ועדת ערר לענייני ארנונה מס 0

בפני הוועדה לעררי ארנונת ערר 35/10

שליד עיריית נצרת עילית

בפני וועדת הערר: עו''ד איהאב סחניני -- יר'ר הועדה

מר משה תוטיה כהן - חבר הועדה

עוי'ד רוות שמש - חברת הועדה

עו''ד יעל אסיף -- יועצת משפטית לוועדת הערר

בעניין שבין: שטראוס גרופ בע"מ

ע'יי בייכ עוהי"ד אסף גורה ואת! קעוררת

=1ג7-

מנהלת תארנונה של עיריית נצרת עילית

ע"י בייכ עו"ד דביר ליבוביצ ואחי המשיבה

החלטה

רקע כללי וטענות הצדדים

1

ראשית נציין, כי ערר וה נשמע בשלב ראשון בפני הרכב אחר, בראשותו של מר אריה להב (להלן:

''ההרכב הקודם'). עקב סיום כהונתו של ההרכב הקודם, עבר הערר להכרעת ההרכב הנוכחי ובמסגרת הדיון שהתקיים בפנינו ביום 30.10.2014, הסכימו הצדדים להגשת סיכומיט והכרעה על ידי הרכב זה בערר, על בסיש החומר שבתיק וללא צורך בקיום ישיבת הוכחות. סיכומי הצדדים הוגשו בהתאם, ובהתאם לכך ניתנת החלטתנו בערר.

הערר שבנדון גטוב על חיובס של נכסים המצויים בתחוט שיפוטה של המשיבה, ברחוב החרושת 56 נצרת עילית ואשר סומנו בפנקסי המשיבה כנכטים מס' 174056000, 174056001, 174056002 (להלן:

'יהנכטים"").

בשלב ראשון של הדיון השיגה ועררה העוררת במספר טענות, ובניהן --חיוב רטרואקטיבי פסול, טעות בגודל השטח וטעות בסיווג. במסגרת סיכומי הצדדים הודיעו לנו הצדדים כי הגיעו להסכמה באשר לגודל שטח הנכס, העומד על 6361,71 מ"ר ואלו המשיבה הודיעה כי חיא חוזרת בה מהחיוב הרטרואקטיבי. על כן, המחלוקת שנותרה להכרעתנו הנה בנוגע לסיווג הנכסים.

לגבי הקרקע התפוסה ותלקיט נוספים מחנכסים, הצדדיט אינם חלוקים לגבי אופן סיווגם. לטענות העוררת, שגתה המשיבה בסיווג חלק הארי של הנכסים תחת ''חנויות ומסחר אזור אייי - סיווג בו סווגו הנכסים החל מיום 13.7.2010, במסגרת שומה מתוקנת שנשלחה לעוררת (להלן: ''השומה

המתוקנת'י) וכי היה על המשיבה להמשיך ולטווג את חלק הארי של הנכסים תחת יימלאכה ותעשיה -אזור תעשיה אי' -כפי שסווגו עובר לשומה המתקנת.

לטענת העוררת, עד לסוף שנת 2009 שימשו הנכסים כיימפעל לאריוות שייי. החל מראשית שנת 2010 משמשים הנכסים, למה שמתואר על ידי העוררת כיינקודת ההתחלה בשימוש התעשייתי עבור העוררת ובו מתקבלים חומרי הגלטס המשמשים לייצור המוצרים במפעלים השונים של התברה"

(ראו סי 22 לסיכומי העוררת). לשיטת העוררת, י'פעילות זו, של קבלת חומר* הגלם ומיונס למפעלית השונים של העוררת, הנס חלק אינטגרלי מפעילות הייצור של העוררתיי (ראו טי 23 לסיכומי העוררת).

חומרי הגלם המצויים בנכס הס אבקות חלב, אבקות קקאו, חמאות למיניהן, שוקולד יצוק וחומרל אריוה -חומרים המאוחטנים בתנאים מיוחדים על מנת שנתן יהא להשתמש בהם באופן מיידי, לצורך כך הס נמצאים בבקרת טמפרטורה מתמדת אשר נשמרת בעורת מתשב המחובר לסנסוריס המנטריס את הטמפרטורה ברחבי הנכש (ראו סי 25-26 לסיכומי העוררת).

על בסייס זה, טוענת העוררת כי הסיווג המתאים לנכסים הוא ''מלאכה ותעשיה'י.

לחלופין טוענת העוררת, כי ניתן ללמוד על כך שהיא באה בגדר הפריט יימלאכה ותעשיהיי אף מהסיפא של הסיווג ייתעשיה מלאכהיי שהנו: *למעט שטחי איחסון לא מקולים * - על בסיס וה טוענת העוררת שמכח השלילה המפורשת של שטחי איחסון לא מקורים, ניתן ללמוד כי שטחי איחסון שהם כן מקורים - הס כן באים בגדר תעשיה ומלאכה.

לעומתה, טוענת המשיבה כל כדין סווגו הנכסים בסיווג י*מבנים המשמשלם לחנויות ולמטחר באזור איי. בנכס עצמו לא מתקיימת כל פעילות תעשייתית או ייצורית והעוררת אף מודה שאינה מייצרת בנכטים עצמם. נטען כי גס העוררת מודה כי החומרים שנכנסים לנכס *וצאיס ממנו באותו האופן ובאותה הצורה מבלי שנעשה בהם כל שינוי.

נטען, כי הנכטים מהווים מרכז הפצה של חומרי גלם וכי ייכל תכלית הנכס הנה לשמש כמרכל המשמש רק נקודת מוצא ממנת יופצו או ישווקו המוצריטיי. לאור ואת נטען כי ייהתכלית המרכוּית של הנכס היא לרכז את הסחורה במקום אחד אשר בו מארגנים, ממיינים ומפיציס את מוצרי העוררת אשר משמשים את העוררת לשימושיה השונים --מטרה מסחרית -עסקית מובהקתיי (ראו ס' 21 לטיכומי המשיבה). על כן חנכט אינו מהווה מחסן אלא מרכז הפצה.

גם אס תתקבל טענת העוררת כי החומרים מאותסניט בנכסים על מנת להעבירס למפעלים סמוכים של העוררת, וגם אס בעיר נצרת עילית עצמה - עדיין המדובר בנכס נפרד מכל אותם מפעלים אחרים של העוררת ואין בנכסים נשוא הערר כל אלמנט ייצורי (ראו סי 25 לסיכומי המשיבה).

עוד נטען, כי אין אף לקבל את טענת העוררת לפיה יש לראות בנכסים כחלק מהשרשרת הייצורית של העוררת, שכן על בסיס טענה זו ניתן גס לראות שלבים מאוחרים יותר כמו שיווק, הפצה ואף מכירת המוצרים בחנויות כחלק ממכלול תהליך חייצור, שכן כל תהליכים אלה משרתים את המטרת הסופית של התהליך שהנה מכירת המוצרים וגריפת רווחים (ראו ס' 26 לסיכומי המשיבה).

לחלופין טוענת המשיבה, כי גס אס יוכרע כי חמדובר במהסן, הרי שגם בכך אין לחועיל לעוררת, שכן בהיעדר סיווג מסוג 'ימחסןיי בצו המטיס של עירית נצרת עילית (להלן: ייצו המסיטיי), יש לפנות

1

לסיווג הקרוב ביותר לשימוש שנעשה בנכס, וסיווג זה חוא ממילא, לשיטת העוררת, "חנויות ומסחריי ולחלופין ייכל נכס ועסק אחר מסוג כלשהו שאינו מפורט בצויי --שתינו תעריף שיורי המצוי בסיפא של צו הארנונה של עירית נצרת עילית.

בנוגע לטענה החלופית של העוררת, כי ניתן ללמוד מהסיפא להגדרת ייתעשיה ומלאכהיי שהיא באח בגדר סיווג זה, טוענת המשיבח כי סיפת הסעיף מתייחסת לשטתי תעשיה / מלאכה בלבד -אליהם ממילא לא משתייכת העוררת. המשיבה טוענת בהקשר זה, כי קבלת טענת העוררת משמעה הפיכת סעיף חטל י<ל נכס ועסק אתר מסוג כלשהז'י המצוי בצו המסים, לאות מתח.

6. במסגרת הדיון שהתקיים בפני ההרכב הקודם ביום 9.11.2011 נקבע הערר להגשת תצהירים.

במסגרת ההחלטה על הגשת תצהירים התבקשה העוררת להתייחס בתצהיריה לכלל השימושים הנעשים במקום, השימושים שנעשו בעבר והשימושיט שנעשים כיום ומה כמות הסחורה המוגמרת באחוזים מתוך כלל הטשתורה שבנכס.

7. בעקבות החלטה זו, הגישה העוררת תצהיר מטעמה, על ידי מר אסף נבון --מנהל תחום יבש בעוררת

(להלן: יימר נבון''). העוררת בחרה לא לחהגיש תצהיר מטעמח.

8. כאמור, במסגרת הדיון שתתקיים בפנינו ביום 30.10.2014 ויתרח המשיבה על חקירתו של מר נבון

והצדדים הטכימו על הגשת סיכומים ומתן החלטה על בסיס החומר שבתיק והסיכומים שהוגשו.

דיון והכרעה

א. טקירת תהלכה הפטוקה :

בשורה של פטקי דין נקבע, כי יש לבחון את המונח '"תעשיהיי שבצווי חמסיס לארנונה, על פי המבחנים שאימצו בתי המשפט לצורך פרשנות המונח 'פעילות ייצוריתיי על פי חוקי מס אחרים, בניהם החוק לעידוד התעשייה (מסים), התשב''ט - 1969 (להלן: "'יתחוק לעידוד תעשלתי) וכי

קיימת זהות בתכלית שמבקשים חוקים אלו להשיג:

*המשמעות המעשית של טווג נכס בסיווג 'מפעלי תעש:יהי הנה זכאות לתשלום מיטי ארנונת מופחתים, ברי כי התכלית העומדת מאחודי הטבה זו הנה, קידום פעילותו של הזוכה בה, ולענייננו קידום פעילותם של מפעלי תעשייה. כשםס שתכלית החוק לעידוד מפעלי תעשיה, הינה, להגביד פעילות בתתוש הייצור, הוא הדין במקדה דנן, בשינויים המחויבים, לאמוד: בהטבה לפי הס:ווג *מפעלי תעשיה' בצווי האלנונה, יזכה המחזיק בנכס שבו מתקיימת פעילות *יצורית'י...'/מדובר בשני חוקים, שמטרתם משותפת היא...מציאת דרכים לעודד ולפתח מפעלים וחבדות תעשייתיות, כדי לפתח את כושר הייצוד של המדינה ולתזק את מעמדת הכלכלי. מטרה זו מושגת בחוק האחד על ידי מתן הטכות שונות בדרכי חישוב המס, ובחוק האחד על :די מתן זכאות למענק השקעה...2 שני החוקים האמורים מטרת כלכלית אחת משותפ...* (ההדגשה שלנו).

-עייש 127/95 בזק נ' מנהל הארנונה תא - יפו, פורסם בדינים מחוזי, כייו (7) 684 - עייש (חיי)

6 מינקס סחר בע''מ נ' עירית חיפה, דינים מחוזי כייו (8) 913)

- בבג'יצ 441/86 מסדה בע''/מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים ואחי, פייד מי (4) 788

- ע''א פנטומפ אוברטיז (1981) בע'/מ נ' מרכז השקעות, פייד לייח (1) 757

.10

.11

2

.3

16

בפסיקותיהס של בתי המשפט, נקבעו מספר מבחנים לקביעת קיומה של ייפעילות ייצורית'י, כאשר חמבחן העיקרי הנו המבחן הקלאסי של ''יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר'י, או ''יצירת יש מוחשי אחד מחומרי גלם שהתשבלליי (עייש 127/95 בזק נ' מנתל הארנונה ת''א-יפו (לא פורסם), עייש 180/96 מינסק סחר בע'ימ נ' עירית חיפה, עי'א 1960/90, מבחנים נוספים הנם מבחן ''טיבו של תהליך הייצור'' הבודק את טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף פעילותו הכלכלית של המפעל וכיוייב לצד הפעילות השיווקית (בג'יצ 441/86 מסדת בע'ימ נ' פקיד שומה, פייד מ(4) 788), ',מבחן השינוי הכימיי' הבודק האם חלה במהלך הפעילות במפעל תמורה פיזית בחומרי הגלם או האם נותרו ללא שינוי (עייש 106/72 תה ויסוצקי (ישראל) בע'ימ נ' פשמ"יג (פדייא ז, 338, עייש 78/72 טחנת קמח 'מפרץ' בע'/מ נ' פשמ''ג, פדייא זי 197, עייש 349/80 מדיפלסט ישראל בעי/מ גי פייש ת''א, פדייא יייב 160, עייש 3/72 מפעלי גלילות בע''מ נ' פייש חיפה, פדייא זי 85), מבחן "תיקף שימושו של המוצר המוגמר'י הבוחן האם נוצר לשמש רק את הלקוח או הנהנה הראשוני או ציבור רחב יותר (פייש ירושלים נ' חברת ניקוב שימושי מחשב, פייד מייב (4) 162), ''המבחן הכלבלי / מבחן השבחתם של נכסים'' הבודק האם המוצר הסופי שווה יותר מסך רכיביו או חומרי הגלם המשמשים לייצורו (פקיד השומת ת''א נ' חברת רעיונות בע''מ, פייד מח(1) 200).

ואולם, נקבע בי: 'כבחידת הנוסחה של 'כעילות :יצודית? (הוא הדין במפעל תעשייתי) כרה המתוקק בקעה רחבת מכל רחבה להתגדר בה, אך גס לאחר שבוי המשפט עשו להבהדה על דרך

תפירוש, עדיין נותר בית המשפט שותך בכיר בקביעת גבולי התפרשותה של הננסחת נשל סנגי המעילויות אשד תזכינת את בעליהן בהטבות שלפי החנק'י. (ההדגשה שלנו).

גא ראן לעניין זת:

- עייש 127/95 בזק נ' מנהל הארנונה ת''א-יפו (פורסם באתר נבו)

- עמ''נ 183/04 מנהל הארנונה של עירית ת''א-יפו נ' דרורי שלומי ארועטי פרסומאים בע'/מ

(פורסם באתר נבו)

- עייא 1960/90 פקיד השומה ת''א נ' חברת רעיונות בע'ימ, פייד מח(1) 200

- פסק דינה של כבי השי ארבל מיום 1/9/05 בעעיים 980/04 מועצה אזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע''מ (פורסם באתר נכו) (להלן: 'יפס'יד אשדוד בונדדיי).

בנוסף לפסקי הדין הנייל אשר טבעו את המבחנים לבחינת פעילות תעשייתית -ייצורית, קיימים לא מעט פסקי דין אשר עסקו בסיווגה הספציפי של פעילות מסוג אחסון, ואף כאלה אשר התייחסו

לאחסון מוצרים בקירור --בדומה לענייננו, ואשר קבעו כי פעילות זו בפני עצמה אינה מחווה פעילות ייצורית, גס כאשר נטען כי האחסון מהווח חלק ממכלול של פעילות ייצורית.

כך למשל, בעמיינ 347/06 שטראוס נ' מנהלת הארנונה של עירית חיפה (פורסם באתר נבו) - נקבע

כי אחסון מוצרים בקירור אינו מהווה פעילות ייצורית אלא חלק מהליך השיווק :

"כמ שראינו לעיל, המבנה נשוא הדיון משמש את המערעלת כחלק ממערך השיווק. למפעל מגיעים מוצרים מוגמרים (ארוזים ממפעלית תשונים של המערערת. במפעל לא נעשות פעולות

, ג גס אריזה םש עצמסם. במכעל מוחזקים המוצרים בקירור לצור 1.

אחסנה בלבד, (אין בקירור משום פעולה ייצורית כלשה? /. (ההדגשה שלנו).

כך גסם, בהחלטת ביהמייש המחוצי בבייש בעייש 1587/00 מנהל הארנונה בעירית בייש נ' טמפו תעשיות בירה בע'ימ (פורסט בנבו) (להלן: 'יפט'יד טמפוי'), נדחתה טענה כי יש לסווג מתסניס המאחטניס סחורה של המפעל בסיווג 'יתעשיהיי מאחר והם מהווים ייחוליה אחרונה בשרשרת הליצור'', במסגרת ההחלטה אף בולטת האבחנה שביצע ביהמייש בין ייצור לאחסון :

"קביעת תועדה שמדובר בתוליה אתרונה בשרשרת הייצור של המפעל התעשניתי ולכן מהווה חלק מהמפעל אינה מקובלת עלי, שכן באותת מנדה ניתן לומד, שאותם בקבוקים המאוחסנים ברשתות

השיווק, טדם מכירתם, אף הס חוליה אחרונה בשרשרת הייצוד (לכך אין גבוע.

4

אינו ה כשד הייצור. זה / + תקוי בייצור ?. (ההדגשה שלנו),

5. בבריימ 1711/13 מנהלת הארנונה בעירית חולון נ' תוצרת חקלאית מובחרת בע''מ (פורסם בנבו),

אליו הפנונה העוררת בסיכומיה, אישרר בית המשפט העליון פסיקה של בית המשפט המחוזי, במסגרתה נקבע, כי איחסון בקירור עמוק והקפאה בא בגדר תהליך <יצורי, בהיותו משביח את

התוצרת ה ית ומביא לתארכת חיי המוצר , בהר ר חייו הטבעית, תוך שימת דגש על כך שפעולת הקירור נעשית בתהליך תעשייתי המצריך העסקת עובדים ועל כך

שמדובר בהפעלת מיכון קירור מיוחד - המהווה תהליך תעשייתי ההופך מוצר טרי למוצר קפוא.

בית המשפט הבהיר, כי יש להבחין בין מקום שאליו מגיעים מוצרים מוגמריס וארוזיס, לתקופת מעבר לא ארוכה, ויוצאים ממנו ב ורה, שאותו יש לסווג כמקום יימסחריי;

לבין מקום שבו מוצרים מושבחיס ומשך חייהם מואַרך, תוך שימוש בציוד תעשייתי מיוחד, שאותו יש לסווג כייתעשייף'י. וכך, אימץ את קביעותיו של בית משפט | קמא, בעמינ 12 ערלרית חולון נ' תוצרת חקלאית מובחרת בע'ימ (פורסם בנבו) (להלן: ייפסייד תוצרת חקלאיתי).

תימוכין נוספים לקביעה וו הביא בית המשפט בפסייד תוצרת חקלאית מתקנות רישוי עסקים (תנאים תברואתייס לעסקים לייצוד מזון), התשלייב-1972 (להלן: ייתקנות רישוי עסקים"), אשר מבחינות אף הן בין קירור תעשייתי לביו קירור המיועד לאחסון בלבד.

6. פסק דין נוסף אשר עסק באיחסון בתנאי קירור עמוק, אשר גס אליו הפנתה העוררת בסיכומיה, הנו

עתיימ 1799/07 קר פרל בע''מ ואח' נ' עיריית חולון (פורסם בנבו) (להלן: ייפט'יד קר פרייי), וגם בפסק דין זה, בדומה לפסייד תוצרת חקלאית, נערכה אבחנה בין איחסון בתנאי קירור רגילים לבין איחסון בתנאי קירור עמוק והקפאה, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות תכוללות כימיקלים וגוים ומיכשור מתאים, במסג שינוי פיוי במוצרי המזון אשר משנים את טיב ומצב המוצר -כדלקמן:

'תהליכי ההכשרה, ההכנה וההקפאה בקירור של המזון הגולמי מתבצעים ע?

שימוש בטכמולוניות מתקדמות המשלבות גזים וכימיקכים למיניהם במיכלי קידור יעודים, מייצרים טמפרטורות במידות קור משתנות לפי טיב ומצב מוצרי המזון הגולמייס ומשץ התקופה המתוכננת להקפאתם ולקירורם. תהליכים אלה, שבעיקים הינם עיכוב או מניעת תהליכי ריקבון והחשת תהליכי הבשלה, משנים את טיב המזון הגולמי באופן בלתי הפיך ומאפשלים בסיומם את שינוקם ומכירתס לאחד תום תקופת חייהם הטבעית'י.

על בסיס דברים אלה, נקבע כי בנסיבות כגון אלה, יש לסווג את הנכס כמפעל תעשייתי, תוך שהודגש שאחסון בקירור רגיל לא יבוא בגדר מפעל תעשייתי --ראו תאמור בטי 24-25 לפסק הדין, כדלקמן:

*'/עמדתי היא כי מפעלים בהם עוברים מוצרי מזון תחליכים כאלה הש מכעלים תעשייתיים ויש לסווגס כתעשיה..אינני שוללת אות האפשרלות לפית החזקת מוצרים בבית קירור לא תהנוה תעשיה וייצור כמו, לדנגמא, החזקת בקבוקי משקה בקירור עד לשינוקש. (ההדגשה שלנו).

7. עוד נפנה לפסק הדין עליו הסתמכו בתי המשפט בפסייד תוצרת חקלאית ופסייד קר פרי - עייא 403/66

החברה הא'יי לקירור והספקה בע''מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים (פשמייג), פייד כן 4) 767, (1966) (להלן: י'פסי'יד החברה הא'י'י לקירוריי)- גם במסגרתו עמד בית המשפט העליון על האבחנה

בין איחסון מוצרים בקירור רגיל ובין קירור עמוק המשנה את טיבו של המוצר -כדלקמן:

5

ייהמפעל שלפנינו פועל באמצעות ציוד מיכני משוכלל ומעסיק מהנדסים, טכנאים ופועלים במספר רב. קשה להניח שהמחוקק התכוון לתוציא מפעל שכזה מדשימת המפעלים הזכאייס לתוספת הפחת כמשמעות התוק".

8. ובהתאם לאבחנה זו, במסגרת עמ"נ 46324-10-12 שטראוס שיווק בעי'מ נ' מנהל הארנונה בעירית

בפתח תקווה (פורסם בנבו)(להלן: 'יפס''יד שטראוט עירית פ'/תיי) נפטק, כי במחטן בו מאוחסן חלב, הגם שהנה תוצרת קרה המאוחטנת בקירור - אַין לסווג את המבנה כתעשייתי מאחר ולא נעשית בו פעילות ייצורית אלא אך שמ? המוצרים בירור ואין יצירח של יש מאין:

/האם הכעולות בנכס כפי שעולה ממצאי ועדת העדר נמתיאודי המערערת יש בה משום פעוכות של ''תעשית'י. אני סבורה שלא.

אין ספק שהמבחן של יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר לא נטען בעדעור ואינו מתקלים. כמו כן לא מתבצעת בבית הקירור כל פעועה המשביחה את המוצרים המובאיט לבית הקלדור או המשפיעה על ערך המוצר. פעולת קירור מהונת ישמירת על הקייםיי שכן המנצריס מגיעיט לנכס מקודרים. פעולת האחסון אינה משפיעת ע2 עדכס של המוצרים ואינת מביאת אותם למצבס המוגמל'י. (ההדגשה שלנו),

9. לסיכום האמור בפסיקה, כפי שהובאה לעלל, ניתן לראות כי ביישום מבחני הפסיקה לעניין סיווג נכט

כתעשייתי ובראשם מבחן חיצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר, בתי המשפט מבחינים בין נכס בו איחסון המוצרים הנו בקירור עמוק או הקפאה, הכרוך בשימוש בטכנולוגיה מנקדמת במסגרתה מתבצע שינול כימיקלי במוצר המביא להשבחתו, אגב שימוש בהיקף רב של עובדים, עובדים בעלי הכשרה מיוחדת כגון מהנדסים, טכנאים ובמיכשור מתקדם - שימוש אשר יוכר כייתעשיהיי, לבין החזקת מוצרים בתנאי קירור, שכל מטרתו שמירה על מצגו הקיים של המוצר ומניעת קלקולו -

דבר שאינו מצריך החוקת עובדים בהיקף גבוה או עובדים בעלי הכשרה מיוחדת כגון מהנדסים -

שימוש אשר לא יוכר כייתעשייתליי.

נציין בהקשר וּה, כי החלטת וועדת הערר שליד עירית חיפה אליו חפנתה העוררת (אשר העתקה לא צורף) בערר 73/99 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת תקלאית בע"מ ני מנהלת הארנונה בעירית חיפה -במטגרתה נקבע כי איחסון הביציס מהווה חלק מתחליך הייצור -- חנה פסיקה ישנח, אשר אינה עולה בקנה אחד עס פסיקותיהס של בתי המשפט המחוזיים והעליון --שהובאה לעיל.

ב. יישום לענייננו:

0. לאחר שהובאו עיקרי מבחני הפסיקה ופטיקות קודמות בתחום איחטסון המוצרים בקירור, (פנח

לבחון את השימוש הנעשה בנכסים נשוא הערר ואת הסיווג המתאים להם מבין הסיווגים שהעמידו הצדדים להכרעתנו מתוך צו המסיט.

1. כאמור, הצדדים העמידו בפנינו שני סיווגים מתוך צו המסים:

הסיווג אליו מפנה העוררת --*מבנה המשמש לתעשיה או מלאכה או מחצבה (למעט שטתחי אחסון לא מקורים ולמעט נכסים שאינם מפורטים להלןי.

יצוין, כי סיווג זה הוא סיווג משנה תחת הסיווג העיקרי שסימולו בצו המסים 400 - י'תעשיה, מלאכה ושונותי', כאשר במסגרת סעיף סיווג עיקרי זה מצויים סיווגי משנה נוספים ופרטנייס כגון -

.2

.3

מוסכיסם, תחנת שנאים של חברת חשמל לישראל, ועוד.

והסשיווג לפיו חייבה המשיבה - סימול 303 בצו המסים - ישכבנים המשמשים לחנויות ולמסחר באזור אי, שאינם מפודטיס להלן''. כן הפנתה המשיבה כטענה חלופית לסיווג השיורי שבצו המסים.

ככלל, סיווגו של נכס כלשהו, לצרכל הטלת ארנונה מתבצע על פי השימוש שנעשה באותו נכס. כלל את מעוגן בהוראת סעיף 8(א) לחוק ההטדריס במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

תשמ"ג - 1992, הקובע:

*/מועצה ונטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה, שאינם אדמות

בני(; האלנונה תחושב לפי יחידת שטת בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו

ותשולם בידי המחזיק בנכס'י.

מהוראת סעיף זה עולה כי סווג העסק לצורך קביעת שיעור הארנונה, יקבע על פי השימוש שנעשת בפועל בנכס - ראו לעניין זה אף בגייב 345/78, 364, 461, 462 ירדניה חברה לביטוח בע''מ ואח' נ'

עירית ת''א-יפו, פייד לגנ 1), 113.

בתצהירו של מר נבון עמד הוא על מהות השימוש שנעשה בנכסים, וציין, כי עד ליום 1.12.2009 שימשו הנכסים כמפעל לאריזות שי. פעילות זו הופסקה ביום 1.12.2009 והועתקה למפעל הממתקיס שמצוי גסם הוא בנצרת עילית (להלן: ''מפעל הממתקיסיי), מתוך רצון של העוררת '<התייעל ולכנס

את מפעל האריזות הש: לתוך מפעל הממתקים בנצרת עילית:' (ראו סי 7 לתצחיר).

כך, צוין כי החל מיום 1.1.2010 נעשה בנכסים שימוש לטובת איחסון חומרי גלס. צוין כי הנכט יימשויך לחטיבת הייצור של שטראוסיי ומהווה חלק בלתי נפרד ממערך הייצור של העוררת וכי נכון לחיום מאוחסנים בו 'כ-3000 משטחים של חומל? גלם'י בשתי קומות הנכס גם יחד, '<-2000 משטחים עש חומרי גלם שונים בקומת תלאשונה וכ-1000 משטחים שבתם חומלי אדיזה שונים בקומה השניה'' (ראו טי 8, 10 לתצהיר).

כל חומר גלס שמוזמן על ידי החטיבות השונות של העוררת -ממתקים, מחלבות, סלטים וכו' -

מאוחסן באחד ממחסני העוררת הממוקמים במקומות שונים ברחבי הארץ וחומרי הגלם המאוחטניס בנכס נשוא הערר הס כאלו שניתן לאחסנסם בטמפרטורה של 18 מעלות צלזיוס כגון אבקות חלב, אבקות קקאו, חמאות למיניהן, שוקולד יצוק וחומרי אריזה (ראו סי 11 לתצהיר).

לצורך שמירה על טמפרטורה כאמור, מורכבת בקומה הראשוגה של הנכס מערכת בקרת אקלים, הכוללת מערכת סנסוריס המחוברת למתשב מרכצי, השולט במערכת תקירור ודואג שהטמפרטורה תעמוד על 16 מעלות צלויוס כל העת (ראו סי 13 לתצהיר). צורפו תמונות לתמיכה באמור לעיל.

עוד צוין, כי רובם המכריע של חומרי הגלם המאוחסניס בנכס מיועד למפעל הממתקים, בעוד שאר חומרי הגלם המאוחטניס בנכט מיועדים למפעל הממוקם באזור תעשיה בר לב הסמוך לכרמיאל (סי 9 לתצהיר).

ועוד צוין, כי בשטחי האיחסון של הנכס לא מתקיימת כל מכירה והלקוחות כלל אינם מבקרים בנכס אלא הם משמשים אך ורק 'לתמיכה בתהליץ הייצור, בעיקד בזו של מפעל הממתקיס'י (ראו סי 14 לתצחיר). שעות פעילות הנכס הן משש בבוקר ועד חמש אחהייצ, במהלכן מועמסות ונפרקות כ-7

7

.64

.5

.6

17

משאיות טריילר, בנכס מועסקים 4 עובדים: מנהל מחסן ושלושה מפעילי מלגזה העוסקים בפריקה וטעינה של חומרי הגלם (ראו ס' 17-18 לתצתיר).

על בסיס זה נטען, כי הנכסים מהווים חלק בלתי נפרד ממערך הייצור של העוררת ואינם שונים משטחי איחטון חומרי הגלם הקיים במפעל הממתקיט, למשל, שלגביהט לא חיתה מחלוקת עס המשיבה כי הוא מהווה ייתעשיה'י.

נאמר כבר כעת, כי לאחר שבחנו לעומק את הראיות שהציגה בפנינו העוררת בתצהירו של מו נבון, את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובדיונים בכלל ובסיכומיהם בפוט, את התמונות שצורפו ואת הפסיקה הרלבנטית, הגענו למסקנה כי הנכסים אינם באים בגדר נכסים בהם מתק'יימת פעילות תעשייתית או ייצורית, וכי כדין סווגו על ידי העוררת בטיווג בו סווגו, כפי שנבהיר להלן.

ראשית, ביישום מבחני הפסיקה לצורך בחינה האם פעילות בנכס הנה ייתעשייתית'י, ובראשם מבחן יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר, וכן המבחנים הגוספיס - ובניהס מבחן טיבו של תהליך הייצור ומבחן השינוי הכימי המבחן הכלכלי - השבחת חמוצר -על פי כל אחד ואחד מהם לא מצאנו כי מתבצעת בנכט פעילות תעשייתית / ייצורית.

כך, לא מצאנו כי בנכס נוצר יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. כפי העולה מתצהירו של מר נבון, אל הנכס מגיעים חומרי גלס, המגיעים במצב המצריך שימורס בטמפרטורה קרה, של 8 מעלות צלזיוס (כגון חמאה, מוצרי קקאו, מוצרים להכנת סלטים) ואשר העוררת נדרשת להוסיף ולשמר אותם באותה הטמפרטורה הקרה בה ה יעים -ראו האמור בתצהירו של

מר נבון- בסי 11:

*יחומרי הגלם המאותסנים בנכס נשוא הערר הם כאלו שניתן לאתסנס בטמפרטורת של 18 מעלות צלזיוס כגון אבקת חלב, אבקות קקאו, חמאות למיניהן, שוקולד יצוק וחומרי אריזה"י.

מכאן עולה, כי העוררת אך שומרת על החומרים שמגיעים אל הנכס במצבס הקיים. זהו בדיוק ההיפך מיצירת מוצר חדש. מיצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר.

וראו לעניין וח האמור בפס"ד תוצרת חקלאית לגבי יישום מבחן יצירת יש מותשי אחד

מיש מוחשי אחר:

+מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחד- הלעיון הגלום בבסיסו של מבחן זת מתייחס לנטיפת חומרי גלם מוחשיים והפיכת אופיים ומהותם לחומר מותשי אחד

אשר מהוות אינדיקציה לייצור (פרשת דעיונות, בעמי 206- 205). תשאלה תעיקרית יישומו של זה הַינה, האם קהקפאה/קירוד משנת המוצר אופין מחנמר גלש לחומר אחל"י. (ההדגשה שלנו).

ובהתייחסות בית המשפט לנסיבות הקירור שנעשה באותו המקרת:

*מוצרי המשיבה עוברים תהליך טכמלוגי אשד משנה את המזנן תגולמי שנכנס. עסקינן באחטון בקירור שתכליתו המרכזית הינה להאריך את תוחלת קיומם ושימורם ש2 מוצרי מזון מתוך מטדה לאפשר את שיווקם לאורן כל עונות השנה, או מרבית(. כמו כן, מדובר במקררים ייעודיים שהפעלתםס כוכלת שימוש בכימיקאלים. לפיכך, כשם שהרתחה היא תהליך פיזיקאל: אשור מצריך שימוש באמצעי תימום, כך גס הקפאה עמוקה המצויכה אמצעי קיווד. מכאן שאין מקום להתעיב במסקנת הוועדה כי בנסיבות המקרה

₪

.8

9

הפעלת מיכון קיננר מינחד הוא תהליך תעשייתי של ייצור, בו מוצר טדי,

הופך למוצר קפוא.

(ההדגשות שלנו).

מדברים אלה ניתן ללמוד על השונות הגדולה מנסיבות פסייד תוצרת תחקלאית לבין ענייננו.

במקרה שלפנינו אין המדובר בהקפאה עמוקה. אין המדובר בשינוי פיזיקלי במצב חומרי הגלם. אין המדובר בקירור הבא בגדר תהליך טכנולוגי המשנה את המצב הגולמי של המוצר שנכנס אליו. מדובר אך על שמירת חומר? מצ זנוכחי, כפי שהגיעו אל הנכס ועד שיגיעו אל המפעל המייצר. החמאה תישמר במצב קר ותימנע המסתה. היא תומטס רק במפעל המייצר. השוקולד היצוק יישאר במצבו זה ויומס רק במפעל המייצר. מכאן, שלכל הדעות אין מתקיים בענייננו מבחן היצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר.

מדברים אלה אף עולה, כי אין מתקייט בענייננו מבחן תהליך החייצור או מבחן השינוי חכימי או חפיזי - וראו לשם חשוואה הנסיבות אשר עמדו בפני בית המשפט בפטייד קר פרי:

*יהשינוי הפיזי המתחולל במוצרי המזון תגולמי כתוצאה מתהליכי ההכשות הוא פגיעה בממברנות של מוצרי המזון...+קב קפיאת הנוזל התוך-תאי מתבקעים תאי מועדי המזון הגולמי...ההקפאה גודמת לנזק בלתי הפיך במרקם מאחל והמים קופאים והם מתרחכים ושובריס את קירות התאים. לפיכך, עט הפשרת הירקות המוקפאים, המרקם שונה ורך ביחס למצבו הקודם...

...התהליך גורם לשינוי מוצרי. המזנן תגולמ: באופן בלתי חדיר ולכא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו. ההקפאה משנה את מנצר המזון הגולמי ועושה אותו למוצר אחד.

תהליכי ההכשדה, ההכנה וההתאמה בהקפאה ובקירוד, משהים את התהליך הטבעי שכל אודגניזם נתון לו במצב טבעי, הקור מאפשר האטה עד עצירת כליל של ההרכבה ומונע הווצלותס של תהליכים ביולוגיים טבעיים במוצר המזון הגולמי"י.

כל ואת או דומה לכך אינו מתקיים במקרה שלפנינו. לא חל כל שינוי כימי בחומרי הגלם,

אין הס עוברים תהליך ייצור מורכב ובכך נסיבות פס'יד קר פרי שונות בתכלית השינוי.

עוד נשוב ונפנה לאמור בפסייד החברה האייי לקירור שהובא לעיל - שס הושט על ידי בית המשפט העליון הדגש על מטפר העובדים הַמועסקיט במקום, על טיב הכשרתם ועל טיב ומורכבות התהליך הטכנולוגי -ואלו במקרה הנדון - מתצחירו של מר נבון עולה כי במקום מועטקים 4 עובדים בלבד, מתוכם אחד מנהל מתסן ושלושה עובדי מלגזה ובמקום מותקנת אך מערכת בקרה השומרת על כך שהטמפרטורה תישמר 18 מעלות צלזיוס-- מצב וה הנו לכל הדעות שונה בתכלית מנסיבות פסייד החברה האייי לקירור - שס הועסקו עובדים בהיקף נרחב ותלקם היו מתזנדסים וטכנאיס, כן נעשה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת אשר כללה שימוש בכימיקלים וגזיס שונים לצורך ביצוע תהליכים שונים במוצריס שנשמרו בקירור -דבר השונה בתכלית ממקרה זה.

נוסיף בהקשר זה, כי לאור ההתקדמות הטכנולוגית שחלה מאז מועד מתן פסייד החברה האייי לקירור, ניתן להעלות על הדעת שימוט תעשייתי שאינו מצריך היקף רחב של עובדים או מיכשור -ואולם, במקרה זה, במכלול הנסיבות ולאור היעדר כל פעילות ייצור בנכט -

לטעמנו בהתלטה ניתן לשקול כשיקול נוסף במכלול השיקולים את היקף העובדים הנמוך בנכס, בפרט בשים לב להיעדרס המותלט של עובדים מקצועיים ובעלי הכשרה כגון מהנדסים אן טכנאים.

.0

.1

.2

.3

ובכל הנוגע למבחן הכלכלי -השבחת המוצר - לאור האמור לעיל, מסקנתנו הנה כי גס מבחן זה אינו מתקיים שכן לא נעשתה כל השבחה בחומרי הגלם אשר מגיעים אל הנכסים אלא אך שמירתם במצבם הנוכחי - ולעניין זה שוב נפנה לאמור בפסייד תוצרת חקלאית

לגבי יישום המבחן הכלכלי --השבחת המוצר:

*+המבחן הכלכלי - השבחת המוצר - כפי שנקבע בפרשת רעיונות: /*פעילות ייצורית היא כל עשייה

בטובין, כולל חומר מוחשי, אשר משביחת את העדץ הכלכפי של אותם טובין נחומר, אף אס אינה מביאה עמה כל שינוי בצורה.

האחסון בקיוור עמוק (הקפאת משבית את התוצרת החקלאית עלי שימוד המוצדים והאדכת תומחלת התשימוש בהם. אין בשר טדי שניתן להשתמש בו מספר ימִים בלבד דומה לבשר שהוקפא ושומר. תהליך זה מאפשר להשתמש בו גם לאחר תקופות אדוכות. הוועדה התרשמה כי עצם "השימור? מהווה תהליך ייצורי, לאחר שהובאו ראיות כי הוא מבוצע ע'יי צנדת (כימיקלים בתהליך תעשייתי המצריך העסקת עובדים. (ההדגשה שלנו).

לכל הדעות אין אלה הנסיבות שבפנינו.

כך גם נפנה את תשומת הלב לכך, שבמקרה הנדון, כפי העולה מתצהירו של מר נבון, הטמפרטורה הנשמרת בנכס, שכל מטרה של מערכת הבקרה הנה לשמור על טמפרטורה זו, הנה 18 מעלות צלזיוט. 18 מעלות צלזיוס אינו מהווה סירור עמוק או הקפאה. קיים הבדל מהותי בין קירור ב-18 מעלות לבין קירור עמוק או הקפאח -ולעניין זה נפנה לתקנות אליהן אף הפנה בית המשפט הנכבד בפסייד תוצרת חקלאית -תקנות רישוי עסקים - ונפנה

לעניין וה פרק וי לתקנות רישוי עסקים, בו נקבע בתקנה 43(ג) :

''(ג) חומר גלם קפוא יאוחטן בטמפרטורה שלא תעלה על 18 מעלות צלזיוט מתחת לאפס''.

(ההדגשה שלנו).

האמור לעיל ז, כי סירור עמוק או ה המצריכי שור ל מקיף ומהותי הרבה יוות על פי תקנות רישוי עססקים -- מכוון לטמפרטורה שלא תעלה על מינוט 18 מעלות צלזיוס - לצורך קקפאה. לכל הדעו לות צל ה בנכטים נשוא הערר לפי תצהירו של מר נבון -אינה באה בגדר הספאה או קירור עמוק בהתאם לתקנות רישוי עסקים.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, מסקנתנו הנה כי לא עלה בידי העוררת להוכיח, כי הפעילות

חמבוצעת על ידה בנכסים הנה 'יתעשייתיתי' או ייצורית. :

נבקש להוסיף בהקשר וה, כי לא נעלמה מתשומת לבנו טענתה של העוררת כי המדובר בחומרי גלס אשר בהט עושה העוררת שימוש בעטיו של הליך הייצור, להבדיל ממוצרים מוגמרים ועל כן, יש לראות בנכסים כאחת מהחוליות בכלל הליך הליצור של העוררת.

כך גם לא נעלמה מעינינו העובדה, שבחלק מפסקי הדין שהובאו לעיל, התייחס בית המשפט למוצריס מוגמריס חמצוייס באיחסון בקירור ולא לחומרי גלס שאינם השלב חסופי של תחליך הייצור.

ואולם, לטעמנו, אין בכך לשנות את מסקנתנו ולטעמנו גס לא היה בכך מלשנות את מסקנות בתי המשפט, שכן, במבחני הפסיקה הושס הדגש על השאלה מהו התהליך שמבוצע בנכט. בנכס עצמו ולא בנכסים אחרים. וכל עוד בנכס עצמו נשוא הערר לא מתבצע כל תהליך ייצורי או תחליך של השבחת חומרי הגלם -אין נפקא מינה אס המדובר באחסון של חומר גלס שטרם השתמשו בו או אס המדובר

במוצר מוגמר המאוחטן לפני הפצה. עדיין אין יצירה של יש מאין בנכס ואין ייצור בנכס. נזכיר 10

.5

בהקשר וּח את טי 8 לחוק ההסדרים, חקובע כי סיווגו של נכס **עשה בהתאם לשימוש בו.

ובהקשר זה מקובלת עלינו טענת המשיבח, כי לטיעון זה של העוררת, המבקש לראות באיחסון חומרי הגלם כחלק מתהליך הייצור, אץץן סוף ועל פי היגיון זה, ניתן לטעון באותה נשימה כי גם המכירה בחנויות חיא חלק מתהליך הייצור, שכן ממילא השלב הסופי הוא המכירה -וראו לעניין זה

דבריו של בית המשפט הנכבד בפסייד טמפו אשר הובא לעיל, כדלקמן:

קביעת הועדת שמדובר בחוליה אחרונת בשרשרת הייצור של המפעל התעשייתי ולכן מהווה חלק מהמפעל אינה מקובלת עלי, שכן באותה מידה ניתן לומר, שאותם בקבוקים המאוחסנים ברשתות , 2 חוליה אחדונה דת תייצור אי .

אחסון אינו חוליה בשדשות הייצור. זה שלב עצמאי נפרד ובלתי תלני בייצוד עצמו".

(ההדגשה שלנו).

הדברים מדברים בעד עצמם, ואין צורך להוסיף.

. עוד נוסיף בשולי הדברים, כי אין בידינו לקבל את טענתה החלופית של העוררת, לפיה יש לראות

בסיפת הגדרת ייתעשיה ומלאכהיי - הממעטת שטחי איחסון לא מקוריט - ככזו ממנה משתמע ששטחי איחסון מקורים הס כן בגדר תעשיה ומלאכח.

כאמור, אין בידינו לקבל טענה זו, אשר לטעמנו אינה מתיישבת עס ההיגיון ו/או המבנה התחבירי של המשפט \/או למיקומו הכללי של פריט זה בצו המסים - נזכיר, כי פריט 303 הנייל חנו שיווג משנה, המצוי תחת השיווג העיקרי ייתעשיה, מלאכה ושונותי'. מכאן, שכל הטיווגיס המפורטים תחת סיווג עיקרי זה הס טוגים שונים של נכסים בהם מתסיימת פעילות מסוג תעשיה ומלאכה, על סוגיה חשונים. על כן, ברי כי האמור בסיפת הסעיף מכוון לשטחי איחסון לא מקורים המצויים בנכסים המשמשים לתעשיה ומלאכה. כך גס המבנה התחבירי של הסלווג המשני עצמו - סיפת המשפטי מתליחסת לראשיונו -י'מבנה המשמש לתעשיה או מלאכה או למחצבהיי -שטחים לא מקורים בתוך נכטים מסוג זה לא יבואו בגדר הגדרה זו, ועל כן --שטחי איחטון שהט כן מקורים אך מצויים בתוך נכסים המשמשים לתעשיה או ו מחצבה - כן יבואו בגדר סיווג זה. על כן, משנקבע על ידנו כי הנכסים נשוא הערר אינם משמשים לתעשיה - ממילא אין בסיפת החגדרה להועיל לעוררת.

ועוד נוסיף, כי אין בידינו לקבל את ההשוואה שעורכת העוררת בסיכומיה עס נסיבות פס"יד אשדוד בונדד, שס נקבע שפעילות משלימה לפעילות הייצור תהא בגדר חוליה נוספת בתהליך הייצור ותסווג כייתעשיהיי - שכן מקרה זה שונה בתכלית מחמקרה שלפנינו -באותו המקרה נערכה בנכס פעילות משלימה הדרושה להשלמת ייצור המוצר - ובכלל זה תפירת תגיות, החלפת כבלי חשמל ועוד -

כאשר פעילות משלימה וו שהתבבעה בנכס נמצאה כחלק מחולייוז הייצור. ואולם, במקרה הנדון, לא כל פעילות משלל ילות שה לאחטון, המהווה הפעילות היחידה בנכטי.

על אותה השוואה בדיוק שעורכת העוררת עמד בית המשפט הנכבד בפסייד שטראוס פתח תקווה וגסם

שס דחה השוואה זו, בהתייחסו לפסייד אשדוד בונדד כדלקמן:

**באותו עניין שימשו מחסני הערובה לאתטנת טובין כמו גס לייטיפול במוצריי (התאמת

מוצרים המינבאיט לש: נוק בישראל על ידי הדבקת תוניות בעבלית על מוצרים, תפיכת תגיות

לבגדיס, החלכת כבלי חש מל ועול) ובית המשפט מצא ש'יאותו טיפול משלים שנעשת אצל המשיבה הינו טיפול תנחוץ על מנת שניתן יהיה לשווק המוצר בישראל... פעילות זו יש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבוד הישלאליי וכן כיי הפעיכות המשלימה '/מביאה את המוצר לידי מצבו המוגמד כשהנא משווק לשוקי (עניין אשדוד בנולד בפסקה 15).

11

6

.7

.8

בעגייננו כאמור לא נעשית בבית הקלרור פעולה נוספת כלשהי וכל מטרתו היא אחטון קצר מועד של המוצרים עד לתפצתט לחנויות ולמדכוליס"י.

גם כאן הדברים מדברים בעד עצמם, וכאילו נאמרו ישירות לענייננו.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, מסקנתנו הנה כי אין הנכסים באים בגדר הסיווג "מבנה המשמש לתעשיה או מלאכהיי כלל ועיקר.

ובאשר לסיווג בו טווג הנכס על ידי המשיבה ייחנויות ומסחריי - כאמור, אין חולק ולא יכול להיות תולק כי בצו המסים אין בנמצא סיווג התואם באופן מדויק את פעילות העוררת בנכסים כגון איחסון או מרכז הפצה של חומרי גלם.

במצב דברים זה, לטעמנו, מבין שני הסיווגים שהציבו בפנינו הצדדים להכרעתנו, הסיווג בו חויב הנכס - חנויות ומסחר -- מתאים לפעילות הנעשית בנכס -שהנה פעילות מסחרית לכל דבר ועניין -

איתסון חומרי גלס ומרכז הפצה של חומרי גכס, ואינה שונה מכל מחסן אחר בו מאוחסנת טחורה או חומרי גלס או ממרכז הפצה אחר של חומרי גלס.

כך גס עולה מהתמונות אותן צירפה העוררה, בהן נצפיס משטחי איחסון, בהם ערמות ארגצים. =

אשר נראים באופן מדויק כפי שנראים מחסני איחסון של כל חומרים אחרים -וגם כאלה אשך אינם

מצריכים קירור -ולהלן תלק מתמונות אלה :

12

9. כאמור, כפי שנקבע על ידנו לעיל, אין בעובדה שקיימת מערכת קירור בנכס זה השומרת על

טמפרטורת 18 מעלות צלויוט בנכס כדי להפכו לתעשייתי, לטעמנו, גס אין בכך להפכו לשונה מכל אותם הנכטים האחרים ברחבי העיר בהם מתבצע אחטון או המשמשים כמרכז הפצה של חומרי גלס שאינם מצריכים קירור, כגון מחסן חלקי חילוף לרכבים המשמש כמרכו הפצה לעסקים לממכר חלקי חילוף לרכבים. תמונותיו של הנכס מעלות תמונה וזחה לכל פעילות אחטסון אחרת ואין בטמפרטורה הקליימת בו לטעמנו לשנות זאת, בפרט כאשר אין מדובר בטמפרטורה שצוינה בתקנות רישוי עסקים כמקסימלית להקפאה והמצריכה יחס אחר- מינוס 18 מעלות צלויוס.

בהיעדר סיווג ספציפי למחטן, ממילא כל מחסנים אלה היו מסווגים תחת יימסחריי ולטעמנו מחטן זה אינו שונה ממתסניס אלו.

0. אשר על כן, מסקנתנו הנה כי בהיעדר טיווג ספציפי מסוג '*אחסון'י או יימרכז הפצה של חומרי גלם'יי,

לכל הדעות הסיווג ''מסחריי תואם את פעילותה של העוררת בנכטיס.

לאור מסקנתנו זו, התייתר הצורך להכריע בטענתה התלופית של המשיבה, באשר לטיווג השיורי

הקיים בצו המטסים.

13

סוף דבר

1. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, נקבע כי הנכטים סווגו כדין ונדחית טענת העוררת לסיווג הנכסים

כ יימלאכה ותעשיהיי.

2. על כן, הערר נדחה בזאת.

3. בנסיבות העניין, אנו מחייבים את העוררת לשלם למשיבה סך של 3500 ₪ בגין הוצאות הליך זה ,

וזאת תוך 30 יום מהיום , כי אחרת טכום וה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום חמלא בפועל.

4. בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"'א -2000, קיימת וּכות

ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת תוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

5. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי

דין בוועדת הערר), התשלייז -1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית נצרת עילית, וואת תוך 10 ימיט מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההחלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.

היום: 11.02.2015

-

,2

ר\

ער''ד איהָאב סח'ניני מר משה 24 בהן עו'יד ר

יו''ר הוצְדֶה = חבר הוועדת חברת הוועדת

14