילות העסקית לצורך הסיווג הðדרש.

12. עוד קבעה הפסיקה כי לצורך סיווג מחזיק כבית תוכðה יש להוכיח כי העיסוק

העיקרי של הðישום הוא ייצור תוכðה כאשר את המוðח עיקרי יש לפרש הן בצד הכמותי של העיסוק)כמה אחוזים מתוך סך הפעילות היא פעילות של ייצור תוכðה( בפועל והן בצד המהות של העסק )מה אופי הפעילות של עסק והשירותים והמוצרים אותו הוא מספק(.

13. בעðייððו, לאחר ששמעðו את עדותה של מðכל"ית העורר ואת העדויות בדבר אופי

הפעילות, כמות העובדים העוסקת בפעילות דיגיטלית ביחס לשאר העובדים, אופי 3

המוצרים שמספק בית העסק ללקוחותיו ועוד, אðו סבורים כי לא עלה בידי המחזיק להוכיח כי יש לסווג את בית העסק שלו תחת הסיווג "בית תוכðה".

14. לא עלה בידי המחזיק להראות כי בבית העסק שלו מתקיימת פעילות ייצור

משמעותית אם בכלל. פעילות ייצורית משמעותה "יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר".

15. לא עלה בדי המחזיק להראות כי עיקר עיסוקו הוא ייצור תוכðות הðמכרות ללקוח

כמוצר מדף או מוצר סופי. ההיפך הוא הðכון – מðכלי"ת העורר אישרה כי אף שהם מפתחים אפליקיות או תוכðות מסוימות הרי שאלה מיועדות להיטמע במכשירים אחרים ולא כמוצר מדף.

16. אף העובדה שצורף אישור מרואה החשבון של החברה אין בה בכדי להועיל לעðיין

חובת הוכחה של המחזיק ביחס לשיðוי סיווג באשר אין במכתב כל איðדיקציה –

מלבד המלל הלקוðי שבו – להוכחת היקף הפעילות הדיגיטלית וממילא לא צורפו לאישור זה דוחות כספיים שהיה בהם בכדי לחזק את טעðת המחזיק בדבר אופי הפעילות העסקית בבית העסק שלו לרבות חלוקת ההכðסות בין השירותים השוðים.

17. לעðיין שטח הגלריה וחיובו בארðוðה יצויין כי גם בעðיין זה לא עלה בידי המחזיק

להראות כי איðו מחזיק בשטח המחוייב. ההיפך הוא הðכון – בעמ' 8 והלאה לפרוטוקול, מצייðת אורית כי יש במקום פיðת ישיבה ומחסן שמשמש לאחסון חפצים שוðים. עוד עולה מהפרוטוקול וכן מהצילומים אשר צורפו לערר כי שטח הגלריה ðמצא בשימוש על ידי המחזיק אך לא ðעשה בו שימוש לכל גובהו.

18. הגדרת המוðח שטח בצו הארðוðה לשטחים שאיðם בתי מגורים מצייðת במפורש כי

השטח יכלול את כל השטח הבðוי של המבðה על פי מידות חוץ ואין כל הגבלה או ציון לעðיין גובה השטח הבðוי ו/או השימוש או העדר השימוש שðעשה בכל גובה השטח הבðוי.

19. משעה שהעורר מודה בשימוש בשטח הגלריה הרי שאין כל מקום לדון בביטול החיוב

והערר ðדחה בכל הקשור לטעðה זו.

20. בשולי הדברים יצויין כי על פי כתבי הטעðות ובðוסף לדברים שðשמעו בדיון

ומשתקפים בפרוטוקול, הרי שהוצע לעורר לסגור את קומת הגלריה לחלוטין ולזמן את המשיב לסקור את השטח ובכך לדלל את חיוביו בגין השטח האמור, פעולה זו לא ðעשתה אף לאחר הדיון לאחר שðיתן לצדדים שמן לגב עמדה ביחס להסדר לגלריה.

21. לסיכום ðראה איפא כי על אף הקושי הגדול המתואר בדברי מðכל"ית העורר, הרי

שהועדה מחוייבת לדון בערר בהתאם לצו הארðוðה שקיבל תוקף ועל כן משעה שלא