ועדת ערר לענייני ארנונה מס 0
בפני הוועדה לעררי ארנונת ערר מס' 4/11
שליד עיריית נצרת עילית
בפני וועדת הערר: עו''ד איהאב טחניני - יו''ר הועדה
מר משה תוסיה כהן - חבר הועדה
עו'יד רות שמש- חברת הועדה
עו'יד יעל אסיף - יועצת משפטית לוועדת הערר
בעניין שבין: מג'ימ בטיחות בע''מ
ח.פ. 510713878
ע"י בייכ עו"ד גליה גרימברג ואח! העוררת
-נגד.
מנהלת הארנונה של עיריית נצרת עילית
ע"י בייכ עו"ד דביר ליבוביץ ואחי המשיבה
החלטת
רקע כללי וטענות הצדדים
1. בראשית הדברים נציין, כי ערר זה נשמע בשלב ראשון בפני הרכב שונה מההרכב הנוכתי, בראשותו
של מר אריה להב (להלן: 'יההרכב הקודסיי). במסגרת דיון שהתקיים בפני ההרכב הנוכחי ביום 4, אלו אומנו באי כח הצדדים, נתנו הצדדים הסכמתם להמשך שמלעת הערר בפני ההרכב הנוכתי, להגשת סיכומים ומתן ההחלטה בערר על ידי ההרכב הנוכתל.
2 העוררת הנה הברה בע"מ העוסקת בייצור מוצרי בטיחות והמחזיקה בנכס בשטח שיפוטה של המשלבה, אשר סומן בפנקסי העיריה כנכס מס' 200016000 (להלן: '*הנכסיי).
3 העוררת קיבלה מאת המשיבה ביום 19.12.2010 שומה מתקנת, אשר מהווה שינוי השומה אותה קיבלה בתחילת שנת המס 2010 ואשר תחולתה לתחילת שנת 2010 (להלן: ייהשומה החדשהי).
4. במסגרת השומה החדשה, לא גדל סך השטח בו מחויבת העוררת, אך בעיקר הלו שינויים במרכיביו
ובאופן סיווגו --כמפורט להלן:
שומת הארנונה שהוצאה לעוררת בתחילת שנת 2010 ותלה עד לנכס עד לשומה החדשה:
מס' נכס מס' סיווג סיוג י
2220000 2109 מלאכה ותעשיה א.ב. .
20000 202 משרדים ומתן שירותים 5
\ 730 חניונים
0 1 קרקע תפוסת -
| 727 קרקע המשמשת לאחסון
0 סה"כ שטח 4
שומת הארנונה שבה חויבה העוררת במסגרת השומה החדשה:
סיווג שטת במ"ר
' מס' סיזוג
0 109 מלאכה זתעשיה א.ב. =
00 2 משרדים ומתן שירותים -
20000 10 חניונים -.
20000 1 קרקע 0 -
20000 7 קרקע המשמשת ו 5
רָ סה"כ שטח ,
ביום 3.1.2011 פנה מנהל העוררת אל המשיבה במכתב אשר כותרתו יידוייח מכתבך שומת ארנונה 0.ַ. בגוף המכתב פורטו ייהשגותינו לחיוביסיי והתבקשה בדיקה חוזרת בנוכחות נציג העיריה (להלן: 'יפניית מנהל העוררת'יי).
ביום 18.1.2011 נשלחה פנייה נוספת מטעם העוררת אל המשיב, הפעם מבייכ העוררת, אשר הוכתרה בכותרת ייהשגה על שומת ארנונה לשנת 2010 -2011 עייש מגיימ בטיחות בעיימיי (להלן: '"פניית ב''ב העוררת'י).
בגוף פניית בייכ העוררת הופיעו פרטי השומה בה חויבה העוררת טרם השומה החדשה וכן פרטי השומה החדשה והועלו מס' טענות כנגדה, ובניהן -חיוב רטרואקטיבי פסול, חיוב שגוי בגין קרקע תפוסה -נטען כי העוררת אינה מתזיקה ומשתמשת בקרקע תפוסה, פיצול שגוי של הנכס וחיוב פסול של משרדים -נטען כי יש לחייב את כל השטח הבנוי כתעשיה ולא לפצלו וטענה בגין טעויות מדידה -
חיוב שגוי בגין שטח מדרגות שאין לתייבו, חיוב שטח מתקן חשמל השייך לחברת ההשמל שיש להפתית, חיוב שטת ארון 4.21 מ"ר שיש להפחית וחיוב שגוי של סככות ניידות שאינן ייבנליןי.
ביום 15.3.2011 השיבה המשיבה לפניות העוררת (להלן: י*תשובת המשיבהיי). ראשית צוין בתשובת המשיבה, כי אין לעוררת סמכות להגיש השגה נוספת ובמסגרתה להעלות טענות נוספות, ועל כן, כל פניית מנהל העוררת הנה ההשגה ודין פניית בייכ העוררת להידחות על הסף.
למען הוהירות, הוסיפה המשיבה והשיבה לגופו של ענין, כי השומה אינה רטרואקטיבית מאתר והוצאה במהלך שנת המס 2010. באשר לשטח, נטען כי ממילא דין כל טענות אלה להידתות בהיעדר
תשריט מדידה לתמיכה בטענות העוררת. באשר לקרקע התפוסה, נטען כי העוררת עושה שימוש נרחב בקרקע התפוסה.
על תשובת המשיבה הוגש הערר שבנדון, במסגרתו חזרה העוררת על טענותיה ואלו המשיבה הגישה כתב תשובתה לערר ותזרה אף היא על טענותית.
.10
.1
ביום 9.11.2011 התקיים דיון בערר בפני ההרכב הקודם, בנוכחות באי כת הצדדים ונציגיהם.
במסגרת הדיון חצרו הצדדים על טענותיהם ביתר פירוט. בתום הדיון נתן ההרכב הקודם התלטה לפיה יתקיים סיור בנכס בהשתתפות הצדדים ובאי כוחם.
ביום 11.1.2012 ערך ההרכב הקודם סיור בנכס. בפרוטוקול הסיור צוין, כי חברי הוועדה ביקרו בכל שטח הנכס לרבות השטח הבנוי והקרקע התפוסה וכי ניתנו הסברים לגבי השימוש בנכס מאת מנכ"ל העוררת. לגבי השטח אשר תויב בסיווג משרדים צוין כי הוועדה ראתה כי נעשה בו שימוש יכדלקמן:
חדר מנהל, פינת מזכירות, חדר ישיבות, הנהלת חשבונות, שירותים, חדר אוכל. עוד צוין כי חברת
האם של העוללת: ושבת פיזית בפתת תקזהיי. בתום הסיור נקבע הערר להגשת סיכומים.
במסגרת דיון אשר התקיים כאמור ביום 8.9.14 בפני ההרכב הנוכחי, לאתר שההרכב הקודם סיים תפקידו, התברר כי הצדדים טרם הגישו סיכומיהם ובהסכמת הצדדים הותלט על הגשת סיכומים.
סיכומי הצדדים הוגשו בהתאם -מטעם העוררת ביום 19.10.14 ומטעם המשיבה ביום 17.11.14.
בסיכומיה העלתה המשיבה טענה חדשה אשר לא נזכרה בכתב תשובתה לערר ו/או בתשובתה להשגה -לפיה טענת הרטרואקטיביות אינה בגדר הטענות שניתן להעלות במסגרת השגה / ערר.
דיון והכרעת
.12
כאמור, במסגרת ערר זה הועלו מספר טענות כנגד החיוב, וכן טענות מקדמיות - בדבר היקף חזית המחלוקת והאם דין פניית בייכ העוררת להידחות על הסף. כן הועלתה טענה בסיכומי המשיבה לפיה וועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענת הרטרואקטיביות. נדון בכל הטענות כסדרן.
א. דיון בטענה המקדמית -האם פניית ב''ב העוררת מהווה ''השגה'י
.3
4
.5
כאמור, המשיבה מעלה טענה מקדמית לפיה אין לראות בפניית בייכ העוררת כייהשגהיי ואין לדון בה, מאחר והשגה כבר הוגשה באמצעות מנהל העוררת, במסגרת פניית מנהל העוררת ואין לאפשר הגשת השגות נוספות אשר יוצרות מעמסה וקושי נוספים על מנהל הארנונה. על כן, יש לקבוע כי חזית המחלוקת היא גו שהועלתה בפניית מנהל העוררת.
סי 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -19%6 (להלן: ייחוק
הערר"י), קובע כי:
"מי שחויב בתשלום אלנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל האלנונה על יסוד טענת מטענות אלת..."(ההדגשות שלנו).
תקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת הערר),
התשלייץ -1977, מורה כי:
*בשמיעת הער לא תיזקק הועדה לכל נימוק שלא *צויין בכתב הערד או בתשובה, אלא אס היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למען קצדק!". (ההדגשה שלנו).
הוראה גו של התקנות אמנם מתייחסת לנימוק שלא צוין בכתב הערר או בתשובה, ואולם בתי המשפט התייחסו לסעיף זה כמתייחס אף לנימוק שלא צוין בהשגה או בתשובה להשגה --ראו לעניין אה למשל
3
.6
.17
.8
המרי 820/95 מנהל הארנונה בעירית חיפה נ' אליעזר שוורץ ואח' (פורסם בנבו), בריים 793/08 ריבוע כחול ישראל בע'ימ נ' מנהל הארנונה עירית הרצליה (פורסם בנבו).
מהאמור לעיל עולה, כי גם אם *יקבע כי פניית מנהל העוררת היא זו אשר יוצרת את חזית המחלוקת ואין לראות בפניית בייכ העוררת כהשגה - עדיין קיים לוועדה זו שיקול דעת האם לאפשר הרתבת החצית ובירור הטענות שהועלו בפניית בייכ העוררת.
ובבתינת נסיבות המקרה תנדון -הן פניית מנהל העוררת והן פניית בייכ העוררת הוגשו במסגרת סד המועדים הקבוע בחוק להגשת השגה, כאשר פניית בייכ העוררת הוגשה ימים בודדים לאחר פניית מנהל העוררת. כך גס, פניית בייכ העוררת הוגשה וְּמִן רכ בטרם מתן תשובת המשיבה -אשר ניתנה רק ביום 15.3.2011 --כחודשיים לאחר קבלת פניית בייכ העוררת.
בנסיבות אלו, אין לטעמנו לדקדק ולהקשות על העוררת ולמנוע ממנה הגשת השגה מקיפה יותר בעקבות פנייתה לייצוג משפטי. אין גס במקרה הנדון ליצור קושי נוסף או מעמסה על חמשיבה, משפניית בייכ העוררת נעשתה ימים ספורים לאחר פניית העוררת ומשממילא נתנה המשיבה תשובתה רק חודשיים לאחר מכן. על כן, טענה זו של המשיבה נדתית.
ב. דיון בטענת שאלת סמכות הוועדה לדון בסוגיית הרטרואקטיביות
9
.0
.1
ראשית נציין, כי דין טענה זו להידחות רק בשל העלאתה לראשונה בשלב הסיכומים. נשוב ונפנה להוראת תקנה 17 לתקנות אשר הובאה לעיל, בדבר תזית המתלוקת. בשונה מפניית בייכ העוררת אשר הוגשה ימים ספורים לאחר פניית מנהל העוררת ובטרס ניתנה החלטה בהשגה - במקרה זה המדובר בהעלאת טענה לראשונה בסיכומים, מבלי שנּכרה בשום שלב של הדיון ומבלי שניתנה כלל לעוררת הזדמנות להתליחס אליה. רק בשל כך דינה להידחות.
על אף האמור, ובגדר *למעלה מן הצורך'י, נציין כי ממילא וועדה זו סבורה, כי קיימת בידה הסמכות לדון ולהכריע בסוגיית הרטרואקטיביות. מסקנה וּו עולה בקנה אחד עס ''הגישה המרחיבהיי הרווחת בבתי המשפט, הקוראת להרתבת סמכויותיה של וועדת הערר- ראו לעניין אה למשל רעייא 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות בע'ימ, פייד נד(4) 481 עעייס 9530/05 ריבוע בחול נ' עירית עפולה (פורסם באתר נבו) וכן עייא 10977/03 דור אנרגיה נ' עירית בני ברק (פורסם באתר נבו),
כדלקמן:
*אין לכחד, כי משנקפו השנים, וכמדיניות שיפוטית הבאה להתמודד עס עומס עצום בבתי המשפט ולקבוע סדד מינהלי ראוי, נוטה הכף השיפוטית להעברה מידבית של דיונים לועדות הערר (ראו עעיימ 3319/05 אלגדיה פונטה 5 הועדה המקומית לתכנון (בנמיה באר-שבע (טרם פורטם)
(האסמכתאות הנזכלות שס). יוטעם, כי אין בכך כדי לנעול את הדלת להליך שיפוטי, משמוצו ההליכים במערכת המינהל, או כשהנושאיס מלכתחילה הס בעלי אופי משפטי או עקדוני מובהק, או בעלי חשיבות ציבולית'/.
כך גם, גישה מרחיבה זו יושמה על ידי בתי המשפט באופן ספציפי לגבי טענת הרטרואקטיביות, בשורה של פסקי דין בהם נקבע, כי וועדת הערר מוסמכת לדון בטענה או, ובפרט כאשר היא כרוכה בסוגיות עובדתיות המצויות בטמכותה של הוועדה.
וראו לעניין ה למשל:
עת'ימ 1284/03 מקורות חברת מים בע'ימ נ' מ.א.מנשה (פורסם בנבו)
עייש 988/00 מנהלת הארנונה המרכז לתשלומים עירוניים נ' מובילי תענך בע'ימ (פורסם בגבו)
4
.2
עת'יימ 359/06 החברה המאוחדת לייצוא נפט בע''מ נ' עירית אשדוד (פורסם בנבו)
עתיימ 366/04 עירית אשדוד נ' קו מוצרי דלק בע"מ (פורסם בנבו).
נכון לכתיבת שורות אלה, לא ידוע לוועדה זו על פסיקה שניתנה על ידי בית המשפט העליון, אשר דנה בסוגיה זו לגופה והפכה את פסיקותיהם של בתי המשפט המחוצייס בנושא וה שהובאו לעיל.
על כן, לאור כל האמור לעיל, לטעמנו הכרעה בסוגיית הרטרואקטיביות מצויה בסמכות וועדה זו ויש מקום לדון ולהכריע בה ביחד עס הטענות האחרות שהועלו בערר ואשר אין תולק שהן בסמכות וועדה זו. על כן, נדחית טענה ו של המשיבה.
ג. | דיון לגופו של ענין
משסיימנו את הדיון בטענות המקדמיות, נדון בטענות לגופו של עניין.
הטענה בדבר סיווג המשודים:
1
במסגרת טענה צו, טוענת העוררת כי שגתה המשיבה עת פיצלה את התיוב בגין השטח הבנוי שבנכס וסיווגה את המשרדים באופן נפרד. לשיטתה, על בסיס ייהלכת הטפל ההולך אחר העיקריי ופסיקת בתי המשפט, בה נקבע כי יש להימנע מפיצול נכסים לצורכי סיווג ולעשות כן רק כאשר מדובר ביחידות תפקודיות עצמאיות נפרדות, לא היה מקום לפיצול המשרדים המהווים חלק נלווה ובלתי נפרד מהייצור המתבצע בנכס וללא קיוט עצמאי.
השאלה אימתי יש לפצל נכס ולחייב כל חלק ממנו בהתאם לשימוש בו, קטן ושולי ככל שיהיה, נידונה ארוכות בפסיקה. ההלכה הפסוקה הנהוגה כיום בשאלת פיצול נכס לצרכי סיווג ארנונה נקבעה בבגייצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים נ' עירית קריית אתא, פייד מו(1) 793 (להלן: 'יפסיייד דשנים'י) ובפרשת אחוזת ראשונים (עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין נ' עיריית ראשון לציון, תק-על 1(2003), 1478) (להלן: ''פס'יד אחוזת ראשונים").
ההלכה בנושא גה תומצתה וטוכמה ע"י כבי הנשיאה די בייניש, בבריימ 9205/05 מנהל הארנונה גי
היפר שוק 1991 בע'ימ (פורסם בנבו), כדלקמן:
/בפסיקתנו נקבע בעבר הכלל, כי במתקן רב תכליתי, שניתן להפריד בין הלקו השונים, ייעשה סיווג הנכס לצרכי אלנונה לפ הש:מוש והתכלית של כל חלק בנפדד (דאו, בוויצ 794/88 דשנים וחומדים כימיים בע'למ ני עיריית קריית אתא, פיד מו(1) 793, 816). בפסיקה מאוחרת *ותר אימץ בית משפט זה את המדחנים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים להכרעה בשאלה מתי תסווגנה יחידות שטת סמוכות תחת סינוגים נפרדים ומתי תסווגנה תחת סיווג אחד, על אף שבכל <תידת שטח מתנהלת פעילות אחרת. לעניין זה אומצו שני מבתנים, שאינם מהווים רשימת סגודת.
המבחן האחד הוא בתינת קיומה שכ זיקה בין היחידות השונות, שאם היא קיימת אז יש לדאות במתקן הדב התכליתי נכס אחד לצרכי סיווג הארנונה. המבחן האחר שאומץ הוא האם השימוש בחלק ספציפי של הנכס הכלחי למהות האלגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתי. (ההדגשה שלנו).
בפסייד אחוזת ראשונים עמד בית המשפט העליון על הרציונל שבבסיס מבחנים אלו:
*הטעט לכך כפול: לאשית, הלחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסולרד, כגון: משדד שבו כלולים חדר מנוחה, שידותים וארכיון יחויב בשיעולי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל וכהאדיר את הסכסוכים ותמחלוקות בין הפרט והדרשות.. ואכן, אץ זה מעשי ולא ניתן לצפות מן הרשות המקומית לבתון ולערוך מעקב בדבל השימושים הנעשים בחלקים שונים ש2 נכס הומוגני בעיקדו כאשר שימושים אלה עשויים להשתנות מעת לעת וכך גם הלחידות שבו.
4. בבריים 8242/09 מפעלי נייר אמריקניים ישראליים בע"מ ג' מנהל הארנונה של עיריית חדרה
[פורסם בנבו] (להלן: ''פס'/ד מפעלי נייר אמריקנים'), נפסק כי אין מקום להכיר במפעל המשתרע על 270 דונם כנכס רב תכליתי, מאחר וכל חלקיו משמשים כחלק בלתי נפרד מתהליך ייצור הנייר -
שהוא תכליתו העיקרית של הנכס. ,
יחד עם ואת, מאחר ובצו המסים של עירית חדרה סיים סיווג יימשרדיס בתעשיהי' -שהוא לכאורה סיווג ספציפי --מצא לנכון בית המשפט העליון להתזיר את הדיון לוועדת הערר על מנת שתבחן את משמעותו של פריט זה, וככל שאכן המדובר בפריט ספציפי -על אף ההכרעה שהנכס אינו מתקן רב תכליתי - נמצא כי יש מקום לפצל את חלקים אלה בלבד מהתיוב ולסווגם באופן נפרד בהתאם
לאותו תעריף ספציפי -כדלקמן:
על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, נלאה כי יש טעם בטענתה של המבקשת לפיה קיומו שק סיווג כזה בצו האדנונה מצביע על כך שמחוקק הצו ראת לנכון ליצור ס?ווג נפדד למבנה המשמש כ- משרד בתעשיה (ההדגשה שלנו).
5 לסיבוס הפסיקה שהובאה לעיל, נראה כי יש ליישם את המבתנים שנקבעו בפטייד דשנים ופסייד אחוזת ראשונים על נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, וככל שהמדובר בחלקים שהנס הכרתיים לניהול העסק ואין להם קיום עצמאי בפני עצמם - לא יותר פיצולס והם יחויבו בהתאם לתכליתו העיקרית של העסק. יחד עס ואת, וכפי שנקבע בפסייד מפעלי נייר אמריקאים, ככל שסיימת בצו המסים הוראה ספציפית בדבר סיווג באופן ספציפי חלק כוּה או אחר - הרי שגם אם יקבע כי אין המדובר בנכס רב תכליתי ואין בסיס לפיצולו -עדיין יחויבו אותם פריטים בסיווג הספציפי שיועד להם.
6. ובנסיבות המקרה שלפנינו - כאמור, המדובר במפעל יצרני עתיר שטח. במסגרת הסיור שערך ההרכב
הקודם בנכס, נמצא כי השימוש אשר נעשה בשטת שסווג כמשרדים הנו: הדל מנהל, פינת מזכידות, חדר ישיבות, הנהלת חשבונות, שידותים, חדר אוכליי. בנוסף לכך צוין כי חברת האם של העוררת יושבת פיזית בפתח תקווה.
7 בנסיבות אלו, אמנם ניתן לומר כי המדובר ביחידות שכל תכליתן לשרת את עבודת הייצור, שהיא לב לבה של הפעילות בנכס, וההכרתיות לקיום עבודת הייצור. כך גם, ברור כי ליחידווג אלה אין קיום עצמאי משל עצמן, שכן הן קיימות אך ורק לצורך ביצוע עבודות הייצור. כך, למשל, חדר המנהל אלנו יכול להתקיים באופן עצמאי, כך גס תדר האוכל הנועד עבור עובדי הייצור, השירותים ועוד. מכל אלה עולה לכאורה המסקנה כי אין המדובר בנכס רב תכליתי ואין בסיס לפיצולו.
8 אולם, לא נוכל להתעלם מקיומה של הוראה ספציפית בצו המסים של עירית נצרת עילית (להלן:
ייצו המסיט'') - הלא היא הוראת ס' 4 לצו המסים, המורה כדלקמן:
(א) כל מבנה המשמש בפועל לאחד או יותר מהסוגיס המפורטים בצו וה *חויב באופן יחסי?
לפי סוג השימוש בו.
(ם דירה המשמשת בפועל לשני תתי סיווג ארנונה או יותר כמפורט בחלקים אי, בי ו-גי לצו אה, יתחלק שטחה הכללי למספר חדרי המגורים שבה (כולל הסלון), והחיוב בארנונה יעשה לפי סוג השימוש של כל חדר (אך לא פחות מעשרים מייר לשימוש שאינו למגורים).
לא יבוטל חיוב בשל אי שימוש בחלק מהדירה והוא יחויב לפי השימוש העיקרי.
(ג) מבנה המשמש בפועל לשני תתי סיווג ארנונה או יותר כמפורט בחלק בי לצו וה, יחולק שטחו הכללי לפי השימוש ויחויב באופן יחסי, אך לא פחות מ- 20 מ"ר לכל חלם.
6
(ד) מבנה המשמש בפועל לשני תתי סיווג ארנונה או יותר כאמור בסייק (ג) לעיל וששטחו של חלק אחד או יותר פחות מ- 20 מ"ר, יחויב אותו חלק עפ"י הסיווג בעל התעריף הגבוה יותַר.
(ההדגשות שלנו).
4 הנה כי כן, ענינו הרואות, כי צו המסים כולל הוראה ברורה ומפורשת, לפיה במקרה שבו נעשים בפועל במבנה מספר שימושים -יחויב כל חלק היתסי בהתאם לשימוש שנעשה בו. ואף יתרה מכך -כאשר מדובר בחלקים קטנים -מתחת ל-20 מ"ר - יחויבו כל החלקים בסיווג בעל התעריף הגבוה יותר.
5. ולאור האמור בפסייד מפעלי נייר אמריקנים, גם אס נמצא כי המדובר בנכס שאינו רב תכליתי
ושאין בסיס לפצלו וגם אם המדובר בנכס יצרני עתיר מימדים -- מקום שבו מצא לנכון מתקין צו המסים לקבוע הוראה ספציפית בדבר פיצול החיוב -יש לפעול בהתאם לכך.
6. ובהוראות סי 4 לצו המסים המובאת לעיל, אמר מתקין צו הארנונה דבריו בצורה מפורשת
ושאינה משתמעת לשתי פנים. וועדה זו אינה יושבת כערכאה המוסמכת לבחון את תקפותו או סבירותו או חוקיותו של צו המסים אלא היא מחויבת לבחון את אופן החיוב בהתאם להוראות צו המסים הקיימות.
7 על כן, מסקנתנו הנה כי כדין פוצל חיוב השטח הבנוי שבנכס וכדין חויב שטח המשרדים בסיווג י"משרדים ומתן שירותיסיי, בנפרד מיתרת השטח הבנוי שחויבה בסיווג יימלאכה ותעשיהיי.
הטענה בדבר שגיאות בשטח הנכסי:
8 במסגרת טענתה זו של העוררת, מועלות מספר טענות בדבר שגיאות כאלה ואחרות בחישוב שטח הנכס, ובכלל אה -טעות בתישוב שטח המדרגות, טעות בתישוב שטח המשרדים וכן נטען כל נפלה שגגה בתיוב חדר חשמל אשר נטען כי הוא נמצא בשליטת חברת החשמל,
9 על פי החקיקה וההלכה הפסוקה, כיוום ההליך -נטל ההוכחה מוטל על שכמו של העורר.
ראשית נפנה בהקשר זה להוראת ס' 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש] -לפיה יחוו פנקסי
המשיבה ראיה לכאורה לאמיתות תכנם -כדלקמן:
**פנקסים הנחזים ככוללים ארגונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו -בלי כל לאיה -כראייה לכאודה על קביעת האלנונת או על עשיית השומה ועל תקפן/.
עוד נזכיר את חזקת תקינות המנחל לפית:
'"המעשה המנהלי נהנה //מחזקת כשרות' ולפיה כל פעולה מנהלית מוחזקת ככזו שנעשתה על פ? הדין והמבקש לסתול זאת, עליו הנטל לתנכיתיי (השוו: עתיימ 318/04 שאול עטיה ואחי נ' עירית באר שבע -פורסם בנבו).
ראו לעניין ה אף פסק דינו של כבי השי ביין בעייש 230/00 שירותי בריאות כללית נ' וועדת ערר ארנונה שבי ציון (פורסם בנבו), שם נקבע כי נטל ההוכתה לטענות שהעלה העורר בפני וועדת הערר מוטל על שכמו וזאת מכח חוקת תקינות המנהל העומדת לטובת מנהל הארנונה.
ועוד נפנה בהקשר גה לפסיקת בתי המשפט -לפיה על הנישום המבקש לתקוף את חיובו במס מוטל נטל ההוכחה לשכנע כי חויב שלא כדין - וראו לעניין וה למשל רעייא 1436/90 גיורא ארד נ' מנהל מע'ימ (פורסם באתר נבו).
.10
.1
12
.3
ואולם, במקרה הנדון, העוררת העלתה את טענות בדבר שטח שגוי בעלמא ולא צירפה כל מטמך או ראיה לתמיכה. בפרט לא צורף תשריט מדידה נגדי ממנו ניתן ללמוד כי הוא נערך על בסיסי הוראות צו המסים ומהו למעשה השטת הנכון לשיטת העוררת וכיצד הוא חושב. ומנגד, העיריה הגישה תשריט מדידה ערוך על בסיס הוראות צו המסים, אשר נערך על ידי מודד מוסמך.
במצב דברים זּה, ברי כי לכל הדעות לא עלה בידי העוררת להריסט את הנטל המוטל על שכמה ולהוכיח, כי נפלה שגגה בחישוב שטת הנכס. יתרה מכך, לא הוכת על ידה וכלל לא הוצג על ידה, מהו השטח הנכון לשיטתה.
ובכל הנוגע לטענות כלפי חיוב חדר החשמל ---הגם שהעוררת כללה טענה זו בפרק יישגגות שנפלו במדידת הנכטיי, הלכה למעשה זוהי טענה מסוג ייאיני מתזיקיי. העוררת למעשה אינה חולקת על גודל השטת של חדר החשמל אך טוענת כי היא אינה המחזיקה בו אלא חברת החשמל. ואולם, גם טענה זו נטענה בעלמא וללא כל ראיה לתמיכה בה, כל זאת כאשר נטל ההוכחה מונח על שכמי העוררת.
אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, נדתות טענות העוררת ביחס לשגיאות בשטת הנכס.
הטענה בדבר חיוב ''הטככות המתניידות'' והארון:
4
.5
.6
7
במסגרת טענה זו, שגם הופיעה בפרק לגבי שגיאות בשטת הנכס, נטען כי שגתה המשיבה בחיוב מה שכונה על ידי העוררת ייסככות מתניידות על גלגליםיי, בשטח של 165.71 מ"ר, בתעריף של מבנה לתעשיה וכן שגתה בחיוב שטח של 4.21 מ"ר המהווה לטענת העוררת ייארון שמונח בצדיי, וואת משום שהנייל אינם מחוברים ייתיבור של קבעיי לקרקע ועל כן אינם מהווים 'יבנייןי ואף לא ייסככה'י אלא יש לחייבם כייקרקע תפוסהיי (ראו ס' 91-92 לסיכומי העוררת).
לביסוס טענה גו מפנה העוררת לחוק המקרקעין, התשכייט - 1969 (להלן: 'יחוק המקרקעיןיי), הקובע כי הבעלות על קרקע חלה על כל דבר אתר 'יהמחובר אליה חיבור של קצעיי ומבקשת להקיש קביעה זו להגדרת 'יבנייןיי שבפקודת העיריות ולהגדרת י'מבנהיי שבצו המסים, הגם שהיא.לא מופיעה בהם באופן מפורש.
העוררת מוסיפה וטוענת כי גם בהגדרות שבצו המסים של עירית נצרת עילית, יש רק לחוק את טענתה, שכן ההגדרה מונה אך ורק פריטים המתוברים לקרקע חיבור של קבע.
מנגד, טוענת המשיבה, כי ההגדרות בצו המסים רק מחזקות את המסקנה כי הפריטים האמורים תויבו בדין ומהווים מבנים, מאתר והצו מורה שכל שטת בנוי, מכל חומר שהוא, יבוא בגדר יימבנהיי, וללא התנאי אותו מבקשת העוררת להוסיף אשר אין לו אכר בצו המסים.
סעיף 7 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשני/ג-1992 (להלן: 'יחוק ההסדריטי) נקבע, כי המונח בניןיי יפורש כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת
העיריות [נוסח חדש], המגדיר מונח ּה, כדלקמן:
*//במין? - ככ מבנה שבתחום העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקדקע שעיקד שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחד של אותו מבנה, אך לא <ותד מהשטח שקבעה לכך
המועצת למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקו;..%*.
(ההדגשה שלנו).
8
.8
טי 5 לצו המסיים מגדיר מהו יימבנהיי ומהו היקף שטח המבנה שיחויב, כדלקמן:
'הגדרת שטח ומבנה לצורך צו המסים כולו
(א) הארנונה תשולם לפי *חידת שטה. יחידת שטח פירושה כל מ'יר או חלק ממנו. חלק
ממ'יר העולה על 0.5 מ'/ר יחושב לצורך צו זה כמי/ר שלם.
(ב) לעניין חיוב בארנונה - יחשב כבר-חיוב כל מבנה, לרבות בנין הבנוי ממוצרי מלט, אבן
(ג
או לבנים, בניה טרומית, צריפונים, בלוקים, פחונים, בניה מעץ ומוצרלו וכל חומר אחר.
בשטח המבנה (למגורים ושלא למגורים) נכללים כל השטחים המוגדרים בבנין לפי תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש'/ל-1970, בין שניתן לבנין היתר ובין שלא ניתן לו היתר.
שטת המבנה הינו עפ''י מידות החו שלו כולל השטח מתחת לקירות החיצוניים והפנימיים לרבות מעברים, הול, חדרי שירותים, מדרגות, מרפטות מקורות, קומת עמודים לא סגורה, מבני עזר, סבבות', גלריות', מחטנים (למעט מחסנים של דירות מגורים בגובה עד 1.50 מטר), ממ''דים, מקלטים' וכן כל מבנה ו/או שטח מקורה הצמוד לנכס, ביָן אם אלה מהווים מבנה אחז או מטפר מבנים''. (ההדגשות שלנו).
לטעמנו, למקרא האמור לעיל, עולה המסקנה כי דין טענות העוררת להידהות. הגדרת יימבנה"
שבצו המטיס הנה רחבה ביותר וברור, לטעמנו, שכוונת מתקין הצו היתה לכלול בגדר מבנה כל שטת בנוי מכל סוג שהוא ומכל חומר שהוא, במובן הרתב ביותר. וכך גם לגבי הגדרת יבנייןיי שבתוק ההסדרים -הנוקטת גם היא בלשון רתבה. הפרשנות שמציעה העוררת אינה מתיישבת עס כוונה ברורה זו.
כך גם, על אף הלשון הרחבה בה נקטו הן המתוקק בחוק ההסדרים ובפקודת העיריות והן מתקין צו המסים, לא נמצא לנכון לסייג באופן מפורש הגדרת "בניקויי ויימבנהיי בתנאי כגוו ייחיבור של קבעיי ולא נמצא ולו קצה קצהו של בסיס לתנאי וה שמבקשת העוררת להוסיף בלשון הגדרות אלו.
כך, שגם אם היינו משתכנעים שכוונת צו המסים היתה לסייג את המונח ''מבנהיי באופן בו יהא וה רק מבנה המחובר ייחיבור של קבעיי לקרקע (וכאמור לא השתכנענו כך) - ממילא לא נמצאה כל אחיזה לשונית לכך בלשון צו המסים.
בתי המשפט קבעו, כחוט השני, כי הכלל הבסיסי בפרשנות, לפיו טרם ביצוע פרשנות תכליתית --
הנה בחינת התקיימותו של הכלל הלשוני והאם כלל קיימת אחיזה לשונית בלשון הטקסט -אשר יכולה לשאת את הפרשנות התכליתי הנטענת - ונפנה בהקשר וה למשל לפסיקתו של כבי השי ברק (כתוארו אז) בעי'א 3622/96 א' חכם ואח' נ' קופת חולים מכבי, פייד נייב (2) 638 -שם קבע
כי:
*ישליפת המשמעות המשפטית של הטקסט נעשית על פי אמת המידה של התכלית המונחת ביסוד הטקסט. אין הוא רשאי ליתן לשקסט משמעות שהוא אינו יכול לשאת בלשון שבה הוא מבוטא. לכל מובן משפטי צריך שיהיה עיגון לשוני...אמת, המלכיב הלשוני אינו תנאי מספיק למרשנות, אך הוא תנא? הכלתי ללל/. (ההדגשות שלנו).
בהקשר ה עוד נציין, כי מבתינת צווי מסים אחרים ברשויות אחרות עולה, כי מקום שבו מתקין צו המסים רצה לסייג את הגדרת ייבנייןיי כך שתחול רק על מבנה המחובר לקרקע יחיבור של קבעיי -הוא עשת כן בצורה מפורשת -וראו לעניין וה למשל הגדרת המונת '/בנייןיי בצו המסיים
של עירית חיפה, שהנה:
כל מכנה, בין שהוא בנוי אצן ובין שהוא בנו? בטון, טיט, מתכת כלשהיא, עץ או כל חומר אחד, ללבות -
1. כל אחלק של מבנה וכל דבר המחובל לו חיבוד של קבע. (ההדגשה שלנו),
2 שטח הקרקע שעיקר שימושה עם המבנה כתצר או כגינה או לכל צורך אחד של אותו מבנה/.
וכאמור, מתקין צו המסים של עירית נצרת עילית לא מצא לנכון לכלול תנאי מסוג זּח בצו המסים. מכאן, שממילא לא קיימת כל אחיוה לשונית לפרשנות שמציעה העוררת בצו המשים.
9 נוסף על האמור, נפנה להלכה הפסוקה, אשר דנה בטענה מהסוג שמעלה העוררת -- במקרים בהם תויבו מבנים אירעיים שאינם מחובריט חיבור של קבע לקרקע - כגון מכולות, קונטיינריס וכן מבנים אמנייס, וגם באותם המקרים לא כלל צו המסים תנאי לפיו על הנכס להיות מחובר לקרקע ייחיבור של קבעי' - בכל אותם מקרים נדחתה טענה או של הנישום ונקבע כל :
/זמניותו? של מבנה והעובדת כי אינו מחובר דרך קבע לקרקע, אין בה כדי לשנות את *מבניותו"י, או את תכונותיו כמבנה, כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיליות... *זמינותם של המבנים איננה הופכת אותם לבלתי נלאיס ולבלתי קלימים. המצנים-מכולות הס בגדר בנייץן כהגדלת טע 269 לפקודת העיליות".
ראן לעניין וּח:
-עייא 276/98 בימ''ש מחוזי תל-אביב ב.ס.ט חברה לעבודות בניה ופיתוח בע'ימ נגד עיריות ראש העין (פורסם בנבו)
--עמיינ 244/05 יעקב ארבל נ' עירית רעננה (פורסם בנבו)
-עמיינ 148/08 דחן נ' עירית פתח תקווה (פורסם בנבו).
0. מכאן, לאור כל האמור לעיל, עולה כי לא מצאנו כל משגה בתיוב המבנים אותם כינה בייכ
העוררת יטככות ניידות על גלגלים'' כמבנה וכך גם לגבי מה שכינה ייארון"י, ואין בניידות או הזמניות של הימצאות מבנים אלה בשטח העוררת, למנוע חיובס כיימבנהיי ובוודאי שבהיותם 'ימבנהיי אין לראות בהם 'יקרקע תפוסתיי כפי שטוענת העוררת. על כן, נדחית טענה זו.
הטענה בדבר הקורקע התפוסה:
1. כאמור, במסגרת השומה החדשה, שטח הקרקע כלל לא הוגדל אלא אף הוקטן וטענות העוררת
אינן כנגד גודל שטח הקרקע אלא כלפי אופן סיווגו. כאמור, 150 מ"ר משטח הקרקע סווגו כייסרקע המשמשת לאיתסוניי, 60 מ"ר סווגו כייחניוניטיי ויתרת שטח הקרקע - 23% מ"ר-
סווגה כי'קרקע תפוסתיי שלה תעריף נמוך בהרבה משני התעריפים האתרים לקרקע.
2. בפניית מנהל העוררת, לא צוין כי קיימת מחלוקת על עצם החיוב בשטח הקרקע ואף צוין כי
העוררת אכן עושה שימוש בחלק משטח הקרקע לחניון, אך נטען שזאת בהיקף של 48 מ"ר ולא 0 מ"ר כפי שחויב.
לעומת זאת, בפניית בייכ העוררת, נטען כי אין לחייב את העוררת כלל בגין קרקע תפוסה מאחר והיא אינה משתמשת ומחציקה בכל קרקע (ראו סי 8 לפניית בייכ העוררת). עוד טענה העוררת בפניית בייכ העוררת, כי פריט ייקרקע המשמשת לאחסוןי'י אינו חוקי מאחר והוסף לצו המסים ללא קבלת אישור השרים (סי 13 לפניית בייכ העוררת).
ואולם, בסיכומיה של העוררת חזרה בה העוררת מהטענה כי היא לא עושה שימוש בשטת 10
.3
.4
.5
.6
.17
הקרקע וטענה כי היא אכן עושה שימוש בשטח הקרקע, אולם יש לסווג אות כולו בסיווג ייקרקע תפוסהיי ולא בסיווגים בהם חויבה (ראו סי 130-131 לסיכומי העוררת). בהקשר זה טוענת העוררת, כי ממילא השימוש העיקרי של קרקע תפוטה הנו '"'לאחסן דברים ולהציבם על גבי הקרקעיי ועל כן לא ברור מדוע יש לחייב חלק מהקרקע בסיווג נפרד של קרקע לאחסון (ראו סי 0 לסיכומי העוררת). כן נטען כי לא הוסבר מדוע תלק מהקרקע משמש כחנמון.
אכן, אין להתפלא על כך שהעוררת תזרה בה מטענתה אשר הועלתה באופן גורף, כי אינה עושה שימוש בקרקע כלל. ראשית, הדבר אינו מתיישב עם ההיגיון, בהיותה של העוררת מפעל יצרני, אשר מטבע הדברים וקוק לשטתי תפעול ובכלל אה שטחים לפריקה וטעינה של חומרי גלם, תוצרת היוצאת מהנכס, הגעה של משאיות לצורכי פריקה וטעינה, שטחים לביצוע תמרון של אותן משאיות, הגעה של ספקים, לקוחות, עובדים, חניה של אותם אנשים המגיעים לנכס, שטחי איחסון, שטחים לתנועתן של מלגזות לצורך ביצוע פריקה וטעינה ועוד.
ואולם, מעבר לכך שהדבר אינו מתיישב עם ההיגיון - כאמור -מנהל העוררת עצמו בפנייתו הראשונית למשיבה, לא הכחיש כי נעשה שימוש בשטח קרקע ואף ציין כי אכן נעשה בו שימוש כחניון, אלא רק חלק על היקף השטח. ציינו מקודם כי אין לתסוס את העוררת מלהרחיב טענותיה במסגרת פניית בייכ העוררת שנעשתה כמה ימים לאחר מכן, אולם בכך, טענות בייכ העוררת מצטרפות לטענות מנהל העוררת ולא באות במקומן. וכך, לא ניתן להתעלט מכך שבפנייתה הראשונית העוררת אף לא הכחישה כי היא עושה שימוש בקרקע, ובכלל זה גם לחנלון, אלא רק חלקה על חיקפו.
על כן, טוב עשתה העוררת שחזרה בה מטענה זו בטיכומיה. אם כך, בשלב וה מתמקדת טענת העוררת באופן סיווג הקרקע ובהיקף השטח שחולב כתנמון.
ואולם, למצער, גם טענות אלה של העוררת הועלו בעלמא, ומבלי שנתמכו בתשריט מדידה מטעמה, ממנו ניתן ללמוד כיצד חושב שטת הקרקע המשמש לשיטתה כתניון, וכל זאת כאשר נטל ההוכחה מוטל על שכמה, כפי שהובהר לעיל. על כן, ממילא לא הוכחו טענות העוררת לגבי שטח הקרקע אשר חויב כייתניון"י.
כך גם לגבי שטח הקרקע שתויב כייקרקע המשמשת לאחסוןיי. על אף שהעוררת לא הכחישה שהיא משתמשת בחלק משטח הקרקע לאחסון, בשום שלב לא הוגש תשריט מדידה מטעמה ממנו ניתן ללמוד מהו היקף שטח הקרקע בו נעשה שימוש לאיחסון. למעשה, בשום שלב אף לא כימתה העוררת מהו לשיטתה השטח בו היא עושה שימוש לאיחסון ואין וה תפקידה של וועדת הערר לבצע חישוב זה במקומה, גס אס נכחה במקום במסגרת הסיור ואין הסיור יכול להוות
תחליף לכך.
יתרה מכך, העוררת דווקא טענה, כי השימוש העיקרי של כלל שטח הקרקע הוא ממילא לאיתסון (ראו סי 131 לסיכומי העוררת) - מכאן, ולשיטת העוררת עצמה - יוצא כי המשיבה עשתה עמה חטד, בכך שחייבה רק חלק קטן משטח הקרקע כייקרקע המשמשו לאחסון' -150 מייר בלבד מתוך 2394 מ"ר.
11
.8
9
.0
.1
מכאן, שלא רק שלא עלה בידי העוררת להרים את הנטל המוטל על שכמה ולהוכיח כי השטח בו היא עושה שימוש לאיחסון הנו קטן יותר מאה שבו חויבה, אלא נהפוך הוא -לשיטת העוררת עצמה שטת וה הוא גדול יותר מזה שבו חויבה.
ובאשר לטענות העוררת כנגד הסיווג "קרקע המשמשת לאיחסוןיי - בכל הנוגע לטענה לפיה המדובר בפריט לא חוקי שלא וכה לאישור השרים -טענה זו נזנתה ולא הופיע בסיכומי העוררת ואולם למרות זאת נוסיף ונציין כי ממילא טענה כנגד חוקיותו של צו הארנונה איה מצויה בסמכותה של וועדה זו (ראו סי 3ב לתוק הערר).
וכך גם באשר לטענת העוררת כי אין מקום לפיצויל החיוב בגין הקרקע התפוסה וחיוב חלק נפרד ממנה כייקרקע המשמשת לאיחסוןיי בעוד קרקע תפוסה יכולה לשמש רק לאיחסון -
ראשית נציין כי גס טענה זו מהווה הלכה למעשה טענה כנגד סבירותו או חוקיותו של צו המסים, שאינה מצויה בסמכותנו, שכן, משקייס בצו המסים פריט ספציפי המתייחס באופן ספציפי לקרקע תפוסה שמתבצע בה איחסון, לעומת סלווג כללי יותר של ייקרקע תפוסה'' - אין בידי וועדה גו להתעלם מסילוג טפציפי זה (ראו פסייד מפעלי נייר אמריקנייס לעיל) ומקום שבו סווגה קרקע בסיווג זה מאחר ומתבצע בה איחסון - לא ניתן לסווגה בסיווג הכללי של ייקרקע תפוסהיי ולא בסיווג הספציפי לאיחסון בקרקע הקיים בצו המסים.
ואולם, למעלה מן הצורך, נוסיף ונציין, כי אין בידינו לקבל את טענת העוררת כי קרקע תפוסה נועדה לשמש אך ורק לאיחסון - ונשוב ונציין, כי לקרקע, בפרט במפעל יצרני כגון וה של העוררת, שימושים רבים ומגוונים ההכרתיים לפעילותו של המפעל, מלבד אתסון, ובניהם, כאמור - שטתי פריקה וטעינה, שטחי תימרון של משאיות ומלגזות, שטתי הגעה מלפעל של ספקים, לקותות, עובדיט -ועוד. על כן, לטעמנו אף קיים היגיון בקיומו של פריט נפרד לאחסנה בקרקע, השונה מיתרת השימושים בקרקע שפורטו לעיל.
אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, מסקנתנו הנה כי לא עלה בידי העוררת להוכיח כי חלה שגיאה באופן חיוב שטת הקרקע ועל כן דין טענה זו נדחית.
הטענה בדבר החיוב הרטרואקטיבי:
.3
לאחר שבתנו את טענות העוררת ביחס לאופן חיובה, נותר לנו לדון בטענה כנגד החלת השומה החדשה אשךר נשלחה בסוף שנת 2010, לתחילת שנת 2010. כאמור, במקרה שלפנינו, השומה החדשה התקבלה ביום 19.12.10 כאשר תחולתה לתחילת שנת המס 2010.
בסיכומיה, טוענת המשיבה, כי כלל אין המדובר בחיוב רטרואקטיבי מאחר ומדובר באותה שנת מס
ומפנה לפסיקות שונות של בתי המשפט המחוציים, ובכללן - הייפ 786/94 מלירסון נ' עירית קרית
ביאליק (פורסם בנבו) - שם נשלחה שומה בחודש מאי ונקבע כי היא תקפה לתחילת השנה, עתיימ
2 תשתיות נפט ואנרגיה בע''מ נ' מ.א.זבולון (פורסם בנבו)- שס נקבע כי הודעת חיוב שנשלחה 5 ימים לפני תום שנת המט תקפה לכל אותה שנה, ועוד.
לעומתה, טוענת העוררת כי המדובר בחיוב רטרואקטיבי פסול ושלא התקיימו מבחני הפסיקה המחמירים המצדיקים חיוב רטרואקטיבי רק במקרים תריגיס בהם קיימת אשמה של הנישום.
12
.4
.5
.6
.7
במשך שנים רבות עסקה הפסיקה בנושא החיוב הרטרואקטיבי וקיימת פסיקה ענפה בנושא וּה.
לאחרונה סיכם בית המשפט העליון את המבחנים שנקבעו בפסיקה בנוגע לתיוב הרטרואקטיבי, וואת במטגרת עייא 8417/09 ששון לוי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו) (להלן: 'יפס'יד ששון לויי), שם עמד בית המשפט העליון על כך שהנחת היסוד הנה כי חיוב רטרואקטיבי הנו פסול, ועל המבקש
להטיל חיוב רטרואסטיבי מוטל הנטל לסתור תוקה גו --כדלקמן:
"הלכה ידועה היא כי ידו של בית המשפט י/תהא קפוצתיי בהתרת תובי אלנונה רטרואקטיביים...
חיוב רטרואקטיבי נתשד מלכתתילה כפסול, והנטל לסתור זאת מוטל על הצד המבקש להוניר את
התיוב, (אילו חיוב לא דטלואקטיבי נתפס תחילה כתקין, והנטל לסתור זאת מוטל על הצד המבקש לפסול את החלוב..\ (ההדגושת שלנו).
ראו לעניין וה אף:
-עעיים 1280/10 מעונות מכבי נ' עיריית רמת גן, פס' 7 ((פורסם בנבו] (להלן: ייפסי'יד מעונות מכביליי)
-עע'ים 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פס' 50 ((פורסם בנבו] (להלן:
'יפסי'יד גבעת שמואליי)
-עע'ים 7749/09 אורט ישראל נ' הממונה על מחוז ירושלים במשוד הפנים, פסי 31 ([פורסם בנבו]
ראו עוד האמור בעעיימ 4551/08 עירית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם בנבו)
(להלן: ייפס'יד גבעת שמואליי), מפי כבי השי המשנה לנשיאה ריבלין, כדלקמן:
*יקיימת חזקה פרשנית נגד תחוכת למפרע. אס *ימצאו טעמים טובים לסתור חזקה זו, כו אז יש לבחון אס ההחלה למפרע עומדת במבחנים הרגילים של הפעלת שיקול הדעת המנהלי, ובדאשם הסבילות.. בתינת סבירותו של חיוב לטרואקטיבי תיעשה תוך איזון בין ענלינו של הפרט בסופיות ההחלטה ומידת ההסתמכות שקו על ההתלטה, מחד גיסא, לבין האינטלס הציבודי שבקיום התוק ובגביית מס אמת, מאידך גיסא. חשיבות מינחדת תינת!
כמובן להתנהלותו של הנישום, וכשאלה אס דובץ לפתחו /*אשם כלשתו... רק במקדים נדירים, אשר בהם החיוב הדטדואקטיבי :עמוד במבחתני הסמכות והסבירות - /תיפתת/ ידו של בית המשפט ויותל הח?וב'/. (ההדגשות שלנו).
בפרט ראו האמור בפסק דין אה לפיו גט חיוב רטרואקטיבי אשר נעשה במהלך שנת הכטפים והחל אחורה עד לתחילת אותה שנת הכספים, ויש בו משום תיקון ושינוי של השומה - בא גם הוא בגדר חיוב רטרואקטיבי בדיוק כמו חיוב שיש בו וניקון השומה וחל כמה שנים אחורה (ראו ס' 52, 56 לפסהייד).
ראו לעניין וה גם דבריו של ביהמייש העליון בפסייד מעונות מכבי, אשר התייחס לקביעה זו מפסייד
גבעת שמואל -כדלקמן:
/בעעייס 4551/08...עידית גבעת שמואל 2 חברת השמל לישראל...נקבעו כללים ברודים ביחס לסמכותה של לשות מקומית לגבות ארנונה באופן רטדואטקיבי. ראשית, נקבע (שם, בפס' 052 כו כאשר ניתנה שומת אלנונה במגין נכס פלוני בשנת כספים מסוימת, כל שומה מתקנת הניתנת באותה שנת כספים (מבקשת לתוכל על תקופה הקודמת למועד נתינתה, היא בגלר תוב
רטלואקטיבי. כאשר השומה המתקנת מבקשת לחול על שנים עבלו, הרטרואקטיביות שלה מקיימת בדרך של ק2 וחומל'/. (ההדגשות שלנו).
אחד מפסקי הדין הנוספים המנתים בסוגיית החיוב הרטרואקטיבי, טבע את ההבחנה בין מספר סוגי טעויות רלבנטיות מצד הפקיד המוסמך, שהביאו לצורך בחיוב רטרואקטיבי - עייא 433/80 נכסי י.ב.מ ישראל בע'ימ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים תל אביב, פייד לייד (1) 337 (לחלן: ייפסייד
י.ב.מיי), אשר קבע את ההבחנה בין שלושה סוגי החלטות כאמור:
/א. החלטה הנוגדת את החוק או שבצולה אחדת יש בה בעליל משום חריגה מסמכות;
ב. החלטה שמקודה בטעות משרדית טכנית, שנעשתה בהיסת הדעת;
13
.8
.9
.0
.1
.2
ג. החלטה, שיש בה משום משגה, במובן זה שהפקיד יישם בצודה בלת: נבונה או בלת? נכונה
את המדיניות של משרדו או השתמש בשיקול דעתו באופן בלתי סביר.
לגבי שני סוגי ההחלטות הלאשננים, המוזכרים לעיל, תוכלנה דשויות ציבור בדרך כלל לחזור בהן מההחלטה המוטעית או הנוגדת את ההתוק ולגרום למתן התלטה אחדת תתתיה/.
(ההדגשה שלנו).
וביישוס מבתנים אלה, נקבע בשורה ארוכה ונוספת של פסקי דין, כחוט השני, כי די בסיטואציה בה + ברור כי הנישום היה מודע לכך שהוא מחויב באופן שגוי ומופחת --וגם אם לא פעל באופן אקטיבי להעלמת מידע זה --הרי שיש בכך להצדיק חיוב רטרואקטיבי.
בתי המשפט אף עמדו לא אחת על השיבות ההבחנה בין מצב דברים מטוג וָּה, בו הנישום מודע לכך שהוא מחויב באופן מפוחת, ובין היעדר חיוב מחמת טעות - כך למשל בת''א 776/00 אבי גולדהמר ושות! נ' עירית חיפה (פורסם באתר נבו), איבחן כבי השופט ד.ביין את עניין עלבון, כדלקמן:
**באותו המקרה נפסק, שמשלוח הודעות חיוב רק בשנת 93 לגבי השנים 1986-2 מביא לביטול החיוב לתקופת שמלפני משלוח ההודעות...עם זאת, יש לזכור, שבאותו המקרה סברת מקולות כז היא פטודה מארנונה מכח ס' 3(ב) לפקודת מסי העיריה ומסי ממשלה (פיטולין) 1938, והסתמכה על 'המצג ע2 ידי מחדלי שנמשך על פני מספר שנים בהן לא נדרשה לשלט מס - כי אין עומדים לחייבה במס, ענייננו שונה בתכלית השינוי, שכן אין המחזיקים *כולים לטעון שהיה להם טעם כע שהוא לסבוד כי הש פטודים מארונה מהרגע שקיבקו הזקה ביתילותיהם, לכן, אין טענת ההסתמכות תופסת עגביהס וכעקרון, יש לדחות את הטענה בלבל דטרואקטיביות החלוב".
(ההדגשות שלנו).
ראו לעניין זה גם: עייש 1590/94 דן אגודה שיתופית לתחבורה בע''מ נ' מנהל הארנונה של עירית
ת''א (פורסם בנבו).
כן ראו לעניין זה פסיקתו של כבי המשנה לנשיא השי ריבלין בפסייד מעונות מכבי, שם עמד על האבתנה בין חיוב רטרואקטיבי שהצורך בו נולד עקב מה שכונת על ידו 'פגם בהתנהלות הנישום יי אשר יש בו להצדיק חיוב רטרואקטיבי באופן חריג ואשר טותר את התזקה שכנגד חיוב רטרואקטיבי, לבין חיוב רטרואקטיבי אשר נולד שלא כתוצאה מפגם בהתנהלות הנישום.
וביישוס לענייננו - כאמור, במקרה שלפנינו המשיבה היא המבקשת להטיל תיוב רטרואקטיבי על העוררת, ועל כך אין מחלוקת. על כן, ובהתאט לפסיקה שהובאה לעיל, על המשיבה מוטל הנטל לסתור את החזקה שכנגד החיוב הרטרואקטיבי על שכמי המשיבה.
מסקירת הפסיקה שהובאה לעיל, ומבלי להתייחס לנסיבות הספציפיות של אותם פסקי דין מתוזיים אליהם הפנתה המשיבה - עולה ברורות כי פסיקה זו אינה רלבנטית עוד וכי קיימות פסיקות עדכניות של בי המשפט העליון בנושא החיוב הרטרואקטיבי.
ובמטגרת פסיקה זו, קבע בית המשפט העליון באופן ברור, הן בפסייד גבעת שמואל והן בפסייד מעונות מכבי, כי בל שומה מתקנת המוצאת במהלך שנת מס והמבקשת לחול על חלק השנה שקדם למועד נתינתה -שומה רטרואקטיבית חַיא. במקרה הנדון, אין תולק כי אין המדובר בשומה חדשה אלא בשומה מתקנת לשומה הקודמת שהוצאה בתחילת אותה שנת מס, המבקשת לחול לגבי כל שנת המס. בנסיבות אלה, אין רלבנטיות לפסיקה אליה מפנה המשיבה ולבהתאם לפטיקה העדכנית של בית המשפט העליון שהובאה לעיל, לכל הדעות לפנינו שומה רטרואקטיבית. על כן, דין טענת המשיבה כי אין המדובר בשומה רטרואקטיבית, להידחות.
14
.3
.4
.5
.6
כעת, כל שעלינו להכריע בו הנה האם קיימת הצדקה לתיוב הרטרואקטיבי. ביישום מבחני הפסיקה שהובאו לעיל, מסקנתנו הנה, כי לא עלה בידי המשיבה להרים את הנטל המוטל על שכמה, לסתור את החוקה שכנגד החיוב הרטרואקטיבי ולהוכיח, כי מקרה וּה נופל בגדר אותם מקרים חריגים בהם יותר החלוב הרטרואטקיבי.
כאמור, במקרה הנדון, השינוי שחל בשומה המתקנת, בעיקרו אינו נובע מתוספת שטח שכן סך השטת המתויב קטן בשומה החדשה, אלא פרט לתוספות מסוימות, בעיקר נובע משינוי אופן סיווג חלקי הנכס. קיימת תוספת של השטח הבנוי, אולם לא חוברר מהו הגורם לתוספת זו -האם בשל השינויים באופן הסיווג, האם בשל תוספות בנייה, האם בשל בנייה בלתי חוקית -המשיבה לא התייחסה לנושא זה כלל.
נפנה בהקשר זה לאמור בפסייד מעונות מכבי- באותו המקרה נקבע כי הגם שהיתה תוספת שטח מסוימת - אין הצדקה לחיוב הרטרואקטיבי, הן מאחר והן אינן מהותיות עד כדי כך שיקימו חוקה שהעוררת ידעה כי היא מחויבת בחסר והן מאחר ולא הוכח באופן וודאי שהסיבה לתוספת השטח הנה פגם בהתנהלות הנישום. ביהמייש הוסיף וחזר על האבחנה שיש לבצע בין מקרה בו החיוב הרטרואקטיבי נובע מפגט בהתנהלות הנישום וממקרה בו ברור כי הנישום מודע לכך שהוא מחויב באופן שגוי -דבר שיש בו לסתור את התזקה כנגד חיוב רטרואקטיבי ולהצדיקו -לבין מקרה בו ההבדל הוא מינורי -ואז לא קמה חזקה כל הנישום היה מודע לחיוב השגוי -כדלקמן: \
,גול השטת אינו נתון משמעותי שמקים חזקה כי הצדדים דייקו בו והסתמכו עליו -
קשה לקבוע בוודאות כי המערעלות היו מודעות לכך שהשומה שניתנה להם היא שגויה..
אילו היה בפנינו ממצא עובדתי המורת למשל כי המערערות ביצעו עבודות בניה ונמנעו מעדווח אודותיהן <עיריית, *תכן שתיו מתקיימות הנסיבות. החדיגות המאפשדות חלוב'
רטרואקטיבי.. משלא הוכת כי נעשתה תוספת בניה בפרק הזמן שבין שתי המדידות, ולמעשה לא הוצג כל הסבר לפער שבין המדידות, אי[ סיבת להנית כי המערערות התנהלו בתוסל תום 22 ונמנעו מלדוות כעירייה על שינויים שתלו בשטתס" (ההדגשות שלנו).
הדברים רלבנטיים גם לענייננו. גס במקרה שלפנינו לא הוכח, ובוודאי שלא באופן ברור וודאי, אשם מצד העוררת, אשר הוא הגורם לצורך בחיוב הרטרואקטיבי. כך גסמאין המדובר בתוספת שטת בנוי כה משמעותית שלוצרת תזקה ברורה כי העוררת דיעה על חיובה בחסר. על כן, מסקנתנו הנה כי אין מקרה וה בא בגדר המקרים המצדיקיס חיוב רטרואקטיבי.
סוף דבר
אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, קביעתנו הנה כל :
-טענת העוררת בדבר החיוב הרטרואקטיבי מתקבלת -ועל כן, החיוב הקודם להוצאת השומה החדשה - בטל.
-כל יתרת טענות העוררת -נדתות.
בנסיבות העניין, ולאור המסקנה אליה הגענו , איננו עושים צו להוצאות.
15
3 בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני וועדת הערר), התשליט -1977, קיימת זכות ערעור על התלטה או, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת תוך 45 *וס מיום מסירת ההחלטה.
5. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי
דין בוועדת הערר), התשלייז -1977, התחלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית נצרת עילית, ואת תוך 10 ימים מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההתלטה בתוך 5 *מים מיום קבלת ההתלטה ותינתן התלטה בהתאם.
ניתן היום: 08.12.14
2 1
ד
עו'יד אית טחניי מר משה תוסית ו עו'יד רו
יו''ר הוועדה חבר הוועדה חברת הוועדה
6