ועדת ערר- פסק דין ארדן

+ ,

א

4 1

בפני ועדת הערר לארנונה

שליד עירית נתניה

ערר מס 14/18

בפני ועדת הערר: עו'יד חימי יהודה, יו''ר הועדה

יועץ מס, סופר יוסי, חבר

עו'יד ורו''ח שרון חייט, חבר

העוררת : ארדן פרויקטים (1985) בע''מ, ח.פ. 511086076 באמצעות בייכ- עוהייד אבי שרף ונירית וינבך ואח!

- נגד.-

המשיב: מנהל הארנונה של עירית נתניה

ע"י בייכ- עוהייד בועז שמעוני

פסק די

עו"ד חימי יהודה- יו''ר הועדה 1

א' - העובדות +

1 העוררת מחזיקה שטחים, במתחם אשר בו מצויים 2 בניינים ובתוכס משרדים להשכרה.

העוררת וכן השוכרים השונים הס אשר עושיסם שימוש עיקרי במתחם כאשר המתתם משמש בעיקר את בעלי העסקים השונים אשר משרדיהם מצויים בו.

3

איו מחלוקת כי כל החניות הינן ייחניות שמורותיי לטובת בעלי המשרדים ואינן מיועדות לציבור הרחב.

3 עד לשנת 2018 חייב המשיב את העוררת בארנונה בגין ייחניה לא מקורהיי בגין שטח של 56, חניות עצמן, כל אחת לפי שטח של כ- 11 מ"ר בלבד.

4. בתחילת שנת 2018 דרש המשיב מהעוררת לשלם בגין ייחניה לא מקורהיי בשטח כולל של 1372 מ'יר הנובע

ממכפלת 56 החניות ב- שטח של 25 מ"ר הנחלק כך:

8 מיר יישטח חניה עיקרייי ו- 13.72 מ'ייר יישטח משותף".

5 נמצא כי השטח שבמחלוקת הוא: 768.32 מ'ייר = 56 % 13.72 (להלן- ייהשטת במחלוקתיי).

6. משדחה המשיב את ההשגה שהגישה העוררת הוגש ערר וביום 11.10.18 התקיים דיון ראשון בערר, בעקבותיו

סיירו הצדדים בשטת ביום 12.12.18 בהשתתפות באי כוחם וחברי הועדה.

במהלך הסיור חזרו הצדדים על טענותיהם והוגשו סיכומים.

ב'- השאלה ‏ חלוקת:

7 השאלה הטעונה הכרעה בערר זה הינה אפוא זו:

מהו דין ייהשטת במחלוקתיי! כאשר:

מחד גיסא- טוענת העוררת כי דין השטת שמחלוקת הינו יירחוביי ועל כן אינו בר חיוב בארנונה.

מאידך גיסא- טוען המשיב טוען כי השטח שבמחלוקת הינו 'ישטח משותףיי המהווה יימעבריי ועל כן הינו בר חיוב בארנונה.

ג'- טענות הצדדים:

בי , ות העוררת- מדובר ב''רחוב'' ולא ב''שטח מעבר'':

8

א.

ייהשטח שבמחלוקתיי הינו שטח פתוח, לא תחום, לא מגודר, כזה שאינו חניון ואינו מצוי בתוך מפעל או חלק מקניון.

השטח שבמתלוקת משמש את הציבור למעבר חופשי ורציף של הולכי רגל וכלי- רכב ואף לחנית כלי רכב, חינם- אין כסף, בימים או בשעות בהן אין פעילות במשרדי העוררת.

ניצול וכות הגישה והשימוש בדרך המוליכה אל החניות וכן ההנאה מן ייהשטח שבמחלוקתיי אינה מנת חלקה של העוררת בלבד.

הרציונל מאחורי אי חיוב בארנונה בגין יירחוביי הינו כאשר הנהנה מהשירותים הניתנים לנכס הוא ציבור בלתי מסוים ומאחר והרחוב עומד לרשות כלל הציבור ונגיש לכלל הציבור, אין מקום להטיל את התיוב בו על מחזיק ספציפי.

ההגדרה שבסעיף 269 לפקודת העיריות (נוסח חדש) המונח יירחוביי, אינה נותנת מענה אודות השטח שבמחלוקת ואולם בהתאם לסעיף 1 לפקודת הפרשנות (נוסח חדש) (ייפרושיס של מונחים רווחיסיי) :

''רחוב'' או ''דרך''- לרבות כביש, שדרה סמטה, משעול לרוכבים או לרגלים, ככר, חצר, טיילת, מבוי, מפלש וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו, או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנט אליו'י.

דהיינו- השטח שבמחלוקת אכן מהווה יירחוביי בהיותו שטח פתוח שהציבור רשאי להיכנס אליו באין מפריע תוך ניצול וכות הגישה והשימוש החופשיים בדרך המוליכה אל החנלות.

קיימים מקורות פרשניים נוספים, לרבות כאלו הנובעים מעיריית נתניה עצמה- מחוקי עזר שונים העוררת מציינת בהקשר זה את עי'א 165/82 קיבוץ חצור נגד פקיד שומה רחובות, פייד לט (2) 70 באשר לפרשנות דיני מס מתוך רציונל לייצר הלימות בין דיני המס השונים.

העוררת טענה עוד, כי במפת העיר נתניה, המוצגת באתר הרשמי של עיריית נתניה מסומן בצבע לבן כל רחוב הגביש, אשר השטח שבמחלוקת מהווה חלק ממנו. עיון במקראת המפה מלמד כי צביעת הדרך בלבן משמעה.. ''רחוב / חד סטרייי- ויש בכך הודאת בעל דין.

לא מדובר בשטח משותף המהווה חלק ממבנה, כטענתו הראשונה של המשיב בתשובתו להשגת העוררת,

ואף לא ניתן להתבסס על פסהייד המכשירים חיוב בארנונה בגין שטחי מעבר חניון מקורה כטענתו השניה של המשיב.

שתי הטענות הנייל אינן רלוונטיות לשאלה המשפטית הנדונה בערר גה כמו גם כל פסקי הדין אליהם הפנה המשיב בתשובתו לערר.

אין מדובר בשטח אינטגרלי ובלתי נפרד משטח החניון, אשר כל ניסיון להפרדה בין שטחי החניה לבין נתיבי המעבר הינו מלאכותי.

אין מדובר בחניון כלל אלא ברחוב בו מתאפשר ומתבצע בפועל מעבר ושימוש חופשי של כלי רכב השייכים לציבור הרחב שאף רשאים להחנות רכבם בחופשיות בייגדהיי השניה של הרחוב.

יא. ייהמאפיין רחוב הוא המרכיב הפונקציונלייי, לפיו מטרת השימוש היא מעבר חופשי ופתוח לציבור הרחב של הולכי הרגל וכלי הרכב מנקודה אחת לשניה. נתיבי המעבר שבתניון לא עומדים בתנאים אלה.'י ואילו

הרחוב דנן- כן.

יב. לאור האמור יש לקבוע כי מדובר ב''רחוב, לקבל הערר ולבטל דרישת המשיב.

נימוקי וטענות המשיב- מדובר ב''שטח מעבר'"י:

א. המונת 'ירתוביי מוגדר בסעיף 269 לפקודת העיריות כדלקמן:

''רחוב'י- לרבות כביש שהנסיעה בו כרוכה בתשלום אגרה, היטל או תשלום אחר כיוצא באלה, וכן דרך בהגדרתה בחוק התכנון והבניה, התשכ''ה- 1965, שבה עובר הכביש.

המעברים המצויים במתחם בו העוררת מחזיקה ועושה שימוש, אינם חוסים תחת הגדרת יירתוביי.

ב. בהתאם לפסיקה- יירתוביי מוגדר כשטח ציבורי אשר הנהנה העיקרי ממנו, הינו הציבור הרחב ולא ציבור

מסוים (בעי'א 9368/98 מליסרון בע''מ נ' עיריית קריית ביאליק, פייד נה(1 156).

יירחוביי לצורך הגדרת נכסים בסעיף 269 לפקודת העיריות הוא נכס שהנהנה העיקרי מן השירותים הניתנים לו על ידי הרשות המקומית הוא הציבור הרחב.

ג. | בהתאם לפסק דין 'ימליסרוןיי, פותחה מגמה בפסיקה המכירה, בשטח אשר משמש ציבור מסוים ואשר

מנוצל לטובת ציבור מסוים- כשטת - בר חיוב בארנונה ואילו מקום שבו שטחי מעבר ודרכים בתוך מתחם מוגדר, משמשים בעיקר את באי המתחם ונועדו בראש ובראשונה לשירותס ולא לשירות הציבור, אין לראותם כיירחוביי הפטור מארנונה.

ד. לענין זה פירט המשיב בסיכומיו את פסקי הדין: עמיינ 42505-01-16 ארזים- טק (ד.י.א.א) בע"מ ני מנהל

הארנונה בעירית עכו (פורסם במאגרים); עמיינ (חיי) 427/07 מנהלת הארנונה של עירית חדרה נ' החברה לטיפול והשבחת מי ביוב (פורסם במאגריס); עמיינ (חיי) 1253-04-11 עיריית חיפה נ' משטרת ישראל (פורסם במאגרים); א''מ חניות ירושלים 3 בע''מ נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים (פורסם במאגרים); ועוד אחי.

ה. הואיל והעוררת מחזיקה בשטחים במתחם אשר בו מצויים שני בניינים ובתוכס משרדים להשכרת

והשוכריס השונים, ובכלל זה העוררת, הס אשר עושים שימוש עיקרי במתתם- ולראיה- החניות מסומנות כ- חניות שמורות, הרי שהחניות אינן מיועדות לציבור הרחב, אלא שמורות לטובת שוכרי המשרדים.

משכך- ברי כי השוכרים הס הנהנים העיקריים גם מהמעברים, שכן המעברים משמשים אותם לצורך חניית רכביהס בחניות השמורות ולאחר מכן, כדרכי גישה מהחניות אל משרדיהם.

ו אין להודקק למקורות הפרשנייס הנוספים להם טענה העוררת אשר אינם רלוונטיים כל עוד ישנה הגדרה ברורה בפקודת העיריות בנוגע למונח יירחוביי ואין לפנות למקורות פרשניים נוספיסם מתוקים אחרים אלא, הפרשנות הנכונה לאמור במונת יירתוביי- היא הפסיקה הרלוונטית לדיני הארנונה ואשר עוסקת בפרשנות המונח יירחוביי.

ז. | אין בכך להעלות ו/או להוריד אס השטח הינו מגודר ומתוחס. השאלה מי עושה במתחם את השימוש

העיקריי וכיון ששימוש וה נעשה ע"י השוכרים שלטובתם שמורות החניות במתחם, ברי הוא, כי גם העוררת נהנית עיקרית מהשימוש במעברים כיתר השוכרים.

ח. המפה של נתניה, אינה מהווה מקור פרשני לחיוב בארנונה, אלא הדין והפסיקה.

ט. ניתן לחייב גם כביש בתשלום ארנונה ובלבד שאותו כביש הינו חלק ממתחם- וציבור בלתי מסוים עושה בו

שימוש (ראה עמיינ (חיפה) 202/02 לעיל וכן בריים (עליון) 6239/04).

י. אשר על כן יש לדחות הערר ולקבוע כי אין מדובר ב''רחוב'' אלא ''בשטח מעבר'' שתינו בר חיוב בארנונה.

3

'- דיון ו

.10

.1

.12

.3

.64

\15

.6

7

.8

.19

.0

רעה:

עיננו ראו ולא זר, בסיור שנעשה בשטח- ונראה כי אין על עובדות אלה- מחלוקת - כי ייהשטח שבמחלוקתיי הינו שטת לא מגודר או תחום אלא שטח פתוח שאיננו מצוי בתוך יימפעליי או חלק יימקניוןי' או דומה להם.

אין חולק גם- כפי שגם נכחנו כולנו בסיור הועדה- כי מדובר במתחם המורכב מ- 2 בנינים אשר מצויים בהם משרדים ועסקים שונים ומסביב להם בשטח הפתוח ולמרגלותיהס של בניינים אלה מצויות החניות אשר גס מסומנות כחניות שמורות.

אין גס חולק כי המעברים הס בין החניות לבין הכניסות לבניינים וכן אין חולק כי החניות אינן מיועדות לציבור הרחב בשעות הפעילות של המשרדים מאידך גיסא לא ראינו שהמשיב חלק על הטענה כי בשעות הערב ו/או בסופי שבוע יש מניעה לציבור הרחב להחנות במגרש ואף בחניות ייהשמורותיי.

מכל מקום השאלה היא- האומנס 'יאין ספקיי או שמא יייש ספקיי בשאלה אם גם ''המעברים' עצמם(!!)

משמשים בעיקר את אלו שעושים שימוש במבנים הנייל הן לצורך חניה והן לצורך מעבר בין החניה לבין המשרדים או שמא ייהמעברים"' עצמם(!!) משמשים את הציבור הרחב אם כדי לנוע ממקום למקום במרחב הפתוח ואם כדי להחנות ייבגדהיי האחרת אשר אין בה את אותן ייחניות שמורותיי, כאמור.

אכן מסכימים אנו עס המשיב כי אין להזדקק למקורות פרשנייס אחרים שאינם עוסקים בחיובי מס או הטלים אלא להשליך יהבנו על פקודת העיריות, כן, בבואנו לפרש המונח יירחוביי שומה עלינו להידרש לפסיקה הרלוונטית לענייני ארנונה העוסקת במונח יירחוביי.

דא עקא, שדווקא אותה פסיקה אשר המשיב טוען לה ומכוחה- דווקא ממנה - עולה תמיכה בעמדת העוררת ולא בעמדת המשיב.

טרם נעמוד על כך נציין, כי לא בכדי הדגשנו בפתח חלק זה של פסק הדין את השאלה לעניין ''המעברים עצמם"'(!!) שכן המעברים עצמם- בנידוננו, בשונה מהמקרים הרבים אשר תוארו בפסיקה- אף זו שמביא המשיב עצמו- נמצאים בשטח פתוח שאיננו מתוחם ואיננו מגודר ובודאי לא מקורה ומכאן גם מזדקרת 'יהמבוכה'' לגביהם.

''ימבוכה"י אמרנו- שכן אף המשיב (בסעיף 18 לסיכומיו) טען בשפה רפה את הנמוק הראשון כנגד מציאות זו משטען כי ייאין צורך כי המתחם יהיה מגודר ונפרד באופן דיכוטומי על מנת שהמעבריס בו יוכרו כשטח משותף ולא כיירתוביי - מתוך שהסתמך והפנה לפסק הדין- בענין ''ארזים'י (עמיינ 42505-01-16) אלא מאי!

שבכך המשיב לא דק פורתא- שכן שס מדובר בשטח המצוי בתוך פארק תעשיה עכו אשר לגביו צוין בפירוש כי הינו ייסגור ומגודר בחלקן ובכניסה הראשית אליו אף קיים שער'י...

לא בכדי יינסעיי ופנה משם המשיב מיד- לנימוק השני (שס באותו סעיף 18 לסיכומיו) וטען כך: יישנית ווה העיקר, על מנת שהמעבריס במתחם יוגדרו כשטח משותף ולא יירחוביי, יש לבחון מה מכיל המתחם ומי עושה בו את השימוש העיקרי בענייננו, לא יכולה להיות מחלוקת כי מי שעושה את השימוש העיקרי במתחם כמתחם ובמעבריס הינם השוכרים שלטובתם שמורות החניות במתחסיי.

דא עקא, שאם נכון היה הדבר ואם נכון היה לבחון את השימוש העקרי במתחם על מנת להקיש ממנו- לא רק את השימוש העיקרי בחניות השמורות- אלא אף את השמוש במעברים- אנו מגיעים לתוצאה אבסורדית- כפי שטען בייכ העוררת בסיכומי התשובה (סעיף 17) לפיה: יילשיטתו של המשיב אין כל קושי לחייב בארנונה עס רחובות ודרכים ללא מוצא בהם מצויים בתי מגורים שהרי ברור כי איש איננו נכנס לרחובות אלה זולת דייריו והם הנהנים העיקריים (אס לא הבלעדיים מדרכים אלה) מובן כי מדובר באבסורד שאין לקבלויי.

אכן טעם וצדק רב יש עס טענתו זו של בייכ העוררת- אשר יש בה ממין האבסורד.

יתירה מכך- טוען המשיב (בסעיף 8 המצוטט לעיל) ייבענייננו לא יכולה להיות מחלוקת כי מי שעושה את השימוש העיקרי במתתם ובמעבריס הינם השוכרים שלטובתס שמורות החניות במתחסיי.

4

.1

2

3

8

ובכן- אולי אין מחלוקת כי מי שעושה את השימש העיקרי במתחם ובחניות השמורות הם השוכרים אבל יש גס מחלוקת בשאלה לגבי מי שעושה את השימוש העיקרי במעברים- עצמם (!!) ולגבי אלה- ומאחר ואין מחלוקת כי אין מדובר בקניון ו/או בשטת מגודר אלא בשטח שהינו אכן פתוח לציבור הרחב כל שעות היום (והחניות הפרטיות אפילו בלילה ובסופי שבוע..) הרי שאו השימוש העיקרי במעברים עצמם הינו של הציבור הרחב ולא של השוכרים עצמם דווקא.

וכאמור עיני הועדה ראו כי אכן הציבור הרחב יכול לנוע בחופשיות במעברים כדי לנוע מצד לצד במתחם ואף כדי להגיע ולהחנות ייבגדהי' האחרת שם אין מסומנות חניות שמורות שלא לדבר על כך שיכול הציבור להחנות אף ייבשמורותיי באין מפריע שלא בשעות הפעילות הקיימת במשרדים.

אכן אין מסכימים אנו במפת העיר משום ראיה ו/או ייהודאת בעל דיןיי וכיובייו כטענת העוררת אלא יש לתור אחר הדין והפסיקה ולבחון אס הנדון דידן ייהינו כביש שהינו חלק ממתחם וציבור בלתי מסוים עושה בו שימושיי שאו- כפי שטוען המשיב עצמו (בסעיף 19 לסיכומיו) ניתן לגביו לחייב בארנונה- ואם לא כן- כי א יהיה פטור.

לשם כך העמקנו כאת העיון בפסיקה שהביא המשיב עצמו ומצאנו כי הצדק עם בייכ העוררת אשר אף הוא תר ובחן ואיבחן הפסיקה ומצא כי לאורכה ולרוחבה- החוט השני השוזר את מארג ההלכות העולה ממנה- חיא העובדה המהותית שאין מדובר בשטח תחום או כי הוצב קיים שומר בכניסה או כי יש אפשרות לשלוט ולשלול באופן בלעדי מהציבור הרחב להיכנס אליו ולתמרן בו או כי מדובר בשטחים המהווים תנאי לעצם קיומו של העסק הסמוך ולרישיונות הדרושים להפעלתו.

אף כי הדברים פורטו בסיכומי העוררת- למען לא ימצא כתוב חסר מן הספר- נעביר אף אנו את איזמל האיבחון של אותם פסקי דין שהביא המשיב בעצמו- דבר דבור על אפוניו ובקצרת האומר וכך:

(1) בענין ארזים (ס' 6א' לסיכומי המשיב) נדונו שטחים בתוך פארק תעשיה בעכו, אשר לגביו נכתב כי הינו 'יסגור ומגודר בחלקו ובכניסה הראשית אליו אף קיים שער'י כך שאין מדובר בשטח פתוח לרווחה וללא הפרעה.

(2) בענין עירית חדרה נ' החברה לטיפול והשבחת מי ביוב (ס 6ב לסיכומי חמשיב) נדון כביש פנימי בתוך מתחם מגודר של מכון טיהור שפכים, אשר לגביו נכתב כי הוא י'משמש כדרך גישה למתקנים השונים שבתוך המתחם וכחלק בלתי נפרד ממנו. רק מי שהמשיבה מתירה לו להיכנס אל המתחם, יכול להשתמש בשטח האמור'' וכי ייהשליטה הבלעדית בו(ה) מצויה בידי החברה'י.

(3) בענין עיריית חיפה נ' משטרת ישראל (ס' 6 ג לסיכומי המשיב) נדונה רחבת הכניסה לתחנת משטרת חיפה, אשר נכתב כי היא ''מתוחמת לפחות חלקית בעזרת צמחיה והינה מופרדת למעשה מהכביש והמדרכה /.

(4) בפסהייד בענין א'/מ חנויות ירושלים (ט' 6ד לסיכומי המשיב) נדונו מעברים פנימיים בתוך חניון תת קרקעי, אשר הופעל בתור עסק של חניון.

(5) בענין יוסף אברהם (ס' 6ה לסיכומי המשיב) נדון מגרש חניה המהווה חלק מעסק של מסעדה וגן אירועים וקיומו הינו תנאי לעצם קבלת רשיון עסק והיתרים להפעלת העסק ועל כן העוררת שס היא הנהנית הבלעדית מהחניה האמורה, וייהציבוריי אותו משמשת החניה אינו אלא באי המסעדה וגן האירועים,

(6) בענין פוליאורטן בע"מ (ס' 6ו לסיכומי המשיב) נדונה קרקע המהווה כביש פנימי בתוך מפעל מגודר וחסוס בשער חשמלי.

(7) בענין רפאל (ס' 6ח לסיכומי המשיב) נדון שטח סגור ומגודר בתוך שטחו של מפעל רפאל בקרית ים, אשר אין בו כלל גישה לציבור.

+5

.6

7

(8) בענין קו אופ (ס' 6ט לסיכומי המשיב) נדון שטח אשר אומנם הכניסה אליו חופשית, אך ''במרכז הנכס עומדת מחיצה גבוהה, התוחמת אזור המשמש את המבקשת לפריקה ואחסון ארגזים ריקים''.

(9) בענין לעש (ת'יא) 630/96 תכנן חברה כלכלית נגד מנהל הארנונה עירית תל אביב יפו (פורסם בנבו) -

מדובר בתניון, וכאן מדובר בכביש של ממש המשמש את כלל הציבור, אשר רשאי גם לעשות שימוש בלתי מוגבל בחניות המצויות ייבגדהיי השניה (אשר טרם הושכרו) של אותו כביש, מול חניות העוררות. היות והחניות דנן אינן תחומות אלא מצויות בליבו של כביש ציבורי, ניתן להניח שבשעות שהעוררת אינה עושה שימוש בחניות שבחזקתה יש והחניות עצמן משמשות את הציבור הרחב.

(10) בענין בעייא 9368/98 מליסרון בע'ימ נ' עיריית קרית ביאליק, פייד נה(1) 156, נקבע כי הנהנה העיקרי מן השירותים הינה מליסרון בחברה שהינה הבעלים של כל קניון ייהקריון'' שבקרית ביאליק וכי הציבור שמגיע למקום עושה כן על מנת לבקר בבתי העסק שבעליהס שוכרים את שטחיהם ממליסרון.

אין חולק על העיקרון כי ''המאפיין ''רחוב'' הוא המרכיב הפונקציונלייי, לפיו מטרת השימוש היא מעבר

חופשי ופתוח לציבור הרחב של הולכי הרגל וכלי רכב מנקודה אחת לשניה- ועיקרון זה אכן מתקיים בנידוננו.

הוועדה התרשמה כי עובדתית, השטח נשוא המחלוקת הינו אכן דרך (כביש) המהווה חלק ישיר ואינטגרלי של

רחוב הגביש.

הנהיגה בשטח נשוא המחלוקת נעשית ללא הפרעה, כחלק ישיר ואינטגרלי של הנסיעה ברחוב הגביש,

הגישה והנהיגה בשטח זה הינן פתוחות לציבור הרתב, ללא הבחנה וללא הפרעה והדרך נשוא המחלוקת

מאפשרת גישה לא רק לבניין בו שוכניס משרדי העוררת, אלא גס לבניינים סמוכים נוספים,

כמוייב השטח האמור אינו נפרד או מתוחס משטחים אחרים או מן הרחוב ; אין בו כל גידור, שער או שומר;

הוא אינו מצוי בשליטה בלעדית של העוררת ואין בכוחה למנוע אליו את הגישה מן הציבור הרחב.

ה'- לפני חיתום:

.8

9

.0

.1

בסעיף 8.1 לסיכומיה העיקריים כתבה כך:

'/8.1 המשיב טען... במקרה דנן אין מדובר כלל בחניון... אלא בכביש של ממש המשמש את כלל הציבור אשר רשאי גם לעשות שימוש בלתי מוגבל בחניות המצויות ב'יגדה/' השניה (אשר טרם הושכרו) של אותו הכביש מול חניות העוררות''. (ההדגשה לא במקור ח.6,

ובין שולי טענות העוררת בסעיף 4 לסיכומי תשובתה כתבה כך:

//4. מן ההיבט הפיסי... הגישה והנהיגה בשטח זה הינה פתוחה לציבור הרחב, ללא הבחנה ללא הפרעה והדרך נשוא המחלוקת מאפשרת גישה לא רק לבנין בו שוכנים משרדי העוררת אלא גם לבניינים סמוכים נוספים (שחלקם מצויים בבניה)''. (ההדגשה לא במקור ח.6.

המשפטים אשר הודגשו על ידינו במצוטט לעיל מלמדים על כי בומן אמת- היינו בשנת המש 2018 המונחת כאן על מדוכת הוועדה המצב העובדתי הינו כוּה שאין מדובר בשטת מתוחם ומגודר המיועד אך ורק לשוכריס ולבאי המשרדים וזאת כיוון שהאצור מצוי עדיין בתנופת בניה ו/או כיוןן שטרם הושכרו כל החניות.

וברי הוא כי אס לאחר שנת מס וו, אכן יושלמו עבודות הבניה בסביבה והחניות כולן (כולל אלה אשר בייגדהיי יושכרו יחד עס המשרדים והמקום יתוחם ויגודר ו/או יגודר באופן שימנע מן הציבור הרחב להתנייד בשטח מנקודה לנקודה באין מפריע- בכל שעות היום והלילה ובכל יום ויום - כי או בוודאי מדובר בשינוי עובדתי אשר יהיה ראוי לבחינה מחודשת שמא מדובר ביימעבריס'י אשר שימושם העיקרי ייהולדָיי אחר השימוש העיקרי בחניות השמורות המשמשות בעיקר ו/או בלעדית את באי המתחם- או שמא מדובר ביירחוב'י' ואידך זיל גמור.

ו- סיכום:

2

3

.6

5

לאור כל האמור והמפורט לעיל מצאנו לקבל הערר ולקבוע כי נכון לשנת המס הנדונה ולנוכח- המצב העובדתי הקיים שביסוד הערר- יש לבטל את דרישת החיוב ולהתיר על כנו את החיוב בארנונה של שטח החניות כפי שהיה עד לתחילת שנת המס 2018.

לא מצאנו ליתן צו הוצאות.

בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני ועדת הערר) התשלייו- 1977, קיימת זכות ערעור על התלטה זו לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת תוך 45 יום מיום מסירת פסק הדין.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני ועדת הערר) התשלייז- 1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית נתניה, הצדדים יוכלו להביע התנגדותם לפרסום ההתלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת פסק הדין ותינתן החלטה בהתאם.

-. יהודה חזמ עו"ד

שיל נתניח

עו"ד חימי

יו"ר הוועדה

אני מסכים לפסק דינו של יוי'ר הוועדה-

הוחלט כאמור בפסק דין של יו"ר הוועדה - עו''ד חימי יהודה

ניתן היום י' מנחם- אב תשפ'יד 14.8.2024

שי יי

מימוש ד 8

דה התד חל

מן הו

ועו מס לופר *וטי , חבר