ועדת ערר לענייני ארנונה מס 0
ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית
שליד עיריית נצרת עילית
ערר : 2005-2009
חברי ועדת הערר: יו"ר- = אריה להב
משה כהן-תוטסיה
הריאטה כרמלי
היועץ המשפטי לועדה: = עו'יד רונן צרפתי
בענלין: 0
אטורה תעשיות בע''מ העוררת
ע"י בייכ לוי, עבדי, עברון פרוּנטי ושות'- משרד עורכי דין מדרך אבא הלל 14 רמת-גן 52506
טלי: 03-6017000 פקס : 03-6017001 -
- נ ג ד.-
מנהלת הארנונה בעיריית נצרת עילית: המשיבה
ע'יי בייכ ברק-גיט-מסטריאל- משרד עורכי-דין
רתוב בן גוריון 12 (מגדל הקונקורד) בני ברק
טל: 7 פס : 03-6081798
החלטת ו
מהות המחלוקת נשוא הערר
א. בתיק וה, הוגשו השגה וערר בהתייחס לשנות המט 2005-2008 כולל, בעקבות הודעת שומה
מתוקנת שהוציאה המשיבה לעוררת מיום 27/11/08 המתייחסת לשנים 8 (כולל)
והודעת שומה זהה שהוצאה מיום 15/1/09 המתייחסת לשנת 2009, בפני הועדה, התקיימו
שני דיונים: ביום: 27/6/10 ומיום 9/11/11. לאחר שהצדדים ניסו להגיע להסכמות והדבר לא
צלח, נדרשה הועדה ליתן החלטתה, ואת לאתר שהצדדים הגישו סיכומים.
ב. לאהר שהועדה קראה את טענות הצדדים, כפי שפורטו בכתבי הטענות לרבות טיכומי
הצדדים, הודעת עידכון מטעם העוררת ואף שמעה את טיעוני הצדקיס בישיבות כנ''ל, מתכבדת הועדה ליתן החלטתה, כדלקמן: ְּ
המסכת העובדתית ו[
ו
1. העוררת החזיקה החל משלהי שנת 2002 ועד ליום 14/4/2010 בנכס ההשום בספרי העיריה
כנט מס' 200025001, המצוי באזור התעשליה ציפורית, בתחום שיפוטה המוניציפאלי של עיריית נצרת עילית (להלן :'יהנכסי'). הנכס שימש את העוררת בתקופה כנייל במפעל לייצור חוטים אלסטיים. ו
0
עובר לכניסת העוררת לנכס והחזקתה בו, התויקה בנכס חברת ספנדקס ישראל בע"מ (בפירוק). חברת ספנדקס נקטה בהליכי השגה וערר ביחס לחיובי האהְנונה בעטיין ניתנה
1
ב
כ
4
.5
.6
7
8
החלטת ועדת הערר מיום 13/4/03, אשר קבעה את נתוני השומה (גודל וסיווג) אשר אף יחולו לגבי העוררת,
בין המשיבה לבין העוררת נותרו מתלוקות נוספות לרכיבי השומה, אשר לובנו ביום 8 במסמך עליו חתמו הצדדים (נספח 6 לערר). לאחר תיקון נוסף של נתוני השומה ביום 25/4/06 (נספה 10 לערר), נקבעה בהסכמת הצדדים, השומה לחיוב, כדלקמן:
א. 10,050 מ"ר של מבנים לפי סיווג יימלאכה ותעשיהי' (קוד שימוש 409);
ב 14,988 מ"ר של שטחי קרקע תפוטה לפי סיווג 'יקרקע תפוסה (קוד שימוש 1
ג. | 360 מ"ר של מבנה , לפי סיווג "משרדים ומתן שירותים" .
סה''יכ 25,398 מ"ר
ביום 4/5/03 הוציאה העיריה מכתב לעוררת ולפיה ועדת הערר החליטה לחייב העוררת על-פי הנתונים שנקבעו עבור חברת ספנדקט ישראל (כאמור בנטפח 13 לערר):
א 12,412 מ'ייר של מבנים לפי סיווג ימלאכה ותעשיהיי (קוד שימוש 409);
ב 11,727 מ"ר של שטחי קרקע תפוסה לפי סיווג "קרקע תפוסה (קוד שימוש
1)):
ג. | 360 מ"ר של מבנה , לפי סיווג "משרדים \ומתן שירותים" .
סה"כ 24,499 מ"ר
ביום 27/11/08 הוציאה המשיבה לעוררת כאמור לעיל, שומת ארנונה מתוקנת, בעקבות בדיקה ומדידה של שטח הנכס מיום 2/7/08 , על-פיה התווספו לחיוב שטחי קרקע ומבנה, השומה החדשה הוצאה בתחולה רטרואקטיבית מיום 1/1/05 ועד ליום 31/12/07 (נספח 3
לערר) , כדלקמן:
9 11522 מ"ר של מבנים לפי סיווג יימלאכה ותעשיהיי (קוד שימוש 409);
ב- 2,252 מ'יר של מבנים לפי סיווג יימאגרי מים" (קוד שימוש 416);
ג 47,649 מ''ר של שטחי קרקע תפוסה לפי סיווג ייקרקע תפוסה ......" (קוד שימוש
1);
ד. 360 מי'ר של מבנה , לפי סיווג "משרדים ומתן שירותים" .
סה"כ 61,783 מ"ר
ביום 15/1/09 הוציאה המשיבה לעוררת שומת ארנונה לשנת 9 וה לשומה שהוצאת כנייל, לשנים 8 (נספח 8 לערר),
בעקבות השומות כנייל, הגישה העוררת השגה וערר ביחס לשנות החיוב 2005-2009 נשוא הערר שבנדון, במטגרתם עתרה לבטל את הדרישה הרטרואקטיבית והעלתה טענות ביחט לגודל השטחים ולטיווגם.
בעקבות דיון שנערך בועדת הערר, נערכה ע"י הצדדים מדידה משותפת של הנכס שבעקבותיה הודיעה המשיבה לעוררת בדבר תיקון הודעת השומה (נספת ג' לסיכומי
2.
העוררת) תוך צירוף תוכנית מדידה עדכנית מיום 31/8/10 (להלן: "תוכנית מדידת עדכנית'י) (נספח ג' לסיכומי העוררת). לבסוף, במסגרת סיכומיה ציינה המשיבה באופן סופי את ממצאי הסיור בנכס ונתוני השומה אותם דורשת מהעוררת, כדלקמן:
א. 12,483 מ"ר של מבנים לפי סיווג ''מלאכה ותעשיהיי (קוד שימוש 409);
ב. 116 מ"ר של מבנים לפי סיווג 'ימאגרי מיסי" (קוד שימוש 416) ;
ג 24244 מי'ר של שטחי קרקע תפוסה לפי סיווג "קרקע תפוסה ..
1))
ד 808 מ"ר של מבנה , לפי סיווג יימשרדיס ומתן שירותיסי" .
סה''כ 37,651 מ"ר
." (קוד שימוש
9 על-פי הודעת עדכון מטעט העוררת מחודש 11/2011, עולה כי העוררת מטכימה כי סהייב השטת המדוד (לא כולל קרקע תפוטסה ושטח הצנרת) בו היא מחזיקה הינו 11,647.30 מייר, אותם לטענתה יש לסווג בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי, כאשר נותרה מחלוקת לגבי סה"כ השטח בו חוייבה כאמור, בסטווג "תעשייה ומלאכה", וכן חיובה בשטח בסיווג "מאגרי מים", ובשטח נוסף בטיווג יימשרדים ומתן שירותים", כאמור על-פי המדידה העדכנית כנייל.
טענות העורדרת:
להלן יובאו בקצרה עיקרי טענות העוררת, כדלקמן:
א השומה נשוא הערר, הוסדרה במסגרת הסכם מתייב שנכרת בין הצדדים בשנת 2004 והשומה
ט
+:
החדשה הוצאה בניגוד לעקרונות ההסכם, בשים לב שלא נעשה כל שינוי בגודל השטחים ובשימוש שנעשה בהם'ע"י העוררת. העוררת הפנתה לפסיקת בתי המשפט בנוגע לאיסור על הטלת חיוב רטרואקטיבי,
אין לכלול בשומת הארנונה חיובים רטרואקטיביים לתקופות אשר קודמות למועד קבלת הודעות השומה-12/2008. כמו כן, לא היה בטיס להוטיף על החיוב הרטרואקטיבי, גם הפרשי ריבית פיגורים כאמור בשומת הארנונה המתוקנת משנת 2006. בעניין אה, הפנתה העוררת לפסיקת בתי המשפט לעניין האיסור על הטלת חיוב רטרואקטיבי ולאיסור בדבר הטלת חובי הפרשי ריבית והצמדה בגין התקופה הרטרואקטיבית - עות"מ 2782/05 בנס הפועלים בע"מ מי
עירית ראשון לציון ואחי.
הוצאת השומה הרטרואקטיבית מנוגדת להוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים מספר 11-04,
"קרקע תפוסת'י- אין לחייב שטחים שהם בגדר אדמת בנייך בסיווג "קרקע תפוסת", ביו היתר מאחר והמשיבה לא ציינה במפורש, מהם שטחי הקרקע התפוסה בתסריט מטעמה, וכל לא חל כל שינוי עובדתי בנתונים העובדתיים שעמדו ביסוד הכרעת ועדת הערר משנת 2003 (נספח 5 לערר). כך, לא נעשח כל שימוש בשטחים המחויבים, לא לצורכי בטיחות ו/או ביטחון. אי לכך, יש לחותיר החיוב כפי שהיה קיים עובר לשינוי השומח, קרי: תיוב בשטח של 108 מ"ר בסיווג ייקרקע תפוסהיי. העוררת מפנה בין היתר בעניין אה לפסיקה: עעיימ 6 תשתיות נפט ואנרגיה בע'"'מ נ' מועצה מקומית קרית טבעון, עמיינ 115/07 רבינוביצ מברשות ואביורי בית בציימ ני עיריית תל-אביב, עייש (חיפה) 5 מפעל מתכת תניתה בע"מ ג מנהל הארנונה שלומר.
כמו כן נטען כי, אין בסיס עובדתי לחיוב העוררת בשטח של חניון בגודל 1,917 מ"ר על-פי הנטען ע"י המשיבה (נספח ג' לסיכומי העוררת מחודש יוני 2011) , מהטעם ושטת זה חינו מחוץ לתחומ? המפעל, אשר התווסף בשלב מאוחר יותר ומשכך, הינו בגדר חיוב רטרואקטיבי פסול\ אשר לעוררת גם לא היתה בו כל חזקה ו/או שימוש כלשהו.
שטתי דרכים/כבישים- יש לפטור השטחים המהווים דרכים/כבישים, בטענה כי מדובר ב'ירחוב'' הפטור מחיוב בארנונה. אי לכך, אין לחייב בארנונה את הכבישים והדרכים העוברים בשטחים המתווקים ע"י העוררת (המהווים חלק מהשטתים בהם חוייבה העוררת בסיווג ייקרקע תפוסהיי), בהתאם למטומן במפת המדידה (נספת 11 לערר), ולחילופין, לבטל התיוב בגין שטת אספלט המטומן במפת המדידה העדכנית (נספה 11 לערר) מתוך השטחים הפתוחים המהווים 'ירחובי' הפטור מתשלום ארגונה. העוררת הפנתה בעניין וח, בין היתר, לבג''צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים ני עירית קרית אתא.
משרדים- שטח המשרד שאינו שנוי במחלוקת הינור 326.63 מ"ר-אותו יש לסווג בסיווג "תעשיה ומלאכה", מאחר והשטח משמש את משרד מנהל המפעל והפעילות כנייל הינה נלווית לשימוש העיקרי שהינו תעשייה. העוררת הפנתה בסיכומיה בין חיתר, לעמיינ 107/02 יבוע
כחול נ' מנחלת הארונה בעיריית עפולה, עמ"נ 304/05 המשביר לצרכן ג' עירית ברמיאל, היפ
ג טוקטידו נ' עירית תל-אביב, הייפ 1241/97 דטסטן סיסטמס נ'י מועצה מקומית גבעת
שמואל.
לחילופין, מחצית מהשטת כנייל הינו ריק וללא שימוש ומשכך יש לפוטרו מחיוב בארנונה, מכח תקנות ההסדרים שמק המדינה (הנחה בארנונה), תשנ"ג-1993.
לחילופין, יש לסווג השטת כני'ל, בחיותו ריק וללא שימוש, בסיווג 'יתעשייה" מאתר וייעודו התכנוני הינו לתעשייה, בהסתמך בין היתר על בריימ 10360/06 תנופורט (1990) ני מנהל הארנונת שער הנגב, ורע'ימ 5045/02 מלס סולמוך ני מנהל הארנונם עיריית חדרה.
6
מיכלים- לטענת העוררת איו כל בסיט חוקי להטלת חיוב בגין שטח של 2,252 מ"ר או כל שטח
אחר בסיווג '"'מאגרי מים". לעניין גודל השטח- חלה טעות במדידת המיכלים. כמו כן, השטחים שנכללו בתתשיב המשיבה בטיווג זה, לא הופחתו במקביל מהשטחים המחוייבים כייתעשייה ומלאכהיי ולמעשה נוצר חיוב בכפל. סיווג וה חל אך ורק על מאגרי/מתקני מים לשניה ולא על מאגרי כימיקלים המשמשים את העוררת כמפעל תעשייתי ולצורך הליבי ייצור תעשייתי ושמירה על בטיחות המפעל.
צנרת (גשר צינורות עילי- אינה בגדר מבנה בר חיוב בארנונה. חיוב גשר הצינורות בשטח של 0 מ"ר הינו חסר בסיס לאור סעיף 5(ד) לצו הארנונה הדן בשטח ייבנייןיי לחיוב, המתייתט למבנים מקורים או כאלה שגובהם מעל ל- 0 מטר. בעצם הטלת החיוב על העוררת בגין צנרת יש משום אפלייה לרעה של העוררת אל מול נישומים אחרים שלא מחויבים בגינה. כמו כן, יש בעצם החיוב כדי להוות שינוי בשיטת המדידה, האסור לפי חקיקת חוקי ההסדרים,
טענה נוספת בעניין- שטח הצנרת מהווה קווי תשתית הפטור מארנונה מכוח החוראת סעיף 6 לפקודת העיריות (נוסח חדש). העוררת תומכת טענתה זו, בבג"צ 162/69 19 חברת הנפט בע'ימ נ' עירית הרבליה,
לחללופין, אין לחייב העוררת בגין מלוא שטח גשר הצנרת העילי, אלא אך ורק את שטח הצינורות המונחים על הגשר המסתכם בשטח של 286.95 מ''ר בלבד, ללא שטח החללים המצויים בין הצינורות מהווים, על-פי הערכה 50% סך השטח הכלוא בין הצינורות הקיצוניים,
. שטח המתקן התעשייתי -- המתקן- המסומן במספר 20 בתוכנית המדידה העדכנית של
המשיבה (נספת ב' לסיכומי העוררת)- הינו מתקן ויקוק גבוה המשמש חלק מתהליך חייצור ומשכך יש לחייבו בארנונה לפי שטח הקרקע עליו ניצב המתקן בלבד המסתכם ב- 286.95 מ''ר, ללא הוספת שטה של 250 מ"ר המחווה את המדרכיס המרושתים העוטפים את מיתקן הזיקוק המשמשים בעיקרם לצרכים בטיחותיים,
- אין לחייב בגין שטחים שלא נמדדו בתוכנית המדידה עליה התבטטה המשיבה בשינוי
השומת- אין לחייב העוררת בשטח של 175.5 מ"ר אשר לא היה בגדר השטחים המדודיס שנקבעו בהודעת שינוי השומה בשנת 2008, אלא הוספו במהלך המדידה העדכנית המשותפת של הצדדים.
טענות המשיבה:
לחלן יובאו בקצרה עיקרי תשובות המשיבה לטענות העוררת, כדלקמן:
א. לעניין סעיף א'- הטענה לפיה נכרת הסכם מחייב בין הצדדים בשנת 2004 ומשכך השומה
3,
החדשה הוצאח בניגוד לעקרונות ההסכמים-נטען כי, לאור העובדה כי מדובר בנכס מורכב ורחב ידיים, עלה צורך במספר בדיקות ושינויים בשומות הארנונה ברבות השנים, עד אשך נתקבלה שומת אמת נכונה ומדוייקת. מאחר ונתגלו תוספות שטחים משמעותיים בנכס, הרי שבדין הוצאה שומה חדשה. ואת ועוד, נטען כי אין לועדת הערר סמכות לדון בטענה להפרת הסכם.
לעניין הטענה לחיובים רטרואקטיבייס לתקופות אשר קודמות למועד קבלת הודעות השומת-12/2008, לרבות חיוב בגין הפרשי ריבית פיגורים כאמור בשומת הארנונה המתוקנת משנת 2008- המשיבה טענה לחוסר טמכות ועדת הערר לדון בטענות אלה, תוך הפנייה לפסיקה לפיה הועדה מוגבלת לנושאים עובדתיים וטכניים בלבד. כך הפנתה בין חיתר, לברייס 006 , בריים 9817/06 וינברג ני מנהל הארונה נ' עיריית תל-אביב --יפו, עעיים 5640/04 מקורות חברת המיט בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש. וכן עעיימ 3518/02 בג'בי ני. יור הועדה המסומית לתכנון ובניח ירושלים,
לעניין הטענה כי הוצאת השומה הרטרואקטיבית מנוגדת להוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים מטפר 11-04- לא השיבה המשיבת.
לעניין תטענה באשר לחיוב ''קרקע תפופה''- המשיבה טוענת כי העוררת הינה בעלת הויקה הקרובה לשטת המחוייב והיא זו אשר מחזיקה בו ועושה בו שימוש. שטח הנכס תחום ומגודר בגדרות ברזל הנועלות את המתחם. קיומה של הגדר הכרתי עבור העוררת לצרכל בטיחות, לנוכח העובדה כי העוררת מייצרת בנכס סיבים פולימריים, הנחשבים לחומר מסוכן. כמו כן, במקום קיימת שמירה 4 שעות המעידה כשלעצמה, על הצורך בביטתון ובבטיחות. זאת ועוד, העוררת משליכה פסולת בחלק מהשטח המחוייב, בחלקה נטעה צמחיה לנוי ובחלקה עושה שימוש לאחסנת חפצים. בנסיבות אלה, הרי שמתקיים בענייננו הוראת סעיף 269 לפקודת העיריות לעניין "קרקע תפוסהיי.
לעבם הטלת החיוב, נסמכת המשיבה בין חיתר, על ברייס 6239/04 רפא'יל- רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע'ימ נגד מנהלת הארנונה של עיריית קרית ים, ועייש (חיפה) 12/95 תשתיות נפט ומנרגיה נ' מועצה מקומית קרית טבעון.
לעניין הטענה באשר לחיוב העוררת בשטחי דרכים/כבישים- המשיבה טוענת כי, אין מדובר בשטח "רחוב'י, בשים לב כי השטחים נמצאים באזור מגודר, אין אפשרות להיכנס אליהם ללא אישור העוררת. כמו כן, השטח משמש את העוררת כשטתל גישה ומעברים אשר עונים על הגדרת "קרקע תפוסה", כאמוך בסעיף 265 לפקודת העיריות וכן העוררת עונה על הגדרת ""מחזיכיי באותם שטחים. המשיבה מפנה, בין היתר לרייע 422/85 חברת בתי גן להשכרת
6
בע"מ נ' עיריית ת"א-יפו, עייש (חיפה) 12/95 תשתיות נפט ואנרגיה נ' מועצה מקומית סרית טבעון., בג''צ 764/88 דשנים ותומרים כימיים ני עירית קרית אתא , עייא 9368/96 מליסרוך בע"מ נ' עירית קרית ביאַליק, עתיימ 718/02 א.מ.י תלפיות בע"מ ני עיריית חיפה,
לעניין הטענה לסיווג שטח בסיווג ''משרדים" - לטענת המשיבה העוררת מחזיקה בשני טוגי משרדים. האתד- משרד התפעול של הנכט אשר סווג על-ידה בסיווג '"תעשייה ומלאכה".
השני- משרדי הנהלה שבנכס, להם אין כל זיקה לפעילות התעשליתיתת. כמו כן משרדים אלה, מנותקים לחלוטין ממבני המפעל במרחק מאות מטרים ומשכך יש לסווגו בסיווג נפרד "משרדים"י, על-פי בג"צ 764/88 דשנים ותומריס כימיים ני עירית קרית אתא.
לטענה החילופית- לפיה מחצית מהשטת כנייל הינו ריק וללא שימוש ומשכך יש לפוטרו מכח תקנות ההסדרים משק המדינה (הנהה בארנונה), תשנ"ג-1993- טוענת המשיבה כי העיריה רשאית לקבוע הנחה למחזיק של בניין ריק, כלומר אין מדובר בטמכות חובה אלא ברשות.
כמו כן, העוררת לא עמדה בהוכחת התנאים המצטברים של תקנה 13 לתקנות ההסדרים משק המדינה (הנחה בארנונה), תשנ"ג-1993,
לטענה החילופית- לפיה יש לסווג השטת כנייל, בהיותו ריק וללא שימוש בסיווג תעשייה מאחר וייעוד התכנוני הינו לתעשייה, לא התייחטה המשיבה ספציפית, אלא טענה כי החיוב הוטל כדין על-פי השימוש הנעשה בנכס.
לעניין חזוב שטח בטלווג מיכלים- לעניין גודל השטח- טוענת המשיבה כי המדידח נעשתה כדין, על-פי הוראות צו הארנונה ועומדת למשיבה חוקת התקינות. לעניין סיווג השטח, הרי שזה נקבע על-פי פרק ג' סיווג 416 . אין נפקה מינה, אס במיכליס מעבירה העוררת מים או כימקלים, אשר קיומם הכרחי לצורך הפעילות התעשייתית הנעשית בנכט. מכל מקום, יהיה זה בלתי אפשרי לכלול בצו הארנונה, את כל החומרים העוברים במאגריס על מנת לחיובס ומשכך יש לראות בהוראה בצו הארנונה למונת צינור ככזה הכוללת נוזליס מעבר למים,
לעניין חיוב צנרת (גשר צינורות עילי)- המשיבה טוענת כי בגדר הגדרת "בניין'" בסעיף 269 לפקודת העיריות, נכללים גם מתקני צנרת, המהווים חלק בלתי נפרד מהמפעל. פסיקת בתי המשפט הרתיבו את המונת ייבניין'' לצורך חיוב בארנונה.
בטעיף 5 (ב) לצו הארנונה נקבע כי כל מבנח הינו בר חיוב בארנונה. כך גס נקבע בהוראת כי;
"בשטח המבנה (למגורים ושלא למגורים) נכללים כל השטחים המוגדרים כבנין לפי תקנות התכנון והבנייה..." . מאחר ולשם הנחת צנרת יש לקבל החיתר בניה בהתאם לתקנות התכנון והבניה, הרי שאף מטעם וה יש לראות בצכרת י'ימבנתיי,
לטענת האפלייה וכן לטענה בנוגע לשינוי שיטת מדידה האטורה על-פי חקיקת חוקי ההסדרים שנטענה, הרי שזו נטענה באופן סתמי וכללי והינה בעלת אופי משפטי ואין סמכות לועדה לדון בף.
יא.
לטענה כי שטת צנרת מהווה קווי תשתית הפטור מארנונה מכוח הוראת סעיף 27%בי לפקודת העיריות (נוסח חדש)- נטען כי הסעיף כנייל אינו חל על צנרת של העוררת שכן אינה בגדר "קווי תשתיתיי, מה גס שמעבירה בצנרת כימיקלים, שאינם מנויים בהגדרת הפטור לקווי תשתית ומשכך הצנרת הינהי' מבנהיי לצורכי ארנונה,
לטענת העוררת כי אין לחייב העוררת בגין מלוא שטח הגשר הצנרת העילי, אלא אך ורק את שטת הצינורות המונחים על הגשר המהווה על-פי הערכה 50% סך השטח הכלוא בין הצינורות הקיצוניים- המשיבה טענה כי טענה זו, לא בוססה בראיוות אלה נטענה בעלמא.
לעניין חיוב שטח המתקן התעשייתי - המשיבה טוענת כי המתקן התעשייתי מתנשא לגובה ומוקף רשת לכל אורכו. קומות אלה ברות חיוב לכל דבר ועניין, שכן בלעדיהן לא ניתן להגיע לחלקיו השונים של המתקן. העוררת אף הודתה במסגרת הדיון בפני הועדה כי עושח שימוש בקומות לצורכי בטיחות ותחזוקה. המשיבה מפנת בעניין וה לבריימ 8197/11 הבנק הבינלאומי הראשון בע'ימ גי עירית פתח תקווה ואחי.
לטענת העוררת לפיה אין לחייב בגין שטחים שלא נמדדו בונוכנית המדידה עליה התבטסה המשיבה בשינוי השומה- לטענת המשיבה אין די בטענה ו כדי לפטור העוררת מחיוב בגין שטחים אלה, מאחר והם ברי חיוב לאור צו הארנונה והמשיבה מפנה לפסיקה עניפה באשר לפרשנות סעיף 318 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ,
דיון והכרעת:
לוער כי, כל ההדגשות בציטוטיס המובאים אינם במקור-אלא אס נאמר אחרת,
א.
ו
ג
לענייך סעיף א'- הטענה כי השומות החדשות הוצאו בניגוד לעקרונות הסכמי תפשרה:
העוררת נסמכת בטענתה כנייל על נספח 5 לערר שעניינו בהחלטת ועדת הערר במחלוקת שהתגלעה בין חברת ספנדקס ישראל בע"מ (שישבה בנכס בשלחי שנת 2002 עובר להחוקת העוררת בנכס) ועל נספח 6 לערר שעניינו הסכמות העוררת והמשיבה ביחס לקובעי השומה לתאריכים 15/10/2002- %8. וכן, על-פי נספת 13 לערר אשר לפיו, כביכול, קבעה המשיבה את נתוני השומה של העוררת בהתבסט על החלטת ועדת הערר בעניינה של חברת טפנדקס ישראל.
בראשית, נציין כי מבחינה עובדתית ומשפטית כאחד, איננו טבורים כי העוררת יכולה להסתמך על החלטת ועדת ערר בעניינו של נישום אחר, גס אם נניח ומדובר באותו שטח בדיוק ובאותו שימוש כפי שנטען עי'י העוררת שעשתה בנכס בדומה לחברת טפנדקס ישראל כנייל,
ואת ועוד, בנספח 6 לערר, איננו למדים אודות הסכמות עתידיות ביחס לנתוני השומה של העוררת, אלא כאמור הסכמה לגבל התקופה שהיתה במתלוקת מחודש 10/2002 ועד 2/2004 .
א
6
לענייננו, רלבנטיים הסעיפים הבאים ממסמך הסכמות הצדדים מיום 2/3/2004 (נספת 6
לערר), כדלקמן:
"סעיף 1 : מרשתנו, אטורה תעשיות בע''מ תחוייב בתשלום ארנונה בגין התאריכים 15.10.2002- 29.2.2004 (להלן: ''תקופת החיוב''), לפי הסיווגים המפורטיט בנספת א' למכתב זה.
סעיף 2: לסילוק סופי ומוחלט של בל דרישות ואו תביעות העירייה בגין התקופה עד יום 29.2.2004 תשלום מרשתנו סך של 26,196 ₪ (להלן:"טכוט החוב'').
סעיף 5: אין באמור במכתבנו זה ו/או בתסכמתנו כאמור בו, כדי להוות ויתור ו/או הודאה ו/או השתק ומרשתנו שומרת על כל זכויותיה וטענותיה העומדות לה על פי כל דין. (הדגשות במקור\'י.
הועדה סבורה כי מלשון ההטכם ברורה כוונת הצדדים, לפיה הצדדים לא התכוונו כי גודל ו/או סיווג השטחים יוותר כפי שהוא -גס אם יחולו שינויים כלשהם בגודלם ו/או בשימוש שנעשה בהם, ובכלל ההטכם התייחס לתקופת חוב ספציפית ותו לא.
זאת ועוד, ההלכה בענייני מסים חיא כי אין לטעון מעשה בי-דין לגבי שנת מס אחרת. לעניין זה ראו, בג''צ 764/88, 1637/90 דשנים וחומרים כימיים בע'ימ נ' עירית קרית אתא, פייד מו(נ) 793, שס נקבע כי שומחה היא כי חיובי הארנונה חינם לגבי כל שנת בנפרד ואין לקבוע את חיובי הארנונה לעתיד.
" פסק הדין הקודם קבע קביעות בדבר גודלם וסיווגס של נכסים עליהם חייבת העותרת ארנונה כללית. קביעות אלה יפות אך ורק לשנים בהן דן פסק הדין הקודם, ואין הן בגדר הלכה לדורות''. בסמכותה של המשיבה לחייב את העותרת בכל שנת כספים שלאחר מכן בתשלום ארנונת אמת על פי מצב הדברים לאשורו באותה שנה, הן מבחינת גודל הנכסים והן מבחינת סווגם, והכל בכפוף ל''חוקי ההקפאה" החלים (אם חלים) לגבי אותה שנה. בית המשפט ואה בפסק הדין הקודם את הסכם הפשרה כבסיס לקביעותיו ב''שאלות טכניות'' בהן דן, ולגבי אותן שנים. אולם אין פירושו של דבר כי לגבי השנים הבאות 'ייש בקביעותיו משום הנחיה לנכונות השטחיט הקבועים בו אלא אם כן הוכח אחרת'י, כטענת העותרת. כפי שכבר נאמר בע''א 12/73 (שדה נחמיה (חוליות) נ' עירית תל-אביב -יפו, פ''ד בז (2) 8% ,481)'' הלכה פסוקה היא שבעניין פיסקלי אין לטעון 'מעשה בית-דין' לגבי שנת מס אחדת'/, ואין המשיבה מנועה מלבחון כל שנה את העובדות בשטת כהוויתן ולחייב את העותרת בהתאם. בכגון דא, אין הצדקה להנצית טעות, ואין זכות קנויה לעותרת כי הטדר של פשרה שהמשיבה פעלה על פיו בעבר, או הנחות ספציפיות שקיבלה העותרת בעבר, *חייבו את המשיבה עולמי עד, אף שאינם משקפים המצלאווז''.
.3
9
0
הועדה תפנה לעייא 14/73 שדה נחמית בע'ימ מ עת"א, פייד כייו ( 579 שם נקבע כי בעניין פיסקלי אין לטעון יימעשה בית דין* לגבי שנת מס אחרת וכן לע'"א 57/79 פקיד השומה ני
מטפנות ישראל, פדייא יא' 49, שם נפסק :
" הלכה פסוקה היא, שכל שנת מט היא יחידה בפני עצמה, ובעניינים פיסקליים מה שהוחלט לגבי שנת מס אחת אינו מהווה מעשה בית דין לגבי שנות מס אחרות'י.
בנטיבות אלה, הרי שהועדה סבורה כי השתת החיובים החדשים על העוררת אינה בניגוד לעקרונות ההטכמיס שפורטו לעיל, מה גם ועל-9י הפסיקה כל שנת מס עומדת בפני עצמה ואין לקבוע על-פיה שומת ארנונה לשנים הבאות. אי לכך, הועדה דוחה הטענה כנייל של העוררת.
לעניין סעיף ב'- הטענה בדבר חיוב רטרואַקטיבי פסול:
העוררת טוענת כאמור, לחוסר חוקיות בהטלת החיוב הרטרואקטיבי ביחס לשנים -2005
8. המשיבה העלתה טענה מקדמית בדבר חוסר סמכות הועדה לדון בטענת החיוב
הרטרואקטיבי, וואת לאור הוראת 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו- 1976 .
בטרם נחליט לגופו של עניין, עלינו לדון בשאלה בדבר סמכותה של הועדה לדון בטענה לחיוב
רטרואקטיבי.
. הועדה תפנה תחילה לטעיף 3 לחוק הערר, שם קבע המחוקק את העילות אותן רשאי
להעלות נישום בפני מנהל הארנונה וועדת הערר:
"3.(א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יטוד
טענה מטענות אלה :
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון טוג הנכט, גדלו או השימוש בו .
( הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים ו ו-269 לפקודת העיריות .
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הטדרים התשניע -
שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכטיי.
העילות המנויות בסעיף 3 (א) לחוק הערר, מצומצמות לשאלות טכניות ועובדתיות בעיקרן,
ואינן נוגעות בשאלות משפטיות.
- סעיף 3(ב) לחוק הערר קובע כי, מנהל הארנונה וועדת הערר אינם מוסמכים לדון בטענה בדבר
אי חוקיות של פעולת הרשות, כדלקמן:
10
3
5
6
'3.(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי- חוקיות שלא כאמור בפטקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)'י.
- לעניין זה, רלוונטי לענייננו קביעותיו של כבוד השופט ד. לוין בבג"צ 764/88 דשנים וחומרים
כימיים ג' עיריית קרלת אתא פ'"ד מו (1), 793, בעמוד 800-799:
"מכאן שסמכותו של מנהל הארנונה מצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכניים ברורים בלבד, שאלות עקרוניות יותר, כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה וכד', אין הוא רשאי להידרש. אם זה הדין בסמכותו של מנהל הארנונה, ממילא זהו גם הדין לגבי סמכותה של ועדת הערר והשופט המחוזי, שכן אלו מהוות ערכאות ערעור על החלטותלו של הג'"ל. מכאן שבסוגיות אלה יכול בעל דין לעתור בפנינו ובסמכותנו, כבית משפט
גבוה לצדק, לדון בעניין ולהעניק סעד."
ועוד נקבע כי :
"הלכה היא מלפנינו, כי כאשר קובע המחוקק מפורשות דרך ייחודית לערעור או להשגה על החלטה בלשהי - מינהלית או שיפוטית - אזי
על המערער לפנות ולילך בדרך זו:
!'מקום שנישוס רשאי לערער על שומה, אין הוא יכול ללכת בדרך אחרת, אלא אם כן החוק בעצמו משאיף בידו את הברירה'' (ע''ת 110007 מדינת ישראל נ' רמאדאן, פייד לב (2) 673, בעמ' 676- 675).
וראו גם ע''א 306/78 קרוליק ני עובון המנוח פנחס ואח', פיד לג (1) 896, בעמי 799.
... מכאן, שסמכותו של מנהל הארנונה מצומצמת היא ומוגבלת לנושאיט עובדתיים, טכניים ברורים בלבד. לשאלות עקרוניות יותר, כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת האדנונה, סבירות גובת הארנונה וכדומה, אין הוא רשאי להידרש. .+
ראר לעניין ה גם, ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגית מתקדמת בע'ימ נ' עיריית טירת הכרמל ,
פייד נו (2) עמי 773 .
. מכאן למדים כי, סמכות מנהל הארנונה מצומצמת ומוגבלת לנושאי עובדתיים בלבד, בעוד
הנושאים האחרים, כגון: הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה, שאלת תוקיות הטלת הארנונה וכן שאלות מתחום המשפט המנהלי כדוגמת : הטלת חיוב רטרואקטיבי, אינם בסמכות מנחל הארנונה וכפועל יוצא אינם בסמכות ועדת הערר.
- יוער כי, ועדת הערר ערה ומודעת למגמת בתי המשפט בשנים האתרונות להרחבת סמכויות
גופי הערר אל מעבר לשאלות טכניות עובדתיות בלבד. כך, רע''א 2625/99 עיריית נס ציונה מ
11
0
יזום והשקעות בע'ימ ,פייד נד(481,)4 ; עמיינ (נצרת) 2 ריבוע בחול נ' מנהלת הארנונה בעיריית עפולת ,תק-מח 2[2003), 7181 ,עמ'י 7189 ; עתיימ 1284/03 מקודרות חברת המים
בע'"מ נ' מנהל הארנונה במועצה האזורית מנשה ,פדאור 04 (19), 540.
. ואולם לטעמנו, לא ניתן להתעלם מטעיף 3 לחוק הערר, המגביל את סמכותן של ועדות הערר,
לעילות המנויות בו, ומוציא מסמכותן את כל השאלות בדבר חוקיות הטלת השומה הרטרואקטיבית, ו/או כל טענה משפטית מובהקת מתחום המשפט המנהלי.
תמיכה בצמצום סמכותה של ועדת הערר, נמצא בדברי כבוד הנשיא השופט גרוניס, בעעיימ
008 מקורות חברת מים בע'/מ נ' מועצה אזורית לביש ,תק-על 2005 (3), 2889 ,
"ניתן להסביר את הגבלתן של העילות שבחוק הערר על רקע הרכבה של ועדת הערר. ...אין כל דרישה שחברי ועדת הערר, ולו אחד מהם, יהיו בעלי השכלת משפטית. לאור זאת ניתן להבין מדוע חוק הערר קבע עילות תקיפה מוגדרות ומדוע ההלכה התייחסה לאותן עילות
כמכוונות לעניינים טכניים- עובדתיים ."
. ברע"א 10643/02 חבס ח.צ.פיתוח (1993) בע"מ נ' עיריית הרצלית ,תק-על 2006 (2), 1975,
סקרה כבי השופטת ארבל את סמכותם של מנהל הארנונה וועדת הערר וקבעה כי, על אף הרצון לנקוט בגישה מרחיבה, בכל הנוגע לסמכות גופי הערר, אין מנוס מלהגביל את סמכותם
לאור הקבוע בחוק וכלשונה:
" בית המשפט המחוזי סבר כי יש לפרש את טעיף 3(ב) כך שלמנהל האונונה סמכות לתתליט בכל אי-תוקיות הנוגעת לאחד משלושת הסעיפים הקטנים של סעיף 3(א). כל אי חוקיות אחרת היא בסמכות בית המשפט האזרחי. לא ניתן, לדעתי, להטכים לפירושו של בית המשפט המחוזי. המגמה בפסיקת בית משפט זה היא של הרחבת הסמכויות של ועדות ערר במטרה לאפשר לאזרח הגשת השגה, ערר וערעור בכל מקרה של חיובו בתשלום מט או ארנונה לרשויות השלטון (ראו בג" 351/88 טית בית בע''מ נ' עיריית פתח תקווה, פ''ד מב(3)
1, 446... הדברים צוטטו בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה, שראתה אף היא חשיבות במגמת ההרחבה של סמכויות ועדות הערר..
(רע'"'א 2425/99 עירית נט ציונה נ' י.ח. יזום והשקעות בע''מ, פייד נד(4) 481, 496). אלא שבינתיים, ככל שמדובר בוועדות ערר על חיוב בתשלום ארנונה, לא רק שלא הורחבה טמכות ועדת הערר, אלא שזו צומצמה. מקריאת סעיף 3 עולה כי המחוקק הסמיך את המנהל לדון בעניינים טספציפיים בלבד המפורטים בט''ק (א). ס''ק (ב) בא להבהיר, על-פי פשוטס של דברים, כי המנהל אינו מוסמך לדון בטענות של אי-
חוקיות בכלל הנוגעות לתשלום הארנונה, וסמכות זו תועבר לבית המשפט. על פירוש זה ניתן ללמוד אף מההיסטוריה החקיקתית. סעיף
12
3) תוקן במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקת
להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992... יצוין, כי סמכותו של מנהל הארנונה נידונה על ידי בית משפט זה עוד בטרם חקיקתו של סעיף 3), ונפסק כי הסמכות ''מצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכניים ברורים בלבד. שאלות עקרוניות יותר, כמו תקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה וכד', אין הוא רשאי להידרש'י (בג'/ץ 764/88 דשניםם וחומרים כימיים נ' עירית קרית אתא, פ''ד מו(1) 793, 799 יי.
2 השופטת ארבל הוסיפה לעניין וה:
"מעבר לכך, הפסיקה הכירה בכך שיתכנו מקרים חויגים בהם "עשויה להיות הצדקה לפתות את שערי בית המשפט בפני האזרח המתדיין כנגד הרשות גם מקום שגוף הערר מוסמך לדון ולהבריע במחלוקת'' (עניין עירית נס ציונה, לעיל, בעמ' 499). מדובר במקרים בהם ''מתעוררות שאלות בעלות חשיבות עקרונית מיוחדת אשר הדעת נותנת כי ההכרעה בהן תינתן לערכאת השיפוטית כבר בשלב הבירור הראשוניי! (שם. כן ראו: עי'א 6971/93 עירית רמת-גן נ' קרשין, פיד ב(5) 878'י.
3 בעניין וה נפנה גס לעמיינ 106/09 יהודה טוניק-משרד עורכי דין נ' מנחל הארנונה של עיריית תיא נ1 3/8/201)
"טעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)
התשל'/ו-1976 (להלן: "חוק הערר) מונה את העילות להשגה.
העילות נוגעות בעיקרן לעניינים עובדתיים וטכניים ואינן כרוכות בשאלות בעלות היבט משפטי מובהק (עע''ם 5640/04 מקורות הברו מים בע''מ נ' מועצה אזורית לכיש ואת' (לא פורסם, ניתן ביום 5.9.05;
וראו גם רע''א 10643/02 חבס ח.צ, פיתוח (1993) בע"מ נ' עיריית הרצליה, תק-על 2(2006), 5; וכן בר''מ 7164/06 דייר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים ג' מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו, (לא פורטם, ניתן בלו 6.10.2006))'י.
3 וכן עת"מ 45223-05-10 קשת - חיפרטוי שותפות מוגבלת ואת ני. עירית. פתח תקוה (30/6/2011).
13
כן
3
6
ואת ועוד, חוק בית המשפט לענינים מינהליים התש"ס - 2000 קובע בסעיף 1 לתוספת
הראשונה כי לבית המשפט המינהלי סמכות לדון בכל טענה הנוגעת ל :
''עניני ארנונה לפי כל דין, למעט החלטות שר הפנים, שר האוצר או שניהם יחד'י.
צירוף תהלכות שפורטו לעיל וכן קיומו של התוק שלא שלל סמכות ועדת ערר, אבל ניכס לעצמו את יתרת הסמכויות שלא מופיעות במפורט בטמכות הועדה, הביא את בית המשפט למסקנה כי בעניינים מהותיים, - הסמכות תהיה לבית המשפט המחוצי, ואילו בעניינים
טכניים של: מיקום, גודל, שטח, מיהות מחזיק וכיוייב, - הסמכות תהיה למנהל הארנונה
וכערכאת ערעור על החלטותיו-ועדת הערר,
לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי אין לועדת הערר סמכות לדון בשאלת חוקיות החיוב הרטרואקטיבל.
ג. לעניין סעיף ג'- הטענת כי התנהלות המשיבה מנוגדת להוראות חוזר מנכ''ל משרד הפנים:
8
39
1
העוררת טוענת כי התנהלות המשיבה בכל הקשור להוצאת החיוב הרטרואקטיבי, מנוגדת
לחוצר מנכ"ל משרד הפנים מטפר 11-04 לפין:
'"הטלה רטרואקטיבית של ארנונת תעשה במקרים חריגים המצדיקים זאת, ולאחר בדיקה יטודית של הנושא על ידי היועץ המשפטי של הרשות המקומית, ובאישורו. \
חעוררת טוענת כי חמשיב לא צירף אישור חיועץ המשפטי של העיריה ודי בכך כדי לחביא
לביטול הוצאת השומה הרטרואקטיבית.
<< טענה גו, כך מתברר, הועלתה בעבר בפני בית המשפט וגדחתה, במסגרת עת""מ 2538/05 רכבת
" בשולי הדברים אני דוחה הטתמכותה של העותרת על חוור מנכ"ל משרד הפנים (נספת ז' לעתירה). ראשית, עסקינן בחוזר המתייחס לי/תשלוט ארנונה השנויה במחלוקת, המוטלת על המדינה על ידי הרשויות המקומיוונ'י. העותרות איננה ''המדינה'' ולא מטעמה בעניין זה. שנית, החוזר מאפשר במקרים חריגים הוצאת שומה למפרע, ואנ סבורה כי מקרה זה מתאים לכך'י.
לאור האמור לעיל, הרי שאין לראות את העוררת כיימדינה:י ואין תחולה לחוזר הני'ל בעניינה, ועל כן אנו דוחים הטענה הנייל.
14
ד. לענייו סעיפים ד'+יב'- חיוב "קרקע תפוסיה''+ חיוב שטחים על-פי המדידה המשותפת שלא
ג
2
חוליבו קודם לכן-
לאור קביעתנו כי, לא היה בסיס משפטי ועובדתי להטתמכות העוררת על השטחים בהם חוייבה חברת אפנדקס ישראל ולאור מדידה חדשה של השטחים ע"י המשיבה, עלינו לבתון לגופו של עניין, את הטענה לגבי גודל השטחים בו חוייבה העוררת ע"י המשיבה בסיווג י"קרקע
תפוסה".
בעניין זה, נפנה בתחילה להוראת סעיף 8 לחוק ההסדרים, הקובע את טמכותה של הרשות
להטיל ארנונה, שזהו נוסחו:
"8. (א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכטים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו,
ותשולם בידי המחזיק בנכס'י,
לענייננו, יש לבחון שתי הגדרות לצורך הכרעה בסוגיה המשפטית שלפנינו:
המונח ''מחזיק"י וההגדרה של "קרקע תפוסה".
3 טעיף 269 לפקודת העיריות, החל על סעיף 8 לחוק ההסדרים 1995, מגדיר את המונח
"נכסים'' כ''בניניםס וקרקעות שבתחום העיריה, תפוסים או פנויים, ציבוריים או פרטיים, למעט רחוב'' ;
ואת המונח "אדמת בנין"' כ'יכל קרקע שבתחום העיריה שאינה לא בנין ולא אדמה חקלאית
ולא קרקע תפוסת'י.
משכך, הרי שלמעשה, מועצת הרשות המקומית מוטמכת להטיל ארנונה רק בגין נכסים מסוג "בנין'", "אדמה חקלאית'י או "קרקע תפוסהי (ראו. בגייץ 129/84 פרופיל חן בע"מ גי המועצה המקומית יבנה).
לאור האמור לעיל, המחלוקת היא האם שטחי הקרקע הם בגדר '"'קרקע תפוסה" החייבת בתשלום ארנונה, אם לאו.
:- סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר "קרקע תפוסתיי ;
'"קרקע תפוטה ''- כל קרקע שבתחום העירייה שאינה אדמה חקלאית, שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עם בנייןיי.
7. מכאן, כי קרקע על מנת שתיתשב כ''קרקע תפוטהי', צריכים לעמוד בארבעה תנאים מצטברים
(ראו פסייד בעניין פרופיל חן) :
א האחד - שהקרקע אינה ''אדמה תקלאיונ'י;
ב השני- "שימוש'' בקרקע;
ג. | השלישי - "החזקה'' בקרקע;
ד | הרביעי - שלא יחד עם ''בניןיי.
15
0
.1
5
. לעניין וה נפנה גם לספרםס של המלומדים עוה"ד ה. רוסטוביץ, מ. וקנין, נצ
גלעד, ארנונח עירונית חלק א', בהוצאת המכון לחקר המיסוי המוניבפלי, 2001 עמ' 348-369.
3 מטענות הצדדים אנו למדים כי קיימת מחלוקת לגבי קיומם של התנאים חשני
והשלישי.
בית המשפט העליון בעעמ 4551/08 עיריית גבעת שמואל , עיריית ראש העין ואחי ני חברת התשמל לישראל בע'ימ ואת, (להלן:"פרשת חברת חשמליי) ניתח את היסודות כנייל ונלך
בשיטתו.
יסודד ה"שימושי - על-פי פסיקת בתי המשפט "'חייב להתבטא בפעולה חיצונית, המעידה על ניצול כלשהו לצורך מסוים" (פס"ד בעניין פרופיל חן).
הובהר כבר כי נדרש "שימוש בפועל" ואין להסתפק ב"וכות להשתמשיי בקרקע ראו: בג"צ 764/88 דשנים ותומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא.
כו יסוד ה החזקת', המונת "מחזיק'"" מוגדר בסעיף 269 לפקודת העיריות (נוסת
חדש), כדלקמן :
"אדם המחזיק למעשת בנכט כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הדר בבית מלון או בפנטיון"י.
- כפי שטוענת המשיבה, נקבע לא אחת בבסיקה כי יש לפרש את המונח יימחזיק'"',
על בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס, כאשר לא נדרשת כל התאמה בין המחזיק ו/או המשתמש בנכס לבעל המקרקעין של הנכס לעניין חיוב במיסי ארנונה.
- וכן, רע"א 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ ג' עיריית תל אביב יפו, פיד לט
(62 341, שם נקבע (מפי כבי הנשיא שמגר), כי המונח "מחזיק'' כמשמעותו בפקודת העיריות, כולל גם בר-רשות בקרקע או מי שמחזיק בקרקע בכל אופן אתר וכן את מי שתינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ובלשון פסק הדין :
יהמחוקק ביקש להדגיש, בי בנקטו את הביטוי ''מחזיק'' אין הוא
מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר
לגבי הנכס, אלא לפי שהוא - יחטית כמובן -- בעל הזיקה הקרובה
ביותר אל הנכס. זיקתו של הבעל לנכס, לצורך עניין זּה, יכולה
להידחק למקום שני אם יש שוכר או בר רשות או מחזיק באופן אחר,
אולם היא שרירה וקיימת וראשונית כאשר אין גורם חוצץ, כאמור,
והבעל נשאר בגפו מול הרשות'י,
ראו גם, בת"ה סנדר ני ועד השומה על יד עירית חיפה, פ"מ יט תמצית 157, נפסק, כי המחויק בפקודה יכו המחגיק הפונקציונאלי ולא בעל הזכות
16
6
7
49
המשפטית. וכן , ספרו של דייר הנריק רוסטוביצ, ארנונה עירונית, | מהדורה רביעית עמי 100.
עם ואת, בכל אותם מקרים, ההתייחסות ל'ימחציק" כ"יבעל הויקה הקרובה ביותר לנכס" נעשתה רק ביחס לזהות ה"מחויק" לצורך סעיף 8(א) לחוק ההסדרים 2, הקובע כאמור כי הארנונה "תשולם בידי המחויק בנכס'"י. מנגד, בענייננו מדובר בשאלת עצם טיווגה של קרקע כ"קרקע תפוסת". בית המשפט בפרשת חברת החשמל מצביע על הבדלים בהקשר של המונח בסעיף 8(א) לחוק ההסדרים 1992 לבין הקשרו של המונח בהגדרה של '"קרקע תפוסתיי.
ראו ע"א 9368/96 מליסרון בע"מ ני עיריית סרית ביאַליס:
ככלל, רצוי כי ביטויים המופיעים בחיקוקים שונים, ולא בל שכן באותו חיקוק עצמו, יהיו בעלי פירוש זהה או למצער דומה. ניתן אף להניח כי למונח המופיע בהוראות שונות באותו חיקוק יש אותו פירוש. עם זאת, הנחת זו ניתנת לסתירה. בין השאר, ההנחה עשויה להיסתה
מקום שבו לכל אחת מן ההוראות שבהן מופיע המונח יש תכלית נפרדת ושונה.
. בית המשפט העליון בדונו ביסוד "יההתוקה", קבע בפרשת חברת חשמל כי
ההגדרה שבסעיף 1 חלה על פקודת העיריות בכללותה, ואילו ההגדרה שבסעיף 9% חלה באופן ספציפי על פרק ארבעה עשר לפקודה, שעניינו ארנונה, וממעטת מן ההגדרה הכללית "דייר משנה". ראו: רע"א 7037/00 עיריית ראשון לציון נ'
וינבוים. ברי"ים 7856/06 איגוד ערים אילון (ביוב, ביעור, יתושים וסילוק אשפה)
ני מועצה אזורית תבל
. אי-לכך, נקבע כי המבחן של 'יבעל הזיקה הקוובה ביותר לנכס" נועד לזהות את
הגורם הרלוונטי אשר ראוי לתייבו בתשלומי ארנונה. ראו: עי'א 7975/98 אחוות ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה ני עיריית ראשון לציון
5. לענייננר, לצורך משמעות המונת "מחזיק" ביחס לחיוב קרקע תפוטה, נקבע
בפרשת חברת חשמל כל.
'"בעת בחינת יסוד ה''החזקתי שבהגדרת ''קרקע תפוסת'', נמצאים אנו למעשת בשלב ''מקדמי'י לשלב הטלת הארנונה שבסעיף 8(א)
לחוק ההטדרים 1992, ובמסגרתו מחולקים הנכסים השונים שבתחום הרשות המקומית לסוגים אשר ניתן להטיל בגינם ארנונה ולסוגים אשר לא ניתן להטיל בגינם ארנונה. תחת זאת, יש לעמוד בשלב זה על מהותו של הנכש ועל סוגו; ולעניין "קרקע תפוסה'', יש לבתון, לצד יסוד ה'"שימוש'י בקרקע, אם מתקיימת אותה זיקה, אשר ניתן לכנותתה - לעניין זה - ''תחזקת".
7
ו
או
0
- ואת ועוד נקבע כי בפטיקה השתרש בעניין וה, מבחן ה"החזקה בפועל'' או מבחן ה"החזקה המעשית", כאשר לשאלה אם קיימת, בנוסף לכך, גם וכות קנינית בקרקע לא יוחסה כל משמעות. (ראן למשל: עמ"נ (מחוזי חי') 406/06 קלאב מרקט רשתות שיווק בע"מ ני מנהלת הארנונה של עירית חדרה. ובספרו של דייר הנריק רוטטוביצ-- כרך ראשון, בעמ' 346-345),
- אי לכך, קבע בית המשפט בפרשת חברת חשמל כי ;
"ניתן לשלב, בהתאם לנסיבות, בין שתי הגישות גם יחהד;
לאמור: ה"החזקה' הנדרשת לשם סיווגה של קרקע ב"קרקע תפוסה'' יכולה לבוא לידי ביטוי באחד מתוך שניים - קיומה של זכות משפטית-קניינית בקרקע או ''החזקה בפועל'', במובן של שליטה פיזית, במידה כזו או אחרת, בקרקע. זוהי המסקנה המתבקשת מתכליתס של דיני הארנונה. על תכלית זו עמד בית
המשפט העליון בעניין מליסרון:
אונונה מוטלת על-ידי הרשות המקומית על מחזיקי נכטי מקרקעין בתחומה, על- מנת לממן את פעילותה של הרשות המקומית... אופייה של הארנונה כמס נובע מכך שהתמורה שמספקת הרשות המקומית בגינה היא עקיפה ולא ישירה,..
ההצדקה להטלת התיוב העקרוני לשלם ארנונה טמונה בהנאת שמפיקיס הנישומים מן השירותים שמעניקה הרשות המקומית לנכסים המצויים בהחזקתם... הנאת הנישומים מן הנכס שבו הס מחזיקים כרוכת ומותנית אפוא בהנאתם משיוותיה של הרשות המקומית. הדעת נותנת, כי מקום שמחזיקי הנכס נהנים משירותיס אלו, ראוי כי ישתתפו במימון עלותם (שם, בעמ'
64).
ודוק: יש לזכור כי יסוד ה"החזקה' הנדרש לשם סיווגה של "קרקע תפוטסה" אינו עומד בפני עצמו, אלא נלווה הוא ליסוד נוטף - חוא יסוד הח'ישימושיי. ואכן, כאשר נעשה שימוש בקרקע מטוימת, נראה כי קמה ההצדקה העקרונית לתייב גורם כלשהו בתשלומי ארנונה בגין קרקע זו, שכן הגור העושת שימוש בקרקע נהנה בעקיפין משירותיה של הרשות המקומית. עם זאת, לא די בכל שימוש על מנת להצדיק גביית ארנונה בגין קרקע מסוימת, אלא נדרש בי השימוש יהיה י'שימוש ייחודייי = קרי: שימוש אשר מובחן מן חשימוש שנעשה בקרקע על-ידי כלל הציבור (למשל: השימוש שנעשה בגנים ציבודיים). הבחנה זו נעשית באמצעות יסוד ה''החזקה", וחיא מתקיימת - כך נדמה - מקום בו לגורם העושה שימוש בקרקע קיימת זכות משפטית-קניינית בקרקע או בהינתן שליטתו בקרקע באופן
ביזלי,
18
2
1 מן הכלל אל הפרט- אין חולק על העובדה כי השטת שחוייב ע"י המשיבה
כ"קרקע תפוסה" גודר ע"י העוררת. הכניסה לשטח הינה לעובדיה/ספקיה של העוררת ולא ניתן לציבור הרחב להיכנס לשטח, ללא רשות מפורשת מהעוררת.
5 לטענת המשיבה, הגידור כנייל הכרחי לבטיחות, נוכח העובדה כי העוררת ייצרה
בנכס סיבים פולימריים הנחשביס לחומר מסוכן. כמו כן, במקום היתח קיימת שמירה 24 שעות ביממה. ואת ועוד, העוררת עשתה שימוש בקרקע לאיחסון לפסולת ולדרכי גישה.
העוררת לעומתה, טוענת כי הגידור נועד לצורך הפרדה מהשטחים האחרים ולא היה צורך לספק צורך בטיחותי בעצם הצבת הגדר.
:. לאור האמור לעיל, טענה המשיבה כי יש לדחות טענת המערערת לפיה אינה
עושה שימוש בקרקע ו/או אין מדובר בקרקע המוחוקת ומשמשת שלא עם בניין.
בית המשפט מופנה בעניין וה לה"פ % מליסרון בע"מ ני עיריית קרית-
ביאליק. ולעמ'"ינ 406/04 קלאבמרסט רשתות שיווק בע"מ נ' מנהלת הארנונה של צירית חדרה.
. על-פי התמונות שהוצגו על-ידי הצדדים ולאור האמור לעיל, סבורה הועדה כל
בדין חוייבה העוררת בשטח קרקע תפוסה.
הועדה סבורה כי עצם גידור השטה יש בו משום שימוש, מח עוד והעוררת עושח, כך נראה, שימוש בסיביס פולימארים המהווים חומר מסוכן על-פי חוק חומרים מסוכנים התשנייג-1993, כאשר חומר מטוכן מחייב אמצעי זהירות בזמן הובלתו, השימוש בו, איחסונו וסילוקו כפסולת. כמו כן, חלק מהשטח מהווה כביש גישה מאספלט המשמש לחניית רכבים, שבילי גישה פנימיים, להכנסת רכבים ולהעמסה ופריקה של רכבים, לאיחסון פסולת וכד'. עוד נעיר בעניין כי, ככל והיה בסיס לטענה כי הגידור נועד אך ורק להפרדה שטח העוררת משטחים סמוכים, הרי שהיה ביכולתה לצמצם עד למינימום את שטח הקרקע התפוסה באמצעות גידור.
-. הועדה מפנה לקביעת בית המשפט כי יש לתת את הדעת מקום ונישום מגדר את
השטח, כאמור בברס 6239/04 רפאל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ ני שושנה וייריו- מנחלת הארנונה של עירית סרית-ים (לא פורסם) , שם נקבע, מפי
השופט עדיאל:
"... בית המשפט לעניינים מינהליים קבע, כממצא עובדתי, כי רפאל עושה בשטה שימוש לשם שמירה על בטחון המפעל ובטיחות הסביבה.
לצורך כך רפאל אף גידרה את השטת ומנעה כניסה לתוכו. יודגש, שאין מדובר בגידור שנועד לשמש רק לצורך תפיסת חזקה והפרדת השטת משטחים אחרים, אלא בגידור שמטרתו, יחד עם השטח התחום בתוך התחום המגודר, לספק את דרישות הביטחון והבטיחות של המפעל
19
00
1
2
4
עצמו. בנטיבות אלה, ברור שרפאל מנצלת את השטח לצורך מפעלה, ניצול שיש לן אף ביטוי מוחשי-חיצוני. לפיכך, מקובלת עלינו מטקנתו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שמתקיים בקרקע זו יסוד השימוש הנדרש על-פי טעיף 269 לפקודת העלריות, ויש לראותת
כקרקע תפוסה.י
ובעע"ס 1860/06 בר"ס 7774/06 תשתיות נפט ואנבגיה בע"מ נ' מועצה מקומית סרית טבעוך ואת'. על-פי קביעת כבי השופטת נאור ;
אין מחלוקת שמדובר בשטח מגודר, דהיינו שטח שהשימוש בו נמנע מאחרים. הבחירה למעשה היא בין ראיית תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ
כחייבת בארנונה לבין הטלת החיוב על הציבור. על כן חל הגיונם של דברים שציטטתי מפי השופט לוי בעניין תשתיות נפט ואנרגיה, בנושא הצינורות. לא אחווה דעה כאן בשאלה מה ייקבע אם תשתיות נפט ואנרגיה בע'ימ תסיר את הגידור ו/או תצופף את המיכלים, אך כשבין המכלים יש רווחים או שיש רווחים עד הגדרות, גם הקטעים אותם מכנה תשתיות נפט ואנרגיה בע''מ שטחים שלא ב''שימוש"" הם "בשימוש" לצורך דיני הארנונה" [ההדגשות אינן במקור].
וראו, בבג"צ 764/88; 1437/90) 1985/90 דשנים ותומרים כימיים בע"מ מי עירית ס. אתא (להלן:"פרשת דשנים") שס נקבע שאחסון מוצרים או אפילו פסולת מהווים שימוש בקרקע לעניין הגדרת קרקע תפוסה.,
הועדה תציין עוד כי בשים לב להקטנת של שטח הקרקע התפוסה בעקבות המדידה המשותפת משטתה של 9% מ"ר לשטח של 4 מי"ר, כאשר המשיבה הבהירה כי לא חייבה את שטחי הבור, אוי סבורה הועדה לאור הודעת המשיבה ולאור המופרט לעיל כי, יש לחייב העוררת בשטת קרסע תפוסה בגודל
4 מ"ר.
.6. כמו כן, סבורה הועדה כי דין טענת העוררת לפיה כי אין לחייב שטחים שהוספו
במהלך המדידה העדכנית המשותפת להידחות. משביצעו הצדדים מדידה משותפת עדכנית, ללא התניית סייגים כלשהם, הרי שתוצאות המדידה שהתקבלו לא היו מותנות בצורה כוו או אחרת.
כך גם, לעניין טענת העוררת לגבי שטח של קרקע המהווה חניון בגודל 1,917 מ"ר אשר מצוי מחוץ לתחומי המפעל אשר התווסף בשלב מאוחר יותר מהוצאת השומה, סבורה הועדה כי מאחר ונערכה מדידה משותפת הרי שכפי שהופהת חלק מהשטח שחוייב ע''י המשיבה בעקבות המדידה המשותפת, אצי ככל שסברה העוררת כי שטח וה אינו חלק מהמחלוקת והינו בגדר דרישה חדשה לתשלום, היה עליה לפעול בהליכי השגה וערר על-פי חוק הערר משלא עשתה כן יש לראות השטח חלק מהשטת הכולל לחיוב שנקבע לעיל.
20
ה. לעניין סעיף ה'- טענה לפיה אין לחייב שטחי דרכים/כבישיט היות ומהווים ''רחוב'י הפטור
מתשלום ארנונה:
5. ועדת הערר סבורה כי יש לדחות טענות העוררת בעניין גה כמפורט להלן.
6. סעיף 269 לפקודת העיריות [נוסת חדש] (להלן : 'יפקודת העיריות") מגדיר מהם יינכסיםיי
החייבים בארנונה:
"בנינים וקרקעות שבתתום העיריה, תפוסים או פנויים, ציבוריים או פרטיים, למעט רחוב",
7 פקודת העיריות אינה מגדירה את המונח ''רחוב" , אולם בסעיף 1 לפקודת העיריות
מוגדרת יימדרכה'י כך:
'"מדרכה" -- חלק מרחוב המיועד להולכי רגל, לרבות אבני שפה, קיר משען מדרגות וקירות תומכים'י.
בפקודת הפרשנות (נוסח חדש) מוגדר יירחוב" כדלקמן:
''רחוב'' או ''דרך'' - לרבות כביש, שדרה, סמטה, משעול לרוכביס או לרגלים, ככר, חצר, טיילת, מבוי מפלש וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו, או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנט אליו;
8. העוררת הפנתה אל פרשת דשנים, שס נקבע כי יש להעדיף הפירוש של יירחוביי כקבוע
בפקודת הפרשנות, בכדי למנוע התחמקות מכוונת מתשלום ארנונה, כאשר באותן נסיבות מאחר והדרך שימשה ציבור גדול של עובדים ולקוחות נקבע כי דינה כדין דרך ציבורית , הגם והמעבר בה מבוקר ומותנה בקבלת אישור.
9 הועדה תפנה לבריימ 7 לי .ר.א.ב.שירותי נוי 1985 בע"מ ני שרי אלדן, מנהל הארנונה של
עיריית חדרת :
י"בפרשת דשנים הנטיבות היו שונות. שם היה מדובר בדרכיט בהן עבר ציבור רחב ולפיכך נקבע שאין לחייבן בארנונה. במקרה שבפני קבעה ועדת הערר כי הדרכים משמשות רק את הרכבים הפורקים אשפה, קרי: פועלים במטגרת העסק של המבקשת'י.
070 פסק הדין המנחה בענייננו הוא פסק דינה של כבוד השופטת (בדימוס) דליה דורנר בע'י'א 6 מליסרון בע'ימ עירית קריית ביאליק, פ'יד נח (1) 156, שס נקבע בי:
יייש לפרש אפוא את התיבה ''רחוב'' עליפי התכלית שעמדה ביסוד הוראת החוק המוציאה מחזיק ''רחוביי מגדר החייבים בתשלום ארנונה. תכלית זו נשענת על שני אדנים: הראשון עניינו בעיקרון שעל-פיו מוטל החיוב בתשלום ארנונה; ואילו השני עניינו ביעילות גביית הארנונה.
211
ארנונה מוטלת עליידי הרשות המקומית על מחזיקי נכסי מקרקעין בתחומה, על-מגת לממן את פעילותה של הרשות המקומית --
ההצדקה להטלת החיוב העקרוני לשלם ארנונה טמונה בהנאה שמפיקים הנישומים מן השירותים שמעניקה הרשות המקומית לנכטיס המצויים בהתזקתם -
המחוקק מיעט מהגדרת ''נכסיט'/ שבסעיף 269 לפקודת העלריות, שהמחזיקים בהם חייבים בתשלוט ארנונה, נכסים שהם 'רחוביי.
דומה שבכך בוטאה ההשקפה, שכאשר הנהנה מן הנכס ומן השירותים הניתנים לנכס הוא ציבור בלתי מסוים של פרטים = להבדילם מן המחזיקים בנכט - ראוי כי ציבור זה הוא שיישא בעלות השירותים שמספקת הרשות המקומית לנכס. ....
שחרור המחזיק ב''רחוביי מתשלום ארנונה מותנה אפוא בזהותו של הנהנה מן הנכס ומן השירותים שמספקת הרשות המקומית לנכס.
אכן, אם הנהנה הוא המחזיק בנכס, אין מדובר ב''רחוב'. ואם הנהנת הוא ציבור בלתי מטוים, הרי שהנכט הוא בגדר ''רחוב'', והמחזיק בו פטור מחובת תשלום הארנונה בגינו.
איתורו של הנהנה משירותי הרשוות המקומית הניתנים לנכט איגו פשוט. שכן, קיים קושי לכמ במדויק את הנאתם של המחזיקים בנכס מחד גיסא, ושל כלל הציבור מאידך גיסא, משירותי הרשות המקומית הניתנים לנכט מסוים. במצב זה מכויעים את הכף שיקולים של יעילות הגבייה %-
יש לפרש אפוא את התיבה ''רחוביי שבהגדרת ''נכסים'' בסעיף 269 לפקודת העיריות כך שגביית מס הארנונה תתבצע באופן יעיל.
יעילות זו מחייבת לקבוע את בסיט החבות לתשלום הארנונה בקשר לנכס שהוא 'רחובי' על יסוד חיובו של נישום יחיד. ואת, אף אס הנישום החייב במט איננו הנהנה היחיד מן השירותים שמספקת הרשות המקומית לנכס. עם זאת, הנישום שיחויב במס הארנונה צריך להיות הנהנה העיקרי מן השירותיט שמספקת הרשות המקומית לאותו נכט.
בדרךיכלל, אף בנכט שהנהנה העיקרי ממנו הוא ציבור בלתי מסוים מפיק מחזיק הנכט הנאה מסוימת מן הנכס שברשותו. מנגד, אף במקום שבו מוטל החיוב במט הארנונה על המחזיק בנכט בלבד -
לגבי ''נכטיםי שאינם ''רחוב'' -ברור שגם ציבור בלתי מסוים נהנה במידה זו ואחרת מן השירותים הניתנים לנכט. אלא, שלנוכח הקושי
22
וד
.6
דד
למדוד את הנאתס היחסית של המחזיק בנכט ושל הציבור הרחב מן
השירותים הניתנים לנכט, תוטל הארנונה על הנהנה העיקוי
בלבד.
מכאן, ש''רחוב'י לצורך הגדרת נכסים בסעיף 269 לפקודת העיריות הוא נכס שהנהנה העיקרי מן השירותים הניתנים לו על"ידי הרשות המקומית הוא הציבור הרחבי'י. .
מן הכלל אל הפרט- האם מדובר בשטח נכס שהנהנה העיקרי מן השירותים הניתנים על ידי
הרשות המקומית, הינו הציבור הרחב או שמא העוררת ומי שמגיע לשעריה?
בשים לב לעובדה כי העוררת עשתה שימוש בשטת למפעלה לייצור חוטים אליסטיים, הרי שאין המדובר במסה גדולה של עוברים ושבים הפוקדים שטח זה מדי יום ביומו כדוגמת עוברל אורת העושים שימוש בכבישים ומדרכות ציבורית מרכזיות, בלב ליבח של העיר,
אנו מתזיקים בדעה כי מרביתו של הציבור אשר פקד את שטחי הדרכים/כבישים הגיע נקודתית אל שטחה של העוררת, כאשר מדובר בעיקר בעובדים וספקים ועל כן לא ניתן לקבוע כי מדובר ביירתוב".
: ועדת הערר סבורה כי, העוררת נהנתה בצורה ישירה ומשמעותית מהשירותים המוניביפאליים הניתנים לה על ידי המשיבה.
עובדות ונסיבות אלו, מובילות אותנו למסקנה כי העוררת חיא הנחנית העיקרית מהשטחים כנייל והנאתה עולה על הנאתו של הציבור הרחב ממנו.
וראו, בריים 3879/10 בנק לאומי לישראל בע''מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית קרית ים
בקובעו:
"העיקרון המנחה בשאלת חיוב נכט בארנונה הנו הטלת התשלום על המחזיק העיקרי בנכס שהות הנהנה המרנכצי משיוותי הרשות המקומית. לכן, מיעט המחוקק מהגדרת 'נכסים" שבפקודה אשהר המחזיקים בהט חייבים בארנונה, נכסים שהם ''רחוב". את המונה "רחוב'' או ''מדרכה'' יש לפרש באופן תכליתי ובהתאם לשימוש האמיתי שנעשה בנכס. יתרת מכך, שטחי מעבר שיכולים לשמש את כלל הציבור, עשויים להיות חלק מנכט הטמוך אליהם או מקיף אותם, בהתאם למאפייני הנכס או השטח. הנכס בענייננו אינו משמש ב'מדרכה", אלא מהווה חלק בלתי נפרד מהנכט בו משתמש הבנק לצרביו. שימושים אלה מעידים כי המבקש הוא המחזיק העיקרי בנכס והוא גם הנהנה המרכזי מהשירותים שמעניקה לו העיריה. לכן מן הראוי כי ישא בעלויות השירותים המוענקים לנכט האמור באמצעות תשלוט הארנונה ".(ההדגשות אינן במקור).
?7 ואת ועוד, כפי שעולה מפטיקת בתי המשפט הרי שמתן פטור מארנונה יעשה אך ורק עפ"י
הוראה מפורשת בחוק, כאשר יש לפרש הוראות פטור באופן מצומצם, משמעותו של מתן
23
8
בטור מארנונה לאחד - היא הגדלת נטל הארנונה על האחר. על כן יש לבחון הוראות
פטור/הנחה בצורה מצומצמת תוך עמידה על תחולת כל סעיפי הפטור/הנחה לגבי הנישום
הטוען לו.
הועדה מפנה לפטייד בהי'פ (חיפה) 30340/97 בתי ויקוק לנפט בע"מ מ
ובולון:
המועצה האזורית
''ככלל, דורש עקרון השוויון, כי מי שמחזיק נכסים טעוני ארנונה
בתחומה של רשות מקומית, ישא בנטל המס באופן שווה עם יתר בעלי
הנכטים, הכל כמובן בכפיפות לקריטריונים הכלליים שבצווי המיסים הרלבנטיים . . . מתן פטור לאדם או לתאגיד פלוני, מגדיל מניה וביה את נטל המס החל על יתר מחזיקי הנכסים בתחום אותה רשות. . ,
מכאן נובעות שתי תוצאות: במישור המהותי, יש לפרש
הוראות
פטור, על דרך הצמצום. במישור הראייתי, מי שטוען לפטור, עליו נטל
השיבנוע. האמור חל ביתר שאת על בטור שאינו נקבע בקריטריונים כלליים אלא בנקיבת שמו של מוטב מסוים מוגדר וידוע מראש יי
9 וכן האמור בבג'יצ 26/99 עיריית רחובות נגד שר הפנלם ואח!.- שם עמד בית-המשפט על כך שיש לצמצט ככל האפשר מתן פטורים מארנונה לגופים הפועלים בתחומן של רשויות
0. וכן, בריים 7774/06 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ ני
1 כמו כן, יפים לענייננו קביעת בית-המשפט בעמי
מקומיות, ואת מאחר והגופיס האמורים נהנים משירותי הרשות, אולם מאידך אינם נושאים
בנטל המס.
מועצה מקומית קרית טבעון
"מדובר בפטור, אותו יש לפרש בדרך הצמצום. אם תהיה תשתלות נפט
ואנרגיה בעי'מ פטורה מתשלום בגין הדרכים המצויות ייפול הנטל של הפטור על הציבור. לכך אין הצדקה (ראו והשוו לניתוח בעניין הצינורות, כפי שהובא מפי השופט לוי בעניין תשתיות נפט ואנרגית
שהוזבר לעיל, וכן ע"א 9368/96 מליטרון נ' עיריית קרית ביאליק, פייד
נה(1) 156 (1999)), יי
': (בייש) 84/07 רכבת ישראל נגד עיריית דימונה, לפיה שטחי הגינון, החניה והמדרכות שבתחנת הרכבת, הינם ברי חיוב בארנונה כללית
כ"קרקע תפוסה'י:
"כן טענה המערערת כי יש לכלול בגדר השטח התבעולי של פטי הרכבת, אשר לגביו קבעה ועדת הערר כי אינו חב בארנונה, אף את שטחי האספלט (כבישים), שטחי העפר, שטחי הגינון, שטחי המדרכות, שטח הבטון, שטת החצ ושטחי החניות, טך של 21,950 מ"ר. וכי ועדת הערר טעתה בקובעה כי הינם ''קרקע תפוסת'י .
לטענת המשיב נקבע בפטיקה כי שטתי גינון וחניה חייבים בתשלום
ארנונה על ידי היחיד אשר מפיק הנאה כלכלית מהצעת החניה חינם.
ללקוחותיו, ובמקרה זה המערערת הינה הנהנית העיקרית
משטחי
החנייה והגינון. לטענת המשיב, המערערת משתמשת בשטחי העפר,
24
12
3
הגינון, החנייה, הבטון וכד' לצורך תפעול תחנת הרכבת ולפיכך מחויבת בתשלוםם ארנונה בגין שטתים אלו. טענות המשיב בעניין זה מקובלות עליי. אם הציבור הרחב נהנה משירותי הרכבת, אין זה פוטר את הוכבת שתיא המחזיקה והמשתמשת באותם נכסים -
היינו שטחי אספלט, שטחי עפר, שטחי גינוןו, שטחי מדרכות, שטחי בטון, שטח לצצ ושטח חניות- ששטחם הכולל 21,950 מ' מחובת תשלום הארנונה בהיות שטחים אלה "קרקע תפוסה" עפ"י מבחני הפסיקה.. . .''.
וראו גם עמיינ (חיפה) 419/01 רכבת ישראל ני מנחל הארנונה בעיריית חיפה.
לאור האמור לעיל, סבורה הועדה כי, דין טענה זו של העוררת להידחות.
ו. סיווג שטח בסיווג ''"משרדים ומתן שירותים?
.1
6
בפי העולת מהודעת השומה נשוא הערר, חוייבה העוררת בשטח של 360 מ''ר בסיווג ''משרדים ומתן שירותים'' בטענה כי השטח כנייל מחווה משרדי הנהלה שאין להם זיקה לפעילות התעשייתית של העוררת והשטח כנייל אף מנותק לחלוטין ממבני המפעל.
במסגרת ע''א 7975/98 אחווח ראשונים רובינשטיו ני עירית ראשון לציון נקבע כלל ולפיו, בבל שאין המדובר ''בנכס רב תכליתייי שניתן לפיצול חלקיו לטיווגים שונים בארנונה, הרי
שיש לסווג בהתאם לכלל הטפל הולך אחר העיקר:
"פסיקת בתי המשפט המחוזיים יישמה הלכה זו בקובעה. כי יש לפרשה באופן שהפרדה כאמור תיעשת רק כאשר כל חלק ב'מתקן הרב-תכליתי' משמש למטרה שונה המוגדרת בטינוג נפרד וכי אין לפצל בל נכס המקיים מהות אחת, לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו.
הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא
לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משדד שבו כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון יחויב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הטכסוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות (ה"פ 1998/92 (ת'/א) אולמ טוקסידו אירועים ומסעדות בע"מ ג' עיריית תל-אביב-יפו (לא פורסם); עייש 122/00 (ת''א)
מנהל הארנונה בעיריית ת''א-יפו נ' טחנות קמה ישראליות בע"מ (לא פורסט)'י.
פסיקת ביהמייש שאומצה ע"י ביהמייש העליון, קבעח שנכ מבחני עור לקביעת העיקר והטפל:
המבחן הראשון הוא מבחן הזיקה בין תכליתה של יחידה תחת לבין תכליתה של *יחידה השנייה.
המבחן השני הוא האם השזמוש בחלק ספציפי הכרחי למחות הארגון העיקרי בנכט ולמימוש תכליתו.
25
.7
.8
.9
0
.91
3
הועדה סבורה כי אין המדובר בנכס רב תכליתי. השימוש בשטח המשרדיט, הכרחי למהות פעילותה התעשייתית של העוררת ואין קיום עצמאי למשרדי ההנהלה, ללא הפעילות התעשייתית של העוררת הנעשית בכל יתר השטח הבנוי.
הועדה נסמכת בהחלטתה על שורה ארוכה של פסקי דין:
ראו לעניין זה בגי"צ 345/78 ירדניה חברה לביטות בע'"מ נ' עיריית תל אביב יפו שם נקבע בי גסם מחסן של בנק על אף שהוא נמצא בבניין ישן ונפרד ושימש אך ורק כארכיב של הבנק, ניתן לטווגו כבנק ולהטיל עליו את אותו שיעור של ארנונה המוטל על הבנק וזאת מאחר והמחטן נלווה ויטפל לפעילות העיקרית של הבנק.
ראו גס ה'יפ 1998/92 טוקסידו אירועים ומסעדות בע'ימ ואחי נגד עיריית תל אביב שם נקבע כי באשר באותו הנכט נעשים מספר שימושים כגון: מטבח, מחסן, משרדים , שמטרתם היא לשרת את העסק העיקרי- אולם האירועים -- יש לחייב את כל הנכס בהתאם לשימוש העיקרי, שאם לא כן נגיע לידי אבסורד כאשר כל יחידת שטח קטנה תסווג בטיווג שונה מחברותנה.
וכן בעייש 208/95 חברת המורח לשיווק מכוניות בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית תל-אביב-יפו, שם החויקה המערערת בקומת קרקע ובמרתף. המערערת טענה כי המרתף משמש לאחסנה בלבד והינו מחסן נפרד ועצמאי ויש לחייבו בתעריף מיוחד למחסנים. נפסק כי המרתף משמש כחלק בלתי נפרד מהעסק של קומת הקרקע, ויש לראותו כנלווה ומשרת את העסק שבקומת הקרקע, כחלק אינטגרלי ממנו.
הלכות דומות ניתן למצוא גם בפסקי הדין: (ע"ש 485/98 (נצרת) הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ ני מנהל הארנונה, עמ"נ (חיפה) 435/01 בנס ערבי ישראלי בע"מ. ני מנהל הארנונה של עירית נשך; עמיינ (חיפה) 436/01 בנק הפועלים בעימ סניף הראשונים ני מינהלת הארגונה של עיריית. חדרה, עמיינ (נצרת) 7% ריבוע. כחול. גי מנהלת הארנונה בעיריית עפולה תק-מה 325 :; ע"א 287/98 מנהל הארנונה - עיריית תל אביב-יפר נ. "עצמהיי-
המרכו לאגודות ספורט עצמאיות ; עמ"נ 315/05 בנס יהב בע"מ נ' עיריית ירושלים ; עמ"נ 207/08 מפעלי גייר אמריקאייס ישראלים בע"מ נ' עיריית חדרה.
3 לסיכום, על- פי הלכת אחוזת ראשונים, בכל שאין המדובר "בנכט רב תכליתיי
שניתן לפיצול חלקיו לסיווגים שונים בארנונה, הרי שיש לסווג בתתאם לכלל הטפל הולך אחר העיקר. אי לכך, סבורה תועדה כי יש לסווג את כל השטח (360 מ"ו- כאמור בהודעת השומה- נספח 3 לערר) שסווג בסיווג "משרדים ומתן שירותים", בסיווג י'תעשיית ומלאכתיי. ו
סעיפים +י+ח' טענת פטור לנכט ריק
34
לענלין טענת העוררת כי הינה וכאית לפטור לנכס ריק, - על-פי תקנה 13 לתקנות הטדרים במשק המדינה (הנחה בארגונה), התשנייג 1993, נישום יחיה רשאי לקבל פטור מתשלום ארנונה, לתקופות הקבועות בתקנות, במידה ולא קיבל הפטור בעבר, אם יוכית שני תנאים
מצטברים למתן הפטור: 1. הבניין ריק 2. אין משתמשים בו.
6
5 העוררת לא תמכה טענה זו באישורים לפיהם אין עושים בחלק מהשטת המבוקש שימוש. כמו כן, לא המציאה אישור בדבר אי צריכת חשמל ומים לגבי התקופה הנטענת לגביה מבוקש הפטור, לפיו לא נעשה בנכס כל שימוש.
6. בנסיבות אלה ובהעדר עמידה בתנאים דוחה הועדה הטענה,
7 טענתה החילופית של העוררת כי בהעדר שימוש יש לסווג הנכס בטיווג תעשייה לאור ייעוד התכנוני דינה להידחות גם כן מאחר ולא הוכח כי לא נעשה שימוש בשטח לגביו התבקש הפטור כאמור לעיל.
ט. סיוג מיבלי מים
8 העוררות תולקת הן על גודל השטת בו חוייבה- 2,252 מ"ר והן על עצם הסיווג 416 מיכלי מים בו חוייבה, בשים לב לטענתה לפיה לא חוייבה בעבר על-פי סיווג אה ומשכך אין בסיס להטלתו.
9 סיווג 416 בצו הארנונה מוגדר, כדלקמן: "מאגרי מים, בריכות מים, מכוני מים ומכוני שאיבה כולל השטח המגודר/י;
טטן. העוררת מודה כי החויקה מספר מיכלים בהם מאוחסנים כימיקלים הנדרשים לצורך ייצור האריגיס ושמירה על בטיתות הייצור,
ו0ו. המשיבה סבורה כי אין נפקה מינה מהו סוג הנוזל המצוי במיכלים והם ברי חיוב בארנונה לפי הסיווג י'מיכלי מים"י,
2 הועדה סבורה כי, אין בסיט לטענת העוררת לפיה לא היה ניתן לסווג השטחים כנייל על-פכ טיווג "מיכלי מיסי' כנייל מהטעם ושטחים אלה לא סווגו בעבר בסיווג זּה.
5 הועדה תפנה בעניין וה לבגייצ 3 ועד מעקב לענין ארנונה נ' ראש עיריית ירושלים, תק-על 1(94), 1, עמ' 1392, שס עמד בית המשפט על כך שלעירייה יש שיקול דעת נרחב בקביעת המבחנים להטלת הארנונה, כאשר בין חיתר, יהא וה לגיטימי לחטיל ארנונה
בשיעורים גבוחיס על סוגי עסקים כגון בנקים :
"משמע שבגדר סמכותה להטיל על מחזיקי הבניינים שבתחומה תשלומי ארנונה כללית , רשאית מועצת העיריה להגדיר על-פי הבנתת את המבחנים לחישוב הארנונה. במסגרת זו בידה לאמצ את המבחנים שנקבעו בפקודה, כולם או מקצתס, וככל שהדבר מתיישב עם הגזירת סמכותה, רשאית היא אף לעצב מבחנים מתאימים אחרים... חיקף שיקול הדעת הנתון לעיריה, ביחט למהות המבחנים שעליהט ונבסט את חזובי הארנונה של בניינים כאלה ואחרים שבתחומה, הוא נרחב.
הנחת היסוד היא, שהעירייה מוחזקת כמי שמיטיבה לדעת את כלל צורכי העיר, את היקף השירותים העירוניים הנצרכים על-ידי חלקי האוכלוסיה השונים, וכן את מידת יכולתם היחסית של מחזיקי הנכסים לסוגיהם לשאת בנטל הארנונה (השווה דברי מ''מ הנשיא לנדוי בבג'יצ 461, 64, 345/78, 2 הג''ל, בעמ' 121). בקביעת המבחניסם עשויה איפוא העיריה להתחשב בשיקוליט משיקולים שונים. כך למשל, על סוגי עסקים רווחיים במיוחד, כדוגמו: חברות-
217
ביטות ובנקים, בידי העירייה להטיל שיעור ארנונה קצוב וגבות (ראה בג'"'ב 462, 1, 366, 385/78 הנייל ובג'"צ 397/88 חב'יל).,.'י
צפו. יוער כי, במקרה שלפנינו לא נטען ע'יי העוררת כי יש לסווג השטחים כני'ל בסיווג שונה המותאים יותר למיכלים בהם החזיקה, אלה כי אין לחייבם בארנונה כלל היות ולא עונים על הגדרת הסיווג בצו הארנונה.
5 השאלה כיצד יש לפרש חוקי מסים, ואיך תקבע המשמעות הנכונה של דיבור בחוק מס, נדונה
במטפר פסקי דין:
בע.א. 165/82 קיבוצ חצור ני פקיד השומה רחובות (פד'יי לטנ?) 0 נאמר מפי כבי הנשיא
השופט ברק (בדימוס), עמי 75:
''כמו כל חוק אחר, גם לעניין חוק מש נקודת המוצא היא לשון החוק, והשאלה היא, אם לאפשרויות השונות יש עיגון ולא מינימלי, בלשון ההוראה. מבין האפשרויות הלשוניות השונות יש לבחור אותה אפשרות המגשימה את מטרתה של חקיקת המס. לעיתים מטרת החקיקה היא הטלת מס, ולעיתים מטרתה היא פטור ממט, בזו כבזו על הפרשן ליתן אותו פירוש, המביא להגשמת תכלית החקיקה.
אין עליו לפרש את החוק לטובת הנישום, כשם שאין עליו לפרשו לרעתו. טובתו של נישום אחד היא לעיתים רעתו של נישום אחר, אין עליו לפרש את החוק באופן דווקני, כשם שאין עליו לפרשו באופן ליברלי"י.
ובהמשך, אומר כב' השופט ברק (עמי 76) :
''אין לשכוח כי אין לקיים מדינת מודרנית, ובעיקר מדינת טעד מודרנית, בלא מסים...מט אינו עונש. מס אינו פגע רע שיש לדבאו.
מס הוא צורך חיוני שיש לקיימו...על כן, לעיתיט יש ליתן ללשוגו של חוק משמעות "רגילה'' לעיתים אין להימנע ממתן משמעות מיוחדת'י.
...כל אלה צריך הפרשן להתחשב. עליו להניח כי המחוקק ביקש להטיל מס ולא ליצור פרצות. עליו להניח כי בכוונתו הייתה ליצור כלי יעיל ולא חסר ערך. עליו להניח כי המגמה היא ליצור מערכת סבירה וקונקרטית'י.
6 ב'יש 797/94 (ע.א. 236/84), שוורצ ואח' נ' קופת תגמולים לעצמאיים עצמה (פייד לח(4), 80)
נאמר מפי כב' השופט ד' לוין (בעמי 83-82):
''אולם כאשר באים אנו לעמוד על מובנה של הוראה שבדין ולפרשה, שומה עלינו ליתן את הדעת למטרה החקיקתית שביטודה, לכוונת המחוקק ולרוח הדברים ואין להסתפק בקריאה סתמית של האמור בהוראת החיקוק ולמשמעותו הלשונית גרידאיי.
28
7. לאוד האמוד לעיל, הועדה סבורה כי אין ליתן פרשנות השוללת חיוב במס בנסיבות שפורטו
לעיל, בשים לב לפסיקת בתי המשפט לפית יש ליתן פירוש המביא להגשמת תכלית החקיקה-שהיא חיוב נכטים בארנונה, ולא הימנעות מחיוב.
8. ראו גס, לדוגמה ההבחנה בין העדפת סיווג ספציפי על פני סיווג שיורי, בריים 4021/05 מנהל
9
הארנונה של עיריית תל אביב ממ חברת מישל מרטסיי בע"מ שם נקבע כי, ככל שחהלשון והתכלית של סיווג ספציפי מאשרים ואת, עדיפה הכרעה פרשנית המביאה את הנכס בגדרו של סיווג ספציפי, על פני פרשנות המביאה אותו אל סיווג שיורי,
וכן, ת'יא (חי') 813/06 מילגד בעי'מ נ' מועצה אזורית מטה אשר (לא פורטסם) - פסקה 26;
עמייג (חי') 334/06 קרטו בע''ימ נ' מנהל הארנונה בעירית חיפה (לא פורסם) - פסקה 11).
0 אי לכך, וכפי שכבר הובהר לעניין קבלת גודל שטחי התיוב, בסעיפים 62-64 לעיל, הרי שאנו
חל
ווה
2
3
4
דותים טענת העוררת היות ואין נפקה מינה אם במיכלים עוברים מים או נוזל אחר, ויש לפרש הוראת הצו ככזו החלה על מיכלים באשר הם, בהם עוברים נוזליס המשמשים את הנישום, כאשר לנגד עינינו עומדת פסיקת בתי המשפט שפורטה לעיל, לפיה יש ליתן פירוש המביא להגשמות ותכלית החקיקה-שהיא חיוב נכטים בארנונה, ולא הימנעות מחיוב,
וב צנרת (גשר צינורות עילי)
הסוגיה שבפנינו מעלה את השאלה מהו בנין החב בארנונה:
בראשית, נטקור את הוראות החוק הרלבנטיות;
בהגדרה מבנה לצורך צו המסים מצויין בצו הארנונה בסעיף 5 כדלקמן:
ב לעניין חיוב בארנונה-יחשב כבר חיוב כל מבנה, לרבות בנין הבנוי
ממוצרי מלט, אבן או לבנים בניה טרומית, צריפונים, בלוקים,
פחונים, בניה מע ומוצריו וכל חומר אחר.
(ג) בשטח המבנה (למגורים ושלא למגוריט) נכללים כל השטחים
המוגדרים כבנין לפי תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו
ואגרות), התשייל -70, בין שניתן לבנין היתד ובין שלא ניתן לו היתר.
למונח י'בניין'' הגדרות שונות בדברי חקיקה שונים. כל דבר חקיקה ותכליתו אשר לאורה יש לפרש כל ביטוי המובא בו. על מנת להתחקות אחר כוונת המחוקק בהטלת ארנונה על נכסים שבתחום הרשות המקומית, עלינו לפנות לחקיקה הראשית הרלבנטית. סעיף 7 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), הונשני'ג-1992 (להלן :''חוק ההסדריט'') מפנה להגדרת "בניין'/ בסעיף 269 לפקי העיריות (נוסח חדש) וסעיף 8(א) לחוק ההסדרים מתיר למועצת הרשות המקומית להטיל ארנונה כללית על בניין בתחום שיפוט הרשות המקומית.
סעיף 269 המגדיר ''בנייןיי קובע:
" 269. 'בניין''- כל מבנה שבתחום העירייה, או חלק ממנו, לרבות
שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבגה כחצר או כגינה או לכל צורך
אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה, למעט
קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או חלקו. יי
29
5
16
9
טכן
ובו
בכן
. העוררת מעלה את הקושי שהתעורר ביישום המונת ייבניין'י על מבניט למיניהם.
. על-פי חוק המקרקעין המבחן היחיד, שעשוי להיות לעזר לעניין הארנונה, הוא הצורך
"בחיבור של קבעיי. אך בפקודת העיריות נאמר ייכל מבנהיי והמבחן של חיבור של קבע לא
נכלל בהגדרה,
. מבדיקה בהגדרת בניין לפי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה- 1965- גם כן לא מוצאים
התייחסות לתנאי שעניינו 'יחיבור של קבעיי,
"1. 'בנייף'- כל מבנה, בין שהוא בנוז אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט,
ברזל, עצ, או כל חומר אחר, לרבות-
00 כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע;
(2) קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או
מיועדים לגדור, או לתחום, שטת קרקע או חלל;י
. בתי המשפט קבעו לא אחת כי המונח ''מבנה" על-פי מובנו ושימושו בשפת היומיום רחב מהמונח "בניי' בחינת כל בניין הוא מבנה, אך לא כל מבנה הוא בניין. עייא 600/80 חברת חלקות בגושים 6758,6759,6760 בע'ימ נ' הממונה האזורי של מס רכוש וקרן פיצויים, אזור המרכצ,פייד לז(565)1). עייש 2531/96 חניוני נחום (94) בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-
אביב -יפו.
. מהכלל אַל הפרט- בצו הארנונה אנו מוצאים התייחסות ספביפית להגדרת 'ימבנהיי.
וכן הגדרת לשטח המבנה:
''(ב) | לעניין חיוב בארנונה-יחשב כבר-חיוב כל מבנה, לרבות בנין הבנוי ממוצרי מלט, אבן או לבנים, בניה טרומית, צריפונים, בלוקים, פחונים, בניה מעץ ומוצריו וכל חומר אחר.
(ד) שטח המבנה הינו עפ''י מידות חוץ שלו כולל השטח מתחת
לקירות החיצונייט והפנימיים לרבות מעברים, הול, חדרי שירותים,
מדרגות, מרפסות מקורות, קומת עמודים לא סגורה, מבני עזר, סככות,
גלריות, מחסנים למעט מחסנים של דירות מגורים בגובה עד 1.50
מטר), ממ"דים, מקלטים, וכן כל מבנה ו/או שטח מקורה הצמוד
לנכס, בין אם אלה מהווים מבנה אחד או מספר מבנים. + - יוער כי, טענת העוררת בסעיף 86 לסיכומיה לפיה סעיף 5 (ד) לצו הארנונה, מתייחס למבנים מקורים או כאלה שגובהו מ- 1.70 מטר - לא מבוססת על הוראות צו הארנונה (ראה הגדרתו כנייל) .
. מעבר לצורך, הועדה סבורה כי אין ליתן פרשנות השוללת חיוב במס בנטיבות שפורטו לעיל, גם לאור פסיקת בתי המשפט (שפורטה בהחלטה) לפיה יש ליתן פירוש המביא להגשמת תכלית החקיקה-שהיא חיוב נכסים בארנונה, ולא הימנעות מחיוב, > הועדה סבורה כי די באמור עד כה בכדי לדחות טענת העוררת. יחד עס זאת, קיימת פסיקה עניפה אשר הובילו פרשנוות מרחיבה של המונת ''מבנה'', דבר המשליך גם על ענייננר.
10
3. ראו, עמיינ 244/05 יעקב ארבל ני עירית רעננה ואחי, שט נקבע כי מחסן יחשב כיימבנה" גם אס
אינו מחובר לקרקע חיבור של קבע:
"שאלת נוספת המתעוררת בהקשר זה, היא האם המכולות בהן מדובר הן ''בנין'' כבמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות.
הגדרה המונח ''בנין'" בפקודת העיריות כוללת בחובה אף מחסנים, בין שאלה בנויים או יצוקים ממתכת ובין אם מדובר במבנה בלוקים. אף העובדה כי המכולות אינן מחוברות לקרקע עליה הן מוצבות בחיבור של קבע אינה שוללת מהן את צביונם כ''מבנה'', ודאי לא את צביונס כמחסנים או כמבנים המשמשים לאחסון ציוד.
נקבע כבר לא אחת כי ''זמניותוי' של מבנה והעובדה כי אינו מחובר דרך קבע לקרקע, אין בה כדי לשנות את ''מבניותו'', או את תכונותיו כמבנה, כמשמעותו בטעיף 269 לפקודת העיריות.
(ראה: ע"א 276/98 בימ''ש מחוזי תל-אביב ב.ט.ט חברה לעבודות בנלה ופיתוח בע''מ נגד עיריות ראש העין)יי
צבו. בעמ''נ 328/06 חברת דואר ישראל בע"מ ני מנהל הארנונה קרית אתא , הפנה בית המשפט בעניין וה למבחן הכלכלי להגדרתּ בניין, בניין הוא כל מבנה, אשר מופקת ממנו תועלת בלכלית או שבמצבו הפינזי ניתן להפיקי ממנו תוע
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]