פסק דין ועדת ערר, רזי הפירזול בע"מ, 20.3.2017

ועדת הערר לארנונת

שליד עיריית נתניח

הרכב הוועדה:

העוכרת:

המשיב:

ערר מס' 55/08

עו'יד חימי יהודה - יו'יר הוועדה

יועץ מס, סופר יוסי - תבר

עו"ד ורו''ח שרון חייט - חבר

רזי הפירזול בע'ימ

ע"י בייכ עוחייד מוני עזורה ו\או תמר עזורה ואתי

מרח' טמילנטקי 3, חדרה 38408

טל: 04-6345670, פקס: 04-6341580

מנהל הארנונה

ע"י בייכ צומן, רוקח, לנקרי פרידלר ושותי - חברת עורכי דין-

מרח' פלאוט 10, קרית המדע

רחובות 76706

טל: 08-9366699, פקט : 08-936668

פסק- דין

עו"ד חימי יהודה, יו''ר הוועדה:

א. העובדות:

1. חתכרת רצי הפירזול בע'ימ (להלן: ייהתברהיי וואו 'יהעוררתיי) מחזיקה בנכס ברתוב האורג

6, בנתניה (להלן: '"הנכטיי).

2 עד למועד תיקון חשומה, חויבה העוררת בגין הנכס כדלקמן:

סוג: 401

תיאור: תעשיה ומלאכה.

שטת במ''ר: 456

תעריף למ''ר: 121.96

סה''ב בללי: 55,613.76.

מבדיקה ומדידה שערכה העיריה בנכס, נמצא כי קיימת בנכס תוספת של 1,008 מ"ר שטחים בנויים, אשר לאורך השנים לא שולם בגינם ארנונה. בנוסף, נמצא כי חלקים ניכרים מהנכס משמשיט יכשטתי מכירחיי - ולפיכך סווגו כי'משדדיס, שירותים ומטחר'"י.

.8

לאור ואת, שומת הארנונה תוקנה ונמסרה הודעה על כך לעוררת בחודש יולי 2007 לפיה.

נתוני השומה המתוקנת הינם כדלקמן:

סיווג | תיאור שטח כמות | תעריף כמות | תעריף כמות | תעריף כמות | תעריף כמות | תעויף | סה"ב במייר | 1 1 2 1 3 3 4 4 5 5 בללי

141 משרדים | 540 15 3 | 35 4 | 50 8 | 260 59 | 180 2-07 5 שירותים

ומסחר

1 תעשית 4 14 6 | - ₪ - - -, % 5 0 14

ומלאכהה

סת"כ | 1,464 11,9

כמו'יכ צורף העתק תשריט המדידה.

5. בנוסף, חויבה העוררת לשלם לעירייה הפרשי שומה בגין הנכס לשנים 2000-2007 בטך של

2 /-

6. העוררת הגישה השגה על השומה האמורה, אשר נדחתה בתשובת מנהל הארנונה.

ב.

7

0

ט טענות הצדדים:

א.

ב.

העוררת מסכימה כי השטת חבנוי לצורך חיוב בארנונח חינו 1099 מ"ר בלבד.

העוררת מסכימה כי החיוב יעשה לפי סיווג של 'יתעשייה'י, קוד סיווג 401.

העוררת איננה מסכימה וטוענת נגד החיוב הרטרואקטיבי - ולטענתה על פי הדין והפסיקה אין להשית עליה חובה כזו.

אמנם בפסיקה נקבע כי פתוחה בפני הרשות האפשרות לבצע שינוי בשומת הארנונת ואולם הטעמים והשיקולים שיצדיקו שינוי בדרישת תארנונה הינם דומים לטעמיס המנתיס בנוגע לשינוי של החלטה מנהלית ולשיקוליס ולאינטרסיס אשר על הרשות להביא בחשבון במקרה כמו וח.

עוד נפסק, כי כאשר מדובר בתיקון רטרואקטיבי של החלטה מנחלית, כבעניין דנן, גדל המשקל שיש לתת לאינטרס הסופיות של ההתלטה המנהלית ולאינטרס ההסתמכות של האזרת.

רשות מקומית השוקלת לשנות באופן רטרואקטיבי את חיובי הארנונה, תייבת לחביא בחשבון, לצד האינטרס לגביית מס אמת, גם את האינטרס של חפרט.

בין השיקולים שיבואו בתשבון בקבלת ההחלטה ניתן למנות את משך הזמן שלגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית, מידת ההסתמכות מצד האורת ומידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע. חשיבות לא מבוטלת נוגעת גס לשאלה אס קיימת כיום אפשרות לברר את העובדות לאשורן ואם הטעות נגרמה בשל חטעיח מצד האזרת.

ככלל, רק במקרים מיוחדים יש הצדקה לערוך שינוי רטרואקטיבי של חיוב הארנונה.

במקרה דנן העירייה לא הבהירה מהו מקור הטעות ההיסטורית בתישוב חיובי הארנונה של המערערת. לא נתברר אס גודל השטח השתנה במהלך השנים או שמא

הייתה מלכתתילה טעות במדידה. המקרה הנדון לא נמנה עס אותם מקרים חריגים שבהם יש לאפשר תיקון רטרואקטיבי של שומת הארנונה ( רי לעניין זה עייא 4452/00 ),

8 טענות חמשיב:

א. העוררת אינה חולקת למעשה על תוטפת השטחים שנמצאו במדידה:

במסגרת הערר טוענת העוררת כי חלק מהנכס ( נגריה ומחסן ) מוחזקים ע"י נגריית נ.מִ.י בע'ימ ואולם טענה או הועלתה מבלי שהעוררת טרתה לציין בהשגה על אילו שטחים מהתשריט המדידה מחזיקה הנגרייה.

בתשובה להשגה הובהר כי ייככל שתימסר לעירייה הודעה פרטנית המציינת את מספרי השטתיס בתשריט המדידה המוחזקים, כך נטען, ע"י נגריית נ.מ.י בע"מ, העירייח תערוך בדיקה חווגרת בנכס ובמידת הצורך תתוקן השומה בהתאסי'י.

אולם, מסיבותיה שלה בחרה העוררת שלא למטור הודעח כדלקמן. יתירה מכך, אף בערר בחרה החברה, שלא לפרט באיוה שטחיסם מדובר.

במצב וּה, ברור הוא כי אין באפשרות המשיב לחתייחס לטענה הנייל של העוררת.

במסגרת הערר, העוררת אינה מעלה אף לא טענה אחת כנגד ממצאי המדידה.

במצב דברים זה, העוררת חייבת בתשלום הפרשי הארנונה בגין יתרת תוספת השטחים הבנויים שנמצאח במדידה, כאשר נטל ההוכחה על המועד בו נוספו השטחים חנייל מוטל על כתפיה של העוררת.

ב. סיווג ה יהשי וצע בו:

העוררת טוענת במסגרת הערר כי היות ושטח התנות בנכס הינו *קטן ביותריי יש לחייבה בארנונה בהתאם לסיווג המתאים לשימוש חמבוצע בעיקר השטחים בנכטי שחינו לטענתה ייתעשייה ועירה ו\או מחקניי.

מבדיקת העירייה עולה כי בניגוד לטענת העוררת, אין מדובר בשטח ייקטן ביותריי, אלא בשטחים בגודל מצטבר של 540 מ"ר המשמשים את העוררת לפעילות מסחרית ומשרדית.

במצב זה, אין מדובר בשטת טפל לשימוש העיקרי, אלא בשטת בעל שימוש נפרד ולכן חיובו בארנונח בסיווג 'ימשרדים, שירותים ומסחריי חנו כדין.

ג. | העירייה רשאית לחייב את העור ונה בגין שנ קודמות:

כאמור לעיל, מדובר במקדה דנן בתוספת שטחים ניכרת שאין לעוררת כל טענה ממשית בעניינם (אולת הטענה בנוגע לשטח המוחזק על ידי הנגרייה).

איו ספק, כי העוררת החיתה מודעת במשך כל תקופת החוקתה בנכס, לגודלו האמיתי של הנכט ולפעילות המטחרית המבוצעת בו. במצב דברים זה, אין כל מקום לטענותיה של העוררת לפיהן היא אינה חייבת בתשלום ארנונח עבור שנות מס קודמות.

מקרה וה הינו מובהק בו נכון לחייב את הנישום בתשלום עבור תוספות השטחיסם הניכרות שנמצאו בנכס בהתאם לשימוש בפועל.

יודגש כי מדובר בשטחים שלא יכולה להיות כל מחלוקת על עצם חבותס בתשלום ארנונה ואין כל מקום לפטור את העוררת מתשלוט ארנונה בגינם כך סתם.

דיוו ו

ביום 10.9.2007 ניתן על ידי כבוד השופטת קובו אסתר פסק דין בעתיימ 2538/05 רכבת ישראל בע"מ ני עיריית תל אביב יפו (להלן: ייפסייד רכבת ישראליי) במקרה וה שלחה עלריית תל אביב לרכבת ישראל, בתודש יולי 2005, הודעה על ביטול הנחת נכסי המדינה שניתנה לה בגין נכסיה וזאת למן שנת 1998, בהתאם לכך, דרשת העירייה למפרע את כל טכוס ההנחה שהוענק לרכבת בשגגה בשנים 1998-2005.

כבי השופטת קובו אבתנה מקרה וח מפסיקת בית המשפט בעניין מקורות נ' עילבון ומפסיקת בית המשפט בענין ט.ט. טכנולוגיה נ' עיריית הכרמל, וחייבה את הרכבת בתשלום הפרשי הארנונח באופן רטרואקטיבי שנתיים אחורנית, לאור ידיעתה של הרכבת על ביטולו של הסעיף המקנה לה הנחה למן שנת 2003.

כמו כן לאחרונה ניתן פסק דינה של כבי השופטת שרה דותן בעת'י'מ 1603/06 אולמי דולפין נ' עיריית רמלה, במסגרתו התירה כבוד השופטת דותן לעירייה לתקן את נתוני השטחים לפיהם חויבה העוררת בשלום ארנונה וזאת לתקופה של 7 שנים (!), החל משנת 1999. כבי השופטת דותן קבעה כי כאשר מדובר בטעות עובדתית ברורה, הבולטת על פניה, אין לשעות לטעת ייהסתמכותיי של בעל הנכס המבקש לחמוק מתשלום ארנונה בגין שטח סיים, שמשוט מה לא נלקח בחשבון.

יי השינוי בחיוב הארנונה אינו נובע משינוי מדיניות או משיטת חישוב ששונתה, אלא מטעות שנבעה בחלקה מהבניה שלא קדמה לה בסשח להיתר, וניתן היה לדלותה גם בעין בלתי מקצועית, מאחר שלתישוב משנת 1999 צורפו תרשימיס שלא כללו את קומת הגג והמרתף.

מקובלת עלי הגישה לפיה אין לצפות מאזרח המקבל דרישת תשלום, המתייתסת לשטח המבנה, שיבצע מדידה נוספת, בעיקך בשל העובדה ששיטות חישוב השטח אינן זהות לכל הצרכים.

יחד עס ואת, חזקה על אותו אזרח שהיה נזעק ופונה למנהל הארנונה אס חיה מגלח כי לחישוב שטח דירתו תורף חדר מדירת שכנו. מכאן, שכאשר מדובר בטעות בולטת על פניה, לא ישמע הטוען כי אין לחייבו בתשלום רטרואקטיבי בגין השטח שמשום מה לא נלקח בחשבון. /

מהאמור לעיל ובהתייחס למקרה דנן, אין כל מקום לשעות לטענת ייההסתמכותיי של העוררת, המודה כי השטתיס שחויבו בארנונה אינם משקפים את גודלו האמיתי של הנכס וכי הסיווג אינו תואם את השימוש המבוצע בו.

לאור האמור, אין כל מקום להניח שהעוררת ייהסתמכהיי על חיובה המוטעה והיא צריכה הייתה להניח, כי במוקדס או במאוחר תעמוד העירייה על גודלו האמיתי של הנכט ועל שימושו האמיתי ותגבה את הארנונה בהתאם.

כ נצו

9. לאחר עיון בטענות וטיעוני הצדדים אשר הובאו ופורטו לעיל בהרחבה ובכל אשר הונח והוגש

לפתחה של הוועדה באים אנו לכלל ההכרעה שלהלן.

א.

באשר לתוספת השטתי נמצאו במדידה:

המשיב הציג מצידו מדידה מפורטת של השטתיס אשר בשמוש העוררת.

בהעדר ראיה לסתור באשר לשטח ולשימושיס הנעשיס ובהעדר הודעה על מחזיק אחר אין מנוס אלא לקבוע כי ממצאי חמדידה -- הינם!תקפים ונתוני השומח הינם נכונים -

וכפועל יוצא החיובים שהושתו על פיה הינם כדין.

בא יווג:

כי שטח בהיקף של 540 מ"ר מתוך שטת כללי של 1,464 מ"ר איננו יכול להחיות ייטפל לשמוש העיקרייי - ועל כן בדין ובצדק קבע המשיב סווג בגין שטח וח של 560 מ"ר י"למשרדיט שירותים ומטתריי ואת יתרת השטח - כהסכמת העוררת ממללא - בסווג של 1 -- ייתעשיה ומלאכהיי.

באשר לחיוב תרטרואקטיבי:

הפסיקה בענין וה רחבה מיני יס ותלקה אף אוזכר -- ע"י הצדדים - זה בכה וזה בכה - ויש צדדים לכאן ולכאן.

עובדתית - לכל טענה הנטענת על ידי הצד האחד מוצאים אנו טענה מנגד וחטיעוניהם -

הן משפטית והן עובדתית - כחרב המתהפכת.

לא בכדי מצאנו בפסיקח גישות מעורבות באשר לוכות הרשות לחייב רטרואקטיבית והדברים אינם בבחינת יישחור ולבןיי כאשר לעיתים בתיחמייש אכן מבכריט לילך בשבילים שבתווך, באזור הדמדומיס ומציעים פתרון משוקלל על פי מצפן שיפוטי .

ור' נא בענין זה -- כדוגמא -- דברים הלקותיס מפסק הדין מפי כב' השופטת קובו אסתר בעת''מ 2538/05 (רכבת ישראל בע'ימ נ. עירית תל אביב יפו).

0. ואולם ביני לביני נפל דבר וקיימא-לן כיום הלכה אשר יצאה תחת ידו של בית המשפט העליון

-פרי עיטו של תמשנה לנשיאה א' ריבלין בענין עע'יב 4551/08 ואח' עירית גבעת שמואל ואת'

נגד חב'

החשמל ואח' בו נקבע בין היתר כך:

'50.מהו אפוא דינם של חיובי ארנונה המושתים על הנישום לאחר תום שנת הכספים שבגינה הס מושתים? ומהו דינם של חיובי ארנונה המושתים על הנישום במהלך שנת הכספים! המענה לשאלות אלח כרוך, בראש ובראשונה, בסיווג המקדמי שבין חיובים רטרואקטיבייס לבין חיובים שאינם רטרואקטיביים , חיובים רטרואקטיביים, כבר נקבע כפופים לחזקה הפרשנית נגד תחולה למפרע (ראו: עע''ס 7749/09 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור נ. הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים פט' 29 (לא פורסם

1) (להלן -- ''ענין אודט'') לתחולת החזקה על הוראות מנהל באופן כללי ראו:

בג''צ 7691/95 שגיא נ. ממשלת ישראל פי'ד גב (5) 577, 598 (1998) (להלן - ''יעניו שגיא'י) ומשכך, ידו של בית המשפט ''תהא קפוצה'י בעמ' 784 ע'/א 8558/01 בענין עילבון, בעמ' ל78 בר''ס 4991/04 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ. שילוח חברה לביטוח בע''מ פס' ז' (לא פורסם 3.5.2007) (להלן - ''ענין שילוח'/) עעיים 3081/10 תשתיות נפט ואנרגיה בע''מ נ. מועצה אזורית חוף אשקלון, פט' מ''א (לא פורטט 21.8.2011) (להלן -

עעיים 3081/10 בענין תש'ין) עעייס 1244/07 (להלן - ענין שמי בר) חיובים שאינם רטרואקטיביים לעומת זאת, אינם כפופים לחזקה זו, אולם כפופים הס ככל סמכות של רשות מנהלית, למבחניט החלים על הפעלת שקול הדעת המנהלי, ובראשט מבחן הסבירות (ענין שגיא, בעמ' 598 בג'יץ 2933/94 רשות שדות התעופה נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ''ד נ (03) 837, 855 (1996) על עקרון הסבירות באופן כללי ראו: דפנה ברק-

ארז משפט מנחלי כרך ב' 770-723 (2010).

חשיבות ההבחנה שבין חיובים רטרואקטיביים לבין חיובים לא רטרואקטיבייטס

מתבטאת לפיכך בנקודת המוצא: בעוד שחיוב רטרואקטיבי נחשד מלכתחילה כחיוב

*פסול'' והנטל לסתור זאת מוטל על הצד המבקש להתיר את החיוב, הרי שחיוב שאינו רטרואקטיבי נתפס תתילה כחיוב ''תקין'' והנטל לסטתור זאת מוטל על הצד המבקש לפסול את החיוב (ראו עע'/א 1613/91 ארביב נ. מדינת ישראל, פייד מו (2) 765, 786 (1992) (לתלן - '/ענין ארביב'/) בג''ץ 5290/97 עזרא - תנועת הנוער החרדי לאומי בא''י נ.

חשר לענייני דתות, פ'יד נא (5) 610, 417 (1997) (להלן - ''ענין עזרא'') ענין אורט פסי 6.

7 עד כאן באשר להבחנה שבין חיובי ארנונה רטרואקטיביים לבין חיובי ארנונה שאינם רטרואקטיביים , הבחנה זו כפי שצוין היא הבחנה "'מקדמית'' ואין היא מהווה סוף פסוק, כך , אם אכן מדובר בתיוב רטרואקטיבי ידו של בית המשפט תחא אמנם |

''קפוצה'' בהתרתו, אולט ייתכנו בכל זאת מקרים מיוחדים אשר בהם יותר החיוב, בפסק הדין בענין אורט עמד בית המשפט העליון בהרחבה על העקרונות החלים על תחולה למפרע בכלל, ועל תחולה למפרע של חיובי ארנונה בפרט, בתמצית, נקבע כי כל החלה למפרע ובכלל זה החלה למפרע של חיובי ארנונה, כפופה למבחן דו שלבי של סמכות וסבירות, מבחינת הסמכות ככל שהסמכות להחיל את ההחלטה או את החיוב למפרע אינה מופיעה במפורש בחוק, קיימת חזקה פרשנית נגד תחולה למפרע, אס יימצאו טעמים טובים לסתור חזקה זו כי אז יש לבחון אס ההחלה למפרע עומדת במבחניס הרגילים של הפעלת שקול הדעת המנהלי, ובראשם הסבירות (ראו שס פטי 1 ענין עזרא בעמו' 417 ענין שגיא בעמ' 598-597) בחינת סבירותו של חיוב רטרואקטיבי תיעשה תוך איזון בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה ומידת ההסתמכות שלו על ההחלטה, מחד גיסא לבין האינטרט הצבודי שבקיוס החוק ובגביית מס אמת, מאידך גיטא חשיבות מיוחדת תינתן כמובן להתנהלותו של הנישום, ולשאלה אס רובץ לפתחו '"אשט'' כלשהו (ראו: ע''א 8558/01 בענין עילבון בעמ' 789 ע'יא 975/97 בענין עילבון בעמ' 652-451 ענין ט.ט. טכנולוגיה בעמ' 784) רק במקרים נדירים, אשר בהם החיוב הרטרואקטיבי יעמוד במבחני הסמכות והסבירות ''תיפתת'' ידו של בית המשפט ויותר החיוב.

ומן הכלל אל הפרט ובנידון דידן - בעומדנו על סף ההכרעה וכשאנו מניחים בסל אחד את מכלול השקולים - אלה אשר פועלים לטובת העוררת ולחובתה וחיפוכן במשיב - יש רגליס לדבר וטעס ראוי שלא להטיל התיוב הרטרואקטיבי - כלל.

סוף דבר:

א. טענות העוררת באשר לשטחים ולסווגט - נדחות.

ך לבטול החיוב הרטרואקטיבי מתקבלות - ואין להטיל חיוב

ג. | בנס'בות הענין אין צו

חבר הוועדה

הריני מצרף דעתי לקביעתט של חבריי נכבדים ומסכים לכך כי דין הערעור באשר לשטחים ולסווגס להידחות ואולם יש לקבל את טענות העוררת באשר לבטול התיוב הרטרואקטיבי אך ורק באופן חלקי.

מוסכם גם עלי כי אין להטיל חיוב רטרואקטיבי עקרון החוקיות מורה, כי ככלל אין החוק מטיל חיובים באופן רטרואקטיבי אלא אם נאמר כך במפורש. כלל זה נכון במיוחד לגבי חיובי מס.

כאשד רצה המחוקק לאפשר תיקון שומת מס באופן רטרואקטיבי, הוא עיגן זאת בחוק תוך קביעת מגבלות חמורות. כך, סעיף 147 לפקודת מש הכנסה [נוסח חדש] קובע מגבלת זמן קצרה שבמסגרתה יכול המנהל בלבד לתקן שומות ויש לתת לנישום הזדמנות טבירה להשמיע טענותיו, וסעיף 85 לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ'/ג-1963 קובע מגבלת זמן של ארבע שנים לתיקון שומה וזאת לק בהתקיים אחת העילות המצומצמות המנויות בסעיף. טעיפיס אלה פורשו בצמצום, וש'נוי בפרשנות חוק לא הצדיק פתיחת שומות סופיות. בפקודת העיריות לא הוקנתת סמכות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי יחד עס זאת לשם הכרעה בשאלת הרטרואקטיביות של החיוב בארנונה, יש לאזן בין שיקולים רלוונטיים. מחד גיסא עומד האינטרס הציבורי של קיום החוק והאינטרט של תושבי העירייה שזו תגבה את המגיע . מאידך גיסא ניצב אל מול האינטרס הציבורי האינטרט של הנישום, המושתת על עקרון סופיות

החלטותיה של העירייה ועל אינטדט ההסתמכות. בעניינו זה מדובר על תוספת שטחים בנויים

של 1,008 מ'/ר לגביהם המשיבה לא חייבה ולכן גט לא שולמה בגינם ארנונה. רשלנותת של

העירייה מלגבות ארנונה בגין תוספת השטחיט היא מטרידה ובעייתית שכן תושבי העירייה נאלצו /'לסבסד'' את העסק המסחרי של העוררת ואילו העוררת נהנתה מרשלנות זו. טענת ההסתמכות של העוררת דינה להידחות שכן מודעת היא לגודלו האמיתי של הנכס ולפעילות המסחדית המבוצעת בו. העורלת יצאה נשפרת מא חיובה בתוספת של 1,008 מ'/ר לאורך תקופה ובכך יצאה מקבלת הטבה בעלת משמעופ בלכלית נכבדה וזאת כאמור על חשבון תושבי העירייה. עמדתי היא, כי במקרה דנן האיזון ב?ן האינטרסים הני'ל מוביל למסקנה כי יש להטיל חיוב חלקי ובאופן שהמשיב יהיה זכאי ל(בות את הפרשי הארנונה לתקופה בת שנתיים *מים

נפסק בדעת רוב כאמור בפסק דינו של יו"ר הוועדה בהעדר קצדדיס ביום כבי אדר התשע 'ייז (20.3.17) / (/

יועצט יוטי סופר

חבר

6 :\נירית\בית משפט\פסק דין - ערר רזי חפירוול בעמ.606