ועדת ערר לענייני ארנונה מס 0

בפני הוועדה לעררי ארנונה ערר מט' 4/13

שליד עיריית נצרת עילית

בפני וועדת הערר: עו'יד איהאב סת'ניני - יו"ר הועדה

מר משה תוטיה כהן - חבר הועדה

עו'יד רות שמש-- חברת הועדה

עו''ד יעל אסיף - יועצת משפטית לוועדת הערר

בעניין שבין: תה עדנים (1991) בע'ימ

ע"י בייכ עוהייד עופר דוידוב ו/או אופיר אביעד העוררת

-נגד.

מנהלת הארנונה של עיריית נצרת עילית

ע"י בייכ עו"ד אולגה גורדון ו/או מורן ברדה המשיבת

החלטה

רקע כללי וטענות הצדדים

1. הערר שבנדון נסוב על חיובו של נכס הממוקם ברתוב הגביש 1 בעיר נצרת עילית, המסווג בסיווג

י"תעשיהיי ואשר סומן בפנקטיה של המשיבה כנכט מס' 137001005 (להלן: '"הנכסיי).

2. העוררת הנה המחציקה בנכס ומפעילה בו מפעל לייצור תה, במעמד של שוכרת בשכירות תופשית

מבעלי הנכס (ראו סי 1 לסיכומי העוררת).

3 בעקבות סקר נכסים שערכה המשיבה, התווספו במסגרת שומת שנת 2013 לתיוב הנכס שטח של 33 מייר בגין גלריה (להלן: 'יהגלריהיי) וכן שטח של 238 מ"ר בגין חיוב קרקע תפוסה (ראו עמי 2 לפרוטוקול הדיון מיום 4.5.14) (להלן: יישטח הקרקעי).

4. ביום 14.1.2013 השיגה העוררת למשיבה בגין תיובו של הנכס בארנונה (להלן: *ההשגהי). בהשגתה

העלתה העוררת שתי טענות המתליחסות לתוספת לתיובו של הנכס -כדלקמן:

האחת -- לגבי חיוב הגלריה בנכס - נטען כי היא אינה ברת חיוב בארנונה.

והשניה -לגבי התיוב בגין שטח הקרקע -- נטען כי המדובר בשטח כללי שאינו בבעלות העוררת ולא נכלל בהסכם השכירות של הנכס, העוררת אינה מונעת כניסת רכבים לשטח ולא ביצעת כל פעולה של גידורו ואינה מאתסנת בו דבר ועל כן אינו בר תיוב כייקרקע תפוסתיי.

המשיבה השיבה להשגת העוררת בתשובתה הנושאת תאריך 3.2.2013 (לחלן: ייהתשובה להשגתי).

בתשובתה להשגה דתתה המשיבה את טענות העוררת וקבעה כי שטח הגלריה ושטח הקרקע התבוסה הנם ברי חיוב בארנונה בהתאם להוראות צו המסים של עירית נצרת עילית לשנת 2013 (להלן: יצו המסיםיי), הגלריה מהווה חלק מהמבנה כהגדרתו בצו המסים ושטח הקרקע הנו צמוד למבנה אותו שוכרת העוררת ומשמש לחנייה והעמסת טובין ולפריקת חומרי גלם המגיעים למפעל העוררת ולכן הנו בר חיוב בארנונה.

על החלטה זו עררה העוררת בעררה הנושא חותמת נתקבל מיום 11.3.2013 (להלן : ''העררי).

בעררה ונחה העוררת את טענתה לגבי הגלריה והעלתה טענה אחת ויחידה --לגבי חיוב שטח הקרקע, לפיה שטת זה אינו בא בגדר ייקרקע תפוסהיי ואינו בר חיוב בארנונה אלא יש להכיר בו כיירתוביי, בהיותו שטת חנייה מחוץ למפעל העוררת ואינו נכלל בשטח המושכר ומהווה שטח פתוח לשימוש הציבור, אשר חעוררת לא סגרה ולא תיחמה אותו ואינו משמש אותה לאחסון או למטרה אחרת באופן ייחודי לעוררת.

המשיבה השיבה לערר בכתב תשובתה מיום 10.4.2013. בתשובתה העלתה המשיבה טענה מקדמית לפיה דין הערר להידחות על הסף מאחר והערר הוגש שלא במטגרת המועדים אשר נקבעו להגשתו בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 (להלן: ייחוק העררי).

למען הותירות הוטיפה וטענה המשיבה כי דין הערר לחידחות אף לגופו, מאחר ושטח הקרקע הצמוד למבנה העוררת משמש לחנייה ולהעמסת טובין ולפריקת חומרי גלס המגיעים לעסקה של העוררת ומהווה חלק בלתי נפרד ממכלול השירותים שמספקת העוררת ללקוחותיה ו/או מקבלת לעצמה וכי שימושים אלה מעידים על כך שהעוררת היא הנהנית העיקרית משטת הקרקע ובעלת הזּיקה הקרובה ביותר אליו. המשיבה הוסיפה בגדר יילמעלה מן הצורךיי כי בנסיבות אלה אף ניתן היה לתליב את שטחה קרקע כייבנליןיי.

ביום 21.5.2014 קיימנו דיון בערר בנוכתחות הצדדים ובאי כוחם. במסגרת דיון ּה העלו הצדדים טענותיהם ביתר פירוט והשיבו לשאלותינו. כן הובהר על ידי העוררת כי היא חורה בה מהטענה לגבל הגלריה ומבקשת הכרעה אך ורק בסוגיית שטח הקרקע.

בתום הדיון נקבע הערר להגשת סיכומים, אליהם יוכלו הצדדים לצרף תצהיר לתמיכת העובדות אשר הועלו בפנינו במהלך הדיון וכן תמונות של שטח הקרקע.

בנוגע לטענתה המקדמית של המשיבה בדבר הגשת הערר באיחור, הוחלט כי הכרעה בנושא זה תינתן לאחר המצאת אישור דואר רשום לגבי מועד משלוח וקבלת התשובה להשגה על ידי המשיבה וחורינו למשיבה לצרף אישור גה לסיכומיה.

בהתאם להתלטתנו הגישו הצדדים סיכומיהסם בצירוף תמונות והעוררת אף צירפה לתצהירה תצהיר של מר אריאל אלון, מנהל העוררת (להלן: יימר אלוןיי), אשר נכח בדיון שהתקיים בפנינו, במסגרתו חזר מר אלון והעלה את הסבריו לגבי אופן חשימוש בנכס.

נציין כי לסיכומיה של המשיבה לא צורף אישור משלות התשובה להשגה בדואר רשום והטענה למעשה נזנחה לתלוטין בסיכומיה. על כן, איננו נדרשים להכריע בסוגיה זו.

דיון והכפרעה

.10

.1

ג

3

4

.5

.6

כאמור, לאחר וניחת הטענה לגבי הייגלריהיי על ידי העוררת וזניחת טענתה המקדמית של המשיבה בדבר הגשת הערר באיחור, נותרה סוגיה אחת להכרעתנו שהנה טוגיית חיוב שטח הקרקע והאם חיא באה בגדר 'יקרקע תפוסהיי.

מאז חקיקתו של חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשניעע-

2 (להלן: ייחוק ההסדריםיי) בשנת 1993, מוסדרים ההוראות לעניין הטלת ארנונה בחוק ההסדרים.

סעיף 7, חוא סעיף ההגדרות של חוק ההסדרים, קובע כי ייקרקע תפוסהיי הנה כמשמעותה בסי 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: 'יפקודת העלריותי).

סעיף 269 בפקודת העיריות עומד בראש פרק 14 לפקודה, שעניינו ארנונה. ייקרקע תפוסחיי הוגדרה

בסעיף וה כ :

"כל קדקע שבתחום העיריה שאינה אדמה הקלאית, שמשתמשים בה ומחזיקים אותת לא יחד עם בנין 'י; (ההדגשה שלנו).

גס בצו המסים של עירית נצרת עילית לשנת 2013 (להלן: "יצו המסיםיי), בס' 6(א), קיימת הגדרה לייקרקע תפוסהיי שהנה למעשה אימוץ ההגדרה שבפקודת העיריות - כדלקמן:

"קרקע תפוסה -שטה קרקע, שאינו אדמה חקלאית, שמשתמשים בת ומתזיקים אותת לא יחד עם בניין". (ההדגשה שלנו).

טעיף 269 לפקודת העיריות אף מגדיר מהם 'ינכסיסיי התייביס בארנונה -כדלקמן:

/בנינים וקרקעות שבתחום העיריה, תפוסים או פנויים, ציבוריים או פרטיים, למעט לַחו 2!". (ההדגשה שלנו).

עוד נוכיר בהקשר זה את הגדרת המונח יירחוב'' -המצויה בפקודת הפרשנות [נוסח חדש] כדלקמן:

,רחוב או דרך - לרבות כביש, שדרה, סמטה, משעול לדוכבים או לדגלים, ככר חצר, טיילת, מבוי מפולש וכל מקום פתות שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו, או שהציבוד נכנס אליו או שרשאי להיכנס אללני. (ההדגשה שלנו).

ובהקשר וה נפנה לעמיינ 5 רשות שדות התעופה נ' מנהל הארנונה בעירית הרצליה -בו נקבע כי קיימת רלבנטיות למונת יירחוביי שבפקודת הפרשנות, לצורך תיובי ארנונה -מאחר ומהמונח הקיים בפקודת העיריות לא ניתן ללמוד מה? משמעות המונח י'ירחוביי.

מהאמור לעיל עולה כי שטח שיוגדר כ יירחוביי איננו בר חיוב בארנונה,

17

.8

.9

.0

בבג'יב 129/84, פרופיל חן ני המועצה המקומית יבנה, פייד לה(4), 413 (להלן: ייפס'יד פרופיל חן), העמיק בית המשפט העליון ובחן את היסודות אשר בהתקיימסם ניתן לראות בשטח קרקע כייקרקע תפוסחיי, ועמד על קיומם של ארבעה תנאים מצטברים לצורך חיוב כקרקע תפוסה, שהנס כדלקמן:

- כי אין המדובר בקרקע תקלאית,

-כי קיימת חוקה בקרקע

- כי קיים שימוש בקרקע

-כי הקרקע היא לא יחד עם בניין.

כאמור, במקרה שלפנינו הצדדים אינם חלוקים כי התנאי הראשון-- כי הקרקע אינה חקלאית -

מתקיים, והטענות שהעלתה העוררת הופנו כנגד התמלאות התנאי השני, השלישי והרביעי, קרי --כי לא מדובר בקרקע שמשתמשים בה ושמחזיקים בה לא ביחד עם בניין (ראו סי 7 לסיכומי העוררת).

העוררת בעררה ובטיכומיה ביססה את טענתה לכך שלא קיימים שימוש וחזקה בקרקע על פי האמור בבגייצ 764/88; 1437/90 ; 1985/90 דשנים וחומרים כימיים בע''ימ נ' עירית ק. אתא (פורסם בנבו)

(להלן: 'יפס'/ד דשנים'י) - שם נפסק כי אין די בשימוש בנכס וכי נדרשת תוקה קניינית / משפטית, בו קרי -בעלות, שכירות או חכירה-ראו האמור בעמי 812 לפסהייד (פסק דינו של כבי השי לויף):

**סבודני שבתנאי השני דלעיע טמונים שני תת-תנאים: א. +משתמשים - כפי ששימוש הוסבה בבגייצ 129/84, 227, בשנ/צ 51/84, 58 2 הניל; ב. '/מחזיקים/ > וכאן, לדעתי, הכוונה להתזקת

משפטית כלשהי. כך סבורני, שמכפל המלים :יש להסיק כי נלדשת גם התזקה במהותה המשפטית-קנמיינית, דתיינו בעלות, שכירנת או תכירת.

אין די אס כן שפלוני משתמש באופן קבוע בשטת מסוים להתניית מכוניתו לצודך חיובו בארנונת בגן אותו שטח, אס אין לו בנוסף גס החזקת משפטית באותו שטת. רק שילוב של תחזקה במובן האמוד ושימוש בפועל *וצרים בסיס לח:וב השטת באלרנונה בסיווג של /קרקע תפוסה כאמור

בסעיך 269 דלע 2ל'/. (ההדגשה שלנו).

ואולם, פסיקה זו עליה מסתמכת העוררת, לא נשתמרה, ובתי המשפט המחויים, כמו גס מרבית המלומדים, סברו כי אין לקבוע את מבחן החזקה המשפטית / קניינית במבתן בלעדי לצורך הכרה בקרקע כייקרקע תפוסהיי -ואת בשורה של פסקי דין ומאמרים, עד שגישה וו אומצה גס על ידי בית המשפט העליון - ראו לעניין וח עעיימ 4551/08, עיריית גבעת שמואל ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע'ימ ואח', מיום 1.12.2011, (פורסם בנבו) (להלן: ייפסייד גבעת שמואליי) - האמור בסי 29 לפסק

הדין, כדלקמן:

+יבעניין דשנים קבע בית המשפט העליון כי הלהחזקתי הנדרשת לשם סיווגה של קרקע כיקרקע תפוטת? היא החזקה /*במהותה המשפטית-קניינית, דהיינו בעלות, שכירות או תכירה? (שם, בעמל 812). עס זאת, גישה זו לא נשתדשת בפטיקה. נדאה כי, לאורך השנים, השתדש בפסיקה של בתי המשפט דלמטה מבחן ת/התזקה בפועל או מבחן הלתתזקה המעשית?, כאשר לשאלה אס קיימת, בנוסף לכך, גם זכות קניינית בקרקע לא יוחסה כל משמעות... (ראו למשל; עמנ (מתוזי חי?) 406/04 קלאב מרקט רשתות שיווק בעימ ני מנהלת האלנונה של עירית חדרה, פס? ז' ((פורסם בגבו], 13.5.2005); המ (מחוז!י תי") 13/55 טנלר נ/ עירית חיפה, פיימ (ת) יט 157 [פולסם בנכו] (1957)). עמדה זו מקובלת גם על מדבית המלומדיס בתתום (לאו: רוסטוביץ - כדך ראשון, בעמי 346-345; וינוגלד, בעמ 565)...

לשיטתי, ניתן לשלב, בהתאם לנסיבות בין שתי הגישות גס יתד; לאמוד: הלתתזקה?

הנדרשת לשם ס: ווגה של קדקע כייקרקע תפוסה יכולה לבוא לידי ביטוי באחד מתוך שניים -

קיומה של זכות משפטית-קניינית בקרקע או *החוקה בפועלי?, במובן של שליטה פיזית,

.1

במידה כזו או אחרת, בקדקע. זוהי המסקנה המתבקשת מתכליתם של דיני הארנונה (ההדגשה שלנו).

בית המשפט הוסיף ונימק כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תכליתם של דיני הארנונה, שההצדקה להטלתה טמונה בהנאה שמפיקים הנישומים מהנכסים בתחומה של הרשות המקומית המצויים בהתוקתם -וראו לעניין וה האמור בעייא 9368/96 מלירסון בע"מ ני עיריית קרית ביאליק, פייד נה(ע)

6 -כדלקמן:

/ההצדקה להטלת התיוב העקרוני לשלם ארנונה טמונה בהנאה שמפיקים תנישומים מן השירותים שמעניקה הרשות המקומית לנכסים המצויים בהחזקתס... הנאת הנישומים מל הנכס שבו הש מתזיקים כדוכה ומותנית אפוא בהנאתם משיוותיה של הרשות המקומית. הדעת נותנת, כי מקום שמתזיקי הנכס נהנים מש'דותיט אלו, ראוי כו ישתתפו במימון עלותס (שם, בעמי 164)/.

כן ראו את האמור בנושא זה בעת'/מ 66544-02-11 ארגיל חפירות בע'/מ ואח' נ' עיריית נצרת

עילית (פורסם בנבו) (להלן: ייפסי'יד ארגיליי) :

*פרשנות מרתיבה זנ( למונת *מחזיקיי (/מחזיק בפוע 2? ולא דווקא /בעלים?) נשענת למעשה על הגישה לפיה לצרכי אלנונה, רואים כיימתזיקי? את מי שהינו בעל תזיקה הקלובה ביותל לנכס במועד הרלבנטי לחיוב (על *מבחן הזיקה' ראה בר/ע 422/85 חברת.

בתי גן להשכדה בע"מ ני עיליית תל- אביב- יפו, פיד לט(3) 341 (1985)/. (ההדגשה שלנו).

ראו לעניין זה אף את מבחן ייהנהנה העיקרייי אשר נקבע בפסיקה לגבי השאלה מתי יוכר שטח קרקע כיירתוביי המופטר מחיוב- לפי מבחן זה, יש לבחון מיהו היינהנה העיקרייי מאותו שטח יירחוביי, וכאשר התכלית העיטרית או הכמעט בלעדית של השימוש בשטח המדובר היא לטובת נישום מסוים כגון לצורך מעבר ו/או הגעה לבית העסק המדובר ו/או לצורך פריקה וטעינה - הרי שלא מדובך בייסתטיי יירחוביי העומד לרווחת/לשימוש הציבור הרחב, אלא בשטח שבו נעשה שימוש ספציפי לטובת סידוס האינטרסים של העטק השוכן בצידו, ולכן אינו יירתוביי (ראו לעניין זה את הדברים שנקבעו ה''פ 786/94 מלירסון בע'ימ נ' עירית קרית ביאליק, (פורסם בנבו) (להלן: ''פסי'יד מלירסוןיי)

והאמור בפס''ד דשנים. ַ

לסיכומס של דברים, ולפי פסיקתו של בית המשפט העליון, מאתר והבסיס לחיוב בארנונה הנו ההנאה שמפיק מהנכט מי שמשתמש בו ומחציק בו ונהנה ממנו בפועל, אין הכרת כי יסוד הייחוסה בקרקעיי יחא משפטי / סנייני דווקא, וניתן להסתפק בשימוש ובחוּקה וחנאה מהקרקע בפועל, גם אס המחזיק / הנהנה אינו בעלים או שוכר או חוכר של הסרקע, על מנת שיתמלא יסוד תייחוּקהי לצורך חיוב בגין י"קרקע תפוסהיי ועל מנת שיוכרע כי אין המדובר ביירחוביי.

ראו לעניין וה אף ראה והשווה לעעיימ 3 זוהר נ' עיריית תל אביב, שם נקבע כי אפילו מדובר בפולש שאינו משלם שכירות, אך מפיק רווח מהנכס, ראוי לגבות ממנו תשלומי ארנונת.

מאחר ובמקרה שבפנינו, אין חולק כי לעוררת אין זכות קניינית בנכס, אלא היא שוכרת את המבנה מבעליו, בעוד שטח הקרקע לא נכלל בהטכם השכירות (ראו טי 2 לתצהירו של מר אלון - דבר אשר לא נסתר ואשר המשיבה לא חלקה עליו), נותרה השאלה האם העוררת עושה שימוש בחלק הקרקלע ומחזיקה בו בפועל.

נאמר כבר כעת, בי לאחר שעלינו חיטב בראיות ובתמונות שהוצגו בפנינו, ולאור התרשמותנו מדברי הצדדים במהלך הדיון שקיימנו, השתכנענו כי העוררת הנה הנהנה העיקרייי משטח הקרקע וכי 5.

2

.3

4

אכו קיימת חזקה ושימוש של העוררת בנכס וכי מתמלאים התנאים הדרושים לחיוב שטח הקרקע ב''קרקע תפוסה'י, במפורט להלן.

במסגרת הדיון שהתקיים בפנינו, וכך גם במסגרת תצהירו, מסר מנהל העוררת מר אלון, את הסבריו לגבי שטח הקרקע. נאמר כבר כעת, כי מעדותו של מר אלון בפנינו עולה, כי לא קיימת מחלוקת על כך שהעוררת עושה שימוש ונהנית בפועל משטח הקרקע, אולם, העוררת טוענת כי המדובר בשימוש חלקי, בלתי רציף ולכן אין לראות בכך ''שימוש' או ''חזקה'י.

ראו לעניין ּה דבריו של מר אלון בס' 4-5 לתצחירו:

לתשטח פתות לכלל 2 הציבור וכל מי שרוצה *כול לעשות בו שימוש. אין בפתחו מחסום, שומל או הגבלה כלשהם. לעתים חונים במקום לקוחות או עובדים של השוכרים האחרים במבנה. לחברת אין שליטה בשטח זה ואינה יכולה או מעוניינת למנוע שימוש בשטח על ידי הציבוד. החברה אינת עושה שימוש סדיר בשטח זה. התברה לא מעמידת בו את רככיה לא ביום ולא בלילה. אחת למספל שבועות מגיע דכב אשד פודק חומרי גלם ומעמיט מוצרים שיוצרו בחברה. לעתים הפריקה והטעינה נעשית מהשטח המיל ולעתים בסמוך לו. הכל לפי רצון הנהג המוביל'י.

יצויו כי לגבי תדירות השימוש בקרקע ובפרט תדירות פריקת המשאיות - קיים הבדל בין הצהרותלו של מר אלון לעיל בתצהירו לעומת אלה שמסר במסגרת הדיון - ראו לעניין אה דבריו של מר אלון

בעמי 6 לפרוטוקול הדיון מיום 4.5.2014:

/מר אלון: אני רוצה להגדיר את זה במילה אחת, ההוכחה הכי טובה לזה אס תבוא לשם בלילת , לא עומד שום דבר 7:2 המבנה, לא משאית, לא רכב, כלום, החניה הזאת לא תפוסה, אין לה, היא לא משמשת אותנו כתניון קבוע, הלא לא משמשת אותנו להעמדת רכבים שלנו באופן קבוע ולא תפסנו אותה, לא שגרמו אותה עם שער בלי שאף אחד יכול להיכנס , כל אחד יכול לעמוד שם.

ש: אב 2 אתם עושים, כמו שאמדת, טעינה ופריקה בצמוד לעסק

מד אלון: אנחמן ענשים טעינה ופדיקה לכי הצורץ אבל טעינה ופריקת יכולה להיות משאית אחת

פעם בשמועי. (ההדגשת שלנו).

יצוין כי עדותו זו של מר אלון בפנינו- לפיה תדירות הפריקה של המשאיות לנכס היא גבוהה ותר מוו שצוינה בתצהירו - עולה בקנה אחד עם השכל הישר וההיגיון, ואף הגיוני בעינינו שתדירות השימוש היא אף גבוחה מכך -וזאת בשים לב לכך שבנכס קיים מפעל יצרני -מפעל לייצור תה (סי 1 לסיבומי העוררת), אשר מטבע הדברים מצריך פריקה של חומרי גלם בתדירות משמעותית הנחוצה לייצור המתבצע בנכס וכן טעינה והפצה של הסחורה המילוצרת בנכס.

*יצור זה מטבע הדברים כולל שימוש ואחסנת חומרי גלם והעוררת עצמה ציינה זאת ועמדה על החשיבות וההיקף המשמעותי של השימוש בחומר גלם ואיחטונו בנכט -ראו פיסקה ראשונה להשגתה מיום 14.1.13 -- במסגרת טענותיה לגבי חיוב הגלריה: .

גלרית זו הנה גלליית חנמלים ואיחסון והיא קיימת בתוך המבנה אותו שכרנו...כמו כן גלריה זו משמשת לאיחסון חומלי גלם ופשפיכת חומד הגלם למכונות...לא ניתן להפעיל את מכונות האריזת שלנו ללא גלריה כיוון שאחרת לא ניתן להגיע לסילו ועשפוך אה התומר כלומד הגלדיה הנת חלק מתהקליד הייצור שפנו שבלעדיו אי אפשר לקיימ!/. (ההדגשה שלנו),

מכאן, שברור שקיים צורך בתגעה של משאיות אל הנכס בתדירות לא מבוטלת ולצורך כך, גם אם לא נשכר שטח קרקע, ברור כי קיומו של שטח קרקע בו יתבצע תמרון של אותן משאיות ותחליך

הפריקה והטעינה מהן ואליהן, הנן נחוצ ואף הכרתי לה לקיומה ולצורד הגשת תכליתה.

מסקנה זו לפיה מתבצע בשטח הקרקע שימוש והחזקה בפועל לצורך תמרון, פריקח וטעינה של משאיות אף עולה בקנה אחד עס התרשמותנו מהתמונות שהציגו בפנינו הצדדים -אמנם במסגרת 6

.5

.6

7

התמונות שצירפה העוררת לסיכומיה, צורפו תמונות בהם נצפה שטחה קרקע ריק לתלוטין ולא נצפו עליו רכבים או משאיות, אולם לעומת ואת בתמונות שצירפה המשיבה לסיכומיה, נצפה שטת הקרקע כאשר עליו משאית הנמצאת במצב של פריקת סחורה, כאשר במקום מצויה גם מלגות המשתתפת בתהליך פריקת הסחורה.

כך גס עולה מהתמונות שהמדובר בתלק צדדי ואחורי למבנה, שפרט לעוררת שהמפעל שלה צמוד אליו, לא נראה כי קיים ציבור המגיע אל שטח גה ועושה בו שימוש, לפחות לא באופן קבוע.

על כן, מבל אלה השתכנענו כי אכן טיימיס שימוש ותוקה של העוררת בשטח הקרקע וכי היא אכן מפיקה ממנו הנאה ומהווה בעלת חזיקה הקרובה ביותר אליו, ולא רק ואת, אלא שהוא חיוני ואף הכרתי לצורך הגשת תכליתו של העסק שלה -שהנו מפעל לייצור תה.

לאור זאת, אין לטעמנו לסייע לעוררת בטענתה, כי היא לא הציבה במקום גדר (למעט מעין מעקה הקיים במקום, אשר נטען כי הוא מצוי שס מטעמי בטיחות) ולא חסמה את הגישה עם שומר ואינה מונעת שימוש במקום מאחרים וכי כל החפ בכך יכול לעבור במקום או להחנות בו את רכבו -

גם אס הדבר נכון ונעשה שימוש למעבר בשטח הקרקע על ידי גורמים אחרים (הגם שלא הובאו ראיות לכך), התרשמותנו משמיעת נציגי הצדדים ומהראיות והתמונות שהוצגו בפניו חנה, כי לכל הדעות העוררת הנה המשתמש העיקרי והנהנה העיקרי משטח הקרקע - כמי שמפעל יצרני שלה מצוי בצמידות אליו והוא משמש אותה ואף הכרחי לה לצורך פריקה וטעינה של סהורה וחומרי גלס ובהיותו של השטת צדדי ואחורי ולא ציר תנועה מרכזי, ובוודאי שהנאה ושימוש אקראי וחד פעמי כוה או אחר של עובר אורח כזה או אחר אינו שווה בהיקפו להנאה ושימוש של העוררת.

ובהקשר וה נציין כי גם לא השתכנענו כי באמור בפסק הדין בעתיימ 254/09 הום סנטר בעי/מ מ עירית עפולה ואח' (פורסם בנבו) אשר צוטט בסיכומי העוררת (סי 16 לסיכומיה) יש כדי לסייע לה, שכן, ראשית- באותו המקרה בראש ובראשונה ביסס כבי השי אברהם החלטתו על כך שלעוררת אקן חוקה משפטית בקרקע -שכן אינה שוכרת או בעלים שלו -- גישה אשר כאמור שונתה מספר חודשים לאחר מתן פסק דין וה בפסייד גבעת שמואל,

ושנית - באותו המקרה דובר בשטח קרקע שלא היה צדדי ואחורי כגון וה של העוררת ושלא הוכת שהעוררת היא הנהנית העיקרית ממנו -שכן הוכת שכל החנויות במתחם עושות בו גס הן את אותו חשימוש שעושה העוררת -לפריקה וטעינה ולהחניית רכבים.

באותו המקרה העיריה ביקשה להתבסס על כך שהעוררת עושח שימוש כאמור בהיקף נרחב יותר מאחר ושטח העסק שלה הוא הגדול ביותר במתתם, אולם טענה זו לא התקבלה שכן נקבע שאין בכך לבססה כיינהנה עיקרייי לעומת העסקים האחרים במקום שגם משתמשים בקרקע צו.

ואלו במקרה הנדון מצב הדברים שונה --המדובר בשטח אחורי וצדדי ולא הוכת שקיימים נחנים נוספים המשתמשים באופן קבוע כמו העוררת בשטת לפריקה וטעינה, רק נטען ליכולת לעשות שימוש אקראי על ידי משתמש כזה או אחר - בכך לטעמנו אין לפגוע במסקנה אליה הגענו על בסיס התרשמותנו -כי העוררת היא הנהנית העיקרית משטת הקרקע.

על כן, אין לטעמנו בפסייד זה לסייע לעוררת.

ולעומת ואת, קיימת פסיקה אחרת, של בית המשפט העליון, במסגרתה הוכר שטח קרקע בו נעשח

שימוש לפריקה וטעינה כייקרקע תפוסהיי - בבריימ 327/11 קו אופ שיווק וירקות נ' עירית ראשון 7

.8

.9

.0

.1

לציון (פורסם בנבו) (ערעור על עמיינ 324/07)- בו נקבע כי שטח קרקע המשמש לפריקה וטעינה של סחורה - הגם שנקבע עובדתית כי הוא גס משמש לחניה של רכבים אחרים משל העוררת - אינו מהווה רתוב, ואת על בסיס ממצאיה העובדתייס של וועדת הערר כי מתבצעת במקום פריקה וטעינה של סחורה ותנועה של משאיות -ונקבע כי די בכך על מנת לקבוע כי העוררת הנח ה'ינהנתיי

העיקרייי משטח ה ועל כן אין מקום להכיר בו כיירתוביי:

*אשר לס:ווג הנכס כ-/רחוביי, אזכיר כי ועדת העדר קבעה ממצאים עובדתיים בעקבות הסיור שערכת במקום, (ביניהם מצאה כי הנכס משמש בעיקר לתנועה ופריקה של משאיות מטעם המבקשת. בהתחשב בנתון זה, סבורני כי פסק- הדין עועה בקנה אחד עם מגמת הפטיקה, להימנע מתחלת המונת רחוב על נכסים, לגביהם ניתן לאתר נהנה עיקרי מן הנכס, וזאת -- גס אם נעשה בנכס שימוש נוסף ע2 ידי ציבור בלתי-מסוים (ראו: ע/א 9368/95 מלירסון בע'/מ ני עיריית קדרית ביאליק, פיד נה(1) 156 (1999)).

ובאשר לפסייד דשנים אליו מפנה העוררת -שס הוכרו הדרכים והכבישים הפנימיים בתוך המפעל כיירחוביי - נפנה את תשומת הלב לכך שבאותו המקרה הבסיס למסקנה זו של בית המשפט חיתה, שבדרכיס אלה עובר ציבור נרחב מאוך, הכולל ספקים רבים המגיעים אל העוררת, עובדים, לקוחות

המבקשים להגיע אל העוררת בהיתר -ובנסיבות מיוחדות אלו - אשר לכל הדעות אינן מתקיימות

בערר שלפנינו - נקבע כי יש להכיר בכך כיידרך ציבורית'י:

/מדובר, בפועל במספר רב של אנשים, הנמנים עם הציבור הרתב. במקרה כזה *<כללו שטחים אלה בגדרה של דדך ציבורית, הגם שהמעבר בה מבוקר ומותנה בקבלת איש!ל/י. (ההדגשה שלנו).

עוד בהקשר גה נשוב ונוכיר, כי העוררת אלנה תולקת על כך שהיא עושה שימוש בשטח הקרקע, אלא שהיא טוענת ששימוש וה אינו רצלף ואינו לומיומי ומשכך אין לראות בו שימוש. ואולם, לטעמנו, אין הכרת כל השימוש או ההנאה שמפיקה העוררת משטח הקרקע יהיו רציפים וייעשו במשך כל שעות היום או בכל לוס ברציפות, וקל וחומר כאשר ה שימוש זה הנו חיוני והכרתי לקיומו של העטק שבנכס - לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בעעיימ 1860/06 תשתיות נפט נ' קרית טבעון (פורסם בנבו) (להלן: ייפס''ד תשתיות נפטי) -

*כאשר מדברים על שימוש, אין לדעתי צורך שהשימוש *היה יום יומי. גס החזקת קוקע לצורך עבודות אחזקה ואפילו אם עבודות אחזקה אלה מתבצעות רק מפקידה לפקידה, די בה כדי להוות שימוש. שימוש כזה עונה על הדרישה של יפעולה תיצונית המעידה על שימוש '(בי/4 764/88; 0 1985/90 דשנים וחומרים כימיים בע'/מ נ' עירית ק. אתא הניל בע"מ 812 (פורסם בנבו))./

עוד ציין בית המשפט בפסייד תשתיות נפט בהקשר זה, כי יש לזכור כי המדובר בפטור מחיוב, ואם יוכר שטת הקרקע כיירתוביי וכתוצאה מכך יופטר מחיוב, ייפול הנטל של הפטור על הציבור- ועל כן, יש לפרשו בצמצום ולא בהרחבה.

לטעמנו, פירוש מצמצם כאמור, אינו מאפשר קבלת טענתה של העוררת, אשר מייחטת משקל משמעותי לכך שהגעה לנכס בלילה תלמד שלא נעשה בו כל שימוש ושלא חונה שס כל רכב של העוררת או מתבצע בו אחטון - איננו סבורים שהיעדר שימוש בשעות הלילה, או בימים מסוימים, מספיק על מנת לפטור את הקרקע מחיוב, והכרה בה ככזּו שלא משתמשים בה ולא מפיקים ממנה הנאה באופן משמעותי.

ולבסוף -בכל הנוגע לתנאי חרביעי -- יישלא ביחד עס הבניין.." - בפסייד ארגיל דלעיל נקבע לגבי

תנאי וח כל:

*אשר לדרישת כי הקלקע לא תוחזק יחד עס בנין, הכוונה היא שהשימוש בקרקע יתיה עיקרי ולא טפל לשימוש בבניין/.

לאחר שעיינו היטב בראיות שהוצגו בפנינו ולאור התרשמותנו מדברי הצדדים בדיון שקיימנו, השתכנענו כי לכל הדעות השימוש שעושה העוררת בשטח הקרקע אינו שימוש טפל כלל ועיקר לפעילות הייצורית שבמפעל שבנכט אלא נהפוך הוא - המדובר בפעילות הכרחית לצורך הגשמת תכליתה של העוררת כייצרנית תה -ונפנה בהקשר זה לניתות שערכנו לעיל בדבר היקף השימוש בחומרי הגלם והצורך בתדירות גבוה של משאלות לפריקתם ולהעמסת טחורה מהנכס לצורך הפצתה (ראן סעיפים 23-24 לעיל).

בכך לכל הדעות יש לטעמנו ללמד כי השימוש בשטת הקרקע הוא עיקרי ולא טפל לשימוש בבניין.

2. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי מתקיימים כל התנאים הדרושים לצורך הכרה בשטח

הקרקע כייקרקע תפוסהיי וכי היא אינה יירחוביי.

סוף דבר

3. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, קביעתנו הנה כי כדין תויב שטח הקרקע על ידי המשיבה וכי דין

טענתה גו של העוררת להידחות.

4. אשר על כן, לאור האמור לעיל, נדחה הערר.

5. בנסיבות העניין, אנו מחייבים את העוררת בהוצאות המשיבה בסך של 3000 ₪ אשר ישולמו תוך 30

לוס מהיום כי אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

6. בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשטי/א -2000, קיימת זכות

ערעור על החלטת צו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת תוך 45 יום מיום מטירת ההחלטה.

7. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי

דין בוועדת הערר), התשלייו -1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית נצרת עילית, וואת תוך 10 ימיט מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום הההלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.

היום: ווה

2%

וו

/ ישן 6

עו''ד איהאב/סת/ניני מר משה תו כהן עו'יד רות שמש יו'יר הוועדה חבר הוועדה חברת הוועדה