ועדת ערר לענייני ארנונה מס 0

בפני הוועדה לעררי ארנונה עררים מס' 30/10, 13/11, 12/12, 25/13 שליד עיריית נצרת עילית

בפני וועדת הערר: עו'יד איהאב סת'ניני - יו''ר הועדה

מר משה תוסיה כהן - חבר הועדה

עו'יד רות שמש- חברת הועדה

עו'יד יעל אסיף - יועצת משפטית לוועדת הערר

בעניין שבין: אלפא אומגא בע'יימ

ע"י בייכ עוהייד גליה גרימברג ואתי העוררת

-נגד-

מנהלת הארנונה של עיריית נצרת עילית

ע"י בייכ עו"ד אולגה גורדון ו/או מורן ברדה המשיבה

החלטהת

רקע כללי וטענות הצדדים

1. ראשית נציין, כי ערר אה נשמע בשלב ראשון בפני הרכב אחר, בראשותו של מר אריה להב (להלן:

''ההרכב הקודסםיי). עקב סיום כהונתו של ההרכב הקודם, נתנו ביום 13.10.14 התלטה, לפיה הרכב זה סבור, כי יש בידו ליתן התלטה בעררים על בסיס החומר המצוי בתיק הערר וכן ליתן התלטה בערר שהוגש לשנת 2013, הכולל אותן טענות שהועלו בעררים הקודמים. הצדדים התבקשו למסור עמדתם תוך 5 ימים, וכי היעדר הודעה ייחשב כהסכמה. הצדדים הסכימו כי ההרכב החדש ייתן

החלטה בתיקים הנייל , אך ביקשו כי תינתן להם האפשרות להגיש סייכומים משלימים.

ביום 03.11.2014 אישרנו את הטכמת הצדדים והורנו על הגשת סיכומים משלימים , כאשר העוררת תגיש את סיכומיה המשלימיס תוך 10 ימים והמשיבה תעשה ואת תוך 10 ימים לאחר מכן.

עד לכתיבת שורות אלה לא הוגשו סיכומים משלימים מאת הצדדים, על כן, אנו רואים בכך כוויתור מטעמם על הגשת סיכומים משלימים וכי הם מסתפקים בסיכומים הקודמים שהוגשו בתיקים.

2 הערר שבנדון נסוב על חיובו של נכס המצוי בתחום שיפוטה של המשיבה, ברתוב העבודה 15 נצרת עילית ואשר סומן בפנקסי המשיבה כנכס מס' 77015003 (להלן: *הנכסיי).

3 העוררת מפעילה בנכס מפעל תעשייתי (ראו למשל האמור בסי 6 להשגת העוררת מיום 25.7.2010).

4. העוררת חויבה בגין הנכס בשנת המס 2010 באופן המפורט להלן:

שטח במ"ר

מס' נכס מס' סיוב . סיוג

5 הל 112 מלאכת ותעשיה א,א. 08

008 מו משרדים ומתן שירותים , -

700 |1] קרקע תפוסה

ו סה"כ שטה 134

ביום 27.7.2010 השיגה העוררת למשיבה בגין תיובה, וואת בשתי טענות :

האחת, כנגד פיצול הנכס ותיובו בסיווגים שונים, כך ש-51 מ"ר מסך שטח הנכס חויבו בסיווג '"'משרדים ומתן שירותיסיי ויתרת השטח המבונה - 412 מ"ר -חויבו בסיווג ''מלאכה ותעשיהי העוררת טענה כי הנכס הנו מפעל תעשייתי המהווה יחידה הומוגנית אחת שאין לפצלה, אינו נכס רב תכליתי אלא בגדר 'יהתפל ההולך אחר העיקריי ועל כן יש לבטל פיצול הסיווג הנכס וחיוב מלוא השטת המבונה כיימלאכה ותעשיהיי.

השניה, כנגד חיוב בגין קרקע תפוסה - נטען, כי העוררת אינה מתויקה בשטת ה-30 מ"ר שתויב כקרקע תפוסה, לא חוזית ולא פיוית וגם לא עושה בו כל שימוש ועל כן אין לחייב בגין קרקע תפוסה.

המשיבה בהחלטתה דחתה את השגת העוררת, מהנימוק כי הוגשה באיחור ושלא במסגרת המועדים הקבועים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 (להלן: ''חוק הערריי) להגשת ערר.

בגין החלטה זו הגישה העוררת ערר ביום 5.10.2010. בעררה תזרה העוררת על טענותיה כפי שהועלו בתשגתה וכן טענה כי אין לדתות את השגתה על הסף, הגם שההשגה הוגשה באיחור, יש לנהוג בגמישות ולא להציב בפניה מחסומים דיונייס. המשיבה הגישה תשובה לערר וחצרה על טענותיה.

ביום 17.3.2011 השיגה העוררת למשיבה בשנית, בגין שנת המס 2011 וחזרה על הטענות שהעלתה בהשגה לשנת 2010. המשיבה השיבה לעוררת בהחלטתה מיום 6.4.2011 ודחתה את ההשגה לגופו של עניין. לעניין סיווג הקרקע התפוסה צוין כי בתיעדר תשריט מדידה לא נתמכה טענה זו, בעוד מדידת המשיבה נעשתה בהתאם להוראות צו המסים. ואלו לגבי פיצול הנכס נטען כי טענה זו שגויה, משום שצו המסים של העיר נצרת עילית מתיר פיצולס של נכסים ליחידות חיוב שונות והדבר נעשה לאחר שנמצא כי כל אחת מהיחידות משמשת למטרה שונה המוגדרת כשימוש נפרד ואינה תפלה כלל ועיקר למהות השימוש העיקרית בנכס.

בגין התלטה זו הגישה העוררת ערר לשנת המס 2011, בו תזרה על טענותיה בהשגתה ובעררה לשנת

0. המשיבה מצידה לא הגישה כתב תשובה לערר זה.

ביום 15.3.2012 הגישה העוררת למשיבה השגה לשנת 2012. בראש ובראשונה טענה בהשגתה כי מאחר ולא הוגש כתב תשובה לערר שנת 2011, דין הערר להתקבל. לגופו של עניין חזרה העוררת על טענותיה בהשגותיה וערריה בשנים הקודמות.

ביום 26.3.2012 השיבה המשיבה להשגה. בתשובתה ציינה המשיבה, כי השטתיס ואופן התיוב שצוינו בהשגת העוררת אינה רלבנטיים עוד לשנים 2011-2012 מאחר והחל משנת 2011 העיריה מבצעת סקר מדידות בעיר במסגרתו נמצא כי שטח הנכס של העוררת שונה מזה שחויב ועל כן שונה

חיובה והוא כעת כדלקמן:

מס' נכס מס' סיווב סיוג * שטת במ"'ר

003 412 מלאכה ותעשיה א.א 3

03 02 משרדים ומתן שירותים ,

08 1 \ קרקע תפוסה -.

סה"כ שטת

(להלן: יהשומה המתוקנת'). .

עוד צוין, כי הודעה על השומה המתוקנת נשלתה לעוררת במהלך 10/2011 ואלו חיוב לפי השומה המתוקנת בוצע התל מיום 1.1.2011 וצורף תשריט מדידה.

לגופו של עניין, חארה המשיבה על טענותיה לגבי הקרקע התפוסה ואלו לגבי פיצול החיוב - הטענה התקבלה והשטח שתויב כיימשרדים'י חויב גם הוא בסיווג בו מחויבת יתרת השטח הבנוי - '"תעשיה ומלאכהיי. שינוי ות עודכן בחשבון העוררת בתחולה מיום 1.1.2012.

על תשובה זו עררה העוררת, בראש ובראשונה בטענה לחיוב רטרואקטיבי פסול -בגין השתת השומה המתוקנת החל מיום 1.1.2011 וכן תזרה על טענתה בדבר תיוב הקרקע התפוסה.

המשיבה השיבה לערר זּה. בסי 5 לתשובתה לערר, ציינה המשיבה היא חוזרת בה מהחלת השומה החדשה לתקופה הקודמת ליום הוצאתה ומטכימה כי תחול רק מיום משלוחה לעוררת -כדלקמן:

*ילאוד פסיקת בית המשפט העליון במסגלת הליך עעיימ 4551/08 עידית גבעת שמואל נ חבלת חשמל, מסכימה המשיבה כי תיקון השומה :חול מיום משלות הודעת השומה לעוררת ולא מראשית שנת 2011 כפי שחויבה בפועל.

לגופו של עניין חזרה המשיבה על טענותיה בנוגע לחיוב הקרקע התפוסה.

ביום 21.3.2013 הגישה העוררת למשיבה השגה בגין שנת המט 2013. בהשגה זו תזרה העוררת על טענותיה בדבר התיוב הרטרואקטיבי ולגבי הקרקע התפוסה. עוד נטען כי בשומה המתוקנת לא צוינה זכות העוררת להגשת השגה תוך 90 יום ולכן דינה להתבטל. העוררת הוסיפה וטענה אף כנגד קבלת טענתה בדבר פיצול הנכסים רק החל משנת 2012 וטענה כי יש להחילו לכל הפחות מהלוס בו הוצאה השומה המתוקנת ואף מתתילת שנת 2011. לגבי הקרקע התפוסה הוסיפה העוררת וטענה כל לא ניתן ללמוד מתשריט המשיבה מהו המקור לחיוב הקרקע התפוסה.

ביום 24.6.13 השיבה המשיבה להשגת העוררת. בתשובה צו ציינה כי עירית נצרת עילית ביצעה סקר מדידות לגבי כל הנכסים שבתתום שיפוטה וכי המדידה של נכס העוררת בוצעה כבר ביום

0. משלות השומה באוקטובר 2011 אינו מחווה חיוב רטרואקטיבי מאחר ובוצע באותה

שנת מס ולכן מהווה תיקון טעות באותה שנת מס. הפרש המדידות היחידי שעודכן לגבי שנת המס 1 הוא 10 מ"ר בלבד בגין השטח שחויב כיימשרדיםיי וחשבון העוררת יזוכה בגין תוספת זו לשנת 1, כך שהיא לא תחול על שנת 2011.

באשר לטענה בדבר אי ציון הוּכות להגשת השגה -ציינה המשיבה כי זכות זו אכן צוינה בשומה המתוקנת שנשלחה לעוררת.

באשר לקרקע התפוסה -צוין כי ימבדיקה שעדכתי נמצא כי שטת הקרקע משמש את באי המפעק לחנייה ולמעבל סחודות' (ראו ס' 4 לתשובה להשגה לשנת 2013).

על תשובה זו עררה העוררת.

10

1

.12

בעררה טענה העוררת ראשית כי בניגוד לאמור בתשובת המשיבה להשגה, מעולם לא קיבלה שומה מתוקנת מסודרת המטבירה את פשר ההגדלה ולכן דין השומה לשנת 2012 להידחות על הטף, כן חורה על טענתה כי יש להחיל את ביטול פיצול החיוב מיום הוצאת השומה המתוקנת, קרי -

1 ואף מתחילת שנת 2011 וכן חזּרה על טענתה בדבר הקרקע התפוסה ועל אי מענה לכתב הערר לשנת 2011.

המשיבה לא הגישה כתב תשובה לערר זה.

ביום 6.6.2012 התקיים דיון מקדמי בערר. במסגרת דיון זה, מסרו הצדדים כי הס מסכימים לוויתור הדדי על הטענות המקדמיות, ובכלל זה -- העוררת מוותרת על טענתה כי דין הערר לשנת 2011 להתקבל בהיעדר הגשת כתב תשובה לערר ואלו המשיבה מוותרת על טענתה כי דין השגת 2010 להידחות על הסף מפאת הגשתה שלא במסגרת המועדים שבחוק הערר (ראו עמי 2 לפרוטוקול 2, שי 8-21).

בתום הדיון הצדדים ביקשו וקיבלו שהות על מנת להגיע להבנות מתוץ לכותלי הוועדה, והוחלט כי במידה ולא יגיעו להבנות, יוגשו סיכומים.

משלא עלה בידי הצדדים להגיע להבנות, העוררת הגישה סיכומיה בעררים לשנים 2010 - 2012 ביום 2 ואלו המשיבה הגישה סיכומיה ביום 20.3.2013 בעררים לשנים 2010 -- 2012.

בסיכומי העוררת ראשית הזכירה העוררת כי הצדדים ויתרו באופן הדדי על הטענות המקדמיות.

לגופו של ענלין, חארה העוררת על טענותיה שהועלו בהשגות ובעררים בכל השנים -כנגד פיצול הנכס, חיוב הקרקע התפוטה והחיוב הרטרואקטיבי והעלתה טענה נוספת חדשה -בדבר שטת הנכס, במטגרתה טענה כנגד הגדלת השטח המחויב במסגרת השומה החדשה. נטען שעל אף שצוין בתשובה להשגה בשנת 2012 מצורף תשריט מדידה -בפועל הוא לא צורף. כך גם לא הוגש כתב תשובה לשנת 2 ולכן אין בידי העוררת האמצעים לטעון כנגד הגדלת השטח. על בסיס כל ואת נטען כי יש לראות במשיבה כמי שלא הרימה את הנטל להוכיח כי שטח הנכס הוגדל כדין.

ביום 5.2.2014 התקיים דיון בפני ההרכב הקודם בערר לשנת 2013. במסגרת הדיון הצדדיט ביקשו וקיבלו שוב שהות על מנת להגיע להבנות מתוץ לכותלי הוועדה, והוחלט כי במידה ולא יגיעו להבנות, *וגשו סיכומים. במסגרת זו, הוחלט כי הצדדים יודיעו תוך 30 ?ום אט הגיעו להסדר פשרה. ככל שלא תושג פשרה, נקבעו מועדים להגשת סיכומים לגבי ערר 2013, במסגרתם היתה אמורה העוררת להגיש טיכומיה תוך 45 יום והמשיבה תוך 45 יום מקבלת סיכומי העוררת.

לאחר שלא הוגש דבר מאת הצדדים, לא הודעה על פשרה ולא סיכומים, ניתנה ביום 13.10.2014 החלטתנו שצוינה בפתח בקשה זו, במטגרתה התבקשה הודעת הצדדים על הסכמתט למתן החלטה בעררים, כולל ערר 2013, על סמך החומר שבתיק וכי העדר הודעה ייחשב כהסכמה.

כאמור, הצדדים הטכימו כי תינתן התלטה על ידי הרכב זה , אך הס לא הגישו סיכומים משלימיט בהתאם להתלטתנו מיום 03.11.2014 ועל כן החלטתנו תינתן על בסיס החומר המצוי בתיק ולגבי העררים לשנים 2010 -2013. כמו כן, לאור והות הטענות, אנו עושים שימוש בסמכות הנתונה לנו בתקנה 19 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני וועדת

הערר), התשלייו -1967 (להלן: ייהתקנות'י) ומורים על איחוד הדיון בעררים שלעיל, לשנים 2010 -

3.

דיון והברעת

כאמור, העוררת העלתה בערריה מספר טענות, להלן נדון בכל אחת מהן בנפרד.

א. הטענה בנוגע לקרקע התפוסת:

.3

.4

.5

.6

17

.8

9

כאמור, במסגרת טענה זו טוענת העוררת כי אין לתייבה בגין שטח קרקע כלל והיא אינה מחזּיקה בקרקע ואינה עושה שימוש בקרקע בתחום שיפוטה של המשיבה. עוד מוסיפה העוררת, כי בתשריט המדידה שהגישה העירייה לא צוין היכן מרכיב הקרקע המחויב כקרקע תפוסה, כך שהעוררת אינה יכולה להביא את מלוא טענותיה בנוגע לתיוב זה.

מנגד, טוענת המשיבה כי טענות העוררת ביחס לקרקע התפוסה נטענו בעלמא וללא ביסוס עובדתל.

מבדיקה שערכה המשיבה עלה כי אכן נעשה על ידי העוררת שימוש בשטח קרקע, כפי שצוין בסי 4

לתשובה להשגה משנת 2013 כדלקמן:

ימבדיקה שערכתי נמצא כי שטח הקלקע משמש את באי המפעל לחנייה ולמעבר סחולות'י (ראו סי 4 לתשובה להשגה לשנת 2013).

המשיבה טוענת כי העוררת לא סתרה את ממצאיה האמורים של המשיבה, והעלתה כאמור טענותיה בעלמא וללא כל ביסוס עובדתי.

מאז חקיקתו של חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-

2 (להלן: 'יחוק ההסדרים'') בשנת 1993, מוסדרים ההוראות לעניין הטלת ארנונה בחוק ההסדרים.

סעיף 7, הוא סעיף ההגדרות של חוק ההסדרים, קובע כי ייקרקע תפוסהיי הנה כמשמעותה בסי 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: ''פקודת העיריות'").

סעיף 269 בפקודת העיריות עומד בראש פרק 14 לפקודה, שעניינו ארנונה. ''קרקע תפוסהיי הוגדרה

בסעיף וח כ:

יכל קרקע שבתחום העיליה שאינה אדמת הקלאית, שמשתמשים בה (מחזיקים אותה לא יחד עם במ'י; (ההדגשה שלנו).

גם בצווי המסים של עירית נצרת עילית לשנים 2010 -2013 (להלן: 'יצווי המסים'), בס' 6(א), קיימת הגדרה לייקרקע תפוסהיי שהנה למעשה אימוץ ההגדרה שבפקודת העיריות - כדלקמן:

"קלקע תפוסה -שטה קרקע, שאינו אדמה הקלאית, שמשתמשיט בה ומחזיקים אותת לא יחד עם במ?[. (ההדגשה שלנו).

סעיף 269 לפקודת העיריות אף מגדיר מחט יינכסיםי' התייבים בארנונה -כדלקמן:

*/במיניס וקלקעות שבתחום העידיה, תפוטים או פנויים, ציבודיים או פרטיים, למעט לַחנ 2'. (ההדגשה שלנו).

0. עוד נוכיר בהקשר ה את הגדרת המונת יירתוביי -המצויה בפקודת הפרשנות [נוסת חדש] כדלקמן:

רחוב או דדך - לרבות כביש, שדרה, סמטה, משעול לרוכבים או לדגליס, ככר חצר, טיילת, מבוי מפולש וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבול בו, או שהציבול נכנס אליו או שראי להיכנס אלינ/. (ההדגשה שלנו).

ובהקשר זה נפנה לעמיינ 264/05 רשות שדות התעופה נ' מנהל הארנונה בעירית הרצליה -בו נקבע כי קיימת רלבנטיות למונת 'ירתוביי שבפקודת הפרשנות, לצורך חיובי ארנונה -מאתר ומהמונת הקיים בפקודת העיריות לא ניתן ללמוד מחי משמעות המונח יירתוביי.

מהאמור לעיל עולה כי שטח שיוגדר כ יירחוביי איננו בר חיוב בארנונה.

1. בבגי'צ 129/84, פרופיל חן נ' המועצה המקומית יבנה, פייד לח(4), 413 (להלן: ייפס'יד פרופיל חןיי),

העמיק בית המשפט העליון ובחן את היסודות אשר בהתקיימם ניתן לראות בשטח קרקע כייקרקע תפוסהיי, ועמד על קיומם של ארבעה תנאיים מצטברים לצורך ח?וב כקרקע תפוסה, שהנם כדלקמן:

- כי אין המדובר בקרקע חקלאית,

-כי קיימת חוקה בקרסע

- כי קייטס שימוש בקרקע

-כי הקרקע היא לא יחד עם בניין.

2. כאמור, במקרה שלפנינו הצדדים אינגם חלוקים כי התנאי הראשון- כי הקרקע אינה חקלאית -

מתקיים, והטענות שהעלתה העוררת הופנו כנגד התמלאות התנאי השני והשלישי, קרי -כי לא מדובר בקרקע שמשתמשים בה ושמתזיקים בה.

3. לגבי תנאים אלה בעבר נפסק, בבגייצ 764/88; 1437/90; 1985/90 דשנים וחומרים כימיים בע'יימ גי

עירית ק. אתא (פורסם בנבו) (להלן: ייפסייד דשנים') -כי אין די בשימוש בנכס וכי נדרשת חוסה קניינית / משפטית, בו קרי -בעלות, שכירות או תכירה-ראו האמור בעמי' 812 לפסהייד (פסק דינו של

כבי השי לויף :

*סבורני שבתנאי השני דלעיל טמונים שני תת-תנאים: א. *משתמשיט - כפי ששימוש הוסבר

בבגייצ 129/84, 227, בשגייצ 51/84, 12[58] המיק; ב. ''מחזיקים'י - וכאן, לדעוני, הכוונה להחזקה

משפטית כלשהי. כך סבולני, שמכפל המלים יש להסיק כי נדרשת גם התזקה במהותה המשפטית-קניינית, דהיינו בעפות, שכידות או חכירת.

אין די אס כן שפלוני משתמש באופן קבוע בשטח מסוים להחניית מכוניתו לצורך חיובו באדנונה בגן אותו שטח, אס אין לו בנוסף גם החזקה משפטית באותו שטת. רק שילוב של החזקה במובן האמול ושימוש בפועל 'וצרים בסיס לחיוב השטח בארנונה בסיווג של *קרקע תפוסה כאמור

בסעיף 269 דלעי 2'/. (ההדגשה שלנו).

4. ואולם, פסיקה וו לא נשתמרה, ובתי המשפט המחוניים, כמו גס מרבית המלומדים, סברו כי אין

לקבוע את מבתן החוקה המשפטית / קניינית כמבתן בלעדי לצורך הכרה בקרקע כייקרקע תפוסת -

ואת בשורה של פסקי דין ומאמרים, עד שגישה זו אומצה גם על ידי בית המשפט העליון - ראו לעניין ה עעיימ 4551/08, עיריית גבעת שמואל ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע''מ ואחי, מיום 1, (פורסם בנבו) (להלן: 'יפס''ד גבעת שמואליי) - האמור בסי 29 לפסק הדין, כדלקמן:

6

'בעניין דשנים קבע בית המשפט העליון כי ה*החזקה/י הנדרשת לשם סיווגה של קרקע כייקדקע תפוסה'י היא החזקה *במהותה המשפטית-קניינית, דהיינו בעלות, שכירות או חכירה? (שם, בעמי 912). עם זאת, גישה זו לא נשתרשה בפסיקה. נראה כי, לאורך השנים, השתרש בפסיקה של בתי המשפט דלמטה מבחן ה'"התזקת בפועלי או מבחן ה+התזקה המעשית, כאשר לשאלה אס קיימת, בנוסף לכך, גם זכות קניינית בקרקע לא יוחסה כל משמעות... (דאו למשע: עמינ (מחוזי חיי) 406/04 קלאב מרקט רשתות ש'ווק בע"מ ני מנהלת הארנונה של עירית חדרה, פס/ ז? (פורסם בנכו], 13.5.2005); המי (מחוזי חי') 13/55 סנדר ני עירית חיפה, פיימ (ת) יט 157 [פורסם בנמו] (1957)). עמדת זו מקובלת גם על מלבית המלומדים בתחום (ראו: רוסטוביץ - כרך לאשון, בעמי 346-345; וינוגלד, בעמי 565)...

לשיטתי, ניתן לשלב בהתאם לנסיבות, בין שתי הגישות גם *חד; לאמור: ה'החזקה/ הנלדשת לשם שיווגה של קלקע כייקדקע תפוסת/ יכולה לבוא לידי ביטוי באחד מתוך שניים -

קיומה של זכות משפטית-קניינית בקרקע או ''החוקה בפועליי, במובן של שליטה פיזית, במידה כזו או אחדת, בקדקע. זוהי המסקנה המתבקשת מתכליתס של דיני האלנונה (ההדגשה שלנו).

בית המשפט הוסיף ונימק כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תכליתם של דיני הארנונה, שההצדקה להטלתה טמונה בהנאה שמפיקים הנישומים מהנכסים בתחומה של הרשות המקומית המצויים בהתוקתם -וראו לעניין זה האמור בעייא 9368/96 מלירסון בע"מ נ' עיריית קרית ביאליק, פייד

נה(1) 156 -כדלקמן:

"*"ההצדקה להטלת החיוב העקדוני לשלם אדנונה טמונה בהנאה שמפיקים הנישומים מן השידותים שמעניקה הרשות המקומית לנכסים המצויים בהחזקתם... הנאת הנישומים מן הנכס שבו הם מתזיקים כרוכה ומותנית אפוא בהנאתם משילותיה של הדשות המקומית. הדעת נותנת, כי מקום שמתזיקי הנכס נהנים משירותים אלו, ראוי כו ישתתפו במימון עלותם (שם, בעמי 164)/,

כן ראו את האמור בנושא גה בעת''מ 46544-02-11 ארגיל חפירות בע''מ ואח' נ' עיריית נצרת

עילית (פורסם בנבו) (להלן: ייפסי'יד ארגיליי) :

*פדשנות מרחיבה זו למונת /*מחזיקיי ('מחזיק בפועלי ולא דווקא *בעלים?) נשענת למעשה על הגישה לפיה לצרכי אלנונה, דואים כ'ימחזיקיי את מי שהינו בעל הזיקה הקדובה ביותר לנכס במועד הרלבנטי לחיוב (על //מבחן הזיקתיי ראה ברייע 422/85 חברת בתי גן להש כדה בע"מ ני עיריית תל- אביב-יפו, פד לט(3) 341 (1985) (להלן: פרשת בתי

גן).בפרשת בתי גן נקבע:

המחוקק ביקש להדגיש, כי בנקטו את הביטוי '*מחזיקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - *חסית כמובן - בעל הזיקה הקלובת ביותר אל הנכס. זיקתו של הבעל לנכס, לצולך עניין זה, יכולה להידחק למקום שני, אם יש שוכר או בר- דשות או מחזיק באופן אחד, אולם היא שרירה וקיימת וראשונית, כאשר אין גורם חוצץ, כאמוד, והבעל נשאר בגפו מול הדשות (שם, 344-343/.

ראו לעניין אה אף את מבתן ייהנהנה העיקרייי אשר נקבע בפסיקה לגבי השאלה מתי יוכר שטח קרקע כיירתוביי המופטר מחיוב- לפי מבחן צה, יש לבתון מיהו היינהנה העיקרייי מאותו שטח יירחוביי, וכאשר התכלית העיקרית או הכמעט בלעדית של השימוש בשטת המדובר היא לטובת נישום מסוים כגון לצורך מעבר ו/או הגעה לבית העסק המדובר ו/או לצורך פריקה וטעינה - הרי שלא מדובר בייסתסיי יירתוביי העומד לרוותת/לשימוש הציבור הרחב, אלא בשטח שבו נעשה שימוש ספציפי לטובת קידום האינטרסים של העסק השוכן בצידו, ולכן אינו יירתוביי (ראו לעניין וה את חדברים שנקבעו ה''יפ 786/94 מלירסון בע'ימ נ' עירית קרית ביאליק, (פורסם בנבו) (להלן: ייפס'יד מלירסוןי)

והאמור בפס'יד דשנים.

.5

.6

7

.8

9

לסיכומם של דברים, ולפי פסיקתו של בית המשפט העליון, מאחר והבסיס לחיוב בארנונה הנו ההנאה שמפיט מהנכט מי שמשתמש בו ומתויק בו ונחנה ממנו בפועל, אין הכרח כי יסוד הייחוקה בסרקעיי יחא משפטי / קנייני דווקא, וניתן להסתפק בשימוש ובחוקה והנאה מהקרקע בפועל, גס אם המתחגיק / הנהנה אינו בעלים או שוכר או חוכר של הקרקע, על מנת שיתמלא יסוד הייחוקתיי לצורך חיוב בגין 'יקרקע תפוסהיי ועל מנת שיוכרע כי אין המדובר ביירחוביי.

ואלו במקרה הנדון, העוררת טוענת כי אין לה לא תזקה ולא שימוש בכל שטח של קרקע. תזקה -

משום שאין לה כל צכויות שכירות או בעלות בשטת הקרקע ושימוש -משום שאין היא עושה שימוש בפועל בשום שטח קרקע בתחום שיפוטה של המשיבה.

בראש ובראשונה נציין, כי טענותיה של העוררת נטענו בעלמא, ובשום שלב לא הוגשו כל תימוכין או ראיות לתמיכה בטענה צו, שהנה טענה עובדתית. העוררת גם לא שלחה כל נציג מטעמה לאף לא אחד מהדיונים שהתקיימו בפני ההרכב הקודם, על מנת שיסביר לגבי פעילותה של העוררת ואופן שימושה בנכס. כך גס בחרה שלא להתייחט באף לא אחד מכתבי טענותיה לטענת חמשיבה על כך שבבדיקתה מצאה שהקרקע משמשת את באי המפעל לחניה ולמעבר סחורות, פרט להכחשה כללית וגורפת בה נטען כי לא נעשה שימוש כלל בשום שטח קרקע, וכל ואת כאשר כיוזמת ההליך נטל ההוכחה מוטל על שכמה של העוררת.

די בכך שטענה עובדתית זו של העוררת נטענה בכלליות וללא כל תימוכין, ובכך שלא הובאה כל ראיה לסתור את אמירת המשיבה, הנהנית מחזקת תסינות המנהל, בתשובתה להשגה בדבר ממצאי הבדיקה שערכה, על אף שנטל ההוכתה מוטל על שכמי העוררת, על מנת לדחות את טענתה זו.

עוד נוכיר בהקשר זה אף את הוראת ס' 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש] -לפיה יהוו פנקסי

המשיבה ראיה לכאורה לאמיתות תכנט -כדלקמן:

*פנקסים הנחזים ככוללים אדנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו -

בלי כל רא?ה -כראייה לכאורת על קביעת האלנונה או על עשיית השומה ועל תקפן"י.

והעוררת, כאמור, לא הרימה את הנטל לסתור חזקה צו.

ואולם, נוסיף ונציין, כי טענה גורפת זו של העוררת אף אינה מתיישבת עם ההיגיון ועם השכל הישר, שכן, כפי שציינה העוררת עצמה, היא מפעילה בנכס מפעל תעשייתי העוסק בייצור (ראו למשל האמור בס' 6 להשגת העוררת מיום 25.7.2010).

העוררת לא פירטה מעבר לכך, אולם, מטבע הדברים, מפעל תעשייתי, העוסק בייצור מוצרים, נדרש לאספקת הומרי גלם, פריקתם והכנסתס לנכס -מה שמצריך הגעת משאיות אל הנכס, הוצאת תוצרת מהנכט והפצתה, העמסתה על משאיות -מה שמצריך גם הוא הגעת משאיות אל הנכט, שטחי תימרון של אותך משאיות, שטחים לצורך הגעת עובדים, ספקים והחניית רכביהס -כל ואת דברים אשר על פי ההיגיון והשכל הישר, נדרשים ואף הכרחיים לכל הדעות לצורך הפעלת מפעל תעשייתי *צרני. על כן, גס בשל כך יש לקבל את ממצאיה של המשיבה, אשר אף מתלישביס עם ההיגיון.

בית המשפט העליון הכיר בשטח קרקע בו נעשה שימוש לפריקה וטעינה כייקרקע תפוסה -- ראו לעניין וה למשל בריימ 327/11 קו אופ שיווק וירקות נ' עירית ראשון לציון (פורסם בנבו) (ערעור על עמיי 324/07)- בו נקבע כי שטח קרקע המשמש לפריקה וטעינה של סחורה -- הגם שנקבע עובדתית כי הוא גם משמש לחניה של רכבים אחרים משל העוררת - הנו ייקרקע תפוסהיי ואינו מהווה רחוב,

8

וואת על בסיס ממצאיה העובדתייס של וועדת הערר כי מתבצעת במקום פריקה וטעינה של סחורה ותנועה של משאיות.

0. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי מתקיימים כל התנאים הדרושים לצורך הכרה בשטח

הקרקע כייקרקע תפוסהיי, ומכל מקום, לא נסתרו ממצאיה של המשיבה על בסיטם הושת חיוב זח,

ב. הטענה בנוגע לפיצול תסיווג:

1. כאמור, במסגרת תשובתה להשגת 2012, קיבלה המשיבה את הטענה בנוגע לפיצול החיוב וביטלת

את הפיצול, החל מיום 1.1.2012. משכך, לא חצרה העוררת על טענה זו במסגרת השגתה לשנת 2013,

2 אולם, כנגד טענה זו השיגה ועררה המשיבה וטענה כי יש להחיל את ביטול פיצול החיוב גם לשנת

1. העוררת אף חורה על טענה זו בסיכומיה וטענה, כי על המשיבה לפעול בסימטריה, ושכשס

שתיקון חשומה במסגרתו הוגדל שטת הנכס על ידי המשיבה נעשה רטרואקטיבית לשנת 2011 כך גס עליח לפעול לגבי ביטול פיצול החיוב. עוד נטען כי ממילא בטענת המשיבה בשנת 2012 יש משום הודאה בכך שהמדובר בנכס הומוגני שאין לפצלו. עוד חזרה על עמדתה כי השטח שסווג כמשרדיס משרת את השטת העיקרי ואין לו תכלית עצמאית.

לאור כל זאת, נטען כי יש להתיל את ביטול פיצול התיוב החל ממועד תתילת הזקת העוררת בנכס, או לחלופין החל משנת 2010 (ראו ס' 15-16 לסיכומי העוררת).

3 בסיכומים שהגישה המשיבה ביום 20.3.13, ציינה המשיבה כי אכן צודקת העוררת בטענתה זו וכי טענתה וו של העוררת מתליתרת נוכח קבלתה על ידי המשיבה ותיקון שומת הארנונה בהתאם -ראו

האמור בסי 10-11 לסיכומי המשיבה:

/אכן, ההלכה המרכזית המ'יל, לפיה סיווגו של החלק הטפל בנכס *הא בהתאם לסיווגו של עיקד הנכס מתאימה היא במדויק גם למקרת דנן שהדי המשיבה פעלה ותיקנת את שומת הארנונה כך שכיום מסווג הנכס בהתאם לשימושו העיקלי, קרי -מלאכה ותעשיה (למעט שטח הקרקע התפוסה). משכך, טעגת העודרת בעניין זה מתייתרת /.

(ההדגשה שלנו).

4. אמנם, בתשובתה להשגת 2 הגבילה המשיבה את הסכמתה לבטל את פיצול הנכס רק בתחולה

מיום 1.1.2012, ואולם, מהדברים שהובאו לעיל עולה, כי בשלב הסיכומים חזרה בה המשיבה מטענה צו, שכן בתגובה לטענות העוררת בטיכומיה ביחס לכך שיש להחיל את ביטול פיצול החיוב לגבי כל תקופת התיוב -תשובתה של המשיבה בסיכומיה היתה כי טענות אלו מתייתרות נוכתח הטכמתה כי אכן המדובר בנכס בעל תכלית הומוגנית אחת.

5. מכאן, שהמשיבה מטכימה לטענות העוררת בסיכומיה, קרי -החלת ביטול פיצול החיוב על כל

תקופת החיוב.

6. נוסיף בהקשר וה, כי אמנם בסיכומיה טענה העוררת כי לאור הודאת המשיבה כי אין לפצל את

הנכס, יש לבטל את פיצול התיוב החל מיום תתילת חוקת העוררת בנכס, ורק כטענה חלופית החל משנת 2010 (ראו ס' 15-16 לסיכומי העוררת), ואולם, אין בידינו לקבל טענה וו שכן כלל לא עומדים בפנינו השגות וערריס לשנים הקודמות לשנת 2010 ומשכך אין בידינו להכריע לגביהם במסגרת סמכויותינו. על כן, יש לראות בהסכמת והודאת המשיבה כי אין לפצל את הנכט, כרלבנטית אך ורק לשנים בגינם הוגשו העררים שבנדון, קרי --החל משנת 2010.

9

7

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, ולאור הודאת והודעת המשיבה על הסכמתה כי אין מקום לפיצול הנכט, אנו קובעים כי פיצול הנכס יבוטל החל משנת 2010 ועד לשנת 2013.

ג. הטענה בנוגע לשטח הנכס :

8

9

.10

.1

נאמר כבר כעת לגבי הטענה הנוגעת לשטח הנכס -כי דינה להידחות.

ראשית, המדובר בטענה אשר עלתה לראשונה בסיכומי העוררת ולא נזכרה בערריה והשגותיה ובשל כך מהווה הרחבת חזית אסורה -ראו לעניין וה תקנה 17 לתקנות --המורה כל:

*בשמיעת העדר לא תיזקק הועדה לכל נימוק שלא יצוין בכתב העדר או בתשובה, אלא אם היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזד בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למען הצדק/.

בשים לב לכך כי המדובר בטענה שהועלתה בשלב מאוחר מאוד - רק בשלב הסיכומים -- ואשר לא עלתה במסגרת העררים או ההשגות שהוגשו בשנים נשוא ערר זה - אין המדובר לטעמנו במקרה המצדיק הרחבת חצית, ובפרט בשלב כה מאותר של הדיון. על כן, רק מטעם ּה דין הטענה להידחות.

שנית, טענה צו ממילא הועלתה בעלמא ומבלי שצורף כל תשריט מדידה מטעם העוררת לתמוך בטענתה, ואף מבלי שהוצג תשריט ממנו ניתן ללמוד מהו השטח הנכון לחיוב, לשיטת העוררת.

כיואמת ההליך, נטל ההוכתה מוטל על שכמה של העוררת. ראשית נפנה בהקשר וה להוראת ט' 318 לפקוזית העיריות [נוסת חדש] -לפיה יהוו פנקסי המשיבה ראיה לכאורה לאמיתות תכנם -כדלקמן:

*פנקטים הנחזים ככוללים אדנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו -

בלי כל לאיה -כראייה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומה ועל תקפן/.

עוד נוכיר את ייחזקת תקינות המנהליי לפיה ייהמעשת המנהלל נהנה '/מחזקת כשדות? ולפיה כל פעולה מנהלית מוחזקת ככזו שנעשתה על פי הדין והמבקש לסתור זאת, עליו הנטל להוכית "

(השוו: עת'ימ 318/04 שאול עטיה ואח' נ' עירית באר שבע -פורסם בנבו).

ראו לעניין וה אף פסק דינו של כבי השי ביין בעייש 230/00 שירותי בריאות כללית נ' וועדת ערר ארנונה שבי ציון (פורסם בנבו), שס נקבע כי נטל ההוכתחה לטענות שהעלה העורר בפני וועדת הערר מוטל על שכמו וזאת מכת חזקת תקינות המנהל העומדת לטובת מנהל הארנונה.

ועוד נפנה בהקשר וה לפסיקת בתי המשפט -לפיה על הנישום המבקש לתקוף את חיובו במס מוטל נטל ההוכחה לשכנע כי חויב שלא כדין - וראו לעניין זה למשל רעייא 1436/90 גיורא ארד נ' מנהל מע''מ (פורסם באתר נבו).

העוררת אמנם העלתה טענה בסיכומיה כי הגם שצוין בתשובה להשגת 2012 שמצורף לה תשריט מדידה, תשריט זה לא צורף בפועל ולכן אין בידי העוררת להתייחס לשטח, ואולם, ראשית, גם אס מחמת טעות לא צורף התשריט בפועל - היו בידי העוררת הודמנויות רבות במשך הזמן הרב שחלף מקבלת התשובה להשגה בשנת 2012, לפנות למשיבה ולבקש המצאת התשריט. מעבר לכך, העוררת ממילא אינה וקוקה לתשריט המשיבה על מנת לבצע מדידה של מודד מטעמה בנכס ולבתון בעצמה מה שטח הנכס בהתאם להוראות שיטת המדידה שבצו המסים.

10

2. על כן, ובהיעדר תשריט מדידה מטעט העוררת, ובשים לב למועד בו העלתה לראשונה טענה זו,

נדחית טענת העוררת ביחס לשטח הנכס ונקבע כי לא עלה בידה להוכיח כי נפל משגה בשטח בו חויבה.

ד. הטענה בנוגע לחיוב הרטרואקטיבי:

.1

במסגרת טענה וו, טוענת העוררת כי החלת השומה המתוקנת, אשר הוצאה ב-10/2011 רטרואקטיבית ליום 1.1.2011, הנה בגדר חיוב רטרואקטיבי פסול ויש להחילה רק החל משנת 2012 או לתלופין רק מיום הוצאתה. את טענה וו העלתה העוררת בהשגותיה וערריה לשנים 2012, 2013 וכן חזרה עליה בסיכומיה.

נביין, כי בנוגע לטענה זו עמדת המשיבה אינה ברורה לנו. כאמור, המשיבה, בס' 5 לתשובתה לערר לשנת 2012, ציינה כי היא חוזרת בה מהחלת השומה החדשה לתקופה הקודמת ליום הוצאתה

ומטכימה כי תחול רק מיום משלוחה לעוררת -כדלקמן:

ילאול פסיקת בית המשפט העליון במסגלת הליך עע/מ 4551/08 עילית גבעת שמואל נ? חברת חשמל, מסכימה המשיבה כי תיקון השומה יחול מיום משלות הודעת השומה לעולדת ולא מלאשית שנת 2011 כפי שחויבת בכועלי/.

(להלן -ייפסי'יד גבעת שמואליי-- תוספת שלנו).

ואולם, בניגוד מוחלט להודעתה זו, במסגרת תשובת המשיבה להשגת 2013, בסי 2, חזרה בה המשיבה מעמדה זו וטענה כי אין המדובר בחיוב רטרואקטיבי אלא בתיוב המהווה תיקון טעות באותה שנת מס.

על עמדה זו תזרה המשיבה גם בסיכומיה (סי 12-15), וגם במסגרתם חורה בה מעמדתה משנת 2012, וטענה, כי מדידת הנכס שעליה מבוססת השומה המתוקנת, נערכה בנכס כבר ביום 22.12.2010 ומשכך נהגה עס העוררת לקולא בכך שהטילה את שומה זו רק משנת 2011 ולא משלהי שנת 2010.

המשיבה אף הוסיפה והפנתה לפסייד גבעת שמואל, וטענה, בניגוד לאופן התייחסותה לפסייד זה בתשובתה להשגה בשנת 2012- כי לפי פסייד וה, אין לראות בהחלת השומה המתוקנת החל מיום 1 כחיוב רטרואקטיבי.

עלינו לומר, כי שינוי וה בעמדתה של המשיבה אינו מובן לנו. מדוע לאחר שמצאה לנכון לחזור בה מהחיוב הרטרואקטיבי, ובפרט בהתבסס על פסייד גבעת שמואל, מצאה לנכון המשיבה לשנות מעמדתה ועל בטיס אותו פסייד עליו הסתמכה, לטעון כי אין המדובר בחיוב רטרואקטיבי. אין אף מדובר בטענה המועלית במסגרת שנת מס אחרת ונפרדת-שכן התגרה מהטענה נעשתה גס במסגרת הסיכומים, המתייחסים גם לשנת 2012.

לפתות בכל הנוגע לשנת המס 2012 -גם זו מחווה הרחבת חזית והעלאת טענה חדשה -שכן טענה זו מהווה ההיפך המוחלט מטענת המשיבה בתשובה לערר 2012, בנוגע לרטרואקטיביות.

מעבר לשינוי בעמדה בשלב כה מאותר נאמר, כי גס לגופו של עניין אין מקום לשינוי העמדה. אכן, צדקה המשיבה בעמדתה בתשובתה להשגה בשנת 2012, כי בהתאם לפסייד גבעת שמואל, המדובר בתיוב רטרואקטיבי.

נפנה בהקשר זה לאמור בפסייד גבעת שמואל, מפי כבי השי המשנה לנשיא ריבלין, כדלקמן:

11

*קיימת חזקה פרשנית נגד תחולה למפרע. אס יימצאו טעמים טובים לסתור תזקה זו, כו אז יש לבחון אס ההחלה למפלע עומדת במבתנים הדגילים של הפעלת שיקול הדעת המנהלו , נבדאשם הסבילות.. בחינת סבירותו של תיוב רטרואקטיבי תיעשה תוד איזון בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטת ומידת ההסתמכות שעו על ההחלטה, מחד גיסא, לבי 1 האינטרס הציבורי שבקיום התוק ובגביית מס אמת, מאידץ גיסא. חשיבות מ?וחדת תינתן כמובן להתנהלותו שע הנישום, ופשאלה אס דובץ לפתחו /אשם כלשתו... רק במקדים נדירים, אשד בהם התיוב הדטרואקטיבי יעמוד במבחני הסמכות (הסבירות - /*תיפתת?

ידו של בית המשפט (יותר החינכ'/. (ההדגשות שלנו).

בפרט ראו האמור בפסק דין זה לפיו גם חיוב רטרואקטיבי אשר נעשה במהלך שנת הכספים והחל אחורה עד לתתילת אותה שנת הכטפים, ויש בו משום תיקון ושינוי של השומה - בא גם הוא בגדר חיוב רטרואקטיבי בדיוק כמו חיוב שיש בו תיקון השומה וחל כמה שנים אחורת (ראו סי 52, 56 לפסהייד).

ראו לעניין זה גם דבריו של ביחמייש העליון בפסייד מעונות מכבי, אשר התייחס לקביעה זו מפסייד

גבעת שמואל -כדלקמן:

*יבעעיים 4551/08...עירית גבעת שמואל 3' חברת חשמל לישראל...נקבעו כללים בדוריס ביחס לסמכותה של רשות מקומית לגבות אלנונה באופן רטדואטקיבי. ראשית, נקבע (שם, בפטי 052 כו כאשל ניתנה שומת ארנונה בגין נכס פלוני בשנת כספים מסוימת, כל שומה מתקנת המתנת באותה שנת כספים ומבקשת לחול על תקופה הקודמת למועד נתינתת, היא בגדר חיוב דטלואקטיבי. כאשר השומה המתקנת מבקשת לחול על שנים עבדו, הלטרואקטיביות שלה מתקיימת בדרך של קכ (חומל/. (ההדגשות שלנו).

עוד ראו פסיקתו של כבי המשנה לנשיא השי ריבלין בפסייד מעונות מכבי, שם עמד על האבחנה בין חיוב רטרואקטיבי שהצורך בו נולד עקב מה שכונה על ידו "פגם בהתנהלות הנישום:י אשר יש בו להצדיק חיוב רטרואקטיבי באופן חריג ואשר סותר את החוקה שכנגד חיוב רטרואקטיבי, לבין חיוב רטרואקטיבי אשר נולד שלא כתוצאה מפגס בהתנהלות הנישום, אלא למשל מטעות בחיוב או טעות לא מהותית במדידת גודל הנכס.

ובפסייד מעונות מכבי- באותו המקרה נקבע כי אין הצדקה לחיוב הרטרואקטיבי, בין היתר מאחר והסיבה לתוספת השטת אינה פגם בהתנהלות הנישום אלא שגיאות שונות ביישום שיטות מדידה שונות של העיריה. ביהמייש הוסיף וחור על האבחנה שיש לבצע בין מקרה בו החיוב הרטרואקטיבי נובע מפגס בהתנהלות הנישום וממקרה בו ברור כי הנישום מודע לכך שהוא מחויב באופן שגוי -דבר שיש בו לסתור את החוקה כנגד חיוב רטרואקטיבי ולהצדיקו -לבין מקרה בו ההבדל הוא מינורי -ואז לא קמה חזקה כי הנישום חיה מודע

לחיוב השגוי -כדלקמן:

/גודע השטת אינו נתון משמעותי שמקים חזקה כי הצדדים דייקו בו והסתמכו עליו -

קשה לקבוע בוודאות כי המערערות היו מודעות לכך שהשומה שניתנה להם היא שגויה..

אילו היה בפנינו ממצא עובדתי המורה למשל כי המערערות ביצעו עבודות בניה ונמנעו מלדווח אודותיהן לעירייה, *תכן שהיו מתקיימות הנסיבות החריגות המאפשרות תיוב רטלואקטיבי.. משלא הוכת כי נעשתה תוספת בניה בפרק הזמן שבין שתי המדידות, ולמעשה לא הוצג כל הסבר לפער שבין המדידות, אין סיבה להניח כי המעלערדות התנהלו בחוסד תום לב ונמנעו מלדנות לעירייה על שינויים שחלו בשטחם (ההדגשות שלנו),

מדברים אלה עולה, כי טוב עשתה המשיבה בתשובתה להשגה לשנת 2012, כאשר חורה בה מהחיוב הרטרואקטיבי תוך הסתמכות על הפסיקה שלעיל. למעשה, המשיבה בשום שלב לא נימקה אלו נסיבות במקרה הנדון מצדיקות תיוב רטרואקטיבי. כל שצוין הוא שהתבצעה מדידה בשלהי 2010 בה נמצא כל ישנו שטת נוסף לחיוב. כלל לא נטען כי התוספת נובעת מייפגס בהתנהלות העוררתיי.

יתרה מכך, בסי 17 לסיכומי המשיבה ציינה המשיבה כל:

12

*עיקר השינוי בשטת הנכס עליו מלינה העולרת נובע ככל הנדאה מהכללתה של הגלריה אשר לא נכללה במדידה הקודמת?/

בכך, לכל הדעות, אין להוות 'יפגם בהתנהלות הנישום'י או אי אלו מאותן נסיבות חריגות המצדיקות הטלת חיוב רטרואקטיבי.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, מתקבלת טענת העוררת בדבר החיוב הרטרואקטיבי לגבי מלוא התקופה הקודמת ליום הוצאת השומה החדשה (10/2011), ועל כן מבוטל התיוב שהותל החל מ-

1 והוא יחול רק מיום הוצאת השומה החדשה -10/2011,

סוף דבר

0

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר מתקבל באופן חלקי וקביעתנו הנה כדלקמן:

הטענה ביחט לקרקע התפוסה -נדתית.

הטענה ביחס לפיצול הנכס -מתקבלת לגבי מלוא שנות העררים -2010-2013.

הטענה ביחס לחיוב הרטרואקטיבי -מתקבלת, והשומה המתוקנת תחול רק מיום הוצאתה -

1.

בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות.

בהתאם לסעיף 3) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א -2000, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת תוך 65 יום מיום מסירת ההחלטה,

בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת הערר), התשלייו -1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית נצרת עילית, וואת תוך 10 ימים מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההתלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת הההלטה ותינתן החלטה בהתאם.

היום: 01.2015

0

זה -ן

עו'יד אהא שח'ניני מר משה "ץ בהן עו"ד ר

3

*וייר הוועדה חבר הוועד חברת הוועדה

3